ע"פ דיווחים ביומיים האחרונים, הרשויות הסיניות צפויות לבצע מהלך דומה בתקופה הקרובה עם Bank of Jinzhou, המנהל לפי הערכות נכסים בהיקף של 100 מיליארד דולר. הבנק לא הגיש עדיין את הדו"חות הכספיים לשנת 2018. בתחילת יוני דווח כי חברת רואי החשבון ארנסט אנד יאנג הפסיקו לייצג את הבנק, וזאת לנוכח "חוסר עקביות בספרי ההלוואות, כאשר הבנק מסרב לספק חומרים רלוונטיים".
שש קבוצות פרטיות של בעלי מניות בבנק חרבין העבירו לידי שתי חברות ממשלתיות חלק מבעלותן בהן, בעסקה של 15 מיליארד יואן (כ–2 מיליארד דולר).
הסיבה לסגירת הבנקים היא הלוואות שאינן נרשמות בספרים — בנקאות שנועדה לעקוף את דרישות הרגולטורים,ולהלוות ללווים בעיתיים.
בנק נוסף שהולאם הוא האנג פנג בנק1987, וגם הוא קשור לטומורו גרופ. הוא הפעיל מאות סניפים בסין והיה נתון לארגון מחדש של חובותיו על ידי הממשל המקומי בשנגדונג. בנק אוף ג'ינז'ו הוא בנק אחר שנקלע קשיים, וקיבל מאות מיליוני דולרים בהיוון מהממשלה. הבנקים הקטנים נהנו מצמיחה מהירה בעסקיהם בשנים האחרונות, ולכן גם הסיכון גדל.. ככל שמימון שמקורו בפיקדונות גדול יותר, הבנק נחשב בטוח יותר (ראו תרשים). הסיבה לכך היא שהמפקידים מעדיפים את הבנקים הגדולים, הבטוחים יותר, והגבלות על ריביות שבנקים יכולים להציע למפקידים.
אלא שהבנקים הקטנים משרתים לווים מקומיים — רשויות מקומיות ועסקים מקומיים — ואלה הולכים וצוברים חובות גדולים עם ההאטה בכלכלת סין. דרישות מחמירות מצד הרגולטורים בסין לגבי חובות אבודים דירדרו את מצבם של רבים מהבנקים. לצד הרגולציה הכבדה בנקים רבים גם סובלים משחיתות.
לפי הערכות של אנליסטים של UBS מסוף אוקטובר, הבנקים בסין יצטרכו לגייס 2.4 טריליון יואן (כ–339 מיליארד דולר) כדי לשפר את יחס ההון ליבה ל–12.5%, כמקובל בעולם. נכון לסוף אוקטובר, לא הגישו כל הבנקים את דו"חותיהם השנתיים ל–2018. יחס ההון Tier 1 בבנקים המסחריים היה 6.64% מהנכסים ברבעון הראשון של 2019, לעומת 6.4% שלוש שנים לפני כן.
חברת דירוג האשראי S&P מעריכה כי 4% מכלל נכסי הבנקים בסין נמצאים בבנקים שסובלים מקשיים. להערכת האנליסטים שלהם, רבים מהם ייעלמו באמצעות מיזוגים, או התערבות אחרת
לקראת 2018: ";המצב בסין יכול להיות טריגר לירידות בשווקים הפיננסים";
ההוצאה החודשית בעשירון העליון על סעיף החינוך עומדת על כ-2,700 שקל – גבוהה פי שלושה מההוצאה בעשירון התחתון (כ-900 שקל בחודש בלבד). כך עולה מנתונים שמפרסמת היום (ב') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לרגל יום הילד הבינלאומי. בתוך כך ההוצאה על צהרונים גבוהה פי 20 ועל חוגים ושיעורי בית פי 4.5. כך לפי נתוני הלמ"ס
עוד עולה מהנתונים כי 7% מהילדים עד גיל 17 (כ-191 אלף ילדים) חיו ב-2018 במשקי בית ללא מועסקים – 5% באוכלוסייה היהודית ו-13% באוכלוסייה הערבית; כ-14% (כ-400 אלף) מכלל הילדים עד גיל 17 היו רשומים במשרד העבודה והרווחה – 19% מהילדים הערבים אבל רק 11% מהיהודים.
בפנימיות כבר יש רוב מוחלט של דתיים וחרדים, 66%, 43% בישיבות חרדיות ו-23% בפנימיות של ישיבות תיכוניות ואולפנות דתיות לאומיות. מכאן שההוצאות על החינוך גדולות ממה שמדווח משרד החינוך.
נתונים אחרים הם שאם יש יותר ילדים במשק הבית, כך אחוזי הבעלות על טלוויזיה ושיעור המנויים על כבלים או לוויין קטנים יותר: ב-52% ממשקי הבית עם ילדים יש מינוי לשירות טלוויזיה, אבל רק ל-40% ממשקי הבית עם שלושה ילדים ויותר. הסיסה כנראה יותר ילדים במזגר החרד ופחות טלוויזיות.
מבחינת ילודה,
מספר הילדים הממוצע הגבוה ביותר בישראל הוא בבית שמש ועומד על 3.6 למשק בית. לעומת זאת, המספר הנמוך ביותר נמצא בתל אביב עם 1.8 ילדים בממוצע בלבד
בשנת 2018 חיו בישראל 2.960 מיליון ילדים (בני 0-17), המהווים 33% מאוכלוסיית המדינה. מתוכם, כ-2.131 מיליון ילדים יהודים (72%), 731 אלף ילדים ערבים (24.7%) ועוד כ-98 אלף ילדים (3.3%) שאינם יהודים ואינם ערבים.
בערים הגדולות, המונות יותר מ-100 אלף תושבים, אחוז הילדים הגבוה ביותר הוא בבית שמש (51.8%), ואחריה בני ברק (48.0%) וירושלים (39.4%). בשאר הערים הגדולות אחוז הילדים נמוך מהרמה הארצית (33%). אחוז הילדים הנמוך ביותר בערים הגדולות הוא בתל אביב-יפו (21.1%) ובבת ים (21.0%).
פסק דין חריג: הילדים יוצאו ממשמורת האם ויעברו לחזקת האב
לא בבית ספרנו: עיריית ת"א מוציאה את הכלים החד-פעמיים מבתי הספר ומהצהרונים
משרד התחבורה מעוניין לשנות את התקנות כך שהרכב הישן יהיה חדש. כלומר, המשרד נותן היתר ליבואנים למכור מכונית כחדשה במשך 18 חודשים מיום הייצור. המהלך נמצא לפני מהלכי חקיקה אחרונים והוא ככל הנראה ייכנס לתוקף במהלך החודשים הראשונים של שנת 2020.
לפני החוק, עלה לראשונה ב-2007, היבוואנים יכלו למכור רכבים לאחר שנים במחסן. למרות שמד הנסיעות של המכוניות הללו הציג אפס קילומטרים, רכיבים אחרים ברכב הזדקנו ופגעו בערכו. המצב החדש מאפשר ליבואנים שוב למשוך זמן.
במשרד התחבורה טוענים כי ההיתר הוארך עקב שיפור באיכות החומרים. היבואן הגיב לטענה זו. בענף לא מקבלים את הטענה ואומרים שהמטרה היא לבוא לקראת היבואנים.
בענף הרכב אומרים שהמטרה היא להקל על יבואני הרכב, שחוו חוקים ורגולציות קשום ובהם מתווה מס ירוק באפריל 2019 (שמקנה הטבות לכלי רכב לא מזהמים, ומייקר את כלי הרכב המזהמים), שינוי שיווי השימוש ברכב וכן עליית מס הקניה על מכוניות היברידיות בינואר 2020. המטרה היא גם להיטיב עם היבואנים הקטנים.
לאחר עליית המסים יבואני הרכב יוכלו לשלוט על קצב המכירות ובהמשך למכור את המכוניות הישנות במחירים של מכונית חדשה. המעבר לשיטה שבה רכב נחשב חדש במשך 18 חודשים,יכול לפגוע בחברות בליסינג שנהנות ממכירת מכוניות יד שנייה ללקוח.
השינוי האמור תקף לא רק לרכבים בייבוא ישיר, אלא גם נוגע לרכב ביבוא מקביל. כיוון שכך הוא יאפשר לסוכנים קטנים לייבא מכוניות שעמדו במלאי של הסוכן בחו”ל במשך זמן רב, מה שגם כן יפגע בצרכנים.
הבעיה העיקרית היא שיבואני הרכב אינם מחויבים למסור ללקוח מידע בסיסי על מועד היצור של המכונית. במקרים מסוימים ניתן לבדוק את מועד היצור באמצעות אתר יצרן הרכב, על ידי הזנה של מספר השלדה. אבל רק לאחר שהרכב נקנה..
משרד התחבורה מסר: “מדובר בהצעה הנמצאת בהליכי שימוע ציבורי. טרם נתקלה כל החלטה סופית בנושא”.
מדד אמון הצרכנים של בנק הפועלים ו- KANTAR טלסקר ירד בחודש אוקטובר 2019 ב–1.7 נקודות לרמה של 139.9 (אפריל 2002=100). המדד למצב השוטף ירד ב-2.8 נקודות ומדד הציפיות ירד ב-1.0 נקודות.
לפי כלכלני בנק הפועלים: מדד אמון הצרכנים ירד בחודש אוקטובר ורמתו הייתה יציבה יחסית מתחילת השנה. חודש אוקטובר אופיין בעליות שערים בשווקים הפיננסיים, וגם האינדיקטורים לצריכה הפרטית בחודשים הקודמים היו חיוביים. יתכן שהירידה במדד הושפעה מאי-הוודאות הפוליטית המתמשכת בישראל. למרות הירידה החודש, רמת המדד בישראל גבוהה ביחס לעבר והיא תומכת בהמשך ההתרחבות של הצריכה הפרטית.
האינדיקטורים לצריכה הפרטית שפרסמה הלמ"ס בחודש האחרון הצביעו על התרחבות הצריכה הפרטית – הפדיון ברשתות השיווק עלה ברבעון השלישי בשיעור שנתי של 6.1% לעומת עלייה של 5.7% ברבעון השני. הרכישות בכרטיסי אשראי עלו ברבעון השלישי בשיעור שנתי של 7.7% בהמשך לגידול של 10.3% ברבעון הקודם. שיעור האבטלה ירד ל-3.7% בספטמבר לעומת 3.8% באוגוסט.
דד אמון הצרכנים של בנק הפועלים מתפרסם אחת לחודש על ידי מחלקת הכלכלה והמחקר של בנק הפועלים והוא משקף רמת אמון זו של הציבור במשק ובכלכלה המקומית.
מדדאמון הצרכנים של בנק הפועלים ו-TNS מורכב מסקר נרחב ומקצועי שנערך בקרב 1,000 איש המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה בישראל, הסקר נערך מדי חודש. מודל החישוב של מדד אמון הצרכנים של בנק הפועלים הוא על בסיס מודל מורכב מבית חברת המחקר הבית לאומית TNS שלה ניסיון בסקרים ומדדים דומים במדינות אחרות.
מרכיבי המדד כוללים את המרכיבים הבאים שהנשאלים מתבקשים לענות עליהם:
- דעה על המצב הכלכלי כיום: בחירה בין טוב, רע, בינוני
- מצב התעסוקה כיום: קיימות הרבה משרות, קיימות מעט משרות, לא הרבה/לא מעט
- צפי לגבי המצב הכלכלי בעוד 6 חודשים: טוב יותר, רע יותר, ללא שינוי
- צפי לגבי מצב התעסוקה בעוד 6 חודשים: יותר משרות, פחות משרות, לא הרבה/לא מעט
- צפי לגבי הכנסת המשפחה בעוד 6 חודשים: גבוהה יותר, נמוכה יותר, ללא שינוי
- דעה והרגשה לגבי אווירת קניות – האם המצב כיום הוא זמן טוב לקניית רכב, דירה וכדומה: זמן טוב לקנות, זמן לא טוב לקנות, לא טוב-לא רע
- תחושה כללית בציבור לגבי כיוון המדינה: ישראל נמצאת בדרך הנכונה, ישראל אינה בדרכה הנכונה
כוח עבודה מאורגן פוגע במשק או עוזר לו? לפי מחקר חדש, התשובה השנייה היא הנכונה.
ה-OECD (הארגון לשיתוף פעולה לפיתוח כלכלי) פירסם דו"ח מיוחד ומקיף בנושא עבודה מאורגנת, בכותרת Negotiating Our Way Up ("נושאים ונותנים בדרך למעלה"). הדו"ח, המתבסס על ממצאים אמפיריים שנאספו מ-36 מדינות הארגון, מראה כי עבודה מאורגנת ומו"מ קיבוצי מהווים רכיב מרכזי וחשוב להשגת צמיחה מכלילה, כלומר פירות הצמיחה הכלכלית מגיעים למרבית האוכלוסייה, תוך שמירה על רמת תעסוקה גבוהה, פריון גבוה ורמת אי-שוויון נמוכה.
הדו"ח עוסק גם בתרומה של מו"מ קיבוצי ליכולת של מדינות הארגון להתמודד עם אתגרי שוק העבודה העתידי, ומביא ממצאים חדשים על הקשר בין קיומם של מנגנוני ייצוג עובדים במקומות עבודה לבין איכות משרות.
דו"ח זה מגיע לאחר מחקר רחב ומעמיק שערך ה-OECD בנושא, ולאחר שבשלוש השנים האחרונות פרסם הארגון בדו"חות הדגל שלו בנושא תעסוקה (Employment Outlook) שלושה פרקים ייעודיים בנושא עבודה מאורגנת והסכמים קיבוציים.
הסיבה לפרסומים התכופים והעיסוק הנמרץ של ה-OECD בנושא, נובעת כנראה מתוך תצפיות אמפיריות לגבי טיב התפקוד הכלכלי – המתבטא בשיעורי תעסוקה גבוהים, אי-שוויון נמוך ופריון גבוה – בקרב מדינות בהן קיימת עבודה מאורגנת דומיננטית וכיסוי רחב של הסכמים קיבוציים (כגון הולנד ומדינות סקנדינביה).
לעלייה המחודשת בקרנה של העבודה המאורגנת בעיני ה-OECD תורמת גם היותה כלי הסדרה גמיש (ביחס לחקיקת עבודה), אשר צפוי להיות רלוונטי בהקשר של התמודדות עם אתגרי שוק העבודה העתידי.
הדו"ח מכיל מידע חשוב ומעניק ארגז כלים מועיל לקובעי-מדיניות ולשחקנים השונים בשוק העבודה, ובכלל זה הממשלה, ארגוני עובדים וארגוני מעסיקים. כותביו הוזמנו על ידי ההסתדרות לבקר ולהציג בישראל את הממצאים החשובים, וביקורם מתוכנן לחודש מרץ 2020.
יו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, התייחס למחקר שפורסם ואמר: "הדו"ח מחזק את התהליכים שקורים בשנים האחרונות בישראל במסגרתם מאות אלפי עובדים צעירים, מענפים שלא היו מאוגדים מעולם, בחרו להתאגד בהסתדרות ומבינים את יתרונות העבודה המאורגנת. העובדה שמדי יום ביומו עוד ועוד עובדים מחברות שונות, קטנות כגדולות, בוחרים להתאגד, הינה הוכחה מנצחת לכך שהסכמים קיבוציים מגבירים את הביטחון התעסוקתי ומביאים לשיפור בתנאי העסקת העובדים במשק".
עוד הוסיף בר-דוד: "אני מברך על כך שארגון חשוב ובינלאומי כמו ה-OECD מוציא אמירה ברורה וחד משמעית שהסכמים קיבוציים וארגוני עובדים מביאים לאיזון טוב יותר, צודק יותר ובריא יותר לעובדים, למעסיקים ולמשק. ההסתדרות כבית של העובדים בישראל תמשיך לפעול למען שיפור מעמד האדם העובד ומצבם של העובדים המוחלשים בפרט, ורק באמצעות חיזוק העבודה המאורגנת וחתימה על הסכמים קיבוציים ענפיים ובמקומות עבודה, נוכל להמשיך ולעשות זאת לטובת כל החברה הישראלית".
יו"ר המועצה המייעצת למכון המחקר הכלכלי-חברתי בהסתדרות, פרופ' ירון זליכה, אמר: "כלכלני ה-OECD הבינו בשנים האחרונות את מה שאנחנו טוענים כבר זמן רב – עבודה מאורגנת חזקה, המאזנת את ההטיה המופרזת של המשק לטובת ההון על חשבון השכירים והצרכנים, אינה רק בסיס לחברה צודקת יותר, אלא גם תנאי הכרחי לכלכלה משגשגת, לפריון גבוה ולאיכות גבוהה של משרות".
אנדראה גרנרו, כלכלן במנהל התעסוקה, העבודה והרווחה של ה-OECD ואחד ממחברי הדו"ח: "בין אם נבחן סוגיות כגון התפלגות שכר, איכות משרות, הסתגלות מקומות עבודה לשימוש בטכנולוגיות חדשות, או תמיכה בעובדים המאבדים את מקום עבודתם עקב שינויים בתעשיות – הדו"ח שלנו מראה כי מו"מ קיבוצי ומנגנונים מוסדרים להשמעת קולם של עובדים, נותרו כלים ייחודיים המאפשרים לממשלות ולשותפים חברתיים למצוא פתרונות מותאמים והוגנים".
את הדו"ח המלא ניתן למצוא באתר ה-OECD: https://tinyurl.com/OECD-RESERACH
חוסר בהירות – הטעות הכי גדולה בראיון עבודה
עובדי חברת הביטוח דקלה התאגדו בהסתדרות
חברת הקבלן שהתביעה הוגשה בעיכוב של כארבע וחצי שנים אחרי שהתגלו הליקויים, החברה טנה גם שתקופת האחריות הסתיימה, ואם היו מדווחים במועד החברה הייתה יכולה לתקן בעלות נמוכה.
מומחה מטעם בית המשפט שבחן את הנזק העריך שמקור הרטיבות נובע מפגם באיטום הכיסוי החיצוני של הבניין. החברה הלכה למעשה הודתה שביצעה עבודות איטום בקיר אשר היווה את מקור הבעיה.
לאור זאת קבע בית המשפט כי "ממכלול הראיות עולה שהנתבעת היתה מודעת לליקוי ונקטה בפעולות שלא צלחו לתיקונו במשך תקופת הבדק. לנוכח ידיעתה על הליקוי קודם להגשת התביעה, יש לקבוע שידעה על הליקוי מבעוד מועד ואין להידרש לאופן מסירת ההודעה."
בתוך כך החברה אף טענה כי עם קבלת הדירה הקונים הצהירו כי המוכר והקבלן מילאו את התחייבויותיהם, וכי אין להם דרישות או תביעות כלשהן, אלא שלפי השופטת התובעים לא יכלו לדעת שהתיקון שביצעה החברה לא צלח – דבר שניתן היה לגלות רק בבוא הגשם הבא, ולכן אין לפטור את החברה מאחריות במצב שכזה.
היות שהחברה כשלה בניסיונות התיקון, נקבע כי עליה לשאת בעלות התיקון שהוערכה על ידי המומחה מטעם בית המשפט בסכום של 46,800 שקל. כמו כן, נפסק לזכות התובעים פיצוי בסך 15,000 שקל על עגמת הנפש שנגרמה להם. בהקשר זה השופטת ציינה כי "התובעים חוו תהליך של העלאת ציפיות בסיום כל תיקון ואכזבה בבוא החורף הבא." בנוסף לכך, החברה תשלם לתובעים הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
ליקויים ורטיבות בדירה חדשה – מה עושים
אם חד-הורית ניצחה את בנק מזרחי בבית המשפט. זה קבע שהזכויות על הדירה הן שלה והוא קבע כי זכויותיה גוברת על זכויותיו של בנק מזרחי-טפחות מכוח הלוואת משכנתא לזוג אחר. לפי פסק הדין, בנק מזרחי נהג בחוסר תום לב כשהעניק לבני הזוג הבעלים הקודמים הלוואה מבלי לברר לעומק מה מעמדה של התובעת בדירה, למרות החשדות שעלו סביב עסקת המכר והעובדה שהתובעת מתגוררת בנכס.
הסיפור מתחיל כאשר בני הזוג לא עומדים בתשלומי המשכנתא והבנק ביקש לממש את המשכון שנרשם לטובתו על הזכויות בדירה. בתגובה, התובעת, שרכשה את הנכס כדין 3 שנים לפני בני הזוג אך לא רשמה הערת אזהרה ולא נרשמה כבעלים בחברת הדיור, הגישה תביעה להצהיר עליה כבעלת הדירה.
בפסק הדין נקבע כי הבנק התרשל כשהעניק לבני הזוג את המשכנתא תוך התעלמות מוחלטת מאותות אזהרה באשר לתוקף העסקה עמם. כך, הבנק העלים עין כאשר בני הזוג נרשמו כבעלים לפני ששילמו על הדירה ובניגוד לתנאי הסכם המכר. הבנק גם לא דרש ראיות מוצקות לתוקף העסקה. עוד צוין כי למרות שנטען שהתובעת היא שוכרת, הבנק לא ביקש את הסכם השכירות ולקבל תצהיר חתום שבו התובעת מאמתת את מעמדה כשוכרת. לכן השופט קבע כי הבנק לא עמד בחובת תום הלב הנדרשת מהרוכש השני בזמן כדי שאפשר יהיה להכיר בעסקה המאוחרת כעדיפה.
לפיכך התביעה התקבלה והשופט הצהיר כי התובעת היא בעלת הדירה וכי זכויותיה גוברות על זכויותיהם של בני הזוג ושל הבנק. הבנק חויב בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין של 15,000 שקל.
בנק מזרחי טפחות בדוחות טובים; אקסלנס: זו רק ההתחלה
למי שייכת הדירה – האם אתם רשומים כבעלי הדירה שלכם? חשוב לדעת
לאחר שסוכני הביטוח ניצחו את סוכני הנסיעות בשיווקים ביטוחי נסיעות, עכשיו הם מפנים את מלחמתם לבנקים ולחברות האשראי. כך לפי יו"ר.לשכת סוכני הביטוח ליאור רוזנפלד
"אותם מוקדנים שמבטיחים הבטחות שווא כיוון שכל ההכשרה שלהם מתמקדת בקורס מכירות קצר,גם של מוצרים כפולים ומשולשים, מרובעים ומחומשים, העיקר למכור ואז להעלם! למכור ואז לטוס! ואילו אנחנו, לא נעלמים לשום מקום, אנו משרתים את הציבור בישראל עשרות שנים בליווי צמוד, בהכוונה, בייעוץ ובמלחמה יומיומית כדי שיקבלו את המגיע להם, כי זהו תפקידנו".
עוד אמר כי "אנחנו מוצפים בכל יום בהקלטות של שיחות מוקדנים בחברות הביטוח מה שאנחנו שומעים בהן, באותן קלטות, צריך להדאיג כל אזרח בישראל, את ציבור המחוקקים ואת הממונה על שוק ההון".
בפניייה למבקר המדינה אמר "תעזור לאזרחי המדינה לעשות לזה סוף. בוא תעצור את התופעה המסוכנת הזו. אני יודע בוודאות שתופעה זו מדירה שינה גם מעיניי חברי ד"ר משה ברקת, אז הגיע הזמן למגר את הרעה החולה הזו שנקראת – מוקדנים. יושבים כאן באולם גם מנהלי חברות שמיישמות הלכה למעשה עבודה רק עם סוכני ביטוח ואחרות שהבטיחו ,קיימו וצמצמו את המכירה הישירה".
לפני חודשים אחדים חדל גם הקמפיין של ביטוח ישיר 'קמפיין שוקקה' לפגוע בסוכנים ובהחלט ניתן לומר כי חזרנו לשלוט בשיח הציבורי".
מודל העמלות החדש לסוכני ביטוח – איך סוכני הביטוח מרוויחים (עליכם)? והאם זה ייפסק?
על פי הסקירה השבועית של האוצר, למידת ההשתלבות של החרדים והערבים בשוק העבודה השלכות משמעותיות על ביצועי המשק הישראלי. השלכות אלה צפויות להתעצם על רקע השינויים הדמוגרפיים הצפויים בעשורים הקרובים, כאשר לפי תחזיות הביניים של הלמ"ס, בין 2018 ל-2065 שיעור החברה היהודית הלא חרדית באוכלוסייה צפוי לרדת מ-67% ל-49%, במקביל לירידה מ-21% ל-19% בשיעור החברה הערבית ועלייה מ-12% ל-32% בשיעור החברה החרדית. להתפתחות זו עשויות להיות השלכות כלכליות רבות על רקע הפערים המשמעותיים בין ערבים וחרדים ליהודים לא חרדים מבחינת מאפייני התעסוקה שלהם.
סגירת פערי התעסוקה, פריון העבודה והיקף ההעסקה (המתבטאים בשכר החודשי) של ערבים וחרדים תתרום רבות לקצב הצמיחה כמו גם לצמצום אי השוויון בהכנסות בטווח הקצר, הבינוני והארוך; בתרחיש בו נסגרים הפערים בשוק העבודה של ערבים וחרדים בהדרגתיות עד סגירה מלאה ב-2065, קצב צמיחת התוצר גבוה משמעותית בהשוואה לתרחיש בו לא נסגרים הפערים; בטווח הארוך הפער בין שני התרחישים עומד על נקודת אחוז בשנה, פער משמעותי ביותר. כתוצאה מכך, בטווח הארוך התוצר לנפש גדול יותר בכשליש בתרחיש סגירת הפערים בשוק העבודה בהשוואה להקפאת המצב הנוכחי; לשם המחשה, הגדלת התוצר לנפש בישראל ב-2018 בשליש היה מציב את ישראל מעל פינלנד וקנדה במדרג המדינות כיום.
המשך המגמות הנוכחיות בשוק העבודה הישראלי אינו מספיק כדי להביא לשיפור כלכלי משמעותי בהשוואה להקפאת המצב הקיים בטווח הארוך. תוצאה זו מתקבלת כיוון שבעוד שהפערים בשיעור התעסוקה קטנו בשנים האחרונות, הפערים בשכר החודשי עבור גברים חרדים ונשים ערביות גדלו.
סגירת הפערים בין ערבים וחרדים ליהודים לא חרדים בפריון העבודה ובהיקף ההעסקה (המתבטאים בשכר החודשי) תשפר יותר את הצמיחה הכלכלית בטווח הארוך מסגירת הפערים בשיעורי התעסוקה, שתשפיע יותר על צמצום אי השוויון בחלוקת ההכנסות. ממצא זה מדגיש את חשיבות שילוב ערבים וחרדים בעבודות בעלות פריון עבודה והיקף העסקה גבוהים, מעבר להתמקדות בשיעורי התעסוקה.
השוואה של ההשפעה של סגירת פערים בשוק העבודה של מגזר אחד בלבד מעלה כי שילוב ערבים ישפיע יותר על הכלכלה הישראלית בטווח הקצר והבינוני בעוד שילוב חרדים ישפיע יותר בטווח הארוך, הן מבחינת ההשפעה על הצמיחה הכלכלית והן מבחינת ההשפעה על חלוקת ההכנסות.
תת הקבוצה הדמוגרפית שסגירת פערים שלה תתרום הכי הרבה לצמיחה הכלכלית בטווח הבינוני היא גברים ערבים, בפער קטן מעל נשים ערביות.
בעוד בחברה הערבית הגורם החשוב ביותר לשיפור הוא שכר גברים ולאחר מכן תעסוקת נשים, בחברה החרדית שכר הנשים הוא הגורם בעל פוטנציאל ההשפעה הגדול ביותר לפני תעסוקה ושכר של גברים.
תוצאות המודל מדגישות את החשיבות המכרעת של שילוב משופר של ערבים וחרדים בשוק העבודה על רמת החיים הממוצעת בטווח הארוך. מעבר לכך, היעדר סגירת פערים בשוק העבודה של חרדים וערבים יוביל לאתגרים נוספים מעבר לירידה ברמת החיים הממוצעת, כמו למשל גידול באי השוויון בחלוקת ההכנסות. כך, היעדר סגירת פערים בשוק העבודה יוביל לפגיעה כפולה במשקי הבית המשתייכים לעשירונים התחתונים, ראשית דרך הירידה ברמת החיים הממוצעת ושנית דרך הגידול בפערי ההכנסה. עם זאת, יש לוודא כי שילוב חרדים בשוק העבודה לא יבוא על חשבון שילוב נשים, המהוות 50% מהאוכלוסייה וגם להן חשיבות כלכלית מכרעת.
מתחברים – מוצאים עבודות איכותיות לחרדים
בעקבות מחיקת ביטוח הסיעוד הפרטי אצל רוב חברות הביטוח, למעט הפניקס התייחס השבוע ממונה על רשות שוק ההון משה ברקת למצב: "ביטוח הפרט מהווה רק 20% מביטוחי הסיעוד הקיימים בשוק. 4 מיליון מבוטחים בביטוח של קופות החולים. היו אלינו פניות מחברות הביטוח לייקר את ביטוחי הסיעוד – לא איפשרנו לכך לקרות כי זה לא הפתרון. בימים אלו בוחנים חלופות שונות בדגש על מודל יציב והוגן. יש יותר ממודל אחד. נדאג שבסופו של דבר המוצר שיגיע לציבור יהיה הוגן במחיר ובאיכות המוצר ולא נמצא את המבוטחים עומדים מול שוקת שבורה".
ברקת אמר את הדברים בכנס סוכני הביטוח באילת. התייחס לדברי נשיא לשכת סוכני הביטוח: "שמח על כך שטובת הציבור לנגד עיניכם. טוב שהלקוח במרכז. רוצה להאמין לכם וחובת ההוכחה עליכם. חובת ההוכחה שהדבר יתבטא בתגמול שלכם. אם אתם עושים לטובת הלקוח – על זה תתוגמלו. אברך אם תתמכו בסוכנים האובייקטיביים, שפועלים לטובת הלקוח בלי להיות מוטים בכל דרך".
עוד אמר ברקת: "אני יודע שאנשי רשות שוק ההון פועלים ללא לאות תוך מטרה אחת – לשמור על ציבור המבוטחים ולהגדיל שקיפות". ברקת דיבר גם על הצעתו לשנות את החוק שעמלת סוכן הביטוח תיגבה מהלקוחות ולא מחברות הביטוח "תכלית קיומו של סוכן הביטוח היא לדאוג לצורך של המבוטח. ברשות שוק ההון לא עובדים עבור עמלה או עבור פרמיה – אלא רק לטובת הציבור".
עוד נודע הכי הממונה על שוק ההון רוצה לייצר תקן חדש של סגן בכיר שיעבוד תחתיו ואשר יהיה אחראי על הפיקוח של סוכני הביטוח ועל תחום החינוך הפיננסי. ברקת כבר נמצא במגעים מול נציבות שירות המדינה לאישור תקן כזה.
ברקת לסוכנים: אני דואג גם לפרנסה שלכם ולמקום של סוכן הביטוח בתוך המשוואה
המהפכה של ברקת: ביטוחי המשכנתאות יוזלו
מעודכן ל-11/2019
הרבה ישראלים בעלי אזרחות אמריקאית, או בעל נכסים בארצות הברית – פיננסיים או ריאליים – מגלים שנוסף למסים בישראל הם צריכים לשלם מס לרשויות בארצות הברית. גם ישראלים בעלי גרין קארד חייבים בדיווח לרשות המיסים בארה"ב
לפני תשע שנים נחקק בקונגרס האמריקני חוק הפטק"א לאכיפת מיסים וחשבונות זרים בארה"ב, שלפיו כל אזרח בעולם שיש לו אזרחות אמריקנית חייב בדיווח על מלוא נכסיו ורווחיו לשלטונות המס בארה"ב. התוצאה היא עשרות מיליארדי דולר מס שגבו הרשויות בארצות הברית מתושבי מדינות אחרות.
מגופים בעולם שלא מצייתים לחוק נגרעות 30% מההכנסות, לשון החוק. בין ארה"ב לכל המדינות נחתמו הסכמים מיוחדים, כולל ישראל לפני חמש שנים. לפי ההסכם, העברת המידע לרשויות המס בארה"ב מתבצעת באמצעות רשות המיסים בישראל, שתקבל את כל המידע על אזרחי ארה"ב המתגוררים בארץ מהגופים הפיננסיים כאן.
גם הבנקים והמוסדות הפיננסיים בישראל צריכים לדווח לרשויות בארה"ב על כל אזרח בעל אזרחות אמריקנית המנהל חשבון בבנק. על מה מדווחים? שם בעל החשבון, מספר חשבון, כתובת בעל החשבון, מספר חשבונות בבנק וכלל הפעולות. עוד מדווח על רווחים על ריבית, משכורות ומשיכת דיבידנד מחברה שהופקדה בחשבון.
שיטת מס לפי אזרחות
בארה"ב שיטת מס שונה והיא נקבעת לא לפי התושבוּת כמו בישראל, אלא לפי האזרחות של האדם. אדם שהוא אזרח ארה"ב, גם אם הוא מתגורר בישראל, נחשב לעניין המס כאמור אמריקני ומחויב לשלם שם את המס. אזרח ישראלי בעל אזרחות אמריקנית חייב להגיש לשלטונות המס בארה"ב דו"ח שנתי, גם אם אינו מחויב בהגשת דו"ח כזה בישראל.
כפל מס
כדי למנוע כפל מס, שאזרח לא ישלם מס גם בישראל וגם בארצות הברית, נקבעו כללים במסגרת אמנת מס בין ישראל לארה"ב. אם למשל ישראלי צריך לשלם מס על רווחים משכר דירה, כשבישראל המס הוא 10% ובארה"ב 25%, ישולם הפרש המס לשלטונות בארה"ב. אם המס שולם בארה"ב ומתברר שהמס בישראל נמוך יותר, הנישום לא יקבל החזר מס.
אבל אזרח אמריקני שקיבל משכורת מחברה שבבעלותו או שמשך מהחברה דיבידנד, הרווח ימוסה כולו בארה"ב.
מה לעשות כדי לא לשלם מס גם בארצות הברית?
אם תרצו לוותר על התענוג שבתשלום המס לארצות הברית, תצטרכו לוותר על אזרחות ארה"ב . מוך שלא עולים על 50 אלף דולר.
חוק פטק";א – למניעת העלמת מס של אזרחי ארצות הברית
נתיב פלוס, מצוקת החניה, הרכבת הקלה, תגבור האוטובוסים – כל זה לא מספיק כדי לגרום לישראלי לעזוב את הרכב הפרטי. כך עולה ממחקר של איגוד יבואני הרכב.
באיגוד יבואני הרכב מעריכים כי התחבורה הציבורית, למרות כל השדרוגים הצפויים, תתקשה לעמוד בביקושים, ועדיין נראה תורים ארוכים לרכבות וצפיפות בשעות השיא. על פי המודלים של האיגוד ב־2030, למרות שהנסועה כמעט תכפיל את עצמה ל־26 מיליארד ק"מ, היא תהווה רק 24% מהנסועה השנתית של הישראלים .אומנים יהיו יותר רכבים אבל הנסיעות יהיו יותר קצרות, הקילומטראז'השנתי לרכב צפוי להמשיך ולרדת,אחרי שיותר ויותר משפחות רוכשות רכב שני ואף שלישי, המשמשים לנסיעות קצרות
"כדי לגבש אסטרטגיה לפעילות האיגוד בשנים הבאות, רצינו לנתח את שוק הרכב בארץ, להעריך את הכיוון שלו בשנים הבאות", מסביר חזי שייב בראיון לכלליסט, שמונה בשנה שעברה למנכ"ל איגוד יבואני הרכב.
"גילינו שיש התאמה בין הגידול בתמ"ג של ישראל לבין מכירות הרכב, ויש בכך גם היגיון כלכלי. זה נתון מאוד חשוב שמראה כי בעצם אנו יכולים להעריך מה יקרה בשנים הבאות מבחינת כמות רכבים. נתון זה מטריד אותי, כי כמובן יש בעיית פקקים. עזבתי את הארץ לרומניה ב־2013 וחזרתי ב־2017 ושמתי לב שהכל השתנה ־ הכל פקוק. מה שראינו זה שאם לא תהיה תוכנית כוללת, מסודרת, הוליסטית ולא פופוליסטית, שתיקח את כל הדברים בחשבון, נמצא עצמנו בלב אסון לאומי. אין פתרונות קסם, המדינה תצטרך לקחת קצת מכל דבר, לדאוג שבמשמרת שלנו המדינה תבנה תוכנית כוללת ואולי קצת כואבת, ושתדאג לכך שהתחבורה והפיקוק לא יגדלו. הנהגים הם הלקוחות שלנו, אנחנו לא רוצים שהם יבלו שלוש שעות ביום בכבישים. כיום הכנסות המדינה ממסים על רכב ודלק הן כמעט 40 מיליארד שקל. עלות הפקקים היא 35 עד 40 מיליארד בשנה. אם לא נעשה כלום עלות הפקקים תגיע ל־70 מיליארד ב־2030".
"המדינה תצטרך לחזור ולעודד הפחתה של מספר המכוניות המזהמות והפחות בטוחות בכבישים, באמצעות יצוא או באמצעות חידוש תוכנית הגריטה הממשלתית", אומר שייב. "תוכנית כזו תהיה חייבת לדחוף אנשים להיפטר מהרכב המזהם והלא בטוח וגם תתגמל אותם. תוכנית שתכלול גם מקל וגם גזר. תוכנית כזו חייבת לגרום להורדה של 50 עד 75 אלף רכבים בשנה מהכביש, בנוסף לכ־100 אלף שנגרעים מדי שנה".