דורית סלינגר הממונה על רשות שוק ההון והביטוח עוזבת את הרשות, אחרי הרבה מהפכות (טובות) שעשתה לטובתנו – הצרכנים. בראיונות לכל העיתונים הכלכליים היא מעדכנת בכמה תובנות חשובות – ריכזנו כאן את העיקר –

"כישלון שממעטים לדון בו, הוא זה של מערכות המחשב הלקויות של חברות הביטוח, שבפועל מביאות לכך שהדיווחים על ההפקדות לחיסכון הפנסיוני במשך עשרות שנים עלולים להתברר כשגויים", אומרת סלינגר בראיון לדהמרקר, ומוסיפה  -"מדובר במערכות ישנות, שצריכות לצבור מידע במשך 35 שנים בממוצע, וכלל לא בטוח שהדברים נרשמים שם נכון. ממשק המעסיקים החדש אכן חושף לא מעט רישומים שגויים".

ההסתברות לשגיאה בחישוב ההפקדות שלי לפנסיה היא הסתברות לא קטנה. אנחנו לא יודעים לאמוד בכמה כסף מדובר, אבל ברור שזאת סוגיה שמחייבת טיפול דחוף. לצערי נכשלנו בקידום הפתרון המתבקש: מדובר במערכת מחשב כבדות, וחברות הביטוח לא מסוגלות להרים מערכות כאלו כל אחת בעצמה. היה מתבקש שתוקם מערכת מרכזית שתשרת את כל החברות, אבל חברות הביטוח כשלו להגיע להסכמה על כך. החברות היותר חזקות, שהשקיעו במחשבים שלהן, חשבו שזה נותן להן יתרון תחרותי וסירבו לשתף פעולה" (לראיון המלא)

"צריך להתאים את גיל הפרישה לתוחלת החיים, שארוכה ומתארכת. שנות הפרישה שלנו הן מאוד ארוכות, ולכן אם תקופת העבודה תישאר זהה, ושנות הגמלאות יתארכו, אזי ההכנסה החודשית כפנסיונר תקטן", אומר סלינגר בראיון לגלובס, ומוסיפה – "נשים בישראל שפורשות בגיל 62 נפגעות פעמיים: תוחלת החיים שלהן ארוכה משל הגברים, והן חוסכות פחות כי חיי העבודה שלהן קצרים יותר. יש בסיס לטענה על מקצועות שוחקים, אבל הנשים נפגעות מהמצב הקיים.

"מה שעשיתי – ועל זה אני גאה וזה ההישג העיקרי שלי – זה לשנות את הפוקוס במשולש חברה-ערוצי הפצה-וצרכן, יותר לכיוון הצרכן. עם זאת, אני דואגת ליציבות החברות, כדי לעמוד בהתחייבויות למבוטחים, ולא כדי לדאוג למחיר המניה ולדיבידנד. הטענות שהיציבות של החברות נפגעה אינן נכונות.

"שוקי החיסכון הפנסיוני והביטוח מורכבים, ופערי הידע בין הצרכנים והיצרנים אדירים וקשה מאוד לגשר עליהם. בכאלה פערי כוחות, וכדי לחזק את הצד החלש יותר, נכון להסיר את הדברים שמקשים עליו לקבל בחירה נכונה ומושכלת. ברגע שיש שונות במוצרים שלא נותנת ערך מוסף, ורק נחזית כנותנת ערך שכזה, זה מבלבל ויכול לגרום ללקוח לקבל החלטות לא טובות. לכן אנו פחות בעד קריאטיביות בביטוחים לפרט, ובעד אחידות וסטנדרטיזציה. לתפיסתי, יש לדאוג לצרכן הקטן למוצר טוב שנותן כיסוי אופטימלי, ולא שונות ששימשה את ערוצי ההפצה גם במקום שלא נתנה ערך ללקוח. אני בהחלט רואה את הצד הפטרנליסטי כנכון – קריאטיביות יתר בעולם עם פערי ידע כה גדולים אינה לטובת הציבור, בהכללה.

"התחום הפיננסי והביטוחי מורכב מאוד וצריך לעזור לציבור. לתפיסתי המודעות לנושאים פיננסיים צריכה לגדול, כמו המודעות למה משפיע על הפנסיה העתידית שלי, ואין ספק שצריך לחזק את האוריינות הפיננסית בכללותה" (לראיון המלא)

בראיון לכלכליסט אמרה סלינגר – "אני לא מוכנה שיהיה בחברות הביטוח המנהלות כספים של אנשים, בעל שליטה שהוא  גורם ממשלתי, ולא משנה מאיזו מדינה. היו לי קונים פונטיאליים בחברות הביטוח שהיו קשורים לגורמים ממשלתיים או שבשרשרת היתה מעורבות ממשלתית. אני צריכה מבנה ברור של השליטה של הקונה.

"הגיע אלי מייל ממישהו נאיבי ממש, מגורם אסייאתי שביקש לדעת אם יש לי משהו נגד אסיה. אבל השאלה אחרונה ששאל היתה הכי מעניינת: 'האם יש מניעה שבעל השליטה ישתמש בכספי החוסכים להשקעות בחברות ובפרויקטים שקשורים אליו'. תחשבו רגע כמה כסף זה! אמרתי לחבר'ה שלי: אל תענו למייל בכלל.

"זה החשש הגדול שלי וזה התמריץ שלי להגיד לא. אם היו באים משקיעים אסטרטגיים, אולי הדברים היו נראים אחרת. אבל הגיעו רק גופים פיננסיים. אני לא פוסלת אותם אבל צריכה להבין מי הם.

"ראית את הסינים, איך הם זורקים מנהלים לכלא? יו"ר ברייטפוד לא נמצא, נעלם. אז זה בסדר לקנות חברות כמו אלמה לייזרס, את אהבה, אפילו את תנובה; אבל בכספי חיסכון פנסיוני הרגישות שלנו צריכה להיות בטופ של הטופ. אצל הסינים נתקלתי במבנה תאגידי שבו קשה לזהות מי מקבל ההחלטות.

"מדינה לא צריכה להחזיק בכספי פנסיה. מדינת ישראל הכריחה את הציבור לחסוך אצל גופים פרטיים. עכשיו אני, מדינת ישראל, שהוצאתי אתכם החוצה, אעביר אתכם לניהול בנורבגיה או איסלנד? כל חברה עם מעורבות ממשלתית לא תהיה". (הרחבה – לראיון המלא).

"דורית סלינגר היא המפקחת הגרועה ביותר מאז ומעולם", הגדיר אותה לאחרונה אפי נוה, יו"ר לשכת עורכי הדין, מול קהל רב ואוהד, והוא צודק. "המפקחת", ובשם הרך יותר – הממונה על שוק ההון והביטוח, היא גרועה לסוכני הביטוח, וזה אומר שהיא נהדרת לציבור.

אז רגע לפני סיום הקדנציה שלה כממונה, מנצל נוה את הבמה כדי לתקוף את סלינגר בפני קהל של סוכני ביטוח, כשהיא עצמה יושבת באולם בשורה הראשונה, ומחייכת – היא כבר הייתה שם, היא יודעת בדיוק את מי משרת נוה, ואת מי היא משרתת.

סלינגר לא חפה מטעויות – כשעושים, גם טועים, ולהבדיל ממפקחים אחרים שהעדיפו לעשות מעט, ולטעות מעט, סלינגר עשתה הרבה, וטעתה הרבה. על הדרך היא גם "הפציצה" את סוכני הביטוח בחוזרי רגולציה מעיקים, אבל בשורה התחתונה אנחנו צריכים להודות לה, ולקוות שהמחליף שלה לא יירדם בשמירה.

התחומים שסלינגר טיפלה בהם נוגעים לכיס של כולנו: אנחנו משלמים דמי ניהול לקרנות פנסיה – היא התאמצה שתשלמו כמה שפחות; אנחנו הולכים כעיוורים אחרי סוכן הביטוח שלנו – סלינגר דרשה שלא יהיו לו ניגודי עניינים, ושלא ידחוף לנו את המכשירים עליהם הוא מקבל את העמלה הגבוהה ביותר. הממונה ניסתה לעשות סדר בתחום הפרוץ, למרות הלובי החזק של חברות הביטוח וסוכני הביטוח. אז נכון, היא באמת שיגעה אותם עם חוזרים על ימין ועל שמאל, אבל המטרה שלה הייתה ברורה – לפקח באופן יותר צמוד על תחום לא מספיק מפוקח.