איך זה שרושמים הכנסות מס בדוחות? איך זה משפיע על הרווח המייצג של החברה? וכמה באמת הרוויחה אודיוקודס ברבעון הרביעי של 2016?
דוח רווח והפסד כולל את ההכנסות וההוצאות של החברה בתקופה מסוימת, כשבשורה התחתונה מפורט הרווח הנקי. אבל, במקרים רבים, הרווח הנקי הוא לא הרווח המייצג של החברה, כלומר, אי אפשר לגזור ממנו את הרווח האמיתי/ הכלכלי, וזה מכיוון שיש בדוחות "רעשים", כגון – הוצאות חד פעמיות, הכנסות חד פעמיות, הוצאות חריגות (לדוגמה – הוצאות מימון גדולות בגלל מדדים גבוהים או עלייה חדה בשער הדולר, באם ההלוואה צמודה לדולר). ולכן, מנתח הדוחות והמשקיעים צריכים לבדוק את "החריגים" האלו, ולנסות להגיע לרווח המייצג של הפירמה.
הנה דוגמה מהדוחות האחרונים של חברת אודיוקודס. החברה המפתחת פתרונות להעברת קול ונתונים על רשתות תקשורת, דיווחה כי ברבעון האחרון של 2016 הרוויחה 14.8 מיליון דולר על הכנסות בסך 37.8 מיליון דולר, בעוד שברבעון המקביל ב-2015 הסתכם הרווח ב-2.8 מיליון דולר, על הכנסות בסך 35.6 מיליון דולר.
בשנת 2016 כולה, הסתכם הרווח ב-16.2 מיליון דולר, על הכנסות של 145.6 מיליון דולר, בהשוואה לרווח של כ-0.4 מיליון דולר, והכנסות של 139.8 מיליון דולר בשנת 2015. אז מה קרה בעצם ברבעון הרביעי ב-2016 שהזניק את הרווח, ביחס לרבעון המקביל ובכלל – ביחס לרבעונים הקודמים בשנה שעברה?
ובכן – מדובר, במעין מתנת מס. זה לא שמס הכנסה החזיר לחברה כספים, אלא שזה בעצם רישום של הכנסת מס במקביל ליצירת נכס מס במאזן, וזה לאור הערכת החברה כי ההפסדים השוטפים הצבורים שלה יתממשו בעתיד. אודיוקודס שמדווחת בשנים האחרונות על רווחים צנועים, הסבה בעשור הקודם הפסדים גדולים מאוד, ויש לה יתרת הפסדים משמעותית. ההפסדים האלו מקוזזים כאשר יש רווח, כלומר – אם החברה מרוויחה בשוטף, היא לא צריכה לשלם מיסים בפועל לרשויות המס, אלא היא מקזזת את ההפסד הנצבר שלה.
והנה דוגמה תיאורטית – אם חברה שיש לה יתרת הפסדים של 10 מיליון דולר מרוויחה 2 מיליון דולר, אז אין לה חבות מס לרשויות המס, אבל היא תקזז את יתרת ההפסד הנצבר ל-8 מיליון דולר (10 מיליון דולר בניכוי הרווח בסך 2 מיליון דולר). החשבונאות מאפשרת במידה ויש להערכת הנהלת החברה סיכוי סביר להגיע לרווחים עתידיים, להכיר בהטבת המס שנובעת מההפסדים הנצברים כבר עכשיו, ואז תהיה הקבלה נכונה יותר בין ההכנסות להוצאות. נניח שהנהלת החברה סבורה שהיא תרוויח בשנים הקרובות סכום גדול מאוד (שעולה על יתרת ההפסדים), והיא רוצה לרשום את ההטבה שמתבטאת בהפסד הצבור, כנכס. ההטבה הזו מסתכמת בשיעור המס כפול יתרת ההפסד. כלומר, אם מדובר על הפסד של 10 מיליון דולר, ונניח שיעור מס הכנסה של 25% אזי שההטבה העתידית (הפטור ממס) מסתכמת ב-2.5 מיליון דולר. עד רווח של 10 מיליון דולר, החברה לא צריכה לשלם מס, והמשמעות היא שיש לה פטור ממס בגובה של 2.5 מיליון דולר.
הבעיה שעד שהיא תרוויח את ה-10 מיליון דולר, היא בעצם לא רושמת מיסים, אלא אם היא רושמת את ההטבה כנכס, ואז במקביל לרישום הנכס היא רושמת מיד את כל ההכנסה ממיסים – 2.5 מיליון דולר, אך במהלך הזה היא בעצם קיזזה את כל יתרת ההפסד, ומכאן ואילך היא תקטין את נכס המס שיצרה מול הוצאות מיסים. נניח שבשנה הבאה היא מרוויחה 4 מיליון דולר, אזי בהתאמה היא תרשום הוצאת מס של 1 מיליון דולר (25% ), כאשר ההוצאה הזו היא לא תשלום "אמיתי" לרשות המס, אלא היא קיזוז של נכס המס שנוצר (על חשבון ההפסדים הצבורים). נכס המס יירד מ-2.5 מיליון דולר ב-1 מיליון דולר ל-1.5 מיליון דולר. רק אחרי שיהיה ניצול מלא של נכס המס, החברה תתחיל לשלם מס לרשות המס.
ברגע שמייצרים נכס מס (במקביל להכנסת מס חד פעמית), נוצרת התאמה בדוח רווח והפסד בין הרווח לפני מס להוצאת המס. אם לא היה נוצר נכס מס, אזי לא היו הוצאות מס, ואחד הרעיונות המרכזיים של החשבונאות הוא להקביל בין ההוצאות להכנסות, ולכן השיטה שבה מייצרים נכס מס שמופרש באופן שוטף כהוצאת מס, על פניו, נכונה יותר – הרווח בשיטה הזו, מתייחס למס.
בשיטה הזו נוצרת כאמור הכנסה חד פעמית שמעוותת את הדוחות – אודיוקודס רשמה ברבעון האחרון של 2016 רווח לפני מס בסך של 3.5 מיליון דולר, ולמרות שלכאורה היו צריכות להירשם הוצאות מס, היא רשמה הכנסה חד פעמית ממס בסך של 11.3 מיליון דולר וסיימה את הרבעון ברווח של 14.8 מיליון דולר.
הכנסת המס הזו, היא לכל הדעות, הכנסה חד פעמית, וכך גם ההתייחסות אלייה בדוחות הלא חשבונאיים, דוחות ה-Non Gaap. בדוחות האלו החברות (הנסחרות בוול-סטריט) נוהגות לנטרל את הסעיפים החד פעמיים, הלא תזרימיים שאינם משפיעים על שווי החברה. הרעיון של הדוחות האלו הוא שיש לתת למשקיעים וקוראי הדוחות מעין דוחות "נקיים",שלא מושפעים מארועים חד פעמיים ומסעיפים חד פעמיים. הבעיה שהדוחות האלו הם בעצם דוחות שההנהלה של החברה אחראית עליהם ואין תהליך של בקרה ופיקוח צמודים ומשמעותיים (ביקורת של רואה חשבון או / ו יקוח של רשות ניירות ערך). ולכן, במקרים רבים, החברות נוהגות במקרים "האפורים" לבחור את הגישה הנוחה להם. במקרים לא מעטים חברות לא נטרלו הכנסה חד פעמית (כי היא משפרת את הרווח לעומת הרווח החשבונאי), בעוד שאת ההוצאה החד פעמית הם נטרלו. אלא שהטיפול התקין כמובן הוא נטרול של הכנסה חד פעמית, ויש מצבים ברורים כמו בהכנסת מס שאותה באופן ברור נהוג לנטרל.
וכך גם פעלה אודיוקודס. בדוחות הלא חשבונאיים, היא נטרלה את הכנסת המס הגדולה, ולצד השפעות נוספות דיווחה על רווח ברבעון של 2.6 מיליון דולר, לעומת 2.8 מיליון דולר ברבעון המקביל ב-2015 ולעומת 9.4 מיליון דולר בכל השנה – כלומר חזרה לאותם סדרי גודל מהעבר.