אורי גרינפלד הכלכלן והאסטרטג הראשי של פסגות, מתקשה (כמו כולם) להבין לאן הולכת מלחמת הסחר בין ארה"ב וסין. טראמפ כזכור פתח במלחמה כאשר הטיל מכסים על הפלדה המיובאת מסין, אבל הסינים לא ישבו בשקט והעלו מכסים על שורה של מוצרים מיובאים מארה"ב. ההיקפים שלהם אמנן נמוכים משמעותית מההיקפים של היצוא לארה"ב  שסובל מעליית מכסים, ועדין יש מתיחות קשה בין המדינות, ונראה שלא נאמרה המילה האחרונה.

גרינפלד מציין בסקירה מעודכנת כי  בשבוע שעבר נרשמה אסקלציה נוספת במלחמת הסחר בין ארה"ב לסין כאשר ארה"ב פרסמה את רשימת 1333 המוצרים שעליהם יוטל מכס במסגרת ההחלטה שהתקבלה ע"י טראמפ לפני שבועיים – "הסינים כמובן לא עמדו מנגד ופרסמו שגם הם מתכוונים להטיל מכס על מוצרים אמריקאים (בעיקר מוצרי חקלאות וכלי טיס) בהיקף של 50 מיליארד דולר", מפרט גריפלד, ומוסיף ף, "טראמפ הורה לבחון הטלת מכסים על מוצרים נוספים בהיקף של 100 מיליארד דולר. הסינים כמובן הגיבו שוב ואיימו שהם יגיבו לצעד כזה בצעדים משלהם בעוצמה שווה וכי הם מוכנים ללכת עד הסוף כדי להילחם במדיניות הפרוטקציוניזם של טראמפ.

"עד כמה צריך לקחת את האיומים ההדדיים האלו ברצינות? הבעיה המרכזית היא שבאמת קשה להעריך. מצד אחד, אין ספק שמדובר במהלכים שהם חלק מהמו"מ שמתנהל בימים אלו בין ארה"ב לסין בנוגע לתנאי הסחר ביניהן ולויכוח לגבי גניבת הקניין הרוחני של חברות אמריקאיות ע"י סין. במידה והמו"מ יסתיים בהצלחה, סביר להניח שכל הצעדים החדשים יבוטלו או ימוסמסו (בדיוק כמו שהמכס על הפלדה והאלומיניום מוסמס בסופו של דבר כמעט לחלוטין). מצד שני, ההסתברות של הצדדים להגיע להסכמות אינה מאוד גבוהה שכן לאמריקאים יהיה קשה להמשיך ללא שינוי מהותי במדיניות הקניין הרוחני מצידה של סין ולסינים יהיה קשה לוותר על אותן הטכנולוגיות שהיא שמה לעצמה לפתח במסגרת תוכנית העל לפיתוח הכלכלי – 'סין 2025'. לכן, אנו ממשיכים להעריך שמלחמת הסחר עדיין איתנו וגם אם בסופו של דבר לא ינקטו צעדים נוספים מצד שתי המדינות, הרעשים והאיומים ימשיכו ללוות את השווקים ויותירו את התנודתיות ברמה גבוהה. בשל כך ההמלצה לחשיפה גבוהה בארה"ב ולהתמקדות בענפים ו/או חברות עם חשיפה נמוכה לסחר העולמי נותרת בעינה.

"ארגז הכלים הסיני –  סך היבוא הסיני מארה"ב מסתכם אמנם בכ-140 מיליארד דולר, כך שסין לא תוכל להמשיך ולהרחיב את יריעת המוצרים עליהם מוטלים מכסים, אך הגמישות של הממשל הסיני גבוהה בהרבה מזו של הממשל האמריקאי. לכן, בניגוד לאירופאים שחסרים יתרון כלשהו במקרה של מלחמת סחר עולמית (ולכן יצטרכו לבחור את אחד הצדדים במידה וההתדרדרות תמשך), לסינים יש לא מעט כלים, בעיקר לא קונבנציונליים לפעול נגד ארה"ב. בין הכלים האלו הנה ארבעת הכלים שנראים לנו כיעילים ביותר לשימוש:

1)      פגיעה בפעילות של חברות אמריקאיות בסין – בתרחיש בו הסינים מעוניינים לפגוע בכלכלה האמריקאית, הם יכולים לחסום לחברות אמריקאיות את הגישה לשוק הסיני, אם על ידי תמריצים (קנו וואווי במקום אפל וקבלו סבסוד), מגבלות טכנולוגיות (חסימת גישה לפייסבוק/גוגל/אמזון וכו') או פשוט איסורים על שת"פ של חברות סיניות עם חברות אמריקאיות. מכיוון שהסינים מעוניינים לפתוח את סין לעולם ככל שאפשר בשנים הבאות הם לא רוצים ללכת לכיוון הזה אבל אם לא תהיה ברירה זו בהחלט אפשרות ואחת שקל ליישם באופן יחסי.

2)      פיחות במטבע – מכיוון ששער החליפין של היואן עדיין מנוהל, גם אם פחות מבעבר, הסינים יכולים לקזז חלק מההשפעה של מכסי המגן האמריקאים על ידי פיחות של היואן. מכיוון שהיואן גם תוסף מול הדולר בכמעט 10% מאז תחילת 2017, יש לסינים לא מעט מקום לאפשר פיחות במטבע. אמנם, הטראומה של 2016-2015 עדיין מורגשת בסין והחשש מאובדן אמון במטבע הוא מהותי במשק שיש בו מגבלות על תנועות הון, אבל אם לא תהיה ברירה אז בהחלט מדובר על צעד שהסינים יכולים לנקוט בו.

3)      מכירת אג"ח אמריקאיות – נשק יום הדין של סין. סין היא המחזיקה הזרה הגדולה ביותר של אג"ח ממשלת ארה"ב ועצירת רכישות או מכירה של אג"ח אמריקאיות משנה לחלוטין את כללי המשחק. צעד כזה עלול להוביל לעליית תשואות חדה בארה"ב ולהקשות באופן ניכר על הפעילות הכלכלית. עם זאת, מדובר בנשק יום הדין שכן לסין יש הרבה מה להפסיד בתרחיש כזה. מכירת יתרות המט"ח שלהם שמוחזקות באג"ח אמריקאיות עשויה לצאת משליטה וסין עלולה לאבד את היכולת שלה לנהל את תנועות ההון שלה. תרחיש כזה מבחינת סין הוא תרחיש בלהות שעשוי להוביל למשבר פיננסי עמוק ולאבדן אמון ביואן הסיני.

4)      אמברגו מתכות נדירות – סין מייצרת כיום כ-92% מהמתכות הנדירות (דיספרוסיום, נאודמיום ועוד) בהן משתמשים לייצור מוצרים טכנולוגיים שונים, החל מטלפונים חכמים, עבור בשבבים למחשבים וכלה במוצרים ביטחוניים רבים. עצירת הייצור של מתכות אלו תוביל באופן מיידי לזעזוע בתהליכי הייצור של מוצרים רבים ומכיוון שמדובר על מתכות שעלות ההפקה שלהן גבוהה, גם לזינוק במחירים. מדובר על צעד קיצוני שכן סין היא, כאמור, האחראית הכמעט בלעדית בעולם על לייצור מתכות אלו אבל אם זה מה שיעצור את טראמפ מלצייץ אז כל המהלכים כשרים".

בשורה התחתונה גרינפלד צופה שהמלחמה תימשך והוא אינו יכול לזהות מה יעצור אותה ועד כמה חמורה היא תהיה.  השווקים בינתיים רגישים מאוד למהלכים האלו כשבסוף השבוע נרשמו ירידות חדות בבורסה האמריקאית.

במקביל פורסם דוח התעסוקה בארה"ב. הדוח היה די פושר. גרינפלד מדגיש כי – "דו"ח התעסוקה של חודש מרץ לא קיבל את תשומת הלב שדו"חות תעסוקה בד"כ מקבלים אך לא בטוח אם זה בגלל כל הדיבורים על מלחמת סחר או בגלל שאין בו שום דבר מעניין". לטענתו – "אמנם, תוספת המשרות במרץ היתה נמוכה באופן משמעותי מהצפי (103 אלף משרות לעומת צפי ל-185 אלף) אך לאחר שבחודש פברואר נרשמה תוספת של 326 אלף משרות הצפי היה פשוט לא ריאלי. בסופו של דבר קצב תוספת המשרות החודשית הממוצעת במהלך הרבעון הראשון של 2018 עמד על 201 אלף שזה בהחלט קצב מצוין בהתחשב בכך שהמשק האמריקאי קרוב (כנראה) לתעסוקה מלאה. שיעור האבטלה נותר, זה החודש השישי ברציפות ברמה של 4.1% וקצב הגידול השנתי בשכר עלה בעשירית נ"א ל-2.7%. נתון זה בהחלט מחזק את ידי הפד להמשיך ולהעלות את הריבית על אף תוספת המשרות הנמוכה".