בית משפט לענייני משפחה פסק כי ניתן לחייב אישה להשתתף במזונות הילדים, כאשר הם מתגוררים אצל אביהם ופוגשים אותה למשך שעתיים בשבוע בלבד
שופט בית המשפט לענייני משפחה בטבריה, ארנון קימלמן, נתן פסק דין חריג בתביעה שהגיש אב גרוש וחייב את אשתו לשעבר לשלם לו כ-2,000 שקל לחודש עבור מזונות שני ילדיהם הקטינים המתגוררים עמו ומצויים במשמורתו המלאה.
המזונות שנקבעו מוגדרים כזמניים, אך בהחלטה נכתב כי ככל שפסק הדין בתביעה העיקרית לא ישנה את הסכום, הרי שדמי המזונות שנקבעו ישולמו לידי האב עד שימלאו לכל קטין 18 שנה או עד לסיום לימודיהם התיכוניים, לפי המאוחר.
מדובר בזוג שנישא בשנת 2012 ובשנת 2017 הם התגרשו. לאחר הגירושים הקטינים התגוררו בתחילה עם אמם אך בהמשך האם אושפזה בשל "תשישות נפשית", הילדים הועברו למרכז חירום בו שהו חמישה חודשים ורק בפברואר 2019 בהחלטת בית המשפט לנוער, קיבל אביהם של הילדים את הקטינים לחזקתו.
בית המשפט העניק את המשמורת על הילדים לאב, ואילו לאם יוקצבו זמני שהות מועטים הכוללים מפגש עם הקטינים פעם בשבוע למשך שעתיים. לאם ישנם גם שלושה ילדים מנישואים קודמים אשר גדלים במשפחות אומנה.
האב שיוצג בידי עורכי הדין רותם סיביליה ואבי קורנפלד טען שיש לחייב את אמם להשתתף במזונותיהם ואילו האם התנגדה וטענה כי על פי הדין האישי החל, הגבר חייב במזונות לבדו.
בפסק הדין כתב השופט כי השאלה היא אם החובה במזונות קטינים לפי הדין האישי היהודי חלה רק על האב, או שמא במצבים מסוימים ניתן לחייב גם את האם במזונות ילדיה. הדין האישי היהודי מבחין בין שלוש קבוצות גיל עיקריות: עד גיל 6 "קטני קטנים", מגיל 6 ועד 15 "קטנים" וגילאי 15 עד 18 שנה "גדולים".
על פי הדין האישי, אב יהודי חב לבדו בסיפוק מזונות הכרחיים של ילדיו מלידה ועד הגיעם לגיל 15 ובקבוצת קטני קטינים נפסק כי אב יהודי חב לבדו במזונות ילדיו עד גיל 6, בעוד האם פטורה כליל ממזונות אלה.
השופט בחן את היכולות הכלכליות של שני הצדדים וכתב כי אין חולק כי במקרה מעין זה האב מוציא מכיסו את עלויות המזונות ההכרחיים, בעוד שלאם אין הוצאות ישירות בגין הילדים.
לפי פסק הדין האב עובד כפועל ושכרו הממוצע עומד על 10,000 שקל נטו לחודש. לעניין פוטנציאל השתכרותו נקבע כי בהיותו משמורן בלעדי אין חולק שהוא ממצה את יכולת השתכרותו. מתלושי השכר גם הוברר שהאב עובד שעות נוספות רבות וחלק משכרו משקף תמורה בגין עבודה בשעות נוספות.
האם עובדת בחברה משפחתית ומשתכרת 7,000 שקל נטו לחודש. השופט קבע כי תלושי השכר שצירפה האם מעלים סימני שאלה של ממש אם אכן מדובר בתלושים אותנטיים המשקפים נאמנה את מלוא תקבוליה של האם מידי מעסיקתה שהיא אמה. השופט קבע כי הוא מוצא להעמיד את פוטנציאל השתכרותה של האם על פי האומדן על סך 10,000 שקל לפחות, ואף זאת בהערכה זהירה ועל הצד הנמוך.
השופט קבע כי לא ניתן להתעלם מעובדת חלוקת זמני שהות של הקטינים אצל ההורים, סוגיה שבוודאי משפיעה על היקף החיוב במזונות הילדים. לדברי השופט, הקטינים שוהים במשמורתו הבלעדית של האב כאשר זמני השהות שנקבעו לאם כוללים שעתיים בלבד בשבוע, וכתוצאה מכך האב הוא זה אשר נושא במלוא צרכיהם של הקטינים. באין בפני השופט נתון המוכיח כי הוצאות המחיה האישיות של כל הורה שונה באורח משמעותי, הרי שבהוצאותיהם ההכרחיות של הקטינים יישאו ההורים בשלב זה, באופן שבו חיובה של האם יעמוד על 50% מצרכיהם של הקטינים ואשר עומדים על 2,000 שקל לחודש ובתוספת מחצית מהוצאות החינוך והבריאות.
על כן נקבע כי עד שאחד הילדים יגיע לגיל 6, תישא האם בהוצאותיו בגובה 360 שקל ולאחר גיל 6 תישא במחצית ממזונות הקטין בסכום גלובלי של 1,000 שקל לחודש. עבור הקטינה שהיא מעל גיל 6 תשלם האם 1,000 שקל לחודש עבור מזונות ובנוסף תשתתף במחצית מהוצאת שכר הלימוד, צהרון ומחצית מהוצאות הבריאות והחינוך החריגות.