באלעד החלה בחצי הראשון של השנה בנייתן של 831 דירות, באופקים 795, בנתיבות 643 ובטבריה 466. מתוך כל אלה, מספר הדירות שנבנות במסלולי התחדשות עירונית עומד על אפס. באותם שישה חודשים בדיוק, בתל אביב 58.8% מהתחלות הבנייה היו פינוי-בינוי או תמ"א, וביבנה כל 225 הדירות שהחלה בנייתן הן התחדשות עירונית. הפער הזה, שעולה מניתוח נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה למחצית הראשונה של 2026, ממחיש איפה הענף חי ואיפה הוא בכלל לא מתחיל.

בסך הכול נרשמו במחצית הראשונה של השנה כ-8,500 התחלות בנייה בהתחדשות עירונית, ועשר ערים מרכזות כ-6,550 מהן, כ-77%. תל אביב מובילה עם 1,987 דירות, פתח תקווה שנייה עם 956, שהן 78.4% מכלל הבנייה בעיר, ובת ים שלישית עם 813. ירושלים רביעית עם 644, אבל בגלל היקפי הבנייה הגדולים בעיר מדובר בפחות מ-20% מהתחלות הבנייה בה.

הדירות הן המטבע, ובפריפריה המטבע שווה פחות

ההסבר נמצא במודל העסקי של הענף. בפרויקט פינוי-בינוי היזם לא משלם לדיירים בכסף אלא בדירות: הוא הורס בניין ישן, בונה מגדל צפוף בהרבה, נותן לכל דייר דירה חדשה בחינם ומוכר את הדירות הנוספות בשוק החופשי. בתל אביב, שבה מחיר דירה חדשה גבוה פי שלושה ויותר מאשר בטבריה או באופקים, המשוואה נסגרת גם עם תוספת דירות מתונה. בפריפריה היזם צריך לבנות ולמכור הרבה יותר דירות בשוק שבו המחירים נמוכים, ולכן השוק החופשי פשוט לא מגיע לשם. בענף נהוג להעריך שבערי המרכז מספיקות בערך שתי דירות חדשות על כל דירה ישנה כדי שהפרויקט ייסגר כלכלית, בעוד בפריפריה נדרשות ארבע, חמש ולפעמים יותר.

הבעיה חדלה מזמן להיות של הפריפריה בלבד. פרויקטים שנחתמו לפני חמש ושש שנים, כשהריבית הייתה אפסית ועלויות הבנייה נמוכות בעשרות אחוזים, מגיעים היום לשלב הביצוע עם מספרים שכבר לא עומדים. ב-2025 הוציאו הרשויות המקומיות היתרי בנייה לכ-28.9 אלף דירות בהתחדשות עירונית, ירידה של כ-15% לעומת 2024, וירידה בהיתרים מתורגמת בתוך שלוש-ארבע שנים לפחות אתרי בנייה.

לכתבה המלאה באתר ביזפורטל