מעודכן ל-06/2019
ביל אקמן נחשב לאחד ממנהלי ההשקעות הטובים בוול-סטריט. אקמן היהודי מנהל את קרן הגידור הניו יורקית Pershing Square. אקמן תומך באסטרטגיה מונעת אירועים, זו אסטרטגיה של ניהול קרנות גידור והיא זוכה באחרונה לפופולריות הולכת וגדלה.
ומה הכוונה באסטרטגייה מונעת מאירועים? – שהריכשות והמכירות מתבססות על אירועים צפויים בחברה ובהתאמה במניה.
קרן הגידור של אקמן עוסקת בין היתר במכירות מניות בשורט, משמע הימור נגד מניות (הימור נגד העלייה שלהן). אקמן האמין שמחיר המניות האלו יירד (הרחבה על שורט/ מכירה בחסר). כך למשל הימר אקמן נגד מניית הרברלייף, חברת תוספי המזו,ן בתואנה שזו הונאת פירמידה. אקמן כשל אז בהימור וגם החקירה שנעשתה בעניין הרברלייף לא מצאה שום הוכחה להונאת פירמידה.
למרות הצלחות העבר שלו שווי נכסי הקרן שלו נחתך בחצי בתוך שלוש שנים. בתקופת השיא שלה ניהלה הקרן שלו 16 מיליאד דולר ובמהלך כמה שנים היו השקעותיו המובילות בסקטור. כמה השקעות הפסדיות הובילו לבריחת משקיעים ובסופו של דבר גם הביאו לפיטורים בחברה. נראה שהכישלון בהרבלייף היה הגדול מכולם.
השיטה של אקמן עדיין תופסת והפכה להיות פופולארית בקרב מנהלי קרנות גידור רבים. קרנות המתמחות במניעת אירועים מחפשות מצבים, שבהם נוצרים עיוותי מחיר כתוצאה משינויים אסטרטגיים כגון מכירת נכסים, מיזוגים ורכישות, מאבקי שליטה, פיצול פעילויות, שינוי במבנה המאזן ועוד.בעוד בעבר קרנות אלו היו מתבוננות מהצד, בשנים האחרונות יותר מהן הופכות לקרנות אקטיביסטיות (ראו: מיהם המשקיעים האקטיביסטיים?) המנסות ליצור את השינוי בעצמן.
במאבק מול הרבלייף, נטען שמעורבתו של אקמן היא פשוט ניסיון לחסל חברה כך שיגזור רווח.
אקמן היה מהראשונים לטעון ששוק הפיננסים האמריקני מנופח. ב-2002, הימר – אולי מוקדם מדי – נגד חברות פיננסים אמריקניות, ובראשן מבטחת האשראי MBIA, שקרסה במהלך המשבר בסוף שנת 2008. אקמן ביקר אז את הדירוג המושלם שניתן לה, והציע להפריד בין חטיבת העסקים של החברה לחטיבת ביטוח החוב המוניציפלי שלה.
את חברות ניהול ההשקעות שלו, Pershing Square, אקמן הקים בשלהי 2003 והצליח למשוך אליו משקיעים ייחודיים, ובהם חברת ההשקעות לוקדיה, שידועה ביכולתה לזהות מנהלי השקעות מוצלחים.
בשנתיים שלאחר מכן הוא רכש נתחים בחברות מזון כמו וונדי'ס (סימול: WEN) ומקדונלד'ס (סימול: MCD), בהן ניסה להוביל שינויים שיגדילו את רווחי החברות, כמו קיצוץ בעלויות ומכירת חטיבות. וכך, בניצוחו של אקמן, פיצלה וונדי'ס באופן חלקי את רשת בתי הקפה שלה, טים הורטון.
ב-2007 קרא למשקיעים להצטרף אליו להשקיע בחברה אחת שבה טען שישקיע את כל כספו. לאחר מכן התברר שמניה זו הייתה טרגט, רשת חנויות דיסקאונט. מניית טרגט התנהגה בניגוד לציפיות האופטימיות של אקמן. בשנתיים ירדה מרמה של כ-60 דולר לכ-40 דולר, אחרי שביקרה גם בשיא של כ-70 דולר למניה ובשפל של כ-25 דולר למניה. לצד עוד החלטות שגויות של אקמן הפסידו המשקיעים בשעת המשבר הגדול 90% מכספם עקב מינוף. אקמן האשים את החברה.
ג'ואל גרינבלט – גאון בשוק ההון? מה הנוסחה שלו?