בית המשפט המחוזי בחיפה קבע לאחרונה, בניגוד לעמדת רשות המסים ופסיקת העבר, כי גישתה של רשות המיסים בכל הקשור לסיווג עסקאות של רכישה עצמית של מניות על ידי חברה ולאופן המיסוי של בעלי המניות הנותרים בחברה, אינה תואמת עקרונות יסוד בדיני המס ואין לקבלה. להחלטה זו עשויה להיות השפעה משמעותית על מגוון רחב של חברות, לרבות בדיוני שומות המתנהלים בימים אלה.

רכישה עצמית של מניות חברה (Stock Repurchase או Share Buyback) היא פעולה המבוצעת על ידי החברה עצמה, בה היא רוכשת מבעלי המניות כולם או חלקם מניות אשר הוצעו בעבר על ידי החברה והיוו חלק מההון המונפק שלה, תוך שימוש בעודפים העומדים לרשותה. ישנם שיקולים שונים לביצוע פעולה של רכישה עצמית, בין היתר, שינוי במבנה ההון של החברה, הדיפת השתלטות עוינת על החברה, העברת מסר מרגיע לציבור המשקיעים, הגדלת הרווח למניה והתשואה להון, שינוי יחס האחזקות בין בעלי המניות ללא צורך לבצע עסקאות מכירה וקנייה של מניות בין בעלי המניות בחברה, ועוד.

פסק הדין ניתן בערעור שהגישו בעלי המניות בחברת בית חוסן בע"מ נגד פקיד שומה עכו. בית חוסן היא חברה משפחתית המחזיקה בנכס בנהריה המשמש כבית אבות. בשנת 2013 החברה נכנסה להסכם על חלק מהשטח וקיבלה בתמורה 7 דירות בבנין שנבנה. אחת מבעלי המניות הביע חילוקי דעות לגבי העסקה, כך ששאר בעלי המניות בחברה רכשו מבעלת המניות את חלקה בחברה, ובגין זה נדרשו על-ידי פקיד השומה לתשלום מס בשנת 2018.

חוק החברות, תשנ"ט 1999 מגדיר "חלוקה", "רכישה" וכן "דיבידנד" באופן המאפשר פעולה של רכישה עצמית של מניות על ידי החברה, תוך קביעה כי רכישה עצמית מהווה חלוקה של רווחי החברה לפי דיני החברות ובהתאם לכך כפופה לעמידה בתנאי "מבחן הרווח" ובמבחן "יכולת הפירעון" כהגדרתם בסעיף 302 לחוק החברות. התוצאה הנובעת מפעולת הרכישה העצמית היא שהמניות הנרכשות אינן עוד חלק מההון המונפק של החברה (הן נמחקות או הופכות ל"רדומות", כלומר אינן מקנות זכויות כלשהן כל זמן שהן בבעלות החברה). כפועל יוצא, שיעור האחזקה של כל אחד מבעלי המניות הנותרים עולה באופן יחסי לאחזקותיו, אך מנגד שווין הכלכלי של המניות המוחזקות על ידם פוחת לאור ההפחתה בעודפי החברה, ששימשו לצורך רכישת המניות על יד החברה.

במישור דיני המס, לאור הדמיון הקיים בין האופן והתנאים לחלוקת דיבידנדים בחברה לבין האופן והתנאים לביצוע רכישה עצמית, נבחנו לאורך השנים היבטי המס של פעולת רכישה עצמית תוך בחינת השאלה האם רכישה עצמית צריך שתהיה זהה בתוצאת המס לחלוקת דיבידנד או שמא יש להתייחס אליה כאל אירוע שיש לחייבו במישור ההוני בלבד.

פסק הדין של השופטת אורית וינשטיין תוקף חזיתית את העמדה המחמירה של רשות המסים בחוזרים הכתובים שלה ביחס לעסקאות של רכישה עצמית של מניות שאינה נעשית פרו-רטה. בפסיקתה, השופטת וינשטיין מבטלת את טענות רשות המסים המתבססת על שני פסקי דין קודמים בנושא, פס"ד ברנובסקי ופס"ד בר-ניר, שהתבססו על פרסומים של ד"ר גדעון קריב, שכללו תכנון מס מאוד מלאכותי ומשליכה אותם באופן אוטומטי על כל עסקת רכישה עצמית כך שבעלי מניות שנותרו בחברה נתקלים בדרישות מס של מיליוני שקלים בגין 'רווח רעיוני' למרות שלא מימשו את מניותיהם, ואנו נאלצים לנהל שומות ודיונים משפטיים על כל עסקת רכישת עצמית.

בית המשפט הכריע כי ככלל, אירוע רכישה עצמית לא יוצר אירוע מס בידי בעלי המניות הנותרים שלמעשה לא קיבלו כספים לידיהם, ואין מדובר בעסקה מלאכותית, כפי שרשות המסים טוענת חדשות לבקרים. פסק הדין מעביר ביקורת חריפה על עמדת רשות המסים בסוגיה זו, המבוססת על חוזר 2018\9, וקובע כי עמדה זו איננה תואמת עקרונות יסוד בדיני המס, לפיהם יש למסות בעלי מניות בהיעדר של מימוש הרווח.

לפסק הדין השלכות משמעותיות, הן בתיקים המתנהלים כיום בפקידי השומה השונים והן ביחס לתכנוני מס עתידיים המבוססים רכישה עצמית של מניות. עמדת פקידי השומה כי מדובר בנושא רוחבי אשר יש לטפלו בהתאם לעמדת רשות המיסים, כפי שמשתקפת בחוזר מס הכנסה בנושא כמפורט לעיל, מתערערת בצורה משמעותית בעקבות פסק הדין. סביר להניח שפקיד השומה יערער על ההחלטה לבית המשפט העליון אשר צפוי להסדיר נושא זה.

רכישה עצמית – היבט המס; מי מרוויח מרכישה עצמית והאם יש לשלם מס כאשר חברה קונה מניות של עצמה?

המדריך המלא לרכישה עצמית