לאחר ש-20 שנה היזמים לא ביצעו רישום בטאבו, עתה מחייבת אותם הפסיקה לשלם פיצוי גם לבעלי יד שנייה
עשרים שנה חברה יזמית לא ביצעה רישום בית משותף בבניין מגורים בחדרה, ותשלם לבעלי הדירות פיצוי כספי של 10-30 אלף שקל לדירה. חלקם בעלי דירות יד שנייה, שכלל לא רכשו דירות ישירות מהחברה.
בבניין 46 דירות והוא אוכלס בשנות ה-90. בשנת 2012 הגישו 12 בעלי דירות בבניין לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה נגד החברה, וטענו כי לא ביצעה רישום בית משותף בטאבו.
בתביעה דרשו פיצוי של החברה על סך 50 אלף שקל לכל בעל דירה. את התביעה הגישו גם רוכשי דירה יד ראשונה וגם רוכשי דירה יד שנייה. התובעים הסבירו שאם חובת הרישום לא תחול על רוכשי דירות יד שנייה, לחברות הנדל"ן לא יהיה אינטרס לבצע את הרישום, אלא להמתין כי כל רוכשי הדירות יד ראשונה ימכרו אותן הלאה, וכך לא יתבצע רישום בית משותף לעולם. משום שכל הדירות יהיו יד שנייה.
בית המשפט קבע כי החברה תשלם פיצוי כספי בסך 50 אלף שקל לכל אחד מהתובעים בגין הפרת חובתה להשלים את רישום הדירות בבית המשותף. היזמים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון וכן בקשה לצו עיכוב ביצוע. בית המשפט העליון דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, אך השופטת החזירה את הדיון בערעור כי לא ניתנה הנמקה לגבי ההבחנה בין רוכשי דירות יד ראשונה לרוכשי דירות יד שנייה. בינתיים בפרק זמן של 9 חודשים כונס הנכסים ביצע רישום בית משותף, באופן שהדירות בבניין נרשמו על-שם כל אחד מהבעלים, לרבות בעלי הדירות שלא הגישו תביעה.
בית המשפט המחוזי בחיפה דן שנית בערעור וביצע הבחנה בין רוכשי דירות יד ראשונה, שיקבלו פיצוי בסך 30 אלף שקל – לבין רוכשי דירות יד שנייה, שיקבלו פיצוי בסך 100 אלף שקל בלבד.
היזמית הגישה ערעור עם על פסק הדין המנומק שנתן בית המשפט המחוזי, וטענה נגד עצם חיובה בתשלום פיצויים. עוד טענה כי היא אינה מחויבת כלפי רוכשי דירות יד שנייה שלא התקשרו איתה בהסכם כלשהו ורכשו דירת יד שנייה, כשידעו כי לא קיים רישום בית משותף. לחלופין טענה כי גם הסכומים שנפסקו גבוהים, מאחר שלא הוכח כל נזק.
לטענת היזמים, החברה לא הייתה מחויבת ברישום בית משותף, מאחר שחוק המכר המחייב קבלן לבצע רישום בפרק זמן מוגדר, נכנס לתוקף רק בשנת 2011 ולא חל רטרואקטיבית על פרויקטים שהוקמו לפני כן.
היא נתנה לראיה את החוזה עם הדיירים שבו צוין כי החברה תפעל "ככל הניתן" לבצע רישום בית משותף, כלומר "תשתדל" לבצע רישום בית משותף, אך לא צוין כי היא מחויבת בביצוע הפעולה.
בית המשפט העליון, בהרכב של 3 שופטים דחה את ערעור החברה וקבע כי היא הייתה מחויבת ברישום בית משותף, על אחת כמה וכמה לאחר שעברו 20 שנה.
השופטים דחו את הטענה לחובת "השתדלות" לביצוע רישום הדירות, וקבעו כי למרות שחוק המכר לא חל על הפרויקט המדובר, הפסיקה אינה יכולה להתעלם מחוק המכר ומשמעותו.
בית המשפט העליון קיבל למעשה את הטענה שחובת רישום בית משותף חלה גם כלפי רוכשי דירות יד שנייה ולא רק ראשונה. השופטים קבעו כי אכן יש קושי לקבוע מה הנזק שנגרם לתובעים בגין אי-רישום הדירות בבית המשותף, אך קבעו כי בסופו של יום אי-רישום במשך זמן כה ממושך גורם לרוכש הדירה נזק בבואו למכור את הדירה או לעשות בה פעולה רישומית כלשהי. אך השאירו את החלטת המחוזי על גובה הפיצוי.
רישום בטאבו – כל מה שצריך לדעת, ולמה לא צריך להסתמך רק על הטאבו?
איך להפוך כתובת לגוש וחלקה (וההיפך)
מהו נסח טאבו, מה הסוגים, כמה עולה ואיך להוציא
חברות הטכנולוגיה צריכות את משקיעי הנדל"ן לחסוך כסף על חוות שרתים, למשקיעים זו השקעה משתלמת. אז איפה חוות השרתים? מי מתפעל אותן? ומה מודל ההשקעה של חוות השרתים?
דאטה וביג דאטה זה לא סתם באזוורד. המצב כיום הוא שיותר מכשירים מחוברים לאינטרנט, ולכן יוצרים יותר מידע ונתונים שצריך לאגור ולנתח. הדאטה הרב שנאסף, לצד מעבר לענן ובינה מלאכותית גורמים לבנייה של יותר ויותר חוות שרתים.
מהן חוות שרתים? חוות שרתים היא למעשה חיבור של שרתים רבים שביחד יוצרים יכולות מחשוב ואחסון רבות. מבחינת שטח המתקנים יכולים להגיע גם לגודל של עשרות אלפי מ"ר. גם המעבר לענן המדובר הוא למעשה אחסון של המידע באחת מחוות השרתים במקום לאחסן אותו במחשב האישי שלנו. בעוד הטכנולוגיה אפשרה לחברות לצמצם את חדרי השרתים שלהן, או לוותר עליו לגמרי, עדיין יש צורך בנדל"ן רב כדי לבנות את חוות השרתים שמחליפות אותם.
הקשר לנדל"ן ברור, כדי להקים חוות שרתים יש צורך בקרקעות רבות. ההשקעה בחוות שרתים יכולה להגיע להון – בהתאם לגודלה ולרמה הטכנולוגית שלה. גוגל למשל משקיעה 13 מיליארד דולר בנדל"ן בארה"ב, עיקרם על בנייה של חוות שרתים.
סכומי ההשקעה הגבוהים גורמים לחלק מחברות הנדל"ן לחבור למשקיעי נדל"ן, שיישאו בחלק מהנטל.
איך פועלים משקיעי הנדל"ן עם חוות שרתים
המודלים שבהם משקיעי הנדל"ן פועלים הם רכישת הקרקע והשכרתה לחברה חיצונית שבונה עליה חוות שרתים. מודל אחר הוא שותפות ויזמה של הקמת חוות השרתים. כך במקום להקים מרכז מסחרי ולהשכיר את החנויות בו, מקימים חוות שרתים ומשכירים את האחסון בו לחברות חיצוניות. אפילו חברת בזק החלה להקים מרכזי חוות שרתים בישראל בעלות של 100 מיליון שקל. בזק פשוט ניצלה הקרקעות שברשותה למטרה זאת.
השילוב בין נדל"ן לחוות שרתים בא לידי ביטוי גם במיזוגים בתחום – כך, החברה הקנדית Brookfield Infrastructure, מחברות ההשקעות הגדולות בעולם בתשתיות – חברה לקרן הנדל"ן Digital Realty Trust לרכישת החברה הברזילאית Ascentty, שמספקת ומפעילה חוות שרתים לכמה מפלטפורמות הענן המובילות בעולם – בסכום של2 מיליארד דולר. Brookfield קרובה להשלים עסקה נוספת, לרכישה של 31 חוות שרתים של חברת AT&T תמורת 1.1 מיליארד דולר.
חוות שרתים מביאות הרבה שחקני נדל"ן גדולים שנכנסים לתחום כי יש לו מאפיינים דומים לעולם הנדל"ן המניב. גם כדי לקיים מתחמי חוות שרתים, ישנו צורך בכוח אדם זמין שמתגורר בקרבת מקום. בדרך כלל חוות השרתים ממוקמות הרחק ממרכזי הערים, כך שהדבר משפיע באופן עקיף על שוק הנדל"ן למגורים.
ארה"ב היא היעד המועדף להקמת חוות שרתים. כיום חוות השרתים בארה"ב צורכות 775 מגה ואט – גידול של 200% לעומת 2017. עם זאת, הנתון לא משקף את מספר המרכזים, אלא רק את גודלם הכולל.
באירופה, העיר עם צריכת החשמל הגבוהה ביותר עבור חוות שרתים היא לונדון – 69 מגה ואט – ואחריה פרנקפורט עם 46 מגה ואט. מספר המרכזים צפוי להמשיך לצמוח במהירות לאור הקמת רשתות סלולר 5G, שיובילו לשיפור מהירות הגלישה ולעלייה בהיקף הנתונים.
אלגו-טריידינג – מה זה? ואיך עושים מזה כסף!
בישראל רק נכנסו תקנות המזמהים האירופיות, ועכשיו אנחנו מתבשרים על תקנות חדשות. איך זה ישפיע על שוק הרכב בישראל?
עם כניסת תקנות המזהמים החדשות ובעקבותיהן השינוי בהטבות המס, ברור ששוק הרכב הישראלי מושפע באופן ניכר וישיר משינויי רגולציה בעולם, ובעיקר באירופה.
לישראל לכאורה רגולציה משלה ושיטה משלה להטלת מיסוי על מכוניות, אך מה שמניע את השינויים הם התיקונים באירופה. כך למשל רכבים חדשים בישראל התייקרו בשל תקנות המס הירוק החדשות, שהן מותאמות לתקינה האירופית.
כיום לעומת זאת כל יצרן רכב שמשווק מכוניות באירופה, יש רף שהוא משקל הפחמן הדו־חמצני שמותר למכונית אחת לפלוט.
רף פליטות המזהמים מחושב לפי מספר המכוניות המחולק בשיעור הפליטה הממוצע. שיעור הפליטה הממוצע הנוכחי כבר נחשב למחמיר מאוד, לאחר שבשנה שעברה נכנס לתוקף תקן חדש של פליטת מזהמים שנקרא WLTP – אשר מודד לראשונה את פליטת המזהמים של המכוניות בתנאי אמת ולא בנסיעה במעבדה סגורה.
האיחוד האירופי החליט, כי ממוצע פליטת המזהמים של מכוניות נוסעים, העומד היום על 130 גרם לק"מ, חייב לרדת בפרק הזמן שהוגדר ל־95 גרם לק"מ. אלא שמהלך כזה ידרוש מיצרני הרכב לשלב בתוך שנה וחצי טכנולוגיות הנעה היברידיות בחלק ניכר מן הרכבים וגם לעודד הנעה חשמלית.
החמרת התקינה בתחום זיהום האוויר תיצור השלכות על ישראל, והן יושפעו כבר בעוד שנה וחצי. למשל שיעור מס הקנייה שיוטל על המכוניות שיגיעו לכאן, שיהיו נקיות יותר – יירד מאוד.
אבל שוב נחזור לאותה בעיה, של שינוי הנוסחה לחישוב המס הירוק. כך יבואני הרכב ימצאו עצמם שוב במצב שבו הם ייאלצו לייבא דגמים נקיים יותר, ובמקביל גם לייקר את המכוניות שיגיעו ארצה.
בעיה אחרת היא חוסר מלאי שככל הנראה, יצמצם עוד את היקף שוק הרכב הישראלי. כבר כיום יבואנים מתלוננים על מחסור במכוניות חשמליות ובמכוניות היברידיות המיוצרות לשוק הרכב הישראלי. המחסור צפוי להחמיר לקראת 2021.
מערכות בטיחות חובה
נוסף לשינויים בתקנת המזהמים הארגון צפוי להפוך כמה מערכות בטיחות לאביזרי חובה במכוניות חדשות שישווקו במדינות האיחוד. אלו כוללים מערכת לזיהוי עייפות נהג, מערכת לזיהוי שכרות, מערכת לזיהוי שימוש בטלפון סלולרי ועוד. יצרני הרכב יצטכרו להיערך כבר כעת. והם יצטרכו לעשות זאת ללא מקורות למימון הפיתוח.
פחות הטבות מס
כשמערכות אלה יגיעו גם לארץ, הן יגרמו לשינוי המיסוי הקיים. רשות המסים תצטרך להתחשב בקיומן ולהטמיע אותן לרשימת המערכות שזכאיות להטבות מס.
אבל בישראל, כמו בישראל, הטבות המס על אביזרי בטיחות מתבטלות מהר כי אלו הופכים לנפוצים. כלומר, כאשר התקנת המערכות האלה תהיה חובה, הטבת המס תבוטל בהדרגה. כך מערכות בטיחות שכיום מקבלות הטבות מס – למשל בקרת סטייה מנתיב ואחרות – עשויות לאבד את ההטבה שלהן. התוצאה של התהליך תהיה התייקרות נוספת של המכוניות.
תקנות מסי הרכב החדשות – מי ירוויח, מי יפסיד, מי יישאר ללא שינוי
תקנות המזהמים החדשות ייקרו את כלי הרכב יותר מהצפוי
אומנם רוב הישראלים מעדיפים את השירות הדיגיטלי של הבנקים, אבל עיקר השימוש הוא בקבלת מידע והעברות, עבור הלוואות ופיקדונות פחות
60% מהציבור הישראלי מעדיף לצרוך שירותים בנקאיים באופן דיגיטלי – הפעולות שעשו משקי הבית בערוצים הישירים של הבנקים עמדו על 60% ב-2018 לעומת 55% ב-2017 ו-45% ב-2016 – כך עולה מדוח בנק ישראל.
הצריכה העיקרית היא בקבלת מידע. 86% מהפניות למידע היו בערוצים הישירים ובכל הגילאים מעדיפים קבלת מידע באמצעות האפליקציה – 45%. בבנק ישראל מעריכים כי מגמת העלייה בשימוש בשירותים הישירים תימשך גם ב-2019.
גם בתחום העברות ותשלומים שיעור ביצוע הפעולות בערוצים הישירים מאד גבוה – 84% – בעיקר בזכות חדירת אפליקציות התשלום הבנקאיות הנוחות לשימוש – ביט של פועלים, פפר של לאומי ופייבוקס של דיסקונט הזמינות ללקוחות כל הבנקים.
עם זאת, בנטילת הלוואות והפקדת פיקדונות בערוצים ישירים, השימוש נמוך יחסית. בפיקדונות, מעריכים בבנק ישראל, שהלקוחות מפקידים יותר פיקדונות רק לאחר אינטראקציה אישית עם הבנקאי בסניף, בשל סביבת ריבית נמוכה. רק 41% מנטילת אשראי או ביצוע פיקדונות בוצעו באמצעים אלו, אך עדיין חלה עלייה לעומת 2017 אז שיעור נטילת אשראי דיגיטלית עמד על 32% בלבד והפקדת פיקונות על 37%.
. אף על פי מהמידע של בנק ישראל עולה כי למרות שברוב הבנקים חלה עליה בשיעור השימוש של עסקים בערוצים הישירים, שיעור השימוש שלהם בערוצים אלו, נמוכים בהשוואה למשקי הבית בגלל הצורך בפתרונות יעודיים לעסקים.
מעל גיל 50 מעדיפים את האתר
בפילוח לפי גילאים לקוחות עד גיל 49 מעדיפים לקבל מידע ולבצע פעולות באפליקציה ואילו לקוחות מעל גיל 50 מעדיפים את אתר האינטרנט. ב-2018 חלה עליה משמעותית אצל לקוחות עד גיל 29 שמעדיפים לקבל מידע או לבצע פעולה באמצעות האפליקציה לעומת אמצעים אחרים. למרות שהשימוש בערוצים הישירים בקרב האוכלוסייה המבוגרת יותר (מעל גיל 50)גבוה, עדיין כ- 40% מהפעולות נעשות ע"י פקידים בסניף בעיקר בגילים 50 ומעלה.
שיעור השימוש באמצעים הישירים הגבוה ביותר הוא בבנק לאומי – 64% ואחריו בנק הפועלים – 63%. הבא בתור בקרב הבנקים הבינוניים הוא הבינלאומי עם 58% ואחריו דיסקונט (56%) ואחרון מזרחי עם 50% בלבד.
קצב הגיוס של ליברה, חברת הביטוח הדיגיטלית, נובע מהשקעה רבה מפרסום אך זו גם מובילה להפסדים
שתי חברות ביטוח חדשות ודיגיטליות, שהקימו בכירים לשעבר בענף, קמו השנה — ליברה וווישור. ליברה מתמקדת בביטוחי חובה ומקיף לרכב, וווישור מתמקדת במכירת ביטוחי רכב, רכוש ודירה לקבוצות כמו עובדי מדינה. על פי דו"חות החברות ל־2018 הדיגיטל מהווה סכנה גדולה בעתיד להגמוניה של חברות הביטוח הגדולות.
מדו"חות ליברה,, עולה כי החברה גבתה פרמיות בהיקף של 14 מיליון שקל ב־2018 (קצב שנתי). רוב הפרמיות (9 מיליון שקל) נגבו בתחום הביטוח המקיף לרכב והיתר בתחום ביטוח החובה לרכב. לפי החברה, 98% מהמבוטחים רכשו את שני הביטוחים. אם עלות הפרמיות החודשית עבור שני הביטוחים עומדת על 270 שקל בממוצע, המשמעות היא שליברה גייסה כ-4500 מבוטחים בשלושת חודשי הפעילות המלאים שלה. למרות המספר הנמוך, זה קצב גיוס גבוה.
כדי להגיע לזה החברה הוציאה 8 מיליון שקל על שיווק. ולכן החברה סיימה את השנה בהפסד כולל (לפני מס) של כמעט 10 מיליון שקל. בשל ההפסד הזה, ויתרה המנכ"לית על הבונוס שלו היא זכאית, בהיקף של מיליון שקל.
.
מעודכן ל-06/2019
ערעור על חוב ארנונה. למי פונים? למנהל הארנונה או לבית המשפט?
קיבלתם חוב ארנונה, ומשהו לא מסתדר לכם? אולי לא גרתם במקום, אולי כבר שילמתם, אולי הסכום גבוה מדי ממה שצריך לשלם. עם מי מדברים? הגוף המוסמך יכול להיות מנהל הארנונה, ואחריו ועדת הערר לענייני ארנונה – וכן בית המשפט לעניינים מנהליים. מה הסמכות בכל גוף?
מנהל הארנונה וועדת הערר לענייני ארנונה
עלפי חוק מנהל הארנונה וועדת הערר לענייני ארנונה מוסמכים לדון רק בטענות מסוימות הקשורות לחיובי ארנונה של תושבים, ובהן הנכס שבשלו נדרש תשלום הארנונה אינו באזור הנקוב בהודעת התשלום; בהודעת תשלום הארנונה שמשיגים עליה נפלה טעות בציון סוג הנכס, גודלו או השימוש בו; החייב אינו "מחזיק" בנכס כהגדרתו בפקודת העיריות; הנכס הוא "עסק" והחייב אינו בעל שליטה בו או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.
בית המשפט
רטרואקטיביות החיוב, לעומת זאת, נשארה בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים, ואם תושב מבקש לערער על חיובי הארנונה שלו הוא צריך לנהל הליכים מקבילים: בפני מנהל הארנונה בטענות המצויות בסמכותו ובפני בית משפט לעניינים מנהליים בשאלת רטרואקטיביות החיוב ואחרות
מהי רטרואקטיביות החיוב
חיובי ארנונה רטרואקטיביים הם כל חיוב שחל אחורה על תקופה שכבר יצא לה חיוב שונה. אם יצאה לשנה מסוימת שומת ארנונה בסכום מסויים, כל שומה עם תיקון חיוב ארנונה שתצא לאחר מכן ותשנה את החיוב לאותה השנה ("שומה מתקנת") היא למעשה חיוב רטרואקטיבי
הנחת היסוד היא שחיוב רטרואקטיבי אינו תקף. כי להצדיק את החיוב צריכה הרשות להציג נימוקים משכנעים מדוע יש לה את הזכות לעשות כן, ותישאל השאלה האם החלטת הרשות היא סבירה, והאם הנישום צריך לשאת בחיוב כזה כי הוא גרם לו, ובאיזה מידה. או במילים פשוטות- האם היה לנישום "אשם תורם" להיווצרות החיוב המתוקן.
קודם תמצו הליכים
בשאר המקרים בתי המשפט לעניינים מנהליים כבר מחקו עתירות שהוגשו לבית המשפט, כי היה על החייב למצות את מסלול ההשגה והערר – ורק לאחר מיצוי הליכים אלה אפשר להגיש עתירה על חיוב רטרואקטיבי. התוצאה היא שהאזרחים לא יודעים כיצד לנהוג, וחוששים שאם לא תוגש עתירה מנהלית, תטען הרשות המקומית לשיהוי שיביא לדחיית הדיון.
אז אם החוק לא ברור, כדאי שהחוק יתוקן ואם יש עומס על בתי המשפט, צריך שסמכותם של מנהל הארנונה ושל ועדת הערר תורחב ותכלול גם אפשרות לדון בטענות של רטרואקטיביות.
נכס לא ראוי לשימוש: העירייה חייבה בארנונה, בית המשפט ביטל את החיוב
תושבי פתח תקווה יקבלו החזרי ארנונה; העירייה השתמשה בשיטת הצמדה לא חוקית
חשבון ארנונה – למה צריך לשים לב
FPSO נבנית בימים אלה עבור אנרג'יאן, וצפויה להיות בעלת קיבולת של bcm 8, כאשר אנרג'יאן חתומה כיום על חוזים למכירה של bcm 4.6 של גז טבעי, מה שמשאיר קיבולת פנויה של כ- bcm 3.4 באסדת הטיפול הצפה (FPSO), לטובת הפקה וטיפול של גז מכריש צפון וממאגרים עתידיים.
לדברי מנכ"ל אנרג'יאן, מתיוס ריגס: "התגלית החדשה בכריש צפון מביאה עמה כמות גז משמעותית – מעבר לזו שהיתה מוכרת לשוק עד עתה במאגר כריש. אסדת הטיפול הצפה, אנרג'יאן פאוור, אשר נבנית בימים אלה, תהיה בעלת קיבולת עודפת, באופן שיאפשר פיתוח כלכלי ובטוח של הגז שנתגלה בכריש צפון, וכן של מאגרים עתידיים באזור. אנרג'יאן כבר מחזיקה בחוזה מותנה למכירת BCM 5.5 (לאורך כל תקופת החוזה) מן הכמות החדשה שנתגלתה, וכעת נפנה למכירת יתרת הכמות".
על פי מחקר חדש בית בהונג קונג עולה יותר מ-6.2 מיליון דולר
חושבים שתל אביב יקרה או אי אפשר לקנות דירה בארץ? אתם כנראה לא גרים בהונג קונג, העיר היקרה ביותר בעולם עבור המחפשים לקנות דירה, כך מראה מחקר חדש. כך לפי דו"ח החיים הגלובליים השנתי החמישי של חברת הנדל"ן CBRE, שמתייחס לנתוני 2019 של שווקי נכסים ב-35 ערים שונות.
באסיה הנכסים היקרים ביותר בעולם, והונג קונג העיר היקרה בעולם זו השנה החמישית ברציפות, בעוד סינגפור הגיעה למקום השני, ושנגחאי לשלישי.
אז כמה עולה דירה בהונג קונג? המחיר הממוצע של בית יוקרה בהונג קונג ב-2019 הוא יותר מ-6.2 מיליון דולר.הביקוש הגבוה וההיצע המועט העלו את מחירי הנדל"ן למחירים לא ריאליים, וישנן תוכניות ליצירת אי מלאכותי בעלות של 80 מיליארד דולר אשר אמור ליצור יותר היציע דיור וכך להוריד מחירים.
עוד בסין הערים שנזן ובייג'ין. שתיהן נכנסו לרשימת עשר הערים היקרות ביותר השנה, והגיעו למקומות החמישי והתשיעי בהתאמה. ונקובר, בה המחיר הממוצע של בית מגורים עומד על 815,300 דולר – במקום הרביעי אך במקום הראשון בצפון אמריקה. לונדון במקום השמיני והכי יקרה באירופה. שם בית עולה כ-650,000 דולר. לוס אנג'לס וניו יורק נמצאות גם הן בעשירייה הראשונה.
מחיר ממוצע לדירת יוקרה
1. הונג קונג – 6.873 מיליון דולר
2. שנגחאי – 2.432 מיליון דולר
3. מוסקבה – 2.384 מיליון דולר
4. בייג'ינג – 2.236 מיליון דולר
5. שנזן – 1.953 מיליון דולר
6.לונדון – 1.751 מיליון דולר
7. לוס אנג'לס – 1.431 מיליון דולר
8. ניו יורק – 1.260 מיליון דולר
9. סינגפור – 1.244 מיליון דולר
10. פריז – 1.04 מיליון דולר
מי שמעוניין בדירות זולות כדאי לו לחפש דירות באיסטנבול, הו צ'י מין סיטי, ובנגקוק. הערים שראו את העלייה החדה ביותר במחירים הן ברצלונה, דבלין ושנגחאי, כך על פי CBRE.
ומה עם שכר דירה?
בשכירות העיר היקרה ביותר היא ניו יורק, בה שכר הדירה הממוצע הוא 2845 דולר לחודש. אבו דאבי והונג קונג הן שתי הערים היקרות ביותר הבאות, עם שכר דירה ממוצע של יותר מ-2,700 דולר. תל אביב לא ברשימה
ממוצע לחודש
1. ניו יורק – 2,844 דולר
2. אבו דאבי – 2,807 דולר
3. הונג קונג – 2,777 דולר
4. ג'דה – 2,399 דולר
5. לונדון – 2,389 דולר
6. לוס אנג'לס – 2,312 דולר
7. דאבלין – 2,226 דולר
8. ריאד – 2,199 דולר
9. דובאי – 2,044 דולר
10. סינגפור – 1,935 דולר
את ההשקעה הטובה ביותר בשכירות לעומת שנה שעברהעשו מי שהשקיעו בבבירת פורטוגל ליסבון, בה המחירים עלו ביותר מ-20%. הערים הזולות ביותר להשכרת דירה הן בנגקוק, איסטנבול ומונטריאול, אם כי מידע במדד זה לא היה זמין עבור חמש ערים.
מחירי הדירות בארץ – פי שתיים (ויותר) מבעולם
אם ספוטיפיי הייתה מודאגת משירות המוזיקה של אפל שיגנוב לה לקוחות עכשיו היא צריכה לדאוג משחקן חדש. לפי בילבורד, אמזון צפויה להשיק כבר השבוע שירות מוזיקה חינמי.
לאמזון כבר יש שירות מוזיקה משלה בשם פריים מיוזיק שכלול במסגרת הכוללת, וגם שירות בשם מיוזיק אנלימיטד שכולל ספריה הרבה יותר עשירה בשירים. שירות האנלימיטד עולה 10דולר בחודש, 8 דולר לחודש למנויי פריים, או 4דולר לחודש למי שמאזין רק באמצעות רמקולי אקו.
כך שהתחרות המרכזית היא לא מול אפל, אלא מול ספוטיפיי, שלצד שירות המנויים שלה, יש לה גם שירות חינם מבוסס פרסומות. לפי בילבורד, אמזון תשלם לחברות המוזיקה עבור כל השמעה, ולא נתח מההכנסות מהפרסומות. אך אמזון סירבה להגיב לידיעה.
מי תנצח
לספוטיפיי ישנם 96 מיליון מינויים בתשלום, אך לצידם ישנם 116 מיליון משתמשים שנמצאים דווקא במינוי החינמי שלה והם מקור הכנסה חשוב עבורה, כך למשל בעוד בארצות הברית אפל עקפה את ספוטיפיי במספר המנויים המשלמים, זה לא המצב במינוי החינמי.
בניגוד לספוטיפיי, שכל המודל הכלכלי שלה נשען על מינויים לשירותי מוזיקה, אצל אמזון מדובר בתחום נישה שנועד לקדם תחומים אחרים. כך אמזון יכולה להשתמש בשירות החדש ולהציע אותו למשל רק למשתמשי מכשירי אקו, הרמקולים החכמים שלה, או להכניס פרסומות חכמות למוצרים ושירותים דרך אמזון.
אלו חדשות לא טובות עבור ספוטיפיי, כי אמזון נוקטת אסטרטגיה של חיסול מתחרים. ובעוד ספוטיפיי נאבקת על הפיכתה לרווחית, לאמזון יש מצבורי כסף ענקיים. בסופו של דבר השאלה היא התוכן ושינוי הרגלים, האם אמזון תצליח להעביר מאזינים הרגילים לסופטיפיי ואוהבים את הבחירות שלה להרגלי ההאזנה שלהם.
בעיה נוספת עם מינויים חינמים היא שהם לא מכניסים הרבה כסף לשירותי תוכן, והמטרה שלהם היא ליצור היכרות ולהעבר אותם למנוי בתשלום, ואז הם הופכים לרווחיים עבורה, או לפחות מושכים משקיעים. כך או כך ספוטיפיי נכנסת למלחמה
גוגל משיקה שירות רחפנים מסחרי לפני אמזון
צליל מכוון – דרך איזו אפליקציה כדאי (וזול) להאזין למוזיקה?
מאגר נתוני האשראי כבר יצא לדרך, אבל הלווים לא ממהרים שיתגלה להם מידע והבנקים לא ממהרים להחתים
מאגר נתוני האשראי המדובר כבר החל לפעול, אבל הציבור טרם הגיע והמערכת טרם ברורה לכולם. זהו פרויקט של בנק ישראל שמטרתו להגדיל את התחרות בשוק האשראי הצרכני, כך שלמלווים יהיה יותר מידע על הצרכנים. בינתיים בבנקים ובגופים החוץ בנקאיים מוטרדים ממורכבות הפרויקט מבחינה טכנולוגית ומבחינה תפעולית. עוד חוששים שהמערכת דווקא תגרום למחנק אשראי ועליית ריביות, בעיקר ללקוחות החלשים.
חלק מהבנקים מתכוונים לעשות זאת רק כשלקוחות יבקשו הלוואה חדשה. חלק מהבנקים כבר ניסו להחתים לקוחות קיימים, אך לא זכו להיענות וחלק התעוררו רק בשבוע האחרון.
הבנקים זכו משום כך לביקורת, הרי חוק נתוני האשראי החדש קיים כבר מזה כ-3 שנים, ובתקשורת כבר דובר עליו הרבה. אבל בנק ישראל שלח אל הבנקים מכתב רק במהלך חודש ינואר האחרון, שבו ביקש להעביר אליו את נוסח טופס הסכמת הלקוח לקבלת הנתונים. כך שלא היה לבנקים זמן רב להחתים מראש את הלקוחות על קבלת הנתונים עליהם מהמאגר.
חשש מלקוחות ממונפים
המאגר אמור לכלול נתונים על מצבת החוב של כל לווה ועל רצון ויכולת החחזר שלו. כך המלווים – בנק או חברת אשראי חוץ בנקאי – יוכלו לדעת את רמת הסיכון של הלווה ולהתאים לו הצעה ראויה, בעוד היום רק לבנקים יש את התמונה המלאה יותר, ואילו החוץ בנקאיים מלווים בריבית גבוהה יותר, כדי להיות מוגנים מהסיכון.
מי שייפגע מכך, לפחות בטווח הקצר, הם הלווים החלשים, משום שיתקשו יותר לגייס הלוואות, אם כל מלווה יידע על הלוואות אחרות שלקח הלווה.
החשש הוא שהבנקים יגלו על לקוחות מסוימים שהם ממונפים יותר מכפי שחשבו, ובמצב זה לקוח שיתגלה שזה מצבו, הבנק מיד יצמצם הלוואות. הפתרון עבור הלקוחות הוא לא להסכים שגופי האשראי יקבלו עליהם את המידע. או להיגרע לחלוטין מהמאגר, כך שהמידע על ההלוואות הרבות שנטל לא ייחשף. אבל אם יעשו זאת יסומנו מראש על ידי הגופים הפיננסים כ"בעייתיים", ונותני האשראי צפויים להירתע מלהציע להם הלוואות, כאשר אין להם מספיק מידע עליהם.
אז מה כן יוכלו לעשות? לפי החוק גופי האשראי הקטנים המנהלים פחות מ-250 מיליון שקל לא מחוברים למאגר נתוני אשראי. אבל אלו נותנים הלוואות בריביות גבוהות מאוד, הגבוהות אף יותר מבשוק החוץ בנקאי. אך למרות שהלקוחות ייפגעו, בטווח הקצר, בטווח הארוך הגופים יהיו מוגנים מהלוואות בסיכון גבוה ומהעדר החזרים וגם הלווים לא יסתבכו עם חובות שלא יוכלו להחזירם
שיפור ללקוחות הטובים
בעוד הלקוחות הבעייתיים סובלים בטווח הארוך, התחרות תשתפר בעקבות המאגר בעיקר בעבור הלקוחות הטובים. לקוחות אלה שבויים כיום בידי בנק האם שלהם, שהוא כמעט היחיד שיודע שהם אכן לקוחות טובים.
השליטה של הבנקים בתחום האשראי הצרכני – בניגוד לאשראי העסקי שם יש תחרות – מאפשרת לבנקים להמשיך ולשמור על מרווחים גבוהים בתחום זה. למעשה האשראי הצרכני, על אף הירידה בו במערכת הבנקאית, הוא הכנסה חשובה של המערכת הבנקאית. כך למשל מנתוני בנק ישראל עולה כי המרווח הממוצע באשראי הצרכני עמד ב-2017 על 5.87% לעומת כ-2.5% במגזר העסקים הבינוניים והגדולים. אז נכון שאשראי צרכני מסוכן יותר מאשראי עסקי שמגובה לרוב בביטחונות ועדיין, אחת הסיבות למרווח הגבוה הוא שלבנקים לא הייתה תחרות אמיתית על הלקוח.
הציפייה היא שברגע שהמידע על הלקוחות יהיה פתוח לכלל נותני האשראי השונים, הם יוכלו לתמחר טוב יותר את ההלוואות – ובעיקר להציע הצעות אטרקטיביות ללקוחות הטובים – ולהתחרות בבנקים. ייתכן כי גם מוסדיים וחברות פרטיות ייכנסו לתחום.
איך יעבוד מאגר נתוני האשראי החדש
אושר בממשלה: יוקם מאגר מרכזי לנתוני אשראי לטובת הגדלת התחרות בשוק האשראי הקמעוני
מאגר האשראי – כל מה שצריך לדעת
לעומת שלושת החודשים הקודמים נמכרו 16% דירות יותר, הכי הרבה דירות נמכרו בנתיבות ובהרצליה
הדירות החדשות שמכרו הקבלנים בדצמבר 2018-פברואר 2019 הסתכמו בכ-6,400 דירות, עלייה של 16% לעומת שלושת החודשים שקדמו להם אז נמכרו 5,500 דירות. כך עולה מנתוני הלמ"ס.
עם ניכוי השפעות עונתיות, כמו חגים, בתקופה זו חלה עלייה של 2.5% לעומת התקופה הקודמת. מספר הדירות החדשות שנמכרו עלה בשיעור ממוצע של 3% בחודש, מאפריל 2018,לאחר תקופה ארוכה שבה חלה ירידה של כ-1.5% בממוצע בחודש, מיולי 2015 עד מרץ 2018.
הכי הרבה דירות חדשות בנתיבות
בפילוח גיאוגרפי לפי מחוזות, כ-27% מהדירות החדשות שנמכרו בתקופה זו היו במחוז המרכז, כ-23% במחוז תל אביב, 16.8% במחוז דרום, כ-13% במחוז צפון, כ-12% במחוז חיפה וכ-6% במחוז ירושלים.
היישובים שבהם חלה העלייה המשמעותית ביותר במכירת דירות חדשות בשלושת החודשים האחרונים היו נתיבות (513 דירות לעומת 40 בשלושת החודשים הקודמים), הרצליה (זינוק של כ-170% ל-462 דירות), רעננה (עליה של כ-97% ל-175 דירות) ויבנה (עלייה של כ-80% ל-285 דירות).
ירידות היו בראש העין (ירידה של 66% ל-194 דירות), בראשון לציון (ירידה של כ-25% לכ-200 דירות), בתל אביב-יפו (ירידה של 21% ל-211 דירות) ובחולון (ירידה של 7.4%).
מספר הדירות שהחלה בנייתן בקבוצות רכישה בתקופה הנסקרת עמד על 330 דירות – דירה אחת לכל 19. דירות שמכרו הקבלנים באותה תקופה.
ומה עם מחירי הדירות?
בענף הבנייה מספרים על התעוררות במשרדי המכירות, בזכות משפרי דיור שהצטרפו בשלבים מאוחרים יותר לתוכנית מחיר למשתכן.
עם זאת, בלשכת שמאי המקרקעין, מזהירים כי הפערים בין הביקושים הגבוהים במחוזות תל אביב והמרכז לעומת שאר המחוזות, עלולים ללמד על התחדשותן של עליות מחירים באזורים אלו. בלי תמיכה מסיבית הכוללת מקומות עבודה, תחבורה נוחה ובלויי ומסחר הישראלים לא ינהרו לפריפריה בגלל מחירים נמוכים.
הלמ"ס: עליה בכמות המבוקשת של דירות חדשות; אקסלנס: הכוונה לעלייה בהיצע
כחלק מתכנון ההתייעלות שלה ומצמצום הצי אל על מוכרת את בואינג ER767-300 לחברה זרה ב-5 מיליון דולר
אל על מוכרת לחברת תעופה זרה שטרם התפרסמו פרטיה מטוס מדגם בואינג ER767-300. שתי החברות חתמו על מזכר הבנות למכירה, ואם העסקה תושלם, אל על צפויה לרשום עבור מכירת המטוס רווח הון בהיקף של כ-5 מיליון דולר.
אל על דיווחה לבורסה כי "התמורה הקבועה במכתב הכוונות בגין המטוס נקבעה בהתאם למחירי השוק המקובלים בתעשייה למטוס מדגם ומגיל אלה ובהתאם למצב התחזוקתי של המטוס במועד המסירה". "מימוש העסקה וקבלת התמורה המלאה בגין המטוס כפופים לחתימת הסכם מכירה מפורט, להשגת אישורים דרושים על-ידי הקונה והשלמת בדיקה טכנית של המטוס לשביעות-רצונו". כתבו.
לאחרונה, אחרי 36 שנות שירות, סיים מטוס ה-ER-767-300 האחרון שנותר בצי של אל על את עבודתו. המטוסים שימשו את אל על עבור טיסות ליעדים בצפון אמריקה, באסיה ובאירופה – זאת במסגרת מהלך ההתחדשות של אל על, שכולל שדרוג מטוסים בצי הקיים (בדגמי ה-737 וה-777) וקליטת עוד מטוסים מסך 16 מטוסי הדרימליינר שרכשה אל על מבואינג. עד כה החברה הצטיידה ב-9 מטוסים, ועד לסוף השנה הצי שלה אמור למנות 14 מטוסי דרימליינר.
דגם אחר של אל עלאשר צפוי לצאת משירות במהלך 2019 הוא בואינג 747. בצי המטוסים של אל על 43 מטוסים. בנוסף למטוסי הדרימליינר מחזיקה אל על ב-15 מטוסי 737-800 וב-8 מטוסי 737-900ER המיועדים לטיסות לטווח קצר ובינוני, במטוסי 777-200 המיועדים לטיסות לטווח ארוך. 4 מטוסים מדגם 747-700 משמשים את החברה כיום לטיסות לטווח בינוני-ארוך.
מכירת המטוס היא חלק מתוכנית ההתייעלות וצמצום ההוצאות של החברה, שבמסגרתה היא מקטינה את צי המטוסים שלה, וכן כחלק משיפור חוויות הלקוח. לאחר שנה לא טובה של אל על ובה הפסידה ב-2018 מעל 50 מיליון דולר.
הכירו את טקסי פול – השירות של אל על שמוזיל לכם את המונית משדה התעופה