מה מצאה דלק רכב בזבל?

מאיפה יגיע הכסף לרכישת ורידיס? מה יקרה למאזן דלק רכב,  והאם גיל אגמון מורווח בעסקת חייו?

(הטור התפרסם בגלובס)

אתחיל דווקא בתשובות – דלק רכב רוכשת את ורידיס ב-1 מיליארד שקל, והיא תמנף את עצמה באופן משמעותי מאוד – מעבר למימון של ורידיס עצמה, דלק רכב תצטרך 1 מיליארד שקל בשעה שההון שלה כמעט 40% מתחת ל-1 מיליארד – היא מתמנפת יותר מההון. אז נכון שדלק רכב היא חברה שמייצרת מזומנים (ממוצע כ-300 מיליון שקל בשנה מפעילות שוטפת), ועדיין – 1 מיליארד שקל זה ממש לא פיקניק בשבילה.

אז המאזן שלה יתנפח – אפילו מאוד.

ושאלה שלישית – גיל אגמון מסתבר לא ממש מורווח מהמעבר ממנכ"ל על בדלק רכב לעמדת בעל השליטה בקבוצה. החברה מרוויחה, איתנה, מחלקת דיבידנד שמן כמעט מדי שנה (עכשיו, על רקע הרכישה, זה נעצר), אבל כנראה שהוא רכש ביוקר.  הטבלה לא משקרת

 

שנה חלוקה באגורות למניה
2011 415
2012 200
2013 480
2014 350
2015 970
2016 295
2017 355
סה"כ חלוקה 3065
מחיר מניה 2650
סה"כ ערך 5715
רכישת המניות לפני 7 שנים 5000

דלק רכב מתנדנדת

בחודשים האחרונים דלק רכב בסערה. הנהלת החברה טלטלה את המשקיעים במניות דלק רכב כשהודיעה על כניסה לתחום איכות הסביבה. מיד החל סנטימנט שלילי עמוק שהביא לירידה של 25% במחיר המנייה, איבוד של 700 מיליון שקל מהערך של החברה – שימו לה, דלק רכב רוכשת פעילות ב-1 מיליארד שקל ומאבדת 700 מיליון שקל – חוסר אמון מוחלט של השוק, אבל זה חלף.

 בשבועות האחרונים, המניה החזירה את רוב הירידה – השוק מעכל את ההודעה ו"מקבל" את החלטת ההנהלה.

שמדברים על הנהלה בדלק רכב מתייחסים בעיקר לגיל אגמון. המנכ"ל המיתולוגי של דלק רכב שלפני שבע שנים הפך להיות בעל השליטה בחברה אחרי ששילם לקבוצת דלק 1 מיליארד שקל במזומן. אגמון מימן את הרכישה בהלוואות כשמולן המניות שרכש (22%) והמניות שצבר לאורך הדרך (כ-16.4%).

אז אגמון ויתר המנהלים בחברה והדירקטוריון של דלק רכב החליטו ללכת על עסקת ענק (גם עבור דלק רכב הגדולה) שלא קשורה לפעילות השוטפת – דלק רכב מומחית בלייבא רכבים (מאזדה, פורד, BMW) רוכשת חברה בתחום איכות הסביבה, ועוד בסכום של 1 מיליארד שקל. עסקה מפתיעה, אפילו תמוהה.

דלק רכב מחפשת אוצר בזבל

העסקה הזו, תשנה מהקצה אל הקצה את דלק רכב.  החברה צפויה להשלים בחודשים הקרובים את רכישת השליטה (70%) בורידיס (ואוליה ישראל לשעבר) שעוסקת בתחום איכות הסביבה, ובמילים קצת פחות נעימות – עוסקת בזבל. מדובר על קבוצת חברות שבין היתר אוספות את הזבל, ממיינות את הזבל, מטמינות את הזבל וממחזרות את הזבל. בנוסף יש פעילות נוספת – התפלת מים ופעילות אנרגיה. אז לא ברור עדיין מה מצאה דלק רכב בזבל, אבל אחרי ההלם הראשוני בשוק (והתגובה האלימה המניה), השוק החליט לתת קרדיט לאגמון.

ורידיס מכרה בשנת 2016 (המידע המבוקר שפרסמה דלק רכב) בכ-887 מיליון שקל. הרווח התפעולי הסתכם ב-113 מיליון שקל והאבידה הגיע ל-25.6% ממחזור ההכנסות (כ-230 מיליון שקל). תוצאות לא רעות, וצפוי שהחברה צחה גם לתוך 2017. גם המאזן שלה נשען על הון משמעותי – 372 מיליון שקל, אך המינוף גבוהה – היקף ההתחייבויות מסתכם ב-1.8 מיליארד שקל (נתונים לסוף 2016).

רכישת ורידיס נועדה אליבא אגמון לנצל הזדמנות עסקית במטרה לגוון את הפעילות של דלק רכב. אך אי אפשר להתעלם מהיקפה המשמעותי שעלול להכביד על דלק רכב – ורידיס נרכשת תמורת קרוב ל-1 מיליארד שקל – מאיפה יגיע הכסף?

מאיפה יגיע הכסף לרכישה?

ובכן ההון העצמי של יבואנית הרכב מסתכם (נכון לסוף 2017) ב-667 מיליון שקל, כלומר דלק רכב משקיעה יותר מהונה בתחום החדש. קופת המזומנים של דלק מסתכמת ב-23 מיליון שקל בלבד, כשמנגד בצד ההתחייבויות, לחברה יש חובות פיננסיים גבוהים – 682 מיליון שקל לזמן קצר; 139 מיליון שקל לטווח ארוך. כלומר, אין לה בקופה חלק משמעותי מהסכום שהיא אמורה לשלם.

ומכאן שדלק רכב תצטרך לממן את העסקה הזו דרך בנקים, גורמים פיננסים (ואולי גיוסים בבורסה). מתוך ה-1 מיליארד שקל שהיא צריכה לארגן ,100 מיליון שקל יהיו בהלוואות מוכר (המוכרת של ורידיס תיתן הלוואה של 100 מיליון שקל). אך מעבר לכך, החברה תצטרך מימון פיננסי. זה יהפוך את המאזן של החברה לממונף הרבה יותר מהמצב הקיים. במצב הנוכחי הון של 667 מחזיק מאזן של 2.5 מיליארד שקל, אבל כדי לסגור עסקה דלק רכב צריכה התחייבויות נוספות של כ-1 מיליארד שקל, כלומר המאזן כבר יעלה ל-3.5 מיליארד שקל, וזה עוד מבלי לקחת בחשבון את האיחוד של ורידיס.

ורידיס סוחבת בעצמה חוב של 1.8 מיליארד שקל, והסכום הזה יתחבר לדוחות המאוחדים של דלק רכב, כך שהמאזן שלה עלול להגיע לסדר גודל של 5 מיליארד שקל, וזה כבר מבטא סיכון גדול מאוד – הון דק מחזיק מאזן עמוס בהתחייבויות פיננסיות. זה עוד לא אומר שהעסקה לא טובה, זה אומר שהסיכון הפיננסי גדל, אבל בהתאמה גם הסיכוי/ פוטנציאל גדל. סיכון וסיכוי הולכים יד ביד. כאשר הסיכון גדל בגלל מינוף, אז הרי שאותו המינוף עובד לשני הצדדים – אם תהיה הצלחה, אז זו תהיה הצלחה בריבוע, ואמחיש – במינוף של 10, רווח של 1% הופך לרווח של 10% – זה צד הסיכוי פוטנציאל, בעוד שהפסד של 1% מתורגם להפסד של 10% – זה צד הסיכון.  עסקת ורידיס מגדילה את הסיכון ויוצרת סיכוי להשבחה.

מקור מימון חשוב לעסקה הוא תזרימי המזומנים השוטפים. דלק יודעת לייצר מזומנים – בשנה האחרונה ייצרה החברה כ-490 מיליון שקל, והרוויחה כ-350 מיליון שקל. כלומר, באם הקצב יישמר דלק תוכל להשיג מימון (או להחזיר את המימון בגין הרכישה) ממקורותיה העצמאיים בתוך שנתיים שלוש, וזה הישג גדול.

במקביל להישענות על התזרים והרווח העתידיים, הנהלת דלק רכב עצרה את הדיבידנדים הנדיבים והסיבה ברורה – לעצור את העברת המזומנים לבעלי המניות, להגדיל את הקופה של החברה לצורך רכישת ורידיס.

אז אולי עוד שנתיים, שלוש, לא נבין בכלל שהחברה התמנפה פי שתיים לצורך העסקה הזו,, אך בינתיים יש לחברה ולגיל אגמון משוכה לא פשוטה לעבור.  אגמון עצמו עבר את העסקה הגדולה הראשונה בהצלחה, אבל לא כזו גדולה.

העסקה הראשונה  של אגמון – לא להיט

 שבע שנים עברו מאז שגיל אגמון המנכ"ל המצליח של החברה הפך להיות הבעלים של החברה. אגמון, רכש אז 22% ממניות דלק רכב תמורת 1 מיליארד שקל  (כשבנוסף הוא החזיק במניות נוספות בשיעור של 16.4%). הוא רכש את המניות במחיר של 50 שקל למניה, ושימו לב מה קרה מאז – חולק דיבידנד מצטבר של 30.65 שקל, והמניה נסחרת ב-26.5 שקל, ובסה"כ הערך של אגמון מסתכם בכ-57 שקל – יש כאן רווח (במיוחד בהינתן שהדיבידנדים הוחזרו לאורך כל השנים (ראו טבלה), ועדיין בהינתן הריבית על המימון, הרי שמדובר בערך באיזון. למרות המספרים היפים של דלק רכב, למרות התזרים המשמעותי , למרות הדיבידנדים הנדיבים, עסקת הרכישה של אגמון לא התבררה כעסקה מוצלחת, ואולי זו הסיבה שאגמון הולך על עסקה אחרת – אולי הוא מבין שתחום ייבוא הרכב זה לא העתיד (במיוחד על רקע הטכנולוגיות המהפכניות לרבות רכב אוטונומי), וכדי לשחזר את הרווחים הלא נורמליים של החברה, צריך לעשות עסקה שנראית על פני לא נורמלית.

 

אחת הרעות החולות של תעשיית קרנות הנאמנות נשארה האפשרות הפשוטה למחוק היסטוריה: משנים מדיניות, מחליפים קטגוריה, והתשואה החלשה נעלמת מהמסך. זה עובד כך – פותחים הרבה קרנות בכל קטגוריה, ואז מכוונים לאסטרטגיות שונות בידיעה שסיכוי טוב שיהיו כאלו שיבלטו בקטגוריה ויהיו כאלו שיאכזבו.

ולהמחשה – תדמיינו (וזה מקרה תיאורטי בלבד) שמנהל קרנות מסוים יקים 4 קרנות אקטיביות שונות (קרנות מנהלות ולא מחקות מדדים) תחת הקטגוריה של ת"א 125 – בקרן אחת תהיה חשיפה גדולה למניות פיננסים; בקרן השנייה תהיה חשיפה גדולה למניות תרופות, בקרן שלישית החשיפה למניות תהיה רק 50%, ובקרן הרביעית החשיפה תהיה 120% (דרך אופציות ונגזרים). הקרנות האלו אמנם באותה הקטגוריה, אבל ברור לחלוטין שהם יספקו תשואות שונות לגמרי כשיש סבירות טובה, שבין הקרנות האלו, תהיה נציגות בצמרת הקטגוריה ומנגד גם בתחתית.

התרגיל של מנהלי הקרנות

בעצם מנהל הקרנות כאן הולך על בטוח – המטרה שלו להגיע לדירוגים הגבוהים במערכות הבנקים, וברגע שהוא "מהמר" על כמה כיוונים וכמה חשיפות, הסיכוי להגשים את המטרה גבוה. אלא שזו כמובן לא חוכמה, זו אפילו הטעייה, במה באמת מאמין מנהל הקרן – בחשיפה גבוה או נמוכה; במניות התרופות או במניות הפיננסיים?

הבלבול הזה רע למשקיעים בקרנות, וטוב למנהל הקרנות – הוא מגיע לדירוג טוב במערכות הבנקים, וזו חזות הכל, ברגע שכובשים את הדירוג, יועצי ההשקעות בבנקים מזרימים לקרן את כספי הלקוחות שלהם – כספים חדשים, כספים מקרנות שירדו בדירוג. ככה הקרן מתנפחת ומתנפחת, וזו המטרה – קרן גדולה משמעה דמי ניהול גדולים יותר.

אלא שיש "גיבנת" – מה אם הקרנות הלא טובות (בלשון המעטה). ובכן, תתפלאו – בחסות רשות ניירות ערך, ניתנת למנהל הקרן לשנות את מדיניות הקרן ואז נמחקת ההיסטוריה של הקרן. פשוט – קרנות לא טובות, אפשר (וזה קורה בפועל!) לשנות להן מדיניות, להעביר אותן לקטגוריה שונה, ולמחוק להם את ההיסטוריה.

שאלות ותשובות

? איך מנהל קרנות יכול למחוק היסטוריה לא טובה?

לפי המדריך, באמצעות שינוי מדיניות או מעבר של הקרן לקטגוריה אחרת, כך שהתשואה החלשה כבר לא מוצגת לצד המתחרות. המשקיע שמסתכל רק על הטבלה הנוכחית לא רואה את ההיסטוריה המלאה.

? למה פתיחה של כמה קרנות באותה קטגוריה מעוררת חשד?

לפי המדריך, הקרנות האלה מכוונות לאסטרטגיות שונות, ולכן סביר שחלקן יגיעו לצמרת הקטגוריה וחלקן לתחתית. לקרנות החלשות אפשר לשנות מדיניות או קטגוריה, וכך ההיסטוריה שלהן נמחקת.

? למה מעבר קטגוריה של קרן עלול להטעות?

לפי המדריך, כשמשנים מדיניות ומחליפים קטגוריה, התשואה החלשה נעלמת מהמסך. כך מנהל הקרן נשאר עם הקרנות הבולטות, שמביאות לו גיוסים.

? מה היתרון של גופים שאינם משנים מדיניות?

כשהמדיניות יציבה, אפשר לבחון את ביצועי הקרן לאורך זמן באופן הוגן. כך המשקיע יודע מה הוא קונה.

? מה לבדוק כדי לא ליפול בתרגיל של מחיקת היסטוריה?

לפי המדריך, בודקים את תאריך הקמת הקרן ומחפשים שינויי מדיניות או מיזוגים. משווים את הביצועים למדד ייחוס ובודקים גם את דמי הניהול.

? למה שינוי מדיניות פוגע במשקיע?

לפי המדריך, מעבר לכך שההיסטוריה הלא טובה נמחקת, המשקיע עלול למצוא את עצמו בקרן ברמת סיכון אחרת לגמרי, למשל קרן מעורבת או מנייתית במקום קרן אג"ח. זו לא ההשקעה שהוא התכוון אליה.

? למה טבלת תשואות עלולה להטעות?

לפי המדריך, טבלת תשואות מציגה רק את הקרנות ששרדו. לכן כדאי לשאול גם מה קרה לקרנות שנעלמו או שינו את שמן ואת מדיניותן.

ולהמחשה – נניח שהקרן עם החשיפה הנמוכה (הקרן השלישית) היתה גרועה בביצועים. אז מנהל הקרן יכול לקבוע שהמדיניות החדשה של הקרן תהיה פיזור ההשקעה בין מניות לאג"ח, תחת קטגוריה (ומדד ייחוס) אחרים לגמרי. ההיסטוריה תיעלם, וכך בעצם יכול מנהל הקרן להישאר עם הקרנות הבולטות, אלו שמביאות לו גיוסים.

איך לזהות שינוי מדיניות בקרנות?

אז החלטנו להרים את הכפפה. ב-2019 הבטחנו לעקוב מדי חודש. המעקב הזה לא חי כטבלה מתעדכנת. התרגיל חי – אתם בודקים בעצמכם אם הקרן שלכם החליפה מדיניות. אגב, חשוב להדגיש שיש מצבים של שינוי מדיניות טכני – בגלל שינוי במדדים, או שינוי מדיניות אמיתי – בגלל גישת השקעה אחרת.

אנחנו ננתח את שינוי המדיניות ונבהיר לכם הגולשים האם מדובר בתרגיל או מהלך אמיתי או טכני של מנהל הקרן.

בינתיים נוכל לספר לכם את הנתון המפחיד הבא – מתחילת השנה היו עשרות שינויי מדיניות, כאשר הקצב השנתי שצוין אז היה כ-80. זה, לא מפקד 2026. בדקו דיווחים חיים, בלי להיתקע על המספר הישן. חלק משמעותי משינוי המדיניות האלו הם שינויים קלים או שינויים טכניים, ועדיין יש עשרות טובות של שינוי מדיניות בשנה (קרוב ל-50 בממוצע של השנים האחרונות) שנעשים כנראה כדי לצאת מהרשימה, כדי לצאת מהקטגוריה, כדי להסתיר ולהעלים את ההיסטוריה (את התשואות החלשות).

ילין לפידות, אלטשולר שחם ואנליסט – לא משנות מדיניות

נתחיל עם המחמאות. בתי ההשקעות – ילין לפידות, אלטשולר שחם ואנליסט כמעט ולא שינו מדיניות לפי ה מ-2019. זה לא תו איכות כעת – בדקו את הקרן הספציפית. הם לא פועלים בשיטה המתוארת למעלה. אגב, זה לא מפריע להם להיות דווקא בצמרת הביצועים של תעשיית הקרנות (בשנים האחרונות), וזה מלמד שנראה שכדאי להתמקד בביצועים ולא בתרגילים.

הראל, פסגות ומגדל – משנות מדיניות

בצד החברות שמשנות יחסית הרבה את מדיניות ההשקעה בקרנות שלהן ניתן למצוא את הראל, פסגות ומגדל. מנהלי הקרנות בגופים האלו שינו אז מדיניות ביותר מ-10 קרנות (כל אחד מהם) ומחקו את ההיסטוריה של התשואות. גם את תחילת השנה הם פתחו בשינויים לא מעטים.

עוד בנושא: קרנות עוקבות – מה הן והאם הן יביאו את הבשורה לתעשיית קרנות הנאמנות, קרנות נאמנות – ככה מנהלי הקרנות "עובדים" עליכם, וככה תוכלו להיזהר!.

השאלה הגדולה היא למה מאפשרים למנהלי הקרנות להפעיל את "המחק" ולמחוק את ההיסטוריה. התרגיל הזה ביודעין פוגע במשקיעים הקטנים, כשמעבר לכך תחשבו גם על הנזק המצטבר שעלול שינוי מדיניות לגרום – המשקיע הלך לישון עם קרן אג"ח והתעורר עם קרן מעורבת, קרן מנייתית ברמת סיכון שונה לחלוטין. זה לא מה שהוא התכוון להשקיע בו. אז נכון, הבנקים שולחים מכתבים מעבירים מיילים, הם אמורים לעדכן את הלקוח בשינוי מדיניות בקרן. אלא שבפועל הרבה מאוד מהתכתובות האלו לא מגיע ליעדן, וגם אם מגיע, זה לא ממש ברור למשקיע הקטן.


ממוצע דמי הניהול בקרנות הנאמנות – ככה תדעו אם אתם…פראיירים


קרנות מחקות – האם כדאי?עמלת הפצה בקרנות נאמנות – מה זה? ואיך זה מתגלגל לכיס שלנו?קרנות עוקבות – מה זה? והאם הן יביאו את הבשורה לתעשיית קרנות הנאמנות


כללי ההשקעה של וורן באפט


ככה תבחרו קרן נאמנות – בדקו את דמי הניהול שלא יחסלו את התשואה!


HON TV

X  אישר חלוקות דיבידנד באי.די.בי אחזקות בלי לדעת מה זה ערך נכסי נקי ובלי לדעת מה לא כולל תזרים מזומנים עתידי; הוא גם לא שאל שאלות, הוא סמך על נוחי, הוא מנהל אצל נוחי – אז מה ציפיתם שהוא יעשה?

"למה זה באות א', למה אי.די.בי אאאאחזקות?" שאל אותי פרופ' אמיר ברנע כשהצגתי את הנתונים על הערך הנכסי של הקבוצה. זה היה שנים בודדות לפני שאי.די.בי קרסה סופית, והכותרת של הסדנא היתה – "אי.די.בי אחזקות – מת מהלך". כן, בבורסה אמנם היו לקבוצה חיים, השווי אפילו היה משמעותי, ובכל זאת, כל מי שקצת בדק הבין שמדובר במת מהלך, ובמקרה הטוב חולה אנוש שרק נס יציל אותו.

אבל את פרופ' ברנע הקפיצה העברית –  למה זה אחזקות בא' ולא החזקות בה'; והאמת היא שהוא צודק – אחזקות זו טעות היסטורית ברישום של החברה, בפועל אין דבר כזה אחזקות, צריך היה להיות החזקות. אבל לא ידעתי את זה אז, ולכן ברחתי בזריזות לנושא המרכזי – הערך הנכסי של הקבוצה. במספרים "שחיתי" יותר טוב.

ערך נכסי הוא נוסחה פשוטה שבעצם בודקת שווי – הערך של הנכסים בחברת החזקות בניכוי החובות של החברה ובניכוי הוצאות מטה מהוונות ומיסים, זה הערך הנכסי הנקי. אפשר להרחיב ולהתפלפל האם הנכסים מוצגים לפי ערך שוק או ערך כלכלי? כמה הוצאות מטה יש להוריד? ועוד. אפשר וצריך להתייחס לערך האופציה (חברת החזקות היא שקולה לאופציה על הנכסים שלה), אבל הבסיס של השיטה הזו הוא שווי נכסים פחות חובות. הערך הנכסי של אידיבי היה אז (במועד ההרצאה) מינוס של מיליארד שקל (פלוס מינוס).

מאז עבר הרבה על קבוצת אי.די.בי, ואפילו ספר ("גאון ושבר") לא מספיק לתאר את כל האירועים שעברה הקבוצה ובעליה הדומיננטי – נוחי דנקנר. נראה שהגיע הזמן לכרך ב', ובכרך הזה יככבו הדירקטורים של הקבוצה. הכרך הזה יהיה ספר לימוד, ספר חובה לכל דירקטור, לא בגלל שיש בחינה על מנת להיות דירקטור. אלא כי זה יהיה בית הספר הכי טוב לדירקטורים. כן, עיזבו קורסים וסדנאות שאמורים להכשיר אתכם לדירקטורים, זה אולי מוסיף, זה חשוב להבנת הפרוצדורות בפירמה, הנהלים, התקנות; זה טוב למינגלינג. אבל, חבל על הכסף – בסופו של יום הדברים הנחוצים ביותר לתפקיד הם היגיון בריא, יושרה, עמוד שדרה ויכולת עמידה בפיתויים. הבעיה היא שאם יש לכם את התכונות האלו אתם יכולים להיות דירקטורים מצוינים, רק שאף אחד לא ייקח אתכם. בעלי השליטה מעדיפים פודלים ממושמעים.

זה הולך להשתנות – התביעה להשבת הדיבידנדים באי.ד.בי אחזקות, וסכום הפשרה שנקבע – 175 מיליון שקל (בהמשך ל-55 מיליון שקל פשרה עם משפחות מנור ולבנת שהיו בעלי מניות באי.די.בי), משנים את כללי המשחק. הדירקטורים באי.די.בי יצטרכו להשיב לקבוצה כספים מכיסם, וזה אחרי שהם (תבחרו את המילים המתאימות) – התרשלו, הונו, מעלו בתפקידם, רימו, עצמו עיניים.

אבל לפני העלילה והעדות (התיאורטית של דירקטור במשפט שלא נמשך), אני חייב בגילוי – ליוויתי  את התביעה בהיבט כלכלי/חשבונאי/שוק הוני, לצד פרופ' ירון זליכה. עם זאת, כמובן שהכתוב כאן הוא על דעתי בלבד.

ובחזרה לסיפור – הדירקטורים באי.די.בי כנראה לא ישנו טוב בלילות שלפני הפשרה. אילו לא הייתה פשרה הם היו עולים לדוכן העדים, ולמרות המעמד שלהם, הניסיון והרהיטות, הם היו מגמגמים. התובע, לא נעים להגיד – היה "עושה מהם קציצות". וכאן שאלה חשובה – האם היה צריך להמשיך עם המשפט, כדי להגיע לחקר האמת? יש לדעתי מניעים לכאן ולכאן. אולי "זכות הציבור לדעת"  תומכת בהמשך משפט, אבל פשרה של 175 מיליון שקל לא הולכת ברגל (230 מיליון יחד עם הפשרה מול משפחות מנור ולבנת). זה הישג גדול, במיוחד שבמשפט כמו במשפט, אי אפשר לדעת מה תהיה התוצאה.

אז פספסנו את העדות של הדירקטורים, אבל בואו נשחק קצת בדמיון. הפעם זה כנראה לא יהיה קשה –  מצד אחד עורך הדין של התביעה, מצד שני מרX , דירקטור באי.די.בי אחזקות.

השופטת: "אדוני מבקש להגיד את שמו…"

עורך דין התביעה: "שלום מרX , זה נכון שעורכי הדין הכינו אותך לעדות?"

X: "נפגשתי עם עורכי הדין ושוחחנו על העדות".

עורך דין התביעה: "הם הכינו אותך לשאלות מסוימות?"

השופטת: "אז הם הכינו אותו, למה חותר אדוני?"

עורך הדין: "אני רוצה להדגיש, גברתי השופטת, שהדירקטורים הוכנו לעדות ולחקירה והונחו לענות באופן מסוים. אבל, אתקדם – מר X  האם היית נוכח בישיבת הדירקטוריון ב=28 במארס 2010 בקשר לחלוקת דיבידנד בסך של 180 מיליון שקל?"

X: "הייתי נוכח בכל הישיבות של הקבוצה".

עורך דין התביעה: "מהפרוטוקול, אני רואה שדווקא בישיבה הזו לא היית נוכח פיזית"

X: "הייתי נוכח, אם לא פיזית אז בטלפון, השתתפתי בכל הישיבות".

עורך דין התביעה: "בטלפון, כן היית נוכח בטלפון. אז ראית את  הנתונים שהציגה החברה לצורך ביצוע החלוקה?"

X: "כן, קיבלתי אותם במייל".

עורך דין התביעה: "כמה זמן לפני הישיבה קיבלת אותם?"

X: "אני לא זוכר".

עורך דין התביעה: "עברת על החומרים האלו והנחת את דעתך שניתן לחלק דיבידנד של 180 מיליון שקל?".

X: "כן, עברתי על החומר, ועל פי הנתונים היה ניתן לחלק דיבידנדים".

עורך דין התביעה: "על סמך מה אתה קובע זאת?"

X: "לחברה היה ערך חיובי, היה תזרים חיובי קדימה, לא היו בעיות פיננסיות שלא מאפשרות חלוקת דיבידנד".

עורך דין התביעה: "מה זה ערך חיובי?"

X: "היה לה ערך – הנכסים שלה היו גבוהים מההתחייבויות".

עורך דין התביעה: "לפי איזו שיטה הוצגו הנכסים?"

X: "היו כמה שיטות, בכולן היה ניתן לחלק את הדיבידנדים בלי בעיה".

עורך הדין: "אז מהערך הנכסי גזרת שניתן לחלק דיבידנד?"

X: "מזה ומהחומר של החברה. היו לחברה רווחים ראויים לחלוקה, ולא היה קושי משפטי וכלכלי לחלק"

עורך דין התביעה: "כדי לחלק דיבידנד, עליך לבדוק באופן אקטיבי שחלוקת הדיבידנד אפשרית – שהחברה תוכל לשרת את חובותיה בעתיד, צריך לבחון את התזרים העתידי, את הערך הנכסי הנקי  – בדקת?".

X: "קיבלנו נתונים מהחברה ולא היתה בעיה לשרת את החוב"

עורך דין התביעה: "בדקת את הנתונים מהחברה?"

עורך דין הנתבע: " כבוד השופטת, התובע פשוט מציק לעד, זה לא לעניין, הוא מסביר שאלו נתונים מהחברה, מה התובע רוצה".

שופטת: "תמשיך בבקשה…"

X: "אלו נתונים של החברה, מה יש לבדוק".

עורך דין התביעה: "בדקת האם הנתונים שנמסרו לך נכונים? האם התזרים העתידי הגיוני? האם ההנחות של חישוב הערך הנכסי סבירות? האם הנכסים שנלקחו הוצגו בשווי כלכלי או שווי מנופח?, האם נעשו דיסקאונטים מטעמי שמרנות על הנכסים, האם נלקחו הוצאות עתידיות והוצאות מטה?"

X : "קיבלנו נתונים מהחברה ולא היתה בעיה לשרת את החוב"

עורך דין התביעה: "היו לך שאלות על החומרים שקיבלת?, משהו היה לא ברור?".

X: "החברה מציגה בפרוט והחומר היה ברור. ברור שאפשר היה לחלק דיבידנדים".

עורך דין התביעה: "אפילו לא שאלה אחת? בכל החלוקות שהיו".

X : "אני הבנתי את המצגות של החברה".

עורך דין התביעה: "דירקטורים אחרים שאלו שאלות?".

X : "אני לא זוכר, שאל אותם".

עורך דין התביעה: "בדקת את הערך הנכסי הנקי, על מה הוא מבוסס?"

X: "בדקתי את מה שהחברה הציגה. הוא מבוסס על הערך של החברות התפעוליות".

עורך דין התביעה: "אז לא חישבת בעצמך; לא שאלת שאלות? למה למשל להתבסס על ערך החברות התפעוליות, הרי לאידיבי אחזקות יש חברה אחת זהו – אידיבי פיתוח – למה לא לקחת את השווי הנקי שלה ואז להוריד חובות של אחזקות, וכך להגיע לערך נכסי נקי?

X : "אני לא מומחה להערכות שווי, מהחומרים של החברה ברור שניתן לחלק דיבידנד. החברה הסבירה שיש שתי שכבות של אחזקה, ובכל שיטה היה אפשר לחלק".

עורך דין התביעה: "כן, ואתה אומר את זה בלי להבין מה זה ערך נכסי נקי, ובלי לבדוק את זה. האם היתה התייחסות לנכסים לא סחירים בערך הנכסי הנקי?"

X: "אתה סתם מנסה לפגוע בי. כן, לקחו את הנכסים הלא סחירים בחשבון".

עורך דין  התביעה: "לפי איזה שווי, בדקת את השווי?".

X: "תראה אתה סתם מטריד ומציק לי, אני דירקטור מנוסה כבר 45 שנה בחברות גדולות במשק. מה אתה רוצה להגיד שאני לא דירקטור טוב, שלא פעלתי נכון. זה שטויות. עשיתי את עבודתי נאמנה".

עורך דין  התביעה: "מר X  כולנו מכבדים אותך, אבל נחזור לעניין – לפי איזה שווי, בדקת את השווי של הנכסים הלא סחירים?".

X:"אני לא זוכר את השווי. אני לא בודק מספרים של החברה. החברה לא עובדת עליי, אני בודק בהינתן מה שקיבלתי אם זה אפשרי לחלק דיבידנד".

עורך דין התביעה: "אתה יודע, אם ההצגה של החברה מנופחת, אז נשענת על מספרים לא רלבנטיים. אם החברה רושמת רק את התזרים הקרוב, אז החלטת על דיבידנד שנשען על נתונים חלקיים – יש תשלומי חובות גדולים מעבר לשנה ולשנתיים הקרובות. למה לא בדקת את זה או לכל הפחות למה לא הבאת מומחה? – יש לך זכות כזו אתה יודע, אם לא מבינים אז שואלים, ואף לא שאלה בכל החלוקות?

X :"אני דירקטור עשרות שנים, אני יודע מה זה להיות דירקטור. אתה סתם חכם בדיעבד, הכל אז היה בסדר".

עורך דין התביעה: "יהיה בסדר – זה מה שאמרו לכם. אתה צריך לוודא שהכל בסדר. אתה צריך לשאול, אפילו חייב לשאול – מה זה ערך נכסי נקי? האם מתייחסים לשווי הנכסים (החברות המוחזקות) לפי שווי שוק או הערך בספרים? איך מעריכים את הנכסים הלא סחירים? האם מתייחסים להוצאות מטה שוטפות  ולמיסים?  האם מתייחסים לחובות לטווח של שנה שנתיים או לתקופה ממושכת יותר? אם היית שואל, לא היית פה היום".

הדמיון כאן כנראה לא מאוד רחוק מהמציאות, אם כי בפועל, אם היתה חקירה, היו כמובן ירידות לפרטים – לכל חלוקה בנפרד, לכל סכום ונתון. כך או אחרת, החקירה התיאורטית מוצתה – הדירקטורX  לא ידע, לא הבין, לא שאל (וגם לא היה באמת נוכח). הדירקטור X  היה בובה של הבעלים בגלל שהוא היה תלוי בו, הוא קיבל ממנו כסף (הרבה כסף) בתפקידו ובתפקידים אחרים. הרגולטור צריך לקבוע חד משמעית שבדירקטוריון יהיו כך וכך אנשים (אחוז מההרכב) שלא יהיו תלויים כלל בבעל השליטה. הניסיון הזה מלמד שדירקטור תלוי לא ממלא את חובתו.

אבל השיעור האמיתי הוא לדירקטורים. אחרי המקרה הזה, נראה שהדירקטורים ישנו את ההתייחסות שלהם לעצמם, הם פשוט יתנו לעצמם יותר כבוד, הם כבר יהיו פחות פודלים. הם יבינו שהכיבודים גדולים כקטנים באים, במקרים לא מעטים, לטשטש את הדעת שלהם, לשים אותם בכיס של הבעלים. עכשיו הם יוכלו להגיד – מה השתגעתי? בשביל כמה פינוקים, להגיע לבית משפט? זה כנראה האיום הפרקטי הגדול על דירקטורים, ועכשיו הוא משמעותי ורלבנטי יותר, וסנונית ראשונה היתה עם ההתפטרות של יהלי שפי ודוד ברוך מתפקידם כדירקטורים באקסטל שמתכוונת לחלק  לבעל השליטה גארי ברנט דיבידנד של 75 מיליון דולר.

וחוץ מזה, כדי שדירקטורים יתפקדו כמו שצריך, יש מקום לדעתי להפחית את רף הביטוח על דירקטורים שיקחו ויקבלו אחריות – לא על הכל, על טעויות לא סבירות ורשלנות שלהם. הביטוח בפשרה של אי.די.בי עמד על 140 מיליון שקל. מי שילם את הביטוח באופן שוטף? החברה – כלומר, בעלי המניות של החברה מימנו דירקטורים שלא דאגו לחברה, אלא לבעל השליטה. אבסורד. אז אמנם יש מקום לביטוח, אבל חלקי יותר.


ובהמשך לטור בשבוע שעבר על אלביט מערכות שרוכשת את תעש. הדגשתי שזו עסקה טובה לאלביט ועסקה טובה לנו האזרחים, גם כי חברות ממשלתיות צריכות לעבר לידיים פרטיות, והטענה שאלביט מערכות הגדולה תנצל את כוחה מול מערכת הביטחון, גם אם היא נכונה היא קטנה ואפילו שולית ביחס לערך הגדול בהעברת חברות לא יעילות לגופים למטרת רווח.

בתעש נפגעו מאוד מהכתבה – בעיקר מכך שטענתי שחברות ממשלתיות רקובות מהשורש (אולי הביטוי נשמע רע, אבל הכוונה ברורה – ואני עומד מאחוריה). בתעש גם טענו  שהנתונים חלקיים. הנתונים על תעש בכתבה – מכירות של 1.5 מיליארד שקל, צבר של 7.4 מיליארד שקל, הם נתונים שהיו בידי האנליסטים ורלבנטיים לפעילות שאלביט להערכתם תקלוט. אך בתעש טוענים שהמכירות הרלבנטיות גדולות הרבה יותר מכיוון שאלביט תמשיך לתפעל את עשות (חברה בת) ואת תחום התחמושת הקלה, ואז הנתונים הם מכירות של 2.2 מיליארד שקל וצבר של 8.4 מיליארד (בדוח 2016). אוקיי זה מצוין לאלביט, אם אכן תפעל כך – זה כמובן מחזק את כדאיות העסקה, ובאותה הזדמנות – מה עם הנתונים העדכניים?


הכותב סיפק ליווי כלכלי/ חשבונאי/ שוק הוני לתביעה בתיק הדיבידנדים באי.די.בי.

הכותב מרצה בניתוח דוחות כספיים והערכות שווי, חשבונאות ושוק ההון ומספק חוות דעת וייעוץ בתחומים אלה. בכל מקרה, אין לראות בכתבות אלה משום עצה ו/או המלצה לרכישה או למכירה של ני"ע. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו, אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו. 

אלביט מערכות עולה בבורסה למרות תוצאות פושרות בשנה האחרונה – למה?

האם עסקת תעש כדאית לאלביט ? האם היא כדאית לנו כאזרחים? ומה הנתון החשוב ביותר בדוחות של אלביט?

 

אני כנראה בעמדת מיעוט, אבל אני לא מתבייש להגיד אותה – אני שמח שאלביט מערכות רוכשת את התעשייה הצבאית. אני חושב שאלביט מערכות צריכה לקנות את רפאל ואת התעשייה האווירית ואת כל החברות הביטחוניות הממשלתיות.

אני חושב שהחברות הממשלתיות רקובות מהשורש, עם ניהול בעייתי, ועובדים רבים שלא באמת עובדים (ויסלחו לי העובדים הטובים). אני חושב שאלביט מערכות שמנוסה בתהליכי השבחה בחברות ביטחוניות כבדות ועמוסות בעובדים, תדע לנער את התעשייה הצבאית, להעביר אותה דיאטה רצינית, ולהציף ערך  – זה לא יקרה מחר בבוקר זה ייקח שנים, אבל אם הנהלת אלביט תעשה את מה שעשתה באלישרא, תדיראן קשר ואל-אופ, אז  זה יהיה "לתפארת מדינת ישראל" ולתפארת הכיס של מיקי פדרמן – בעל השליטה באלביט מערכות (וגם מלונות דן) ואחד מעשירי הארץ.

מסתבר שיש לנו מו"פ בטחוני לא רע בכלל – הפיתוחים של רפאל נמצאים בחזית הטכנולוגיה העולמית, וגם התעשייה האווירית היא שם דבר בעולם וכמובן שגם אלביט מערכות. אבל בעוד השתיים הראשונות מדשדשות האחרונה – אלביט מערכות שהתחילה בקטן, הפכה להיות ענקית של ממש – חברה בשווי של מעל 20 מיליארד שקל, עם מחזור הכנסות של מעל 12 מיליארד שקל בשנה ורווח של 800 מיליון עד 900 מיליון שקל בשנה. התעשייה האווירית אגב מוכרת בסדר גודל של אלביט מערכות, אבל ב-2016 הפסידה כסף וב-2017 תרוויח כנראה פחות מחצי מאלביט מערכות.

 

ההבדל בין אלביט מערכות ליתר החברות הוא פשוט – באלביט מערכות יש ניהול לפי הספר כשהמטרה מקסום רווחים לבעלי המניות, ובחברות הממשלתיות חיים על חשבון משלם המיסים, ולא צריך להגיע ליעדים של מכירות ורווח. אז זו הסיבה שמבחינתי שאלביט מערכות תקנה את כל התעשייה הצבאית בארץ. אם זה היה קורה לפני עשר שנים, היתה לנו היום חברה של 200 מיליארד שקל ולא של 20 מיליארד.

רכישת תעש טובה או מזיקה לנו?  

ואם כך, אז למה אני במיעוט? ובכן, רבים חושבים שרכישת התעשייה הצבאית (תעש) תגרום לכך שאלביט מערכות תהיה חזקה יותר וכוחנית יותר במו"מ מול משרד הביטחון וכך תמכור לנו – למערכת הביטחון המקומית, מערכות במחירים גבוהים, ותעשה עלינו סיבוב. אז ראשית, נכון שלמערכת הביטחון ולצבא יש זיקה לתוצרת מקומית, אבל תחרות זו תחרות, ואם המדינה תקבל הצעה זולה יותר מגוף אחר היא תלך עליה או תכופף את אלביט מערכות שתציע מחיר נמוך יותר. אחרי הכל,  התלות בין המדינה לאלביט מערכות הגדולה והחזקה היא הדדית –  אלביט מערכות היא ספקית גדולה של המדינה, אבל המדינה היא לקוח גדול של אלביט. גם במערכת הביטחון אמורים לדעת להתמקח ולהשיג מחירים טובם במיוחד שהם לקוח משמעותי (מאוד משמעותי ) של אלביט מערכות ותעש.

ובכל זאת – יש בזה כמובן משהו. אלביט מערכות עם תעש, חזקה יותר במו"מ מאשר במצב בו היא ללא תעש. לא בטוח כלל שזה יעזור לה להשיג מחירים גבוהים  יותר, אבל יש אפשרות כזו, אלא שגם אם היא תתממש – גם אם אלביט מערכות תצליח להעלות את המחירים וההכנסות מהמערכת הביטחונית בכמה אחוזים טובים, האמת שזה עדיין עסקה טובה בראייה משקית, והנה החישוב:

אלביט מערכות מוכרת לשוק הישראלי ב-750 מיליון דולר בשנה. תעש מוכרת בשנה (בכל העולם) בנטרול פעילויות שאלביט צפויה למכור אותן (עשות ופעילות התחמושת הקלה) סדר גודל של 1.5 מיליארד שקל (הנתונים מדוחות אנליסטים שפורסמו בעקבות הדיווח על העסקה). לא ידוע מה מה-1.5 מיליארד הן מכירות בשוק המקומי, אבל גם אם נעריך שמדובר בסכום גבוה  – 1 מיליארד שקל, הרי ביחד – אלביט מערכות ותעש מוכרות בכ-1 מיליארד דולר בשנה לשוק המקומי. נניח שהחוזק של אלביט  מול מערכת הביטחון יניב לה כמה אחוזים טובים נוספים למכירות (וכאמור זה כלל לא בטוח), אז מדובר על  20 מיליון, אולי 30 מיליון, ואם היא עושה ממש צחוק ממערכת הביטחון 50 מיליון דולר. זה התשלום העודף של המדינה לאלביט מערכות, זה הנזק שלנו כאזרחים מכך שנעשתה העסקה הזו (אנחנו הרי תמיד משלמים את החשבון).

אבל אם לא היתה עסקה, אנחנו היינו צריכים מדי שנה לממן את החור בתעשייה הצבאית – את ההפסדים של החברה (כן היא מפסידה), את התשלומים לפנסיות של העובדים. המדינה כבר הזרימה כמה מיליארדים לתעש, ואם אלביט לא תרכוש את תעש , אנחנו נמשיך לשלם את החשבון. החשבון הזה בקלות משתווה ל"נזק" שנגרם כתוצאה מהכוח הרב של אלביט מערכות.

וזה לא סוף החשבון – אלביט מערכות חזקה יותר, זה אומר גם חזקה יותר מול מדינות בעולם. אם היא מצליחה להעלות כאן את המחיר (כך הרי הנחנו), אז עכשיו היא אולי תוכל לעשות את זה גם בחו"ל, ואז אנחנו דווקא מרוויחים מכך – אלביט מערכות משלמת כאן מיסים – מס אפקטיבי של 20%, הרווחים על עסקאות בחו"ל, מתורגמות למס מקומי, והופ התועלת מהעסקה כבר עולה באופן משמעותי על הנזק.

למה רוכשת אלביט את תעש?

אלביט הציעה עבור תעש סכום (על פי הדיווחים) של 1.8 מיליארד שקל, בעוד שההערכות היו שתעש תימכר בין 1 ל-1.6 מיליארד שקל – אז אולי המדינה כן יודעת לנהל מו"מ, אם כי לפי דיווחים שונים, אלביט מערכות תקבל מתנות שוטפות (הקלות מס, מימון חלקי מהמוכר, תמורה בגין מכירת הנדל"ן ועוד) שמוערכות בכמה מאות מיליוני שקלים. ועדיין – מה מצאה אלביט מערכות בחברה מפסידה.

ראשית – אלביט רואה כאן סינרגיה ענקית. כשאתם רואים את הדוחות של תעש אתם רואים הפסד; אלביט מערכות מתבוננת במשקפיים שלה. היא לא משקיע פאסיבי, היא רוכשת סינרגטית. היא לא צריכה את הניהול של תעש, היא לא צריכה את השיווק ומכירות של תעש – יש לה בעצמה. היא גם לא צריכה את המפעלים הגדולים של תעש, וגם לא את כל העובדים. קוראים לזה סינרגיה – ההוצאות שהיא  רואה במשקפיים שלה, נמוכות משמעותית מההוצאות בדוחות, היא חוסכת אותן, ואז השורה התחתונה כבר נראית הרבה יותר טוב.

הסינרגיה גם פועלת בשורה העליונה.  אנשי המכירות של אלביט ימכרו עכשיו סל מוצרים גדול יותר, והכוונה להגדיל את המכירות מעבר לצירוף האריתמטי שלהן. כלומר, הסינרגיה בהוצאות ובמכירות, צפויה להשביח את החברה, להגדיל את הרווח. ובכל זאת – אלביט מערכות לא קנתה תוצאות עסקיות, היא קנתה את תעש בגלל נתון אחר לגמרי – צבר ההזמנות.

הנתון החשוב בדוחות של החברות הביטחוניות – צבר הזמנות

הדוחות של אלביט מערכות , תעש ובכלל התעשייה הביטחונית, מעניינים, אבל פחות מהנתון בסקירת המנהלים – צבר ההזמנות, והמחשה – אלביט מערכות סובלת בשנה האחרונה מדוחות יחסית פושרים, ובכל זאת מניית החברה קרובה לשיא עם תשואה של קרוב ל-20% בשנה. הכיצד? ובכן – הכל תלוי בצבר. צבר ההזמנות של אלביט מערכות הסתכם בסוף הרבעון השלישי בכ-7.64 מיליארד דולר, לעומת   6.84 מיליארד דולר בסוף הרבעון השלישי של 2016. הנתון הזה הרבה יותר חשוב מהדוח הכספי עצמו. הצבר הזה שקול ל-3 שנים של מכירות, אין הרבה חברות כאלו שיש להם בצבר מכירות של כמה שנים. הצבר הוא בעצם מכירות עתידיות, הוא יתורגם לדוחות הקרובים ובכלל – לדוחות של השנים הקרובות, וזה חשוב משמעותית מהדוחות עצמם. הרי בסופו של דבר המשקיעים פעלים בהתאם לשאלה – מה יהיה? לא מה היה. ולכן דוחות פושרים משפיעים פחות מאשר גידול בצבר.

וזה מחזיר אותי לשאלה מה מצאה אלביט בתעש? – האם הא מצאה מכירות? כן, אבל צנועות יחסית –  כ-1.5 מיליארד שקל (בהסתמך על אנליסטים שניתחו את העסקה). האם היא מצאה רווחים?   לא. היא מצאה צבר – הצבר של תעש עומד (על פי ההערכות) על 7.4 מיליארד שקל – היא תשלם 1.8 מיליארד שקל בעיקר בשביל הצבר, ועל פניו היא קונה את הצבר בזול. זה לא חישוב מדויק, אבל זו אינדיקציה לאכות העסקה – אלביט מגדילה את הצבר שלה בזכות רכישת תעש בכ-30% (7.6 מיליארד שקל ביחס לצבר קיים של 7.6 מיליארד דולר/26.7 מיליארד שקל) ומשלמת על זה – 1.8 מיליארד שקל שזה כ-9% מהשווי שלה – בקיצור היא משלמת 9% משוויה ומקבלת צבר של 30%. זה נראה כלכלי, וכנראה שזו הסיבה שמניית החברה זינקה בעקבות הדיווח.

רווח חבוי: לאומי מחזיק בנדל"ן שרשום ב-1.3 מיליארד שקל ושווה הרבה יותר 

לאומי בונה על הדיגיטל ומרוויח בנדל"ן: מכר נכס ב-277 מיליון והרוויח 265 מיליון; כמה שווים הנכסים של הבנק? ולמה הנהלת לאומי מודאגת?  

בנק לאומי המנוהל על ידי רקפת רוסק עמינח, דיווח על תוצאות טובות לשנת 2017– רווח של 3.2 מיליארד שקל, אבל ההנהלה שלו מודאגת (ובצדק). המילה הנפוצה ביותר בדוח המלא שפורסם השבוע היא – "סיכון" (עם יותר מ-1,000 אזכורים), והרחק מאחוריה המילה "רווח".

האמת, זה טוב למשקיעים שההנהלה מודאגת – הדאגה משאירה את ההנהלה ערנית, יצירתית, חיה ובועטת. זה עדיף כמובן מאשר להתענג על הרווח הנוכחי ולהירדם בשמירה. הנהלת לאומי חוששת מאוד מסדר עולמי חדש והיא נערכת אליו. כבר לפני כמה שנים, הכיוון הרשמי של לאומי היה – דיגיטל. בשנה החולפת זה התעצם עם הבנק הדיגיטלי "הראשון" – פפר של לאומי, ולמרות שהקהל לא ממש מבין מה ראשוני בפפר? מה הדיגיטל כאן? ומה ההבדל בין הדיגיטל של לאומי לדיגיטל של האחרים, חוץ מהרבה יותר רעש ופרסומות ברחבי המדיה, אי אפשר להתעלם מהאסטרטגיה הברורה של הבנק, לעומת הבנקים האחרים. בלאומי לא מזגזגים, ואומרים במפורש – העתיד בדיגיטל, לא ביחס אישי, לא בסניפים.

בינתיים, אין לדיגיטל אזכור משמעותי בדוחות –  פפר כבר מוזכר (עד לפני רבעון הוא  בקושי הוזכר), אבל יחסית לרעש בחוץ, הוא מוזכר די בצנעה, וללא מספרים –  אתם לא תמצאו  בדוחות של לאומי את התוצאות הכספיות של פפר, וגם לא את קצב הצמיחה? כן תמצאו בדוחות ש-50% מלקוחות פפר הם לקוחות של בנקים אחרים – נו, אז מה? כמה זה?

אבל פפר, עם כל הכבוד ועם כל המשמעות לעתיד של לאומי, הוא דווקא לא הסיפור הגדול של הדוחות הכספיים. הסיפור לדעתי, נמצא ברכוש הקבוע של לאומי, ובעיקר בבניינים ובמקרקעין של הבנק. הרכוש הקבוע של לאומי מורכב מסניפים ובניינים שבבעלותה, לצד כלי רכב, ריהוט ותוכנות. כל הסעיף הזה מסתכם בסוף 2017 בכמעט 3 מיליארד שקל, כשהבניינים והמקרקעין מסתכמים ב=1.3 מיליארד שקל בלבד.

1.3 מיליארד שקל במאזן של לאומי זה כסף יחסית קטן  – ממש לא ביג דיל, לחברה שההון שלה מעל 33 מיליארד שקל וסך המאזן שלה (היקף הנכסים) הוא 450 מיליארד שקל. אבל, מדובר בנכס חבוי שערכו כנראה עולה משמעותית על הרשום בספרים ויש לו השלכה מהותית על ההון האמיי של הבנק.

רשום ב-12 מיליון נמכר ב-277 מיליון

אינדיקציה משמעותית לכך היתה ברבעון הרביעי – "ביוני 2017 אישר דירקטוריון הבנק את  התקשרות הבנק בהסכם עם קנדה אקרו בסיטי שותפות מוגבלת למכירת נכס המצוי ברח' יהודה הלוי פינת רח' הרצל בתל אביב, המשמש כיום כסניף המרכזי של הבנק בתל אביב", כתוב בסקירת המנהלים של לאומי – "תמורת המכירה הינה כ-277 מיליון שקל והרווח שנזקף ברבעון הרביעי 2017 עם השלמת העסקה הינו כ-265 מיליון שקל לפני השפעת המס".

מכירת הנכס ברווח לא מפתיעה, אבל גודלו של הרווח, ובמיוחד גודלו ביחס לתמורה, מפתיעה מאוד. המשמעות של עסקת המכירה הזו היא שלבנק היה נדל"ן שהיה רשום בספרים בעלות של 12 מיליון שקל, הוא נמכר ב-277 – פי 23 מעלותו, רווח של 2200%, ובסכום אבסולוטי רווח של 265 מיליון שקל – לזה קוראים "נכס חבוי" והשאלה אם יש עוד הפתעות כאלו במאזן של לאומי, והתשובה – סביר שכן.

רשום ב-1.3 מיליארד, שווה…?

דוחות של בנקים ערוכים בהתאם לשילוב של כללים ותקנות מהתקינה החשבונאית האמריקאית לצד הנחיות של הפיקוח על הבנקים. יותר מדי "ידיים" מעורבות בדיווח הבנקאי, ואחת התוצאות של המישמש הזה, שאין בהכרח אחידות ועקביות עם הדיווח של החברות האחרות, החברות שאינן בנקים.

אחד ההבדלים המשמעותיים מתייחס לרכוש הקבוע. על פי התקינה החשבונאית הבינלאומית המיושמת בדוחות של החברות הנסחרות, הרכוש הקבוע, ברוב המקרים מוצג על פי שוויו ההוגן, שוויו הכלכלי. בבנקים הרכוש הקבוע מוצג לפי שיטת העלות המפוחתת – השיטה הזו שמרנית ודוגלת בהפחתת עלות הנכס מדי שנה לפי שיעור פחת מסויים שנקבע מראש, כך שאחרי תקופה ממושכת, ערך הנכס עשוי להתאפס (אם כי קרקע לא מופחתת ולא מתאפסת).

ולהמחשה – נניח שחברה רכשה מבנה לפני 25 שנה בתמורה ל-100 מיליון של, ונניח שהפחת הוא 2%, אזי היום הנכס יהיה רשום בספרים ב=50 מיליון שקל (עלות מקורית של 100 מיליון פחות פחת נצבר של 50 מיליון שקל – 2 מיליון שקל בשנה כפול 25 שנים).

טוב ההמשך ברור – נכס שנקנה לפני 25 שנה בישראל, לא משנה באיזו נקודה גיאוגרפית תבחרו, שווה פחות מהעלות שלו? אין דבר כזה. בפועל הנכסים עלו פי כמה וכמה, תלוי באזור. הנכס הזה עשוי להיות שווה כיום כלכלית    400 מיליון שקל (בעסקה לא ממש מוצלחת) וגם מעל 1 מיליארד שקל (בעסקה טובה, אבל לא מצוינת).

וגם בתרחיש שמרני – נכס ששווה 400 מיליון שקל, הרי שיש פער ענק בין השווי הכלכלי לבין הרשום בספרים (50 מיליון שקל) – 350 מיליון שקל, פער של 700%. אז זו דוגמה לעסקה (לא מדהימה) לפני 25 שנה, ובפועל יש מאחורי סעיף הבניינים והמקרקעין בדוח שורה של עסקאות – ככל שעסקת הרכישה רחוקה יותר, כך הרווח הגלום גבוה יותר, וההיפך – עסקאות מהזמן האחרון יניבו רווח פוטנציאלי קטן יותר.

לא ידוע כמובן מה מרכיב את הסעיף הזה בלאומי, איזו עסקאות, ואיזה נדל"ן בדיוק – איפה וכמה? אבל די ברור שהעלות בסך של 1.3 מיליארד שקל לא משקפת. אינדיקציה נוספת לשווי הכלכלי, ניתן אולי לגזור מהפחת בספרים שנצבר עד כה.

הפחת על הנכסים האלו מסתכם בכ-1.9 מיליארד שקל, ואפשר להבין מזה שמדובר בנכסים שנרכשו (בממוצע) לפני עשרות שנים, אחרי הכל, רוב הערך שלהם הופחת – נרכשו בעלות של 3.2 מיליארד, הופחת 1.9 מיליארד והם רשומים כעת ב-1.3 מיליארד שקל. תחת הנחות ששיעור הפחות הוא באזור 2% ואפילו פחות, הרי שמדובר ברכישות שנעשו לפני עשרות שנים.

ומכאן ואילך אני במוד של ספקולציה, כל אחד יכול להעריך שונה, אני רק זורק את הכיוון הראשוני שלי – בדומה לדוגמה התיאורטית, אני מתקשה להאמין שערך הנכסים לא עלה. כלומר, לא רק שהפחת לא רלבנטי, אלא גם השווי בספרים – 3.2 מיליארד שקל לא משקף את הערך. מה כן משקף, כנראה כמה עשרות אחוזים   יותר, וזה רק בגלל שאני חושש להתפרע. זה בהחלט יכול להיות שווה 4-5 מיליארד שקל, והסכום הזה מבטא רווח חבוי של כמה מיליארדי שקלים – 2-3 מיליארד ויותר.

אז בינתיים זה חבוי, אבל הפיקוח על הבנקים כבר מפציר בבנקים להעביר את המטה מחוץ לתל אביב, ולאט לאט, גם סניפים כנראה יצטמצמו, ואז הנדל"ן הזה במוקדם או במאוחר יצוף בדוחות.

שיכון ובינוי – 3 מיליארד שקל בסכנה       

הנפילה במניית שיכון ובינוי: אם היה שוחד, הוא ייפסק, ואז ….יהיו פחות עסקאות, פחות רווחי עתק בפעילות באפריקה, וסימן שאלה סביב הערך של הפעילות בחו"ל – 3 מיליארד שקל – לעומת הון של כל שיכון ובינוי  בסך 1.7 מיליארד שקל

בואו נודה –  אף אחד לא הופתע כשפורסמו החשדות ששיכון ובינוי נתנה שוחד כדי לזכות בפרויקטים בקניה שבאפריקה. אף אחד גם לא יופתע אם החשדות האלו יאומתו, ואף אחד לא יופתע אם בסופו של דבר התהליך הזה ייסגר בסוג של קנס. אולי זה היה ואולי לא, אבל צריך להגיד את האמת – שוחד זה דרך חיים בחברות רבות, בתחומים רבים ובמדינות שונות. בעבר זה היה אפילו נסלח ו"חצי" לגיטימי, היום כללי המשחק השתנו, זה אסור ולא חוקי. אבל תגידו את זה למנכ"ל שהמטרה שלו למקסם את הרווח, לשלם שכר למאות או אלפי עובדים, להחזיק את החברה שלו רווחית, צומחת ויציבה פיננסית, וכמובן – גם (ובעיקר) להגדיל את השכר שלו.

לשחד או לא לשחד, זו לפעמים שאלה של חיים או מוות –  מה אמור לעשות מנכ"ל של חברה – לשחד ולהרוויח, או לא לשחד ולסגור את העסק? להיות צדיק (ורע לו) או רשע (וטוב לו) – נכון, התיאור אולי מוקצן – לרוב עתיד החברה לא עומד על פרויקט אחד; ונכון – כולם מעדיפים להיות צדיקים, אבל תודו שהדילמה המציאותית הזו ממש לא פשוטה. זאת ועוד – בחברות, בתחומים ובאזורים ששוחד זו הגנטיקה שלהם, האינרציה חזקה יותר מהכל – מה שהיה הוא שיהיה, המשוחדים רגילים לקבל, המשחדים רגילים לתת, וגם מנהלים חדשים לא מסוגלים (ולרוב לא רוצים) לשבור את השיטה – הם יכולים להתחבר לשיטה או פשוט ללכת לתחום "נקי" יותר.

אז לא צריך לעשות פרצוף של מופתעים כשקוראים על גל המעצרים בשל חשדות לשוחד שנתנו מנהלי שיכון ובינוי בקניה. ושוב – אולי היה ואולי לא. אבל מה שבטוח שבחברות רבות (רבות מאוד)  יש מתן שוחד, לרוב שוחד מתוחכם – שוחד שניתן דרך חברה נכדה (כדי לנסות להתנער מאחריות), עדיף חברה זרה (שכפופה לחוקים אחרים, ועם קשר יותר רופף לדין הישראלי), שוחד שלא ניתן באופן ישיר (טשטוש עקבות), שוחד שמסווג בדוחות כעמלת מכירה – הרי מישהו רקם את העסקה, תיווך בעסקה, סוג של איש מכירות חיצוני – מגיעה לו עמלה שנרשמת בדוחות (בסעיף הוצאות מכירה ושיווק).

זה לא פשוט, המשוחד לרוב לא מוציא חשבונית – אז מדובר בעצם בהוצאה שאין לה תימוכין בספרים, והחברות מעבר לכך שהן רוצות לטשטש את כל העקבות של השוחד, הן דווקא רוצות שההוצאה הזו תהיה הוצאה מוכרת. אז יש פתרונות שונים ומאולצים.

וכך נוצר מצב שבחברות רבות שוחד זה הוצאה שוטפת בדוחות, ואגב – מה זה בעצם שוחד? ואני לא מתיימר להיות משפטן.  להזמין את הקניין של הגוף הרוכש, לארוחות שחיתות, זה שוחד?; והזמנה לטיול בארץ הקודש זה שוחד? ומתנות נדיבות לילדים שלו?  ואם יסדרו לבן שלו ג'וב – זה שוחד? אז ברור שזה תלוי בהיקף השוחד וטובות ההנאה, וברור שצריכה להיות תמורה – לא סתם מתנה ללא תמורה.

למה מניית שיכון ובינוי נפלה ב-25%?

על רקע המעצרים של מנהלי שיכון ובינוי, לרבות רואה החשבון שלה, מניית החברה קרסה בשבוע ב-25%, וזו בשעה שעל פי הדיווחים השוחד לכאורה מתייחס בעיקר לפרויקטים ישנים. לכאורה, לא תהיה השפעה של ההליך המשפטי על התוצאות הכספיות, אבל זה לא נכון.

השוק חכם, ואם השוק הוריד את ערכה של שיכון ובינוי ברבע – כ-900 מיליון שקל, הרי שזה ההפסד הממוצע שהשחקנים בשוק צופים לשיכון ובינוי בעקבות הפרשה. אז למרות שלכאורה מדובר בפרויקטים בעיקר מהעבר, בלי השלכה על הדוחות, השוק לא קונה את התזה הזו, וכנראה שבצדק.

ראשית – כשמגלים ג'וק במטבח, סביר שיצוצו ג'וקים נוספים. המשקיעים חוששים שקניה זו רק ההתחלה. תוך כדי המעצרים וחשיפת הדברים שנאמרו על ידי העצורים, התברר (כך על פי אחת העדויות) שרואה החשבון של החברה, הסביר לאיש הכספים בקניה ששוחד זה מנהג מקובל בחברה ושהוא צריך לעצום עין, אחרי הכל – אנחנו (אנשי הכספים, ראוי החשבון) כלבי שמירה ולא כלבי צייד. אז גם כאן – אולי היה ואולי לא. אבל, השוק חושש שהתופעה הזו רחבה הרבה יותר.

שנית – כשמתחילים לחשוש, נוצר כדור שלג של חששות, תסריטים שליליים וספקות – האם הפעילות של שיכון ובינוי באפריקה היא אמיתית – אחרי הכל, מה יש לשיכון ובינוי שאין לעשרות חברות תשתית גדולות ממנה? איזה ערך מוסף מביאה שיכון ובינוי לאפריקה? למה ואיך בעצם היא זוכה בפרויקטים ענקיים בניגריה, גאנה, קניה, אוגנדה, קולומביה, גואטמלה?

ויותר חשוב – שיכון ובינוי היא קבלן תשתיות. התחום הזה בארץ ובעולם בכלל הוא תחום תחרותי עם מרווחים נמוכים – אז איך זה שהמרווח של הפעילות הזו עומד בממוצע (נתון מהדוחות השנתיים של 2016) על כ-20% (רווחיות גולמית) כאשר בניגריה ובקניה שיעור הרווח אפילו גבוה יותר?  אז אולי זה ירד מאז (נדע רק בדוח השנתי של 2017) למרות שמדובר על הסכמים סגורים (מה שעלול להשתנות זה ההוצאות ולא ההכנסות), אבל גם אם כן, באחוזים בודדים.

והרווחיות הזו – תחזיקו חזק, מבטאת רווח גולמי של 2.7 מיליארד שקל (על מחזור של קרוב ל-14 מיליארד שקל), מחצית כבר נרשם בדוחות הכספיים ומחצית אמור להירשם.

הרווח הזה, לצד פרמטרים חשבונאיים וכלכליים נוספים  מבטאים את החשיבות הגדולה של פעילות הקבלנו בחו"ל בתוך עסקיה של קבוצת שיכון ובינוי – רוב הרווחים מגיעים מהתחום הזה, רוב הערך  מגיע מהתחום הזה; הערך החשבונאי של הפעילות הזו מסתכם בכ-3 מיליארד שקל – הגבוה ביותר מבין כל התחומים האחרים.

וזה עוד לא הכל – שיכון ובינוי היא חברה מאוד ממונפת  – הון של פחות מ-2 מיליארד שקל מחזיק פעילויות בספרים (קבלנות בחו"ל, קבלנות בארץ, יזמות בארץ, יזמות באירופה, זכיינות, אנרגיה מתחדשת, ADO   ועוד) בסך של 6 מיליארד שקל – המתמטיקה פשוטה לחברה חובות פיננסים של קרוב ל-4 מיליארד שקל (סדר גודל). במינוף כזה, כל פעילות היא חשובה, במיוחד הפעילות הגדולה ביותר – הקבלנות בחו"ל שרשומה ב-2.9 מיליארד שקל – יותר מההון העצמי.

החשש הגדול הוא שקניה היא רק ההתחלה, החשש הגדול שהפעילות באפריקה תרד מדרגה, שערכה יירד. מצב כזה, יתבטא כמובן בירידה ברווחים, במחיקת ערך של חלק משמעותי  מהפעילות, והחשש הגדול – ירידה בפעילות בעתיד. שיכון ובינוי עם כל גודלה ומעמדה, עלולה להימצא בפתחו של משבר ענק, אבל יש חצי כוס מלאה – רוב המקרים האלו, גם אם נמצאו מוצדקים, נגמרו בקנס (אפילו לא גדול במיוחד), וחזרה לעסקים רגילים (רק בלי שוחד). אז ייתכן שהנזק יהיה בהחלט סביר, רק שאי הוודאות סביב הפעילות המלכתחילה לא ברורה הזו, עלתה מדרגה בשבוע האחרון.

 

ואנקדוטה לסיום – השוחד בקומברס

קומברס היתה ענקית טכנולוגיה – גדולה אפילו מצ'ק פוינט. היא פיתחה את התאים הקולים לטלפונים וגם למכשירים הניידים, אבל מאז שנות הזוהר שלה (שנות ה-90' עד 2001) היא דעכה, במקביל לבריחתו של המנכ"ל – קובי אלכסנדר על רקע הונאת הבקדייטינג (זיוף תאריכי הקצאת האופציות לעובדים). בסופו של דבר היא פוצלה, נמכרה, ונמחקה. אין לה כמעט זכר, וזו היתה חברה שהעסיקה אלפים רבים בארץ.

קומברס שיחדה לקוחות. וכמו שבשיכון ובינוי כל הפרשה צפה במקביל לתביעה של עובד, כך גם בקומברס. אבל חוץ מהעובדה שהטריגר לסיפור הוא תביעת עובד, אין מקום להשוות בין המקרים ולו בכדי לתת לשיכון ובינוי את המגיע לה – חזקת החפות כל עוד לא הוכח אחרת.

כך או אחרת, קומברס שילמה קנס כדי ליישב את עניין השוחד, והתביעה סיפקה לנו הצצה מעניינת למאחורי הקלעים של העברות הכספים מהמשחד למשוחד. אותו עובד הציג בתביעה כי הוא הקים חברה בקפריסין למטרה ברורה –  "המטרה המפורשת של הקמת פינטרון (החברה שהקים – א.ע) היתה צינור להעברת כספים לצורך תשלום שוחד ללקוחות פוטנציאליים של קומברס ביוון…"

העובד במקרה אחד  העביר 86 אלף דולר כשוחד אחרי שעבר את הגבול, ובשיחה עם מנהל בכיר בקומברס, אמר לו המנהל – "אין ברירה, קומברס נמצאת בתחרות קשה, ואם לא ננקוט צעדים דרסטיים עלולים להיות פיטורים".

בסופו של דבר זה לא עזר – קומברס גם נתנה שוחד גם פיטרה את רוב עובדיה, ולבסוף כאמור נעלמה מהמפה.


קובי אלכסנדר חזר לארץ אחרי שישב בכלא האמריקני על ההונאה בספרי קומברס – בקדייטניג; מה זה בעצם הבקדייטינג, והאם אלכסנדר עבריין? ממש לא בטוח – הנה כתבה בעניין

בקדייטינג – מה עשה קובי אלכסנדר ? והאם זה באמת רע למשקיעים?

שיכון ובינוי נמכרה לסיידוף בדיסקאונט של 15% על מחיר השוק 

 

 

המשבר בטבע: מאבדת את המוניטין; מאבדת את ההון   

ההון העצמי של טבע בדוחות הוא 17.3 מיליארד דולר, אל תאמינו לדוחות – ההון האמיתי כנראה שלילי (מאוד); וכמה עובדים באמת מפטרת טבע?

 

הדוחות הכספיים של טבע ברבעון האחרון של 2017 כללו מחיקת ענק של  מוניטין בסך של 17.1 מיליארד דולר. המחיקה הזו גרמה להפסד כבד ברבעון שהשליך כמובן על ההפסד בשנה כולה שהסתכם ב-16.5 מיליארד דולר.

המחיקה הזו במבט ראשון אולי נראית בומבסטית ומפתיעה, אבל היא לא. אולי ההיפך – היא אפילו צנועה. לטבע יש עדיין (אחרי המחיקה) מוניטין בדוחות בסך של 28.4 מיליארד דולר – ספק אם זה ערך שמייצג שווי אמיתי, ספק אם המחיקה הענקית היא המחיקה האחרונה, ספק אם ההון העצמי החשבונאי של טבע מבטא מספר קרוב למציאות.

אתחיל מהמקורות – איך בכלל נוצר מוניטין בדוחות של טבע? אז למרות שלטבע עצמה יש מוניטין,  לא זה המוניטין בדוחות הכספיים. חברה לא יכולה לרשום לעצמה מוניטין, אחרת היינו חיים בג'ונגל חשבונאי. הנהלת טבע לא יכלה לקום בבוקר ולהחליט שהמוניטין של החברה הוא 40 מיליארד דולר ולרשום אותו כנכס בדוחות הכספיים. הרי כל אחד חושב שיש לו מוניטין והרבה, וזו היתה יכולה להיות שיטה נהדרת לנפח את המאזנים החשבונאיים.

אז למרות שלחברות יש מוניטין כלכלי הן לא יכולות לרשום אותו בדוחות, והמחשה נוספת – לכולם ברור שקוקה-קולה נהנית ממוניטין על שמרכז בעצם את השם, ניסיון, ייחוד, וברמה הכלכלית – את פוטנציאל הרווחים העתידי. אבל, הנהלת קוקה קולה לא יכולה לרשום לעצמה את המוניטין שלה בספרים שלה. ומתי כן רושמים את המוניטין  ברכישות. כאשר חברה רוכשת חבר אחרת יש תג מחיר לכל הפעילות, כשבמקרים רבים התמורה מבטאת תשלום בגין מוניטין, אותו ערך ערטילאי שמבטא את יכולת החברה להרוויח בעתיד (מעין הרווחים העתידיים שהם מעבר לנורמה). ככה נוצר מוניטין בדוחות הכספיים.

טבע היתה רוכשת סדרתית, מדי שנתיים (בממוצע), היא נהגה להשלים רכישה גדולה, כדי לשמור על מעמדה בשוק, כדי לשמור על צמיחה בפעילות העסקית. טבע טעמה מהכל – היא אמנם העדיפה רכישות בתחום העיקרי שלה – התחום הגנרי, אבל היא סטתה גם לרכישות של חברות שמפתחות תרופות מקור. טבע שילמה על הרכישות האלו עשרות רבות של מיליארדים, בעיקר ברכישה האחרונה – רכישת אקטביס, הפעילות הגנרית של אלרגן. ברכישה הזו שהסתכמה קרוב ל-40 מיליארד דולר, כמעט כל הסכום יוחס למוניטין ונכסים לא מוחשיים (נכסים כמו רשימת לקוחות, מותג, הסכמי שיווק ועוד), כשרובו הגדול יוחס למוניטין.

וככה התנפח בדוחות של טבע נכס מוניטין לממדי ענק של 45 מיליארד דולר. הנכס הזה, חשוב להבין, לא קיים בחברות שבמקום לרכוש חברות מפתחות את המוצרים בבית. כלומר תיאורטית יכולה להיות טבע ב'  דומה לטבע המקורית, רק שהיא היתה מפתחת את כל ארסנל התרופות בבית, ולה לה היה נכס של 45 מיליארד דולר למרות שהיא היתה זהה בפעילות העסקית.  זה עיוות חשבונאי שמציגים חברות זהות/ דומות במספרים אחרים, אבל זאת עוד בעיה חשבונאית קטנה.

המוניטין הענק הזה לא מופחת באופן שוטף (אין הפחתה שוטפת בשיעור מסוים), הוא פשוט נמצא שם לעד, אלא אם – יש סימנים לירידת ערך (ירידה בשווי השוק של החברה, ירידת מחירים, ירידה ברווחים ועוד). אז הסימנים לירידת ערך במקרה של עסקת אלרגן היו כבר בזמן אמת, אפילו עוד לפני שהנהלת טבע חתמה על הצ'ק, ובכל זאת – לא מחקו את המוניטין, אלא רק עכשיו. הסיבה טכנית. את המוניטין בודקים פעם בשנה במסגרת הדוחות השנתיים. בשנת 2016 השלימו את רכישת אלרגן אז עוד מנהלי טבע (לרבות ההנהלה הזמנית ) שיחקו אותה עסקים כמעט כרגיל, ובטח שלא הודאה בכישלון, ומחיקת מוניטין. אך בדוחות 2017 ההנהלה החדשה דווקא מעוניינת להשליך את המוניטין הזה מהדוחות …עד גבול מסוים.

מצד אחד, ההנהלה החדשה רוצה ניקוי אורוות משמעותי, במטרה שלא יצוצו שלדים נוספים בעתיד, אך מצד שני היא לא רוצה כבר עכשיו לחסל את הביזנס. המחיקה בדוחות של 2017 – 17.1 מיליארד דולר, היא סוג של פשרה – המחיקה הזו הקטינה את ההון העצמי לאזור ה-17.3 מיליארד דולר, מחיקה חדה מדי, היתה פוגעת בהון העצמי עוד יותר וכנראה מגבירה על הקושי לעמוד באמות המידה הפיננסיות מול המלווים ומול מלווים פוטנציאלים. טבע היא חברה ממוקדת החזר חוב. יותר מאשר היא ממוקדת בגנריקה, קופקסון, צמיחה, היא ממוקדת בהישרדות וזה אומר להקטין את החובות, לגלגל את החובות, לשרת את החובות שמסתכמים בכ-35 מיליארד דולר. אז למחוק את ההון זה סוג של גול עצמי.

ושימו לב לנתון אולי הכי חשוב בדוחות של טבע –  ההון העצמי המוחשי שלה שלילי. הון מוחשי זה ההון בלי המוניטין ונכסים לא מוחשיים (שגם הן נוצרו ברכישות ומבטאים כאמור מותג, זכויות ייצור, רשימת לקוחות ועוד). ההון בלי הנכסים האלו שהם (חייבים להודות) נכסים באוויר הוא מינוס של כמעט 30 מיליארד דולר (הון עצמי מוחשי של 17.3 מיליארד פחות מוניטין של 28.4 מיליארד ופחות נכסים לא מוחשים של 17.6)

האמת שבמשך תקופה ארוכה אין לטבע הון מוחשי משמעותי (אם בכלל) אבל לפחות בעבר הרווחים והתזרימיים של החברה "החזיקו" והצדיקו  את הנכסים ואת המוניטין, היום זה אחרת. התזרים של טבע מפעילות שוטפת (ותזרים זה הבסיס להערכת שווי וגם להערכת מוניטין) ירד לאזור ה-3.5 מיליארד דולר בשנת 2017 לעומת מעל 5 מיליארד דולר בשנת 2016. מעבר לכך, רוב התזרים מגיע מהקופקסון שהוא פיתוח עצמי (אין מולו מוניטין ונכסים לא מוחשיים). האם מוניטין ונכסים לא מוחשיים בסכום של 46 מיליארד דולר (28.4 מיליארד מוניטין ועוד 17.6 מיליארד נכסים לא מוחשיים) מצדיקים פעילות גנרית ואתית שנמצאת במגמת ירידה ומייצרת תזרים של אולי 1.5 מיליארד דולר? לא. עם זאת, לחשבונאות שיטות שונות להחזיק את הנכסים הלא מוחשיים בשמיים, אבל אמיתית/ כלכלית, כבר עכשיו טבע היתה אמורה למחוק עוד סכום נכבד מאוד.

ועוד בעניין טבע – מהדוחות המלאים של החברה עולה כי מצבת העובדים של טבע ירדה במהלך 2017 בישראל ב-622 עובדים, וזה עוד לפני התוכנית הענקית לפיטורי עובדים (שדווחה בדצמבר, אבל תחל להשפיע ב-2018)

622 עובדים (קרוב ל-10% מכח האדם) פוטרו או התפטרו, או שגרמו להם לעזוב, או שפרשו. תהיה הסיבה אשר תהיה, כאשר אומרים לכם שמתכוונים לפטר או להקטין את מצבת כח האדם במספר מסוים (וזה נכון לכל מקום) אז  לרוב הוא רחוק מהמספר האמיתי – בפועל לרוב זה יותר (בפועל, היו עזיבות ופיטורים לפני ויהיו במהלך המהלך יותר); וזה מזכיר לי כתבת לשעבר בגלובס – הדס גייפמן, שבתקופה של פיצוץ בועת ההיטק, היתה לוקחת את ההודעות של ענקיות הטכנולוגיה – קומברס ואמדוקס על פיטורי עובדים ועושה מהן צחוק. הם דיווחו על פיטורים של 500 והיא הוכיחה שפוטרו פי שתיים.

ועניין אחרון – הטור בשבוע שעבר על בועת האג"ח. קיבלתי פניות על הטור בסגנון  –  "אתה אומר שקרנות הנאמנות האג"חיות מחזיקות אג"ח ממשלתי בלי תשואה ומצד שני אג"ח אמריקאי שאמור להניב תשואה והוא מסוכן. אוקיי, מסכימים איתך, אבל למה אתה מתייחס רק לקרנות הנאמנות".

הם צודקים – קרנות הנאמנות זה המוצר הפופולארי לטווח קצר ובינוני, מוצר שהכי קל לבחון את הרכבו, אבל הכוונה היתה כמובן לאפיקי השקעה נוספים. כל תעשיית ניהול הכספים פועלת כך – קופות גמל , קרנות פנסיה, קרנות השתלמות, פוליסות חיסכון. מחזיקות באותם נכסים – בועתיים  ומסוכנים.

https://www.hon.co.il/%D7%98%D7%91%D7%A2-%D7%94%D7%A0%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94/

אג"ח זה מסוכן – קרנות הנאמנות האג"חיות שלכם עמוסות באג"ח ממשלתי שלא נותן תשואה ואג"ח של חברות נדל"ן מחו"ל שלא הצליחו לגייס שם – אז למה אנחנו מזרימים כספים לקרנות האלה (עדר) ולמה אנחנו משלמים דמי ניהול של 0.7% (חוסר ידע)

קרנות הנאמנות של בית ההשקעות אפסילון, לרבות קרנות שמוגדרות כמוטות אג"ח, השקיעו בנכסים רעילים שלא באמת יודעים איך לתמחר את הסיכונים בהם. זה קרה לפני שלוש שנים וזה גרם להפסדים גדוליםם בקרנות אג"ח. הפשלה הזו מקוממת.

מה בעצם עשתה אפסילון? אפסילון תיבלה את הקרנות שלה במכשירים תלויים במדד הפחד – מדד שעולה כאשר הפחד בשווקים עולה. אפסילון הימרה על ירידה במדד הפחד, ולכן רכשה קרן סל שורט על מדד הפחד (XIV).

אלא שלקרן הסל הזו חוקים משלה ואפסילון מחקה כמעט את כל ההשקעה וזה התגלגל להפסד של 1% (פלוס מינוס) בקרנות האג"ח – "כולה" 1% אבל בקרנות אג"ח זה הרבה מאוד. מכאן ועד לטלטלה בבית ההשקעות, הדרך קצרה – מנכ"ל הקרנות ג'רי קוטישטנו הורחק מהניהול, ובמקביל רשות ניירות ערך בודקת את הפעולות סביב ההשקעות בקרן הסל הזו.

הפשלה הזו נובעת כנראה מעצלות, חוסר ידע, או יהירות. אני כמעט משוכנע שאף אחד בקרנות של אפסילון וגם בבתי ההשקעות האחרים לא מכיר את הכללים של קרן השורט הזו (XIV ). האמת, סביר להניח שגם בוול-סטריט לא ממש מבינים את הקרן הזו, ובכלל – בודדים מבינים ומתעמקים בתשקיפים של קרנות סל, מכשירים פיננסים ונגזרים אחרים. אחרי הכל, הרציונל בהשקעות כאלו הוא ברור – כשהכל בסדר אז לקרן יש הצמדה (לונג, שורט) ברורה ביחס למדד, והנחת הבסיס של מנהלי השקעות שהכל בסדר; ואם כך, אז בשביל מה להתעמק?, להשקיע זמן במשהו שהסיכוי שלו (להערכתם) קטן.

הבעיה שבאירועים מסוימים שקשורים לתנודתיות, נזילות ועוד, המנפיק (לרוב בנק השקעות גדול) יכול לסגור את הקרן סל – להתכסות על החשיפה שלו ולהחזיר למשקיעים מה שנשאר (ואז גם לא נשאר הרבה).

עוד בנושא: קרנות עוקבות – מה הן והאם הן יביאו את הבשורה לתעשיית קרנות הנאמנות, קרנות נאמנות – ככה מנהלי הקרנות "עובדים" עליכם, וככה תוכלו להיזהר!.

אז אפסילון "נתפסה" על חם, אבל חשוב שתדעו – בהשקעות שלכם דרך הגופים המוסדיים יש עוד מכשירים מתוחכמים שלא ברורה רמת הסיכון בהם. זה לא אומר שהם לא מכשירי השקעה לגיטימיים, הם לגיטימיים כל עוד יודעים לתמחר את הסיכונים הטמונים בהם (וכל עוד זה עומד במדיניות ההשקעה).

סוף ידוע מראש

הפשלה של אפסילון מקוממת ככל שתהיה, היא קוריוז קטן שמחביא מחדל גדול של תעשיית קרנות הנאמנות המקומית – הקרנות שלנו, בעיקר קרנות האג"ח על סוגיהן השונים, עמוסות מצד אחד בניירות ערך שלא מניבים תשואה ומצד שני בניירות ערך מסוכנים שאמורים לספק תשואה, אבל קשה להאמין שהסיכונים בהם מתומחרים; וזה אומר שחלק מהקרנות הסולידיות שלכם הם זאב בעור כבש.

הקרנות שלנו הן חלק מהעדר, כולן באותה הסירה – אחד אולי מחזיק קצת קרן סל שורט על מדד הפחד, אבל לשני יש את הנכסים המסוכנים והרעילים שלו, כולן מטבלים את תיק הקרן בקוריוזים כדי לנסות ולהשיג תשואה, אחרת איך הם יצדיקו את דמי הניהול? העדר הזה ממשיך לשעוט, והסוף ברור, השאלה היחידה היא העיתוי. אני בטוח שגם אם תשאלו את החברים מהגופים המוסדיים הם לא יכחישו – שוק האג"ח היה בועה בריבית אפס. הפיצוץ הגיע עם ההעלאות. כעת הסיכון הוא מח"מ ומרווח אשראי, לא סיפור XIV.

אז חשוב שתהיו מוכנים – מהדוחות השוטפים של קרנות הנאמנות עולה הכסף שלכם שנמצא לכאורה במקומות הכי בטוחים ( לא XIV ונגזרים) הוא לא כזה בטוח, והנה המחשה מהחיים – תדמיינו שמנהל קרן נאמנות אג"ח התקבל לעבודה לפני כמה שנים. הקרן באופן שוטף גדלה – משקיעים מזרימים כסף, והוא חייב להשקיע את הכספים האלו. למה חייב? כי בתשקיף של הקרן מוגדרת מדיניות השקעה, והוא חייב להיות צמוד למדיניות השקעה. כדי שזה יהיה סיפור פשוט נניח שהוא מחויב להשקיע 100% באג"ח שקליות. במציאות יש יותר מרווח (למשל 10% נזילות, אג"ח מעל 90%), אבל הרעיון הוא אותו רעיון.

אז מנהל הקרן מקבל כסף להשקיע ובהינתן מדיניות ההשקעות הוא מחוייב להשקיע באג"ח שקליות. גם החברים שלו בבתי ההשקעות האחרים מקבלים כספים לקרנות האלו, וכספים זורמים גם לקופות הגמל, לקרנות הפנסיה – מדובר במיליארדים רבים שזורמים כל חודש בעיקר לשוק האג"ח. המיליארדים האלו מעלים מחירים – האג"ח עולה, וכשהאג"ח עולה, התשואה עליו כמובן יורדת.

ככה התנפחה הבועה

וככה מנהל הקרן שלנו, רוכש ורוכש ורוכש אגרות חוב שקליות. הוא יודע שאולי זאת כבר לא השקעה טובה, אבל, כ-ו-ל-ם רוכשים, והוא לא זה שיחנך את השוק, וחוץ מזה – אין לו ברירה, זאת מדיניות ההשקעה; הוא מבחינתו ממלא תפקידו כראוי (והוא צודק), זה הרי מה שהמשקיעים רוצים.

ובכלל – המטרה שלו (ושוב – הוא צודק) להתפרנס, וכדי להתפרנס ולא לאבד את מקום העבודה, הוא צריך לא ליפול. הוא לא צריך להיות מצטיין, הוא צריך לא להיכשל, לא להיות בתחתית רשימת הקרנות בתחום שלו (בתשואות ובדירוגים השונים). ככה מחזקים ומשמרים בינוניות כי כולם ישקיעו באותם נכסים (פחות או יותר) וככה התשואות שלהם בהתאמה יהיו קרובות (פחות או יותר) והם "לא ייפלו" – זה מה שקורה בתעשייה הזו.

זה נראה אבסורד, אבל תחשבו על אותו מנהל קרן – המטרה שלו אמנם לנסות לייצר תשואה כמה שיותר טובה, אבל תשואה הולכת יחד עם סיכון – ככל שמסתכנים יש סיכוי לתשואה גבוה יותר, אז אולי זה ישתלם והוא יהפוך לכוכב גדול (כי כמעט כל השוק מספק תשואות דומות ובינוניות), אבל אם הסיכון לא ישתלם והוא יהיה בתחתית הדירוגים – הוא הולך הביתה.

וככה כל התעשייה כמקשה אחת רוכשת אג"ח, וככה החתמים המתוחכמים שמבינים שיש כסף בלי סוף, מביאים לבורסה עשרות חברות שרשומות באיי הבתולה שמשקיעות בנדל"ן אמריקאי ומנפיקות מהקרנות (ומהמוסדיים בכלל) עשרות מיליארדים בריבית שהם בחיים לא היו מקבלים בית שלהם.

ככה הקרנות מתמלאות בנכסים מסוכנים שמספקים תשואה גבוה יותר, אבל כמה גבוה – 3% זה גבוה? 4% זה גבוה? האם בכלל אפשר להבין את הסיכון בגופם האלו – במצגות זה נראה נהדר, אבל כל אפצ'י בשווקים יכול לערער את הפירמידות חוב האלו, יכול לעצור את המימון שלהן, יכול לעצור את המכירות שלהן. רוב החברות האלו נשענות על הון דק שמחזיק חובות גדולים, רוב החברות האלו סבוכות בתקנונים משפטיים שלא מאפשרים למחזיקי החוב הגנות במצב של דיפולט – ההליך המשפטי במקרה כזה לא יהיה בארץ, הנכסים במקרים רבים לא יעברו למחזיקי החוב, כי יש לנכסים שותפים עסקיים עם זכויות במקרה של דיפולט.

הסיכון הגדול באגרות החוב

נכון, כל מקרה לגופו, אבל לממן גופים זרים שעוסקים בנדל"ן בעיקר בארה"ב, בלי להכיר את ההנהלה, בלי להכיר את המורכבות המשפטית, בלי להבין מה יקרה אם וכאשר החברה לא תוכל להחזיר את חובותיה, נראה מסוכן – אני לא מגלה כאן את אמריקה, כולם מבינים זאת, השאלה אם מתמחרים זאת, והשאלה אם אפשר בכלל לתמחר את זה בשוק בועתי – הכסף כאמור זורם וצריך לקנות בו משהו, אז קונים.

עד כאן הצד של הנכסים המסוכנים בקרנות האג"ח, כאשר על העגלה קפצו גם חברות מקומיות שבתקופה נורמלית בקושי היו מצליחים לגייס חוב ואם כן אז בריבית גבוה, והיום הן עושות זאת בכמה אחוזים בודדים. בקרנות הלא טהורות (לא הכלא אג"ח) יש מרכיב של מניות, קרנות סל ועוד שיש בהן אמנם סיכון, אבל האמת שלא בטוח שהסיכון בהן גדול משוק האג"ח.

הסיכון מתעצם כי כ-ו-ל-ם יודעים שהריבית האפסית שכבר ניפחה את שוק האג"ח עלתה ב-2022–2023, ואז ירדה. כעת היא 3.25% – לא אפס, ולא שיא. ריבית נמוכה זו רעה חולה. ריבית אפסית שלחה את מנהלי ההשקעות לחפש תשואה במקומות פחות סולידים, וכך כספים זרמו לשוק האג"ח ואפיקים אחרים, וניפחו את השווקים (בעולם בכלל). אלא שכאשר הריבית תחזור למצב הטבעי, גם הריבית על האג"ח יעלה, וכשהריבית עולה – המחירים יורדים.

השאלה מה זאת ריבית נורמלית? – כשפישר היה הנגיד הוא אמר שריבית של 4%-5% היא נורמלית. אם הוא צודק אז אוי ואבוי לשוק האג"ח.

ולצד הנכסים המסוכנים, יש כאמור נכסים שלא מספקים תשואה. אם נחזור למנהל הקרן שלנו. אז הוא כאמור צריך להשקיע באג"ח שקליות – את התשואה הוא מקווה לעשות באג"ח היותר מסוכנות, אבל הבסיס אלו אגרות חוב ממשלתיות. אגרות חוב שקליות של המדינה כבר לא בתשואה אפס. כעת ריבית בנק ישראל 3.25% – בדקו תשואה לפדיון חיה, לא את האפס של אז. זה אפילו מביך לכתוב את זה – בקרן האג"ח של אפסילון היה אז מרכיב גדול של אג"ח שקלי 1018, שנפדה באוקטובר 2018. זו דוגמה מתה, לא אג"ח שקונים כעת – מדובר באג"ח שנפדה באוקטובר ונסחר ב- 100.43 – בסוף התקופה סוף אוקטובר המשקיעים יקבלו על כל ערך נקוב ריבית של 0.5 ואת הקרן – 100 – כלומר יקבלו 100.5. בקיצור תשואה אפס (ובטח גם יהיו הוצאות – עמלת פדיון, מכירה וכו'). זו סתם דוגמה מקרית – באג"ח השקליות מספקות תשואה מגוחכת וזאת עוד לאחר שהריבית עלתה בחודש האחרון.

שאלות ותשובות

? למה המדריך טוען שקרנות אג"ח רק נראות בטוחות?

רבות מהן מחזיקות אג"ח ממשלתיות בתשואה נמוכה ואג"ח של חברות נדל"ן זרות. דמי הניהול גבוהים יחסית לתשואה הצפויה, והסיכון לא תמיד שקוף.

? מה קרה בפרשת אפסילון?

הקרנות, כולל קרנות שמוטות אג"ח, השקיעו בקרן סל שהימרה על ירידה במדד הפחד. כשהמדד זינק הקרן כמעט נמחקה, והקרנות ספגו הפסד חריג למוצר שנתפס כסולידי.

? למה הפסד קטן באחוזים חמור בקרן אג"ח?

משקיעים בוחרים קרן אג"ח כדי להימנע מתנודות, והתשואה הצפויה בה נמוכה. לכן גם הפסד שנראה קטן מוחק תשואה של זמן רב ופוגע באמון.

? מה הלקח לגבי מכשירים מורכבים?

לפי המדריך מעטים באמת קוראים ומבינים את התשקיפים של קרנות סל ונגזרים מורכבים. השקעה במכשיר שלא מבינים עד הסוף, גם בידי מנהל מקצועי, יכולה להסתיים רע.

? איך משקיע יכול להגן על עצמו?

לבדוק מה הקרן מחזיקה בפועל ולא רק את השם שלה, ולהשוות דמי ניהול. במקרים רבים אפשר להשיג חשיפה דומה בקרן מחקה או בקרן סל זולה.

אז מה קיבלנו עד עכשיו – קרנות אג"ח שקליות שמחזיקות (בצד "הבטוח" של הסקאלה) אגרות חוב ממשלתיות שלא מספקות תשואה, ובצד השני (של הסקאלה) אגרות חוב שמספקות כמה אחוזים אבל הן מסוכנות.

האם דמי הניהול מוצדקים?

ומכאן שהולכת להיות שנה מאוד מאתגרת לחבר שלנו – מנהל קרן האג"ח. שוק האג"ח כבר הגיע למיצוי, וזה אומר שקרנות האג"ח עלולות לסבול מתשואות נמוכות במיוחד, ואפילו…הפסדים – אולי זה ייקח יותר משנה, אבל מה שבטוח שהתשואה תהיה נמוכה במיוחד. למעשה, ככל שהקרן תהיה יותר מוטה לאגרות חוב ממשלתיות כך הסיכוי לתשואה נמוך יותר.

ועל רקע זה, הנה עוד נתון חשוב: דמי הניהול הממוצעים שצוינו אז בקרנות אג"ח שקליות ובקרנות אג"ח מדינה היו 0.7%. תבדקו מה הקרן לוקחת היום. בעולם של 2018, ריביות אפסיות ותשואות אג"ח ממשלתיות של אפס לטווח הקצר. כעת זה לא העולם, ותוספת של עשיריות כשהמח"מ מתארך (לדוגמה – 0.7% למח"מ 4 שנים) האם אלו דמי ניהול מוצדקים?

וחזרנו לאפסילון. אפסילון וכל האחרות, משחקות משחק מסוכן – הם מחזיקות בקהל (רובו שבוי) שמשלם כמו שעון (בממוצע 0.7%) כשהן יודעות שיהיה מאוד מאוד מאתגר לייצר תשואה, ולכן הם מחפשים תשואה במקומות קצת מסוכנים ובמינון קטן. אחרי הכל מה עשה מנכ"ל הקרנות של אפסילון ג'רי קוטישטנו – רכש 1% מהתיק בקרן סל מסוכנת – XIV. אז זה נמחק לו והוא הלך הביתה, אבל זה גם יכול לעלות פי שתיים (קרן XIV סיפקה עשרות אחוזים מדי חודש לפני הנפילה), ואז היינו אומרים שהוא כוכב.

מדריך השקעה באג"ח

הפשלה של אפסילון

כללי ההשקעה של וורן באפט

הציבור משלם לבנקים מדי שנה 3 מיליארד שקל של עמלות ניירות ערך – עמלות קנייה ומכירה (בקרנות נאמנות, תעודות סל, מניות, אג"ח וכו'). מסתבר שאנחנו זורקים כסף לפח. אם היינו מעבירים את הפעילות בניירות ערך מהבנקים לברוקרים פרטיים, היינו משלמים פחות מחצי, ובמקרים רבים פחות מרבע – כלומר, אנחנו מבזבזים סדר גודל של 2 מיליארד שקל, בלי סיבה אמיתית.

אחת לחצי שנה, הבנקים מפרסמים את העמלות הממוצעות שהם גובים מהבנקים (הרחבה כאן) כשלצד עמלות מסחר (קנייה מכירה) הם גם גובים עמלות שמירה (מעין דמי ניהול על שמירה ואחזקת התיק) אלא שאולי זה היה מתאים לפני 20 שנה, היום בעידן הדיגיטלי, אין לבנק באמת עלות שמירה.

כדי להבין לעומק את ההבדלים בין ניהול התיק בבנקים לעומת ברוקרים פרטיים, בחרנו לראיין את אושר טובול, מנכ"ל מיטב דש טרייד, הגוף הגדול ביותר מבין הברוקרים הפרטיים (לאחרונה רכשה מיטב דש טרייד את פעילות הברוקראז' של בנק ירושלים).

"העמלות שלנו הן עמלות נמוכות משמעותית מהעמלות בבנקים" אומר טובול ומוסיף – "אצלנו לא גובים דמי שמירה על ניירות ערך ועמלות המסחר אצלנו נמוכות משמעותית מהבנקים. העמלות מסחר שלנו הן אפילו פחות מ-0.09%".

לכמה יכול החיסכון בפעילות דרך ברוקר פרטי, להגיע?

"החיסכון יכול להגיע לאלפי שקלים בשנה ויותר באם מדובר במשקיע פעיל. העמלה שלנו ביחס לבנקים, במקרים רבים נמוכה ב-70%-80% מהעמלות בבנקים. אם אתה מנכה דמי שמירה ובנוסף העמלות מסחר כאמור נמוכות מאוד אצלנו, אז החיסכון הוא גדול"?

היתרון בעלויות הוא ברור. אז למה הציבור עדיין לא עובר אליכם בהמונים?

"הציבור לא כאן בגלל דבר ראשון – מודעות. הלקוחות בבנקים לא מודעים שקיים מוצר כזה שמתחרה בבנקים. הלקוח מראש נמצא בבנק ולא מכיר בזה שיש אלטרנטיבות. ברגע שהוא מכיר אותנו, ואנחנו ומסבירים לו על האפשרות הזו, מסבירים לו על הפעילות דרכנו, על מערכות המסחר והשירות שאנחנו נותנים לאורך כל שעות המסחר, וכמובן מסבירים על העלויות הנמוכות זה גורם לאנשים לעשות את המעבר ולהפוך לקוחות שלנו".

שאלות ותשובות

? למה המדריך טוען שהציבור "זורק כסף" על עמלות?

רוב המשקיעים מחזיקים ניירות ערך בבנקים, שגובים עמלות גבוהות בהרבה מברוקרים פרטיים. לפי המדריך המעבר יכול לחסוך חלק ניכר מהעלות.

? מה זה דמי שמירה ולמה הם שנויים במחלוקת?

דמי שמירה הם עמלה שוטפת על החזקת ניירות הערך בתיק. המדריך טוען שבעידן הדיגיטלי לבנק אין כמעט עלות אמיתית בשמירה, ויש ברוקרים שלא גובים אותם בכלל.

? למי החיסכון במעבר לברוקר משמעותי במיוחד?

למשקיע פעיל שמבצע הרבה פעולות, כי עמלות הקנייה והמכירה מצטברות. גם למשקיע פסיבי עם תיק גדול החיסכון בדמי השמירה יכול להיות משמעותי.

? אז למה רוב הציבור נשאר בבנקים?

לפי הכותרת והראיון, בגלל עצלות, חשש שאין לו בסיס וחוסר מודעות. רבים לא יודעים כמה הם משלמים ולא משווים.

? איך בודקים כמה משלמים היום?

כדאי לבקש מהבנק פירוט של עמלות הקנייה, המכירה והשמירה בתיק ולהשוות להצעות של ברוקרים. הבנקים גם מפרסמים מדי פעם את העמלות הממוצעות שהם גובים.

הכסף אצלכם בטוח? בבנק הוא נתפס כבטוח

"קיים סוג של חשש אצל חלק מהאנשים. הבנק הוא מקום בטוח ששומר על הכסף, ואנחנו כברוקרים פרטיים לא פחות בטוחים. אנחנו מפוקחים על ידי רשות ניירות ערך ועל ידי הבורסה. הניירות ערך של המחזיקים בחשבונות אצלנו נמצאים באותה המסלקה של הבורסה, כמו ניירות הערך של חשבונות הבנקים. הניירות ערך של הלקוחות נמצאים בחשבונות נאמנות בבנקים, אפילו בפיזור על פני כמה בנקים".

טובול מסביר שאין חשש לכסף שמנוהל דרך הברוקרים הפרטיים, ומצביע על התדמית של הבנקים ככזו שמונעת מהאנשים לעבור לברוקרים הפרטיים, למרות היתרונות של הברוקרים – "מערכות המסחר שלנו הרבה יותר מתקדמות מאשר הבנקים. אנחנו נותנים שירותים של ליווי פיננסי, סדנאות מסחר, קורסי השקעות ללא עלות. אנחנו מלווים את הלקוח לכל אורך התהליך. יתרה מזו אנחנו זמינים ומספקים שירותים ללקוח לאורך כל שעות המסחר בארץ ובניירות ערך זרים בחו"ל – עד לשעת הסגירה של המסחר בוול-סטריט".

תהליך הרישום לברוקר פרטי הוא פשוט – ניתן לעשות זאת דרך הגעה לבית ההשקעות ולפתוח חשבון ידני, אבל רוב הלקוחות כיום מעדיפים לעשות דיגיטלית. "תהליך המעבר אלינו הוא די פשוט", אומר טובול, "מה שצריך זה לפתוח חשבון באינטרנט בלחיצת כפתור. אחר כך מעבירים כסף, מהבנק לחשבון. זאת במקרים רבים העברה פנימית בתוך הבנק. אחר כך, מקבלים סיסמאות למסחר, מקבלים הרשאה למערכות המסחר ומתחילים להשקיע".

למשקיעים "כבדים" שעושים הרבה פעילות (מחזור בהיקף גדול), החיסכון במעבר לברוקר פרטי יכול להיות עצום. אבל גם למשקיעים הקטנים, ברוקר פרטי הוא פתרון – כן, גם אם אתם חושבים שזה לא רלבנטי לכם, סיכוי טוב שאתם טועים. לרובנו אין תיק השקעות אקטיבי, ולרובנו אין מניות ואגרות חוב. רוב הציבור משקיע דרך קרנות נאמנות או תעודות סל. גם על המכשירים האלו יש עמלות – קנייה ומכירה ודמי שמירה, ולכן מעבר לברוקרים פרטיים יחסוך לכם כסף. למעשה, על קרנות נאמנות, מסביר טובול שאין עמלות קנייה ומכירה – "בגין קרנות נאמנות אין עמלות, בגין קרנות סל יש עמלות קנייה מכירה ששוב נמוכות בצורה משמעותית מהבנק"

אז תחשבו על זה, תקראו על זה, רק אל תשכחו מזה. כאן תוכלו למצוא מדריך מקיף על כל הברוקרים הרלבנטיים והתנאים שלהם

משקיעים בניירות ערך? הנה העמלות בבנקים ובברוקרים הפרטיים

השקעה במניות – ככה תשקיעו נכון (ובזהירות)

לאן נעלם הכסף? תופעה – הפקדות לפנסיה "נעלמות" ; ככה תמצאו את הכסף שלכם!


HON TV

מעודכן 11/2018

אחד הכשלים הגדולים של תוכנית מחיר למשתכן היא שהנהנים הם גם עשירים. זוגות צעירים יכולים להיות אנשים אמידים, אין תנאי שמחסל את האפשרות הזו. התנאי הכלכלי שמאפשר להיות זכאים להשתתף בתוכנית הוא בעלות על דירה – אין לכם בעלות, אתם יכולים להתמודד (תחת תנאים נוספים כללים שאינם קשורים למצס כלכלי – זוג צעיר, רווקים ועוד).

ועל רקע זה, יש מצבים בעייתים במיוחד – זוג נשוי שעובד בהיי טק ומרוויח ביחד 40-50 אלף שקל – האם מגיע לו הטבה? האם הוא יכול לקנות דירה בזול? מצד אחד אי אפשר לעשות איפה ואיפה, מצד שני לא זאת היתה הכוונה. הכוונה היתה לעזור למי שאין לו. מסתבר שזוטגות צעירים זה ממש לא קבוצה הומוגנית. חלק לא מבוטל מהם מסודר.

הנה חלק מסקירת הכלכלן הראשי – "בניתוח מאפייני הרוכשים במסגרת מחיר למשתכן בהרצליה בולטות רמות השכר הגבוהות של משקי בית אלו. כך השכר הממוצע (ברוטו לחודש, למשק בית) עמד על 27 אלף ש"ח והשכר החציוני על 24 אלף ש"ח. רמות שכר אלו גבוהות לא רק ביחס לכלל הרוכשים במסגרת "מחיר למשתכן", אלא גם ביחס לאוכלוסיה הרוכשת דירות חדשות בהרצליה במחירי שוק, בפרט ברמות השכר החציוני. רק בקצה העליון של התפלגות ההכנסות, גבוהות רמות השכר של הרוכשים במחירי שוק בהרצליה, מאלו של רוכשי מחיר למשתכן בעיר זו".

ברמת שכר כזו הם יכולים להגיע לדירה לבד. אב תודו שזה לא יהיה הוגן להגדיר אותם מחוץ לקבוצה – לכן מלכתחילה לא היה צריך להגדיר קבוצות אלא פשוט להוזיל את מחירי הדירות באופן גורף. מעבר לכך – הבעיה עם הזוגות האלו שרכשו בהרצליה שהם קיבלו את ההנחה הגדולה מכולן. כלומר, לא די שהם בפועל לא צריכים את ההטבה, הם קיבלו הנחה של 700 אלף עד 900 אלף שקל. דווקא אלו שאין להם והם מקבלים דירות במחיר למשתכן בפריפריה זוכים להטבה של אולי 100 אלף שקל. העשירים מתעשרים יותר.

והנה המשך מסקירת הלכלן הראשי – "הפרוייקט שהוביל את רכישות הזוגות הצעירים במסגרת מחיר למשתכן בחודש דצמבר האחרון היה בהרצליה, אחת הערים המבוקשות ביותר בקרב זכאי מחיר למשתכן. סך הדירות שנמכרו במסגרת הפרוייקט בהרצליה בחודש דצמבר (מכירות ראשונות בעיר זו) עמד על קרוב ל-400 דירות. מחירה הממוצע של דירה חדשה שנמכרה בפרוייקט זה עמד על 1.9 מלש"ח, הרמה הגבוהה ביותר מבין כל הפרוייקטים שהחלו בהם מכירות במסגרת מחיר למשתכן. עם זאת, מובן כי מחיר זה עדיין נמוך משמעותית ממחירי השוק של דירות חדשות בהרצליה. כך, עפ"י הנתונים שברשותינו, עמד מחירה הממוצע של דירה חדשה שנמכרה בהרצליה בשנת 2017 על 2.9 מלש"ח (המחיר החציוני עמד על 2.8 מלש"ח). יש לציין כי סך הדירות החדשות שנמכרו בהרצליה בכל שנת 2017 "במחירי שוק" עמד על 260 דירות בלבד, שני-שלישים מהכמות שנמכרה בפרוייקט "מחיר למשתכן" בחודש דצמבר".

אבסורד – אלו לא האנשים שזקוקים בכלל להנחה, ובכל זאת נותנים להם את ההנחה הגדולה ביותר.


כך או אחרת, הכלכלן הראשי במשרד האוצר מנתח את שוק הדירות למגורים וקובע בצורה נחרצת – השוק בקיפאון, המשקיעים עדיין קיימים, במיוחד בזכות משיכות הדיבידנד בתנאים טובים (מיסוי מופחת). הכסף הזה הלך לרכישת דירות. "המיקוד השבועי עוסק בענף הנדל"ן למגורים בחודש דצמבר 2017. בחודש דצמבר נמשך הקיפאון בשוק הנדל"ן. סך הדירות שנרכשו עמד על 8.8 אלף דירות, מזה רמת שיא של אלף דירות שנמכרו במסגרת "מחיר למשתכן". בהשוואה לדצמבר אשתקד ירד סך העסקאות "במחירי שוק" בשיעור חד של 20 אחוזים.

בסיכום שנתי עמד סך העסקאות "במחירי שוק" על 94 אלף, ירידה של של 14 אחוזים בהשוואה לשנת 2016 והרמה הנמוכה ביותר מאז המחאה החברתית בשנת 2011.

משקל המשקיעים בסך הדירות שנרכשו נותר על רמה נמוכה של 16 אחוזים בדצמבר. בסיכום שנתי רכשו המשקיעים 17.4 אלף דירות בלבד, ירידה חדה של 22 אחוזים בהשוואה ל-2016, והרמה הנמוכה ביותר מאז שנת 2003, אשר עמדה בצל המיתון במשק.

סך הדירות החדשות שנרכשו "במחירי שוק" בדצמבר עמד על 1.9 אלף דירות, ירידה של 13 אחוזים בהשוואה לדצמבר אשתקד. בסיכום שנתי נמכרו 22 אלף דירות חדשות בלבד "במחירי שוק", ירידה חדה של 27 אחוזים בהשוואה לשנת 2016 והרמה הנמוכה ביותר מאז שנת 2011, אשר עמדה בצל המחאה החברתית. גוברת התלות של תזרים המזומנים של הקבלנים בקצב המכירות במסגרת "מחיר למשתכן".

בחודש דצמבר נמשך הקפאון בשוק הנדל"ן. סך הדירות שנרכשו עמד על 8.8 אלף דירות, מזה רמת שיא של אלף דירות שנמכרו במסגרת "מחיר למשתכן". בהשוואה לדצמבר אשתקד ירד סך העסקאות "במחירי שוק" בשיעור חד של 20 אחוזים בהמשך לשיעורי ירידה חדים מאז פברואר 2017. בהשוואה לחודש נובמבר ירד מספר העסקאות ב-6 אחוזים. בכך חותם חודש דצמבר האחרון את אחת השנים החלשות ביותר בעשור האחרון מבחינת מספר העסקאות "במחירי שוק". כך, סך עסקאות אלו בשנת 2017 עמד על 93.8 אלף דירות, ירידה של 14 אחוזם בהשוואה לשנת 2016, והרמה הנמוכה ביותר מאז המחאה החברתית בשנת 2011.

סך הדירות החדשות שנרכשו בחודש דצמבר עמד על 2.9 אלף דירות, אולם מתוכן אלף דירות נמכרו במסגרת "מחיר למשתכן", הרמה הגבוהה ביותר של מכירות מוזלות אלו מאז החלו המכירות בפועל במסגרת תכנית זו, במרץ 2016. מנגד, מכירת דירות חדשות "במחירי שוק" הוסיפה לרדת, בהמשך לירידות חדות מאז שלהי 2016. בסיכום שנתי עומד מספר הדירות החדשות שנמכרו "במחירי שוק" ב-2017 על 22 אלף דירות בלבד, ירידה חדה של 27 אחוזים בהשוואה לשנת 2016, והרמה הנמוכה ביותר של מכירת דירות חדשות "במחירי שוק" מאז שנת 2011, אשר עמדה בצל המחאה החברתית.

תזרים המזומנים הפוטנציאלי של הקבלנים ממכירת דירות חדשות עמד בחודש דצמבר על סך של 4.9 מיליארדי ש"ח, המהווה אמנם עלייה של 20 אחוזים בהשוואה לחודש נובמבר (ועלייה של 6 אחוזים לעומת דצמבר 2016), אולם גידול זה מתרכז כולו במכירות השיא במסגרת "מחיר למשתכן" בחודש דצמבר האחרון. כך, מכירות אלו לבדן תרמו 1.5 מיליארדי ש"ח לתזרים המזומנים הפוטנציאלי של הקבלנים בדצמבר האחרון, גבוה פי 2.6 מתרומתן של מכירות אלו לתזרים המזומנים של הקבלנים בחודש נובמבר. בכך מתגברת התלות של תזרים זה בקצב המכירות במסגרת "מחיר למשתכן".

משקל המשקיעים בסך הרכישות בחודש דצמבר נותר על רמה נמוכה של 16 אחוזים, בדומה לחודש הקודם, כמו גם בהשוואה לדצמבר אשתקד. במונחים כמותיים הסתכמו רכישות המשקיעים בחודש דצמבר ב-1.4 אלף דירות, ירידה של 14 אחוזים בהשוואה לדצמבר 2016 (ראה תרשים ש5). בסיכום שנתי נרשם שפל ברכישות המשקיעים ב-2017, כאשר אלו הסתכמו ב-17.4 אלף דירות בלבד, ירידה חדה של 22 אחוזים בהשוואה ל-2016, זאת בהמשך לירידה חדה של 29 אחוזים שנרשמה ב-2016 (לעומת 2015). זוהי גם הרמה הנמוכה ביותר של רכישות משקיעים מאז שנת 2003, אשר עמדה בצל המיתון במשק

כ-22 אחוזים ממי שרכשו דירה להשקעה בחודש דצמבר האחרון, הינם "מרובי נכסים", מעט יותר גבוה משיעור זה בקרב כלל בעלי הדירות להשקעה. בפילוח גיאוגרפי בולט אזור רחובות עם שיעור גבוה אף יותר של "מרובי נכסים", כאשר אזור זה הינו גם בין היחידים שרשם גידול ברכישות המשקיעים בדצמבר (הן בהשוואה לחודש הקודם והן בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד). בדומה לניתוח שנערך ביחס למאפייני המשקיעים ברחובות בחודש הקודם (נובמבר), גם בחודש דצמבר בולט שיעור גבוה של משקיעים, אשר לפחות אחד מראשי משק הבית מועסק במגזר הציבורי (בכלל זה השלטון המקומי). שיעור זה עמד בדצמבר על 33 אחוזים, ירידה מסוימת בהשוואה לחודש הקודם (42 אחוזים). את מקומם תפסו מנהלי חברות, כפי שיפורט להלן.

בניתוח מאפייני המשקיעים בחודש דצמבר ברמה הארצית בולטת עליה במשקל מי שהינם מנהלי חברות (בהגדרת מנהל חברה הכוונה למי שהינו בעל מניות מהותי בחברה, בכלל זה מי שמחזיקים ב"חברת ארנק"), כאשר משקלם בסך המשקיעים הגיע קרוב לחמישית. נתונים ראשוניים לחודש ינואר מצביעים על עלייה נוספת במשקלם (ראה תרשים ש7). ניתוח הממצאים מלמד כי כ-30 אחוזים מבעלי חברות אלו, שרכשו דירה להשקעה בחודשיים האחרונים, ניצלו את הוראת השעה במסגרתה ניתן היה ל"שחרר" דיבידנדים מ"חברות ארנק" (וחברות אחרות שעמדו בתנאים שהוגדרו), זאת תוך הנחה במס. כפי שניתן לראות בתרשים ב-7, נמצא מתאם חיובי בין גובה הדיבידנד ש"שוחרר" לבין שווי הדירה שנרכשה להשקעה. נציין כי במסגרת הוראת שעה זו "שוחררו" כ-40 מיליארדי ש"ח, כאשר חלק הארי של סכום זה "שוחרר" בספטמבר.

יש לציין כי הרמה הנמוכה של רכישות המשקיעים עדיין מוטה במידה כלפי מעלה, החל משנת 2014, זאת מאחר וכל רכישה של תושב חוץ, גם אם זו הינה דירתו היחידה בישראל, נחשבת כ"דירה נוספת". סך הדירות שרכשו תושבי החוץ ב-2017 הסתכם ב-1.7 אלף דירות, ירידה חדה של 25 אחוזים בהשוואה לשנת 2016, זאת בהמשך לירידה חדה של 32 אחוזים בשנת 2016. זוהי גם הרמה הנמוכה ביותר של רכישות תושבי החוץ בישראל מאז 2002.

שאלות ותשובות

? מה התנאי הכלכלי להשתתפות במחיר למשתכן?

לפי המדריך, התנאי המרכזי הוא היעדר בעלות על דירה, ואין מבחן הכנסה. לכן גם זוגות עם הכנסה גבוהה מאוד יכולים להשתתף ולזכות.

? מה מצא הכלכלן הראשי על רוכשי מחיר למשתכן בהרצליה?

לפי הסקירה שמובאת במדריך, השכר של משקי הבית שזכו בהרצליה היה גבוה בהשוואה לרוכשים בתוכנית בכלל ואפילו לרוכשים בשוק החופשי בעיר. כלומר, ההטבה הגיעה גם למשקי בית מבוססים.

? למה ההנחה במרכז גדולה יותר מבפריפריה?

ההנחה מחושבת כאחוז מתוך מחיר השוק, ולכן באזורים יקרים היא מסתכמת בסכום גבוה בהרבה. המדריך מציין שזוכים במרכז קיבלו הטבה של מאות אלפי שקלים, ובפריפריה ההטבה קטנה בהרבה.

? מה הפתרון שהמדריך מציע במקום חלוקה לקבוצות?

המדריך טוען שעדיף היה להוזיל את מחירי הדירות באופן כללי, למשל בהגדלת ההיצע, במקום להגדיר קבוצות זכאים. לדבריו, כך היה נמנע מצב שבו ההטבה מגיעה דווקא למי שפחות זקוק לה.

? האם אפשר לשנות את תנאי הזכאות בדיעבד?

זכאים שכבר זכו או רכשו דירה פעלו לפי הכללים שהיו בתוקף. המדריך מכיר בכך שיהיה לא הוגן להוציא אותם מהתוכנית בדיעבד, ולכן הדיון הוא בעיקר על עיצוב תוכניות עתידיות.

מכירות המשקיעים בחודש דצמבר הוסיפו לרדת, בשיעור חד של 27% בהשוואה לדצמבר 2016. שיעור ירידה זה גבוה מסך הירידה במכירת דירות יד שניה (ירידה של 21%) כאשר סביר להניח כי עוצמת הירידה הגבוהה יותר במכירות המשקיעים מוסברת לפחות בחלקה בירידה החדה ברכישות המשקיעים. זאת לאור העובדה לפיה קיימת התאמה גבוהה יותר במאפייני הדירות שמוכרים משקיעים לאלו המבוקשות ע"י משקיעים פוטנציאליים (בפרט מבחינת מיקום הדירה). כמו-כן יש לציין כי בדצמבר 2016 נרשמה רמה גבוהה יחסית של מכירות משקיעים, על רקע הציפיה לכניסתו לתוקף של חוק "מס דירה שלישית".

חרף הירידה במכירות המשקיעים הוסיף לרדת "מלאי" הדירות המוחזק בידי משקיעים – רכישות הזוגות הצעירים הסתכמו בחודש דצמבר ב-4.5 אלף דירות, מזה אלף דירות במסגרת "מחיר למשתכן" ו"מחיר מטרה". כפי שצוין, זוהי הרמה החודשית הגבוהה ביותר של רכישות מוזלות אלו, מאז החלו מכירות אלו במרץ 2016. בכך הגיע משקל רכישות הזוגות הצעירים (הן במסגרת מחיר למשתכן" והן ב"מחירי שוק") למחצית מסך העסקאות בחודש דצמבר, הרמה הגבוהה ביותר של פרמטר זה בשנים האחרונות. בניכוי "מחיר למשתכן" ירדו רכישות הזוגות הצעירים בחודש דצמבר בשיעור של 19 אחוזים בהשוואה לדצמבר 2016, כאשר בהשוואה לחודש הקודם נרשמה ירידה של 5 אחוזים.

הפרוייקט שהוביל את רכישות הזוגות הצעירים במסגרת "מחיר למשתכן" בחודש דצמבר האחרון היה בהרצליה, אחת הערים המבוקשות ביותר בקרב זכאי "מחיר למשתכן". סך הדירות שנמכרו במסגרת הפרוייקט בהרצליה בחודש דצמבר (מכירות ראשונות בעיר זו) עמד על קרוב ל-400 דירות. מחירה הממוצע של דירה חדשה שנמכרה בפרוייקט זה עמד על 1.9 מלש"ח, הרמה הגבוהה ביותר מבין כל הפרוייקטים שהחלו בהם מכירות במסגרת "מחיר למשתכן". עם זאת, מובן כי מחיר זה עדיין נמוך משמעותית מ"מחירי השוק" של דירות חדשות בהרצליה. כך, עפ"י הנתונים שברשותינו, עמד מחירה הממוצע של דירה חדשה שנמכרה בהרצליה בשנת 2017 על 2.9 מלש"ח (המחיר החציוני עמד על 2.8 מלש"ח). יש לציין כי סך הדירות החדשות שנמכרו בהרצליה בכל שנת 2017 "במחירי שוק" עמד על 260 דירות בלבד, שני-שלישים מהכמות שנמכרה בפרוייקט "מחיר למשתכן" בחודש דצמבר.

בניתוח מאפייני הרוכשים במסגרת "מחיר למשתכן" בהרצליה בולטות רמות השכר הגבוהות של משקי בית אלו. כך השכר הממוצע (ברוטו לחודש, למשק בית) עמד על 27 אלף ש"ח והשכר החציוני על 24 אלף ש"ח. רמות שכר אלו גבוהות לא רק ביחס לכלל הרוכשים במסגרת "מחיר למשתכן", אלא גם ביחס לאוכלוסיה הרוכשת דירות חדשות בהרצליה במחירי שוק, בפרט ברמות השכר החציוני. רק בקצה העליון של התפלגות ההכנסות, גבוהות רמות השכר של הרוכשים ב"מחירי שוק" בהרצליה, מאלו של רוכשי "מחיר למשתכן" בעיר זו.

רכישות משפרי הדיור רשמו ירידה של 20 אחוזים בחודש דצמבר בהשוואה לתקופה המקבילה. ב-2016. בכך חותם חודש דצמבר כמעט שנים-עשר חודשים רצופים בהם יורדות רכישות סגמנט זה (כל חודש לעומת המקביל לו ב-2016. רק בחודש אוקטובר נרשם גידול). בסיכום שנתי ירדו רכישות משפרי הדיור בשיעור של 12 אחוזים, אל רמתם הנמוכה ביותר מאז שנת 2012.

מחירי הדירות – לאן?

אמזון היא בועה, בועה גדולה – הנתונים שלה לא מצדיקים את השווי. השאלה איך ומתי זה "ייחשף" היא שאלה של זמן

הנתונים בדוחות של אמזון ( AMZN ) צמיחה בהכנסות, אבל רווח תפעולי צנוע ויציב, לא מסבירים שווי של 720 מיליארד דולר, וגם תחזית האנליסטים לרווח של 7 מיליארד דולר עוד שנתיים, לא מצדיקה שווי כזה; אז למה אמזון מתנפחת?

אם הייתי רגולטור כנראה שלא הייתי מונע מאנשים לרכוש ביטקוין או מניות מוטות ביטקוין – כל אחד הטוב בעיניו יעשה, כל עוד כל המידע שקוף וגלוי.

אני לא חושב שתפקיד הרגולטור למנוע מהלכים מהציבור, אלא לדאוג שהסיכונים יהיו גלויים לכולם.

אם אנשים רוצים לקנות נכסים בועתיים – בבקשה. אחרי הכל, אף אחד לא באמת יודע מתי הבועות יתפוצצו – כשהביטקוין הגיע ל-5,000 דולר, אמרו – בועה; כשהוא עלה ל-7,000 דולר – קצב המזהירים גדל; כשהוא הגיע ל-10,000 דולר, צעקו – זהירות בועה, אבל הביטקוין זינק במהירות עד כמעט 20,000 דולר, לפני שהבועה התפוצצה. בועות טבעם להתנפח ולהתנפח, ולא להודיע לאף אחד מתי הם מתפוצצות, גם לא לרגולטורים.

אז אני בכובע (דמיוני) של רגולטור לא הייתי מונע השקעה בביטקוין, אבל, אם, בכל זאת, הייתי מונע את ההשקעות בביטקוין, זה היה אחרי שהייתי מונע את ההשקעה במניית אמזון (AMZN ). אז אולי זאת הסיבה שבפועל, אף אחד לא הציע לי תפקיד רגולטורי (גם לא תפקיד זוטר), ואולי אני אצטרך לאכול את הכובע עוד כמה שנים, אבל – מה שרואים ולומדים מהדוחות הכספיים של ענקית הקמעונאות, רחוק מלהסביר שווי של 720 מיליארד דולר.

טוב אתם אומרים ובצדק – דוחות זה מה שהיה, זה פסה. אמזון היא העתיד, היא חדשנית, היא יצירתית. אתם צודקים, אלא שגם אם אהפוך לאופטימי חסר תקנה ואקבל שאמזון היא החברה הכי חדשנית בעולם, עם הטכנולוגיה הכי מדהימה בעולם, עם המנכ"ל הכי הכי טוב בעולם, גם אז – משהו לא מסתדר עם שווי של 720 מיליארד דולר.

טוב אתם אומרים – מי אתה בכלל? יש שורה של גורואים שמעריצים את החברה והמניה; האנליסטים אופטימיים עליה, ההמלצות בכיוון אחד – קנייה. אתם שוב צודקים ועדיין – אני לא "קונה" את ההמלצות האלו. כבר ראינו מה ההמלצות, במיוחד של האנליסטים בוול-סטריט שוות – בתקופת הבועה, אנליסטים שם נתנו המלצות קנייה על מניות, בשעה ששלחו לחברים שלהם במייל – "תתרחקו מהמניה, זו מניית זבל".

ההמלצה החיובית היתה רק כדי לשרת את  "הבית" (אינטרסים של בנקאי ההשקעות), והתופעה הזו היתה רחבה מאוד. אז לא נראה שזה המקרה היום, אבל לא הייתי נשען על סקירת אנליזה כאילו היא תורה מסיני. ואגב, זה לא רק בוול-סטריט. הבורסה בתל אביב דחפה ושכרה אנליסטים כדי לספק הערכות על חברות שורה שנייה (בעיקר טכנולוגיות) כדי לעור את המסחר בהן. האנליזות האלו במקרם רבים מגוחכות.

למידע על מניית אמזון

אמזון – שולי רווח נמוכים, ירידה ברווח התפעולי

ובכן, למה לדעתי מניית אמזון היא בועה, אולי גדולה יותר מבועת הביטקוין? נתחיל במספרים – שווי שוק של 720 מיליארד דולר, מול הון עצמי של 28 מיליון דולר – שווי גדול פי 25 מההון. לכאורה נראה מפחיד, אבל האמת – אז מה? חברות טכנולוגיות, חברות חדשניות, הן חברות שהערך שלהן נמצא ברווחים היום ובעיקר ברווחים בעתיד, ואין משמעות להון הנוכחי. כלומר, מה שחשוב יותר זה הרווח – כמה אמזון מרוויחה בשנה?

בדוחות השנתיים המלאים על אמזון (דוח K10) יש פירוט רחב על דוחות רווח והפסד ולצידם (בביאורים) יש את הדוחות לפי מגזרים. אמזון מכרה בשנת 2018 ב-177.9 מיליארד דולר, וההוצאות התפעוליות שלה הסתכמו ב-173.8, מה שהשאיר רווח תפעולי של 4.1 מיליארד דולר. בשנה שעברה ההכנסות היו 136 מיליארד דולר, ההוצאות הסתכמו ב-131.8 מיליארד  דולר והרווח התפעולי הסתכם ב-4.2 מיליארד דולר – כלומר, ירידה קטנה ברווח התפעולי בין השנים, אם כי בשורה העליונה – צמיחה מרשימה של 30%.

הצמיחה הזו נבלעה בעלויות מכר גבוהות יותר – עלויות שמגיעות מליבת העסקים של אמזון.  הפעילות העיקרית של אמאזון הוא מכירה של מוצרים במרווחים נמוכים. הפעילות הזו, גדולה, מעניינת, אבל לא ברור איך נדבק בה תדמית של חדשנות. זה מסחר ברמה הכי בסיסית שלו , זה תפעול ולוגיסטיקה, הפצה ומחסנים.

הדבר המשעמם הזה, הכלכלה הישנה הזו, מקבלת באמזון פנים אחרות – אמזון אלופה בהגדרת מציאות מדומה, היא חברה עם תדמית נהדרת ומיתוג מצויין, היא הכלכלה החדשה. זה נכון, אבל חלקית – חנות באינטרנט זה לא חזית הטכנולוגיה, וכדי שלא נתבלבל אמזון מדווחת אחת לתקופה שהיא הולכת על הפיתוח העתידי הבא – בשנה האחרונה היא הגדירה את הרחפנים כ"דבר הבא". הרחפנים של אמזון ירחפו עד לחלון שלכם, ישרקו לכם, וימסרו לכם את הספר שקניתם. כן, זה נהדר לחלום, במיוחד שהשוק חולם יחד איתך.

ובחזרה למספרים. מהדוחות עולה התמונה הבאה – צמיחה יש (אפילו נאה – 30%), אבל הוצאות התפעול חונקות את הרווח התפעולי שדווקא ירד. הרווח התפעולי רגיש לכל פיפס בהוצאות למעלה או למטה. אמזון כאמור היא ברובה עדיין חברת קמעונאות, והמרווחים שלה נמוכים,  לכן כל שינוי במרווח (בהפרש בין כמה שעלתה לאמזון הסחורה לבין המחיר לצרכן הסופי) היא קריטית לרווח. על המספרים של הקמעונאות אמזון מספקת מידע חלקי. כנראה שזה לא נוח לחשוף רווחיות גולמית נמוכה. אז אין את המידה על הרווחיות הגולמית, אבל המספרים זועקים מהדוחות המפורטים – הקמעונאות מגמגמת.

בביאור על המגזרים המידע נוח יותר לעיכול. אמזון מגדירה שלושה מגזרים – המגזר בצפון אמריקה, המגזר הבינלאומי והמגזר הטכנולוגי שזה בעיקר הפעילות המוצלחת סביב מחשוב ענן.

מהביאור מבינים שהפעילות בצפון אמריקה מרוויחה אבל מעט – ההכנסות ב-2017 הסתכמו ב-106.1 מיליארד דולר והרווח התפעולי הסתכם ב-2.8 מיליארד דולר, לעומת, רווח של 2.4 מיליארד דולר על הכנסות של 79.8 מיליארד דולר בשנת 2016. אז ההכנסות צמחו יפה, אבל הרווח התפעולי הוא באותם סדרי גודל.

הפעילות הבינלאומית בכלל מפסידה – 3.1 מיליארד דולר על הכנסות של 54.3 מיליארד דולר, לעומת הפסד קטן יותר – 1.3 מיליארד על הכנסות של 44 מיליארד בשנת 2016. כלומר אותה מגמה – הכנסות בעלייה, וזה לא מתורגם לרווח תפעולי.

המקום היחיד המנחם, הוא המקום הטכנולוגי – ההכנסות בעיקר בתחום מחשוב הענן זינקו ל-17.5 מיליארד לעומת 12.2 מיליארד דולר, והרווח התפעולי עלה ל-4.3 מיליארד לעומת 3.1 מיליארד דולר בשנת 2016 – יפה מאוד, אבל אלו לא תוצאות שמחזיקות שווי של 720 מיליארד דולר.

וזה עוד לפני הוצאות מימון ומיסים. בשורה התחתונה הרווח ב-2017 הסתכם ב-3 מיליארד דולר, לעומת 2.4 מיליארד דולר בשנת 2016 ולעומת 600 מיליון דולר בשנת 2015, וזה מזכיר לי נתון חשוב – עם כל הגודל שלה, והחדשנות והיצירתיות, אמזון התחילה להרוויח באמת (בלי משחקים בדוחות) רק לפני כחמש שנים וגם אז הרווח לא היה יציב.

במשך מעל 10 שנים אמזון  הפסידה כסף והרבה. בסיכום כולל – מאז הקמתה ועד סוף 2017 היא ייצרה עודפים (יתרת רווחים)   של כ-8 מיליארד דולר, כסף גדול, אבל האם הוא מצדיק כסף גדול פי מאות ממנו – שווי של 720 מיליארד דולר?

אמזון – מכפיל 100 על רווחי 2019

הרווח ב-2017 גוזר מכפיל רווח של 240. מכפיל רווח הוא נתון חשוב בעולם ההשקעות, הוא מבטא מעין תוך כמה שנים יחזיר המשקיע את השקעתו (בהנחה שהרווח קבוע, אבל לא כאשר הרווח עולה) והוא מלמד בעקיפין על התשואה למשקיע – ההופכי של המכפיל (1 חלקי המכפיל) זו התשואה על ההשקעה, ולהמחשה – מכפיל 20, מבטא מעין החזר השקעה אחרי 20 שנה, ותשואה של 5% (1 חלקי 20). 5% ב-20 שנה זה 100% – החזר השקעה – זה לא חישוב מדוייק, אבל זה הסיפור בגדול  של מכפיל רווח.

מכפיל רווח של 240 הוא גבוה, אבל רגע, שכחתי להיות אופטימי. עזבו דוחות עבר ורווחי עבר (ומכפיל רווח היסטורי) נסתכל קדימה. מה יהיה בשנת 2018, מה יהיה בשנת 2019? האמת ציפיתי מהאנליסטים ליותר. התחזיות בוול-סטריט הם באותה המגמה – המשך גידול בהכנסות (232 מיליארד, 282 מיליארד דולר בהתאמה ב-2018 ו-2019), אבל הרווח בשורה התחתונה מאכזב. בשנת 2018 צופים האנליסטים לרווח של כ-4-5 מיליארד דולר, וב-2019 הם צופים לרווח של 7-8 מיליארד דולר. במילים אחרות, אמזון נסחרת במכפיל 100 על הרווחים ל-2019. מדובר בתשואה של 1% על ההשקעה (1 חלקי 100) לשנת 2019.

ועל הנתונים האלו האנליסטים נשענים כשהם מספקים המלצת קנייה. וזה לא הכל – הנתונים שהאנליסטים מציגים הם נתונים ללא הוצאות והפחתות חד פעמיות והוצאות  רלבנטיות לפעילות העסקית. אלו לא המספרים החשבונאיים האמיתיים שצפויים להיות נמוכים יותר (אם כי לא באופן מאוד משמעותי), אבל גם אם נתעלם לגמרי מהעניין החשוב הזה, עדיין השווי נראה מנותק.

"המתחרה הקטנה" של אמזון

אמזון "גילתה" את עולם הקמעונאות ברשת במקביל לענקית נוספת – eBay . בשנות הבועה שתי החברות האלו התקדמו בצמידות בתוצאות העסקיות וגם בהתנהגות המניה בוול-סטריט.  הם היו דומות אבל לא זהות בפעילות העסיקת – אמזון שהתחילה בכלל במכירת ספרים דרך הרשת הפכה לקניון וירטואלי, ו- eBayהתמקדה במכירות של מוצרים (יד שנייה) בין הגולשים.

מתישהו החיבור בין השתיים התנתק. מתישהו אמזון החלה להיתפס כחברת טכנולוגיה ו- eBayחברת מסחר. בהתאמה השוק תמחר אותן באופן שונה לחלוטין, ובהתאמה  נוצר גם נתק בהתנהגות המניות. אמזון רק להמחשה זינקה פי 10 בפחות מ- 7 שנים, eBay הסתפקה ביותר מפי 3 – תשואה נהדרת, אבלך תשואת חסר ביחס לאמזון.

זה מתבטא כמובן בשווי – בעוד אמזון נסחרת ב-720 מיליארד דולר, eBay נסחרת ב-45 מיליארד דולר. אז נכון אמזון גדולה פי יותר מ-10 במכירות, ואמזון גם צפויה, להערכת האנליסטים לצמוח יותר (20%-30% בשנה בעוד eBay  סביב 10% בשנה), אבל שימו לב לנתוני הרווח ומכפיל הרווח – הרווח של אמזון כפול מהרווח של eBay – זה הכל, רק פי שתיים, אבל השווי הוא פי 16.

זאת ועוד – מכפיל הרווח של אמזון לשנת 2019 הוא כאמור 100. eBay מסתפקת במכפיל של 16 על הרווח הצפוי ב-2019. האם זה סביר? המשקיעים סבורים שכן, וזה לא רק ביחס ל- eBay. אמזון יקרה ביחס לכל עולם הקמעונאות גם העולם ברשת וגם העולם "האמיתי" הרשתות עם הסניפים.

זאת כמובן לא השוואה של חברות דומות, אבל ההשוואה לוולמארט הענקית (ענקית הקמעונאות הגדולה בעולם) עשויה לספק גם תובנה – וולמארט גלדה להיקף מכירות של מעל 500 מיליארד דולר היא צפויה להרוויח בשנים הבאות סביב 15 מיליארד דולר והיא נסחרת בכ-300 מיליארד דולר. אז כן, אמזון יכולה להיות גדולה ממנה, אבל זה ממש לא יהיה פשוט – כולם כבר נמצאות באינטרנט, כולחן כבר מתחרות בכולן, ואפילו אמזון שהבינה שהעולם הוירטואלי הוא המקום הנכון מגבה זאת ברכישה של רשתות פיזיות.

ועל רקע אוסף הנתונים הזה, למה בעצם המניה של אמזון עולה ועולה ונסחרת ברמות שיא – כנראה שזה עניין פסיכולוגי. אנחנו עדר, עדר של משקיעים . העדר הזה שועט ושועט כי הוא יודע שאמזון חברה נהדרת (והא צודק), אבל כנראה הוא עדיין לא מבין שאין בהכרח קשר בין חברה טובה למניה טובה.


ככה יבואני הרכב עושים עליכם סיבוב – למה מחיר הרכב יקרים בארץ? (זה לא רק בגלל מס הקנייה); מה הרווחיות האמיתית של קרסו מוטורס? והאם יש תחרות אמיתית בשוק הרכב?

כמה זה רווח הוגן? – אתם קונים במבה גדולה בשופרסל ומשלמים 5 שקלים, כמה מזה נשאר לשופרסל? הערכה גסה, אולי 1.5 שקל – 30% מהמחיר; אתם קונים בקסטרו ג'ינס ב-180 שקל כמה נשאר לקסטרו? בממוצע סביב 80-90 שקל, פחות מ-50% מהמחיר. האם הרווחים האלו סבירים, האם הם הוגנים?

אלו שאלות מעט נאיביות – החברות מנסות להרוויח כמה שיותר, מבחינתן למכור במחיר כמה שיותר גבוהה. אין דבר כזה מבחינתן רווח הוגן, יש רווח מקסימלי. אבל הן לא פועלות בחלל ריק. בשוק שלהן יש לקוחות ויש מתחרות. הלקוחות יקנו פחות אם המחיר יעלה, ולכן יש נקודה שאותה הם מחפשים כל הזמן שבה הרווח יהיה מקסימלי – בתיאוריה זו נקודת מפגש בין עקומת הביקוש לעקומת ההיצע. בפועל, הפירמה תעלה קצת את המחיר, תגשש את השוק ותבדוק אם עדיין הרווח הכולל גבוה מהמצב הקודם, וכך בניסויי וטעייה נקבעים המחירים במטרה אחת ברורה – למקסם רווחים.

בשוק יש גם מתחרות, וגם הן משפיעות על המחיר –  אם את המוצרים תוכלו לקנות אצל המתחרים בזול יותר, אז צפוי שבמקומות היקרים תהיה ירידת מחירים, הם הרי לא רוצים להבריח לקוחות.

אז הלקוחות והמתחרות קובעים בעצם את המחיר, ואין כאן שום עניין של הוגנות. מעבר לכך – המחיר של המוצר לא באמת תלוי בעלות של המוצר – הבמבה יכולה תיאורטית לעלות 1 שקל בלבד ועדיין אם כולם ימכרו ב-5 שקלים, אז זה יהיה המחיר, למרות שמרוויחים פי 5 (400%).

ככל שהרווחיות גבוה יותר, כך יותר שחקנים ייכנסו לשוק, עד שהמחיר יגיע למחיר "שיווי משקל", אלא שבשווקים יש הרבה תחומים לכאורה עם תחרות, לכאורה בשיווי משקל, והמחירים בכל זאת גבוהים, כאשר בתחומים מסוימים נותנים לנו תחושה שמרוויחים עלינו מעט, אבל בפועל זה הרבה. במילים אחרות – מרדימים אותנו, הופכים אותנו לסוג של לקוחות שבויים, שלא בצדק.

הנה דוגמה. נניח שאתם רוכשים רכב חדש. נכנסים לאולם התצוגה של ניסן, מקבוצת קרסו, בוחרים ומשלמים   100 אלף שקל – האם זה יקר? הכל יחסי – במקומות אחרים זה בערך אותו המחיר (לרכב "דומה"), אז במבחן הזה לא מדובר במחיר גבוה, וכאן בעצם אנחנו, הציבור עוצרים מלחשוב על המחיר, וקונים.

אבל איך נדע באמת אם המחיר ראוי? אפשר לסמוך על המוכר באולם התצוגה שאומר  לכם שעשיתם עסקה נהדרת, ויש גם נציגים שיוסיפו ויאמרו שהחברה בקושי מרוויחה 10%-15% או משהו כזה, ואז אתם בכלל נרגעים, מה זה 10%, או אפילו 15%, זאת רווחיות סבירה, לא עושים עליכם קופה.

ויש דרך אחרת לבדוק, אבל היא קצת מורכבת יותר – להציץ בדוחות של קרסו מוטורס. קרסו דיווחה בתשעת החודשים הראשונים של 2017 על הכנסות ממכירת רכבים חדשים בסך של 2,354 מיליון שקל. עלות הרכבים האלו הסתכמה ב-1,986 מיליון שקל – נשאר רווח גולמי של 368 מיליון שקל. הרווח הגולמי הזה באחוזים מהווה 15.6% מהמכירות.

המכירות האלו הם אלפי רכבים, אבל בתרגום לרכב בודד הרווחיות תקפה – בממוצע הרווחיות מסתכמת ב-15.6%. נו, זה נשמע יחסית נמוך, נכון?  צריך לזכור שזו רווחיות גולמית ולחברה יש הוצאות תפעוליות נוספות, והוצאות מימון ועוד. ואם רוכש פוטנציאלי הגיע עד לכאן, אז הוא כבר מעריך ש"הכל בסדר" – לא עבדו עליו, הוא משלם מחיר ראוי.

אבל נניח שמדובר ברוכש שהוא גם סקפטי לגמרי, גם מבין במתמטיקה, וגם מומחה למיסים. שילוב התכונות והידע הזה, עלול להביא את הרוכש למסקנה שמה שהוא רואה לא מדויק, ואפילו מטעה. ההבנה שלו במיסים תביא אותו לעובדה פשוטה, רוב הסכום שמשולם עבור הרכב הולך למיסים – מס קנייה ועוד. ההבנה שלו במתמטיקה תביא אותו לעובדה נוספת – בהתעלם מהמיסים, הרווחיות של קרסו על הרכבים יותר מכפולה, היא כבר לא 15.6%, היא 31% ומעלה, והנה התרגיל – הרכב כאמור (בדוגמה) נמכר ב-100 אלף שקל, אבל ברגע שהרוב מיסים ונניח בצורה מאוד שמרנית שמדובר על 50 אלף שקל, אזי הלקוח שילם לחברה 50 אלף שקל ולרשות המיסים 50 אלף שקל נוספים. החברה היא מעין צינור שמעביר את המס שנגבה מהלקוח לרשות המס (בדומה לתהליך המע"מ בכל עסק).

בשלב הבא יש לחשב את העלות של הרכב. העלות עם מס הקנייה (ומיסים נוספים) היא 84.4 אלף שקל מכיוון שבממוצע מצאנו שהרווחיות הגולמית 15.6% (מחיר רכב – 100 אלף שקל, הרווח הגולמי 15.6 אלף שקל, ומכאן שהעלות – 84.4 אלף שקל). החברה משלמת בתוך העלות את המיסים בסכום של 50 אלף שקל (החברה מקבלת 50 מהלקוח ומעבירה 50 למס הכנסה), כלומר העלות האמיתית בלי המס – 34.4 אלף שקל.

וסיכום המספרים – מחיר 50 אלף, עלות 34.4 אלף, רווח גולמי 15.6 אלף – הרווח הזה מבטא רווחיות של 31.2%. זה כבר נשמע אחרת, וזה המספר הנכון יותר כלכלית – הרי מה אכפת לרוכש שחברת הרכב משמשת צינור למס הכנסה.

ואם בכל זאת, לא השתכנעתם שיבואניות הרכב מרוויחות הרבה – שימו לב לנתונים הבאים. אם נוריד מהעלות של מכירות כלי הרכב את המיסים וגם מעלות המכירות, נקבל שהמכירות בתשעת החודשים הראשונים של הרכבים החדשים הם סדר גודל של קצת מתחת ל-1.2 מיליארד שקל, וכל המכירות (ליסינג טרייד, רכב יד שנייה ועוד) מסתכמות בכ-2 מיליארד שקל – הרווח הנקי מסתכם בכ-185 מיליון שקל – רווח נקי בשיעור של 9.3% וזה הרבה לשורה התחתונה, במיוחד בתחום שנחשב תחרותי, אבל ייתכן שזה רק למראית עין, ייתכן ששוק הרכב לא תחרותי כפי שזה נראה, ייתכן שקיבוע המחירים מתאים לכולם, אחרי הכל ברגע שיבואנית אחת תחליט לשבור את השוק ולהוריד את המחיר משמעותית (על סדרה פופולארית) זה ייפגע בכל השחקניות. אז למה לעשות זאת – המצב הנוכחי טוב לכולם, חוץ מאשר…לצרכן.

 

 

רכב חדש עם אפס קילומטר מחברת ליסינג – יתרונות וחסרונות

 מתכננים לרכוש רכב? אל תפספסו:  לקבלת הצעה לרכב חדש אפס קילומטר מחברת ליסינג גדולה – הבטחה למחיר הנמוך ביותר!

הטריקים החשבונאיים בדוחות של הממשלה

כמה הפסידה המדינה ב-2017? איך היא משחקת בהכנסות ובהוצאות? מי זאת הקופה הסודית של האוצר? ומה מציל את הדוחות כל שנה מחדש? 

כשטבע פספסה את תחזיות האנליסטים, המשקיעים דרשו לפטר את ההנהלה; שמלאנוקס מדשדשת בביצועים, המשקיעים האקטיביסטים דורשים שינוי בדירקטוריון, שאפריקה לא מחזירה את החובות, מחזיקי האג"ח משתלטים עליה. אבל כשהמדינה מפספסת את היעדים התקציביים, מדשדשת כלכלית, ולא משלמת חובות בזמן, אז לא קורה כלום.

לפני כשבוע התפרסם מסמך של האוצר על ביצוע התקציב השנתי ב-2017 (אומדן). מדובר בעצם על דוח אקוויוולנטי לדוח רווח והפסד הידוע שבו יש הכנסות, יש הוצאות ויש שורה תחתונה שמבטאת את הרווח, או ההפסד בתקופה (הכנסות פחות הוצאות).

אז נכון שזה לא בדיוק אותו דבר – לחברה לרוב יש מטרות ברורות (ובעיקר מקסום הרווח) והדוחות שלה בהתאם לעקרונות מקובלים; לממשלה יש מטרות שונות ומגוונות (ולפעמים מנוגדות), ודוחות יחסית מבולגנים; ועדיין – מה בעצם ההבדל בין דוח רווח והפסד של פירמה לדוח של ממשלה? במהות לא אמור להיות הבדל –  שניהם בודקים הכנסות, הוצאות ורווח (או הפסד). גם את הדוח של הפירמה וגם של הממשלה, אפשר וצריך לבדוק ולנתח. בדיוק כפי שאנליסטים מנתחים דוחות של חברות נסחרות ונותנים "ציון" כך יש את כלכלני המאקרו שאמורים לנתח את הדוח של הממשלה ולתת לה "ציון".

אז נכון, אומרים שמדינה זה מורכב, משתנה תוך כדי תנועה, פתאום מצב חירום, פתאום משבר כלכלי, לנהל מדינה זה לא פיקניק. זה נכון, אבל גם לנהל חברה גדולה זה לא פשוט, גם היא תלויה בהרבה גורמים (פנימיים וחיצוניים), גם היא מושפעת ממצב בטחוני, ממשברים כלכליים ועוד. דווקא המדינה כגוף גדול המפוזר על כל המשק פחות נתונה ורגישה לשינויים בתחומים מסוימים. כלומר היא פחות רגישה לתנודות ענפיות, ודוגמה –  בעוד שבית השקעות ייפגע מאוד עם תהיה ירידה בהיקפים בבורסה, אזי המדינה פחות תיפגע ממשבר בשוק ההון כי ההכנסות שלה תלויות בהרבה אפיקים אחרים בנוסף לבורסה.

ועדיין, יהיו שיאמרו – לנהל תקציב של מדינה זה לא כמו לנהל תקציב של חברה, זה בממדים אחרים. אז …זה לא ממש נכון – יש הרבה חברות גלובליות שההכנסות שלהן עולות על ההכנסות של המדינה שלנו – ההכנסות שלנו הן מעל 300 מיליארד שקל בשנה, ג'נרל אלקטריק מכניסה מעל 400 מיליארד שקל, ג'נרל מוטורס מעל 500 מיליארד שקל וזו כמובן רשימה חלקית.

כמה הפסידה המדינה ב-2017, ולמה?

המסקנה עד כאן היא שיש דמיון בין ניהול חברה לניהול הצד הכלכלי/ התקציבי של המדינה, בין דוח של חברה לדוח של המדינה/ הדוח של הממשלה (תקציב ממשלתי), וצריך להיות הרבה דמיון בין איך שאנחנו שופטים מנהלי חברה למנהלי מדינה, במיוחד האחראים על המדיניות הכלכלית. אז בואו נשחק משחק – נניח שמדינת ישראל היתה חברה שנסחרת בבורסה – "ישראל בע"מ" , המנכ"ל שלה היה – שר האוצר משה כחלון, ומדי רבעון הממשלה היתה מפרסמת דוחות כספיים. עכשיו נשאר רק לנתח את הדוחות של ישראל בע"מ, להבין אם המנכ"ל כחלון היכה את התחזית או פספס אותה, ולראות איך ואיפה הממשלה משחקת במספרים (כמו כמעט כל חברה אחרת).

נתחיל בבסיס – ההכנסות של המדינה הן בעיקר ממיסים, וההוצאות שלה מגוונות – ביטחון, חינוך, רווחה, תחבורה ועוד. בשנת 2017 "הפסידה" ישראל 24.8 מיליארד שקל  – הפסד אבסולוטי ענק, והפסד יחסי ענק בהינתן שההכנסות היו סדר גודל של 300 מיליארד שקל (מעל 8% מההכנסות). אבל מדינות מודדות את ההפסד שלהם ביחס לתוצר – יש לזה צידוק כלכלי, אבל האמת שזה בעיקר נראה טוב יותר, כי ביחס לתוצר ההפסד הוא פחות מ-2%.

ההפסד של ישראל לא נקרא הפסד בדוחות, אלא גירעון. הגירעון אקוויוולנטי להפסד של פירמה. מהנתונים עולה כי מתוך הפסד של 24.8 מיליארד שקל, 21.5 מיליארד שקל הוא הפסד בחודש דצמבר – נו, באמת, איך זה ייתכן שחודש אחד אחראי על רוב ההפסד? אם זה היה קורא לפירמה נסחרת היו צולבים את המנכ"ל.  ובכן, כשחוזרים לשנים קודמות מבינים שככה זה בישראל – בדצמבר נזכרים (משרדי הממשלה) שלא גמרו את התקציב ומבזבזים אותו, כי אחרת הוא לא יישמר לשנה הבאה. העניין הזה נראה טריוויאלי, אבל הוא מעמיד בשאלה את גודל התקציב – אולי מדובר בתקציבים מנופחים שפשוט חשוב לגמור אותם?

חוץ מזה, דצמבר זה החודש של "המשחקים החשבונאיים" –  לישראל יש קופה סודית, היא נמצאת ברשות המיסים וקוראים לה קרן הפיצויים למס רכוש. הקרן הזו ממומנת על ידי רשות המס   ובדצמבר הועבר לקרן סכום של 4.15 מיליארד שקל – למה? לא ברור, אם כי גם בדצמבר הקודם הועבר לקרן סכום, אך נמוך משמעותית – 1.6 מיליארד שקל.

ההעברות לקרן הזו מקוזזות מהכנסות המיסים כי הקרן באחריות וניהול רשות המסים, ולכן הן מסבירות חלק מהירידה בהכנסות ממיסים בדצמבר וחלק מהגירעון – ההכנסות ממיסים בדצמבר הסתכמו ב-18.9 מיליארד שקל בלבד לעומת ממוצע חודשי העולה על 25 מיליארד שקל. אם "נחזיר" את התשלום לקופה הסודית/ קרן הפיצויים, ההכנסות יסתכמו ב-23 מיליארד שקל – עדיין נמוך, אבל לא דרמטית.

המשחק החשבונאי הזה, עשוי לנבוע מצורך אמיתי של מס רכוש (אלא שאין פרטים על הקרן הזו), ועשוי לבטא רזרבות שהמדינה משאירה בקרן. כלומר, המדינה מעדיפה לדווח על הפסד/ גירעון ולשמור רזרבות – למה? אולי כדי "להוריד" כל מיני גורמים שמעוניינים לשאוב כספים מהמדינה – קל יותר לסרב כשאתה מפסיד.

 

ההפסד כאמור הוא 24.8 מיליארד של, רובו נגרם בדצמבר (הוצאות גדולות של המשרדים, והקרן פיצויים). אבל בכובע של אנליסט הרי שבתמונה הכללית על כל השנה – החברה "ישראל" עמדה בציפיות – בתקציב המקורי לשנת 2017 תוכנן גירעון/ הפסד של 36.6 מיליארד שקלים. אז נכון, ההפסד קטן מהצפוי, אבל כמה שאלות תם – למה בכלל להפסיד? מדוע אנחנו מקבלים את העובדה שהמדינה בהפסד כנורמה. אם היה מדובר בחברה עסקית, היה מצב שאנחנו כמשקיעים היינו מוכנים שהיא כל שנה תפסיד כסף. מספרים לנו שהמצב הכלכלי נהדר, שישראל חזקה כלכלית, אז תתחילו להרוויח, תתחילו להיות בעודף.

זה מזכיר לי את הסיפור הנהדר על השמן והרזה. בנימין נתניהו הציג את השמן והרזה – המגזר הציבורי והמגזר הפרטי, וטען, בצדק רב, שהרזה סוחב את השמן, והוא ישנה זאת. זה לא השתנה. יש שומנים גדולים, גדולים מדי, במגזר הציבורי, יש מיליארדים רבים שנעלמים למטרות לא ידועות, יש העברות תקציביות (אחרי אישור התקציב) שאיש לא יכול להתחקות אחריהן ומעשירות כל מיני מקורבים. הדרך לטפל בזה, חוץ מאכיפה, היא פשוט לעשות רה ארגון מקיף, ולהוריד את התקציבים – כשלמשרדים יהיה פחות כסף, הם פחות יוכלו במקרה הטוב לעשות קומבינות, ובמקרה הרע לגנוב.

ושאלה נוספת על ההפסד/ גירעון – האם הוא כולל הכנסות חד פעמיות? בדוחות החשבונאיים של חברות מפורטים כל ההכנסות וכל ההוצאות, כולל אירועים חד פעמיים. גם למדינה יש הכנסות והוצאות חד פעמיות, כשבשנת 2017 נרשמו הכנסות מאוד גדולות בזכות שני אירועים מרכזיים – הכנסות מס על אקזיטים יוצאי דופן (מובילאיי) והכנסות מס על "מבצע גביית דיבידנדים" – אפשרו לבעלי חברות למשוך דיבידנדים בשיעור מס מופחת. שני האירועים האלו הכניסו למדינה (ואני מעגל) 16 מיליארד שקל. הסכום הזה, בתוך הדוח, כלומר הוא חלק מהגירעון, אלמלא, ההכנסות האלו, הגירעון היה גדול יותר. עם זאת, נרשמה כאמור גם "הוצאה" חד פעמית לקרן הסודית, ויש סעיפים נוספים, כך שעדיין מדובר בהכנסות חד פעמיות אבל בסדר גודל של 10 מיליארד פלוס.

ההכנסה הזו צריכה היות מנוטרלת בהינתן ההפסד/ הגירעון – חברה ומדינה לא "חיות" מאירועים חד פעמיים, ומה שחשוב לדעת זה את ההפסד השוטף/ התפעולי; ועדיין גם בנטרול האירועים החיוביים – ההפסד/ גירעון הוא בהתאם לציפיות המוקדמות.

מה מציל את ישראל?

מהדוח של ישראל עולה תמונה מעניינת – הכנסות המיסים עולות, למרות ששיעורי המס יורדים. זה עניין חשוב במדיניות המיסים – הרי שמורידים מס, אז לכאורה סך המס הכולל יורד, אבל מנגד, היקף הפעילות גדל (יותר עסקאות במיסוי נמוך) וזה גורם להיקף הכולל ששל המס לעלות – שני גורמים מנוגדים משפיעים על כמה מס יהיה אחרי הורדת שיעור המס – פחות או יותר. אצלנו המס הכולל עולה. לכאורה מצוין, אבל בין השורות, מוסבר שהן עולות בעיקר בזכות מאמצי אכיפה מוגברים. הכנסות המס עלו בחמש שנים ב-6% ריאלית בכל שנה – זה הישג ענק של רשות המיסים, אבל, האם אפשר להסתמך על העלייה הזו. הרי זה לא באמת נובע משיפור בהכנסות בשנה המסוימת, זה נובע מפעולה אקטיבית, זה כמו שפירמה מסוימת תדווח על הכנסות מעסקה של לפני שנתיים. כלומר, זה מצוין כמובן, אבל זה סוג של עודף חד פעמי. שר האוצר אמנם מתייחס לזה כהכנסה שלו, כהכנסה אינטגרלית, אלא שהאמת שאין קסמים – אם המשק לא זז והכנסות המיסים עולות ב-6%, זה מעיד על משהו עקום מאוד שקרה בעבר (חוסר גבייה), ועל הכנסות נוכחיות שיש בהן מרכיב מסויים של חד פעמיות (הסדרים עם הגופים הנאכפים). האם אפשר לבנות על זה להמשך? האם זה ימשיך לצמוח בשיעורים כאלו? ממש לא בטוח – כחלון לא צריך לבנות על זה. ובכלל, צריך לשאול, מה היה קורה אם לא היתה אכיפה מוגברת? היינו במצב של הפסד/ גירעון ענק – לא 40, לא 50, אולי 80 אולי 100 מיליארד.

אז הדוחות לא משהו, בלשון המעטה. החברה הזו צריכה רה-ארגון, השמן הזה צריך דיאטה.

אלו האנשים שקובעים את הריבית במשק, אלו הם חברי הוועדה המוניטרית – ד"ר קרנית פלוג – נגידת הבנק, יו"ר הוועדה המוניטרית,  ד"ר נדין בודו-טרכטנברג – המשנה לנגידת הבנק, פרופ' ראובן גרונאו, פרופ' צבי הרקוביץ,  פרופ' משה חזן,  מר אנדרו אביר – מנהל חטיבת השווקים.

בנוסף משתתפים בוועדה גם – גב' מאיה הרן רוזן – כלכלנית בחטיבת המחקר,  מר דני חחיאשוילי – ראש מטה הנגידה, מר יואב סופר – דובר הבנק,  מר אילן סוציאנו – עוזר למזכירת הוועדה המוניטרית, פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי – מנהל חטיבת המחקר.

האנשים המכובדים האלו אמרו את משאלת הלב הבאה על שוק הדיור – " הוועדה ציינה שהנתונים משוק הדיור ממשיכים להצביע על התמתנות הביקוש, ובפרט מצביעים על כך המשך הירידה במספר העסקאות וההאטה בקצב עליית מחירי הדיור. התחלות הבנייה פחתו בחודשים האחרונים, אך חברי הוועדה הזכירו כי נתון זה לרוב מתעדכן כלפי מעלה במשך הזמן, וכי ניכרת עלייה במספר היתרי הבנייה וסביר שהיא תבוא לידי ביטוי בהתחלות בנייה עתידיות. נוסף לכך דנו חברי הוועדה בקשר בין התחלות הבנייה לגמר הבנייה; הם אמרו שלפחות עד מאי השנה הגיעו ההתחלות לרמה גבוהה מאוד מבחינה היסטורית, ולכן אפשר לצפות לרמה גבוהה של גמר בנייה בשנתיים הקרובות ולעלייה בהיצע, דבר שיכול להוביל לירידה במחירי שירותי הדיור".

הם מנותקים מהשטח, הם מדברים על תיאוריות לא רלבנטיות, הם פשוט לא מבינים שהקבלנים קובעים את עקומת ההיצע. הלו – כאן זה לא אקדמיה, כאן זה החיים האמיתיים. איך בדיוק יגדל היצע הדירות אם הקבלנים מפסיקים לבנות? האם אתם שומעים את עצמכם? האם יש מישהו בבית?  אתם אמורים להיות המבוגר האחראי, ואתם עוסקים באם ואם ואולי….

רמי לוי כבר הרוויח פי 10 בעסקת קופיקס

איך קונים ב-20 מיליון ומרוויחים 200 מיליון תוך יומיים? למה רכישת קופיקס היא עסקה בחצי מחיר? ואיך זה קשור לאופציה של רמי לוי להשתלט על קופיקס

רמי לוי היא רשת ענק (במונחים מקומיים) ששווה כבר קרוב ל-3 מיליארד שקל.  הרשת הזו – היא סיפור הצלחה פנומנלי של העומד בראשה – רמי לוי שהצליח לגדול מחנות לחנות, מאזור לאזור, כשבמקביל הוא מצליח לייצר תדמית של הרשת הזולה ביותר ולסחוף עוד ועוד קונים.

הרשת פרוסה בעיקר במרכזי קניות גדולים חוץ עירוניים, ואחד ממנועי הצמיחה העתידיים שלה הוא צמיחה בתוך הערים, שם חזקות הרשתות שופרסל (שופרסל אקספרס) ויינות ביתן/מגה (מגה בעיר) וגם ויקטורי וטיב טעם. אז איך עושים את זה? אפשר בדרך הקשה – לבנות הכל מהתחלה, לייצר סוג של מותג וסלוגן מתאים, בסגנון –  "רמי לוי בעיר", להתחיל לפרסם, לשווק, לתפעל, ולנסות להרוויח במקום הצפוף הזה.

אבל אפשר גם בדרך אחרת. מסתבר שיש קיצורי דרך, והם יכולים להיות כדאיים במיוחד. רמי לוי בחר בקיצור דרך שמספק לו בסיכון קטן, סיכוי גדול –  הוא הבין שיש לו הזדמנות לרכוש נתח ואפילו שליטה בגוף אמנם מפסיד אבל עם תדמית ציבורית שמתאימה לו – רשת הדיסקאונט , קופיקס, וכך לקצר את התהליך ההגעה למרכזי הערים. רמי לוי רכש לאחרונה 20% מקופיקס של אבי כץ, עם אפשרות לרכוש שליטה. הוא עשה את זה בעסקת מניות – כלומר, תמורת המניות בקופיקס  יוקצו מניות ברשת רמי לוי; הוא עשה את זה בדיסקאונט – 25% הנחה על מחיר השוק של קופיקס, והוא כבר הרוויח – ביום הדיווח עלתה מניית רמי ב-3.5% ולמחרת הוסיפה שיעור דומה ועלתה במצטבר 7%. העלייה הזו היא תוספת ערך של 200 מיליון שקל לשווי של רמי לוי; פי 10 מכל ההשקעה בקופיקס.  כלומר, עוד לפני שהושלמה העסקה, עוד לפני שנמכרה הבמבה הראשונה תחת השותפות החדשה, רמי לוי כבר עשה את שלו – השוק מתמחר את העסקה הזו בתוספת ערך של 200 מיליון שקל.

הבעת אמון גדולה בעסקה, ואכן נראה שרמי לוי פעל נכון, ונתעכב על המספרים של העסקה: תמורת 20% בקופיקס תקצה רמי לוי מניות של עצמה בערך של 21 מיליון שקל. העסקה מבטאת שווי של 105 מיליון שקל לקופיקס (21 מיליון שקל תמורת 20% – 105 מיליון – 100%). אלא שהשווי הזה הוא אחרי הכסף – כלומר, אחרי השקעה של 21 מיליון שקל. בפועל מדובר על השקעה לפי שווי של 84 מיליון שקל (105 מיליון שקל אחרי הכסף פחות השקעה של 21 מיליון שקל).

שווי של 84 מיליון שקל הוא דיסקאונט של כ-25% לעומת שווי השוק של קופיקס בבורסה (בעת הדיווח על העסקה). איך זה שרמי לוי נכנס בדיסקאונט? פשוט – כי הוא יכול. המוכרים צריכים אותו כמו חמצן, והמחיר כבר פחות חשוב להם.

רגע, האמת שהעסקה אפילו בשווי נמוך יותר. ה-21 מיליון שקל (במניות) זה לא רק בגין 20% ממניות קופיקס, זה גם בגין אופציה לשנתיים לרכוש כ-30% ממניות קופיקס (ולעלות לשליטה)   כאשר מחיר המימוש הוא מחיר קופיקס בשוק עם דיסקאונט של 15%-17%. האופציה הזו שווה חלק גדול מערך העסקה הנוכחית – 21 מיליון שקל. במילים אחרות, מרכיב גבוה (מאוד) מה-21 מיליון שקל האלו הוא תשלום בגין האופציה, והמשמעות היא שהדיסקאונט על המחיר הנוכחי הוא אפילו גדול עוד יותר. בחישוב גס שלי – מדובר על דיסקאונט של 50% מערך השוק! כן, רמי ללוי קונה את קופיקס בחצי מחיר.

ועוד סוכרייה לרמי לוי – העסקה היא במניות (לרשת רמי לוי אפשרות לשלם במזומן – סביר שהיא תבחר בעסקת מניות). עסקת מניות של 21 מיליון שקל בשביל רשת רמי לוי שנסחרת ב-3 מיליארד שקל, היא, שימו לב – 0.66% מהון המניות – זה קרוב לכלום. דילול קטן, שלא מורגש כמעט אצל בעלי המניות. בפועל בעלי המניות כבר מרוצים. מניית רמי לוי עלתה כאמור ב-7% בעקבות הדיווח על העסקה.

הכישלון של קופיקס   

יותר מכל  מספרת לנו העסקה הזו על הכישלון של קופיקס. אותה רשת בתי קפה ב-5 שקלים שניסתה להיות גם רשת מזון זולה, וניסתה גם להפוך לשחקנית בינלאומית, אבל בשורה תחתונה לא הצליחה. המוטו שלה – אפשר גם בזול, לא תופס כאן, ומעבר לכישלון העסקי, מדובר בכישלון תדמיתי. קופיקס ביטאה את המחאה החברתית היא נתפסה כחברה שמכוונת לרווחת הציבור, אפילו יותר מאשר הרווחה שלה. היא כבשה את התקשורת, וקיבלה הערכה מקיר לקיר. אבל, מה לעשות – כנראה שאי אפשר להרוויח ממכירת קפה ב-5 שקל. חלומות לחוד ומציאות לחוד. הרשת לא הצליחה לייצר ערך לזכיינים, וגם לא לעצמה. הרשת תקועה, והנה בא רמי לוי להוציא אותה מהבוץ, וליהנות מהסינרגיה.  הכישלון של קופיקס הוא ההזדמנות של רמי לוי, והוא קונה את ההזמנות הזו בנזיד עדשים.

 

ומה בעצם קונה רמי לוי? ובכן, לקופיקס יש 30 מרכולים במרכזי הערים בגודל ממוצע של כ-200 מ"ר , ו-120 נקודת מכירת קפה (גודל של כ-30-40 מ"ר). בתשעת החודשים הראשונים של השנה, קופיקס מכרה ב-230 מיליון שקל, ורשמה איזון תפעולי. התוצאות שלה מגמגמות כבר מספר רבעונים, כאשר פעילות רשת הקפה במגמת ירידה. רמי לוי מתעניינת ככל הנראה בעיקר במרכולים, ועל הדרך היא מקבלת רשת בתי קפה שעשויה להפוך לזרוע נוספת בקבוצה, אם כי, נראה שלא זו המטרה העיקרית.

כך או אחרת, במסגרת ההסכם בין קופיקס לרמי לוי, יש הסכם "ביניים" בין קופיקס לבעלי המניות האחרים בסופר קופיקס שמרכזת את הפעילות של המרכולים. על פי הסכם הביניים הזה המשקיעים האחרים יכולים לצאת מההשקעה תמורת סכום ההשקעה (50 מיליון שקל) בתוספת ריבית של 12%. אלו תנאים כנראה טובים, אחרי הכל, הרשת מפסידה, ובין השורות ניתן להתרשם שזו המטרה – לחזור לשליטה מלה בסופר קופיקס.

התמורה של רמי לוי לקופיקס/ סופר קופיקס עשויה להיות מרשימה. תחשבו רק על היכולת המהירה לאחד את הקניינות של קופיקס עם רמי לוי, מדובר ביכולת בעצם לרכוש מהספקים את המוצרים בהנחה של כמה אחוזים טובים, ורק זה שווה לקופיקס מיליוני שקלים בשנה.

חשמל יקר: למה חשבון החשמל שלנו גבוה? למה לא הפריטו את חברת החשמל? ואיך זה שכחלון חוגג הסכם נדל"ן עם חברת החשמל ושוכח לספר לנו שזה עלה לנו מיליארדים?

 

כולם ניסו לפרק אותה, לפצל אותה, להפריט אותה, אבל אחרי עשרות שנים של דיבורים, כדאי להבין – אלו רק דיבורים. חברת החשמל כאן כדי להישאר והיא תמשיך להיות הגוף הדומיננטי והשולט בתחום בעיקר בהולכת/ העברת החשמל. אין מה לעשות – התשתיות שלה הם יתרון גדול שמהווה חסם גדול מפני תחרות אמיתית; והעובדים שלה הם כוח שהפוליטקאים לא באמת רוצים להתעסק איתו.

אז נכון, יש תחרות  בייצור חשמל, ויש גם הולכה ותשתיות של גופים אחרים, אבל חברת החשמל תמשיך קרוב לוודאי לספק לכם חשמל גם בעוד שנתיים, שלוש ואפילו עשר שנים.

עכשיו מדברים על שינוי מבני עמוק, וכניסה של תחרות לתחום (המשך כניסה של תחרות), וזה יקרה, כשבמקביל חברת החשמל תהיה חייבת להתייעל (כחלק מהשינוי המבני חברת החשמל תפטר אלפי עובדים על פני השנים הבאות), אלא שזה לעג לרש.

חברת החשמל היתה צריכה להיות כבר לפני שלושים שנה מופרטת. בנימין נתניהו מודל 96' כראש ממשלה (וגם מודל 2003 – כשר אוצר) הבטיח כלכלה אחרת, הבטיח הפרטות, הבטיח שוק חופשי, הבטיח והאמת – קיים לא מעט, אבל בחברת החשמל הוא פשוט לא נגע. פחד להתחשמל, והוא לא היחיד.

למה חשבון החשמל שלנו גבוה?

הפחד של הפוליטיקאים הוא הפסד ענק לנו הצרכנים. אנחנו משלמים יותר מדי בחשבון החשמל שלנו – אנחנו משלמים על חוסר יעילות ברכישת מקורות האנרגיה של חברת החשמל (בעיקר רכישת גז במחיר יקר מתמר); אנחנו משלמים על המשכורות הגבוהות של עובדי החשמל ועל משכורות של עובדים לא נחוצים; ואנחנו משלמים על המימון הגובה של חברת החשמל (לחברה חובות במעל 50 מיליארד שקל). אנחנו משלמים עשרות טובות של שקלים מדי חודש (וזו הערכה מאוד צנועה) בגלל שהפוליטיקאים שלנו חזקים מול כל העולם וחלשים מול חברת החשמל. עשרות שקלים בחודש זה מאות שקלים ויותר בשנה – לא קצת.

אבל צריך להיות מציאותי – מה שהיה היה. השאלה מה יהיה? הרפורמה הנוכחית – השינוי המבני שכולל גם התייעלות בחברת החשמל עצמה, וגם הגדלת התחרות, היא חדשה אמנם טובה, אבל אני רוצה להזכיר לכם חברת תשתיות אחרת – בזק.

בזק, ענקית תקשורת מקומית שהיתה בדומה לחברת החשמל גם סוג של חברה ממשלתית (יחידת סמך במשרד התקשורת) כבדה ומגושמת, עם תוצאות במקרה הטוב פושרות ובמקרה הרע – חלשות הופרטה לפני כמעט 30 שנה. בזק אחרי ההפרטה (שנעשתה בשלבים) היא עדיין המובילה בתחומה ואין לה באמת מתחרה אמיתית בתחום הטלפוניה הקווית. גם לחברת החשמל, ככל הנראה, לא תהיה תחרות מאוד חזקה – כמו בזק, גם חברת החשמל נמצאת אצלכם בקירות בבית, ומסתבר שמשם עדיין קשה לצאת.

בזק ניצלה את כוחה אצל הצרכנים לגריפת רווחים בסכום העולה על 20 מיליארד שקל במשך 13 שנה, אצל שני בעלי בית – שאול אלוביץ, ולפניו, ארקין, איייפקס וסבן, ובעלי הבית ניצלו את השליטה למשיכת דיבידנדים בסך של קרוב ל-30 מיליארד שקל. הרווחים הלא נורמליים האלו נבעו מכוחה של בזק בענף, והכוח של חברת החשמל יכל ויכול תיאורטית לייצר למשקיעים בה רווחים של מיליארדים רבים. אלא שבעיני הצרכנים אלו ממש לא חדשות טובות –  לפני ההפרטה והמעבר למגרש התחרותי, הרווח נשאר בחברה ושירת בעיקר את העובדים, ואחרי ההפרטה הרווח זרם לבעלי המניות. בתווך גם חשבונות בזק ירדו, אבל נראה שהנהנים הגדולים מההפרטה אינם הצרכנים אלא המשקיעים.

טוב, חברת החשמל לא בדרך להפרטה, ואנקדוטה קטנה – בשנות ה-80' חברת החשמל נסחרה בבורסה (הוחזקה על ידי המדינה לצד החברות – אלרן ואלגר והציבור), אלא שאז "הולאמה" החברה וחזרה להיות ממשלתית לחלוטין. חבל, זו אולי היתה הזדמנות פז להפרטה מלאה, במקביל לפתיחת השוק לתחרות.

ונחזור לעתיד – אף אחד לא נביא, אבל נראה שחברת החשמל על פי התוכנית המתגבשת תהיה מעט רזה יותר, מעט יעילה יותר, והשוק יהיה מעט תחרותי יותר. אף אחד לא מדבר על הפרטה מלאה, אבל גם פיזור כוחה של חברת החשמל, ובעצם החלשתה הוא צעד בכיוון הנכון, רק שהתהליך הזה יעלה לנו הרבה כסף – הפיטורים יעלו בפיצויים מוגדלים, ויהיו גם פיצויים אחרים לחברה – ויתורים, מענקים ועוד.

הדיווח הלא שקוף של האוצר

והנה דוגמה מהשבוע האחרון. לחברת החשמל יש הרבה נכסים, חלק גדול מהם בתל אביב – תחנת רידינג לדוגמה. מיקום אטרקטיבי שיכול להפוך לשכונה עם מאות אולי אלפי דירות. הנכס הזה לא בדיוק שייך לחברה – הוא הוחכר לה על ידי המדינה ועל ידי העירייה, אבל יש לה חזקה עליו לעוד שנים רבות. השטח הזה לא משמש את החברה בייצור חשמל, ובכלל – יש שטחים רבים לחברת החשמל שאינם משמשים לתהליך הפקה והולכה של החשמל. קוראים להם בשפה הכלכלית – נכסים פאסיביים. אלו נכסים שאפשר לכאורה לוותר עליהם ושום דבר לא יקרה בהיבט העסקי.

האוצר ועיריית ת"א לוטשים עיניים לשטחים האלו, והם מוכנים לשלם הרבה בשבילם כחלק מהסדר עם החברה. השיחות בין הצדדים התחילו כבר לפני תקופה ארוכה, והנה בשבוע שעבר – נחתם הסכם.

כחלון חגג את ההסכם – "ההסכם הוא המשך ישיר למדיניות שהובלנו בשנתיים האחרונות לפינוי שטחים המוחזקים על ידי גורמים שונים לטובת שימושים ציבוריים. השטחים שיתפנו ישמשו לבניית אלפי יחידות דיור ומקומות תעסוקה בלב אזורי הביקוש. אנחנו נמשיך באותה המדיניות ונפנה שטחים נוספים המוחזקים על ידי גורמים ממשלתיים לטובתם של אזרחי ישראל".

גם רוני חזקיהו החשב שהיה מעורב מאוד בהסכם חגג את החתימה, וכך גם עדיאל שמרון, מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל, מנהלי חברת החשמל, ורון חולדאי, ראש עיריית תל אביב. אלא שבחגיגה הזו נעלם נתון חשוב – כמה זה עולה לנו? אתם מאמינים שחברת החשמל תוותר ככה סתם על הנכסים האלו (בלי קשר לשאלה של מי הנכסים). היא יושבת שם, והיא תוותר (בצדק מבחינתה) רק אם ישלמו לה, אז שילמו לה.

הנה מה שנכתב בהודעה של האוצר –  "במסגרת העסקה, עלויות הפינוי והבינוי של חלק מן הנכסים ימומנו על ידי רשות מקרקעי ישראל. בנוסף, בהתאם לתנאי אגרות החוב הצמיתות אשר הנפיקה החברה למדינת ישראל, תוכל חברת החשמל לפרוע אותן בתמורה לערכן הנומינאלי העומד על כ-15.5 מיליון שקל…".

כן, זה לא אומר הרבה – אפשר להבין מזה שעלויות הפינוי הם על רשות מקרקעי ישראל, וזה סביר – אף אחד לא מצפה שאת הפינוי תשלם חברת החשמל, וחוץ מזה תקבל חברת החשמל אפשרות לפרוע אג"ח בסכום של 15.5 מיליון שקל. ממש לא אומר הרבה, כי כנראה זו המטרה, אחרת למה בהודעה הכל כך חשובה, לא נמסר שחברת החשמל בעצם יכולה לקנות בתמורה ל-15.5 מיליון שקל חוב העולה על 2.5 מיליארד שקל. חברת החשמל מקבלת 2.5 מיליארד שקל, ובאוצר לא חושבים שאנחנו צריכים לדעת מזה. איפה זה כן כתוב? בדוחות של חברת החשמל. שם שחור על גבי לבן מוצגות האג"ח הצמיתות של חברת החשמל בסכום של מעל 2.5 מיליארד שקל. האג"ח האלו הם חוב של החברה כלפי המדינה, ועכשיו כחלק מההסכם הנדל"ני, האוצר מוותר על החוב הזה. אולי זה נכון, אולי זה מוצדק, אולי זה חלק ממו"מ ארוך, אבל חתמתם על הסכם – חגגתם, ואיכשהו שכחתם לספר לנו כמה זה עלה? כמה עולה לנו החגיגה שלכם? שקוף זה לא.

מנגד, חברת החשמל חגגה את ההסכם הנדל"ני ולא פחות מכך את ההסכם הפיננסי. חברת החשמל מדווחת לבורסה (אגרות החוב שלה נסחרות בבורסה) והדיווח על ההסכם מאוד ברור –  "…החברה תהא רשאית לפרוע את אגרות החוב הצמיתות אשר הנפיקה החברה למדינת ישראל, ואשר ליום 31 בדצמבר 2016, היו רשומות בספרי החברה בסכום של למעלה מ-2.5 מיליארד שקל, בתמורה לערכן הנומינאלי, העומד על 15.5 מיליון שקל.

"חוב החברה כלפי המדינה מכוח ההלוואה אשר הועמדה לחברה במקור על ידי הבנק לפיתוח התעשייה בישראל בע"מ (ואשר יתרתה ליום 31 בדצמבר, 2016 היתה מעל 2.5 מיליארד שקל) ושהומחתה למדינת ישראל, ייפרס מחדש, יוחלף בחוב שקלי צמוד מדד וגובה הריבית שלו יופחת.

"רשות מקרקעי ישראל תשלם לחברה סך של 780 כמיליון שקל בגין עלויות הפינוי והבינוי של חלק מן הנכסים המועברים…"

יש עוד תמורה/ פיצוי, אבל מיותר לציין, המסר עבר. עכשיו נותר לראות, אם משהו ישתנה ובכמה הוא ישתנה – האם התחרות בתחום תגבר? האם הפיטורים אכן יהיו משמעותיים? אם חברת החשמל תעשה דיאטה בהוצאות? אם החברה תייצר רווחים ותזרים חיובי שיוכל לשרת את החוב הענק? אם מכירת הנדל"ן (הסכם הנדל"ן) יעזור ליציבות הפיננסית של החברה – הקטנת החוב, הגדלת המזומנים. והכי חשוב – איך כל זה יתורגם לחשבון החשמל שלנו (שאגב, ירד במעל 2% בתחילת 2018 – במקביל לתחשיב הפנסיה של עובדי החשמל, ירידת הדולר, ושינויים נוספים).

 

המס על הבורסה ב-2017 עלה ב-43% ל-4.1 מיליארד שקל; המס על ניירות ערך עלה בכמעט 90% (ועל ריבית ב-8%)

המס על הבורסה הוא יחסית "מס חדש" – סדר גודל של 12 שנה מאז הוחל המס על הבורסה, ועדיין יש מחלוקת גדולה סביבו – התומכים מסבירים שלא הגיוני שיהיה מס על עבודה ולא יהיה מס על רווחים בבורסה, והמתנגדים מסבירים שיש עיוות ענק בין שיטת המיסוי על שוק ההון ביחס למיסוי על נדל"ן – וזה נכון. מס על הבורסה הוא מס בשיעור של 25% על רווחי ההון, ואילו בנדל"ן – לדוגמה בהשכרת דירה יש מסללים שונים שהופכים את המס לנמוך במיוחד. כמו כן, גם בכל הקשור למס על רווח ממימוש הדירה (מס שבח) הרי שיש אפשרות לגיטימית לשלם מס נמוך במיוחד, תחת תנאים מסוימים. כאן תוכלו להרחיב על המס על הבורסה (שיעור המס, תכנון המס ועוד).

כך או אחרת, המס על הבורסה, מסתבר הוא לא זניח. המס על הבורסה ב-2017, כלומר המס על רווחים שנוצרו ומומשו בבורסה בשנת 2017 הסתכם ב-4.1 מיליארד שקל –  עליה בשיעור של 42.9% ביחס לשנה קודמת.  בחלוקה לפי סוגי מס נרשמה עלייה בשיעור של 89% בגביה מני"ע ועליה של 8% בגביה מריבית. נתונים אלה משקפים את הגאות בשוק ההון ב-2017.

בדצמבר 2017 הסתכמה הגבייה משוק ההון ב-243  מיליון שקל – עלייה של 8% ביחס לתקופה המקבילה בשנה הקודמת. בחלוקה לפי סוגי מס נרשמה עליה בשיעור של כ- 22%  מניירות ערך וירידה  של כ-3% מגבייה בריבית.

מדובר כאמור על גבייה גבוה המיוחסת לגאות בשוק ההון, ונראה שגם יחסית לאפיקי מיסוי אחרים מדובר בסכום נאה – הגבייה הכוללת בתחום הנדל"ן לרבות מס שח ומסב רכישה היא כ-11 מיליארד שקל, והגבייה הכוללת של מיסים (לרבות משכר עבודה, חברות ועצמאיים) עולה על 300 מיליארד שקל.

בנק ישראל מציג – כך הפסדנו 100 מיליארד שקל

למה בנק ישראל מתעקש להשאיר את יעד האינפלציה, למרות שהוא לא ריאלי? כמה הפסיד בנק ישראל מהמשחקים שלו בשוק המט"ח? ומי ישלם את המחיר?

בנק ישראל הוא הבנק של כולנו והוא אמור לדאוג לנו אזרחי המדינה. המטרות שלו הן: לשמור על יציבות המחירים, לספק יעד לתחזית מדד המחירים, לתמוך ביציבות הפיננסית של המשק, ולתמוך במדיניות הכלכלית של הממשלה. לא המצאתי, רק סיכמתי את מה שכתוב באתר של בנק, וגם אם פספסתי איזו מטרה, היא לא פוגמת בעיקר – בנק ישראל אמור לספק יציבות – יציבות מחירים, יציבות פיננסית.

מאות רבות של עובדים בבנק ישראל מנסים ליישם את המטרות האלו הלכה למעשה. הם מקבלים על זה הרבה כסף (עובדי בנק ישראל הם מהיקרים במגזר הציבורי), אבל לא בטוח שהם ממש מצליחים. נתחיל בכישלון "קטן" – הבנק נכשל בשנים האחרונות במתן תחזית למדד המחירים לצרכן – היעד שלו הוא למדד מחירים של בין 1% ל-3%. אלא ששנה אחרי שנה מסתבר שהיעד רחוק ממה שקורה בפועל. תדמיינו מנכ"ל שנותן תחזית ומפספס אותה שנה אחרי שנה – הוא היה נשאר מנכ"ל? כנראה שלא

יעד מדד המחירים לצרכן – בדיחה טובה

אחלה עבודה יש לאנשים בבנק שאחראים על קבעת היעד. הם כנראה קצת בודקים, חוקרים, מריצים רגרסיות, ובסוף לא משנים כלום, ולא משנה מה קורה מסביב. וברצינות – למה לא משנים? אולי מכיוון שאף אחד כבר לא לוקח את התחזית של בנק ישראל ברצינות, גם לא הבנק עצמו; ואולי כי יעד זה יעד לטווח ארוך , אז שטויות פספסנו כמה שנים טובות, צריך להסתכל על הטווח הארוך יותר – אז מה אם גב' כהן מחדרה דווקא מאמינה ליעד בנק ישראל ולפי התחזית של הבנק היא בחרה את המסלול משכנתא. אז מה עם מר כהן מגבעתיים השקיע באג"ח צמודות מדד כי הוא מאמין לבנק ישראל. טועים, קורה.

ומה לגבי המטרה של יציבות מחירים – נראה שהבנק מצליח במטרה הזו, אחרי הכל המחירים, כך מספר לנו מדד המחירים לצרכן מדי חודש, לא ממש זזים בשנים האחרונות. רק שיש בעיה אחת – העם אומר ההיפך – העם אומר שיוקר המחייה עולה ועולה, ושקשה יותר ויותר לסגור את החודש. אז איך זה מסתדר? יש כמה הסברים, אחד מהם הוא פיצול אישיות – אנחנו (העם) יושבים בבתי קפה, מבזבזים כסף, נוסעים לחו"ל, רוכשים רכב, קופצים כל יומיים למסעדה, בקיצור חיים את החיים הטובים, אבל לצד זה אנחנו מתלוננים, קשה לנו עם יוקר המחייה, החיים כאן קשים וכו' וכו'. ואם זה המצב אז כנראה שאין מקום לטענות נגד בנק ישראל – המחירים יציבים, זה אנחנו שפשוט שורפים כסף ונמצאים באוברדרפט תמידי.

 

מדד מחירי הדירות לא מתבטא במדד המחירים לצרכן

ויש הסבר נוסף, שנמצא עמוק עמוק בתוך טבלאות מדדי המחירים לצרכן. הידעתם שמדד מחירי הדירות אינו חלק מהרכב מדד המחירים לצרכן? יש בזה הגיון מסוים – מדד המחירים לצרכן מודד סל של מוצרים מתקופה לתקופה, אבל הוא לא מודד ערך של נכסים, הוא לא אמור לבטא את נכסי הנדל"ן והשינויים בהם. כן יש בה את עלות אחזקת הדירה השוטפת והשינוי בה על פני התקופה, אבל לא את השינוי במדד מחירי הדירות.  המשמעות היא שמחירי הדירות זינקו פי שתיים בפחות משבע שנים, ואין לזה זכר במדד המחירים לצרכן, אבל יש לזה השפעה פסיכולוגית גדולה – אנשים מרגישים שהחלום מתרחק מהם, שהסיכוי לקנות דירה יורד, וההרגשה הזו מתדלקת את התחושה שיוקר המחירים עולה.

כך או אחרת, במטרה הזו, בנק ישראל לא נכשל (לפחות על פי המדידה הקיימת – דרך מדד המחירים לצרכן), אלא שהסיפור הגדול לא נמצא במטרות המוצהרות, אלא במטרות המעין עקיפות.  לא כתוב בשום מקום שאחת המטרות של בנק ישראל היא לקנות דולרים, וגם לא כתוב בשום מקום שהבנק צריך להשקיע כספים בניירות ערך. לא כתוב, כי פשוט אלא לא המטרות של הבנק, אבל רכישות הדולרים הפכה להיות פעילות מרכזית, מאוד מרכזית של הבנק.

למה בנק ישראל רוכש דולרים?

התפקיד של הבנק, בין היתר, הוא לשמור על היציבות הפיננסית וזה מתבטא בשמירה על יחסי מטבעות סבירים (בהינתן הריביות), ובמילים פשוטות בנק ישראל אמור לדאוג ליציבות המשק גם דרך שוק המט"ח. בשנים האחרונות השקל שלנו הולך ומתחזק מול הדולר (המטבע שלנו הוא הכי חזק בעולם) בצורה מאוד משמעותית. זה פוגע ביצואנים, וזו במקרים רבים פגיעה אנושה. אז בנק ישראל החליט שהוא קונה דולרים וכך בעצם מונע (לגישתו) את התחזקות השקל – הבנק מזרים ביקושים לשוק המט"ח (לדולרים), ומגביר את הביקוש לדולר ובהתאמה מנסה להעלות את מחיר הדולר (ומחליש את השקל).

טוב, עם הכוונה המקורית אי אפשר להתווכח היא פשוט כוונה טובה ונכונה. אבל, עם הביצוע של הבנק אפשר להתווכח. ההתנהלות של הבנק ב-10 השנים האחרונות בשוק המט"ח היא בדיחה. הספקולנטים והסוחרים חוגגים על הגב של בנק ישראל. הבנק קונה דולרים, חושב שהוא השפיע על שער הדולר, ואחרי כמה ימים, המחיר חוזר לנקודת ההתחלה (לפני ביצוע ניסיון הוויסות של הבנק), וכך זה קרה עשרות פעמים, אם לא יותר בתקופה הזו (כנראה שאפילו מאות פעמים). הסיבה לכך היא פערי ריביות שעדיין מספקים יתרון לריבית כאן (הריבית השקלית) דבר שגורם למכירה של הדולר, רכישת שקלים והשקעתם בריבית שקלית.  אני לא כלכלן גדול (למרות התואר השני), אבל אני יודע שהכל זה עניין של ציפיות – האם בנק ישראל לא יכל במקום הרכישות בפועל לשדר לשוק בתחכום ואפילו במניפולציות שהוא לא ייתן לדולר ליפול? האם האוצר יחד עם בנק ישראל לא יכלו לעשות משהו קצת יותר חכם מאשר לקנות דולרים בהיקף של מעל 120 מיליארד. לפני עשור, אגב, זה היה סביב ה-20 מיליארד דולר, אבל מר פישר וגברת פלוג התאהבו בשיטה ורכשו דולרים ב-100 מיליארד דולר.

הדו"ח הכספי של בנק ישראל – קטסטרופה  

רכישה של 100 מיליארד דולר לא עזרה למנוע את נפילת הדולר בשנים האחרונות (ראו גרף) וממש לא בטוח שהיא הועילה במשהו. לא בהכרח יש קשר בין השער למחזור ולרכישות המטבע; שער הדולר יכול להיות ביום מסוים ללא שינוי במחזור של 1 מיליארד דולר, ולמחרת לרדת ב-0.5% במחזור של 80 מיליון דולר. זה שוק מורכב, זה שוק של שחקנים מתוחכמים לצד ספקולנטים, והיכולת של בנק ישראל לקבוע את המחיר שקולה לזריקת כסף לפח. תדמיינו למשל שמדינת ישראל מחליטה לשמור על מחיר מניית טבע כי זה חשוב למשק שטבע לא תיפול – המשקיעים ימכרו למדינה הפראיירית מניות במחיר גבוה, ולבסוף שהמדינה תגיע לתקציב הרכישה, המחיר יירד למחיר הטבעי.

אז יש ויכוח אם בכלל השיטה הזו נכונה, אבל זה לא רק העניין המהותי, העניין הגדול כאן הוא הכמות – היקף הרכישות. מילא לקנות דולרים כדי לנסות לחזק את השקל, אבל אתם רואים שזה לא עובד, אז למה להמשיך?

כנראה שהסיבה מאוד פשוטה – אין לבנק ישראל כלים אחרים (או שהוא חושב שאין לו כלים אחרים) ואין לסמכויות הכלכליות במדינה (האוצר ובנק ישראל) טריק אחר, וכל זה שברקע יש תמיכה ציבורית כמעט מקיר לקיר בתוכנית רכישת הדולרים. זה הרי טוב למשק, טוב ליצואנים, טוב לציבור. אבל  אני לא בטוח בכך, והדו"חות הכספיים של בנק ישראל מספרים על הפסדי עתק שמישהו בסוף צריך לשלם אותם – אנחנו.

 

הפסד של 100 מיליארד דולר וכולם שותקים

ההרפתקה של בנק ישראל בעשר שנים האחרונות עולה הרבה מאוד כסף –  לבנק יש גירעון בהון של 61 מיליארד שקל (על פי הדוח ל-2016 – הדוח האחרון שפרסם הבנק), והגירעון זינק על פי חישוב גס לאזור ה-100 מיליארד שקל ב-2017 ( הדולר צנח קרוב ל-10% – הפסד של כ-35-40 מיליארד שקל לבנק ישראל).

קשה להאמין – ההרפתקה של בנק ישראל עולה כבר 100 מיליארד שקל (וייתכן מאוד שהיא לא באמת עזרה), ורק כדי לקבל פרופורציות – השנה חגגה המדינה תקבול של 4 מיליארד שקל כתוצאה מהאקזיט הכי גדול שהיה כאן – מכירת מובילאיי לאינטל. הסכום הזה, שמבטא את תשלום המס על רווחי ההון בעסקה, היה בכותרות חודשים רבים והוא אחד מהמנועים מאחורי הקלות המס (נטו משפחה ועוד). ה-4 מיליארד האלו נמכרו לציבור כהישג ענק, עוד ביטוי לחוזקה של הכלכלה שלנו, וכחלון גם ניסה לעשות מזה עוד רווח פוליטי, אבל בחצר האחורית שלו יש השנה הפסד של  35-40 מיליארד שקל, ואת זה אי אפשר למכור לציבור כהישג, אז מטאטאים את זה מתחת לשטיח.

האמת שההפסד והגירעון גדולים עוד יותר. 100 מיליארד שקל של הפסדים (שהתעצמו בשנים האחרונות), לא מבטאים את ההפסד הריאלי, את החלופה לכסף. אם במקום להשקיע בדולר, הבנק היה מייצר תשואה מאוד סולידית על הכסף (פיקדונות), הוא היה מרוויח כמה עשרות בודדות של מיליארדים. כלומר, ההפסד הריאלי הוא אולי 120 מיליארד ואפילו יותר. חכו לחשבון!

ושימו לב לנתון הבא – 100 מיליארד שקל זה בערך 12 אלף שקל לאדם, משפחה ממוצעת הפסידה בגלל הפעילות של בנק ירושלים כ-40-60 אלף שקל – זה כבר כסף גדול, זה כסף שיחלחל מהכיס שלנו. איך בעצם? אומרים לי שבנק ישראל לא ייצטרך לדאוג לסגירת הגירעון הזה, כי יש חוק מיוחד שדואג לו, אבל החוק דואג ליציבתו, הוא לא דואג שלא לשלם את החובות. כלומר, אפשר להפסיד, ואולי ייקח זמן עד שהדרישה תגיע, אפשר להתגלגל כמה שנים,, אבל אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן – זו פצצה – מישהו צריך לשלם את הכסף וזה יכול להיות המדינה שתכסה את החוב, וזה יכול להיות בנק ישראל שפשוט ידפיס כסף, אבל אז אולי לא ייקחו מכם כסף ישירות, אבל הדפסת כסף, זה אינפלציה – שחיקה של ערך הכסף הקיים, זה סוג של מס, וזה במילים אחרות, לקחת כסף מהציבור.

 

 

 

 

 

 

 

למה נפל אלוביץ'?  

איך הצליח אלוביץ' לפשוט רגל כשהוא חתום על את העסקאות הטובות ביותר של השנים האחרונות? מה דירבן אותו לרוץ על עסקת YES, ומה המשמעות של חברת חלל במבנה האחזקות של יורוקום?

שאול אלוביץ' לא ירצה לזכור את 2017. האיש שעומד מאחורי אחת העסקאות המוצלחות ביותר במשק, הפך להיות פושט רגל. אולי אני לא מדייק במצבו "המשפטי", אבל בשורה התחתונה – חובותיו של אלוביץ' עולים על נכסיו, והחברה בשליטתו – יורוקום תקשורת, עברה הלכה למעשה לשליטה של הבנקים שנמצאים בהליך משפטי במסגרתו יימצא קונה לחברה במקביל למחיקת חלק מהחוב שלה. האחים סיידוף הם מועמדים בולטים לרכישת יורוקום, אבל נראה שתהיה תחרות על יורוקום.

יורוקום לא אמורה לעניין משקיעים – החוב שלה לבנקים מתקרב ל-1 מיליארד שקל, ומנהליה הצהירו שערך החובות שלה גדול מערך הנכסים במאות מיליוני שקלים. כלומר, מדובר בחברה עם גירעון בהון של כמה מאות טובות של מיליוני שקלים, ובכל זאת היא מעניינת משקיעים.

הסיבה היא כמובן בזק. ליורוקום יש את השליטה בבזק. כן, חברה עם גירעון בהון של מאות מיליונים, שולטת באחד הנכסים הגדולים בשוק המקומי – חברת התקשורת המובילה בגדול על פני מתחרותיה.

יורוקום של אלוביץ' נכנסה להשקעה בבזק בסוף שנת 2009 בעסקה מוצלחת במיוחד, ולפני שארחיב על המספרים המדהימים של העסקה, הנה חידה – איך אפשר להוביל את אחד המהלכים הרווחים ביותר במשק ובכל זאת לפשוט רגל? הפתרון בהמשך.

העסקה המדהימה של אלוביץ'

אוקטובר 2009 – קבוצת השליטה אייפקס-סבן-ארקין מכרה 30.4% מהון מניות בזק בתמורה ל-6.5 מיליארד שקל (לפי מחיר של 8 שקלים למניה). העסקה הושלמה חמישה חודשים מאוחר יותר.  הרוכש  המאושר –  שאול אלוביץ' שמחזיק ביורוקום אחזקות שמחזיקה ביורוקום תקשורת שמחזיקה באינטרנט זהב שמחזיקה בביקום שמחזיקה בבזק.

אם משרשרים את השיעור בהון של יורוקום בבזק מגלים שהוא כיום כ-10% –  יורוקום תקשורת (היא יורוקום המדוברת) מחזיקה ב-54.7% מאינטרנט זהב שמחזיקה 64.8% מביקום שמחזיקה ב-26% מבזק. כלומר 10% בהון מבטיחים שליטה. בתחילת הדרך, עם הרכישה, ביקום החזיקה 30.4% בבזק כך שהשרשור היה קרוב ל-11%. ביקום, אגב, מימשה בתחילת 2016 מניות בזק (כ-4%) בסכום של מיליארד שקל.

מאז הרכישה, כפי שניתן לראות בטבלה – בזק הגבירה את קצב חלוקת הדיבידנדים. החברה חילקה הרבה יותר משהרוויחה (בעיקר בזכות הפחתות הון די בעייתיות לחברה) כשסך החלוקה מאז שאלוביץ' רכש את השליט הסתכם קרוב ל-20 מיליארד שקל. חלקו של אלוביץ' (דרך בי-קום) הסתכם בכ-6 מיליארד שקל, שזה בעצם כמעט כל ההשקעה. זאת ועוד – בנוסף לדיבידנדים ביקום כאמור מכרה מניות בזק בכ-1 מיליארד שקל, כך שהסיכום ביניים הוא רווח של 0.5 מיליארד שקל, אחרי החזר ההשקעה. וזה כמובן לא סוף הסיכום – לביקום עוד 26% ששווים כ-4 מיליארד שקל.

והגענו לסיכום – השקעה של 6.5 מיליארד שקל שחזרה על פני 7 שנים (דרך דיבידנדים שוטפים) ונשאר ביד 0.5 מיליארד דולר במזומן ו-26% מהמניות ששוות 4 מיליארד שקל. מדובר, מבלי להכניס אתכם לנוסחאות במימון בהשגת תשואה משוקללת שנתית העולה על 30%. השקעה נהדרת, וזה לא הספיק למנוע את הקריסה של יורוקום.

 

למה נפלה יורוקום?

האמת שאין לי תשובה מוחלטת (יורוקום היא חברה פרטית – ודוחותיה על פני השנים לא נחשפו). אבל יש לי הערכה די מבוססת – אלוביץ' נכנס לעסקת בזק כשהוא סוחב הפסדים וצרות בעסקים האחרים שלו, למעט בקבוצת חלל שנחשבה רווחית ויציבה. אלא שחלל שינתה כיוון – בעיקר בגלל שני שיגורים שכשלו, וכנראה שהעסקים האחרים המשיכו במקרה הטוב לדשדש ובמקרה הרע לדמם, כך שבהדרגה, ההפסדים מהפעילויות האלו, לצד מחיקת הערך בחלל, עלו על ההשבחה מעסקת בזק.

ומה יתר העסקים של יורוקום? העוגן של אלוביץ', המקום ממנו הכל התחיל, הוא תחום הייבוא. יורוקום מייבאת מכשירים של נוקיה, מיקרוסופט, פנסוניק ועוד. נוקיה כבר פאסה, ובכלל המרווחים בתחום הזה הלכו וירדו בשנים האחרונות.

ליורוקום יש אחזקות נוספות – עסקי נדל"ן (כנראה לא מוצלחים במיוחד, במיוחד לא הנדל"ן בחו"ל); חברת חלל שכאמור היתה מאוד מרכזית בקבוצה, אך ערכה ירד ב-70% במקביל לרכישת השליטה בבזק לסדר גודל של 160 מיליון שקל (ליורוקום אחזקות החברה האם של יורוקם תקשורת יש אחזקה נוספת בחלל שמוערכת בכ-50 מיליון שקל).

כמו כן, יש ליורוקום אחזקה באנלייט (כ-15%) שערכה השביח על פני השנים ומוערך בכ-130 מיליון שקל, שליטה בסאטקום ששווה כ-30 מיליון שקל ואחזקה בחברת אינטגרציה בתחום האודיו-וידאו. עד כאן, מוערכים הנכסים של יורוקום ( לרבות הנכסים הפרטיים) בסדר גודל של 400-500 מיליון שקל, ועל זה יש את האחזקה באינטרנט זהב.

האחזקה באינטרנט זהב שווה על פי השוק כ-300 מיליון שקל – ב-300 מיליון שקל קונים שליטה בגוף של 15 מיליארד שקל  – זאת אופציה לטוב ולרע. המינוף כאן ענק, מינוף של האופציה – אם נכס הבסיס יעלה האופציה תזנק, והיפך. האופציה הזו  נוצרה דרך שרשור האחזקה ודרך העובדה הפשוטה שכל קומה בפירמידה עמוסה בחובות. ככה כל קומה מממנת/ מחזיקה את הקומה שמעליה. אלא שהמבנה הזה רעוע.

אז הסבר ראשון לנפילה של יורוקום למרות ההשבחה בבזק – הנפילה בחלל. איבוד של מאות מיליונים ביורקום יצר חור בהון העצמי הכלכלי והחשבונאי.

הסבר שני – מבנה אחזקות בבזק שבנוי בעצם על אופציה. אופציה תלויה במינוף, אופציה תלויה בהערכה לגבי נכס הבסיס. האופציה שנקראת אינטרנט זהב (אופציה על בזק) לא מתומחרת בפרמיה משמעותית אולי בגלל שהשוק לא אוהב את המבנה הזה של חברת האחזקות, אולי בגלל שהשוק עכשיו לא מאמין באופציה על בזק – שימו לב לנתונים הבאים – מניית אינטרנט זהב לפני העסקה עם בזק נסחרה ב-30 שקל למניה, העסקה הזניקה אותה ל-100 קל למניה, אבל במהלך השנים היא נפלה חזרה ל-30 שקל למניה (וכבר ביקרה ב-10 שקל למניה). מי שנכנס לשוק האופציות צריך לדעת שזה חרב פיפיות, והאבסורד הגדול הוא שלמרות ההצלחה הבאמת ענקית בבזק, זה לא תורגם למחיר של אינטרנט זהב – השוק לא אהב את האופציה הזו, וגם – המימון הכבד שהיה בשכבות של הפירמידה "אכל" חלק גדול מהרווח.

כך בעצם התבזזה עסקת בזק, ועל רקע זה, אפשר להבין את המוטיבציה הכל כך חזקה של אלוביץ' לייצר עסקה מול בזק שבה יורוקום תרוויח (עסקת בעלי עניין) – אם לא מרוויחים מאינטרנט זהב, לפחות שיהיה רווח עקיף מעסקאות אחרות.

עסקת YES שבה רכשה בזק את השליטה ב-YES מיורוקום היא עסקה שערורייתית שעוד נחקרת. יורוקום נפגשה כתוצאה מהעסקה הזו עם מעל 1 מיליארד שקל, כאשר הסכום הריאלי אמור להיות אולי רבע מכך. חלק מהסכום אזכיר, היה מותנה ביעדים של YES (יעדים תזרימיים) שהחברה עמדה בהם, אך רשות ניירות ערך בודקת שמא מדובר בהסטת כספים חשבונאית – אחרי הכל, דחיית תשלום לספק, מיד מתבטאת בתזרים חיובי. מדובר בתרגיל חשבונאי פשוט, אבל ההיקפים שנעשה ב-YES והסיבה מאחורי הקלעים למהלך הזה, מכתירים את התרגיל כאחד מהתרגילים החשבונאיים המובילים של השנה, אם כי, כמובן שמדובר בתרגיל אסור (סוג של הונאה, באם החשדות יתאמתו).

וכך בעצם בעסקה אחת נפגשה יורוקום עם רווח ששם בכיס הקטן את כל הרווח מהדיבידנדים של בזק. בעסקה אחת מסדרים את המצב של יורוקום, רק שהבעיה – גם העסקה הזו לא הצילה את המצב, אלא פשוט הרוויחה זמן.

ואפשר לסכם כך – רכישת בזק היתה סוג של הרפתקה שייצרה לאלוביץ הרבה כבוד, ואחר כך הרבה צרות (שעוד לא נגמרו), אבל גם הרכישה הזו היתה קטנה ביחס לחלל – זו היתה האחזקה הבולטת באמת של אלוביץ' והיא זו שהפילה אותו.

האם מניית טבע יכולה לרדת לאפס?

מניית טבע ירדה בשנה 50%, אבל זה לא ביג דיל – למה? איך זה קשור לחוב של החברה? ומה זה מלמד על המשך ההתנהגות במניה?

 

מניית טבע (TEVA) מתנהגת בשנה האחרונה כמו מניית יתר ספקולטיבית – היא יורדת 20% ביום אחרי דו"ח חלש, עולה 18% ביום כאשר מתפרסמת הודעה על פיטורים והתייעלות, ובכלל שינוי יומי של 3%-4% ויותר הוא עניין שבשגרה (לרוב בכיוון מטה).

אז נכון שזה נשמע הרבה – צניחה של 20% ביום אחד זה "חתיכת הפסד", ובטח ובטח שמסתכלים על ההתנהגות בטווח ממושך יותר- צניחה של 50% תוך חצי שנה, ונפילה של 70% בשנתיים האחרונות. אבל עם כל הכאב בכיס של המשקיעים, האמת שהתנהגות המניה היא לא כזה ביג דיל, ולמה הכוונה?

הצניחה במחיר המניה לא מבטאת באופן ישיר את מצב העסק – העסק של טבע לא שווה חצי ממה שהוא היה שווה לפני חצי שנה. המניה אמנם איבדה בטווח הזה 50%, אבל העסק עצמו שווה בערך 20% פחות ממה שהיה שווה לפני חצי שנה (ובהמשך החישוב המדויק), ואם כך, אז המסקנה היא שמניית טבע מתנהגת "במינוף" ביחס למצב העסקים –  מצב העסקים הורע ב-20%, והמניה יורדת ב-50%. המצב הזה ממחיש את הסיכון הגדול במניית החברה (וגם את הסיכוי), את התנודתיות הגדולה, את ההערכה שהקפיצות במניה למעלה ולמטה יימשכו ואת העובדה הפשוטה – שבמקרה של טבע ירידה של 20% וגם 50% היא לא נוראית כמו שהיא נשמעת  (ושוב – סליחה מהמשקיעים).

המניה ירדה ב-50%, שווי הפעילות ירד "רק" ב-20% – הכיצד?

הנה ההסבר, אתחיל בהמחשה לפני קצת יותר מחצי שנה השווי של טבע בשוק עמד על כ-36 מיליארד דולר. מאז המניה ירדה ב-50% (במקביל ובהמשך לתוצאות חלשות) והשווי התכווץ ל-18 מיליארד דולר, אחרי שהוא כבר ירד לאזור ה-12 מיליארד דולר. האיבוד הזה בסך 18 מיליארד דולר בחצי שנה אמנם מבטא את הירידה בשווי השוק, אבל לא בשווי העסק/ שווי הפעילות.

שווי החברה שמתבטא בשוק המניות (כמות המניות כפול מחיר המניה) הוא לא בהכרח שווי הפעילות של החברה (לרוב הוא שונה) ולמרות שלפעמים מדלגים על האבחנה הזו, היא מסבירה חלק גדול מהתנהגות קיצונית במחירי המניות, לרבות ההתנהגות של מניית טבע.

שווי טבע בשוק היה כאמור (לפני כחצי שנה) 36 מיליארד דולר, אבל לחברה היה חוב פיננסי נטו העולה על 40 מיליארד דולר, החוב הזה הרי לא קשור לפעילות של טבע – הפעילות הזו לא קשורה למבנה ההון והחוב, ומבנה המאזן בכלל. כאשר רוצים לגזור שווי פעילות מהשווי בשוק, מנטרלים סעיפים שלא קשורים לפעילות, ובטבע זה בעיקר החוב. המשמעות היא  ששווי הפעילות של טבע היה 76 מיליארד דולר, ואם מפחיתים את החוב בסך של 40 מיליארד דולר מקבלים באמת את השווי בשוק (לפני שנה) – 36 מיליארד דולר.

דרך נוספת להסתכל על זה (אולי פשטנית יותר) היא להגדיר את השווי שוק – השווי של החברה בשוק מבטא את שווי הפעילות פלוס החוב של החברה (יש מצב שלחברה מזומנים ואז – שווי בשוק שווה שווי פעילות פחות מזומנים).

ואחרי שהבנו שערך הפעילות של טבע לפני שנה עמד על 76 מיליארד דולר, בואו נראה כמה שווי הפעילות הנוכחי. עכשיו שווי החברה 18 מיליארד דולר והחוב עדיין באזור ה-40 מיליארד דולר. זה אומר ששווי הפעילות הוא 58 מיליון דולר. כלומר, קיבלנו ששווי הפעילות של טבע ירד מ-76 מיליארד דולר ל-58 מיליארד דולר. לא נורא כל כך, ירידה של 23% היא  ממש לא סוף העולם.

שווי פעילות לעומת שווי שוק  

וכשמבינים ששווי הפעילות של טבע הוא באזור ה-58 מיליארד דולר (כל החישובים כאן הם בקירוב), מבינים שאם קור שולץ לא יצליח במשימה להבריא את טבע, אז יש עוד הרבה לאן לרדת. משקיעים נוטים להסתכל על ההיסטוריה ולהגיד משהו בסגנון – "המניה ירדה ב-50%, היא בשפל, היא שווה 'רק' 18 מיליארד דולר, אולי זאת הרצפה?" ואולי זה נכון, אבל צריך לזכור שלשווי שוק יש משמעות מוגבלת; מה לעשות – לחברה יש חוב ענק, שמבטא בעקיפין שווי פעילות שהוא עדיין גבוה, ואז השיח של המשקיעים צריך להיות – "החברה בשווי פעילות של 58 מיליארד דולר, האם זה שווי סביר? בשווי פעילות של 40 מיליארד דולר, שזה ירידה של 30% לעומת המצב הנוכחי, מחיר המניה מתאפס".

זה חצי הכוס הריקה, אבל יש חצי כוס מלאה. החוב הזה שהוא בעצם "האשם" בהתנהגות המנייתית הפרועה, והוא גם האשם להסתבכות הפיננסית/ תזרימית של טבע (חוב שנוצר בעקבת רכישת החטיבה הגנרית של אלרגן), משמש כחרב פיפיות. נכון כל ירידה קטנה בפעילות העסקית מפילה את המניה פי כמה, אבל מנגד כל השבחה עסקית (אפילו קטנה) אמורה להיות מתורגמת פי כמה במחיר המניה – נניח רק לשם המשחק שערך הפעילות של החברה עולה ב-1 מיליארד דולר שזה סביב 1.6% (1 מיליארד דולר ביחס לשווי של 58 מיליארד דולר), מה יקרה אז למניה – השפעה של 1 מיליארד דולר היא מבחינתה עלייה של 5.5% (1 מיליארד דולר מתוך 18 מיליארד דולר – שווי בשוק). כל אחוז שינוי בשווי הפעילות מתורגם פי קרוב ל-4 בהתנהגות המניה (לטוב ולרע).

אז בלי קשר לאן כיוון הפעילות, תזכרו שההתנהגות של המניה ממונפת פי כמה וכמה ביחס למה שקורה בפעילות, וזו כנראה הסיבה שהיא תמשיך להיות תנודתית מאוד – מניית טבע עוד תעלה ותרד ביום אחד בעשרות אחוזים.

האם הפיטורים הכרחיים?

ואם יש שווי פעילות מרשים, אז למה לפטר? הפעילות של טבע שווה 58 מיליארד דולר, וטבע כמובן עדיין רווחית. אז מה הסיפור, למה הקיצוצים הרחבים?  ובכן, הפיטורים בטבע הכרחיים כדי שהחברה תמשיך להיות רווחית, תחרותית ויעילה. המטרה שלשמה הוקמה טבע היא להשיא רווחים לבעלי המניות ולא לעובדים. ולכן עם כל הכאב על פיטורי  העובדים – אין להם באמת טענה חזקה מול המנהלים.

רגע, המפעל בירושלים (מפעל הטבליות) רווחי. אז למה למחוק גם אותו על כל עובדיו? וכאן נכנסים לאבחנה החשובה – רווח מול תזרים. עם הרווח, לפחות בינתיים, אין בעיה – טבע היא חברה רווחית, וחשוב לזכור זאת. הבעיה היא עם התזרים – כשחברה עמוסה בחובות, אין לה אוויר, והיא עלולה שלא לשרת את החובות, כי לא בטוח שהיא תוכל לייצר מזומנים שיחפו על תשלומי החוב. אז גם אם הנהלת טבע רואה שבטווח הקרוב אין לה בעיה, היא צריכה להתכונן לטווח הבינוני והארוך. כשרובץ עלייך חוב של 40 מיליארד דולר, זו עבודה קשה, וטבע צריכה (בעצם חייבת) לדאוג לתזרים כמה שיותר טוב בהמשך. איך עושים את זה – מפטרים עובדים, חוסכים בתזרים. טבע פשוט עוברת דיאטה, דיאטה חריפה, כדי לוודא שהתזרים בהמשך יהיה כזה שיוכל להחזיר את החוב.

במקביל, אגב, היא מנסה להגדיר את החזרי החוב מחדש, וזו מבחינת בעלי המניות כנראה החדשה הבאמת חשובה. הסדר חוב מחודש יחזיר את השקט לטבע.

למניית טבע 

הטעות של טבע ולמה זה לא היה קורה במשמרת של דן זיסקינד


https://www.hon.co.il/%D7%98%D7%91%D7%A2-%D7%94%D7%A0%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94/

מעודכן ל-03/2018

שכר המינימום עלה – העובדים אכלו אותה –  הפוליטיקאים חגגו את העלאת שכר המינימום, אבל זה השיג את התוצאה ההפוכה – בשופרסל הקופות האוטומטיות מחליפות קופאיות; בויקטורי, יש פיקוח צמוד על העובדים (כנראה גם פחות הפסקות לסיגריה)  

במבט ראשון העלאת שכר המינימום היא צעד מבורך לעובדים – משכר של 4,300 שקל לפני שנתיים,  עלה שכר המינימום במספר פעימות (האחרונה החודש) ל-5,300 שקל, וזה משמעותי מאוד – תוספת  של 1,000 שקל ברוטו שכמעט מתגלגלים במלואם לשורת הנטו, זה בשביל רבים (וחבל) ההבדל בין להכין ארוחה חמה לילדים או להשאיר אותם רעבים. במקומות האלו, אין מקום לציניות, אבל את הפוליטיקאים זה לא באמת מעניין.

(שכר המינימום – מדריך)

במהלך פוליטי טהור, הפוליטקאים (של כולנו) וההסתדרות (של רבים מאיתנו) דחפו להעלאת שכר המינימום, ומינפו זאת כהישג גדול. ככה זה אכן נתפס בתודעה של רובנו, אבל, השאלה אם זה נכון.

זה עשוי להישמע לכם מפתיע, אבל, העלאת שכר מינימום עלולה דווקא לפגוע בעובדים. זה לא חד וחלק; יש כלכלנים שיגידו – "ברור", יש כאלו שיגידו "תלוי", ויש אחרים שיגידו "ההיפך – זה עוזר לעובדים", אבל מה שבטוח שזה לא שחור ולבן, זה לא מדע מדויק, זה  לא גורף – יהיו עובדים שייהנו יהיו אחרים שלא.

אתחיל בתיאוריה הכלכלית – העלאת שכר מינימום גורמת לכך שעסקים מתקשים להרוויח (או מרוויחים פחות)  ואז הם מתייעלים ומפטרים עובדים. אופס, זה הרי בדיוק ההיפך ממה שהיה אמור להיות – במקום להגיע הביתה עם שכר טוב יותר, העובדים האלו מפוטרים – אין ארוחות חמות לילדים, וזאת ממש לא היתה הכוונה. אבל הכלכלה עולה על כל דמיון. המפוטרים האלו בחלקם יהיו מובטלים לפרק זמן מסוים (אולי ארוך) וחלק אחר (נקווה שהרוב) יימצא את מקומו במקום עבודה חדש.

התיאוריה הזו ידועה ומקובלת, אבל הפוליטיקאים שכחו אותה, הם לא מספרים אותה, הם יודעים להציג את חצי הכוס המלאה. אבל אתם יכולים לקרוא עליה בדו"חות הכספיים של החברות הנסחרות, ובעיקר אלו שמוטות כח עבודה זול.

כבר עם הכוונה להעלות את שכר המינימום התריעו חברות הקמעונאות על ההשפעה הגדולה שתהיה למהלך הזה על הדוחות שלהם – שופרסל, רמי לוי, ויקטורי, סיפרו לנו שרוב העובדים שלהן הם עובדים בשכר מינימום, ושהמהלך הזה ייפגע ברווחים שלהן, ושהן בוחנות מה לעשות. חלקן גם סיפר לנו בדיוק מה תהיה ההשפעה – שופרסל, לדוגמה ציפתה לעליית שכר כולל (כתוצאה מהעלאת שכר המינימום) של 55 מיליון שקל ב-2017, ועוד 55 מיליון שקל ב-2018. כך בשנתיים יעלו הוצאות השכר ב-110 מיליון שקל וגם בשבילה זה כסף גדול.

אז מה עושים? נערכים. שופרסל נמצאת באינטרנט כבר הרבה זמן, אבל בשנים האחרונות המכירות האינטרנטיות עלו, והן מוערכות במעל 10% מהיקף המכירות של הרשת. שופרסל מדגישה (במילים אחרות) כי הרכישות אונליין זה העתיד, והם מצפים להכפלת המכירות באינטרנט בתוך 5 שנים. ואיך זה קשור לשכר המינימום? פשוט – רכישות דרך האינטרנט מצריכות פחות עובדים; ונכון כמובן שבלי קשר להעלאת שכר המינימום העתיד נמצא במכירות האינטרנטיות, אבל המוטיבציה של הנהלת החברה לזרז את הכניסה לאינטרנט, עלתה, מן הסתם, כאשר היא הבינה שהמכירות ברשת עצמה (הרשת הפיזית) פחות רווחיות (בגלל העלאת השכר).

כן, העלאת שכר המינימום, האיצה את הכניסה לתחום האינטרנט, ובעקיפין גרמה (ותגרום) לפיטורי עובדים. אך העלאת שכר המינימום האיצה, ככל הנראה מהלך נוסף של שופרסל. בחודשים האחרונים שאני יורד לעשות קניות בשופר, אני מדלג על הקופאית – פשוט יש מכונה אוטומטית (קופה אוטומטית) שכל מה שצריך זה להעביר דרכה את המצרכים ובסוף לשלם בכרטיס אשראי. פתרון נהדר ומהיר, עוקף קופות עמוסות, רק שבפעמים האחרונות שביקרתי שם, גם בקופות האוטומטיות נהיה תור. בכל מקרה, המסקנה ברורה: את הקופאית מחליף הרובוט, ונכון שגם התהליך הזה הוא בקנה שנים רבות, רק שברגע שהרווחים יורדים (או צפויים לרדת), בוחרים ומאיצים בחירה בפתרונות להגדלת הרווח, וזה פתרון מצוין. אגב, בטווח הקצר, הפתרונות האלו עולים הרבה כסף – השקעה בטכנולוגיה, השקעה בהכנסה והטמעת הקופות האלו לרשת; הוצאות שונות על חבלי לידה לא פשוטים, אבל בטווח הבינוני והארוך, המכונות האלו יחסכו לשופרסל כח אדם. אז כשמדובר בכח אדם זול, האינסנטיב להחלפה לא כזה גדול, אבל כשהזול (שכר מינימום קודם) הופך לפחות זול (שכר מינימום נוכחי), אל תצפו ששופרסל לא תחליף מכונות באנשים. אחרי הכל האיש בקצה הפירמידה, אדוארדו אלשטיין, צריך רווחים.

זאת שופרסל, והאמת ואולי אני משוחד (אני בכל זאת לקוח) זאת שופרסל המכובדת והיחסית נאורה. המצב במקומות האחרים עלול להיות בעייתי עוד יותר; מה אתם חושבים למשל על הציטוטים הבאים של מנהלי רשת ויקטורי (מתוך סקירת המנהלים שצורפה לדוחות הכספיים של הרבעון השלישי): "ביום 1 בינואר 2017 עלה שכר המינימום במשק בשיעור של כ-3.6% וזאת בנוסף לעליות בשנים 2015 ו-2016. עליית שכר המינימום הגדילה באופן ניכר את עלויות השכר בחברה, מאחר שחלק גדול מעובדי החברה משתכרים שכר מינימום.

"החל מחודש ינואר 2017 החלה החברה להטמיע מערכת נוכחות ושכר חדשות הנותנות להנהלת החברה שליטה על ניהול שעות העבודה והתקנים בסניפים. מערכת הנוכחות והשכר החדשות מאפשרות פיקוח הדוק יותר על שעות העבודה ועמידה בתקנים בסניפים והחל מהרבעון השני של שנת 2017 הביאו לירידה בעלויות השכר בחברה".

כן שוב פעם המכונות האלה; הפעם שעוני נוכחות שמצליחים לשלוט בעובדים, לפקח על העובדים, אולי לסדר את סידורי השעות וההפסקות – אין כבר כמה הפסקות סיגריה, נקווה שעדיין יש הפסקת פיפי. השעונים האלו כל כך חכמים שהם הצליחו לגרום לכך…ששכר העבודה יירד. כן, אמנם העלו את שכר המינימום, אבל בסה"כ שכר העבודה בויקטורי (החל מהרבעון השני) ירד. זה אבסורד, ואסור להתבלבל, זה כמובן ממש לא טוב לעובדים.

ואיך זה בכלל קורה שהשכר הכולל יורד בשעה ששכר המינימום עולה? המסקנה המתבקשת היא, ניצול משמעותי יותר של העובד, והמילה ניצול אולי לא במקום. עובדים שכירים, מתבטלים ומבזבזים חלק מיום העבודה שלהם. זה כמובן תלוי במקום העבודה, בסוג העבודה ובגורמים אחרים, אבל אין דבר כזה לעבוד ב-100% תפוקה, אין גם 90%, ולרוב גם לא 80%. תסתכלו סביבכם ועל עצמכם, ותשאלו אם את מה שעשיתם בעבודה אתמול הייתם יכולים לסיים ב-5 שעות (ואפילו פחות) ורובכם הכנה יענה שכן.

אז בויקטורי ובצדק מבחינתם אמרו, משהו בסגנון –  "ככה, מעלים את שכר המינימום, והרווח שלנו יישחק משמעותית. לא מסכימים. אנחנו נצטרך לייעל את המערכת. העובדים יצטרכו לעבוד יותר טוב, יותר יעיל". המצב הזה גורם לעובדים לעבוד טוב יותר, ובעקיפין הוא עלול לגרום לפיטורי עובדים – הרי כמות קטנה יותר של עובדים יעילים יכולה לעשות עבודה של כמות גדולה יותר של עובדים לא יעילים. בויקטורי לא מדברים על פיטורים, אבל נראה שזה מוחבא בין השורות (לא בכל הרשת שבה כמות העובדים גדלה בהתאם לרכישות של סניפים, אלא כנראה בסניפים ספציפיים).

וכך בשורה תחתונה סביר שיש עובדים שפוטרו והעובדים שנשארו עובדים יותר יעיל. מעניין מה חושב על זה אותו עובד שבקושי היה לו זמן לצאת לכמה הפסקות סיגריה, ושהבוס שלו כל הזמן מציץ לבדוק מה הוא עושה, ושהשעון נוכחות מביט עליו מהצד (ואולי יש גם מצלמה מלמעלה) – אולי הוא פשוט מתגעגע לימים הטובים של פעם, למרות השכר הנמוך יותר.

אז בפעם הבאה שמעלים את שכר המינימום, חשוב לזכור – זה מעלה את הרייטינג של הפוליטיקאים, אבל זה לא מבטיח לילדים שלכם ארוחות חמות.

שכר מינימום – מדריך

שכר מינימום לנוער – כל מה שצריך לדעת

העלאת שכר המינימום ל-5,300 שקל

מי בעלי הבית האמיתיים באל-על? איך זה שחברת התעופה לא יודעת להרוויח? ואיזו פצצה מסתתרת במאזן של החברה?

"להרגיש הכי בבית בעולם" – זה אחד הסלוגנים של חברת התעופה אל-על, וכן אני מודה ש"זה עושה לי את זה", אנחנו טסים אל-על, משלמים עוד כמה דולרים לעומת כל הלואו קוסט (שהרבה פעמים עולה בסוף יותר) ומרגישים כאילו בבית – בישראל.

ואכן, אל-על היא בזעיר אפין ישראל – חברה בלי מטרה ואג'נדה ברורה, חברה משוסעת ושבטית בלי בעל בית אמיתי, חברה שורדת. חברות אמורות להרוויח, זו המטרה המרכזית של עסקים, במיוחד חברות נסחרות  – באל-על, ממש לא בטוח שזו המטרה העיקרית. נראה שהרווח לעובדים, במיוחד לטייסים, הוא מטרה נעלה יותר. אל-על שורדת מאז שהופרטה (2003) – יש לה שנים של רווחים, אבל זה סוג של רווח אקראי ורווח לא ממש מוצק – רווח שיכול להתאייד ברגע.

אל-על היא חברה שלא יודעת להרוויח (משמעותית), אפילו את ירידת מחירי הנפט (והדלק הסילוני) היא לא ניצלה באופן מלא. היא פשוט נסחטת על ידי גורמים מבית וסוחבת שק של מחויבויות וחובות מהעבר, כך שברגע שנוצר לה רווח, הוא מנוצל לסגור איזה בור היסטורי, מחויבות היסטורית ובום טראח, לא נשאר רווח לבעלי המניות.

לרוב מדובר בעובדים – אל על יותר משהיא מייצרת ערך לבעלי המניות (רווח בדוח רווח והפסד), היא מייצרת שכר לעובדים (הוצאות השכר הן פי כמה וכמה מהרווח). העובדים מבחינתם צודקים – המטרה שלהם היא למקסם את הרווח שלהם, מה אכפת להם מבעלי המניות, רק שעל הדרך הם גורמים נזק לעצמם – חברה שמנה, לא יעילה, תתקשה להיות שחקן משמעותי בשוק התעופה התחרותי. אבל אם רוב העובדים ממש אין בעיה. הבעיה היא עם עובדים שמרוויחים כמו מנכ"לים ומתנהגים כמו ילדים שמשקרים לרופא כדי לפספס בחינה בבית ספר – כן, הטייסים שלקחו אותנו (הציבור) כבני ערובה, ושיחקו אותה חולים (כדי להפחיד את ההנהלה) ועוד כל מיני משחקים של כיתה ג', כשהמטרה היא העלאת שכרם, והם הצליחו.

אז עם  כאלו עובדים, שבעצם שולטים בחברה, העסק לא באמת יכול להרוויח. אבל זה לא רק העובדים שנוגסים ברווחים. אל על היא חברה שחיה על הקצה – עולם התעופה הוא בהגדרה בסיכון מתמיד, ולראייה – בזמן האחרון כל שבוע חברת תעופה (מהעולם) מתרסקת. העסק הזה מסוכן מאוד בגלל תחרות עצומה בעיקר מצד חברות תעופה שמספקות טיסות מוזלות במיוחד.

הסיכון משתקף גם בדו"חות – כדי להיות אל-על צריך מימון ענק, לחברה מאזן של 1.9 מיליארד דולר והון עצמי של 300 מיליון דולר – המינוף הזה גדול, אבל לא חריג בכלל בעולם התעופה. מה לעשות – מטוסים עולים הרבה כסף.

ערך המטוסים במאזן החברה (ואעגל) הוא סביב ה-1 מיליארד דולר. הערך הזה הוא העלות של המטוסים אחרי הפחת. אבל, הערך הזה לא מצדיק את השווי ההוגן של המטוסים. השווי ההוגן על פי מחירונים בתחום ("לוי יצחק" הבינלאומי של עולם התעופה)   נמוך ב- 200 מיליון דולר מהעלות בספרים (על פי בדיקה של אל-על במרץ 2017). יש כאן סוג של הפסד פוטנציאלי של 200 מיליון דולר, ולפני שאתאר איך החשבונאות מכינה חומה בצורה לעלות בספרים (ומונעת הפחתה), תחשבו על הנהלת חברה שחיה בחשש תמידי כי יש לה פצצה במאזן, שעלולה להתפוצץ בכל רגע ולגרום להפסד ענק. המנהלים האלו, (לדעתי) ינסו להפחית את הסכנה הזו ברגע שיהיו להם רזרבות (רווחים). הם ינסו אולי לעשות חשיבה מחדש ולרשום הפרשה לירידת ערך (נדיר יחסית), או להחליף את ציי המטוסים, לחדש אותם, ופעולות נוספות שיגרמו להקטנת הפער בין השווי לעלות בספרים.

ומכאן, שגם במקרה של רווחים, יש סיכוי לא רע שהם יתאיידו – דרישות שכר, הפרשות בגין המטוסים, ויש עוד שואבי רווחים כאלו (שינויים במט"ח, עסקאות גידור, הפרשות , תביעות וכו'). אז נכון שאולי בשנים הבאות זה יהיה אחרת, אבל מאז שחברת התעופה הונפקה, היא לא ייצרה ערך לבעלי המניות, היא ייצרה ערך לעובדים. זו עובדה, והאמת שגם אם חוזרים אחורה (לפני הפרטה ב-2003) הרי שגם אז היא היתה גוף שלא ייצר ערך, גוף שפשוט חי בחסות המדינה.

והמסקנה לקוראי הדוחות ולמשקיעים (בפועל והפוטנציאליים) היא שבאל-על גם אם יש אירוע מעודד רווח, הוא לא איך שזה נראה בשלב הראשון – אלא הרבה פחות. הנה דוגמה –  לפני כשלוש שנים עם הירידה בעלויות הנפט ובעקבותיו הדלק הסילוני, ירדו ההוצאות של החברה בשיעור חד. הדלק הסילוני הוא הוצאה ענקית בדוחות החברה (כיום כ-20% ממחזור ההכנסות; בעבר משמעותית יותר) וכשמחיר הדלק הסילוני יורד בחצי, זה אמור לייצר "בום" בשורה התחתונה. אחרי הכל, אל-על היא חברה עם נפח הכנסות אדיר – כ-2 מיליארד דולר, אז חיסכון של עשרות אחוזים בהוצאה שמהווה עשרות אחוזים מההכנסות, זה הרבה מאוד כסף. ואכן, אל-על הרוויחה יותר, אבל ממש לא כמו שהיתה צריכה להרוויח, והשנה הרווח שלה התכווץ משמעותית והוא בעצם מחק את השיפור שנבע מהירידה בדלק הסילוני.

והמניה בהתאם – עלתה עם ירידת מחירי הדלק הסילוני (לאור הציפיות לרווחי עתק), ונרגעה בהתמדה במקביל לדו"חות הכספיים המאכזים.

אז באל-על אולי יגידו שהסיבה היא בעיקר תחרות, ונכון שהתחרות פוגעת, אבל בתחרות מתייעלים, מפטרים עובדים, בתחרות מייצרים מסלולי הכנסות נוספים, בתחרות חושבים מחוץ לקופסא. אל-על, מוגבלת – תוכנית התייעלות אמנם פה ושם נזרקת לאוויר, אבל בפועל, המנהלים נובחים והשיירה עוברת.

ולסיום – הבטחתי לפרט יותר על ערך המטוסים ואיך אל-על משאירה אותו בגובה שעולה על הערך ההוגן. אל-על מציגה בדוחות את ערך השימוש של המטוסים. ערך השימוש הוא הערך שנובע לחברה מהשימוש בצי המטוסים – לוקחים את התזרים החזוי  – ההכנסות על על פי מחירי הטיסות, שיעור תפוסה; ההוצאות על פי מחירי דלק סילוני, עלות השכר ועוד, מקבלים את הרווח והתזרים השוטף ומהוונים זאת להיום. ככה מקבלים את שווי המטוסים בעיני החברה. השווי הזה באם הוא עולה על העלות בספרים "מחזק" את העלות בספרים – לא מפחיתים אותה למרות שהשווי ההוגן נמוך, כי מבחינת החשבונאות המבחן הוא מול הערך בעיני החברה. הערך הזה הוא לא תורה מסיני – הוא תחזית והתחזית יכולה להערער ברגע – שיעור היוון לא נכון, תפוסה נמוכה יותר, עלייה בדלק ועוד ועוד, ועדיין – החשבונאות נסמכת על המספרים האלו.

פפר של לאומי – שקט בדו"חות, רעש בתקשורת

וגם – מה הרווח האמיתי של לאומי? וכמה הרוויח הבנק מאחזקות מניות הבורסה?

 

מה אנחנו יודעים על פפר מתוך דוחות לאומי? מה השורה התחתונה בדוח רווח והפסד? ולמה הרווח האמיתי מגיע בכלל מדוח אחר?

בנק לאומי פרסם השבוע דוחות כספיים, והייתי משוכנע שפפר יתפוס שם מקום של כבוד. אחרי הכל מדובר בבנק דיגיטלי שמעין צמוד לפעילות המסורתית של בנק לאומי. בנק דיגיטלי ראשון – ככה הוא גם הוצג לציבור, למרות שיש כבר (בכל הבנקים) פעילויות דיגיטליות משמעותיות.

בפפר, כך אמרו מנהלי לאומי, הכל יהיה דיגיטלי, אין ערבוב של דיגיטל עם סניף כמו שהיה בעבר וכמו שקיים בבנקים אחרים. זהו נגמרו הסניפים. נשמע מהפכה, אבל מהפכה חיובית שאמורה לספק לציבור מעבר לנוחות, בעיקר מוצרים זולים. אחרי הכל בדיגיטל לא צריך סניפים, אין הוצאות על השכרת מקום; כמעט ולא צריך עובדים, אז חוסכים שכר של עובדי בנק, ועובדי בנק מרוויחים הרבה מעל הממוצע בשוק, ובכלל – חוסכים בהוצאות נוספות וזה משמעותי מאוד. החיסכון בהוצאות האלו בחלקו יתגלגל לציבור  – נכון, הבנקים ישמרו לעצמם חלק מהחיסכון ויגדילו רווחים, אבל חלק, אפילו משמעותי אמור לחזור לציבור.

אז בלאומי מדברים כבר הרבה זמן על העתיד הדיגיטלי, והאמת שהם עושים את זה בנחישות לעומת כל הבנקים האחרים ואפילו מכריזים בקולי קולות על מהפכה דיגיטלית בעולם הבנקאות, ומצהירים שמי שלא יהיה שם פשוט לא יהיה קיים. אבל בינתיים בדוחות הכספיים פפר לא מקבל מקום. רגע, זה לא מדויק – שמתם לב שברגע שמדברים על דיגיטל, העברית נעלמת והאנגלית שולטת? העולם הדיגיטלי הוא עולם צעיר, קולי ו…גלובלי – אל תבלבלו אותו עם שפה חשוכה כמו עברית, תדברו דיגיטלית – אנגלית.  אז פפר לא נמצא בדוחות של לאומי, אבל PEPPER כן נמצא, אבל "בקטנה".

למרות הרעש התקשורתי סביב פפר מאז ההשקה באמצע השנה (ועוד לפניה), ולמרות שזה העתיד על פי צמרת לאומי, פפר (באנגלית) מקבל 4 שורות מתוך 230 עמודים – "בחודש יוני 2017 לאומי השיק לקהל הרחב את PEPPER ,בנקאות דיגיטלית שכולה במובייל", מציינים מנהלי בנק לאומי בסקירת הדוחות לרבעון השלישי, "וזאת לאחר שבמהלך רבעון ראשון 2017 ,הושק PAY PEPPER המשמש כפתרון תשלומים ללקוחות כל הבנקים. זוהי קפיצת מדרגה חשובה בייסודה של הבנקאות הדיגיטלית בישראל שתנוהל רובה ככולה באמצעות המובייל. האפליקציות החדשות מאפשרות למשתמשים ליהנות מחוויית לקוח פרסונלית, פשוטה ונוחה, כזו המושתתת על מענה לצרכיהם, באופן ידידותי, בעיצוב ייחודי, ללא עמלות עו"ש, מותאמת אישית, 'בכל זמן ומכל מקום'."

אין מספרים על פפר – אין הכנסות, אין כמות לקוחות, אין מידע מהסוג הזה. אבל רגע, זה העתיד, זאת מהפכה, אז למה לא לספר למשקיעים שלכם ובכם, מה קורה עם המהפכה הזו?

טוב, חיפשתי  בכל ה-230 עמודים את העולם הדיגיטלי בכלל. עזבו פפר, לאומי היה בדיגיטל עוד לפני פפר. אתם בדקתם את חשבון הבנק באינטרנט לפני 15 שנה (ויותר), אתם עם אפליקציה של הבנק כבר 7-8 שנים, ובכלל, אתם יכולים לעשות פעולות דרך המובייל כבר שנים. אז דיגיטל ופעולות בלחיצת כפתור הם לא מושג חדש, והיה צפוי שלאומי שמאמין מאוד בדיגיטל, ייתן לזה מקום של כבוד בדוחות הכספים.

אז זהו שלא. גם לדיגיטל – העתיד של הבנקאות, המהפכה של הבנקאות, אין התייחסות משמעותית בדוחות הכספיים ובסקירת המנהלים. בסקירה מודגש במסגרת הסיכונים כי – "…כמו כן, סביבת פעילות של הבנק מושפעת מאד בשנים האחרונות מסיכונים הקשורים לרגולציה ולחקיקה, לסביבה מאקרו-כלכלית תנודתית, לשינויים החלים במודל העסקי, ובכלל זה המעבר ל'בנקאות החדשה' המבוססת על הדיגיטל ולמגמות חברתיות וצרכניות". כן, הדיגיטל זה סיכוי לצד סיכון, אבל דווקא בדוחות לא מספקים את צד הסיכוי.

בנקאות דיגיטלית – מדריך

לאומי – מה הרווח האמיתי?

טוב, למרות שלאומי לא הציג את פפר בדוחות, סיכוי טוב שברבעונים הבאים, וככל שהפעילות תתחזק, היא תקבל יותר ביטוי במספרים שבדוחות הכספיים וגם בסקירת המנהלים. בינתיים,  נקודה חשובה מהדוחות של בנק לאומי.

הבנק הרוויח 820 מיליון שקל ברבעון השלישי, אבל זה לא רווח רווח. השורה התחתונה אחרי התאמות מסתכמת ב-447 מיליון שקל – ולאן נעלמו מעל 370 מיליון שקל? הם "נשטפו" לדוח על הרווח הכולל. זה דוח שמהווה המשך טבעי לדוח רווח והפסד, ויש בכלל שאלה גדולה עם הוא נחוץ – אחרי הכל פעם הוא היה חלק מהדוח רווח והפסד עצמו. הדוח הזה מכיל סעיפים שהחשבונאות מגדירה אותם "מחוץ לדוחות", מחוץ לעסקים השוטפים של הפירמה.

יש כמה סעיפים בולטים שמפורטים בדוח הזה ולא בדוח רווח והפסד, הבולט שביניהם הוא הכנסות/ הוצאות בגין תרגום של פעילות שנמצאת בחו"ל. זה סעיף נפוץ בחברות נדל"ן ישראליות עם שלוחות בחו"ל – החברות האלו מדווחות על דוח רווח והפסד רגיל, אבל דוחפות הפסדים (ולפעמים רווחים) שנובעים משינויי מטבע שהשפיעו על ערך האחזקה בחו"ל לדוח על הרווח הכולל – ככה מאפשרת החשבונאות, מהסיבה שלגישתה, שינוי במטבע זה לא לב הפעילות זה לא קשור לשורה התחתונה וזה לא בשליטת החברה. מנגד, זה לא מתיישב עם העובדה שאם לחברה היה מט"ח אז ההפרשים בו היו נכנסים לסעיף המימון שנמצא בדוח רווח והפסד.

הסעיף הזה פחות בולט בדוחות בנקים. אחד מהסעיפים הבולטים בבנקים בשנים האחרונות בדוח על הרווח הכולל הוא שינויים אקטוארים, והתאמות של התחייבויות בגין הטבות לעובדים. הרעיון הוא פשוט – הבנקים נמצאים בשנים האחרונות במתכונת של התכווצות במספר העובדים. בצדק מבחינתם. כדי לפתות את העובדים להתפטר הם מספקים להם הטבות משמעותיות – שיעור פיצויים מוגדל, 200%, 250% ויותר. אבל מדובר על כסף, שאמור לצאת מהבנק, לפי ההיגיון הבריא, בתור הוצאה.  לא , החשבונאות החליטה שזה סעיף שאינו קשור לפעילות הרגילה, שהוא לא אמור להיות בדוח רווח והפסד, ולכן הוא מופיע בדוח על הרווח הכולל ולא בדוח רווח והפסד. הוא כן משפיע על ההון – הרי אי אפשר שלא לשלם את ההוצאה הזו, רק שהוא מדלג על הרווח. אז הכותרות מספרות על רווח של 820 מיליון, רק שאם לוקחים בחשבון את ההוצאות על העובדים הרווח יורד ל-447 מיליון שקל.

סאני זינקה ב-500% – ותודה לכחלון!

כחלון הוריד מכס על מכשירים סלולריים והשאיר טיפ גדול (מאוד) ליבואנים; איך הצליחה סאני של לוקסנבורג להגדיל את ההון העצמי מ-6 מיליון למעל 150 מיליון תוך שנה? ובכמה באמת ירדו מחירי מכשירי הסלולר בעקבות הפחתת המכס?    

 

אפריל 2017 – שר האוצר, משה כחלון חוגג את הפחתת מס הקנייה על מכשירים סלולאריים – "…חתמתי על צו שמוריד את מחירי מוצרי הסלולר בעשרות אחוזים. זו בשורה לצרכנים ולמשפחות. כולנו יודעים מה המחירים של המוצרים האלו בחו"ל, ולא נשלים עם המחירים הגבוהים שגובים כאן. במקום שבו אפשר להפחית מסים מבלי לפגוע בתעשייה המקומית – נעשה זאת, במטרה להפחית את המחירים לצרכנים ולהקל על משפחות עובדות".

מאי 2017 – הסטודנט צחי – "אני לא מבין משהו בתוכנית של שר האוצר; הרי ידוע שכאשר יש הפחתת מיסים על היבואנים, אז הם מגלגלים רק חלק ממנה לצרכנים וחלק ממנה משאירים אצלם, הם ירוויחו יותר; האם זו הדרך הנכונה להקל על הציבור?".

נובמבר 2017 –  חברת סאני תקשורת, היבואנית של מכשירי סמסונג, מפרסמת דוחות כספיים לרבעון השלישי של השנה (ותשעת החודשים הראשונים). הנתונים טובים מאוד – הרווח ברבעון השלישי הסתכם ב-15 מיליון שקל על הכנסות של 268 מיליון שקל, לעומת רווח של 3.9 מיליון שקל על הכנסות של 230 מיליון שקל ברבעון המקביל ב-2016. הרווח הגולמי (מבטא את המכירות בניכוי עלות המכירות) הסתכם ב-39.9 מיליון שקל, לעומת 23.8 מיליון שקל ברבעון המקביל – הרווחיות הגולמית (רווח גולמי חלקי מכירות – וכבר המשמעות הפרקטית) עמד ברבעון על 14.9%, לעומת 10.3% ברבעון המקביל.

השיפור הפנומנלי  הוא גם בראייה מצטברת – בתשעת החודשים הראשונים של 2017 הסתכם הרווח ב-38 מיליון שקל – כמעט פי 3 מהרווח בתקופה המקבילה אשתקד, וההכנסות עלו ב-20% ל-828 מיליון שקל. הרווח הגולמי כמעט והוכפל ל-127 מיליון שקל; הרווחיות הגולמית עלתה ל-15.4% לעומת 9.7% בתקופה המקבילה.

סאני –  מניית השנה

התוצאות המשובחות האלו תורגמו לזינוק  של 500% במחיר המניה מתחילת השנה – פי 6 על ההשקעה, וזה מציב את מניית סאני כמועמדת מובילה להיות מניית השנה.

את הזינוק במנייה ניצלה החברה לחיזוק ההון העצמי – גיוס של אקוויטי (מניות ואופציות) בסך של כ-90 מיליון שקל. הגיוס והרווחים הגדילו את ההון העצמי לסוף הרבעון השלישי ל-153 מיליון שקל – שנה קודם ההון עמד על 6 מיליון שקל בלבד.

הזינוק במחיר המניה הקפיץ את שווי החברה ל-520 מיליון שקל, כשהשיא היה לפני כשלושה חודשים (מעל 600 מיליון שקל). בחודשים האחרונים ובעיקר בשבועות האחרונים עברה המניה "מיני מימוש" גם בהמשך לדוחות רבעון שלישי שאמנם היו טובים אבסולוטית וטובים ביחס לרבעון המקביל, אבל לשוק היה תיאבון גדול אחרי הרבעון השני המצוין (שבו הושק הסמסונג 8).

כך או כך, המרוויח הגדול מהזינוק במנייה הוא יעקב לוקסנבורג שרכש לפני כשנתיים את החברה בכסף קטן במסגרת הסדר החוב של הקבוצה (בהמשך לנפילה של אילן בן דב, בעל השליטה לשעבר ביבואנית מכשירי הסמסונג); ובכלל – זו שנה מצוינת ללוקסנבורג  שחברת ההשקעות שלו – לפידות, מתכוונת להנפיק את החברה המוחזקת שמתמחה במסחר בינלאומי (מול חנויות באמזון) בשווי העולה על 500 מיליון שקל. כן, בשקט, אך בנחישות, קפץ לוקסנבורג לליגה של הגדולים, וגם הוא מועמד טוב להיות איש השנה בשוק ההון.

לוקסנבורג הוא איש של הזדמנויות – סוג של צייד, הוא הריח לאחרונה רווח במאבק השליטה ב-ADO והצטרף לחגיגה, ובצדק; הוא הריח פוטנציאל ענק ברכישת יבואנית סמסונג, עשה והצליח, אבל נראה שמעבר לכישוריו, הוא חייב תודה גדלה לכחלון.

הטיפ של כחלון    

כחלון הוריד את המכס על מכשירי הסלולר והעלה את הרווחים של היבואניות כשהמובילות הן יבואניות אייפון וסמסונג. הדוחות של יבואנית אפל לא ידועים ולא ניתן לדעת מה הרווחיות שלה, אבל אני מנחש ומשער שסיכוי טוב שגם אצלה, בדומה לסאני, הרווחיות והרווחים עלו, והנה הדגמה למאחורי הקלעים של הדוחות.

הפחתת המכס היא הפחתה של 15% על מחיר הקנייה של היבואן, כלומר אם היבואן היה קונה את המכשיר ב-3000 שקל (מחיר סביר), היה עליו לשלם 15% – 450 שקל, והעלות מבחינתו היתה 3,450 שקל.  מחיר המכירה לצרכן היה (בהתבסס על הרווחיות המייצגת אשתקד) באזור 3,850 שקל – רווח של 400 שקל למכשיר, כלומר רווחיות גולמית של קצת מעל 10%.

מאז אפריל התמונה השתנתה –  אין מכס, כלומר העלות של היבואן היא 3,000 שקל.  הוא קיבל "הנחה" של 450 שקל – אבל האם הוא גלגל אותה לצרכן? – אם הוא היה מגלגל אותה לצרכן הוא היה מוכר את המכשיר ב-3,400  – מרוויח 400 על 3,400 שקל, ונהנה מרווחיות של 11.8%.

מסקנה ראשונה – סאני צפויה היתה להגדיל את הרווחיות כתוצאה מירידת המכס, רק שבפועל הרווחיות עלתה משמעותית יותר מהצפוי. המצב המתואר בדוגמה המספרית,  מבטא גלגול מלא של הפחתת המכס לציבור הצרכנים. מבלי להיכנס לפרמטרים אחרים שהתרחשו בתקופה, הרווחיות הגולמית בפועל עלתה לאזור ה-15%, משמע סאני הרוויחה יותר משהיתה אמורה להרוויח בתיאוריה (וגם אם הדוגמה התיאורטית מוטה, זה כנראה בשברי אחוזים).

השאלה אם זה נובע מכך שסאני לקחה  חלק מהפחתת המכס לעצמה? ובכן, התשובה היא כן, אבל לרווח אין ריח, ולא ניתן ממש "להוכיח" זאת. נתחיל בהסבר של סאני עצמה –  בדוחות, מסבירים מנהלי החברה, שהפחתת המכס גרמה (כמובן) לירידה במחיר המכשירים ועלייה בביקושים. כמו כן, אומרים לנו כי במהלך בתקופה  הושק המוצר החדש – סמסונג 8. מה זה קשור לרווחיות? קשור –  מצד אחד סביר שעל מוצרים חדשים יש רווחיות גדולה יותר, אבל במה זה שונה משנה שעברה? גם אז הושק מוצר חדש – סמסונג 7, ועדיין הרווחיות לעומת שנה שעברה גבוה ב-50%.

זה עשוי להוביל למסקנה שסאני לקחה חלק מהפחתת המכס לכיסה, ואגב זה כמובן לגיטימי – כוחות השוק קובעים את המחיר, לא כחלון, וסאני מטרתה ברורה – למקסם את הרווח. וזה מחזיר אותי לפתיח – הסטודנט צחי צודק – בפועל, הפחתת מיסי קנייה ומכסים מתגלגלים רק באופן חלקי לצרכנים – המחיר אמנם יורד,

הביקושים בהתאמה גדלים, והעלייה בביקושים מביאה לעלייה במחיר – זאת הכלכלה בשיא פשטותה (עקומות ביקוש והיצע במאקרו כלכלה שנה א')

ובכל זאת,  זו לא מסקנה אבסולוטית – מנהלי סאני מסבירים בדוחות שהרווחיות מושפעת גם מהדולר – החברה רוכשת את המוצרים בדולרים, ומכאן שהשפל בדולר לאורך זמן, אמור להפחית את עלות המכשירים, ואם החברה לא התאימה את מחיר המכירה לצרכן לירידה בדולר, צפוי שהיא תרוויח יותר (והרווחיות שלה תהיה גבוה יותר מבעבר).

אז קיבלנו מצב שהחברה הגדילה רווחיות (ב-50%)  וזה יכול להיות בזכות גלגול חלקי של הפחתת המכס  לצרכנים וזה גם יכול להיות בזכות ירידת הדולר, וסביר שזה נובע משתי הסיבות יחדיו, וזה מביא למסקנה השנייה – הרווחיות של סאני עלתה בגלל כוחות השוק, כשהכוח בידיים של סאני, היא לא מגלגלת את הפחתת המכס לצרכן, ולא מפחיתה את המחיר כשהדולר יורד. ככה עושים עסקים, על חשבוננו.

בכמה באמת ירדו מחירי המכשירים לצרכנים?

ומה אנחנו הרווחנו מהפחתת המכס? ההפחתה הוזילה את מחיר המכשירים, אבל לא בשיעור של 15% (שיעור המכס) ולא כפי שטען כחלון (עשרות אחוזים) אלא משמעותית פחות וזה נובע מהמתמטיקה הזו:  המכס הוא ביחס לעלות (מהדוגמה: 15% מהעלות – 450 מתוך 3,000), אבל, המכס ביחס למחיר מכירה (שכולל גם את הרווח) הוא  בשיעור קטן יותר (450 מתוך 3850) – 11.7%. כן זה כל הסיפור, האמת מאכזב. מכשירי הסלולר ירדו ב-11.7%, וגם זה לא בטוח, זה סוג של רף עליון. אז שכחלון לא יספר לנו על הפחתה של עשרות אחוזים, גם 10% פלוס זה לא רע. רק שעם כל הראשים החושבים והחשובים במשרד האוצר, היה אפשר למצוא דרך לעזור לצרכנים מבלי להשאיר טיפ מפנק ליבואנים.

טבע – הנפילה

מה הפיל את טבע? מי האחראים לנפילת טבע? למה זה לא היה קורה במשמרת של  דן זיסקינד?

טעות גדולה אחת שווה 1,000 הצלחות קטנות. אחרי שבנתה את עצמה מרבעון לרבעון מרכישה לרכישה במשך מעל 100 שנה, הגיעה הנפילה, והחזירה את טבע  20 שנה אחורה, ואולי אף לנקודת ההתחלה. טבע, שכל כך התגאינו בה, נמצאת במשבר החמור בתולדותיה, והכל בגלל טעות אחת – רכישת החטיבה הגנרית של אלרגן.

נכון, יש בעיות אחרות – הקופקסון בירידה, הגנריקה חלשה, אבל הכל מתגמד מול עסקת אלרגן –  אם לא היתה העסקה האומללה הזו, מניית טבע היתה נסחרת לפחות פי 3 ממחירה כיום, ולא היתה לה בעיה לשרת את החוב. למעשה, ההפסד של טבע מהעסקה הוא באזור ה-30 מיליארד דולר, והכסף הזה מתבטא בעיקר בחובות הענק שהצטברו במאזן.

אז אומרים שזו חכמה בדיעבד, אלא שהפעם זה לא נכון, גם בטור זה, אך בעיקר בכותרות הראשיות של גלובס נמתחה (בזמן אמת) ביקורת על העסקה הרשלנית. אלא שהנהלת החברה התעקשה לא לראות את התמונה האמיתית.

הנפילה בטבע – האחראים

על הטעות הגדולה הזו חתומים בעיקר ארז ויגודמן, המנכ"ל הקודם של טבע, ואייל דשא סמנכ"ל הכספים הקודם של החברה. הם הימרו על רכישה בהיקף של קרוב ל-40 מיליארד דולר, כדי להמשיך להוביל את התעשייה הגנרית וכדי לחפות על הירידה הצפויה במכירות תרופת הדגל – הקופקסון. הם הימרו על הרכישה הזו גם ובשביל האגו שלהם, הם רצו שבמשמרת שלהם טבע תגיע לשיאים חדשים.

אחרי שעסקת רכישת מיילן לא התבשלה כפי שהם ציפו, הם היו צריכים רכישת ענק כדי להמשיך ולהוביל את השוק, ובעיקר כדי לרצות את הקהל. הם מיהרו לסגור עסקה ועשו סיבוב ניצחון כשכל האנליסטים והתקשורת מריעים להם – זה מה שהם באמת רצו, את אהדת הקהל, את אהדת השוק, את המניה שוברת שיאים וממריאה  לאזור ה-70 דולר.

האנליסטים העריכו – טבע ב-100 דולר; היום היא קרובה ל-10 דולר

הם באמת חשבו שהם יסתדרו, קטן עליהם חוב של 40 מיליארד דולר, אחרי הכל, האנליסטים חושבים שהמניה תגיע ל-100 דולר, והשווי יהיה 100 מיליארד דולר (עכשיו טבע מגרדת מלמעלה את אזור ה-10 דולר).  כן הם היו חזקים מאוד במספרים על האקסל, אבל לא בתרופות.

נו, אתם אומרים, הם היו חייבים לעשות משהו. השוק ציפה מטבע למהלך גדול, אבל זאת בדיוק הנקודה –  השוק לא מנהל את טבע. המנהלים של טבע צריכים להיות חזקים מספיק לא להיכנע לתכתיבי השוק, ולא לפעול כדי לרצות את השוק. אז אולי היו באים אליהם בטענות בסגנון – "לא התכוננתם ליום שאחרי הקופקסון" ועוד, אבל לפעמים ההחלטה הכי טובה היא לשבת על הגדר.

 

טעויות קורות, גם טעויות גדולות, והשאלה אם אפשר להפיק מהן לקחים להמשך, ובמקרה של טבע, יש שתי שאלות חשובות – האם טבע בחנה לעומק את רכישת החטיבה הגנרית של אלרגן מול אלטרנטיבות אחרות? והאם היא לקחה בחשבון תרחישים של שחיקה בפעילות העסקית וקושי לשרת את החוב?. כמו כן, טבע צריכה לבחון אם בזמן אמת בדקו בחברה אפשרות לסגת מהעסקה.

ובכן, לא ברור עד כמה בחנו אלטרנטיבות אחרות, מיד אחרי שעסקת מיילן ירדה מהפרק, טבע דיווחה על העסקה עם אלרגן, ושכנעה את כולם שמדובר בהזדמנות פז. האם הדירקטוריון בחן חלופות נוספות; האם הדירקטוריון בחן בכלל אפשרות של לא לעשות כלום? או ללכת למהלך פחות בומבסטי.

גם לא ברור שניתן משקל לתרחיש פסימי, ואגב כל מה שקורה בשווקים של טבע עכשיו (ובשנה האחרונה) מבחינה עסקית הוא בגדר הסביר, לא ממש פסימי –   אחרי הכל, מה קרה? חולשה בשוק הגנרי זה לא מצב שאי אפשר היה לחזות או להיערך אליו; תחרות בקופקסון זה לא עניין חדש. ההיפך זה התעכב. בקיצור, התוצאות של טבע ברבעונים האחרונים ובשנה האחרונה, הן לא משהו בלתי סביר לחלוטין. אז איך לא הכינו בטבע תוכנית מגרה ליום סגריר?

ולעניין הנסיגה מהעסקה. עוד לפני השלמת העסקה (שהתעכבה) , היה ברור שהנרכשת פחות מבטיחה מכפי שהוערך בתחילת הדרך, ומעבר לכך, החולשה בשוק הגנרי התגברה. לטבע היתה אפשרות לצאת בכבוד מהעסקה – לשלם קנס של מיליארדים , ולהודות בטעות – קשה להאמין שהקברניטים בחברה לא הבינו שעשו עסקה גרועה, אבל הם לא הודו בכך – ההיפך, הם יצאו לתקשורת והיללו את העסקה.

טוב, ויגודמן ודשא ברחו (או סולקו) מהספינה הטובעת, והשאירו חברה מדממת שהשבוע דירוג האג"ח שלה ירד לדירוג זבל – לא להאמין; ואם אתם חושבים שעל טעויות משלמים, אתם טועים –  ויגודמן ודשא יצאו מטבע עם כיסים מלאים ועם מכה קלה בתדמית. דשא צנח לתפקיד יו"ר ישראכרט, וויגודמן כנראה מעדיף קצת לנוח, אך בטוח שהוא מקבל הצעות מכובדות.

וזה אולי המסר העיקרי – המנהלים מסתכלים בעיקר התוצאות ומחיר המניה בטווח הקצר והבינוני, וזה לא תמיד מתחבר לאינטרסים של בעלי המניות ובטח שלא לאינטרס של החברה עצמה – בניית פעילות לטווח ארוך. אצל אלי הורביץ האינטרסים היו זהים – הוא היה עשרות שנים המוביל של טבע והראייה שלו היתה ארוכת טווח; אבל המנהלים האחרונים בטבע – באו לתקופה קצרה ומראש הסתכלו על הטווח הקרוב כמבחן להצלחה שלהם.

וזה מזכיר לי שהיום החברה הישראלית הגדולה ביותר היא צ'ק פוינט, שלמרות שמגיעה מתחום אחר לגמרי, מזכירה את טבע של פעם – מנהל דומיננטי שמחזיק בתפקיד שנים רבות: גיל שוויד (שהוא גם בעל מניות גדול);  פועל לפי מה שטוב לצ'ק פוינט ולא לפי מה שטוב לאנליסטים ולמשקיעים – שוויד ספג ביקורות מ"גדולי" האנליסטים שביקרו אותו שהחברה לא מחלקת דיבידנד, שהיא יושבת על מזומנים רבים ולא עושה בהם כלום; שהיא לא רוכשת חברות. אז שוויד החליט שהוא לא נכנע לשוק (ולגבי כל טענה כנראה שבצדק, אבל לא אגלוש עכשיו לטענות עצמם), והרים חברה לתפארת. הוא העדיף לבנות חברה לטווח ארוך, ולא ליפול לגחמות של רגע.

זה כנראה ההבדל בין מנהל דומיננטי שמבין את העסק ופועל לטווח ארוך; לבין מנהל שמגיע לתקופה קצובה,  ומנסה לרצות את השוק כדי לעודד את מחיר המניה.

טבע של פעם

סיקרתי את  חברת טבע במשך שנים רבות, אף פעם לא תפסתי את המנהל הפיננסי של החברה אז, דן זיסקינד לא מוכן. הוא סיפק תשובה לכל שאלה ולכל ספק; הוא ידע את כל הפרטים הקטנים; הוא היה תמיד מוכן – גם כשהשיחה עברה לנושא שלא היה קשור לנושא המקורי של השיחה.

בשנים האחרונות זה לא היה כך –  אלרגן פרסמה דוחות כספיים לפני המיזוג של חטיבתה הגנרית עם טבע והיה ניתן להבין מהם שיש בעיות בחטיבה הגנרית. הכל שחור על גבי לבן, וזה היה חומר הגלם לטור מלפני שנה וחצי.  אבל בטבע העדיפו לתקוף את הנתונים שהתבססתי עליהם (טענות סרק כמובן), וכשניצלתי את השיחה להשחיל שאלה על הנושא החשוב ביותר בתעשייה הגנרית – הפרשות לזיכויים (שזה אומדן של הנהלת החברה שברגע מעלה ומוריד את ההכנסות והרווחים בעשרות אחוזים), אמר לי אחד מהבכירים בחברה  שזה לא נושא השיחה; וכשהתעקשתי ואמרתי שזה ההפרשות של החטיבה הגנרית של אלרגן שאוטוטו עומדת להיות בדוחות שלו, וזה אולי מבטא מצב שוק בעייתי, הוא אמר שהנתונים לא מולו, שאני לא מבין את השיטה החשבונאית, והכל בסדר גמור.

הוא אמר את זה, אבל שמעתי משהו אחר לגמרי – שמעתי מנהל בכיר שלא בקיא בפרטים הקטנים, מנהל שלא יודע מה התפרסם אתמול בלילה על חברה שהוא עומד לרכוש, מנהל שמתעסק בתפל – יחסי ציבור ותדמית ולא בדברים החשובים באמת – התוצאות של החברה הנרכשת וההפרשות שלה. אצל זיסקינד זה לא היה קורה.

 

מה האלטרנטיבות של אלגומייזר? מה זה דוח פרופורמה? ומה מלמד דוח הפרופורמה על הרכישה של אלגומייזר?

אלגומייזר המפתחת תוכנה לתחום הפרסום באינטרנט נכשלה. מה שהתחיל בקול תרועה רמה, וברעש תקשורתי, לא התרומם בשטח לעסק אמיתי.  זה עדין לא נגמר, יש מוצרים, יש טכנולוגיה, אלא שההכנסות מסתכמות  במאות אלפים בלבד וההפסד מסתכם במיליונים רבים.

בשלב הזה יש כמה בריריות – להמשיך כרגיל, אולי המוצר פתאום יתפוס והמגמה תתהפך, אחרי הכל, הקופה לא ריקה לחלוטין, ויש לחברה הון ויכולת לשרוד בלי עירוי חיצוני תקופה לא קצרה (אבל גם לא ממושכת). אפשרות   נוספת היא פשוט להרים ידיים ולסגור את העסק. אפשר גם  להפוך לשלד בורסאי שזאת ברירת מחדל של הרבה חברות שנכשלו עסקית, והנכס העיקרי שנותר להם הוא החברות במועדון החברות הבורסאיות. זה גם היה הגלגול הקודם של אלגומייזר – החברה הזו בעצם היא פעילות שנקלטה בשלד בורסאי שהיה בעבר חברה מכובדת בשם…מעריב.

אפשר גם לפעול לגיוס הון, כדי להאריך את מועד "פג התוקף" של החברה. עוד כסף משמע יכולת לשרוד עוד תקופה, ובמצבים האלו לרוב (אם בכלל) החברות מצליחות לגייס רק מבעלי המניות שלהם  (הנפקות זכויות); ואפשרות אחרת – היא לקלוט פעילות, ולהפוך בפועל לחברה אחרת. אלגומייזר בחרה בקליטת פעילות משיקה ומשלימה לפעילות שלה, והפכה לחברה אחרת לחלוטין.

זה התחיל כבר במהלך 2016 – אלגומייזר דיווחה על מגעים לרכישת פעילות בתחום הפרסום והשיווק הדיגיטלי. אלא שעבר זמן רב, עד שהעסקה התממשה  – ביולי השנה דיווחה הנהלת החברה על סגירת העסקה. החברה רכשה 100% מחברת לינקיורי, ספקית של פתרונות מוניטיזציה באינטנרט ובמובייל. בתמורה שילמה אלגומייזר 11 מיליון דולר ומאיפה הכסף? ובכן חלק מהסכום (חלק יחסית קטן – 650 אלף דולר) היה בעסקת מניות – כלומר, הקצו לבעלי המניות של לינקיורי מניות של אלגומייזר; וחלק אחר (החלק הגדול) הגיע ממשקיעים פרטיים שסיפקו מזומנים לחברה (39 מיליון שקל)  דרך הנפקת מניות – 7 מיליון שקל והלוואה גדולה של 32 מיליון שקל. בתמורה להלוואה, ומעבר לכך שהיא בריבית של 8%,  סיפקה החברה כמות גדולה של אופציות למימוש למניות החברה (מעל 6 מיליון אופציות במחיר מימוש של 5 שקלים – מחיר המניה היה אז כ-5 שקל, כעת מתחת ל-4 שקל).

לינקיורי – ההכנסות גדלות, אבל…

לינקיורי משנה כאמור את אלגומייזר מהקצה אל הקצה – מדובר על קפיצה בכמה סדרי גודל. עם השלמת הרכישה פרסמה אלגומייזר את תוצאות הפרופורמה של שתי הפעילויות. תוצאות הפרופורמה הן תוצאות שלוקחות בחשבון את אלגומייזר עם תוצאות הנרכשת כאילו הרכישה התבצעה בעבר. כלומר, מדובר בעצם באיחוד של התוצאות כאילו המיזוג הושלם מזמן, ועם התייחסות להשלכות של המיזוג – לדוגמה, יותר הלוואות באלגומייזר ולכן יותר הוצאות מימון, ודוגמה נוספת – הרכישה יצרה נכסים לא מוחשיים שיש להפחיתם, אז בדוחות פרופורמה יצגו הוצאות ההפחתה.  במילים פשוטות, דוחות פרופורמה זה ניסיון לדמות את המצב האמיתי.

אז מה המצב האמיתי? הנהלת החברה, פרסמה לאחרונה סקירת מנהלים על דוח הפרופורמה – "התוצאות העסקיות המשולבות של אלגומייזר יחד עם קבוצת לינקיורי מראות מכירות תקופתיות בפועל של כ-48 מיליון שקל במחצית הראשונה של 2017" מספרים לנו מנהלי החברה, "המכירות המשולבות מהוות גידול של למעלה מ-10,000% בסך המכירות…

"את שנת 2016 ,סיימה לינקיורי עם הכנסות בהיקף של כ-72 מיליון שקל והרווח נקי עמד על כ-12 מיליון שקל. פעילותה של לינקיורי מהווה פעילות סינרגטית ומשלימה לפעילותה של החברה. החברה רואה בפעילות החברה הנרכשת, מנוע צמיחה מיידי ועתידי, ובכוונתה להרחיב באמצעות הרכישה את סל המוצרים שהיא מציעה ללקוחותיה".

סינרגיה זו מילה נהדרת, רק שהיא לא תמיד ניתנת ליישום – אולי לינקיורי תתרום לשיפור הביצועים של מוצרי אלגומייזר, אבל אם עד עכשיו זה לא קרה, אז למה שזה יקרה – אחרי הכל, הסינרגיה יכלה להיעשות בשת"פים שיווקיים. לא צריך לקנות חברה כדי לחתום איתה על שת"פ. אבל, מקווה בשביל אלגומייזר שאני טועה.  בכל מקרה, על פניו יש קשר בין תחומי הפעילות של החברות – אלגומייזר מכינה ובונה קפיינים ממומנים בגוגל ובפייסבוק (באופן אוטומטי) בעיקר לבעלי מקצוע; ולינקיורי מפתחת תוכנות פרסום ושיווק דיגיטלי לאינטרנט ולמובייל שמסייעות במקסום ההכנסות.

אבל, אולי זאת סתם קטנוניות – תהיה או לא תהיה סינרגיה, מנהלי אלגומייזר הדגישו מספר פעמים לפני השלמת הרכישה כי החברה הנרכשת מכרה ב-72 מיליון שקל והרוויחה 12 מיליון שקל בשנה שעברה וקצב המכירות השנתי שלה ב-2017 הוא כ-90 מיליון שקל. הנתונים האלו טובים, ואפילו נראים טובים מדי – האם אלגומייזר עשתה אחלה של עסקה? רכשה ב-11 מיליון דולר, חברה שמרוויחה מעל 3 מיליון דולר – מכפיל רווח של 3-4  זה מכפיל זול; ואם כך – מה זה אומר על השווי של אלגומייזר?  על רקע הקצאות המניות והאופציות (לבעלי מניות הנרכשת ולמממנים) עלה שווי החברה למעל 90 מיליון שקל, וכעת הוא באזור ה-80 מיליון שקל, אך לחברה שמרוויחה 12 מיליון (מבלי להתייחס לאלגומייזר עצמה) זה עשוי להיות שווי ראוי ואף נמוך.

אלא שדוחות הפרופורמה מעלים תמונה אחרת – כן, המכירות של לינקיורי גדלו, אבל השורה התחתונה בכיוון מטה. במחצית הראשונה של השנה ההכנסות פרופורמה הסתכמו כאמור ב-48 מיליון שקל, וההפסד עלה על 10 מיליון שקל. ההפסד  של אלגומייזר עצמה, היה מעל 9 מיליון שקל, ולינקיורי הוסיפה עוד הפסד של כ-1 מיליון שקל. כן, לינקיורי גדלה בהכנסות, אך עברה להפסד, וזה ממש במקביל לסגירת העסקה. זה עוד לא אומר שהעסקה לא תהיה משתלמת, זה אומר שכרגע עם השלמתה, היא לא נראית גליק גדול.

 

מחיר למשתכן בדוחות של אזורים – איך מתבטאת תוכנית מחיר למשתכן בדוחות של אזורים ואיך היא תתבטא בעתיד; ולמה לא בטוח שהזכאים רוכשים דירות בהנחה אמיתית?

 

מחיר למשתכן תוכנית הדגל של משה כחלון, שר האוצר, כבר מתבטאת בשטח – 106 אלף זכאים רשומים לתוכנית,  26 אלף זכאים כבר זכו בדירה, ו-11 אלף אמורים לקבל תשובה בקרוב. על פי התוכנית, היקף הבנייה רק יילך ויגדל כך שבסופו של דבר כל זכאי יקבל דירה.

המטרה של התוכנית היא לעזור לזכאים (בעיקר זוגות צעירים) לרכוש דירה, ולהוריד את מחירי הדירות, ושר האוצר שלנו, מתעקש שזה יקרה. בינתיים, המחירים אמנם לא ממש יורדים, אבל יש ירידה משמעותית בהיקף העסקאות. הסיבה העיקרית ככל הנראה היא תוכנית מחיר למשתכן ש"על הדרך" גורמת לירידה גדולה מאוד בביקוש לדירות (מעל 100 אלף איש זכאים לא מחפשים דירות), וירידה בביקוש, על פי חוקי הכלכלה הבסיסים ביותר,  מביאה לירידה במחיר. אלא שמול הירידה בביקוש קיימת ירידה בהיצע – הקבלנים בונים פחות, יש ירידה בקצב הבנייה, ואז השאלה היא מה יותר חזק – הירידה בביקוש, או הירידה בהיצע. מה שברור – ממש לא טריוויאלי שהמחירים יירדו.

זאת ועוד – התוכנית עוד לא "הוכחה" כטובה לזכאים ולשוק הדיור בכלל – מדובר על זכאים רבים שלא מתכוונים לגור בדירות האלו אלא להשכיר אותן ואז ייוצרו שכונות השכרה שמטבע הדברים הן במקרה הטוב פחות מושקעות מבניינים של בעלי הדירות עצמן, ובמקרה הרע מוזנחות.

בעיה נוספת היא שהדירות לא בהכרח מתאימות לצרכים – הקבלנים במחיר למשתכן, בונים דירות גדולות, כי המחיר הוא לפי מ"ר. אבל אותו זוג במקרים רבים רוצה דירה קטנה יותר, אחרת מה הועילה לו הזכייה – הוא יכל לקנות במקום אחר דירה קטנה יותר לפי צרכיו.

הבעיה הגדולה ביותר היא כנראה המרחק בין הזכייה לבין הכניסה לדירה, זה יכול לקחת 3 שנים, 4 שנים, ואפילו יותר, אם כי, יש גם הפתעות לטובה – הפרויקט הראשון שנמסר (בעפולה) הסתיים תוך כשנתיים.

וכאשר מדובר בכל כך הרבה זמן, רוכשי הדירות צריכים לקחת בחשבון את מדד תשומות הבנייה – מדד שאליו מוצמדים התשלומים לקבלן. המדד הזה באופן מסורתי עולה על מדד המחירים לצרכן בכמה אחוזים טובים בכל שנה. המשמעות היא שהדירה שרוכשים בעצם מתייקרת, ואם מדובר על 3-4 שנים זה יכול בקלות להיות 10%, ואז לא בטוח שהזכייה כזו בוננזה – ההנחה במחיר למשתכן היא סביב 20% (ונמוכה משמעותית אגב, בפריפריה), כך שמדד תשומות הבנייה "אוכל" את ההנחה, ואם מחירי הדירות כפי שצופה שר האוצר יירדו, אז בסוף עוד יסתבר שאין בכלל הנחה. אגב, כל פרויקט שהוא על הנייר, מספק הנחה (פריסייל) לרוכשים בו.

אז מחיר למשתכן, באופן ברור כבר מתבטא בשטח – בשוק הדירות; ומסתבר שיש גם ביטוי בדוחות הכספיים של חברות הנדל"ן.

מחיר למשתכן בדוחות אזורים – רווחיות נמוכה, אבל היקף גדול

אזורים היא מהמובילות בתחום יזמות הנדל"ן. היא חתומה על עשרות ואולי מאות שכונות ברחבי הארץ, וגם עכשיו היא מחזיקה במלאי דירות עצום – רבבות דירות בקנה לביצוע בשנים הבאות. החברה הצליחה בשנים האחרונות להעלות את קצב הבנייה, ובהתאמה להגדיל את הרווחים, אבל הפעם נתייחס לעתיד.

והעתיד על פי אזורים נראה כך – הכנסות של 1.1 מיליארד שקל מהפרויקטים בביצוע, הכנסות של 1 מיליארד שקל מפרויקטים ששיווקם החל ועדיין לא הוחל בביצוע. הכנסות של 3.5 מיליארד שקל מפרויקטים ששיווקם ייחל עד סוף 2019 ועדיין לא הוחל ביצוע. צבר של 5.5 מיליארד שקל (פלוס). כזה צבר, והלכתי לאחור (גם במאיה וגם בזיכרון) לא היה אף פעם לאזורים. אז מה קרה עכשיו? אכן, מחיר למשתכן. כ-2.5  מיליארד שקל מהצבר הוא פרויקטים של מחיר למשתכן.

במקביל לצבר ההכנסות, מספקת אזורים מידע על צבר הרווחים – הרווח הגולמי של אזורים מהפרויקטים בביצוע הוא כ-280 מיליון שקל, מהפרויקטים ששיווקם כבר החל (והם עדיין לא בביצוע) קרוב ל-190 מיליון שקל, ומהפרויקטים ששיווקם יחל עד 2019 (וביצועם עדיין לא החל) –    500 מיליון דולר. כלומר, מדובר על 1 מיליארד שקל במצטבר. המספר הזה יתממש על פני המכירות של הפרויקטים (ושיווקם). התקינה (להבדיל מבעבר) מאפשר הכרה בהכנסות וברווח על פני התקדמות הפרויקט.

המספרים האלו טובים מתחזיות/ צבר הזמנות עבר של החברה, בזכות כאמור מחיר למשתכן. שימו לב לנתון הבא – אזורים זכתה במספר פרויקטים בתוכנית מחיר למשתכן בהיקף כולל בינתיים של כ-2.5  מיליארד שקל עם רווח גולמי חזוי של כ-270 מיליון שקל – מדובר על רווחיות גולמית (רווח חלקי מהכנסות) של כ-11%, זה יחסית נמוך, הממוצע של אזורים עולה קצת על 20%, אבל אבסולוטית זה מוסיף לחברה 270 מיליון שקל לשורת הרווח הגולמי וזה עשוי להיות מנוע הצמיחה של אזורים לשנים הקרובות.

הדוחות של אזורים מחזקים את ההערכה שהקבלנים שהתעלמו מתוכנית מחיר למשתכן, כנראה טעו. נכון, התוכנית הזו עלולה לפספס את המטרות העיקריות שלה – דיור במחיר זול לזכאים, והפחתת מחירי הדירות. אבל מהזווית של הקבלנים –  הדירות במחיר למשתכן יחסית נחטפות, והמשמעות שהחברה היזמית לא צריכה להוציא על שיווק, אין לה בעצם הוצאות מכירה ושיווק. הכל כמעט מכור מראש, וזה כמובן נהדר. המשמעות היא שלמרות שהרווחיות הגולמית של פרויקטים רגילים גבוה יותר, הרווחיות התפעולית בהינתן שאין הוצאות מכירה ושיווק בפרויקטים של מחיר למשתכן, כנראה לא נמוכה משמעותית, אם בכלל, מהפרויקטים הרגילים.

 

הקבלנים שזיהו את החשיבות של מחיר למשתכן לביזנס שלהם, נמצאים שם בכל הכוח, וזה אמור לספק להם גם ביטחון – כי מדובר בדירות מכורות בסבירות גבוה; וגם – רווח שהוא מעבר לפעילות הרגילה (שעלולה לרדת בגלל מצב שוק הדירות).

 

עזריאלי – לא מה שחשבתם; צרות צפויות בקניונים ; הפתרון – קניון וירטואלי; הקבוצה מפתחת מאחורי הקלעים מנוע צמיחה (סודי)

איך מתכוונת עזריאלי לצמצם את הפגיעה בתחום הקניונים? למה היא לא מדווחת על זה בדוחות? ולמה עזריאלי לא כל כך בטוחה כמו שחושבים?

קבוצת עזריאלי היא כבר מזמן לא רק קניון איילון (הקניון הראשון בארץ) וקניון עזריאלי בתל אביב; ובכלל היא כבר מזמן לא רק מקימה ומתפעלת קניונים. היא מעצמה נדלנית עם פעילות גדולה בתחום הקניונים (קרוב ל-20 קניונים), עם פעילות גדולה בתחום הנדל"ן המניב גם בחו"ל; פעילות בתחום הדיור המוגן; אחזקות בבנק לאומי (4.2%), לאומיקארד (20%), גרנית ועוד.

המספרים שלה מרשימים בכל קנה מידה – מדובר בקבוצה שנסחרת ב-24 מיליארד שקל – מהענקיות של הבורסה המקומית; עם נכסים בהיקף של מעל 30 מיליארד שקל, קצב רווחים שנתי שמתקרב ל-2.5 מיליארד שקל, כשכל אחד מהמגזרים הנדלנים צומח ומרוויח. אבל זה לא מספיק להנהלת החברה – היא ממשיכה בתוכנית פיתוח נדלנית גרנדיוזית לשנים הבאות – הקמת פרויקטים של דיור מוגן, הרחבת עזריאלי בתל אביב, הקמת פרויקטים של מסחר, משרדים ומגורים ברחבי הארץ. הפרויקטים החדשים אמורים להגדיל את הרווחים התפעוליים של החברה בסדר גודל של 40%-50%, רק שזה לא מחר בבוקר. הפרויקטים האלו הם עניין של כמה שנים טובות.

הפרויקט החשוב והסודי של עזריאלי

ומבלי לזלזל כמובן בתוכניות הענק האלו, נראה שהפרויקט החשוב ביותר של עזריאלי, למרות שהוא במונחים של "בוטנים" מבחינתה הוא הפעילות האינטרנטית. באמצע 2016 רכשה עזריאלי את אתר הסחר האלקטרוני – Buy2. המוכרת היא החברה הבורסאית נטקס (שמאז שינתה את שמה לספרינג). Buy2, לא נעים להגיד, לא היה סיפור הצלחה גדול, אבל זה לא מנע מקבוצת עזריאלי לקנות אותו בסכום מצרפי של כ-80 מיליון שקל. למה בעצם?

כי ההנהלה של עזריאלי שחזתה את עלייתם של הקניונים, כנראה חוזה במקרה הטוב את הקיפאון הצפוי בתחום בהמשך, או במקרה הרע את הדעיכה של הקניונים בהמשך. אני לא מתכוון כמובן לשים מילים בפה של הנהלת עזריאלי, קטונתי. אבל, הצצה לעולם הקניונים בארה"ב ובמקומות מערביים נוספים, תגלה עובדה ידועה – הרכישות באינטרנט נוגסות ברכישות מהחנויות הפיזיות. החנויות בקניונים במקומות רבים בארה"ב כבר מרגישות זאת באופן משמעותי, וזה מתפשט כמעט לכל המקומות. זה לא סוף עידן הקניונים – אנשים ימשיכו להגיע לקניונים, אנשים ימשיכו לשבת במסעדה, לראות סרט באולם קולנוע, ולקנות בגדים בחנויות, אבל יגיעו פחות. השאלה כמה פחות, כשהערכה הרווחת היא שזה יהיה בין 10% ל-20%, אבל זו הערכה בלי גיבוי אמיתי, הפגיעה גם יכולה להיות משמעותית גדולה יותר. וזה לא רק זה – הרכישות באינטרנט נוגסות ברכישות מהחנויות בקניונים ומאלצות את החנויות להוריד מחירים – כלומר מעבר לפגיעה הכמותית (קונים פחות), גם אלו שקונים יקנו במחירים נמוכים יותר.

המסקנה פשוטה – עזריאלי שהיא אחת מאהודות המוסדיים, היא לא כזו השקעה בטוחה. מי שמתייחס אליה כסוג של אג"ח, חברת נדל"ן מניב שמספקת תשואה קבועה וברורה (דרך דמי השכירות), יכול להתעורר יום אחד ולגלות שכללי המשחק השתנו – דמי השכירות יירדו באם החנויות ייפגעו, במיוחד על רקע מחירי השכירויות הגבוהים בקניונים – במילים אחרות, בגבהים האלו, יש בהחלט מקום לירידה במחיר.

על כל פנים, הרכישות באינטרנט זולות משמעותית מהרכישות בחנויות, במיוחד שמדובר על ייבוא אישי עד 75 דולר כי אז אין גם מיסים (פטור ממע"מ וממס קנייה – אפילו אני התחלתי לקנות). הציבור הצעיר כבר הפנים ומפנים את ההקלה הזו, אבל הרוב עדיין לא קונה חולצה ומכנסיים דרך אמזון או חנויות אינטרנטיות אחרות, כשזה יקרה, הפגיעה בחנויות בקניונים עלולה להיות קשה.

ולכן – עזריאלי קנתה אתר מסחר באינטרנט, והשקיעה באתר סחר – עזראלי.קום, והקימה חברה – עזריאלי אי-קומרס. רכישת האתר קיצרה לה את הדרך – למה לבזבז זמן, קונים אתר מוכן, עם קהל, והוא מהווה את הפלטפורמה להגדלת הפעילות האינטרנטית. פעילות שאמורה להיות תומכת ומשלימה לפעילות הקניונים – המטרה, במילים פשוטות, היא לספק לקהל קניון אינטרנטי – אם אתם לא רוצים לבוא לחנות לקנות נעליים, אלא לקנות מהכורסא, אז יש לכם פתרון – עזריאלי.קום. אגב, במהות הבסיסית – אתר אינטרנט הוא גם סוג של נדל"ן – קונים "שטח" , דומיין, ובונים עליו. במקרה של עזריאלי בונים עליו קניון וירטואלי.

הקניון הוירטואלי אמור לרכך את המכה הצפויה בתחום הקנינונים. בעזריאלי שעדיין ליבת הפעילות שלה היא קניונים – 42% מהיקף הנכסים, פשוט החליטו לנסות לרכך את הפגיעה (הם אולי יקראו לזה אחרת – לאתר מנוע צמיחה נוסף וכו'); ומה יותר טוב מאשר לקנות את המתחרה, במיוחד שהוא קטן. עזריאלי שילמה כאמור 80 מיליון שקל, אבל נראה שהיא השקיעה ותשקיע הרבה מעבר לכך בשוטף. הבעיה היא שלמרות שמדובר במנוע צמיחה מאוד חשוב, למרות שמדובר בפעילות נפרדת מהפעילות של עזריאלי בכלל; למרות שבסבירות מאוד גבוהה כשהמנהלים של עזריאלי יושבים בישיבות ומקבלים נתונים הם מנתחים בנפרד את האתר ופעילות האי-קומרס מיתר הנתונים, אנחנו, ציבור קוראי הדוחות לא מקבל אותם. אני מניח שזה עניין של מהותיות – עזריאלי טוענת שזה לא מהותי, הרי מה זה בשבילה 80 מיליון שקל, ולכן היא לא מדווחת על הפעילות האינטרנטית כמגזר נפרד, אבל מהותיות היא גם מבחינה איכותית, וברור לכל עד כמה חשובה הפעילות הזו. אז נקווה שהדיווח של עזריאלי ישתפר, ובינתיים אפשר רק לנחש.

עזריאלי.קום – אין נתונים

ביאור המגזרים של עזריאלי כולל את הקניונים, שטחי השכרה למשרדים, נדל"ן מניב בארה"ב, דיור מוגן, גרנית, ואחרים. סביר להניח שבתוך האחרים יש את הפעילות האינטרנטית, ומאוד ייתכן שהפעילות הזו גם מהווה חלק משמעותי מהאחרים. כל המגזרים של הקבוצה מרוויחים (והרבה) חוץ ממגזר – "אחרים"

במגזר אחרים יש הכנסות של 3.2 מיליון שקל במחצית הראשונה של השנה, ויש הוצאות של 12.8 מיליון שקל, והנתונים האלו דווקא מגדילים את הביטחון שמדובר בפעילות אינטרנטית (אם כי זה עדיין סוג של הערכה) שכן סביר שהקניון הוירטואלי של עזריאלי מפסיד בשלב הזה. מדובר על תפעול שעולה מיליונים, שיווק, קידום אתרים ועוד שעולים מיליונים, וההכנסות בשלב זה מעטות. אין הרבה אתרי סחר שמרוויחים באינטרנט, עדיקה שהוא אתר למכירת ביגוד ואופנה (בבעלות גולף) מרוויח (ולאחרונה דווח כי הוא נערך להנפקה).

ושוב למגזר אחרים – המגזר הזה הפסיד במחצית 9.6 מיליון שקל ובשנה שעברה – בכל שנת 2016 ההכנסות של המגזר הסתכמו ל-7.5 מיליון שקל, וההוצאות הסתכמו ב-11.6 מיליון שקל – הפסד של 4 מיליון שקל.

כך או אחרת, הפעילות הסודית הזו של עזריאלי תיחשף בדוחות במוקדם או במאוחר – היא תלך ותגדל, וכבר יהיה קשה להסתיר אותה, או שהחברה תידרש או תתנדב לסק לנו, הקוראים נתונים.

מבטיחים לכם רווח של אלפי שקלים – תתרחקו!

הפרסומות מבטיחות לכם רווח מהיר במסחר בבורסה – באנר קופץ עם סטודנט שמספר לכם שהוא מרוויח 1,000 שקל ביום במסחר בבורסה; עקרת בית שמייצרת משכורת חודשית בבורסה; "גורו" השקעות שלימד אלפי אנשים להרוויח בבורסה. עד לפני שנתיים אם הייתם לוחצים על הבאנר הייתם ברוב המקרים נכנסים לאתר של חברת אופציות בינאריות. היו מפתים אתכם להשאיר פרטים והייתם נשאבים לעולם מסוכן מאוד. היה ניתן אמנם להרוויח, אבל המשחק היה לא הוגן (לטובת הזירה/ הבית) וגילם תוחלת הפסד למשקיעים/ סוחרים. בפועל, אנשים איבדו הון עתק, התרוששו.

רשות ניירות ערך החליטה לטפל בעניין ועצרה את כל הפעילות של אופציות בינאריות בטענה שמדובר בהימור. מנגד, אגב היא אישרה זירות של מסחר בפורקס (מטבע חוץ) והיא מפקחת עליהם. שם המסחר הוגן – הבית (הזירה) לא משנה את הציטוטים לטובתו, אבל גם לשם – לא להיכנס בלי להבין מה עושים, זה משחק מסוכן כי הוא ממונף (השקעה דרך אופציות ומכשירים מסוכנים) – כאן הרחבה.

אז הרשות חיסלה את האופציות הבינאריות, אבל תחום שהיה יחסית צנוע התחיל להתפתח – לימודי שוק ההון. לימודי שוק ההון במקור אלו לימודים שהיה צריך לעגן אותם בתיכון, זה חשוב לכולם, ידע נהדר שעוזר לכם בחיים. אתם צריכים ואפילו חייבים לדעת מה קורה עם הכסף שלכם, איפה הוא מושקע, מה רמת הסיכון, חשוב שתדעו מה זאת מניה, מה זאת קרן נאמנות, קופת גמל להשקעה ועוד. חשוב גם להבין למה שווקים פיננסים עולים ויורדים, וגם להבין את המשמעות וההשפעה של דוחות כספיים על מחירי המניות – ואז כשטבע מדווחת על תוצאות הרבעון תוכלו להבין אם זה טוב או רע.

לימודי שוק הון לעומת "לימודי" מסחר בשוק ההון

לימודי שוק הון הם לימודים ארוכים. המרצים בלימודים האלו מבטיחים לכם הבנה וכלים (שמן הסתם יהפכו אתכם למשקיעים טובים יותר), אבל הם לא יבטיחו לכם תשואה מטורפת, הם לא יבטיחו לכם משכורת, הם לא יבטיחו לכם שהחיים שלכם ישתנו מהקצה אל הקצה. הם יגידו לכם את האמת – אין קסמים, אם תעבדו קשה, תלמדו את השוק, תקבלו ניסיון (שכולל הצלחות לצד כישלונות) אז צפוי שתצליחו להשיג תשואה לא רעה בתיק ההשקעות שלכם בטווח הבינוני והארוך. הם לא יבטיחו לכם כלום בטווח הקצר, הם לא יבטיחו לכם תוך חודשים שתצליחו להרוויח משכורת.

לתחום החשוב הזה, נכנסו שרלטנים שמעבירים קורסים במסחר בשוק ההון. הם אולי ילמדו אתכם על המכשירים, אבל אין שם עומק, אין שם ניתוחים על חברות, יש שם ניתוח טכני שמבוסס על שינויים בגרפים של המניות – הם מנתחים גרף, ולרוב הם דוגלים בשיטת המסחר היומי. לדוגמה – נכנסים למניה ויוצאים ממנה באותו היום. נכנסים כשהיא מעין ב"פריצה" ומחכים שהפריצה תניב כמה אחוזים או שברירי אחוזים ואז יוצאים. זה יכול להצליח, אבל זה יכול להיכשל – זה הימור.

מסחר יומי = הימור יומי

הימור תוך יומי זה שם קולע יותר לסוג המסחר הזה, שרובו מבוסס על גרפים של מניות, וזו בעיה כפולה – השקעה ליום אחד היא הבעיה הגדולה, והתבססות רק על גרפים היא הבעיה השנייה. ניתוח הגרף והתנהגות המניה יכול אמנם לעזור – המצדדים בשיטה טוענים שהגרף יודע הכל, הוא מגלם את כל העסקאות שנעשו בשוק, את כל התובנות של המשקיעים והסוחרים, ויש בזה משהו – מחיר המניה והתנהגות המניה הם אינדיקציה במקרים רבים למה שעומד לקרות, אבל זה רק חלק מהפאזל של ניתוח חברה ומניה, והבנה לאן המחיר הולך. מעבר להתנהגות המניה יש חברה עם דוחות, הודעות שוטפות, ומידע שוטף שמשפיע על הביצועים שלה (התוצאות שלה) ועל מחיר המניה.

התייחסות רק לגרף היא מראש בעייתית, וכשזה מסחר תוך יומי זה מאוד מאוד מסוכן.

וכדי להמחיש את הבעייתיות בהסתמכות על גרפים, תשאלו את עצמכם – הגרף יכול לדעת שטבע תאבד את הקופקסון ביום מסוים? הגרף יכול לחזות החלטות פתאומיות ותוכניות כלכליות של הבנקים המרכזיים או במישור פוליטי ומדיני – מתי המנהיג של צפון קוראיה יישגר טיל, או מתי טראמפ יחליט עד כאן ויחל מהלך שאין ממנו חזרה?

השקעתם במנייה מסוימת במסחר תוך יומי כי חשבתם שהיא במגמת עלייה, והתרחש לדוגמה אירוע חיצוני (ואחת לתקופה קצרה זה קורה) וכל השוק מאבד ברגע כמה אחוזים – הפסדתם. לרוב במסחר תוך יומי נכנסים בכסף גדול, כי הגישה היא ניקח מימון ניכנס למניה נעשה שברירי אחוזים, אבל זה כסף גדול, אז אבסולוטית נרוויח. רק שחצי הכוס הריקה היא – אפשר גם להפסיד בגדול. אירוע חיצוני שתופס אתכם עם המכנסיים למטה, מרסק לכם את כל ההשקעה (השוק איבד אחוזים בודדים אתם יותר).

זהירות משרלטנים

הגורואים החדשים משדרים שהם יודעים הכל – הם מבטיחים הצלחה, הם יודעים את כל הסודות של שוק ההון, יש להם הוכחות, והם (או ה"סמי גורואים" שעובדים תחתם) ילוו אתכם במסחר השוטף – מה יותר טוב מזה? וכל זה בתמורה לכמה אלפים טובים – עלות של קורס.

והאמת שזה נשמע מפתה – מי לא רוצה להרוויח כסף קל, מי לא מתחבר למסע הפרסומי הענק שהיה בחודשים האחרונים של גורו השקעות (לכאורה) שמצטלם עם עדת מאמינים שמספרים רק כמה זה מוצלח, נהדר, רווחי – ואת זה הם מגישים לכם על מגש של כסף.

אלפים נרשמים לקורסים האלה, ומגלים – כן, יש הצלחות, אבל הן מעטות, הרוב נפלט מהר מאוד ל"חיים המשעממים" נטולי הזוהר של רווחי ענק מהבורסה. הרוב חוזר על הקורסים – הגורו לרוב מבטיח "אל תדאגו, גם אם לא תצליחו בקורס הראשון, יש קורס שני" אבל הבעיה היא לא בכם, הבעיה זה החומר הנלמד, זו השיטה שלא עובדת.

שאלות ותשובות

? מה הבעיה באופציות הבינאריות שפורסמו בעבר?

לפי המדריך המשחק לא היה הוגן ונטה לטובת הזירה, כך שלמשקיעים הייתה תוחלת הפסד. אנשים איבדו הון עתק, ורשות ניירות ערך עצרה את הפעילות בטענה שמדובר בהימור.

? זירות פורקס מפוקחות בטוחות?

רשות ניירות ערך מפקחת עליהן, והמסחר בהן הוגן במובן שהזירה לא משנה את הציטוטים לטובתה. עם זאת, המסחר ממונף ומסוכן, והמדריך ממליץ לא להיכנס בלי להבין היטב.

? מה השתנה אחרי שהאופציות הבינאריות נאסרו?

תחום "לימודי המסחר" התחיל להתפתח, ולצדו פרסומות שמבטיחות רווחים מהירים. המדריך מבחין בין לימודים אמיתיים של שוק ההון לבין קורסים שמוכרים חלום.

? למה כדאי בכל זאת ללמוד שוק הון?

לפי המדריך זה ידע שצריך להיות חלק מהחינוך הבסיסי: לדעת איפה הכסף מושקע, מה רמת הסיכון ומה זה קרן נאמנות או קופת גמל. ידע כזה עוזר גם להבין דוחות כספיים ותנועות בשוק.

? איך נראית פרסומת שכדאי להתרחק ממנה?

באנר עם סטודנט, עקרת בית או "גורו" שמספרים על רווח יומי קבוע ממסחר בבורסה. הבטחה לרווח מהיר וקבוע היא סימן אזהרה מובהק.

ובינתיים, הגוראים האלו עושים עליכם קופה. כאן נמצא לב העניין – אתם חושבים שהכסף שלהם מהבורסה, אבל הכסף שלהם מגיע בעיקר ממכם.

אז בפעם הבאה שאתם רואים אנשים יפים מדברים על כסף גדול, כדאי לכם להחזיק את עצמכם ולא להתפתות, ולזכור שאין קסמים – אין יש מאין, אפשר להרוויח בבורסה, אבל לרוב זה בדרך "הקשה" של לימוד שוטף, של הבנת המכשירים הפיננסיים, של קריאת דוחות כספיים, וגם אז לא בטוח שתרוויחו. משקיעים צריכים להסתכל על טווח ארוך וסביר שבטווח הארוך הם ירוויחו. אין קיצורי דרך, אין ארוחות חינם. נכון, יש מזל ויש גם רווחים מהירים, אבל מסחר תוך יומי בבורסה (מסחר במשך שעות) הוא סוג של הימור – הוא יכול להיות רווחי, אבל גם הפוך – זה פשוט הטלת מטבע. הבעיה שאם אתם מצליחים בפעמים הראשונות, אתם מגדילים את הסכום ואז בום טראח.

עדכונים:

מאי 2018: ג'נרל טרייד של דודו רוז שעסקה בתיווך במסחר בוול-סטריט מתמוטטת- מה יהיה עם הלקוחות?; ואיך זה קרה? – הרחבה באתר

חברת Short Trade שהיתה זירה למסחר יומי התמוטטה. על הקשר בינה ובין לימודים/ קורסים בחברת Big shot – ראו כתבה במאקו ובאתר

מדריך השקעה במניות

מדריכי השקעות

מעודכן ל-03/2018

כמה שווה אתר אינטרנט (בהקמה)? האם האתר של פוקס שווה 200 מיליון שקל? איך זה קשור ל"שווי" של זמן פרסום/ זמן אוויר וכמה שווה עדיקה של גולף?  

רשת פוקס דיווחה השבוע  כי הכניסה את זכיינית הטלוויזיה – רשת כשתופה באתר האינטרנט שלה –  טרמינל X (אתר בהקמה) בתמורה ל-50 מיליון שקל ולפי שווי של 200 מיליון שקל.  זה קצת מזכיר את תקופת הבועה – 200 מיליון שקל על מה ולמה? אבל אם ננקה את כל רעשי הרקע נבין שזה אמיתי – הפעילות דרך האינטרנט היא העתיד, וכנראה שגם בתחום האופנה והביגוד; רק שהצגת התמורה והשווי, נראית, מנופחת.

וזו הזדמנות טובה לחזור לטור מלפני שנתיים – אז, אם תחילת המשבר בחברת גולף, החליטה הנהלת החברה לרכוש את עדיקה – אתר אינטרנט אמנם מוביל בתחום מכירת ביגוד ואופנה, אבל אז הטלתי ספק ברכישת עדיקה, המוטו של הטור היה משהו בסגנון – האם זה נכון להשקיע 40 מיליון שקל ברכישת עדיקה, כשהבית רועד, ובמיוחד שעדיקה מגמגמת בתוצאות אחרי הרכישה.

שנתיים אחרי זה זמן טוב לחזור לדוחות גולף, ולגלות שעדיקה היא מנוע הצמיחה העיקרי של גולף. אין נתונים מלאים על עדיקה, האמת שיש נתונים כללים מאוד, אבל בין השורות, ומהמידע החלקי שיש, אפשר להבין שמול המכירות היורדות ברשת, עדיקה "מצילה" את המצב ובזכותה מדווחת גולף על צמיחה בתחום האופנה. חלק מהפעילות של עדיקה אגב, היא חנות פיזית. בקבוצה הבינו שבינתיים המוצר המנצח הוא שילוב של אתר חזק עם חנות/ חנויות בשטח.

זאת ועוד – עדיקה נרכשה בזמנו כמעט בלי הון עצמי. כלומר, חלק מאוד גדול מסכום הרכישה יוחס למוניטין ונכסים לא מוחשיים. במקרה כזה צריך לבדוק אחת לתקופה אם המוניטין והנכסים הלא מוחשיים שווים את מה שרשום בספרים ואם לא צריך להפחית את הסכום בספרים. מעריך השווי קבע שלא צריך להפחית שקל – מול השווי של עדיקה בספרים – כ-40 מיליון שקל, יש ערך כלכלי של קרוב ל-100 מיליון שקל.

ועוד חיזוק להצלחה של עדיקה – עם הרכישה הוסכם על תגמול/ הטבות למנהלי עדיקה באם תגיע החברה ליעדים. היא הגיעה ליעדים, וגולף, אגב, רשמה את ההוצאות בגין ההטבה הזו ברבעונים האחרונים.

בקיצור – עדיקה היא הצלחה גדולה, והעיתוי של הרכישה התברר כנכון ומוצדק (עיתוי של ההנהלה הקודמת!), והספק שלי התברר כטעות (אפילו גדולה). הבעיה היחידה עם עדיקה שהיא לא שקופה בדוחות של גולף. אז אנא – הרי זה ברור שעדיקה היא פעילות נפרדת לחלוטין, לפחות תציגו אותה כמגזר נפרד – זה מתבקש ואפילו נדרש!.

מה השווי של טרמינל X?

ובחזרה לרשת פוקס. פוקס כאמור מקימה אתר דרכו יבוצעו מכירות של כל מותגי הקבוצה הכוללים גם בייסיק וגם ביגוד אופנתי, וכן מותגים אחרים (כולל – פוקס, מנגו, אמריקן איגל נייקי, אורבן אאוטפיטרס, פרי פיפל, ויקטוריה'ס סיקרט ואנס, לי, פומה)

האתר יפעל בשלב הראשון ממחסן לוגיסטי בארץ, ובשלב הבא כנראה מחו"ל (קפריסין או ירדן) כדי לחסוך לרוכשים את עלות המע"מ.

חוץ מפוקס שמחזיקה ב-56.25% מהאתר, , תחזיק כאמור  רשת   (ב-25%)  דרך חברת סמייל, שבשליטתה, וכן מחזיק הורביץ יאנג (בעל מותג יאנגה) ב-18.75%.

ההשקעה של רשת היא לא במזומנים, היא בפרסום, אבל לפי איזה תעריף של פרסום? יש הבדל ענק בין התעריף הרשמי של פרסום לבין התעריף בעסקאות בפועל, ורק כדי להמחיש – נניח שאותם 50 מיליון שקל הם על פי המחיר הרשמי, ונניח שבפועל אם פוקס היתה הולכת להנהלת רשת ורוצה לפרסם בהיקף כזה היו עושים לה הנחה. כמה? זה כבר תלוי במו"מ, אבל רק לצורך התרגיל המחשבתי – נניח שהיה עולה לה 30 מיליון שקל. זה כבר מבטא שווי אחר לגמרי לעסקה.

וזה לא רק זה. רשת "קונה" 25% מהאתר. אבל היא קונה במטבע שלה – זמן פרסום/ זמן אוויר. הזמן הזה, בעסקה הזו,  אולי עולה לה 30 מיליון, אולי 50 מיליון שקל, אבל אולי הוא שווה רק 10 מיליון שקל.  ולמה הכוונה? נניח שלרשת יש יותר זמן אוויר ממפרסמים, כלומר היא יכולה לפרסם יותר, אבל אין פרסום (ונקווה שזה לא המצב). אז השווי לשעות הפרסום שהולכות לאיבוד הוא אפס. אם יש לה הרבה שעות כאלו, יכול להיות שמבחינתה כל העסקה הזו היא מעין בחינם – גם ככה יש לנו זמן פרסום לא מנוצל, ומכרנו אותו ב-50 מיליון שקל. זה לא המצב בפועל אם כי בפרסום באינטרנט זה בהחלט יכול לקרות (יש אתרים עם "יותר מדי" עמודים נצפים ביחס להיקף הפרסום הנדרש/ המבוקש על ידי מפרסמים – כלומר המקום של הפרסומות הוא בעודף). הפרסום של האתר טרמינל X , מן הסתם, יהיה בשעות השיא (בין היתר), ותהיה לו עלות משמעותית – אבל אולי לא בשווי של 30 או 50 מיליון שקל.

ורק לשם המשך הדוגמה המספרית נניח שמדובר על 25 מיליון שקל. זאת העלות האמיתית מהזווית של רשת. מה אז שווי האתר? לכאורה 100 מיליון שקל, אלא שגם כאן יש נקודה שחשוב להבהיר. שווי של 100 מיליון שקל הוא אחרי ההשקעה (גם אם היא לא במזומן) של 25 מיליון שקל. לפני ההשקעה האתר היה שווה 75 מיליון שקל, ואז נוספה השקעה של 25 מיליון שקל ושווי האתר אחרי ההשקעה (אחרי הכסף) הוא 100 מיליון שקל. עדיקה שקיימת כבר כמה שנים טובות, מוערכת כאמור בשווי של 100 מיליון שקל.

כך או אחרת, גם אם הסכום שהוצג מנופח, הרי שברור שהאתר שווה סכום לא מבוטל, וזה נובע מכך של פעילות הסחר האלקטרוני של מותגי פוקס ומותג האופנה יאנגה, תיעשה באופן בלעדי, דרך האתר. בפוקס הסבירו שעלות ההשקעה בחברה החדשה וההשקעות בהון החוזר הצפויות במהלך שנות ההפעלה הראשונות של האתר מוערכות ב-40 מיליון שקל.  רשת תוכל להעמיד את חלקה היחסי במימון הפעילות באמצעות הענקת זכאות נוספת לפרסום

חוק אשראי הוגן – ריבית מקסימלית של 15%, אבל אם מדובר בהלוואה קצרת מועד שמפגרים בהחזרים שלה, הריבית יכולה לזנק ל-24%.

חוק אשראי הוגן ייכנס לתוקף ב-1 באוקטובר. מדובר בעצם בחוק שמסדיר את תחום ההלוואות – ההלוואות הבנקאיות וההלוואות החוץ בנקאיות.

אחד מהסעיפים החשובים בחוק הוא הגבלת הריבית. עד עכשיו הבנקים היו יכולים לגבות ריבית מקסימלית של 22%, זה ישתנה – הריבית תרד, אבל החשש הוא שהאצבע של הבנקים תהיה קלה יותר על ההדק, והם יכניסו לקטגוריה של הריבית הגבוה חלק גדול יותר מהלקוחות – משהו בסגנון "אז מורידים לנו את הריבית המקסימלית, לא נורא, נרוויח פחות ריבית על יותר לקוחות".

חוק אשראי הוגן – זה טוב לנו?

הסוגייה הזו, ככל הנראה, תעסיק מאוד את הפיקוח על הבנקים בשנה/ שנתיים הקרובות, אך בינתיים הנה מה שצפוי לגבי הריבית המקסימלית. ראשית, חשוב להדגיש מדובר על ריבית בהלוואות, ושנית מדובר על כל המלווים – גם המערכת הבנקאית וגם המערכת החוץ בנקאית, כאשר החוק מתייחס לריבית המקסימלית ומגדיר שהיא לא תהיה מעל – ריבית בנק ישראל ( 0.1%) בתוספת 15%. אגב, המערכת הבנקאית גבתה מקסימום של 7% מעל שיעור הריבית הזה, גם בגלל שהיא לא היתה מוגבלת חוקית; והמערכת החוץ בנקאית שאמנם הוגבלה בריבית מקסימום, לא ממש התייחסה – לא היתה כמעט אכיפה,

החוק מגדיר ריבית אחידה, אבל השאלה אם זה נכון – נניח שליוסי יש מימון בנקאי והוא לא יכול למשוך כספים נוספים מהבנק – הבנק לא מאשר. אם הוא יפנה לגוף במערכת החוץ בנקאית, יספקו לו אשראי רק אם מבחינת המלווים יחס הסיכון סיכוי יהיה כדאי, אבל אם הבנק לא מספק לו מימון בריבית מקסימלית, הגוף החיצוני יספק לו? כנראה שלא. אם היו מעלים את הריבית לגופים החוץ בנקאיים, אז אולי היתה כדאיות כלכלית לגוף הזה, אבל קשה לראות מצב שהגופים האלו מספקים אשראי לכאלו שאין להם יכולת לקבל אשראי מהבנק, בריבית הזו.

למעשה, ייתכן שהחוק הזה שמטרתו לעזור לחלשים ולאלו שצריכים מימון – להגביל את הריבית, דווקא ייפגע בהם. פשוט – אם אי אפשר לספק מימון בריבית גבוהה, אז לא יהיה מימון.

ריבית פיגורים – עד 3%

על פי החוק הזה, יעשה סדר בריבית פיגורים. ריבית פיגורים היתה הדרך של הבנקים ושל המלווים החוץ בנקאיים לעשות רווח נוסף על חשבון הלווים – לא הצלחת להחזיר בזמן, תשלם ריבית פיגורים וזה היה בשיעורים גבוהים מאוד. החוק קבע שריבית הפיגורים תהיה בטווח עד 3%. הריבית הזו תהיה תלויה בריבית על ההלוואה, כאשר שיעורה ייקבע על פי הריבית של האשראי כשהוא מוכפל ב-1.2, בחישוב שנתי. אם הריבית על ההלוואה היא 15%, אזי המקסימום כולל הפיגורים יהיה 18% (15%*1.2). אבל אם הריבית על ההלוואה היא 10%, אזי המקסימום כולל פיגורים יהיה 12% (10% כפול 1.2), כלומר ריבית הפיגורים תהיה 2%.

יוצאות מהכלל הזה הן הלוואות קצרות מועד.

הלוואה קצרת מועד – ריבית של עד 24%

הלוואה קצרת מועד היא הלוואה של עד 3 חודשים. הלוואות כאלו כנראה יהפכו לפופולאריות בגלל שנראה שאותן הגופים החוץ בנקאיים יציעו, אחרי הכל, כאן יש להם "בשר" הם יכולים ליהנות מריבית גבוה. זה עובד כך – אם לוקחים הלוואה לתקופה של עד 3 חודשים, הריבית המקסימלית תהיה ריבית בנק ישראל פלוס 20%. כלומר 20.1%, אבל הריבית פיגורים שכאמור מגיעה לעד 20% מהיקף הריבית המקורית תהיה 4%, כך שהריבית המצטברת במקרה זה תהיה 24.1%.

ובדרך אחרת, הריבית היא 20.1% כפול 1.2 כדי להגיע לריבית מצטברת – 24.1%.

הריבית זה רק חלק מהחוק, אבל חלק חשוב מאוד. מעבר לכך, מוסדר מי יכול לספק מימון, מה ההון שהוא צריך להעמיד, קריטריונים נוספים הנדרשים כדי לקבל אישור, וכן נקבע כי יופעלו סנקציות רחבות וקשות על מי שיפר את החוק – המטרה להפוך את השוק הזה לשקוף, ברור, כדי שהלווה יידע בדיוק כמה הוא אמור לשלם על ההלוואות ומה הריבית האפקטיבית.

מדריכים קשורים

צריכים הלוואה? לא לקפוץ מעל הפופיק

ריבית על הלוואות – מה הריבית הממוצעת?

הלוואות חוץ בנקאיות – מי מעניק אותן, מתי כדאי לקחת ועוד כמה דברים שחשוב לדעת

בכמה השפיעה הודיס על דוחות קסטרו? איך זה שהודיס הפסידה (בגלל הוצאות חד פעמיות) וקסטרו רשמה רווח מהפעילות בהודיס? ואיך מציגה קסטרו את האחזקה בהודיס בדוחות?

הדוחות הכספיים של קסטרו ברבעון השני של 2017 כוללים רווחים מחברות כלולות בסך של 6.8 מיליון שקל – סכום משמעותי גם לקסטרו הגדולה שסיימה את הרבעון ברווח תפעולי של 34.5 מיליון שקל ורווח בשורה התחתונה של 24.2 מיליון שקל.

בתקופה המקבילה לא היו רווחים מחברות כלולות והסיבה ברורה – לא היו לקסטרו חברות כלולות. קסטרו רכשה בסוף 2016 נתח (26.4%) מקבוצת הודיס שכוללת את המותג הודיס עצמו, קרולינה למקה, טופטן אופנה, איי.סי.סי. אופנה. בנוסף רכשה קסטרו בתחילת השנה עוד חברה בקבוצת הודיס – פאלו ריטייל אורבניקה (שיעור של 50%).

הרווח כתוצאה מהרכישות האלו מוצג תחת סעיף הרווחים מחברות כלולות (על פי שווי מאזני), אבל הרווח הזה לא בהכרח מבטא את הרווח של החברות הנרכשות, אלא את חלקה של קסטרו ברווח, ולמה יש הבדל? ובכן, קסטרו שילמה עבור האחזקה בחברות קבוצת הודיס סכום מצרפי של כ-190 מיליון שקל. חלק גדול מהסכום הזה יוחס למוניטין, וחלק מסוים – כמה עשרות מיליוני שקלים (סדר גודל של 20 מיליון שקל למעט אורבניקה) יוחס לנכסים לא מוחשיים, בעיקר למותגים. את המותגים יש להפחית בדוחות הכספיים כהוצאה שוטפת על פני אורך החיים שלהם. קסטרו שבדרך כלל נדיבה באספקת אינפורמציה למשקיעים, לא מרחיבה בביאורים על הקצאת התמורה לנכסים השונים ולא מפרטת את ההפחתות העתידיות (הקצאת התמורה מפורטת בדוח של מעריך חיצוני במסגרת הדוחות השנתיים ולא בביאורים). אולי הנהלת קסטרו סבורה שזה לא חשוב/ מעניין את המשקיעים, ואולי מדובר בהפחתה לא כזו משמעותית ביחס להיקף הפעילות הכולל של קסטרו, כשמעבר לכך, אחרי הכל מדובר בחברות כלולות, להבדיל מחברות בשליטה.

חברות כלולות בהגדרה הן חברות שלמחזיקה בהן אין שליטה, אלא השפעה מהותית ולכן כל ההצגה החשבונאית לגביהן שונה מאשר חברות נשלטות. בעוד חברות נשלטות מוצגות באופן מלא במאזן ובדוח רווח והפסד (מאחדים כל שורה בדוחות של החברה הנשלטת עם החברה השולטת), הרי שאת החברה הכלולה מציגים בעיקר בשני סעיפים – את ההשקעה כולה מציגים במאזן בסעיף אחד (השקעה בחברות כלולות), ואת הרווח או הפסד מציגים בדוח רווח והפסד בשורה אחת (רווח מחברות כלולות). כלומר, יכול להיות מצב שהחברה הכלולה הרבה יותר חשובה מהחברה המאוחדת, ועדיין הביטוי שלה בדוחות ובביאורים יהיה בהיקף מצומצם. אבל, בד בבד עם ההצגה הזו קיימת הנחייה לצרף דוחות של חברות כלולות לדוחות המלאים של החברות, ואז כל המידע קיים. בקסטרו לא מצרפים את הדוחות האלו, מן הסתם באישור רשות ניירות ערך, ואגב, חברות רבות מבקשות ומקבלות פטור מהצגת דוחות של חברות כלולות.

אלא שכאן – במקרה של קסטרו, נותרנו עם רכישות מאוד משמעותיות, ומידע יחסית חלקי – אין דוחות של קבוצת הודיס, אין ביאור מסודר על חשבונאות הרכישה (הקצאת התמורה לנכסים, והפחתה עתידית). עם זאת – יש דוח של יועץ חיצוני (BDO ) ויש בדוחות השוטפים הסבר ופרוט של סעיפים עיקריים בדוחות קבוצת הודיס.

כמה הרוויחה הודיס?

הרווח של הודיס והרווח של קסטרו מהודיס יכול כאמור להיות שונה, בעיקר בגלל הפחתות של נכסים שנרשמו בעקבות הרכישה ומופחתים באופן שוטף. במקרה כזה הרווח שיוצג בדוחות קסטרו מהודיס יהיה נמוך מהרווח השוטף של הודיס. אבל יש גם סיבות נוספות לפער בין נה שמוצג בדוחות הודיס ומה שמוצג בדוחות קסטרו. ברבעון השני הפסידה הודיס מעל 500 אלף שקל בשורה התחתונה (מידע מסקירת המנהלים), אבל קסטרו כאמור הציגה רווח מחברות כלולות בסך של 6.8 מיליון שקל. ההבדל נעוץ בהקצאת אופציות לעובדים בהודיס.

"בחלק מחברות קבוצת הודיס הוקצו אופציות לעובדים", מוסבר בסקירת המנהלים, "במהלך הרבעון השני של שנת 2017, הואצה תקופת האכשרה של כל האופציות שהוקצו לעובדים כאמור וכולן מומשו באופן מיידי. כפועל יוצא, כל יתרת ההטבה לעובדים בגין האופציות האמורות נזקפה כהוצאה בדוחות הכספיים של חברות קבוצת הודיס הרלוונטיות. מאחר ששיעורי החזקתה של החברה בחברות קבוצת הודיס לא הושפעו. בעקבות מימוש האופציות, נרשמה בחשבונות החברה הכנסה חד פעמית בסכום דומה לחלקה של החברה בהוצאה המצטברת".

ומכאן שההפסד בהודיס היה בגלל הקצאת האופציות (ואכן בניטרול ההוצאות בגין ההטבה באופציות) הסתכם הרווח התפעולי של הודיס ברבעון ב-24 מיליון שקל (במחצית כ-13.5 מיליון שקל )., האופציות האלו הן בעצם הוצאה לכל דבר, אבל במסגרת ההסכם של קסטרו עם בעלי הודיס, נקבע שהיא לא תיפגע מהקצאת האופציות ולכן, למרות שמדובר בהוצאה בדוחות של הודיס, מבחינתה של קסטרו זו לא הוצאה – הדרך להתמודד עם זה חשבונאית היא לרשום במקביל להוצאה הזו הכנסה באותו הגובה. זה מסביר את הפער בין הדיווחים.

כך או אחרת, מסקירת המנהלים ניתן להבין עד כמה קבוצת הודיס חשובה לקסטרו. המכירות של הקבוצה במחצית הראשונה של השנה הסתכמו ב-352 מיליון שקל, בעוד שקסטרו עצמה מכרה ב-507 מיליון שקל. אז נכון, לקסטרו יש אחזקה של 26.4% ברוב החברות בקבוצה (באורבניקה 50%), אבל יש לה אופציה להגיע ל-50% בכל החברות בקבוצה. זה בהחלט פעילות מהותית, אפילו מאוד מהותית לקסטרו.

הפעילות הזו מוצגת כאמור בסעיף הרווח מחברות כלולות. הסעיף הזה מוצג לפני הרווח התפעולי, כלומר הוא חלק מהרווח התפעולי וזה נכון, למרות שבעבר החשבונאות הגדירה את הסעיף הזה אחרי הרווח התפעולי (כלומר שהוא אינו חלק מהרווח התפעולי). הרווח הזה אמנם אינו מהפעילות של קסטרו, אבל הוא בהחלט סוג של רווח מהפעילות – אופנה, הלבשה, מכירות קמעונאיות.

 

 

 

ריבית משכנתא מבטאת בין היתר את מצב שוק הדירות – כשהיא עולה זה עשוי לרמז על עודף ביקוש על היצע – יש יותר רוכשי דירות, הביקושים גדולים, יש פניות רבות לבנקים למשכנתאות, יש ביקושים למשכנתאות, והביקושים האלו גורמים לריבית לעלות.

מנגד, כשהיא יורדת, אז אולי יש התמתנות בביקוש לדירות ובהתאמה התמתנות בביקוש למשכנתאות. וזה מה שקורה עכשיו. ריבית המשכנתא  בספטמבר (ריבית מ-11 בספטמבר ואילך) ירדה – גם הריבית במשכנתאות צמודות למדד, וגם הריבית במשכנתאות שקליות. הירידה מגיעה לאחר כמה חודשים של קיפאון, והיא ממשיכה את הנתונים על עצירה בשוק הדירות – ירידה בכמות העסקאות, ירידה בכמות הדירות בבנייה (מלאי הדירות), והתארכות הזמן שלוקח למכור דירה. אז אולי יש כאן רמז נוסף להתמתנות בשוק הדירות, אבל צריך לזכור – בינתיים זה ירידה בהיקף העסקאות, זאת ממש לא ירידה במחירים!

ריבית משכנתא בספטמבר – הצמודה ירדה ל-3.61% לעומת 3.71% בחודש קודם

ריבית משכנתא בספטמבר ירדה גם בצמודה וגם בשקלית. הריבית הצמודה ירדה ב-0.1% ל-3.61% לעומת חודש קודם – כך עולה מנתונים מעודכנים של  בנק ישראל. הירידה הזו מגיעה אחרי חודשים של קיפאון וירידה קלה, כשלפני כן ריבית המשכנתא זינקה ב-2% בתקופה של שנתיים. עם זאת, כנראה שמוקדם לנבא מה יקרה בהמשך – מצד אחד, העצירה בריבית עשויה להיות תוצאה של ירידה בביקושים לדירות שנוצרה גם בעקבות ישיבה על הגדר של רוכשים רבים. אלו מחכים לראות את ההתפתחות של תוכנית מחיר למשתכן שלאחרונה הורחבהב-12 אלף דירות נוספות. המהלך הזה מוציא מהשוק כמה רבבות טובות של רוכשים פוטנציאליים כשבס"כ נרשמו לתוכנית 100 אלף משפחות וזכו כ-25 אלף בלבד. כלומר, יש 75 אלף משפחות שיושבות על הגדר ולא נמצאות בשוק הדירות. זאת צלחה גדולה לשר האוצר, משה כחלון, כי ברגע שהם לא מחפשים ומבקשים דירות, השוק משתנה – ירידה כזו משמעותית בצד הביקוש עשויה לחסל את עודף הביקוש, ואז – ההיצע נותן את הטון, והשוק משנה כיוון. אולי זה יקרה, אבל מנגד – הקבלנים עוצרים את הבנייה, כך שההיצע בהתאמה יורד, ומעבר לכך – במחיר למשתכן יש עדיין בעיות רבות, שעיקרן – זמן ממושך – כ- שנים עד לקבלת הדירה, ודירות לא מתאימות (גדולות מדי, סטנדרט בנייה לא מספק ועוד).

,וביחס לריבית משכנתא, חשוב גם להדגיש –  העלייה בריבית המשכנתא בשנתיים החולפות מנותקת מריבית בנק ישראל האפסית (0.1%). ומכאן שכאשר ריבית בנק ישראל תעלה (צפוי במהלך 2018), ריבית המשכנתא צפויה להיות מושפעת בהתאמה. אלא שעלייה בריבית עשויה גם לקרר את שוק הדירות – פחות ירוצו לקנות דירה, ואז בהתאמה הביקוש למשכנתא יירד, וזה עשוי להוזיל במשהו את הריבית.

הרחבה: ריבית המשכנתא לאן?

על כל פנים, ריבית המשכנתא הצמודה הממוצעת לחודש ספטמבר ( (נלקחה באוגוסט ולביצוע עד 11 בספטמבר)  ירדה כאמור ל-3.61% לעומת 3.71% חודש קודם, ולעומת 3.69% בחודש יולי

להלן טבלאות המרכזת את ריבית המשכנתא הצמודה למדד לטווחים שונים בשנתיים האחרונות:

תקופה לפרעון מעל 25 שנה מעל 20 ועד 25 שנה מעל 15 ועד 20 שנים מעל 10 ועד 15 שנים מעל 5 ועד 10 שנים עד 5 שנים ממוצע

 

 

 

3.61%

ספט-2017 4.12   4.08   3.91  3.49 3.08  3.44
אוג-2017 4.16 4.16 4.03 3.51 3.03 3.59 3.71
יול-2017 4.16 4.12 3.97 3.51 2.99 3.56 3.69
יונ-2017 4.21 4.22 4.06 3.51 3.24 3.59 3.74
מאי-2017 4.31 4.35 4.14 3.57 3.34 3.73 3.87
אפר-2017 4.31 4.34 4.25 3.75 3.32 3.72 3.88
מרץ-2017 4.34 4.23 4.19 3.73 3.49 3.82 3.93
פבר-2017 4.30 4.19 4.14 3.66 3.36 3.72 3.85
ינו-2017 4.27 4.13 4.11 3.62 3.36 3.71 3.84
דצמ-2016 4.17 3.99 3.96 3.66 3.27 3.58 3.73
נוב-2016 4.19 4.02 3.93 3.35 3.11 3.55 3.67
אוק-2016 4.03 3.90 3.81 3.41 3.20 3.36 3.53
ספט-2016 3.84 3.76 3.63 3.26 2.92 3.11 3.30
אוג-2016 3.76 3.66 3.54 3.17 2.78 3.00 3.19
יול-2016 3.58 3.45 3.32 3.00 2.83 2.86 3.04
יונ-2016 3.50 3.48 3.26 3.00 2.73 2.73 2.93
מאי-2016 3.51 3.41 3.38 2.97 2.79 2.77 2.97
אפר-2016 3.42 3.42 3.35 3.14 2.75 2.82 3.01
מרץ-2016 3.39 3.42 3.28 3.06 2.80 2.89 3.06
פבר-2016 3.22 3.15 3.18 2.73 2.49 2.69 2.85
ינו-2016 3.09 3.05 2.93 2.66 2.33 2.48 2.66
דצמ-2015 3.05 3.01 2.90 2.55 2.22 2.38 2.58
נוב-2015 3.06 3.00 2.85 2.54 2.16 2.42 2.58
אוק-2015 2.95 2.90 2.75 2.38 2.01 2.31 2.47
ספט-2015 2.90 2.92 2.65 2.29 1.87 2.21 2.37
אוג-2015 2.77 2.73 2.55 2.16 1.77 2.05 2.21
יול-2015 2.59 2.55 2.29 2.01 1.69 1.90 2.05
יונ-2015 2.57 2.45 2.26 2.00 1.77 1.75 1.96

ריבית שקלית מעל 25 שנה – 4.87%

ריבית המשכנתא השקלית ירדה באוגוסט ל-3.09% לעומת 3.17% בחודש שעבר ו-3.23% בחודש יוני.  בטבלה ניתן לראות את כל הריביות השקליות לתקופות פירעון שונות:

תוקף הריבית

 

ספט-2017

מעל 25 שנה מעל 20 ועד 25 שנה מעל 15 ועד 20 שנה מעל 10 ועד 15 שנה מעל 5 ועד 10 שנה מעל 1 ועד 5 שנה עד שנה ממוצע

 

 

3

4.87   4.68   4.38 3.83 3.43 3.98  1.82
אוג-2017 5.09 4.74 4.44 3.87 3.38 4.04 1.84 3.09
יול-2017 5.10 4.83 4.50 3.94 3.54 4.12 1.81 3.17
יונ-2017 5.06 4.90 4.53 4.00 3.61 4.18 1.83 3.23
מאי-2017 5.16 4.94 4.63 4.16 3.66 4.24 1.91 3.29
אפר-2017 5.19 5.00 4.67 4.26 3.79 4.29 1.83 3.32
מרץ-2017 5.22 5.01 4.69 4.25 3.81 4.31 1.89 3.36
פבר-2017 5.14 5.01 4.71 4.25 3.75 4.27 1.81 3.33
ינו-2017 5.15 4.91 4.66 4.21 3.77 4.29 1.69 3.37
דצמ-2016 4.95 4.78 4.48 4.06 3.65 4.05 1.70 3.28
נוב-2016 4.91 4.66 4.42 3.98 3.60 3.92 1.66 3.19
אוק-2016 4.76 4.59 4.31 3.91 3.54 3.83 1.58 3.13
ספט-2016 4.61 4.43 4.16 3.71 3.34 3.65 1.45 2.94
אוג-2016 4.50 4.35 4.11 3.69 3.25 3.51 1.43 2.89
יול-2016 4.35 4.17 3.97 3.52 3.13 3.41 1.37 2.78
יונ-2016 4.25 4.11 3.90 3.52 3.06 3.30 1.39 2.75
מאי-2016 4.23 4.07 3.86 3.48 3.00 3.28 1.38 2.75
אפר-2016 4.10 3.97 3.78 3.39 2.99 3.17 1.37 2.68
מרץ-2016 4.10 3.97 3.80 3.43 3.01 3.13 1.42 2.64
פבר-2016 4.16 4.04 3.81 3.39 2.94 3.18 1.34 2.60
ינו-2016 4.15 4.01 3.77 3.34 2.83 3.12 1.32 2.54
דצמ-2015 4.12 3.97 3.70 3.26 2.76 3.02 1.27 2.48
נוב-2015 4.18 4.02 3.81 3.33 2.84 3.01 1.27 2.46
אוק-2015 4.18 4.01 3.82 3.32 2.83 3.11 1.25 2.50
ספט-2015 4.18 4.02 3.82 3.33 2.81 3.01 1.20 2.46
אוג-2015 4.08 3.90 3.66 3.20 2.74 2.95 1.15 2.43
יול-2015 3.79 3.56 3.33 2.87 2.43 2.74 1.15 2.33
יונ-2015 3.55 3.36 3.08 2.68 2.30 2.56 1.14 2.22

 הריבית השקלית הממוצעת שמפרסם בנק ישראל היא ממוצע של ההלוואות שניתנו בריבית שקלית משתנה ובריבית קבועה. בפועל, לא באמת ניתן להשוות בין שני סוגי הריביות האלו – הריבית הקבועה יותר בטוחה לאורך זמן, אך מראש היא יקרה יותר; בעוד הריבית המשתנה אמנם יותר נמוכה, אך היא יותר מסוכנת כי קיימת חשיפה לעלייה בריבית.

תכנים נוספים מאתר הון:

רוכשים דירה? כך תחשבו את מס הרכישה

מחירי הדירות בתל-אביב – נתונים מעודכנים

מה עדיף – ריבית קבועה לא צמודה (קל"צ) או קבועה צמודה ?

מחשבון מס רכישה

מה ההבדל בין רווח מגזרי לרווח תפעולי? למה אלקטרה צריכה צפויה לדווח על רווחים מרשימים במגזר הסלולר? ולמה אין לזה (בהכרח) קשר לרווח התפעולי האמיתי של גולן?

בהמשך לטור על הרווח התפעולי המנופח של גולן טלקום (מלפני שבועיים), ובהמשך לפניות ושאלות קוראים וגולשים, חזרתי לדוחות של אלקטרה צריכה שרכשה את גולן טלקום, כדי לשתף אתכם בכמה אנקדוטות נוספות.

אתחיל בתמצית הפרק הקודם –  גולן טלקום הפתיעה את השוק ודיווחה על רווח תפעולי של 21 מיליון שקל ברבעון השני של השנה, אבל זה לא באמת הרווח של גולן. הרווח הזה נובע מההסדר והסכם השותפות מול סלקום (שמספקת תשתית לגולן) והחלפת ההסכם מהסכם מארח (גולן התארחה על התשתית של סלקום) להסכם שותפות (גולן שותפה בחלק מהתשתית של סלקום). וברגע שמדובר בשותפות ולא אירוח אז יש כאן השקעה ולא הוצאה, ואז מדובר על יצירת נכס במאזן (השקעה היא נכס מאזני) לא על הוצאה, וההשפעה על השורה התחתונה היא פשוטה – יותר רווחים.

מדובר על הסכם קריטי שמשנה את הדוחות באופן משמעותי, אבל יש עוד השפעות על הרווח. נתחיל בסוגיה לכאורה ברורה, אך בפועל – היא ממש לא כך. כשאלקטרה צריכה תדווח על הרווח המגזרי שלה בתחום הסלולר (אספקת שירותי סלולר) האם זה יבטא את הרווח התפעולי של גולן?

אז קודם כל, חשוב להבהיר שמגזר זה הגדרה ניהולית (שכפופה למבחנים איכותיים). הנהלת החברה מגדירה מגזר ואז היא מדווחת עליו (במסגרת ביאור מיוחד, ולרוב גם במסגרת דוח הדירקטוריון). הרווח המגזרי הוא התוצאה של ההכנסות מהמגזר פחות ההוצאות המיוחסות באופן ישיר למגזר.

הוצאות שאינן ניתנות לייחוס לא יתבטאו ברווח המגזרי, וזו סוגיה חשובה. כי חברה שיש לה מגזרי פעילות יכולה לדווח לדוגמה על רווחי מגזרי כולל של 50 מיליון שקל ובפועל הרווח התפעולי שלה יהיה 30 מיליון שקל – יש לה פשוט עוד 20 מיליון שקל של הוצאות תפעוליות שלא ניתן לייחס אותן למגזרים. בביאור על המגזרים מקבלים את הרווח המגזרי של כל תחום את סה"כ הרווח המגזרי ואז יש שורה של הוצאות שלא ניתנות לייחוס ורק אחר כך – הרווח התפעולי.

ולמה זה חשוב? כי הרווח המגזרי של אלקטרה צריכה מתחום הסלולר הוא לא בהכרח הרווח התפעולי שלה. נניח לצורך הדוגמה שגולן טלקום היא מגזר נפרד לחלוטין והיא תישאר כך בעתיד, ונניח לדוגמה שברבעון הבא אלקטרה צריכה מדווחת כי רווחי המגזר מסתכמים ב-25 מיליון שקל. מה המשמעות של נתון זה? ובכן, זה הרווח המגזרי שרואה אלקטרה צריכה, ולמרות שלצורך הדוגמה המגזר הוא רק גולן טלקום, יכול להיות שיש לה הוצאות נוספות שניתן לייחס אותן למגזר (עובדים באלקטרה צריכה שאחראית על הפעילות של גולן), אבל זה יחסית סכום קטן. השוני הגדול בין הרווח המגזרי לרווח התפעולי לא נמצא בהוצאות האלו וגם לא בהגדרה השונה של רווח מגזרי לעומת תפעולי (כלומר, לא בהוצאות הלא מיוחסות).

הפער נמצא בחשבונאות הרכישה, ובהכנסות והוצאות עתידיות שוטפות כתוצאה מהרכישה. זה עובד כך – כאשר אלקטרה צריכה רכשה את גולן היא הקצתה את סכום התמורה לנכסים ולהתחייבויות של החברה. התברר שיש נכסים לא מוחשיים ומוניטין וכן יש התחייבויות מעין לא מוחשיות שנובעות מהסכם מכביד ומהתחייבות בגין חוב העבר לסלקום. ולמה הכוונה? לגולן היה הסכם לרכישה ושימוש בתשתיות תקשורת, ההסכם הזה הוא לשנים רבות, אבל מה קורה כאשר החברה מפסיקה את ההסכם או שמגדירה אותו כהסכם שמכביד עליה (כלומר שיוצר לה הוצאות) – יש לה בעצם התחייבות עתידית, רק שכאן המצב מסתבך – אלקטרה צריכה רכשה את גולן עם ההסכמים המכבידים ולכן היא הגדירה אותם כהתחייבות. ההתחייבות הזו תקטן על פני השנים (בהתאם לאורך חיי ההסכמים). בפועל, אדגיש מדובר על הסכם מכביד והסכם עם סלקום שמסדיר את חובות העבר (בהינתן צפי השימוש גם בעתיד). בהחלט סוגיה מורכבת, אבל מה שחשוב מבחינתנו שיש כאן התחייבות שיש להכיר בה באופן שוטף – אבל מה זאת בעצם התחייבות שמכירים בה באופן שוטף – הכנסה. ברגע שמורידים/ מפחיתים התחייבות, נרשמת בדוחות של אלקטרה צריכה הכנסה, וזו לא הכנסה שולית.

ההתחייבויות שנוצרו במסגרת הרכישה ושיש להפחית אותן מסתכמות בכ-660 מיליון שקל, ונראה שההכנסה שהם ייצרו על פני תקופת ההפחתה (מ-10 עד 15 שנה) יסתכמו בכ-40-50 מיליון שקל בשנה. כלומר, הסעיף הקצת מוזר הזה יתרום רווח מגזרי רבעוני של 10 מיליון ויותר.

מנגד, יש גם נכסים שיש להפחית, וזה המצב הטבעי. הכוונה לנכסים לא מוחשיים כמו – שם המותג, קשרי לקוחות, עלויות הרכשת לקוחות. מדובר על סכום קטן משמעותית מההתחייבויות – 150 מיליון שקל, אבל תקופת ההפחתה שלו קצרה יותר, כך שבשנה וחצי הראשונות ההפחתה צפויה להגיע לכ-40 מיליון שקל (הערכה גסה). אבל בהמשך, זה יירד משמעותית לכיוון ה-20 מיליון שקל (ואחרי 4 שנים זה יירד ל-5 מיליון שקל).

ומכאן, שבשנה הקרובה, הפחתת הנכסים הלא מוחשיים היא הוצאה שמאזנת את ההכנסה מהקטנת ההתחייבויות, אבל מהר מאוד, אלקטרה צריכה תרשום רווח מעין טכני של 15-20 מיליון שקל בשנה ויותר (אחרי 4 שנים הוא עשוי לעלות על 40 מיליון שקל). הרווח הזה הוא חלק מהרווח המגזרי העתידי של תחום שירותי הסלולר, אבל הוא לא באמת רווח תפעולי של גולן. זו תוספת (ענקית) לרווח שלה. ובכלל – את הרווח התפעולי של גולן אנחנו לא אמורים לראות – גולן היא חברה מאוחדת וככזאת, אין חובה לפרסם את הדוחות שלה. מה שכן מדווח זה הרווח המגזרי של אלקטרה צריכה והרווח הזה יהיה גבוה במיוחד, אבל ממש לא מייצג את הרווח והרווחיות של התחום.

 

קדימהסטם שוויתרה על הדיווח הרבעוני פרסמה את התוצאות למחצית הראשונה של 2017. בחודשים האחרונים התפטרה דירקטורית על רקע מצבה הפיננסי הבעייתי של החברה, ולמרות סוג של הכחשות של מנהלי החברה, התוצאות מוכיחות – החברה במצוקה פיננסית. מה שמפתיע בסיפור הזה שנתנו לחברה לא לדווח על תוצאות הרבעון – הרי זו חברה שכל יום יכול להתרחש בה משהו, אז לא לדווח על תוצאות רבעון, זה פשוט להגיד למשקיעים – לא נותנים לכם מידע, רוצים תשקיעו, לא רוצים – תמכרו. זאת לא היתה הכוונה של רשות ניירות ערך כשהיא וויתרה לחברות קטנות ובינוניות על פרסום הדוחות הכספיים, אבל זה מה שיצא – גם חברות במצוקה פיננסית, גם חברות שחשוב מאוד למשקיעים לקבל מהם מידע מעודכן ושוטף בורחות מהדיווח הרבעוני.

והנה הגיעו תוצאות המחצית – החברה בגירעון של 6 מיליון שקל (גירעון בהון העצמי), ורואה החשבון מכתים את חוות הדעת הצמודה לדוח הכספי ומציין – "מבלי לסייג את מסקנתנו הנ"ל, אנו מפנים את תשומת הלב לאמור בבאור 1ב' לדוחות הכספיים. לחברה הפסד נקי 11.9 מיליון שקל ותזרים מזומנים שלילי מפעילות שוטפת בסך 11.1 מיליון שקל לתקופה של שישה חודשים שהסתיימה ביום 30 ביוני, 2017 וגרעון בהון החוזר בסך של 7.4 מיליון שקל לאותו תאריך. גורמים אלה, יחד עם גורמים נוספים המפורטים בבאור הנ"ל, מעוררים ספקות משמעותיים בדבר המשך קיומה של החברה כעסק".

אז תחזירו במקומות הבעייתים האלו את הדוחות הרבעוניים, אחרת אי אפשר יהיה לדעת בזמן אמת מה באמת קורה בהן.

הדוחות של קופיקס התפרסמו למחצית הראשונה של 2017 התפרסמו בדקה ה-90 – 31 באוגוסט, יום חמישי, אחרי המסחר, בישורת האחרונה של המפרסמים. לרוב אלו שמפרסמים בזמן הזה לא ממש מתגאים בתוצאות שלהם. הם מפרסמים ביום האחרון, ברגע האחרון, כי הם יודעים שיהיה מבול של דוחות, ומקווים שהתקשורת תפספס את הדוח שלהם. זה במקרים רבים מצליח להם, וחבל.

את קופיקס קשה יהיה לפספס. החברה הזו שהתחילה בקול תרועה רמה, עדיין לא גמרה את הסוס, אבל היא ממש לא ההבטחה  הגדולה שכל כך ציפו לה. רשת בתי הקפה שמכרה הכל ב-5 שקלים, ועברה ל-6 שקלים, כי בכל זאת – קשה להסתדר עם הכנסות של 5 שקל, דיווחה כי תחום בתי הקפה הרוויח במחצית הראשונה של השנה 3 מיליון שקל לעומת 6 מיליון שקל בתקופה המקבילה. ברבעון השני הרווח ירד ל-1 מיליון שקל , בהשוואה ל-3.4 מיליון שקל ברבעון המקביל ב-2016. ההרעה בתוצאות מתחילה מלמעלה ולמרות שנוספו סניפים לרשת המכירות במחצית ירדו ל-49 מיליון שקל לעומת 58 מיליון שקל במחצית הראשונה של 2016.

התחום השני של החברה – רשת המרכולים לא מצליח להתרומם והפסיד במחצית כ-2.5 מיליון שקל.

אז בקופיקס מנסים עכשיו להיכנס לטורקיה, כן זה עוד שפן שהנהלת החברה שולפת – כל פעם מחדש, החבר'ה שם מצליחים לשמור על אופטימיות ולנווט את הכלים למנוע צמיחה חדש, ובאמת כל הכבוד – זו יזמות אמיתית, אבל בינתיים – קופיקס הצליחה בעיקר לייצר כותרות ולא רווחים.

קופיקס – הרווח האמיתי

קופיקס מרוויחה – ומה עם הזכיינים?

חברות המזון שכחו מהמחאה החברתית – הם מגדילות רווחים, ושוברות שיאים בתוצאות ובבורסה. שטראוס ושופרסל בתקופה נהדרת, וגם יתר יצרניות המזון ורשתות המזון. ולחשוב שרק לפני 6 שנים היתה כאן מחאת הקוטג…

מי מרוויחה יותר – יצרנית מזון, או רשת קמעונאית? האם ניתן להוריד את מחירי מוצרי המזון? תובנות מהדוחות של שטראוס ושופרסל

כששואלים את מנהלי חברות המזון – יצרניות המזון ורשתות המזון למה מחירי המזון בארץ כל כך גבוהים? הם טענו שזה לא בגללם, משהו בסגנון – אנחנו בקושי מרוויחים את ה-5%, מה זה קשור אלינו, זה בגלל מיסים, בגלל כשרות, בגלל שרשרת האספקה. היצרנים הדפו את השאלה למגרש של הקמעונאים ושל גורמים אחרים בשרשרת האספקה; הקמעונאים הדפו את השאלה למגרש של היצרנים והיבואנים. עדיין אין תשובה ברורה. זה ברור שגוזרי הקופונים בדרך רבים יותר מאשר צריך להיות וזה מתבטא במחיר לצרכן הסופי, זה ברור שיש כאן הוצאות נוספות שאין במקומות אחרים, אבל הטענה של מה אתם רוצים מאיתנו אנחנו בקושי מרוויחים ממש לא רלבנטית, במיוחד לא על פי הדוחות האחרונים של חברות המזון.

שופרסל, כך עולה מהדוחות של הרבעון השני והמחצית הראשונה בכלל, נמצאת באחת התקופות הטובות שלה, למרות שענף רשתות המזון עוד לא ממש התייצב אחרי הקריסה של מגה; ושטראוס אולי לא בשיא הרווחים, אבל הפעילות בישראל בהחלט מרשימה. הנה כמה נתונים מהדוחות הכספיים של שתי החברות המובילות האלו, נתחיל בשופרסל.

שופרסל מכרה במחצית הראשונה בכ-5.9 מיליארד שקל, בדומה למכירות במחצית המקבילה ב-2016 (ירידה שולית של 0.5%). הרווח הגולמי הסתכם ב-1.5 מיליארד שקל לעומת 1.45 מיליארד שקל, והוא היווה 25.5% מהמכירות, לעומת 24.5% בתקופה המקבילה אשתקד. הרווח התפעולי הסתכם ב-233 מיליון שקל לעומת 210 מיליון שקל. שיעור הרווח התפעולי/ הרווחיות התפעולית הסתכמה ב-3.9% לעומת 3.5% בתקופה המקבילה.

ובכן, אלו אולי לא רווחים עם הרבה "בשר", אבל הכל יחסי – בשוק קמעונאות המזון רווח תפעולי שמהווה קרוב ל-4% מהמכירות הוא ממש לא מעט. עם זאת, הוא אכן לא מבטא אפשרות "הנחה" גדולה לצרכן במוצרים השונים, ורק להמחשה – אם שופרסל תוריד את המחירים של המוצרים ב-4% לערך היא כבר לא תרוויח תפעולית. הצרכנים כמובן ייהנו, ובכל זאת – יש גם את בעלי המניות שצריך לשרת ואת המנהלים בעיקר הבכירים. אז נכון שתמיד אפשר לעבור התייעלות, נכון שתמיד יש מה לקצץ, נכון גם שההנחה התיאורטית הזו עשויה להתקזז גם בירידה במחיר ששופרסל משלמת לספקים, ועדיין זה לא עניין של מה בכך להוריד את המחירים. לזכותה של שופרסל ייאמר שהשיפור בתוצאות שלה לא מגיע על חשבון הצרכנים – לא מדובר בעליות מחירים שמשפרות את הרווחיות, אלא בעיקר בשינוי תמהיל המוצרים ויותר הישענות על מותגים פרטיים. מותגים כאלו, ששופרסל מייבאת באופן עצמאי, רוכשת באופן עצמאי, חוסכים גורם מתווך בדרך, ומאפשרים לחברה להוזיל את המחיר על המוצרים. במקרים רבים (לא בכולם) המותג הפרטי אפילו שייך לאותו היצרן רק מחירו זול יותר (משמעותית). לאחרונה שופרסל מנסה לעשות זאת עם קוקה קולה – מאתגר, אבל מבחינת המחיר בהחלט בשורה לציבור (לא טעמנו).

אז בשרשרת האספקה של רשתות המזון, הצרכנים אולי יכולים לבוא בטענות, אבל מוגבלות – יוקר המחייה הוא לא בגלל שופרסל. ומה קורה בשרשרת הייצור? כאן כאמור הנציגה שנבחרה היא שטראוס. היא החברה הנסחרת הבולטת בתחום ייצור המזון, במיוחד אחרי אסם נמחקה מהבורסה (בעקבות רכישת נסטלה).

הדוחות של שטראוס הם כבר סיפור מורכב יותר. הקבוצה היא סוג של תמנון שפועל  דרך כמה חברות, חלקן בשליטה וחלקן לא, חלקן בארץ וחלקן בחו"ל. הדוחות הכספיים החשבונאיים לא מאפשרים לחברה להציג את ההכנסות של החברות המוחזקות באם יש שליטה משותפת (בעבר כן היה ניתן לרשום באופן מלא), כך שהחשבונאות מתעלמת מחלק מאוד גדול של הכנסות הקבוצה, וכדי להבין את התמונה המלאה, שטראוס מספקת בסקירת המנהלים את הדוחות שכוללים גם את ההכנסות מהחברות המוחזקות האלו. זה יוצר אולי בלבול מסוים, אבל זה עדיף על הצגה חשבונאית בלבד.

בדוחות החשבונאיים ההכנסות הסתכמו במחצית הראשונה ב-2.7 מיליארד שקל, לעומת 2.6 מיליארד שקל במחצית המקבילה ב-2016. הרווח הגולמי – 1.06 מיליארד בדומה לתקופה המקבילה, הרווח התפעולי 347 מיליון שקל לעומת 393 מיליון שקל בתקופה המקבילה והרווח הנקי המיוחס לבעלי המניות 180 מיליון שקל לעומת 173 מיליון שקל בתקופה המקבילה.

אלא שהמידע החשבונאי הזה קצת מעוות מכיוון שהוא לוקח במסגרת הרווח התפעולי את הרווחים של החברות המוחזקות, אבל אין התייחסות להכנסות מהן. אם מנטרלים את הרווחים מהחברות המוחזקות מקבלים רווח תפעולי של 253 מיליון שקל, לעומת 280 מיליון שקל – הרווח הזה מבטא רווחיות תפעולית (רווח תפעולי חלקי מכירות) של 9.3%, זה הרבה יותר מאשר חברות הקמעונאות, אבל זה גם סביר – אחרי הכל, החברות היצרניות לוקחות סיכון גדול יותר מאשר הקמעונאיות שעיקר עיסוקן בתיווך. כך או אחרת, זו כאמור לא כל התמונה, כי הורדו מהחישוב החברות המוחזקות. שטראוס מספקת את הנתונים המלאים בדוח דירקטוריון.

ההכנסות  של כל הקבוצה (כולל החברות המוחזקות שהיו בעבר באיחוד יחסי) הסתכמו במחצית הראשונה ב-4.12 מיליארד שקל, לעומת 3.81 מיליארד שקל בתקופה המקבילה. הרווח הגולמי הסתכם ב-2.6 מיליארד שקל בהשוואה ל-2.32 מיליארד שקל בתקופה המקבילה. הרווחיות הגולמית הסתכמה ב-40.9% לעומת 39% בתקופה המקבילה.

הרווח התפעולי הסתכם ב-393 מיליון שקל לעומת 417 מיליון שקל – רווחיות של 9.3% לעומת 10.9% בתקופה המקבילה. אלו הנתונים של כל הקבוצה, אלא שהקבוצה פועלת כאמור גם בחו"ל. הפעילות בארץ רווחיות עוד יותר – מדוח הדירקטוריון עולה כי תחום שטראוס ישראל מכר במחצית הראשונה ב-1.55 מיליארד שקל לעומת 1.49 מיליארד בתקופה מקבילה, והרווח התפעולי הסתכם ב-171 מיליון שקל, בהשוואה ל-161 מיליון שקל. מדובר ברווחיות של 11% לעומת 10.8% בתקופה קודמת , והשאלה אם אלו רווחים נורמליים – אין כמובן תשובה חותכת. מצד אחד המחירים לצרכן בסופו של דבר יקרים יותר מאשר מקורות רבים בשוק המערבי, אך מצד שני ביחס לחברות המובילות בעולם מדובר ברווחיות סבירה (אפילו נמוכה), אם כי חשוב להזכיר שיש להן יתרון לגודל – ככל שמייצרים ומוכרים יותר, העלויות היחסיות יורדות, והרווחיות עולה.

מכל מקום, ברווחיות כזאת  הטיעון של רווחיות סבירה/ נורמלית, לא ממש תופס. הכל יחסי, ובהחלט יש "בשר" להורדת מחירים. הורדה של כמה אחוזים כזו לא תפיל את היצרניות. מה גם שהורדת מחירים עשויה להגדיל את הכמויות הנמכרות (דבר שגורם להגדלת הרווחים והרווחיות). אז למה זה לא קורה? מאוד פשוט – כנראה שבסה"כ נוח לנו עם המחירים, אחרת משהו היה קורה (ובפועל, חשוב לציין, המחירים בשנים האחרונות, לא עלו), כשהחברות ובצדק – לא יתנדבו מיוזמתן להוריד מחירים. המטרה של המנהלים בחברות היא מאוד ברורה – למקסם את הרווח, והרווח שלהם הוא ההפסד שלנו.

קיבלתם הלוואה מקופת גמל, קרן השתלמות או קרן פנסיה? ייתכן שמגיע לכם החזר כספי – זה לא סכום בשמיים – סדר גודל של עד 100 שקל – אל תוותרו, אם לקחתם הלוואה בין 2010 ל-2017, סיכוי טוב שמגיע לכם החזר כספי – מייל קצר/ שיחה מהירה עם הקרן שלכם, והכסף יוחזר לכם (הם חייבים לטפל בכם ולהחזיר לכם)

הלוואות מקרן השתלמות וקופת גמל הן עדיין לרוב ההלוואות הזולות יותר – כאן תוכלו לקרוא את המדריך שלנו בתחום, כשבין היתר היתרון שלהן הוא בריבית הנמוכה ובעובדה הפשוטה שאין בגין הלוואות אלו דמי טיפול. אלא שהגופים המוסדיים לקחו בעבר (בין 2010 ל-2017) דמי טיפול שלא על פי החוק.

על פי בדיקה של דורית סלינגר, הממונה דאז על רשות שוק ההון, נמצא שגופים מוסדיים לקחו דמי טיפול עבור מתן הלוואות (דמי טיפול בתיק ההלוואה, דמי טיפול בהקמת ההלוואה) ואסור היה להם לעשות זאת, ולכן קבעה הממונה כי הגופים המוסדיים יבצעו החזר כספי – יחזירו את דמי הטיפול שגבו מהלקוחות באופן רטרואקטיבי לשנים 2010 עד 2017 (אמצע 2017). על פי ההערכות של גורמים בתחום מדובר על סכום כולל של כ-20-30 מיליון שקל.

מעבר לכך, כמובן שמכאן ואילך לא יחויבו הלקוחות בדמי טיפול. הסיבה פשוטה – על פי עמדת הרשות, הגופים המוסדיים לא יכולים לקחת עמלה של דמי טיפול. הם יכולים לקחת דמי ניהול, הם יכולים לקבל ריבית על הלוואה, הם יכולים לקחת סכומים עבור כיסויים ביטוחיים, אבל לא דמי טיפול.

ברשות שוק ההון טענו כי כאשר לווה מקבל הלוואה (כנגד החיסכון הפנסיוני שלו – קופת גמל, קרן השתלמות, קרן פנסיה), הרי שהמקור לאותם כספי הלוואה הוא כספי החיסכון של עמית אחר, שנהנה מתשלום הריבית של הלווה. ומכאן, שהגוף המנהל את ההשקעות כבר מתוגמל על ההלוואה הזו – דמי הניהול שהם מקבלים על ההפקדה ועל הצבירה, ובדוגמה – כאשר נותנים הלוואה לחוסך א' מכספי החיסכון של חוסך ב', זאת פעולת השקעה של הגוף המוסדי וזה אינו שונה מרכישת אג"ח, או ניירות ערך אחרים, או ניירות ערך לא סחירים והשקעות לא סחירות. אז למה לקבל על הפעולה הזו דמי טיפול?

אלא שיש כאן עניין סמנטי – לא משנה איך קוראים להוצאה של הלווה ולהכנסה של הגוף המוסדי, הגוף הזה יכול לקרוא לזה ריבית. כלומר, בסופו של דבר זה עניין כלכלי, אז אם הגוף המוסדי יעריך שיש לו בתהליך הוצאות שהוא לא יכול לגבות אותן, הוא פשוט יעלה את הריבית. אז מה זה משנה?

עוד בנושא: מימון לנכס מסחרי – כל האפשרויות; ומה ההבדל בין משכנתא למשרד למשכנתא לדירה?, למה אתם חוסכים אם יש לכם הלוואות? תחזירו את ההלוואות ורק אז תחסכו, הלוואה לרכישת רכב – מהן האפשרויות? מה הריבית? ומהיכן הכי משתלם?.

כך או אחרת, איך שלא מסתכלים על זה מדובר בהלוואה טובה מאוד – הבעיה היחידה של הלווים שהם עלולים להתמכר להלוואה הזו ובכך לאבד חלק מכספי החיסכון הפנסיוני שלהם. חשוב לזכור – ההלוואה הזו היא מול החיסכון הפנסיוני שלכם. זו ההלוואה הטובה ביותר שתקבלו, אבל אם לא תחזירו אותה, זה יפגע בהיקף החיסכון שלכם לפנסיה. וזה ממש לא כדאי!

קרנות השתלמות – בעיקר יתרונות…כדאי שיהיה לכם

הלוואות חוץ בנקאיות – מי מעניק אותן, מתי כדאי לקחת ועוד כמה דברים שחשוב לדעת

קרנות השתלמות – בעיקר יתרונות!

גולן טלקום לא באמת גדלה ברווח  – שינוי הסכם וגישה חשבונאית אחרת שמטפלת במספרים של ההסכם, הגדילו את הרווח –  זו החשבונאות, טמבל!

האם הרווח התפעולי של גולן טלקום אמיתי? מה גרם לקפיצה ברווח התפעולי? ואיך זה קשור לסלקום

גולן טלקום הפתיעה את השוק ודיווחה על רווח תפעולי של 21 מיליון שקל ברבעון השני של השנה. גולן השחקנית החמישית בגודלה בשוק הסלולר, נרכשה לאחרונה על ידי אלקטרה צריכה, והנתונים על התוצאות התפרסמו במסגרת הדוחות הכוללים של אלקטרה צריכה שהצליחה בשנתיים האחרונות להיחלץ ממשבר. עכשיו מנסה אלקטרה צריכה להוציא את גולן מהמשבר, והרווח התפעולי החשבונאי (21 מיליון שקל) אכן מעיד על פתיחה ברגל ימין, רק שהרווח הזה הוא לא עסקי במובן הרגיל, הוא נובע מההסדר והסכם השותפות מול סלקום (שמספקת תשתית לגולן) הרבה יותר משהוא קשור לשינוי בעסקים של גולן.

גולן טלקום שהוקמה על ידי מיכאל גולן לפני 5 שנים הביאה בשורה לציבור – מחירים זולים. אבל, המחירים הזולים חייבו מסה קריטית שגולן לא הצליחה לטפס אליה, וההפסדים החלו להיערם. מיכאל גולן אמר לפני כשנה עד כאן, וחיפש קונה – סלקום התעניינה, אבל הרגולציה אמרה – עד כאן, ובסוף אלקטרה צריכה קפצה על ההזדמנות לקנות את גולן ולכופף את סלקום שכספקית לא יכלה לתת לגולן ליפול.

אלקטרה צריכה הפועלת בעיקר בתחום הייצור, הפיתוח והשיווק של מוצרי חשמל  (בארץ ובעולם) השלימה בתחילת הרבעון השני את רכישת גולן. אלקטרה שילמה 350 מיליון שקל כאשר חלק עיקרי מהסכום הוא מימון חיצוני – החברה לקחה הלוואה בסך 140 מיליון שקל מבנק והלוואה מסלקום בסך 130 מיליון שקל, כך שהשקיעה ממקורותיה (הונה) כ-80 מיליון שקל.

ולמה שסלקום תיתן הלוואה לרוכשת של גולן טלקום , במיוחד שמצבה שלה עצמה, לא מזהיר? הסיבה כאמור היא הקשרים בין סלקום לגולן. סלקום היא ספקית עיקרית של גולן, והיא רוצה את גולן חיה ובועטת. היא מוכנה "לספק" הלוואה (לדחות תשלום חוב קיים), וזאת בידיעה שגולן תמשיך להיות לקוחה.

סלקום מספקת לגולן טלקום את כל התשתית (או כמעט את כל הרשת האלחוטית). במילים פשוטות, גולן בעצם מתארחת על הרשת של סלקום; גולן היא חברה בלי תשתית, יש לה לקוחות, יש לה עובדים, אבל את השירות שהיא נותנת היא מספקת דרך הרשת של סלקום. ההסכם בין גולן לסלקום  הותיר חוב ענק של גולן לסלקום, ולמרות שהיה סוג של הסכם חוב במהלך 2016, עדיין קיימים חוב  ומחויבות של גולן לסלקום. לכן, עסקת הרכישה היתה צריכה להיות במקביל להסדר בין סלקום לגולן. ההסדר החדש בין אלקטרה צריכה, בעלת הבית החדשה לסלקום, נראה טוב יותר מהקודם – התמורה השנתית הממוצעת שגולן תשלם לסלקום צפויה להיות 210-220 מיליון שקל (בהתאם לכמות המנויים והשימוש שלהם ברשת המשותפת וברשת דור 2 של סלקום). מדובר בסדר גודל של 10%-20% פחות מהתשלום בהסכם הקודם, אבל האמת שלא ממש ניתן לנתח את הבדלים בין  ההסכמים, המידע בדוחות של אלקטרה צריכה וגם המידע בדיווח על ההסכמים הוא חלקי. מה שכן ניתן לקבוע הוא שההסכם השתנה בצורה משמעותית, כאשר בעבר גולן השתמשה בתשתיות של סלקום ושילמה סכום מסוים שוטף על כך (מעל 20 מיליון שקל), ועכשיו ההסכם בעצם מחולק לשניים – השימוש ברשת דור 2 הוא הסכם אירוח ואז הסכום בגין השימוש כמקובל הוא הוצאה שוטפת; והסכם השיתוף ברשת דור 3 ודור 4. לאלקטרה צריכה היה מאוד חשוב לציין בדוחות את ההפרדה בין שני סוגי ההסכמים, כאשר בהסכם לגבי הדור השלישי והרביעי לא מדובר רק בשימוש אלא בהשקעה משותפת.  כלומר, גולן כאילו עלתה שלב ביחס להסכם הקודם, היא לא סוג של שוכרת תשתיות, היא כבר סוג של בעלים. המשמעות והסיבה העסקית וכלכלית להסכמים השונים, לא ברורה (לי לפחות), אבל מההדגשים עולה כי יש כאן התייחסות חשבונאית שונה – שימוש שוטף ברשת תקשורת זה הוצאה, ואילו השקעה ברשת תקשורת זה נכס, זו לא הוצאה.

זה הבייסיק של החשבונאות, אבל זו עדיין סוגיה שמומחים גדולים לחשבונאות יכולים להתפלפל עלייה שעות, ולכתוב עלייה חוות דעת לשני הכיוונים. הכלל הוא שאם מדובר על עלות כלכלית שמסבה לחברה פלטפורמה לייצור הכנסות על פני זמן, אזי יש להכיר בעלות כהשקעה (ובהמשך להפחיתה). מנגד, אם מדובר בעלות שקשורה לתהליך הפקת הכנסות שוטף, הרי שמדובר בהוצאה.

ומכאן, שייתכן מאוד שההסכם של סלקום וגולן, טלקום  מעבר לכך שכלכלית הוא טוב לגולן, הוא נוח לה חשבונאית, שכן הוא מאפשר להגדיר חלק מהעלות כהשקעה, ואם התיאוריה הזו נכונה אזי בהתאמה ההוצאות נמוכות והרווח גדל, וזה יכול להסביר את הרווח התפעולי הגבוה של גולן.

עד כאן, זו בהחלט הערכה (סבירה), אבל מה שמעיד יותר מכל, על כך שההסכם הזה "אחראי" על התוצאות, הוא ביאור הפרופורמה, והערכת מנהלי אלקטרה צריכה בהסברים לדוח הפרופורמה (דוח שמאחד את תוצאות גולן כאילו נרכשה כבר בתחילת 2016)-  " לאור הסכם השיתוף והשפעתו המהותית על תוצאות גולן, בוטלו הוצאות שנזקפו בדוחות הכספיים של גולן בתקופות הפרופורמה מול סלקום (ואשר כלולות במסגרת הסכם השיתוף) ונזקפו הוצאות בהתאם לשווי ההוגן של השירותים הכלולים בהסכם השיתוף (כיחס של עלות מוערכת למנוי וזאת בהתבסס על מחיר שוק)".

המשמעות היא שלא רק שהפרופורמה מספק את הדוחות המעיין מאוחדים של אלקטרה עם גולן כאילו הרכישה נעשתה בתחילת 2016, אלא בגלל חשיבות ההסכם  החדש עם סלקום, הדוח המיוחד, מתייחס להסכם החדש כאילו הוא מאז ומתמיד.  כלומר, ניתן להבין מהביאור  את הפערים בין התוצאות של גולן בעקבות השינוי בהסכם לעומת התוצאות בפועל.

הפערים האלו לא ניתנים לבדיקה בשנת 2017 כי אז כבר הופעל ההסכם החדש.  מעבר לכך, גם במחצית השנייה של 2016 הפערים לא ברורים כי היה הסדר מסוים בין גולן לסלקום (לפני הרכישה) שהשפיע על התוצאות. המחצית הראשונה של 2016 מבטאת, ככל הנראה, היטב מכל התקופות המדווחות, את הפערים שכן אז גולן דיווחה לפי ההסכם הישן, ובפרופורמה מוצג ההסכם החדש , ואין התאמות משמעותיות נוספות.

במחצית הזו דיווחה גולן על הפסד תפועלי של 9 מיליון שקל, אבל, ההתאמה לפרופורמה מוסיפה רווח תפעולי של 55 מיליון לרווח תפעולי של 46 מיליון שקל. אולי זה לא המספר המדוייק, אבל ברור שהרווח התפעולי של גולן בהסכם החדש גבוה בעשרות מיליונים מההסכם הישן. ואם כך, אז כבר ממש לא ברור, האם רווח תפעולי של 21 מיליון שקל ברבעון שני הוא שיפור. הוא פשוט חשבונאות אחרת.

למדריך השקעה במניות

מה זה דוח הצמדה ? דוח על בסיסי ההצמדה? איך הוא קשור למאזן החברה? ומה ניתן ללמוד ממנו? המקרה של על בד

הדוחות הכספיים הסטנדרטיים כוללים את המאזן, דוח רווח והפסד, תזרים מזומנים וביאורים, אבל חברות נדרשות במסגרת דוח הדירקטוריון לפרסם גם את דו"ח בסיס ההצמדה. לרוב לא מייחסים חשיבות לדו"ח הזה, אבל יש מקרים שבהם הוא עשוי להיות משמעותי.

דו"ח בסיס ההצמדה/ דוח הצמדה, כולל את המאזן של החברה לפי מאפיינים פיננסיים – אם הסכום צמוד למדד הוא יקבל ביטוי בטור נפרד, אם הסכום הוא במט"ח הוא יקבל ביטוי בנפרד, אם הסכום/ סעיף הוא בכלל לא סעיף כספי (למשל – מבנה, קרקע, מכונה) הוא יוצג במסגרת הפריטים הלא כספיים. כלומר, בדיווח הזה בעצם עוברים על כל הסעיפים בדוחות ומגדירים אותם מחדש על פי בסיס ההצמדה – מט"ח, מדד, לא צמוד כלל ועוד. באופן הזה יוצרים בעצם מעין תתי מאזן – מקבלים את כל הפריטים הצמודים לדולר, מקבלים בנפרד את כל הפריטים הצמודים למדד.

ולהמחשה – נניח שלחברה יש מזומנים בסך של 100 מיליון שקל ואשראי בנקאי (לטווח קצר) של 90 מיליון שקל  – במאזן הרגיל, יופיע במסגרת רכוש שוטף 100 מיליון שקל והתחייבויות שוטפות – 90 מיליון שקל וההון העצמי יסתכם ב-10 מיליון שקל.

בדו"ח על בסיסי ההצמדה, זה כבר סיפור אחר לגמרי. כאן יצטרכו לבדוק ממה מורכבים המזומנים (איזה מטבע, איזו הצמדה), ונניח שכל המזומנים בדולרים. כמו כן, ייבדק האשראי ונניח שכל האשראי צמוד למדד המחירים לצרכן.

ואז במסגרת בסיס ההצמדה הדולרי (טור נפרד דולרי) יופיע 100 מיליון שקל במסגרת הנכסים ואפס במסגרת ההתחייבויות – ובסיכום יופיע 100 מיליון שקל של חשיפה דולרית. מדובר על מעין דוח כספי רק על הנכסים הפיננסים הדולריים של החברה.

אז נכון, הדוחות של החברה מוצגים בשקלים (מטבע הדיווח הוא שקל), אבל לחברה הזו יש חשיפה לדולר בסכום של 100 מיליון שקל –  אם הדולר יעלה ב-1%, היא תרוויח 1 מיליון שקל, וההיפך.  כלומר, יש כאן סיכוי לצד סיכון, שאינו בא לידי ביטוי במאזן הרגיל, ומכאן חשיבותו. המשקיעים וקוראי הדוחות בכלל, צריכים לקבל מידע על סיכוני המטבע, וכאן הם מקבלים זאת.

מעבר לכך, הפער הגדול בין מועד הפרסום לבין סוף התקופה המדווחת (חברות מפרסמות עד חודשיים אחרי סיום הרבעון ושלושה חודשים אחרי סיום השנה)  יוצר חשיבות גדולה עוד יותר – אחרי הכל, בתקופה כזו, מטבעות  עולים ויורדים באחוזים ניכרים, ולפעמים בעשרות אחוזים (מטבעות כמו הריבל הרוסי, התפרקו בעשרות אחוזים בזמן קצר, וגם תיקנו בעשרות  אחוזים בזמן קצר).

אם נניח בהמשך לדוגמה, שהדולר ירד ב-5%, בתקופה זו הרי שמדובר על הפסד של 5 מיליון שקל, שאינו מתבטא בדוחות הרגילים, אבל יש לו חשיבות גדולה להבנת מצב החברה.

חוץ מהדוח שמתייחס לסעיפים הדולריים, הרי שיש גם את הדוח שמתייחס לסעיפים פיננסים אחרים – הצמדה למדד המחירים לצרכן , סעיפים לא צמודים (שקלים), וכן יש סעיפים שאינם כספיים. בדוגמה המפורטת, חוץ מהמזומנים בדולרים, יש התחייבות כאמור של 90 מיליון שקל צמודה למדד.

ומכאן, שבתת דוח של ההצמדה למדד (טור מיוחד לסעיפים צמודי מדד), לא יופיעו נכסים (הכל בדולר) ויופיע בסעיף ההתחייבויות לטווח קצר 90 מיליון שקל. כלומר התחייבות נטו של 90 מיליון שקל. החשיפה כאן היא להתחייבות צמודה למדד, והמשמעות היא שעלייה במדד מגדילה את החוב, וההיפך – מדדים שליליים מפחיתים את ההתחייבות. אם נניח לדוגמה שהמדד עלה ב-1%, אזי שי תוספת התחייבות של 900 אלף שקל.

בשורה המסכמת של דוח ההצמדה, יופיעו בטור ההצמדה לדולר 100 מיליון שקל ובטור ההצמדה למדד מינוס של 90 מיליון שקל, ובסה"כ – 10 מיליון שזה בעצם ההון העצמי של החברה.

בחברות הציבוריות זה לא כל כך פשוט – יש להם גם נכסים שקליים – פיקדון שקלי, התחייבות שקלית, כך שיש טור נוסף של נכסים לא צמודים (נכסים שקליים). כמו כן, יש כאמור נכסים שהם לא פיננסים – רכוש קבוע, מוניטין ועוד, שמוצגים בטור נפרד, והנה דוגמה מהדוחות של על בד מהמחצית הראשונה של 2017.

על בד היא חברה גלובלית – מייצרת בארץ בגרמניה בארה"ב, פועלת בשווקים האלו ובנוספים, והדוחות שלה הם בשקלים (מטבע דיווח שקלי).  נכון לסוף יוני, לחברה נכסים בסך כולל של 1.36 מיליארד שקל. הסכום הזה כולל את הנכסים השוטפים (עד שנה) ואת הנכסים הלא שוטפים). בדוח ההצמדה הסעיף הבולט בנכסים הוא הנכסים שאינם פריטים כספיים (בעיקר רכוש קבוע) בסך כולל של 1.08 מיליארד שקל. מדובר על נכסים ששינויים במטבע, במדד המחירים לא אמורים להשפיע על ערכם הריאלי. זה נכון כאשר מתייחסים לערך הריאלי וזו מטרת דוח ההצמדה.  דוח ההצמדה מתייחס לנכסים הפיננסים שהחברה צריכה לשלם או לקבל. כלומר הוא עונה על שאלות מסוג – בכמה ישתנה החוב אם הדולר יעלה בכך וכך אחוזים. הוא חשוב להבנת היכולת הפיננסית של החברה, והרווחים/ הפסדים שלה כתוצאה משינויים בשערי חליפין ומדד. אבל האם הוא באמת מחשב את כל ההפסדים והרווחים כתוצאה משנוי הדולר? כנראה שלא.

אם לחברה יש ציוד ומכונות בארה"ב שנקובים בדולרים, אז הן אמנם נשארו אותם המכונות גם אם הדולר ירד, והן מסוגלות לייצר את אותה התפוקה ומכאן שערכם הריאלי לא השתנה. אבל, בראייה חשבונאית בהנחה שמטבע הדיווח הוא שקלי, אז כמובן שיש שינוי בערך של הרכוש הקבוע – זה לא הפסד פיננסי ריאלי, זה הפסד של תרגומי שער שלא נלקח בחשבון בדוח ההצמדה.

מעבר לפריטים הלא כספיים, בולטים בנכסי על בד הנכסים במט"ח בסך של 232.4 מיליון שקל.

בהתחייבויות בולטים סעיפי המט"ח בסכום של 454.8 מיליון שקל והפריטים ללא הצמדה בסכום של 376.3 מיליון שקל. בסה"כ – בשורת הסיכום, נכסים בניכוי התחייבויות (נטו) יש לחברה התחייבות מט"ח בסך של 222.4 מיליון שקל, התחייבות לא צמודה (שקלית) של 328 מיליון שקל, ונכסים לא פיננסים נטו של 1.06 מיליארד שקל.

 

 

 

 

 

 

כמה עולה דירה באבן גבירול בתל אביב?

משרד האוצר יחד עם המרכז למיפוי השיקו לאחרונה אתר הכולל מידע מקיף על תחום הדיור, לרבות מידע על מחירי הדירות, שמקורו ברשות המיסים. מוכרי דירה מחויבים לדווח על העסקאות לרשות המס שמפרסמת את הנתונים. כך בעצם מקבלים נתוני אמת על מחיר הדירות, אבל, גם כאן צריך להבין את העיוותים – אם אתם בודקים מחירי דירות בבניין מסוים, קשה להאמין שיהיו הרבה עסקאות מייצגות מהזמן האחרון, וגם אם אתם מחפשים ברחוב מסוים, לא בטוח שתקבלו מספר משמעותי של עסקאות.

מעבר לכך, קשה להעריך את הדירה שלכם (שאתם רוצים למכור או לקנות) ביחס לאחרות – המחיר כמובן משתנה בהתאם לגורמים שונים – מיקום מדויק, כיווני אוויר, מצב הדירה, קומה, ועוד. ובכל זאת – זה המידע הכי טוב שיש – ממנו אתם צריכים לעשות את ההתאמות הרלבנטיות, לדוגמה – אם תקבלו שבאזור שלכם נמכרות דירות דומות ב-2 מיליון שקל, אבל הדירה שלכם זקוקה לשיפוץ גדול מאוד, אז סביר שתמכרו אותה בכמה מאות אלפים בודדים מתחת ל-2 מיליון שקל (בגלל עלויות השיפוץ). מנגד, אם דירה זהה לשלכם בקומה ראשונה נמכרה ב-2 מיליון שקל והדירה שלכם בקומה ה-15 אז סביר שתוכלו למכור אותה בכמה מאות אלפים בודדים יותר מ-2 מיליון שקל.

מה המחירים באבן גבירול?

נניח שאנחנו מחפשים דירה ברחוב אבן גבירול. אז נכון – זה רחוב ארוך עם טווחי מחירים שונים, אבל אפשר לקבל את כל טווחי המחירים במיקומים המדויקים, ואפשר למקד את החיפוש לבניין או בניינים מסוימים. בשלב הראשון נחפש את כל העסקאות שנעשו באבן גבירול.

מקבלים, קצת מפתיע, פחות מ-10 עסקאות מתחילת השנה ו-40 עסקאות מתחילת 2016 ועד היום. העסקה האחרונה שדווחה היא מחודש יוני (העסקאות מדווחות תוך כמה שבועות, כך שיש עיכוב בין העסקה בפועל ועד לדיווח) – דירת 3 חדרים באבן גבירול 49 בקומה שלישית בשטח של 72 מ"ר נמכרה ב-3.1 מיליון שקל – כ-43 אלף שקל למ"ר.

עסקה נוספת ביוני – דירה באבן גבירול 138 – 1.5 חדרים בקומה רביעית בשטח של 33 מ"ר נמכרה ב-2.14 מיליון שקל. כאן המחיר למ"ר גבוה מאוד – 65 אלף שקל.

עסקה נוספת שנעשתה לאחרונה ברחוב אבן גבירול – דירת 2 חדרים בבניין מספר 135, שטח 50 מ"ר והמחיר 2 מיליון שקל – 40 אלף שקל למ"ר. ובכלל – שמסתכלים על העסקאות מתחילת השנה מקבלים שהמחיר הממוצע למ"ר ברחוב הוא סביב ה-40 אלף שקל. אך כאמור יש שונות כתוצאה מגורמים שונים, לרבות – הקומה של הדירה, היותה בחזית או בעורף? האם היא זקוקה לשיפוץ או לא? ועוד.

בכל מקרה, אתם מקבלים אינדיקציה מאוד חשובה על המחירים באזור, ואתם יכולים להרחיב את החיפוש והבדיקה לדירות ברחובות סמוכים. מעבר לכך, וזה לא קיים בשום מקום – אתם יכולים לבדוק את השינוי במחירים של דירה ספציפית. כיום יש מספר מדדים שמתיימרים להעריך את השינוי במחירי הדירות, כשהמוביל ביניהם הוא מדד מחירי הדירות של הלמ"ס (לשכה מרכזית לסטטיסטיקה). אלא שהמדד הזה טוב ככל שיהיה מדבר על המחירים כמכלול – בכל הארץ, וברזולוציה לאזורים (לרבות מדד מחירי הדירות בת"א). אבל זה עדיין לא עוזר לנו להבין את השינוי במחירי הדירות בשכונה מסוימת וברחוב מסויים.

בכמה התייקרו המחירים באבן גבירול?

הנתונים מרשות המיסים כן מאפשרים לנו לבדוק את השכונה הספציפית ואפילו נכס ספציפי. אנחנו רואים לדוגמה את כל העסקאות שנעשו באבן גבירול בשנים האחרונות ויכולים לגזור מזה את השינוי במחירים, וניתן גם לראות עסקאות של אותה הדירה במידה והיא נמכרה לאורך התקופה פעמיים. אז ברור שאין הרבה דירות כאלו, אבל כשיש זה איתות מצוין לגבי שינויים במחירי הדירה באותו אזור, פשוט כי זו אותו הדירה.

באבן גבירול 155 נמכרה בסוף 2016 דירת קרקע 2 חדרים בשטח של 43 מ"ר בסכום של 2.28 מיליון שקל – מחיר גבוה ב-33% מעסקה מלפני שנתיים (בדירה הזו) – כלומר עלייה של כ-16% בשנה!

כמו כן, נמכרה באבן גבירול 105 דירת 3 חדרים בקומה שלישית בשטח של 62 מ"ר בסכום של 3.22 מיליון שקל – עלייה של 190% מהמחיר לפני כמעט 9 שנים – המשמעות, עלייה של 13% בשנה! אז נכון זה לא מדגם מייצג, אבל גם אם תרחיבו את המדגם לרחובות נוספים, ולתקופות קודמות יותר, תקבלו שבאזורים האלו המחירים בשנה עלו בין 8% ל-13% בשנה.

למחשבונים רלבנטיים מאתר הון:

מחשבון מס רכישהמחשבון מחירי הדירות בתל אביב

איך מפרשים עסקאות מהרחוב כשמעריכים דירה

נתוני העסקאות שמדווחים לרשות המסים הם בסיס טוב, אבל צריך לנקות אותם לפני שמסיקים מסקנה. עסקה בין בני משפחה, מכירה של חלק מדירה, או דירה שנמכרה במצב גרוע במיוחד עלולות להטות את הממוצע. כדאי להתמקד בעסקאות דומות בגודל, בקומה ובמצב.

ברחוב ארוך, ההבדלים בין קטעים שונים יכולים להיות משמעותיים. דירה בקטע סמוך לצומת סואן אינה זהה לדירה בקטע שקט יותר, גם אם הכתובת נראית קרובה. לכן מומלץ לסנן לפי מספרי בתים ולא להסתפק בשם הרחוב.

שאלות ותשובות

? מאיפה אפשר לקבל נתוני אמת על מחירי עסקאות ברחוב מסוים?

המדריך מפנה למאגר הממשלתי שמבוסס על הדיווחים לרשות המסים. מוכרי הדירות מחויבים לדווח על העסקאות, ולכן אלה מחירים ששולמו בפועל ולא מחירים מבוקשים במודעות.

? למה מעט עסקאות ברחוב לא מספיקות כדי לתמחר דירה?

ברחוב או בבניין מסוים יש לרוב מעט עסקאות בכל שנה, וכל אחת מושפעת מקומה, מצב, חזית או עורף ועוד. לכן כדאי להרחיב את הבדיקה לרחובות סמוכים ולתקופה ארוכה יותר, ולבצע התאמות לנכס שבודקים.

? איך מתאימים מחיר עסקה דומה לדירה שצריכה שיפוץ?

לוקחים את מחיר הדירות הדומות שנמכרו ומפחיתים ממנו את עלות השיפוץ הצפויה. גם קומה גבוהה, נוף או מרפסת מצדיקים התאמה כלפי מעלה, ולכן כל השוואה דורשת שיקול דעת.

? למה הנתונים של הדיווחים מתעדכנים באיחור?

עסקאות מדווחות לרשות המסים זמן מה אחרי החתימה, ולכן העסקאות האחרונות במאגר משקפות מצב של כמה שבועות לפני כן. בשוק שמשתנה מהר כדאי לזכור את הפער הזה.

? מה היתרון של דירה שנמכרה פעמיים לאורך השנים?

כשאותה דירה נמכרה פעמיים, אפשר לראות את השינוי במחיר שלה בלי השפעה של הבדלים בגודל, בקומה או במיקום. זה איתות טוב לגבי מגמת המחירים באזור, גם אם מדובר במדגם קטן.

? מה ההבדל בין מדד מחירי הדירות לבין בדיקה ברמת הרחוב?

מדד מחירי הדירות של הלמ"ס מודד את השינוי בכל הארץ ובאזורים גדולים, כמו מחוז תל אביב. הוא לא מספר מה קרה ברחוב או בשכונה מסוימים, ולכן בדיקת עסקאות ברמת הרחוב משלימה אותו.

הערכה עצמית כזו אינה מחליפה שמאות, אבל היא נותנת לקונה או למוכר נקודת פתיחה מבוססת למשא ומתן, ומונעת הצעה שרחוקה מאוד מהשוק.

דוגמה: נניח שנמצאו חמש עסקאות בשנה האחרונה בקטע מסוים: ארבע דירות של שלושה חדרים במחירים של 2.6 עד 2.9 מיליון שקל, ודירה אחת שנמכרה ב-1.9 מיליון שקל כי הייתה זקוקה לשיפוץ מלא. הוצאת העסקה החריגה מהחישוב משנה את הממוצע בכמה מאות אלפי שקלים.

כמה עסקאות צריך כדי לקבל תמונה סבירה?

אין מספר קבוע, אבל ככל שיש יותר עסקאות דומות מהתקופה האחרונה, ההערכה אמינה יותר. כשיש מעט עסקאות, כדאי להרחיב את החיפוש לרחובות סמוכים.

האם מחיר המודעה מייצג את השוק?

מחיר מבוקש הוא נקודת פתיחה למשא ומתן. העסקאות שנסגרו בפועל משקפות טוב יותר את מה שהקונים מוכנים לשלם.

מה עושים בפועל

  1. לשלוף עסקאות מהתקופה האחרונה בקטע הרלוונטי
  2. לסנן עסקאות חריגות או חלקיות
  3. להשוות לפי מחיר למטר ולא לפי מחיר כולל
  4. להתאים לפי קומה, מצב וכיווני אוויר
  5. להיעזר בשמאי לפני חתימה

להרחבה באתר: מחירי הדירות – לאן?

 

ריבית המשכנתא באוגוסט רשמה יציבות  בהמשך לירידה בחודשים האחרונים – כך עולה מנתוני בנק ישראל. מדובר על עצירה במגמת העלייה של השנתיים האחרונות שבהן עלתה הריבית ב-2%. השאלה מה יקרה בהמשך – מצד אחד, העצירה בריבית עשויה להיות תוצאה של ירידה בביקושים לדירות שנוצרה בעקבות ישיבה על הגדר של רוכשים רבים. אלו מחכים לראות את ההתפתחות של תוכנית מחיר למשתכן שלאחרונה הורחבה – בימים אלו מודיעים ל-15 אלף זכאים על זכייתם ובקרוב תושק תוכנית נוספת ל-15 אלף דירות נוספות. המהלך הזה מוציא מהשוק כמה רבבות טובות של רוכשים פוטנציאליים.

אז מה יהיה בהמשך? שוק הדירות הוא שוק שיש בו ביקושים קשיחים, והיצע שעדיין לא עונה על הביקוש. אז עכשיו יש עצירה בביקושים אלא שבהתאמה הקבלנים בונים פחות. החשש שהפער בין הביקוש להיצע יימשך, שהביקוש יהיה עדיין גבוה מההיצע, ואז המילכוד של עודף ביקוש שמביא לעליית מחיירם יישאר, כשבמקביל הביקוש הזה עשוי להעלות את ריבית המשכנתא.

מעבר לכך,  חשוב להדגיש כי העלייה בריבית המשכנתא בשנתיים החולפות מנותקת מריבית בנק ישראל האפסית (0.1%). ומכאן שכאשר ריבית בנק ישראל תעלה (צפוי במהלך 2018), ריבית המשכנתא צפויה להיות מושפעת בהתאמה.

הרחבה: ריבית המשכנתא לאן?

הריבית הצמודה הממוצעת – 3.71%

ריבית המשכנתא הצמודה הממוצעת לחודש אוגוסט ( (נלקחה ביולי ולביצוע עד 11 באוגוסט )  עלתה מעט ל-3.71% לעומת 3.69% בחודש יולי ולעומת 3.74% בחודש יוני – כך עולה מנתוני בנק ישראל. הירידה בחודשיים האחרונים מיוחסת כאמור לירידה בהיקף העסקאות בשוק הדירות, וזאת בעיקר בשל המתנה של רוכשים פוטנציאליים שמחכים לתורם לרכוש דירה במסגרת מחיר למשתכן.

להלן טבלאות המרכזת את ריבית המשכנתא הצמודה למדד לטווחים שונים בשנתיים האחרונות:

תקופה לפרעון מעל 25 מעל 20 ועד 25 מעל 15 ועד 20 מעל 10 ועד 15 מעל 5 ועד 10 עד 5 שנים ממוצע
תוקף המשכנתא שנה   שנים   שנים  שנים שנים
אוג-2017 4.16 4.16 4.03 3.51 3.03 3.59 3.71
יול-2017 4.16 4.12 3.97 3.51 2.99 3.56 3.69
יונ-2017 4.21 4.22 4.06 3.51 3.24 3.59 3.74
מאי-2017 4.31 4.35 4.14 3.57 3.34 3.73 3.87
אפר-2017 4.31 4.34 4.25 3.75 3.32 3.72 3.88
מרץ-2017 4.34 4.23 4.19 3.73 3.49 3.82 3.93
פבר-2017 4.30 4.19 4.14 3.66 3.36 3.72 3.85
ינו-2017 4.27 4.13 4.11 3.62 3.36 3.71 3.84
דצמ-2016 4.17 3.99 3.96 3.66 3.27 3.58 3.73
נוב-2016 4.19 4.02 3.93 3.35 3.11 3.55 3.67
אוק-2016 4.03 3.90 3.81 3.41 3.20 3.36 3.53
ספט-2016 3.84 3.76 3.63 3.26 2.92 3.11 3.30
אוג-2016 3.76 3.66 3.54 3.17 2.78 3.00 3.19
יול-2016 3.58 3.45 3.32 3.00 2.83 2.86 3.04
יונ-2016 3.50 3.48 3.26 3.00 2.73 2.73 2.93
מאי-2016 3.51 3.41 3.38 2.97 2.79 2.77 2.97
אפר-2016 3.42 3.42 3.35 3.14 2.75 2.82 3.01
מרץ-2016 3.39 3.42 3.28 3.06 2.80 2.89 3.06
פבר-2016 3.22 3.15 3.18 2.73 2.49 2.69 2.85
ינו-2016 3.09 3.05 2.93 2.66 2.33 2.48 2.66
דצמ-2015 3.05 3.01 2.90 2.55 2.22 2.38 2.58
נוב-2015 3.06 3.00 2.85 2.54 2.16 2.42 2.58
אוק-2015 2.95 2.90 2.75 2.38 2.01 2.31 2.47
ספט-2015 2.90 2.92 2.65 2.29 1.87 2.21 2.37
אוג-2015 2.77 2.73 2.55 2.16 1.77 2.05 2.21
יול-2015 2.59 2.55 2.29 2.01 1.69 1.90 2.05
יונ-2015 2.57 2.45 2.26 2.00 1.77 1.75 1.96

ריבית שקלית מעל 25 שנה – 5.1%

ריבית המשכנתא השקלית ירדה באוגוסט ל-3.09% לעומת 3.17% בחודש שעבר ו-3.23% בחודש יוני.  בטבלה ניתן לראות את כל הריביות השקליות לתקופות פירעון שונות:

תוקף הריבית החל מ- מעל 25 מעל 20 ועד 25 מעל 15 ועד 20 מעל 10 ועד 15 מעל 5 ועד 10 מעל 1 ועד 5 עד שנה ממוצע
שנה   שנים   שנים  שנים שנים שנים
אוג-2017 5.09 4.74 4.44 3.87 3.38 4.04 1.84 3.09
יול-2017 5.10 4.83 4.50 3.94 3.54 4.12 1.81 3.17
יונ-2017 5.06 4.90 4.53 4.00 3.61 4.18 1.83 3.23
מאי-2017 5.16 4.94 4.63 4.16 3.66 4.24 1.91 3.29
אפר-2017 5.19 5.00 4.67 4.26 3.79 4.29 1.83 3.32
מרץ-2017 5.22 5.01 4.69 4.25 3.81 4.31 1.89 3.36
פבר-2017 5.14 5.01 4.71 4.25 3.75 4.27 1.81 3.33
ינו-2017 5.15 4.91 4.66 4.21 3.77 4.29 1.69 3.37
דצמ-2016 4.95 4.78 4.48 4.06 3.65 4.05 1.70 3.28
נוב-2016 4.91 4.66 4.42 3.98 3.60 3.92 1.66 3.19
אוק-2016 4.76 4.59 4.31 3.91 3.54 3.83 1.58 3.13
ספט-2016 4.61 4.43 4.16 3.71 3.34 3.65 1.45 2.94
אוג-2016 4.50 4.35 4.11 3.69 3.25 3.51 1.43 2.89
יול-2016 4.35 4.17 3.97 3.52 3.13 3.41 1.37 2.78
יונ-2016 4.25 4.11 3.90 3.52 3.06 3.30 1.39 2.75
מאי-2016 4.23 4.07 3.86 3.48 3.00 3.28 1.38 2.75
אפר-2016 4.10 3.97 3.78 3.39 2.99 3.17 1.37 2.68
מרץ-2016 4.10 3.97 3.80 3.43 3.01 3.13 1.42 2.64
פבר-2016 4.16 4.04 3.81 3.39 2.94 3.18 1.34 2.60
ינו-2016 4.15 4.01 3.77 3.34 2.83 3.12 1.32 2.54
דצמ-2015 4.12 3.97 3.70 3.26 2.76 3.02 1.27 2.48
נוב-2015 4.18 4.02 3.81 3.33 2.84 3.01 1.27 2.46
אוק-2015 4.18 4.01 3.82 3.32 2.83 3.11 1.25 2.50
ספט-2015 4.18 4.02 3.82 3.33 2.81 3.01 1.20 2.46
אוג-2015 4.08 3.90 3.66 3.20 2.74 2.95 1.15 2.43
יול-2015 3.79 3.56 3.33 2.87 2.43 2.74 1.15 2.33
יונ-2015 3.55 3.36 3.08 2.68 2.30 2.56 1.14 2.22

 הריבית השקלית הממוצעת שמפרסם בנק ישראל היא ממוצע של ההלוואות שניתנו בריבית שקלית משתנה ובריבית קבועה. בפועל, לא באמת ניתן להשוות בין שני סוגי הריביות האלו – הריבית הקבועה יותר בטוחה לאורך זמן, אך מראש היא יקרה יותר; בעוד הריבית המשתנה אמנם יותר נמוכה, אך היא יותר מסוכנת כי קיימת חשיפה לעלייה בריבית.

הסיכון שבהלוואת גישור

משפרי דיור מתלבטים הרבה פעמים בשאלה – מה לעשות קודם? – לרכוש דירה ואז למכור את הדירה שבה מתגוררים כעת, או למכור ואז לקנות? זו שאלה קריטית, עם שיקולים מכיוונים שונים, אבל אם רוכשים דירה ועדיין לא מוכרים את הדירה הקודמת, נוצר במקרים רבים מצב שאין לרוכשים את מלוא הכסף לשלם על הדירה. הם לרוב מסתמכים על התמורה ממכירת הדירה, ואם זאת עדיין לא נמכרה, והם צריכים לשלם, אז רבים מהם לוקחים – הלוואת גישור.

הלוואת גישור היא בהגדרה יקרה. אז קחו את זה במכלול השיקולים כאשר אתם מחליטים לקנות לפני שאתם מוכרים את הדירה הקיימת, וזה נהיה בחודשים האחרונים מוחשי יותר ומסוכן יותר.

בתקופה האחרונה, על רקע הירידה בהיקף מכירת הדירות, רבים יושבים על הגדר ולא ממהרים לקנות דירה, והירידה בביקוש גורמת לתהליך המכירה להתארך.  המצב הזה גורם למוכרים פוטנציאלים, לחכות עם המכירה. הם מעדיפים, במקרים רבים, שלא  להתפשר, ובינתיים הם לוקחים מהבנקים הלוואות גישור.

הלוואות הגישור האלו כאמור יקרות. הבנקים למשכנתאות נותנים הלוואות כאלו בריבית של כ-2%-3% צמודה למדד או בריבית לא צמודה של 5%-6%. כלומר, לוקח ההלוואה מסתכן מאוד – העלויות שלו גבוהות, ואף אחד כמובן לא מבטיח לו שהוא יקבל על מחיר הדירה שלו (הדירה הקודמת) את הערך  שהוא מצפה לקבל. זה מסוכן בריבוע כי הוא עשוי לקבל ולהתפשר לבסוף על מחיר שהוא מתחת להצעות הנוכחיות, ואז ההפסד כפול – גם על הלוואת הגישור וגם בגלל ירידת המחירים.

הלוואות גישור – זה מסוכן

ריבית משכנתא והקשר למדד תשומות הבנייה 

ריבית המשכנתא וליתר דיוק השינוי בריבית המשכנתא משפיעים על עיתוי התשלומים לקבלן (באם רוכשים דירה מקבלן). רוכשי דירות חדשות משלמים את התשלומים לקבלן  עם הצמדה למדד תשומות הבנייה. מדד תשומות הבנייה עלה בשנים האחרונות יותר ממדד המחירים לצרכן – זה לא מחייב שכך יהיה גם בהמשך, אבל אם אתם מעריכים שזה מה שיקרה גם בהמשך, כדאי לכם לנסות ולהתמקח  עם הקבלן, במקרים מסוימים זה עוזר וההצמדה מתחלפת למדד המחירים לצרכן.

ואם אתם (כמו הרוב) משלמים בהצמדה למדד תשומות הבנייה, כדאי לנסות ולמזער את ההצמדה בדרך הבאה – אם תקחו משכנתא מוקדם ותשלמו לקבלן את התשלומים מוקדם אתם תחסכו את מדד תשומות הבנייה. מצד שני אתם תשלמו את ריבית המשכנתא – ולכן, אם אתם צופים שמדד תשומות הבנייה יהיה גבוה מריבית המשכנתא, אז כלכלית עדיף לכם לשלם מוקדם.

כאן, תמצאו מידע על ריביות המשכנתא וכאן תמצאו מידע על מדד תשומות הבנייה לרבות תחזית.

וכאן מידע ונתונים על הריבית באתר בנק ישראל

תכנים נוספים מאתר הון:

רוכשים דירה? כך תחשבו את מס הרכישה

מחירי הדירות בתל-אביב – נתונים מעודכנים

מה עדיף – ריבית קבועה לא צמודה (קל"צ) או קבועה צמודה ?

מחשבון מס רכישה

חברות פרויקטים – מה הבעיה בדוחות של חברות פרויקטים? איך אפשר לבדוק שהדוחות תקינים ואיכותיים? מה זה סעיף הכנסות לקבל? ואיך זה שהמנהלים שולטים בדוחות הכספיים? 

תהליך המכירה בפועל, מתורגם בסופו של דבר למכירה בדוחות הכספיים, אבל המציאות עולה על כל האפשרויות שדמיינו האחראים על התקנות וכללי החשבונאות, וכך עולות שאלות לא פשוטות בנוגע לרישום מכירה/ הכנסה, כלומר – מתי בעצם מכירים במכירה של מוצר? האם כשטבע מוכרת אך יש זכות החזרה או זכות לקבל זיכוי (באם המחיר ירד) זו מכירה? האם שצ'ק פוינט מספקת מוצר עם גרסאות עתידיות – זו מכירה? האם שאזורים מוכרת לכם דירה על הנייר – זו מכירה בספרים?

הכיוון הכללי של התקנות הוא להכיר במכירה בספרים באם מתקיימים שני תנאים עיקריים – שיש סבירות גבוה שהתמורה בגין המוצר תשולם לחברה; ושהמוצר עבר לידיים של הקונה וזה מרוצה מהמוצר. עם זאת, במכירה של מוצרים שנוצרים על פני זמן – פרויקטים, דירות ועוד, הרישום של המכירה נעשה לפי שיעור הביצוע. זה אמנם הגיוני מאוד – אחרת יכירו בהכנסות רק בסוף הפרויקט (לפעמים שנים אחרי שהפרויקט התחיל) אבל זה משאיר בידי החברה הרבה כוח לשלוט במספרים בדוחות.

איך מכירים בהכנסות

זה עובד כך – נניח שאנחנו מנהלים של חברת תשתיות שזכתה בביצוע פרויקט סלילת כביש בהיקף של 1 מיליארד שקל. נניח שזמן הביצוע הצפוי הוא שנתיים, כלומר החברה אמורה בהתאם לשיעור העבודה בפועל, להכיר במשך השנתיים האלו בהכנסות שוטפות, ובמהלך השנתיים היא תכיר בסכום מצטבר של 2 מיליארד שקל.

מצד אחד, אין כמובן היגיון בלדחות את כל  ההכנסות לסוף התקופה (לסוף השנתיים) כי החברה כבר עובדת על הפרויקט ואמורה בהתאמה להניב ממנו הכנסות ורווחים. אך מצד שני ברגע שמסתמכים על אחוזי ביצוע הנדסיים או אחרים, הרי שיש תיאורטית מקום לתמרון של הנהלת החברה.

נניח לדוגמה שהנהלת החברה רוצה להציג תוצאות טובות יותר בתקופה מסוימת. היא יכולה להקצות יותר משאבים לפרויקט האמור ואז בהתאמה שיעור הביצוע בו יעלה. ברגע ששיעור הביצוע עולה, אז ההכנסות והרווחים מהפרויקט הזה יעלו. בשורה התחתונה של "הביצוע העודף" בפרויקט, ההכנסות גדלו והרווח גדל, וזה בדיוק מה שהנהלת החברה רצתה. זה כמובן נהדר להרוויח יותר, אבל כשהנהלת החברה קובעת כמה, זה עלול ליצור בעיית אמינות של הדוחות בכלל ושל הרווחים בפרט.

הבעיה הזו היא לא רק בניפוח של ההכנסות והרווחים בתקופה מסוימת. החברה תטען בהקשר זה שהיא פעלה בפרויקט הזה מסיבות אסטרטגיות, מסיבות תפעוליות (התפנה כח אדם אז הקצו אותו לפרויקט האמור) ועוד, אבל הביצוע העודף בתקופה האמורה, משאיר חלל בתקופה הבאה.

בהמשך לדוגמה של הפרויקט בסך 1 מיליארד שקל (למשך שנתיים) , נניח שמלכתחילה החברה תכננה לפעול בו בצורה ליניארית, כלומר ביצוע שווה (פחות או יותר) בכל הרבעונים – סדר גודל של 125 מיליון שקל ברבעון. נניח שבשנה הראשונה החברה אכן פעלה כך ובסה"כ רשמה הכנסות של 500 מיליון שקל, ונניח שברבעון הראשון של השנה השנייה היא גם פעלה באופן ליניארי – 125 מיליון שקל. ברבעון השני היא סיימה את הפרויקט   והכירה בהכנסה של 375 מיליון שקל. היא בפועל סיימה את הפרויקט חצי שנה מוקדם יותר, ואם אין עם כך בעיה בחוזה המקורי, אז זה כמובן אפשרי. אגב, זה עדיין לא אומר כלום לגבי התשלום מהלקוח/ מזמין העבודה. יכול להיות שהוא משלם אחרי בדיקה שלו ובהתאם לאחוזי הביצוע, אבל בהחלט יכול להיות שהוא משלם על פי תאריכים שנקבעו מראש (תחת תנאים מסוימים). כלומר ייתכן (מאוד) שהחברה סיימה את הפרויקט, אבל עדיין לא קיבלה את הכסף.  בדוח תזרים לא יירשם התזרים, אבל בדוח רווח והפסד תירשם הכנסה של 375 מיליון שקל (ובמקביל יירשם הרווח משיעור הביצוע ברבעון).

ההכנסות ברבעון (והרווחים) יהיו מעל התחזית, אך, ברבעונים הבאים לא יהיו הכנסות מהפרויקט, למרות שבכוונה המקורית של החברה היו אמורות להיות הכנסות ליניאריות בסך של 125 מיליון שקל ברבעון. יש בעצם "חור" של שני רבעונים (הכנסות שלך 125 מיליון בשני רבעונים), וכאן הבעיה – החברה בעצם הקטינה במהלך הזה, את ההכנסות העתידיות שלה. לתמרון הזה של ההנהלה יש מחיר בעתיד. אז אולי, כדי "להסתדר" ברבעונים הבאים היא תעשה זאת שוב (בפרויקטים אחרים), רק שכך החור רק ילך ויגדל; ואולי היא תקבל פרויקטים חדשים ואז היא סותמת את "החור" והכל (לכאורה) בסדר.

מנפחים הכנסות – איך מגלים את זה? 

המהלכים האלו קשים להבנה מתוך הדוחות הכספיים, אם כי יש להם טביעות אצבעות. ראשית – התזרים. תזרים המזומנים מפעילות שוטפת לא כפוף להנהלת החברה. החברה דרך עבודה מוגברת בפרויקט משפרת את הרווח, אבל לא בהכרח את התזרים, כך שאם נוצר ברבעון מסוים בחברות כאלו, פער בין הרווח לתזרים שנובע מכך שהלקוחות פשוט לא שילמו, זו עשויה להיות אינדיקציה למהלך כזה. זה לא בהכרח, כמובן. אם החברה נתנה ללקוחות יותר אשראי, אם יש לקוחות שלא משלמים בזמן, אז בהתאמה זה משפיע באופן דומה על התזרים – הוא חלש יותר מהדוח רווח והפסד, ועדיין – ברגע שיש תזרים חלש מהרווח, רצוי לנסות ולבחון אם זה קשור לביצוע שבשליטת ההנהלה.

אינדיקציה נוספת שמתחברת לתזרים, נמצאת בסעיף הלקוחות. ברגע שעושים את העבודה אבל לא מקבלים כסף, יתרת הלקוחות גדלה. החברות מפרטות את יתרת הלקוחות (במסגרת ביאור בדוחות השנתיים) ומציגות אם מדובר בהכנסות לקבל(Unbilled receivables – לקוחות שלא חויבו). הסעיף הזה הוא בעצם אותם הכנסות שהחברה רשמה בדוחות שלה, אבל עדיין לא חייבה / עדיין לא קיבלה אישור/ עדיין לא קיבלה תשלום, בגין ההכנסות האלו. המשמעות היא שככל שהסעיף הזה גדל כך, האיכות של הלקוחות יורדת – אחרי הכל, אולי יהיו לקוחות שלא יהיו מרוצים מהעבודה? אולי יהיו תיקונים/ השלמות שיגרמו להוצאות נוספות, וזה עוד בלי קשר לבעיה הבסיסית – אולי מדובר בהקדמת הכנסה דרך ביצוע מוגבר?

ולכן, חשוב לעקוב אחרי הסעיף הזה, לבחון את המגמה שלו ברבעונים האחרונים, ולבחון את היקפו ביחס לסעיף הלקוחות הכולל וסעיף ההכנסות בתקופה. להבין עד כמה הוא משמעותי, ומתי בעצם הוא נוצר. אם מדובר בסעיף מהותי שהולך וגדל, אז נורות האזהרה מהבהבות בעוצה.

הוט דיווחה על שיפור ברווח, אבל, זה לא באמת- איך זה שהוצאות הפחת משתנות? למה הרווח של הוט גדל? והאם זה מלמד על שיפור תפעולי אמיתי?

התוצאות הכספיות של הוט היו טובות ביחס לתקופה המקבילה אשתקד – הרווח ברבעון השני של השנה הסתכם ב-59 מיליון שקל לעומת 18 מיליון שקל בתקופה המקבילה בשנה שעברה, וההכנסות עלו ל-1.05 מיליארד שקל לעומת 1.10 מיליארד שקל.

השיפור בולט עוד יותר בראייה חצי שנתית – הרווח במחצית הראשונה הסתכם ב-94 מיליון שקל על הכנסות של 2.09 מיליארד שקל, לעומת הפסד של 8 מיליון שקל, על הכנסות של 2 מיליארד שקל. השיפור ברווח לא מגיע משורת ההכנסות – הגידול בהכנסות נמוך מהגידול ברווח, ומעבר לכך – לא כל הגידול בהכנסות מחלחל לשורה התחתונה, בדרך יש הוצאות רבות שמשאירות תרומה יחסית קטנה.

ואם השיפור בשורה התחתונה לא מיוחס לגידול בהכנסות, הוא מיוחס לקיטון בהוצאות. ואכן, לצד גידול בהוצאות התפעול השוטפות, מדווחת הוט על ירידה דרמטית בהוצאות הפחת – במחצית הראשונה הסתכמו הוצאות אלו ב-586 מיליון שקל, לעומת 666 מיליון שקל בתקופה המקבילה. ירידה של 80 מיליון שקל בהוצאות, זו בהחלט ירידה שמסבירה את עיקר השינוי בשורה התחתונה.  התמונה דומה גם בהיבט רבעוני – ברבעון השני ירדו הוצאות הפחת ב-36 מיליון שקל בשעה שהרווח עלה ב-41 מיליון שקל ל-59 מיליון – כלומר הירידה בפחת, מבטאת חלק גדול מהשיפור ברווח (ואגב, לא כל הירידה בפחת מחלחלת לרווח – שכן יש מיסים).

ואז עולה השאלה החשובה – למה הוצאות הפחת ירדו? ובהוט מסבירים בדוח הדירקטוריון – "הירידה בהוצאות הפחת בתקופה וברבעון ביחס לאשתקד נובעת בעיקר ממגזר הסלולר אשר כלל בתקופה המקבילה אשתקד הוצאות האצת פחת בגין פירוק אתרי תשתית תקשורת עקב מעבר להסכם שיתוף הרשתות עם פרטנר".

ובכן, מה שמסבירה הנהלת הוט שהחריג הוא לא הרבעון השני והמחצית הראשונה של השנה אלא התקופה המקבילה אשתקד. התוצאות עכשיו הם הנכונות, ואז (שנה שעברה) הן היו מוטות כלפי מטה. הן היו מוטות בגלל שהיה פחת מואץ על התשתיות של הוט (בעיקר הוט מובייל), ומבלי להיכנס לעומקו של שיתוף הרשתות עם פרטנר, הרי שברגע שנקבע כי יש שת"פ ומשלב מסוים אין  צורך בתשתית (או מדויק יותר – יש צורך חלקי) אזי אורך החיים של הרכוש/ התשתיות מתקצר, וכשזה קורה, הפחת עליהם בהתאמה גדל – זה עובד כך: נניח שלהוט יש השקעה בתשתית של טלפוניה סלולארית בסכום של 1 מיליארד שקל ונניח שהיא מעריכה שהתשתית הזו תשמש אותה ל-10 שנים, אז בדיוק כפי שמפחיתים רכוש קבוע מכל סוג, מפחיתים את התשתיות על פני 10 שנים – 100 מיליון שקל בשנה.

נניח שאחרי 5 שנים בודקים את  הציוד ומגלים שהוא יהיה תקף רק לעוד שנתיים (ולא עוד חמש שנים), אזי היתרה של הרכוש אחרי 5 שנים (עברה חצי תקופה ולכן הערך בספרים יהיה מחצית – 500 מיליון שקל) יופחת על פני שנתיים. המשמעות היא שהפחת יקפוץ ל-250 מיליון קל בשנה מפני שאורך החיים יתקצר. זה קורה גם הפוך. ברגע שאורך החיים עולה, וזה יכול להיקבע בהמשך לבדיקה הנדסית, אזי ערך הנכס בספרים מופחת על פני יותר שנים, הפחת בהתאמה יורד.

וכמו שאורך החיים של הנכס/ תשתית מתקצר בגלל בדיקה הנדסית הוא גם יכול להתקצר מסיבות רגולטרויות, עסקיות ועוד. כאן, במקרה של הוט, הוא השתנה בגלל ששיתוף הפעולה עם פרטנר הפך את הציוד/ תשתיות לפחות נחוצות, ואז היה צורך להפחית את התשתית בקצב מהיר יותר – זה גרם לגידול בהוצאות ורווח נמוך יותר. עכשיו כשאין את הפחת המואץ הזה, הרווחים של הוט עולים.

הוצאות הפחת – הוצאות שלא במזומן

הוצאות הפחת הן הוצאות שאינן במזומן. הפחת מיוחס לנכס שנרכש או הוקם לפני תקופה, יש לו עלות והוא אמור לשרת את החברה (בייצור הכנסה) על פני תקופה. אבל ההשקעה הכספית בנכס,  לרוב נעשית בתחילת הדרך – עם הקמת הנכס או רכישתו. ולכן, בשלב ההפחתה של הנכס, אין תשלום לבעל הנכס/ למקימי הנכס, זה כבר הרי שולם.

ומכאן, שפחת זו הוצאה חשבונאית (שמופיעה בדוח רווח והפסד) אבל אין לה משמעות תזרימית, היא לא מבטאת יציאה של כספים. ואם כך – אז למה להתייחס לשורה התחתונה בדוח רווח והפסד כבסיס לקבלת החלטת השקעה , כבסיס להערכת שווי, אולי בכלל התזרים הוא הדוח החשוב. אז רבים אמנם  "מאמינים" בדוח תזרים המזומנים יותר מאשר בדוח רווח והפסד. זה דוח שקשה יותר לתמרן בו, זה דוח שמציג ת'כלס את המזומנים נטו שנכנסו (או יצאו) מהקופה. בדוח הזה יש את שורת התזרים מפעילות שוטפת והיא אמורה לייצג כמה מזומנם מייצר העסק מליבת הפעילות שלו.

אבל, זה לא כל כך פשוט – דוח תזרים מזומנים מפעילות שוטפת לא מתייחס לפחת (הוצאה שלא במזומן), אבל הפחת הזה מקורו בהשקעה בתחילת הדרך שנעשתה במזומן. דוח תזרים מפעילות שוטפת מתעלם באופן מוחלט מהעניין הזה – אין הוצאות פחת ואין השקעות ברכוש וציוד, למרות שכן יש בסיכום כולל השקעה של מזומנים.

זו הסיבה שנוצר מושג נוסף (וטוב יותר) – תזרים מזומנים חופשי. תזרים שמבטא את המזומנים שהחברה באמת יכולה להשתמש בהם. התזרים הזה מורכב מתזרים המזומנים מפעילות שוטפת, אבל מנכה את ההשקעות ברכוש קבע וציוד – כך בעצם מקבלים תזרים שנוצר מפעילות בהינתן הצורך של החברה בהשקעות.

יחס פיננסי נוסף ומקובל הוא EBITDA – הרווח לפני פחת הפחתות, הוצאות מימון, ומיסים. היחס הזה רחוק מלהיות מושלם, הוא פגום לעומת תזרים המזומנים החופשי, אבל הוא פופולארי והוא דרך נוחה להשוות את הרווחים מפעילות של חברות (בלי להיכנס למבנה ההון שלה, מבנה המימון והמיסים). כלומר, אם רוצים להשוות חברות תפעוליות באותו התחום ברמה התפעולית, אז בזכות העובדה שבנתון הזה לא מתבטאים המיסים והמימון (שקשורים למבנה הון, ושיעור המס הספציפי של כל חברה)   הוא "עושה את העבודה".

היחס הזה לא רגיש לפחת, ולכן אם נשווה אותו בחברת הוט לתקופה המקבילה נראה שברבעון השני (למרות הגידול ברווח) הוא ללא שינוי – 430 מיליון שקל; ובחצי השנה הראשונה הוא הסתכם ב-847 מיליון שקל לעומת 840 מיליון שקל – והיציבות הזו (יציבות פלוס) הרי יותר נכונה מאשר השיפור הדרמטי ברווח.

אנחנו יודעים שאתם רוצים לחסוך, גם בעמלות – אז ככה תחסכו בעמלות ניירות ערך!

חלק גדול מהרווחים של הבנקים מגיע מעמלות (סביב מחצית מהרווחים) וחלק גדול מהעמלות הוא מעמלות ניירות ערך (סביב מחצית). הרווח הזה של הבנקים הוא ההפסד שלכם – הציבור שפועל ומחזיק בניירות ערך. על רקע זה, הפיקוח על הבנקים מחייב לפרסם עמלות ניירות ערך. כעת המסלול החי להשוואה הוא קו המשווה של בנק ישראל, לא טבלת 2017 בכתבה. בנקאות פתוחה נותנת לראות תיק גם בבנק אחר לפני מעבר. אם תחזרו לעדכונים הקודמים שלנו (מדי חצי שנה) תראו שהירידה בעמלות היא מינורית, אם בכלל.

למידע על עמלות ניירות ערך אצל הברוקרים הפרטיים/ בתי השקעות

מתי משלמים בעצם עמלת ניירות ערך? ובכן, אתם, המשקיעים ומחזיקים בניירות ערך, משלמים על כל הוראה (קנייה ומכירה של מניות, אגרות חוב, קרנות נאמנות, קרנות סל; תעודות סל מתו ב-2018) הרבה כסף. 0.15% עד 0.4% בכתבה.3%-0.4% בכתבה —, לא שיעור 2026. העמלה הזו כונתה בעבר דמי שמירה וביטאה את שמירת ניירות הערך על ידי הבנק – מה הניירות יכולים לברוח? יכולים להיגנב? אז בגלל הביקורת הזו, פשוט החליפו את השם לדמי ניהול – כל ההוצאות שקשורות בניהול תיק ההשקעות שלכם (ללא קשר לעמלות רכישה ומכירה של ניירות ערך). האמת היא שעד עכשיו לא באמת ברור על מה משלמים את העמלה הזו, שאצל אנשים רבים היא משמעותית מאוד ועולה על עמלות הקנייה והמכירה.

דמי הניהול האלו הם לפי שיעור מתיק ההשקעות הכולל שלכם – כלומר, גם אם לא ביצעתם שום הוראה כל השנה, אבל יש לכם תיק השקעות, אפילו השקעה אחת, אתם משלמים דמי ניהול. זה לא צריך להיות כך – במיוחד שיש בתי השקעות (ברוקרים פרטיים) שאצלם אין את עמלת דמי הניהול (פשוט אפס), ואצלם אתם משלמים בממוצע 60%-70% פחות עמלות ניירות ערך מאשר בבנקים.

עוד בנושא: העברה בנקאית – כמה זמן זה לוקח, איך מקבלים העברה בנקאית מחו"ל ומה העמלות, טעות בהעברה בנקאית – איך מקבלים את הכסף חזרה, האם מחויבים להחזיר.

לדבר על הבנקים כמכלול זה לא הכי נכון – בנק ירושלים שקלט ברוקראז' של כלל פיננסיים. בנק אגוד מוזג למזרחי; ובנק יהב פוטר אתכם מדמי ניהול/ דמי שמירה. למעשה, בכל הבנקים יש אפשרות לקצץ בעמלות ניירות ערך, במיוחד כשאתם מצוידים בקו המשווה של בנק ישראל. הטבלה בהמשך היא מחצית 2017. הנתונים האלו התפרסמו אז והם מתייחסים לפעילות בשוק ההון המקומי. עם פרסום כל הנתונים של כל הבנקים נרחיב את הרשימה (לרבות נתונים על העמלות בניירות ערך זרים).

עמלה ממוצעת משמע שיש כמובן כאלו שהם בעמלות נמוכות יותר וכאלו שמשלמים עמלות גבוהות יותר. אז בשלב ראשון תראו איפה אתם ביחס לאחרים.

בטבלה המצורפת מפורטות העמלות (באחוזים) על הפעילות בשוק המקומי לפי גודל תיק ההשקעות. זה לא בהכרח הייחוס הנכון. יכול להיות לקוח קטן עם הרבה פעילות ועמלות נמוכות ומנגד לקוח גדול שלא עושה פעולות ולכן העמלות שלו גבוהות, ועדיין – הממוצע הזה טוב יותר מכלום (ועד שהפיקוח דרש פרסום לא היה מידע על העמלות האלו), ומעבר לכך – הממוצע, באם מדובר בהיקף גדול של לקוחות, בכל זאת מבטא את העמלות של האחרים ביחס אליכם.

מהנתונים על הבנקים הגדולים עולה כי ברוב המצבים (גודלי התיקים השונים) בנק הפועלים הוא היקר (מבין הארבעה), בעוד שבנק דיסקונט הוא הזול.

הדיווח של הבנקים הוא כמובן לא דיווח וולנטרי. הפיקוח על הבנקים חייב אותם לפני כשנתיים, לדווח על העמלות מדי חצי שנה. עם זאת, הנתונים האלו שמפורסמים באתרי הבנקים, קשים להבנה, ולא תמיד מפורסמים כמו שצריך.

כך או אחרת, אחרי שאתם מבינים את מצבכם ביחס לבנק שלכם, אתם צריכים, במידה והעמלות שלכם גבוהות, להתמקח על העמלות – אתם יכולים גם לקבל הצעה מבנקים אחרים, ולפי הטבלאות המצורפות (של הבנקים הגדולים) תראו איזה בנקים אטרקטיביים יותר. עם זאת, הבנקים הקטנים כאמור (שלא מופיעים ברשימה) עשויים להיות אטרקטיביים יותר (הנה ניתוח מלפני שנה וסביר שהוא לא רחוק מהאמת כיום).

סביר להניח שאם אתם חשובים לבנק העמלות ירדו ואפילו בשיעור משמעותי. אבל גם לבנקים יש גבול אדום שממנו הם מתקשים לרדת, ואז עולה השאלה – למה בכלל לפעול בניירות ערך דרך הבנקים? רוב האנשים עדיין מרגישים בטוח יותר בבנק מאשר בבית השקעות, אבל החשבון השקעות בבית ההשקעות מבוטח ובטוח כנראה כמו החשבון בבנק. ובכלל – יש בתי השקעות שגדולים יותר מבנקים. הגופים האלו (הגדולים מביניהם) כבר גורילות בפני עצמם, ומעבר לכך – אתם מקבלים מערכות תומכות ושירות צמוד. כל זה בעלויות נמוכות משמעותית מהבנקים.

עמלות קנייה ומכירה בניירות ערך (באחוזים)
היקף התיק בשקלים הפועלים לאומי מזרחי טפחות דיסקונט
עד 25 0.27 0.21 0.31 0.19
25-50 0.38 0.36 0.31 0.32
50-75 0.31 0.36 0.33 0.31
75-100 0.31 0.34 0.29 0.25
100-200 0.33 0.31 0.29 0.18
200-400 0.33 0.26 0.31 0.18
400-700 0.31 0.22 0.26 0.16
700-1,000 0.28 0.2 0.26 0.14
מעל 1,000 0.21 0.14 0.19 0.08
דמי הניהול ("שמירה") בפועל בממוצע (באחוזים)
עד 25 0.36 0.21 0.21 0.28
25-50 0.47 0.41 0.41 0.45
50-75 0.45 0.4 0.4 0.42
75-100 0.44 0.4 0.38 0.39
100-200 0.42 0.37 0.35 0.35
200-400 0.37 0.32 0.3 0.29
400-700 0.32 0.25 0.26 0.24
700-1,000 0.29 0.21 0.21 0.19
מעל 1,000 0.15 0.11 0.11 0.11

מה שמפתע בנתונים על העמלות הוא שהעמלות לא ירדו משמעותית מאז שהפיקוח על הבנקים דרש את פרסומם (לצורך הגברת התחרות). הבנקים מצליחים לשמר את העמלות הגבוהות גם כשהכל שקוף וידוע, וזו תעלומה, אבל ברור שלא ניתן להחזיק את העמלות האלו לאורך זמן. ובכלל – הבנקים חייבים להתעורר. כחלון דיבר אז על בנקים במתכונת ישנה. כעת הבנקים כאן, עם דיגיטל, בנקאות פתוחה ומעבר ב-7 ימי עסקים. הסניף כבר לא חובה – הבנקים במתכונת שאנחנו מכירים כיום ייעלמו. הסניפים – OUT, הדיגיטל – IN. הבנקאות הדיגיטלית של הבנקים הקיימים לצד חברות הטכנולוגיה הפיננסית יספקו לנו את רוב השירותים הבנקאיים ובעלות נמוכה יותר. פשוט, אין מקום לעמלות הגבוהות שאנו משלמים כיום.

למדריכים קשורים באתר הון:

עמלות ניירות ערך בברוקרים הפרטיים

מסחר בניירות ערך – כל השחקניות בשוק

איך מחשבים כמה העמלות עולות בתיק לאורך שנה

ההשוואה בין גופים צריכה להתבסס על דפוס הפעילות האישי. משקיע שמבצע פעולות מעטות בשנה מושפע בעיקר מדמי הניהול הקבועים, ומשקיע פעיל מושפע בעיקר מעמלת הקנייה והמכירה. אותו מסלול יכול להיות זול לאחד ויקר לאחר.

שאלות ותשובות

? מתי עמלה נמוכה פחות חשובה?

כשמשקיעים בסכומים קטנים מאוד, עמלה מינימלית יכולה להיות חשובה יותר מהאחוז. חשוב לבדוק את שני הנתונים.

? האם קרן מחקה חוסכת עמלות?

קרנות מחקות גובות דמי ניהול נמוכים, ולרוב אין דמי משמרת עליהן. זה יכול לחסוך לאורך זמן.

? מה עם עמלות בחו"ל?

מסחר בבורסות זרות כרוך לעיתים בעמלות שונות, כולל המרה. כדאי לבדוק את המחירון בנפרד.

? כמה אפשר לחסוך אצל ברוקר פרטי?

לפי המדריך, אצל חלק מהברוקרים אין דמי ניהול בכלל, ועמלות הקנייה והמכירה נמוכות משמעותית מאשר בבנקים. בתיק פעיל החיסכון מצטבר.

? למה ממוצע העמלות בפועל שימושי?

גם אם אינו מושלם, הוא מראה מה משלמים לקוחות אחרים בגודל תיק דומה. כך אפשר לדעת אם אתם משלמים יותר מהם.

כדאי לרשום את מספר הפעולות שבוצעו בשנה האחרונה, את הסכום הממוצע לפעולה ואת שווי התיק. עם שלושת הנתונים האלה אפשר להשוות כמה הצעות זו לזו ולראות את העלות השנתית בשקלים, ולא רק באחוזים שקשה לתרגם.

מומלץ לחזור על החישוב פעם בשנה, כי גם דפוס הפעילות משתנה וגם התעריפים של הגופים השונים מתעדכנים מעת לעת, ומסלול שהיה זול לפני שנתיים אינו בהכרח הזול גם היום.

דוגמה: נניח שתיק בשווי 150 אלף שקל, עם 20 פעולות בשנה של 7,500 שקל כל אחת. בעמלה של 0.2% לפעולה, העלות היא 300 שקל בשנה. אם נוסיפים דמי משמרת של 0.1% מהתיק, מצטרפים עוד 150 שקל. במסלול אחר בלי דמי משמרת ועם מינימום לפעולה, החשבון עשוי להשתנות.

האם מעבר בין גופים כרוך בעלות?

ייתכן שיהיו עלויות או זמני העברה, ולכן כדאי לברר מראש את תנאי ההעברה לפני שמחליטים.

האם אפשר לבקש הנחה בעמלות?

פנייה לבנק עם הצעה מתחרה כתובה היא דרך מקובלת לנסות לשפר את התנאים.

מה עושים בפועל

  1. לרכז את מספר הפעולות בשנה האחרונה
  2. לחשב את הסכום הממוצע לפעולה
  3. להשוות עלות שנתית בשקלים בין כמה גופים
  4. לבקש הצעה מתחרה בכתב
  5. לבדוק עלויות מעבר לפני ההחלטה

להרחבה באתר: האם הבנק שלכם עושק אתכם בעמלות ניירות ערך? ככה תוכלו לדעת!

רכשתם דירה (יד שנייה) והתגלו בה ליקויים – מה עושים? אז זהו – שצריך כבר בשלב שלפני החתימה לבדוק את הדירה ואפילו להזמין מומחה, אחרת במקרים רבים זה עלול להיות מאוחר מדי.

כשקונים דירה מקבלן אז יש לכם אחריות על ליקויים – הקבלן מחויב לתקן את כל הליקויים לשביעות רצון הרוכשים. הוא יכול אולי למתוח את זה קצת, לנסות לעגל פינות, לנסות להתחמק, אבל הרוכשים יכולים לדרוש ממנו לתקן והוא מחויב לכך. אבל, מה קורה כשקונים דירה יד שנייה ומתגלים בה ליקויים – מה אחראי אז?

מצד אחד – הרוכשים היו אמורים לבדוק את הדירה, ולהעריך את איכות הבנייה, ולאתר ליקויים ולבטא אותם במחיר. מצד שני, המוכר צריך לנהוג בתום לב ולא להסתיר מידע חיוני וחשוב מהמוכרים.

כשמוכר הדירה מסתיר ליקויים, הקונה יכול לתבוע פיצויים. אבל, ככל תביעה, לא ברור איך היא תסתיים ומי יזכה. הנה דוגמה מהזמן האחרון – זוג רכש דירה ברחוב הבשור בשוהם והתברר להם שהדירה עם ליקויים משמעותיים. הם תבעו את הבעלים הקודמים, והתביעה הגיעה לבית משפט השלום בתל אביב.

עסקת המכירה הושלמה ב-2012 וזה לאחר שהדירה הושכרה במשך שנה וחצי ונותרה ריקה לגמרי למשך שנה וחצי נוספות. אחרי הרכישה, הסתבר שיש ליקויים באיטום של הדירה, ליקויים שגרמו לרטיבות קשה במקומות שונים בדירה. הרוכשים תיקנו מכספם חלק מהליקויים בסך של 48 אלף שקל, והם טענו כי תיקון של יתרת הליקויים יעלה 131 אלף שקל. זאת ועוד – על פי הסכם המכר, טענו הרוכשים, יש לחייב את המוכרים גם בפיצוי בגין הפרת חוזה בסך 338 אלף שקל.

ומה טענו המוכרים? הם טענו שהם לא גרו בדירה, למעשה הם מעולם לא גרו בדירה. מעבר לכך, הם הסבירו שהם אפשרו לרוכשים לבדוק את מצבה של הדירה גם באמצעות מומחים. הם הוסיפו שהרוכשים טענו בפניהם וגיבו זאת בחוות דעת שיש בדירה ליקויים שעלות תיקונם 16 אלף שקל. המוכרים להיו מוכנים לשלם את הסכום הזה לרוכשים, אבל הרוכשים רצו לבצע את התיקונים בעצמם.

ורק לאחר מכן, טוענים המוכרים, הקונים פשוט התחרטו, חזרו בהם ממה שסוכם והעלו טענות חדשות על ליקויים נוספים משמעותיים שעלותם 179 אלף שקל.

בבית המשפט התברר כי הליקויים הנוספים התגלו לפני מספר שנים, והם טופלו על ידי המוכרים שהיו משוכנעים שאין כבר ליקויים. זאת הסיבה לטענתם שהם לא יידעו את הרוכשים, פשוט לא היה מה ליידע.

ומה קבע בית המשפט? ובכן, השופטת כרמלה האפט השתכנעה כי המוכרים אמינים – "מקובלת עלי עמדתם של המוכרים, שלפיה לא מצאו לנכון לפרט על ליקויים באיטום שנתגלו שנים קודם למכירת הדירה לתובעים, ושתוקנו על ידם זה מכבר ולא חזרו על עצמם".

חיזוק נוסף למוכרים הגיע דרך השוכר בדירה – במשך שנה וחצי כאמור הדירה היתה מושכרת, ובהמשך היא עמדה ריקה למשך שנה וחצי נוספים. שוכר הדירה אמר כי לאחר שתיקנו את הליקויים הוא לא נתקל בבעיית רטיבות בדירה בתקופה בה הוא גר בדירה.

העדויות האלו לצד העובדה שלרוכשים ניתנה אפשרות לבדוק את מצבה של הדירה לפני החתימה על הסכם המכר ואף אחריו והם לא עשו זאת ולא הביאו מומחה לדירה – עמדו לרעת הרוכשים.

השופטת קבעה כי המוכרים לא הפרו את הסכם המכר. ההצהרה שלהם שהדירה נמכרת למיטב ידיעתם במצב תקין, הינה אמינה. המוכרים, קבעה השופטת, לא ידעו על הליקויים, שנגרמו ככל הנראה כתוצאה מבלאי סביר לאור גילה של הדירה – 17 שנה.

המשמעות של פסק הדין הזה היא כי לא יהיה פשוט לקבל תביעה נגד בעלי דירה על פגמים בדירה שנמכרה. הסוגיה תלויה במספר רב של גורמים – האם המוכרים אמינים? האם המוכרים הציעו לקונים לבדוק את הדירה ולהביא מומחה? האם הדירה היתה ריקה לפני המכירה? האם היו ליקויים שתוקנו בעבר? והאם ליקויים נוכחיים גולו לקונים? אז חשוב לדעת – כשאתם רוכשים דירה יד שנייה, צריך לבדוק את הליקויים שלה, ועדיף להביא מומחה שיבדוק זאת – לא הכל אתם יכולים לגלות לבד.

רכישת דירה יד שנייהרכישת דירה מקבלן


איך מתעדים ליקוי שנתגלה אחרי הכניסה

ברגע שמתגלה ליקוי, חשוב לתעד אותו מיד: תמונות, תאריך, תיאור של מה שנראה ואם הליקוי מחמיר. תיעוד מוקדם עוזר להראות שהבעיה הייתה קיימת לפני הרכישה ולא נוצרה אחר כך, וזו לרוב שאלה מרכזית בסכסוך מול המוכר.

השלב הבא הוא חוות דעת של מהנדס או שמאי שמתמחה בליקויי בנייה. חוות הדעת מתארת את הליקוי, את הסיבה הסבירה לו ואת עלות התיקון. עם המסמך הזה אפשר לפנות למוכר בכתב ולנסות להגיע להסדר לפני שמגיעים לבית משפט.

שאלות ותשובות

? מה ההבדל בין ליקויים בדירה מקבלן לבין ליקויים בדירת יד שנייה?

בדירה מקבלן, הקבלן מחויב לתקן ליקויים בתקופת האחריות. בדירת יד שנייה אין אחריות כזו, והקונה אמור לבדוק את הדירה בעצמו לפני הקנייה ולהביא את הליקויים בחשבון במחיר.

? מתי אפשר לתבוע את המוכר על ליקויים?

לפי המדריך, כשהמוכר הסתיר ליקויים שידע עליהם ולא נהג בתום לב. עם זאת, תוצאת תביעה כזו אינה ודאית ותלויה בנסיבות.

? מה החליט בית המשפט במקרה שמתואר במדריך?

השופטת קבעה שהמוכרים לא הפרו את החוזה. לדבריה, הליקויים הקודמים תוקנו שנים לפני המכירה ולא חזרו, והליקויים החדשים נגרמו ככל הנראה מבלאי סביר לגיל הדירה.

? מה עמד לרעת הקונים בתביעה?

לפי המדריך, המוכרים אפשרו להם לבדוק את הדירה עם מומחה לפני החתימה ואף אחריה, והם לא עשו זאת. גם עדות השוכר הקודם, שלא נתקל ברטיבות, חיזקה את המוכרים.

? אילו שאלות בית המשפט בוחן בתביעה כזו?

לפי המדריך, אם המוכרים אמינים, אם אפשרו לקונים לבדוק את הדירה עם מומחה, אם הדירה עמדה ריקה לפני המכירה, אם היו ליקויים שתוקנו בעבר ואם הליקויים הנוכחיים הוסתרו.

כדאי לשמור גם את כל ההתכתבויות עם המוכר ועם המתווך מתקופת המשא ומתן, כי לעיתים יש בהן אמירות על מצב הדירה שיכולות לשמש ראיה. גם עדות של שכנים על תיקונים שבוצעו בעבר עשויה לעזור להבין את היסטוריית הבעיה.

דוגמה: נניח שחודשיים אחרי הכניסה מופיעה רטיבות בקיר משותף לחדר הרחצה. מהנדס מעריך שהתיקון יעלה 25 אלף שקל ושהבעיה נובעת מצנרת ישנה. אם הקירות נצבעו זמן קצר לפני המכירה, השאלה אם הליקוי הוסתר תעלה בפנייה למוכר.

האם כל ליקוי מצדיק תביעה?

לא. כדאי לשקול את עלות התיקון מול עלות ההליך המשפטי והסיכוי להוכיח שהמוכר ידע ולא גילה.

מה כדאי לעשות לפני רכישה הבאה?

להזמין בדק בית לפני החתימה ולשאול את המוכר בכתב על ליקויים ידועים.

מה עושים בפועל

  1. לצלם ולתעד את הליקוי עם תאריך
  2. להזמין חוות דעת מקצועית
  3. לשלוח פנייה כתובה למוכר
  4. לשקול גישור לפני הליך משפטי
  5. להיוועץ בעורך דין לגבי הסיכויים

להרחבה באתר: ליקויים ורטיבות בדירה חדשה – מה עושים

 

פועלים בשבילך?  לא בעמלות ניירות ערך

אחת לחצי שנה, מפרסמים הבנקים את עמלות ניירות הערך שהם גובים מהלקוחות. הם כמובן לא מתנדבים לפרסם את הנתון הזה, הם חויבו על ידי הפיקוח על הבנקים, ומזה שנתיים שהם מפרסמים.

העמלות האלו – עמלות קנייה ועמלות מכירת ניירות ערך, ניתנות בחיתוכים שונים – היקף תיק ניירות הערך וכן לפי מוקד הפעילות – פעילות בניירות ערך בארץ ופעילות בניירות ערך בחו"ל. כמו כן מספקים הבנקים את דמי השמירה/ דמי הניהול שהם גובים על ההשקעות (דמי ניהול שנתיים). מה זה דמי הניהול/ דמיח השמירה? שאלה טובה – פעם זה היה דמי השמירה כי כאילו שמרו על ניירות הערך, אבל זה רק בכאילו – איך בכלל שומרים על ניירות. אבל בבנקים הבינו שדמי שמירה זה קצת מגוחך והחליפו את השם לדמי ניהול – אבל מה בעצם מנהלים שם? לא ברור.

הנתונים מזעזעים – בחרנו לפתוח עם הבנק הגדול במערכת – בנק הפועלים, אחרי הכל – להיות ראשון זה מחייב! (בינתיים פרסמו פועלים, מזרחי טפחות   ודיסקונט בשבועות הקרובים יפרסמו כל הבנקים במערכת – מבטיחים לעדכן) – והנה עדכון על השוואת עמלות ניירות ערך בארץ בכל הבנקים הגדולים – פועלים, לאומי, מזרחי טפחות ודיסקונט

הנתונים  המתפרסמים הם ממוצע חשבוני פשוט – לדוגמה, העמלה הממוצעת בהיקף תיק של עד 25 אלף שקל היא 0.27% (בפעילות בארץ בבנק הפועלים) – זה אומר שיוסי משלם 0.3%, דני 0.4%, אבל חיים 0.1% כך שהממוצע הוא 0.27%. אבל – חיים פועל הרבה יותר ואם היו משקללים זאת (ממוצע משוקלל) לפי היקף פעילות העמלה הממוצעת היתה נמוכה יותר.

אבל מאחורי הטיעון הזה, מסתתרים המוני אנשים בעמלות מטורפות – גם ביחס לאלו שבבנק (שמקבלים עמלות נמוכות), ובעיקר ביחס לברוקרים הפרטיים/ בתי ההשקעות. היום אין הבדל גדול בין פעילות בניירות ערך בבנק לעומת בתי ההשקעות הגדולים – בעבר הבנק נחשב אמין, בטוח יותר, נוח יותר, היום זה אולי ההיפך. אמנם, הציבור עדיין חושש מלעזוב את הבנק, אחרי הכל בנק משדר ביטחון, אבל בתי ההשקעות הגדולים לא נופלים ברמת הביטחון והאימון מהבנקים, לרבות אבטחת המידע שבהם ולרבות הביטוח – הכסף שלכם (ותבדקו זאת) בטוח גם שם. מעבר לכך,  בבתי ההשקעות (לרבות – מיטב דש, אי.בי.אי, אקסלנס ועוד) אתם מקבלים מערכת מסחר, שירות מהיר מסביב לשעון; ומקצועיות שלא נמצאת בכל הבנקים ובכל הסניפים. את כל זה מקבלים בעמלות נמוכות ב-60%-80%  ואפילו יותר.

אז לכל הרוחות – למה לשלם לפועלים עמלות של 0.21% עד 038% על הוראה בשוק המקומי כאשר בבתי ההשקעות הפרטיים (ברוקרים פרטיים) זה במקרה המקסימלי 0.1%?

למה לשלם דמי ניהול/ דמי שמירה שנתיים  של 0.3% עד 0.47% מהיקף התיק כולו, כאשר בכל מקום נורמלי, ובטח בברוקרים הפרטיים זה פשוט…אפס!

ואל תחשבו לרגע שזה רק בנק הפועלים – כל הבנקים יקרים יחסים לבתי ההשקעות (מי יותר ומי פחות; למעט בנק ירושלים שיש לו פעילות ברוקראז')

(אנחנו נעדכן עם פרסום המידע של בנקים אחרים)

הנה טבלה שמבטאת כמה שפועלים לא בשבילכם, וכאן המדריך שלנו על הברוקרים הפרטיים (כל השחקנים, כל העמלות)

העמלות הממוצעות בניירות ערך בבורסה מקומית
היקף התיק באלפי שקלים עמלה באחוזים
עד 25 0.27
25-50 0.38
50-75 0.31
75-100 0.31
100-200 0.33
200-400 0.33
400-700 0.31
700-1,000 0.28
מעל 1,000 0.21
דמי הניהול בפועל בממוצע (באחוזים)
עד 25 0.36
25-50 0.47
50-75 0.45
75-100 0.44
100-200 0.42
200-400 0.37
400-700 0.32
700-1,000 0.29
מעל 1,000 0.15
 
עמלות ממוצעות בניירות ערך זרים
היקף התיק בשקלים
עד 25 0.36
25-50 0.46
50-75 0.47
75-100 0.41
100-200 0.41
200-400 0.38
400-700 0.43
700-1,000 0.46
מעל 1,000 0.25
דמי הניהול בפועל בממוצע (באחוזים)
עד 25 0.30
25-50 0.49
50-75 0.49
75-100 0.47
100-200 0.44
200-400 0.41
400-700 0.38
700-1,000 0.34
מעל 1,000 0.15

ההבדל בין שליטה לאחזקה בהון? חוסר המשמעות של ההון החשבונאי באינטרנט זהב; ואיך זה שמניית אינטרנט זהב היא בעצם אופציה ממונפת על בזק? 

בזק רועדת. אחרי שמניית החברה ידעה בעיקר כיוון אחד – למעלה, המגמה התהפכה ומניית החברה ירדה בחודשיים האחרונים בכ-20%. הטריגר לירידה הוא חקירת בעל השליטה – שאול אלוביץ' ומנהלי החברה בחשדות (חמורים) על עבירות של ממשל תאגידי, אבל המניה כנראה רק חיפשה טריגר לירידות.

נכון, כולם יגידו שמדובר בחברה נהדרת, אבל לא כולם הפנימו את הסיכון שבמינוף הגדול של החברה. לפני זה, חשוב להזכיר את מבנה אחזקות בבזק, ואת המשמעות שלו.  ובכן – ענקית התקשורת מוחזקת על ידי בי קומיוניקשיין (חברה נסחרת) שמוחזקת על ידי אינטרנט זהב (חברה נסחרת) שמוחזקת על ידי יורוקום (חברה פרטית). בכל קומה כזו (בכל חברה) יש מימון חיצוני – בנקים ואגרות חוב מהציבור, וכל אחזקה כזו היא בשיעור שמבטיח שליטה, אבל משאיר לראש הפירמידה נתח חלקי מפרת המזומנים בזק (נתח קטן יחסית בהון).

בי קומיוניקשיין מחזיקה כ-26% מבזק, אינטרנט זהב מחזיקה ב-65% מבי קומיוניקשיין, יורוקום מחזיקה ב-61% מאינטרנט זהב. נעצור במדרגה של אינטרנט זהב – היא האחרונה בשרשרת החברות הציבוריות ( יורקום המדרגה העליונה בפירמידה היא כאמור פרטית). המשמעות של שיעורי האחזקה האלו היא שאינטרנט זהב מחזיקה בשרשור ב-16.9% מהונה בזק, ועדיין היא שולטת (יורוקום עם 10% בערך שולטת בבזק). כן, שליטה זה מושג איכותי, וממש לא כמותי, אפשר לשלוט בגוף מסוים גם עם אחזקה של כמה אחוזים בודדים, במיוחד עם זה נעשה בשרשור כזה. המשמעות במצב כזה, היא שבעל השליטה מקבל (וזה חשוב להבין!) – נתח קטן מההון של החברה ונתח קטן מחלוקות הדיבידנדים, למרות שליטתו. המשמעות היא שבעל השליטה ירצה לקבל ערך דרך השליטה שלו (לצד חלוקת הדיבידנדים), השליטה שלו יכולה להתבטא ביכולת לקבוע את השכר של המנהלים, את הספקים של החברה, להעסיק את העובדים שהוא מעוניין בהם, ועוד. הקשר עם הספקים (שהוא גם בעל השליטה בהם – יס וחלל תקשורת) נמצא במוקד החקירה של רשות ניירות ערך.

אלו הצרות של אלוביץ' – אולי הוא לא הסתפק בערך מההון (דרך דיבידנדים) והתפתה לייצר ערך לא לגיטימי מהשליטה – אלו חשדות בשלב זה, אבל נתמקד בצרות של בזק – מעבר לכך שההנהלה שלה במובנים מסוימים משותקת, ומעבר לפגיעה של החקירה בהתנהלות ובתדמית של החברה, נראה שהירידה במחיר המנייה רק חיפשה טריגר. לא החקירה היא הבעיה של בזק, אלא התיאבון הגדול של אלוביץ להעלות כספים במעלה הפירמידה, על חשבון בזק. אלוביץ פשוט סחט את הקופה של בזק, איפס אותה ושזו נגמרה בזק לקחה חובות על עצמה כדי לשרת את החוב שלו. לגיטימי וחוקי וזה אגב מה שעשו בעלי השליטה הקודמים – סבן, אייפקס וארקין. אלו אגב, "המציאו" את הפחתת ההון בבזק, הם אלו שאחרי שאיפסו את הרווחים של החברה, טענו שניתן למשוך את הונה (כרית הביטחון של בעלי המניות) ושהדבר לא ייפגע באיתנותה. אלוביץ' שיכלל את הפחתת ההון וייצר מנגון של הפחתה קבועה על פני שנים – דהיינו חלוקת הון שוטפת – בעיני המשקיעים זה נראה אפילו כסוג של אג"ח שמחלק ריבת שוטפת (ריבית גבוהה), אבל במקביל ההון העצמי של החברה הלך וירד ביחס לסך התחייבויות החברה.

אבל חשוב להבהיר – הבעיה כאן היא לא בפעולות של בעלי השליטה, כמעט  כולנו היינו פועלים כמוהם – הם לקחו כסף מהבנקים והם רוצים לשרת את החוב. הבעיה היא בשוק ההון. איך זה שנותנים לבזק לגייס אג"ח כל יומיים ועוד בתשואות נהדרות? איך זה שבזק הופכת להיות חברה ממונפת והמשקיעים עדיין חושבים שמדובר בסיכון אפסי? איך זה שהאנליסטים ממשיכים להמליץ לקנות את המנייה? איך זה שכולם חושבים שמה שהיה הוא שיהיה, ולא עוצרים את הבלון הזה שמתנפח באיטיות? יש תשובה – כולם חושבים שאף אחד לא ייגע בבזק. כחלון הגיבור הצליח לעשות רפורמה בשוק התקשורת, אבל הרפורמה הענקית הזו שבאמת עזרה לכל אחד מאיתנו (חיסכון של מאות שקלים), לא נגעה כמעט בבזק. ההיפך – היא החלישה את המתחרות הגדולות שלה שהיו בדרך לתקוף אותה בתחומים משיקים. כן, הרפורמה של כחלון דווקא עזרה לבזק. מה, אולי הוא גיבור על חלשים?

חשבונאות לעומת כלכלה

הנתק בין החשבונאות לכלכלה מתבטא היטב בפירמידה של בזק. החשבונאות נוקבת בערך לא רלבנטי, הכלכלה (עכשיו) מדברת על מספרים נמוכים מבעבר, ונתמקד באינטרנט זהב.

אינטרנט זהב אמנם שולטת בבזק, אבל זה לא מורגש בהון החשבונאי שלה שמסתכם סביב 200 מיליון שקל. זה מתבטא במאזן שלה בהיקף של 20.3 מיליארד שקל. כלומר, ההון שלה מהווה סדר גודל של 1% מהמאזן החשבונאי שלה. איך אפשר "לחיות ככה". תדמיינו שיש לכם הון של 1 מיליון שקל, ויש לכם מאזן של 100 מיליון שקל – כלומר, אתם משקיעים בנדל"ן, מניות והשקעות בכלל בסך של 100 מיליון שקל. מול זה יש לכם חוב של 99 מיליון שקל ונשאר לכם 1 מיליון שקל – חיים של עשירים, אבל אתם בטח לא תשנו טוב בלילה. זה המצב באינטרנט זהב. זה ככל הנראה גם המצב בשכבה העליונה – יורוקום.

כך או אחרת, ההון החשבונאי במקרה הזה (ובמקרים רבים, לרבות בחברות אחזקה עם החזקות סחירות) פשוט לא רלבנטי. ההון החשבונאי מבטא את הנכסים (במקרה הזה – בי קומיוניקשיים שמחזיקה בבזק) לפי ערכים חשבונאיים. אינטרנט זהב מאחדת את בי קומיוניקשיין, התאם לתוצאות השוטפות שלה, אבל בהינתן ההשקעה המקורית. כלומר, העוגן לרישום בספרים הוא ההשקעה המקורית ועל זה עושים התאמות מדי רבעון בהתאם לרווחים השוטפים של בזק (הכרה בחלקה ברווחים), אך מנגד, מפחיתים את הנכסים הלא מוחשיים שיוחסו בעת הרכישה. וכדי לעשות את זה פשוט – הערך בספרים מבוסס על ההשקעה הראשונית עם התאמות – בעיקר חלק החברה ברווח של בזק. הנתון הזה, לא בהכרח קשור לנתון בשוק. כלומר הערך בספרים של בי קומיוניקשיין עשוי להיות שונה לחלוטין משווי השוק שלה. במקרה הזה קיים הבדל, אבל לא ענק. שווי השוק של החברה מסתכם ב-480 מיליון שקל. כלומר השוק גבוה מהערך החשבונאי.

אבל ההשוואה בין השוק לחשבונאות במקרה הזה, לא מלמדת ולא מספרת כלום. בפועל, קיים ערך הרבה יותר חשוב שממד על מצבה של החברה הרבה יותר מההון החשבונאי שלה – הערך הנכסי הנקי. מדובר על ערך כלכלי שנובע מערך האחזקות של חברה בניכוי ההתחייבויות שלה. זה החישוב הפשטני, כשבמקרים רבים צריך גם להתייחס לענייני המיסוי שמפחיתים את הערך הכלכלי, ולשכר המנהלים (סוג של דמי ניהול) שגם הם מפחיתים את הערך. כאן, נתייחס רק לערך האחזקות בניכוי ההתחייבויות. הערך הכלכלי של האחזקה של אינטרנט זהב – בי קומיוניקשיין הוא כ-1 מיליארד שקל (65% ממניות החברה). מנגד, יש לאינטרנט זהב עצמה חוב של 580 מיליון שקל. זה החוב של אינטרנט זהב עצמה ללא החובות של בי קומיוניקשיין. ההסתכלות היא מעין הסתכלות סולו/ הסתכלות על החברה בנפרד – הצמדת ערכים כלכליים לנכסיי שלה, והפחתת ההתחייבויות שלה עצמה (ללא הבנות שמגולמות כבר בערך האחזקות).

ומכאן, שהערך הכלכלי של אינטרנט זהב הוא סביב 420 מיליון שקל – אין קשר להון העצמי, אמור להיות קשר לשווי השוק של החברה. הרי אם הערך הנכסי הנקי הוא 420 מיליון שקל, מדוע החברה נסחרת לפי שווי של 470 מיליון שקל? וכאן יש מספר גורמים משפיעים ואחד משמעותי – ערך האופציה. אינטרנט זהב היא סוג של אופציה על מניית בי קומיוניקשיין שהיא בעצמה אופציה על מניית בזק. כלומר, אינטרנט זהב היא מעין אופציה בנגזרת שנייה על מניית בזק, ובמילים פשוטות ההשקעה באינטרנט זהב היא השקעה באופציה במינוף גדול על בזק. אופציות לא נסחרות בלי פרמיה (לרוב). אם תרצו לקנות אופציה (כל אופציה) תצטרכו לשלם פרמיה שמבטאת את הסיכוי לרווח גבוה (במקביל יש כמובן סיכון גדול יותר). ערך הפרמיה הזו תלוי באורך החיים של האופציה ובמינוף של האופציה. במקרה של אינטרנט זהב, לכאורה, כל עוד המצב לא מגיע לנקודת קיצון (ערך אפסי או שלילי, צורך להחזיר חובות בעיתוי מסוים, קשיי נזילות) האופציה הזו היא לאינסוף. זה כמובן תיאורטי, אבל זה בהחלט אפשרי. חוץ מזה, כאמור המינוף גבוה ושני הגורמים האלו מקנים ערך שאינו נמצא בנכסים ובהתחייבויות של אינטרנט זהב – ערך האופציה. זה מסביר את הפער בין שווי השוק 480 מיליון שקל לערך הנכסי הנקי – 420 מיליון שקל.

לסיכום עניין "הערכים" – יש הון עצמי, שבמקרים של חברות אחזקה הוא אפילו מספר אקראי. יש את שווי השוק שמבטא את הערכת המשקיעים ויש תא הערך הנכסי הנקי שהוא סוג של הערכת שווי כלכלית. הפער לרוב בין שווי השוק לבין הערך הנכסי הנקי נובע מערך נוסף שנמצא באחזקה – הערך של האופציה.

 

 

 

 

עדכון אוקטובר 2026: נכון ל-24.10.2026, ריבית בנק ישראל היא 3.25%. ההחלטה האחרונה התקבלה ב-21.10.2026, וההחלטה הבאה צפויה ב-23.11.2026. ריבית הפריים, שהיא ריבית בנק ישראל ועוד 1.5%, עומדת על 4.75%. נתוני ריבית שמופיעים בהמשך משקפים את מועד כתיבת המדריך. לחישוב: מחשבון מסלולי משכנתא.

הקבלנים מפתים אתכם בהלוואות אטרקטיביות – האם כדאי?

הקבלנים זנחו את שיטות השיווק הסטנדרטיות עם המתנות – סלון חינם, מטבח חינם ועוד. זה עדיין מקובל ברוב הפרויקטים החדשים, אבל מה שהופך לפופולרי יותר הוא פתרון מימוני לרוכש. כך הקבלנים מפתיחם אותנו ובמקרים רבים זה גם מה שהרוכשים צריכים – סוג של הלוואת גישור עד שיימכרו את הדירה שלהם, קבלה של תשלום חודשי עד שתתקבל הדירה, ו"גימיקים" נוספים. בסופו של דבר הכל זה כסף – אם הקבלן נותן לכם הלוואה זולה, זה בדיוק כמו לתת הנחה מסוימת על הדירה. הכל מדיד וכמית, אבל במקרים רבים המימון הזה נדרש לרוכשים.

למי בעצם פתרונות המימון מיועדים?

פתרונות המימון מיועדים בעיקר לרוכשים שמשלמים במקביל משכנתא על הדירה הישנה או שכר דירה שוטף. הרוכשים האלו בתקופה שבין חתימת החוזה ועד לכניסה לדירה משלמים בעצם על שתי הדירות – משכנתא קודמת ומשכנתא חדשה, או משכנתא פלוס שכירות. צריך פתרון יצירתי לתקופה הזו וכאן נכנסים הקבלנים בהצעות

מבצעי 20/80 – מה זה?

מבצעי 20/80 הם מבצעי מימון של הקבלנים בהם הרוכשים משלמים 20% במועד הרכישה ו-80% הם משלמים קרוב למועד האכלוס. כך בעצם רוכשי הדירות דוחים את רוב התשלום לאחר מכירת הדירה השנייה ואין להם בעיה בתקופה שבין חתימת החוזה לאכלוס. הפשרות הזו בהחלט עשויה להיות מתאימה לרוכשים, אבל לא תמיד היזמים יכולים להציע אותה וגם אם כן היא לרוב מוגבלת בסכומים. הסיבה – היזם לרוב מממן את הקמת הפרויקט מתקבולים מרכישת דירות, ואם הקבלן נותן לדיירים לשלם בסוף, הרי שהוא צריך מקורות מימון עצמאיים, תחליפיים למימון שהוא מספק לדיירים. כמו כן, הבנקים לא ממש אוהבים את המבצעים האלו ומגבילים אותם. גם הם רוצים לראות את הרוכשים משלמים כדי להקטין את הסיכון של הפרויקט.

אז מה היזם/ קבלן עושה? הוא פשוט מגביל את המבצע הזה לכמות נמוכה של דירות. ונניח שקיבלתם אפשרות להיות במסגרת של מבצע כזה – האם בהכרח כדאי? ובכן, חשוב לשים לב לכמה נקודות – ראשית, אם לא בורחים מהמשכנתא, אתם פשוט תיקחו אותה מאוחר יותר. אבל – אולי כשתיקחו אותה היא תהיה יקרה יותר, הריבית הרי במגמת עלייה. מעבר לכך, התשלום לקבלן צמוד למדד תשומות הבנייה (ראו כאן הרחבה על המדד והמשמעות שלו לרכושי דירות) ואם המדד הזה יעלה בשיעור ניכר אתם מפסידים. כלומר, יש מצב שכדאי לכם לקחת את המשכנתא ולא לקבל את המימון מהקבלן – אם לדוגמה ריבית המשכנתא בתקופה הזו נמוכה ממד תשומות הבנייה אז אין טעם לקחת את ההלוואה של הקבלן, אתם צפויים להפסיד. הבעיה היא שהכל תחזיות – אתם לא באמת יודעים מה יהיה מדד תשומות הבנייה. על פי ההיסטוריה המדד הזה מתייקר משמעותית יותר ממדד המחירים לצרכן – כאן תוכלו לקבל את כל השינויים במדד – דרך מחשבון מדד תשומות הבנייה.

בעיה נוספת עם הלוואות מסוג זה היא שאם היא נעשית באופן ניכר, עולה שאלה איך הקבלן מממן את עצמו? אולי הוא עושה זאת כדי למכור כמה שיותר, אבל האם יש לו מימון על כל הבנייה?

הלוואות בריבית אפס

מעבר ל-80/20 מציעים הקבלנים גם הלוואה מבנק לצורך מימון הרכישה, כאשר הקבלן/ יזם משלמים מראש את הריבית. מדובר על הלוואות לזמן קצר – בין שנה לשלוש שנים. היזם בעצם מספק לרוכש הלוואה בריבית אפס, כשבמועד סגירת ההלוואה, או שהיא נפרעת לחלוטין או שמגלגלים אותה/ ממחזרים אותה או שהיא הופכת למשכנתא.

ליזם/ קבלן יש בהלוואות האלו יתרון – הוא אמנם מסבסד את הריבית, אבל בעולם של ריבית אפסית זה לא כסף גדול, ומעבר לכך – הוא נפגש עם הכסף – ההלוואה הרי מגיעה אליו כתשלום של הרוכש. בדרך זו הוא מקטין את סיכון האשראי שלו. הרוכש מנגד, אמנם כבר לא חשוף למדד מחירי תשומות הבנייה, אבל הוא כן חשוף לשינויים בריבית. הוא לקח הלוואה בריבית אפס לשנה שנתיים, ומה יהיה בסוף התקופה – אולי הריבית משכנתא תעלה – ואז הוא בעצם מפסיד, מכיוון שהוא יכל לקחת משכנתא בריבית נמוכה.

הלוואה כזו יכולה להתאים לרוכשים המוכרים דירה וקונים דירה חדשה. זאת בעצם הלוואת גישור בין שלב החתימה על רכישת הדירה החדשה ועד שימכרו את הדירה הקודמת. זה גם יכול להתאים לרוכשי דירה שמתגוררים בשכירות, אבל לא רוצים לקחת משכנתא עכשיו אלא לחכות כמה שאפשר, רק שכאמור אז הם חשופים לשינויים בריבית משכנתא.

מה זה מבצע צ'קים?

ויש מבצע נוסף – מבצע צ'קים. מבצע צ'קים או בשמות הנוספים שלו – החזרי משכנתא, המשכנתא עלינו, החזרי שכר דירה, הוא מבצע שמוצע בשלב הבנייה ומטרתו לתת תמריץ כספי לרוכשים פוטנציאליים. היזם/ קבלן משלם לרוכשים תשלום חודשי קבוע, שעוזר להם להתמודד עם תשלום חודשי כפול של משכנתא או שכירות ומשכנתא. כך בעצם הרוכש נהנה ממתנה חודשית שוטפת וכן הוא לוקח משכנתא ולא חושש ממצב שהריבית תעלה – יש לרוכשים וודאות לגבי המשכנתא, להבדיל ממבצעים אחרים של הקבלנים שבהם המשכנתא נדחית וקיים סיכון מסוים שהיא תעלה.

כמו כן, לא קיימת גם חשיפה למדד תשומות הבנייה להבדיל ממבצעים אחרים של הקבלנים/ יזמים.

אז בשורה התחתונה כדאי או לא כדאי? ובכן, ראשית חשוב להבין שלפעמים יש תחליף – אם הקבלן מוכן לסבסד לכם ריבית של הלוואה בסך 500 אלף שקל לשנתיים, אז כנראה שהוא יהיה מוכן מלתת הנחה של 15 אלף שקל על הדירה. כלומר, אתם יכולים לנסות להחליף את המתנה דרך הלוואה במתנה אחרת. שנית – לא בטוח שההלוואות של הקבלנים אטרקטיביות בעיקר מכיוון שאתם דוחים את לקיחת המשכנתא, והריבית יכולה לעלות שתגיעו לבנק בעוד חצי שנה, וגם אם אתם דוחים את התשלום לקבלן (80/20) אתם חשופים לעלייה במדד תשומות הבנייה. בקיצור, ממש לא בטוח שכדאי, מה שבטוח שגם אם לא מנצלים את ההלוואה המסובסדת כדאי לנסות להמיר אותה להטבה אחרת.

רכישת דירה להשקעהרכישת דירה יד שנייה

מדריך מורחב: איך מגלים את המחיר האמיתי של הלוואה מהקבלן

הצעה של הלוואה בריבית אפס או בתנאים מיוחדים נשמעת אטרקטיבית, אבל לעיתים העלות מגולמת במחיר הדירה עצמה. הדרך לבדוק היא לבקש מהקבלן מחיר להצעה בתשלום רגיל, ולהשוות אותו למחיר עם ההלוואה.

דוגמה להמחשה בלבד: נניח שהקבלן מציע דירה ב-2,000,000 ש"ח עם הלוואה בריבית אפס, ולחלופין ב-1,940,000 ש"ח בתשלום רגיל. ההפרש של 60,000 ש"ח הוא בעצם מחיר ההלוואה. אם ההלוואה היא 400,000 ש"ח לשלוש שנים, המחיר הזה משקף ריבית של כ-5% בשנה, ולא אפס. לפעמים זו עדיין עסקה טובה, ולפעמים משכנתא רגילה זולה יותר. להשוואה היעזרו במחשבון ריבית אפקטיבית מול נקובה.

מה לבדוק בהסכם ההלוואה?

את ההצמדה, את מועד ההחזר ואת מה שקורה אם מסירת הדירה מתעכבת.

האם הבנק יממן אחר כך?

ברוב המבצעים צריך לקחת משכנתא בעת המסירה, ולכן כדאי לבדוק מראש אם תעמדו בתנאים.

האם כדאי לנהל משא ומתן?

כן. לעיתים אפשר לקבל הנחה במחיר במקום ההטבה במימון.

האם ההלוואה צמודה?

בחלק מההצעות ההלוואה צמודה למדד, ולכן גם בריבית אפס הסכום שתחזירו עשוי לגדול.

בשורה התחתונה: לפני שמתלהבים מהלוואה אטרקטיבית, כדאי לשאול מה המחיר בלעדיה. ההפרש הוא המחיר האמיתי של ההטבה.


עדכונים: 24.10.2026 – נוספה פסקת עדכון (ריבית בנק ישראל ופריים), ונוסף קישור למחשבון. נוסף פרק מורחב עם הסברים, דוגמאות מספריות ושאלות ותשובות.

שאלות ותשובות

? מה זה מבצע 20/80 של קבלנים?

מבצע שבו הרוכש משלם 20% מהמחיר בחתימה ואת 80% הנותרים סמוך לאכלוס. הוא מתאים בעיקר למי שצריך למכור דירה קיימת לפני שישלם את רוב הסכום.

? למה קבלנים מגבילים את מבצעי 20/80?

לפי המדריך, הקבלן מממן בדרך כלל את הבנייה מתשלומי הרוכשים, ודחיית התשלום מחייבת אותו במקורות מימון אחרים. גם הבנקים המלווים לא אוהבים את המבצעים האלה ומגבילים אותם.

? איזה סיכון יש בדחיית התשלום לקבלן?

התשלום צמוד בדרך כלל למדד תשומות הבנייה, ואם המדד עולה משמעותית, הרוכש משלם יותר. בנוסף, דחיית המשכנתא חושפת אותו לאפשרות שהריבית תעלה עד שייקח אותה.

? מה זו הלוואה בריבית אפס מהקבלן?

הלוואה בנקאית לזמן קצר שהקבלן משלם עליה את הריבית מראש. בסוף התקופה היא נפרעת, מגולגלת או הופכת למשכנתא, והרוכש חשוף לשינויי ריבית במועד הזה.

? מה זה מבצע צ'קים?

הקבלן משלם לרוכש סכום חודשי קבוע בתקופת הבנייה, כדי לעזור לו לשאת בתשלום כפול של משכנתא ושכר דירה. בשונה ממבצעים אחרים, הרוכש לוקח משכנתא כבר בהתחלה ואינו חשוף למדד תשומות הבנייה.

? האם אפשר להמיר את הטבת המימון בהנחה?

לפי המדריך, אם הקבלן מוכן לסבסד ריבית, סביר שיהיה מוכן גם לתת הנחה במחיר הדירה. לכן כדאי לנסות להמיר את ההטבה למשהו שמתאים לכם יותר.

תביעה מול חברת הביטוח – כל מה שצריך לדעת!, האם להתפשר? האם להגיע לתביעה? למה חשוב לתעד הכל? ועוד

חברות הביטוח לא אוהבות שאנו תובעים, והן במקרים רבים מתעקשות שלא מגיע לנו – כן, אחרי ששילמתם כל חודש במשך שנים (ואפילו עשרות שנים) הן יכולות להגיד לכם שלא מגיע לכם ביטוח סיעודי, כי אתם לא עונים להגדרות של סיעודי. שיווק פוליסת סיעוד פרטית חדשה מת מאז 2019; הקבוצתי בקופה ל-5 שנים עדיין חי. תביעה על פוליסה ישנה — הר הביטוח. אז מה אם אתם לא מצליחים להשתין לבד, אז מה אם אתם לא יכולים לרדת במדרגות למטה ואתם לא ניידים – יש להן כללים ברורים, כשהכלל העיקרי הוא למה לתת אם אפשר שלא. הן כמובן לא יסכימו להגדרה הזו, הן יטענו שהכל כחוק ובאמת שאתם לא סיעודיים, והאמת שלא מגיע לכם אובדן כושר עבודה, כי העיסוק שלכם לא הוגדר נכון במועד הפוליסה. כן, לכו תחפשו את סוכן הביטוח מלפני 30 שנה.

שיעור התביעות הלא מוסכמות הוא ענק – זה יכול להגיע בכתבה ל-30% ויותר בתחומים מסוימים. זה, לא מדד 2026. פוליסה קיימת: הר הביטוח. לכן תביעה מול חברת הביטוח היא עניין מורכב שיכול למשך תקופה לא קצרה. אז מה עושים? ראשית חשוב להבין את הפוליסה. אנחנו נוטים לזלזל בה, אנחנו לא באמת קוראים את תנאי הפוליסה וזה חבל – כי הכל כתוב. כתוב שם מתי אתם תוגדרו כסיעודיים ומתי לא, כתוב שם מה העיסוק שלכם לצורך קבלת כספים אם תהיו במצב של אובדן כושר עבודה. אבל, אנחנו נוטים לזלזל בסוכני הביטוח, שבמקרים לא מעטים, לא מצדיקים את האמון שלנו.

אז לקרוא את הפוליסה, למרות שזה מייגע, לשאול שאלות, להבין על מה אתם משלמים. וחוץ מזה, צריך לדעת להתנהל נכון מול חברת הביטוח בכל שלב.

תיעוד של כל המסמכים הקשורים לתביעה

מה שמאוד חשוב בביטוח זה התיעוד – זה עולם של מסמכים, אישורים וכו'. לא לזרוק, לא לשים בצד. אם זה יכול להיות קשור לאיזו תביעה מול חברת הביטוח או כל סוג של דרישה מחברת הביטוח תשמרו את זה, תתייקו את זה. התיעוד חשוב לצורכי התביעה עצמה והוא חשוב גם לדיון משפטי לאחר הגשת תביעה. חוסר בתיעוד זה "גול עצמי", זה כשל טכני שעשוי לגרום לכם הפסד גדול. במקומות שהדבר בשליטתכם, תשלטו. תתעדו.

תאונה עצמית – לתקן בזול?

במקרים רבים, רכב שהיה מעורב בתאונה עצמית אינו מבוטח בביטוח מקיף, ואם יש נזק קל, המבוטחים מתקנים בזול במוסכים לא מורשים וללא חשבונית ותיעוד. זו טעות. מה יקרה אם חזרתם הביתה, ואחרי יום-יומיים הרגשתם רע, וזה קשור לתאונה? מה תגידו אז? פתאום הרגשנו לא טוב. פתאום כאב לנו הצוואר מהתאונה מלפני יומיים שלא דיווחנו עליה. זה משדר חוסר אמינות וזה משחק לידי חברות הביטוח.

אז מה לעשות? אם אכן מדובר על נזק קל ואין צורך בהתערבות שמאי, תקבלו מהמוסך חשבונית על התיקונים שהיו ברכב (עם תיעוד מפורט). כמו כן, תצלמו את הרכב עם הנזקים לפני התיקון (ותוודאו שניתן במצלמה/ סמארטפון להגדיר את יום הצילום).

להתפשר או לא להתפשר?

מסתבר שפשרה לא תמיד משתלמת. המבוטח מעוניין אחרי תאונת דרכים לקבל את הכסף ולשכוח מהעניין. הוא חותם במהירות על הסכום שקיבל למרות שבמקרים רבים מדובר על סכום נמוך. לרבים אין פשוט כוח וזמן להתעסק – תביעה מול חברת הביטוח היא עניין מורכב. אבל, אם המבוטח היה מנהל משא ומתן מול חברת הביטוח, הוא היה מקבל סכום גבוה יותר. מניסיון של רבים – אם אתם מקבלים פנייה מחברת הביטוח שמציעה לכם כסף כפיצוי סופי עבור נזקים, לא בטוח כלל שכדאי לכם לקפוץ על הפשרה. במקרים רבים היקף הנזק מתברר רק כעבור זמן, והצעת פשרה מתבררת כלא משתלמת.

כל מקרה לגופו – יש מקרים שההצעה הוגנת וטובה, אך לרוב עדיף להמתין בסבלנות עד להבנת הנזק הסופי (נזק בריאותי, גופני, נפשי).

האם כדאי להגיע למשפט?

האם עימות משפטי הוא הדרך "ללחוץ" על חברת הביטוח? נניח שהגשתם תביעה מול חברת הביטוח, והחברה מסרבת לשלם. מה עושים? תובעים בבית משפט? ממש לא בטוח. יש כאלה שמחפשים לריב, מחפשים את העימות, רוצים ללכת עד הסוף. זו יכולה להיות טעות קשה. אם מדובר בתיק קטן יחסית, אתם נכנסים לתביעה בבית משפט שתעלה הרבה כסף, משאבים וכאב ראש – האם זה כדאי לכם? האם לא עדיף לנסות להגיע לפשרה? כאשר אתם גוררים את חברת הביטוח לבית המשפט, אתם בעצם מכריחים את חברת הביטוח לקחת ייעוץ משפטי, להסתמך על חוות דעת ממחים – אתם מייקרים את התהליך, וזה עלול להתגלגל עליכם בחזרה – החברה פשוט תנסה לחסוך כמה שיותר בפיצוי כי יש לה הוצאות גדולות בתיק הזה.


ביטוח אובדן כושר עבודה

ביטוח חיים

ככה תפחיתו את עלויות הביטוחים


טיפול רפואי אחרי תאונה – פרטי או לא?

נפגעי תאונות דרכים פונים לרוב לרפואה פרטית, ובמקרים רבים הם צורכים טיפול רפואי משמעותי ורב מדי. הנפגעים מגישים תביעה מול חברת הביטוח לקבל החזר כספי וחברות הביטוח מנפנפות בחוק – על המבוטח קיימת החובה להקטין את עלות הטיפולים, ולכן במקרים רבים, המבוטח אינו זוכה לקבל את מלוא ההחזר עבור הטיפולים שעבר. אז ממש לא כדאי ללכת לכל המומחים, כי לא יחזירו לכם את הכסף הזה.

בפועל, עדיף לקבל טיפולים רפואיים במסגרת קופות החולים. אלא אם המבוטח חושב שרק רופא פרטי יכול לתת לו פתרון טוב יותר, אבל עליו לקחת בחשבון שהוא לא בהכרח יקבל את הכסף בחזרה. כדי להגדיל את הסיכוי לקבל את הכסף, המבוטח יכול לבקש מהרופא הפרטי מכתב שמסביר מדוע הטיפול שהוענק על ידי הרופא הפרטי עדיף על זה שהיה ניתן דרך קופת חולים.

ועדה רפואית – לבוא מוכנים

המבוטח במקרים רבים מתמודד מול ועדות רפואיות של הביטוח הלאומי. צריך להתכונן לוועדות האלו. הוועדות האלו קובעות את דרגת הנכות ובהתאמה את כספי התמיכה.

לכן, צריך להתכונן. צריך להכין רשימת בעיות הכוללת כל בעיה מכל סוג שממנה סובל המבוטח. כמו כן, צריך לצרף לתביעה את כל המסמכים הנדרשים – כן, תיעוד כאמור מאוד חשוב.

למה חברות הביטוח חשדניות?

חברות הביטוח חשדניות כלפי המבוטחים כי פשוט מאוד – עובדים עליהן. רבים מנסים "לסדר" את חברות הביטוח – להשיג עוד תמורה על התאונה, להעלות את הסכום שנגנב, להגיד שנגנב השעון למרות שהוא לא נגנב, לשחק אותה נכה 100% למרות שיש בעיות אבל לא נכות כה חמורה.

בפוליסות בתחום הרכוש חייב המבוטח לשתף פעולה עם חברת הביטוח להוכחת התביעה. אם הוא לא משתף פעולה, יש לחברת הביטוח בסיס לדחיית התביעה. בפוליסות חיים ובריאות, אנשים עלולים לדווח על מצב חמור יותר, וכאן וגם בפוליסות רכוש, נכנסים לתמונה, במקרים רבים – החוקרים של חברות הביטוח.

תפקידם של החוקרים לעלות על המצבים הבאים – אובדן שלא התרחש; הגזמה בנזקי גוף בתאונת דרכים; נזקי גוף ורכוש; גניבות פיקטיביות; הצתות; הונאות של ביטוחים צד ג'.

אובדן פריט יקר – לדוגמה, אובדן של תכשיט. במקרים לא מעטים המבוטח מדווח על אבדה שלא קרתה, וכן הוא מגזים כאשר היתה פריצה "ומנצל" אותה לדיווח על גניבה של רכוש שלא באמת נגנב.

נזקי גוף בעקבות תאונת דרכים – אנשים מנסים לנפח את חומרת הנזק, יוצרים מצג דמיוני או קיצוני, מתחזים וכו'. זאת כמובן הונאה וחברות הביטוח מתמודדות עם התופעה דרך מעקבים וחקירות.

נזקי גוף ורכוש – במצבים מסוימים מתברר כי הנהג ברכב לא היה רשאי לנהוג בו על-פי תנאי הפוליסה, ובשל כך מועברת לחברת הביטוח הצהרת מבוטח בה נכתב כי גורם אחר נהג ברכב. כמו כן, יש מצבים שהמבוטח מנסה לנצל את התאונה לתיקון נזקים קודמים.

גניבה פיקטיבית – יש מבוטחים שפשוט מביימים גניבה (לרוב גניבה של רכב, באם מתקשים למכור את הרכב).

הצתות ופריצות – כן, יש מבוטחים שמביימים פריצה, ויש כאלו שמציתים את העסק שלהם – הכל כדי לקבל את הכספים של הביטוח. חברות הביטוח מפעילים כאמור חוקרים והן מזהות תובעים סדרתיים – כאלו שתובעים בצורה סדרתית על פריצו, גניבות, שריפות וכו'.

הונאות שקשורות בביטוח צד ג' – במקרים רבים, חבר או קרוב משפחה שרכבו ניזוק בתאונה, אבל אין לו ביטוח מקיף, מגיש תביעה תחת ביטוח צד ג' של אדם אחר המנדב את פרטיו למרות שלא היה מעורב בתאונה.

איך חברות הביטוח תנגדות לתביעה שלכם?

מדי שנה מפורסם מדד שירות חברות הביטוח. האוצר שמטפל בפניות הציבור בוחן את הפניות ובמקרים רבם מוצא שהם מוצדקות, כלומר התביעה מול חברת הביטוח מוצדקת והאחרונה פשוט לא רצתה לשלם והתחמקה מתשלום. הנה חלק מהמקרים שפורסמו בכתבה (לא "השנה האחרונה" כעת) – האמת, לא להאמין.

אדם בן 98, ניצול שואה מאושוויץ, הפך לסיעודי לפני מספר שנים וכתוצאה מכך, החל להעסיק מטפל צמוד. האדם חי לבדו וסבל מירידה בכישורים שכליים ומנטליים, ולא היה מודע או לא זכר שיש לו ביטוח סיעודי במסגרת פוליסת ביטוח קבוצתית בקופת החולים. רק במקרה התגלה הדבר – קרוב משפחה רחוק הגיע לביקור בדק את המכתבים האחרונים ובמקרה גילה שיש ביטוח סיעודי.

הקשיש פנה לחברת הביטוח – (תביעה מול חברת הביטוח) וזו אפילו קבעה כי הוא נמצא במצב סיעודי שמזכה אותו בקבלת תקבולי סיעוד, אבל היא סרבה לשלם לו על העבר, כלומר על כל התקופה הממושכת שהוא שילם מכיסו למרות שהיה מבוטח. מדובר בשלוש שנים שעלו לו עשרות אלפי שקלים. לא צודק, ולא נכון.

ומקרה נוסף – אורנה עבדה כמעסה רפואית. היא עסקה בכך כ-25 שנה, אבל חלתה במחלת מפרקים בשתי ידיה, האצבעות התעוותו והיא נאלצה לעזוב את עבודתה. ביטוח לאומי הכיר במחלתה וקבע כי קיים קשר בין המחלה לעבודה, והיא פנתה כמקובל גם לחברת הביטוח שכן היה לה ביטוח אובדן כושר עבודה. אלא שחברת הביטוח סירבה לשלם תשלום חודשי בגין אובדן כושר עבודה. חברת הביטוח לאחר ששלחה רופא מטעמה, קבעה כי המקרה אינו מזכה בתשלום פיצויים. למה? פשוט מאוד – לטענת הרופא, אורנה יכולה להמשיך ולעסות גם כאשר ידיה מעוותות. בעקבות התחלה של הליך משפטי פנו הצדדים למגשר שקבע כי טענת חברת הביטוח מגוחכת ולא מוצדקת, ועליה לשלם 150 אלף שקל בגין התקופה שחלפה מיום שהפסיקה אורנה לעבוד ועד לתום תקופת הכיסוי שנותרה.

והנה עוד מקרה – אדם קם בבוקר ומגלה שאין אוטו. פשוט אין אוטו. הוא לא נמצא במקום החנייה. שוק גדול, הוא מגיש תביעה מול חברת הביטוח, אלא שחברת הביטוח מינתה חוקר לבדיקת העניין וזה קבע כי מניתוח המידע והעדויות קיים חשד, למעלה מן הסביר, כי האירוע בכלל לא התרחש. אז חשוב להדגיש כי אכן יש מקרים כאלו. יש אנשים שאכן מדווחים על גניבה שלא היתה. אבל כאן זה לא המקרה. המבוטח הגיש תביעה לבית המשפט ואחרי דין ודברים, השופט קבע כי אי יסוד להניח שהמבוטח העלים את רכבו.

ולסיום, הנה המקרה של חיים. חיים שעובד כמשגיח כשרות, החליק ושבר את רגלו. הוא נותח וכעבור כמה שעות חלה ירידה משמעותית בתפקוד איבריו הפנימיים, ובהמשך הוא נפטר.

חיים היה מבוטח בפוליסה לתאונות אישיות ואלמנתו הגישה תביעה לחברת הביטוח, אבל – לא להאמין – חברת הביטוח דחתה את התביעה. חברת הביטוח טענה כי מה שגרם למותו לא היתה התאונה אלא מצבו הרפואי הקודם, כלומר המבוטח היה מלכתחילה חלש.

השופט קבע אחרת, וטען שחברת הביטוח מקבלת מבוטח היא מקבלת אותו לטוב ולרע, על מעלותיו ועל חסרונותיו מבחינה בריאותית והיא לא יכולה לטעון כי המוות לא היה נגרם באם המבוטח לא היה חלש.

איך מבטלים פוליסת ביטוח?

אתם בטח מכירים את זה – כאשר אתם רוצים לעשות ביטוח מכל סוג, הסוכן ביטוח וחברת הביטוח מאוד ידידותיות, קשובות ועוזרות. כאשר יש לכם תביעה מול חברת הביטוח לרוב המהלכים מתקדמים יעיל ומהיר, אבל אם תנסו לבטל את הפוליסה, תחכו בטלפון שעות וגם אז לא תוכלו בדרך כלל לבטל. הכל נהפך להיות מסורבל מאוד, לא ברור, מלא בירוקרטיה. זה כבר השתנה: ביטול פוליסה חי בחשבון האישי ובאתר החברה, לא בטלפון ובפקס כברירת מחדל.

דורית סלינגר כבר לא הממונה. רשות שוק ההון מחייבת ביטול קל: חשבון אישי מקוון, מייל, טלפון. הר הביטוח הוא כלי האיתור החי. פקס.

המבוטח יוכל לפנות לחברת הביטוח (כדי לבטל פוליסה) גם בדרכים הבאות:

דואר אלקטרוני – שליחת טופס סרוק לבקשת ביטול הפוליסה, ובצירוף מסמכים נוספים נדרשים.

חשבון אישי מקוון – המבוטח יוכל לשלוח בקשה לביטול פוליסה דרך החשבון האישי המקוון שלו. מדובר על משלוח של טופס ממוחשב (בצירוף מסמכים נוספים). כמו כן, מחויבות חברות הביטוח להקצות בעמוד הראשי באתר האינטרנט שלהן מקום ספציפי המיועד לביטול פוליסה שכותרתו "ביטול פוליסה קיימת".

שיחת טלפון – מבוטח יוכל לבטל פוליסה בפנייה טלפונית למוקד חברת הביטוח. נציגי החברה יפרטו למבוטח את כל הפוליסות שיש ברשותו, ולאחר שמסר את הפרטים על הפוליסה שברצונו לבטל, יוסבר למבוטח איזה מסמכים נוספים צריך לשלוח ולאן.

פקס – ניתן היה בכתבה לבטל פוליסה דרך הפקס. כעת הפקס; הביטול החי בחשבון האישי ובכפתור "ביטול פוליסה קיימת" באתר החברה. מ-1.12.2022 רפורמת הבריאות קובעת היררכיה מול שב"ן. כסף החזר קצר: קרן כספית. כעת בנק ישראל 3.25%, פריים 4.75%.

חברת הביטוח מחויבת לשלוח הודעת אישור אוטומטית על קבלת הבקשה בכתב, במייל (ואפילו במסרון). בתוך שלושה ימי עסקים, חברת הביטוח תעדכן אם קיימים ליקויים בבקשה או שחסרים נתונים ועם סגירת הפוליסה תימסר למבוטח הודעת ביטול פוליסה.

ככה תפחיתו את עלויות הביטוחים


עוד בנושא: ביטוח סיעודי – חברות הביטוח דוחות מעל 40% מהתביעות! אז מה זה שווה? ומה עושים?, ביטוח בריאות בקופת החולים – מה אנחנו מקבלים? מה זה שב"ן? והאם זה מספיק?.