מה המשמעות של הרווח התפעולי והרווחיות התפעולית? מה הרווח והרווחיות של שופרסל? ואיך אפשר לדעת מה הרווחיות התפעולית שלה בתחום הקמעונאות?
הדוחות של רשתות המזון ברבעון השלישי ובכלל מתחילת השנה היו טובים יותר ביחס לתקופות המקבילות אשתקד. הסיבות לכך מגוונות – זה גם נובע מסיבות פנימיות (בחברות עצמן) כמו התייעלות, החדרת מותג פרטי, צמיחה דרך רכישת סניפים, וגם מסיבה חיצונית – החלל המסוים שהותירה הנפילה של מגה (עד שיינות ביתן השתלטה על הרשת, לצד רשתות אחרות שרכשו סניפים של הרשת).
השיפור בפעילות הרשתות מתבטא בשורה העליונה – גידול בהכנסות, לצד גידול ברווחים ושיפור ברווחיות, והנה התוצאות של שופרסל, הגדולה מבין רשתות השיווק – ההכנסות ברבעון השלישי הסתכמו ב-3.04 מיליארד שקל, לעומת 2.99 מיליארד שקל ברבעון המקביל אשתקד – גידול צנוע של כמעט 2%, וגם בהתייחס לחנויות הזהות (חנויות שהיו ברבעון המקביל וברבעון הנוכחי – השלישי של 2016) נרשם גידול בפעילות של 3.3% שמיוחס להערכת הנהלת החברה לשינויים בהרכבי הסל ולשינוי בתמהיל המוצרים.
המכירות למ"ר בחנויות החברה ברבעון השלישי השנה היו 6,174 שקל, בהשוואה ל-5,836 שקל ברבעון המקביל אשתקד, גידול נאה של 5.8%, שנבע מגידול במכירות במקביל לצמצום שטחי מסחר. השיפור בפעילות לא מיוחס רק לרבעון אחד, בתשעת החודשים הראשונים עלו הכנסות החברה ל-8.97 מיליארד שקל לעומת 8.58 מיליארד שקל – עלייה נאה של כמעט .5%. במקביל לגידול בהכנסות שופרו ברבעון השלישי ובכל תשעת החודשים, הפרמטרים התפעוליים הנוספים, לרבות הרווחיות התפעולית, ורגע לפני המספרים – מה בעצם המשמעות של הרווח התפעולי האבסולוטי והרווחיות התפעולית?
ובכן, הרווח התפעולי מבטא כמה החברה הרוויחה מהפעילות שלה עצמה. אם אנחנו מסתכלים על הדוח של שופרסל אז בהנחה שכל הפעילות היא קמעונאות (בהמשך נראה שיש פעילות נדל"ן), אז הרווח התפעולי מבטא את כל ההכנסות מהפעילות הקמעונאית פחות כל ההוצאות התפעוליות שקשורות לפעילות הקמעונאית. הרווח התפעולי מלמד על מצב הפעילות של החברה. החברות לרוב מספקות את הרווח התפעולי ללא רעשי רקע, ללא אירועים חד פעמיים (אך יש מצבים שצריך לנטרל את ההוצאות / הכנסות אחרות כדי להגיע לרווח התפעולי ה"אמיתי").
הרווחיות התפעולית היא יחס רווחיות – הרווח התפעולי חלקי ההכנסות של החברה בתקופה. היחס הזה מלמד על – כמה אגורות נשאר לחברה על כל מכירה של 1 שקל. הרווחיות מבוטאת כמובן באחוזים, והיא פרמטר שחשוב לעקוב אחריו על פני זמן (בדיקת רבעון נוכחי לעומת רבעונים קודמים) וכן להשוות אותו לחברות אחרות. הוא מעיד על יעילות הפירמה ביחס לחברות אחרות, וכן הוא מעיד על חריגים לטוב ולרע, ואגב – רווחיות תפעולית גבוה על פני זמן של חברה אחת ביחס לחברות האחרות בענף, דווקא עלולה להעיד על בעיה בדוחות שלה עצמה. לרוב אין קסמים, ולא ניתן לאורך זמן להציג רווחיות תפעולית גבוה משמעותית מהחברות האחרות. זה כמובן תלוי בענף, תלוי בחברה, תלוי ביתרונות וחסרונות של החברות בענף, אבל אם אתם נתקלים בהבדלים משמעותיים ברווחיות התפעולית, חשוב להבין את הסיבות לפער.
ובחזרה לשופרסל. מדוחות רווח והפסד של שופרסל עולה התמונה הבאה – הרווחיות התפעולית ברבעון השלישי הגיעה ל-3.4% (רווח תפעולי של 104 מיליון שקל על הכנסות של 3,042 מיליון שקל); בתקופה המקבילה אשתקד הסתכמה הרווחיות ב-2.7% (רווח תפעולי של 82 מיליון שקל על הכנסות של 2.99 מיליארד שקל). אבל מסתבר שזו לא הרווחיות התפעולית של תחום הקמעונאות.
שופרסל פועלת למעשה בשני מגזרים עיקריים – מגזר הקמעונאות ומגזר הנדל"ן, כאשר מגזר הנדל"ן בעצם מספק למגזר הקמעונאות חלק מהשטחים של הסניפים ובכלל. ומכאן, שבדוח הכספי המאוחד יש בעצם איחוד של שני המגזרים וביטול של העסקאות הפנימיות בין המגזרים. לדוגמה – אם נניח תחום הקמעונאות משלם על השכרת סניף מסוים 10 מיליון שקל בשנה, אז הרי שבמגזר הקמעונאות זה יירשם כהוצאה ובמגזר הנדל"ן זה יירשם כהכנסה. אלא שבדוח המאוחד זה יתבטל – ההכנסה של ה-10 מיליון תקוזז מול ההוצאה של ה-10 מיליון, ואז לא תהיה השלכה של העסקאות הפנימיות על הרווח התפעולי הרווחיות התפעולית.
המשמעות היא שבעצם לא לוקחים בחשבון בדוח רווח והפסד את הוצאות השכירות על השטחים של הקבוצה עצמה. אז נכון שיש שטחים (רבים) שהחברה שוכרת מחיצוניים (והם מתבטאים בדוח רווח והפסד), ונכון שיש הוצאות פחת שוטפות (מסתכמות לרוב בפחות מ-2% מערך הנכס), אבל כדי לדעת את הרווחיות התפעולית האמיתית של מגזר הקמעונאות, תחת הנחה שכל השטחים שכורים (גם השטחים ממגזר הנדל"ן של שופרסל שמשמשים את הרשת) צריך להתבונן בביאור על המגזרים, ושם המידע ניתן בפשטות. אבל רגע לפני הביאור – חשוב להבהיר, הרווחיות האמיתית של שופרסל כולה (בזכות הבעלות על שטחים) היא 3.4% (כפי שמופיע בדוח רווח והפסד), בביאור פשוט "מחלקים" את הרווח והרווחיות בין המגזרים.
ועל פי מגזר הביאורים ההכנסות של מגזר הקמעונאות מסתכמות ברבעון השלישי ב-3,029 מיליון שקל, כאשר הרווח התפעולי של המגזר (כולל רווח תפעולי מניהול מועדון לקוחות כרטיסי אשראי) מסתכם ב-74 מיליון שקל. מדובר בשיעור רווחיות תפעולית של 2.4% – נמוך משיעור הרווחיות של החברה כולה (כפי שמתבטא בדוח רווח והפסד), והסיבה ברורה – כאן נלקחו בחשבון הוצאות שכירות לטובת מגזר הנדל"ן. מגזר הנדל"ן רשם ברבעון השלישי הכנסה של 44 מיליון שקל ( 31 מיליון שקל הכנסות שכירות בין המגזרים), והרווח התפעולי הסתכם ב-36 מיליון שקל.
אז הרווחיות התפעולית של הקמעונאות היא 2.4%, אבל גם זה מעיד על שיפור מתמשך לעומת תקופות קודמות. מהביאור עולה כי בתקופה המקבילה אשתקד הרווחיות התפעולית היתה 1.7%, והשיפור הוא גם בראייה של תשעה חודשים.
איפה רושמים הכנסה חד פעמית? מה המשמעות של הפסד גולמי? ומה הגירעון בהון של מנקיינד?
לא תמיד השורה התחתונה היא באמת השורה התחתונה. הדוחות הכספיים אמורים לדווח לנו את מה שקרה בתקופה מסוימת, אבל במקרים רבים רעשי הרקע בדוחות, גורמים לתמונה מטושטשת. חברות רבות מדווחות על רווחי הון, הכנסות אחרות, רווחים מרכישה במחיר הזדמנותי (רכישה כביכול במחיר מציאה) ויוצרים רווחים שלא מעידים על העסק עצמו. הרווחים האלו במקרים רבים אמנם מודגשים וקורא הדוחות יכול להבין שמדובר ברווח חד פעמי (וחריג), ועדיין לא תמיד זה טריוויאלי, ולא תמיד זה מהותי ונופל ברשת של הקוראים.
ככלל, את הסעיפים החד פעמיים האלו צריך לנטרל בכדי לקבל את הרווח המייצג האמיתי של הפירמה. הם הרי לא באמת קשורים לפעילות. זה לא אומר כמובן שהרווח החשבונאי אחר, הוא אותו הרווח שמופיע בדוחות, אבל כדי לדעת את הרווח המייצג של החברה (המייצג גם להמשך) יש לנטרל את החד פעמי.
ויש גם את הצד השני – יש גם הוצאות אחרות – הפסדים משפטיים, הפסדי הון ועוד, שאין בהן כדי להעיד על העסק. הם הפסדים שלא קשורים לפעילות הליבה של החברה. גם כאן, כדי להבין ולהגיע לרווח המייצג, צריך בעצם לזהות את הסעיפים האלו ולנטרל אותם, וגם כאן לרוב (תלוי בהיקף הסעיף) ניתן לעשות זאת, אך לא תמיד.
הסעיפים החד פעמיים האלו עשויים להיות משמעותיים, אבל לרוב הם לא "משתלטים" על הדוחות. אך במקרה של חברת הביומד מנקיינד שנסחרת בבורסה בת"א ובנאסד"ק , המספרים החד פעמיים דווקא השתלטו על הדוחות.
מי שמעיין בדוחות הכספיים של מנקיינד ברבעון השלישי של השנה עלול לטעות – הדוחות הטובים של החברה המפתחת משאפי אינסולין, לא נובעים מהפעילות עצמה, אלא מאירועים חד פעמיים ובעיקר הכנסה חד פעמית של 162 מיליון דולר כתוצאה מסיום הסכם שיתוף פעולה עם סאנופי. אחרת, הדוחות פשוט חלשים – בפועל, המכירות של המשאפים הסתכמו בכ-573 אלף דולר בלבד.
מול ההכנסה של המשאפים יש את עלות ההכנסה, שמבטאים כמה בעצם עלו המוצרים הנמכרים, ולפי מה שמדווח הרי שעלות המכירות הסתכמה ברבעון השלישי ב-4.3 מיליון דולר. לא נשמע כל כך הגיוני שמוכרים סחורה שעלותה 4.3 מיליון בפחות מ-600 אלף דולר, וייתכן שהחברה העבירה / חילקה משאפים למפיצים/ חברות/ לקוחות שונים, כך שהעלות שייכת גם להעברות האלו. אלא שגם אם כן, ברור שבקצב המכירות הזה, ההפסדים גדולים מאוד, וזה לא ההפסד בשורה התחתונה זה ההפסד הגולמי.
מה זה הפסד גולמי?
הפסד גולמי מבטא מחיר מכירה נמוך מעלות המוצר. נניח לדוגמה שחברה מייצרת מוצר ב-10 דולר, ומוכרת אותו ב-8 דולר, אז יש לה הפסד גולמי של 2 דולר. זה מצב כמובן בעייתי. החברות שואפות לרווח בשורה התחתונה (אחרי הוצאות תפעוליות), ומכאן שהן מצפות לרווח גולמי (ואפילו רווח משמעותי). חברות שמלכתחילה מפסידות גולמי, יציגו הפסד תפעולי והפסד בשורה התחתונה גבוהים יותר.
מעבר לכך, הפסד גולמי עשוי להעיד על חוסר כדאיות לייצר את המוצר – מי היצרן שייצר ב-10 דולר וימכור ב- 8 דולר, כבר עדיף לא לייצר כלל. אלא שלפעמים עלות המכר כוללת פרטים נוספים – הוצאות הדרכה (באם מדובר בקו ייצור חדש / במוצרים חדשים) הוצאות חד פעמיות שקשורות לאפיון של קווי הייצור; מחיקות מלאים ועוד. כלומר, ייתכן שבתקופת ההשקה ואחריה, העלויות (ליחידת מוצר) יהיו גבוהות מהמצב הרגיל.
חוץ מזה, שי כמובן עקומת למידה, ככל שמייצרים יותר כך העלות ליחידה יורדת , כך שגם אם במפעל מסיים העלות בתחילת הדרך היא 10, והמחיר הוא 8 דולר, הרי שאם ההערכה היא שהעלות תרד למתחת למחיר המכירה, אזי זה כמובן הופך את התחשיב לכלכלי.
ועניין חשוב נוסף שמשפיע על העלות ליחידה – היקף הייצור. ככל שמייצרים יותר, העלות ליחידה יורדת. זה מעין חוק חשבונאי. העלויות בייצור מורכבות מעלויות קבועות ועלויות משתנות. העלויות המשתנות תלויות בהיקף הייצור והן גודל קבוע ליחידה. העלויות הקבועות הן בהגדרה עלויות שלא ישתנו אם נפח הייצור יעלה או יירד.
אז מה קורה לעלות הייצור גדל? ככל שהייצור גדל, העלויות הקבועות (שאינן משתנות פר יחידה) מתפזרות על פני יותר יחידות, כלומר העלות הקבועה ליחידה יורדת. מנגד, העלות המשתנה ליחידה נשמרות כמו שהיו ומכאן שהעלות ליחידה יורדת. אז אולי מנקיינד נמצאת בשלב מוקדם של הייצור (וכלל שתייצר יותר העלות תרד), אבל היא צריכה לייצר הרבה יורת כדי להרוויח.
אז מנקיינד כאמור מפסידה גולמית, וזה עוד מבלי לקחת בחשבון את ההוצאות התפעוליות השוטפות של החברה – הוצאות מחקר ופיתוח, הוצאות שיווק ומכירה, שמסתכמים (יחדיו) בכ-17 מיליון דולר ברבעון. כלומר, המכירות צריכות להיות כמה עשרות מיליוני דולרים כדי שהחברה תגיע לאיזון תפעולי רבעוני, וזה נראה רחוק.
אז איך בכל זאת הצליחה מנקיינד לסיים את הרבעון ברווח? ובכן, במהלך הרבעון רשמה החברה הכנסה של 162 מיליון דולר מהשותפה לשעבר סאנופי. ההכנסה הזו חלחלה לאורך כל הדוח, כשבשורה התחתונה הרוויחה החברה 127 מיליון דולר. אלא שמדובר בסכום חד פעמי שנובע מוויתור של סאנופי על החזר הלוואה וכן התחייבות של סאנופי לרכוש מוצרים ממנקיינד בהמשך. זה מבטא את רוב ההכנסה החד פעמית ברבעון שנרשמה כהכנסה, למרות שלא באמת מדובר בסוג של הכנסה.
החברה אמנם בדוחות מסווגת את הסכום הזה כהכנסות משיתוף פעולה, ועדיין זה בשורת ההכנסות. בפועל, המקום הטבעי יותר לסכום הזה הוא סוג של רווח חד פעמי/ הכנסה אחרת, במרכז דוח הרוח והפסד.
ולמרות הרווח החד פעמי הגדול ברבעון השלישי, המאזן של החברה נראה רע. למנקיינד יש התחייבויות בסך 335 מיליון דולר וגירעון בהון העצמי של 239 מיליון דולר. אז נכון, יש 35 מיליון דולר במזומן (ובהמשך תשלום נוסף מסאנופי בסך 40 מיליון דולר), אבל המאזן הזה, לצד הסבירות שהגבוה שההפסדים השוטפים יימשכו, יחייבו אותה לחפש פתרונות מימוניים.
מה זה ביאור מגזרים? למה הוא כלכ כך חשוב? וכמה הוצאות לא מיוחסות יש ליוניטרוניקס?
המדור מתפרסם בגלובס – טור רווח והסבר"
רוב החברות הנסחרות בבורסה, הן לא חברות של מוצר אחד (או שירות אחד), הן מוכרות מוצרים שונים, הן מספקות שירותים שונים, ולכן, כשבוחנים את שורת ההכנסות בדוחות שלהן, זה לא מספיק להסתכל על המספר האבסולוטי – נו, אז מה עם החברה מוכרת ב-50 מיליון שקל ברבעון, מה זה כולל (מוצרים/ תחומים), ממה זה מורכב, ומה המגמה בכל אחד מהמוצרים/ מגזרים?
ויש תשובה – כל החברות הנסחרות מחויבות לספק לקוראי הדוחות ביאור על מגזרים (אם יש להם מגזרים), ומדובר באחד הביאורים (מידע שמצורף בהמשך לדוחות הכספיים) החשובים ביותר בדוחות, עד כדי שכך שיש חובה לפרסמו גם בדוחות הרבעוניים, שמראש מספקים מידע פחות מלא ומקיף מאשר הדוחות השנתיים. פשוט כולם מבינים שאי אפשר לנתח את הדוחות הכספיים בלי להבין מה עומד מאחורי ההכנסות (מאיזה מגזרים ההכנסות) ואי אפשר להבין את הפעילות, בלי מידע על הרווח התפעולי לפי מגזרים.
המגזרים נקבעים על ידי הנהלת החברה ובהתאם לאופי הפעילות, ולהיקף הפעילות. בעבר הבדיקה אם פעילות מסוימת נחשבת מגזר היתה בדיקה מתמטית (בפועל – מס' מבחנים מתמטיים), אך בשנים האחרונות, במקביל ליישום התקינה הבינלאומית, הדגש הוא על מבחנים איכותיים ולא כמותיים.
המבחן המוביל להגדרה וקביעת מגזר, הוא בהסתמך על המידע שמקבלת הנהלת הפירמה. על פי החשבונאות (התקינה הבינלאומית) בוחנים את המידע המלא שמקבלים המנהלים שצריכים לקבל את ההחלטות האופרטיביות בפירמה, והחלוקה לתחומים/ מגזרים שהם מקבלים, מהווה את המגזרים שיש לפרסם בדוחות הכספיים. כלומר, כדי לדעת מה המגזרים/ התחומים בפירמה, צריך לבחון איך המנהלים מקבלים את הנתונים, ובאיזו רזולוציה; ולפי זה יש להציג את המידע בדוחות הכספיים – בפועל, המשקיעים נהנים ממידע על המגזרים בדומה למנהלים בארגון, מהסיבה הפשוטה – אם המנהלים צריכים את זה (לצורך ניתוח/ לצורך קבלת החלטות), אזי סביר שגם למשקיעים זה חשוב. הבעיה בהגדרה האיכותית הזו היא שהחברה בעצם קובעת ומגדירה דרך התפעול השוטף שלה איך יראה ביאור מגזרים. היא בעצם שולטת בדוח המגזרים.
בביאור המגזרים החברות מציגות את מקבלי ההחלטות התפעוליים הראשיים של החברה, אלו שלפיהם יקבע איזה מידע ואיזה מגזרים יימסרו בדוחות הכספיים. ובהמשך נקבעים המגזרים ומוצגים הנתונים הכספיים – הכנסות ותוצאות פעילות המגזר, והנה הדגמה מהדוחות של יוניטרוניקס.
יוניטרוניקס הגדירה את יו"ר דירקרטוריון החברה ומנכ"ל החברה, אשר מקבלים החלטות אסטרטגיות, כמקבלי ההחלטות התפעוליות הראשיים של הקבוצה – " יו"ר הדירקטוריון והמנכ"ל סורקים את הדיווחים הפנימיים של הקבוצה לשם הערכת ביצועים והקצאת משאבים וקובעים את מגזרי הפעילות בהתבסס על דיווחים אלו. יו"ר הדירקטוריון והמנכ"ל בוחנים את ביצועי מגזרי הפעילות על בסיס מדידת הרווח התפעולי…"
ובהתאם למידע הזה ולחלוקה למגזרים כפי שמקבלים מנהלי הפירמה, כך גם מוצגים הנתונים בדוחות – יוניטרוניקס עוסקת בשלושה מגזרי פעילות – מגזר המוצרים, פיתוח, ייצור ושיווק בקרים לוגיים מתוכנתים; מגזר פתרונות לוגיסטיים – תכנון, הקמה ואחזקה של מערכות לוגיסטיות ממוחשבות ומגזר פתרונות חנייה – תכנון, פיתוח, ייצור, שיווק, הקמה ואחזקה של מערכות ממוכנות לפתרונות חניה רובוטיים.
בדוחות למחצית הראשונה של 2016 דיווחה החברה על הכנסות של 77.3 מיליון שקל, לעומת הכנסות של 83.6 מיליון שקל במחצית המקבילה בשנת 2015. , אבל כשמנתחים את החטיבות השונות מגלים שבעוד מגזר הפתרונות הלוגיסטיים ירד מ-17.2 ל-12.2 מיליון שקל ומגזר פתרונות החנייה ירד מ-11 מיליון ל-7.7 מיליון שקל, הרי שהמגזר העיקרי – פיתוח ושיווק מוצרים (בקרים) עלה במכירות מ-55.2 מיליון ל-57.2 מיליון שקל.
ניתוח חשוב עוד יותר הרווח של כל פרויקט, תחת הכותרת – "תוצאות המגזר והתאמה לרווח בתקופה" מפרטת החברה את תוצאות כל אחד מהמגזרים. ומה זה בעצם תוצאות המגזר? ובכן, מדובר בהכנסות מהמגזר פחות ההוצאות המזוהות של המגזר, נניח לדוגמה שיש מגזר שההכנסות בו הם 100 מיליון שקל וההוצאות המזוהות, כלומר אלו שיודעים לזהות שהם קשורות באופן מוחלט למגזר, מסתכמות ב-60 מיליון שקל. אזי תוצאות המגזר יסתכמו ב-40 מיליון שקל אבל זה עדיין לא הרווח התפעולי של המגזר. מעבר להוצאות המזוהות, יש הוצאות שאינן מזוהות. החברה מפעילה מטה, יש הנהלה כללית, יש הוצאות שלא משויכות למגזר מסוים, אלא הם כלליות, רק שלא ניתן להתעלם מהם שבודקים את הרווח של כל מגזר (תוצאות המגזר). נניח לדוגמה שבחברה בדוגמה יש הוצאות כלליות שלא ניתנות לייחוס של 20 מיליון שקל, חלק מהסכום הזה אמור להיות מיוחס גם למגזר האמור, ובהתאמה הרווח התפעולי יירד. לרוב, אגב, האנליסטים נוהגים לחלק את ההוצאות הלא משויכות לפי היחס בהיקפי הפעילות של המגזרים, כלומר מגזר שמהווה לדוגמה שליש מהפעילות כולה, "יזכה" לקבל שליש מההוצאות הלא מזוהות.
ובחזרה ליוניטרוניקס. תוצאות המגזר של חטיבת המוצרים היתה במחצית הראשונה רווח של 13.8 מיליון שקל, לעומת 12.5 מיליון בתקופה המקבילה אשתקד. מגזר הפתרונות הלוגיסטיים הרוויח 1.7 מיליון לעומת 7.2 מיליון שקל; מגזר פתרונות חניה הפסיד 13.6 לעומת הפסד של 4.7 מיליון שקל במחצית המקבילה אשתקד.
בסיכום תוצאות המגזר מקבלים קרוב ל-2 מיליון שקל (סיכום של שלוש המגזרים), אלא שבדוח רווח והפסד יש הפסד מפעילות שוטפת של 3.3 מיליון שקל – ההסבר הוא הוצאות כלליות ומשותפות שלא יוחסו למגזרים בסך של 5.2 מיליון שקל (9.1 מיליון שקל בנת 2015). היקף כזה של הוצאה לא ניתנת לשיוך, מקשה על הבנת המגזרים. מה הרווח האמיתי של חטיבת המוצרים (בקרים), אחרי הכל יש לייחס לה הוצאות מסוימות מתוך ההוצאות הכלליות. אבל כמה? ובהתאמה מה ההפסד האמיתי של החטיבות האחרות? גם להן עליהן יש להעמיס הוצאות כלליות?
איך רושמים הוצאות מחקר ופיתוח בדוחות? מה זה היוון עלויות פיתוח? ואיך זה משפיע על הדוחות של יוניטרוניקס?
בדוחות הכספיים קיימת אבחנה ברורה בין השקעה (נכס במאזן) לבין הוצאה – כאשר חברה רוכשת לדוגמה מכונה, אז מדובר בהשקעה (במסגרת הנכסים). החברה אמורה לייצר מהמכונה הזו הכנסות במשך תקופה ממשוכת, ובהתאמה מפחיתים על פני התקופה את ערך המכונה (כך יוצרים הקבלה בין ההכנסות מהמכונה להוצאות של המכונה). מנגד, כאשר מדובר בעלות שמיועדת לייצר הכנסה בתקופה הנוכחית ( רבעון, שנה), אז העלות הזו היא הוצאה. לדוגמה – הוצאות שכר, הן הוצאות על עובדים שמפיקים הכנסה בתקופה מסוימת, ולכן ההוצאות האלו נרשמות בתקופה.
אלא שזה לא מדע מדויק – יש עובדים שמייצרים לחברה תשתיות/ נכסים –מה עושים אז? זו הוצאה או שזה נכס/ תשתית? ככלל, יש לבחון את מהות העלות, ואז לסווג, אבל יש מקרים שבהם עלויות של עובדים (באופן חלקי) נרשמו כנכסים (לדוגמה – בבזק).
ואיך מסווגים עלויות של עובדי מחקר ופיתוח (מו"פ). התשובה המידית היא סיווג כהוצאה בדוח רווח והפסד, אלא שזה לא תמיד כך, ונתעמק באחת הרכישות האחרונות של קרן פימי – יוניטרוניקס.
נתחיל במי זאת יוניטרוניקס? ובכן, מדובר בחברה שמפתחת בקרים מתוכנתים המיועדים בעיקר לניהול מערכות אוטומטיות. בנוסף מספקת החברה שירותי תכנון והקמה של מערכות לוגיסטיות; וכן היא מפתחת מערכות חניה אוטומטיות. החברה הרוויחה קרוב ל-10 מיליון שקל בשנה שעברה, על מחזור של כ-159 מיליון שקל. במחצית הראשונה של השנה הפסידה החברה כ-6 מיליון שקל על מחזור של כ-77 מיליון שקל (בעיקר בגלל הרבעון הראשון).
לפני כחצי שנה, השקיעה פימי, כ-110 מיליון שקל וקיבלה קרוב ל-50% מהחברה. ההשקעה התבצעה בשני מישורים – העברה של 60 מיליון שקל לחברה בתמורה למניות חדשות (כ-27.2%), ורכישת מניות מבעל השליטה, חיים שני, בהיקף של 50 מיליון שקל (כ-22.7% מהמניות).
יוניטרוניקס מדווחת בשנים האחרונות על רווח, וכמובן שפימי לא קנו אותה בשביל להפסיד. אז, נכון, המחצית הראשונה באדום, אבל יש בחברה מנועי צמיחה טכנולוגיים שעשויים לספק מחזורים עתידיים, וזה מחזיר אותנו לעלויות מו"פ.
החברה מדווחת בדוחותיה כי עלויות המו"פ שלה, מעין מתפצלות לשניים – עלויות מחקר ועלויות פיתוח. מחקר מטבעו לא מבטיח מוצר, מדובר בשלב ראשון של הרעיון הטכנולוגי ויישומו, ולכן כל ההוצאה סביבו נזקפת לדוח רווח והפסד. כלומר, אם לדוגמה החברה מחליטה לפתח בקר חדש לחלוטין (אין ידע מוקדם, אין כזה סוג של בקר), אז מדובר בסיכון שהחברה לוקחת וכל העלויות בגין בקר זה יירשמו כהוצאה בדוח רווח והפסד. זה מעין ברירת המחדל של עלויות המו"פ – לרשום אותם כהוצאה, ולא מדובר רק על השכר של העובדים, על כל ההוצאות מסביב – מיחשוב, קבלני שמנה, שכירות ועוד. אלא שאם מדובר בעלויות פיתוח, ההתייחסות עשויה להיות אחרת – עלויות פיתוח נזקפים בהתקיים תנאים מסוימים לנכסים הלא מוחשיים (כלומר לצד הנכסים ולא כהוצאה), ואז בעצם החברה יוצרת לה נכס מאזני, ומדלגת על דוח רווח והפסד. ומתי בעצם זה קורה?
"עלויות מחקר נזקפות לרווח או הפסד עם התהוותן", מדגישה הנהלת החברה בביאורים לדוחות, "נכס בלתי מוחשי הנובע מפרוייקט פיתוח או מפיתוח עצמי מוכר כנכס אם ניתן להוכיח את ההיתכנות הטכנולוגית של השלמת הנכס הבלתי מוחשי כך שהוא יהיה זמין לשימוש או למכירה", תנאים נוספים להכרה כנכס – קיימת כוונה להשלים את הנכס הבלתי מוחשי ולהשתמש בו או למוכרו; יש לחברה את היכולת להשתמש בנכס הבלתי מוחשי או למוכרו, וכן צריך שיהיה ברור איך הנכס ייצור הכנסות עתידיות. ובקצרה – אם הפיתוח הוא כזה שכמעט ומבטיח מוצר סופי וידעים שיהיה שוק, אז ניתן לייחס את העלויות לנכסים לא מוחשיים, שכן בדיוק כפי שקונים/ או מקימים מכונה במפעל שהיא נכס, כך אפשר לקנות או לייצר (פיתוח עצמי ) נכסים טכנולוגיים (נכסים לא מוחשיים).
הנכסים האלו מופחתים באופן שוטף (בדומה להפחתת מכונות וציוד). החשבונאות מבקשת לקבוע את אורך החיים של המוצרים הטכנולוגיים, ואז הערך של הנכסים האלו, מופחת על פני אורך החיים.
המשמעות היא שברגע שההנהלה קובעת שמדובר בפיתוח להבדיל ממחקר, היא בעצם לא רושמת הוצאה בדוחות. לכאורה זה פתח למניפולציות (באופן כללי),אבל התנאים הכרה מכבידים כמובן על יכולת התמרון של ההנהלה (אם כי היא קיימת). כך או אחרת, ביוניטרוניקס שבמקרים רבים המוצרים שלה מתבססים על מוצרים קודמים, ועל בקשות/ דרישות השוק; וכן יש לה מוצרים בפיתוח שעונים על פתרונות בפרויקטים מסוימים, הגיוני שיזקפו עלויות לנכסים הלא מוחשיים – אחרי הכל זה פיתוח של משהו קיים (סוג של שדרוג ושינוי), ולא המצאה חדשה.
כמה עלויות מהוונת יוניטרוניקס
עלויות הפיתוח שהוונו (נזקפו לנכסים לא מוחשיים) הסתכמו בשנת 2014 ב-17.8 מיליון שקל ובשנת 2015 ב-24 מיליון שקל. מנגד, הוצאות המחקר (וכן הוצאות פיתוח שלא עמדו בתנאים) הסתכמו ב-6.3 מיליון שקל בשנת 2015 ובכ-6.1 מיליון שקל בשנת 2014. במילים פשוטות, החברה מהוונת פי כמה וכמה מאשר מוציאה. במחצית הראשונה של 2016 ירדו הוצאות המחקר (והפיתוח שלא עומד בתנאים של זקיפה לנכס) לכ-2.5 מיליון שקל, ונראה (מהשינוי ביתרת הנכסים הלא מוחשיים) שגם הוצאות הפיתוח קטנו, אך עדיין הן עולות על הוצאות המחקר.
כתוצאה מההיוון, יש לחברה נכסים לא מוחשיים בסך של כ-69 מיליון שקל. זה הנכס העיקרי של החברה, הגדול ביותר, כשהשני לו, נמצא הרחק מאחור (פיקדונות – כ-25 מיליון שקל). הנכסים הלא מוחשיים מחולקים לפטנטים, תוכנות ורישיונות ועלויות פיתוח. הנכס העיקרי הוא כצפוי – עלויות פיתוח (אותם עלויות שהחברה לא רושמת כהוצאה וזוקפת לנכסים). הנכסים האלו מופחתים כאמור על פני אורך החיים שלהם – כלומר, זה נכון שאין רישום של הוצאה בתחילת הדרך (אז זה נרשם כנכס), אבל על פני זמן יש הוצאה, ומהדוחות ניתן להעריך שהוצאות ההפחתה בגין נכסים לא מוחשיים עומדת על יותר מ-10 מיליון שקל בשנה.
המספרים שמחוץ לדוחות – כמה ערבויות נתנה אורתם למזמיני העבודות? האם הן עלולות להפוך להתחייבויות? ואיך הן ישפיעו על מחזיקי אגרות החוב?
המאמר התפרסם בגלובס
רגע לפני הקריסה של אורתם סהר, התנהל מו"מ עם ליאו נואי שיחד עם שני משקיעים נוספים, אמור היה להזרים 50 מיליון שקל תמורת 77% מהחברה (כשבהמשך יוכלו המשקיעים להגדיל את חלקם תמורת הזרמה נוספת של 35 מיליון שקל). אבל כבר בעת הדיווח ניתן היה להבין ש=50 מיליון שקל, כנראה לא יספיקו – אורתם שרפה מזומנים בסך 180 מיליון שקל בשנה, ו=50 מיליון שקל היו נבלעים בתוך מכלול החובות והבורות התזרימיים.
וכך זמן קצר אחרי הדיווח על המו"מ, דווח כי המו"מ לא התגבש לעסקה, ומיד אחר כך קרסה אורתם סהר הנשלטת ומנוהלת על ידי אמיר נחום, וביקשה את הגנת בית המשפט. באורתם פרטו את הסיבות והאירועים שהובילו לבקשה לבית המשפט, כשבנוסף לביטול עסקת ההשקעה, מפרטים באורתם כי – "במהלך הימים האחרונים, נדחו קבלתם של מספר תקבולים שהיו צפויים להתקבל, והתקבלו הודעות על דחיית העברת תקבולים קרובים עתידיים. בנוסף, התקבלו הודעות מלקוחות ויזמים על הקטנת תשלומים מסיבות שונות. תוצאת הדברים הינה שהחברות (חברות הקבוצה) הבינו כי הן עומדות, בסבירות גבוהה, בפני הגעה ל'קו אדום' של מקורות תזרימיים שוטפים, באופן שמייצר סיכון לכך ששקים שהן משכו לא יכובדו על ידי המערכת הבנקאית".
עוד הסבירו באורתם – "הלחץ מצד ספקים ונותני שירותים לקצר ימי אשראי ולעבוד בתנאי מזומן המשיך ולא פחת בימים האחרונים".
ואם נסכם – אז לא רק שההשקעה הכל כך קריטית לא הגיעה, אלא שכספים שהיו אמורים להתקבל לא התקבלו, וספקים המשיכו להפחית את המימון לחברה, וכשספקים לא מוכנים לתת אשראי (ו"למכור" רק במזומן) זה חוסר אמון מוחלט שמשליך על כל ההתקשרויות של החברה. הספקים הרי מממנים את פעילות החברות (הלקוחות) בהתאם לימי אשראי בענף, והם במקרים רבים, הראשונים לזהות תקלות/ בעיות/ קשיים פיננסים. הספקים של אורתם הפחיתו במחצית הראשונה של השנה, את האשראי שלהם לחברה ב=28 מיליון שקל ל=242 מיליון שקל, ומהבקשה לבית המשפט, עולה שהמצב החריף בחודשים האחרונים.
כל הסיבות האלו נכונות וקריטיות ככל שיהיו, מתרכזים לכמה סעיפים בדוחות של החברה – תזרים המזומנים מפעילות שוטפת (תזרים שלילי שמבטא קשיי גבייה, וקיצור אשראי של ספקים); יתרת ספקים שיורדת (קיצור אשראי); חובות פיננסים של מעל 300 מיליון שקל, והון עצמי שיורד בהדרגה (למתחת ל=70 מיליון שקל).
אבל, יש הפתעה נוספת. מעבר לכך המספרים והרמזים בדוחות, מעבר לעובדה הפשוטה שתחום הביצוע מייצר רווחיות תפעולית נמוכה מאוד (של אחוזים בודדים), נתון רגיש שכל זעזוע יכול לערער אותו (וזה כבר קרה בשורה של חברות – לרבות דורי בנייה בשנה האחרונה), יש מספרים שלא מופיעים בדוחות ויש להם השלכה גדולה על מצבה של החברה, במיוחד כאשר מדובר על חברה במצב פיננסי בעייתי. הכוונה לערבויות שמספקת החברה.
ערבויות באופן כללי ולא רק בחברות ביצוע, מקבלות ביטוי קטן, אם בכלל, בדוחות הכספיים. חברה יכולה לתת ערבות בהיקף של מיליונים רבים, אבל בדוחות זה יקבל (במקרה הטוב) משפט באחד הביאורים. הערבות הזו לא נתפסת באופן מוחלט כהתחייבות פיננסית, אם כי, התקינה החשבונאית דורשת למדוד את ההשלכה של הערבות על ההתחייבויות ולהציג אותם. בפועל, לא מדובר על הצגה משמעותית, גם כאשר הערבויות כאמור גדולות. אורתם סהר, על פי הדוחות השנתיים של 2015 (שבהם מפורט הגילוי על הביאורים) סיפקה ערבויות בסך של כ=457 מיליון שקל
ומה זה בעצם הערבויות האלו? – "במסגרת פעילותה של הקבוצה כקבלן מבצע נדרשת הקבוצה לעיתים להמציא לצדדים שלישיים (לרבות קבלנים ראשיים ויזמים) ערבויות מסוגים שונים", מסבירה הנהלת החברה בסקירת המנהלים, "כגון ערבויות לקיום תנאי החוזה, ערבויות ביצוע, ערבות לטיב עבודות, ערבות כנגד קבלת מקדמה ממזמין וערבות לשם שחרור כספי התמורה המעוכבים אצל מזמין העבודה. כמו כן נדרשת הקבוצה במכרזים מסויימים להמציא ערבויות לצדדים שלישיים לשם הבטחת השתתפותה בין במישרין ובין באמצעות עסקאות משותפות במכרזים אלו".
בפועל, נכון לסוף 2015 הסתכמו הערבויות ביצוע (ביצוע עבודות קבלן ותשתית) בסך של 340 מיליון שקל (וערבויות חוק מכר בסך 117 מיליון שקל – ערבויות בגין מכירת דירות כיזמית). מדובר על סכומים שעלולים להיות במצבים מסוימים, סוג של התחייבויות, שאינן רשומות בדוחות הכספיים; זה עובד כך – מזמין העבודה מאורתם מעוניין שהעבודה תהיה איכותית, מעוניין שהעבודה תהיה בזמן, ולכן אורתם מספקת לו ערבות בנקאית , לרוב כשיעור מסויים מסך הפרויקט. נניח לצורך המחשה שמדובר בפרויקט של 1 מיליארד שקל, ואורתם מספקת ערבות של 5% – כלומר 50 מיליון שקל. הערבות הזו ניתנת על ידי הבנק שמשעבד באופן ספציפי או צף את נכסי החברה (ועל חלק מהסכום הוא מבקש כספים בפיקדון). אם בהמשך, יהיו תקלות/ בעיות ויצטרכו לממש את הערבות, הרי שהבנק (שמגבה את עצמו) ימשוך את הכספים האלו מהחברה (דרך שעבודים ו/ או הפיקדון). ומכאן, שיש חשיפה שלא מתבטאת בדוחות הכספיים שמיוחסת לערבויות האלו, ובהיקף גדול – בבקשה לבית המשפט מציינת אורתם את סכום הערבות המעודכן, ואת הסיכון שבערבויות – "פירוק החברות יביא בוודאות גבוהה מאוד, עד כדי ודאות מוחלטת, לחילטן של ערבויות ביצוע, טיב, פיננסיות וערבויות חוק מכר בהיקף כולל של 433 מיליון שקל, שכנגדם פיקדון כספי למערכת הבנקאית בסך כולל של 40 מיליון שקל. משמעות הדבר הינה תוספת נשיה מובטחת בשעבוד שוטף (או קבוע על מקרקעי החברה במקרה של חילוט ערבויות חוק מכר) על כלל נכסי החברה".
במילים פשוטות, מחזיקי החוב והנושים האחרים, לא יכולים להסתמך רק על המאזן בבואם לבדוק כמה (אם בכלל) הם יקבלו בעת פירוק החברה, שכן יש חובות נוספים – הערבויות בביצוע הם מוקש גדול, שכן הם סוג של התחייבות בפוטנציה. עם זאת, במקרים של הסדר, הערבויות האלו מעין מתגלגלות הלאה (לבעל השליטה החדש, לקולטי העבודות), ולרוב עם הקלות מסוימות, אחרי הכל – לא מדובר על התחייבות מלאה, שכן החברה ביצעה חלק מהעבודה, עמדה בחלק מהיעדים, ולרוב לא באמת מממשים את כל הערבויות.
ממה נובע ההבדל בין דוח התזרים לדוח רווח והפסד? איך זה שאורתם סהר שרפה 183 מיליון שקל בשנה? ומה מלמדת יתרת הספקים של החברה?
בשנה שעברה היא גייסה באג"ח 120 מיליון שקל – 84 מיליון שקל בנובמבר, 15 מיליון שקל ביולי ו-21 מיליון שקל באפריל. כבר אז היו סימנים של חולשה בדוחות הכספיים, אבל המשקיעים (בעיקר המוסדיים) השתכנעו שמדובר בבעיות זמניות שנובעות מהשינוי בפעילות העסקית.
אורתם סהר שהתבססה על פעילות של קבלנות ביצוע בעיקר בבנייה ציבורית ובתשתיות, וכן פעלה בקבלנות ביצוע בתחום הבנייה למגורים, החליטה לפני כשנתיים שהעתיד נמצא בייזום בנייה למגורים.
הנהלת החברה הסבירה אז שמדובר בתחום רווחי יותר מאשר בפעילות המסורתית, אך התחום הזה דורש הון או מימון זר (אשראי / הלוואות) וכך בשנתיים האחרונות, במקביל לגידול בפעילות היזמית, הלכה החברה והסתבכה תזרימית, עד שבשבוע האחרון היא דיווחה כי לא תוכל לשלם את פירעון האג"ח הקרוב וביקשה דחייה של כמה חודשים. ומה יהיה עוד כמה חודשים? הנהלת החברה מסרה שנחתם מזכר הבנות עם משקיעים להזרמת כספית משמעותית. המשקיע המוביל הוא ליאו נואי שיחד עם שני משקיעים נוספים, אמור על פי מזכר ההבנות להזרים 50 מיליון שקל תמורת 77% מהחברה (כשבהמשך יוכלו המשקיעים להגדיל את חלקם תמורת הזרמה נוספת של 35 מיליון שקל). שווי החברה לצורך העסקה נקבע על 15 מיליון שקל בלבד – דיסקאונט של 30% על מחיר השוק שנמצא בחודשים האחרונים בצלילה חופשית.
הזרמה כזו, אם וכאשר תהיה, תתרום כמובן למצבה של החברה, אבל נראה שקל זה לא יהיה – אורתם נמצאת במשבר תזרימי עמוק, זה אמנם "התפוצץ" בחודשים האחרונים, אבל הסימנים היו כבר בדוחות הכספיים של תקופות קודמות, ובאופן משמעותי מאוד בדוחות לשנת 2015. כן, במקביל לגיוס אג"ח בהיקף של 120 מיליון שקל, החברה נכנסה לסחרור, וזה מעלה כמה שאלות – מה היה קורה אם החברה לא היתה מצליחה לגייס? -כנראה שהסחרור הפיננסי היה מתרחש קודם ואיך זה שהמשקיעים הזרימו 120 מיליון שקל? – אז התוצאות היו פחות "שחורות", ובשוק האג"ח – כמעט כולם יכולים לגייס (ככה זה שהריבית אפסית ואין אלטרנטיבות השקעה).
תזרים המזומנים ב-2015 – מינוס 183מיליון שקל
הנתון הבולט בדוח לשנת 2015 הוא תזרים המזומנים השלילי מפעילות שוטפת – 183 מיליון שקל נצרכו לפעילות העסקית השוטפת של הפירמה, והסכום הזה נראה "גדול" עלי החברה, גם ביחס לשורה התחתונה בדוח רווח והפסד – הפסד של 15 מיליון שקל, גם ביחס להון העצמי של החברה (נכון לסוף 2015) – 72 מיליון שקל, וגם ביחס לתזרים בשנים קודמות. בשנה הקודמת (2014) שרפה החברה בפעילות שוטפת כ-27 מיליון שקל, ובשנת 2013 – 2 מיליון שקל, אז איך זה פתאום קפץ התזרים השלילי למספר כזה שגדול פי כמה מההפסד, מההון שלה, מהמזומנים בקופה, וגרם לה בעצם להגיע להיקף חובות פיננסים נטו (נכון לסוף 2015) של כ-320 מיליון שקל?
ובכן, בדרך כלל שיש תזרים חלש ביחס לדוח רווח והפסד, התשובה יכולה להיות בכמה סעיפים מרכזיים, במיוחד סעיף הלקוחות והמלאי. תזרים מזומנים הרי מבטא את התקבולים בניכוי תשלומים בתקופה מסוימת. דוח רווח והפסד מבטא עסקאות שהושלמו בתקופה, וקיים פער בין שני הדוחות, והנה המחשה – אם נעשית עסקה בדצמבר (עסקת מכירה) והיא הושלמה מבחינה חשבונאית, אז היא תתבטא בדוח רווח והפסד – כהכנסה וכהוצאה (ובהתאמה ייגזר הרווח מהעסקה), בלי קשר לתקבול מהעסקה. אם התקבול יהיה בשנה הבאה (וזה צפוי לעסקאה שהושלמה בדצמבר), אזי התזרים באותה שנה יהיה פחות טוב מהרווח.
הסימן לעסקאות כאלו נמצא במאזן – גידול ביתרת הלקוחות של החברה. גידול כזה, ובמיוחד גידול לא פרופורציונלי להיקף הפעילות, "מחביא" צריכת מזומנים, ואולי "מחביא" גם יתרת לקוחות מנופחת (שכוללת גם חובות בספק או/ ו חובות אבודים)
גם חברות שמגדילות את המלאי שלהם צפויות לדווח על תזרים חלש. מלאי שנצבר במאזן מבטא בעצם השקעה כספית שעדיין לא באה לידי ביטוי בדוח רווח והפסד, אבל סביר שלפחות חלק ממנה, בא לידי ביטוי בדוח תזרים מזומנים – גידול במלאי משמעו ניצול מקורות כספיים של החברה, והוא מבטא פער בין דוח רווח והפסד (המלאי עדיי לא נמכר – אין עסקה), לבין התזרים (חלק מעלות המלאי שולמה).
שני הסעיפים האלו, לקוחות ומלאי, הם ההסבר לתזרים הקטסטרופלי של אורתם סהר בשנת 2015. סעיף הלקוחות (לקוחות והכנסות לקבל מעבודות בחוזי הקמה) עלה ב-57 מיליון שקל והמלאי בניינים למכירה עלה ב-61 מיליון שקל, העלייה בסעיפים האלו התבטאה בתזרים שלילי (יותר לקוחות ומלאי לממן). הנהלת החברה הסבירה את השינויים בסעיפים אלו כהמשך השינוי במיקוד העסקי, לצד השקעה של החברה במלאי בניינים "לטובת קידום תחום יזום הבניה למגורים". אבל, אז כבר השוק הביע חשש, כשהחשש הגדול היה שאולי מדובר ביתרת לקוחות "לא אמינה" – כבר היו מקרים רבים בתחום התשתיות (האחרונה דורי בניה) של יתרת לקוחות שהתברר שהלקוחות מתכחשים אליה, או שפשוט יש מחלוקת על הסכום, וככל שהסכום הזה גדל כך החשש מחובות מסופקים/ אבודים גדל. באורתם היתרה בסוף 2015 היתה 360 מיליון שקל.
מחצית ראשונה של 2016 – הספקים מצמצמים אשראי לחברה
וההרעה בפעילות נמשכה כאמור גם לתוך 2016 – ההפסד במחצית עמד על 7 מיליון שקל והתזרים השלילי מפעילות שוטפת הסתכם ב-15 מיליון שקל; והפעם צץ תמרור אזהרה נוסף – הספקים. ספקים מממנים את פעילות החברה – הם מוכרים לחברה ומקבלים את התשלום אחרי תקופה מסוימת. אבל במחצית הראשונה של השנה הספקים צמצמו את האשראי לחברה, וברגע שהם מצמצמים אשראי אז החברה צריכה להשיג מימון אחר, ושוב זה מתגלגל לתזרים מזומנים שלילי. כלומר בדיוק כפי שגידול בלקוחות משפיע על התזרים (בכיוון מטה), כך גם קיטון בספקים משפיע על התזרים (בכיוון מטה). ואם לא די בצרות שיש לה, אורתם סבלה במחצית הראשונה מחוסר אמון של הספקים – אלה הפחיתו במחצית את האשראי שלהם לחברה ב-28 מיליון שקל ל-242 מיליון שקל.
באורתם הסבירו שזה קשור לידיעות בכלי התקשורת בדבר חקירה של בעל השליטה ונושאי משרה נוספים בחברה, אבל השאלה אם הספקים לא הריחו צרות פיננסיות בדרך.
איך יראו תוצאות מיילן אחרי רכישת מדה?
איך יודעים לזהות מגמה בפעילות בחברות אחרי רכישה? איזה הוצאות מיוחדות נוספות לרוכשת? ובכמה הגדילה מיילן את הרווח לאחר רכישת מדה?
רגע אחרי שהשלימה את רכישת meda השבדית, פרסמה חברת התרופות הגנריות – מיילן, דוחות פרופורמה. הדוחות האלו מספרים מה היה קורה אם הרכישה היתה נעשית בעבר, והם חשובים כי רק ככה בעצם ניתן ליצור בסיס השוואה נכון בין התוצאות העתידיות לאחר רכישת מדה לבין התוצאות בעבר, פני רכישת מדה.
זה פועל כך – בדיווח החשבונאי הקרוב לתוצאות הרבעון השלישי, מיילן תדווח על תוצאות חשבונאיות שכוללות גם את מדה (מתחילת אוגוסט). קוראי הדוחות יקבלו את נתוני ההכנסות האלו, ומולם (כהשוואה) יהיו נתוני הרבעון המקביל – רבעון שלישי ב-2015 (ומידע גם על הרבעון הקודם – רבעון שני 2016). אלא שברבעון המקביל וברבעון הקודם, לא נכללו תוצאות מדה – החשבונאות לא מספרת על המידע הזה במסגרת דוח רווח והפסד, ואז מקבלים כמובן צמיחה בהיקף הפעילות. זה לא רק מיילן, זה מוצג כך אצל כל הרוכשות, וזה מטשטש מאוד את הצמיחה האמיית/ האורגנית של הפעילות. הצמיחה הזו, למרות שבמקרים רבים, היא זו שמופיעה בכותרת של הודעת החברה, לא רלבנטית – מה היה אחרי הרכישה לא רלבנטי למה שהיה לפני, לפחות לא מבחינת היקפי הפעילות. ולכן, באם מדובר ברכישה משמעותית מחויבות החברות לפרסם את דוחות הפרופורמה – דוחות ב"כאילו" – כאילו הרכישה היתה מושלמת לפני שנה ואז יש בסיס השוואה זהה.
הדיווח פרופורמה נמסר לאחר הרכישה, אז החברה הרוכשת מעדכנת איך היו נראים הדוחות שלה אם הרכישה היתה מושלמת בעבר, וכן נמסרים הדוחות פרופורמה במקביל לפרסום הדוחות החשבונאיים השוטפים. אלא שהחברות הנסחרות בוול-סטריט מפרסמות דוחות מלאים (כולל דוחות פרופורמה) לרוב רק כמה ימים אחרי ההודעה לעיתונות, אחרי שהשוק כבר עיכל את התוצאות, והעניין בדוחות המפורטים, נמוך במיוחד. עם זאת – מדובר במידע חשוב במיוחד.
הנתונים פרופורמה מציגים את תוצאות הרוכשת והנרכשת ביחד עוד לפני הרכישה – אנשי הכספים של החברה הרוכשת לצד רואי החשבון, מאחדים בעצם את תוצאות שתי החברות לפני הרכישה, ומפרסמים אותם. המידע הזה מספר על הצמיחה האמיתית של החברה – השוואה של שתי הפעילויות אחרי לעומת שתי הפעילויות לפני. מעבר לכך, השפעה גדולה נוספת על דוחות הפרופרומה הם הוצאות המימון.
הרכישות כוללות לרוב מרכיב משמעותי של מזומן, והמרכיב הזה רק הולך וגדל בשנים האחרונות, על רקע המימון הקל והזול – פשוט מקבלים הלוואות ורוכשים חברות, ואז – מצד אחד הריבית אמנם נמוכה אך מצד שני מרכיב האשראי גדל, כך שבסה"כ הוצאות המימון כתוצאה מהעסקה הופך להיות משמעותי מאוד.
מיילן שרכשה 7.2 מיליארד דולר תמורת מדה, העדיפה לשלם 80% מהיקף העסקה במזומן, ומה זה עשה להוצאות המימון שלה – מדוחות הפרופורמה שפורסמו לאחרונה עולה שהמימון בעקבות הרכישה היה מסתכם במחצית הראשונה של השנה ב-126מיליון דולר (אם הרכישה היתה נסגרת לפני שנה). כלומר מדובר בהוצאות מימון בקצב של כ-250 מיליון דולר, ויש להם משמעות גדולה בדוחות הפרופורמה.
הוצאות נוספות ש"נולדו" בעקבות הרכישה הם הפחתות (( amortization עבור נכסים לא מוחשיים. כאשר מיילן רכשה את מדה היא ייחסה את התמורה לנכסים המוחשיים, ואת היתרה (מה שלא ניתן לייחס), היא ייחסה (בהתאם לחוות דעת שקיבלה) לנכסים לא מוחשיים, ובעיקר זכויות ורישיונות במוצרים. את הזכויות האלו מציגים במאזן, זה חלק מנכסי החברה המאוחדת, אבל מאחר שהנכסים האלו משמשים את החברה לפרק זמן מסוים) והוא יכול להיות ארוך, אזי יש להפחית את הערך של הנכסים על פני אורך החיים. ההפחתה הזו הוסיפה קרוב ל-40 מיליון דולר להוצאות של הקבוצה.
שתי ההוצאות הנוספות האלו, בולטות בדוח המצרפי, אבל יש כמובן גם תרומה למיזוג – ההכנסות בדוחות פרופורמה למחצית הראשונה של השנה, עלו כתוצאה מהרכישה ב-1.1 מיליארד דולר, כשההכנסות המצרפיות של מיילן מסתכמות ב-5.8 מיליארד דולר. בשורה התפעולית התרומה של הרכישה מסתכמת בכ-100 מיליון דולר והרווח התפעולי המאוחד (כולל הרכישה) מגיע ל-620 מיליון דולר. הרווח התפעולי מכיל בתוכו את ההפחתות בגין נכסים לא מוחשיים שנוצרו ברכישה.
במבט ראשון נראה שהתרומה של הרכישה – גידול של 100 מיליון דולר לרווח התפעולי, נופלת מהעלויות השוטפות שלה – הוצאות מימון בסך 126 מיליון דולר, אבל שורה של התאמות שונות, גורמת לשורה התחתונה פרופורמה להיות טובה יותר מהשורה התחתונה של מיילן. הרווח החשבונאי במחצית היה 182 מיליון דולר (רווח שמיוחס לבעלי המניות של החברה), ואילו אחרי הרכישה הוא עלה ל-248 מיליון דולר.
ההסבר נעוץ בכמה סעיפים נתרכז בענייני המס – בדוחו פרופורמה יש התאמה למיסים, איך ועל מה? ובכן, הכנסות המיסים הם בעצם סוג של קיזוז מול ההוצאות השוטפות, ונדגים על הוצאות המימון הנוספות. כאשר לחברה יש הכנסה חייבת (כלומר היא צריכה לשלם מס) ומתווספת לה הוצאה נוספת, הרי שחבות המס יורדת (הוצאות המיסים יורדות). נניח שלחברה הכנסה חייבת במס של 40 מיליון דולר והמס הוא 25% , אזי היא צריכה לשלם 10 מיליון דולר מס, אבל אם יש הוצאות נוספות של 10 מיליון דולר, ההכנסה החייבת יורדת ל-30 מיליון דולר, והמס יורד בהתאמה ל-7.5 מיליון דולר (25% מ-30 מיליון). ככל שההוצאות גדולות יותר כך המס קטן יותר, ובהתאמה תוספת של הוצאות מימון מקטינה את חבות המס (יוצרת הכנסות מס ביחס למצב המקורי). מיילן רשמה בדוחות פרופורמה הכנסות מיסים של 25 מיליון דולר (מול הוצאות המימון בסך כ-126 מיליון דולר).
בנוסף, רשמה מיילן בעקבות הרכישה הפחתת הוצאות שקשורה לשינוי מטבע הדיווח של מדה השבדית לדולר, עדכון ערך של נכסים והתחייבויות לערכי השוק ועוד, כך שבסה"כ – הרווח פרופורמה עולה על הרווח החשבונאי השוטף.
מה חשוב יותר – הרווח או הרווח למניה? איך זה קשור לרכישות? ולמה ברכישות יש מרכיב גבוה של מזומן?
רכישות הם חלק אינטגרלי מההתפתחות של חברות גדולות – כדי לגדול צריך (ברוב התחומים) לרכוש טכנולוגיות משלימות, מוצרים חסרים, חברות מתחרות, נתח שוק ועוד. אחד התחומים העמוסים ביותר ברכישות הוא תחום התרופות – כל אחת מענקיות התרופות (גם בתחום תרופות המקור וגם בתחום התרופות הגנריות) היא חברה שהשתמשה ברכישות כדי לגדול ומיילן (MYL ), אחת השחקניות הגדולות בתחום הגנרי, לא חריגה.
מיילן השלימה בתחילת אוגוסט את רכישת meda השבדית בתמורה ל-7.2 מיליארד דולר, בשנה שעברה היא רכשה פעילות מחברת אבוט בתמורה ל-5 מיליארד דולר ולפני כשמונה שנים השלימה את רכישת מרק הגרמנית ב-6.7 מיליארד דולר. אלו היו המגה רכישות, כשבדרך היו עוד רכישות רבות קטנות יותר, ופה ושם גם ניסיונות רכישה שכשלו, לרבות הניסיון לרכוש את פריגו.
אבל לפני שנתעמק ברכישות, אי אפשר בלי הסערה מהחודשים האחרונים – מיילן נמצאת תחת ביקורת גורפת של הפוליטיקאים, הרגולטורים, התקשורת והציבור האמריקני בגלל שהקפיצה מחירה של תרופה במאות אחוזים. מדובר בתרופת האפיפן, המשמשת לטיפול בהתקפי אלרגיה חמורים (שעלולים לגרום אף לסכנת חיים). התרופה הזו, הגיעה לסל של מיילן, רק לאחר שמיילן רכשה את מרק הגרמנית לפני כתשע שנים ומאז מחיר התרופה עלה קרוב לפי 10, כשגם בשנים האחרונות היו התייקרויות חדות, גם על רקע יציאה של תרופה מתחרה מהשוק. מיילן הודיעה אמנם על הפחתת המחיר, בניסיון להרגיע את "השטח", אבל הסיפור לא דעך לגמרי, כשברקע נראה שטבע צפויה להשיק גרסה גנרית למוצר בטווח הקרוב.
הסיפור הזה גם עשוי להיות בעל השלכה משמעותית על התוצאות של מיילן, מכיוון שמדובר בתרופה משמעותית ורווחית מאוד, אבל בינתיים מיילן סיפקה תוצאות סבירות לרבעון השני של השנה, מכירות האפיפן דווקא עלו (מיילן נותרה יחידה בשוק), והחברה שמרה על התחזית לשנה כולה.
תוצאות הרבעון הבא יהיו שונות לחלוטין – ככה זה ברכישות, הן הופכות את הדוחות מהקצה אל הקצה, כשבדרך הן די מטשטשות את התוצאות ואת יכולת ההשוואה של התוצאות לתקופות קודמות. מיילן השלימה בתחילת אוגוסט את רכישת Meda השבדית. החברה השבדית תיכלל בתוצאות המאוחדות ברבעון השלישי, והמשמעות היא שההכנסות של מיילן ברבעון השלישי יקבלו דחיפה למעלה (יכללו את ההכנסות של הנרכשת). ואז, כל התרופות הקיימות בפורטפוליו של מיילן, לרבות האפיפן, מאבדות מעט מחשיבותן – הן פשוט, אחראיות על נתח קטן יותר מההכנסות הכוללות (והרווח מהן קטן יותר מהרווח הכולל) – סוג של דילול.
הרכישה תשפיע כמובן גם על יתר הסעיפים בדוח רווח והפסד – ההוצאות של Meda יתחברו להוצאות של מיילן על פי "חיתוכים" שונים, לדוגמה עלויות המכר של Meda יתחברו לעלויות המכר של מיילן; הוצאות המחקר ופיתוח של Meda יתווספו להוצאות המחקר ופיתוח של מיילן וכך הלאה. ועדיין – הציפייה היא שהרכישה הזו (ורכישות בכלל) תתרום לרווח, אם כי, במקרים רבים זה לא מיידי. במקרה של רכישת Meda ניתן להבין שהרכישה תתרום לרווח בטווח הקרוב.
אבל, תרומה לרווח לא מספיקה, מה שיותר חשוב, והוא המבחן הראשי של רכישות, הוא תרומה לרווח למניה (הרווח חלקי מספר המניות). כאשר הרכישה נעשית רק במזומן אזי אין השפעה על כמות המניות ולכן אם הרווח של החברה גדל משמע הרווח למניה גדל; והנה המחשה – נניח שחברה מרוויחה 300 מיליון דולר ויש לה 300 מיליון מניות (מחיר המניה – 10 דולר למניה) – הרווח למניה שלה במצב הזה הוא 1 דולר למניה (רווח של 300 מיליון חלקי מספר מניות – 300 מיליון). החברה הזו רוכשת ב-1 מיליארד דולר (בעזרת מימון בנקאי) חברה אחרת שתורמת לה רווח של 100 מיליון דולר. הרווח הזה הוא עדיין לא סוף החישוב מכיוון שיש עלויות מימון ונניח שהם מסתכמות ב-40 מיליון דולר (4% ריבית שנתית). מכאן שהרווח כתוצאה מהרכישה מסתכם ב-60 מיליון דולר, ומאחר ולא הונפקו מניות נוספות, הרי שהרווח הכולל של החברה מסתכם כעת (אחרי הרכישה) ב-360 מיליון דולר. הרווח הזה מתורגם לרווח למניה של 1.2 דולר (רווח כולל של 360 מיליון דולר חלקי 300 מיליון מניות). כלומר, כאשר אין הנפקת מניות/ דילול, אז ברגע שהרווח גדל גם הרווח למניה גדל.
אבל, בפועל, רוב הרכישות נעשות גם דרך הנפקת מניות לבעלי המניות של הנרכשת (בעלי המניות של החברה הנרכשת מקבלים מזומן ומניות של החברה הרוכשת). נניח שבדוגמה שלנו העסקה היתה חצי במזומן וחצי במניות – 500 מיליון דולר במזומן, ו-500 מיליון דולר במניות שזה 50 מיליון מניות (מחיר מניה – 10 דולר). במצב הזה, התרומה של הנרכשת לרווח האבסולוטי גדולה יותר מכיוון שהוצאות המימון נמוכות יותר – הרווח של הפעילות הוא 100 מיליון דולר, אך הוצאות המימון הן 20 מיליון דולר (4% ריבית שנתית על מימון של 500 מיליון דולר), ומכאן שהרווח מהרכישה מסתכם ב-80 מיליון דולר (לעומת 60 מיליון במקרה הראשון – רכישה דרך מזומנים).
ומה יקרה לרווח למניה? מצד אחד הרוו גדל וזה עשוי להעלות את הרווח למניה, אך מצד שני מספר המניות עלה וזה מקטין את הרווח למניה. בדוגמה הזו – הרווח עלה ל-380 מיליון דולר ומספר המניות עלה ל-350 מיליון מניות – הרווח למניה הוא 1.09 דולר למניה – גידול לעומת המצב המקורי (1 דולר), אבל פחות מהרווח למניה באם הרכישה היתה נעשית במזומן; וזו הסיבה שהרכישות בזמן האחרון נעשות במרכיב מזומן גבוה – הרווח למניה גדול יותר אם עושים את העסקה במזומן (או חלק משמעותי במזומן) וזה בגלל/ בזכות הריבית הנמוכה – "שווה" לחברות לקחת מימון, זה זול יותר מאשר לדלל את בעלי המניות.
מיילן כאמור רכשה את Meda השבדית בתמורה ל-7.2 מיליארד דולר, 80% במזומן והיתר בהנפקת מניות חדשות. מדובר על דילול קטן יחסית – מספר המניות יגדל ב-7% והשאלה בכמה יגדל הרווח? אם הוא יגדל ביותר, אז הרווח למניה יגדל – על כך, ועל ההשפעה של הרכישה על מכלול הדוחות של מיילן, בטור הבא.
קיירוס – פירמידה או דרך אמיתית להרוויח כסף?
אין ארוחות חינם, אין קסמים, אין מתנות – אם מישהו מבטיח לכם רווחים, מבטיח לכם תשואה מרשימה, לרוב (ואולי תמיד) זה יהיה סוג של הונאה. קיים דפוס פעולה דומה בכל הונאות הפונזי/ הפירמידות שהיו – כאן, תוכלו להרחיב איך מזהים פונזי? והשאלה הגדולה בחודשים האחרונים היא סביב הקיירוס – האם זו פירמידה או פשוט רעיון כלכלי מבריק? הבסיס של קיירוס הוא שהמשתתפים מקצים מקום אחסון במחשב שלהם ומקבלים על זה כסף, אבל כדי לקבל את הזכות להיות לקוח/ שותף / משווק, הם משלמים סכום ראשוני שתלוי בסוג התוכנית. הלקוחות שהם סוג של שותפים, משווקים את התוכנית לאחרים – אולי בגלל שהם באמת מאמינים בתוכנית הזו, ואולי פשוט מכיוון שהם מקבלים כסף על כל גיוס של לקוח.
המספרים נראים מדהימים ומאות רבות של משתתפים ישראלים כבר בפנים (הערכות מדברות כבר על יותר מ-1,000 איש). קיירוס דרך לקוחות שהופכים כאמור למשווקים, מציעה למצטרפים חדשים הצעה שלכאורה אי אפשר לסרב לה – סכומי כסף קבועים תמורת שימוש בשטח האחסון הפנוי במחשב שלהם, ותמורת סכום ראשוני – כלומר, שלמו קצת עכשיו, תנו לנו שטח על המחשב שלכם, ותתחילו להדפיס כסף.
הלקוחות מספרים על רווחים עצומים, ומנסים לשכנע אחרים להצטרף למהפכה. זה מזכיר הרבה פירמידות שנשענו בעצם על הלקוחות שלהם שהפכו למשווקים ושותפים המודל של משווקים שותפים קיים במקומות רבים כאשר הרעיון שהוא שהלקוח המרוצה יפיץ את הבשורה לאחרים. העניין הפשוט הוא שלא ניתן לעשות כסף מאוויר, אז נכון שבמקרה הזה יש מכירה של שטח אחסון במחשב ובתמורה מקבלים כסף, אבל על פי כללי הכלכלה ברגע שהתשואה לא נורמלית (ועל פי הסיפורים התשואה לא נורמלית), יש כאן או כשל שוק או הונאה. כשל שוק לא אפשרי כאן, שכן מדובר בשוק האחסון, על כל שחקניות הענק שבו, ואלפי (אם לא יותר) שחקניות קטנות ובינוניות, ובכלל – מיליונים של אנשים שעוסקים בתחום המחשוב, האחסון, המכירה והשיווק של מחשבים ושרתים, מלמדים שזה שוק משוכלל – אין כאן עיוות שוק, אין כאן אפשרות לעשות כסף – אף אחד לא יכול להיכנס ולעשות רווח על גבם של מיליונים שמתפרנסים בתחום.
קיירוס – לא ייתכן לאורך זמן לייצר רווחים עצומים (אלא אם זו פירמידה)
אז האם זו הונאה? תשפטו בעצמכם. פעילות קיירוס בארץ מתבססת על כמה מוצרים – "קיירוס־מייל" שזה תיבת דואר שעל פי אנשי החברה מאובטחת ברמה גבוה ביותר; "קיירוס־דיסק"- כלי אחסון המאפשר אחסון של מידע בענן ברמת אבטחה גבוהה; ו"קיירוס־סורס" – פיתוח שמאפשר לגלוש בצורה בטוחה ומאובטחת (ואנונימית) ברשת, ומבלי לסבול מפרסומות טורדניות.
אז מה הרעיון? איך עושים כסף? הרעיון הוא שקיירוס בעצם צריכה שטחי אחסון. היא עצמה לצורך פעילותה (בעיקר אבטחת המידע) צריכה מקומות אחסון ומשתמשת במקומות פנויים שהיא מקבלת מהציבור (הלקוחות שלה). יש לה מיליוני משתמשים ברחבי העולם והיא מקבלת את האחסון שלהם ואת יכולת העיבוד וכך היא בעצם מחזיקה את מערכת אבטחת המידע שלה. קיירוס בעצם שומרת את המידע של הלקוחות שלה במקומות אחסון של מיליוני אנשים – במקומות הפנויים שלהם במחשבים הפרטיים. ככה לכאורה היא נהנית מביזור ופיזור של המידע, וככה הלקוחות הפרטיים מספקים לה שירות שווה כסף, לטענתם הרבה כסף. אבל, שימו לב – הלקוחות האלו, צריכים לשלם כסף, כדי להיכנס למערך הזה.
החברה מציעה ללקוחות חדשים מספר מסלולים, לרבות – מסלול בסיסי שדורש מהמשתתף תשלום ראשוני של 125 דולר ו–15 ג'יגה־בייט פנויים על המחשב. בתמורה להשקעה, הלקוח אמור לקבל תשלום יומי של מעל 80 סנט, מעל 300 דולר בשנה – כלומר, הוא עושה תשואה של קרוב ל-150% – האם זה ייתכן?
וזה רק המסלול הפשוט, יש מסלולים יקרים יותר, שמאפשרים לשחקנים הרוויח לכאורה יותר מאשר המסלול הבסיסי. זאת ועוד – הלקוח יקבל עמלת שיווק של 15% מהפקדות של לקוח חדש שהוא יביא לקבוצה. ואם הלקוח החדש יביא לקוחות, גם אז יהיו הכנסות ללקוח (המקורי) בשיעור של כ-10%. ככה עובד שיווק רב שכבתי, וחשוב להדגיש, השיווק הזה קיים במקומות שנחשבים לגיטימיים (הרבלייף למשל, אם כי יש מחלוקת גדולה בקשר לפעילות של החברה והאם היא סוג של פירמידה), אז מצד אחד זה לא יהיה נכון לפסול זאת על הסף, מצד שני, כאמור בפתיח – אין ארוחות חינם, ואין קסמים ולא ייתכן שקיירוס תייצר ללקוחות/ שותפים שלה רווחים כל כך גדולים לאורך זמן.
איך מזהים הונאת פונזי/ הונאת פירמידה?
הסבר מורחב: איך מזהים מבנה פירמידה
מבנה פירמידה מבטיח רווחים שמבוססים בעיקר על גיוס משתתפים חדשים ולא על מכירת מוצר או שירות אמיתי. כשהגיוס מאט, המבנה קורס, ורוב המשתתפים מפסידים. סימנים מעידים הם הבטחה לתשואה גבוהה וקבועה, לחץ לגייס חברים ותשלום כניסה. לפני השתתפות, בדקו את המודל העסקי ואת הפיקוח.
דוגמה להמחשה: נניח שמשתתף משלם 1,000 דולר בכניסה ומבטיחים לו להחזיר אותם תוך חודשיים מגיוס חברים. אם הגיוס נעצר, הוא עלול להפסיד את כל הסכום. הבטחה כזו היא סימן אזהרה.
מה ההבדל משיווק רשתי?
בשיווק לגיטימי יש מוצר אמיתי שנמכר.
למי לפנות?
לרשויות הפיקוח ולמשטרה.
מה עם תשואה מובטחת?
כמעט תמיד סימן אזהרה.
מה אם הרווחתי?
הכסף עלול להיתבע בהמשך.
מה עם חברים?
היזהרו מלגייס חברים.
מה הטעות הנפוצה?
להצטרף כי מכרים הרוויחו. רווחי המצטרפים הראשונים באים מכספם של המאוחרים.
מה עושים אם כבר השקעתי?
מפסיקים להפקיד כסף נוסף, אוספים את כל המסמכים וההתכתבויות, ופונים לרשויות ולעורך דין. אל תגייסו אחרים כדי לנסות להחזיר את ההשקעה.
מה השורה התחתונה?
אם הרווח תלוי בגיוס ולא במוצר, התרחקו. בדיקה מוקדמת חוסכת הפסדים.
צעדים מעשיים
- בדקו את המודל העסקי
- חפשו פיקוח
- היזהרו מתשואה מובטחת
- אל תגייסו חברים
- שאלו על המוצר
- דווחו על חשד
להרחבה: הונאה בנקאית דרך מיילים והודעות – איך זה עובד, כיצד להתגונן? | מחשבון תשואה
שאלות ותשובות
? מה הוא קיירוס?
לפי המדריך, מודל שהבטיח רווחים למצטרפים והעלה שאלות אם מדובר בפירמידה. המדריך בוחן אותו מול סימני הונאה מוכרים.
? למה הבטחה לרווח מעוררת חשד?
לפי המדריך, אין ארוחות חינם בשוק, והבטחה לתשואה מרשימה היא לרוב סימן להונאה. השקעות אמיתיות כוללות סיכון.
? איך מזהים מבנה של פירמידה?
כשהרווח תלוי בגיוס מצטרפים חדשים ולא במוצר או בשירות אמיתי. כשהגיוס נעצר, המבנה קורס.
? מה לבדוק לפני שמצטרפים למיזם כזה?
מי עומד מאחוריו, מאיפה מגיע הרווח והאם יש פיקוח. כדאי גם לחפש אזהרות של רשויות.
? מה לעשות אם כבר השקעתם?
לנסות למשוך את הכסף, לתעד את כל ההתקשרויות ולפנות לרשויות אם יש חשד. לא להכניס כסף נוסף.
איך רושמים את האופציות בספרים? למה החברות מנטרלות את ההוצאה בגין האופציות? ומה ההוצאה הרבעונית של פייסבוק על הענקת אופציות?
אופציות למנהלים ועובדים הן עדיין שיטת הגמול הפופולארית ביותר בוול-סטריט וזה מחלחל גם לחברות הגדולות בבורסה המקומית. המנכ"לים של חברות הטכנולוגיה הגדולות מסתפקים בשכר ממש נמוך, מכיוון שהוא פשוט לא רלבנטי – מארק צוקרברג המייסד, השולט והמנכ"ל של פייסבוק (FB ) מקבל שכר של 1 דולר על עבודה של שנה. אבל, הוא זוכה לחבילת אופציות למניות ששווה כמה מאות מיליוני דולרים (ויותר).
גם גיל שוויד, המייסד, והמנכ"ל של צ'ק פוינט מקבל שכר נמוך במיוחד – שכר המינימום המתאפשר על פי חוק (כנראה שאם החוק היה מאפשר שכר נמוך יותר הוא היה מקבל 1 דולר), וגם במקרה הזה כמובן אין לשכר משמעות. שוויד מקבל הטבה דרך האופציות למניות שמוערכת בכמה עשרות מיליוני דולרים בשנה. בשנה שעברה זה הסתכם בכ-35 מיליון דולר, והשנה הוא קיבל הקצאה נוספת של 1.6 מיליון אופציות, במחיר מימוש שזהה למחיר הנעילה של מניית החברה. האופציות האלו שוות כמה מיליונים טובים, וסכום ההטבה נרשם בספרים כהוצאה, בדיוק כמו הוצאת שכר, אז מה בכל זאת ההבדל, ואיך בכלל מחשבים את שווי ההטבה באופציות?
נתחיל בכך שבעבר ההטבה בגין האופציות נרשמה לא על פי ערכה הכלכלי, אלא על פי ערכה הנאיבי, ולרוב דאגו שהערך הנאיבי יהיה אפס. זה עובד כך – אם חברה הקצתה אופציות למנכ"ל במחיר מימוש של 10 דולר ומחיר המניה היה 10 דולר, אזי השווי הנאיבי של האופציה (שמוגדר כמחיר מניה פחות מחיר המימוש) שווה אפס, ובהתאמה הערך הכלכלי של כל החבילה שווה לאפס. הקצאה במחיר מימוש גבוה ממחיר המניה מבטא עדיין שווי נאיבי אפס, והקצאה במחיר נמוך ממחיר המניה, כבר מגלמת שווי נאיבי – אם לדוגמה ההקצאה היא במחיר מימוש של 8 דולר ומחיר המניה הוא 10 דולר, אז השווי הנאיבי הוא 2 דולר. בפועל, רוב ההקצאות נעשות במחיר מימוש השווה למחיר המניה, כשהרעיון שעומד מאחורי ההקצאות האל הוא שרק אם המנהל יצליח לייצר ערך למשקיעים (דרך מחיר מניה שיעלה על המחיר בעת ההקצאה) אז (ורק אז) הוא ייהנה בעצמו.
אלא שהשווי הנאיבי לא משקף כמובן את הערך הכלכלי – אופציות שניתנו במחיר מימוש שווה למחיר המניה, בעלי ערך (ולא מעט) בעיקר בזכות משך הזמן (הזמן עד למימוש האופציה) והתנודתיות של האופציה. ולמרות שזה טריוויאלי, לקח הרבה מאוד זמן עד שמוסדות התקינה החשבונאית הצליחו לאמץ תקנות שדורשות את רישום הערך הכלכלי של הטבת האופציות.
וגם אחרי שהצליחו להכניס את ההטבה לספרים היא לא ממש זוכה לתשומת לב. נכון, ההטבה נמדדת (על פי גישות שונות ובעיר בלאק אנד שולס) ונרשמת כהוצאה בדוח רווח והפסד החשבונאי, אלא שלחברות הנסחרות בוול-סטריט יש שפה משלהם – שפת ה-NON GAAP (Non Generally Accepted Accounting Principles); מדובר בדוחות כספיים שאינם על פי כללי החשבונאות, ובכל זאת הם הדוחות שעליהם מתבססים התקשורת, המשקיעים והאנליסטים. מדובר בדוחות שמנטרלים סעיפים חריגים וחד פעמיים. הדוחות האלו מתפרסמים בצמוד לדוחות החשבונאיים, אך הם מובלטים יותר ואליהם מתייחסת הנהלת החברה. הרציונל הוא שמספקים לשוק דוחות נקיים, בלי רעשי רקע, בלי סעיפים חד פעמיים, מספקים בעצם את הנתונים הרלבנטיים להערכת החברה ובהתאמה להערכת המניה, ואחרי הכל – בזה מדובר, בדוחות שיוכלו לשמש את השוק כדי לקבוע את חיר המניה. הרעיון הזה במהותו נכון, הדוחות החשבונאיים הפכו לסל של סעיפים, במקרים רבים, סעיפים לא ברורים וגם לא רלבנטיים, ועבודת הניקוי והנטרול, כדי לנטרל את הרעשים, עשויה לקחת לאנליסטים ולמשקיעים זמן רב. אז מה עושים נותנים לחברות לעשות את זה, וזאת כמובן הבעיה – הדוחות האלו לא אובייקטיבים; הם לא מבוקרים ומפוקחים, הם לא כפופים לתקינה ולכללי חשבונאות. אז נכון, הם אמורים להיות רלבנטיים יותר, אבל המציאות מלמדת שבמקרים רבים הם פחות מהמנים – איכשהו ברוב המקרים החברות נוטות לנטרל הוצאות חד פעמיות, אבל כמעט ולא תראו חברות שמנטרלות הכנסות חד פעמיות.
ואחת ההוצאות השכיחות ביותר שמנוטרלת בדוח NON GAAP היא ההוצאה על אופציות למנהלים ולעובדים.
והנה דוגמה מהדוחות האחרונים של פייסבוק (FB ). הרשת החברתית שייצרה מחזור הכנסות של 6.4 מיליארד דולר ברבעון השני של השנה, לעומת 4 מיליארד דולר ברבעון המקביל אשתקד, ולעומת 5.4 מיליארד דולר ברבעון הקודם (הראשון של השנה) דיווחה ברבעון השני על רווח NON GAAP של 2.8 מיליארד דולר, בעוד שהרווח החשבונאי עמד על 2 מיליארד דולר. אגב, זה עוד הפרש "סביר" במקרים רבים ההפרש גדול משמעותית, במקרים רבים ההפרש מעביר את החברה מהפסד חשבונאי לרווח בדוח הלא חשבונאי.
ההפרש בין הדוח החשבונאי לדוח הלא חשבונאי נובע כמעט כולו מההוצאה בגין האופציות למנהלים ועובדים. פייסבוק רשמה בדוח החשבונאי הוצאות נטו (אחרי מס) של כ-700 מיליון דולר בגין הענקת אופציות לעובדים , וככה בעצם נעלמה לה הוצאת ענק מהדיווח. האבסורד הוא שאחרי שנים רבות של מאבקים בין הרשויות ומוסדות התקינה בעולם כדי להכניס את האופציות לספרים, ואחרי שהצליחו בכך, החברות פשוט מצליחות בדלת האחורית להבריח את ההוצאה הזו באלגנטיות.
וסכומים האלו מצטברים ויוצרים "נזק" למשקיעים מכיוון אחר. פייסבוק לדוגמה הוציאה בנטו (אחרי מס) כ-2.5 מיליארד דולר בגין הענקת אופציות בשנה שעברה, השנה זה כנראה יהיה סביב 3 מיליארד דולר, ובחישוב גס, מאז ההנפקה לפני ארבע שנים, ההוצאה מסתכמת בכ-10 מיליארד דולר. ההוצאה הזו כאמור לא נרשמת בדוח הלא חשבונאי, ומכאן שאם הדוח הזה הוא אכן הבסיס להתנהגות המניה, אזי המשקיעים לא נפגעים מרישום הוצאה בגין הענקת האופציות, אבל הם נפגעים מהדילול – אופציות בהיקף גדול, משמע הנפקת מניות בהיקף גדול (ובמחירי מימוש נוחים), והנפקת מניות פוגעת בחלק היחסי של כל משקיע, ברווח – הנתח שלהם קטן.
מה זאת אופציה? למה מקצים אופציות לעובדים? ואיך זה שהבקדייטינג (תיארוך לאחור של אופציות) דווקא שירת את המשקיעים?
קובי אלכסנדר חזר לכותרות בשבוע האחרון – המייסד והמנכ"ל של קומברס חזר להישפט בארה"ב על פרשת הבקדייטינג (תיארוך לאחור של אופציות) אחרי 10 שנים בנמיביה, אליה ברח; אך השופט ממש לא התרשם, ולא הסכים לשחררו בערבות עד המשפט בדצמבר.
אלכסנדר שהקים וניהל את חברת קומברס, יחד עם מנהלי החברה, הזיז באופן שיטתי את תאריכי הקצאת האופציות למנהלים ולעובדים, כדי ליצור למקבלי האופציות רווחים מידיים. הוא לא היה לבד עשרות מנהלים בחברות הטכנולוגיה, נשפטו (הרוב לעונשים קלים, אם בכלל); מאות מנהלים (ואולי יותר)היו מעורבים, אבל יצאו לא פגע, או בקנסות. הפרשות האלו גרמו בעיקר למשבר אמון ולהתרסקות המניות של החברות המעורבות, רובן התאוששו, חלקן נעלמו, אבל לא בגלל שערוריית הבקדייטינג. קומברס איבדה את הכיוון שלה עוד לפני הפרשה, ובלי בעל בית, היא הפכה לאוסף של פעילויות עם אג'נדות וכיוונים שונים. הסיבה העיקרית שהיא החזיקה מעמד כמה שנים טובות אחרי הפרשה, היא הכסף שאלכסנדר השכיל לגייס בתקופת הבועה לחברות הקבוצה.
כדי להבין את הבקדייטינג (ואיך בכלל אפשר לעשות בקדייטינג), צריך לחזור לתקופת הבועה, נבחר בשנת השיא – שנת 2000. זאת היתה שנה שהתחילה בהייפ מוטרף בשווקים בפיננסים – מדי יום נשברו שיאים במדדי המניות, בעיקר במניות הטכנולוגיה, ובמיוחד בתחום האינטרנט. חברות ללא מודל עסקי וללא הכנסות משמעותיות, הפסידו מיליארדים, אבל נסחרו בעשרות ומאות מיליארדים; חברות שהיום לא מסוגלות לחלום על הנפקה בבורסה האמריקאית, נכנסו לפי שווים של מיליארדים. חלק גדול מהחברות האלו לא איתנו כיום, אבל מה שהכי מעניין הוא שחברות שלא היו אז (חלקן לא היו בכלל, וחלקן היו בגדר רעיון בלבד) השתלטו על עולם האינטרנט, והכוונה בעיקר לגוגל ופייסבוק. כן, מסתבר שזה קרה כמעט בכל מהפכה בעבר, הראשונים נעלמו (או כמעט ונעלמו), ורק החברות של הגל השני והשלישי, הצליחו להפוך לגורילות, ומהפכת האינטרנט לא חריגה מבחינה זו – הדפדפן המוביל הראשון נטסקייפ נעלם, יאהו הגדולה שנסחרה אז במאות מיליארדים, מכרה את פעילות האינטרנט שלה לאחרונה (ללא עליבאבא) במעל 4 מיליארד דולר, וזו בהחלט עסקה שמבטאת את הניפוח שהיה אז בשווקים, וגם את החוסר הידיעה לאן ואיך האינטרנט יתפתח – אז חשבו שהפורטלים יעשו כסף (יאהו היא עדיין פורטל ענק), אבל מי שעושה כסף והרבה יותר מהאחרים, זה פלטפורמת החיפוש של גוגל.
האווירה שהיתה אז בשווקים גלשה גם לשוק העבודה – חברות הטכנולוגיה רדפו אחרי כל בוגר אוניברסיטה בתחום ואחרי כל מסיים קורס הסבה קצר, והמשכורות היו בשמיים. העובדים כמובן ניצלו זאת ובצדק, ובמרדף הזה אחרי העובדים נולד הבקדייטינג.
חלק משמעותי מהשכר של העובדים בתקופה ההיא היה באופציות למניות. העובדים החדשים קיבלו בנוסף לשכר חבילת אופציות, והתברר שהחבילה הזו במקרים רבים סידרה אותם לכל החיים. אופציה היא מכשיר שמאפשר את קבלת המניה בתמורה למחיר קבוע מראש ולתקופה מוגדרת מראש, ותדמיינו שהתחלתם לעבוד בחברה שמחיר המניה שלה הוא 10 דולר, וקיבלתם 2,000 אופציות למימוש למניות לפי מחיר מימוש של 10 דולר. ברגע הראשון השווי הנאיבי של החבילה הוא אולי אפס, אבל לשווי הנאיבי שמגלם את הרווח כאילו החבילה מומשה מיד, אין באמת משמעות. האופציה הזו שווה לא מעט כסף (בעיקר כתלות בתקופת המימוש שלה שלרוב הוגדרה לתקופה של כ-3 שנים); ונניח שחצי שנה אחרי שהעובד התחיל בעבודתו בחברה, המניה כבר נסחרת ב-20 דולר – על הנייר, העובד כבר מורווח 20 אלף דולר (הוא משקיע 10 דולר במימוש ומקבל מניה שווה 20 דולר – רווח של 10 דולר לאופציה, כפול 2,000 יחידות – 20 אלף דולר). ועכשיו נניח שהמניה אחרי שנה נסחרת ב-40 דולר – הרווח, על הנייר, כבר מגיע ל-60 אלף דולר, והדוגמה הזו יכולה בקלות להתאים לאחד/ אחת מהעובדים האמיתיים בקומברס, מרקורי, צ'ק פוינט וישראליות או סמי ישראליות, אחרות שמניותיהן עלו בשנים בודדות במאות אחוזים.
אלא שאף אחד שלא באמת יודע מה יקרה למחיר המניות בעתיד. מה שכן יודעים כמובן זה את ההיסטוריה, וכאן מתחיל הזיוף הגדול – כדי לפתות עובדים, כדי לתמרץ עובדים, כדי להשאיר אותם בחברה, החלה תופעה של זיוטף תאריכי הקצאת המניות, לתאריך הכי נוח – התאריך שבו מחיר המניה הכי נמוך. נניח בהמשך לדוגמה הקודמת שהעובד מקבל 2,000 אופציות כאשר מחיר המניה 10 דולר, אבל מקצים לו את המניות לחודש הקודם אז המניה היתה ב-8 דולר ובהתאמה מחיר המימוש הוא 8 דולר. במצב כזה יש לו רווח מיידי של 4 אלף דולר (2 דולר על כל אופציה כפול 2,000 אופציות) – זה בקדייטינג, וזה משרת בעיקר את העובדים. נכון, גם המנהלים הרוויחו מזה, וכנראה גם אלכסנדר עצמו (יתברר במשפט), אבל נראה שהסיפור הגדול היה להשאיר עובדים ולגייס עובדים.
הקדמת תאריך הקצאת האופציות, לא התבטאה בדוחות הכספיים. אז, הענקת אופציות בשווי נאיבי אפס (כלומר מחיר מימוש שהוא זהה למחיר המניה) לא נרשמה בספרים (מאז הטיפול החשבונאי השתנה ורושמים את הערך הכלכלי של הטבה באופציות כהוצאה), וזיוף הבקדייטינג שמר על העיקרון הזה – מחיר מימוש שווה למחיר מניה. ולכן, שום הוצאה לא נרשמה בדוחות בעקבות הבקדייטינג. גם על המאזן אין השפעה; בפועל, ההשפעה היא על תוספת המימוש שהחברה תקבל בעתיד (8 דולר למניה במקום 10 דולר). אבל גם אם מדובר בהפרש משמעותי שמסתכם במיליוני דולרים רבים, בתקופה ההיא, זה היה בטל בשישים מבחינת המשקיעים – לא היתה כמעט משמעות למזומנים שיש לחברה (ולכן לא היה חשוב כמה תהיה תוספת המימוש בגין האופציות); הכסף היה זול, החברות היו עמוסות במזומנים, והשווים שלהם היו מנותקים מכל פרמטר מאזני ובטח ובטח שמהמזומנים. כלומר, מבחינת המשקיע הסביר – כל עוד החברה מצליחה לגייס את העובדים הטובים ולשמור עליהם, לצמוח בהכנסות ולספק את התחזיות של האנליסטים, זה מצוין. כן, אם תרצו – הבקדייטינג דווקא שירת את המשקיעים.
איך מוצג פרויקט גליל ים בדוחות של אפריקה נכסים ואפריקה מגורים? מה אפשר ללמוד ממנו על התשואה בתחום ההשכרה לטווח ארוך? וכמה ירוויחו החברות מהפרויקט?
השכרה לטווח ארוך היא אחת מהתוכניות של האוצר לספק פתרונות דיור לציבור. התוכנית הזו פחות גרנדיוזית מתוכנית הדגל – מחיר למשתכן. כאן מדברים על מספרים צנועים יותר – בניית דירות להשכרה בהיקף של 2,300 דירות עד סוף השנה, אך זה עשוי לגדול במקביל לביקושים מהשטח. מסתבר שלמרות שיזמים וקבלנים רבים לא בעניין של השכרה ארוכת טווח, אפריקה מגורים ואפריקה נכסים עשו עסקה טובה בגליל ים, עסקה ראשונה בפרוייקט השכרה לטווח ארוך של האוצר, שעשוי להעיד על ההמשך – התשואה בפרוייקט ממש לא נמוכה, ומעבר לכך, יש בוננזה ענקית לאחר 20 שנה (כאשר היזמיות/ והמשקיעים יממשו את הדירות). אז תשואה יש (גם בזכות המתנה של האוצר – קרקע בהנחה), הנחה לשוכרים יש (לחלק מהם – כ-25%), כך שעל פניו נראה שאכן מדובר בתוכנית ראוייה. כאן, תוכלו להרחיב על תוכנית השכרה ארוכת טווח, ועכשיו לפרוייקט בגליל ים –
נתחיל בשאלה – למה בכלל שחברות בנייה יבנו דירות להשכרה? מי בעצם יהיה המשכיר – הקבלן עצמו או גוף מסוים שירכוש מהקבלן (או ישתף איתו פעולה)? הקבלנים הרי בונים כדי למכור, ומשקיעים מחפשים תשואה טובה, ויחסית לתחומי הנדל"ן המסחרי, התשואה על דירות מגורים נמוכה. זו הסיבה אגב שבינתיים הגופים המוסדיים לא נכנסו לתחום הזה (כמשקיעים). אז נכון שהאוצר מספק מתנות – בפרויקט שכירות ארוכת טווח הקבלן מקבל קרקע במחיר מאוד נמוך, ובתמורה הוא מתחייב להשכיר את כל הדירות בפרויקט, כשרבע מהדירות יושכרו לזכאים בדמי שכירות נמוכים ב-20%-25% ממחיר השוק. העלות של הקרקע זה שם המשחק, וככל שהיא נמוכה יותר כך התשואה עולה, ובכל זאת – הגופים המוסדיים בינתיים בחוץ.
מי שכן נכנסו לתחום ההשכרה לטווח ארוך, הן האחיות לבית אפריקה – אפריקה מגורים ואפריקה נכסים. שתי החברות התאחדו לצורך פרויקט משותף – בניית מתחם מגורים להשכרה ארוכת טווח. השתיים יזמו ובנו את פרויקט גליל ים בהרצליה שבו 273 יחידות דיור. הפרויקט שמשווק בחודשים האחרונים, זוכה להתייחסות גם בדוחות של שתי החברות (הדוחות לרבעון השני של השנה), מהם ניתן ללמוד על ההשקעה בפרויקט, ועל התשואה והרווח הצפויים.
נתחיל בדוחות של אפריקה נכסים. החברה אמנם פועלת בעיקר באירופה (מזרח אירופה), אך פה ושם יש לה גם פעילויות בארץ. פרויקט דיור להשכרה גליל ים מוצג בדוחות בסכום של 115 מיליון שקל (יתרה לסוף יוני 2016), כאשר הנהלת החברה מציינת כי העלויות הצפויות להשלמת הפרויקט מסתכמות ב-54.4 מיליון שקל. כלומר העלויות הכוללות צפויות להגיע לכמעט 170 מיליון שקל. אלו הן רק העלויות של אפריקה נכסים שמחזיקה ב-50% מהפרויקט.
ההשקעה הזו מומנה באשראי בהיקף של 91.4 מיליון שקל – כלומר, רוב ההשקעה עד כה (115 מיליון שקל) מומנה באשראי, והמימון הזה עשוי לגדול במקביל לעלויות הנוספות בפרויקט. מימון גבוה מעיד על ביטחון של המלווים כשלרוב הוא גם מאפשר לייצר תשואה גבוה יותר על הפרויקט.
בנוסף לנתונים אלו, מציינים מנהלי אפריקה נכסים כי נכון לסוף הרבעון, הושכרו 5 יחידות דיור בסך כולל של 159 אלף שקל בשנה (חלקה של אפריקה נכסים). אבל, עד סמוך לפרסום הדוחות (7 באוגוסט) סך יחידות הדיור שהושכרו הגיע ל-124 דירות, מתוכם 57 דירות בחוזי שכירות לפי שכר הדירה המפוקח (על פי ההסכם עם האוצר חלק של כרבע מהדירות יושכר בשכר דירה מפוקח הנמוך בכ-20% ממחיר השוק). ההכנסות השנתיות של הדירות שהושכרו (124 דירות) מסתכמות ב-3.4 מיליון שקל, ובהערכה גסה, כאשר כל הפרויקט יושכר הוא יניב לאפריקה נכסים קרוב ל-8 מיליון שקל.
ומכאן שהתשואה על הפרויקט שעל פי הנתונים האלו היא קרוב ל-5% (4.7% ליתר דיוק – 8 מיליון שקל של שכר דירה חלקי השקעה כוללת של 170 מיליון שקל). התשואה הזו ממש לא רעה, בעידן של ריבית אפסית. נכון, בנדל"ן מסחרי התשואה גבוה יותר, אבל כאן בזכות הקרקע הזולה, התשואה בפרויקט השכרה לטווח ארוך, עולה משמעותית על תשואה של דירות למגורים.
בדוחות של אפריקה מגורים מתפרסם מידע כמעט זהה למידע בדוחות של אפריקה נכסים. בדוח הדירקטוריון מודגש כי הפרויקט אמור להסתיים השנה, ובמאזן הוא מוצג בתור נדל"ן להשקעה בהקמה בסכום של 114.8 מיליון שקל. הנתונים על שכר הדירה וכמות הדירות המושכרות כצפוי זהים לחלוטין, אך באפריקה מגורים לא מציינים מימון ספציפי לפרויקט (כפי שקיים באפריקה נכסים) – אולי יש והוא לא מוצג כספציפי, אולי מדובר על מימון כללי.
אם נאחד את המספרים של אפריקה נכסים ואפריקה מגורים כדי להבין את היקף הפרויקט כולו נקבל שסך ההשקעה עד סוף יוני עומד על כ-230 מיליון שקל ואפשר להבין שההשקעה הצפויה תעמוד על כ-110 מיליון שקל, כך שבסה"כ ההשקעה בפרויקט תסתכם ב-340 מיליון שקל. הכנסות השכירות הוערכו ב-8 מיליון שקל על חצי הפרויקט, כלומר 16 מיליון שקל על הפרויקט כולו. התשואה כאמור 4.7%, אבל זה כמובן סוג של אומדן.
התשואה הזו היא עדיין לא כל הסיפור. יש כאן אפשרות להשבחה מאוד משמעותית בעתיד, וזה עובד כך – החברות המשתתפות בתוכנית להשכרה ארוכת טווח, אתם מחויבים להשכיר את הדירות, אבל זה לא לכל החיים, אלא ל-20 שנה. בתקופה הזו הן ידאגו שהנכס ישמור על ערכו (ככל שניתן), ואחרי 20 שנה שבהן הם ייהנו מתשואה נאה, הם יוכלו למכור את הדירות. בכמה? אף אחד לא יודע מה יהיו המחירים עוד 20 שנה, אבל דבר אח ברור, ההנחה שהם קיבלו על הקרקע, מספקת להם כרית ביטחון גדולה, וסיכוי טוב לרווחי הון בהמשך. אז נכון שהם לא יכירו ברווחים האלו בשוטף, אבל אם לוקחים את הרווח כתוצאה מהמתנה הזו ומחלקים אותו על פני 20 שנה, מקבלים עוד כמה אחוזים טובים לתשואה השנתית.
פרויקט השכרה לטווח ארוך בגליל ים מכיל כאמור 273 דירות בגדלים שונים – בין 2 חדרים ועד דירות גן ופנטהאוזים. ההשקעה הכוללת בפרויקט מסתכמת כאמור ב-340 מיליון שקל, שזה בממוצע 1.2 מיליון שקל לדירה. זה לא מחיר ריאלי של דירה ממוצעת בפרויקט, על זה יש להוסיף את הרווח היזמי המקובל ואת ההנחה במחיר הקרקע. המחיר הראוי יכול להתקרב ל-2 מיליון שקל ואף לעלות על הרף הזה, ואם כך אז הרי שיש כאן פוטנציאל לרווח כולל של כמה מאות מיליונים.
השכרה לטווח ארוך – התוכנית של האוצר, יתרונות חסרונות ועוד…
כמה שווה בית זיקוק מפורק? מה זאת הערת עסק חי? ואיך זה שחברה עם הון עצמי של 30 מיליון דולר מקבלת הערת עסק חי?
ההון העצמי שלה מסתכם בכ-30 מיליון דולר והוא נובע מנכס יחיד – בית זיקוק מפורק שרשום בספרים בכ-33 מיליון דולר כשמנגד לחברה התחייבויות (ספקים ובעל השליטה) בסכום של כ-3 מיליון דולר. אין מזומנים, אין לקוחות, אין ספקים, זה כל מה שיש במאזן (לרבעון הראשון), וזה מבטא חוסר פעילות מוחלט.
בדח רווח שלה אין הכנסות, והיה אפשר לנחש זאת מהמאזן הריק; יש הוצאות הנהלה וכלליות והוצאות תחזוקה ואחסון של בית הזיקוק בסך של 200-250 אלף דולר ברבעון.
החברה הזו – צירון שנסחרת בבורסה בת"א, אך מדווחות בדולרים (כי עיקר פעילותה אמור להיות בחו"ל), היא דוגמה קיצונית לפער בין ההון העצמי לבין שווי השוק. השווי שלה מסתכם בכ-12.5 מיליון שקל (כ-3.3 מיליון דולר), כלומר כ-10% מההון העצמי – מכפיל הון של כ-0.1 (מכפיל הון – שווי שוק חלקי הון עצמי).
המקרה החריג הזה מחביא שקר גדול – או שהשוק "משקר" והמשקיעים בבורסה פשוט עיוורים או שהדוחות (בחסות החשבונאות) משקרים ומנותקים לגמרי מהמציאות. האפשרות השנייה , בהינתן המידע בהמשך, נראית סבירה יותר.
נתחיל בזה שלחברה יש הערת עסק חי, למרות ההון החשבונאי היחסית גבוה. רואה החשבון של החברה הדביק בחוות הדעת לדוחות הרבעון הראשון הערה – "מבלי לסייג את חוות דעתנו, אנו מפנים את תשומת הלב לאמור בביאור בדבר מצבה הכספי של החברה, אי קיום פעילות מניבה הכנסות, תכניות ההנהלה ואי הוודאות להתממשותן. הגרעון בהון החוזר ואי הוודאות בדבר ביצוע העסקאות ותזמון הביצוע מעורר ספקות משמעותיים בדבר המשך קיומה של החברה כ'עסק חי'. בדוחות הכספיים לא נכללו כל התאמות לגבי ערכי הנכסים וההתחייבויות וסיווגם שייתכן שתהיינה דרושות אם החברה לא תוכל להמשיך לפעול כ'עסק חי'".
הערת עסק חי מזהירה את קוראי הדוחות, המשקיעים והמלווים, מפני חשש לקיום העסק בטווח הקרוב. בעבר הערה כזו ניתנה אם היו סימנים שהחברה לא תשרוד את השנה הקרובה, אבל הערה התרחבה ובאם יש סימנים שהיא לא תשרוד אף תקופה ארוכה יותר, יש להצמיד הערה כזו. רואה החשבון אמור בכל רבעון לבון סימני אזהרה בדוחות, לרבות מצב הנזילות של החברה, יחסי נזילות ובעיקר ההון החוזר של החברה, ובכלל – יכולתה לעמוד בהתחייבויות לזמן קצר. אם החברה לא עומדת בכך ואין לה תוכנית מגירה שמספקת את רואה החשבון, אמורה להירשם הערה כזו.
הערה כזו בדוחות צירון לא מפתיעה – החברה עם גירעון בהון החוזר, בלי מזומנים (נכון לסוף רבעון ראשון, מאז היה גיוס קטן – ראו בהמשך) , אך מנגד, יש לומר, היא גם לא צורכת מזומנים משמעותיים, בעיקר מכיוון שהיא פשוט דוחה תשלומים (לרבות תשלומי אחזקת מתקן בית הזיקוק המפורק).
ההערה הזו תלווה את הדוחות כנראה גם בהמשך למרות שהחברה גייסה לאחרונה. בחודש מאי, השלימה החברה גיוס (הנפקה פרטית) בהיקף של 1.75 מיליון שקל – לא סכום שישנה דרמטית את מצבה. בגיוס השתתפו קבוצת משקיעים לרבות בעל השליטה – רוני קופפרברג, אלא שקופפברג לא הזרים כספים לחברה, אלא קיזז מההלוואה שנתן לחברה (שעמדה בסוף הרבעון הראשון על כ-4.5 מיליון שקל), כך שבפועל מבחינה תזרימית נוספו לחברה 875 אלף שקל בלבד (ברוטו, לפני הוצאות שקשורות לגיוס).
הגיוס הזה שנעשה בדיסקאונט על מחיר השוק, מחזק עוד יותר את ניצחון שווי השוק על ההון העצמי. הרי, אם ההון העצמי היה רלבנטי, אז לא היו מגייסים לפי 10% מההון, ועוד עם סוכריות (אופציות ודיסקאונט על מחיר השוק) ועמלות שמנות למתווכים (עד 15% מהיקף הגיוס). הגיוס הזה אמנם נעשה בגלל מצוקת מזומנים, אבל יש לו אמירה חזקה על ההון – המחיר הרחוק מההון מעיד ככל הנראה על כישלונה הגדול של החשבונאות להציג הון רלבנטי.
ואיך בכלל הגיעה צירון להון הזה? אז ככה – לפני כמה שנים הוכנסה לצירון שאז היתה שלד בורסאי חברה בת שהחזיקה את בית הזיקוק המפורק בתמורה למניות בשלד. כך בעצם קיבל בעל השליטה קופפרברג את השליטה בחברה. למהלך הזה קוראים מיזוג הופכי (רכישה במהופך) והוא דרך מקובלת להיכנס לבורסה, אם כי, בשנה האחרונה יושמו תקנות חדשות שמפחיתות את האפשרות להכנסת פעילות לשלדים – הבורסה פשוט הגיעה למסקנה שרוב הפעיליות שנכנסות בדלת האחורית לא מציפות ערך למשקיעים, ההיפך – הם יוצרות חור גדול בכיס. מנגד, חשוב להזכיר שזו דרך מקובלת בעולם, וגם בארץ היו חברות גדולות שנכנסו לבורסה דרך שלד בורסאי.
כך או אחרת, מאז המיזוג והקצאת המניות, החברה התמקדה בתחום הייעוץ לבתי זיקוק ובניסיון להפעיל את בית הזיקוק המפורק, כשלאורך כל התקופה, הנכס הזה הוא בעצם לב העניין בחברה – עליו תקום או תיפול החברה.
השווי שלו בדוחות נתמך בהערכת שמאי (שמצורפת לדוחות). השמאי נחום ברנפלד מדגיש בחוות דעתו כי בית הזיקוק הוקם במרסי שבטורקיה בשנת 1962 כשלאורך השנים הוא שופץ מספר פעמים. בשנת 2004 הוצא בית הזיקוק משימוש (על ידי החברה המפעילה – פוסטר ווילר), ובשנת 2008 מתקני בתי הזיקוק נרכשו על ידי חברת אמבר (שבלב מאוחר יותר נרכשה על ידי צירון תמורת הקצאת המניות) בתמורה ל-33 מיליון דולר. כלומר, יש כאן סוג של אינדיקציה לשווי, אבל זה היה לפני 8 שנים ומאז השווי הזה מסרב לצוף. השמאי מעריך את בית הזיקוק המפורק ב-34 מיליון דולר (וזה העוגן לרישומו בספרים), אך החברה מדווחת על ניסיונות להחיות את הנכס, בינתיים ללא הצלחה, כשעכשיו הכוונה שלה להפעיל את בית הזיקוק (שמאוחסן בנמל בקפריסין) בניגריה.
מה זה מכפיל הון? על מה הוא מעיד? ואיך זה שלא כל ההפסד באפי יתבטא בהון העצמי של אפריקה?
הון עצמי של פירמה לא בהכרח מעיד על שווי החברה בשוק – יש חברות שנסחרות עמוק מתחת להון העצמי ויש חברות שנסחרות בשווי העולה פי כמה וכמה מההון העצמי. ההון העצמי שהוא סיכום של נתונים חשבונאיים – סך הנכסים בניכוי סך ההתחייבויות, נשען במקרים רבים על הערכות שווי של שמאים ומעריכי שווי, שמחזיקים את הנכסים בערך גבוה לעומת מחירם בשוק.
ואיך ניתן לדעת אם הערך של הנכס (לרוב – נדל"ן או חברה מוחזקת) בדוחות הכספיים, סביר והוגן? יש כמה אפשרויות – אפשר לבדוק את הנתונים של הערכת השווי ואת הנחות הערכת השווי, לרבות הפרמטרים המרכזיים בהערכה – שיעור הצמיחה ושיעור ההיוון. שיעור הצמיחה מבטא את הצמיחה בתזרימים העתידיים של הנכס, ושיעור ההיוון מבטא את תרגום התזרימים העתידיים (שינבעו מהנכס), למונחים של היום. שיעור הצמיחה קשה לבדיקה – איך אפשר לדעת למשל אם הערכת השמאי שיהיה גידול של 10% בשנה בהכנסות מהקניון (בשנים הבאות), סבירה או לא? אז לרוב עדיף לווסת קצת את שיעור הצמיחה ולהיות שמרן, אבל בפועל מדובר בנתון מאוד קשה להערכה.
שיעור ההיוון בהערכת השווי משקף את הריבית בשוק ואת הסיכון הרלבנטי לנכס. ככל שריבית ההיוון נמוכה יותר כך הערך של הנכס גבוה יותר. ניתן לבחון את שיעור ההיוון ביחס לחברות אחרות ולנכסים אחרים – אך, בשביל זה צריך לעשות עבודת מחקר לא פשוטה.
ובכלל – בדיקה של הערכת השווי על ההנחות שלה היא לא דבר טריוויאלי, במיוחד שמדובר בחברה מרובת נדל"ו או/ ו מרובת חברות מוחזקות. אבל יש אינדיקציה מיידית יותר לערך הנכס ולשאלה אם הוא מנופח או סביר?
אם הערך בספרים מנופח (נשען על הערכת שווי מנופחת), אז ברוב המקרים (לא בכולם) תהיה לכך אינדיקציה בבורסה. השוק יודע לתמחר את הניפוח הזה ומבטא זאת בשווי השוק של החברה עצמה. כאשר האנליסטים והמשקיעים לא "מאמינים" בערך של נכס מסוים בדוחות הכספיים הם פשוט מפחיתים אותו בעצמם דרך שווי החברה, והדגמה פשוטה – נניח שלחברת נדל"ן נכס שרשום בספרים ב-100 מיליון שקל (בעקבות הערכת שמאי), אבל בבורסה החברה נסחרת ב-40 מיליון שקל (ואין לה נכסים והתחייבויות אחרות). המשמעות היא שהשוק לא מאמין בערך הנכס בספרים – הערכת השווי בסך 100 מיליון שקל נראית למשקיעים מנופחת ולכן הם בעצמם מתאמים את השווי לערך שנראה להם – 40 מיליון שקל.
מנגד, ההון העצמי לא מבטא ערכים כמו הון אנושי, רווחים חזויים, יתרונות יחסיים, שיתופי פעולה, קשרים עם ספקים ולקוחות ועוד. הערכים האלו מתבטאים בשווי השוק, וזו הסיבה שרוב חברות הטכנולוגיה שתבדקו נסחרות גבוה (משמעותית) מההון העצמי שלהן.
היחס בין שווי השוק להון העצמי נקרא מכפיל הון, כשככל שהתוצאה רחוקה מ-1 כך הקשר בין ההון לשווי חלש יותר, ובפועל נתוני מכפילי ההון של החברות הבורסאיות, אכן מעידים על חוסר הקשר בין הנתונים. בחברות טכנולוגיה רבות מכפיל ההון גבוה משמעותית מ-1, פשוט אין משמעות להון העצמי כי המאזן לא לוקח בחשבון את ההון האנושי ואת הפיתוחים של החברה ואת היכולת שלה לייצר רווחים ותזרימיים עתידיים – פייסבוק נסחרת במעל 300 מיליאררד דולר פי עשרות מההון העצמי שלה; אמדוקס הנפיקה לפני שני עשורים עם גירעון בהון ולפי שווי של כמה מיליארדים – ויש אלפי דוגמאות. למעשה, רוב חברות הטכנולוגיה נסחרות במכפילי הון גבוהים משמעותית מ-1.
מנגד, חברות נדל"ן רבות נסחרות במכפילי הון נמוכים מ-1 וזה מבטא חוסר אמון של השוק במאזן – המשקיעים סבורים שערך הנכסים נמוך יותר ממה שמוצג בספרים.
נחזור לאפריקה. בטור הקודם סיפרנו על ההשקעה המרכזית שלה – אפי פיתוח שפועלת ברוסיה. אפי פיתוח במשך שנים רבות הוצגה בספרים של אפריקה בערך גבוה פי כמה וכמה משווי השוק שלה (אפי פיתוח נסחרת בלונדון). אבל, המשקיעים לא האמינו למספרים בדוחות, הם "תימחרו" את ההשקעה באפי פיתוח מתחת לערך בספרים וזה יצר נתק גם בין ההון של אפריקה לבין השווי שלה בבורסה, כשבשנים האחרונות מכפיל ההון נע בין 10% ל-30%. כן, החברה נסחרה עמוק מתחת להון החשבונאי, וזה גול עצמי לחשבונאות שמצד אחד מאפשרת הצגת נכסים לפי ערך כלכלי מגובה מעריכי שווי ומצד שני מזלזלת בעוגן הכלכלי הכי חשוב – מחיר השוק. בסופו של דבר כמו במרבית המקרים, התברר שהשוק יודע להעריך טוב מכולם.
אפריקה כשלב ראשון בהסדר החוב (השני) מכרה את אחזקתה (כ-65%) באפי פיתוח ללב לבייב, בעל השליטה בקבוצה, וקיבלה 550 מיליון שקל, לפי שווי של 850 מיליון שקל. המכירה הזו מקטינה את הסיכון בקבוצה – הסיכון בחברת אפי פיתוח על רקע המינוף הגבוה והפעילות ברוסיה, הוא כנראה הגבוה ביותר מבין חברות הקבוצה, אבל בהתאמה גם מפחיתה את הסיכוי לאפסייד – אפי פיתוח, כך הגדירו בעבר באפריקה, תייצר ערך רב בעתיד.
המימוש הזה הוא כנראה אופציה טובה למחזיקי החוב, אבל השווי בו הוא נעשה, מעיד על חוסר הרלבנטיות של הדוחות של אפריקה שרשמה את האחזקה הזו בסכומים מנופחים.
אפריקה רגע אחרי מכירת אפי פיתוח
מכירת האחזקה באפי פיתוח תסב לאפריקה הפסד של 2.5 מיליארד שקל (רשומה בספרים בכ-3.1 מיליארד שקל והתמורה בגינה כ-550 מיליון שקל), אבל ההפסד הזה לא יתבטא באופן מלא בהון של בעלי המניות.
ההון המיוחס לבעלי המניות של אפריקה יירד אחרי המימוש ב-1.35 מיליארד שקל. ההון העצמי בסוף הרבעון הראשון הסתכם ב-1.2 מיליארד שקל (הון עצמי מיוחס לבעלי המניות) והוא יהפוך לגירעון בהון של 150 מיליון שקל. כלומר, לא כל ההפסד מתבטא בהון של בעלי המניות. אחד ההסברים הוא הכנסות ממיסים שמקזזות את ההפסד.
וזה מחזיר אותנו לשנה שעברה. בשנת 2015 רשמה אפריקה הפסד גדול על ההשקעה באפי פיתוח (ירידת ערך נכסים), אבל חלק מההפסד קוזז בשורת המס – החברה רשמה הכנסות מיסים. זה עובד כך – במקביל להשבחת הנכסים בספרים, והרישום פי ערך הוגן לכאורה (לרוב על פי חוות דעת של שמאי או מעריך שווי), נרשמת גם ההתחייבות העתידית למס הכנסה כאילו הנכס ימומש. אחרי הכל, לא ניתן לרשום הכנסה מבלי להקביל אליה את ההוצאה. זה מקטין את ההשבחה שהנכס בכיוון מעלה, וזה פועל הפוך בכיוון מטה – כאשר החברה מוחקת היא גם מוחקת את ההתחייבות למס, כלומר מכירה בהכנסה ממיסים. ועדיין – החברה עוברת לגירעון בהון העצמי.
הבלוף של אפריקה
מניית אפריקה
הסבר מורחב: איך להשתמש במכפיל הון
מכפיל הון משווה בין שווי השוק של חברה להון העצמי שלה. מכפיל נמוך מ-1 עשוי להעיד שהשוק מעריך את החברה בפחות מערכה בספרים, אולי בגלל ספקות לגבי הנכסים או ההנהלה. מכפיל גבוה עשוי להעיד על ציפיות לצמיחה. זה כלי השוואה, לא החלטה, וצריך לשלב אותו עם בדיקות נוספות.
דוגמה להמחשה: נניח שהון עצמי של חברה הוא מיליארד שקל ושוויה בבורסה 600 מיליון. מכפיל ההון הוא 0.6. אם השוק צודק בספקותיו, המחיר הנמוך מוצדק. אם הוא טועה, ייתכן שיש הזדמנות, אבל צריך לבדוק.
מה זה הון עצמי?
נכסים פחות התחייבויות.
האם מכפיל נמוך זה זול?
לא בהכרח.
איך משווים?
לחברות באותו ענף.
מה עם רווחיות?
בדקו גם תשואה על ההון.
איפה רואים נתונים?
בדוחות הכספיים.
מה הטעות הנפוצה?
לקנות רק בגלל מכפיל נמוך. ייתכן שיש סיבה טובה לכך.
למה מכפיל משתנה בין ענפים?
בענפים עם נכסים מוחשיים, כמו נדל"ן, ההון העצמי משקף יותר את השווי. בחברות טכנולוגיה, חלק גדול מהשווי הוא ידע ומותג, ולכן המכפיל נוטה להיות גבוה.
מה השורה התחתונה?
מכפיל הון הוא כלי שימושי להשוואה, אבל צריך לשלב אותו עם ניתוח רחב יותר.
צעדים מעשיים
- חשבו את המכפיל
- השוו לענף
- בדקו את איכות הנכסים
- בדקו רווחיות
- קראו את הדוחות
- פזרו את ההשקעה
להרחבה: מחשבון תשואת מניות | מחשבון תשואת דיבידנד והכנסה מהתיק
שאלות ותשובות
? מהו מכפיל הון?
היחס בין שווי השוק של חברה להון העצמי שלה בדוחות. הוא מראה כמה השוק מוכן לשלם על כל שקל הון.
? מה ההון העצמי לא משקף?
לפי המדריך, ההון העצמי לא כולל הון אנושי, רווחים צפויים, יתרונות יחסיים וקשרים עם ספקים ולקוחות. ערכים כאלה באים לידי ביטוי בשווי השוק.
? מה פירוש מכפיל גבוה?
השוק מצפה לרווחיות וצמיחה גבוהות. בחברות טכנולוגיה זה נפוץ, כי הנכסים העיקריים אינם מופיעים במאזן.
? למה ההון העצמי לא תמיד אמין?
הוא נשען על הערכות שווי של נכסים, שעשויות להיות אופטימיות. לכן השוק לפעמים מתמחר בהנחה.
? איך משתמשים במכפיל ההון?
משווים בין חברות באותו ענף ובוחנים את המגמה לאורך זמן. הוא כלי אחד מתוך כמה.
הבלוף בדוחות של אפריקה – איך נרשמה אפי בדוחות אפריקה בשנים האחרונות? למה היא לא נרשמה לפי שווי השוק שלה? ואיך עסקת המכירה של אפי ללבייב תשפיע על הדוחות?
זה לא סוד שמנהלי החברה מעוניינים להציג נכסים בערכים גבוהים בדוחות הכספיים, והם מתעקשים שלא להפחית את ערך הנכסים בספרים גם כשיש רמזים עבים מאוד בנוגע לפגיעה בשווי הנכסים. זה גם לא סוד שרואי חשבון רבים מתפתלים מול מנהלי החברות ונכנעים להם – הם הרי מפרנסים אותם; זה גם לא סוד שמעריכי שווי ושמאים רבים, מוכנים לאשר כמעט כל מספר. ומכאן שזה ממש לא סוד שיש מספרים לא רלבנטיים בדוחות הכספיים, ובכל זאת – כל פעם מחדש, זה מפתיע, במיוחד כשמדובר בניפוח של מיליארדים.
הסדר החוב המתגבש באפריקה מציף את הנתק המשמעותי ביותר בין הצגה חשבונאית לנתוני שוק. אפריקה שעברה הסדר חוב ראשון לפני 6 שנים, מנפנפת שנים בנכס הגדול שלה – אפי פיתוח, הפועלת ברוסיה. לאפי יש את קניון אפימול במוסקבה ונכסים בהקמה. אלא שהחברה הזו לא הצליחה לממש את הפוטנציאל שלה, גם (וכנראה בעיקר) בגלל המצב בשוק הרוסי, וכך נקלעה אפריקה למתווה להסדר חוב שני.
בדרך להסדר חוב שני, מוכרת אפריקה את אפי פיתוח, לבעל השליטה באפריקה – לב לבייב. העסקה הזו נתפסת כעסקה טובה למחזיקי אגרות החוב – ראשית, החברה מקבלת מזומנים שישמשו להסדר החוב, ושנית – הסיכון בקבוצה יורד שכן אפי פיתוח היא הימור גדול ומסוכן על כלכת רוסיה. בשנה האחרונה הידרדרה הכלכלה ברוסיה במקביל לירידה במחיר הנפט, וזה התבטא בכל התחומים לרבות תחום הנדל"ן – הנכסים של אפי שווים פחות, ההכנסות מהן יורדות, ואין למעשה יכולת לשרת את החוב ללא עזרה חיצונית. אפי לא עומדת בהסכמים מול הבנקים, וזה בעצם היה הטריגר למגעים להסדר החוב השני. אך מול הסיכונים האלו צריך לזכור שמנהלי אפריקה כבר שנים טוענים שאפי פיתוח זה העתיד של הקבוצה , כלומר כמו תמיד – הסיכויי והסיכון הולכים ביחד, ואפי פיתוח אמנם תקטין את הסיכון של אפריקה, אבל גם את יכולת ההשבחה העתידית. ועדיין – כמעט כולם (למרות שהיו בעלי מניות שהתנגדו), מצודדים במכירת אפי פיתוח ללב לבייב.
לבייב ישלם 550 מיליון שקל תמורת כל אחזקת אפריקה באפי פיתוח – כ-65%, כשבהמשך צפוי שהסדר החוב יתקדם במקביל להעברת כספים נוספת מצד לבייב לצד וויתור חלקי של מחזיקי אגרות החוב ("תספורת" לצד דחיית תשלומי הפירעון).
השווי שלפיו לבייב רוכש את השליטה הוא 850 מיליון שקל כמעט כפול מהשווי בו נסחרה החברה רגע לפני הדיווח, אבל מדובר בשווי עמוק מתחת לערך בספרים – כ-3.1 מיליארד שקל. רגע, זה קצת אבסורד – אפריקה שהתעקשה לרשום את אפי פיתוח בערך גבוה מערך השוק שלה, מתפשרת עכשיו ומוכרת את האחזקה הזו ב-30% (בקושי) מהערך בספרים? מה זה בעצם אומר על הדוחות של אפריקה במשך כמה שנים טובות? זה לא נעים להגיד – אבל הדוחות האלו היו מעוותים, דוחות שבחסות חשבונאית ובחסות שמאים הציגו תמונה מסולפת. זה היה ברור, כבר אז, וזה גם נאמר ונכתב, אבל שום דבר לא גבר על הרצון העז של החברה להציג את הנכסים בערך הגבוה. וגם אם יגידו לכם – "זה לא החברה, הנה הערכת השמאי", אז זה קשקוש כי השמאי יודע בדיוק מה המטרה ומה הרצון של החברה, והוא רוצה את העבודה הזו גם בשנה הבאה.
המשקיעים הקטנים שהסתמכו על הדוחות פשוט "אכלו אותה", אבל מי שידע קצת לקרוא בין השורות הבין שהדוחות פשוט מנופחים, ונחזור כמה שנים אחורה, מהדוחות של שנת 2012 עד היום.
בדוח השנתי של 2012 מוצגת ההשקעה באפי פיתוח בספרים בסכום של 6.1 מיליארד שקל. מנגד, שווי השוק של ההשקעה מסתכם ב-1.6 מיליארד שקל בלבד – קצת פחות מרבע. המספרים האלו "מחביאים" הפסד של 4.6 מיליארד שקל; המספרים האלה "מחייבים" שמניית אפי פיתוח תעלה פי ארבע כדי להצדיק את השווי בספרים. זה כמובן לא קרה, ההיפך – השווי בספרים ירד לכיוון השווי שוק. הערך ירד במקביל להפסדים שוטפים, למחיקה (בסוף 2015), ובמיוחד לאור ההפסד הצפוי עכשיו כתוצאה מהמימוש (הפסד של 2.5 מיליארד שקל); וכך בעצם מי שניצח כאן זה השווי שוק ולא הערך בספרים, וזה לקח חשוב לכל קורא דוחות. יש אמנם מצבים שהשוק "משקר" והערך האמיתי גבוה יותר; יש גם מצבים שמדובר בפערים יחסית גדולים, במיוחד כשמדובר במניות לא סחירות (המסחר במניה דליל – וזה אכן מה שקרה באפי). אבל זה לא מתרחש לאורך זמן רב, וזה לא יהיה בסטיות מאוד משמעותיות. אפי פיתוח הוצגה בשווי גבוה פי כמה מהשווי בשוק ולאורך זמן רב. זה התחיל עוד לפני "הבדיקה המדגמית" שלנו, וזה ממשיך לאורך כל תקופת הבדיקה.
בדוח לשנת 2013 ההשקעה באפי פיתוח רשומה ב-6 מיליארד שקל, בשעה שהערך בשוק (בצמוד למועד פרסום הדוחות) מסתכם ב-1.85 מיליארד שקל.
בדוח השנתי של 2014 מוצגת ההשקעה באפי פיתוח בסך של 5 מיליארד שקל. שווי השוק של ההחזקה ליום פרסום הדוחות – 648 מיליון שקל – כלומר, הפער (באחוזים) רק הולך וגדל.
ובדוח לשנת 2015 שבו לראשונה נעשתה הפחתה משמעותית של ערך הנכסים של אפריקה (על רקע המשבר ברוסיה), הוצגו הנכסים ב-3 מיליארד שקל, בעוד שבשוק נסחרה האחזקה בשווי של 314 מיליון שקל.
הנתק הזה בין המציאות לבין הדוחות, גרם לכך שההון של החברה במשך השנים היה מנופח. סגירת העסקה (מכירת המניות ללבייב) בהפסד, תגרום לכך שאפריקה תעבור לגירעון בהון העצמי של 150 מיליון שקל (בהתבסס על דוחות רבעון ראשון, מבלי לקחת בחשבון את התוצאות ברבעון השני).
למידע על מניית אפריקה
הרווח של בבילון – איך מציגה בבילון את ההשקעות בסטאראפים? איך היא שילשה את שווי ההשקעה שלה באמ.אס.טי תוך חודשים ספורים? ומה הנכס העיקרי במאזן שלה?
בבילון שידעה בעברה ימים טובים יותר כשהיתה אחת מהחברות הבולטות בתחום סרגלי הכלים (תחום שכמעט ונעלם בעקבות החלטה של גוגל), מנסה בשנים האחרונות, לצד פעילות בתחום הפרסום באינטרנט, להיות סוג של קרן הון סיכון.
בסוף השנה שעברה, השקיעה החברה הנשלטת על ידי נועם לניר, בחברת אמ.אס.טי שמפתחת כלים לאופטימיזציה אוטומטית של הזמנות בתחום התיירות. בבילון דיווחה בתחילת השנה כי אמ.אס.טי חתמה על מספר הסכמים עם סוכנויות נסיעות וכן מספר הסכמים עם ספקים, וכן מסרה כי אמ.אס.טי החלה לייצר הכנסות נטו (הכנסות בניכוי עלויות ישירות) בקצב של אלפי דולרים בודדים בשבוע.
בבילון השקיע בחברה הזו סכום של 1 מיליון דולר, בתמורה ל-45% ממניותיה. אבל, בהמשך תוקן ההסכם המקורי – בבילון הסכימה להעביר חצי מיליון דולר מוקדם מהתאריך המקורי (למרות שאמ.אס.טי לא עמדה באבני הדרך), ובתמורה זכתה לקבל 2.5% נוספים מהחברה, כך שבסה"כ היא קיבלה 47.5% מהון מניות אמ.אס.טי.
ההשקעה הזו בספרים זכתה להשבחה מהירה, אך תמוהה – לפני כחודש דיווחה בבילון כי נכנס משקיע נוסף לחברת אמ.אס.טי לפי שווי גבוה יותר מהשווי שלפיו השקיעה בבילון וכתוצאה מכך שוערכה ההשקעה בהתאם לשווי ההוגן בעסקה עם המשקיע ונוצר רווח משמעותי – "…אמ.אס.טי. טראוול חתמה על הסכם עם צד שלישי , לפיו ישקיע המשקיע בחברת המטרה סך של 250 אלף דולר, בתמורה לכ-3.5% מהון המניות של חברת המטרה (אמ.אס.טי) בדילול מלא", מסרה בבילון והוסיפה – "מניות אלו יוקצו למשקיע באמצעות מניות בכורה, בעלות זכויות זהות לאלו המוחזקות על ידי החברה (בבילון). שווי חברת המטרה כפי שמשתקף מהסכם ההשקעה, הינו כ-6.9 מיליון דולר (לפני הכסף). לאחר הקצאת המניות, תחזיק החברה ב-45.8% מהון המניות של חברת המטרה, בדילול מלא (לעומת 47.5% ערב ההשקעה). החברה צפויה לרשום בדוחותיה הכספיים לרבעון השני לשנת 2016, רווח משינוי בשווי הוגן בסך של כ-2.3 מיליון דולר, בגין השקעתה בחברת המטרה, זאת בהתאם לשווי חברת המטרה כפי שהינו משתקף מהסכם ההשקעה כאמור".
ואם נסכם את העסקה מהזווית של בבילון – השקעה של 1 מיליון דולר יותר משילשה את עצמה, תוך מספר חודשים, כשבדרך נוצר רווח מרשים של 2.3 מיליון דולר – והכל בזכות השקעה (של גוף אחר) בסך 250 אלף דולר.
בבילון מציגה את החברות המוחזקות בדומה לקרנות הון סיכון לפי השווי ההוגן שלהם, והשווי ההוגן של אמ.אס.טי. אכן עלה משמעותית, אבל יש כאן כמובן אבסורד גדול – השקעה של 250 אלף דולר בלבד מסדרת לבבילון רווח של 2.3 מיליון דולר; האם אפשר להסתמך על עסקה לרכישת 3.5% מחברה כדי לקבוע את שוויה ההוגן, במיוחד כשמדובר בסכם נמוך? ובכלל – מה הרף המינימלי להשקעה שממנה ניתן לקבוע את השווי ההוגן? הרי תיאורטית יכול משקיע להשקיע 20 אלף דולר תמורת 0.1% מהון מניות החברה, כלומר לפי שווי של 20 מיליון דולר ואז החלק של בבילון יכול להיות שווה סביב 9 מיליון דולר – זה נראה לא הגיוני, זה פתח למניפולציות, אבל בתעשיית ההון סיכון העולמית עסקאות של רכישת נתחים קטנים ואפילו קטנטנים מחברות סטארט אפ, מקבעת שווי גבה שמתגלגל לדוחות, ויוצר רווח ותשואה למשקיעים, רק שהרבה פעמים זה רווח ותשואה על הנייר.
ולפעמים (ולא מעט) ההשקעות בסטארטאפים מניבות הפסדים. לצד הסיכוי הגבוה יש גם סיכון גדול – ככה זה בעולם ההשקעות לרבות בהשקעות בחברות טכנולוגיה – סיכוי הולך יחד עם סיכון, יש אמנם סיכוי לייצר תשואה מרשימה, אבל יש גם סיכון גדול להפסיד (אפילו את כל ההשקעה), ובבילון מכירה את זה מקרוב.
בבילון נכנסה לתחום ההשקעות בטכנולוגיה במרץ 2015. אז היא דיווחה על הסכם השקעה בחברת גיים-אין-30 שמפתחת אפליקציה המהווה פלטפורמת משחקים המאפשרת למשתמשים לשחק במשחקים שונים זה מול זה. בבילון התחייבה להשקיע 1 מיליון דולר – חצי מיליון דולר במזומן, וחצי מיליון דולר בסוף 2015 כפוף לעמידה ביעדים. החברה לא עמדה ביעדים, כך שההשקעה הכוללת הסתכמה בחצי מיליון דולר, ובתמורה לה קיבלה בבילון שליש ממניות החברה. אלא שמעבר לאי העמידה ביעדים, גיים-אין, הפסיקה את הפעילות לחלוטין בינואר 2016 וההשקעה ירדה לטמיון. בבילון מחקה את ההשקעה והכירה בהפסד של כחצי מיליון דולר ברבעון הראשון (כל ההשקעה הראשונית של בבילון בחברה).
אז סיכום ביניים – בבילון השקיעה עד כה בשני סטאראפים – אחד (גם-אין 30) נכשל תוך 9 חודשים והחברה רשמה הפסד של חצי מיליון דולר; ובשני (אמ.אס.טי) הושקעו 1 מיליון דולר שהושבחו תוך חודשי ספורים, ל-3.3 מיליון דולר – רווח של 2.3 מיליון דולר (רווח על הנייר), בזכות השקעה קטנה של גורם שלישי בחברה לפי שווי גבוה.
כך או אחרת, הנכסים הגדולים של החברה הם לא בתחום ההשקעות בחברות טכנולוגיה. הנכס הגדול של החברה הוא – מזומנים. לחברה מזומנים (נכון לסוף רבעון ראשון) בסך של כ-123 מיליון שקל, פי עשרות מההשקעה בחברות הטכנולוגיה (שמוצגת ברבעון ראשון ב-3.7 מיליון שקל). מדובר במזומנים נטו (לחברה כמעט ואין התחייבויות פיננסיות), שנוצרו מפעילותה הקודמת של החברה (פעילות סרגלי הכלים).
מעבר למזומנים יש לחברה מעין שאריות של פעילות הפרסום (לקוחות, ספקים וכו'), אך בסכומים יחסית נמוכים ועם השפעה קטנה על הנטו – כלומר, הנכסים הנוספים וההתחייבויות הנוספות (מעבר למזומנים וההשקעה בחברות טכנולוגיה) מעין מאזנים את עצמם.
מה היו התוצאות של החטיבה הגנרית של אלרגן ברבעון הראשון של 2016? מדוע המחיר שטבע משלמת נראה גבה מדי? ואיך זה שבכל את העסקה עשויה להיות רווחית לטבע (אבל, מסוכנת!)?
רכישות זה המקצוע של הנהלת טבע (TEVA ), ולמרות שפה ושם היו גם רכישות כושלות, רוב הרכישות הצליחו. אלא שהפעם נתוני הפתיחה הופכים את הרכישה המתקרבת של חטיבת הגנריקה של אלרגן, למאתגרת במיוחד.
זה התחיל לפני שנה – טבע דיווחה על הכוונה לרכוש את החטיבה הגנרית של אלרגן בתמורה ל-40.5 מיליארד דולר (כ-35 מיליארד דולר במזומן, והיתר במניות. מאז המחיר ירד – פרטים בהמשך). אז, דיווחה החטיבה הגנרית של אלרגן על קצב מכירות שנתי של כ-6.5 מיליארד דולר. אבל, הקצב ירד משמעותית. בשבוע שעבר, במקביל לפרסום של התחזית הלכאורה אופטימית שסיפקה טבע, היא שיגרה לרשות ניירות ערך האמריקנית (ה-SEC ) מסמך הכולל את נתוני החטיבה הגנרית של אלרגן, שרכישתה אמורה להיסגר עד 26 באוקטובר (לאחר מספר דחיות).
הנתונים לא מעודדים – ברבעון הראשון מכרה החטיבה הגנרית ב-1.3 מיליארד דולר, לעומת 1.7 מיליארד דולר ברבעון המקביל אשתקד. אולי זו תחרות המחירים שמרימה ראש בתעשייה הגנרית ושוחקת את הרווחים (ואת המניות) של חברות רבות? אולי זו מעידה חד פעמית? אבל זה לא הכל – טבע נאלצת למכור קווי מוצר בהתאם לדרישות הרגולטור האמריקאי – הרשות להגבלים עסקיים. היא צפויה על פי ההערכות למכור מוצרים שתורמים להכנסות של למעלה 1 מיליארד דולר בשנה, ואם תיקחו את זה בחשבון, אז מדובר בפעילות גנרית שקצב המכירות השנתי שלה הוא 4 מיליארד דולר, אולי 5 מיליארד דולר.
אז נכון, אלו מכירות בעבר, וטבע קונה מכירות עתידיות, ולאלרגן כנראה שיש צנרת מרשימה, אבל גם אם מנתחים את תחזית המכירות של טבע, ואת הגידול הצפוי במכירות בשנים הבאות, מבינים שהתוצאות של אלרגן בשורה העליונה הם בסדרי גודל האלו; והנה החשבון – טבע מסרה כי בשנת 2016 היא מצפה למכור בין 22 ל-22.5 מיליארד דולר. בשנה הבאה היא צופה מכירות של 25.2 מיליארד עד 26.2 מיליארד דולר. גידול של בין 3.2 ל-4.2 מיליארד דולר בין השנים, והגידול הזה מבטא בעיקר את מכירות אלרגן. עסקת אלרגן צפויה כאמור להיסגר בסוף אוקטובר (כלומר חודשיים של מכירות בשנת 2016), כלומר הבדל בין השנים הוא מעין 10 חודשים של פעילות אלרגן (בשנת 2016 הדוחות יכללו חודשיים מפעילות החטיבה הגנרית של אלרגן, ובשנת 2017 הדוחות יכללו שנת פעילות מלאה), ומכאן שבחישוב מאוד גס (ובהנחה חשובה שטבע עצמה לא ממש צומחת) מקבלים חיזוק לתחזית ההכנסות של אלרגן – 4-5 מיליארד דולר.
ומה הבעיה עם זה? זה נהדר לצמוח דרך רכישות כשזה עובד ותורם לרווח, לרווח למניה ולבעלי המניות, אבל יש לזה מחיר – בכסף (ואז החברה ממונפת ומסוכנת יותר) ובמניות (ואז בעלי המניות מתדלדלים). הכל תלוי במחיר והמחיר כאמור התחיל ב-40.5 מיליארד דולר וירד לכ-35 מיליארד דולר, מכמה סיבות – ירידה בתשלום נטו בגלל הפעילויות שנמכרו ויימכרו. כאמור טבע נאלצת למכור פעילויות בהתאם להוראה של הרשות להגבלים עסקיים. בתמורה למימושים האלו היא צפויה לקבל קרוב ל-3 מיליארד דולר. כמו כן, יהיה קיטון בחבות במס בקשר לעסקה ותהיה ירידה בתשלום כתוצאה מקיטון בהון החוזר של החטיבה הגנרית בסכום של כ-800 מיליון דולר. מצד אחד זה טוב כמובן שמחיר עסקה יורד, אלא שהסיבות להפחתת המחיר כאן נובעות מאיבוד ערך – קווי המוצר שנמכרים. מעבר לכך, הירידה בהון החוזר עשויה ללמד ולחזק את הירידה בהיקף הפעילות, כפי שכאמור מתבטאת בשורת המכירות של הרבעון הראשון. ההון החוזר התפעולי מבטא את הנכסים וההתחייבויות השוטפות שקשורים לעסק עצמו ולרוב הוא מורכב בעיקר מיתרת הלקוחות, מלאי ומנגד (בצד ההתחייבויות) – הספקים. בעת רכישה, לרוב נקבע שהרוכשת קונה בעצם את ההון החוזר, והסכום הזה מדיד ומשתנה לאורך זמן, ולכן גם כאן לעשות התאמות מחיר באם הוא משתנה. ירידה בהון החוזר, משמעה לרוב – התכווצות בפעילות. כשיתרות הלקוחות והמלאי והספקים יורדים, זה אומר שהפעילות כולה ירדה – זה לא מדע מדוייק, אבל בדר"כ זו המשמעות.
נתון חשוב נוסף מהדוח של החטיבה הגנרית הוא הרווח הגולמי והרווחיות הגולמית ברבעון הראשון – הרווח הגולמי ברבעון הראשון של 2016 הסתכם ב-580 מיליון דולר (הכנסות 1,290 מיליון דולר, עלות מכירות – 710 מיליון דולר) והיווה רווחיות גולמית של 45% (רווחיות גולמית – רווח גולמי חלקי מכירות). ברבעון המקביל הרווח הגולמי הסתכם ב-930 מיליון דולר (הכנסות של 1,680 מיליון דולר, עלות מכירות של 750 מיליון דולר), וביטא רווחיות גולמית של 55%. כלומר, ירידה משמעותית ברווח הגולמי וברווחיות הגולמית.
הנתונים האלו מחדדים מאוד את השאלה – האם העסקה כדאית לטבע? ורגע לפני, סיכום ביניים מהיר – טבע משלמת 35 מיליארד דולר, על חברה שמוכרת בקצב של 4-5 מיליארד דולר; שהיקף הפעילות שלה בירידה, שהרווח הגולמי בירידה, הרווחיות הגולמית נשחקה מאוד. אלו נתונים שנראים לא כלכליים, וגם אם יש הצדקה כלכלית לעסקה, הרי שהנתונים האלו לא משאירים מקום לטעויות. בקיצור – הנהלת טבע המנוסה לוקחת פה הימור גדול, אולי גדול מדי. אבל, זה יכול להצליח תודות לריבית הנמוכה. נמשיך לשחק במספרים – נניח וזו הנחה אופטימית שהרווחיות התפעולית של החטיבה הנרכשת היא 20%, כלומר, הרווח התפעולי הוא 1 מיליארד דולר; נניח גם (וזה גם אופטימי) שהסינרגיה תסתכם ב-1.5 מיליארד דולר, כלומר יש לרכישה תרומה כוללת של 2.5 מיליארד דולר. כבר בשלב זה, ברור שהמחיר ששולם לא מצדיק את הרווחים של אלרגן לבדה, אלא הוא נובע מהרווחים כתוצאה מהסינרגיה. מול התרומה הזו יש גם הוצאות בגין העסקה, בעיקר מימון ומדובר בריבית נמוכה מ-3% שמסתכמת ב-900 מיליון עד 1 מיליארד דולר. זה משאיר לטבע רווח של 1.5 מיליארד דולר. אבל מצד שני מספר המניות גדל, ועדיין – זה יכול להיות מוצלח לבעלי המניות – מס' המניות יגדל בסדר גודל של 10% (כ-100 מיליון יונפקו לאלרגן), ואילו התרומה לרווח גדלה ב-30% – (1.5 מיליארד לעומת רווח של 5 מיליארד) והתוצאה, הרווח למניה כמובן גדל.
העסקה הזו, נראית חיובית לבעלי המניות לא בגלל מה שקונים, אלא כתוצאה ממצב השוק (ריבית), וממבנה העסקה (תמהיל של מניות וחוב). אבל, המשחק במספרים הזה יפה על האקסל, מה יקרה עם עלות המימון תגדל, מה יקרה עם המכירות והרווחים יהיו נמוכים מהתחזית?
בפעם הבאה על המינוף של טבע
מניית טבע – מידע בורסאי ופיננסי
לאן נעלם הצבר של עשות? איפה מתפרסם צבר ההזמנות של חברה? מה חשוב יותר – מכירות בפועל או צבר עתידי? ואיך צבר של עשות בסך 224 מיליון שקל , הפך למכירות של 86 מיליון שקל בלבד?
הדוחות הכספיים הם אוסף רב של נתונים כמותיים – רווח, הכנסות, הוצאות מו"פ, מזומנים, רכוש קבוע, לקוחות, הון עצמי ועוד. אבל בלי הנתונים האיכותיים – תחום עיסוק, מגמה בעסקים, לקוחות, מתחרות, הנהלה, צבר הזמנות ועוד, אין אפשרות להבין את מצבה של החברה. במקרים רבים – המידע האיכותי עולה בחשיבותו על המידע האיכותי.
ולכן, במקביל לדוחות הכספיים, מפרסמות החברות הנסחרות בבורסה, מדי רבעון את דוח הדירקטוריון (סקירת מנהלים) בה מנהלי החברה מתייחסים לאירועים שהיו במהלך הרבעון החולף, ומנתחים את התוצאות (לרוב בצורה בנאלית – וחבל). פעם בשנה – במסגרת הדוחות השנתיים, מפרסמות החברות את תיאור עסקי התאגיד – מידע רחב ועמוק על החברה שמתאר את פעילותה על כל המגזרים השונים, מוצרים עיקריים בכל מגזר, מתחרות בכל מגזר, לקוחות, ספקים, תלות במנהלים, עובדים, צבר הזמנות, יכולת ייצור ובעצם כל מידע שיכול להיות בעל חשיבות למשקיע.
המידע הזה הוא הבסיס להכרת החברה, התחום שלה, הסיכונים והסיכויים שלה, ולצד הנתונים המספריים, המידע הופך למלא יותר (אם כי אף פעם לא מושלם).
רוב המשקיעים נוהרים לנתונים המספריים, ובמיוחד לדוח רווח והפסד, אבל האמת היא שהמאזן מספר הרבה מאוד על מצבה של הפירמה, ובמקרים מסוימים הנתונים בדוח הדירקטוריון ובתיאור עסקי התאגיד חשובים פי כמה וכמה מהנתונים בדוחות הכספיים עצמם. כך למשל נתון צבר ההזמנות שחלק מהחברות מספק אותו במסגרת תיאור עסקי התאגיד הוא נתון קריטי להבנת מצב החברה. הצבר מבטא הזמנות שהחברה קיבלה ועדיין לא סופקו, מדובר במעין הכנסות עתידיות של החברה, וזה הבסיס לכל דוח הרווח והפסד העתידי; והעתיד מבחינת המשקיעים חשוב יותר מדוחות העבר – אם חברה תפרסם דוחות טובים לשנה מסוימת (דוחות טובים יותר מתחזית האנליסטים), אבל צבר הזמנות שלה יצביע על חולשה (ירידה לעומת התקופה הקודמת) אז סביר שהמשקיעים יתאכזבו – דוחות כספיים טובים זה נחמד, אבל זה היסטוריה, ומה ש"ייתן את הטון" זה צבר ההזמנות החלש שהדוחות העתידיים מבוססים עליו.
וזו הסיבה שמנתחי חברות מחפשים נתונים על צבר ההזמנות (לצד מידע איכותי נוסף על הפירמה), והנה חברה שמספקת מידע על צבר ההזמנות שלה – עשות אשקלון. עשות שנשלטת על ידי התעשייה הצבאית, מפתחת ומייצרת מערכות וחלקים תעופתיים ומערכות לרכב קרבי משוריין. שיטת העבודה בתחום היא הזמנות גדולות שאותן צריכה החברה לספק במועדים מוגדרים מראש.
בדוחות הכספיים לשנת 2015 שפורסמו בסוף מרץ, סיפקה החברה מידע על צבר ההזמנות. צבר ההזמנות ניתן בחלוקה למגזרים כאשר צבר ההזמנות הכולל לתחום הצבאי הסתכם ב-834 מיליון שקל – מתוכו 360.2 מיליון שקל לאספקה בשנת 2016, ו-188.4 מיליון שקל לרבעון ראשון של 2016. מה זה בעצם אומר? שנכון לסוף הרבעון הראשון (פרסום הדוח בסוף חודש מרץ), לחברה יש כבר מכירות לכאורה של 188.4 מיליון שקל – לכאורה, הסכום הזה יהפוך למכירות ברבעון הראשון.
זאת ועוד – צבר ההזמנות הכולל של התחום האזרחי הסתכם ב-165 מיליון שקל, מתוכו 125 מיליון שקל לאספקה במהלך שנת 2016, ו-36.1 מיליון שקל ברבעון הראשון של 2016. גם כאן, ה-36.1 מיליון שקל הם על פניו הכנסות בטוחות, כי ההודעה על הצבר היא רגע לפני סגירת הרבעון.
ואם מחברים את הצבר הצבאי לצבר האזרחי, מקבלים שברבעון הראשון צפויות מכירות של 224.5 מיליון שקל, וזאת כאשר בכל שנת 2015 הסתכמו ההכנסות ב-341 מיליון שקל. במילים פשוטות, מי שבדק את תיאור עסקי התאגיד (שמצורף לדוחות הכספיים) היה יכול להבין שהרבעון הראשון צפוי להיות עם מכירות מוגברות (מאוד). עד כאן, זו בדיקה רגילה של מנתח דוחות/ אנליסט/ משקיע, וזה רק ממחיש עד כמה הנתונים של הצבר הזמנות קריטיות לניתוח החברה. ניתן למעשה לגזור מהם מה יהיו ההכנסות ברבעון הקרוב, בשנה הקרובה, ובמקרים רבים גם בשנים הקרובות.
ומכאן לאנקדוטה על חוסר ההתאמה בין הצבר למכירות בפועל. עשות דיווחה על תוצאות הרבעון הראשון , ואופס…התוצאות רחוקות ממה שהיה ניתן להעריך. בדוח שפורסם בסוף חודש מאי מדווחת החברה על הכנסות בפועל מהתחום הצבאי בסך 57.2 מיליון שקל, ועל הכנסות של 29 מיליון שקל בתחום האזרחי ובסה"כ הכנסות בסך 86.2 מיליון שקל – עמוק מתחת ל-224.5 מיליון שקל שהופיעו בצבר. הכיצד?
רק השבוע, חודש וחצי אחרי פרסום הדוח הראשון, החברה הסבירה את העניין (ניחוש – כנראה שלא מיוזמתה) – "החברה מבקשת להבהיר כי הפער בין צבר ההזמנות, כפי שהוצגו בדוח התקופתי לבין המכירות בפועל, כפי שהוצגו בדוח הרבעוני, נובע בעיקרו מהכללתן בצבר ההזמנות, של הזמנות שמועד אספקתן היה במועדים קודמים לרבעון 1 של שנת 2016 ואשר בפועל טרם סופקו ללקוחות באותו המועד. החברה מפעילה תכנית לצמצום הפיגור באספקה המתבססת, מחד, על הגברת קצב האספקה ומאידך, על פריסה מחדש של מועדי האספקה, כפי שיתואם עם הלקוחות הרלוונטיים".
טוב, זה עדיין לא הכי ברור, בעיקר לא ברור איך הנהלת החברה הציגה את הצבר הזה ברבעון הראשון, למרות שהיא ככל הנראה ידעה עם פרסום התוצאות השנתיות, שהצבר הזה ממש לא מבטא את המכירות ברבעון הראשון. להבהרה של ההנהלה שמדובר בצבר שהיה אמור להיות מסופק ב-2015 (לפני רבעון ראשון), אין באמת משמעות – מה אכפת למשקיעים מתי היה אמור לספק אותו, השאלה מה הלאה? מתי הוא יסופק? והחברה מעין הצהירה על הרבעון הראשון כמועד האספקה, וזו טעות גסה.
ברבעון הקרוב, מוסרת הנהלת החברה, ימסרו פרטים מלאים ועדכונים על מצב הפיגור באספקה.
ההון של לוזון – מה ההבדל בין השקעה בהון מניות להלוואה לחברה? מה זה שטר הון? ומה המשמעות של שטרי ההון בקבוצת לוזון?
כשבעל שליטה מעוניין להזרים כספים לחברה שבבעלותו הוא יכול לעשות זאת בכמה דרכים – הלוואה, השקעה במניות, והזרמת כספים תמורת שטר הון. כל אחת מהאפשרויות מתבטאת אחרת בדוחות הכספיים של החברה.
בהלוואה נקבעים התנאים בתחילת הדרך – ריבית, מועד פירעון וכו'. ההלוואה נרשמת במאזן כהתחייבות של החברה, והריבית השוטפת נרשמת כהוצאת מימון. זו לרוב הדרך המועדפת על בעל שליטה, והדרך הפחות נוחה לחברה עצמה (תלוי כמובן בגובה הריבית).
השקעה דרך הנפקת מניות מתבטאת בגידול בהון העצמי (החברה מנפיקה מניות חדשות לבעל השליטה). לחברה אין חוב ואין לה הוצאות מימון (כמו בהלוואה). האפשרות הזו לכאורה עדיפה לחברה מאשר הלוואה, אבל לרוב פחות עדיפה לבעל השליטה.
הדרך השלישית – הקצאת שטרי הון לבעל השליטה היא יחסית נדירה, אבל פה ושם עדיין שומעים עלייה. מדובר במקרים שבהם בדר"כ מסובך יחסית להנפיק מניות (מסיבות שונות, גם משפטיות), וגם מתן הלוואה זה לא האופציה האידיאלית, כי הלווים רוצים לראות שבעל השליטה משקיע בהון ולא דרך הלוואות, וגם אם הוא מזרים דרך הלוואות אז שיהיו נחותות לעומת הלוואות אחרות. במצבים כאלו, ניתן לספק מימון דרך שטר הון שזה מישמש של חוב והון. בפועל, מדובר במסמך משפטיש בו נקבעים ההגדרות והתנאים של עסקת המימון, ועל פי הכתוב בשטר, כך ניתן לסווג ולהציג את שטר ההון בדוחות. אם מדובר בשטר הון לתקופה מסוימת, אזי הוא יוצג כחלק מההתחייבויות של החברה. אולם אם מדובר בשטר הון צמית, כלומר שטר הון בלי תפוגה, אין יעד ותאריך שבו צריך להחזיר אותו, אז, גם אם הוא נושא ריבית שוטפת, הוא מכשיר שיותר קרוב להון מאשר לחוב (אם כי כאמור יש מרכיב של חוב – הריבית), ולכן הוא מסווג במסגרת ההון העצמי.
זה מה שקרה בקבוצת דורי. קבוצת דורי נקלעה למשבר קולוסאלי בעקבות משבר בדורי בנייה, העוסקת בתחום הקבלנות והתשתיות, ובעלת השליטה – קבוצת גזית הסבה הלוואות קיימות והזרימה מימון חדש בהיקף מצטבר של 495 מיליון שקל. הסכומים האלו ניתנו במספר מנות והוגדרו כשטרי הון צמיתים. ההגדרה הזו, למרות ששטרי ההון נשאים ריבית, אפשרה לדורי קבוצה שבעקבות העברת השליטה לעמוס לוזון שינתה שמה לקבוצת לוזון, להציג את הסכומים האלו במסגרת ההון העצמי שלה, וזה לא עניין של מה בכך – הרי לא הונפקו מניות חדשות מול ההון הזה, הסכום הזה לא אמור לייצר תשואה דרך דיבידנדים, כלומר הוא לא עונה להגדרות הבסיסיות של הון. מעב לכך, אין לו שום משמעות בשליטה.
אז מה בעצם מקנה הסכום הזה? הוא מקנה (בחלקו) אפשרות המרה למניות בשיעור של 28.9% מהון המניות של הקבוצה, וכן הוא מהווה חסם לדיבידנדים – הקבוצה יכולה לחלק דיבידנדים, אבל רק לאחר שתשתלם את הריבית על שטרי ההון הצמיתים האלו, כאשר הריבית היא לרוב פריים פלוס 2%. הריבית הזו נרשמת בשוטף בדוחות הכספיים והיא בעצם מגדילה את שטר ההון, אבל כל עוד אין חובה לשלם את שטר ההון (כולל הריבית), אין לזה באמת משמעות.
ומכאן יוצא לכאורה שאין משמעות לאחזקה במניות החברה – הרי, אם יש חסם בתשלום הדיבידנדים, (וגם כך – דיבידנדים נראים רחוקים בחברה שעדיין לא יצאה מהמשבר), אז למה שיהיה ערך לחברה? ברגע שייוצר (אם ייווצר ערך) הוא יזרום למחזיקי שטרי ההון, ורק אם ייוצר ערך ענק, שיעלה על הריבית המצרפית, הוא יועבר/ יחולק לבעלי המניות (וזה נראה עכשיו תסריט כמעט דמיוני). זה נכון בעיקר לבעלי מניות המיעוט, לבעל השליטה יש בנפיט נוסף מעצם היותו שולט בקבוצה (שכר, מינויים ועוד). אז איך זה שבכל זאת, המניה נסחרת ויש לה ערך? פשוט – חלק מהשחקנים צופים שיגיעו להסדר מסוים עם גזית המחזיקה בשטרי ההון, וזה די מתבקש, שכן גם לאחזקה בשטרי ההון, אין באמת ערך אם החברה לא צפויה לחלק דיבידנדים.
שטרי ההון אולי ילכו ויתפחו (במקביל לרישום הריבית), אבל הערך האמיתי שלהם לא מתקרב לרשום בספרי קבוצת לוזון. בפועל אם לא יחולקו דיבידנדים אז אין באמת ערך לשטרי ההון האלו, אם תהיה כוונה לחלק אז יש ערך, אבל בטח לא קרוב ל-500 מיליון שקל כפי שהם מוצגים בספרי לוזון. ועל רקע זה, גזית מחקה, ברבעון הראשון, מעל 90% מערכם של שטרי ההון, לכ-40 מיליון שקל. במילים פשוטות – לאף צד, המצב הנוכחי לא נוח, וזה מחזק סוג של הסדר בעניין, ואכן בשבוע האחרון דווח ב"גלובס" כי מתנהל מו"מ למכירת שטרי ההון.
אם מהלך כזה יבשיל, ההון של לוזון יהיה הון אמיתי. ההון העצמי ברבעון הראשון מסתכם ב-225 מיליון שקל, אבל הוא מורכב מ-495 מיליון שקל של שטרי הון. אם הם עפים יהיו שייכים לבעלי המניות ולא יבטאו התחייבות לאחרים, אז הם באמת הון. ה-495 מיליון שקל, חשוב להדגיש, רשומים בפועל בשני סעיפים במסגרת ההון – בשטרי ההון – כ-415 מיליון שקל, והיתרה במסגרת עסקאות עם בעלי שליטה (גם כמרכיב ההון). הסיבה היא שבעת העסקאות האלו בין גזית לדורי, גזית בעצם ויתרה על ריבית, מעין נתנה מתנה לדורי. בחשבונאות רושמים את הערך הכלכלי של שטרי ההון ליום העסקה (415 מיליון שקל) ואת היתר זוקפים לסעיף עסקאות עם בעלי שליטה (כמעין הטבה שניתנה לחברה). הרישום הזה לא משנה, ברגע שמהלך כזה יבשיל, כל ה-495 מיליון שקל יהיו מוצקים, אבל השאלה מה יהיה המחיר – האם החברה תשלם עבור המניות, האם יוקצו מניות חדשות (הרי לשטרי ההון יש אפשרות המרה ל-28.8% מהון מניות החברה)? זה הרי לא יהיה בחינם, אבל זה תנאי הכרחי של החברה לצאת לדרך חדשה.
השקעה במניות
השקעה במניות יכולה להיות משתלמת במיוחד, אבל היא גם מסוכנת. החזקה במניות הופכת אתכם לשותפים בחברה, לרבות שותפים לקבלת דיבידנדים. לכל חברה – גם חברה פרטית שאינה נסחרת בבורסה, וגם חברה נסחרת – יש כמות מסוימת של מניות, כאשר כל מניה מבטאת זכות הצבעה ושיעור מסוים בהון של החברה. נדגים בפשטות – נניח חברה שיש לה 2,000 מניות, ואנחנו מחזיקים 20 מניות מתוכן, אז יש לנו בעצם 1% בהון המניות של החברה, כלומר 20 חלקי 2,000. המשמעות היא שיש לנו 1% בהון של החברה לצורך קבלת דיבידנדים, ויש לנו כוח הצבעה של 1%.
כאשר חברות מנפיקות בבורסה, הן בעצם מגייסות הון תמורת הנפקת מניות חדשות. נניח שאותה חברה מהדוגמה שלמעלה יוצאת לבורסה, והיא מנפיקה 1,000 מניות חדשות. רגע אחרי ההנפקה לציבור מספר המניות עולה ל-3,000 מניות – 2,000 שהיו לפני ההנפקה בתוספת של 1,000 מניות חדשות. במקביל, היא מקבלת לחשבון הבנק את התמורה על הנפקת מניות חדשות, וההון החשבונאי שלה עולה במקביל לגידול במזומן.
המחיר בהנפקה נקבע בהתאם להערכת שווי של החברה ובהתבסס על הנתונים הפיננסיים – בעיקר כמה היא מרוויחה וכמה היא תרוויח, כאשר כמו בכל שוק, בפועל המחיר נקבע לפי הביקוש וההיצע.
איך נקבע מחיר המניה?
כאשר אנחנו מדברים על השקעה במניות, אנחנו מתכוונים כמובן בעיקר למניות נסחרות, כאלו שעברו את השלב שהצגנו כאן – הנפקת מניות לציבור. בשלב הבא, אחרי הנפקת המניות לציבור, נערך מדי יום מסחר במניות של החברה, אלא שהפעם לא מונפקות מניות חדשות. הפעם מדובר במסחר שמתנהל על ידי השחקנים בשוק ההון – הגופים המוסדיים, אותם גופים שמנהלים את הכסף שלנו כמו קרנות נאמנות, קופות גמל ועוד, קרנות השקעה פרטיות, חברות שונות ואנשים פרטיים. המחיר במסחר הזה נקבע גם כן על ידי ביקוש והיצע, ובהינתן הנתונים הפיננסיים וההתפתחויות בחברה.
כלומר, אם חברה מפרסמת תוצאות כספיות שהן טובות יותר ממה שהוערך בשוק, צפוי שהמניה תעלה; אם יש התמוטטות בשווקים באירופה, אז צפוי שמחירי המניות בישראל יירדו בגלל תגובת שרשרת; אם חברה מדווחת על עסקה גדולה מאוד, צפוי שמחיר המניה יעלה. אבל חשוב להדגיש כבר בשלב זה – בורסה זה לא מדע מדויק. אין נוסחאות ברורות, אין דבר כזה בטוח. לא בטוח בכלל שתוצאות טובות יגרמו לעליית מחיר המניה; לא בטוח בכלל שירידה באירופה תשפיע על השוק המקומי. יש גורמים רבים ומגוונים שמשפיעים על מחירי המניות, לרבות נתוני מקרו, נזילות המשקיעים, ביצועי המניה, שוק האג"ח, המצב העולמי, המצב הפוליטי, רגולציה, נתונים פיננסיים, הנהלת החברה, חסמי כניסה לענף, מצב המתחרות, הלקוחות, הספקים ועוד ועוד. אמנם, בטווח הארוך צפוי שיהיה מתאם בין הביצועים העסקיים לבין הביצועים בשוק, אבל בטווח הקצר זה ממש לא מחייב.
אם כן, אנחנו מבינים שהמחיר נקבע בשוק, ואנחנו יודעים שמניות הן מכשיר מסוכן אך גם בעל סיכוי להניב תשואה עודפת על פני המכשירים הסולידיים, כלומר איגרות החוב הממשלתיות. זה עובד ככה: כאמור, מניות מייצגות שותפות בעסק, והעסק הזה יכול להצליח וגם להיכשל, כאשר הגורמים שמשפיעים על השווי של העסק – שווי השוק של החברה הוא מספר המניות הכולל כפול מחיר המניה – הם גם אלו הקשורים ישירות למצב החברה אך הם מגוונים ואינם מתמקדים רק ברמת המיקרו, אלא גם ברמת הענף והמקרו כלכלה בכלל.
כל הפרמטרים האלו, לצד גורמים נוספים, משפיעים מדי יום על מחיר המניות, כך שהתנודות במניות גבוהות משמעותית מהתנודות במכשירים הסולידיים. התנודות האלו מבטאות סיכון, סיכון להפסד. מכיוון שהמשקיעים במניות בעצם לוקחים סיכון, הם מתוגמלים על הסיכון הזה – הרי לכל דבר יש מחיר, ואם משקיע לוקח סיכון, הוא עושה זאת כי הוא יודע שיש סיכוי לרווח.
כל התורה הזו, שהוצגה כאן על רגל אחת, מתבטאת בנתונים בשטח – המניות תנודתיות יותר, מסוכנות יותר, אך לאורך זמן מספקות תשואה עודפת על פני המכשירים הסולידיים. בפועל, אם בוחנים את 30 השנים האחרונות, מגלים ששוקי המניות בממוצע, בראייה עולמית, סיפקו תשואה של 6%-8%, כאשר התשואה באפיקים הסולידיים עמדה על 3%-4%. בשנים האחרונות התשואות ירדו משמעותית, במקביל לירידה בריבית – שבחלק מהמקומות בעולם הפכה לריבית שלילית, ועדיין שוקי המניות מספקים תשואה גבוהה יותר מהאפיקים הסולידיים.
מניות – חלק אינטגרלי מתיק ההשקעות שלכם
המניות מהוות חלק אינטגרלי מתיק ההשקעות שלכם. הן בעצם מוסיפות את התשואה העודפת שמעבר לתשואה הבסיסית והסולידית, אך הן גם מבטאות כאמור סיכון. אתם לא תמיד יודעים שאתם משקיעים במניות, אבל אם יש לכם קופת גמל, קרן פנסיה, ביטוח מנהלים, קרנות נאמנות, סביר מאוד שמדובר בהשקעות עם מרכיב מנייתי, ובצדק – מניות הן אפיק השקעה מאוד לגיטימי.
אלא שצריך להיזהר ולהיות מודעים לסיכונים. ראשית, אתם צריכים להחליט איך אתם מנהלים ומשקיעים את הכסף שלכם – באופן עצמי ועצמאי או דרך חברה שמנהלת לכם את הכספים. אם אתם מחליטים לנהל את הכספים שלכם בעצמכם (והיום כבר אפשר לנהל את רוב הכספים בשיטה כזו, גם הכספים שחוסכים לטווח ארוך – לפנסיה), אז בשלב הראשון אתם צריכים לקבוע את תמהיל הסיכון שלכם בתיק, וזו שאלה קשה! כאן, תוכלו לקרוא על איך בונים את תיק ההשקעות שלכם. בהמשך אתם צריכים להחליט אם אתם עושים זאת בגישה האקטיבית או בגישה הפסיבית.
בגישה האקטיבית המשקיעים בוחרים את ניירות הערך שלהם בפינצטה, עוקבים אחרי דוחות והודעות של החברות, אחרי מצב המתחרות והלקוחות ועוד, וכאן נדרש כמובן ידע, ניסיון והתמקצעות. חלק קטן מהמשקיעים עושה זאת בעצמו, אבל רוב אלו שמשקיעים בעצמם עושים זאת בגישה הפסיבית דרך המכשירים הפסיביים – תעודות סל וקרנות מחקות, שעוקבים אחרי מדדי מניות, מדדי אג"ח וכו', ומעצם הפיזור על פני המדד כולו, מדובר בעצם בהקטנת סיכונים. המכשירים האלו לא מצריכים הבנה עמוקה במניות, בחברות, בניתוח פיננסי, בקריאת דוחות, וזה יתרונם הגדול, לצד יתרון נוסף – עלויות נמוכות, כלומר דמי ניהול נמוכים במיוחד.
בכל מצב, אתם צריכים להשקיע מאמצים בהורדת העמלות – אם אתם פועלים דרך חשבון בנק לנסות ולהוריד את עמלות הקנייה והמכירה ואפשר לעשות זאת! אתם גם יכולים לעבור לברוקרים חברי הבורסה או לפעול דרך ברוקרים בחו"ל, ודרכם לנהל את חשבון ההשקעות – שם העלויות נמוכות יותר! (הנה בדיקה שעשינו על תעריפי העמלות אצל הברוקרים הפרטיים והבנקים והשירותים שהם מספקים).
בורסה זה לא קזינו
מה זאת השקעה בבורסה והאם היא סוג של הימור או קזינו? ובכן, למרות שרבים חושבים כך, בורסה היא לא קזינו. ראשית, בקזינו יש את "הבית" שמרוויח תמיד על חשבון השחקנים; בבורסה כולם תיאורטית יכולים להרוויח – אם השוק עולה, אין מניעה שכל השחקנים בשוק ירוויחו, זה לא בא על חשבון מישהו אחר (למעט באופציות מעו"ף ששם הפוזיציה של משקיע האחד היא מול הפוזיציה של המשקיע השני, ואם הראשון מרוויח השני מפסיד וההיפך).
שנית, כאמור, בטווח הארוך השווקים עולים. כלומר, אם תבדקו את המדדים על פני זמן בארץ ובחו"ל תראו ששוקי המניות וגם שוקי האג"ח עולים. איזה מין הימור זה אם לאורך זמן השווקים עולים? נכון, זה לא קורה כל שנה, יש גם תקופות של ירידות ויש גם מפולות. אבל בסך הכל בממוצע ארוך טווח, שוקי המניות מניבים תשואה נאה שעולה על התשואה באפיקים הסולידיים.
הבעיה של רוב ציבור המשקיעים היא תאוות הבצע. מתי המשקיעים נכנסים לשווקים? כשהבורסה מגיעה לכותרות. אבל מתי הבורסה מגיעה לכותרות? כשהמחירים גבוהים, כשיש עניין, אבל אז כבר מדובר על נקודת כניסה גבוהה, והעדר שנכנס רק מעלה עוד יותר את המחירים שבמקרים רבים מתנתקים מערכם הכלכלי. בסוף הכלכלה מנצחת ואז הבורסה נופלת, והעדר שנכנס אחרון – כי ככה זה עדר, ויוצא ראשון – כי ככה זה עדר, מפסיד סכומי עתק. המשקיעים האלו הם לא משקיעים. במקרה שלהם זה הימור, זה קזינו, וזאת המסקנה החשובה מכל הדיון: בורסה היא לא קזינו לכאלו שהם משקיעים – בודקים, מנתחים, חושבים ו/או משקיעים פסיביים לטווח ארוך. אבל אם אתם העדר שנכנס כשהבורסה מגיעה לחדשות או כשהשכן אומר לכם שהוא הרוויח עשרות אחוזים על איזו מניה ואתם מתפתים להשקיע בה, אז אתם כן מהמרים ובשבילכם הבורסה היא קזינו.
נכון שכמו בהרבה דברים בחיים, גם בהשקעות יש מרכיב של מזל – עיתוי/תזמון הכניסה לשוק המניות הוא קריטי וגם בחירת המניות וסוג המניות, אבל בהינתן שאתם פועלים על פי הגישה הפסיבית, הרי שעל פי המחקרים – המניות מספקות תשואה עודפת, ולא רק זה – אלא שהן מספקות תשואה עודפת בכל נקודת זמן גם אם עיתוי/תזמון הכניסה היה לא טוב. חשוב להבהיר- 5-7 השנים האחרונות הן די קשות למניות במיוחד במשבר הקורונה, ובכל זאת המסקנות של המחקרים ארוכי הטווח נותרו כפי שהיו – המניות מספקות תשואה. וזה בטח שלא הימור.
לאורך זמן מניות מתנהגות בהתאם לביצועי החברות
ועוד נקודה חשובה: מחירי המניות מתנהגים לאורך זמן בהתאם לביצועים הכספיים של החברות. אם חברה מציגה שיפור עסקי מתמשך, גידול ברווחים ובהכנסות צפוי שזה יתבטא במחיר המניה. השקעה במניות באופן ישיר פשוט דורשת ניתוח דוחות קלאסי כדי לאתר את ההשקעות האטרקטיביות ביותר.
אם כך, אז למה הציבור לא מתלהב ולא משקיע בבורסה? הציבור מעדיף לנהל את הכסף דרך מנהלי השקעות כי הוא פשוט לא מבין בזה וחושש מזה, למרות שהוא ממש לא צריך לחשוש. השקעות זה לא פיזיקה גרעינית וזה ממש לא תחום מורכב, והאמת היא שאין דבר כזה מומחים – אף אחד לא יודע יותר טוב מכם מה צפוי להיות, אין נביאים, יש רק כאלו שמתיימרים להיות נביאים. כל החוכמה זה לפזר נכון את ההשקעות ולהימנע עד כמה שאפשר מטעויות.
ובכל זאת – אל תשקיעו במניות יותר ממה שאתם מסוגלים להפסיד. השקעה במניות היא מסוכנת – אז מה אם בטווח הארוך מרוויחים? אולי אתם מחפשים השקעה או יכולים להשקיע לטווח קצר? יש תקופות שהמדדים יורדים, ואף אחד לא מבטיח שמה שהיה בעבר הוא מה שיהיה בעתיד, ובכלל השקעה בבורסה בהגדרה היא השקעה מסוכנת. אתם יכולים לבדוק, להעריך, לנתח חברה, לחשוב שהיא צפויה לגדול בהכנסות וברווחים ובהתאמה אתם מעריכים שמחיר מנייתה יעלה, וקורה ההיפך. אין חסינות, אין תעודות ביטוח, אבל מסוכנת ככל שתהיה, בורסה היא השקעה. אם אתם בודקים, מנתחים ואז משקיעים, זו השקעה מושכלת. אם אתם משקיעים לטווח ארוך ואתם משקיעים במדדים תחת הנחה שהמדד לאורך זמן עולה, זו השקעה מושכלת.
איך מתחילים להשקיע?
בעולם ההשקעות יש כאמור שתי גישות השקעה – הגישה האקטיבית, שלפיה על המשקיע/מנהל ההשקעות להיות אקטיבי כדי לייצר תשואה. המשקיע מנהל באופן שוטף את תיק ההשקעות על ידי רכישה ומכירה של ניירות ערך שונים. הגישה הזו מקובלת ברוב קרנות הנאמנות. הקרנות למעשה מנהלות את הכסף שלנו באופן אקטיבי – מנהלי הקרנות מנתחים דוחות כספיים ואירועים עסקיים ומחליטים אם לקנות או למכור ניירות ערך. המטרה שלהם היא להניב תשואה.
מנגד, קיימת הגישה הפסיבית שפשוט עוקבת באופן פסיבי לחלוטין אחרי מדדים. בשוק ישנם מוצרים עוקבי מדדים – תעודות סל וקרנות מחקות, וניתן לרכוש אותם ולקבל את תשואת המדד.
הנה המחשה: נניח שאנחנו מחפשים מנהל השקעות שינהל בשבילנו את תיק ההשקעות ונניח שחלק מהסכום אנחנו רוצים להשקיע במניות מדד ת"א 125. אנחנו יכולים לקנות קרן נאמנות שמשקיעה במניות האלו או להשקיע בתעודת סל על מדד ת"א 125, שעוקבת אחרי המדד הזה. מנהל הקרן יפעל באופן שוטף כדי להשיג תשואה גבוהה יותר ממדד ת"א 125, ואילו מנהל תעודת הסל פשוט ישקיע באופן צמוד במדד, לרוב דרך חוזים עתידיים ואופציות. האם הניהול האקטיבי של מנהל הקרן השתלם למשקיע בקרן הנאמנות? לא בטוח – וגם אם כן, במקרים רבים דמי הניהול יגרמו לתשואה נטו להיות נמוכה או זהה לתשואה של תעודת הסל שהשיגה בדיוק את תשואת מדד ת"א 125.
ההקדמה הזו חשובה מאוד כי כך בעצם מתחלקות היום אפשרויות ההשקעה – אקטיביות או פסיביות. מנהלי תיקים ומנהלי קרנות נאמנות לרוב בוחרים בשיטה האקטיבית; בתעודות הסל ובקרנות המחקות השיטה פאסיבית, אבל אם כך, האם צריך בכלל מנהל השקעות?
אם אתם מעוניינים בהשקעה בשיטה האקטיבית, אז סביר שתעשו זאת דרך מנהל השקעות. השקעה ישירה בניירות הערך דורשת היכרות עם שוק ההון, הבנת כל סוגי ניירות הערך והגורמים המשפיעים עליהם, הכרה ולמידת ניתוח דוחות, הבנה בהערכת שווי כלכלי והבנת כללי המשחק. לא משחק פשוט בכלל, ולכן רבים נוטים להשקיע דרך הגופים המוסדיים, שם נמצאים המומחים המנוסים שינהלו באופן אקטיבי את הכסף. רק צריך לקוות שהם אכן יפיקו תשואה עודפת, ויש פה ושם גופים שמצליחים לייצר תשואה עודפת על פני שנים, אם כי הם יוצאים מהכלל.
אבל אם אנחנו סבורים שאי אפשר להכות את השוק ולקבל תשואה עודפת דרך ניהול אקטיבי, ואנחנו רוצים לקבל את תשואת המדדים, לרבות מדדי מניות, מדדי אג"ח ועוד, אז בעצם אנחנו יכולים לחסוך את דמי הניהול של המוצרים האקטיביים ולרכוש את עוקבי המדדים שבהם דמי הניהול לרוב נמוכים מאוד. רק חשוב להדגיש, אתם צריכים לנתח ולהגדיר את רמת הסיכון המתאימה לכם ובהתאמה לבחור את תעודות הסל/קרנות מחקות, ורק כדי להמחיש – ככל שאתם מוכנים להסתכן יותר, אתם תהיו חשופים יותר לתעודות על מניות, וההיפך, ככל שאתם יותר זהירים אתם תהיו חשופים יותר לתעודות סולידיות. העניין הזה דורש מחשבה עמוקה והתייעצות עם מומחים – אתם חייבים לדעת את גבולות הגזרה שלכם, ובמילים פשוטות מה יהיה משקל המכשירים המסוכנים בתיק שלכם.
סיכום ביניים: השקעה באופן עצמאי אפשרית בשתי הגישות – בגישה האקטיבית בניירות ערך ספציפיים, אבל אז אתם צריכים להכיר היטב את כללי המשחק בשוק ההון, את ניירות הערך, את היתרונות והחסרונות של כל נייר, ולהבין ולנתח את החברות הנסחרות, או בגישה הפאסיבית שבה רצוי שתבינו את כללי המשחק ותכירו את המכשירים הפיננסיים, אבל לא נחוצה רמת עומק כמו בגישה האקטיבית.
בשתי הגישות אתם צריכים לדעת להגדיר את רמת הסיכון שלכם, ולחלק נכון את ההשקעות על פני אפיקים מסוכנים ולא מסוכנים. כאשר אתם משקיעים באופן אקטיבי, דרך מנהל קרנות נאמנות, קופת גמל וכו', אתם צריכים לדעת מה הרכב הנכסים בקרנות ובקופות ולבדוק אם הוא מתאים לרמת הסיכון שלכם. אם אתם עושים זאת ישירות דרך מכשירים פסיביים או דרך רכישת ניירות ערך בעצמכם, תבנו תיק זהיר ומפוזר כדי שתוכלו לעמוד גם בתרחישים פסימיים.
איך בוחרים מניות? הגישות המובילות
בוחנים השקעה במניות בכמה דרכים – דרך הביצועים של החברה (הכנסות, רווחים), כלומר באמצעות ניתוח הדוחות הכספיים שלה, ההודעות, העסקאות, ודרך הערכת הרווח העתידית. צריך להבין שהכלל אולי הכי חשוב במשחק הזה הוא שמחיר המניה מבטא את יכולתה של החברה לייצר מזומנים בעתיד, את יכולתה להרוויח בעתיד. זו השיטה הפונדמנטלית שמתייחסת לביצועים של החברה ולתחזית הביצועים בעתיד. זו השיטה שאמורה לאורך זמן ללכת בצמוד למחיר המניה. כבר אמרו רבים וטובים, ואולי המוכר מכולם, וורן באפט האגדי, שעל פני זמן מחיר המניה יבטא את תוצאותיה. יכול להיות שבנקודת זמן מסוימת זה לא יקרה – במשך שנה החברה תיסחר שלא בהתאמה לביצועיה – גבוה יותר, או נמוך יותר, זה גם יכול להימשך יותר זמן. אבל בסופו של דבר, בטווח הארוך החברה תיסחר בהתאם לביצועים שלה. אחרת, יש כאן עיוות שייסגר במשך הזמן. זו, אגב, השיטה של משקיעי הערך, שבאפט בראשם- לאתר את העיוותים האלו ולהשקיע במקומות שבהם החברות נסחרות בדיסקאונט (בחסר/הנחה) ביחס לשווי הכלכלי שלהן.
בגישה הזו נעזרים בשיטות שונות כדי להעריך את כדאיות ההשקעה במניות של החברה. ראשית, צריך להעריך את שווייה. איך עושים זאת? יש כמה גישות – ניתן להעריך את שווייה של החברה בהתאם להיוון תזרימי מזומנים – כל המזומנים שהחברה תייצר מהיום עד אינסוף; גישה נוספת היא גישת ערך נכסים – הערך של הנכסים של החברה בניכוי החובות שלה; וגישה שלישית ומאוד פופולרית – גישת מכפיל הרווח.
גישת מכפיל הרווח מתבססת על נוסחה פשוטה – מכפיל רווח שווה לשווי השוק של החברה חלקי הרווח של החברה. מכפיל הרווח מבטא בעקיפין את מספר השנים שהמשקיע אמור להחזיר את השקעתו, בהינתן שהרווח לא ישתנה. לדוגמה – אם שווי החברה 100 מיליון שקל והרווח 20 מיליון שקל, אזי מכפיל הרווח 5, והמשקיע צפוי להחזיר את השקעתו בתוך 5 שנים. משקיעים מסתכלים ובוחנים את מכפיל הרווח ההיסטורי – שווי השוק חלקי הרווח ב-12 החודשים האחרונים, אך הם בעיקר מתייחסים ובוחנים חברות לפי מכפיל הרווח העתידי – שווי השוק חלקי הרווח הצפוי בשנה הקרובה.
מעבר לכך, יש להתייחס בגישה זו לחוב הפיננסי של החברה, או למזומנים – אם יש לה, וגם לנכסים שלא קשורים לליבה של העסק. אם נניח שחברה מסוימת צריכה להיסחר לפי מכפיל רווח של 10, וזה אכן המחיר שלה בשוק, אבל יש לה נכסים ששווים מאות רבות של מיליונים והם אינם קשורים לעסק עצמו, אזי השווי לפי מכפיל הרווח, לא מייצג את שווייה האמיתי. מנגד, אם יש לחברה חובות ענק, אז למרות שהם מתבטאים בהוצאות המימון, הרי שיש לקחת בחשבון את החובות הפיננסיים האלו, במיוחד בתקופות של ריבית נמוכה כמו עכשיו וכמעט חוסר השלכה על דוח רווח והפסד, ולכן הנטייה כיום היא לנסות ולחשב את הרווח התפעולי החזוי של החברה וממנו לגזור, בהתאם למכפיל רווח תפעולי מתאים, את שווי הפעילות של החברה, ואז להחסיר את החובות או להוסיף מזומנים ו/או להוסיף נכסים לא קשורים.
כך או אחרת, גם שיטת מכפיל הרווח שבמקור היא פשוטה, הפכה להיות מורכבת בשנים האחרונות, ועדיין הבסיס שלה הוא פשוט – שווי שוק חלקי רווח, כאשר יש לבחון את המכפיל בשנה האחרונה ולנסות לבחון את המכפיל בשנה קדימה.
מכפיל רווח נמוך עשוי להיות אטרקטיבי יותר ממכפיל רווח גבוה, אך צריך להתייחס גם לפרמטרים נוספים כמו צמיחה. חברה בעלת מכפיל רווח גבוה וצמיחה חזקה, תהיה אולי מעניינת יותר מחברה עם מכפיל רווח נמוך ללא צמיחה, וזה מכיוון שהצמיחה היא זו שמשפיעה על מכפילי הרווח העתידיים. לדוגמה, גוגל הנפיקה בבורסה האמריקאית בשנת 2005 במכפיל רווח של 60. אנליסטים רבים טענו שזה מחיר בשמיים, אבל החברה הציגה צמיחה ברווחים בשיעור יותר מכפול בכל שנה, כך שמכפיל הרווח הלך וירד, למרות שמחיר המניה עלה. למעשה, אפשר לומר שגוגל הנפיקה במכפיל רווח של 60, אבל בהינתן הרווח לשנתיים הבאות מדובר היה במכפיל 30, ובהינתן הרווח לעוד שלוש שנים, מדובר במכפיל רווח של 15, וכך הלאה. שבוחנים זאת כך, מתברר שמכפיל הרווח לא היה גבוה, זה היה סוג של טעות אופטית, אם כי זה תלוי כמובן בעמידה בציפיות. גוגל עמדה בציפיות והרווחים אכן עלו, אבל יש דוגמאות לחברות בשלב כזה, שבסופו של דבר לא מצליחות לממש את התחזית.
החברות מהסוג הזה הן חברות צמיחה, והשוק מתמחר אותן במכפילי רווח גבוהים בגלל הצמיחה, בגלל הפוטנציאל. מנגד, ישנן חברות הערך, שנסחרות במכפילי רווח נמוכים יותר, אבל הן כבר לא צומחות בשיעור ניכר.
שיטה נוספת – השיטה הטכנית קוראת את המגמה בגרפים. הרציונל של השיטה הוא שהכל מתבטא בגרף, ובמגמה של המניה, ואם יש בה התעוררות זה מבטא גם משהו בתחום הריאלי, בעסקי החברה, בקשר לבעלי המניות וכו', שמרמז על התפתחות חיובית. מאמיני השיטה הזו טוענים שהם מנתחים את התנהגות המשקיעים, והמשקיעים חכמים מכל, הם יודעים מה קורה ומה כיוון החברה והמניה, ולכן אם יש שינוי מסוים הם עוקבים אחריו, ואם הוא חזק מספיק, זה מבטא מבחינתם סימן להיכנס או לצאת. מנגד, נראה שבשיטה הזו לא ניתן לחזות הפתעות, כמו דוחות חלשים מהמצופה, דוחות חיוביים מהמצופה, איבוד לקוח משמעותי, התפטרות מנכ"ל ועוד. השיטה הזו דוגלת בהצמדות למגמה, בעוד ששיטת הערך דווקא מוצאת ערך במקומות שהמגמה בנייר שלילית והשוק עדיין לא זיהה את הפוטנציאל.
כמה נקודות לסיום
1. השקעה במניות חשובה לתיק ההשקעות שלכם.
2.אפשר להשקיע במניות דרך ניהול אקטיבי – קרנות נאמנות, קופות גמל ועוד.
3. אפשר להשקיע במניות באופן עצמי ועצמאי – במישרין או בעקיפין דרך תעודות סל וקרנות מחקות.
4. חשוב להבין שאמנם המניות מספקות תשואה עודפת על פני זמן, אבל אפשר גם להפסיד, והרבה. לכן, אל תשקיעו במניות יותר ממה שאתם מסוגלים להפסיד.
5. חלק חשוב ומקדים להשקעה במניות, במישרין או בעקיפין, הוא בניית תיק השקעות וקביעת הרכבו.
6. מניות בהגדרה הן תנודתיות יותר מאשר הנכסים הסולידיים – קחו את זה בחשבון ותלמדו לחיות עם תנודתיות מסוימת.
7. בהצלחה
מדריכים קשורים:
לעדכונים על השקעה במניות:
מה עדיף – השקעה במניות או השקעה בדירה. מסתבר שעל פי הניתוחים ההיסטוריים מניות נותנות תשואה עודפת על פני זמן. יתרון נוסף – מניות זה השקעה נזילה, בעוד שדירות לא ממש. השאלה החשובה היא – האם מה שהיה הוא בהכרח מה שיהיה?
שמואל האוזר, יו"ר רשות ניירות ערך אמר כי השקעה במניות עדיפה בטווח הארוך על השקעה בנדל"ן – אז, תודה להאוזר שהעלה את העניין הטריוויאלי והברור הזה – היסטורית מניות מכות את הנדל"ן וזה נסמך גם הסבר כלכלי חזק – היכן שיש סיכון יש גם סיכוי – מניות מסוכנות מנדל"ן (רוב הזמן – אולי לא תמיד), ולכן המשקיעים במניות מצפים ומקבלים תשואה גבוה יותר – פרמיה על הסיכון. זו כלכלה פשוטה, וזה הא' ב' של השווקים הפיננסיים.
כשבודקים את שוקי המניות מול הנדל"ן בתקופה קצרה, אז הקביעה הזו לא בהכרח נכונה, יש שנים חריגות, יש שנים נהדרות ויוצאות מהכלל לשוק הדירות (וזה קורה עכשיו), אבל אם מרימים את הראש ומסתכלים על פני טווח ממושך, אז רואים בבירור – המניות מכות את הנדל"ן.
הסבר מורחב: איך בונים תיק מניות בצורה מסודרת
השקעה במניות דורשת תוכנית: כמה כסף מקצים, לכמה זמן ומה רמת הסיכון שאפשר לשאת. מי שבונה תיק מסודר מפזר בין חברות וענפים, מגדיר מראש כמה מהתיק יהיה במניות וכמה באפיקים אחרים, ובודק את העלויות. מי שאין לו זמן לנתח חברות יכול לשקול קרנות מחקות כבסיס.
חשוב לקבוע מראש מתי מאזנים את התיק, כדי לא לפעול מתוך פחד או התלהבות.
כסף שתצטרכו בשנים הקרובות לא כדאי להשקיע במניות.
דוגמה להמחשה: נניח שמשקיע מחליט להמחשה על 60% מניות ו-40% אג"ח בתיק של 100,000 ש"ח. אחרי שנה טובה המניות עלו ל-70%. איזון מחזיר אותן ל-60%, ומממש חלק מהרווח באופן שיטתי. המספרים להמחשה בלבד.
כמה מניות צריך לפיזור?
אין מספר קסם, אבל קרן מחקה נותנת פיזור רחב.
מה זה איזון תיק?
החזרת המשקלות ליעד שנקבע.
האם לקנות מניות בודדות?
רק אם יש לכם זמן וידע לעקוב.
האם איזון יוצר חבות מס?
רווחי הון ממוסים, ולכן גם האיזון עשוי ליצור מס.
איך מתמודדים עם ירידה חדה?
חוזרים לתוכנית ולטווח ההשקעה, ולא מוכרים מתוך פאניקה.
צעדים מעשיים
- הגדירו טווח השקעה.
- קבעו משקל מניות.
- בחרו בסיס של קרן מחקה.
- קבעו מועד איזון שנתי.
בשורה התחתונה: השקעה במניות מצליחה יותר כשיש תוכנית. פיזור, עלויות נמוכות ומשמעת הם הבסיס.
להמשך קריאה: מחשבון השקעה חודשית קבועה DCA
שאלות ותשובות
? מה המשמעות של החזקת מניה?
מניה מקנה בעלות חלקית בחברה, כולל זכות להצבעה ולחלק ברווחים. מספר המניות קובע את שיעור ההחזקה.
? איך משקיעים במניות בזהירות?
מפזרים בין חברות וענפים, משקיעים לטווח ארוך ולא שמים כסף שצריך בקרוב. מומלץ להכיר את החברה לפני הקנייה.
? מה ההבדל בין מניה לקרן מחקה?
מניה חושפת לחברה אחת, וקרן מחקה חושפת למדד שלם. הקרן מפוזרת יותר ולכן פחות מסוכנת.
? מה זה מכפיל רווח?
היחס בין מחיר המניה לרווח למניה. הוא עוזר להעריך אם המניה יקרה או זולה ביחס לרווחים.
? האם כדאי לקנות מניה רק כי עלתה?
לא. עלייה בעבר לא מבטיחה עלייה בעתיד, ולעיתים היא כבר גילמה את החדשות. כדאי לבחון את העסק ואת התמחור.
? מה היתרון של מכשירים פסיביים למשקיע עצמאי?
לפי המדריך, הם לא דורשים ניתוח דוחות או ידע מעמיק במניות, והפיזור על פני מדד מקטין את הסיכון. דמי הניהול שלהם נמוכים במיוחד.
? איך חוסכים בעמלות?
לפי המדריך, כדאי להתמקח עם הבנק על עמלות הקנייה והמכירה ולהעדיף עוקבי מדדים בדמי ניהול נמוכים.
למה המלאי הוא עקב אכילס של הדוחות? מה קורה כשמגלים טעות במלאי? ומה זה אומר על הבקרה על הדוחות?
המאמר פורסם ב"גלובס", טור רווח והסבר
מלאי הוא כנראה אחד מהסעיפים הקלים ביותר לתמרון בדוחות הכספיים. אתם קוראים שלחברה מסוימת יש מלאי של 100 מיליון שקל, אבל אם היא היתה רושמת 98 מיליון שקל או 102 מיליון שקל, מישהו היה חושב שזה לא נכון? המלאי הוא כמעט בשליטתה הבלעדית של הנהלת החברה. היא זו שעושה ספירות מלאי שנתיות, קובעת את המחירים של המוצרים, את המחיקות לבלאי ואת ההתאמות השונות. אז נכון, ישנן מערכות ממוחשבות ולפיהן ניתן לכאורה לדעת בכל רגע נתון מה היקף המלאי מכל מוצר, אבל זה עדיין משאיר בידי מנהלי החברה תמרון גדול – מה המחיר של המוצרים? מה ההפרשה בגין מלאי גוסס, מת? ומה זה בכלל המלאי במחסן? אולי בכלל הוא לא של החברה (החברה רק מאחסנת ללקוח). מלאי זה סעיף בתנועה, כל הזמן יש תזוזות, במיוחד בחברות יצרניות – נכנס חומר גלם, מעמיסים הוצאות עבודה ונלוות על המוצרים, ונרשם מלאי של המוצרים בתהליך (מוצרים לא גמורים) ומלאי של המוצרים הגמורים. בשלב הבא המוצרים נמכרים ויוצאים בעצם מהמלאי. התנועה הזו מצריכה מעקב שוטף גם לצרכים ניהוליים ותמחירים – לדעת בעצם מה עלות המוצרים; וגם לצרכים חשבונאיים – המלאי שבמחסנים נרשם כל רבעון בדוחות הכספיים ויש לו חשיבות גדולה, גם כי מדובר בסעיף גדול במיוחד – החברות מחזיקות לרוב מלאי שיספיק להן למכירות של כמה חודשים טובים, ומדובר בהרבה כסף.
אז הוא גם סעיף גדול וגם סעיף שקל לתמרן בו, והחיבור של שתי התכונות האלו, הופך את המלאי לעקב אכילס של דוחות כספיים רבים. ולכן, החשבונאות מחייבת שבספירת המלאי השנתית, רואה החשבון יהיה נוכח. כך הוא לכאורה יוכל לאתר תקלות, טעויות, הונאות ולדאוג שהערך של המלאי בספרים יהיה הערך המייצג. אלא שהנוכחות הזו, ויש עשרות רבות של דוגמאות, לא באמת עוזרת, לרואה החשבון אין באמת יכולת לבדוק את הכמויות והערכים של המוצרים במלאי, גם אם הוא נוכח בספירה. ומעב לכך – חשוב לזכור שרואה החשבון עושה בדיקות מדגמיות נאותות כדי להניח את דעתו שהמספרים בדוחות משקפים באופן סביר את מצב החברה. הבדיקה הזו כפופה למדגם שנבחר, ואין כאן הבטחה וביטחון שהמספרים משקפים את מצב העסק. זו לא תעודת ביטוח, ויעידו על כך חברות רבות שרגע אחרי פרסום דוחות, התגלה שמספרים בדוחות שלהן לא רלבנטיים, והדוגמה אולי הבולטת ביותר (מתחילת שנות ה-2000) – בנק למסחר שרגע אחרי פרסום הדוחות, התברר שאתי אלון משכה חלק גדול מהכספים בבנק, ואיכשהו רואה החשבון הצליח "לפספס" את המעילה.
כך או אחרת, הבדיקה בעת ספירת המלאי בדוחות השנתיים, נחשבת משמעותית, ביחס לבדיקה של סעיפים אחרים וביחס לבדיקה ברבעונים. רואה החשבון מחויב לבדיקה רחבה הרבה יותר בדוחות השנתיים. האחריות שלו, כפי שמתבטאת בחוות דעת רואה החשבון (דוח ביקורת) גדולה יותר ולכן גם ההשקעה שלו משמעותית יותר, ואילו בדוחות הרבעוניים האחריות שלו נמוכה יותר – הוא לא מבקר את הדוחות (כמו בדוחות השנתיים) הוא סוקר את הדוחות (חוות הדעת היא סקירה על הדוחות), ובהתאמה הבדיקה שלו אינה בקרה עמוקה של סעיפים, אלא יותר מעבר מלמעלה ובדיקת סבירות של סעיפים, כשפה ושם, בסעיפים בודדים, נעשית בדיקה יותר עמוקה.
והנה המחשה לכך שהסעיף הזה מאוד קשה לבדיקה – חברת גמאטרוניק, יצרנית מערכות אל-פסק מתקדמות, דיווחה לאחרונה על טעות במלאי בשנתיים האחרונות (2014 ו-2015). טעות, אין מה לעשות, היא חלק אינטגרלי מהחיים גם בדוחות הכספיים, וחשוב להבהיר – טעות זה כמובן לא תמרון, זה קורה, זה בטח לא נעים לקוראי הדוחות שהסתמכו על נתון מסוים, ופתאום באים ואומרים להם – תשכחו ממה שהיה, הכל משתנה – הנה הנתונים החדשים, אבל כל עוד זה במספרים "נסלחים" ובלי כוונת זדון, צריך לנסות ולהשלים עם זה – טעויות קורות, אבל הרי בשביל זה יש את הביקורת והסקירה של רואי החשבון – הם אמורי לאתר טעויות; רואה החשבון היה בספירת המלאי ב-2014 ולא הבחין בטעות, הוא גם היה בספירת המלאי בשנת 2015 ולא הבחין בטעות. הוא גם סקר את כל הדוחות הרבעוניים בשנים האלו ולא עלה על הטעות. מדובר בטעות מהותית שאיכשהו התחמקה מהרדאר.
וממה נובעת הטעות? החברה מסבירה כי במקביל להכנת הדוח לרבעון הראשון, נבדק שוב המלאי ונמצאה טעות בדיווחים לשנים 2015 ו-2014 – "מקור הטעות נבע ממלאי שנמכר וההכנסה בגינו הוכרה ואשר בטעות לא נגרע מהמלאי עקב בקשת הלקוח להשאירו ב מחסני החברה וזאת בסך של 2.3 מיליון שקל…"
וטעות נוספת בקשר למלאי – "מלאי , שיועד למכירה בארה"ב ובסין וכן חלק מהמלאי בתהליך, הוצג לפי מחיר מכירה ולא לפי עלות, כשהסיבה לרישום השגוי הינה העברה בין חברתית אשר התבצעה במחיר מכירה ואשר לא בוטלה כיאות כפי שמתבצע בחברה כדרך שבשגרה בהתייחס להעברות מלאי כאמור…"
הטעויות האלו התבטאו בסך כולל של 3.7 מיליון שקל – החברה הציגה את דוח 2015 מחדש והמלאי בו נרשם (אחרי התיקון) בסך של 23.1 מיליון שקל לעומת 26.8 מיליון שקל – סטייה של כ-14%, זה לא עניין של מה בכך. ההשפעה על יתרת העודפים וההון (בנטרול השפעת מס) מסתכמת ב-3.3 מיליון שקל (הון אחרי התיקון – 100.9 מיליון שקל לעומת 104.3 מיליון שקל לפני התיקון).
ההשפעה על דוח רווח והפסד ב-2015 היא בסך של 1.2 מיליון שקל (גידול בהפסד מ-5.4 מיליון ל-6.6 מיליון שקל) ועל דוח 2014 השפעה של 2.1 מיליון שקל (מרווח של 900 אלף שקל להפסד של 1.2 מיליון שקל).
למה חברת דמרי לא משתתפת במכרזי "מחיר למשתכן? איך מתבטאת עליית מחירי הדירות בדוחות של דמרי? ומה זה אומר על שוק הדירות?
השבוע פרסמה, חברת הבנייה, דמרי הבהרות לדוח הכספי השנתי (2015). ההבהרות שניתנו בהמשך לשאלות של רשות ניירות ערך (שבחנה הגשת תשקיף הנפקה של החברה) היו במספר תחומים ונגעו גם לדוח הדירקטוריון הצמוד לדוחות הכספיים וגם לדוחות הכספיים.
במסגרת ההבהרות, הרחיבה, הנהלת דמרי, את הפסקה בנושא מחיר למשתכן. נראה שברשות שאלו איך התוכנית תשפיע על הענף ועל החברה עצמה, והאם דמרי מתכוונת להשתלב בתחום? בדמרי כתבו – ".. נכון למועד הדוח להערכת החברה שיעורי הרווח הגולמי שניתן להשיג בפרויקטים הנ"ל אינם מצדיקים את השתתפות החברה במכרזים אלו. ככל שבעתיד יתפרסמו מכרזים מסוג "מחיר למשתכן" אשר החברה תסבור כי שיעורי הרווח תשוכל להשיג בהם מתאימים – היא תשתתף גם במכרזים כאמור". בהמשך מדגישים מנהלי החברה כי העדיפות הראשונה מבחינתם היא לפתח את הקרקעות הקיימים של החברה ורק אחר כך לבחון פרויקטים אחרים לרבות מחיר למשתכן.
"החברה אינה יכולה להעריך בשלב זה את ההשפעה שתהיה בעתיד לפעילות הממשלה להורדת מחירי הדיור על פעילותה. נכון למועד הדוח, הפעולות שננקטות על ידי הממשלה (לרבות מכרזי מחיר למשתכן, מכרזי מחיר מטרה והעלאת מדרגות מס רכישה למשקיעים, לא פגעו באופן ובהיקפי הפעילות של החברה".
לכאורה תשובה ברורה, עם מסר חד משמעי – תוכנית מחיר למשתכן מספקת רווחיות גולמית נמוכה, ולא כדאי לנו להיכנס לתחום. אבל, רגע – אם לדמרי לא כדאי להיכנס לתחום, למי כן כדאי? דמרי היא מהגדולות בענף, היא נהנית מיתרונות לגודל, היא יודעת לנהל פרויקטים ביעילות וברווחיות. אז נכון שבמחיר למשתכן, המרווח הגולמי נמוך יותר, אבל אם דמרי אם כל היתרונות שלה לא יכולה להתחרות בשוק הזה, אז בטח שחברות קטנות יותר, יתקשו. האם דמרי פשוט מאותתת על כך שהתוכנית נידונה לכישלון? לפני שנגיע למסקנות פזיזות, חשוב לזכור שיש אפשרויות אחרות – אולי פשוט, אין לחברה כוונה להיכנס לתחום שעלול להיות תחרות לדירות שלה עצמה. אחרי הכל תוכנית מחיר למשתכן נועדה להוריד את מחירי הדירות אז למה לה לשתף פעולה? האינטרס שלה הפוך לגמרי; ואולי דמרי באמת רווחיות מאוד ובוחרת את פרויקטים רווחים, ואין לה טעם ורצון להיכנס לתחום פחות רווחי – כלומר, סוג של "פינוק", וזה בהחלט אפשרי, רק שאם זה כך אין בזה להעיד כמובן על כך שתוכנית מחיר למשתכן לא תצליח.
ההתייחסות לרווחיות הגולמית הנמוכה (בשבילה) בתוכנית מחיר למשתכן, מציפה עניין ברווחיות הגולמית הנוכחית (וההיסטורית) של החברה – אולי זה לא שהרווחיות של מחיר למשתכן נמוכה, אלא פשוט שהרווחיות של חברות הבנייה ודמרי ביניהן גבוה.; וגם אם זה נכון והרווחיות גבוה , הרי שאין כאן טענה כלפי החברות האלו – זה התפקיד שלהם להרוויח, הן מציעות דירות, ומולן יש גל של ביקושים שרק הולך ומתגבר. וזה לצד ריבית אפסית (ומימון זול שמתחיל להתייקר בשנה האחרונה) מחממים בשנים האחרונות את שוק הדירות ומגבירים את הביקושים לדירות, ובהתאמה, על פי חוקי הכלכלה הבסיסיים של ביקוש והיצע, מעלים את המחיר.
זה לא סוד שמחירי הדירות גבוהים – הם גבוהים ביחס לעבר, הם גבוהים ביחס לשכר, הם גבוהים ביחס למדינות רבות בעולם, והשאלה איך המחירים האלו שרק הולכים ועולים, מתבטאים בדוחות של חברות הבנייה.
ורגע לפני שנצלול למספרים של דמרי, כמה דגשים חשבונאיים. ההכנסות של חברות הבנייה נרשמות רק בעת מסירת הדירות, כלומר בשלב "הקצה" של תהליך המכירה. בפועל, המכירה בשטח נעשית שנים לפני שהדייר מקבל את הדירה, והמשמעות היא שמה שקורה בשטח מתגלגל לדוחות רק אחרי תקופה ארוכה – הדוחות לא רלבנטיים למצב הנוכחי בשטח, אבל אם לוקחים מדגם רחב (מס' שנים גדול) אז הדוחות כן מבטאים את מצב הענף בתקופה. מעבר לכך, התקינה החשבונאית השתנתה לאורך התקופה ושיטת ההכרה השתנתה, אבל גם כאן, מדגם גדול מנטרל את הרעשים.
ולנתונים – בטבלה המצורפת מפורטים ההכנסות והרווחים של דמרי מתחום הבנייה בארץ (שזה הרוב הגדול של הפעילות כולה). הרווחים חשוב להסביר הם הרווחים ממגזר הפעילות (פעילות בנייה למגורים) כפי שפורסם בביאורים לדוחות הכספיים השנתיים. הרווח המגזרי הוא מעין הרווח התפעולי בתחום. הנתונים על הפרויקטים העתידיים (שיתבטאו בהכנסות העתידיות – החל משנת 2016) הם מדוח הדירקטוריון והם מבטאים הכנסות ורווח גולמי.
ממבט על, ניתן להתרשם מרווחים ורווחיות נאים וכן מעליית מדרגה בשנתיים האחרונות. דמרי מכרה משנת 2001 ועד 2015 ב-6.6 מיליארד שקל והרוויחה 1.4 מיליארד שקל. הרווחיות הממוצעת שלה היא 20% – זה שיעור גבוה וחריג לאורך זמן. מעבר לכך, בצבר הפרויקטים שלה גלום רווח גולמי של 1.1 מיליארד שקל על הכנסות צפויות של 4.2 מיליארד שקל (רווחיות גולמית של 25.6%). בסה"כ – המכירות בפועל והמכירות החזויות מסתכמות ב-10.9 מיליארד שקל ורווח (ערבוב של רווח מגזרי וגולמי ועדיין די קרוב למספר המייצג) של 2.5 מיליארד שקל שזה רווחיות של 22.5%, וגם אם נהיה שמרניים, הרי שמדובר ברווחיות מגזרית / תפעולית של סביב 20% (אולי מעט מתחת).
המספרים האלו מרשימים, וחשוב להדגיש שדמרי היא סיפור הצלחה בענף. לצידה יש חברות בנייה שלא מצליחות להגיע לרווחים ורווחיות כאלו, אם כי, בשנים האחרונות, רוב החברות הבורסאיות שמתעסקות בתחום מדווחות על פריחה משמעותית.
המספרים האלו, מתמצתים בעצם את הסיפור של שוק הדירות המקומי – ביקושים גדולים, מחירים עולים, ורווח ורווחיות משמעותיים לחברות הבנייה, במיוחד בשנים האחרונות. זה עדיין לא הרווח בשורה התחתונה – לחברות האלו יש אשראי (לצורך הקמת הפרויקטים, אם כי חלק גדול ממנו נשען על מקדמות מהלקוחות) ובהתאמה הוצאות מימון משמעותיות, וגם מיסים (ולחלק גדול מהן יש פעילות בחו"ל – לרוב כושלת), ועדיין הנתון הרלבנטי לבחינת מאזן הכוחות בין הקבלנים לרוכשי הדירות הוא ברווח הגולמי והתפעולי וברווחיות הגולמית והתפעולית, ושוק הדירות הוא שוק של מוכרים (המוכרים קובעים את התנאים), אבל הבשורה הפחות משמחת, היא שגם אם זה יתהפך, והכוח יחזור לקונים, לא תהיה דרמה גדולה. נניח רק לשם המשחק, שהתחרות גוברת מאוד (חברות זרות), מה יקרה אז למחירים? זה תלוי באיזה רווח יספק את החברות. הם כבר לא ירוויחו 20% תפעולית, אבל 5%, 10% זה כבר סביר, והמשמעות של המספרים האלו היא שהמחירים יכולים לרדת אולי ב-10%, אולי קצת יותר. זו כמובן לא כל התמונה, כי במקביל לירידת המחירים כתוצאה מהתחרות, גם העלויות אמורות לרדת (מחירי הקרקע שתלויים במדינה, והתייעלות בהוצאות השוטפות), ועדיין – ירידת מחירים כתוצאה מהשוק עצמו (תחרות, עלויות וכו') לא תהיה דרמה גדולה, וזו הסיבה שצריך התערבות מממשלתית מקיפה (אולי מעבר לתוכנית כמו מחיר למשתכן) לרבות הפחתת המיסים שהמדינה גורפת ממכירת דירות.
ובחזרה לרמת המיקרו. הנתונים של דמרי מתחלקים לשני סוגים – נתוני עבר ונתוני עתיד. ביחס לעבר מדווחת החברה (במסגרת הביאורים) על רווח מגזרי, וביחס לעתיד (במסגרת דוח הדירקטוריון) היא מדווחת על רווח גולמי עתידי. רווח גולמי, רק נחדד, מבטא את הרווח מהדירה עצמה עוד לפני עלויות תפעוליות (ולכן הוא גבוה מהרווח התפעולי/ רווח מגזרי). הרווח הגולמי בחברות בנייה הוא ההכנסות ממכירת דירות, בניכוי העלות שלהן שנובעת מעלות הקרקע ועלות הבנייה (עלות פועל בניין, עלות חומרים ועוד).במילים פשוטות – רווח גולמי מבטא מחיר של דירה פחות העלות שלה (לכל הדירות שנמכרו בתקופה). מרכיב חשוב ברווח הגולמי וברווחיות הגולמית של הקבלנים נובע מהיכולת שלהם לאתר קרקעות טובות ובמחיר נוח.
מהרווח הגולמי נגזרת רווחיות גולמית – הרווח מחולק במכירות, והיא מבטאת מה הנתח שנותר לחברה אחרי המכירה (באחוזים). ככל שבמאזן הכוחות, הכח נוטה יותר למוכרים, כך הרווחיות תהיה גבוה יותר.
הרווח התפעולי, להבדיל מהרווח הגולמי מבטא את הרווח מפעילות בהינתן שיש גם הוצאות תפעוליות נוספות – מכירה ושיווק, הנהלה וכלליות. אי אפשר להתעלם מהן, ולכן הרווח התפעולי הוא זה שמבטא עד כמה העסק איתן, טוב, ובעל זכות קיום. חברות שיש להן כמה תחומי פעילות, מדווחות על מגזרים שונים, ומספקים מידע על הרווח המגזרי (רווח של כל תחום), שהוא בגדול הרווח התפעולי (הפער עשוי להיות בהוצאות תפעוליות שמשויכות לכל המגזרים).
מה זה פקטורינג? מדוע מטריקס עושה (כנראה) פקטורינג? ואיך זה השפיע על תוצאות הרבעון הראשון?
יתרת הלקוחות במאזן מבטאת את המכירות שעדיין לא שולמו. ברגע שחברה משלימה את המכירה, היא רושמת (במקביל לרישום עסקת המכירה בדוח רווח והפסד) את החוב של הלקוח. אם הלקוח משלם במזומן, החוב נמחק מיד, ואם הלקוח משלם בכרטיס אשראי, צ'קים או שעדיין מדובר בחוב פתוח (הלקוח לא העביר אמצעי תשלום כלשהם), אז במאזן מציגים את החוב במסגרת יתרת הלקוחות.
היתרה הזו הולכת לרוב בצמוד למכירות השוטפות של הפירמה, ויש לה השפעה דרמטית על מצבה הפיננסי והתזרימי של החברה. כאשר היתרה הזו גדלה או קטנה בהתאמה עם הגידול או הקיטון במכירות, אזי המשמעות היא שהלקוחות מקבלים את אותו אשראי (תקופת אשראי) שהם קיבלו בעבר וזה ברוב המקרים המצב הטבעי. אבל כאשר יש פערים בין השינוי במכירות לשינוי ביתרת הלקוחות, אזי לרוב מדובר בשינוי באשראי שהחברה נותנת ללקוחות שלה או במצב שוק שגרם לגידול באשראי שניתן ללקוחות.
במידה והחברה משנה את התנאים ומקצרת את ימי האשראי (את המרחק בין יום הגבייה ליום העסקה) אז השינוי ביתרת הלקוחות יהיה נמוך מהשינוי ביתרת ההכנסות, ולהמחשה – ההכנסות עלו ואילו יתרת הלקוחות ירדה. מנגד, אם התנאי שוק השתנו – התחרות התעצמה והחברה נותנת יותר אשראי ללקוחות, או שהלקוחות לא משלמים בזמן, אז נקבל שיתרת הלקוחות תשתנה ביותר מסעיף ההכנסות – לדוגמה, ההכנסות ללא שינוי ויתרת הלקוחות עלתה ב-30%.
המצב הראשון הוא לרוב מצב חיובי – החברה נפגשת עם מזומנים מהר יותר, והמצב השני הוא לרוב שלילי – החברה נאלצת בגלל מצב הענף להרחיב את האשראי (או כאמור שהלקוחות לא משלמים).
את האפשרות הראשונה, ראינו בדוח האחרון של חברת האופנה פוקס – יתרת לקוחות ירדה דרמטית לעומת הרבעון הקודם והרבעון המקביל, בעוד שהמכירות היו בערך באותה הרמה; ובמספרים – הלקוחות ירדו מ-135.3 מיליון שקל בסוף שנת 2015 ל-87 מיליון שקל בסוף הרבעון הראשון – ירידה של 48.3 מיליון שקל, ואילו ההכנסות כאמור נשארו בערך באותה הסביבה – כ-310 מיליון ברבעון הראשון, לעומת קצב של כ-330 מיליון שקל בשנה שעברה.
הירידה בהתחייבות הלקוחות, משמעה שהחברה פחות מממנת את הלקוחות ויש לה תזרים חיובי ברבעון (כ-26.8 מיליון שקל, לעומת הפסד של 20 מיליון שקל) ובהתאמה יש יותר מזומנים בקופה.
השאלה היא מה גרם לירידה הזו – האם זה שינוי מדיניות, האם זה אירוע נקודתי או מתמשך, והאם זה אירוע מלאכותי. יש מצבים שחברות בעצם מוכרות חלק מיתרת הלקוחות לגופים פיננסים (איגוח יתרת לקוחות/ פקטורינג של יתרת לקוחות) ואז מה שנראה בדוחות הוא לא בהכרח המצב בפועל. זה כנראה לא מה שקרה בפוקס, אחרת היא היתה מדווחת על כך, אבל הנה חברה שעושה זאת באופן שוטף ומתמשך – מטריקס הפועלת בשוק ה-IT (מערכות המידע). הפקטורינג של מטריקס נועד, ככל הנראה , פשוט לווסת את התזרים, וזאת על רקע תנודות ופיגורים בתשלומים מצד לקוחות גדולים. כמו כן, נועד הפקטורינג לייצר עוד מקור מימון, ובשנים האחרונוךת המקור הזה הפך להיות בעלות יחסית נמוכה. במקרה של מטריקס אין בפקטורינג להעיד על מצוקה תזרימית או בעיה פיננסית, אבל ככלל לפקטורינג תדמיתית שלילית מאחר שבמקרים רבים חברות שנקלעו למצוקה פיננסית השתמשו בפקטורינג , כך שזה עלול לךהעיד על בעיות בחברות שמשתמשות במכשיר.
ומה זה בעצם המכשיר הזה? פקטורינג, איגוח יתרת לקוחות וניכיון צ'קים, הם בסופו של דבר תהליכים קרובים שגורמים לחברה להיפגש עם מזומנים. בכל המקרים האלו החברה מוכרת נכס שלה (יתרת לקוחות), ומקבלת בתמורתו מזומנים. המכירה נעשית בדיסקאונט לעומת יתרת הלקוחות שכן היא צריכה לבטא את ערך הזמן ואת הסיכון. כלומר, החברה תקבל מזומנים בסך הנמוך יותר מערך הלקוחות שנמכר (בגלל הזמן והסיכון). ההפרש מבחינתה הוא סוג של הוצאת מימון, ומנגד – הגוף הפיננסי שמשלם פחות ממה שהוא אמור לקבל (יתרת הלקוחות שנמכרה ותמומש על פני זמן) בעצם נהנה מהכנסות מימון.
מהדוחות של מטריקס לרבעון הראשון של השנה עולה כי החברה מכרה יתרת לקוחות בהיקף של 70 מיליון שקל. החברה לא מוסרת כמה מזומנים היא קיבלה מול המכירה, אך זה צריך להיות סכופם קרוב מאוד ל-70 מיליון שקל, גם בגלל שהיא מכרה לקוחות שמתממשים בטווח מאוד קרוב, וגם כי הסיכון בחברה הזו ובהתאמה בלקוחותיה, ככל הנראה נמוך.
בביאורים לדוחות הכספיים מציינת מטריקס את עסקת הפקטורינג ומדגישה כי במכירת הלקוחות היא בעצם העבירה את הסיכון לרוכש יתרת הלקוחות – "החברה העבירה באופן ממשי את כל הסיכונים וההטבות הקשורים לנכס… עסקת מכירת לקוחותFactoring ושוברי אשראי של לקוחות מטופלת כגריעה כאשר מתקיימים התנאים כאמור לעיל (העברת מלוא הסיכונים והסיכויים – א.ע). בתקופת הדיווח חתמה חברה מאוחדת עם תאגיד פיננסי על הסכם למכירת חובות לקוחות ללא זכות החזרה. ליום 31 במרס, 2016 וליום 31 בדצמבר, 2015 יתרת החובות שנגרעו כאמור וטרם הגיע מועד פירעונם עמדה על סך של כ – 70 מיליוני ש"ח, ו-0 מיליוני ש"ח, בהתאמה. למועד החתימה על הדוחות הכספיים ביניים מאוחדים כל החובות לעיל נגבו".
למהלך הזה יש השלכה גדולה על התזרים – יתרת הלקוחות שנמכרה ב-70 מיליון שקל, משמעה, מזומנים שנכנסו (מוקדם מהעיתוי שהלקוח שילם) בסך של 70 מיליון שקל. זה אמור להתבטא ביתרת המזומן במאזן ובתזרים המזומנים, ואכן התזרים מפעילות שוטפת עומד ברבעון הראשון על 44 מיליון שקל, בעוד שהרווח מסתכם ב-27 מיליון שקל. אלמלא האיגוח מטריקס היתה מדווחת על תזרים שלילי של כ-26 מיליון שקל. אולי זו הסיבה שמטריקס עשתה פקטורינג – "ליישר" את התזרים, ולווסת את הקפיצות מרבעון לרבעון. אבל, התזרים מפעילות שוטפת הוא לא מספר את הסיפור האמיתי ברבעון, הוא מלאכותי.
מה הקשר בין יתרת הלקוחות לתזרים? איך זה שיתרת הלקוחות של פוקס ירדה ב-48 מיליון שקל? ולכמה זמן יספיק המלאי של פוקס?
הרווח של פירמה מבטא את ההכנסות שלה בתקופה מסוימת פחות ההוצאות באותה תקופה. ההכנסות וההוצאות מוצגים על בסיס מצטבר – צוברים את העסקאות על פני התקופה, סוכמים את היקפם וכך מגיעים לסך ההכנסות וסך ההוצאות, אבל, עסקאות עדיין לא מבטאות את התנועה במזומנים. הדוח רווח והפסד אינו מעיד על שינוי המזומנים בתקופה – חברה יכולה להרוויח ולשרוף מזומנים (לצרוך מזומנים מפעילות שוטפת), וייתכן גם מצב הפוך – חברה יכולה להפסיד ולייצר מזומנים (להגדיל את המזומנים כתוצאה מהפעילות השוטפת), והדוחות האחרונים של פוקס הם דוגמה טובה.
פוקס הפסידה ברבעון קרוב ל-20 מיליון שקל, אבל התזרים שלה מפעילות שוטפת הסתכם ב-26.8 מיליון שקל, וזה ממש לא טריוויאלי – לרוב אנחנו מצפים לסוג של מתאם בין הרווח לתזרים, אחרי הכל, התזרים הוא תרגום של דוח רווח והפסד לבסיס מזומנים (תקבולים בניכוי תשלומים); ואם אין שינוי משמעותי בתנאי האשראי של הלקוחות – כלומר, המזומנים מהלקוחות מתקבלים בפרק זמן קבוע, פחות או יותר, אחרי סגירת העסקאות; ואם אין שינוי בתנאי אשראי של הספקים – התשלומים לספקים משולמים בפרק זמן קבוע אחרי סגירת העסקה, אז צפוי שהתזרים יהיה מתואם עם הרווח.
ובכלל, התזרים מפעילות שוטפת נשען על דוח רווח והפסד. נקודת המוצא שלו היא הרווח ובהמשך נעשות התאמות כדי לתרגם את הרווח לתזרים – הוצאות שאינן במזומן מנוטרלות בדוח תזרים, והדוגמה הבולטת ביותר היא הוצאות הפחת – הוצאה בספרים שנרשמת מדי רבעון, אבל היא לא מלווה בתשלום (התשלום על הרכוש הקבוע נעשה בתחילת הדרך), ולכן מדובר בסכום שיש לנטרלו בהתאמות מהרווח לתזרים. במילים פשוטות יש להוסיף את סכום הפחת לרווח כדי להגיע לתזרים. אבל זו רק דוגמה אחת, מיני רבות, כשהכלל הוא פשוט – כל מה שלא במזומן בדוח רווח והפסד עובר התאמה בדרך לחישוב התזרים.
ומעבר להתאמות בדוח רווחו והפסד, יש גם התאמות מאזניות, בעיקר בסעיפי ההון החוזר התפעולי – מלאי, לקוחות וספקים. הסעיפים האלו משתנים מתקופה לתקופה, כשהשינוי בהן מבטא תזוזה של מזומנים, ולהמחשה – נניח שיתרת הלקוחות עלתה. המשמעות היא שהחברה מממנת יותר מאשר בתקופה קודמת את הלקוחות שלה, והמימון הזה בא על חשבון המזומנים שלה. אם היא לא היתה מממנת יותר מהתקופה הקודמת, היה לה יותר כסף בקופה. ולכן, עלייה ביתרת הלקוחות, משמעותה, פגיעה בתזרים המזומנים, החברה מימנה את הגידול הזה (מתוך המקורות והרווחים שלה) ולכן צריך להפחית את הסכום בחישוב התזרים. מנגד, אם יתרת הלקוחות ירדה, המשמעות היא שהחברה פחות מממנת את הלקוחות שלה, התפנו לה מזומנים בגובה ההפרש (ביתרת הלקוחות בין התקופות), ולכן הסכום הזה מתווסף לרווח, והדגמה – אם הרווח הסתכם ברבעון ב-2 מיליון שקל ויתרת הלקוחות ירדה ב-1 מיליון שקל (ולא היו שינויים ואירועים נוספים שמשפיעים על התזרים), אזי התזרים מפעילות שוטפת מסתכם ב-3 מיליון שקל (נקודת המוצא – 2 מיליון שקל בתוספת הירידה בלקוחות – 1 מיליון שקל).
וזה גם מה שקרה בפוקס. יתרת הלקוחות ירדה משמעותית – מ-135.3 מיליון שקל בסוף שנת 2015 ל-87 מיליון שקל בסוף הרבעון הראשון. מדובר על ירידה של 48.3 מיליון שקל, ירידה דרמטית שלא מוסברת בדוחות החברה. הירידה הזו מסבירה את המהפך בדרך מדוח רווח והפסד לתזרים (מהפסד של 20 מיליון שקל לתזרים של 26.8 מיליון שקל), אבל יש סעיפים נוספים שהשפיעו משמעותית על התזרים.
שינויים במלאי משפיעים באותו האופן על התזרים (בדומה ללקוחות – עלייה במלאי מפחיתה את התזרים וההיפך) וגם שינויים ביתרת ספקים משפיעים על התזרים, אבל כאן זה בכיוון ההפוך – עלייה בספקים, משמע, הספקים מממנים יותר את החברה, נוספו לה מזומנים, זה מבטא עלייה בתזרים; ירידה בספקים, משמע החברה שילמה לספקים, התזרים קטן.
המלאי ברבעון עלה ב-29 מיליון שקל, כלומר החברה השתמשה בתזרים של 29 מיליון לגידול המלאי (הפחתה של התזרים השוטף), ומנגד חלק מרכישות המלאי עדיין לא שולמו וזה מסביר את העלייה ביתרת ספקים בסך של 18 מיליון שקל – סכום זה מבטא מימון שהחברה קיבלה (במקום להשתמש במזומנים) וזה בפועל משפר את התזרים, ביחס לרווח. אלה השינויים המשמעותיים, והם עשויים ללמד על מצבה התפעולי של החברה. המלאי שגדל וזה עוד בשעה שהמכירות ירדו, מבטא היקף גדול של סחורה במחסנים. המלאי נמדד ביחס ימי מלאי (לכמה ימים יספיק המלאי במחסן ) ומבלי להיכנס לנוסחה ולתיאוריה שלה, אפשר להבין שהמלאי של החברה הוא לחודשים רבים – ברבעון הראשון נמכרה סחורה בעלות של 154 מיליון שקל, ובמלאי יש סחורה בעלות של 325 מיליון שקל – לכאורה מלאי לחצי שנה (בחישוב גס), אבל צריך לזכור שפסח שחל ברבעון השני אמור לשפר את המכירות.
מכל מקום, ועם כל הכבוד למלאי, השינוי ביתרת הלקוחות, חריג יותר. יתרת לקוחות שירדה בהיקף של מעל 48 מיליון שקל (כשגם ביחס לרבעון המקביל אשתקד יש ירידה דרמטית של 34 מיליון שקל), מבטאת תרחיש שבו הלקוחות פשוט רצו אצו לשלם לחברה. מיתרת הלקוחות ומסעיף המכירות, ניתן לגזור את ימי אשראי הלקוחות (הפער הממוצע בין יום התשלום ליום הגבייה), אבל גם כאן מספיקה האינטואיציה – החברה מכרה ברבעון ב-309 מיליון שקל, בממוצע 103 מיליון שקל בחודש, כשיתרת הלקוחות היא כאמור 87 מיליון (והיא כוללת מע"מ). המשמעות היא שהלקוחות מבטאים מכירות שלא שולמו של פחות מחודש, סדר גודל של שלושה שבועות. האם זה האשראי שפוקס נותנת בדרך כלל ללקוחות? לא וזה לא מסתדר עם נתוני העבר, אם כי ברבעו הראשון השנה היתה תקופת מבצעים ממושכת בארץ ואולי במקביל גם היה שיפור בתנאי האשראי.
פוקס – האם נגמרו השנים הטובות?
רשתות אופנה – מה קרה ב-2015, ומה צפוי ב-2016?
כמה הרוויחה קופיקס ברבעון? האם המכירה של סופר קופיקס הסבה לה רווח? ואיזה סעיפים נרשמים בדוח על השינויים בהון העצמי?
ההון העצמי של רשת קופיקס בסוף השנה שעברה היה 3 מיליון שקל, ואחרי הרווח המדווח ברבעון הראשון (הרווח המיוחס לבעלים) בסך של כ-1.2 מיליון שקל, ההון העצמי (המיוחס לבעלי המניות) קפץ ל-15.6 מיליון שקל – וזו לא טעות, יש פשוט סיבות נוספות לשינוי בהון העצמי.
במהלך הרבעון הראשון קופיקס הקצתה מניות בחברה הבת – סופר קופיקס, המרכזת את פעילות המרכולים (בהמשך לרשת הקפה שבה נמכרים מוצרים ב-5 שקל ליחידה, תורגם הרעיון לרשת מרכולים שבה נמכר כל מוצר גם ב-5 שקלים). קבוצת גרין לנטרן הכוללת את ריצ'י הנטר, יוסף עליאש ודניאל בן-רעי, השקיעה בסופר קופיקס 20 מיליון שקל בתמורה ל-50% מהמניות (מניות חדשות), כאשר בהתקיים תנאים מסוימים (שקשורים למימוש תיאורטי של המניות במחיר מסוים) תשלם הקבוצה תמורה נוספת (תמורה מותנית) של 20 מיליון שקל.
בנוסף הקבוצה הזרימה 15 מיליון שקל כהלוואת בעלים ובהתקיים תנאים מסוימים היא תזרים הלוואת בעלים נוספת של 15 מיליון שקל. העסקה הזו לא התבטאה בתזוזת מזומנים לקופיקס, אלא העברת מזומנים לחברה הבת – סופר קופיקס. למעשה, כאשר מכניסים שותף יש שתי דרכים מרכזיות לעשות זאת – למכור 50% מהעסק ואז המוכר מקבל את התמורה לכיסו ויש לו רווח ברור (גם מבחינה מיסויית) או להקצות מניות חדשות, בחברה הבת, ואז הכסף מועבר לחברה הבת עצמה מבלי שהוא בא לידי ביטוי בחשבון הבנק של החברה למעלה. גם במקרה הזה בהינתן שערך האחזקה בבת אחרי ההנפקה עולה על הערך לפני ההנפקה, הרי שקיים בחברה האם רווח (כתוצאה מההנפקה). למעשה, ההבדל העקרוני בין הגישות הוא בסכום ההשקעה ובשווי ההקצאה, והנה המחשה – נניח שחברה מסוימת רוצה לרכוש 50% מחברה אחרת נקייה מזומנים וחובות ומציעים לה את האפשרויות הבאות – רכישה מבעלת השליטה 50% מהמניות תמורת 10 מיליון שקל או הזרמה של 20 מיליון שקל לחברה למטה תמורת 50%. במצב הראשון רגע אחרי העסקה לרוכשת תהיה אחזקה של 50% בחברה ללא מזומן, ובמקרה השני יהיה לה 50% מהחברה שבקופתה 20 מיליון שקל, כלומר 10 מיליון שקל מעין שייך לה (50%) , כך שבפועל מדובר בעצם על עסקה בשווי זהה (שווי פעילות זהה). בשתי האפשרויות משלמים 10 מיליון שקל על 50% מהפעילות, ובאפשרות השנייה משלמים 10 מיליון שקל נוספים על 50% מהמזומנים בקופה (שמסתכמים ב-20 מיליון שקל).
בקופיקס העסקה היתה ישירות מול סופר קופיקס כנראה מהטעם הפשוט שמי שצריכה את הכסף היא רשת המרכולים עצמה ( שמתכוונת להתרחב ולפתוח סניפים חדשים). וגם אם הכסף נכנס לחברה למטה, יכול כאמור להיווצר רווח, ואכן קופיקס מדווחת בביאורים לדוחות הרבעון הראשון על רווח – "לאחר ההקצאה. עם השלמת המהלך מחזיקה הקבוצה ב-50% מהזכויות בסופר קופיקס, תוך שימור השליטה, ועל כן הקבוצה המשיכה לאחד את התוצאות, הנכסים וההתחייבויות של סופר קופיקס. בדוחותיה הכספיים המאוחדים, לא הוכר רווח או הפסד בגין השלמת העסקה והשפעת הירידה בשיעור ההחזקה, בסך של 11.4 מיליון שקל נזקפה להון כעסקה עם זכויות שאינן מקנות שליטה…" במילים אחרות, מדובר ברווח שנובע מרידה בשיעור אחזקה, אבל הרווח הזה, על פי התקינה החשבונאית, אינו מדווח כרווח שנזקף לדוח רווח והפסד, שכן מבחינה מאוחדת הרי שהחברה האם עדיין שולטת ועדיין אחראית (לכאורה) למצבה של הבת. החשבונאות מתייחסת לעסקה הזו כעסקה במישור ההוני (ובדיוק כפי שהנפקה באם לא תייצר לה רווח כך גם הנפקה בבת לא אמור לייצר רווח בדוח רווח והפסד) ולא כעסקה במישור התוצאתי.
ועדיין הרווח הזה לא יכול להיעלם בדוחות, הוא אמיתי, ולכן (למרות שהוא מדלג על הדוח רווח הפסד) הוא מוצג במסגרת ההון העצמי. ההון העצמי של קופיקס גדל ברבעון האחרון בסכום הזה – 11.4 מיליון שקל, וזה מסביר את הגידול המשמעותי בהון – מהון של כ-3 מיליון שקל ל-15.6 מיליון שקל – הרווח בתקופה הסתכם ב-1.2 מיליון שקל ובתוספת של הגידול בהון כתוצאה מהעסקה – 11.4 מיליון, מקבלים הון בסוף הרבעון הראשון של 15.6 מיליון שקל.
הסכום הזה מוצג גם בדוח על השינויים בהון העצמי – דוח שמפרט בעצם את כל הסעיפים שמעלים ומורידים את ההון העצמי של פירמה; ומה בעצם יכול לשנות את ההון? בראש וראשונה, כאמור התוצאות העסקיות – רווח מעלה את ההון העצמי, הפסד מוריד את ההון העצמי; גם פעולות מול המיעוט כפי שהיה כאן, משפיעות על ההון העצמי ונרשמות בדוח על השינויים בהון העצמי. מעבר לכך, דיבידנדים כמובן משפיעים על ההון העצמי (מורידים את ההון בגובה החלוקה), והנפקות (גיוסי הון) מגדילים את ההון העצמי.
וישנן גם סעיפים מסוימים שהחשבונאות לא תופסת כרווח או הפסד שוטף שמוצג בדוח מרווח והפסד, והם משפיעים על ההון העצמי. הסעיפים הבולטים בקטגוריה הזו – רווחים/ הפסדים מניירות ערך זמינים למכירה, והפרשי תרגום של חברות מוחזקות בחו"ל. הסעיפים האלו נרשמים במסגרת דוח על הרווח הכולל, ואינן מוצגים ומשפיעים על דוח הרווח והפסד, אך הם מוצגים בדוח על השינויים בהון העצמי והם כמובן משפיעים על ההון של החברה – משמע, אפשר לעקוף את דוח הרווח והפסד, אי אפשר לעשות את המעקף הזה על ההון – ההון פשוט מוצק ומוחלט מדי מכדי שיהיה ניתן לתמרן בו.
ולמה בעצם הסעיפים האלו עוקפים את הדוח רווח והפסד? הטענה היא שהסעיפים האלו לא בשליטת ההנהלה, הם אינן משפיעים על יכולתה התפעולית, הן נושאים אופי חד פעמי, והתייחסות אליהן בדוח רווח והפסד תגרום לעיוות בדוחות. אבל את זה אפשר לומר על סעיפים רבים בדוח רווח והפסד, כך שההחרגה שלהם לא ממש מוצדקת. ההיפך – היא רק מטעה חלק משמעותי מקוראי הדוחות.
מאמרים קשורים:
קופיקס – האם הזכייינים מרוויחים? לא בטוח
האם הכסף של רוכשי הדירות מוגן? כמה מקדמות מלקוחות קיבלה אפריקה מגורים? ובכמה הסתכמו המכירות שלה ברבעון
המשתתפים בקבוצות הרכישה של ענבל אור ואדמה לא מאמינים שזה קורה להם – בסה"כ הם רצו להשיג דירה בהנחה על מחיר השוק, אלא שהכסף נעלם מהקופה, ועכשיו מנסים להשיב את מה שנשאר. האם גם רוכשי דירות מקבלנים עלולים להימצא במצב דומה? אז אולי אין דבר כזה בטוח, ובכל זאת, בהמשך למקרה חפציבה, הרוכשים מקבלים כיום ערבות מכר (או רישום הערת אזהרה) וקיים פיקוח משמעותי על הכספים בחשבונות הבנק. זה עובד כך – הכספים שמשולמים בשלב הראשון (המקדמות מהלקוחות) מנותבים אל חשבונות ייעודים – כל פרויקט והחשבון שלו, וכך כל הפקדה של כספים (בהתאם להסכם) היא לחשבון הבנק הייעודי. מצד אחד החשבון מתמלא בכספים של רכושי הדירות, ומהצד השני, הקבלנים מושכים (באישור הבנק) לצורך מימון ההוצאות בפרויקט הספציפי.
בקבוצות רכישה הפיקוח על חשבון הנאמנות, והשימוש בכספים שהיו בחשבונות אלו, היו עקב אכילס, סוג של (לכאורה) פרצה קוראת לגנב. אך נראה שרוכשי דירה מקבלנים לא יתקלו בתקלה כזו, אצלם כאמור יש חשבון ייעודי שאותו מלווה הבנק.
וההפרדה הזו בין כספי החברה ובין כספי רוכשי הדירות מתורגמת גם לדוחות הכספיים – יש סעיף של הכספים בבנק שייכים לחברה באופן מוחלט והיא שולטת בהם (ויכולה לעשות בהם מה שהיא רוצה – דיבידנדים, משכורות ועוד) ויש סעיף מאזני של הכספים שנמצאים בחשבונות של רוכשי הדירות, כספים אלו לא ניתנים לשימוש אלא אך ורק לצורך הפרויקט הייעודי.
רוכשי הדירות של אפריקה מגורים, מחברות הבנייה הבולטות, העבירו לה סכום עתק של 1.1 מיליארד שקל – כך עולה מהדוחות הכספיים לרבעון הראשון של השנה. הכספים האלו בשלב הראשון נמצאים בחשבונות הייעודיים. כלומר, מצד אחד יש לאפריקה מגורים התחייבות מאזנית בסך של 1.1 מיליארד שקל, ומצד שני יש לה מזומנים שנכנסו לחשבונות הבנק הייעודיים. החשבונאות כאמור צובעת את החשבונות האלו ומגדירה אותם בנפרד מהמזומנים השוטפים של החברה, תחת סעיף – "מזומנים ונכסים פיננסים אחרים מוגבלים בשימוש בחשבונות הליווי". בסעיף הזה שוכבים הכספים של הלקוחות והבנק "מלווה" אותם, משמע מאשר את הוצאת מהחשבון (ורק לצרכי הפרויקט).
בסעיף הזה נמצאים נכון לסוף הרבעון הראשון 313 מיליון שקל – עמוק מתחת ל-1.1 מיליארד שקל של המקדמות? אז איפה הכסף? לאן נעלמו כ-800 מיליון שקל? תחת סעיף – "מלאי בניינים למכירה". הרי הכסף שהחברה מקבלת משמש אותה (לצד כספים שלה עצמה – ממקורותיה ומהון זר) להקמת הפרויקטים הייעודיים, כך שבשוטף ברגע שיש לה הוצאות על פרויקט מסוים היא משלמת מהחשבון הייעודי (ובאישור הבנק), וכך בעצם היתרה בחשבון הולכת ופוחתת (כשמנגד יש באופן שוטף הזרמות כספים של לקוחות שמשלמים מקדמות ובהתאם לאבני הדרך).
לצד המזומנים המוגבלים בשימוש, יש כאמור את המזומנים של החברה – לאפריקה מגורים יש 122 מיליון שקל במזומן ובסכום הזה היא חופשיה לעשות מה שהיא רוצה. כמו כן, לחברה יש נכסים נזילים נוספים – 175 מיליון שקל של נכסים פיננסים/ ניירות ערך סחירים.
הסעיף המשמעותי ביותר בצד הנכסים של החברה הוא מלאי הבניינים למכירה. הסעיף הזה מורכב מהעלויות השוטפות בגין כל הפרוייקטים של החברה והוא ממומן על ידי כספי הלקוחות וכספי החברה עצמה. המלאי השוטף מסתכם, נכון לסוף הרבעון במעל 1.5 מיליארד שקל, והמלאי הלא שוטף (מלאי קרקעות) מסתכם בכ-1 מיליארד שקל. הנכסים האלו הם בעצם מקור ההכנסות והרווח העתידי של החברה, וכאשר היא תמכור את הדירות היא תוכל להכיר בהכנסות וברווח, וכאן יש חשבונאות "כפולה".
חברות הבנייה עד לאחרונה דיווחו באופן גורף בהתאם לתקינה החשבונאית על ההכנסות שלהן ממכירת דירות רק בשלב המסירה. עד שלב זה, הן לא יכלו להכיר בהכנסות גם לא באופן חלקי. המשמעות היא סוג של דחיית הכנסות, כי בפועל לוקח שנים להרים פרויקט בנייה, ובדוחות הוא מתבטא רק בסוף הדרך, שהלקוח מקבל את המפתחות. זה עייות גדול של הדוחות שבעצם לא מספרים את הסיפור של תקופת הדיווח אלא של תקופה קודמת – חברה שמדווחת על הכנסות (בדוח הכספי) ברבעון מסויים מדווחת בפועל על מסירה של דירות, כשהמכירה של הדירות האלו היתה לפני שנים. במילים אחורת, מדובר על דוחות שמבטאים מכירות של תקופות קודמות, ועל רקע זה, הדוחות איבדו מחשיבותם, ולמעשה, דוחות הדירקטוריון היו בעלי חשיבות גדולה יותר (עם מידע על המכירות בשטח בתקופת הדיווח)
העיוות הזה נפתר לאחרונה כשאושר תקן חשבונאי שמאפשר הכרה בהכנסות בהתאם להתקדמות העבודה, התקן עדיין לא מאומץ כאן, אבל קבוצת חג'ג' כבר ביקשה אימוץ מוקדם וקיבלה אישור לכך מרשות ניירות ערך, וחברות נוספות אמורות ליישם את האימוץ המוקדם. אלא שמעבר לכך שמדובר בתקן ליברלי, הרי שאבדה יכולת ההשוואה בין החברות וייווצרו שתי קבוצות של חברות בנייה/ קבלנים – אחת של חברות שאימצו את התקן באופן מוקדם ושנייה של חברות שלא אימצו את התקן. אפריקה מגורים עדיין לא אימצה את התקן.
אפריקה מגורים מדווחת בדוח הכספי על הכנסות בסך של 228 מיליון שקל, ורווח של כ-20 מיליון שקל, לעומת הכנסות של 100 מיליון שקל ורווח של 12 מיליון שקל בתקופה המקבילה אשתקד, אבל למספרים האלו אין משמעות, אלה המספרים של מכירות שנעשו לפני כמה שנים ועכשיו מתגלגלים לדוחות פשוט כי רק עכשיו הדירות נמסרו ללקוחות. מה שחשוב יותר כאמור הוא דוח הדירקטוריון ובו יש את המידע הבא – "לחברה סה"כ בביצוע ובשיווק טרם ביצוע 1,919 יחידות דיור מתוכן נמכרו 1,038 יחידות דיור בהיקף כספי של 1.75 מיליארד שקל. את הסכום הזה לא תראו בדוח רווח והפסד של החברה, אבל הוא מרמז מה יקרה אם החברה תבחר לעשות גם אימוץ מוקדם ולהכיר בהכנסות על פי קצב התקדמות העבודה.
בהמשך לדוחות של קרן הריט סלע קפיטל והודעתה לחלק דיבידנד בשיעור של 8.5% עד 9%, מפרסמת היום ריט 1 דוחות כספיים ומדווחת על דיבינדנד מינימלי. ריט 1 וסלע גרופ הן קרנות הריט (REIT ) היחידות הקיימות כיום. שתיהן פועלות בשוק הנדל"ן המסחרי ושתיהן נסחרות בבורסה. במקביל לשינוי תקנות פעילות הריטים על ידי האוצר, צפויות לקום ריטים שיפעלו גם בשוק הדירות למגורים. הבעיה – התשואה המשוקללת על דירות למגורים (שכר הדירה חלקי ההשקעה) נמוכה, וגם המינוף (לקיחת הלוואות ופעילות בעזרת הון זר) לא תשפר את התשואה משמעותית. על פי ההערכות מדובר לכל היותר בתשואה של 3%, אם כי במידה והריטים החדשים יפעלו גם בתחום היזמות (ומבחינת התקנות החדשות הן רשאיות תחת תנאים מסוימים לעשות זאת) אזי התשואה יכולה לעלות לכיוון ה-4%.
אלא ששני הריטים הקיימים עושים מעבר לתשואה הזו. ריט 1 שנסחרת בשווי של 1.1 מיליארד שקל מדווחת ברבעון הראשון על רווח של 43 מיליון שקל ברבעון הראשון, ובגילום שנתי מדובר על קרוב ל-180 מיליון שקל – משמע מעין תשואה של 105 על ההשקעה (רווח של 180 מיליון על השקעה של 1.8 מיליארד שקל), אבל נתון הרווח קצת מחטיא את המטרה. הרווח הרלבנטי למדד ביצועים ולהערכת שווי של חברות נדל"ן מניב בכלל וריטים בפרט הוא FFO Funds From Operations שמבטא את הרווח מפעולות שוטפות צפוי, בניכוי סעיפים חד פעמיים כמו עליית ערך נכסים, הקצאת אופציות ועוד. כאן, מדווחת הנהלת ריט על אומדןFFO של 165-166 מיליון שקל (בהמשך לאומדן NOI רווח תפעולי נקי של 230 מיליון שקל). ומדובר עדיין על תשואת רווח מרשימה של כ-9%.
רוב הרווח בקרנות ריט מחולק למחזיקים בקרנות, וריט 1 מדווחת כי היא צופה לחלק לפחות 88 מיליון שקל בתור דיבידנד (0.54 שקל למניה, המניה נסחרת ב-11 שקלים), והמשמעות – תשואת דיבידנד של כ-5%.
לכאורה השקעה מעניינת, וצריך לזכור שלמרות שסלע גרופ מספקת תשואת דיבידנד גבוה יותר היא מסוכנת יותר מבחינת הנכסים שלה – תשואה הולכת יחד עם סיכון, וככל שהסיכון גדל כך התשואה הנדרשת על ידי המשקיעים גבוה יותר. אך מעבר לכך, חשוב להבין שמדובר אמנם בהשקעה מעין ישירה בנדל"ן (בלחיצת כפתור דרך המחשב, ומבלי לצאת לשטח), אבל יש כאן עלויות – מול הנוחות הזו יש את עלויות הניהול של מנהלי הקרן שמפחיתים את התשואה התיאורטית (וזה כבר נלקח בחשבון במספרים שהוצגו למעלה), ומעבר לכך, חשוב לזכור שלמרות שזו נראית תשואה מפתה, יש כאן חשיפה מוחלטת וממונפת לשוק הנדל"ן המסחרי (משרדים, מלאכה ועוד).
כתבות קשורות:
למה משקיעים אוהבים דיבידנדים ולמה במקרים רבים זה סתם בלוף?
"העובדה שקמו בישראל רק שתיח קרנות ריט היא פספוס"
הפקדתם כסף בפיקדון צמוד למדד – אתם אמורים לקבל את ההצמדה למדד בתוספת ריבית ריאלית, כפי שהובטח לכם בבנק, אבל מה קורה כשהמדד שלילי?
מדד שלילי טוב ללווים צמודי מדד ורע לחוסכים צמודים. מי שלא צריך הצמדה ולא רוצה נעילה בודק קרן כספית מול פיקדון שקלי, לא עו"ש על אפס. ברגע שהמדד יורד, אז בהתאמה יורד החיסכון/פיקדון. הנה המחשה – השקעתם 100 אלף שקל בפיקדון צמוד למדד. בהתחלה המדד עלה במשך כמה חודשים ובסכום מצרפי של 1%, הערך שלכם בפיקדון הוא 101 אלף שקל. אבל בהמשך נרשם מדד שלילי של 1%, והמשמעות היא שערך הפיקדון הצמוד שלכם ירד חזרה ל-100 אלף שקל (אנחנו מתעלמים מהתשואה/הריבית הריאלית – היא מצטרפת לשווי הפיקדון).
פיקדון צמוד – סכום ההפקדה הוא הרצפה שלכם
אבל מה קורה אם מכאן תימשך הירידה של המדד? נניח שהמדד ימשיך לרדת ב-1%, האם הפיקדון הצמוד יירד ל-99 אלף שקל? נשמע איום, אתם מפקידים בפיקדון סולידי ובסוף עוד מפסידים. ואומנם ככה זה היה במשך תקופה ממושכת, אך בנק ישראל שינה את התקנות, ובעיקרון יש הגנה – סכום ההפקדה. זה עדיין המנגנון כעת. כלומר, אם הפקדתם 100 אלף שקל, וערך הפיקדון צמוד למדד אמור היה לרדת בגלל מדדים שליליים, אתם מוגנים ברצפה של 100 אלף, אם כי צריך בכל זאת לבדוק לגבי כל פיקדון באופן ספציפי, יש חריגים.
על כל פנים, המשמעות היא שהבנק מעין משתתף בהפסד במידה שהמדדים שליליים.
הסבר מורחב: איך משווים חיסכון צמוד לחיסכון שקלי
פיקדון צמוד מבטיח את שמירת הערך מול המדד ותוספת ריבית ריאלית. כשהמדד עולה, הוא מגן מפני האינפלציה, וכשהמדד יורד, הקרן יורדת בהתאם, אלא אם יש הגנה מיוחדת. לכן כדאי להשוות בין פיקדון צמוד לשקלי לפי הציפייה לאינפלציה ולפי הצורך בוודאות.
בדקו בתנאי הפיקדון אם יש רצפה שמגינה מפני מדד שלילי.
המס על פיקדון צמוד מחושב בדרך שונה מפיקדון שקלי, וכדאי לבדוק את ההבדל.
דוגמה להמחשה: נניח שהפקדתם להמחשה 100,000 ש"ח בפיקדון צמוד עם ריבית ריאלית של 0.5%, והמדד ירד ב-1%. בלי רצפה, הקרן תהיה כ-99,000 ש"ח ועוד ריבית קטנה. בפיקדון שקלי ב-0.8% הייתם מקבלים 100,800 ש"ח. המספרים להמחשה בלבד.
מה זה ריבית ריאלית?
ריבית מעבר לשינוי במדד.
מתי צמוד עדיף?
כשצפויה אינפלציה גבוהה מהריבית השקלית.
מה זה רצפת מדד?
הגנה שמונעת ירידה בקרן בגלל מדד שלילי.
איך משווים לקרן כספית?
לפי תשואה צפויה, נזילות ועלויות.
האם יש הבדל במס?
כן, בדקו איך המס מחושב בכל אפיק.
צעדים מעשיים
- בדקו אם יש רצפת מדד.
- השוו לריבית השקלית.
- העריכו את האינפלציה הצפויה.
- בדקו את חישוב המס, ושאלו את הבנק איך יוצג הרווח בדוח השנתי.
בשורה התחתונה: פיקדון צמוד הוא ביטוח מול אינפלציה, לא תשואה מובטחת. השוואה לחלופות תעזור לבחור את האפיק המתאים.
להמשך קריאה: מחשבון תשואה ריאלית מול נומינלית
שאלות ותשובות
? מה קורה לפיקדון צמוד כשהמדד שלילי?
לפי המדריך, ערך הפיקדון יורד בהתאם. אם המדד עלה ואז ירד, הערך חוזר לנקודת המוצא.
? למי מדד שלילי טוב?
לפי המדריך, הוא טוב ללווים בהלוואה צמודה. החוב שלהם קטן.
? האם יש הגנה מפני ירידה בפיקדון צמוד?
בחלק מהפיקדונות יש הגנה על הקרן הנומינלית. כדאי לבדוק בתנאי הפיקדון.
? מה מצטרף להצמדה בפיקדון?
לפי המדריך, הריבית הריאלית מצטרפת לשווי הפיקדון. היא מתווספת להצמדה.
? מתי פיקדון צמוד כדאי?
כשמצפים לאינפלציה גבוהה. אם האינפלציה נמוכה, פיקדון שקלי עשוי להיות עדיף.
אפריקה מגורים היא אחת מחברות הבנייה הגדולות בארץ. הדוחות הכספיים שלה מבטאים את הפריחה בענף, את הגידול בביקושים לדירות ואת עליית המחירים. הדוחות שלה על פני השנים האחרונות מספרים שיזמי הנדל"ן הצליחו להגדיל רווחים, אבל השאלה אם הם מספרים על גרידיות/ תאוות הבצע של הקבלנים, ועל מחירי דירות מנותקים? והתשובה לא.
איך ואיפה רואים את זה במספרים? ובכן הרווח הגולמי של אפריקה מגורים אמור לבטא את הפער בין מחיר המכירה של דירה לעלות של דירה, ונדגים – אם נניח שמחיר דירה 1.5 מיליון שקל והעלות שלה 1 מיליון שקל, אז בדוחות הכספיים העסקה הזו תראה כך – הכנסה – 1.5 מיליון שקל, עלות מכר 1 מיליון שקל, ורווח גולמי של 0.5 מיליון שקל. מדובר ברווח לפני הוצאות שיווק, משרד מכירות, פרסום, וכמובן מימון. ההוצאות האחרות עשויות להיות גדולות, אבל בשלב הראשון נתרכז ברווח הגולמי.
הרווח הגולמי נמדד גם ביחס למכירות (רווח גולמי חלקי הכנסות) ואז מתקבלת רווחיות גולמית, ובשמות אחרים – שיעור הרווח הגולמי, מרווח גולמי. מרווח גבוה מבטא שוק פחות תחרותי, מבטא בעצם שהכוח נמצא אצל המוכרים, ואילו מרווח קטן מאפיין ענפים תחרותיים ומקומות שבהם הכח בעצם נמצא אצל הקונים.
כמה אפריקה מרוויחה על מכירת דירה?
אפריקה מגורים מדווחת ברבעון הראשון של 2016 על מרווח גולמי של 24% – המכירות הסתכמו ב-188.6 מיליון שקל והרווח הגולמי ב-45.2 מיליון שקל. בכל שנת 2015 המרווח הגולמי היה 26% – הכנסות של 685.8 מיליון שקל ורווח גולמי של 166.4 מיליון שקל.
האם זה מרווח גבוה? מצד אחד – לא, הרי צריך לקחת בחשבון את ההוצאות הנוספות, ומעבר לכך- חשוב להבין שעלות המכר מבטאת את הקרקע שבמקרים רבים היא בעלות היסטורית יחסית נמוכה (ואם היא היתה נרשמת במחיר "מלא" העלות האמיתית בהתאמה היתה גדלה, ומרווח היה יורד מעט). אך מצד שני- כן, המחירים גבוהים, כי גם אם מתחשבים במחיר ההוגן של הקרקע, וגם אם מתייחסים להוצאות, הרי שאין סיבה שבשוק תחרותי הרווח בשורה התחתונה, יסתכם ב-15% כפי שהיה בשנה האחרונה. הרווח ברבעון הראשון של השנה מסתכם בכ-9% מהמחזור (רווח של 19.7 מיליון שקל לעומת הכנסות כוללות בסך 228 מיליון שקל), וזה גם מבטא סוג של רווח עודף (אם כי לא בצורה משמעותית, גם על רקע העלות שאינה כוללת, במקרים רבים, את המחיר האמיתי של הקרקע).
וגם אם המחירים של אפריקה גבוהים, זה במספרים קטנים יחסית. לא מכאן תבוא הישועה לשוק הדירות, ובמילים אחרות – כדי שתהיה ירידת מחירים יש טפל במקומות הבעייתים באמת – היצע הקרקעות, הבאת פועלי בניין, הורדת המיסים על הנדל"ן, ואולי החשוב ביותר – העלאת הריבית, בריבית אפסית שוק הדירות רק הולך ומתחמם.
ונניח רק לצורך התרגיל המחשבתי שלוקחים מהקבלנים את הרווח העודף – גם אם נניח ירידה של 5% במחיר הדירות וזה ישאיר לאפריקה מגורים רווח באמת צנוע, הרי שזה לא סתמי, קצב עליות המחיירם בשנה האחרונה עמד על 5% יד 10% בערים שונות בארץ. כלומר, כל מה שיעשו כאן זה חזרה שנה אחורה, וזו גם הסיבה שקשה להאמין שהחברות הזרות ששר השיכון והבינוי כל כך מעוניין בהן, יחוללו מהפכה. הן הרי צריכות להרוויח, ולא בטווח שהעלויות שלהן נמוכות מהעלויות של הקבלנים המקומיים, במיוחד כשמבחינתם מדובר בעבודה מחוץ לבית ובהתאמה ההוצאות (למשל הוצאות השכר) גבוהות יותר.
מדריכים קשורים:
עלות דירה – ממה מורכבת עלות דירה, ואיפה הממשלה באמת יכולה לחסוך?
איך יודעים אם מחירי הדירות גבוהים?
הסבר מורחב: איך קוראים דוחות של חברות בנייה כמשקיעים
דוחות כספיים של חברות בנייה מראים את ההכנסות מדירות שנמסרו, את שיעורי הרווח ואת המלאי של דירות ופרויקטים. כדי להבין אם הרווחיות גבוהה, משווים את הרווח הגולמי לחברות אחרות ולאורך זמן. חשוב לזכור שבענף הזה ההכנסה מוכרת לפי התקדמות או מסירה, ולכן יש תנודות בין רבעונים.
בדקו גם את רמת החוב ואת עלויות המימון, שמשפיעות מאוד על הרווח הנקי.
עלויות קרקע ובנייה עולות ויורדות, ולכן השוואה בין תקופות צריכה לקחת אותן בחשבון.
דוגמה להמחשה: נניח שחברה מוכרת להמחשה דירות ב-500 מיליון ש"ח, ועלות הבנייה והקרקע היא 400 מיליון ש"ח. הרווח הגולמי הוא 100 מיליון ש"ח, 20%. אם חברות דומות מרוויחות 25%, הרווחיות שלה לא חריגה. המספרים להמחשה בלבד.
מה זה רווח גולמי?
ההכנסות פחות עלות ישירה של מה שנמכר.
למה הרווח משתנה בין רבעונים?
בגלל אופן ההכרה בהכנסות.
מה חשוב במאזן?
מלאי, חוב ומזומן.
האם עלות הקרקע מופיעה בנפרד?
לרוב בביאורים לדוחות.
איפה מוצאים את הדוחות?
באתר הדיווחים של רשות ניירות ערך.
צעדים מעשיים
- השוו רווח גולמי לחברות דומות.
- בדקו את רמת החוב.
- קראו את הביאורים על הפרויקטים.
- השוו לאורך כמה שנים.
בשורה התחתונה: דוחות של חברת בנייה מספרים על הענף כולו. קריאה זהירה שלהם עוזרת להבין אם הרווחים נובעים ממחירים, מעלויות או מתזמון.
להמשך קריאה: מחשבון תשואת מניות
שאלות ותשובות
? מה מודד הרווח הגולמי של חברת בנייה?
את הפער בין מחיר המכירה של הדירות לעלות הבנייה שלהן, לפני הוצאות שיווק, הנהלה ומימון. הוא מעיד על כוח התמחור של החברה.
? מה מעיד מרווח גולמי גבוה?
שוק פחות תחרותי, שבו הכוח נמצא אצל המוכרים. מרווח נמוך מאפיין שוק תחרותי שבו לקונים יש יותר כוח.
? למה עלות הקרקע בדוחות עלולה להטעות?
הקרקע רשומה לעיתים לפי עלות היסטורית נמוכה. אם הייתה רשומה לפי שוויה היום, הרווחיות הייתה נמוכה יותר.
? האם הורדת רווח הקבלנים תוריד מחירים בצורה משמעותית?
לפי הניתוח במדריך, ההשפעה תהיה מוגבלת. כדי להוריד מחירים צריך לטפל בהיצע הקרקע, בכוח האדם ובמיסוי.
? מה ההבדל בין רווח גולמי לרווח נקי?
הרווח הנקי מתקבל אחרי כל ההוצאות, כולל שיווק, הנהלה, מימון ומסים. לכן הוא נמוך בהרבה מהרווח הגולמי.
? איפה אפשר למצוא דוחות של חברות בנייה?
חברות ציבוריות מפרסמות את הדוחות שלהן במערכות הדיווח של רשות ניירות ערך ושל הבורסה. אפשר לעיין שם בדוחות הרבעוניים והשנתיים.
סלע קפיטל נדל"ן הינה אחת משתי קרנות הריט (REIT – Real Estate Investment Trust ) שנסחרות בבורסה בת"א (השנייה היא ריט1). הקרנות האלו מאפשרות למשקיעים להחזיק דרכם בנכסים שונים (משרדים, מסחר, תעשייה וכו') וליהנות מדיבידנדים שוטפים (הרווחים מהשכרת הנכסים מחולקים למשקיעים). מדובר בפועל, בסוג של פתרון לכאלו שמעונינים בהשקעה בנדל"ן, אבל לא רוצים או יכולים להשקיע סכומי כסף גדולים. כאן אפשר בסכום קטן להיות מעין שותף בנכסים. מנגד, החיסרון של הקרנות האלו הוא בדמי הניהול – המשקיעים אמנם חוסכים את הירידה ל"שטח", אבל מישהו אחר עושה זאת והוא גובה על כך דמי ניהול, ועדיין התשואה הגלומה בדיבידנדים של קרנות הריט המקומיות לא רעה.
סלע קפיטל פרסמה תוצאות כספיות לרבעון הראשון של השנה, אבל מעניין יותר מהדוח החשבונאי עצמו היה דוח הדירקטוריון. הקרן שמחיר מנייתה עלה מתחילת השנה ב-6% לכ-6 שקל, המבטא שווי של 840 מיליון שקל, סיפקה תחזית רווח ודיבידנד לשנת 2016. ה-(FFO (Funds From Operations שמבטא את הרווח מפעולות שוטפות צפוי, להערכת הנהלת החברה להסתכם ב-80-84 מיליון שקל (FFO למניה של 57 עד 60 אגורות). ה-FFO רק נזכיר, הוא לא רווח חשבונאי, הוא נתון כלכלי שמבוסס על הדוחות החשבונאיים. ה-FFO אמור לבטא את הרווח מפעולות שוטפות, מנוטרל סעיפים חריגים, וזה סוג של אומדן רווח/ תזרים מייצג. ה-FFO לוקח בחשבון את הוצאות המימון והוצאות המיסים, וכן הוא מנטרל כאמור הוצאות והכנסות חד פעמיות לרבות השבחות והעלאת ערך נדל"ן להשקעה. הרווח הזה ביחס לשווי שוק, מבטא בפועל את התשואה הצפויה הכוללת על ההשקעה – ומדובר על כ-10% (רווח של כ-80-84 מיליון שקל חלקי שווי של כ-840 מיליון שקל).
תשואת דיבידנד של 8.5%-9%
אלא שה-FFO לא מבטא את הדיבידנד הצפוי. הדיבידנד שהנהלת החברה מעריכה שתחלק בשנת 2016 מסתכם מעט מתחת ל-FFO בסך של לפחות 72 מיליון שקל, ובתרגום למניה מדובר על 52 אגורות למניה. הדיבידנד הזה מבטא תשואת דיבידנד (דיבידנד למניה חלקי מניה) של כ-8.5%-9% – ממש לא רע, וזה עוד הדיבידנד המינימלי החזוי. בפועל, זה יכול להיות גבוה יותר, וחשוב לדעת שבשנים האחרונות החברה מחלקת דיבידנדים נאים שלרוב גם עולים על התחזית המקורית שלה. אז מה הבעיה? בעיקר החשיפה לשוק הנדל"ן, ולנכסים ספציפיים בשוק. הקרן מחזיקה במשרדים, מבנים למסחר לתעשייה ולוגיסטיקה (וגם מלונאות ותחנות דלק). עיקר הנכסים (מעל 60%) הוא משרדים. אז אם אתם מאמינים בשוק המשרדים ובנכסים הספציפיים של הקרן (כאן תוכלו לראות הרחבה על הנכסים של הקרן), זו יכולה להיות השקעה מעניינת, כי אחרי הכל זו השקעה בנדל"ן מבלי באמת לצאת מהבית, ורבים עדיין חושבים ש"הנדל"ן הוא המלך" בתחום ההשקעות. אבל, אם אתם חושבים שדי – זה לא יכול לעלות יותר, קחו בחשבון שאולי תקבלו דיבידנד, אבל ערך המניות שלכם בקרן עשוי לרדת. כך או אחרת, לפני שתקבלו החלטה, חשוב שתדעו מה זאת בעצם קרן ריט (REIT ) – כאן, תוכלו לקבל מידע על היתרונות והחסרונות של קרנות ריט ; וכן חשוב שתבינו שדיבידנדים זה לא הכל בהשקעות. מה שחשוב יותר זו התשואה הכוללת – התשואה של המניה בתוספת תשואת הדיבידנד.
בנק ירושלים התחיל לאחרונה לשווק פיקדונות מובנים והפעם הוא מציע ללקוחותיו פיקדון מותנה בעליית סל מניות אנרגיה. הפיקדון לתקופה של 3.5 שנים והחזר ההשקעה, על פי הבנק, מובטח. כשאומרים לכם החזר השקעה מובטח (וזה הרעיון בפיקדונות מובנים), חשוב שתבדקו מי מבטיח – האם יצרן הפיקדון המובנה, שיכול להיות איזה בנק השקעות אמריקני או הבנק עצמו. כבר היו מקרים שהיצרן התמוטט ולא עמד בהתחייבות שלו (בעיקר במשבר הפיננסי הגדול של סוף 2008), ולכן צריך לוודא מי היצרן באם הוא ערב לקרן הנומינלית, או שבפועל הבטוחה היא של בנק ירושלים עצמו וכאן כנראה הסיכוי להתמוטטות קטן יותר. בכל מקרה – יש כאן סיכון, זה לא פיקדון רגיל שמובטח על ידי המדינה.
ומעבר לכך, כשאומרים לכם השקעה מובטחת חשוב להבין שמדובר בקרן הנומינלית. בפועל, גם אם תקבלו את הקרן הנומינלית בסוף התקופה הרי שמדוב על הפסד ריאלי – הפסד של המדד או של חלופות השקעה אחרות. אז נכון, אין בעצם אלטרנטיבות, וליתר דיוק האלטרנטיבות הסולידיות נמוכות במיוחד, ובכל זאת חשוב לדעת שמדובר לרוב (תלוי בטווח הפיקדון המובנה) על הפסד ריאלי של כמה אחוזים בודדים.
בבנק ירושלים מספרים שהתשואה המקסימלית (והתיאורטית!) על הפיקדון היא 55%. אבל זה יקרה רק אם כל מניות הסל יעלו בדיוק את מקסימום התשואה האפשרית (מיד הרחבה), וזה תרחיש עם אפס הסתברות, שהאמת טוב היה אם בכלל לא היה מפורסם.
הפיקדון יחל ב-11 ביוני 2016 ויסתיים ב-11 בדצמבר 2018. מינימום להפקדה – 10 אלף שקל, כאשר המענק יהיה צמוד לדולר.
סל המניות מורכב מ-10 מניות גז ונפט – רויאל דץ', טוטאל SA, BG גרופ, Tesoro, Weatherford , RANGE RESOURCES, CHESAPEAKE ENERGY, WHITING PETROLEUM, CONSOL ENERGY, NABORS INDUSTRIES. משקלה של כל מניה – 10% בסל המניות.
על הפיקדון – "הפיקדון מיועד ללקוחות המעוניינים בהשקעה עם פוטנציאל תשואה גבוה וקרן מובטחת" מסבירים בבנק ירושלים, "הפיקדון מאפשר חשיפה לסל מניות אנרגיה המפורט מטה. בחודשים האחרונים התייצבו מחירי האנרגיה, לאחר ירידה משמעותית שהחלה ביוני 2014 ,אשר גררה אחריה מטה את מחירי מניות סקטור הגז והנפט. ישנן הערכות בשוק שהירידה נבעה מהבדלי תזמון זמניים בשווקים בין היצע לביקוש. על פי הערכות אלו, הביקושים יחזרו לעלות בטווח הזמן הבינוני (שנתיים עד ארבע שנים) ועימם גם העליות במחירי האנרגיה ומניות חברות הסקטור.
"מחירי האנרגיה צפויים להמשיך להיות לא יציבים במהלך 2015 ולכן אינם מתאימים להשקעה לטווח הקצר. פיקדון זה הינו בטווח בינוני של שלוש שנים וחצי וצפוי ליהנות מהתאוששות שווקי האנרגיה במידה ויתממשו התחזיות הנ“ל. יחד עם זאת, שוק האנרגיה הינו בלתי צפוי ויכול להיתקל במהמורות נוספות. מסיבה זו, מתוכנן מוצר זה לספק הגנה מלאה כנגד ירידות בשווקים באמצעות הבטחת קרן ההפקדה במלואה".
איך נקבעת התשואה בפיקדון?
לכל מניה נקבעה תקרה של 55% (לא כולל) סוג של "חסם" שמבטא את היחס למחיר הפתיחה ביום תחילת הפיקדון (היום הקובע). במידה ומחיר המניה לא ”נגע“ או חרג מעליה של 55% ,מלוא תשואת המניה, חיובית או שלילית, תילקח בחשבון, לצורך חישוב תשואת המניה מתוך הסל. במידה וביום מסחר כלשהו מחיר כל מניה מן הסל יחרוג או יגע (ולו פעם אחת) בחסם, תשואת המניה הספציפית תיקבע על 6% למשך תקופת הפיקדון. המענק בגין הפיקדון יחושב לפי ממוצע תשואת המניות בתקופה כפי שחושבה לעיל כשבכל מקרה קרן ההפקדה מובטחת.
ומה זה בעצם אומר? ראשית, בנק ירושלים מנפנף בתשואה מקסימלית של 55%, אבל גם הבוא יודע שמדובר בקשקוש. כדי לקבל תשואה של 55%, צריך להיות שבדיוק בסוף תקופת הפיקדון המובנה בעוד 3.5 שנים, כל 10 המניות יעלו בדיוק ב-55%. זה כמובן לא יקרה, יהיו מניות שירדו, היו מניות שיעלו ויהיו כאלו שיעלו ביותר מ-55% ואז תיקבע להם תשואה של 6%. זה סוג של הימור על מניות הגז והאנרגיה, אבל תשכחו מתשואה של 55%, וגם לא משהו שמתקרב לה. בבנק מספקי תרחישים אפשריים – תוכלו לראות את המידע כאן.
כך או אחרת, חשוב לדעת את היתרונות לצד החסרונות של המוצר המובנה. מדובר על אפשרות לייצר תשואה בתקופה של ריבית אפסית. לא עשרות אחוזים, ובכל את – אפשרות לעשות יותר מהאלטרנטיבות הקיימות. חשוב לדעת את הסיכונים – ראשית, להבין אם באמת יש הבטחה מלאה לקרן הנומינלית ושנית להבין שהכסף סגור לתקופה ארוכה ובתשואה לא וודאית.
מדריך – פיקדונות מובנים – כל מה שדצריך לדעת
הגירעון בהון החוזר של אורבנקורפ רגע לפני גיוס אג"ח היה רמז עבה לעתיד לבוא – מי משקיע באג"ח של חברה עם גירעון בהון החוזר?
מה הבעיה עם הנכסים השוטפים של אורבנקורפ? איך זה שהם יתממשו על פני חמש שנים (ולא שנה), ומה היתה האינדיקציה הטובה ביותר לנפילה של החברה?
נניח שאתם מנהלי השקעות בגוף מוסדי ואתם בוחנים השקעה בהנפקת אג"ח של חברת נדל"ן. אתם מקבלים את התשקיף שכולל תיאור רחב על עסקי החברה לצד הדוחות הכספיים של החברה כמה שנים לאחור.
מהמאזן עולה התמונה הבאה – יש לה נכסים בסך של 957 מיליון שקל, התחייבויות בסך של 720 מיליון שקל, והון עצמי של 237 מיליון שקל. הנתונים האלו כנראה לא ממש יעזרו לכם לקבל החלטה, ואתם יורדים לרזולוציה עמוקה יותר- הנכסים השוטפים של החברה מסתכמים ב-435 מיליון שקל, וההתחייבויות השוטפות מסתכמות ב-648 מיליון שקל. הנתונים האלו כבר אמורים להציף חשש מסוים. נכון, זו תמונה חלקית, אבל אלו חלקים די חשובים בפאזל והם לא מסתדרים.
גירעון בהון החוזר
הנכסים השוטפים מבטאים את הנכסים שאמורים להפוך למזומנים בטווח של שנה (לרוב שנה, למעט יוצאים מהכלל – מיד הרחבה), וההתחייבויות השוטפות אמורות להיות משולמות בטווח של שנה. ההפרש ביניהם – נכסים שוטפים פחות התחייבויות שוטפות נקרא – הון חוזר, והוא אמור תיאורטית לבטא את היקף המזומנים שיהיה במאזן בתוך שנה אז, מכאן יוצא שלכאורה יש כאן חור גדול (גירעון בהון החוזר) של 213 מיליון שקל. איך החברה תממן את הגירעון הזה? לא ברור, זו חברה שעוסקת בתחום הנדל"ן בעיקר היזמי, היא מוכרת דירות באופן שוטף, אבל מהשנים האחרונות ומהפרויקטים בקנה לא ברור אם יש לה תזרים חזוי שיסגור את הגירעון הזה. גירעון בלי תזרים באופק ובלי גופים (בנקים, ספקים ואחרים) שמממנים אותו, הוא צרה צרורה, אבל רגע – אולי בדיוק מהסיבה הזו יש הנפקה, גיוס האג"ח יסגור חלק גדול מהגירעון הזה.
החברה הזו, אורבנקורפ שפועלת בקנדה ונשלטת על ידי אלן ססקין (שעל רקע המשבר נמצא בפשיטת רגל ) היא אחת מגל ההנפקות הזרות ששוטף את הבורסה המקומית. כן, אצלנו החברות האלו יכולות לגייס, שם – בארה"ב, הן מתקשות לגייס, ואת האבסורד הזה הן מנצלות לגיוסים של מיליארדים. אורבנקורפ גייסה לפני כמה חודשים בודדים 180 מיליון שקל – למרות הגירעון בהון. הכסף הזה די נעלם, בשבועות האחרונים מתברר שמדובר באחד הפלופים הגדולים של השנים האחרונות – החברה פשוט קרסה, וביקשה הקפאת הליכים והגנה מפני נושים. איך זה יכול להיות? עדיין לא ברור, אבל מה שברור שכבר בדוחות היו סימנים מוקדמים למצוקה של החברה.
הנכסים השוטפים – יהפכו למזומנים עד 5 שנים מיום המאזן
הבעיה הראשונה היא כאמור בגירעון בהון החוזר. מי שמלווה כסף לחברה צריך לבחון אם מדובר בגירעון מתמשך, או גירעון שיש לו כיסוי (תזרים עתידי, מלווים מובטחים ועוד) – זה לא המצב באורבנקורפ, ומעבר לכך, הגירעון בהון החוזר עוד חמור ממה שמתקבל מתמטית. אורבנקורפ מסתבר היא מהחברות שהכלל בקשר לנכסים השוטפים לא חל עליהם. נכסים שוטפים הם לרוב נכסים שיהפכו למזומנים עד שנה, אבל אם מדובר בחברות עם אורך חיים תפעולי ארוך משנה, אזי הנכסים במסגרת סעיף הנכסים השוטפים, יהפכו למזומנים בטווח של משך החיים התפעולי. החשבונאות מאפשרת זו, וזה רלבנטי לחברות מסוגה של אורבנקורפ – חברות בנייה, שכן להן אין משמעות לשנה, מסגרת הפעילות שלהן היא הרבה מעבר לשנה – המחזור התפעולי שלהן הוא כמה שנים טובות משלב רכישת הקרקע, הגשת תב"ע, תכנון, בנייה, שיווק ומכירות. החברות הישראליות בתחום לרוב מדווחות על מחזור חיים תפעולי של 3 שנים, אורבנקורפ מדווחת על מעין שלוש פעילויות, פעילות שוטפת "רגילה" ושתי פעילויות של נדל"ן יזמי – אחת עם מחזור תפעולי של 3 שנים והשנייה עם מחזור תפעולי של 5 שנים, ואת זה אפשר לדעת רק מהביאורים לדוחות השנתיים – "לקבוצה שני מחזורים תפעוליים" כתוב בביאור, "בהתייחס למלאי דירות בהקמה בבנייה רוויה, תקופת מחזור התפעולי הינה עד חמש שנים. בהתייחס לבנייה צמודת קרקע , תקופת המחזור התפעולי הינה שלוש שנים. בהתייחס ליתר הפעילויות, המחזור התפעולי הינו שנה. לפיכך, הנכסים וההתחייבויות הקשורים באופן ישיר למלאי דירות בהקמה (הן בבנייה רוויה והן בבנייה צמודת קרקע) מסווגים בדוח על המצב הכספי במסגרת הנכסים וההתחייבויות השוטפים בהתאם לתקופת המחזור התפעולי המתייחסת לכל פעילות".
המשמעות של הביאור התמים הזה היא ענקית – אין משמעות לחישוב ההון החוזר (הגירעון בהון החוזר), מכיוון שבתוך הנכסים השוטפים יש נכסים שיהפכו למזומן לא בטווח של שנה אלא בטווח של שנתיים, שלוש שנים, ארבע שנים ואפילו קרובה לחמש שנים. מנגד, ההתחייבויות אמנם לכאורה מזוהות ונרשמות בהתאם לאורך החיים התפעולי של הנכסים הרלבנטיים, אלא שאם מפשפשים בביאורים מגלים שככל הנראה רוב ההתחייבויות הפיננסיות מוגדרות בהתאם להלכה ה"רגילה" – התחייבויות שנפרעות בטווח של שנה מוצגות בהתחייבויות שוטפות והתחייבות פיננסיות שנפרעות לאחר שנה נרשמות כהתחייבויות לזמן ארוך. כלומר, בתוך הנכסים השטפים יש נכסים רבים שלא יתורגמו למזומן בטווח של שנה (מלאי הדירות למשל מהווה 284 מיליון שקל מתוך נכסים שוטפים בסך 436 מיליון שקל, והוא בהגדרה ימומש בהתאם למחזור החיים התפעולי – שלוש עד חמש שנים); ומנגד – חלק גדול מההתחייבויות דווקא כן יתממש בטווח של שנה ( הלוואות מתאגידים פיננסים ואחרים בסך 430 מיליון שקל מתוך התחייבויות שוטפות בסך 648.7 מיליון שקל). מתמטיקה פשוטה אמורה להוביל אתכם לגירעון גדול משמעותית ממה שנראה בהתחלה. וזה כבר מתחיל להדאיג – איך החברה תסגור את הגירעון? אלא שמי שקרא בתשקיף היה עלול לקבל תמונה אחרת – החברה מסבירה שהגירעון החשבונאי בהון החוזר דווקא הופך לחיובי באם מתייחסים לשנה קדימה. החברה מציגה את רוב הנכסים השוטפים ככאלו שיתממשו בתקופה של 12 חודשים. זו התחזית של החברה, תחזית אופטימית מדי (ואולי חסרת בסיס).
חשבונאות ליברלית ברישום נדל"ן להשקעה
תוסיפו לגירעון בהון החוזר את החשבונאות מאוד ליברלית ברישום הנדל"ן להשקעה (שניפח את הנכסים ואת הרווחים בשנים הקודמות), ותקבלו חברה שכנראה לא היתה צריכה להשלים את הגיוס. אז איך זה קרה? פשוט – יש הרבה כסף שמחפש אלטרנטיבות ( האשמה בריבית הנמוכה), ומנהלי ההשקעות פונים גם לאג"ח יותר מסוכנות (אף אחד לא ציפה לכזה סיכון גדול) בתמורה לפיצוי בריבית – זו הדרך שלהם לייצר תשואה, אבל אין מתנות חינם בשווקים. השאלה הגדולה – אם הריבית על אגרות החוב מתמחרות את הסיכון, או שפשוט בגלל הכסף הרב שמגיע לגופים המוסדיים אז כבר אין ברירה וקונים מכל הבא ליד?
תכנים רלבנטיים:
הקרנות שקנו את הזבל של אורבנקורפ
גירעון כרוני בהון – איך זה אפשרי
קרן הנאמנות ברק ממונפת של בית ההשקעות ברק בניהולו של שי ברק, הושקה בסוף חודש מרץ, ונראה שהיא עדיין לא זוכה לאמון המשקיעים. בדיווח הבורסה המעודכן לסוף מרץ, בקרן יש 100 אלף שקל בלבד, וגם אם זה עלה במהלך השבועות האחרונים, נראה שעדיין מדובר על קרן קטנטנה. איך אנחנו מעריכים זאת.
הקרן דיווחה לאחרונה כי שני גורמים מקורבים מחזיקים ב-76% מהיקף ההשקעות בקרן, וזאת לעומת 46.4% בתאריך 27 באפריל. לא ברור מי המקורבים, ייתכן שהם מבעלי השליטה בברק – אפרים שגיא (27.5%), תומר חיים (27.5%) יוסף הרמן (25%) ושי ברק עצמו (20%). נכון למועד התשקיף (חודש מרץ) דיווחה ברק על ניהול כספים כולל של 27 מיליון שקל – סכום נמוך במונחי בית השקעות.
לחברה מספר קרנות נאמנות שהשיקה מאז הקמתה, לרבות ברק גמישה, ברק חוזים עתידיים (שגם היא הושקה לאחרונה וגם היא מנהלת סכום נמוך – 400 אלף שקל נמוך לסוף מרץ), ברק אג"ח מדינה וברק 10/90. רוב הכספים המנוהלים הם בשתי הקרנות האחרונות.
השקה של קרנות גם אם הם לא מגייסות כספים, חשובה מאוד לבית השקעות חדש, ואולי זה המקרה של ברק. ברגע שהקרן הושקה היא כבר חלק מהמשחק, היא רשומה ומדווחת (ובהתאמה יש עלויות לא מעטות), אבל היא גם מייצרת תשואה, ועוברת את השנה הראשונה – שנה שבה הקרן לא נכנסת למערכת הדירוג של הבנקים. כל הרעיון בשיווק הקרנות הוא להגיע למערכות של הבנקים. רק משם (נכון לעכשיו) מגיעים הכספים, ומי שבעצם קובע לאן זה יזרום הן מערכות הדירוג של הבנקים שמשפיעות באופן מוחלט על היועצים בבנקים – הכסף של המשקיעים זורם לפי המערכות דירוג.
ועל רקע זה, שם המשחק הוא להגיע לדירוג טוב, ודווקא ככל שהקרן יותר קטנה ולכן גם יותר גמישה בפעולות שלה, הסיכוי שלה להגיע לדירוג טוב הוא גבוה יותר. יש מנהלי קרנות שמשיקים קרנות רק כדי שהם יהיו במשחק, ואחרי שנה הן נכנסות למודל הדירוגים של הבנקים ואז הם כבר יכולות עם הנתונים שלהם טובים להשתלב גבוה בדירוג ולהשיג מיליונים רבים שיזרמו אליהם. במילים פשוטות – זה עניין של סיכוי סיכון – להשיק קרן ולתחזק אותה שנה עולה כסף. אבל גם אם אין הזרמות כספים בשנה הראשונה, באם המנהל הצליח (וכשהקרן קטנה יש סיכוי גבוה יותר) לייצר תשואה, הוא נכנס גבוה לדירוגים בשנה העוקבת, ואז הסיכון הזה עשוי להתברר כמשתלם מאוד.
זה לא אומר, חשוב להדגיש, שמנהלי הקרנות פועלים באופן לא ליגיטימי, זה אומר שאם אתם רואים קרן חדשה עם נתונים מצויים, ובבנקים ממליצים עליה, חשוב לוודא כמה זמן היא בשוק ואם זה יכול לנבוע מכך שכשהיא היתה קטנה היא עשתה תשואה גבוה שהכניסה אותה לדירוג הגבוה , ואז זו כבר החלטה שלכם אם להאמין שהיא תמשיך לשכפל את ההצלחה או לא.
קרנות נאמנות השקיעו בזבל של אורבנקורפ והן רושמות עכשיו הפסדים ניכרים. אורבנקורפ התבררה כפלופ ענק – חברה שפועלת בשוק האמריקאי והגיעה לכאן כדי לגייס אג"ח הצליחה בגדול- גייסה 180 מיליון שקל, אבל מהר מאוד (תוך כמה חודשים) התברר שהכסף שהוזרם (רוב כסף הוזרם על ידי הגופים המוסדיים) נמחק (ברובו הגדול).
אורבנקורפ היא אחת מתוך עשרות חברות כאלו שאין להם זיקה למשק הישראלי וכל מה שהן רוצות זה את הכסף של הישראלים, והן מצליחות – מעל 12 מיליארד שקל גייסו בשנים האחרונות על ידי חברות מסוג זה שהמשותף להן – פעילות נדל"ן בצפון אמריקה.
הפלופ של אורבנקורפ
אורבנקורפ התבררה כסוג של הונאה (עכשיו מנסים לברר איך זה קרה ומי אשם) אבל כבר בעת הגשת התשקיף, התברר שמדובר בחברה שדוגלת בגישות ליברליות. זה התחיל בתמחור גבוה מאוד של הנכסים בספרים, רישום הלוואות כנראה שלא על פי הכללים החשבונאיים, אבל החשדות חמורות ביותר כשרשות ניירות ערך בודקת הונאה של המשקיעים המקומיים ותרמית שנרקמה בין בעל השליטה בחברה לבין מלווה שסיפק הלוואה בידיעה שאחרי הגיוס בארץ יוחזר לו כספו, ואז החבר הלא תוכל להמשיך ולשרוד.
קרנות הנאמנות שמחזיקים באורבנקורפ
כך או אחרת, קרנות הנאמנות נפלו עם ההשקעה הזו ובגדול. אקסלנס דיווחה על שערוך מחדש של אגרות החוב של אורבנקורפ והפסד של עד 0.5% בשתי קרנות אג"ח, ובקרנות אג"ח זה הרבה כסף – "הוקמה וועדה שהוסמכה לקבוע את שווי אורבנקורפ אג"ח א' (מספר ני"ע: 1137041) שהונפקו על ידי אורבנקורפ אינק (להלן :"אגרות החוב" או "האג"ח"), וזאת, בין השאר, עקב הפסקת המסחר באגרות החוב החל מיום 21/04/2016 והודעת מדרוג בע"מ מיום 23/04/2016 אודות הפסקת דירוג אגרות החוב הנ"ל (אשר דורגו עד למועד זה בדירוג השקעה)", מציינים בהודעה של אקסלנס ומפרטים את ההפסדים –
המחיר שנקבע לפני השערוך – 47.1 אגורות, המחיר שנקבע אחרי – 35 אגורות – שיעור השינוי במחיר האג"ח – 25.7%, וההשלכה על הקרנות:
אקסלנס (0A) אג"ח נדל"ן חשיפה לאמריקה – חברות – קרן נאמנות (מספר קרן: 5118096) – הפסד של 0.52%
אקסלנס (0A)(!) שכבות קונצרני – קרן נאמנות (מספר קרן: 5112396) – הפסד של 0.35%.
אחרי רישום ההפסדים האלו החשיפה של קרן אג"ח נדל"ן חשיפה לאמריקה היא כ-1.5% ושלאג"ח שכבות קונצרני – כ-1%. אגב, ההפסד עד כה הוא גבוה יותר, שכן מאז ההנפקה נפלו האג"ח ב-50%. קרן אקסלנס אג"ח נדל"ן חשיפה לאמריקה ירדה מתחילת השנה ב-2.5%.
גם מנורה מחזיקה באג"ח של אורבנקורפ – החשיפה שלה – בקרן הנאמנות מנורה מבטחים אג"ח ללא מניות (0.31%), בקרן מנורה מבטחים אג"ח קונצרני (0.25%), מנורה מבטחים אג"ח A (0.25%), מנורה מבטחים בונד ריבית משתנה (0.2%) ומנורה מבטחים שקלית מנוהלת (0.15%).
מיטב חשופה במיטב שקלית (0.18%), אניגמה אג"ח ללא מניות (0.28%) ואזימוט אג"ח ללא מניות (0.12%).
באנליסט מודל דרוג פנימי (0.16%) ובילין לפידות שיעור החשיפה יחסית משמעותי – בקרן ילין לפידות (00) שקלית ממוקדת ללא מניות – 0.51%, בקרן ילין לפידות (00) שקלית 1-4 שנים – 0.30%, בקרן ילין לפידות (0B) תיק השקעות ללא מניות- 0.39%; בקרן ילין לפידות (0A) מדדית ללא מניות 0.27% ובקרן ילין לפידות (0A)י A ומעלה עד 4 שנים 0.38%.
נראה שהנפגעים הגדולים בקרנות הנאמנות היו אקסלנס וילין לפידות. היתר גם אם השקיעו עשו זאת במיון נמוך במיוחד.
למדריכי קרנות ותעודות סל:
קרנות סמארט-בטא – מדוע זה רק גימיק?
השקעתם בניירות ערך? הפסדתם הכל ותוך כדי גם לקחתם אשראי ואתם חייבים כספים לבנק – כדאי שתכירו את המקרה של אורלי הרן. המקרה צריך להילמד בכל קורס בשוק ההון. מדובר באישה כשירה מבחינה משפטית שחלתה ונתנה ייפוי-כוח מלא לבנה לבצע פעולות בחשבון הבנק שלה. הבן ביצע פעולות ספקולטיביות בחשבון הבנק ובמקביל לקח אשראי מהבנק, כשבסופו של דבר מחק את כל ההון של המשפחה והותיר חוב ענק של 20 מיליון שקל בחשבון של אמו. מי אחראי להפסדים? מי אחראי לחוב הענק?
המקרה של אורלי הרן
בפסק הדין חשוב במיוחד ותקדימי של השופטת דרורה פלפל משנת 2013 נקבע כי הבנק הפר את חובת הזהירות שלו כלפי הלקוחות, ומשמע יש אחריות גם על הבנק – "כשם שיש בדין הפלילי חובה מכוח הדין למנוע התאבדות פיזית – אזי מכוח חובת האמון והנאמנות המוגברת שבין הבנק לבין לקוחו, מכוח חובת תום-הלב והדרך המקובלת, בשלב שבו מגיע הבנק למסקנה כי התנהלות הלקוח… עלולה לגרום בזמן קצר ל'התאבדות כלכלית' של הלקוח – יש לעצור את פעילותו בחשבון". על רקע המשפטים האלו מכונה הנושא – המתאבדים הכלכליים" והוא זכה לתגובות תמיכה רבות, לצמד תגובות נגד של המערכת הבנקאית.
מי זה "מתאבד כלכלי"?
השופטת פלפל קבעה כי יש לחלק את האשמה בין הבן של אורלי הרן (כלומר אחריות המשפחה) לבין אחריות הבנק עצמו, ולכן הבנק צריך להשיב לאורלי הרן חלק מהכספים בשל אחריותו (חלקו באחריות) וחוסר מעשיו כדי למנוע "ההתאבדות כלכלית" של הבן הספקולנט. זה לא נגמר כאן – הוגש ערעור, אך בסופו של דבר, בית המשפט העליון לא ממש נגע בסוגיה התיאורטית ולא הגדיר את המקרה כהלכה מחייבת (אך גם לא הגדיר ההיפך). שופטי בית המשפט העליון קבעו בשנת 2015 (שנתיים לאחר ההחלטה השיפוטית הראשונה) שהבנק (בנק מזרחי טפחות) צריך להפחית את חוב הלקוחה בגלל אחריותו ב-25% ולא ב-50% כפי שהחליטה השופטת פלפל.
האם הבנק אחראי?
בית המשפט העליון הגדיר את מחויבות הבנק תחת כותרת של "אשם תורם", מבלי להתייחס לעניין האחריות על "התאבדות כלכלית" כשהקביעה הוסכמה במסגרת פשרה בין הצדדים.
וכמה נקודות חשובות מהסיפור הזה –
1. ייפוי כוח לא נותנים לכל אחד, גם אם הוא בן משפחה. לעיתים קרוובת דווקא הקרבה המשפחתית גורמת לנו להטייה מחשבתית, אבל כדי לנהל את הכסף, עדיף לעשות זאת בידי כאלו שמבינים, גם בגלל העניין המקצועי וגם כדי לא לערב משפחה עם כספים ועסקים.
2. לא לקחת אשרא להשקעות – אנשים "רגילים" שבורסה היא לא עסק בשבילם, לא צריכים לקחת אשראי לשם השקעות.
3. לבנק יש מחויבות מסוימת כלפי הלקוחות. היא עדיין לא ברורוה משפטית, אבל היא קיימת בהתקיים תנאים מסוימים (פעילות ברשלנות או אשמה תורמת) ואז בהתאמה קיימת גם אחריות לבנק (אחריות כספית) – עם זאת, מדובר על אחריות חלקית – בית המשפט העליון אישר הסכם פשרה של השתתפות הבנק ב-25% מהחוב הכולל שנלקח.
מדריכי השקעות:
ככה תנהלו את הכסף שלכם בלי תיווך
מדריך קרנות סל (לשעבר תעודות סל) – כל מה שצריך לדעת
קרנות מחקות – האם כדאי?
הסבר מורחב: איך מגינים על חשבון ההשקעות מפני פעולות מסוכנות
מי שנותן ייפוי כוח בחשבון ההשקעות, או מאשר מסגרת אשראי למסחר, חושף את עצמו להפסדים שעשויים לעבור את הסכום שהשקיע. לכן חשוב להגדיר מראש מה מותר לבצע בחשבון, ולבקש מהבנק התראות על פעולות חריגות. השקעה עם מינוף יכולה להגדיל רווחים, אבל גם להפוך ירידה לחוב.
אם אתם נותנים ייפוי כוח, הגבילו אותו לסוגי פעולות ולסכומים.
בדקו את דפי החשבון באופן קבוע, גם כשמישהו אחר מנהל את ההשקעות.
דוגמה להמחשה: נניח שבחשבון יש להמחשה 100,000 ש"ח, ומי שמנהל אותו לוקח אשראי של 100,000 ש"ח נוספים ומשקיע 200,000 ש"ח. ירידה של 50% מוחקת את כל ההון העצמי, וירידה גדולה יותר יוצרת חוב לבנק. המספרים להמחשה בלבד.
מה זה ייפוי כוח מוגבל?
ייפוי כוח שמתיר רק פעולות מסוימות.
האם הבנק חייב להזהיר?
יש לבנק חובות זהירות, ובמקרים מסוימים בתי משפט בחנו אותן.
איך מבטלים מסגרת אשראי למסחר?
בפנייה לבנק.
מה עושים אחרי הפסד גדול?
מבקשים פירוט פעולות ומתייעצים עם עורך דין.
האם מינוף מתאים לרוב המשקיעים?
בדרך כלל לא, בגלל הסיכון.
צעדים מעשיים
- הגבילו את ייפוי הכוח.
- בטלו אשראי למסחר שאינו נחוץ.
- הגדירו התראות.
- עברו על הדפים כל חודש.
בשורה התחתונה: ההגנה הטובה ביותר היא לדעת מה קורה בחשבון. הגבלות והתראות פשוטות יכולות למנוע הפסד שהופך לחוב.
להמשך קריאה: בדיקת ההשקעות הפיננסיות
שאלות ותשובות
? מה המקרה שמתואר במדריך?
לפי המדריך, אישה נתנה לבנה ייפוי כוח בחשבון הבנק, והוא ביצע פעולות ספקולטיביות ולקח אשראי שהוביל להפסדים כבדים. נטען שגם הבנק נושא באחריות.
? מתי בנק עשוי להיות אחראי להפסדים?
כשהוא לא פעל בזהירות הנדרשת, למשל כשאישר אשראי גבוה או פעילות חריגה בלי בדיקה מתאימה. זה נבחן בכל מקרה לגופו.
? מה פסק בית המשפט העליון בפרשת "המתאבד הכלכלי"?
לפי המדריך, בית המשפט העליון הקטין את אחריות הבנק לעומת הפסיקה בערכאה הקודמת, ועשה זאת במסגרת פשרה בין הצדדים. הוא הגדיר את אחריות הבנק כ"אשם תורם", ולא קבע הלכה מחייבת בשאלת "ההתאבדות הכלכלית".
? איך מגינים על חשבון של הורה מבוגר?
מגבילים את ההרשאות, מבקשים מהבנק התראות ומעורבים כמה בני משפחה. ייפוי כוח מתמשך מסודר עדיף.
? מה עושים אם נוצר הפסד בגלל התנהלות הבנק?
פונים קודם לבנק בתלונה, ואחר כך לפיקוח על הבנקים או לבית משפט. כדאי להיעזר בעורך דין.
אזהרת רווח היא הודעה של חברה נסחרת למשקיעים שהיא לא תעמוד בתחזית הרווח שלה. ההודעה נמסרת לפני מועד הפרסום של תוצאות הרבעון והיא מעידה על ביצועים חלשים ברבעון. אזהרת רווח מקובלת מאוד בשוק המניות האמריקאי מסיבה פשוטה – שם יש הנחיות וציפיות רבעוניות מהחברות, כך שיש בנצ'מרק שאם לא מגיעים אליו, אז צריך להזהיר. ובכלל – בבורסה האמריקאית, וול סטריט, שמים דגש רב על אספקת מידע מפורט ומלא למשקיעים בכל השלבים, ולכן תעשיית האנליזה כה משמעותית שם, ומכאן גם הצורך "לשרת" את המשקיעים ולספק להם תחזית.
במקרים רבים התחזית היא בשם ההנהלה, ובמקרים רבים יותר מדובר בעצם על תרגום הדוחות הקודמים והמסרים שעלו בשיחת הוועידה בין ההנהלה לאנליסטים ולמשקיעים, למספרים בדוחות של האנליסטים. כלומר, או שהחברה עצמה מפרסמת תחזית לרבעון הבא, או שהאנליסטים שמסקרים אותה מפרסמים תחזית המושתתת על דוחות קודמים ושיחות עם ההנהלה.
ברגע שהנהלת החברה לא עומדת ביעד הרווח, היא מפרסמת אזהרת רווח, וברוב המקרים התגובה של השוק כואבת – ירידה חדה במניית החברה, אלא אם האזהרה היתה כאילו ידועה לשוק, כלומר המשקיעים העריכו שזה עומד לקרות. כאן, תוכלו לקרוא על כל המקרים של אזהרות רווח.
כללי המשחק בוול סטריט – ניהול תחזיות
עם פרסום התוצאות הכספיות, החברות הנסחרות בבורסה האמריקאית, נוהגות במקביל למסירת דיווח והסבר על תוצאות העבר, לספק אינדיקציות להמשך. האנליסטים מעבדים את המידע ומפרסמים תחזיות, ובהתאמה מניית החברה עולה או יורדת בבורסה. התהליך הזה חשוב במיוחד לחברות כי אם הן מצליחות לדברר את הרווחים שלהן ואת המספרים שלהן בצורה טובה לשוק, זה משפיע לחיוב על מחיר המניה, ומחיר המניה הוא ברוב המקרים הדבר החשוב ביותר – זה חשוב למשקיעים, לבעלי השליטה וגם להנהלת החברה, שרוב השכר שלה מגיע דרך בונוסים ואופציות שתלויים במחיר המניה. האינטרסים מאוד ברורים, ולכן חשוב מאוד לקרוא בזהירות ובביקורתיות את המספרים בדוחות, שלפעמים ניתנים לעיוות חשבונאי.
כאשר חברה מספקת הערכה לתוצאות בעתיד, היא לרוב מספקת טווח של תחזית הן להכנסות והן לרווח. אם לאחר מכן היא מפרסמת תוצאות ובמבט קדימה היא משנה את התחזיות, היא בעצם מנמיכה תחזיות, ויש הבדל דק בין אזהרת רווח להנמכת תחזיות. כאשר מדובר על תוצאות הרבעון הקרוב, אזי פרסום של תוצאות נמוכות מהחזוי (לפני הפרסום הסופי של הדוח) הוא אזהרת רווח, אבל אם מדובר על תוצאות הרבעונים הבאים, מדובר על הנמכת תחזיות – זה ההבדל ההיסטורי בין המונחים, למרות שכיום יש בלבול בין המושגים. אבל האמת היא שזה לא ממש חשוב – מה שחשוב הוא שהחברה לא עמדה ביעדים בתקופה מסוימת וההשלכה של זה על השוק.
אזהרת רווח – המחשה
הנה המחשה תיאורטית לאזהרת רווח: נניח שאנחנו משקיעים במניית יצרנית האייפונים אפל (AAPL); 52–53 מיליארד דולר מכירות ו-7.5–8.5 מיליארד רווח בדוגמה הם המחשה תיאורטית ישנה, לא תחזית חיה. כמה שבועות לפני סוף הרבעון החברה מפרסמת אזהרת רווח – היא תמכור ברבעון ב-50 מיליארד דולר, והרווח יסתכם ב-6.5 עד 7 מיליארד דולר. הפרסום התיאורטי הזה אמור להשפיע באופן שלילי על מניית החברה. כעבור כמה שבועות, במועד פרסום התוצאות, החברה צפויה לפרסם דוחות בהתאם לאזהרת הרווח וכן לספק תחזית קדימה, שעשויה להיות במקרים רבים נמוכה מהתחזית הקודמת, משמע – הנמכת תחזיות.
אזהרת רווח והשוק המקומי
ובעוד כללי המשחק בוול סטריט סובבים סביב תחזית החברות ועמידה או אי עמידה בהן, הרי שבישראל זה עדיין לא מקובל. רשות ניירות ערך ניסתה לגבש מתווה לפרסום אזהרת רווח לצד פרסום תחזיות, אבל בסופו של דבר הוחלט על העברת כל המידע של החברות במסגרת הדוחות – הדוח הכספי (החשבונאי) שכולל את המידע ההיסטורי ואת דוח הדירקטוריון (סקירת המנהלים) שבו ניתן למסור הערכות, ציפיות, תחזיות, צבר הזמנות ואינדיקציות נוספות שמשליכות על הביצועים בעתיד. בפועל, חברות מעטות שנסחרות בארץ מספקות תחזיות קדימה – אלא אם מדובר על חברות דואליות שנסחרות במקביל בשתי הבורסות, ואז הן כן מפרסמות תחזית, ומכאן שגם המושג אזהרת רווח כמעט ולא רלוונטי בארץ. אין תחזית רווח ולכן אין אזהרה, אלא אם מדובר על מקרה חריג – הוצאות גדולות, הפסדים גדולים, מחיקות, שינוי דרמטי בפעילות העסקית או בשווקים, ואז החברות מפרסמות מידע בסגנון אזהרת רווח. הרי אחרי הכל, ברגע שקורה משהו מהותי בחברה, חובה לדווח עליו למשקיעים, ושינוי דרמטי במתווה הביצועים הוא כמובן משהו מהותי. אך כל עוד זה לא דרמה – אין דיווח.
אזהרת רווח – הזדמנות או סכין נופלת?
אזהרות רווח גורמות לרוב לירידה משמעותית במניית החברה. במקרים רבים הירידה הזו אינה כלכלית, אלא מעבר לכך – היא מבטאת את האכזבה הגדלה של המשקיעים ויש בה אלמנט פסיכולוגי, לרבות תופעת העדר – כשהעדר קונה, כולם קונים, וכשהוא מוכר כולם מוכרים. אך יש בירידה גם ביטוי גדול למשבר אמון מול הנהלת החברה, והשאלה היא עד כמה משבר זה עמוק. ככלל, במקרים רבים כשמוצאים ג'וק במטבח יתגלו ג'וקים נוספים, כלומר יהיו צרות נוספות, אבל זה כמובן לא מדע מדויק.
משקיעים מתוחכמים שנשענים על ביצועים ומספרים במקביל לניתוח הפעילות, המגמות, הענף, וכו', פועלים במגרש של אזהרות הרווח והנמכות הציפיות, ומגלים לעתים עיוותים בין המחירים של החברות המזהירות למניות בענף. הם מחפשים מניות של חברות מזהירות שירדו בחדות מעבר לאלמנט הכלכלי ומעבר למרווח ביטחון שהם לוקחים, בהתחשב באפשרות שייתכנו צרות נוספות, לרבות הנמכת ציפיות ועוד, ואז מבחינתם זו עשייה להיות השקעה טובה. יש קרנות גידור שמתמחות בסוג כזה של השקעות. עם זאת, צריך לזכור שזה משחק מסוכן – במקרים לא מעטים אזהרה רדפה אזהרה, והביצועים הלכו והתדרדרו, ומציאת התזמון הנכון להשקעה התבררה כעניין מאוד גמיש וכמובן שלא מובטח.
מדריכי השקעות:
הסבר מורחב: איך מגיבים להודעה על רווחים חלשים
הודעה מוקדמת של חברה שהרווח יהיה נמוך מהצפוי גורמת לעתים לירידה חדה במניה. השאלה למשקיע היא אם הבעיה זמנית או מבנית. ירידה בגלל אירוע חד פעמי עשויה ליצור הזדמנות, ואילו ירידה בגלל אובדן לקוחות או תחרות עלולה להימשך. לכן צריך לקרוא את ההסבר של החברה ולבדוק אותו מול מקורות נוספים.
אל תמהרו לקנות רק כי המניה ירדה, ואל תמהרו למכור רק בגלל הכותרת.
בדקו גם אם החברה משנה את התחזית לשנים הבאות.
דוגמה להמחשה: נניח שמניה ירדה להמחשה מ-100 ל-80 ש"ח אחרי אזהרה, והרווח הצפוי ירד מ-5 ל-4.5 ש"ח למניה. המכפיל ירד מ-20 לכ-17.8. אם הבעיה זמנית, ייתכן שהמחיר החדש אטרקטיבי, אבל זה דורש בדיקה. המספרים להמחשה בלבד.
למה חברות מפרסמות אזהרה?
כדי לעדכן משקיעים מוקדם על חריגה מהציפיות.
האם המניה תמיד יורדת?
לא תמיד, לפעמים השוק כבר ציפה לזה.
איך מבחינים בין זמני למבני?
קוראים את ההסבר ובודקים את מצב הענף.
האם כדאי לקנות בירידה?
רק אחרי ניתוח, לא מתוך תחושה.
איפה מוצאים את ההודעה?
בדיווחי החברה ובאתר שלה.
צעדים מעשיים
- קראו את ההודעה המלאה.
- בדקו אם הבעיה חד פעמית.
- חשבו את המכפיל החדש.
- החליטו לפי התוכנית שלכם.
בשורה התחתונה: אזהרת רווח היא מידע, לא פקודה. ניתוח שקול של הסיבה עוזר להחליט אם לצאת, להחזיק או לנצל את הירידה.
להמשך קריאה: מחשבון כמה צריך לעלות כדי לחזור מהפסד
שאלות ותשובות
? מהי אזהרת רווח?
הודעה של חברה נסחרת שהיא לא תעמוד בתחזית הרווח שלה. היא ניתנת לפני פרסום התוצאות.
? למה זה נפוץ בוול סטריט?
בשוק האמריקאי החברות מפרסמות הנחיות וציפיות רבעוניות, ולכן הן מזהירות כשהן צפויות להחטיא. השוק מעריך שקיפות.
? איך המניה מגיבה?
בדרך כלל המחיר יורד, לעיתים בחדות. עוצמת התגובה תלויה במידת ההחטאה ובסיבה.
? האם אזהרת רווח יוצרת הזדמנות?
לפעמים, אם הבעיה זמנית והשוק הגזים בתגובה. צריך לבדוק אם העסק עצמו נפגע לטווח ארוך.
? מה ההבדל בין אזהרת רווח להחטאת ציפיות?
באזהרה החברה מודיעה מראש, ובהחטאה השוק מגלה ביום התוצאות. ההודעה המוקדמת לרוב מרככת את ההפתעה.
כעת ריבית בנק ישראל היא 3.25% וריבית הפריים 4.75% — בנק ישראל פלוס 1.5%. לא 4.75% בבנק ישראל. הפריים ירד עם מחזור ההורדות, אבל המרווח של אחוז וחצי נשאר, וזה עדיין העיוות שעליו המדריך מדבר.
ריבית פריים – עוד עיוות בעולם הבנקאות, ש"במקרה" עוזר לבנקים לעשות עליכם קופה (ואתם אפילו לא ידעתם); וגם – מהי בעצם ריבית הפריים, איך היא קשורה לריבית בנק ישראל, מה הריבית ברגע זה, ועוד
ריבית בנק ישראל עומדת כיום על 3.25%, וריבית הפריים על 4.75%. ב-1 כעת הוריד בנק ישראל את הריבית ל-3.25% (הפריים ירד ל-4.75%). זה אחרי מחזור העלאות שהגיע לשיא של 4.75% ב-2023, ואחר כך הורדות איטיות. עד 2022 הריבית ישבה שנים על 0.1%. זה אומר שלהבדיל מבעבר אם אתם לווים ואם אתם משקיעים-חוסכים יש משמעות אדירה לריבית שאתם מקבלים או משלמים. כי זה כבר לא כסף קטן כמו שהיה בעבר. אתם צריכים כמובן לשאוף למקסם את הריבית שאתם מקבלים על פיקדונות, השקעות וכו', ולהקטין עד כמה שניתן את הריבית שאתם משלמים. מסתבר שחלק גדול מכם לא מפקיד את הכספים בעו"ש לפיקדונות נושאי ריבית. זה אולי היה נכון איכשהו בריבית אפס, אבל היום אתם מפסידים כמה אחוזים טובים בשנה בגלל החוסר ידיעה-עצלות. זה שווה הרבה כסף. מבדיקה שעשינו נמצא שלמשפחה ממוצעת יש 70 אלף שקל בחשבון בעו"ש. כן, זה ממוצע, יש כאלו שיש להם אפס עגול ויש כאלו עם מאות אלפים ואפילו מיליונים, אבל למה לא להשקיע את הסכומים האלו גם לטווח קצר, במקום להשאיר אותם בעו"ש בלי ריבית?
אז ריבית בנק ישראל עומדת על 3.25% והפריים על 4.75%, אבל ריבית בנק ישראל היא לא הריבית שרלוונטית לכם, ואם אתם מחפשים לקחת הלוואה או משכנתא – אתם ממש לא יכולים לקבל הלוואות בריבית הזו. הריבית הזו היא הריבית שבה בנק ישראל מספק מימון לבנקים כשמנגד יש גם הפקדות של הבנקים בבנק ישראל באותה הריבית. כלומר, ריבית בנק ישראל רלוונטית למערכת הבנקאית בלבד. (בכמה עלתה הריבית על המשכנתא – היכנסו למחשבון וגלו)
הריבית של בנק ישראל נקבעת אחת לחודש על ידי חברי הוועדה המוניטרית שמורכבת בעיקר מבכירי בנק ישראל ומחליטה מה תהיה הריבית בחודש הבא. לריבית בנק ישראל יש משמעות כלכלית עמוקה; היא משליכה כמעט על כל פרמטר כלכלי – מדד המחירים לצרכן, שוק האג"ח, שוק המניות, שוק הדירות – כן, הסיבה העיקרית לניפוח המחירים בשוק הדיור היא הריבית הנמוכה, ועוד. אבל הריבית הזו כמעט שלא "מדוברת" מהטעם הפשוט, שהיא כאמור לא רלוונטית בעת מתן הלוואות ואשראי.
לצורך מתן הלוואות ואשראי הבנקים המציאו בעבר הרחוק ריבית אחרת – ריבית הפריים שנשענת על ריבית בנק ישראל, והיא הריבית האמיתית שמקובלת בהלוואות.
בחודשים האחרונים כתבנו גם על יד2 מציגה דירות בחו"ל בפחות ממיליון שקל, קודם בקפריסין, פינוי-בינוי בסוקולוב הרצליה, היטל השבחה על ממ"ד בקומבינציה ועל מגדל נכנסת למשכנתאות.
ריבית פריים = ריבית בנק ישראל + 1.5%
ריבית פריים מוגדרת היסטורית כריבית בנק ישראל בתוספת של 1.5% – וכאן יש מלכוד גדול ועיוות גדול. למה 1.5%? למה לקבוע תוספת ריבית כה משמעותית ביחס לריבית הבסיס? מה בעצם משמעות התוספת העצומה הזו? הגענו לעיקר – אין לזה באמת משמעות כלכלית, זו בעצם "סתם" הגדרה. למה? תחשבו על זה, איך אתם רוצים לקחת את המשכנתא שלכם בפריים פלוס 0.5% או בריבית שקלית קבועה של 5.5%? נוח לבנקאים לייצר עוד מידע שרק הם שולטים ויודעים אותו, נוח למלווים להציג את הנתונים איך שהם רוצים. אחרי הכל, יותר מחצי מהציבור לא באמת יודע מה המשמעות. מרווח של 1.5% הוא גבוה, הוא אפילו ענק גם בתקופות של ריבית גבוהה, אבל זה מושרש כאן תקופה ארוכה, ולמרות שזה מבלבל את הציבור בנק ישראל לא משנה את הפורמט.
למידע על ריבית ההלוואה הממוצעת בבנקים (הצמודה והשקלית)
למדריך ריבית – כל מה שצריך לדעת
ממי היה אפשר לצפות שיחסל את המרווח הגבוה הזה שמקפיץ את ריבית הפריים ביחס לריבית בנק ישראל? ובכן, מבנק ישראל לא ניתן לצפות לעשות משהו בנידון. אחרי הכל, המטרה העיקרית שלו היא יציבות הבנקים ולא יציבות הצרכנים, וכדאי שתפנימו את זה היטב – בבנק ישראל רוצים ללכת כל לילה לישון בידיעה שאין קטסטרופות בפתח, שאין ספק וחשש לגבי יציבות הבנקים, ולכן מבחינת בנק ישראל ריבית גבוהה זה דבר מצוין – ככה הבנקים מרוויחים יותר, ככה הבנקים מגדילים את ההון. כן, זה התפקיד האמיתי של הבנק המרכזי שלנו – הצרכנים לא ממש באג'נדה שלו (לכתבה – בנק ישראל שלא הכרתם: צביעות, שקרים ודאגה לבנקים על חשבון האזרחים).
אין הצדקה לתוספת של 1.5%; שר האוצר, נא להפחית את המרווח
ומה עם רשות התחרות (לשעבר רשות ההגבלים העסקיים)? למה הגוף הזה לא מתערב בדרך שבה נקבעת ריבית פריים? האם אין כאן סוג של תיאום מחירים? כל הבנקים המסחריים מיושרים למחיר אחיד, לריבית אחידה. האם יש מצב כזה, שוק שבו התעריף זהה בין כל החברות?
אז יגידו לכם שמדובר בחישוב היסטורי – כל הבנקים מחשבים באופן זהה לחלוטין את הריבית הזו, ההגדרה אחידה – ריבית פריים היא ריבית בנק ישראל בתוספת של 1.5%. אבל מה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה או מה שצריך להיות. אין היגיון בריבית פריים מנותקת מריבית בנק ישראל למעט הסבר אחד – שיווקי, כלכלי – ככה הבנקים מתחילים את המשא ומתן אתנו, הצרכנים, מלמעלה, עם ריבית מאוד גבוהה. אלא שכאשר הריבית ברצפה, מצופה שגם המירווחים של הבנקים יהיו ברצפה.
ולענייננו – הבנקים עדיין יציבים, חזקים ולא תחרותיים. מה שצריך זה להתחיל בהגדרה מה זאת ריבית פריים ולקצץ אותה, ואולי לדאוג שהיא תהיה תחרותית.
הבנקים, נדגיש, מיושרים להגדרה אחידה בריבית הפריים, אבל הם לא חייבים לעשות זאת. זאת החלטה שלהם. תיאורטית, בנק מסוים יכול לקבוע את הריבית בתוספת של חצי אחוז על ריבית בנק ישראל. אלא שכולם ממושמעים, אותו מחיר לאורך כל הדרך, בלי תחרות אמיתית, ואם זו נקודת הפתיחה של ההלוואות לציבור, הרי שהציבור בבעיה.
למה ריבית הפריים גורמת לכם לשלם יותר?
אז יגידו לכם – מה זה משנה מהי ריבית הפריים, זה סתם מספר, וכשלוקחים הלוואה מהבנק אפשר לקבל אותה בריבית נמוכה מהפריים, וזה נכון. אבל כשאתם עומדים לקנות דירה ומתחילים אתכם ב-3 מיליון שקל, אתם חושבים בסוף שגם 2.5 מיליון שקל זה מחיר טוב, אבל אולי מלכתחילה זה היה צריך להיות 2 מיליון שקל. ככה זה בכל שוק, וכאן סידרו לבנקים עמדת פתיחה מצוינת.
אז יגידו לכם – יש תחרות בין הבנקים, וזה לאט לאט קורה בשטח, אבל תחרות לא יכולה להצליח במקום שמלכתחילה תנאי הפתיחה בעייתיים. כמה תחרות תעזור אם המירווח הוא 1.5%?
וגם יגידו לכם שככה זה בעולם, אבל זה לא בכל מקום, ולא בכל הבנקים, ולא במקומות שיש בעצם שני שחקנים חזקים ששולטים על השוק. ריבית הפריים היא ריבית מקובלת במדינות העולם המערבי, היא סוג של ריבית עוגן, ובמקור היא הייתה סוג של ריבית מינימום ללקוחות מועדפים/לקוחות פריים – מכאן שמה. המירווח אמור לכלול את העלויות של הבנק, את החשיפות, את הערכת הסיכונים ורווח "נורמלי". אבל רגע – למה אנחנו צריכים לממן את הבנקים הלא יעילים, השמנים והמנופחים? שיקצצו כמה אלפי עובדים, שיתייעלו, שיסגרו סניפים, שיחתכו במשכורות הבכירים, אפילו מתחת לרף של 2.5 מיליון שקל שהוגדר לאחרונה כשכר מקסימום לבכירים (על הגבלת שכר הבכירים תוכלו לקרוא כאן). אחרי הקיצוצים וההתייעלות, הבנקים יוכלו לגבות מכם פחות. זאת ועוד – הבנקים מאוד-מאוד רווחיים, הם מייצרים תשואה של 15% ויותר על ההון שלהם, וזה על חשבוננו. בעולם שבו הריביות ברצפה, הגיוני וצפוי שגם התשואה על ההון תהיה ברצפה, ותתרחק מאזור הנוחות הגבוה הזה.
ריבית הפריים משפיעה על כל סוגי ההלוואות וגם על ריבית המשכנתא, אחרי הכל יש מסלולי משכנתה שתלויים בפריים. עם זאת, להבדיל מהלוואות בבנק, במשכנתאות התחרות היא בקנה מידה אחר – מי שלוקח מאות אלפי שקלים כהלוואה לעשרות שנים, בודק במספר מקומות, ומסיבה זו הריביות על המשכנתאות תחרותיות ונמוכות יחסית להלוואות בבנקים. זאת ועוד – הבטוחה, כלומר הדירה, מקטינה את הסיכון של הבנקים, ולכן הריביות שהם מציעים נמוכות יותר. כאן, תוכלו לקבל מידע על ריבית המשכנתא המעודכנת.
על כל פנים, אם אתם לוקחים הלוואה או משכנתא צמודה לריבית פריים, אתם צריכים לזכור שמה שאתם רואים עכשיו זה לא בהכרח מה שיהיה בהמשך ההלוואה. אם ריבית בנק ישראל תעלה, גם ריבית הפריים תעלה, ואם זה יקרה אז הלווים יצטרכו לשלם יותר בשוטף (אם מדובר בהחזרים שוטפים) וההלוואה שלהם תהפוך ליקרה יותר – הריבית על ההלוואה תהיה גבוהה יותר מבעבר. לכן צריך לזכור שהריבית המשתנה, נניח להמחשה ריבית פריים מינוס 0.4% (הלוואת משכנתא), היא כיום 4.35% (פריים 4.75% פחות 0.4%). אם הפריים יעלה, ההחזר יעלה איתו. אם הוא יירד, תשלמו פחות — המרווח בחוזה נשאר, הבסיס זז.
ובכל זאת משהו משתנה – הידד לתחרות!
ונימה אופטימית לסיום. יש תזוזה לכיוון של תחרות בין הבנקים, ואחד הצעדים המשמעותיים בכיוון הוא ההחלטה של המפקח על הבנקים לחייב את הבנקים למסור ללקוחות תעודת זהות בנקאית וכן הכניסה של בנק וואן זירו. לא בטוח שהוא מחולל תחרות אמיתית ועדיין – הכוונה להכניס בנקים דיגיטליים נוספים.
ולגבי התעודת זהות הבנקאית – מדובר על תעודה שנתית שבה יש בין השאר פירוט רחב ומלא על העמלות שאתם משלמים לבנק מכל הסוגים ושל הריביות על ההלוואות והאשראי שאתם משלמים. בדרך הזו אתם יכולים להתחיל ולעשות השוואה מול חברים ומשפחה ולראות אם אתם משלמים "בסדר" או יקר, וכן אתם יכולים ללכת ולבדוק בסניפים אחרים מה מציעים לכם. זה הופך להיות פשוט – מציגים את התעודה ומקבלים תשובה מהבנק האחר מה הוא יכול לתת. זה כבר סוג של תחרות. בנוסף, באמצע 2019 החל לפעול בישראל מאגר נתוני אשראי שרכז נתונים חיוביים ושליליים על פעילותם הפיננסית של כמעט כל משקי הבית בישראל; חסר גם סוג של קנה מידה להשוואה, בנצ'מרק, לתעודת הזהות הבנקאית כדי שהלקוח יכול להשוות את עצמו לכאלו שדומים לו מבחינת הנתונים הפיננסיים המשפיעים על הבנק ועל תנאי הלקוח. זה כמובן לא משהו שהבנקים עצמם יעשו, אבל מן הסתם יקומו חברות שיפתחו מערכת להשוואת נתונים כדי לספק לכם בנצ'מרק ביחס לעלויות שלכם – הן בעמלות והן בריבית. כאן, תוכלו להיכנס למדריך המלא על תעודת הזהות הבנקאית; וכאן תוכלו לקרוא מדריך מפורט על דירוג אשראי אישי – מה זה ואיך להיערך אליו בהתאם.
למדריכים קשורים:
מדריך ריבית – כל מה שצריך לדעת
עמלות ניירות ערך – ככה תבדקו אם הבנקים עושקים אתכם
עמלות אצל הברוקרים הפרטיים – מה עדיף, ברוקר או בנק?
לנתוני ריבית פריים באתר בנק ישראל
הסבר מורחב: איך מצמצמים את העלות של ריבית מבוססת פריים
הלוואות רבות, כולל מינוס ומשכנתא, מבוססות על ריבית הפריים בתוספת או בהפחתה. כשהריבית במשק משתנה, גם ההחזר משתנה. כדי לצמצם את העלות, אפשר לנהל משא ומתן על המרווח מעל הפריים, לצמצם את המינוס, ולבדוק אם מסלול אחר מתאים יותר.
המרווח הוא החלק שהבנק קובע מולכם, ולכן הוא החלק שאפשר לשפר.
כדאי לבדוק את המרווח בכל ההלוואות ולא רק במשכנתא.
דוגמה להמחשה: נניח שיש לכם להמחשה מינוס ממוצע של 10,000 ש"ח בריבית פריים ועוד 5%. הפחתת התוספת לפריים ועוד 2% חוסכת כ-300 ש"ח בשנה. אם מצמצמים את המינוס לחצי, החיסכון גדל. המספרים להמחשה בלבד.
מה זה מרווח מעל פריים?
התוספת שהבנק גובה מעל ריבית הפריים.
האם אפשר לשנות מרווח במשכנתא קיימת?
בדרך כלל דרך מיחזור.
איך מצמצמים מינוס?
בתקציב, בחיסכון קטן או בהלוואה זולה יותר.
האם פריים יעלה?
אי אפשר לדעת, ולכן כדאי להכין תרחישים.
מה עדיף, הלוואה או מינוס?
לרוב הלוואה בריבית נמוכה יותר זולה ממינוס מתמשך.
צעדים מעשיים
- רשמו את כל ההלוואות בפריים.
- בדקו את המרווח בכל אחת.
- בקשו הפחתת מרווח.
- צמצמו את המינוס בהדרגה, וקבעו יעד חודשי ברור להקטנתו.
בשורה התחתונה: אי אפשר לשלוט בריבית במשק, אבל אפשר לשלוט במרווח ובגודל החוב. שם נמצא החיסכון.
להמשך קריאה: מחשבון עלות מסגרת אשראי ומינוס
שאלות ותשובות
? למה משכנתאות רבות צמודות לפריים?
כי הפריים משתנה עם ריבית בנק ישראל, וזה מאפשר לבנקים לגלגל שינויים. הלקוח נהנה מירידות אבל נחשף לעליות.
? האם אפשר לקבל ריבית מתחת לפריים?
כן, לקוחות עם דירוג טוב יכולים לקבל פריים מינוס במשכנתא או בהלוואה. הדבר תלוי במשא ומתן ובבטוחות.
? מה קורה לתשלום החודשי כשהפריים עולה?
במסלול פריים התשלום עולה באופן מיידי יחסית. לכן כדאי לחשב מראש כמה התשלום יכול לגדול.
? האם המרווח של 1.5% קבוע בחוק?
זה מנהג שהתקבע בשוק ולא דרישה בחוק. עם זאת, הוא נשמר לאורך שנים בכל הבנקים.
? מה הטענה המרכזית נגד מרווח הפריים?
לפי המדריך, אין לתוספת הקבועה הצדקה כלכלית אמיתית, והיא נותנת לבנקים עמדת פתיחה נוחה. התחרות מתקשה לפעול כשנקודת הפתיחה בעייתית.
הדוחות של חג'ג' – מה הרווח החזוי בפרוייקט סומייל? (למרות שעדיין לא התחילו לבנות); איך החברה מוגדרת בפרויקט הארבעה (יזמית או קבוצת רכישה)? וכמה עולה דירה בפרויקט סומייל? (כמה עולה לחג'ג'?)
מגדל של 50 קומות בונה חברת הנדל"ן חג'ג' במתחם סומייל (רחוב אבן גבירול פינת ארלוזורוב בת"א), כשבסה"כ יהיו בו – 200 דירות (החברה מבקשת אישור ליותר) וכן יהיו בו שטחי מסחר. חג'ג' רכשה את הקרקע כבר לפני שלוש שנים והיא עסוקה בהכשרת השטח לבנייה, כשלהערכתה, על פי הדוחות הכספיים תחל בניית הפרויקט, בחודשים הקרובים.
חג'ג' אמנם רכשה את הקרקע, אבל היא לא מגדירה את הפעילות הזו כפעילות יזמית (לצד פרויקטים אחרים שבהם היא כן יזמית). אין לה כוונה לבנות ולמכור את הדירות וליהנות מרווח יזמי. הפעילות שלה בפרויקט הגדול הזה מוגדרת על ידה כארגון וליווי של קבוצת רכישה, ויש לה כוונה ליהנות מרווחים כמארגנת הקבוצה (רווחי ייעוץ/ ניהול), ויש כאן אמירה חשובה – החברה בעצם אינה רואה את עצמה, במקרה זה, כיזם שחשוף למחירי הדירות, לעלות הדירות, אלא כמלווה שהרווח שלו הוא דמי ניהול וייעוץ שוטפים. אלא שבינתיים עד שהיא עוברת לשלב קבוצת הרכישה, היא על תקן יזמית, שכן היא מחזיקה בקרקע, היא חשופה לסיכונים ולסיכויים שקשורים לקרקע. היא משווקת את הדירות (הזכויות לדירות) בדומה לקבלן שמשווק את הדירות שהוא מתעד להשלים – ההבדלים בשלב זה הם קטנים, ובכל זאת, ההבדל הגדול שמתישהו החברה' תתנתק מהחשיפה לקרקע ותתחיל להיות מארגנת קבוצה (בדומה לשאר קבוצות הרכישה שהיא מנהלת). על פי הדוחות הכספיים, אגב, פרויקט סומייל הוא היחיד מבין 9 פרויקטים שעדיין לא מוגדר כקבוצת רכישה, בגלל שלא מכרו את רוב זכויות הדירות לרוכשים פוטנציאלים. אבל בחג'ג' מעדכנים שזה צפוי להיות במהלך שנת 2016.
פרוייקט סומייל – פרוייקט הדגל של חג'ג'
פרויקט סומייל הוא מהבולטים שבין הפרויקטים של החברה. הפרוייקט המוביל שממחיש את האמביוולנטיות שבפעילות החברה הוא פרוייקט המגדלים ברחוב הארבעה. מדובר על שני מגדלים (הצפוני והדרומי), ולמרות שהם צמודים כל אחד מהם מוגדר אחרת לגמרי בדוחות הכספיים – המגדל הדרומי הוא במסגרת קבוצת רכישה, כלומר החברה מלווה אותו ומקבלת דמי ניהול שוטפים, ואילו הבניין השני הוא במסגרת פעילותה כיזמית, כלומר החברה היא קבלן יוזם שבמקביל לפעילות הבנייה משווקת את הדירות. מעבר לכך, גם בבניין הדרומי (קבוצת רכישה), יש לחג'ג' שטחים (לא בהיקף משמעותי מאוד) שאמורים להימכר בהמשך, כך שהם מוצגים כחלק מהפעילות של קבוצת הרכישה. הערבוב הזה מסרבל את הדוחות, וייתכן שגם את העסקים השוטפים, אבל אולי לחברה זה מתאים – ככה היא נהנית מכל העולמות – גם יזמית, גם מלווה קבוצות רכישה, וזה עוד לא הכל, היא גם משאירה לעצמה פה ושם נכסים (וגם רוכשת) ויש לה פעילות של נדל"ן מניב.
כל עוד הרוכשים מבינים מה הם רוכשים, וכל עוד קיימים גבולות בין התחומים, אז כנראה שזה עובד, ואגב, חשוב לציין שיש חברות נדל"ן רבות שמערבבות כמה תחומי פעילות – יזמות עם בנייה ועם נדל"ן מניב. אלא שכאן זה סוג מאוד קרוב של פעילות, עם מטרה אחת – יזמות של דירות למגורים (פעם אחת כקבוצת רכישה, ופעם אחרת יזמית).
על כל פנים, הפרויקט בסומייל הוא כאמור אחד מפרויקטי הדגל של החברה, והנה הנתונים העיקריים שלו – הקרקע נרכשה בתמורה ל-189 מיליון שקל (כולל ריביות על פני התקופה וכולל מע"מ). נכון לסוף 2015 החברה שיווקה 120 דירות ונותרו לה 80 דירות (שנרשמו במלאי). עד פרסום הדוח (סוף חודש מרץ) נמכרו עוד 10 זכויות לדירות.
עלות הקרקע וההיטלים מסתכמת ב-128 מיליון שקל (וזה רק חלקה של חג'ג'), עלות הבנייה מסתכמת ל-139 מיליון שקל ועלויות אחרות מסתכמות ב-21 מיליון שקל – בסה"כ העלויות שחג'ג' אחראית עליהן מסתכמות ב-288 מיליון שקל, מתוכן 172 מיליון שקל הושקעו ו-116 מיליון שקל יושקעו בעתיד. ובכל זאת, למרות ההוצאה הכספית הגדולה, בינתיים הפרויקט כאמור לא התחיל – שיעור ההשלמה שלו הוא אפס.
כמה עולה דירה בסומייל (לחג'ג') – 2.5 מיליון שקל (היא נמכרת כנראה ב-4 ויותר…)
בטבלה שמתארת את הפרויקט מציגה החברה את המלאי בגין הפרויקט (כל ההשקעה בהקמת הדירות לרבות החלק המרכזי בינתיים – רכישת הקרקע) בסכום של 204 מיליון שקל (סכום דומה למוצג בביאורים לדוחות), אבל הסכום הזה גבוה מההשקעה עד כה שמוצגת כאמור בסך של 172 מיליון שקל. ההפרש מיוחס כנראה לעלויות של היטלי השבחה ופיתוח ופינוי המחזיקים הנוכחיים בקרקע. כלומר, בסה"כ יש לחברה 80 דירות שרשומות ב-204 מיליון שקל כאשר הסכום הזה כולל את כל העלויות הצפויות. אז נכון, האומדנים האלו עשויות להשתנות, אבל אם נתייחס למספרים האלו כמייצגים נכון לכתיבת הדוחות, הרי שבמלאי של החברה יש 80 דירות בערך של 2.5 מיליון שקל לדירה. זו העלות של הדירה, וזה על פניו נשמע נמוך ביחס למחירים של דירות היוקרה במרכז ת"א.
רווח צפוי – 200 מיליון (אם הכל יילך כשורה)
על המלאי אין רווחים וכאשר יימכר החברה תרשום רווחים, אבל כבר עכשיו היא מציגה בדוח הדירקטוריון רווחים על הדירות שכבר נמכרו, או ליתר דיוק – רווחים על מכירת הזכויות לדירות (הרי לא התחילו לבנות) – "נכון למועד פרסום הדוח, נחתמו 130 הסכמי מכר וכן 5 בקשות הצטרפות ליחידות דיור", מציינים מנהלי החברה בסקירת המנהלים, "מתוך 130 הסכמי המכר שנחתמו 36 מהם אינם חלוטים (הסכמים הניתנים לביטול)….באשר ל-94 מהסכמי המכר שהינם חלוטים, עודף התמורה לה זכאית חג'ג' סומייל (חברה בת שמחזיקה בפרויקט – א.ע), מעבר לעלות רכישת הזכויות במקרקעי הפרויקט ששווקו על ידה במסגרת אותם הסכמי מכר, מסתכם ב-63 מיליון שקל (רווח גולמי)". מדובר בחלק החברה בלבד (אחרי הוצאות וחלקות רווחים), וזה עוד לא הכל – יתר ההסכמים (הלא חלוטים) והסכמי ההתקשרות מבטאים רווח גולמי תיאורטי של 40 מיליון שקל. כמו כן, מכירת הזכויות שברשותה מבטאות רווח תיאורטי נוסף (בהינתן מחיר השוק) של 93 מיליון שקל נוספים. במילים פשוטות, בפרויקט הזה עוד לא נבחר קבלן, עוד לא התקבלו כל ההיתרים ובדוחות מנהלים כבר סופרים רווח בסדר גודל של 200 מיליון שקל – רווח שעדיין לא נרשם בדוח הכספי החשבונאי.
הרווח הזה יתבטא בדוחות העתידיים בשני אופנים – רווח ממכירה של זכויות בקרקע וכן רווח והכנסות מדמי ייעוץ כמנהלת ומארגנת קבוצת רכישה.
מדריך : קבוצות רכישה – מה זה? יתרונות וחסרונות
קבוצת הרכישה של חג'ג' – מקדימים הכנסות ורווחים
מה הוא שורט או מכירה בחסר?
מכירה בחסר (שורט) היא פעולה הפוכה מרכישת ניירת ערך. בדומה למכירה רגילה, גם במכירה בחסר, מוכרים נייר ערך ומקבלים מזומן, אבל בשונה ממכירה רגילה, אין למוכר את ניירות הערך שמכר, הוא בעצם מקדים את המכירה לרכישה (הוא נמצא במינוס של ניירות ערך ורק אחר כך מאפס את הפוזיציה).
מכירה בחסר נעשית לרוב כאשר חושבים שנייר הערך המסויים עומד לרדת, או כאשר רוצים לגדר אסטרטגיה מסוימת, והנה הדגמה – נניח שמשקיע מסויים מעריך שמניות הגז במחיר גבוה והוא חושב שהן יירדו – הוא יכול למכור את מניות הגז (לעשות שורט, וכבר נפרט את הטכניקה); דוגמה נוספת – נניח שמשקיע סבור שמניות ת"א 35(המעו"ף) נמצאות במחיר גבוה, הוא יכול למכור את המדד/האינדקס (למשל, מכירת תעודת סל על ת"א 35).
ודוגמה לגידור – נניח שמשקיע סבור שמניות ת"א 35 אטרקטיביות למעט מניות בודדות, אזי הוא יכול לגדר/ לנטרל את הסיכון במניות אלו על ידי מכירתן באופן יחסי לאחזקה במניות ת"א 35(כלומר לצד אחזקה במדד ת"א 35לרוב דרך תעודות סל, הוא מוכר את המניות הספציפיות)
אלו רק דוגמאות, יש אינסוף מקרים של שורטים כאסטרטגיות עירומות (חשיפה מלאה בתקווה שנייר הבסיס יירד) ויש אינסוף מקרים של שימוש בשורט לצורך גידור. המשותף לכל התרחישים האלו שבעצם מקדימים את המכירה לרכישה – קודם מוכרים ואז קונים, מוכרים כי חושבים שהמחיר יקר (או כשרוצים לגדר) ומצפים שבהמשך יקנו בזול. הרווח במקרה הזה נובע כאמור מירידה במחיר והנה המחשה מספרית – נניח שעשינו שורט על טבע במחיר של 65 דולר, ואחרי חצי שנה המניה ירדה ל-45 דולר ואז רכשנו אותה (כלומר סגרנו את הפוזיציה). טבע בעצם ירדה ב-20דולר – ירידה של 30.8%, ומי שעשה שורט הרוויח 20דולר (לכל מניה) – רווח של 30.8%.
איך עושים שורט?
אבל איך מוכרים משהו שאין? כדי למכור צריך קודם לשאול – הכוונה שצריך לקבל מגורם אחר את ניירות הערך המיועדים למכירה, אחרת טכנית לא ניתן למכור. השאלת ניירות הערך היא עניין של משא ומתן ושל סחירות נייר הערך. אם תרצו לעשות שורט על אגרות חוב ממשלתיות לא תהיה בעיה להשיג סחורה, אבל אם תרצו לעשות שורט על מניית יתר קטנה, ממש לא בטוח שתוכלו לקבל מניות בהשאלה.
בפועל, באם אתם מתכוונים לעשות שורט, אתם צריכים לבדוק מול הבנק או הברוקר שאתם עובדים איתו האם יש את נייר הערך הזה להשאלה? הוא בודק בעיקר מול הגופים המוסדיים – תעודות הסל, קרנות נאמנות, קופות גמל ואולי אפילו הנוסטרו (חשבון השקעות עצמי) של הבנק או של הברוקר, ואם הוא מוצא, אז אפשר להתחיל. רק קחו בחשבון – השאלה עולה כסף – הגוף המשאיל מקבל מגוף השואל ריבית קבועה שנתית/דמי השאלה (שתלויה בנכס – זה יכול להיות בין 1% ליותר מ-3%, תלוי בסיכון באג"ח העמלה נמוכה יותר מאשר במניות), וחוץ מזה יש עמלות והוצאות שוטפות בגין העסקה. כלומר, כלכלית כדאי לעשות שורט "עירום" במניות רק אם אתם צופים ירידה שנתית של לפחות (במינימום) 4% בנייר הערך המסוים, והאמת שזה גם לא מבטא מרווח ביטחון מספק (באגרות חוב זה בהתאמה שיעור נמוך יותר).
כשעושים שורט צריך לזכור כמה דברים – ראשית, המשאיל יכול "לקרוא" לפוזיציה שלו בהתראה של יום יומיים (כל חוזה וההסכם הספציפי בין המשאיל לשואל). אם מדובר בנייר ערך מאוד סחיר, אז צפוי שהבנק/ברוקר ישיגו לכם את נייר הערך ממקור אחר, כך שלא תצטרכו בפועל להחזיר את הסחורה אלא שרק המשאיל משתנה. אבל אין בטוח וכבר היו דברים מעולם – מצבים שהשואל היה חייב להחזיר את הסחורה והמשמעות שהוא היה חייב להתכסות בחזרה, לבטל את השורט (לקנות את המניות), וכשזה נעשה בלחץ זה במקרים רבים מאוד נעשה בהפסד.
שנית, חשוב לזכור שבשורט במקרים רבים אתם נגד המגמה – ראיתם שנייר עלה בשיעור משמעותי, אתם סבורים שהמחיר לא כלכלי, ואז אתם עושים שורט – אולי זה יצליח, אבל במקרים רבים מה שעולה ממשיך לעלות, אתם בעצם פועלים נגד המגמה, ואז אתם עלולים להיתקע עם הפסד גדול. לא רק זה, אלא שכאשר המניה (או נייר הערך) ממשיך לטפס קורה תרחיש הפוך – שורט סקוויז. השורטיסטים נלחצים מהעליות שמסבות להם הפסד כבד ואז הם מחליטים לחסל את הפוזיציה (ו/או שהמשאיל שרואה שזה מה שקורה במיוחד כשבמקביל הביטחונות יורדים – מיד הסבר, "קורא" לפוזיציה שלו, דהיינו – דורש בחזרה את המניות). במצב של שורט סקוויז, המניה (או נייר הערך) עולה עוד יותר, כלומר תרחיש הפוך למה שציפה השורטיסט, תרחיש מאוד לא נעים לכיס. בשורה התחתונה – קיים כמובן סיכון והוא לא קטן!
כתב השאלה – ההסכם בין השואל למשאיל
ההסכם בין המשאיל לשואל נקרא כתב השאלה ובו יש פרטים מלאים, לרבות, העמלה שיש לשלם (הריבית השנתית שיש לשלם למשאיל); משך תקופת השאלת ניירות הערך, תקופת ההשאלה המקסימלית; מה קורה כשיש דיבידנדים? הרי חלוקת דיבידנד מהווה תשלום לבעלי המניות במקביל להפחתת המחיר של נייר הערך, אז מה בעצם קורה כשהמניות עוברות לשואל – הוא מקבל את הדיבידנד? והנה המחשה – נניח שנייר ערך מסויים נסחר במחיר של 1,000 אגורות ומחלק דיבידנד של 100 אגורות. בעל המניות מקבל (נתעלם ממיסים רק לצורך הדוגמה) מזומן בסך 100 אגורות על כל מניה ויש לו מניה שערכה ירד (במקביל לחלוקת הדיבידנד) ל-900 אגורות. בסה"כ (בהתעלם מהמס) הוא לא נפגע – יש לו 1,000 אגורות (900 במניה ו-100 במזומן). אבל כשהוא משאיל הדיבידנד לכאורה שייך לשואל, וכך לרוב זה מוגדר, אבל יש מצבים שהמשאיל מציג את הדיבידנד אצלו (במיוחד עם מדובר בגוף מוסדי שצריך בעצם להראות את האחזקה לרבות הדיבידנדים ממנה, ובנוסף הוא מרוויח עלייה דמי השאלה).
אבל, לא משנה מה קובעים לגבי הדיבידנד, ההתייחסות היא סימטרית, כלומר, לא יהיה מצב שהשואל מפסיד את ההתאמה של הדיבידנד ולא נהנה מהדיבידנד עצמו. כך שלכאורה השורטיסט לא מרוויח או מפסיד מחלוקת הדיבידנד, ובכל זאת, יש מקרים שזה שונה (ומקרים לא מעטים), ולכן חשוב להבין מה כתוב בהסכם, בכתב ההשאלה.
סוגייה נוספת – מה קורה בזמן ההשאלה מבחינת יכולת ההצעה של המשאיל באסיפות של בעלי המניות? הרי היו לו (לדוגמה) מניות בחברה מסוימת והוא יכל (ואפילו חייב באם מדובר על גוף מוסדי) להצביע באסיפות האלו, אלא שהשאלה משמעה שהמניות כבר לא שלו, כבר לא אצלו, אז מה זה אומר על זכות ההצבעה? ברוב המקרים אין זכות כזו, אך כאמור כל הסכום לגופו.
בכתב ההשאלה הבנק או הברוקר מגדירים את הביטחונות שעל השואל להעמיד לטובת ההשאלה. אחרי הכל, זו עסקה מסוכנת, אם השואל מפסיד (נניח שניר הערך עלה) מי מבטיח למשאיל שהוא יקבל את המניות. הרי במכירה בשורט קודם מוכרים ואחר כך קונים, אבל אם המחיר עלה (ונגזים בכוונה) פי 10, אז האם בכלל השואל יכול לקנות? יש לו מספיק כסף בחשבון? אם לא אז המשאיל בבעיה הוא לא יקבל את מניותיו, ולכן הבנק / ברוקר מייצגים כאן את המשאיל שמראש מגדיר את רמת הביטחונות שהוא דורש, ובהתאמה הבנק/ ברוקר מחייבים את השואל לעמוד בביטחונות אלו על פני כל התקופה. תזוזה מהביטחונות האלו תחייב אותו להעמיד ביטחונות נוספים או לצמצם את הפוזיציה של השורט.
שורט – ההלוואה הכי זולה שתקבלו
בראיה כוללת, שורטים זה דבר מבורך לשוק ההון, זה גורם לשכלול השוק, לנזילות, ולגיוון אפשרויות המסחר. בעולם, השורטים הם חלק משגרת היום אצל סוחרים רבים (בבורסה האמריקאית אין צורך בהשאלה כדי לעשות שורט תוך יומי – שורט שמתחיל ונסגר באותו היום), בארץ זה עדיין ההתחלה, אבל זה הולך וגדל. בבורסה המקומית ניתן למכור בחסר מניות, תעודות סל, אג"ח ומק"מ, והיקף השורטים הולך וגדל עם השנים והוא מסתכם בסדר גודל של 10 מיליארד שקל, רובו הגדול שורטים על אגרות חוב ממשלתיות ומק"מים. ולמה זה כך? פשוט מאוד – שורט על אג"ח ממשלתי או מק"מ שקול לקבלת הלוואה בתנאים אטרקטיביים ביותר – הריבית על המק"מ (ריבית שנתית) נמוכה מ-0.1% וגם אם תקחו את ההוצאות הנלווות ודמי ההשאלה (הריבית למשאיל) תקבלו הלוואה בריבית נמוכה מ-1% ובמקרים רבים (תלוי בכל המיקוח) ריבית כוללת של כ-0.5% – הלוואה מצויינת וזה מה שרבים פשוט עושים.
יחס שורט – היקף שורט ביחס לממוצע מסחר בנייר הערך
מודדים את היקף השורט ביחס המכונה (SIR- Short Interest Ratio). היחס מבטא את השווי הכספי של יתרת המכירות בחסר במחזור היומי הממוצע בבורסה באותו נייר ערך וכך אפשר להבין את היקף השורט, ותוך כמה זמן (בימי מסחר ממוצעים) יהיה אפשר לסגור אותו. ככל שהיחס גדול יותר המשמעות שמישהו חושב שהמניה/ נייר הערך צפוי לרדת. נניח לדוגמה שמחזור ממוצע במניה מסוימת הוא 1 מיליון שקל והשורט הוא 7 מיליון שקל, אז הכוונה היא שתוך 7 ימים בממוצע אפשר לסגור את השורט. מנגד אם במניה אחרת המסחר הממוצע הוא 3 מיליון שקל ויש שורט גבוה יותר של 12 מיליון שקל, אזי למרות שאבסולוטית מדובר ביתרת שורט גבוה יותר הרי שהיא יכולה להיסגר בשוק בתוך 4 ימי מסחר (12 מיליון של שורט חלקי מחזור של 4 מיליון) ולכן יחסית לשורט הקודם היא בהיקף נמוך יותר. המחזור אגב, הוא הממוצע ב-90 הימים האחרונים.
כל השורטים – מידע באתר הבורסה
הבורסה מקבלת מדי שבוע את רשימות השורט של כל חברי הבורסה ומפרסמת לציבור המשקיעים את הרשימות האלו. מדובר במידע חשוב במיוחד שכן כך ניתן לדעת מה חושבים לא רק בעלי העניין (שעשויים להגדיל ולהקטין פוזיציות וזה מדווח בדיווח בעלי עניין – דיווח יומי), אלא גם אם יש מישהו מחוץ לרשימת בעלי העניין שיש לו פוזיציה נגדית – שהוא מאמין בירידת מחיר בנייר הערך. כאן, תוכלו לראות את הרשימה המעודכנת של השורטים/מכירות בחסר. אגב, בשנת 2016 מככבת ברשימת השורטים מניית אופקו (בהמשך לשנת 2015), עם שורט של כ-400 מיליון שקל (מעודכן לאפריל); וכאמור בממשלתיות השקליות (אג"ח ממשלתי) ובמק"מים השורטים במיליארדים.
שורט טכני
ככלל ניתן לבצע שורט רק כאשר משאילים את נייר הערך, אבל יש חריגים. אם המשקיע/סוחר מקבל אישור למכור ולקנות באותו היום אזי טכנית יש לו על פני היום מכירה לא מגובה בהשאלה, זה נקרא שורט טכני.
כמו כן, מכירה של מניה דואלית בשעה שיש למשקיע את המניה הנסחרת בוול-סטריט (או בבורסה אחרת) היא גם אפשרית ומדובר בשורט טכני. השורט הזה אמור להתקזז באותו היום עם העברת המניות בחו"ל למניות מקומיות (וזה גם אפשרי במידה ויש מניות בחשבון אחר ושורט בחשבון שני, אך בתנאי וכפוף לכך שתהיה העברה באותו היום לסגור את השורט הטכני).
וכן יש מקרי קצה – מניות שעדיין לא נרשמו בחשבון אך הן קיימות ואמורות להיות מועברות, אם הברוקר/הבנק השתכנע שאכן המניות בדרך ניתן למכור אותן.
שורט דרך תעודות סל – שורט למשקיע "הפשוט"
כתבנו כאן על מכירה בחסר/שורט דרך תעודות סל – זו כנראה הדרך הנוחה בשביל רובכם להשקיע/להמר נגד המגמה. הרי רוב המשקיעים בבורסה, לא מנתחים ניירות ערך ספציפיים, רוב המשקיעים לא יגידו לכם שזה הזמן לשורט על מניית פריגו, או מניית בזק, או מניית אפל (AAPL ) שנסחרת בוול-סטריט. הרוב עשוי להגיד משהו כללי יותר על השווקים – שהמניות במחיר סביר, שהמניות במחיר מלא, או (ויש כאלה) שהמניות במחירא מנופח. לאלו מתאימה השקעה דרך תעודות סל בחסר. הממשעות של תעוודת הסל האלו היא שמישהו כבר עשה את העבודה, מישהו כבר הכין את הפלטפורמה של השורט, אין לכם כאן דמי השאלה (הם מעין מוחבאיים בתוך דמי הניהול של התעודה), ויש לכם דרך אלגנטית להיכנס לעמדת מכירה על השוק ולצאת ממנה. כאן לא צריך לבדוק את יש מניות ספציפיות להשאלה, לא צריך משאיל, אין פרק זמן להשאלה, אתם פשוט קונים את ההופכי למדד. זה יכול להיות כל מדד (כמעט), מדדי מניות ומדדי אג"ח ועוד. (אלא אם אתם בעניין של של שורט ספציפי)
כתבות חשובות ברשת בנוא מכירה בחסר/שורט:
– תראו מי עושה שורט ענק בבורסה האמריקאית. המשקיע ומנהל קרנות ההשקעה, קארל אייקן, בוזיציית שורט גדולה על המדדים בארה"ב. מה זה אומר? שהוא סבור שהמחירים בשוק עומדים לרדת
סוחרים קטנים גרמו לבתי השקעות גדולים להפסיד מיליארדי דולרים ע"י יצירת "שורט סקוויז" והקפצת מניות קטנות במאות אחוזים למעלה
מדריכי השקעה נוספים:
ככה תשקיעו לבד – כל מה שצריך לדעת כדי להתחיל להשקיע בעצמכם
תעודות סל – כל מה שצריך לדעת
עמלות ניירות ערך – ככה תתחסכו בעמלות (השוואה של בנקים ובתי השקעות)
הסבר מורחב: איך מגבילים את הסיכון במכירה בחסר
מכירה בחסר מאפשרת להרוויח מירידת מחיר, אבל ההפסד האפשרי בה אינו מוגבל, כי המחיר יכול לעלות בלי תקרה. בנוסף, משלמים עלות שאילה של נייר הערך, ולעתים גם את הדיבידנדים שמחולקים בתקופה. לכן מי שמוכר בחסר צריך להגדיר מראש נקודת יציאה ולהקצות לכך רק חלק קטן מהתיק.
הברוקר דורש בטחונות, ואם המחיר עולה, ייתכן שתידרשו להוסיף כסף או שהפוזיציה תיסגר.
אסטרטגיה זו מתאימה בעיקר למשקיעים מנוסים שמבינים את המנגנון.
דוגמה להמחשה: נניח שמשקיע מוכר בחסר להמחשה 100 מניות במחיר 50 ש"ח, כלומר 5,000 ש"ח. אם המחיר יורד ל-40 ש"ח, הרווח הוא 1,000 ש"ח לפני עלויות. אם המחיר עולה ל-80 ש"ח, ההפסד הוא 3,000 ש"ח, והוא יכול לגדול עוד. המספרים להמחשה בלבד.
למה ההפסד לא מוגבל?
כי אין גבול לעליית המחיר.
מה זה עלות שאילה?
תשלום על שאילת נייר הערך שנמכר.
מה קורה בחלוקת דיבידנד?
המוכר בחסר משלם אותו למשאיל.
מה זה דרישת בטחונות?
בקשה להוסיף כסף כשהפוזיציה מפסידה.
האם יש חלופות?
קרנות הפוכות או אופציות, עם סיכונים משלהן.
צעדים מעשיים
- הגדירו נקודת יציאה.
- הקצו נתח קטן בלבד.
- בדקו עלות שאילה.
- עקבו אחרי דרישות הבטחונות.
בשורה התחתונה: מכירה בחסר היא כלי חד. מי שמשתמש בו צריך משמעת, הגבלת סיכון והבנה מלאה של העלויות.
להמשך קריאה: מחשבון כמה צריך לעלות כדי לחזור מהפסד
שאלות ותשובות
? מה קורה כשהמשאיל דורש את המניות בחזרה?
לפי המדריך, המשאיל יכול לדרוש את נייר הערך בהתראה קצרה. בנייר סחיר הברוקר בדרך כלל ימצא משאיל אחר, אבל לפעמים צריך לסגור את השורט בלחץ, ולרוב בהפסד.
? למה רוב השורטים בבורסה בתל אביב הם על אג"ח ממשלתי ומק"מ?
לפי המדריך, שורט כזה הוא בעצם הלוואה בתנאים טובים מאוד, כי הריבית ועלות השאילה נמוכות. לכן גופים רבים משתמשים בו לגיוס כסף זול.
? מה הסיכון במכירה בחסר?
ההפסד אינו מוגבל תיאורטית, כי מחיר המניה יכול לעלות בלי גבול. לכן השורט מסוכן יותר מקנייה.
? מה זו סחיטת שורט?
זינוק חד במחיר שמכריח מוכרים בחסר לקנות כדי לסגור פוזיציה, ומאיץ עוד את העלייה. זה עלול לגרום להפסדים כבדים.
? האם יש עלויות נוספות?
כן, יש עלות השאלה ולפעמים חובה לשלם למשאיל את הדיבידנדים. העלויות גדלות ככל שהפוזיציה פתוחה זמן רב.
? מה זה שורט סקוויז?
לפי המדריך, כשהמניה ממשיכה לעלות, השורטיסטים נאלצים לקנות כדי לסגור את הפוזיציות, וזה מעלה את המחיר עוד יותר.
איך מכירים במכירת דירות? מה צפוי להשתנות? ואיך זה כבר השפיע על הדוחות של חג'ג'?
עוד לפני שענבל אור הכניסה את קבוצות הרכישה שלה לבורסה, היו שם האחים חג'ג'. האחים הזרימו לפני כשש שנים, פעילות לשלד בורסאי ואחר כך לשלד נוסף, דיווחו על רווחים נאים מפעילות שוטפת והצליחו לגייס אג"ח בכמה מאות מיליוני שקלים מהגופים המוסדיים.
החברה העיקרית שלהם – חג'ג' נדל"ן, נסחרת בשווי העולה על 300 מיליון שקל ועוסקת בעצמה ודרך חברת רג'נסי בארגון קבוצות רכישה, נדל"ן יזמי ונדל"ן מניב. את התסריט הזה רצתה אור לשכפל, אבל עוד לפני הקריסה המהדהדת בחודשים האחרונים, היו חריקות עם הכנסת הפעילות והפיכת השלד הבורסאי לגוף חי ובועט. כן, אולי זה היה הרמז הראשון לעתיד לבוא, אחרי הכל, ברגע שאתה חברה ציבורית, כללי המשחק כבר משתנים, הפיקוח רחב יותר ועמוק יותר, והתעלולים הפיננסים כבר פחות אפשריים, אם כי, חברה ציבורית זה כמובן לא תעודת ביטוח.
הדוחות הכספיים של חג'ג' נדל"ן לשנת 2005 לא מבטאים משבר בתחום קבוצות הרכישה. אך הנפילה של אור עשויה להשליך על כל התחום – תדמיתית ורגולטורית מה שהיה הוא לא מה שיהיה. בינתיים, המספרים בדוחות של חג'ג' מעידים על שיפור, אבל זה גם בזכות החשבונאות. חג'ג' נדל"ן ניצלה אפשרות ליישם אימוץ מוקדם של תקן חשבונאי כדי להציג שיפור בהכנסות וברווח, וחשוב להדגיש – זה לגיטימי, וזה גם אושר על ידי רשות ניירות ערך. בשנת 2015 אם החברה היתה נשארת עם האימוץ הקיים של התקינה החשבונאית בנוגע להכרה בהכנסות היא היתה מדווחת על הכנסות של 98 מיליון שקל, ואילו בזכות הגישה החשבונאית החדשה (אימוץ של תקן IFRS 15 שמטפל ברישום ההכנסה על פני תקופה) היא רשמה הכנסות של 262.9 מיליון שקל. הרווח על פי החשבונאות "הקודמת" היה 20.3 מיליון שקל ואחרי האימוץ החדש הרווח זינק ל-35.6 מיליון שקל. כתוצאה מכך, עלה ההון העצמי של החברה ל-148.7 מיליון שקל בהשוואה ל-132.3 מיליון שקל לפני האימוץ המוקדם. ומה זה בכלל האימוץ המוקדם?
אחת הבעיות הגדולות של החשבונאות היא הכרה ומדידת הכנסה – מתי בעצם ניתן להכיר בהכנסה מהמוצר? האם שהוא עבר ללקוח? או שכאר הלקוח משלם את הכסף? או אולי בכלל שהלקוח מאשר שהמוצר תקין? השאלות האלו בחלק מהמקרים פשוטות, ובעיקרון ניתן להכיר בהכנסה כאשר המוצר עבר ואושר על ידי הלקוח וכאשר יש וודאות שהתמורה תתקבל. אבל, במוצרים "מורכבים" זה לא עובד, ונמחיש מהקל לכבד – כאשר מוכרים ספר, אז אכן אין בעיה – הספר עבר ללקוח, הלקוח שילם (וחברת כרטיסי האשראי אישרה את התשלום), ולכן ניתן להכיר במכירה באופן מיידי. אבל מה קורה כשמוכרים דירה? במקרה כזה, הקבלן מקדם חלק מהסכום בתחילת הדרך, ובתשלומים על פני התקופה שיכולה להיות מאוד ממושכת. הדירה כמובן נמסרת לקונה בסוף התהליך, והדילמה כאן היא איך להכיר בהכנסות ממכירת הדירה? החשבונאות אחת לכמה שנים עושה כאן זיגזג רעיוני כאשר עד עכשיו ובמשך כמה שנים טובות (מאז אימוץ התקינה הבינלאומית) הכלל היה שניתן להכיר במכירת דירה רק במועד המסירה – כלומר, הקבלן עובד כמה שנים טובות (לרוב) בלי להכיר בשקל של הכנסה ורווח. זו גישה שמרנית מדי, וזו גם גישה שגורמת לנתק בין המציאות בשטח לבין הדוחות הכספיים – המכירות של החברות מתבטאות בדוחות הכספיים רק שנה שנתיים אחרי המכירה עצמה, ואין באמת קשר בין המספרים בדוח לבין המכירות בשטח (שמתורגמות למכירות רק בעוד תקופה).
ועל הרקע הזה הוחלט לשנות את הכללים בקשר להכרה בהכנסה, וזה תקף במיוחד במוצרים שנמכרים על פני זמן. הכללים החדשים בפשטות מאפשרים להכיר בהכנסה על פני כל התקופה, וכך לא יהיה מצב שהקבלן יכיר בהכנסה רק בשלב המסירה. זה לא פשוט – כמה מכירים? באיזה שלב? ובאיזה תנאים? הן שאלות לא פשוטות תאורטית ופרקטית, אך באופן גס, החברות יצטרכו לפרק את הפרויקט לחלקים, למדוד באופן שוטף את שיעור הביצוע של הפרויקט וכך לקבוע את קצב התקדמותו ובהתאמה את היקף ההכנסות והרווחים, והנה המחשה – נניח שיש פרויקט דירות (שכל הדירות בו נמכרו) בהיקף של 500 מיליון שקל, ושלב הביצוע הוא 30% (ככלל, יהיה שיעור ביצוע שרק ממנו ואילך יהיה ניתן להכיר בהכנסות, לרוב כנראה 15%). המשמעות היא שהחברה יכולה להכיר בהכנסות בסך של 150 מיליון שקל, ובהתאמה בהוצאות בשיעור של 30%, וברווח החלקי. זה יותר מחובר לשטח, מכירים בהכנסה באופן שוטף על פני תקופת הפרויקט, אבל המצב הזה משאיר כוח רב (רב מדי) למנהלי החברות – הם בעצם יוכלו לשלוט בשיעור הביצוע שהוא בבסיסו אומדן והמשמעות היא שהם יכולים לתמרן את המספרים, ולא צריך ללכת יותר מדי רחוק. שיטת ההכרה בהכנסות בחברות פרויקטים (חברות ביצוע) היא לפי קצב התקדמות, והנה דוגמה מהזמן האחרון – דורי בניה – עד היום לא ברור איך נעלמו מאות רבות של מיליונים מהדוחות של החברה, אבל מה שברור שהיו שם טעויות גסות (במקרה הטוב) ו/ או מניפולציות (במקרה הרע) של האומדנים – הן האומדנים על קצב ההתקדמות והן האומדנים על ההכנסות וההוצאות הצפויות בפרויקט.
עכשיו השיטה הזו, פחות או יותר, עוברת לחברות הקבלניות , והיא אולי מחברת את תוצאות החברות האלו לשטח, והופכת את הדוחות ליותר רלבנטיים, אבל יש לזה מחיר – הדוחות נשענים על אומדנים ומטבע הדברים הם פחות מהמנים.
חג'ג' היתה הראשונה לבחור באימוץ מוקדם, בהמשך לאישור שקיבלה מרשות ניירות ערך, אך בעקבותיה צפויות חברות נוספות ליישם את התקינה החדשה – התוצאה צפויה להיות תוצאות טובות לחברות הבונות – הקדמת ההכנסות והרווחים תוך כדי הגדלת ההון העצמי.
מדריך : קבוצות רכישה – מה זה? יתרונות וחסרונות
הדוחות של חג'ג' – הרווח בדוח הדירקטוריון והרווח בדוח הכספי
כמה הפסידה קופיקס ב-2015? ? מה הרווח האמיתי של קופיקס ולמה הרישום בבורסה גרם להוצאה של 28.8 מיליון שקל?
הדוחות הכספיים של קופיקס די מבלבלים – החברה גדלה בהכנסות מ-51 מיליון שקל ל-129 מיליון שקל, אבל הגידול בפעילות, לא מתורגם לכאורה לשורה התפעולית – הפסד תפעולי של 24 מיליון שקל ב-2015 לעומת הפסד של 1.3 מיליון שקל בשנת 2014. בשורה התחתונה רשמה קופיקס הפסד של 25.6 מיליון שקל לעומת הפסד של 0.8 מיליון שקל בשנת 2014.
אלא שרוב ההפסד הזה נובע מהוצאה חשבונאית חד פעמית שלא קשורה לפעילות עצמה, אלא לרישום החברה בבורסה בשנה שעברה. קופיקס נכנסה לבורסה בדלת האחורית – היא נכנסה לתוך פעילות של שלד בורסאי ( בשם אגרי), כשהדרך היתה כמקובל בשיטה הזו – השלד הבורסאי קולט את הפעילות של החברה ובתמורה מוקצות מניות ( רוב המניות) לבעלי המניות של החברה, וכך בעלי המניות של החברה עם הפעילות (קופיקס במקרה זה), הופכים להיות בעלי העניין המרכזיים בחברה לאחר המיזוג.
שלד בורסאי – ככה נכנסים לבורסה בדלת האחורית
והנה המחשה – נניח שקיים שלד בורסאי בשווי של 4 מיליון שקל (חלק מרכזי – מזומנים) והשלד הזה קולט פעילות ששווה 36 מיליון שקל. במצב כזה השלד הבורסאי ינפיק מניות לבעלי המניות של החברה הנקלטת בשיעור של 90% וזאת כדי "לשמור" על השווי שלהם לפני ואחרי המיזוג, אחרת הם לא יסכימו לעסקה. לפני המיזוג ערך האחזקה שלהם 36 מיליון שקל, ואחרי המיזוג – החברה החדשה שווה 40 מיליון שקל ( 4 שקל השלד ו-36 מיליון שקל הפעילות הנקלטת) ו-90% מהחברה שווים – 36 מיליון שקל. בעלי המניות של השלד מקבלים 10% מהחברה החדשה/ הממוזגת, כך שלפני המיזוג הם החזיקו (יחדיו) ב-100% משלד שערכו 4 מיליון שקל, ואחרי המיזוג הם מחזיקים ב-10% מחברה שערכה 40 מיליון שקל – שווי של 4 מיליון שקל.
התהליך הזה הוא כלכלי לחלוטין, כשבדרך יש להעריך (לרוב על ידי חיצוניים) את השווי של הפעילות הנכנסת, וכאן יש מוקש לא קטן – ברגע שהערכת השווי הזו גבוה, הנתח של המשקיעים המקוריים קטן, והיכולת שלהם להשביח את ההשקעה, בהתאמה פוחתת. מנגד, המשקיעים בחברה הנקלטת נהנים כמובן מהערכת שווי גבוה. הבעיה הזו לצד חוסר הצלחה של שלדים להפוך לחברות גדולות, גרם לאחרונה לבורסה להכביד על אפשרויות הכניסה לבורסה דרך מיזוג עם שלד בורסאי (בדלת האחורית). הבורסה בדקה ומצאה שרוב השלדים הבורסאיים שהכניסו פעילות לא הצליחו להתרומם ולהפוך לחברות משמעותיות, ולא הצליחו לייצר ערך למשקיעים המקוריים. זה לא גורף, אבל זה הספיק כדי לפעול לשינוי כללי המשחק בשוק השלדים.
כמה שווה קופיקס? ואיך זה משפיע על רישום המיזוג בספרים
לתהליך הכלכלי של המיזוג יש השלכה חשבונאית משמעותית. בדוחות של קופיקס נרשמה הוצאה חשבונאית של 28.8 מיליון שקל – העלות החשבונאית הזו מבטאת את רישום המיזוג ההפוך הזה לצד ההטבה ליועצים ולבעלי מניות (מסוימים). אלא שההוצאות בגין הרישום (וכבר נתעכב עליהם) וההטבה שמשתקפת באופציות למניות, אינן תזרימיות, אינן הוצאות שוטפות (ואינן צפויות לחזור). החשבונאות ובצדק מעוניינת שהוצאות המהלך לרבות כל הטבה ליועצים ולבעלי המניות תירשם בדוח החשבונאי (בדומה לאופציות שמוענקים לעובד שמהוות הטבת שכר ולכן נחשבים כהוצאה), אלא שכדי להעריך את הרווח המייצג השוטף של החברה, צריך לנטרל הוצאות אלו. וכשמנטרלים את ההוצאה החריגה, מקבלים שקופיקס הרוויחה תפעולית 4.7 מיליון של בשנת 2015, לעומת הפסד של 1.3 מיליון שקל בשנת 2014.
וממה בעצם מורכבים הוצאות הענק החד פעמיות שקשורות למיזוג – 28.8 מיליון שקל. ובכן, בעסקאות מסוג זה, רואים את החברה הנקלטת כאילו היא זו שרכשה את השלד הבורסאי וזאת מכיוון שבעלי המניות שלה הם אלו שממשיכים לשלוט גם לאחר העסקה. בעסקה הזו הונפקו לבעלי המניות של קופיקס כ-88.7% מהון מניות החברה החדשה (לצד הקצאת אופציות לבעלי מניות מסוימים וליועצים) ומכאן שבעלי השליטה של קופיקס המשיכו להיות בעלי השליטה של החברה הממוזגת.
במצב כזה, יש להציג חשבונאית את הנכסים של השלד לפי שווי הוגן. כלומר, קופיקס היא זו שרכשה מבחינה חשבונאית את השלד לפי השווי שלפיו הוקצו המניות (בהתאם להערכת שווי) וכך נקבע שווי התמורה בגין השלד. אלא שהשווי של השלד הוא השווי ערב המיזוג והוא עשוי להיות שונה – הפער מבטא הפסד שנרשם מיידית בדוחות – "…לצרכים חשבונאיים העסקה טופלה כרכישה במהופך של שלד בורסאי, לפיה הרוכשת הינה אורבן קופיקס ואילו החברה היא הנרכשת. לפיכך, מבחינה חשבונאית רואים בנכסים, נטו של החברה כנכסים נטו שנרכשו ע"י אורבן קופיקס אשר מוכרים ונמדדים לפי ערכם בספרים ערב עסקת המיזוג. בהתאם לאמור לעיל, העסקה כאמור הוצגה בדוחות הכספיים כהנפקת הון תמורת הנכסים נטו של החברה וזאת בהתאם לשווי ההוגן של המכשירים ההוניים שהיה על אורבן קופיקס להנפיק כדי לתת לבעלי מניות החברה ערב המיזוג שיעור זכויות בעלות בישות המאוחדת הזהה לזה שקיבלו בעסקת המיזוג (כ-11.3%) השווי ההוגן נקבע בהתבסס על מחיר מניית החברה בבורסה ערב עסקת המיזוג ובהתאם הוכר סך של כ-20 מיליון שקל בסעיף עלויות רישום למסחר".
אופציות לכל המעורבים – על חשבן בעלי המניות ומגדיל את ההוצאות
זה המרכיב הגדול של הוצאות הענק בגין הרישום כשבנוסף רשמה החברה הוצאה של כ-8.2 מיליון שקל בגין האופציות. במהלך המיזוג הנפיקה החברה כ-9 מיליון כתבי אופציה א' של החברה (לא רשומים למסחר) אשר היוו מיד לאחר הקצאתן 7.19% מהון החברה, וכן הונפקו ליועצים חיצוניים כ-5 מיליון כתבי אופציות ב' (לא רשומים למסחר) בתמורה לשירותי הייעוץ שהעמידו לאורבן קופיקס בקשר עם עסקת המיזוג.
כתבי האופציה ניתנים למימוש למניה רגילה אחת של החברה החל ממועד הקצאתן ועד ליום 14 ביוני 2018 תמורת מחיר מימוש של 10 אגורות לכל כתב אופציה, ומדובר בהטבה גדולה בהינתן שערך המניה הוערך ב-1.7 שקל וערך המניה בשוק הוא סביב 12 שקל.
מה משמעות הרווח התפעולי והרווחיות התפעולית? מה הרווח והרווחיות של בזק? ומה יקרה לבזק אם הרגולטור יחליט להפעיל רפורמה אמיתית בשוק התקשורת?
הרווח התפעולי של סלקום בשנת 2015 נפל ל-310 מיליון שקל, ושל פרטנר קרס לאזור ה-200 מיליון שקל. הרווחים האלו אולי נראים לכם גבוהים, אבל הכל יחסי – ביחס לשנים המופקרות שהחברות האלו עשו מה שהן רצו, זה משמעותית מתחת (וטוב שכך), אז הרווח התפעולי שלהן התקרב ל-2 מיליארד שקל.
ביחס לחובות שלהן ולהוצאות המימון השוטפות, זה לא מדהים – זה משאיר אותן, אחרי הוצאות המימון, מאוזנים פחות או יותר (צפות בקושי); ביחס למתחרה הישירה – פלאפון, אלו אותם סדרי גודל. פלאפון הרוויחה תפעולית כ-160 מיליון שקל, ביחס לחברות אחרות בשוק התקשורת – ונתמקד בשליטה של השוק, בזק (המחזיקה בפלאפון, בפעילות תקשורת נייחת, בבזק לאומי וביס) הן מרוויחות מעט. בזק הרוויחה תפעולית בשנת 2015 – 2,570 מיליון שקל – פי 10 (ומעלה) מהרווח הממוצע של חברות התקשורת הסלולאריות. אז אחד משניים – או שחברות הסלולר מרוויחות מעט, או שבזק מרוויחה הרבה, אבל זה עדיין לא התמונה המלאה.
בזק מרוויחה פי 10 מהשחקניות האחרות בשוק
הבדיקה ההשוואתית הזו התייחסה לרווח התפעולי האבסולוטי, שהוא אחד מהפרמטרים החשובים ביותר בניתוח דוחות. הרווח הזה מבטא כמה החברה מצליחה להרוויח מתפעול שוטף, בלי קשר למבנה המאזן (שמשפיע על הוצאות המימון), בלי קשר למיסוי (שיכול להיות שונה ממקום למקום מחברה לחברה); פשוט – רווחים מהפעילות, ובמקרה של חברות התקשורת, רווחים בעיקר ממתן שירותי טלפוניה (סלולרית, קווית), מכירת ציוד (סמארטפונים ועוד). כאן המבחן האמיתי של העסק – ביכולת להרוויח תפעולית; כאן בעצם נמדד זכות הקיום של העסק, אבל כמה זה טוב, כמה זה לא טוב? כדי לענות על כך, צריך לבחון את הרווח ביחס להכנסות, ואז מקבלים פרמטר מאוד חשוב – מרווח תפעולי/ רווחיות תפעולית (הרווח התפעולי מחולק להכנסות) שמבטא עד כמה החברה רווחית – כלומר, לא מספיק לדעת שבזק מרוויחה תפעולית קרוב ל-2.6 מיליארד שקל, אלא מה שיעור הרווחיות, כמה נשאר לה באחוזים מהמכירות, ונשאר לה הרבה. ההכנסות של בזק הסתכמו ב-2015 ב-10 מיליארד שקל, ורווח תפעולי של כ-2.6 מיליארד שקל מבטא רווחיות תפעולית של כ-26% – על כל שקל של מכירות נשארו לחברה 26 אגורות – זה שיעור גבוה שנובע מתחום התקשורת הנייחת, והוא הרבה מעל שיעורי הרווח התפעולי של חברות הסלולר – סלקום הרוויחה תפעולית כ-10% ופרטנר הרוויחה כ-5% תפעולית.
הפערים האלו לא נורמליים – לא תמצאו הרבה מצבים בעולם של חברות בענף קרוב עם שיעורי רווחיות כל כך שונים, הסיבה להבדלים בארץ היא פשוטה – משה כחלון, שהיה שר התקשורת נלחם בחברות שהוא יכל להם – סלקום ופרטנר החלשות יחסית לבזק. אותה הוא השאיר ל"רפורמה הבאה" ומאז היא רק מתחזקת שכן ברגע שהמתחרות הגדולות (סלקום ופרטנר) מדממות, הדבר האחרון שהן יכולות זה להתחרות באמת בשאר תחומי התקשורת, וזה השאיר את בזק איתנה לחלוטין בסגמנטים האחרים (במיוחד תקשורת נייחת). כן, כחלון שלכל הדעות עשה מהפכה של ממש בשוק הסלולר עשה רק חלק מהעבודה, בבזק הוא לא באמת נגע.
ובואו נניח שהרגולטור יחליט לעשות מעשה – הוא הרי החליט בנחישות (אפילו מוגזמת) להילחם ב"שוד הגדול" של הגז, הוא החליט להילחם בשכר המנהלים בחברות הפיננסיות, והוא כבר יישם כאמור מהפכה בשוק הסלולר, אז אם הוא רוצה הוא יכול למנוע את הרווחים העודפים הסמי מונופוליסטים של בזק. אז נניח במשחק הדמיוני שלנו שהרגולטור יעשה מהפכה בכל תחומי התקשורת (מהפכה אמיתית) שתעביר את העודף המונופליסטי הזה לצרכנים, המשמעות הכספית שמתורגמת לדוח של בזק היא פשוטה – ירידה במכירות, ירידה ברווח, וירידה ברווחיות. הרווחיות התפעולית תרד; ואם נמשיך, במשחק התיאורטי שלנו, ונניח שאנחנו בעולם מתוקן כזה שחברות באותו תחום מרוויחות שיעור רווחיות קרוב (אחרי הכל, אין קסמים– לא ייתכן לאורך זמן ממושך שחברה באותו ענף תדווח על שיעורי רווחיות גבוהים מחברה אחרת), אז הרווחיות התפעולית ש"נצמיד" לבזק היא 10% (בדומה לסלקום מעל הרווחיות של פרטנר). ואיך זה בעצם יכול לקרות?
מה יקרה כשהרווחיות של בזק תרד לרמה נורמלית
ובכן, נתחיל בהכנסות – כשהרגולטור פעם בשוק הסלולרי, המחירים לצרכן ירדו וההכנסות התכווצו. כנראה שבמקביל לירידה במחיר, השימוש בשירותי הסלולר (כמות הדקות) עלה ועדיין זה לא פיצה כמובן על הירידה במחיר, כשמעבר לכך, החברות מוכרות חבילות של שימו שללא הגבלה כך שלא מדובר פרקטית בפיצוי על ירידת המחיר.
אם המחירים יופחתו בשוק התקשורת הנייחת, אז כמובן שהמכירות ירדו ובהתאמה הרווח. במקביל, שיעורי הרווחיות יירדו שכן גם אם תהיה ירידה בעלות של השירות היא לא תשתווה לירידה במחיר השירות – והמשמעות שהרווחיות התפעולית תרד, וההנחה שהיא תעצור ב-10%.
ובשיעור רווחיות תפעולית כזה, מה יהיה בעצם הרווח התפעולי? המכירות כיום ש כל הקבוצה מסתכמות בכ-10 מיליארד שקל, וסביר שהן יירדו במקביל לירידה במחיר, אבל גם אם נניח הנחה מקלה שההכנסות לא ייפגעו, הרי שהרווח התפעולי יסתכם ב-1 מיליארד שקל – עדיין גבוה, אבל השאלה אם גבוה מספיק כדי לשאת את המאזן של בזק. מאז שליטת אלוביץ בזק ממנפת את עצמה לדעת והפכה לאחת מהחברות הממונפות ביותר בבורסה – הון עצמי של 2.4 מיליארד שקל מחזיק מאזן של 16.7 מיליארד שקל, כשבמאזן חובות פיננסים נטו באזור של 10 מיליארד שקל.
הוצאות המימון צפויות להסתכם בכ-300 מיליון שקל, כך שבזק בתרחיש התיאורטי הזה עדיין תרוויח, אבל משמעותית פחות – סדר גודל של 500 מיליון שקל (בהינתן גם הוצאות המס), בעוד הרווח הנוכחי מסתכם בכ-1.7 מיליארד שקל. גם רווח של 500 מיליון שקל זה לא רע – להרוויח בשורה התחתונה 5% מהמחזור ( 500 מיליון שקל על מחזור של 10 מיליארד שקל) זו רווחיות כלכלית מייצגת של החברות במשק לאורך זמן.
מה זה ניכוי שוברי כרטיסי אשראי? והאם זה חלק מהוצאות המימון? ואיך זה שהוצאות המימון של ראלקו מסתכמות ב-10 מיליון שקל כשהתחייבויות הפיננסיות במאזן מסתכמות ב-38 מיליון שקל?
הוצאות המימון השנתיות של ראלקו, יבואנית ומשווקת מוצרי החשמל והאלקטרוניקה, הסתכמו בשנת 2015 ב-10 מיליון שקל, לעומת 9 מיליון שקל בשנה קודמת. אבל, כשבוחנים את המאזן ומחפשים על מה היא בעצם שילמה ריבית של 10 מיליון שקל, מתקשים למצוא.
האשראי השוטף של החברה מתאגידים בנקאיים (במסגרת ההתחייבויות השוטפות) מסתכם ב-27.7 מיליון שקל בסוף 2015, כשבתחילת 2015 הוא עמד על 38.5 מיליון שקל – בדוחות לא ניתן הסכום הממוצע של האשראי על פני השנה, אבל ניתן להניח שהוא איפשהו בין שני הסכומים האלו.
אבל, יש לחברה התחייבויות פיננסיות נוספות – תחת סעיף ההתחייבויות השוטפות יש גם חלויות שוטפות בגין הלוואות לזמן ארוך בסך של 2.5 מיליון שקל (בתחילת שנת 2015 היה חצי מיליון שקל), וכן יש לחברה הלוואות לזמן ארוך שמסתכמות ב-7.8 מיליון שקל (ובתחילת השנה הסתכמו ב-1.1 מיליון שקל).
אשראי שלא נמצא בדוחות
ההתחייבויות הפיננסיות האלו מסתכמות לסך של 38 מיליון שקל בסוף 2015 (לעומת כ-40 מיליון שקל בתחילת השנה), והן בטח לא מסבירות הוצאות מימון של 10 מיליון שקל, הן עשויות להסביר במקרה של ריבית גבוה מאוד סדר גודל של 3-4 מיליון שקל , רחוק מאוד מהוצאות המימון של החברה. אז מה מסביר את הוצאות המימון?
מסתבר שיש לראלקו אשראי שלא נמצא בדוחות. ההלוואות והאשראי השוטף מהבנקים לא מבטאים את כל ההתחייבויות הפיננסיות של החברה. לראלקו אשראי שוטף נוסף שנובע מהפעילות העסקית – ראלקו מייבאת סחורה מספקים שונים וכדי להבטיח להם את התשלום היא מעבירה לחלק מאותם ספקים מכתבי אשראי דוקומנטארי מהבנקים, שבמילים פשוטות אמורים להבטיח את התשלום לספקים. כלומר, הספק מקבל ערבות שהתשלום ישולם לו (אחרת הוא לא יספק את הסחורה), והערבות/ מכתב אשראי הזה עולה כסף – זה גם סוג של מימון וזה נרשם במסגרת הוצאות המימון.
מסגרות האשראי של ראלקו, הכוללות גם את האשראי הדוקומנטארי מסתכמות ב-170 מיליון שקל, הרבה מעבר לאשראי ולהלוואות השוטפות. לא תמיד הן מנוצלות במלואן, אבל ברור שהאשראי הכולל הממוצע עולה על היקף האשראי בספרים.
ועדיין – זה לא מסביר הוצאות מימון של 10 מיליון שקל. מהדוחות של החברה מתברר שהוצאות המימון שנובעות מהאשראי הבנקאי (הכולל) מסתכמות בכ-5.6 מיליון שקל, כלומר קיים עדייו פער לא מוסבר של 4.4 מיליון שקל. הסבר חלקי לפער הזה הוא הפרשי השער.
החברה מייבאת מוצרי חשמל ואלקטרוניקה והשינויים בשער החליפים עלולים לעלות לה ביוקר – ולהמחשה נניח שהיא רכשה מוצרים ב-1 מיליון דולר כשהדולר היה 3.8 שקל, אבל במועד התשלום לספק הדולר 4 שקלים. ההתחייבות לספק עלתה מ-3.8 מיליון שקל (1 מיליון דולר כפול שע"ח של 3.8 שקל לדולר) ל-4 מיליון שקל (1 מיליון דולר כפול שע"ח של 4 שקל לדולר), והעלייה הזו היא כתוצאה מהפרשי שער והיא נזקפת להוצאות המימון. לראלקו היו הפרשי שער בסך של 1.4 מיליון שקל בשנה שעברה, וזה כמובן חלק מאותם 10 מיליון שקל.
ניכוי שוברי אשראי
ועדיין – קיים פער של 3 מיליון שקל והוא מוסבר בניכיון שוברי האשראי. הנהלת ראלקו מספרת בדוח הדירקטוריון כי חלק מאוד משמעותי של העסקאות למכירת מוצרי החשמל והאלקטרוניקה לצרכנים , משולם בכרטיסי אשראי במסגרת עסקאות תשלומים – ככה רוכשים מוצרים כאלו כבר שנים רבות, והשיטה הזו "מתגלגלת" גם ליבואני ויצרני מוצרי החשמל, לרבות ראלקו – "רשתות השיווק והסוחרים מעבירים את שוברי האשראי בגין רכישת המוצרים על ידי לקוחותיהם לחברה", כותבים מנהלי ראלקו ומוסיפים -"באופן שלמעשה החברה נדרשת למימון ביניים עד לקבלת מלוא התמורה בגין רכישת המוצרים. חלופה אפשרית לניכיון סכומי כרטיסי האשראי המתקבלים אצל החברה, הינה קבלת מסגרות אשראי (בהיקפים משמעותיים כפועל יוצא מכך שמרבית המכירות מתבצעות בכרטיסי אשראי) מתאגידים בנקאיים שיאפשרו מימון ביניים עד לקבלת סכומי האשראי כאמור (התמורה). למיטב הערכת החברה, קבלת מסגרות אשראי כאמור עשויה להביא לגידול בהוצאות המימון, בהשוואה להוצאות המימון שהינן פועל יוצא של ניכיון סכומי אשראי. זאת ועוד, עם ביצוע פעולת הניכיון מועבר חלקו המהותי של הסיכון בגין יתרת שוברי האשראי שנוכו וטרם נפרעו מהחברה לספק שירותי הניכיון, למעט רכיב סיכון מהיתרה כאמור בו נושאת החברה".
במילים פשוטות, ראלקו מספקת ימי אשראי לקוחות גבוהים והיא צריכה מימון לאשראי הזה – החלופה של הלוואה/ אשראי מהבנק יקרה מבחינתה, ואז היא פונה לניכיון שוברי אשראי שזה מאותה המשפחה של ניכיון שקים/ פקטורינג ואיגוח. החברה בעצם "מוכרת" את השוברים האלו בתמורה לסכום קטן יותר שמבטא את הריבית בתקופה ואת הסיכון , ורק להמחשה – נניח שנמכר מקרר ב-4 אלף שקל, והתשלום הוא דרך כרטיס אשראי – 10 תשלומים חודשיים של 400 שקל. ונניח שראלקו מוכרת את הזרם העתידי של התקבולים החודשיים בתמורה ל-3.8 אלף שקל – הנחה על המחיר המלא בגלל הסיכון שעובר (במקרים רבים, אך לא תמיד) לרוכש החוב, ובגלל הריבית (ערך התקבולים מהוון להיום נמוך מהערך הנומינלי שלהם).
מה ההפרש בפועל בין התקבולים הצפויים בכרטיסי האשראי לסכום שמתקבל במזומן? ראלקו לא מפרטת, אבל מסבירה ששיעורי הניכיון השוטפים כוללים את מרכיב הריבית ועלות עמלת הסליקה – "שיעורי הניכיון נקבעים מעת לעת והם תלויים בשיעור הריבית במשק, גובה עמלת הסליקה אצל תאגידים פיננסיים המתמחים בכך ומספר התשלומים הנקובים בשוברים".
היקף הממסרים/ תשלומים האלו שנוכה מסתכם בסוף 2015 ב-54.6 מיליון שקל (משמעותית מעל כל ההתחייבויות הפיננסיות המאזניות של החברה) וזה כמובן ההסבר לפער בין הוצאות המימון בפועל להוצאות המימון הנגזרות מההתחייבויות הפיננסיות במאזן – בשנה כולה הסתכמו הוצאות המימון בגין ניכוי כרטיסי אשראי בסך של 3 מיליון שקל.
איך זה שבנקים ממונפים יותר מחברות אחרות? מה יקרה עם הריבית תהפוך לשלילית? וכמה פיקדונות יש בבנק הפועלים
בנק ישראל נעמד על הרגליים האחוריות בניסיון למנוע מהאוצר לפתוח את שוק האשראי לתחרות חריפה עם גופים חוץ בנקאיים. בנק ישראל פשוט דואג לנו – אם תהיה תחרות חריפה ויחלקו פה אשראי לכל מי שרק מצייץ, אז תתפתח פה בועת אשראי ובסוף כולנו נתפוצץ איתה. אבל הדוקטורים והפרופסורים שם כנראה מתקשים להפנים גישות שסותרות את האג'נדה שלהם, אולי בגלל שהם מנותקים מהשטח (וזה לא חדש – במשך שנים רבות הם טענו שאין קשר בין הריבית הנמוכה לעלייה במחירי הדירות, למרות שכל יועץ משכנתא מתחיל יודע ורואה את הקשר מדי יום).
בבנק ישראל מתעלמים מכך שהרחבת תחרות עשויה דווקא להקל על הציבור שיזכה לריבית טובה יותר. בבנק ישראל חושבים שהם יודעים יותר מכולם ושולחים אותנו לראות את "מכונת הכסף" ומה שקרה במשבר הפיננסי הגדול בסוף שנת 2008 כשלטענתם הרחבת שוק האשראי והגדלת השחקנים היא הסיבה למשבר. אבל הם משחקים עם ההיסטוריה – הרחבת שוק האשראי האמריקני, זה רק חלק מהעניין – הבעיה היתה שהשוק לא היה מפוקח, והבעיה הגדולה יותר היתה שהבנקים המציאו מכשירים פיננסים מיוחדים ומסוכנים שנשענים על שוק האשראי, והמערכת (לרבות חברות הדירוג) הגדירו אותם כבטוחים.
שורש הבעיה אז היה בפיקוח, ברגולטור, ואולי כאן העניין – בנק ישראל לא מעוניין להרחיב את שוק האשראי ולייצר עוד סיכונים, עוד נהלים ועוד עבודה, ובכלל – זו שאלה שכל גוף מפקח שואל את עצמו – מה אנחנו צריכים שהשוק יגדל, שהמפוקחים יגדלו, יתרחבו, זה רק מייצר עבודה, ובסופו של יום, למרות שאנו נוטים להאמין שהגופים האלו רוצים רק בטובתנו, יש את השיקול של באיזו שעה אני חוזר הביתה, וכמה סיכון ולחץ יש לי בעבודה.
וכדי שיהיה כמה שיותר רגוע ובטוח, דואגים בעיקר ליציבות הבנקים – זו כנראה פונקציית המטרה של בנק ישראל ועל זה הוא נמדד ונשפט – אם בנק ייפול, יבואו לבנק ישראל בטענות; אם הציבור "ייפול" – זו לא האחריות של בנק ישראל, זה המצב הכלכלי. הרחבת שוק האשראי, עלולה לנגוס ברווחי הבנקים, להחליש אותם וזו כמובן אינה פונקציית המטרה.
המינוף של הבנקים
כשפותחים את הדוחות של הבנקים מבינים שלמרות שהבנקים נראים לרובנו כגופים יציבים ובטוחים, אולי יותר מכל ענף אחר, המציאות שונה. הבנקים נשענים על חובות (פיקדונות הציבור הם בעצם החובות הגדולים שלהם) והם בפועל, הגופים הכי ממונפים – משמע ההון שלהם מממן חלק קטן מהמאזן שלהם. למעשה, זה העסק שלהם – מינוף, מזה הם "חיים" – משלמים משכורות עתק למנהלים, מחזיקים בכמות לא יעילה של עובדים, ומרוויחים בשביל בעלי המניות. מינוף אצל הבנקים זה בעצם לקחת מימון מאוד זול מבנק ישראל ומהציבור ולהחזיר אותו לציבור בריבית גבוה יותר – תיווך של כסף שמשאיר אצלם מרווח נאה (לצד פעילות האשראי, הבנקים מספקים כמובן מגוון שירותים תפעוליים – ניהול חשבון, פעולות בניירות ערך ועוד).
תיאורטית המטרה של הבנקים היא להגדיל את האשראי עד כמה שניתן – ככל שהם נותנים יותר הם מרוויחים יותר, אלא שצריך לקחת בחשבון שיש לווים שמתקשים לעמוד בהתחייבויות שלהם (ואז החוב הופך לחוב בעייתי, יש פריסת תשלומים, יש הפרשה בדוחות, ואולי גם רישום של חוב אבוד), וכשגדלים כמותית, במקרים רבים זה בא על חשבון האיכות, ואז בהתאמה ההפרשות לאשראי גדלות.
אלא שהמגבלה הזו לא אמורה תיאורטית להפריע למנהלי הבנקים, וזה קרה בארה"ב – הם הגדילו את האשראי עוד ועוד, ופשוט דחפו אשראי לכל מי שרץ צייץ – נכון, אשראי פחות איכותי, אבל לאותם מנהלים זה לא הפריע, עד שהבעיה תצוף למעלה זה עניין של שנים, ומי מסתכל על עוד כמה שנים, העיקר שהבונוס השנה מובטח.
וכאן נכנס הבנק המרכזי והפיקוח על הבנקים, כאן נכנסים הנהלים והמגבלות על המינוף. בארץ, מערכת הפיקוח הוכיחה את עצמה – הבנקים הישראליים במהלך המשבר הגדול, היו יציבים מאוד יחסית לבנקים במקומות אחרים. השאלה היום היא אם יציבות חשובה מתחרות? כך או אחרת – כך נראה מאזן של דוח מפוקח – בנק הפועלים (כדוגמה).
הפיקדונות של פועלים
ההון העצמי של בנק הפועלים מסתכם בסוף שנת 2015 ב-33 מיליארד שקל, ההון זה המממן מאזן בסך – 431.6 מיליארד שקל. אם זה היה מאזן של חברת נדל"ן היו כותרות על המינוף החריג שלה, אבל זה בנק ובבנק זה מקובל (ותחת פיקוח ).
ההתחייבויות של בנק הפועלים מסתכמות ב-398.4 מיליארד שקל, והחוב הגדול של הבנק הוא כלפי הציבור – 321.7 מיליארד שקל של פיקדונות מהציבור, ותחשבו על זה – הריבית על הפיקדונות האלו היא לרוב אפסית, ועם זה הציבור איכשהו מסתדר, אבל מדברים עכשיו על ריבית שלילית – אם זה יקרה, האם הציבור ישאיר את הכסף בפיקדונות (ויפסיד כסף) – סביר שחלק גדול מהר השקלים האלו ינדוד למקומות אחרים, ואז במהירות יחסית, הבנק צריך לפרוע סכום נכבד מאוד – השאלה איזה סכום? לבנק יש מזומנים (ופיקדונות – קצת מצחיק, אבל זו האמת לבנק יש פיקדון בבנק) בסך של 65 מיליארד שקל וניירות ערך (שניתנים כנראה ברוב למימוש מהיר) בסך של 62.9 מיליארד שקל (ויש מקורת נוספים), אבל אם באמת תהיה יציאה המונית של כספים, גם הבנק עלול להתקשות לשלם את הכסף. ואולי רק מהטעם הזה, בנק ישראל לא יעשה מהלך כה דרמטי.
מתוך הפיקדונות – 321.7 מיליארד שקל, סך של כ-290 מיליארד שקל הוא בארץ, מתוכו – 97.2 מיליארד שקל אינם נושאים ריבית. מעבר לכך, מתוך סכום הפיקדונות בארץ, כ-165.4 מיליארד שקל הם פיקדונות לפי דרישה שהמחזיקים בהם יכולים לדרוש את הכסף במיידי.
ומי בעצם מחזיק בפיקדונות האלו? אנשים פרטיים מחזיקים ב-150.2 מיליארד שקל; פיקדונות של גופים מוסדיים מסתכמים ב-37.3 מיליארד שקל (קופות, קרנות וכו' – כלומר כסף של הציבור שמושקע בגופם המוסדיים שרוכשים פיקדונות) ופיקדונות של תאגידים מסתכמים בסך של 102.5 מיליארד שקל.
הכספים האלו הם החמצן לפעילות האשראי של הבנק (ושל כל הבנקים המקומיים), ולכן הבנקים כל כך תלויים בכם. כן, בנק הפועלים – לא מה שחשבתם, מסוכן, ממונף, ומאויים על ידי הריבית השלילית.
האם ריבית שלילית יכולה להיות אצלנו, ומה תהיה ההשפעה שלה?
סקר ריבית שלילית – מה הציבור יעשה אם הריבית תהפוך לשלילית?
בנק ישראל שלא הכרתם – צביעות, שקרים ודאגה לבנקים על חשבון האזרחים
מה הרווח האמיתי של בנק הפועלים בשנת 2015? כמה רווחים שלא מומשו יש לבנק? ואיך הבנק מציג את ההשקעות שלו?
בנק הפועלים המנוהל על ידי ציון קינן הרוויח בשנת 2015 כ-3.1 מיליארד שקל, אבל אם ממשיכים מדוח הרווח והפסד לדוח שבעמוד הבא – הדוח על הרווח הכולל, מגלים שם הפסד של 750 מיליון שקל (לפני מס) על ניירות ערך זמינים למכירה, ואחרי התאמת מיסים והתאמות נוספות מקבלים שהרווח הכולל לבעלי המניות של הבנק הוא 2.6 מיליארד שקל – הפער הזה משמעותי, אבל הוא מעבר לפער כמותי, הוא פער תפיסתי, והוא מעלה שאלה שנראית אולי סמנטית, אבל היא עקרונית – מה הרווח האמיתי של הבנק? האם כפי שכתוב בדוח רווח והפסד שהוא גם המקור לכל הפרסומים בתקשורת או שהנתון בדוח על הרווח הכולל הוא הקובע?
התשובה פשוטה – הרווח האמיתי של הבנק, הוא הרווח הכולל. כלומר, בשנה שעברה הרוויח הבנק – 2.6 מיליארד שקל, אז למה בדוח רווח והפסד מופיע סכום גבוה יותר, ומהן בעצם ההתאמות?
ובכן, החשבונאות החליטה שיש סעיפים מסוימיים שאמנם הם תוצאתיים (של רווח או הפסד), אבל בגלל אופיים, בעיקר אופים התנודתי (ברבעון אחד זה יכול להיות רווח גדול ובשני הפסד גדול), ומאחר שהם לא בליבת העסקים של החברה, אין להתחשב בהם בדוח על הרווח והפסד, אלא להעבירם לדוח על הרווח הכולל. כן, ישנם סעיפים (והם יכולים להיות משמעותיים) שמדלגים מהדוח רווח והפסד היישר לדוח על הרווח הכולל – רבים וטובים מתיישרים לנתוני הדוח רווח והפסד, אבל זה לא באמת הרווח של החברה בתקופה.
ההתאמות שמדלגות לרווח הכולל מגוונות – זה יכול להיות הפרשי תרגום של תוצאות חברות מוחזקות שפועלות בחו"ל, זה יכול להיות הפרשים אקטואריים בגין זכויות עובדים, זה יכול להיות שינויים בניירות ערך זמינים למכירה, ויש כמובן סעיפים נוספים. הסעיפים האלו מורחקים מהדוח רווח והפסד, אבל הם לא מורחקים מההון העצמי שבמאזן – ההון לא יכול להתעלם מרווחים או הפסדים גם אם כמה מומחי חשבונאות החליטו שהם לא רוצים את הסעיפים האלו בדוח רווח והפסד, וזה רק מוכיח עד כמה מדובר בסעיפים רלבנטיים שמשפיעים על ההון העצמי.
ומכיוון שהסעיפים האלו לא בדוח רווחו והפסד וכן בהון העצמי נוצר לכאורה מצב מוזר – הרווח לא מסביר את השינוי בהון העצמי, והנה המקרה של פועלים – בסוף השנה עמד ההון העצמי של פועלים (ההון המיוחס לבעלי המניות) ב-33 מיליארד שקל, בעוד שההון העצמי (המיוחס לבעלי המניות) עמד על 31 מיליארד שקל – ההפרש הוא 2 מיליארד שקל, וזה לא מסתדר עם הרווח (מתוך דוח רווח והפסד) שהסתכם כאמור ב-3.1 מיליארד שקל. ההסבר נמצא בשני מקומות – הראשון, הרווח הכולל האחר, לפועלים היו הפסדים בניירות ערך זמינים למכירה כך שההשפעה נטו הסתכמה בכחצי מיליארד שקל, ובנוסף הבנק חילק דיבידנד של מעל חצי מיליארד שקל – הדיבידנד הוא תשלום לבעלי מניות החברה מתוך העודפים שבהון העצמי, אבל הוא לא תוצאתי – אין לו השפעה על הדוח רווח והפסד, כלומר, אין השפעה על הדוח רווח והפסד, במקביל לירידה בהון העצמי.
שלושה סוגים של השקעות באג"ח
בנק הפועלים מחזיק בניירות ערך, בעיקר אגרות חוב בסכום של 63.1 מיליארד שקל, כשבדוחות הכספיים ההתייחסות להחזקות האלו היא בשלושה רבדים שונים (מעין שלושה תיקי השקעות שונים). לבנק תיק של אגרות-חוב מוחזקות לפדיון, שהן אגרות-חוב שלבנק יש כוונה ויכולת להחזיקן עד למועד הפדיון. אגרות החוב האלו מוצגות בדוחות לפי העלות בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה והפרשי שער שנצברו, כלומר הן מוצגות לפי המחיר המתואם בהינתן נתוני האגרת (ריבית הצמדה וכו'). המשמעות שאין בהכרח קשר בין העלות המתואמת שהיא הבסיס לסכום בספרים לבין השווי ההוגן. בבנק ירושלים הפער על אגרות חוב בסכום של 200 מיליון שקל היה מעל 20 מיליון שקל (רווח לבנק), בפועלים זה סכום קטן יותר – הערך המתואם של אגרות החוב מסתכם ב-414 מיליון שקל ואילו שווי השוק של אגרות החוב האלו – 420 מיליון שקל – רווח שלא מומש של 6 מיליון שקל.
מסלול השקעה נוסף של אגרות חוב הוא – ניירות-ערך למסחר. מדובר בניירות ערך שנרכשו ומוחזקים במטרה למוכרם בתקופה הקרובה. כלומר, מדובר בעצם על תיק השקעות פעיל מאוד, וניירות שהם רגע לפני מימוש. את התיק הזה מציגים במאזן לפי השווי שוק ליום המאזן, ואת הרווחים או ההפסדים השוטפים של התיק הזה מציגים בדח רווח והפסד כהכנסות מימון (או הוצאות מימון).
לפועלים יש ניירות ערך למסחר בסכום של 6.4 מיליארד שקל (הרוב אגרות חוב ממשלתיות), אך תיק ההשקעות הגדול ביותר שלו הוא בניירות ערך זמינים למכירה. בתיק הזה יש ניירות ערך בסך של 56 מיליארד שקל, כאשר העלות שלהם (הערך המתואם) מסתכם ב-55.4 מיליארד שקל. את ההשקעות בתיק הזה (ניירות ערך שמוגדרים על דרך השלילה – לא מאג"ח מוחזקות לפדיון ולא ניירות ערך למסחר) מציגים לפי השווי ההוגן (לרוב שווי שוק). הפערים בין התקופות (השינויים בערך התיק הזה בין התקופות) מיוחסים לדוח על הרווח הכולל ולא לדוח רווח והפסד. רק במימוש מייחסים את הרווח או ההפסד לדוח רווח והפסד.
התיק הזה כאמור הניב בשנת 2015 הפסד שהתבטא ברווח הכולל, אבל בסה"כ התיק הזה הניב רווח שעדיין לא בא לידי ביטוי בדוח רווח והפסד. הרווח מתבטא בהפרש בין השווי שוק של ההשקעות לבין עלותם – כ-600 מיליון שקל (בפועל על חלק מהניירות יש רווח של כ-840 מיליון שקל ועל חלק אחר הפסד של כ-230 מיליון שקל). הרווח הזה יתבטא רק כאשר הבנק יחליט לממש את התיק, אבל הבנק יכול, על פניו, לתמרן ולתזמן את המימושים כך שבאופן מסוים (וחלקי מאוד) הוא שולט על הרווח והפסד.
עדכון אוקטובר 2026: נכון ל-24.10.2026, ריבית בנק ישראל היא 3.25%. ההחלטה האחרונה התקבלה ב-21.10.2026, וההחלטה הבאה צפויה ב-23.11.2026. ריבית הפריים, שהיא ריבית בנק ישראל ועוד 1.5%, עומדת על 4.75%. נתוני ריבית שמופיעים בהמשך משקפים את מועד כתיבת המדריך. לחישוב: מחשבון הורדת הריבית – כמה יורד החזר המשכנתא.
תעודת זהות בנקאית היא למעשה דוח קצר וענייני הכולל את הנכסים וההתחייבויות בחשבון הבנק, לצד הפעילות השוטפת בחשבון. תעודת זהות בנקאית תהיה לכל אחד – לכל בעל חשבון, וזה יכול להיות אדם פרטי או עסק. במדריך ננסה להסביר לכם איך לקרוא את תעודת הזהות ואיך "ליהנות" ממנה (להפיק תועלת) באופן כזה שתוכלו לחסוך בעמלות, ולחסוך בריביות, ולעשות סקר שוק טוב בין הבנקים השונים.
תעודת הזהות הבנקאית בדרך אליכם
- תעודת זהות בנקאית מספקת תמונת מצב – סוג של מאזן (נכסים והתחייבויות בחשבון הבנק) ודוח רווח והפסד (פעילות שוטפת בחשבון), תעודת הזהות הבנקאית כוללת גם מידע מקיף על התשלומים שלכם – על העמלות ועל הריביות – ככה תוכלו לדעת אם אתם משלמים יקר, ככה תוכלו לדעת אם הריבית על ההלוואה שלכם גבוהה יחסית לבנקים אחרים. הפיקוח על הבנקים סבור שבזכות תעודת הזהות הזו התחרות תגבר, והוא משקיע המון בחינוך הציבור לבדוק את התעודה, ולהבין ממנה את העלויות שלו והכי חשוב – לפעול להורדת העלויות. זה בהחלט מבורך, וזה עשוי מעבר לתחרות בין הבנקים להגביר את כוחם של הגופים החוץ בנקאיים.
בשנים האחרונות מתפתחת על אש יחסית קטנה בנקאות מסוג אחר, חיצונית למערכת הפיננסית הסטנדרטית – לא בנקים וגם לא חברות ביטוח או גופים פיננסים אחרים. אלא, יזמים שמספקים הלוואות חברתיות (מימון המונים). היזמים האלו בעצם פיתחו פלטפורמה (זירות לקבלת ומתן הלוואות) שדרכן הציבור יכול להשקיע (לתת הלוואה – כמו השקעה באג"ח רק שהוא יכול לפזר את הכסף על פני מספר רב של לווים), ומנגד לקבל הלוואה. כלומר סוג של תיווך בין מלווים ללווים.
הרעיון הזה פועל וצומח ברחבי העולם, בארץ הוא גדל, אך עדיין לא מגרד את המימון הצרכני הכולל – אנשים נרתעים מזה, ובצדק – איך אנחנו הרי יודעי שהלווים יחזירו את הכסף? אז מה עם החברה המפעילה את הזירה אומרת שהיא בודקת את הלקוחות ושיעור אלו שלא מחזירים את הכסף נמוך? צריך בטוחה חזקה יותר, ונראה שתעודת זהות בנקאית עשויה לעזור כאן מאוד. התעודה היא בעצם סוג של בטוחה, גושפנקא למצבו הפיננסי של הלווה. נכון, החברות המשדכות אמורות לבדוק חשבונות בנק ופרטים נוספים, אבל התעודה גם עושה להם חיים קלים יותר וגם מרגיעה את הציבור שאולי יסית כספי השקעה לפלטפורמות החברתיות האלו. בעולם אגב, במקומות רבים יש דרוג אשראי לאנשים פרטיים ואז קל מאוד לקבל החלטות אם לספק או לא לספק הלוואה לאדם מסוים, וזו הסיבה להצלחה הגדולה של המימון הזה. כאן, הכוונה המקורית היתה במקביל למתן תעודת זהות בנקאית, לספק לאנשים גם דירוג, אבל ב הדירוג נעצר בדרך; מאגר נתוני אשראי חי מאפריל 2019, ובבנק ישראל החליטו להסתפק בתעודה בלבד. אבל, גם זה משהו וזה בהחלט יכול להרחיב את פעילות המימון החוץ בנקאי. זאת ועוד – דירוג אשראי לאנשים הוא כן באג'נדה של האוצר ובנק ישראל, ובמקביל לחוק מתן אשראי וליישומו, יפעילו דירוג אישי ללקוחות הבנקים. (כאן, תוכלו להרחיב על הלוואות חברתיות – ריבית, תשואה, סיכונים וסיכויים).
תעודת זהות בנקאית – מה יש בה?
תעודת זהות בנקאית תופק פעם בשנה והיא תהיה בפורמט קבוע וזהה בין כל הבנקים. לא נצטרך להיות פרופסורים לכלכלה כדי להבין אותה, היא ברורה, נגישה ושקופה.
התעודה תכיל במסגרת הנכסים את יתרות העו"ש, פיקדונות, חסכונות, ניירות ערך, ניירות ערך זרים, ומטבע חוץ. בצד ההתחייבויות תכיל התעודה – הלוואות, מסגרות אשראי וערבויות.
כמו כן, יפורטו העמלות ששילם הלקוח בשנה וכן הריביות ששילם הלקוח בשנה. התעודה גם תכיל פרטים נוספים לרבות, הוראות הקבע ומיופי הכוח בחשבון.
תעודת זהות בנקאית תהיה כלי מעקב אחרי חשבון הבנק, כלי לניהול ופיקוח על החשבון – מעקב כי אנחנו נקבל את התעודה הזו באופן שוטף, וכך נדע מה קרה בשנה הזו לעומת שנה שעברה – ובהתאמה לשאול את השאלות הנכונות – למה הריבית על ההלוואות לא ירדה? למה לא קיבלתי ריבית גבוה יותר על הפיקדונות? למה לא אמרתם לי שכדאי לסגור את הפיקדון לטווח ארוך ולקבל ריבית גבוה יותר? מה קרה לעמלות ניירות ערך? למה אני משלם את עמלת התעריף הגבוה בהמרת מטבע? ועוד ועוד.
השאלות האלה ובהמשך התשובות יניעו אתכם לעשות פעולות להורדת ההוצאות השוטפות שלכם.
מעבר לפיקוח ולניהול השוטף, כמובן שהתעודה מקנה כם אפשרות השוואה פשוטה למצב בבנקים אחרים – קחו את התעודה עברו את הכביש לבנק השני ותקבלו שם הצעה – ניחוש מושכל, היא תהיה טובה יותר (אפילו משמעותית). אגב, לאחרונה, ניתחנו כאן, את עמלות ניירות הערך שגובים הבנקים מהלקוחות – הפערים ענקיים.
תעודת זהות בנקאית תשלח אליכם על ידי הבנק בכל 28 בפברואר ללקוחות פרטיים ולעסקים קטנים. אל תדפדפו הלאה, תשקיעו בה כמה דקות טובות ותחפשו בעיקר כמה שילמתם ועל מה? תבדקו אם ניתן להוזיל את הריבית, את העמלות, תבדקו עם הנכסים שלכם פזורים נכון ובהתאם לצרכים שלכם (לדוגמה – אין טעם להשקיע בפיקדון קצר, אם אתם צריכים כסף רק בעוד שנתיים) ותבדקו אם החובות שלכם פזורים טוב על פני העתיד- כלומר, אם אתם יכולים לכסות אותם בהתאם לנכסים ולשכר שלכם. אחרת כדאי לעשות סדר בחובות גם בריבית וגם בזמני הפירעונות של ההלוואות.
התעודה אמורה להגיע אליכם בדואר (תלוי איך אתם מקבלים מהבנק) – או בדואר הרגיל או בדואר אלקטרוני, וניתן גם יהיה להורידה מאתר הבנק. אם אתם צריכים תעודה במהלך השנה – אין בעיה, הבנקאי יכול להפיק לכם אם נתונים עדכניים.
שימו לב – כל חשבון בנק והתעודה שלו – אם אתם מנהלים 2 חשבונות – אחד נניח בבנק הפועלים והשני בבנק מזרחי טפחות, יהיו לכם 2 תעודות – תעודת זהות בנקאית של החשבון בפועלים ותעודת זהות בנקאית של החשבון בבנק מזרחי טפחות.
תעודת זהות בנקאית – איך קוראים את הדוח?
טוב, קיבלתם תעודת זהות בנקאית, אתם מבינים שיש בדוח הזה את הנכסים את ההתחייבויות, ואת ההוצאות בגין עמלות וריבית. אבל, איפה כל דבר נמצא? מה כל סעיף אומר? מה מבנה הדוח ואיך בעצם קוראים את הדוח? הנה המבנה והסבר לגבי כל אחד מהסעיפים
חלק א' – כללי
בחלק הזה של תעודת הזהות הבנקאית (הפתיח/ המבוא) מופיעים פרטים כלליים – פרטי החשבון (מספר חשבון), פרטי בעלי החשבון, פרטים של מורשי החתימה ועוד. בשלב הראשון, אתם מוודאים שזה באמת אתם, ובשלב הבא, תוודאו שהפרטים נכונים – אם הם לא נכונים, צריך לעדכן את הבנק.
חלק ב – יתרות ליום 31/12/20XX
בחלק הזה מוצגות היתרות בחשבונכם, ובמילים פשוטות – כמה כסף יש לכם נכון לסוף השנה. היתרות מחולקות לנכסים והתחייבויות. נכסים זה כספים שלכם שמופקדים בבנק (פיקדונות, ניירות ערך, עו"ש ועוד); והתחייבויות אלו כספים שחייבים אותם לבנק (הלוואות, אשראי שוטף). הנטו – הנכסים פחות ההתחייבויות זה ההון של החשבון.
בשלב הזה, ואל תגחכו, תבדקו שאתם מזהים את כל הנכסים ושלא חסר בדוח נכסים שאתם יודעים עליהם (והם אינם רשומים) וכן תוודאו שכל ההתחייבות מוכרות לכם (ולא השתחלה לה איזו הלוואה שלא שייכת לכם).נכון, הבנקים אמורים להיות מסודרים ועדיין – טעויות יש בכל מקום (וגם הונאות).
בפרק הזה, יש מספר שורות חשובות שחשוב להכיר
יתרת עו"ש: אם יתרת החשבון בסוף שנה היא בפלוס, הסכום יופיע כאן, אחרת הוא יופיע במסגרת אשראי (ראו סעיף הבא, וסעיף קשור – מסגרת חריגה, בהמשך).
מסגרות אשראי מנוצלות: כאן מפורטות כל מסגרות האשראי בחשבון (מסגרת האשראי בחשבון עצמו, מסגרת כרטיסי האשראי ועוד). כלומר, לא מדובר רק על החשבון אאל גם על מעין "חשבונות" קשורים (בעיקר כרטיסי אשראי). ולכן, ייתכן שסעיף יתרות עו"ש יהיה בסכום חיובי (בפלוס) ואילו בתא המסגרות יהיה סכום שלילי (במינוס) וזאת מכיוון שניצלתם מסגרת אשראי שאינה המסגרת בחשבון (מסגרת כרטיסי אשראי).
יתרת חובה ללא מסגרת/ חריגה מסגרת: אז קודם כל חשוב לשים לב שאתם בחריגה וחריגה עולה הרבה כסף. ריבית שהבנק לוקח/ גובה על יתרה בחריגה ללא מסגרת היא ריבית מאוד יקרה. לכן, אתם צריכים להכניס את החריגה למסגרת או פשוט לפעול כך שלא תהיו בחריגה. לפעמים זה לא פשוט, אחרי הכל, לא סתם יש לנו חובות, אבל לפחות תסדירו את החריגה כך שהריבית החריגה לא תשאב אתכם לסחרור של הלוואות וריבית מנופחת שרק בשבילה צריך מימון נוסף וחוזר חלילה.
הסעיף הזה יתרת חובה ללא מסגרת/ חריגה ממסגרת מבטא מצב שאין לנו מסגרת אשראי או שאנו חורגים ממנה, וזאת בעצם תמונת הראי לחשבון העו"ש. אם החשבון שלנו במינוס בסוף שנה (ואין לנו מסגרת אשראי) אז כאן תופיע היתרה.
פיקדונות וחסכונות: בסעיף הזה מוצגים ההשקעות הסולידיות – פיקדונות וחסכונות נכון לסוף השנה.
הלוואות לדיור: לקחתם משכנתא? היא תופיע בסעיף הזה, אבל הערה חשובה – המשכנתא לא תופיע בכל מצב אלא אם יש זהות בין לוקחי המשכנתא לבעלי החשבון. למה הכוונה? אם המשכנתא נלקחה על ידי זוג, והחשבון הוא של אחד מבני הזוג, אין התאמה ולכן לא תופיע המשכנתא בתעודת הזהות של הלקוח. זה אחד מהחסרונות הגדולים של תעודת זהות בנקאית – ככה בעצם עלולות להסתתר הלוואות מהתעודה, ולא לילד הזה פיללנו – הכוונה המקורית היתה שתהיה תעודת סהות בנקאית שתהווה סוג של מסמך תקף ורשמי שישמש את הלקוח גם בחוץ, מחוץ למערכת הבנקאית, אלא שהוא יצטרך להביא מסמכים נוספים בקשר למשכנתא (שלא בהכרח מעודכנת בתעודה).
הלוואות אחרות: כל ההלוואות שהם לא הלוואה לדיור/ משכנתא, יופיעו כאן עם ערך של סוף השנה.
תיק ניירות ערך: אם יש לכם ניירות ערך (אפילו אם מדובר בניירות היסטוריים, לא סחירים וכו') הסכום שלהם יופיע כאן (לפי שער סגירה של סוף שנה).
ערבויות בנקאיות: ערבות היא אמנם לא הלוואה, אבל היא בהחלט חשובה להבנת המצב הפיננסי שלכם. נתתם לדוגמה ערבות בנקאית לטובת קרוב משפחה, זה יופיע כאן וזה גם חלק מסך ההתחייבויות שלכם (לא החובות שלכם, אלא התחייבות). בדוח יש מקום מיוחד לפרוט הסכום הכולל של הערבויות הבנקאיות.
נכסים והתחייבויות אחרים שקיימים בחשבון: כאן מדובר על סעיפים שלא נכללו בסעיפים המפורטים למעלה, כל היתר יופיע כאן (נכסים והתחייבויות אחרים בנטו).
הפרקים הבאים בתעודת הזהות הבנקאית מתייחסים לפעילות בחשבון לריבית ולעמלות…
חלק ג'1 – פעילות בחשבון
בפרק הזה מפורטים נתונים ממוצעים על הפעילות שלכם וכן ההכנסות וההוצאות מריבית והצמדה. הסעיפים העיקריים בפרק זה –
יתרה חודשית ממוצעת: מדובר בסעיף חשוב, בפרק הקודם קיבלתם את יתרת העו"ש (או המסגרת החריגה/ החריגה בעו"ש), אבל שאלה יותר חשובה היא מה קורה בדרך כלל בחשבון ולא דווקא בסוף השנה, ובשביל זה יש את היתר הממוצעת. אתם מקבלים כאן את היתרות החודשיות הממוצעות של כל הנכסים וההתחייבויות בחשבון. החישוב הוא לפי ממוצע פשוט – סה"כ היתרות שהיו במהלך השנה חלקי 12 חודשים.
סך ההכנסות/ ההוצאות מריבית והצמדה: כאן מפורטות ההכנסות וההוצאות מריבית והצמדה שנרשמו בחשבון שלכם במהלך השנה. נניח שיש לכם הלוואה של 100 אלף שקל והריבית הסתכמה ב-7 אלף שקל (בשנה), אז בסעיף זה יירשמו הוצאות הריבית בסך של 7 אלף שקל. אגב, לא להתבלבל – מדובר בהוצאות ריבית, הוצאות בגין העמלות בהמשך.
רווח/הפסד מתיק ניירות ערך: אתם משקיעים בקרנות נאמנות בקרנות סל, מניות, אגרות חוב ומכשירים אחרים? מספיק שיש לכם השקעה אחת ואפילו היסטורית כדי שיהיה רווח או הפסד (שמבטא את השינוי בתיק ניירות הערך), אבל שימו לב – לא לזה הכוונה בסעיף של הדוח. הסעיף בדוח לוקח בחשבון רק את הרווח וההפסד שמומשו במהלך השנה – כלומר, הסכום כאן הוא כל הרווחים שמומשו בניכוי כל ההפסדים שמומשו, וכן כולל הסעיף תקבולים מריבית בגין ניירות ערך (ריבית של אגרות חוב) וכן דיבידנדים מאחזקה במניות; וכל זה אחרי תשלומי עמלות ולפני הניכוי של מס הכנסה (ניכוי בגין מס על רווחים מניירות ערך).
גרף הכנסות/ הוצאות חודשי: בתעודת הזהות הבנקאית אתם מקבלים גם גרף שבו רואים את ההכנסות החודשיות לצד ההוצאות החודשיות. מדובר בגרף חשוב מאוד שעוזר לכם לנתח את מצבכם בראייה חודשית ולהבין על מה ומתי אתם מוציאים, ואיך אתם עומדים ביחס להכנסות שלכם. ככה תוכלו לפקח על ההוצאות שלכם ולדאוג שלא לקפוץ מעל הפופיק.
גרף פירוט מקורות הכנסות והוצאות (שנתי): גרף שבו תראו את סך ההכנסות (תוך חלוקה למקורות הכנסה שונים – משכורת ועוד), ואת סך ההוצאות בחשבון (תוך התייחסות לכל סוגי ההוצאות – שקים, הרשאות, משכנתא ועוד). ההוצאות בחשבון אינן כוללות הוצאות בגין עמלות וריבית. הגרף הזה נועד כדי לספק לכם תמונה כללית על ההכנסות וההוצאות ויכולת לנתח את מצבכם גם ביחס לשנה שעברה. מכאן, תלמדו אם יש סעיפים חריגים – גדולים או חריגים בשינוי שחל בהם ביחס לשנים קודמות.
חלק ג'2 – פיקדונות וחסכונות
הפרק הזה מפרט את הפיקדונות והחסכונות שלכם נכון לסוף השנה. כאן תקבלו מידע על הריבית בפיקדונות ובחסכונות ובהתאמה תוכלו לבדוק אם מדובר בריבית סבירה או שניתן לשפרה.
הסעיפים העיקריים בפרק זה
תחנות יציאה: לכל פיקדון וחיסכון יש תחנות יציאה (עיתוי שניתן לממש אותו ללא קנס), תהיו ערים למועדים האלו, אם תפספסו אותם ייתכן שהפיקדון/ חיסכון יהיה סגור למשך תקופה ואם תצטרכו את הכסף תשלמו קנס. מנגד, אם אתם לא צריכים כסף בזמן הקרוב כדאי לסגור אותו בפיקדון לטווח ארוך ואז ליהנות מריבית גבוה יותר.
מועד הפירעון: מועד סיום הפיקדון – כלומר כאן זה כבר לא בשליטתכם כמו מועדי יציאה, כאן מדובר על סיום תקופת החיסכון/ פיקדון, העיתוי שהכסף ייכנס לחשבון.
שווי ליום 31/12/20XX: הסכום של הפיקדונות בחשבונכם לסוף השנה. אבל זה עדיין לא הסכום שתקבלו בסוף התקופה שכן הוא לא כולל את הריבית (בפרק ב' מקבלים את שווי הפיקדון בתחנת היציאה או במועד הפירעון).
חלק ג'3 – אשראי
הגענו לחלק חשוב ביותר (האמת, כל החלקים חשובים). כאן מוצגים נתונים מלאים על הלוואות דיור (משכנתא), אך כאמור רק אותן הלוואות שמי שלקח אותם הוא באופן זהה בעל החשבון (אם זוג לקח משכנתא ובעל החשבון הוא יחיד לא תופיע המשכנתא בתעודת הזהות).
כמו כן, מפורטות כאן ההלוואות שאינן לדיור ומסגרות האשראי – כל סוגי מסגרות האשראי שבחשבון (מסגרת אשראי בעו"A, מסגרת אשראי בכרטיס הבנקאי, מסגרת ערבויות בנקאיות, ניכיון ועוד). חשוב להבהיר – מסגרת זו מסגרת זה עדיין לא אומר שניצלתם את כולה, אבל כאן מפורטות המסגרות גם אם לא ניצלתם אותן.
הסעיפים הרלבנטיים בחלק זה
מועד שינוי ריבית קרוב: המועד בו יתעדכן שיעור הריבית של ההלוואה. פירעון הלוואה במועד זה הוא הכי טוב מבחינת עלויות שמסביב.
מועד הפירעון: מועד סיום ההלוואה
יתרה ליום 31/12/20XX: קרן ההלוואה (ההלוואה המקורית) הריבית והצמדה לסוף השנה/
מזה סכום בפיגור: אם פיגרתם בתשלום החוב, יופיע כאן סכום בפיגור הכולל גם ריבית פיגורים מצטברת, אבל אינו כולל הוצאות משפטיות (אם החלו נקיטת הליכים משפטיים לגביית החוב).
חלק ג'4 – עמלות
ריכוז של השירותים שהבנק מספק לכם וכמה כל שרות כזה עולה – בקצרה, מה העמלות שאתם משלמים?
שם העמלה: העמלות מוצגות לכם לפי תחומי עניין – עמלות עבר ושב, עמלות אשראי, עמלות ניירות ערך ועמלות אחרות
ממוצע שנתי של עמלה: בתעודת הזהות אנחנו מקבלים את העמלה הממוצעת בשנה, כך ניתן להבין אם העמלה התייקרה, אם צרכנו יותר משרות זה, וכך ניתן לפקח ואולי לצמצמם את העלויות האלו
שאלות ותשובות
? מה זו תעודת זהות בנקאית?
דוח שנתי שהבנק שולח ללקוח, ובו סיכום העמלות, הריביות והיתרות. המטרה היא לאפשר ללקוח להשוות ולבדוק.
? מה לבדוק קודם בתעודה?
את סך העמלות ואת ריבית החובה על המינוס. אלה בדרך כלל הסעיפים שאפשר לשפר הכי מהר.
? האם התעודה מחייבת?
זו התחייבות של הבנק למסור מידע, לא חוזה חדש. אבל המידע בה יכול לשמש בסיס לבקשה לשנות תנאים.
? מה מראה חלק ההכנסות וההוצאות בתעודה?
את סך ההכנסות לפי מקורות, ואת סך ההוצאות כמו צ'קים, הרשאות ומשכנתא. העמלות והריבית לא נכללות בהוצאות האלה.
? מה המשמעות של חריגה ממסגרת בתעודה?
היא מראה שהחשבון היה ביתרת חובה בלי מסגרת מאושרת, ועל זה משלמים ריבית חריגה גבוהה. חשוב להסדיר מסגרת כדי לא להיגרר לחובות.
שורת הסה"כ: סכום העמלות הכולל בשנה ששילמתם עבור שירותים שקיבלתם מהבנק.
חוץ מזה מפרטת תעודות הזהות נתוני עו"ש נוספים – ריבית על יתרות זכות (במידה ויש מצב כזה), וכן דגשים שונים – הדוח אינו כולל פעילות בכרטיסי אשראי שאינם בנקאיים; הריבית הנומינלית היא הריבית הנקובה במסמכי העסקה ואילו ריבית מתואמת היא שיעור הריבית המתקבל על ידי ייחוס שיעור הריבית לתקופה של שנה, המבוסס על חישוב של 365 יום בשנה, בהתחשב במרכיב ריבית דריבית.
לסיכום – תעודת זהות בנקאית היא באמת סוג של מהפכה. אולי לא מהפכה מושלמת, כי אחרי הכל חסר דירוג אשראי אישי, וגם בדוח עצמו יש בעיות/ תקלות בעיקר חוסר ההתאמה בין לוקחי המשכנתא לבעל החשבון. אך היתרונות עולים על החסרונות, ונראה שהתעודה תוכל לשפר את יכולת התחרות ותאפשר ללקוח לעשות השוואות מהירות בין הסניף שלו לבנקים אחרים, וגם לספקי מימון נוספים לרבות הגופים המספקים הלוואות חברתיות.
ריבית פריים – הריבית שגורמת לכם לשלם יותר!
מדריך מורחב: איך קוראים את תעודת הזהות הבנקאית
תעודת הזהות הבנקאית מרכזת במסמך אחד את העמלות, הריביות, ההלוואות והחיסכונות שלכם בבנק. מי שקורא אותה פעם בשנה יכול לזהות עמלות מיותרות, ריבית גבוהה על המינוס או חיסכון שנשכח בריבית נמוכה, ולהשתמש בה כבסיס למשא ומתן מול הבנק.
דוגמה להמחשה בלבד: נניח שבתעודה מופיעות עמלות עו"ש של 30 ש"ח בחודש, כלומר 360 ש"ח בשנה. נניח גם מינוס ממוצע של 4,000 ש"ח בריבית שנתית של 10%, שעולה כ-400 ש"ח בשנה. יחד מדובר בכ-760 ש"ח בשנה. אם תעברו למסלול עמלות זול יותר ותצמצמו את המינוס בחצי, אפשר לחסוך כמה מאות שקלים בשנה. לחישוב עלות המינוס היעזרו במחשבון עלות המינוס בחשבון הבנק.
מתי מקבלים את התעודה?
הבנקים שולחים אותה פעם בשנה, ואפשר בדרך כלל לצפות בה גם באתר או באפליקציה.
מה עושים עם הנתונים?
משווים להצעות של בנקים אחרים ומבקשים מהבנק שלכם תנאים טובים יותר.
האם כדאי לעבור בנק?
מעבר בנק נעשה פשוט יותר עם השנים, ולפעמים עצם הבקשה מביאה להצעה משופרת מהבנק הנוכחי.
מה עושים אם מגלים חיוב לא מוכר?
פונים לבנק ומבקשים הסבר. אם החיוב נגבה בטעות, אפשר לבקש החזר.
בשורה התחתונה: קריאה שנתית של תעודת הזהות הבנקאית לוקחת כמה דקות, ויכולה לחסוך מאות שקלים בשנה ולשפר את התנאים מול הבנק.
עדכונים: 24.10.2026 – נוספה פסקת עדכון (ריבית בנק ישראל ופריים), ונוסף קישור למחשבון. נוסף פרק מורחב עם הסברים, דוגמאות מספריות ושאלות ותשובות.
איך מציגים בנקים השקעה באגרות חוב? מה ההבדל בין אג"ח לפדיון לאג"ח זמין למכירה? ולמה בנק ירושלים מימש אגרות חוב שהיו מיועדות לפדיון?
הבנקים משקיעים חלק מיתרות הנזילות שלהם בניירות ערך ואגרות חוב בפרט. אגרות החוב האלו יכולות להירשם בספרים בהתאם לאופי האחזקה, כאשר הבנק יכול שלא לרשום רווחים שוטפים (או הפסדים שטפים) כתוצאה מעלייה או ירידת ערך של אגרות החוב. איך זה קורה? יש המצאות חשבונאיות (לא חדשות) שמאפשרות לרשום את הרווחים וההפסדים ב"תחנת מעבר", אבל יש לבנקים יש אפשרות נוספת – הם יכולים להציג את האגרות חוב לפי מחיר מתואם (ולא שוק) ואז אין בהכרח קשר בין הספרים לבין השוק – וההפרש ביניהם יכול לבטא רווח או הפסד שעדיין לא הוזכר בספרים.
השקעות של בנקים – אגרות חוב
ואז עולה השאלה המאוד טריוויאלית – בשביל מה לכל הרוחות צריך להגדיר כמה סוגים של השקעות וכמה סוגים של טיפול בהשקעות בדוחות של החברות – זה מבלבל, זה לא מובן, זה חוטא למטרה העיקרית של החשבונאות להפוך את הדוחות לברורים לציבור רחב. אבל, ככה השיטה עובדת – היא מייצרת עוד ועוד רישומים וסעיפים, עוד ועוד דיונים ותקנים, ופיקוח, היא פשוט מייצרת עוד ועוד עבודה , פשוט כדי להצדיק את עצמה ואת המנגנון הענק שעומד מאחוריה.
ובחזרה לדוחות – בדוח של בנק ירושלים לתשעת החודשים הראשוני של 2015, מפורטים בביאור 2 ההשקעות של הבנק באגרות חוב ותעודות סל. הבנק מסווג סכום של 205.4 מיליון שקל באגרות חוב של המדינה, המוחזקות לפדיון. הסכום הזה הוא הערך במאזן, אבל בטור ליד מציגה החברה את הערך בשוק – 232.1 מיליון שקל – איך נוצר הפער, ומה המשמעות שלו?
טוב, זה לא סוד שהריבית בשנים האחרונות צנחה לכמעט אפס (ומדברים אפילו על ירידה מתחת לאפס), וזה גם לא סוד שכאשר הריבית יורדת אז אגרות החוב עולות, וכך בעצם מחירי אגרות החוב פשוט עלו בשנים האחרונות. בבנק ירושלים מציגים את ערך השוק של אגרות החוב נכון לספטמבר 2015, אבל רק בביאור לדוחות. כלומר, יש לנתון הזה (לעלייה במחיר האג"ח) גילוי, אבל אין לו השפעה על הדוחות עצמם (מאזן ודוח רווח והפסד). בדוחות האלו המשחק הוא אחר – שם הכללים לגבי ההשקעה הזו הם בהתאם לעלות מותאמת – ברגע שרוכשים את אגרות החוב בהתאם לתנאים מסוימים (ריבית, הצמדה) אז מפעילים את התנאי האלו לכל שנה ושנה עד לפדיון – יש בזה הגיון, אחרי הכל, האחזקה היא עד לפדיון ולכן הגיוני להכיר ברווח באופן שוטף ומעין ליניארי על פי הריבית השוטפת. השיטה הזו מתעלמת מתנודות השוק, מעליות וגם ממפולות, וכך נוצר מצב שלמרות שהאחזקה של בנק ירושלים באגרות החוב האלו היא מ=2014 בלבד, הוא רשם עליהם רווח כלכלי נאה (מעבר לרווח השוטף) של 26.7 מיליון שקל (כ=13% נכון לסוף ספטמבר 2015).
אגרות חוב לפדיון מול אגרות חוב זמינות למכירה
נוסף על אגרות החוב שמוחזקות עד לפדיון, מחזיק בנק ירושלים באגרות חוב נוספות, כאלו שהם במסגרת ניהול תיק ההשקעות השוטף של הבנק, ואין כוונה להחזיקם עד לפדיון. האחזקות האלו לצד ניירות ערך האחרים שהם חלק מתיק ההשקעות השוטף מוצגים במאזן של החברה בסעיף שנקרא – ניירות ערך זמינים למכירה. השינויים בניירות הערך האלו בין תקופה לתקופה הם כמובן רווח או הפסד כלכלי, אבל בחשבונאות קוראים ומסווגים אותם אחרת – הרווח או ההפסד לרוב לא מוצג בדוח על הרווח והפסד, אלא בדוח אחר – הדוח על הרווח הכולל האחר. בדוח המוזר הזה מוצג הרווח (או ההפסד), אבל כל עוד הוא לא ממומש הוא לא מועבר לדוח רווח הפסד.
בנק ירושלים נכון לסוף הרבעון השלישי מחזיק אגרות חוב ותעודות סל (של המדינה של מדינות זרות ושל מוסדות פיננסים בישראל) בערך של 778.1 מיליון שקל, כאשר העלות היא 778.9 מיליון שקל – הפסד של 0.8 מיליון שקל שנובע מהפסדים של 1.2 מיליון שקל והפסדים (באגרות חוב וניירות ערך אחרים) בסך של 0.4 מיליון שקל.
ההפסד המצרפי הזה – 0.8 מיליון שקל לא מוצג כאמור בדוח רווח והפסד, אלא בדוח על הרווח הכולל, וכן בדוח על השינויים בהון העצמי, ובהון העצמי. כלומר, זה רק עניין של עיתוי/ תזמון – הרווח או ההפסד יכולים להמתין בדוח על הרווח הכולל, ומתישהו הם יעברו לרווח, אבל מבחינה מאזנית אין הנחות ואין משחקים – הם מוצגים מיד במסגרת ההון העצמי, וזה להבדיל מאגרות החוב המיועדות לפדיון שהשינוי בהם לא מוצג ברווח ולא בהון העצמי, וכאן בדיוק היתה הבעיה של בנק ירושלים.
הבנק רצה לעבות את ההון העצמי שלו, בעקבות הוראות של בנק ישראל להעלות את הגדלת יעדי יחס הלימות ההון ובמיוחד אלו המתייחסים להלוואות לדיור. הבנק פשפש במאזן ומצא דרך לעשות זאת – הוא מימש את אגרות החוב ברווח והגדיל את ההון העצמי, כתוצאה מהמהלך הרוויח הבנק כ=20 מיליון שקל, ובהתאמה ההון גדל ויחס הלימות ההון ליבה (הון לנכסי סיכון) עלה ב=0.2% מרמה של 9.5% ל=9.7% – עזרה גדולה בדרך ליעד הלימות ההון – הבנק צריך להגיע ליעד הלימות הון של 9.9% עד סוף 2016.
רק שיש בעיה אחת – איך אפשר לממש משהו שמוחזק עד לפדיון, הרי אגרות החוב האלו הוגדרו כהשקעות שמוחזקות עד לפדיון ולכן גם הוצמד להם הטיפול החשבונאי המיוחד. ולכן, פנה הבנק לבנק ישראל וקיבל מאנשי בנק ישראל אישור למהלך אך בכפוף לכך שהבנק יציג מחדש (Restatement) את הדוחות הכספיים ליום לשנת 2014 ו=2015 כדי שישקפו את השינוי התפיסתי – מאג"ח לפדיון לאג"ח מוחזק למכירה. המשמעות היא שהרווח מעין יתפזר על פני כל התקופה (מהרכישה ועד המימוש) וזה כמובן נכון יותר.
למה התזרים של גוגל גבוה מהרווח שלה? איזה סוגי התאמות יש מהרווח לתזרים? ומה הקשר בין יתרת לקוחות לתזרים מזומנים?
גוגל הרוויחה בשנה החולפת 16.3 מיליארד דולר, ותזרים המזומנים שלה מפעילות שוטפת הסתכם ב-26 מיליארד דולר , וזו לא הפעם הראשונה שהתזרים גובר על הרווח, כמעט תמיד התזרים של גוגל עלה על הרווח, ובשנים האחרונות הפער לטובת התזרים ר הולך וגדל – בשנת 2014 התזרים מפעילות שוטפת היה גבוה בכ-8 מיליארד דולר מהרווח, ב-2015 הוא כבר עולה עליו בכ-10 מיליארד דולר.
אז איך זה ייתכן? למה התזרים של גוגל טוב יותר מהרווח? נתחיל מהבסיס – הרווח החשבונאי מבטא את התוצאה המצרפית של פעילות החברה בתקופה מסוימת, והוא מחושב על ידי סכימת כל העסקאות (גם אם העסקאות האלו עדיין לא שולמו) בניכוי כל ההוצאות (גם אם הן לא שולמו). תזרים המזומנים מפעילות שוטפת, להבדיל מהרווח לא מתייחס לשאלה אם היתה או לא היתה עסקה, אלא אם היה או לא היה תשלום – תזרים המזומנים צובר את התקבולים בניכוי התשלומים בתקופה מסוימת. שני הדוחות האלו הם דוחות תוצאתיים שמבטאים תוצאה לתקופה מסוימת, אבל ההבדל הגדול ביניהם הוא שהרווח והפסד מבוסס על צבירת עסקאות (בסיס צבירה) והתזרים מבוסס על הזרמה של כספים (פנימה – תקבולים והחוצה – תשלומים).
נוסף לתזרים מזומנים מפעילות שוטפת, חברות מדווחות גם על תזרים מזומנים מפעילות השקעה (רכישת רכוש קבוע, השקעה במניות, מימושים לש רכוש קבוע, השקעות אחרות ועוד) ועל תזרים מזומנים מפעילות מימון (לקיחה ופירעון של הלוואות, אשראי ועוד). שלושת דוחות התזרים האלו מאוגדים תחת דוח תזרים חשבונאי כשהשינוי הכולל (המאוחד) של התזרימים האלו מבטא בעצם את השינויים במזומנים במהלך התקופה.
לכל אחד משלוש הדוחות חשיבות במישור אחר. בהיבט של ניתוח העסק, דוח תזרים המזומנים חשוב מהיתר, שכן הוא מספק הבנה על יכולת הסק לייצר מזומנים מהפעילות.
דוח התזרים החשבונאי (שמכיל את שלוש תתי הדוחות) נשען על דוח הרווח והפסד, ונתמקד בדוח התזרים מפעילות שוטפת. השיטה החשבונאית להכין דוח תזרים מזומנים כזה, אינה לסכום את כל התקולים הקשורים לפעילות ולהפחית את כל התשלומים הקשורים לפעילות, אלא יוצאים מ"עוגן" של דוח רווח והפסד (משורת הרווח) ועורכים עליה התאמות כדי להפוך את הרווח והפסד לתזרים. כלומר "מתרגמים" את הרווח לתזרים מזומנים. איך עושים את זה?
כאן יש בעצם שני סוגים של "תרגומים" – הראשון תרגומים שנובעים מדוח רווח והפסד והשני של תרגומים שנובעים מהמאזן. נתחיל בדוח רווח והפסד – בדוח זה יש סעיפים שאינם במזומן. הפחת הוא הוצאה מרכזית של חברות רבות והא אינו במזומן. המשמעות היא שכשעוברים מרווח ל"מוד" של תזרים צריך לנטרל את הוצאת הפחת, משמע להוסיף לתזרים, והנה המחשה קצרה – נניח שחברה מרוויחה 1 מיליון שקל, וכל ההכנסות והוצאות שלה במזומן למעט סעף הפחת שמסתכם ב-0.5 מיליון שקל. במצב כזה (ובהתעלם משינויים מאזניים) התזרים שלה יסתכם ב-1.5 מיליון שקל (רווח של 1 מיליון שקל והתאמה בגין הפחת של 0.5 מיליון שקל).
בנוסף לפחת של הרכוש הקבוע, יש הפחתות של נכסים לא מוחשיים (נכסים שנוצרים בעקבות רכישה של פעילויות). גם ההפחתות האלו מבטאות בדומה לפחת, השקעה ראשונית גבוה בעבר ורישום חשבונאי של הפחתה, אבל ללא כל משמעות כספית ולכן, גם הוצאה זו מנוטרלת ולא מתבטאת בתזרים (היא אינה במזומן). לגוגל יש פחת בשנה בסכום של 4.1 מיליארד דולר והפחתות בסכום של 930 מיליון דולר בשנה. זה מסביר חלק גדול מהפער בין הרווח לתזרים.
הוצאה נוספת שאינה במזומן היא הוצאה בגין האופציות למנהלים ולעובדים. מדובר בהטבה שניתנת למנהלים ולעובדים שיש לה ערך (רב) אבל היא אינה במזומן, ולכן היא גם כן מנוטרלת בדוח תזרים. גוגל הוציאה בשנה החולפת סכום של 5.2 מיליארד דולר על אופציות לעובדים.
ההוצאות שלא במזומן עד כה מסתכמות אמנם בגובה ההפרש, אבל יש עוד שורה ארוכה של סעיפים לשני הכיוונים. . אחד הסעיפים הבולטים לכיוון ההפוך (סעיף שהתרגום שלו פוגע/ מוריד את התזרים, להבדיל מהדוגמאות עד כאן שתורמות לתזרים) הוא סעיף הלקוחות במאזן. מדובר על הסוג השני של ההתאמות – ההתאמות המאזניות.
ההתאמות המאזניות ונתמקד בסעיף הלקוחות, נובעות "מהשטח" – ברוב העסקאות (הרוב הגדול) בשלב הראשון מעבירים את המוצר ללקוח (או מספקים את השירות) ורק אחר כך (לרוב כמה חודשים – בין 60 ל-120 יום) מקבלים את הכסף. כלומר, קיים פער בין מועד העסקה למועד הגבייה, הפער הזה הוא הבסיס לסעיף הלקוחות שבמאזן, סעיף שמבטא את חובות הלקוחות שעדיין לא שולמו.
ומכאן, שככל שהסעיף הזה גדל כך החברה המוכרת מממנת יותר את הלקוחות שלה. אלא שהמאזן והדוחות בכלל הם סוג של "מערכת סגורה", הכספים לא יכולים להיעלם בה, ואם החברה מימנה את הלקוחות זה בא על חשבון משהו אחר, זה בא על חשבון המזומנים וזה מתבטא בתזרים. קיים קשר הדוק בין הלקוחות לתזרים – הגידול ביתרת הלקוחות הוא סכום שהחברה צריכה לממן אותו והוא בעצם פוגע בתזרים המזומנים מפעילות שוטפת.
יתרת הלקוחות של גוגל בסוף שנת 2015 עומדת על 11.6 מיליארד דולר לעומת 9.4 מיליארד דולר בסוף שנת 2014. גוגל מימנה את הלקוחות בעד 2.2 מיליארד דולר (ההפרש בין יתרות הלקוחות בין השנים), ומכאן שהסכום הזה בעצם הוא אחד מהשימושים שלה למזומנים, ובהתאמה הוא מפחית את התזרים ב-2.2 מיליארד דולר.
מנגד, ובאותו קו מחשבה – אם יש גידול ביתרת ספקים היא צריכה להגדיל את תזרים המזומנים שכן הספקים בעצם מממנים את החברה, ואכן במקרה של גוגל, יתרת הספקים עלתה מ-1.7 מיליארד דולר ל-1.9 מיליארד דולר, וההפרש – כ-200 מיליון דולר הוא התאמה בכיוון מעלה לתזרים. וכך מקבלים שהתזרים בסופו של דבר עולה על הרווח, וכל עוד המגה העסקית נשארת כבעבר, וכל עוד יחסי הכוחות של החברה בשוק מול הלקוחות והספקים נשארים דומים, היחס בין התזרים לרווח נשאר באותה הסביבה.
כמה הרוויחה גוגל בשנה החולפת? בכמה הסתכמו ההוצאות בגין הקצאת אופציות? והאם ההוצאות האלו הן באמת הוצאות?
הדוחות הכספיים של גוגל (GOOGL) הפכו אותה לחברה הגדולה ביותר בעולם במונחי שווי שוק – מעל 500 מיליארד דולר, כשהיא עוקפת את אפל (AAPL) – כן, השווקים נופלים וגוגל שוברת שיאים, אבל כשיורד גשם כמעט (כולם) נרטיבים ומניית גוגל ירדה בשבוע האחרון מתחת לרף ה-500 מיליארד דולר.
ולפני שנתעמק במספרים של גוגל, הערה חשובה – גוגל היא כבר לא גוגל, היא החליפה את שמה לאלפאבית, חברת החזקות שההחזקה העיקרית שלה היא גוגל המוכרת שמרכזת את כל פעילויות הרשת ובנוסף מחזיקה במיזמים גדולים בתחומי הבריאות, הרכב, האנרגיה ועוד. עדיין, כמעט כולם, קוראים לכל המכלול – גוגל, אחרי הכל, כל יתר הפעילויות, יהיה הפוטנציאל גדול ככל שיהיה, שוליות לחלוטין ביחס לפעילות האינטרנט.
אז אלפאבית/ גוגל פרסמה דוחות כספיים לרבעון הרביעי של 2015 ולשנה כולה – ההכנסות ברבעון הסתכמו ב-21.3 מיליארד דולר, לעומת 18.1 מיליארד דולר ברבעון המקביל בשנת 2014. ההכנסות בשנת 2015 כולה הסתכמו ב-75 מיליארד דולר בהשוואה ל-66 מיליארד דולר בשנת 2014. הרווח התפעולי ברבעון עלה ב-23% ל-5.4 מיליארד דולר והרווח בשנה כולה עלה ב-14% ל-19.7 מיליארד דולר. בשורה התחתונה הרוויחה גוגל ברבעון – 4.9 מיליארד דולר – עליה של 5% ביחס לרבעון מקביל, ובשנה כולה הרוויחה החברה – 15.8 מיליארד דולר – עליה של 12%.
גוגל בשפת ה-NON GAAP
עד כאן תקציר של התוצאות החשבונאיות שמסתבר שמעניינות את המשוגעים לדוחות ואולי עוד כמה "תמהונים". התוצאות שמעניינות את וול-סטריט כולה על כל מכלול האנליסטים, מנהלי ההשקעות, המשקיעים, וכל השחקנים בשוק הענק הזה, הם התוצאות הלא חשבונאיות (Non GAAP). התוצאות האלו בקצרה הם דוחות כלכליים שמספקת הנהלת החברה למשקיעים (וכבר פרוט מעט רחב יותר) – גוגל הרוויחה Non GAAP ברבעון האחרון (ונתמקד ברבעון האחרון) 6 מיליארד דולר, כ-1.1 מיליארד דולר יותר מהדוח החשבונאי. הרווח Non GAAP תמיד טוב יותר מהרווח החשבונאי, וזה לא במקרה – התוצאות האלו מנטרלות בעיקר סעיפים שהנהלת החברה סבורה שאין בהם כדי להשפיע על הרווח הכלכלי של החברה, ואין בהם כדי להשפיע על שוויה של החברה ומחיר מנייתה.
תוצאות ה- Non GAAPאמנם נשענות על תוצאות חשבונאיות אבל הן לא מבוקרות ולא מפוקחות. התוצאות האלו הן כמובן נחלת הכלל, זה לא רק גוגל – כמעט כולן מפרסמות אותן (בהבלטה על פני התוצאות החשבונאיות). הסעיפים הבולטים שמנוטרלים בדוחות האלו הן – הטבות לעובדים בגין הענקת אופציות (רוב האופציות ניתנות כמובן למנהלים) והוצאות בגין הפחתה של נכסים לא מוחשיים (שנוצרו תוך כדי רכישה), נטרולים אלו ונוספים אמורים להביא לדוחות "נקיים" ללא אירועים חד פעמיים והכל כדי שהמשקיעים יקבלו חומר לעוס שלפיו הם אמורים לקבל החלטות השקעה. ואם כך אז מה הבעיה? הדוחות האלו כאמור לא מבוקרים, הם דוחות של הנהלת החברה, וזו במקרים רבים, לא ממש אובייקטיבית – ההטיה הטבעית שלה לדוחות משופרים ברורה, ואם בחשבונאות יש תמרון הרי שבדוחות הלא חשבונאיים התמרון כפול ומשולש (ויותר מכך).
נתון שכמעט אי אפשר לתמרן אותו הוא תזרים המזומנים מפעילות שוטפת ולכן חשיבותו – כאן אין נטרולים של סעיפים חד פעמיים, כאן החשבונאות ללא פשרות – בעוד שבדוח רווח והפסד יש מקומות שנשענים על אומדנים, הערכות, הפרשות, בדוח תזרים זו נוסחה פשוטה, בלי יכולת השפעה – הכסף שנכנס לקופה פחות הכסף שיצא ממנה. אז נכון, יש פה ושם מקומות אפורים בחשבונאות בקשר לסיווג התקבולים והתשלומים, ויש גם אפשרויות להטות את התזרים דרך פעילות עסקית – להקדים תקבולים , לדחות תשלומים, אבל כל הפעולות האלו משאירות עקבות בדוחות הכספיים (לפעמים קשה לגלות אותן), וכל הפעלות האלו הן לא בשליטה מלאה ובלעדית של הנהלת החברה, אלא בשיתוף של גורמים נוספים (לקוחות, ספקים ועוד). ולכן, באופן יחסי – תזרים המזומנים אמור לבטא יכולת אמיתית של החברה להפיק מזומנים.
גוגל – תזרים
תזרים המזומנים החשבונאי מתחלק לשלושה חלקים – תזרים מזומנים מפעילות השקעה (השקעה בציוד, במניות, מימוש של רכוש קבוע השקעות וכו'), תזרים מזומנים מפעילות מימון (לקיחת הלוואות, החזר הלוואות, גיוסי אג"ח, פירעונות ) ותזרים מזומנים מפעילות שוטפת – תקבולים שקשורים לפעילות עצמה בניכוי תשלומים שקשורים לפעילות עצמה, ובשפה מוחשית – תקבולים מהלקוחות על פני התקופה פחות תשלומי משכורות, תשלומים לספקים ועוד.
התזרים מפעילות שוטפת הוא החשוב מבין השלושה לניתוח מצבה של החברה ולהערכת שוויה. גם לשניים האחרים יש חשיבות (ובמיוחד לתזרים מפעילות השקעה), אך הם נופלים בחשיבותם מהתזרים מפעילות שוטפת שממחיש אם העסק מייצר מזומנים או לא.
גוגל היא מכונה לייצור מזומנים – 6.4 מיליארד דולר היא ייצרה ברבעון האחרון של 2015, קצת מעל התזרים ברבעון המקביל, כשבכל השנה היא ייצרה תזרים של 26 מיליארד דולר מפעילות שוטפת. התזרים הזה אמנם מתואם עם הרווח, אבל הוא גבוה יותר (באופן שוטף) מהרווח, בעיקר מכיוון שיש הוצאות שאינן במזומן. גוגל הוציאה בשנה האחרונה מעל 5 מיליארד דולר על אופציות לעובדים וזה המרכיב המשמעותי ביותר שמסביר את הפער בין הרווח לתזרים – בדוח רווח והפסד ההוצאות האלו נרשמות שכן מדובר בערך כלכלי שמבטא תחלופה לשכר (הקצאת אופציות לעובדים היא הטבה תחליפית לשכר). אבל, בתזרים ההוצאות האלו לא נרשמות, מכיוון שלא מדובר בתשלום לעובדים, אין העברה של מזומנים. אז מה נכון יותר למשקיעים להתבסס על הרווח או על התזרים? אין תשובה חד משמעית, מדובר בוויכוח של עשרות שנים שכנראה לא ייפתר, כל אסכולה תמשיך להטיף לאמת שלה – החשבונאות טוענת שהטבת שכר משמעה הוצאת שכר וכל ההוצאות נרשמות בדוח רווח והפסד, , ומנגד המשקיעים שמסתמכים על התזרים, ייטענ שהוא הנתון הכלכלי המהימן – זה הרי הכסף נטו שנכנס לחברה (ולהטבה בגין אופציות לעובדים, אין משמעות תזרימית).
האופציות לעובדים זה רק סעיף אחד שמסביר את הפער בין הרווח לתזרים, כשהסעיפים נחלקים לשניים – כאלו שקשורים לדוח רווח והפסד (הוצאות שלא במזומן או ההיפך), וכאלו שקשורים למאזן – לדוגמה, שינוי בסעיף לקוחות, אמור להתבטא בתזרים כי החברה הגדילה את מימון הלקוחות על חשבון המזומנים שלה.
על כך, בטורים הקרובים
מתי מפרישים לחובות מסופקים? מה זו הפרשה כללית? ומה גילתה רשות ניירות ערך בבדיקת סעיף הלקוחות?
עסק הוא לא עסק בלי לקוחות, כדי שתהיה פעילות צריך כמובן שיהיה מה למכור וצריך שיהיה למי למכור. הלקוחות הם משאב הקריטי של החברה ומסתבר שהם גם הסעיף הקריטי בדוחות הכספיים.
סעיף הלקוחות שבמאזן מבטא את המכירות שעדיין לא שולמו – החברה מוכרת ללקוח, והוא הופך לחייב, כאשר הוא משלם וזה לרוב מספר חודשים אחרי העסקה עצמה, החוב שלו נסגר, היתרה שלו מתוך סעיף הלקוחות הכולל, מופחתת. אבל, לא תמיד היא מתאפסת – כשאתם קונים ברשת מזון מוצרים אז החוב שלכם ייסגר תוך ימים, שבועות, ויתאפס לחלוטין. אבל כשעסקים עושים עסקי עם עצמם ולא עם הצרכנים הפרטיים, לרוב מערכת היחסים היא ממושכת מאוד – שספק של רשת מזון מוכר לה, זו לא עסקה חד פעמית, אלא עסקה מתמשכת – הוא כל שבוע מספק לה סחורה, ובהתאמה החוב של הרשת (הלקוח) אליו משתנה מעסקה לעסקה (עולה כאשר יש עסקת מכירה, ויורד כשיש תשלום), אבל הוא לא מתאפס, הוא מתגלגל.
לקוחות מתגלגלים
ובמצב של לקוח מתגלגל, מתחדדת שאלת איכות החוב ויכולת התשלום של הלקוח – האם תשלום החוב הזה בטוח? האם קיים חשש וספק שהחוב לא ישולם? השאלות האלו קיימות לגבי כל לקוח, גם לקוח מזדמן, אבל, הן קריטיות במיוחד מול הלקוחות המתגלגלים שבעסקים רבים (ולא עסקים של מכירה לצרכן הסופי) הם מהווים את הרוב הגדול של המכירות.
ברגע שקיים ספק לגבי החוב של הלקוח צריך לעשות הפרשה בדוחות הכספיים – מפרישים את הסכום שיש לגביו ספק, משמע – מקטינים/ מפחיתים את יתרת הלקוחות, ומדובר כמובן בהפסד – יתרת הלקוחות היא נכס עבור החברה, הפחתתה היא נזק שמתגלגל לדוח רווח והפסד דרך הוצאה שנקראת הפרשה לחובות מסופקים, ובהתאמה הרווח קטן.
הפרשה לחובות מסופקים (הפרשה לחומ"ס)- זו הפרשה ספציפית, ולדוגמה החברה מכרה ללקוח סחורה ב-4 מיליון שקל, הוא שיל 2 מיליון שקל, ומפגר בתשלום של 2 מיליון שקל, החברה פנתה אליו מספר פעמים ועדיין הוא לא שילם, ככל שהפיגור בתשלומים גדול יותר כך הספק עולה, ונניח לצורך הדוגמה שצ'קים של הלקוח חזרו, והתפרסמו כתבות על כוונה של בעלי החברה להיכנס למסלול של הגנה מנושים. במצב כזה ברור לחלוטין שהחברה צריכה לעשות הפרשה לחובות מסופקים, אבל, בפועל יש הרבה מאוד מצבי ביניים – פיגורים בתשלומים הם חלק משגרת החיים של כל עסק, וקשה להחליט אם פיגור מסוים מעיד על חוב מסופק או סתם משיכת תשלום. ובכל זאת – הנהלת החברה אמורה לבדוק בכל רבעון את הלקוחות, להעריך את סיכוי התשלום ובמידת הצורך, לעשות הפרשה לחובות מסופקים. ההפרשה הזו היא ספציפית, ונראה שבמקרים הקיצוניים (שהלקוח במשבר פיננסי ותזרימי) החברות מפרישות. אחרי הכל, אי אפשר להתעלם ממצוקה פיננסית ותזרימית של הלקוחות, אבל ממש לא בטוח שהחברה עולה על כל מקרי הביניים, כשלרוב ברירת המחדל של החברה היא שאם אין נורת אזהרה מהבהבת, אז הכל בסדר – ואין צורך בהפרשות.
ברירת המחדל הזו נוחה מאוד לחברה. היא לא ממש רוצה להפריש – הפרשה זו כאמור הוצאה בדוח רווח והפסד, היא מקטינה את הרווח, והמטרה של החברות הציבוריות היא כמובן להציג רווחים.
אלא שהחשבונאות לא הסתפקה בהפרשה ספציפית בגין לקוחות בעיתיים. החשבונאות דורשת מהחברות לעשות בדיקה כללית, והנה המחשה – נניח שחברה פועלת בענף מסוים שנקלע למשבר, ובכל זאת, על פי הבדיקות שהחברה עשתה אין צורך לעשות הפרשה ספציפית. האם זה ייתכן? האם בענף שנקלע למשבר, זה נכון כלכלית שלא יהיו חובות שלא ישולמו? תיאורטית כן, בפועל ממש לא. וזו הסיבה שיש לעשות בלי קשר להפרשה הספציפית, גם הפרשה כללית. למעשה, הפרשה כללית היא סוג של עובדה – הרי אין מצב כזה שכולם משלמים, תמיד יהיו כאלו שלא, גם בענף חזק.
רשות ניירות ערך בדקה – התוצאות בעייתיות
ומה לדעתכם היקף ההפרשה הכללית? ובכן, רשות ניירות ערך בדקה את העניין, והמסקנה קשה – חברות לא מיישמות את ההפרשה הכללית, אלא רק את ההפרשה הספציפית. כן, הם בעצם מספקים לנו דוחות כספיים בלי הפרשה כללית, ומאוד ייתכן שמעבר לכך שמדובר בטיפול חשבונאי לקוי, רשלני ואולי מגמתי, הדוחות טובים מהמצב האמיתי. הרי, קיומה של הפרשה כללית היה מתבטא בהוצאה, ירידה ברווח וקיטון בהון העצמי.
הבדיקה של יחידת הביקורת של מחלקת תאגידים ברשות ניירות ערך היתה ביקורת רוחב על אומדן ההפרשה לחובות מסופקים ב-6 חברות בשנים 2012 עד 2014, ואלו הממצאים – "שימוש בשיטה הספציפית בלבד – בכלל חברות המדגם נמצא כי השיטה שבוצעה הינה השיטה הספציפית בלבד. כלומר, ההפרשה לחובות מסופקים נקבעה באופן נפרד בגין חובות שלהערכת הנהלת החברה גבייתם מוטלת בספק. בחינה נוספת קבוצתית לגבי הנכסים שבגינם לא נערכה הפרשה לירידת ערך בנפרד לא בוצעה, וזאת לכאורה בניגוד לאמור בהוראות התקן".
ומה החברות טענו? – "חלק מן החברות טענו כי בהתאם ל-IAS39 (תקן חשבונאות שמטפל בסוגיה) ולפרשנויות מקובלות, חברות עשויות להסיק כי לא נדרשת בחינה קבוצתית לירידת ערך מכיוון שלא זוהתה קבוצת נכסים פיננסיים בעלי מאפיינים דומים או מכיוון שכל הסיכונים האפשריים נלקחו בחשבון בבחינה של הנכסים הפיננסיים בנפרד. הלכה למעשה, החברות טענו כי בחינה גורפת של כלל החובות באופן שוטף וברמה ספציפית מידי תקופה הינה מפורטת ומעמיקה דיה כך שהיא בוחנת את כל הסיכונים הקיימים ומזהה את הרוב המוחלט של ההפסדים שהתהוו וטרם דווח…"
סגל הרשות קיבל את טענת החברות שייתכן שההפרשה לא היתה משתנה, אך הצביע על כך שלא נעשתה בדיקה כללית כמתחייב בתקן. מעבר לכך, כתוצאה מהבדיקה רוב החברות תיקנו את הדוחות הכספיים (ב-2 חברות תיקונים מהותיים שדרשו הצגה מחדש).
בחברה אחת, יתרת הלקוחות היתה שגויה וכלל סכומים שלא הוכרו כנדרש, וגם יתרת ההפרשה לחובות מסופקים היתה שגויה – ההשפעה היתה בסך של 12% מההון העצמי. בחברה אחרת, היו טעויות בהפרשות לחובות מסופקים בהיקף משמעותי. בחברות אחרות היו תיקונים (שלא דרשו הצגה מחדש) שנבעו מרישום שגוי של יתרת הלקוחות, טעות במועד ההפרשה, טעות בשיטת החישוב של ההפרשה, אי רישום הפרשה בגלל ביטוח אשראי, והיה מקום אחד – שנעשתה הפרשה ביתר (אם כי לא בסכום מהותי).

