בנק ישראל מפרסם הבוקר דו"ח בנושא התפתחות השכר בישראל בשני העשורים האחרונים. מהמסמך עולה כי השכר למשרת שכיר והתוצר לעובד גדלו בישראל בשיעור דומה מאמצע שנות התשעים ועד 2013. עוד עולה, כי השכר הריאלי התאפיין בתחילת העשור הקודם בתנודות גדולות, ולכן ההערכה של הקצב שבו השכר למשרת שכיר עלה בשני העשורים האחרונים רגישה לשנים שבוחרים להשוות.

בנוסף, על פי נתוני בנק ישראל, השכר בישראל עלה מהר יותר מהשכר במדינות OECD בסוף שנות התשעים וב-2000—2001, ובשנים הבאות הפער נסגר. באופן ממוצע, השכר בישראל וב-OECD גדל בעשרים השנים האחרונות בשיעור דומה. השכר בישראל נמוך יחסית משום שהפריון הממוצע לשעת עבודה בישראל נמוך יחסית לנתון המקביל ביתר המדינות ב-OECD. אשר לשיעור שהתמורה לעבודה מהווה בתוצר, ישראל אינה חריגה ב-OECD הן מבחינת רמתו והן מבחינת מגמת התפתחותו במרוצת השנים.

במסמך בוחן בנק ישראל את מגמת השכר על פני זמן: השכר מעבודה הוא מקור ההכנסה העיקרי של משקי הבית בישראל – בממוצע הוא מהווה יותר מ-70% מהכנסתם – ולכן רמתו והתפתחותו לאורך זמן משמשות אינדיקטור חברתי-כלכלי מרכזי. תקופות שבהן השכר עולה באטיות עשויות להתאפיין בקיפאון ברמת החיים של אותו חלק ניכר באוכלוסייה שהשכר הוא מקור הכנסתו העיקרי. תקופות כאלה מתבטאות לעתים גם בירידת חלקו של השכר בתוצר – מדד להתחלקות ההכנסות בין הון לעבודה – ולכן גם בהתרחבות הפערים בהכנסות.

כאשר בוחנים את האופן שבו השכר הריאלי הממוצע למשרת שכיר התפתח בישראל בעשורים האחרונים, מוצאים כי רמתו כיום דומה לרמתו בתחילת העשור הקודם. ממצא זה זוכה להבלטה בדיון הציבורי על המגמות במשק הישראלי, ולעתים מייחסים אותו לשינויים מבניים שהקטינו את כוח המיקוח של העובדים. אולם הנתונים המוצגים להלן מלמדים כי בעשור האחרון קשה לזהות בשכר התמתנות משמעותית ובלתי מוסברת.

תוואי השכר מתחילת העשור הקודם מלמד כי התשובה לשאלה "בכמה עלה השכר?" מושפעת משמעותית מהנקודה שבוחרים להשוות אליה. באיור 1 ניתן לראות כי לצד מגמת גידול ארוכת טווח, השכר הריאלי מתפתח בין שנים בודדות באופן תנודתי, ולכן מדידת השינוי בו בתקופה זו תלויה מאוד בשנת הבסיס. לשם המחשה, משנת 2001 עד 2013 השכר ירד, אולם משנת 2003 הוא דווקא נמצא במגמת עלייה, וזו דומה להתפתחות השכר גם בטווח הארוך יותר. בולטת עלייתו המהירה של השכר במחצית השנייה של שנות התשעים, ובפרט העלייה החדה בשנים 2000 ו-2001. התפתחות זו החלה בהסכמי השכר הנרחבים שנחתמו במגזר הציבורי, המשיכה כתוצאה מתגובה חזקה של השכר במגזר העסקי ומירידה בלתי צפויה בקצב האינפלציה, והגיעה לשיאה ב-2001, שנה שחלה בה תפנית חדה בצמיחה ובקצב עליית המחירים . כלומר השכר אמנם דורך במקום מתחילת העשור הקודם, אך קיפאון זה הגיע לאחר גידול מהיר מאוד בשנים הקודמות.

בכדי לבחון את התפתחות השכר בצורה מדויקת יותר – כלומר מעבר למחזורי העסקים או רעשים קצרי טווח אחרים – רצוי לבחור שתי נקודות זמן שבהן פער התוצר היה דומה. לפי אומדנים מקובלים, פער התוצר ב-1996 היה דומה לפער ב-2013. משנת 1996 השכר הריאלי גדל בקצב ממוצע של 0.8% לשנה, וקצב זה דומה לקצב הגידול הממוצע של השכר בחוֹמש האחרון.

כדי שהגידול בשכר יהיה בר-קיימא, צריך להתלוות לו גידול בפריון העבודה; אחרת כדאיות ההעסקה תפחת לאורך זמן וכושר התחרות של המשק ייפגע. לכן מקובל לבחון את התפתחות השכר לפי מידת עלייתו ביחס למדד מקובל לפריון – התוצר לעובד, כלומר היחס בין התוצר במגזר העסקי למספר העובדים במגזר העסקי . התוצר לעובד גדל מ-1990 בקצב יציב למדי, של כ-1.0% לשנה (איור נ1), ויש יחס סטציונרי בינו לבין השכר הממוצע למשרת שכיר , כלומר ליחס אין איזושהי מגמה ארוכת טווח (איור 2). מהאיור מתברר גם כי השכר גדל במידה חריגה – כלומר מעבר לתוצר לעובד – מ-1998 עד 2001, ועד 2003 הוא חזר במהירות לממוצע ארוך הטווח. הקשר בין מחזור העסקים ליחס השכר לפריון משתקף גם בתנודה נוספת, אם כי מתונה וקצרה יותר, של עליית היחס ואז ירידתו בשנים 2006 עד 2009. מאז היחס בין השכר לפריון יציב למדי ונע סביב הממוצע ארוך הטווח.

לסיכום כותב בנק ישראל: "סקירה זו בוחנת כיצד השכר הריאלי הממוצע למשרת שכיר בישראל התפתח בשני העשורים האחרונים. עולה ממנה כי בטווח הבינוני, וגם בשנים האחרונות, הוא מתואם במידה רבה עם התפתחותו של התוצר לעובד. בטווח הבינוני השכר מושפע גם מגורמים קצרי טווח אחרים, ולכן ההערכה של האופן שבו השכר משתנה במשך הזמן רגישה לשנים שבוחרים להשוות. הדבר נכון במיוחד כאשר מתחוללים שינויים גדולים בתקופה קצרה, כפי שאירע במשק בסוף שנות התשעים ובראשית העשור הקודם. עוד עולה מהסקירה כי השכר בישראל גדל לאורך זמן בשיעור דומה לשיעור במרבית החברות ב-OECD, וכי היחס בין השכר הממוצע לשעה לבין התוצר לשעת עבודה דומה ליחס הממוצע במדינות אלה".

הרשות לני"ע מפרסמת הבוקר להערות הציבור הצעה לתיקון חוק ני"ע בעניין שינוי מבנה הבורסה. פרופ' שמואל האוזר אמר הבוקר בנושא: "שינוי מבנה הבורסה הוא צעד ראשון לחיזוק מעמדה של הבורסה כמשאב לאומי ואולי אף הפיכתה למרכז פיננסי בינלאומי. שינוי מבנה הבעלות הוא תנאי הכרחי לפיתוח הבורסה שמאפשר גיוס הון להשקעה בבורסה, הגברת היעילות התפעולית והמסחר בה, הפרדה בין בעלות וחברות ושיתופי פעולה עם בורסות נוספות ועוד".

במסמך נכתב כי הבורסה בתל אביב מאוגדת כחברה פרטית שלא למטרות רווח. ישנה גם זהות מלאה בין הבעלות על הבורסה לבין זכות הגישה למסחר, כך שרק גופים שהינם בעלים של הבורסה (חברי הבורסה) נהנים מגישה למסחר. על רקע השפל במחזורי המסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב בשנים האחרונות, אשר פגע בשוק המשני ובשוק הראשוני גם יחד, מינה יו"ר רשות ניירות ערך בחודש מאי 2013 את הוועדה לשכלול המסחר ולעידוד הנזילות בבורסה.

ההמלצה המרכזית של הוועדה הייתה שינוי מבנה הבעלות על הבורסה ומעבר ממודל של שותפות חברים למודל של תאגיד למטרות רווח, באופן המנתק ככל האפשר בין הבעלות לבין החברות תוך מזעור ניגודי העניינים בין ניהול הבורסה ובין האינטרסים השונים של כל הפעילים בבורסה. ממסקנות הוועדה עלה כי בורסות בעולם אשר זנחו את המודל של שותפות במבנה של קואפרטיב ועברו למודל של תאגיד הפועל למטרת רווח הצליחו לשפר פרמטרים חשובים בפעילותן ובהם: שקיפות וממשל תאגידי, אטרקטיביות, יעילות, סחירות, נגישות להון, ושיתופי פעולה עם בורסות אחרות ועם משקיעים. הצעת החוק שפרסמה היום הרשות להערות הציבור נועדה להניח את התשתית החוקית לשינוי מבני של הבורסה.

מטרותיו המרכזיות של הליך שינוי המבנה הן:

1. הפיכת הבורסה לגורם תחרותי ויעיל יותר מכפי שהוא היום, המסוגל להוות תחרות משמעותית לבורסות בשווקים בינלאומיים ולזירות מסחר אלטרנטיביות בארץ ובחו"ל.

2. הרחבת בסיס החברות בבורסה והנגשתה למספר גדול יותר של גורמים בעלי זכות מסחר. לאחר השינוי המבני, הגישה למסחר לא תהא תלויה עוד בקיומן של זכויות בעלות אלא תהא מבוססת על התקשרות חוזית בין הבורסה לבין חברים פוטנציאליים, והדבר יאפשר להגדיל את מספר בעלי זכויות המסחר בבורסה במנותק ממספר בעליה ובזהותם. יצוין כי כיום, מספר החברים בעלי גישה למסחר בבורסה בתל אביב נמוך משמעותית מהמספר המקביל בבורסות אחרות בעולם.

3. השינוי יאפשר לבורסה להגיב באופן יעיל יותר ללחצי תחרות ולפעול בנפרד מהאינטרסים של החברים, ובכך ליצור בורסה "מוכוונת שוק" פשוטה ויעילה. השינוי המבני יאפשר לבורסה להתמקד בעסקיה באופן המשרת אותה כבורסה, את בעלי מניותיה ואת כלל המשתמשים בשירותיה באופן התואם את צורכי כלל השוק ובאופן תחרותי ויעיל יותר.

4. הנחת תשתית איתנה והכרחית לשיתופי פעולה אסטרטגיים עתידיים עם בורסות זרות ומשקיעים אסטרטגים, לפעילותן של בורסות נוספות בישראל, ולאפשרות לגייס הון לפיתוח הבורסה עצמה.

5. חיזוק מעמדה של הבורסה כתשתית חיונית לפעילות שוק ההון והכלכלה בישראל. כל זאת תוך הבטחה כי הבורסה תפעל לקידום הגינות ויעילות המסחר, אשר בתורם יקרינו על אמון הציבור בשוק ההון וימשכו תאגידים להירשם למסחר בבורסה תוך הגדלת היקפי הפעילות בשוק הראשוני והמשני.

תיקון החוק המוצע נועד לאפשר לבורסה להפוך לתאגיד למטרות רווח, לקבוע את התנאים למתן רישיון בורסה ואת החובה לקבל היתרי שליטה בגין החזקת אמצעי שליטה, לקבוע הסדרים בדבר ממשל תאגידי, ולחזק ולהדק את סמכויות הפיקוח הרגולטורי על פעילותה של הבורסה במטרה לטפל בניגודי העניינים העשויים להתעורר כתוצאה מהמבנה החדש.

הכללת עקרונות בנייה ירוקה, משמרת אנרגיה, בקריטריונים לזכייה במכרזים לדירות למגורים, תוזיל לנו באופן משמעותי את יוקר המחיה, מסבירה פרופ' אופירה אילון אשר עומדת בראש צוות סביבה במוסד שמואל נאמן וראשת החוג לניהול משאבי טבע באונ' חיפה. על פי הערכות אנשי המקצוע, ייקור הבניה, אם בכלל, בהטמעת מערכות "ירוקות" חדשניות, מסתכם באחוזים בודדים, כשהחיסכון, לאורך שנים בצריכת אנרגיה גדול ומשמעותי!

 פרופ' אופירה אילון

לדייר הישראלי מסתבר, הוצאות שוטפות גבוהות באחזקת הדירות שהוא רוכש. כ-4,000 ש"ח בממוצע לשנה, הוא מוציא על  צריכת חשמל. זוהי העלות הישירה לאזרחים, שעליה יש להוסיף עוד כ- 20% (יותר מ 10 אגורות לכל קווט"ש!) שהן העלויות החיצוניות עליהן כולנו משלמים בבריאותינו הנפגעת כתוצאה מחשיפה למזהמי אוויר, והתדלדלות יתרות המט"ח שלנו בגלל הצורך לקנות מקורות אנרגיה (בעיקר פחם המהווה כמחצית מכלל מקורות האנרגיה לייצור חשמל) ממקורות זרים.

במרוץ המטורף אחר התחלות בניה, נדמה כי קיימת התעלמות מוחלטת מהסוגיה הסביבתית-אנרגטית, סוגיה אשר יכולה להוזיל בעשרות אחוזים את עלות המחייה של כולנו.

באופן כללי, כאשר אנו בוחנים את סוגיית הבניה הירוקה עלינו לקחת בחשבון מספר רבדים:

הרובד הראשון, זה שאינו מוסיף עלויות לבניה בכלל, הוא הרובד התכנוני. צורת העמדת המבנה, תכנון מערכת אוורור טבעית בבנין וכדומה, הינה חיונית ומאפשרת נוחות רבה יותר לדרי הבית. אגב, גם תכנון מסתור כביסה מייתר את הצורך בשימוש במייבש הכביסה, וגם לכך משמעות כספית וסביבתית רבה (מחזור ייבוש כביסה צורך כ-5 קווט"ש ואם נניח כי משפחה משתמשת במייבש פעם אחת ביום, הרי שמדובר בעלות שנתית של כ-1000 ש"ח לשנה).

הרובד השני, הינו הטמעת טכנולוגיות זולות וזמינות שיכולות להפחית את צריכת החשמל- הצללת חלונות ע"י תריסים, יישום תקן ישראלי 1045 לבידוד ועוד. טכנולוגיות אלה יכולות להפחית את צריכת החשמל באחוזים נוספים.

הרובד השלישי, הוא הרובד בו נדרשות השקעות משמעותיות יותר, לדוגמא למערכות בקרת אנרגיה חכמות, אשר בסופו של דבר, יגדילו עוד יותר את שיעור החיסכון.

התקן הישראלי המחודש לבניה ירוקה, תקן 5281, עבר לפני מספר שנים רביזיה והוא מתעדכן אחת לשנתיים. התקן מתייחס לרוב סוגי המבנים בישראל (מגורים, משרדים, מסחר, חינוך, בריאות וכד') בבנייה חדשה ומבנים לשיפוץ משמעותי, תוך דירוג מבנים בהתאם לניקוד על עמידה בתנאי סף נושאיים. אך אל לנו לטעות-  התקן הינו התנדבותי, כלומר, יזם לא מחויב לקחת על עצמו בכלל ליישם חלק או את כל המלצות התקן.

כלומר, מבחינה חוקית, אין אפשרות לאכוף על הקבלנים להטמיע תכנון מושכל או טכנולוגיות שיפחיתו את צריכת האנרגיה של המבנה. ואם נהיה ריאליים, כרגע אפשרות החיוב גם לא ניראית באופק.

איך בכל זאת נעודד יזמים להטמיע מערכות לבנייה ירוקה?

דרך אחרת לעודד את היזמים. לדוגמא, ע"י מתן העדפות במכרזים לאותם יזמים אשר יטמיעו עקרונות תכנון וטכנולוגיות זולות וזמינות להפחתת הדרישה האנרגטית של הדרים במבנה, הגדלת אחוזי הבניה ועוד.

לפיכך, אסור שהדחיפות לקידום היוזמות של משרד השיכון והבינוי, כמו גם של האוצר, תביא למצב בו ייזנחו השיקולים הללו. אם השיקול המרכזי לבחירת היזם יהיה המחיר הנמוך של הדירה אותה יציע תוך התעלמות מהנושא התכנוני-סביבתי, ייגרם עוול הן לדיירים, שייאלצו להתמודד עם עלויות  דיור גבוהות יותר והן למדינה, שתצטרך לספק את הביקושים לחשמל, הכוללים גם את ההשפעות החיצוניות הנ"ל.  

זאת ועוד, עלינו לזכור שני נושאים מרכזיים:

השינויים האקלימיים כבר כאן ועמם הצורך הגובר במיזוג אוויר. כלומר, מבנים שייבנו מבלי ההפנמה של אותם עקרונות שצוינו קודם לכן, יאלצו לשלם מחיר גבוה יותר בשוטף, בחזקת- קנית בזול, תשלם ביוקר.

בנוסף, קיימת האפשרות של שיפוץ (הצללה, טיח תרמי, החלפת זגוגיות ועוד), אולם פעולה זו יקרה לאין שיעור (עד פי חמישה או ששה) מהטמעה של תקני בנייה מודעת אנרגיה, כבר בשלב התכנון והבנייה.

המסקנה המתבקשת ברורה: יש להכליל את עקרונות הבנייה הירוקה, משמרת האנרגיה, בקריטריונים לזכייה במכרזים לדירות למגורים. ע"פ הערכות אנשי המקצוע, ייקור הבניה, אם בכלל, מסתכם באחוזים בודדים, כשהחיסכון, לאורך שנים- גדול ומשמעותי!

הכותבת עומדת בראש צוות סביבה במוסד שמואל נאמן וראש החוג לניהול משאבי טבע באונ' חיפה

רשות ההגבלים העסקיים מפרסמת היום (ד') את המסמך הסופי המגדיר את אופן יישום פרק התחרות הגיאוגרפית בין חנויות גדולות לשיווק מזון, כהגדרתן על פי חוק המזון, תוצר של עבודת מחקר סטטיסטית רבת היקף.על פי הדו"ח, 294 סופרמרקטים נמצאים באזורים ריכוזיים; 83% מהם של שתי הרשתות הגדולות. הרשות להגבלים עסקיים מדווחת עוד, כי שופרסל נדרשת לקבל אישור מהממונה בפתיחת חנות גדולה באזורים בהם מתגוררים כ-79% מתושבי ישראל. מגה נדרשת לקבל אישור על פתיחת חנויות באזורים בהם מרוכזים כ-21% מתושבי ישראל.

על פי סמכותו מתוקף חוק המזון, הממונה על הגבלים עסקיים הגדיר את האזור בו נמצאים הצרכנים הפוטנציאליים של כל חנות גדולה ("חנות") של קמעונאי גדול, ואת החנויות המתחרות בכל חנות. זאת כדי לקבוע את חלקו של הקמעונאי במכירות באזור הרלוונטי שבה פועלת כל חנות. במידה ומחזור המכירות של הקמעונאי עולה על 30% מסך כל המכירות באזור זה, הוא יצטרך לקבל אישור של הממונה לפתיחת חנויות חדשות באותו אזור. המטרה היא למנוע מצב שבו רשת שיווק ממלאה אזור בסניפים שלה באופן שמרתיע קמעונאים מתחרים להיכנס לאותו אזור ולהתחרות על הצרכנים. כאשר מחזור המכירות של קמעונאי עולה על 50% באזור הרלוונטי והקמעונאי מחזיק לפחות בשלוש חנויות באותו אזור, הממונה יוכל לפנות לבית הדין להגבלים עסקיים, על מנת שבית הדין יצווה על הקמעונאי למכור חנויות, אם יסבור כי הדבר דרוש להגברת התחרות האזורית.

נכון להיום מחזורי המכירות של 8% מהחנויות עולים על 50% מהמכירות באזור הביקוש של החנות. מדיווחים של הקמעונאים הגדולים ביחס לשנת הכספים 2013 עולה כי בישראל פועלים 18 קמעונאים גדולים המפעילים יחד 728 חנויות גדולות. מתוך סך החנויות, 294 חנויות, המהוות כ-40% מכלל החנויות, הן חנויות של קמעונאי שיש לו מעל 30% מהמכירות האזור הרלוונטי. הקמעונאים הללו כאמור זקוקים לאישור של הממונה על מנת לפתוח חנות נוספת. מקרב חנויות אלו 231 חנויות (כ-32% מסך החנויות) הן של קמעונאי שיש לו מעל 30% מהמכירות האזור הרלוונטי, אך מתחת ל-50% ממכירות אלה. 63 מהחנויות (8% מהחנויות) הן של קמעונאי שיש לו מעל 50% מהמכירות באזור הרלוונטי. מתוכן 16 חנויות הן של קמעונאי שיש לו מעל 75% מהמכירות באזור הרלוונטי.

שופרסל תידרש לקבל את אישור הממונה לפתיחת חנות באזורים בהם מתגוררים 79% מתושבי ישראל. האזורים שבהם מחזור המכירות של רשת שופרסל עולה על 30% מכלל המכירות באותו אזור, כוללים אזורים מיושבים בהם מתגוררים כ- 79% מתושבי ישראל. מהמפות שמוצגות לציבור עולה כי מדובר, בין היתר, באזור באר-שבע, מצפה רמון ואילת בדרום, תל-אביב וראשון לציון במרכז, חיפה, קרית שמונה וערים נוספות בצפון.

האזורים שבהם רשת מגה (כולל חלק מחנויות עדן טבע מרקט, אלונית ו-AM:PM המוגדרות כחנות גדולה), מחזיקה מעל 30%, כוללים אזורים מיושבים בהם מתגוררים כ-21% מתושבי ישראל. האזורים בהם הריכוזיות של מגה גבוהה הם בין היתר אזור בית שאן וסחנין בצפון, אזור השרון (רמת השרון ורעננה), וערי המרכז תל-אביב, גבעתיים ורמת גן.

אחוז המכירות של רמי לוי וחצי חינם (כל אחד בנפרד) גבוה יחסית באזורים המונים כ-14% מתושבי ישראל. לגבי רמי לוי מדובר בעיקר בירושלים, זכרון יעקב ועפולה, ולגבי חצי חינם מדובר בראשון לציון וחולון.

המשמעות של המסמך: כך ייקבע הממונה את גבולות התחרות הגיאוגרפית בין הקמעונאים. בסוף חודש מרץ האחרון נחקק החוק לקידום התחרות בענף המזון, שמטרתו לקדם את התחרותיות בענף המזון ובתחום מוצרי הצריכה, לשם הפחתת המחירים לצרכן. לחוק המזון יש שלושה חלקים עיקריים: הסדרת התנהגויות והסכמים בין ספקים לקמעונאים, קידום תחרות אזורית בין קמעונאים ושקיפות מחירים.  בשבועות האחרונים מבצעת רשות ההגבלים העסקיים שורה של צעדים לקראת יישום חוק המזון, שצפוי להיכנס לתוקף בינואר 2015. בין היתר פרסמה הרשות את רשימות הספקים הגדולים והספקים הגדולים מאוד, ואת רשימת הקמעונאים הגדולים. הרשימות רלוונטיות לחלק בחוק העוסק בהסדרת מערכת היחסים בין ספקים לקמעונאים.

המסמך שהרשות מוציאה היום רלוונטי כאמור לפרק התחרות הגיאוגרפית. הרשות ממפה לכל חנות גדולה בארץ את החנויות המתחרות בה ואת האזורים בהם יושבים הצרכנים הפוטנציאליים שלה. המטרה היא ליישם את המודל במסגרת אכיפת חוק המזון. כאמור, על פי החוק, על קמעונאים גדולים שיש להם מעל 30% מהמכירות באזור הרלוונטי לקבל אישור מהממונה על הגבלים עסקיים לפני הקמה של חנויות חדשות באותו אזור.

נושא החיסכון באנרגיה, ומעבר לצריכת מערכות חשמל חכמות תופס תאוצה. מסתבר שהתועלת בהטמעת מערכות כאלו גבוהה, ואילו העלות מתקזזת באופן משמעותי. אם רכשתם דירה ואתם לקראת מעבר אליה, או שאתם בשיפוצים, כדאי שתבחנו גם את נושא החסכון בצריכת אנרגיה בדירה שברשותכם. 

מחקר חדש שנעשה במימון משרד השיכון, ומוצג כאן לראשונה, מגלה כי עלות "חבילת טכנולוגיות בסיסית" לחסכון בהוצאות האנרגיה של דירת מגורים נעה בין 15,098–23,489 ₪ לדירה. היקף פוטנציאל החיסכון בהוצאות החשמל נע בין 184–385 ₪ לחודש – חסכון של 15%-29% מהוצאות התפעול. בעבודה, נבחנו שלושה טיפוסי דירות שונים: דירה בשטח של 70 מ"ר בבנייה רוויה, במבנה טורי בעל שני כיווני אוויר; דירה בשטח של 100 מ"ר בבנייה רוויה במבנה מסוג H בעלת שלושה כיווני אוויר ודירה צמודת קרקע בשטח של 120 מ"ר בעלת 4 כיווני אוויר. ניתוח פוטנציאל החיסכון בוצע ביחס ל- 4 אזורי אקלים המאפיינים את ישראל.

את העבודה עשו ליאור שמואלי מ- EcoFinance כלכלה סביבתית ודורי הרשגל מדור-עד קיימות בע"מ, בהנחיית פרופ' אופירה אילון, שעומדת בראש תחום סביבה במוסד שמואל נאמן, תחת הכותרת "עלות-תועלת להטמעת מערכות לחסכון באנרגיה במסגרת שיפוצי מבני מגורים בישראל". המחקר, שכאמור נעשה במימון משרד הבנוי והשיכון נועד לבחון מנגנונים כלכליים אשר יעודדו הטמעת מערכות ואמצעי חסכון באנרגיה במסגרת שיפוץ של מבני מגורים קיימים, אשר יסייעו להפחתת הוצאות החשמל של משקי הבית ויסייעו להם להתמודד בצורה טובה יותר עם יוקר המחייה.

במסגרת המחקר נבחן היקף פוטנציאל החיסכון באנרגיה של דירות קיימות שהוקמו בהתאם לתקנים ישנים, במידה וישודרגו מבחינה אנרגטית ויוטמעו בהן מערכות ואמצעי חסכון שונים.

בחינת פוטנציאל החיסכון בוצע תוך השוואת תרחישים שונים בהם יותקנו מערכות ואמצעים התואמים את דרישות תקן לבנייה ירוקה (ת"י 5281) למצב ייחוס המוגדר בתקן 5282-1. ניתוח התרחישים בוצע באמצעות תוכנה ייעודית (IESVE) מוכרת ומאושרת על ידי ה- הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית, משרד האנרגיה האמריקאי  ועוד.

לפיכך, בוצע המחקר לבחינת 21 מערכות ואמצעי חיסכון שונים (מערכות וטכנולוגיות הקשורות לחינוך ולמידע; מערכות ואמצעי איטום ובידוד; מערכות ואמצעים מתקדמים לחימום מי צריכה; מערכות אקלום ומיזוג אוויר).

ממצאי המחקר

המחקר העלה, כי עלות שדרוג דירות והטמעת "חבילת טכנולוגיות בסיסית" לחסכון בהוצאות האנרגיה של דירת מגורים נעה בין 15,098–23,489 ₪ לדירה, והיקף פוטנציאל החיסכון בהוצאות החשמל נע בין 184–385 ₪ לחודש, בהתאם לאזור האקלים בו נמצאת הדירה. כמובן, תוך הנחה כי תפעול מערכות אלה נעשה באופן אופטימלי. חסכון זה מהווה הפחתה של 15-29% מהוצאות התפעול בתרחיש הבסיס, כאשר החזר ההשקעה הממוצע של הפרויקט עומד על 7.75 שנים. כלומר, לא קיים תמריץ כלכלי ברור וחד משמעי לבצע את השדרוג, אפילו לא בחבילה הבסיסית שלו.

בנוסף, ביצוע פרויקטים כאלה עלול להיות מורכב מבחינה טכנית-מקצועית (ובפרט בכל מה שקשור לבידוד מעטפת הדירה), וכי החיסכון הכספי הנוצר לכל משק בית בגין הפחתת הוצאות החשמל עלול שלא להוות תמריץ מספיק לצורך ביצוע שיפוץ בדירה. על כן, ממליצים מחברי המחקר, כי על מנת לקדם הטמעת מערכות ואמצעי חסכון באנרגיה במבני מגורים, יש צורך לבצעם במסגרת שיפוצים קיימים המתבצעים ממילא (למשל: שדרוג חזיתות מבנים). 

בנייה ירוקה – יתרונות וחסרונות 

משרד הפנים חושף: עד כה אישרנו ל-62 רשויות מקומיות להעלות את הארנונה באופן חריג בשנת 2014. מדובר בלמעלה מ-50% מסך הבקשות שהגישו הערים השונות. כך עולה מנתונים שהעביר המשרד לאיגוד לשכות המסחר. הנתונים הועברו בעקבות מאבק שמוביל האיגוד, מזה מספר חודשים, לחשוף את היקף האישורים החריגים ואת היקף העלאות המס החריגות לשנת 2014.  יצויין כי תוספת המס החריגה הינה בנוסף להעלאת מס הארנונה בשיעור של 3.36% בשנת 2014 בשווי של כ- 700 מיליון ₪, על פי הנוסחה האוטומטית הקבועה בחוק.

מהנתונים עולה כי מתוך 114 בקשות לארנונה חריגה לשנת 2014 שהוגשו למשרד הפנים, עד כה ניתנו 91 תשובות לרשויות השונות. מתוך הבקשות הללו, ל- 62 רשויות אושרה העלאה מלאה או חלקית של מס הארנונה, ו- 7 רשויות בקשתן אושרה אך אינה בעלת משמעות כספית. בין הערים הבולטות להן אישר המשרד העלאה חלקית או מלאה של בקשתן ניתן למצוא את הערים הוד השרון (כ-4.2 מיליון ₪), קריית מלאכי ושדרות (העלאה של כ-3 מיליון ₪ לכל אחת), גדרה (כ-2.5 מיליון ₪), סביון (כ-2 מיליון ₪), עמק חפר (כ-1.9 מיליון ₪). במקביל, משרד הפנים אישר למספר רשויות להפחית את הארנונה ובכללן לראשל"צ (הפחתה של כ-8 מיליון ₪), אשדוד (כ-477,000 ₪) הרצלייה (כ-60,000 ₪) ושוהם (כ- 280,000 ₪).

מהנתונים עולה עוד כי מתוכן רק 9 בקשות נדחו במלואן ובכלל זה בקשות של גבעתיים, רחובות, רמלה, נס ציונה, ופרדס חנה-כרכור, ול-4 רשויות נדחתה הבקשה מסיבות טכניות (בת ים, רמת-גן, טבריה, מרחבים). כמו כן, טרם התקבלה החלטה לגבי 23 רשויות מקומיות, ביניהן עיריית באר שבע שהגישה בקשה להעלאה חריגה בהיקף של למעלה מ-20 מיליון ₪ ועיריית חיפה ביקשה העלאה חריגה בהיקף של למעלה מ-68 מיליון ₪.

ח"כ יפעת קריב, חברת וועדת הפנים, אמרה היום בתגובה: "נושא הארנונה הוא תפוח אדמה לוהט ששרי הפנים בחרו להתעלם ממנו במשך שנים. כיום ישנן מספר שיטות חישוב וראשי הרשויות יכולים לעשות ככל העולה על רוחם , בצורה לא שוויונית, ללא הודעה מוקדמת ובחלק מהרשויות הדבר נעשה בצורה לא חוקית. אני קוראת לשר הפנים לבצע רפורמה מקיפה, לפעול לקביעת קריטריונים אחידים ולהבאת אישור מס הארנונה לכנסת לטובת אזרחי ישראל".

בנק ישראל מפרסם היום את דו"ח ההתפתחויות בתיק הנכסים הפיננסים של הציבור. מהנתונים עולה כי ברביע השלישי של שנת 2014 עלה שווי תיק הנכסים בכ-81 מיליארדי ש"ח, עלייה ריאלית של כ-3% בהשוואה לרביע הקודם, ועמד בסוף ספטמבר על כ-3.13 טריליוני ש"ח. הגידול בשווי התיק ברביע השלישי נבע בעיקר מגידול בתיק הסחיר בחו"ל (35 מיליארדי ש"ח, 8.7%), וכן מגידול ביתרת עו"ש ופיקדונות צמודי מט"ח (כ-23 מיליארדי ש"ח 2.4%). חלק מהגידול ברכיבים אלו הושפע מפיחות משמעותי של השקל מול הדולר (7.5%); בקצב הגידול של זרם ההשקעות נטו בחו"ל ניכרת דווקא ירידה בשני הרביעים האחרונים.

כתוצאה מהגידול בשווי תיק ני"ע של הציבור בחו"ל, ברביע השלישי של 2014, חלה עלייה של כ-0.8 נקודות האחוז במשקל הנכסים במט"ח (לרמה של 19.5%) ו-0.5 נקודות האחוז במשקל הנכסים הזרים (13.7%).

שווי יתרת תיק הנכסים המנוהל ע"י כלל הגופים המוסדיים (ללא קרנות נאמנות) עלה ברביע השלישי של שנת 2014 בכ-36 מיליארדי ש"ח (3%) ועמד בסוף ספטמבר על כ-1.3 טריליוני ש"ח. עיקר העלייה נבעה מגידול בשווי התיק בחו"ל, וגידול בתיק המק"מ והאג"ח הממשלתי. משקלו של התיק המנוהל ע"י מוסדיים נותר ברמה של 40.2%.

מניות בארץ: ברביע השלישי של שנת 2014 עלתה יתרת המניות בארץ בתיק הנכסים בכ-3.7 מיליארדי ש"ח (0.7%) ועמדה בסוף חודש ספטמבר על כ-508 מיליארדים. העלייה ברכיב זה נבעה בעיקר מהשפעת עליית המחירים בבורסה בת"א. בשלושת הרביעים הראשונים של השנה חלה עלייה של כ-10 מיליארדי ש"ח בשווי תיק המניות בארץ, מזה כ-7 מיליארדים בגין עליית מחירי המניות.

אג"ח: ברביע השלישי של שנת 2014 עלה שווי תיק אג"ח החברות הסחיר בארץ בכ-6.9 מיליארדי ש"ח (2.6%) ועמד בסוף ספטמבר על כ-273 מיליארדים. במקביל חלה ברביע השלישי עלייה של כ- 13 מיליארדי ש"ח, ביתרת תיק אג"ח הממשלתיות והמק"מ; בעיקר השקעות מוסדיים והגדלת התחייבויות הממשלה לקרנות הפנסיה הוותיקות.

תיק הנכסים בחו"ל: ברביע השלישי של שנת 2014 עלה שווי התיק המוחזק ע"י הציבור בחו"ל בכ-36.6 מיליארדי ש"ח (9.4%) ועמד בסוף ספטמבר על כ-428 מיליארדים שהם כ- 14% מסך תיק הנכסים. העלייה בשווי התיק הושפעה מפיחות השקל מול הדולר (7.5%) ועליית מחירי חו"ל; בקצב הגידול של זרם ההשקעות נטו בחו"ל ניכרת ירידה בשני הרביעים האחרונים.

רכיב המניות בחו"ל גדל בכ-19.3 מיליארדי ש"ח (8.3%) ועמד בסוף הרביע על כ- 251 מיליארדים. מרבית ההשקעות נטו במניות בחו"ל היו של משקי בית וסקטור העסקי. בנוסף, שווי תיק האג"ח הסחיר בחו"ל עלה בכ-16 מיליארד ש"ח (11.5%) ועמד בסוף ספטמבר על כ-155 מיליארדים. במקביל, חלה עלייה גם בצבירה בפיקדונות בבנקים בחו"ל (6.6%).

התיק המנוהל באמצעות המשקיעים המוסדיים: שווי יתרת תיק הנכסים המנוהל[1] ע"י כלל הגופים המוסדיים (ללא קרנות נאמנות) עלה, ברביע השלישי, בכ-36 מיליארדי ש"ח (3%) ועמד בסוף ספטמבר על כ-1.3 טריליוני ש"ח. עיקר העלייה נרשמה בשווי הנכסים של קרנות הפנסיה החדשות (4.9%) וקרנות הפנסיה הוותיקות (2.6%).

משקלו של התיק המנוהל ע"י המוסדיים בסך תיק הנכסים של הציבור נשאר כמעט ללא שינוי במהלך הרביע השלישי, ברמה של כ-40.2%. מתחילת השנה עלה משקל התיק המנוהל ב- 1%.

יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר: "לאחר שביצענו בדיקה כלכלית וחשבונאית מעמיקה, אנו קובעים כי לעניין התקן החשבונאי, גם בישראל מתקיים שוק עמוק לאג"ח קונצרני איכותי. קביעה זו עולה בקנה אחד עם ההיגיון הכלכלי, לפיו נכון כי שיעור ההיוון ישקף סיכון מסוים, כפי שנהוג במרבית השווקים המפותחים בעולם". משמעות העמדה החשבונאית הינה, שבחישוב ההתחייבויות האקטואריות של הטבות לעובדים בישראל יעשה שימוש בשיעור היוון גבוה יותר, הנגזר מתשואות אגרות החוב הקונצרניות המקומיות בדירוגים הגבוהים. העלייה בשיעור ההיוון עשויה להביא לקיטון בהתחייבויות האקטואריות ולעלייה בהון העצמי של תאגידים מסוימים.

התקינה החשבונאית (IFRS) קובעת כי לצורך אמידת ההתחייבויות האקטואריות בדוחות הכספיים, יש להשתמש בשיעור ההיוון המבוסס על אגרות חוב קונצרניות באיכות גבוהה. עוד נקבע, כי במדינות בהן לא מתקיים "שוק עמוק", יעשה שימוש בתשואת שוק בסוף תקופת הדיווח על אגרות חוב ממשלתיות. בדרך כלל שיעורי התשואה בעקום הממשלתי נמוכים יותר מאשר שיעורי התשואה בעקומים הקונצרניים, ולכן במצבים שבהם קיים "שוק עמוק", ההפרשות האקטואריות בדוחות הכספיים של החברות יהיו נמוכות יותר, ולהיפך. מכאן, שהמעבר הנוכחי לשימוש בשיעור היוון המבוסס על אגרות חוב קונצרניות בדירוג מקומי גבוה, צפוי להביא לירידה בהתחייבות האקטוארית ולעלייה בהון העצמי.

על אף ששאלת קיומו של "שוק עמוק" לא נבחנה בעבר, הפרקטיקה שנהגה בישראל עד למועד ההחלטה הנוכחית, הינה שימוש דווקא בעקום התשואה של אגרות החוב של ממשלת ישראל. לאור הצורך בהגברת מידת הוודאות לתאגידים המדווחים בכל הנוגע לסוגיה זו, החל המוסד לתקינה בחשבונאות בבחינת הנושא עוד במהלך שנת 2013, וזאת לאחר פנייה מצד הרשות. ואולם, עקב טענות לחשש לניגודי עניינים לכאורה, הוחזר הנושא בסופו של דבר לפתחה של הרשות לניירות ערך. לאחר שסגל הרשות בחן את הסוגיה ואת הנגזרות החשבונאיות שלה, פורסמה בחודש ספטמבר 2014 טיוטת החלטה, לפיה, בדומה לשווקים מפותחים אחרים כמו גוש היורו, קנדה וארה"ב, מתקיים בישראל שוק עמוק באגרות חוב קונצרניות בדירוג מקומי AA ומעלה. לאחר שנתקבלו ונבחנו הערות ותגובות הציבור לטיוטה, ובכלל זה הערותיהם של רגולטורים נוספים במשק, פרסם כעת סגל הרשות את החלטתו הסופית בעניין. עמדת סגל הרשות מתבססת בין היתר על עבודתו של ד"ר חיים לוי-קידר, לפיה מתקיים בישראל שוק עמוק הן בראי מאקרו כלכלי והן בראי מיקרו כלכלי, וזאת בהשוואה בינלאומית. לאחר שסגל הרשות בחן את סבירות חוות הדעת, לרבות באמצעות בחינות נוספות שבוצעו על ידי המחלקה הכלכלית ברשות, פורסמה ההחלטה הסופית שתיושם מכאן ולהבא החל מהדוחות הכספיים לשנת 2014.

השקעה באג"ח – כל מה שרציתם לדעת! והאם יש בועה בשוק האג"ח?

מסתבר שלבנקים דרכים יצירתיות לגרום לכם לחסוך. כשהריבית במשק נמוכה כל כך בנק דיסקונט מפתיע עם פקדון חדש שהוא חסכון למונדיאל הקרוב (רחוק) ברוסיה 2018, ושאולי יגרום לכם לחסוך אצלו ולכם להצליח להגיע למונדיאל הנחשק. 

מדובר בחסכון שגם מכונה "חסכון למנדיאל ברוסיה 2018" לא צמוד, עם ריבית שקלית קבועה של  0.6%. כאשר במידה ולא יהיה רצף הפקדות הריבית תעמוד על: % .0.20
תנאי הפקדון: לא ניתן להגדיל את סכומי הוראת הקבע.

המינימום להפקדה 500  ש"ח,  והוא ללא "תחנות" יציאה. הוצאת הכסף היא באפריל 2018 קלנדרי.
בנוסף, לא ניתן לחדש בחסכון זה הוראת קבע שהופסקה. סכום הפקדה ראשונה והוראת הקבע יהיו זהים.

מלבד פקדון זה, דיסקונט מציע עוד פקדונות מעניינים למשל, "פקדון חודשי למימון רשיון נהיגה" שגם הוא לא צמוד והוא בריבית שקלית קבועה של  0.5%. גם כאן אם אין רצף הפקדות הריבית תעמוד על: 0.2%.  הוראת קבע והפקדה ראשונה יכולות לנוע בין: 100 עד 50,000 ש"ח. החסכון  הוא לשנתיים בדיוק ללא תחנות.

פקדונות יצירתיים אחרים:  

"יתרון חודשי שקלי בריבית משתנה ל-18 שנים", זהו חסכון לא צמוד עם סכומי הפקדה שנעים בין מ- 50 עד 999 ש"ח. הריבית בפקדונות אלה: %P – 1.65 ריבית שקלית משתנה. אם פותחים את הפקדון ויוצאים בתחנות הריבית היא % 1.70-  P

אם הסכום הוא מ- 1,000 עד  30,00 ש"ח הריבית תעמוד על 1.55%- P, שקלית משתנה. אם יציאה בתחנות הריבית תעמוד על:  P – 1.70%
ניתן להפקיד מעת לעת הפקדות חד-פעמיות בכל סכום. ניתן לשנות את סכום הוראת הקבע או להפסיקה מעת לעת ללא פגיעה בתנאי הריבית. 

פקדון  נוסף שבחרנו מדיסקונט שיכול לעניין הוא:  

"יתרון חודשי שקלי בריבית משתנה לשנה". מדובר בפקדון חודשי גמיש לא צמוד, ונועד ללקוחות המצטרפים לתוכנית משפחה.

הפקדון מציע ללקוחות הפקדות מ- 150 עד 999 ש"ח בריבית: %P – 1.70 ריבית שקלית משתנה ואם מדבור בתחנות יציאה הריבית תעמוד על: %P – 1.70. אם הסכום הוא מ- 1,000 עד  5,000 ש"ח הריבית תהיה  P – 1.70% – ריבית שקלית משתנה ואם בתחנות גם כאן הריבית
 P – 1.70%. בפקדון זה ניתן להפקיד מעת לעת הפקדות חד-פעמיות בכל סכום וכן ניתן לשנות את סכום ה"ק או להפסיקה מעת לעת ללא פגיעה בתנאי הריבית.

פקדון אחרון שבחרנו הוא: "חודשי דרך צלחה" עם הוראת קבע של מ-50-20,000 ש"ח, זהו פקדון צמוד מדד ל-15 שנים כאשר מתום 8 שנים כל שנה ניתן לפדות את הכסף, תנאי הריבית ל- 15 שנים – ריבית קבועה: 1.1% ללא רצף הפקדות: 0.40%. הריבית ל-10-14 שנים קבועה: 0.50%, ואם ללא רצף הפקדות: 0.20%. הפקדה למ- 8- 9 שנים בריבית קבועה של 0.20% וללא רצף הפקדות: 0.1%

עפר קליין, ראש אגף כלכלה ומחקר בהראל ביטוח ופיננסים, מפרסם הבוקר סקירה מקרו כלכלית שבועית בה נכתב כי: "בנק ישראל הותיר את הריבית לחודש דצמבר ללא שינוי 0.25 אחוז. על רקע נתוני שוק העבודה המפתיעים שפורסמו אתמול, הפיחות החד בשקל בחודש האחרון והצמיחה המהירה של רכיב הצריכה הפרטית בתוצר, ומנגד, המשך סימני החולשה בכלכלה העולמית".

קליין מעריך כי הפיחות החד של השקל מול הסל יחד עם השיפור בחודשיים האחרונים בייצור התעשייתי ונתוני התעסוקה החזקים, מפחיתים את הסיכוי לשינוי בריבית בנק ישראל גם בחודש הבא, ומוסיף: "יחד עם זאת, להערכתנו, היות ועדיין השקל חזק במונחים ריאליים היסטוריים מול סל המטבעות, למרות הפיחות של השבועות האחרונים, בנק ישראל ימשיך ויפעל בחודשים הקרובים בשוק המט"ח, על מנת לשמר ואף להעצים את הפיחות, שבתורו יתרום לעלייה בציפיות לאינפלציה (כמו גם באינפלציה בפועל) ויביא לשיפור היצוא ב-2015 ".

בהמשך דבריו מצטט קליין את נגיד הבנק המרכזי בגוש האירו: "זהו הכרח להעלות את האינפלציה חזרה ליעדה, בהקדם האפשרי וללא עיכובים". על פי קליין, מדובר בהתבטאות המעידה על שהגישה של הבנק המרכזי באירופה קרובה יותר לגישה היפנית בכל הנוגע להרחבת המדיניות המרחיבה, כנראה גם באמצעות רכישה מסיבית יותר של נכסים, אולי גם אג"ח ממשלתיות. אמנם מדיניות מוניטרית לא יכולה לפתור את הבעיות הבסיסיות באירופה, אך אירו חלש יותר יוכל להקל על חלק מהמדינות בזמן שהן מנסות להתמודד עם אותן הבעיות. יחד עם זאת, בניגוד לבנק המרכזי ביפן, באירופה עד כה, הבנק המרכזי בעיקר מדבר. נראה שהנגיד האירופאי מכין את הקרקע לפעולה כנראה במהלך הרבעון הראשון של 2015. בתגובה להכרזה נרשמה היחלשות חדה בשער האירו מול הדולר. אנו סבורים, שהאירו צפוי להמשיך ולהיחלש".

שי פרמינגר, מנכ"ל חברת ERN, החברה הגדולה בישראל לסליקת צ'קים, השתתף אתמול, יום ב', בוועידה השנתית ה- 9 של ענף הקניונים ורשתות המסחר בישראל שנערכת בימים אלו באילת. במסגרת הוועידה, חשף פרמינגר נתונים מעניינים על היקף שימוש הצ'קים בישראל ובענף הקמעונאות בפרט. מתוך הנתונים עולה כי, היקף הפעילות השנתי בצ'קים בישראל צפוי להסתכם בשנת 2014 בכ- 905 מיליארד ₪, ומציג גידול כ- 6.5% מהיקף הפעילות בשנת 2013. כ- 105 מיליארד ש"ח מהיקף פעילות זו מתבצע בענף הקמעונאות. בשנת 2013 עמד היקף השימוש בצ'קים בענף הקמעונאות על כ- 99 מיליארד ₪ כאשר היקף השימוש בכרטיסי אשראי עמד על כ-228 מיליארד ₪ והיקף השימוש במזומן עמד על כ- 218 מיליארד ₪.

סכום העסקה הממוצעת בצ'ק גדל משנת 2012 בכ- 6% ועמד ב- 2013 על סך של 7,288 ₪. נתונים מעניינים נוספים מפלחים את היקף השימוש בצ'קים מכלל התשלומים בענפים השונים. כך לדוגמא בענף רכישת מוצרי החשמל עומד אחוז השימוש בצ'קים בשנת 2013 על כ- 18%, בענף המזון הוא עומד על כ- 10%, בענף המחשוב עומד על כ- 9% ובענף הביגוד וההנעלה אחוז השימוש בצ'קים בשנת 2013 עומד על כ- 4%.

לדברי שי פרמינגר, "הגידול בהיקף הפעילות השנתי בצ'קים בישראל מעיד על מיתון במשק אשר מוביל למעבר לתשלום באמצעות צ'קים על חשבון תשלום באמצעים אחרים כגון כרטיסי אשראי ומזומן .היכולת של הצרכן הסופי לבצע תשלומים בבתי עסק באמצעות צ'קים, יוצרת עבורו מסגרת אשראי חוץ בנקאית ומאפשרת לו להתגבר על מסגרת האשראי שנקבעה לו בבנק וע"י חברות כרטיסי האשראי. בעת שימוש בצ'קים, התשלום אינו מחושב במסגרת האשראי הקבועה בבנק ומאפשר גמישות בסכומים ובתאריכים של השימוש בהם. אפשרות זו מקלה על אוכלוסיות שונות שמתקשות בעמידה במסגרת האשראי, להמשיך להתקיים ולהיות חלק מכוח הקנייה במדינה. בכך בעצם, מצטמצם הפער החברתי בין המעמדות".

בנוסף, ציין פרמינגר כי, קיימים יתרונות רבים גם לבעלי העסקים במתן אפשרות לצרכן לשלם בצ'קים, החל מהגדלת מחזור המכירות, הגדלת חוג הלקוחות והעמקת המכירה מלקוחות קיימים. "חברת ERN פיתחה מודל ניהול סיכונים פיננסי ייחודי המאפשר לבתי עסק שהתקשרו עמה לקבל צ'קים מלקוחות ללא חשש פיננסי שמא הצ'קים לא יכובדו. מערכת הסליקה של ERN משווה עבור בעל העסק את המעמד של השימוש בצ'קים למעמד של שימוש בכרטיסי אשראי מבחינת רמת ביטחון התשלום, כל זאת בתהליך פשוט שאורך פחות מ- 5 שניות ומבוסס על המידע האיכותי שעומד ברשותה. בנוסף, ERN מייתרת את הצורך של בית העסק להעסיק כוח אדם שיטפל בצ'קים חוזרים."

בהקשר זה, חשף פרמינגר נתונים מעניינים אודות הגידול המשמעותי שחל בחשבונות המוגבלים ע"י בנק ישראל. נראה כי בשנת 2003 עמד מספר החשבונות המוגבלים על כ- 169,000 חשבונות. בשנת 2013 עומד מספר החשבונות המוגבלים על כ- 537,000 חשבונות ומציג עליה של 318%.

עיריית בת ים הגישה בשבוע האחרון למשרד הפנים בקשת הקפאה לתכנית המתאר של עיריית תל אביב, תא/5000. במקביל החלה שמיעת ההתנגדויות בוועדה המחוזית, בטענה כי לא ניתן לגבש את מדיניות הבניה בתל אביב לפני שמסגרת היחסים הכלכליים בין בת ים ותל אביב תגובש. בחודש פברואר הגישה בת ים לוועדה המחוזית התנגדות לתכנית המתאר, בה נטען כי היא מנציחה ואף מגדילה את האפליה הבוטה בחלוקת המשאבים במרחב גוש דן בכלל ופוגעת בבת ים בפרט. באוגוסט הקים שר הפנים ועדת חקירה שתבחן את כל המרחב התכנוני שבין בת ים לת"א בעקבות עתירה שהגישה בת ים לחלוקת הכנסות שיוויונית עם שכנותיה, ובהן תל אביב.

לדברי יוסי בכר, ראש העיר בת ים בפועל: " משרד הפנים מבולבל לגמרי. אחרי שנים של מדיניות מפלה המעדיפה את תל אביב על פני הערים האחרות בגוש דן, ואחרי יצירת פערים כלכליים עצומים, ממשיך משרד הפנים לנהל הליכי תכנון מבלי להתייחס למטרה המרכזית של התכנית – צמצום פערים בין תל אביב לבת ים! צדק חברתי הוא לא סיסמה, הוא סדר יום וממשלת ישראל לא משכילה להפנים אותו".

בהתנגדות שהגישה עיריית בת ים בפברואר לוועדה המחוזית נכתב כי התכנית המוצעת מנציחה ואף מגדילה את האפליה הבוטה בחלוקת המשאבים במרחב גוש דן. מדובר בניסיון נוסף להשתמש בתוכנית מתאר על מנת להוסיף עוד שטחי תעסוקה לעיר על חשבון שטחי מגורים, שיגדילו משמעותית את הכנסותיה של תל אביב (הגבוהות ממילא), יהוו תחרות נוספת עם שטחי התעסוקה של בת ים ויעצימו עוד יותר את הפערים הכלכליים הקיימים בין "מדינת תל אביב" לבין רשויות אחרות במטרופולין. בת ים היא הנפגעת העיקרית מתוכנית זו מבין הרשויות במחוז, בשל שטחה המוניציפלי הקטן המנוצל ברובו. כבר כיום קיים פער עצום בין שתי הרשויות, שנובע מהאפליה המתמשכת בחלוקת המשאבים. הפערים בהקצאת המשאבים פוגעים אנושות בתושבי בת ים ויוצרים מציאות שבה תושב ת"א זוכה להשקעה כספית כפולה מזו לה זוכה תושב בת ים. התוכנית המוצעת לא רק מחזקת את כלכלתה של תל אביב על חשבון תושבי בת ים, היא גם מקבעת את האפליה בין אזרח לאזרח.