בית המשפט קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג נגד בעל נכס בנוגע להסכם ביניהם. ההסכם בוטל בסופו של דבר לאחר שלא התקבלו היתרי בנייה. בית המשפט קבע שבעל הנכס לא פעל בתום לב  ובשקידה וחייב אותו בפיצוי מוסכם של 360,000 שקל ובהשבה של 460,000 שקל בתוספת הוצאות גבוהות במיוחד.

בתביעה סיפרו בני הזוג כי לפני כשנתיים ביקשו לרכוש בית ביישוב המוגד אזור לשימור. הם נפגשו עם בעל הנכס שהציע להם לקנות את רוב החלקה שלו כולל מבנה אבן מקורי בן יותר מ-130 שנה.

לאחר מכן התברר להם כי המבנים הנוספים שעל הקרקע נבנו ללא היתר. עוד התברר להם בדיעבד שרשות העתיקות פנתה לנתבע בדרישה לשלם אגרה לצורך ביצוע ״חפירות הצלה״ במקום לאחר שהתגלו בו עתיקות. הנתבע התעלם מהדרישה אף שהיוותה תנאי מקדים להיתרי הבנייה.

בתביעה הסביר הזוג כי עדיין לא התקבל היתר בנייה והנתבע הפר את התחייבותו לפעול לאישור התכניות. בנסיבות אלה הם דרשו לבטל את ההסכם, להשיב להם את הסכומים ששילמו ולחייב את הנתבע בפיצוי המוסכם.

מנגד, הנתבע טען שלא הייתה כל מניעה שהתובעים יבצעו את כלל הבדיקות המקדמיות הנדרשות במהלך שלב המשא ומתן. הוא הוסיף כי פנה לוועדת השימור באמצעות משרד אדריכלים אך לאחר שגילה שהתובעים לא מעוניינים לעמוד בהסכם ומסרבים להעביר לו את יתרת התמורה הפסיק את פעילותו להשלמת אישור תכניות הבנייה. עוד לטענתו, התחייבותו בהסכם הייתה להשתדל לפעול להשגת היתר, וכך עשה.

בית משפט השלום בחיפה  לא קיבל את טענתו וקבע שהנתבע הפר את ההסכם הפרה יסודית. השופט אף קיבל את הגרסה שהנתבע ידע שעל הקרקע מבנים לא חוקיים אך הסתיר זאת מהקונים.

כמו כן הוא קבע כי עיון בהסכם מעלה שהוא כורך בין אישור תכניות הבנייה לבין זכותם של התובעים לבטל את ההסכם ולקבל את מלוא הסכומים שהועברו לנתבע. בהקשר זה ציין השופט כי הנתבע לא פעל מספיק לפעול להשגת היתרי הבנייה הנדרשים להרחבת המבנה ולמעשה התנער מהתחייבותו.

בנסיבות אלה עליו לפצות את התובעים במלוא הפיצוי המוסכם, 360,000 שקל ולהשיב להם את יתרת הסכום ששילמו לו, 460,000 שקל (הנתבע העביר להם בהסכמה 900,100 שקל בסמוך להגשת התביעה).

בנוסף חויב הנתבע בהוצאות בסך 20,000 שקל ובשכ״ט עו״ד בסך 120,000 שקל. הסכום הגבוה יחסית נפסק לאור התנהלות הנתבע אותה מצא השופט כ״צינית, מטרידה ואף לא ישרה״.

הוציא את העוקץ: בית המשפט ביטל בדיעבד עסקה לרכישת דירה – לאחר שהתברר כי המוכרת אינה בעלת הנכס

מאבדים שליטה: יותר בעלי שליטה מוותרים על נכסיהם, לא רק בגלל חוק הריכוזיות