הנציבות האירופית מבקשת להוציא מהמחזור מהמטבעות של סנט ושני־סנטים, שעלות הייצור שלהם גבוהה מערכם הנקוב

הם קטנים, ערכם נמוך ואי אפשר לעשות בהם הרבה. מטבעות בצבע נחושת שערכם הנקוב הוא סנט ושני סנטים של האירו, עושים כבר שנים דרך חד־כיוונית – מהארנק לצנצנת כלשהי שבה הם נאגרים. מסתבר שהמטבעות הללו הם גם כאב ראש כלכלי בשביל הבנק המרכזי האירופי, שכן עלות הייצור שלהם גבוהה מערכם הנקוב ומספרם רק מאמיר.

חלק מהמדינות, בהן ישראל, כבר הזדרזו להוציא את המטבעות הקטנים ביותר מהמחזור לפני שנים, אך האיחוד האירופי, שהשיק את האירו רק לפני 20 שנה, דבק בהם עד כה.

במסמך שפרסמה הנציבות האירופית נכתב לראשונה כי בריסל שוקלת להוציא את שני המטבעות מהמחזור, והסוגיה אף כלולה בתוכנית העבודה שלה לשנת 2020. אם לא תובע התנגדות כלשהי, והציבור והעסקים יתמכו, ייתכן שהחקיקה שתבטל את השימוש במטבע הסנט ומטבע השני־סנטים תעבור עוד השנה.

לטענת הנציבות, עלות הייצור של מטבעות הסנט גבוהה מערכם הנקוב. למעשה, היא עומדת פחות או יותר על הערך של מטבע השני־סנטים, מה שהופך גם את ייצורו של מטבע זה להוצאה בלתי משתלמת. המטבעות הללו נערמים במשקי הבית של מדינות גוש האירו, בין השאר בגלל השימוש ההולך ופוחת במזומן, שנדחק הצידה לטובת תשלום באמצעים אלקטרוניים.

בגרמניה למשל, הציעו בעבר הבנקים פתרון יעיל שבמסגרתו אפשר היה למלא שקית בשלל מטבעות, לשגר אותה לבנק ולמצוא את הכסף בחשבון אחרי כמה ימים. כיום, שירות זה כרוך בעמלה של 12 אירו, סכום העולה על ערכם של המטבעות בתכולת שקית ממוצעת.

אבן שאין לה הופכין

לפי נתוני הבנק המרכזי האירופי, מספרם של המטבעות הקטנים זינק בשנים האחרונות, מ־14 מיליארד מטבעות של סנט ושני סנט ב־2002 ל־61 מיליארד ב־2017. מדובר ב־181 מטבעות לכל תושב בוגר של האיחוד האירופי. אחת הסיבות לכך היא שהמטבעות לא שבים למחזור כמו  השטרות. כשבריטניה שקלה את הוצאת מטבעות הפני ושני פני מהמחזור, בדק הבנק של אנגליה את הרגלי השימוש בהם, וגילה כי 60% מהם נמצאו בשימוש רק פעם אחת – במעמד הקבלה שלהם כעודף, לפני שמצאו דרכם לצנצנת. זאת ועוד: 1 מ־12 מטבעות פשוט נזרק לפח.

דומה שהמטרד שכרוך בשימוש במטבעות הקטנים גובר על הרצון של רבים באירופה להמשיך ולהתנהל במזומן. אפילו בגרמניה, שנחשבת לשליטת המזומנים של אירופה ושרוב העסקאות בה מתנהלות עדיין במזומן – תומכים בהוצאת המטבעות הקטנים מהמחזור.

לצעירים אין סנטימנטים לסנטים

בסקר שנערך בגרמניה נמצא כי צעירים נוטים יותר ממבוגרים להיפטר מהמטבעות הקטנים – בערך 70% מהצעירים מגיל 18 עד גיל 27 תמכו בהוצאת המטבעות מהמחזור.

מבחינת הציבור, החוק אינו בעייתי: סקרים שקיימה הנציבות הראו כי אין מדינה אחת בגוש מדינות האירו שבה יש רוב כלשהו לשמירת המטבעות הללו. העניין הוא שלחוק יש השלכה משמעותית שעשויה להשפיע על המחירים בגוש האירו: אם המטבעות יוצאו מחוץ לחוק, ייאסר על החנויות להציג מחירים כמו 9.99 אירו או אפילו 1999.99 אירו – טריק שיווקי נפוץ שנועד ליצור מראית עין של מחיר זול יותר. לכן הנציבות מקדמת חוק שנקרא "חוק העיגול", שמשמעותו תהיה הוצאה של מחירים כאלה מחוץ לחוק, והכרח לעגל את המחירים בגוש האירו.

מהלך כזה עשוי לעורר התנגדות לחוק מצד העסקים באירופה, ולכן הנציבות כבר הבהירה כי בכוונתה לקיים הליך של התייעצויות ושמיעת עמדות הציבור והעסקים, לפני שיוכרע איך להתקדם בנושא.

אם האיחוד האירופי אכן ייפרד מהמטבעות הקטנים, הוא יצטרף בכך למדינות אחרות שכבר ביצעו את המהלך משיקולים כלכליים. בישראל למשל יצאה האגורה מהמחזור כבר ב-1991 – אחרי שהייתה בשימוש במשך פחות משש שנים, ורק בשנת 2008 הופסק השימוש במטבע של חמש אגורות. גם קנדה, אוסטריה, ברזיל ושוודיה ביצעו מהלך דומה, וגם הן מחייבות את העסקים לעגל את מחירי המוצרים למטבע הקטן ביותר הנמצא בשימוש.

בלוקצ'יין – מהפכה במטבעות הדיגיטליים; מה זה? איך זה צפוי להשפיע עלינו? ומה מחיר הביטקוין?