דיון  בית המשפט העליון בערעורם של הקיבוצים חפציבה ובית אלפא בתיק שאותו נגד קק"ל ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י) עלול ליצור מהפכה בכל הנוגע לבעלותם על הקרקע.הדיון נערך הוא בהמשך לפסק דין הקשת הדמוקרטית המזרחית. לפיו בוטלו זכויות היישובים החקלאיים – קיבוצים ומושבים – על קרקעות המדינה החקלאיות אם הופשרו לבניה. אלא שפסק הדין כלל מקרים חריגים, שבהם יוכיחו היישובים זכויות על הקרקע.

ב-2002 קבעו השופטים פה אחד כי יש לבטל את החלטות מינהל מקרקעי ישראל בעניין הפיצוי לקיבוצים ולמושבים על מכירת הקרקעות החקלאיות שייעודן שונה. בית המשפט קיבל את עתירת הקשת הדמוקרטית המזרחית וקבע כי ההחלטות אינן כדין וכי כבר במועד קבלתן, 1995, לא היו אלה החלטות סבירות. בג"ץ קיבל את עמדת המדינה לפיה אין להמשיך ולפעול על פי ההחלטות האמורות, וכי יש לקבל החלטות חדשות המאזנות כהלכה את האינטרסים השונים בקרב אוכלוסיית המדינה.

עקב הסעיף למקרים חריגים עתרו יישובים וחוכרים פרטיים נגד המדינה בדרישה להכיר בהם כמקרה חריג, בטענה כי השתתפו ברכישת הקרקע בעת הקמת היישובים, ולכן הם בעלים לכל דבר ועניים. רק עתירה אחת התקבלה. ערעורם של חפציבה ובית אלפא לעליון הוא באותו הנושא. הערעור הוגש על פסיקתו של בית המשפט המחוזי  שלא להכיר בהם כחריגים. א.

 השופטים דחו את טענות הקיבוצים, ולא הותירו לחוכרים החקלאיים להמשיך ולטעון גם בעתיד לבעלות בקרקעותיהם, על הטענה כי למייסדי הקיבוצים חלק ברכישת הקרקעות שנדחתה, אמרו שזו טענה שחלה עליה התיישנות, לאחר עשרות רבות של שנים שבהן החזיקו הקיבוצים בחוזי חכירה מול המדינה.

גם כאן הקיבוצים הפסידו ואית השופטות אמרה: "אי אפשר לטעון בבית המשפט העליון טענות במשך שעתיים, אם בית המשפט מוצא לנכון לומר משהו, אין לו איסור שלא לומר".