השכנים פוחדים, פקחים לא מחפשים ותופעת הרכבים הנטושים מתרחבת

ברחוב שלכם מתגלה מכונית, לרוב ישנה, שצוברת אבק וכנראה לא יצאה מהחניה כבר עידנים. אחרי כמה זמן העירייה תדרוש לפנות את הרכב, בדרך כלל בהודעה.

 אם אין מעטפה מהעירייה, המכונית תישאר, גם שנים. לפעמים גם במשך שנים. ההשלכות הן  העדר מקומות חניה יקרים, בעיות היגיינה  וכיעור הרחוב.והתופעה רק מחמירה. העיריות אמורות לטפל בבעיה אבל לעתים קרובות לא מצליחות.

 לפי נתוני עיריית תל אביב, בשנה שעברה הוציאה העירייה 400 אלף שקל לטיפול בבעיית הרכבים הנטושים. העירייה העריכה שחלק מתושביה יצאו למאבק פומבי בשל תפיסה של 260 חניות על ידי רכבי אוטו תל,  אבל נכון להיום קיימות ברחבי העיר 600 חניות שתפוסות על ידי רכבים נטושים.

 רק בשנה שעברה נגררו בתל אביב כ־540 רכבים שהפכו למטרד, לעומת כ־450 רכבים ב־2017. באשדוד נרשם הזינוק הגבוה ביותר בין הערים: בשנה שעברה נגררו בה 337 גרוטאות של רכבים, עלייה חדה מול 69 רכבים בשנת 2017 – זינוק של 388%.

מה אומר החוק

. לפי חוק שמירת הניקיון מ־1984, רכב שאין לו טסט והושאר ברשות הרבים במשך יותר מ־60 ימים נחשב לרכב נטוש. במקרה כזה רשאית העירייה להתריע בפני בעל הרכב הנטוש וזה נדרש לפנות את הרכב בתוך פרק זמן סביר. אם הרכב אינו מפונה, העירייה יכולה לגרור את הרכב למגרש אחסנה ולחייב את בעל הרכב בהוצאות האחסנה. לאחר מכן הרכב נגרט, כלומר מושמד על ידי העירייה.

אבל חוק לחוד ומציאות לחוד.  גורם באכיפה דיווח לתקשורת כי העיריות בישראל תלויות בשכנים ובפקחים של העירייה. פקחי העירייה לא מחפשים בפועל, והשכנים  מפחדים.  כי לעיתים זה יכול להגיע לאיומים ואף לאלימות.

שיטות התחמקות

יתר על כן, אומרים בענף האכיפה, עבריין שמודע לחוק לעיתים מזיז את הרכב דווקא ביום ה-59, כלומר יום לפני החלטה שמודבר בגרוטאה.

עוד שיטת התחמקות היא השארת הרכב בחניונים. כיום יש חניות חינמיות וכך השכנים לא מדווחים. ובחניונים פרטיים אין לעירייה זכות לפנות אך הן עדיין מהוות מטרד.

הסיבות להשארת רכב נטוש ברחוב

הסיבה יכולה להיות כלכלית, אם לאנשים אין כסף לחדש את הטסט של המכונית.  או רכב חדש:אנשים שקנו מכונית חדשה ואיבדו עניין; סיבה רגשית: קשה להם להיפרד מהרכבן הישן שלא נוסע.

גם הגריטה לא משתלמת.  על טונה של ברזל מקבלים כ־120 שקל. הגרירה עולה כסף, אז בשביל 250 או 300 שקל לא שווה לאנשים לקחת את המכונית לגריטה.  אבל בסוף גורמי האגיפה ימצאו את הרכב ויפנו אותו,המשמעות היא  20 שקל ליום אחסנה כך שאין ברירה אלא לגרוט את הרכב.

עוד בניגוד למדינות רבות בעולם, בישראל אין שוק אמיתי למכוניות משומשות זולות, והרישוי יקר.  בישראל  גם אין מדיניות קיימת לגריטה של מכוניות ישנות. במדינות רבות בעולם קיים שוק תוסס למכוניות משומשות ישנות. אך בארץ מדובר בשוק הולך ונעלם.

סיבה אחת היא כי כיום שוק הרכב המשומש בישראל נמצא בתקופת שפל חסרת תקדים. ערכן של מכוניות משומשות צנח בפועל והמכוניות נמכרות במחירים נמוכים ממחיר המחירון. וגם מכונית משומשת ששווה למשל כ־50 אלף שקל נמכרת בפועל בכ־40 אלף שקל בשוק המוסדי. השוק המוסדי מעניק גם מימון, כלומר על המכונית המשומשת הזו יש לשלם מקדמה של כ־20 אלף שקל ולקבל בתמורה מכונית בת כחמש שנים.  כך אי אפשר למכור כיום מכונית בת עשר שנים בסכום שגובהו קרוב לזה שמשלמים כמקדמה על מכונית יחסית חדישה.

הבעיה העיקרית שאין בארץ תוכנית גריטה למכוניות נוסעים ישנות. בעבר היתה תוכנית שלפיה קיבלו בעלי מכוניות ישנות סכום זעום למדי של כ־3,000 שקל עבור המכונית הישנה. התוכנית הוצגה לראשונה ב־2010 והופסקה בגין העדר תקציב. ב־2013 הוצגה התוכנית שוב, אך שוב הופסקה מאותה סיבה. כיום קיימת תוכנית גריטה אך זו מיועדת רק לרכב כבד, כלומר משאיות ישנות. הנימוק לפי המשרד להגנת הסביבה הוא שרכב כבד מזהם יותר. בינתיים אלפי מכוניות נוסעים ישנות הזרוקות בערי ישראל מהוות גורם זיהום מסוכן בפני עצמו ללא כל פתרון ריאלי.

לבעיית הגריטה אחראים כמה משרדים. משרד האוצר, האחראי לתקציב; משרד התחבורה וכמובן המשרד להגנת הסביבה. במשרדי האוצר והתחבורהמטילים את האשמה על המשרד להגנת הסביבה שמטיל את האשמה על העיריות

כל מה שצריך לדעת על העברת בעלות רכב

העתיד כבר כאן: עולם הרכב הופך לדיגיטלי

ירידה במסירות כלי הרכב החדשים, מי בכל זאת מוביל בשוק?