"יש להקטין את האי וודאות ליזם ולמשקיע, ולספק מסגרת ברורה ותמיכה לאותם יזמים שמוכנים להשקיע ולקחת סיכונים ארוכי טווח"  מדגיש יו"ר בנק הפועלים יאיר סרוסי בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס", ומוסיף – "הסקטור העסקי בארץ הוא זה שאמור וצריך להוביל את הצמיחה של המשק, אך עליו לקבל רוח גבית מן הממשלה. יעד הפיחות בשקל הושג, והוא צפוי לשפר את נתוני היצוא של המשק. לכן, הדיון על הורדת ריבית צריך לרדת מן הפרק.

"בשנים האחרונות רמת האמון הכללית בישראל יורדת, ואילו רמת החשד בהתאמה עולה. זה מתבטא באופנים שונים ורבים, גם במישור הפוליטי –   פוליטיקאים מתקשים יותר מבעבר לגייס את אמון הציבור, וגם במישור העסקי – חברות מחפשות לשווא את אמון הגופים המבקרים אותן, רגולטורים נתפסים על ידי המבוקרים בעיניים חשדניות, הציבור חושד בסקטור העסקי ועוד. בעסקים, אמון מתורגם למהירות ולהפחתת עלויות ולכן אמון הוא מפתח לשגשוג. ומן הצד השני, אי אמון מתפקד כמו מס נוסף".

ביחס לעליית הדולר נראה שסרורסי לא מופתע –  "עלייתו החזקה של הדולר האמריקאי מול השקל הישראלי, שעלה ב-15% בארבעה חודשים, הפתיעה רבים במשק. אולם מי שעוקב מקרוב אחר אופי הפעולה של שתי הכלכלות לאורך זמן לא הופתע במיוחד.

"בסוף שנת 2008 חוותה כלכלת ארה"ב את המשבר הכלכלי הקשה בתולדותיה מאז המשבר הגדול של שנות השלושים ונכנסה למיתון חריף. החל משנת 2010 ואילך החלה כלכלת ארה"ב לטפס בכבדות אך בנחישות מן המיתון. באותה השנה עמד שיעור הצמיחה בארה"ב על 2.5%. באותה שנה בדיוק צמחה הכלכלה הישראלית בקצב מעורר התפעלות של 4.7% , גבוה בהרבה מזה של רוב המשקים המפותחים בעולם. אלא שמשהו קרה – אם נבחן את גרף הצמיחה של שתי הכלכלות נראה כי בעוד הצמיחה בארה"ב, מתגברת הצמיחה בישראל נחלשת. ישראל היא אחת המדינות המפותחות הבודדות שלא נפגעה ממשבר 2008. אבל, במקום לנצל זאת לזינוק מול העולם, אצלנו מואט קצב הצמיחה, בשל חיכוך הולך וגובר בין השחקנים השונים במשק. כך לא בונים חברה, ובוודאי לא כלכלה לאומית. זאת החמצה ענקית של הכלכלה הישראלית שלא הצליחה לנצל  את אי פגיעותה ממשבר 2008. אני מזהה כמה סיבות רבות – פוליטיות, כלכליות, חברתיות, ואלמנט נוסף הנחבא מן העין – האמון של הציבור במערכות. מעבר לכך, אחת הסיבות הנוספות לדשדוש היא הרגולציה. בשנים האחרונות היינו עדים לתהליך של התגברות מעורבות הממשלה במשק. נוצרו תהליכי רגולציה והסדרה, שהלכו והתעצמו, יחד עם גידול במספר הרגולטורים. הכוונה במקורה הייתה אמנם טובה,  לטפל בכשלי שוק, אך הביצוע לא הלם את הכוונות, והתוצאה היא ירידה ביכולת להקים עסקים ולבססם".

סרוסי סיים בנימה אופטימית –  "כשיהיה כאן שיתוף פעולה, ולא רק בעת מלחמה, כשנדע להכיל את כלל האוכלוסייה – יהודים וערבים, חילוניים ודתיים, ולא מתוך ניצול כוח אלא מתוך כיבוד האחר, נגלה מספר דברים חשובים. נגלה שרוב האוכלוסייה הערבית רוצה להיות חלק מהחברה הישראלית, נגלה שהנשים החרדיות רובן ככולן עובדות, והגברים החרדים יצטרפו בהדרגה לנשותיהם לשוק העבודה. נגלה שרב המשותף על המבדיל. אם במקום להדגיש השסעים נקרב ביניהם, רמת ההשקעות במשק תחזור ותעלה, ובמקום צמיחה מדשדשת של 2.5% נחזור לצמיחה מרשימה ואמיתית".