fbpx
יש לך שאלה?
חדשות

פסיקה תקדימית: בעלי דירה יד שנייה יפוצו על אי רישום בטאבו

 לאחר ש-20 שנה היזמים לא ביצעו רישום בטאבו, עתה מחייבת אותם הפסיקה לשלם פיצוי גם לבעלי יד שנייה

עשרים שנה חברה יזמית לא ביצעה רישום בית משותף בבניין מגורים בחדרה, ותשלם לבעלי הדירות פיצוי כספי של 10-30 אלף שקל לדירה. חלקם בעלי דירות יד שנייה, שכלל לא רכשו דירות ישירות מהחברה.

בבניין  46 דירות והוא אוכלס בשנות ה-90. בשנת 2012 הגישו 12 בעלי דירות בבניין לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה נגד החברה, וטענו כי לא ביצעה רישום בית משותף בטאבו.

בתביעה דרשו פיצוי של החברה על סך 50 אלף שקל לכל בעל דירה. את התביעה הגישו גם רוכשי דירה יד ראשונה וגם רוכשי דירה יד שנייה. התובעים הסבירו שאם חובת הרישום לא תחול על רוכשי דירות יד שנייה, לחברות הנדל"ן לא יהיה אינטרס לבצע את הרישום, אלא להמתין כי כל רוכשי הדירות יד ראשונה ימכרו אותן הלאה, וכך לא יתבצע רישום בית משותף לעולם. משום שכל הדירות יהיו יד שנייה.

בית המשפט קבע כי החברה תשלם פיצוי כספי בסך 50 אלף שקל לכל אחד מהתובעים בגין הפרת חובתה להשלים את רישום הדירות בבית המשותף. היזמים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון וכן בקשה לצו עיכוב ביצוע. בית המשפט העליון דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, אך השופטת החזירה את הדיון בערעור כי  לא ניתנה הנמקה לגבי ההבחנה בין רוכשי דירות יד ראשונה לרוכשי דירות יד שנייה. בינתיים בפרק זמן של 9 חודשים כונס הנכסים ביצע רישום בית משותף, באופן שהדירות בבניין נרשמו על-שם כל אחד מהבעלים, לרבות בעלי הדירות שלא הגישו תביעה.

בית המשפט המחוזי בחיפה דן שנית בערעור וביצע הבחנה בין רוכשי דירות יד ראשונה, שיקבלו פיצוי בסך 30 אלף שקל - לבין רוכשי דירות יד שנייה, שיקבלו פיצוי בסך 100 אלף שקל בלבד.

היזמית הגישה ערעור עם על פסק הדין המנומק שנתן בית המשפט המחוזי, וטענה נגד עצם חיובה בתשלום פיצויים. עוד טענה כי היא אינה מחויבת כלפי רוכשי דירות יד שנייה שלא התקשרו איתה בהסכם כלשהו ורכשו דירת יד שנייה, כשידעו כי לא קיים רישום בית משותף. לחלופין טענה כי גם הסכומים שנפסקו גבוהים, מאחר שלא הוכח כל נזק.

לטענת  היזמים, החברה לא הייתה מחויבת ברישום בית משותף, מאחר שחוק המכר המחייב קבלן לבצע רישום בפרק זמן מוגדר, נכנס לתוקף רק בשנת 2011 ולא חל רטרואקטיבית על פרויקטים שהוקמו לפני כן.

היא נתנה לראיה את החוזה עם הדיירים שבו  צוין כי החברה תפעל "ככל הניתן" לבצע רישום בית משותף, כלומר "תשתדל" לבצע רישום בית משותף, אך לא צוין כי היא מחויבת בביצוע הפעולה.

גם התובעים ערעור על פסק הדין, בטענה כי סכומי הפיצוי שנפסקו נמוכים מדי, וכי יש לחייב את החברה בפיצוי בסך 50 אלף שקל לכל בעל דירה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בפסק הדין הראשון.

בית המשפט העליון, בהרכב של 3 שופטים  דחה את ערעור החברה וקבע כי היא הייתה מחויבת ברישום בית משותף, על אחת כמה וכמה לאחר שעברו 20 שנה.

השופטים דחו את הטענה לחובת "השתדלות" לביצוע רישום הדירות, וקבעו כי למרות שחוק המכר לא חל על הפרויקט המדובר, הפסיקה אינה יכולה להתעלם מחוק המכר ומשמעותו.

בית המשפט העליון קיבל למעשה את הטענה שחובת רישום בית משותף חלה גם כלפי רוכשי דירות יד שנייה ולא רק ראשונה. השופטים קבעו כי אכן יש קושי לקבוע מה הנזק שנגרם לתובעים בגין אי-רישום הדירות בבית המשותף, אך קבעו כי בסופו של יום אי-רישום במשך זמן כה ממושך גורם לרוכש הדירה נזק בבואו למכור את הדירה או לעשות בה פעולה רישומית כלשהי. אך השאירו את החלטת המחוזי על גובה הפיצוי.

הקלות ברישום בטאבו

רישום בטאבו - כל מה שצריך לדעת, ולמה לא צריך להסתמך רק על הטאבו?

איך להפוך כתובת לגוש וחלקה (וההיפך)

מהו נסח טאבו, מה הסוגים, כמה עולה ואיך להוציא

 

מרוצים מהבנק שלכם? אם לא – מלאו פרטים וקבלו הצעה אטרקטיבית (מבנק מוביל)

קראתי את תקנון האתר ואני מקבל את תנאי השימוש


על המחבר

דרור ניר קסטל

דרור ניר קסטל

השאר תגובה

שינוי גודל גופנים
ניגודיות