איך מציגים בנקים השקעה באגרות חוב?  מה ההבדל בין אג"ח לפדיון לאג"ח זמין למכירה? ולמה בנק ירושלים מימש אגרות חוב שהיו מיועדות לפדיון?

הבנקים משקיעים חלק מיתרות הנזילות שלהם בניירות ערך ואגרות חוב בפרט.  אגרות החוב האלו יכולות להירשם בספרים בהתאם לאופי האחזקה, כאשר הבנק יכול שלא לרשום רווחים שוטפים (או הפסדים שטפים) כתוצאה מעלייה או ירידת ערך של אגרות החוב. איך זה קורה? יש המצאות חשבונאיות (לא חדשות) שמאפשרות  לרשום את הרווחים וההפסדים ב"תחנת מעבר", אבל יש לבנקים יש אפשרות נוספת – הם יכולים להציג את האגרות חוב לפי מחיר מתואם (ולא שוק) ואז אין בהכרח קשר בין הספרים לבין השוק – וההפרש ביניהם יכול לבטא רווח או הפסד שעדיין לא הוזכר בספרים.

השקעות של בנקים – אגרות חוב

ואז עולה השאלה המאוד טריוויאלית – בשביל מה לכל הרוחות צריך להגדיר כמה סוגים של השקעות וכמה סוגים של טיפול בהשקעות בדוחות  של החברות – זה מבלבל, זה לא מובן, זה חוטא למטרה העיקרית של החשבונאות להפוך את הדוחות לברורים לציבור רחב. אבל, ככה השיטה עובדת – היא מייצרת עוד ועוד רישומים וסעיפים, עוד ועוד דיונים ותקנים, ופיקוח, היא פשוט מייצרת עוד ועוד עבודה , פשוט כדי להצדיק את עצמה ואת המנגנון הענק שעומד מאחוריה.

ובחזרה לדוחות – בדוח של בנק ירושלים לתשעת החודשים הראשוני של 2015, מפורטים בביאור 2 ההשקעות של הבנק באגרות חוב ותעודות סל.  הבנק מסווג סכום של 205.4 מיליון שקל באגרות חוב של המדינה, המוחזקות לפדיון. הסכום הזה הוא הערך במאזן, אבל בטור ליד מציגה החברה את הערך בשוק – 232.1 מיליון שקל – איך נוצר הפער, ומה המשמעות שלו?

טוב, זה לא סוד שהריבית בשנים האחרונות צנחה לכמעט אפס (ומדברים אפילו על ירידה מתחת לאפס), וזה גם לא סוד שכאשר הריבית יורדת אז אגרות החוב עולות, וכך בעצם מחירי אגרות החוב פשוט עלו בשנים האחרונות. בבנק ירושלים מציגים את ערך השוק של אגרות החוב נכון לספטמבר 2015, אבל רק בביאור לדוחות. כלומר, יש לנתון הזה (לעלייה במחיר האג"ח) גילוי, אבל אין לו השפעה על הדוחות עצמם (מאזן ודוח רווח והפסד). בדוחות האלו המשחק הוא אחר – שם הכללים לגבי ההשקעה הזו הם בהתאם לעלות מותאמת – ברגע שרוכשים את אגרות החוב בהתאם לתנאים  מסוימים (ריבית, הצמדה) אז מפעילים את התנאי האלו לכל שנה ושנה עד לפדיון – יש בזה הגיון, אחרי הכל, האחזקה היא עד לפדיון ולכן הגיוני להכיר ברווח באופן שוטף ומעין ליניארי על פי הריבית השוטפת. השיטה הזו מתעלמת מתנודות השוק, מעליות וגם ממפולות, וכך נוצר מצב שלמרות שהאחזקה של בנק ירושלים באגרות החוב האלו היא מ=2014 בלבד, הוא רשם עליהם רווח כלכלי נאה (מעבר לרווח השוטף) של 26.7 מיליון שקל (כ=13% נכון לסוף ספטמבר 2015).

אגרות חוב לפדיון מול אגרות חוב זמינות למכירה

נוסף על אגרות החוב שמוחזקות עד לפדיון, מחזיק בנק ירושלים באגרות חוב נוספות, כאלו שהם במסגרת ניהול תיק ההשקעות השוטף של הבנק, ואין כוונה להחזיקם עד לפדיון.  האחזקות האלו לצד ניירות ערך האחרים שהם חלק מתיק ההשקעות השוטף מוצגים במאזן של החברה בסעיף שנקרא – ניירות ערך זמינים למכירה. השינויים בניירות הערך האלו בין תקופה לתקופה הם כמובן רווח או הפסד כלכלי, אבל בחשבונאות קוראים ומסווגים אותם אחרת –  הרווח או ההפסד לרוב לא מוצג בדוח על הרווח והפסד, אלא בדוח אחר – הדוח על  הרווח הכולל האחר. בדוח המוזר הזה מוצג הרווח (או ההפסד), אבל כל עוד הוא לא ממומש הוא לא מועבר לדוח רווח הפסד.

בנק ירושלים נכון לסוף הרבעון השלישי מחזיק אגרות חוב ותעודות סל (של המדינה של מדינות זרות ושל מוסדות פיננסים בישראל) בערך של 778.1 מיליון שקל, כאשר העלות היא 778.9 מיליון שקל – הפסד של 0.8 מיליון שקל שנובע מהפסדים של 1.2 מיליון שקל והפסדים (באגרות חוב וניירות ערך אחרים) בסך של 0.4 מיליון שקל.

ההפסד המצרפי הזה – 0.8 מיליון שקל לא מוצג כאמור בדוח רווח והפסד, אלא בדוח על הרווח הכולל, וכן בדוח על השינויים בהון העצמי, ובהון העצמי. כלומר, זה רק עניין של עיתוי/ תזמון – הרווח או ההפסד יכולים להמתין בדוח על הרווח הכולל, ומתישהו הם יעברו לרווח, אבל מבחינה מאזנית אין הנחות ואין משחקים – הם מוצגים מיד במסגרת ההון העצמי, וזה להבדיל מאגרות החוב המיועדות לפדיון שהשינוי בהם לא מוצג ברווח ולא בהון העצמי, וכאן בדיוק היתה הבעיה של בנק ירושלים.

הבנק רצה לעבות את ההון העצמי שלו, בעקבות הוראות של בנק ישראל להעלות את הגדלת  יעדי יחס הלימות ההון ובמיוחד אלו המתייחסים להלוואות לדיור. הבנק פשפש במאזן ומצא דרך לעשות זאת – הוא מימש את אגרות החוב  ברווח והגדיל את ההון העצמי, כתוצאה מהמהלך  הרוויח הבנק כ=20 מיליון שקל, ובהתאמה ההון גדל ויחס הלימות ההון ליבה (הון לנכסי סיכון) עלה ב=0.2%  מרמה של 9.5% ל=9.7% – עזרה גדולה בדרך ליעד הלימות ההון –  הבנק צריך להגיע ליעד הלימות הון של 9.9% עד סוף 2016.

רק שיש בעיה אחת – איך אפשר לממש משהו שמוחזק עד לפדיון, הרי אגרות החוב האלו הוגדרו כהשקעות שמוחזקות עד לפדיון ולכן גם הוצמד להם הטיפול החשבונאי המיוחד.  ולכן, פנה הבנק לבנק ישראל וקיבל מאנשי בנק ישראל אישור למהלך אך בכפוף לכך שהבנק יציג מחדש (Restatement)  את הדוחות הכספיים ליום לשנת 2014 ו=2015 כדי שישקפו את השינוי התפיסתי – מאג"ח לפדיון לאג"ח מוחזק למכירה. המשמעות היא שהרווח מעין יתפזר על פני כל התקופה (מהרכישה ועד המימוש) וזה כמובן נכון יותר.