מחקר שבחן פושטי רגל בשנים 2016-2005 מצא ששיעורם הגבוה ביותר הוא בפריפריה • עוד נמצא כי עצמאים מגיעים לחדלות פירעון פחות משכירים וכי פושטי הרגל נמצאים בסיכון מוגבר למוות ולגירושים • ומדוע בערים חרדיות יש מעט פושטי רגל?
מחקר חדש מגלה ששיעור פושטי הרגל ביישובי הפריפריה גבוה בהרבה משיעורם במרכז הארץ. העיר שבה שיעור פושטי הרגל הוא הגבוה ביותר היא אילת, בהפרש ניכר משאר הערים. עוד מגלה המחקר שפשיטת רגל מגבירה את הסיכוי למוות, נכות או גירושין. ענף התעסוקה שבו הסיכוי לפשיטת רגל הוא הגדול ביותר הוא הבנייה.
את המחקר ערך עודד ויס במסגרת בית הספר למדיניות ציבורית וממשל של האוניברסיטה העברית בהנחיית פרופ' קלוד בר־רבי. ויס כתב כי אמנם נעשו בישראל מחקרים רבים על בעלי חוב, אך לטענתו זה המחקר הראשון הבודק את אוכלוסיית פושטי הרגל בלבד. מדובר בפשיטת רגל של פרטים ולא בפירוק של חברות.
המחקר של ויס בחן קבוצה של 71 אלף איש שקיבלו צו כינוס נכסים בשנים 2015-2006 והשווה אותם לקבוצת בקרה של 82 אלף איש מקרב האוכלוסייה הישראלית הבוגרת. הנתונים התקבלו מהאפוטרופוס הכללי ומביטוח לאומי.
ויס גילה ש־97.5% מהבקשות לצווי כינוס הוגשו על ידי החייבים עצמם. זאת במטרה לאחד את ההליכים נגדם, לקבוע החזר מוגבל ולהגיע לשמיטת חובות. אבל למרות המשמעות החיובית שיכולה להיות לפשיטת רגל עבור מי שנמצא בחובות שאינו יכול לעמוד בהם, ההשפעות של ההליך כולו קשות.
נכים בסיכון גבוה יותר
בניגוד למה שאפשר היה לחשוב, 8% בלבד מפושטי הרגל הם עצמאים; 57% – שכירים ועוד 35% הם מקבלי קצבאות שאינם עובדים. הסיכוי לפשוט רגל גדול במיוחד בענף הבנייה – שיעור פושטי הרגל בענף זה הוא פי 2.5 מחלקם באוכלוסייה, ובענף המסחר והמוסכים – פי 1.8. הסיכוי לפשוט רגל קטן במיוחד בתחומים שבהם נהנים שכירים מקביעות – השירות הציבורי וחינוך.
ויס מונה שורת מאפיינים שנמצאו בשיעור גבוה יותר בין פושטי הרגל: 12% מפושטי הרגל קיבלו קצבת נכות מהביטוח הלאומי – לעומת 5% בכלל הציבור. סביר להניח שבחלק מהמקרים הנכות היא גם הגורם לפשיטת הרגל עצמה. כשליש ממקבלי צו כינוס נכסים קיבלו הכרה בנכות לצורך קבלת קצבאות בחמש השנים שלפני צו הכינוס.
כמו כן, גם שיעור הגירושים בין פושטי הרגל גבוה במיוחד: 28% מפושטי הרגל הם גרושים לעומת 8% מקבוצת הבקרה, וההסתברות של מי שהתגרש בחמש השנים האחרונות לפשוט רגל גבוהה משל רווק; עוד נמצא כי ההסתברות לפשוט רגל עולה ככל שהגיל מבוגר יותר. גם ריבוי ילדים מגדיל את הסיכויים: אחוז ההורים לילדים עד 18 עמד על 24% ממקבלי צו כינוס הנכסים, לעומת 17% בכלל הציבור; ל־8% בלבד מפושטי הרגל בני ה־65 ומעלה יש הכנסה מפנסיה לעומת 31% בכלל הציבור.
שיעור גבוה יותר של גירושים ומוות
המחקר בדק את השפעות פשיטת הרגל על מי שעבר את התהליך ומצא שיש עלייה מובהקת בהסתברות למוות, נכות וגירושים. ההסתברות למוות בחמש השנים שלאחר צו הכינוס גבוהה ב־23% יותר מאשר אצל מי שאין נגדו צו כינוס; בנוסף, מבין הזוגות הנשואים שאחד מהם פשט רגל, יש סיכוי גבוה מאוד לגירושים בחמש השנים שאחרי פשיטת הרגל. ויס מציין שמחקרים אחרים מצאו כי "כניסת משק בית לחוב מגבירה את תחושת אי שביעות הרצון של בני הזוג מחיי הנישואין".
ויס גילה במחקר כי 4.9% מתושבי אילת הבוגרים – אחד מכל 20 – הוא פושט רגל. הוא שיער כי הגורם לכך הוא התלות הגדולה של תושבי אילת בתיירות, שהיא עונתית ותנודתית; שמונה מעשר הערים שבהן שיעור פשיטות הרגל הוא הגבוה ביותר הן בפריפריה. במקומות הראשונים בשיעור פושטי הרגל, אחרי אילת, ממוקמות נוף הגליל (לשעבר נצרת עילית) עם 3%, ובת ים וטבריה (2.85%). ויס מעריך שהזמינות של משרות בסביבה והיציבות של מקומות עבודה משפיעה מאוד על הסבירות לפשוט רגל.
הישוב הערבי הראשון ברשימה הוא מג'ד אל־כרום במקום ה־14. שיעור הערבים פושטי הרגל גבוה יותר מחלקם באוכלוסייה, אך לא באופן משמעותי — 23% מפושטי הרגל לעומת שיעור של כ־20% בקבוצת הבקרה.
הרשות המקומית בעלת שיעור פושטי הרגל הנמוך ביותר היא דווקא ירושלים הענייה, עם 0.5% מהאוכלוסייה בלבד, ואחריה העיר החרדית אלעד, בית שמש, מודיעין ובני ברק. להוציא את מודיעין מדובר בערים שבהם ריכוז חרדי גבוה – כ־0.6% מהאוכלוסייה.
לעובדה זו הועלו שני הסברים אפשריים: האחד – שהיקף פשיטות הרגל הנמוך נבע משיעור תעסוקה נמוך ופעילות כלכלית מועטה יחסית ביישובים אלה; אפשרות אחרת היא שהעזרה הקהילתית הגדולה בציבור החרדי מסייעת לתושבים להחזיר חובות ולהימנע מפשיטת רגל.