מעודכן ל-10/2019

ליקויים חמורים ביישום חוק חופש המידע במשרדי הגנת הסביבה, התחבורה, התרבות ושירותי הדת המשנה ליועמ"ש הורה למנכ"לי המשרדים להגיש לו תוכניות לשיפור המצב ■ נגד משרד רה"מ הוגשו 16 עתירות בגין הפרת החוק

משרדי הממשלה מתעלמים בעקביות מחובתם ליישם את חוק חופש המידע. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ציבורי־חוקתי), עו"ד רז נזרי, דרש לאחרונה ממנכ"לים של ארבעה משרדי ממשלה לפעול ליישום החוק במשרדיהם.

מדובר במשרדי התחבורה, התרבות והספורט, הגנת הסביבה והמשרד לשירותי דת. ארבעת המשרדים מתעלמים בעקביות מקביעות היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים כי הפרו את החוק, ולכן מוגדרים "משרדים מפֵרים". הארבעה בלטו לרעה גם בדוח מבקר המדינה על יישום חוק חופש המידע מ־2018.

דורשים שקיפות

במכתב ששלח נזרי למנכ"לי המשרדים הוא הדגיש: "על העומדים בראש משרדי הממשלה ויחידות הסמך – נבחרי ציבור ומנהלים כלליים – להטמיע בעבודתם ובעבודת המשרדים את עקרונות שקיפות הממשל, ולוודא שהם מיושמים בשגרת העבודה של המשרד". נזרי קובע שחובה על המנכ"לים לפעול לתיקון הליקויים האמורים, ודורש לקבל מהם תוכנית לתיקון המצב.

בקשות לקבלת מידע ממשרדי הממשלה הן כלי חשוב עבור עיתונאים, ארגונים חברתיים, חוקרים באקדמיה ואפילו אזרחים מודאגים, המבקשים להתחקות אחר פעילותן של רשויות השלטון. את המידע חייבת הממשלה למסור על פי חוק חופש המידע, שהתקבל ב–1998. אבל עד כמה היא מקפידה לענות על הבקשות, ומהי איכות התשובות שהיא מספקת? מדד השקיפות, שגיבשה התנועה לחופש המידע, בוחן את מספר הפעמים שבהן משרדי הממשלה ויחידות הסמך הממשלתיות השיבו לבקשות לקבלת מידע.

החוק מאפשר להפנות אל היחידה לחופש המידע תלונות נגד משרדים שמפרים את החוק בכך שהם מסרבים למסור מידע או מתעלמים מפניות. במקרה שהיחידה קובעת כי התלונה מוצדקת, היא דורשת מהרשות הרלבנטית למסור את המידע, אך אין לה סמכויות אכיפה.

ארבעת המשרדים שאליהם כתב נזרי מובילים בהתעלמות מהחלטות היחידה ב־2018. ראשון הוא המשרד להגנת הסביבה עם 8 תלונות מוצדקות נגדו שלא תוקנו, אחריו משרד התרבות והספורט עם 7 תלונות, ומשרד התחבורה והמשרד לשירותי דת עם 5 תלונות כל אחד.

משרד ראש הממשלה שכיכב בהיבטים שליליים אחרים בדוח הצליח לחמוק מהמכתב של נזרי משום שהוא מקיים את החלטות היחידה. המשרד הוא האלוף מבין משרדי הממשלה במספר העתירות שהוגשו לבתי משפט של אי מסירת מידע – 16 במספר. המשרד גם מדורג במקום השלישי באיחורים בתשובות לבקשות חופש המידע — בכחמישית מהבקשות, ובמקום השני בכמות התלונות המוצדקות נגדו — 11. במשרד המשפטים אומרים שככל שיהיה צורך ייצאו מכתבים נוספים.

ארבעת המשרדים שאליהם פנה נזרי כיכבו גם בדו"ח מבקר המדינה ל־2018 כרשויות מפרות שאינן מתקנות את הליקויים, למרות החלטת היחידה לחופש המידע.

למשרד להגנת הסביבה היו אז 12 הפרות, והמבקר מצא כי עד יולי 2017 לא סיים המשרד לטפל ב־150 בקשות מידע שהוגשו בשנים 2016-2013. ליקויים קשים נחשפו גם במשרד האוצר. התברר שהמשרד ובייחוד אגף התקציבים אינם משתפים פעולה עם הממונה על חופש המידע במשרד ומערימים על פעילותו קשיים.

מעל החוק: משרדי ממשלה לא מפרסמים מידע

איגוד לשכות המסחר: "על משרד הפנים לחשוף לאילו רשויות מקומיות אושרה העלאת ארנונה ב-2015"

מעודכן ל-10/2019

דוח מטעם הכנסת חושף: למעלה מ-80% מהתשובות שמשרדי הממשלה סיפקו לבקשות חופש מידע לא פורסמו בפומבי המשרדים שעברו על החוק מתרצים: הדבר נובע ממצוקת כוח אדם ומקשיים טכניים

משרדי הממשלה מתעלמים מחובתם לפרסם את התשובות שלהם לבקשות חופש המידע. מדוח שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת (הממ"מ) עולה כי רק 17% מהתשובות מפורסמות באתר.

על פי הדוח, 12 משרדים, ובהם משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר, לא העלו לאתר ולו תשובה אחת. המשרדים תולים את הדבר בכשלים טכניים, ובעיקר בבעיות במערכת המחשב של בקשות חופש המידע (מחוו"ה), אבל בפועל ניתן להעלות את החומרים בלעדיה.

יחידה בלי שיניים

היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים הוקמה בשנת 2011 בהחלטה ממשלתית,  במטרה לקדם את יישום חוק חופש המידע ולהגביר את השקיפות השלטונית. הממשלה הסמיכה את היחידה לקבוע נהלים מחייבים לטיפול בבקשות לקבלת המידע ולפרסום המידע, לערוך בירור של תלונות נגד משרדי הממשלה בנוגע לאי־קיום החוק וכן להנחותם לתיקון ליקויים. עם זאת לא ניתנו לה אמצעי אכיפה משמעותיים נגד משרדי הממשלה.

על פי נוהל שפרסמה היחידה לחופש המידע, משרדי הממשלה מחויבים לפרסם באתר היחידה לחופש המידע תשובות שניתנו על פי חוק חופש המידע בתוך 30 יום מהמועד שבו ניתנו. ההיגיון בנוהל הזה ברור. מדובר במידע שעל פי חוק מותר לפרסמו, כבר הושקעו משאבים בהפקתו, והרבה יותר הגיוני שהוא יועמד לרשות הציבור כולו ולא רק עבור פונה אחד. הפרסום גם ימנע בקשות חוזרות לקבלת אותו מידע.

הפונה עצמו מקבל יתרון של שבועיים שמאפשר לו להשתמש במידע כהבנתו. לבקשת גופי תקשורת הוארך פרק זמן זה לחודש, כדי לאפשר להם טיפול בלעדי במידע שביקשו. חובת הפרסום חלה גם על בקשות שנדחו, בשל העניין הציבורי בנימוקים לדחייה. עם זאת, זהות הגורם המבקש אינה מתפרסמת.

באוצר ובמשרד ראש הממשלה מצפצפים

המסמך של הממ"מ שמתבסס על דוח של היחידה לחופש המידע לשנת 2018 מגלה שהנוהל כמעט שאיננו מיושם. בסך הכל הוגשו לכלל המשרדים בשנה זו כ־5,600 בקשות מידע ונענו 4,300. אבל לאתר חופש המידע הועלו ב־2018 רק 730 תשובות, שהן 17% בלבד. 3,580 תשובות שהמדינה נתנה, שהן 83% מהתשובות, ובהן מידע חשוב שיכול היה לעניין את הציבור, לא הועלו.

12 משרדי ממשלה מתוך ה־28 המנויים בדו"ח לא העלו כלל תשובות לאתר. מדובר בין היתר בשורה של משרדים מרכזיים: ראש הממשלה (139 תשובות שאף אחת מהן לא פורסמה), האוצר (181), החינוך (482), העבודה והרווחה וכן משרד הפנים. מהדוח עולה כי משרדי החינוך, הפנים והאוצר ששנתיים קודם לכן פרסמו חלק מהתשובות, חדלו מכך לחלוטין ב־2018.

5 משרדים אחרים העלו לאתר פחות מ־10% מהתשובות. בולט בהם המשרד להגנת הסביבה שהוא כתובת מרכזית לבקשות חופש מידע. המשרד העלה רק חצי אחוז מהתשובות, כלומר תשובה אחת מתוך 188. משרד התחבורה פרסם 15 תשובות, שהן 3% מ־509 תשובות ששלח.

משרד המשפטים שבמסגרתו פועלת היחידה הממשלתית לחופש המידע התרשל אף הוא ביישום החובה והעלה לאתר שלה רק כמחצית מ־214 התשובות שנתן. משרד התקשורת העלה 57% מהומשרד המדע והטכנולוגיה 61% והוא השיאן הממשלתי. אף אחד מהמשרדים לא פרסם את 100% התשובות.

נתלים בכשלים טכניים

המערכת הממוחשבת מחוו"ה שהושקה על ידי היחידה לחופש המידע ורשות התקשוב הממשלתית במרץ 2018, ונועדה לטיפול בבקשות חופש מידע ברשות הציבורית, הייתה אמורה לייעל את הטיפול בבקשות ולחסוך משאבי זמן וכוח אדם. אולם לא זו בלבד שהיא אינה מייעלת את הטיפול, היא משמשת כתירוץ לאי פרסום התשובות.

משרד החינוך מסביר כי התשובות לא מפורסמות מכיוון שהמערכת טרם הותקנה אצלו. במשרד להגנת הסביבה מנמקים את אי הפרסום בכך שתפקודה של המערכת לקוי. מהיחידה לחופש המידע נמסר לממ"מ שהמערכת שהותקנה עד כה בעשרה משרדים, אינה פועלת כשורה באף אחד מהם.

ביחידה מדגישים שפרסום המידע אפשרי גם בלי המערכת, והוא חלק מתפקידו של הממונה על חופש המידע בכל משרד. "החובה להעלות תשובות לאתר באופן עצמאי שרירה, קיימת וניתנת לביצוע גם מחוץ למערכת מחוו"ה", נמסר מהיחידה.

את ההוכחה לכך מספק אתר אינטרנט בשם "מידע לעם" שמפעילות כמה עמותות בהובלת התנועה לחופש המידע. אתר זה עושה בדיוק את מה שאמור לעשות האתר הממשלתי, מציג תשובות ומידע שקיבלו עמותות ממשרדי הממשלה וגורמים ציבוריים. העמותות מעלות את המידע לאתר ביוזמתן.

היועץ המשפטי של התנועה לחופש המידע, עו"ד אור סדן, הבהיר: "אם הם היו  את התשובות למערכת, היינו יכולים למשוך משם ולהנגיש את המידע, אם הם לא עושים זאת. אבל המצב שהם לא מעלים באופן יזום לבטח גורם לנו לא לסמוך על המדינה שיפרסמו באופן מסודר את המידע שהם מוסרים לאזרחים".

בניסיון נוסף להנגיש מידע לציבור, פנתה התנועה לחופש המידע ל־30 רשויות וביקשה את כל התשובות שמסרו לאזרחים. חלקן העבירו את התשובות. חלקן הגיבו בהעלאת מידע לאתר חופש המידע הממשלתי. בהמשך לכך, עתר איש התנועה גיא זומר לבית המשפט נגד נציבות הכבאות וההצלה שלא הסכימה למסור לו את התשובות שלה.

הדוח של הממ"מ הוכן לבקשת ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת. מנהלת ועדת המדע והטכנולוגיה איילת חאקימיאן אמרה בתגובה: "הוועדה רואה חשיבות רבה בשקיפות המידע הממשלתי לציבור, ובנקיטת צעדים להקלה מקסימלית על מחפשי המידע. המידע שייך לכלל האזרחים".

חאקימיאן התחיבה כי "עם מינוי יו"ר לוועדה בכנסת ה־22, תמשיך הוועדה לעקוב אחר מימוש חוק חופש המידע, ייעול התהליך והסרת הליקויים ותקיים דיון בדוח הממ"מ".

עלייה במספר מבקשי המידע

הדוח השנתי של היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים שפורסם ביולי האחרון משקף זינוק במספר מבקשי המידע. אחרי שנים ארוכות שבהן היה ניצול מוגבל מאוד של החוק, ב־2018 חצה לראשונה מספר הבקשות שהוגשו למשרדי הממשלה, יחידות הסמך ורשויות נוספות את מחסום ה־10,000. 10,400 בקשות חופש מידע הוגשו ב־2018, עלייה של 17% לעומת 8,800 ב־2017 ושל 48% לעומת 7,000 בלבד ב־2016.

הסיבה לעלייה היא כנראה אפשרות הגשת הבקשות באופן מקוון. 60% מהבקשות מוגשות היום דרך אתר חופש המידע. אולם למרות העלייה במספר הבקשות, רק חמישה משרדי ממשלה מקדישים תקן מלא לתפקיד הממונה על חופש המידע.

יש לציין כי שיעור הבקשות הנדחות דווקא נמצא בירידה – מ־17% ב־2016 ל־14% ב־2018. במשרד הביטחון נרשם שיעור גבוה במיוחד של דחיית בקשות – 32%. משרד ראש הממשלה בולט בלא מעט קטגוריות של טיפול לקוי בחופש המידע. בין היתר הוא שיאן העתירות שהוגשו לבתי משפט בשל אי־מסירת מידע – 16 במספר.

 

 

מעודכן ל-10/2019

מעוניינים לערוך שינויים במסלול החיסכון או בגוף החוסך שבחרתם? המדריך הבא יסביר לכם כל מה שאתם צריכים לדעת

תוכנית "חיסכון לכל ילד" נפתחה על ידי המוסד לביטוח לאומי בינואר 2017. במסגרת התוכנית מפקיד המוסד מדי חודש סכום של 50 שקל עבור כל ילד, בנוסף לקצבת הילדים המשולמת עבורו. הכספים מועברים לחיסכון ייעודי על שם הילד, בקופת גמל או בבנק. כמו כן, ההורים יכולים להוסיף לחיסכון של כל ילד 50 שקל נוספים מקצבת הילדים, ובכך להכפיל את סכום החיסכון ל- 100 שקל בחודש.

עם תחילתה של התוכנית ניתנה להורים אפשרות לבחור את הגוף הפיננסי שבו ינוהל החיסכון ואת המסלול, אולם כדאי לדעת כי החוסכים רשאים לשנות את מסלול החיסכון בכל עת.

שינוי מסלול לחוסכים בקופת גמל

מסלולי החיסכון בתוכנית "חיסכון לכל ילד" מנוהלים באמצעות גופים פיננסיים שמפעילים קופת גמל אחת או יותר במסגרת התוכנית.

המשמעות של שינוי מסלול היא מעבר לקופת גמל אחרת שמנוהלת על ידי אותו גוף פיננסי או גוף פיננסי אחר. בכל מקרה המעברים מתאפשרים רק לקופות גמל שמשתתפות בתוכנית.

כל מי שחוסך בתוכנית "חיסכון לכל ילד" בקופת גמל רשאי בכל עת לעבור לכל קופת גמל שמשתתפת בתוכנית.

שימו לב, לא ניתן להעביר את כספי החיסכון מקופת הגמל לבנק.

לפני ביצוע שינוי מסלול, כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע ולשקול היטב מהו מסלול ההשקעה המתאים לצרכיו ולנתוניו של הילד שהכסף נחסך עבורו.

שינוי מסלול למי שבחר בחיסכון בנקאי

אם כספי התוכנית מושקעים בחיסכון בנקאי, ניתן לבצע שינויים רק במסלול הכולל תחנות יציאה אחת לחמש שנים, ואך ורק בנקודות היציאה. נקודת היציאה הראשונה במסלול הבנקאי תהיה לא לפני שנת 2022.

עם הגיעו של הילד לגיל 18, ניתן להמשיך ולחסוך ולקבוע מראש תחנות יציאה, גם אם המסלול המקורי שבו הושקעו הכספים היה מסלול ללא תחנות יציאה. כאשר יגיע הילד לגיל 18 שנה, תהיה לו אפשרות לבחור את תקופת החיסכון (חודש, שנה, שנתיים, 3 שנים) לצורך שינוי מסלול חיסכון (או לצורך משיכת הכספים) והוא יוכל לבצע שינוי מסלול או למשוך את הכספים אך ורק במועדים שנבחרו.

אם בחרתם במסלול חיסכון ללא תחנת יציאה, לא תוכלו לשנות את מסלול החיסכון לאורך כל תקופת החיסכון.

כמו כן, לא תוכלו להעביר את כספי החיסכון מהבנק שבחרתם לבנק אחר או לקופת גמל אחרת לאורך כל תקופת החיסכון.לא ניתן לעבור לבנק אחר, וכן לא ניתן לעבור מחיסכון בנקאי לחיסכון בקופת גמל.

לסיכום: מי יכול לשנות את המסלול?

שינוי מסלול חיסכון בתוכנית "חיסכון לכל ילד" אפשרי עבור מי שמנהל את החיסכון בקופת גמל (ולא בחיסכון בנקאי).

השינוי אפשרי גם עבור מי שחוסך בחיסכון בנקאי במסלול שיש בו תחנות יציאה – אבל אך ורק בתחנות היציאה.

מי לא יכול לערוך שינויים בתוכנית?

מי שחוסך בתוכנית "חיסכון לכל ילד" בחיסכון בנקאי במסלול ללא תחנות יציאה.

כיצד מבוצע השינוי?

החוסך  ימלא (באמצעות הוריו) טפסים ובהם יצוין המסלול שאליו הוא רוצה לעבור.

שינויים במסלול קופות גמל

במקרה של החלפת קופת גמל לקופה שמנוהלת ע"י אותו גוף פיננסי יש לפנות למוקד השירות של הגוף.

במקרה של רצון לעבור לקופת גמל שמנוהלת ע"י גוף פיננסי אחר אזי יש לפנות למוקד של הגוף שאליו רוצים לעבור, והם יהיו אחראים למעבר.

שינויים במסלול חיסכון בנקאי

יש לפנות לבנק בסמוך למועד תחנת היציאה הקרובה.

שימו לב:

מומלץ לבדוק את כדאיות המסלולים השונים בטרם ביצוע המעבר ולהתייעץ בנושא עם איש מקצוע.

מי הקופות המובילות בחיסכון לכל ילד ל-2018

ההורים מעורבים פחות בחיסכון לכל ילד – מה האלטרנטיבות

מעודכן ל-10/2019

הסכם שנחתם בין רמ"י לעירייה מבטיח תוספת של למעלה מ-7,300 דירות וכן שטחי מסחר ותעסוקה, בעיקר באמצעות התחדשות עירונית המדינה תעביר לרמ"י מעל 1.25 מיליארד שקל לפיתוח תשתיות בעיר, כולל במושב מגשימים שיסופח אליה

עיריית יהוד-מונסון ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י) חתמו על הסכם גג, שאמור להביא לצמיחה חסרת תקדים, בעיקר באמצעות התחדשות עירונית. ההסכם כולל תוספת של 7,313 דירות לעיר. זאת, לצד פיתוח תשתיות ותחבורה, הקמת מקומות מסחר ותעסוקה בהיקף של כ-700 אלף מ"ר וכן מבני ציבור ו-300 יחידות דיור מוגן. משמעות הדבר היא כי העיר תכפיל את עצמה.

במסגרת ההסכם תקבל רמ"י מהמדינה מעל 1.25 מיליארד שקל לפיתוח תשתיות בעיר הוותיקה ובשכונות החדשות, וכן לצורך הקמת מוסדות חינוך, תרבות וחברה. פיתוח התשתיות כולל, בין היתר, כבישים, פארקים, תאורה, ניקוז והקמת היכל תרבות. לדברי העירייה, ההסכם יאפשר לצעירים בני העיר להמשיך לגור בה.

ההסכם מבטיח גם כי העירייה תפעל, בשיתוף רמ"י, למען שיפור תנאי תוכנית מושב מגשימים שיסופח ליהוד-מונסון. במסגרת התוכנית תקבל העירייה קרקע משלימה לבנייה בשכונת גני יהודה במערב העיר וכן בשטחי מושב מגשימים שיסופחו לה ממזרח. ההסכם יאפשר לממש תוכניות התחדשות עירונית בשכונות הוותיקות בצפיפות נמוכה ולחזק את כל חלקי העיר.

כך למשל, במסגרת תוכנית פינוי בינוי ברחובות בייקובסקי-קדושי מצרים בעיר, ייהרסו כ-284 דירות ישנות ובמקומן ייבנו כ-1,350 יחידות דיור חדשות, לצד שטחי מסחר, תעסוקה ופנאי, מרכזים רפואיים, שטחי ציבור ושטחים פתוחים. הקרקע המשלימה תכלול כ-400 יחידות דיור חדשות בשטח פתוח ממערב השייך ליהוד-מונסון. מדובר בקרקע שנועדה להגדיל את הכדאיות הכלכלית של מיזמי התחדשות עירונית.

שבעה מתחמי התחדשות עירונית: בין היתר בקריית גת, ראש העין ולוד

הוותמ"ל: תכניות בנייה בנתיבות וביהוד-מונסון

מעודכן ל-10/2019

 

הרוכשים קנו "על הנייר" דירת גג באשקלון, ולאחר הרכישה שינו היזמיות את תוכניות הבנייה של הפרויקט והנכס הורחב ל-210 מ"ר. ביהמ"ש קבע שהם זכאים לקבל את הדירה והאשים את המוכרות בחוסר תום לב

בית המשפט המחוזי בבאר שבע אילץ לאחרונה את חברות "אזורים בניין" ו"ארידניאל פינוי ובינוי" לספק לבני זוג דירת גג יוקרתית בשווי 3.5 מיליון שקל באשקלון, אף ששילמו עבורה 2.3 מיליון שקל בלבד. השופט שלמה פרידלנדר קבע כי היזמיות, ששינו את תוכנית הבנייה המקורית כדי להקים פרויקט יוקרתי יותר, סיכלו את הסכם המכר שנכרת עם בני הזוג ומנעו מהם את האפשרות לקבל את הדירה שעליה סיכמו.

בני הזוג חתמו בשנת 2015 על הסכם מול חברת אזורים לרכישת דירת גג בשטח 150 מ"ר בפרויקט "אזורים ברנע" – תמורת 2.3 מיליון שקל. קיום ההסכם הותנה בקבלת היתר בנייה וליווי בנקאי בתוך 12 חודשים. שלושה חודשים לאחר מכן העבירה חברת "אזורים" את המיזם לחברת "ארידניאל" שהחליטה לקדם תוכנית חלופית, שבמסגרתה הורחבה דירת הגג ל-210 מ"ר ועלותה האמירה ל-3.5 מיליון שקל. היא הציעה לבני הזוג לרכוש את הדירה החדשה תמורת תוספת של 1.2 מיליון שקל, אך הם סירבו. בינתיים היתר הבנייה לא התקבל בתקופת התנאי, והחברה הודיעה על ביטול ההסכם.

בתביעה שהגישו נגדה ונגד "אזורים" טענו הרוכשים שהשתיים נהגו בחוסר תום לב ועיכבו בכוונה את מתן ההיתר לתוכנית המקורית, כדי לסכל את החוזה מולם ולקדם פרויקט משתלם יותר. הם דרשו לקבל את הדירה ללא תוספת מחיר, או לחילופין פיצוי של 1.2 מיליון שקל – שווי הרווח שהפיקו הנתבעות משינוי התוכנית על חשבונם.

היזמיות השיבו בתגובה כי הרוכשים מנסים לזכות בדירה גדולה ויקרה במחיר נמוך. לטענתן, החוזה בוטל משום שהעירייה עיכבה את היתר הבנייה והיה ברור שהוא לא יינתן בזמן שנקבע בחוזה, ולכן הוחלט על שינוי הפרויקט. עוד נטען כי לתובעים ניתנה הזדמנות לבצע עסקה חלופית ומשתלמת ביותר, אך הם התעקשו על הדירה המקורית, שכבר לא הייתה קיימת.

השופט שלמה פרידלנדר עיין במסמכי עיריית אשקלון וקבע כי לא מצא בהם תימוכין לטענה שהעירייה היא האשמה בעיכוב ההיתר, אלא להפך: מהמסמכים עולה כי היזמיות לא עשו דבר כדי לקדם אותו.

"לא מדובר על נסיבות של עירייה, שאינן תלויות בנתבעות, אשר הכשילו את החוזה… מדובר על יוזמות עסקיות של הנתבעות, שנועדו לקדם באופן חד צדדי את האינטרס שלהן, אשר הכשילו את החוזה עם התובעים", נכתב בפסק הדין.

"כאשר הנתבעות יזמו שינוי מהותי בתכנון המיזם ודירת התובעים, הן עשו דבר שלפי החוזה לא היו בנות חורין לעשותו… לפיכך הנתבעות אינן זכאיות להסתמך על אי-קיום התנאי, ולבטל את החוזה", כתב.

בהתאם לזאת פסק השופט שהתובעים זכאים לאכיפת החוזה באמצעות קבלת הדירה החלופית במחיר שהוסכם בחוזה, ואם יתברר שהדירה כבר נמכרה ייפסק לתובעים תחליף כספי הולם.

מצמצמי דיור במקום משפרי דיור – עולם רכישת הנדל"ן של המבוגרים

מי באמת מרוויח כשאתם קונים דירה מקבלן? 

מעודכן ל-10/2019

מתייקרת ללא הפסקה: דמי השכירות החודשיים זינקו לשיא של כ-100 שקל למ"ר, בזכות אזורי הבילוי הקרובים. יתר הערים מדשדשות מאחור

קפיצה של 6% במחיר השכירות של משרדים בתל אביב בשנת 2019, כך עולה מנתונים שפרסמה חברת CBRE ישראל. על פי המחקר שבדק נתונים מתשעת החודשים הראשונים של השנה, דמי השכירות החודשיים של משרד בתל אביב הגיעו השנה לשיא של 102 שקל למ"ר.

לעומת זאת, בערים אחרות שנחשבות מוקדי תעסוקה ונסקרות באופן קבוע במחקרים התקופתיים של CBRE מסתמן קיפאון שמתבטא בעליית מחיר מינורית עד אפסית.

במחירי המשרדים בערים חיפה, רחובות ורעננה חלה עלייה של 2% בלבד; ברמת גן נרשמה עלייה של 1%; בהרצליה, פתח תקווה, ירושלים ולוד לא חל כל שינוי בדמי השכירות. יוצאת דופן היחידה היא נתניה, שבה נרשמה עלייה של 5%. עם זאת, מחיר השכירות בה נמוכי מאוד מלכתחילה, 46 שקל למ"ר.

יו"ר CBRE ישראל, ג'קי מוקמל, מסביר כי עליית המחירים בתל אביב והקיפאון בערים אחרות הם תוצר של מגמה תעסוקתית חדשה מהשנתיים האחרונות. חברות, במיוחד מתחום הטכנולוגיה, מקימות משרדים במקומות שבהם יוכלו לגייס עובדים בקלות. לכן הן מעדיפות משרדים באזורים פופולאריים בלב תל אביב על פני אזורים פריפריאליים, אפילו שדמי השכירות בה גבוהים יותר: "עובדי ההייטק לא נאמנים למקום העבודה אלא לאזור הבילוי", הסביר מוקמל. "הם רוצים לצאת מהמשרד ולבלות, ולכן הנגישות של אזורי הבילוי למשרד הפכה להיות שיקול בבחירת מקום העבודה".

על פי הנתונים, האזורים המבוקשים ביותר לשכירת משרד הם הבניינים באזור שרונה, ציר יגאל אלון סמוך לתחנת הרכבת, והאזור הלוהט ביותר – שדרות רוטשילד. שם רואים ביקוש מסיבי, אין שטח פנוי באזור שלא נתפס על ידי אחת החברות. לעומת זאת באזור רמת החייל לא חלה עלייה במחירי השכירות החודשית.

דמי השכירות על משרדים – עולים (בינתיים)

מתחמי עבודה משותפים – השוואת מחירים; מיקום, יתרונות וחסרונות

מעודכן ל-10/2019

לא סתם פיסת נייר: בית הדין נדרש להכריע מה ערכה של כתובה מ-1982 על סך מיליון שקלים ישנים. הדיינים התחשבו בכך שלאורך הנישואים פרנסה האישה את בעלה והחליטו להצמיד את הסכום למדד

פסק דין שנדון בבית הדין הרבני עסק בכתובה מ-1982 ובסוגיה – האם יש להצמיד למדד סכום של מיליון שקלים ישנים, כשללא הצמדה שוויו 1,000 שקל חדש בלבד, ועם הצמדה – למעלה מחצי מיליון שקל חדש. הדיינים פסקו שהאישה זכאית לפיצויי גירושים ראויים, ולפיכך בעלה לשעבר ישלם לה 1,800 שקל בחודש לכל ימי חייה.

בני הזוג נישאו ב-1982 ולכן הכתובה נרשמה בשקלים ישנים. ב-2009 עזב הבעל את חדר השינה וכעבור כחמש שנים הגיש תביעה לפירוק שיתוף ואיזון משאבים. באותה שנה האישה הגישה תביעת שלום בית שנדחתה, וב-2015 בני הזוג התגרשו בעקבות תביעת גירושים שהגיש הבעל.

לאחר הגירושים תבעה האישה את כתובתה בטענה שהיא זכאית לכספים, מאחר שבעלה מרד בה כשיצא מחדר השינה כי היא נוחרת, ולאחר מכן תבע פירוק והתנגד לשלום בית.

עוד הוסיפה האישה כי יש להצמיד את הכתובה למדד, כך שסכום החיוב יעמוד על כ-523 אלף שקל, וזאת משום שבאיזון המשאבים לא קיבלה דבר ובהמשך אף חויבה לשלם לבעלה חצי מדמי הפנסיה שלה.

הגרוש מצדו טען כי עזב את מיטתם המשותפת משום שאשתו מרדה וסירבה לקיים עמו יחסי אישות. לדבריו, אין הצדקה להצמיד את הכתובה למדד, מה גם שלאורך השנים אשתו רדתה בו ולא נתנה לו כסף, ואף נטלה לכיסה את פיצויי הפיטורים מעבודתו.

בפסק הדין קבעו הדיינים שגם אם טענת הגרוש נכונה, והאישה הפסיקה לקיים עמו יחסי מין, הוא לא עשה שום ניסיון להביא לשינוי ובחר לעזוב את החדר, בלי לפנות לבית הדין במטרה שישכין שלום בבית. לפיכך, הוא שפירק את הנישואין ועל כן האישה זכאית למלוא הכתובה.

באשר לסכום הכתובה, שללא הצמדה עומד על 1,000 שקל בלבד, ציינו הדיינים כי חלק מהפוסקים מתנגדים להצמדה וחלקם סבורים שיש חובה להבטיח שהסכום ישקף את דעתם של החתן והכלה במועד החתונה ולא יישחק "עד כדי גיחוך".

הם הבהירו שגם אם יפסקו כדעת המתנגדים, הרי שהסכום הזעום שנותר לאישה מצדיק לפסוק לה פיצויי גירושין בשווי הכתובה המוצמדת. בעיקר לנוכח העובדה שלאורך שנות נישואיה היא פרנסה את בעלה, ובסיומם לא קיבלה דבר מאיזון המשאבים וכיום משלמת לו "משכורת" חודשית בשווי מחצית הפנסיה שלה.

עם זאת, מאחר שלבעל אין יכולת לשלם סכום חד-פעמי, החליטו הדיינים כי הפיצוי ישולם בתשלומים חודשיים של 1,800 שקל צמודים למדד עד סוף ימי חייה.

גישור או בית משפט? מה עולה יותר ומה עדיף

החוק לחלוקה פנסיונית נגד הסכם הגירושין

מעודכן ל-10/2019

בית המשפט קבע כי במקום 5,400 שקל בחודש, הבן יקבל רק 3,000 שקל – ויתרת הסכום תישמר בחיסכון עד לאחר שחרורו מהצבא ככל הנראה, האם חיבלה ביחסים וגרמה לנתק

השופט יהורם שקד מבית המשפט למשפחה בתל אביב שדן לאחרונה במקרה של בן להורים גרושים שמסרב לפגוש את אביו, האשים את אמו של הנער כי בהתנהלותה גרמה לנתק בין השניים. כדי לתמרץ את הילד לחדש את המפגשים ולתת סיכוי לקשר, קבע השופט כי סכום המזונות החודשי יופחת מ-5,400 שקל ל-3,000 שקל – וההפרש ייחסך עבור הבן עד שחרורו מהצבא.

מערכת היחסים בין ההורים התאפיינה מאז הגירושים במתיחות רבה. בהסכם שנחתם בין הצדדים בשנת 2008 נקבע כי האב ישלם לאם מזונות בסך 5,400 שקל , וכך היה. בנובמבר 2017 הגיש האב תביעה לביטול או הפחתת המזונות, בטענה שהילד מסרב להיפגש עמו, לא קורא לו "אבא" ואף פוגע בו ומבזה אותו. לטענתו, כל ניסיונותיו לחידוש הקשר נחלו כישלון חרוץ, והכל לכאורה באשמת האם שחיבלה קשות בניסיונותיו להתקרב לבנו.

בפסק הדין כתב השופט כי ביטול מזונות לילד מרדן יעשה במקרים קיצוניים ונדירים ויש לשקול תמיד חלופה מתונה יותר, כגון הקטנת המזונות. זאת תוך בחינת מלוא השיקולים כגון המקור לסרבנות הקשר, מידת מעורבותו של כל צד בחידוש או בניתוק היחסים, ומחשבה אם ביטול המזונות יסכל את הסיכוי לחידוש הקשר ואם הילד יוכל להתקיים באופן סביר ללא דמי המזונות.

השופט הוסיף שמהעדויות עולה תמונה מדאיגה שלפיה האם לא אפשרה את חידוש הקשר בין האב לילד. הילד חש את אי שביעות רצונה של האם מהקשר שלו עם האב ומתנהג בהתאם. עוד כתב השופט כי התרשם שהנער מושפע מאוד מאמו, רוצה להיות בקשר עם אביו אבל לא מרגיש שיכול לעשות זאת, לנוכח המסרים שהיא משדרת לו. "במהלך הדיונים הבחנתי בכאבו העז של האב, כאב של אב שבנו היקר לו מכל אינו חפץ בו", ציין השופט.

פסק הדין נומק כך: מאחר שהילד הוא קורבן למערכת היחסים בין הוריו, אין להפחית את חיובו של האב במזונות. עם זאת, לנוכח גובה המזונות ומצבה הכלכלי השפיר של האם, יעביר האב לאם סך של 3,000 שקל לחודש מתוך דמי המזונות והיתרה תיחסך עבור הילד עד שחרורו מהצבא. עוד נקבע כי אם הקשר בין השניים יחודש, ישוב האב להעביר לאם את מלוא הסכום. "באופן זה רווחתו של הילד לא תיפגע ויהיה לו תמריץ נוסף לחדש את הקשר עם אביו", סיכם השופט.

הילדים מתנכרים? האב ישלם פחות מזונות

איך להפחית דמי מזונות

מעודכן ל-10/2019

בעידן שבו הדרך שבה אתם מחפשים משפיעה על מה שתמצאו – כדאי לכם לסטות לפעמים מהמוכר ולנסות את מנועי החיפוש האלטרנטיביים. הנה כמה ששווה לכם לבדוק

כשמדובר במנוע חיפוש ברירת המחדל של רובנו היא גוגל – על האלגוריתמים המתקדמים שלו, שללא ספק הופכים את החיים לקלים יותר. אבל אם הפרטיות שלכם חשובה לכם יותר מכל, אולי כדאי שתדעו כי לצד אימפריית החיפוש המפוארת קיימים ברשת מנועי חיפוש נוספים, בהם כאלה ששומרים על הפרטיות של המשתמש, ואחרים עם מאפיינים ייחודיים משלהם. הנה כמה שמות שאפשר להתחיל להקליד.

  1. DuckDuckGo מנוע החיפוש שממתג את עצמו ככזה ששומר על פרטיות הגולשים ולא מהסס לתקוף את גוגל מפורשות. על פי נתונים שפרסם הגיע בשנה שעברה ל-9 מיליארד חיפושים. מפעיליו אינם אוספים כלל מידע על המשתמש, הממשק שלו ידידותי וברור והיצע התוצאות שלו עשיר.

 

  1. Qwant מנוע החיפוש קוואנט מצרפת דוגל אף הוא בשמירה על הפרטיות. פילוח קטגוריות החיפוש שלו מזכיר את של גוגלוכך גם מהירות הפעולה. הייחוד של קוונט היא האוריינטציה המוזיקלית שלו: תוכלו להיעזר בו לאיתור מילות שירים או יצירות בפלטפורמות שונות.

 

  1. StartPage מנוע חיפוש זה מאפשר לכם ליהנות מכל העולמות – תוצאות החיפוש מגיעות מגוגל עצמה, אך לא מתבצע ניטור של הגלישה. יש לו גם כלי פרוקסי שיאפשר גלישה מאובטחת יותר, בלי שיהיה ניתן לדעת לאן גלשתם. החיסרון היחיד שלו הוא מהירות הפעולה הנמוכה במקצת.

 

  1. Search Encrypt כלי חיפוש שלא רק שנמנע מלנסות לחדור לכם לפרטיות, הוא גם עוזר לכם לשמור עליה, באמצעות רכיב הצפנה מובנה שמקשה על ניטור השימוש בו גם במקרי פריצה מקוונת. סרצ' אנקריפט לא אוסף מידע אישי, ולמעשה גם מוחק אוטומטית את היסטוריית הגלישה שלכם בכל רבע שעה, כדי שאף אחד לא יוכל לדעת לאן גלשתם.

 

  1. Ask כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם לשאול. מנוע חיפוש זה התחיל באתר Ask Jeeves שהיה מנוע שאלות ותשובות. תוכלו למצוא בו תוצאות חיפוש עם אופטימיזציה למבנה של שאלות. הוא חביב, ידידותי למשתמש ופחות פולשני.

שוברי שגרה – עוד כמה מנועי חיפוש נישתיים ומגניבים שכדאי לכם לנסות:

TinEye – חיפוש לפ תמונה – מעלים תמונה, מהמחשב האישי או URL של תמונה באינטרנט, והמנוע מחפש ברשת האינטרנט תמונות זהות ודומות.

WolfRamAlpha – מנוע חיפוש שלא מציג תוצאות אלא מחשב אותן. במקום להציג לכם אתרים בהם שבהם תוכלו למצוא את המידע המבוקש, מנוע החיפוש הזה יציג לכם את המידע מיד.

Hshtags – מנוע חיפוש לתכנים ברשתות חברתיות – באמצעות סולמית.

פיפל – מנוע חיפוש לאנשים – מכינים שם של מישהו והמנוע מחפש ברשת המידע וברשתות החברתיות מידע על הבן אדם.

איך למצוא באינטרנט מקומות לינה במחירים זולים?

מנוע חיפוש הקניות של גוגל – שינויים בהרגלי הצריכה 

מעודכן ל-10/2019

תשעת החודשים הראשונים של השנה הסתיימו בגידול במכירות. יותר ממחצית הגידול נובעת מעלייה במדד המחירים

על פי נתוני חברת סטורנקסט, תשעת החודשים הראשונים של 2019 הסתיימו עם עלייה של 2.7% במכירות בסופרמרקטים.

יותר ממחצית מהצמיחה נבעה מעלייה של כ-1.5% במדד המחירים של חברת סטורנקסט, שנתוניה מתבססים על הקופות ברשתות השיווק, המינימרקטים וחלק מהמכולות. חלק מהעלייה מיוחסת לעליות המחירים השונות שביצעו הספקים והרשתות וחלק למעבר לרכישת מוצרים יקרים יותר. אם מנטרלים את העלייה במדד סטורנקסט ואת הגידול הטבעי באוכלוסייה, העומד על כ-2.2% בשנה, עולים נתונים שמלמדים אולי על תחילתו של קיפאון במכירות ברשתות השיווק.

לדברי גורמים בשוק, אין מדובר בסטגנציה אלא במעבר מרכישות בסופרמרקט להגדלת הרכישות במסעדות, עלייה בכמות המשלוחים מרשתות מזון מהיר, כמו גם גידול ברכישות בחנויות מתמחות דוגמת מאפיות, קצביות וירקנים. בין היתר דווח על גידול של כ-2.8% בהוצאות של משקי הבית על בילוי במסעדות ובתי קפה לעומת השנה הקודמת.

בשבוע שעבר הודיעה יוניליוור ישראל כי החל מנובמבר 2019 יוקטנו אריזות של כמה מוצרים, בהם כריות, קליק ונשנושים. בכך יעלה בפועל המחיר ל-100 גרם במוצרים אלו ב-17%-8%. הודעה זו מגבירה את החשש כי יצרני המזון והמשקאות ישתמשו בנתוני סטורנקסט כתירוץ לעליות מחירים נוספות.

שנת 2018 התאפיינה בגל של עליות מחירים שנקטו חברות מזון רבות. יוניליוור חיכתה אז לסוף חגי תשרי והעלתה את מחיר הקרמבו שהיא משווקת תחת חברת גלידות שטראוס שבבעלותה. עליות מחירים חלו גם בתנובה, בחברה המרכזית למשקאות כולל טרה, מחלבות גד, ויסוצקי, מלח הארץ, קימברלי קלארק וטמפו. יש לציין כי חלק מהחברות העלו את המחירים רק בשל העובדה שהמאבק ביוקר המחיה ירד  מהכותרות ופינה את מקומו בסדר היום הציבורי לטובת נושאים מדיניים וביטחוניים.

הוצאות שלא כדאי לחסוך בהן – מה שנראה בזול, עולה בסוף…ביוקר

בכמה הארנונה תתייקר ביישוב שלכם

 

מעודכן ל-10/2019

הסיבה: האם גרמה לנתק בין הקטינים לאב ואף טענה באוזניהם כי הוא אינו אביהם הביולוגי שופט בית המשפט לענייני משפחה האשים את האם בניכור הורי וקבע: "תנאי בסיסי להיותו של הורה משמורן היא יכולתו לשמר קשר בין ההורה האחר לבין הילדים"

שופט בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב ארז שני קבע בהחלטה יוצאת דופן להעביר משמורת על שני ילדים מהאם לידי האב. זאת לנוכח ניכור הורי מתמשך ולאחר שכל ניסיונות בית המשפט להפסיקו לא הועילו. בפתח החלטתו כתב השופט שני כי "אם ניכור הורי אינו מטופל מיד, קשה שבעתיים לתקן את הנזק".

המקרה הנדון עוסק בזוג בהורים שהתגרש ולהם שני ילדים בני תשע, שהיו במשמורת אמם ובניתוק מתמשך מאביהם. השופט שני דן במקרה כבר לפני כחמישה חודשים והורה על מינוי מטפלת לניכור הורי. באותה עת היה נתק בקשר בין האב לשני ילדיו במשך שנתיים ולילדים נאמר שהאב אמנם רשום כאביהם אך למעשה אינו אביהם הביולוגי. כעת חזר התיק להכרעתו והוא כתב כי שירותי הרווחה הגישו תסקיר המראה שיש להכיר בקטינים כנזקקים ולמעשה להוציאם מחזקתה של האם. האב יוצג בהליך באמצעות עו"ד שי שמחיוב. האם באמצעות עו"ד אהובה יששכר.

בפסק הדין כתב השופט שני: "תנאי בסיסי להיותו של הורה משמורן היא יכולתו לשמר קשר בין ההורה האחר לבין הילדים, למעט במקרים בהם קיימת מוצדקות מובהקת לאי קיום הקשר". לדבריו בסופו של דבר צריך בית המשפט לומר שאם לא נוצר קשר סביר בזמן סביר יש צורך לערוך שינוי דרסטי. לכן קבע השופט כי "אין מנוס אלא לסיים את משמורתה של האם בקטינים – ולו באופן זמני –  ולעשות זאת כמעט לאלתר".

השופט הורה לשירותי הרווחה "ליטול בזמן המוקדם ביותר את הקטינים ממשמורת האם למשמורתם שלהם", לוודא ולדאוג כי הקשר שיקוים בין הקטינים לאמם לא ימנע חידוש קשר בין הקטינים לבין האב, ולהמשיך ולעסוק בחידוש הקשר עם האב. כמו כן הורה השופט על עיכוב יציאה מהארץ נגד הילדים, כפי הראה כדי למנוע מהאם להימלט עמם.

איך להפחית דמי מזונות

אם מזניחה – חזקת הגיל הרך מבוטלת, תהיה משמורת משותפת

מעודכן ל-10/2019
הפגנה היא זכות דמוקרטית חוקית ואולי אפילו חובה. איך מארגנים אותה בלי להסתבך עם הרשויות, מתי יש צורך ברישיון, למי פונים ובאילו מקרים יוכלו למנוע מכם את קיום האירוע? כל הפרטים במדריך המלא למפגין שלפניכם
כל מי שעוקב אחר האקטואליה הישראלית בתקופה האחרונה יכול להבחין כי כמעט כל מהדורת חדשות או כותרת ראשית של  עיתון מתריעות על “מחאה” כלשהי. פעם זו מחאת הלהט”ב, פעם זו הפגנת האתיופים, זעקת הנכים, ההורים או הנשים – לא חסרות קבוצות שמבקשות לממש את זכות הביטוי ולהשמיע את קולן. להפגנות ומחאות תפקיד חשוב בתהליכים חברתיים בארץ ובעולם. חוקים נחקקו, אחרים בוטלו, ויש אפילו מדינות שנולדו מתוך תנועה שהחלה בהפגנות. מחאות ציבוריות היו ועודן מקור להשראה עבור רבים המבקשים לשנות את חייהם, אבל יש לזכור שגם להפגנות יש חוקים וגבולות – ואם אתם לא מתכוונים שהמחאה שלכם תסתיים בתשלום קנסות או אפילו בתא המעצר, יש להכיר את הכללים ולשמור על החוק.
מהי הפגנה?
הפגנה זוהי דרך של קבוצת אנשים להביע באופן פומבי את דעתה, ובפרט את מחאתה, בנושא מסוים. ההפגנה נעשית באמצעות יציאה אל הרחובות תוך הכרזת סיסמאות והנפת שלטים והיא למעשה מימוש של חופש הביטוי וחופש ההתארגנות. תיתכן גם הפגנה של אדם אחד שנקראת "הפגנת יחיד".
מתי נדרש רישיון להפגין?
לא כל הפגנה טעונה בבקשת רישיון מהמשטרה. רישיון נדרש רק אם מתקיימים כל שלושת התנאים הבאים:
אם ההפגנה מתקיימת באזור משכן הכנסת היא מצריכה רישיון – ללא תלות בתנאים נוספים.
בעקבות פסק דין שהוציא בג"ץ בשנת 2017, צומצמו משמעותית הנסיבות שבהן יש להוציא רישיון משטרתי לקיום הפגנות ומחאות. סמכות המשטרה להציב דרישות ותנאים נותרה בעינה והיא אינה שמורה רק להפגנות הטעונות רישיון. עם זאת, הגבלות יוטלו רק אם הן דרושות למניעת סכנה קרובה לוודאי לפגיעה רצינית וקשה בסדר הציבורי ובביטחון הציבור.
באילו מקרים לא נדרש רישיון?
אין צורך בבקשת רישיון להפגנה המתקיימת תחת כיפת השמיים ואינה כוללת צעדה או נאומים בנושא מדיני, גם אם משתתפים בה למעלה מ-50 בני אדם.
עם זאת, החוק הפלילי קובע, כי התקהלות של שלושה אנשים או יותר, שיש בה סכנה להפרת הסדר הציבורי, מהווה "התקהלות בלתי-חוקית", ובסמכות המשטרה לדרוש את פיזורה.
כיצד מקבלים רישיון להפגנה?
אפשר להגיש בקשת רישיון להפגנה בכל תחנת משטרה שבתחום סמכותה יתקיים אירוע המחאה, באמצעות מילוי טופס "רישיון לאספה" הנמצא בתחנות המשטרה ובאתר האינטרנט שלה:  (תחת "טפסים"). את הבקשות יש להגיש עד חמישה ימים לפני קיום ההפגנה. אם ההפגנה דחופה, אפשר לבקש לזרז את הליך האישור. עם זאת, כשמדובר בהפגנה מתוכננת, מומלץ להגיש את הבקשה מוקדם ככל האפשר כדי להותיר זמן להתמודדות עם סירוב להתיר את קיומה, או עם תנאים בלתי סבירים שהתנתה המשטרה לשם אישורה.
מי יכול לסרב לתת רישיון להפגנה ובאילו נסיבות?
מפקד המחוז במשטרה רשאי לדחות בקשה לרישיון במקרים שבהם קיימת ודאות קרובה לפגיעה קשה בסדר הציבורי ובביטחון הציבור. עם זאת, עליו לעשות כל שביכולתו כדי שההפגנה תוכל לצאת לפועל, אף אם הדבר כרוך בהצבת תנאים לאופן התנהלותה.
חשוב לדעת, מפקד המחוז אינו רשאי לסרב לבקשת רישיון רק בשל כך שהיא מצריכה פעולות שיטור לשמירה על הסדר וגם לא די בחשש שהיא תעורר התנגדות, הפגנות נגד של העוברים והשבים או של קבוצות אחרות.
האם המשטרה מוסמכת להתנות תנאים ברישיון ההפגנה?
המשטרה רשאית לדרוש שינויים במיקום של הפגנה או במסלול של תהלוכה, להגביל את מספר המשתתפים ולהתנות תנאים נוספים לקיומה רק כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות. החוק אינו מפרט מהם תנאים אלה אולם ככלל, המשטרה אינה רשאית להטיל על מפגינים את עלויות אבטחת ההפגנה וכן היא רשאית לבקש הצגת אישור ממכבי אש וממד"א.
במקרים שבהם נשקפת סכנה לבטיחות המשתתפים בהפגנה אשר נובעת ממקום ההפגנה עצמו, החבות לתשלום עבור התאמת המקום לדרישות הבטיחות מוטלת על הרשות המקומית ולא על מארגני המחאה. ואולם, אם הסכנה לבטיחות נובעת ממתקנים או אביזרים בהם בוחרים המארגנים להשתמש (דוגמת הקמת במה), חובת התשלום עליהם (עמדה זו אוששה אף על ידי משרד המשפטים).
אילו דרישות ממארגני ההפגנה אינן חוקיות?
לעתים נדרשים המארגנים להתחייב שלא יוצגו או יושמעו בהפגנה מסרים מסוג מסוים. בדרך כלל אין לדרישה זו בסיס חוקי ומומלץ שלא לקבלה. התניית רישיון להפגנה בהתחייבות של מארגני ההפגנה לשאת באחריות פלילית על התנהגותם של כל משתתפי ההפגנה אף היא אינה חוקית ומומלץ לסרב לחתום עליה.
בכל מקרה, מומלץ לדרוש ולקבל העתק של תנאי רישיון ההפגנה ולוודא שכל התנאים שסוכמו (ורק הם) מתועדים בכתב.
התניית רישיון הפגנה באישור הרשות המקומית אינה חוקית, שכן אין בדין כל מקור סמכות לדרישה כזאת. בפסיקה אף נקבע, כי הסמכות לאשר הפגנות נתונה למשטרה בלבד. גם פקודת המטה הארצי קובעת כי "אין צורך בהסכמת הרשות הציבורית לקיום הפגנה שנועדה להתקיים במקרקעין הפתוחים לציבור הרחב ושהכניסה אליו חופשית ואינה מוגבלת בתנאים" (ס' 6.ג, 7.ב לפקודת המטה הארצי).
מה הדין לגבי השתתפות אמנים בהפגנה?
במקרים שבהם ההפגנה כוללת הקמת במה ומופעים של זמר/ת עלולה המשטרה להתייחס להפגנה כאל "אירוע תחת כיפת השמיים", ולהעמיד דרישות נוספות רבות כתנאי למתן הרישיון. על כן מומלץ כי מארגני המחאה יבהירו בעת הגשת הבקשה לרישיון, ויציינו בבקשה בכתב, כי מדובר ב"אירוע מחאה",  גם אם משתתפים בו אמנים, ולכן הנו חלק מהזכות להפגין ואין להחיל עליו דרישות שאינן רלבנטיות למתן רישיון הפגנה.
האם ניתן לקיים הפגנה מול ביתו של איש ציבור?
        יש לשים לב כי קביעות אלו אינן חלות על מעון רשמי, כמו בית הנשיא או בית ראש הממשלה.
איך ניתן לערער על תנאים שקבעה המשטרה לקיום ההפגנה?
לפני שמתקבלת החלטה להטיל תנאים ומגבלות על הפגנה מן הדין שהמשטרה תשמע את עמדת המארגנים ותביא אותה במכלול שיקוליה. ואכן, הניסיון מלמד כי אפשר לשאת ולתת עם המשטרה על תנאי הרישיון, להצביע על חוסר הרלבנטיות של תנאים שהועמדו או על הפגיעה שהם גורמים ולנסות לשכנע לבטלם או לשנותם. אם אין הסכמה אפשר לעתור לבג"ץ.