ב-2020 יגדל שיעור הארונה ב-2.6%. בינתיים הרשויות מחקו חובות בהיקף של יותר ממה שאושר להן, והנטל נופל על שאר האזרחים
לאחרונה הודיע משרד הפנים כי בשנת 2020 יתווספו לנו כ-2.6% לארנונה, עלייה של 8% בחמש שנים, בשל העדכון האוטומטי. כאילו זה לא מספיק: משרד הפנים גם ידון בבקשות של רשויות שביקשו להגדיל את התעריף אף יותר מעדכון זה. מודל עדכון ארנונה מבוסס בין היתר על שכר עובדי המדינה, אלא שלמרות שזה עלה בשנים האחרונות, השיעור שלו ירד מהוצאות הרשויות המקומיות, המעדיפות להעסיק חברות מיקור חוץ.
יש היבט נוסף של מחיקת חובות ארנונה של אזרחים ושל בתי עסק לרשויות. לפי נוהלי משרד הפנים, רשות שאינה מצליחה לגבות חוב ארנונה במשך יותר משלוש שנים, יכולה לפנות לממונה על המחוז ולבקש את מחיקת החוב מספריה, זאת לאחר שהוכרז כחוב שלא ניתן לגבייה (חובות מסופקים).
מתגובה לבקשת חופש מידע שהגישה התנועה למשרד הפנים עלה כי בשנים 2015-2017 הוא אישר לכ-115 רשויות מקומיות למחוק חובות בהיקף של 887 מיליון שקל. יותר ממחצית מהסכום, כ-466 מיליון שקל מחקו חמש עיריות בלבד חצי מהסכום – בני-ברק (190. מיליון), בת ים (118 מיליון), קריית גת (68 מיליון), לוד (52.9 מיליון) ואור-יהודה (36.8 מיליון).
סכום המחיקה בחמש הרשויות המובילות שווה בממוצע ל-14% מהכנסותיהן מארנונה באותה תקופה או ל-90% ממענקי האיזון שקיבלו, וביחס לכל אחד ממקורות הכנסה אלה מדובר על סכום משמעותי. בבני-ברק, השיאנית, מגיע שיעור המחיקות ל-20% מהארנונה הנגבית. אם המחיקה נעשית בסכומים קטנים אין בעיה, וגם אם נעשית באופן שקוף, הבעיה היא כשהן נעשות ללא פיקוח ובסכומים גדולים.
עיקר חובות הארנונה שנמחקים הם למגזר העסקי – על כל שקל שנמחק מחובות הארנונה למגורים, נמחקים כמעט 3 שקלים מחובות הארנונה שאינה למגורים.
בת ים מחקה 120 מיליון שקל בשלוש שנים, ובאותה תקופה קיבלה מהמדינה 100 מיליון שקל במענקי הבראה כדי שתוכל להמשיך לספק שירותים לתושבים עד לאיחוד המיועד עם תל אביב ב-2023 במטרה לשפר את מצבה הכלכלי.
מתוך 21 רשויות שקיבלו אישור למחיקה של 710.5 מיליון שקל (80% מהסכום) כ-10 הן רשויות שחתמו על הסכמי-גג עם הממשלה. רשויות אלה זקוקות לכל שקל בתקציבן השוטף בכדי להתמודד עם צמיחתן. לצד התלונות על היעדר משאבים, מחקו הרשויות עשרות מיליוני שקלים שיכלו לשמש אותן להתמודדות עם עומס ההוצאות הגדל. מהנתונים עולה גם שהמחיקות שבוצעו בפועל היו גם גדולות מהמחיקות המאושרות.
למשל עיריית רמלה, דיווחה ב-2017 על מחיקה של 38 מיליון שקל מחובות הארנונה כלפיה, אך באותה שנה ביקשה ממשרד הפנים אישור למחוק "רק" 5.5 מיליון שקל – פער של 680%.
גם קריית אתא ביקשה מחיקת חובות של 2 מיליון שקל בעוד שבדוח המבוקר מחקה 11.3 מיליון שקל, פער של 540%. יבנה ביקשה למחוק ב-2017 2.02 מיליון שקל אך בדוחות מחקה 6.6 מיליון שקל – פער של 426%.
אך יש ערים שמבקשות יותר ומוחקות פחות: למשל דימונה ביקשה למחוק 20.17 מיליון שקל, אך מחקה "רק" 5.2 מיליון שקל.
הפערים הללו מראים שאין מדיניות כוללת של מחיקת חובות, או שהמדיניות הקיימת אינה מאפשרת פיקוח יעיל. כך הרשויות מוותרות על מיליוני שקלים בשנה, בעוד תעריפי הארנונה עולים ומכבידים על התושבים והעסקים אשר משלמים את חובותיהם לרשויות. במקום להעלות תעריפים אוטומטית – ולמעשה גם לאשר מחיקת חובות אוטומטית ובלי לבדוק את המחיקות בפועל – כדאי שיעשו קצת סדר בתשלום הארנונה.
בכמה הארנונה תתייקר ביישוב שלכם.