כמה הפסידה קופיקס ב-2015? ? מה הרווח האמיתי של קופיקס  ולמה הרישום בבורסה  גרם להוצאה של 28.8 מיליון שקל?

הדוחות הכספיים של קופיקס די מבלבלים – החברה גדלה בהכנסות מ-51 מיליון שקל ל-129 מיליון שקל, אבל הגידול בפעילות, לא מתורגם לכאורה לשורה התפעולית – הפסד תפעולי של 24 מיליון שקל ב-2015 לעומת הפסד של 1.3 מיליון שקל בשנת 2014. בשורה התחתונה רשמה קופיקס הפסד של 25.6 מיליון שקל לעומת הפסד של 0.8 מיליון שקל בשנת 2014.

אלא שרוב ההפסד הזה נובע מהוצאה חשבונאית חד פעמית שלא קשורה לפעילות עצמה, אלא לרישום החברה בבורסה בשנה שעברה. קופיקס נכנסה לבורסה בדלת האחורית – היא נכנסה לתוך פעילות של שלד בורסאי ( בשם אגרי), כשהדרך היתה כמקובל בשיטה הזו – השלד הבורסאי קולט את הפעילות של החברה ובתמורה מוקצות מניות ( רוב המניות) לבעלי המניות של החברה, וכך בעלי המניות של החברה עם הפעילות (קופיקס במקרה זה), הופכים להיות בעלי העניין המרכזיים בחברה   לאחר המיזוג.

שלד בורסאי – ככה נכנסים לבורסה בדלת האחורית

והנה המחשה –  נניח שקיים שלד בורסאי בשווי של 4 מיליון שקל (חלק מרכזי – מזומנים) והשלד הזה קולט פעילות ששווה 36 מיליון שקל. במצב כזה השלד הבורסאי ינפיק מניות לבעלי המניות של החברה הנקלטת בשיעור של 90% וזאת כדי "לשמור" על השווי שלהם לפני ואחרי המיזוג, אחרת הם לא יסכימו לעסקה. לפני המיזוג ערך האחזקה שלהם 36 מיליון שקל, ואחרי המיזוג –  החברה החדשה שווה 40 מיליון שקל ( 4 שקל השלד ו-36 מיליון שקל הפעילות הנקלטת) ו-90%  מהחברה שווים – 36 מיליון שקל. בעלי המניות של השלד מקבלים 10% מהחברה החדשה/ הממוזגת, כך שלפני המיזוג הם החזיקו (יחדיו) ב-100% משלד שערכו 4 מיליון שקל, ואחרי המיזוג הם מחזיקים ב-10% מחברה שערכה 40 מיליון שקל – שווי של 4 מיליון שקל.

התהליך הזה הוא כלכלי לחלוטין, כשבדרך יש להעריך (לרוב על ידי חיצוניים) את השווי של הפעילות הנכנסת, וכאן יש מוקש לא קטן –  ברגע שהערכת השווי הזו גבוה, הנתח של המשקיעים המקוריים קטן, והיכולת שלהם להשביח את ההשקעה, בהתאמה פוחתת. מנגד, המשקיעים בחברה הנקלטת נהנים כמובן מהערכת שווי גבוה. הבעיה הזו לצד חוסר הצלחה של שלדים להפוך לחברות גדולות, גרם  לאחרונה לבורסה להכביד על אפשרויות הכניסה לבורסה דרך מיזוג עם שלד בורסאי (בדלת האחורית). הבורסה בדקה ומצאה שרוב השלדים הבורסאיים שהכניסו פעילות לא הצליחו  להתרומם ולהפוך לחברות משמעותיות, ולא הצליחו לייצר ערך למשקיעים המקוריים. זה לא   גורף, אבל זה הספיק כדי לפעול לשינוי כללי המשחק בשוק השלדים.

כמה שווה קופיקס? ואיך זה משפיע על רישום המיזוג בספרים

לתהליך הכלכלי של המיזוג יש השלכה חשבונאית משמעותית. בדוחות של קופיקס נרשמה הוצאה  חשבונאית של 28.8 מיליון שקל – העלות החשבונאית הזו מבטאת את רישום המיזוג ההפוך הזה לצד ההטבה ליועצים ולבעלי מניות (מסוימים). אלא שההוצאות בגין הרישום (וכבר נתעכב עליהם) וההטבה שמשתקפת באופציות למניות, אינן תזרימיות, אינן הוצאות שוטפות (ואינן צפויות לחזור).  החשבונאות ובצדק מעוניינת שהוצאות המהלך לרבות כל הטבה ליועצים ולבעלי המניות תירשם בדוח החשבונאי (בדומה לאופציות שמוענקים לעובד שמהוות הטבת שכר ולכן נחשבים כהוצאה),  אלא שכדי להעריך את הרווח המייצג השוטף של החברה, צריך לנטרל הוצאות אלו. וכשמנטרלים את ההוצאה החריגה, מקבלים שקופיקס הרוויחה תפעולית 4.7 מיליון של בשנת 2015, לעומת הפסד של 1.3 מיליון שקל בשנת 2014.

וממה בעצם מורכבים הוצאות הענק החד פעמיות שקשורות למיזוג  – 28.8 מיליון שקל. ובכן, בעסקאות מסוג זה, רואים את החברה הנקלטת כאילו היא זו שרכשה את השלד הבורסאי וזאת מכיוון שבעלי המניות שלה הם אלו שממשיכים לשלוט גם לאחר העסקה. בעסקה הזו הונפקו לבעלי המניות של קופיקס כ-88.7% מהון מניות החברה החדשה (לצד הקצאת אופציות לבעלי מניות מסוימים וליועצים) ומכאן שבעלי השליטה של קופיקס המשיכו להיות בעלי השליטה של החברה הממוזגת.

במצב כזה, יש להציג חשבונאית את הנכסים של השלד לפי שווי הוגן. כלומר, קופיקס היא זו שרכשה מבחינה חשבונאית את השלד לפי השווי שלפיו הוקצו המניות (בהתאם להערכת שווי) וכך נקבע שווי התמורה בגין  השלד. אלא שהשווי של השלד הוא השווי ערב המיזוג והוא עשוי להיות שונה – הפער מבטא הפסד שנרשם מיידית בדוחות –  "…לצרכים חשבונאיים העסקה טופלה כרכישה במהופך של שלד בורסאי, לפיה הרוכשת הינה אורבן קופיקס ואילו החברה היא הנרכשת. לפיכך, מבחינה חשבונאית רואים בנכסים, נטו של החברה כנכסים נטו שנרכשו ע"י אורבן קופיקס אשר מוכרים ונמדדים לפי ערכם בספרים ערב עסקת המיזוג. בהתאם לאמור לעיל, העסקה כאמור הוצגה בדוחות הכספיים כהנפקת הון תמורת הנכסים נטו של החברה וזאת בהתאם לשווי ההוגן של המכשירים ההוניים שהיה על אורבן קופיקס להנפיק כדי לתת לבעלי מניות החברה ערב המיזוג שיעור זכויות בעלות בישות המאוחדת הזהה לזה שקיבלו בעסקת המיזוג (כ-11.3%) השווי ההוגן נקבע בהתבסס על מחיר מניית החברה בבורסה ערב עסקת המיזוג ובהתאם הוכר סך של כ-20 מיליון שקל בסעיף עלויות רישום למסחר".

אופציות לכל המעורבים – על חשבן בעלי המניות ומגדיל את ההוצאות

זה המרכיב הגדול של הוצאות הענק בגין הרישום כשבנוסף רשמה החברה הוצאה של כ-8.2 מיליון שקל בגין האופציות. במהלך המיזוג הנפיקה החברה כ-9 מיליון כתבי אופציה א' של החברה (לא רשומים למסחר) אשר היוו מיד לאחר הקצאתן 7.19% מהון החברה, וכן הונפקו  ליועצים חיצוניים כ-5 מיליון כתבי אופציות ב' (לא רשומים למסחר)  בתמורה לשירותי הייעוץ שהעמידו לאורבן קופיקס בקשר עם עסקת המיזוג.

כתבי האופציה ניתנים למימוש  למניה רגילה אחת של החברה  החל ממועד הקצאתן ועד ליום 14 ביוני 2018 תמורת מחיר מימוש של 10 אגורות לכל כתב אופציה, ומדובר בהטבה גדולה בהינתן שערך המניה הוערך ב-1.7 שקל וערך המניה בשוק הוא סביב 12 שקל.

מה משמעות הרווח התפעולי והרווחיות התפעולית? מה הרווח והרווחיות של בזק? ומה יקרה לבזק אם הרגולטור יחליט להפעיל רפורמה אמיתית בשוק התקשורת?

הרווח התפעולי של סלקום בשנת 2015 נפל ל-310 מיליון שקל, ושל פרטנר קרס לאזור ה-200 מיליון שקל.  הרווחים האלו אולי נראים לכם גבוהים, אבל הכל יחסי –  ביחס לשנים המופקרות שהחברות האלו עשו מה שהן רצו, זה משמעותית מתחת (וטוב שכך), אז הרווח התפעולי שלהן התקרב ל-2 מיליארד שקל.

ביחס לחובות שלהן ולהוצאות המימון השוטפות, זה לא מדהים – זה משאיר אותן, אחרי הוצאות המימון, מאוזנים פחות או יותר (צפות בקושי); ביחס למתחרה הישירה  – פלאפון, אלו אותם סדרי גודל. פלאפון הרוויחה תפעולית כ-160 מיליון שקל, ביחס לחברות אחרות בשוק התקשורת – ונתמקד בשליטה של השוק,  בזק (המחזיקה בפלאפון, בפעילות תקשורת נייחת, בבזק לאומי  וביס) הן מרוויחות מעט.  בזק הרוויחה תפעולית בשנת 2015 – 2,570 מיליון שקל – פי 10 (ומעלה) מהרווח הממוצע של חברות התקשורת הסלולאריות. אז אחד משניים – או שחברות הסלולר מרוויחות מעט, או שבזק מרוויחה הרבה, אבל זה עדיין לא התמונה המלאה.

בזק מרוויחה פי 10 מהשחקניות האחרות בשוק 

הבדיקה ההשוואתית  הזו התייחסה לרווח התפעולי האבסולוטי, שהוא אחד מהפרמטרים החשובים ביותר בניתוח דוחות. הרווח הזה מבטא כמה החברה מצליחה להרוויח מתפעול שוטף, בלי קשר למבנה המאזן (שמשפיע על הוצאות המימון), בלי קשר למיסוי (שיכול להיות שונה ממקום למקום מחברה לחברה); פשוט – רווחים מהפעילות, ובמקרה של חברות התקשורת, רווחים בעיקר ממתן שירותי טלפוניה (סלולרית, קווית), מכירת ציוד (סמארטפונים ועוד). כאן המבחן האמיתי של העסק – ביכולת להרוויח תפעולית; כאן בעצם נמדד זכות הקיום של העסק, אבל כמה זה טוב, כמה זה לא טוב? כדי לענות על כך, צריך לבחון את הרווח ביחס להכנסות, ואז מקבלים פרמטר מאוד חשוב – מרווח תפעולי/ רווחיות תפעולית (הרווח התפעולי מחולק להכנסות) שמבטא עד כמה החברה רווחית – כלומר, לא מספיק לדעת שבזק מרוויחה תפעולית קרוב ל-2.6 מיליארד שקל, אלא מה שיעור הרווחיות, כמה נשאר לה באחוזים מהמכירות, ונשאר לה הרבה. ההכנסות של בזק הסתכמו ב-2015 ב-10 מיליארד שקל, ורווח תפעולי של כ-2.6 מיליארד שקל מבטא רווחיות תפעולית של כ-26% – על כל שקל של מכירות נשארו לחברה 26 אגורות – זה שיעור גבוה שנובע מתחום התקשורת הנייחת, והוא הרבה מעל שיעורי הרווח התפעולי של חברות הסלולר – סלקום הרוויחה תפעולית  כ-10% ופרטנר הרוויחה כ-5% תפעולית.

הפערים האלו לא נורמליים – לא תמצאו הרבה מצבים בעולם של חברות בענף קרוב עם שיעורי רווחיות כל כך שונים, הסיבה להבדלים בארץ היא פשוטה –  משה כחלון, שהיה שר התקשורת נלחם בחברות שהוא יכל להם – סלקום ופרטנר  החלשות יחסית לבזק. אותה הוא השאיר ל"רפורמה הבאה" ומאז היא רק מתחזקת שכן ברגע שהמתחרות הגדולות (סלקום ופרטנר) מדממות, הדבר האחרון שהן יכולות זה להתחרות באמת בשאר תחומי התקשורת, וזה השאיר את בזק איתנה לחלוטין בסגמנטים האחרים (במיוחד תקשורת נייחת). כן, כחלון שלכל הדעות עשה מהפכה של ממש בשוק הסלולר עשה רק חלק מהעבודה, בבזק הוא לא באמת נגע.

ובואו נניח שהרגולטור יחליט לעשות מעשה – הוא הרי החליט בנחישות (אפילו מוגזמת) להילחם ב"שוד הגדול" של הגז, הוא החליט להילחם בשכר המנהלים בחברות הפיננסיות, והוא כבר יישם כאמור מהפכה בשוק הסלולר, אז אם הוא רוצה הוא יכול למנוע את הרווחים העודפים הסמי מונופוליסטים של בזק. אז נניח במשחק הדמיוני שלנו שהרגולטור יעשה מהפכה בכל תחומי התקשורת (מהפכה אמיתית) שתעביר את העודף המונופליסטי הזה לצרכנים, המשמעות הכספית שמתורגמת לדוח של בזק היא פשוטה – ירידה במכירות, ירידה ברווח, וירידה ברווחיות. הרווחיות התפעולית תרד;  ואם נמשיך, במשחק התיאורטי שלנו,  ונניח שאנחנו בעולם מתוקן כזה שחברות באותו תחום מרוויחות שיעור רווחיות קרוב (אחרי הכל, אין קסמים– לא ייתכן לאורך זמן ממושך שחברה באותו ענף תדווח על שיעורי רווחיות גבוהים מחברה אחרת), אז הרווחיות התפעולית ש"נצמיד" לבזק היא 10% (בדומה לסלקום מעל הרווחיות של פרטנר). ואיך זה בעצם יכול לקרות?

מה יקרה כשהרווחיות של בזק תרד לרמה נורמלית

ובכן, נתחיל בהכנסות – כשהרגולטור פעם בשוק הסלולרי, המחירים לצרכן ירדו וההכנסות התכווצו. כנראה שבמקביל לירידה במחיר, השימוש בשירותי הסלולר (כמות הדקות) עלה ועדיין זה לא פיצה כמובן על הירידה במחיר, כשמעבר לכך, החברות מוכרות חבילות של שימו שללא הגבלה כך שלא מדובר פרקטית בפיצוי על ירידת המחיר.

אם המחירים יופחתו בשוק התקשורת הנייחת, אז כמובן שהמכירות ירדו ובהתאמה הרווח. במקביל, שיעורי הרווחיות יירדו שכן גם אם תהיה ירידה בעלות של השירות היא לא תשתווה לירידה במחיר השירות – והמשמעות שהרווחיות התפעולית תרד, וההנחה שהיא תעצור ב-10%.

ובשיעור רווחיות תפעולית כזה, מה יהיה בעצם הרווח התפעולי? המכירות כיום ש כל הקבוצה  מסתכמות בכ-10 מיליארד שקל, וסביר שהן יירדו במקביל לירידה במחיר, אבל גם אם נניח הנחה מקלה שההכנסות לא ייפגעו, הרי שהרווח התפעולי יסתכם ב-1 מיליארד שקל – עדיין גבוה, אבל השאלה אם גבוה מספיק כדי לשאת את המאזן של בזק. מאז שליטת אלוביץ בזק ממנפת את עצמה לדעת והפכה לאחת מהחברות הממונפות ביותר בבורסה – הון עצמי של 2.4 מיליארד שקל מחזיק מאזן של 16.7 מיליארד שקל, כשבמאזן חובות פיננסים נטו באזור של 10 מיליארד שקל.

הוצאות המימון צפויות להסתכם בכ-300 מיליון שקל, כך שבזק בתרחיש התיאורטי הזה עדיין תרוויח, אבל משמעותית פחות – סדר גודל של 500 מיליון שקל (בהינתן גם הוצאות המס), בעוד הרווח הנוכחי מסתכם בכ-1.7 מיליארד שקל. גם רווח של 500 מיליון שקל זה לא רע – להרוויח בשורה התחתונה 5% מהמחזור ( 500 מיליון שקל על מחזור של 10 מיליארד שקל) זו רווחיות כלכלית מייצגת של החברות במשק לאורך זמן.

מה זה ניכוי שוברי כרטיסי אשראי? והאם זה חלק מהוצאות המימון? ואיך זה שהוצאות המימון של ראלקו מסתכמות ב-10 מיליון שקל כשהתחייבויות הפיננסיות במאזן מסתכמות ב-38 מיליון שקל?

הוצאות המימון השנתיות של ראלקו, יבואנית ומשווקת מוצרי החשמל והאלקטרוניקה,  הסתכמו בשנת 2015 ב-10 מיליון שקל, לעומת 9 מיליון שקל בשנה קודמת. אבל, כשבוחנים את המאזן ומחפשים על מה היא בעצם שילמה ריבית של 10 מיליון שקל, מתקשים למצוא.

האשראי השוטף של החברה  מתאגידים בנקאיים (במסגרת ההתחייבויות השוטפות) מסתכם ב-27.7 מיליון שקל בסוף 2015, כשבתחילת 2015 הוא עמד על 38.5 מיליון שקל – בדוחות לא ניתן הסכום הממוצע של האשראי  על פני השנה, אבל ניתן להניח שהוא איפשהו בין שני הסכומים האלו.

אבל, יש לחברה התחייבויות פיננסיות נוספות –  תחת סעיף ההתחייבויות השוטפות יש גם חלויות שוטפות בגין הלוואות לזמן ארוך בסך של 2.5 מיליון שקל (בתחילת שנת 2015 היה חצי מיליון שקל), וכן יש לחברה  הלוואות לזמן ארוך שמסתכמות ב-7.8 מיליון שקל (ובתחילת השנה הסתכמו ב-1.1 מיליון שקל).

אשראי שלא נמצא בדוחות

ההתחייבויות הפיננסיות האלו  מסתכמות לסך של 38 מיליון שקל בסוף 2015 (לעומת כ-40 מיליון שקל בתחילת השנה), והן בטח לא מסבירות הוצאות מימון של 10 מיליון שקל, הן עשויות להסביר במקרה של ריבית גבוה מאוד סדר גודל של 3-4 מיליון שקל , רחוק מאוד מהוצאות המימון של החברה.  אז מה מסביר את הוצאות המימון?

מסתבר שיש לראלקו אשראי שלא נמצא בדוחות. ההלוואות והאשראי השוטף מהבנקים לא מבטאים את כל ההתחייבויות הפיננסיות של החברה. לראלקו אשראי שוטף נוסף שנובע מהפעילות העסקית – ראלקו מייבאת סחורה מספקים שונים וכדי להבטיח להם את התשלום היא מעבירה לחלק מאותם ספקים  מכתבי אשראי דוקומנטארי מהבנקים, שבמילים פשוטות אמורים להבטיח את התשלום לספקים. כלומר, הספק מקבל ערבות שהתשלום ישולם לו (אחרת הוא לא יספק את הסחורה), והערבות/ מכתב אשראי הזה עולה כסף – זה גם סוג של מימון וזה נרשם במסגרת הוצאות המימון.

מסגרות האשראי של ראלקו, הכוללות גם את האשראי הדוקומנטארי מסתכמות ב-170 מיליון שקל, הרבה מעבר לאשראי ולהלוואות השוטפות. לא תמיד הן מנוצלות במלואן, אבל ברור שהאשראי הכולל הממוצע עולה על היקף האשראי בספרים.

ועדיין – זה לא מסביר הוצאות מימון של 10 מיליון שקל. מהדוחות של החברה מתברר שהוצאות המימון שנובעות מהאשראי הבנקאי (הכולל) מסתכמות בכ-5.6 מיליון שקל, כלומר קיים עדייו פער לא מוסבר של 4.4 מיליון שקל. הסבר חלקי לפער הזה הוא הפרשי השער.

החברה מייבאת מוצרי חשמל ואלקטרוניקה והשינויים בשער החליפים עלולים לעלות לה ביוקר – ולהמחשה נניח שהיא רכשה מוצרים ב-1 מיליון דולר כשהדולר היה 3.8 שקל, אבל במועד התשלום לספק הדולר 4 שקלים. ההתחייבות לספק עלתה מ-3.8 מיליון שקל (1 מיליון דולר כפול שע"ח של 3.8 שקל לדולר) ל-4 מיליון שקל (1 מיליון דולר כפול שע"ח של 4 שקל לדולר), והעלייה הזו היא כתוצאה מהפרשי שער והיא נזקפת להוצאות המימון.  לראלקו היו הפרשי שער בסך של 1.4 מיליון שקל בשנה שעברה, וזה כמובן חלק מאותם 10 מיליון שקל.

ניכוי שוברי אשראי

ועדיין – קיים פער של 3 מיליון שקל והוא מוסבר בניכיון שוברי האשראי. הנהלת ראלקו מספרת בדוח הדירקטוריון כי חלק מאוד משמעותי של העסקאות למכירת מוצרי החשמל והאלקטרוניקה לצרכנים , משולם בכרטיסי אשראי במסגרת עסקאות תשלומים – ככה רוכשים מוצרים כאלו כבר שנים רבות, והשיטה הזו "מתגלגלת" גם ליבואני ויצרני מוצרי החשמל, לרבות ראלקו – "רשתות השיווק והסוחרים מעבירים את שוברי האשראי בגין רכישת המוצרים על ידי לקוחותיהם לחברה", כותבים מנהלי ראלקו ומוסיפים -"באופן שלמעשה החברה נדרשת למימון ביניים עד לקבלת מלוא התמורה בגין רכישת המוצרים. חלופה אפשרית לניכיון סכומי כרטיסי האשראי המתקבלים אצל החברה, הינה קבלת מסגרות אשראי (בהיקפים משמעותיים כפועל יוצא מכך שמרבית המכירות מתבצעות בכרטיסי אשראי) מתאגידים בנקאיים שיאפשרו מימון ביניים עד לקבלת סכומי האשראי כאמור (התמורה). למיטב הערכת החברה, קבלת מסגרות אשראי כאמור עשויה להביא לגידול בהוצאות המימון, בהשוואה להוצאות המימון שהינן פועל יוצא של ניכיון סכומי אשראי. זאת ועוד, עם ביצוע פעולת הניכיון מועבר חלקו המהותי של הסיכון בגין יתרת שוברי האשראי שנוכו וטרם נפרעו מהחברה לספק שירותי הניכיון, למעט רכיב סיכון מהיתרה כאמור בו נושאת החברה".

במילים פשוטות, ראלקו  מספקת ימי אשראי לקוחות גבוהים והיא צריכה מימון לאשראי הזה – החלופה של הלוואה/ אשראי מהבנק יקרה מבחינתה, ואז היא פונה לניכיון שוברי אשראי שזה מאותה המשפחה של ניכיון שקים/ פקטורינג ואיגוח. החברה בעצם "מוכרת" את השוברים האלו בתמורה לסכום קטן יותר שמבטא את הריבית בתקופה ואת הסיכון , ורק להמחשה – נניח שנמכר מקרר ב-4 אלף שקל, והתשלום הוא דרך כרטיס אשראי – 10 תשלומים חודשיים של 400 שקל. ונניח שראלקו מוכרת את הזרם העתידי של התקבולים  החודשיים בתמורה ל-3.8 אלף שקל – הנחה על המחיר המלא בגלל הסיכון שעובר (במקרים רבים, אך לא תמיד) לרוכש החוב, ובגלל הריבית (ערך התקבולים מהוון להיום נמוך מהערך הנומינלי שלהם).

מה ההפרש בפועל בין התקבולים הצפויים בכרטיסי האשראי לסכום שמתקבל במזומן? ראלקו לא מפרטת, אבל מסבירה ששיעורי הניכיון השוטפים כוללים את מרכיב הריבית ועלות עמלת הסליקה – "שיעורי הניכיון נקבעים מעת לעת והם תלויים בשיעור הריבית במשק, גובה עמלת הסליקה אצל תאגידים פיננסיים המתמחים בכך ומספר התשלומים הנקובים בשוברים".

היקף הממסרים/ תשלומים האלו שנוכה מסתכם בסוף 2015 ב-54.6 מיליון שקל (משמעותית מעל כל ההתחייבויות הפיננסיות המאזניות של החברה) וזה כמובן ההסבר לפער בין הוצאות המימון בפועל להוצאות המימון הנגזרות מההתחייבויות הפיננסיות במאזן –  בשנה כולה הסתכמו הוצאות המימון בגין ניכוי כרטיסי אשראי בסך של 3 מיליון שקל.

איך זה שבנקים ממונפים יותר מחברות אחרות? מה יקרה עם הריבית תהפוך לשלילית? וכמה פיקדונות יש בבנק הפועלים

בנק ישראל נעמד על הרגליים האחוריות בניסיון למנוע מהאוצר לפתוח את שוק האשראי לתחרות חריפה עם גופים חוץ בנקאיים. בנק ישראל פשוט דואג לנו – אם תהיה תחרות חריפה ויחלקו פה אשראי לכל מי שרק מצייץ, אז תתפתח פה בועת אשראי ובסוף כולנו נתפוצץ איתה. אבל הדוקטורים והפרופסורים שם כנראה מתקשים להפנים גישות שסותרות את האג'נדה שלהם, אולי בגלל שהם מנותקים מהשטח (וזה לא חדש – במשך שנים רבות הם טענו שאין קשר בין הריבית הנמוכה לעלייה במחירי הדירות, למרות שכל יועץ משכנתא מתחיל יודע ורואה את הקשר מדי יום).

בבנק ישראל מתעלמים מכך שהרחבת תחרות עשויה דווקא להקל על הציבור שיזכה לריבית טובה יותר. בבנק ישראל חושבים שהם יודעים יותר מכולם ושולחים אותנו לראות את "מכונת הכסף" ומה שקרה במשבר הפיננסי הגדול בסוף שנת 2008  כשלטענתם הרחבת שוק האשראי והגדלת השחקנים היא הסיבה למשבר. אבל הם משחקים עם ההיסטוריה – הרחבת שוק האשראי האמריקני, זה רק חלק מהעניין – הבעיה היתה שהשוק לא היה מפוקח, והבעיה הגדולה יותר היתה שהבנקים המציאו מכשירים פיננסים מיוחדים ומסוכנים שנשענים על שוק האשראי, והמערכת (לרבות חברות הדירוג) הגדירו אותם כבטוחים.

שורש הבעיה אז היה בפיקוח, ברגולטור, ואולי כאן העניין –  בנק ישראל לא מעוניין להרחיב את שוק האשראי ולייצר עוד סיכונים, עוד נהלים ועוד עבודה, ובכלל – זו שאלה שכל גוף מפקח שואל את עצמו – מה אנחנו צריכים שהשוק יגדל, שהמפוקחים יגדלו, יתרחבו, זה רק מייצר עבודה, ובסופו של יום, למרות שאנו נוטים להאמין שהגופים האלו רוצים רק בטובתנו, יש את השיקול של באיזו שעה אני חוזר הביתה, וכמה סיכון ולחץ יש לי בעבודה.

וכדי שיהיה כמה שיותר רגוע ובטוח, דואגים בעיקר ליציבות הבנקים –  זו כנראה פונקציית המטרה של בנק ישראל ועל זה הוא נמדד ונשפט – אם בנק ייפול, יבואו לבנק ישראל בטענות; אם הציבור "ייפול" – זו לא האחריות של בנק ישראל, זה המצב הכלכלי.  הרחבת שוק האשראי, עלולה לנגוס ברווחי הבנקים, להחליש אותם  וזו כמובן אינה פונקציית המטרה.

המינוף של הבנקים

כשפותחים את הדוחות של הבנקים מבינים שלמרות שהבנקים נראים לרובנו כגופים יציבים ובטוחים, אולי יותר מכל ענף אחר, המציאות שונה. הבנקים נשענים על חובות (פיקדונות הציבור הם בעצם החובות הגדולים שלהם) והם בפועל, הגופים הכי ממונפים –  משמע  ההון שלהם מממן חלק קטן מהמאזן שלהם. למעשה, זה העסק שלהם – מינוף, מזה הם "חיים" – משלמים משכורות עתק למנהלים, מחזיקים בכמות לא יעילה של עובדים, ומרוויחים בשביל בעלי המניות. מינוף אצל הבנקים זה בעצם לקחת מימון מאוד זול מבנק ישראל ומהציבור ולהחזיר אותו לציבור בריבית גבוה יותר – תיווך של כסף שמשאיר אצלם מרווח נאה (לצד פעילות האשראי, הבנקים מספקים כמובן מגוון שירותים תפעוליים – ניהול חשבון, פעולות בניירות ערך ועוד).

תיאורטית המטרה של הבנקים היא להגדיל את האשראי עד כמה שניתן – ככל שהם נותנים יותר הם מרוויחים יותר, אלא שצריך לקחת בחשבון שיש לווים שמתקשים לעמוד בהתחייבויות שלהם (ואז החוב הופך לחוב בעייתי, יש פריסת תשלומים, יש הפרשה בדוחות, ואולי גם רישום של חוב אבוד), וכשגדלים כמותית, במקרים רבים זה בא על חשבון האיכות, ואז בהתאמה ההפרשות לאשראי גדלות.

אלא שהמגבלה הזו לא אמורה תיאורטית להפריע למנהלי הבנקים, וזה קרה בארה"ב – הם הגדילו את האשראי עוד ועוד, ופשוט דחפו אשראי לכל מי שרץ צייץ – נכון, אשראי פחות איכותי, אבל  לאותם מנהלים זה לא הפריע, עד שהבעיה תצוף למעלה זה עניין של שנים, ומי מסתכל על עוד כמה שנים, העיקר שהבונוס השנה מובטח.

וכאן נכנס הבנק המרכזי והפיקוח על הבנקים, כאן נכנסים הנהלים והמגבלות על המינוף. בארץ, מערכת הפיקוח הוכיחה את עצמה – הבנקים הישראליים במהלך המשבר הגדול, היו יציבים מאוד יחסית לבנקים במקומות אחרים. השאלה היום היא אם יציבות חשובה מתחרות?  כך או אחרת – כך נראה מאזן של דוח מפוקח – בנק הפועלים (כדוגמה).

הפיקדונות של פועלים

ההון העצמי של בנק הפועלים מסתכם בסוף שנת 2015 ב-33 מיליארד שקל, ההון זה המממן מאזן בסך – 431.6  מיליארד שקל. אם זה היה מאזן של חברת נדל"ן היו כותרות על המינוף החריג שלה, אבל זה בנק ובבנק זה מקובל (ותחת פיקוח ).

ההתחייבויות של בנק הפועלים מסתכמות ב-398.4 מיליארד שקל, והחוב הגדול של הבנק הוא כלפי הציבור – 321.7 מיליארד שקל של פיקדונות מהציבור, ותחשבו על זה – הריבית על הפיקדונות האלו היא לרוב אפסית, ועם זה הציבור איכשהו מסתדר, אבל מדברים עכשיו על ריבית שלילית – אם זה יקרה, האם הציבור ישאיר את הכסף בפיקדונות (ויפסיד כסף) – סביר שחלק גדול מהר השקלים האלו ינדוד למקומות אחרים, ואז במהירות יחסית, הבנק צריך לפרוע סכום נכבד מאוד – השאלה איזה סכום? לבנק יש מזומנים (ופיקדונות – קצת מצחיק, אבל זו האמת לבנק יש פיקדון בבנק) בסך של 65 מיליארד שקל וניירות ערך (שניתנים כנראה ברוב למימוש מהיר) בסך של 62.9 מיליארד שקל (ויש מקורת נוספים), אבל אם באמת תהיה יציאה המונית של כספים, גם הבנק עלול להתקשות לשלם את הכסף. ואולי רק מהטעם הזה, בנק ישראל לא יעשה מהלך כה דרמטי.

מתוך הפיקדונות – 321.7 מיליארד שקל, סך של כ-290 מיליארד שקל הוא בארץ, מתוכו – 97.2 מיליארד שקל אינם נושאים ריבית. מעבר לכך, מתוך סכום הפיקדונות בארץ, כ-165.4 מיליארד שקל הם פיקדונות לפי דרישה שהמחזיקים בהם יכולים לדרוש את הכסף  במיידי.

ומי בעצם מחזיק בפיקדונות האלו? אנשים פרטיים מחזיקים ב-150.2 מיליארד שקל;  פיקדונות של גופים מוסדיים מסתכמים ב-37.3 מיליארד שקל (קופות, קרנות וכו' – כלומר כסף של הציבור שמושקע בגופם המוסדיים שרוכשים פיקדונות) ופיקדונות של תאגידים מסתכמים בסך של 102.5 מיליארד שקל.

הכספים האלו הם החמצן לפעילות האשראי של הבנק (ושל כל הבנקים המקומיים), ולכן הבנקים כל כך תלויים בכם. כן, בנק הפועלים – לא מה שחשבתם, מסוכן, ממונף, ומאויים על ידי הריבית השלילית.

האם ריבית שלילית יכולה להיות אצלנו, ומה תהיה ההשפעה שלה?

סקר ריבית שלילית – מה הציבור יעשה אם הריבית תהפוך לשלילית?

בנק ישראל שלא הכרתם – צביעות, שקרים ודאגה לבנקים על חשבון האזרחים

מה הרווח האמיתי של בנק הפועלים בשנת 2015? כמה רווחים שלא מומשו יש לבנק? ואיך הבנק מציג את ההשקעות שלו?

בנק הפועלים המנוהל על ידי ציון קינן  הרוויח בשנת 2015 כ-3.1 מיליארד שקל, אבל אם ממשיכים מדוח הרווח והפסד לדוח שבעמוד הבא – הדוח על הרווח הכולל, מגלים שם הפסד של 750 מיליון שקל (לפני מס) על ניירות ערך זמינים למכירה, ואחרי התאמת מיסים והתאמות נוספות מקבלים שהרווח הכולל לבעלי המניות של הבנק הוא 2.6 מיליארד שקל –  הפער הזה משמעותי, אבל הוא מעבר לפער כמותי, הוא פער תפיסתי, והוא מעלה שאלה שנראית אולי סמנטית, אבל היא עקרונית – מה הרווח האמיתי של הבנק? האם כפי שכתוב בדוח רווח והפסד שהוא גם המקור לכל הפרסומים בתקשורת או שהנתון בדוח על הרווח הכולל הוא הקובע?

התשובה פשוטה – הרווח האמיתי של הבנק, הוא הרווח הכולל. כלומר, בשנה שעברה הרוויח הבנק  – 2.6 מיליארד שקל, אז למה בדוח רווח והפסד מופיע סכום גבוה יותר, ומהן בעצם ההתאמות?

ובכן, החשבונאות החליטה שיש סעיפים מסוימיים שאמנם הם תוצאתיים (של רווח או הפסד), אבל בגלל אופיים, בעיקר אופים התנודתי (ברבעון אחד זה יכול להיות רווח גדול ובשני הפסד גדול), ומאחר שהם לא בליבת העסקים של החברה, אין להתחשב בהם בדוח על הרווח והפסד, אלא להעבירם לדוח על הרווח הכולל. כן, ישנם סעיפים (והם יכולים להיות משמעותיים) שמדלגים מהדוח רווח והפסד היישר לדוח על הרווח הכולל – רבים וטובים מתיישרים לנתוני הדוח רווח והפסד, אבל זה לא באמת הרווח של החברה בתקופה.

ההתאמות שמדלגות לרווח הכולל מגוונות – זה יכול להיות הפרשי תרגום של תוצאות חברות מוחזקות שפועלות בחו"ל, זה יכול להיות הפרשים אקטואריים בגין זכויות עובדים, זה יכול להיות שינויים בניירות ערך זמינים למכירה, ויש כמובן סעיפים נוספים. הסעיפים האלו מורחקים מהדוח רווח והפסד, אבל הם לא מורחקים מההון העצמי שבמאזן – ההון  לא יכול להתעלם מרווחים או הפסדים גם אם כמה מומחי חשבונאות החליטו שהם לא רוצים את הסעיפים האלו בדוח רווח והפסד, וזה רק מוכיח עד כמה מדובר בסעיפים רלבנטיים שמשפיעים על ההון העצמי.

ומכיוון שהסעיפים האלו לא בדוח רווחו והפסד וכן בהון העצמי נוצר לכאורה מצב מוזר – הרווח לא מסביר את השינוי בהון העצמי, והנה המקרה של פועלים –   בסוף השנה עמד ההון העצמי של פועלים (ההון המיוחס לבעלי המניות) ב-33 מיליארד שקל, בעוד שההון העצמי (המיוחס לבעלי המניות) עמד על 31 מיליארד שקל – ההפרש הוא 2 מיליארד שקל, וזה לא מסתדר עם הרווח (מתוך דוח רווח והפסד) שהסתכם כאמור ב-3.1 מיליארד שקל. ההסבר נמצא בשני מקומות – הראשון, הרווח הכולל האחר, לפועלים היו הפסדים בניירות ערך זמינים למכירה כך שההשפעה נטו הסתכמה בכחצי מיליארד שקל, ובנוסף הבנק חילק דיבידנד של מעל חצי מיליארד שקל – הדיבידנד הוא תשלום לבעלי מניות החברה מתוך העודפים שבהון העצמי, אבל הוא לא תוצאתי – אין לו השפעה על הדוח רווח והפסד, כלומר, אין השפעה על הדוח רווח והפסד, במקביל לירידה בהון העצמי.

שלושה סוגים של השקעות באג"ח

בנק הפועלים מחזיק בניירות ערך, בעיקר אגרות חוב בסכום של 63.1 מיליארד שקל, כשבדוחות הכספיים ההתייחסות להחזקות האלו היא בשלושה רבדים שונים (מעין שלושה תיקי השקעות שונים). לבנק תיק של אגרות-חוב מוחזקות לפדיון, שהן  אגרות-חוב שלבנק יש כוונה ויכולת להחזיקן עד למועד הפדיון. אגרות החוב האלו מוצגות בדוחות לפי העלות בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה והפרשי שער שנצברו, כלומר הן מוצגות לפי המחיר המתואם בהינתן נתוני האגרת (ריבית הצמדה וכו'). המשמעות שאין בהכרח קשר בין העלות המתואמת שהיא הבסיס לסכום בספרים לבין השווי ההוגן. בבנק ירושלים הפער על אגרות חוב בסכום של 200 מיליון שקל היה מעל 20 מיליון שקל (רווח לבנק), בפועלים זה סכום קטן יותר – הערך המתואם של אגרות החוב מסתכם ב-414 מיליון שקל ואילו שווי השוק של אגרות החוב האלו – 420 מיליון שקל – רווח שלא מומש של 6 מיליון שקל.

מסלול השקעה נוסף של אגרות חוב הוא  – ניירות-ערך למסחר. מדובר בניירות ערך שנרכשו ומוחזקים במטרה למוכרם בתקופה הקרובה. כלומר, מדובר בעצם על תיק השקעות פעיל מאוד, וניירות שהם רגע לפני מימוש. את התיק הזה מציגים במאזן לפי השווי שוק ליום המאזן, ואת הרווחים או ההפסדים השוטפים של התיק הזה מציגים בדח רווח והפסד כהכנסות מימון  (או הוצאות מימון).

לפועלים יש ניירות ערך למסחר בסכום של 6.4 מיליארד שקל (הרוב אגרות חוב ממשלתיות), אך תיק ההשקעות הגדול ביותר שלו הוא בניירות ערך זמינים למכירה. בתיק הזה יש ניירות ערך בסך של 56 מיליארד שקל, כאשר העלות שלהם (הערך המתואם) מסתכם ב-55.4 מיליארד שקל.  את ההשקעות בתיק הזה (ניירות ערך שמוגדרים על דרך השלילה – לא מאג"ח מוחזקות לפדיון ולא ניירות ערך למסחר) מציגים לפי השווי ההוגן  (לרוב שווי שוק). הפערים בין התקופות (השינויים בערך התיק הזה בין התקופות) מיוחסים לדוח על הרווח הכולל ולא לדוח רווח והפסד. רק במימוש מייחסים את הרווח או ההפסד לדוח רווח והפסד.

התיק הזה כאמור הניב בשנת 2015 הפסד שהתבטא ברווח הכולל, אבל בסה"כ התיק הזה הניב רווח שעדיין לא בא לידי ביטוי בדוח רווח והפסד. הרווח מתבטא בהפרש בין השווי שוק של ההשקעות לבין עלותם – כ-600 מיליון שקל (בפועל על חלק מהניירות יש רווח של כ-840 מיליון שקל ועל חלק אחר הפסד של כ-230 מיליון שקל). הרווח הזה יתבטא רק כאשר הבנק יחליט לממש את התיק, אבל הבנק יכול, על פניו, לתמרן ולתזמן את המימושים כך שבאופן מסוים (וחלקי מאוד) הוא שולט על הרווח והפסד.

תעודת זהות בנקאית היא למעשה דוח קצר וענייני הכולל את הנכסים וההתחייבויות בחשבון הבנק, לצד הפעילות השוטפת בחשבון. תעודת זהות בנקאית תהיה לכל אחד – לכל בעל חשבון, וזה יכול להיות אדם פרטי או עסק. במדריך ננסה להסביר לכם איך לקרוא את תעודת הזהות ואיך "ליהנות" ממנה (להפיק תועלת) באופן כזה שתוכלו לחסוך בעמלות, ולחסוך בריביות, ולעשות סקר שוק טוב בין הבנקים השונים.

תעודת הזהות הבנקאית בדרך אליכם 

• תעודת זהות בנקאית מספקת תמונת מצב – סוג של מאזן (נכסים והתחייבויות בחשבון הבנק) ודוח רווח והפסד (פעילות שוטפת בחשבון), תעודת הזהות הבנקאית כוללת גם מידע מקיף על התשלומים שלכם – על העמלות ועל הריביות – ככה תוכלו לדעת אם אתם משלמים יקר, ככה תוכלו לדעת אם הריבית על ההלוואה שלכם גבוהה יחסית לבנקים אחרים. הפיקוח על הבנקים סבור שבזכות תעודת הזהות הזו  התחרות תגבר, והוא משקיע המון בחינוך הציבור לבדוק את התעודה, ולהבין ממנה את העלויות שלו והכי חשוב – לפעול להורדת העלויות. זה בהחלט מבורך, וזה עשוי מעבר לתחרות בין הבנקים להגביר את כוחם של הגופים החוץ בנקאיים.

בשנים האחרונות מתפתחת על אש יחסית קטנה בנקאות מסוג אחר, חיצונית למערכת הפיננסית הסטנדרטית – לא בנקים וגם לא חברות ביטוח או גופים פיננסים אחרים. אלא, יזמים שמספקים הלוואות חברתיות (מימון המונים). היזמים האלו בעצם פיתחו פלטפורמה (זירות לקבלת ומתן הלוואות) שדרכן הציבור יכול להשקיע (לתת הלוואה – כמו השקעה באג"ח רק שהוא יכול לפזר את הכסף על פני מספר רב של לווים), ומנגד לקבל הלוואה. כלומר סוג של תיווך בין מלווים ללווים.

הרעיון הזה פועל וצומח ברחבי העולם, בארץ הוא גדל, אך עדיין לא מגרד את המימון הצרכני הכולל – אנשים נרתעים מזה, ובצדק – איך אנחנו הרי יודעי שהלווים יחזירו את הכסף? אז מה עם החברה המפעילה את הזירה אומרת שהיא בודקת את הלקוחות ושיעור אלו שלא מחזירים את הכסף נמוך?  צריך בטוחה חזקה יותר, ונראה שתעודת זהות בנקאית עשויה לעזור כאן מאוד. התעודה היא בעצם סוג של בטוחה, גושפנקא למצבו הפיננסי של הלווה. נכון, החברות המשדכות אמורות לבדוק חשבונות בנק ופרטים נוספים, אבל התעודה גם עושה להם חיים קלים יותר וגם מרגיעה את הציבור שאולי יסית כספי השקעה לפלטפורמות החברתיות האלו. בעולם אגב, במקומות רבים יש דרוג אשראי לאנשים פרטיים ואז קל מאוד לקבל החלטות אם לספק או לא לספק הלוואה לאדם מסוים, וזו הסיבה להצלחה הגדולה של המימון הזה. כאן, הכוונה המקורית היתה במקביל למתן תעודת זהות בנקאית, לספק לאנשים גם דירוג, אבל דווקא הדירוג נעצר איפשהו בדרך, ובבנק ישראל החליטו להסתפק בתעודה בלבד. אבל, גם זה משהו וזה בהחלט יכול להרחיב את פעילות המימון החוץ בנקאי. זאת ועוד – דירוג אשראי לאנשים הוא כן באג'נדה של האוצר ובנק ישראל, ובמקביל לחוק מתן אשראי וליישומו, יפעילו דירוג אישי ללקוחות הבנקים. (כאן, תוכלו להרחיב על הלוואות חברתיות – ריבית, תשואה, סיכונים וסיכויים).

תעודת זהות בנקאית – מה יש בה?

תעודת זהות בנקאית תופק פעם בשנה והיא תהיה בפורמט קבוע וזהה בין כל הבנקים. לא נצטרך להיות פרופסורים לכלכלה כדי להבין אותה, היא ברורה, נגישה ושקופה.

התעודה תכיל במסגרת הנכסים את יתרות העו"ש, פיקדונות, חסכונות, ניירות ערך, ניירות ערך זרים, ומטבע חוץ. בצד ההתחייבויות תכיל התעודה – הלוואות, מסגרות אשראי וערבויות.

כמו כן, יפורטו העמלות ששילם הלקוח בשנה וכן הריביות ששילם הלקוח בשנה. התעודה גם תכיל פרטים נוספים לרבות, הוראות הקבע ומיופי הכוח בחשבון.

תעודת זהות בנקאית תהיה כלי מעקב  אחרי חשבון הבנק, כלי לניהול ופיקוח על החשבון – מעקב כי אנחנו נקבל את התעודה הזו באופן שוטף, וכך נדע מה קרה בשנה הזו לעומת שנה שעברה – ובהתאמה לשאול את השאלות הנכונות – למה הריבית על ההלוואות לא ירדה? למה לא קיבלתי ריבית גבוה יותר על הפיקדונות? למה לא אמרתם לי שכדאי לסגור את הפיקדון לטווח ארוך ולקבל ריבית גבוה יותר? מה קרה לעמלות ניירות ערך? למה אני משלם את עמלת התעריף הגבוה בהמרת מטבע? ועוד ועוד.

השאלות האלה ובהמשך התשובות יניעו אתכם לעשות פעולות להורדת ההוצאות השוטפות שלכם.

מעבר לפיקוח ולניהול השוטף, כמובן שהתעודה מקנה כם אפשרות השוואה פשוטה למצב בבנקים אחרים – קחו את התעודה עברו את הכביש לבנק השני ותקבלו שם הצעה – ניחוש מושכל, היא תהיה טובה יותר (אפילו משמעותית). אגב, לאחרונה, ניתחנו כאן, את עמלות ניירות הערך שגובים הבנקים מהלקוחות – הפערים ענקיים.

תעודת זהות בנקאית תשלח אליכם על ידי הבנק בכל 28 בפברואר ללקוחות פרטיים ולעסקים קטנים. אל תדפדפו הלאה, תשקיעו בה כמה דקות טובות ותחפשו בעיקר כמה שילמתם ועל מה? תבדקו אם ניתן להוזיל את הריבית, את העמלות, תבדקו עם הנכסים שלכם פזורים נכון ובהתאם לצרכים שלכם (לדוגמה – אין טעם להשקיע בפיקדון קצר, אם אתם צריכים כסף רק בעוד שנתיים) ותבדקו אם החובות שלכם פזורים טוב על פני העתיד- כלומר, אם אתם יכולים לכסות אותם בהתאם לנכסים ולשכר שלכם. אחרת כדאי לעשות סדר בחובות גם בריבית וגם בזמני הפירעונות של ההלוואות.

התעודה אמורה להגיע אליכם בדואר (תלוי איך אתם מקבלים מהבנק) – או בדואר הרגיל או בדואר אלקטרוני, וניתן גם יהיה להורידה מאתר הבנק. אם אתם צריכים תעודה במהלך השנה – אין בעיה, הבנקאי יכול להפיק לכם אם נתונים עדכניים.

שימו לב – כל חשבון בנק והתעודה שלו – אם אתם מנהלים 2 חשבונות – אחד נניח בבנק הפועלים והשני בבנק מזרחי טפחות, יהיו לכם 2 תעודות – תעודת זהות בנקאית של החשבון בפועלים ותעודת זהות בנקאית של החשבון בבנק מזרחי טפחות.

תעודת זהות בנקאית – איך קוראים את הדוח?

טוב, קיבלתם תעודת זהות בנקאית, אתם מבינים שיש בדוח הזה  את הנכסים את ההתחייבויות, ואת ההוצאות בגין עמלות וריבית. אבל, איפה כל דבר נמצא? מה כל סעיף אומר? מה מבנה הדוח ואיך בעצם קוראים את הדוח? הנה המבנה והסבר לגבי כל אחד מהסעיפים –

חלק א' – כללי

בחלק הזה  של תעודת הזהות הבנקאית (הפתיח/ המבוא) מופיעים פרטים כלליים – פרטי החשבון (מספר חשבון) , פרטי בעלי החשבון, פרטים של מורשי החתימה ועוד. בשלב הראשון, אתם מוודאים שזה באמת אתם, ובשלב הבא, תוודאו שהפרטים נכונים – אם הם לא נכונים, צריך לעדכן את הבנק.

חלק ב – יתרות ליום 31/12/20XX

 בחלק הזה מוצגות היתרות בחשבונכם, ובמילים פשוטות – כמה כסף יש לכם נכון לסוף השנה. היתרות מחולקות לנכסים והתחייבויות. נכסים זה כספים שלכם שמופקדים בבנק (פיקדונות, ניירות ערך, עו"ש ועוד); והתחייבויות אלו כספים שחייבים אותם לבנק (הלוואות, אשראי שוטף).  הנטו – הנכסים פחות ההתחייבויות זה ההון של החשבון.

בשלב הזה, ואל תגחכו, תבדקו שאתם מזהים את כל הנכסים ושלא חסר בדוח נכסים שאתם יודעים עליהם (והם אינם רשומים) וכן תוודאו שכל ההתחייבות מוכרות לכם (ולא השתחלה    לה איזו הלוואה שלא שייכת לכם).נכון, הבנקים אמורים להיות מסודרים ועדיין – טעויות יש בכל מקום (וגם הונאות).

בפרק הזה, יש מספר שורות חשובות שחשוב להכיר –

יתרת עו"ש: אם יתרת החשבון בסוף שנה היא בפלוס, הסכום יופיע כאן, אחרת הוא יופיע במסגרת אשראי (ראו סעיף הבא, וסעיף קשור –  מסגרת חריגה, בהמשך).

מסגרות אשראי מנוצלות: כאן מפורטות כל מסגרות האשראי בחשבון (מסגרת האשראי בחשבון עצמו, מסגרת כרטיסי האשראי ועוד). כלומר, לא מדובר רק על החשבון אאל גם על מעין "חשבונות" קשורים (בעיקר כרטיסי אשראי). ולכן, ייתכן שסעיף יתרות עו"ש יהיה בסכום חיובי (בפלוס) ואילו בתא המסגרות יהיה סכום שלילי (במינוס) וזאת מכיוון שניצלתם מסגרת אשראי שאינה המסגרת בחשבון (מסגרת כרטיסי אשראי).

יתרת חובה ללא מסגרת/ חריגה מסגרת: אז קודם כל חשוב לשים לב שאתם בחריגה וחריגה עולה הרבה כסף. ריבית שהבנק לוקח/ גובה על יתרה בחריגה ללא מסגרת היא ריבית מאוד יקרה. לכן, אתם צריכים להכניס את החריגה למסגרת או פשוט לפעול כך שלא תהיו בחריגה. לפעמים זה לא פשוט, אחרי הכל, לא סתם יש לנו חובות, אבל לפחות תסדירו את החריגה כך שהריבית החריגה לא תשאב אתכם לסחרור של הלוואות וריבית מנופחת שרק בשבילה צריך מימון נוסף וחוזר חלילה.

הסעיף הזה יתרת חובה ללא מסגרת/ חריגה ממסגרת מבטא מצב שאין לנו מסגרת אשראי או שאנו חורגים ממנה, וזאת בעצם תמונת הראי לחשבון העו"ש. אם החשבון שלנו במינוס בסוף שנה (ואין לנו מסגרת אשראי) אז כאן תופיע היתרה.

פיקדונות וחסכונות: בסעיף הזה מוצגים ההשקעות הסולידיות – פיקדונות וחסכונות נכון לסוף השנה.

הלוואות לדיור: לקחתם משכנתא? היא תופיע בסעיף הזה, אבל הערה חשובה – המשכנתא לא תופיע בכל מצב אלא אם יש זהות בין לוקחי המשכנתא לבעלי החשבון. למה הכוונה? אם המשכנתא נלקחה על ידי זוג, והחשבון הוא של אחד מבני הזוג, אין התאמה ולכן לא תופיע המשכנתא בתעודת הזהות של הלקוח. זה אחד מהחסרונות הגדולים של תעודת זהות בנקאית – ככה בעצם עלולות להסתתר הלוואות מהתעודה, ולא לילד הזה פיללנו – הכוונה המקורית היתה שתהיה תעודת סהות בנקאית שתהווה סוג של מסמך תקף ורשמי שישמש את הלקוח גם בחוץ, מחוץ למערכת הבנקאית, אלא שהוא יצטרך להביא מסמכים נוספים בקשר למשכנתא (שלא בהכרח מעודכנת בתעודה).

הלוואות אחרות: כל ההלוואות שהם לא הלוואה לדיור/ משכנתא, יופיעו  כאן עם ערך של סוף השנה.

תיק ניירות ערך: אם יש לכם ניירות ערך (אפילו אם מדובר בניירות היסטוריים, לא סחירים וכו') הסכום שלהם יופיע כאן (לפי שער סגירה של סוף שנה).

ערבויות בנקאיות: ערבות היא אמנם לא הלוואה, אבל היא בהחלט חשובה להבנת המצב הפיננסי שלכם. נתתם לדוגמה ערבות בנקאית לטובת קרוב משפחה, זה יופיע כאן וזה גם חלק מסך ההתחייבויות שלכם (לא החובות שלכם, אלא התחייבות).  בדוח יש מקום מיוחד לפרוט הסכום הכולל של הערבויות הבנקאיות.

נכסים והתחייבויות אחרים שקיימים בחשבון: כאן מדובר על סעיפים שלא נכללו בסעיפים המפורטים למעלה, כל היתר יופיע כאן (נכסים והתחייבויות אחרים בנטו).

הפרקים הבאים בתעודת הזהות הבנקאית מתייחסים לפעילות בחשבון לריבית ולעמלות…

חלק ג'1 –  פעילות בחשבון

בפרק הזה מפורטים נתונים ממוצעים על הפעילות שלכם וכן ההכנסות וההוצאות מריבית והצמדה. הסעיפים העיקריים בפרק זה –

 יתרה חודשית ממוצעת: מדובר בסעיף חשוב, בפרק הקודם קיבלתם את יתרת העו"ש (או המסגרת החריגה/ החריגה בעו"ש), אבל שאלה יותר חשובה היא מה קורה בדרך כלל בחשבון ולא דווקא בסוף השנה, ובשביל זה יש את היתר הממוצעת . אתם מקבלים כאן את היתרות החודשיות הממוצעות  של כל הנכסים וההתחייבויות בחשבון. החישוב הוא לפי ממוצע פשוט – סה"כ היתרות שהיו במהלך השנה חלקי 12 חודשים.

סך ההכנסות/ ההוצאות מריבית והצמדה:  כאן מפורטות ההכנסות וההוצאות מריבית והצמדה שנרשמו בחשבון שלכם במהלך השנה. נניח שיש לכם הלוואה של 100 אלף שקל והריבית הסתכמה ב-7 אלף שקל (בשנה), אז בסעיף זה יירשמו הוצאות הריבית בסך של 7 אלף שקל. אגב, לא להתבלבל – מדובר בהוצאות ריבית, הוצאות בגין העמלות בהמשך.

רווח/הפסד מתיק ניירות ערך: אתם משקיעים בקרנות נאמנות בתעודות סל, מניות, אגרות חוב ומכשירים אחרים? מספיק שיש לכם השקעה אחת ואפילו היסטורית כדי שיהיה רווח או הפסד (שמבטא את השינוי בתיק ניירות הערך), אבל שימו לב – לא לזה הכוונה בסעיף של הדוח. הסעיף בדוח לוקח בחשבון רק את הרווח וההפסד שמומשו במהלך השנה – כלומר, הסכום כאן הוא כל הרווחים שמומשו בניכוי כל ההפסדים שמומשו, וכן כולל הסעיף תקבולים מריבית בגין ניירות ערך (ריבית של אגרות חוב) וכן דיבידנדים מאחזקה במניות; וכל זה אחרי תשלומי עמלות ולפני הניכוי של מס הכנסה (ניכוי בגין מס על רווחים מניירות ערך).

גרף הכנסות/ הוצאות חודשי: בתעודת הזהות הבנקאית אתם מקבלים גם גרף שבו רואים את ההכנסות החודשיות לצד ההוצאות החודשיות. מדובר בגרף חשוב מאוד שעוזר לכם לנתח את מצבכם בראייה חודשית ולהבין על מה ומתי אתם מוציאים, ואיך אתם עומדים ביחס להכנסות שלכם. ככה תוכלו לפקח על ההוצאות שלכם ולדאוג שלא לקפוץ מעל הפופיק.

גרף פירוט מקורות הכנסות והוצאות (שנתי): גרף שבו תראו את סך ההכנסות (תוך חלוקה למקורות הכנסה שונים – משכורת ועוד), ואת סך ההוצאות בחשבון (תוך התייחסות לכל סוגי ההוצאות – שקים, הרשאות, משכנתא ועוד). ההוצאות בחשבון אינן כוללות הוצאות בגין עמלות וריבית. הגרף הזה נועד כדי לספק לכם תמונה כללית על ההכנסות וההוצאות ויכולת לנתח את מצבכם גם ביחס לשנה שעברה. מכאן, תלמדו אם יש סעיפים חריגים – גדולים או חריגים בשינוי שחל בהם ביחס לשנים קודמות.

חלק ג'2 –  פיקדונות וחסכונות

הפרק הזה מפרט את הפיקדונות והחסכונות שלכם נכון לסוף השנה. כאן תקבלו מידע על הריבית בפיקדונות ובחסכונות ובהתאמה תוכלו לבדוק אם מדובר בריבית סבירה או שניתן לשפרה.

הסעיפים העיקריים בפרק זה –

תחנות יציאה: לכל פיקדון וחיסכון יש תחנות יציאה (עיתוי שניתן לממש אותו ללא קנס), תהיו ערים למועדים האלו, אם תפספסו אותם ייתכן שהפיקדון/ חיסכון יהיה סגור למשך תקופה ואם תצטרכו את הכסף תשלמו קנס. מנגד, אם אתם לא צריכים כסף בזמן הקרוב כדאי לסגור אותו בפיקדון לטווח ארוך ואז ליהנות מריבית גבוה יותר.

מועד הפירעון: מועד סיום הפיקדון – כלומר כאן זה כבר לא בשליטתכם כמו מועדי יציאה, כאן מדובר על סיום תקופת החיסכון/ פיקדון, העיתוי שהכסף ייכנס לחשבון.

שווי ליום 31/12/20XX: הסכום של הפיקדונות בחשבונכם לסוף השנה. אבל זה עדיין לא הסכום שתקבלו בסוף התקופה שכן הוא לא כולל את הריבית (בפרק ב' מקבלים את שווי הפיקדון בתחנת היציאה או במועד הפירעון).

חלק ג'3 –  אשראי

הגענו לחלק חשוב ביותר (האמת, כל החלקים חשובים). כאן מוצגים נתונים מלאים על הלוואות דיור (משכנתא), אך כאמור רק אותן הלוואות שמי שלקח אותם הוא באופן זהה בעל החשבון (אם זוג לקח משכנתא ובעל החשבון הוא יחיד לא תופיע המשכנתא בתעודת הזהות).

כמו כן, מפורטות כאן ההלוואות שאינן לדיור ומסגרות האשראי – כל סוגי מסגרות האשראי שבחשבון (מסגרת אשראי בעו"A, מסגרת אשראי בכרטיס הבנקאי, מסגרת ערבויות בנקאיות, ניכיון ועוד). חשוב להבהיר – מסגרת זו מסגרת זה עדיין לא אומר שניצלתם את כולה, אבל כאן מפורטות המסגרות גם אם לא ניצלתם אותן.

הסעיפים הרלבנטיים בחלק זה –

מועד שינוי ריבית קרוב: המועד בו יתעדכן שיעור הריבית של ההלוואה. פירעון הלוואה במועד זה הוא הכי טוב מבחינת עלויות שמסביב.

מועד הפירעון: מועד סיום ההלוואה

יתרה ליום 31/12/20XX: קרן ההלוואה (ההלוואה המקורית) הריבית והצמדה לסוף השנה/

מזה סכום בפיגור: אם פיגרתם בתשלום החוב, יופיע כאן סכום בפיגור הכולל גם ריבית פיגורים מצטברת, אבל אינו כולל הוצאות משפטיות (אם החלו נקיטת הליכים משפטיים לגביית החוב).

חלק ג'4 –  עמלות

ריכוז של השירותים שהבנק מספק לכם וכמה כל שרות כזה עולה – בקצרה, מה העמלות שאתם משלמים?

שם העמלה:  העמלות מוצגות לכם לפי תחומי עניין – עמלות עבר ושב, עמלות אשראי, עמלות ניירות ערך ועמלות אחרות

ממוצע שנתי של עמלה:  בתעודת הזהות אנחנו מקבלים את העמלה הממוצעת בשנה, כך ניתן להבין אם העמלה התייקרה, אם צרכנו יותר משרות זה, וכך ניתן לפקח ואולי לצמצמם את העלויות האלו

שורת הסה"כ: סכום העמלות הכולל בשנה ששילמתם עבור שירותים שקיבלתם מהבנק.

חוץ מזה מפרטת תעודות הזהות נתוני עו"ש נוספים – ריבית על יתרות זכות (במידה ויש מצב כזה), וכן דגשים שונים – הדוח אינו כולל פעילות בכרטיסי אשראי שאינם בנקאיים; הריבית הנומינלית היא הריבית הנקובה במסמכי העסקה ואילו ריבית מתואמת היא שיעור  הריבית המתקבל על ידי ייחוס שיעור הריבית לתקופה של שנה, המבוסס על חישוב של 365 יום בשנה, בהתחשב במרכיב ריבית דריבית.

לסיכום – תעודת זהות בנקאית היא באמת סוג של מהפכה. אולי לא מהפכה מושלמת, כי אחרי הכל חסר דירוג אשראי אישי, וגם בדוח עצמו יש בעיות/ תקלות בעיקר חוסר ההתאמה בין לוקחי המשכנתא לבעל החשבון. אך היתרונות עולים על החסרונות, ונראה שהתעודה תוכל לשפר את יכולת התחרות ותאפשר ללקוח לעשות השוואות מהירות בין הסניף שלו לבנקים אחרים, וגם לספקי מימון נוספים לרבות הגופים המספקים הלוואות חברתיות.

למדריכי בנקאות

ריבית פריים – הריבית שגורמת לכם לשלם יותר!

איך עוברים סניף?

איך מציגים בנקים השקעה באגרות חוב?  מה ההבדל בין אג"ח לפדיון לאג"ח זמין למכירה? ולמה בנק ירושלים מימש אגרות חוב שהיו מיועדות לפדיון?

הבנקים משקיעים חלק מיתרות הנזילות שלהם בניירות ערך ואגרות חוב בפרט.  אגרות החוב האלו יכולות להירשם בספרים בהתאם לאופי האחזקה, כאשר הבנק יכול שלא לרשום רווחים שוטפים (או הפסדים שטפים) כתוצאה מעלייה או ירידת ערך של אגרות החוב. איך זה קורה? יש המצאות חשבונאיות (לא חדשות) שמאפשרות  לרשום את הרווחים וההפסדים ב"תחנת מעבר", אבל יש לבנקים יש אפשרות נוספת – הם יכולים להציג את האגרות חוב לפי מחיר מתואם (ולא שוק) ואז אין בהכרח קשר בין הספרים לבין השוק – וההפרש ביניהם יכול לבטא רווח או הפסד שעדיין לא הוזכר בספרים.

השקעות של בנקים – אגרות חוב

ואז עולה השאלה המאוד טריוויאלית – בשביל מה לכל הרוחות צריך להגדיר כמה סוגים של השקעות וכמה סוגים של טיפול בהשקעות בדוחות  של החברות – זה מבלבל, זה לא מובן, זה חוטא למטרה העיקרית של החשבונאות להפוך את הדוחות לברורים לציבור רחב. אבל, ככה השיטה עובדת – היא מייצרת עוד ועוד רישומים וסעיפים, עוד ועוד דיונים ותקנים, ופיקוח, היא פשוט מייצרת עוד ועוד עבודה , פשוט כדי להצדיק את עצמה ואת המנגנון הענק שעומד מאחוריה.

ובחזרה לדוחות – בדוח של בנק ירושלים לתשעת החודשים הראשוני של 2015, מפורטים בביאור 2 ההשקעות של הבנק באגרות חוב ותעודות סל.  הבנק מסווג סכום של 205.4 מיליון שקל באגרות חוב של המדינה, המוחזקות לפדיון. הסכום הזה הוא הערך במאזן, אבל בטור ליד מציגה החברה את הערך בשוק – 232.1 מיליון שקל – איך נוצר הפער, ומה המשמעות שלו?

טוב, זה לא סוד שהריבית בשנים האחרונות צנחה לכמעט אפס (ומדברים אפילו על ירידה מתחת לאפס), וזה גם לא סוד שכאשר הריבית יורדת אז אגרות החוב עולות, וכך בעצם מחירי אגרות החוב פשוט עלו בשנים האחרונות. בבנק ירושלים מציגים את ערך השוק של אגרות החוב נכון לספטמבר 2015, אבל רק בביאור לדוחות. כלומר, יש לנתון הזה (לעלייה במחיר האג"ח) גילוי, אבל אין לו השפעה על הדוחות עצמם (מאזן ודוח רווח והפסד). בדוחות האלו המשחק הוא אחר – שם הכללים לגבי ההשקעה הזו הם בהתאם לעלות מותאמת – ברגע שרוכשים את אגרות החוב בהתאם לתנאים  מסוימים (ריבית, הצמדה) אז מפעילים את התנאי האלו לכל שנה ושנה עד לפדיון – יש בזה הגיון, אחרי הכל, האחזקה היא עד לפדיון ולכן הגיוני להכיר ברווח באופן שוטף ומעין ליניארי על פי הריבית השוטפת. השיטה הזו מתעלמת מתנודות השוק, מעליות וגם ממפולות, וכך נוצר מצב שלמרות שהאחזקה של בנק ירושלים באגרות החוב האלו היא מ=2014 בלבד, הוא רשם עליהם רווח כלכלי נאה (מעבר לרווח השוטף) של 26.7 מיליון שקל (כ=13% נכון לסוף ספטמבר 2015).

אגרות חוב לפדיון מול אגרות חוב זמינות למכירה

נוסף על אגרות החוב שמוחזקות עד לפדיון, מחזיק בנק ירושלים באגרות חוב נוספות, כאלו שהם במסגרת ניהול תיק ההשקעות השוטף של הבנק, ואין כוונה להחזיקם עד לפדיון.  האחזקות האלו לצד ניירות ערך האחרים שהם חלק מתיק ההשקעות השוטף מוצגים במאזן של החברה בסעיף שנקרא – ניירות ערך זמינים למכירה. השינויים בניירות הערך האלו בין תקופה לתקופה הם כמובן רווח או הפסד כלכלי, אבל בחשבונאות קוראים ומסווגים אותם אחרת –  הרווח או ההפסד לרוב לא מוצג בדוח על הרווח והפסד, אלא בדוח אחר – הדוח על  הרווח הכולל האחר. בדוח המוזר הזה מוצג הרווח (או ההפסד), אבל כל עוד הוא לא ממומש הוא לא מועבר לדוח רווח הפסד.

בנק ירושלים נכון לסוף הרבעון השלישי מחזיק אגרות חוב ותעודות סל (של המדינה של מדינות זרות ושל מוסדות פיננסים בישראל) בערך של 778.1 מיליון שקל, כאשר העלות היא 778.9 מיליון שקל – הפסד של 0.8 מיליון שקל שנובע מהפסדים של 1.2 מיליון שקל והפסדים (באגרות חוב וניירות ערך אחרים) בסך של 0.4 מיליון שקל.

ההפסד המצרפי הזה – 0.8 מיליון שקל לא מוצג כאמור בדוח רווח והפסד, אלא בדוח על הרווח הכולל, וכן בדוח על השינויים בהון העצמי, ובהון העצמי. כלומר, זה רק עניין של עיתוי/ תזמון – הרווח או ההפסד יכולים להמתין בדוח על הרווח הכולל, ומתישהו הם יעברו לרווח, אבל מבחינה מאזנית אין הנחות ואין משחקים – הם מוצגים מיד במסגרת ההון העצמי, וזה להבדיל מאגרות החוב המיועדות לפדיון שהשינוי בהם לא מוצג ברווח ולא בהון העצמי, וכאן בדיוק היתה הבעיה של בנק ירושלים.

הבנק רצה לעבות את ההון העצמי שלו, בעקבות הוראות של בנק ישראל להעלות את הגדלת  יעדי יחס הלימות ההון ובמיוחד אלו המתייחסים להלוואות לדיור. הבנק פשפש במאזן ומצא דרך לעשות זאת – הוא מימש את אגרות החוב  ברווח והגדיל את ההון העצמי, כתוצאה מהמהלך  הרוויח הבנק כ=20 מיליון שקל, ובהתאמה ההון גדל ויחס הלימות ההון ליבה (הון לנכסי סיכון) עלה ב=0.2%  מרמה של 9.5% ל=9.7% – עזרה גדולה בדרך ליעד הלימות ההון –  הבנק צריך להגיע ליעד הלימות הון של 9.9% עד סוף 2016.

רק שיש בעיה אחת – איך אפשר לממש משהו שמוחזק עד לפדיון, הרי אגרות החוב האלו הוגדרו כהשקעות שמוחזקות עד לפדיון ולכן גם הוצמד להם הטיפול החשבונאי המיוחד.  ולכן, פנה הבנק לבנק ישראל וקיבל מאנשי בנק ישראל אישור למהלך אך בכפוף לכך שהבנק יציג מחדש (Restatement)  את הדוחות הכספיים ליום לשנת 2014 ו=2015 כדי שישקפו את השינוי התפיסתי – מאג"ח לפדיון לאג"ח מוחזק למכירה. המשמעות היא שהרווח מעין יתפזר על פני כל התקופה (מהרכישה ועד המימוש) וזה כמובן נכון יותר.

למה התזרים של גוגל גבוה מהרווח שלה? איזה סוגי התאמות יש מהרווח לתזרים? ומה הקשר בין יתרת לקוחות לתזרים מזומנים?  

גוגל הרוויחה בשנה החולפת 16.3 מיליארד דולר, ותזרים המזומנים שלה מפעילות שוטפת הסתכם ב-26 מיליארד דולר , וזו לא הפעם הראשונה שהתזרים גובר על הרווח, כמעט תמיד התזרים של גוגל עלה על הרווח, ובשנים האחרונות הפער לטובת התזרים ר הולך וגדל – בשנת 2014 התזרים מפעילות שוטפת  היה גבוה בכ-8 מיליארד דולר מהרווח, ב-2015 הוא כבר עולה עליו בכ-10 מיליארד דולר.

אז איך זה ייתכן? למה התזרים של גוגל טוב יותר מהרווח? נתחיל מהבסיס – הרווח החשבונאי מבטא את התוצאה המצרפית של פעילות החברה בתקופה מסוימת, והוא מחושב על ידי סכימת כל העסקאות (גם אם העסקאות האלו עדיין לא שולמו) בניכוי כל ההוצאות (גם אם הן לא שולמו). תזרים המזומנים מפעילות שוטפת, להבדיל מהרווח לא מתייחס לשאלה אם היתה או לא היתה עסקה, אלא אם היה או לא היה תשלום – תזרים המזומנים צובר את התקבולים בניכוי התשלומים בתקופה מסוימת. שני הדוחות האלו הם דוחות תוצאתיים שמבטאים תוצאה לתקופה מסוימת, אבל ההבדל הגדול ביניהם הוא שהרווח והפסד מבוסס על צבירת עסקאות (בסיס צבירה) והתזרים מבוסס על הזרמה של כספים (פנימה – תקבולים והחוצה – תשלומים).

נוסף לתזרים מזומנים מפעילות שוטפת, חברות מדווחות גם על תזרים מזומנים מפעילות השקעה (רכישת רכוש קבוע, השקעה במניות, מימושים לש רכוש קבוע, השקעות אחרות ועוד) ועל תזרים מזומנים מפעילות מימון (לקיחה ופירעון של הלוואות, אשראי ועוד). שלושת דוחות התזרים האלו מאוגדים תחת דוח תזרים חשבונאי כשהשינוי הכולל (המאוחד) של התזרימים האלו מבטא בעצם את השינויים במזומנים במהלך התקופה.

לכל אחד משלוש הדוחות חשיבות במישור אחר. בהיבט של ניתוח העסק, דוח תזרים המזומנים חשוב מהיתר, שכן הוא מספק הבנה על יכולת הסק לייצר מזומנים מהפעילות.

דוח התזרים החשבונאי (שמכיל את שלוש תתי הדוחות) נשען על דוח הרווח והפסד, ונתמקד בדוח התזרים מפעילות שוטפת.  השיטה החשבונאית להכין דוח תזרים מזומנים כזה, אינה לסכום את כל התקולים הקשורים לפעילות ולהפחית את כל התשלומים הקשורים לפעילות, אלא יוצאים מ"עוגן" של דוח רווח והפסד (משורת הרווח) ועורכים עליה התאמות כדי להפוך את הרווח והפסד לתזרים. כלומר "מתרגמים" את הרווח לתזרים מזומנים. איך עושים את זה?

כאן יש בעצם שני סוגים של "תרגומים" – הראשון תרגומים שנובעים מדוח רווח והפסד והשני של תרגומים שנובעים מהמאזן. נתחיל בדוח רווח והפסד – בדוח זה יש סעיפים שאינם במזומן. הפחת הוא הוצאה מרכזית של חברות רבות והא אינו במזומן. המשמעות היא שכשעוברים מרווח ל"מוד" של תזרים צריך לנטרל את הוצאת הפחת, משמע להוסיף לתזרים, והנה המחשה קצרה – נניח שחברה מרוויחה 1 מיליון שקל, וכל ההכנסות והוצאות שלה במזומן למעט סעף הפחת שמסתכם ב-0.5 מיליון שקל. במצב כזה (ובהתעלם משינויים מאזניים) התזרים שלה יסתכם ב-1.5 מיליון שקל (רווח של 1 מיליון שקל והתאמה בגין הפחת של 0.5 מיליון שקל).

בנוסף לפחת של הרכוש הקבוע, יש הפחתות של נכסים לא מוחשיים (נכסים שנוצרים בעקבות רכישה של פעילויות). גם ההפחתות האלו מבטאות בדומה לפחת, השקעה ראשונית גבוה בעבר ורישום חשבונאי של הפחתה, אבל ללא כל משמעות כספית ולכן, גם הוצאה זו מנוטרלת ולא מתבטאת בתזרים (היא אינה במזומן). לגוגל יש פחת בשנה בסכום של 4.1 מיליארד דולר והפחתות בסכום של 930 מיליון דולר בשנה. זה מסביר חלק גדול מהפער בין הרווח לתזרים.

הוצאה נוספת שאינה במזומן היא הוצאה בגין האופציות למנהלים ולעובדים. מדובר בהטבה שניתנת למנהלים ולעובדים שיש לה ערך (רב) אבל היא אינה במזומן, ולכן היא גם כן מנוטרלת בדוח תזרים. גוגל הוציאה בשנה החולפת סכום של 5.2 מיליארד דולר על אופציות לעובדים.

ההוצאות שלא במזומן עד כה מסתכמות אמנם בגובה ההפרש, אבל יש עוד שורה ארוכה של סעיפים לשני הכיוונים. . אחד הסעיפים הבולטים לכיוון ההפוך (סעיף שהתרגום שלו פוגע/ מוריד את התזרים, להבדיל מהדוגמאות עד כאן שתורמות לתזרים) הוא סעיף הלקוחות במאזן. מדובר על הסוג השני של ההתאמות – ההתאמות המאזניות.

ההתאמות המאזניות ונתמקד בסעיף הלקוחות, נובעות "מהשטח" – ברוב העסקאות (הרוב הגדול) בשלב הראשון מעבירים את המוצר ללקוח (או מספקים את השירות) ורק אחר כך (לרוב כמה חודשים – בין 60 ל-120 יום) מקבלים את הכסף. כלומר, קיים פער בין מועד העסקה למועד הגבייה, הפער הזה הוא הבסיס לסעיף הלקוחות שבמאזן, סעיף שמבטא את חובות הלקוחות שעדיין לא שולמו.

ומכאן, שככל שהסעיף הזה גדל כך החברה המוכרת מממנת יותר את הלקוחות שלה. אלא שהמאזן והדוחות בכלל הם סוג של "מערכת סגורה", הכספים לא יכולים להיעלם בה, ואם החברה מימנה את הלקוחות זה בא על חשבון משהו אחר, זה בא על חשבון המזומנים וזה מתבטא בתזרים. קיים קשר הדוק בין הלקוחות לתזרים – הגידול  ביתרת הלקוחות הוא סכום שהחברה צריכה לממן אותו והוא בעצם פוגע בתזרים המזומנים מפעילות שוטפת.

יתרת הלקוחות של גוגל בסוף שנת 2015 עומדת על 11.6 מיליארד דולר לעומת 9.4 מיליארד דולר בסוף שנת 2014. גוגל מימנה את הלקוחות בעד 2.2 מיליארד דולר  (ההפרש בין יתרות הלקוחות בין השנים), ומכאן שהסכום הזה בעצם  הוא אחד מהשימושים שלה למזומנים, ובהתאמה הוא מפחית את התזרים ב-2.2 מיליארד דולר.

מנגד, ובאותו קו מחשבה – אם יש גידול ביתרת ספקים היא צריכה להגדיל את תזרים המזומנים שכן הספקים בעצם מממנים את החברה, ואכן במקרה של גוגל, יתרת הספקים עלתה מ-1.7 מיליארד דולר ל-1.9 מיליארד דולר, וההפרש – כ-200 מיליון דולר הוא התאמה בכיוון מעלה לתזרים. וכך מקבלים שהתזרים בסופו של דבר עולה על הרווח, וכל עוד המגה העסקית נשארת כבעבר, וכל עוד יחסי הכוחות של החברה בשוק מול הלקוחות והספקים נשארים דומים, היחס בין התזרים לרווח נשאר באותה הסביבה.

כמה הרוויחה גוגל בשנה החולפת? בכמה הסתכמו ההוצאות בגין הקצאת אופציות? והאם ההוצאות האלו הן באמת הוצאות? 

הדוחות הכספיים של גוגל (GOOGL) הפכו אותה לחברה הגדולה ביותר בעולם במונחי שווי שוק – מעל 500 מיליארד  דולר, כשהיא עוקפת את אפל (AAPL) – כן, השווקים נופלים וגוגל שוברת שיאים, אבל כשיורד גשם כמעט (כולם) נרטיבים ומניית גוגל ירדה בשבוע האחרון מתחת לרף ה-500 מיליארד דולר.

ולפני שנתעמק במספרים של גוגל, הערה חשובה –  גוגל היא כבר לא גוגל, היא החליפה את שמה לאלפאבית, חברת החזקות שההחזקה העיקרית שלה היא גוגל המוכרת שמרכזת את כל פעילויות הרשת ובנוסף מחזיקה במיזמים גדולים בתחומי הבריאות, הרכב, האנרגיה ועוד.  עדיין, כמעט כולם, קוראים לכל המכלול – גוגל, אחרי הכל, כל יתר הפעילויות, יהיה הפוטנציאל גדול ככל שיהיה, שוליות לחלוטין ביחס לפעילות האינטרנט.

אז אלפאבית/ גוגל פרסמה דוחות כספיים לרבעון הרביעי של 2015 ולשנה כולה – ההכנסות ברבעון הסתכמו  ב-21.3 מיליארד דולר, לעומת 18.1 מיליארד דולר ברבעון המקביל בשנת 2014. ההכנסות בשנת 2015 כולה הסתכמו ב-75 מיליארד דולר בהשוואה ל-66 מיליארד דולר בשנת 2014.  הרווח התפעולי ברבעון עלה ב-23% ל-5.4 מיליארד דולר  והרווח בשנה כולה עלה ב-14% ל-19.7 מיליארד דולר. בשורה התחתונה הרוויחה גוגל ברבעון – 4.9 מיליארד דולר – עליה של 5% ביחס לרבעון מקביל, ובשנה כולה הרוויחה החברה – 15.8 מיליארד דולר – עליה של 12%.

גוגל בשפת ה-NON GAAP

עד כאן תקציר של התוצאות החשבונאיות שמסתבר שמעניינות את המשוגעים לדוחות ואולי עוד כמה "תמהונים". התוצאות שמעניינות את וול-סטריט כולה על כל מכלול האנליסטים, מנהלי ההשקעות, המשקיעים, וכל השחקנים בשוק הענק הזה, הם התוצאות הלא חשבונאיות (Non GAAP). התוצאות האלו בקצרה הם דוחות כלכליים שמספקת הנהלת החברה למשקיעים (וכבר פרוט מעט רחב יותר) – גוגל הרוויחה Non GAAP ברבעון האחרון (ונתמקד ברבעון האחרון)  6 מיליארד דולר, כ-1.1 מיליארד דולר יותר מהדוח החשבונאי. הרווח Non GAAP תמיד טוב יותר מהרווח החשבונאי, וזה לא במקרה – התוצאות האלו מנטרלות בעיקר סעיפים שהנהלת החברה סבורה שאין בהם כדי להשפיע על הרווח הכלכלי של החברה, ואין בהם כדי להשפיע על שוויה של החברה ומחיר מנייתה.

תוצאות ה- Non GAAPאמנם נשענות על תוצאות חשבונאיות אבל הן לא מבוקרות ולא מפוקחות. התוצאות האלו הן כמובן נחלת הכלל, זה לא רק גוגל – כמעט כולן מפרסמות אותן (בהבלטה על פני התוצאות החשבונאיות). הסעיפים הבולטים שמנוטרלים בדוחות האלו הן – הטבות לעובדים בגין הענקת אופציות (רוב האופציות ניתנות כמובן למנהלים) והוצאות בגין הפחתה של נכסים לא מוחשיים (שנוצרו תוך כדי רכישה), נטרולים אלו ונוספים אמורים להביא לדוחות "נקיים" ללא אירועים חד פעמיים והכל כדי שהמשקיעים יקבלו חומר לעוס שלפיו הם אמורים לקבל החלטות השקעה. ואם כך אז מה הבעיה? הדוחות האלו כאמור לא מבוקרים, הם דוחות של הנהלת החברה, וזו במקרים רבים, לא ממש אובייקטיבית – ההטיה הטבעית שלה לדוחות משופרים ברורה, ואם בחשבונאות יש תמרון הרי שבדוחות הלא חשבונאיים התמרון כפול ומשולש (ויותר מכך).

נתון שכמעט אי אפשר לתמרן אותו הוא תזרים המזומנים מפעילות שוטפת ולכן חשיבותו – כאן אין נטרולים של סעיפים חד פעמיים, כאן החשבונאות ללא פשרות – בעוד שבדוח רווח והפסד יש מקומות שנשענים על אומדנים, הערכות, הפרשות, בדוח תזרים זו נוסחה פשוטה, בלי יכולת השפעה – הכסף שנכנס לקופה פחות הכסף שיצא ממנה. אז נכון, יש פה ושם מקומות אפורים בחשבונאות בקשר לסיווג התקבולים והתשלומים, ויש גם אפשרויות  להטות את התזרים דרך פעילות עסקית – להקדים תקבולים , לדחות תשלומים, אבל כל הפעולות האלו משאירות עקבות בדוחות הכספיים (לפעמים קשה לגלות אותן), וכל הפעלות האלו הן לא בשליטה מלאה ובלעדית של הנהלת החברה, אלא בשיתוף של גורמים נוספים (לקוחות, ספקים ועוד). ולכן, באופן יחסי – תזרים המזומנים אמור לבטא יכולת אמיתית של החברה להפיק מזומנים.

גוגל – תזרים

תזרים המזומנים החשבונאי מתחלק לשלושה חלקים – תזרים מזומנים מפעילות השקעה (השקעה בציוד, במניות, מימוש של רכוש קבוע השקעות וכו'), תזרים מזומנים מפעילות מימון (לקיחת הלוואות, החזר הלוואות, גיוסי אג"ח, פירעונות ) ותזרים מזומנים מפעילות שוטפת – תקבולים שקשורים לפעילות עצמה בניכוי תשלומים שקשורים לפעילות עצמה, ובשפה מוחשית – תקבולים מהלקוחות על פני התקופה פחות תשלומי משכורות, תשלומים לספקים ועוד.

התזרים מפעילות שוטפת הוא החשוב מבין השלושה לניתוח מצבה של החברה ולהערכת שוויה. גם לשניים האחרים יש חשיבות (ובמיוחד לתזרים מפעילות השקעה), אך הם נופלים בחשיבותם מהתזרים מפעילות שוטפת שממחיש אם העסק מייצר מזומנים או לא.

גוגל היא מכונה לייצור מזומנים – 6.4 מיליארד דולר היא ייצרה ברבעון האחרון של  2015, קצת מעל התזרים ברבעון המקביל, כשבכל השנה היא ייצרה תזרים של 26 מיליארד דולר מפעילות שוטפת. התזרים הזה אמנם מתואם עם הרווח, אבל הוא גבוה יותר (באופן שוטף) מהרווח, בעיקר מכיוון שיש הוצאות שאינן במזומן. גוגל הוציאה בשנה האחרונה מעל 5 מיליארד דולר על אופציות לעובדים וזה המרכיב המשמעותי ביותר שמסביר את הפער בין הרווח לתזרים – בדוח רווח והפסד ההוצאות האלו  נרשמות שכן מדובר בערך כלכלי שמבטא תחלופה לשכר (הקצאת אופציות לעובדים היא הטבה תחליפית לשכר). אבל, בתזרים ההוצאות האלו לא נרשמות,  מכיוון שלא מדובר בתשלום לעובדים, אין העברה של מזומנים. אז מה נכון יותר למשקיעים להתבסס על הרווח או על התזרים? אין תשובה חד משמעית, מדובר בוויכוח של עשרות שנים שכנראה לא ייפתר, כל אסכולה תמשיך להטיף לאמת שלה – החשבונאות טוענת שהטבת שכר משמעה הוצאת שכר וכל ההוצאות נרשמות בדוח רווח והפסד, , ומנגד המשקיעים שמסתמכים על התזרים, ייטענ שהוא הנתון הכלכלי המהימן –  זה הרי הכסף נטו שנכנס לחברה (ולהטבה בגין אופציות לעובדים, אין משמעות תזרימית).

האופציות לעובדים זה רק סעיף אחד שמסביר את הפער בין הרווח לתזרים,  כשהסעיפים נחלקים לשניים – כאלו שקשורים לדוח רווח והפסד (הוצאות שלא במזומן או ההיפך), וכאלו שקשורים למאזן – לדוגמה, שינוי בסעיף לקוחות, אמור להתבטא בתזרים כי החברה הגדילה את מימון הלקוחות על חשבון המזומנים שלה.

על כך, בטורים הקרובים

מתי מפרישים לחובות מסופקים? מה זו הפרשה כללית? ומה גילתה רשות ניירות ערך בבדיקת סעיף הלקוחות?

עסק הוא לא עסק בלי לקוחות, כדי שתהיה פעילות צריך כמובן שיהיה מה למכור וצריך שיהיה למי למכור. הלקוחות הם משאב הקריטי של החברה ומסתבר שהם גם הסעיף הקריטי בדוחות הכספיים.

סעיף הלקוחות שבמאזן מבטא את המכירות שעדיין לא שולמו – החברה מוכרת ללקוח, והוא הופך לחייב, כאשר הוא משלם וזה לרוב מספר חודשים אחרי העסקה עצמה, החוב שלו נסגר, היתרה שלו מתוך סעיף הלקוחות הכולל, מופחתת. אבל, לא תמיד היא מתאפסת – כשאתם קונים ברשת מזון מוצרים אז החוב שלכם ייסגר תוך ימים, שבועות, ויתאפס לחלוטין. אבל כשעסקים עושים עסקי עם עצמם ולא עם הצרכנים הפרטיים, לרוב מערכת היחסים היא ממושכת מאוד – שספק של רשת מזון מוכר לה, זו לא עסקה חד פעמית, אלא עסקה מתמשכת – הוא כל שבוע מספק לה סחורה, ובהתאמה החוב של הרשת (הלקוח) אליו משתנה מעסקה לעסקה (עולה כאשר יש עסקת מכירה, ויורד כשיש תשלום), אבל הוא לא מתאפס, הוא מתגלגל.

לקוחות מתגלגלים

ובמצב של לקוח מתגלגל, מתחדדת שאלת איכות החוב ויכולת התשלום של הלקוח – האם תשלום החוב הזה בטוח? האם קיים חשש וספק שהחוב לא ישולם? השאלות האלו קיימות לגבי כל לקוח, גם לקוח מזדמן, אבל, הן קריטיות במיוחד מול הלקוחות המתגלגלים שבעסקים רבים (ולא עסקים של מכירה לצרכן הסופי) הם מהווים את הרוב הגדול של המכירות.

ברגע שקיים ספק לגבי החוב של הלקוח צריך לעשות הפרשה בדוחות הכספיים – מפרישים את הסכום שיש לגביו ספק, משמע – מקטינים/ מפחיתים את יתרת הלקוחות, ומדובר כמובן בהפסד – יתרת הלקוחות היא נכס עבור החברה, הפחתתה היא נזק שמתגלגל לדוח רווח והפסד דרך הוצאה שנקראת הפרשה לחובות מסופקים, ובהתאמה הרווח קטן.

הפרשה לחובות מסופקים (הפרשה לחומ"ס)- זו הפרשה ספציפית, ולדוגמה החברה מכרה ללקוח סחורה ב-4 מיליון שקל, הוא שיל 2 מיליון שקל, ומפגר בתשלום של 2 מיליון שקל, החברה פנתה אליו מספר פעמים ועדיין הוא לא שילם, ככל שהפיגור בתשלומים גדול יותר כך הספק עולה, ונניח לצורך הדוגמה שצ'קים של הלקוח חזרו, והתפרסמו כתבות על כוונה של בעלי החברה להיכנס למסלול של הגנה מנושים. במצב כזה ברור לחלוטין שהחברה צריכה לעשות הפרשה לחובות מסופקים, אבל, בפועל יש הרבה מאוד מצבי ביניים – פיגורים בתשלומים הם חלק משגרת החיים של כל עסק, וקשה להחליט אם פיגור מסוים מעיד על חוב מסופק או סתם משיכת תשלום. ובכל זאת – הנהלת החברה אמורה לבדוק בכל רבעון את הלקוחות, להעריך את סיכוי התשלום ובמידת הצורך, לעשות הפרשה לחובות מסופקים. ההפרשה הזו היא ספציפית, ונראה שבמקרים הקיצוניים (שהלקוח במשבר פיננסי ותזרימי) החברות מפרישות. אחרי הכל, אי אפשר להתעלם ממצוקה פיננסית ותזרימית של הלקוחות, אבל ממש לא בטוח שהחברה עולה על כל מקרי הביניים, כשלרוב ברירת המחדל של החברה היא שאם אין נורת אזהרה מהבהבת, אז הכל בסדר – ואין צורך בהפרשות.

ברירת המחדל הזו נוחה מאוד לחברה. היא לא ממש רוצה להפריש – הפרשה זו כאמור הוצאה בדוח רווח והפסד, היא מקטינה את הרווח, והמטרה של החברות הציבוריות היא כמובן להציג רווחים.

אלא שהחשבונאות לא הסתפקה בהפרשה ספציפית בגין לקוחות בעיתיים. החשבונאות דורשת מהחברות לעשות בדיקה כללית, והנה המחשה – נניח שחברה פועלת בענף מסוים שנקלע למשבר, ובכל זאת, על פי הבדיקות שהחברה עשתה אין צורך לעשות הפרשה ספציפית. האם זה ייתכן? האם בענף שנקלע למשבר, זה נכון כלכלית שלא יהיו חובות שלא ישולמו? תיאורטית כן, בפועל ממש לא. וזו הסיבה שיש לעשות בלי קשר להפרשה הספציפית, גם הפרשה כללית. למעשה, הפרשה כללית היא סוג של עובדה – הרי אין מצב כזה שכולם משלמים, תמיד יהיו כאלו שלא, גם בענף חזק.

רשות ניירות ערך בדקה – התוצאות בעייתיות

ומה לדעתכם היקף ההפרשה הכללית? ובכן, רשות ניירות ערך בדקה את העניין, והמסקנה קשה – חברות לא מיישמות את ההפרשה הכללית, אלא רק את ההפרשה הספציפית. כן, הם בעצם מספקים לנו דוחות כספיים בלי הפרשה כללית, ומאוד ייתכן שמעבר לכך שמדובר בטיפול חשבונאי לקוי, רשלני ואולי מגמתי, הדוחות טובים מהמצב האמיתי. הרי, קיומה של הפרשה כללית היה מתבטא בהוצאה, ירידה ברווח וקיטון בהון העצמי.

הבדיקה של  יחידת הביקורת של מחלקת תאגידים ברשות ניירות ערך היתה ביקורת רוחב על אומדן ההפרשה לחובות מסופקים ב-6 חברות בשנים 2012 עד 2014, ואלו הממצאים – "שימוש בשיטה הספציפית בלבד – בכלל חברות המדגם נמצא כי השיטה שבוצעה הינה השיטה הספציפית בלבד. כלומר, ההפרשה לחובות מסופקים נקבעה באופן נפרד בגין חובות שלהערכת הנהלת החברה גבייתם מוטלת בספק. בחינה נוספת קבוצתית לגבי הנכסים שבגינם לא נערכה הפרשה לירידת ערך בנפרד לא בוצעה, וזאת לכאורה בניגוד לאמור בהוראות התקן".

ומה החברות טענו? – "חלק מן החברות טענו כי בהתאם ל-IAS39 (תקן חשבונאות שמטפל בסוגיה) ולפרשנויות מקובלות, חברות עשויות להסיק כי לא נדרשת בחינה קבוצתית לירידת ערך מכיוון שלא זוהתה קבוצת נכסים פיננסיים בעלי מאפיינים דומים או מכיוון שכל הסיכונים האפשריים נלקחו בחשבון בבחינה של הנכסים הפיננסיים בנפרד. הלכה למעשה, החברות טענו כי בחינה גורפת של כלל החובות באופן שוטף וברמה ספציפית מידי תקופה הינה מפורטת ומעמיקה דיה כך שהיא בוחנת את כל הסיכונים הקיימים ומזהה את הרוב המוחלט של ההפסדים שהתהוו וטרם דווח…"

סגל הרשות קיבל את טענת החברות שייתכן שההפרשה לא היתה משתנה, אך הצביע על כך שלא נעשתה בדיקה כללית כמתחייב בתקן. מעבר לכך, כתוצאה מהבדיקה רוב החברות  תיקנו את הדוחות הכספיים (ב-2 חברות תיקונים מהותיים שדרשו הצגה מחדש).

בחברה אחת, יתרת הלקוחות היתה שגויה וכלל סכומים שלא הוכרו כנדרש, וגם יתרת ההפרשה לחובות מסופקים היתה שגויה – ההשפעה היתה בסך של 12% מההון העצמי.  בחברה אחרת, היו טעויות בהפרשות לחובות מסופקים בהיקף משמעותי. בחברות אחרות היו תיקונים (שלא דרשו הצגה מחדש) שנבעו מרישום שגוי של יתרת הלקוחות, טעות במועד ההפרשה, טעות בשיטת החישוב של ההפרשה, אי רישום הפרשה בגלל ביטוח אשראי, והיה מקום אחד – שנעשתה הפרשה ביתר (אם כי לא בסכום מהותי).

מה זה קוקו? מה ההבדל בינו לבין אגרות חוב רגילות? ומה הריבית עליו?

אגרות חוב הם מכשיר ההשקעה הנפוץ ביותר בבורסה, יותר מהמניות – אולי זה נשמע מפתיע, אבל כן, חברות נוהגות לגייס יותר בחוב ופחות  בהון. יש לכך, שיקולים רבים, ובעיקר היכולת של הבעלים לשמר את השליטה והבעלות – גיוס במניות (בהון) מדלל את בעלי המניות; גיוס בחוב, לא מדלל, ויכול ליצור הזדמנויות לחברה באם היא יודעת לייצר תשואה גבוה יותר מהריבית על החוב.

החוב המונפק נושא ריבית שתלויה בסיכון עם דגש על הסיכון הספציפי של המנפיק, כשבפועל לאחר ההנפקה אגרות החוב עולות ויורדות בהתאמה לסיכון שמעריכים השחקנים בשוק – ככל שהסיכון גדול יותר וקיים חשש שיכולת החזר נפגעת, התשואה האפקטיבית על האג"ח תעלה (מחיר אגרות החוב יירד), וההיפך – ככל שהביטחון בחברה גדול יותר, הסיכון קטן יותר, הריבית תרד (אגרות החוב יעלו). מחיר אגרות החוב תלוי כמובן גם בנתוני המקרו של הכלכלה, ובעיקר – הריבית שהיא סוג של בנצ'מרק/ מדד ייחוס – אגרות החוב אמורים לתת למשקיעים בהן תשואה גבוה מהריבית חסרת סיכון, כל אגרת והסיכון הספציפי, שקובע את הריבית שלה. כאן, הרחבה על כל סוגי אגרות החוב

אגרות החוב נתפסות באופן כללי כמסוכנות פחות ממניות – אחרי הכל, בזמני משבר, חדלות פירעון, בעלי המניות אחרונים בתור; מחזיקי החוב קודמים להם, ואם יש לאגרות החוב ביטחונות אז על אחת כמה וכמה שהן עדיפות מבחינת סדר נושים.

במהלך שנת 2015 נכנס לשוק המקומי מכשיר חדש שהוא ייצור כלאיים מעט מוזר – קוקו – בין הון להתחייבות.

מה זה קוקו?

אג"ח קוקו (CoCo Bonds – "Contingnet Convertible Bond")  הוא מכשיר חוב  של הבנקים שנחשב על פי תקנות בזל 3 כחלק מרובד ההון המשני של הבנקים (להבדיל מהרובד הראשון שמורכב בעיקר מהון ). הקוקו הונפק לראשונה אחרי המשבר של סוף 2008 על ידי לוידס האנגלי, וזו היתה אחת הדרכים שהבנק חשב לצאת מהבעיות המימוניות והתזרימיות שלו. בהמשך הפך הקוקו לסוג של פתרון קסם למאות בנקים ברחבי העולם כשנכון לתחילת 2016 גויסו מעל 400 מיליארד דולר במכשיר זה (כ-7%-9% מהיקף הגיוס הכולל של חוב במערכת הבנקאית העולמית).  קצב הגיוס השנתי בקוקו עומד על כ-100 מיליארד דולר כאשר הבנקים האירופאיים הם "הלקוח" הגדול של הקוקו, במיוחד הבנקים בבריטניה.

היתרון של הקוקו בעיני הבנקים שהוא סוג של הון והם "נבחנים" על ידי הבנקים המרכזיים בהיקף ושיעור שכבת ההון. לבנקים צורך גדול, אפילו הכרחי,  לחזק את ההון שלהם (לרבות רובד שני) ולכן הם מגייסים במכשיר זה. אבל רגע – מה זה בעצם הקוקו – התחייבות (אג"ח) או הון עצמי (מניות) ?

קוקו – בין התחייבות להון 

למעשה, מדובר בסוג של אגרת חוב, אבל זו לא אגרת חוב קלאסית. זו אגרת חוב שבמצב של משבר, חדלות פירעון של הבנק, היא לא מתנהלת כמו אגרת חוב רגילה, אלא היא קרובה יותר למניה (ואז הסיכון גדול וההפסד יכול להיות מאוד משמעותי), ואילו במצב רגיל, היא אג"ח לכל דבר (אם סיכון מוגבל)– איך מתמחרים אגרת חוב כזו? שאלה לא פשוטה. מצד אחד, האם הבנקים כאן עשויים להגיע למשבר? הכל יכול להיות, וצריך לתמחר זאת, אך בעשורים האחרונים, למרות משברים גדולים בעולם, הבנקים כאן, לא ממש נפגעו – הפיקוח על הבנקים שומר עליהם מצוין. ובכל זאת, תרחישים לכאורה לא מתקבלים על הדעת, כבר התרחשו בעבר. שוקי ההון לימדו אותנו שהמציאות עולה על כל דמיון.

הקוקו מסוכן יותר מאגרת החוב, אבל הוא גם ממש לא קרוב למניה. הקוקו בניגוד למניה לא מקנה למחזיק חלק מהבעלות על הבנק וזכות להשתתף ברווחים (דיבידנדים) הקרבה שלו למניה היא רק בזמני משבר, אלא שאז מתברר שמדובר במכשיר מאוד מסוכן –  הקוקו הוא אגרת חוב שבזמני חדלו פירעון נחותה מאגרות החוב הרגילות של הבנק.  בניגוד לאג"ח רגילות, שבמקרה של קשיים או פירוק למחזיקי האג"ח זכות לקבל את כספם לפני בעלי המניות, הקוקו תימחק משבר.

כל התנאים האלו אמורים להתבטא במחיר הקוקו, פשוט המשקיעים אמורים לדרוש ריבית גבוה יותר על הקוקו מאשר על אגרות חוב רגילות של הבנק.  הריבית תלויה בתנאי אג"ח הקוקו, ובמילים אחרות, מתי מופעלים הטריגרים שיהפכו את האגרות חוב למסכנות (לסוג של מניות). התנאים האלו כתובים בתשקיפי האג"ח וכשהן מופעלים מתקיימת מחיקה של חוב או  ההמרה למניות. לכאורה, אלה תנאים תיאורטיים, זה נראה רחוק, אבל בפועל, בזמני משבר הטריגרים יכולים להיות מופעלים, והנהלת הבנק תדרוש למחוק את הקוקו או להמירן למניות. מעבר לכך, הפיקוח על הבנקים יכול לקבל החלטה לקבוע שכספי המשקיעים בקוקו ימחקו לחלוטין, אם יחס הלימות ההון (היחס בין ההון שהבנק צריך להחזיק ביחס לנכסי הסיכון שלו) יירד מתחת ל-5%. הבנקים נמצאים היום בשיעור הלימות הון כפול (פחות או יותר), ועדיין, ייתכן תרחיש שהבנק עדיין עם הון חיובי (ומשמעותי) ובכל זאת מוחקים את הקוקו, ואגב במצב כזה המניות עדיפות על הקוקו – הן לא יימחקו לחלוטין, אם כי תלוי בכל סדרת קוקו והתנאים התשקיפיים שלה (במקרים מסוימים יהיה מדובר במחיקה חלקית).

הקוקו מזכיר את כתבי ההתחייבות הנדחים של הבנקים, אבל זה ממש לא אותו המכשיר – הקוקו מסוכן יותר. כתבי ההתחייבות הנדחים נחותים רק במקרה של פירוק. לקוקו יש נחיתות בכל מצב של מצוקה , זו נחיתות מובנית בסדרי הנשייה. כלומר, תיאורטית כאמו ייתכן מצב שיחס ההון יורד, הקוקו מאבד מערכו, ואילו כתבי ההתחייבויות לא נפגעים באותה המידה.

הריבית על הקוקו

השאלה הגדולה – האם השקעה בקוקו שווה את הסיכון? והשאלה הזו תלויה כמובן בתמחור של המוצר הזה. באירופה הנפיקו הבנקים הגדולים, בשנים האחרונות, קוקו בריבית של בין 5% ל-7% , כך שמדובר בפרמיה של סביב 4% ביחס לאגרות חוב רגילות (פרמיה נמוכה יותר ביחס לאגרות חוב נחותות).

בארץ גייס בנק לאומי 750 מיליון שקל בריבית של 3.25% , מרווח של 2.18% מעל אגרות חוב ממשלתיות חסרות סיכון. על פי התשקיף ירידה אל מתחת לשיעור הון של 5% תביא להמרת הקוקו למניות, ובהינתן שהפיקוח על הבנקים יכול לקבוע את מחיקת הקוקו בתנאי קיצון.  האם הריבית הזו גבוה?  לא בטוח, מה שברור שבהנפקה הזו הדירו את רגליהם גופים מוסדיים על רקע המעיין אזהרה של הפיקוח על שוק ההון. בהנפקה השתתפו שחקני נוסטרו גדולים, אבל זו אחיזת עיניים – שחקני הנוסטרו מהר מאוד יגזרו את הקופון שלהם (הנובע בעיקר מעמלת הנפקה) וימכרו את הקוקו בשוק, ומי שיקנה יהיו המוסדיים, מאוד יכול להיות שבמחיר גבוה יותר.

ואכן, אג"ח קוקו של בנק לאומי עלה בים במסחר הראשון ב-0.8% והמשתתפים בהנפקה גרפו כ-1.3% (יחד עם עמלת החיתום וההפצה).

בשוק של ריבית אפסית, בשוק של הר כספים שמחפש אלטרנטיבות השקעה, הקוקו יכול להיות מוצר השקעה מבוקש, והריבית על הקוקו יכולה עוד לרדת. אבל, אסור לשכוח את הסיכונים גם אם הם נראים רחוקים מאוד.

בסוף 2015 הושלמה הנפקת הקוקו הראשונה של בנק מזרחי טפחות. הבנק נמצא בחקירות של הרשויות בארה"ב בקשר למעורבותו בסיוע, לכאורה, ללקוחות אמריקאיים להעלים מס; ועל רקע המצב החליטו בבנק מזרחי לבצע הנפקה פרטית של אג"ח קוקו לגופים מוסדיים ולא לציבור  – ההנפקה של מזרחי היתה בהיקף של 417 מיליון שקל (לעומת 750 מיליון שקל של בנק לאומי) ומרווח הריבית ביחס לאג"ח ממשלתיות, היה גבוה מאשר הגיוס של לאומי – 3% עד 3.25% (ריבית משתנה בהתאם לתקופת הקוקו – מזרחי גייסו קוקו לשלוש תקופות – 7,8, ו-10 שנים)

על פי תקנות באזל 3, בחמש השנים האחרונות לחיי אגרות החוב מסוג קוקו , מכירים בחלק מסכום החוב כהון (רובד שני). לחישוב ההון (הרגולטרי) תופחת הקרן  ב-20% מדי שנה. כלומר, ככל שאורך חיי הקוק קצר יותר כך היתרון שלו מבחינת הבנקים נמוך יותר.

קיים הבדל עקרוני בין הנפקת מזרחי טפחות (הנפקת הקוקו הראשונה בארץ) לבין הנפקת לאומי (הנפקת הקוקו השנייה) – אם הטריגר יופעל באג"ח קוקו של מזרחי אזי תהיה מחיקה. אם הטריגר יופעל בקוקו של לאומי לא תהיה מחיקה אלא המרה למניות. יש לכך, כמה משמעותיות, אחת מהן היא הסחירות – הבורסה לא מאפשרת רישום של נייר ערך שעשוי בתנאים מסויימים להימחק – ולכן, האג"ח של מזרחי טפחות לא סחיר בבורסה (ויש לכך גם השלכות על המחיר).

ככל שהריבית ירדה, כך כמובן גם הריבית על אג"ח הבנקים ועל אג"ח קוקו ירדה.   במרץ 2021 גייס בנק מזרחי טפחות לראשונה בחו"ל (ארה"ב) אג"ח קוקו דולרי ל-10 שנים בריבית של 3.08%. 

הקוקו בספרי הבנקים      

הקוקו מוצג בספרי הבנקים כסוג של התחייבות, וזה לא טריוויאלי – הרי מדובר במכשיר שהוא ייצור כלאיים בין הון לחוב, בדומה לאגרות חוב להמרה ש"זוכות" לטיפול חשבונאי מיוחד (נגזר משובץ – התחייבות שיש במסגרתה גם חלק הוני). אלא שהטיפול החשבונאי המסתמן לגבי הגיוסים בארץ הוא שהן יירשמו במסגרת ההתחייבות, כאשר כל הריבית תירשם כהוצאה (גם הריבית ה"רגילה" וגם הריבית הניתנת כפיצוי בגלל הסיכון שבהפעלת הטריגר).

עם זאת, ייתכן מצב שהבנקים יירשמו את ההתחחיבות בגין הקוקו בשיטת השווי ההוגן (ולא בשיטת העלות המופחתת שבעצם מתיישרת עם נתוני ההנפקה – ריבית בהנפקה, מחיר בהנפקה וכו). ברישום של שווי הוגן , וכך זה נרשם על פי הגישה האמריקאית, המחיר בשוק הוא הבסיס   לרישום בספרים, ומכאן שאם האג"ח קוקו יירד בשוק, ההתחייבות תהיה קטנה יותר והבנק ירשום רווחים (הירידה בהתחיייבות בין התקופות היא רווח). וההיפך – אם האג"ח יעלה בשוק, אז הבנק ירשום התחייבות גדולה יותר והפסד. יש כאן אבסורד מובנה – ככל שמצב הבנק פחות טוב אזי האג"ח קוקו (שהמשקיעים בו מתמחרים את הסיכון) ייסחר במחיר נמוך יותר ויוצג דווקא רווח שוטף. רווח שעשוי דווקא לחזק את ההון של הבנק ואת עמידתו בתנאים של בנק ישראל.

האם הקוקו מסוכן? או לא?

 עם הגיוסים הראשונים של קוקו בארץ, התעורה שאלה קריטית – האם מדובר בסוג של אגרות חוב וכך צריך לתמחר אותו, או שצריך להתייחס אליו כמוצר היברידי עם טריגר לא שולי להפוך למניות.  כאן תוכלו למצוא את הדיונים בתקשורת –

הקוקו לא מסוכן

אג"ח קוקו – זאב בעור כבש

לכתבות קשורות:

בנק מזרחי מגייס קוקו בארה"ב לפי ריבת של 3.08% – הרחבה בדהמרקר

בנק ירושלים נערך לגייס באג"ח קוקו – היקף הגיוס צפוי להיות 100 מיליון שקל, אג"ח אמורות להיסחר בבורסה ויהיו עם מנגנון מחיקה

הבנק הבינלאומי מתכוון לגייס אג"ח קוקו – היקף הגיוס הצפוי יהיה 150 מיליון שקל, וגם הבינלאומי מתכוון שאגרות החוב יהיו סחירות עם מנגנון של מחיקה (להבדיל ממנגנון של המרה).

ביקושים גבוהים לאג"ח קוקו של הבינלאומי – ביקושים של פי ארבע ויותר לאג"ח קוקו של הבינלאומי; הבנק יגדיל את היקף הגיוס – הרחבה בגלובס

 למדריכים קשורים:

השקעה באג"ח – כל מה שצריך לדעת

השקעה בקרנות נאמנות אג"חיות (להיזהר מדמי הניהול – שלא יאפסו לכם את התשואה)

איך להשקיע לבד…

השקעה במניות – כל מה שצריך לדעת

השקעה באג"ח כל מה שצריך לדעת

איך זה שהשליטה בדורי עם הון של 267 מיליון נמכרה ב=9.3 מיליון שקל? מה הזכויות על שטר ההון בדורי, ואיך הוא מייצר ללוזון כרית ביטחון גדולה?  

ההון העצמי של דורי מסתכם ב=267 מיליון שקל, ולמרות זאת גזית מכרה את השליטה (84%)  בדורי לעמוס לוזון, ב=9.3 מיליון שקל. איך זה ייתכן? איך זה שלוזון קיבל דיסקאונט של 96% על ההון העצמי? ובכן, זה לא ממש כך – בתוך ההון של דורי יש מרכיבים שהם מעין הוניים והם לא נמכרו/ הועברו ללוזון, אבל רגע לפני הרכב ההון בדורי, מה המשמעות של ההון העצמי?

הון עצמי מבטא את החוב של החברה כלפי בעלי המניות שלה, חוב שנוצר מתחילת הדרך ועד המאזן האחרון. לרוב בעת הקמת חברה, הבעלים מזרימים אליה כסף שמסווג כהון עצמי, זו ההתחייבות הראשונה שיש לחברה כלפי בעלי המניות, ובהמשך  ההון העצמי גדל או קטן בהתאם לרווח או להפסד של החברה. נניח שהקמנו חברה חדשה והזרמנו לה הון של 1 מיליון שקל, ואחרי שנה היא הרוויחה חצי מיליון שקל, אזי ההון העצמי בסוף השנה הוא 1.5 מיליון שקל וזו המחויבות של החברה כלפי בעלי המניות שלה. בתיאוריה החבר האמורה להחזיר את ההשקעה באופן שוטף על ידי חלוקות דיבידנדים (שמחולקים מיתרת הרווחים).

חברות פועלות בזכות הון עצמי והון זר  כשממול החברות – הבעלים מחזיקים במכשירים הוניים (בעיקר מניות שמבטאות מרכיב בהון העצמי)  לצד אגרות חוב (הון זר). גזית החזיקה בשליטה בדורי (כ-84% ממניות החברה) ובשנתיים האחרונות במקביל להפסדי העתק של דורי בניה, היא תמכה בקבוצת דורי דרך הזרמות שנרשמו בדורי קבוצה כשטרי הון צמיתים שנושאים ריבית (שתשלום לפני חלוקת דיבידנד). שטרי ההון האלו רשומים בקבוצת דורי וגם בדורי בניה שכן סכומים נכבדים ממה שהועבר מגזית לקבוצת דורי הועבר במקביל מדורי קבוצה לדורי בניה (שבה היה החור התזרימי הגדול).

שטרי ההון האלו מוגדרים כהון, אבל הם לא מאותה השכבה של מניות. מצד אחד, הם צמיתים ולכן הם חלק מההון העצמי, מצד שני הם נושאים ריבית והם בכך קרובים לאגרות חוב.  מצד אחד אין להם זכויות הצבעה, מצד שני יש להם מעין זכויות הוניות (שנובעות מכך שהם קודמים לדיבידנדים); מצד אחד במצב של הפסדים (כשאין מקום לחלוקת דיבידנדים) אין להם משמעות, מצד שני כשיש רווחים (ויש חלוקות דיבידנדים) אז הם כאמור קודמים לדיבידנדים (מקבלים קודם את הריבית). ייצור כלאיים בין הון סטנדרטי לחוב.

מחיקה גדולה נוספת בגזית?

גזית אמנם מכרה את המניות שלה ללוזון, והוא הפך לבעל השליטה בחברה, אבל את שטרי ההון היא לא מכרה, כלומר – גזית (דרך החברה גזית פיתוח המרכזת את הפעילות בארץ) אמנם יצאה מהשליטה, העבירה את כל הסיכון/ חשיפה לאחר, אבל אם איכשהו תהיה השבחה היא תהנה מהריבית. והנה המספרים, כפי שדיווחה גזית בהודעה על המכירה – "נכון ליום 30 בספטמבר 2015, רשומה ההשקעה בדורי קבוצה בספרי החברה (בניכוי חלק המיעוט בגזית פיתוח) בסך נטו של כ=225 מיליון שקל מתוכם שטרי הון שנותרו בבעלות גזית פיתוח בסכום של כ=351 מיליון ש"ח שקוזזו בהשקעה שלילית בסך של כ=126 מיליון שקל בגין מניות דורי קבוצה. השפעת המכירה על ההון העצמי המיוחס לבעלי המניות של החברה אינה צפויה להיות מהותית. החברה תבחן את שוויו של שטר ההון ובהתאם את ההשלכות החשבונאיות הנוספות על דוחותיה הכספיים".

המספרים האלו מעידים על כך שההון העצמי של החברה לא עמד בהפסדים, היא עברה לגירעון ובהתאמה גזית הציגה את ההשקעה בדורי כשלילית, אבל מכיוון שנעשו הזרמות נוספות במסגרת שטרי הון, הם עיבו את ההון, העבירו אותו להון חיובי ואת ההשקעה כולה לחיובית – ההשקעה לפני שטר ההון היא שלילית – מינוס 126מיליון שקל, שטר ההון על סך של 351 מיליון שקל, מביא את ההשקעה כולה ל=225 מיליון שקל. כלומר גזית רגע אחרי המכירה, עם השקעה של כ=225 מיליון שקל (כפוף להתאמות לרבות, התרומה מהמכירה בסך 10.7 מיליון שקל שתתקזז מההשקעה) ועולה שאלה אם הסיכוי הזה לקבל ריבית (אם בכלל) שווה את הסכום הזה. צריך לעשות כאן בדיקה (לא מורכבת) של ערך הנכסים (ערך כלכלי), בניכוי ההתחייבויות, ואז לראות אם נשאר משהו לבעלי המניות ולבעלת שטרי ההון – לא ממש בטוח שהשטרות האלו שווים סכום משמעותי (אם בכלל), במיוחד בהינתן שיש עננה מעל אגרות החוב, ומכאן שיש תרחיש שכבר בדוחות הקרובים גזית תמחק סכום משמעותי נוסף בגין דורי, אבל לפחות היא סוגרת את הדימום.

האופציה של לוזון

עד כאן מהזווית של גזית, מהזווית של לוזון זה נראה אחרת. לוזון משלם אחוזים בודדים (4%) משווי ההון העצמי, אבל הוא מקבל שכבה גדולה בהון שאינה ממש שלו (שטר ההון), ובכל זאת – הוא מקבל סוג של מימון קבוע גדול שאין לו תפוגה. העסקה של לוזון היא בעצם רכישת אופציה ממונפת מאוד – תמורת 9.3 מיליון שקל, הוא רכש נכסים שעל פי הדוח לספטמבר 2015 מוערכים בקרוב ל=800 מיליון שקל. אז נכון, חלק רשומים ביתר, ואולי בדורי בניה הדימום יימשך, אבל יש גם מקומות שיכולים להשביח על הרשום בספרים לרבות דוראד. מול הנכסים האלו יש חובות – אגרות חוב, בנקים, כך שאחרי החובות יש הון של 267 מיליון. גם אם נניח שכל ההשקעה הרשומה בדורי בנייה תתאפס, וגם אם הפעילות בפולין (רונסון) רשומה ביתר, וגם אם נפחית את ערך הנכסים הנוספים, יש ללוזון כרית ביטחון מאוד גדולה (שנובעת משטר ההון), דורי יכולה להפסיד עוד עשרות ומאות מיליונים ועדיין לוזון לא יפסיד.