מעודכן ל-10/2022

ניהול השקעות עצמי אולי לא מתאים לכל אחד, אבל כדאי לכם להבין מה זה בעצם לנהל את הכסף שלכם בעצמכם ומה זה דורש מכם. אתם עשויים להשתכנע שגם אתם יכולים (זה לא פיזיקה גרעינית), ועל הדרך אתם תקבלו אחריות על הכסף שלכם, ותפחיתו את דמי הניהול בצורה דרמטית.

כן, אתם יכולים להשקיע בבורסה, בלי מתווכים, בלי דמי ניהול, להיות אחראים על הכסף שלכם! יש לכך יתרונות משמעותיים, אבל רגע לפני אתם צריכים להכיר את השווקים הפיננסיים, לדעת לזהות את הניואנסים של שוק ההון, להבין איך הוא עובד; להכיר את ניירות הערך – מניות, איגרות חוב, ללמוד את רמת הסיכון שכל נייר ערך מבטא, ללמוד להרכיב תיק השקעות ולהיות זהירים – החוכמה בשוק ההון נבחנת לא בגאות אלא בזמן ירידות, וההצלחה בשוק ההון נמדדת לא על פי ההצלחות אלא על פי הכישלונות – ככל שתטעו פחות כך תצליחו יותר. המטרה היא – לטעות כמה שפחות!

זה לא טריוויאלי להשקיע לבד. לא סתם רוב הציבור משקיע דרך המתווכים – הגופים המוסדיים שמנהלים כסף של אחרים דרך מכשירי השקעה לטווח קצר ובינוני כמו קרנות נאמנות וקרנות סל ומכשירי השקעה לטווח ארוך כמו קופות גמל וקרנות פנסיה. בשביל להשקיע באופן עצמי צריך לנתח ולהגדיר את רמת הסיכון המתאימה לכם, ובהתאמה את שיעור המניות בתיק ההשקעות לעומת שיעור איגרות החוב מהסוגים השונים. צריך להכיר את המכשירים בשוק ולהעריך את משך זמן ההשקעה, וצריך, מה לעשות, להבין שהשווקים הפיננסיים אמנם יכולים להיות נדיבים אבל הם גם עלולים להיות אכזריים.

מעבר לכך, צריך להבין את גישות ההשקעה – הגישה האקטיבית – השקעה ישירה באפיקים, או הגישה הפאסיבית – והנוחה יותר שמצריכה פחות לימוד – שבה משקיעים במכשירים עוקבי מדדים כמו קרנות מחקות. כמו כן, צריך להשקיע מאמצים בהורדת העמלות – אם אתם פועלים דרך חשבון בנק אתם צריכים לנסות להוריד את עמלות הקנייה והמכירה ואפשר לעשות זאת! אתם גם יכולים לעבור לברוקרים חברי הבורסה ודרכם לנהל את חשבון ההשקעות – שם העלויות נמוכות יותר! (הנה בדיקה שעשינו על תעריפי העמלות אצל הברוקרים הפרטיים והשירותים שהם מספקים)

בשלב הראשון, נתעמק ונבין מה זאת השקעה בבורסה. לעומת הימורים כאלה ואחרים, נבין שיש הרבה "שכל" בהשקעות בשוק ההון, ולא רק מזל, וזה בטח לא הימור. נכיר את גישות ההשקעה ואת הדרכים להשקיע לפי הגישות האלו, נבין עד כמה אנחנו כמשקיעים מוכנים לקחת סיכון – וזו שאלה קשה ביותר שלפעמים התשובה עליה מתקבלת רק בזמן אמת, וכן נבין את עקרונות בניית תיק ההשקעות. אחר כך נתמקד בחומרי הגלם של שוק ההון – המניות ואיגרות החוב.

ככה תשקיעו בבורסה – ברוכים הבאים לעולם ההשקעות

ובכן, נניח שיש לכם כסף ואתם רוצים להשקיע אותו. אתם כבר יודעים – השקעות סולידיות מניבות קצת מעל האפס. ככה זה עובד – סיכון הולך יחד עם סיכוי – והכלל החשוב הזה ילווה אתכם בכל ההשקעות בבורסה, ככל שתסתכנו יותר תוכלו להרוויח יותר, אבל גם להפסיד יותר. באפיקים המסוכנים יותר, והכוונה בעיקר למניות, רוב הציבור לא רוצה לגעת בעצמו. הוא מעדיף שמנהלי ההשקעות ינהלו בשבילו את הכסף, והוא מוכן לשלם על זה – דמי ניהול שיכולים במקרים רבים, במיוחד כשהריבית נמוכה, לגזול את כל התשואה.

אבל ניהול עצמי הוא לא רק חיסכון כספי – זאת גם שליטה על הכסף שלכם. אם אתם משקיעים בקרן נאמנות, אתם לא ממש יודעים במה הקרן מחזיקה בכל נקודת זמן – אתם לרוב לא יודעים מה היא חלוקת הנכסים של הקרן (איזה שיעור בכל אפיק), וגם לא מה הרכב הקרן (מה הם ניירות הערך הבולטים – המידע נמסר בעיכוב של שלושה חודשים). אתם אמנם יודעים מה התחום של הקרן, אבל קרן אג"חית יכולה להחזיק סוגים שונים של איגרות חוב, וחלק מאיגרות החוב עלולות להיות מסוכנות מאוד.

השקעה עצמאית מפחיתה את העלויות, ונותנת לכם שליטה על הכסף שלכם. אתם יודעים בכל רגע נתון מה ואיפה יש לכם, אתם יכולים לשנות את הרכב תיק ההשקעות שלכם במהירות – אתם פשוט אחראים על הכסף שלכם. אז למה לא עושים את זה? ואיך עושים את זה?

מדריך השקעות במניות – ככה תשקיעו נכון ובזהירות

מדריך השקעות באג"ח – כל מה שרציתם לדעת

למה הציבור לא משקיע ישירות בבורסה?

הציבור מעדיף לנהל את הכסף דרך מנהלי השקעות כי הוא פשוט לא מבין בזה וחושש מזה. אבל האמת רחוקה מכך – השקעות הן ממש לא תחום מורכב, והאמת היא שאין דבר כזה מומחים – אף אחד לא יודע יותר טוב מכם מה צפוי להיות, אין נביאים, יש רק כאלו שמתיימרים להיות נביאים. כל החוכמה היא לפזר נכון את ההשקעות ולהימנע עד כמה שאפשר מטעויות.

רבים בקרב הציבור מתייחסים לבורסה כאל קזינו. אנחנו ננסה כאן להפריך את הרושם הזה. ראשית, בקזינו ישנו "הבית" שמרוויח תמיד על חשבון השחקנים; בבורסה כולם תיאורטית יכולים להרוויח – אם השוק עולה, אין מניעה שכל השחקנים בשוק ירוויחו, זה לא על חשבון מישהו אחר (למעט באופציות מעו"ף, ששם הפוזיציה של האחד היא מול הפוזיציה של השני, ואם הראשון מרוויח השני מפסיד, וההיפך).

מעבר לכך, על פני זמן השווקים עולים – כלומר אם תבדקו את המדדים על פני זמן בארץ ובחו"ל, תראו ששוקי המניות וגם שוקי האג"ח עולים. אם כך, איזה מין הימור זה אם לאורך זמן השווקים עולים? אומנם זה לא קורה כל שנה, יש גם תקופות של ירידות ויש גם מפולות. אבל בסך הכל בממוצע ארוך טווח, שוקי המניות נותנים בממוצע תשואה נאה שעולה על התשואה באפיקים הסולידיים.

ועוד עניין חשוב – מחירי המניות מתנהגים לאורך זמן בהתאם לביצועים הכספיים של החברות – אם החברה מציגה שיפור עסקי מתמשך וגידול ברווחים ובהכנסות, צפוי שזה יתבטא במחיר המניה, אז איזה הימור או קזינו יש כאן? יש כאן פשוט ניתוח דוחות קלאסי כדי לאתר את ההשקעות האטרקטיביות ביותר. כלומר, גם השקעה במדדי מניות (ומיד נרחיב) לאורך זמן משיגה תשואה נאה, וגם השקעה אקטיבית בעזרת ניתוח דוחות וניתוח עסקאות. משמע לא הימור אלא השקעה לאורך זמן, ולא גומרים בהכרח עם הפסדים, כמו בקזינו.

אגב, זה לא אומר שלא מפסידים בבורסה. יש תקופות שהמדדים יורדים, אם כי לא לאורך זמן ממושך על פי מבחן ההיסטוריה. אף אחד לא מבטיח שמה שהיה בעבר הוא מה שיהיה בעתיד, ובכלל – השקעה בבורסה בהגדרה היא השקעה מסוכנת. אתם יכולים לבדוק, להעריך, לנתח חברה, לחשוב שהיא צפויה להראות גידול בהכנסות וברווחים, ובהתאמה אתם מעריכים שמחיר מנייתה יעלה, ובכל זאת קורה ההיפך. אין חסינות, אין תעודות ביטוח, אבל מסוכנת ככל שתהיה, בורסה היא השקעה.

אם אתם בודקים, מנתחים ואז משקיעים, זו השקעה מושכלת. אם אתם משקיעים לטווח ארוך ואתם משקיעים במדדים תחת הנחה שהמדד לאורך זמן עולה, זו השקעה מושכלת. אז מאיפה נוצרה התדמית של הקזינו? זה תלוי בצבא המשקיעים. מתי המשקיעים נכנסים לשווקים? כשהבורסה מגיעה לכותרות. אבל מתי הבורסה מגיעה לכותרות? כשהמחירים גבוהים, כשיש עניין, אבל אז כבר מדובר על נקודת כניסה גבוהה, והעדר שנכנס בהמוניו רק מעלה עוד יותר את המחירים, שבמקרים רבים מתנתקים מערכם הכלכלי.

בסוף הכלכלה מנצחת ואז הבורסה נופלת, והעדר שנכנס אחרון (ככה נוהג עדר) ויוצא ראשון (ככה נוהג עדר) – מפסיד סכומי עתק. המשקיעים האלו הם לא משקיעים, הם כן מהמרים, הם כן מתנהגים כמו בקזינו, וזאת המסקנה החשובה מכל הדיון – בורסה היא לא קזינו לכאלו שהם משקיעים – בודקים, מנתחים, חושבים ו/או משקיעים פסיביים לטווח ארוך. בורסה היא לא קזינו למשקיעים לטווח ארוך. אבל אם אתם העדר שנכנס כשהבורסה מגיעה לחדשות או כשהשכן אומר לכם שהוא הרוויח עשרות אחוזים על מניה מסוימת ואתם מתפתים להשקיע בה, אז אתם מהמרים ובשבילכם הבורסה היא קזינו. הכל בעיני המתבונן – משקיע רואה מולו בורסה; מהמר (עדר) רואה מולו קזינו.

השקעות בבורסה – איך מתחילים?

בעולם ההשקעות יש שתי גישות השקעה – הגישה האקטיבית, שלפיה על המשקיע/מנהל ההשקעות להיות אקטיבי כדי לייצר תשואה. המשקיע מנהל באופן שוטף את תיק ההשקעות על ידי רכישה ומכירה של ניירות ערך שונים. הגישה הזו מקובלת אצל רוב קרנות הנאמנות. הקרנות למעשה מנהלות את הכסף שלנו באופן אקטיבי, מנהלי הקרנות מנתחים דוחות כספיים ואירועים עסקיים, ומחליטים אם לקנות או למכור ניירות ערך. המטרה שלהם היא להניב תשואה. מנגד קיימת הגישה הפסיבית, שלפיה פשוט עוקבים באופן פסיבי לחלוטין אחרי מדדים. בשוק ישנם מוצרים עוקבי מדדים – תעודות סל וקרנות מחקות, ופשוט ניתן לרכוש אותם ולקבל את תשואת המדד.

הנה המחשה – נניח שאנחנו מחפשים מנהל השקעות שינהל בשבילנו את תיק ההשקעות, ונניח שחלק מהסכום אנחנו רוצים להשקיע במניות מדד ת"א 125. יש לנו שתי אפשרויות: אחת, אנחנו יכולים לקנות קרן נאמנות שמשקיעה במניות אלו. שנייה, אנחנו יכולים להשקיע בתעודת סל על ת"א 125, שעוקבת אחרי המדד. מנהל הקרן יפעל באופן שוטף כדי להשיג תשואה גבוה יותר ממדד ת"א 125, ואילו מנהל תעודת הסל פשוט ישקיע באופן צמוד במדד, לרוב דרך חוזים עתידיים ואופציות. האם הניהול האקטיבי של מנהל הקרן השתלם למשקיע בקרן הנאמנות? לא בטוח – וגם אם כן, במקרים רבים דמי הניהול גרמו לתשואה נטו להיות נמוכה או זהה לתשואה של תעודת הסל שהשיגה בדיוק את תשואת מדד ת"א 125.

ההקדמה הזו חשובה מאוד כי כך בעצם מתחלקות היום אפשרויות ההשקעה – אקטיביות או פסיביות. מנהלי תיקים ומנהלי קרנות נאמנות לרוב בוחרים בשיטה האקטיבית; בתעודות הסל ובהקרנות המחקות השיטה כאמור פסיבית. אבל רגע, אם כך האם צריך בכלל מנהל השקעות?

אם אתם מעוניינים בהשקעה בשיטה האקטיבית, אז סביר שתעשו זאת דרך מנהל השקעות. השקעה ישירה בניירות ערך דורשת היכרות עם שוק ההון, הבנת כל סוגי ניירות הערך והגורמים המשפיעים עליהם, הכרה ולמידת ניתוח דוחות, הבנה בהערכת שווי כלכלי והבנת כללי המשחק. לא משחק פשוט בכלל, ולכן רבים נוטים להשקיע דרך הגופים המוסדיים, שם נמצאים המומחים המנוסים שינהלו באופן אקטיבי את הכסף. רק צריך לקוות שהם אכן יניבו תשואה עודפת (ויש פה ושם גופים שמצליחים לייצר תשואה עודפת על פני שנים, אם כי הם יוצאים מהכלל).

אבל אם אנחנו סבורים שאי אפשר להכות את השוק ולקבל תשואה עודפת דרך ניהול אקטיבי, ואנחנו רוצים לקבל את תשואת המדדים, אז בעצם אנחנו יכולים לחסוך את דמי הניהול של המוצרים האקטיביים ולרכוש את עוקבי המדדים שבהם דמי הניהול לרוב נמוכים מאוד. רק חשוב להדגיש, כל אחד צריך לנתח ולהגדיר את רמת הסיכון המתאימה לו ובהתאמה לבחור את תעודות הסל והקרנות המחקות. שימו לב – ככל שאתם מוכנים להסתכן יותר, אתם חשופים יותר לתעודות על מניות, וההיפך – ככל שאתם יותר זהירים, אתם תהיו חשופים יותר לתעודות סולידיות. העניין הזה דורש מחשבה עמוקה והתייעצות עם מומחים – אתם חייבים לסמן את גבולות הגזרה שלכם, ובמילים פשוטות להכיר את משקל המכשירים המסוכנים בתיק שלכם.

סיכום ביניים – השקעה באופן עצמאי אפשרית בשתי הגישות, האקטיבית והפסיבית. בגישה האקטיבית משקיעים בניירות ערך ספציפיים, אבל אז אתם צריכים להכיר היטב את כללי המשחק בשוק ההון, את ניירות הערך, את היתרונות והחסרונות של כל נייר, ולהבין ולנתח את החברות הנסחרות. מנגד, בגישה הפסיבית רצוי להבין את כללי המשחק ולהכיר את המכשירים הפיננסיים, אבל לא נחוצה רמת עומק כמו בגישה האקטיבית.

בשתי הגישות אתם צריכים לדעת להגדיר את רמת הסיכון שלכם ולחלק נכון את ההשקעות בין אפיקים מסוכנים ולא מסוכנים. על כל פנים, הגישה הנפוצה, הנוחה וגם הזולה היא דרך תעודות סל וקרנות מחקות – כאן תמצאו הרחבה על תעודות סל וקרנות מחקות.

בניית תיק השקעות

בשלב הראשון אתם צריכים להגדיר את התשואה שאתם מעוניינים בה (היעד/מטרה), את הסיכון שאתם מסוגלים לשאת, ואת טווח ההשקעה שנקבע בהתאם לאילוצים הכספיים שלכם. למעשה, ככל שטווח ההשקעה שלכם גדול יותר, כמובן שצפוי שתרוויחו יותר (תשואה על תשואה – ריבית על ריבית), וכן יש באפשרותכם דווקא לקחת סיכון גדול יותר.

החשש ממכשירים מסוכנים נכון רק כשההשקעה היא לטווח קצר. בפועל, השקעה במניות שנחשבות אפיק מסוכן מספקת תשואה העולה על תשואת האפיקים הסולידיים. ככה זה כאמור עובד – סיכון הולך עם סיכוי, ולאורך זמן אם הגדלתם את הסיכון, צפוי שתרוויחו יותר.

לאורך זמן שוק המניות המקומי מספק תשואה של 7% בשנה, תשואה גבוהה לסיכון גדול. אבל הבעיה היא שזה נכון לטווח של שנים רבות, ולא לטווח קצר – בטווחים קצרים של שנה הכל יכול לקרות – מניות הן מכשיר מאוד תנודתי לטוב ולרע, וככל שאופק ההשקעה גדל מתכנסים לתשואה הממוצעת. לכן ככל שההשקעה נעשית לזמן ממושך יותר, הסיכוי שתיהנו מתשואת מניות נאה עולה.

זמן ההשקעה מתחבר לפרמטר חשוב מאוד שאתם צריכים לשקלל בבניית התיק שלכם – הסיכון. אתם צריכים להגדיר את הצרכים הכלכליים שלכם, ובהתאמה עד כמה אתם מסוגלים להפסיד הן כלכלית והן פסיכולוגית. זו לא בדיקה פשוטה – המספרים והחישוב הכלכלי אולי פשוטים, אבל מי באמת יודע כמה הוא מסוגל להפסיד? מה תעשו אם תפסידו 20% בחודש? 30%? 50%?

כל אחד צריך לקבוע את סף ההפסד הכלכלי והנפשי שלו, אגב, המשקיע האגדי וורן באפט אמר לפני שנים רבות שהוא לא נכנס להשקעות אם הוא לא מסוגל לשאת הפסד של 50%, ובאותה השיחה הוא אמר שחלק גדול מהשקעותיו ירדו אפילו משמעותית לפני שהוא הרוויח עליהן.

בשלב הבא תצטרכו להקצות את ההשקעות שלכם על פני אפיקים שונים בהתאם לרמת הסיכון. השיטה כאן מזכירה את משפט חז"ל – "לעולם ישלש אדם כספו". ככל שאתם מסוגלים לשאת סיכון גדול יותר, כך תפנו יותר לאפיקים המנייתיים וההיפך. מומלץ מאוד כמובן לפזר – כלומר לחלק את התיק לאפיקים שונים, מסוכנים יותר ומסוכנים פחות, לצד סולידיים מאוד.

בשלב הבא תפזרו את ההשקעה בתוך כל אפיק/סוג נכס על פני כמה ניירות ערך/מכשירים. אל תשימו את כל הביצים בסל אחד. אם החלטתם להשקיע שליש מהתיק במניות, אל תשקיעו את כל השליש במניה אחת וגם לא בשתי מניות (אלא במספר גדול של מניות או בתעודות/קרנות מחקות עוקבות מדדים).

הרעיון של הפיזור פשוט – ככל שהפיזור גדל, כך הסיכון קטן. גם אם יש פגיעה בתחום מסוים המניות הקשורות אליו יורדות, אבל לא כל התיק.

עד כאן התיאוריה. בפועל, צריך להרכיב תיק השקעות שבנוי בעיקר משני חומרי הגלם העיקריים של השווקים הפיננסיים – מניות ואיגרות חוב. אפשר לעשות זאת באופן ישיר, ואפשר לעשות זאת באופן מקיף וכוללני דרך תעודות סל/קרנות מחקות על המדדים, שמספקות כאמור את התשואה של המדדים.

איך משקיעים בבורסה?

קודם כל צריך לעשות היכרות עם הבורסה. הבורסה היא זירה שבה נפגשים קונים ומוכרים של ניירות ערך. המוצר הנמכר ביותר בבורסה הוא איגרות חוב, אבל המוצר הפופולרי ביותר הוא המניות שהן גם מסוכנות יותר. ישנם ניירות ערך נוספים – אופציות, תעודות סל וקרנות נאמנות.

מהי בעצם מניה?

מניה היא שטר בעלות על חלק מחברה, ומאפשרת מעין שותפות בחברה, גם אם בחלק קטן יחסית. ככל שבעל מניות מחזיק יותר מניות, כך מעמדו מתחזק. המניה מבטאת חלק גם בהון וגם בשליטה. נניח לדוגמה חברה שיש בה 1,000 מניות ואתם מחזיקים בעשר מניות ממנה – החלק שלכם בהון ובשליטה הוא 10 מתוך 1,000 – משמע 1% בהון ובשליטה. יש מצבים שלחברה יש כמה סוגי מניות, ואז יש הבדל בין ההחזקה בהון להחזקה בשליטה.

מניה מקנה למחזיק בה זכות לדיבידנדים – חלוקת רווחים מהחברה לבעלי המניות, וכן היא מאפשרת למחזיקים להשתתף באסיפות בעלי מניות ולהצביע מתוקף זכות הצבעה. מניה גם מבטאת זכות הונית בפירוק של חברה.

כאשר חברה יוצאת בהנפקה לציבור, היא בעצם מנפיקה מניות חדשות לציבור. בתמורה להנפקת המניות האלו היא מקבלת סכום כסף שנכנס לקופת החברה, ומרגע זה מניות החברה נסחרות בבורסה. ההנפקה נעשית לרוב כדי להיפגש עם מזומנים (שישמשו למטרות החברה – גידול בפעילות, רכישות ועוד), כדי להנזיל את מניות החברה – כלומר שתהיה אפשרות לבעלי המניות הקיימים, עוד לפני ההנפקה, להנזיל את החזקותיהם, למכור את מניותיהם בשוק, ולקבל תמורתן כסף. כלומר, הנפקה בעצם מגדירה את הערך של החברה ומאפשרת למחזיקים יכולת תמרון (מימוש עתידי). הנפקה גם נכונה בראייה כללית למשק ולשוק ההון. היא מרחיבה את אפשרויות ההשקעה של המשקיעים בשוק ההון. כך למשל, כשיש גלי הנפקות, היצע הסחורה שקיים בשוק, לרבות איגרות חוב, גדל ועוזר למתן את הביקושים (הזרמות הכספיים לגופים מוסדיים שרוכשים ניירות ערך שונים).

לאחר ההנפקה נקבע שער המניה בשוק לפי נקודת המפגש בין מוכרים לקונים. ככלל, כאשר החברה בכיוון נכון, מגדילה הכנסות ורווחים, מתפתחת בשווקים שלה, ויש לה פוטנציאל, זה אמור להתבטא לחיוב במחיר מנייתה, וההיפך – כאשר חברה מאכזבת, התוצאות שלה חלשות, יש הרעה בפעילותה, ולא רואים את ההתאוששות, זה אמור להתבטא לשלילה במחיר מנייתה. אבל צריך לזכור, לשוק ההון חוקים משלו, ויש הרבה יוצאים מהכלל – מחירי המניות נקבעים בהסתמך על אוסף רב של פרמטרים שאינם רק נתונים תוצאתיים או פוטנציאל, כך שלא בהכרח תוצאות טובות מתורגמות למניה עולה וההיפך.

מחיר המניה בשוק קובע למעשה את שווי השוק של החברה, ומכאן חשיבותו הגדולה. שווי שוק של חברה מוגדר כמספר המניות שלה כפול מחיר המניה. לדוגמה – אם לחברה יש 2 מיליון מניות במחיר של 6 שקלים למניה, אז שווי השוק שלה הוא 12 מיליון שקל. אם כעבור חודש מחיר המניה עולה ל-10 שקלים, אז שווי השוק של החברה עולה ל-20 מיליון שקל.

מדריך השקעה במניות

בוחנים השקעה במניות בכמה דרכים. הראשונה היא דרך הביצועים של החברה – הכנסות ורווחים, כלומר דרך ניתוח הדוחות הכספיים שלה, ההודעות, העסקאות, ודרך הערכת הרווח העתידית. צריך להבין שהכלל אולי הכי חשוב במשחק הזה הוא שמחיר המניה מבטא את יכולתה של החברה לייצר מזומנים בעתיד, את יכולתה להרוויח בעתיד. זו השיטה הפונדמנטלית שמתייחסת לביצועים של החברה ולתחזית הביצועים בעתיד. זו השיטה שאמורה לאורך זמן ללכת בצמוד למחיר המניה. כבר אמרו רבים וטובים, ובראשם וורן באפט האגדי שנחשב למשקיע הערך המוביל (משקיע במניות בעלות ערך, שמספקות ערך על פני זמן), שמחיר המניה על פני זמן יבטא את תוצאותיה. יכול להיות שבנקודת זמן מסוימת זה לא יקרה ובמשך שנה החברה תיסחר שלא בהתאמה לביצועיה – גבוה יותר או נמוך יותר, זה גם יכול להימשך זמן רב יותר. אבל בסופו של דבר, בטווח הארוך החברה תיסחר בהתאם לביצועים שלה. כלומר, אם החברה לא נסחרת בהתאמה לביצועיה יש כאן עיוות שייסגר במשך הזמן. זו, אגב, השיטה של משקיעי הערך – לאתר את העיוותים האלו ולהשקיע במקומות שבהם החברות נסחרות בדיסקאונט (בחסר/הנחה) ביחס לשווי הכלכלי שלהן. בגישה הפונדמטלית יש שתי שיטות עיקריות להערכת שווי חברות – DCF, היוון תזרימי מזומנים ושיטת מכפיל הרווח שהיא פשוטה ונגישה ולכן גם מאוד פופולארית – מדריך: מכפיל רווח: כל מה שצריך לדעת   

שיטה נוספת – השיטה הטכנית שלפיה קוראים את המגמה בגרפים. הרציונל של השיטה הוא שהכל מתבטא בגרף ובמגמה של המניה, ואם יש בה התעוררות, זה מבטא גם משהו בתחום הריאלי, בעסקי החברה, בקשר לבעלי המניות וכו', שמרמז על התפתחות חיובית. חסידי השיטה הזו מנתחים את התנהגות המשקיעים. לשיטתם, המשקיעים חכמים מכל, הם יודעים מה קורה ומה כיוון החברה והמניה, ולכן אם יש שינוי מסיים בהתנהגותה בגרף, הם עוקבים אחריו, ואם הוא חזק מספיק, זה מבטא מבחינתם סימן להיכנס או לצאת. מנגד, נראה שבשיטה הזו לא ניתן לחזות הפתעות – דוחות חלשים מהמצופה, דוחות חיוביים מהמצופה, אובדן לקוח משמעותי, התפטרות מנכ"ל ועוד. השיטה הזו דוגלת בהיצמדות למגמה, בעוד ששיטת הערך דווקא מוצאת ערך במקומות שהמגמה במניה שלילית והשוק עדיין לא זיהה את הפוטנציאל.

לצד המניות, נסחרים בבורסה מוצרי השקעה נוספים לרבות המירים – איגרות חוב להמרה ואופציות, אג"ח ממשלתיות וקונצרניות, מק"מ, תעודות סל, אופציות וחוזים עתידיים.

השקעה באיגרות חוב

איגרות חוב הן סוג של הלוואה. החברות מנפיקות איגרות חוב לציבור כשבעת ההנפקה, במסגרת התשקיף, הן מגדירות את תנאי איגרות החוב – סוג האיגרת, הצמדה – אם יש, לכמה שנים, מה הריבית, מתי הפירעונות ועוד.

ואיך זה עובד? נניח שחברה הנפיקה איגרת חוב לשנתיים בהיקף של 20 מיליון שקל. תנאי האיגרת – ריבית שקלית של 5% בשנה המשולמת בכל שנה. קרן האיגרת נפרעת בסוף התקופה. כלומר, החברה בפועל תשלם את הריבית בכל סוף שנה – 1 מיליון שקל (5% של 20 מיליון שקל) אחרי שנה ראשונה, ו-1 מיליון שקל בסוף שנה שנייה. הקרן – 20 מיליון שקל, תיפרע אחרי שנתיים.

מול החברה המנפיקה את איגרות החוב ישנם מחזיקי האיגרות – הם מקבלים 5% ריבית אחרי שנה – 1 מיליון שקל, סכום זהה אחרי שנתיים, ו-20 מיליון שקל של פירעון הקרן אחרי שנתיים.

איגרות החוב נסחרות באופן שוטף בבורסה והן מתנדנדות לפי גורמים שונים – ספציפיים שנוגעים לסיכון של החברה עצמה ולסיכוני שירות החוב שלה, וכלליים – נתוני מקרו, הריבית בשוק ועוד. ככל שהסיכון של החברה גדל, כך התשואה על איגרות החוב תעלה, והמשמעות היא שהמחיר יירד. מנגד, ככל שהסיכון קטן, אז מחיר איגרות החוב עולה.

איגרות החוב הנסחרות בבורסה מחולקות לאיגרות חוב ממשלתיות שנחשבות הבטוחות ביותר ולכן הריבית עליהן נמוכה במיוחד, ולאיגרות חוב קונצרניות – של החברות, ששם התשואה לפדיון קשורה לרמת הסיכון. בשוק יש איגרות חוב מכל הסוגים – איגרות צמודות למדד, איגרות חוב שקליות, איגרות חוב דולריות. המשקיע יכול לבחור איגרות חוב ספציפיות או להשקיע דרך המדדים. יש שורה ארוכה של מדדים על איגרות חוב, ועל כל מדד כזה יש כמה תעודות סל וקרנות מחקות שעוקבות אחריו. כאן , למתעניינים – מדריך להשקעה באג"ח.

המסחר באיגרות חוב מושפע מנתוני מקרו, ובראש וראשונה הריבית של בנק ישראל. כאשר הריבית עולה, ההשקעה באיגרות חוב אמורה לבטא תשואה אפקטיבית גבוה יותר, ובהתאמה מחיר האיגרת יירד. לדוגמה, נניח שאנחנו משקיעים באיגרת שקלית לשנה של חברה מסוימת, ונניח שהתשואה עליה היא 5%. מחיר האיגרת הוא 100 ובסוף התקופה היא תגיע ל-105, ואז תשולם הריבית – 5 אגורות והקרן – 100 אגורות. נניח שריבית בנק ישראל עולה בפתאומיות ל-10%. במצב כזה ברור שהאיגרת לא תבטא תשואה של 5% כפי שביטאה קודם, אלא תשואה גבוהה יותר. אלו שיהיו מוכנים לקנות אותה, יהיו מוכנים לעשות זאת במחיר שיבטא תשואה של 10% ויותר (התשואה בה תהיה מעל 5% מכיוון שהסיכון בחברה המסוימת גבוה כמובן מהסיכון של מדינת ישראל ובהתאמה הריבית/תשואה על האיגרת של החברה גבוהה מהריבית של בנק ישראל). ומכאן שמחיר האג"ח יירד – נניח לכ-95 אגורות כדי לבטא תשואה לפדיון (עוד שנה) של לפחות 10% (מ-95 אגורות ל-105 בסוף תקופה גלומה תשואה של מעל 10%).

פרקטית צפוי שהמחיר יירד יותר, אבל לצורך ההדגמה שיעור הירידה פחות חשוב. מה שחשוב הוא שהתשואה עולה כתוצאה מעלייה בריבית ומחיר האיגרת יורד. זה כמובן פועל גם הפוך – אם ריבית בנק ישראל יורדת, אז המחיר של האיגרת יעלה.

מעבר לנתוני מקרו ובעיקר הריבית, איגרות החוב מושפעות גם מנתונים ספציפיים – מצב החברה, הסיכון של החברה, המינוף הפיננסי של החברה, הרווחים והתזרימים של החברה. כל הנתונים האלו משפיעים על יכולתה של החברה למחזר ולשרת את החובות שלה, ובהתאמה זה משפיע על איגרות החוב שלה. ככל שהסיכון גדול יותר, המשקיעים באיגרות החוב יידרשו תשואה גבוהה יותר, וההיפך – כאשר הסיכון קטן, גם התשואה שתידרש תקטן.

מכשיר נוסף שקיים בבורסה הוא המק"מ, מלווה קצר מועד. מק"מ הוא איגרת חוב שבנק ישראל מנפיק לתקופות של עד שנה, ללא ריבית וללא הצמדה. קונים של איגרת חוב זו מקבלים עבורה בפדיון 100 אגורות. לדוגמה, משקיע קנה מק"מ לשישה חודשים במחיר 97 אגורות. אם הוא יחזיק במק"מ עד הפדיון, הוא יקבל 100 אגורות. המק"מ דומה לפיקדון הבנקאי – פק"מ, אולם ניתן למוכרו בכל יום בבורסה ואין צורך להמתין לסיום התקופה על מנת לפדות אותו. הרחבה על מק"מ תוכלו למצוא – כאן

שיטת המסחר בבורסה – איך סוחרים במניות ומתי?

המסחר בבורסה בתל אביב מתנהל בחמישה שלבים: שלב טרום הפתיחה, שלב מסחר הפתיחה, שלב המסחר הרציף, שלב טרום הנעילה, ושלב מסחר הנעילה. בשלב טרום הפתיחה מוזרמות למחשב פקודות קנייה ומכירה של ניירות ערך, מבלי שיתבצעו עסקאות. הפקודות נבדקות וכל אלו שנמצאות תקינות נשלחות לספק הפקודות, הכולל את רשימת כל הפקודות שנשלחו. תנודות השער המרביות הן עד 35% משער הבסיס, ולכל פקודה יש מינימום מבחינת גודל הפקודה – כמות המניות שמותרת למסחר. החל מהשעה 9:10 מתפרסמים לכל נייר ערך בנפרד השער והמחזור שהיו נקבעים אילו היה זה מסחר הפתיחה. הנתונים שמתפרסמים בשלב זה הם תיאורטיים והם מתעדכנים מדי 15 שניות.

השלב השני הוא שלב הפתיחה. בשלב זה מתקיים מסחר רב צדדי – בין כל הצדדים שהגישו הוראות בשלב הקודם, ובסופו נקבע לכל נייר מחיר/שער הפתיחה. על פי מחיר זה מבוצעות עסקאות הנובעות מפקודות שהוגשו בשלב טרום הפתיחה. זהו שלב שאורך כמה שניות בלבד. בשלב הזה חישוב שער ומחזור הפתיחה נערך בזה אחר זה לכל אחד מהניירות בנפרד. סדר הניירות הוא אקראי ונקבע מדי יום מחדש.

השלב הבא הוא המשמעותי ביותר – השלב הרציף – בשלב זה מתקיים מסחר דו צדדי, רציף וסימולטני. כל הוראה/פקודה נכנסת לספר הפקודות – אפשר לראות את חמש הפקודות הטובות ביותר בקנייה ואת חמש הפקודות הטובות ביותר במכירה, וכל אחד יכול להיכנס עם פקודה כשברגע שיש הצטלבות/התאמה במחיר, יש עסקה. ברגע שיש עסקה, כשפקודות נפגשו, הן כמובן קובעות מחיר מעודכן ונמחקות מספר הפקודות.

מהו גודל מזערי לפקודה? עד 2022 גודל מזערי לפקודה בשלב המסחר הרציף במניות ובאג"ח להמרה במדד ת"א 35 עמד על כמות מניות בסכום של 5,000 שקל. במדד ת"א 90 ובמדדי היתר הסכום היה 2,000 שקל. ב-2022 הפחיתה הבורסה משמעותית את הגודל המזערי של פקודה כך שבמניות הנכללות במדד ת"א 35 יופחת גודל הפקודה מסך של 5,000 שקל ל-500 שקל בלבד ובשאר המניות מגודל פקודה של 2,000 שקל ל-500 שקל בלבד (הרחבה – כאן).

גודל פקודה בכתבי אופציה הוא כמות כתבי אופציה השווה לכמות המניות בגודל מזערי של פקודת נכס הבסיס מחולקת ביום המימוש. תנודות השער המרביות בשלב המסחר הרציף הן בלתי מוגבלות. בתום המסחר הרציף עוברות כל הפקודות שלא בוצעו לשלב מסחר טרום נעילה.

רק כדי לחדד את השלב הרציף (שהוא רוב שעות המסחר ובו מתקיים רוב המסחר הכספי) – אתם יכולים בזמן אמת לראות לגבי כל מניה את המחיר שלה, את המוכר הראשון במניה, השני עד החמישי – מחיר מכירה וכמות מכירה של כל אחד מהחמישה הראשונים; בדיוק באותו אופן רואים את המעוניינים לקנות – מחיר קנייה וכמות קנייה, וגם כאן מקבלים את חמשת הביקושים הטובים ביותר. ברגע שיש נקודת מפגש – למשל שמחיר הקניה עולה ונפגש עם מחיר המכירה יש עסקה. זה יכול להיות גם הפוך, שמחיר המכירה יירד וייפגש עם מחיר הקנייה; ובכלל – יכול להיות שהם ייפגשו איפשהו באמצע. את כל התזוזות האלו רואים בזמן אמת – דרך האינטרנט, מערכות הבנקים, מערכות של הברוקרים – בספר הפקודות שמרכז את מחיר המניה, המחזור במניה והביקושים וההיצעים הטובים ביותר.

אחרי השלב הרציף נכנסים לשלב טרום הנעילה והנעילה. בשלב טרום הנעילה מוזרמות למחשב המסחר בבורסה פקודות לקנייה ולמכירה של ניירות ערך, אולם לא מתבצעות עסקאות. פקודות אלו מצטרפות לפקודות שהוגשו בשלבי מסחר קודמים אולם טרם בוצעו. שלב מסחר זה אורך דקות. בשלב זה מתפרסם לכל נייר ערך בנפרד השער התיאורטי והמחזור שהיו נקבעים אילו היה מסחר בפועל. בשלב זה, בדומה לשלב טרום הפתיחה, יש גישושים, אך בשלב מסוים מפגישים את הביקוש עם ההיצע ונקבע שער לנייר הערך. 

בשלב האחרון, שלב הנעילה, מתבצע בכל נייר ערך בנפרד מסחר רב צדדי, ובו נקבע לכל נייר מחיר (שער מסחר הנעילה). במסחר הנעילה מבוצעות עסקאות בשער הנעילה הנובעות מפקודות שהיו בספר הפקודות בשלב טרום נעילה. בסיום התהליך נקבע שער הנעילה. שער הנעילה עשוי להיות שונה משער מסחר הנעילה.

איך מתבצע המסחר?

המסחר בבורסה מתנהל באמצעות מערכת מחשבים בשם רצף המאפשרת מסחר רציף, ומכאן שמה. לב המערכת הוא מחשב המסחר בבורסה. רשת תקשורת משוכללת מחברת בין מחשב הבורסה לבין המחשבים של כל חברי הבורסה. באופן זה ניתן להעביר פקודות קנייה ומכירה מכל סניף של חבר בורסה ברחבי הארץ והעולם. 

שעות מסחר: מערכת "רצף" מאפשרת מסחר רציף בימי א' מ-10:00 עד 15:40 ובימי ב'-ה' מ-10:00 עד 17:25.

המסחר כפי שפורט בשלב הרצף נעשה בעזרת ספר פקודות – כל הפקודות הטובות – הביקושים הטובים וההיצעים הטובים ביותר (חמישה בכל צד) נרשמים בספר הפקודות שבו גם יש מידע על מחיר המניה והיקף המסחר בה. הנתונים האלו כמובן חשופים למשקיעים שיכולים להשתלב במסחר. כאשר מחיר הקנייה והמכירה נפגשים, יש עסקה. למשל, אם הקונה העלה את מחירו ונפגש עם מחיר המוכר, או לחילופין אם המוכר הוריד את המחיר ונפגש עם הקונה – יש עסקה. המשקיעים יכולים בכל שלב להיכנס למסחר באמצעות הזרמת פקודות נוספות ולהיות חלק מספר הפקודות, אם ברצונם לקנות אז להזרים קנייה לפי המכירה שיש בספר הפקודות ואם ברצונם למכור אז להזרים מכירה לפי המחיר והכמות של הקונה שרשום בספר הפקודות.

כדי להזרים פקודות צריך קודם כל לפתוח חשבון ניירות ערך. איך בעצם סוחרים במניות? ובכן, ניתן לרכוש מניות באמצעות חברי הבורסה שמשרתים את ציבור המשקיעים, יועצי השקעות או מנהלי תיקים המוסמכים על ידי רשות ניירות ערך. כדי לסחור בניירות ערך, יש לפתוח חשבון אצל אחד מחברי הבורסה. ניתן לעשות זאת באמצעות אתר האינטרנט של הבנקים ובתי ההשקעות, אבל הפקודה תמיד תעבור דרך חבר בורסה. המסחר הוא אנונימי, וחבר בורסה לא יכול לדעת מי נתן את הפקודה, אלא אם מדובר בבעל עניין אשר חייב לדווח על הפקודה שהעביר. בספרי מסלקת הבורסה מופיעים שמות בעליהם של ניירות הערך.

יחידות ניירות הערך בישראל מופיעות באגורות. מחירי הנגזרים והאופציות בישראל מופיעים בשקלים חדשים.

מידע על המסחר בבורסה ניתן למצוא באתר הבורסה. באתר יש דיווחים של החברות – גם הודעות שוטפות וגם דוחות כספיים, רבעוניים ושנתיים, וחומר זה חשוב ביותר כדי לקבל אינפורמציה על החברות הנסחרות. הדיווח הזה נעשה דרך מערכת מאי"ה שבאתר הבורסה (www.tase.co.il – חלונית מאיה מצד ימין). מדובר במערכת אינטרנט להודעות החברות הציבוריות, שהיא כלי עבודה מרכזי לסוחרים בניירות ערך. האתר מאפשר לקבל מידע מקיף על כל ההודעות שהחברות הציבוריות בישראל מפרסמות, החל ממינוי דירקטורים, עובר במכירה וקנייה של בעלי עניין וכלה בדוחות הכספיים. משמעותי מאוד להיות צמודים לאתר זה. כל דוח מיידי או אירוע חריג מתפרסמים באתר זה בזמן אמת. רצוי להירשם למערכת כדי לקבל במייל דיווחים מיידיים שמתפרסמים על אודות חברות שבהן אתם משקיעים ולסמן חברות מועדפות לקבלת מיילים עליהן.

ניירות הערך בבורסה של ת"א נסחרים כאמור במסגרת מדדים שונים:

מדד ת"א 25 הפך למדד ת"א 35

מדד הדגל של הבורסה מתפרסם מאז 1999. בתחילה הוא נקרא מדד המעו"ף או ת"א 25 וכלל את 25 המניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר בבורסה. ב-2017 השתנה שמו למדד ת"א 35 כדי לפזר את המדד על פני יותר מניות ולהקטין בעצם את התלות במניות הכבדות. 

המדד מהווה נכס בסיס לאופציות ולחוזים עתידיים, לתעודות סל ולתעודות בחסר הנסחרות בבורסה. תדירות פרסום המדד כל 15 שניות, והוא מתעדכן פעמיים בשנה ב-15 ביוני וב-15 בדצמבר לפי נתונים קובעים ב-31 במאי וב-30 בנובמבר, בהתאמה. קריטריון השינוי שלו הוא שווי השוק של החברות.

מדד ת"א 100 הפך למדד ת"א 125

מדד מרכזי שכלל את כל המניות במדדים 25 ות"א 75, אך משנת 2017 התרחב בהרכבו והפך למדד ת"א 35 ומדד ת"א 90 בהתאמה – וביחד מדד ת"א 125. זהו מדד השקעה, וגם הוא מתעדכן מדי 15 שניות. גם הוא, כמו מדד ת"א 25, מתעדכן פעמיים בשנה באותם תאריכים, וגם במדד הזה קריטריון ההחלפה הוא שווי השוק של החברות.

מדד ת"א 75 הפך למדד ת"א 90

מדד מרכזי שכלל בעבר את 75 המניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר בבורסה מבין המניות שאינן נכללות במדד ת"א 25 ואשר עומדות בתנאי הסף של המדד. משנת 2017 מדובר על 90 המניות בעלות השווי הגבוה ביותר שאינן נכללות במדד ת"א 35. כמו מדד ת"א 35, הוא מתעדכן פעמיים בשנה באותם תאריכים לפי נתונים קובעים.

קיימים מדדים נוספים לרבות מדד הבנקים, מדד מאגר שכולל את המאגר של כל המניות, מדד מניות טכנולוגיה ועוד. המדדים האלו מתייחסים למניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר בבורסה. גם כאן המדד מתעדכן פעמיים בשנה כמו המדדים האחרים.

בבורסה המקומית ישנה הרשימה הרגילה – מניות שנסחרות בהתאם לשלבים שצוינו קודם, אך יש רשימות "משנה" שנתפסות כמסוכנות יותר ולא סחירות – רשימות של מניות דלות סחירות ומניות שימור. רגע לפני שנסביר על הרשימות האלו, איך יודעים לזהות אותן? "ס" במערכות המחשוב של הבורסה וחברי הבורסה מסמנת את דלי הסחירות; "ש" מסמנת את רשימת השימור.

מניות דלות סחירות

רשימה זו הוקמה במטרה לצמצם את אפשרויות המניפולציה בניירות הערך האלו. זאת, בהתאם להמלצות "הוועדה לבחינת האפשרויות למזעור תרמיות בשוק ההון", שהוקמה על ידי רשות ניירות ערך בשיתוף הבורסה.

המאפיין רשימה זו הוא שניירות הערך שבה נסחרים במסחר רב צדדי רק פעמיים ביום, בתחילת יום המסחר (מסחר הפתיחה) ובסיומו (מסחר הנעילה), ולא ברציף. הרשימה הזו מתעדכנת פעמיים בשנה, על בסיס סחירות ניירות הערך בששת החודשים שקדמו למועדים הקובעים לעדכון הרשימה. המועדים הקובעים הם 15 באפריל ו-15 באוקטובר מדי שנה. עדכון הרשימה בפועל ייעשה מדי שנה ב-15 ביוני וב-15 בדצמבר, בהתאמה.

נייר ערך ייכנס לרשימת דלי הסחירות אם יתקיימו בו ארבעת התנאים המצטברים האלו – חציון מחזור המסחר בששת החודשים כאמור היה נמוך מ-2,000 שקל; מחזור המסחר היומי בששת החודשים כאמור היה נמוך מ-20,000 שקל; נייר הערך נסחר בבורסה יותר משישה חודשים כאמור; נייר הערך לא היה בהשעיית מסחר רצופה במשך שישה חודשים כאמור.

נייר ערך שנמצא ברשימת המועמדים לא ייכלל ברשימת דלי הסחירות בסופו של דבר אם מתקיימים בו אחד או יותר מהמצבים האלה: בנייר הערך מתקיימת עשיית שוק (מונה עושה שוק); נייר הערך כלול ברשימת השימור

 רשימת השימור

ברשימת השימור נכללים ניירות ערך של החברות שאינן עומדות בכללי השימור. בניירות הערך שברשימת השימור לא מתקיים מסחר רציף, והם נסחרים בשני מכרזים רב צדדיים – בתחילת יום המסחר (מסחר הפתיחה) ובסיום יום המסחר (מסחר הנעילה).

בכל יום נפתח המסחר בניירות הערך שברשימה, כמו בכל ניירות הערך, ומתקיים בהם שלב טרום פתיחה ומסחר פתיחה. ניתן לדעת אם חברה נמצאת ברשימת השימור ברשימת החברות הנכללות ברשימת השימור באתר הבורסה. בכל הודעה של חברה הנכללת ברשימת השימור המתפרסמת ב"מאיה", מתווספת המילה "בשימור" בצמוד לשם החברה. 

ניירות ערך יכולים להימצא ברשימת השימור 24 חודשים. לאחר 12 חודשים מרגע הכניסה לרשימה, רשאי דירקטוריון הבורסה למחוק את נייר הערך מהרישום למסחר בבורסה. לבקשת החברה, המחיקה יכולה להידחות וניירות הערך שלה יכולים להמשיך להיכלל ברשימת השימור במשך שנה נוספת, לתקופה מקסימלית של שנתיים כאמור. אם בתום 24 חודשים מיום שחדל נייר ערך להיסחר ברשימה הראשית לא נוצרו התנאים המאפשרים החזרתו לרשימה הראשית, יימחקו ניירות הערך מן הרישום למסחר בבורסה. כדי שחברה שנכנסה לרשימת השימור תחזור לרשימת המסחר הרגילה, היא צריכה לעמוד בדרישות כמותיות גבוהות יותר מאלה שנקבע כתנאי להעברה לרשימת השימור. זאת, על מנת למנוע מצב שבו חברות תעבורנה מרשימת השימור לרשימה הראשית ולאחר מכן תחזורנה לרשימת השימור לעתים תכופות. התנאים לחזרה לרשימה הראשית משתנים לאחר 12 החודשים הראשונים.

ככלל התנאים להעברה לרשימת השימור משתנים אחת לתקופה כאשר המבחנים הם מבחן שווי החזקות הציבור והכמות הצפה – מניות שאינן בידי בעלי עניין. כדי שחברה לא תעבור לרשימת השימור היא צריכה שהכמות הצפה של מניותיה תהיה מעל 5 מיליון שקל וכן ששיעור ההחזקות שבידי הציבור יהיה מעל 15%.

מה זה המירים?

מניות הן כלי ההשקעה הדינמי ביותר, וכנראה גם המעניין ביותר. אבל יש גם כלי השקעה נוספים. כלי שקרוב למניות הוא ניירות ערך המירים. מדובר ב"מוצרים" הניתנים להמרה למניות. ההמרה מתבצעת על פי תנאים שנקבעו מראש ופורסמו בתשקיף ההנפקה. ישנם כמה סוגים עיקריים של ניירות ערך המירים: כתב אופציה – נייר ערך המקנה למחזיק בו זכות להמירו למניה ב"מחיר מימוש" שנקבע מראש בתשקיף, ואיגרות חוב להמרה.

איגרות חוב להמרה הן יצור כלאיים – מצד אחד חוב לכל דבר ועניין, אך בנוסף סוג של סוכרייה למשקיעים – אופציה להמיר את איגרות החוב האלו למניות. בתשקיף ההנפקה של איגרות החוב נמסרים התנאים הסטנדרטיים, כמו לכל איגרת חוב אחרת – משך התקופה, הריבית, תשלומי הקרן וכו', אבל נמסר גם יחס ההמרה – כמה איגרות חוב יועברו/יומרו תמורת מניה. המשקיעים באיגרות חוב להמרה יהיו מוכנים לשלם בגינן פרמיה ביחס לאיגרות חוב ללא אופציית ההמרה, אחרי הכל האופציה הזו שווה וערכה עולה ככל שפרמיית ההמרה הנגזרת מיחס ההמרה משתפרת, כלומר נמוכה יותר. אך אם הפרמיה גבוהה ולא ריאלית, אזי מרכיב האופציה יהיה נמוך מאוד ולא ממש בעל ערך.

הנה הדגמה לאיגרות חוב להמרה – נניח שאיגרת החוב נסחרת ב-120 אגורות והמניה ב-500 אגורות, ועל פי תנאי התשקיף כל 5 איגרות יכולות להיות מומרות למניה אחת. מכאן ש-5 איגרות חוב בערך של 6 שקלים (5 איגרות חוב במחיר של 1.2 שקל כל אחת) יכולות להיות מומרות למניה שנסחרת ב-5 שקלים. לא כדאי כמובן להמיר את האיגרות האלו, אבל זו אופציה שיש לה ערך מסוים. בנתונים האלו יחס ההמרה הוא 5, ופרמיית המרה היא 20% (היחס בין 6 שקלים ל-5 שקלים), והמשמעות היא שאם המניה תעלה מעל 20%, הפרמיה תתאפס והאג"ח "תיכנס למסלול מנייתי". נניח שהמניה עלתה בתוך שנה פי שניים – למחיר של 10 שקלים. מחיר האיגרת, בהינתן יחס המרה של 5, הוא לפחות 2 שקלים (5 איגרות חוב של 2 שקלים יכולות להיות מומרות למניה בסך 10 שקלים); אם האיגרת תיסחר מתחת ל-2 שקלים, השחקנים בשוק יקנו אותה וימירו למניות, ולכן המינימום שלה הוא 2 שקלים. המחיר הזה מנותק מהמחיר האג"חי – בגלל עליית המניה היא כבר לא אג"ח, היא יצאה מהמסלול האג"חי ועברה למסלול המנייתי. היא עלתה ממחיר של 1.2 שקל למחיר של 2 שקלים – אין אג"ח עם ריבית, הצמדה, שיכולה לעלות בשיעור כזה – בקיצור זו מניה בתחפושת.

המוצר הזה, כפי שעולה מההדגמה, עשוי להיות אטרקטיבי למשקיעים, אבל חברות נוטות פחות להשתמש בו בשנים האחרונות, כנראה מכיוון שבעלי השליטה בהן לא מעוניינים להידלל בהחזקותיהם.

מה הם נגזרים ואופציות?

כלי השקעה נוסף בעל מרכיב מימוש הוא האופציה. חברות מנפיקות אופציות למניות – המשקיע משלם תמורה מסוימת היום ויש לו אופציה לקבל את המניה בתמורה למחיר ידוע מראש עד מועד מסוים ידוע מראש. האופציות למניות פחות פופולריות מבעבר, אבל הן עדיין חיות ובועטות. מה שכן מאוד פופולרי הן אופציות על המעו"ף, מכשיר של הבורסה ולא של החברות עצמן; מדובר בעצם בנגזרים – מכשירים פיננסיים, שמחירם נגזר (קשור) מנכס אחר, הנקרא "נכס הבסיס". לדוגמה, מחירם של נגזרים על מדד ת"א-25 מבוסס, בין היתר, על ערך מדד זה במהלך המסחר בבורסה. בבורסה בת"א נסחרים שני סוגים של נגזרים: אופציות וחוזים עתידיים. אופציות המעו"ף מהוות חלק גדול מהמסחר השוטף בבורסה כאשר הן משמשות ככלי הגנה לתיקי השקעות וגם כספקולציה. מאוד לא מומלץ להיכנס לתחום הזה לפני שעברתם דרך משמעותית בשוקי ההון ובמסחר בשוקי ההון. הנגזרים והאופציות הן מכשירים זוללים הון, ואתם צריכים להיכנס לשם, (אם בכלל, בעיקר אם אתם מפעילים הגנה על התיק, או מיישמים אסטרטגיה שמגדרת את ההפסד או שמוגבלת בהפסד.

ומה עוד אפשר לעשות בבורסה? מכירה בחסר (שורט)

מכירה בחסר היא מכירת נייר ערך שאינו בבעלות המוכר. לשם כך, המוכר צריך לשאול מגורם אחר את ניירות הערך המיועדים למכירה, קודם המכירה בחסר. יש מי שטוען שמכירות בחסר תורמות לשכלול המסחר ולשיפור הנזילות בשוק. מכירה בחסר נועדה להגן על המשקיע מפני ירידות או פשוט להמר נגד עלייה (בעד ירידה) במניה או במדד מסוים.

במכירה בחסר מעורבים השואל, המשאיל ובדרך כלל גם חבר בורסה המתווך ביניהם.

משאיל – בעל נייר ערך המוכן להשאילו לאחר. המשאילים העיקריים הם המשקיעים המוסדיים – קופות גמל, חברות ביטוח, קרנות נאמנות ומנפיקי תעודות סל. שואל ("שורטיסט") – מי ששואל את נייר הערך לצורך מכירתו בחסר. חבר בורסה – הגוף המתווך בין המשאיל לשואל.

תעודת סל בחסר – בבורסה נסחרות תעודות בחסר, שהן מכשיר פיננסי שביצועיו הפוכים לביצועי המדד המשמש כנכס הבסיס. כלומר, ירידה במדד שאחריו עוקבת התעודה מגדילה את ערכה וההיפך. בכך מאפשרות תעודות בחסר להרוויח בעת ירידת המדד. התעודות מאפשרות למשקיע לפעול בדרך הדומה למכירה בחסר, ללא צורך בכתבי השאלה. אסטרטגיה הדומה למכירה בחסר אפשר לבנות גם באמצעות שוק הנגזרים. אבל רגע – מה הן בכלל תעודות סל?

קרנות סל/תעודות סל – קרנות סל החליפו את את תעודות הסל בשוק המקומי. מדובר במכשירים פיננסיים העוקבים אחר מדדי מניות, אג"ח, סחורות (זהב, כסף, נפט) ועוד. התעודות מאפשרות למשקיעים לרכוש "סל" סחיר של ניירות ערך הכלולים במדדים, וכך "להיצמד" לביצועי המדדים בקלות ובעלות נמוכה. עם המכשירים בקבוצה זו נמנים תעודות מדד, תעודות בחסר, תעודות מדד סחורה, אופציות כיסוי ועוד.

ואם כבר אנחנו מדברים על מכשירי השקעה, אז מהי בעצם קרן נאמנות? קרן נאמנות היא מכשיר פיננסי המאפשר להשקיע בניירות ערך באמצעות השתתפות בתיק השקעות המנוהל במשותף עבור המשקיעים בקרן בידי חברה לניהול קרנות ("מנהל קרן"). קרן נאמנות עצמה איננה נסחרת בבורסה. ההשקעה מתבצעת על ידי רכישת יחידות השתתפות, המקנות חלק בתיק ההשקעות שלה. שווי יחידות הקרן נקבע בכל סוף יום מסחר ומשקף את שווי נכסיה בניכוי התחייבויותיה.

מקורות המידע – איפה למצוא מידע על מניות, אג"ח ועוד?

המקור המשמעותי ביותר הוא אתר הבורסה עצמה –

אתר הבורסה – www.tase.co.il באתר ניתן להתעדכן בנתוני המסחר השוטף, המוצגים בעיכוב של 20 דקות,, במחזורי המסחר ובמדדים, וכן לקבל נתונים היסטוריים על התפתחות המדדים ושערי ניירות הערך.

בנוסף, ניתן למצוא מידע בבתי השקעות ובאתרים פיננסיים שונים שמתעסקים במניות. ישנן חברות פרטיות רבות שעסוקות במסחר המאפשרות גישה לנותני המסחר לעתים גם בזמן אמת.

מקורות נוספים הם הבנקים השונים שבאתרי האינטרנט שלהם תמצאו אינפורמציה על מניות בעמודי ההשקעות.

אתר משמעותי נוסף הוא המאי"ה – לדיווחי חברות והודעות בורסה.

על איזה מידע מדובר? בראש וראשונה תשקיף! התשקיף הוא המפגש הראשון של חברה עם ציבור המשקיעים – החברה מפרסמת תשקיף כדי שהם יקראו, ילמדו, יבינו את החברה וישקיעו במניותיה או באיגרות החוב שלה. התשקיף בעצם הופך את החברה לשקופה – בתשקיף אמור להיות הכל – מידע פיננסי מפורט מאוד, מידע עסקי מפורט מאוד – לקוחות, מתחרות, ספקים, תלות בעובדים, מוצרים עיקריים, חומרי גלם ותלות בספקים, כוח ייצור, ועוד.

חוץ מהתשקיף ישנו דוח עסקי התאגיד – מידע שמפורסם בדוחות השנתיים והוא סוג של מיני-תשקיף – מפורט מאוד, רחב מאוד, המקום הראשון שמשקיע מתחיל צריך להגיע אליו. חוץ מזה ישנם הדוחות הכספיים – השנתיים והרבעוניים כשלצידם דוח דירקטוריון/סקירת מנהלים שבה המנהלים סוקרים את אירועי התקופה – רבעון, חצי שנה, שנה. להבדיל מתיאור עסקי התאגיד ששם המידע רחב מאוד ולא מתייחס לתקופה מסוימת, סקירת המנהלים מתייחסת לתקופה עצמה.

זה העיקר מבחינת חומר ומידע על החברה. באתר הבורסה מתפרסם במקביל מידע בורסאי על החברה – מחיר, מחזור, שווי שוק – השווי שהשוק מקנה לחברה הנקבע על פי מספר המניות של החברה כפול המחיר למניה.

 טוב, כל זה נחמד, אבל מה עושים עם זה, איך פועלים בבורסה? הנה דוגמה למסחר בניירות ערך – מניות, איגרות חוב…

משקיע החליט להתחיל לסחור בבורסה לניירות ערך בת"א. לאחר שחקר ובדק מצא את המניה שמבחינתו תיתן לו תשואה עודפת, ופנה לפקיד הבנק וביקש שייבצע עבורו את הפעולה.

הוא ביקש לרכוש מניה Y בסכום של 10,000 שקל. אבל כדי שפקיד הבנק יצליח לעשות זאת, אותו משקיע חייב לתת לפקיד את שער הקנייה. שער הקנייה הוא השער המופיע בעת המסחר במניה ליד המניה. את השער בזמן אמת ניתן למצוא בדרך כלל בחשבון הבנק באינטרנט או לשאול את הפקיד. ניתן גם לראות שערי מניות באתרים השונים, אבל בעיכוב של 20 דקות בדרך כלל.

לאחר שנתן לפקיד את שער הביצוע שהוא מבקש שיהיה, הפקיד נותן את ההוראה. אותו משקיע יכול לעקוב באמצעות הפקיד ולבדוק אם ההוראה בוצעה. בדרך כלל מתחת לשער המניה כפי שנסחרת ברגע נתון מופיעות פקודות קנייה ומכירה לפי ביקוש והיצע. צד ימין ביקוש עם כותרת ירוקה, צד שמאל היצע עם כותרת אדומה. רשימת ההיצעים והביקושים כוללת שלושה ביקושים והיצעים בכל צד. אם הביקוש למניה הוא בשער גבוה מהמבקש הראשון, הבקשה של אותו משקיע תופיע ראשונה. אם המציע יסכים למכור, תתבצע עסקה, וההוראה תיקלט ותבוצע. במצב זה המשקיע יראה את הביצוע בתיק ניירות הערך שלו, גם אם מדובר במניה אחת בלבד.

דרך נוספת לרכוש ולקנות היא לבד באמצעות אתר הבנק או אתר חשבון ההשקעות אם קיים כזה, באותו אופן שהוסבר.

במקרה שהוראת קניית המניה ניתנה בשלב הטרום מסחר, המשקיע יראה את הביצוע בעת פתיחה המסחר – במסחר הרציף. במצב של מתן הוראה בשלב הנעילה, המשקיע יראה ביצוע, אם נקלט ובוצע, בסיום המסחר.

במקרה של מתן הוראה בשלב הרציף וביצוע שלה, המשקיע יראה את המניה בתיק באופן מיידי.

להשקיע לבד – אפשר גם דרך רובו אדווייזינג

כדי להשקיע את הכסף שלכם אתם כאמור לא חייבים לעשות זאת דרך יועצי השקעות ומנהלי השקעות. אתם יכולים לעשות זאת בעצמכם ונראה שהרוב עושים זאת דרך תעודות סל וקרנות מחקות, כלומר, בגישה הפאסיבית. אבל יש דרך נוספת – רובו אדווייזינג (RoboAdvising) והרעיון שלה פשוט מאוד.

רובו אדווייזינג – מה זה?

מדובר בעצם על יועצי השקעות ומנהלי השקעות רובוטיים. במובנים רבים זה מזכיר את האלגוטריידינג. אלגו, נזכיר, זו שיטת מסחר אוטומטית שלפיה המשקיעים פועלים בהתאם לנוסחה מסוימת, לדוגמה במניות ארביטראז', בחברות מתחת למכפיל רווח מסוים, ואת המסחר השוטף עושה רובוט. לתוכנות האלו אין בהכרח מובהקות, בעיקר מכיוון שיש כמובן תלות גדולה בנוסחה – הנוסחה היא בעצם המוח – אם הנוסחה טובה, אז יש הצלחה וההיפך. מכל מקום, האלגו הוא אוטומטי והוא אכן עדיף מאדם הסוחר במניות. דרך המערכת ניתן באופן סימולטני לקנות במקביל, למכור במקביל ועוד. גם העיבוד של המידע מהיר יותר ויעיל יותר- עם זה אי אפשר להתווכח – המחשב מהיר יותר מהאדם.

ועל רקע זה גם הרובו אדווייזינג עשוי להצליח. הרי מה היועץ האנושי עושה? אם תלכו ליועץ ההשקעות בבנק, הוא יבקש ממכם לענות על שאלות בנוגע לצרכים וסיכונים, ולפי זה ייקבע את הרכב התיק שלכם – החלוקה בין המניות, לאג"ח, לפיקדונות ועוד. האם מחשב לא יודע לעשות זאת? בטח שכן. בשביל לקבוע את הרכב ההשקעות לא צריך יועץ, צריך שאלות שייענו בכנות על ידי המשקיע. אולי קיים חשש שאנשים אינם אחראים לגורלם ולא מודעים לרמת הסיכון שהם יכולים לשאת, אבל בהינתן שמדובר באנשים בוגרים, זו אחריותם להגדיר את רמת הסיכון, ובכל מקרה – בעזרת שאלות נכונות, מחשב יודע לזהות מי עומד מולו ועד כמה הוא מסוגל לסבול הפסד, ובהתאמה לבנות לו תיק השקעות מתאים.

רובוטים בהחלט יכולים לעשות זאת, ובשלב הבא הם גם יכולים לחלק את תיק ההשקעות לפי ההרכב שנקבע. לא צריך בשביל זה סוחר, ולא מנהל השקעות שיבחר את המניות, שכן עיקר הפעולות, אם לא כולן, נעשה בתעודות סל ובקרנות מחקות עוקבות מדדים.

הרובו אדווייזינג הוא לא תופעה חדשה – מדובר על אפשרות שקיימת בשוק, בצורה כזו אחרת, כבר עשור ויותר. אך התעשייה הזו מתפתחת וגדלה במקביל להכנסת הטכנולוגיה לעולם הפיננסים. כיום מנוהלים ברובו אדווייזינג מעל 60 מיליארד דולר ברחבי העולם, בעיקר בשוק האמריקאי.

התפעול של הייעוץ הרובוטי פשוט. זירות אינטרנט/פלטפורמות אינטרנט של רובו כבר קיימות (betterment , personal Capital, ועוד), ודרכן ניתן בשלב הראשון למלא שאלון כדי לקבוע את פרופיל הסיכון של הלקוח, ובשלבים הבאים הרובוט בונה את תיק ההשקעות ומנהל אותו. רגע, אבל מה אם קורה משהו בשווקים? ובכן, ראשית חשוב לדעת שהרובו בודק דרך השאלון, כבר בשלב הראשון, באיזו תקופת השקעה הלקוח מעוניין, האם יש לו צרכים כספיים בטווח הקרוב? מה גילו? האם זה חיסכון לפנסיה? כך שבתיקים לטווח קצר, הסיכונים שיילקחו יהיו קטנים יותר (וכך גם למשקיעים בגילאים מתקדמים). על כל פנים, המערכת תדע להתאים את רמת הסיכון למצב השוק באופן כללי, אם כי במצבים כאלו אין לרובו אדווייזינג ניסיון על פני מנהלי ההשקעות, כך שתיאורטית יכול להיות מצב שמנהל השקעות עם חושים יחליט לצאת מהשוק לגמרי לפני שהשוק יקרוס, בעוד הרובו לא יעשה זאת, ובסופו של דבר מנהל השקעות יצדק. אלא שייתכן גם ההיפך!

על כל פנים, בהשקעות דרך הרובו לא צפויים שינויים מרחיקי לכת גם כאשר השוק מזגזג או נופל, כי אחרי הכל הרכב ההשקעות הראשוני אמור להביא בחשבון את הסיכון שהמשקיע מוכן לקחת, ובהתאמה את יכולתו לעמוד בהפסד במקרה של ירידות.

הרובו אדווייזינג מספק יתרון ברמת העמלות – דמי הניהול נמוכים במיוחד בעיקר מאחר שהכל ממוחשב וכן מכיוון שההשקעות הן בתעודות סל, קרנות סל וקרנות מחקות שדמי הניהול בהן נמוכים במיוחד. בפועל דמי הניהול עומדים על עד 0.3%, משמעותית מתחת לממוצע בניהול תיקים שעולה על 1%. עם זאת, חשוב לזכור – זה אולי זול, אבל אין לכם על מי לצעוק, או על מי לכעוס, או את מי להאשים במקרה של ירידות. בכלל, אין מענה אנושי לטוב ולרע, ועדיין – למרות שהעולם הופך ליותר ויותר ממוחשב וטכנולוגי, יש לזה חשיבות גדולה.

למקצוענים במסחר קיימת קופות גמל בניהול אישי IRA

למי שכבר מקצועי במסחר עצמאי ולאחר הרבה שנות ניסיות קיים כלי נוסף להשקעה והוא קופת גמל בניהול אישי  (Individual Retirement Account – IRA). הרעיון מאחורי הניהול האישי הוא לתת לחוסך בקופה את המושכות ואת הניהול – זה לא אומר שהוא זה שמנהל בשוטף את הקרן, זה אומר שהוא זה שקובע במה להשקיע, מתי להשקיע, איך להשקיע וכו'.

המחזיק יכול לבחור לנהל ההשקעות של עצמו ואז המחזיק צריך להיות להכיר ולהפנים את הסיכונים שהוא מוכן לקחת בתיק ההשקעות ועל סמך זה לקבוע את פיזור התיק בין האפיקים השונים. אחרי שלב הפיזור צריך לבחור בנכסים עצמם. אם מדובר על נכסים פסיביים/נכסים עוקבי מדדים כמו תעודות סל או קרנות מחקות, אז לא צריך הבנה מעמיקה בשוק ההון – כאן, תוכלו לראות איך בונים תיק השקעות כזה. אבל אם החוסך מעוניין לבחור את ניירות הערך בעצמו ולא להשקיע באופן פסיבי (עוקב מדדים), אז כבר נדרשת ידיעה והכרה של השווקים הפיננסים. להרחבה בנושא- קופת גמל אישית (IRA) – הדור הבא של קופות הגמל

סיכום ב-6 נקודות

אם הגעתם עד לכאן, אז באמת שאפו גדול – ובכל זאת ננסה לרכז לכם את הנושא ב-6 נקודות: 

1. להשקיע לבד זה יתרון גדול – בדמי הניהול, בשקיפות, בשליטה שלכם על הכסף

2. לא חייבים להיות גאונים בניתוח דוחות כדי להשקיע – אפשר דרך מכשירים פסיביים, עוקבי מדדים, כמו תעודות סל וקרנות מחקות

3. מי שמעוניין יכול להיכנס לעובי הקורה ולבחור ניירות ערך בפינצטה, אך כאמור בסעיף הקודם לא חייבים ולא בטוח שבסוף הדרך זה מספק תשואה עודפת.

4. חשוב לדעת מה רמת הסיכון שלכם ולפזר את ההשקעות בהתאם על פני כל האפיקים.

5. צריך לעקוב אחרי התיק, לעשות שינויים בהתאם ולאזן אותו כל תקופה מחדש.

6. רובו אדווייזינג – מעל 80 מיליארד דולר בעולם מנוהלים דרך רובוטים, זה גם סוג של ניהול עצמי.

מדריך השקעות במניות – ככה תשקיעו נכון ובזהירות

מדריך השקעות באג"ח – כל מה שרציתם לדעת

מחשבון השקעה – בהינתן תשואה צפויה והזרמות לאפיק המסויים, תוכלו לחשב כמה כסף יהיה לכם בסוף התקופה – (מתאים להשקעה באג"ח, בפיקדון ועוד)

 מחשבון תשואת מניות ומחשבון תשואת אג"ח – יספקו לכם תשובה מה צפוייה להיות התשואה הכוללת שלכם והרווח הכולל שלכם, אם תשקיעו בשווקים אלו על פני שנים רבות – זה עשוי להפתיע אתכם.

מכפיל רווח – מה זה, איך מחשבים אותו ואיך נוכל להיעזר בו כדי להחליט איזו מניה לקנות?

ג'ון בוגל – ממציא השיטה הפאסיבית; מהם עקרונות ההשקעה שלו?

מעודכן ל-06/2022

איך מצהירים? האם צריך מיופה כוח? מה זו הגשה אנונימית (ומדוע היא פופולארית)? האם כדאי לגלות? גילוי מרצון – כל מה שצריך לדעת

גילוי מרצון הוא מסלול שמציעה רשות המיסים לאנשים שיש להם הון לא מוצהר, ובמילים פשוטות, כסף לא מוצהר – כסף שהם לא שילמו עליו מס (כסף שחור).

מדובר על שיטה שבה האנשים האלו כן מצהירים בשלב מסוים, גם אם לא בזמן אמת, על ההון שלהם ועל ההכנסות והרווחים שלהם, מדווחים למס הכנסה, ומשלמים מס הכנסה. למה שהם יעשו זאת? ראשית, כי רשות המס בעקבותיהם (מערכות הבנקאיות בעולם הופכות להיות שקופות לרגולטורים ויש העברת מידע בין הגופים); שנית – כי הם מן הסתם מעדיפים לישון טוב בלילה, ואולי הכי חשוב – הם מקבלים סוכריה. הם לא יצטרכו להתמודד עם עבירות המס שנעשו. כלומר, רשות המס באה ואומרת – "אנחנו סולחים לכם, רק בואו תצהירו נכון ומדויק, ונגבה על זה מס. לא תואשמו בעבירות פליליות, תוכלו להלבין את הכסף". מה יוצא מזה לרשות המס? המון – מיליארדים של שקלים שזורמים לקופה שלה. סך הכל עסקה טובה.

(עדכון: רשות המיסים כצפוי האריכה את נוהל גילי מרצון עד 2019)

גילוי מרצון – שלם מס, ומוותרים לך על העבירה הפלילית

אז האם זה ניצחון "לעבריינים"? האמת היא שלא – הם משלמים מס. נכון, אולי לא תמיד ממש כפי שהיו צריכים לשלם, והתשלום גם בא אחרי שהם "נהנו" משנים בלי מס בכלל; ועדיין הם משלמים לא מעט, כך שהקופה של הרשות מתנפחת, ובכלל, מה עדיף, להשאיר את ההון השחור הזה בכספת, בעיקר בכספות בחו"ל, שאז המדינה לא היתה רואה מזה כלום? גילוי מרצון זה מעין שם קוד לתהליך של גילוי ההכנסות החייבות במס ותשלום מס עליהן. הגילוי מרצון מיועד לא רק לאנשים שמחזיקים בהון רב בחו"ל ורוצים להכניס אותו לארץ, הוא מיועד גם להרבה אנשים שייצרו הון שחור מפעילות מקומית ועכשיו יכולים בעצם להצהיר עליו. ככה הם יוכלו לישון טוב בלילה וזה שווה הרבה כסף.

במקביל להנחיות של גילוי מרצון שהוציאה רשות מס הכנסה, היא מצליחה בשנים האחרונות לעלות על מעלימי מס רבים ובכך בעצם מגדילה את כוח ההרתעה שלה ומגדילה את מספר האנשים שמבקשים לעשות גילוי מרצון. לאחרונה נכנסה רשות המס לעובי הקורה של משכירי הדירות – מסתבר שיש אלפים רבים של משכירי דירות שלא משלמים מס הכנסה (למרות שמדובר על מס בשיעור נמוך) – למה? כי אפשר וכי לא תופסים אותך. זו כנראה הגישה. אבל רשות המס דרשה סוג של הצהרות הון מאלפים רבים של אזרחים עם מספר דירות (או הערכה שיש להם מספר דירות או נכסים רבים), וכך תפסה הון שחור בסכום ענק – מה שהכניס למדינה מעל 1 מיליארד שקל. "המבצעים" האלו של מס הכנסה ממשיכים כשכל פעם היא נכנסת לתחום אחר (יהלומנים, קבלנים, משכירי דירות ועוד).

המהלכים האלו כאמור מגדילים את הביקוש לגילוי מרצון. ומה זה בעצם תהליך גילוי מרצון?

גילוי מרצון (נוהל גילוי מרצון) הוא הליך שבו אדם חושף לראשונה בפני רשויות המס הכנסות לא מדווחות (ונכסים לא מדווחים). האדם כאמור מקבל בתמורה לגילוי מרצון חסינות מהליך פלילי נגדו. עם זאת, כמובן שהנוהל הזה לא חל על הכנסות שמקורן בעסקים לא חוקיים, וכן נדרש שהליך הגילוי מרצון יהיה אמיתי – כן ומלא. כלומר, ברגע שהאדם מגיע ונחשף, הוא צריך להיות חשוף לחלוטין, אין כאן מצב של "חצי הריון", לא ניתן להגיד אני מדווח על ההכנסות שלי מארה"ב אבל לא על ההכנסות מרומניה, כי אז בעצם הצד השני – רשות המס, לא חייבת לעמוד בהסכם.

כמו כן, הגילוי מרצון אפשרי רק שזו לא דרך להתחמק מבדיקה, רק במצב שבמועד הפנייה לא נערכה חקירה או בדיקה של רשות המס אצל המבקש (גילוי מרצון) או בעניין בן/בת זוגו או חברות שבשליטתם. זה כמובן ברור, אחרת,  ברגע שתתחיל חקירה אנשים יבקשו גילוי מרצון ויבטלו את החקירה.

הליך הגילוי מרצון החל לפני שלוש שנים, והוא רושם הצלחה גדולה, ובצדק – אנשים שעברו עבירה, רוצים לפתוח דף נקי ומחזירים הון לארץ, מלבינים הון, כשבדרך הם משלמים מס. על פי ההערכות מעל 7,400  בקשות של אנשים לגילוי מרצון, חשפו הון שחור של 25 מיליארד שקל, כאשר המס הכולל הצפוי עשוי להגיע ל-3 מיליארד שקל.

במקור מסלול הגילוי מרצון היה עד לסוף 2016, אלא בהתאם להוראות שעה של רשות המס, בקשר למסלול האנונימי המקוצר (שאותו בוחרים הרוב) הוארכה התקופה עד לסוף 2017.בהמשך נקבעה הארכה נוספת עד סוף 2018.

רשות המיסים: גילוי מרצון או שנגלה בעצמנו!

עם השקת ההליך של גילוי מרצון, וגם לאורך השנים האחרונות, רשות המיסים, לרבות מנהל הרשות משה אשר, מנפנפים ברשימות של לקוחות ישראליים שיש להם חשבונות בבנקים בשוויץ. במקביל להעברת המידע בין הבנקים בעולם (שוויץ, ארה"ב, ישראל ועוד), רשות המיסים שמה יד על רשימות של ישראלים שיש להם הון רב, והישראלים, ברגע שהבינו שיש סיכוי לא רע שעומדים לתפוס אותם, נהרו למסלול של גילוי מרצון (מסלול אנונימי – מיד הרחבה). אגב, במקביל להשקה של הגילוי מרצון נעצרו ישראלים רבים בגלל הון שחור רב שנצבר להם בבנקים בשוויץ, בעיקר ב-UBS (שרשימת הלקוחות שלו דלפה החוצה).

זאת ועוד – במארס 2016 עברה בכנסת הצעת חוק הקובעת כי עבירות מס חמורות יוכרו כעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. ומכאן שמעלימי המס יוכלו להיות מואשמים לפי החוק לאיסור הלבנות הון. הענישה לפי החוק להלבנת הון חמורה יותר מאשר בעבירות מס. כמו כן, אושר כי הרשות להלבנת הון תעביר מידע לרשות המס, כך שהסיכוי לתפוס "עברייני" מס גדל, והחוק הזה גם דחף את האנשים לדווח במסגרת של גילוי מרצון.  בעקבות החוק הזה, הוארכה הוראת השעה בדבר הגילוי המוקדם (וכאמור – ככל הנראה ההארכה תימשך עד לשנת 2018)

מסלול אנונימי – המסלול הפופולארי

המסלול האנונימי בגילוי מרצון הוא המסלול הפופולארי – הרוב של הבקשות היו במסלול זה (מעל 60%). על פי עיקרי המסלול, אפשר לנהל משא ומתן אנונימי מול רשות המסים באמצעות מיופה כוח. לאחר ניהול המשא ומתן, המבקש, יכול לבחור בין שתי אפשרויות  – להיענות להסכם עם רשות המס, כלומר, לדווח על ההון וההכנסות ולשלם את המס הנדרש, או שלא להיחשף, רק שאז הוא עלול   להסתכן בביצוע עבירה פלילית.

בנוסף קיי המסלול המקוצר – במסלול הזה הוגשו מעל 1,000 בקשות (עד כה). במסלול הזה ההון אינו עולה על 2 מיליון שקל , והכנסה החייבת במס אינה עולה על חצי מיליון שקל (בכל שנות הדיווח). במצב כזה, על רקע הסכום היחסית נמוך, האנשים יוכלו לגלות את ההכנסות והרווחים (במסגרת גילוי מרצון) ולקבל חסינות מהליכים פליליים בהליך מהיר, וללא צורך בניהול מו"מ מול רשות המס.

גילוי מרצון – הארכה נוספת?

על פי ההערכות של גורמי מיסים, רשות המס צפויה להאריך את נוהל גילוי מרצון האנונימי בשנה נוספת עד לסוף שנת 2018.  הסיבה פשוטה – קצב המבקשים גילוי מרצון עולה על 2,500 בשנה בעוד שלפני שניתן היה להגיש גילוי מרצון אנונימי, היו בקושי 200 בקשות בשנה.

בשורה התחתונה מדובר על כסף גדול (מאוד) שרשות המס מקבלת, והיא כמובן צריכה את הכסף הזה (למימון תוכניות של שר האוצר – נטו משפחה, מחיר למשתכן ועוד).

מעבר לכך, ברשות מבינים שההתפתחויות בעולם המס דורשות מהאנשים זמן לעיכול ולהפנמה. היום יש יותר מתמיד קשר בין כל הרשויות מס ברחבי העולם, כשבמקביל הענישה בגין עבירות מס, הורחבה במדינות נוספות. כמו כן, הסכם ה-FATCA עם ארה"ב (העברת מידע בין רשויות המס) והסכמים נוספים במדינות המערביות, מקשים על הסתרת מידע, הסתרת חשבונות וכספים. אנשים מבינים שהטבעת מתהדקת, רק שלחלקם לוקח זמן, ורשות המיסים בעצם נותנת להם זמן נוסף.

גילוי מרצון – נוהל רשות המיסים

רשות המסים פרסמה לראשונה בשנת 2014 את הנוהל לגילוי מרצון, הנה הנוהל בנקודות עיקריות  – "רשות המיסים מעוניינת לעודד נישומים, עוסקים, יחידים ובעלי תפקידים בתאגידים אשר עברו עבירות על חוקי המסים, לתקן את דיווחיהם ולדווח נתוני אמת. לשם כך, רשות המסים, בתאום עם פרקליטות המדינה, מוכנה להתחייב שלא יינקטו הליכים פליליים נגד מי שיבצע גילוי מרצון בתנאים המפורטים להלן –  הגילוי מרצון יהא כן ומלא ויעשה בתום לב;  במועד הפניה לגילוי מרצון לא נערכה חקירה או בדיקה בעניין המבקש על ידי רשות המסים (לרבות חקריה או בדיקה לגבי בת/בן הזוג של המבקש וחברות אשר בשליטתם); במועד הפנייה לגילוי מרצון אין בידי רשות המסים מידע הקשור לגילוי מרצון, לרבות ביחס לבת/בן הזוג של המבקש, חברות אשר בשליטתם ותיקי שותף.

"במועד הפנייה לגילוי מרצון לא נערכה בדיקה או חקירה בעניין המבקש, בת/בן זוגו או חברות בשליטתם על ידי משטרת ישראל בעניין הקשור לבקשה לגילוי מרצון, לרבות פעילותם העסקית, או כל פעילות אחרת המניבה הכנסות.

"דרך פעולה – בקשה לגילוי מרצון תוגש לסמנכ"ל בכיר לחקירות ומודיעין של רשות המסים בלבד ורק הוא יהא מוסמך לאשרה. במקרה והוגשה בקשה לגורם אחר ברשות המסים יעביר אותו הגורם את הבקשה אל הגורם המוסמך לאלתר. הגילוי יהא כן ויכלול את כל המידע הרלבנטי לבקשה… לבקשה יצורפו כל המסמכים הרלבנטיים.

"מצא הגורם המוסמך כי הבקשה עומדת בתנאי הנוהל, יודיע למבקש שבקשתו מאושרת בכפוף לתשלום המס על פי קביעת הגורם האזרחי. לאחר אישור הבקשה יפנה הגורם המוסמך את הבקשה לגורם האזרחי הרלבנטי (פקיד השומה, ממונה תחנה מע"מ, מנהל מיסוי מקרקעין, גובה מכס וכדומה) אשר יקבע את סכום המס לתשלום.

"סייגים לחסינות מפני הליך פלילי – אדם זכאי ליהנות מהליך גילוי מרצון פעם אחת בלבד. בקשה נוספת תתקבל רק בנסיבות מיוחדות, כגון מחלה קשה של המבקש, גיל מתקדם וכדומה".

גילוי מרצון – שאלות ותשובות 

גילוי מרצון – מהם הסיכונים והאם כדאי?

רוב האנשים שעברו את התהליך של גילוי מרצון, נכנסו למהלך אחרי חשיבה והרבה חשש. יש שאלות חשובות ועקרוניות רגע לפני התחלת התהליך שכל אחד חייב לשאול את עצמו. ראשית, התהליך אמור לחשוף הכל, אין חצי דרך. תמורת הפטור מהמסלול הפלילי, צריך לחשוף הכל. החששות בהתאם קשורים לעניין הכספי – מה יהיה היקף החוב למס הכנסה, וכן קיים חשש מהפללה עצמית. מי שהולך על התהליך כשאינו מוכן, יכול לגרום לעצמו נזקים כספיים ואחרים, לרבות הפללה עצמית.

חשוב לזכור – בקשה אנונימית לגילוי מרצון מאפשרת לכם להעריך מהו היקף החוב המשוער עוד לפני ההחלטה אם לשלמו. במקרים רבים ניתן גם לנהל משא ומתן מול רשות המס ואפילו להפחיתו באופן משמעותי (ההליך האנונימי צפוי להסתיים ב–31 בדצמבר 2018).

מעבר לכך, קיים כאמור חשש מהפללה עצמית – בקשה לגילוי מרצון שאינה מלאה, אינה כנה, ואינה נעשית בתום לב, ובשיתוף פעולה עם הרשות, תאפשר לרשויות להשתמש במידע שקיבלו בהליכים פליליים או אזרחיים כנגד הנישום. מנגד, רשות המסים מתחייבת שלא לעשות כל שימוש במידע, אם הבקשה היתה כנה, מלאה, בשיתוף פעולה ובתום לב, גם אם הבקשה לא התקבלה, וגם אם המגיש בהליך אנונימי בחר שלא להתקדם בהליך.

אם פניתי בעבר  לרשות המסים בעבר, עדיין אני יכול לפנות שוב?

ובכן, לא. ניתן להגיש גילוי מרצון פעם אחת בלבד, ולא ניתן לבצע את ההליך אם כבר החלה חקירה של הנישום, בן זוגו, או חברות הקשורות אליו, בנוגע לעבירות הנדונות. כאמור תנאי הכרחי להגשת בקשה לגילוי מרצון הוא כי הגילוי יהיה כן, מלא וייעשה בתום לב – בקשה שלא תעמוד בתנאי הזה תיפסל ועשויה לשמש כראיה פלילית או אזרחית.

גילוי מרצון – מה צריך בשביל התהליך?

כמו תמיד בפרוצדורות של מס, תצטרכו להשיג מסמכים ונתונים המצביעים על היקף ההכנסות הלא מדווחות, וכן תצטרכו להשיג ראיות למקור הכספים, וזה רק חלק מרשימת המסמכים והחומרים שתצטרכו לארגן. במקרה של חשבונות בחו"ל, גם אם אלה חשבונות של כספי חסכונות או ירושות, יש לרוב להוכיח את מסלול הכספים – מאיפה הגיע הכסף, כמה נובע מירושות, חסכונות, רווחים אחרים, וכמה זה הכנסות לא מדווחות שיש לשלם עליהן מס?

אם מדובר על תקופות היסטוריות, זה לא פשוט לארגן את החומר הזה, ולכן חשוב להבין כבר בתחילת הדרך, אפילו לפני הפנייה במישור אנונימי או בכלל, מה אתם נדרשים להמציא והאם אתם יכולים לארגן את החומרים האלו.

עדכונים:

מארס 2018: משה אשר לכלכליסט  – "במסגרת נוהל גילוי מרצון נסעתי ב־2014 לשוויץ, להסביר למערכת הבנקאית את ההליך שלנו. התקבלנו טוב מאד. הסברנו להם את ההליך האנונימי – מהלך שנועד להגביר את האמון בין רשות המסים לאזרח שמגלה את ההון. הסברנו את הכללים והפרוצדורה וגם ציינו בפניהם שאנחנו לא מבקשים להביא את הכסף לישראל. זה מאד הרגיע אותם. כעבור שנה השוויצרים החלו להאיץ בבעלי ההון הישראלים להסדיר את ההון שלהם. בשלב מסוים הם הודיעו לישראלים שאם הם לא מסדירים את ההון הם צריכים לקחת את הכסף שלהם למקום אחר. אין ספק שהמהלך היה מוצלח. קיבלנו יותר מ־7,500 בקשות לגילוי מרצון. רק בחשבונות בנקים חשפנו 30 מיליארד שקל ועוד נכסים רבים בחו"ל. הרוב היה בחשבונות בשוויץ. בעקבות התהליך גבינו 3‑4 מיליארד שקל – וכל ההון נמצא ברשת המס. זה מה שחשוב, כי בעתיד כל הרווח ממנו ידווח בצורה מסודרת לרשות המסים" (הרחבה כאן)

פברואר 2018: משה אשר, מנהל רשות המיסים נפגש עם מנהלי בנקים בלונדון במטרה להגיע לאותם ישראלים שמחזיקים בלונדון הון לא מדווח. המטרה העיקרית של רשות המיסים היא לגרום לאותם אנשים להגיע להסכם של גילוי מרצון עם הרשות, אך ישנה אפשרות שהצעדים של הרשות אכן יגרמו לקבלת האינפורמציה מהמוסדות הבנקאיים, במיוחד על רקע המגמה העולמית של שיתוף מידע בין רשויות. עכל פי ההערכות במערכת הבנקאית בלונדון נמצאים מיליארדי דולרים לא מדווחים של ישראלים – אשר רוצה להביא את ההון הזה הביתה ועל הדרך לקבל מס (במקביל לויתור על הליכים פליליים).

ינואר 2018 –  גילוי מרצון נפוץ יחסית בקרב יהלומנים. מסתבר שיהלומנים רבים עוברים גילוי מרצון והופכים את הכסף השחור שלהם לכשר. אלא שהבנקים בגלל קושי בבקרה על יהלומנים ועל רקע הפרשות (הונאה) של השנים האחרונות בענף היהלומנים, הפחיתו את הפעילות מול היהלומנים. הדבר יצר קושי גדול בקרב יהלומנים רבים בענף שלא מתאשר להם לקבל אשראי. על רקע זה, משה אשר מנהל רשות המיסים וד"ר חדוה בר, המפקחת על הבנקים, הוציאו מכתב לכל הבנקים לפיו ביקשו הקלה ליהלומנים שנמצאים בשלב של גילוי מרצון, לרבות אפשרות לפתיחת חשבון בנק וקבלת אשראי (הרחבה כאן)

ספטמבר 2017 –  משה אשר, יו"ר רשות המיסים, אמר בוועידה הכלכלית של כלכליסט כי במסגרת הליך גילוי מרצון אותרו 30 מיליארד שקל! והסכומים האלו גדלים, כשעכשיו עסוקים ברשות בגביית המס על ההעלמות האלו. אשר אמר כי "בקרוב תחל הרשות בהליך גילוי מרצון חדש. זה הליך מדהים שבצד היד הכבדה שלו נתן לאנשים גם יד שנייה שמאפשרת להם לדווח על ההון שלהם. אנחנו בדיונים עם משרד המשפטים ונוכל בקרוב להודיע על הליך חדש.

"בשנים הקרובות אנשים יתקשו להסתיר כספים מחוץ לגבולות המדינה. המערכת הבנקאית בעולם עוברת רוויזיה מאוד משמעותית ועמוקה שמשמעותה צייתנות לחוקי הלבנת ההון. כתוצאה מהשינויים האלו, יהיה קשה יותר למעלימי המס. אנשים מוציאים את הכספים הלא כשרים ומדווחים עליהם, ייחשפו.

"בתחילת השנה קיבלנו נתונים על עשרות אלפי ישראלים שמושקעים בארה"ב. בשנה הבאה נחליף נתונים עם כמאה מדינות, ובסופו של יום לא יהיה מקום בעולם, לא תהיה מדינה בעולם שבה מישהו יוכל להכניס כספים למערכת בנקאית רצינית והנתונים לא יהיו חשופים למדינת המוצא שלך".

האמירות של אשר מבטאות שני דברים חשובים – גילוי מרצון יימשך, ובמקביל ההתראה של רשות המיסים רק תלך ותגדל – המטרה – להניע אנשים לדווח במסגרת של גילוי מרצון, ונראה שזה מצליח.

יולי 2017 – משה אשר, מנהל רשות המיסים בכנס של לשכת רואי החשבון – "בסוף 2016 סיימנו את הוראת השעה של הליך הגילוי מרצון, וזו הייתה מבחינתנו הצלחה גדולה. הגיעו 7,400 בקשות לגילוי מרצון, הרבה מעבר למשוער; הרבה יותר ממה שהערכנו מלכתחילה. זו הצלחה חסרת תקדים. זה נתן מפלט לאותם אנשים שרצו לחזור בתשובה ולפתוח דף חדש. בין 400 ל-500 מהבקשות הן של יהלומנים, סקטור שלם חוזר בתשובה, ומדווח על מס כמו שצריך. אנשים שעסקו שנים בצללים פותחים עכשיו גילוי מרצון, עושים להם שומות, הם משלמים את המס, זה מאוד חשוב. אבל לא רק יהלומנים, יש אנשים עם חשבונות בחו"ל, אנשי עסקים ועוד שנכנסו להליך – וכך חשפנו מעל 25 מיליארד שקל הון, שומות של מעל 3 מיליארד שקל. ומי שלא גילה, אנחנו נגיע אליו".

ואיך רשות המיסים תגיע אליהם – "אנחנו ברשות המס, מבצעים מעצרים ומגישים כתבי אישום כל הזמן, ויש עוד כמה כתבי אישום בצנרת בעקבות המלחמה שלנו בהון השחור", אומר אשר, "אנחנו חושפים הון רב. אנחנו עוסקים הרבה מאוד באיסוף מידע על כסף ישראלי בעולם, באמצעות הרשימות שמגיעות אלינו, UBS, פנמה ועוד. התחלנו בהחלפת מידע עם ארצות-הברית, והחל מהשנה הבאה נחליף מידע עם למעלה מ-90 מדינות. העולם נסגר, זו המגמה. אם כל מדינה תגבה את מיסי האמת שלה, כל מדינה תעשה דברים לטובת כלל האזרחים".

תושבים חוזרים – ככה תחסכו במס

מס על השכרת דירה – כל מה שצריך לדעת

מעודכן ל-12/2021

הלוואה לכל מטרה, הפכה בשנים האחרונות לנפוצה מאוד, כל הבנקים נותנים אותה, חברות חוץ בנקאיות מאפשרות אותה, חברות כרטיסי אשראי מציעות אותה – זה קופץ לכם בהמון פרסומות באינטרנט ובכלל, וזה באמת כמעט לכל מטרה. אבל עד לפני מספר שנים היה מדובר בסוג של גימיק שיווקי בעיקר לנוטלי משכנתאות.

אז, הציעו הבנקים ללקוחות כי בנוסף או במקביל ללקיחת המשכנתא, ייקחו הלוואה נוספת לכל מטרה – שיפוץ הבית, עיצוב הבית, רכישת ריהוט ועוד. כלומר, זה נקרא לכל מטרה, אבל זה היה קשור לדירה. הלוואה לכל מטרה לא נחשבה כחלק מאחוזי המימון של המשכנתא, ולכן היא בעצם במקרים רבים היתה חלק מההון העצמי של הלווים. ככה בעצם התגברו לווים רבים על בעיית ההון העצמי (הון עצמי נמוך).

ההלוואה הזו ניתנה בריבית גבוהה יותר מריבית המשכנתא. הלוואות כאלו הוצעו בתחילת הדרך – עם לקיחת משכנתא, ובהמשך. גם כיום יש הלוואות לכל מטרה מהבנקים, אלא שכיום זה לא רק בעת לקיחת משכנתא. זה גם כאשר אתם עוברים לבנק חדש, זה גם בשוטף; ומעבר לכך – זה ניתן דרך חברות כרטיסי האשראי שמהוות שחקניות חזקות בתחום ההלוואות, גם חברת מימון ישיר, וגם חברות נוספות שמשחקות במגרש החוץ בנקאי.

הבנקים עצמם הרחיבו בשנים האחרונות את קטגוריית המשכנתא/ הלוואה לכל מטרה – ראו כאן מדריך משכנתא לכל מטרה – מי מקבל, מתי ובאיזה ריבית?

הלוואה לכל מטרה – מה זה בעצם?

הלוואה לכל מטרה, מיועדת… לכל מטרה. להבדיל ממשכנתא שמיועדת לרכישת דירה, והלוואה לרכישת רכב שמיועדת לרכישת רכב, זו הלוואה כללית, אתם לא חייבים להסביר לבנק למה אתם לוקחים אותה, אם כי במקרים של רכישת נכס, עדיף לכם להגדיר מה אתם עושים בהלוואה, כי הנכס יכול לשמש כביטחון ולהוריד את הריבית על ההלוואה.

הלוואה לכל מטרה היא בעצם הלוואה שללווים אין מולה ביטחונות – לא רוכשים נכס בהלוואה הזו, אלא עושים שיפוץ, נוסעים לחו"ל, סוגרים את המינוס, נותנים לילד שהתחתן, מממנים לימודים לילדים ועוד. השימוש בהלוואה הזו אינו חשוב לבנק – הוא החליט לאשר את ההלוואה, בלי קשר למה שאתם תעשו בה.

הלוואות לכל מטרה ניתנות כיום בקלות רבה, היד של נותני האשראי קלה על ההדק,  וזה לא רק בבנקים אלא גם בחברות החוץ בנקאיות, והם מספקים בקלות יחסית כמה עשרות אלפי שקלים. הם גם עושים את זה במהירות, אתם לא מחכים שבועות, אלא שעות ספורות (ולפעמים דקות!) ומקבלים (או לא מקבלים) אישור.

הלקוחות לכאורה נהנים – יש תחרות גדולה בתחום, כולם רוצים לממן אותם, כשהתחרות הזו מצד אחד משפיעה לטובה על הריבית (מורידה אותה), אך מצד שני עדיין מדובר על ריבית חריגה לכל הדעות. זאת ועוד – ברגע שמציעים לאנשים כסף, הם לוקחים, בלי לחשוב הרבה, ואז מבזבזים, ואז צריך לממן את ההלוואה הזו – להחזיר אותה, ולא תמיד יש, אז סבבה – לוקחים הלוואה נוספת וחוזר חלילה. הבעיה בהלוואות כאלו היא ההתמכרות – אנשים מתמכרים להלוואות. המערכת הבנקאית והחוץ בנקאית מספקות כ-700 מיליארד שקל לציבור, מתוכם כ-300 מיליארד שקל אשראי צרכני שאינו לדיור. מי צריך כל כך הרבה אשראי, שגדל, אגב, פי שניים בפחות מ-10 שנים!

זאת בועה, וחשוב לזכור – הלוואות צריך לשלם – לא לקפוץ מעל הפופיק, ולא לקחת הלוואה שלא יודעים אם אפשר להחזיר אותה, וגם לא לקחת הלוואה שלא ממש נדרשת. הכי קל לקחת הלוואה, הכי קשה להתחיל לחסוך, אבל דווקא החיסכון יעזור לכם בטווח הארוך שלא להיכנס לבוץ האשראי שכל כך קשה לצאת ממנו. משפחות רבות כיום עובדות בשביל לממן את הריביות ולהחזיר חלק מהקרן, בגלל התנהלות לא נכונה שלהן, ובגלל שהמלווים פשוט פיתו אותן לקחת הלוואה, ועוד הלוואה, ועוד הלוואה. קשה להגיד לא לכסף "קל", אבל הוא לא באמת קל.

הלוואות לכל מטרה, בגלל שאין מולן נכס שמשמש כשעבוד, הן הלוואות יקרות. הריבית יקרה ויכולה גם להגיע ל-12% ויותר.

הלוואות לכל מטרה ניתנות לרוב לתקופה מוגבלת ובסכום מוגבל, ולרוב הן גם נפרעות בתשלומים חודשיים. רוב החברות נותנות כמה עשרות אלפי שקלים, בבנקים ניתן לקבל עד 100 אלף שקל. ההלוואות האלו לרוב ניתנות עד 5 שנים בתשלומים/ החזרים חודשיים.

הלוואה לכל מטרה – מאפיינים

• ריבית גבוהה יחסית – הריבית בהלוואות האלו כאמור גבוהה יותר מהריביות על הלוואות עם מטרה, מהטעם הפשוט שמדובר בהלוואה ללא ביטחון, כשמעבר לכך אם אתם לווים גופים חוץ בנקאיים, המידע שיש להם עליכם הוא מידע מוגבל, ועל חוסר המידע הזה הם דורשים "פיצוי" (מעין פיצוי על הסיכון הנוסף שבהלוואה) דרך ריבית גבוהה יותר
• תקופה מוגבלת – לרוב המלווים יספקו הלוואות כאלו לתקופות יחסית קצרות עד ל-5 שנים
• סוג ההלוואה – לרוב מדובר בריבית שקלית
• סכום ההלוואה – לרוב עשרות אלפי שקלים, כאשר בבנקים מדובר על עד 100 אלף שקל
• החזר הלוואה – בתשלומים. ככה בעצם המלווה רואה הלוואה לתקופה קצרה יותר (מח"מ – משך חיים ממוצע של הלוואה נמוך) וזאת דרך להקטין את הסיכון של המלווה.

הלוואה לכל מטרה – כדאי?

אחרי כל החסרונות שהצגנו, תתפלאו לשמוע שהלוואות לכל מטרה דווקא עשויות להיות רלבנטיות לכם. אם בדקתם את כל האפשרויות מול המערכת הבנקאית, ואם בדקתם את ההתנהלות הכלכלית שלכם, ומצאתם שאתם צריכים את ההלוואה ויכולים להחזיר אותה, אז כנראה שאין מנוס. זו לא בדיקה פשוטה – אנשים נוטים להגיד שהם צריכים, אבל אם אין להם כסף, הם בהחלט יכולים לדחות את הטיול השנתי למועד אחר; אם אין כסף, אין טעם לקחת הלוואה כדי לשפץ את הבית; אם אין כסף, אז לא צריך להתפרע כדי לממן לילד חתונה מפוארת.

ונניח שאתם מחושבים וניהלתם את התקציב שלכם נכון. אז אם לא השגתם מימון יחסית זול יותר בבנקים (וכדאי לנסות גם בזירות להלוואות חברתיות), ייתכן שהפתרון שלכם הוא הלוואה לכל מטרה – בשלב הזה כדאי לנסות לבדוק את קופות הגמל וקרנות ההשתלמות שלכם. חשוב לבדוק את אפשרות לקיחת הלוואה מול קרנות השתלמות או מול קופות גמל – מדובר בהלוואות זולות ואטרקטיביות. הרציונל הוא שבמקום לשבור את קופת הגמל או את קרן ההשתלמות, הגופים האלו מספקים לכם מימון ומדובר במימון זול. ככה אתם שומרים גם על ההטבות של קופת הגמל או קרן ההשתלמות (בעיקר הטבות מס).

טוב, נניח שזהו – אין מנוס אלא לקחת הלוואה לכל מטרה. אז ראשית, תעשו סקר שוק – אצל הבנקים, אצל מימון ישיר, אצל חברות כרטיסי האשראי – לאומי קארד, ישראכרט וכאל; אצל גופים חוץ בנקאיים נוספים, ותחליטו היכן לקחת.

ונסכם – עדיף שלא לקחת הלוואה לכל מטרה, אבל אם אין ברירה, אתם לא יכולים לחסוך, אתם חייבים את הכסף, הבנק לא מספק לכם הלוואה רגילה, אין לכם מקורות מימון (משפחה, הלוואה חברתית, הלוואה מקופת גמל וקרן השתלמות), אז תעשו סקר שוק ותיקחו הלוואה כזו, בידיעה שאתם צריכים להחזיר אותה (ולא להתגלגל מהלוואה להלוואה).

כמו כן, הלוואה לכל מטרה כדאית כאשר אתם צריכים את הכסף מהר. כלומר, בהינתן שאתם חייבים את הכסף, ואין מנוס מלקיחת הלוואה, ואתם לא יכולים לחכות תקופה ולבדוק את כל האופציות בנחת, זו אופציה טובה – הלוואה לכל מטרה ניתנת כאמור מהר, אפילו במיידי, סוג של הלוואה מיידית.

הלוואה לכל מטרה – ממי לוקחים?  

ובכן, ממי לוקחים הלוואה לכל מטרה? הזכרנו למעלה, את הגופים העיקריים, אבל נעשה כאן סדר, נזכיר את כולם לפי סדר עדיפות הפנייה – כלומר, הראשון שכדאי לפנות אליו, השני וכך הלאה. רק חשוב להבהיר – זה לא מדע מדויק. ייתכן שבתקופה מסוימת, גוף אחד יהיה אטרקטיבי יותר, וגוף אחר פחות ולהיפך. בכל זאת – אלו "הקווים המנחים":

1. הבנק שלכם – הוא אמור לספק לכם את המימון הטוב והזול ביותר, גם כי הוא מכיר אתכם, את היסטוריית האשראי שלכם. כאן אתם תקבלו את התנאים הטובים ביותר. אם אתם לא מקבלים כאן מימון, תעברו לחלופות הבאות
2. הלוואות בבנקים אחרים – בנקים אחרים מפתים אתכם בשוטף לעבור אליהם. אולי זאת הזדמנות לקבל על הדרך הלוואה לכל מטרה. בכל מקרה, לא חייבים לעבור בנק כדי לקבל הלוואה לכל מטרה, תעשו סדק שוק, ותראו מה מציעים לכם – הבנקים הקטנים מציעים במקרים רבים הלוואות טובות יחסית.
3. הלוואות מקופות גמל וקרנות השתלמות – למי שיש אפשרות כזו, האמת שזו ההלוואה הכי טובה (תחת תנאים מסוימים היינו מזיזים אותה למקום הראשון). אם יש לכם השקעות אצל גופים מוסדיים, תבדקו אם אתם זכאים לאשראי. מאוד ייתכן שכן, ואז הריבית נמוכה. הבעיה – כאן אסור לפשל, אתם משעבדים את החיסכון, אתם משעבדים את הפנסיה, תמורת ההלוואה. כך שאתם חייבים להחזיר את הכסף, אז יהיה לכם פחות בפנסיה, ואז אולי יממשו לכם את הקופה/ קרן לפני המועד, ותחויבו במס גדול. ועדיין – זו ההלוואה הטובה ביותר למי שיש אפשרות כזו.
4. הלוואה חברתית – יש זירות חברתיות שמספקות מימון אחרי בדיקה. מיטב דש , בלנדר, טריא ונוספות. התהליך אמור להיות מהיר, הסכום אמור להיות לא גבוה במיוחד – שווה בדיקה.
5. מימון ישיר – גוף בולט במתן הלוואות חוץ בנקאיות (שייך לביטוח ישיר). בדיקה מאוד מהירה.
6. חברות כרטיסי אשראי – גם הן מספקות מימון מהיר, וגם הן לא זולות בריבית, אבל הן מערכת משומנת מאוד של מיליארדים רבים שרק הולכים וגדלים.
7. חברות חוץ בנקאיות אחרות.

הלוואות מחברות כרטיסי אשראי – כל מה שצריך לדעת

הלוואות חברתיות – יתרונות וחסרונות 

הלוואות מקופות גמל וקרנות השתלמות – זה משתלם

הלוואה מבנק ירושלים – האם כדאי?

הריבית על ההלוואות היא פרמטר עיקרי כמובן להחלטה שלכם – הריבית יכולה להיות בין 5% במקרים שאתם לווים מצוינים (נדיר מאוד) ועד אפילו מעל 20%. לרוב מדובר בסדר גודל של 8% עד 12%. הריבית אגב תלויה כמובן בכם – בהיסטוריית האשראי שלכם, בהון שלכם, בשכר שלכם, בנכסים שלכם, וגם בגוף המלווה. בבנק כאמור התנאים לרוב טובים יותר; הלוואה מגופים מוסדיים תהיה בריבית אטרקטיבית; הלוואות מגופים חוץ בנקאיים הן הלוואות בריבית יקרה יותר.

אם יש לכם ביטחונות – רכב למשל, זה יעזור לכם להקטין את הריבית.

והנה דוגמאות –

בבנקים (פועלים, לאומי, דיסקונט, מזרחי טפחות, הבינלאומי) – ניתן לקחת הלוואה לכל מטרה עד סכום של 100 אלף שקל בריבית של עד 12%. יש בחלק מהבנקים אפשרות להלוואות של ריבית משתנה פריים פלוס, אך גם אז זה יוצא מקסימום של 12%-13%. תקופת ההלוואה היא עד 7 שנים, אך ברוב המקומות זה ניתן ל-5 שנים. בהלוואות קצרות מועד, הריבית נמוכה משמעותית – תלוי בתקופה אבל זה יכול להיות גם 5%-7% ובמקרים חריגים גם פחות מכך. על כל פנים הריבית הממוצעת על הלוואה היא באזור ב-7%-9% וזה מה שחשוב לכם.

בחברות כרטיסי האשראי (לאומי קארד, ישראכרט, כאל) – ניתן לקחת מימון של 50 אלף שקל, במקרים מסוימים 60 אלף שקל. ההלוואות הן עד חמש שנים, ולרוב הריבית המקסימלית היא באזור ה-16%. הריבית השכיחה היא בין 8%-12%.

סיכום ב-3 נקודות

1. האם אתם חייבים הלוואה לכל מטרה? האם אתם יכולים לחסוך בהתנהלות השוטפת, או לוותר על הוצאה חריגה ולא לקחת הלוואה? אם כן, זה עשוי להיות עדיף מלקיחת הלוואה
2. הלוואה לכל מטרה בבנקים זולה יותר, אם אין לכם אפשרות לקבל דרך הבנק שלכם, תנסו בבנקים אחרים, בגופים המוסדיים (מול קרנות השתלמות וקופות גמל) ואם לא ניתן אז הלוואות חברתיות וחברות כרטיסי האשראי ומימון ישיר.
3. הלוואה לכל מטרה ניתנת לרוב בריבית גבוהה מהלוואה עם מטרה ספציפית; אורך החיים שלה הוא עד 60 חודשים, ההיקף שלה הוא עד 100 אלף שקל (במערכת החוץ בנקאית עד 60 אלף שקל) וההחזר בתשלומים חודשיים.

מדריכי הלווואת נוספים:

הלוואות מחברות כרטיסי אשראי – כל מה שצריך לדעת

הלוואות חברתיות – יתרונות וחסרונות 

הלוואות מקופות גמל וקרנות השתלמות – זה משתלם

הלוואה מבנק ירושלים – האם כדאי?

השיטה הליברלית של מגל – איך נעלמו מהדוחות של מגל 30 מיליון דולר (וזה לא הפעם הראשונה…) ומה הקשר לשיטת ההכרה בהכנסות על פי קצב ביצוע העבודות

הפעם הראשונה יכולה להיחשב כמעידה מקרית, אבל כשזה קורה בפעם השנייה, ועוד בכזאת עוצמה, זה מעיד במקרה הטוב על רשלנות ניהולית ובמקרה הרע על חשבונאות יצירתית מדי. מה שזה לא יהיה, והאמת שזה לא ממש משנה, התוצאה היא שהמספרים בדו"חות לא מבטאים באמת את מצב הפירמה. עשרות מיליוני דולרים של הכנסות שרשמה מגל (MAGS) בתשעת החודשים הראשונים של 2008, התאיידו מהדו"חות כאשר היה צריך לקבל את החתימה של רואה החשבון. זאת לא הייתה טעות שולית, לא מדובר באחוזים בודדים – זו טעות שהפחיתה את הכנסות החברה בלמעלה מ-40%.

הטעות הענקית הזו היא המשך לתיקון מלפני שלוש שנים, אז פרסמה החברה המפתחת מערכות אבטחה ממוחשבות לגבולות לאיתור וזיהוי חדירות לא מורשות, את הדו"ח המלא שלה לשנת 2005 (F20), וממנו עלה שההכנסות הן לא באמת מה שנרשם באופן שוטף. פשוט – פרויקט שבשלב הראשון נאמר שהוא רק נדחה, ואחר כך כבר בוטל, גרם להפחתה של 10% מההכנסות.

השאלה אז, כמו היום, היא איך בכלל הכירה החברה בהכנסות, שבדיעבד התברר שהן לא באמת הכנסות. רגע לפני ההרחבה על השיטות החשבונאיות להכרה בהכנסות, והגישה של מגל, הנה השתלשלות העניינים מאז נובמבר אשתקד: במקביל לדיווח החברה על עזיבתו של המנכ"ל הוותיק יזהר דקל, פרסמה החברה תוצאות כספיות חלשות, אבל לא קטסטרופליות, לרבעון השלישי ולתשעת החודשים הראשונים של 2008. ההכנסות ברבעון השלישי הסתכמו בכ-21 מיליון דולר, ובתשעת החודשים הראשונים של השנה הן הסתכמו ב-70 מיליון דולר.

בתחילת השבוע, באיחור של חמישה חודשים, פרסמה החברה את ההודעה לתקשורת על הרבעון הרביעי ושנת 2008 כולה. ההכנסות ברבעון הרביעי הסתכמו ב-29.9 מיליון דולר, וההכנסות בשנת 2008 הסתכמו ב-70.3 מיליון דולר. המספרים האלה, כמה שלא מנסים, לא מסתדרים אחד עם השני. הבעיה המתמטית היא שאם החברה מכרה בשנה כולה ב-70 מיליון דולר וברבעון האחרון בכ-30 מיליון דולר, אז בתשעת החודשים היא מכרה ב-40 מיליון דולר, וזה סותר את הדו"ח הקודם, לפיו ההכנסות בתקופה זו הסתכמו ב-70 מיליון דולר כאמור.

הפיתרון לבעיה הזו – חור של 30 מיליון דולר – לא מפורט בהרחבה בהודעה עצמה, אלא מוזכר כבדרך אגב מתחת לטבלאות המפרטות את הדו"חות הרבעוניים של 2008 כולה. שם כתוב כי הנהלת החברה החליטה לשנות את הגישה החשבונאית בנוגע למספר פרויקטים לשיטת הפרויקטים הגמורים (Completed Contracts Method), וכתוצאה מכך לשנות את התוצאות הפיננסיות בשלושת הרבעונים הראשונים של 2008. שתי שורות תמימות לכאורה, שנותנות רק קצה חוט לאחת השערוריות הגדולות ביותר בדו"חות של חברה ישראלית, וזו כאמור לא הפעם הראשונה שמגל מפשלת בהכרה בהכנסות.

חור שחור ביבשת השחורה

וזה עדיין לא הכול. שבועיים לפני פרסום הדו"ח לרבעון הרביעי דיווחה החברה על הזמנות שקיבלה בהיקף של 8.5 מיליון דולר. איזה יופי, בשעה שמגל כבר יודעת את גודל הקטסטרופה – דיווח על הכנסות במינוס של 30 מיליון דולר – היא מוסרת על הזמנות חדשות. מסכנים המשקיעים שלקחו את ההזמנות האלו ברצינות ורכשו מניות. מעניין אגב, למה החברה לא מצאה לנכון לדווח באופן שוטף על ההכנסות במינוס, אחרי הכול – אם פלוס 8 מיליון דולר זה מהותי ו"שווה" דיווח, אז על אחת כמה וכמה מינוס של 30 מיליון דולר הוא מהותי.

בד בבד עם פרסום ההודעה לעיתונות על הדו"ח הכספי, העבירה החברה לרשות ניירות ערך האמריקנית (ה-SEC) את הדו"ח השנתי המלא, ה-F20, לשנת 2008. מהדו"ח הזה אפשר להבין שהצרות של מגל מגיעות מאפריקה.

מגל רכשה לפני כשנתיים חברה אירופאית שפועלת באופן נרחב בהטמעת פרויקטי אבטחה ביבשת השחורה. הפרויקטים האלו, שהיוו חלק משמעותי מהכנסות מגל על פי הדיווחים השוטפים בשנת 2008, התגלו כחור שחור מבחינת החברה. מסתבר שהחברה לא באמת ידעה לאמוד את שיעור השלמת הפרויקט, שהוא מרכיב קריטי כמובן בהערכת ההכנסות והרווחים מהפרויקט. בנוסף, היא העריכה לא נכון את מקובלות הפרויקט אצל הלקוחות, והיא גם לא העריכה נכון את יכולת התשלומים של הצד הרוכש. כל זה גרם לכך שהיא בעצם העריכה לא נכון את קצב ההכנסות מהפרויקטים האלו. כל זה מעיד למעשה ששיטת ההכרה בהכנסה של החברה הייתה ליברלית לחלוטין, ולא התאימה לאופי הפעילות שלה.

ליברליות יוצאת דופן

ככלל, מגל מכירה בהכנסות מהפרויקטים שלה בכל העולם לפי שיטת העבודות בביצוע. השיטה הזו שמיושמת בחברות פרויקטים – חברות קבלניות (מבצעות בנייה), חברות שירותי מיקור חוץ, שירותי מחשוב (IT) וכדומה – נועדה ליצור הקבלה בין ההוצאות של הפירמה להכנסות שלה, ויש בזה הרבה ההיגיון.

זה לא נכון להתייחס לפרויקט כאל מוצר שוטף, יש הבדל בין פרויקט הטמעת מערכות אבטחה לבין מכירה של במבה. מכירת במבה אורכת שניות, פרויקט יכול להימשך שבועות, חודשים ואף שנים. במכירת במבה מיד ניתן להכיר בהכנסה ומנגד בעלויות (עלות מכר במקרה של היצרנית והרשת הקמעונאית, אסם ושופרסל לצורך הדוגמה). מכירת פרויקט, לעומת זאת, היא תהליך שלוקח כאמור זמן, ועולה השאלה איך להכיר בהכנסות ממנו. אם מקבילים את פרויקט האבטחה לבמבה, אז למעשה יש להכיר בהכנסה רק כאשר המוצר נמכר, וזה מחייב את כל הכללים של ההכרה בהכנסה, שהבסיס שלהם הוא – על רגל אחת – העברת הסיכונים לקונה והבטחת התמורה.

הגישה הזו אפשרית ומיושמת, פה ושם, גם בחברות פרויקטים, אבל היא מעוותת באופן מסוים את הדו"חות. על פי גישה זו, רק אחרי סיום הפרויקט כולו, ורק אחרי שהלקוח בדק ואישר שהפרויקט הושלם לשביעות רצונו, ורק לאחר שהתמורה לחברה הובטחה או שיש סבירות גבוה שהיא תשולם – רק אז יכולה החברה להכיר בהכנסה.

בדרך הזו החברה בעצם דוחה את כל ההכנסות וההוצאות של הפרויקט עד ליום ההשלמה. השיטה הזו, הנקראת שיטת העבודות הגמורות, אמנם יותר שמרנית, אבל פוגעת בהקבלה בין ההוצאות להכנסות, ואינה מספקת את תמונת המצב האמיתית על החברה. אחרי הכול, יכול להיות פרויקט, שלצורך הדוגמה נמשך שנתיים, ולמרות שהוא רווחי מאוד, במשך שנתיים רצופות החברה לא יכולה להכיר בהכנסות ורווחים ממנו. ולכן, רוב החברות המבצעות פרויקטים עובדות בשיטת קצב התקדמות העבודות, שמאפשרת להן להכיר בפרויקט על פי שיעור ההשלמה שלו.

על פי שיטת קצב התקדמות העבודות, בכל רבעון החברה צריכה להעריך את שיעור ההשלמה של הפרויקט, הנקבע לרוב על פי העלויות בפועל ביחס לסך כל העלויות בפרויקט (עלויות בפועל בנוסף לעלויות הצפויות). בכל רבעון מחשבת החברה מחדש את הרווח הכולל הצפוי מהפרויקט, שהוא ההכנסות החזויות פחות העלויות הכוללות (שוב, העלויות בפועל והעלויות הצפויות). שיעור ההשלמה המוכפל ברווח הכולל, נותן את הרווח עד לסוף הרבעון המדובר, וכשמפחיתים מהרווח הזה את התוצאה שהתקבלה ברבעון הקודם, מקבלים את הרווח ברבעון המדווח.

כדי להמחיש, נניח שהרווח הכולל של פרויקט הוא 10 מיליון שקל, והחברה נמצאת בשיעור השלמה של 50% – המשמעות היא שהיא יכולה להכיר ברווח מצטבר עד כה של 5 מיליון שקל. אם בתקופת הדיווח הקודמת (ברבעון הקודם) שיעור ההשלמה היה 40%, והרווח הצפוי הכולל היה 9 מיליון שקל (שונה מכיוון שכל הזמן יש תזוזות בעלויות), אזי הרווח המצטבר עד לרבעון הקודם היה 3.6 מיליון שקל (40% של 9 מיליון שקל), וזה אומר שברבעון האחרון הרווח שניתן להכיר בו הוא 1.4 מיליון שקל (5 מיליון שקל פחות 3.6 מיליון שקל).

מעט מסובך, אבל הטכניקה היא העניין הפחות חשוב. מה שחשוב הוא שהכול מתבסס על אומדנים והערכות, ומי יודע באמת להעריך את העלויות הצפויות, במיוחד כשמדובר בפרויקטים ארוכים, ומי יודע להעריך את שיעור ההשלמה בצורה ברורה. ובכן, מגל לא יודעת לעשות את זה כמו שצריך, ועל רקע זה עוברת החברה לדווח בפרויקטים באפריקה על פי שיטת העבודות הגמורות – שיטה שמרנית ובטוחה יותר, שעשויה להגביל סוף סוף את הליברליות יוצאת הדופן של מגל.

פריורטק האם של קמטק לא רושמת את הוצאות הפיתוח של קמטק – למה, וכמה היא מרוויחה מכך? (הטור התפרסם ב"גלובס")

עלויות מו"פ היו תמיד עניין חשבונאי מתסכל. מצד אחד, הן סוג של נכס, כמו השקעה, כמו רכישת מכונה שהתוצרים שלה נמשכים על פני שנים. חברה שמשקיעה במו"פ אמורה ליהנות מפירות ההשקעה הזו בטווח של מספר שנים קדימה. מאחר שהחשבונאות מעוניינת שתהיה הקבלה נאותה בין הכנסות להוצאות, יש טכניקה מסוימת להכיר את ההשקעה שנעשתה במו"פ על פני השנים בהן המו"פ הזה ייצר הכנסות. הדבר עוד מסתבך כשמתערבבים בו יחסי חברה בת וחברה אם.

לפריורטק הנסחרת בבורסה בתל אביב, והעוסקת דרך מספר חברות בנות בתחום המעגלים המודפסים, יש חברה בת מרכזית (64%) בשם קמטק, הנסחרת בוול סטריט ובבורסה בתל אביב.

החברה הבת, המייצרת מערכות בדיקה למעגלים מודפסים ומערכות בדיקה לתעשיית השבבים, עורכת את דו"חותיה לפי התקינה האמריקנית, ואילו פריורטק עורכת את דו"חותיה לפי התקינה הבינלאומית.

לקמטק יש עלויות פיתוח, אותן היא רושמת כהוצאה שוטפת, אבל בתרגום לתקינה הבינלאומית ההוצאות האלו נעלמות, ופריוריטק בעצם מרוויחה את כל ההפרש. זה מעט מוזר, שלאותה חברה יהיו מעין שני דו"חות שונים. זה מעט מוזר שכך ההוצאה נעלמת, ואולי זה מסביר את ההבהרה שהעבירה קמטק לבורסה.

קמטק מסרה כי בדו"חות הרבעון הראשון של פריורטק (אגב, למה ההבהרה לא הגיעה מפריורטק?) יושם תקן חשבונאות מספר 30 של המוסד לתקינה חשבונאית (השקול לתקן בינלאומי 38IAS) המטפל בנכסים לא מוחשיים, ולפיו הוונו עלויות פיתוח בסך של כ-4.3 מיליון שקל. בהבהרה אחרת, אגב, מסבירה קמטק, כי לפריורטק מלאי לטווח ארוך שמגיע מהמאזן של קמטק עצמה (על המלאי לטווח ארוך של קמטק כתבתי לפני כחודשיים).

על כל פנים, ה-4.3 מיליון שקל שהוונו בדו"חות של פריורטק (ונרשמו כהוצאה בדו"חות קמטק) הם רק קצה הקרחון. כשחוזרים לדו"חות 2008 מוצאים את המשפט הבא: "הרכוש האחר ביום 31 בדצמבר 2008 הסתכם בסך של 58.9 מיליון שקל לעומת סך של 42.2 מיליון שקל ביום 31 בדצמבר 2007. עיקר הגידול ביום 31 בדצמבר 2008 נובע מהיוון הוצאות פיתוח. עיקר השינוי נובע מהיוון הוצאות פיתוח בקמטק בסך של 13.2 מיליון שקל".

למעשה, היוון עלויות הפיתוח (כפי שמוצג בביאור לדו"חות הכספיים) הסתכם ב-2008 בכ-20 מיליון שקל. הרוב כאמור מגיע מקמטק, והיתר מהחברות הבנות הנוספות של פריורטק. מול ההיוון הזה יש גם הפחתה שוטפת של עלויות הפיתוח (על פני אורך החיים המוערך שלו), כאשר בשנת 2008 הסתכמה ההפחתה ב-4.8 מיליון שקל. ההיוון ומנגד ההפחתה העמידו את סעיף עלויות פיתוח המוצרים (תת סעיף של רכוש אחר) בסוף 2008 על 51.4 מיליון שקל. הסכום הזה היה נעלם אם החברה הייתה מדווחת על פי התקינה האמריקנית, או לחילופין אם התקינה המקומית הייתה ממשיכה להיות השולטת (ולא התקינה הבינלאומית).

הסכום המכובד הזה, שחלק מרכזי ממנו מגיע מקמטק, מהווה כ-22% מההון של החברה המסתכם ב-236.3 מיליון שקל. מעבר לכך, אם לוקחים בחשבון גם את המוניטין שרשום במאזן פריורטק, אז מגיעים לסך-הכול רכוש אחר של 58.6 מיליון שקל, ואז כבר מדובר על רבע מההון העצמי שמושתת על נכסים לא מוחשיים.

ימשיכו לייצר הפסדים

אבל הסכום הזה כשלעצמו לא מסביר את הפער הענק בין שווי השוק, 76 מיליון שקל, לבין ההון העצמי שלה, כ-242 מיליון שקל (נכון לסוף הרבעון הראשון). לא בגלל הרכוש האחר לבדו נסחרת החברה ב-166 מיליון שקל מתחת להון העצמי.

הרכוש האחר לצד המוניטין מסביר לכל היותר 58 מיליון שקל מהפער, את השאר מסבירים ככל הנראה סעיפים מוחשיים בדו"חות שהשוק לוקח עליהם דיסקאונט מלא, לקוחות ועוד, לצד הערכות כי החברה, ובעיקר החברה הבת קמטק, ימשיכו לייצר הפסדים

בין חוזה ענק בארה"ב בהיקף 100 מיליון דולר לחוזה מכובד אחר באיטליה בהיקף שמוערך ב-20 מיליון דולר, נזכרה  אלווריון להגיש את F20 לשנת 2008. F20 הוא דו"ח שנתי מלא, דו"ח ברנע (תיאור עסקי התאגיד) המוגש עם דו"ח הדירקטוריון, הצמוד לדו"חות הכספיים המלאים, שמגישות החברות הזרות שנסחרות בוול סטריט, גם הדואליות, שנסחרות גם בתל אביב.

F20 הוא מסמך משפטי שמוגש לרשות ניירות ערך האמריקנית, ה-SEC, בשונה מהדו"חות הרבעוניים והשנתיים המוגשים ל"ציבור".

זה אולי לא נעים לשמוע, אבל לציבור לא חייבים לומר את כל האמת. אולי החברות לא ישקרו, אבל הן יציגו ויבליטו את מה שהן רוצות, וכל זאת נעשה בצורה לגיטימית. אחרי הכול, המספרים הרבעוניים שמוצגים בהודעה לעיתונות לא מבוקרים, לא מלאים, וצמודים להם בהבלטה מספרים אחרים, שאפילו לא כפופים לכללים חשבונאיים, אלא ניתנים רק כדי לעזור למשקיעים להבין טוב יותר את העסק.

המספרים שאינם סקורים או מבוקרים, לא כוללים הוצאות חד-פעמיות (גם לא הוצאה חד-פעמית שחוזרת על עצמה). הם גם מוגשים אחרי הנטרול של הטבת האופציות לעובדים, והתמרון הזה, למשל, הופך את הנתונים לכאלו שאינם מהימנים תמיד.

ב-F20 המספרים הגמישים נעלמים, ויש רק המספרים הכפופים לכללי החשבונאות ושם נחשף במקרים רבים שמה שהיה בדיווח הראשוני רחוק מהמציאות.

זה לא המקרה של אלווריון. אלווריון עשתה את זה יחסית בקטן: היא הגדילה את הרווחיות הגולמית, בחסות החשבונאות ובעזרת ההצגה החסרה בדו"חות השוטפים, בכ-1% בשנה. זה אמנם לא נראה במבט ראשון עניין משמעותי מאוד, אבל ה-1% הבודד הזה ברווחיות הגולמית מתורגם לתוספת 2.5 עד 3 מיליון דולר לרווח הגולמי, לרווח התפעולי ולרווח הנקי.

עבור חברה שעל פי הדו"חות החשבונאיים הפסידה בשנה שעברה כ-5.5 מיליון דולר, ועל פי דו"חות ה-Non GAAP – הדו"חות הלא חשבונאיים שמנטרלים שורות חד-פעמיות – הרוויחה כ-6.9 מיליון דולר, תוספת זו היא לא ממש כסף קטן.

פשוט. אלווריון מוחקת באופן שוטף, כל שנה ושנה, את ערך המלאי על רקע מלאי איטי – שקצב השימוש בו איטי – שערכו נשחק, ותחת ההערכה לגבי השימוש העתידי בו, בכפוף להכנסות החברה בעתיד. בנוסף, פה ושם היו לחברה גם מחיקות חד-פעמיות גדולות, בעיקר בתחילת העשור. המחיקות השוטפות שמבוססות על אומדנים רבים, הן סוג של הפרשה בגין המלאי, בדומה לכל הפרשה אחרת.

כשמדובר במחיקה חד-פעמית, החברות הנסחרות בוול סטריט נוטות לנטרל את המחיקה במעבר מהדו"ח החשבונאי לדו"ח ה-Non GAAP (דו"ח הפרופורמה), אבל אם מדובר בעניין מתמשך כבר אי אפשר כמובן לקרוא לזה הוצאה חד-פעמית, למרות שחברות רבות ממשיכות לנטרל את המחיקות האלו. אלווריון, לזכותה ייאמר, לא מנטרלת את ההוצאה הזו מהדו"חות החשבונאיים, היא בעצם אומרת בעקיפין שזה עניין שוטף בעסק שלה.

כשמלאי נמחק בספרים זה עדיין לא אומר שזרקו אותו לפח. מסתבר שמלאי יכול לקום לתחייה. יכול להיות שההערכה בדבר התקדמות השימוש במלאי הייתה מוטה כלפי מטה, ובפועל השימוש הוא בקצב מהיר יותר. יכול להיות שהמלאי שנמחק בספרים משמש לאחר מכן בייצור של מערכות אחרות.

התופעה הזו גורמת לצמצום עלות המכר, ובהתאמה לגידול ברווח הגולמי. אם נניח לדוגמה, שחברה מחקה בשנת 2007 מלאי בהיקף 10 מיליון דולר, ובשנת 2008 היא דיווחה על 100 מיליון דולר הכנסות ו-60 מיליון דולר רווח גולמי. אם לא נעשה כלל שימוש במלאי שנמחק, אז כמובן שאין בעיה, הדו"חות מתאימים למצב האמיתי.

אבל אם נניח שהחברה עשתה שימוש בכל המלאי, עלות המכר האמיתית ב-2008 גדולה ב-10 מיליון דולר, ובהתאמה הרווח הגולמי הנכון נמוך ב-10 מיליון דולר – קרי עומד על 50 מיליון דולר בלבד. במצב זה יש ניפוח של 10 מיליון דולר לאורך כל הדרך – ברווח הגולמי, ברווח התפעולי, ברווח הנקי, וזה מתבטא גם בשיעורי רווחיות משופרים.

במקרה של אלווריון, היא מכרה מערכות להן נדרשו מוצרים שהיא מחקה בערך 2.5 מיליון דולר בשנת 2008, ב-2.9 מיליון דולר בשנת 2007, ב-3.6 מיליון דולר בשנת 2006, וזה ממשיך גם לתקופות קודמות יותר.

מחיקות המלאי והכרה ושימוש חוזר בו, מנפחות את הרווח, אבל יש הבדל בין מצב שבו מחיקה נתפסת כחד-פעמית, ואז החברה מנטרלת אותה מהדו"חות, והשוק לא מתייחס אליה, לבין מחיקה שלא נתפסת כחד-פעמית, ואז היא לא מנוטרלת מהדו"חות הכספיים החשבונאיים.

אם מדובר במחיקה שאינה מנוטרלת מהדו"חות השוטפים, התהליך יכול ליצור סוג של הקדמת הוצאות (דחיית רווחים), מקדימים את עלות המכר בכמה רבעונים, ואפילו שנים.

זה יכול להיות מסיבות אמיתיות, למשל החברה באמת חשבה שהיא צריכה למחוק את המלאי, ושנה אחרי כן מתברר לה שהמלאי לא איבד את כל ערכו. וזה יכול לנבוע, וכאן הבעיה, מניהול רווחים שמטרתו לרצות את וול סטריט. בכל מקרה, מדובר כאן על מעין הפרשי עיתוי.

בעייתית ובעייתית יותר

בטכניקה השנייה והבעייתית הרבה יותר, כשמחיקת המלאי מנוטרלת מהדו"חות, זה פשוט לייצר יש מאין. כשהמחיקה נתפסת כאמור כאירוע חד-פעמי ולכן היא מנוטרלת מהדו"חות החשבונאיים (והשוק לא מתייחס להוצאה הזו), ואז בעצם עוגת הרווחים המצטברים גדלה, לא מתחשבים בהוצאה בשנה מסוימת (מנטרלים אותה מהדו"חות). שנה אחר כך מוכרים את המלאי בלי להצמיד לו עלות, כלומר לא רושמים כלל את ההוצאה, אלא רק את התמורה.

כפי שחשף בעבר ד"ר אורי רונן הכותב באתר buysidemetrics.com, אלווריון עשתה שימוש בטכניקה השנייה (הבעייתית יותר) בדו"חות 2005, ובשנים שקדמו לה. זה לא עצר שם, זה נמשך גם בשנת 2006, ומהנוסח של הביאור בנושא בדו"חות המאוחרים יותר, לא ברור לחלוטין שהיא לא השתמשה בהפחתות האלו גם בשנים 2007 ו-2008.

עד 2006 החברה בעצם השתמשה במלאי שנמחק בהפחתה החד-פעמית הגדולה שנעשתה ב-2001 (מחיקה של 45 מיליון דולר). זה תרם לה רווח של 3 עד 6 מיליון דולר בין השנים 2003 ל-2006.

משנת 2007 נעלמה מהביאור ההתייחסות למחיקה ב-2001, אך ניצול המלאי הנמחק נמשך. הפעם כנראה מדובר על הגישה הפחות בעייתית, לפיה החברה רושמת את המחיקות באופן שוטף ולא כהוצאה חד-פעמית, ואז בעצם מדובר על הטכניקה הראשונה של הקדמת הוצאות, דחיית רווחים לעתיד

הפורמולה של ההון העצמי – היכן מציגים את זכויות המיעוט ואיך זה משפיע על ההון העצמי ומה ההבדל בין ההון העצמי על פי הדוח המאוחד לעומת ההון על פי הדוח הנפרד

הדו"חות הכספיים של פורמולה ויז'ן רבעון הראשון של 2009 עלולים לבלבל: בתחתית עמוד המאזן מסתכם סעיף "סך כול הון עצמי" ב-30.9 מיליון שקל, אבל אם מגביהים את המבט מעט, מגלים בסעיף "הון עצמי מיוחס לבעלי זכויות מיעוט" סכום 53.6 מיליון שקל. אם מחסירים מההון העצמי הכולל את מה שמגיע למיעוט, שהם בעצם בעלי המניות בחברות הבנות של פורמולה ויז'ן, מקבלים גירעון בהון של 22.6 מיליון שקל.

אז מה יש לפורמולה ויז'ן, הון חיובי או גירעון?

עד כאן זה דווקא פשוט יחסית, ההון המיוחס לבעלי המניות של פורמולה ויז'ן הוא שלילי, וזה מה שחשוב. פורמולה ויז'ן, שהיא סוג של קרן הון סיכון, היא החברה היחידה שנסחרת בבורסה בתל אביב במצב כלאיים שכזה, הון כולל חיובי והון מיוחס לבעלי המניות שלילי.

זה קורה כתוצאה מהפסדים מתמשכים באחזקות שאינן בשליטה (ואינן מאוחדות בדו"חות הכספיים), ואנסה להמחיש: הסכום של זכויות המיעוט מבטא את הערך המאזני של המיעוט באחזקות בהן יש לפורמולה ויז'ן שליטה. אם לפורמולה ויז'ן היו רק האחזקות האלו, אז הונה העצמי היה אמור להיות חיובי.

אם, לצורך הדוגמה, פורמולה ויז'ן הייתה מחזיקה ב-80% בחברה אחת בלבד, אזי ה-20% של המיעוט שווים, על פי מאזן החברה, כ-53.6 מיליון שקל. באופן פשטני מאוד, ניתן היה לגזור מכך הון של כ-250 מיליון שקל לפורמולה ויז'ן. זה כמובן לא מדויק, כי לחברה המחזיקה יש הוצאות תפעול משל עצמה, הוצאות מימון וכמובן אחזקות נוספות – כאלו שבשליטה שיש לאחד, וגם כאלו שמוצגות לפי גישות אחרות, לרבות גישת השווי המאזני (גישת האקוויטי).

בגישת השווי המאזני, מכיוון שיש לחברה המחזיקה השפעה מהותית על המוחזקת, היא בעצם לוקחת בכל רבעון ורבעון את חלקה ברווח (או בהפסד) של המוחזקת, עורכת התאמות נוספות, ורושמת במקביל את האחזקה גם במסגרת סעיף מאזני – סעיף השקעות. כאן, בגישה הזו, אין כמובן מיעוט.

ואם נניח (שוב, רק לצורך הדגמה) שפורמולה ויז'ן מחזיקה במספר חברות מפסידות בגישת השווי המאזני, ואילו החברה שהיא מאחדת מרוויחה, נקבל שערך המיעוט הולך וגדל ביחס להון העצמי. לכן, המצב בסוף הרבעון הראשון, הון עצמי כולל חיובי ומנגד גירעון בהון העצמי המיוחס לבעלי המניות, לא צריך להפיל אותנו מהכיסא.

החיסול של הסולו

העניין הזה, מעניין ככל שיהיה, הוא חיוור מאוד, לפחות לטעמי, ביחס למיני מהפכה שעשתה התקינה הבינלאומית (ה-IFRS) בדו"חות הסולו. טוב, זו לא בדיוק מיני מהפכה, זה חיסול של הסולו.

הרעיון בתקינה הבינלאומית הוא פשוט: אין טעם וערך בדו"ח סולו, שמקבל בזמן האחרון את השם המאולץ דו"ח נפרד. הדו"ח הנפרד הזה, עד שמוסדות התקינה הבינלאומית החליטו שאין בו ממש תרומה, ממש לא הרגיש נפרד. הוא היה צמוד לדו"ח המאוחד, וכל אחד מהם סיפק עוד כמה חלקים מהפאזל כדי להבין טוב יותר את התמונה המלאה של החברה.

נכון, לא תמיד היה ערך משמעותי בדו"ח סולו, אבל גם לא תמיד יש ערך בדו"ח המאוחד. מעבר לכך, הרבה פעמים דו"ח הסולו היה ועודנו חשוב יותר מהמאוחד. זה בולט במיוחד על רקע המשבר בחודשים האחרונים, והצורך לנתח את הדו"חות הכספיים כדי לגזור מהם את יכולת החזר החובות של החברה (אגרות חוב שהונפקו לציבור או הלוואות מהבנקים).

איזה דו"ח מתאים יותר לדעתכם לניתוח החזר החובות? גם כאן אין תשובה חד משמעית, אבל לרוב דו"ח הסולו מהווה אינדיקציה מהימנה יותר ליכולת ההחזר. המזומנים בדו"ח סולו הם המזומנים של החברה עצמה, לא של הבת שלה, לא של הנכדה שלה. אלו הם מזומנים שיכולים לשמש לפירעון האג"ח, ולא מזומנים ששוכבים בקופה של הבת, וכלל לא ברור אם יעלו למעלה.

וזה לא רק בסעיף המזומנים, ולכן רשות ניירות ערך התעקשה על הדו"ח הזה. לא בפרונט, לא לצד המאזן המאוחד, אבל גם בביאורים – אפילו אם באחד האחרונים שבהם בדו"ח – זה משהו. וככה, אחת לשנה, אמנם בנפרד, כמעט בהסתר, קוראי הדו"חות מקבלים את הדו"ח סולו. הדו"ח הזה מזכיר את הסולו המוכר מהתקינה המקומית רק בשמות הסעיפים. המספרים שבסעיפים ממש לא דומים לסולו הישן, וכך אנחנו חוזרים להון העצמי.

הדו"חות "הנחשבים"

הון עצמי, כך למדו שנים רבות, זהה בדו"ח הסולו ובדו"ח המאוחד. מי שאמר אחרת נתפס כזקוק לאשפוז, מי שהגיע בבחינה להון עצמי שונה בשני הדו"חות ידע שהוא זקוק לרחמים או לפקטור גדול כדי לעבור.

האקסיומה הזו נשענה על כך שאת החברות המוחזקות (והנשלטות) ניתן להציג בשתי הגישות, כאשר בסופו של דבר, בשתיהן מחברים את חלקה של המחזיקה ברווחי המוחזקת עם רווחיה הכוללים של המחזיקה.

בשיטת האיחוד, מבוצע רישום של כל סעיפי המאזן ודו"ח הרווח והפסד לצד רישום זכויות המיעוט בהון העצמי, ורישום חלק המיעוט ברווח או בהפסד בדו"ח רווח והפסד. ובגישת האקוויטי, רושמים כאמור בשורה אחת את החלק של המחזיקה ברווח, לצד ההתאמות – הפחתת נכסים לא מוחשיים, דיבידנדים ועוד.

בסופו של התהליך זה אותו הדבר: שתי הגישות בעצם מכירות בחלק של החברה המחזיקה ברווח של הבת, ובשתיהן נעשות התאמות בגין הנכסים הלא מוחשיים, חלוקת דיבידנדים ועוד. בשתי הגישות האלו הרווחים מהמוחזקת זהים, וההון כאמור זהה.

אבל בדו"ח סולו, על פי התקינה הבינלאומית, הכול מתהפך. הדבר הבסיסי והמוצק ביותר מתערער לחלוטין, לא עוד הון עצמי זהה בשני הדו"חות.

בדו"ח המאוחד מוצג הון עצמי מבוסס על גישת האיחוד, שהיא קבלת חלק ברווחי הבת, ואילו בדו"ח סולו ההון עצמי מבוסס על גישת העלות או השווי ההוגן.

זה נשמע עקום למי שרגיל לחשבונאות המסורתית. אחרי הכול, הון חשבונאי זה הון חשבונאי, הוא מבטא את ערך הנכסים בניכוי ההתחייבויות, את ערכה של החברה בפירוק מחר בבוקר. הוא הבסיס לאיתנותה הפיננסית, ליכולתה לקבל מימון זר, מהבנקים ומהציבור. אז לפי מה יפעל הבנק, איך הוא יחליט אם לתת אשראי לחברה או להימנע מכך, לפי ההון העצמי בסולו או במאוחד? ואיך יחלקו דיבידנדים, לפי העודפים בהון העצמי המאוחד או הסולו? לשאלות האלו אין תשובות ברורות, אם כי בפרקטיקה הדו"חות "הנחשבים" הם הדו"חות המאוחדים.

לפורמולה ויז'ן היה בסוף שנת 2008 הון עצמי שלילי (המיוחס לבעלי מניותיה) של 22.4 מיליון שקל. סך הכול ההון שלה (כולל זכויות מיעוט) הגיע ל-27.7 מיליון שקל, וזכויות המיעוט הסתכמו ב-50.1 מיליון שקל. אך אם מדפדפים עד לביאור 29 ונוחתים על המאזן בנפרד, מגלים שההון העצמי של החברה בסוף 2008 הוא בכלל חיובי ומסתכם ב-86 מיליון שקל – הפרש של 108 מיליון שקל לעומת ההון במאוחד.

ההפרש הזה מגיע כאמור מהבדלי הגישות. ככלל, בדו"חות סולו ניתן להציג את ההשקעות בחברות המוחזקות (כלולות ובנות) לפי שוויין ההוגן או לפי עלותן, בעוד שבמאוחד יש כאמור להכיר מדי רבעון ברבעון ברווח/הפסד של החברה המחזיקה כתוצאה מאחזקה זו.

על רקע זה, בפורמולה ויז'ן מוצגות ההשקעות בחברות הבנות והכלולות ב-190 מיליון שקל, ולדו"חות צמודה הערכת שווי לחברות המרכזיות שתומכת בשווי הגבוה. אך במאוחד, האחזקות האלו רשומות בסכומים נמוכים משמעותית מהסכום האמור, ובשוק, כל פורמולה ויז'ן נסחרת ב-20 מיליון שקל, משמע, במקרה הזה לא קונים את דו"ח הסולו

המלאי לטווח ארוך של קמטק – המחסנים של קמטק עמוסים במלאי שיספיק לה למעל שנה של מכירות – זו הסיבה להצגת מלאי ברכוש לא שוטף וזו גם הסיבה לשיפור המלאכותי ביחסים הפיננסים

הנכסים של קמטק בסוף הרבעון הראשון עולים על 75 מיליון דולר, ויש לה התחייבויות סביב 18 מיליון דולר. זה משאיר לה הון עצמי של 57 מיליון דולר בקירוב, אבל וול סטריט מלגלגת על ההון הזה. היא ממש לא מאמינה בערך הנכסים הרשום בספרים: אולי זה המלאי שנראה לה מנופח, אולי זאת יתרת הלקוחות, אולי אלו שני הסעיפים יחדיו ואולי בכלל סעיפים אחרים. כך או אחרת, המשקיעים מקנים למכלול הנכסים של החברה ערך נמוך משמעותית מזה הרשום בספרים, ובהתאמה הם סבורים שההון העצמי של החברה מנותק מקרקע המציאות. כל זה מתבטא במספר אחד, שווי השוק.

שווי השוק של קמטק, המתמחה בעיקר בייצור מערכות בדיקה לשוק המעגלים המודפסים והשבבים, נמוך מהונה החשבונאי, ועד כאן הסיפור של קמטק לא כל כך חריג. למרות גל העליות האחרון יש לא מעט חברות שנסחרות מתחת לשווי שמעניקים להן המשקיעים, אבל קמטק בכל זאת מיוחדת.

אין הרבה חברות שנסחרות במחצית מההון שלהן, ובודדות החברות שנסחרות ברבע מההון שלהן. קמטק היא אחת מהן: שווי השוק שלה, כ-14.5 מיליון דולר, הוא בערך רבע מההון שלה, 57 מיליון דולר כאמור. לכאורה, המשקיעים קונים את המניות בהנחה של 75%, אבל האמת היא שאין משמעות גדולה להון העצמי החשבונאי של החברה.

הפער הגדול הזה נחשף באמירה מאוד חזקה של וול סטריט על החברה: "הנכסים שלך מנופחים; ההון שלך מנופח…", ואם השוק טוען כך במשך תקופה ממושכת, וזה המצב בקמטק, אז אי אפשר להתעלם מזה. אחרי הכול, המחיר בשוק הוא האינדיקציה הטובה ביותר לירידת ערך של נכסים במאזן, ופער גדול בין השווי בשוק לשווי בספרים מחייב את החברה לערוך בדיקה לערכם של הנכסים בספרים, ואם האינדיקציה מוצדקת, אז זה מחייב אותה גם להפחית את הנכסים במאזן מול רישום הוצאות הפחתה/מחיקה בדו"ח רווח והפסד.

מחיקות חוזרות ונשנות

ובכן, בקמטק בוחנים את ערך הנכסים, אבל בדו"חות השוטפים של החברה לא תמצאו מחיקות גדולות. היו אמנם מחיקות מלאי של 4.4 מיליון דולר בשנת 2008 (בהמשך ל-2.5 מיליון דולר ב-2007 ו-3 מיליון דולר ב-2006), אבל כמובן שהמחיקות האלו לא מסגירות איזה ניפוח יוצא דופן במאזן. הן בהחלט מסגירות את זה שמחיקות המלאי של החברה הן ממש לא אירוע חד-פעמי, אלא אירוע המתרחש ברציפות מדי שנה.

ואם זה המצב, אז לא צריך לנטרל את ההוצאות האלו כשמנתחים את הדו"חות הכספיים. ככלל, האנליסטים מנטרלים את ההוצאות החד-פעמיות, כולל מחיקות המלאי החד-פעמיות, כשלמעשה הם בדרך כלל מקבלים את הדו"חות המנוטרלים מהחברות. רוב החברות הנסחרות בוול סטריט מפרסמות דו"חות כפולים: דו"חות על פי כללי החשבונאות, ובצמוד (לרוב בהבלטה) דו"חות ה-Non GAAP, שבהם נתונים שלא על פי כללי החשבונאות, אחרי נטרול של ההוצאות החד-פעמיות, כולל מחיקות חד-פעמיות בגין מלאים. ההיגיון הוא, שנתונים אלו עוזרים להעריך טוב יותר את מצבה התפעולי והפיננסי של החברה, והם משמשים את האנליסטים והמשקיעים כדי להעריך כיצד ייראו הדו"חות ברבעונים הבאים.

קמטק אמנם מעבירה סט אחד של מספרים, אבל היא מציינת במקביל לפרסום הדו"חות את סכומי ההוצאות החד-פעמיות, לרבות המחיקות על המלאים. במקרים כאלו האנליסטים בעצם בונים בעצמם דו"ח מנוטרל הוצאות חד-פעמיות, כשהרווחNon GAAP הוא הרווח שמנחה אותם בבואם להעריך את שווי החברה. השאלה היא האם יש בכלל טעם במקרה של קמטק לערוך נתוני Non GAAP, אם המחיקות האלו חוזרות מדי שנה. כנראה שבקמטק כבר לא בטוחים בתשובה, אחרת הם לא היו נצמדים רק לדו"ח החשבונאי.

מלאי לתשעה חודשים

ובחזרה לחיפוש ההסברים לפער בין השווי להון העצמי. קמטק כאמור מוחקת מלאים, אך לא במספרים שמתקרבים לפער בין השווי להון. עם זאת, עצם המחיקות מהווה רמז לכך שהמלאי הוא מהסעיפים החלשים במאזן החברה. הרי אם בשנה שעברה, כשקצב המכירות היה יותר מכפול מקצב המכירות הנוכחי, החברה מחקה מלאים, אז זה לא ממש יפתיע אם החברה תפחית עכשיו מלאים ובמספרים מרשימים יותר.

ולא צריך להסתמך על תחושת בטן. אפשר למצוא את ימי המלאי, יחס פיננסי שנגזר מהדו"חות של החברה ועונה לשאלה, לכמה ימים המלאי במחסן יספיק. כשמפעילים את הנוסחה (מלאי מחולק בעלות המכר כפול ימים לתקופה) על נתוני הרבעון הראשון, מקבלים שימי המלאי (לזמן קצר ולזמן ארוך, מיד הסבר) עלו מרמה של 240 יום בשנה שעברה לכ-280 יום ברבעון האחרון.

העלייה בימי המלאי ברבעון האחרון מיוחסת לירידה המשמעותית במכירות (ובהתאמה לירידה בעלות המכר). אם נניח שמדובר בירידה קיצונית במכירות וגם אם נתעלם מימי המלאי החריגים ברבעון האחרון, הרי שמדובר בכמות ימי מלאי גבוהה לאורך זמן. החברה מחזיקה מלאים לתקופה של 9 חודשים וזה הרבה. עם זאת, צריך לזכור שהמספרים האלו מוטים כלפי מעלה, כי חלק מעלות המכירות מיוחס לעלות השירות (סביב 20%).

רמות המלאי הגבוהות האלו הביאו את החברה ליזום מהלך נדיר. החברה חילקה את המלאים שלה לשתי קבוצות, מלאי לזמן קצר ומלאי לזמן ארוך. בפעם הראשונה שהיא עשתה זאת, ברבעון האחרון של 2008 (כפי שמופיע במאזן סוף השנה), היא ייחסה למלאי לזמן קצר 9.8 מיליון דולר, ו-21.7 מיליון דולר למלאי שסווג לזמן ארוך. ברבעון הראשון של 2009 עלה המלאי לזמן קצר ל-11.6 מיליון דולר והמלאי לזמן ארוך ירד ל-17.8 מיליון דולר. בסך-הכול החזיקה החברה בסוף 2008 מלאי בהיקף של 31.5 מיליון דולר שירד ל-29.4 מיליון דולר ברבעון הראשון של 2009.

פתרון אלגנטי

המהלך הנדיר הזה של החברה הוא הודאה בכך שרמות המלאי גבוהות. החברה בעצם אומרת שהיא לא תממש חלק משמעותי מהמלאי (את רובו) בטווח של השנה הקרובה, ולכן היא מסווגת אותו כנכס לזמן העולה על שנה. אבל, האם יש בכלל מלאי לטווח העולה על שנה? מישהו יכול להעריך בכמה יסתכמו המכונות האלו של החברה בעוד שנה? אולי הן ייחשבו מיושנות? אולי הערך שלהן יירד?

בדרך כלל כשסך ימי המלאי גבוה, והנהלת החברה רואה קושי במימוש המלאים, נעשות מחיקות גדולות. כאן אמנם נעשו מחיקות, אבל מצאו מעין פיתרון אלגנטי, כשבדרך החברה גם משפרת את היחסים הפיננסיים שלה, למשל יחסי הנזילות, הון חוזר, יחס שוטף, יחס מהיר, כל אלו השתפרו פלאים במקביל להעברת המלאים לזמן ארוך.

ובכן, המלאי מסביר חלק (כנראה משמעותי) מהפער בין השווי להון, וייתכן שהשוק לא מאמין במספרים של נכסים נוספים במאזן, אבל אולי חלק מהסיבות לפער נמצא בכלל בדו"ח רווח והפסד. אולי השוק מעריך הפסדים שוטפים בהמשך, כאלו שיכולים להביא את ההון לשווי בשוק. זה בדרך כלל הולך ביחד: נכסים מנופחים שצפויים להעיק בהמשך גם על דו"ח רווח והפסד (מחיקות והפחתות של מלאים ושל יתרת לקוחות כתוצאה מחובות אבודים והפרשה לחובות מסופקים ועוד), כאשר מעבר למחיקות, ההאטה בשווקים גורמת להפסדים תפעוליים שוטפים.

ברבעון הראשון השנה הסתכם ההפסד התפעולי של קמטק ב-5.3 מיליון דולר על הכנסות של 9.3 מיליון דולר, לעומת רווח צנוע של 100 אלף דולר ברבעון המקביל ב-2008 על הכנסות של 21.3 מיליון דולר. הרבעון השני יהיה כנראה טוב יותר, אבל עדיין, ההפסד יהיה כנראה משמעותי.

ועכשיו, אחרי שמשקללים את כל הגורמים, מבינים שאולי זאת לא באמת הנחה של 75% על ההון

נתנאל אג"ח – בבית ההשקעות הלמן אלדובי סבורים שהאג"ח של חברת הנדל"ן הוא השקעה טובה, "כשלוקחים את התזרים הצפוי מהפרויקטים הקיימים ומעוד שניים שבדרך, ומוסיפים את הכספים שכבר נכנסו, מקבלים שהחברה תעמוד בתשלומי האג"ח" (הטור התפרסם ב"גלובס")

אגרות החוב שלה נסחרות בתשואה שנתית ברוטו של 28%, שזה בתרגום לשפה פשוטה – חוסר אמון ביכולתה לפרוע את הקרן, אבל בבית ההשקעות הלמן אלדובי סבורים ברמת ביטחון גבוה שנתנאל, חברת נדל"ן קטנה, תשלם את החובות, ואפילו ללא בעיות מיוחדות.

נתנאל, שההיסטוריה שלה בבורסה מתחילה בחברה בשם דנאל גרופ שהפכה לשלד בורסאי עליו השתלטה משפחת נתנאל, נסחרת בשווי של 29 מיליון שקל, ויש לה אגרות חוב בהיקף של 116 מיליון ערך נקוב (שווי הסדרה בשוק -83.7 מיליון שקל). החברה פעילה כיום כקבלן יוזם ומבצע במספר פרויקטים קטנים יחסית בחולון וכפר שלם, ויש לה קרקעות ברומניה.

"בנובמבר 2002 השתלטה על החברה משפחת נתנאל והזרימה לחברה פעילות ונכסים", אומרת נעה מירון, אנליסטית בהלמן אלדובי, "משפחת נתנאל מנוסה בתחום הבנייה בארץ. היא פעילה כבר עשרות שנים ובנתה אלפי יחידות דיור באזורי ביקוש כמו תל אביב, רחובות, חולון וחדרה".

ארבע שנים לאחר רכישת השליטה גייסה החברה אגרות חוב מהציבור. בשלב הראשון הנפיקה החברה 53 מיליון ערך נקוב מסדרת האג"ח הראשונה, ולאחר שנה הם השלימו את הרחיבו את הגיוס לסך כולל של 116 מיליון ערך נקוב. "מאז הם רכשו אגרות חוב, בעיקר דרך חברה-בת, כך שבנטו יש 100 מיליון ערך נקוב של אגרות חוב במחזור", מעדכנת מירון, "ההנפקות של הסדרה הזו נעשו בקופון של 6.4%, כשעכשיו התשואה האפקטיבית בשוק עומדת על 25.5%".

התשואה הזו, מעריכה מירון, אטרקטיבית מאוד. "החברה אמורה לפרוע את הקרן משנת 2009 עד שנת 2011 בשישה תשלומים – שני תשלומים בכל שנה, ביוני ובדצמבר", מוסיפה מירון, "את התשלומים האלו היא יכולה לשלם חלקית עם המזומנים שיש לה בקופה, וכן בזכות תזרימי המזומנים העתידיים מהפרויקטים שבהם היא מעורבת.

קצב מכירות מהיר

"החברה פעילה כיום רק באזורי ביקוש. יש לה חמישה פרויקטים בביצוע, אחרי שמכרה את חלקה בפרויקט תלמי מנשה, שהיה בשיתוף עם שיכון עובדים. המכירה הושלמה במהלך חודש יוני. נתנאל מכרה 50% מהפרויקט תמורת 45 מיליון שקל, והיא צפויה לרשום כתוצאה ממכירה זו רווח הון של 20 מיליון שקל, וחשוב יותר – תזרים של 30 מיליון שקל".

הפרויקטים הנוכחיים של החברה מרוכזים בחולון וכפר שלם. "שלושה פרויקטים בחולון ושניים בכפר שלם", ממשיכה מירון, "פרויקט אחד בחולון עם רסידו. מדובר בפרויקט מכור לגמרי, בשלבי אכלוס וסיום. יש שם 52 דירות בעסקת קומבינציה. יש עוד שני פרויקטים בחולון – בפנחס אילון 50 דירות, חלק בקומבינציה, ופרויקט נוסף ביגאל ידין, 41 דירות בקומבינציה. בשניהם התחילו בבנייה. פנחס איילון בשלב מתקדם יותר, ביגאל ידין רק במארס התחילו לבנות. חוץ מזה, לחברה יש עוד שני פרויקטים בכפר שלם בת"א. פרויקט קטן של 10 יחידות דיור שאמור להסתיים בסוף השנה, כל הדירות כאן כבר נמכרו. כמו כן יש פרויקט גדול יותר – 38 יחידות דיור, שיימשך יותר זמן וגם בו המכירות מתקדמות מצוין – נמכרו כבר 16 דירות בפרויקט זה. ובכלל, קצב המכירות של החברה הוא טוב מאוד. בחודש מאי למשל נמכרו 16 דירות בפרויקטים בהם היא מעורבת, 12 מתוכן בחולון ו-4 דירות בתל אביב".

ברבעון הראשון של השנה לא הכירה החברה בהכנסות, כנראה בגלל יישום התקינה הבינלאומית (ה-IFRS), שמאפשרת הכרה בהכנסה רק בעת מסירת הדירות. ההפסד בשורה התחתונה הסתכם ב-1.9 מיליון שקל. תזרים המזומנים השוטף של החברה עמד על מינוס חצי מיליון שקלים.

שערוך ברומניה

ההון העצמי של נתנאל נכון לסוף הרבעון הראשון מסתכם ב-73 מיליון שקל, בעוד שהחברה כאמור נסחרת בבורסה ב-29 מיליון שקל. הפער הגדול נובע, ככל הנראה, מחוסר האמון של השוק בשערוכי הקרקעות של החברה ברומניה. "החברה מאוד ממונפת", מוסיפה מירון, "יחס ההתחייבויות חלקי סך המאזן הוא 77%. היחס הזה מוטה כלפי מטה. במחצת השנייה של 2007 החברה רכשה קרקעות ברומניה בעלות של 36 מיליון שקל. על-פי התקינה הבינלאומית היא שערכה את הקרקעות ל-100 מיליון שקל, וזה גרם להון העצמי לגדול ל-73 מיליון שקל. אני הורדתי את השערוך ומנגד את רכיב המס, וההון האמיתי שהגעתי אליו הוא 25 מיליון שקל. במצב כזה המינוף הוא 91%. עם זאת, החברה מימשה כאמור ברווח של 20 מיליון שקל את הפרויקט בתלמי מנשה, כך שההון האמיתי יעלה לכ-45 מיליון שקל".

הקרקעות ברומניה הן כנראה הנעלם הגדול בדוחות של נתנאל. הן יכולות להיות שוות על-פי העלות – 36 מיליון שקל, או אולי על-פי מה שהחברה מציגה – 100 מיליון שקל, אבל נראה שבשוק חוששים שהשווי נמוך אפילו ממחיר העלות, שכן מדובר בקרקעות חקלאיות.

אבל גם בהינתן סימן השאלה הגדול הזה, בהלמן אלדובי לא חוששים. "לחברה יש חוב לבנק בסך של 40 מיליון שקל, חוב נוסף לחברה קשורה בסך 8 מיליון שקל, הצמוד לדולר או למדד לפי הנמוך מביניהם, כך שהחברה מרוויחה מכך שהדולר ירד", מוסיפה מירון, "והחוב הגדול ביותר הוא לבעלי האג"ח. מהבדיקות שאנחנו עשינו, ובניגוד לחברות אחרות שיש להן אג"ח בשיעורי תשואה כה גבוהים, לחברה לא תהיה בעיה לשלם את הכסף. לחברה יש מזומנים שהם לא בחשבונות שמלווים פרויקטים בסך של 8 מיליון שקל, יש גם את הכסף שהתקבל מהפרויקט בתלמי מנשה, ויש גם מימוש שנעשה לאחרונה של מגרש ברמת אביב. בסך הכל יש בין 33 מיליון ל-35 מיליון שקל שישמשו את בעלי האג"ח. החברה יכולה להשתמש בכסף הזה להחזר האג"ח או לרכישת קרקעות נוספות, שבעלי האג"ח יקבלו עליהם שעבוד ראשון. חוץ מזה, יש קרקעות בסך של 60 מיליון שקל שמשמשות כשעבוד לבעלי האג"ח".

ובכן, זה לא שעבוד חזק מאוד. החברה יכולה להמשיך ולבנות על הקרקעות וכן להשתמש במזומנים לרכישת קרקעות, וברגע שהיא מקבלת ליווי לפרויקט השעבוד מוסר, ומנגד מתקבל שעבוד על חשבון העודפים בפרויקט.

להלמן אלדובי זה מספיק. "זה נותן לנו ביטחון ויכולת לפקח על הכסף", אומרת מירון ומוסיפה: "כשלוקחים את התזרים הצפוי מהפרויקטים הקיימים ומעוד שני פרויקטים שהחברה מתכוונת להתחיל, ומוסיפים את הכספים שכבר נכנסו, מקבלים שהחברה תעמוד בתשלומי הקרן על האג"ח. מעבר לכך, מדובר בהנהלה מקצועית ואמינה שבונה כבר עשרות שנים ובהצלחה. המרווחים של הפרויקטים שלה טובים באופן מתמשך מהרווחיות בפרויקטים אחרים. כשלוקחים את כל השיקולים בחשבון, אנחנו מרגישים מאוד נוח עם האג"ח הזו

הורביץ התחבר לפרוטליקס והרבה רצו אחריו; אבל הורביץ זאת לא תעודת ביטוח – טבע כנראה יש רק אחת

הנה הסיפור של פרוטליקס – ההתחלה השקטה, החיבור להורביץ, הרישום בוול-סטריט הזינוק למיליארדים והנחיתה למציאות –   כל הדרך למעלה ולמטה ו…….

1. אורזית שנסחרה ב-2-3 מיליון דולר ועסקה בייצור פריכיות אורז, השקיעה לפני כ-9 שנים בסטארט אפ ביוטכנולוגי בשם  מטבוגל
2. הפעילות של אורזית – ייצור פריכיות אורז היתה בדעיכה, והסטארט אפ לא ממש השביח את אורזית
3. לאורזית נכנסו במהלך 2004 משקיעים חדשים – אייל שרצקי, מני מור וגל ארז  ויחד עם  זאב ברונפלד שהיה מבעלי השליטה הקודמים ניקו את אורזית מהפעילות ההיסטורית והתמקדו במטבוגל
4. מטבוגל החליפה שם לפרוטליקס ואורזית החליפה שם לביוסל
5. המשקיעים וברונפלד המשיכו אחר כך באיסוף שלדים והפיכתם למיזמי ביוטכנולוגיה
6. אלי הורביץ מצטרף ב-2005 להשקעה בפרוטליקס לפי שווי של 40 מיליון דולר והופך ליו"ר פרוטליקס
7. פרוטליקס מגייסת הון לפי 75 מיליון דולר ולפי 100 מיליון דולר; בעלי המניות הגדולות בה – ביוסל ומרתון, שתיהן חברות בורסאיות שנכנסו למיזם בתחילת הדרך
8.  פיליפ פרוסט יו"ר איווקס לשעבר שנרכשה על ידי טבע, מצטרף לקראת סוף 2006 להשקעה בחברה; במקביל פרוטליקס נכנסת לשלד שברשותו של פרוסט במיזוג במהופך והופכת לחברה נסחרת בוול-סטריט
9. עם השלמת המיזוג במהופך, החברה נרשמת למסחר ב-AMEX ועושה ספליט הפוך למניותיה ביחס של 1:10 , כשעושים ספליט כזה אז גם מספר המניות משתנה – קטן פי 10 , אבל במקביל לכל התהליך הזה פרוטליקס איחדה הון  מניות כך שכל 1 מניות של 1 ערך נקוב הפכו ל-10 מניה של 0.1 ערך נקוב. בשורה התחתונה, תודות לטריק הזה –  מספר המניות לא השתנה בשעה שמחיר המניה עלה פי 10.
10. שווי החברה אחרי הרישום ל-AMEX מעל 1.5 מיליארד דולר , ולמרות שהיו רבים שהעריכו ש"הטריק ייחשף" והחברה תחזור לעשירית מגודלה המנופח, זה לא קרה
11. הכי מפתיע – היא המשיכה לעלות וכבר עברה את ה-3 מיליארד דולר והכל במחזורים גבוהים.
12.  היו הרבה קונים והיו הרבה מוכרים במניה במחירים של 30 דולר וגם 40 דולר. מי קנה? זאת שאלה טובה (כנראה שהרבה תמימים) מי מכר? זו שאלה עוד יותר טובה.
13. לפני כחודשיים החברה גייסה הון בוול-סטריט ואז נטרפו הקלפים – המוסדיים לא הסכימו לקנות במחיר העולה על 5 דולר ומבטא שווי   של 330 מיליון דולר
14. בעקבות כך צנחה המניה מ-36 דולר ל-6.5 דולר ביום אחד – ירידה של 82% והמשיכה מאז בירידה של 50% נוספים ל-3.3 דולר
15. פיליפ פרוסט וד"ר האסי התפטרו מדירקטוריון החברה
16. המפסידים הגדולים – המשקיעים שקנו במהלך שנת 2007
17. המחזיקות הגדולות – ביוסל – מנייתה צנחה מ-77 שקל למניה ל-22 שקל למניה; מניית מרתון   צנחה מ-3.7 שקל ל-1.7 שקל.
18.  קבוצת מגדל וקבוצת מנורה האמינו במניות של ביוסל – הן מופסדות שם בגדול
19.  מסר – אלי הורביץ זאת לא תעודת ביטוח