נתיב פלוס, מצוקת החניה, הרכבת הקלה, תגבור האוטובוסים – כל זה לא מספיק כדי לגרום לישראלי לעזוב את הרכב הפרטי. כך עולה ממחקר של איגוד יבואני הרכב.
באיגוד יבואני הרכב מעריכים כי התחבורה הציבורית, למרות כל השדרוגים הצפויים, תתקשה לעמוד בביקושים, ועדיין נראה תורים ארוכים לרכבות וצפיפות בשעות השיא. על פי המודלים של האיגוד ב־2030, למרות שהנסועה כמעט תכפיל את עצמה ל־26 מיליארד ק"מ, היא תהווה רק 24% מהנסועה השנתית של הישראלים .אומנים יהיו יותר רכבים אבל הנסיעות יהיו יותר קצרות, הקילומטראז'השנתי לרכב צפוי להמשיך ולרדת,אחרי שיותר ויותר משפחות רוכשות רכב שני ואף שלישי, המשמשים לנסיעות קצרות
"כדי לגבש אסטרטגיה לפעילות האיגוד בשנים הבאות, רצינו לנתח את שוק הרכב בארץ, להעריך את הכיוון שלו בשנים הבאות", מסביר חזי שייב בראיון לכלליסט, שמונה בשנה שעברה למנכ"ל איגוד יבואני הרכב.
"גילינו שיש התאמה בין הגידול בתמ"ג של ישראל לבין מכירות הרכב, ויש בכך גם היגיון כלכלי. זה נתון מאוד חשוב שמראה כי בעצם אנו יכולים להעריך מה יקרה בשנים הבאות מבחינת כמות רכבים. נתון זה מטריד אותי, כי כמובן יש בעיית פקקים. עזבתי את הארץ לרומניה ב־2013 וחזרתי ב־2017 ושמתי לב שהכל השתנה ־ הכל פקוק. מה שראינו זה שאם לא תהיה תוכנית כוללת, מסודרת, הוליסטית ולא פופוליסטית, שתיקח את כל הדברים בחשבון, נמצא עצמנו בלב אסון לאומי. אין פתרונות קסם, המדינה תצטרך לקחת קצת מכל דבר, לדאוג שבמשמרת שלנו המדינה תבנה תוכנית כוללת ואולי קצת כואבת, ושתדאג לכך שהתחבורה והפיקוק לא יגדלו. הנהגים הם הלקוחות שלנו, אנחנו לא רוצים שהם יבלו שלוש שעות ביום בכבישים. כיום הכנסות המדינה ממסים על רכב ודלק הן כמעט 40 מיליארד שקל. עלות הפקקים היא 35 עד 40 מיליארד בשנה. אם לא נעשה כלום עלות הפקקים תגיע ל־70 מיליארד ב־2030".
"המדינה תצטרך לחזור ולעודד הפחתה של מספר המכוניות המזהמות והפחות בטוחות בכבישים, באמצעות יצוא או באמצעות חידוש תוכנית הגריטה הממשלתית", אומר שייב. "תוכנית כזו תהיה חייבת לדחוף אנשים להיפטר מהרכב המזהם והלא בטוח וגם תתגמל אותם. תוכנית שתכלול גם מקל וגם גזר. תוכנית כזו חייבת לגרום להורדה של 50 עד 75 אלף רכבים בשנה מהכביש, בנוסף לכ־100 אלף שנגרעים מדי שנה".