תעשיית קרנות הנאמנות הניבה בחודש מרץ תשואה שלילית ממוצעת של 0.5%. התשואה מתחילת השנה מאכזבת – מינוס 0.75% (-0.75%).

תשואות קרנות הנאמנות במארס  2018

 הקרן שרשמה את התשואה החודשית הגבוהה ביותר בחודש מרץ היא הקרן "איביאי 4D סל ריט ארה"ב",  שעלתה ב-4.43%.

מנגד, הקרן שהשיגה למשקיעים את התשואה הגרועה ביותר היא: "איילון 60 אקסטרים ת"א 35 פי 3" לאחר  שירדה ב-13.39%.

קבוצת הקרנות המתמחות במניות בישראל סיכמה את החודש עם התשואה השלילית הגבוהה ביותר של 2.6% בהובלת קרנות מניות ת"א 35 שירדו ב-4.4%. קרנות שמתמחות במניות בחו"ל רשמו תשואה שלילית בשיעור משוקלל של 1.95%.

קרנות אג"ח כללי השיגו  בסיכום חודשי תשואה שלילית ממוצעת של 0.4%. אלו שבחרו "לא לקחת סיכון" ולא להיחשף למניות כלל, השיגו את התשואה השלילית הנמוכה ביותר בקבוצה זו, המסתכמת ב- 0.06% בלבד. מנגד, אלה שבחרו להשקיע בקרנות אג"ח כללי עם חשיפה של עד 30% מניות רשמו תשואה שלילית ממוצעת גבוהה יותר: 0.67%.

קרנות אג"ח קונצרני רשמו החודש תשואה שלילית ממוצעת של כ-0.15%. קרנות ה-HIGH YIELD, בעלות סיכון מוגבר יותר למשקיעים, השיגו במרץ תשואה שלילית ממוצעת גבוהה יותר של 0.7%.

אגרות החוב הממשלתיות מסכמות את מרץ בעליות שערים. מדד אג"ח ממשלתי כללי רשם תשואה חיובית של 0.25%, וקרנות אג"ח מדינה ללא חשיפה מנייתית רשמו תשואה חיובית ממוצעת זהה של 0.25%. קרנות אג"ח חו"ל רשמו החודש תשואה חיובית הנאמדת בכ-0.3%.

סיכום מתחילת השנה – ינואר מארס 2018

קרנות המתמחות במניות בישראל רשמו מתחילת השנה תשואה שלילית ממוצעת של כ-3%. הקרנות שבלטו לרעה בתשואות מתחילת השנה הן קרנות מניות נדל"ן וקרנות מניות ת"א 35 שירדו ב-6.2% וב-4.7% בהתאמה. לעומת זאת, הקרנות שהצטיינו בקבוצה זו היו קרנות מניות אנרגיה וקומודיטיס עם תשואה חיובית ממוצעת של 5%.

קרנות המתמחות במניות בחו"ל רשמו, כאמור, מתחילת השנה תשואה שלילית הנאמדת ב-0.5%. הקרנות שבלטו לחיוב הן קרנות מניות בחו"ל אנרגיה וקומודיטיס שעלו בממוצע מתחילת השנה ב-2.45%, וקרנות מניות שווקים מתעוררים שהשיגו למשקיעים תשואה חיובית של כ-1.6%. לעומת זאת, הקרנות שבלטו לרעה – קרנות אירופה מוגנות מט"ח עם תשואה שלילית של כ-5%.

קרנות אג"ח כללי רשמו מתחילת השנה תשואה שלילית של 0.8%. קרנות אג"ח כללי ללא חשיפה למניות השיגו למשקיעים תשואה שלילית הנאמדת ב-0.7%. קרנות עם חשיפה של עד 10% למניות רשמו תשואה שלילית של 0.7%, קרנות שחשופות עד 20% למניות: 0.9%-, וקרנות עד 30% חשיפה מנייתית השיגו 1.0%-.

קרנות הנאמנות הקונצרניות ללא מניות ירדו מתחילת השנה בכ-0.7% בממוצע, וקרנות אג"ח קונצרני ברמת סיכון גבוהה רשמו תשואה שלילית גבוהה יותר של 0.8%. מדד הבנצ'מארק – מדד אג"ח קונצרני כללי ירד ב-0.6% לעומת עלייה בשיעור של 0.25% במדד אג"ח ממשלתי כללי.

מתחילת השנה קרנות אג"ח מדינה רשמו תשואה שלילית הנאמדת ב-0.35% .

טבלת 10 הקרנות הטובות ביותר במרץ 2018  מורכבת מקרנות אגרסיביות על הדולר ומקרנות מניות בחו"ל,  ב"נישות" שונות, רבות מהן קרנות מחקות.

טבלת 10 הקרנות הגרועות ביותר במרץ 2018 מורכבת בעיקרה מקרנות אגרסיביות על מדד ת"א ,35, ומקרנות מניות בארץ המתמחות בביומד.

טבלת 10 הקרנות הטובות ביותר מאז תחילת השנה מורכבת בעיקרה מקרנות מחקות בחו"ל על סקטורים של אנרגיה וצריכה בארה"ב, ומקרנות מניות בישראל שמשקיעות אף הן באנרגיה.

טבלת 10 הקרנות הגרועות ביותר מתחילת השנה מורכבת מקרנות אגרסיביות על מדד ת"א 35.

הקרנות הבולטות לטובה ולרעה בחודש מארס 2018

 10 הקרנות הטובות ביותר – מארס  2018

 10 הקרנות הגרועות ביותר – מארס 2018

הקרנות הבולטות לטובה ולרעה ינואר – מארס  2018

 10 הקרנות הגרועות ביותר ינואר – מארס   2018

 הנתונים באדיבות מיטב דש

רשות המיסים מעדכנת מדי חודש את היקף יבוא הרכבים. לרשות מידע מפורט, אחרי הכל, כל רכב שמגיע לארץ ממוסה (והרבה).  מסתבר שבחודש מארס נמשכה המגמה של הגידול ביבוא רכבים. בחודש זה  נרשם יבוא בהיקף של 27,100 כלי רכב (פרטיים) לעומת  21,449 כלי רכב במארס 2017, עליה בשיעור של 26.3%. העלייה הגבוהה ביבוא רכב נוסעים מוסברת ביבוא נמוך במארס  2017, עקב הקדמת יבוא כלי רכב בדצמבר 2016  כתוצאה מעדכון נוסחת מיסוי ירוק שתחולתה הייתה בינואר 2017.

יבוא רכב מסחרי הסתכם ב – 966 כלי רכב לעומת יבוא גבוה של 1,437 כלי רכב במרץ 2017, ירידה של 32.8%.

• ברבעון הראשון של 2018 הסתכם יבוא כלי רכב נוסעים ב– 85,676 כלי רכב, עליה של 102% לעומת ינואר – מארס  2017 שמוסברת, כאמור,  בהקדמת יבוא כלי רכב בדצמבר 2016 על חשבון שנת 2017. יצוין כי בדרך כלל יבוא כלי הרכב בחודשים ינואר – מארס הוא גבוה יחסית בשל הרצון לרשום את המכוניות כמודל של שנה חדשה.

• נתוני המגמה מצביעים על עליה ביבוא כלי רכב נוסעים החל מיולי 2017

מדובר על קצב של 340 אלף כלי רכב בשנה וגם אם יש עונתיות כלפי מעלה ברבעון הראשון של השנה, הרי שבשמרנות מדובר על כ-300 אלף כלי רכב בשנה – קצב דומה לשנתיים הקודמות. כמות הרכבים היוצאת מהכבישים (רכבים ישנים/ פגומים) היא כמה עשרות אלפים, וזה מותיר גידול שנתי של משמעותית מעל 200  אלף (בפועל לכיוון ה-300 אלף כלי רכב). מספר מדהים שמבטא כמות רכבים של 1.3 למשפחה. על פי מידע של משרד התחבורה אם מספר הרכבים למשפחה היה 1.2 – כמות הפקקים היתה מתקצרת בחצי. אבל מה יקרה אם מספר הרכבים יעלה ל-1.4 למשפחה – כמות הפקקים תגדל פי 2.

חיילים וחיילות זכאים לנסוע ברכבת בחינם, אבל זה כמובן כפוף להצגת "אישור" מתאים, כמו תעודת חוגר, תעודת קצין, תעודת נגד. שימו לב אין התייחסות לחיילי מילואים.

בפועל, הזכאים לנסיעה חינם הם – חיילים וחיילות בשירות חובה; חיילים וחיילות בשירות קבע; חיילים וחיילות בשירות ללא תשלום (של"ת).

 האם אפשר לחייב עובד לעבוד ביום מנוחה?  הצעת חוק שמקודמת בחודשים האחרונים נועדה לאפשר לעובדים לסרב לעבוד ביום המנוחה השבועית גם במקומות עבודה שקיבלו היתר להעסקה במנוחה השבועית. הסירוב יתאפשר גם במקומות שההיתר שקיבלו הוא מטעמים של בטחון הגוף והרכוש, ועל אף שהעובד ידע מראש כי יידרש לעבודה ביום מנוחה. כמו כן, סירוב העובד להגיע ביום המנוחה יגרום לפגיעה בתהליך העבודה, ובאספקת צרכים חיוניים לציבור.

בנייר העמדה שהוכן על ידי עוה"ד סיגל סודאי, מנהלת האגף ליחסי עבודה באיגוד לשכות המסחר, מסבירה סודאי כי "ערך המנוחה השבועית חשוב למגזר העסקי, ואנו, באיגוד לשכות המסחר,  בהחלט מכבדים אותו, הן במובן הסוציאלי לאפשר יום מנוחה לעובדים, לשם מנוחה בילוי ופנאי, והן במישור הדתי של שמירה על יום מנוחה לפי מצוות הדת. יחד עם זאת, אנו סבורים שהמצב החוקי במתכונתו כיום משקף את האיזון הראוי בין הזכות החשובה למנוחה שבועית לבין צרכים אמיתיים, חיוניים והכרחיים, לציבור, למקום העבודה ולמשק כולו; במיוחד לאחר תיקון החוק לאחרונה שהחמיר עוד יותר את השיקולים למתן היתר העסקה במנוחה השבועית.

"ברגע שהחוק יאפשר לכל עובד לסרב לעבוד במנוחה השבועית אנחנו בעצם מפרים את האיזון, תוך פגיעה קודם כל בציבור התמים שנזקק לאותם שירותים חיוניים לעסק ולמשק כולו".

לדברי עו"ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, "במהלך השנים התבססה בישראל נורמה המקובלת עד היום, אשר יצרה את האיזון הרצוי ואין מקום לסטות ממנה. המחיר הכלכלי של שינוי הסטאטוס קוו בנושא העבודה ביום המנוחה יגרום לפגיעה בשירותים ומפעלים חיוניים רבים וישבש את עבודתם התקינה. כל תיקון חקיקתי חייב להיות מבוסס על הגינות גם מול המגזר העסקי."

לדבריו, "יש להבין כי לכל החלטה של הפסקת עבודה ביום המנוחה במקום עבודה חיוני כמקובל עד היום, יש השלכות רוחב משמעותיות ביותר על העלויות שיועמסו על המשק ועל המגזר העסקי. על כן, עובד שהתקבל לעבודה בידיעה ובהסכמה לעבוד ביום המנוחה, לא יתכן כי היום יסרב לעבוד ביום המנוחה וישבש את עבודת הארגון העסקי."

מנייר העמדה עולה עוד כי המצב החוקי כיום אוסר ככלל העסקה במנוחה השבועית והיא מותרת בכפוף ל- 2 סוגי היתרים:

1) היתר כללי לענף, שהסמכות לתת אותו היא לוועדת שרים המורכבת מראש הממשלה, שר הדתות ושר העבודה. היתרים כאלה ניתנו בענפי, שמירה, בתי אירוח, בתי חולים ומוסדות לטיפול בזקנים, סדרנים במקומות ציבוריים,  שמשים בבתי כנסת, מצילים. ההיתר הכללי האחרון ניתן בשנת 1960 למצילי בבריכות שחיה.

2) היתר מיוחד למקום העבודה – הסמכות לתת אותו נתונה לממונה על חוק שעות עבודה במשרד העבודה. ההיתר מוגבל לשנתיים ימים, העובד זכאי לגמול של לא פחות מ- 150% משכרו וליום מנוחה חלופי, כמו כן, מעסיק שמקבל היתר כזה מחויב בדיווח בתקופת ההיתר לגבי אופן ניצול ההיתר.

היתר מיוחד ניתן רק אם הממונה שוכנע כי הפסקת העבודה במנוחה השבועית עלולה לפגוע בהגנת המדינה, בביטחון הגוף או הרכוש, בכלכלת המדינה, בתהליך העבודה, באספקת צרכים חיוניים לציבור. ובנוסף, בהתאם לתיקון לחוק מדצמבר 2017, בעת החלטה על מתן היתר על השר להתחשב גם בשיקולים אלה: קיומה של חלופה שלא תחייב העסקת עובדים במנוחה השבועית, רווחת העובד, מסורת ישראל, ההשפעה במתן ההיתר על אופי המרחב הציבורי שבו תתבצע העבודה שלגביה מתבקש ההיתר וכל שיקול אחר שיש בו כדי להגשים את תכליות של החוק.

מבקש ההיתר צריך להמציא, אסמכתאות, חוות דעת מקצועיות, לגבי תהליכי יצור, חומרים וכיוב' שיתמכו בבקשה, והוא ניתן רק לאחר בדיקה מדוקדקת ומחמירה שנמשכת מס' חודשים.

רק לסבר את האוזן, כיום מס' מקומות העבודה שקיבלו היתר, עומד על כ- 339 וזאת מתוך כ-500 אלף מקומות העבודה בישראל. כלומר, מדובר בשיעור זעום ביותר של  0.06%.

באיגוד לשכות המסחר מציינים כי אם ההצעה תעבור ייווצר מצב אבסורדי על פיו מעסיק לא יהיה רשאי לסרב לקבל עובד לעבודה רק בשל סירובו של העובד לעבוד במנוחה השבועית, גם אם מדובר בעובד שאינו שומר מצוות, ואף על פי שמדובר במקום עבודה שחייב לפעול במנוחה השבועית בשל תהליכי עבודה או בשל חיוניותו לציבור, לביטחון הגוף והרכוש או לביטחון המדינה; או במקרה שעובד שהתקבל למקום עבודה המספק שירות חיוני, ביודעו שהמקום מצריך עבודה ביום המנוחה, יודיע יום אחד שברצונו לא לעבוד ביום זה, ויפגע בפעילות התקינה של אותו מקום עבודה.

דוגמאות למקומות עבודה חיוניים הפועלים ביום המנוחה על פי היתר :

צרכים חיוניים לציבור:

• רכבת ישראל
• שירותים למערכות בקרה וגילוי אש
• שירותי הסעדה במפעלים בעלי היתר, בצה"ל, בנתב"ג
• שירותי ניקיון בנתב"ג, במעברי גבול
• טיפול בתקלות קריטיות במערכות איתות
• שירותי מערכות בקרה לתחנות כוח
• שירותי רכב בנתב"ג – השכרת רכב
• שירותי טיסה בשדה התעופה – חברות המספקות שירותים לנוסעים בחברות טיסה זרות כגון, רישום לטיסה, כרטוס,  סיוע לנוסעים עם מוגבלות, רשום לטיסה
• שירותי תמיכה טכנית ותיקון תקלות – תקשורת וסלולר
• תחנות רדיו
• שידורי כבלים
• איתור וחילוץ גרירה של רכבים

תהליך עבודה

• שירותי אחסנה בקירור כגון למוצרי מזון
• בקרה על פיתוח וייצור תרופות פרמצבטיקה
• בנקים – שירותי אבטחת מידע ומחשוב

בטחון הגוף והרכוש                         

• שירותי סיעוד
• תמיכה במערכות מידע קליניות בבתי חולים
• טיפול בתלונות חירום בעניין צער בעלי חיים/סיכון לציבור
• מערכות מיזוג בגופים חיוניים

החל מאפריל 2018 – עובדים שעה פחות בשבוע

אמיר כהנוביץ, הכלכלן הראשי של אקסלנס, מעריך בסקירתו השבועית כי "שוק המניות לא היה כל כך זול מאז ההחלטה של בריטניה לעזוב את גוש האירו ב-2016. אחת השיטות המקובלות ביותר להערכת ה'יוקר' של שוק המניות היא שיטת מכפיל הרווח הצפוי. שיטה זו מלמדת שלאחר ירידות המחיר האחרונות מדד ה-S&P500 ירד לרמה הנמוכה ביותר שלו מאז יוני 2016, אז השוק נבהל מהמשמעויות של החלטת בריטניה לעזוב את גוש האירו".

כהנוביץ מתייחס גם למלחמת הסחר בין ארה"ב לסין ומציין כי "בדינאמיקה הנוכחית, בה סין מגיבה ב'מידה כנגד מידה' למלחמת הסחר של ארה"ב, היא בדרך המהירה להפסד, כשארה"ב לא רק מייבאת ממנה הרבה יותר, אלא גם התחילה את המלחמה הזאת עם הרבה יותר תחמושת ממנה. דווקא חוסר האיזון הזה מהווה סיכון לשוק כשסין עשויה לנסות להסיט את המלחמה לזירה בה יהיה לה יהיה 'קל לנצח'. כבר עלו ספקולציות שונות, ביניהן מלחמת מטבעות, עם פיחות אגרסיבי ליואן, מכירה אגרסיבית של אג"ח אמריקאיות (בניסיון לייקר לארה"ב את החוב), גלישה למלחמת סחר בענפי השירותים, חניקת ארה"ב מסחורות נדירות (ש-92% מהן מוחזקות ע"י סין) או אפילו מלחמה קונבנציונאלית בה לסין יש סף כאב גבוה יותר. אך עדיין האפשרות הסבירה ביותר לסיום הסאגה היא משא ומתן כששני הצדדים כבר הצהירו שזאת כוונתם. אם כך אז למה הם ממשיכים? כנראה כדי להגיע לאותו משא ומתן עם כמה שיותר כלי מיקוח ואולי כדי להשיג מקסימום תחושת מיצוי בעיני דעת הקהל. לכן, בתרחיש המרכזי שלנו אנחנו רואים את העולם של אחרי מלחמת הסחר כעולם חופשי יותר ממגבלות סחר ביחס לאלה שהתחלנו איתן ועד אז את בהלת השוק משקשוקי המכסים בעיקר כהזדמנות. בכל זאת, כדאי לשים לב שמלחמת סחר איננה הדבר היחיד שמטריד כיום את השווקים. בין היתר, סקטור הטכנולוגיה מקיז דם גם כשרוב מלחמת הסחר לא קשורה אליו. בנוסף, נתוני התעסוקה החלשים של יום שישי לא סיפקו נחת למשקיעים ורק אל תשכחו את החששות משכפול 1987, השפעת התשואות על המניות ועוד".

כהנוביץ מתייחס גם לדו"ח בנק ישראל לשנת 2017 ולמתיחות בין בנק ישראל לבין האוצר: "כחלון חושב שבו כלכלני בנק ישראל נכנסו בדו"ח? הוא כנראה לא קרא מה הם עשו לוועדה המוניטרית: כלכלני בנק ישראל מטילים את האשמה לאי עמידה ביעד האינפלציה על חברי הועדה המוניטרית. דו"ח בנק ישראל לשנת 2017 שפורסם לפני פסח מסביר כי אם 'מתרגמים' את כלל צעדי המדיניות המוניטרית למונחי ריבית סינטטית (מה שמכונה ריבית צל) מוצאים שהועדה המוניטרית של בנק ישראל די עמדה בחיבוק ידיים בהשוואה לבנקים המרכזיים בשאר העולם. כלומר, אם משקללים למשל את כלל הפעולות המוניטריות של ה-ECB למונחי ריבית מגיעים לזה שהם הורידו אותה למינוס חמישה אחוזים ושהפד הוריד אותה בשלב מסוים גם למינוס 3 אחוזים. לטענת כלכלני הבנק, למרות שלכאורה גם הועדה המוניטרית של בנק ישראל נקטה במדיניות לא קונבנציונאלית, כשרכשה רזרבות מט"ח או כשהוסיפה הדרכה קדימה להודעת הריבית, סביר להניח שהפער בין ריביות הצל של ה-ECB וב"י אכן גדל. הם גם מטילים ספק בהשפעת ההדרכה קדימה כמדיניות מרחיבה. לטענתם: 'יתכן כי העובדה שהחל מ-2014 נקט בנק ישראל הרחבה מתונה ביחס להרחבה שנקטו ה-ECB ואחרים, תרמה לייסוף בשער החליפין ולהיווצרות פער בין שיעורי האינפלציה בישראל ובשאר המדינות'. כלומר, כלכלני הבנק מטילים את האשמה לכישלון באי עמידה ביעד האינפלציה ולזינוק בשקל על הוועדה המוניטרית וזאת בשונה מהגישה של הועדה המוניטרית שמאשימה בעיקר את פעולות הממשלה ואת הלחצים הגלובאליים". 

כהנוביץ מתייחס םג למחיר הנפט. "מחיר הנפט סיים את השבוע האחרון בירידה של 4.4% למחיר של 63.9 דולר לחבית – מדרגה שיהיה לו קשה לעלות ממנה, כשהמחיר הנוכחי כדאי לחלק גדול מתעשיית פצלי השמן בארה"ב וקשה לראות את מדינות הקרטל מוותרות מצד אחד על מכסות ומצד שני רואות את מפיקי הנפט האמריקאים נכנסים במקומן. בנוסף, ארה"ב הודיעה כי היא שוקלת להחזיר את הסנקציות על איראן מהלך שאומנם עשוי לפגוע בהמשך בהיצע אך בטווח הקרוב עשוי לדרבן אותה להעיף סחורה לשוק. ברקע לירידה נמצא גם החשש למלחמת סחר, והשפעותיו על הצמיחה העולמית, אך להערכתנו גם אם חששות אלה יתפוגגו, פוטנציאל העלייה של המחיר לאורך זמן מוגבל. מעבר לכך, בחריין הודיעה לאחרונה כי גילתה את שדה הנפט הגדול ביותר מזה 80 שנה. נזכיר גם את הערכתינו לטווח הארוך מאד כי מחיר הנפט יזחל לאורך השנים כלפי מטה, כפי שאגב מגולם גם בחוזים העתידיים עליו, מה שמעמיד בסימן שאלה את היכולת של האינפלציה העולמית להגיע לאן שהוא בעשור הקרוב ובמיוחד אם גם קצב עליית שכר הדירה יתמתן"

השקעה במניות או השקעה בדירה – מה כדאי?

השקעה במניות – ככה תשקיעו נכון (ובזהירות)

למה צריך לפרוש בגיל פרישה? היום להבדיל מבעבר, אנשים מסוגלים לעבוד הרבה אחרי גיל הפרישה הקבוע בחוק. הם רוצים לעשות זאת גם בשביל הפרנסה, אבל בעיקר בשביל התעסוקה. הרצון הזה יכול לפתור בעיה מאוד קשה – בעיית הפנסיה. זה לא סוד שהפנסיה של חלק גדול מהציבור לא תספיק בתקופה של אחרי הפרי/ה, ואם העובדים יוכלו לעבוד יותר, אזי הם מגדילים את הפנסיה שלהם ובמקביל מקטינים את התקופה שבה הם יצטרכו "לחיות מהפנסיה" וכך בעצם משפרים מאוד את מצבם הכלכלי.

מעבר לפתרון האישי, זה פתרון מערכתי – קיים פער גדול בין הסכומים שמוגדרים כפנסיה העתידית שלנו לבין הסכומים בפועל שנמצאים בקרנות הפנסיה. הסיבה היא פשוטה – הסכומים שמוצגים ומתורגמים לקצבה שלנו נשענים על תשואה לא ריאלית של 4% בשנה. זה רחוק ממה שניתן לבקש משוק ההון במצב של ריבית אפס. המשמעות היא שיש פער בין הרצוי למצוי ודרך טובה לסגור את הפער הזה היא להעלות את גיל הפרישה – אז למה לא עושים את זה? ובכן, לגבי הנישים מדברים על העלאת גיל הפרישה בהדרגה ל-64 ובהמשך לש-67. גיל הפרישה של הגברים – 67.

כך או אחרת, עובד שמגיע לגיל פרישה יכול לבקש ממעסיקו להמשיך לעבוד. כן, זאת בקשה, אין חובה, אין דרישה, יש רשות של המעביד להקשיב ולהסכים או שלא להסכים. המעסיק אמנם על פי החוק חייב להפעיל שיקול דעת ראוי בבחינת הבקשה, אבל זו רק בקשה.

על פי בית הדין הארצי שדן בצורה רחבה בסעיף 4 לחוק גיל פרישה –  "הגיל שבהגיעו אליו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו, הוא גיל 67 לגבר ולאישה". כלומר, אישה יכולה להאירך את גיל הפרישה שלה עד 67. במשפט שבית הדין דן בו היתה עובדת שדרשה לפרש את הסעיף באופן המקנה זכות לעובד לבקש ממעסיקו להמשיך ולעבוד גם לאחר גיל 67, ושמוטלת חובה על המעסיק, לבחון את הבקשה באופן ענייני ועל בסיס אינדיבידואלי. ואכן,  בית הדין הארצי קיבל את הטענה של העובדת, והדגיש סעיף בחוק לפיו – "הגיל שבהגיעו אליו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו יהיה גבוה מגיל פרישת חובה",

עוד קבעו השופטים שהסכמה בין המעסיק לעובד יכולה לבוא לידי ביטוי בהסכם קיבוצי או בהסכם אישי, כאשר הסכם אישי בקשר לכך יכול להיות מושג בכל עת, לרבות סמוך טרם הפרישה. המשמעות היא שהעובד יכול, בהגיעו לגיל 67 או קודם לכן, להעלות בפני מעסיקו את רצונו להמשיך בעבודתו גם לאחר גיל הפרישה המקובל, ואגב כבר בפסק הדין שבעניין זה נכתב – "מחקרים רבים בעבר ובשנים האחרונות הראו כי אלו המבקשים להמשיך לעבוד לאחר גיל 67 אינם רבים ובדרך כלל יהיו אלו העובדים הכשירים והיעילים בארגון".

טוב, אבל מי מבטיח שהמעביד ירצה להמשיך להעסיק עובדים בגילאים מבוגרים. ובכן, זה עניין כלכלי – אם העובד טוב ומייצר את העבודה לשביעות רצון המעסיק, אז למה לא בעצם? עובדים מבוגרים במקרים רבים הם נכס לפירמה – הם מנוסים, הם בקיאים במצבים שונים שהתרחשו בפירמה ובסביבה שלה, הם בהחלט יכולים לספק ערך רב. אלא שצריך לזכור שהמעסיק לא מחויב לכך. הוא כן מחויב לשקול את הבקשה ברצינות ובתום לב, וכן הוא אינו יכול להפלות בשל גיל.

המעביד צריך לבחון שיקולים כמו נסיבות אישיות של העובד לצד שיקולים מערכתיים שקשורים למקום העבודה, לרבות מספר שנות עבודתו של העובד בפירמה, מצבו הכלכלי, מצבו המשפחתי, אופי התפקיד, התרומה של העובד למקום העבודה, ההצלחה בתפקיד, בחינת העברה לתפקיד אחר ועוד.

כמו כן, המעסיק צריך לבחון שיקולים פנסיונים – האם זה בכלל אפשרי להעסיק אחרי גיל 67? והתשובה לרוב היא כן. לפי התקנון האחיד ולפי תקנוני קרנות הפנסיה החדשות אפשר לדחות את היציאה לפנסיה/ לגמלאות  מעבר לגיל הפרישה. מהלך זה גורר הגדלת הקצבה, אך חשוב לבדוק שאכן ניתן מבחינת קרן הפנסיה לעבוד אחרי פרישה (כאמור רוב הסיכויים שכן, אך צריך לבדוק בצורה אישית) וכן חשוב לבדוק שהתעסוקה בגיל הזה לא גורמת להגדלת הקצבה מעבר לתקרה (וגם אז יש פתרונות פנסיונים ופתרונות מיסוי שונים שיאפשרו העסקה לאחר גיל פרישה).

במקרים רבים, העובדים בגיל פרישה מעוניינים להמשיך לעבוד אך במשרה חלקית – זה יכול להיות איזון נכון וטוב בין הרצון לשחרר ולנוח, לבין הרצון להמשיך להרגיש סיפוק, אתגר, תעסוקה ותרומה.

מחשבון גיל פרישה

מחשבון תכנון מס בפרישה

ככה תתכננו את הפרישה שלכם!

מענק פרישה – למי מגיע? ומה המס על המענק?

HON TV

השוואת מחירי סלולר 2019 – ככה תדעו איזו חברה לבחור (והמעבר פשוט)!

הלוואה מבנק או הלוואה מגוף חוץ בנקאי? לא מה שחשבתם

הפנסיה שלנו משמשת להלוואות, אבל אנחנו לא יודעים למי – איפה השקיפות?

פורשים ממקום העבודה? חשוב שתכירו את טופס 161 ו-161 א'

מעלות מספקת דירוג חיובי לפועלים ועל הדרך מספרת לנו כמה המערכת בנקאות המקומית במצב מצויין

"להערכתנו חל שיפור בתנאים הכלכליים בהם פועל ענף הבנקאות בישראל, ואנו מעריכים כעת כי הערכת הסיכון הכלכלי שהיא חלק מהערכתנו לענף הבנקאות הישראלי בפרספקטיבה גלובלית (BICRA ,Assessment Risk Country Industry Banking) נמצאת במגמת שיפור. אנחנו מאשררים את הדירוג ‘ilAAA ‘של בנק הפועלים. תחזית הדירוג היציבה משקפת את הערכתנו כי השיפור בפרופיל הסיכון והעסקי הנוכחי של הבנק יספקו תמיכה נוספת לדירוג הבנק שהוא הגבוה ביותר בסולם הדירוג המקומי.

"פעולת הדירוג – ב-24 באוקטובר, 2017 ,אשררה P&S מעלות את דירוג המנפיק ‘ilAAA ‘של בנק הפועלים בע"מ. תחזית הדירוג יציבה.

"שיקולים עיקריים לדירוג – הדירוג של בנק הפועלים משקף את הערכתנו לענף הבנקאות הישראלי בפרספקטיבה גלובלית (BICRA ,Industry Banking Assessment Risk Country). בנוסף, דירוג הבנק משקף את מעמדו העסקי ה"חזק", הון ורווחיות "הולמים", פרופיל סיכון "הולם", מימון "ממוצע" ומבנה נזילות "הולם", כפי שמונחים אלו מוגדרים במתודולוגיה שלנו.

"מתודולוגיית הדירוג של Ratings Global P&S למוסדות בנקאיים מתבססת על הערכת ה-BICRA כעוגן לדירוגי הבנקים, כלומר דירוג נקודת מוצא. הערכה זו משלבת את הערכת הסיכון הכלכלי וסיכון הענף. ציון ה-BICRA למערכת הבנקאות הישראלית הוא 4 בסולם של 1 עד 10 ,כאשר 1 משקף את הסיכון הנמוך ביותר. אנו רואים כעת מגמת שיפור בהערכת הסיכון הכלכלי שמהווה חלק מהערכת ה-BICRA .המגמה החיובית משקפת את צמיחת התמ"ג המתמשכת של המשק הישראלי, צמיחה מתמשכת של תוצר לנפש המתקרב לרמה גבוהה של כ-40 אלף דולר ושיעור  אבטלה נמוך של כ-4.5% הצפוי בשנת 2017 ,שמחזק להערכתנו את חוסנם של משקי הבית. ירידה ברמות המינוף של המגזר העסקי תומכת גם היא במגמת השיפור. בנוסף, שילוב של הפעלת כלים מאקרו יציבותיים על ידי בנק ישראל ויוזמות ממשלתיות בצד ההיצע בשוק הדיור הוביל בשנה החולפת להאטה הן בקצב עליית מחירי הדיור והן בגידול בהיקפי המשכנתאות וההלוואות לתחום הנדל"ן.

"המערכת הבנקאית ריכוזית מאוד, עם חסמי כניסה גבוהים. המערכת מפוקחת כראוי וממומנת באופן שמרני על ידי פיקדונות ליבה מקומיים, בעיקר של משקי הבית. מאפיינים אלו עזרו לבנקים להציג רווחים יציבים ועקביים מאז 2009 ,חרף התחרות העזה על מתן אשראי לסקטור העסקי שהתפתחה מכיוון המשקיעים המוסדיים ובאמצעות שוק החוב הקונצרני.

"הערכתנו את הפרופיל העסקי כ"חזק" משקפת את מעמדו של הבנק כאחת משתי הקבוצות הבנקאיות הגדולות במדינה עם נתח שוק של כ-30% ועם קווי עסקים מקומיים מגוונים יותר מהמתחרים ורמת רווחיות טובה ועקבית. אנחנו עשויים להעריך מחדש את מעמד העסקי אם נראה השפעה שלילית משמעותית במעמד התחרותי ונתח השוק של הבנק כתוצאה ממאמצים רגולטוריים להגדיל את רמת התחרות בענף הבנקאות, במיוחד הדרישה להיפרד מהאחזקה בחברת הבת אשר פועלת בתחום כרטיסי האשראי.

"הון ורווחיות – אנו מעריכים את ההון והרווחיות של הבנק כ"הולמים". אנחנו מעריכים שבנק הפועלים יגיע ליחס הון מותאם סיכון של כ-10% בהתחשב בשינוי בהון הנובע מהרווח הצפוי וחלוקת דיבידנדים והשינוי הצפוי בנכסי הסיכון הנגזר מקצב הצמיחה ומהתפתחות תמהיל תיק האשראי. נציין בהקשר זה כי לפי המתודולוגיה שלנו, ירידה ברמת הסיכון הכלכלי בישראל בהערכת ה-BICRA תקטין את משקל נכסי הסיכון בחישוב יחס ההון מותאם הסיכון. הגעה ליחס גבוה מ-10% ושמירה עליו באופן עקבי תתמוך בהערכת ההון והרווחיות כ "חזקים".

"פרופיל סיכון – הערכתנו של פרופיל הסיכון כ"הולם" משקפת את יתרת האשראי הפגום הנמוכה, כ-1% מסך האשראי של הבנק, וירידה חדה בריכוזיות בגין לווים גדולים אשר מקוזזת על ידי חשיפה גבוהה למשכנתאות, לענף הבנייה ולנדל"ן מסחרי.

"מימון ונזילות – אנו מעריכים את פרופיל המימון של הבנק כ"ממוצע" ואת הנזילות שלו כ"הולמת". הם נתמכים על ידי בסיס המימון המגוון בדומה למתחרים המקומיים ואנו צופים שהבנק ימשיך לשמור על פרופיל דומה בשנתיים הקרובות.

תמיכה חיצונית – דירוג הבנק כולל תמיכת מדינה לאור הערכתנו את חשיבותו המערכתית של בנק הפועלים כ"גבוהה" ומדיניות "תומכת" של הממשלה במערכת הפיננסית המקומית בעת הצורך".

טוב, אחרי הקריאה הזו, צריך לחזור למציאות – אנחנו בתקופה טובה זה נכון, אנחנו בסייקל של שיפור במצב המאקרו והמיקרו – תחום הבנקאות באופן רצוף כבר 10 שנים, האם זה יכול להימשך? האם שוק המשכנתאות לא רותח מדי? האם מחייר הדירות לא גבוהים מדי? האם מחירי האג"ח לא משקפים בועה? האם כל אחד מהנושאים האלה – מחירי דירות, אג"ח לא יכול להפוך לסוג של מדכא צמיחה. וכל זה כשהריבית עדיין אפסית.  מה יקרה כשהריבית תתחיל לעלות – האם זה לא ידכא את הצמיחה, את הצריכה, את שוק האג"ח – הרי זה רק שאלה של זמן עד שהריבית תעלה. אז האם הכל ורוד? לא בטוח 

סטודנטים חייבים לשלם ביטוח לאומי – כמה ואיך משלמים?

סטודנטים חייבים לשלם ביטוח לאומי גם אם הם לא עובדים. נתחיל במצב (שכיח) שהסטודנטים בחלק מהתקופה עובדים – אם במהלך התקופה הם עבדו כשכירים או כעצמאים, עליהם לשלם דמי ביטוח לאומי בהתאם לסטטוס הזה – שכיר או עצמאי (לתקופה שבה עבדו).

אם מדובר בתקופה שבה הם "רק" למדו, כלומר לא עבדו במקביל, אזי עליהם שלם את ביטוח הלאומי ישירות למוסד לביטוח לאומי.

ראשית נתחיל בתכולה – מי נחשב סטודנט לצרוך תשלום ישיר של ביטוח לאומי? ובכן,  תושב ישראל שלומד לפחות 8 חודשים רצופים במהלך שנת לימודים (כולל עתודאי), באחד ממוסדות ההשכלה המוכרים. ההגדרה הזו כוללת לימודים לכל סוג תואר, כל עוד הסטודנט לא מקבל שכר. אגב, מלגה לסטודנט שאינה כרוכה בעבודה אינה נחשבת כהכנסה מעובדה.

סטודנטית שאינה עובדת ונשואה לתושב ישראל פטורה מתשלום עצמאי לביטוח הלאומי.

סטודנטים מחויבים לשלם את דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות בעצמם, ישירות מול המוסד לביטוח לאומי. אם הסטודנט לא קיבל שובר לתשלום מהמוסד לביטוח לאומי עליו לפנות ביוזמתו לסניף המוסד לביטוח לאומי הקרוב למקום מגוריו ולהסדיר את התשלום.

דמי הביטוח הלאומי לסטודנט –  23 שקל. התשלום המינימלי לביטוח בריאות הוא בסך 103 שקל. ביחד – 126 קלים בחודש.

הרישום כתלמיד בביטוח הלאומי נעשה באופן אוטומטי באמצעות העברת המידע מהמוסדות להשכלה גבוהה לביטוח הלאומי. עם קבלת המידע בביטוח הלאומי על הסטודנט, ישלח אליו הביטוח הלאומי בתוך 3 שבועות פנקס מקדמות לתשלום דמי הביטוח. את דמי הביטוח יש לשלם מדי רבעון.

חשוב לדעת – יש מקרים (לא מעטים) שהסטודנטים מחויבים בתשלומים גבוהים יותר. זה קורה, בין היתר, כאשר מקום הלימודים לא מעבי כראוי את פרטי הסטודנט.  כדי להסדיר את הרישום במוסד לביטוח לאומי ואת מעמדו, עליכם  לשלוח לביטוח לאומי אישור שאתם סטודנטים בתקופה שבה חויבתם ביתר, ובזה ייפתר העניין.

כיוון אוויר אחד ויחידת הורים בממ"ד: צרות בפרויקט מחיר למשתכן ברעננה

איזו אכזבה. מחיר למשתכן, התוכנית שאמורה היתה לספק לזכאים דירה במחיר סביר, מספקת להם, במקרים רבים, דירה ממש לא מתאימה – כבר כתבנו כאן על הדירות הגדולות והיקרות יותר שמוכרים הקבלנים שלא מתאימות לזוכים. הרי הזכאים רוצים לקנות דירה במחיר סביר, אבל מה הם צריכים דירת 5 חדרים יקרה? כבר עדיף להם לקנות דירה יד שנייה 2 חדרים בדיוק איפה שהם רוצים מדירת 5 חדרים רחוקה.

בעיה נוספת היא כיווני האוויר – בהרבה פרויקטים של מחיר למשתכן יש כיוון אוויר אחד. כמו כן, הדירות לא מתאימות לצרכי הזכאים – יחידת הורים בממ"ד, אין מרפסת כפי שהובטח, ועוד.

לאחרונה עולים טענות של זוכים בשני פרויקטים בעייתים של מחיר למשתכן – רעננה ולוד. נתחיל ברעננה. רוב הזוכים בפרויקט (סה"כ 82 זוכים) של חברת אלקטרה ברעננה הגישו התנגדות לפרויקט לוועדה המקומית לתכנון ובנייה.

הפרויקט בשכונת נאות שדה החדשה ברעננה יצומצם לפחות מבנים כשגודלם יעלה. זאת הקלה שנתנו לקבלנים, אבל הזוכים מתנגדים. לטענתם, הצמדת שני מבנים של 9 קומות יגרום לכך שכ-85% מהדירות בפרויקט ייבנו בעצם בשני בניינים מחוברים שיהיו סוג של שיכון. לטענתם, יהיו כ-10 דירות בכל קומה, מתוכן 6 יח"ד בכל קומה  בעלות כיוון אוויר אחד.

מעבר לכך, בחלק מהדירות בנות ארבעה חדרים, יחידות ההורים תוכננו בחדר הממ"ד. כן זה נשמע תכנון לקוי, וזה לא הכל – הארונות בכניסה ליחידת ההורים ישמשו כמסדרון, בפועל לא יהיה חדר ארונות.

וחוץ מזה הפרויקט מתעכב.

ונעבור ללוד.  הזוכים בפרויקט של חברת צפריר וזוהר שרבט באחיסמך, שכונה חדשה בלוד, טוענים כי תכנון הדירות בפרויקט לקוי וכי הסטנדרט בנייה נמוך. השכונה הממוקמת בקצה הדרום־מזרחי של לוד, מול מושב אחיסמך אמורה להכיל 3,600 יחידות דיור, שמהן כ-600 דירות במסגרת פרויקט מחיר למשתכן. לטענתם של הזוכים יש דירות עם כיוון אוויר אחד, והמטבח הוא 6 מטר בלבד.  כמו כן, יש דירות שיש עמוד תומך בחדר שינה שמפריע להכניס מיטה זוגית, ויש דירות שזצינור הביוב נמצא בחדר עצמו.

אז אולי הרוכשים מבקשים יותר מדי? ואולי הקבלנים מנצלים את חוסר האכיפה, ופשוט מגדילים את הרווח שלהם על חשבון הזכאים. אבלח מה שחשבתם – מה שעולה זול גם נראה כך – לא?

מחיר למשתכן זה כמו למכור לאנשים קרקעות חקלאיות

רוכשי דירות במחיר למשתכן – כחלון מבטל את ההצמדה למדד תשומות; חיסכון של רבבות שקלים

החסרונות של מחיר למשתכן, ולמה רמת גני קונה דירה במעלות תרשיחא?

מרוויחים 27 אלף שקל ומקבלים דירה במחיר למשתכן – שר האוצר, תתעורר?

עד לא מזמן היינו מגיעים לעבודה, ורואים את החברים מהעבודה, נכנסים למטבחון שבעבודה, ונפגשים במהלך כל היום עם האנשים מהעבודה. בשנתיים האחרונות הגיע לישראל הטרנד של מתמחי עבודה. מדובר על חברות כמו WEWORK שהצליחו "להמציא שיטה". הן לוקחות מתחמים גדולים, מפצלים אותם למשרדי משנה, מגדירים מקום שבו אפשר לקבל כסא על בסיס מקום פנוי, מקומות לכמה אנשים שרוצים להיות ביחד – ארגונים קטנים וגדולים, ומשכירים לפי מודל משתנה – לאדם בודד לפי מקום קבוע או לפי מקום משתנה / פנוי; לחברות ועוד.

המוצר הזה נחמד בעיקר כי הוא מבטיח לכם מקום בסביבת עבודה דינמית, צעירה, אתם יושבים ליד מעצב גרפי, ליד כמה מתכנתים בסטראטאפ חדש ומבטיח. אתם אוכלים איתם צהריים. יש באמת אווירה נהדרת.

אבל זה לא זול, זה לא מתאים לכולם, זה מאוד טרנדי, אבל בשורה התחתונה זה כמו להשכיר משרד עם גימיק, ועם תחלופה של אנשים. לא ברור בכלל, אם זה איתנו לזמן ארוך, למרות שבינתיים, עושה רושם שכן, וחברות נוספות מקימות מתחמים כאלו.

חברה בינלאומית המפעילה מתחמי עבודה משותפים מגיעה לתל אביב – בירת המשרדים ובירת מתחמי העבודה –  חברת rent24, הפועלת בתחום מתחמי העבודה וגם הלינה המשותפים בעיקר באירופה, פותחת  מתחם ראשון בתל-אביב. החברה שכרה 2,000 מ"ר בבניין ברחוב  אליעזר קפלן 2 (ליד הקריה) ובכוונתה להפעיל במקום מתחם עבודה משותף. אגב באזור יש כבר כמה מתחמים גדולים – בלונדון מיניסטור, בדובנוב – שניהם של WEWORK. המתחם של rent24 יכלול חלל פתוח, טרקלין, חדרי ישיבות, משרדים, מטבח, חלל אירועים ומרפסת בשטח כ-400 מטר. זה בערך הסטנדרט במתחמים האלו.

דמי השכירות, צפויים להיות סביב  100 שקל למ"ר, אבל יוצעו גם הצעות ל"מזדמנים".

רוברט בוקביק, מנכ"ל הרשת אמר  – "בכוונתנו לפתוח עוד מספר מתחמים בישראל עד סוף השנה. אחד היתרונות היחסיים שלנו, הוא שחברינו יכולים לעשות שימוש בכל 24 מתחמי העבודה המשותפים של החברה היושבים בברלין, אמסטרדם ושיקגו באמצעות הזמנת מקום מראש. כניסתה של הרשת לישראל היא צעד אסטרטגי חשוב עבור החברה. סצינת הסטארט-אפים הישראלית פורחת וישראל נחשבת לאחד המרכזים הכלכליים החשובים ביותר במזרח התיכון. המרכז הראשון שלנו אומנם נפתח בתל-אביב, אך בכוונתנו לפתוח עוד 4-5 מרכזים נוספים בכל ישראל ולהציע קונספט עבודה ייחודי לעצמאיים, חברות, סטארט-אפים ותאגידים".

השכרת משרדים וחללי משרדים – למי זה מתאים? וכמה אתם אמורים לשלם?

חללי עבודה משותפים – מה זה? מה היתרונות? מה מקבלים ובאיזה מחיר?

מגורים משותפים – מה זה? והאם זה כדאי?

חברות השכרת הרכב והליסינג חיות בזכות מימון – מדובר בחברות ענקיות שרוכשות רכבים משכירות אותן לטווח ארוך – בעיקר לחברות, ובמקביל מפעילות סחר ברכבים , מוכרות את הרכבים שחוזרים מהליסינג, מבצעות טרייד אין עם לקוחות חדשים ועוד. פעילות נוספת שהופכת משנה לשנה ליותר מרכזית – מכירת רכבים חדשים עם אפס קילומטר בהנחה ביחס למחיר היבואן. הן יכולות לעשות זאת מכיוון שהן רוכשות כמויות גדולות מהיבואן ומקבלות הנחה משמעותית.

השוק הזה נשען על מימון כשמול המימון הזה יש בטוחות, הרכבים עצמם. אבל הרכבים האלו נמכרים ברוב המקרים מתחת למחירון המוכר של לוי יצחק. כלומר אם בפועל יירשמו הרכבים במאזן במחיר ריאלי, סיכוי טוב שיהיה הפסד לא קטן לעומת הרשום בספרים, ואז במקרים מסוימים/ בחברות מסוימות, העסק יהפוך לפחות כלכלי.

בינתיים אין בעיה כי המימון הוא שלנו – דרך אגרות חוב שחברות הליסינג מגייסות מהגופים המוסדיים, והנה דירוג שסיפקה חברת הדירוג, מידרוג על אלבר – שימו לה דירוג יציב וטוב, אין שינוי ביחס לדירוג הקודם. זה דירוג אופטימי, זה דירוג שאנחנו נשלם עליו בהמשך את המחיר

הנה מה שהאנליסטים כותבים –

"דירוג החברה נתמך במיצוב עסקי טוב בענף הליסינג התפעולי של כלי רכב ("ענף הליסינג") המהווה את פעילות הליבה של החברה לצד פעילות בהיקף משמעותי בסחר בכלי-רכב והשכרה לזמן קצר. ענף הליסינג מוערך על-ידי מידרוג בסיכון בינוני-גבוה, כאשר חלה להערכתנו עלייה מסוימת בסיכון הענפי נוכח גידול מתמשך בהיצע הרכבים המשומשים אשר לוחץ על מחירי המכירה וערכי הגרט. גורמי הסיכון העיקריים בענף נובעים ממינוף גבוה, תלות מהותית בשווקי ההון לצורך מחזור התחייבויות, חשיפה לערך הגרט של כלי הרכב ורמת תחרות גבוהה חרף קיומו של שוק ריכוזי יחסית. כמו כן, הענף חשוף לרגולציה המשפיעה על מחירי כלי הרכב ועל הביקוש לליסינג תפעולי. מנגד, פיזור לקוחות גבוה, חוזי חכירה לטווח ארוך, סחירות גבוהה של נכס הבסיס והגמישות לצמצם את צי הרכב בהתאם למחזוריות הכלכלית מהווים גורמים ממתני סיכון. תחום הסחר בכלי רכב דורש קיבולת אשראי נמוכה מזו של תחום הליסינג, ותורם לניצול יעיל של תשתית המכירה הקיימת וליכולת ייצור ההכנסות והרווחים של החברה. מנגד, פעילות הסחר חשופה יותר למחזוריות הכלכלית, והחברה חשופה ליבואני הרכב השולטים במחירי המכירה ובהיקף כ"ר הנמכרים לחברות הליסינג. ביקוש גבוה ויציב לכלי רכב צפוי להימשך בטווח הקצר והבינוני ולתמוך בענף.

"מיצובה העסקי של החברה נתמך בהיקף צי משמעותי במגזר הליסינג וההשכרה של כ-36 אלף כ"ר ליום 31.12.2017, מרכיב משמעותי, אם כי נמוך יחסית לענף, של הכנסות מעסקאות ליסינג, המאופיינות ביציבות ובנראות טובה, כוח קנייה מול יבואני כלי הרכב וכן תשתית מכירה רחבה שמפעילה החברה ותורמת ליכולות המכירה של כלי הרכב מהצי ובתחום הסחר. לחברה מספר קווי עסקים בתחום הרכב אשר תורמים לפרופיל העסקי ובמידת מה גם לפיזור העסקי. להערכת מידרוג פעילות האשראי מגובה בביטחונות על כלי רכב מאופיינת בסיכון גדול יותר בהשוואה ליתר תחומי הפעילות בחברה, בשל המינוף הגבוה, סחירות נמוכה של התיק וכן ניסיון מוגבל של החברה בתחום. להערכת מידרוג, מיצובה של החברה בעסקי הליבה יוותר יציב בטווח הזמן הקצר-בינוני, גם נוכח חוזק מותג וסל המוצרים, וכן נוכח פוטנציאל הצמיחה הנמוך של ענף הליסינג.

"רווחיות החברה סבירה ביחס לדירוג למרות מגמת השחיקה בה בשנים האחרונות, כפי שנשתקף ביחס ROA ממוצע של כ-0.9% בשנים 2015-2017, כאשר זה אינו צפוי להשתפר במידה מהותית, ותוך שהוא מושפע לחיוב מגידול בפעילות הסחר ובפעילות האשראי, ומנגד שחיקה ברווחיות תחום הליסינג וההשכרה לז"ק. לחברה מינוף מאזני גבוה גם ביחס לענף, עם הון למאזן של 12.5% נכון ליום 31.12.2017, המהווה משקולת לדירוג, ומבטא עלייה בתיאבון לסיכון כפי שמתבטא בעליית תיק האשראי בפעילות אלבר קרדיט ובתכנית החברה להשקיע בנדל"ן להשקעה בתחומי פעילותה. לחברה גמישות פיננסית הולמת לדירוג בשל סחירות גבוהה של נכס הבסיס, עם צי רכבים בהיקף משמעותי המקנה לחברה גמישות להקטינו בהתאם למחזור הכלכלי,  ומסגרות אשראי בהיקף מהותי, חלקן חתומות. עם כל זאת, ניכרת שחיקה מסוימת במידת הגמישות הפיננסית של החברה, נוכח הגידול בחוב, הירידה בשווי הצי הפנוי משעבוד ביחס להיקף החוב וכן מרווח נמוך מאמות מידה פיננסיות, אשר כאמור מכביד על הדירוג.

"תרחיש הבסיס של מידרוג לשנת 2018 מניח יציבות בהיקף הצי וכן בשיעורי ניצולת הצי עם יציבות ברווחי הליסינג נוכח עלייה בדמי השימוש וצמצום הפסדי ההון בגין מכירת צי הרכב, לאור העלאת שיעורי הפחת השוטפים בשנתיים האחרונות. מגמות אלו יקוזזו מצד המשך עלייה בהוצאות ניהול הצי ולחץ על מחירי המכירה של כלי הרכב המשומשים שיוביל להמשך הפסדי הון על רכבי הצי. בתחום הסחר, תרחיש הבסיס של מידרוג מניח ירידה בהיקף העסקאות נוכח התגברות התחרות בתחום מכירת כלי הרכב. בתרחיש זה צפוי גידול בהכנסות הליסינג (עד כ-3.0%) שיקוזז מצד קיטון בהכנסות מהשכרה לז"ק ובהכנסות הסחר, ואילו התשואה על הנכסים צפויה לעמוד על 1.0%-0.9%, תשואה סבירה ביחס לדירוג. בטווח הזמן הבינוני, צפוי, להערכתנו, לחץ נוסף על רווחיות החברה והענף בשל עלייה אפשרית של הריבית, אשר לא תגולגל במלואה ללקוחות נוכח רמת התחרות הגבוהה ומח"מ החוזים. יחסי כיסוי חוב ל- EBITDA ול-FFO צפויים לעמוד על 4.5 ו-5.5, בהתאמה, זאת לעומת 4.3 ו-4.9 בממוצע בשלוש השנים האחרונות. האטת יחסי הכיסוי נובעת בעיקר מגידול בחוב הכרוך בפעילות אלבר קרדיט ומהשקעות צפויות בנדל"ן להשקעה בתחומי הפעילות (לרבות רכישת מגרשי רכב).

"דירוג ניירות הערך המסחריים של החברה מבוסס על דירוג החברה לזמן ארוך ועל ניתוח הנזילות של החברה. ניתוח הנזילות מתבסס על ניתוח מקורות ושימושים לתקופה של שניים-עשר החודשים הקרובים, הנשען במידה רבה על תזרים המזומנים החזק של החברה מפעילות הליסינג ומכירת כלי רכב, קיומו של צי פנוי משעבוד בהיקף נמוך ויכולת החברה למחזר את התחייבויותיה על בסיס סחירות כלי הרכב. אופק הדירוג היציב נובע מהצפי ליציבות יחסית בפרופיל הפיננסי של החברה בתרחיש הבסיס של מידרוג

בית המשפט: תשואה שנתית סבירה היא 2%

זו בדיחה טובה, אבל הבדיחה היא עלינו – קרנות הפנסיה מחשבות את הסכומים שיהיו לנו בתקופת הפנסיה לפי תשואה שנתית ממוצעת של 4%. זו בדיחה בתקופה של ריבית אפס, זו בדיחה בהינתן שמרכיב האג"ח המיועדות בקרנות הפנסיה (בהן יש תשואה של 4.86%) הולך ופוחת.

המשמעות היא שמה שאתם רואים בדוחות הפנסיה, הסכום שאתם צפויים לקבל כקצבה, אינו נכון. הוא מנופח; ולמרות זאת, האוצר לא רוצה לעורר מהומות ולא מפחית את התשואה הצפויה.

אז הנה מגיע בית המשפט, מכיוון אחר, אבל דומה ומציג לכולם – "המלך הוא עירום". בית המשפט המחוזי בלוד קבע בהכרעה תקדימית כי הריבית של 3% המחושבת לצורך קביעת פיצויים חד־פעמיים בתביעות נזיקין אינה הגיונית  וקבע אותה על 2%. במקרה הזה מדובר בתביעת נזיקין, ומדובר על סכום פיצויים שיקבל העובד, כך שככל שהתשואה/ ריבית נמוכה, הסכום המהוון שיקבל גבוה יותר, אבל זו אותה המשמעות – התשואה הסבירה לשנה היא 2%, לא 3% (כפי שעשו בתביעות נזיקין) ולא 4% (כפי שמדווחות קרנות הפנסיה).

שופטת בית המשפט המחוזי, בלהה טולקובסקי, קבעה לטובת הנפגעים כי ריבית סבירה היא 2% . השופטת החליטה על הפחתת הריבית למרות שמערכת המשפט לא נוטה לשנות את הריבית המקובלת 3%. שאפו לשופטת על יציאה מהעדר והתבוננות נכוחה על המצב האמיתי בשווקים.

בפסק הדין כתבה השופטת – "לאחר ששבתי ובחנתי את חוות הדעת של המומחים וטענות באי הכוח של הצדדים בסיכומיהם, שוכנעתי כי בתנאים השוררים במשק זה תקופה, לא יהא זה סביר להניח שהתובעים כמשקיעים פשוטים יוכלו להפיק תשואה בשיעור של 3% על השקעה סולידית, שתבטיח כי ייוותר בידי הקטין סכום פיצויים שיהיה בו ובפירותיו כדי להבטיח את כיסוי נזקיו העתידיים, עד לאריכות ימיו".

שני הצדדים הביעו מומחים שיצדדו בטענתם.  חוות דעת של ד"ר מיכאל שראל, לשעבר

הכלכלן הראשי באוצר, תמכה בנפגע, וצידדה בתשואה של 1%. שראל הדגיש  כי רוב הכלכלנים בישראל מסכימים שהריבית שנמצאת בשפל היסטורי של 0.1% וצפויה להישאר ברמה אפסית גם בעתיד הנראה לעין. מעבר לכך, גם כאשר היא תתחיל לעלות זה יקרה באטיות. המשמעות היא שהריבית הריאלית שיכול לקבל משקיע בטווח הקצר, היא ריבית שלילית. שראל גם ציין כי מי שמבקש להשקיע את כספי הפיצויים במסלול השקעה בטוח לצורך קבלת זרם תקבולים קבוע וידוע מראש, לא יוכל לקבל ריבית גבוהה מ-1%.

החברה הנתבעת טענה שיש לשמור על ההלכה הפסוקה – ריבית של 3%. לגישתה יש אלטרנטיבות השקעה שלא באג"ח ממשלתיות שניתן לקבל בהן תשואה כזו ויותר. היא חיזקה טענתה בחוות דעת של רמי יוסף, פרופסור לאקטואריה ומימון, שלפיה ההנחה ששיעור הריבית הנמוך ישקף את שיעור הריבית בעשורים הקרובים שקולה לטענה שהמשבר הפיננסי של 2008 יימשך שנים רבות והיא אינה נכונה מבחינה מימונית אקטוארית וכלכלית. לגישתו של יוסף, קיימת תנודתיות מעגלית בשוק הריבית, ולכן כשם שאין מקום לבסס קביעות כלכליות ארוכות טווח על בסיס נתונים כלכליים בתקופת שיא, כך אין לעשות זאת על בסיס נתונים כלכליים בתקופת שפל. הוא פירט מגוון אפשרויות ההשקעה ברמת ביטחון גבוהה לצורך קבלת תזרים עתידי, וציין כי ריבית היוון של 3% בשנה היא ברף הנמוך והשמרני מבין חלופות ההיוון הקיימות לצורך היוון תקבולים לטווח הארוך.

השופטת טולקובסקי טענה – "בהקשר זה מקובלת עלי עדותו של ד"ר שראל כי הריבית על אג"ח ממשלתיות בשיעור של כ-1% ל-30 שנה מגלמת בחובה כי שיעור הריבית יעלה בעתיד. משהוכח כי אין בידו של המשקיע הפשוט להפיק שיעור תשואה של 3%  לשנה באופן קורלטיבי לריבית ההיוון, כך שקרן הפיצויים שאמורה לספק את צרכיו תישחק ולא יהיה בה כדי להיטיב את נזקיו לאורך תוחלת חייו  יש מקום לשינוי ריבית ההיוון".

השופטת התייחסה להתאמת הריבית לשיעור הריבית שנקבע בתקנות ההיוון בביטוח הלאומי – 2% כריבית שמשקפת את המצב הכלכלי והיכולת להשיג תשואה בתמהיל של השקעות באפיקי השקעה בטוחים.

למידע נוסף על השופטת בלהה טולקובסקי