יו"ר רשות ניירות ערך, שמואל האוזר החליט כי בשלב הראשון לא יוכלו קרנות הנאמנות הזרות להציע קרנות בשקלים. כלומר, לא יהיה ניתן לנטרל את החשיפה המטבעית.החלטה זו היא בניגוד לכוונה הקודמת, להפוך את הקרנות הזרות לשקליות, ובכך בעצם להפוך את התחרות למשמעותית יותר. אחרי הכל, המשקיעים בקרנות היו עוברים לקרנות הזרות באם היה מדובר באותו המוצר בדיוק רק בדמי ניהול נמוכים משמעותית, אלא שאם בקרנות הזרות יש את סיכון המטבע (דולר, אירו ועוד), הרי שמדובר כבר על מוצר שונה, וההערכות שהוא לא יגרוף חלק משמעותי מתעשיית הקרנות.

אז למה האוזר שינה את עמדתו.  מנהלי הקרנות לחצו. טענתם היא שהם סופגים מכל עבר "מכות" לרבות השקה קרובה של קופות הגמל להשקעה שמהווה תחרות ישירה בקרנות, ותחרות גם מצד קרנות זרות, בכלל תפגע בענף.

על פי בדיקת אתר, "הון, מדריכים פיננסים" ההיקף הכספי של הקרנות שמתמחות בהשקעות בחו"ל מתקרב ל-20 מיליארד שקל וזה הסכום עליו יתחרו בעצם הקרנות הזרות והקרנות המקומיות.אחרי הכל, הקרנות הזרות, ככל הנראה, לא יפעלו בשוק המקומי, ולא יקימו קרנות נאמנות על אג"ח מקומי ועל מניות מקומיות, למרות שהן יכולות יחסית בקלות ליצור מכשירים עוקבים על המדדים האלו.

נראה שהסיכון של הגופים המקומיים מסתכם במקסמוים של 20 מיליארד שקל (שמהווה כ-9% מהיקף התעשייה כולה) עם זאת, מדובר על קרנות שדמי הניהול בהן גבוה משמעותית מהממוצע על רקע המומחיות הלכארוה נדרשת בניהול כספים בבורסות זרות (כספים שמושקעים במניות, אג"ח ועוד). על פי ההערכה, דמי הניהול של הקרנות שמתמחות בהשקעה בחו"ל ביחס לדמי הניהול בכלל מסתכמים בכ-15% ואף למעלה מזה.

אלא שכאמור, הסיכון הגדול של תעשיית הקרנות המקומית היה באם תנוטרל החשיפה המטבעית בקרנות הזרות, וזה כנראה לא יקרה.

למדריך קרנות זרות

למדריך קרנות מחקות

הבנק הבינלאומי מציע פיקדון מובנה דולרי על מניות אנרגיה. הפיקדון הוא ל-9 חודשים – יחסית קצר, והוא עם רצפה נומינלית (אי אפשר להפסיד את סכום ההשקעה), ועם סיכוי לאפסייד בהתקיים תרחישים מסוימים.

סל המניות (הנסחרות בבורסה האמריקאית) כולל 10 מניות במשקל שווה – Schlumberger Ltd,ConocoPhillips, EOG Resources Inc, Kinder Morgan Inc, Halliburton Co, Valero Energy , Hess Corp, Marathon Petroleum Corp,  Noble Energy Inc. כן, סוגרת את הסל – נובל שמחזיקה בשדה הגז תמר יחד עם קבוצת דלק וישראמקו ומחזיקה גם בשדה לוויתן יחד עם דלק ורציו.

על כל פנים, על פי תנאי הפיקדון המובנה, נקבע חסם עליון לכל מניה שהינו בגובה  16% מעל השער היסודי (שער הסגירה ביום 23.6.16).  תקופת הבדיקה הינה בת כ-9 חודשים (267 ימים), החל מיום 24.6.16 (כולל) ועד ליום 17.3.17 (כולל), במהלכה ייבדק בכל יום שער הסגירה של כל מניה לעומת החסם העליון שלה.

ביצוע מניה (יחושב בנפרד לכל מניה), כאשר קיימות 2 אפשרויות:

– במקרה שכל שערי הסגירה של המניה במהלך תקופת הבדיקה יהיו נמוכים  מהחסם העליון, ביצוע המניה יחושב כשיעור השינוי בפועל בין השער היסודי לבין השער החדש מנקודה לנקודה (למען הסר ספק, יתכן ביצוע מניה שלילי אשר יקטין את שיעור שינוי הסל).

– במקרה שבמהלך תקופת הבדיקה אחד או יותר משערי הסגירה של המניה יהיה שווה/גבוה מהחסם העליון, יוחלף ביצועה בפועל של המניה בשיעור קבוע של 1.25% לכל תקופת הפיקדון (ללא קשר לביצוע המניה בפועל בתום תקופה מנקודה לנקודה, בין אם שלילי או חיובי).

שיעור השינוי של סל המניות הינו ממוצע חשבוני של כל ביצועי המניות כפי שחושבו (ביצוע בפועל או "השיעור הקבוע").

תנאי המענק: במידה ששיעור שינוי הסל כפי שפורט לעיל יהיה חיובי (גבוה מאפס) – הלקוח יזוכה במענק בשיעור של 90%  משיעור שינוי הסל. לפיכך, המענק המקסימאלי האפשרי לתקופה הינו עד 14.4% (לא כולל), כ-19.7% בחישוב שנתי.   אם שיעור שינוי הסל כפי שפורט לעיל יהיה שלילי (נמוך מאפס)/אפס – ייפרע הפיקדון בתום 9 חודשים ללא מענק.

קרן הפיקדון מובטחת.

למידע על הפיקדון באתר הבנק הבינלאומי

למדריך פיקדון מובנה

מגדל קרנות נאמנות –  החשיפה לפרופיט בעקבות הסדר החוב והנפקת ניירות ערך לא סחירים למחזיקי אגרות החוב

מגדל קרנות נאמנות כי ההסדר בין חברת הנדל"ן פרופיט לבין הנושים (בעיקר מחזיקי החוב) שאושר על ידי בית המשפט, יגרום לכך שהקרנות שלה (חלק מהקרנות, רשימה בהמשך), יחזיקו בניירות ערך סחירים שיתקבלו כתוצאה מההסדר.

עקב הסדר בפרופיט אג"ח ז' (מס' בורסה: 5490180) שהונפק על ידי פרופיט תעשיות בניה שאושר על ידי בית המשפט המחוזי ואשר החברה הודיעה כי התקיימו התנאים לביצועו", מציינים במגדל קרנות נאמנות, "צפויים להתקבל ביום 19.6.16 בחשבונות הקרנות, אגרות חוב פרופיט אג"ח ד' (מס' בורסה: 5490123), שהונפקו על ידי החברה, אשר לא ירשמו למסחר בבורסה.  יצוין, כי מנהל הקרן מחזיק כבר עתה, טרם ביצוע ההסדר, בפרופיט אג"ח ד' הנ"ל, וזאת בכל הקרנות למעט במגדל פלטינום (0A)(!) ממוקדת הנפקות.

"כתוצאה מההסדר האמור, יקלע מנהל הקרן למצב בו צפוי להיכלל בנכסי הקרנות אג"ח ד החדש, שכאמור לא ירשם למסחר בבורסה, וזאת על אף הוראות הדין".

במגדל מפרטים את הערכת מנהל הקרן לגבי שיעורי החשיפה הצפויים בקרנות ביום 19.6.16 לאג"ח ד החדש (לא כולל את שיעורי החשיפה לאג"ח ד' שהוחזק בקרנות טרם ההסדר האמור):

מגדל (1A)(!) אג"ח הזדמנויות – קרן נאמנות                                                        0.17%

מגדל (1C)(!) אפיקים אג"ח אקטיבית – קרן נאמנות                                                  0.13%

מגדל אפיקים (2C) אג"ח תשואה כוללת קרן נאמנות                                                0.10%

מגדל אפיקים אג"ח (1B)(!) – קרן נאמנות                                                              0.09%

מגדל (0A)(!) Total Return – רכיב בטוחה                                                        0.07%

מגדל (1B) אפיקים צמודה – קרן נאמנות                                                                  0.04%

מגדל (1B)(!) אג"ח High Yield                                                                              0.01%

מגדל אפיקים (3D) פרימיום                                                                                  0.01%

מגדל אפיקים (3D) ש"א                                                                                        0.01%

מגדל אפיקים (1A) אג"ח פלוס קרן נאמנות                                                               0.01%

מגדל (1B)(!) תיק Total Return + 10%                                                                 0.01%

מגדל פלטינום (0A)(!) ממוקדת הנפקות                                                                  0.01%

מגדל (2A) הכנסה חודשית קרן נאמנות                                                                  0.00%

מגדל (2B) מודל+15%                                                                                      0.00%

מגדל (0A)(!) אג"ח חברות                                                                                  0.00%

מגדל (2B) תיק Total Return פלוס                                                                     0.00%

"להערכת מנהל הקרן, ההשפעה של ההחזקה האמורה באג"ח ד החדש על התנודתיות של מחירי יחידות הקרנות צפויה להיות זניחה. בהתאם לאישור שקיבל מנהל הקרן מרשות ניירות ערך, יחזיק מנהל הקרן באג"ח ד החדש בהתאם לתנאים שנקבעו בתשובת רשות ניירות ערך מיום 13.9.12 לפניה המקדמית בדבר החזקת אג"ח לא סחיר בקרן שהתקבל במסגרת הסדר חוב".

והנה ההנחיה של הרשות שעדיין תקפה במקרים רבים (לא רק פרופיט) – "לעניין קבלת ניירות הערך בקרנות לאחר אישור ההסדר – בהנחיה מקדמית , שעניינה, החזקת נייר ערך בלתי סחיר – גלובל פייננס ג'י.אר, התייחס סגל הרשות למקרה בו התקבל בקרן נייר ערך בלתי סחיר במסגרת הסדר חוב. שם הביע עמדתו כי אין לראות בהחזקה כאמור משום הפרת החוק, ואולם חלה על מנהל קרן חובה לעשות מאמץ לממש את ההחזקה בנייר הערך בהקדם האפשרי".

ומה זה בהקדם האפשרי?  "בהקדם האפשרי – עמדת סגל הרשות, כפי שהובהרה בהזדמנויות שונות, היא כי הקדם האפשרי הוא כפשוטו, בד"כ – בהזדמנות הראשונה. ואולם, בהקשרים שונים ראה לנכון סגל הרשות לסטות מפרשנות זו, ובמיוחד נכון הדבר בהקשר של הסדרי חוב, אך לא רק. כך למשל, בחוזר ההצבעה בהסדר, הביע סגל הרשות את עמדתו כי ביחס למניות שהתקבלו בהסדר בניגוד למדיניות ההשקעות, ניתן להיפטר מהן בתוך 10 ימים, ואחר מכן מצא לנכון להאריך תקופה זו ל- 30 ימים, תוך הגבלת השיעור המוחזק. כמו כן, בהוראת הרשות בדבר "גילוי בשם הקרן אודות חשיפה אפשרית לאג"ח שאינן מדורגות בדירוג השקעה", הודיעה הרשות כי לא תראה קרן שלקחה על עצמה התחייבות לשיעור החזקה מוגבל באג"ח שאינו בדירוג השקעה, ואשר השקעות הקרן חרגו ממדיניות זו בשל ירידת דירוג אג"ח המוחזק בקרן, כמפרה את הוראת סעיף 61 א לחוק אם ממשה את ההחזקה באג"ח שדירוגן ירד בתוך 10 ימים מיום ירידת הדירוג. באותו אופן, סבור סגל הרשות כי יש לנקוט פרשנות רחבה יותר גם בהסדר האג"ח הנדון".

זה אמנם היה במקרה אחר, אבל במגדל מאמצים את ההנחיה של רשות ניירות ערך גם במקרה זה (ובצדק).

חיסכון פנסיוני לפי קבוצת גיל – מה זה? למה לגיל החוסך יש השפעה על סגנון החיסכון? והאם החיסכון שלי מתאים לגיל שלי? 

חיסכון מפנסיוני מתחיל ברגע שאתם מתחילים לעבוד – אתם והמעביד שלכם, מפרישים שיעור מסוים מהשכר לפנסיה, והסכום אמור להניב תשואה ולגדול, ובבוא היום יש אתכם בתקופת הפנסיה. בפועל, לרבים אין פנסיה מספקת,  בגלל שלא הפרישו מגיל צעיר, בגלל שלא הפרישו מספיק, בגלל שתוחלת החיים עולה, ובמקביל הסכום שהופרש אמור להספיק לתקופה ארוכה יותר (משמע, סכום חודשי/ קצבה חודשית נמוכה יותר), ובגלל שהחיסכון הפנסיוני לא מניב תשואה נאה בשנים האחרונות.

התשואה על החיסכון הפנסיוני תלויה בסיכון. זה הכלל הראשון בהשקעות – סיכון הולך יחד עם סיכון. ככל שאתם לוקחים סיכון גדול יותר, כך הסיכוי לתשואה גדל וזה עובד כאשר מסתכלים היסטורית לטווח של שנים רבות. מי שהשקיע במניות  על פני זמן ממשוך קיבל תשואה עודפת (גבוה יותר) מתשואת אגרות החוב שנחשבים מכשיר סולידי יותר (מסוכן פחות). המשקיעים במניות קיבלו פיצוי על הסיכון שלהם דך תשואה גבוה יותר. אך חשוב להבהיר – זה לא נכון לשנה אחת, וגם לא לשנתיים. במדגמים קטנים, הסיכון עלול להיות חרב פיפיות ולייצר תשואה שלילית משמעותית. אך לאורך זמן זה עובד. ויש לזה משמעות גדולה על החיסכון הפנסיוני.

חוסך לפנסיה בגיל צעיר יכול וצריך לקחת סיכונים. יש לו הרבה שנות חיסכון אז גם אם בדרך יהיו נפילות (וזה יקרה – מעצם טבעו שוק ההון הוא רכבת הרים) הרי שבסה"כ צפוי שהסיכון ישתלם, והתיק ייצר תשואה עודפת על פני מכשירים פחות מסוכנים. מנגד, אדם שנמצא רגע לפני כניסה לפנסיה, לא יכול לקחת סיכונים כאלו – תחשבו מה היה קורה אם הוא היה לוקח סיכון בשנת 2007 ויוצא לפנסיה בשנת 2009 – בשנת 2008 השווקים התמוטטו, וזה היה מכווץ לו את הפנסיה. לו – אין הזדמנות נוספות, הוא כבר לא יכול לקחת סיכון גדול.

ולכן, בגילאים מתקדמים יותר, החוסכים צריכים להיות יותר סולידיים. התורה הזו היא המודל הצ'יליאני, על רגל אחת, שבצורה כזו או אחרת, נכנס לתחום החיסכון הפנסיוני המקומי.

החל משנת 2016  מי שמצטרף לקרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים, ישויך אוטומטית למסלול חיסכון שתמהיל ההשקעות שלו מותאם לגילו. עד אז, חוסכים חדשים הוגדרו אוטומטית תחת  למסלול ברירת המחדל שהוא (ברוב המקרים) מסלול השקעה כללי (סוג של תמהיל עם סיכון סביר). אלא שעל רקע דרישה של הפיקוח על הביטוח ושוק ההון, הגופים המוסדיים עשו התאמה בין הגיל של החוסכים לבין תיק ההשקעה שלהם

שלושה מסלולים של פנסיה לפי קבוצת גיל

במסגרת המודל החדש – המודל לפי גיל, יהיו שלושה מסלולי השקעה שונים, כאשר  כל אחד יותאם  מבחינת הסיכון  לקבוצת גיל אחרת – המסלול הראשון הוא לקבוצת גילאי 50 ומטה (יותר סיכון), המסלול השני מותאם עבור גילאי 50-60 ( סיכון בינוני) והשלישי – מסלול לגילאי 60+ (ללא סיכון)

התקנה של המפקח על הביטוח חלה על חוסכים חדשים (מצטרפים חדשים לקופות גמל, קרנות פנסיה וביטוח מנהלים), אלא אם הם בחרו במסלול ספציפי. כלומר אם יבוא אדם צעיר ויבקש מסלול עם רמת סיכון נמוכה מאוד, כמובן שיתאפשר לו, וההיפך – אם יגיע אדם מבוגר ויבקש, רמת סיכון גבוה, אז יותאם לו מכשיר (קופת גמל, קרן פנסיה) עם רמת סיכון גבוה יותר מקבוצת גילו.

בחסכונות הפנסיונים של חוסכים קיימים לא ייערך שינוי. אם החוסך רוצה לשנות את תמהיל ההשקעה והסיכון הוא צריך לפנות לגוף המוסדי ולבקש זאת. אפשר אגב (ברוב המקרים) לעשות שינויים תכופים בסגנון ההשקעה (כלומר לעבוד בין הקופות או בין הקרנות), בהתאם למצב השוק, או בהתאם לטעמים של החוסך.

לצד המסלולים של המודל לפי גיל, יפתחו עד עשרה מסלולים מתמחים נוספים – מתמחה במניות, מתמחה באג"ח קונצרני, מתמחה באגרות חוב ממשלתיות ועוד. במסלול מתמחה לפחות 75% מהנכסים מושקעים באפיק השקעה המוגדר, והחוסכים יוכלו להיות במסלול כזה רק אם הם יבקשו את המסלול הספציפי.

מעודכן ל-02/2017

אתם מגיעים לפנסיה עם מתנה – סכום פטור ממס בסך של  740 אלף שקל (נכון ל-2016). אתם יכולים להשתמש בפטור הזה במשיכה חד פעמית או להשתמש בזה לפטור על הקצבה, או לשלב בין השניים. אי עושים את זה נכון? אי מחשבים את הפטור על הקצבה ועוד…

קרן פנסיה אמורה לשמש אותנו בתקופת הפנסיה. הרעיון בחיסכון השוטף וההפרשה מהשכר שלנו (לצד הפרשה של המעביד) היא שכאשר נגיע לתקופת הפנסיה ובה כבר לא נוכל לעבוד ולהתפרנס, תהיה לנו הפנסיה שחסכנו במשך עשרות שנים, והיא תשלום לנו כקצבה חודשית – סוג של משכורת שוטפת, ומה יותר טוב מזה?

אז זהו – שלפי כל הסימנים הקיימים כיום – הפנסיה שלכם נשחקת ומתכווצת. הסכומים שצברתם בחיסכון הפנסיוני לא מייצרים תשואה (התשואה על אגרות החוב נמוכה ואפילו אפסית; במקומות מסוימים בעולם היא שלילית!), דמי הניהול עדיין גבוהים. זאת ועוד – תוחלת החיים עולה, זה כמובן מצוין, אבל צריך כסף בשביל לחיות טוב, והמשמעות היא שהסכום שבקופה הגדירו לטווח מסוים, אמור להספיק לטווח גדול יותר, ובשורה תחתונה –  הקצבה צפויה לרדת (ואפילו משמעותית).

ובכל זאת – החיסכון הפנסיוני הוא המרכיב העיקרי ביותר של מה שיהיה לכם מחיה שוטפת בתקופת הפנסיה.

המחוקק, בעת שינוי חוקי הפנסיה והחיסכון הפנסיוני (2008), היה מעוניין מאוד להגדיל את החיסכון הפנסיוני והוא הגדיר הטבות מס משמעותיות למי שיחסוך ויפריש כספים באופן שוטף.

כמו כן, הוא הגדיר קצבה בסכום משתנה (צמוד, שמוערך בכ-4.42 אלף שקל נכון ל-2016), שהיא סוג של המינימום הנדרש. המחוקק מאפשר לחוסכים למשוך כסכום חד פעמי חיסכון שהוא מעבר לסכום הזה. כלומר,  אם כבר הבטחתם סכום של 4.42 אלף שקל בחודש, אתם יכולים לקבל את מה שיש לכם בקרן הפנסיה (מעבר לסכום שמבטיח את הקצבה הזו) כשהוא מהוון להיום. השאלה – אם יהיה לכם על הסכם הזה תשלום מס?

ובכן, בפועל, כל אחד מאיתנו מגיע לגיל פנסיה עם יתרת הון פטורה ממס (סכום מסוים שנקבל ולא נשלם עליו מס).  אנחנו נוכל לבחור איך לנצל את הסכום הזה – האם אנחנו רוצים לנצל את הסכום  בדרך של קצבה פטורה ממס או בדרך של משיכת כספים חד פעמית.

מתנה מהמדינה – פטור ממס על סכום של 740 אלף שקל

יתרת ההון הזו מסתכמת ב-2016 בכמעט 740 אלף שקל, והנה המחשה איך אנחנו יכולים להיפגש עם הכסף, כמענק חד פעמי.

נניח שחסכנו 1.4 מיליון שקל בקרן פנסיה עם מקדם קצבה של 190. המשמעות היא שאם אנחנו משאירים את הכסף (כל הכסף) לקצבה חודשית נקבל סכום של 7,368 שקל (הסכום הנחסך – 1.4 מיליון שקל חלקי מקדם קצבה –  190; מקדם קצבה הוא בעצם התרגום של הסכום הכולל לסכום החודשי/ לקצבה החודשית).

קצבה של 7,368 שקל היא מעבר לנדרש – כ-4,420 שקל, כך שאת הפער (2,948 שקל), ניתן להוון ולמשוך כסכום חד פעמי. הפער המהוון שווה 560 אלף שקל (משתמשים באותו מקדם – 190), והסכום הזה נמוך מתקרת הפטור ולכן כל הסכום יהיה פטור ממס.

ומה עם הקצבה החודשית , האם היא פטורה? לא. הקצבה החודשית פטורה רק אם הפנסיונר מייחס את הפטור לקצבה עצמה. הקצבה חייבת במס על פי המס השולי, בפועל על סכום של 4,420 שקלים לא יהיה מס.

בדוגמה שלנו, הפנסיונר השתמש ב-560 אלף שקל כפטורים ממס בסכום החד פעמי ולכן נותר לו פטור של 180 אל שקל שאותו הוא יוכל לנצל לפטור בקצבה.  הסכום הזה – 180 אלף שקל, מבטא קצבה חודשית פטורה של 947 שקל (180 אלף שקל חלקי מקדם של 190), ועל ההפרש הוא ישלם תיאורטית מס בהתאם למס השולי שלו.

 דוגמה נוספת – נניח שהחיסכון הפנסיוני מסתכם ב-1.9 מיליון שקלים והמקדם הוא  190. מכאן שקצבה החודשית היא 10 אלף שקל. אם אנחנו מעוניינים למשוך את כל הסכום שמעבר לקצבה המינימלית – 4,420 שקל, אזי אנחנו בעצם מפחיתים את הקצבה ב-5,580 שקל (יכולים לקבל 10 אלף שקל ומקבלים את המינימום – 4,42 אלף שקל). הסכום הזה מבטא סכום מהוון של 1,06 מיליון שקל, ומכאן שנקבל פטור על כ-740 אלף שקל, ונהיה חייבים במס על ההפרש – 320 אלף שקל. האם זה תכנון מס אידיאלי? כנראה שלא.

עדיף במצב כזה, למשוך סכום חד פעמי עד תקרת ההון, ולהעביר חלק מהמשיכה לסכום קצבתי – ככה תיהנו  מקצבה גדולה יותר, אך עדיין כזאת ששיעור המס השולי בה יהיה נמוך. כלומר, במקום להיות ממוסים על סכום חד פעמי גדול (ואז שיעור המס שמחושב על בסיס שנתי, יהיה גבוה), ניתן לקבל את הכספים במסגרת קצבה על פני כמה שנים (סוג של פריסה) ואז הסכום השנתי יבטא עדיין מס נמוך יותר, וחיסכון במס הכולל. עם זאת, כל מקרה לגופו! יש מצבים שבהם עדיך למשוך כסכום חד פעמי, ויש מצבים שכדאי להעביר את הסכום כקצבתי – חשוב לחשב לפני שאתם מבצעים פעולה מול הרשויות ומול הקרנות והקופות, כי מדובר בהרבה כסף.

מעבר לכך, זה לא רק עניין של מיסוי, זה גם עניין של צרכים שוטפים, ועניין של תכנון פיננסי נכון – כמה כסף אתם באמת צריכים להשאיר לקצבה? מכלול השיקולים יניב לכם את המשיכה האופטימאלית.

מדריכים נוספים –

פיצויים – כל מה שצריך לדעת? מי מקבל, מתי מקבלים וכמה מקבלים?

מענק פרישה – מי מקבל, מתי מקבלים? ואיך חוסכים במס?

מחשבונים קשורים:

מחשבון פיצויי פיטורין

מענק פרישה – מתי מקבלים מענק? למי מגיע? מה המס על המענק? ומה הוא כולל?

מענק פרישה הוא סכום כספי שניתן בהתאם להסכמי עבודה בחלק ממקומות העבודה. במקרים רבים ניצנים מענקי פרי/שה לכאלו שמתפטרים במסגרת תוכנית התייעלות – האינטרס של המעסיק לפטר עובדים והוא "מפתה" אותם לעשות את דרך מענק הפרישה.

מענק הפרישה ניתן יחד עם פיצויי הפיטורין. מדובר בסכום שמוגדר כסכום הוני – מענק חד פעמי (להבדיל מקצבה שוטפת) שניתן עם סיום העבודה.  כספי המענק, וזה חשוב מאוד להבין, מוגדרים כחלק מסכום הפיצויים.

מחשבון פיצויי פיטורין

מחשבון תכנון פרישה

פיצויים הם סכום שמגיע לעובד שפוטר ממקום העבודה. המעסיק חייב לשלם פיצוי לעובד שפוטר על ידו, בהתאם לתקופה בה עבד. סכום הפיצויים נקבע על  המשכורת החודשית האחרונה של העובד כפול מספר שנות הוותק שלו בעבודה, ולהמחשה – נניח שהשכר החודשי האחרון הוא 15 אלף שקל ברוטו, והעובד הועסק בחברה 7 שנים, מכאן שסכום הפיצויים המגיע ל- 105 אלף שקל (וותק של 7 שנים כפול  שכר חודשי של 15 אלף שקל).

הפיצויים פטורים עד תקרה של 12 אלף שקל לשנה (נכון לשנת 2016), כלומר, בהמשך לדוגמה – לעובד  פטור של 84 אלף שקל ל-7 שנים (12 אלף שקל כפול וותק של 7 שנים), ומכאן שהעובד יהיה חייב  על ההפרש – 21 אלף שקל (105 אלף שקל פחות 84 אלף שקל). סכום המענק נכלל במסגרת סכום הפיצויים. אם לדוגמה בנוסף לפיצויים, מקבל העובד מענק של 50 אלף שקל, אזי הסכום הכולל שהוא מקבל מסתכם ב-155 אלף שקל (105 אלף פיצויים ו-50 אלף שקל מענק), והסכום החייב יסתכם ב-71 אלף שקל (155 אלף שקל פחות 84 אלף שקל של סכום פטור).

את הסכום החייב אפשר לדחות (לפרוס על פני כמה שנים) – ראו כאן במדריך על פיצויים – כמה מקבלים? ומה המס על פיצויים?, או שאפשר להעביר לקצבת פנסיה –(דחייה כקצבת פיצויים)  כלומר להפוך את הסכום לקצבה בעת הפנסיה, ובהתאם ניתן ליהנות ממס שנמוך בקצבה (אבל, צריך לוודא מה גובה הקצבה, כי היא עלולה להיות ממוסה בשיעור מס גבוה).

אם אתם מעוניינים כי הפיצויים ומענק הפרישה יוגדרו (במלואם או בחלקם) כרצף פיצויים צריך במסגרת טופס 161 (החשוב) , להגדיר בסעיף 5 את היעוד כרצף פיצויים. בסעיף זה תעדכנו מה יעבור לרצף פיצויים (כספי פיצויים שהופקדו על ידי המעסיק בתקופת העבודה בקופת פיצויים אישית, כספי פיצויים בקופה מרכזית, כספי מענק פרישה). כדי לעשות כך, צריך לפנות לקופת הגמל ולקבל את אישורה להפקדת כספי המענק בקופה ועל הכספים שיופקדו בקופה יחול גם "רצף פיצויים".

החלק הפטור במענק פרישה הוא בדומה לפיצויים – עד גובה של כ-12 אלף שקל כפול מס השנים, ובמקרים מסוימים ניתן להעלות את שיעור השכר הפטור ל-150% מהשכר הפטור המקורי – צריך כמובן אישור של מס הכנסה.

קיימת תקרה של הסכום הניתן להפקדה כמענק פרישה לטובת רצף פיצויים  –  ארבע פעמים  השכר הממוצע במשק, ומדובר על סכום הקרוב ל-38 אלף שקל (נכון ל-2016) כפול מס' השנים/ הוותק, והמשמעות הפרקטית לרוב השכירים שהם לא יגיעו לזה.

מענק פרישה – מה הוא כולל?

כספים שמוגדרים כחלק ממענק הפרישה הם – ימי מחלה שלא נוצלו, תשלום עבור העדר הודעה מוקדמת, מענק הסתגלות,  פיצוי עקב הפרת חוזה עבודה (אבל, זה בתנאי שהתשלומים ניתנים בגין תקופה שלאחר ניתוק יחסי עובד-מעביד).

מנגד, פדיון כספי של ימי חופשה אינו מוגדר כחלק ממענק פרישה, אלא כהכנסת עבודה שתמוסה בעת קבלת הכספים (לרוב בחודש האחרון לעבודה שבו נעשית התחשבנות כוללת עם העובד).

מחשבון פיצויי פיטורין

מדריכים קשורים:

ככה תתכננו את הפרישה שלכם

פיצויים – מי מקבל? כמה מקבלים? כמה מס משלמים?

לא למשוך את הפיצויים – למה בעצם לא למשוך? 

מחשבון גיל פרישה – באיזה גיל תוכלו לפרוש…

פיצויים – למי מגיע? כמה מגיע? האם יש פטור ממס על פיצויים?  ואיך סעיף 14 פגע בעובדים המפוטרים ועזר לעובדים המתפטרים

פיצויים הם סכום כסף שמגיע לעובד שפוטר ממקום העבודה. על פי החוק המעסיק חייב לשלם פיצוי לעובד שפוטר על ידו, כפיצוי על אובדן מקור ההכנסה. עם זאת, יש מקרים שבהם לא מגיעים פיצויים לעובד שפוטר, למשל אם התנהג בצורה בעייתית, עבר על החוק, פגע במקום העבודה ועוד.

 הפיצויים מגיעים לעובד בהתאם לתקופה שבה עבד אצל המעסיק, כאשר הם נזקפים החל מהשנה הראשונה. מבחינת החוק, עובד שעבד פחות משנה לא זכאי לקבל פיצויים. אך בית המשפט מכיר בכך שעובדים עשויים להיות מפוטרים לקראת השלמת שנה בעבודה, במטרה להימנע מתשלום פיצויים, ולכן, במקרה שתוכח כוונה כזו של המעביד (וזה לא פשוט), בית המשפט יקבע פיצויים גם לעובד שפוטר לפני שהשלים שנת עבודה.

סכום הפיצויים מחושב על פי המשכורת החודשית האחרונה של העובד כפול מספר שנות הוותק שלו בעבודה, ולהמחשה – נניח שהשכר החודשי האחרון הוא 12 אלף שקל ברוטו, והעובד הועסק בחברה 3 שנים, מכאן שסכום הפיצויים המגיע ל- 36 אלף שקל (ותק של 3 שנים כפול שכר חודשי של 12 אלף שקל).

מחשבון פיצויי פיטורין

המעסיקים "חוסכים" את התשלום לפיצויים באופן שוטף – הם מפרישים (מחויבים להפריש) 8.33% משכר העובד לקרן הפיצויים. הפרשה כזו בשנה מבטאת שכר של חודש (8.333% כפול 12 חודשים שווה – 1 – משכורת אחת בשנה).

האם יש פטור ממס על פיצויים?

הפיצויים פטורים ממס עד תקרה מסוימת – 12,340 אלף שקל בשנה (נכון ל-2021), והמשמעות היא שאם השכר לא עולה על התקרה הזו , אז אין תשלום מס במשיכת פיצויים. אבל אם השכר גבוה מסכום זה, ההפרש יחויב במס על פי המס השולי של הנישום. עם זאת, העובד יכול שלא למשוך את הכספים שמעבר לתקרה, וכן הוא יכול לבקש פריסה של המס על פני כמה שנים (עד 6 שנים). פריסה משמעותה שמכירים בהכנסה (מפיצויים) על פני כמה שנים ולא בשנה ספציפיית אחת, ואז שיעור המס השולי האפקטיבי צפוי להיות נמוך יותר.

 את הפריסה אגב אפשר לבקש קדימה (רוב המקרים) וגם לאחור. ולהמחשה – נניח שקיבלתם 300 אלף שקלים של פיצויים ואתם חייבים במס על 200 אלף שקל – אתם יכולים לבקש לפרוס את הסכום לכמה שנים (מס' השנים תלוי בוותק שלכם – כל ארבע שנים של ותק זו שנת פריסה) , ונניח שקיבלתם פריסה ל-4 שנים, אזי כל שנה תתווסף לכם הכנסה של 50 אלף שקל (200 אלף שקל של פיצויים שנדחו חלקי 4 שנים) שעליהם יחושב המס השולי.

בנוסף לפיצויים, מקבלים עובדים רבים (במיוחד במקומות מסודרים ובעת הפעלה של תוכניות פרישה מרצון) מענקי פרישה. סכום המענק מתווסף לסכום הפיצויים, ונחשב כחלק ממנו לצורך חישוב הפטור והמס. כלומר, אם בהמשך לדוגמה, נניח שהתקבל גם מענק פרישה של 50 אלף שקל,   אזי הסכום שיש לפרוס הוא 250 אלף שקל (200 אלף שקל של פיצויים ועוד 50 אלף שקל של מענק פריסה).

 הטבה לבעלי שכר נמוך

הפיצויים כאמור מסתכמים עד תקרת שכר של 12,340 שקל כפול מס השנים (במספר השנים יש לנכות חל"ת – חופשה ללא תשלום). מכאן שעובד יהיה חייב במס אם השכר שלו עולה על 12,340 שקל או אם הוא מקבל מענקי פרישה.  ולהמחשה – העובד יכול להרוויח בדיוק 12,340 שקל ואז לכאורה הוא פטור, אבל אם הוא מקבל מענק של 100 אלף שקל כל המענק יהיה חייב.

מעבר לכך, חשוב לדעת שאם השכר נמוך מ-12,340 שקל, אזי ניתן לקבל ממס הכנסה (אבל חייבים לפנות ולקבל אישור) פטור מוגדל לפיצויים בשיעור של 150% אך עד לתקרה של 12,340 אלף שקל. זאת הטבה משמעותית והנה הדגמה – נניח שהשכר של עובד הוא 9,000 שקל, והוא עבד 10 שנים, פוטר וקיבל פיצויים של 90 מאלף שקל ומענק פרישה של 30 אלף שקל,  לכאורה כל  ה-90 אלף שקל פטורים וה-30 אלף שקל חייבים במס. בפועל, מאפשרים (ברוב המקרים) פטור מוגדל לפיצויים של 150% מ-9,000 שקל, אלא שזה 13.5 אלף שקל, ויש להגביל את התקרה ב-12,340 שקל. ומכאן שהפטור יהיה 124 אלף שקל (10 שנים כפול התקרה – 12.4 אלף שקל) ומכאן שכל הסכום שהעובד קיבל – 120 אלף שקל, פטור ממס.

סעיף 14 – טוב למתפטרים; רע (במקרים רבים) למפוטרים

בעשור החולף, בהמשך לסעיף 14 לחוק הפיצויים,  גם מתפטרים רבים מקבל את סכם הפיצויים –  חברות שהחליטו לפעול בהתאם לסעיף זה, מתחייבות, במקביל להתחייבות מקבילה של העובדים,  כי הסכום שהחברה הפרישה לעובד, הוא הסכום שישמש לפיצויים, ולא יהיה צורך בהתאמות. כלומר, אם הסכום הוא מתחת למה שמגיע לעובד, אבל החברה הפרישה באופן שוטף כנדרש, אז היא לא תצטרך לעשות התאמה, וזה כמובן נהדר לחברה, שיכולה למצוא את עצמה עורכת התאמות גדולות, במקביל לכך ששוק ההון היה חלש והכסף בקופת הפיצויים אינו  מספיק; או כתוצאה מכך שהשכר עלה ובהתאמה היקף הפיצויים גדל.

ומול ההטבה הזו שמוענקת לחברה, סעיף 14, מספק הגנה טובה לעובד – לא משנה אם מדובר בהתפטרות, גם אז מגיע כסף לעובד, וזה להבדיל ממה שהיה בעבר ובשונה מהגופים שעדיין לא פועלים לפי סעיף 14 בהם עובד שהתפטר לא זכאי לכספי הפיצויים מהחברה.

והנה המחשה ליישום של סעיף 14. נניח שעובד השתכר 9,000 שקל במשך 5 שנים ולאחר מכן השכר עלה ל-14 אלף שקל למשך 5 שנים נוספות. בסך הכול עבד העובד 10 שנים.

בעיקרון הפיצויים שמגיעים לו במקרה שפוטר הם – 10 כפול 14 אלף – 140 אלף שקל. אבל החתימה וההסכמה על סעיף 14 אמנם מאפשרת לו להתפטר ולקבל את הכסף (מיד החישוב), אבל בפועל, אם הוא פוטר הוא מקבל פחות מסכום הפיצויים שהיה אמור להיות משולם לו במידה והוא לא היה חותם על סעיף 14.

הכסף בקופה שמגיע לו מתבסס על 5 שנים שבהם הופרשו 8.33% משכר של 9,000 שקל ועוד 5 שנים של הפרשות בשיעור זהה (8.33%) על שכר של 14 אלף שקל. מדובר בסך הכול בהפרשות של 115 אלף שקל – נמוך משמעותית מהסכום שמגיע לעובד – 140 אלף שקל, וזה בגלל העלאת השכר שהייתה באמצע התקופה. המעביד הפריש על חלק גדול מהתקופה לפי שכר נמוך.  ומכאן, שאם שוק ההון לא יספק תשואה מרשימה (והוא מספק תשואות נמוכות במיוחד החל משנת 2014), הרי שעובדים יקבלו, בגלל סעיף 14, פחות ממה שהיו מקבלים במצב הרגיל אם היו מפוטרים. זאת ועוד – כאשר עליית השכר (וזה המצב הטבעי) היא זוחלת, אז הפיצויים אמורים להיות מחושבים לפי השכר הגבוה האחרון, אך ההפרשות נעשו בעבר לפי שכר נמוך יותר, כך שקשה להאמין שהסכום שנצבר בקופה יגיע לסכום הפיצויים התיאורטי.

מחשבון פיצויי פיטורין

מדריכים קשורים:

ככה תתכננו את הפרישה שלכם

מענק פרישה – למי מגיע? והאם ניתן להפחית את המס?   

לא למשוך את הפיצויים – למה בעצם לא למשוך? 

הרחבה על סעיף 14

אחזקת רכב – כמה בעצם עולה אחזקת רכב, ומהם ההוצאות העיקריות?  

רכב הוא הנכס השני בחשיבותו אצל רוב המשפחות, אחרי הדירה, למרות שיש (לא מעט) שהנכס העיקרי שלהם הוא רכב – צעירים וצעירות, משפחות ששוכרות דירות ועוד.  עלות רכב חדש היא לפחות 100 אלף שקל, ובאופן גס ניתן להעריך כי רכב במשפחה "ממוצעת" שווה 50-70 אלף שקל, אך בממוצע יש למשפחה יותר מרכב אחד, כך שמדובר בנכס שווה למשפחה "ממוצעת" יותר מ-100 אלף שקלים.

החישוב הגס הזה (והשמרן – בפועל, הסכום עשוי להיות גבוה בכמה עשרות אחוזים), הוא לא סוף הסיפור. האחזקה של הרכב יקרה, ומדובר בממוצע בכמה אלפי שקלים בחודש, ברוב המקרים האחזקה השוטפת וההוצאות על רכב בכלל (דלק, ביטוחים, טיפולים ועוד) היא ההוצאה המשמעותית ביותר אחרי ההוצאות על דירה (משכנתא או שכר דירה ואחזקת הדירה).

אחזקת רכב –   הוצאות קבועות ומשתנות

אחזקת הרכב כוללת הוצאות קבועות – כאלו שצריך לשלם אותם בכל מצב, והוצאות משתנות שתלויות בהיקף השימוש ברכב, ככל שתיסעו יותר כך ההוצאה השוטפת שלכם תהיה גדולה יותר.

לדוגמה – ההוצאות הקבועות הן אגרת הטסט והביטוחים, וההוצאות המשתנות הן דלק וטיפולים שוטפים. נתחיל בהוצאה העיקרית – דלק.

דלק – כשאתם ממלאים דלק לרוב אתם משלמים סדר גודל של 250 עד 350 שקל, והפעולה הזו נעשית בממוצע 4 פעמים בחודש. כן, ההוצאה שלכם על דלק היא מעל 1 אלף שקל , וזה אם אתם לא משתוללים, אלא נוסעים סדר גודל של 1,000 קילומטר בחודש – 1-1.4  שקל לקילומטר ואפילו יותר – זה תלוי בצריכה של הרכב (כמה ליטר דלק לקילומטר), זה תלוי בסוג הנסיעה (בינעירונית או בעיר) ובפרמטרים נוספים – מחיר הדלק, סגנון ואופי נהיגה (פרמטר מאוד קריטי) תחזוקת הרכב, משקל עודף  ועוד.

ההוצאה על דלק היא ההוצאה הכבדה ביותר (לרוב) מבין כל ההוצאות על הרכב ולכן חשוב לדעת עוד בשלב שמתכננים לקנות רכב, מהי צריכת הדלק של הרכב בעיר ומחוץ לעיר – בעיר הצריכה גבוה יותר כי יש עצירות, פקקים, שינויים בכיווני הנסיעה, בעוד שנסיעה מחוץ לעיר, בדרכים ראשיות, אמורה להיות מעין נסיעת שיוט שבה הצריכה השוטפת של הדלק, נמוכה יותר.

צריכת הדלק של רכבים היא נתון ידוע – החברות מפרסמות את המידע, נעשים מבחני דרכים שבהם המידע נמסר, אם כי חשוב לזכור שהנתונים האלו לא בהכרח יהיו תקפים לכם, לאור סגנון הנהיגה שלכם ופרמטרים אחרים שמשפיעים על צריכת הדלק.

דלק היא הוצאה שוטפת עיקרית. הוצאות שוטפות נוספות הן הטיפולים שתלויים בהיקף הנסיעה – טיפולים תקופתיים ותחזוקה שוטפת.

  מחשבון אחזקת רכב

טיפול תקופתי – בפועל, לכל רכב יש הנחיות לטיפול תקופתי. מדובר בהנחיות של היצרן, ובתחילת הדרך, בעלי הרכב שומרים על ההנחיות האלו, בהמשך, הם שומרים פחות. אם אין לכם את ההנחיות אז ניתן לקבל אצל היבואן או במוסך שירות.

כלל האצבע, אבל כל רכב וההנחיה שלו, הוא שבממוצע יש לטפל ברכב פעם בשנה. עם זאת, יש כיום רכבים שהנחיית היצרן היא טיפול פעם בשנתיים. כמו כן, מקובל לעשות טפול אחרי כמות נסיעה מסוימת. כלומר, יש לעשות טיפול תקופתי פעם בשנה או כאשר מגיעים ל-15 אלף קילומטר (עוברים 15 אלף קילומטר מהבדיקה הקודמת). אבל, יש מודלים של רכבים שבהם הכללים האלו שונים לגמרי. בקיצור, יש יותר מדי יוצאים מהכלל כדי שיהיה אפשר לדבר על כלל מסוים.

מה שברור שחשוב לעבוד לפי הספר (ספר ההנחיות). טיפול תקופתי מסתכם בכ-700 שקלים באם אין בעיות מיוחדות, אבל במקרים רבים על הדרך יש תיקונים נוספים שמעלים את עלות הטיפול. בממוצע עלות טיפול שנתית במוסך, עם פה ושם תיקון של בלמים או משהו אחר, מגיע ל-12.-1.5 אלף שקל. זה תחת טיפול תקופתי, יש טיפולי מוסך של אחת לכמה שנים שבהם ההוצאה כבדה הרבה יותר

הטיפולים יקרים במיוחד במוסך המורשה, אם אתם בעניין של לחסוך, אתם יכולים לטפל ברכב במוסך שמורשה על ידי משרד התחבורה (ולא בהכרח מורשה על ידי היבואן), ואז צפוי מחיר נמוך יותר, ובכלל – חשוב לבדוק את המחירים בכמה מחירים (לקבל הצעות מחירי מכמה מקומות)

ביטוחים

העלויות הקבועות השוטפות מסתכמים באלפים רבים. נתחיל בהוצאה הגדולה על ביטוח הרכב  (חובה ומקיף).

ביטוח חובה – ביטוח חובה הוא הוצאה שהיא חובה. המשמעות שלו לבטח במקרה תאונה נזקי גוף (פציעה או מוות) שעלולים להיגרם לנהג, לנוסעי הרכב או לאנשים שמחוץ לרכב. ביטוח החובה מכסה הוצאות רפואיות, פיצוי על אבדן השתכרות (עד לגובה של פי שלושה מן השכר הממוצע במשק) וכושר השתכרות פיצויים על סבל וכאבים כתוצאה מן התאונה (עד לגובה של כ-150 אלף שקל).

ביטוח החובה היא הוצאה שתלויה ברכב, במבוטח (הנהג), בכמות הנהגים, בהיסטוריה של הנהגים (אין תביעות, היו תאונות בעבר), בוותק ובגיל הנהג. העלות יכולה להסתכם ב-1 אלף שקל וגם, במקרה של נהג חדש להגיע ל-4 אלף שקל. כדי לדעת מה סכום הביטוח חובה שתצטרכו לשלם, תיכנסו לאתר משרד האוצר – למחשבון ביטוח חובה – במחשבון תקבלו מס' הצעות וכך תוכלו לבחור את ההצעה הזולה מכולן.

ביטוח מקיף – ביטוח מקיף (כולל ביטוח צד ג') הוא ביטוח שמכסה את הנהג במקרה שהוא אשם בתאונה. מדובר בעצם בכיסוי ביטוחי על נזק שהנהג גורם באשמתו. במקרים רבים אנשים חושבים שלא כדאי לעשות ביטוח מקיף כי הרכב שלהם זול, אבל מה יקרה אם תעשו לרכב יקר נזק? העלות יכולה להיות עשרות אלפי שקלים ויותר מכך – האם זה שווה את הסיכון? ובכן, יש אפשרות לעשות ביטוח צד ג' בלבד – זול יותר משמעותית והוא מבטח אתכם על הנזקים שעשיתם לרכב אחר. זה מתאים במיוחד לכאלו שהערך של הרכב שלהם נמוך במיוחד, או שבמכלול השיקולים שלהם (וההוצאות) הם מוכנים לקחת את הסיכון על הרכב שלהם (אבל לא של צד ג).

ביטוח מקיף כולל בתוכו ביטוח צד ג', והוא מכסה בנוסף לנזקים שעלולים להיגרם לצד ג', גם   נזקים לרכב שלכם.  כאן, מדובר על טווח עלויות גדול – זה תלוי בסכום השתתפות עצמית שלכם – ככל שתגדילו את סכום ההשתתפות העצמית כך אתם יותר משתתפים בסיכון, ובהתאמה הסכום שתשלמו לביטוח יקטן.  בהערה מאוד גסה הביטוח המקיף (כולל חלונות , וחילוץ) מסתכם בסדר גודל של 2.5-3.5 אלף שקל. עם זאת, זה משתנה באופן משמעותי בין רכב לרכב ונהג לנהג.

 טסט –  הוצאות בגין טסט, משמע תשלום על אגרת הרכב, תלויה בגיל הרכב ומסתכמת עד 1.6 אלף שקל (כולל אגרת רדיו).  מדובר על הוצאה שנתית (במסגרת חידוש רישיון רכב/ טסט לרכב). בנוסף – עלות הטסט עצמו – כ-100 שקלים (ברכבים ישנים שצריכים אישור תקינות בלמים, העלות גבוה יותר בעד 200 שקל).

אם הבוחנים מוצאים ליקויים תצטרכו לתקן אותם, ולכן מומלץ לעשות את הטיפול השוטף/ השנתי רגע לפני הטסט ולבחון את האורות.

בלמים – החלפת בלמים היא הוצאה גדולה, אך היא לא שנתית כמובן. החלפת הבלמים תלויה במצב בפועל של הבלמים, כאשר זה יכול להיות בין 30 אלף קילומטר ל-50 אלף קילומטר ויותר. ככל שהרכב יותר בנסיעה עירונית עם פקקים והשימוש בבלמים יותר גדול, כך טווח הנסיעה עד להחלפת בלמים מתקצר.

החלפת בלמים מלאה כוללת גם את החלפת הרפידות הדיסקים (או תופים, תלוי ברכב), ועלותה לרוב מעל 2 אלף שקל.

חשוב להדגיש, המוסכניקים, במקרים רבים מחליפים בלמים גם אם עדיין הם לא שחוקים, בטענה שעוד כמה אלפי קילומטרים בודדים, צריך להחליף ואין לכם טיפול במוסך בתווך הזמן הזה. כלומר, כדי שלא תיסעו בלי בלמים טובים, הם מעדיפים להחליף בטיפול הנוכחי. אבל, אתם ממש לא חייבים להחליף, אתם יכולים לברר מתי להגיע (בעוד כמה אלפי קילומטר) ולהגיע במיוחד להחלפת הבלמים. ככה תחסכו כמה חודשים טובים של הוצאה גדולה.

עניין נוסף מול המוסכניק הוא החלפת רפידות, במקביל להחלפת הבלמים – במוסך מחליפים את הרפידות כמעט באופן אוטומטי, לפעמים שלא לצורך. תבדקו שאכן זה כך, שהמוסכניק יבדוק שהרפידות אכן לא שמישות. במקרים רבים הרפידות לא צריכות החלפה.

רצועת טיימינג / רצועת תזמון – מדובר ברצועה במנוע שצריך להחליפה אחת ל-3 עד 5 שנים או כאשר נוסעים כ-60-80 אלף קילומטר – המספרים האלו הם לא מדע מדויק, ויש מצבים שרכב גם נוסע 90 אלף קילומטר ויותר ואינו זקוק לרצועת טיימינג חדשה. העלות של הרצועה גבוה – בין 1 אלף שקל ל-4 אלף שקל ויותר בדגמים מסוימים

צמיגים –  צמיגים הם המגע של הרכב עם הכביש ולכן הם חשובים מאוד לבטיחות. צמיג לא מנופח, יבש מדי, חתוך, יכול להפוך את הנסיעה ללא מאוזנת ומסוכנת. כדאי ומומלץ להחליף את הצמיגים בזוגות (כדי שבכל סרן יהיו צמיגים דומים), ועדיף להחליף את כל הצמיגים במקביל.

קשה לקבוע כל כמה זמן יש להחליף צמיגים כי זה תלוי בסגנון ואופי הנהיגה של הנהג, אם כי, בגלל שגומי נשחק ומתבלה, חשוב להיות ערים לעניין, ולבדוק אחת לתקופה את מצב הצמיגים.

מחיר הצמיגים תלוי מאוד – חדש, מחודש, מה רוחב הצמיג ועוד – כאן, תוכלו לראות את המחירים. מדובר על הוצאה של בין כמה מאות שקלים לצמיג ליותר מ-1 אלף שקל.

מצבר –  לרוב מצבר נגמר אחרי 3 שנים, אבל יש מצבים שכל שנתיים צריך להחליף מצבר. עלות המצבר בין 500 ל-1 אלף שקלים.

הוצאות נוספות – מעבר לרשימה הזו, ישנם כמובן הוצאות נוספות על תחזוקת הרכב – טיפולים אחרים במוסך, שטיפת הרכב באופן שוטף, מגבים, תיקונים של חשמל, פחחות וצבע, תיקוני מזגן ורדיאטור, החלפת לוחית מספר,  תאורה בתוך הרכב, פנסים, ועוד. קשה להעריך את ההוצאות האלו כמכלול ואת תדירותן, אבל מדובר במקרה המינימלי ב-1-2 אלף שקל בשנה.

ירידת ערך – הוצאה אחרת, סוג של הפסד שוטף, היא ירידת הערך של הרכב. אין כאן מספרים מדויקים וברורים, ולא ניתן לדעת מה יהיה שווי הרכב בעוד מספר שנים, אך ברור שבעל הרכב מפסיד עליו – ערך הרכב הולך ונשחק (כאשר ככל שהרכב חדש יותר כך השחיקה גדולה יותר), ומעבר לכך – בכסף הזה, בעל הרכב היה יכול לייצר תשואה (ריבית על הכסף). אם ניקח את הרכב המשפחתי הממוצע – 60-80 אלף שקל, אזי בהערכה גסה מאוד ההפסד השנתי הממוצע הוא כ-6 אלף שקל (וזה יכול להיות גבוה יותר).

אז כמה עולה לנו הרכב בשנה?

סיכום כל הסעיפים למעלה –  הוצאה של 27-30 אלף שקל בשנה, אבל חשוב שוב להבהיר  – זאת הערכה גסה, תחת הנחה של רכב "ממוצע", אך בפועל כל רכב וכל נהג, נמצאים במקום "אחר" בסטטיסטיקה. יש רכבים ש"לא רואים מסך", ויש רכבים שכל שנה וחצי הולך להם המצבר, והמזגן מתקלקל.

וכאן תוכלו לבדוק בצורה מדוייקת כמה עולה לכם אחזקת הרכב? 

  מחשבון אחזקת רכב

למדריכים קשורים:

כל מה שצריך לדעת על רכישת רכב יד שנייה

האם כדאי לקנות רכב אפס קילומטר מליסיגנ?

איך קונים רכב משומש מחברת ליסינג

מתכננים לרכוש רכב? אל תפספסו:  לקבלת הצעה לרכב חדש אפס קילומטר מחברת ליסינג גדולה – הבטחה למחיר הנמוך ביותר!

רכישת רכב משומש מחברת ליסינג היא אופציה מועדפת על חלק גדול (כנראה רוב) רוכשי הרכבים המשומשים. אבל יש לה חסרונות לא מעטים.

ככלל, הבדיקות שאתם עושים ברכב משומש, מפורטות במדריך לרכישת רכב משומש (רכישת רכב יד שנייה כל מה שצריך לדעת).  כאן, יש התייחסות לשלב שמעבר לבדיקות (בדיקות צבע, פח, מנוע, קילומטראז', צמיגים, בדיקת מכון ועוד…) ובעיקר על היתרונות והחסרונות שבקנייה מחברת ליסינג וחברות טרייד-אין.

רכישת רכב יד שנייה יכולה להיות מאדם פרטי ויש לזה יתרונות גדולים – לרוב בעל הרכב הפרטי שומר ומטפח את האוטו, וזאת לעומת רכבים בליסינג שלא ממש אכפת לנוהגים בהם, מה מצב הרכב.  מעבר לכך, בעל הרכב הפרטי, במקרים רבים, צריך את הכסף, והוא גמיש יותר במחיר (לא תמיד).

אך, בפועל מגוון האפשרויות שיש בחברות ליסינג לצד רכבים שהיא מקבלת במסגרת טרייד-אין, הופכים רכישה מחברת ליסינג כמאוד נוחה – לא שורפים זמן על חיפושים, מגיעים למקום אחד שיש בו מבחר ענק. הרכבים בחלקם היו בליסינג אך בחלקם היו של אנשים פרטיים שרכשו רכב במודל מתקדם יותר וחלק מהתמורה שלומה בהעברת הרכב שלהם לחברה. כלומר, הרכב היה אצל אדם פרטי, והוא לא סובל מתסמינים של רכב ליסינג – השקעה נמוכה בטיפול שוטף. זה גם יתרון לרוכש רכב שרוצה לעשות טרייד-אין לרכב שלו (אין לו זמן וכוח למכור את הרכב שלו באופן עצמאי). ואז הוא בעצם מקבל מחיר על הרכב שלו שמהווה זיכוי לרכישת הרכב במודל מתקדם יותר – רבים תופסים זאת כיתרון של חברת הליסינג, רק צריך לזכור שהכל זה כסף – אתם משלמים על היתרון הזה – המחיר  שתקבלו על הרכב שלכם צפוי להיות נמוך מהמחיר שהייתם מקבלים אם הייתם מוכרים אותו בשוק החופשי , וגם אם נראה לכם שאתם מקבלים מחיר טוב, בשקלול של כל החבילה – רכישת הרכב בליסינג וקבלת זיכוי על הרכב שלכם, אתם נפגעים. אחרי הכל, אין קסמים, ואין ארוחות חינם, בטח לא מול חברת הליסינג.

  מחשבון אחזקת רכב

  רכישה מחברת ליסינג  הדרך הנוחה, אבל…

 בפועל, חלק עיקרי מהרכבים המשומשים הנמכרים כיום הם של חברות הליסינג (רכבי ליסינג ורכבי טרייד אין). מעבר לכך, יש חברות שמתמחות בטרייד-אין ויש יבואנים שמספקים גם הם שירותי טרייד אין (אם במישרין ואם דרך חברת בת), כך שיש היצע מאוד גדול של רכבים משומשים מחברות ליסינג וחברות מתמחת בתחום הרכב (היבואנים, חברות טרייד-אין ועוד).

במקרים רבים מדובר בחברה מכובדת וגדולה, אבל זה לא צריך לגרום לכם שקט נפשי – עדיין, לא נעים להגיד, במקרים לא מעטים, ינסו במילים עדינות – לדחוף לכם את הרכב, גם אם הוא לא מי יודע מה.  אתם צריכים עדיין לבחון את הרכב בקפידה, לא פחות (ואפילו יותר) מאשר אתם בודקים רכב משומש מאדם פרטי.

ואם אתם בעניין לקנות רכב משומש מליסינג, אז כעיקרון עדיף לקנות ישירות מחברות הליסינג, ולא מאינסוף המתווכים וגוזרי הקופון (סוחרים למיניהם).

אתם צריכים לזכור שזה באמת נוח לקנות בשיטה הזו, אבל במקרים רבים, כלי הרכב מליסינג והשכרה עוברים התעללות (תלוי בנהגים) שפשוט לא אכפת להם מהרכב – זה רכב חברה, זה לא שלהם.

הרכבים האלו מטופלים בחברות הליסינג עצמה, וזוכות לטיפול מינימלי, ובעלות מינימלית, המבוססת על חלפים לא מקוריים. כמו כן, האזור נחות ומינימלי ביחס לרכבים אחרים (פרטיים).מול זה צריך לדעת שבליסינג, אתם לרוב מקבלים תנאי תשלום טובים וגם תנאי מימון נוחים ?(למי שמעוניין).

ואם בכל זאת אתם מעוניינים לרכוש בדרך הזאת, ובפועל חלק הולך וגדל מהציבור פועל כך, אתם צריכים לעשות בדיקה של הרכב. בפועל, חברות הליסינג (או החברות המוכרות האחרות) עושות בדיקה, אבל, זו בדיקה של מכון מטעמם. זו עשויה להיות בדיקה אובייקטיבית, אבל למה לקחת סיכון – כדאי לעשות בדיקה בעצמכם.

יתרון נוסף ברכישה מחברת ליסינג – יש אחריות.  תעדיפו רכבים עם אחריות יצרן (שהאחריות עדיין בתוקף), זה עדיף על אחריות של חברת הליסינג, אבל בכל מקרה זה טוב יותר מרכישה של רכב משומש מאדם פרטי.

ובעת קבלת הרכב תבדקו שיש הכל – שכל הציוד שהובטח לכם נמצא – זה יכול להיות ארוך, אבל קחו את הרשימה ותעברו אחד אחד כדי לוודא שלא חסר כלום. אחר כך, זה יהיה מאוחר.

וחשוב לזכור שהמחיר גמיש. תעשו בדיקת שוק בין חברות הליסינג, תבדקו בחברות הטרייד-אין, ותתמקחו, כי היצע הרכבים ענק, והחברות האלו מאוד רוצות למכור, אז תנצלו את זה.

סיכום בנקודות:

יתרונות ברכישת רכב משומש מליסינג:

1. מגוון רחב של רכבים

2. תנאי מימון נוחים

3. מחיר נוח (אפשר להתמקח)

4. פחות כאב ראש מרכישה מאדם פרטי – פחות טרטורים, טלפונים, מפגשים וכו'

5. אפשרות לעשות טרייד-אין עם הרכב הישן (בחלק מהחברות)

חסרונות ברכישת רכב משומש מליסינג:

1. רכבים פחות מטופלים (נהגים ברכב מליסינג, לא דואגים ומשקיעים ברכב כמו בעלי רכב פרטי).

  גם הטיפולים השוטפים הם מינימליים וזולים (חלפים לא מקוריים).

 אם מדובר ברכבים שחברת הליסינג קיבלה בטרייד-אין, זה כבר סיפור אחר (יכולים להיות רכבים מטופלים היטב)

2.  רכבים בדגמים הסטנדרטיים ובאבזור המינימלי (לרוב)

3. סוחרים מנוסים

   מחשבון אחזקת רכב

למדריכים קשורים:

כל מה שצריך לדעת על רכישת רכב יד שנייה

האם כדאי לקנות רכב אפס קילומטר מליסיגנ?

אחזקת רכב – כל ההוצאו וכמה זה עולה? 

קניית רכב יד שנייה יכולה להיות עסקה מוצלחת במיוחד – אם רק עושים את זה נכון, בודקים מה שצריך ונמנעים מטעויות ■ המדריך המקיף שהכנו ידריך אתכם צעד צעד, כל הדרך עד מסירת המפתח

רכישת רכב יד שנייה אמורה להיות עסקה כלכלית נכונה יותר מרכישת רכב חדש. בכל רגע נתון מוצעות רבבות מכוניות במחירים נוחים מאשר רכבים חדשים – רכישת רכב יד שנייה מונעת מכם הפסד גדול בשל שחיקת ערך של מכונית חדשה. אז נכון, רבים קונים רכב חדש כי אפשר (יש כסף), כי לשכן יש רכב חדש, כי הכי כיף זה חדש, וגם כי אין תקלות – רכב חדש מהניילון, בלי בעיות מכניות, בלי "עיזים" שעוד יתגלו ברכב הישן. אומנם זה ללכת על בטוח, אבל האם זה שווה את זה?

רכב מאבד מערכו בין 10% ל-20% בשנה, תלוי בדגם ובשנת הייצור. זה לא תמיד נכון, כשטסלה דווקא מוכיחה ההיפך. מאז השקתה בארץ ב-2021, המחירים של הרכבים דווקא עלו. זו תופעה יחסית נדירה וסביר שבהמשך גם המחירים של הטסלות יירדו, אך במשך תקופה ארוכה המחירים עלו בגלל ביקוש גדול לטסלה והיצע קטן. אלא שטסלה היא היוצאת מהכלל. לרוב, רכבים מאבדים מערכם הרבה וככל שהם חדשים כך זה משמעותי יותר. המשמעות היא שאחרי 5-3 שנים אתם קונים את הרכב בחצי מחיר מעלות רכב חדש – במקום 120-140אלף שקל לרכב משפחתי חדש, תשלמו 60-70 אלף שקל – זה הבדל ענק, והרכבים ברובם (כמובן שחשוב לבצע בדיקה) במצב מכני תקין.

אלא שרכישת רכב יד שנייה היא לפעמים פרויקט לא קטן – אז איך עושים את זה נכון? ממה להיזהר (יש נוכלים)? איפה לקנות? באיזה מחיר (ביחס למחירון), וכל מה שצריך בעצם לדעת על קניית רכב משומש.

שלב ראשון – מגדירים תקציב ודרישות

השלב הראשון בתהליך של רכישת רכב יד שנייה, הוא בעצם נכון לכל פרויקט גדול שאתם נדרשים לממן – תגדירו תקציב. כלומר תחליטו מה הגבול שלכם, ואל תחרגו – יהיו מספיק כלי רכב טובים בתקציב שלכם, ולמה להיכנס לעוד חובות/ הלוואות? מסגרת זו מסגרת, והמשמעת חשובה, כי חריגה אחת תגרור חריגות נוספות.

כשאתם מגדירים מסגרת, אתם צריכים להפנים שיש הוצאות נלוות לשלב הרכישה, לרבות בדיקת הרכב. כמו כן, הביאו בחשבון את ההוצאות השוטפות – רכב זו הוצאה שוטפת גדולה מאוד – יש טסט, ביטוח, טיפולים , דלק כמובן, ואלו בקלות מגיעים לכמה עשרות אלפי שקלים בשנה. אז אל תוציאו את הגרוש האחרון שלכם על הרכב עצמו, כי אז לא יהיה לכם כסף לביטוחים (חובה ומקיף).

מיד לאחר הגדרת התקציב יש להגדיר גם מהו הרכב המתאים לכם. את הגודל – אם הרכב מיועד לנהג יחיד, לזוג או למשפחה, במיוחד כשמדובר בתינוקות ובילדים קטנים שנדרשים לשבת בכיסא בטיחות; את המטרה – אם הרכב מיועד בעיקר לנסיעות קצרות מפעם לפעם בתוך העיר, או לנסיעות ארוכות יומיומיות. זו לא חייבת להיות קביעה מוחלטת, אתם יכולים להגדיר כמה דגמים שמתאימים לכם – מבחינת ביצועים, סגנון, מראה, גודל וכדומה, להבין את המודל והדגם שעומדים בתקציב שלכם, ואז לעבור לשלב החיפוש.

  מחשבון אחזקת רכב

שלב שני – החיפושים

איפה מחפשים רכבים? פעם אנשים היו קמים מוקדם בבוקר בימי שלישי ושישי, הימים שבהם התפרסם בעיתונות מוסף לוחות המודעות, וקונים את העיתון ראשונים; או (והרוב פעלו כך) שהם היו "מפלחים" את מוסף הלוחות עוד לפני שהמכולת התחילה לעבוד (מפיץ העיתונים היה זורק את חבילת העיתונים ליד פתח המכולת/קיוסק). זה היה בעבר שלב חשוב ואפילו קריטי בתהליך רכישת רכב יד שנייה.

זה היה מקור האינפורמציה העיקרי על כלי רכב משומשים. היום, בעידן הדיגיטלי, זה כמובן הרבה יותר פשוט ונוח – באינטרנט יש לוחות מלאים ברכבים למכירה.  אפשר גם למצוא היצע גדול של רכבים משומשים באתרי חברות הליסינג (מדובר ברכבים שחזרו לחברה אחרי שהיו כמה שנים אצל הלקוח, או רכבים שהועברו לחברה במסגרת טרייד-אין – רוכש רכב מהחברה העביר את הרכב שלו בתמורה לזיכוי מסוים), ויש גם סוכנויות, סוחרים וגורמים נוספים שמתמחים במכירת כלי רכב יד שנייה. המגוון מאוד רחב, ואתר יד 2 עדיין שולט בשוק יד שנייה, לצד komo ופלטפורמות חדשות דוגמת CARWIZ.

בנוסף, יש את מה שתמיד היה הדרך האופטימלית – רכישת רכב דרך קשרים – קרוב משפחה שמוכר רכב, השכן שרוצה למכור רכב וכו'. היום בעידן הרשתות החברתיות זה אפילו פשוט ונגיש יותר, כשמי שרוצה למכור פשוט מעלה פוסט – שיגיע מיד גם לבת הדודה מירושלים וגם לחבר הילדות מאשקלון.

אם אתם מכירים את בעל הרכב, אז אתם יודעים אם מדובר באדם אמין ואתם גם יודעים, במקרים רבים, את  ההיסטוריה של הרכב פחות או יותר – נסיעות בשטח, נסיעות פשוטות לעבודה ובחזרה. כן, זה מזכיר את המשפט הידוע – "לקנות רכב מרופא", אז אולי לא תצליחו להגיע לרכב של הרופא, אבל היכרות עם בעל הרכב יכולה כמובן לעזור להבין מה אתם קונים – למרות, ואת חזה חשוב להדגיש, שאין כאן תעודת ביטוח. גם רכב של רופא יכול להתקלקל, ולהזדקק פתאום באופן תדיר לרופא (מוסכניק).

נוסף לכך, אפשר לחפש רכב בחברות הליסינג. החברות האלו מחזיקות מגרשים רחבי ידיים עם מכוניות משומשות רבות, ומפרסמות באינטרנט ובעיתונות רכבים במבצע, וזו בהחלט יכולה להיות עסקה טובה.

ואם אתם כבר עושים סיבוב אצל חברות הליסינג, יש עשרות רבות של מגרשי רכב של חברות מסחר ברכבים, וכדאי גם לראות מה הן מציעות.

נראה שהמקור הכי טוב לעסקאות של רכישת רכב,  הוא היכרות אישית, ואחר כך זה כבר תלוי – רכישת רכב מאדם פרטי יכולה להיות עסקה טובה. במקרים רבים לא יתמקחו אתכם על מחיר המחירון, אלא יפחיתו ממנו כמה אחוזים טובים (לרוב בין 5% ל-10%).

המטרה של המוכר היא לסגור עסקה כמה שיותר מהר – זמן שווה כסף, אין לו כוח לכאב הראש הזה, ואדם שמוכר רכב, במקרים רבים, נמצא בשלב של הנמאס, הוא כבר לא רוצה את הרכב הזה, הוא קיבל או הזמין רכב אחר (חדש יותר), והוא רוצה להיפטר ממנו כמה שיותר מהר. אם הוא מוכר את הרכב בשוק החופשי, משמע אינו יכול לחברת הליסינג (כזיכוי בעת רכישת רכב), ולכן הוא אולי לחוץ על הכסף או להיפטר מהרכב שסוחב הוצאות שוטפות.

רכישה מאדם פרטי עדיפה  כי אין לו את יכולת המיקוח שיש לחברת הליסינג. אם תרכשו מחברת ליסינג, היא אמנם תרד ממחיר מחירון (ברוב המקרים), אבל אם זה היה מאדם פרטי הייתם מקבלים הנחה גדולה יותר. אחרי הכול, מישהו מכר לחברה כי הוא לא רצה להתעסק עם המכירה השוטפת, הוא היה מוכן לוותר על כמה אלפים ולהעביר את האוטו לחברת הליסינג (תמורת זיכוי ברכב חדש יותר). ומכאן, ברור שמכירה לאדם פרטי עדיפה ברוב המקרים, אך לא תמיד. יש אנשים שיתווכחו אתכם על כל גרוש ולא יזוזו מילימטר מהמחיר, ויש כאלו שיהיו מוכנים להוריד הרבה כדי שתיקחו את הרכב הישן שלהם.

בחרו את הרכב הנכון

חשוב גם לדעת לבחור את הרכב המתאים לכם. זה תלוי כמובן בתקציב שלכם, וזה גם תלוי בצרכים – כמו מספר הנפשות במשפחה, טעמים אישיים (אני רוצה רק רכב בצבע אדום!) ובעוד פרמטרים. עדיף לכם למשל שהרכב שייבחר יהיה רכב שיש לו היצע וביקוש גדולים, כדי שבבוא היום כשתרצו למכור אותו, יהיה לכם יחסית קל. רכבים עם שוק קטן נמצאים יותר זמן על המדף עד שהם נמכרים. אם מכירה ממוצעת לוקחת בין שבועיים לשלושה שבועות, רכב עם שוק קטן יכול להימכר רק אחרי חודש-חודשיים, ויש מצבים גרועים יותר, והכל גם תלוי כמובן במחיר (ברגע שמורידים את המחיר הסיכוי לסגור עסקה גדל).

נוסף לכך, חשוב לדעת גם מה השחיקה במחיר. יש רכבים שמחירם יורד משמעותית (שחיקה שנתית בערך הרכב), ויש כאלו (לרוב גם הדגמים הפופולריים) שהשחיקה בהם איטית יותר. זה תלוי בפרמטרים רבים שלא כולם יודעים, למשל השקה של דגם חדש – השקה כזו לרוב פוגעת במחיר הדגם הישן. זה גם תלוי במצב שוק, ובקטגוריה של הרכב המסוים, לפעמים זה ממש סוג של נבואה, אבל יש בכל זאת  רכבים שמחירם  נשמר יותר לעומת רכבים אחרים.

כמו כן, עדיף כמובן שתבחרו ברכב שעלותו השוטפת נמוכה יותר – הן בצריכת הדלק, הן בטיפולים השוטפים – זה עניין של העדפה אישית כמובן. אם אתם לא מוכנים לשמוע על רכב מסוים, אז לא יעזור שתדעו שהוא חסכוני בדלק. אבל זה קריטריון שצריך להביא בחשבון כשרוכשים רכב.

כמו כן, כדאי לשים דגש על אמינות ובטיחות – עד כמה הרכב אמין, כלומר מה שקניתם זה מה שקיבלתם, ולא יהיה מצב שפתאום הרכב "רואה מוסך" כל שבועיים. כמו כן, ודאו שהרכב בטוח, חזק, ולא "עף ברוח" – והכול יחסי כמובן. בנוגע לבטיחות יש מבחני בטיחות של יצרן הרכב, יש תקנים מקובלים, ויש אביזרי בטיחות שמוטמעים ברכב (כריות אוויר, מערכות בקרה ושיווט, זיהוי וגילוי שטח מת ועוד), ובנוסף יש חשיבות לעד כמה הרכב בטוח לנסיעה בעת התהפכות ותאונה. במקרים אלו יש משקל לסוג החומר ועמידות החומר, לאחר שהרכבים נבחנים במבחני ריסוק. יחד עם זאת, קשה מאוד להשוות בין רכב לרכב. יש הנחת בסיס שהרכבים האירופאיים חזקים ומקנים ביטחון רב יותר לעומת רכבים יפניים ומהמזרח הרחוק. מנגד, הרכבים היפניים ובכלל מאזור המזרח הרחוק נחשבים אמינים וחסכוניים יותר. כל מקרה לגופו.

ובהינתן כל הקריטריונים הכלליים והאישיים, יוצאים לחיפושים וצריך לשאול שאלות.

מה חשוב לשאול?

בשלב החיפושים, אתם עוברים בין מגרשי מכוניות, חברות ליסינג, נפגשים עם מוכרי רכבים, או מתקשרים ומבררים פרטים מאנשים פרטיים ומחברות הליסינג והסוחרים. רצוי לבדוק את ספר הטיפולים של הרכב – בדקו מתי בוצע הטיפול האחרון, מתי הוחלפו חלקים כגון המצמד, הבלמים ורצועת הטיימינג, ומהו מספר הקילומטרים שעבר הרכב.

אם ספר הטיפולים אינו נמסר לכם, יכול להיות שיש בעיה. אתם צריכים להתמקד במספר שאלות ולקבל תשובה ברורה – נתון חשוב למשל הוא הקילומטראז' של הרכב, שכן הנתון הזה מרמז על מצבו של הרכב, ככל שהוא עשה מרחק גדול יותר, איכותו ותקינותו נמוכות יותר. זה לא מדע מדויק, אבל יש מתאם בין השימוש ברכב (קילומטראז') לבין איכותו ותקינותו.

ולכן כבר בשלב השיחות המוקדמות, צריך להציב גבול – אנחנו לא רוצים (לדוגמה) רכב עם יותר מ-100 אלף קילומטר.

כמו כן, אתם צריכים להבין כמה בעלויות היו על הרכב, ככל שהיו יותר בעלויות, כך המחיר צריך להיות נמוך יותר. ככל שיותר נהגים רכבו ברכב כך יותר פעמים מכרו אותו – שזה בפני עצמו מדליק נורה אדומה (במיוחד אם מדובר על מספר רב של בעלויות). כמו כן, מספר רב של נהגים זה דרך טיפול שונה ברכב – הן בנהיגה השוטפת, הן בתחזוקה ובטיפולים, וזה בפני עצמו די "משגע" את הרכב. כל נהג והשיגעונות שלו, לכל נהג דרך נהיגה אחרת, כל נהג משתמש אחרת בברקסים, כל נהג נוסע במהירות אחרת ועוד.

חשוב לדעת כמה זמן החזיק המוכר את הרכב, ואם מדובר בפרק זמן קצר, אתם צריכים לבדוק אם מדובר בתרגיל – המוכר פשוט גילה משהו על הרכב והוא מנסה להיפטר ממנו. נסו לחלץ מהמוכר את סיבת המכירה, בשחה ישירה או בשאלות עקיפות.

בשיחה עם המוכר, בררו מה מצב הרכב מבחינה מכנית, איפה מטופל הרכב (מוסך מרכזי?) ובאיזו תדירות. כך תבינו עד כמה היה המוכר רציני עם האוטו, כמה הוא טיפח את האוטו, וכמה הוא השקיע. רכב שלא מטופל בעקביות, ומזגזג בין מוסכים שונים, מאבד נקודות בשלב הזה, אלא אם יש התגמשות במחיר.

כבר בשלב השיחה הראשונה תבררו את המחיר ואת הגמישות בו. אם אתם נתקלים באדם שמראש אתם מבינים שהוא לא גמיש, והמחיר לא מתאים לכם, חבל על הזמן. תסננו בשלב הזה את הרכבים לפי מחיר, קילומטראז', בעלויות ופרמטרים נוספים (צבע, הרכב עבר תאונה?  כמה זמן נותר לטסט ועוד), ורק אז תצאו לבדוק את אלו שמתאימים לכם.

בשיחה הראשונה צריך להיזהר מנוכלים ויש הרבה כאלו. אתם צריכים לוודא שאם פניתם למוכר פרטי זה אכן מוכר פרטי ולא מדובר בסוחר רכב. זה לא אומר שסוחרים הם  נוכלים, אבל זה אומר שהשיחה היא לא מול אדם פרטי, אלא מול סוחר ממולח שמכיר את כל השטיקים והטריקים, וכן, מה לעשות – חלק מהסוחרים (אפילו חלק גדול) מסוגל לספר סיפורים ומעשיות על הרכב, שהמרחק בינם לבין המציאות הוא גדול.

בשלב החיפושים, אל תתעייפו מהר מדי – אל תחליטו על סמך בדיקה של רכב אחד, עדיף לעשות סיבוב על כמה רכבים, ובדיקה של כמה רכבים כדי להגדיל את הסיכוי למצוא את הרכב המתאים לכם בעלות המתאימה לכם. תשאפו כמובן לרכב כמה שיותר מאובזר, ותשוו בין הרכבים בהתאם לרמת האבזור, לצד השלדה והבדיקה המכנית.

רוב הרכבים נמכרים מתחת למחיר מחירון

מחיר הרכב תלוי במודל, בתחזוקת הרכב ועוד, כאשר כל שינוי מהנורמה מחייב התאמה. אם לדוגמה האוטו דפוק מכל הכיוונים והוא צריך עבודת פחחות מקיפה, זה צריך להיות מתומחר ברכישת הרכב (הפחחות הצפויה אמורה להפחית את מחיר הרכב). מנגד, אם הרכב מאובזר במכשור מודרני ביותר ויקר, זה צריך להתווסף למחיר הסטנדרטי. ועדיין  – חשוב להבהיר שוב, רוב הרכבים נמכרים בפחות ממחיר המחירון.

והנה סיכום ביניים בנקודות עיקריות. השלבים העיקריים:

1. קביעת תקציב
2. הגדרת סוגי הרכב ומודל הרכב שמתאים לכם
3. פנייה למוכרי רכב (פרטיים, חברות ליסינג, סוחרים – עדיף בסדר הזה, אך כל אדם והעדפותיו)

ומה שואלים את המוכר (שאלות עיקריות)?

1. כמה קילומטר עשה הרכב?
2. כמה בעלויות הוא עבר?
3. האם עבר תאונות ומכות קשות?
4. מה מצבו המכני?
5. היכן הרכב מטופל ובאיזו תדירות?
6. מה המחיר ועד כמה הוא גמיש?

איך בודקים רכב משומש?

ובכן, הגעתם לשלב שבו אתם נפגשים עם המוכר. חשוב להיפגש בביתו (אם זה אדם פרטי), שכן מתברר שיש הרבה סוחרים, הרבה שרלטנים שיספרו לכם שהם לא סוחרים, אבל הם כן. ואם תיפגשו בביתו של המוכר, זה מגביר את הסיכוי שאכן מדובר באדם פרטי. מעבר לכך, אם הולכים לרמות אתכם, בטח שהמוכרים לא ירצו שתדעו איפה הם גרים.

חשוב גם לראות את הרכב באור יום – זה טריוויאלי, אתם לא תקנו רכב בחושך, כאשר לא ניתן לראות את השלדה, את הפגיעות והמכות בה.

חשוב לראות את רישיון הרכב של המכונית, ככה תוכלו לבדוק  את מספר הבעלויות על הרכב (כמה ידיים הרכב העביר). הנתון הזה מופיע תחת סעיף "מספר בעלים קודמים". ברכב מיד ראשונה יופיע בסעיף הזה המספר 0 (ליתר דיוק – 00), ובהתאמה ברכב יד שנייה יופיעו המספר 01, רכב יד שלישית 02 וכן הלאה.

תוודאו גם אם הרכב היה בידיים פרטיות או שמא חברה או ליסינג. אם הרכב היה בידי חברה או ליסינג ביד ראשונה, זה לא מופיע ברישיון הרכב. כן, זה מפתיע, אבל אפשר לבדוק זאת במשרד הרישוי. רכב שהיה בידי חברה או ליסינג כיד שנייה יירשם ברישיון כרכב חברה/ליסינג. זה חשוב כי רכב ליסינג ורכב חברה שווים פחות, הבלאי עליהם גבוה יותר, ובכלל – ברגע שעוברים כמה ידיים, או ברגע שמדובר בנהג שלא אכפת לו מהרכב כמו אדם פרטי, הנזקים ברכב רבים יותר. על רכב חברה וליסינג יש הנחה של 10%-20%, ביחס לרכב מאדם פרטי.

רכישת רכב משומש מחברת ליסינג יכולה להיות מאוד נוחה למרות כמה חסרונות. בכל מקרה, לא משנה ממי אתם רוכשים רכב משומש, אתם צריכים לעשות את הבדיקות שמפורטות כאן בהמשך (בדיקות מכניות, נסיעת מבחן, בדיקות של ניירת וטפסים, קילומטראז', בעלות ועוד), ואם אתם מחליטים בסוף לרכוש רכב משומש מחברת ליסינג, מומלץ מאוד לקרוא – רכישת רכב משומש מליסינג – יתרונות וחסרונות.

בדיקת רישיון רכב

חשוב שתבדקו אם ברישיון הרכב (בתחתית הרישיון) יש הערה – "הפקדת סוחר – רישיון לטסט, היו בעלים קודמים". מה זה הפקדת סוחר? משרד הרישוי מאפשר לסוחרי רכב להעביר בעלות על כלי רכב מבלי שההעברה תירשם כיד נוספת ברישיון הרכב. אבל הוא כן דורש את ההערה הזו – הפקדת סוחר. משמעות ההערה היא שהרכב נמכר/הועבר לסוחר שרוצה להעביר אליכם רכב, וכך לחסוך ביד/בבעלות. ונדגים – נניח שמשה (יד ראשונה) מכר את הרכב לסוחר והסוחר רוצה למכור לכם. ברישיון הרכב יהיה רשום –  01 (יד שנייה) כי הרכב עבר לסוחר, אבל ברגע שהסוחר יעביר אליכם, לא תתווסף יד נוספת – הרכב יישאר ברישום של 01 (יד שנייה). זה מבלבל ומטעה, וחשוב מאוד להבין את העניין – אם רשום הפקדת סוחר, אז לא תתווסף יד/ בעלות , אבל יש כאן בעיה – ראשית, מדובר בסוחר רכבים, ושנית – מי יודע מי היה יד ראשונה? המוכר נעלם, הוא העביר את הרכב לסוחר שכאילו מנהל את המכירה בשבילו, אבל לכו תדעו – אולי זאת הייתה חברת ליסינג או חברה בכלל, ואז אתם לא יכולים לדעת. אז בדיוק כפי שהצגנו למעלה – ברגע שמדובר ברכב יד ראשונה, כדי לדעת אם מדובר ברכב מחברה או מליסינג אתם צריכים לפנות למשרד  הרישוי,  עם הסוחר ותעודת הזהות שלו, וכך לקבל את ההיסטוריה (היד הקודמת) – אל תוותרו על הבדיקה הזו, אל תיפלו בפח של סוחרי הרכב!

עוד טריק בעיקר של סוחרים (גלויים וסמויים) הוא רישיון רכב בלוי או מטושטש. אם זה כך, ייתכן שמדובר בהשחתה של הרישיון כדי שלא תוכלו לזהות  מה כתוב בו, או כדי שיהיה ניתן יותר בקלות לשנות ולזייף נתונים מסוימים.

בצד שמאל למעלה ברישיון כתוב תאריך הבעלות על הרכב. ככה תוכלו לדעת אם הרכב נמכר בזמן קצר לאחר שנרכש , ואם כך, אז חשוב לדעת למה.

ברישיון הרכב תבדקו גם את תאריך הדפסת הרישיון. אם מדובר בהפקה חדשה יחסית, תשאלו למה יצא רישיון חדש, כבר היו מקרים של זיופי רישיון.

ברישיון צריכה להיות חותמת מוטבעת של הטסט (חותמת כשירות תנועה) – אם אין, זו נורה אדומה, ואולי האוטו לא עבר טסט?

בדיקת קילומטראז' – איך בודקים אם הנתון נכון?

אתם צריכים להצליב את הנתונים ברישיון עם נתוני המוכר. בקשו תעודת זהות של המוכר ובדקו אם אכן הוא הבעלים של הרכב. בהרבה מקרים הוא יגיד לכם – זה של אשתי, של אחותי, של השכן שלי – אבל, אולי הוא פשוט סוחר סמוי, ואגב יש סוחרי רכב ברישיון (של משרד התחבורה) ויש כאלו שלא ברישיון. אם כבר קונים רכב מסוחר אז כמובן שיהיה מסוחר ברישיון. מכירה מאדם שמוכר בשביל אחותו, השכן או בשביל כל אדם אחר, עדיין לא אומרת שהרכב לא מתאים לכם, אבל היא כן אומרת שאתם מנהלים מו"מ מול אדם בקיא וממולח, ושרב הנסתר על הגלוי, ולכן צריך לבדוק בשבע עיניים – נציג של אדם אחר זו בהחלט נורת אזהרה מבחינתכם, הרוכשים.

וגם אם מדובר בנציג של המוכר, אל תוותרו על לראות את המוכר עצמו ולוודא שהוא אכן הבעלים של הרכב (הצלבת תעודת הזהות עם נתוני רישיון הרכב). אתם יכולים לדחות את השלב הזה, אבל זה תמיד יהיה תנאי לעסקה.

בבדיקה שלכם גם חשוב לקבל את ספר הטיפולים של הרכב, ספר שבו מידע מתי הרכב עבר טיפול ואיזה. בספר אמורה להיות בצמוד לכל טיפול כזה חותמת – אם אין חותמת זה לא תקין ואולי פשוט לא היה טיפול כזה.

ברכבים חדשים תקבלו את ספר הטיפולים, ולרוב הרכב מטופל כיאות (וצריך לוודא זאת), אך ככל שהרכב יותר זמן על הכביש, הבעלים מתייאש מהמוסך המרכזי (שלרוב יקר יותר) ופונה למוסכים אחרים, ואז הרישום הולך לאיבוד, והרבה פעמים פשוט כבר אין ספר. במצב כזה, אתם צריכים לדרוש  מהמוכר להגיע אתכם למוסך שבו הרכב מטופל ושם תקבלו תדפיס של כל הטיפולים.

ספר טיפולים/תדפיס טיפולים חשוב גם לאימות הקילומטראז' של הרכב. יש אינסוף מקרים של זיוף הקילומטראז', ואתם בטח לא רוצים ליפול בפח הזה. ולכן, השוואת נתון הקילומטרים על צג הרכב לעומת הנתון (נתונים) בספר הטיפולים/תדפיס הטיפולים, תיתן לכם מושג אם יש כאן בעיה, והנה המחשה – אם הרכב עשה 45 אלף קילומטרים במשך 3 שנים, אבל בספר הטיפולים אתם רואים שהטיפול האחרון לפני שנה היה ב-40 אלף קילומטרים זה חשוד – איך פתאום מקצב של 20 אלף קילומטרים בשנה, זה יורד ל-5 אלף קילומטרים? ויש מקרים ברורים (אלא אם מדובר בטעות בנתון שבספר) – אם הרכב עשה 30 אלף קילומטר בשלוש שנים על פי צג הרכב, אבל בספר טיפולים כתוב שבטיפול לפני חצי שנה היה 40 אלף קילומטרים, סביר להניח שטיפלו בקילומטראז' ברכב.

נתון הקילומטראז' רשום גם במחשבי המוסך וההשוואה בין המספר ברכב למחשב חשובה (יותר מאשר בתדפיסים ובספר שלפעמים לא ממלאים את הנתון הזה). בדיקה נוספת של הקילומטראז' היא פשוט להסתכל – אם אתם רואים קילומטראז' נמוך, אבל שני צמיגים שחוקים, טיפולים רבים, אז זה פשוט לא מסתדר – לרוב קילומטראז' נמוך, משמע צמיגים תקינים, טיפולים בתדירות יחסית נמוכה.  זאת ועוד – תסתכלו במושב, בדוושות, בהגה, בכל האזור של הנהג. רכב עם קילומטראז' נמוך יתבטא גם בדוושות לא שחוקות, ריפוד ואזור נהג יחסית תקין ולא שחוק. פערים בין הקילומטראז' לבין המצב בפועל, עלולים להעיד על זיוף.

במוסך צריך לבדוק את הטיפולים האחרונים של הרכב, את הצמידות שלהם – אם פתאום הרכב התחיל להגיע כל חודש למוסך בחצי השנה האחרונה, אזי יש בעיה. אם אין טיפול בשנה האחרונה – בעיה, הרכב פשוט לא מטופל, והבעיות שיצוצו בהמשך ייפלו עליכם.

חשוב לבדוק מתי הוחלפו חלקים חשובים כמו – המצמד (אם מדובר בגיר רגיל/ ידני), רצועת הטיימינג והבלמים. זה חשוב כי אם הם לא הוחלפו בטווח מסוים של שנים (כל דגם וההחלפה הממוצעת שלו) אז צפו להחלפה בקרוב – כלומר, עוד עלויות.

ברכבים אוטומטיים מומלץ לבדוק מתי הוחלפה התיבה האוטומטית. לרוב התיבה מחזיקה 200 אלף קילומטר (ויותר), ואם היא לא הוחלפה, ואתם בסדרי הגודל הללו  בקילומטרים, זה אומר שמאוד סביר שבקרוב תצטרכו להחליף את התיבה וומדובר בהוצאה משמעותית.. כמו כן, בדקו אם הגיר שופץ – זה נעשה בערך כל 130-150 אלף קילומטרים, וגם זו הוצאה שעלולה ליפול עליכם.

כאמור, הבדיקה שלכם צריכה להיות באור יום, ועדיף בשמש כי אז תוכלו לאתר הפרשי צבע בפח של הרכב, או חלקי פח בולטים. השיטה לאתר הפרשי צבע ופח בולט היא להסתכל על המכונית מהצד: ברכב שנצבע מחדש ייתכן שתמצאו שאריות צבע מסביב לחלונות (לרוב בגומיות) ובידיות של הדלתות. תיקוני פח לפעמים מתגלים בתא המטען – בדקו מתחת לשטיח, ואם יש שם עיוותים בפח או סימני תיקון, כנראה עליתם על תיקון פח.

בשלב הבא בדקו את הצמיגים – האם הצמיגים סדוקים, שחוקים? מתי הוחלפו? ברכב עם הנעה כפולה יש להחליף צמיגים במקביל (כל הארבעה יחד), אם ברכב כזה אתם מגלים שזה לא כך, אז עלולה להיות בעיה במנגנון הדיפרנציאלי  – כאשר הצמיגים לא מוחלפים במקביל, אז יש לחץ מוגבר/ משקל מוגבר במקום מסוים, וזה משליך ושוחק את מנגנון הדיפרנציאל והסיבוב של הרכב. כלומר, בעל הרכב חסך בצמיגים – וזו הוצאה שתיפול עליכם, ומעבר לכך המוכר הזיק לאוטו.

בקשר לצמיגים, צריך לבדוק שמידת הצמיגים ברכב אכן תואמת לרישיון הרכב – כלומר שאתם נוסעים עם צמיגים מורשים. אגב, צמיגים שונים מהמותר, הם עבירה, והרכב יורחק מהכביש.

איך בודקים מנוע?

נתחיל בזה שבכלל בבדיקת רכב צריכים להיות חשדנים. מה לעשות – יש פשוט יותר מדי מקרים שעבדו על אנשים, ואתם בטח לא רוצים להיות אלו שעבדו עליהם. זה נכון לגבי כל הבדיקות שהצגנו וגם ביחס לבדיקת המנוע. תא מנוע נקי מעורר חשד. זה טוב מדי מכדי להיות אמיתי. מוכר הרכב פשוט שטף וצחצח את הרכב לפני שהציג לכם אותו. זו טכניקה ידועה של סוחרים, חברות ליסינג וגם אנשים פרטיים עושים זאת – אז לא להתרשם מתא מנוע נקי.

בדקו את צבע השמן על המדיד (אותו גוף שנכנס לתא השמן) – צבע שחור וריח שרוף עלולים להעיד על צורך בהחלפת שמן, ושאלו מתי נעשה טיפול אחרון. בדקו אם יש מים בשמן – איך בודקים? אם יש משקעים לבנים או בועות זה מעיד על מים מעורבבים בשמן ואז המשמעות היא שצריך בקרוב לשפץ את ראש המנוע – שזה עסק יקר.

חשוב לדעת אם המנוע מקורי. ככל שהרכב ותיק יותר כך הסיכוי שמדובר במנוע מחודש או משופץ, גדול יותר. בררו מתי המנוע הוחלף, ובמה הוא הוחלף – מנוע מקורי, מפירוק של רכבים אחרים, מייבוא. צריך לבדוק את המספר הסידורי של המנוע ולוודא שהוא רשום ברישיון הרכב, וכן צריך להבין אם המנוע עדיין תחת אחריות.

אם מדובר במנוע יד שנייה, צפוי שהמנוע לא יהיה נקי ומצוחצח, אם כן, אז המוכר יצא מגדרו כדי לשפר את ההופעה.

בדקו את הרדיאטור – צריך להיות נוזל קירור קצת ירקרק. אם יש מי ברז, זה עלול להיות בעייתי למנוע, ולגרום לנזק לראש המנוע. תבדקו את הצינורות ותראו שהם תקינים.

בדקו את המצבר – אם המצבר בן 2-3 שנים, אז ייתכן מאוד שהוא לקראת הסוף, ותצטרכו מצבר חדש. התאריך של המצבר אמור להיות כתוב עליו. במקרים מסוימים יש עדיין אחריות בתוקף על המצבר, בדקו אם זה תקף למצבר שלכם.

בדקו את בלמי הזעזועים – כאשר אתם נשענים עם משקלכם על צד אחד של הרכב הוא מעט שוקע (תלוי כמה אתם כבדים), תנסו ללחוץ כמה שאפשר בצד אחד ותשחררו  – אם הרכב חזר וזהו – נראה, על פניו, שבלמי הזעזועים תקינים. אם הוא חזר ועוד פעם ירד (מעט), אז ייתכן שבולם הזעזועים כבר לא תקין. תעשו את הבדיקה הזו בכל הגלגלים.

כל הבדיקות האלו הן בהחלט אפשריות. חלק גדול ממחפשי רכב יד שנייה, מחפשים רכב עם קרוב משפחה, שכן שמבין עניין ברכבים, אבל האמת שאם אתם קוראים ומפנימים מה צריך לעשות זה יכול לספק (למרות שעדיף ללכת עם בעל ניסיון).

הנה ריכוז הבדיקות העיקריות, עד כאן (לפני שלב נסיעת המבחן); הבדיקות מוצגות כאן רק בנקודות (למעלה מוסבר איך לבדוק והיכן "המוקשים"):

1. כמה "ידיים" עבר הרכב (כמה בעלויות). דגש מיוחד על כך שיש מניפולציות שמסתירות את העובדה שהרכב היה רכב חברה או רכב מליסינג (למעלה הסבר איך לעלות על זה)

2. כמה קילומטראז' עשה הרכב ואיך לאמת זאת

3. בדיקת ספר טיפולים או תדפיס טיפולים והבנה של מצבו המכני של הרכב והעלויות שבדרך (חלקים וטיפולים בהמשך)

4. בדיקת צבע ופח

5. בדיקת צמיגים

6. בדיקת מנוע – מקוריות המנוע, רישום המנוע

7. בדיקת רדיאטור

נסיעת מבחן ברכב יד שנייה

השלב הבא ברכישת רכב הוא כמובן הנסיעה עצמה. לא מספיק שהתרשמתם מהבדיקות עד כה (וגם אם לא ממש התרשמתם – זה מתאים לכם, בהינתן החלופות והמחיר), הרי שחשוב מאוד לנסוע ברכב, "להרגיש" אותו. רבים מוותרים על נסיעת המבחן ורוכשים רכב בלי שהתנסו באמת בנהיגה עליו ובלי שהרגישו אותו בשטח, וזה חבל.

אז איך עושים את זה? בהתחלה פשוט תיסעו בלי רעשי רקע (בלי רדיו או שיחה בסלולרי למשל), כדי לשמוע את הרכב עצמו, כדי להתרכז בבדיקות. תבדקו שהנורות פועלות – נורות חיווי ה-ABS, כריות אוויר (הנורות נדלקות עם ההתנעה וכעבור כמה שניות נכבות). חשוב מאוד לבדוק את נורות החיווי, כי אם יש תקלה, בעל הרכב יכול פשוט לנתק את הנורות ואז לא תדעו עליה. אם נורות החיווי עובדות, אז התקלה מהבהבת. אם יש נתק חשמלי, לא תדעו על הבעיה.

מה לבדוק בזמן הנסיעה?

תבדקו אם יש עשן לבן או עשן כחלחל/אפרפר הנפלט מהאגזוז. עשן כחלחל כזה עלול להעיד ברכב עם מנוע בנזין על שריפת שמן במנוע. זאת יכולה להיות תקלה פשוטה וזולה (שסתומים או גומיות), אבל זו יכולה להיות גם בעיה גדולה – אוברול כללי. תשימו לב – עשן לבן נפלט כמעט בכל הרכבים, בימים קרים מיד לאחר ההתנעה, ולכן אל תקפצו למסקנה חפוזה. רק אם זה ממשיך מעבר לשלב ההתנעה והנסיעה הראשונית, זו אינדיקציה לבעיה.

אם יש עשן שחור זה לרוב מעיד על שריפת דלק בקצב מוגבר (שריפה מוגזמת) וכנראה בעיה במערכת הדלק. זו יכולה להיות בעיה בעלות נמוכה (החלפת חיישנים) וזו יכולה להיות בעיה בעלות גבוהה (החלפת מחשב מנוע).

וביחס לרכבי דיזל – חשוב לבדוק כי בזמן האצה מהירה, הרכב לא פולט הרבה עשן שחור, כי אז יש תקלה.

במהלך הנסיעה תבדקו אם ההגה חופשי מדי, ותנסו לשמוע אם יש רעשים כלשהם – חריקות ונקישות – ואת מקורם. כמו כן, חשוב בנסיעה לבדוק את המצמד, זה עובד כך – שלבו להילוך רביעי בנסיעה במהירות סבירה/ נמוכה (סל"ד נמוך = סיבובים לדקה בקצב נמוך), והחלו להאיץ. אם המצמד מחליק, תהיה עלייה בסל"ד כאשר לא תהיה במקביל עלייה במהירות. אחר כך, העבירו הילוכים באופן מהיר מהרגיל, כדי לבדוק חריקות ובעיות במעבר הילוכים.

כאשר מדובר ברכב אוטומטי (ואלו רוב הרכבים בשוק) – בדקו אם ההילוכים מתחלפים באופן סביר ומהיר,  או שהרכב כאילו נתקע בהילוך מסוים. כמו כן, בדקו את ההילוך האחורי (רוורס) – שלבו להילוך אחורי ובדקו אם ההשתלבות מתבצעת בזמן סביר וללא מעין מכה (צליל של מכה שנשמעת לפעמים כשמעבירים הילוך).

את נסיעת המבחן תעשו גם בדרך רגילה ובינעירונית וגם במגרש/חניון עם שטח גדול, ואז תוכלו לבדוק את ההגה בצורה מיטבית – להגיע איתן לשני הקצוות תוך כדי הנסיעה ולבחון את הנסיעה בפניות חדות. כך גם תוכלו לעשות פרסה, וכך תוכלו לקבל אינדיקציה על תקינות ההגה וההילוכים. נקישות במעבר הילוכים ובסיבובים יכולות להעיד על בעיה.

בדיקה נוספת היא של הבלימה של הרכב – פשוט תבלמו את הרכב במהירות גבוהה, לא בפתאומיות, אלא בהדרגה ותבדקו אם ההגה רועד – רעידות ירמזו כי צלחות הבלימה התעוותו ודורשות החלפה.

בזמן הנסיעה בדקו את המזגן – קירור וחימום. אם הקירור לא פועל זה יכול לנבוע ממחסור בגז, אבל גם מבעיה גדולה יותר (ויקרה יותר), ולכן כדאי לבדוק את המזגן לעומק (אם יש בעיה).

צריך גם לבדוק שיש צמיג רזרבי וצריך לבדוק שהצמיג תקין. צריך לוודא שהרכב מצויד במגבה (ג'ק) ומפתח לפתיחת האומים.

במהלך הנסיעה תבדקו שמד המהירות/ספידומטר תקין. כמו כן חשוב לבדוק את תקינותם של כל  האביזרים במכונית –  חלונות חשמליים, מגבים, מראות, גג (אם יש), נעילה מרכזית, אורות ברכב ועוד.

זו אולי לא בדיקה פשוטה, אבל בהחלט אפשרית, ואז אתם מוכנים לשלב הבא – בדיקה במכון מוסמך.

הנה \ריכוז תמציתי של הבדיקות בשלב הנסיעה:

1. האם הרכב "מעשן"?

2. בדיקת ההגה – האם הוא חופשי מדי?

3. בדיקת הבלמים

4. בדיקת הילוכים – שילוב הילוכים ונקישות

5. חלונות חשמליים, מגבים, מראות – האם הכל עובד?

בדיקה במכון

למרות הבדיקות שאתם עשיתם, בדיקה במכון היא מאוד חשובה, כי יש מקרים שבמכון עולים על בעיות ותקלות שלא צפו בבדיקה שלכם, ומעבר לכך – הבדיקה הרבה יותר מדויקת ואמינה; רק קחו בחשבון – שכמו כל בדיקה, אין תעודת ביטוח על המכלול, יש תקלות ובעיות שהבדיקה לא תעלה עליהן, ומעבר לכך הבדיקה עולה כסף. לכן, אם מדובר ברכב זול, אולי אין מקום לבדיקה.

לפני הבדיקה, החתימו את המוכר כי הוא מתחייב שאם תימצא פגיעת שלדה בבדיקה הוא ישלם על תיקונה, ויש גם כאלו שמחתימים על כך שהמנוע והגיר מקוריים (בהמשך לכך שהמוכר  הצהיר כי הרכב לא עבר תאונות ושאין פגיעה בשלדה). אם זה רכב מיד ראשונה הוא יודע בדיוק מה קרה, והוא יחתום, אחרת הוא כנראה מסתיר משהו. אם עברו כמה ידיים, הוא אולי פשוט לא יודע.

אל "תקנו" את השיטה של מוכרים להתחמק מבדיקה – "יש לי קונים בלי בדיקה, אני אמכור להם" – ת'פדל, תמכור להם – תתעקשו על בדיקה, ועדיף במקום שאתם מכירים וסומכים עליו. אל תלכו למכון שהמוכר ממליץ לכם.

ולגבי תוצאות הבדיקה חשוב להדגיש – טופס הבדיקה במקרים רבים יראה מצב רע יותר מהמצב בפועל (סוג של מרווח ביטחון של המכון בדיקה; סוג של 'כסת"ח' למכון). תבינו מהבוחן את הסעיפים שמופיעים בבדיקה ועד כמה הם חשובים וקריטיים.

אחרי הבדיקה תעשו נסיעת מבחן נוספת "ותחפשו" את התקלות שעלו במכון הבדיקה. בנסיעה שנייה תגלו, מן הסתם, בעיות נוספות וזה טבעי  – תמיד בבדיקה חוזרת מתגלים דברים נוספים.

בירורים אחרונים

ואם אחרי הנסיעה השנייה, אתם מעוניינים לרכוש את הרכב, והגעתם עם המוכר לעמק השווה, אז יש עוד כמה עניינים לברר לפני שממש סוגרים עסקה.

למרות שלכאורה אם ניתן להעביר רכב (להעביר שם בעת מכירה) אז אין שעבוד או משכון על הרכב, זה לא בדיוק כך. רכב ממושכן ורכב משועבד ניתן להעביר. ולכן, צריך לבדוק ברשם המשכונות אם הרכב ממושכן או משועבד. זה לא מסובך – הכי פשוט דרך האינטרנט (אתר רשם המשכונות) ואז משלמים בכרטיס אשראי; ואפשר לפנות לאחד הסניפים (בערים הגדולות), משלמים אגרה (סכום קטן) ומקבלים מיד את המידע.

אפשר גם  לקבל את המידע דרך מוקד  רשות הדואר. כאן, לרוב זה מהיר, אך יש עמלה של קרוב ל-100 שקל. כמו כן, יש חברות פרטיות/אתרים פרטיים שקיבלו זיכיון לספק את המידע הזה בתשלום – בקיצור, תוך דקות אתם יכולים לקבל את המידע.

התשלום למוכר

ואם הכול תקין עד עכשיו, הגעתם לשלב העברת הבעלות והתשלום. אל תעבירו את התשלום במלואו לפני העברת הבעלות על הרכב. כאשר אתם מעבירים את הרכב (בבנק הדואר או במשרד הרישוי), חשוב לבדוק שרישיון הרכב שמוצג הוא אותו רישיון שהוצג לכם בעבר. תדרשו מהפקיד לעשות  השוואה בנתוני מספר השלדה והמנוע הרשומים ברישיון הרכב לאלו המופיעים במחשב משרד הרישוי. אם יש אי התאמה במספר השלדה אז יש בעיה (אולי טעות, ואולי רכב לא חוקי ) ואז פשוט תעצרו את העסקה, עד לבירור העניין. אם יש אי התאמה במספר המנוע זה מעיד כי המנוע הוחלף והמספר החדש לא עודכן – זה קורה לא מעט, ועדכון המספר הוא תהליך בירוקרטי ארוך ומייגע, ולא תמיד אפשרי. אז אולי תתפשרו על העניין (וזה לא מומלץ – מה יקרה שתרצו למכור את הרכב?), ואולי, תלוי ביתר השיקולים והנסיבות, תפוצצו את העסקה, במיוחד אם לא ידעתם על עניין המנוע המוחלף לפני כן – המוכר לא סיפר לכם וזה מערער את אמינותו. אפשרות נוספת היא להסדיר את העניין – מעבירים אישורים למשרד הפנים כדי לשנות את המספר.

המועצה לצרכנות – ממה אתם צריכים להיזהר?

המועצה הישראלית לצרכנות, מציינת אחת לתקופה את התלונות שיש לצרכנים כשהם רוכשים רכבים. ריכזנו כאן את התלונות הגדולות –  פערים בין המידע שניתן בעל-פה לבין המידע הנמסר בכתב. מסתבר שיש , כפי שהצגנו לעיל, אי התאמות במקרים לא מעטים בין הרשום בחוזה רכישת הרכב או בטופס הבדיקה – לגבי מספר הקילומטרים שהרכב נסע, מספר הבעלים הקודמים, זהות הבעלים הקודמים וכו'.

כמו כן, יש תלונות על מסירת מידע חלקי, חסר ומוטעה לגבי הרכב (לאחר זמן מה מתגלה שהרכב עבר תאונות, שיש ליקויים ופגמים שלא נמסר עליהם מידע טרם הקנייה, שהרכב מתצוגה וכו'); תלונות על  מסמכים מזויפים לגבי מצבו של הרכב.

תלונות חוזרות ונשנות כפי שהצגנו למעלה – סוחרי רכב המתחזים למוכרים פרטיים, ולמעשה הם אינם הבעלים של הרכב. בדרך הזו הם מוכרים לכם את הרכב במחיר מלא למרות שמדובר ברכב שעבר דרך סוחר רכב על כל המשתמע – סודר-שופץ לקראת המכירה, "התייפה" לקראת המכירה וגם – אולי היתה עוד יד בדרך שנעלמה מהמסמכים.

לסיכום, הצגנו כאן את המוקשים העיקריים, את התקלות, את הרמאויות, את התלונות של הציבור, אבל במקרים רבים זה פשוט עובד חלק וטוב – רכישת רכב יד שנייה עשויה להיות, במיוחד אם עובדים לפי השלבים, תהליך מהיר וטוב שבסופו  אתם זוכים ברכב טוב במחיר נוח יחסית.

  מחשבון אחזקת רכב

למדריכים קשורים:

האם כדאי לקנות רכב אפס קילומטר מליסינג?

איך קונים רכב משומש מחברת ליסינג

אחזקת רכב – כל ההוצאות וכמה זה עולה? 

מה זה פקטורינג? מדוע מטריקס עושה (כנראה) פקטורינג? ואיך זה השפיע על תוצאות הרבעון הראשון?

יתרת הלקוחות במאזן מבטאת את המכירות שעדיין לא שולמו. ברגע שחברה משלימה את המכירה, היא רושמת (במקביל לרישום עסקת המכירה בדוח רווח והפסד) את החוב של הלקוח. אם הלקוח משלם במזומן, החוב נמחק מיד, ואם הלקוח משלם בכרטיס אשראי, צ'קים או שעדיין מדובר בחוב פתוח (הלקוח לא העביר אמצעי תשלום כלשהם), אז במאזן מציגים את החוב במסגרת יתרת הלקוחות.

היתרה הזו הולכת לרוב בצמוד למכירות השוטפות של הפירמה, ויש לה השפעה דרמטית על מצבה הפיננסי והתזרימי של החברה. כאשר היתרה הזו גדלה או קטנה בהתאמה עם הגידול או הקיטון במכירות, אזי המשמעות היא שהלקוחות מקבלים את אותו אשראי (תקופת אשראי) שהם קיבלו בעבר וזה ברוב המקרים המצב הטבעי. אבל כאשר יש פערים בין השינוי במכירות לשינוי ביתרת הלקוחות, אזי לרוב מדובר בשינוי באשראי שהחברה נותנת ללקוחות שלה או במצב שוק שגרם לגידול באשראי שניתן ללקוחות.

במידה והחברה משנה את התנאים ומקצרת את ימי האשראי (את המרחק בין יום הגבייה ליום העסקה) אז השינוי ביתרת הלקוחות יהיה נמוך מהשינוי ביתרת ההכנסות, ולהמחשה – ההכנסות עלו ואילו יתרת הלקוחות ירדה. מנגד, אם התנאי שוק השתנו – התחרות התעצמה והחברה נותנת יותר אשראי ללקוחות, או שהלקוחות לא משלמים בזמן, אז נקבל שיתרת הלקוחות תשתנה ביותר מסעיף ההכנסות – לדוגמה, ההכנסות ללא שינוי ויתרת הלקוחות עלתה ב-30%.

המצב הראשון הוא לרוב מצב חיובי – החברה נפגשת עם מזומנים מהר יותר, והמצב השני הוא לרוב שלילי – החברה  נאלצת בגלל מצב הענף להרחיב את האשראי (או כאמור שהלקוחות לא משלמים).

את האפשרות הראשונה, ראינו בדוח האחרון של חברת האופנה פוקס –  יתרת לקוחות ירדה דרמטית לעומת הרבעון הקודם והרבעון המקביל, בעוד שהמכירות היו בערך באותה הרמה; ובמספרים – הלקוחות ירדו מ-135.3 מיליון שקל בסוף שנת 2015 ל-87 מיליון שקל בסוף הרבעון הראשון – ירידה של 48.3 מיליון שקל, ואילו ההכנסות כאמור נשארו בערך באותה הסביבה –  כ-310 מיליון ברבעון הראשון, לעומת קצב של כ-330 מיליון שקל בשנה שעברה.

הירידה בהתחייבות הלקוחות, משמעה שהחברה פחות מממנת את הלקוחות ויש לה תזרים חיובי ברבעון (כ-26.8 מיליון שקל, לעומת הפסד של 20 מיליון שקל) ובהתאמה יש יותר מזומנים בקופה.

השאלה היא מה גרם לירידה הזו – האם זה שינוי מדיניות, האם זה אירוע נקודתי או מתמשך, והאם זה אירוע מלאכותי. יש מצבים שחברות בעצם מוכרות חלק מיתרת הלקוחות לגופים פיננסים (איגוח יתרת לקוחות/ פקטורינג של יתרת לקוחות) ואז מה שנראה בדוחות הוא לא בהכרח המצב בפועל. זה כנראה לא מה שקרה בפוקס, אחרת היא היתה מדווחת על כך, אבל הנה חברה שעושה זאת באופן שוטף ומתמשך – מטריקס הפועלת בשוק ה-IT  (מערכות המידע). הפקטורינג של מטריקס נועד, ככל הנראה , פשוט לווסת את התזרים, וזאת על רקע תנודות ופיגורים בתשלומים מצד לקוחות גדולים. כמו כן, נועד הפקטורינג לייצר עוד מקור מימון, ובשנים האחרונוךת המקור הזה הפך להיות בעלות יחסית נמוכה.  במקרה של מטריקס אין בפקטורינג להעיד על מצוקה תזרימית או בעיה פיננסית, אבל ככלל לפקטורינג תדמיתית שלילית מאחר שבמקרים רבים חברות שנקלעו למצוקה פיננסית השתמשו בפקטורינג , כך שזה עלול לךהעיד על בעיות בחברות שמשתמשות במכשיר.

ומה זה בעצם המכשיר הזה? פקטורינג, איגוח יתרת לקוחות וניכיון צ'קים, הם בסופו של דבר תהליכים קרובים שגורמים לחברה להיפגש עם מזומנים. בכל המקרים האלו החברה מוכרת נכס שלה (יתרת לקוחות), ומקבלת בתמורתו מזומנים. המכירה נעשית בדיסקאונט לעומת יתרת הלקוחות שכן היא צריכה לבטא את ערך הזמן ואת הסיכון. כלומר, החברה תקבל מזומנים בסך הנמוך יותר מערך הלקוחות שנמכר (בגלל הזמן והסיכון). ההפרש מבחינתה הוא סוג של הוצאת מימון, ומנגד – הגוף הפיננסי שמשלם פחות ממה שהוא אמור לקבל (יתרת הלקוחות שנמכרה ותמומש על פני זמן) בעצם נהנה מהכנסות מימון.

מהדוחות של מטריקס לרבעון הראשון של השנה עולה כי החברה מכרה יתרת לקוחות בהיקף של 70 מיליון שקל. החברה לא מוסרת כמה מזומנים היא קיבלה מול המכירה, אך זה צריך להיות סכופם קרוב מאוד ל-70 מיליון שקל, גם בגלל שהיא מכרה לקוחות שמתממשים בטווח מאוד קרוב, וגם כי הסיכון בחברה הזו ובהתאמה בלקוחותיה, ככל הנראה נמוך.

בביאורים לדוחות הכספיים מציינת מטריקס את עסקת הפקטורינג  ומדגישה כי במכירת הלקוחות היא בעצם העבירה את הסיכון לרוכש יתרת הלקוחות – "החברה העבירה באופן ממשי את כל הסיכונים וההטבות הקשורים לנכס… עסקת מכירת לקוחותFactoring   ושוברי אשראי של לקוחות מטופלת כגריעה כאשר מתקיימים התנאים כאמור לעיל (העברת מלוא הסיכונים והסיכויים – א.ע). בתקופת הדיווח חתמה חברה מאוחדת עם תאגיד פיננסי על הסכם למכירת חובות לקוחות ללא זכות החזרה. ליום 31 במרס, 2016 וליום 31 בדצמבר, 2015 יתרת החובות שנגרעו כאמור וטרם הגיע מועד פירעונם עמדה על סך של כ – 70 מיליוני ש"ח, ו-0 מיליוני ש"ח, בהתאמה. למועד החתימה על הדוחות הכספיים ביניים מאוחדים כל החובות לעיל נגבו".

למהלך הזה יש השלכה גדולה על התזרים – יתרת הלקוחות שנמכרה ב-70 מיליון שקל, משמעה, מזומנים שנכנסו (מוקדם מהעיתוי שהלקוח שילם) בסך של 70 מיליון שקל. זה אמור להתבטא ביתרת המזומן במאזן ובתזרים המזומנים, ואכן התזרים מפעילות שוטפת עומד ברבעון הראשון על 44 מיליון שקל, בעוד שהרווח מסתכם ב-27 מיליון שקל. אלמלא האיגוח מטריקס היתה מדווחת על תזרים שלילי של כ-26 מיליון שקל. אולי זו הסיבה שמטריקס עשתה פקטורינג – "ליישר" את התזרים, ולווסת את הקפיצות מרבעון לרבעון. אבל, התזרים מפעילות שוטפת הוא לא מספר את הסיפור האמיתי ברבעון, הוא מלאכותי.

משכירי דירות על הכוונת של מס הכנסה , ובצדק, שיעור המעלימים מקרב בעלי הדירות הוא גבוה. בבדיקה הנוכחית של רשות המס נמצא כי  27% ממשכירי הדירות מתחמקים מתשלום מס.

מדריך:  תשלום  מס על השכרת דירה 

ביקורת של רשות המס שמנוהלת על ידי משה אשר, שכללה הפעם 50 בעלי דירות, מצאה כי 11 מהם מעלימים מס ובסכומים גבוהים. רשות מס הכנסה בוחנת את כל אלו שיש להם 3 דירות להשכרה. במספרים האלו לרוב חלה חבות מס משמעותית (בעוד שעד סכום של כ-5 אלף שקל אין חבות מס).

  במבצע הנוכחי שערכה הרשות בימים האחרונים, זומנו לביקורת כ-50 בעלי דירות, המשכירים את דירותיהם לטווח קצר וארוך באזור המרכז ובאזור השרון. לחלק מהמשכירים מספר רב של דירות, חלק מחזיקיים בדירות בבתי מלון.  הממצאים כאמור – 11 מהם (27%) פשוט לא שילמו מס. מדובר בסכומים של עשרות אלפי שקלים בשנה לכל אחד מהם.

המידע על המשכירים הגיע בעבודת מודיעין של רשות המיסים, כאשר חלק גדול מהנבדקים היו משכירים שהשכירו את דירותיהם דרך האינטרנט. מס הכנסה אסף באופן שוטף מידע על המשכירים מאתרי האינטרנט המקומיים ומאתרים בינלאומיים- AIRBNB ו-BOOKING.

ושימו לב לממצאים, ואלו ר דוגמאות שרשות המס סיפקה – בעל דירה בבת-ים, לא דיווח על השכרות של דירתו לטווח קצר, וכך נמנע מתשלום מס על הכנסות של קרוב ל-160 אלף שקל.

בעלים של שתי דירות בתל-אביב, פשוט לא דיווח כלום ונמנע מתשלום מס על הכנסות של כ-150 אלף שקל.

על רקע הבדיקה, רשות המיסים מזהירה את המשכירים שמתחמקים ממס  – היחידה לניהול ספרים ברשות צפויה לערוך פעימה נוספת של ביקורות באזור לקראת סוף חודש יוני, הבדיקה תקיף ו כ-60 בעלי דירות נוספים;  בשנה הקרובה יושם דגש מיוחד על ביקורות בענף. הביקורות בשלב הראשון מתרכזות באזור המרכז והשרון ועתידות להתרחב ולהתפרס על פני כל הארץ. הפעימה הנוכחית היא רק המשך למבצע שנערך לפני שנה ובו נמצא כי שיעור גבוה באותם סדרי גודל של הפעם הנוכחית לא משלם מס.