קיבלתם צ'ק ושכחתם להפקיד אותו. הזמן עובר, ובלי ששמתם לב, כבר עברה שנה. האם הצ'ק בתוקף? מה עושים איתו? האם אפשר לפנות לרושם הצ'ק ולהחליף את הצ'ק?

ובכן, יש כאן כמה הבחנות. ראשית, חשוב להבין שצ'ק "חי" על פני שבע שנים. אם קיבלתם צ'ק ולא פדיתם, אתם עדיין זכאים לתשלום, גם אם לא פרעתם אותו.

רושם הצ'ק חייב לכם כסף (זאת הרי משמעות של צ'ק), והחוב הזה נשאר בתוקף שבע שנים. זה לא קשור לתאריך שרשום על הצ'ק. נניח שקיבלתם היום צ'ק שהתאריך שנכתב עליו הוא לעוד שלושה חודשים. במקרה כזה הפירעון האמיתי הוא בעוד שלושה חודשים, אבל אם שכחתם להפקיד, יש לכם שבע שנים אחרי אחרי אותו תאריך, שבהן ניתן לפרוע את הצ'ק. אגב, במקרה של צ'ק מוסב מדובר על שנתיים – משמע, שנתיים אחרי מועד הפירעון של הצ'ק, יש למקבל הצ'ק זכות לחזור ולדרוש את כיסוי החוב.

אבל זה לא כל כך פשוט. הבעיה מתחילה בבנקים. הבנקים מכבדים צ'קים רק חצי שנה אחרי מועד הפירעון שצוין עליו. זאת זכותם, והם עקשניים בעניין, ואז אתם נכנסים למלכוד – יש לכם צ'ק, מבחינת החוק אתם יכולים לדרוש את החוב, אבל הבנק לא מכבד את הצ'ק. בשלב ראשון כדאי לפנות למי שרשם את הצ'ק ולהחליף את הצ'ק. ככה נפתרות רוב הבעיות האלו.

אבל אם מי שחתם על הצ'ק לא מוכן לקבל אותו חזרה תמורת מזומן, או לתת צ'ק חליפי, אתם יכולים לפנות ישירות להוצאה לפועל ולבקש מהם שיפנו לחותם הצ'ק כדי לקבל את המגיע לכם. זה יכול לעבוד, אנשים לא רוצים להתעסק עם הוצאה לפועל. קוראים למהלך הזה "תביעה לביצוע שטר", ומסתבר שזה תהליך נפוץ.

אבל גם כאן הבעיות לא נגמרות. כדי שהוצאה לפועל יעזרו לכם בגביית הצ'ק, צריך הודעת חילול. הודעת חילול זאת חותמת שהבנק שם על צ'ק שלא נפרע. אלא שהיינו בבנק, ניגשנו לפקידה וביקשנו ממנה לפרוע את הצ'ק, אבל היא אמרה בפירוש שהבנק לא פורע צ'קים מעל תקופה של חצי שנה. ביקשנו שתשים חותמת כדי שנוכל ללכת להוצאה לפועל, וגם את זה הבנק לא אישר. אז מה כן? מה בכל זאת אפשר לעשות?  ובכן, פתרון פשוט – מכניסים את הצ'ק למעטפת הפקדה ומפקידים אותו בעזרת המעטפה. ככה הבנק לא יכול לברוח מאחריות, הצ'ק יחזור אלינו עם חותמת, וזה מכשיר ומאפשר את התהליך של הוצאה לפועל.

מכאן הדרך אל הכסף אמורה להיות פשוטה, אך עדיין לזכות חותם הצ'ק עומדת טענה חזקה, שעלולה לחבל במאמציכם לפדות את הצ'ק. חותם הצ'ק יכול לגשת לבית המשפט ולטעון שם שלקח לכם יותר מדי זמן (זמן לא סביר) עד שדרשתם לפרוע את הצ'ק. במקרה כזה תצטרכו להסביר למה אתם פונים רק עכשיו, וזה צריך להיות הסבר הגיוני.

הצ'ק הדיגיטלי החדש

אפליקציות התשלום של הבנקים – האם הן תחרות לחברות כרטיסי האשראי?

הטבות המס לתושבי הפריפריה צפויות לרדת, אבל ועדת הכספים של הכנסת מתכוונת לשמור על הטבות המס של ישובי הפריפריה, כשבסה"כ יעלו הטבות המס האבסולוטיות. נשמע מסובך, אבל המשמעות היא שצפויה פגיעה בהטבות מס לאנשים (דרך הטבות מס בשכר), אבל באופן כללי הפריפירה תזכה לתמיכה גדולה יותר (מהמדינה), כך שהסה"כ יהיה עלייה בתמיכה (ובתמריצי המס).

לאחרונה, פורסם המדד הפריפריאלי והמדרג החברתי-כלכלי המעודכן ע"י הלמ"ס. על פי הדוח נוספו עוד למעלה מ- 100 יישובים ב- 2018, מה שמשנה את שעיורי ההטבות ליישובים השונים – אחרי הכל יש עוגה וצריך לחלק אותה על פני יותר ישובים. וועדת הכספים מתכוונת להשאיר את הטבת המס הספציפית לישוב כפי שהיה בעבר.

מדריך מס בפריפריה – אל תוותרו על הזכויות שלכם

   בעקבות פרסום המדד הפריפריאלי והמדד הסוציו-אקונומי החדשים ע"י הלמ"ס ולקראת פקיעת התוקף של הוראת השעה בנושא הטבות המס ליישובים בפריפריה, שאושרה לאחר חקיקת חוק הטבות המס לפני כשנתיים, החלה ועדת הכספים, לדון בדרכים למנוע פגיעה בתושבי היישובים ששיעורי הטבות המס שניתנו להם עשויים לקטון. זאת בין השאר, גם בשל כניסת יישובים רבים נוספים למסגרת ההטבות.

בדיון שקיימה  הוועדה היתה תמימות דעים בקרב חברי הכנסת, כי יש לבצע תיקונים במתווה על-מנת לפצות יישובים, שלדעתם כולם, צריכים לקבל את ההטבות בשיעורים גבוהים, כדוגמת נהריה ויישובים שהם צמודי גדר ממש. דיונים קודמים של ועדת הכספים בנושא.

   יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני (יהדות התורה) אמר ש"נוכח שינויים במתווה הטבות המס ליישובים בפריפריה שיחולו כבר בשנת המס 2018 בעקבות חקיקת החוק בעניין ע"י ועדת הכספים לפני כשנתיים ולאור העובדה שהוראת השעה שאישרנו על-מנת להקטין את הפגיעה ולתת 'תקופת הסתגלות' לרשויות שנפגעו מחקיקת החוק, יש לוודא שלא תהיה עתה פגיעה קשה ביישובים מסוימים. בעקבות חקיקת החוק לפני כשנתיים נוספו יותר מפי-שניים יישובים זכאים להטבות והמספר כיום עומד על 407 יישובים.

עתה, בשנת המס 2018, בעקבות פרסום המדדים החדשים, ייכללו במפת ההטבות עוד למעלה ממאה יישובים ובסה"כ 516 יישובים. בפעם הקודמת, גדלה המסגרת התקציבית מ- 800 מיליון ₪ ל- 1.2 מיליארד ₪. אלא שעוד מאה יישובים זה אומר פחות כסף ליותר יישובים".

  גפני הוסיף: "חקיקת החוק היתה הדבר הנכון לעשות, דבר שכל הממשלות נמנעו מלעשות, אף אחד לא רצה לגעת בנושא. מצד שני, היה ברור שאם לא נעשה משהו, בג"צ היה פוסל את על נושא הטבות המס ואז כולם היו נפגעים. ועדת הכספים עשתה את שלה בעניין, עשינו חוק טוב. אך מכאן ואילך שראשי הרשויות יתמודדו עם הבעיות שמתעוררות מעת לעת. בחוק חילקנו את המדד הפריפריאלי והסוציו-אקונומי באופן כזה שכל יישוב עומד לעצמו וכבר לא תלוי בהשתייכותו למועצה אזורית מסוימת. אני שמח על היישובים שנוספו, כי אני חושב שיש לסייע לכל התושבים באזורים המרוחקים. יחד עם זאת יש דברים שנצטרך לתקן.

 ב- 2019 הולכת להיות נפילה מבחינת יישובים מסוימים ויש להכין את ראשי הרשויות. יהיו ראשי רשויות שייפגעו. ועדת הכספים לא תוכל ללוות את הנושא הזה עד אינסוף. למשל, יש את עין גדי שרחוקה מהגבול 7.2 ק"מ, כלומר 200 מטר יותר ממה שהוגדר בחוק כמקנה את ההטבות המלאות. על זה תושביו יאבדו את הטבות המס שקיבלו עד כה ויש לזה משמעות גדולה. בעיה נוספת, כשרשות מקומית עולה במדד הסוציו-אקונומי היא מקבלת פחות הטבות. במקרה הזה זה בעייתי, כי לא מדובר ביישובים במרכז הארץ, אלא בפריפרי. ועדת הכספים תיכנס לעובי הקורה ואני מקווה שנגיע לפתרון מוסכם המציאות של הטבות המס לא פשוטה כי בג"צ מסתכל עלינו ואם נעשה משהו לא נכון עשוי לפסול את זה".

     ח"כ יצחק וקנין (ש"ס): "חייבים לעשות תיקון, למשל במקרה של נהריה, עיר שספגה את רוב הטילים בצפון זו נהריה, סיירתי שם והלכנו לראות את הבתים שספגו את הרוב הפגיעות בזמן אמת, ואם היה נלקח בחשבון לא היתה מגיעה למצב שבו נמצאת היום. לכן השיקול הזה חייב לבוא הפעם. נהריה מרוחקת יותר מ- 7 ק"מ מהגבול,  9 ק"מ ולא יתכן שהיא תיפגע בשל כך. חלק מזה שנותנים הטבות מס כדי להרים את היישובים הפריפריאליים ולתת עידוד. ולא יכולים להוריד אותם. על-מנת שהעיר הזאת תגדל ותפרח".

     ח"כ אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): "קיבלתי פניות משני יישובים שמרגישים שנפגעו, שמרוחקים ב- 2 מטר מהמרחק הקבוע בחוק לצורך דבלת ההטבות המלאות. אני מסכים עם הקביעה שחייבים להיעשות תיקונים במתווה".           ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו): "הייעוד המקורי של הטבות המס – בראש וראשונה מטעמים ביטחוניים, כי יש אינטרס ביטחוני שבקו העימות יהיו יישובים וזה גם חוסך כסף, כי אם אוריד את שלומי ואת חניתה ואת נהריה, אצטרך לשים פלוגות צבא. הכנסנו את המדד הסוציו-אקונומי והפריפריאלי אז רצו למשוך אוכלוסייה חזקה אז באו והמדד עולה ואז הם מאבדים את הזכות להטבות".

     ח"כ איתן ברושי (המחנה הציוני): "השיקולים שהיו בהוראת השעה היו נכונים כתוצאה ממפה שלא היתה ברורה עד הסוף. השיקולים האלה לא השתנו ואף יישוב לא זז וגם האיום הביטחוני רק מתגבר. ויש המשך הגירה שלילית. לא השתנה משהו בבסיס הנתונים. לכן לקראת תקציב 2019 מציע לא לוותר על המפה של הוראת השעה ואני מקווה שהממשלה לא תעשה שינויים במפות העדיפות והמפה כיום לפני השינויים היא מפה טובה. במקור – יישובים עד 9 ק"מ מהקו צריך ממ"ד מחוזק יותר ועלות גבוהה יותר והמדינה לא מסבסדת באופן מלא. לכן יש טעות עקרונית, קו עימות הוא קו עימות לא חשוב סוציו-אקונומי ומי שיושב על הגדר מקבל את המקסימום גם אם הוא יישוב חזק. קו גדר הוא קו גדר ולא פוגעים בו. איומי מנהרות, נק"ל וכד'".

     ח"כ עמר בר לב (המחנה הציוני): "אכן צריך לתקן את העיוותים. אין ספק שהקביעה, בעיקר של נהריה, שעפ"י נגזרת זמן יורד אחוז הפטור, זה לא הגיוני ואנשים לא יכולים לעשות תכנון לטווח ארוך. בכל מקרה של עיוותים צריך ללכת לקולא, כי מדינת ישראל חזקה כלכלית ולכן צריך לתמות ביישובים האלה ולא לתת להם ליפול".

    ח"כ רועי פולקמן (כולנו):  "אכן זו בעיה שהחוק מתגמל לרעה יישוב שמתחזק ועולה במדד הסוציו-אקונומי ואז מאבד את ההטבות. בכל מקרה הפתרון האמיתי והמלא לא צריך לבוא מהטבות מס אלא מהשקעה ישירה. אם היו עוד 100 מיליון ₪ ישירות לחיזוק ביה"ח לגליל, אזור ההיי-טק בר לב וכד', זה היה עדיף על הטבות המס הנוספות. הטבות מס לא מושך אוכלוסיות לאורך זמן".

     ח"כ מוסי רז (מר"צ): "השיטה שלנו לתת זיכויים במס מחזקת את החזקים ומחזקת היישובים האלה אך חייבים למצוא דרך לסייע למוחלשים באותם יישובים שלא משלמים מס, אולי במס הכנסה שלילי או בדרך של שירותים וכד'".           רכז הקואליציה בוועדת הכספים, ח"כ מיקי זוהר (הליכוד): "מדינת ישראל החליטה לתת הטבות מס לעידוד ההתיישבות בפריפריה. אז יד אחת נותנת ויד שנייה לוקחת. באים לעיריית נהריה ואומרים לה אם אתם גדלים מעל 75 אלף תושבים לוקחים לכם את הטבות המס זה עיוות וחלמאות. פעם שניה, לידה יש קיבוץ במרחק מטרים, קיבוץ סער, זוכה להטבות מס מפליגות ונהריה לא. אז אם אני בוחר לעבור לאזור, ברור שאבחר בקיבוץ סער. ההטבה מגיעה למי שבאמת מרוויחים קצת כסף, מעל שכר מינימום ומעלה. יבחר האם לגור בקיבוץ סער או בנהריה, שם מקבל תנאים יותר טובים והטבות. זה חלמאות, עיוות שנדרש לתקן. דוגמה נוספת לעיוותים; העיר נתיבות. אופקים צמחה ובצדק ויש לסייע לה לגדול בעזרת הטבות המס, אבל את נתיבות שזו עיר זהה לחלוטין לאופקים, אותה כמות תושבים אותן בעיות, אופקים על 18% (בונוס של 6% על ה- 12%) ונתיבות 13%. נתיבות צריכה להיות זהה לאופקים. מועצות אזוריות הבאנו תיקון שאם 50% מהיישובים נכללים בתוך מפת היישובים, כל היישובים ייכללו, הרי איך יסביר ראש מועצה שיישוב אחד כן מקבל ואחר לא. חייבים לבצע תיקונים במתווה".

    ח"כ יצחק הרצוג (המחנה הציוני): "קווי העימות נשארו כפי שהם. ויש התחזקות של הפריפריה ותהיה טעות מרה להכות ביישובים האלה, למשל רופאים שלא מוכנים להגיע ללא הטבות המס".

   יו"ר הקואליציה, ח"כ דודי אמסלם (הליכוד): "הטבות המס זו לא המצאה מהשנים האחרונות, אני מכיר את זה הרבה שנים. יש להפריד: יש עיריית חזקות עם אוכלוסייה חלשה והפוך. זה נושא מז'ורי ואני מתכוון להיכנס לעובי הקורה בעניין, יחד עם יו"ר ועדת הכספים. מדברים בעיקר על תיקונים למעלה ולא למטה, כי יש לזה השלכות במיוחד בשנת בחירות ברשויות המקומיות".

 סגן השר, ג'קי לוי (הליכוד): "נדרשים תיקונים במפת העדיפות ברור שנדרש תיקון העיוותים. זה לא יהיה לא קל. צריכים להגיע להסכמות כי יש לזה השלכות רוחב".

  נציגת רשות המיסים, נטליה מירנצ'וב: "השנה נבחן את אפקטיביות הטבות המס, דבר שהחוק מחייב. צריך לבחון האם זה יעיל בהשוואה לחלוקות אחרות של תקציבים. למשל, הטבות המס לא עוזרות למי שלא מגיע לסף המס".

      דבריה של נציגת רשות המיסים עוררו תרעומת בקרב חברי הכנסת. יו"ר ועדת הכספים, ח"כ גפני, אמר ש"אכן החוק קובע ש- 3 שנים מיום כניסת החוק לתוקף, ייבחן בנק ישראל את השפעות מתן הטבות המס ליישובים על תחומי רווחה וחינוך, הכנסנו את קיום המחקר. יחד עם זאת, אין לי ספק, כמו גם לשאר חברי הוועדה שההטבות המס חיוניות לחיזוק הפריפריה, זה לא נוגעת לצורך לתקצב ישירות פיתוח תשתיות, ותחומים אחרים". בסיכום אמר: "ועדת הכספים תשוב ותתכנס על-מנת לדון בתיקונים הנדרשים על-מנת למזער את הפגיעה ביישובים".

מדריך מס בפריפריה – אל תוותרו על הזכויות שלכם

מימון ישיר הפכה בשנים האחרונות לחברה העיקרית שפועלת בשוק המימון החוץ בנקאי מול הצרכנים הסופיים, לצד חברות כרטיסי האשראי. זה אפילו לא יפתיע אם החברה תהיה זו שתשתלט על אחת מחברות כרטיסי האשראי המוצעות כעת (מתוקף הרגולציה) למכירה.

מימון ישיר מגדילה את הרווחים באופן שוטף, כשברבעונים האחרונים קצב הרווחים מתקרב ל-80 מיליון שקל בשנה. החברה עובדת בצמוד ללאומי קארד, והיא פעילה מאוד במימון רכבים. המימון של מימון ישיר מגיע בין היתר משוק ההון דרך גיוסי חוב. אגב, יש הערכות שהחברה תגייס הון (הנפקת מניות) בשנה הקרובה לפי שווי של קרוב ל-1 מיליארד שקל – אירוע שצפוי להציף ערך לבעלת השליטה ביטוח ישיר, וגם לאלטשולר שחם ולאומי פרטנרס שמחזיקים בנתחים משמעותיים בחברה (קרוב ל-20%).

כך או אחרת, החברה מדווחת כי  השלימה גיוס אג"ח בריבית צמודה למדד של 2.35%. הרייבת ללווים נזכיר היא בין 6% ל-10%.

מדריך – הריבית על הלוואה – בכמה לקחת?

החברה מדווחת כי במהלך המכרז נרשמו ביקושי יתר בסך של כ-435 מיליון שקל  והיא תגייס כ-250 מיליון שקל. מחיר ההנפקה משקף תשואה צמודת מדד של 2.35% לעומת ריבית המקסימום שעמדה על 3.15%.

המחיר במכרז נסגר על 1,029 שקל לכל 1,000 שקל ערך נקוב ומייצג תשואה ברוטו צמודת מדד של 2.35%. מחיר המינימום במכרז עמד על 1,007 שקל. קרן אג"ח סדרה א' עומדות לפירעון בין השנים 2018-2023 עם מח"מ של כ-2.8 שנים והן מדורגות על ידי מדרוג בדרוג של A2 עם אופק יציב. סדרה א' מובטחת בשעבוד קבוע בדרגה ראשונה על תיק הלוואות.

מימון ישיר עוסקת במתן אשראי צרכני למגוון מטרות ביניהן הלוואות לרכישת כלי רכב ,הלוואות צרכניות לכל מטרה, הלוואות לרכישות בסכומים גדולים בבתי עסק ולאחרונה גם הלוואות לעסקים קטנים. נכון ליום 30.9.2017 מימון ישיר מנהלת כ-5.2 מיליארד ש"ח הלוואות פעילות (כולל צדדים שלישיים).

אורן שקדי סמנכ"ל הכספים של מימון ישיר מסר: "אנו שמחים על תוצאות המכרז ואמון המשקיעים בחברה. אנו פועלים בעשור האחרון למיצובה של מימון ישיר כחברה המובילה בשוק האשראי החוץ בנקאי בישראל וגאים לראות כי מימשנו בהצלחה גדולה אסטרטגיה זו. אנחנו רואים בגורמים המוסדיים שותפים עסקיים מרכזיים של החברה ומודים להם על השתתפותם בגיוס. מימון ישיר נמצאת במגמת צמיחה עקבית ומתמשכת ובכוונתנו להמשיך בגיוון מקורות האשראי למימון הפעילות."

את ההנפקה הובילו לאומי פרטנרס חתמים. עוה"ד אודי אפרון ועומר טיקולסקי ממשרד מ.פירון ושות' ליוו את ההנפקה.

מימון ישיר הינה חברה פרטית מקבוצת ביטוח ישיר והינה החברה המובילה בשוק האשראי החוץ בנקאי בישראל. החברה פעילה משנת 2007 ועוסקת במגוון פעילויות בתחום האשראי הצרכני: הלוואות לרכב, הלוואות לכל מטרה הלוואות ללקוחות המבצעים רכישות בסכומים גבוהים בבתי עסק והלוואות לעסקים קטנים. נכון ל-30.9.2017 קצב העמדת הלוואות חדשות השנתי של מימון ישיר מסתכם בכ-4 מיליארד ש"ח. מימון ישיר מנוהלת ע"י ערן וולף ומוחזקת על ידי ביטוח ישיר – השקעות פיננסיות (61.54%), אלטשולר שחם (19.23%) ולאומי פרטנרס (19.23%).

תושבי הפריפריה ובעיקר תושבי קו העימות זוכים להטבות מס משמעותיות. אז ראשית אתם צרייכם לבדוק אם מגיע לכם, יש רבים (מאוד)  שלא דורשים את מה שמגיע להם (ומגד  יש כאלו שדורשים למרות שלא מגיע להם). כאן תוכלו לקרוא על הקלות המס בפריפריה  , והפעם נתרכז בהקלות המס בנהריה.

יו"ר ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני נענה לבקשת ראש עיריית נהריה ז'קי סבג והבטיח לפעול דרך חוק ההסדרים למען שיפור מהותי בהטבות המס לתושבי נהריה, לאחר שאלו קוצצו לאורך השנים.

למעשה, הושגה הסכמה רחבה וחוצת מפלגות של כל חברי ועדת הכספים של הכנסת להחזרת הטבות המס לעיר נהריה ותיקון העיוותים בנושא, המסתכמים בהטבה של עשרות אלפי שקלים לכל משפחה . יו״ר הוועדה, משה גפני, אמר כי מטרתו היא להעביר את התיקונים בחקיקה, בחוק ההסדרים הקרוב, לנוכח ההסכמה הרחבה בוועדה. כמו כן אמר יו״ר הוועדה כי למרות שהוחלט על בונוסים לצפון ובדרום ליישובים עירוניים  המשרתים את סביבתם (כמו נהריה המשמשת כמרכז לתושבי היישובים הסמוכים), הרי שנהריה לא קיבלה את הבונוס הזה המהווה הטבה ממשית לתושבים ובכוונתו לנסות לתקן גם עיוות זה.

גפני סיכם עם יו״ר הקואליציה, חבר הכנסת דוד אמסלם, ויו״ר ועדת הכנסת, ששניהם תמכו בחום בעמדתו של סבג, כי יפגשו בקרוב מאוד וידונו כיצד לקדם את החקיקה במהירות האפשרית.

חבר הכנסת ועקנין מש״ס: ״בעקבות פנייתו של ראש עיריית נהריה ראיתי שנעשה עוול גדול. נהריה היא בסיכון הכי גבוה. זו העיר שחטפה הכי הרבה טילים במלחמת לבנון השנייה. זה תיקון שחייבים לעשות מיידית. גם אם ראש העיר הוא טוב לעיר ומצליח להביא תקציבים כמו סבג, אסור לקפח את התושבים.

גם ח״כ אחמד טיבי ועודד פורר תמכו. פורר: ״היישובים הם שומרי הגבול. אנחנו רוצים למשוך אוכלוסייה חזקה לצפון, וכשאוכלוסיה כזו מגיעה פתאום מורידים לה את הטבות המס. ברור שצריך לתת לנהריה. גם רטרואקטיבית״. .איתן ברושי: ״על פי הנתונים בצפון, האיום הביטחוני גובר והולך ולכן נהריה זכאית לכל ההטבות״

יעקב פרי: יש כאן עיוותים וצריך לתקן. במקרה הזה אני אוהב את חוק ההסדרים. אני תומך גדול בתיקון".

ח״כ הרצוג, יו״ר האופוזיציה הצטרף גם הוא לתמיכה הגורפת: ״הצפון הוא בעדיפות עליונה. יש התחזקות של הפריפריה וצריך לתמוך בה, ברופאים ומורים שלא יגיעו בלי הטבות. הוועדה צריכה להיות נחרצת״.

ראש עיריית נהריה, ז׳קי סבג, הודה אישית לכל התומכים וליו״ר גפני ואמר: ״דברי היו״ר וחברי הוועדה הוכיחו כי המאבק שלי למען תושבי נהריה היה מוצדק מאין כמוהו. החלטנו בשלב זה להקפיא את צעדי המחאה ולתת הזדמנות לגפני, לאמסלם, לזוהר ולכול חברי הוועדה, כדי לקדם את תיקוני החוק שימנע את העוול המשווע״.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מתכוונת לשנות את הנוסחאות והבדיקות בקשר לעדכוני מדדי הדיור. מצד אחד זה טוב – המדדים האלו לא תמיד מבטאים מה שקורה בשטח, אבל מצד שני, פרקטית הם כנראה יאיצו את מגמת העלייה במדדי הדיור.  בבית ההשקעות אקסלנס חושבים שהעיתוי של השינוי יהיה בעוכרנו. אמיר כהנוביץ, כלכלן המאקרו של הבית כותב בסקירתו – "לסעיף הדיור בישראל מתווסף מאיץ מגמה, דווקא לאחר שעיקר העליות מאחורינו" . במילים פשוטות כהנוביץ סבור – מדד שכר הדירה יעלה

כהנוביץ מסביר כי סעיף הדיור בישראל (שכירות) שונה מהמדידה בארה"ב. בישראל המדידה עוקבת אחר השוכר ואילו בארה"ב אחר הדירה. כך שהמדידה בישראל מפספסת את שינויי המחירים בעת החלפת דייר. למ"ס כבר החלה לשנות לשיטת המעקב אחר דירה לפני יותר משנה ובשבוע שעבר פרסמה את תכניתה שתתבצע בשלבים.  להערכת למ"ס 15% מחוזי השכירות בשנה הם של דיירים מתחלפים (שעד כה כאמור התעלמו מהם). בדיקה שהם ביצעו על-פני השנים 2015-2002 מצאה ששוכרים שהחליפו דירות שילמו בממוצע 6.6 אחוזים יותר משוכרים שנשארו בדירותיהם. בחישוב פשוט היינו מצפים שהשינוי במדידה יביא לתוספת של 6.6% ב- 15% מסעיף הדיור, שמשקלו במדד המחירים (בניכוי עלויות שלא קשורות לשכירות) 23.7%, מה שהיה מוסיף למדד המחירים לצרכן מדי שנה באותן שנים בממוצע 23 נ"ב. בינתיים  למ"ס לא קיבלה תקציבים לאמידה החדשה וכרגע היא מצליחה לדגום בשיטה החדשה רק 20%-30% מהחוזים המתחלפים ולכן התרומה שלה למדד בשנה האחרונה היא רק של 6 נ"ב.

לוחות הזמנים להתאמות הנדרשות, במידה ויתקבלו התקציבים לכך, הן בארבע פעימות כשאחת מהן כאמור כבר מאחורינו והשלוש הבאות יהיו באפריל 18, אוגוסט 18 וינואר 2019, מה שאומר שעיקר ההשפעה המייספת עוד לפנינו ותהיה המשכית לא חד פעמית).

עם זאת, סביר להניח שהקצב המתמתן של עליית שכר הדירה יוביל להצטמצמות הפער בין השינוי בשכ"ד של החוזים קיימים לבין חוזים חדשים, מה שיקטין את ההשפעה לאורך השנים. אבל החלק המעניין יהיה אם שכר הדירה יתחיל לרדת. בשיטת המדידה הקודמת לא היינו כמעט מרגישים ירידה כיוון שבעלי דירות לא נוטים להוריד לשוכרים שכ"ד והם נאלצים להוריד בד"כ לדיירים חדשים לאחר שהדירה עומדת בשוק. למשל, להערכת למ"ס בשנים 2004 ו-2005, שוכרים חדשים שילמו 1.4% ו-0.9% בהתאמה פחות מהשוכרים הממשיכים. כך ששינוי שיטת המדידה בשלב מתקדם כל כך של המחזור בשוק השכירות עשוי למנוע מהעיוות של השנים האחרונות לתקן את עצמו בהתהפכות המגמה. מבחינת השקעות מדובר בהעדפת קניית ציפיות האינפלציה הקצרות ומכירת הארוכות.

מעודכן ל-06/2022

כמה מרוויח רופא? מצד אחד, הרופאים מתלוננים על שכרם הנמוך, ומנגד באוצר מסבירים שנרשמה עלייה משמעותית בשכרם בשנים האחרונות.

אז כמה באמת מרוויח רופא ? על פי הממצאים – השכר הממוצע לרופא המועסק בבתי החולים הממשלתיים, בעל ותק של לפחות עשר שנים, עמד  על 900 אלף שקל (ברוטו, שנתי), מזה 29 אחוזים נובע מהרפואה הפרטית. כלומר, גם אם מדובר שאינו מועסק ברפואה פרטית הרי שמדובר על שכר משמעותי. אז מה הבעיה? הבעיה שמדובר בממוצע.  ממוצע של 900 אלף בשנה 75 אלף שקל בחודש – הממוצע הזה באמת מרשים, ואכן – רופאים משתכרים הרבה. אבל, יש שונות בין הרופאים. רופאים מתחילים מגרדים את ה-300 אלף שקל בשנה. גם לא מעט, אבל הם עובדים ללא הפסקה (כולל משמרות נוספות, כוננויות ועוד). רופאים ותיקים בעלי שם, מרוויחים בממוצע 2 מיליון שקל בשנה ויש מעל 400 כאלו!

אלו הנתונים – רופאים בתחילת הדרך משתכרים סביר, אבל ממש לא מצויין בעבור השעות שהם עובדים, אבל ככל שהם עולים בוותק, בידע ובניסיון, הם עולים גם בשכר. הממוצע הוא בהחלט ראוי ומכובד – 75 אל שקל בחודש, והבולטים ביניהם מגיעים להרבה יותר מזה.

בסקירה של הכלכלן הראשי במשרד האוצר, על תחום הבריאות בארץ  נבדק שכר הרופאים על פני זמן, ונמצא שלא רק שהשכר בהחלט ראוי, אלא שהוא זינק מאוד בשנים האחרונות – סדר גודל של 7%-8% בשנה בעשור האחרון.

על פי סקירת הכלכלן, שיעור ההוצאה הלאומית על בריאות בישראל הוא מהנמוכים במדינות ה-OECD (גם בניכוי השפעת גילה הצעיר של האוכלוסיה) .  מנגד, שיעור ההוצאה הפרטית מסך ההוצאה הלאומית על בריאות הוא מהגבוהים ביותר, ונמצא במגמת עלייה בעשור האחרון. בניגוד לרוב משלחי היד במשק, בהם יש הפרדה מאוד ברורה בין עיסוק במערכת הציבורית לבין עיסוק במערכת הפרטית, ואף נמתחת ביקורת על מעברים בין שתיהן (לעיתים אף נדרשת תקופת "צינון" בין מעבר מהמגזר הציבורי לפרטי), עיסוק של רופאים בשתי מערכות בו זמנית אינו דבר חריג, ואף נתפש בציבור כמקובל.

חרף העיסוק הגובר בישראל, כמו גם במדינות רבות אחרות, סביב הנושא של "העסקה כפולה" (Dual Practice), לא התפרסמו  מחקרים אמפיריים שאמדו את היקף ההכנסות של רופאים מרפואה פרטית, ושיעור הכנסות אלו משכרם הכולל. רק בעבודה של הכלכלן הראשי משנת 2018 נחשפו הפרטים. מדובר על נתונים לשנים קודמות (ל-2016-2017 ומאז השכר עלה) אך הם משקפים את הפערים בין האזורים ומאפשרים יצירת בסיס נתונים ייחודי המשלב בין נתוני רשות המסים לבין נתוני משרד הבריאות לצורך הסקת מסקנות על פני זמן. בבדיקה נבחנו השינויים שחלו בתחום זה בעשור האחרון (2016-2007) בקרב רופאי בתי החולים הממשלתיים, תוך פילוח לפי עשירוני שכר, לפי תחומי התמחות ולפי קטגוריות נוספות. העובדה לפיה במהלך התקופה הנסקרת נחתם הסכם שכר עם הרופאים (בעקבות השביתה בשנת 2011) אפשרה לבחון במקביל כיצד בא לידי ביטוי  הסכם זה בשכר הרופאים.

הממצאים הבולטים:

• קרוב לשני-שלישים מהגידול בשכר מרפואה ציבורית התרכז בשנים שלאחר חתימת הסכם השכר האחרון (בשנת 2011). עם זאת, גם בשנים 2011-2007, טרם שביתת הרופאים האחרונה, נרשם גידול ריאלי חד של 21 אחוזים, בשכר הרופאים מרפואה ציבורית, זאת כאשר באותה התקופה נרשמה שחיקת שכר ריאלי בקרב כלל העובדים במשק, כמו גם בשכר עובדי ההיי-טק.
• קיימים פערי שכר חריגים בין העשירון העליון של הרופאים לבין יתר העשירונים, בכלל זה לעשירון שמתחתיו, כאשר פערים אלו מתרכזים בהכנסות מרפואה פרטית. כך, בעשירון העליון עמד השכר השנתי הממוצע של הרופאים בשנת 2016 על 1.9 מלש"ח, מזה 1.1 מלש"ח מרפואה פרטית, בכלל זה 630 אלף ש"ח בממוצע הוא רווח שנשאר ב"חברת הארנק".
• במצטבר, בין השנים 2016-2007, רשמו ארבע מאות הרופאים הנמנים על העשירון העליון של רופאי בתי החולים הציבוריים, גידול נומינלי של 1.3 מיליארד ש"ח בהכנסותיהם מרפואה פרטית בלבד. סכום זה גבוה יותר מסך הרווח שגרפו שלושת בתי החולים הפרטיים הגדולים במהלך אותה תקופה.
• תוספות השכר שניתנו לרופאים בבתי החולים בפריפריה במסגרת הסכם השכר ב-2011 הביאו לסגירת הפער השלילי (שעמד על 14 אחוזים) בשכר הממוצע מרפואה ציבורית ופרטית בין רופאי הפריפריה לבין רופאי בתי החולים במרכז הארץ. בכך פיצה הסכם השכר את רופאי הפריפריה על פוטנציאל השתכרות מוגבלת מרפואה פרטית.
• בשנים שלאחר הסכם השכר האחרון נרשם גידול של 11 אחוזים בהיקף המשרה הממוצעת לרופא במסגרת הרפואה הציבורית, זאת לאחר קיפאון בשנים טרם ההסכם. יתכן כי גידול זה משקף לפחות בחלקו את התמריץ החיובי שנוצר כתוצאה מהעלאת רכיב השכר השעתי בהסכם השכר מ-2011. כמו כן, יתכן והוא מוסבר בחלקו גם בהגברת הבקרה על שעות הנוכחות של רופאי בתי החולים (חיוב ב"החתמת שעון").
• ככל שמשקל ההכנסות מרפואה פרטית, בהינתן תחום התמחות, הינו גבוה יותר, כך נמוך יותר היקף המשרה הציבורית. בולטים במיוחד, עם משקל גבוה של הכנסות מרפואה פרטית, תחומי ההתמחות של רפואת עיניים ותחומי ההתמחות הפרוצדורליים.
• שיעור הנשים הולך ופוחת ככל שעולים לעשירוני שכר גבוהים יותר, עד לשיעור של 9 אחוזים בלבד בעשירון העליון (לעומת שיעור של שליש מכלל הרופאים בבתי החולים הממשלתיים). בהינתן שכל המשתנים האחרים קבועים, שכרן של הרופאות נמוך ב-216 אלף ש"ח בממוצע מזה של הגברים (באחוזים – פער של 29 אחוזים). מנגד, לא נמצאה עדות אמפירית להשפעת המוצא (יוצאי מדינות בריה"מ לשעבר/בני מיעוטים) על השכר.

השכר הממוצע

השכר הממוצע, מרפואה ציבורית ופרטית גם יחד, בקרב רופאי בתי החולים הממשלתיים, בעלי ותק של לפחות עשר שנים, עמד בשנת 2016 על 790.3 אלף ש"ח, ברוטו לשנה. שכר זה גבוה ב-20 אחוזים מהשכר הממוצע של כלל הרופאים בבתי החולים הממשלתיים בשנת 2016. מאחר ובמקביל לניתוח רמות השכר של הרופאים לפי קטגוריות שונות נבחנה גם התפתחות השכר לאורך העשור האחרון, מתמקדת עבודה זו באוכלוסיה קבועה, דהיינו רופאים שהיו מועסקים הן ב-2007 והן ב-2016 (באוכלוסיה משתנה, כזו שלא בהכרח היתה מועסקת בתחילת התקופה הנסקרת ובסיומה, עלולות להתקבל הטיות בתוצאות, זאת כתוצאה משינויים במספר המועסקים המצטרפים לענף בשנה נתונה, או יוצאים ממנו, למשל על רקע פרישה). לפיכך, הגדרתית, מתמקד הניתוח ברופאים בעלי עשר שנות ותק לפחות.

כ-29 אחוזים משכר הרופאים ב-2016 נבע מרפואה פרטית. בהשוואה לשנת 2007 זוהי אמנם ירידה של 4 נקודות אחוז. עם זאת, ירידה זו במשקל הרפואה הפרטית בהכנסות הרופאים, הינה על רקע גידול מואץ בשכר מהמגזר הציבורי (במידה רבה על רקע הסכם השכר מ-2011), כאשר במקביל ההכנסות מרפואה פרטית צמחו אף הן, אך בשיעור פחות חד.

מהנתונים עולה כי בעשור האחרון נרשמה עלייה ריאלית בשיעור חד של 84 אחוזים בשכר הרופאים הנובע מרפואה ציבורית (כולל קרנות מחקר), שיעור גידול גבוה משמעותית מזה של כלל השכירים במשק (עליה ריאלית של 6.3 אחוזים בלבד), כמו גם משיעור עליית השכר של עובדי ההיי-טק (עלייה ריאלית של 15.8 אחוזים). קרוב לשני-שלישים מעליית השכר של הרופאים הנובעת מרפואה ציבורית התרכז בשנים שלאחר הסכם השכר האחרון עימם, דהיינו בשנים 2016-2011.

עם זאת, העובדה לפיה גם בשנים 2011-2007, נרשם גידול ריאלי של 26 אחוזים בשכר מרפואה ציבורית, כאשר בקרב כלל השכירים במשק נרשמה באותה תקופה ירידה ריאלית של 2 אחוזים בשכר הממוצע, כמו גם בקרב עובדי ההיי-טק, מרמזת כי לפחות בכל אשר נוגע לשכר הרופאים בעלי ותק של עשר שנים לפחות, לא היה בסיס אמפירי לטענות על שחיקת שכר. בהקשר זה יש לציין כי עבודה שנערכה בתחילת שנות התשעים, ע"י זוסמן וזכאי (1993) , מצאה אף היא כי בשנים שקדמו ל"שביתה הגדולה" של הרופאים (בשנת 1983) נרשם גידול מהיר בשכרם הריאלי של הרופאים בישראל, כאשר קצב הגידול היה גבוה מזה שנרשם בקרב מקצועות אקדמאיים אחרים.

עוד עולה, כי במקביל לעליית השכר מרפואה ציבורית נרשמה בעשור האחרון עלייה ריאלית של 59 אחוזים בשכר שמקורו ברפואה הפרטית, כאשר בפילוח בין שתי מחציות התקופה, קצב הגידול זהה. למעלה משליש (37 אחוזים) מההכנסות מרפואה פרטית בשנת 2016 "נשארו" כרווח בחברות הארנק של הרופאים, גידול של 11 נקודות אחוז בהשוואה לשנת 2007. בכך בא לידי ביטוי התמריץ החזק שנוצר לפתיחת חברות ארנק בעשור האחרון, לבעלי הכנסות גבוהות.

בעשירון העליון עומד השכר הממוצע (מרפואה ציבורית ופרטית) על 1.9 מלש"ח, גבוה פי 2.4 מהשכר הממוצע של כלל הרופאים וגבוה ב-58 אחוזים מהשכר הממוצע של הרופאים בעשירון התשיעי. אחד הממצאים הבולטים בפילוח מקורות השכר בעשירון העליון הינו המשקל הגבוה של רכיב הרפואה הפרטית בסך הכנסות הרופאים בעשירון זה. כך, בעוד שבקרב כלל הרופאים עומד רכיב זה על 29 אחוזים, בעשירון העליון מגיע משקל הרפואה הפרטית ל-60 אחוזים מסך השכר. דהיינו, חלק הארי של שכר הרופאים בעשירון העליון מתקבל מהרפואה הפרטית (כאשר חלק הארי של הכנסות אלו נשאר כרווח בחברות הארנק). לא רק זאת, אלא שרכיב זה של הרפואה הפרטית הוא זה המבדיל בין שלושת העשירונים העליונים. כך בעוד שהשכר מרפואה ציבורית בעשירונים 8-10 נע בטווח צר של 820-780 אלף ש"ח (יש לשים לב שהשכר מרפואה ציבורית בעשירון העליון אף נמוך במעט מזה של העשירון התשיעי), פערי השכר הכולל בין העשירון העליון לזה שמתחתיו גבוהים מאד.

הממצאים לעיל, לפיהם משקל ההכנסות מרפואה פרטית בשמונה העשירונים הנמוכים אינו עולה על 20 אחוזים מסך הכנסות הרופאים בעשירונים אלו, בעוד שבעשירון העליון מגיע משקל זה ל-60 אחוזים, יש בהם כדי לרמז על כך שחלק גדול מההוצאה על רפואה פרטית מגיע לשכבה מצומצמת יחסית של רופאים.

האם לרופאי העשירון העליון מאפיינים יחודיים המביאים לפערי שכר גבוהים בינם לבין יתר העשירונים?

הפער הרחב בין שכר הרופאים בעשירון העליון לבין אלו שמתחתיו, בכלל זה העשירון התשיעי (אף כי השכר בעשירון זה עדיין גבוה כשלעצמו – 1.2 מלש"ח) מעלים את השאלה באשר לסיבות לפערים אלו ביניהם. בפרט, האם ישנם מאפיינים ייחודיים לרופאים בעשירון העליון? ניתן לענות על שאלה זו באמצעות מספר חתכים של משתנים שעשויים להסביר את פערי השכר.

ראשית, לא נמצאו הבדלים מהותיים בהיקף המשרה מרפואה ציבורית (בסיס הנתונים אינו כולל נתונים לגבי היקף שעות העבודה מרפואה פרטית) בין העשירון העליון לבין העשירונים האחרים, למעט העשירון התחתון, בו עומד היקף המשרה הממוצעת על 88 אחוזי משרה

כמה משפיע הוותק על השכר?

משתנה אחר שעשוי להסביר את פערי השכר בין העשירונים הינו שנות ותק. הממצאים אמנם מצביעים, באופן לא מפתיע, כי ככל שעולים לעשירונים גבוהים יותר, עולה הותק, אבל לא ניתן להצביע על פערים משמעותיים דיים כדי להסביר את השונות הגבוהה ברמות השכר בין העשירון העליון לזה שמתחתיו. כך, בעוד שבעשירון העליון עומד הותק הכולל על 26 שנים, בעשירון התשיעי הוא נמוך בשנתיים בלבד. תוצאות הניתוח האקונומטרי מלמדות כי כל שנת ותק תורמת בממוצע כ-14 אלף ש"ח לשכר השנתי (כאשר התוספת השולית ברמות ותק גבוהות הינה אפסית).

משתנה נוסף שעשוי להסביר את פערי השכר בין העשירון העליון לעשירון מתחתיו הינו תחום ההתמחות.  הממצאים מצביעים על כך שהפערים בשכיחות היחסית של תחומי ההתמחות השונים בין העשירון העליון לתשיעי מתרכזים בעיקר בשלושה תחומי התמחות: הרדמה (שכיחות יחסית נמוכה בעשירון העליון), כירורגיה פלסטית וכירורגיה אורתופדית (שכיחות יחסית גבוהה בעשירון העליון). ניתוח רמות השכר הממוצעות לפי התמחות מלמד כי למעט כירורגיה פלסטית, המתאפיינת ברמות שכר הגבוהות משמעותית מיתר ההתמחויות, לא ניתן לזהות תחום התמחות נוסף שניתן לקשור אותו באופן ברור לעשירון העליון (פירוט רמות השכר לפי תחומי התמחות מופיע בהמשך).

פערים מהותיים, בין רופאי העשירון העליון לבין הרופאים הממוקמים בעשירון התשיעי, נמצאו בשכיחות היחסית של תפקידי ניהול ובתואר פרופ'. כך, כ-70 אחוזים מהרופאים בעשירון העליון הינם בעלי תואר מנהל יחידה/מחלקה או סגן מנהל, לעומת שיעור של 43 אחוזים בלבד מרופאי העשירון התשיעי . בנוסף, שליש מהרופאים בעשירון העליון מחזיקים בתואר פרופ' לעומת שיעור של 17 אחוזים בלבד בעשירון התשיעי. אף כי במונחים יחסיים פער זה גבוה יותר מהפער במשרות הניהול, בולטת העובדה שבעוד שחלק הארי של הרופאים בעשירון העליון מחזיקים בתפקידי ניהול, רק מיעוט יחסי מתוכם (שליש) מחזיק בתואר פרופ'. ממצא זה עשוי לרמז על "תרומה" גבוהה יותר של משרת הניהול לפערי השכר בין העשירון העליון לאלו שמתחתיו, ביחס לתרומת התואר פרופ' .

פילוח נוסף שנערך במטרה למצוא מאפיין ייחודי לרופאים הנמצאים בעשירון העליון הינו לפי מיקום בית החולים, תוך הבחנה בין בתי חולים בפריפריה לבין אלו במרכז. בניתוח זה נמצא כי  בקרב רופאי בתי החולים במרכז הארץ קיימים פערי שכר גבוהים, בין תל השומר לבין יתר בתי החולים במרכז. כך, בעוד שבקרב כלל רופאי בתי החולים (העשרה שנבחנו) מהווים רופאי תל השומר כ-16 אחוזים בלבד, בעשירון העליון מהווים הם 27.4 אחוזים מכלל הרופאים בעשירון זה. מנגד, יתר בתי החולים הממשלתיים הממוקמים במרכז הארץ (איכילוב, אסף הרופא וולפסון), מהווים ביחד כ-31 אחוזים מהרופאים בעשירון העליון, שיעור הנמוך בארבע נקודות אחוז ממשקלם היחסי בקרב כלל בתי החולים הממשלתיים שנבחנו. פער שלילי דומה, נמצא גם בקרב רופאי בתי החולים הפריפריאליים (ברזילי, נהריה, זיו ופוריה).

לכאורה, ניתן היה לצפות כי השכיחות היחסית הגבוהה יותר של רופאי תל השומר בעשירון העליון, תהיה מוסברת רובה ככולה בפערי שכר הנובעים מהרפואה הפרטית. עם זאת, ניתוח הממצאים מלמד שלא כך הם פני הדברים. אמנם, אכן קיים פער שכר של 38 אחוזים מרפואה פרטית בין רופאי תל השומר לרופאי בתי החולים האחרים במרכז, אולם קיים בנוסף פער של 16 אחוזים בשכר מרפואה ציבורית. לא רק זאת, אלא שהיקף שעות העבודה במגזר הציבורי בקרב רופאי תל השומר נמוך מזה של יתר רופאי בתי החולים הממשלתיים במרכז (ממוצע משרה של 0.96 בתל השומר, לעומת 1.14 בקרב יתר בתי החולים במרכז). יודגש כי פער השכר מרפואה ציבורית נובע מהשכר בבית החולים עצמו (ולא למשל מעבודה נוספת של הרופא במרפאות קופות החולים).

ניתוח הממצאים מלמד כי פערי השכר מרפואה ציבורית בין רופאי תל השומר לבין יתר בתי החולים במרכז נוצרו בעיקר בעשור האחרון, ואף לפני הסכם השכר האחרון בשנת 2011. עובדה זו פוסלת את האפשרות שפערי השכר אלו מוסברים לפחות בחלקם בסוגיות מסוימות הקשורות להסכם השכר עצמו (אף כי לא ניתן לזהות גם לא באופן תיאורטי גורם כזה). הנתונים הכלולים בבסיס הנתונים אינם מאפשרים להסביר צמיחתו של פער זה, אבל בהנחה לפיה לא חלו שינויים  משמעותיים בכישורי הרופאים בתל השומר לעומת אלו של יתר רופאי בתי החולים הממשלתיים במרכז, נדרשים נתונים מפורטים יותר של דרגות הרופאים וכדומה, על מנת לנסות ולהסביר פער זה.

כפי שצוין, בשלהי 2011, לאחר שביתה ממושכת של  הרופאים נחתם עימם הסכם שכר (העומד להסתיים ב-2018) במסגרתו ניתנו מענקים ותוספות שכר שונות, בפריסה עד דצמבר 2018. תוספות השכר חלו בין היתר על מרכיבים בסיסיים כמו "שכר משולב" ושכר שעתי, אך בנוסף ניתנו תוספות על בסיס התמחות ומיקום גיאוגרפי של בית החולים. על רקע הסכם זה נבחנה התפתחות שכר הרופאים בין השנים 2016-2007, תוך התייחסות נפרדת לתקופה שלאחר הסכם השכר.

כצפוי – עליית שכר במעבר מרפואה ציבורית לרופאה פרטית

הממצאים מלמדים כי עליית השכר הגבוהה ביותר נרשמה בעשירונים 9-7, אשר הכפילו את שכרם הריאלי מהרפואה הציבורית בעשור האחרון. עליות שכר משמעותיות נרשמו גם ביתר העשירונים, אולם שני העשירונים הנמוכים בולטים עם שיעורי הגידול הנמוכים ביותר (אם כי מעל גידול השכר הממוצע במשק). חשוב לציין כי גידול השכר המתון יחסית בעשור האחרון בעשירון התחתון אינו מוסבר בשינויים שחלו בהיקפי המשרה בעשירון זה ביחס ליתר העשירונים. שכן, בין השנים 2016-2007 התרחב ב-6 אחוזים בממוצע היקף המשרה בסקטור הציבורי של הרופאים הנמנים על העשירון התחתון, נמוך אך במעט מהממוצע בקרב כלל הרופאים (גידול ממוצע של 9 אחוזים בהיקף המשרה הציבורית). בהקשר זה מעניין לציין כי הגידול הנמוך ביותר בהיקף המשרה הציבורית נרשם דווקא בעשירון העליון (גידול של 2 אחוזים בלבד). ממצא זה קשור בין היתר לגידול החד בהיקף ההכנסות מרפואה פרטית בקרב רופאי העשירון העליון (פירוט בהמשך), גידול אשר סביר להניח כי לפחות בחלקו הוא מוסבר בגידול בהיקף שעות העבודה במסגרת הרפואה הפרטית (בחלקו האחר עשוי להיות מוסבר גם בעלייה בערך התפוקה לשעת עבודה במסגרת זו).

בחלוקה בין התקופה שלאחר הסכם השכר לזו שלפניה נמצא כי בכל העשירונים שיעור עליית השכר בשנים שלאחר ההסכם מהווה כשני שלישים משיעור העלייה הכולל בעשור האחרון. גם בניתוח זה נמצא כי עליית השכר הגבוהה ביותר נרשמה בעשירונים 9-7, אם כי מצטמצמים הפערים בקצב הגידול בין עשירונים אלו לבין עשירונים 6-3. מנגד, שיעור עליית השכר של שני העשירונים הנמוכים בשנים שלאחר ההסכם נותר בקצב נמוך משמעותית ממקצב עליית השכר ביתר העשירונים. הממצאים לעיל, לפיהם אין עשירון בו היתה שחיקת שכר ריאלית בשנים

2011-2007 (בעוד שחלה שחיקת שכר ריאלית בקרב כלל השכירים במשק באותה תקופה, בכלל זה בקרב עובדי ההיי-טק) יש בהם כדי להעמיד בסימן שאלה את טענות הרופאים (בכל הקשור לשכר) ערב השביתה. לא רק זאת, אלא שקבוצת האוכלוסיה מקרב הרופאים שעשויה היתה להרגיש עצמה מקופחת (ביחס לעמיתיה האחרים), אלו הנמנים על שני העשירונים הנמוכים, זכו לתוספות הנמוכות ביותר (לא רק באחוזים, אלא כמובן עוד יותר במונחים כספיים). בהקשר זה יודגש כי אמנם שיעור הרופאים המומחים בעשירון התחתון נמוך מזה שבעשירונים הגבוהים יותר, אולם עדיין חלק הארי (74 אחוזים) של הרופאים בעשירון התחתון הינם רופאים מומחים.

כפי שצוין, בתקופה שלאחר הסכם השכר עם הרופאים, בשנים 2016-2011 נרשמה האצה בקצב גידול השכר מרפואה ציבורית, כאשר עובדה זו מוסברת בעיקר בתוספות השכר שניתנו לרופאים. גורם נוסף שתרם לגידול זה, גם אם במידה פחותה, הינו העלייה שחלה בהיקף המשרה הממוצעת  במסגרת הרפואה הציבורית. כך, בעוד שבשנת 2011 עמד היקף המשרה הממוצעת בקרב רופאי בתי החולים הממשלתיים על 95 אחוזי משרה, עלה שיעור זה ל-105 אחוזי משרה בשנת 2016. בהקשר זה יצויין כי בשנים טרם חתימת הסכם השכר, 2011-2007, נותר ללא שינוי משמעותי היקף המשרה הממוצעת (נרשמה אף ירידה של 1 אחוז). יתכן כי הגידול בהיקף שעות העבודה של הרופאים בשנים שלאחר ההסכם משקף לפחות בחלקו את התמריץ החיובי שנוצר כתוצאה מהעלאת רכיב השכר השעתי. עם זאת, העובדה לפיה שיעור הגידול הממוצע בהיקף המשרה הציבורית לא היה דרמטי (באופן יחסי לתוספות השכר שניתנו במסגרת הסכם השכר החדש), נעוצה ככל הנראה בתופעה של dual practice. דהיינו, בשל העובדה שפתוחה בפני הרופאים האופציה של תעסוקה פרטית במקביל לציבורית, ובשל הסבירות להכנסה גבוהה יותר (לשעת עבודה) במרבית ההתמחויות במסגרת הרפואה הפרטית, התמריץ של הרופאים המומחים להרחיב משמעותית את שעות העבודה שלהם במסגרת בית החולים אינו גבוה. השערה זו מקבלת חיזוק מהממצא לפיו שיעור הגידול בהיקף המשרה הציבורית בקרב העשירון העליון היה הנמוך ביותר מבין כל העשירונים, בעוד עשירונים 5-2 רשמו את שיעורי הגידול הגבוהים ביותר. גורם נוסף שיש בו כדי להסביר את הגידול בהיקף שעות העבודה במסגרת הרפואה הציבורית נעוץ בבקרה הגבוהה יותר על שעות העבודה של הרופאים, אשר חויבו "בהחתמת שעון" במסגרת אותו הסכם שכר. ככל שאכן לחיוב ב"החתמת שעון" היתה תרומה לעלייה בהיקף המשרה הציבורית, זהו הישג עבור מי שהתעקשו לכלול סעיף זה בהסכם השכר האחרון (יש לשים לב שהיקף המשרה ב-2016 הינו מעל 100 אחוזי משרה. דהיינו, בממוצע, הרופאים נשארים מעבר לשעות העבודה "הרגילות", בעוד שקודם לכן, עפ"י דיווחי השעות שלהם, היו בהיקף של 95 אחוזי משרה).

אם בכל הקשור לצמיחת השכר מהרפואה הציבורית מתקבלת תמונה ברורה של עליית שכר ריאלית בכל עשירוני ההכנסה, הרי שבבחינת התפתחות השכר מרפואה פרטית בלבד, השונות בין העשירונים ניכרת באופן בולט. כך בעוד שבעשירון העליון נרשמה עליית שכר ריאלית של 88 אחוזים בעשור האחרון (במונחים כספיים עלה השכר הממוצע מרפואה פרטית בעשירון זה בחצי מיליון ש"ח) בשישה העשירונים הנמוכים עליית השכר מרפואה פרטית היתה זניחה במונחים כספיים, כאשר בשני העשירונים הנמוכים היא אף היתה שלילית (ירידה של 32 אחוזים בעשירון התחתון ושל 13 אחוזים בעשירון השני).

מה זה שב"ן, ואיך הוא משפיע על שכר הרופאים?

במונחים נומינליים מצטברים, סך תוספת ההכנסות מרפואה פרטית בעשור האחרון של 223 הרופאים הנמנים על העשירון העליון בעשרת בתי החולים הממשלתיים שנבחנו, עומדת על 0.7 מיליארד ש"ח, גבוה יותר מסך תוספת ההכנסות מרפואה פרטית בתשעת העשירונים הנמוכים גם יחד.

בהנחה שהתפלגות השכר בעשירונים בקרב בתי החולים הממשלתיים דומה לזו של כלל הרופאים בבתי החולים הציבוריים (בכלל זה של קופת חולים כללית ובתי החולים שערי צדק והדסה), אזי מתקבל שארבע מאות הרופאים הנמנים על העשירון העליון מקרב בתי החולים הציבוריים נהנו בעשור האחרון מתוספת מצטברת של כ-1.3 מיליארד ש"ח (במחירים שוטפים) הנובעים מהרפואה הפרטית בלבד.

לשם השוואה, סכום זה גבוה יותר מסך הרווח (ולא רק הגידול ברווח) לפני מס  שגרפו בעשור האחרון שלושה בתי החולים הפרטיים הגדולים גם יחד. מוקדם לקבוע האם בלימת הגידול המהיר בהכנסות מרפואה פרטית של רופאי העשירון העליון בשנת 2016 הינה בעלת אופי פרמננטי, אולם יש לזכור כי גם אם אכן חלה התייצבות ברמת ההכנסות מרפואה פרטית, זו התייצבה על רמה גבוהה כשלעצמה, של 1.1 מלש"ח בעשירון העליון. בהקשר זה יש לציין כי במחצית השניה של 2016, נכנסה לתוקף רפורמת "הסדר-החזר" של קופות החולים, זאת בהתאם להוראות חוק ההסדרים 2016. במסגרת רפורמה זו נקבע, בין היתר, כי החל מאחד ביולי 2016, יוכל מבוטח בביטוח משלים (של קופות החולים או חברות הביטוח) לבחור רופא מנתח מתוך רשימת מומחים הנמצאים בהסדר עם הקופה במסגרת שב"ן (למעט חריגים שיאושרו מראש ע"י משרד הבריאות). כל זאת תוך תשלום השתתפות עצמית אחת בגין כל רכיבי הניתוח. יודגש כי בעקבות הרפורמה לא ניתן לקבל החזר בגין ניתוח שבוצע ע"י רופא שאינו בהסדר (למעט חריגים). לפיכך, לא מן הנמנע כי לרפורמה זו היתה השפעה על ההאטה בקצב הגידול של ההכנסות מרפואה פרטית בעשירון העליון בשנת 2016.

הרפואה הפרטית משגשת

במחקר שנערך בבריטניה ב-2008 נמצא כי תחומי ההתמחות הפרוצדורליים (כגון כירורגיה פלסטית ואורתופדית), רפואת אא"ג ורפואת עיניים מובילים בהיקף הרפואה הפרטית. ממצאים דומים עולים גם מהניתוח שנערך בעבודה זו, ומוצגים בתרשים ש10. כך, בעוד שבכירורגיה פלסטית עומד משקל השכר שמקורו ברפואה הפרטית על 74 אחוזים מסך שכר הרופאים, ברפואת עיניים על 63 אחוזים וברפואת אא"ג ובכירורגיה אורתופדית על 50 אחוזים, במרבית תחומי ההתמחות האחרים לא עולה משקל השכר שמקורו ברפואה הפרטית על 30 אחוזים מסך השכר. בולטת במיוחד ההתמחות בהרדמה (מקצוע שהוגדר בהסכם השכר כמקצוע במצוקה אקוטית), בה עומד משקל הרפואה הפרטית על 6 אחוזים בלבד מסך השכר, שהוא כשלעצמו בין הגבוהים בתחומי ההתמחות (פועל יוצא של המחסור במרדימים). בהקשר זה יש לציין, כי אמנם בניגוד לתחומי התמחות אחרים, בהם יש לרופא אפשרות להפיק הכנסה פרטית גם במסגרת מתן שירותי יעוץ (ולא רק ע"י ביצוע ניתוחים במסגרת הפרטית), אפשרות זו אינה קיימת למעשה בתחום ההתמחות של הרדמה. אולם, עדיין יש דרישה למרדימים גם ברפואה הפרטית (במסגרת ניתוחים המתקיימים בבתי החולים הפרטיים).

הסיבה לכך שבכל זאת שיעור ההכנסות מרפואה פרטית בקרב מרדימים המועסקים בבתי החולים הממשלתיים הינו נמוך נעוצה בעובדה לפיה בדר"כ בתי החולים הפרטיים מעסיקים מרדימים באופן ישיר (לפיכך למרדים המועסק בבית חולים ממשלתי אין אפשרות מעשית לעבודה בהיקף משמעותי במסגרת הרפואה הפרטית).

גם אם בכירורגיה פלסטית, השיעור הגבוה של היקף העבודה הפרטית אינו מהווה בעיה למערכת הציבורית, הרי שבתחומי התמחות אחרים עלול היקף הרפואה הפרטית לגרום לתורים ארוכים במערכת הציבורית. עדות אמפירית לכך נמצאה במחקר שנערך ע"י Morris . ללא נתונים על זמני ההמתנה לניתוח ברפואה הציבורית, לא ניתן להשתמש בפרמטר זה כעדות אמפירית לקשר השלילי בין היקף ההכנסה מרפואה פרטית לזמינות הרופא במערכת הציבורית. עם זאת, ניתן ללמוד על קשר זה באופן עקיף באמצעות בחינת התפלגות הניתוחים בהתמחות מסוימת, בין אלו הנעשים במסגרת המערכת הציבורית לבין אלו הנעשים במסגרת הרפואה הפרטית. כך למשל, אחד הניתוחים השכיחים ברפואת עיניים הינו ניתוח קטרקט. עפ"י נתוני משרד הבריאות, נמצא כי בין השנים 2011-2007 (הנתונים העדכניים ביותר המצויים ברשותינו) הוכפל שיעור ניתוחי הקטרקט המבוצעים במימון פרטי. במונחים כמותיים, המוצגים בתרשים ש11, נמצא כי בעוד שמספר הניתוחים במימון ציבורי נותר ללא שינוי משמעותי, שולש מספרם של הניתוחים שהתבצעו במימון פרטי. לאור העובדה כי במהלך אותן שנים (2011-2007) גדלה האוכלוסיה בשיעור של 8 אחוזים, יש בממצאים אלו כדי לרמז על ירידה בזמינותם של ניתוחי הקטרקט במסגרת הרפואה הציבורית .

ממצא נוסף שיש בו כדי לרמז על התארכות התורים ברפואה הציבורית כתוצאה משגשוגה של הרפואה הפרטית ניתן למצוא בתרשים ש12, המתאר את הקשר השלילי בין ההיקף הממוצע של  משרה במסגרת הרפואה הציבורית לבין שיעור ההכנסות מרפואה פרטית בסך ההכנסות של הרופאים, לפי תחום התמחות. כך, בעוד שברפואת עיניים למשל, בה נמצא שיעור גבוה מאד של הכנסות מרפואה פרטית (63 אחוזים – הגבוה ביותר, למעט כירורגיה פלסטית), עומד היקף המשרה הממוצעת בסקטור הציבורי על 81 אחוזים בלבד, הרמה הנמוכה ביותר מבין כלל ההתמחויות, למעט דרמטולוגיה. מנגד, בתחום ההתמחות של הרדמה, בו משקל ההכנסות מרפואה פרטית הינו בין הנמוכים מבין כלל ההתמחויות (28 אחוזים), זאת על רקע יכולת מוגבלת להכנסות מרפואה פרטית, נמצא היקף המשרה הציבורית על אחת הרמות הגבוהות ביותר מבין כלל ההתמחויות (136 אחוזים) . בהנחה לפיה מידת החופש הניתנת לרופאי עיניים בבתי החולים הממשלתיים לקבוע את היקף שעות העבודה שלהם בבית החולים אינה שונה מהותית ממרבית תחומי ההתמחות האחרים, אזי יש בממצאים לעיל כדי להעיד על התמריץ הנמוך יותר בקרב רופאי העיניים לעבוד במשרה מלאה בבית החולים הממשלתי, לנוכח יכולת ההשתכרות הגבוהה יותר הפתוחה בפניהם במסגרת הרפואה הפרטית.

בניתוח נוסף שנערך נבחנה התפתחות השכר של הרופאים בבתי החולים בפריפריה לבין אלו שבמרכז. בהקשר זה יש לציין כי בדוח ה-  OECD מצוין כי אפשרות ל"העסקה כפולה" הינה אחד הגורמים המרכזיים להעדפה של רופאים להיות מועסקים באזורי המרכז/מטרופולין במדינות השונות. זוהי גם אחת הסיבות לכך שבמסגרת הסכם השכר של 2011 נקבע בין היתר כי רופא המועסק בית חולים בפריפריה ישתכר 20 אחוזים יותר מרופא בעל אותו הפרופיל המועסק בבית חולים במרכז הארץ. ניתן למצוא ביטוי לכך בתרשים להלן.

כך, בעוד שבשנת 2007, היה השכר הממוצע (מרפואה ציבורית ופרטית) של רופא בבית חולים בפריפריה נמוך ב-14 אחוזים מזה של רופא בבית חולים במרכז, הרי שבשנת 2016 השתווה שכר רופאי הפריפריה לרופאי המרכז. מעבר לכך, כאשר מפלחים את רכיבי השכר נמצא כי השכר מרפואה ציבורית של רופא בפריפריה היה גבוה ב-22 אחוזים מזה של רופא במרכז. זאת כאשר

ב-2007 היה פער שלילי של 4 אחוזים ביניהם. לא רק זאת, אלא שהיקף המשרה הציבורית הממוצעת בקרב רופאי בתי החולים בפריפריה נמוך מזה של רופאי בתי החולים במרכז (91 אחוזי משרה, לעומת 112 אחוזי משרה). ניתוח הממצאים מלמד כי פער זה נעוץ בהיקף משרה נמוך יחסית של הרופאים בפריפריה העוסקים גם בפרקטיקה פרטית, כאשר זו אינה זמינה באופן משמעותי בפריפריה עצמה.

אחד הנושאים הנמצאים במרכז הדיון בכל הקשור לאי שוויון בשכר, נוגע לעניין אי השוויון המגדרי, בכלל זה גם בענף הרפואה. מספר מחקרים שנערכו בתחום זה בעולם לא סיפקו תשובה חד משמעית למידת קיומם של פערי שכר מגדריים במקצוע הרפואה. רוב המחקרים בתחום מתקשים להפריד בין החלק בפערי השכר המוסבר ע"י העדפות שונות של עיסוק לבין החלק המוסבר ע"י מגדר בלבד ומשקף הפליה על רקע מגדרי.

כאשר בוחנים את פערי השכר המגדריים (לפני נטרול מאפיינים אחרים, כמו תחומי התמחות) בקרב הרופאים המועסקים בבתי החולים הממשלתיים נמצא כי בשנת 2016 היה שכר הגברים גבוה משכר הנשים בשיעור של 50 אחוזים. עיקר הפער מוסבר בהכנסות מרפואה פרטית (פער של קרוב ל-300 אחוזים), כאשר ברכיב השכר מרפואה ציבורית עומד הפער על 15 אחוזים (בהקשר זה יודגש כי לא נמצאו פערים בהיקפי המשרה הציבורית ובשנות הותק בין גברים לנשים). בהשוואה לשנת 2007 הצטמצם פער השכר הכולל (כמו גם זה הציבורי) בעשר נקודות אחוז. עם זאת, כפי שצוין, שיעור הנשים בעשירון העליון דווקא ירד.

הפערים בין רופאים לרופאות

הפערים בשכר הממוצע בין גברים לנשים מקרב הרופאים באים לידי ביטוי גם בשכיחות היחסית של הנשים מבין הרופאים בעשירוני השכר (דהיינו, פערי השכר הממוצע אינם כתוצאה מפערים בקצה העליון של התפלגות השכר). כך, בעוד ששיעור הנשים בקרב כלל הרופאים בניתוח זה עמד על 31 אחוזים, משקלם בעשירון העליון עומד על 9 אחוזים בלבד. אחד ההסברים האפשריים לפערי שכר אלו, מעבר לפערים אפשריים בהיצע שעות העבודה במגזר הפרטי, עשוי להיות מיוחס לבחירת התמחויות שונה בין נשים לבין גברים.

בולטת השכיחות היחסית הנמוכה של נשים בתחומי התמחות פרוצדורליים (אלו שגם מאופיינים בפוטנציאל השתכרות גבוה ברפואה הפרטית). עם זאת, גם כאשר מפלחים את תחומי ההתמחות ובוחנים את פערי השכר המגדריים, נמצא כי בכל ההתמחויות קיימים פערי שכר בין גברים לנשים, כאשר המשמעותיים ביותר הם בתחום היילוד והגניקולוגיה .

סיכום

לסיכום, הממצאים בעבודה זו, המבוססים על בסיס נתונים ייחודי המכיל מידע אודות ההכנסות משכר ברפואה הציבורית וברפואה הפרטית של כל אחד מהרופאים המועסקים בבתי החולים הממשלתיים, כמו גם מידע על תחומי ההתמחות שלהם ועל שנות הותק, מצביעים על עליית שכר חדה של 76 אחוזים (ריאלית) בעשור האחרון בשכר הרופאים, מזה גידול של 84 אחוזים בשכר מרפואה ציבורית, וגידול של 59 אחוזים בשכר מרפואה פרטית. כשני שלישים מהגידול בשכר מרפואה ציבורית התרכז בשנים שלאחר הסכם השכר האחרון (ב-2011), אם כי העובדה לפיה גם בשנים שלפני חתימת ההסכם (והשביתה שקדמה לו) נרשמה עלייה ריאלית בשכר הרופאים, מעבר לעליית השכר במשק (כמו גם מעבר לגידול בשכר עובדי ענפי ההיי-טק) יש בה כדי להציב בסימן שאלה את טענות השכר של הרופאים. עוד נמצא כי הסכם השכר היטיב במידה פחותה עם הרופאים בקרב שני העשירונים הנמוכים.

ממצא בולט נוסף העולה מעבודה זו הינו פערי השכר הגבוהים בין הרופאים בעשירון העליון לבין יתר הרופאים. בפרט בולטת בקרב רופאי העשירון העליון, אשר שכרם הממוצע עומד על קרוב ל-2 מלש"ח, העובדה לפיה חלק הארי (60 אחוזים) של השכר נובע מהרפואה הפרטית, גבוה משמעותית מיתר העשירונים. עובדה זו יש בה כדי לרמז על היותה של קבוצת רופאים זו הנהנית העיקרית מהגידול בהוצאה הפרטית על בריאות.

יועץ השקעות בבנק –  מה העבודה? כמה מרוויחים? והאם כדאי?

כמה מרוויחים סוכני הנסיעות? לא מה שחשבתם

כמה מרוויח רואה חשבון?

זה קרה כמעט לכל אחד מאיתנו, ויש כאלו שזה קרה להם מספר פעמים ואפילו הרבה פעמים –  הרגע בו אנחנו מגיעים לשדה התעופה, במטרה לעלות על טיסה מוגדרת בשעה ברורה וידועה; ואז אנחנו מתבוננים בלוח הטיסות, רואים את הצבע האדום וכיתוב ה-Delayed צמוד לטיסה שלנו – איחור בטיסה. לרוב זה לא סוף העולם, לרוב נמתין דקות או חצי שעה או שעה, אבל יש מקרים שזה יכול להיות הרבה מעבר לכך. במקרה הטוב נמתין מספר דקות, במקרה הרע שעות על גבי שעות.  למרות שלא בטוח שזה יעודד אותנו באותו רגע, צריך לזכור שעבור איחור של פרק זמן מסוים ומעלה בטיסה, אנחנו אמורים פיצוי – כן, אנחנו זכאים לקבל על פי חוק פיצוי וזכויות שונות מחברות התעופה. על מתי מקבלים? איך מקבלים? כמה הפיצוי ולמה זה לא תמיד פשוט לקבל אותו, תוכלו לקרוא במדריך הבא.

החוק הרלוונטי: חוק שירותי התעופה

חוק שירותי התעופה משנת 2012 מבוסס על חוקים דומים ממדינות אחרות באירופה. החוק הזה יוצא מנקודת הנחה שאיחור משמעותי במועד הטיסה, הנובע מאחריות חברת התעופה, פוגע בזכויות הנוסעים – מה הם אומרים? זה הרי ברור, אבל מבחינה משפטית חייבים להוכיח נזק, ונזק קיים כאשר מדובר על איחור משמעותי.

המטרה העיקרית של החוק, כפי שכתוב בו, היא "להסדיר פיצוי וסיוע לנוסעים שהונפק להם כרטיס טיסה והם לא עלו לטיסה במועד הנקוב בכרטיס בשל נסיבות שאינן תלויות בהם". חשוב להדגיש כי יש איחורים שלא תלויים בחברת התעופה – אם לצורך העניין יש השבתה כוללת של דה התעופה אין קשר ישיר לחברת התעופה, האשם לא בה, ולכן אין כאן אחריות על הפיצוי. אבל אם חברת התעופה היא הגורם האחראי אז היא אמורה על פי חוק לפצות את הנוסעים.

ההנחה העומדת בבסיס החוק הזה היא, בין היתר, שאיחור קל הוא איחור "נורמלי" ונסלח. אבל, איחור של מספר שעות פוגע בצורה משמעותית בתכניות הנסיעה של הלקוח, וגורם לו נזק. פתאום הטיול משתבש, לא מגיעים לפגישת העסקים החשובה, מבזבזים זמן רב לריק, עלול להיגרם מצב בו סכומי כסף ששולמו יורדים לטמיון (למשל עבור מלונות), טיסות המשך, השכרת רכב ועוד. בקיצור – מצב לא נעים, הפסדים כלכליים ועוגמת נפש של ממש.

שאלת האחריות כאמור היא הבסיס לפיצוי – כאשר האיחור הוא כתוצאה מכוח עליון, למשל מזג אוויר שמביא לקרקוע מטוסים או התראת טרור שמשתיקה את שדה התעופה, או שביתה של שדה התעופה, רעידת אדמה ועוד, החברה לא אמורה כמובן להעניק את הפיצויים ואת הזכויות האחרות. כך גם כאשר האיחור נובע כתוצאה מעומסים בשדה התעופה (ושביתות כאמור) שפוקדות את השדה מפעם לפעם. אם התקלה במטוס מוגדרת כחריגה או אינה באחריות חברת התעופה – נניח ציפור שנכנסה לתוך המנוע – החברה לא אמורה להעניק את הפיצויים, זה הרי לא באשמתה, זה סוג של כח עליון. החברה אחראית על נזק שנגרם בגללה. כל הטיסות יוצאות בזמן, אבל הצוות שלה עדיין לא מוכן – היא אשמה; כל הטיסות יוצאות בזמן, אבל המטוס שלה עם בעיות חמורות במנועים – היא אשמה.

כגודל האיחור, גודל הפיצוי

ולאחר שהבנו את שאלת האחריות, נותר להבין מתי מדובר באיחור עם נזק ומתי לא?  חוק שירותי תעופה יוצא מנקודת הנחה שיש מספר רמות של פגיעה בנוסעים: ככל שהאיחור בטיסה גדול יותר, כך הפיצוי אמור להיות גדול יותר. אם אתם ממתינים עד פרק זמן של שעתיים, סביר להניח שכן יצטבר אצלכם תסכול ויכול להיות שנגרם לכם נזק כלכלי וגם  יכול מאד להיות שהוא יגדל כשתבינו שעל איחור של פחות משעתיים אתם לא זכאים לקבל פיצוי או הטבה כלשהי. אבל זאת נקודת הבסיס של החוק – עד שעתיים אין פיצוי, זה סוג של איחור סביר.

ואם או בלי קשר, עד שעתיים אלו האיחורים הנפוצים וחוו זאת ישראלים רבים. למרות התסכול ופעמים רבות הנזק הכלכלי, לא מגיע על איחור כזה פיצוי.

ואם זה מעל שעתיים? ובכן, אם חל איחור בטיסה בפרק זמן של שעתיים עד חמש שעות, הנוסעים אמורים לקבל שירותי סיוע המוגדרים כבסיסיים – כיבוד קל (בדרך כלל תלושים שהם יכולים לנצל בחנויות שדה התעופה) ושירותי תקשורת: שתי שיחות טלפון ומשלוח הודעה בפקס או בדואר אלקטרוני.  במקרה של טיסות היוצאות מישראל סביר להניח ששירותי התקשורת לא יהיו רלוונטיים, כי לרוב הישראלים יש מכשיר נייד שמאפשר גלישה באינטרנט, אבל דעו לכם שהזכות הזו קיימת. האמת מאכזב – זה הכל? איפה הפיצוי הכספי? איפה הפיצוי על הנזק הכספי ועל עוגמת הנפש? נראה שהחוק במקרה זה מאוד חס על חברות התעופה, ופחות מתחשב בנוסעים.

כאשר האיחור נע בין חמש לשמונה שעות, יינתנו הזכויות האלה לצד זכאות להשבה של מלוא תמורת כרטיס הטיסה במקרה שהוא לא ינוצל. הנוסע יכול לעלות על אותה טיסה באיחור, לבקש את מלוא התשלום עבור הכרטיס או לחלופין כרטיס עבור טיסה חלופית (אי אפשר גם לקבל כרטיס חלופי וגם החזר על הסכום ששולם). מי שמבטל את הכרטיס ולא מבקש טיסה חלופית, אמור לקבל את ההחזר עבור הסכום שהוא שילם תוך פרק זמן של עד שלושה שבועות. בנוסף לכך, בכל מקרה של איחור מעל לחמש שעות, אם יש צורך בשהות בת לילה אחד לפחות בבית מלון צריכה חברת התעופה לממן את זה, כולל הסעה משדה התעופה עד למלון. כך גם כאשר הנוסע בחר בטיסה חלופית למחרת.

כאשר האיחור כבר הופך באמת לטירוף – מעל שמונה שעות או שהטיסה מתבטלת, יינתנו כל הזכויות שניתנו עד כה (לפיצוי של מ-5 עד 8 שעות) לצד פיצוי כספי כפי שמגדיר החוק. גובה הפיצוי משתנה בהתאם למרחק הטיסה – המרחק באוויר בין נקודת המוצא לנקודת היעד. יש כאן שלוש רמות  של פיצויים: מרחק של עד 2,000 קילומטרים מקנה פיצוי של 1,290 שקלים,  מרחק של עד 4,500 קילומטרים  מקנה פיצוי של 2,070 שקלים  ומרחק העולה על 4,500 קילומטרים  מקנה פיצוי של 3,100 שקלים. אם אתם משפחה הפיצוי מוכפל כמובן במספר הנוסעים.

שימו לב לעניין חשוב – החוק הזה מתייחס לחברות ישראליות, כלומר לאל על, ישראייר וארקיע. אבל רבים , למעשה הרוב טס עם חברות זרות – מה קורה אז?   במקרה של חברה זרה הפיצוי יהיה בהתאם לאמנות הקיימות בתחום בזירה הבינלאומית ולתקנות המאפיינות את יעד הטיסה הספציפי. בלא מעט מקרים מדובר בתנאים שהם דווקא משופרים ביחס לחוק הישראלי. על פי תקנות האיחוד האירופי, שרלוונטיות עבור טיסות שהמפעילה שלהן היא חברה המהווה חלק ממדינות האירופי או ממריאות ממדינות ששייכות לאותו איחוד, הפיצוי הכספי יינתן לנוסע כבר מאיחור של שלוש שעות בלבד בזמן הטיסה (להבדיל מהתרחיש הישראלי בו מקבלים פיצוי כספי רק משמונה שעות איחור בטיסה ומעלה). יכול להיות שעבור טיסה אחת אתם יכולים לקבל את הפיצוי בדרך הישראלית או על פי הפרוטוקול האירופי, ולכן מומלץ לבדוק בשתי החזיתות.

איך מקבלים פיצוי?  למי פונים?

חלק מהישראלים החווים איחור בטיסה שלהם ממהרים לתעד את האירוע, לכתוב סטטוס כועס ברשתות החברתיות וכן הלאה. אנחנו לא נגד הצעדים האלה, אבל צריך לזכור שהישועה לא תבוא מהם. מה שכן צריך לעשות, כדי לקבל את הזכויות המגיעות על פי חוק, הוא להגיע לנציג של חברת התעופה. נציג כזה אמור להיות זמין בכל חברת תעופה הטסה מישראל או אליה, החל משלוש שעות לפני מועד הטיסה הראשוני המתוכנן ועד לחצי שעה אחרי ההמראה שלה. החברה צריכה ליידע את הלקוחות, בדרך כלל במועד הנפקת הכרטיסים, היכן בדיוק יימצא אותו נציג.

אם מסיבה מסוימת החברה מתנערת מהאחריות שלה, לא מספקת את הזכויות או אינה זמינה, הרי שהיא עוברת על החוק. במקרה הזה מומלץ לתעד את ההתנהלות מולה ולהשיג הוכחות על עצם הסירוב. במקרה הזה ניתן יהיה בדרך כלל לתבוע את החברה. על פי המדיניות הנוכחית של בתי המשפט בישראל, הפיצויים הניתנים בתביעה מהסוג הזה יכולים להגיע עד 10,350 שקלים.

המקרים המיוחדים

סוגיה אחרת שצריך להתייחס אליה היא שמועד שינוי שעת הטיסה יכול להשפיע על הזכויות. איחור בטיסה של יותר משמונה שעות הנעשה מספיק זמן לפני המועד אמנם עלול לגרום לתסכול (שיבוש תכניות הטיול, תשלום מיותר על מלונות וכן הלאה), אבל הנוסע לא אמור לקבל במצב הזה פיצוי על עצם האיחור – כל עוד ההודעה של חברת התעופה על כך הייתה 14 יום לפחות לפני מועד הטיסה הראשוני. מה שכן, היא צריכה לספק לו מזון, שתייה וכן לינה בבית מלון והסעה אליו (במקרים המחייבים זאת).

אם חברת התעופה או המפעילה הציע לנוסע – עד שבוע טרם מועד הטיסה – כרטיס עבור טיסה חלופית בעלת מועד המראה של עד שעתיים לפני מועד הטיסה המקורית והנחיתה שלה ביעד היא עד ארבע שעות מהשעה המקורית, לא יוכל הנוסע לקבל את הפיצוי הכספי.

כאשר הנוסע בוחר לקבל טיסה כרטיס לטיסה חלופית, בגין איחור בטיסה העולה על שמונה שעות, יכול להיות שהמפעיל יוכל להפחית ב-50% את גובה הפיצוי. התנאי העיקרי כאן הוא שהטיסה החלופית תנחת ביעד שלה עד ארבע שעות מזמן הטיסה המקורית, וכן שתהיה זו טיסה ליעדים קצרים כמו יוון או קפריסין (עד 2,000 קילומטרים). מקרה נוסף בו הפיצויים ייחתכו בחצי הוא נחיתה של הטיסה החלופית עד פרק זמן של שש שעות משעת הטיסה המקורית, כשמרחק הטיסה הפעם הוא עד 4,500 קילומטרים.

החוק הזה תקף לכל סוג של טיסה היוצאת מישראל, כולל טיסות הצ'ארטר וה-Low Cost למיניהן. ומה עם איחור בטיסות פנים? ובכן, מאז 2013 מוגדר בחוק שגם על טיסות פנים אמורים להינתן פיצויים – זאת כאשר האיחור הוא של יותר משלוש שעות. כאן ישנה זכאות לפיצוי בגובה של 150 שקל (משדה דב עד עין יהב או ראש פינה), 250 שקל (מתל אביב, נמל התעופה בן גוריון או חיפה עד אילת) או 200 שקל (ביטול של טיסה בכל אחד מהקווים האחרים).

איך לחסוך בטיסה לחו"ל?

שר כאוצר משה כחלון, מנסה – אפשר להתווכח האם חלק מהתוכניות שלו אכן יצליחו, אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה הפשוטה שכחלון מנסה – הוא יורה לכל הכיוונים בשוק הדירות במטרה להקל על רוכשי הדירות – הוא מכביד מיסים על בעלי הדירות, הוא מעלה בהתמדה את היקף הבנייה בתוכנית מחיר למשתכן, הוא מגדיל את הדיור בר השגה ועוד. הוא עושה מעבר לזה דברים נוספים, חלקם מתחת לרדר.

הנה הצעות חוק ששר האוצר מקדם בשנה הקרובה ושעשויים להשפיע עלך הכיס שלכם. אז נכון חלקם נראה לא רלוונטי, סוג של פופוליזם זול, אבל חלקם יעבור וישפיע עלינו כצרכנים פיננסים. אז הנה הרשימה –

מעבר בין בנק לבנק בלחיצת כפתור – במטרה לקדם את התחרות בשוק הבנקאות בישראל באמצעות הסרת חסמי מעבר של לקוחות בין בנקים תתאפשר ניידות בין בנקים "בלחיצת כפתור"- מנגנון חדש לחלוטין שיבטל את הבירוקרטיה המתישה הכוללת העברת הוראת קבע מול המוטבים השונים, ביטול כרטיסי האשראי, החלפת שיקים למי ששולמו מראש, הודעה למעסיק על שינוי החשבון ועוד. המהלך מבוסס על מנגנון טכנולוגי של "עקוב אחרי", שיקשר בין חשבון הבנק הישן של הלקוח לחדש. הלקוח יצטרך רק לבצע פעולות פשוטות שמסתכמות בפנייה לבנק החדש ויידוע שלו בדבר מספר חשבון הבנק הישן. הפחתת חסמי המעבר בין הבנקים צפויה להביא להגברת האיום התחרותי בין הבנקים וכך לשיפור השירות וירידה בעמלות ובריביות שמשלם משק בית בישראל.

הסרת חסמים בייבוא אישי כאמצעי להפחתת יוקר מחייה – כחלק ממדיניות הממשלה להורדת יוקר המחיה בתחום מוצרי הצריכה מקודמת רפורמה כוללת לעידוד הייבוא האישי. רפורמה זו נועדה להסיר חסמים קיימים לייבוא האישי המהווה ערוץ להגברת התחרותיות והפחתת המחירים בשווקים ריכוזיים. צעדים אלה מבוססים על עבודת ועדת היגוי שעסקה בחודשים האחרונים בבחינת כלל החסמים בייבוא האישי, וההצעות לפתרונם, במטרה להגביר את התחרות באמצעות הייבוא האישי ולהוביל להפחתת יוקר המחייה. בין הצעדים בהחלטה שאושרה על ידי הממשלה, נכללים קביעת כלל אחיד ודאי וברור לכמויות הניתנות לייבוא ביבוא אישי, יישום רפורמות משמעותיות במשרדי הממשלה השונים לטובת צמצום דרישות רגולטוריות לייבוא אישי כדוגמת ביטול הצורך בקבלת אישור לייבוא מוצרי תקשורת אלחוטיים רבים ועוד, וכן יצירת מערכת שקופה, מקיפה ונהירה לצרכן שתספק לו את כלל המידע הרלבנטי לייבוא אישי.

תיקוני החקיקה במסגרת התכנית הכלכלית לשנת 2019, כוללים הקלות בתחום ייבוא מוצרי תעבורה וחלפים לרכב שיאפשרו לצרכנים לייבא את מוצרי התעבורה הנדרשים באישור משרד התחבורה בכמות גדולה יותר וללא מגבלת תדירות, ביטול הצורך בעמידה בחובת תקן רשמי עבור מוצרי צריכה המיובאים בייבוא אישי ועוד. תיקונים אלה הם חלק מיישום כולל של המלצות הוועדה.

טיוב הליך רישוי עסקים- תוקם וועדה שתקבע מהו עסק בעל חשיבות לאומית. עסקים שיוגדרו כך, יועברו מסמכות הרישוי של הרשות המקומית לסמכות משרד הפנים. זאת, בכדי להתמודד עם החשש שרשות מקומית תמנע את הקמתו של עסק בעל חשיבות לאומית באמצעות מנגנון רישוי עסקים.

במטרה לשמור על מנגנון המיועד למקרי קיצון בלבד, תידרש הכרזה של הממשלה על כל עסק בעל חשיבות לאומית, בכדי שרישויו יתבצע באמצעות משרד הפנים. הכרזה זו תינתן רק לאחר המלצה של צוות מנכ"לים, שיורכב ממנכ"ל משרד ראש הממשלה, מנכ"ל משרד האוצר ומנכ"ל משרד הפנים, אשר קבעו כי העסק המדובר הינו בעל חשיבות לאומית, וכן כי קיימת הצדקה בנסיבות העניין לכך שהרישוי להם יעשה על ידי משרד הפנים.

קידום מסילת רכבת נוספת באיילון– הקמת מסילת רכבת נוספת בפרוזדור איילון תסייע בהתמודדות עם הגידול הצפוי בכמות הנוסעים ברכבת ישראל במעבר צה"ל הצפוי לנגב. על מנת להקים את המסילה הרביעית, קיים תנאי הכרחי והוא יצירת שטחי הצפה שיהוו פתרון ניקוז לנחל איילון על בסיס שטחים המצויים בחלקם בשטח מקרקעי בית הספר מקווה ישראל (בהתאם לתכנית המתאר המאושרת).

נוסף לשטחי ההצפה שאינם דורשים הפקעה, נדרש להפקיע שטח בהיקף של כ- 60 דונם חקלאיים עבור שטח המסילה החדשה. על מנת לאפשר את קידום התכנית, נדרש לבצע שינויי חקיקה המובאים במסגרת חוק ההסדרים.

הקמת רשויות תחבורה ציבורית מטרופוליניות בירושלים ובבאר שבע- רשויות מטרופוליניות לתחבורה יוקמו בחקיקה ויהיו אחראיות על ניהול התחבורה הציבורית ועידוד השימוש בה בתחומי המטרופולין. הפעלת התחבורה הציבורית באמצעות רשות מטרופוליניות הינה המודל הנפוץ ביותר בקרב מטרופולינים במדינות ה- OECD, והיא מאפשרת לתת מענה איכותי ובר קיימא לקשיים העומדים לפתחה של מדינת ישראל בהרחבת השימוש בתחבורה הציבורית ופיתוח תשתיות ואמצעים משלימים נדרשים. המודל המוצע מאפשר את שימור סמכותו של משרד התחבורה לקביעת מדיניות תחבורה ציבורית והובלת פרויקטי תשתיות משמעותיים, ובמקביל, ריכוז הטיפול בהיבטי תחבורה ציבורית מטרופוליניים בידי הרשויות המטרופוליניות, כגוף מקצועי שמכיר היטב את צרכי המטרופולין, תוך מתן סמכויות מתאימות.

צמצום נזקי הגודש ועידוד נסיעה בכלי רכב מרובי נוסעים- ההחלטה מאפשרת שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים לאכיפה בנתיבי תחבורה ציבורית. החקיקה תאפשר הקמה של נתיבים מהירים חדשים במטרופולין תל אביב, וכן נסיעה ברכבים מרובי נוסעים בנת"צים, כך שהשימוש באמצעים אלו ייתן למשתמשים קדימות ברשת הדרכים ויאפשר להם קיצור משמעותי בזמני הנסיעה אל העבודה וחזרה, או בשעות הגודש.

עידוד התקנת מתקנים סולאריים – על מנת לקדם את השימוש באנרגיות מתחדשות, יוגדל הפטור מהיטל השבחה על מתקנים סולאריים עד 6,000 מ"ר וזאת לעומת 200 מ"ר בפטור הקיים. צעד זה צפוי להוות תמריץ משמעותי לעידוד ייצור חשמל באנרגיות מתחדשות כחלק מצעדי הממשלה בתחום.

רשויות מקומיות (תכנון ובניה חלק ב')- שיווק מקרקעין מותנה במציאת פתרונות לביצוע עבודות הפיתוח בתחומי המקרקעין המשווקים. ללא הבטחת ביצוע עבודות הפיתוח בתוך פרקי זמן סבירים, נוצר עיכוב ממשי בשיווק מגרשים ליזמים, שעומד בניגוד למדיניות הממשלה בדבר הגדלת היצע הדיור בישראל.

הסמכות לביצוע עבודות הפיתוח האמורות מסורה לרשויות המקומיות, ולשם כך הוקנתה להם הסמכות לחוקק חוקי עזר עירוניים שיאפשרו, בין היתר, גביית היטלי פיתוח לטובת מימון ביצוע עבודות הפיתוח.

בשל העובדה שלעיתים עבודות פיתוח מעוכבות ואף לא מבוצעות כלל, באופן שמוביל לעיכוב ממשי בשיווק יחידות דיור למגורים, מוצע שרשות מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון יהיו רשאים לבצע, עבודות פיתוח לצורך מימוש תכנית מפורטת שמכוחה ניתן להוציא היתרי בניה, במקום הרשות המקומית. תנאי לביצוע העבודות כאמור הוא שנשלחה לרשות המקומית הודעה בדבר הכוונה לשווק את המקרקעין שבתחום התכנית והרשות המקומית לא השיבה להודעה תוך חודשיים או השיבה שאין בכוונתה לבצע את העבודות בתוך פרק הזמן שנכתב בהודעה. ההודעה תכלול את מפרט העבודות שבכוונת הגוף המוסמך לבצע וכן את התקופה הנדרשת לביצוע העבודות.

עירוב שימושים וניצול יעיל של הקרקע- הצעה זו נועדה לאפשר ניצול יעיל יותר של הקרקע באמצעות שילוב שימושים שונים באותו המתחם, כגון מבני ציבור, תעסוקה ומבני מגורים. כיום, ההפרדה הקיימת בין אזורי מגורים לאזורי תעסוקה ומוסדות הציבור, יוצרת קשיים בקידום בנייה רוויה באזורים דלים בקרקע ובעיקר בפרויקטים של התחדשות עירונית, המהווים שיעור ניכר בהיקפי תכנון בנייה עתידיים למגורים. התיקון מבקש לאפשר לוועדה מקומית מוסמכת לבצע עירוב שימושים במתחמי תעסוקה ולהוסיף במתחמים אלו שימושים למעונות יום, לדיור להשכרה, למעונות סטודנטים, לדיור מוגן ולצרכי ציבור. שילובם של שימושים אלו באותו שטח המיועד לתעסוקה יביא לניצול יעיל של השטח וליצירת מרחב עירוני פעיל בכל שעות היום, הכולל שימושים נרחבים התומכים זה בזה באותו המתחם.

ייעול הליך הוצאת היתרי הבניה- כיום הליך קבלת היתר הבנייה בישראל ארוך מהממוצע במדינות ה- OECD(209 ימים אל מול 120 ימים בממוצע במדינות ה-OECD) ומורכב משלבים רבים יותר. על כן מוצע:

• א. היתרים תשתיות – כיום תכנון מפורט לתשתיות לאומיות מתבצע הן בוועדה לתשתיות לאומיות והן במועצה הארצית לתכנון ובנייה. מוצע להשוות תכנית בסמכות ארצית הכוללת הוראות ברמה מפורטת, לתכנית לתשתיות לאומיות, בכל הנוגע לסמכות בדבר הוצאת היתרים, ולקבוע שגם בתמ"א מפורטת או בתשתיות לאומיות שהינן חלק מתכנית שתוכננה בותמ"ל, תינתן אפשרות להגיש בקשה להיתר מכוחה, לרשות הרישוי של הוועדה לתשתיות לאומיות.
• ב. תמרוץ לקיצור זמני מתן התשובות להיתרים של גופי התשתית – בהליך רישוי הבנייה נדרש שיתוף פעולה בין גורמים רבים (דוגמת חברת החשמל, מקורות, רשות העתיקות וכד') לבין רשות הרישוי המקומית שהיתר הבנייה ניתן על-ידה. אי-עמידתם של גורמים אלו בלוחות הזמנים המוגדרים בתקנות התכנון והבנייה, מובילה לעיכובים רבים בהליכי הרישוי. על כן מוצע לקבוע פיצוי בגובה של 350 ₪ בעד כל יום איחור, שאותו ישלמו הגורמים שאינם עומדים בלוחות הזמנים הקבועים בחוק ליזם התכנית.
• ג. לאפשר לוועדה המחוזית להוציא היתר בנייה לאחר ערר – סעיף 152 לחוק התכנון והבנייה קובע כי ועדת ערר רשאית לקבוע כי ההיתר המבוקש יינתן על-ידה. אולם, לוועדות הערר אין למעשה את היכולת ואת כוח האדם לתת היתרי בנייה. לפיכך, על מנת למנוע מצב בו ההיתר לא ניתן על אף החלטת ועדת הערר, מוצע לקבוע כי במקרים שבהם קיבלה ועדת הערר להיתרים את הערר, מגיש התכנית יהיה רשאי לפנות גם לרשות הרישוי המחוזית לשם הוצאת היתר הבנייה.

ייעול פעילותן של החברות הממשלתיות והגברת השקיפות–

א. לקבוע כי רק מינויים של המשנה והסגנים למנהל הכללי, המנהל לענייני הכספים, המבקר הפנימי, היועץ המשפטי ופקידים בכירים נוספים שיקבע דירקטוריון החברה, יהיו טעונים אישור דירקטוריון החברה מכוח סעיף זה.

• לקבוע כי חברה ממשלתית תחויב לפרסם לציבור דו"חות וכן כל מסמך אחר שיקבע שר האוצר שעל החברה או נושא משרה בה להגיש לרשות החברות הממשלתיות לפי חוק, או שלדעת החברה קים עניין ציבורי בגילויו לציבור, הכל בכפוף לסייגים שייקבעו. הרשות תהיה רשאית לפרסם מידע שלא פורסם על-ידי החברה ללא הצדקה, לאחר שנתנה לחברה אפשרות להביע את עמדתה.

רשות שדות התעופה- העברת 1.2 מיליארדי ש"ח מעודפי המזומן של רשות שדות התעופה לאוצר המדינה בשנת 2019. החל משנת 2020, העברת תמלוג שנתי בגובה של 50% מהרווח הנקי השנתי של רשות שדות התעופה לאוצר המדינה. במסגרת זו, נקבעו כללים לשיטת הדיווח והבקרה החשבונאית של הרשות, כך שתתאפשר קביעה של ההכנסות והרווחים בשיטה החשבונאית המקובלת. בנוסף, ההחלטה כוללת קביעת פטור מארנונה על שטחי נמל התעופה בן גוריון. נמל התעופה מוגדר כיום כשטח שאינו משויך לרשות מוניציפלית מסוימת, לאור זאת רשות שדות התעופה אחראית למלוא השירותים המוניציפליים הנדרשים לנתב"ג ומתשלומי ארנונה על שטחיה. ההחלטה מעגנת את המצב בחקיקה.

מסים:

הטבת מס למשרתי מילואים שזכאים לתגמול מיוחד על שירותי מילואים פעיל- ההחלטה מעניקה הטבת מס למילואימניקים שמשרתים מעל ל-32 ימי מילואים בשנה. משרתי מילואים ששירתו יותר מ-32 ימי מילואים בשנה קיבלו מהצבא מענק מיוחד. בגין אותו מענק שילמו המילואימניקים עד כה מס של 25%. כעת, על פי החלטת שרי האוצר והביטחון יבוטל המס. המשמעות היא שבקרוב יקבלו אלפי משרתי מילואים מאות שקלים יותר במסגרת התגמול המיוחד. עלותה התקציבית של ההחלטה מוערכת ב-7.5 מיליון שקלים לשנה. החלטה זו היא החלטה ראשונה של צוות משותף למשרדי האוצר והביטחון המגבש דרכים נוספות כדי להקל על משרתי המילואים וחיילי צה"ל. החלטה זו מצטרפת להחלטת שר האוצר, משה כחלון, להעלות ב-50% את שכר חיילי החובה, החלטה שנכנסה לתוקף בתחילת 2016, ולהחלטות שר הביטחון, אביגדור ליברמן, על תגמול בגובה חצי נקודת זיכוי למס למפקדים בשירות מילואים  ועל הגדלת התגמול למשרתי מילואים עצמאים ב-25%.

הארכת הוראת שעה להגדלת והשוואת נקודות זיכוי להורים עובדים בגין ילדים כחלק מתכנית נטו משפחה- לצד הקצבאות האוניברסליות, מעניקה תכנית "נטו משפחה" של משרד האוצר, תוספת משמעותית לנקודות הזיכוי הניתנות להורים בגין ילדים מיום היוולדם ועד תום שנת המס בה מלאו לילד 5 שנים. זאת, באמצעות הוספת נקודות הזיכוי והשוואתן בין גברים לנשים. הגידול בהכנסה הפנויה של בני זוג שלהם ילדים, צפוי להסתכם בעקבות המהלך באלפי שקלים בשנה. עלות: 1.8 מיליארד שקל בשנה.

הבורסה משיקה שישה מדדי אג"ח חדשים (מדדי  תל בונד חדשים) ארבעה מדדים לפי דירוג ושניים ענפיים – למטה תוכלו לראות סימולציה (בטבלאות) שמפרטות מה יכלול כל מדד, מה היקפו, מח"מ ותשואה פנימית.

ההשקה הזו מגיעה אחרי שבשנת 2017 השיקה הבורסה מספר שיא של 16 מדדים חדשים, וב-2018 כבר הושקו 7 מדדים חדשים (הרחבה על מדד סקטור באלאנס) –  ואיזה מדדי אג"ח יושקו?

ובכן, דירקטוריון הבורסה לניירות ערך אישר השקת ארבעה מדדי אג"ח  חדשים לפי דירוג וכן השקת שני מדדי אג"ח תאגידיות לפי ענפים – תל בונד שקלי בנקים וביטוח ותל בונד

צמודות נדל"ן.

עם השקת מדד האג"ח החדשים יסחרו בבורסה 28 מדדי תל בונד, מהם 10 הושקו ב- 2017 ו-6 נוספים מושקים כעת.

מדדי תל בונד לפי דירוג – להלן פירוט ארבעת המדדים החדשים:

מדדי אג"ח בבורסה הם בעיקר מדדי תל בונד, וגם כעת ההשקה מתרכזת במדד תל בונד. מדד אחד שיושק – מדד תל בונד  צמודות A ; מדובר במדד  שיכלול סדרות אג"ח הנכללות במדד תל בונד צמודות, אשר דורגו בדירוג מדרוג בטווח דירוגים שבין (A3) לבין (A1) או שדורגו בדירוג מעלות בטווח דירוגים שבין (A-) עד (A+).

 מדד תל בונד צמודות AAA-AA; מדד שיכלול סדרות אג"ח הנכללות במדד תל בונד צמודות, שדורגו במינימום דירוג מדרוג של (Aa3) או שדורגו במינימום דירוג מעלות של (AA-).

 מדד תל בונד שקלי A; מדד שיכלול סדרות אג"ח הנכללות במדד תל בונד שקלי, אשר דורגו בדירוג מדרוג בטווח דירוגים שבין (A3) לבין (A1) או שדורגו בדירוג מעלות בטווח דירוגים שבין (A-) עד (A+).

מדד תל בונד שקלי AAA-AA; מדד שיכלול סדרות אג"ח הנכללות במדד תל בונד שקלי, שדורגו במינימום דירוג מדרוג של (Aa3) או שדורגו במינימום דירוג מעלות של (AA-). המדדים החדשים ישלימו את מגוון מדדי תל בונד, בחתכי דירוג גבוהים יותר ויאפשרו למשקיעים לפלח את תיקי ההשקעות לפי רמת סיכון. פעילי שוק העריכו כי צפוי ביקוש למדדים אלה שנחשבים למדדי מיינסטרים קלאסיים.

הבורסה מזכירה כי השקת מדדי התל-בונד החלה בשנת 2013. אז השיקה הבורסה  את מדד תל בונד-תשואות בו נכללות אג"ח צמודות למדד המחירים לצרכן, בחתך דירוג נמוך, בין (-BBB) לבין (A). בנובמבר 2015 השיקה הבורסה את מדד תל בונד-תשואות שקלי בו נכללות אג"ח שקליות, בחתך דירוג זהה לזה הקיים במדד תל בונד.

היקף ההשקעות באמצעות מכשירים עוקבי מדד תל בונד-תשואות, מעדכנת הבורסה, הוא כ–1.7 מיליארד שקל ובתל בונד-תשואות שקלי הוא כ-0.7 מיליארד שקל.

מדדי תל בונד ענפיים

להלן פירוט שני המדדים החדשים:

– מדד תל בונד שקלי-בנקים וביטוח – במדד יכללו סדרות אג"ח של בנקים וחברות ביטוח שנכללות במדד תל בונד-שקלי.

– מדד תל בונד-שקלי ומדד תל בונד צמודות-נדל"ן;  במדד יכללו סדרות אג"ח של חברות נדל"ן שנכללות במדד תל בונד-צמודות. מדדים אלה משלימים את תל בונד צמודות-בנקים ואת תל בונד-גלובל (שמאופיין באג"ח שקליות של חברות בענף הנדל"ן).

סדרת מדדי תל-בונד הענפיים שתכלול 3 מדדים, תאפשר למשקיעים חשיפה לחוב המונפק בענף הנדל"ן ובענפי הבנקים והביטוח. כ-70% מסדרות האג"ח הנכללות במדדי תל בונד הונפקו על ידי חברות מענפי הנדל"ן, הבנקים והביטוח. משיחות עם פעילי שוק עולה כי, ככל שמדובר בהשקעה בתיקי אג"ח, אלו רואים מכנה משותף בין בנקים לחברות ביטוח, בעיקר בהיבט הפיקוח הרגולטורי המחמיר על ניהול הסיכונים הפיננסים בשני הענפים. לאור זאת, הפתרון המוצע על ידי הבורסה משפר את פיזור המנפיקים במדד.

להלן נתונים על פילוח הסדרות (נכון לפי 26.10.17):

מועד השקת המדדים:

המדדים החדשים יושקו ב-25 בפברואר 2018, כאשר המועד הקובע לצורך קביעת הרכב המדדים נקבע ליום 11 בפברואר 2018.

להלן מאפיינים ונתונים עיקריים לגבי המדדים:

מדדי תל בונד לפי דירוג:

מאפיינים מרכזיים:

במדדים יכללו אג"ח צמודות בריבית קבועה

תקרת המשקל לסדרת אג"ח שתיכלל בכל מדד – 3%, אולם במדד תל בונד שקלי AA-AAA תוגבל תקרת המשקל ל-6%

מספר הסדרות לכל מנפיק יוגבל ל-6 (תקרת משקל למנפיק – 18%) בכל מדד, אולם מספר הסדרות למדד תל בונד שקלי AA-AAA יוגבל ל-3 (תקרת משקל למנפיק – 18%)

 תל בונד צמודות A

– שווי שוק – כ-43 מיליארד שקל.

– מספר הסדרות – 66.

– מספר המנפיקים – 36.

– משקל המנפיק הגדול (קבוצת דלק) – 7.02%.

– תשואה פנימית ברוטו משוקללת – 1.54%

– מח"מ משוקלל – 3.82 שנים.

תל בונד צמודות AA-AAA

– שווי שוק – כ-115.7 מיליארד שקל.

– מספר הסדרות – 82.

– מספר המנפיקים – 29.

– משקל המנפיק הגדול (פועלים) – 16.85%.

– תשואה פנימית ברוטו משוקללת – 0.94%

– מח"מ משוקלל – 4.13 שנים.

תל בונד שקלי A

– שווי שוק – כ-41.3 מיליארד שקל.

– מספר הסדרות – 76.

– מספר המנפיקים – 58.

– משקל המנפיק הגדול (אשטרום) – 5.17%.

– תשואה פנימית ברוטו משוקללת – 2.95%

– מח"מ משוקלל – 3.76 שנים.

תל בונד שקלי AA-AAA

– שווי שוק – כ-40.9 מיליארד שקל.

– מספר הסדרות – 45.

– מספר המנפיקים – 30.

– משקל המנפיק הגדול (מזרחי) – 17.59%.

– תשואה פנימית ברוטו משוקללת – 1.7%

– מח"מ משוקלל – 4.49 שנים.

מדדי תל בונד ענפיים

תל בונד שקלי-בנקים וביטוח

מאפיינים מרכזיים:

– במדד יכללו אג"ח לא צמודות בריבית קבועה.

– אג"ח שיכללו במדד יהיו בעלות דירוג (-A) בדירוג מעלות או (3A) בדירוג מדרוג, לפחות.

– תקרת המשקל לסדרת אג"ח שתיכלל במדד – 6%.

– מספר הסדרות לכל מנפיק יוגבל ל-4 (תקרת משקל למנפיק – 24%).

נתונים נוספים:

– שווי שוק – כ-22 מיליארד שקל

– מספר הסדרות – 24.

– מספר המנפיקים – 12.

– משקל המנפיק הגדול (מזרחי) – 18%.

– תשואה פנימית ברוטו משוקללת – 1.6%

– מח"מ משוקלל – 4.78 שנים.

 תל בונד צמודות-נדל"ן

מאפיינים מרכזיים:

– במדד יכללו אג"ח צמודות בריבית קבועה.

– אג"ח שיכללו במדד יהיו בעלות דירוג (-A) בדירוג מעלות או (3A) בדירוג מדרוג, לפחות.

– תקרת המשקל לסדרת אג"ח שתיכלל במדד – 3%.

– מספר הסדרות לכל מנפיק יוגבל ל-5 (תקרת משקל למנפיק – 15%).

נתונים נוספים:

– שווי שוק – כ-63 מיליארד שקל.

– מספר הסדרות – 76.

– מספר המנפיקים – 33.

– משקל המנפיק הגדול (גזית גלוב) – 11.6%.

– תשואה פנימית ברוטו משוקללת – 1.42%

– מח"מ משוקלל – 4.47 שנים.

סימולציה מפורטת של הרכבי מדדי תל-בונד לפי דירוג – נכון ל- 26.10.17

השקעה במניות – כל מה שצריך לדעת

השקעה באג"ח כל מה שצריך לדעת

שופרסל נכנסת לתחום התיירות – הרשת בשיתוף גוליבר מקימות מיזם תיירות חדש. השותפות עם קבוצת גוליבר שתעניק הנחות מיוחדות לחברי מועדון שופרסל.

מועדון שופרסל הוא מועדון גדול שהפך למנוע צמיחה של הקבוצה ואחראי על פי ההערכות על יות רמ-10% מרווחי הקבוצה.

שופרסל הקימה את חברת הבת "שופרסל תיירות" בשותפות עם קבוצת גוליבר תיירות. שופרסל מחזיקה 53%  מן החברה וגוליבר מחזיקה 47% ממנה.

"שופרסל תיירות" תנהל פלטפורמת תיירות אינטרנטית להזמנת טיסות, מלונות וחבילות נופש בארץ ובחו"ל, כאשר לחברי מועדון שופרסל יינתנו בו הצעות ערך מועדפות ומותאמות אישית.

השותפות בין שופרסל לגוליבר תאפשר לשתיים למנף את יתרונותיהן – שופרסל עם מועדון לקוחותיה, ערוצי ההפצה והשיווק וערוצי הדיגיטל הנרחבים שלה, וגוליבר עם מובילותה בשוק התיירות ויכולותיה הדיגיטליות בתחום זה.

במעמד החתימה על הסכם השותפות,  אמר מנכ"ל שופרסל, איציק אברכהן: "הקמת 'שופרסל תיירות' היא צעד נוסף להגשמת האסטרטגיה העסקית שלנו לצמיחה ולמובילות כקבוצה קמעונאית במגוון תחומים צרכניים בישראל. השותפות ששופרסל מקימה עם חברת גוליבר תאפשר לנו להציע לחברי מועדון הלקוחות שלנו הצעות ערך משופרות גם בתחום התיירות ובכך לתת מענה נרחב יותר לצורכי הלקוחות שלנו. אני מברך את חברת גוליבר על השותפות עמנו ושמח לצאת יחדיו לדרך משותפת זו".

מנכ"ל קבוצת גוליבר, אורי אלון אמר: "אני שמח מאד על המיזם החדש שאנו מקימים. מובילותה של גוליבר בשוק התיירות ויכולותינו הדיגיטליות בפרט יתנו ערך אדיר בהקמת המערך התיירותי המשותף עם שופרסל. אני מאמין שביחד נשנה את שוק התיירות הישראלי וננגיש אותו להמוני לקוחות גם במחיר וגם בחוויה דיגיטלית מותאמת אישית".

קבוצת גוליבר הינה קבוצה טכנולוגית, המחזיקה ומנהלת מגוון מותגי Online בתעשיית התיירות בישראל – חברת התיירות גוליבר, אתר השוואת מחירי התיירות – Travelist, אפליקציית הרגע האחרון – חוליו וחברות נוספות בתחום.

הקבוצה הנמצאת בבעלות ערד מרום, אורי אלון ודן אביעזר, הוקמה ב-2001, ומתמחה בעולם התיירות בדיגיטל, ביזמות, טכנולוגיות נסיעות, מסחר אלקטרוני, שיווק באינטרנט, מערכות הפצה, קופונים מקוונים ויישומים ניידים.

המסחר באינטרנט הפך להיות זירה גדולה מאוד של מפגשים בין יצרנים, יבואנים, יצואנים, וסוחרים. חלק גדול מהאנשים הפעילים בזירה, התחיל בהקמת חנות, חנויות ולאט לאט גדל להיקפים משמעותיים. על הרווחים במסחר באינטרנט צריך לשלם מס. אין כאן עניין אפור – זה שחור או לבן, ואם "נופלים" להגדרות של עסק ועסק של תושב מקומי או עסק מקומי, יש לשלם מס. אלא שהתחום הזה היה קצת פרוץ מבחינת אכיפה, וסוחרים רבים ניצלו זאת כדי לא לשלם מס (דרך פעילות בחשבונות בחו"ל). רשות המיסים עושה סדר בעניין, ולאחרונה אנחנו שומעים על הרבה בדיקות ומעצרים בתחום.

והנה הודעה מהיום – נעצרו שני חשודים בהעלמת הכנסות של מיליוני שקלים שנתקבלו ממסחר באינטרנט

בית משפט השלום בתל אביב הורה על מעצרם ושחרורם בערבות של שני חשודים בהעלמת הכנסות של מיליוני שקלים שנתקבלו ממסחר באינטרנט. החקירה בתיק התבצעה בעקבות שיתוף פעולה בין מחלקת חקירות מס הכנסה תל אביב, המחלקה לביקורת ממוחשבת ומחלקת מודיעין ברשות המסים, שנעשה במטרה להרחיב את רשת המס ולאכוף פעילות של מסחר אלקטרוני באינטרנט.

כמפורט בבקשת המעצר, שני החשודים, מינינה נדז'דה (61) וזאב פיינברג (63) מיפו, נעצרו בעקבות מידע לפיו השניים מוכרים סחורה ב- Ebay ולא מדווחים על כך לרשות המסים. חקירתם העלתה כי בין השנים 2017-2010 מכרו השניים תכשיטים, ספרים, כלי כסף וחפצים נוספים בהיקף של כ- 2,500,000 שקל.

כמו כן, נתגלה בחקירה כי השניים נהגו למכור באמצעות בית המכירות הפומביות Hammersite פריטים כדוגמת ציורים, פריטי יודאיקה וחפצי אמנות בהיקף של מאות אלפי שקלים בין השנים 2017-2010. אתמול התבצע חיפוש בביתם של השניים ונתפסו מסמכים וחומרי מחשב.

כאמור, השניים שוחררו בתנאים מגבילים, ביניהם, ערבות עצמית של 400,000 ₪, ערבות צד ג' של 75,000 וצו עיכוב יציאה מן הארץ

מטריקס שנסחרת בבורסה בת"א בשווי של 2.6 מיליארד שקל, חייבת חלק מהצפת הערך בשנים האחרונות למנכ"ל הוותיק – מוטי גוטמן. עכשיו מתברר שגוטמן מתכוון לממש את אחזקתו שנאמדת ב-130 מיליון שקל, על פני השנים הקרובות (החל משנת 2019 ועד 2023). זה לא מעיד על בעיות שגוטמן צופה בקרוב, המימוש הוא ארוך טווח ומתחיל רק בעוד שנה. זה מעיד על כוונה לא להיות בנייר בטווח הארוך, וגוטמן אולי עושה זאת כי הוא מרגיש מיצוי בשווי המניה, או שפשוט הוא רוצה להפוך לנזיל, ולא לשים את כל הביצים בסל של מטריקס.

בכל מקרה, המימוש יהיה על ידי נאמן, ללא קשר להנחיות של גוטמן, שחוץ מההנחייה הראשונית – הכוונה לממש, הוא לא פעיל ולא שולט על עיתוי וכמות המימושים.

הנה הדיווח של החברה בנושא –  החברה מודיעה כי ביום 25 בינואר 2018 אומצה תכנית למכירת ניירות ערך ע"י מר מוטי גוטמן, מנכ"ל החברה (באמצעות רבבה לניהול בע"מ, חברה בבעלותו המלאה) ("המבצע"), בהתאם להוראות עמדה משפטית 101-18 של רשות ניירות ערך: הגנת נמל מבטחים מפני שימוש במידע פנים בעת ביצוע עסקאות בניירות ערך של תאגיד על ידי נושאי משרה בכירה, עובדים ובעלי מניות עיקריים בתאגיד, כדלקמן:

א. פרטי המבצע: מוטי גוטמן, ת.ז. 057260341 (באמצעות רבבה לניהול בע"מ).

ב. שם נייר הערך: יחידות מניה חסומות (RSU); מספר נייר הערך: 4450177.

ג. תאריך אימוץ התכנית: 25 בינואר 2018.

ד. סוג העסקאות שיבוצעו בהתאם לתכנית: מכירת המניות שתנבענה ממימוש אוטומטי של יחידות המניה החסומות.

ה. זהות הנאמן אצלו הופקדה התכנית: איסופ שירותי ניהול ונאמנות בע"מ.

ו. מספר ניירות הערך: 256,890; שיעור מסך ניירות הערך מאותו סוג: 100%.

מספר המניות שינבעו מהמימוש: 256,890; שיעור הון המניות וכוח ההצבעה לאחר השינוי בהתאם לתכנית ובדילול מלא: 0.53%.

ז. תקופת התכנית: תאריך ההוראה הראשונה לפי התכנית – מרץ 2019.

תאריך ההוראה האחרונה לפי התכנית – מרץ 2023.