קופות הגמל להשקעה מתבררות כאחד האפיקים הטובים ביותר להשקעה. הסיבה העיקרית היא היכולת להשקיע במכשיר נזיל שנהנה מהטבות מיסוי משמעותיות, לרבות הטבות מיסוי באם חוסכים במכשיר עד לגיל 60. על רקע זה, המכשיר כבר גייס כספים ביקף של 8 מיליארד שקל – וההערכות שבשנה הבאה הוא יחיצה (אפילו בקלות) את רף ה-10 מיליארד שקל.

החברות המנהלות את הקופות השיקו שלושה מסלולים עיקריים – מסלול כללי, מסלול מניות ומסלול אג"ח. המסלול הנפוץ ביותר הוא המסלול הכללי – מסלול בו קופת הגמל להשקעה מפזרת את עיקר השקעותיה בין מניות, אג"ח קונצרני ואג"ח ממשלתי (רוב לאגרות החוב).

מסלול כללי – המסלול המועדף על המשקיעים

המסלול הפופולארי ביותר הוא המסלול הכללי שמרכז מעל 70% מההשקעה בתחום. הציבור לא מעוניין באפיק מנייתי בלבד (למרות שלטווח ארוך עדיף מסלולים כאלו – ראו הרחבה) וגם לא במסלול סולייד מדי – מסלול אג"חי, וכך הוא בוחר, בעזרת היועצים מבתי ההשקעות וחברות הביטוח, במסלול משולב – כללי, שבו יש כאמור הטייה ברורה לאג"ח, אבל עם שיעור מסויים של מניות.

במסלול הזה, עד לא מזמן הקופות של אלטשולר שחם היו דומיננטיות. למעשה, מאז השקת הקופות בסוף 2016/ תחילת 2017 – אלטשולר הובילה בתשואות, עד שממש לאחרונה ילין לפידות עקפה אותה. במילים אחרות, במסחן של כמעט שנתיים – ילין לפידות מובילה ואחריה אלטשולר, אבל חשוב לשים לב לחודשים האחרונים. בחודשים האלו יש גופים שמצליחים לייצר תשואה טובה יותר מהמובילות – אי.בי.אי ומיטב דש. במבחן השנתי, הקופות של שני הגופים האלו מובילות, והשאלה – לפי איזה דירוג בוחרים? ובכן, זו באמת שאלה קשה. ראשית, תלוי לאיזו תקופה אתם משקיעים – ככל שהכוונה שלכם להשקיע לטווח ארוך יותר, כך דירוג לטווח ארוך יהיה מייצג יותר.

אבל, חשוב בכל מצב, לבדוק גם את הטווח הקצר, מכיוון שיכול להיות שגופים מסוימים פספסו את הכיוון, הימרו על מגמה לא נכונה, ומנגד גופים מסויימים דווקא רוכבים על הגל בחודשים האחרונים ומייצרים תשואה טובה. כלומר, הדירוג הארוך מלמד יותר, אבל המגמה של הזמן הקצר, מלמדת על מגמה שיכולה להשתרש ולהניב למשקיעים תשואות עודפות.

ולכן, לצד דירוג ארוך טווח, חשוב גם להסתכל על התקופה הקצרה, גם על החודשים האחרונים והשנה החולפת.

מסלול כללי – המובילות בדירוג  

קופת הגמל ילין לפידות כללי עקפה כאמור את אלטשולר שחם כללי, במבחן אורך הטווח. כנסו כאן לדירוג המלא. אבל בשנה האחרונה אי.בי.אי ומיטב דש מובילות עם תשואה של כ-3%. ראו כאן את הדירוג השנתי.

שתי החברות האלו בתקופה טובה גם בניהול קרנות הנאמנות שלהם – מיטב דש, הפכה השנה לגוף המוביל בקרנות הנאמנות ואי.בי.אי היא מהמובילות בגיוסים.  ובכלל – יש קורולציה בין שני התחומים – אחרי הכל, קופות גמל להשקעה הן מוצר מתחרה לקרנות הנאמנות.

נמשיך לעדכן על דירוגי הקופות בקרוב.

הדירוגים מבוססים על מידע ונתונים של חברת פרדיקטה שבודקת ומספקת נתונים ודירוגים מבוקרים.

קופת גמל להשקעה – לכו על זה!

הראל פיננסיםשל קבוצת הראל משיקה חמש קרנות נאמנות חדשות יחד עם ברק גרשוני. גרשוני שניהל את הקרנות נאמנות של אלומות ישמש כיועץ חיצוני עבור הקרנות. את חברת ניהול הקרנות של הראל מנהל, ירון דייגי.

הקרנות החדשות מרוכזות בתחום האג"ח –   קרן אג"ח בישראל עם חשיפה של עד 20%  למניות, קרן אג"ח מקומית ללא מניות, קרן אג"ח מקומית עם חשיפה מוגבלת של עד 10% למניות, קרן אג"ח חברות מקומית ללא חשיפה למניות ועם אפשרות לחשיפה לאג"ח שאינן בדירוג השקעה, וקרן בעלת מדיניות השקעות גמישה.

הראל פיננסים מנהלת נכסים בשווי של כ-50 מיליארד שקל.  היקף קרנות הנאמנות של הראל מסתכם בכ-16 מיליארד שקל.

תעשיית קרנות הנאמנות – מיטב דש בראש; הפדיונות בילין לפידות נמשכים

קרנות אגח – זה רק נראה בטוח

על רקע התארכות תוחלת החיים בישראל, הופחתה לפני כארבע שנים קצבת הפנסיה בקרנות הפנסיה. שני מאוחר יותר, זה יקרה גם בביטוחי מנהלים. מה הקשר בין תוחלת החיים לקצבת הפנסיה שלנו? איך קרה שמי שיש לו ביטוח מנהלים, הקטנת הקצבה הגיעה אליו באיחור? מי בכל זאת לא נפגע מהשינויים וההתארכות בתוחלת החיים?

תוחלת חיים, קצבת הפנסיה והקשר ביניהם

אחד העקרונות של ניהול נכון בקרנות הפנסיה, הוא שכלל החברים בקרן מפקידים בכל חודש סכום קבוע לטובת הפנסיה. בעת הצורך, או בדיל הפרישה, מקבל כל אחד מהחברים בקרן, קצבת פנסיה בהתאם לגובה הסכומים שהצטברו לזכותו בקרן. ככל שיש בקרן הפנסיה יותר צעירים שמפקידים מאשר פנסיונרים שמקבלים קצבה, כך הקרן במצב טוב יותר והיא מאוזנת. ככל שמספר מקבלי הקצבה גבוה ביחס למספר המפקידים, כך קרן הפנסיה הופכת לבעייתית יותר. כשהתחילו לפני עשרות שנים הפדות לקרנות הפנסיה, חושבה קצבת הפנסיה עבור המפקידים, לפי לוחות תמותה שהיו נכונים לאותה תקופת המשמעות – עברה תקופה קצרה יותר בין רגע הפרישה לגמלאות לרגע שבו הפנסיוני מסיים לקבל קצבה, שזה אומר בעצם שהוא הולך לעולמו. באותה תקופה, תוחלת החיים עמדה על בסביבות 75 שנה לגברים, וקצת יותר מזה לנשים. מי שפרש לפנסיה בגיל 65, היה צפוי לקבל במשך 7 שנים קצבת פנסיה. ואולם עם השנים עלתה מאד תוחלת החיים. נכון להיום, תוחלת החיים של גברים בישראל מתקרבת ל-80 שנה, ושל נשים היא אפילו גבוהה יותר. המשמעות – קרנות הפנסיה צריכות לשלם קצבת פנסיה לאורך שנים ארוכות יותר.

מקדם המרה והמשמעות שלו

על מנת לקבוע את גובה קצבת הפנסיה, נקבע מקדם המרה משתנה לצורך תשלום הדמלאות. מקדם ההמרה, פירושו מספר שנות החיים של הפורש אחרי הפרישה לגמלאות וקהחלת קבלת הקצבה. ככל שמקדם ההמרה גבוה יותר, כך קצבת הפנסיה נמוכה יותר. לדוגמה – מי שצבר בקרן הפנסיה שלו מיליון שקל, ומקדם ההמרה שלו נקבע על 200 חודשים, (16 שנים ושמונה חודשים), יקבל בכל חודש קצבת זקנה של 5,000 שקל, לכל אורך חייו. אם יפרוש לפנסיה בגיל מאוחר יותר, סביר שמקדם הקצבה יהיה נמוך יותר, והקצבה תהיה גבוהה יותר. זאת הסיבה שהלחץ להעלות אל גיל הפרישה היה משמעותי, וגיל הפרישה לגברים ולנשים עלה (גברים – גיל 67, נשים – גיל 62 ונמצא בעלייה). העלייה בתוחלת החיים העלתה את מספר השנים שבהם החוסך מקבל תשלום ולא מפקיד לקרן. זאת גם הסיבה שקרנות הפנסיה הוותיקות נסגרו להפקדות נסוספות, ומדינת ישראל ערבה להמשך קבלת הפנסיה של החברים בהן.

ביטוח מנהלים, קרן פנסיה ומה שביניהם

בעבר, היו הבדלים של ממש בין ביטוחי המנהלים וקרנות הפנסיה. ההבדלים נגעו לתשלומי הפיצויים, אבל היו משמעותיים במיוחד, בכל מה שקשור במקדם ההמרה לפנסיה. עד 2013, היה ניתן לקבוע מראש מקדם המרה לפנסיה. משבוטלה האפשרות הזאת, הפך ביטוח המנהלים לאפיק חיסכון לפנסיה, כמו כל אפיק חיסרון פנסיוני אחר. היתרון בביטוח המנהלים הוא משני, ונוגע בעיקר למקבלי משכורות גבוהות, שיכולים להפקיד בהם יותר מהמקסימום הנהוג בקרנות הפנסיה. למעשה, במקרים רבים, קרנות הפנסיה וקופות הגמל עדיפות.

סוגי קצבת הזקנה בביטוח מנהלים

בביטוחי מנהלים יש שני סוגים של קצבת זקנה (קצבת פנסיה). יש קרנות שבהן, כפי שכבר הוזכר לעיל, מקדם ההמרה לקצבה הוא קבוע, ואז לא ניתן לשנות את החוזה שלהם מול חברות הביטוח. המשמעות היא שהמבוטחים לא נפגעים, אלא אם הם מחליטים על דעת עצמם לעבור לתוכנית פנסיונית אחרת.

סוג שני של ביטוי מנהלים הוא ביטוחי מנהלים עם קצבה שניתן לשנות אותה. הביטוחים האלו עם מקדם המרה לא קבוע, והוא יעלה, עם העלייה בתוחלת החיים. כתוצאה מכך, הקצבה תרד (הקצבה היא סך החיסכון בפנסיה חלקי המקדם) – להרחבה על מקדם פנסיה/ מקדם קצבה. 

הרקע להחלטה שהתגבשה לפני כשלוש שנים ברשות שוק ההון והביטוח להעלות את מקדם ההמרה, היא לוחות תמותה מעודכנים ובדיקה מעמיקה. לוחות התמותה מצביעים על עלייה משמעותית בתוחלת החיים, שאיננה מאפשרת קביעה מראש של מקדם המרה, כפי שהיה נהוג עד תחילת העשור הקודם.

השינוי, על פי הערכה גסה, יגיע ל-5%. כלומר הקצבה תקטן בכ-5%.

לאורך השנים חלה עלייה בתוחלת החיים, ויותר אנשים מגיעים לגילאי זקנה ומשתמשים בקצבה לאורך תקופה ארוכה יותר מזאת שהייתה מקובלת וידועה אף לפני כשני עשורים. הצבירה עבור אדם שהפקיד לאורך שנים לקרן הפנסיה או ביטוח המנהלים שלו, בהינתן ההפקדות והתשואה על הנכסים, לא מספיקה לתשלום פנסיה. ככל שעובר הזמן, יותר ויותר פנסיונרים מושכים מהקרן סכומים גבוהים מאלה שהפקידו, עולל גם הריביות שנצברו לטובתם, כך נוצר גירעון. ההוצאות בפועל/ תשלומים בפועל, עולים על החיסכון בפועל. הפער הזה הוא חור – גירעון פנסיוני בביטוח המנהלים. כאשר מעלים את המקדם, כמובן שסוגרים את החור, בחלקו או במלואו השאיפה היא, כמובן, להגיע לאיזון בין ההפקדות להוצאות התקופתיות של הקרן.

מי בכל זאת לא נפדע

היחידים שלא נפגעו למעשה הם החוסכים בקרנות הפנסיה הוותיקות, שנבגרו להפקדות חדשות כבר לפני יותר מעשרים שנה. לחוסכים הללו מובטח מראש מקדם המרה המבטיח להם פנסיות גבוהות יותר מאלה שמקבלים החוסכים בקרנות החדשות. יחד עם זאת, בקרנות הוותיקות גובה הפנסיה המרבי שניתן להגיע אליו עומד על 70% מהשכר הקובע, גם אם בפועל החוסך חסך סכומים שהיו מספיקים לפנסיה גבוהה יותר. בקרנות החדשות אין הגבלה כזאת. למרות המגבלה הזאת, מי שכבר יש לו חיסכון באחת מהקרנות הוותיקות, לא רצוי שימשווך אותו או יעבור לאחת מהקרנות החדשות. לכל היותר, אפשר להפסיק את ההפקדות בבוא העת\ ולפתוח קרן פנסיה חדשה.

האם כדאי ביטוח מנהלים? קרנות פנסיה וקופות גמל לרוב עדיפות

מחכים לפנסיה? תחשבו עוד פעם; ההכנסה שלכם עומדת להתכווץ

ורינט בתוצאות טובות. בתגובה לדוחות עלתה מניית ורינטבכ-4% לשווי של 2.9 מיליארד דולר.

ורינט מספקת מערכות ושירותים בתחום המודיעין העסקי והביטחוני, פרסמה כי ברבעון השסתיים באוקטובר הסתכמו ההכנסות בכ-304 מיליון דולר, צמיחה של 8.3% ביחס לרבעון המקביל אשתקד. מתחילת שנת הכספים צמחו ההכנסות ב-10.2% לרמה של קרוב ל-900 מיליון דולר.

הרווח התפעולישהסתכם ב-33.7 מיליון דולר, לעומת 17.8 מיליון דולר ברבעון המקביל.  הרווח בשורה התחתונה 18.9 מיליון דולר, לעומת 2.5 מיליון דולר בלבד ברבעון המקביל.

התוצאות על בסיס Non-Gaap, בנטרול סעיפים כמו הפחתות של נכסים בלתי מוחשיים, תגמולים הוניים לעובדים, הוצאות הקשורות לחוב ולרה-ארגון, הרווח הסתכם ב-56.4 מיליון דולר, גידול של33% לעומת הרבעון המקביל. הרווח הנקי למניה הגיע ל-85 סנט, ומתחילת השנה – 2.14 דולר –  כ-141 מיליון דולר, גידול של 25.6%.

השוק האזרחי תרם כ-197 מיליון דולר להכנסות החברה, והשוק הביטחוני – כ-107 מיליון דולר. בסוף הרבעון היו לחברה 435 מיליון דולר במזומנים, לעומת חוב כולל של 820 מיליון דולר – בנטו, מדובר על חוב נטו של כ-385 מיליון דולר.

בודנר: "המומנטם משקף את ההשקעות שעשינו. ברבעון השלישי, המומנטום החיובי שלנו נמשך והצגנו צמיחה של 8% בהכנסות עם הרחבת שולי הרווח וייצור חזק של מזומנים", אמר מנכ"ל החברה, דן בודנר. "אנחנו מאמינים שהמומנטום הזה משקף את ההשקעות שביצענו בשנים האחרונות באנליטיקה מתקדמת, אוטומציה וענן, בכל הפורטפוליו שלנו. אנחנו מרוצים מהביצועים ומהצמיחה שמייצרים עבורנו בסיס חזק לשנה הבאה – התחזית הראשונית שלנו לשנה הבאה היא לצמיחה בשיעור דו-ספרתי ברווח non-gaap".

החברה מאשררת את התחזית לשנה וממשיכה לצפות להכנסות של 1.24 מיליארד דולר (צמיחה של 7.8% לעומת 2017) ורווח נקי non-gaap של 3.15 דולר למניה. התחזית הראשונית לשנת הכספים הבאה היא להכנסות של 1.325 מיליארד דולר, צמיחה של כ-7% לעומת השנה הנוכחית, ורווח נקי של 3.5 דולר למניה.

אופנהיימר – מחיר יעד של 58 דולר לורינט; אפסייד של 25%

ורינט – מעלים תחזית ל-2018; האנליסטים אופטימיים

הבנקים שולטים במידע על הצרכנים, ולכן קל להם יחסית לבדוק אם הלקוח הוא לקוח טוב או מסוכן. הם יכולים במהירות לבדוק את יכולת ההחזר של ההלוואה שהלקוח מעונין בה, הם יכולים לקבוע בפשטות את הריבית שהם מוכנים לספק ללקוח על פי המידע עליו – ההיסטוריה שלו, נכסיו וחובותיו ועוד. היתרון הזה של הבנקים הולך להצטמצם. המידע הזה יעבור וישמש גם גופים חוץ בנקאיים.

כיום שאתם לוטקחים הלוואה מגוף חוץ בנקאי, הוא מתקשה לרוב לבדוק את ההיסטוריה שלכם (אלא אם אתם לקוחות שלו) ולכן הוא מוסיף לריבית כמה אחוזים על "פרמיית סיכון". סוג של תוספת סיכון בגין חוסר ידע. אלא שכאשר המידע יהיה נגיש, לקוחות טובים עשויים לקבל ריביות טובות גם במערכת הוץ בנקאית.

כבר ב-2016 עבר בכנסת לפני כשנתיים חוק נתוני אשראי שמטרתו לרכז למאגר מידע אחד את כל הנתונים הפיננסיים של ציבור משקי הבית. המאגר הזה, שצפוי להתחיל לפעול באפריל 2019 כולל למעשה את כל הנתונים הנדרשים כדי לקבוע מה דירוג האשראי של הלקוח.המידע הזה יהיה זמין לכל גוף הפיננסי שממנו מבקש הלקוח לקבל הלוואה, ובהתאם יקבע הגוף מה גובה הריבית הרלוונטי לאותו לקוח.

ההערכה היא שהגברת השיתוף בנתוני אשראי צפויה לקדם תחרות בין מלווים על מתן אשראי, להגדיל את היקף האשראי המוצע ללקוחות, ולשפר את תנאי האשראי עבור צרכנים רבים.

בינתיים מי ששולט באשראי הצרכני הם הבנקים. הם מחזיקים 90% מהשוק ושני הבנקים הגדולים (פועלים ולאומי) מחזיקים את מרבית השוק, כ-60%. המשמעות היא שהלקוח הקטן סובל מחוסר נגישות לאשראי – הוא סובל מהריכוזיות, הוא סובל מחוסר התחרותיות.

על פי חוק נתוני האשראי המידע והנתונים הם שייכים ללקוח. אם יש מידע שמוכיח שלקוח הוא לקוח טוב, אזי ניתן להשתמש במידע הזה. בנק ישראל מקבל את המידע מהבנק, בנק ישראל שומר את המידע בשביל הצרכנים/ הלקוחות.

לקוח שמעוניין לקבל הלוואה מגוף פיננסי יאשר לגוף המסויים לקבל לגביו מידע מהמאגר. הגוף הפיננסי יפנה ללשכות אשראי – גוף מתווך שקיבל את אישור בנק ישראל, בבקשה לקבל את דירוג הלקוח. לשכת האשראי תעבד את הנתונים מהמאגר ותגיש אותם בתוך שניות לגוף הפיננסי בצירוף דירוג שהיא תקבע ללקוח. הגוף הפיננסי יכול להיעזר בדירוג, או לנתח בעצמו את הנתונים שקיבל ולהחליט לגבי ההלוואה.

עד עתה לא היה מידע כזה. היה מידע שלילי – קיימת אפשרות לקבל מידע על לקוח שמקורו בהוצל"פ, כונס הנכסים הרשמי ועוד.  במאגר החדש יהיה גם מידע חיובי על הלקוחות.

כך או אחרת, אל תסתמכו רק על דוח נתונים טוב, דירוג אשראי טוב. הגופים שמלווים לכם כסף רוצים להרוויח, ואתם צרייכם תמיד להתמקח על הריבית. תשתמשו בכלי הזה – ריבית ממוצעת על הלוואה מהבנקים – שיקלית, כך תדעו מה הריביות הממוצעות וכך תדעו מה לבקש/ לדרוש במשא ומתן מול הבנקים ומול הגופים הפיננסים הנוספים (חברות ביטוח, מימון ישר, חברות כרטיסי אשראי, הלוואות חברתיות ועוד).

דירוג אשראי אישי – מה זה? ואיך זה ישפיע עליכם?

מסגרת אשראי – כל מה שצריך לדעת

בשנתיים האחרונות ביטוח הרכב היה מוזל יחסית לשניםפ קודמות. בקופה של חברת הביטוח הממשלתית – קרנית נמצא עודף של 1.1 מיליארד שקל (כתוצאה מחישוב ביתר של ביטוחי החובה בעבר). לא ניתן היה להחזיר לאנשים את הכסף, ולכן הוחלט על הפחתה גורפת בביטוח הרכב.  אבל זהו – הכסף נגמר, וההנחה מתבטלת.

מדובר בפועל, על כספים שהצטברו ביתרת העודפים מהקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים שנמצאת בקרנית. הקרן הזו היתה אמורה להתקזז מול תשלומי הביטוח בפועל, וזה שיש בה יתרת זכות משמעה ששילמנו ביתר לאורך תקופה.

כך או אחרת, ההנחה כאמור נגמרה, וביטוח הרכב עשוי להתייקר ב-7%.

במקביל, התקבלה החלטה להוזיל את ביטוחי האופנועים תמורת העמסת חלק מהעלות על בעלי מכוניות פרטיות. כלומר, בעלי הרכב יסבסדו את האופנועים. למה הסבסוד? יו"ר הוועדה שטיפלה בעניין ח"כ רחל עזריה, הסבירה שכך שיעור המבוטחים בקרב רוכבי האופנועים יעלה –  "המטרה לגרום לרוכבים על אופנועים לעשות ביטוח. שמענו בדיוני הוועדה על נהגים רבים שמסכנים את חייהם ונוסעים ללא ביטוח, בגלל המחיר היקר. בטווח הזמן הקרוב הביטוח לאופנועים צפוי לעלות אף יותר, והחוק הזה נועד למנוע את ההתייקרות".

עד עכשיו הנהגים ברכב מימנו 6.5% מעלות הביטוח של האופנועים ועכשיו זה יעלה ל-8.5%. באמצע שנת 2020 תופחת ההעמסה לשיעור קבוע של 8%.

ביטוח רכב – כל מה שצריך לדעת

ביטוח לאופנוע – כל מה שצריך לדעת

הסוף לכפל ביטוחים? חברות הביטוח חויבו לבדוק בהר הביטוח לפני מכירת ביטוח חדש

אובר, חברת שיתוף הנסיעות המובילה בעולם,  הגישה תשקיף לקראת הנפקה ציבורית ראשונה (IPO) בבורסה האמריקאית. היא עשתה זאת בדיוק ביום בו המתחרה שלה – ליפט הכריזה על צעד דומה. אובר היא החברה שהמציאה למעשה את רעיון שיתוף הנסיעות ואחריה קמו מתחרות, לרבות חברת ליפט.

ההנפקה של אובר, שתצא לדרך, ככל הנראה, בשנה הבאה, צפויה להיות אחת ההנפקות הגדולות אי פעם של חברת טכנולוגיה. בגיוסים האחרונים שווי החברה עמד על  76 מיליארד דולר, ושווי זה, על פי הערכות אנליסטים, עשוי לעלות ל-120 מיליארד דולר ויותר לקראת ההנפקה בוול-סטריט.

אוּבֶּר האמריקאית מספקת בעצם שירות קריאת רכבים (Ride hailing service) דרך האינטרנט ברחבי העולם. הכל נעשה דרך האפליקציה – Uber, המאפשרת יצירת קשר לצורכי הסעה בתשלום בין נהגים לנוסעים. מדובר על רעיון בסיסי בכלכלה שיתופית – יצירת קשר בין נהגים לבין נוסעים פוטנציאליים. הטכנולוגיה של החברה מאפשרת את החיבור בין הנהגים לנוסעים ומספקת גם את אמצעי התשלום, ובתמורה לכך גובה עמלה מתוך התשלום הכולל.

מדובר בשירות שהוא טוב כמעט לכולם – אנשים יכולים להוך ל"נהגי מוניות" ולהתפרנס מכל באופן מלא או חלקי. נוסעים יכולים ליהנות מנסיעות זולות. הבעיה – נהגי המוניות מפסידים את השוק שלהם. אבל זאת הכלכלה…

בהמשך לשירות הבסיסי אובר מציעה גם שירותים מתקדמים יותר –  UberX בו הנהגים משתמשים ברכבם הפרטי, UberXL לרכבים פרטיים גדולים, UberBlack למכוניות מהודרות לרבות לימוזינות, ו-UberSUV למכוניות שטח גדולות. כמו כן, מפעילה החברה שירות נסיעות משותפות (Carpooling) תחת המותג – UberPool, המאפשר לנוסעים עם מסלול נסיעה דומה לחלוק רכב ולשלם מחיר מוזל.

לחברה גם שירות מוניות בדומה לגט ורקסי – שירות UberTaxi, הזמין במספר ערים בעולם, לרבות תל אביב.

יאנדקס השיקה את שירות המוניות – תחום לגט ולרקסי

RAXI – אפליקציית הזמנת מוניות ללא עמלה

תחבורה בתל אביב – קאר2גו, גט טקסי, תחבורה ציבורית – מה עדיף? יתרונות וחסרונות

מגדל עלית הוא פרוייקט הדגל של מצלוואי. לחברה הנסחרת בבורסה יש 60% מהפרוייקט שנמצא בשלביו הסופיים. מדובר על מגדל של 30 קומות, 151 דירות, שנמצא בצמידות לצומת עלית בבורסה ברמת גן – מקום טוב לכל הדעות, מקום שצריך לעשות בו כסף.

מהדוחות הכספיים של מצלאווי עולה תמונה אחרת לגמרי.

פרוייקט הדגל הזה הפסיד בסה"כ (כולל הערכה לגבי ההמשך – עד הסיום הצפוי בחודשים הקרובים) סדר גודל של 33 מיליון שקל. מצלוואי מחזיקה בפרוייקט כ-60%, כך שההפסד שלה מסתכם בכ-20 מיליון שקל.

מהדוןחות של מצלאווי עולה כי ההכנסות הצפויות מהפרוייקט מסתכמות ב-324 מיליון שקל. ההכנסות שנחתמו אחראיות על 267 מיליון שקל, כך שהפרוייקט יחסית בסוף הדרך (ונראה שהדירות היוקרתיות עדיין לא נמכרו). הכנסות נכבדות, ללא ספק, אבל העלויות גבוהות יותר. סך העלות הכוללת בגין הפרוייקט מסתכמת בכ-357  מיליון שקל. מתוך סכום זה העלויות בגין הבנייה (כולל המימון) מסתכמות ב-265 מיליון שקל והעלויות בגין הקרקע, הפיתוח והפינוי מסתכמות בכ-92 מיליון שקל.

שורה תחתונה – פרוייקט באזור ביקוש, רכישת קרקע כבר לפני כמה שנים טובות, ועדיין – הפסד גדול – הפסד של כ-10% על המכירות. אז נכון, שרוב הקבלנים ברוב הפרויקטים מרוויחים, אבל הנה דוגמה לפרוייקט  והפסדי.

חברות הנדלן חוגגות – פרשקובסקי מוכרת יותר דירות; הרווחים עולים

במיטב דש מעריכים – הדשדוש בשוק הנדלן יימשך; צופים ירידה מתונה במחירים

מחיר למשתכן – האם הקבלנים מתאמים מחירים? ואיך האוצר מנסה להתגבר על כך?

טעות קטנה; משבר גדול: איך טעות של 3.7 מיליון דולר יכולה לחסל חברה של 2 מיליארד דולר

איך קורה שכסף עובר מהחברה לבעלים ואף אחד לא שם לב? למה אול-יר צריכה לקנות את האג"ח של עצמה (אבל לא בטוח שהיא תעשה זאת)? למה המודל העסקי של אול-יר מסוכן?  וגם – מי אחראי למשבר האג"ח האמריקאיות

טעויות קורות – עם כל הכעס על כך שבעל השליטה בחברת אול-יר קיבל בטעות 3.7 מיליון דולר מהחברה, צריך להבין – מדובר בחברה עם עשרות נכסים, היקף נכסים במאוחד של מעל 2 מיליארד דולר, ומדובר בבעל שליטה – מר גולדמן שמחזיק גם בנכסים נוספים.

הרבה נכסים, הרבה כסף, וטעות אחת קטנה – אז מה?  הוא – גולדמן, לא התכוון לקחת כסף מהחברה. הוא גם לא זה שעשה את הטעות. הוא לא אשם. עורך הדין של החברה שגה בעת שהכין מסמכים של מימון מחדש על נכסים של החברה וגם נכסים של גולדמן עצמו, ואז כשהיה צריך להעביר את הכספים לחברות, הוא טעה והעביר לחברה של גולדמן ולא לאול-יר. אני באמת חושב שזה יכול לקרות, וזה אפילו נסלח.

הבעיה היא שהטעות הזו קרתה כל יום במשך חודשים רבים. פעם אחת – ניחא, שבוע – גם נסלח, אבל חודשים? בחודש יוני נעשתה הטעות. היא התגלתה – במהלך חודש אוקטובר.

ואיך היא התגלתה? "… התגלה הסיווג השגוי של יתרת החוב על ידי סמנכ"ל הכספים של החברה, כחלק מהבקרות הפנימיות הקיימות בחברה שמטרתן זיהוי וגילוי טעויות". המשפט התמים הזה מחביא את הבעיה הגדולה באול-יר. סמנכ"ל הכספים לא צריך לקבל צל"ש כי מצא את הטעות (אחרי ארבעה חודשים). הוא לא צריך להיות אקטיבי בחיפוש אחרי טעויות. ההיפך – החור במזומנים צריך לקפוץ במערכות של החברה באופן מידי! אין מצב ש-3.7 מיליון דולר נעלמים מהקופה, ורק אחרי 4 חודשים מבינים שהם נעלמו.

הטעות הזו נעלמה מסמנכ"ל הכספים במשך חודשים, היא נעלמה מגולדמן עצמו שקיבל מתנה של 3.7 מיליון דולר ולא שם לב אליה; היא נעלמה מרואה החשבון של החברה שחתם על הדוחות הכספיים של יוני (מחצית ראשונה) מבלי שיהיה כסף בחשבון. היא נעלמה מכל בעלי התפקידים ושומרי הסף בחברה, והיא נעלמה למשך ארבעה חודשים.

5% על הנכסים; 15% על החוב – האם החברה תקנה אג"ח של עצמה?

הטעות הזו עלתה לחברה ביוקר. המשקיעים זרקו את אגרות החוב של החברה, והתשואה השנתית האפקטיבית עליהן עלתה ל-15% ויותר.

אול-יר, ממומנת בסולו באופן בלעדי באגרות חוב שהנפיקה בישראל – לחברה יש אגרות חוב בסך כולל של כ-650 מיליון דולר, והון עצמי של 474. סה"כ המקורות (הון עצמי והתחייבויות) מממנים חברות מוחזקות בערך של 1 מיליארד דולר.

החברות המוחזקות (הרבות) מחזיקות בעשרות נכסים ומספר פרויקטים גדולים בהקמה, והן מגלגלות נכסים בהיקף העולה על 2 מיליארד דולר. כלומר, על חשבון אגרות החוב שמימנו את ההשקעה בחברות  המוחזקות נלקח גם מימון נוסף בחברות המוחזקות עצמן. מינוף על גבי מינוף שמתבטא במאזן המאוחד.

אבל כשרוצים לבחון בצורה "נקייה" את המקורות להחזר החוב, התשובה המיידית נגזרת מהמאזן סולו – ושם מול החוב יש השקעה בחברות מוחזקות, לא מזומנים, לא נדל"ן. השקעה בחברות מוחזקות. במילים אחרות, הכסף יחזור למשקיעים מדיבידנדים של החברות המוחזקות, ממימוש חברות מוחזקות (חברות נכסים), אולי מהלוואות מהחברות המוחזקות לאול-יר. בקיצור – הציפייה היא שהחברות המוחזקות יעלו את הרווחים והתזרימים למעלה.

נשמע הגיוני, אבל במעבר הזה בין החברה עצמה לחברות הנכס המוחזקות, יש לפעמים בעיות – יש שותף נוסף שמממן, יש חברה נפרדת עם כל המשתמע, ויכולות להיות הגבלות על מעבר כספים בין החברות. כסף יורד למטה לחברות המוחזקות בקלות, אבל החזרה למעלה היא לא תמיד בשליטה מוחלטת של האם.

אם לאול-יר היתה שליטה על הכספים היא היתה רוכשת אגרות חוב של החברה (אולי היא עוד תעשה זאת). היא מייצרת תשואה של 5% על הנכסים שלה, ויש חוב בריבית של 15% – מה יותר פשוט וכלכלי מאשר לקנות את החוב בבורסה – לא תהיה לה השקעה טובה יותר.

בואו לישראל וקבלו מימון זול

איך חברה אמריקאית שבונה ומשכירה דירות בברוקלין מגיעה לקבל מימון בשוק הישראלי? זה הכל כלכלה. הריבית שהחברה משלמת על החוב כאן נמוכה משמעותית מהריבית שהבנקים האמריקאים היו מוכנים לתת לה. זאת עובדה פשוטה, שמעלה שאלה עקרונית – האם הבנקים האמריקאיים פראיירים או מטומטמים? ואם התשובה היא לא, אז זה עלול להעיד עלינו – האם אנחנו הפראיירים שמספקים מימון זול לחברות האלו? אולי המוסדיים יכלו לדרוש ריבית גבוהה יותר. אבל הבעיה הגדולה שלנו היתה שהריבית הנמוכה כאן (נמוכה יותר מהשוק האמריקאי), גרמה לבועת אג"ח – אנחנו בעצמנו יצרנו אותה (בעידוד, תמיכה והובלה של בנק ישראל).

התהליך היה כמו בכל בועה – היו לנו כספים בפיקדונות וקיבלנו עליהם אפס ריבית. התבאסנו, אבל רצינו לשמור על הכסף במקום בטוח. זה נמשך ונמשך ושמענו על אפשרויות אחרות – אג"ח (קרנות אג"ח). הסטנו לשם כספים.

הכספים האלו זורמים מדי יום לאיציק מנהל קרן נאמנות אג"חית. איציק חייב להשקיע את הכספים לפי מדיניות הקרן. הוא קונה אגרות חוב. איציק ומאות הקולגות שלו קנו אג"ח מדי יום – עוד ועוד ועוד. אין להם ברירה, וככה התנפחות מחירי האג"ח בשוק המקומי, וככה היתה דרישה ענקית לאג"חים של חברות נוספות, ולכן קיבלו באהדה ואהבה את האמריקאיות.

המודל העסקי של אול-יר

לאול-יר אגרות חוב בסך של 650 מיליון דולר – היא מהמגייסות הגדולות בבורסה המקומית. יש כאן בעיה עמוקה ברמת המאקרו – האם זה מה שאנחנו רוצים, שכספי הפנסיה שלנו, שקרנות הנאמנות שלנו, שהכסף שלנו יושקע במגרשים בברוקלין? אז נכון שהשוק גלובלי, וחברות זרות משקיעות פה ואנחנו משקיעים שם. אבל המטרה הראשונה של הבורסה היא לספק מימון לחברות מקומיות. בשנים האחרונות היא סיפקה מימון בעיקר ליהודים, ישראלים וישראלים לשעבר שדרך חברות אמריקאיות שרשומות בכלל באיי הבתולה (לרוב) בנו והשכירו בניו יורק בפרט ובארה"ב בכלל.

אבל, זה העולם הגלובלי. נותנים כסף טוב לחברות הענק בניו יורק, ולא נותנים כסף לחברות הנזקקות שלנו.

מעבר לסיבה הברורה – יש כסף וצריך להשקיע אותו, עולה השאלה למה דווקא אול-יר. אז אותו איציק מנהל הקרן קונה אול-יר, כי נראה שהחברה יציבה, מספקת תזרים עתידי משכירות, יש לה גם אמות מידה פיננסיות שהיא צריכה לעמוד בהן, אחרת הריבית על האג"ח תעלה. יש לו ביטחון (לא מוחלט) שהכסף יחזו.  הכל גם עניין של סיכוי סיכון – הוא מקבל על אול-יר והאמריקאיות בכלל, תשואה גבוהה יותר מאשר על אג"ח של חברות ישראליות. מבחינתו במשוואת הסיכון סיכוי – אול-יר היא (או היתה) השקעה טובה.

אלא שמהדוחות של החברה עולה תמונה "מציקה". אול-יר מייצרת תשואה דולרית של 5% על הנכסים שלה ( דמי השכירות ביחס לערך הנכסים). מול התשואה על הנכסים יש את החוב – החוב נלקח בריביות שקליות של 4%, 5% וגם 7%. נכון – התשואה על הנכסים דולרית, הריבית על החוב שקלית, אבל גם אם ניקח את פער הריביות, הרי שזו אותה סביבה.

בשוטרה התחתונה, בהינתן גם שיש לחברה הוצאות נוספות. הרי הרווח על הנכסים הוא עדיין לא סוף פסוק (יש הוצאות תפעוליות שלא קשורות למבנים), לא ברור איך החברה יכולה לייצר רווח עתידי בהינתן המימון הזה. אז אולי בכלל המודל הוא לא רווח משכר דירה, אלא רווח יזמי – זה כבר הגיוני. החברה בונה פרויקטים גדולים להשכרה. הפרויקטים האלו מניבים לה רווח יזמי, שמוכר תוך כדי תנועה (במהלך בניית הפרויקט) כהשבחה של הנדל"ן בהקמה.

במילים אחרות, השקעה באג"ח של אול-יר, תלויה בפעילות היזמית של החברה יותר מאשר בפעילות המניבה שלה. פעילות יזמית בהגדרה מסוכנת יותר מפעילות מניבה. צריך לקחת את זה בחשבון בריבית של האג"ח.

מה אתם מתלוננים? גודלמן תרם לחברה 70 מיליון דולר – האמנם?

אחרי שהתגלתה הטעות הנמשכת (ארבה חודשים של טעות), הנהלת אול-יר הסבירה בהודעה למשקיעים ובשיחת וועידה את הטעות, וניסתה "לגמד" אותה, לצד הודאה בטעות וכוונה לבדוק ולפשר את תהליכי הביקורת והבקרה בחברה.

בין היתר כתבו מנהלי החברה כך – "…בשולי הדברים יצוין כי בעל השליטה בחברה תרם לחברה בשנתיים האחרונות ארבעה עשר נכסים בשווי הון עצמי מצטבר של כ-70 מיליון דולר ובכוונתו לתרום עוד מספר נכסים נוספים לחברה".

אני לא יודע מה אתכם, אבל אותי זה הרשים מאוד. הבנאדם תרם 70 מיליון דולר, אז מה אנחנו מלינים על 3.7 מיליון דולר שבטעות עברו מהחברה לחברה בשליטתו. אבל משהו הציק לי. אני קורא דוחות והודעות של חברות כבר הרבה זמן, ולא זוכר שבעל שליטה תרם אי פעם לחברה שלו. העביר כן, אבל תרם?

ואז הספק התחיל לכרסם. ראשית, מה זה תרם? זו חברה שהיא 100% בשליטתו. למי הוא בדיוק תורם – לעצמו? ושנית –  העברות של נכסים מבעל שליטה לחברה בשליטתו נעשות כדי להגדיל אחזקה (הקצאת מניות כנגד הנכסים – כאן זה לא העניין יש לו 100% בכל מקרה) או כי הנושים דורשים/ מבקשים ביטחונות.

ואז יצאתי לתחקיר של 2 דקות בקושי, ומיד הובהר לי שלא מדובר בתרומה, אלא בהתחייבות של גולדמן – "נכון למועד פרסום דוח זה", כתוב בדוח לרבעון השלישי, "הועברו לחברה 10 מתוך 14 הנכסים ביחס אליהם התחייב בעל השליטה, כלפי החברה, כי יעביר לחברה את מלוא חלקו, בשרשור סופי, וזאת בכפוף לעמידה בתנאים…".

טעות של 3.7 מיליון דולר יכולה לחסל חברה של 2 מיליארד דולר

הטעות של אול-יר עלולה לעלות לה ביוקר. זה אולי יפתיע אתכם, אבל למרות שמדובר בטעות קטנה של 3.7 מיליון דולר היא עלולה לחסל חברה של 2 מיליארד דולר. ראשית – יש כאן סימן לממשל תאגידי בעייתי, ומשקיעים מעדיפים כמובן חברות עם ממשל תאגידי חזק.

ושנית, וחשוב יותר – התשואה על האג"ח לא תאפשר מימון מחדש בארץ, ולא גיוסים חדשים. אול-יר לקחה מאיתנו 2.4 מיליארד שקל (כן, זו לא טעות – סך סדרות אגרות החוב – 2.4 מיליארד שקל), ושמה את הכסף בקרקעות בברוקלין, ובבנייה. אין לה כיום הרבה מזומנים – 21 מיליון דולר, בואו נגזים – 100 מיליון שקל. האם זה יספיק לה להשלים את התוכניות שלה ואת הפרויקטים? במאזן יש גירעון בהון החוזר, החברה מנסה לא להתרגש מכך – "נכון ליום 30 בספטמבר 2018 לחברה גרעון בהון חוזר בדוחות הכספיים המאוחדים בסך של כ-47 מיליון דולר ובדוחות הכספיים הנפרדים בסך של כ-10 מיליון דולר. גרעון בהון החוזר בדוחות הכספיים המאוחדים נובע בעיקר מהלוואות בסך של כ-26 מיליון דולר שמועד פירעונן הינו במהלך 12 החודשים הקרובים. השווי ההוגן של הנכסים שעומדים כנגד ההתחייבויות אלה ליום 30 בספטמבר 2018 הינו כ-52 מיליון דולר המייצג יחס חוב לבטוחה של כ-51%. החברה נמצאת בשלבי משא ומתן שונים למימון מחדש של הלוואות אלו. לאור ניסיון העבר, החברה מעריכה בסבירות גבוהה, כי תוכל לבצע מימון מחדש למרבית הלוואות אלו להלוואות לזמן ארוך ו/או להאריך את מועד פירעונן".

האם זה בטוח? האם מימון מחדש אפשרי על רקע המצב של האג"ח בשוק המקומי? וגם אם הוא יהיה – באיזה ריבית הוא יהיה? לקחת הלוואה בריבית של 15% ויותר זו לא חוכמה. בקיצור, טעות קטנה, משבר גדול, וסכנה ל-2.4 מיליארד שקל שהמוסדיים קנו לנו, אולי גם בגללם, ובעיקר בגלל הבועה שניפח בנק ישראל.

השקעה של 35 מיליון דולר – האמנם?

הבוקר דיווחה החברה על השקעה של 35 מיליון דולר של גורם חיצוני שישקיע בכמה מחברות הנכסים. אבל מדובר על השקעה של עד 35 מיליון דולר בהון מועדף שמספק למשקיע ריבית שוטפת (כן, זה סוג של מניות בכורה שמקנות ריבית שוטפת) של 10.75% – ריבית גבוהה.

מעבר לכך, לא מדובר ב"כסף חדש". אותו גורם חיצוני נתן בסוף נובמבר הלוואה של 29 מיליון דולר ועכשיו פשוט הוא מחליף את ההלוואה הזו בהון מועדף. ההלוואה אז ניתנה בריבית של 9.75%.  אלא שמהדיווח החדש עולים נתונים אחרים – ההלוואה נלקחה ב-27 בנובמבר (לפני 10 ימים) וההוצאות בגינה הסכתמו ב-63 אלף דולר, שזה תקין, אבל – "עלויות קמת הלוואה עמדו על 415 אלף דולר…". החברה שילמה כ-480 אלף דולר על הלוואה של 29 מיליון דולר – 1.7% על הלוואה ל-10 ימים! אתם מפנימים – אנחנו בארץ נתנו לה הלוואה בריבית שנתית של 4%-5% ו-7% והלווים בארה"ב לקחו לה 1.7% ב-10 ימים.

השקעה באגח – כל מה שרציתם לדעת! והאם יש בועה בשוק האגח?

יוסי לוי, מור השקעות:הסיכונים בשוק נמצאים באגרות החוב. האגחים יירדו

סנדוז של נוברטיס, אחת מהשחקניות הגדולות בשוק התרופות הגנרי, מדווחת כי בתחילת 2019 תשיק גירסה גנרית של אפיפן לטיפול חירום בחסימת דרכי הנשימה, כתוצאה מתגובה אלרגית למזון או לעקיצת דבורה. מדובר בזריקה שעד לפני כחודשיים היתה בבלעדיות של מיילן, ואז נכנסה טבע לשוק וגרפה רווחים נאים.

עכשיו, שתי החברות האלו ייכנסו למגננה, והרווחים שיצטמצמו, יתחלקו בין השלוש.

טבע השיקה בזמנו את המוצר במחיר של 300 דולר לאריזה של 2 זריקות – מחיר השווה לזה שבו מיילן מוכרת את המוצר לאחר הנחה. סנדוז מעוניינת למכור את המוצר ב-250 דולר. ייתכן מאוד שתהיה הפחתת מחירים מצד מיילן וטבע. המכירות של אפיפן בארה"ב מסתכמות ב-850 מיליון דולר לשנה.

אופנהיימר בהמלצה פושרת על טבע

מניית טבע

טבע עקפה את התחזיות – רווח למניה של 68 סנט; מעלה את התחזית לתוצאות השנתיות; המניה מזנקת ב-5%