מדד המחירים לצרכן ירד ב-0.6% בחודש יוני 2019. ירידות מחירים נרשמו במיוחד בסעיפי ירקות ופירות טריים 11.0%, הלבשה והנעלה 6.2%, ריהוט וציוד לבית 0.6% ותחבורה 0.4%.

מחשבון מדד המחירים לצרכן

מתחילת השנה עלה מדד המחירים לצרכן ב-0.9% ובשנים עשר החודשים האחרונים עלה ב-0.8%.

שינוי במחירי שוק הדירות (אינו חלק ממדד המחירים לצרכן(

מהשוואת מחירי העסקאות שבוצעו בחודשים אפריל 2019 – מאי 2019 לעומת מחירי העסקאות שבוצעו בחודשים מרץ 2019 – אפריל 2019, נמצא כי מחירי הדירות עלו ב-0.5% ובכך השלימו עלייה של 1.6% לעומת התקופה המקבילה אשתקד (אפריל 2018 – מאי 2018).

בפילוח שינויי מחירי הדירות לפי מחוזות בחודשים אפריל 2019 – מאי 2019 לעומת החודשים מרץ 2019 – אפריל 2019, נמצא כי נרשמו עליות בכל המחוזות בחלוקה הבאה: ירושלים 1.1%, צפון ומרכז 0.7% כל אחד, חיפה ודרום 0.4% כל אחד ותל אביב 0.1%.

בפילוח שינויי מחירי הדירות לפי מחוזות לעומת התקופה המקבילה אשתקד, אפריל 2019 – מאי 2019 לעומת אפריל 2018 – מאי 2018, נמצא כי עליות מחירים בולטות נרשמו בעיקר במחוזות הבאים: צפון 5.0%, ירושלים 2.4%, חיפה 1.8% ודרום 1.2%. מאידך, ירידת מחירים מזערית של 0.1% נרשמה במחוז תל אביב.

במדד מחירי הדירות החדשות נמצא כי מחיריהן עלו בחודשים אפריל 2019 – מאי 2019 לעומת מרץ 2019 – אפריל 2019 ב-0.6%. אחוז העסקאות שבוצעו בתמיכה ממשלתית והשתתפו בחישוב מהווה 42.6% בהשוואה ל-42.9% בתקופה הקודמת (מרץ 2019 – אפריל 2019).

מהשוואות העסקאות שבוצעו בתקופה הנוכחית לעומת התקופה המקבילה אשתקד, אפריל 2019 – מאי 2019 לעומת אפריל 2018 – מאי 2018, נמצא כי מחירי הדירות החדשות ירדו ב-2.4%.

אג"ח אמריקאיות – סטרווד מדווחת על תוצאות מאכזבות, האג"ח ממשיך ליפול; האם מריחים הסדר?

סטרווד פרסמה דוחות מאכזבים ברבעון הראשון של 2019. למרות שהחברה הנמיכה ציפיות רק לפני מספר חודישם הרי שגם את היעד הנמוך היא החמיצה.

סטרווד מחזיקה שבעה קניונים בארה"ב, וההכנסות מהן לצד ה-NOI ןה-FFO לא עומדים בציפיות. על רקע זה, עולה שאלה חשובה – האם ערך הנכסים הרשום במאזן מבטא נכונה את שווים הכלכלי?

 בתגובה לדוחות, צנחו אגרות החוב של סטרווד ב-3.5% והן נסחרות בתשואה של קרוב ל-40% – משמע אג"ח זבל.

סטרווד מדווחת על ירידה של 6.7% בהכנסותיה מדמי שכירות ל-42.1 מיליון דולר, בהשוואה ל-45.8 מיליון דולר ברבעון המקביל בשנה שעברה. ההסבר של סטרווד – עזיבת שוכרים וחידושים של שכירויות לטווח קצר, בדמי שכירות נמוכים יותר, לעומת תשלומים בעבר לפי דמי שכירות גבוהים ביחס לפדיון שלהם. במילים אחרות – שינוי מסויים בשיטת גביית תשלום דמי השכירות.

החברה רשמה הפסד תפעולי של 6.3 מיליון דולר, בהשוואה לרווח תפעולי של 17.2 מיליון דולר ברבעון המקביל אשתקד. ההפסד נובע ממחיקה של נכסים – מחיקה של 29.3 מיליון דולר בשווי ההוגן של נדל"ן להשקעה.

ההפסד בשורה התחתונה – 24.3 מיליון דולר, לעומת רווח של 3.5 מיליון דולר ברבעון המקביל ב-2018.

ה-NOI (הכנסות מנכסים מניבים, בעיקר דמי שכירות ודמי ניהול, בניכוי עלויות תפעול האתרים) ירד ב-11% ל-25.3 מיליון דולר. מעבר לירידה בדמי השכירות שמסבירה את הירידה ב-NOI, הרי שהירידה נובעת גם  מעליויות פינוי שוכרים, עזיבה של שוכרים במהלך 2018 וגם בשל פערים בחידושי חוזי שכירות של שוכרים בעלי ביצועים נמוכים, בדמי שכירות נמוכים יותר בטווח הקצר.

סטרווד מדגישה כי היא מנסה להחליף את השוכרים הללו, אבל אף אחד כמובן לא מבטיח שהיא תצליח.

צרה נוספת, אולי גדולה מהתוצאות בפועל היא ההודעה של החברה במסגרת הדיווח על התוצאות שהיא קרובה להפרת יחס כיסוי החוב, בהתאם להסכם המימון בקניון Southlake שבאינדיאנה. לפי הדיווח של החברה, יחס כיסוי החוב בסוף מארס עמד בטווח של 2.35-2.29, בעוד שאם יחס הכיסוי יפחת מ־2.29, תחול מגבלת העברה מהתזרים הפנוי (Cash Management). עם זאת, סטרווד מציינת שהיא מעריכה כי תוכל לפרוע את התחייבויותיה גם אם תחול מגבלת ה-Cash Managemnt ביחס להלוואת Southlake.

במארס 2018 גייסה סטאווד  910 מיליון שקל באחד מהגיוסים הגדולים של החברות האמריקאיות שמגייסות כאן אג"ח כי פשוט כאן הן יכולות ושם (בארה"ב) לא. מאז התוצאות הלכו ונחלשו, והשוק מעריך סבירות גבוהה כי החברה לא תשרת את חובה.

אחרי אול-יר – גם ווטרסון העבירה בטעות כספים לבעל השליטה

גיא רולניק מדהמרקר התארח בכנס פרטיות של משרד המשפטים, הנה דבריו:

הרווי ווינשטיין המפיק החזק והמקושר ביותר בהוליווד הסגיר את עצמו למשטרת ניו יורק. עשרות נשים שהוטרדו הותקפו ואולי נאנסו ע"י ווינשטיין יזכו לראות צדק באיחור של חמש, עשר ועשרים שנה.

היכולת של איש עסקים לקבל חסינות טוטאלית מפני החוק מפני ביקורת במשך שנים שבהם השפיל והתעלל בעשרות נשים היא ביטוי נוסף להשפעה המשחיתה של כוח.

 רבים בהוליווד ובצמרת עולם העסקים והפוליטיקה בארצות הברית ידעו מיהו ווישסטיין וכולם שתקו. חלקם מודים שהם בעצם שיתפו פעולה.

אבל אני רוצה להציע לכם היום זווית ראייה אחרת על הפרשה. לשאול לכם כיצד בעידן האינטרנט הרשתות החברתיות, הבלוגים והפייסבוק מצליחים הווינשטיינים להמשיך לאנוס, לגנוב ולהשפיל. לאחר חשיפת ווינסטיין התברר שהניסיונות של כמה עיתונאים בעשרים השנים האחרונות, לחשוף את מעשיו נתקלו באיומים והטרדות מצידו ומצד עורכי הדין והיחצ"נים שלו.

איפה האינטרנט. הבלוגים, הפייסבוק? הם הרי נותנים לכל אזרח היום מיקרופון ורמקול שלא היה לו מעולם, לפני עידן הרשת. כיצד קרה שהרווי ויינשטיין נחשף בסופו של דבר על ידי שתי עיתונאיות עם פנקס קטן שערכו במשך שנה מאישה לאישה לאישה, ושיכנעו אותם לדבר.

 עיתונאים שעוסקים במשך שנים בתחקירים על מוקדי כוח, משמעותיים בכלכלה, בפוליטיקה, בבידור ובעיתונות יגחכו לנוכח השאלה הזאת. הם יודעים עד כמה קשה בדרך כלל בלתי אפשרי, למצוא מישהו שיוכל לדבר ככל שיש יותר כוח בידי העבריין, ככל שמעמדו החברתי בכלכלה ובפוליטיקה גבוה יותר, כך הסיכוי לחשוף את מעשיו נמוך יותר.

ספירלת שתיקה יכולה להגן עליו עשרות שנים.

מעל שני מיליארד איש משתמשים כל חודש בפייסבוק, עוד מיליארדים באינסטגרם ובווטסאפ כולם בחינם, כולם פתוחים לציבור, כולם ויראליים. אבל אחד ווינסטיין הורידו מבמת ההיסטוריה שתי עיתונאיות עם פנקס שעובדות בניו יורק טיימס.

ארגון עיתונאים, תרבות, מסורת, מעמד, מוניטין, לגיטימציה, ויכולת לעשות את מה שכל שאר המוסדות הדמוקרטיים בארצות הברית כשלו בו, לחשוף את האנשים החזקים והאלימים ביותר בחברה ולהביא אותם לדין.

פתחתי עם הסיפור הזה  כי הוא הדרך הטובה ביותר להבין את הבלבול שלנו בדיון על ענקיות האינטרנט, ועל טכנולוגיה בכלל.

 מה הם מסוגלים לעשות ומה לא. מפתה לחשוב שטכנולוגיה בעיקר של תקשורת, כמו פייסבוק, גוגל יכולה לחולל מהפיכה בחיים הציבוריים הדמוקרטיים. הטכנולוגיה יכולה להביא לנו יעילות, מהירות, אבל היא לא יכולה וספק אם תוכל בעתיד לפתור את בעיות היסוד הפוליטיות בדמוקרטיה או בכל משטר אחר.

הנטל הזה יישאר גם בעתיד על המוסדות הקיימים. המחוקקים, הממשלה, הרגולציה, מערכת המשפט, הנורמות, התרבות, והעיתונות שמשפיעה על כולם.

אם תיכנסו לאינטרנט ותחפשו בגוגל ניוז את כל הכתבות על האתגרים והסכנות לפרטיות שלנו מכיוונן של ענקיות האינטרנט תמצאו מאות כתבות וניתוחים רק מהחודש האחרון. אני לא חושב שאני יכול להוסיף לכם היום משהו על פני השפע שכבר שנמצא שם היום. אבל יותר מעניין אולי הוא לשאול מה היה שם באינטרנט לפני שנה, שנתיים, ושלוש?

בעיקר כתבות ומאמרים המהללים את ענקיות האינטרנט, רק בחצי השנה האחרונה הסיפור השתנה. אחרי פרשת פייסבוק ורוסיה בעיקר. הכוח האדיר של ענקיות האינטרנט סימא עד אז במקרה הטוב, והשתיק במקרה הגרוע את כל הקולות שהזהירו לאורך שנים מריכוז הכוח ובעיקר המידע בידיהם, והאפשרות שיקומו לנו מונופולים עם השפעה חסרת תקדים על הכלכלה, הפוליטיקה והמידע.

חמש חברות האינטרנט האמריקאיות הן חמש החברות הגדולות בעולם. רק בשנה שעברה הן הוסיפו מעל טריליון דולר לשווי השוק שלהם. ב-2008 הכלכלה העולמית כמעט התמוטטה בגלל ריכוז כוח חסר תקדים בידי חמישה בנקים אמריקאים. המשבר שיכולות להמית עלינו חברות אינטרנט שמרכזות כוח כלכלי ומידע חסר תקדים  יכול להיות עמוק הרבה יותר מהמשבר הפיננסי. גורג' אורוואל   הזהיר בספרו 1984, מעולם דיסטופי בו אח גדול צופה בנו כל הזמן. אפילו ארוואל הגאון, לא יכול לצפות לעתיד בו מיליארדים של אנשים מוסרים מרצונם החופשי לכאורה, את כל המידע הפרטי ביותר על חייהם, לחמש חברות פרטיות.

רובנו רגילים לחשוב במונחים של הגנה על הציבור מהמונופול של הממשלה, השלטון זה היה הכוח העיקרי מפניו חיפשנו הגנה במשך רוב המאה העשרים ואחת והמאה העשרים. אבל הריכוז הכוח והמידע בידי גורמים פרטיים עלול להיות מפחיד ומאיים עוד יותר.

 בדמוקרטיות כמובן, ברוב הדמוקרטיות אפשר להחליף את השלטון. יש בלמים ואיזונים –   אופוזיציה, בתי משפט, בית מחוקקים. אבל, את מרק צוקרברג אי אפשר להחליף. החברה היא שלו. הוא הקים אותה. היא קניינו הפרטי. הוא דאג גם באמצעות שני סוגי מניות לשמר את שליטתו בחברה עד יום מותו וגם לאחריו לאחר שהיא הפכה לכאורה לבורסאית וציבורית.

צוקרברג הופיע  בפרלמנט האירופאי, התנצל, הצטער, אמר שיתקן דרכיו, הוא עשה את זה לפני גם  בקונגרס בוושינגטון, הוא מתנצל ומבקש סליחה, כבר כמה שנים שוב ושוב ושוב ושוב. צוקרברג אמר שהוא טעה, שהוא לא חשב בצורה רחבה על ההשלכות של הפעילות של פייסבוק. במשך עשור הוא טען שאין לו אחריות על התכנים בפייסבוק. הוא הרי לא חברת מדיה. הוא רק פלטפורמה. עכשיו הוא אומר לנו בעצם טעיתי או שיקרתי יש לי אחריות. ברור שיש לי אחריות. צוקרברג גם מבטיח שיגייס עשרים אלף עכשיו שיערכו, ויסננו ויפקחו על התכנים בפייסבוק. כוחות השוק, התמריץ, הרווח לא הביא את צוקרברג להחלטה הזאת. רק התערבות פוליטית וחשש מרגולציה הביאו אותו לשם.

לפני שאנחנו מתלהבים מהנכונות של פייסבוק לקחת אחריות ורגולציה ומתפזרים הביתה שמחים, כדאי לעצור ולשאול – רגע, מה זה אומר שצוקרברג יסנן עכשיו ויערוך את הניוז פיד של פייסבוק. אני אסביר לכם. חצי מהציבור בארצות הברית מקבל את החדשות שלו דרך רשתות חברתיות. בישראל המספרים כנראה דומים. עבור מאות מיליוני אנשים הניוז פיד הוא צינור המידע העיקרי לעולם. רובם טועים לחשוב שיש להם שליטה על המידע לו הם נחשפים. השליטה אפסית.

את המידע קובע אלגוריתם שממקסם הכנסות מפרסום. זאת בדיוק הדרך בה רוסיה הצליחה לשתול תכנים בפיד של מיליוני אמריקאים. זאת בדיוק הדרך בה ממשלות וגורמים פרטיים הצליחו לזרוע הרס ולהטות בחירות בשורה של מדינות ברחבי העולם בשנים האחרונות.

האחריות שמוכנה פייסבוק לקחת על התכנים, הנכונות שלה ושל גוגל ובהמשך אולי אמזון ומייקרוסופט, להסכים לרגולציה על פרטיות, על פרסום, על תנאי שימוש – זה לא מספיק. זה עשוי להיות במקרים רבים רק שימור של המצב המסוכן.

 רגולציה יכולה גם להערים מכשולים מפני מתחרים. הפיתרון חייב להיות הרבה יותר יסודי.

הדיון צריך להיות כיצד מונעים מקומץ חברות לרכז כוח ומידע אדיר בידיהם. יש לנו ארבעה כלים מרכזיים שאני מציע.

הראשון הוא הגבלים עסקיים. את פייסבוק וגוגל יש לפרק. פייסבוק צריכה להתנתק מווטסאפ ואינסטגרם והשלוש יתחרו ביניהם. גוגל צריכה להתנתק ממערכת הפרסום שלה ומשירותי המפות שלה. כדאי לזכור כי את כל הפעילויות האלה הם לא הקימו,  הם קנו אותם. זאת הייתה טעות חמורה של רשויות ההגבלים העסקיים, שלא הבינו את העולם אליו אנחנו דוהרים במהירות.

הכלי השני הוא הבעלות על המידע. חוקים חדשים צריכים לקבוע שכל המידע על הפעילות של כל אחד מאיתנו ברשת, שייך לנו, לא לחברות שאוספות אותו.

העברת הבעלות לידנו תהפוך את השוק ליעיל יותר ותחרותי יותר והוגן יותר. המספר שלנו בטלפון הנייד שייך לנו. זה ברור. גם המידע האינטרנטי שלנו, רשימת החברים שלנו, הפעילות שלנו צריכים להיות שלנו.

 הכלי השלישי הוא חוקים ותקנות המאפשרים גישה פתוחה ופרוטוקולים פתוחים בכל הרשתות. אסור לתת  לפייסבוק וגוגל וכל חברות הענק לנעול אותנו בגנים סגורים עם ארכיטקטורות שמטרתם למנוע מאיתנו חופש.

בכלי הרביעי אני ממליץ לא להשתמש. אבל פייסבוק, גוגל וכל ענקיות האינטרנט שנהנות מאפקט רשת ושירותיהם צריכות לזכור את הכלי הרביעי כל הזמן. הלאמה כן הלאמה. במקום שאי אפשר להבטיח ארכיטקטורה פתוחה, תחרות, במקום שיש בו ריכוזי כוח פרטיים שאי אפשר לרסן לאורך שנים, הציבור חייב להגן על עצמו. לא בחרנו בצוקרברג להיות ראש ממשלת המידע המסחר והתקשורת שלנו.

ומה היא רגולציה? אני שותף לרבים שחוששים מרגולציה. אבל לא מהסיבות המקובלות בקרב בעלי כוח פוליטי וכלכלי בישראל שלא רוצים פיקוח וריסון אני חשדן כלפי רגולציה בגלל שהיא נוטה להיות שבויה בידי עמדות הכוח ובסופו של דבר משרתת את השחקנים הגדולים והחזקים.  יש היום רגולציה מסיבית על האינטרנט, כדאי לזכור אותה. הרגולטורים של הרשת הם פייסבוק וגוגל. ובמקומות מסוימים גם אמזון. מול כוחות אלה צריך להציב גבולות וכללים, שימנעו מהם לנצל את כוחם לרעה וכוחם כאמור הוא אדיר. התרכזתי בדברי בפייסבוק אבל רוב הדברים האלה חלים כמובן על גוגל ועל כל חברה שמגיעה למעמד מונופוליסטי בעולם הדיגיטלי.

רבים ישאלו אותנו בנקודה זאת אבל החברות האלה הביאו לנו כל כך הרבה תועלת, שירותים, טכנולוגיה, חיים יותר נוחים, אנחנו אוהבים אותם. נכון, זאת בדיוק הסיבה שאנחנו צריכים למנוע מהם להתקבע כאן כמונופולים רבי עוצמה. בגלל החשיבות האדירה שלהם לחיים בעולם המודרני אנחנו חייבים לרסן את כוחם ולהחזיר את האינטרנט לייעודו המקורית. להיות רשת פתוחה שמשרתת את כלל החברה. ומה עם ישראל. רבותיי, אם אנחנו באמת סטרטאפ ניישן אין סיבה שלא נצטרף לאירופאים ונלמד את חברנו בארצות הברית שנוטים להיות שבויים בידי חברות הענק, איך מרסנים אותם כדי לפתוח שווקים ולחזק את הדמוקרטיה.

רן סיני, מנכ"ל משותף ב–WIZZZDOM, על ניכיון כרטיסי אשראי ולמה זה כדאי?

ניכיון כרטיסי אשראי, או ניכיון שוברים כפי שזו לעיתים נקראת, היא פעולה מימונית פשוטה הזמינה לרוב בתי העסק העובדים עם כרטיסי אשראי (סולקים).

בעיקרון, מדובר בהקדמה להווה של תשלום אשר אמור להגיע לבית העסק בעתיד בניכוי סכום מסוים המבטא את מחיר ההקדמה, כך שהסכום לא מגיע בערכו המלא אבל קרוב לכך. מכאן שמה – ניכיון.

כדי שנוכל להבין יותר בקלות את משמעות פעולת הניכיון, ניקח דוגמא.

בדוגמא שלנו, אני הבעלים של חנות לממכר טלפונים סלולריים ואביזרים נלווים. יש לי לקוחות חוזרים מהשכונה הסמוכה לחנות ולקוחות חד פעמיים. לקוחות שקונים אביזרים בסכומים קטנים ולקוחות שרוכשים מכשירים בסכומים גדולים. לקוחות שמשלמים במזומן ולקוחות שמשלמים בכרטיס אשראי וכן הלאה.

בשוק כרטיסי האשראי בישראל, בתי העסק לרוב מקבלים את כל המחזור שנסלק בכרטיסי אשראי אצלם רק בחודש העוקב. מה הכוונה?

הכוונה היא שכל הסכום ש"גוהץ" אצלי בחנות בכל מהלך חודש אוגוסט (למשל), ייכנס לי לחשבון הבנק (יזוכה) רק במהלך חודש ספטמבר. האופן בו נקבע בין איזה ימים בהם התבצעה אצלי העסקה ליום בו היא תזוכה אצלי נקרא "מסלול הזיכוי" וזהו חלק מהחוזה הנחתם ביני לבין החברה הסולקת את כרטיסי האשראי.

מסלול זיכוי נפוץ הינו המסלול הבא: כל עסקה שסלקתי אצלי בחנות בין ה- 1 בחודש ל- 15 בחודש, תזוכה אצלי בחשבון הבנק ב- 2 לחודש העוקב בעוד שכל עסקה שביצעתי בין ה- 16 ל- 31 בחודש, תזוכה אצלי ב- 8 לחודש העוקב.

כלומר שאת סכום הכסף בגין עסקה שביצעתי ב- 1 לחודש, אני אפגוש רק כעבור 33 (!) יום בחשבון הבנק שלי אולם אם את אותה עסקה ביצעתי ביום האחרון של החודש, הסכום יגיע לידי כעבור 8 ימים בלבד.

בפועל, ההכנסה מהלקוחות המשלמים בכרטיס אשראי מתקבלת באיחור בעוד שיכול להיות שאת ההוצאות שלי אני משלם עוד לפני שהכסף הגיע אלי. את השכירות של החנות, המשכורות לעובדים, עלויות החשמל וכל ההוצאות השוטפות אני משלם עוד לפני שנכנס אלי כסף וכל העלויות הללו יכולות ליצור לי גרעון בחשבון הבנק, עליו אשלם ריבית חובה (אוברדראפט) שעשויה להיות גבוהה ולשחוק את רווחיי משמעותית.

ניכיון כרטיסי אשראי יכול להיות פתרון פשוט ונוח שבעסק כמו שלי יכול להיות המפתח לניהול תזרים מזומנים נכון יותר.

בחנות הדמיונית שלי, מחירי האביזרים הם נמוכים יחסית ולכן לקוחות משלמים עליהם בתשלום אחד אולם לרוב בעת קנייה של מכשיר סלולארי חדיש שעלותו מגיעה לאלפי שקלים, הלקוחות מעדיפים לחלק את הסכום הגדול לכמה תשלומים.

אם הלקוח רוצה לרכוש מכשיר בסכום של 2,400 ₪ וביקש לחלק אותו ל- 24 תשלומים אזי יש לי שלוש אלטרנטיבות:

1. לקבל את בקשתו

• היתרון: הלקוח ירכוש את המכשיר.
• החסרונות: במשך שנתיים, אקבל מחברת האשראי כ- 100 ₪ כל חודש. יכול להיות ששילמתי עליו לספק שלי כבר היום את מלוא הסכום ולכן אכנס לגירעון בתזרים. שלא לדבר על כל מה שיכול לקרות באותן שנתיים – מהכחשת העסקה מצד הלקוח עד לסגירת החנות.

שורה תחתונה – לא אידיאלי. אני סופג עלויות מימון המקזזות את הרווחיות.

2. לסרב לבקשתו לחלק לתשלומים (או שיחלק לפחות)

• יתרונות: אם תתבצע העסקה אקבל את כל הכסף כבר בחודש הבא.
• חסרונות: אם תתבצע… עבור רובנו, 2,400 ₪ הינו סכום גדול שלא נרצה לשלם בבת אחת לכן ההסתברות שהלקוח יוותר על העסקה גדולה מאד ואני אישאר ללא הכנסה בכלל.

שורה תחתונה – לא מומלץ, במיוחד אם מדובר בסטנדרט נהוג בשוק בו אני פועל.

3. לבצע ניכיון לעסקה

ראשית נציין שכל החברות המציעות סליקת כרטיסי האשראי מציעות גם שירותי ניכיון אולם קיימות גם חברות ניכיון שוברים ייעודיות שיכולות לתת לנו הצעה מתחרה העשויה להיות אטרקטיבית. בכל מקרה, את החברה המנכה יש לבחור כמו שבוחרים בנק בעת לקיחת משכנתא ולא ללכת אוטומטית על ההצעה הראשונה שקבלנו. גם לא כל עסקה ניתן לנכות – עסקות דביט, קרדיט, מט"ח וכדומה אינן מנוכות אולם לרוב הן לא מהוות החלק הארי במחזור הפעילות של מירב בתי העסק.

אם נחזור לעסקה שלנו, בעת התחברות לשירותי ניכיון, החברה המנכה כאמור מזכה אותי כבר עכשיו בעסקה בקיזוז עלות הניכיון כאשר ללקוח הנושא שקוף – הוא עדיין מחויב ע"י חב' כרטיסי האשראי שלו מדי חודש ב- 100 ₪ בעוד שאני אקבל כמעט את כל הסכום כבר בסמיכות למועד ביצוע העסקה.

עם ניכיון, ההכנסה מתקבלת מהר, דבר שמקל עלי לשלם את ההוצאות השוטפות שלי, לרכוש עוד סחורה (אולי אף לייצר רווח מימוני מול התשלום לספק) וסה"כ ממריץ לי את העסק כך שאוכל לפתח אותו כרצוני. בל נשכח את העובדה שאני מציע ללקוח דרך פשוטה וקלה מבחינתו לממן רכישה גדולה, דבר המהווה יתרון שיווקי חשוב ועשוי להבדיל אותי מחנויות דומות באזור. הבנק שלי מצידו רואה תזרים מזומנים חיובי, דבר שיאפשר לי לקחת הלוואה בתנאים משופרים לעומת האלטרנטיבה, מה גם שלקיחת הלוואה בהיקפים כאלה יכולה להיות יקרה בהרבה. אם בכל זאת בחרתי לנכות אצל חברת הסליקה שלי, אני עשוי לקבל תנאים מועדפים ובכל מקרה יש לי יותר מנוף לנהל מולם מו"מ על תנאיי מאחר ורכשתי ממנה יותר משירות אחד.

אלו רק מקצת היתרונות.

החסרונות הן מועטים יותר. הראשון בהם הוא כמובן המחיר. עלות ביצוע העסקה (סליקה + ניכיון) גבוהה מעלות סליקה בלבד אולם חשוב לזכור שבכל מקרה אני הייתי זה שסופג את עלות המימון בעת פריסה לתשלומים, גם אם לא הייתי מרגיש זאת מיידית כמו בעת ניכיון. העלות הנוספת יכולה להיות משמעותית אם שולי הרווח שלי נמוכים ממילא. חשוב לציין שעלות הניכיון עולה באופן יחסי ככל שמספר התשלומים בעסקה עולה מאחר וסיכון החברה המנכה עולה. חסרון נוסף שיכול להיות הינו "ההתמכרות" של בתי עסק לתזרים מיידי מכלל העסקות כך שחזרה לפעילות ללא ניכיון מצריכה היערכות תזרימית מחדש.

בשורה התחתונה – ניכיון כרטיסי אשראי היא פעולה שעשויה להתאים לרוב בתי העסק ויתרונותיה עולים על חסרונותיה כל עוד היא מבוצעת נכון. גם את אופן הניכיון עצמו אני יכול להגדיר כמעט לפי מה שמתאים לי – לנכות רק עסקות חריגות מגובה מסוים או מכמות תשלומים גדולה, לנכות רק עסקות תשלומים, לקבל את הכסף אחת לשבוע, כל יומיים או פעם בחודש לפי מבנה ההוצאות שלי ואופי הפעילות שלי, לקבל מחירים שונים לכמויות תשלומים שונות ועוד.

אם נחזור לבית העסק הדמיוני שלי, כנראה שהייתי מנהל מו"מ קשוח מול החברה המנכה (אולי גם על עמלת הסליקה), מבקש לנכות רק עסקות תשלומים של המכשירים בעוד שאת העסקות הקטנות של האביזרים הייתי משאיר כמות שהן, מתמחר את העלות הנוספת במחיר ללקוח ודואג לפרסם בכל מקום שאוכל על היתרון של הפריסה הנוחה לתשלומים על המכשירים האטרקטיביים לכל הלקוחות הפוטנציאליים בשכונה ובסביבה אצלי בחנות.

מי יודע, אולי גם לכם זה יכול לעשות את ההבדל…

הכותב הינו רן סיני, מנכ"ל משותף ב–WIZZZDOM  

אלי ציפורי מסביר בפוסט בפייסבוק כי חברת סידריפט שבה השקיע נתניהו היתה עם טכנולוגיה ופטנטים.  הוא שולל את טענת דהמרקר שלמפעל שנתניהו השקיע בו לא היתה טכנולוגיה ייחודית ולא היה אפילו פטנט. השאלה הזו חשובה לערך החברה, ולהבנה האם העסקאות שנתניהו היה מעורב בהן היו במחיירם שונים ממחירי השוק (מהשווי האמיתי). אז נכון וברור שמדובר בחברה עם נכסים לא מוחשיים ופטנטים. זאת הסיבה ששילמו עליה הרבה כסף, זו הסיבה ל"אקזיט" של נתניהו. אבל זה עדיין לא מסביר את השווי כניסה – נתניהו קנה בזול – אולי משקיע רצה לצאת, אולי מדובר בניצול הזדמנות, ואולי הוא קיבל מתנה.  לא ידוע , לא ברור, אבל נחזור לנקודה המרכזית – איך יודעים שהחברה החזיקה בפטנטים/ טכנולוגייה וייחוד?

"הדוחות הכספיים מעידים שהיה לו פטנט ואפשר לבדוק זאת בקלות. החברה הרוכשת (גרפטק) הגישה לאחר הרכישה בקשת פטנט שנסמכה גם על הטכנולוגיה של החברה הנרכשת (סידריפט) וברור גם מאין ספור פרסומים שיש לסידריפט ייחוד טכנולוגי עולמי", כותב ציפורי בפייסבוק, "המסקנה שאין פטנט, מתבססת בין היתר על הדוחות הכספיים של סידריפט שבו יש סעיף חשבונאי שנקרא 'סך הנכסים הבלתי מוחשיים'. גור מגידו מדהמרקר כותב ש"סך הנכסים הבלתי מוחשיים הסתכם בסכום זניח של כ-130 אלף דולר. הסעיף הזה אמור לכלול טכנולוגיה שנרכשה על ידי החברה.

"ובכן, זה פשוט לא נכון כי המבט הנכון הוא על סעיף 'הנכסים הבלתי מוחשיים' בדוחותיה של הרוכשת שם מופיעים הנכסים הבלתי מוחשיים של החברה הנרכשת בערכם הכלכלי העדכני, כחלק מייחוס תמורת הרכישה לנכסים ספיצפיים והשארית שנותרת אמורה להיות בהגדרה סעיף המוניטין. וזאת בשונה מהנכסים הבלתי מוחשיים בספרי החברה הנרכשת שמוגבלים לעלות שהוצאה, במידה והותר ההיוון שלה לנכס, ולא מוצגים בשווי כלכלי האמיתי שלהם. בדוחות של גרפטק ל-2010 יש סעיף בהיקף עצום של נכסים בלתי מוחשיים בסך של כ-158 מיליון דולר. בדוחות לתשעת החודשים הראשונים של גרפטק אפשר למצוא ייחוס ספציפי לטכנולוגיה של סידריפט בגובה עשרות מיליוני דולר. הנה הוא במלואו מתוך הדוחות המעיד שגרפטק ייחסה ״נכס בלתי מוחשי״ לטכנולוגיה של סידרפיט (the needle coke), בגובה עשרות מיליוני דולר.

these unaudited pro forma condensed combined financial statements, it is assumed that all assets will be used The fair value of these intangible assets is normally determined primarily through the use of the “income approach,” which requires an estimate or forecast of all the expected future cash flows through the use of either the multi-period excess earnings method or relief-from-royalty method. At this time, GrafTech does not have sufficient information as to the amount, timing and risk of the estimated future cash flows needed to value the customer relationships/contracts and needle coke manufacturing technology and know-how. Some of the more significant assumptions in the development of estimated cash flows, from the perspective of a market participant, include: the amount and timing of projected future cash flows (including revenue, cost of goods sold, sales and marketing expenses, and working capital/contributory asset charges) and the discount rate selected to measure the risks inherent in the future cash flows. However, based on an internal revaluation of the third party valuation when we acquired our 18.9% ownership in Seadrift, as well as internal assessments, GrafTech has identified the following significant intangible assets: customer relationships/contracts and needle coke manufacturing technology and know-how. For purposes of these unaudited pro forma condensed combined financial statements, GrafTech management estimated the fair values of the intangible assets as follows: customer relationships/contracts—$120.3 million with a weighted average useful life of 15 years; and the needle coke and graphite electrode manufacturing technologies and know-how—$57.3 million with a weighted average useful life of 10 years. For each $10 million change of fair value adjustment that changes intangible assets, there could be an annual increase or decrease in amortization expense of approximately $0.8 million per year, assuming a weighted-average useful life of 13 years"

לפוסט המלא

ראש הממשלה בינימין נתניהו תוקף את התקשורת על התעלמותה מההודעה של טיסנקורפ הגרמנית, הודעה שמוכיחה כי אין קשר בין מימוש המניות שלו בחברת ייצור האלקטרודות לבין עסקת הצוללות –

"חברת הצוללות הגרמנית טיסנקרופ מודיעה היום שאין שום קשר בינה לבין החברה שבה קניתי מניות – ומכרתי לפני רכש הצוללות", כותב ראש הממשלה ומויסף – "שום קשר. ברור לחלוטין שלא יכולתי להרוויח אפילו שקל מרכש הצוללות!

"החברה הגרמנית אף מגלה שהרבה עיתונאים ישראלים פנו אליה בנושא הזה בתקופה האחרונה וקיבלו ממנה את התשובה הברורה הזאת. כל העיתונאים נמנעו מלפרסם את העובדה הפשוטה הזאת שמזימות את עלילת הדם נגדי. לא מפתיע לגלות פעם נוספת שהתקשורת תומכת בעלילת הדם השקרית של לפיד וגנץ".

בן כספית משקר בפרשת המניות של נתניהו; וממציא נתונים; האמת היא שאין קשר בין המניות בחברת סידריפט לבין פרשת הצוללות

אלי ציפורי, פרשן גלובס (וסגן העורך לשעבר) מסביר בפוסט בפייסבוק בצורה ברורה, לאחר בדיקת הנתונים בדוחות הכספיים, את האמת מאחורי עסקת המניות של נתניהו. השאלה הגדולה והפתוחה היא איך נתניהו קנה את המניות בזול, אבל דבר אחד ברור – אין קשר לעסקת הצוללות. הטענות כי החברה שאת מניותיה רכש נתניהו הרוויחה כתוצאה מעסקת הצוללות היא קשקוש ושטות מוחלטת.

"בן כספית משקר לציבור ב'פרשת' המניות של נתניהו וטיסנקרופ; הוא מפגין רדידות, שטחיות ובורות פיננסית וממציא נתונים שמעולם לא נבדקו", כותב ציפורי בפוסט וממשיך – "בטורו במעריב בסוף השבוע, בן כספית, העלה שורה של נתונים פיננסיים מצוצים מן האצבע שרק מעידים על החפיפינקיות, הרדידות, השטחיות והבורות הפיננסית והכלכלית שלו, כמו של חבריו בתקשורת שמהדהדים זה את זה ויוצרים מצג שווא של עובדות לכאורה. הבעיה היא ששום דבר לא נתמך במסמך, בדוחות כספיים או מדיווחים על עסקאות – רק הגיגים ממוחו הפורח והקודח של כספית, כפי שקרה לא פעם בעבר.

"ברור שבן כספית לא נותן לעובדות לבלבל אותו, אז הנה מדגם קטן מהטעויות המביכות שלו: סידריפט (החברה שנתניהו רכש מקצת ממניותיה) היתה 'חברה רווחיות ומשגשגת שהפכה בינתיים לכושלת'. כספית אף מתאר אותה בהמשך כ'חברה שקרסה. באמת בן כספית? אז איך גרפטק רכשה בכל זאת, במחיר כלשהו, שלא טרחת לבדוק, את סידריפט אם היא קרסה? למה חברה תסכים לשלם כסף טוב (מאות מיליוני דולר בודדים) על חברה ש'קורסת'? הם עד כדי כך מטומטמים?

"זה ניחא, רואים גם שבן כספית לא מעורה כלל בביצועיה של סידריפט. החברה הרוויחה  59.2 מיליון דולר בשנת 2007, בשנת 2008 היא הרוויחה 45 מיליון דולר ונכון הוא שבשנת 2009 היא עברה להפסד של 1.4 מיליון דולר. הפסד צנוע מאוד יחסית לרווחים היפים שנתיים קודם לכן. בן כספית רק שכח לציין התוצאות של 2009 הושפעו במידה רבה מהמשבר העולמי (משבר הסאבפריים), אחד המשברים החמורים ביותר בהיסטוריה הפיננסית. הוא גם שכח לציין (כי הרי מעולם כנראה לא פתח דוחות כספיים ומעולם לא הבין אותם) שבתשעת החודשים הראשונים של 2010 הרוויחה סידריפט כ-29 מיליון דולר, כך שלא מדובר על חברה קורסת וגם לא משהו שמתקרב לכך. כצפוי, נתונים פיננסיים ושוקי הון לא ממש כוס התה של בן כספית, אבל הוא מתעקש להיות מומחה בהם, רק כדי לעוות את נתונים והעובדות לפי האג'נדה הפרטית שלו.

"כספית מנסה לרמוז שאם טיסנקרופ קיבלה הזמנה חדשה של עוד 3 צוללות מישראל זה משפר את מצבה של גרפטק. טוב, פה זו שטות כלכלית מוחלטת. הקשר הוא זניח ולא משמעותי, מה גם שבניית צוללות היא חלק קטן מהעסקים העצומים של טיסנקרופ שהיא יצרנית פלדה מהגדולות בעולם. לידיעת בן כספית: הרווח של סידריפט מבניית צוללת אחת עשוי להגיע, אם בכלל, לכמה מאות דולרים בודדים. לחשוב שנתניהו הזמין מספר גדול של צוללות רק לעזור לגרפטק או לסידריפט. מה גם, שנתניהו כבר לא החזיק במניותיה בזמן ההחלטה – את זה כספית שכח להזכיר – זה פאתטי ומגוחך".

להמשך קריאה בפוסט של אלי ציפורי

דלק קידוחים, שמרכזת את חיפושי הגז של קבוצת דלק, מתכוונת לפצל את הנכסים שלה – ההחזקות במאגרי הגז לוויתן (כ-45%)  ואפרודיטה בקפריסין (כ-30%) – לתוך חברה בת נפרדת שמניותיה יונפקו בבורסת לונדון.

כמה עולה בילוי בקולנוע?  רציתם לצאת בסה"כ לראות סרט ומסתבר שהיציאה הזו עלתה לכם 150-200 שקל.

בילוי בקולנוע הוא אחד הבילויים המועדפים על הציבור בישראל. אנחנו צרכנים של סרטים – גם בבית וגם בחוץ.

מחיר כרטיס סרט – כ-40-45 שקל

כרטיס לסרט עולה 40-45 שקל. הזמנה באינטרנט מייקר את המחיר בכ-5 שקלים.  אם תרצו לראות בתלת מימד תצטרכו לשלם תוספת של 4-5 שקלים.

עם זאת, יש הנחות לאוכלוסיות שונות. כרטיס חייל: 27 שקל. ההנחה ניתנת בהצגת תעודת חוגר והינה אישית (תעודת לוחם מקנה הנחה לזוג כרטיסים). ההנחה הינה לחיילים בשירות חובה ותקפה להקרנות הרגילות בלבד.

כרטיס אזרח ותיק: 27 שקל  ההנחה ניתנת בנוכחות האזרח הותיק ובהצגת תעודת אזרח ותיק. ההנחה תקפה להקרנות הרגילות בלבד. מחיר כרטיס לסרט ישראלי: 20 שקל.

כרטיס נכה: 27 שקל . ההנחה ניתנת בהצגת תעודת נכה. ההנחה הינה עבור הנכה והמלווה בלבד (כל כרטיס במחיר של 27 שקל). ההנחה תקפה להקרנות הרגילות בלבד.

כרטיס נכה לסרט תלת מימד: 40 שקל. ההנחה ניתנת בהצגת תעודת נכה. ההנחה הינה עבור הנכה והמלווה בלבד (כל כרטיס במחיר של 40 שקל).

אלו הכרטיסים בסינמה סיטי וביס פלנט. אבל הם באותה סביבה גם בבתי הקולנוע האחרים.

בסינמה סיטי יש כרטיסי  וי.איי.פי: 139 שקל

כרטיסים לסרטים בתלת מימד יקרים בכ-4-5 שקלים מהכרטיסים הרגילים.

אבל כרטיסים זה עדיין לא כל ההוצאה על בילוי לסרט.  אתם לא תוותרו בדרך כלל, על פופקורן ושתייה, ואולי גם איזה שוקולד במזנון הצמוד לאולם קולנוע. כן, נכון שעל פי חוק אתם יכולים להיכנס עם פופקורן לאולם הקולנוע, הרוב הגדול קונה במזנון.

אז כמה עולה פופקורן?

בהמשך הנתונים של סינמה סיטי, והם קרובים ומייצגים את המחירים במזנונים אחרים.  אבל לא מדובר רק בפופקורן – פופקרון בלי שתייה ממש לא אפשרי, אז הנה מחירי השתייה וגם – מחירי חטיפי השוקולד – מה לא תקחו קינוח קטן?

אז –  כמה עולה בילוי בקולנוע ? נניח שאנחנו מגיעים לאולם קולנוע ברגל. אחרת יש גם הוצאות על תחבורה. אז שני אנשים ישלמו על שני כרטיסים, פופקורן ושתייה, סדר גודל של 150-170 שקל. אם יש גם הוצאות נסיעה, חניה, זה בקלות עובר את ה-200 שקל. כן, בסה"כ רציתם להתאוורר לשעתיים וזה עלה לכם 200 שקל.

והנה המחירים:

כלכלי בנק לאומי  סבורים שמחירי הדירות בדרך למעלה. אבל רק אחרי התבססות במחיירם הנוכחיים בשנתיים הקרובות.

"שנת 2018 התאפיינה באי וודאות גדולה בשוק הדירות" אומרים הכלכלנים ומוסיפים – "קיימת מידה רבה של חוסר ודאות בשוק שבאה לידי ביטוי בין היתר, במספר עסקאות נמוך יחסית בשוק החופשי. כמו כן, היו התחלות בנייה בהיקף נמוך וכן היקף השקעה נמוך בבנייה למגורים".

ד"ר גיל מיכאל בפמן, כלכלן המאקרו של הבנק מסביר כי מגמות אלו צפויות להימשך גם בחודשים הקרובים, וכתוצאה מכך הציפיות הן כי מחירי הדירות בתקופה הקרובה לא ישתנו. עם זאת,  עליית המחירים יתחדשו תוך שנתיים-שלוש, במיוחד באזורי הביקוש.

"בשנת 2018 נמשכה מגמת הירידה בהיקף המכירות של דירות חדשות, כך על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה", מוסיפים בלאומי, "בסך הכול, נמכרו אשתקד 21,620 דירות חדשות, נתון המשקף ירידה חדה יחסית של כ-11.2% בהשוואה להיקף המכירות בשנת 2017, זאת לאחר ירידה חדה יותר של כ-17.9% ב-2017".

מחירי הדירות לאן?

מחשבון מחירי הדירות

סקירות קודמות של לאומי: 

מסקירה שפרסמו עולה כי  בניתוח היצע הדירות אל מול הביקוש לדירות נראה שבחודשים האחרונים ההיצע קטן והמלאי יורד.

"בחודש פברואר 2012 הסתכם היקף המכירות של דירות חדשות שנבנו במסגרת יוזמה פרטית ב-1,423 דירות, עלייה של 4.2% בהשוואה לחודש ינואר. כאשר מחשבים זאת במונחים פרטיים", כותבים בלאומי ומוסיפים – "מדובר בהיקף מכירות של כ-17,080 דירות חדשות. מנגד, עומד המלאי הבלתי מכור של דירות חדשות שנותרו למכירה על 14,415, כאשר זהו החודש הראשון מאז ראשית 2011 שבו המלאי הבלתי מכור קטן. הפער בין מלאי הדירות החדשות שנותרו למכירה וקצב המכירות החודשי חזר להתרחב בשלושת החודשים האחרונים. הדבר בא לידי ביטוי בירידת חודשי ההיצע אשר עומדים כעת על 10.4 חודשים. כלומר, מלאי הדירות שנותרו למכירה יספיק לכ-10 חודשים, במידה ויימשך קצב המכירות הנוכחי".

הכלכלנים של בנק לאומי מסבירים כי קיים קשר הדוק וברור בין מספר חודשי ההיצע ובין קצב השינוי במחירי הדיור.  הבדיקה שנערכה על פני זמן רב מראה  שבין 10-13 חודשי היצע מתקיים טווח נמעין נייטראלי שבו  אין לחצים משמעותיים על ירידה או העלאת מחירים. עם זאת, חריגה למעלה או למטה מטווח זה עשויה לעורר היצעים או ביקושים שישפיעו על מחירי הדירות.  "במידה וקצב מכירות הדירות החדשות הנוכחי יימשך" כותבים בלאומי, "ימשיכו חודשי ההיצע לרדת  אפילו אל מתחת ל-10 חודשים, והלחצים לעליות מחירים ייתגברו גם כן. זאת, במיוחד לאור ההתמתנות שחלה בחצי השנה האחרונה בקצב התחלות הבנייה ואשר מגבילה את הגידול של היצע הדירות למכירה. התחדשות הביקוש לדירות חדשות נובעת מגורמים שונים. ראשית, ישנן אינדיקציות לגבי התפוגגות של אפקט המחאה החברתית מן הקיץ שעבר, אשר תרם ככל הנאה לירידה החדה, אך  היחסית הזמנית, במספר העסקאות בשוק הדיור בחודשי הקיץ ". עם זאת, צריך להזכיר שתנועות המחאה מדברות על סיבוב שני  בקיץ הקרוב. גורם שני שמדגישים בלאומי – "תוואי העלייה של הריבית הממוצעת על המשכנתאות נבלם והתחלף שוב בירידה של הריבית. הריבית הממוצעת על המשכנתאות צמודות מדד ירדה מאז חודש אוקטובר ב- 0.3% במקביל לירידה של 0.75% בריבית בנק ישראל. והגורם השלישי –  יש לציין כי במקביל לעליית מחירי הדירות חלה התייקרות משמעותית גם בשוק הדירות להשכרה. לפי מדד סקר מחירי הדיור, עלו מחירי הדירות מאז ראשית 2008 בכ- 58% ובמקביל עלו מחירי ההשכרה בכ-34%. מכאן, ולאור ציפייה להמשך עליית מחירי השכירות, רכישת דירה עדיין מהווה חלופה מרכזית עבור  חלק גדול מהציבור".

בשורה התחתונה בלאומי מאותיים על עלייה במחירי הדירות.  הסיבה העיקרית היא מר סטנלי פישר; הפרופסור המכובד שהוריד והוריד והוריד את הריבית!

המדד המשולב לחודש דצמבר 2018 עלה בכ-0.2%: קצב ההתרחבות הממוצע של המשק ירד בשנת 2018 אל סביבות קצב הצמיחה ארוך הטווח של המשק

 המדד המשולב למצב המשק לחודש דצמבר עלה בכ-0.2%, והוא מעיד על המשך ההתרחבות של המשק בקצב הצמיחה ארוך הטווח של המשק. המדד המשולב הושפע לטובה מהעלייה ביצוא הסחורות  והעלייה בשיעור המשרות הפנויות בדצמבר, ומהעלייה בפדיון ענפי המסחר הקמעונאי והשירותים בנובמבר. מנגד, הירידה ביבוא התשומות לייצור בדצמבר והירידה בייצור התעשייתי בנובמבר מיתנו החודש את קצב עלייתו של המדד. המדדים לחודשים הקודמים עודכנו כלפי מטה, בין השאר בגלל עדכון כלפי מטה של שיעור המשרות הפנויות לחודשים אוקטובר ונובמבר.

המדד המשולב בשנת 2018 עלה ב-3.1% יחסית ל-2017, בדומה לקצב הצמיחה של התוצר. ירידת קצב הגידול של המדד בהשוואה לקצב של השנה שעברה (4.2) משקפת את הקושי של המשק להגדיל את היקף הייצור באמצעות הגדלה של כמות העובדים מכיוון ששיעור האבטלה נמוך, והמשק נדרש לספק יותר מהביקושים ממקורות חיצוניים. התפתחות רכיבי המדד המשולב תואמת תמונה זאת: קצב הגידול של משרות השכיר ירד ב-2018 ל-1.5%, בדומה לקצב הגידול של האוכלוסייה בגילי העבודה העיקריים (לעומת 2% ב-2017) ואילו רכיבי היבוא גדלו השנה בקצב מהיר יותר בהשוואה לקצב אשתקד.

 עדכונים לאחור במדד המשולב

 השינויים ברכיבי המדד בחודשים האחרונים

(שיעורי שינוי חודשיים  באחוזים, אלא אם כן צוין אחרת)

[1] מדדי סחר החוץ הם כמותיים (בשונה ממדדי סחר החוץ החודשיים של הלמ"ס).

[2] שיעור המשרות הפניות נכלל במדד ברמתו, מנוכה עונתיות ומוחלק.

[3] מכיוון שהלמ"ס הפסיק לפרסם נתונים חודשיים על התחלות הבניה, החל מיולי 2016 שונתה שיטת חישוב רכיב התחלות הבניה במדד. הרכיב מחושב בתדירות רבעונית והשינוי (באחוזים, מנוכה עונתיות) מיוחס לחודש האחרון ברבעון עבורו פורסם.

המשכנתאות בחודש דצמבר התקרבו ל-6 מיליארד שקל. שיא של מעל 3 שנים.

בדצמבר 2018 נלקחו משכנתאות בסכום העולה על 5.8 מיליארד שקל – גידול של כ-15% לעומת החודש המקביל ב-2017.  בנובמבר 2018 הסתכמו המשכנתאות ב-5 מיליטארד שקל.