מה זאת אופציה? למה מקצים אופציות לעובדים? ואיך זה שהבקדייטינג (תיארוך לאחור של אופציות) דווקא שירת את המשקיעים?

קובי אלכסנדר חזר לכותרות בשבוע האחרון – המייסד והמנכ"ל של קומברס חזר להישפט בארה"ב על פרשת הבקדייטינג (תיארוך לאחור של אופציות) אחרי 10 שנים בנמיביה, אליה ברח; אך השופט ממש לא התרשם, ולא הסכים לשחררו בערבות עד המשפט בדצמבר.

אלכסנדר שהקים וניהל את חברת קומברס, יחד עם מנהלי החברה, הזיז באופן שיטתי את תאריכי הקצאת האופציות למנהלים ולעובדים, כדי ליצור למקבלי האופציות רווחים מידיים. הוא לא היה לבד עשרות מנהלים בחברות הטכנולוגיה, נשפטו (הרוב לעונשים קלים, אם בכלל); מאות מנהלים (ואולי יותר)היו מעורבים, אבל יצאו לא פגע, או בקנסות. הפרשות האלו גרמו בעיקר למשבר אמון ולהתרסקות המניות של החברות המעורבות, רובן התאוששו, חלקן נעלמו, אבל לא בגלל שערוריית הבקדייטינג. קומברס איבדה את הכיוון שלה עוד לפני הפרשה, ובלי בעל בית, היא הפכה לאוסף של פעילויות עם אג'נדות וכיוונים שונים. הסיבה העיקרית שהיא החזיקה מעמד כמה שנים טובות אחרי הפרשה, היא הכסף שאלכסנדר השכיל לגייס בתקופת הבועה לחברות הקבוצה.

כדי להבין את הבקדייטינג (ואיך בכלל אפשר לעשות בקדייטינג), צריך לחזור לתקופת הבועה, נבחר בשנת השיא – שנת 2000.  זאת היתה שנה שהתחילה בהייפ מוטרף בשווקים בפיננסים – מדי יום נשברו שיאים במדדי המניות, בעיקר במניות הטכנולוגיה, ובמיוחד בתחום האינטרנט. חברות ללא מודל עסקי וללא הכנסות משמעותיות, הפסידו מיליארדים, אבל נסחרו בעשרות ומאות מיליארדים; חברות שהיום לא מסוגלות לחלום על הנפקה בבורסה האמריקאית, נכנסו לפי שווים של מיליארדים. חלק גדול מהחברות האלו לא איתנו כיום, אבל מה שהכי מעניין הוא שחברות שלא היו אז (חלקן לא היו בכלל, וחלקן היו בגדר רעיון בלבד) השתלטו על עולם האינטרנט, והכוונה בעיקר לגוגל ופייסבוק. כן, מסתבר שזה קרה כמעט בכל מהפכה בעבר, הראשונים נעלמו (או כמעט ונעלמו), ורק החברות של הגל השני והשלישי, הצליחו להפוך לגורילות, ומהפכת האינטרנט לא חריגה מבחינה זו – הדפדפן המוביל הראשון נטסקייפ נעלם, יאהו הגדולה שנסחרה אז במאות מיליארדים, מכרה את פעילות האינטרנט שלה לאחרונה (ללא עליבאבא) במעל 4 מיליארד דולר, וזו בהחלט עסקה שמבטאת את הניפוח שהיה אז בשווקים, וגם את החוסר הידיעה לאן ואיך האינטרנט יתפתח – אז חשבו שהפורטלים יעשו כסף (יאהו היא עדיין פורטל ענק), אבל מי שעושה כסף והרבה יותר מהאחרים, זה פלטפורמת החיפוש של גוגל.

האווירה שהיתה אז בשווקים גלשה גם לשוק העבודה – חברות הטכנולוגיה רדפו אחרי כל בוגר אוניברסיטה בתחום ואחרי כל מסיים קורס הסבה קצר, והמשכורות היו בשמיים. העובדים כמובן ניצלו זאת ובצדק, ובמרדף הזה אחרי העובדים נולד הבקדייטינג.

חלק משמעותי מהשכר של העובדים בתקופה ההיא היה באופציות למניות. העובדים החדשים קיבלו בנוסף לשכר חבילת אופציות, והתברר שהחבילה הזו במקרים רבים סידרה אותם לכל החיים. אופציה היא מכשיר שמאפשר את קבלת המניה בתמורה למחיר קבוע מראש ולתקופה מוגדרת מראש, ותדמיינו שהתחלתם לעבוד בחברה שמחיר המניה שלה הוא 10 דולר, וקיבלתם 2,000 אופציות למימוש למניות לפי מחיר מימוש של 10 דולר. ברגע הראשון השווי הנאיבי של החבילה הוא אולי אפס, אבל לשווי הנאיבי שמגלם את הרווח כאילו החבילה מומשה מיד, אין באמת משמעות. האופציה הזו שווה לא מעט כסף (בעיקר כתלות בתקופת המימוש שלה שלרוב הוגדרה לתקופה של כ-3  שנים); ונניח שחצי שנה אחרי שהעובד התחיל בעבודתו בחברה, המניה כבר נסחרת ב-20 דולר – על הנייר, העובד כבר מורווח 20 אלף דולר (הוא משקיע 10 דולר במימוש ומקבל מניה שווה 20 דולר – רווח של 10 דולר לאופציה, כפול 2,000 יחידות – 20 אלף דולר). ועכשיו נניח שהמניה אחרי שנה נסחרת ב-40 דולר – הרווח, על הנייר, כבר מגיע ל-60 אלף דולר, והדוגמה הזו יכולה בקלות להתאים לאחד/ אחת מהעובדים האמיתיים בקומברס, מרקורי, צ'ק פוינט וישראליות או סמי ישראליות, אחרות שמניותיהן עלו בשנים בודדות במאות אחוזים.

אלא שאף אחד שלא באמת יודע מה יקרה למחיר המניות בעתיד. מה שכן יודעים כמובן זה את ההיסטוריה, וכאן מתחיל הזיוף הגדול – כדי לפתות עובדים, כדי לתמרץ עובדים, כדי להשאיר אותם בחברה, החלה תופעה של זיוטף תאריכי הקצאת המניות, לתאריך הכי נוח – התאריך שבו מחיר המניה הכי נמוך. נניח בהמשך לדוגמה הקודמת שהעובד מקבל 2,000 אופציות כאשר מחיר המניה 10 דולר, אבל מקצים לו את המניות לחודש הקודם אז המניה היתה ב-8 דולר ובהתאמה מחיר המימוש הוא 8 דולר. במצב כזה יש לו רווח מיידי של 4 אלף דולר (2 דולר על כל אופציה כפול 2,000 אופציות) – זה בקדייטינג, וזה משרת בעיקר את העובדים. נכון, גם המנהלים הרוויחו מזה, וכנראה גם אלכסנדר עצמו (יתברר במשפט), אבל נראה שהסיפור הגדול היה להשאיר עובדים ולגייס עובדים.

הקדמת תאריך הקצאת האופציות, לא התבטאה בדוחות הכספיים. אז, הענקת אופציות בשווי נאיבי אפס (כלומר מחיר מימוש שהוא זהה למחיר המניה) לא נרשמה בספרים (מאז הטיפול החשבונאי השתנה ורושמים את הערך הכלכלי של הטבה באופציות כהוצאה), וזיוף הבקדייטינג שמר על העיקרון הזה – מחיר מימוש שווה למחיר מניה. ולכן, שום הוצאה לא נרשמה בדוחות בעקבות הבקדייטינג. גם על המאזן אין השפעה; בפועל, ההשפעה היא על תוספת המימוש שהחברה תקבל בעתיד (8 דולר למניה במקום 10 דולר). אבל גם אם מדובר בהפרש משמעותי שמסתכם במיליוני דולרים רבים, בתקופה ההיא, זה היה בטל בשישים מבחינת המשקיעים – לא היתה כמעט משמעות למזומנים שיש לחברה (ולכן לא היה חשוב כמה תהיה תוספת המימוש בגין האופציות); הכסף היה זול, החברות היו עמוסות במזומנים, והשווים שלהם היו מנותקים מכל פרמטר מאזני ובטח ובטח שמהמזומנים. כלומר, מבחינת המשקיע הסביר – כל עוד החברה מצליחה לגייס את העובדים הטובים ולשמור עליהם, לצמוח בהכנסות ולספק את התחזיות של האנליסטים, זה מצוין. כן, אם תרצו – הבקדייטינג דווקא שירת את המשקיעים.