גידול בשיעור המשתכרים עד שכר מינימום: ב-2017, שיעור המשתכרים עד שכר מינימום עמד על 33.6%. שנתיים קודם לכן, ב-2015, הוא עמד על 30.8%. ראיה לכך שרבות מן המשרות שנוספו למשק היו בשכר מינימום.
אשכנזים דור ראשון בראשית טבלת השכר, ערביות ואתיופיות בתחתית
בחישוב לפי מוצא, הגידול הרב ביותר במשתכרים עד שכר מינימום ביישובים הערביים: שיעור המשתכרים שכר מינימום גדל בכל קבוצות היישובים, אולם הגידול הרב ביותר נרשם ביישובים הערביים. להלן השיעור לפי קבוצות יישוב בשנת 2017, בסדר יורד: התנחלויות חרדיות – 55%; יישובים ערביים – 45%; עיירות הפיתוח – 37%; התנחלויות לא חרדיות – 31%; יישובים מבוססים – 26%.
ב-2018, בראש טבלת השכר ניצבו גברים אשכנזים דור ראשון שעלו עד 1989, עם שכר ממוצע של 18,772 שקלים; אחריהם גברים אשכנזים מדור שני, עם 16,483 שקלים; גברים מזרחים דור שני, עם 14,153 שקלים; גברים מזרחים מדור ראשון שעלו עד 1989, עם 13,578 שקלים; גברים אשכנזים שעלו לאחר 1990, עם 13,179 שקלים; ונשים אשכנזיות דור ראשון שעלו עד 1989, עם 11,918 שקלים. בתחתית הטבלה מצויות נשים ערביות ונשים יהודיות יוצאות אתיופיה – 5,722 שקלים ו-5,619 שקלים, בהתאמה.
לחצי מהמבוגרים אין פנסיה
ב-2018 לכמעט מחצית ממשקי הבית שבראשם מבוגר או מבוגרת בגילי 67 ומעלה לא היתה כלל הכנסה מפנסיה: בשנת 2018, פחות ממחצית משקי הבית בעשירון התחתון שבראשם שכיר או עצמאי הפרישו לחיסכון פנסיוני – 47.2%, בעשירון השני השיעור עמד על 63.8% ובעשירון השלישי על 74.9%. מהעשירון הרביעי ואילך שיעור ההפרשה לחיסכון פנסיוני עמד על הטווח שבין 83% ל-88%. בסך הכול, בשנת 2018 ל-20.7% ממשקי הבית שהעומד/ת בראשם הוא/היא שכירים או עצמאי/ת לא היתה כלל הפרשה לפנסיה. בשנת 2018, ל-44.7% ממשקי הבית שבראשם עומד מבוגר/ת בגילאי 67 ומעלה לא היתה כלל הכנסה מפנסיה.
מעמד הביניים הקטן במערב
ישראל היא בעלת מעמד בינוני מן המצומקים בארצות ה-OECD: רק 53.8% ממשקי הבית הישראליים נמנים עם המעמד הבינוני. ישראל היא בעלת מעמד בינוני מן המצומקים בארצות ה-OECD, קטן מזה של כל החברות האירופיות בארגון למעט אסטוניה וליטא.
26% ממשקי הבית מצויים בעוני או בקרבתו: חיבור של משקי הבית שמתחת לקו העוני ושל משקי בית הקרובים לעוני (משקי בית שהכנסתם היא בטווח שבין קו העוני ל-25% מעל קו העוני) מעלה כי בין 2003 ל-2012, שני הרבדים הקיפו כ-28% מכלל משקי הבית. ב-2016 נרשמה ירידה ל-26.6%. בשנת 2018 נרשמה ירידה נוספת בתחולת העוני הרשמית ויחד עם אוכלוסיית קרבת העוני עמד השיעור הכולל על 26% ממשקי הבית – אחת מכל ארבע משפחות לערך. אך יש לציין כי חלק מן הירידה בתחולת העוני הרשמית ב-2018 מוסבר על ידי דגימה חסרה של האוכלוסייה במזרח ירושלים.
אי השוויון הצטמצם
אי השוויון הצטמצם במקצת אך הוא עדיין גבוה מאד: מדד הג'יני המעודכן ביותר שפרסם המוסד לביטוח לאומי הוא לשנת 2018 – .3559. זהו הנתון הנמוך ביותר מזה כשני עשורים. עם זאת, הוא עדיין גבוה מזה של רוב המדינות החברות בארגון ה-OECD.
פערים בחינוך הפורמלי והלא פורמלי
השכלה גבוהה – רק אחד משלושה מגיע: רק 32.7% ממי שנמנו עם גילי 17 ב-2010 הגיעו עד ל-2018 לאחד המוסדות להשכלה גבוהה בישראל.
פערים גדולים גם בהשקעה בחינוך בלתי פורמלי: בשנת 2018, ההוצאה הכספית לילדים עד גיל 18 על שיעורי עזר וחוגים עלתה עם המעמד הכלכלי של משק הבית. במשקי בית יהודיים, ההוצאה לילד על שיעורי עזר וחוגים ברובד הגבוה עמדה בממוצע על 401 שקלים לחודש – פי 10 מזו של ילד המצוי מתחת לקו העוני או בקרבתו. במשקי בית ערביים, ההוצאה ברובד הבינוני עמדה בממוצע על 100 שקלים לחודש לערך – פי 5 מזו של ילד המצוי מתחת לקו העוני.
הכנסות מהדיור לשלושת העשירונים העליונים
70% מההכנסות משכר דירה מועברות למשקי בית ב-3 העשירונים העליונים: שכירות פרטית היא ביסודה, לפי מחברי הדוח, הסדר של העברת הון מהשכבות מעוטות ההכנסה אל השכבות המבוססות.בשנת 2018, סך ההכנסה משכר דירה עמדה על 17.06 מיליארד שקלים. מתוך מהכנסה זו, 7.18 מיליארד שקלים הגיעו לעשירון העליון, 3.1 מיליארד שקלים הגיעו לעשירון התשיעי, ו -1.7 מיליארד שקלים לעשירון השמיני. כלומר – שלושת העשירונים הגבוהים קיבלו, ביחד, 70% מסך הכנסות משכר דירה של כלל משקי הבית, כאשר העשירון העליון לבדו גרף כ–42% מהכנסה זו.
ההוצאה על ביטוחי בריאות תפחה ב-10 מיליארד שקל ב-10 שנים
הביטוחים המשלימים והפרטיים הפכו לעסק פיננסי אדיר ממדים: בשנת 2000, ההוצאה של משקי בית על ביטוחים משלימים, ופרטיים ועל השתתפות עבור תרופות וטיפולים עמדה על 4.6 מיליארד שקלים (במחירי 2018); ב-2018 היא גדלה עד כדי 14.4 מיליארד שקלים.
למה לא למ"ס
הלמ"ס, הגוף הרשמי האמון על נתונים דמוגרפיים, חברתיים וכלכליים, מפרסמת סקרים שוטפים על הכנסות והוצאות של משקי בית ופרטים, בעיקר מעבודה,קצבאות ותמיכות למיניהן. אך נתוני הלמ"ס אינם יכולים לספק תמונה מהימנה של העושר בישראל, בין השאר משום שהלמ"ס נוהגת לקטום מקרים של הכנסות יוצאות דופן בגובהן, דבר המעלים מאתנו את נוכחותם באוכלוסייה של עשירים במיוחד. הבנקים וחברות הביטוח מחזיקים כמובן בנתונים על הון, אך הם לא מחויבים ובוודאי שאינם מעוניינים להיות חלק מהסטטיסטיקה הרשמית. נכתב בדוח.
סבירסקי: יש לחזק את זרועותיה של המדינה
שלמה סבירסקי, ממחברי הדו"ח, קורא "להעמיד את האינטרס של כלל הציבור במרכז המדיניות הממשלתית, אין זה אומר הצרת רגליו של המגזר העסקי; זה אומר חיזוק זרועותיה של המדינה".
ד"ר שלמה סבירסקי מוסיף: "תקציב המדינה צריך לכלול מנועי שוויון ולא רק מנועי צמיחה. המדינה צריכה להשקיע באזורים בהם המגזר העסקי אינו משקיע. על המדינה להנחיל נורמות שכר גבוהות יותר עבור משתכרי שכר מינימום בשורותיה. עליה לשדרג את מערכת החינוך ולהרחיב את מערכת ההשכלה הגבוהה. עליה להתמודד עם צרכיה הגוברים של מערכת הבריאות ולבלום את תהליך ההפרטה שלה. עליה לפתח אופציה של דיור ציבורי בשכירות ארוכת טווח. עליה לחזק את רשת הביטחון הסוציאלי".