כאשר זוג הורים נפרד, מתעורר הצורך לקבוע את משמורת הילדים הפיזית, כלומר מי מבין שני ההורים יחזיק בזכות לגדל את הילדים בביתו וישא באחריות העיקרית לדאוג לצרכים השוטפים שלהם.
ככלל, קיימים שני סוגים של משמורת ילדים: משמורת יחידנית מלאה ומשמורת משותפת.
משמורת יחידנית מלאה פירושה שרק אחד ההורים מחזיק במשמורת על הילדים, כך שהם מתגוררים בביתו דרך קבע בעוד ההורה השני מקבל הסדרי שהות במועדים קבועים עמם. מדובר בסוג המשמורת שיותר מקובל, כאשר בדרך כלל הוא ניתן לאם, בעוד האב מקבל הסדרי שהיה עם הילדים.
לעומת זאת, משמורת משותפת הינה משמורת שניתנת לשני ההורים יחדיו, כך שהילדים מתגוררים בבתים של כל אחד מהם לסירוגין, תוך חלוקה פחות או יותר שווה של זמני השהות. כתוצאה מכך שני ההורים חולקים באופן שיוויוני את נטל גידול הילדים ומימון הוצאותיהם. בשנים האחרונות הפכה המשמורת המשותפת להיות יותר ויותר נפוצה, וזאת נוכח המעורבות ההולכת וגוברת של האבות בחיים של ילדיהם.
למשמורת המשותפת יש יתרונות רבים על פני המשמורת היחידנית המלאה, לרבות מאחר שהיא מאפשרת לילדים לשמור על קשר רציף והדוק יותר עם האבות שלהם (במקום לחוות את הנתק הדרסטי למדי שחל במקרה של משמורת יחידנית של האם), דבר שחיוני ביותר להתפתחותם הרגשית. בנוסף, המשמורת המשותפת גם מקלה על היקף האחריות שמוטל על האם, דבר שמטיב עם האם, וכפועל יוצא מכך גם
FREEPIK
מטיב עם הילדים.
כיצד נקבעת המשמורת המשותפת
ניתן לקבוע את המשמורת המשותפת כשם שקובעים כל משמרת לגבי הילדים: באמצעות הסכם בין ההורים (סעיף 24 לחוק הכשרות והאפוטרופסות) או באמצעות הכרעה שיפוטית, במידה שההורים אינם מצליחים להגיע להסכמה כזו (סעיף 25 לחוק זה).
ניתן להגיע להסכם לגבי המשמורת המשותפת במסגרת הסכם גירושין כולל, או הסכם שעוסק רק בנושא זה. בכל מקרה, על מנת שההסכם לגבי משמורת הילדים ייכנס לתוקף עליו לקבל את אישור בית המשפט, שיינתן לגביו רק במידה שבית המשפט שוכנע שהוא עולה בקנה אחד עם טובת הילד. אישור בית המשפט להסכם יקנה לו תוקף של פסק דין.
אם ההורים אינם מצליחים להגיע להסכמה בעניין המשמורת, יש להגיע תביעה בפני בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני על מנת שהם יכריעו במחלוקת שבין ההורים בהתאם לעקרון העל של טובת הילד. במידה שמדובר בילדים עד גיל 6, תחול חזקת הגיל הרך שקובעת שעדיף שהילדים יגדלו אצל אמם, אולם מדובר בחזקה שאינה מוחלטת, כי אם חזקה שניתנת לסתירה, ועל כן בשנים האחרונות ניתן לראות יותר ויותר פסקי דין שקבעו משמורת משותפת גם לגבי ילדים עד גיל 6.
כאשר בית המשפט דן בתביעה למשמורת משותפת, עליו לבחון מספר שיקולים כדי לוודא שהמשמורת המשותפת אכן עולה בקנה אחד עם עקרון טובת הילד.
ראשית, עליו כמובן לבדוק ולוודא ששני ההורים כשירים מבחינה פיזית ונפשית לגדל את הילדים ולטפל בהם, ושאין למי מהם בעיה כלשהי שפוגעת במסוגלות ההורית שלו.
שנית, כדי לקיים משמורת משותפת באופן ראוי ושטף, צריך שיתוף פעולה וכבוד הדדי בין ההורים, דבר שלא תמיד מתקיים לגבי זוג שהחליט להתגרש. לפיכך, בית המשפט צריך לוודא שחרף פרידתם, ההורים מסוגלים לתקשר ביניהם באופן שוטף ומכובד, וגם אם מתעוררות ביניהן מחלוקות כלשהן, הם מסוגלים ליישב ולפתור אותם בצורה נאותה בינם לבין עצמם, מבלי לערב את הילדים, ובודאי מבלי להסית אותם כלפי ההורה השני. בנוסף, על בית המשפט לוודא שכל אחד מההורים מכיר בזכותו של ההורה השני להשתתף בגידול הילדים ולשהות עמם באופן שיוויוני, ואף מכיר בחשיבות שמירת הקשר הרציף בין הילד להורה השני לגבי התפתחותו הרגשית וטובתו הכללית של הילד.
שלישית, על בית המשפט גם לוודא שבתיהם של שני ההורים לא נמצאים רחוק מדי מבחינה פיזית, וזאת כדי לא להכביד על הניידות של הילדים בין הבתים, ולהבטיח את קרבת מגורי הילדים למסגרות החינוך והחברים שלהם.
אם בית המשפט מתקשה להחליט בעצמו בעניין קביעת המשמורת, באפשרותו להזמין תסקיר סעד שיוכן על ידי עובדת סוציאלית שתיפגש עם ההורים והילדים, תתרשם מהם, ותמסור לבית המשפט את המלצתה בעניין זה. בית המשפט איננו מחוייב לקבל ולאמץ את המלצות תסקיר הסעד, אולם לרוב הוא נוטה לקבל אותן ולתת להן תוקף של פסק דין.
השפעת המשמורת המשותפת על גובה מזונות הילדים
כאשר שני ההורים חולקים יחדיו משמורת ילדים משותפת, הדבר משפיע באופן ישיר גם על היקף ההוצאות שלהם, מאחר שככל שזמן השהיה של כל אחד מההורים הינו גדול יותר, כך גם גדל היקף הוצאות הילדים שעליהם לממן.
לפי ההלכה היהודית, האבות הם שנושאים בעיקר הוצאות הילדים בגילאי 6 – 15. כתוצאה מכך נוצר בעבר מצב שבו אבות שחלקו משמורת משותפת על ילדים בגילאי 15-6, נאלצו גם לשלם מזונות לאשה וגם לממן באופן ישיר את הוצאות הילדים בזמן שהם שוהים אצלם, דבר שגרם להם למעשה למעין "נטל מזונות כפול".
כדי לפתור קושי זה, התפתחה בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה מגמה שהפחיתה בדרך כלל בכ-30% את שיעור המזונות שמוטל על אב שחולק משמורת משותפת, וזאת בהתחשב בהיקף זמני השהות של הילדים אצלו.
במסגרת הלכת בע"מ 919/15 שניתנה ביולי 2017, חולל ביהמ"ש העליון שינוי מהפכני בקובעו שכאשר מדובר בילדים בני 15-6 שנמצאים במשמורת משותפת, שני ההורים, הן האב והן האם, ישאו בכל הצרכים שלהם, וזאת בהתחשב ביחס היכולות הכלכליות של כל אחד מההורים ויחס חלוקת זמני השהות של הילדים, ולפי נסיבות כל מקרה לגופו. בפועל, בתי המשפט לענייני משפחה החילו את הלכת בע"מ 919/15 על כל הילדים מעל גיל 6, וזאת גם אם המשמורת שלהם לא הוגדרה כמשותפת.
פנו אל עורכת הדין אסתר שלום, האמונה על ניהול תיקי משפחה מורכבים ובעלת ניסיון משמעותי בייצוג משמורת וקבלו תמיכה וייעוץ מקצועי!
יודגש כי המאמר אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי ובכל עניין בנושא מומלץ לפנות לעורך דין הסדרי ראיה המתמחה בתחום.
עו״ד אסתר שלום
דרך אבא הלל 7, רמת גן, 5252204
טלפון: 052-970-6731