מעודכן ל-07/2019
עקרון הישות הנפרדת (או עקרון האישיות המשפטית הנפרדת) הוא כלל משפטי וחשבונאי שלפיו העסק נפרד מבעלי החברה, הבעלים לא נושא באחריות המשפטית של החברה ואינו חייב בדוחות החברה בדיווח על עסקאותיו..
בעוד שבהגדרה משפטית ההפרדה חלה רק על חברה בע"מ, מבחינה חשבונאית ההפרדה חלה בכל עסק ורלוונטית לכתיבת הדוחות הכספיים של העסק, כך שבדוח החברה הבעלים מופרד מהעסק ולכן לא נכללים בדוחות עסקאות שעושה בעל העסק באופן עצמאי.
מבחינה משפטית מניחים מסך דמיוני בין החברה לבעלי המניות, כך שמי שמשלם על מחדלי החברה וכישלוניתיה היא רק החברה מחשבונה ומנכסיה ואי אפשר לחייב את הבעלים עד הגובה הנקוב ששילמו עבור רכישת מניותיהם.
מקור העיקרון הזה הוא בפסק דין שניתן באנגליה במאה ה-19 שקבע את העיקרון וגם כי אין חשיבות לסיבה שהקימו הבעלים את החברה לעניין הזכויות והחובות, ולכן החברה היא אישיות משפטית לכל דבר.
בחוק החברות הישראלי נכתב: "חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מואגד"
עם זאת, במקרים מסוימים אפשר לבטל את עיקרון זה. ביטול העיקרון המשפטי נקרא "הרמת מסך". הרמת מסך חלה בכמה מקרים:
אם השימוש באישיות המשפטית נעשה כדי להונות; אם הבעלים פגע בתכלית החברה ולקחן סיכון גבוה מדי כשהוא מודע שהחברה לא תוכל לפרוע את חובותיה, אפילו אם רק נהג ברשלנות ולא בירר את העניין אן עלה בו חשד כזה.
דוגמאות:
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה ערעור שהגישה חברת "המשביר 365" בגין חיובה בחוב ארנונה של כ-700 אלף שקל לעיריית כרמיאל, שצברה חברת "קוסט 365", שבעבר הייתה בשליטתה וכיום נמצאת בהליכי פירוק. המשביר טענה ש"קוסט" היא חברה נפרדת, שעוד לפני הליכי הגבייה נמכרה כעסק חי לחברה אחרת, ולכן היא לא צריכה לשאת בחובותיה. אלא שהשופטות סברו שיש עילה ל"הרמת מסך" בשל ניסיון מתוכנן לחמוק ממס.
במקרה אחר לאחר ששוכנעה השופוטת שבעלי חברת הלוואות ידעו שהחברה אינה פעילה שנים רבות, ויצרו סיכון ממשי שהיא לא תוכל להחזיר לתובע את הכספים שגבתה ממנו, השופטת החליטה על "הרמת מסך" בין החברה לבין בעליה, וקבעה כי בעלי החברה ישלמו את הכסף לתובע מכיסם האישי.
מקרה נוסף: בית משפט השלום קיבל את תביעתה של חברת "צ.ה יצרני בננות", והורה למי שהיו בעלי מרכול ממזכרת בתיה לשלם לה כ-118,000 שקל. השופט יבע כי בעלי המרכול ישלמו מכיסם האישי את החוב של החברה שאמצעותה מסרו לתובעת שיקים עבור סחורה שרכשו ממנה. ונימק שהנתבעים "ניהלו את החברה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה ובאופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה".
עובדי הקפה במוזיאון ישראל יפוצו על ידי בעלי החברות שבחדלות פירעון