בדרום הארץ ובצפונה עבריינים מטילים את הפסולת בדרך במקום באתרי ההטמנה ומקבלים את התגמול על כך, התופעה גרמה למעורבות ארגוני פשיעה עם חיילים ומודיעין
לאן הולכת פסולת הבנייה? מתברר כי לא מעט ממנה מגיע לארגוני הפשיעה. פסולת הבנייה נוכחת בכל מקום – ובעיקר בטבע, בשדות וביערות. בינתיים היא כאן להישאר. מה כוללת הפסולת זו: מרצפות, חלקי בטון, צינורות פלסטיק ומוטות ברזל.
מנתוני המשרד להגנת הסביבה,עולה כי כ־5 מיליון טונות פסולת בנייה מיוצרות בישראל מדי שנה, ורק חצי ממנה מפונה למתקני מיחזור והטמנה. השאר מושלך בשטחים פתוחים. ומיזמי ההתחדשות העירונית הצומחים צפויים רק להגדיל את המספר.
פסולת הבניין מיוצרת אומנם ביישובים החזקים והמבוקשים באזור המרכז, אך מי שסובל ממנה הם תושבי הפריפריה הקרובה למרכז הארץ, שם יש יותר שטחים פתוחים שקל להגיע אליהם מגוש דן, ורשויות האכיפה מתקשות יותר לאכוף.
השלכת הפסולת נעשית בשני אופנים עיקריים: על ידי מכולות פינוי קטנות, נפוץ יותר בפריפריה הקרובה לגוש דן; ואילו העבריינים מגיעים לדרום וצפון הארץ .
המועצה האזורית מרחבים סובלת במיוחד מהשלכת פסולת בשטחה, בשל השטחים העצומים שלה כשהמשאיות משליכות את הפסולת בדרך לאתר דודאים, האמור לטפל בפסולת והאכיפה לא מספיקה.
לא רק קשה לתפוס את העבריננים, גם פינוי הפסולת כרוך בעלויות גבוהות הנופלות על בעלי הקרקע או הרשות המקומית. ולמרות תקציבים שמגיעים אל המועצות, אלו אינם מספיקים ודורשים טיפול מקיף יותר, ברמת המדינה
במשרד להגנת הסביבה מנסים להילחם בתופעה באכיפה ובפיקוח, ברגולציה ובקידום פתרונות נוספים, אולם עד כה ההצלחות מעטות, והבעיה רחוקה מפתרון. במשרד להגנת הסביבה, מסבירים כי מובילי הפסולת נשכרים על ידי קבלני הביצוע כדי לפנות את הפסולת מאתר הבנייה ולהביאה לאתר פסולת מוסדר. אלא שהם חסרי תמריץ לבצע את העבודה שלשמה נשכרו, ומעדיפים לפרוק את הפסולת באופן לא מוסדר, ובחינם.
כך המובילים מקבלים תשלום מראש עבור ההובלה, כולל התשלום עבור אתר הפסולת, ואז עומדות בפניהם שתי אפשרויות: לנסוע עם המשאית לאתר המיחזור החוקי, לממן את הוצאות הדלק, לבזבז זמן ולשלם כסף בכניסה לאתר מיחזור הפסולת; או לעצור בצד הדרך, להשליך את הפסולת ולקבל את התשלום. כל הובלה כזו היא עניין של אלפי שקלים והרבה מעדיפים לזרוק.
הנזק הכלכלי למדינה: 120 מיליון שקל
הנזק הכלכלי למדינה גדול מאוד: עלות הניקוי השנתית של פסולת בניין מוערכת ב־120 מיליון שקל, ובנוסף היטל ההטמנה לא מגיע לידי המדינה. גם אתרי המיחזור נפגעים. אתר שאמור לקלוט 1,500 טונות ביום מקבל 700 טונות בלבד. מלבד זאת, הפסולת מושלכת באתרי טבע ומזהמת את הקרקע, את הנחלים ואת מי התהום. ולאלו גם יש השלכות כלכליות לטווח ארוך
בלי אכיפה וענישה עברייני הפסולת ממשיכים. מי שאמור לטפל בכך היא המשטרה הירוקה, הזרוע המרכזית של המשרד להגנת הסביבה לאכיפה פלילית, אבל זו מפעילה 28 פקחים בלבד בכל הארץ, שגם מופקדים על נושאים רבים אחרים, כמו חומרים מסוכנים ושפכים.
ארגונים ירוקים מול ארגוני פשיעה
בשמטרה הירוקה אומרים "יכולנו להצליח הרבה יותר אם היו לנו יותר אנשים והיינו נוכחים ביותר מקומות אנחנו נחושים להתמודד עם העבריינים הכבדים ומנסים להתמודד עם כאלה שהפגיעה בהם היא שוברת שוויון. בגלל מגבלות המשאבים אנו פועלים ישירות מול ארגוני הפשיעה, במתכונת של צח"מ, כלומר מגייסים מהשטח את כל מי שאפשר: רשות מקרקעי ישראל, הסיירת הירוקה, מג"ב, איגודי ערים ועוד. היינו רחוקים מאוד מהצלחה אם היינו פועלים בחלל ריק. בפזורה הבדואית למשל לא היינו מצליחים לתפוס עבריינים בלי שילוב הכוחות.
"יש עבריינים מזדמנים בתחום הפסולת, אבל אנחנו כיחידה ארצית מתמודדים בעיקר מול ארגוני פשיעה, על כל המשתמע מכך. יש להם חיילים, מערך מודיעיני, שרשרת פיקודית — ואותם אנחנו מיירטים. השלכת פסולת קשורה בלא מעט סוגים של עבירות כלכליות, כמו שימוש בחשבוניות פיקטיביות, ולכן היא מופיעה גם בחוק איסור הלבנת הון. יש לנו שיתוף פעולה מלא עם הפרקליטות ועם המשטרה, שזיהתה את ההשקה בין תחומי העבריינות הסביבתית".
16 כתבי אישום בלבד
למרות היקפי הפשיעה, היו מעט מקרים של ענישה, ובדרך כלל מסתפקות רשויות החוק בסנקציות כמו תפיסת כלי התחבורה שבאמצעותו בוצעה העבירה, מהלך שמאפשר לעצור את המומנטום ולפגוע כלכלית בעבריינים. בשנים 2018-2017 הוגשו 16 כתבי אישום בלבד, ובאירועים שבהם נתפסו כלים עוכבו המעורבים לחקירה בתחנות משטרה. ב־2017 הוגשו כתבי אישום על עבירות של פסולת בניין בסכום מצטבר של כ־9 מיליון שקל, ובשנים 2018-2017 שולמו קנסות על פסולת בניין ופסולת ביתית בהיקף של 137,850 שקל בלבד.
קידום חוק: התקשרות ישירה בין היצרן לאתר הטיפול
לכך מצטרפת הבעיה שגם הרשויות ובעלי הקרקע מעלימים עין. לכן המשרד להגנת הסביבה מקדם חוק שיחייב התקשרות ישירה של יצרן הפסולת עם אתר טיפול ומיחזור מורשה בלבד לצורך הצבת מכולה, הובלת הפסולת והטיפול בפסולת הבנייה. לפי החוק המוצע, פינוי פסולת הבנייה יבוצע רק באמצעות כלים רשומים, שיוצבו על פי נוהל שתקבע הרשות המקומית, שגם תפקח על כך, והמכולות יפונו על ידי מתקנים מורשים שעמם התקשרו יצרני פסולת הבניין באמצעות מובילים מטעמם.
הפיקוח על בעלי הרישיון וקביעת הקריטריונים למתן רישיון למתקן מורשה יהיו בידי המשרד להגנת הסביבה, שיוכל גם לקבוע תנאים למעקב ובקרה אחר פינוי הפסולת לאתר מורשה. כך למשל מתכוונים במשרד להתקין במכולות מכשירי איתור מבוססי GPS, שיאפשרו לדעת בכל רגע נתון היכן נמצאת כל מכולה. לפי החוק גם הרשויות המקומיות יהיו מעורבות בהליך.
הכנסה לא יציבה לאתרים
כיום קיימים בישראל 35 אתרי קצה לפסולת בניין, מתוכם 27 שממחזרים את הפסולת, ושמונה שהם אתרי הטמנה. האתרים מרוויחים כסף מדמי הכניסה שמשלמים המובילים ומדמי הטיפול בפסולת – ממנה הם מייצרים חומרים לשימוש חוזר, כמו מצעים שמונחים כהכנה לסלילת כבישים או מצע לריצוף. ככל שיוכלו לייצר ולמכור יותר חומרים, כך תגדל הכנסתם.
אבל הבעלים של אתרי המיחזור אינם יכולים לסמוך על הכנסה יציבה. כך למשל בראשון לציון אתר המיחזור קולט כ־800-700 טונות פסולת ביום, כמחצית בלבד מהקיבולת המרבית.
לכך מצטרפת עוד בעיה, לפי עובד בענף, בדרום יש אתרים פיראטיים בבעלות של משפחות בדואיות, שמוכנות לקנות את הפסולת בשליש מהמחיר שגובים האתרים החוקיים. אם משלמים למובילים על פינוי עשר מכולות, הם מעבירים רק אחת לאתר החוקי, מקבלים עליה אישור — ומצלמים העתקים עבור תשע המכולות הנותרות, שהושלכו בשטח פתוח או באתרים פיראטיים.
לדברי הר להגנת הסביבה, ח"כ זאב אלקין: "פסולת בניין הזרוקה היום בצידי הדרכים היא מכת מדינה והגיע זמן לפתור אותה בשנת 70 לקום המדינה. שנים רבות קידום חוק פסולת בניין נתקע במסדרונות הממשלתיים, ועם כניסתי לתפקיד שר הגנת הסביבה שמתי לי את קידום החוק כאחת מהמטרות המרכזיות של אסטרטגיית הפסולת החדשה. אני שמח, שלאחר עבודת תיאום מאומצת מול מרכז השלטון המרכזי ומשרדי הממשלה, רכבת החקיקה של חוק פסולת בניין יוצאת לדרך. מדובר במהפכה סביבתית במדינת ישראל".