המערכת המבוססת על אמצעים מתקדמים בהרבה מהמצלמות הקיימות תסייע לתפוס עברייני מהירות בכבישים, אך תאסוף גם נתונים על הולכי רגל ■ הסעיף המטריד: המידע יישמר למשך שלוש שנים
משרד התחבורה פרסם השבוע מכרז חדש באמצעות חברת נתיבי איילון המשמשת כזרוע הביצועית שלו. המסמך מנוסח כמכרז "לספירת תנועה עבור נתיבי איילון", אך באחד מנספחיו מצוין כי הספק הזוכה יצטרך לספק מערכת מדויקת המסוגלת לעקוב אחר נהגים – כלומר לאפשר לדעת היכן בדיוק נמצא כל נהג.
הדרישות היא לרמות דיוק גבוהות שמבוססות על יכולת זיהוי מדויקת של רכבים. כלומר, המערכת נדרשת להיות מסוגלת לנתח את סוגי הרכבים. המכרז כולל התייחסות ספציפית למשאיות, לאופנועים ואפילו לטנדרים.
בנוסף לכך, לפי המכרז המערכת נדרשת לספור גם הולכי רגל. לכאורה, מדובר במערכת שמיועדת למשל לוויסות עומסי תנועה בצמתים מסוימים. אולם נספחי המכרז כוללים גם כמה סעיפים שיכולים להישמע בעייתיים למדי. כך למשל, החברה שתתעד את המידע על משתמשי הכביש תוכל "לשמור את המידע האמור של הספירות למשך 36 חודשים מיום הספירה". המסמכים של נתיבי אילון מסבירים שבפועל מדובר בסרטי צילום, כלומר תנועותיהם של נהגים יתועדו והמידע אודותיהם, היכן ביקרו ומה עשו יהיה זמין לשימוש במשך שלוש שנים.
בשורה רעה לנהגים: לא יעזור להאט לפני מצלמה
מלבד הנושא של מדידת נפחי תנועה, המכרז כולל סעיף "בדיקת מהירות באמצעות מכונית צפה". סעיף שטומן בחובו פוטנציאל בעייתי מאוד לנהגים.
כיום, מצלמות המהירות הפרוסות בכבישי הארץ, פועלות לפי עיקרון מיושן למדי: המצלמה מצלמת את כל מי שחולף על פניה ושולחת את הצילום לבית העבריין. אלא שאפליקציית ה-WAZE שמתריעה לפני כל מצלמת מהירות קבועה, הוציאה את העוקץ של המצלמות הללו, משום שכל נהג שמקבל התראה יכול להאט לפני המצלמה ולהגביר מהירות לאחר שיעקוף אותה.
מדובר בשיטה ישנה מאוד, ובעולם מהירותן של מכוניות נמדדת על פני קטע דרך. כלומר כאשר המכונית יוצאת לכביש המהיר, מספר הרישוי שלה נקלט וכשהמכונית מסיימת את הכביש המהיר, המספר נקלט שוב. כלומר, המהירות מחושבת על סמך פרק הזמן אשר עבר מרגע הכניסה לכביש לרגע היציאה.
מכל מקום, המכרז החדש של נתיבי איילון כולל את הסעיף הזה. על פי המכרז, לראשונה בישראל תבוצע מדידת מהירות ממוצעת של רכב על פני קטע דרך. לא ברור אם נתיבי איילון תעשה שימוש במידע על מהירות הנסיעה הממוצעת לקטע דרך לצורך אכיפה, אבל אין ספק שמדינת ישראל משקיעה בתקופה האחרונה משאבים רבים במתקני מעקב, ניטור נתיבים וגם מהירות.
נושא המהירות חוזר שוב ושוב בכל אמצעי האכיפה החדישים והמתוחכמים מוזכרת היכולת לבצע את האכיפה במגוון מהירויות, אבל אף אחד מהם לא משמש בפועל להטלת קנסות. כבר כיום ניתן להבחין במצלמות החדשות שהותקנו בנתיבי איילון ומיועדות לאכיפת עומס בנתיב פלוס. המפרטים הטכניים של המצלמות מעידים על יכולות גבוהות במיוחד, כמו למשל יכולת קליטת מספר נוסעים במהירות של 200 קמ"ש, כולל כאלה שעשויים להתחבא ברכב.
כל הפרויקטים הללו נמצאים עדיין בשלבי ניסוי. אבל אם יוחלט להשתמש בהם לצורכי אכיפה הם עשויים להכניס הון אדיר לקופת המדינה. לצורך ההשוואה, היקף ההכנסות ממצלמות המהירות עד 2019 היה על 150 מיליון שקל בשנה.
כאשר עד כה היה מדובר כאמור על מצלמות ארכאיות, קלות לגילוי שתוקפן ואמינותן הועמדו בספק במערכת המשפטית. קל וחומר כי מערכת חדישה יותר המבוססת על אמצעים מתקדמים בהרבה תוכל לשמש כפרה חולבת עבור המדינה.