יש מצבים ומסתבר שלא מעטים ששילמתם בכרטיס אשראי/ הוראת קבע והשירות הסתיים (מסיבות שונות), ובכל זאת מחייבים אתכם. ובכן – כמובן שאתם יכולים וצריכים לתבוע את כספכם חזרה, ומסתבר שעל פי תקנה של משרד הכלכה, המיושמת דרך הרשות להגנת הצרכן, מגיע לכם על כל חיוב כזה 16 שקלים – קנס לחברה המפרה את הדין. זה קנס קטן, ולא מרתיע, היה צריך להגדיר סכום כפול פי כמה, ובכל זאת גם זה משהו.

באתר הרשות להגנת הצרכן מודגמת הבעיה דרך שאלה של צרכנית  ותשובה  –  של אנשי הרשות להגנת הצרכן

• במשך 30 חודשים גבו ממני באמצעות כרטיס האשראי תשלומים עבור שירות שלא ביקשתי. פניתי שוב ושוב לחברה ורק לאחר שעירבתי בטיפול משרד עו"ד, החברה החזירה לי את הסכומים שגבתה וכן החזירה 16 ₪. האם החברה מחויבת לפי החוק להחזיר 16 ₪ פעם אחת או 16 ₪ כפול 30?

אנחנו מבחינים בין גבית יתר לבין גביה ללא הסכמה.

סעיף 13ד1 מדבר אך ורק על גבית יתר קרי, מקום בו קיימת עסקה מתמשכת שאינה מוכחשת על ידי הצרכן, אולם לפתע מגלה הצרכן כי בחיוב החודשי נעשתה גבית יתר קרי, גבו ממנו 105 ₪ במקום 100 ₪ כפי שסוכם בחוזה. זה המצב העובדתי שביסוד סעיף 14ד1 לחוק.

בשאלה לעיל מדובר באספקה של שירות שכלל לא ניתן בהסכמה, כלומר העוסק סיפק שירות לצרכן ללא ידיעתו וללא הסכמתו. זה נופל מבחינתנו להוראות סעיף 3ב(8) לחוק ומהווה הפעלת השפעה בלתי הוגנת על הצרכן.

מבחינה עקרונית המחוקק התכוון להעניק 16 ₪ לצרכן בכל מקרה בו הוא טוען לגביית יתר שנמצאה מוצדקת. המחוקק אינו קובע כי תשלום זה הוא פר חודש שבו נגבה תשלום יתר, אלא תשלום אחד. הרציונל היה שתהיה תוספת עבור החזר הוצאות הצרכן בגין הפניה לעוסק לצורך בירור פנייתו ובלבד שפנייתו נמצאה מוצדקת.

המקרה הנדון אינו בגדר גביית יתר במשמעות של חוק הגנת הצרכן (למרות שברור הוא כי על העוסק להשיב לצרכן את כל הכסף שנגבה בגין אספקת שירות ללא הסכמה), בכל אופן על פי לשון החוק החובה לשלם 16 ₪ היא מקום בו העוסק מצא כי גבה מהצרכן סכום עודף והתשלום הוא בגין הוצאות שנגרמו לצרכן בגין פנייתו.