הלמ"ס מפרסמת היום נתונים בדבר הכמות המבוקשת של דירות חדשות לחודש אוקטובר 2014. לפי הנתונים, באוקטובר 2014 עמדה הכמות המבוקשת של דירות חדשות (דירות חדשות ודירות שלא למכירה) על כ-3,450 יחידות, מתוכן כ-2,000 דירות חדשות שנמכרו לציבור הרחב וכ-1,450 דירות שלא למכירה (לשימוש עצמי של בעל הקרקע, לקבוצות רכישה, להשכרה ועוד) . כך עולה מנתונים מוקדמים של סקר התחלות בנייה וסקר מכירת דירות חדשות בבנייה ביזמה פרטית (הנתונים לשלושת החודשים האחרונים חלקיים ועשויים להשתנות במידה ניכרת), הנערכים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ביזמה ובמימון של משרד הבינוי והשיכון, ומנתוני סקר התחלות בנייה ומכירת דירות חדשות בבנייה ביזמה ציבורית, הנערך במשרד הבינוי והשיכון.

מבחינת הנתונים בחודשים ינואר-אוקטובר 2014 , עולה כי כ-53% מהכמות המבוקשת של דירות חדשות (דירות חדשות שנמכרו ודירות שלא למכירה) נבנו על קרקעות בבעלות פרטית. הכמות המבוקשת של דירות חדשות (דירות חדשות ודירות שלא למכירה) בחודשים ינואר-אוקטובר 2014 הייתה נמוכה ב-13.0% מזו שבתקופה המקבילה אשתקד, שהיתה שנת שיא בכמות המבוקשת של הדירות החדשות. כ-29% מסך כל הכמות המבוקשת של דירות חדשות (דירות חדשות שנמכרו ודירות שלא למכירה) היו במחוז המרכז וכ-9% בלבד במחוז ירושלים.

בחודשים אלו נרשמה ירידה, ברוב המחוזות, בכמות המבוקשת של הדירות החדשות (דירות חדשות ודירות שלא למכירה), בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד – כ-20% במחוז ירושלים, כ-18% בכל אחד מהמחוזות המרכז והדרום, וכ-12% במחוז חיפה. לעומת זאת חלה עלייה של כ-4% במחוז תל אביב ובמחוז הצפון נרשמה יציבות בכמות המבוקשת של הדירות החדשות.

בבחינת נתוני המגמה של הכמות המבוקשת של דירות חדשות (דירות חדשות ודירות שלא למכירה), נמצא שבשנים האחרונות מסתמנת מגמת עלייה עם תנודות שהגיעה מרמה של כ-2,600 דירות בחודש ב-2008, לכ-3,600 דירות בחודש בתחילת 2011. במהלך שנת 2011 הסתמנה ירידה, ובשנת 2013 שוב עלייה ל-3,800 דירות ומאוקטובר 2013 עד מאי 2014 נרשמה ירידה. החל ביוני 2014 מסתמנת שוב עלייה שהגיעה לכ-3,300 דירות בממוצע לחודש.

עוד עולה, כי מתוך הדירות החדשות שנמכרו לציבור הרחב (כ-17,330), כ-14,160 היו דירות בבנייה ביזמה פרטית, וכ-3,170 היו דירות בבנייה ביזמה ציבורית (מעודכן ל-23/11/2014). בסך כל הדירות החדשות שנמכרו בתקופה זו, חלה ירידה של 16.4% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. חלקן של הדירות החדשות שנמכרו מסך כל הכמות המבוקשת של הדירות החדשות, נע בין 67% בכל אחד מהמחוזות ירושלים והמרכז לבין 17% במחוז הצפון .  בתקופה זו נרשמה ירידה במספר הדירות החדשות שנמכרו, בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד במחוז הצפון (כ-30%), במחוז הדרום (כ-24%), במחוז המרכז (כ-23%) ובמחוז חיפה (כ-17%). לעומת זאת, נרשמה עלייה במחוז תל אביב (כ-9%) ובמחוז ירושלים (כ-5%).

על פי נתוני המגמה, נרשמה עלייה של כ-4.1% בממוצע לחודש במספר הדירות החדשות שנמכרו בחודשים יוני-אוקטובר 2014, לאחר ירידה של 2.9% בממוצע בחודשים אוגוסט 2013-מאי 2014. זאת לאחר עלייה של כ-1.2% בממוצע לחודש בחודשים ינואר-יולי 2013, של כ-2.7% בחודשים ינואר-דצמבר 2012 ושל 1.2% בממוצע לחודש במספר הדירות החדשות שנמכרו בחודשים נובמבר-דצמבר 2011.

מספר הדירות החדשות שנותרו למכירה בסוף אוקטובר 2014 – כ-26,890 דירות, מתוכן כ-18,390 דירות היו בבנייה ביזמה פרטית וכ-8,500 דירות היו בבנייה ביזמה ציבורית. מכלל הדירות החדשות שנותרו למכירה, כ-36% מוצעות למכירה במחוז המרכז, כ-16%במחוז ירושלים, כ-15% במחוז תל אביב, כ-11% – במחוז הדרום, כ-10% בחוז חיפה וכ-9% במחוז הצפון. על פי נתוני המגמה, במספר הדירות החדשות בבנייה ביזמה פרטית שנותרו למכירה, העלייה שנרשמה ברציפות מחודש אוקטובר 2009, התייצבה מחודש מאי 2012, למעט עלייה מתונה בחודשים ינואר-מאי 2014.

על פי המספר הממוצע של דירות חדשות שנמכרו בשלושת החודשים האחרונים אוגוסט-אוקטובר 2014, מספר חודשי ההיצע הוא 15; כלומר, מספר החודשים שיעברו עד מכירת כל הדירות החדשות שנותרו למכירה באוקטובר 2014, הוא כ-19 חודשים בכל אחד מהמחוזות ירושלים והצפון, כ-16חודשים במחוז המרכז, כ-14 חודשים בכל אחד מהמחוזות חיפה והדרום וכ-9 חודשים במחוז תל אביב; זאת בהנחה שקצב מכירתן יהיה זהה לקצב המכירה בשלושת החודשים האחרונים ושלא יהיו התחלות חדשות.

לפי תוכנית "קדמת נגב" שתובא בימים הקרובים להצבעה בממשלה, יוגדל שוק הדיור בנגב עד לשנת 2035 עד אכלוס פוטנציאלי של כ-1.8 מיליון בני אדם • התוכנית תשים דגש מרכזי על חיזוק והרחבת ערי הנגב והיישובים הקיימים כש-95% מהבנייה תהייה בהם • "תוכנית קדמת נגב הינה ארוכת טווח, אך השפעות חשיפתה ותחילת הוצאתה אל הפועל צפוי שיועילו עם הנגב כבר בטווח הקרוב", אמר השר אורי אריאל, "באין חזון יפרע עם"

בתום השליש הראשון של המאה ה-21, בעשור התשיעי למדינת ישראל, אוכלוסיית הנגב צפויה לגדול משמעותית. בהתחשב בקצב גידול האוכלוסייה הנוכחי בנגב בלבד, בשנת 2035 צפוי למנות הנגב כ-1.03 מיליון תושבים לפחות. אולם, בהתחשב ביעד הממשלתי שהכתיב אכלוס הנגב בכמות לא רחוקה מזו, כבר בשנת 2020 ובשינויי המגמות הצפויים מבחינת איכות התחבורה, התעסוקה, מעבר צה"ל, בהערכה הגוברת לה זוכים מרחבי הנגב ובשאיפת גורמי הממשל השונים להביא לאיזון התיישבותי בארץ, צפוי ורצוי שמרחב הנגב ימנה מספר גדול משמעותית מזה.

בנגב השקעות עתק בתשתית, במעבר צה"ל, בפיתוח כלכלי ובהשקעות נוספות, בהיקפי תכנון וביצוע אשר לא היו בו מיום הקמת המדינה. בהתייחס לכל אלה, יש ליצור את תשתית הדיור שתשלים זינוק אזורי שכזה. לשם כך הוכנה תוכנית "קדמת נגב".

"קדמת נגב" הינו השם שבחרנו לשטח היישוב המשמעותי בנגב, שגבולו הצפוני הוא קו רוחב העיר שדרות וגבולו הדרומי קו רוחב ירוחם. באזור זה מתגוררים כיום כ- 560,000 תושבים (כ-86% מתושבי הנגב) כשעל-פי תוכנית המתאר הנוכחית ניתן ליישב בו עד כ-1.2 מיליון תושבים.

בשנת 2035 אוכלוסיית ישראל כולה צפויה למנות כ-12 מיליון תושבים. אם תמשך המגמה הנוכחית של קצב הגידול הדמוגרפי במדינה, רובם צפויים לגור באזור גוש דן. בהתחשב במגבלות אפשרויות פיתוח התשתיות הקיימות בגוש דן המורחב מדובר בכמות משתקת. חשש זה, במקביל לביקוש הגובר בארץ למגורים ולמחסור ביחידות דיור הקיים כבר כיום, בשילוב היעדים הלאומיים, מחייב היערכות מיוחדת וחשיבה לטווח ארוך, אשר את מסקנותיה יש להוציא אל הפועל כבר עתה.

על מנת לשמור על איזון אוכלוסין במדינה ולאפשר צמיחה בריאה, טיפול במשבר הדיור וביוקר המחיה, יש להגדיל את כמות ואיכות ובעיקר את קצב ההתיישבות בנגב. פעולה זו תתרום גם לאוכלוסיית גוש דן להורדת מחירים ולהעלאת התחרות ותביא לפיזור האוכלוסייה והצריכה העתידית במדינה באופן שיקל את הלחץ האדיר שצפוי לגדול בערי גוש דן. כל זאת, לצד תיקון עיוותים היסטוריים בכל ההתייחסות לפריפריה, טיפול בעיירות הפיתוח וביישובים הקיימים, היהודים והבדואים כאחד, מתוך תפיסה הרואה בכלל היישובים והאוכלוסיות נקודות זינוק ולא נקודות משבר. תוכנית זו תביא לשגשוג שיצור מדיניות חדשה של פתרונות בני קיימא למציאות הסוציו-אקונומית המתקיימת מאז קום המדינה באזור זה.

התוכנית פותחה עם שר הפנים, שר החקלאות, השר לפיתוח הנגב והגליל בהתבסס על עבודה משותפת ומשיחות שר הבינוי אורי אריאל עם ראשי הרשויות בנגב ובעבודה מאומצת עם קק"ל ששמה לעצמה מטרה לפתח את ההתיישבות במרכזי הערים בנגב ותנועת אור הפועלת לפיתוח והרחבת ההתיישבות בנגב ובגליל.

עיקרי התוכנית:

– הגדלת פוטנציאל האכלוס של תוכניות המתאר מכ-1.2 מיליון תושבים לכ-1.85 מיליון (95% מהם בערים וביישובים הקיימים).

– הגדלת תוכניות המתאר הקיימות מ-330,202 יח"ד לכ-490,000 יח"ד בדגש על חיזוק הקיים (כ-17 אלף יח"ד מכלל היח"ד שיבנו עד אז יהיו ביישובים החדשים)

– הקמת 22 יישובים חדשים במיקומי מפתח ובפגיעה מינימלית בסביבה, לפחות 7 מתוכם ייועדו בלעדית לאוכלוסייה הבדואית והשאר לאוכלוסייה הכללית (יהודים, בדואים ואחרים).

– הגדלת פוטנציאל האכלוס של היישובים הבדואים בנגב (הקיימים והחדשים) מכ-154 אלף תושבים כיום, לכ-510 אלף.

המדובר בתוכנית שתכלול בהכרח שיתוף משרדי ממשלה נוספים ושתביא לצמיחה משמעותית גם בתחומי התעסוקה, התשתיות והתרבות. מדובר על יצירת שוויון בין אזרחים, כלכלה חכמה יותר, צמיחה לכלל המשק והבאת מזור חברתי, כלכלי והתיישבותי לנגב.

התוכנית תאפשר התמודדות עם צרכים לאומיים נוספים שיעלו עד תקופה זו, כשהמטרה הכוללת היא יצירת שוק דיור משוכלל בתפיסה האדריכלית שלו ויצירת חווית חיים אחרת.

יצירת תוכנית דיור כוללת על ידי משרד השיכון תאפשר את המוכנות התכנונית הדרושה לכלל משרדי הממשלה, שיוכלו לכלכל את צעדיהם ולקבל החלטות אופרטיביות לאורך כל שלביה המוגדרים מראש ובכך לייצר ניהול נכון של משאביהם.

שר הבינוי אורי אריאל: "תוכנית 'קדמת נגב' הינה ארוכת טווח, אך השפעות חשיפתה ותחילת הוצאתה אל הפועל צפוי שיועילו עם הנגב כבר בטווח הקרוב. 'קדמת נגב' פותחה כדי לאפשר לנגב להיות מסוגל לקלוט את השפע של השקעות המדינה בהיקפים של עשרות מיליארדי שקלים בתשתיות תחבורה, פארקי תעסוקה, מעבר מחנות צה"ל וסיועי עתק של המדינה בתחומים שונים.

מטרת התוכנית היא להפוך מילים וחזון למעשים בשטח, בתחום הבינוי והיצע הדיור. הנגב לא יהיה עוד חבל ארץ נספח לגוש דן, כי אם אזור בעל כובד משקל, רב אוכלוסין ואבן שואבת לדור הצעיר ולכל מי שנפשו חשקה בבית בישראל במחיר הגון ובסביבה המאפשרת איכות חיים.

ביום זה, יום השנה לבן גוריון, ביחד עם ראש הממשלה ומשרדי הממשלה לפיתוח הנגב והגליל, החקלאות, הפנים וראשי הרשויות – מנהיגי הנגב, נמשיך לצעוד בעוז ולהגשים את חזון 'הזקן' ליישוב ושגשוג הנגב. באין חזון יפרע עם".

טבע תעשיות פרמצבטיות  הודיעה היום כי דירקטוריון החברה בחר בפרופ' יצחק פטרבורג כיושב ראש. תקופת כהונתו תחל ב-1 בינואר 2015. פרופ' פטרבורג, חבר בדירקטוריון מ- 2012, ולפני כן בין 2009-2010, יחליף את ד"ר פיליפ פרוסט, שהודיע בעבר על כוונתו לפרוש מתפקיד יושב הראש עד סוף השנה. ד"ר פרוסט גם הודיע לדירקטוריון החברה כי הוא לא יעמיד עצמו לבחירה מחדש כחבר דירקטוריון באסיפת בעלי המניות השנתית הקרובה.

בנוסף, הדירקטוריון מינה את ד"ר סול ג'. בארר כחבר דירקטוריון, גם כן החל מ- 1 בינואר, 2015. הדירקטוריון נשאר מחויב להצהרותיו הקודמות בדבר גודלו והרכבו של הדירקטוריון.

"לאחר חיפוש בינלאומי נרחב, הדירקטוריון החליט שיצחק הוא המתאים ביותר לספק את המנהיגות והחזון להם אנו זקוקים בכדי לחזק את מעמדה של טבע כשחקנית גלובלית בתעשיית הפרמצבטיקה," אמר ד"ר פרוסט. "ניסיונו העשיר והבנתו המעמיקה לגבי טבע והפוטנציאל הגלום בה, כמו גם ניסיונו בניהול מערכות בריאות גדולות, הופכים את יצחק לבחירה מצוינת להחליף אותי כיושב ראש בעיתוי זה של השינוי שהחברה עוברת לקראת העתיד."

"דירקטוריון החברה מודה לד"ר פרוסט על התרומה, התובנות והמחויבות שלו לטבע במהלך תקופה זו של צמיחה והזדמנויות חדשות עבור החברה", אמר פרופ' פטרבורג. "אני גאה להכנס לתפקיד יושב הראש, ושמח על ההזדמנות לעבוד כתף אל כתף עם הדירקטוריון, כולל הנשיא והמנכ"ל, ארז ויגודמן ועם צוות ההנהלה כולו, כדי להמשיך ליצור ערך עבור בעלי המניות, תוך הרחבת הגישה לשירותי בריאות איכותיים ברחבי העולם."

"אני גם שמח על כך שד"ר סול בארר יצטרף לדירקטוריון ויתרום לנו ממומחיותו יוצאת הדופן בתחום הפרמצבטיקה הגלובלית," הוסיף פרופ' פטרבורג. "הדירקטוריון הגדיר את הרכבו כעדיפות, כפי שהוכח עם הצטרפותו של סול, וכן של ז'אן-מישל חלפון מוקדם יותר השנה."

פרטים ביוגרפיים של פרופ' יצחק פטרבורג: פרופסור יצחק פטרבורג הצטרף מחדש לדירקטוריון של טבע ב-2012. הוא כיהן כסמנכ"ל בכיר בטבע בתחום מוצרים ממותגים גלובליים, והיה אחראי על התרופות הייחודיות, מו"פ וניהול צבר המוצרים בין השנים 2010-2011, וזאת לאחר שכיהן כחבר בדירקטוריון של טבע בשנים 2009-2010.

פרופסור פטרבורג כיהן בין השנים 2003-2005 כנשיא ומנכ"ל חברת סלקום ישראל בע"מ, חברת טלקומוניקציה מובילה בישראל. בין השנים 1997-2002, הוא כיהן כמנכ"ל שירותי בריאות כללית, קופת החולים המובילה בישראל, הנחשבת לשנייה בגודלה מסוגה בעולם, אשר מספקת שירותי בריאות מקיפים ל-55% מאוכלוסיית ישראל עם יותר מ-1,500 מרפאות מרכזיות ומשניות ו-14 בתי חולים, עם כ-45,000 עובדים. הוא הוביל את הדיגיטיזציה של שירותי קופ"ח כללית, כולל 100% כיסוי EHR (רשומות רפואיות אלקטרוניות) והטמעת אחת המערכות הראשונות בעולם לשיתוף מידע רפואי, וכן היה חלוץ בתחום שירותי רפואה בתקשורת מרחוק בישראל. בין השנים 2000-2002 הוא כיהן כחבר בדירקטוריון של International Federation of Health Plans (iFHP) וכסגן יו"ר בדירקטוריון של International Association de la Mutualite (AIM). בין השנים 1990 ל-1997, הוא החזיק במספר תפקידי ניהול בתחום שירותי הבריאות, כולל מנכ"ל המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה בבאר שבע. הוא מכהן כיום כחבר בדירקטוריון חברת Rosetta Genomics Ltd..

פרופסור פטרבורג קיבל תואר רפואי (M.D) מבית הספר לרפואה הדסה ב-1977 ובעל הסמכה בתחום רפואת ילדים וניהול שירותי בריאות. פרופסור פטרבורג קיבל דוקטורט בניהול שירותי בריאות מאוניברסיטת קולומביה ב-1987 ותואר שני (M.Sc) במערכות מידע מבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE) ב-1991. בין השנים 2009-2010 הוא כיהן כעמית בכיר במכון מילקן. בימים אלה, הוא מכהן כפרופסור בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון.

חיפשתם פקדונות סולודיים, צמודי מדד ובלי סיכונים מיותרים. בבנק אגוד מציעים פקדונות צמודי מדד, למי שרוצה להשאיר את הכסף בישראל צמוד למטבע המקומי. מדובר בפקדונות השומרים על הערך הראלי של הכסף, שאינו נשחק גם בעת אינפלציה.
ניתן לבחור את אופן ההפקדה, אם בהפקדה חד פעמית או בהפקדה בתשלומים חודשיים, על פי צרכי הלקוח.

*ריבית עוגן:
ריבית עוגן נקבעת על בסיס ממוצע התשואות לפדיון ברוטו של אג"ח ממשלתיות צמודות בהתאם לתקופת הפקדון.

מכסת עובדי הבניין הפלשתינים המורשים לעבוד בישראל תעלה ב-8000 עובדים נוספים, ולראשונה זה זמן רב יותר גם לפלשתינים מעזה לעבוד בישראל. כיום מועסקים בענף הבנייה בישראל 86,00 עובדים, מתוכם 78% ישראלים, כך דיווח היום לוועדה לבעיית העובדים הזרים בראשות ח"כ מיכל רוזין, נתנאל לפידות, עוזר מנכ"ל משרד הבינוי. לדבריו, "הפלשתינים והעובדים הזרים מועסקים בעיקר ב'עבודות רטובות'. כיום יש בבנייה פעילה 23 מיליון מ"ר ויש מחסור ניכר בעובדים מקצועיים. בשל מחסור בכעשרת אלפים עובדים בענף הבנייה, הוגדלה מכסת העובדים הפלשתיניים המורשים לעבוד בישראל ב-8000 עובדים נוספים (בנוסף ל37,000 המכסה הקיימת לעובדים פלשתינים בענף הבניה). בשונה ממה שהותר עד כה, המכסה החדשה כוללת גם עובדים פלשתינים מעזה. המטרה היא לעמוד בקצב בנייה של 18-29 חודש.

לדברי סא"ל יאיר ממן, ראש אנף כלכלה במשרד הביטחון, סך מכסת העובדים הפלשתינים בישראל היום 57,000, כשבהתיישבות ביו"ש מועסקים 25,756. הם מועסקים בבניין, בחקלאות, בשירותים ובתעשייה. בנוסף עובדים בישראל עוד כ-34,000 שב"חים, כלומר מדובר בהיקף של כמאה אלף פלשתינים שעובדים בישראל.

בדיון ביקשה יו"ר הוועדה ח"כ מיכל רוזין לברר "מה חלקו של משרד הביטחון חוץ מלתת היתרים. מי דואג להוגנות כלפי העובדים וכלפי המעסיקים? מי דואג לזכויות העובדים שלהם? לאן הם יכולים ללכת להתלונן?"

חי בנימין מארגון מגדלי ההדרים ביקש שהוועדה תפנה לשב"כ ותבקש להוריד את גיל הפלשתינים המורשים לעבוד בישראל ל-23. "מיצינו את ההיצע של בני 24 נשואים. אנחנו זקוקים לעוד כוח אדם, ואין. אם יורידו את גיל העובדים המותרים להיכנס בשנה אחת, זה יפתור את הבעיה".

סא"ל יאיר ממן, ראש אנף כלכלה במשרד הביטחון השיב: "פעם אישרו כניסה רק לבני 30. בענף המסיק מתירים כניסה מגיל 21. מי שקובע זה השב"כ. יש גם נוהל משפחות – בענף המסיק מאפשרים להעסיק חמולות כשהאב אחראי והוא יכול להביא גם צעירים בהנחה שהאב אחראי על ילדיו. אנו נלחמים כל הזמן להוריד את הגיל". יו"ר הוועדה, ח"כ מיכל רוזין: "לצערנו לטרור אין חוקים. הוא תמיד מפתיע. זה אופיו של הטרור".

אילן לוין, חקלאי ממזכרת בתיה ביקש לחדש את האפשרות להעניק רישיונות נהיגה על טרקטורים לפלשתינים: "זה אבסורד. יש תאילנדים שיכורים שבחצי יום מוציאים להם רישיון לטרקטור, ופלשתיני שעובד אצלי 30 שנה, שיש לו רישיון למונית ולטרקטור, לא יכול לנהוג טרקטור בחלקה שלי. בעבר נתנו רישיון לטרקטור במשק, עם מספרי טרקטור והתחייבות החקלאי שהוא ינהג רק במשק".

איש העסקים שלמה אליהו הוביל לקבלת החלטה בדירקטוריון מגדל ביטוח ובדירקטוריון מגדל אחזקות ביטוח ופיננסים בע"מ ולפיה, החל מ-1 ינואר 2015 יעלה שכר המינימום בכל החברות בשליטתו – ובכלל זה בחברות האחיות והבנות, לכדי 5,300 ש"ח. "מעבר למשמעות הכלכלית של ההחלטה, מדובר כאן קודם כל באמירה ערכית-מוסרית" מדגיש שלמה אליהו וקורא לדירקטוריונים ומעסיקים אחרים במשק לקבל החלטה דומה. "אני איש עסקים ומבין שעלולים להיות חברה או מפעל שלא יוכלו לעמוד בכך. במקרה כזה המדינה חייבת לקחת אחריות ולתת סבסוד לאותו מעסיק – כדי שגם העובדים אצלו יוכלו להשתכר במינימום המאפשר חיים בכבוד" קובע שלמה אליהו.

בנוסף אמר אליהו: "מצב העוני בישראל מחפיר וזה פשוט לא מוסרי להמשיך ולשתוק. הפוליטיקאים שלנו – כמעט מכל המפלגות, מדברים הרבה על ביטחון וכלכלה אבל שוכחים שהאדם ובני משפחתו, הם המשאב החשוב ביותר במדינה. אני לא מוכן להסכים לכך שישראלים צריכים לחפש מזון בזבל. אני לא מוכן להשלים עם הפערים האלה. אסור שאנשים עובדים לא יוכלו להתקיים בכבוד. העוני אינו מחלה ובטח שאינו גזירה משמיים. העני בוודאי שלא צריך להתבייש בעוניו. אבל שכר מינימום שעומד ב-2014 על סך של פחות מ-5,000 ש"ח הוא בהחלט כן בושה. בושה למדינה ובושה לנו כחברה".

אליהו ציין במסיבת העיתונאים שכינס הבוקר בבית מגדל, כי הוא מתריע לאורך זמן כנגד העוול המוסרי שבהתנערות המדינה ומנהיגיה מהאחריות לרווחתם של האזרחים קשיי היום. "דיברתי עם ראשי ממשלות ושרים, הצבתי את הבעיה החברתית על השולחן בפורומים של אנשי עסקים בכירים. היו שנים שבהן אפילו הוצאתי הון עתק מכיסי כדי לפרסם מודעות מאירות עיניים בעיתונים. אלא שלצערי עם ישראל מצביע שוב ושוב כעדר ואינו דורש ממנהיגיו להחזיר את האדם ומשפחתו למרכז. המון סיסמאות והמון דיבורים על מאקרו כלכלה – אבל מעט מאוד נשמה. כמעט ובכלל לא חמלה. אני כבר מבוגר מכדי לחולל הפגנות אבל אני לא מבין איך הצעירים של היום לא יוצאים לרחובות ומפגינים ביתר נחישות בדרישה לשינוי סדר העדיפויות הלאומי. אנחנו חברה הרבה יותר סולידארית ממה שהפוליטיקאים שלנו מייצגים. אנחנו, העם, לא אטומים ".

בנק ישראל מפרסם הבוקר דו"ח בנושא התפתחות השכר בישראל בשני העשורים האחרונים. מהמסמך עולה כי השכר למשרת שכיר והתוצר לעובד גדלו בישראל בשיעור דומה מאמצע שנות התשעים ועד 2013. עוד עולה, כי השכר הריאלי התאפיין בתחילת העשור הקודם בתנודות גדולות, ולכן ההערכה של הקצב שבו השכר למשרת שכיר עלה בשני העשורים האחרונים רגישה לשנים שבוחרים להשוות.

בנוסף, על פי נתוני בנק ישראל, השכר בישראל עלה מהר יותר מהשכר במדינות OECD בסוף שנות התשעים וב-2000—2001, ובשנים הבאות הפער נסגר. באופן ממוצע, השכר בישראל וב-OECD גדל בעשרים השנים האחרונות בשיעור דומה. השכר בישראל נמוך יחסית משום שהפריון הממוצע לשעת עבודה בישראל נמוך יחסית לנתון המקביל ביתר המדינות ב-OECD. אשר לשיעור שהתמורה לעבודה מהווה בתוצר, ישראל אינה חריגה ב-OECD הן מבחינת רמתו והן מבחינת מגמת התפתחותו במרוצת השנים.

במסמך בוחן בנק ישראל את מגמת השכר על פני זמן: השכר מעבודה הוא מקור ההכנסה העיקרי של משקי הבית בישראל – בממוצע הוא מהווה יותר מ-70% מהכנסתם – ולכן רמתו והתפתחותו לאורך זמן משמשות אינדיקטור חברתי-כלכלי מרכזי. תקופות שבהן השכר עולה באטיות עשויות להתאפיין בקיפאון ברמת החיים של אותו חלק ניכר באוכלוסייה שהשכר הוא מקור הכנסתו העיקרי. תקופות כאלה מתבטאות לעתים גם בירידת חלקו של השכר בתוצר – מדד להתחלקות ההכנסות בין הון לעבודה – ולכן גם בהתרחבות הפערים בהכנסות.

כאשר בוחנים את האופן שבו השכר הריאלי הממוצע למשרת שכיר התפתח בישראל בעשורים האחרונים, מוצאים כי רמתו כיום דומה לרמתו בתחילת העשור הקודם. ממצא זה זוכה להבלטה בדיון הציבורי על המגמות במשק הישראלי, ולעתים מייחסים אותו לשינויים מבניים שהקטינו את כוח המיקוח של העובדים. אולם הנתונים המוצגים להלן מלמדים כי בעשור האחרון קשה לזהות בשכר התמתנות משמעותית ובלתי מוסברת.

תוואי השכר מתחילת העשור הקודם מלמד כי התשובה לשאלה "בכמה עלה השכר?" מושפעת משמעותית מהנקודה שבוחרים להשוות אליה. באיור 1 ניתן לראות כי לצד מגמת גידול ארוכת טווח, השכר הריאלי מתפתח בין שנים בודדות באופן תנודתי, ולכן מדידת השינוי בו בתקופה זו תלויה מאוד בשנת הבסיס. לשם המחשה, משנת 2001 עד 2013 השכר ירד, אולם משנת 2003 הוא דווקא נמצא במגמת עלייה, וזו דומה להתפתחות השכר גם בטווח הארוך יותר. בולטת עלייתו המהירה של השכר במחצית השנייה של שנות התשעים, ובפרט העלייה החדה בשנים 2000 ו-2001. התפתחות זו החלה בהסכמי השכר הנרחבים שנחתמו במגזר הציבורי, המשיכה כתוצאה מתגובה חזקה של השכר במגזר העסקי ומירידה בלתי צפויה בקצב האינפלציה, והגיעה לשיאה ב-2001, שנה שחלה בה תפנית חדה בצמיחה ובקצב עליית המחירים . כלומר השכר אמנם דורך במקום מתחילת העשור הקודם, אך קיפאון זה הגיע לאחר גידול מהיר מאוד בשנים הקודמות.

בכדי לבחון את התפתחות השכר בצורה מדויקת יותר – כלומר מעבר למחזורי העסקים או רעשים קצרי טווח אחרים – רצוי לבחור שתי נקודות זמן שבהן פער התוצר היה דומה. לפי אומדנים מקובלים, פער התוצר ב-1996 היה דומה לפער ב-2013. משנת 1996 השכר הריאלי גדל בקצב ממוצע של 0.8% לשנה, וקצב זה דומה לקצב הגידול הממוצע של השכר בחוֹמש האחרון.

כדי שהגידול בשכר יהיה בר-קיימא, צריך להתלוות לו גידול בפריון העבודה; אחרת כדאיות ההעסקה תפחת לאורך זמן וכושר התחרות של המשק ייפגע. לכן מקובל לבחון את התפתחות השכר לפי מידת עלייתו ביחס למדד מקובל לפריון – התוצר לעובד, כלומר היחס בין התוצר במגזר העסקי למספר העובדים במגזר העסקי . התוצר לעובד גדל מ-1990 בקצב יציב למדי, של כ-1.0% לשנה (איור נ1), ויש יחס סטציונרי בינו לבין השכר הממוצע למשרת שכיר , כלומר ליחס אין איזושהי מגמה ארוכת טווח (איור 2). מהאיור מתברר גם כי השכר גדל במידה חריגה – כלומר מעבר לתוצר לעובד – מ-1998 עד 2001, ועד 2003 הוא חזר במהירות לממוצע ארוך הטווח. הקשר בין מחזור העסקים ליחס השכר לפריון משתקף גם בתנודה נוספת, אם כי מתונה וקצרה יותר, של עליית היחס ואז ירידתו בשנים 2006 עד 2009. מאז היחס בין השכר לפריון יציב למדי ונע סביב הממוצע ארוך הטווח.

לסיכום כותב בנק ישראל: "סקירה זו בוחנת כיצד השכר הריאלי הממוצע למשרת שכיר בישראל התפתח בשני העשורים האחרונים. עולה ממנה כי בטווח הבינוני, וגם בשנים האחרונות, הוא מתואם במידה רבה עם התפתחותו של התוצר לעובד. בטווח הבינוני השכר מושפע גם מגורמים קצרי טווח אחרים, ולכן ההערכה של האופן שבו השכר משתנה במשך הזמן רגישה לשנים שבוחרים להשוות. הדבר נכון במיוחד כאשר מתחוללים שינויים גדולים בתקופה קצרה, כפי שאירע במשק בסוף שנות התשעים ובראשית העשור הקודם. עוד עולה מהסקירה כי השכר בישראל גדל לאורך זמן בשיעור דומה לשיעור במרבית החברות ב-OECD, וכי היחס בין השכר הממוצע לשעה לבין התוצר לשעת עבודה דומה ליחס הממוצע במדינות אלה".

הרשות לני"ע מפרסמת הבוקר להערות הציבור הצעה לתיקון חוק ני"ע בעניין שינוי מבנה הבורסה. פרופ' שמואל האוזר אמר הבוקר בנושא: "שינוי מבנה הבורסה הוא צעד ראשון לחיזוק מעמדה של הבורסה כמשאב לאומי ואולי אף הפיכתה למרכז פיננסי בינלאומי. שינוי מבנה הבעלות הוא תנאי הכרחי לפיתוח הבורסה שמאפשר גיוס הון להשקעה בבורסה, הגברת היעילות התפעולית והמסחר בה, הפרדה בין בעלות וחברות ושיתופי פעולה עם בורסות נוספות ועוד".

במסמך נכתב כי הבורסה בתל אביב מאוגדת כחברה פרטית שלא למטרות רווח. ישנה גם זהות מלאה בין הבעלות על הבורסה לבין זכות הגישה למסחר, כך שרק גופים שהינם בעלים של הבורסה (חברי הבורסה) נהנים מגישה למסחר. על רקע השפל במחזורי המסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב בשנים האחרונות, אשר פגע בשוק המשני ובשוק הראשוני גם יחד, מינה יו"ר רשות ניירות ערך בחודש מאי 2013 את הוועדה לשכלול המסחר ולעידוד הנזילות בבורסה.

ההמלצה המרכזית של הוועדה הייתה שינוי מבנה הבעלות על הבורסה ומעבר ממודל של שותפות חברים למודל של תאגיד למטרות רווח, באופן המנתק ככל האפשר בין הבעלות לבין החברות תוך מזעור ניגודי העניינים בין ניהול הבורסה ובין האינטרסים השונים של כל הפעילים בבורסה. ממסקנות הוועדה עלה כי בורסות בעולם אשר זנחו את המודל של שותפות במבנה של קואפרטיב ועברו למודל של תאגיד הפועל למטרת רווח הצליחו לשפר פרמטרים חשובים בפעילותן ובהם: שקיפות וממשל תאגידי, אטרקטיביות, יעילות, סחירות, נגישות להון, ושיתופי פעולה עם בורסות אחרות ועם משקיעים. הצעת החוק שפרסמה היום הרשות להערות הציבור נועדה להניח את התשתית החוקית לשינוי מבני של הבורסה.

מטרותיו המרכזיות של הליך שינוי המבנה הן:

1. הפיכת הבורסה לגורם תחרותי ויעיל יותר מכפי שהוא היום, המסוגל להוות תחרות משמעותית לבורסות בשווקים בינלאומיים ולזירות מסחר אלטרנטיביות בארץ ובחו"ל.

2. הרחבת בסיס החברות בבורסה והנגשתה למספר גדול יותר של גורמים בעלי זכות מסחר. לאחר השינוי המבני, הגישה למסחר לא תהא תלויה עוד בקיומן של זכויות בעלות אלא תהא מבוססת על התקשרות חוזית בין הבורסה לבין חברים פוטנציאליים, והדבר יאפשר להגדיל את מספר בעלי זכויות המסחר בבורסה במנותק ממספר בעליה ובזהותם. יצוין כי כיום, מספר החברים בעלי גישה למסחר בבורסה בתל אביב נמוך משמעותית מהמספר המקביל בבורסות אחרות בעולם.

3. השינוי יאפשר לבורסה להגיב באופן יעיל יותר ללחצי תחרות ולפעול בנפרד מהאינטרסים של החברים, ובכך ליצור בורסה "מוכוונת שוק" פשוטה ויעילה. השינוי המבני יאפשר לבורסה להתמקד בעסקיה באופן המשרת אותה כבורסה, את בעלי מניותיה ואת כלל המשתמשים בשירותיה באופן התואם את צורכי כלל השוק ובאופן תחרותי ויעיל יותר.

4. הנחת תשתית איתנה והכרחית לשיתופי פעולה אסטרטגיים עתידיים עם בורסות זרות ומשקיעים אסטרטגים, לפעילותן של בורסות נוספות בישראל, ולאפשרות לגייס הון לפיתוח הבורסה עצמה.

5. חיזוק מעמדה של הבורסה כתשתית חיונית לפעילות שוק ההון והכלכלה בישראל. כל זאת תוך הבטחה כי הבורסה תפעל לקידום הגינות ויעילות המסחר, אשר בתורם יקרינו על אמון הציבור בשוק ההון וימשכו תאגידים להירשם למסחר בבורסה תוך הגדלת היקפי הפעילות בשוק הראשוני והמשני.

תיקון החוק המוצע נועד לאפשר לבורסה להפוך לתאגיד למטרות רווח, לקבוע את התנאים למתן רישיון בורסה ואת החובה לקבל היתרי שליטה בגין החזקת אמצעי שליטה, לקבוע הסדרים בדבר ממשל תאגידי, ולחזק ולהדק את סמכויות הפיקוח הרגולטורי על פעילותה של הבורסה במטרה לטפל בניגודי העניינים העשויים להתעורר כתוצאה מהמבנה החדש.

הכללת עקרונות בנייה ירוקה, משמרת אנרגיה, בקריטריונים לזכייה במכרזים לדירות למגורים, תוזיל לנו באופן משמעותי את יוקר המחיה, מסבירה פרופ' אופירה אילון אשר עומדת בראש צוות סביבה במוסד שמואל נאמן וראשת החוג לניהול משאבי טבע באונ' חיפה. על פי הערכות אנשי המקצוע, ייקור הבניה, אם בכלל, בהטמעת מערכות "ירוקות" חדשניות, מסתכם באחוזים בודדים, כשהחיסכון, לאורך שנים בצריכת אנרגיה גדול ומשמעותי!

 פרופ' אופירה אילון

לדייר הישראלי מסתבר, הוצאות שוטפות גבוהות באחזקת הדירות שהוא רוכש. כ-4,000 ש"ח בממוצע לשנה, הוא מוציא על  צריכת חשמל. זוהי העלות הישירה לאזרחים, שעליה יש להוסיף עוד כ- 20% (יותר מ 10 אגורות לכל קווט"ש!) שהן העלויות החיצוניות עליהן כולנו משלמים בבריאותינו הנפגעת כתוצאה מחשיפה למזהמי אוויר, והתדלדלות יתרות המט"ח שלנו בגלל הצורך לקנות מקורות אנרגיה (בעיקר פחם המהווה כמחצית מכלל מקורות האנרגיה לייצור חשמל) ממקורות זרים.

במרוץ המטורף אחר התחלות בניה, נדמה כי קיימת התעלמות מוחלטת מהסוגיה הסביבתית-אנרגטית, סוגיה אשר יכולה להוזיל בעשרות אחוזים את עלות המחייה של כולנו.

באופן כללי, כאשר אנו בוחנים את סוגיית הבניה הירוקה עלינו לקחת בחשבון מספר רבדים:

הרובד הראשון, זה שאינו מוסיף עלויות לבניה בכלל, הוא הרובד התכנוני. צורת העמדת המבנה, תכנון מערכת אוורור טבעית בבנין וכדומה, הינה חיונית ומאפשרת נוחות רבה יותר לדרי הבית. אגב, גם תכנון מסתור כביסה מייתר את הצורך בשימוש במייבש הכביסה, וגם לכך משמעות כספית וסביבתית רבה (מחזור ייבוש כביסה צורך כ-5 קווט"ש ואם נניח כי משפחה משתמשת במייבש פעם אחת ביום, הרי שמדובר בעלות שנתית של כ-1000 ש"ח לשנה).

הרובד השני, הינו הטמעת טכנולוגיות זולות וזמינות שיכולות להפחית את צריכת החשמל- הצללת חלונות ע"י תריסים, יישום תקן ישראלי 1045 לבידוד ועוד. טכנולוגיות אלה יכולות להפחית את צריכת החשמל באחוזים נוספים.

הרובד השלישי, הוא הרובד בו נדרשות השקעות משמעותיות יותר, לדוגמא למערכות בקרת אנרגיה חכמות, אשר בסופו של דבר, יגדילו עוד יותר את שיעור החיסכון.

התקן הישראלי המחודש לבניה ירוקה, תקן 5281, עבר לפני מספר שנים רביזיה והוא מתעדכן אחת לשנתיים. התקן מתייחס לרוב סוגי המבנים בישראל (מגורים, משרדים, מסחר, חינוך, בריאות וכד') בבנייה חדשה ומבנים לשיפוץ משמעותי, תוך דירוג מבנים בהתאם לניקוד על עמידה בתנאי סף נושאיים. אך אל לנו לטעות-  התקן הינו התנדבותי, כלומר, יזם לא מחויב לקחת על עצמו בכלל ליישם חלק או את כל המלצות התקן.

כלומר, מבחינה חוקית, אין אפשרות לאכוף על הקבלנים להטמיע תכנון מושכל או טכנולוגיות שיפחיתו את צריכת האנרגיה של המבנה. ואם נהיה ריאליים, כרגע אפשרות החיוב גם לא ניראית באופק.

איך בכל זאת נעודד יזמים להטמיע מערכות לבנייה ירוקה?

דרך אחרת לעודד את היזמים. לדוגמא, ע"י מתן העדפות במכרזים לאותם יזמים אשר יטמיעו עקרונות תכנון וטכנולוגיות זולות וזמינות להפחתת הדרישה האנרגטית של הדרים במבנה, הגדלת אחוזי הבניה ועוד.

לפיכך, אסור שהדחיפות לקידום היוזמות של משרד השיכון והבינוי, כמו גם של האוצר, תביא למצב בו ייזנחו השיקולים הללו. אם השיקול המרכזי לבחירת היזם יהיה המחיר הנמוך של הדירה אותה יציע תוך התעלמות מהנושא התכנוני-סביבתי, ייגרם עוול הן לדיירים, שייאלצו להתמודד עם עלויות  דיור גבוהות יותר והן למדינה, שתצטרך לספק את הביקושים לחשמל, הכוללים גם את ההשפעות החיצוניות הנ"ל.  

זאת ועוד, עלינו לזכור שני נושאים מרכזיים:

השינויים האקלימיים כבר כאן ועמם הצורך הגובר במיזוג אוויר. כלומר, מבנים שייבנו מבלי ההפנמה של אותם עקרונות שצוינו קודם לכן, יאלצו לשלם מחיר גבוה יותר בשוטף, בחזקת- קנית בזול, תשלם ביוקר.

בנוסף, קיימת האפשרות של שיפוץ (הצללה, טיח תרמי, החלפת זגוגיות ועוד), אולם פעולה זו יקרה לאין שיעור (עד פי חמישה או ששה) מהטמעה של תקני בנייה מודעת אנרגיה, כבר בשלב התכנון והבנייה.

המסקנה המתבקשת ברורה: יש להכליל את עקרונות הבנייה הירוקה, משמרת האנרגיה, בקריטריונים לזכייה במכרזים לדירות למגורים. ע"פ הערכות אנשי המקצוע, ייקור הבניה, אם בכלל, מסתכם באחוזים בודדים, כשהחיסכון, לאורך שנים- גדול ומשמעותי!

הכותבת עומדת בראש צוות סביבה במוסד שמואל נאמן וראש החוג לניהול משאבי טבע באונ' חיפה

רשות ההגבלים העסקיים מפרסמת היום (ד') את המסמך הסופי המגדיר את אופן יישום פרק התחרות הגיאוגרפית בין חנויות גדולות לשיווק מזון, כהגדרתן על פי חוק המזון, תוצר של עבודת מחקר סטטיסטית רבת היקף.על פי הדו"ח, 294 סופרמרקטים נמצאים באזורים ריכוזיים; 83% מהם של שתי הרשתות הגדולות. הרשות להגבלים עסקיים מדווחת עוד, כי שופרסל נדרשת לקבל אישור מהממונה בפתיחת חנות גדולה באזורים בהם מתגוררים כ-79% מתושבי ישראל. מגה נדרשת לקבל אישור על פתיחת חנויות באזורים בהם מרוכזים כ-21% מתושבי ישראל.

על פי סמכותו מתוקף חוק המזון, הממונה על הגבלים עסקיים הגדיר את האזור בו נמצאים הצרכנים הפוטנציאליים של כל חנות גדולה ("חנות") של קמעונאי גדול, ואת החנויות המתחרות בכל חנות. זאת כדי לקבוע את חלקו של הקמעונאי במכירות באזור הרלוונטי שבה פועלת כל חנות. במידה ומחזור המכירות של הקמעונאי עולה על 30% מסך כל המכירות באזור זה, הוא יצטרך לקבל אישור של הממונה לפתיחת חנויות חדשות באותו אזור. המטרה היא למנוע מצב שבו רשת שיווק ממלאה אזור בסניפים שלה באופן שמרתיע קמעונאים מתחרים להיכנס לאותו אזור ולהתחרות על הצרכנים. כאשר מחזור המכירות של קמעונאי עולה על 50% באזור הרלוונטי והקמעונאי מחזיק לפחות בשלוש חנויות באותו אזור, הממונה יוכל לפנות לבית הדין להגבלים עסקיים, על מנת שבית הדין יצווה על הקמעונאי למכור חנויות, אם יסבור כי הדבר דרוש להגברת התחרות האזורית.

נכון להיום מחזורי המכירות של 8% מהחנויות עולים על 50% מהמכירות באזור הביקוש של החנות. מדיווחים של הקמעונאים הגדולים ביחס לשנת הכספים 2013 עולה כי בישראל פועלים 18 קמעונאים גדולים המפעילים יחד 728 חנויות גדולות. מתוך סך החנויות, 294 חנויות, המהוות כ-40% מכלל החנויות, הן חנויות של קמעונאי שיש לו מעל 30% מהמכירות האזור הרלוונטי. הקמעונאים הללו כאמור זקוקים לאישור של הממונה על מנת לפתוח חנות נוספת. מקרב חנויות אלו 231 חנויות (כ-32% מסך החנויות) הן של קמעונאי שיש לו מעל 30% מהמכירות האזור הרלוונטי, אך מתחת ל-50% ממכירות אלה. 63 מהחנויות (8% מהחנויות) הן של קמעונאי שיש לו מעל 50% מהמכירות באזור הרלוונטי. מתוכן 16 חנויות הן של קמעונאי שיש לו מעל 75% מהמכירות באזור הרלוונטי.

שופרסל תידרש לקבל את אישור הממונה לפתיחת חנות באזורים בהם מתגוררים 79% מתושבי ישראל. האזורים שבהם מחזור המכירות של רשת שופרסל עולה על 30% מכלל המכירות באותו אזור, כוללים אזורים מיושבים בהם מתגוררים כ- 79% מתושבי ישראל. מהמפות שמוצגות לציבור עולה כי מדובר, בין היתר, באזור באר-שבע, מצפה רמון ואילת בדרום, תל-אביב וראשון לציון במרכז, חיפה, קרית שמונה וערים נוספות בצפון.

האזורים שבהם רשת מגה (כולל חלק מחנויות עדן טבע מרקט, אלונית ו-AM:PM המוגדרות כחנות גדולה), מחזיקה מעל 30%, כוללים אזורים מיושבים בהם מתגוררים כ-21% מתושבי ישראל. האזורים בהם הריכוזיות של מגה גבוהה הם בין היתר אזור בית שאן וסחנין בצפון, אזור השרון (רמת השרון ורעננה), וערי המרכז תל-אביב, גבעתיים ורמת גן.

אחוז המכירות של רמי לוי וחצי חינם (כל אחד בנפרד) גבוה יחסית באזורים המונים כ-14% מתושבי ישראל. לגבי רמי לוי מדובר בעיקר בירושלים, זכרון יעקב ועפולה, ולגבי חצי חינם מדובר בראשון לציון וחולון.

המשמעות של המסמך: כך ייקבע הממונה את גבולות התחרות הגיאוגרפית בין הקמעונאים. בסוף חודש מרץ האחרון נחקק החוק לקידום התחרות בענף המזון, שמטרתו לקדם את התחרותיות בענף המזון ובתחום מוצרי הצריכה, לשם הפחתת המחירים לצרכן. לחוק המזון יש שלושה חלקים עיקריים: הסדרת התנהגויות והסכמים בין ספקים לקמעונאים, קידום תחרות אזורית בין קמעונאים ושקיפות מחירים.  בשבועות האחרונים מבצעת רשות ההגבלים העסקיים שורה של צעדים לקראת יישום חוק המזון, שצפוי להיכנס לתוקף בינואר 2015. בין היתר פרסמה הרשות את רשימות הספקים הגדולים והספקים הגדולים מאוד, ואת רשימת הקמעונאים הגדולים. הרשימות רלוונטיות לחלק בחוק העוסק בהסדרת מערכת היחסים בין ספקים לקמעונאים.

המסמך שהרשות מוציאה היום רלוונטי כאמור לפרק התחרות הגיאוגרפית. הרשות ממפה לכל חנות גדולה בארץ את החנויות המתחרות בה ואת האזורים בהם יושבים הצרכנים הפוטנציאליים שלה. המטרה היא ליישם את המודל במסגרת אכיפת חוק המזון. כאמור, על פי החוק, על קמעונאים גדולים שיש להם מעל 30% מהמכירות באזור הרלוונטי לקבל אישור מהממונה על הגבלים עסקיים לפני הקמה של חנויות חדשות באותו אזור.

נושא החיסכון באנרגיה, ומעבר לצריכת מערכות חשמל חכמות תופס תאוצה. מסתבר שהתועלת בהטמעת מערכות כאלו גבוהה, ואילו העלות מתקזזת באופן משמעותי. אם רכשתם דירה ואתם לקראת מעבר אליה, או שאתם בשיפוצים, כדאי שתבחנו גם את נושא החסכון בצריכת אנרגיה בדירה שברשותכם. 

מחקר חדש שנעשה במימון משרד השיכון, ומוצג כאן לראשונה, מגלה כי עלות "חבילת טכנולוגיות בסיסית" לחסכון בהוצאות האנרגיה של דירת מגורים נעה בין 15,098–23,489 ₪ לדירה. היקף פוטנציאל החיסכון בהוצאות החשמל נע בין 184–385 ₪ לחודש – חסכון של 15%-29% מהוצאות התפעול. בעבודה, נבחנו שלושה טיפוסי דירות שונים: דירה בשטח של 70 מ"ר בבנייה רוויה, במבנה טורי בעל שני כיווני אוויר; דירה בשטח של 100 מ"ר בבנייה רוויה במבנה מסוג H בעלת שלושה כיווני אוויר ודירה צמודת קרקע בשטח של 120 מ"ר בעלת 4 כיווני אוויר. ניתוח פוטנציאל החיסכון בוצע ביחס ל- 4 אזורי אקלים המאפיינים את ישראל.

את העבודה עשו ליאור שמואלי מ- EcoFinance כלכלה סביבתית ודורי הרשגל מדור-עד קיימות בע"מ, בהנחיית פרופ' אופירה אילון, שעומדת בראש תחום סביבה במוסד שמואל נאמן, תחת הכותרת "עלות-תועלת להטמעת מערכות לחסכון באנרגיה במסגרת שיפוצי מבני מגורים בישראל". המחקר, שכאמור נעשה במימון משרד הבנוי והשיכון נועד לבחון מנגנונים כלכליים אשר יעודדו הטמעת מערכות ואמצעי חסכון באנרגיה במסגרת שיפוץ של מבני מגורים קיימים, אשר יסייעו להפחתת הוצאות החשמל של משקי הבית ויסייעו להם להתמודד בצורה טובה יותר עם יוקר המחייה.

במסגרת המחקר נבחן היקף פוטנציאל החיסכון באנרגיה של דירות קיימות שהוקמו בהתאם לתקנים ישנים, במידה וישודרגו מבחינה אנרגטית ויוטמעו בהן מערכות ואמצעי חסכון שונים.

בחינת פוטנציאל החיסכון בוצע תוך השוואת תרחישים שונים בהם יותקנו מערכות ואמצעים התואמים את דרישות תקן לבנייה ירוקה (ת"י 5281) למצב ייחוס המוגדר בתקן 5282-1. ניתוח התרחישים בוצע באמצעות תוכנה ייעודית (IESVE) מוכרת ומאושרת על ידי ה- הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית, משרד האנרגיה האמריקאי  ועוד.

לפיכך, בוצע המחקר לבחינת 21 מערכות ואמצעי חיסכון שונים (מערכות וטכנולוגיות הקשורות לחינוך ולמידע; מערכות ואמצעי איטום ובידוד; מערכות ואמצעים מתקדמים לחימום מי צריכה; מערכות אקלום ומיזוג אוויר).

ממצאי המחקר

המחקר העלה, כי עלות שדרוג דירות והטמעת "חבילת טכנולוגיות בסיסית" לחסכון בהוצאות האנרגיה של דירת מגורים נעה בין 15,098–23,489 ₪ לדירה, והיקף פוטנציאל החיסכון בהוצאות החשמל נע בין 184–385 ₪ לחודש, בהתאם לאזור האקלים בו נמצאת הדירה. כמובן, תוך הנחה כי תפעול מערכות אלה נעשה באופן אופטימלי. חסכון זה מהווה הפחתה של 15-29% מהוצאות התפעול בתרחיש הבסיס, כאשר החזר ההשקעה הממוצע של הפרויקט עומד על 7.75 שנים. כלומר, לא קיים תמריץ כלכלי ברור וחד משמעי לבצע את השדרוג, אפילו לא בחבילה הבסיסית שלו.

בנוסף, ביצוע פרויקטים כאלה עלול להיות מורכב מבחינה טכנית-מקצועית (ובפרט בכל מה שקשור לבידוד מעטפת הדירה), וכי החיסכון הכספי הנוצר לכל משק בית בגין הפחתת הוצאות החשמל עלול שלא להוות תמריץ מספיק לצורך ביצוע שיפוץ בדירה. על כן, ממליצים מחברי המחקר, כי על מנת לקדם הטמעת מערכות ואמצעי חסכון באנרגיה במבני מגורים, יש צורך לבצעם במסגרת שיפוצים קיימים המתבצעים ממילא (למשל: שדרוג חזיתות מבנים). 

בנייה ירוקה – יתרונות וחסרונות 

משרד הפנים חושף: עד כה אישרנו ל-62 רשויות מקומיות להעלות את הארנונה באופן חריג בשנת 2014. מדובר בלמעלה מ-50% מסך הבקשות שהגישו הערים השונות. כך עולה מנתונים שהעביר המשרד לאיגוד לשכות המסחר. הנתונים הועברו בעקבות מאבק שמוביל האיגוד, מזה מספר חודשים, לחשוף את היקף האישורים החריגים ואת היקף העלאות המס החריגות לשנת 2014.  יצויין כי תוספת המס החריגה הינה בנוסף להעלאת מס הארנונה בשיעור של 3.36% בשנת 2014 בשווי של כ- 700 מיליון ₪, על פי הנוסחה האוטומטית הקבועה בחוק.

מהנתונים עולה כי מתוך 114 בקשות לארנונה חריגה לשנת 2014 שהוגשו למשרד הפנים, עד כה ניתנו 91 תשובות לרשויות השונות. מתוך הבקשות הללו, ל- 62 רשויות אושרה העלאה מלאה או חלקית של מס הארנונה, ו- 7 רשויות בקשתן אושרה אך אינה בעלת משמעות כספית. בין הערים הבולטות להן אישר המשרד העלאה חלקית או מלאה של בקשתן ניתן למצוא את הערים הוד השרון (כ-4.2 מיליון ₪), קריית מלאכי ושדרות (העלאה של כ-3 מיליון ₪ לכל אחת), גדרה (כ-2.5 מיליון ₪), סביון (כ-2 מיליון ₪), עמק חפר (כ-1.9 מיליון ₪). במקביל, משרד הפנים אישר למספר רשויות להפחית את הארנונה ובכללן לראשל"צ (הפחתה של כ-8 מיליון ₪), אשדוד (כ-477,000 ₪) הרצלייה (כ-60,000 ₪) ושוהם (כ- 280,000 ₪).

מהנתונים עולה עוד כי מתוכן רק 9 בקשות נדחו במלואן ובכלל זה בקשות של גבעתיים, רחובות, רמלה, נס ציונה, ופרדס חנה-כרכור, ול-4 רשויות נדחתה הבקשה מסיבות טכניות (בת ים, רמת-גן, טבריה, מרחבים). כמו כן, טרם התקבלה החלטה לגבי 23 רשויות מקומיות, ביניהן עיריית באר שבע שהגישה בקשה להעלאה חריגה בהיקף של למעלה מ-20 מיליון ₪ ועיריית חיפה ביקשה העלאה חריגה בהיקף של למעלה מ-68 מיליון ₪.

ח"כ יפעת קריב, חברת וועדת הפנים, אמרה היום בתגובה: "נושא הארנונה הוא תפוח אדמה לוהט ששרי הפנים בחרו להתעלם ממנו במשך שנים. כיום ישנן מספר שיטות חישוב וראשי הרשויות יכולים לעשות ככל העולה על רוחם , בצורה לא שוויונית, ללא הודעה מוקדמת ובחלק מהרשויות הדבר נעשה בצורה לא חוקית. אני קוראת לשר הפנים לבצע רפורמה מקיפה, לפעול לקביעת קריטריונים אחידים ולהבאת אישור מס הארנונה לכנסת לטובת אזרחי ישראל".