מה חשוב יוותר – להיות מיהמן או רלבנטי? מה מצאה רשות ניירות ערך בדוחות של יבואניות החשמל?  ואיך זה שהתחזיות תמיד טובות מהתוצאות בפועל?

הדוחות הכספיים אמורים לבטא את מצב הפירמה, המאזן של החברה אמור לשקף את הערך האמיתי של הנכסים וההתחייבויות, אבל האם זה באמת כך?

החשבונאות השמרנית חששה מאוד מהצגת הנכסים לפי ערך כלכלי/ שווי הוגן, והביא דרשה הצגה לפי מודל של עלות מופחת – הנכס שנרכש מוצג לפי עלותו בניכוי פחת שנצבר (והדגמה בהמשך). החשבונאות "החדשה" (התקינה הבינלאומית החדשה שיושמה בארץ כבר לפני 7 שנים) דוגלת בהצגה לפי ערכים כלכליים, אז לכאורה התשובה היא כן – המאזן כיום משקף את הערך של הנכסים וההתחייבויות, אבל למרות הכוונה, זה רחוק מהמציאות –  הערכים בספרים, במקרים רבים,  לא ממש מחוברים למציאות; הנכסים מוצגים במקרים רבים בשווים העולים משמעותית על הערך האמיתי. איך זה קורה? איך בעצם החשבונאות החדשה החטיאה את אחת המטרות העיקריות שלה, והאם הגישה הקודמת היתה עדיפה?

החשבונאות המסורתית דרשה הצגה כאמור לפי העלות של הנכס. הגישה היתה שהנתונים צריכים להיות מהמנים וזהירים יותר מאשר רלבנטיים. אז נכון שהנכס במאזן רחוק מאוד משוויו כי מאז שנרכש ערכו עלה באלפי אחוזים ואילו החשבונאות דווקא  דורשת להפחיתו, אבל לפחות יש מתודה ברורה ויש יכולת לקוראי הדוחות להבין את ההיגיון שבגישה, והנה הדגמה – נניח שלפני 50 שנה נרכש נכס בעלות של 1 מיליון שקל. בחשבונאות השמרנית הוא יוצג  במקרה הטוב בכמה מאות אלפי שקלים – נניח 300 אלף שקלים (מדי שנה מפחיתים שיעור מסוים של פחת). בפועל, הנכס הזה שווה  מיליונים רבים – נניח 20 מיליון שקל וזה ממש לא מוגזם (עליית ערך נכסים בתקופה כזו היתה גבוה אפילו יותר). המספרים האלו מבטאים נתק בין המציאות – 20 מיליון לבין הספרים 300 אלף שקל, ולכן התגבשה מהפכה חשבונאית עולמית שדוגלת בהצגת הנכסים בהתאם להערכת השווי.

אבל הבעיה הזו לא באמת נפתרת בעולם החשבונאי החדש. נניח רק לשם המשחק, שהחברה הזו לוקחת מעריך שווי והוא קובע את שווי הנכס ב-40 מיליון שקל וכך זה מוצג גם בספרים. אז עכשיו בגישה החדשה,  גם כן קיים נתק בין השווי האמיתי – 20 מיליון שקל, לבין השווי בספרים  40 מיליון שקל. מה עדיף? ובכן, זו כנראה שאלה של אישיות – הזהירים/ שמרנים יעדיפו דוחות שהם בטוחים יותר, ולרוב העלות המופחתת היא אכן נתון זהיר יותר. מעבר לכך, בעלות המופחתת יש מתודה מאוד ברורה, ואם אתם רוצים להעריך את הנכס, אפשר לעשות זאת – יודעים כמה פחת היה, יודעים בכמה הוא נרכש, אפשר לדעת בקלות בכמה עלו המחירים בתקופה זו; ואפשר גם לקבל אינדיקציות ממחירי נכסים באזור (עסקאות שהיו בזמן האחרון). כלומר, קורא/ מנתח הדוחות יכול להצמיד לנכס ערך כלכלי ומעין לתקן את הדוחות בעצמו. נכון, זה לא טריוויאלי אבל הנכסים בדוחות הם לא סוד, וערכם הוא גם לא סוד כמוס.

ומול הזהירים, נמצאים אלו שסומכים על החברה. מבחינתם, ההנהלה שלה כבר יודעת מה לעשות ואיך להציג את הנכסים. אלו יעדיפו את הגישה החדשה – שבדוחות כבר יוצבו המספרים הכלכליים. גם אלה, אגב יכולים לעשות בדיקות ולקבל אינדיקציות על ערך הנכסים והמרחק (אם קיים) בינם לבין השווי האמיתי.

הבדלי הגישות נעוצים בסדר העדיפות  מה חשוב יותר – מיהמנות או רלבנטיות. בתקינה החדשה עדיפה הרלבנטיות  גם  אם המספרים פחות מהמנים בעיקר בגלל שהערכת שווי נשענת על גישות שונות, הנחות שונות, שיכול להיות שיתבררו כלא נכונות. כל נתון משנה את השווי בצורה משמעותית – שינוי של כמה עשיריות בריבית ההיוון, או כמה עשיריות בצמיחה בהכנסות ותקבלו שינוי של עשרות אחוזים בשווי.

לאחרונה ערכה  רשות ניירות ערך ביקורת בחברות ייבוא מוצרי החשמל.  הרשות בדקה האם נכסים המוצגים בדוחות אכן שווים את ערכם הכלכלי, והתשובה ברורה – לא.  מדובר על נכסים שלגביהם נדרשו החברות להערכת שווי, כאשר הערכות אלו גיבו והחזיקו למעשה את ערך הנכס בספרים. הרשות לא מפרטת שמות של חברות, אבל לצורך העניין זו יכולה להיות כל חברה שרכשה מותג/ זיכיון מסוים. אחרי הרכישה בדוחות מוצג הזיכיון/ מותג כנכס בשווי מסויים, והשאלה אם זה שווי ראוי? זו רק דוגמה תיאורטית, לא בטוח שזה המצב בפועל, אבל הרעיון הוא שלחברות יש נכסים והבדיקה של הרשות נעשתה בקשר להנחות הערכות השווי שתומכות בערך בספרים.

והממצאים כפי שנכתבו בדוח הביקורת  – "היעדר ביסוס מספק לתחזית ההכנסות – בחינת הערכות השווי העלתה כי הן לא כללו ביסוס מספק לבניית תחזית ההכנסות שנלקחה בחשבון". אנשי רשות ניירות ערך מפרטים ומרחיבים בצורך לגבות את הנתונים האלו בניתוח ענפי, בדיקת גודל השוק, מגמות בשוק, תחרות, מוצרים תחליפיים ועוד ועוד. במקרים רבים כנראה זה לא נעשה.

וממצא נוסף – "אי עמידה עקבית בתחזיות קודמות – לעמדת סגל הרשות, החטאת תחזיות והתבררותן פעם אחר פעם כתחזיות אופטימיות, מחייבת בדרך כלל את התאגיד (ואת מעריך השווי מטעמו) לנקוט במשנה זהירות בהערכות שווי עוקבות בכל הנוגע להנחות המשמשות כבסיס לקביעת השווי או הסכום בר ההשבה". התוצאות בפועל, התבררו באופן עקבי כנמוכות יותר מהתחזיות שהוערכו ובשיעורים מהותיים (אפילו עשרות אחוזים).

צוות הבדיקה מדגים לאורך הדוח את ממצאיו, ונותן דגש מיוחד למקרה של –  פתיחה צפויה של אתר אינטרנט לשיווק ישיר לצרכן – "תאגיד מסוים הניח במסגרת הערכת השווי כי 8% מסך ההכנסות בטווח הארוך ינבעו מפתיחתו המתוכננת של אתר אינטרנט לשיווק ישיר לצרכני התאגיד, כך שתרומת האתר לשווי הפעילות – 14%. במסגרת בדיקת הערכת השווי, לא נמצא על ידי סגל הרשות ניתוח אשר ביסס דיו את עצם פתיחת האתר ואת היקף ההכנסות שהוערך…מעבר לכך, על אף שנודע על עיכובים נוספים בהשקת האתר החברה נמנעה מלעדכן את התחשיב לאותה השנה". בסופו של דבר, החברה לא השיקה את האתר.

כל הממצאים האלו תוקנו בדוחות הכספיים של חברות יבוא מוצרי החשמל.