תועלת שולית מדברת על תוספת תועלת מהגדלת כמות המוצר במקרה של מוצרים הומוגניים, כך שהרווח שלו יורד, מכאן שיש תועלת לצרכן. נחשוב על מוצרים טכנולוגיים שבעת שיצאו לשוק היו יקרים אך עם הזמן ירד מחירם בעקבות אימוץ הטכנולוגיה על ידי חברות נוספות. לפי ההנחה של כלכלנים מסוימים, התועלת השולית פוחתת, וככל שיהיה לנו משהו מאותו מוצר פחות נרצה אותו, הדוגמה הקלאסית היא גביע גלידה, למשל אחרי גביע הגלידה החמישי כבר אין תועלת לצרכן. אבל זה לא מסביר פעולות כמו מנוי לעיתון או לאתר אינטרנט או לחדר כושר המבוססות על הרגל.
הביקורת על הגישה, כמו בגישות תועלתניות נוספות, היא איך מודדים תועלת. הרי לכל אחד העדפה סובייקטיבית משלו, אם ניקח לדוגמה את גביע הגלידה, ייתםן שיהיו צרכנים ואף עיירות שלמות שבהן התיאבון מפותח ויאכלו את הגביע השישי. ייתכן גם שיוותרו על המנוי לחדר כושר. כלומר השאלה היא לא רק כמותית, אלא גם נסיבתית, למשל אין לצרכן תועלת בקניית הרבה מעילים בימי קיץ או באקלים קייצי.
כאמור, גם ההרגל משחק תפקיד ומכירה המבוססת על התמכרות, כמו סיגריות, הימורים ואלכוהול אינה נובעת מכמות המוצר אלא מהחומרים או התכונות הממכרות שבמוצר.
עוד מדובר על מקרים של תועלת שולית עולה, למשל באיסוף קלפים, המוכנות לשלם על הקלף החסר עולה. גם יש אלמנטים רבים אחרים המשפיעים על הרצון של הצרכן לשלם, למשל מיתוג ואופנה, הרבה צרכנים יסכימו לשלם יותר.
בעיה עיקרית היא בהגדרות ובמושגים. תועלת שולית מדברת על מוצרים הומוגניים, אך לא ברור מה בדיוק נכלל בקטגוריה הזו ולכמה זמן, למשל מוצר שיש בו טעם נרכש דורש זמן עד שהצרכנים יתרגלו וירצו לקנות אותו.
בשל חוסר היכולת למדוד את התועלת השולית פוחתה עקומת האדישות:
דיאגרמה המשמשת כדי להדגים צירופים של שני מצרכים בכמויות יחסיות שונות, באופן שסך התועלת שהצרכן מפיק ממצרכים אלה שווה בכל צירוף. עקומת האדישות מייצגת את העדפת הצרכן, כשכל נקודה עליה מציינת מהי הכמות של המצרך A שעליה מוכנים לוותר כדי לזכות ביחידה נוספת של B . כל הסלים שווי התועלת נמצאים על אותו קו, בין במעלה הקו ובין במורדו, ולכן הצרכן אדיש לגבי אפשרות התחלופה בין שני המצרכים (סל מצרכים) שעל אותה עקומת אדישות בזמן המסוים. צורתה של העקומה משקפת הנחות שונות לגבי התנהגות הצרכן. העקומה מציגה את הסלים בהשוואה סובייקטיבית מסודרת, כשהציר X מצביע על כמויות של מוצר אחד והציר Y על כמויות של מוצר שני. הגרף מציין שילובים שונים של כמויות משני המוצרים, המעניקים מידה שווה של סיפוק לצרכן והיוצרים מערכת המבטאת את השיעור השולי של התחלופה בין שני המוצרים. במונחי תועלת ניתן להגדיר עקומת אדישות כעקומה שוות תועלת כלכלית. סל מוצרים כלשהו ייחשב על ידי הצרכן כעדיף על סל B – ולא חשוב בכמה – או כנחות ממנו או כשווה לה. אם A ו-B אינם עדיפים זה על זה – "אדיש" הצרכן להבחנה ביניהם.
מעסיקים עובדי משק בית? אתם אולי צפויים לתביעה
מים מהברז או מים מינרליים? או בכלל תמי 4? מה בריא וכמה עולה?