מה זה קוקו? מה ההבדל בינו לבין אגרות חוב רגילות? ומה הריבית עליו?
אגרות חוב הם מכשיר ההשקעה הנפוץ ביותר בבורסה, יותר מהמניות – אולי זה נשמע מפתיע, אבל כן, חברות נוהגות לגייס יותר בחוב ופחות בהון. יש לכך, שיקולים רבים, ובעיקר היכולת של הבעלים לשמר את השליטה והבעלות – גיוס במניות (בהון) מדלל את בעלי המניות; גיוס בחוב, לא מדלל, ויכול ליצור הזדמנויות לחברה באם היא יודעת לייצר תשואה גבוה יותר מהריבית על החוב.
החוב המונפק נושא ריבית שתלויה בסיכון עם דגש על הסיכון הספציפי של המנפיק, כשבפועל לאחר ההנפקה אגרות החוב עולות ויורדות בהתאמה לסיכון שמעריכים השחקנים בשוק – ככל שהסיכון גדול יותר וקיים חשש שיכולת החזר נפגעת, התשואה האפקטיבית על האג"ח תעלה (מחיר אגרות החוב יירד), וההיפך – ככל שהביטחון בחברה גדול יותר, הסיכון קטן יותר, הריבית תרד (אגרות החוב יעלו). מחיר אגרות החוב תלוי כמובן גם בנתוני המקרו של הכלכלה, ובעיקר – הריבית שהיא סוג של בנצ'מרק/ מדד ייחוס – אגרות החוב אמורים לתת למשקיעים בהן תשואה גבוה מהריבית חסרת סיכון, כל אגרת והסיכון הספציפי, שקובע את הריבית שלה. כאן, הרחבה על כל סוגי אגרות החוב
אגרות החוב נתפסות באופן כללי כמסוכנות פחות ממניות – אחרי הכל, בזמני משבר, חדלות פירעון, בעלי המניות אחרונים בתור; מחזיקי החוב קודמים להם, ואם יש לאגרות החוב ביטחונות אז על אחת כמה וכמה שהן עדיפות מבחינת סדר נושים.
במהלך שנת 2015 נכנס לשוק המקומי מכשיר חדש שהוא ייצור כלאיים מעט מוזר – קוקו – בין הון להתחייבות.
מה זה קוקו?
אג"ח קוקו (CoCo Bonds – "Contingnet Convertible Bond") הוא מכשיר חוב של הבנקים שנחשב על פי תקנות בזל 3 כחלק מרובד ההון המשני של הבנקים (להבדיל מהרובד הראשון שמורכב בעיקר מהון ). הקוקו הונפק לראשונה אחרי המשבר של סוף 2008 על ידי לוידס האנגלי, וזו היתה אחת הדרכים שהבנק חשב לצאת מהבעיות המימוניות והתזרימיות שלו. בהמשך הפך הקוקו לסוג של פתרון קסם למאות בנקים ברחבי העולם כשנכון לתחילת 2016 גויסו מעל 400 מיליארד דולר במכשיר זה (כ-7%-9% מהיקף הגיוס הכולל של חוב במערכת הבנקאית העולמית). קצב הגיוס השנתי בקוקו עומד על כ-100 מיליארד דולר כאשר הבנקים האירופאיים הם "הלקוח" הגדול של הקוקו, במיוחד הבנקים בבריטניה.
היתרון של הקוקו בעיני הבנקים שהוא סוג של הון והם "נבחנים" על ידי הבנקים המרכזיים בהיקף ושיעור שכבת ההון. לבנקים צורך גדול, אפילו הכרחי, לחזק את ההון שלהם (לרבות רובד שני) ולכן הם מגייסים במכשיר זה. אבל רגע – מה זה בעצם הקוקו – התחייבות (אג"ח) או הון עצמי (מניות) ?
קוקו – בין התחייבות להון
למעשה, מדובר בסוג של אגרת חוב, אבל זו חוב קלאסית. זו אגרת חוב שבמצב של משבר, חדלות פירעון של הבנק, היא לא מתנהלת כמו אגרת חוב רגילה, אלא היא קרובה יותר למניה (ואז הסיכון גדול וההפסד יכול להיות מאוד משמעותי), ואילו במצב רגיל, היא אג"ח לכל דבר (אם סיכון מוגבל)– איך מתמחרים אגרת חוב כזו? שאלה לא פשוטה. מצד אחד, האם הבנקים כאן עשויים להגיע למשבר? הכל יכול להיות, וצריך לתמחר זאת, אך בעשורים האחרונים, למרות משברים גדולים בעולם, הבנקים כאן, לא ממש נפגעו – הפיקוח על הבנקים שומר עליהם מצוין. ובכל זאת, תרחישים לכאורה לא מתקבלים על הדעת, כבר התרחשו בעבר. שוקי ההון לימדו אותנו שהמציאות עולה על כל דמיון.
הקוקו מסוכן יותר מאגרת החוב, אבל הוא גם ממש לא קרוב למניה. הקוקו בניגוד למניה לא מקנה למחזיק חלק מהבעלות על הבנק וזכות להשתתף ברווחים (דיבידנדים) הקרבה שלו למניה היא רק בזמני משבר, אלא שאז מתברר שמדובר במכשיר מאוד מסוכן – הקוקו הוא אגרת חוב שבזמני חדלו פירעון נחותה מאגרות החוב הרגילות של הבנק. בניגוד לאג"ח רגילות, שבמקרה של קשיים או פירוק למחזיקי האג"ח זכות לקבל את כספם לפני בעלי המניות, הקוקו תימחק משבר.
כל התנאים האלו אמורים להתבטא במחיר הקוקו, פשוט המשקיעים אמורים לדרוש ריבית גבוה יותר על הקוקו מאשר על אגרות חוב רגילות של הבנק. הריבית תלויה בתנאי אג"ח הקוקו, ובמילים אחרות, מתי מופעלים הטריגרים שיהפכו את האגרות חוב למסכנות (לסוג של מניות). התנאים האלו כתובים בתשקיפי האג"ח וכשהן מופעלים מתקיימת מחיקה של חוב או ההמרה למניות. לכאורה, אלה תנאים תיאורטיים, זה נראה רחוק, אבל בפועל, בזמני משבר הטריגרים יכולים להיות מופעלים, והנהלת הבנק תדרוש למחוק את הקוקו או להמירן למניות. מעבר לכך, הפיקוח על הבנקים יכול לקבל החלטה לקבוע שכספי המשקיעים בקוקו ימחקו לחלוטין, אם יחס הלימות ההון (היחס בין ההון שהבנק צריך להחזיק ביחס לנכסי הסיכון שלו) יירד מתחת ל-5%. הבנקים נמצאים היום בשיעור הלימות הון כפול (פחות או יותר), ועדיין, ייתכן תרחיש שהבנק עדיין עם הון חיובי (ומשמעותי) ובכל זאת מוחקים את הקוקו, ואגב במצב כזה המניות עדיפות על הקוקו – הן לא יימחקו לחלוטין, אם כי תלוי בכל סדרת קוקו והתנאים התשקיפיים שלה (במקרים מסוימים יהיה מדובר במחיקה חלקית).
הקוקו מזכיר את כתבי ההתחייבות הנדחים של הבנקים, אבל זה ממש לא אותו המכשיר – הקוקו מסוכן יותר. כתבי ההתחייבות הנדחים נחותים רק במקרה של פירוק. לקוקו יש נחיתות בכל מצב של מצוקה, זו נחיתות מובנית בסדרי הנשייה. כלומר, תיאורטית כאמו ייתכן מצב שיחס ההון יורד, הקוקו מאבד מערכו, ואילו כתבי ההתחייבויות לא נפגעים באותה המידה.
הריבית על הקוקו
השאלה הגדולה – האם השקעה בקוקו שווה את הסיכון? והשאלה הזו תלויה כמובן בתמחור של המוצר הזה. באירופה הנפיקו הבנקים הגדולים, בשנים האחרונות, קוקו בריבית של בין 5% ל-7%, כך שמדובר בפרמיה של סביב 4% ביחס לאגרות חוב רגילות (פרמיה נמוכה יותר ביחס לאגרות חוב נחותות).
בארץ גייס בנק לאומי 750 מיליון שקל בריבית של 3.25%, מרווח של 2.18% מעל אגרות חוב ממשלתיות חסרות סיכון. על פי התשקיף ירידה אל מתחת לשיעור הון של 5% תביא להמרת הקוקו למניות, ובהינתן שהפיקוח על הבנקים יכול לקבוע את מחיקת הקוקו בתנאי קיצון. האם הריבית הזו גבוה? לא בטוח, מה שברור שבהנפקה הזו הדירו את רגליהם גופים מוסדיים על רקע המעיין אזהרה של הפיקוח על שוק ההון. בהנפקה השתתפו שחקני נוסטרו גדולים, אבל זו אחיזת עיניים – שחקני הנוסטרו מהר מאוד יגזרו את הקופון שלהם (הנובע בעיקר מעמלת הנפקה) וימכרו את הקוקו בשוק, ומי שיקנה יהיו המוסדיים, מאוד יכול להיות שבמחיר גבוה יותר.
ואכן, אג"ח קוקו של בנק לאומי עלה בים במסחר הראשון ב-0.8% והמשתתפים בהנפקה גרפו כ-1.3% (יחד עם עמלת החיתום וההפצה).
בשוק של ריבית אפסית, בשוק של הר כספים שמחפש אלטרנטיבות השקעה, הקוקו יכול להיות מוצר השקעה מבוקש, והריבית על הקוקו יכולה עוד לרדת. אבל, אסור לשכוח את הסיכונים גם אם הם נראים רחוקים מאוד.
בסוף 2015 הושלמה הנפקת הקוקו הראשונה של בנק מזרחי טפחות. הבנק נמצא בחקירות של הרשויות בארה"ב בקשר למעורבותו בסיוע, לכאורה, ללקוחות אמריקאיים להעלים מס; ועל רקע המצב החליטו בבנק מזרחי לבצע הנפקה פרטית של אג"ח קוקו לגופים מוסדיים ולא לציבור – ההנפקה של מזרחי היתה בהיקף של 417 מיליון שקל (לעומת 750 מיליון שקל של בנק לאומי) ומרווח הריבית ביחס לאג"ח ממשלתיות, היה גבוה מאשר הגיוס של לאומי – 3% עד 3.25% (ריבית משתנה בהתאם לתקופת הקוקו – מזרחי גייסו קוקו לשלוש תקופות – 7,8, ו-10 שנים)
על פי תקנות באזל 3, בחמש השנים האחרונות לחיי אגרות החוב מסוג קוקו, מכירים בחלק מסכום החוב כהון (רובד שני). לחישוב ההון (הרגולטרי) תופחת הקרן ב-20% מדי שנה. כלומר, ככל שאורך חיי הקוק קצר יותר כך היתרון שלו מבחינת הבנקים נמוך יותר.
קיים הבדל עקרוני בין הנפקת מזרחי טפחות (הנפקת הקוקו הראשונה בארץ) לבין הנפקת לאומי (הנפקת הקוקו השנייה) – אם הטריגר יופעל באג"ח קוקו של מזרחי אזי תהיה מחיקה. אם הטריגר יופעל בקוקו של לאומי לא תהיה מחיקה אלא המרה למניות. יש לכך, כמה משמעותיות, אחת מהן היא הסחירות – הבורסה לא מאפשרת רישום של נייר ערך שעשוי בתנאים מסויימים להימחק – ולכן, האג"ח של מזרחי טפחות לא סחיר בבורסה (ויש לכך גם השלכות על המחיר).
ככל שהריבית ירדה, כך כמובן גם הריבית על אג"ח הבנקים ועל אג"ח קוקו ירדה. במרץ 2021 גייס בנק מזרחי טפחות לראשונה בחו"ל (ארה"ב) אג"ח קוקו דולרי ל-10 שנים בריבית של 3.08%.
הקוקו בספרי הבנקים
הקוקו מוצג בספרי הבנקים כסוג של התחייבות, וזה לא טריוויאלי – הרי מדובר במכשיר שהוא ייצור כלאיים בין הון לחוב, בדומה לאגרות חוב להמרה ש"זוכות" לטיפול חשבונאי מיוחד (נגזר משובץ – התחייבות שיש במסגרתה גם חלק הוני). אלא שהטיפול החשבונאי המסתמן לגבי הגיוסים בארץ הוא שהן יירשמו במסגרת ההתחייבות, כאשר כל הריבית תירשם כהוצאה (גם הריבית ה"רגילה" וגם הריבית הניתנת כפיצוי בגלל הסיכון שבהפעלת הטריגר).
עם זאת, ייתכן מצב שהבנקים יירשמו את ההתחחיבות בגין הקוקו בשיטת השווי ההוגן (ולא בשיטת העלות המופחתת שבעצם מתיישרת עם נתוני ההנפקה – ריבית בהנפקה, מחיר בהנפקה וכו). ברישום של שווי הוגן, וכך זה נרשם על פי הגישה האמריקאית, המחיר בשוק הוא הבסיס לרישום בספרים, ומכאן שאם האג"ח קוקו יירד בשוק, ההתחייבות תהיה קטנה יותר והבנק ירשום רווחים (הירידה בהתחיייבות בין התקופות היא רווח). וההיפך – אם האג"ח יעלה בשוק, אז הבנק ירשום התחייבות גדולה יותר והפסד. יש כאן אבסורד מובנה – ככל שמצב הבנק פחות טוב אזי האג"ח קוקו (שהמשקיעים בו מתמחרים את הסיכון) ייסחר במחיר נמוך יותר ויוצג דווקא רווח שוטף. רווח שעשוי דווקא לחזק את ההון של הבנק ואת עמידתו בתנאים של בנק ישראל.
האם הקוקו מסוכן? או לא?
עם הגיוסים הראשונים של קוקו בארץ, התעורה שאלה קריטית – האם מדובר בסוג של אגרות חוב וכך צריך לתמחר אותו, או שצריך להתייחס אליו כמוצר היברידי עם טריגר לא שולי להפוך למניות. כאן תוכלו למצוא את הדיונים בתקשורת –
הקוקו לא מסוכן
אג"ח קוקו – זאב בעור כבש
לכתבות קשורות:
בנק מזרחי מגייס קוקו בארה"ב לפי ריבת של 3.08%
בנק ירושלים נערך לגייס באג"ח קוקו – היקף הגיוס צפוי להיות 100 מיליון שקל, אג"ח אמורות להיסחר בבורסה ויהיו עם מנגנון מחיקה
הבנק הבינלאומי מתכוון לגייס אג"ח קוקו – היקף הגיוס הצפוי יהיה 150 מיליון שקל, וגם הבינלאומי מתכוון שאגרות החוב יהיו סחירות עם מנגנון של מחיקה (להבדיל ממנגנון של המרה).
ביקושים גבוהים לאג"ח קוקו של הבינלאומי – ביקושים של פי ארבע ויותר לאג"ח קוקו של הבינלאומי; הבנק יגדיל את היקף הגיוס
למדריכים קשורים:
השקעה באג"ח – כל מה שצריך לדעת
השקעה בקרנות נאמנות אג"חיות (להיזהר מדמי הניהול – שלא יאפסו לכם את התשואה)
הסבר מורחב: מה צריך לבדוק לפני השקעה באג"ח קוקו
אג"ח קוקו מציעות בדרך כלל ריבית גבוהה יותר מאגרות חוב רגילות של אותו מנפיק, והתוספת הזו היא תשלום על סיכון מיוחד. במצב שבו ההון של הבנק יורד מתחת לרף שנקבע מראש, החוב עלול להיות מומר למניות או להימחק בחלקו, ודווקא ברגע שבו מצבו של הבנק קשה. לכן לא נכון להשוות את הריבית על קוקו לריבית על אג"ח רגילות כאילו מדובר באותו מוצר. המשקיע צריך לקרוא את תנאי ההמרה, להבין מה מפעיל אותם, ולהעריך כמה איתן הבנק המנפיק. חשוב גם להבין שבמשבר מחירי אגרות כאלה עלולים לרדת מהר יותר משל אג"ח רגילות.
דוגמה להמחשה: נניח שמשקיע מחלק 100,000 שקל בין אג"ח רגילות לאג"ח קוקו של אותו בנק. אם הריבית על הקוקו גבוהה בנקודת אחוז אחת, התוספת השנתית על 50,000 שקל היא כ-500 שקל. מנגד, באירוע שמפעיל את מנגנון ההמרה, חלק ניכר מ-50,000 השקלים האלה עלול להיפגע. המספרים להמחשה בלבד.
למה הבנקים מנפיקים קוקו?
כי החוב הזה יכול להיחשב כחלק מההון שהבנק נדרש להחזיק, בעלות נמוכה יותר מגיוס מניות.
האם קוקו מתאים לחיסכון סולידי?
בדרך כלל לא. זה מכשיר עם סיכון גבוה יותר מאג"ח רגילות.
מה כדאי לקרוא בתשקיף?
את רף ההמרה, את מחיר ההמרה למניות ואת התנאים לדחיית ריבית.
צעדים מעשיים
- קראו את תנאי ההמרה או המחיקה של האג"ח.
- השוו את הריבית לאג"ח רגילות של אותו מנפיק.
- הגבילו את החלק של מכשירים כאלה בתיק.
- בדקו את הדוחות ואת יחס ההון של הבנק המנפיק.
כדאי לזכור: ריבית גבוהה היא תמיד תשלום על סיכון, וכדאי לדעת בדיוק על איזה סיכון מקבלים אותה.
שאלות ותשובות
? מה זה קוקו?
קוקו הוא איגרת חוב שעשויה להפוך למניות או להימחק כשהחברה המנפיקה נקלעת לקשיים. בנקים מנפיקים אותה כדי לחזק את ההון.
? מה ההבדל בינו לבין אג"ח רגיל?
באג"ח רגיל החוב נשאר חוב גם בקשיים, ובקוקו הוא עלול להפוך להון או להימחק. לכן הסיכון גבוה יותר.
? למה הריבית בקוקו גבוהה יותר?
כדי לפצות את המשקיעים על הסיכון שההחזר לא יתקבל. זה המחיר של חוב נחות.
? למה חברות מגייסות בחוב ולא במניות?
גיוס חוב לא מדלל את בעלי המניות ושומר על השליטה. ריבית החוב גם מוכרת לרוב כהוצאה.
? למי מתאים קוקו?
למשקיעים מנוסים שמבינים את התנאים שבהם האג"ח עלול להימחק. לא כתחליף לאג"ח סולידי.
? האם קוקו היא אג"ח או מניה?
לפי המדריך, בזמנים רגילים היא אג"ח לכל דבר, אבל במשבר היא מתנהגת כמו מניה וההפסד עלול להיות גדול. היא לא מקנה בעלות או זכות לדיבידנד.
? למה מזרחי טפחות הנפיק קוקו בהנפקה פרטית?
לפי המדריך, על רקע החקירות בארה"ב נגד הבנק, ההנפקה נעשתה לגופים מוסדיים בלבד ולא לציבור.
להרחבה באתר: השקעה באג"ח – כל מה שרציתם לדעת!, מחשבון תשואה לפדיון YTM לאיגרות חוב
איך זה שהשליטה בדורי עם הון של 267 מיליון נמכרה ב=9.3 מיליון שקל? מה הזכויות על שטר ההון בדורי, ואיך הוא מייצר ללוזון כרית ביטחון גדולה?
ההון העצמי של דורי מסתכם ב=267 מיליון שקל, ולמרות זאת גזית מכרה את השליטה (84%) בדורי לעמוס לוזון, ב=9.3 מיליון שקל. איך זה ייתכן? איך זה שלוזון קיבל דיסקאונט של 96% על ההון העצמי? ובכן, זה לא ממש כך – בתוך ההון של דורי יש מרכיבים שהם מעין הוניים והם לא נמכרו/ הועברו ללוזון, אבל רגע לפני הרכב ההון בדורי, מה המשמעות של ההון העצמי?
הון עצמי מבטא את החוב של החברה כלפי בעלי המניות שלה, חוב שנוצר מתחילת הדרך ועד המאזן האחרון. לרוב בעת הקמת חברה, הבעלים מזרימים אליה כסף שמסווג כהון עצמי, זו ההתחייבות הראשונה שיש לחברה כלפי בעלי המניות, ובהמשך ההון העצמי גדל או קטן בהתאם לרווח או להפסד של החברה. נניח שהקמנו חברה חדשה והזרמנו לה הון של 1 מיליון שקל, ואחרי שנה היא הרוויחה חצי מיליון שקל, אזי ההון העצמי בסוף השנה הוא 1.5 מיליון שקל וזו המחויבות של החברה כלפי בעלי המניות שלה. בתיאוריה החבר האמורה להחזיר את ההשקעה באופן שוטף על ידי חלוקות דיבידנדים (שמחולקים מיתרת הרווחים).
חברות פועלות בזכות הון עצמי והון זר כשממול החברות – הבעלים מחזיקים במכשירים הוניים (בעיקר מניות שמבטאות מרכיב בהון העצמי) לצד אגרות חוב (הון זר). גזית החזיקה בשליטה בדורי (כ-84% ממניות החברה) ובשנתיים האחרונות במקביל להפסדי העתק של דורי בניה, היא תמכה בקבוצת דורי דרך הזרמות שנרשמו בדורי קבוצה כשטרי הון צמיתים שנושאים ריבית (שתשלום לפני חלוקת דיבידנד). שטרי ההון האלו רשומים בקבוצת דורי וגם בדורי בניה שכן סכומים נכבדים ממה שהועבר מגזית לקבוצת דורי הועבר במקביל מדורי קבוצה לדורי בניה (שבה היה החור התזרימי הגדול).
שטרי ההון האלו מוגדרים כהון, אבל הם לא מאותה השכבה של מניות. מצד אחד, הם צמיתים ולכן הם חלק מההון העצמי, מצד שני הם נושאים ריבית והם בכך קרובים לאגרות חוב. מצד אחד אין להם זכויות הצבעה, מצד שני יש להם מעין זכויות הוניות (שנובעות מכך שהם קודמים לדיבידנדים); מצד אחד במצב של הפסדים (כשאין מקום לחלוקת דיבידנדים) אין להם משמעות, מצד שני כשיש רווחים (ויש חלוקות דיבידנדים) אז הם כאמור קודמים לדיבידנדים (מקבלים קודם את הריבית). ייצור כלאיים בין הון סטנדרטי לחוב.
מחיקה גדולה נוספת בגזית?
גזית אמנם מכרה את המניות שלה ללוזון, והוא הפך לבעל השליטה בחברה, אבל את שטרי ההון היא לא מכרה, כלומר – גזית (דרך החברה גזית פיתוח המרכזת את הפעילות בארץ) אמנם יצאה מהשליטה, העבירה את כל הסיכון/ חשיפה לאחר, אבל אם איכשהו תהיה השבחה היא תהנה מהריבית. והנה המספרים, כפי שדיווחה גזית בהודעה על המכירה – "נכון ליום 30 בספטמבר 2015, רשומה ההשקעה בדורי קבוצה בספרי החברה (בניכוי חלק המיעוט בגזית פיתוח) בסך נטו של כ=225 מיליון שקל מתוכם שטרי הון שנותרו בבעלות גזית פיתוח בסכום של כ=351 מיליון ש"ח שקוזזו בהשקעה שלילית בסך של כ=126 מיליון שקל בגין מניות דורי קבוצה. השפעת המכירה על ההון העצמי המיוחס לבעלי המניות של החברה אינה צפויה להיות מהותית. החברה תבחן את שוויו של שטר ההון ובהתאם את ההשלכות החשבונאיות הנוספות על דוחותיה הכספיים".
המספרים האלו מעידים על כך שההון העצמי של החברה לא עמד בהפסדים, היא עברה לגירעון ובהתאמה גזית הציגה את ההשקעה בדורי כשלילית, אבל מכיוון שנעשו הזרמות נוספות במסגרת שטרי הון, הם עיבו את ההון, העבירו אותו להון חיובי ואת ההשקעה כולה לחיובית – ההשקעה לפני שטר ההון היא שלילית – מינוס 126מיליון שקל, שטר ההון על סך של 351 מיליון שקל, מביא את ההשקעה כולה ל=225 מיליון שקל. כלומר גזית רגע אחרי המכירה, עם השקעה של כ=225 מיליון שקל (כפוף להתאמות לרבות, התרומה מהמכירה בסך 10.7 מיליון שקל שתתקזז מההשקעה) ועולה שאלה אם הסיכוי הזה לקבל ריבית (אם בכלל) שווה את הסכום הזה. צריך לעשות כאן בדיקה (לא מורכבת) של ערך הנכסים (ערך כלכלי), בניכוי ההתחייבויות, ואז לראות אם נשאר משהו לבעלי המניות ולבעלת שטרי ההון – לא ממש בטוח שהשטרות האלו שווים סכום משמעותי (אם בכלל), במיוחד בהינתן שיש עננה מעל אגרות החוב, ומכאן שיש תרחיש שכבר בדוחות הקרובים גזית תמחק סכום משמעותי נוסף בגין דורי, אבל לפחות היא סוגרת את הדימום.
האופציה של לוזון
עד כאן מהזווית של גזית, מהזווית של לוזון זה נראה אחרת. לוזון משלם אחוזים בודדים (4%) משווי ההון העצמי, אבל הוא מקבל שכבה גדולה בהון שאינה ממש שלו (שטר ההון), ובכל זאת – הוא מקבל סוג של מימון קבוע גדול שאין לו תפוגה. העסקה של לוזון היא בעצם רכישת אופציה ממונפת מאוד – תמורת 9.3 מיליון שקל, הוא רכש נכסים שעל פי הדוח לספטמבר 2015 מוערכים בקרוב ל=800 מיליון שקל. אז נכון, חלק רשומים ביתר, ואולי בדורי בניה הדימום יימשך, אבל יש גם מקומות שיכולים להשביח על הרשום בספרים לרבות דוראד. מול הנכסים האלו יש חובות – אגרות חוב, בנקים, כך שאחרי החובות יש הון של 267 מיליון. גם אם נניח שכל ההשקעה הרשומה בדורי בנייה תתאפס, וגם אם הפעילות בפולין (רונסון) רשומה ביתר, וגם אם נפחית את ערך הנכסים הנוספים, יש ללוזון כרית ביטחון מאוד גדולה (שנובעת משטר ההון), דורי יכולה להפסיד עוד עשרות ומאות מיליונים ועדיין לוזון לא יפסיד.
בעל השליטה בקבוצת גזית- גלוב, חיים כצמן, צריך להגיד תודה ענקית לאורי אדלסבורג שסיפק לו דרך מילוט אלגנטית, מקבוצת דורי השוקעת. אדלסבורג שהוא בעל מניות בדוראד (תחנת כוח שדורי מחזיקה בה) וגם מספקי הציוד של דוראד, וגם מסוכסך עסקית ומשפטית עם גזית-גלוב (בקשר לפעילות דוראד), רכש את המניות של בית ההשקעות פסגות בדורי (7.6%), כדי להכשיל את גזית בהצעת הרכש לרכישת מלוא המניות של קבוצת דורי ומחיקתה מהמסחר. האינטרס שלו, היה כנראה להפעיל לחץ בזירה אחרת (רכישת הנתח של דורי בדוראד).
ובסיבוב הראשון אדלסבורג אכן הצליח בגדול – הצעת הרכש נכשלה, גזית פשוט לא יכולה למחוק את דורי בלי לעבור דרכו. אדלסבורג חיכה לשיחת טלפון, אבל בסיבוב הבא גזית כבר "חזרה לעצמה" והחליטה – די לסחיטה! מילא להיסחט על ידי השחקנים בשוק ההון, אבל בטח שלא בידי אדלסבורג, גזית חזרה לחשוב כלכלית, וכלכלית דורי לא שווה את מחיר הסחיטה שגזית הציעה (63 אגורות למניה – שווי של כ=150 מיליון שקל)), ובטח שלא את ה-70 האגורות למניה ששילם אדלסבורג (שווי של 163 מיליון שקל). גזית מכרה במהירות את השליטה, קיבלה 10.7 מיליון שקל (5 אגורות למניה), במקום לשלם כ=20 מיליון (על המניות בהצעת הרכש), והכי חשוב – נפטרה מהברוך הגדול, וחתכה הפסדים, וכל זה מבלי להיתפס (בינתיים) כאויבת הציבור. הרי אם מחר בבוקר, לב לבייב ימכור את השליטה באפריקה, הוא יזכה למבול של ביקורות, אז נכון – זה לא אותו מקרה, אבל זה גם לא ממש רחוק.
הסחיטה של המוסדיים
האמת היא מאוד פשוטה – לא חיים כצמן, בעל השליטה בגזית, ולא לב לבייב, בעל השליטה באפריקה חייבים לתמוך בחברות שלהן עד אינסוף – מתישהו זה יכול להיעצר, מתישהו עושים את החשבון הכספי, ומי שמשקיע בניירות ערך לפי הרגשה ואמונה שבעל השליטה יתמוך בחברה, או הערכה שבעל השליטה יתמוך, כי הוא צריך וזקוק לאהדת הגופים המוסדיים בעסקיו האחרים (גיוסים בחברות אחרות), אולי צודק (וזה לגיטימי ונכון להשקיע על פי הערכות ותרחישים כאלו) אבל שלא ישכח את הסיכון שבסופו של דבר הכלכלה תנצח, ואז כצמן יתפוס את הראש ויגיד – "יש נקודה שבה על מנהיגות לומר די. אני משוכנע שדורי בנייה בבעלות אחרת תדמם פחות ותצליח יותר בעסקיה. נוצר מצב שבו היותנו 'כיס עמוק' עבד לרעתנו ובסופו של דבר לרעת החברה עצמה. הקבלנים, הספקים, העובדים, בעלי המניות ומי לא ניצלו את המחויבות שהפגנו עד תום".
דורי בניה – ההפסדים נמשכים
טוב, לא עד תום, אבל בהחלט פי כמה וכמה ממה שאפשר היה לדמיין בתחילת הדרך. גזית שניסתה לגוון את עסקי הנדל"ן המניב הגלובליים שלה, רכשה לפני כארבע שנים את השליטה בדורי שלצד פעילות בניה ויזמות בשוק המקומי, החזיקה בפעילות יזמים בפולין ובנתח מתחנת הכוח – דוראד. גזית ציפתה במקרה הרע, לרווחים צנועים, ובמקרה הטוב לבוננזה גדולה (בעיקר בזכות דוראד). ההתחלה היתה פושרת, אבל ההמשך היה תסריט אימה. גזית שהשקיעה בקנה מידה שלה גרושים (מעל 100 מיליון שקל) בקבוצת דורי, מפסידה, ארבע שנים אחרי, סדר גודל של מיליארד שקל. הסיבה – דורי בנייה. חברה שבונה פרוייקטים ענקיים ברחבי הארץ, ואמורה להרוויח כמה אחוזים בודדים ברווחיות התפעולית. אין כאן, לכאורה, הרבה תחכום, זה ממש לא היי-טק – בכל פרויקט יודעים מה העלויות, לוקחים בחשבון עיכובים, פיגורים, קנסות, ואז מגישים הצעת מחיר שאמורה לבטא רווח קטן שמבטא את התחרות העזה בשוק. בתחום הזה, הקבלן מתחיל לעבוד ורושם את הכנסותיו והוצאותיו לפי קצב התקדמות העבודה, אבל בחברות רבות מהסוג הזה (דניה סיבוס, מלרג), התברר בדיעבד שהיתה טעות בחשבון – רשמו בשוטף רווחים ואז התקרבו לסיום וראו שההוצאות גדולות מההכנסות, והפרויקט עבר להפסדי. זה קורה, אבל כשזה קורה כמעט בכל הפרויקטים, וכשזה הפסדים בשיעור משמעותי מאוד, זה מעלה הרבה שאלות על הניהול, על הבקרה, על הדוחות, על התמחור של הפרויקטים, ומעבר לשאלות – זה מבול של הפסדים שצריך לספוג אותם, לממן אותם; וזה לא נעצר, זה היה עצום ב=2014, ולמרות שנראה היה שנכנסים בדורי בנייה לסדר לקראת שנת 2015, מתברר שגם בשנת 2015 הפרויקטים מפסידים ערמות של כסף.
בגזית חשבו והציעו לרכוש חלק מניירות הערך של קבוצת דורי (מניות, אגרות חוב) כדי למחוק אותה מהמסחר (ולכבס את הכביסה המלוכלכת בבית), הם שידרו מחויבות לקבוצת דורי, אבל המניע האמיתי היה הצורך לתחזק את אהדת הגופים המוסדיים לגיוסים שלהם. והמוסדיים (בצדק) ניצלו זאת. גזית לא הציעה בהצעת הרכש מחיר הוגן עבור דורי, אלא מחיר מנופח (רגע אחרי שנכשלה הצעת הרכש, המניה נפלה לחצי מהמחיר בהצעה, ואת השליטה מכרה גזית בפחות מעשירית ממחיר ההצעה). ואז הגיע חבל ההצלה – העסקה של אדלסבורג ופסגות אולי לגיטימית, אבל משהושלמה, המחויבות של גזית כלפי המוסדיים כמעט ונעלמה – גזית בראייתה, במקביל לניסיון להציל את דורי, ניסתה להציל את כספי החוסכים ולקנות את המניות במחיר יחסית גבוה, וגם מחיר זה לא היה מספיק לפסגות, דבר שגרם לכישלון הצעת הרכש. גזית מבחינתה עשתה כל שיכלה, עד שכללי המשחק השתנו (והגיע סחטן/ שחקן חדש) ואז כצמן אמר לתקשורת – "יש נקודה שמנהיגות צריכה להגיד – די!" (ובלב כנראה הודה לאדלסבורג).
בורסה היא לא רק זירת מסחר, היא מקור לגיוס כספים לחברות במשק, אבל זה לא ממש כך בבורסה שלנו. אצלנו אפשר לגייס הון רק אם אתה גדול מאוד, ואפשר לגייס חוב (אגרות חוב) בעיקר אם אתה גדול (ועדיף שהחוב יהיה מדורג). בעוד שבאגרות חוב יש גיוסים (אם כי, חלק נכבד מהגיוסים האלו של חברות נדל"ן זרות) הגיוס בהון הוא שולי.
הטענה היא שאם אתה לא גדול (חברה גדולה שתגיע למדדים המשמעותיים – מדד ת"א 25 או לכל הפחות מדד ת"א 75), אז הסחירות תהיה נמוכה, ולכן מראש הגופים המוסדיים פשוט לא מתייחסים לחברות קטנות ובינוניות. אבל, אז מה אם החברה קטנה (יחסית) ובהתאמה הסחירות נמוכה? סחירות נמוכה, אינה בהכרח אינדיקציה לטיב ואיכות החברה. הטענה הזו כנראה משרתת את רוב הגופים המוסדיים – ככה פשוט לא צריך להתעסק עם אלפי חברות, אלא רק עם כמה עשרות; ככה לא צריך להעסיק אנליסטים ומנהלי השקעות שיתרוצצו כל היום בין מאות ואלפי חברות קטנות, ככה מתרכזים בחברות הגדולות, אבל ככה גם מתמסרים לבינוניות ודבקים בממוצע, דבקים באינדקסים/ מדדים; ולא באמת מייצרים תשואה עודפת.
וככה גם חוטאים למטרה הראשית של הבורסה – להיות כלי מרכזי לגיוסי כספים במשק. אז נכון, מגייסים פה ושם הון במסגרת הנפקות ראשוניות (ממוצע של 1-2 בשנה בשנים האחרונות), ומגייסים במסגרת הנפקת זכויות (לחברות שכבר נסחרות בבורסה), אבל בפועל, יותר מאשר מגייסים, מוחקים – עשרות חברות נמחקו בשנים האחרונות מסיבות מגוונות – או שכללי הבורסה העבירו אותם לכל מיני רשימות שהרחיקו את כולם מהם (רשימת שימור, דלי סחירות), או שהבורסה מחקה אחרי תקופה שהיו ברשימות שימור, או (וזו אפשרות נפוצה) שבעלי השליטה שהבינו את כללי המשחק, ואת חוסר העניין בחברות קטנות ובינוניות, מחקו אותם במסגרת הצעת רכש (ולרוב במחירים נמוכים). הגופים המוסדיים שנותרו עם שאריות של מניות בחברות האלו, אולי עושים פה ושם, משא ומתן על המחיר, אבל הם לרוב מסכימים ומתפטרים מהמניות שלהם בשמחה, ומהזווית שלהם כך צריך לנהוג – תחשבו על קרן נאמנות של כמה מאות מיליונים שצריכה עכשיו לקבל החלטה על איזה שארית שחברת יתר קטנטנה שבה יש לה אחזקה של כמה עשרות או אפילו מאות אלפי שקלים – זה לרוב לא מעניין את אנשי הקרן, נמכור ונתפטר מהמניה הלא סחירה הזו, המחיר כבר לא העניין, זה הרי מתורגם לאלפיות או מאיות האחוז של הקרן כולה – והתרחיש הזה קורה חדשות לבקרים בגופים המוסדיים.
הטעות של השופטת אגמון- גונן
לאחרונה, במסגרת פסק דין עקרוני של בית המשפט המחוזי, קבעה השופטת מיכל אגמון-גונן כי הצבעת המשקיעים המוסדיים בעד הצעת רכש מהווה ראיה להגינות המחיר – זה נכון חלקית – זה מחיר הוגן לגוף המוסדי (שכאמור לעיל לא ממש מתייחס למחיר), אבל זה עשוי להיות מחיר מאוד לא הוגן למשקיע פרטי (שאצלו האחזקה לא שולית, והוא דבק במחיר הכלכלי). הטענה של השופטת היא המצב הרצוי, אבל זה כאמור ממש לא המצוי. השוטפת סבורה שאם המדינה מאפשרת למשקיעים המוסדיים לנהל כספי חוסכים, לרבות חיסכון פנסיוני בסכום כולל של כ-1.2 טריליון שקל, אזי לא ניתן באותה נשימה לומר כי אין לתת משקל להצבעתם של המשקיעים המוסדיים בעד הצעת רכש, בשל ניגודי עניינים שהם נגועים בהם. הגופים המוסדיים אהבו את הפסקה הזו, אבל הם יודעים טוב מכולם את האמת.
הבעיה בפסקה הזו שהיא מחזקת יותר את הגישה השולטת – חברות גדולות זה IN, כל היתר – החוצה. המוסדיים רוצים רק את הגדולות, הבורסה רוצה את הגדולות וכדי להציל את הציבור (שלא יתעסק חס וחלילה במניות קטנות ובינוניות) היא יצרה מנגנונים שמרחיקים את כולם מהשקעות כאלו (רשימות דלי סחירות ושימור); ועכשיו גם בית המשפט מחזק את המוסדיים ואת שיטת הצעות הרכש. ואם כך – אז מי בכלל יעיף מבט לחברות השורה השנייה, שלישית ומטה?
אני מכיר את הבורסה כבר 30 שנה, ואני מרשה לעצמי לומר שדווקא ההזדמנויות הגדולות בכל תקופה נמצאות בחברות הקטנות והבינוניות. נכון, זה הולך יחד עם סיכון, זה הכלל הבסיסי של השווקים הפיננסים – סיכוי הולך עם סיכון, ובחברות הקטנות יש בהתאמה סיכון מאוד גדול, אבל זו לא סיבה מספיק טובה לחיסול ממוקד של האפיק הזה. ההיפך – תגדילו אותו, תכניסו חברות קטנות לבורסה (שיגייסו הון – זו הרי המטרה), וברגע שהמדגם יהיה גדול (ואפשר אלפי חברות), תווכחו לדעת שלצד כישלונות, וחברות קיקיוניות, יהיו הרבה הצלחות! זה בטח עדיף מאשר להביא (לייבא מוול-סטריט) חברה גדולה – מנקיינד, שבגלל הלהיטות של הבורסה לרשום כאן חברות אמריקאיות גדולות, הסבה למשקיעים הפסד של מעל 70% בחודשים ספורים (הפסד אבסולוטי של כ-200 מיליון שקל).
וזה גם בטח עדיף על מימון של חברות נדל"ן זרות שהמשק המקומי לא רואה מהם שקל. הבורסה אמנם ריקה מגיוסי הון, אך כאמור גיוסי חוב יש פה ושם (לחברות בעיקר גדולות), אלא שבשנים האחרונות חלק מרכזי מגיוסי החוב הוא של חברות זרות בלי שום זיקה לשוק המקומי שמשקיעות ומתנהלות בארה"ב (בעיקר בתחום הנדל"ן). אז נכון שאין בזה פסול – המשקיעים צריכים לקבל שפע של אפשרויות השקעה (השאלה אם הסיכון מתומחר), אבל למה לא לחזור למקורות ולתפקיד המרכזי של הבורסה ולאפשר לחברות מקומיות להתחרות על המימון הזה, ולספק להם דרך הבורסה מימון (הון וחוב). הרי כסף לא חסר – המוסדיים קונים אג"ח כמו משוגעים (עד כדי בועה בשוק האג"ח) כי הציבור מכניס כסף באופן שוטף. כל מה שצריך זה שינוי גישה – להרחיב במקום לצמצם, ולהבין שגם חברות קטנות ובינוניות הן אפיק השקעה לגיטימי, בטח יותר מאג"ח של חברות זרות, ובטח יותר מחברת מנקיינד. ולא רק מהם – נוחי דנקנר היה גדול גייס מיליארדים רבים (והפסיד אותם), מוטי זיסר היה גדול גייס מיליארדים (והפסיד), לב לבייב היה גדול וגייס מיליארדים (והפסיד).
מה הן דוחות פרופורמה? איך תשפיע הרכישה של אנדרטון על הדוחות של פריון? והאם חיבור פשוט של הרווח של שתי החברות הוא הרווח של פריון אחרי הרכישה?
פריון שנסחרת בוול-סטריט ובת"א דיווחה לאחרונה על רכישת ענק – אנדרטון, פלטפורמת פרסום דיגיטלי ב-180 מיליון דולר. הרכישה הזו אמורה להחזיר את פריון לצמיחה ולספק לה כיוון עסקי, אחרי שתחום עיסוקה המרכזי – סרגלי כלים, בדעיכה, על רקע, סיום שיתוף הפעולה מצד ענקיות האינטרנט. אז, כשהתחום עוד פרח, פריון רכשה את קונדואיט ויצרה גוף מאוד משמעותי בתחום, עכשיו היא מנסה ליצור מיקוד חדש, אבל גם העתיד של תחום זירות הפרסום הדיגיטליות עדיין לא ממש ברור, וגם הוא תלוי בענקיות האינטרנט.
בינתיים הרכישה זוכה לתמיכה ותוך חודשים ספורים מניית החברה זינקה ב-50% לשווי העולה על 250 מיליון דולר. המשקיעים מעריכים גידול ברווח ובהכנסות כתוצאה מהרכישה, וזה כמובן די צפוי, אחרי הכל, מיום השלמת הרכישה התוצאות של נרכשת מצטרפים לתוצאות של הרוכשת, ובהנחה שהנרכשת רווחית (וזה המצב) אז הרי שרכישה מגדילה את הפעילות והרווח. אבל, ברכישות בכלל (ולא רק במקרה הזה) הדגש צריך להיות לא דווקא על גידול במכירות על פי הדוחות החשבונאיים, אלא בעיקר על השינוי בהיקף הפעילות הכולל של הקבוצה, ויש הבדל גדול בין החשבונאות לבין השינוי בהיקף הכולל.
בדוחות החשבונאיים , מרגע הרכישה סוכמים כאמור את ההכנסות של הנרכשת אבל כאשר משווים את התוצאות האלו לתקופות קודמות, משווים בעצם תפוזים לתפוחים – לפני הרכישה היו אלה ההכנסות של הרוכשת בלבד, ואחרי התוצאות של שתי החברות – ההשוואה הזו כמובן לא נכונה.
הדרך לפתור את המוגבלות הזו היא בביאורים לדוחות הכספיים – שם (באם מדובר ברכישה מהותית) מפרסמת החברה הרוכשת תוצאות פרופורמה – "תוצאות בכאילו", מה היה קורה אם הרכישה היתה נעשית לפני מספר שנים, וכך ההשוואה בין התקופה שאחרי הרכישה לתקופה שלפני הרכישה היא לפי אותו בסיס – תוצאות הרוכשת והנרכשת; והנה המחשה – נניח שחברה רכשה חברה אחרת ב-1 בינואר 2015 ונניח שההכנסות בדוח החשבונאי היו 200 מיליון שקל, לעומת 150 מיליון שקל בשנת 2014. לכאורה, מדובר על גידול של 33% בהכנסות, אבל ב-2015 התוצאות מורכבות משתי החברות (הרוכשת והנרכשת) ואילו ב-2014 התוצאות כוללות רק את הנרכשת. בביאור פרופורמה יינתנו התוצאות של שתי החברות ביחד לשנת 2014 – נניח שההכנסות היו 220 מיליון שקל ואז המשמעות שהיתה ירידה בהיקף הפעילות הכולל של כ-9% (מ-220 מיליון ל-200 מיליון שקל). אלמלא הביאור לא יכלנו להבין את המגמה בפעילות העסק כמכלול, כשברקע חשוב לזכור שבמקרים לא מעטים חברות רוכשות חברות אחרות כדי להסתיר בעצם את הבעיות בעסקי הליבה שלהם. זה לא אומר שרכישות זה לא טוב, ההיפך, רוב החברות הגדולות צמחו גם דרך רכישות.
ביאור הפרופרומה מספק את התמונה האמיתית על הצמיחה של העסק, ולא את הצמיחה החיצונית (צמיחה דרך רכישות). אלא שגם הנתון הזה לא מספר לקוראים מה קרה בחברה עצמה (אלמלא הרכישה). הביאור נותן את הכנסות שתי החברות כמכלול אבל לא את הרוכשת בנפרד בכל אחת מהשנים. כלומר, אנחנו יכולים לדעת מה קרה לשתי החברות גם יחד, אבל לא את השינוי בפעילות של כל אחת בנפרד. לכאורה , היה מקום לספק מידע על כל אחת בנפרד, אלא שהחברות התנגדו לכך בטענה שמרגע הרכישה כבר אין להם הפרדה בין הרוכשת לנרכשת ולכן לא ניתן להפריד את התוצאות שלהן.
התוצאות פרופרומה ניתנות לאחר הרכישה (במשך זמן קצר), וניתנות במקביל להשלמת עסקת הרכישה כדי לספק למשקיעים הבנה על ההכנסות המאוחדות של הקבוצה. פריון פרסמה השבוע את התוצאות המלאות של אנדרטון ואת התוצאות פרופורמה. מסתבר שאנדרטון סובלת מירידה בהכנסות בשנים האחרונות כשבשנת 2014 ירדו ההכנסות ב-5% ל-167 מיליון דולר, והרווח נחתך ביותר מחצי ל-7 מיליון דולר. עם זאת, ב-2015 אנדרטון הכניסה אמנם פחות (המשך הדרדרות) ל-144 מיליון דולר, אך הרווח צפוי לעלות ל-22 מיליון דולר.
רכישת אנדרטון משפיעה לטובה על תוצאות פריון כבר ברבעון הרביעי של 2015, כהשפעה גדולה יותר צפויה בשנת 2016. אך האם הרכישה בהכרח תגדיל את השורה התחתונה, האם השורה התחתונה היא איחוד פשוט של שתי השורות התחתונות של החברות? ובכן, הדוחות פרופורמה מספקים תשובה עקרונית – בשנת 2014 הרוויחה פריון 42.8 מיליון דולר ואנדרטון הרוויחה 7 מיליון דולר – ביחד מדובר על כמעט 50 מיליון דולר, אבל, בדוח פרופורמה הרווח הוא 32 מיליון דולר – כלומר, לא רק של הסכום המאוחד, אלא אפילו פחות ממה שפריון לבדה הרוויחה. הכיצד?
ובכן, הדוח הזה מבטא בעצם את מה שהיה קורה אילו הרכישה היתה נעשית לפני שנים (בתחילת 2014 לצורך העניין), הרכישה מצד אחד מוסיפה לדוח רווח והפסד הכנסות ורווחים של אנדרטון, אבל באותה נשימה היא מוסיפה הוצאות שלא קשורות לאנדרטון (לא נוצרו באנדרטון) אבל הן קשורות לרכישה. פריון לוקחת מימון משמעותי כדי לרכוש את אנדרטון והמימון הזה סוחב ריבית, כלומר בנוסף לחיבור פשוט של דוחות 2014 של שתי החברות צריך להוסיף את הוצאות המימון, ולא רק אותן – בעת הרכישה, רושמת פריון את הנכסים שנרכשו, ומדבר על סכום מאוד משמעותי של נכסים לא מוחשיים (הסכמים, רשימת לקוחות ועוד); הנכסים האלה מופחתים באופן שוטף בדוחות הכספיים (על פני ארוך החיים שלהם – בדיוק כמו פחת על רכוש קבוע), כלומר, לחברה רגע אחרי הרכישה יש הוצאות נוספות והן משנות את החישוב הפשוט. עם זאת, חלק גדול מההוצאות האלו (הפחתות על נכסים לא מוחשיים) לא נלקחות בחשבון בחישוב הרווח Non GAAP (הרווח שעליו מתבססים האנליסטים והמשקיעים).
האם אפשר "לחיות" עם גירעון בהון החוזר על פני זמן? מי מממן את הגירעון? ואיך זה קשור לימי האשראי הלקוחות והספקים של הפירמה?
ההון החוזר של פירמה מורכב מהון חוזר מימוני והון חוזר תפעולי. הון חוזר אמנם מוגדר כנכסים שוטפים (נכסים שיתממשו בטווח של השנה הקרובה) פחות התחייבויות שוטפות (שישולמו בטווח של השנה הקרובה) והוא מהווה אינדיקציה למצב נזילות החברה. אבל בתוך היחס הזה מסתתרים בצוותא שני נתונים חשובים – ההון החוזר התפעולי שמבטא את הנכסים השוטפים התפעוליים בניכוי ההתחייבויות השוטפות התפעוליות וההון החוזר המימוני – הנכסים המימוניים בניכוי ההתחייבויות המימוניות.
התזרים השוטף מממן את הגירעון בהון החוזר
כשלפירמה יש גירעון בהון החוזר עלולה להיות לה בעיה בפירעון ההתחייבויות השוטפות, אחרי הכל – ההון החוזר מבטא את היקף המזומנים (או המחסור במזומנים) הצפוי לה בעוד שנה בדיוק, במידה ויתר הפרמטרים הפיננסים קפואים. כלומר, אם החברה לא מוכרת, לא מוציאה כספים, לא מייצרת או שורפת מזומנים לא עושה בעצם כלום, אזי ההון החוזר/ הגירעון בהון החוזר יהיה סכום המזומנים שלה בעוד שנה בדיוק. זו התיאוריה, בפועל, העסק נע ותוך כדי תנועה יש מכירות, לקוחות, ספקים, הלוואות ועוד, ויש ייצור או שריפת מזומנים. ולכן, במקרים רבים אותו גירעון בהון החוזר לא מבטא מחסור במזומנים – התזרים פשוט מכסה / סוגר אותו.
אבל, זה לא רק התזרים השוטף שיכול להיות פתרון לגירעון בהון החוזר. הפתרון לגירעון יכול להיות פתרון קבוע שגלום בהון החוזר התפעולי. ההון החוזר התפעולי הוא כל הנכסים השוטפים שקשורים לפעילות הפירמה (בעיקר – לקוחות, מלאי), בניכוי כל ההתחייבויות השוטפות שקשורות לפעילות (בעיקר – ספקים). העוגן שלו הוא יתרת הלקוחות והמלאי בניכוי הספקים, אך ייתכן שיהיו יתרות תפעוליות נוספות (חייבים שהם תפעוליים; מזומנים ייעודיים לפעילות הפירמה; זכאים שהם תפעוליים, עובדים ועוד). ההון החוזר התפעולי מבטא בעצם את ההון שצריך כדי להרים את פעילות הפירמה – צריך כסף כדי לממן את המלאי, צריך כסף כדי לממן את הלקוחות ומנגד החברה מקבלת מימון מהספקים שלה. ככל ההון החוזר התפעולי גדול יותר כך החברה צריכה יותר מימון לפעילותה השוטפת, כאשר אם החברה צופה לגדול ובהתאמה להגדיל את יתרת הסעיפים התפעוליים (מלאי, לקוחות, ספקים) לרוב היא תצטרך לממן את הגידול הזה – הלוואות או הון עצמי (הזרמות של הבעלים).
הון חוזר לעומת הון חוזר תפעולי
ההון החוזר התפעולי מבטא את הסטטוס של החברה במגרש המשחקים שלה (השוק שלה) – ככל שהיא יותר חזקה מול הלקוחות כך (לרוב) היא צפויה לקבל את הכסף מהם מהר יותר, כלומר היא תמכור בימי אשראי נמוכים יותר, וההיפך – ככל שמעמדה התחרותי חלש יותר (יש מתחרות רבות, אין לה יתרונות מול הלקוחות) כך ימי הלקוחות יבטאו אשראי גדול יותר. אותו רעיון מתבטא גם ביתרת הספקים – ככל שהחברה חזקה יותר בשוק ומול הספקים שלה כך (לרוב) היא תזכה לקבל ימי אשראי גבוהים יותר מהספקים. החברה תשאף כמובן לקבל מהלקוחות את התשלום כמה שיותר מהר ולשלם לספקים כמה שיותר מאוחר.
התהליכים העסקיים האלו (מכירות ללקוחות וקניות מספקים) הם הבסיס להון החוזר התפעולי – חברות שמצליחות להתממן משמעותית על ידי הספקים שלהם כשמנגד הן גובות יחסית מהר את חובות הלקוחות, נהנות מסוג של מימון שוטף/ הלוואה עומדת, והנה המחשה – נניח שלחברה יש מכירות של 1 מיליון שקל בחודש, ונניח שהאשראי שהיא נותנת ללקוחות הוא 30 יום (המרחק בין יום העסקה ליום התשלום הוא 30 יום. המשמעות היא שלחברה בנקודת זמן מסוימת (סוף רבעון, סוף שנה) יש חוב לקוחות של החודש האחרון – כלומר, של 1 מיליון שקל. נניח שהחברה רוכשת מספקים סחורה ב-600 אלף שקל בחודש, ושימי האשראי שלה מספקים הם 90 יום. מכאן, שלחברה בכל נקודת זמן יש חוב של 3 חודשי קניות, ובכסף – חוב של 1.8 מיליון שקל. ימי אשראי הספקים גבוהים יותר מימי אשראי הלקוחות ובהינתן היקפי המכירות והקניות, החברה בעצם מתממנת על ידי הספקים שלה. למשוואה הזו צריך להכניס את המלאי, וכך מגיעים להון חוזר תפעולי. אם נניח שהחברה מחזיקה מלאי לזמן קצר של 300 אלף שקל, אזי בדוגמה הזו לחברה יש הון חוזר תפעולי שלילי של חצי מיליון שקל (נכסים תפעוליים של 1.3 מיליון שקל – 1 מיליון לקוחות, 0.3 מלאי בניכוי ספקים של 1.8 מיליון שקל). המצב הזה לכאורה מוזר – לא צריך כסף מהבית כדי להפעיל את העסק הזה, הוא מתממן מעצמו, דרך הספקים. זה קיים (בעיקר בחברות שמוכרות לנו הצרכנים ואז הן מקבלות את הכסף מהר – רשות קמעונאיות, חברות תקשורת ועוד), אבל לרוב התמונה הפוכה – לרוב ההון החוזר התפעולי חיובי (הלקוחות והמלאי עולים על הספקים).
הספקים מממנים את ההון החוזר
על כל פנים, במידה וההון החוזר התפעולי שלילי, זה יכול להסביר את ההון החוזר השלילי, ואז לא צריך לחפש איך לסגור את הגירעון, כל עוד מערכת היחסים של החברה מול הלקוחות והספקים שלה יישארו כפי שהיו, המצב הזה יכול להיות קבוע. כן, חברות מתגלגלות עם גירעון בהון החוזר גם בזכות מימון מהספקים שלהם.
ולצד ההון החוזר התפעולי, יש כאמור גם הון חוזר מימוני שהוא מבוסס על הנכסים וההתחייבויות הפיננסיות – מזומנים והתחייבויות פיננסיות שוטפות (אשראי בנקאי, אגרות חוב ועוד). ההון החוזר המימוני נגזר מיכולת הפירמה לקבל מימון מהמערכת הבנקאית, החוץ בנקאית ויכולתה לגייס מימון בבורסה. זה לא טריוויאלי, וזה משתנה, ולכן, גלגול הלוואות/ חובות פיננסים להבדיל מגלגול הון חוזר תפעולי הוא לא גורם וודאי לסגירת החור בהון החוזר. עם זאת, כמובן שיש מקרים (לא מעטים) של חברות שמצליחות "לחיות" עם גירעון בהון החוזר גם בזכות גלגול חובות פיננסים.
בבורסה המקומית יש חברות גדולות וטובות ש"חיות"עם גירעון בהון החוזר התפעולי. הוט כבר שנים נמצאת במצב הזה, בזק אחרי רכישת YES עברה לגירעון בהון החוזר התפעולי, ובכלל – חברות התקשורת נמצאות בגירעון בהון החוזר התפעולי. עם זאת, בהתייחסות רחבה יותר, רוב החברות הבינוניות והגדולות נמצאות בהון חוזר חיובי, ויתרה מכך – רשות ניירות ערך רואה בגירעון בהון החוזר סימן אזהרה למצב החברה, וחברות שיש להן אגרות חוב (חוב לציבור) מחויבות לפרסם מידע על כיצד הם אמורים להחזיר את הכסף בהינתן הגירעון בהון החוזר, אלא אם הדירקטוריון השתכנע שאין בגירעון בהון החוזר להעיד על בעיה כלשהי בחברה – בעיית מימון, בעיית תזרים שתגרום לבעיה בתשלום.
חשוב להדגיש בהקשר של ההון החוזר את המשמעות של הנכסים השוטפים וההתחייבויות השוטפות – הנכסים השוטפים הם לרוב נכסים שיהפכו למזומנים בטווח של השנה הקרובה, ובהתאמה ההתחייבויות השוטפות הן התחייבויות שישולמו בטווח של השנה הקרובה, זה תקף לרוב החברות, אבל לא לכולן. החשבונאות מאפשרת להציג במסגרת הנכסים וההתחייבויות השוטופות גם נכסים והתחייבויות שיהפכו או יתממשו למזומנים על פני אורך החיים התפעולי של הפירמה. כלומר לא דווקא לשנה. זה תקף בעיקר לחברות בנייה שאורך החיים התפעולי שלהן (שלב רכישת הקרקע, בנייה, שיווק, מכירה) ארוך ועשוי להגיע לשלוש שנים ויותר. חברות כאלו מציגות בנכסים השוטפים שלהם גם מלאי דירות ונכסים אחרים שיהפכו למזומן בטווח של שלוש שנים, ואז הן גם אמורות להציג את ההתחייבויות (באם ניתן לצבוע אותן לפרוקיטים) לפי אותו כלל – התחייבויות שקשורות לפרוקיט שנמשך על פני שלוש שנים יוצגו כהתחייבויות שוטפות. ואז, ההון החוזר לא מבטא באמת את המצב לשנה הקרובה. זאת ועוד – לרוב הנכסים לטווח העולה על שנה, ואילו ההלוואות שחלקן הן הלוואות שלא ניתן לשייך אותן לפרויקטים (הלוואות פיננסיות כלליות) הן הלוואות למשך שנה, והמשמעות היא שמצב הנזילות של החברה גרוע משמעותית ממה שנראה בספרים.
כך המצב היה רגע לפני הריסה באורבנקורפ, ועדיין – למרות שכל המספרים היו בתשקיף, הגופים המוסדיים קנו את אגרות החוב שלה. הנה כתבה על – אורבנקורפ – מי קונה אג"ח בחברה עם גירעון בהון החוזר?
והנה כתבה על ההון החוזר של בזק – איך למרות הגירעון בהון החוזר, החברה בכל זאת מתגלגלת (ומתגלגלת מצויין).
מה זה הון חוזר? האם גירעון בהון החוזר משמעו בעיה בשרות החוב הקצר? ואיך זה שלבזק יש גירעון בהון החוזר?
לטורים נוספים של אבישי עובדיה ב'גלובס' – מדור רווח והסבר
המאזן של פירמה מספק תמונת מצב על הנכסים, ההתחייבויות וההון העצמי של הפירמה. אבל, בן הסעיפים עולים נתונים נוספים על האיתנות של הפירמה ועל הנזילות שלה. המאזן הוא המקום הראשון שאליו פונים כדי להבין את מצב נזילות החברה, כלומר עד כמה היא נזילה, ולמה הנזילות חשובה?
הנזילות היא סוג של כרית ביטחון. חברה נזילה עמידה יותר בפני שינויים בשווקים שלה, יכולת ההתמודדות שלה מול תחרות, מול רגולציה ועוד טובה יותר. מעבר לכך, הנזילות יכולה לשמש כחלוקת דיבידנדים לבעלי המניות ולשרת את החוב למחזיקי האג"ח. נזילות זה לא הכל, היא רק חלק מהפאזל, ויש חלקים לא פחות חשובים ממנה לרבות הרווחיות, היכולת לייצר מזומנים ועוד. אבל בבדיקה של שירות החוב, הנזילות היא חלק מאוד משמעותי.
את הנזילות בודקים בראש וראשונה בסעיף המזומנים. מה נזיל יותר מהמזומנים? היקף המזומנים מספק בעצם סוג של נזילות מיידית – כסף שהחברה יכולה לעשות בו מה שהיא רוצה, אלא שכדי לקבל תמונה מלאה יותר על מצב הנזילות לא די להסתפק רק במזומנים, ויש להתייחס למקורות נוספים (נכסים נוספים) לצד התחייבויות שוטפות שיפחיתו את היקף המזומנים בטווח הקרוב.
על הרקע הזה "נוסדו" יחסי הנזילות, כשהבולט בהם הוא הון חוזר. הון חוזר מבטא את הנכסים השוטפים בניכוי ההתחייבויות השוטפות. ככל שההון החוזר גבוה יותר כמובן שהחברה נזילה יותר, אם ההון החוזר חיובי (הנכסים עולים על ההתחייבויות) אז על פניו (בהתייחס רק לנתונים האלו) החבה יכולה לשרת את החובות שלה לטווח הקצר.
ההון החוזר מבטא תיאורטית את המזומנים שיהיו לה בעוד שנה מיום המאזן במידה והחברה קופאת על השמרים מכל הבחינות – כלומר, אם החברה לא מוכרת, לא משלמת שכר, לא מייצרת מזומנים, לא רוכשת רכוש במהלך התקופה; פשוט לא עושה כלום, אזי בעוד שנה מהיום יהיו בקופה מזומנים בגובה ההון החוזר – כל סעיפי הנכסים השוטפים מתממשים למזומנים בטווח של עד שנה, וכל ההתחייבויות השוטפות משולמות במזומן בטווח של עד שנה; ולכן החיסור מבטא את היקף המזומנים בעוד שנה (באין השפעות אחרות).
במילים אחרות, ההון החוזר הוא סוג של עודף (אם הוא חיובי) או גירעון (אם הוא שלילי) בצרכי המזומנים של החברה בשנה הקרובה, ולהמחשה נניח חברה שיש לה נכסים שוטפים של 100 מיליון שקל והתחייבויות שוטפות של 40 מיליון שקל – ההון החוזר שלה הוא 60 מיליון שקל. אבל אם החברה הזו צופה תזרים שלילי של 150 מיליון שקל בשנה, אזי למרות שיחס הנזילות נראה לכאורה טוב, צפויה לה בעיה לשרת את התזרים השנתי. זה לא אומר שאין לה זכות קיום, היא יכולה לדוגמה לקחת הלוואות, לגייס הון, אבל בנקודת זמן הנבחנת (ובהתייחס רק לנתוני ההון החוזר והתזרים החזוי) היא עלולה להיקלע למצוקת נזילות.
מנגד, אם לחברה יש נכסים שוטפים של 100 מיליון שקל, והתחייבויות שוטפות של 250 מיליון שקל, אז יש לה גירעון בהון החוזר של 150 מיליון שקל. לכאורה אוי ואבוי, יחס נזילות בעיתי – חור של 150 מיליון שקל בעוד שנה – מאיפה יגיע הכיסוי? וגם כאן היחס הזה לא מספק תמונה מלאה. אם נניח שלחברה יש תזרים שוטף שנתי של 400 מיליון שקל, אז ברור שלמרות היחס הגרוע היא לא צפויה להיתקל בקשיים בשרות החובות לטווח הקצר – מול החור של ה-150 מיליון שקל יש לה תזרים שנתי של 400 שסוגר בקלות את הגירעון.
המסקנה המתבקשת היא שהון חוזר בפני עצמו, לא מספק תמונה מלאה, צריך לבדוק גם את התזרים, אבל גם סעיפים אחרים, לרבות – נכסים לא שוטפים שיכולים להפוך לנזילים במהירות, התחייבויות לא שוטפות שבהינתן מצבים מסוימים עשויות להיות שוטפות.
ההון החוזר של בזק
הון החוזר של בזק בדוחות האחרונים (ספטמבר 2015) היה שלילי – מינוס של 1.2 מיליארד שקל (נכסים שוטפים של 4.7 מיליארד שקל פחות התחייבויות שוטפות של 5.9 מיליארד שקל), בעוד לפני שנה – בספטמבר 2014 היה הון חוזר חיובי של 1.5 מיליארד שקל (נכסים שוטפים של 6.7 מיליארד שקל פחות התחייבויות שוטפות של 5.2 מיליארד שקל).
המעבר לגירעון בהון נובע מאיחוד חברת הלווין, יס. האיחוד הזה שהתרחש לפני כחצי שנה, הביא בעיקר חובות למאזן של בזק, לרבות חובות שוטפים. יס רג לפני המיזוג היתה חברה עם גירעון בהון החוזר וגירעון בהון העצי ואיחוד המאזן שלה בתוך המאזן של בזק, גרם לבזק להרעה ביחסים הפיננסים, לרבות יחסי הנזילו וההון החוזר. באבל, האם הגירעון בהון החוזר של בזק מבטא חשש מהחזר החוב הקצר של החברה? נראה שממש לא, ככה לפחות חושב השוק. בשוק ממש לא מתמחרים סיכון כזה באגרות החוב של החברה. השוק לא רואה עלייה בסיכון, וזה, ככל הנראה, בשל תזרים המזומנים מפעילות שוטפת של החברה. בזק מייצרת תזרים מזומנים של מיליארדי שקלים בשנה (בשנים האחרונות הוא עלה בממוצע על 3 מיליארד שקל בשנה), אז גם אם ההון החוזר מבטא גירעון הרי שמדובר בגירעון שמכוסה על ידי התזרים השוטף.
אבל זו עדיין לא התמונה המלאה. מצד אחד ההון החוזר שלילי, מצד שני החברה מייצרת מזומנים, אבל חלק גדול מאוד מהתזרים שהיא מייצרת (כתזרים מזומנים מפעילות שוטפת) מחולק לבעלי המניות כדיבידנדים. מעבר לכך, חלק מהתזרים השוטף מופנה להשקעות ברכוש קבוע. כלומר, זה לא שכל התזרים מזומנים מפעילות שוטפת מכסה את הבור/ הגירעון של ההון החוזר, יש לו שימושים שונים. בינתיים השוק ממש לא מתרגש, גם וכנראה בעיקר מכיוון שמדובר בתזרים מאוד משמעותי שמכסה בקלות (נכון לדוחות האחרונים) גם את הגירעון בהון החוזר וגם את השימוישם הנוספים. ואולי בכלל זה נובע מהעובדה הפשוטה שהגירעון יכול להיות קבוע ואין בהכרח צורך לסגור אותו
על כך בפעם הבאה.
איך משפיעה רכישה על דוח רווח והפסד של הרוכשת? מה קורה למאזן? ואיך השפיעה רכישת יס על הדוחות של בזק?
בזק היא אי של יציבות. הכל רועד מסביב, אבל אצלה עסקים כרגיל – הרפורמות בשוק התקשרות החלישו וכמעט חיסלו את המתחרות, אבל היא מתחזקת מרפורמה לרפורמה, ממשבר למשבר – התוצאות שלה בשיא, המניה שלה באזור שיא, ושאול אלוביץ שרכש את השליטה בחברה דרך יורוקום, לפני חמש וחצי שנים, מתקרב להחזר מלוא השקעתו.
בזק השלימה באמצע השנה את רכישת מלוא המניות של חברת הלוויין, יס (במסגרת עסקת בעלי עניין – רכישת מניות יס מיורוקום) ובדוחות האחרונים היא איחדה באופן מלא את תוצאות חברת הלוויין וכן סיפקה נתונים מלאים על עסקת הרכישה ועל חשבונאות הרכישה.
רכישה מתבטאת בדוחות הכספיים באופן מיידי – החל מיום הרכישה מאחדים את ההכנסות וההוצאות של החבר הנרכשת, כך שההכנסות בתקופה שאחרי המועד כבר לא ממש ניתנות להשוואה לתקופה שלפני. בזק מדווחת ברבעון השלישי של השנה על מכירות של 2.6 מיליארד שקל, לעומת 2.23 מיליארד שקל ברבעון המקביל בשנה הקודמת, אבל הגידול נובע מהכללת תוצאות חברת הלוויין שהסתכמו ברבעון ב-446 מיליון שקל. אלמלא איחוד הכנסות הלוויין, היתה נרשמת דווקא ירידה מסוימת בהכנסות, אבל ככה זה בחשבונאות – היא מספקת השוואה פגומה כאשר יש עסקאות רכישה, אם כי כאשר מדובר ברכישה מהותית יש צורך לפרסם דוחות פרופורמה שמספקים תוצאות כאילו הרכישה נעשתה לפני שנים ואז ההשוואה נכונה בין הרבעון הנוכחי (שבו הרכישה מתבטאת) לבין הרבעון הקודם (שבו הדוח פרופורמה כולל את תוצאות הנרכשת).
בבזק אין בעיה של מידע לקוראי הדוחות/ למשקיעים – לצד המידע מהדוח רווח והפסד החשבונאי על התוצאות שמראות לכאורה על גידול במכירות, מספקת החברה במספר הזדמנויות מידע נרחב על תוצאות כל המגזרים – בדוח הדירקטוריון מפרטת החברה את תוצאות כל אחת מהחברות הבת – פלאפון, בזק בינלאומי, די.בי.אס (יס), וכן מידע על הפעילות הקווית ופעילות האינטרנט שמרוכזת בבזק עצמה. גם בדוח החשבונאי במסגרת הביאורים מפרטת בזק את התוצאות העיקריות של כל אחת מהפעילויות.
מעבר לגידול בהכנסות שנובע מאיחוד יס גם ההוצאות כמובן גדלו, אבל הם לא גדלו רק מחיבור אריתמטי של הוצאות יס. בהמשך לרכישה החברה הרוכשת לרוב רושמת הוצאות הפחתה שוטפות בעתיד. ההוצאות האלו מבטאות את הפחתה של הנכסים הלא מוחשיים שנקנו בעצם ברכישה, כאשר הנכסים האלו אמורים לשמש את החברה על פני מס' שנים והפחתתם מהוה את ההקבלה הידועה בין ההכנסות שמפיקות ובין ההוצאות בייצור ההכנסה הזו. הנכסים האלו נוצרים בעת הרכישה – הרוכשת מייחסת את התמורה לנכסים שונים וכך בעצם יוצרת נכסים חדשים שמשויכים לרוכשת. הנכסים האלו הם נכסים מוחשיים של הרוכשת, והם יכולים להיות גם נכסים לא מוחשיים – רשימת לקוחות, מותג ומוניטין של החברה הנרכשת. השיטה היא בשלב הראשון לייחס את התמורה העודפת לנכסים המוחשיים ואחר כך לנכסים הלא מוחשיים כשההפרש מיוחס למוניטין. לייחוס הזה בעת הרכישה יש חשיבות גם להמשך (לדוחות העתידיים), והנה הדגמה – נניח שהרוכשת שילמה 100 מיליון שקל על חברה שהונה 20 מיליון שקל. ההפרש – עודף התמורה, מסתכם ב-80 מיליון שקל ואותו צריך לייחס. בשלב ראשון בודקים אם יש נכסים מוחשיים שלא קיבלו ערך הוגן במאזן הנרכשת (רכוש קבוע וכו'), ונניח שאין התאמות כאלו; ובשלב הבא מייחסים כאמור לנכסים לא מוחשיים. הייחוס הזה נעשה על ידי גורם חיצוני שבודק בעצם כמה שווים הנכסים – רשימת לקוחות, המותג, זכויות שונות ומוניטין (שהוא הסכום שנותר / השארית שלא יוחסה). אם נניח שרשימת הלקוחות הוערכה ב-50 מיליון שקל, ואין נכסים לא מוחשיים אחרים, אז המוניטין נקבע על 30 מיליון (שארית).
הנכסים הלא מוחשיים שאינם מוניטין מופחתים בדוח רווח והפסד באופן שוטף. בדומה לרכוש קבוע שמופחת על פני אורך חייו, גם הנכסים הלא מוחשים מופחתים על פני אורך החיים שלהם. ובהמשך לדוגמה – אם סעיף רשימת לקוחות מופחת על פני 10 שנים, הרי שההפחתה תסתכם ב-5 מיליון שקל (50 חלקי 10 שנים).
המוניטין הוא חריג – ההנחה שערכו לא מופחת באופן שוטף (הוא "חי" לעד), אך אם יש סימנים לירידה בערכו בוחנים זאת, ובמידה ויש ירידה היא נרשמת כמובן בדוחות. ומכיוון שיש השלכה על התוצאות בעתיד, הרי שכבר ביום הרכישה יש חשיבות להקצאת התמורה – ככל שיש יותר מוניטין זה בעצם טוב יותר לחברה, זה חוסך הוצאות הפחתה על נכסים לא מוחשיים.
המשמעות הפרקטית של הפחתת הנכסים הלא מוחשיים היא שמעבר לאיחוד התוצאות הכספיות של הנרכשת יש להתחשב גם בהפחתה השוטפת שבפועל מקטינה את הרווח מהרכישה. עם זאת, במקרים רבים הרכישה סינרגטית ויוצרת הטבות נוספות בדוחות העתידים (חיסכון בהוצאות; תרומה למכירות).
גם על המאזן יש לרכישה השפעה מהותית, נוצרים נכסים חדשים לגמרי, בעיקר נכסים לא מוחשיים, אך מעבר לכך, מאוחד כל המאזן של החברה הנרכשת (תפיסתית – מוסיפים את המאזן של הנרכשת למאזן הרוכשת ועליו מוסיפים את המספרים שנובעים מהחשבונאות של הרכישה – בעיקר נכסים לא מוחשיים ומוניטין).
ההשפעה על המאזן של בזק היא משמעותית מאוד, בעיקר מכיוון שיס סוחבת התחייבויות גדולות מאוד וגירעון בהון. בזק שעלתה לשליטה מלאה ביס (רכשה את החברה לפי שווי של 1.08 מיליארד שקל; שילמה 680 מיליון שקל ליורוקום על חלקה), איחדה לתוך מאזנה חובות שוטפים, חובות לטווח ארוך, ויצרה נכסים לא מוחשיים בהיקף של 1.3 מיליארד שקל (לצד מיסים נדחים מעל 800 מיליון שקל שאמורים להתממש מול הפסדים נצברים של יס). המאזן של בזק השתנה, התמנף, ונוצר גירעון בהון החוזר.
הון חוזר מבטא פער בין הנכסים השוטפים להתחייבויות השוטפות – ההון החוזר בבזק הפך שלילי אחרי רכישת יס, לכאורה עולה השאלה איך תחזיר החברה את החובות השוטפים, אבל נראה שלבזק יש תשובה טובה
על כך בפעם הבאה
איך זה שגזית הרוויחה, וההון שלה במקביל נשחק משמעותית? ומה זה רווח כולל?
ההון העצמי של גזית בתחילת השנה עמד על 8 מיליארד שקל, והוא נשחק ל-7.1 מיליארד שקל בסוף הרבעון השלישי – ירידה של 900 מיליון שקל בהון העצמי זה הרבה כסף, וזה גם משמעותי באחוזים – 11.2%.
אבל בדוח רווח והפסד אין לזה ממש הסבר – החברה סיימה את תשעת החודשים הראשונים ברווח נקי של 1.6 מיליארד שקל. אבל, רגע, רווח נקי זה עדיין לא השורה הבאמת תחתונה. מתחת לשורת הרווח הנקי, מפוצל הרווח לרווח הנקי המיוחס לבעלי מניות החברה ולרווח הנקי שמיוחס לזכויות שאינן מקנות שליטה, כאשר הרווח שמיוחס לאלו שיש להם זכויות שאינן מקנות שליטה הוא בעצם הרווח של המיעוט שמחזיק במניות חברות הקבוצה. גזית היא סוג של חברת אחזקות – היא מחזיקה באטריום הפועלת באירופה באקוויטי 1 הפועלת בצפון אמריקה ועוד. האחזקה שלה (לרוב) היא בשיעור שמבטא שליטה, אך לא מלאה (לא 100%), והמשמעות שיש מיעוט שמחזיק ביתרה. גזית בדוחות המאוחדים שלה (בדומה לכל חברה ששולטת בחברות אחרות) מאחדת באופן מלא (100%) את החברות המוחזקות ולאחר מכן "נותנת" למיעוט את חלקו בהתאם לשיעור האחזקה שלו. כלומר כדי להגיע להשפעה האמיתית של החברה המוחזקת על התוצאות יש שני שלבים חשבונאיים – בשלב הראשון מאחדים באופן מלא את הדוחות של החברה הנשלטת (100%), אבל אז כדי להגיע לתמונה האמיתית מורידים את החלק של המיעוט בשורה אחת (שורת הרווח המיוחס לזכויות שאינן מקנות שליטה).
הטכניקה הזו אמנם מסורבלת ומייגעת, אבל היא חשובה – המשמעות שלה מבחינת קוראי הדוחות היא לא לעצור בשורת הרווח, אלא להמשיך לרווח המיוחס לבעלי המניות. הרווח המיוחס לבעלי המניות בגזית בתקופה האמורה הוא 414 מיליון שקל. כלומר, ההסבר לשחיקת ההון הוא ממש לא מסעיפי הדוח רווח והפסד. אז מה יכול להסביר את הירידה בהון, ואיך בכלל זה אפשרי שההון יורד בשעה שיש רווח?
ברמה התיאורטית יש כמה אפשרויות; פרקטית הסיבה העיקרית היא – חלוקת דיבידנד. כשחברה מחלקת דיבידנד לבעלי המניות שלה היא בעצם מעבירה להם חלק מרווחיה השוטפים, טכנית היא מקטינה את יתרת העודפים שלה (שהיא חלק מההון העצמי) במקביל להקטנת המזומנים בקופה (שמועברים לבעלי המניות). גזית חילקה בתשעת החודשים הראשונים של השנה 246 מיליון שקל, והסכום הזה לא מסביר כמובן את הפער הגדול בין השינוי בהון העצמי לרווח השוטף.
ההסבר נמצא בדוח על הרווח הכולל – מדובר בדוח "המשך" לדוח רווח והפסד, דוח שבו יש סעיפים שהורחקו/ יצאו מדוח רווח והפסד. כלומר סעיפים שלא מתבטאים ברווח והפסד בדוח רווח והפסד, אבל כן מתבטאים בדוח על הרווח הכולל. החשבונאות מאפשרת לחברות בכמה מקומות שלכאורה אינן קשורים ישירות לעסק, ואינן מבטאים את הרווח העסקי השוטף, להוציא את הסעיף מהדוח רווח והפסד. לדוגמה – רווחים/ הפסדים כתוצאה מתרגום אחזקות של ישות שפועלת בחו"ל. תרגום שווי האחזקה משמע הפרשי תרגום שנובעים משינויים במט"ח – אם נניח שהחברה המוחזקת עם הון עצמי של 1 מיליארד דולר, וההון הזה לא השתנה בין התקופות הרי שדולרית לא קרה כלום לחברה הזו, אבל אם הדולר היה 3.9 שקל, ואילו במאזן האחרון הוא ירד ל-3.7 שקל. במצב כזה שווי האחזקה היה 3.9 מיליארד שקל וירד ל-3.7 מיליארד שקל – הפסד שקלי של 200 מיליון שקל. ההפסד הזה על פי החשבונאות, ואפשר כמובן להתווכח על זה (הרי מדובר בהוצאת מימון לכל דבר ועניין) לא נמצא בדוח רווח והפסד, אך כן יופיע (הרי הוא חייב להופיע איפשהו, הוא משפיע על ההון העצמי) בדוח על הרווח הכולל. זו דוגמה לסעיף אחד אבל זה סעיף קריטי ומשמעותי בדוחות של חברות הנדל"ן שמשקיעות בחו"ל (דרך חברות בנות).
בגזית הסעיף זה הוא ההסבר לשחיקה בהון העצמי – ההתאמות מתרגום דוחות של פעילויות חוץ הסתכמו בהפסד ענק של 2.8 מיליארד שקל (חולשת מטבעות – אירו, דולר, דולר קנדי, ריאל ברזילאי לעומת השקל), ולצד סעיפים אחרים, הסתכם ההפסד הכולל של גזית ב-2.4 מיליארד שקל. אבל ההפסד הזה הוא (בדומה לרווח/ הפסד נקי) ההפסד של כל גזית לרבות המיעוט של החברות המוחזקות. בהמשך שוב יש פיצול של ההפסד לשניים – בעלי המניות והמיעוט. ההפסד הכולל של בעלי המניות (שלוקח בחשבון את דוח רווח והפסד ואת הדוח על הרווח הכולל) מסתכם ב-683 מיליון שקל. ההפסד הזה יחד עם הדיבידנד שחולק מסבירים ירידה של 900 מיליון שקל בהון העצמי. מה שהנתונים האלו מלמדים הוא די פשוט – אל תעצרו בשורת הרווח הנקי, וגם לא בשורת הרווח הנקי לבעלי המניות – תעצרו בשורת הרווח הכולל המיוחס לבעלי המניות. עם זאת, חשוב גם להתייחס לנתוני הרווח החוץ מאזניים. גזית מפרסמת באופן שוטף את ה-FFO (Funds from Operation ), מדובר על מדד רווחיות שיוצא מהרווח/ הפסד החשבונאי ומנטרל הכנסות והוצאות חד פעמיות (לרבות רווחים או הפסדים משערוך נכסים), רווחים או הפסדים ממימוש נכסים, שינוי בשווי הוגן של מכשירים פיננסיים הנמדדים דרך רווח או הפסד וסוגי רווח והפסד נוספים. השימוש ב-FFO מקובל מאוד ומשמש לקביעת המעיין רווח מייצג ובהתאמה שווי מייצג לפעילות הפירמה.
ה-FFO הנומינלי של גזית גלוב הסתכם בתשעת החודשים הראשונים של השנה ב-321 מיליון שקל, לעומת FFO של 270 מיליון שקל בתקופה הקודמת, אבל ברבעון השלישי חלה הרעה ב-FFO הנומינלי – ירידה ל-47 מיליון שקל לעומת 76 מיליון שקל ברבעון המקביל. האם הירידה הזו מלמדת משהו? כנראה שלא ממש. המדד הזה במתכונתו הנומינלית לוקח בחשבון את תנודת המדד (ובהתאמה את ההצמדה על ההלוואות/ חובות) דבר שיוצר פער בין הרבעונים, ועיוות בראייה ריאלית. וכמו כן המדד לא לוקח בחשבון הוצאות והכנסות חד פעמיות שאינן קשורות לפעילות השוטפת, נטרול של סעיפים אלו מסק את ה-FFO הריאלי.
על FFO ריאלי ומדדים אחרים בפעמים הבאות
האם רכישת עדיקה מניבה לגולף תוצאות? כמה מוניטין נוצר לגולף ברכישות האחרונות? והאם יש חשש שהוא יופחת?
הדוחות החלשים של גולף ברבעון השלישי לא צריכים להפתיע. הסימנים (ראו טורים קודמים) היו על הקיר – הרכישות הסתירו צמיחה נמוכה בפעילות המסורתית; הרווח לא היה גדל אלמלא הכנסות אחרות, התזרים ניצל מסיבות חד פעמות, וגם המלאי הגדול הכביד.
אלא שהרבעון השלישי הוא ירידת מדרגה נוספת בפעילות המסורתית של החברה, לצד מעבר להפסד משמעותי, והכרזה על צמצום ורה ארגון לרבות סגירת חנויות. ברבעון זה הפסידה החברה 5.3 מיליון שקל, על הכנסות של 209.3 מיליון שקל, לעומת רווח של 2.8 מיליון שקל על הכנסות של 182.3 מיליון שקל. ההכנסות עלו משמעותית, אבל זה רק בגלל מגבלות הדיווח החשבונאי – הגידול בפעילות נובע מרכישות. מעבר לכך, אלמלא הכנסות אחרות בסך של 1.5 מיליון שקל (הכנסות שאינן קשורות לפעילות השוטפת) והכנסות מס בסך 1.7 מיליון שקל (שנובעת מרישום הטבת מס בגין ההפסד השוטף ומעידה על הערכתה של החברה כי היא תחזור להרוויח), הפסד היה גבוה יותר.
ברמה התפעולית הציגה גולף הפסד של 5.6 מיליון שקל, לעומת רווח של 2.5 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד. בכל שנת 2014 הסתכם הרווח התפעולי ב-43.7 מיליון שקל, והרווח בשורה התחתונה ב-35.7 מיליון שקל.
ההרעה בתוצאות היא כלל ענפית, רשתות השיווק הגדולות בתחום האופנה ובתחום המוצרים לבית, דיווחו על חולשה בפעילות, אצל גולף זה דרמטי יותר, וזה גם התחיל מוקדם יותר – לפני כשנה. ואז, על רקע החולשה החברה החליטה לצאת במסע רכש של חברות ופעילויות. עכשיו מתברר שלפחות בינתיים, העסקאות האלו שעלו הרבה כסף ושהיו אמורות להביא רווחים, גם לא מספקות את הסחורה.
נתחיל בעדיקה – באפריל השלימה גולף את רכישת עדיקה שהיא בעצם אתר אינטרנט למכירת מוצרי אופנה (במובן הרחב – בגדים, אביזרי אופנה). גולף שילמה 26.7 מיליון שקל עבור עדיקה וכן התחייבה לשלם תמורה עתידית בסך 13.3 מיליון שקל כפוף לביצועים של הפעילות בשנים הבאות. כמו כן, התחייבה גוף להעמיד הלוואה בסך 15 מיליון שקל לפעילות עדיקה ולהקצות אופציות למנהלים בה בשיעור של עד 25%. זה מה שנותנת גולף (וזה לא מעט) ומה היא מקבלת.
עם פרסום העסקה נמסרו הפרטים הבאים – ההכנסות של עדיקה בשנת 2014 הסתכמו ב-22 מיליון שקל, הרווח הגולמי הסתכם ב-12.9 מיליון שקל והרווח התפעולי הסתכם ב-2.6 מיליון שקל. מדובר על שיפור משמעותי לעומת שנה קודמת – אז, הסכתמו ההכנסות ב-9.3 מיליון שקל, הרווח הגולמי הסתכם ב-5.4 מיליון שקל והרווח התפעולי הסתכם ב-0.7 מיליון שקל. הנכסים נכון לסוף 2014 הסכתמו ב-7.4 מיליון שקל וההתחייבויות ב-5.9 מיליון שקל, כלומר זה משאיר לחברה הון עצמי מזערי.
והנה מגיעות התוצאות לאחר הרכישה של עדיקה, בהתחלה במסגרת הרבעון השני שבו עדיקה מאוחדת כמעט על פני כל התקופה (הרכישה הושלמה ב-14 באפריל). ההכנסות של עדיקה הסתכמו ב-6.7 מיליון שקל, אבל החברה הפסידה כחצי מיליון שקל. וברבעון השלישי תמונה דומה – ההכנסות (מאז הרכישה) הסתכמו ב-15 מיליון שקל, והחברה הפסידה 1.3 מיליון שקל. על פניו, ההכנסות ממשיכות לצמוח, אבל החברה עברה מרווח להפסד, והכבידה על השורה התחתונה של גולף.
מעבר ל"נזק" בשורה התחתונה, וצריך לזכור שבמקרים רבים אחרי רכישות יש תהליך של רה-ארגון, השתלבות בעסק הממוזג, ובמקביל יש הוצאות רה-ארגון משמעותיות, שמכבידות על התוצאות, עסקת הרכישה מתבטאת במאזן של גולף, בעיקר במסגרת נכסים לא מוחשיים.
גולף הרי שילמה סכום מכובד (כאמור 26.7 מיליון ותחת תנאים מסוימים התמורה תעלה ל-40 מיליון שקל) בתמורה להון נמוך במיוחד. בדוחות שלאחר הרכישה, החברה עדכנה מה היא בעצם קנתה – לצד הון עצמי של עדיקה בסך 1.4 מיליון שקל, נרכש מותג שהוערך ב-3.2 מיליון שקל, רשימת לקוחות שהוערכה ב-1.8 מיליון שקל ומוניטין בסך 28 מיליון שקל (וסעיפי התחייבות נוספים). המשמעות היא שבעצם כל התמורה יוחסה למוניטין ונכסים לא מוחשיים אחרים (מותג, רשימת לקוחות), והנכסים האלו לא תמיד מחזקיים מעמד בדוחות. זה עובד כך – בעת הרכישה שנקבע מחיר/ תמורה בגין העסקה, מעריך שווי/ כלכלן בודק בעצם מה קנתה החברה ואז החברה בעצם רושמת זאת בדוחות. אחרי הרכישה מפחיתים באופן שוטף את הנכסים הלא מוחשיים (על פני אורך החיים שלהם) בעוד שהמוניטין על פי החשבונאות אינו מופחת (בהנחה שהוא אמור לשמור על ערכו). אבל, כשיש אינדיקציות על החברה, על הענף ובכלל, צריך לבדוק שאכן הנכסים הלא מוחשיים האלו, ובמיוחד המוניטין, שווים את ערכם. אחת האינידקציות החזקות היא התוצאות של החברה המוחזקת שנרכשה. הרי מוניטין אמור לבטא את הרווחים העתידיים שלא מתבטאים בנכסים המוחשיים של החברה, מעין הרווחים העודפים של החברה, ומכאן שאם התמונה משתנה – הרווחים נמוכים מהצפוי, או שהחברה מפסידה מדובר באינדיקציה חשובה לבחינת ערך ההשקעה, וזה כמובן רלבנטי לבחינת המוניטין ברכישת עדיקה. האם ההפסדים ברבעונים האחרונים מעידים על תקלה בתחזית ובהתאמה יש לערוך התאמת שווי גם למוניטין? נראה שמוקדם לקבוע. כאמור החודשים הראשונים שאחרי הרכישה עמוסים בשינויים ניהוליים; אסטרטגיים לצד גיבוש מתווה ולפעמים רה-ארגון וזה יוצר עלויות משמעותיות. עם זאת, אם המצב בעדיקה לא ישתנה ברבעונים הבאים, אז באמת יהיה צורך לבחון אם המוניטין מוצדק או שיש להפחיתו.
גם הרכישה השנייה של גולף רושמת הפסדים. גולף דרך כיתן רכשה בפברואר את מותג האופנה טופ-שופ (לצד מותגים נוספים פחות משמעותיים). היקף העסקה הסתכם ב-37.5 מיליון שקל, כשרוב הסכום מיוחס למוניטין – 22.9 מיליון שקל ולזכיון על המותג טופ-שופ – 8.7 מיליון שקל. אלא שגם כאן התוצאות לא מזהירות. בדוח לרבעון השלישי מספרת לנו הנהלת החברה כי הפעילות הנרכשת הפסידה ממועד הרכישה 850 אלף שקל, על הכנסות בסך 17.5 מיליון שקל. גם כאן, אם לא יהיה שינוי לטובה, תהיה שאלה בקשר לשווי המוניטין והנכסים הלא מוחשיים.
וכך בעצם למרות הניסיונות של גולף לצמוח ולהרוויח דרך רכישות ולמזער את החולשה בפעילות המסורתית, בינתיים, הרכישות רק מכבידות עליה.
למה נפלה מניית גו-פרו בחודשים האחרונים? מה לא בסדר עם המלאי שלה? ואיך מודדים אם היקף המלאי תקין או חריג?
רק לפני שנה הכל נראה אחרת – התחזית היתה לצמיחה פנומנלית, הרווחיות השתפרה, האנליסטים לא הפסיקו לפרגן, ושווי החברה עלה על 10 מיליארד דולר. אלא שאז התברר שכנראה התמונה הוורודה היתה מוגזמת – נכון, גרופרו (GoPro) המפתחת ומייצרת מצלמות אישיות ומתמחה במצלמות אקסטרים, צומחת ומרוויחה, אבל לא כפי שבוול-סטריט העריכו. מניית החברה הידרדרה בשיטתיות עד למחיר של כ=25 דולר המבטא שווי של כ=3.5 מיליארד דולר, כשבדרך החברה מפספסת את התחזיות של האנליסטים מס' פעמים.
בפעם האחרונה זה היה לפני כשבוע. אז ירדה מניית החברה ב=15% ביום אחד בגלל פספוס התחזית לרבעון השלישי. החברה הרוויחה (Non Gaap ) ברבעון כ=37 מיליון דולר (25 סנט למניה), על הכנסות של 400 מיליון דולר, וזה היה מתחת לקונסנזוס התחזיות לרווח של כ=44 מיליון דולר (29 סנט למניה) על הכנסות של 433 מיליון דולר. הנהלת החברה אמרה שהרבעון היה קשה מהצפוי, וזה הספיק כדי שיהיו גם חששות בנוגע לרבעון הרביעי שאמור להיות עונתית רבעון חזק. ברבעון הרביעי צפויה החברה, להערכת האנליסטים להרוויח כ=27 מיליון דולר (41 סנט למניה) על הכנסות של 533 מיליון דולר – זאת אולי צמיחה משמעותית לעומת הרבעון השלישי, אבל ביחס לרבעון הרביעי ב=2014 מדובר על ירידה בהיקף הפעילות של 100 מיליון דולר. אז, הסתכמו ההכנסות ב=633 מיליון דולר.
אולי הצמיחה המאכזבת השנה, ובמיוחד החולשה הצפויה ברבעון האחרון בהכנסות, הם אלו שגרמו להידרדרות במניית החברה, ואולי לא רק ההכנסות והרווח, ודוח רווח והפסד בכלל, הם אלו שמשפיעים על מחיר המניה. אולי גם למאזן יש השפעה.
אחד הסעיפים המשמעותיים ביותר במאזן של גרו-פרו הוא המלאי. מדובר על מלאי בהיקף של 289 מיליון דולר, והסכום הזה גדול משמעותית ביחס לרבעונים קודמים – בסוף הרבעון הקודם (סוף יוני) הסתכם המלאי ב=219 מיליון דולר, בסוף רבעון ראשון (סוף מארס) הסתכם המלאי ב=164 מיליון דולר, ובסוף שנה שעברה ב=153 מיליון דולר. טוב, החברה צומחת, אז צפוי שיהיה לה גידול במלאי. אבל הצמיחה היחסית (ביחס לרבעון מקביל בשנה שעברה) חלשה יחסית בראייה שנתית, וברבעון האחרון היא כאמור לא קיימת (צפויה ירידה בהכנסות). ואם כך – מדוע הגידול המשמעותי בהיקף המלאי?
מעבר לכך, בשנה שעברה, לקראת עונת החגים של הרבעון האחרון והגידול הצפוי במכירות, הוחזק מלאי בסוף הרבעון השלישי בסך של 117 מיליון דולר, ואז מכרו כאמור ב=633 מיליון דולר. עכשיו, בסוף הרבעון השלישי יש מלאי גדול פי כמה (289 מיליון), והמכירות צפויות להיות נמוכות יותר. איך זה יכול להיות? האם הנהלת החברה פשוט מנותקת ולא יודעת להעריך את המלאי שהיא צפויה למכור? אולי, אין להנהלה ברירה כי היא מחויבת לרכישות חומרי גלם ולהיקף ייצור מסוים – הרי, אם כבר יש מערך ייצור, זה לא טריוויאלי להפסיק אותו, ובינתיים הנהלת החברה, ממשיכה לייצר בתקווה שכל הייצור הזה יימצא את הדרך לשוק.
איך בודקים אם המלאי גבוה?
כדי לאבחן שבאמת מדובר במלאי גבוה, לא מספיק לבחון אותו ברמה האבסולוטית, אלא באופן יחסי. לשם כך, נפעיל מדד פיננסי – יחס ימי המלאי. היחס הזה בודק בעצם לכמה זמן המלאי במחסן אמור להספיק במידה וקצב המכירות יהיה לפי הרבעון האחרון (או לפי השנה האחרונה). זה פועל כך – המלאי הוא למעשה עלות של המוצרים שיוצרו ועדיין נותרו במחסן החברה. המלאי הזה אקוויוולנטי לעלות המכר, רק שעלות המכר היא העלות של המוצרים שנמכרו. בעזרת היחס בין המלאי לעות המכר, קובעים את ימי המלאי של החברה, והנה דוגמה פשוטה – נניח שבמלאי יש 50 מיליון דולר ועלות המכר ברבעון החולף היא 50 מיליון דולר. אם הקצב יימשך, הרי שסחורה בעלות של 50 מיליון דולר תימכר גם ברבעון הקרוב. כלומר, במחסן יש בדיוק סחורה לרבעון (ל-90 ימים). זו האינטואיציה של נוסחת ימי המלאי – מלאי חלקי עלות המכר כפול ימים ברבעון (הנוסחה יכולה להיבדק על תקופה של שנה, ואז היא מעין מנטרלת רעשים ואמורה להיות מדויקת יותר).את תוצאות החישוב הזה בוחנים על פני מספר רבעונים אחורה ואז ניתן להבין האם המלאי האבסלוטי שעלה מבטא גם עלייה יחסית (יחסית להיקף הפעילות), ואם אכן ימי המלאי עלו לאורך הרבעונים, הרי שמדובר לרוב בבעיה; רק שלפני שקופצים למסקנה צריך להבין מה קרה בתעשייה כולה. אם אצל כל החברות בתחום המגמה זהה וימי המלאי בין החברה לענף קרובים, אז הרי שמדובר בעניין ענפי. זה לא ממעיט מחשיבות העניין, אבל לפחות יש הסבר חיצוני. אם החברה היא חריגה, כלומר אצלה יש עלייה בימי המלאי ואצל האחרות המצב יציב, אז כבר יש לבחון לעומק את הסעיף הזה.
העלייה בימי המלאי ממש לא אהודה על אנליסטים ומשקיעים מכמה סיבות. ראשית, עלייה במלאי משמעותה שהחברה בעצם הקריבה כסף לטובת המלאי, היא השכיבה מזומנים במלאי (או לקחה אשראי כדי להגדיל את המלאי). ישנן חברות לא מעטות שמרוויחות, אבל חלק משמעותי מהרווח והתזרים שלהם מופנה למלאי – מדובר בעצם במימון מלאי, וכשהוא גבוה, הוא בא על חשבון הפעילות השוטפת. לא ממש מצב רצוי, אבל אם הוא בשליטה, לרוב ניתן להפחית את המלאי על פני כמה רבעונים ולחזור לרמת מלאי נורמלית.
החשש של אנליסטים ומשקיעים שעל הדרך החברות האלו עם המלאי המנופח יעשו הפחתת מלאי. כלומר, המלאי הגבוה הזה מכיל מוצרים שכבר לא שווים את עלותם (המלאי מוצג לרוב לפי העלות; החשבונאות דורשת להציג לפי עלות או מחיר שוק הנמוך מבניהם). אבל החשש הגדול יותר שהחברה מגדילה מלאי פשוט בגלל שהייצור למלאי עוזר לה לשפר את השורה התחתונה. איך זה יכול להיות? איך ייצור משפיע על הרווח? על כך בפעם הבאה.
כמה חובות סוחבת וליאנט? למה היא לא מפרסמת מאזן במקביל לדוח רווח והפסד? ומה הגירעון בהון המוחשי שלה?
כשאנחנו שומעים על מינוף זה מתחבר לנו בעיקר לחברות נדל"ן מניב – החברות האלו יותר משהן עוסקות בנדל"ן הן עוסקות בפיננסים – העסק שלהן הוא להשיג מימון זול, ולקבל עליו תשואה
טובה בשוק הנדל"ן. המינוף יוצר לחברות האלו מנוף על הרווח – ככל שהן ממונפות יותר הן מרוויחות יותר. כאשר המצב מתהפך, התשואות על הנכסים יורדות, והריבית עולה, המינוף הזה כמובן מסוכן, ובמקרים לא מעטים הוא מחסל את החברה.
אלא שמינוף לא קיים רק בחברות הנדל"ן המניב, הוא נמצא גם בגופים הפיננסים – הבנקים הם גופים מאוד ממונפים; הם ממנפים כל 1 שקל פי 9 או 10. איך הם מצליחים לעשות זאת? הם מקבלים מימון שוטף מאתנו, מבנק ישראל ומלווים באופן שוטף לפרטיים, לפירמות ונהנים ממרווח הריבית. איך הם מצליחים לשמור על יציבות במינוף כזה? בשביל זה יש את בנק ישראל, ואת המפקחת על הבנקים, ואת הרגולציה.
ומינוף לא נגמר רק בנדל"ן ופיננסים. זה מחלחל לכל הענפים ולכל התעשיות, וזה מוצדק, הרי זה הרעיון בקפיטליזם ושוק חופשי – להשקיע כדי להרוויח, לייצר תשואה, ואם ההשקעה הזו היא דרך מימון, אז מה? ההיפך, זה עוזר להשיג תשואה גבוה יותר על ההון העצמי. אם תחטטו במאזנים של החברות, אתם תגלו שהם מלאים בחובות – לבנקים, למחזיקי החוב ולאחרים. ככה זה עובד, אבל השאלה אם יש את הגבול למינוף – מתי מינוף הופך מפעולה מסוכנת שסיכוי גדול לצידה, לסוג של הימור מטורף?
אין כמובן תשובה מוחלטת, אבל נראה שהמינוף שהעמיסו מנהלי חברת התרופות וליאנט על החברה בשנים האחרונות, הוא סוג של הימור. כאן תוכלו לקרוא על החשדות להונאה חשבונאית בוליאנט.
החברה הזו בלעה בשנים האחרונות חברות גדולות ממנה, וכך נוצרה ענקית תרופות שאמנם צומחת בהכנסות. עכשיו חושדים בה שהיא מכרה לעצמה (מכרה לחברה בת שמכרה ללקוח תחת הסכם מפוברק) כדי לנפח את ההכנסות והרווחים. הפרשה הזו ממשיכה להתנפח כשבמקביל הפסיקה החברה לחלוטין את הפעילות שלה מול החברה הבת. אבל בנוסף לצרה הגדולה הזו, יש צרה נוספת – בסיס מאזני רעוע. החברה גדלה ברכישות ובאופן אורגני, אבל לא באמת היה לה את ההון לכך, אז היא פשוט התמנפה מרבעון לרבעון. המאזן של החברה מזכיר חברת נדל"ן מניב או בנק, ואולי זו הסיבה שהנהלת החברה לא מפרסמת את המאזן במסגרת ההודעה לעיתונות על הדוחות.
בבורסה האמריקאית השיטה קצת שונה מאשר בבורסה המקומית – שם אין פרסום של דוח כספי לציבור (עם חוות דעת רואי חשבון, ביאורים וכו'). שם מדווחים על התוצאות במסגרת הודעה לעיתונות, ובה מציגים שני סטים של נתונים – נתונים חשבונאיים (אבל עדיין ללא חוות דעת רואי חשבון, ללא ביאורים) ונתונים שאינם חשבונאיים (נתוני non GAAP). הנתונים הלא חשבונאיים אמורים להערכת הנהלת החברה לשקף את מצב עסקיה טוב יותר ולכן נתונים אלו מובלטים יותר והם אלו שהשוק מתיישר אליהם. זו בעיה בפני עצמה (הנתונים לא אובייקטיבים, לא מפוקחים, לא עקביים), אבל נחזור לעניין המאזן. המאזן שהוא חלק אינטגרלי מהדוחות הרגילים של הפירמות, אינו מוצג בהודעה של וליאנט. אז נכון, ההודעה לעיתונות בשליטת הנהלת החברה, היא לא מחייבת, הנתונים שיש בה אינם מבוקרים ומפוקחים, ובכל זאת – יש מינימום. חברות צריכות לספק את המאזן שלהם, משקיעים חייבים לקרוא מאזנים של הפירמות שהם מעוניינים להשקיע בהם. מאזן במקרים לא מעטים חשוב יותר מהדוח רווח והפסד.
וגם במקרה של וליאנט המידע בו הוא קריטי.
שבוע אחרי פרסום ההודעה לעיתונות, וליאנט העבירה את הדוח המלא לרבעון השלישי לרשות ניירות ערך האמריקנית (ה-SEC ). ככה זה עובד שם – ימים עד שבועות ספורים אחרי ההודעה משגרים את הדוח החשבונאי לרשות ניירות ערך, אלא שאז הוא לא ממש מעניין. המניה כבר עלתה או ירדה בהתאם לדוחות (שני הסטים של הנתונים) שפורסמו במסגרת ההודעה לעיתונות. ובכל זאת – לפעמים, יש בדוחות החשבונאיים המלאים עניין רב גם לכאלו שהם לא חשבונאיים בדם או מנתחי דוחות קלאסיים. הנה במקרה של וליאנט, רק כך היה אפשר לאתר את המאזן, ורק כך אפשר לראות את ממדי המינוף.
ההון העצמי של וליאנט מסתכם בסוף הרבעון השלישי ב-6.3 מיליארד דולר, ההון הגדול הזה, מחזיק מאזן בסך 48.5 מיליארד דולר. המשמעות היא פשוטה – החובות וההתחייבויות הכוללות של החברה מסתכמות בלמעלה מ-42 מיליארד דולר כשעיקרן חובות פיננסים, לרבות, הלוואה לזמן ארוך בסך 30.2 מיליארד דולר. איך החברה הגיעה למצב הזה? פשוט – היא רכשה חברות בעיקר במזומן. גם בהקצאת מניות, אבל רוב התשלום לבעלי המניות של החברה הנרכשת היה במזומן, ובשביל זה היא היתה צריכה הלוואות גדולות. הרציונל של מנהלי החברה היה בדומה לכל חברת נדל"ן מניב – נרכוש חברה, נייצר דרכה רווחים ומזומנים, משמע תשואה שעולה משמעותית על הריבית בהלוואה; וכך בעצם המינוף תורם לחברה, ותורם מאוד לבעלי המניות, ואכן זה מה שקרה לחברה הזו במהלך העשור האחרון, מנייתה עלתה במאות אחוזים. אבל היו סימנים לבעיות שיצוצו בהמשך – הרווח החשבונאי היה לאורך כל הדרך אפסי לעומת הרווח הכלכלי שהחברה דיווחה עליו. עכשיו באים בטענות להצגה של הנהלת החברה, וטוענים שהיא הרחיקה יותר מדי הוצאות מהדוח החשבונאי בדרך לדוח הכלכלי. עכשיו גם מעלים גם תהיות על היקף המאזן והמינוף האדיר, אבל רק לפני כמה חודשים, כולם שתקו.
ועוד נקודה מעניינת במאזן – לחברה יש מוניטין בסכום של 17.3 מיליארד דולר ונכסים לא מוחשיים בסכום של 22.3 מיליארד דולר. הנכסים האלו נוצרו במקביל לרכישות, אבל הם לא מוחשיים, הם לא פיזיים, והמשמעות היא שאם מנסים לגזור לחברה הון עצמי מוחשי (משמע הון עצמי מנוכה נכסים לא מוחשיים ומוניטין) מקבלים גירעון עמוק של מעל 33 מיליארד דולר.
מה זה הון חוזר תפעולי? מה הקשר בין היקף הפעילות לתזרים המזומנים? איך זה שכשהיקף הפעילות יורד, התזרים דווקא משתפר?
נדיר, וכמעט בלתי אפשרי להקים עסק בלי הון עצמי והלוואות, במיוחד עם מדובר בעסקי הכלכלה המסורתית. התהליכים העסקיים השוטפים יוצרים חובות תפעוליים שהולכים וגדלים ככל שהעסק גדל, ואת החובות האלו צריך לממן – צריך לממן את יתרת הלקוחות, ואם היא גדלה המימון של החברה גדל; צריך לממן את יתרת המלאי, ואם הוא גדל במקביל לגידול בעסק, המימון גדל. ומכאן, שצמיחה עולה כסף.
זה עובד כך – עסקים לא מקבלים (ברוב הגדול של המקרים) את הכסף מהלקוחות במזומן. הם מוכרים ללקוחות באשראי שלרוב מתבטא בשוטף פלוס מס' ימים – השוטף מבטא מעין דחייה לתחילת החודש העוקב, ועל זה יש להוסיף את הימים שבתנאי הסחר. אם למשל החברה מוכרת בשוטף פלוס 90 והמכירה נעשתה באמצע יוני, אז התשלום יגיע בתחילת אוקטובר. אבל, לכל חברה מדיניות האשראי משלה. זה גם יכול להיות אחרת – ימים מיום העסקה ועוד.
לא משנה באיזו שיטה ובאיזה תנאים מוכרת החברה ללקוחות, ברוב הגדול של המקרים היא לא נפגשת מיד עם מזומנים (לא מוכרת במזומן), ומכאן שללקוחות יש חובות כלפיה בכל נקודת זמן. החברה בעצם מממנת את הלקוחות שלה, אבל בשביל זה היא צריכה תמיכת בעלים (הון עצמי) או הלוואות (או כפי שנראה מיד מקורות תפעוליים – ספקים).
באופן דומה, החברה צריכה לממן את המלאי שלה. את המלאי היא רוכשת (כמוצרים מוגמרים או כחומרי גלם, תלוי בסוג פעילות החברה), ו/או מעבדת אצלה במפעל, וככל שהעסק גדל כך צריך יותר מלאי. הנהלת החברה מתכננת את היקף המלאי לפי מס' הימים שהוא אמור להימכר. לדוגמה היא יכולה לקבוע להחזיק מלאי שיספיק למכירות של החודשיים הקרובים, אבל כמובן שככל שהמכירות גדלות, וכך גם המכירות הצפויות (בחודשיים הקרובים) אז בהתאמה המלאי שיוחזק יגדל. המלאי והעלייה במלאי ממומנים על ידי החברה – עולה כסף לקנות ולייצר את המלאי, וכמובן שככל שהמלאי גדל צרכי המימון גדלים.
הלקוחות והמלאי שנוצרים תוך כדי הפעילות העסקית השוטפת של החברה הם הסעיפים התפעוליים הבולטים בצד הנכסים. מנגד, גם בצד ההתחייבויות יש סעיף תפעולי משמעותי – ספקים. בדיוק כפי שהחברה מוכרת באשראי ללקוחות שלה, כך גם הספקים מוכרים לחברה עצמה באשראי. החברה בכל נקודת זמן חייבת כסף לספקים שלה בגין סחורות ושירותים שקיבלה מהם. זו התחייבות תפעולית, והיא בעצם מעין תמונת הראי של יתרת הלקוחות. ככל שהיקף הפעילות העסקית עולה כך גם יתרת הספקים אמורה לגדול. בדיוק כפי שהמלאי והלקוחות גדלים.
שלושת הסעיפים האלו – לקוחות, מלאי, ספקים, יחדיו מבטאים את ההון החוזר התפעולי של החברה. הון שבעצם נדרש לשם תפעול העסק, לשם גלגול הפעילות, הון שבעצם חוזר בתנועה מעגלית לעסק כל פעם מחדש – יתרת הלקוחות, מבטאת חוב לקוחות בעקבות מכירת סחורה, המשך הלקוחות משלמים והיתרה נסגרת, אבל הלקוחות חוזרים לרכוש ויתרת החוב שוב נפתחת וחוזר חלילה. כך גם מתגלגל המלאי – מייצרים/ קונים מלאי, מוכרים אותו ובהתאמה ממשיכים לייצר/ לקנות; וכמובן שכך גם לגבי הספקים – החברה קונה סחורה מהספקים שלה, נוצר לה חוב לספקים, בהמשך היא משלמת אותו והחוב פוחת, ואז היא רוכשת סחורה נוספת והחוב שוב עולה. התהליכים העסקיים האלו יוצרים גלגול של כספים שוטפים, כשמכלול כל הגלגולים האלו מתבטא ביחס פיננסי שנקרא – הון חוזר תפעולי. ההון החוזר התפעולי הוא סיכום של שלושת הסעיפים (לקוחות, מלאי, ספקים), וכדי לדעת את צרכי ההון של החברה (צרכי המימון שלה לפעילות השוטפת) מתייחסים בעיקר ליחס הזה ולשינוי בו. לדוגמה – אם ההון החוזר התפעולי מסתכם ב=100 מיליון שקל, המשמעות היא שלחברה יש צרכים תפעוליים שאותם היא מימנה (בהון עצמי, הון זר) בסך 100 מיליון שקל.
מה שחשוב יותר לרוב זה מה יהיו הצרכים בהמשך. אם על פי תחזית החברה היא צפויה לגדול בפעילות שלה ובהתאמה ההון החוזר יגיע בשנה הבאה ל=150 מיליון שקל, אזי המשמעות התזרימית היא שהחברה צריכה לממן את הפעילות שלה בשנה הקרובה בעוד 50 מיליון שקל. מצד אחד, כולם רוצים לגדול, לרוב זה מתבטא גם בגידול ברווח (לא תמיד, כמובן), אבל גדילה עולה כסף – צריך לממן את הגידול הזה, ובמקרה הזה ב=50 מיליון שקל נוספים. מאיפה לוקחים את הסכום? לרוב אשראי בנקאי, אגרות חוב ומימון מגופים פיננסים. במקרים אחרים זה יכול להיות גם הזרמות של בעלים – הון עצמי, הלוואות בעלים ועוד.
השינוי בהון החוזר מתבטא בתזרים, אבל חשוב להדגיש שהתזרים מפעילות שוטפת מושפע מסעיפים נוספים. כלומר, גידול בהון חוזר לא בהכרח יביא לתזרים שלילי; הוא בהכרח יכביד על התזרים (אפילו משמעותית), אבל השורה התחתונה של התזרים תלויה בפרמטרים נוספים.
עד כאן, תואר מקרה אופטימי – חברה בצמיחה, אז נכון זה עולה כסף, אבל מיחה זו מטרת הגג של הנהלות פירמות. השאלה, מה קורה במצב ההפוך – חברה מאבדת מכירות, ובהתאמה היקף הסעיפים התפעוליים יורד – כשמוכרים פחות, יש פחות חוב לקוחות; כשמוכרים פחות צריך פחות מלאי במחסנים; כשמוכרים פחות, אז יש פחות קניות מספקים ובהתאמה יתרת הספקים נמוכה יותר. כל הסעיפים התפעוליים האלו אמורים לרדת בהתאמה מסוימת לשינוי בהיקף הפעילות ולכן, בס"כ ההון החוזר התפעולי (סיכום שלושת הסעיפים) יורד. ואם הוא יורד, נוצר עודף תזרימי, כבר לא צריך לממן את הגידול, אלא שהקיטון בפעילות יצר מזומנים במהלך התקופה.
ושוב, השינויים בהון החוזר הם לא הסעיפים היחידים שמשפיעים על תזרים המזומנים מפעילות שוטפת. ועדיין הם קריטיים, והם עשויים להביא למצב אבסורדי – חברה שנמצאת בקשיים, חברה שמכירותיה מתכווצות, דווקא נהנית מתזרים מזומנים חיובי מפעילות שוטפת.
איך רושמים עסקאות בתוך הקבוצה? במה נחשדת חברת התרופות – וליאנט? ואיך זה קשור לחברה הבת שלה?
עסקאות בתוך הקבוצה אמורות לרוב להתבטל בדוחות הכספיים של החברה האם – כשחברה מוכרת לחברה הבת שלה, אז אין כאן באמת מכירה לחיצוניים, ולכן אין מקום לרשום הכנסות בדוחות הכספיים של האם. העסקה הזו תבוא לידי ביטוי רק כשהחברה הבת מוכרת מוצרים לחיצוניים, אז העסקה שנדחתה בין האם לבת מעין מופשרת, וניתן להכיר בה.
והנה הדגמה – נניח שהחברה האם מוכרת ב-10 מיליון שקל לחברה בת. עם השלמת העסקה זו היא מבוטלת חשבונאית בדוחות הכספיים – לא מכירים במכירה של 10 מיליון שקל. אבל, נניח שבהמשך, החברה הבת מוכרת את הסחורה לגופים חיצוניים, אז כמובן שמתקיימת מכירה מהקבוצה (האם והבת ביחד) החוצה, ולכן יש להכיר בהכנסות. אם נניח שהעסקה מהבת החוצה היתה בסך של 12 מיליון שקל, אזי שהעסקה תתבטא בדוחות הקבוצה כמכירה של 12 מיליון שקל. החלוקה הפנימית של המכירה והרווחים תלויה במחירים בין החברות בקבוצה (מחירי העברה) ובהתחשבנויות הפנימיות, אבל לצורך הדוח המאוחד (הדוח המאחד את החברות הבנות) של החברה האם, העסקה תתבטא באופן מלא – 12 מיליון שקל.
זו רק דוגמה אחת לעסקאות בתוך הקבוצה, יש עסקאות גם בין חברות בנות, בין חברות מוחזקות (בשיעורים שונים) ועוד, כאשר הביטוי החשבונאי בכל אחד מהמקרים שונה. אבל הרעיון הבסיסי הוא שמכירים רק בעסקה האמיתית שבה המוצרים נמכרו החוצה. ולמה בעצם אי אפשר להכיר מידית במכירה של החברה האם לחברה הבת? משום שככה ניתן לנפח בקלות את המכירות!
הדוגמה הקלאסית היא אנרון – תאגיד של סחר באנרגיה עם הרבה מאוד זרועות שהיו בפועל בשליטתו , אבל חשבונאית, התאגיד התמנוני הזה, הגדיר את הזרועות הרבות כישויות נפרדות שאינן בשליטה. ואז, אם הן אינן בשליטה לא צריך לאחד אותן, ולכן אם מוכרים להם זו נחשבת למכירה לחיצוניים והמכירות נרשמות בדוח רווח והפסד. מכירות נרשמות משמע גם הרווחים בגין המכירות נרשמים כמובן בדוח. אחרי שנים של הונאות ורמאויות הפרשה התפוצצה, התברר שענקית האנרגיה הזו שווה אפס, יותר מדוייק – מינוס של מיליארדים רבים. וכמו תמיד שיש שערוריות כאלו מנסים לתקן את הפרצה, אבל אי אפשר באמת לחסום ראש יצירתי במיוחד. המוסדות לתקינה חוסמים פרצה מסוימת, והחברות מצליחות למצוא פרצה חדשה. כאן זה כמובן לא חוקי, הבעיה שבמקרים לא מעטים בחסות החוק, החשבונאות מאפשרת גמישות רבה.
אנרון זו היסטוריה – 14 שנים עברו מאז התפוצצה הפרשה, אבל בחודש האחרון יש תחושת דז'ה וו. לא בדיוק, תמיד זה מגיעה בעטיפה מעט שונה. אבל בתקשורת האמריקאית השוו בין החשדות להונאה חשבונאית בוליאנט הקנדית למקרה של אנרון. וליאנט היא חברת תרופות שהשם שלה עלה בשנה האחרונה לכותרות בגלל ניצול ציני של החולים – החברה העלתה במאות אחוזים תרופות שלה (ששווקו בבלעדיות) פשוט כי היא יכלה. החולים שילמו את המחיר, אבל לאחרונה, התערב הממשל האמריקאי ופתח בחקירה בנוגע למחירי התרופות של החברה. ממש במקביל (כן, משמיים) החלו לצוץ הערכות כי הטיפול החשבונאי של החברה בכנסות בתוך הקבוצה ליברלי מאוד, וגם כאן, הרגולטור האמריקאי נערך לבדיקה.
וליאנט היא אחת מחברות התרופות הייחודיות והגנריות הצומחות ביותר בשנים האחרונות. חלק משמעותי מהצמיחה בפעילות נובע מרכישות כשבמקביל החברה גם צומחת אורגנית. קצב המכירות ברבעון האחרון משקף מכירות של כ=10 מיליארד דולר, והחברה מרוויחה (Non GAAP – רווח לא חשבונאי) בקצב של כ=1.5 מיליארד דולר. אבל, זה הרווח הלא חשבונאי, הרווח החשבונאי נושק לאפס. החברה נסחרה לפני החשדות על הונאות בדוחות ב=80 מיליארד דולר, אך בתוך שבועיים שוויה נחתך למתחת ל=40 מיליארד דולר.
וליאנט נחשדת בהונאה חשבונאית בטיפול בעסקאות חברתיות. עיקר הבעיה/ החשד הוא במכירות של וליאנט עצמה לחברה בת שלה – Philador. על פי החשד המכירות האלו נרשמו כאילו הן נמכרו החוצה, בעוד שבפועל לא מדובר על מכירה לחיצוניים. כמו כן, יש חשדות שלקוח של החברה הבת (O&R ) רכש סחורה בכאילו – כן בכאילו, רק כדי לעזור לקבוצה לדווח על מכירות מוגברות יותר. הוא לא נפגע מכך, היה, כך נטען, קשר סודי, בין כל הנוגעים בדבר, ולא באמת היתה מכירה (הרי הלקוח לא באמת רצה לקנות במועדים שדווחו). המשמעות של המהלכים האלו (באם הם נעשו) היא פשוטה – הכנסות פיקטיביות.
חברת המחקר – סיטרון (שמתמחה בעבודות מחקר לגילוי דוחות רופפים במטרה להרוויח משורט על מניות אלו) טוענת כי וליאנט לא הזכירה ולא התייחסה בדוחות ובכלל לקיומה של החברה הבת Philador וזאת עד לשיחת הוועידה האחרונה.
בוליאנט טענו שמדובר בטענות כזב. לטענת מנהליה – R&O היא חלק מרשת בתי מרקחת ש-Philador מעניקה לה שירותים שונים, בהם מוקד שירות, ולטענתה המשלוחים ממנה לחברה הבת – Philador אינם נרשמים בשורת ההכנסות המאוחדות של וליאנט. אלא המכירות נרשמות רק כאשר המוצרים מועברים ללקוחות. זה לא עזר, השוק בינתיים מתקשה להאמין שהכל תקין. השוק חושש שמה שנגלה בינתיים זה רק הקצה. החברה איבדה שווי של 40 מיליארד דולר, כשהטענות נגדה מסתכמות במכירות של 100-200 מיליון דולר ורווחים של כמה עשרות מיליוני דולרים. לכאורה, חוסר פרופורציה בין החשדות לבין התגובה, אבל כמוצרים ג'וק במטבע לרוב צצים ג'וקים נוספים.
ממש בימים האחרונים נשמעים טענות שהחברה גם שיחקה בסעיפי ההוצאות שלה, וטענות חזקות יותר שהדוחות הלא חשבונאיים שלה ( Non GAAP ) היו ליברליים מדי – שהחברה ניטרלה מדוחות אלו הוצאות שלא היה צריך לנטרל אותן. על כך, בשבועות הבאים.
איך לזהות פונזי? האמת, זה לא מסובך – אתם רק צריכים להיות ממשומעים, ולבחון את נורות האזהרה
אמיר ברמלי הבטיח (במשך כמה שנים) למשקיעים אצלו תשואה נאה, הרבה יותר מהפיקדון בבנק. הוא פרסם בטלוויזיה, באינטרנט והפציר להשקיע אצלו את הכסף. מי שעשה זאת הפסיד ובגדול, למרות שלאורך כל הדרך למטה, הטענה של ברמלי היתה שמדובר בבעייה תזרימית ולא בעיה בשווי הנכסים, ובמילים פשוטות – יש ערך, אבל אין תזרים. אך ככל שהזמן עבר התברר לחלוטין שאין כסף ואין תזרים, סוג של הונאה.
ברמלי שהפירמידה שלו קרסה במהלך 2016 הוא לא הראשון וגם לא האחרון שמבטיח תשואה טובה, ובשנים האחרונות מוכרי האשליות הולכים ומתרבים, אבל יש כלל אחד חשוב שצריך ללוות אתכם תמיד בהשקעות (ולא רק בבורסה) – תשואה הולכת עם סיכון (סיכוי וסיכון הולכים ביחד); אם מישהו מבטיח לכם תשואה זה אומר שהוא מסתכן.
פשוט מאוד – אין ארוחות חינם בשוק ההון. ברמלי ניסה במשך חודשים להגיד שהכל בסדר עם קרן ההשקעות שלו, אבל זה לא ממש מדויק, הקרן לא הצליחה להחזיר כספים למחזיקים שרצו לפדות את ההשקעה, ומהר מאוד הקרן הגיעה לפירוק. ברמלי מאשים את רשות ניירות ערך שחקרה אותו לפני חצי שנה, ולמרות שלא דיברה בקול גדול – לא עצרה אותו, לא הפסיקה את פעילות הקרן, עצם החקירה וההודעה כי נעשית חקירה, אותתה לשוק להתרחק מהקרן.
ברמלי אומר שאת הסחרור הזה הוא לא יכל לעצור – ברגע שרשות ניירות ערך סימנה אותו, לגישתו, כבר לא היה לו סיכוי. אבל רגע, זה יכול להיות נכון, אם באמת הקרן היא פלופ, אם הכל נכון, אז אולי לא יהיו גיוסים חדשים בגלל הבדיקה של רשות ניירות ערך, אבל הכסף הקיים אמור להמשיך ולעשות כסף. אז זהו – שלא, אולי בגלל שהחל כדור שלג שלא ניתן היה להפסיק אותו והפדיונות החלו להיערם אך בעיקר בגלל שניהול השקעות כזה שמבטיח תשואה בנוי ומושתת על הזרמה תמידית של כספים.
אין קסמים ואין קוסמים
ברגע שמובטחת תשואה גבוה למשקיעים אז הסיכוי לספק אותה באמת, הוא נמוך. אי אפשר לספק ללא סיכון תשואה של 0.5% בחודש בשעה שהבנק נותן בפיקדונות 0.2%-0.3% בשנה. ברמלי לא קוסם. ואז מתרחש האירוע הבא – מנהל הקרן נמצא עם ערך התחייבות גבוה יותר כלפי המשקיעים מאשר הערך הכספי האמיתי בקרן. ולןמרות זאת, אפשר להמשיך ולהתנהל – כל עוד אין פדיונות כבדים.
כאשר במצב כזה שהוא הונאה מתמשכת (הערך המדווח עולה על הערך בספרים) לקוח רוצה להיפגש עם הכסף, יכולות להיות כמה אפשרויות – מנהל הקרן ינסה בכל מאודו להניע אותו מכך, ולהבטיח לו תשואות מרשימות בהמשך, ואם זה לא עוזר אז יש סיכוי טוב שהוא יקבל את כספו באופן מלא כפי שהתחייבו כלפיו. הקרן פשוט לא תרצה לעורר רעש – לא לשלם בזמן, לא לשלם הכל, כי אז הסימנים הרעים כבר עולים על פני השטח.
וכאשר משלמים את כל הכסף למשקיע שעוזב, נוצר חור גדול בקופה של הקרן – נניח לדוגמה לשם המחשה שהקרן גייסה 10 מיליון שקל והבטיחה תשואה של 0.5% בחודש, כך שאחרי שנה הערך מסתכם ב-10.5 מיליון שקל. נניח שבפועל הקרן הניבה תשואה נמוכה יותר וערכה הוא 10.2 מיליון שקל. יש כאן חור של 0.3 מיליון שקל – כל עוד לא נעשו פדיונות, מנהל הקרן יכול להמשיך להתגלגל, אבל מה יקרה אם יגיע משקיע גדול ויבקש למכור את חלקו בקרן- כאמור ינסו למנוע את פדיון ההשקעה, אבל אם זה לא יעזור יממשו אותה, רק שאז הפער על הנייר מתממש לפער אמיתי; עכשיו תדמיינו שכולם יממשו את השקעתם – הקרן תהיה בהפסד של 0.3 מיליון שקל – אנשים לא יקבלו את מלוא השקעתם. התרחיש הזה הוא תרחיש קל – הפסד אבסולוטי נמוך, תשואה שלילית נמוכה. בפועל, במצבים כאלו ההפסדים ענקיים, ורק לשם המחשה – נניח שהקרן מבטיחה 10% תשואה בשנה ונניח שהיה צריך להיות אחרי כמה שנים 14 מיליון שקל בקרן ובפועל יש 7 מיליון שקל – במצב כזה ההפסד הוא 50%, וכאן כבר תלוי איך המשקיעים פודים – אלו שפודים בהתחלה עשויים להיפגש עם הכסף, אלא שפודים בסוף עלולים להישאר בלי כלום. עם זאת, כאשר המצבים האלו מגיעים לבית משפט, במקרים רבים מחזירים את הגלגל לאחור והפגיעה במשקיעים הופכת להיות שיוויונית ולא על פי תזמון הפדיון שלהם.
למהלכים האלו שבו הקרן מציגה לכאורה תשואה מדהימה (ולרוב בלי סיכון) כשבפועל אין לכך באמת כיסוי קוראים פונזי או פירמידה שכן מדובר בפירמידה של שקרים, מינוף של שקרים, שקר על גבי שקר – שקר של תשואה שמושך משקיעים שעוזרים בלא יודעים לשקר להמשיך ולהתגלגל, וחוזר חלילה.
תמיד יש הונאות כאלו ולא רק בשוק ההון – קרן אור של טפירו היתה קרן השקעות בנדל"ן ובתמ"א 38 שהיתה סוג של הונאה; הסיפור של קרן קלע מתברר עכשיו בבית משפט, ואלו רק האחרונים.
המקרה המוכר ביותר בשנים האחרונות הוא המקרה של מיידוף – מנהל ההשקעות האמריקאי שהחזיק חשבונאות כפולה שכיסתה והסתירה את המצב האמיתי הבעייתי. מיידוף פרסם מדי שנה במשך עשרות שנים תשואות פנומנליות – אבל הוא לא היה פנומן, הוא היה שקרן וגנב; והוא עשה את זה בגדול – עשרות מיליארדים!
ההונאה הזאת – הונאת הפירמידה נקראת גם הונאת פונזי על שם נוכל איטלקי – צ'ארלס פונזי. פונזי שפעל בשנות ה-30 של המאה הקודמת לקח כספים מאנשים והחזיר להם עם תשואה מרשימה/ בתוספת רווחים. במהרה מעגל הלקוחות שלו גדל מאוד ומימן בעצם את ההונאה – יותר תנועה (אנשים שמעבירים כספים), יותר רווחים; ויותר רווחים יותר אנשים שמעביירם כספים וחוזר חלילה – בסוף זה מתפוצץ.
והנה עוד דוגמה – לקראת סוף שנת 2015 קרסה חברת האלגוטריידינג – יוטרייד. החברה הזו שנוהלה על ידי אביב טלמור ניהלה כספים בשיטת האלגוטריידינג שעל רגל אחת פועלת באופן אוטומטי בהינתן מעין נוסחאות שמזינים לתוכה. יש הרבה יתרונות בשיטה הזו – אין כאן רגשות, יש כאן ביצוע קר ומוקד, אין כאן ביצוע אנושאי איטי, אלא ביצוע מהיר על ידי רובוטים/ מכונות. אבל יש גם בעיות – הרגולציה עדיין חלשה, ולתחום הזה נכנסים שרלטנים ורמאים רבים. זה יסתדר, בעולם זו שיטה לגיטימית שמסוגלת במקרים מסוימים לספק תשואה טובה למשקיעים. אלא שהבעיה הגדולה היא "המוח" – מחשב יכול לעשות פעולות מהר, באופן סימלוטני, בלי רגשות, אבל מישהו צריך לחשוןב בשבילו, ומי מבטיח לנו שהמוח הזה באמת מספק את הסחורה?
הבעיה הזו מתבטאת גם בהתמוטטות של יוטרייד שעדיין רב הנסתר על הגלוי, אבל מה שברור הוא שלצד הונאה גדוה של אביב טלמור הביצועים שדווחו למשקיעים נופחו מעבר לכל פרופורציה – הם היו שקרים ומעווותים כדי לשמן את הפרמידה, כדי לגרום למשקיעים נוספים להזרים כספים לחברה, וכך ביום בהיר הסתבר שלחברה יש לקוחות בהיקף של 40 מיליון שקל, וןמנגד אין כסף – פשוט אין כסף – אז אולי זאת גם גניבה, וגם כישלון בהשעות, וגם כישלון רגולטורי, אבל בשור ההתחתונה דמובר בפונזי – טלמור ניפח בועה, דאג להציג מספרים ותשואות טובות, אבל המספרים האמיתיים היו אחרים לגמרי – התשואות היו חלשות מאוד כשבמקביל רוקנה הקופה לחלוטין.
ומה בעצם הסימנים לפונזי וממה צריך להיזהר?
- הבטחה לתשואה – אין קסמים ומי שמבטיח לכם תשואה גבוה (ריבית קבועה גבוה) הוא שרלטן או שקרן או גנב או גם וגם. אי אפשר להבטיח תשואה בלי סיכון וסיכון יכול להתבטא בהפסד – כלומר זה לא מובטח! מישהו מבטיח לכם, קחו את הרגליים ותברחו משם.
- פיתויים – החברים מרוויחים, הם מקבלים את הכסף – לכאורה, זה אמור להיות אינדיקציה חיובית, אבל במקרים רבים זה פיתיון – אל תפלו בפח. התשואות הגבוהות האלו בהשקעות הן במקרים רבים רק על הנייר – הנוכל מנסה לפתות אנשים דרך התשואות האלו, ואכן יש רבים שסבורים שמדובר בקוסם ומזרימים אליו כסף – "אם הוא הרוויח 30% בחודש האחרון למה שזה לא יימשך" – אין תשואות גבוהות לאורך זמן בשוק ההון – אין קוסמים. זה רמז עבה לפונזי!
- גם לא בכסף קטן. הפונזי מפתה – אתם משקיעים 5 אלף ויוצאים מהר עם 6 אלף – זה מכוון, הכוונה שתכנסו בפעם הבאה עם 20 אלף, אבל זאת טקטיקת פיתוי בלבד – אתם אולי תרוויחו (בכאילו) בתחילת הדרך, אבל זה רק שתכניסו כסף גדול, ולכן מראש רדו מזה, אל תתעסקו עם הבטחות בשמיים, ותשואות גבוהות.
- רשמי ומסודר – אז מה? בפונזי הרבה פעמים הכל נראה רשמי ומסודר לחלוטין, לחברה יש משרד מכובד, עובדים, אתר חברה, בכל רגע נתון אפשר לראות מה שווי ההשקעות באתר החברה – לא להתפתות – זה בעצם חלק מתרגיל הפיתוי!
- אתם בפנים, ומשדלים אתכם להישאר – אל תהיו תמימים, זה רק מחשיד עוד יותר, זה צריך לגרום לכם לצאת כמה שיותר מהר – פשוט לברוח.
- תמרוץ להביא חברים/ משפחה ועוד – אל תערבו את המשפחה שלכם ואת החברים שלכם; במקרים כאלו מנהלי ההשקעות מעוניינים שתזרימו להם עוד כסף – ישירות או דרך מכרים, והם ינסו לשכנע אתכם גם דרך תמריצים – אסור, פשוט אסור לעשות את זה, כי אז אתם חלק מהמנגנון הבעייתי – להתרחק מתמרצים ולהתרחק משדלנות
מדריכים קשורים:
קיירוס – פירמידה או דרך אמיתית לייצר רווחים?
השקעה דרך מכשירים פסיביים – תעודות סל וקרנות מחקות
פורקס – זהירות ממסחר במט"ח (יתרונות וחסרונות)
אלגו-טריידינג, מסחר אוטומטי – זה העתיד, אבל זהירות משרלטנים
כתבות על הונאת פירמידה/ הונאת פונזי:
הונאת הפונזי הגדולה בהיסטוריה מטלטלת את סין
כך עבדה הפירמידה של ענבל אור
– פנסיונרית חסכה 2 מיליון שקל, והסתנוורה מדיברוים על תשואה של 2% בחודש. גיסה שכנע אותה להשקיע אצל מנהל תיקים (סליחה – מישהו שמתיימר להיות מנהל תיקים), בחור בשם מוטי כהן, שדיבר על תשואה פנומנלית, אבל בפועל – הלך הכסף! אל תאמינו למי שמבטיח לכם תשואה, אין דבר כזה תשואה בלי סיכון – רוצים תשואה תסתכנו. הפנסיונרית חשבה שהיא עושה תשואה של 2% בחודש, בפועל, הכספים הוזרמו לאופציות מעו"ף ובסופו של דבר נמחקו. אופציות יכולות לייצר 2% בחודש וגם לגרולהפסדים גדולים. ומסתבר שמוטי כהן שהציג את עצמו כמנהל תיקים הוא לא באמת מנהל תיקים
– כתב אישום הוגש נגד אמיר ברמלי: הפרקליטות הגישה כתב אישום נגד ברמלי ובו אישום בעבירות של גניבה בידי מורשה בהיקף של למעלה מ-400 מיליון שקל, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גיוס משקיעים ללא תשקיף, זיוף ועבירות הלבנת הון. ברמלי על פי החשד הקים חברות בשיטת הפרמידה – גייס משקיעים שמימנו את המעין תשואות של המשקיעים הקודמים, וכך בעזרת תשואות מזויפות הוא הצליח לייצר מצג שווא של הצלחה שהפילה בפח עוד משקיעים. לכל אורך הדרך למטה, טען ברמלי שזה לא פונזי שזו לא פרמידה, אבל הפרקליטות סבורה אחרת
הסבר מורחב: צ'קליסט קצר לפני שמעבירים כסף להשקעה
הונאות השקעה נשענות לרוב על אותם סימנים: הבטחה לתשואה גבוהה וקבועה, לחץ להחליט מהר, והסבר מעורפל על מקור הרווח. לפני שמעבירים כסף כדאי לבדוק אם הגוף מחזיק רישיון מתאים מרשות ניירות ערך או מרשות שוק ההון, ואם הכסף מוחזק אצל גוף נפרד ומפוקח. כדאי לבקש דוחות כספיים, ולשאול איך בדיוק נוצרת התשואה. אם התשובה מסובכת או חמקנית, זה סימן אזהרה. גם המלצות של חברים לא מספיקות, כי בפירמידות המשקיעים הראשונים מקבלים תשלומים בזמן ממשיכים להמליץ לאחרים. עדיף להפסיד הזדמנות מאשר את הכסף.
דוגמה להמחשה: נניח שמוצעת לכם השקעה של 100,000 שקל בתשואה מובטחת של 1.5% בחודש, כלומר 18% בשנה. תשואה כזו, קבועה ובלי תנודות, גבוהה מאוד ביחס לאפיקים מפוקחים, ולכן היא צריכה להדליק נורה אדומה עוד לפני כל בדיקה אחרת. המספרים להמחשה בלבד.
איך בודקים רישיון?
באתרי הרשויות המפקחות יש מאגרים של בעלי רישיון שאפשר לחפש בהם.
מה עושים אם כבר השקעתם?
פונים לייעוץ משפטי ומדווחים לרשות המפקחת מוקדם ככל האפשר.
האם תשואה גבוהה תמיד מעידה על הונאה?
לא תמיד, אבל תשואה גבוהה וקבועה בלי סיכון היא סימן אזהרה חזק.
צעדים מעשיים
- בדקו את הרישיון של הגוף ושל האנשים שמציעים את ההשקעה.
- בקשו הסבר כתוב על מקור התשואה.
- ודאו שהכסף מוחזק אצל גוף נפרד ומפוקח.
- אל תתנו ללחץ זמן להכריע במקומכם.
כדאי לזכור: אם קשה להבין איך ההשקעה מרוויחה, עדיף לא להשקיע בה.
שאלות ותשובות
? מה זו הונאת פונזי?
תוכנית שבה משלמים למשקיעים ותיקים מכספים של משקיעים חדשים, ולא מרווח אמיתי. היא קורסת כשהכסף החדש מפסיק להגיע.
? מה סימני האזהרה?
הבטחה לתשואה גבוהה ויציבה, חוסר שקיפות ולחץ להביא משקיעים נוספים. גם קושי למשוך כסף הוא סימן מדאיג.
? למה אנשים נופלים בזה?
בשלבים הראשונים המשקיעים מקבלים תשואות, ולכן הם ממליצים לחבריהם. האמון האישי מסתיר את הסיכון.
? מה ההבדל בין פונזי לפירמידה?
בפירמידה הרווח מגיע מגיוס משתתפים חדשים באופן גלוי, ובפונזי הגיוס מוצג כהשקעה. בשני המקרים המבנה אינו בר קיימא.
? מה עושים אם יש חשד?
מפסיקים להפקיד, מנסים למשוך כסף ומדווחים לרשות ניירות ערך או למשטרה. מוקדם יותר עדיף.
? איך פירמידה מתפוצצת?
לפי המדריך, הרווחים לכאורה מושכים עוד משקיעים, והכסף החדש משמש לתשלום לקודמים. כשהכסף החדש מפסיק להגיע, המבנה קורס.
? איזו דוגמה מביא המדריך?
את קריסת יוטרייד, חברת אלגו טריידינג, בסוף 2015. לפי המדריך, הרגולציה בתחום חלשה ונכנסים אליו גם רמאים.
להרחבה באתר: מהן הונאות הפונזי הגדולות בישראל, מי הקורבנות ואיך נזהרים, הונאה בנקאית ברשתות החברתיות – איך זה עובד וכיצד להתגונן?
מה ההבדל בין רווחו לרווח אחר? מה הרווח (או ההפסד) האמיתי של שטראוס ברבעון השני? ואיך מאתרים את הרווח (הפסד) הזה?
הרווח לתקופה של קבוצת שטראוס ברבעון השני של 2015 הסתכם ב=167 מיליון שקל. אבל, זה עדיין לא משקף את הרווח של שטראוס עצמה. הרחבתי בטור הקודם, על השורה המורכבת הזו – הרווח לתקופה מכיל את הרווח של כל החברות בקבוצה של שטראוס במידה והן נשלטות על ידי שטראוס, גם אם שיעור האחזקה בהן אינו 100%.
השיטה הזו גורמת לעיוות – שטראוס מאחדת ברווח התקופתי 100% מחברות שאין לה באמת 100%, ולכן בהמשך הדוח רווח והפסד, מנטרלים את הרווחים שלא שייכים לשטראוס, אלא לאלו שמחזיקים במניות בחברות הבנות – קוראים לזה – חלק המיעוט ברווח (מיעוט מכיוון שהוא לא שולט) או רווח שמוקצה לבעלי מניות שאינן מקנות שליטה. ברבעון השני הרווח הזה (של המיעוט) הסתכם ב=43 מיליון שקל, והשאיר רווח של 124 מיליון שקל לשטראוס עצמה, ולבעלי מניותיה.
אז האם 124 מיליון שקל הוא סוף סוף הסכום שאותו הרוויחה שטראוס ברבעון השני? עדיין לא. ליתר דיוק בחשבונאות כן, למרות שיש המון חשבונאיים שלא מסכימים לכך, אבל בשפה הכלכלית/ עסקית זה ממש לא הרווח.
בהמשך לדוח רווח והפסד מופיע "מיני" דוח – דוח על הרווח הכולל, לפעמים מדובר ממש בדוח נפרד ולפעמים הוא ממש צמוד לדוח רווח והפסד. הדוח הזה כולל סעיפים שאינם מפורטים בדוח רווח והפסד, אבל יש להם משמעות להון העצמי ולכן אי אפשר לדלג עליהם באופן מוחלט, והם מוצגים בדוח על הרווח הכולל. ואיך זה קורה שיש סעיפים תוצאתיים שמדלגים על מהרווח והפסד? ובכן, החשבונאות הגדירה כמה סעיפים שאינם מבחינתה רלבנטיים לדוח רווח והפסד. אחד הסעיפים המשמעותיים והבולטים ביותר הוא תרגום שער חליפין של השקעה בחברות מוחזקות. הסעיף הזה שנקרא במקרים רבים הפרשי תרגום של פעילויות חוץ מבטא שינויים בערך ההשקעה בעקבות שינויי מטבע והחשבונאות סבורה שלא מדובר בשינויים שאמורים להופיע בדוח רווח והפסד.
ולהמחשה – נניח שיש חברה שמחזיקה בחברה אמריקאית (ושפועלת בשוק האמריקאי). נניח שנכון לסוף 2013 ההשקעה מסתכמת ב-2 מיליון דולר (הרי מטבע הפעילות של החברה המוחזקת הוא דולר), ונניח שבסוף 2014 סכום ההשקעה לא השתנה – 2 מיליון דולר. כלומר, החברה האמריקאית לא הרוויחה ולא הפסידה. החברה המחזיקה צריכה לאחד את ההשקעה בספרים שלה (ולתרגם אותם לשקלים). נניח ששער החליפין (רק להדגמה) הוא 4 בסוף 2013 ו-3.5 בסוף 2014 – ומכאן, שבסוף 2013 ערך ההשקעה יעמוד על 8 מיליון שקל ובסוף 2014 על 7 מיליון שקל. יש כאן ירידת ערך של 1 מיליון שקל, ירידה שכולה הפסד מטבע/ הפסד מימון.
אלא שבחשבונאות לא מכירים בהפסד המט"ח הזה, מהטעם שאין לו השלכה על הפעילות ועל התפעול, זה לא משנה את מצבה של החברה, זה רק הצגה של מטבעות. זו הגישה עכשיו; בעבר – כל שינוי במט"ח היו חלק מהוצאות המימון. אפשר להתווכח עם הגישה הנוכחית, אחרי הכל גם שינויים של מט"ח שמוחזק בבנק מתכנסים לשורה של הוצאות/ הכנסות מימון, אם חברה מחזיקה 2 מיליון דולר ושער הדולר ירד מ-4 ל-3.5 שקל היא מפסידה כלכלית 1 מיליון שקל וחשבונאית זה מופיע במימון, אז מדוע כאן, כאשר מדובר בחברה מוחזקת, לא מציגים את השינוי במימון?
הסעיף הזה הוא בין הבולטים אך הוא לא העיקרי שמופיע בסעיפי הדוח על הרווח הכולל. בדוח הזה מופיעים גם רווחים מניירות ערך זמינים – ברגע שהחברה מגדירה ניירות ערך זמינים למכירה כשהמשמעות שהיא מתישהו מתכוונת לממשן, אזי, הפירמות יכולות להציג את הניירות האלו במסגרת הדוח על הרווח הכולל – השינויים בתיק ההשקעות הכולל ניירות ערך זמינים למכירה, לא יתנקזו לדוח רווח הפסד אלא לדוח על הרווח הכולל, ורק במימוש זה ישפיע על דוח הרווח והפסד.
גם שינויים שנובעים מחישובים אקטוארים בגין הפרשות לפיצויים על עובדים מוצגים בדוח על הרווח הכולל, וגם חלק גדול מהרווחים והפסדים מעסקאות גידור מופיע בדוח. אבל, כאמור השינויים האלו בדוח על הרווח הכולל לא נזרקים לפח, הם משפיעים על ההון העצמי של החברה. כאשר אותה חברה שמחזיקה בחברה האמריקאית (בהמשך לדוגמה הקודמת) איבדה ערך של 1 מיליון שקל, אז גם אם הוא לא מופיע כהוצאה בדוח רווח והפסד, הוא משפיע על ההון העצמי – ירידה בון העצמי בסכום של 1 מיליון שקל. זה רק ממחיש עד כמה מדובר בהפסד אמיתי.
ולכן, שורת הרווח של בעלי המניות (בהמשך לרווח התקופתי שממנו ירדו הרווחים שיוחסו למיעוט) היא עדיין לא שורת הרווח הנכונה. ונחזור לשטראוס
הסעיפים בדוח על הרווח הכולל העבירו את שטראוס ברבעון השני מרווח תקופתי של 167 מיליון שקל ורווח לבעלי המניות בסך 124 מיליון שקל להפסדים! הסעיפים הבולטים (ההפסדים הבולטים) שמפורטים בדוח על הרווח הכולל הם – הפרשי תרגום מטבע חוץ מפעילויות חוץ – הפסד של 78 מיליון שקל כשבנוסף רשמה החברה ברבעון הפסד/ הוצאה בסך 121 מיליון שקל כתוצאה מחלקה של שטראוס ברווח כולל אחר של חברות מוחזקות המטופלות לפי שיטת השווי המאזני. כלומר, שטראוס הכירה ברווחים/ הפסדים בהתאם לשיטת השווי המאזני בחברות האלו (המוחזקות), אבל זה לא כל הסיפור – בחברות האלו יש גם סעיפים שלא מועברים לרווח והפסד אלא נרשמים בדוח על הרווח הכולל, ושטראוס כחברה מחזיקה מכירה בסעיפים אלו בדוח על הרווח הכולל. גם כאן, חלק משמעותי מהסעיף הוא הפרשי תרגום.
ובהינתן ההוצאות/ ההפסדים האלו סיימה שטראוס את הרבעון בהפסד כולל של 28 מיליון שקל.
המס על רווחים בבורסה, או בשמו הרשמי מס רווחי הון, החל להיות מיושם רק ב-2003. כעת המתווה 25% ריאלי / 15% נומינלי באג"ח שקלי נשאר. לרובכם זה נראה אולי טבעי, אבל במשך עשרות שנים הבורסה הייתה מחוץ לתחום המיסוי.
המס הזה חל על כל מי שמרוויח בבורסה ומממש את רווחיו, גם אם לא מדובר במומחים לשוק ההון וסוחרים בשוק. אגב, סוחרים שמוגדרים כך על ידי רשות המס – ויש הגדרות למי נחשב סוחר בניירות ערך – מחויבים במס על הרווחים כאילו מדובר בעסק שלהם, ואז החבות גבוהה יותר, אם כי ישנם גם יתרונות. רשות המסים מחייבת פעילים בשוק ההון, שלהם מחזור מעל רף מסוים, להגיש דוח מלא. זה עדיין לא אומר שהם סוחרים, אבל מבחינת מס הכנסה הם אינם פטורים מהגשת דוח שנתי. כאן תוכלו לקרוא על רף הפעילות בבורסה המחייב הגשת דוח.
מס של 25% על רווחים בבורסה
הרווחים מהבורסה מוגדרים כרווחי הון, כלומר רווחים חד פעמיים שנובעים מהשקעה הונית – המשקיעים מרוויחים על השקעתם המקורית. לדוגמה, משקיע רכש מניה בסכום של 10,000 שקל, ומכר אותה אחרי חודשיים ב-11,000 שקל – משמע הרוויח 1,000 שקל. על הרווחים האלו יש מס.
1,000 השקלים האלו הם הרווח הכולל, אבל מס הכנסה מודע לכך שהכסף אמור לשמור על ערכו, וכל עוד הוא שומר על ערכו הרי לא מדובר ברווח אמיתי. כלומר, אם לדוגמה בתקופה הזו מדד המחירים לצרכן עלה ב-3%, הרי שמתוך רווח של 1,000 שקל, 300 שקל הם רווחים נומינליים, רווחים ששומרים על מצבו של המשקיע בדיוק כפי שהיה בתחילת הדרך – 10,300 שקל בסוף התקופה שווים מבחינת כוח הקנייה שלהם ל-10,000 שקל בתחילת הדרך. לכן, מס הכנסה אינו ממסה את הרווח הזה, אלא את הרווח הריאלי – 700 שקל – 1,000 שקל רווח כולל בניכוי הצמדה של 300 שקל. 700 שקל הם הרווח האמיתי, הרווח הריאלי, ועל הסכום הזה חל מס בשיעור של 25%, ובמקרה שלנו – מס של 175 שקל, 25% מ-700 שקל.
נסכם – על רווחים בבורסה מניירות ערך ישראליים וזרים חל מס בשיעור של 25% על הרווח הריאלי.
ונחדד – המס מתייחס גם לדיבידנדים ולריבית שהחברות משלמות. לדוגמה, אם משקיע אמור לקבל 1,000 שקל כדיבידנד הרי שהוא ישלם על הדיבידנד מס של 25%, ויישאר עם תקבול נטו של 750 שקל. אותו דבר לגבי ריבית שמתקבלת. אגב, בעל שליטה משלם מס בשיעור של 30% על חלוקת דיבידנדים.
ניירות הערך הרלוונטיים למיסוי הריאלי הם מניות, קרנות נאמנות, תעודות סל, אופציות ואיגרות חוב צמודות למדד, שיכולות להיות איגרות חוב ממשלתיות או קונצרניות, כלומר של חברות. ה"קבוצה" שהוחרגה מכאן היא איגרות החוב השקליות. לאלו יש סטטוס מיסוי אחר. כאן, תוכלו להכיר את ניירות הערך הנסחרים בבורסה ובכלל להבין איך הבורסה "עובדת".
הרווח על איגרות החוב השקליות הוא 15%, אך כאן מדובר על הרווח הנומינלי, לא הריאלי. כלומר, לא מנכים מהרווח את ההצמדה למדד, אלא פשוט מס הכנסה לוקח (מקבל) 15% מהרווח בלי קשר למדד. ניירות הערך הרלוונטיים כאן הם כמובן איגרות החוב השקליות, לרבות גילונים, ממשלתיים שקליים (איגרות חוב שהחליפו את השחרים) וגם מק"מ (מלווה קצר מועד), ופיקדונות שקליים בבנקים.
לדוגמה, נניח שהשקעתם בפיקדון שקלי 10,000 שקל ואחרי שנה מימשתם את הפיקדון ב-10,100 שקל – כלומר הרווחתם ברוטו 100 שקל. תצטרכו לשלם למס הכנסה 15 שקל, 15%, בלי קשר למדד. הרעיון וההבדל בין המיסוי הזה לבין המיסוי על אפיקים צמודים, נובע מכך שהמס אמור להיות משיק/ מקביל/ מתואם עם הרווח. במכשירים שקליים מדברים ב"שפה שקלית" ורוצים להרוויח שקלית ולא להיות תלויים במדד. אם היה מס שתלוי בהצמדה, ההשקעה השקלית הייתה הופכת להיות השקעה מעורבבת, והמיסוי היה בעצם משפיע על קבלת החלטת ההשקעה, וזו כמובן לא המטרה. גישת מס הכנסה היא שהמיסוי לא ישפיע על החלטות השקעה ולא יפגום בסוג ההשקעות של משקיעים.
מס על ניירות ערך זרים
מהו המס אם מדובר במכירת נייר ערך הנקוב במטבע חוץ, או צמוד למטבע חוץ? המס עדיין יהיה 25%, אבל כאן חישוב הרווח לא ייעשה בקיזוז הצמדה למדד, אלא בקיזוז עליית שער המטבע, שכן רואים את שער המטבע כמדד הייחוס. רווח ההון הריאלי יהיה שווה לרווח במטבע החוץ שבו נסחר נייר הערך, כשהוא מומר לשקלים על פי שער החליפין ביום המכירה.
אגב, כאן המקום להדגיש כי חובת תשלום המס ושיעורו נקבעים באופן אישי ולא תלויים במיקום גיאוגרפי שבו נוצר הרווח. לכן, גם מי שבוחר לסחור דרך ברוקר בחו"ל חלים עליו אותם כללי מיסוי, וחובה עליו לדווח למס הכנסה בסוף שנה על רווח/ הפסד מהשקעותיו בחו"ל. אם נוכה מס במקור בחו"ל מרווחים על ניירות ערך זרים, סכום המס שישלם הסוחר בישראל יהיה המשלים שבין המס שנוכה בחו"ל, למס שהוא חייב בישראל.
אם המס שנוכה בחו"ל הוא בשיעור גבוה משיעור המס שחייב הסוחר בישראל בגין אותו רווח, לא יתקבל (לרוב) החזר מס מרשות המסים בישראל.
עולה חדש פטור ממס על מכירת מניות פרטיות בחו"ל שהיו לו לפני שעלה לארץ עד עשר שנים לאחר העלייה.
תושב חוזר פטור ממס על רווחי הון ממכירת מניירות ערך זרים שאותם רכש בתקופת מגוריו בחו"ל, בתנאי שמכר אותם בתוך עשר שנים מיום חזרתו לארץ.
מתי משלמים את המס על רווחי בורסה?
משלמים כאשר מתרחש אירוע מס, ואירוע כזה הוא במימוש ניירות הערך (מכירה, פדיון, תשלום ריבית, תשלום דיבידנד). רווח "על הנייר" לא ממוסה! נניח שרכשתם מניה באפריל ב-100 אלף שקל ובסוף השנה, ב-31 בדצמבר, ערך ההשקעה הוא 300 אלף שקל – הרווחתם 200 אלף שקל. זה רווח על הנייר, וכל עוד הוא לא מומש, אתם לא צריכים לשלם למס הכנסה.
כאשר מממשים, מס הכנסה מקבל את המס המגיע לו בהתאם לחישוב חודשי. ברוב הבנקים והברוקרים הפרטיים השיטה היא כזו – סוכמים את המס שמגיע לרשות המס במהלך כל החודש ולוקחים בחשבון כמובן הפסדים שיש לנישום, ואז בסוף החודש מנכים את המס מהחשבון. עם זאת, יש מקרים שהבנקים/ ברוקרים מחייבים במס במקביל לביצוע העסקה וחישוב הרווח.
המס שנגבה מכם כולל את כל הפעילות, לרבות ההפסדים. אם מכרתם נייר ערך בהפסד אתם רשאים וצריכים לקזז את הפסד הזה מרווח עתידי. זה יכול להיות הפסד שנוצר בחודש מסוים וכבר באותו החודש אתם מנצלים אותו ומקזזים אותו עם רווח בנייר ערך אחר, וזה יכול להיות הפסד שלא מקוזז (ואז הוא נקרא – מגן מס), שיקוזז מול רווחים עתידיים או שלא יקוזז בכלל אם אין רווחים, ואז הוא הולך לאיבוד.
הנה דוגמה: נניח שבינואר מכרנו נייר ערך בהפסד של 20 אלף שקל. יש לנו בעצם מגן מס, שמשמעותו היא שאנחנו יכולים להרוויח עד 20 אלף שקל ולא לשלם מסים. נניח שבחודש מרץ מכרנו נייר ערך ברווח של 30 אלף שקל. במצב כזה, הרווח החייב במס הוא 10 אלף שקל – הרווחנו 30 אלף שקל וקיזזנו הפסד מוכר לצורכי מס הכנסה בסך 20 אלף שקל – נטו, הרווחנו 10 אלף שקל. על הרווח הזה נשלם מס בשיעור של 25%, כלומר 2.5 אלף שקל.
אבל מה קורה אם חודש אחר כך הפסדנו 50 אלף שקל – ובכן, נוצר לנו מעין מגן מס, ומכיוון שהיו לנו רווחים ושילמנו מס בחודשים הקודמים, הרי שההפסד הזה/ מגן המס מופעל מיידית ואוטומטית, כך שבסוף החודש נזכה להחזר בחשבון, אם מתחילת השנה כאמור שילמנו מס לרשות המסים. כלומר, החישוב הוא על בסיס שנתי ומס הכנסה מחשב באופן אוטומטי לכל סוף חודש את היתרה שלנו ומעדכן אם מגיע לנו החזר.
חשוב לציין – קיזוז ההפסדים אפשרי גם מול מס ששולם על תשלומי דיבידנדים ותשלומי ריבית, ולא רק מול מס על רווחים מניירות ערך.
יש לכם הפסד בשנה מסוימת – אם לא תגישו דוח, לא תקבלו מגן מס!
הרחבנו למעלה את אפשרויות הקיזוז כאשר אנחנו בתוך שנה קלנדרית. אבל אם סיימנו את השנה בהפסד ובמגן מס – כלומר ההפסדים שלנו עלו על הרווחים, אזי אם אנחנו רוצים להעביר את ההפסדים האלו כמגן מס בשנה הבאה, אנחנו צריכים להגיש דוח לרשויות המס. רבים לא אוהבים לעשות זאת, חוששים שמס הכנסה "יתלבש" עליהם, ירשום אותם במערכת, ומעתה הם יהיו "מסומנים". אבל גם אם נניח שזה נכון – וזה ממש לא בטוח – אם אתם עובדים לפי הספר, אז מה? אז מה אם תצטרכו להגיש דוח גם לאחר שנה ולאחר שנתיים – העיקר לקבל את החזר המס המגיע לכם ולנצל את ההפסדים לצורכי מס. אם לא מגישים דוח – הפסד המס במערכות הבנקים מתאפס.
האם ניתן לקזז הכל בכל? האם אפשר לקזז בין כל ניירות הערך? ובכן, קיים קיזוז מלא בין ניירות ערך זרים לניירות ערך ישראליים ואין הפרדה בין ניירות מסוגים שונים – רווח מניירות ערך בחו"ל ניתן לקיזוז עם הפסד ניירות ערך שנסחרים בארץ; רווח מאיגרות חוב בחו"ל ניתן לקיזוז מול הפסד ממניות בארץ, וההיפך; הכל אפשרי לקיזוז. אבל, מה שיעור המס הרלוונטי אם מדובר בקיזוז של נייר עם שיעור מס שונה? ובכן, שיעור המס ייקבע על פי המרכיב שממנו נוצר הרווח. כלומר, אם הרווחנו על אג"ח שקלית 1,000 שקל והפסדנו על מניות 500 שקל, נשלם 15% מס על ההפרש, כי הרווח נוצר מאג"ח שקלית. במצב הפוך, כשהרווח היה ממניות וההפסד מאג"ח שקלית, נשלם 25% מס על ההפרש.
האם ניתן לקזז בין חשבונות שונים? מי שמנהל כמה חשבונות של ניירות ערך, ומימש בשנת המס רווחים בחשבון אחד והפסדים בחשבון אחר, יוכל לקזז את ההפסדים כנגד הרווחים רק אם יגיש דוח שנתי לרשות המסים.
רכישה במספר מנות ומכירה במספר מנות – איך מחשבים את הרווח?
כאשר יש לנו פוזיציה בנייר ערך שנרכשה במספר שלבים, כאשר מוכרים את הנייר מה בעצם נמכר? ליתר דיוק, מאיזו שכבה נמכרו ניירות הערך – מהרכישה בשלב ראשון, בשלב שני או בשלב אחר? הטכניקה של חישוב המס היא על פי שיטת ה-FIFO) First In First Out) – נכנס ראשון יצא ראשון. במילים פשוטות פירוש הדבר הוא שמוכרים קודם כל את מה שקנינו בהתחלה. באופן הזה אין משמעות במכירת חלק מהכמות לשער הממוצע שבו קנינו את הנייר.
הנה דוגמה: רכשנו 1,000 יחידות של מניה בשער 2 שקלים ורכשנו בהמשך 1,000 מניות נוספות בשער 4 שקלים. בסך הכל השקענו 6,000 שקל ברכישת 2,000 מניות בשער ממוצע של 3 שקלים. בסוף השנה המניה במחיר של 2.5 שקלים – כלומר ערך ההשקעה הוא 5,000 שקל, וההפסד הוא 1,000 שקל. נניח שמימשנו 1,000 מניות בשער הזה – 2.5 שקלים למניה. לכאורה, אנחנו בהפסד ולכן אין מקום לשלם מס, אבל על פי הטכניקה של FIFO זה עובד אחרת – המכירה של 1,000 המניות בסוף השנה היא מכירה של הכמות של 1,000 המניות שנרכשה ראשונה, כלומר של 1,000 המניות שנקנו בשלב ראשון במחיר של 2 שקלים – העלות הכוללת של המנה הזו הסתכמה ב-2,000 שקל, ובסוף שנה מכרנו בהיקף של 2,500 שקל (1,000 מניות ב-2.5 שקלים). מכאן שיש לנו רווח של 500 שקל על המכירה הזו – הרווח הזה ממוסה בשיעור של 25% – 125 שקל (25% על רווח של 500 שקל). ומכאן, שלמרות שעל הפוזיציה כולה יש לנו הפסד, בגלל אופי החישוב אנחנו משלמים מס על המכירה הזו. אגב, אם נמכור את יתר הסחורה, כמובן שנרשום שם הפסד שיקזז את הרווח מהמכירה הראשונה. מכירה של הכמות הנוספת תכניס לנו עוד 2,500 שקל, אך העלות של הכמות הזו מגיעה מהרכישה השנייה במחיר של 4 שקלים, כלומר עלות כוללת של 4,000 שקל, ומכאן שההפסד יהיה 1,500 שקל, ובסך הכל על שתי המכירות האלו – הפסד של 1,000 שקל (רווח של 500 שקל על המנה הראשונה והפסד של 1,500 שקל על המנה השנייה). זה כמובן מסתדר מצוין עם החישוב ההתחלתי – ערך המניות בסוף שנה – 5,000 שקל והשקענו 6,000 שקל – הפסד של 1,000 שקל.
מיסוי של קרנות נאמנות
מס הכנסה מאפשר לקרנות נאמנות לבחור בין שני מסלולים – קרן פטורה וקרן חייבת. הראשונה היא קרן שפטורה מתשלום מס שוטף, המשקיע בקרן משלם את המס בזמן המכירה, בדומה לכל נייר ערך אחר. רוב קרנות הנאמנות בחרו במסלול זה.
לעומת זאת, קרן חייבת משלמת את המס באופן שוטף; המשקיע לא משלם מס בעת מכירת הקרן מכיוון שהקרן בחרה לעשות זאת. במצב זה, השערוך היומי של הקרן כולל את תשלומי המס.
הבחנה נוספת לצורכי מס יש גם לקרנות שבוחרות במטבע עיקרי שונה מהשקל. מדובר על קרן פטורה שמשקיעה לפחות 90% מנכסיה במטבע חוץ מסוים, למשל קרן אג"ח אירו או קרן אג"ח דולרית. חישוב הרווח הריאלי בקרן כזו נעשה על פי שער המטבע ולא בהתאם למדד המחירים לצרכן.
טופס 867 – שווה להכיר!
אז איך עושים את זה, איך מגישים דוח למס הכנסה? התשובה נמצאת בטופס 867. הטופס הזה מכיל את הרווחים שלכם מהשקעות בשנה מסוימת, כמה מס שילמתן בגינן, והאם מגיע לכם החזר.
טופס 867 מופק על ידי הבנק והוא מהווה ריכוז של תוצאות פעילות ההשקעה שלנו לצד חיובי המס שלנו. הטופס כולל רווחים או הפסדים מניירות ערך, רווחים או הפסדים מניירות ערך לא סחירים, והכנסות מדיבידנד וריבית. הטופס מחולק באופן הבא – 867 א': מידע על רווח או הפסד הון מניירות ערך; 867 ב': פירוט מכשירים פיננסיים לא סחירים; 867 ג': פירוט על רווחים מדיבידנד וריבית מניירות ערך.
את הטופס מפיק הבנק שבו מתנהל החשבון, לרוב עד סוף חודש מרץ, בגין פעילות של שנה קודמת.
הטופס חשוב למשקיעים, שכן ממנו עולה אם שולמו מסים ביתר במהלך השנה, ואז ניתן לתבוע החזר מס. החזר כזה יכול לנבוע מכך שחשבונות ההשקעות מנוהלים בכמה מקומות, ואז טופס 867 שהוא בעצם מצרפי מבטא את חבות המס הסופית, או במקרים שבהם שולם מס במהלך השנה ולאחר מכן נוצר הפסד שמומש ובגינו לא הייתה התקזזות. כיום הבנקים והברוקרים מנהלים מעקב חודשי שוטף, ומצבים כאלו אינם שכיחים.
הטופס גם חשוב לצורכי "קיבוע" ההפסדים. אתם צריכים להגיש אותו במסגרת הדוח השנתי – טופס 1301, וכן לצד טפסים נוספים כמו העברת הפסדים לשנים הבאות – 1344, ואז יתאפשר הקיזוז בעתיד. אחרת, מס הכנסה לא יכיר לכם בהפסדים האלו, ובמגן המס. לדוגמה, אם הפסדתם בשנת 2015 ולא הגשתם דוח, ונוצר לכם רווח בשנת 2016, אתם תמוסו עליו באופן מלא, כלומר מס של 25% על הרווח הריאלי במניות, אג"ח, אופציות, למעט באג"ח שקליות ופיקדונות – מס נומינלי של 15%.
טופס 867 מוגש במסגרת הדוח השנתי, למי שחייב בהגשת דוח למס הכנסה, ומי שהיקף פעילותו מעל רף של 811 אלף שקל – הנתון מתעדכן בהתאם להצמדה.
טופס 1301
למדריכי השקעות:
כתבות קשורות למיסוי על הבורסה:
אפריל 2021: 43% מס על רווחי הון: ג'ו ביידן רוצה להעלות את המס על רווחי הון למשקיעים שמרוויחים למעלה ממיליון דולר בשנה (הרחבה כאן)
דצמבר 2020: "למה לשלם 25% מס רווח הון כש-600 מיליארד שקל שוכבים בריבית 0?" איתי בן זאב, מנכ"ל הבורסה, מסכם את 2020 כשהוא הודף את הביקורת על שיטת ההצעה הלא אחידה ועוקץ את הבנקים; עוד הוא מקווה לרישום כפול של חברות ההייטק הגדולות וסבור שפירוק הממשלה לא ישפיע על הבורסה
מרץ 2020: איגוד בתי ההשקעות לנתניהו – יש להוריד את המס על רווחי הון ל-15%. המס על הבורסה בשיעור 25% מוטה כלפי מעלה ביחס למס על השקעות בנדל"ן (הרחבה)
נובמבר 2018: מנהל רשות המיסים ערן יעקב מדגיש כי אין מקום להפחתת המס על הבורסה (הרחבה)
דצמבר 2017: חובת הדיווח למשקיעים בבורסה – החל מרף מחזור של 2.5 מיליון שקל (הרחבה כאן)
אפריל 2017 – יו"ר אלומות קובי נבון אומר: "הבורסה המקומית שלנו היא גוף חולה. גוף שצריך לקבל בדחיפות שני עירויים – עירוי אחד הוא הקלה ברגולציה ועירוי שני הוא הפחתת שיעור המס על רווחי הון. כל עוד לא יתקבלו שני העירויים האלו בבורסה הישראלית, לא יקרה בה שום דבר – היא תמשיך להיות לא רלוונטית, אפילו ביחס לנדל"ן, שבו המס הוא 10% בעוד שמס על רווחי הון בבורסה עומד כבר כמה שנים על 25%. צריך ששיעורי המס בשני האפיקים האלו יהיו דומים, אי אפשר לתת עדיפות לנדל"ן על הבורסה, על השקעות בניירות ערך בבורסה. אלו שינויים שיעשו את השינוי בבורסה המקומית, והגיע הזמן לעשות אותם".
תשלום מס נמוך על רווחים בבורסה לגילאי 60 ומעלה
הסבר מורחב: איך מתכננים את המס על רווחים בבורסה במהלך השנה
המס על רווחים בבורסה משולם בעת המימוש, ולכן לתזמון המכירות יש השפעה על סכום המס בשנה מסוימת. הפסדים שמומשו באותה שנה יכולים להתקזז מול רווחים, וכך להקטין את המס. מי שמחזיק את ניירות הערך בבנק או אצל ברוקר ישראלי, בדרך כלל מנוכה לו מס במקור, אבל כדאי לבדוק את סיכום הרווחים וההפסדים בסוף השנה. מי שמחזיק חשבונות אצל כמה גופים, או חשבון בחו"ל, עשוי להצטרך לקזז הפסדים בדוח שנתי. חשוב לזכור שמכירה רק כדי לחסוך במס אינה תמיד החלטה טובה, והשיקול המרכזי צריך להיות ההשקעה עצמה.
דוגמה להמחשה: נניח שמשקיע הרוויח 20,000 שקל ממכירת מניה אחת והפסיד 8,000 שקל ממכירת מניה אחרת באותה שנה. אם מקזזים את ההפסד, הרווח החייב במס יורד ל-12,000 שקל. בשיעור של 25%, המס יורד מ-5,000 ל-3,000 שקל. המספרים להמחשה בלבד.
האם אפשר לקזז הפסדים בין בנקים שונים?
כן, אבל לרוב צריך לעשות זאת דרך דוח שנתי למס הכנסה.
האם הפסד שלא מומש מתקזז?
לא. קיזוז נעשה רק על הפסד שמומש בפועל.
מה קורה עם הפסד שלא נוצל השנה?
בדרך כלל אפשר להעביר אותו לשנים הבאות, לפי הכללים של רשות המסים.
צעדים מעשיים
- עקבו אחרי הרווחים וההפסדים שמומשו במהלך השנה.
- בקשו מהבנק או מהברוקר את טופס סיכום המס השנתי.
- בדקו אם כדאי להגיש דוח שנתי לקיזוז הפסדים.
- התייעצו עם יועץ מס כשיש חשבונות אצל כמה גופים.
כדאי לזכור: תכנון מס חוסך כסף, אבל הוא לא תחליף להחלטת השקעה נכונה.
שאלות ותשובות
? מה מס רווחי הון בבורסה?
מס שמוטל על רווח ממימוש ניירות ערך. הוא הוחל בישראל בשנות ה-2000, ולפני כן הבורסה הייתה פטורה.
? מתי משלמים את המס?
רק כשמממשים את הרווח, כלומר מוכרים. כל עוד מחזיקים בנייר, אין חיוב.
? איך ממוסה רווח מנייר ערך במטבע חוץ?
לפי המדריך, הרווח הריאלי מחושב בקיזוז עליית שער המטבע ולא בקיזוז המדד. הרווח במטבע החוץ מומר לשקלים לפי השער ביום המכירה.
? מי נחשב סוחר בניירות ערך?
מי שפעילותו בהיקף ובתדירות של עסק, לפי מבחנים של רשות המסים. סוחר ממוסה כהכנסה רגילה ולא במס רווחי הון.
? אילו מוצרים מאפשרים לדחות מס?
קופת גמל להשקעה, קרן השתלמות ופוליסת חיסכון מאפשרות לעבור בין מסלולים בלי אירוע מס. כך הרווח ממשיך לצבור.
? מה הדין כשנוכה מס בחו"ל?
לפי המדריך, בישראל משלמים רק את ההפרש עד למס החל כאן. אם נוכה בחו"ל יותר, לרוב לא מקבלים החזר.
? מה זה FIFO במכירת מניות?
לפי המדריך, המכירה נחשבת למכירה של היחידות שנקנו ראשונות, ולא לפי השער הממוצע. לכן גם מכירה שנראית כהפסד יכולה ליצור רווח לצורכי מס.
להרחבה באתר: השוואת עמלות בבנקים ובברוקרים הפרטיים, מחשבון תשואה ריאלית מול נומינלית
איפה מציגים את רווחי החברות המוחזקות? איך זה שהרווח התפעולי בדוח החשבונאי של שטראוס שונה מהרווח התפעולי בדוח הניהולי? וכמה באמת הרוויחה שטראוס?
שטראוס מפרסמת שני דוחות כספיים – דוח כספי חשבונאי ודוח ניהולי. בטור הקודם, הוסבר הגורם לפער בין הדוחות – שטראוס במקביל ליישום תקינה חשבונאית הפסיקה לפני מס' שנים לאחד (באופן יחסי) חברות בשליטה משותפת. עד אז היא איחדה 50% מהתוצאות העסקיות של החברות האלו, ומדובר בשתי חברות מרכזיות וקריטיות לעסקים של שטראוס – חברת TRES הברזילאית שפועלת בשוק הקפה וסברה האמריקאית שפועלת בשוק הסלטים. מאז, היא הפסיקה לאחדם והציגה אותן לפי גישת השווי המאזני/ גישת האקוויטי – בשורה אחת במאזן ובשורה אחת בדוח רווח והפסד.
עד כאן הדוחות החשבונאיים, אבל שטראוס לא מוותרת כל כך מהר על "איבוד ההכנסות" בגלל התקינה החשבונאית, והיא החליטה לדווח על החברות בשליטה משותפת כאילו החשבונאות לא זזה, כלומר כאילו עדיין מדובר בהצגה בהתאם לאיחוד יחסי (שיטה שבה לוקחים את חלקה של המחזיקה בחברה המוחזקת בכל סעיף וסעיף). האמת ששטראוס פועלת נכון – החשבונאות מפספסת כאן חלק גדול מהסיפור ואיכשהו לוקחת פעילות כל כך מהותית ודוחפת אותה למספר אחד. ולכן, התוספת של שטראוס שמתבטאת בדוח ניהולי וגם בדוח התאמה (שמסביר את עיקרי השינויים בין הדוח החשבונאי לדוח הניהולי) תורמת להבנת הדוחות הכספיים, ורק כדי להבין את סדרי הגודל – במחצית הראשונה של 2015 הסתכמו ההכנסות של שטראוס בדוח הכספי (חשבונאי) ב=2.51 מיליארד שקל. ההכנסות האלו לא לקוחות בחשבון כלל את ההכנסות בחברות בשליטה משותפת (חברת TRES הברזילאית וסברה האמריקאית); בדוח הניהולי כולל את הכנסות החברות האלו מסתכמות ההכנסות ב=3.77 מיליארד שקל – 1.25 מיליארד שקל מעל הדוח החשבונאי, פער גדול שטוב שקוראי הדוחות מקבלים עליו פרוט (גם בדוח עצמו וגם במסגרת המידע האיכותי בדוח הדירקטוריון). הפערים נמשכים גם ברווח הגולמי וגם ברווח התפעולי. אבל האם הרווח התפעולי אמור להיות שונה – אחרי הכל, ההבדלים אמורים להיות רק עניין של הצגה, כשבפועל מבחינה תפעולית לא אמור להיות שינוי.
טכנית הגישה החשבונאית (גישת השווי המאזני) סוכמת את כל התוצאות של המוחזקת לשורה אחת. השורה הזו היא חלק מהרווח התפעולי (כלומר רווחי ההשקעות בחברות המוחזקות הם מעל הרווח התפעולי ולכן הם משפיעות עליו) וזה לא טריוואילי. בעבר כל הרווחים מהאחזקות היו מוצגות מתחת לרווח התפעולי שכן זה לא רווח תפעולי של החברה עצמה או של החברות הבנות (חברות בשליטתה). אלא שבאו ואמרו שמדובר בפעילות משלימה ואינטגרלית לפעילות הקבוצה, ולכן כבר שנים שרווחי השקעות מוחקות/ רווחי אקוויטי הם חלק מהתפעול. וזה רק מחזק את הבעיה – אם כך, אז מאיפה נובע ההבדל בין החשבונאות לבין הדוחות הניהוליים.
ובואו נהיה פרקטיים – שטראוס מדווחת במחצית הראשונה של השנה, על רווח חשבונאי בסך של 281 מיליון שקל (על פי שיטת השווי המאזני) ואילו בדוח הניהולי היא מדווחת על רווח תפעולי של 305 מיליון שקל. אולי לא הבדל ענק, ובכל זאת הבדל משמעותי ובעיקר מטריד. הרווח החשבונאי כולל רווחי אקוויטי/ רווחים מחברות מוחזקות המטופלות בשיטת השווי המאזני בסך של 83 מיליון שקל.
הפער בין הדוחות 24 מיליון שקל נובע מההצגה השונה בין הגישות והתייחסות שונה להוצאות שמתחת לרווח התפעולי. כאשר מאחדים באופן יחסי, עוברים בין כל השורות של דוח רווח והפסד ומייחסים/ לוקחים את חלקה של המחזיקה. למעשה, המחזיקה גם משתתפת בהוצאות המימון והוצאות המיסים של החברה המוחזקת. מנגד, בשיטת השווי המאזני כל ההוצאות , לרבות אלו שמופיעות אחרי הרווח התפעולי (הוצאות המימון והמיסים) הם חלק מרווחי האקוויטי. כלומר, במילים פשוטות, באיחוד היחסי יוחסו יותר הוצאות מימון ומיסים על ובגישת האקוויטי מוצגות פחות הוצאות מימון ומיסים – הכסף כמובן לא הולך לאיבוד, ואם מציגים יותר מימון ומיסים בדוח הניהולי המשמעות שהחלק ברווח התפעולי הוא גבוה יותר, כך שאחרי שינוכו ממנו המיסים והמימון היחסי הוא יהיה שווה להצגה החשבונאית (לפי רווחי אקוויטי).
ונפשט בדוגמה הפרקטית – שטראוס באיחוד יחסי איחדה רווח תפעולי של 107 מיליון שקל (נגזר מהנתונים תחת הנחות פשטניות – אין עסקאות בינחברתיות ו"סיבוכים" חשבונאיים) ואחר כך רשנה הוצאות מימון של 11 והוצאות מיסים של 13 מיליון שקל (שנובעים מהאחזקות בשליטה משותפת). בסה"כ ההשפעה של החברות האלו בנטו מסתכמת ב=83 מיליון שקל. בדוח החשבונאי שטראוס לא איחדה את כל השורות אלא כאמור לקחה מס' אחד – הרווחים מהחברות המוחזקות בסך 83 מיליון שקל. ועכשיו זה כבר ברור שבדוח הניהולי נקבל רווח תפעולי גבוה יותר (רווח שכולל 107 מיליון שקל של החברות המוחזקות, בעוד בדוח החשבונאי התרומה התפעולית היא 83 מיליון שקל).
עד כאן הסבר על הפער בשורה התפעולית, וחשוב להדגיש כי בשור התחתונה הנתונים זהים – כאן כבר "נסגרים" כל הפערים שהיו בשורות העליונות. אבל לא לדאוג החשבונאות מסדרת לנו בלגן מסוג אחר. הרווח לתקופה של שטראוס במחצית הראשונה של השנה הסתכם ב=167 מיליון שקל. אבל, למרות שכתוב, שחור על גבי לבן – רווח לתקופה, ונכון שרוב הקוראים (ובצדק) סבורים שזה הרווח של שטראוס זה עדיין לא הרווח הרלבנטי למשקיעים. הרווח הזה כולל את כל הרווחים של החברות בשליטה, אלו שהחברה איחדה אותם באופן מלא. הרי, יש את החברות בשליטה משותפת שהחשבונאות העבירה אותם מאיחוד חלקי/ יחסי לגישת האקוויטי (שורה אחת), ויש חברות שמלכתחילה היו נשלטות ולכן הן מוצגות באופן מלא בדוחות החברה המחזיקה, גם אם שיעור האחזקה בפועל מתחת ל=100%. ואז נוצרת בעיה מתמטית – אם מאחדים ב=100% חברה מוחזקת שבפועל לא מוחזקת ב=100%, צריך איכשהו לתקן את הדוח של המחזיקה כדי להתאימו לשיעור האחזקה המדויק, וזה מה שקורה בדוח של שטראוס – הרווח לתקופה כולל את החברות בשליטה באופן מלא, ובשורה מתחת נעשית התאמה – נותנים לבעלי המניות בחברות המוחזקות את חלקם, ולהמחשה – אם שטראוס מחזיקה ב=70%, אז בשלב ראשון מאחדים 100% ובשלב הבא מעין נותנים 30% מהרווח לבעלי המניות האחרים, וכך מגיעים לאחזקה של 70%. אחרי ששטראוס נתנה לבעלי המניות האחרים את חלקם, היא דיווחה במחצית על רווח המיוחס לבעלי המניות שלה בסך 124 מיליון שקל – זה הרווח הרלבנטי, אבל גם הוא לא סופי. על כך בטורים הבאים.
איך רושמים את האחזקות בשליטה משותפת? בכמה הסתכמו המכירות של שטראוס במחצית הראשונה של 2015? וממה נובע הפער בין הדוח החשבונאי לדוח הניהולי?
חלק משמעותי מהפעילות של פירמות גדולות נעשה דרך חברות מוחזקות – כאשר הפירמה רוצה להתרחב לפעילות חדשה היא לרוב תעשה זאת דרך הקמת חברה חדשה; כאשר הפירמה תתחיל לפעול באזור חדש היא לרוב תעשה זאת דרך חברה חדשה; אם יכנס שותף לפעילות מסוימת זה לרוב יעשה דרך חברה מוחזקת. ככה עובדות החברות (בעיקר הגדולות) והמהלכים העסקיים האלו מתורגמים לשורה של חברות שמוחזקות בשיעורים שונים על ידי החברה עצמה.
החשבונאות הגדירה בעבר שלושה סוגי חברות מוחזקות – כאלו שנשלטות על ידי החברה, כאלו שנשלטות באופן יחסי כשלרוב מדובר בשליטה משותפת (החברה לצד גורם נוסף) וכאלו שלחברה יש בהן השפעה מהותית. כל אחת מהגישות מתורגמת לטיפול חשבונאי אחר – ברגע שמוגדרת שליטה אז החברה המוחזקת מוצגת באופן מלא בדוחות הכספיים של המחזיקה; כל שורה במאזן ובדוח רווח והפסד של המחזיקה כוללת 100% מהשורה הרלבנטית בדוח המוחזקת. כלומר מאחדים את הדוחות של הנשלטת באופן מלא (כשבדוח נעשית גם התאמה באם החברה הנשלטת מוחזקת בשיעור נמוך מ=100%).
הטיפול החשבונאי בחברות מוחזקות בהן יש למחזיקה השפעה מהותית הוא במסגרת שורה אחת במאזן ושורה אחת בדוח רווח והפסד (גישת השווי המאזני/ שיטת האקוויטי). במאזן מוצגת ההשקעה בחברה המוחזקת (או ההשקעה בחברות המוחזקות באם מדובר על מס' חברות) ואילו בדוח רווח והפסד מוצגת שורה של רווח/ הפסד מהשקעה בחברות מוחזקות/ רווח אקוויטי מחברות מוחזקות.
הטיפול החשבונאי בחברות באיחוד יחסי היה בהתאם לשיעור האחזקה כאשר אם היה מדובר על שליטה משותפת לרוב היה מדובר באיחוד של 50%, אבל לפני מספר שנים חל שינוי דרמטי בהתייחסות לחברות המוחזקות בשליטה משותפת ולמעשה בוטלה האפשרות לשלוט יחד עם גורם אחר בחברה מסוימת. אחרי הכל, מישהו אמור להיות בעל הבית, בסוף ההחלטה מתגלגלת לגורם אחד שהוא קובע, ומהרציונל הזה חזרה בה בעצם החשבונאות מהגישה של האיחוד היחסי. המשמעות הפרקטית היתה שכל אותן חברות בשליטה יוצגו בדוחות הכספיים בדומה לחברות המוחזקות הלא נשלטות (שבהן יש השפעה מהותית). כלומר, במקום לאחד את הדוחות באופן יחסי (כל סעיף מקבל חלק מסעיף החברה בשליטה משותפת), תוצג ההשקעה במאזן ובדוח רווח והפסד בשורה אחת. יש בזה הרבה הגיון, אבל בהצגה הזאת יש גם איבוד מידע רלבנטי למשקיעים. הנה המקרה של שטראוס גרופ.
שטראוס גרופ שהיא תוצר של מיזוג עלית לתוך שטראוס, פועלת במגוון תחומים בשוק המזון, ובעיקר ביצור ושיווק קפה, ממתקים, שוקולד, חטיפים, מוצרי מאפה, מוצרי חלב וסלטים מוכנים. החברה פועלת בארץ, לצד פעילות רחבה בברזיל, בשוק האמריקני ומקומות נוספים. את הפעילות ברחבי העולם היא פיתחה במקרים רבים לצד שותפים, כך שבפועל יש לה חברות מוחזקות מרכזיות שנשלטות במשותף עם גורמים אחרים. בעבר החברות האלו הוצגו על פי שיעור האחזקה, אך מלפני כשלוש שנים ההצגה היא כאמור בשורה אחת בודדת בדוחות, והבעיה – המשקיעים לא מקבלים את המידע המלא (הכנסות, רווח גולמי, רווח תפעולי) על הפעילות הזו. כאשר מדובר בכמה פעילויות משמעותיות, ממש לא בטוח שההצגה הזו עדיפה על פני ההצגה הקודמת. הבעיה נפתרת (חלקית) דרך מידע שנמסר לקוראי הדוחות הכספיים, במסגרת דוח הדירקטוריון/ סקירת המנהלים (וכן בדוח על תיאור עסקי התאגיד המפורסם במסגרת הדוחות התקופתיים השנתיים). אין חובה לפרסם את המידע המפורט על המוחזקות, כל חברה נוהגת אחרת, אם כי, כאשר מדובר בזרועות פעילות חשובות של החברה, המידע הזה נמסר על ידי הנהלת החברות.
שטראוס מפרטת בהרחבה את הפעילויות המוחזקות, ומפרסמת בפועל במסגרת דוח הדירקטוריון שני דוחות כספיים – הדוח הכספי החשבונאי ודוח ניהולי שכולל את ההכנסות של החברות המוחזקות בשליטה משותפת. כמו כן, מפרטת החברה בהרחבה את ההתאמות בין הדוח החשבונאי לדוח הניהולי.
במחצית הראשונה של 2015 הסתכמו ההכנסות של שטראוס בדוח הכספי (חשבונאי) ב=2.51 מיליארד שקל, אבל ההכנסות האלו משקפות כאמור את גישת השווי המאזני והן אינן כוללות איחוד של הכנסות בחברות בשליטה משותפת. בדוח הניהולי שכולל את הכנסות החברות בשליטה משותפת, מסתכמות ההכנסות ב=3.77 מיליארד שקל – 1.25 מיליארד שקל יותר מהדוח החשבונאי (50%). כמו כן, הרווח הגולמי שמסתכם בדוח החשבונאי ב=967 מיליון שקל (38.4% מההכנסות), מסתכם ב=1.42 מיליארד שקל (37.8% מההכנסות) בדוח הניהולי.
איזה דוח רלבנטי יותר למשקיעים? קשה לקבוע, אבל האמת שזה גם לא משנה כל עוד יודעים ממה נובע הפער בין ההכנסות, וכל עוד מתייחסים לרווח התפעולי הנכון, אחרי הכל, שוויה של הפעילות נקבע (לרוב) בהינתן הרווח התפעולי המייצג.
הפער בין ההכנסות בדוח הניהולי לדוח החשבונאי נובע בעיקר מפעילות חברת TRES הברזילאית שפועלת בשוק הקפה וסברה האמריקאית שפועלת בשוק הסלטים. TRES מכרה במחצית הראשונה של 2015 ב-1.55 מיליארד שקל וסברה מכרה ב-694 מיליון שקל. ומעבר למספרים האבסולוטיים בתקופה, שטראוס מפרטת את משספרי ההשוואה – המספרים שהיו בתקופות קודמות (מחצית מקבילה בשנת 2014; וכן רבעון שני של 2014 ) – כך ניתן להבין את המגמה בין השנים והמגמה ארוכת הטווח בפעילות. זה בהחלט אמור להספיק להבנת השורה העליונה והמגמה בה. אותו דבר מתקבל ביחס לשורת הרווח הגולמי, כך שניתן להבין מה הרווח והרווחיות הגולמית של כל פעילות ומה המגמה ברווח וברווחיות הגולמית.
השורה התפעולית לא אמורה להיות מאוד שונה בין הדוח הניהולי לדוח החשבונאי. בחשבונאות כאמור מייחסים את כל החלק ברווח של המוחזקות לשורה אחת. השורה הזו נמצאת מעל הרווח התפעולי כך שהיא בעצם מהווה חלק אינטגרלי מהרווח התפעולי. בדוח הניהולי כמובן שהרווח התפעולי של הפעילויות שמאוחדות באופן יחסי, הוא חלק מהרווח התפעולי הכולל, כך שהרווח התפעולי אמרו לייצג את מצב הפירמה. עם זאת, בכל זאת יש פערים שנובעים מסיבות שטכניות וחשבונאיות. ההתייחסות לעסקאות בינחברתיות היא שונה בין שתי הגישות, והייחוס של הוצאות המימון שונה – כך שבגישת האיחוד היחסי יש בפועל יותר הוצאות מימון ופחות הוצאות תפעוליות (שמוגדרות כחלק מהפעילות). – על כך בטורים הבאים.
עדכון אוקטובר 2026: הפטור עדיין בתוקף. עובד שכיר שמקבל קצבת אזרח ותיק פטור מניכוי דמי ביטוח לאומי ודמי בריאות מהמשכורת, ואת דמי הביטוח המעסיק משלם בשיעור המעסיק. כדי שהפטור ייושם צריך להעביר למעסיק את האישור השנתי מהמוסד לביטוח לאומי. מי שנוכה ממנו בטעות יכול לבקש זיכוי. הנתונים בכתבה (13,000 שכירים, 2009–2012) לקוחים מדוח מבקר המדינה של אותה תקופה. לבדיקת החיוב אפשר להיעזר במחשבון ביטוח לאומי על פנסיה, והרקע המלא נמצא במדריך קצבת אזרח ותיק – כל השאלות והתשובות.
שאלות ותשובות
? מי עשוי להיות פטור מדמי ביטוח לאומי אחרי גיל הפרישה?
מקבלי קצבת זקנה שאינם עובדים ואין להם הכנסה ממשכורת או מעסק פטורים בדרך כלל מתשלום. מי שממשיך לעבוד או מקבל הכנסות אחרות צריך לבדוק את מצבו מול ביטוח לאומי.
? איך בודקים אם שילמתי דמי ביטוח שלא הייתי צריך?
בודקים בתלוש הפנסיה או בדף החשבון אם יורד ניכוי של ביטוח לאומי, ומשווים לאישורים באזור האישי באתר. אם יש ספק, פונים לסניף ומבקשים בירור בכתב.
? האם אפשר לקבל בחזרה כסף ששולם ביתר?
כן, אפשר להגיש בקשה להחזר דמי ביטוח ששולמו ביתר. ההחזר מוגבל לתקופה מסוימת לאחור, ולכן כדאי לפנות ברגע שמתעורר חשד.
? למה זה קורה בלי שהמבוטח יודע?
לרוב בגלל שקרן הפנסיה או המעסיק ממשיכים לנכות באופן אוטומטי, ואף אחד לא מעדכן את השינוי בזכאות. זו דוגמה לכך שכדאי לקרוא את התלוש גם אחרי הפרישה.
? מי גילה את הטעות בתשלומים?
מבקר המדינה הצביע בדוח שלו על אלפי מקבלי קצבת זקנה שעבדו כשכירים ושילמו דמי ביטוח שוטפים למרות שהיו פטורים. לפי המדריך, גם אחרי פרסום הדוח לא נעשה הרבה כדי לתקן.
ביטוח לאומי – כל החובות והזכויות שלכם
13,000 איש משלמים דמי ביטוח לאומי למרות שהם לא צריכים – מדובר על תשלום ביתר כולל של מעל 20 מיליון שקל בשנה, והמשמעות היא שהמוסד לביטוח לאומי קיבל בטעות במהלך השנים מאות רבות של מיליוני שקלים. המוסד לביטוח לאומי לא החזיר את הכסף למשלמים ביתר. המוסד לביטוח לאומי אמנם דורש שלא יעשו טעויות מולו ומקפיד ומחמיר מאוד בעניין (לרבות הקפאת זכויות), אבל אם המצב הפוך – אז אין סימטריה, זה פשוט קורה. על פי חוק אין בעיה עם זה, המוסד לא אמור להיות זה שמתקן לציבור טעויות , אבל מן הצדק ומן המוסר שהמוסד שמטרתו העיקרית היא לספק למבוטחים ביטחון כלכלי סוציאלי, יעזור לאותם טועים ששילמו ביתר, ומיהם בעצם המשלמים ביתר?
13,000 מקבלי קצבת זקנה. הם פטורים מתשלום דמי ביטוח לאומי ובכל זאת שילמו (בטעות). ככה מוגדר בחוק – מבוטח שהגיע לגיל שנקבע בחוק זה זכאי לקצבת זקנה (קצבת זקנה בגיל המוחלט). קצבת זקנה ניתנת גם למבוטח לפני הגיל המוחלט ולאחר גיל הפרישה מעבודה במידה והכנסתו אינה גבוהה מן ההכנסה המרבית שנקבעה ( קצבת זקנה בגיל המותנה). ועל פי החוק – עובדים שזכאים לקצבת זקנה הן בגיל המוחלט והן בגיל המותנה פטורים מתשלום דמי ביטוח מהכנסתם מעבודה.
אלא מה, מבקר המדינה יוסף חיים שפירא כבר לפני כחצי שנה בדוח השנתי ל-2014 הצביע על 13,000 שכירים בממוצע שבמהלך ביקורת בשנים 2009 עד 2012 נמצא שהם מקבלי קצבת זקנה ולמרות זאת הם משלמים דמי ביטוח לאומי שוטפים למוסד לביטוח לאומי. רק באנשים האלו, על פי בדיקת אנשי המבקר התשלום המיותר הזה עומד על 85 מיליון שקל. זה לא רק זה – ביטוח לאומי נגבה ביתר גם מכאלו שעובדים במספר עבודות והם לא מבקשים תיאום דוח, ביטוח לאומי גם לא משלם (איכשהו) את כל המגיע ליולדות וכן מסתבר שביטוח לאומי חייב סכום עתק למילואימניקים. החברות הכוללת של הביטוח הלאומי ובמילים אחרות הזכויות שלנו (שלא נוצלו) עומדת על 1 מיליארד שקל (וזו הערכה של מבקר המדינה). כאן, תוכלו לבדוק מה החובות והזכויות שלכם בביטוח לאומי.
מאז פרסום הדוח במאי ועד היום לא נעשה דבר, ומאוד ייתכן שהמספר הזה דווקא עלה – אז אם אתם מקבלים קצבת זקנה חשוב שתזכרו ותפנימו ותבדקו – אתם לא צריכים לשלם די ביטוח לאומי. חבל על הכסף!
הפוסט 13,000 מקבלי קצבת זקנה משלמים "סתם" דמי ביטוח לאומי; הם פטורים (והם לא יודעים את זה)! הופיע ראשון בהון
עדכונים: 24.10.2026 – נוספה פסקת פתיחה שמבהירה שהפטור לשכירים מקבלי קצבת אזרח ותיק עדיין בתוקף ואיך מממשים אותו. נוסף קישור למחשבון.
מה חשוב יוותר – להיות מיהמן או רלבנטי? מה מצאה רשות ניירות ערך בדוחות של יבואניות החשמל? ואיך זה שהתחזיות תמיד טובות מהתוצאות בפועל?
הדוחות הכספיים אמורים לבטא את מצב הפירמה, המאזן של החברה אמור לשקף את הערך האמיתי של הנכסים וההתחייבויות, אבל האם זה באמת כך?
החשבונאות השמרנית חששה מאוד מהצגת הנכסים לפי ערך כלכלי/ שווי הוגן, והביא דרשה הצגה לפי מודל של עלות מופחת – הנכס שנרכש מוצג לפי עלותו בניכוי פחת שנצבר (והדגמה בהמשך). החשבונאות "החדשה" (התקינה הבינלאומית החדשה שיושמה בארץ כבר לפני 7 שנים) דוגלת בהצגה לפי ערכים כלכליים, אז לכאורה התשובה היא כן – המאזן כיום משקף את הערך של הנכסים וההתחייבויות, אבל למרות הכוונה, זה רחוק מהמציאות – הערכים בספרים, במקרים רבים, לא ממש מחוברים למציאות; הנכסים מוצגים במקרים רבים בשווים העולים משמעותית על הערך האמיתי. איך זה קורה? איך בעצם החשבונאות החדשה החטיאה את אחת המטרות העיקריות שלה, והאם הגישה הקודמת היתה עדיפה?
החשבונאות המסורתית דרשה הצגה כאמור לפי העלות של הנכס. הגישה היתה שהנתונים צריכים להיות מהמנים וזהירים יותר מאשר רלבנטיים. אז נכון שהנכס במאזן רחוק מאוד משוויו כי מאז שנרכש ערכו עלה באלפי אחוזים ואילו החשבונאות דווקא דורשת להפחיתו, אבל לפחות יש מתודה ברורה ויש יכולת לקוראי הדוחות להבין את ההיגיון שבגישה, והנה הדגמה – נניח שלפני 50 שנה נרכש נכס בעלות של 1 מיליון שקל. בחשבונאות השמרנית הוא יוצג במקרה הטוב בכמה מאות אלפי שקלים – נניח 300 אלף שקלים (מדי שנה מפחיתים שיעור מסוים של פחת). בפועל, הנכס הזה שווה מיליונים רבים – נניח 20 מיליון שקל וזה ממש לא מוגזם (עליית ערך נכסים בתקופה כזו היתה גבוה אפילו יותר). המספרים האלו מבטאים נתק בין המציאות – 20 מיליון לבין הספרים 300 אלף שקל, ולכן התגבשה מהפכה חשבונאית עולמית שדוגלת בהצגת הנכסים בהתאם להערכת השווי.
אבל הבעיה הזו לא באמת נפתרת בעולם החשבונאי החדש. נניח רק לשם המשחק, שהחברה הזו לוקחת מעריך שווי והוא קובע את שווי הנכס ב-40 מיליון שקל וכך זה מוצג גם בספרים. אז עכשיו בגישה החדשה, גם כן קיים נתק בין השווי האמיתי – 20 מיליון שקל, לבין השווי בספרים 40 מיליון שקל. מה עדיף? ובכן, זו כנראה שאלה של אישיות – הזהירים/ שמרנים יעדיפו דוחות שהם בטוחים יותר, ולרוב העלות המופחתת היא אכן נתון זהיר יותר. מעבר לכך, בעלות המופחתת יש מתודה מאוד ברורה, ואם אתם רוצים להעריך את הנכס, אפשר לעשות זאת – יודעים כמה פחת היה, יודעים בכמה הוא נרכש, אפשר לדעת בקלות בכמה עלו המחירים בתקופה זו; ואפשר גם לקבל אינדיקציות ממחירי נכסים באזור (עסקאות שהיו בזמן האחרון). כלומר, קורא/ מנתח הדוחות יכול להצמיד לנכס ערך כלכלי ומעין לתקן את הדוחות בעצמו. נכון, זה לא טריוויאלי אבל הנכסים בדוחות הם לא סוד, וערכם הוא גם לא סוד כמוס.
ומול הזהירים, נמצאים אלו שסומכים על החברה. מבחינתם, ההנהלה שלה כבר יודעת מה לעשות ואיך להציג את הנכסים. אלו יעדיפו את הגישה החדשה – שבדוחות כבר יוצבו המספרים הכלכליים. גם אלה, אגב יכולים לעשות בדיקות ולקבל אינדיקציות על ערך הנכסים והמרחק (אם קיים) בינם לבין השווי האמיתי.
הבדלי הגישות נעוצים בסדר העדיפות מה חשוב יותר – מיהמנות או רלבנטיות. בתקינה החדשה עדיפה הרלבנטיות גם אם המספרים פחות מהמנים בעיקר בגלל שהערכת שווי נשענת על גישות שונות, הנחות שונות, שיכול להיות שיתבררו כלא נכונות. כל נתון משנה את השווי בצורה משמעותית – שינוי של כמה עשיריות בריבית ההיוון, או כמה עשיריות בצמיחה בהכנסות ותקבלו שינוי של עשרות אחוזים בשווי.
לאחרונה ערכה רשות ניירות ערך ביקורת בחברות ייבוא מוצרי החשמל. הרשות בדקה האם נכסים המוצגים בדוחות אכן שווים את ערכם הכלכלי, והתשובה ברורה – לא. מדובר על נכסים שלגביהם נדרשו החברות להערכת שווי, כאשר הערכות אלו גיבו והחזיקו למעשה את ערך הנכס בספרים. הרשות לא מפרטת שמות של חברות, אבל לצורך העניין זו יכולה להיות כל חברה שרכשה מותג/ זיכיון מסוים. אחרי הרכישה בדוחות מוצג הזיכיון/ מותג כנכס בשווי מסויים, והשאלה אם זה שווי ראוי? זו רק דוגמה תיאורטית, לא בטוח שזה המצב בפועל, אבל הרעיון הוא שלחברות יש נכסים והבדיקה של הרשות נעשתה בקשר להנחות הערכות השווי שתומכות בערך בספרים.
והממצאים כפי שנכתבו בדוח הביקורת – "היעדר ביסוס מספק לתחזית ההכנסות – בחינת הערכות השווי העלתה כי הן לא כללו ביסוס מספק לבניית תחזית ההכנסות שנלקחה בחשבון". אנשי רשות ניירות ערך מפרטים ומרחיבים בצורך לגבות את הנתונים האלו בניתוח ענפי, בדיקת גודל השוק, מגמות בשוק, תחרות, מוצרים תחליפיים ועוד ועוד. במקרים רבים כנראה זה לא נעשה.
וממצא נוסף – "אי עמידה עקבית בתחזיות קודמות – לעמדת סגל הרשות, החטאת תחזיות והתבררותן פעם אחר פעם כתחזיות אופטימיות, מחייבת בדרך כלל את התאגיד (ואת מעריך השווי מטעמו) לנקוט במשנה זהירות בהערכות שווי עוקבות בכל הנוגע להנחות המשמשות כבסיס לקביעת השווי או הסכום בר ההשבה". התוצאות בפועל, התבררו באופן עקבי כנמוכות יותר מהתחזיות שהוערכו ובשיעורים מהותיים (אפילו עשרות אחוזים).
צוות הבדיקה מדגים לאורך הדוח את ממצאיו, ונותן דגש מיוחד למקרה של – פתיחה צפויה של אתר אינטרנט לשיווק ישיר לצרכן – "תאגיד מסוים הניח במסגרת הערכת השווי כי 8% מסך ההכנסות בטווח הארוך ינבעו מפתיחתו המתוכננת של אתר אינטרנט לשיווק ישיר לצרכני התאגיד, כך שתרומת האתר לשווי הפעילות – 14%. במסגרת בדיקת הערכת השווי, לא נמצא על ידי סגל הרשות ניתוח אשר ביסס דיו את עצם פתיחת האתר ואת היקף ההכנסות שהוערך…מעבר לכך, על אף שנודע על עיכובים נוספים בהשקת האתר החברה נמנעה מלעדכן את התחשיב לאותה השנה". בסופו של דבר, החברה לא השיקה את האתר.
כל הממצאים האלו תוקנו בדוחות הכספיים של חברות יבוא מוצרי החשמל.
עדכון אוקטובר 2026: שכר המינימום עלה ב-1.4.2026 ל-6,443.85 ש"ח בחודש, או 35.40 ש"ח לשעה. לחישוב: מחשבון שכר שעתי ושעות נוספות 2026.
האם מגיע לכם סיוע בשכר דירה? עוד כמה שורות תקבלו תשובה
שכר הדירה הוא ההוצאה הגדולה ביותר אצל משפחות רבות. אלו שהצליחו לרכוש דירה נאלצים להוציא חלק גדול משכרם על משכנתא, ואלו ששוכרים דירה (וחלקם של אלה באוכלוסייה הולך וגדל) נאלצים לשלם שכר דירה שהולך וגדל במקביל לעלייה במחירי הדיור (למדדי שכר הדירה בחודשים האחרונים).
שכר הדירה הממוצע נאמד ב-4 אלף שקל, אבל זה ממוצע – שכר הדירה תלוי בדירה אותה שוכרים (איזה גודל, איזה סטנדרט?) וכן הוא תלוי במיקום שלה – יש מקומות ששכר הדירה יקר פי שתיים ויותר, אבל יש גם מקומות ששכר הדירה נמוך יותר. שכר הדירה גם תלוי במחירי הדירות, שכן הוא מבטא את התשואה של בעלי הדירות, וקיימת קוראלציה (רוב הזמן) בין מחיר הדירה לשכר הדירה שמשלמים עליה.
רבים מתקשים לשלם את שכר הדירה, והשאלה אם הם יכולים לקבל סיוע מהמדינה בשכר הדירה? אגב, המדינה גם עוזרת בסיוע לרכישת דירה – על כך, תוכלו לקרוא כאן.
ובכן, יש לא מעטים שזכאים לסיוע בשכר דירה, הם צריכים לעמוד בקריטריונים ולעבור תהליך מימוש הזכאות שבסופו מוציאים תעודת זכאות. הסיוע ניתן על ידי משרד הבינוי שדרך חברות שהוא ממנה, מספקות שירותים וסיוע כספי למבקשי עזרה בשכר דירה. כאן, תוכלו למצוא את כל השלבים ואת כל הטפסים הרלבנטיים להגשת הזכאות.
סיוע בשכר דירה למשפחות
אז למי מגיע וכמה מגיע? נתחיל בסיוע למשפחות – צריך לבדוק אם אתם עומדים בכלל בתנאים הבסיסים. ראשית, (ואולי הגיע הזמן לבטל את הקריטריון הזה) צריך שבני הזוג יהיו נשואים. ההגדרה התופסת היא לפי משרד הפנים (לרבות זוגות מאותו מין).
שנית – תנאי חשוב מאוד הוא שאין דירה בבעלותם. זה הגיוני, אין מקום לתת סיוע למי שיש לו דירה. מעבר לכך, גם אם היתה דירה בבעלותם (או בבעלות אחד מהם) הם לא זכאים, אפילו אם היתה לאחד מהם חלק מדירה בבעלותו הם כבר יוצאים מקבוצת הזכאים הפוטנציאלית. ובכל זאת – אם היתה לאחד מהם דירה לפני הנישואין והיא נמכרה לפני הנישואין, ניתן לפנות לוועדה מיוחדת (וועדת חריגים במשרד הבינוי) וזו תקבע אם הקריטריון הזה רלוונטי לגביהם או שלא.
שכירות ארוכת טווח – המדינה מעודדת בנייה של אלפי יח"ד, האם כדאי?
תנאי חשוב נוסף כדי להיות זכאים מתייחס ל"מיצוי כושר השתכרות". צריך שלפחות אחד מבני הזוג עובד במשרה מלאה (עבודה בהיקף של 100% משרה) עם שכר ברוטו חודשי שאינו פוחת מ-75% משכר המינימום (אם היקף המשרה מצוין בשעות עבודה, אז היקף עבודה של 165 שעות בחודש יחשב כמשרה מלאה. בהקשר זה, עובדי הוראה, לרבות גננות וסייעות לגננות, יעמדו בתנאי אם ישתכרו לפחות שכר מינימום, ללא תלות במספר שעות העבודה והיקף המשרה.
והתנאי כנראה החשוב ביותר מתייחס לגובה ההכנסה ברוטו המקסימלי למשפחה. מעל השכר הזה אין עמידה בתנאים. ההכנסה המקסימלית מתייחסת להיקף המשפחה
- השכר המקסימלי למשפחה עם ילד אחד מסתכם ב-6,175 שקל בחודש (נכון ל-2015)
- השכר המקסימלי למשפחה עם 2 ילדים או יותר – 7,556 שקל בחודש (נכון ל-2015).
הסיוע בשכר דירה ניתן עד ל-95% משכר הדירה. כמו כן, מומלץ לבקש את הסיוע מיד עם השכרת הדירה, רק במקרים מסוימים ניתן סיוע רטרואקטיבית וגם אז רק עד לשלושה חודשים לאחור. כמו כן, כדאי לחתום על חוזה שכירות לפני ה-15 בחודש כי אחרת לא ינתן סיוע לתקופה שמתחילה מה-15 עד סוף החודש. ועניין חשוב נוסף – הסיוע ניתן עקרונית רק לישובים שמוגדרים כ"ישובי שכר דירה" – אבל יש עדכונים שוטפים ויש חריגים לרשימה זו.
גובה הסיוע משתנה בהתאם לישוב בו אתם גרים. משרד הבינוי מגדיר ישובים גדולים וישובים קטנים. ישובים גדולים הם ערים, או ישובים שאינם ערים, אך מספר התושבים בהם גדול מ-1,000 איש ועל פי מפקד האוכלוסין האחרון היו בישוב לפחות 30 משקי בית ששכרו דירה מבעל בית פרטי והם מהווים לפחות 5% ממשקי הבית. מסובך ומבלבל, אבל אלה ההגדרות של משרד הבינוי ואותם צריך להבין. ישובים קטנים הם ישובים שיש בהם פחות מ-1,000 תושבים, או ישובים שאינם ערים ומספר התושבים בהם גדול מ-1,000, ועל פי מפקד האוכלוסין האחרון היו בישוב פחות מ-30 משקי בית ששכרו דירה מבעל בית פרטי או שמספר השוכרים היה פחות מ-5% ממשקי הבית.
ההגדרה הזו משנה לגודל הסיוע. זה עובד כך
משפחה עם ילד אחד –
ההכנסה החודשית של המשפחה היא עד 4,940 שקל (הסכום מתעדכן; נכון ל-2015) – גובה הסיוע לדירה בישובי עדיפות לאומית יהיה בישוב גדול – 1,090 שקל ובישוב קטן 760 שקל. גובה הסיוע בשאר המקומות בארץ – ישוב גדול 1,170 שקל וישוב קטן 820 שקל.
הכנסה בין 4,941 שקל ועד 6,175 שקל – גובה הסיוע בישובי עדיפות לאומית – ישוב גדול 690 שקל וישוב קטן 480 שקל. גובה הסיוע בשאר הארץ בישוב גדול – 740 שקל ובישוב קטן 520 שקל.
משפחה עם 2-3 ילדים –
ההכנסה החודשית של המשפחה היא עד 6,045 שקל (הסכום מתעדכן; נכון ל-2015) – גובה הסיוע לדירה בישובי עדיפות לאומית יהיה בישוב גדול – 1,090 שקל ובישוב קטן 760 שקל. גובה הסיוע בשאר המקומות בארץ – ישוב גדול 1,170 שקל וישוב קטן 820 שקל.
הכנסה בין 6,046 שקל ועד 7,556 שקל – גובה הסיוע בישובי עדיפות לאומית – ישוב גדול 690 שקל וישוב קטן 480 שקל. גובה הסיוע בשאר הארץ בישוב גדול – 740 שקל ובישוב קטן 520 שקל.
משפחה עם 4 ילדים ומעלה-
הכנסה החודשית של המשפחה היא עד 6,045 שקל (הסכום מתעדכן; נכון ל-2015) – גובה הסיוע לדירה בישובי עדיפות לאומית יהיה בישוב גדול – 1,350 שקל ובישוב קטן 950 שקל. גובה הסיוע בשאר המקומות בארץ – ישוב גדול 1,470 שקל וישוב קטן 1,030 שקל.
הכנסה בין 6,046 שקל ועד 7,556 שקל – גובה הסיוע בישובי עדיפות לאומית – ישוב גדול 850 שקל וישוב קטן 600 שקל. גובה הסיוע בשאר הארץ בישוב גדול – 930 שקל ובישוב קטן 650 שקל.
כמו כן, תומך משרד הבינוי ומסייע בשכר דירה גם לזוגות ללא ילדים. התנאים לזכאות בעיקרם די דומים לתנאים של משפחה עם ילדים, אבל התנאי לגבי גובה השכר שונה – גובה ההכנסה ברוטו המקסימלי למשפחה כדי שהיא תיחשב כזכאית יהיה לא יותר מ-5,614 שקל (הסכום מתעדכן; נכון ל-2015).
הסיוע לזוג ללא ילדים עם הכנסה של עד 4,491 שקל בישובי עדיפות לאומית יהיה בישוב גדול – 780 שקל, ובישוב קטן – 550 שקל. בשאר המקומות הסיוע יהיה בישוב גדול – 850 שקל ובישוב קטן 600 שקל.
למשפחה עם הכנסה העולה על 4,492 שקל ונמוכה מ-5,614 שקל יינתן סיוע בשכר דירה ביישובי עדיפות לאומית בסך של 490 שקל לישוב גדול וסיוע בסך 340 שקל בישוב קטן. בשאר המקומות – סיוע של 540 שקל לשוב גדול וסיוע של 380 שקל לישוב קטן.
סיוע לאם חד הורית
סיוע בדירה ניתן גם לאם חד הורית (וגם לאב חד הורי) כאשר הם עומדים בתנאים המפורטים
- הילדים עד גיל 21 נמצאים אצל ההורה מגיש הבקשה
- למשפחה אין דירה בבעלות מלאה או חלקית בהווה או בעבר (לרבות זכויות בירושה וזכויות במשק חקלאי/ קהילתי)
- המשפחה מתגוררת בישובים שמוגדרים על ידי משרד הבינוי כ"ישובי שכר דירה" – כאן תוכלו לראות את רשימת הישובים.
- ההורה עונה על אחד מאלה – עולה חדש שקיבל סל קליטה ובעל ותק של 13 חודשים לפחות; מתקיים מקצבת הבטחת הכנסה; מתקיים מקצבת מזונות של ביטוח לאומי; הכנסתו מעבודה במשרה חלקית או ממזונות בן זוג לשעבר.
אם המשפחה לא מתקיימת מקצבה של המוסד לביטוח לאומי סך ההכנסות לא עולה על 7,838 שקל ברוטו (מעודכן ל-2015; הסכום מתעדכן באופן שוטף).
משפחה עם עד שלושה ילדים
במידה וההכנסה עד 6,270 שקל – גובה הסיוע בישובי עדיפות לאומית – ישוב גדול 1,090 שקל, ישוב קטן 760 שקל. בשאר המקומות בארץ – ישוב גדול 1,170 שקל; ישוב קטן 820 שקל.
אם ההכנסה בין 6,271 שקל ל-7,838 שקל יינתן סיוע בישובי עדיפות לישוב גדול – 690 שקל, ולישוב קטן – 480 שקל. בשאר המקומות – ישוב גדול -740 שקל וישוב קטן – 520 שקל.
משפחה עם ארבעה ילדים ומעלה –
במידה וההכנסה עד 6,270 שקל – גובה הסיוע בישובי עדיפות לאומית – ישוב גדול 1,350 שקל, ישוב קטן 950 שקל. בשאר המקומות בארץ – ישוב גדול 1,470 שקל; ישוב קטן 1030 שקל.
אם ההכנסה בין 6,271 שקל ל-7,838 שקל יינתן סיוע בישובי עדיפות לישוב גדול – 850 שקל, לישוב קטן – 600 שקל. בשאר המקומות – ישוב גדול -930 שקל וישוב קטן – 650 שקל.
(חשוב שוב להדגיש לגבי כל המספרים והנתונים הכספיים – הם מתעדכנים באופן שוטף)
ואחרי שעברנו על כל אפשרויות הסיוע בשכרא דירה למשפחה, נעבור לאחרים שיכולים לקבל עזרה בשכר דירה.
סיוע בשכר דירה לנכים: אנשים שמקבלים קצבת נכות ושנקבעה להם נכות דרגת אי כושר השתכרות ברמה של 75% לפחות, יכולים (בהתקיים תנאים נוספים) לקבל זיוע בשכר דירה. הם יקבלו סיוע בהתאם למצבם המשפחתי – סטטוס משחתי, מס' ילדים וכו'. גם כאן, קיימת חלוקה לסיוע ביישוב גדול לעומת סיוע בישוב קטן.
נתחיל בסיוע בישובים גדולים. יחיד ללא ילדים יזכה לקבל בישוב ללא עדיפות 770 שקלים, וישוב עם עדיפות – 700 שקלים.
נכה ובת זוגו/ בן זוגה באם אין להם ילדים – יקבלו ביישוב ללא עדיפות – 1,040 שקל ובישוב באזור עדיפות 950 שקל.
שאלות ותשובות
? מי מעניק סיוע בשכר דירה?
משרד הבינוי, דרך חברות שהוא ממנה. הזכאים צריכים לעמוד בקריטריונים ולקבל תעודת זכאות.
? מה התנאי הבסיסי לקבלת סיוע?
שאין בבעלותכם דירה וגם לא הייתה. גם חלק בדירה בעבר עלול להוציא אתכם מקבוצת הזכאים.
? מה עושים אם הייתה דירה לפני הנישואין?
אם הדירה נמכרה לפני הנישואין, אפשר לפנות לוועדת חריגים במשרד הבינוי. הוועדה תחליט אם התנאי רלוונטי במקרה שלכם.
? ממה תלוי גובה הסיוע?
בהכנסת המשפחה, במספר הילדים ובמיקום הדירה. ביישובי עדיפות לאומית ובישובים קטנים הסכומים שונים.
? האם הסכומים שמופיעים במדריך עדכניים?
לא בהכרח. הסכומים מתעדכנים מעת לעת, ולכן כדאי לבדוק את הטבלאות העדכניות באתר משרד הבינוי לפני שמגישים בקשה.
? איך מגישים בקשה לסיוע בשכר דירה?
באמצעות הטפסים של משרד הבינוי והחברות המטפלות מטעמו. כדאי להכין מראש אישורי הכנסה ומסמכים על המצב המשפחתי.
באם מדובר במשפחה עם ארבעה ילדים ומעלה ( שבראשה עומד הורה עצמאי חד הורי) – תמיכה בישוב ללא עדיפות – 1,640 שקל, עם עדיפות – 1,510 שקל.
במשפחה עם פחות ילדים – בישוב ללא עדיפות – 1,310 שקל, ועם עדיפות – 1,220 שקל.
בישוב קטן, הסכומים קטנים יותר – יחיד ללא ילדים יזכה לקבל בישוב ללא עדיפות 540 שקלים, וישוב עם עדיפות – 490 שקלים.
נכה ובת זוגו/ בן זוגה באם אין להם ילדים – יקבלו ביישוב ללא עדיפות – 730 שקל ובישוב באזור עדיפות 670 שקל.
באם מדובר במשפחה עם ארבעה ילדים ומעלה ( שבראשה עומד הורה עצמאי חד הורי) – תמיכה בישוב ללא עדיפות – 1,150 שקל, עם עדיפות – 1,060 שקל.
במשפחה עם פחות ילדים – בישוב ללא עדיפות –920 שקל, ועם עדיפות – 850 שקל.
מדריך מורחב: איך הסיוע בשכר דירה משתלב בתקציב
הסיוע בשכר דירה ניתן לפי קריטריונים של משרד הבינוי והשיכון, ונקבע לפי מצב משפחתי, הכנסה ומצבים מיוחדים. כדי לנצל אותו נכון, כדאי לראות אותו כחלק מהתקציב החודשי ולא כתוספת מקרית, ולוודא שהזכאות מתחדשת בזמן.
דוגמה להמחשה בלבד: נניח משפחה ששוכרת דירה ב-4,500 ש"ח בחודש, ונניח שהיא זכאית לסיוע של 800 ש"ח. ההוצאה נטו על השכירות יורדת ל-3,700 ש"ח. אם בחוזה יש הצמדה למדד, נניח עלייה של 3% בשנה, השכירות תעלה לכ-4,635 ש"ח, והסיוע לא בהכרח יגדל באותו קצב. לחישוב השפעת ההצמדה היעזרו במחשבון הצמדה למדד בשכירות.
האם הסיוע מגיע ישירות לבעל הדירה?
ברוב המקרים הסיוע מועבר לחשבון של הזכאי. כדאי לבדוק את התנאים העדכניים.
מה עושים כשעוברים דירה?
מעדכנים את הגורם המטפל ומגישים את חוזה השכירות החדש, כדי שהסיוע יימשך.
האם אפשר לקבל סיוע ובמקביל לחכות לדיור ציבורי?
במקרים רבים כן. אפשר לקרוא על כך במדריך הדיור הציבורי.
כמה זמן נמשך הסיוע?
הסיוע ניתן לתקופה מוגדרת ומתחדש לפי התנאים. חשוב לעקוב אחרי מועדי החידוש כדי שלא תהיה הפסקה בתשלום.
בשורה התחתונה: הסיוע בשכר דירה יכול להקל משמעותית על התקציב. כדאי לבדוק זכאות, להגיש מסמכים בזמן ולעדכן כל שינוי.
עדכונים: 24.10.2026 – נוספה פסקת עדכון (שכר מינימום), ונוסף קישור למחשבון. נוסף פרק מורחב עם הסברים, דוגמאות מספריות ושאלות ותשובות.
עדכון אוקטובר 2026: הסכומים והשיעורים במדריך עודכנו לפי נתוני 2026: קצבת אזרח ותיק בסיסית ליחיד 1,838 ש"ח (מגיל 80: 1,941 ש"ח), השכר הממוצע לפי סעיף 2 לחוק עומד על 13,769 ש"ח, ההכנסה המרבית לחישוב דמי ביטוח על 51,910 ש"ח, והמדרגה המופחתת עד 7,703 ש"ח. אומדן לקצבה אפשר לקבל במחשבון קצבאות ביטוח לאומי 2026.
(עדכון חשוב: ביטוח לאומי שינה בעבר את ההגדרות לקביעת אחוזי נכות — בדקו נוהל חי באתר ביטוח לאומי – כאן, תוכלו לקרוא על התקנות החדשות ואיך זה ישפיע על המבוטחים)
ביטוח לאומי אמור לספק לנו ביטחון כלכלי מינימלי – אנחנו משלמים ביטוח לאומי באופן שוטף (כחלק מהפרשות השכר שלנו), ואנחנו נעזרים בביטוח לאומי כאשר אנחנו צריכים – במצב של אבטלה, במצב של נכות, בהגיענו לפנסיה וגם במוות, אז השאירים מקבלים קצבה.
ביטוח לאומי הוא בעצם ביטוח סוציאלי, המדינה קבעה תלות וערבות הדדית בין כל אזרחיה, והמשמעות היא שאנחנו מפרישים בהתאם ליכולתנו ומקבלים לפי צרכינו. בבסיס הביטוח הזה קיימת ערבות הדדית, והבטחה לחיים בכבוד. האם זה מה שקורה בפועל? למרות הכוונות הבאמת טובות (ולא בציניות), הקצבאות מביטוח לאומי בחלק משמעותי מהמקרים לא מספיקות, ולא רק זה אלא שלפעמים אנחנו לא מממשים את מלוא הזכויות שלנו – פשוט מחוסר ידיעה וחוסר הבנה,כשהמוסד לביטוח לאומי לא באמת דואג לעדכן אותנו במה שמגיע לנו – הנה כאן דוגמה על 13,000 אנשים שמשלמים דמי ביטוח למרות שהם פטורים.
ומכיוון שהכסף מהביטוח הלאומי ממש לא מספיק אנחנו מבטחים את עצמנו בביטוחים נוספים (בריאות, כושר עבודה, סיעוד) וחוסכים לפנסיה. כאן, תוכלו לקרוא על החיסכון הפנסיוני (כמה לחסוך וכמה נקבל בפנסיה) ואגב, בשורה רעה – הפנסיה שלכם עומדת להתכווץ ב-30% בשנים הבאות!
ערבות הדדית
המוסד לביטוח לאומי גובה דמי ביטוח לאומי מכל התושבים בהתאם להכנסותיהם ולמעמדם, ומשלם קצבאות לזכאים. כך מועברות הכנסות מקבוצות מבוססות מבחינה כלכלית לקבוצות חלשות ופגיעות. בדרך זו למעשה תורם הביטוח הלאומי לחלוקה צודקת יותר של ההכנסה הלאומית ולצמצום ממדי העוני.
החל מ-1995 המוסד לביטוח לאומי אחראי גם לגביית דמי ביטוח בריאות על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ומעביר את דמי הביטוח לקופות החולים. כך בעצם מסופק למבוטח לא רק ביטחון סוציאלי אלא גם טיפולי ותרופתי בעת מחלה ולצורך בדיקות רפואיות שונות. עם זאת, הביטוח בריאות אינו מספק מעטפה כוללת המבטיחה באופן מוחלט את כל התרופות והמכשירים למבוטח, אלא רק מה שנקבע שנכנס לסל הבריאות ולכן רבים (רבים מאוד) מרחיבים את הביטוח הרפואי במסגרת חברות הביטוח. רבים גם מרחיבים אלמנטים בביטוח הלאומי לדוגמה ביטוח סיעודי, ביטוח נכות במקרה של אובדן כושר עבודה ועוד. כאן תוכלו לקרוא על ביטח הבריאות.
עוד בנושא: עו"ד עודד שפירר ימונה למנכ"ל רשות ניירות ערך במסגרת שינוי ארגוני ברשות, רפורמה בתחבורה הציבורית: חברת תנופה תפעיל את קווי האוטובוס בפרוזדור ירושלים, השוואת קרנות פנסיה: התהליך המסודר שרוב החוסכים מדלגים עליו דווקא בשנה טובה.
מי מבוטח בביטוח לאומי?
כל תושב ישראל בן 18 ומעלה חייב על-פי החוק להיות מבוטח בביטוח הלאומי ולשלם דמי ביטוח. החריג לעניין זה – אישה נשואה שבן זוגה מבוטח והיא עקרת בית בלבד וחוץ ממי שעלה ארצה ונעשה תושב ישראל לראשונה מעל לגיל 62. תשלומי הביטוח הלאומי מאפשרים קבלה (במידת הצורך) של כל הקצבאות האפשריות.
תשלומי דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות מחושבים על-פי גובה ההכנסות שיש למבוטח מעבודה ושלא מעבודה, וכן על פי מעמדו הביטוחי שיכול להיות אחד משלוש אפשרויות אלו –
- עובד שכיר
- עובד עצמאי
- מי שאינו עובד ויש לו הכנסות שלא מעבודה, או שהוא ללא הכנסות
איך נקבע מעמדו של אדם לצורך ביטוח לאומי?
מעמדו של אדם לצורך ביטוח לאומי ובהתאמה לצורך תשלומי דמי הביטוח נקבעים בהתאם למספר קריטריונים, לרבות – מקום התשובות – האם המבוטח תושב ישראל, או שאינו תושב ישראל?
עובד שכיר שהינו תושב ישראל יכול להיות מבוטח בכל ענפי הביטוח. לעומתו עובד שכיר שאינו תושב ישראל – מבוטח רק בשלושה ענפים: נפגעי עבודה, פשיטות רגל ואימהות. כל ענף מגדיר בהמשך את זכאותו לקצבה/ תגמולים. ככל שכיסוי הביטוחי (הענפים) רחבים יותר כך זכאותו של המבוטח בהמשך תהיה רחבה יותר. עובד שכיר תושב ישראל מקבל יותר זכויות מעובד שכיר שאינו תושב, וזה מתבטא לדוגמה בקצבת זקנה שניתנת לשכיר תושב ישראל ולא לתושב הזר. קצבה זו מבטיחה קיום מינימלי בגיל זקנה.
שאלות נוספות שמגדירות את מעמדו של אדם לצורך הביטוח הלאומי – האם מלאו למבוטח 18 שנים? עובד שכיר ועובד עצמאי שמלאו להם 18 שנים יכולים להיות מבוטחים בכל ענפי הביטוח. לעומתם עובד שכיר ועובד עצמאי שלא מלאו להם 18 שנים מבוטחים רק בענף נפגעי עבודה.
כמו כן, יש חשיבות להגיל שבו נעשה אדם תושב ישראל לראשונה (למי שלא נולד בארץ) – האם הוא עלה לפני הגיל שנקבע בחוק? אם אדם עלה לארץ לפני הגיל שנקבע בחוק הרי שהוא מבוטח (לעניין קצבת זקנה). לעומת זאת מי שעלה לאחר הגיל שנקבע בחוק אינו מבוטח (לעניין קצבת זקנה) אך עשוי להיות זכאי לקצבת זקנה מיוחדת. הרי אין הגיון לאפשר לעולים רגע לפני זקנה לעלות לארץ ולקבל את הקצבה. לא זו היתה כוונת המחוקק, ובצדק.
קריטריון נוסף שמשפיע על מעמד ביטוח לאומי – מין המבוטח. כן, למין יש השלכה על זכאות לקצבאות, ודוגמה לכך – רק לאישה יש זכויות ביטוחיות עקב שמירת הריון.
קריטריון נוסף – מצבו המשפחתי של המבוטח ( כפי שרשום במשרד הפנים). לשאלה אם המבוטח רווק/ נשוי/ גרוש/ אלמן/ עגונה יש השלכה על דמי הביטוח והיקף היבטוח. להמחשה – ידועה בציבור זוכה למעמד ביטוחי זהה כמו של אישה נשואה, ולכן, היא לא תחויב בדמי ביטוח, אם היא עובדת רק במשק ביתה (ואינה שכירה ואינה עובדת עצמאית), ובן זוגה הוא מבוטח.
איך נקבעים דמי הביטוח?
המעמד בביטוח לאומי קובע את תשלום דמי הביטוח. על-פי המעמד של המבוטח בביטוח בחוק ביטוח לאומי מוגדר מי ואיך משולמים דמי הביטוח. זה עובד כך – המעסיק חייב בתשלום כשמדובר בעובד שכיר, והמבוטח עצמו אם הוא עצמאי. כאשר מדובר במקבל פנסיה, אזי מי שמשלם את הפנסיה חייב בתשלום; וכאשר מדובר בחייל סדיר, משרד הביטחון משלם את הביטוח הלאומי.
המעמד של המבוטח גם קובע באיזה ענפי ביטוח הוא יהיה מבוטח, כלומר לאיזה ענפים יצטרך לשלם, ואיזה קצבאות הוא יהיה זכאי לקבל. כבר ראינו שתושב זר לדוגמה לא זכאי לקצבת זקנה.
המעמד הביטוחי גם חשוב בהיבט התשלום השוטף לביטוח לאומי. על פי המעמד נקבעות ההכנסות החייבות לצורך חישוב דמי הביטוח של המבוטח.
כמה משלמים לביטוח לאומי?
המעמד הביטוחי, שזה במילים פשוטות – איך שהמוסד לביטוח לאומי מגדיר אתכם, משליך על חבות התשלום החודשי שלכם. נתחיל מהרוב – העובדים השכירים.
נתחיל בכך שעובד שכיר מוגדר כך, כאשר קיימים בינו לבין מעסיקו יחסי עובד ומעסיק. אבל מה קורה שמעסיקים רוב משפחה? ובכן, כאשר מועסק בן משפחה (הורה, ילד, נכד, אח/ות) לא בוחנים את קיומם של יחסי עובד ומעסיק, אלא בוחנים את הצורך בהעסקת בן המשפחה, ואם כשהופסקה העסקתו של בן המשפחה, הועסק עובד אחר במקומו.
המעסיק חייב לדווח על העובדים המועסקים אצלו. כאשר יש שינוי סטטוס/ שינוי מעמד יש לדווח על כך לביטוח לאומי. המעביד עושה זאת באופן שוטף וכך יודעים מי עובד שכיר אצלו, אבל יש מקרים שהאחריות על העובד – מבוטח שלא עבד ושילם דמי ביטוח כמי שאינו עובד, ונעשה עובד שכיר, צריך להודיע על כך בכתב לביטוח הלאומי, כדי שהביטוח הלאומי יפסיק לחייב אותו כלא עובד (הדיווח על התחלת עבודתו כשכיר מגיע לביטוח הלאומי ממס הכנסה רק כעבור זמן). אם העובד חויב בדמי ביטוח כמי שאינו עובד בתקופה שבה עבד כשכיר, עליו להמציא לסניף הביטוח הלאומי הקרוב למקום מגוריו אחד מהמסמכים הבאים:
תלושי שכר לתקופה שחויב בעדה כ"לא עובד", אישור מעסיק בציון תקופות ההעסקה.
טופס 106 לכל שנה, ואז – החוב למוסד לביטוח לאומי יבוטל.
שכיר תושב/ת ישראל המועסק על ידי מעסיק זר שאינו משלם את דמי הביטוח בעבורו, חייב לפנות לסניף הביטוח הלאומי הקרוב למקום מגוריו ולהצהיר על עיסוקו ועליו לשלם בעצמו את דמי הביטוח בהתאם להכנסתו.
ורגע לפני התשלום עצמו, נסתכל על חצי הכוס המלאה – עובד שכיר עשוי להיות זכאי לקצבאות: אימהות, ילדים, מזונות, שאירים, בני משפחה של נפטר מתאונת עבודה, בני משפחה של נפטר בפעולות איבה, פגיעה בעבודה, מילואים, נפגעי גזזת, נפגעי עירוי דם (איידס), נפגעי תאונות, נכות, שירותים מיוחדים לנכים קשים, ניידות, פגיעה בזמן התנדבות, קצבת זקנה, הבטחת הכנסה, נפגעי פעולות איבה, אבטלה, פשיטת רגל של המעסיק, אסירי ציון. זה בעצם כל האפשרויות, זה הביטוח הלאומי המלא.
ושאלת השאלות – כמה משלמים? על המעסיק חלה החובה לשלם את דמי הביטוח בעבור העובד השכיר, ולהעביר את דמי ביטוח הבריאות ומרכיב של דמי ביטוח לאומי על פי הכנסותיו של העובד ובהתאם לשיעור מסך ההכנסה. ביטוח לאומי הוא מס פרוגרסיבי – ככל שההכנסה גדלה כך גם המס גדל.
הניכוי משכר העובד הוא בשיעור 4.27% – דמי ביטוח לאומי בשיעור 1.04% ודמי ביטוח בריאות של 3.23%, על חלק השכר שעד 60% השכר ממוצע;
על חלק השכר שמעל 60% מהשר הממוצע משולמים 12.17% – דמי ביטוח לאומי בשיעור 7% ודמי ביטוח בריאות – 5.17%.
כאן תוכלו לראות את טבלת שיעורי דמי ביטוח לשכירים.
וכאן תוכלו להשתמש במחשבון לחישוב סכום דמי הביטוח שעליכם לשלם בהתאם לשכר החודשי.
ועניין חשוב לגבי שכירים – יש כאלו (רבים) שעובדים במס' עבודות, ואז יוצא שהם משלמים מס ביטוח לאומי (לרבות ביטוח בריאות) גבוה במיוחד. לאלו מומלץ מאוד לעשות תיאום בין מקומות העבודה לצורך ביטוח לאומי ולהקטין את התשלומים. כאן, מוסבר איך עושים זאת (לא מסובך!)
עד כאן התשלום של השכירים. אבל כמה משלם עצמאי? נתחיל בכלל במי זה עובד עצמאי? ביטוח לאומי מגדיר עובד עצמאי כאחד מאלה:
– מי שעוסק במשלח ידו 20 שעות בשבוע בממוצע לפחות.
– מי שהכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו עולה על 50% אחוז מהשכר הממוצע.
– מי שעוסק במשלח ידו 12 שעות בשבוע, והכנסתו עולה על 15% אחוז מהשכר הממוצע.
אבל יש עצמאים שאינם עומדים בתנאים האלו. מבחינת ביטוח לאומי הם נכללים בקבוצת – "עצמאי שאינו עונה להגדרה" ולעניין חובת התשלום והזכאות לקצבאות ייחשבו כבעלי הכנסה שלא מעבודה. בהמשך נתייחס לקבוצה זו, ורק לעשות סדר, הנה סיכום ביניים – הקבוצות שבינתיים התייחסנו אליהם – עובדים שכירים, עובדים עצמאיים (מיד נמשיך) ועובדים בעלי הכנסה שלא מעבודה (נתייחס בהמשך).
העובד העצמאי חייב לשלם את דמי הביטוח עבור עצמו. גובה התשלום מושפע מגילו של המבוטח העצמאי – אם מלאו לו 18 ועדיין לא הגיע לגיל הפרישה מעבודה – ומהכנסות המבוטח. עובד עצמאי (מה לעשות הוא בחר להיות עצמאי) צריך להירשם באופן מידי, אפילו לפני פתיחת העסק או התחלת העבודה במשלח ידך, בסניף הביטוח הלאומי הקרוב למקום מגוריו.
דמי הביטוח של עובד עצמאי נקבעים בהסתמך על ההכנסות ממקורות (שהוגדרו בפקודת מס הכנסה שמשיקה בהרבה מקומות לחוק ביטוח לאומי). העובד העצמאי מצהיר בטופס הדין וחשבון הרב–שנתי על הכנסה משוערת. סכום המקדמות החודשיות של דמי הביטוח נקבע על–פי ההכנסה הזאת או על פי השומה האחרונה, שנמצאת בידי המוסד לביטוח לאומי. כלומר, העובד העצמאי משלם דמי ביטוח על פי ההערכה (הצהרה) אבל כמובן שבסופו של דבר הוא צריך לשלם לפי הכנסתו בפועל – עם קבלת השומה הסופית של העצמאי ממס הכנסה, מחשב המוסד מחדש את דמי הביטוח השנתיים שבהם חייב העובד העצמאי ומיידע אותו על הפרשים – הן לזכותו של העובד והן לחובתו
וכמה משלמים העצמאיים? ובכן עצמאי שמלאו לו 18 שנה, ועדיין לא הגיע לגיל הפרישה ישלם:
מחלק ההכנסה שעד 60% מהשכר הממוצע (7,703 שקל נכון ל-2026) ישלם דמי ביטוח לאומי בשיעור של 4.47% ו-3.23% דמי ביטוח בריאות (סה"כ 7.7%).
מחלק ההכנסה שמעל 60% השכר הממוצע ועד למקסימום ההכנסה החייבת בדמי ביטוח ישלם דמי ביטוח לאומי של 12.83% ודמי ביטוח בריאות בשיעור של 5.17% (סה"כ 18%). כאן, תוכלו למצוא טבלה מפורטת של שיעורי וסכומי דמי ביטוח לעצמאי
עכשיו למקרה מעניין – נניח שלעצמאי אין הכנסה, האם הוא צריך לשלם ביטוח לאומי? לכאורה לא – אין–לו ממה לשלם. אבל זה לא כך. ביטוח לאומי קבע הכנסה מינימלית לצורך תשלום ביטוח לאומי. על הכנסה זו יש לשלם ביטוח לאומי גם אם לא באמת מכניסים אותה. למה? כי הרי מדובר בתשלום לביטוח, שמאפשר ומקנה זכויות בהמשך. זה ביטוח חובה שיאפשר לאנשים לחיות בכבוד. מנגד, הם צריכים לשלם, וגם כאלו שלא עובדים או מרוויחים/ מכניסים מעט צריכים לשלם למען הזכויות שלהם והיכולת לקבל קצבאות שונות. יש הגיון רב בגישה זו, ולכן נקבע שהכנסה המינימלית לתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות תהיה 25% מהשכר הממוצע לחודש- 3,442 שקל (נכון ל-2026). המשמעות שעצמאי ללא הכנסה או שהכנסתו נמוכה מהסכום המינימלי ישלם דמי ביטוח כאילו היתה הכנסתו הסכום המינימלי:
מנגד, קיימת גם תקרה לשכר/ הכנסה עליה יש להפריש לביטוח לאומי וביטוח בריאות. התקרה הזו בשמה הרשמי – הכנסה מרבית/הכנסה מקסימאלית מסתכמת ב-51,910 שקל (נכון ל-2026).
לצד העובדים המשלמים דמי ביטוח, החוק פוטר קבוצות של עובדים מתשלום שוטף, אם כי הם כן חייבים בתשלום בתחום נפגעי עבודה. ומי פטור? עובד עצמאי שעדיין לא מלאו לו 18 שנה; מי שאינו תושב ישראל והוא עובד עצמאי בישראל; עובד עצמאי שהוא נכה עבודה בעל דרגת נכות קבועה של 100% ומקבל קצבה לפי חוק ביטוח נפגעי עבודה; עובד עצמאי שהוא נכה בעל דרגת נכות קבועה של 75% לפחות ומקבל קצבה לפי חוק ביטוח נכות; עובד עצמאי שהוא נכה בעל דרגת נכות כללית זמנית של 75%, שנה לפחות.
בתמורה לתשלומים האלו יוכלו העובדים העצמאיים כמו העובדים השכירים לקבל קצבאות אלו – ילדים, מזונות, שאירים, בני משפחה של נפטר מתאונת עבודה/התנדבות, בני משפחה של נפטר בפעולות איבה, פגיעה בעבודה, מילואים, נפגעי גזזת, נפגעי עירוי דם (איידס), נפגעי תאונות, נכות, שירותים מיוחדים לנכים קשים, ניידות, פגיעה בזמן התנדבות, קצבת זקנה, הבטחת הכנסה, נפגעי פעולות איבה. רשימה רחבה ומיד הסבר על עיקרי הקצבאות.
בעל הכנסה שאינה מעבודה
התייחסנו בפרק הקודם לבעל הכנסה שאינה מעבודה. מדובר בתושב ישראל שיש לו הכנסות שמקורן אינן מעבודה. איך ביטוח לאומי מתייחס אליו? מה מעמדו? ובכן, הוא חייב לדווח לסניף הביטוח הלאומי במקום מגוריו על הכנסותיו בטופס דין וחשבון רב שנתי.
הוא עשוי להיות זכאי לקצבאות הבאות: מענק לידה, ילדים, מזונות, שאירים, בני משפחה של נפטר מתאונת עבודה, בני משפחה של נפטר בפעולות איבה, מילואים, נפגעי גזזת, נפגעי עירוי דם (איידס), נפגעי תאונות, נכות, שירותים מיוחדים לנכים קשים, סיעוד, ניידות, פגיעה בזמן התנדבות, קצבת זקנה, הבטחת הכנסה, נפגעי פעולות איבה. קבוצה רחבה, שכאמור נתייחס לעיקריה בהמשך.
בעל הכנסה כזה חייב בתשלום לביטוח לאומי עבור עצמו. שיעורי דמי הביטוח יהיו – 9.61% על ההכנסה שעד 60% מהשכר הממוצע שמורכבים מדמי ביטוח לאומי בשיעור של 4.61% ודמי ביטוח בריאות בשיעור של 5%. על הכנסה שמעל 60% מהשכר הממוצע ישולם – 12% שמורכבים כך – 7% דמי ביטוח לאומי ו-5% דמי ביטוח בריאות. השכר הממוצע לפי סעיף 2 לחוק הביטוח הלאומי הוא 13,769 שקל (נכון ל-2026)
קבוצות שונות לצורכי ביטוח לאומי
ביטוח לאומי מגדיר קבוצות אנשים נוספות/ מעמד שונה, כשלכל קבוצה יש בעצם חובת תשלום שונה. לכן, חשוב מאוד להבין בעצם מי אתם לצורכי ביטוח לאומי – נכון, רוב האנשים נמצאים בקטגוריה של העובדים השכירים והעצמאיים (והתייחסנו גם לכאלו שיש להם הכנסה ולא מעבודה). אבל אם אתם – עובדים שכירים בחופשה (ללא תשלום), או עובדים במשק בית, לא עובדים, תלמידי ישיבה, תלמידים/ סטודנטים; מתנדבים בשירות לאומי, חיילים, חברי קיבוץ, מקבלי פנסיה (פרישה מוקדמת), אסירים/ עצירים; עוברים הכשרה מקצועית, עובדי מדינה (אצל מעסיק זר), אתם תמצאו את החבות המלאה שלכם והזכויות המלאות שלכם – כאן.
פטורים מתשלום ביטוח לאומי
ביטוח לאומי פוטר קבוצות מסוימות מתשלום ביטוח לאומי. הנה הקבוצות –
– עקרת בית – אישה הנשואה למבוטח (שמשלם ביטוח לאומי), או ידועה בציבור שבן זוגה מבוטח, שאינה עובדת מחוץ למשק ביתה. כן, ביטוח לאומי משווה את מעמדה של ידועה בציבור לאישה נשואה.
– מקבל קצבת נכות מעבודה לצמיתות בשיעור של 100%, וכן מקבל קצבת נכות כללית בשיעור של 75% לפחות, לצמיתות או באופן זמני לתקופה רצופה של שנה לפחות.
– חייל בשירות סדיר, בתנאי שהחייל אינו עובד לא כשכיר ולא כעצמאי.
– תושב ישראל השוהה במדינת אמנה, ששילם דמי ביטוח לאומי במדינת האמנה. תושב זה יהיה פטור מתשלום ביטוח לאומי בארץ למשך התקופה ששילם למדינת האמנה. אבל, חשוב מאוד להדגיש – על תושב כזה, חלה חובת תשלום דמי ביטוח בריאות במהלך התקופה.
דמי הבריאות משולמים גם על ידי מי שאין לו הכנסות – גובה דמי ביטוח הבריאות שיהיה עליו לשלם יהיה בשיעור המינימאלי.
פטורים נוספים – מי שמקבל קצבה מהביטוח הלאומי או מגוף ציבורי אחר (חוץ ממי שמקבל דמי אבטלה בעד חודש מלא); חייל משוחרר, מסיים שירות לאומי או שירות אזרחי זכאים לפטור מתשלום דמי ביטוח למשך חודשיים מתום השירות; עולה חדש (כולל קטין חוזר ואזרח עולה) – בעד תקופה שעד 12 חודשים מיום עלייתו לארץ; מי שמלאו לו 18 שנים ויתגייס לצה"ל או ישרת בשירות לאומי חלופי לפני גיל 21 (כולל מי שדוחה את גיוסו ונמצא במכינה קדם צבאית או שהוא מתנדב בשנת שירות למטרה לאומית/ ציבורית או שהוא עתודאי) – פטור מתשלום דמי ביטוח מגיל 18 עד לגיוס לצה"ל לפני גיל 21. התנאי לפטור מתשלום ביטוח לאומי לקבוצות אלו הוא שאין להם הכנסות מעבודה וגם לא הכנסות ממקורות אחרים או שיש להם הכנסות ממקורות אחרים שאינן עולות על 5% מהשכר הממוצע – כ-688 שקל בחודש (5% מהשכר הממוצע ב-2026, חישוב).
פטורים נוספים – מי שמלאו לו 18 שנים ולא יתגייס לצה"ל, או שיתגייס אחרי גיל 21, והוא לומד במוסד חינוכי על יסודי, בכיתה י' עד י"ב – פטור מתשלום דמי ביטוח בתקופת הלימודים בלבד, וזאת עד גיל 19 לכל היותר.
עובד שכיר לעומת עצמאי – הבדלים
העובדים השכירים הם רוב האוכלוסייה, אחריהם העצמאיים. שתי הקבוצות האלו מהוות את הרוב הגדול של משלמי ביטוח לאומי. קיימים הבדלים עקרוניים מבחינת ביטוח לאומי בין שתי הקבוצות הגדולות האלו.
עובד שכיר – מבוטח גם בביטוח אבטלה, ובביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד. עובד עצמאי – אינו מבוטח בביטוח אבטלה ובביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד
מעבידו של עובד שכיר חייב לדווח על שכרו ולשלם את דמי הביטוח בעבורו (כולל סכום שמנוכה משכר העובד). עובד עצמאי – חייב להירשם בביטוח הלאומי ולשלם את דמי הביטוח בעצמו.
פיגור בתשלום דמי ביטוח של המעביד לא פוגעים בזכויות של עובד שכיר. אחרי הכל, מה אשם העובד השכיר שהמעביד שילם באיחור? פיגור בתשלום דמי ביטוח של עובד עצמאי עלול לפגוע בזכויותיו (גם בפיגור וגם באי רישום). הסיבה ברורה – העובד העצמאי אחראי על התשלומים בעצמו.
עד כאן, התשלומים לביטוח לאומי. הרחבה תוכלו למצוא באתר ביטוח לאומי. אבל מה אנחנו מקבלים עבור התשלומים השוטפים האלו? מסתבר שאנחנו מקבלים ביטחון סוציאלי שעולה למדינה מעל 70 מיליארד שקל בשנה! רבים, בעצם המונים, חייבים את המעט שיש להם לביטוח לאומי. אולי במקרים רבים זה לא מספיק, אבל זה גם משהו.
נתחיל בתמצית הקצבאות שמקבלים מביטוח לאומי, ובהמשך נפרט את העיקריות שבהן.
מה מקבלים מביטוח לאומי?
המוסד לביטוח לאומי מופקד על הביטחון הסוציאלי של תושבי ישראל. תפקידו העיקרי להבטיח אמצעי מחיה למי שאינם מסוגלים להתפרנס למחייתם. הביטוח הלאומי משלם קצבאות לזכאים ובכך מסייע לשכבות אוכלוסייה נרחבות, ולמבוטחים בזמן משבר אישי, כמו פיטורין, נכות ופגיעה בעבודה. באמצעות תשלומי הקצבאות מועברות הכנסות מקבוצות מבוססות מבחינה כלכלית לקבוצות חלשות ופגיעות, ובכך תורם הביטוח הלאומי לחלוקה צודקת יותר של ההכנסה הלאומית ולצמצום ממדי העוני בישראל. מדיניות הרווחה של ישראל נחשבת מהגדולות בעולם, וכל אחד מהעומדים בראש המוסד לביטוח לאומי בעשרות השנים האחרונות, נפנף בכך, אם כי, בשנים האחרונות, עולה תמונה ברורה של עלייה בעוני. במקביל עולות טענות קשות נגד ביטוח לאומי שאינו מספק קצבה מינימלית – אנשים רבים (רבים מאוד) לא חיים בכבוד למרות הקצבה של ביטוח לאומי. זה מביא אותנו לשאלה אחרת – איך לחסוך לפנסיה, ואיך להשקיע את הכספים שלכם בתבונה. בפועל, חיסכון נכון לפנסיה על פני שנים עשוי להיות משמעותי מאוד לרווחתנו בתקופת הפנסיה, והשקעות נכונות על פני זמן בשוק ההון (וזה ממש לא חייב להיות כסף גדול) יכולים לתרופ מאוד בתקופות מסוימות על פני החיים. הפנסיה וההשקעות לצד הביטוח הלאומי יכולים לספק לנו בתקופת הפנסיה ובכלל לאורך החיים יכולת לחיות ברווחה.
ומה מקבלים בעצם מביטוח לאומי? ביטוח לאומי משלם קצבאות גמלאות ותגמולים. חשוב לשים לב – ביטוח לאומי לא משלם פיצויים שהם חלק מהסכם העבודה מול המעביד ותלויים וקשורים לפנסיה של העובד. ביטוח לאומי משלם קצבאות, גמלאות ותגמולים במקרים שונים, והנה עיקרם
תאונת עבודה– כאשר נפגע עובד שכיר או עצמאי, אזי בלי קשר לאשם בתאונה (לא משנה מי אחראי לתאונה), הנפגע מקבל בהתקיים תנאים מסוימים קצבה או תגמול.
התנאי הראשון והחשוב – התאונה נגרמה לאדם בעבודתו או עקב עבודתו, וזה כולל גם תאונה לעובד שהתרחשה בדרכו מהעבודה או לעבודה. במידה והתאונה גרמה נכות של עד 19% הנפגע יקבל מענק חד פעמי מהמוסד לביטוח לאומי. כאשר הפגיעה קשה יותר, ומדובר על נכות של 20% ומעלה הנפגע יקבל קצבת נכות קבועה. ומה זאת בעצם תאונת עבודה? תאונת עבודה על פי הביטוח הלאומי היא אירוע חד פעמי שהתרחש כאמור בעבודה או עקב העבודה, או מחלה שקשורה למקום העבודה. זה יכול להיות אירוע אחד, או מספר אירועים קטנים יותר שהצטברו לכדי אירוע גדול. הפגיעה מהתאונה יכול להיות זמנית ואז כמובן גם הנכות שנקבעה תהיה זמנית, וכך גם הקצבה, והיא יכולה להיות קבועה ואז תשלום הקצבה הוא קבוע.
נכות כללית – נכות כללית מתייחסת לחולים ולזקנים. מדובר בקצבה שניתנת באם דרגת הנכות היא מעל רף מסוים. לביטוח לאומי יש טבלאות וחישובים לגבי חישוב נכות של זקנים. אם האדם זכאי לקצבה על פי מספר נושאים/ פרקים הוא יקבל את הקצבה הגבוה מבין האפשרויות. אך, חשוב להדגיש – לא יינתנו ותר מקצבה אחת.
דמי אבטלה – כדי לקבל דמי אבטלה צריך לעבור תקופת אכשרה, הכוונה שצריך שאותו עובד שכיר (מדובר על קצבה שניתנת רק לשכירים) יעבוד במקום העבודה לפחות חצי שנה. דמי האבטלה שמקבלים תלויים בשכר לפני ההתפטרות/ פיטורים – ביטוח לאומי מספק אחוז מסוים מהשכר הקודם (עד תקרה מסוימת).
אבטחת הכנסה – ביטוח לאומי מבטיח אבטחת הכנסה שתאפשר קיום מינימלי. כלומר, גם אם אין קצבה ספציפית, ובכל זאת אותו אדם לא מגיע לקצבת המינימום, המוסד לביטוח לאומי מבטיח לו את ההכנסה המאפשרת קיום מינימאלי.
מענק לידה – מענק חד פעמי. מענק לידה ניתן באופן חד פעמי כשבנוסף לכך היולדת מקבלת במשך 14 שבועות שלאחר הלידה שיעור מסוים מהשכר החודשי שלה. גם גבר יכול לקחת חופשת לידה (במקום האישה) ולקבל חלק משכרו (יש תקרה על סכום הקצבה בחופשת הלידה)/ דמי הלידה).
קצבאות ילדים- קצבאות ילדים משולמות באופן שוטף כתלות במס' הילדים במשפחה ובגילם. אגב, קצבאות הילדים משולמות אמנם דרך המוסד לביטוח לאומי אבל הן לא משולמות מהתקציב של המוסד.
קצבת סיעוד- המוסד לביטוח לאומי מעניק קצבה למי שלא מסוגל לבצע 3 מתוך 5 פעולות בסיסיות: אכילה, רחצה, קימה, הליכה וסוגרים. התמיכה ניתנת בגובה מסוים, למרות שבפועל עלות הסיעוד במקרים רבים גבוה יותר.
שמירת הריון – בתקופה זו יש מגבלה זמנית של ההרה, ולכן יש לה זכאות לקצבה
קצבת זקנה – קצבה שמשולמת כשמגיעים לגיל פנסיה. אצל גברים מדובר על גיל 67 ואצל נשים עדיין 62 (אמור לעלות ל-64). קצבה זו אחידה לכולם. אלא אם מדובר על מי ששילם לביטוח לאומי מעל 35 שנה ואז הוא יקבל קצבה גדולה יותר. יחיד מקבל קצבת זקנה העולה על קצבה אישית באם מדובר בזוג. כלומר, קצבה ליחיד עולה על מחצית הקצבה הזוגית. הרציונל הוא שעליו לשלם יותר על מחייתו (ההוצאות הקבועות "נופלות" על אחד ולא על שניים).
קצבת שאירים– שאירים הם אלו שנשארו, כאלו שבן זוגם או ההורה שלם נפטר. השאירים זכאים לקצבה מהמוסד לביטוח לאומי. בן זוג/ בת זוג יקבלו קצבת שאירים עד הגיעם לגיל פנסיה, ואז הם יקבלו קצבת זקנה. אגב, אם הבן זוג/ בת זוג מתחתנים לאורך התקופה הם כבר לא זכאים לקצבת שאירים. ילדים שמקבלים קצבת שאירים יזכו לקבל כל עוד הם קטינים.
תשלום במילואים– עבור מילואים מקבלים תשלום שהוא פונקציה של רמת השכר לפני המילואים.
קצבה לאסירי ציון ונפגעי פעולות איבה – לאלו מגיעה זכות לקצבאות שתלויה במס' פרמטרים. תשלום זה משולם מתקציב המדינה ולא תקציב ביטוח לאומי.
תשלום לעובדים בפשיטת רגל של מעביד– כאשר המעביד נכנס להליכי פירוק ואין לו כסף לשלם פיצויי פיטורין, המוסד לביטוח לאומי משלם בעצם במקומו. הפיצויים מוגבלים בסכום והם ניתנים כפונקציה של הסכום שמגיע לעובדים (שיעור מסויים ממה שמגיע להם). המוסד לביטוח לאומי משלם לעובדים והופך בעצם לנושה של החברה בפירוק.
מזונות – כאשר לא מקבלים דמי מזונות, ואין סיכוי לקבל כסף מהבעל/ האב, המוסד לביטוח לאומי משלם מזונות לאישה. אגב, כאשר ידוע איפה האב וניתן לקבל ממנו כסף, פונים להוצאה לפועל. במידה והמוסד לביטוח לאומי נכנס לתמונה הוא יכול לחזור לחייב ולדרוש ממנו תוספת על הנזק שנגרם.
כדי לקבל קצבה צריך במקרים רבים לעבור וודעה – לדוגמה, אדם שנפצע במהלך עבודתו צריך לעבור וועדה רפואית כדי לקבוע את מצבו ואת זכאיותו לאובדן כושר עבודה. אדם שנפצע או חלה צריך לעבור וועדה רפואית שתקבע את אחוז נכותו. הנה הדרכה של המוסד לביטוח לאומי על איך להתכונן לוועדות האלו –
אבטלה
הביטוח הלאומי דואג להבטיח למובטל אמצעי מחיה בתקופת האבטלה עד שהמובטל יחזור למסלול העבודה. דמי האבטלה משולמים למי שהיה עובד שכיר והוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה, וכן עליו להתייצב בשירות התעסוקה לדרוש עבודה.
אם אתם נמצאים באבטלה, אתם צריכים לפנות ללשכת שירות התעסוקה מיד עם הפסקת העבודה, להגיע ללשכה במועדים קבועים כפי שייקבעו ויימסרו לכם. לשכות שירות התעסוקה מעבירות לביטוח הלאומי באופן שוטף, אחת לחודש את הנתונים על מספר ימי האבטלה שנרשמו, ועל סמך נתונים אלה ישלם לכם הביטוח הלאומי את דמי האבטלה. חשוב לשים לב – המוסד לביטוח לאומי ולשכת התעסוקה הם שני מוסדות ציבוריים שונים – אם יש לכם בירורים בקשר למציאת עבודה ולהתייצבות בלשכה, תפנו לשירות התעסוקה; ואם יש לכם בירורים הנוגעים לתשלום דמי האבטלה, תפנו לביטוח הלאומי.
כמה טיפים קטנים בקשר לקבלת דמי אבטלה – חשוב לעשות את הדברים מהר; חשוב לחפש עבודה חדשה מהר (ככל שתתרחקו מסיום העבודה, יהיה קשה לחזור למעגל העבודה); תעבירו מהר את טופס התביעה לדמי אבטלה. צריך לצרף לטופס אישורים – אישור על הפסקת עבודה למי שהפסיק את עבודתו שלא מרצונו. זה חשוב מאוד, זה משפיע על היקף דמי האבטלה ועל מועד תשלומם. בהקשר זה, חשוב שבאישור המעסיק על השכר/ תלוש שכר יהיו רשומים ימי העבודה בכל חודש.
את התביעה תוכלו למלא באתר הביטוח הלאומי ולשלוח און ליין. העניינים האלו לוקחים זמן; תמשיכו לחפש עבודה, והאמת, אולי זה נשמע מוזר – תמשיכו לחפש עבודה גם אם מצאתם עבודה חדשה (אך עדיין לא התחלתם בה). אי אפשר לדעת, אולי תמצאו משהו טוב יותר. התשלום הראשון מביטוח לאומי ישולם בסמוך לסיום הטיפול בתביעה, בתאריך אקראי. התשלומים הבאים ישולמו ב-17 בחודש או בסמוך לו. התשלומים החודשיים יחושבו בהתאם למספר ימי האבטלה שנרשמו לך בשירות התעסוקה.יש להקפיד על רישום סדיר בלשכת שירות התעסוקה במועדים שנקבעו לך. חשוב לדעת – על פי החוק 5 הימים הראשונים בכל תקופה של 4 חודשים אינם משולמים.
האם זה משנה אם פוטרתי או התפטרתי לצורך קבלת דמי אבטלה? מובטל שהפסיק את העבודה מרצונו, ללא הצדקה, ישולם לו התשלום הראשון רק בעד התקופה, שמתחילה בתום 90 ימים ממועד הפסקת העבודה. מובטל שסירב לעבודה, שהוצעה לו ע“י שירות התעסוקה, לא יקבל דמי אבטלה בעד 90 ימים מיום הסירוב, ובנוסף יופחתו 30 ימים מיתרת ימי האבטלה המגיעה לו. תקופת התשלום המרבית נקבעת בהתאם לגיל, למספק הילדים, אם הוא חייל משוחרר, אם הוא מגיש תביעה חוזרת ועוד.
דמי האבטלה לא ניתנים אוטומטית. צריך שהמובטל יעמוד בארבעה תנאים – ביטוח אבטלה (במסגרת ביטוח לאומי); מלאו לו 20 ולא הגיע ל-67; צריך שתושלם תקופת ההכשרה – לרוב 12 חודשים רצופים (יש חריגים, שאפשר לקרוא עליהם כאן) וצריך שתוגדר כמובטל על פי חוק. מי שמובטל יודע זאת, ובפועל הסעיף היותר בעייתי שמעיד על זכאות או אי זכאות הוא תקופת האכשרה. כאן, תוכלו לבדוק אם מגיע לכם דמי אבטלה (אם אתם עומדים בקריטריונים) ואם עמדתם בקריטריונים חשוב שתדעו – דמי האבטלה כמובן לא ניתנים לעד. תקופת הזכאות לדמי אבטלה תלויה בעיקר בגיל ובמס' בני המשפחה התלויים בפרנסת המובטל. כך למשל, למובטל בן 45 או למובטל בן 35 ומעלה שתלויים בו 3 בני משפחתו, ישולמו דמי אבטלה לתקופה של 175 יום לכל היותר – וזה המקסימום. מובטל בן 35 ומעלה שאין בני משפחה שתלויים בו או שהוא מתחת לגיל 35 ותלויים בו 3 בני משפחה, יקבל דמי אבטלה ל-138 ימים לכל היותר. המינימום אגב, הם 50 ימים שניתנים למובטל מתחת לגיל 25 שאין לו שלושה שתלויים בו.
כאן, תוכלו לראות את תקופת הזכאות המרבית לכל קבוצת גילאים.
תקופת הזכאות אינה מבטאת את הימים שעליהם תקבלו דמי אבטלה. מעט מסובך, אבל הנה הסבר והדגמה – דמי האבטלה הם קצבה יומית שמותנית בהתייצבות של המובטל בלשכת התעסוקה. מספר הימים שמשולמים בגינם דמי אבטלה תלויים בהתייצבות המובטל וגם במספר ימי העבודה בחודש מסוים. ימי העבודה שמשולמים עליהם דמי אבטלה אינם כוללים שבתות וחגים. אם אתם חולים או במילואים אתם צריכים להעביר אישורים לשרות התעסוקה. ועדיין – מספר ימי האבטלה לתשלום עשויים מתחת לימי העבודה בפועל – בכל תקופה של 4 חודשים ראשונים רצופים, מופחתים 5 ימי האבטלה הראשונים. עם זאת, זה לא פוגע בסך ימי האבטלה המגיעים לכם. זה פוגע בתשלום התקופתי, אבל עדיין מגיעים לכם מספר הימים המצטבר. כמו כן, על ימי המחלה לא משולמים דמי אבטלה מלאים – על 2 ימי המחלה הראשונים לא משולמים כלל דמי אבטלה, אלא אם המחלה נמשכת 12 ימים רצופים לפחות. כמו כן, יש חישוב גם בקשר לתקופת אבלות.
אוקיי, אנחנו יודעים לכמה ימים אנחנו זכאים ואנחנו יודעים שפה ושם יש התאמות של הימים, אבל כמה דמי אבטלה מקבלים? התשובה תלויה במספר פרמטרים, וכאן, תוכלו לחשב כמה דמי אבטלה אתם אמורים לקבל.
הבטחת הכנסה
יש משהו מאוד יפה בעניין הערבות ההדדית. אנחנו מזרימים כספים לחשבון משותף, החשבון של ביטוח לאומי, וזה מעביר לכאלו שצריכים. מתישהו גם אנחנו נצטרך – קצבת זקנה, קצבת אימהות וקצבאות אחרות (נקווה שנצטרך רק את הקצבאות הנפוצות/ סטנדרטיות…) אבל, יש כאלו שלא מוגדרים תחת קצבה מסוימת/ ספציפית, אבל לא מתקרבים להכנסה מינימלית שתקיים אותם בכבוד. לאלו, ביטוח לאומי נותן השלמת הכננסה, כדי להבטיח את ההכנסה המינימלית, כלומר כדי להביא אותם לחוף מבטחים.
הביטוח הלאומי דואג לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם להבטיח לעצמם הכנסה למחיה, ומשלם להם קצבת הבטחת הכנסה. קצבת הבטחת הכנסה משולמת למי שאין לו הכנסה, או למי שיש לו הכנסה כאמור נמוכה. מקבלי הקצבאות האלו מתייצבים בשירות התעסוקה ואחרי שלא מוצאים להם עבודה (או שנמצאה להם עבודה בשכר נמוך) הם זכאים לקצבה. המוסד לביטוח לאומי, אגב, פוטר מהגעה ללשכת התעסוקה מי שלא מסוגל לעבוד, אם לילד עד גיל שנתיים, מכורים לסמים ועוד.
קצבת הבטחת הכנסה היא סוג של פתרון להרבה מקרים שאין להם באמת תשובה ופתרון בחוק ביטוח לאומי, לרבות פתרון ל"בעיות" זמניות. הנה דוגמה – חולה שהגיש תביעה לקצבת נכות ותביעתו עדיין לא אושרה; בינתיים הוא יכול להגיש תביעה לקצבת הבטחת הכנסה עד שתאושר לו קצבת הנכות.
קצבת הבטחת הכנסה משולמת גם לילדים שהתייתמו משני הוריהם או שננטשו על ידם.
הקצבה הזו משולמת החל בחודש שבו הוגשה התביעה לביטוח הלאומי, וזה מאוד חשוב – לא משלמים תשלום רטרואקטיבי, ולכן צריך להזדרז מאוד עם הבקשה לקצבה להבטחת הכנסה.
ביטוח לאומי מתנה את הבטחת ההכנסה בתנאים שונים. כאן, תוכלו לקרוא בהרחבה על התנאים. וכאן, תוכלו לחשב כמה קצבה (הבטחת הכנסה או השלמת הכנסה) מגיעה לכם.
קצבת זקנה
אל תשליכני לעת זקנה – המשפט הזה מהמקורות עומד בבסיס קצבת הזקנה. לאנשים המבוגרים יש מניות רבות במפעל הארץ, ובכלל – לכל אחד יש את הסיפור האישי שלו, רבים מהם מלאים בעשייה, למידה, חינוך, עבודה. אך, בשלב מסוים בחיים הנחיצות, והחיוניות, והיכולת להיות מועיל ויעיל, פוחתות. זה תהליך מדורג, אבל אין לחברה זכות להפנות עורף לזקנים בה.
קצבת זקנה היא קצבה מבורכת שעומדת בבסיס הרעיון הזה. ביטוח זקנה הוא אחד מענפי הביטוח החשובים ביותר במערכת הביטוח הסוציאלי של המוסד לביטוח לאומי, והוא נועד להבטיח לתושבי ישראל הכנסה חודשית קבועה לעת זקנה. לקצבת זקנה על פי חוק הביטוח הלאומי זכאי תושב ישראל שהגיע לגיל המזכה בקצבת זקנה, ובלבד שהיה מבוטח פרק זמן כנדרש בחוק, ושולמו בעדו דמי ביטוח כחוק.
וכמה מקבלים? סכום קצבת הזקנה הבסיסית החודשית ליחיד (נתונים נכונים ל-2026) – 1,838 שקל ולזוג (הקצבה לזוג מורכבת מקצבה ליחיד וכן תוספת בעבור בת זוג) – 2,762 שקל. סכום קצבת הזקנה הבסיסית החודשית לבני 80 ומעלה, ליחיד – 1,941 שקל, ולזוג (הקצבה לזוג מורכבת מקצבה ליחיד של בן 80 וכן תוספת בעד בן זוג) – 2,865 שקל.
אם שני בני הזוג, כל אחד בנפרד, עונים על תנאי הזכאות לקצבת זקנה, יקבל כל אחד מהם קצבה ליחיד. כמו כן, יכולות להיות תוספות על הסכום הזה אם יש בני משפחה שתלויים במקבלי הקצבה.
קצבת הזקנה נמוכה – על כך, אין חולק, אבל היא לפחות מקנה ומאפשרת בסיס קיומי מסוים. הבעיה שיוקר המחייה וכן הצורך במקרים רבים בטיפול תרופתי יקר עולים במקרים רבים בסדרי גודל על גודל הקצבה. ולכן, במקביל לקצבת זקנה, מקבלים אנשים אלו במקרים רבים גם השלמת הכנסה (כדי להגיע להבטחת הכנסה).
כאן, תוכלו לבדוק את הזכאות שלכם לקצבת זקנה, וכאן תוכלו לקבל מידע רחב ומפורט על קצבת הזקנה.
והגיע הזמן לסכם – ביטוח לאומי, אולי לא הכי מובן (במיוחד לאנשים צעירים) אולי נראה מיותר, אבל האמת שבבסיסו מדובר על חזון נפלא ודרך חיים נכונה – אנחנו משלמים באופן שוטף, וכשנצטרך יעזרו לנו. עם הזמן, הקצבאות של הביטוח הלאומי נשחקו וכאן נמצאת הבעיה. כאן, במדריך שלנו, הסברנו מי משלם, איך משלמים וכמה משלמים, וכן פרטנו את כל זוגי הקצבאות המגיעות לתושבים ופרטנו בהרחבה את העיקריות. בהמשך, נעדכן כאן על כל התפתחות משמעותית בתחום הביטוח הלאומי.
ביטוח לאומי – רשימת סניפים
| אום אל פאחם | 1764 | רח' ראשי, אום אל פאחם |
| אופקים | 5253 | רח' קיבוץ גלויות מספר 1מיקוד 87555 |
| אור יהודה | 3936 | רחוב הרצל מספר 81 |
| אור עקיבא | 1763 | רח' הנשיא מיקוד 30600 (ליד בנק הפועלים) |
| אילת | 5258 | רח' מדיין מספר 12בניין הוכמןמיקוד 88000 |
| אלעד | 2488 | |
| אריאל | 2407 | רח' אורי בר און מספר 2 |
| אשדוד | 3800 | רחוב הבנים מספר 14, מיקוד 77100 |
| אשקלון | 2900 | רחוב הנשיא מספר 101מיקוד 78328 |
| באקה אל גרביה | 1762 | פינת המרכז הרפואי אויאם |
| באר שבע | 5200 | בניין פריזמה ברחוב שזר 31 א' |
| באר שבע – בנין ועדות רפואיות | 5201 | רח' רגר מספר 15מיקוד 84895 |
| באר שבע – בנין ועדות רפואיות | 5202 | |
| בית אל | 4151 | המועצה המקומית, תורה ועבודהד.נ מזרח בנימיןמיקוד 90631 |
| בית שאן | 268 | רח' שאול המלך 83 בית שאן |
| בית שמש | 2540 | רח' הנשיא מספר 8 ת.ד 100מיקוד 99010 |
| בית"ר עילית | 4148 | רחוב רבי עקיבא מספר 17מיקוד 99879 |
| בני ברק | 3700 | רחוב אהרונוביץ 12 בני ברק מיקוד 51377 |
| בת ים | 3132 | רחוב ז'בוטינסקי מספר 2מיקוד 59446 |
| דימונה | 5255 | רח' ז'בוטינסקי מספר 1מיקוד 86000ת.ד 620 |
| הרצליה | 2327 | שדרות בן גוריון מספר 22מיקוד 46785 |
| חדרה | 1700 | רח' הלל יפה 7 א מיקוד 38203 |
| חולון | 1600 | רח' פנחס לבון 26, חולון, 58520. |
| חיפה | 1000 | שד' פלי"ם 8 |
| חצור הגלילית | 114 | רח' רסקו מספר 1 |
| טבריה | 100 | רח' זכי אלחדיף מספר 1 |
| טירת הכרמל | 1078 | מרכז מסחרי |
| יבנה | 2601 | שדרות דואני 20, קניון לב יבנה, 81551 |
| יהוד | 2408 | רח' מרבד הקסמים מספר 6בנין העירייה |
| יחידות מטה מיוחדות | 9000 | שדרות ויצמן 13 ירושליםמיקוד 91909 |
| יפו | 3100 | רחוב התקומה מספר 30ת.ד 8507מיקוד 61084 |
| יקנעם | 266 | רח' התמר 6,מרכז מסחרי חדש יקנעם עילית |
| ירוחם | 5256 | רח' אליהו הנביא 1, מיקוד 80500 |
| ירושלים | 4100 | רחוב בן שטח 4 מיקוד 91007 |
| ירושלים – בניין בן סירא | 4101 | רחוב בן סירא 20, ת.ד 766, מיקוד 94181 |
| ירכא | 650 | אזור תעשיה ירכא |
| כפר סבא | 2300 | דרך השרון 12 מרכז שרונה, מיקוד 44351 |
| כרמיאל | 3500 | שד' נשיאי ישראל 11 מיקוד 21921 |
| כרמיאל – קניון כיכר העיר | 3501 | שדרות נשיאי ישראל מספר 3, קניון "כיכר העיר" |
| מג'אר | 113 | שכונה נוצרית ת.ד 484 מיקוד 14930 |
| מגדל העמק | 267 | רח' ניצנים 45, מיקוד 23513 |
| מודיעין | 2534 | קניון עזריאלי, בניין יהונתן קומה 5 |
| מודיעין עילית | 2550 | רח' אבני נזר מספר 46 מרכז מסחרי |
| מזרח ירושלים | 4145 | רחוב איבן בטוטא 5, מזרח ירושלים |
| מעלה אדומים | 4142 | רחוב הר מיכוור מספר 12מיקוד 98460 |
| מעלה אפרים | 4143 | מרכז המועצה המקומית,ד.נ מזרח בנימין מיקוד 90638 |
| מעלות | 649 | בן גוריון 45 מעלות תרשיחא |
| מצפה רמון | 5257 | רח' נחל ציחור מספר 2מיקוד 80600 |
| נהריה | 600 | רח' וייצמן 62 מיקוד 22100 |
| נצרת | 500 | רח המחצבות 3, אזור התעשייהמיקוד 16000 |
| נצרת עילית | 571 | רח' עמל 1, אזור התעשייה ב'נצרת עילית
מיקוד 17000 |
| נתיבות | 5254 | רחוב הגפן 23 במרכז המסחרי לב נוי |
| נתניה | 2100 | רח' הרצל מספר 68מיקוד 42392 |
| עילי | 4154 | לב הקניון, מועצה איזורית בנימיןמיקוד 44828
ד.נ אפרים |
| עיר הכרמל – עוסופיה | 1080 | שדרות אבא חושי 220ת.ד 3035
מיקוד 30056 |
| עכו | 646 | גיבורי סיני 4 מיקוד 24505 |
| עמנואל | 2487 | מרכז מסחרי מספר 6 |
| עפולה | 200 | רח' מנחם 1, ת.ד 2042, מיקוד 18120 |
| עפרה | 4141 | מרכז מסחרי, ד.נ מזרח בנימין,מיקוד 90627 |
| ערד | 5259 | אזור התעשיה 9מיקוד 89058 |
| פרדס חנה | 1761 | רח' הדקלים, קניונית קומה ב' – מרכז פרדס חנה |
| פתח תקוה | 2400 | רח' רוטשילד 72 מיקוד 49473ת.ד 454 |
| צפת | 104 | רח' הפלמ"ח 100 |
| קצרין | 111 | מרכז מסחרי, קצרין |
| קריות | 900 | רחוב אח"י אילת 50 קרית חיים |
| קריית ארבע | 4144 | מרכז מסחרי (ליד בנק לאומי) |
| קריית אתא | 918 | רח' העצמאות 59 קרית אתא מיקוד 28502 |
| קריית מלאכי | 2696 | רח' רש"י מספר 1, פסג' אורן, 83020 |
| קרית גת | 2697 | רח' שד' העצמאות 64, קרית גת, 82055 |
| קרית שמונה | 115 | שדרות תל חי, מרכז מסחרי, ת.ד. 242, מיקוד 10252 |
| קרני שומרון | 2340 | שד' רחבעם זאבי, קניון קרני השומרון מיקוד 44855 |
| ראש העין | 2489 | רח' העבודה מספר 11 |
| ראשון לציון | 2800 | רח' ישראל גלילי 7 |
| רהט | 5251 | מאחורי בניין המועצהמיקוד 85357 |
| רחובות | 2600 | רח' רמז מספר 64מיקוד 76449 |
| רמלה | 2500 | רח' דני מס מספר 11, רמלה, מיקוד 72100 |
| רמלה – בניין בית רוחם | 2501 | רח' הרצל מספר 59ת.ד 120
מיקוד 72100 |
| רמת גן | 3900 | רחוב החשמונאים מספר 15, ת.ד 10300, מיקוד 52482 |
| שדרות | 2999 | רחוב בן יהודה מספר 21מיקוד 87054 |
| שוהם | 2510 | בנין המועצה המקומית חבל מודיעין |
| שפרעם | 572 | רח' 304,בית 2בניין שהאב
מיקוד 20200 |
| תל אביב | 3000 | רחוב יצחק שדה מספר 17מיקוד 61201 |
| תרדיון | 573 | הרחוב האדום 1, אזור התעשייה משגב |
שאלות ותשובות
? מה ההבדל בין ביטוח לאומי לביטוח בריאות ממלכתי?
דמי ביטוח לאומי מממנים קצבאות כמו זקנה, אבטלה ונכות, ודמי ביטוח בריאות מועברים לקופות החולים. שניהם נגבים יחד מאותו תלוש או מאותה מקדמה, ולכן רבים מתבלבלים ביניהם.
? מה קורה אם לא משלמים דמי ביטוח לאומי?
נוצר חוב שצובר ריבית והצמדה, ובמקרים מסוימים אפשר לאבד זכאות לגמלאות או לקבל אותן בשיעור מופחת. לכן חשוב לבדוק באזור האישי באתר ביטוח לאומי שאין חוב פתוח.
? האם עקרת בית חייבת לשלם ביטוח לאומי?
עקרת בית שבן זוגה מבוטח פטורה בדרך כלל מתשלום, ועדיין זכאית לחלק מהגמלאות. אפשר גם לבחור לשלם מרצון כדי לצבור זכויות נוספות, כמו קצבת זקנה בשיעור מלא.
? איך יודעים לאילו קצבאות אני זכאי?
באתר ביטוח לאומי יש מחשבוני זכאות ואזור אישי שמרכז את התשלומים והפניות. אפשר גם לפנות לסניף או למרכזי מיצוי זכויות שפועלים בחלק מהרשויות.
? אפשר לערער על החלטה של ביטוח לאומי?
כן. ברוב ההחלטות אפשר להגיש השגה או ערר בתוך פרק זמן מוגדר, ובמקרים מסוימים לפנות לבית הדין לעבודה. כדאי לשמור את מכתב ההחלטה ואת כל המסמכים הרפואיים או הכספיים.
? מה קורה לזכויות של מי שגר זמן רב בחו"ל?
מי שעוזב את ישראל לתקופה ארוכה עלול לאבד את מעמד התושב לעניין ביטוח לאומי, ואיתו חלק מהזכויות. לפני מעבר כדאי לברר מה משמעות היציאה ואם אפשר לשלם כדי לשמור על רצף.
? מה קורה לדמי האבטלה בימי מחלה?
ימי מחלה פוגעים בתשלום התקופתי אבל לא בסך ימי האבטלה המגיעים. על הימים הראשונים של מחלה לא משולמים דמי אבטלה, אלא אם המחלה נמשכת זמן ממושך.
? האם קצבת הזקנה מספיקה כדי לחיות בכבוד?
לפי המדריך, אנשים רבים לא חיים בכבוד רק מהקצבה. לכן חיסכון פנסיוני והשקעה נבונה לאורך השנים חשובים מאוד לרווחה בגיל הפרישה.
מדריכים קשורים:
ביטוח לאומי משנה את ההגדרות לקביעת אחוזי נכות – כאן, תוכלו לקרוא על התקנות החדשות ואיך זה ישפיע על המבוטחים
דמי הבראה – מתי מגיע לכם? וכמה?
שכר מינימום – כל מה שצריך לדעת
הפוסט ביטוח לאומי – מהם החובות והזכויות שלכם! הופיע ראשון בהון
עדכונים: 24.10.2026 – עודכנו לנתוני 2026: קצבת אזרח ותיק (1,531/2,301 ← 1,838/2,762 ש"ח; גיל 80: 1,617/2,387 ← 1,941/2,865), שכר ממוצע (9,400 ← 13,769), הכנסה מרבית (43,240 ← 51,910), הכנסה מזערית לעצמאי (2,315 ← 3,442), מדרגה מופחתת (5,600 ← 7,703), שיעורי עצמאי (6.72%+3.1% ← 4.47%+3.23%; 11.23%+5% ← 12.83%+5.17%) ושיעורי שכיר.
היכן אפשר לאתר רווחים של חברות מסוף הרבעון ועד פרסום הדוח הכספי? איך זה שמכירת פעילות ב-1 שקל הניבה לאזורים רווח של 25 מיליון שקל; ומה היקף הרווחים שיש לאזורים בקנה?
השורה התחתונה ברבעון השני היתה אמנם סביב האפס (מינוס 250 אלף שקל), אבל אזורים התחילה את הרבעון השלישי בשורה של עסקאות ומימושים, ועם פרסום התוצאות (אוגוסט 2015) היו לה רווחים של עשרות מיליונים שצפויים להיות מוכרים חשבונאית ברבעון השלישי והרביעי. זה עדיין לא מבטיח שהרבעון השלישי יהיה טוב, אבל הרווחים האלו (חלקם לצד תזרימי מזומנים) יתרמו כמובן משמעותית לדוח הכספי.
הרווחים האלו מזכירים את אחת המגבלות המשמעותיות בדוחות הכספיים – הדוחות מספרים לנו את מה שהיה. הדוחות שפורסמו בסוף אוגוסט מספרים לנו מה שהתרחש באפריל עד יוני, וגם זה לא מדויק, הם מספרים לנו מה שהתרחש באפריל עד יוני ונסגר מבחינה חשבונאית (עומד בתנאי ההכרה החשבונאיים) – אם היתה עסקה שהתנאים שלה לא הבשילו, היא לא תוכר כמובן בדוחות הרבעון השני. המסקנה כמובן שבמקביל לדוח הכספי חשוב לדעת מה קרה במהלך התקופה ועדיין לא הבשיל לעסקאות, וגם כמובן מה קרה מאז סגירת הרבעון השני ועד פרסום התוצאות הכספיים (מסוף יוני ועד סוף אוגוסט), ואת זה יש באופן מפורט בביאורים לדוחות הכספיים.
הרווחים הצפויים של אזורים מזכירים גם את החשיבות של ההפרדה בין פעילות שוטפת לפעילות שאינה שוטפת (לרבות מימושים של נכסים ופעילויות). הפעילות השוטפת שמתבטאת לרוב בשורת הרווח/ הפסד תפעולי מבטאת כמה החבה מרוויחה או מפסידה מתחום עיסוקה. זו שורה קריטית להבנת החברה ומצבה העסקי. מעבר לפעילות השוטפת, חברה גם יכולה לרשום הוצאות והכנסות שנובעות מאירועים חד פעמיים – רה ארגון בחברה במקביל לרישום הוצאות; הגדלת אחזקה ומעבר לשליטה בחברה מוחזקת במקביל לרישום רווח חשבונאי, ומימושים של נכסים ופעילויות.
ולכן, מימוש של נכסים ברווח, גבוה ככל שיהיה לא מעיד על מצבה התפעולי של החברה. חברות יכולות להפסיד מהפעילות שלהן הרבה כסף, ועדיין להציג רווחים בזכות מימושים ורווחים חד פעמיים, וכמובן שזה יכול להיות הפוך – חברות שמרוויחות תפעולית אך מדווחות על הפסדים בגלל אירועים חד פעמיים. השורה התפעולית היא החשובה להבנת מצב העסק, אבל כמובן שאף חברה לא מתנגדת לרפד את השורה התפעולית גם ברווחים חד פעמיים, והנה המקרה של אזורים.
אזורים מיזמיות הנדל"ן למגורים הגדולות כאן, מרוויחה גם בשוטף – הרווח מפעילות שוטפת הסתכם ברבעון השני ב=23 מיליון שקל, ובמחצית הראשונה ב=39 מיליון שקל, אבל הוצאות מימון והשתתפות בהפסדי חברות מוחזקות, איפסו כאמור את השורה התחתונה ברבעון השני, כשבמחצית כולה הסתכם הרווח ב=9 מיליון שקל.
המימושים שהושלמו בחודשים האחרונים, צפויים להניב לה רווח ברוטו (לפני מס) של כ=70 מיליון שקל. המימוש המעניין ביותר (חשבונאית) הוא מכירת הפעילות במזרח אירופה, פעילות שאליה נכנסה החברה בימי בעלי השליטה הקודמים. אזורים הודיעה לפני כחודשיים כי חתמה על הסכם למכירת מלוא אחזקותיה בחברת ה.ב החזקות מזרח אירופה (בעבר נקראה החברה – אזורים החזקות מזרח אירופה) בתמורה ל=1 שקל. אזורים החזקה ב=100% מ=ה.ב החזקות. ומה המשמעות של מכירה בסכום סמלי, ולמעשה באפס? לרוב מדובר בעסק שפשוט לא סיפק את הסחורה, והחברה המחזיקה מעוניינת להתפטר ממנו, אפילו באפס, העיקר שמישהו ייקח אותו. ואז, הרציונל הוא שלחברה המחזיקה יש הפסדים על ההשקעה שלה; אם מוכרים באפס אבל יש השקעה שנעשתה בעבר, אז מדובר בהפסד שמבטא את הפער בין ההשקעה לבין האפס.
נראה שזה המקרה באזורים – ההשקעות במזרח אירופה אמנם בהתחלה נסקו לשמיים, אבל מהר מאוד נחתו לקרקע (כשבדרך הפילו גם לא מעט חברות ישראליות שהתפתו להרפתקה נדלנית במזרח אירופה). אזורים דרך החברה ה.ב מזרח אירופה החזיקה ב=39.5% ממניות חברה משותפת שמחזיקה בשתי קרקעות במזרח אירופה. כן, זה סיפור מוכר על ירידת ערך השקעה, ולכן, המשך הדיווח של אזורים לכאורה מפתיע – "בעקבות המכירה תרשום החברה ברבעון השלישי ביטול הפרשה בסך של 25 מיליון שקל, בגין ריביות לבנק בגין הלוואה שלקחה החברה המשותפת, ביחס אליהן ערבה חברה הבת ביחד ולחוד". המשמעות היא שהמכירה באפס, בעצם תניב לחברת אזורים רווח מרשים של 25 מיליון שקל – זהו רווח חשבונאי שנובע מהפרשות שנעשו באזורים לאור הערבות על הפסדי החברה המוחזקת והאחריות על הפסדיה. אבל, ברגע שגוף אחר נכנס לנעליה ותפס את מקומה של אזורים, היא כבר לא אחראית וערבה, ואם לא נדרש ממנה לשלם (חלק מערבות, או הלוואה או ריבית ) אזי ההפרשה שנעשתה ביתר מבוטלת, ומדובר למעשה ברווח. זה קרה אגב, לא מעט בעסקאות של העברת שליטה על חברות במזרח אירופה. החברה השולטת חשבונאית הפרישה סכומים גדולים על החברה הבת, אבל במקרים רבים החובות של הבת היו מסוג נונריקורס (הבטוחה היחידה להלוואה היא הנכס) והבנקים העדיפו להגיע להסדר מהיר או להעביר את הנכסים/ הפעילות לגוף אחר. אגב, זו גם הסיבה שבמקרים רבים הבנקים מכרו חוב של חברות כאלו בערך נמוך יותר – הם ידעו שהם לא יקבלו את כל התמורה.
הרווח הזה הוא רווח חשבונאי. אבל, כמובן שההרפתקה במזרח אירופה הסבה הפסדים – ההשקעה נמחקה על פני שנים ונרשמה כהפסדים שוטפים בדוחות, ועכשיו רק מסיבה חשבונאית לחלוטין נרשם רווח.
בנוסף דיווחה אזורים על שתי עסקאות מימוש נוספות. החברה מכרה את פרויקט בית לסין בתמורה לסך של 40 מיליון שקל. התנאים להסכם הושלמו ביולי 2015 והחברה דיווחה כי היא צופה לרשום רווח בסך של 30 מיליון שקל (רווח לפני מס, כפוף להתאמות ועלויות עסקה).
בחודש אוגוסט דיווחה אזורים על עסקת מכירה (דרך חברה בת) של מתחם בכפר שלם (עליו ניתן להקים פרויקט הכולל 267 יחידות דיור). בתמורה למתחם תשלם הרוכשת סכום של 85 מיליון שקל ואזורים דיווחה כי כתוצאה מהמכירה היא צפויה לרשום רווח בסך של 20 מיליון שקל (לפני מס ועלות עסקה). הרווח הזה, צפוי להיות מוכר ברבעון האחרון של השנה (במקביל להשלמת תנאי העסקה).
מה זה דמי פינוי? למה משלמים למשביר על פינוי הסניף בעזריאלי? והאם פינוי הסניף טוב למשביר?
המשביר דיווחה בחודש שעבר על כוונתה לפנות את החנות בקניון עזריאלי. האם זה טוב או רע? ומה זה אומר על מצב החברה? לרוב פינוי חנות הוא תוצאה של חולשה בעסקים – החברה מתקשה לראות כדאיות כלכלית בהפעלת סניף ומחליטה לסגור אותו. אולי זה התרחיש כאן, אבל סביר דווקא שמדובר בסניף חשוב ורווחי למשביר הן אסטרטגית והן תפעולית.
סיבה נוספת לסגירת סניפים היא חולשה פיננסית בחברה המפעילה – אולי זה המקרה כאן? המשביר אמנם ממש לא מלקקת דבש ומצבה הפיננסי והתפעולי בהחלט מאתגר, אבל האם היא היתה מתחילה בהתכווצות דווקא בסניף בעזריאלי? אולי, אבל ייתכן שיש כאן שיקול נוסף.
סיבה אפשרית נוספת היא שפשוט החוזה מול המשכיר נגמר. אלא שלרוב אם זו חנות טובה ממשיכים את חוזה השכירות.
המשביר לא ממש הסבירה בהודעה שלה מה הסיבה; היא מסרה כי – "החברה התקשרה בהסכם מול קנית השקעות השלום בע"מ, המשכירה לחברה סניף בקניון עזריאלי בתל אביב (קניון עזריאלי) בו מופעלת חנות של המשביר לצרכן, ולפיו תהא החברה זכאית לשכור שטח חדש במתחם העתידי והמורחב של קניון עזריאלי להפעלת חנות של המשביר לצרכן, הצפוי להימסר לחברה בתוך 3-5 שנים. במקביל לכך, תפנה החברה את סניף המשביר לצרכן הקיים בקניון עזריאלי לא יאוחר מיום 31 בדצמבר 2015, בהתאם לתיאום בין הצדדים, ובתמורה לכך תקבל כ – 14.5 מיליון שקל".
עוד מסרה המשביר שהיא תמשיך להפעיל בסניף עזריאלי את חנות המותג ספרינגפילד במיקום של הסניף אשר יפונה. בדוח הכספי לרבעון השני חזרה החברה על ההודעה הזו (במסגרת הביאורים) והוסיפה כי הסניף של ספרינגפילד יהיה במיקום של הסניף אשר יפונה בשטח של כ-240 מ"ר.
אז רגע – יש כאן פינוי של סניף המשביר וכניסה של סניף ספרינגפילד במקומו? כי אם כך אז זה ממש לא פינוי (ספרינגפילד הוא חלק מקבוצת המשביר). התשובה נמצאת כנראה בדוח השנתי של שנה שעברה, שם במסגרת סקירת המנהלים נכתב – "מרבית הסכמי השכירות של בתי הכל-בו של רשת המשביר מתאפיינים בשטח ממוצע של 3,000 מ"ר לסניף (כולל שטחי אחסון וחניה)…" ואם כך אז ברור שמדובר בפינוי של שטח גדול ושימוש מעין חוזר בשטח קטן יותר.
וזה מסביר את התמורה שקיבלה המשביר – השטח הזה, כך נראה, מחוזר באופן שוטף על ידי רשתות אחרות וגופים אחרים. לא סתם הקנון מציע סכום נאה על פינוי השטח – 14.5 מיליון שקל. מצד שני, למרות שלא ברור מה מצבו של הסניף, נראה שההצעה של הקניון, בהינתן מצבה הפיננסי של המשביר, היתה הגורם המכריע לעזיבה/ מסירה של השטח. גם סניפים רווחים היו מוכנים לסגור (תלוי עד כמה הם רווחים) תמורת סכום כזה. כלומר, עזיבה/ סגירה של סניף היא אולי לא סימן מעודד, אבל כאן בהינתן מצבה של המשביר והתמורה בגין הסגירה, וכן בהינתן שהיא תקבל (בעוד כמה שנים ) שטח בהרחבה של הקניון, וכבר עכשיו חנות של 240 מטר למותג ספרינגפילד, זה נראה מהלך פיננסי מתבקש.
דמי פינוי – איך הן מוצגים בחשבונאות?
דמי הפינוי שישולמו למשביר הם סוג של פיצוי על הפינוי. זו תהיה מעין הכנסה (הכנסה אחרת שלא קשורה לפעילות העסקית) שתזרום היישר (כמעט במלואה) לשורה התחתונה. אולי יהיו הוצאות של סגירת סניף, חד פעמיות שיתקזזו מול ההכנסה הזו, אבל נראה שהעסקה הזו תניב רווח משמעותי למשביר /שהפסידה במחצית הראשונה של השנה 22 מיליון שקל.
התמורה הזו היא סוג של הפתעה לקוראי הדוחות. הקוראים לא נתקלו בנכס שקוראים לו דמי פינוי או משהו בסגנון, הם לא אמורים לדעת שיש למשביר נכסים מסוג זה. אז מאיפה זה צץ ולמה זה לא מופיע בדוחות? התשובה אולי מאכזבת , אבל ככה זה עובד – החשבונאות לא אמורה לרשום נכסים לא מוחשיים, ודמי פינוי הם נכס לא מוחשי שלא ניתן למדידה . נכסים כאלו נמדדים ונרשמים בעיקר כאשר רוכשים חברה או פעילות. נניח לשם המחשה שחברה מסוימת תרכוש את הסניף של המשביר בעזריאלי, אז היא תציג חלק מהתמורה על הסניף כדמי פינוי. אבל ליצור במאזן יש מאין נכסים בלתי מוחשיים זה אסור על פי החשבונאות. אז נכון שכלכלית יש כאן ערך, אבל הוא לא משתקף בספרים.
וזה גורר שאלה נוספת – האם יש ערכים חבויים כאלו במקומות נוספים – דמי פינוי בחנויות אחרות? ובכלל – נכסים לא מוחשיים אחרים? לא ידוע כמובן, וזו אחת הבעיות הגדולות של החשבונאות – חוסר היכולת לתרגם את הנכסים הלא מוחשיים לדוחות הכספיים השוטפים. אף אחד לא אמור היה לדעת מהדוחות הכספיים שלמשביר יש 14.5 מיליון שקל באם היא תעזוב את קניון עזריאלי; אלו שמכירים את הפעילות, האנליסטים, משקיעים מתוחכמים אולי הפנימו זאת בשוויה של החברה, אבל הציבור הרחב שאמור להישען על הדוחות, ממש לא היה מודע להפתעה החיובית הזו.
רה ארגון במשביר – הוצאות חד פעמיות בדרך?
מעבר לדיווח על פינוי הסניף בעזריאלי, מסרה המשביר לאחרונה על תוכנית רה ארגון במטה, לרבות מיזוג הפעילות עם ניופארם – "…החברה פועלת למיזוג תפעולי ואיחוד מטות של החברה ושל החברות הבנות, המשביר בתי כלבו וניו פארם דראגסטורס, לצורך צמצום וחסכון בהוצאות החברה והחברות הבנות, וכן לצורך ייעול פעילות החברות הבנות ושיפור הרווחיות שלהן. במסגרת זו, החל מחודש אוגוסט 2015, אוחדו מטות החברה והחברות הבנות למשרדים משותפים, אוחדו תפקידים וצומצמו משרות, והצדדים פועלים להטמעת תכנית עסקית…". התוכנית הזו אמורה, מן הסתם, להפוך את המשביר לרזה ויעילה יותר מבעבר, אבל לרוב תוכניות כאלו עולות כסף; פעולות כמו – סגירת מטות, ביטול הסכמי שכירות, צמצום שטחי סניפים (באם זה חלק מהרה ארגון), פיטורים – מתבטאים במקרים רבים בהוצאות חד פעמיות ואולי זה יקרה גם כאן, כך שמול המתנה שצפויה ללחלח לדוחות, צפוי (אם כי לא בטוח) שמנגד יירשמו הוצאות חד פעמיות בגין רה ארגון.
מה ההכנסות של המשביר ברבעון השני ? איך זה שהם גדלו פי שתיים מההכנסות שדווחו ברבעון הראשון? ובכמה הם באמת השתנו?
המשביר דיווחה ברבעון הראשון של השנה על מכירות בסך 307 מיליון שקל, ובדוח שפורסם לפני כשבוע על המחצית הראשונה של השנה דווח על מכירות בסך 1.05 מיליארד שקל (מכירות למחצית). המסקנה המתבקשת – רבעון שני מדהים למשביר. גם אם אתם לא מתמטיקאים דגולים, תסיקו שהמכירות ברבעון השני יותר מכפולות מהמכירות ברבעון הראשון. כן, זה מה שהדוחות הכספיים החשבונאיים שפורסמו בזמן אמת (במאי לרבעון הראשון ובאוגוסט למחצית הראשונה) מספרים, אבל זה כמובן לא הסיפור האמיתי – המשביר רחוקה מלהיות חברה בצמיחה (ובטח שלא להכפיל את מחזור ההכנסות); היא שורפת מזומנים בפעילותה השוטפת והיא מפסידה והרבה.
ברבעון השני של השנה המשביר הפסידה בשור התחתונה כ=37 מיליון שקל, כשבמחצית כולה הסתכם ההפסד ב=22 מיליון שקל. כלומר, הרבעון השני היה קטסטרופלי בשורה התחתונה , ביחס לרבעון הראשון. אז איך זה שההכנסות שהציגה לכאורה מבטאות שיפור דרמטי בין הרבעונים?
התעלומה הזו נפתרת אחרי שמתעמקים בביאורים לדוחות הכספיים ברבעון השני, אבל עוד לפני שעוברים לביאורים, כבר בדוח רווח והפסד של הרבעון השני, אפשר להבין שהתוצאות שפורסמו במאי לא רלבנטיות. המכירות במחצית אמנם הסתכמו ב=1.05 מיליארד שקל, אבל המכירות ברבעון השני הסתכמו ב=568 מיליון שקל, ולא מעל 700 כפי שקורא דוחות קפדן שבודק גם את הדוח ברבעון הקודם היה מסיק. ומכאן שבהתסמך על הדוח האחרון בלבד (דוח מחצית ראשונה/ דוח רבעון שני) הנתונים הם יותר ליניאריים – מכירות של קצת מתחת ל=500 מיליון ברבעון הראשון, 568 מיליון בשני וכ=1.05 בשניהם. ועדיין – התעלומה לא נפתרה לחלוטין, גם אם מקבלים את תוצאות הדוח המאוחר (המחצית והרבעון השני), איך זה שזה לא תואם את התוצאות שפורסמו ברבעון הקודם?
התשובה בביאור 5 לדוחות הכספיים – "ביום 21 באפריל לא התמלאו התנאים המתלים להשלמת העסקה (העסקה למכירת ניו פארם –א.ע) ודירקטוריון החברה החליט שלא תינתן ארכה נוספת להשלמת העסקה מול חברת קראוד מי, במתכונת כפי שנחתמה. הנהלת החברה המשיכה לנהל, במהלך הרבעון השני, משאים ומתנים עם צדדים שלישיים נוספים למכירת ההשקעה בניו פארם, כולה או חלקה. ביום 28 ביולי 2015 דווחה החברה כי היא פועלת לביצוע מיזוג תפעולי בין ניו פארם לבין המשביר בתי כלבו ולאיחוד המטות של החברה והחברות הללו. כפועל יוצא מההחלטה כאמור פעילות ניופארם מוצגת
כפעילות נמשכת בדוחות הכספיים ליום 30 ליוני 2015".
זה ממש לא נראה קשור לסוגיה, אבל זאת התשובה – ניו פארם מוצגת בדוחות האחרונים כפעילות נמשכת, כלומר היא חלק מהדוחות המאוחדים של קבוצת המשביר – ההכנסות של ניו פארם כלולות בהכנסות של הדוח של המשביר; ההוצאות של ניו פארם במסגרת ההוצאות הכוללות של הקבוצה. כלומר, ברבעון השני ובמחצית הראשונה המספרים שדווחו הם מספרים יחד עם ניו פארם – הכנסות של 1.05 מיליארד שקל במחצית כוללות את ההכנסות של ניופארם במחצית הראשונה של השנה.
מנגד, הדוחות של רבעון ראשון (הדוחות שפורסמו במאי) הם ללא ניו פארם. אז (וגם בשנת 2014), הנהלת המשביר ניהלה משא ומתן למכירת פעילות ניו פארם ולכן היא הגדירה את הפעילות הזו כפעילות מופסקת. פעילות מופסקת בדוחות הכספיים החשבונאיים מרוכזת בשורה אחת בדוח רווח והפסד – רווח או הפסד מפעילות מופסקת. במשביר מתנקזים לשורה הזו פעילויות נוספות לניו פארם לרבות פעילות קוסט 365, פעילות המועדון ועוד. הפעילות המופסקת ברבעון הראשון ובשנים האחרונות בכלל, מהווה משקל כבד מסך התוצאות של המשביר, אפילו כבד יותר מהפעילות השוטפת של הקבוצה.
הצגה בשורה אחת בדוח רווח והפסד (ושורה אחת גם במאזן הכספי) משמעה שאין בשורת ההכנסות את ההכנסות של ניופארם. ברגע שהמשביר הגדירה את ניו פארם כפעילות מופסקת, היא בעצם נטרלה את ההכנסות שלה מההכנסות המאוחדות של הקבוצה, וזה היה ברבעון הראשון – 307 מיליון שקל של מכירות ברבעון זה היו ללא ניו פארם. אבל הפעילות המופסקת מסתבר כבר לא מופסקת ולכן היא חזרה לדוחות הרבעון השני ואז עלו המכירות ברבעון ל=568 מיליון שקל ואז גם במספרי ההשוואה (רבעון מקביל, מחצית קודמת) יש לתקן את דוחות העבר ולהכליל את ניו פארם, ואז גם הדוחות של הרבעון הראשון שמחולצים מדוחות המחצית הם כוללים את ניו פארם – קרוב למחזור של 500 מיליון ברבעון ראשון. זה ההסבר לתעלומה, אבל תעלומה גדולה אפילו יותר שלא נפתרה היא איך זה יכול להיות שהנהלת החברה יכולה להוציא פעילות כל כך משמעותית מהדוחות ולהחזיר אותה לדוחות בכזו קלות. איך זה שמהלכים עסקיים תיאורטיים כמו כוונה למכור מאפשרת להוציא מהדוחות הכספיים מאות מילוני שקלים, וכמה רבעונים אחרי, החלטה הפוכה מחזירה מאות מיליוני שקלים לדוחות. זאת לא ביקורת כלפי המשביר, הם התנהלו לפי רציונל עסקי ותרגמו אותו לדוחות הכספיים, זו טענה לאחראים על התרגום העסקי לדוחות החשבונאיים.
השיטה הזו יכולה גם לשמש את ההנהלות של הפירמות לניהול רווחים בדוחות הכספיים. נניח שהדוחות של חברה מסוימת הורעו בצורה דרמטית והחברה רוצה להרחיק אותם מהדוחות. היא יכולה לכנס את ההנהלה ולקבוע שברצונה לממש את האחזקה. כוונה למימוש היא בראייה החשבונאית פעילות מופסקת (צריכים לעמוד בתנאים מסוימים, אבל לא מאוד קשיחים) וכך ברגע הרחיקו את התוצאות של הפעילות הזו מהתוצאות של יתר הקבוצה – ההכנסות , ההוצאות, הרווח התפעולי הוא של הקבוצה ללא הפעילות הזו. התוצאות של הפעילות המופסקת מופרדות בדוחות ונרשמות בתחתית הדוח. הפעילות הזו לא ניתנת לניתוח ובדיקה פיננסית (במיוחד כשמדובר במספר פעילויות שהוגדרו כפעילות מופסקת) היא סוג של בן חורג בדוחות, אבל במקרים לא מעטים היא יכולה להיות מאוד קריטית לפעילות הקבוצה.
כמה הסתכמו הכנסות עזריאלי בדוח המאוחד? למה אין להם משמעות? ואיפה תמצאו את ההכנסות והרווח הנכונים של החברה
קבוצת עזריאלי מתנדבת לפרסם לציבור דוח כספי נוסף – דוח סולו מורחב. הדוח הזה, שמצטרף לדוח הכספי המאוחד ולדוח בנפרד, הוא למעשה דוח ניהולי שלהערכת מנהלי החברה מספק נתונים ומידע חשובים ומהמנים יותר מהדוחות האחרים.
בדוח סולו המורחב עזריאלי מציגה את תחום הנדל"ן המניב, והנדל"ן בכלל, באופן מלא – כלומר, מאחדת את כל הפעילויות שהיא שולטת בהם, כך שקוראי הדוחות מקבלים 100% מההכנסות והעלויות של כל פעילות הנדל"ן, ומנגד, בדוח זה, מנטרלים מההכנסות, ההוצאות, הנכסים וההתחייבויות את פעילות גרנית הכרמל (שמחזיקה גם בסונול) למרות שהיא בשליטת עזריאלי. כלומר, הקריטריון לאיחוד בדוח סולו המורחב אינו שליטה כפי שהחשבונאות היבשה דורשת, אלא סוג הפעילות. וכך מתקבל דוח שכולל את חברת עזריאלי עצמה ואת הפעילויות בחברות מוחזקות שנוגעות בתחום העיסוק המרכזי – נדל"ן.
את גרנית הכרמל לא מוחקים לגמרי מהדוחות – אי אפשר ולא צריך כמובן להתעלם ממנה. הטכניקה היא פשוט "להוריד" אותה לשורה אחת במאזן ושורה אחת בדוח רווח והפסד. זו אגב השיטה החשבונאית להציג (בדוחות החשבונאיים) פעילות שעדיין חשובה לחברה המחזיקה אבל אין לה עליה שליטה (שיטה שנקראת שיטת השווי המאזני).
וכך, בעצם מקבלים קוראי הדוח סולו המורחב של עזריאלי את פעילות הנדל"ן באופן נקי, ללא הכנסות לא קשורות, ללא הוצאות לא קשורות, ואז הם מבינים ויכולים לנתח את מצב פעילות הליבה. זה דוח נכון ומבורך, אבל צריך לזכור שהוא דוח ניהולי שכמעט ולא חלים עליו כללים ופיקוח – אין באמת הגדרה לדוח סולו מורחב, אין באמת כללים להצגה, ונראה שיש שאלות פתוחות לגבי ייחוס הוצאות והכנסות – נניח למשל שיש הוצאות משותפות לפעילות הנדל"ן ולפעילות גרנית הכרמל (דוגמה תיאורטית) – איך מתייחסים להוצאות האלו? נניח שיש עסקאות בין גרנית לעזריאלי – מה עושים אז עם ההכנסות הבינחברתיות? לא ברור, אם כי במקרה הזה נראה שההנהלה ממש לא בעניין של לשחק במספרים, ומעבר לכך – לא מדובר על קשרים עסקיים מהותיים ועסקאות מהותיות בתוך הקבוצה.
אבל העניין הגדול הוא לא הדוח הספיצפי של עזריאלי, אלא שתי עובדות – האחת, הדוחות החשבונאיים כבר לא מספיקים, למרות שהמטרה העיקרית והבסיסית של הדוחות הכספיים היא לתת בצורה ברורה ורהוטה את מצב עסקי החברה. אבל, האמת שדווקא התקינה החשבונאית הבינלאומית (ה-IFRS ) תרמה מאוד לכך שהדוחות לא ברורים כבעבר – אוסף רב של תקנים עם אפשרויות הצגה שונות, לצד הרחבת השימוש בשווי הוגן/ שווי כלכלי, ובכלל – שפה חשבונאית מנותקת מהמשמעות הכלכלית (למשל – רווח תפעולי בדוחות החשבונאיים שהוא לא באמת הרווח התפעולי האמיתי כי הוא כולל סעיפים חד פעמיים), הפכו את הדוחות הכספיים למסורבלים, בלתי קריאים ובלתי מובנים, וזה עוד מבלי לדבר על מאות העמודים שצמודים לדוחות הכספיים.
העובדה השנייה היא שהצורך במידע ובנתונים קריטיים להבנת החברה גורם לכך שהנהלות של חברות פשוט מפרסמות את המידע במסגרת דוח הדירקטריון ובמקומות נוספים אך לא כחלק אינטגרלי מהדוחות עצמם. זה התחיל ביחסים פיננסים וכלכליים כמו אבידה (Ebitda) רווח שאינו לוקח בחשבון את המימון, מיסים פחת והפחתות; FFO שזה גם סוג של רווח מקובל בחברות נדל"ן מניב (רווח שאינו לוקח בחשבון את הסעיפים החריגים); אבל זה מתפתח ליחסים ונתונים נוספים, וגם הדוח המיוחד של עזריאלי הוא כאמור סוג של מידע ניהולי. אין עם זה בבסיס העניין שום בעיה, ההיפך – זה תורם לקוראי הדוחות, אבל תראו מה קרה בבורסה האמריקאית – שם, עוד לפני הדוח החשבונאי מתפרסמת הודעה לעיתונות שבמסגרתה החברות מספקות נתונים חשבונאיים (עדיין לא מבוקקים באופן סופי) לצד נתונים לא חשבונאיים – NonGAAP. הנתונים הלא חשבונאיים נוצרו על ידי הנהלת הפירמות הנסחרות בוול-סטריט כדי לספק לקוראים ולמשקיעים מידע על התוצאות ללא רעשים, ללא הוצאות חד פעמיות, ללא הוצאות שאינן קשורות לפעילות עצמה. כלומר, לספק נתונים שמהן ניתן לגזור את הרווח והתזרים המייצגים של החברה ובהתאמה את שוויה המייצג. הדוחות הלא חשבונאיים הלכו ותפסו מקום של כבוד במסגרת הדיווח של הפירמות, והכי חשוב – הפכו למוקד גם אצל קוראי הדוחות, המשקיעים והאנליסטים. הרי, זה באמת מבורך לקבל את הדוח הנכון כלכלית, בלי רעשים, זה הכי נוח בעולם לקבל את הרווח המייצג של החברה בלי להפעיל חשיבה ובלי לעבוד כדי להתאים את הרווח החשבונאי העמוס בסעיפים חד פעמיים ובלתי קשורים. אבל, בסופו של יום הנתונים האלו הם נתוני החברה – היא קובעת איזה סעיפים יהיו בתוך הדוח הלא חשבונאי ואיזה לא; היא קובעת מה לנטרל ומה לא לנטרל. קוראי הדוחות מסתמכים עליה באופן מוחלט.
אלו היתרונות והחסרונות של דיווח ניהולי, אבל נחזור לעזריאלי כדי להתמקד בצד החיובי של הדוח הלא חשבונאי – בדוח המאוחד של עזריאלי, ההכנסות הסתכמו ב-3.2 מיליארד שקל לעומת 3.7 מיליארד שקל במחצית המקבילה ב-2014. הרעה לכאורה, אבל זה כמובן לא נכון – בתחום העיקרי – נדל"ן מניב נמשכה המגמה החיובית. פשוט, ההכנסות עמוסות בתוצאות סונול (שנמצאת בתוך גרנית), ואין להם קשר לעסק העיקרי של הקבוצה, אבל הם מנפחות את המאוחד ויוצרות קושי לבחון מגמות בין התקופות.
בדוח בנפרד שכולל את תוצאות עזריאלי עצמה (כחברה נפרדת) ההכנסות מדמי שכירות, ניהול ואחזקה מסתכמות ב-223 מיליון שקל לעומת 221 מיליון שקל במחצית המקבילה אשתקד. בדוח זה אין את ההכנסות בתחום הנדל"ן של החברות המוחזקות ולכן גם דוח זה לא מבטא תמונה מלאה למשקיעים.
בדוח סולו המורחב התמונה כמובן ברורה יותר והמגמה נכונה יותר – ההכנסות מדמי שכירות, ניהול ואחזקה מסתכמות ב-780 מיליון שקל לעומת 712 מיליון במחצית המקבילה אשתקד. כאן נלקחו בחשבון כל החברות בקבוצה בתחום הנדל"ן ולא נלקחו הכנסות סונול. השיטה הזו מיושמת בכל סעיפי הדוח, כך שניתן לדעת בבירור כמה מניבה וכמה מרוויחה פעילות הנדל"ן של הקבוצה.
למה מדווחת עזריאלי על שלושה סטים של דוחות כספיים? מה ההבדל בין דוח בנפרד לדוח סולו מורחב? ואיך מתייחסת עזריאלי להשקעה בגרנית בדוחותיה?
הדוחות הכספיים של החברות הנסחרות בבורסה בת"א כוללים את התוצאות המאוחדות של הפירמה, כשבהמשך הדוח מצורף הדוח בנפרד. הדוחות המאוחדים נתפסים כדוחות העיקריים של הפירמות למרות שבמקרים רבים הם דווקא לא ממש מבטאים את המצב הפיננסי של הפירמות. הרציונל של הדוחות המאוחדים הוא שברגע שיש שליטה בחברה בת יש לאחד את מלוא (100%) התוצאות של הבת. יש לזה עיוותים רבים, יש בזה ניפוח של התוצאות של החברה השולטת, במקרים רבים זה יוצר נתק בין המצב הפיננסי האמיתי של הפירמה לבין המצב החשבונאי, והנה המחשה – נניח שיש חברה שמחזיקה ב-55% מחברה בת. החברה שולטת ולכן מאחדת 100% מהתוצאות של החברה הבת – 100% מההכנסות, 100% מההוצאות, 100% מהנכסים ו=100% מההתחייבויות, אבל כמובן שמתבקש שהאיחוד יהיה רק לפי שיעור האחזקה – 55%. כל ההפרש (45%) הוא בעצם ניפוח – ניפוח הכנסות, ניפוח הוצאות, ניפוח רווחים, ובהתאמה גם ניפוח במאזן – נכסים והתחייבויות. אך למרות העיוותים, החשבונאות דבקה בדוח המאוחד כדוח העיקרי בטענה ששליטה זו שליטה מוחלטת על מלוא (100%) הנכסים וההתחייבויות ואם כך יש לצרפם בשיעור מלא. כמו כן, שליטה היא גם התפעול השוטף, משמע על דוח רווח והפסד – על ההכנסות וההוצאות ולכן יש לאחד באופן מלא גם את דוח רווח והפסד.
הדוח הנוסף שהחברות הנסחרות מפרסמות – הדוח הכספי בנפרד מופיע בחצר האחורית של הדוחות הכספיים – בסוף הדוח, במסגרת נספח, למרות שבפועל במקרים רבים המקום הזה ממש לא מתאים לו, במקרים רבים הדוח בנפרד עולה בחשיבותו על הדוח המאוחד. הדוח הנפרד הוא הדוח של החברה עצמה כאשר אם יש לה חברות נשלטות (וחברות מוחזקות אחרות שהיא אינה שולטת בהן) היא מפרטת את הערך שלהם בשורה אחת בדוח רווח והפסד ובשורה אחת במאזן. בשיטה הזו מקבלים בבירור את התוצאות של החברה המדווחת עצמה – הנכסים הם הנכסים שלה, אין כאן משחקים, אין כאן ניפוחים; ההתחייבויות הן של החברה עצמה, והתוצאות הן של החברה עצמה. כל האחזקות של החברה הזו נרשמות כאמור באופן מינימלי במאזן ובדוח רווח והפסד – בדוח רווח והפסד במסגרת שורה של רווחים/ הפסדים מחברות מוחזקות; במאזן במסגרת השקעה בחברות מוחזקות.
ההשקעה הזו יכולה להירשם בדוחות לפי כמה גישות – הגישה הרלבנטית ביותר היא רישום האחזקות האלו לפי שיטת השווי ההוגן (השווי הכלכלי של האחזקות). הגישה המהירה ביותר (אבל הכי פחות רלבנטית) היא גישת העלות – פשוט, מחשבים בכמה נרכשו האחזקות האלו; ושיטה נוספת מעין שיטת "הביניים" היא גישת השווי המאזני שמיושמת באופן שוטף בטיפול בחברות שאינן חברות נשלטות, אך יש לחברה המחזיקה השפעה מהותית עליהן. מדובר בגישה שלוקחת את ההשקעה המקורית ומתאמת אותה מדי רבעון לרווח השוטף (ובהתאמה מפחיתה נכסים לא מוחשיים והתאמות שונות). כמו כן, קיימת גישה נוספת ולפיה שורת ההשקעה בחברות מוחזקות היא בעצם תוצאה שמתקבלת המאזן של הפירמה (המאזן בנפרד), אחרי הכל כל הנתונים ידועים למעט הסעיף הזה, כך שניתן לחשב אותו. תהיה השיטה אשר תהיה, הדוח בנפרד במובנים, במקומות ובזמצנים מסוימים מספק ערך גדול – ראשית, הוא מהווה אינפורמציה מצויינת למנתחי חוב ולנותני אשראי. רק ממנו ניתן לדעת באמת על יכולת החזר החוב של החברה, על היקף המזומנים האמיתי, על הנזילות בפועל של החברה. שנית – הוא תשתית נהדרת להערכת שווי של חברות אחזקה או חברות תפעוליות עם פעילות משמעותית בחברות מוחזקות. ברגע שיודעים להעריך את שווי המוחזקות של חברת האחזקות, פשוט מציבים את הנתון במקום הנתון החשבונאי (ואולי עושים כמה התאמות כמו התאמת מס), ומקבלים את ההון הכלכלי של החברה שעוזר לגופים פיננסים במתן אשראי ועוזר למנתחי דוחות, אנליסטים ומשקיעים בהבנת הערך של הפירמה.
קבוצת עזריאלי לא מסתפקת בשני הדוחות האלו. הנהלת הקבוצה מפרסמת דוח שלישי – דוח סולו מורחב שמספק לגישתה תמונה מהימנה יותר על מצב עסקי החברה – "הנהלת החברה מכירה בחשיבות השקיפות למשקיעים, לבעלי מניות, לבעלי האג"ח ולאנליסטים ורואה בכל אלה כשותפים לדרך", מסבירה הנהלת החברה בסקירת המנהלים המצורפת לדוחות, ומוסיפה – "לפיכך החליטה החברה לאמץ מדיניות לפיה בדוח הדירקטוריון של החברה יינתן גילוי בדבר תמצית דוחות כספיים סולו מורחב שלהחברה – קרי – תמצית מאזנים ודוחות רווח והפסד של החברה במאוחד המוצגים על פי כללי ה- IFRS, למעט השקעת החברה בגרנית הכרמל אשר מוצגת על בסיס שיטת השווי המאזני חלף איחוד דוחותיה לדוחות החברה (שאר ההשקעות מוצגות ללא שינוי לדוח המוצג על פי כללי ה- IFRS). הנהלת החברה סבורה, כי דוח זה מוסיף מידע רב המסייע להבנת התרומה הגדולה של פעילות הנדל"ן לסך הרווח של החברה, תוך נטרול סעיפים מהותיים בדוחות הכספיים המאוחדים הנובעים מאיחוד גרנית הכרמל כגון לקוחות, מלאי, מכירות ועוד. דוח הסולו המורחב מצורף כנספח ד' לדוח זה. דוח זה אינו מבוקר או נסקר על-ידי רואי החשבון של החברה".
קבוצת עזריאלי מכינה בעצם דוח ניהולי שאמור להערכתה להיות חשוב יותר לקוראי הדוחות. הדוח הזה בעצם מאחד את כל החברות בתחום הנדל"ן המניב כך שקוראי הדוחות מקבלים בדוח זה את תוצאות הפעילות הישירות של הנדל"ן המניב ובהקמה של הקבוצה (זרוע הפעילות המרכזית) כאשר כל מה שקשור לפעילות הדלקים והגז במסגרת גרנית הכרמל יוצג בשורה אחת, למרות שמדובר בחברה בת בשליטה של קבוצת עזריאלי. כלומר, עזריאלי, לא מאחדת או רושמת כהשקעה מוחזקת לפי שיעור אחזקה או מבחן של שליטה אלא לפי מבחן המגזר – כל פעילות הנדל"ן מוצגת באופן מלא, הפעילות האחרת שלא קשורה לליבה של החברה מוצגת בנפרד לחלוטין מהנדל"ן במסגרת סעיף אחד במאזן, וסעיף אחד בדוח רווח והפסד.
הדוח השלישי הזה שהוא סוג של המצאה של קבוצת עזריאלי הוא מבורך. נכון, הוא לא מפוקח, ולא מבוקר, אבל הוא באמת מספק אינפורמציה ברורה ורלבנטית על פעילות הנדל"ן המניב ובהקמה. על המספרים בו בפעמים הבאות
איך מכירות חברות הבניה בהכנסות ממכירת דירות? מתי ייכנס השינוי? ואיך הוא ישפיע על ההכנסות?
הדוחות הכספיים אמורים לבטא את מצב הפירמה – זו המטרה העיקרית של הדוחות, אבל במקרים מסוימים המטרה הזו נזנחת לטובת מטרה אחרת. בחברות הבנייה הנתק בין הדוחות לבין המציאות בולט מאוד. הדוחות לא מבטאים את מצבה הנוכחי של הפירמה וזאת בשל זהירות יתר בהצגת המכירות.
בדוחות הכספיים מציגות חברות הבניה את ההכנסות ממכירת דירות רק בשלב האחרון – כאשר הדירות נמסרו. אבל עד אז, ישנם שלבים רבים שמעידים על מימוש עסקת מכירת הדירה (לפחות בחלקה) – יש חוזה מכירה ראשוני, יש תשלומים בדרך של הרוכשים לקבלן, יש בנייה בפועל. ועדיין – מכירה חשבונאית שמופיעה בדוחות – אין.
הבעיה בהכרת ההכנסה בחברות הבנייה נובעת מכך שבחברות האלו תהליך המכירה ארוך. זה לא מוצר מזון שנמכר ברגע, זה מוצר שתהליך המכירה שלו אורך שנים – מהחתימה על החוזה, דרך קבלת תשלומים שוטפים, כשבמקביל כמובן נבנה הבניין. תהליך שיכול להימשך כמה שנים , ועד סיומו השורה העליונה בדוחות ריקה.
ולמה בעצם החשבונאות כל כך קשוחה? ובכן, אחד מהתנאים החשובים להכרה בהכנסה הוא שהלקוח קיבל את המוצר ואישר אותו, וכל עוד הוא לא קיבל ואישר לא ניתן להגיד שנעשתה מכירה. זה אמנם לא שחור ולבן, חברות רבות ותחומים רחבים מתלבטים במקרים רבים עם עסקה נכללת בהגדרה החשבונאית או לא, אבל כאן, בחברות הבנייה , המשמעות קיצונית יותר בגלל תהליך המכירה הארוך.
המצב הזה עומד להשתנות. החשבונאות החליטה לאזן בין הרצון לספק דוחות מציאותיים ומיהמנים למשקיעים ומשתמשי הדוחות בכלל לבין הרצון לספק דוחות אמינים עם הזהירות המתבקשת. תקן חשבונאות בינלאומי חדש (IFRS 15), אמור לטפל בצורה מאוזנת בהכרה בהכנסה בחברות היזמיות . התקן הזה ייושם באופן מוחלט החל מ-1 בינואר 2017, אבל יתאפשר יישום מוקדם.
"התקן החדש קובע מנגנון מקיף ואחיד המסדיר את הטיפול החשבונאי בהכנסות הנובעות מחוזים עם לקוחות. התקן מבטל את תקן חשבונאות בינלאומי IAS 18 – הכנסות, ותקן חשבונאות בינלאומי IAS 11 חוזי הקמה והפרשנויות הנלוות להם" מוסבר בביאורים של חברת אפריקה מגורים (בדומה להסבר בביאורים של יזמיות הבנייה האחרות) "עיקרון הליבה של התקן הוא שההכרה בהכנסה תשקף את העברת הסחורות או השירותים ללקוחות בסכום המייצג את ההטבות הכלכליות שהישות צופה לקבל בתמורה להם. לשם כך, קובע התקן כי ההכרה בהכנסה תתקיים כאשר הישות מעבירה ללקוח את הסחורות ו/או השירותים המנויים בחוזה עמו באופן שהלקוח משיג שליטה על אותן סחורות או שירותים".
התקן קובע מודל בעל חמישה שלבים ליישום עקרון ההכרה בהכנסה – זיהוי עם הלקוח. זיהוי מחויבויות הביצוע בחוזה. קביעת מחיר העסקה.. הקצאת מחיר העסקה למחויבויות הביצוע.. הכרה בהכנסה כאשר הישות משלימה מחויבות ביצוע. כלומר, להבדיל מהמצב הקיים שהחברות הכירו בהכנסות רק בסוף התהליך, עם יישום התקן הם יכירו בהכנסות לפי מחויבות ביצוע משמע סוג של אבני דרך שקשורה לביצוע הפרויקט ולתשלומים של הלקוחות. באופן הזה ההכנסות יתפזרו על פני כל תקופת הבניה ולא יתנקזו לסוף התהליך.
קביעת אבני הדרך הם בשליטת החברה בהתאם לחוזים וזה יאפשר להנהלה מרווח רחב של שיקול דעת בהכרה בהכנסה. ואז ייתכן שההנהלות יהיו ליברליות בהצגת ההכנסה. קצת אבסורד אבל ממצב של שמרנות קיצונית נוכל להגיע בסוף לדוחות ליברליים מדי. אלא שאז בגלל דרישות התקן לגילוי נרחב של החוזים עם הלקוחות, האומדנים המשמעותיים והשינויים בהם, נראה שהאנליסטים וקוראי הדוחות ידעו לזהות האם המספרים בדוחות מיהמנים.
יזמיות הבנייה מציינות כי – "בשלב מקדמי זה, אין ביכולתה של הנהלת החברה לאמוד את השפעת יישום התקן על מצבה הכספי ותוצאות פעילותה. הנהלת החברה תבחן את השפעת יישום הוראות התקן על החוזים עם לקוחותיה ותבחן האם להוראות אלו תהיה השפעה מהותית על עיתוי ואופן ההכרה בהכנסה מחוזים אלו, אשר יש בהם על מנת להשפיע על הדוחות הכספיים של החברה". אבל ברור שעם היישום תהיה השלכה חיובית מאוד על הדוחות – הרי ההכנסות שהיו אמורות להירשם בעוד שנה, שנתיים עם המסירה, יירשמו עם היישום בדוחות (לפי אבני דרך), מדובר בהקדמת הכנסות וזה עשוי להיות במספרים מאוד משמעותיים.
מדובר אגב בתיקון לשינוי שנעשה ב-2008. אז בעקבות המעבר לתקינה בינלאומית נדרשו יזמיות הבניה לעבור משיטה של הכרה בהכנסה על פי תנאים מסוימים בביצוע הפרויקט ותנאים בנוגע לתשלומי הלקוחות להכרה רק עם מסירת הדירות. ממצב של הכרה על פני תקופת הבניה נאלצו החברות להכיר בהכנסה רק בסוף הפרויקט. השינוי הזה יצר "בור" בהכנסות בדוחות שבהם יושם אז השינוי לראשונה, ויצר כאמור מאז ניתוק גדול בין השטח לבין הדוחות .
השאלה מתי יאמצו החברות את היישום המוקדם? בינתיים זה לא קרוה. בדוחות של אפריקה מגורים למחצית הראשונה של 2015 המשיכה החברה לדווח על נתק בין השטח לדוחות. בדוחות נרשמו הכנסות של 142 מיליון שקל שנבעו ממסירה של 106 דירות. בשטח נמכרו (נחתמו חוזי מכירה) ל=359 דירות בהיקף כספי של 793 מיליון שקל, מתוכם חלקה של אפריקה מגורים – 631 מיליון שקל (יש פרויקטים שבהם לאפריקה מגורים יש שותפים). המכירות האלו (המכירות בשטח) הם פי 3 מהמכירות בספרים והם יתבטאו רק במסירה – עוד שנה, שנתיים. אבל עם יישום התקן החדש הם יזרמו לדוחות במהירות (בדוח שבו יהיה היישום המוקדם) ואז כמובן שצפוי שיירשמו הכנסות משמעותיות ובהתאמה רווחים גבוהים. ביישום המוקדם ייתייחסו כמובן לכל הפרויקטים בביצוע וכל הדירות שנמכרו (בהתאם לחוזים) ייכנסו לפי מודל של אבני דרך לדוחת.
מה הסעיף הבולט ביותר במאזן של טוויטר? איך זה שגיוס אג"ח בהיקף שך 1.9 מיליארד דולר רשום במאזן ב=1.4 מיליארד דולר? ומה זה הון עצמי מוחשי?
המאזן של טוויטר (TWTR ) להבדיל מהדוח רווח והפסד שניתחנו אותו בטור הקודם, נראה חזק – הון עצמי של 4.2 מיליארד דולר, מזומנים בסך 3.6 מיליארד דולר. אבל, מתחת לפני המאזן יש קצת סימני שאלה.
לטוויטר יש מוניטין בסכום של 1.1 מיליארד דולר, ונכסים לא מוחשיים בסכום של כ=160 מיליון דולר. הסכומים האלו מבטאים רכישות של חברות ופעילויות. טוויטר מסתבר היא רוכשת סדרתית של חברות ופעילויות שאמורות להביא לה יתרונות טכנולוגיים. בשנת 2014 הרכישה הגדולה היתה חברה בשם טלאפרט בתמורה ל=479 מיליון דולר. חלק מהסכום (חלק קטן – עשרות בודדות של מיליוני דולרים) משולמים למוכרים במזומן והיתר ניתנו במניות. הסכום הזה ברכישה הזו וברכישות בכלל מבטא את המוניטין והנכסים הלא מוחשיים של החברה הנרכשת. ההון העצמי החשבונאי של הנרכשות בטל לחלוטין ביחס לתמורה עבורן, וזה כמובן בגלל שהרוכשת רואה סינרגיות ויתרונות טכנולגיים ששווים לה הרבה כסף, מעבר למה שניתן לראות בדוחות הכספיים.
עם השלמת הרכישה, הרוכשת מייחסת את התמורה לנכסים שרכשה (אותם הנכסים שהיו אצל החברה הנרכשת), וכמובן שאין קשר בין התמורה לנכסים הפיזיים. ההפרש מחולק לנכסים שלא ניתן לגעת בהן אבל הם שווים הרבה כסף – נכסים לא מוחשיים – רשימת לקוחות, הסכמים מול ספקים, זכויות ייצור, זכויות שיווק במוצרים מסוימיים וכן מוניטין (שחשבונאית מושב כמוניטין – אחרי הקצאת התמורה לכל הנכסים המוחשיים והלא מוחשיים). המוניטין מבטא את יכולת החברה להרוויח מעבר לנורמה בשנים הבאות, אבל מה קורה שאין רווחים או שיש הרעה בפעילות? האם המוניטין והנכסים הלא מוחשיים שהם עקב אכילס של המאזן, אכן שווים את ערכם?
וספציפית ביחס לטוויטר – החברה מדווחת על חולשה בעסקים, אך מנגד – המוניטין והנכסים הלא מוחשיים שומרים על ערכם. לא ממש מסתדר, אחרי הכל סביר להניח שאם יש חולשה כללית היא גם באותן חברות / פעילויות שנרכשו ולכן גם ערכן ירד. אבל, זה אפשרי ובפועל זה תרחיש נפוץ – חברות מתעקשות שלא להפחית את ערך המוניטין והנכסים הלא מוחשיים, שכן זה עלול לפגוע כמובן בדוח רווח והפסד ובהון העצמי של החברה. אבל אם יש חולשה מתמשכת (וזה לא המצב בטוויטר), ייתכן שהנכסים הללו לא שווים את ערכם במאזן.
הנכסים הלא מוחשיים מופחתים על פי החשבונאות לפי אורך החיים שלהם, אם נניח להמחשה שיש נכס –זכויות שיווק בשוק מסויים/אזור מסויים שאמורות לפוג בתוך 3 שנים, אזי הנכס יופחת על פני שלוש שנים. כך עושים גם בדוחות של טוויטר, ושם ההוצאה/ מחיקה השנתית מגיעה לכ=50 מיליון דולר.
המוניטין לא מופחת באופן שוטף, אבל אם יש סימנים לירידת ערכו של המוניטין – ירידה במחיר המניה, הפסדים עסקיים ועוד, אזי יש לבחון את המוניטין ובמידה והערך המחושב נמוך מהערך בספרים יש לעשות ירידת ערך השקעה.
טוויטר מחזיקה במאזן 1.25 מיליארד דולר של מוניטין ונכסים לא מוחשיים שבמצב העסקים החלש שלה יש סימן שאלה כלכלי על ערכם, ובכלל – מכיוון שהנכסים הללו די מופשטים, ישנן אנליסטים, מנתחי דוחות, מלווים שמנטרלים לחלוטין את הנכסים האלו מהמאזן ובהתאמה מההון העצמי. כלומר, במקרה של טוויטר, בעצם מאפסים את ה=1.25 מיליארד דולר, ובהתאמה מקבלים הון עצמי מוחשי מתחת ל=3 מיליארד דולר (4.2 מיליארד דולר בניכוי 1.25 מיליארד דולר). זה סוג של הון עצמי שנשען רק על נכסים מוחשיים/ פיזיים ולכן הוא נתפס יותר מוצק. בנקים לרוב נשענים על הנתון הזה ולרוב כשהם קובעים קובננטס/ אמות מידה פיננסיות להלוואות הם מגדירים אותם (בין היתר) בהתאם להון העצמי המוחשי.
המוניטין הנכסים הלא מוחשיים הם הסעיפים הקריטיים בצד הנכסים של טוויטר (למעט המזומנים), ובצד ההתחייבויות הסעיף הבולט הוא אגרות חוב הניתנות להמרה.
טוויטר גייסה בשנה שעברה בהנפקה פרטים לגופים מוסדיים, שתי סדרות של אגרות חוב – סדרה ראשונה של 935 מיליון דולר בריבית של 0.25% לפירעון בשנת 2019, וסדרה שנייה 954 מיליון דולר בריבית של 1% לפירעון בשנת 2012. אגרות החוב האלו ניתנות להמרה למניות טוויטר (תחת תנאים מסוימים) לפי מחיר המרה של 77.6 דולר (מחיר המניה הנוכחי כ-30 דולר). לכאורה, החוב של החברה הוא סיכום שתי סדרות החוב האלו, כלומר, סדר גודל של 1.9 מיליארד דולר. אבל, החוב בגין הסדרות האלו במאזן האחרון של החברה מסתכם ב=1.4 מיליארד דולר. ממה נובע הפער הגדול הזה?
הפער נוצר למעשה משני גורמים – ערך כלכלי של החוב ומרכיב ההון, והנה הסברים, החוב של החברות נוצר בעת ההנפקה/ בעת הגיוס, אבל הוא משתנה בהתאם לריבית השוררת בשווקים. כלומר, נניח לצורך המחשה שחברה מסוימת גייסה חוב בריבית של 1%, אבל שנה לאחר מכן, הריבית בשווקים עלתה בשיעור ניכר ובהתאמה הריבית שהחברה היתה יכולה לגייס עולה ל-3%. אז נכון שהחוב הקיים כבר (שגוייס כבר) הוא לפי ריבית של 1%, אבל ערכו של החוב צריך לשקף ריבית של 3%, והמשמעות היא שהחוב עצמו דווקא קטן. אם האג"ח היה נסחר בשוק, אז עליית ריבית מורידה אותו (וההיפך).זה לא בדיוק מה שקרה עם אגרות החוב של טוויטר, אבל זה קרוב – הריבית האפקטיבית של החוב היתה נמוכה מאוד, וכאשר חישבו את הריבית הכלכלית שהיתה גבוה יותר בעצם יצרו חוב אבסולוטי קטן יותר. ההפרש הזה מסביר חלק מהפער בין החוב בהנפקה/ בגיוס לבין החוב בספרים.
מעבר לכך, בעת גיוס של אגרות חוב להמרה, פוצלו מרכיבי אגרות החוב לשניים – המרכיב ההתחייבויותי (מרכיב החוב) והמרכיב ההוני. אחרי הכל, אגרות חוב להמרה הן אגרות חוב משולבות אופציות למימוש למניות. המרכיב ההוני בדומה לאופציות הופחת מהחוב עצמו לצרכים החשבונאיים והוצג במסגרת ההון העצמי. וזה מסביר חלק גדול מהפער בין הסכומים. עם זאת, בהנחה שלא יומרו אגרות החוב למניות טוויטר תאלץ להחזיר חובות ענק בהיקף של 1.9 מיליארד דולר, וגם אם הריבית הכלכלית/ האמיתית מבטאת סכום נמוך יותר, עדיין מדובר בסכום שמהווה את רוב קופת המזומנים שלה.
מה מסביר את הירידה במניית טוויטר למרות תוצאות טובות? איך זה שחברה מפסידה מייצרת תזרים חיובי? כמה מזומנים מייצרת טוויטר? ומדוע דוחות ה-NON GAAP הם הדוחות החשובים בוול-סטריט?
אחרי פרסום הדוחות הכספיים לרבעון השני, איבדה מניית טוויטר (TWTR ) כ-20% למחיר הנמוך מ-30 דולר ושווי הנמוך מ-20 מיליארד דולר. לכאורה, זה בגלל הדוחות, אבל המספרים בדוחות דווקא היו מעל הציפיות – ההכנסות ברבעון הסתכמו ב-502.4 מיליון דולר, בעוד שהאנליסטים ציפו ל-481 מיליון דולר, והרווח בנטרול הוצאות חד פעמיות (רווח Non GAAP) הסתכם ב-49 מיליון דולר (7 סנט למניה), מעל הציפיות של האנליסטים לרווח של כ-30 מיליון דולר (4 סנט למניה).
אז איך זה שאין סימטריה בין התוצאות ובין התגובה בשוק? אולי ווול-סטריט הפנימה את החשיבות של החשבונאות, ושל המספרים הנבדקים על ידי רואי החשבון להבדיל מהמספרים שהנהלת החברה מספקת? ממש לא. המשקיעים בוול-סטריט מכורים לדברי מנהלי החברות, הם לא ממש נשענים על החשבונאות. בדוחות החשבונאיים (GAAP ) טוויטר מפסידה סכומי עתק – ברבעון השני הסתכם ההפסד החשבונאי ב-137 מיליון דולר, וברבעון השני ההפסד היה מעל 160 מיליון דולר. זה בערך הקצב הפסדים של החברה בשנים האחרונות. אבל…זה לא מעניין את וול-סטריט. ההפסד החשבונאי כולל בתוכו סעיפים שלא מעידים על מצבה של החברה, שהם חד פעמיים שהם לא תזרימיים, שאין להם השפעה על השווי של הפעילות. ולכן, מקובל בבורסה האמריקאית לפרסם לצד התוצאות החשבונאיות את התוצאות הלא חשבונאיות (תוצאות Non GAAP), כשהתוצאות האלו מנוטרלות אירועים חד פעמיים ואירועים שאין להם השפעה על השווי של החברה, רק שמי שקובע בעצם אם יש לזה השלכה על השווי או לא? מי קובע מה לנטרל או לא? הנהלת החברה. זה דוח ניהולי עם גמישות ניהולית, ועם מנגנוני פיקוח ובקרה רופפים עם בכלל – רואי החשבון אולי מסתכלים ובוחנים את הדוח הזה, אבל אחריותם כלפיו שולית אם בכלל, ביחס לאחריותם על הדוחות החשבונאיים. ובכל זאת, למרות הבעיות של תוצאות ה-Non GAAP , השוק מעדיף אותם, מכיוון שבאמת יש צורך בדוחות נקיים, ובאמת הדוחות החשבונאיים מערבבים במקרים רבים סעיפים שלא קשורים לפעילות ואין להם השפעה על השווי של העסק. השוק בחר לקבל את נתוני ה-NON GAAP ולהסתמך עליהם, למרות חוסר האובייקטיביות שלהם. אבל, האמת שאולי פשוט זה נוח לכולם, גם למשתמשים ולקוראי הדוחות – זה פשוט חוסך למנהלי השקעות, אנליסטים ומשקיעים לפשפש בסעיפי הדוחות ולחקור אם מדובר בסעיפים חוזרים, חד פעמיים, עם השלכה או בלי השלכה על השווי. מגישים להם את זה תיאורטית בצורה הכי טובה שיש. אז נכון, החברה יכולה למתוח ולשחק במספרים, אבל קיימת אמונה שזה לא יקרה, פשוט כי אם זה יקרה אז יהיה עונש – אוי ואבוי לחברה שתשחק (ויש כאן עניין של מהותיות כמובן) במספרי ה-NON GAAP; כאן וול-סטריט לא סולחת, אם נוטרלה הוצאה ולא היה צריך לנטרלה, המניה תיענש ושם יודעים להעניש.
ובחזרה לפער בין התוצאות הכספיות NON GAAP (טובות מהתחזית) לבין התנהגות המניה (ירידה חדה). אז נכון, לא תמיד יש קשר בין השניים, אבל הסיבה כאן לירידה במחיר היא עלייה מאכזבת במספר המשתמשים. כמות המשתמשים ברבעון השני גדלה רק ב-2.6% ביחס לרבעון הראשון ל-316 מיליון משתמשים, וזה היה הטריגר לירידות. פחות חשוב הדוח עצמו (החשבונאי והלא חשבונאי) אפילו התחזית (שנותרה על כנה) פחות חשובה, המשקיעים התמקדו במספר האנשים שנכנסים לשירות, וברגע שזה עלה פחות מהצפוי, החלו חששות (מוצדקות) שהצמיחה תתמתן, אחרי הכל, כל העסק הזה בנוי על מספר המשתמשים, הם הבסיס להכנסות ולרווחים העתידיים, וחולשה שם עלולה לבטא חולשה במודל העסקי של טוויטר.
זאת ועוד – מנכ"ל החברה הודיע באמצע חודש יוני על עזיבתו ולאחרונה הודיעו שני סמנכ"לים בכירים על עזיבה לטובת חברות אינטרנט אחרות, וזה רק הוסיף לסנטימנט השלילי סביב המניה. אבל, האכזבה שעיקרה במספר המשתמשים, מסתירה נקודה חיובית – טוויטר ברבעון השני הצליחה לייצר יותר הכנסות מהצפוי בעוד שכמות המשתמשים היתה נמוכה מהצפוי, והמשמעות היא שטוויטר הצליחה להכניס יותר מכל משתמש (ההכנסות פר משתמש עלו). אולי זה סימן חיובי להמשך, אולי המודל העסקי של חברה הפך למגובש יותר? גם אם כן (וזה ממש לא ברור), האכזבה ממספר המשתמשים היתה חזקה יותר מכל.
בסוף יוני מחזיקה טוויטר במזומנים והשקעות לזמן קצר בהיקף של 3.6 מיליארד דולר. החברה מייצרת מזומנים כבר כמה רבעונים טובים – ברבעון השני היא ייצרה כ-90 מיליון דולר, בדומה לרבעון הראשון ובהמשך ל-82 מיליון דולר שנכנסו ברבעון הראשון של השנה. המזומנים האלו עומדים בסתירה (מסוימת) להפסדים החשבונאיים השוטפים, אבל כשמנתחים את דוח תזרים המזומנים מבינים שזה בדיוק ההסבר לעיוות של הרווח החשבונאי והסיבה לכך שנוצר דוח ה-NON GAAP. סעיף גדול מאוד שמסביר את הפער בין ההפסד ובן התזרים החיובי הוא תגמול בגין אופציות למנהלים ולעובדים. החברה מקצה אופציות למנהלים ולעובדים ולאופציות האלו יש מחיר, יש ערך כלכלי. הערך הכלכלי הזה שניתן למנהלים ולעובדים הוא בדיוק כמו שכר, ולכן החשבונאות דורשת לרשום את ההטבה הזו כהוצאה בספרים. אלא שבעיני החברות זו לא הוצאה, אלא תגמול שמתבסס על מניות, משמע – מכשיר הוני, ולכן מה שמושפע הוא מספר המניות ולא דוח רווח והפסד. מעבר לכך, הרי שלא מדובר על הוצאה במזומן. לא עובר כאן כסף מהחברה למנהלים ולעובדים, ולכן אין לזה השלכה על תזרים המזומנים. הסעיף הזה ברבעון השני של 2015 הסתכם ב-175 מיליון דולר, והוא מסביר חלק גדול מהפער בין ההפסד – 137 מיליון לבין התזרים החיובי – 90 מיליון. אבל זה לא רק ברבעון השני, הסעיף הזה מסתכם ברבעונים האחרונים ב-150 עד 175 מיליון דולר – הוצאת ענק שאין לה כמובן משמעות לתזרים וגם לא לתוצאות NON GAAP.
מדוע מכפיל הרווח של אמזון כה גבוה? כמה הרוויחה החברה ברבעון האחרון? ואיך זה קשור למינוף התפעולי שלה?
מארס 2000 – אחרי ראלי של שלוש שנים, בועת הטכנולוגיה מתנפחת לממדים לא רציונליים, ורגע לפני הצלילה הגדולה, הנאסד"ק רושם שיא של 5,100 נקודות. מניית אמזון (AMZN ), ענקית קמעונאות בהתהוות ואחת ממובילות הכלכלה החדשה נסחרת, באותה תקופה, ב-65 דולר.
יולי 2015 – מדד הנאסד"ק חזר לפני מספר חודשים לרף של מארס 2000, והוא משייט ברמות אלו בחודשים האחרונים. זה אמנם לקח 15 שנה ובדרך היו טלטלות לא מעטות, והמומנטום החיובי לא מתקרב לתקופת הבועה, אבל שיא זה שיא; ומניית אמזון? היא נסחרת כעת במעל 500 דולר, שווי של 250 מיליארד דולר, פי 8 מהמחיר בתקופת הבועה – כן בעוד שהמדדים לא עשו כלום ב-15 שנה, אמזון העשירה את המשקיעים בה. אז מי שפעם הבאה ינפנף לכם בגישת ההשקעות הפאסיבית שדוגלת בהיצמדות למכשירים צמודי מדדים (לרבות צמודים למדדי מניות), ולא בניהול אקטיבי (השקעה בקרנות שמנהלות באופן שוטף ואקטיבי את ההשקעות), תנופפו לו בחזרה בדוגמה של אמזון, אבל האמת שהויכוח האינסופי בין הגישה האקטיבית לפאסיבית הרבה יותר עמוק מהמקרה הנקודתי הזה, ובטח שלא דוגמה אחת תכריע בעדיפות של גישה אחת על אחרת.
אז אמזון עלתה פי 8, וזה נתון מדהים, רק שאולי אל המדהים ביותר. לדעתי, הנתון המדהים מכל, הוא שהתוצאות העסקיות שלה כמו אז, בתקופת הבועה, לא משהו. היא אמנם סוף סוף מרוויחה (אם כי לא באופן עקבי), אבל היא עדיין תחת כישוף של הכלכלה החדשה. החברה הוותיקה הזו (בכל זאת 18 שנה נסחרת בבורסה וקיימת כבר מעל 20 שנה) נתפסת כאחת מהחברות החדשניות ביותר בוול-סטריט. אז מה אם זה עדיין לא מתגלגל לשורה התחתונה, אז מה אם חלק מהחדשנות שלה נשמע כמו לקוח ממדע בדיוני; העיקר שיש אקשן, זה מה שהמשקיעים מבקשים ומקבלים כמעט כל רבעון. זו הסיבה שאמזון מקבלת פרמיה ענקית על כל המתחרות שלה בתחום – בעוד שהמתחרות הגדולות eBay ועליבאבא נסחרות במכפילים עתידיים (מכפיל רווח עתידי בהינתן הרווח הצפוי בשנה הבאה) של 15 ו-22, היא נסחרת במכפיל רווח עתידי של 120.
אמזון פרסמה השבוע תוצאות כספיות. השוק שלח את המניה לעלייה של 10% (שיא חדש), אבל זה בעיקר בזכות מלאכת המחשבת של ניהול הציפיות. כלל הברזל של ניהול ציפיות הוא – "תן תחזית שמבטאת צמיחה בפעילות והכי חשוב תחזית שתוכל לעמוד בה, ועדיף שאפילו תוכל להכות אותה", וכללי המשחק הם כאלו שככל שהביצועים בפועל טובים יותר מהתחזית, אז השוק משולהב יותר. השוק גם בוחן את התחזית העתידית (של הרבעונים הבאים) ביחס לתחזית הקודמת, והכלל כמובן נשאר – ככל שהחברה עם ביצועים ותחזיות קדימה טובות יותר, כך השוק מתגמל אותה יותר. זה לא מדע, אין כאן שחור ולבן, ובהרבה מקרים השיטה לא עובדת, אבל זה הכלל.
האנליסטים ציפו שהחברה תפסיד ברבעון השני של 2015 כ-60 מיליון דולר (14 סנט למניה), על הכנסות של כ-22.4 מיליארד דולר, אבל אמזון הצליחה להרוויח 92 מיליון דולר (19 סנט למניה) על הכנסות של 23.2 מיליארד דולר. ורק להמחיש כמה הסנטים האלו מזיזים הרים (אפילו סנט אחד, ובטח שעשרות סנטים כמו כאן), אז בזכות התוצאות האלו, מניית החברה זינקה ב-50 דולר, לכאורה מנותק לגמרי מהכמה סנטים למניה שאמזון הרוויחה; ואולי ברור יותר להסתכל על זה כך – החברה היתה אמורה להפסיד 60 מיליון דולר, הרוויחה בפועל 92, שינוי של 150 מיליון דולר, שהשפיע על הערך שלה בוול-סטריט ב-25 מיליארד דולר!
השיפור בשורה התחתונה מיוחס לכל תחומי הפעילות של הקבוצה. ההכנסות ברבעון הסתכמו ב-23.2 מיליארד דולר, בעוד ברבעון המקביל ב-2014 המכירות הסתכמו ב-19.3 מיליארד דולר. ההוצאות התפעוליות עלו אבל פחות, וכך בעצם הרווח גדל. זה חלק מסודה של אמזון, הענקית הזו מחזיקה ומשקיעה במרכזים תפעוליים/ לוגיסטיים ענקיים, היא משקיעה מיליארדים בשירות, בשיפור האתר ובחווית המשתמש, אבל חלק משמעותי מאוד מההוצאות האלו הוא הוצאות קבועות ולא הוצאות שמשתנות (כלומר גידול בהנכסות לא אמור להשפיע עליהם). המשמעות היא שחלק גדול מהגידול במכירות, מחלחל לשורה התחתונה.
זה עובד כך – בכל חברה/ עסק יש שני סוגי הוצאות – הוצאות קבועות שלא משתנות עם היקף הפעילות משתנה (עולה או יורד) והוצאות משתנות שעולות או יורדות בהתאם להיקף הפעילות. ככל שההוצאות הקבועות גדולות יותר, המרכיב של ההוצאות המשתנות קטן יותר, והמשמעות שהשינוי בהוצאות המשתנות בפרט וההוצאות בכלל (משתנות וקבועות) קטן יותר, ביחס לשינוי בהכנסות. קוראים לזה בשפה של החשבונאות הניהולית – מינוף תפעולי, והמשמעות שלו היא שככל שהרכב ההוצאות מוטה יותר לקבועות כך שינוי בהכנסות יחלחל בצורה משמעותית יותר לרווח (התרומה תהיה משמעותית יותר). ככל שחברה יותר מוטה כח אדם, יותר מוטה כלכלה ישנה, אז צפוי (וזה לא בהכרח) שמרכיב הקבועות אצלה גבוה ולכן המינוף התפעולי גבוה. אמזון ממש לא חברה מהכלכלה הישנה, אבל מסתבר שהעלויות תפעול ולוגיסטיקה מאוד כבדות אצלה וחלק גדול מההוצאות האלו, כך נראה, הוא קבוע. במילים אחרות, השורה התחתונה באמזון מאוד רגישה לשורה העליונה, וזה לטוב ולרע. עכשיו, כשהמגה חיובית זה כמובן טוב מאוד, אבל זה עובד גם הפוך – כאשר המכירות יורדות, הפגיעה בשורה התחתונה כפולה ומכופלת בגלל המרכיב הגבוה יחסית של ההוצאות הקבועות. התיאוריה הזו טובה לאקדמיה, במקרים רבים בפרקטיקה אין ממש הוצאות קבועות טהורות. קבועות הן קבועות על פני תקופה מסוימת על פני היקף פעילות מסויים, אבל ברגע שהיקף הפעילות משתנה אז ההוצאה גדלה. עד היקף פעילות מסויים, לדוגמה, אמזון יכולה להסתפק במחסן מסויים, אבל ברגע שהיקף הפעילות גדל היא צריכה מחסן נוסף ובהתאמה ההוצאות על האחסון (שכירות ועוד) עולות. אז נכון שבשלב הראשון, הוצאות כמו שכר דירה הן קבועות אבל זה בהנחה שהיקף הפעילות לא יגדל וידרוש מחסן נוסף.
איך רושמים בדוחות פעילות רגע לפני פיצול/ מכירה? מדוע פיצול מציף שווי? וכמה תרם הפיצול של Paypal מ-eBay לבעלי המניות?
הדוחות הכספיים מתפצלים כאשר לחברה יש פעילות שלא אמורה להימשך על פני התקופה הקרובה – בדוח רווח והפסד מציגים באופן מלא את הפעילות שנותרת בחברה, ובנוסף מציגים תחת שורה אחת את כל התוצאות (הכנסות והוצאות) של הפעילות שלא אמורה להימשך. השורה הזו – רווח/ הפסד מפעילות מופסקת, מוצגת מתחת לפעילות השוטפת של החברה, מקום שאמור לבטא את מעמדה ביחס לפעילות הנמשכת.
גם במאזן יש ביטוי לפעילות מופסקת – בנכסים השוטפים מציגים בשורה אחת סעיף אחד את הנכסים המיועדים למימוש/ מכירה. כלומר, סוכמים את כל הנכסים של החברה/ הפעילות המופסקת, בלי קשר לסוגם (רכוש קבוע, מלאי, מזומנים, מוניטין וכו') ומציגים את התוצאה בנכסים שוטפים (בנפרד בתחתית פרק הנכסים השוטפים). למה בנכסים שוטפים? כי הרי מדובר בפעילות מיועדת למימוש/ פירעון (או חלקוה לבעלי מניות החברה) ומכאן שהיא סוג של נכס שלא אמור להיות בטווח הקרוב (טווח של השנה הקרובה) ולכן מציגים אותו כנכס שוטף. מנגד, סוכמים את כל ההתחייבויות של הפעילות המופסקת בלי קשר לסוגם (התחייבויות שוטפות לבנקים, הלוואות לזמן ארוך, ספקים ועוד) ומציגם את התוצאה במספר אחד בתחתית סעיף ההתחייבויות השוטפות.
ומכאן, שכל הנכסים וההתחייבויות של הפעילות המופסקת מוצגים בשתי שורות – אחת בנכסים שוטפים (נכסים המיועדים למימוש/ נכסים של פעילות מופסקת), ושורה שנייה בהתחייבויות שוטפות (התחייבויות של פעילות המיועדת למימוש/ התחייבויות של פעילות מופסקת).
אלו הן שלוש המקומות שניתן להבין מהדוחות הכספיים מה ההשפעה של הפעילות המופסקת על החברה – מה גודל הפעילות? מה יקרה שהיא תיפרד/ תעזוב? ולמרות שהנטייה היא שמדובר במהלך חיובי של החברה, אחרת למה להפסיק פעילות, זה לא תמיד כך.
הפסקה של פעילות מסוימת יכולה להיות מסיבות שונות, ובעיקר – מכירת פעילות, חיסול פעילות והפרדת הפעילות וחלוקתה לבעלי המניות. בעוד שחיסול פעילות לרוב נובע מפעילות חלשה/ הפסדתית, הרי שמכירת פעילות לא בהכרח קשורה לאיכות הפעילות הנמכרת, ולא תמיד מדובר בסיבה שלילית – המכירה יכולה להיות כתוצאה משינוי אסטרטגי בחברה כולה או מרצון להיפגש עם מזומנים בשל השבחה של הפעילות, או בשל תוצאות חלשות/ מאכזבות, וקיימות כמובן סיבות נוספות. אין כאן כלל ברור – כל מכירה לגופה.
פעילות מופסקת נוספת היא היפרדות מאחזקה/חברה/ פעילות לטובת בעלי המניות הקיימים של החברה. זה עובד כך – לחברה יש פעילות מסוימת שלרוב היא לא בהכרח סינרגתית לפעילות הבסיסית. הפעילות הזו מעין מוחבאת בתוך החברה כולה, ובמקרים רבים שעושים את ההפרדה הזו היא נעשית כדי להשביח את ערך החברה. קיימות כמה שיטות לעשות זאת, ניתן להפריד את הפעילות ואז לחלק אותה לבעלי המניות כדיבידנד בעין שזה בדיוק כמו דיבידנד רק לא במזומן אלא במניות של החברה הנפרדת/ החברה עם הפעילות המופסקת. וניתן לעשות זאת מעט שונה – לפצל את הפעילות המופסקת לחברה נפרדת (Spin-off ) ואז להעביר את מניות המפוצלת/ הנפרדת לבעלי המניות. ההבדל העיקרי, בין הגישות, הוא שינויים בהיבטי המיסוי, אבל בהיבט הכלכלי מדובר על אותה פעולה שבסופו של דבר הופכת חברה אחת לשתי חברות ולשתיהן יש מניות בשוק. המחזיק במניה המקורית, הופך למחזיק במניות של הפעילות/ החברה המקורית לצד מניות בחברה הנפרדת/ מפוצלת. צפוי (אבל בחיים הכל יכול להתרחש) שהמהלך הזה ישביח את ערך החברה – כלומר שהמניות של המחזיק אחרי הפיצול – המניות בחברה המוחזקת לצד המניות בחברה המפוצלת יעלו את ערך המניות שהיה למחזיק לפני הפיצול. חשוב להבהיר – מצד אחד, ערך החברה המקורית יורד, אחרי הכל, היא נפרדה מפעילות עם שווי מסויים, אך מצד שני, המחזיק מקבל מניות בחברה נוספת עם שווי/ ערך. כך שלא ברור ומובהק שהערך אחרי יהיה גדול מהערך לפני, אבל כשהנהלות של חברות עושות זאת, הן לרוב עושות זאת כדי לחשוף לציבור המשקיעים ערך חבוי, פעילות שלא זכתה לתמחור מלא, ועכשיו כשהיא בחוץ בציפיות שהשוק יעריך אותה לפי ערך ברור ומובהק, ולא כנכס שאי אפשר לגעת בו בתוך חברה גדולה יותר.
זה מה שעשתה ההנהלה של eBay ענקית הקמעונאות ברשת האינטרנט שמחזיקה ב-PayPal שרות התשלומים הדיגיטליים המוביל באינטרנט. eBay הקימה ופיתחה את PayPal כצורך פנימי – התחשבנות ותשלומים בעסקאות שנעשו בחברה, אך לאט לאט גדלה הפעילות והפכה להיות גורילה בפני עצמה. אלא שריכוז שתי הפעילויות האלו תחת קורת גג אחת, בלבל את המשקיעים, וגרם לאחזקה המבטיחה להיות חבויה. השוק תמחר את הפעילות המסורתית של קמעונאות רשת, ולא ידע בעצם איך להעריך את פעילות התשלומים הצומחת בקצב מרשים יותר, וגם אם ידע, הרי שמטבע הדברים השוק נותן דיסקאונט לחברות עם מס' פעילויות. ככל שהחברה יותר ברורה/ רהוטה עם פעילות ספציפית שניתן לבודד ולנתח אותה, כך השוק מתגמל יותר. ואכן, מאז ההצהרה על המהלך לפני כשנה זינקה מניית eBay ממחיר נמוך מ-50 דולר למחיר של 66 דולר רגע לפני הפיצול. כעת נסחרות בוול-סטריט שתי חברות – אחת העוסקת בקמעונאות דרך הרשת/ רכישות דרך הרשת והשנייה – מספקת אפשרויות תשלום דרך הרשת.
המהלך הזה משפיע גם על השווים בשוק וגם על הספרים החשבונאיים. בספרים של eBay מוחקים למעשה את כל מה שקשור ל-PayPal ולא מדובר בהרבה – כמה מאות מילוני דולרים של נכסים, אך בנוסף אמורה החברה המפוצלת לקבל כ-3 מיליארד דולר במזומן. ההון שיוותר ל-eBay עדיין יהיה מרשים – מעל 15 מיליארד דולר. בשוק כבר מדובר על שינויים הרבה יותר משמעותיים. השווי של eBay המאוחדת כ-80 מיליארד דולר, יתפצל לשתי החברות – eBay עצמה שתישאר זירת המסחר בלבד שמוכרת בקצב של 17 מיליארד דולר ו מרוויחה כ-2.2-2.3 מיליארד דולר בשנה ו-PayPal שמוכרת בקצב של 9 מיליארד דולר ומרוויחה קרוב ל-1.5 מיליארד דולר. לכאורה eBay מרוויחה יותר ושווה יותר, אבל זה רק לכאורה – השוק מתמחר צמיחה, ובעוד eBay צופה לצמוח ב-3%-5% בשנה, PayPal תצמח ב-15%-18%, ולכן בסופו של דבר אותם 80 מיליארד דולר התחלקו כמעט שווה בין שתי הפעילויות.
איך רושמים בספרים פעילות שמתכוונים למכור אותה? איך רושמים רווח ממימוש אחזקות? ומה הציל את הרבעון של המשביר?
בדוחות הכספיים קיימת הפרדה ברורה בין פעילות שוטפת של הפירמה לבין פעילות זמנית, חד פעמית, שאינה חלק מהפעילות השוטפת של הפירמה. כל מה שהוא חד פעמי וחריג אמור להיכנס לסעיפים ייחודיים ומוגדרים, וכל מה שהוא במסגרת הפעילות השוטפת נמצא בסעיפים הסטנדרטיים.
גם פעילות מופסקת מסומנת בנפרד ובהדגשה בדוחות הכספיים. פעילות מופסקת יכולה להיות פעילות או חברה קשורה שהחברה המחזיקה מכרה אותה, או חיסלה אותה (הפסיקה את הפעילות/ חברה), אלא שאם הפעילות/ חברה נמכרה או חוסלה, איך היא בכלל מופיעה בדוחות הכספיים?
בדוחות הכספיים תתבטא עסקה המכירה או החיסול. אבל מסתבר שגם חיסול ומכירה עשויות להיות פעולות שנמשכות על פני תקופה. בשלב הראשון תירשם בדוחות העסקה עצמה – עסקת המכירה, או פעולת החיסול. בשלב הבא יתבטאו כל מיני שאריות שקשורות לעסקה. לדוגמה, החברה האם חיסלה פעילות ורשמה הפרשה להפסדים בעת החיסול, אך הסתבר שההפסד גדול יותר, אז הפער בהפסד הזה יירשם בדוחות לאחר חיסול הפעילות בפועל. כך גם לגבי מכירת פעילות – מוכרים פעילות, אבל בינתיים (עד יום השלמה העסקה) הפעילות הזו מניבה רווחים או הפסדים – הרווח/ ההפסד הזה נרשם בדוחות הכספיים. מעבר לכך, גם אחרי השלמת עסקת המכירה יש פעמים רבות שאריות עסקה שמתבטאות בדוחות – לדוגמה, אם מדובר בתמורה מותנית (תמורה בגין הפעילות המופסקת שתלויה בביצועים של הפעילות הנרכשת), או אם יש שינוי בהסכם/ בעסקה, אז השינויים בתמורה ו/או בעסקה יתבטאו בתוצאות. . עם זאת, בהכללה אפשר להגיד שכאשר מדובר בפעילות/ חברה שנמכרה או חוסלה אז רוב ההתחשבנות הכספית כבר מתבטאת בדוחות עם סגירת העסקה.
מצב שונה לחלוטין קיים כאשר לחברה יש פעילות/ חברה שברצונה למכור. זאת לא מכירה בפועל, ועדיין כתוצאה מכוונת החברה לממש את הפעילות, החשבונאות מגדירה אותה בדומה לפעילות שנמכרה או פעילות שחוסלה, תחת "פעילות מופסקת". כלומר, אין הכרח לביצוע של אקט המכירה, מספיק שהנהלת החברה מתכוונת למכור את הפעילות כדי שהפעילות הזו תסומן ותצבע בדוחות הכספיים, באופן שונה מהפעילויות האחרות של הפירמה.
בדוח רווח והפסד הפעילות המופסקת (שכוללת כאמור גם פעילות שבכוונת החברה למכור) נמצאת בתחתית הדוח, כמה שורות טובות אחרי הרווח מפעולות רגילות. הרווח או הפסד מהפעילות המופסקת נרשם בשורה אחת, כאן, להבדיל מהפעילות השוטפת אין התייחסות למכירות, עלות המכירות, רווח גולמי, הוצאות תפעוליות וכו'. פשוט – שורה אחת ודי. אחרי הכל, לכאורה לא צריך יותר מדי, זו הרי פעילות מופסקת. אם מדובר בפעילות מהותית, אז בביאורים לדוחות הכספיים נקבל פירוט רחב יותר, אבל גם אז זה לא ממש דוח כספי מוגדר וברור של הפעילות המופסקת, זה יכול לכלול את כמה פעילויות מופסקות, זה יכול לכלול רווח או הפסד מפעילות מופסקת אחת לצד כל הפעילות המופסקת האחרת. כלומר מישמש של פעילויות מופסקות, לרבות זנבות של פעילויות מופסקות בעבר עם השלכות על התוצאות האלו.
הנה לדוגמה הדוחות הכספיים של המשבר 365 – הקבוצה הזו מחזיקה ברשת כל בו ענקית שמוכרת בקצב של מיליארד שקל, לצד פעילות בתחום מועדוני הלקוחות, פעילות פיננסית ופעילות בתחום התיירות ועוד. אבל מהדוחות נראה שעיקר הפעילות של המשביר היא הפסקת פעילות. החברה מכרה לאחרונה את סניפי רשת המזון 365COST כשעוד לפני כן התכוונה לממש את הפעילות ההפסדית שנרשמה תחת סעיף פעילות מופסקת. כמו כן, מכרה המשביר 50% מהונה של המשביר מועדון 365 פיננסים ורשמה את הפעילות תחת פעילות מופסקת, במקביל לרישום רווח כתוצאה מהמכירה. רווח שנרשם אגב גם תחת פעילות מופסקת.
גם את ניו פארם מתכוונת המשביר לממש. היא כבר כמעט ומכרה אבל הרוכשים קיבלו רגליים קרות, אבל המשביר לא התייאשה – "…ולאור התכנית האסטרטגית של החברה למימוש והשבחת החזקות, הנהלת החברה מעריכה כי ניו פארם, כולה או חלקה, תימכר בתקופה הקרובה, בין היתר, לאור פניות של גורמים שונים המתעניינים ברכישתה, ולחילופין תיבחן אפשרות של מיזוג של ניו פארם עם ולתוך המשביר בתי כלבו", מציינים מנהלי החברה בדוחות הרבעון הראשון, ועל רקע זה הרי שמדובר בפעילות שיש כוונה לממשה וחשבונאית יש להציגה כפעילות מופסקת.
ומכאן, שבסעיף פעילות מופסקת של המשביר יש כמה וכמה פעילויות ואלו רק מהזמן האחרון, לפני כשנתיים מימשה המשביר את סיבוס העוסקת בהסעדה, וגם פעילות זו נרשמה במשך תקופה תחת פעילות מופסקת.
ועל רקע הפעילויות המופסקות האלו, סעיף הרווח/ הפסד מפעילויות מופסקות מאוד משמעותי. ברבעון הראשון של השנה הפסידה החברה תפעולית 8.5 מיליון שקל על הכנסות של 307 מיליון שקל – תוצאות חלשות, אפילו מאוד בהינתן שחד פסח חל השנה ברבעון הראשון, אבל את התוצאות החלשות האלו הצילו הפעולות המופסקות – הרווח מפעולות מופסקות הסתכם ב-17.2 מיליון שקל, וכאשר מחפשים לו הסבר וחופרים מעט בביאורים מבינים שרובו ככולו נובע ממימוש 50% מועדון 365 פיננסים. המכירה היתה בתמורה לכ-12 מיליון שקל ובהינתן השערוך על יתרת ההשקעה של המשביר בחברה – 50%) הרווח כולו הסתכם מעל 20 מיליון שקל. מנגד, הפעילויות המופסקות, ובעיקר ניו פארם הניבו ככל הנראה הפסד כך שבשורקה התחתונה הרווח ממכלול הפעילות הסתכם כאמור בכ-17.2 מיליון שקל.
אבל האם זה באמת הרווח מפעילות מופסקת? מה הקשר בין רווח הון ממימוש האחזקה במועדון פיננסים לבין פעילות מופסקת? מה הקשר בין שערוך חשבונאי ליתרת האחזקה לבין פעילות מופסקת? זה לא חד וחלק, ויש שמייחסים את הרווחים ממימוש השקעות רגע לפני שהופסקו לסעיף שוטף, ולא לסעיף מפעילות מופסקת. זה נראה נכון יותר, אחרי הכל, זה רווח הוני/ רווח אחר. עם זאת, לרוב מימושים כאלו מוצגים בפעילויות מופסקות. אלא שאז יש לבחון את ההפרדה בין רווח מופסק שוטף לרווח מופסק מעין הוני וחשבונאי.
על הצגה של ניו פארם במאזן המשביר בפעמים הבאות
כמה עלתה ההרפתקה של המשביר ב-cost365? מה הנזק הנוכחי מנפילת הרשת (למרות שבמשביר מכרה אותה בסוף 2014)? ומדוע הטענה של המשביר שלא תהיה לנפילה השפעה תזרימית מהותית לא מדוייקת
ההרפתקה של המשביר בענף רשתות המזון מסרבת להסתיים והיא צפויה לעלות למשביר סדר גודל של 50 מיליון שקל. זה התחיל לפני יותר משלוש שנים. אז החליט רמי שביט הבעלים של קבוצת המשביר להיכנס לתחום רשתות המזון והוקמה רשת חדשה – Cost 365.
החלום היה להקים גוף גדול, רווחי שיהווה אלטרנטיבה לרשתות האחרות. כן, זה מזכיר מקרים אחרים. כל כמה שנים מישהו חושב שהוא ממציא את הגלגל (עכשיו תורו של אבי כץ מקופיקס) בינתיים מסתבר שמאוד קשה לתרגם את האקסל למציאות בשטח.
במשביר הזרימו כספים לפעילות החדשה, אבל הם בנו על מימון ספקים. רשתות המזון מקבלות תמורה בגין המכירה קרוב מאוד לביצועי העסקה – הלקוחות משלמים במזומן ובאשראי של ימים , אולי עשרות ימים. מנגד, התשלום לספקים הוא באשראי של כמה חודשים טובים. ומכאן, שבפועל, הספקים ממנים חלק גדול מהפעילות של הרשתות האלו. אבל, העזרה התזרימית הזו לא יכולה לסחוב לאורך זמן, ולא יכולה לחפות על הפסדים. אם החברה מפסידה אז לא יעזור לה המימון מהספקים, כי בסופו של יום היא צריכה לשלם, ואם אין לה מקורות מימון חיצוניים (בעל הבית, הון זר/ בנקים וכו') זה אמור להגיע מהעסק – עסק מפסיד לא יכול לייצר לאורך זמן מזומנים. זה הסיפור של Cost 365 – העסק הפסיד ובמקביל צרך מזומנים. אז גם אם פה ושם הספקים מימנו חלק משמעותי מהפעילות, זה רק הקל על התזרים, אבל לא שינה את התמונה העגומה.
על הרקע הזה, המשביר הרימה ידיים ומכרה לקראת סוף 2014 את הפעילות בחלקים. סניף אחד (כרמיאל) נמכר לרמי לוי, והפעילות על סניפיה הנוספים נמכרה לקבוצת משקיעים – חברת אפיקי יונתן וחברת קראוד מי.
המכירה של הסניף לרמי לוי היתה בתמורה ל-8 מיליון שקל, ומכירת פעילות יתר הסניפים היתה על פי ההסכם הבא הבא – "המשביר תהא זכאית לתמורה בתשלומים חודשיים אשר יחושבו כחלק יחסי מהפידיון בסניפי 365 cost לאחר השלמת העסקה, בשיעור ולתקופה של 5 שנים, ובכל מקרה בסכום שלא יפחת מסך של 25 מיליון ש"ח, כמוסכם בין הצדדים", נכתב בהסכם, " להבטחת התחייבויות הרוכשים בהסכם, לרבות תשלום התמורה, תעמיד קראוד מי לטובת החברה ערבות בנקאית בסך של 2.5 מיליון ש"ח, אשר תעמוד במלואה ותתחדש מדי שנה עד לפרעון מלוא התמורה לחברה. תשלום התמורה לחברה יבוצע בדרך של פירעון שטרי הון, מתוך סך המימון שהועמד ל 365 cost על ידי החברה בסכום כולל של כ-55 מיליון ש"ח…".
מדובר על עסקה מכירה מותנית בביצועים, בלי סכום מוגדר וקבוע מראש. אבל, משהו השתבש בדרך – בתחילת החודש נכנסה 365cost להליך של פירוק זמני, והסכום שהמשביר אמורה להתקבל במקרה הטוב יופחת, במקרה הרע יתאפס. המשביר דיווחה כי בדוחות הרבעון הראשון של 2015 נכלל נכס בגין תמלוגים עתידיים נטו בסך של 18.8 מיליון שקל הנובע מהסכם מכירת Cost – "לאור צו הפירוק והנסיבות העובדתיות, וכן בהתאם לדוח אשר יוגש על ידי המפרקים הזמניים, תבחן החברה את שווי הנכס נכון ליום 30 ביוני 2015" מוסרת החברה, ומדגישה כי קיים סיכוי להפסד נוסף בגלל הנפילה של Cost – "לחברה קיימת חשיפה בגין חלק מהסכמי השכירות בסניפי cost (כ- 4 סניפים להערכת החברה), בין מכוח היותה השוכרת הישירה ובין מכוח היותה ערבה לחובות cost בסניפים אלו, וזאת בגין חיובי דמי שכירות (בעבר ובעתיד). בנוסף, החברה העניקה ערבויות שונות לצדדים שלישיים עבור cost בסכומים הנעים בין 2 ל – 4 מיליון שקל".
המחיקה/ ההפסד הנוסף שעלול לנבוע למשביר מהנפילה של cost עשוי להסתכם ב-15-25 מיליון שקל (ואפילו יותר), וכשלוקחים בחשבון את ההפסדים השוטפים והמחיקות שכבר נעשו מגיעים להפסד כולל של מעל 50 מיליון שקל. עם זאת, ייתכן ומסגרת ההליך המשפטי תזכה המשביר לנתח משמעותי מהחובות כלפיה, ואז בהתאמה ההפסד הכולל מההרפתקה ב-Cost יהיה נמוך יותר.
על כל פנים, בשנת 2012 הפסידה הפעילות 5.8 מיליון שקל, על מחזור של 8.1 מיליון שקל. בשנת 2013 הפסידה הפעילות 8.3 מיליון שקל על מחזור של 71.9 מיליון שקל, ו בשנת 2014 הפסידה הפעילות 16.6 מיליון שקל, על מחזור של 77.6 מיליון שקל. בנוסף, רשמה המשביר בשנת 2014 הפסד של כ-5 מיליון שקל כתוצאה מירידת ערך ההשקעה בפעילות הסופרמרקטים.
בחישוב גס, עד כולל 2014 ההפסד הסתכם ב-35 מיליון שקל, ואילו עכשיו בהמשך למחיקה שבדרך זה יכול כאמור להגיע ל-50 מיליון שקל. אבל, הפסד לא בהכרח משפיע על תזרים המזומנים של החברה. למעשה, המשביר בחרה להדגיש בכותרת הודעת הבורסה שאין למצבה של cost כדי להשפיע על תזרים המזומנים שלה, וליתר דיוק – "למען הסר ספק יובהר, כי אין להגשת הבקשה השפעה תזרימית מהותית על החברה". אבל האם זה מדויק?. ברור שלנפילה של cost אין השפעה מידית שלילית על התזרים, היא כבר לא חלק מהמשביר.
אבל, תקבולים עתידיים שהמשביר היתה אמורה לקבל ואולי לא תקבל הם בהחלט השפעה עתידית על התזרים. לא על תזרים נוכחי, לא יציאה של כספים מהמשביר עצמה, אבל גם אי קבלת כספים זה נזק לתזרים המזומנים. זאת ועוד – הנזק כאמור מתחלק לשניים, נזק מהתמורה המותנית שנמצאת בסיכון, ונזק כתוצאה מכך שהסניפים הם בשכירות של המשביר שהשכירה אותן ל-cost , וכאן עלול להיות נזק מיידי ותזרימי (תשלומי כספים).
כמה תרמה הקטנת ההפרשה בנגב לשורה התחתונה? איך רשמה החברה עסקאות כפולות, ומהם המהלכים הבעייתיים הנוספים שהגדילו את הרווח?
המספרים המעוותים בדוחות הכספיים של אפריקה תעשיות ובדוחות החברה הבת – נגב קרמיקה, היו צריכים להציק רגע לפני שאפריקה תעשיות השתלטה באופן מלא על נגב קרמיקה ומחקה את מניותיה מהמסחר בבורסה. ראינו כאן בשבוע שעבר איך יתרת הלקוחות בנגב קרמיקה גדלה פי כמה יותר מהמכירות. זה לא מצב טבעי, צריכה להיות התאמה בין המגמות בסעיפים האלו. זה אמנם קורה פה ושם, אבל צריכה להיות לזה סיבה באמת טובה, אחרת זה עשוי ללמד על נתק בין הספרים לבין המציאות.
השנים בהם היו העיוותים/ ההונאות הגדולות ביותר בדוחות היו, על פי הבודקים המקצועיים 2011 עד 2014, ברוב התקופה הזו הדוחות המלאים של נגב לא היו חשופים. היא הספיקה לדווח את תוצאות 2011 ומניותיה נמחקו ואיתם חובותיה לפרסם דוחות. נכון, אפריקה תעשיות חברה נסחרת והיא מפרסמת דוחות ואיתם מידע על נגב קרמיקה, אבל זה לא אותו דבר – דוחות של נגב בנפרד היו עשויים להצביע על העיוות בזמן אמת, והיו אולי מונעים מראש חלק מההונאות בקבוצה – מי ישחק במספרים בדוחות אם הדוחות מפורסמים החוצה?
היקף ההונאה/ העיוות בדוחות של הקבוצה מסתכם על פי ממצאי הבדיקה ב-73 מיליון שקל (החשיפה הראשונה היתה 14 מיליון שקל) וחלק משמעותי ממנה מיוחס לבעיות בסעיפי הלקוחות – "אגף החשבות של חברת האם של החברה ביצע בחינה של יתרות הלקוחות הרשומות בספרי נגב. לצורך כך, נערך פילוח של יתרות הלקוחות בחובה ובזכות בחברות קבוצת נגב השונות, לפי סוגי לקוחות: קבלנים, קבלנים זעירים, סוחרים ולקוחות פרטיים, כתוב בהודעת אפריקה תעשיות על ממצאי חקירת המקרה – "במהלך הבדיקה התברר, כי חברות קבוצת נגב ניהלו דוחות גיול עבור לקוחות מסוג קבלנים וסוחרים בלבד, ולא עשו כן ביחס לקבלנים זעירים ולקוחות פרטיים. כמו כן התברר, כי לא מתבצעות פעולות מעקב וגבייה שוטפות ביחס לחובות סוחרים ולקוחות פרטיים. לגבי לקוחות פרטיים, נמצאו יתרות חובה ללא תנועה בסכומים מהותיים ולגביהם נערכה בדיקה עם מנהלי החנויות השונים וגורמים נוספים. בעקבות בדיקה זו, הוחלט על מחיקה/ רישום הוצאה/ הקטנת הכנסה, בסכום של 12.6 מיליון שקל".
מה שבעצם אומר הבודק שלא היתה באופן שוטף בדיקה של לקוחות מסוימים (לקוחות שהם קבלנים זעירים ולקוחות פרטיים) על מנת לבחון את ההפרשה לחובות מסופקים, ואת יכולת תשלום חובם. מהקבוצה הזו (קבלנים קטנים ולקוחו פרטיים) מתברר שהיו לא מעטים שלא שילמו את חובם לחברה, כך שבסה"כ יתרת הלקוחות התה מנופחת בהיקף של 12.6 מיליון שקל. סכום זה נמחק במקביל לבדיקה.
הבעיה כאן מבטאת הפרשה לא נאותה, אבל בעיה לא פחות גדולה היא ניפוח הכנסות מול יתרת לקוחות. מסתבר, על פי ממצאי החקירה, שהחברה מכרה במקרים מסוימים פעמיים. כלומר, במקביל למכירה האמיתית, דווח על העסקה שוב, רק כדי לרשום הכנסות גדולות יותר. נשמע תמוה, אבל זו המציאות שעולה מדוח הבדיקה – "ככלל, חברות קבוצת נגב העוסקות בשיווק מוצרי גמר לעיצוב הבית מכירות בהכנסה ממכירת מוצרים עם המשלוח ללקוח. לכל לקוח חדש נפתחת הזמנה במערכת ההזמנות, בדרך כלל לאחר ביצוע מלוא התשלום (לאו דווקא במזומן, לרבות באמצעות אמצעי תשלום כגון שיקים דחויים, כרטיס אשראי וכד'), אלא אם כן מאושרת ללקוח מסגרת אשראי, כאשר זו מאושרת לרוב רק ללקוחות עסקיים, כגון קבלנים או סוחרים בשונה מהנהוג לגבי לקוחות פרטיים. כעקרון, ניתן להפיק ללקוח חשבונית עבור רכישת מוצרים רק לאחר שנסרקה למערכת תעודת משלוח מאושרת. בתהליך העבודה הרגיל מערכות נגב חוסמות הפקת חשבונית רכישה כל עוד לא נקלטה תעודת משלוח מאושרת, והיא מופקת לאחר אספקה מלאה של ההזמנה….
"מבדיקת הבודק החיצוני עולה, כי במהלך השנים ועד לתום שנת 2014 הופקו על ידי חברה בת של נגב חשבוניות פיננסיות ללקוחות פרטיים שונים אשר השפעתן על ההון המיוחס לבעלים של החברה ליום 31 בדצמבר 2014 הסתכמה בסכום כולל של 14 מיליון שקל".
מדובר על חשבוניות פיקטיביות. חשבוניות שהגדילו את ההכנסות, ולא רק זה אלא שלא השפיעו כלל על ההוצאות (הרי לא סופקה בגינן סחורה) , ומכאן שהרווח על עסקאות פיקטיביות כאלו היה ענק – כל ההכנסה (המדומה) חלחלה לשורת הרווח. הבודק חושד שיתרת הלקוחות הגדולה (בעקבות ניפוח ההכנסות) התאפשרה מכיוון שהחברה פתחה ללקוחות אלו מסגרת אשראי.
ושוב ניתן ללמוד עד כמה חשוב סעיף הלקוחות והמגמה שלו ביחס לסעיף המכירות. המהלך הזה של מכירות פיקטיביות, מגדיל את המכירות בתקופה מסוימת, אבל מגדיל את הלקוחות כל הזמן – יש תמיד (מרגע העסקה) יתרת לקוחות מדומה. התוצאה הזו מתבטאת גם ביחס שנקרא ימי לקוחות שמודד את האשראי הממוצע שניתן ללקוחות החברה ( הנוסחא – לקוחות חלקי מכירות כפול ימים בתקופה). היחס הזה, באם נעשו עסקאות פיקטיביות גבוה אבסולוטית ויחסית לחברות אחרות בענף וליחס בחברה עצמה בתקופות קודמות. ברגע שיש בסעיף הלקוחות חוב אבוד/ חוב מדומה, אז היתרה גדולה מהנורמל, וזה משפיע על יחס ימי אשראי הלקוחות שכאשר נרשמת בו עלייה מדובר גם בסוג של תמרור אזהרה (במיוחד עם זה העלייה חריגה ביחס לעבר וביחס לחברות בענף).
עד כאן כבר מצטברות ההונאות/ העיוותים ל-27 מיליון שקל, אבל זה כאמור לא סוף העניין. על פי ממצאי החקירה עולה חשד כי החברה רשמה ערך מלאי גבוה יותר (כדי לשפר את הרווח); הקדימה את ההכנסות במקרים מסוימים (כדי לעמוד ביעדי ההכנסות והרווח), רשמה רכוש קבוע במסגרת מלאי (כדי להתחמק מרישום הוצאת פחת ולשפר את הרווח), נמנעה ממחיקת מלאי פגום/ שבור (כדי לא לרשום הוצאה, ולא לפגוע ברווח). כמו כן, היו טעויות ברישום עסקאות בין חברות בקבוצה, רישום מוקדם מדי של הכנסות/ הכרה ליברלית בהכנסות, רישום הוצאות בחסר ועוד. מכלול הסעיפים האלו על פי החשדות, נועד למטרה אחת בלבד – שיפור הדוחות הכספיים.
מה היקף האי סדרים בנגב קרמיקה? איך היה אפשר לעלות על אי הסדרים האלו בזמן אמת? ולמה חברות בנות של חברות ציבוריות לא מפרסמות דוחות כספיים (בשעה שחברות מוחזקות כן מפרסמות)?
הכלל הכי חשוב בניתוח דוחות כספיים הוא להיות סקפטי. לא כל מה שאתם רואים בדוחות הוא נכון – במקרים רבים, זו תוצאה של הנדסה פיננסית לגיטימית , במקרים אחרים זו תוצאה של הונאה. לא תמיד ניתן להעלות על הטריקים האלו (לרוב לא), אבל במקרים לא מעטים פזורים רמזים בדוחות הכספיים.
הכלל השני החשוב בניתוח דוחות, שהוא בעצם תולדה של הכלל הראשון – פשוט לזכור שאין קסמים. לא ייתכן שחברה בענף מסוים תדווח על רווח גולמי של 50% מההכנסות ואילו חברות אחרות בענף בקושי מגרדים את ה-30%, וזה מתבטא באופן מובהק יותר ברווחיות התפעולית – לא ייתכן שאותה חברה תדווח על רווחיות תפעולית של 15%, בשעה שכל החרות האחרות מאוזנות בקושי. נכון, המנהלים יספרו לכם סיפורים על יתרונות מיוחדים, על טכנולוגיה, על יעילות, על מקצועניות, על לקוחות נאמנים, אבל אל תשתכנעו כל כך מהר – צריך להיות קוסם כדי להרוויח משמעותית יותר מאחרים, והקסם פג מהר מאוד – רבעון אחד, אפשרי, שני רבעונים, אולי (בקושי), אבל כשה מתמשך זה תמרור אזהרה בדוחות.
ככל שהמרחק בין המרווחים של הפירמה למרווחים בענף, גדול יותר כך חוסר האמונה בדוחות הולך ועולה; ככל שהמרחק מתמשך יותר, האמונה בדוחות נפגעת יותר. אחרי הכל, בתעשיות תחרותיות (וכיום כמעט כל התעשייתיות תחרותיות) , אין יתרונות שמאפשרים רווחיות גבוה מאוד ביחס לחברות אחרות. לחברה אחת יש יתרון לגודל, היא אכן תנצל זאת לשיפור במרווחים שלה, אבל בכמה? אחוזים בודדים. לחברה אחרת, יש קשרים עם לקוחות והסכמים טובים מאשר לאחרות, בכמה היא תרוויח יותר? גם , מדובר באחוזים בודדים, כי הלקוחות, חשוב להבהיר – ממש לא פראיירים.
אז זו אמנם עכשיו חוכמה שבדיעבד, אבל אחרי שנחשפה לאחרונה ההונאה בדוחות של נגב קרמיקה והחברה האם, אפריקה תעשיות, אפשר לקבוע שהיו לכך רמזים עבים בדוחות הכספיים. נגב קרמיקה, הפועלת בייצור ושיווק אריחי קרמיקה, כלים סניטריים וברזים, היתה הבוננזה של אפריקה תעשיות, ולמרות התחרות הקשה הצליחה לייצר מחזור הולך וגדל ובמקביל רווחים הולכים וגדלים. נגב קרמיקה נמחקה מהמסחר בבורסה בשנת 2011 עם מיזוגה המלא לתוך אפריקה תעשיות. המנכ"ל שלה – אבי מוטולה, הפך להיות מנכ"ל אפריקה תעשיות, והחשדות הן שאחרי שהוא שיחק עם הדוחות של נגב קרמיקה, הוא עשה זאת גם בדוחות של אפריקה תעשיות עצמה שבנוסף לנגב קרמיקה פועלת בשוק הפלדה (ייצור ושיווק צינורות ופרופילים מפלדה). על פי הממצאים של הבודק ששכרה קבוצת אפריקה כדי להבין בעצם מה עוות בדוחות ועד כמה, התברר שמאי סדרים בהיקף של 14 מיליון שקל, צמחו האי סדרים ל-73 מיליון שקל, כשעיקר המחדל בדוחות של נגב קרמיקה בשנים 2011 עד 2014.
הדוח האחרון של נגב כחברה בורסאית היה הדוח לשנת 2011, והוא מציג חבר מרשימה, צומחת בשיעורים משמעותיים ומרוויחה המון. בשנת 2011 הסתכמו מכירות נגב על פי הדיווח אז בכמעט 700 מיליון שקל, לעומת 545 מיליון שקל בשנת 2010 ו-480 מיליון שקל בשנת 2009. מרשים, במיוחד הקפיצה ב-2011. הרווחים והרווחיות עלו, כאשר ב-2011 הסתכם הרווח התפעולי ב-69 מיליון שקל (9.9% מהמכירות), לעומת 41.4 מיליון בשנת 2010 (7.6% מהמכירות), ו-36 מיליון שקל בשנת 2009 (7.5% מהמכירות). השיפור חלחל לשורה התחתונה – רווח של 36 מיליון שקל, לעומת 27.3 בשנת 2010 ו-23.6 מיליון בשנת 2009. בדיעבד, מרגישים את עוצמת הקפיצה ב-2011 גם אבסולוטית וגם ביחסי הרווחיות (שיעור הרווח התפעולי), אבל השיפור הזה הגיע עם צרות במאזן.
יתרת הלקוחות בסוף שנת 2011 הסתכמה ב-192 מיליון שקל, לעומת 115 מיליון שקל בסוף שנת 2010 – גידול של 70%, וזה חריג – לא בגלל הגידול האבסולוטי, הוא בהחלט אפשרי, אלא גלל הגידול היחסי – ניתן לצפות שיתרת הלקוחות תזוז יחד עם סעיף המכירות. המכירות יגדלו ב-10%, צפוי שסעיף הלקוחות יגדל באזור הזה; המכירות גדלו פי 2 , צפוי שיתרת הלקוחות תגדל בערך פי 2. הציפיה הזו היא בהנחה שתנאי האשראי של הלקוחות לא השתנו דרמטית בין התקופות; ולהמחשה – אם חברה מוכרת בימי אשראי של 90 יום, אז בסוף השנה תהיה יתרת לקוחות מורכבת מכל הלקוחות שקנו ברבעון האחרון (כל המכירות ברבעון האחרון עדיין לא שולמו- עדיין לא עברו 90 ימים) , ואם המכירות שלה עלו פי 2 בשנה כולה וברבעון האחרון, אזי יתרת הלקוחות גם תגדל פי 2 כי היא הרי מבטאת את המכירות של הרבעון האחרון. אבל אם תנאי האשראי של הלקוחות שופרו (נניח ל-180 יום), אזי יתרת הלקוחות תבטא מכירות של חצי שנה ולא של רבעון, כלומר הגידול בהם יהיה גבוה משמעותית מפי 2. ברגע שהגידול בפועל ביתרת הלקוחות עולה על הגידול במכירות הרי שתנאי האשראי שניתנו ללקוחות השתפרו, או שיש בעיה כלשהי ביתרת הלקוחות, ובעיקר לקוחות שלא משלמים בזמן ויתרתם נגררת לאורך התקופה. ברגע שזו התוצאה, עולה חשש גדול לניפוח הכנסות דרך דחיפת סחורה או בדרכים אחרות, זה תמרור אזהרה מהבהב, וככל שהפער בין השינוי במכירות לשינוי בלקוחות גדול יותר כך התמרור מהבהב יותר.
בנגב ב-2011 היה פער גדול – 70% בלקוחות מול 28% בהכנסות. אלא שאז זה כנראה לא עניין איש, הדוחות האלו היו דוחות של חברה שגם כך נמחקה, אז מה זה משנה מה הנתונים שלה, אפריקה תעשיות הפכה אז לבעלת השליטה המלאה. וכמה שיישמע מוזר, דווקא הרחקתה מהבורסה, הגדילה את הסיכויים לעיוותים בדוחות – חברת אפריה תעשיות החברה האם, לא פרסמה את הדוחות של נגב קרמיקה עצמה, כי אין חובה כזו – לא צריך לפרסם דוחות של חברות בנות (וחברות מאוחדות בכלל), מהטעם שהם בכל מקרה נכללות במספרים של החברה האם. אבל זה אבסורד – דווקא דוחות של חברות כלולות/ מוחזקות (ולא נשלטות) מצורפים במלואם, והבקרה עליהן גדולה ורחבה יותר.
דווקא כשדוחות נגב הפכו למוסתרים, התחילו אי הסדרים.
זאת רק ההתחלה, המשך בשבועות הבאים…
האם חוק המזון עוזר לצרכנים? איך השפיע החוק על חברת אסם? והאם השינוי הזה כלכלי או חשבונאי?
חוק קידום התחרות בענף המזון (חוק המזון) נכנס לתוקף ב-15 בינואר 2015 והוא כבר מחלחל לדוחות הכספיים של החברות בתחום. החוק הזה אמור להיטיב עם הצרכנים. איך זה קורה?
ובכן, הכוונה היא להגביר (באמצעות הסעיפים בחוק) את התחרות כדי להוריד את מחירי המוצרים – במסגרת החוק מוטלים הגבלות ואיסורים שונים על הסדרים בין ספקים לקמעונאיים. הספק הגדול כבר לא יכול להתחבר עם הקמעונאית הגדולה בהסדרים שפוגעים בספקים קטנים, ובכלל – החוק מנסה לנטרל את ההסדרים האלו שמגבירים את כוחם של הגדולים ומונעים מהקטנים להיכנס לשוק. החוק אוסר על ספק גדול להתערב ולהשפיע על קמעונאי בקשר למחיר לצרכן שגובה הקמעונאי; החוק אוסר התקשרות בין ספק גדול לקמעונאי בנושא שטחי מדף, כלומר לא אמורים להיות הסכמים סגורים בין הספקים והקמעונאים בקשר לשטח המדף שהספקים מקבלים; החוק אוסר על התניית רכישת מוצר אחד במוצר אחר, וכן קיים איסור על קמעונאי להקצות לספקים גדולים מאוד, במצטבר, שטח מדף כולל בחנות העולה על 50%. קיימים סעיפים נוספים שבמהותם כאמור – לבטל את ההסדרים בין הספקים הגדולים לקמעונאיים.
פרק רחב בחוק מחייב את הקמעונאיות לפרסם את מחירי המוצרים בסניפים השונים, והשקיפות הזו (באם ייושם החוק) אמורה להיות בשורה אמיתית לצרכנים. בינתיים, לא רואים השפעה דרמטית (אם בכלל) של החוק הזה על המחירים בחנויות, אבל כן מתחילים להרגיש השפעה על המספרים בדוחות הכספיים. כבר בדוחות השנתיים לשנת 2014 סיפרו בהרחבה הספקיות הגדולות, לרבות אסם ושטראוס על חוק המזון שאמור להיכנס לתוקף, והציגו את ההשלכות הצפויות עליהן לרבות השלכות כספיות. נתמקד הפעם באסם.
בדוחות השנתיים שפורסמו במארס, מציינת הנהלת החברה – "… בשלב מקדמי זה, לא ניתן להעריך את מלוא השפעת השינויים שיחולו על הקבוצה בעקבות החוק. בשנת 2014 , נרשמו הפרשות חד פעמיות בסך 9.8 מיליון שקל הנובעות מהשינויים במערך הסחר כתוצאה מההערכות לקראת החוק". לא ברור מה מסתתר מאחורי המספר הזה, האם זה קשור לסבסוד הסדרנות בסניפים שמעתה כבר לא ניתן יהיה לשלם/ לסבסד. כלומר, האם אסם השקיעה סכום כסף בתשלומים שקשורים לסדרנות ומרגע שהסדר כזה לא יכול להתקיים היא מחקה את ההשקעה? ואולי זה בכלל קשור לכך שכבר לא ניתן לתת ולקבל הנחות כמות גורפות. עד יישום חוק המזון הספקיות והקמעונאיות היו מגדירים הנחת כמות באם הרשת תרכוש בהיקף מסוים ואז אם הרשתות היו מגיעות ליעד (או אם הם היו מספיק חזקים מול הספקים) הם קיבלו הנחה. אולי עם יישום החוק שלא מאפשר את ההתקשרות הזו (אלא התקשרות ספציפית למוצרים) נוצר לספק התחייבות (סוג של הקמת ההנחות למועד יישום החוק). אלו השערות, זה יכול להיות מכלול של נושאים שקשורים להסדרים בין הספקים לקמעונאיות.
ההשפעה בדוחות 2014 היא רק המנה הראשונה, רגע לפני המנה העיקרית. עם יישום החוק בינואר 2015 ההשפעה על הדוחות מהותית יותר ומשתרעת על סעיפים רבים בדוחות הכספיים, אבל רוב ההשפעה נובעת ומיוחסת לאיסור על הספקים לקבל תשלומים מהקמעונאיות. החוק בעצם אומר – תחזרו למצב הרגיל, מבלי לבלבל את היוצרות – ספקים זה ספקים; קמעונאיים זה קמעונאיים, ספקים מוכרים לקמעונאים שמוכרים לצרכנים. החוק לא מקבל העברות כספים דו סטריות (החוק לא מאפשר שספקים ישלמו לקמעונאיות). עד יישום החוק, הספקיות מימנו את פעילות הסדרנות בחלק גדול מהסניפים בקמעונאיות הגדולות, והם שילמו על כך. איך זה קשור לדוחות?
"במסגרת הוראות החוק חל איסור על העברת תשלומים בכסף או שווה כסף מספק לקמעונאי גדול בתנאים מסויימים והיצרנים הוגבלו בפעולות מסוימות אשר עד לכניסת החוק לתוקף היו נהוגות", מציינים מנהלי אסם בדוחות הכספיים, "יישום החוק היה כרוך בין השאר, גם בשינויים במתכונת ההתקשרויות עם הקמעונאים הגדולים להתאמת ההתנהלות המסחרית לדרישות החוק. במסגרת התאמות אלו, סכומים אשר שולמו בעבר לקמעונאי כתשלום עבור שירות נפרד, כיום מבוטאים כהנחה ממחיר המכירה. בהתאם לאמור לעיל, סכומים שסווגו בעבר במסגרת הוצאות שיווק ומכירה בדוח רווח והפסד, נרשמו החל מהרבעון הנוכחי במסגרת קיטון מהכנסות החברה".
במילים אחרות, מה שקרה בעקבות יישום החוק הוא שההוצאות של הספקים (בעיקר עבור סדרנות) כבר לא יהיו – הספקים לא משלמים ולא מוציאים כפים באופן ישיר על סדרנות ועוד שנעשית אצל הקמעונאות. אבל מנגד, ההטבה הזו של הספקים הרי לא תיעלם, הם עדיין תומכים בסדרנות, וזה יתבטא בהפחתת המחיר. הנה המחשה – נניח שהספק מכר סחורה ב-1 מיליון שקל ובמקביל שילם 50 אלף שקל על סדרנות. עד עכשיו הספק דיווח על מכירות של 1 מיליון שקל והוצאות מכירה של 50 אלף שקל. מעכשיו הוא כבר לא יכול לשלם ישירות על סדרנות, הוא יכול לקבוע מראש שמכיוון שיש הוצאות סדרנות ברשת המסוימת (וזה כמובן משרת אותו), הוא נותן הנחה של 5%, כלומר העסקה תהיה על סך של 950 אלף שקל. במקרה הזה בסעיף ההכנסות יירשמו 950 אלף שקל – ההבדל בין הגישות/ שיטות הוא חשבונאי – בגישה הראשונה המכירות גדולות יותר וההוצאות מכירה גדולות יותר, אבל ברמה התפעולית לא אמור להיות הבדל. מה זה משנה אם הוצאה נרשמת כהוצאה או כהקטנת הכנסה? מה זה משנה עם הנחה נרשמת כהקטנת הכנסה או כהוצאה? כלכלית ועסקית לא בטוח שיש כאן בשורה. חשבונאית יש כאן קיטון בהכנסות, ירידה ברווח הגולמי, ירידה בהוצאות המכירה, ורווח תפעולי שפחות או יותר לא השתנה.
אסם מדווחת ברבעון הראשון כי השינוי בשיטת ההתקשרות פגע בהכנסות בשיעור של 1.6% ; ובכל זאת ההכנסות עלו לעומת תקופה מקבילה ב-0.7% ל-900 מיליון שקל. כמו כן, מדווחת אסם על ירידה של 18 מיליון שקל בהוצאות המכירה ל-216.5 מיליון שקל, רוב הירידה מיוחסת ליישום החוק.
רוצים להשקיע באופן עצמאי, בלי מתווכים, בלי דמי ניהול? להיות אחראים על הכסף שלכם! יש לכך יתרונות משמעותיים, אבל אתם צריכים ללמוד ולהכיר את השווקים; אתם צריכים לדעת עד כמה להסתכן; מה שיעור החשיפה למניות; אסור לכם להיחשף לסיכונים גדולים מדי, ולפעמים גם מפתים מדי. וחוץ מזה - אתם צריכים לדעת שלפעמים גם אם עושים הכל נכון מפסידים...
עדכון אוקטובר 2026: נכון ל-24.10.2026, ריבית בנק ישראל היא 3.25%. ההחלטה האחרונה התקבלה ב-21.10.2026, וההחלטה הבאה צפויה ב-23.11.2026. ריבית הפריים, שהיא ריבית בנק ישראל ועוד 1.5%, עומדת על 4.75%. נתוני ריבית שמופיעים בהמשך משקפים את מועד כתיבת המדריך. לחישוב: מחשבון השקעה/חיסכון.
רוצים להשקיע באופן עצמאי, בלי מתווכים, בלי דמי ניהול? להיות אחראים על הכסף שלכם! יש לכך יתרונות משמעותיים, אבל אתם צריכים ללמוד ולהכיר את השווקים; אתם צריכים לדעת עד כמה להסתכן; מה שיעור החשיפה למניות; אסור לכם להיחשף לסיכונים גדולים מדי, ולפעמים גם מפתים מדי. וחוץ מזה – אתם צריכים לדעת שלפעמים גם אם עושים הכל נכון מפסידים…
ניהול השקעות עצמי אולי לא מתאים לכל אחד, אבל כדאי לכם להבין מה זה בעצם לנהל את הכסף שלכם בעצמכם ומה זה דורש מכם. אתם עשויים להשתכנע שגם אתם יכולים (זה לא פיזיקה גרעינית), ועל הדרך אתם תקבלו אחריות על הכסף שלכם, ותפחיתו את דמי הניהול בצורה דרמטית.
כן, אתם יכולים להשקיע בבורסה, בלי מתווכים, בלי דמי ניהול, להיות אחראים על הכסף שלכם! יש לכך יתרונות משמעותיים, אבל רגע לפני אתם צריכים להכיר את השווקים הפיננסיים, לדעת לזהות את הניואנסים של שוק ההון, להבין איך הוא עובד; להכיר את ניירות הערך – מניות, איגרות חוב, ללמוד את רמת הסיכון שכל נייר ערך מבטא, ללמוד להרכיב תיק השקעות ולהיות זהירים – החוכמה בשוק ההון נבחנת לא בגאות אלא בזמן ירידות, וההצלחה בשוק ההון נמדדת לא על פי ההצלחות אלא על פי הכישלונות – ככל שתטעו פחות כך תצליחו יותר. המטרה היא – לטעות כמה שפחות!
זה לא טריוויאלי להשקיע לבד. לא סתם רוב הציבור משקיע דרך המתווכים – הגופים המוסדיים שמנהלים כסף של אחרים דרך מכשירי השקעה לטווח קצר ובינוני כמו קרנות נאמנות וקרנות סל ומכשירי השקעה לטווח ארוך כמו קופות גמל וקרנות פנסיה. בשביל להשקיע באופן עצמי צריך לנתח ולהגדיר את רמת הסיכון המתאימה לכם, ובהתאמה את שיעור המניות בתיק ההשקעות לעומת שיעור איגרות החוב מהסוגים השונים. צריך להכיר את המכשירים בשוק ולהעריך את משך זמן ההשקעה, וצריך, מה לעשות, להבין שהשווקים הפיננסיים אמנם יכולים להיות נדיבים אבל הם גם עלולים להיות אכזריים.
מעבר לכך, צריך להבין את גישות ההשקעה – הגישה האקטיבית – השקעה ישירה באפיקים, או הגישה הפאסיבית – והנוחה יותר שמצריכה פחות לימוד – שבה משקיעים במכשירים עוקבי מדדים כמו קרנות מחקות. כמו כן, צריך להשקיע מאמצים בהורדת העמלות – אם אתם פועלים דרך חשבון בנק אתם צריכים לנסות להוריד את עמלות הקנייה והמכירה ואפשר לעשות זאת! אתם גם יכולים לעבור לברוקרים חברי הבורסה ודרכם לנהל את חשבון ההשקעות – שם העלויות נמוכות יותר! (הנה בדיקה שעשינו על תעריפי העמלות אצל הברוקרים הפרטיים והשירותים שהם מספקים)
בשלב הראשון, נתעמק ונבין מה זאת השקעה בבורסה. לעומת הימורים כאלה ואחרים, נבין שיש הרבה "שכל" בהשקעות בשוק ההון, ולא רק מזל, וזה בטח לא הימור. נכיר את גישות ההשקעה ואת הדרכים להשקיע לפי הגישות האלו, נבין עד כמה אנחנו כמשקיעים מוכנים לקחת סיכון – וזו שאלה קשה ביותר שלפעמים התשובה עליה מתקבלת רק בזמן אמת, וכן נבין את עקרונות בניית תיק ההשקעות. אחר כך נתמקד בחומרי הגלם של שוק ההון – המניות ואיגרות החוב.
ככה תשקיעו בבורסה – ברוכים הבאים לעולם ההשקעות
ובכן, נניח שיש לכם כסף ואתם רוצים להשקיע אותו. אתם כבר יודעים – השקעות סולידיות מניבות קצת מעל האפס. ככה זה עובד – סיכון הולך יחד עם סיכוי – והכלל החשוב הזה ילווה אתכם בכל ההשקעות בבורסה, ככל שתסתכנו יותר תוכלו להרוויח יותר, אבל גם להפסיד יותר. באפיקים המסוכנים יותר, והכוונה בעיקר למניות, רוב הציבור לא רוצה לגעת בעצמו. הוא מעדיף שמנהלי ההשקעות ינהלו בשבילו את הכסף, והוא מוכן לשלם על זה – דמי ניהול שיכולים במקרים רבים, במיוחד כשהריבית נמוכה, לגזול את כל התשואה.
אבל ניהול עצמי הוא לא רק חיסכון כספי – זאת גם שליטה על הכסף שלכם. אם אתם משקיעים בקרן נאמנות, אתם לא ממש יודעים במה הקרן מחזיקה בכל נקודת זמן – אתם לרוב לא יודעים מה היא חלוקת הנכסים של הקרן (איזה שיעור בכל אפיק), וגם לא מה הרכב הקרן (מה הם ניירות הערך הבולטים – המידע נמסר בעיכוב של שלושה חודשים). אתם אמנם יודעים מה התחום של הקרן, אבל קרן אג"חית יכולה להחזיק סוגים שונים של איגרות חוב, וחלק מאיגרות החוב עלולות להיות מסוכנות מאוד.
השקעה עצמאית מפחיתה את העלויות, ונותנת לכם שליטה על הכסף שלכם. אתם יודעים בכל רגע נתון מה ואיפה יש לכם, אתם יכולים לשנות את הרכב תיק ההשקעות שלכם במהירות – אתם פשוט אחראים על הכסף שלכם. אז למה לא עושים את זה? ואיך עושים את זה?
מדריך השקעות במניות – ככה תשקיעו נכון ובזהירות
מדריך השקעות באג"ח – כל מה שרציתם לדעת
למה הציבור לא משקיע ישירות בבורסה?
הציבור מעדיף לנהל את הכסף דרך מנהלי השקעות כי הוא פשוט לא מבין בזה וחושש מזה. אבל האמת רחוקה מכך – השקעות הן ממש לא תחום מורכב, והאמת היא שאין דבר כזה מומחים – אף אחד לא יודע יותר טוב מכם מה צפוי להיות, אין נביאים, יש רק כאלו שמתיימרים להיות נביאים. כל החוכמה היא לפזר נכון את ההשקעות ולהימנע עד כמה שאפשר מטעויות.
רבים בקרב הציבור מתייחסים לבורסה כאל קזינו. אנחנו ננסה כאן להפריך את הרושם הזה. ראשית, בקזינו ישנו "הבית" שמרוויח תמיד על חשבון השחקנים; בבורסה כולם תיאורטית יכולים להרוויח – אם השוק עולה, אין מניעה שכל השחקנים בשוק ירוויחו, זה לא על חשבון מישהו אחר (למעט באופציות מעו"ף, ששם הפוזיציה של האחד היא מול הפוזיציה של השני, ואם הראשון מרוויח השני מפסיד, וההיפך).
מעבר לכך, על פני זמן השווקים עולים – כלומר אם תבדקו את המדדים על פני זמן בארץ ובחו"ל, תראו ששוקי המניות וגם שוקי האג"ח עולים. אם כך, איזה מין הימור זה אם לאורך זמן השווקים עולים? אומנם זה לא קורה כל שנה, יש גם תקופות של ירידות ויש גם מפולות. אבל בסך הכל בממוצע ארוך טווח, שוקי המניות נותנים בממוצע תשואה נאה שעולה על התשואה באפיקים הסולידיים.
ועוד עניין חשוב – מחירי המניות מתנהגים לאורך זמן בהתאם לביצועים הכספיים של החברות – אם החברה מציגה שיפור עסקי מתמשך וגידול ברווחים ובהכנסות, צפוי שזה יתבטא במחיר המניה, אז איזה הימור או קזינו יש כאן? יש כאן פשוט ניתוח דוחות קלאסי כדי לאתר את ההשקעות האטרקטיביות ביותר. כלומר, גם השקעה במדדי מניות (ומיד נרחיב) לאורך זמן משיגה תשואה נאה, וגם השקעה אקטיבית בעזרת ניתוח דוחות וניתוח עסקאות. משמע לא הימור אלא השקעה לאורך זמן, ולא גומרים בהכרח עם הפסדים, כמו בקזינו.
אגב, זה לא אומר שלא מפסידים בבורסה. יש תקופות שהמדדים יורדים, אם כי לא לאורך זמן ממושך על פי מבחן ההיסטוריה. אף אחד לא מבטיח שמה שהיה בעבר הוא מה שיהיה בעתיד, ובכלל – השקעה בבורסה בהגדרה היא השקעה מסוכנת. אתם יכולים לבדוק, להעריך, לנתח חברה, לחשוב שהיא צפויה להראות גידול בהכנסות וברווחים, ובהתאמה אתם מעריכים שמחיר מנייתה יעלה, ובכל זאת קורה ההיפך. אין חסינות, אין תעודות ביטוח, אבל מסוכנת ככל שתהיה, בורסה היא השקעה.
אם אתם בודקים, מנתחים ואז משקיעים, זו השקעה מושכלת. אם אתם משקיעים לטווח ארוך ואתם משקיעים במדדים תחת הנחה שהמדד לאורך זמן עולה, זו השקעה מושכלת. אז מאיפה נוצרה התדמית של הקזינו? זה תלוי בצבא המשקיעים. מתי המשקיעים נכנסים לשווקים? כשהבורסה מגיעה לכותרות. אבל מתי הבורסה מגיעה לכותרות? כשהמחירים גבוהים, כשיש עניין, אבל אז כבר מדובר על נקודת כניסה גבוהה, והעדר שנכנס בהמוניו רק מעלה עוד יותר את המחירים, שבמקרים רבים מתנתקים מערכם הכלכלי.
בסוף הכלכלה מנצחת ואז הבורסה נופלת, והעדר שנכנס אחרון (ככה נוהג עדר) ויוצא ראשון (ככה נוהג עדר) – מפסיד סכומי עתק. המשקיעים האלו הם לא משקיעים, הם כן מהמרים, הם כן מתנהגים כמו בקזינו, וזאת המסקנה החשובה מכל הדיון – בורסה היא לא קזינו לכאלו שהם משקיעים – בודקים, מנתחים, חושבים ו/או משקיעים פסיביים לטווח ארוך. בורסה היא לא קזינו למשקיעים לטווח ארוך. אבל אם אתם העדר שנכנס כשהבורסה מגיעה לחדשות או כשהשכן אומר לכם שהוא הרוויח עשרות אחוזים על מניה מסוימת ואתם מתפתים להשקיע בה, אז אתם מהמרים ובשבילכם הבורסה היא קזינו. הכל בעיני המתבונן – משקיע רואה מולו בורסה; מהמר (עדר) רואה מולו קזינו.
השקעות בבורסה – איך מתחילים?
בעולם ההשקעות יש שתי גישות השקעה – הגישה האקטיבית, שלפיה על המשקיע/מנהל ההשקעות להיות אקטיבי כדי לייצר תשואה. המשקיע מנהל באופן שוטף את תיק ההשקעות על ידי רכישה ומכירה של ניירות ערך שונים. הגישה הזו מקובלת אצל רוב קרנות הנאמנות. הקרנות למעשה מנהלות את הכסף שלנו באופן אקטיבי, מנהלי הקרנות מנתחים דוחות כספיים ואירועים עסקיים, ומחליטים אם לקנות או למכור ניירות ערך. המטרה שלהם היא להניב תשואה. מנגד קיימת הגישה הפסיבית, שלפיה פשוט עוקבים באופן פסיבי לחלוטין אחרי מדדים. בשוק ישנם מוצרים עוקבי מדדים – קרנות סל וקרנות מחקות (תעודות הסל המקומיות הומרו), ופשוט ניתן לרכוש אותם ולקבל את תשואת המדד.
הנה המחשה – נניח שאנחנו מחפשים מנהל השקעות שינהל בשבילנו את תיק ההשקעות, ונניח שחלק מהסכום אנחנו רוצים להשקיע במניות מדד ת"א 125. יש לנו שתי אפשרויות: אחת, אנחנו יכולים לקנות קרן נאמנות שמשקיעה במניות אלו. שנייה, אנחנו יכולים להשקיע בתעודת סל על ת"א 125, שעוקבת אחרי המדד. מנהל הקרן יפעל באופן שוטף כדי להשיג תשואה גבוה יותר ממדד ת"א 125, ואילו מנהל תעודת הסל פשוט ישקיע באופן צמוד במדד, לרוב דרך חוזים עתידיים ואופציות. האם הניהול האקטיבי של מנהל הקרן השתלם למשקיע בקרן הנאמנות? לא בטוח – וגם אם כן, במקרים רבים דמי הניהול גרמו לתשואה נטו להיות נמוכה או זהה לתשואה של תעודת הסל שהשיגה בדיוק את תשואת מדד ת"א 125.
ההקדמה הזו חשובה מאוד כי כך בעצם מתחלקות היום אפשרויות ההשקעה – אקטיביות או פסיביות. מנהלי תיקים ומנהלי קרנות נאמנות לרוב בוחרים בשיטה האקטיבית; בתעודות הסל ובהקרנות המחקות השיטה כאמור פסיבית. אבל רגע, אם כך האם צריך בכלל מנהל השקעות?
אם אתם מעוניינים בהשקעה בשיטה האקטיבית, אז סביר שתעשו זאת דרך מנהל השקעות. השקעה ישירה בניירות ערך דורשת היכרות עם שוק ההון, הבנת כל סוגי ניירות הערך והגורמים המשפיעים עליהם, הכרה ולמידת ניתוח דוחות, הבנה בהערכת שווי כלכלי והבנת כללי המשחק. לא משחק פשוט בכלל, ולכן רבים נוטים להשקיע דרך הגופים המוסדיים, שם נמצאים המומחים המנוסים שינהלו באופן אקטיבי את הכסף. רק צריך לקוות שהם אכן יניבו תשואה עודפת (ויש פה ושם גופים שמצליחים לייצר תשואה עודפת על פני שנים, אם כי הם יוצאים מהכלל).
אבל אם אנחנו סבורים שאי אפשר להכות את השוק ולקבל תשואה עודפת דרך ניהול אקטיבי, ואנחנו רוצים לקבל את תשואת המדדים, אז בעצם אנחנו יכולים לחסוך את דמי הניהול של המוצרים האקטיביים ולרכוש את עוקבי המדדים שבהם דמי הניהול לרוב נמוכים מאוד. רק חשוב להדגיש, כל אחד צריך לנתח ולהגדיר את רמת הסיכון המתאימה לו ובהתאמה לבחור את תעודות הסל והקרנות המחקות. שימו לב – ככל שאתם מוכנים להסתכן יותר, אתם חשופים יותר לתעודות על מניות, וההיפך – ככל שאתם יותר זהירים, אתם תהיו חשופים יותר לתעודות סולידיות. העניין הזה דורש מחשבה עמוקה והתייעצות עם מומחים – אתם חייבים לסמן את גבולות הגזרה שלכם, ובמילים פשוטות להכיר את משקל המכשירים המסוכנים בתיק שלכם.
סיכום ביניים – השקעה באופן עצמאי אפשרית בשתי הגישות, האקטיבית והפסיבית. בגישה האקטיבית משקיעים בניירות ערך ספציפיים, אבל אז אתם צריכים להכיר היטב את כללי המשחק בשוק ההון, את ניירות הערך, את היתרונות והחסרונות של כל נייר, ולהבין ולנתח את החברות הנסחרות. מנגד, בגישה הפסיבית רצוי להבין את כללי המשחק ולהכיר את המכשירים הפיננסיים, אבל לא נחוצה רמת עומק כמו בגישה האקטיבית.
בשתי הגישות אתם צריכים לדעת להגדיר את רמת הסיכון שלכם ולחלק נכון את ההשקעות בין אפיקים מסוכנים ולא מסוכנים. על כל פנים, הגישה הנפוצה, הנוחה וגם הזולה היא דרך תעודות סל וקרנות מחקות – כאן תמצאו הרחבה על תעודות סל וקרנות מחקות.
בניית תיק השקעות
בשלב הראשון אתם צריכים להגדיר את התשואה שאתם מעוניינים בה (היעד/מטרה), את הסיכון שאתם מסוגלים לשאת, ואת טווח ההשקעה שנקבע בהתאם לאילוצים הכספיים שלכם. למעשה, ככל שטווח ההשקעה שלכם גדול יותר, כמובן שצפוי שתרוויחו יותר (תשואה על תשואה – ריבית על ריבית), וכן יש באפשרותכם דווקא לקחת סיכון גדול יותר.
החשש ממכשירים מסוכנים נכון רק כשההשקעה היא לטווח קצר. בפועל, השקעה במניות שנחשבות אפיק מסוכן מספקת תשואה העולה על תשואת האפיקים הסולידיים. ככה זה כאמור עובד – סיכון הולך עם סיכוי, ולאורך זמן אם הגדלתם את הסיכון, צפוי שתרוויחו יותר.
לאורך זמן שוק המניות המקומי מספק תשואה של 7% בשנה, תשואה גבוהה לסיכון גדול. אבל הבעיה היא שזה נכון לטווח של שנים רבות, ולא לטווח קצר – בטווחים קצרים של שנה הכל יכול לקרות – מניות הן מכשיר מאוד תנודתי לטוב ולרע, וככל שאופק ההשקעה גדל מתכנסים לתשואה הממוצעת. לכן ככל שההשקעה נעשית לזמן ממושך יותר, הסיכוי שתיהנו מתשואת מניות נאה עולה.
זמן ההשקעה מתחבר לפרמטר חשוב מאוד שאתם צריכים לשקלל בבניית התיק שלכם – הסיכון. אתם צריכים להגדיר את הצרכים הכלכליים שלכם, ובהתאמה עד כמה אתם מסוגלים להפסיד הן כלכלית והן פסיכולוגית. זו לא בדיקה פשוטה – המספרים והחישוב הכלכלי אולי פשוטים, אבל מי באמת יודע כמה הוא מסוגל להפסיד? מה תעשו אם תפסידו 20% בחודש? 30%? 50%?
כל אחד צריך לקבוע את סף ההפסד הכלכלי והנפשי שלו, אגב, המשקיע האגדי וורן באפט אמר לפני שנים רבות שהוא לא נכנס להשקעות אם הוא לא מסוגל לשאת הפסד של 50%, ובאותה השיחה הוא אמר שחלק גדול מהשקעותיו ירדו אפילו משמעותית לפני שהוא הרוויח עליהן.
בשלב הבא תצטרכו להקצות את ההשקעות שלכם על פני אפיקים שונים בהתאם לרמת הסיכון. השיטה כאן מזכירה את משפט חז"ל – "לעולם ישלש אדם כספו". ככל שאתם מסוגלים לשאת סיכון גדול יותר, כך תפנו יותר לאפיקים המנייתיים וההיפך. מומלץ מאוד כמובן לפזר – כלומר לחלק את התיק לאפיקים שונים, מסוכנים יותר ומסוכנים פחות, לצד סולידיים מאוד.
בשלב הבא תפזרו את ההשקעה בתוך כל אפיק/סוג נכס על פני כמה ניירות ערך/מכשירים. אל תשימו את כל הביצים בסל אחד. אם החלטתם להשקיע שליש מהתיק במניות, אל תשקיעו את כל השליש במניה אחת וגם לא בשתי מניות (אלא במספר גדול של מניות או בתעודות/קרנות מחקות עוקבות מדדים).
הרעיון של הפיזור פשוט – ככל שהפיזור גדל, כך הסיכון קטן. גם אם יש פגיעה בתחום מסוים המניות הקשורות אליו יורדות, אבל לא כל התיק.
עד כאן התיאוריה. בפועל, צריך להרכיב תיק השקעות שבנוי בעיקר משני חומרי הגלם העיקריים של השווקים הפיננסיים – מניות ואיגרות חוב. אפשר לעשות זאת באופן ישיר, ואפשר לעשות זאת באופן מקיף וכוללני דרך תעודות סל/קרנות מחקות על המדדים, שמספקות כאמור את התשואה של המדדים.
איך משקיעים בבורסה?
קודם כל צריך לעשות היכרות עם הבורסה. הבורסה היא זירה שבה נפגשים קונים ומוכרים של ניירות ערך. המוצר הנמכר ביותר בבורסה הוא איגרות חוב, אבל המוצר הפופולרי ביותר הוא המניות שהן גם מסוכנות יותר. ישנם ניירות ערך נוספים – אופציות, תעודות סל וקרנות נאמנות.
מהי בעצם מניה?
מניה היא שטר בעלות על חלק מחברה, ומאפשרת מעין שותפות בחברה, גם אם בחלק קטן יחסית. ככל שבעל מניות מחזיק יותר מניות, כך מעמדו מתחזק. המניה מבטאת חלק גם בהון וגם בשליטה. נניח לדוגמה חברה שיש בה 1,000 מניות ואתם מחזיקים בעשר מניות ממנה – החלק שלכם בהון ובשליטה הוא 10 מתוך 1,000 – משמע 1% בהון ובשליטה. יש מצבים שלחברה יש כמה סוגי מניות, ואז יש הבדל בין ההחזקה בהון להחזקה בשליטה.
מניה מקנה למחזיק בה זכות לדיבידנדים – חלוקת רווחים מהחברה לבעלי המניות, וכן היא מאפשרת למחזיקים להשתתף באסיפות בעלי מניות ולהצביע מתוקף זכות הצבעה. מניה גם מבטאת זכות הונית בפירוק של חברה.
כאשר חברה יוצאת בהנפקה לציבור, היא בעצם מנפיקה מניות חדשות לציבור. בתמורה להנפקת המניות האלו היא מקבלת סכום כסף שנכנס לקופת החברה, ומרגע זה מניות החברה נסחרות בבורסה. ההנפקה נעשית לרוב כדי להיפגש עם מזומנים (שישמשו למטרות החברה – גידול בפעילות, רכישות ועוד), כדי להנזיל את מניות החברה – כלומר שתהיה אפשרות לבעלי המניות הקיימים, עוד לפני ההנפקה, להנזיל את החזקותיהם, למכור את מניותיהם בשוק, ולקבל תמורתן כסף. כלומר, הנפקה בעצם מגדירה את הערך של החברה ומאפשרת למחזיקים יכולת תמרון (מימוש עתידי). הנפקה גם נכונה בראייה כללית למשק ולשוק ההון. היא מרחיבה את אפשרויות ההשקעה של המשקיעים בשוק ההון. כך למשל, כשיש גלי הנפקות, היצע הסחורה שקיים בשוק, לרבות איגרות חוב, גדל ועוזר למתן את הביקושים (הזרמות הכספיים לגופים מוסדיים שרוכשים ניירות ערך שונים).
לאחר ההנפקה נקבע שער המניה בשוק לפי נקודת המפגש בין מוכרים לקונים. ככלל, כאשר החברה בכיוון נכון, מגדילה הכנסות ורווחים, מתפתחת בשווקים שלה, ויש לה פוטנציאל, זה אמור להתבטא לחיוב במחיר מנייתה, וההיפך – כאשר חברה מאכזבת, התוצאות שלה חלשות, יש הרעה בפעילותה, ולא רואים את ההתאוששות, זה אמור להתבטא לשלילה במחיר מנייתה. אבל צריך לזכור, לשוק ההון חוקים משלו, ויש הרבה יוצאים מהכלל – מחירי המניות נקבעים בהסתמך על אוסף רב של פרמטרים שאינם רק נתונים תוצאתיים או פוטנציאל, כך שלא בהכרח תוצאות טובות מתורגמות למניה עולה וההיפך.
מחיר המניה בשוק קובע למעשה את שווי השוק של החברה, ומכאן חשיבותו הגדולה. שווי שוק של חברה מוגדר כמספר המניות שלה כפול מחיר המניה. לדוגמה – אם לחברה יש 2 מיליון מניות במחיר של 6 שקלים למניה, אז שווי השוק שלה הוא 12 מיליון שקל. אם כעבור חודש מחיר המניה עולה ל-10 שקלים, אז שווי השוק של החברה עולה ל-20 מיליון שקל.
בוחנים השקעה במניות בכמה דרכים. הראשונה היא דרך הביצועים של החברה – הכנסות ורווחים, כלומר דרך ניתוח הדוחות הכספיים שלה, ההודעות, העסקאות, ודרך הערכת הרווח העתידית. צריך להבין שהכלל אולי הכי חשוב במשחק הזה הוא שמחיר המניה מבטא את יכולתה של החברה לייצר מזומנים בעתיד, את יכולתה להרוויח בעתיד. זו השיטה הפונדמנטלית שמתייחסת לביצועים של החברה ולתחזית הביצועים בעתיד. זו השיטה שאמורה לאורך זמן ללכת בצמוד למחיר המניה. כבר אמרו רבים וטובים, ובראשם וורן באפט האגדי שנחשב למשקיע הערך המוביל (משקיע במניות בעלות ערך, שמספקות ערך על פני זמן), שמחיר המניה על פני זמן יבטא את תוצאותיה. יכול להיות שבנקודת זמן מסוימת זה לא יקרה ובמשך שנה החברה תיסחר שלא בהתאמה לביצועיה – גבוה יותר או נמוך יותר, זה גם יכול להימשך זמן רב יותר. אבל בסופו של דבר, בטווח הארוך החברה תיסחר בהתאם לביצועים שלה. כלומר, אם החברה לא נסחרת בהתאמה לביצועיה יש כאן עיוות שייסגר במשך הזמן. זו, אגב, השיטה של משקיעי הערך – לאתר את העיוותים האלו ולהשקיע במקומות שבהם החברות נסחרות בדיסקאונט (בחסר/הנחה) ביחס לשווי הכלכלי שלהן. בגישה הפונדמטלית יש שתי שיטות עיקריות להערכת שווי חברות – DCF, היוון תזרימי מזומנים ושיטת מכפיל הרווח שהיא פשוטה ונגישה ולכן גם מאוד פופולארית – מדריך: מכפיל רווח: כל מה שצריך לדעת
שיטה נוספת – השיטה הטכנית שלפיה קוראים את המגמה בגרפים. הרציונל של השיטה הוא שהכל מתבטא בגרף ובמגמה של המניה, ואם יש בה התעוררות, זה מבטא גם משהו בתחום הריאלי, בעסקי החברה, בקשר לבעלי המניות וכו', שמרמז על התפתחות חיובית. חסידי השיטה הזו מנתחים את התנהגות המשקיעים. לשיטתם, המשקיעים חכמים מכל, הם יודעים מה קורה ומה כיוון החברה והמניה, ולכן אם יש שינוי מסיים בהתנהגותה בגרף, הם עוקבים אחריו, ואם הוא חזק מספיק, זה מבטא מבחינתם סימן להיכנס או לצאת. מנגד, נראה שבשיטה הזו לא ניתן לחזות הפתעות – דוחות חלשים מהמצופה, דוחות חיוביים מהמצופה, אובדן לקוח משמעותי, התפטרות מנכ"ל ועוד. השיטה הזו דוגלת בהיצמדות למגמה, בעוד ששיטת הערך דווקא מוצאת ערך במקומות שהמגמה במניה שלילית והשוק עדיין לא זיהה את הפוטנציאל.
לצד המניות, נסחרים בבורסה מוצרי השקעה נוספים לרבות המירים – איגרות חוב להמרה ואופציות, אג"ח ממשלתיות וקונצרניות, מק"מ, תעודות סל, אופציות וחוזים עתידיים.
השקעה באיגרות חוב
איגרות חוב הן סוג של הלוואה. החברות מנפיקות איגרות חוב לציבור כשבעת ההנפקה, במסגרת התשקיף, הן מגדירות את תנאי איגרות החוב – סוג האיגרת, הצמדה – אם יש, לכמה שנים, מה הריבית, מתי הפירעונות ועוד.
ואיך זה עובד? נניח שחברה הנפיקה איגרת חוב לשנתיים בהיקף של 20 מיליון שקל. תנאי האיגרת – ריבית שקלית של 5% בשנה המשולמת בכל שנה. קרן האיגרת נפרעת בסוף התקופה. כלומר, החברה בפועל תשלם את הריבית בכל סוף שנה – 1 מיליון שקל (5% של 20 מיליון שקל) אחרי שנה ראשונה, ו-1 מיליון שקל בסוף שנה שנייה. הקרן – 20 מיליון שקל, תיפרע אחרי שנתיים.
מול החברה המנפיקה את איגרות החוב ישנם מחזיקי האיגרות – הם מקבלים 5% ריבית אחרי שנה – 1 מיליון שקל, סכום זהה אחרי שנתיים, ו-20 מיליון שקל של פירעון הקרן אחרי שנתיים.
איגרות החוב נסחרות באופן שוטף בבורסה והן מתנדנדות לפי גורמים שונים – ספציפיים שנוגעים לסיכון של החברה עצמה ולסיכוני שירות החוב שלה, וכלליים – נתוני מקרו, הריבית בשוק ועוד. ככל שהסיכון של החברה גדל, כך התשואה על איגרות החוב תעלה, והמשמעות היא שהמחיר יירד. מנגד, ככל שהסיכון קטן, אז מחיר איגרות החוב עולה.
איגרות החוב הנסחרות בבורסה מחולקות לאיגרות חוב ממשלתיות שנחשבות הבטוחות ביותר ולכן הריבית עליהן נמוכה במיוחד, ולאיגרות חוב קונצרניות – של החברות, ששם התשואה לפדיון קשורה לרמת הסיכון. בשוק יש איגרות חוב מכל הסוגים – איגרות צמודות למדד, איגרות חוב שקליות, איגרות חוב דולריות. המשקיע יכול לבחור איגרות חוב ספציפיות או להשקיע דרך המדדים. יש שורה ארוכה של מדדים על איגרות חוב, ועל כל מדד כזה יש כמה תעודות סל וקרנות מחקות שעוקבות אחריו. כאן , למתעניינים – מדריך להשקעה באג"ח.
המסחר באיגרות חוב מושפע מנתוני מקרו, ובראש וראשונה הריבית של בנק ישראל. כאשר הריבית עולה, ההשקעה באיגרות חוב אמורה לבטא תשואה אפקטיבית גבוה יותר, ובהתאמה מחיר האיגרת יירד. לדוגמה, נניח שאנחנו משקיעים באיגרת שקלית לשנה של חברה מסוימת, ונניח שהתשואה עליה היא 5%. מחיר האיגרת הוא 100 ובסוף התקופה היא תגיע ל-105, ואז תשולם הריבית – 5 אגורות והקרן – 100 אגורות. נניח שריבית בנק ישראל עולה בפתאומיות ל-10%. במצב כזה ברור שהאיגרת לא תבטא תשואה של 5% כפי שביטאה קודם, אלא תשואה גבוהה יותר. אלו שיהיו מוכנים לקנות אותה, יהיו מוכנים לעשות זאת במחיר שיבטא תשואה של 10% ויותר (התשואה בה תהיה מעל 5% מכיוון שהסיכון בחברה המסוימת גבוה כמובן מהסיכון של מדינת ישראל ובהתאמה הריבית/תשואה על האיגרת של החברה גבוהה מהריבית של בנק ישראל). ומכאן שמחיר האג"ח יירד – נניח לכ-95 אגורות כדי לבטא תשואה לפדיון (עוד שנה) של לפחות 10% (מ-95 אגורות ל-105 בסוף תקופה גלומה תשואה של מעל 10%).
פרקטית צפוי שהמחיר יירד יותר, אבל לצורך ההדגמה שיעור הירידה פחות חשוב. מה שחשוב הוא שהתשואה עולה כתוצאה מעלייה בריבית ומחיר האיגרת יורד. זה כמובן פועל גם הפוך – אם ריבית בנק ישראל יורדת, אז המחיר של האיגרת יעלה.
מעבר לנתוני מקרו ובעיקר הריבית, איגרות החוב מושפעות גם מנתונים ספציפיים – מצב החברה, הסיכון של החברה, המינוף הפיננסי של החברה, הרווחים והתזרימים של החברה. כל הנתונים האלו משפיעים על יכולתה של החברה למחזר ולשרת את החובות שלה, ובהתאמה זה משפיע על איגרות החוב שלה. ככל שהסיכון גדול יותר, המשקיעים באיגרות החוב יידרשו תשואה גבוהה יותר, וההיפך – כאשר הסיכון קטן, גם התשואה שתידרש תקטן.
מכשיר נוסף שקיים בבורסה הוא המק"מ, מלווה קצר מועד. מק"מ הוא איגרת חוב שבנק ישראל מנפיק לתקופות של עד שנה, ללא ריבית וללא הצמדה. קונים של איגרת חוב זו מקבלים עבורה בפדיון 100 אגורות. לדוגמה, משקיע קנה מק"מ לשישה חודשים במחיר 97 אגורות. אם הוא יחזיק במק"מ עד הפדיון, הוא יקבל 100 אגורות. המק"מ דומה לפיקדון הבנקאי – פק"מ, אולם ניתן למוכרו בכל יום בבורסה ואין צורך להמתין לסיום התקופה על מנת לפדות אותו. הרחבה על מק"מ תוכלו למצוא – כאן
שיטת המסחר בבורסה – איך סוחרים במניות ומתי?
המסחר בבורסה בתל אביב מתנהל בחמישה שלבים: שלב טרום הפתיחה, שלב מסחר הפתיחה, שלב המסחר הרציף, שלב טרום הנעילה, ושלב מסחר הנעילה. בשלב טרום הפתיחה מוזרמות למחשב פקודות קנייה ומכירה של ניירות ערך, מבלי שיתבצעו עסקאות. הפקודות נבדקות וכל אלו שנמצאות תקינות נשלחות לספק הפקודות, הכולל את רשימת כל הפקודות שנשלחו. תנודות השער המרביות הן עד 35% משער הבסיס, ולכל פקודה יש מינימום מבחינת גודל הפקודה – כמות המניות שמותרת למסחר. החל מהשעה 9:10 מתפרסמים לכל נייר ערך בנפרד השער והמחזור שהיו נקבעים אילו היה זה מסחר הפתיחה. הנתונים שמתפרסמים בשלב זה הם תיאורטיים והם מתעדכנים מדי 15 שניות.
השלב השני הוא שלב הפתיחה. בשלב זה מתקיים מסחר רב צדדי – בין כל הצדדים שהגישו הוראות בשלב הקודם, ובסופו נקבע לכל נייר מחיר/שער הפתיחה. על פי מחיר זה מבוצעות עסקאות הנובעות מפקודות שהוגשו בשלב טרום הפתיחה. זהו שלב שאורך כמה שניות בלבד. בשלב הזה חישוב שער ומחזור הפתיחה נערך בזה אחר זה לכל אחד מהניירות בנפרד. סדר הניירות הוא אקראי ונקבע מדי יום מחדש.
השלב הבא הוא המשמעותי ביותר – השלב הרציף – בשלב זה מתקיים מסחר דו צדדי, רציף וסימולטני. כל הוראה/פקודה נכנסת לספר הפקודות – אפשר לראות את חמש הפקודות הטובות ביותר בקנייה ואת חמש הפקודות הטובות ביותר במכירה, וכל אחד יכול להיכנס עם פקודה כשברגע שיש הצטלבות/התאמה במחיר, יש עסקה. ברגע שיש עסקה, כשפקודות נפגשו, הן כמובן קובעות מחיר מעודכן ונמחקות מספר הפקודות.
מהו גודל מזערי לפקודה? עד 2022 גודל מזערי לפקודה בשלב המסחר הרציף במניות ובאג"ח להמרה במדד ת"א 35 עמד על כמות מניות בסכום של 5,000 שקל. במדד ת"א 90 ובמדדי היתר הסכום היה 2,000 שקל. ב-2022 הפחיתה הבורסה משמעותית את הגודל המזערי של פקודה כך שבמניות הנכללות במדד ת"א 35 יופחת גודל הפקודה מסך של 5,000 שקל ל-500 שקל בלבד ובשאר המניות מגודל פקודה של 2,000 שקל ל-500 שקל בלבד (הרחבה – כאן).
גודל פקודה בכתבי אופציה הוא כמות כתבי אופציה השווה לכמות המניות בגודל מזערי של פקודת נכס הבסיס מחולקת ביום המימוש. תנודות השער המרביות בשלב המסחר הרציף הן בלתי מוגבלות. בתום המסחר הרציף עוברות כל הפקודות שלא בוצעו לשלב מסחר טרום נעילה.
רק כדי לחדד את השלב הרציף (שהוא רוב שעות המסחר ובו מתקיים רוב המסחר הכספי) – אתם יכולים בזמן אמת לראות לגבי כל מניה את המחיר שלה, את המוכר הראשון במניה, השני עד החמישי – מחיר מכירה וכמות מכירה של כל אחד מהחמישה הראשונים; בדיוק באותו אופן רואים את המעוניינים לקנות – מחיר קנייה וכמות קנייה, וגם כאן מקבלים את חמשת הביקושים הטובים ביותר. ברגע שיש נקודת מפגש – למשל שמחיר הקניה עולה ונפגש עם מחיר המכירה יש עסקה. זה יכול להיות גם הפוך, שמחיר המכירה יירד וייפגש עם מחיר הקנייה; ובכלל – יכול להיות שהם ייפגשו איפשהו באמצע. את כל התזוזות האלו רואים בזמן אמת – דרך האינטרנט, מערכות הבנקים, מערכות של הברוקרים – בספר הפקודות שמרכז את מחיר המניה, המחזור במניה והביקושים וההיצעים הטובים ביותר.
אחרי השלב הרציף נכנסים לשלב טרום הנעילה והנעילה. בשלב טרום הנעילה מוזרמות למחשב המסחר בבורסה פקודות לקנייה ולמכירה של ניירות ערך, אולם לא מתבצעות עסקאות. פקודות אלו מצטרפות לפקודות שהוגשו בשלבי מסחר קודמים אולם טרם בוצעו. שלב מסחר זה אורך דקות. בשלב זה מתפרסם לכל נייר ערך בנפרד השער התיאורטי והמחזור שהיו נקבעים אילו היה מסחר בפועל. בשלב זה, בדומה לשלב טרום הפתיחה, יש גישושים, אך בשלב מסוים מפגישים את הביקוש עם ההיצע ונקבע שער לנייר הערך.
בשלב האחרון, שלב הנעילה, מתבצע בכל נייר ערך בנפרד מסחר רב צדדי, ובו נקבע לכל נייר מחיר (שער מסחר הנעילה). במסחר הנעילה מבוצעות עסקאות בשער הנעילה הנובעות מפקודות שהיו בספר הפקודות בשלב טרום נעילה. בסיום התהליך נקבע שער הנעילה. שער הנעילה עשוי להיות שונה משער מסחר הנעילה.
איך מתבצע המסחר?
המסחר בבורסה מתנהל באמצעות מערכת מחשבים בשם רצף המאפשרת מסחר רציף, ומכאן שמה. לב המערכת הוא מחשב המסחר בבורסה. רשת תקשורת משוכללת מחברת בין מחשב הבורסה לבין המחשבים של כל חברי הבורסה. באופן זה ניתן להעביר פקודות קנייה ומכירה מכל סניף של חבר בורסה ברחבי הארץ והעולם.
שעות מסחר: מערכת "רצף" מאפשרת מסחר רציף בימי א' מ-10:00 עד 15:40 ובימי ב'-ה' מ-10:00 עד 17:25.
המסחר כפי שפורט בשלב הרצף נעשה בעזרת ספר פקודות – כל הפקודות הטובות – הביקושים הטובים וההיצעים הטובים ביותר (חמישה בכל צד) נרשמים בספר הפקודות שבו גם יש מידע על מחיר המניה והיקף המסחר בה. הנתונים האלו כמובן חשופים למשקיעים שיכולים להשתלב במסחר. כאשר מחיר הקנייה והמכירה נפגשים, יש עסקה. למשל, אם הקונה העלה את מחירו ונפגש עם מחיר המוכר, או לחילופין אם המוכר הוריד את המחיר ונפגש עם הקונה – יש עסקה. המשקיעים יכולים בכל שלב להיכנס למסחר באמצעות הזרמת פקודות נוספות ולהיות חלק מספר הפקודות, אם ברצונם לקנות אז להזרים קנייה לפי המכירה שיש בספר הפקודות ואם ברצונם למכור אז להזרים מכירה לפי המחיר והכמות של הקונה שרשום בספר הפקודות.
כדי להזרים פקודות צריך קודם כל לפתוח חשבון ניירות ערך. איך בעצם סוחרים במניות? ובכן, ניתן לרכוש מניות באמצעות חברי הבורסה שמשרתים את ציבור המשקיעים, יועצי השקעות או מנהלי תיקים המוסמכים על ידי רשות ניירות ערך. כדי לסחור בניירות ערך, יש לפתוח חשבון אצל אחד מחברי הבורסה. ניתן לעשות זאת באמצעות אתר האינטרנט של הבנקים ובתי ההשקעות, אבל הפקודה תמיד תעבור דרך חבר בורסה. המסחר הוא אנונימי, וחבר בורסה לא יכול לדעת מי נתן את הפקודה, אלא אם מדובר בבעל עניין אשר חייב לדווח על הפקודה שהעביר. בספרי מסלקת הבורסה מופיעים שמות בעליהם של ניירות הערך.
יחידות ניירות הערך בישראל מופיעות באגורות. מחירי הנגזרים והאופציות בישראל מופיעים בשקלים חדשים.
מידע על המסחר בבורסה ניתן למצוא באתר הבורסה. באתר יש דיווחים של החברות – גם הודעות שוטפות וגם דוחות כספיים, רבעוניים ושנתיים, וחומר זה חשוב ביותר כדי לקבל אינפורמציה על החברות הנסחרות. הדיווח הזה נעשה דרך מערכת מאי"ה שבאתר הבורסה (www.tase.co.il – חלונית מאיה מצד ימין). מדובר במערכת אינטרנט להודעות החברות הציבוריות, שהיא כלי עבודה מרכזי לסוחרים בניירות ערך. האתר מאפשר לקבל מידע מקיף על כל ההודעות שהחברות הציבוריות בישראל מפרסמות, החל ממינוי דירקטורים, עובר במכירה וקנייה של בעלי עניין וכלה בדוחות הכספיים. משמעותי מאוד להיות צמודים לאתר זה. כל דוח מיידי או אירוע חריג מתפרסמים באתר זה בזמן אמת. רצוי להירשם למערכת כדי לקבל במייל דיווחים מיידיים שמתפרסמים על אודות חברות שבהן אתם משקיעים ולסמן חברות מועדפות לקבלת מיילים עליהן.
ניירות הערך בבורסה של ת"א נסחרים כאמור במסגרת מדדים שונים:
מדד ת"א 25 הפך למדד ת"א 35
מדד הדגל של הבורסה מתפרסם מאז 1999. בתחילה הוא נקרא מדד המעו"ף או ת"א 25 וכלל את 25 המניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר בבורסה. ב-2017 השתנה שמו למדד ת"א 35 כדי לפזר את המדד על פני יותר מניות ולהקטין בעצם את התלות במניות הכבדות.
המדד מהווה נכס בסיס לאופציות ולחוזים עתידיים, לתעודות סל ולתעודות בחסר הנסחרות בבורסה. תדירות פרסום המדד כל 15 שניות, והוא מתעדכן פעמיים בשנה ב-15 ביוני וב-15 בדצמבר לפי נתונים קובעים ב-31 במאי וב-30 בנובמבר, בהתאמה. קריטריון השינוי שלו הוא שווי השוק של החברות.
מדד ת"א 100 הפך למדד ת"א 125
מדד מרכזי שכלל את כל המניות במדדים 25 ות"א 75, אך משנת 2017 התרחב בהרכבו והפך למדד ת"א 35 ומדד ת"א 90 בהתאמה – וביחד מדד ת"א 125. זהו מדד השקעה, וגם הוא מתעדכן מדי 15 שניות. גם הוא, כמו מדד ת"א 25, מתעדכן פעמיים בשנה באותם תאריכים, וגם במדד הזה קריטריון ההחלפה הוא שווי השוק של החברות.
מדד ת"א 75 הפך למדד ת"א 90
מדד מרכזי שכלל בעבר את 75 המניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר בבורסה מבין המניות שאינן נכללות במדד ת"א 25 ואשר עומדות בתנאי הסף של המדד. משנת 2017 מדובר על 90 המניות בעלות השווי הגבוה ביותר שאינן נכללות במדד ת"א 35. כמו מדד ת"א 35, הוא מתעדכן פעמיים בשנה באותם תאריכים לפי נתונים קובעים.
קיימים מדדים נוספים לרבות מדד הבנקים, מדד מאגר שכולל את המאגר של כל המניות, מדד מניות טכנולוגיה ועוד. המדדים האלו מתייחסים למניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר בבורסה. גם כאן המדד מתעדכן פעמיים בשנה כמו המדדים האחרים.
בבורסה המקומית ישנה הרשימה הרגילה – מניות שנסחרות בהתאם לשלבים שצוינו קודם, אך יש רשימות "משנה" שנתפסות כמסוכנות יותר ולא סחירות – רשימות של מניות דלות סחירות ומניות שימור. רגע לפני שנסביר על הרשימות האלו, איך יודעים לזהות אותן? "ס" במערכות המחשוב של הבורסה וחברי הבורסה מסמנת את דלי הסחירות; "ש" מסמנת את רשימת השימור.
מניות דלות סחירות
רשימה זו הוקמה במטרה לצמצם את אפשרויות המניפולציה בניירות הערך האלו. זאת, בהתאם להמלצות "הוועדה לבחינת האפשרויות למזעור תרמיות בשוק ההון", שהוקמה על ידי רשות ניירות ערך בשיתוף הבורסה.
המאפיין רשימה זו הוא שניירות הערך שבה נסחרים במסחר רב צדדי רק פעמיים ביום, בתחילת יום המסחר (מסחר הפתיחה) ובסיומו (מסחר הנעילה), ולא ברציף. הרשימה הזו מתעדכנת פעמיים בשנה, על בסיס סחירות ניירות הערך בששת החודשים שקדמו למועדים הקובעים לעדכון הרשימה. המועדים הקובעים הם 15 באפריל ו-15 באוקטובר מדי שנה. עדכון הרשימה בפועל ייעשה מדי שנה ב-15 ביוני וב-15 בדצמבר, בהתאמה.
נייר ערך ייכנס לרשימת דלי הסחירות אם יתקיימו בו ארבעת התנאים המצטברים האלו – חציון מחזור המסחר בששת החודשים כאמור היה נמוך מ-2,000 שקל; מחזור המסחר היומי בששת החודשים כאמור היה נמוך מ-20,000 שקל; נייר הערך נסחר בבורסה יותר משישה חודשים כאמור; נייר הערך לא היה בהשעיית מסחר רצופה במשך שישה חודשים כאמור.
נייר ערך שנמצא ברשימת המועמדים לא ייכלל ברשימת דלי הסחירות בסופו של דבר אם מתקיימים בו אחד או יותר מהמצבים האלה: בנייר הערך מתקיימת עשיית שוק (מונה עושה שוק); נייר הערך כלול ברשימת השימור
רשימת השימור
ברשימת השימור נכללים ניירות ערך של החברות שאינן עומדות בכללי השימור. בניירות הערך שברשימת השימור לא מתקיים מסחר רציף, והם נסחרים בשני מכרזים רב צדדיים – בתחילת יום המסחר (מסחר הפתיחה) ובסיום יום המסחר (מסחר הנעילה).
בכל יום נפתח המסחר בניירות הערך שברשימה, כמו בכל ניירות הערך, ומתקיים בהם שלב טרום פתיחה ומסחר פתיחה. ניתן לדעת אם חברה נמצאת ברשימת השימור ברשימת החברות הנכללות ברשימת השימור באתר הבורסה. בכל הודעה של חברה הנכללת ברשימת השימור המתפרסמת ב"מאיה", מתווספת המילה "בשימור" בצמוד לשם החברה.
ניירות ערך יכולים להימצא ברשימת השימור 24 חודשים. לאחר 12 חודשים מרגע הכניסה לרשימה, רשאי דירקטוריון הבורסה למחוק את נייר הערך מהרישום למסחר בבורסה. לבקשת החברה, המחיקה יכולה להידחות וניירות הערך שלה יכולים להמשיך להיכלל ברשימת השימור במשך שנה נוספת, לתקופה מקסימלית של שנתיים כאמור. אם בתום 24 חודשים מיום שחדל נייר ערך להיסחר ברשימה הראשית לא נוצרו התנאים המאפשרים החזרתו לרשימה הראשית, יימחקו ניירות הערך מן הרישום למסחר בבורסה. כדי שחברה שנכנסה לרשימת השימור תחזור לרשימת המסחר הרגילה, היא צריכה לעמוד בדרישות כמותיות גבוהות יותר מאלה שנקבע כתנאי להעברה לרשימת השימור. זאת, על מנת למנוע מצב שבו חברות תעבורנה מרשימת השימור לרשימה הראשית ולאחר מכן תחזורנה לרשימת השימור לעתים תכופות. התנאים לחזרה לרשימה הראשית משתנים לאחר 12 החודשים הראשונים.
ככלל התנאים להעברה לרשימת השימור משתנים אחת לתקופה כאשר המבחנים הם מבחן שווי החזקות הציבור והכמות הצפה – מניות שאינן בידי בעלי עניין. כדי שחברה לא תעבור לרשימת השימור היא צריכה שהכמות הצפה של מניותיה תהיה מעל 5 מיליון שקל וכן ששיעור ההחזקות שבידי הציבור יהיה מעל 15%.
מה זה המירים?
מניות הן כלי ההשקעה הדינמי ביותר, וכנראה גם המעניין ביותר. אבל יש גם כלי השקעה נוספים. כלי שקרוב למניות הוא ניירות ערך המירים. מדובר ב"מוצרים" הניתנים להמרה למניות. ההמרה מתבצעת על פי תנאים שנקבעו מראש ופורסמו בתשקיף ההנפקה. ישנם כמה סוגים עיקריים של ניירות ערך המירים: כתב אופציה – נייר ערך המקנה למחזיק בו זכות להמירו למניה ב"מחיר מימוש" שנקבע מראש בתשקיף, ואיגרות חוב להמרה.
איגרות חוב להמרה הן יצור כלאיים – מצד אחד חוב לכל דבר ועניין, אך בנוסף סוג של סוכרייה למשקיעים – אופציה להמיר את איגרות החוב האלו למניות. בתשקיף ההנפקה של איגרות החוב נמסרים התנאים הסטנדרטיים, כמו לכל איגרת חוב אחרת – משך התקופה, הריבית, תשלומי הקרן וכו', אבל נמסר גם יחס ההמרה – כמה איגרות חוב יועברו/יומרו תמורת מניה. המשקיעים באיגרות חוב להמרה יהיו מוכנים לשלם בגינן פרמיה ביחס לאיגרות חוב ללא אופציית ההמרה, אחרי הכל האופציה הזו שווה וערכה עולה ככל שפרמיית ההמרה הנגזרת מיחס ההמרה משתפרת, כלומר נמוכה יותר. אך אם הפרמיה גבוהה ולא ריאלית, אזי מרכיב האופציה יהיה נמוך מאוד ולא ממש בעל ערך.
הנה הדגמה לאיגרות חוב להמרה – נניח שאיגרת החוב נסחרת ב-120 אגורות והמניה ב-500 אגורות, ועל פי תנאי התשקיף כל 5 איגרות יכולות להיות מומרות למניה אחת. מכאן ש-5 איגרות חוב בערך של 6 שקלים (5 איגרות חוב במחיר של 1.2 שקל כל אחת) יכולות להיות מומרות למניה שנסחרת ב-5 שקלים. לא כדאי כמובן להמיר את האיגרות האלו, אבל זו אופציה שיש לה ערך מסוים. בנתונים האלו יחס ההמרה הוא 5, ופרמיית המרה היא 20% (היחס בין 6 שקלים ל-5 שקלים), והמשמעות היא שאם המניה תעלה מעל 20%, הפרמיה תתאפס והאג"ח "תיכנס למסלול מנייתי". נניח שהמניה עלתה בתוך שנה פי שניים – למחיר של 10 שקלים. מחיר האיגרת, בהינתן יחס המרה של 5, הוא לפחות 2 שקלים (5 איגרות חוב של 2 שקלים יכולות להיות מומרות למניה בסך 10 שקלים); אם האיגרת תיסחר מתחת ל-2 שקלים, השחקנים בשוק יקנו אותה וימירו למניות, ולכן המינימום שלה הוא 2 שקלים. המחיר הזה מנותק מהמחיר האג"חי – בגלל עליית המניה היא כבר לא אג"ח, היא יצאה מהמסלול האג"חי ועברה למסלול המנייתי. היא עלתה ממחיר של 1.2 שקל למחיר של 2 שקלים – אין אג"ח עם ריבית, הצמדה, שיכולה לעלות בשיעור כזה – בקיצור זו מניה בתחפושת.
המוצר הזה, כפי שעולה מההדגמה, עשוי להיות אטרקטיבי למשקיעים, אבל חברות נוטות פחות להשתמש בו בשנים האחרונות, כנראה מכיוון שבעלי השליטה בהן לא מעוניינים להידלל בהחזקותיהם.
מה הם נגזרים ואופציות?
כלי השקעה נוסף בעל מרכיב מימוש הוא האופציה. חברות מנפיקות אופציות למניות – המשקיע משלם תמורה מסוימת היום ויש לו אופציה לקבל את המניה בתמורה למחיר ידוע מראש עד מועד מסוים ידוע מראש. האופציות למניות פחות פופולריות מבעבר, אבל הן עדיין חיות ובועטות. מה שכן מאוד פופולרי הן אופציות על המעו"ף, מכשיר של הבורסה ולא של החברות עצמן; מדובר בעצם בנגזרים – מכשירים פיננסיים, שמחירם נגזר (קשור) מנכס אחר, הנקרא "נכס הבסיס". לדוגמה, מחירם של נגזרים על מדד ת"א-25 מבוסס, בין היתר, על ערך מדד זה במהלך המסחר בבורסה. בבורסה בת"א נסחרים שני סוגים של נגזרים: אופציות וחוזים עתידיים. אופציות המעו"ף מהוות חלק גדול מהמסחר השוטף בבורסה כאשר הן משמשות ככלי הגנה לתיקי השקעות וגם כספקולציה. מאוד לא מומלץ להיכנס לתחום הזה לפני שעברתם דרך משמעותית בשוקי ההון ובמסחר בשוקי ההון. הנגזרים והאופציות הן מכשירים זוללים הון, ואתם צריכים להיכנס לשם, (אם בכלל, בעיקר אם אתם מפעילים הגנה על התיק, או מיישמים אסטרטגיה שמגדרת את ההפסד או שמוגבלת בהפסד.
ומה עוד אפשר לעשות בבורסה? מכירה בחסר (שורט)
מכירה בחסר היא מכירת נייר ערך שאינו בבעלות המוכר. לשם כך, המוכר צריך לשאול מגורם אחר את ניירות הערך המיועדים למכירה, קודם המכירה בחסר. יש מי שטוען שמכירות בחסר תורמות לשכלול המסחר ולשיפור הנזילות בשוק. מכירה בחסר נועדה להגן על המשקיע מפני ירידות או פשוט להמר נגד עלייה (בעד ירידה) במניה או במדד מסוים.
במכירה בחסר מעורבים השואל, המשאיל ובדרך כלל גם חבר בורסה המתווך ביניהם.
משאיל – בעל נייר ערך המוכן להשאילו לאחר. המשאילים העיקריים הם המשקיעים המוסדיים – קופות גמל, חברות ביטוח, קרנות נאמנות ומנפיקי תעודות סל. שואל ("שורטיסט") – מי ששואל את נייר הערך לצורך מכירתו בחסר. חבר בורסה – הגוף המתווך בין המשאיל לשואל.
תעודת סל בחסר – בבורסה נסחרות תעודות בחסר, שהן מכשיר פיננסי שביצועיו הפוכים לביצועי המדד המשמש כנכס הבסיס. כלומר, ירידה במדד שאחריו עוקבת התעודה מגדילה את ערכה וההיפך. בכך מאפשרות תעודות בחסר להרוויח בעת ירידת המדד. התעודות מאפשרות למשקיע לפעול בדרך הדומה למכירה בחסר, ללא צורך בכתבי השאלה. אסטרטגיה הדומה למכירה בחסר אפשר לבנות גם באמצעות שוק הנגזרים. אבל רגע – מה הן בכלל תעודות סל?
קרנות סל/תעודות סל – קרנות סל החליפו את את תעודות הסל בשוק המקומי. מדובר במכשירים פיננסיים העוקבים אחר מדדי מניות, אג"ח, סחורות (זהב, כסף, נפט) ועוד. התעודות מאפשרות למשקיעים לרכוש "סל" סחיר של ניירות ערך הכלולים במדדים, וכך "להיצמד" לביצועי המדדים בקלות ובעלות נמוכה. עם המכשירים בקבוצה זו נמנים תעודות מדד, תעודות בחסר, תעודות מדד סחורה, אופציות כיסוי ועוד.
ואם כבר אנחנו מדברים על מכשירי השקעה, אז מהי בעצם קרן נאמנות? קרן נאמנות היא מכשיר פיננסי המאפשר להשקיע בניירות ערך באמצעות השתתפות בתיק השקעות המנוהל במשותף עבור המשקיעים בקרן בידי חברה לניהול קרנות ("מנהל קרן"). קרן נאמנות עצמה איננה נסחרת בבורסה. ההשקעה מתבצעת על ידי רכישת יחידות השתתפות, המקנות חלק בתיק ההשקעות שלה. שווי יחידות הקרן נקבע בכל סוף יום מסחר ומשקף את שווי נכסיה בניכוי התחייבויותיה.
מקורות המידע – איפה למצוא מידע על מניות, אג"ח ועוד?
המקור המשמעותי ביותר הוא אתר הבורסה עצמה –
אתר הבורסה – www.tase.co.il באתר ניתן להתעדכן בנתוני המסחר השוטף, המוצגים בעיכוב של 20 דקות,, במחזורי המסחר ובמדדים, וכן לקבל נתונים היסטוריים על התפתחות המדדים ושערי ניירות הערך.
בנוסף, ניתן למצוא מידע בבתי השקעות ובאתרים פיננסיים שונים שמתעסקים במניות. ישנן חברות פרטיות רבות שעסוקות במסחר המאפשרות גישה לנותני המסחר לעתים גם בזמן אמת.
מקורות נוספים הם הבנקים השונים שבאתרי האינטרנט שלהם תמצאו אינפורמציה על מניות בעמודי ההשקעות.
אתר משמעותי נוסף הוא המאי"ה – לדיווחי חברות והודעות בורסה.
על איזה מידע מדובר? בראש וראשונה תשקיף! התשקיף הוא המפגש הראשון של חברה עם ציבור המשקיעים – החברה מפרסמת תשקיף כדי שהם יקראו, ילמדו, יבינו את החברה וישקיעו במניותיה או באיגרות החוב שלה. התשקיף בעצם הופך את החברה לשקופה – בתשקיף אמור להיות הכל – מידע פיננסי מפורט מאוד, מידע עסקי מפורט מאוד – לקוחות, מתחרות, ספקים, תלות בעובדים, מוצרים עיקריים, חומרי גלם ותלות בספקים, כוח ייצור, ועוד.
חוץ מהתשקיף ישנו דוח עסקי התאגיד – מידע שמפורסם בדוחות השנתיים והוא סוג של מיני-תשקיף – מפורט מאוד, רחב מאוד, המקום הראשון שמשקיע מתחיל צריך להגיע אליו. חוץ מזה ישנם הדוחות הכספיים – השנתיים והרבעוניים כשלצידם דוח דירקטוריון/סקירת מנהלים שבה המנהלים סוקרים את אירועי התקופה – רבעון, חצי שנה, שנה. להבדיל מתיאור עסקי התאגיד ששם המידע רחב מאוד ולא מתייחס לתקופה מסוימת, סקירת המנהלים מתייחסת לתקופה עצמה.
זה העיקר מבחינת חומר ומידע על החברה. באתר הבורסה מתפרסם במקביל מידע בורסאי על החברה – מחיר, מחזור, שווי שוק – השווי שהשוק מקנה לחברה הנקבע על פי מספר המניות של החברה כפול המחיר למניה.
טוב, כל זה נחמד, אבל מה עושים עם זה, איך פועלים בבורסה? הנה דוגמה למסחר בניירות ערך – מניות, איגרות חוב…
משקיע החליט להתחיל לסחור בבורסה לניירות ערך בת"א. לאחר שחקר ובדק מצא את המניה שמבחינתו תיתן לו תשואה עודפת, ופנה לפקיד הבנק וביקש שייבצע עבורו את הפעולה.
הוא ביקש לרכוש מניה Y בסכום של 10,000 שקל. אבל כדי שפקיד הבנק יצליח לעשות זאת, אותו משקיע חייב לתת לפקיד את שער הקנייה. שער הקנייה הוא השער המופיע בעת המסחר במניה ליד המניה. את השער בזמן אמת ניתן למצוא בדרך כלל בחשבון הבנק באינטרנט או לשאול את הפקיד. ניתן גם לראות שערי מניות באתרים השונים, אבל בעיכוב של 20 דקות בדרך כלל.
לאחר שנתן לפקיד את שער הביצוע שהוא מבקש שיהיה, הפקיד נותן את ההוראה. אותו משקיע יכול לעקוב באמצעות הפקיד ולבדוק אם ההוראה בוצעה. בדרך כלל מתחת לשער המניה כפי שנסחרת ברגע נתון מופיעות פקודות קנייה ומכירה לפי ביקוש והיצע. צד ימין ביקוש עם כותרת ירוקה, צד שמאל היצע עם כותרת אדומה. רשימת ההיצעים והביקושים כוללת שלושה ביקושים והיצעים בכל צד. אם הביקוש למניה הוא בשער גבוה מהמבקש הראשון, הבקשה של אותו משקיע תופיע ראשונה. אם המציע יסכים למכור, תתבצע עסקה, וההוראה תיקלט ותבוצע. במצב זה המשקיע יראה את הביצוע בתיק ניירות הערך שלו, גם אם מדובר במניה אחת בלבד.
דרך נוספת לרכוש ולקנות היא לבד באמצעות אתר הבנק או אתר חשבון ההשקעות אם קיים כזה, באותו אופן שהוסבר.
במקרה שהוראת קניית המניה ניתנה בשלב הטרום מסחר, המשקיע יראה את הביצוע בעת פתיחה המסחר – במסחר הרציף. במצב של מתן הוראה בשלב הנעילה, המשקיע יראה ביצוע, אם נקלט ובוצע, בסיום המסחר.
במקרה של מתן הוראה בשלב הרציף וביצוע שלה, המשקיע יראה את המניה בתיק באופן מיידי.
להשקיע לבד – אפשר גם דרך רובו אדווייזינג
כדי להשקיע את הכסף שלכם אתם כאמור לא חייבים לעשות זאת דרך יועצי השקעות ומנהלי השקעות. אתם יכולים לעשות זאת בעצמכם ונראה שהרוב עושים זאת דרך תעודות סל וקרנות מחקות, כלומר, בגישה הפאסיבית. אבל יש דרך נוספת – רובו אדווייזינג (RoboAdvising) והרעיון שלה פשוט מאוד.
רובו אדווייזינג – מה זה?
מדובר בעצם על יועצי השקעות ומנהלי השקעות רובוטיים. במובנים רבים זה מזכיר את האלגוטריידינג. אלגו, נזכיר, זו שיטת מסחר אוטומטית שלפיה המשקיעים פועלים בהתאם לנוסחה מסוימת, לדוגמה במניות ארביטראז', בחברות מתחת למכפיל רווח מסוים, ואת המסחר השוטף עושה רובוט. לתוכנות האלו אין בהכרח מובהקות, בעיקר מכיוון שיש כמובן תלות גדולה בנוסחה – הנוסחה היא בעצם המוח – אם הנוסחה טובה, אז יש הצלחה וההיפך. מכל מקום, האלגו הוא אוטומטי והוא אכן עדיף מאדם הסוחר במניות. דרך המערכת ניתן באופן סימולטני לקנות במקביל, למכור במקביל ועוד. גם העיבוד של המידע מהיר יותר ויעיל יותר- עם זה אי אפשר להתווכח – המחשב מהיר יותר מהאדם.
ועל רקע זה גם הרובו אדווייזינג עשוי להצליח. הרי מה היועץ האנושי עושה? אם תלכו ליועץ ההשקעות בבנק, הוא יבקש ממכם לענות על שאלות בנוגע לצרכים וסיכונים, ולפי זה ייקבע את הרכב התיק שלכם – החלוקה בין המניות, לאג"ח, לפיקדונות ועוד. האם מחשב לא יודע לעשות זאת? בטח שכן. בשביל לקבוע את הרכב ההשקעות לא צריך יועץ, צריך שאלות שייענו בכנות על ידי המשקיע. אולי קיים חשש שאנשים אינם אחראים לגורלם ולא מודעים לרמת הסיכון שהם יכולים לשאת, אבל בהינתן שמדובר באנשים בוגרים, זו אחריותם להגדיר את רמת הסיכון, ובכל מקרה – בעזרת שאלות נכונות, מחשב יודע לזהות מי עומד מולו ועד כמה הוא מסוגל לסבול הפסד, ובהתאמה לבנות לו תיק השקעות מתאים.
רובוטים בהחלט יכולים לעשות זאת, ובשלב הבא הם גם יכולים לחלק את תיק ההשקעות לפי ההרכב שנקבע. לא צריך בשביל זה סוחר, ולא מנהל השקעות שיבחר את המניות, שכן עיקר הפעולות, אם לא כולן, נעשה בתעודות סל ובקרנות מחקות עוקבות מדדים.
הרובו אדווייזינג הוא לא תופעה חדשה – מדובר על אפשרות שקיימת בשוק, בצורה כזו אחרת, כבר עשור ויותר. אך התעשייה הזו מתפתחת וגדלה במקביל להכנסת הטכנולוגיה לעולם הפיננסים. כיום מנוהלים ברובו אדווייזינג מעל 60 מיליארד דולר ברחבי העולם, בעיקר בשוק האמריקאי.
התפעול של הייעוץ הרובוטי פשוט. זירות אינטרנט/פלטפורמות אינטרנט של רובו כבר קיימות (betterment, personal Capital, ועוד), ודרכן ניתן בשלב הראשון למלא שאלון כדי לקבוע את פרופיל הסיכון של הלקוח, ובשלבים הבאים הרובוט בונה את תיק ההשקעות ומנהל אותו. רגע, אבל מה אם קורה משהו בשווקים? ובכן, ראשית חשוב לדעת שהרובו בודק דרך השאלון, כבר בשלב הראשון, באיזו תקופת השקעה הלקוח מעוניין, האם יש לו צרכים כספיים בטווח הקרוב? מה גילו? האם זה חיסכון לפנסיה? כך שבתיקים לטווח קצר, הסיכונים שיילקחו יהיו קטנים יותר (וכך גם למשקיעים בגילאים מתקדמים). על כל פנים, המערכת תדע להתאים את רמת הסיכון למצב השוק באופן כללי, אם כי במצבים כאלו אין לרובו אדווייזינג ניסיון על פני מנהלי ההשקעות, כך שתיאורטית יכול להיות מצב שמנהל השקעות עם חושים יחליט לצאת מהשוק לגמרי לפני שהשוק יקרוס, בעוד הרובו לא יעשה זאת, ובסופו של דבר מנהל השקעות יצדק. אלא שייתכן גם ההיפך!
על כל פנים, בהשקעות דרך הרובו לא צפויים שינויים מרחיקי לכת גם כאשר השוק מזגזג או נופל, כי אחרי הכל הרכב ההשקעות הראשוני אמור להביא בחשבון את הסיכון שהמשקיע מוכן לקחת, ובהתאמה את יכולתו לעמוד בהפסד במקרה של ירידות.
הרובו אדווייזינג מספק יתרון ברמת העמלות – דמי הניהול נמוכים במיוחד בעיקר מאחר שהכל ממוחשב וכן מכיוון שההשקעות הן בתעודות סל, קרנות סל וקרנות מחקות שדמי הניהול בהן נמוכים במיוחד. בפועל דמי הניהול עומדים על עד 0.3%, משמעותית מתחת לממוצע בניהול תיקים שעולה על 1%. עם זאת, חשוב לזכור – זה אולי זול, אבל אין לכם על מי לצעוק, או על מי לכעוס, או את מי להאשים במקרה של ירידות. בכלל, אין מענה אנושי לטוב ולרע, ועדיין – למרות שהעולם הופך ליותר ויותר ממוחשב וטכנולוגי, יש לזה חשיבות גדולה.
למקצוענים במסחר קיימת קופות גמל בניהול אישי IRA
למי שכבר מקצועי במסחר עצמאי ולאחר הרבה שנות ניסיות קיים כלי נוסף להשקעה והוא קופת גמל בניהול אישי (Individual Retirement Account – IRA). הרעיון מאחורי הניהול האישי הוא לתת לחוסך בקופה את המושכות ואת הניהול – זה לא אומר שהוא זה שמנהל בשוטף את הקרן, זה אומר שהוא זה שקובע במה להשקיע, מתי להשקיע, איך להשקיע וכו'.
המחזיק יכול לבחור לנהל ההשקעות של עצמו ואז המחזיק צריך להיות להכיר ולהפנים את הסיכונים שהוא מוכן לקחת בתיק ההשקעות ועל סמך זה לקבוע את פיזור התיק בין האפיקים השונים. אחרי שלב הפיזור צריך לבחור בנכסים עצמם. אם מדובר על נכסים פסיביים/נכסים עוקבי מדדים כמו תעודות סל או קרנות מחקות, אז לא צריך הבנה מעמיקה בשוק ההון – כאן, תוכלו לראות איך בונים תיק השקעות כזה. אבל אם החוסך מעוניין לבחור את ניירות הערך בעצמו ולא להשקיע באופן פסיבי (עוקב מדדים), אז כבר נדרשת ידיעה והכרה של השווקים הפיננסים. להרחבה בנושא- קופת גמל אישית (IRA) – הדור הבא של קופות הגמל
סיכום ב-6 נקודות
אם הגעתם עד לכאן, אז באמת שאפו גדול – ובכל זאת ננסה לרכז לכם את הנושא ב-6 נקודות:
1. להשקיע לבד זה יתרון גדול – בדמי הניהול, בשקיפות, בשליטה שלכם על הכסף
2. לא חייבים להיות גאונים בניתוח דוחות כדי להשקיע – אפשר דרך מכשירים פסיביים, עוקבי מדדים, כמו תעודות סל וקרנות מחקות
3. מי שמעוניין יכול להיכנס לעובי הקורה ולבחור ניירות ערך בפינצטה, אך כאמור בסעיף הקודם לא חייבים ולא בטוח שבסוף הדרך זה מספק תשואה עודפת.
4. חשוב לדעת מה רמת הסיכון שלכם ולפזר את ההשקעות בהתאם על פני כל האפיקים.
שאלות ותשובות
? מה היתרון בניהול עצמי של כסף?
חיסכון בדמי ניהול ושליטה מלאה בהחלטות. גם הלמידה עצמה מועילה לאורך זמן.
? מה צריך לדעת לפני שמתחילים?
להבין את השווקים, להגדיר רמת סיכון ולקבוע חלוקה בין מניות לאג"ח. חשוב גם להכיר את העמלות.
? מה הטעויות הנפוצות?
ריכוז יתר במניה אחת, מסחר תכוף ותגובה רגשית לירידות. תוכנית מסודרת עוזרת להימנע מהן.
? האם ניהול עצמי מתאים לכולם?
לא. הוא דורש זמן, משמעת ועניין. מי שאין לו זמן עשוי להעדיף קרנות סל או ניהול מקצועי.
? האם כדאי להתחיל בסכום קטן?
כן, התחלה בסכום קטן מאפשרת ללמוד בלי סיכון גדול. אחר כך אפשר להגדיל.
? איך מגדירים כמה אפשר להפסיד?
לפי המדריך, כל משקיע צריך לקבוע את סף ההפסד הכלכלי והנפשי שלו. כדאי לשאול מה תעשו אם התיק ירד בחדות בחודש אחד.
? מה המשמעות של "לעולם ישלש אדם כספו"?
לפי המדריך, זה עקרון הפיזור: חלוקת הכסף בין אפיקים מסוכנים יותר ופחות, לצד אפיקים סולידיים. ככל שאפשר לשאת יותר סיכון, החלק המנייתי גדל.
? כל כמה זמן מתעדכן הרכב המדדים בתל אביב?
לפי המדריך, מדדי ת"א 35 ות"א 125 מתעדכנים פעמיים בשנה לפי שווי השוק של החברות. המדד עצמו מתפרסם כמה פעמים בדקה במהלך המסחר.
5. צריך לעקוב אחרי התיק, לעשות שינויים בהתאם ולאזן אותו כל תקופה מחדש.
6. רובו אדווייזינג – מעל 80 מיליארד דולר בעולם מנוהלים דרך רובוטים, זה גם סוג של ניהול עצמי.
מדריך השקעות במניות – ככה תשקיעו נכון ובזהירות
מדריך השקעות באג"ח – כל מה שרציתם לדעת
מחשבון השקעה – בהינתן תשואה צפויה והזרמות לאפיק המסויים, תוכלו לחשב כמה כסף יהיה לכם בסוף התקופה – (מתאים להשקעה באג"ח, בפיקדון ועוד)
מחשבון תשואת מניות ומחשבון תשואת אג"ח – יספקו לכם תשובה מה צפוייה להיות התשואה הכוללת שלכם והרווח הכולל שלכם, אם תשקיעו בשווקים אלו על פני שנים רבות – זה עשוי להפתיע אתכם.
מכפיל רווח – מה זה, איך מחשבים אותו ואיך נוכל להיעזר בו כדי להחליט איזו מניה לקנות?
מדריך מורחב: איך מתחילים לנהל את הכסף לבד – בפועל
ניהול עצמי של כסף מתחיל בשלושה צעדים: קרן חירום נזילה, החלטה על פיזור בין אפיקים לפי הטווח ורמת הסיכון, והשקעה קבועה לאורך זמן. מי שמקפיד על דמי ניהול ועמלות נמוכים ולא מגיב לכל תנודה בשוק נותן לזמן לעשות את העבודה.
דוגמה להמחשה בלבד: נניח השקעה של 1,000 ש"ח בחודש במשך 20 שנה. סך ההפקדות הוא 240,000 ש"ח. אם נניח תשואה שנתית של 5%, הסכום יגיע לכ-411,034 ש"ח. אם דמי הניהול השנתיים מורידים את התשואה ל-4%, הסכום יהיה כ-366,775 ש"ח, הבדל של עשרות אלפי שקלים. לחישוב השקעה חודשית קבועה היעזרו במחשבון השקעה חודשית קבועה.
כמה כסף צריך בקרן החירום?
מקובל להחזיק סכום שיכסה כמה חודשי הוצאות, באפיק נזיל וסולידי.
האם צריך לעקוב כל יום אחרי השוק?
לא. למשקיע לטווח ארוך מספיקה בדיקה תקופתית ואיזון מחדש פעם בשנה בערך.
מה הטעות הנפוצה?
למכור בבהלה אחרי ירידות חדות, ולקבע הפסד שהיה עשוי להתאזן עם הזמן.
כמה זמן צריך להקדיש לניהול?
מעט מאוד. אחרי שקובעים תוכנית והוראות קבע, מספיקה בדיקה תקופתית של התיק ושל העמלות.
בשורה התחתונה: ניהול עצמי מוצלח לא דורש מומחיות עמוקה, אלא עקביות, פיזור ושליטה בעלויות לאורך זמן.
עדכונים: 24.10.2026 – נוספה פסקת עדכון (ריבית בנק ישראל ופריים), ונוסף קישור למחשבון. נוסף פרק מורחב עם הסברים, דוגמאות מספריות ושאלות ותשובות.
חלון גילוי מרצון האחרון נסגר ב-31.8.2026. הוא היה מזוהה בלבד, בטופס מקוון, ממאי 25.8.2025. מסלול אנונימי מת. חלון חדש לא הוכרז. מי שכבר הגיש בחלון שנסגר ממשיך מול השומה. בלי נוהל פתוח, דיווח מתקן הוא מסלול אזרחי רגיל, בלי החסינות של הוראת השעה. אפשר לחשב במחשבון מע״מ ולהרחיב במדריך כרטיסי אשראי.
איך מצהירים? האם צריך מיופה כוח? הגשה אנונימית נגמרה. החלון המזוהה נסגר ב-31.8.2026. חלון חדש לא הוכרז.
גילוי מרצון הוא מסלול שמציעה רשות המיסים לאנשים שיש להם הון לא מוצהר, ובמילים פשוטות, כסף לא מוצהר – כסף שהם לא שילמו עליו מס (כסף שחור).
מדובר על שיטה שבה האנשים האלו כן מצהירים בשלב מסוים, גם אם לא בזמן אמת, על ההון שלהם ועל ההכנסות והרווחים שלהם, מדווחים למס הכנסה, ומשלמים מס הכנסה. למה שהם יעשו זאת? ראשית, כי רשות המס בעקבותיהם (מערכות הבנקאיות בעולם הופכות להיות שקופות לרגולטורים ויש העברת מידע בין הגופים); שנית – כי הם מן הסתם מעדיפים לישון טוב בלילה, ואולי הכי חשוב – הם מקבלים סוכריה. הם לא יצטרכו להתמודד עם עבירות המס שנעשו. כלומר, רשות המס באה ואומרת – "אנחנו סולחים לכם, רק בואו תצהירו נכון ומדויק, ונגבה על זה מס. לא תואשמו בעבירות פליליות, תוכלו להלבין את הכסף". מה יוצא מזה לרשות המס? המון – מיליארדים של שקלים שזורמים לקופה שלה. סך הכל עסקה טובה.
(עדכון: חלון גילוי מרצון האחרון נסגר ב-31.8.2026: מזוהה בלבד, בלי אנונימי. חלון חדש לא הוכרז)
גילוי מרצון – שלם מס, ומוותרים לך על העבירה הפלילית
אז האם זה ניצחון "לעבריינים"? האמת היא שלא – הם משלמים מס. נכון, אולי לא תמיד ממש כפי שהיו צריכים לשלם, והתשלום גם בא אחרי שהם "נהנו" משנים בלי מס בכלל; ועדיין הם משלמים לא מעט, כך שהקופה של הרשות מתנפחת, ובכלל, מה עדיף, להשאיר את ההון השחור הזה בכספת, בעיקר בכספות בחו"ל, שאז המדינה לא היתה רואה מזה כלום? גילוי מרצון זה מעין שם קוד לתהליך של גילוי ההכנסות החייבות במס ותשלום מס עליהן. הגילוי מרצון מיועד לא רק לאנשים שמחזיקים בהון רב בחו"ל ורוצים להכניס אותו לארץ, הוא מיועד גם להרבה אנשים שייצרו הון שחור מפעילות מקומית ועכשיו יכולים בעצם להצהיר עליו. ככה הם יוכלו לישון טוב בלילה וזה שווה הרבה כסף.
עוד בנושא: מס הכנסה שלילי – מי זכאי לקבל וכמה מקבלים? – אל תוותרו, זה הכסף שלכם, טופס 1301 – דוח אישי שנתי למס הכנסה; מי צריך להגיש? איך מגישים?.
במקביל להנחיות של גילוי מרצון שהוציאה רשות מס הכנסה, היא מצליחה בשנים האחרונות לעלות על מעלימי מס רבים ובכך בעצם מגדילה את כוח ההרתעה שלה ומגדילה את מספר האנשים שמבקשים לעשות גילוי מרצון. לאחרונה נכנסה רשות המס לעובי הקורה של משכירי הדירות – מסתבר שיש אלפים רבים של משכירי דירות שלא משלמים מס הכנסה (למרות שמדובר על מס בשיעור נמוך) – למה? כי אפשר וכי לא תופסים אותך. זו כנראה הגישה. אבל רשות המס דרשה סוג של הצהרות הון מאלפים רבים של אזרחים עם מספר דירות (או הערכה שיש להם מספר דירות או נכסים רבים), וכך תפסה הון שחור בסכום ענק – מה שהכניס למדינה מעל 1 מיליארד שקל. "המבצעים" האלו של מס הכנסה ממשיכים כשכל פעם היא נכנסת לתחום אחר (יהלומנים, קבלנים, משכירי דירות ועוד).
המהלכים האלו כאמור מגדילים את הביקוש לגילוי מרצון. ומה זה בעצם תהליך גילוי מרצון?
גילוי מרצון (נוהל גילוי מרצון) הוא הליך שבו אדם חושף לראשונה בפני רשויות המס הכנסות לא מדווחות (ונכסים לא מדווחים). האדם כאמור מקבל בתמורה לגילוי מרצון חסינות מהליך פלילי נגדו. עם זאת, כמובן שהנוהל הזה לא חל על הכנסות שמקורן בעסקים לא חוקיים, וכן נדרש שהליך הגילוי מרצון יהיה אמיתי – כן ומלא. כלומר, ברגע שהאדם מגיע ונחשף, הוא צריך להיות חשוף לחלוטין, אין כאן מצב של "חצי הריון", לא ניתן להגיד אני מדווח על ההכנסות שלי מארה"ב אבל לא על ההכנסות מרומניה, כי אז בעצם הצד השני – רשות המס, לא חייבת לעמוד בהסכם.
כמו כן, הגילוי מרצון אפשרי רק שזו לא דרך להתחמק מבדיקה, רק במצב שבמועד הפנייה לא נערכה חקירה או בדיקה של רשות המס אצל המבקש (גילוי מרצון) או בעניין בן/בת זוגו או חברות שבשליטתם. זה כמובן ברור, אחרת, ברגע שתתחיל חקירה אנשים יבקשו גילוי מרצון ויבטלו את החקירה.
הליך הגילוי מרצון החל ב-2014 ורשם הצלחה גדולה בגלים, ובצדק – אנשים שעברו עבירה, רוצים לפתוח דף נקי ומחזירים הון לארץ, מלבינים הון, כשבדרך הם משלמים מס. על פי ההערכות מעל 7,400 בקשות של אנשים לגילוי מרצון, חשפו הון שחור של 25 מיליארד שקל, כאשר המס הכולל הצפוי עשוי להגיע ל-3 מיליארד שקל.
במקור מסלול הגילוי מרצון היה עד לסוף 2016, אלא בהתאם להוראות שעה של רשות המס, בקשר למסלול האנונימי המקוצר (שאותו בוחרים הרוב) הוארכה התקופה עד לסוף 2017.בהמשך נקבעה הארכה נוספת עד סוף 2018. מאז היו גלים נוספים; האחרון, מזוהה בלבד, נסגר ב-31.8.2026.
רשות המיסים: גילוי מרצון או שנגלה בעצמנו!
עם השקת ההליך של גילוי מרצון, וגם לאורך השנים האחרונות, רשות המיסים, לרבות מנהל הרשות משה אשר, מנפנפים ברשימות של לקוחות ישראליים שיש להם חשבונות בבנקים בשוויץ. במקביל להעברת המידע בין הבנקים בעולם (שוויץ, ארה"ב, ישראל ועוד), רשות המיסים שמה יד על רשימות של ישראלים שיש להם הון רב, והישראלים, ברגע שהבינו שיש סיכוי לא רע שעומדים לתפוס אותם, נהרו למסלול של גילוי מרצון (מסלול אנונימי – מיד הרחבה). אגב, במקביל להשקה של הגילוי מרצון נעצרו ישראלים רבים בגלל הון שחור רב שנצבר להם בבנקים בשוויץ, בעיקר ב-UBS (שרשימת הלקוחות שלו דלפה החוצה).
זאת ועוד – במארס 2016 עברה בכנסת הצעת חוק הקובעת כי עבירות מס חמורות יוכרו כעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. ומכאן שמעלימי המס יוכלו להיות מואשמים לפי החוק לאיסור הלבנות הון. הענישה לפי החוק להלבנת הון חמורה יותר מאשר בעבירות מס. כמו כן, אושר כי הרשות להלבנת הון תעביר מידע לרשות המס, כך שהסיכוי לתפוס "עברייני" מס גדל, והחוק הזה גם דחף את האנשים לדווח במסגרת של גילוי מרצון. בעקבות החוק הזה, הוארכה הוראת השעה בדבר הגילוי המוקדם (וכאמור – ככל הנראה ההארכה תימשך עד לשנת 2018)
מסלול אנונימי – המסלול הפופולארי
המסלול האנונימי בגילוי מרצון הוא המסלול הפופולארי – הרוב של הבקשות היו במסלול זה (מעל 60%). על פי עיקרי המסלול, אפשר לנהל משא ומתן אנונימי מול רשות המסים באמצעות מיופה כוח. לאחר ניהול המשא ומתן, המבקש, יכול לבחור בין שתי אפשרויות – להיענות להסכם עם רשות המס, כלומר, לדווח על ההון וההכנסות ולשלם את המס הנדרש, או שלא להיחשף, רק שאז הוא עלול להסתכן בביצוע עבירה פלילית.
בנוסף קיי המסלול המקוצר – במסלול הזה הוגשו מעל 1,000 בקשות (עד כה). במסלול הזה ההון אינו עולה על 2 מיליון שקל, והכנסה החייבת במס אינה עולה על חצי מיליון שקל (בכל שנות הדיווח). במצב כזה, על רקע הסכום היחסית נמוך, האנשים יוכלו לגלות את ההכנסות והרווחים (במסגרת גילוי מרצון) ולקבל חסינות מהליכים פליליים בהליך מהיר, וללא צורך בניהול מו"מ מול רשות המס.
גילוי מרצון – הארכה נוספת?
על פי ההערכות של גורמי מיסים, המסלול האנונימי מת. החלון האחרון היה מזוהה בלבד, מ-25.8.2025 עד 31.8.2026, והוא נסגר. חלון חדש לא הוכרז. הסיבה פשוטה – קצב המבקשים גילוי מרצון עולה על 2,500 בשנה בעוד שלפני שניתן היה להגיש גילוי מרצון אנונימי, היו בקושי 200 בקשות בשנה.
בשורה התחתונה מדובר על כסף גדול (מאוד) שרשות המס מקבלת, והיא כמובן צריכה את הכסף הזה (למימון תוכניות של שר האוצר – נטו משפחה, מחיר למשתכן ועוד).
מעבר לכך, ברשות מבינים שההתפתחויות בעולם המס דורשות מהאנשים זמן לעיכול ולהפנמה. היום יש יותר מתמיד קשר בין כל הרשויות מס ברחבי העולם, כשבמקביל הענישה בגין עבירות מס, הורחבה במדינות נוספות. כמו כן, הסכם ה-FATCA עם ארה"ב (העברת מידע בין רשויות המס) והסכמים נוספים במדינות המערביות, מקשים על הסתרת מידע, הסתרת חשבונות וכספים. אנשים מבינים שהטבעת מתהדקת, רק שלחלקם לוקח זמן, ורשות המיסים בעצם נותנת להם זמן נוסף.
גילוי מרצון – נוהל רשות המיסים
רשות המסים פרסמה לראשונה בשנת 2014 את הנוהל לגילוי מרצון, הנה הנוהל בנקודות עיקריות – "רשות המיסים מעוניינת לעודד נישומים, עוסקים, יחידים ובעלי תפקידים בתאגידים אשר עברו עבירות על חוקי המסים, לתקן את דיווחיהם ולדווח נתוני אמת. לשם כך, רשות המסים, בתאום עם פרקליטות המדינה, מוכנה להתחייב שלא יינקטו הליכים פליליים נגד מי שיבצע גילוי מרצון בתנאים המפורטים להלן – הגילוי מרצון יהא כן ומלא ויעשה בתום לב; במועד הפניה לגילוי מרצון לא נערכה חקירה או בדיקה בעניין המבקש על ידי רשות המסים (לרבות חקריה או בדיקה לגבי בת/בן הזוג של המבקש וחברות אשר בשליטתם); במועד הפנייה לגילוי מרצון אין בידי רשות המסים מידע הקשור לגילוי מרצון, לרבות ביחס לבת/בן הזוג של המבקש, חברות אשר בשליטתם ותיקי שותף.
"במועד הפנייה לגילוי מרצון לא נערכה בדיקה או חקירה בעניין המבקש, בת/בן זוגו או חברות בשליטתם על ידי משטרת ישראל בעניין הקשור לבקשה לגילוי מרצון, לרבות פעילותם העסקית, או כל פעילות אחרת המניבה הכנסות.
"דרך פעולה – בקשה לגילוי מרצון תוגש לסמנכ"ל בכיר לחקירות ומודיעין של רשות המסים בלבד ורק הוא יהא מוסמך לאשרה. במקרה והוגשה בקשה לגורם אחר ברשות המסים יעביר אותו הגורם את הבקשה אל הגורם המוסמך לאלתר. הגילוי יהא כן ויכלול את כל המידע הרלבנטי לבקשה… לבקשה יצורפו כל המסמכים הרלבנטיים.
"מצא הגורם המוסמך כי הבקשה עומדת בתנאי הנוהל, יודיע למבקש שבקשתו מאושרת בכפוף לתשלום המס על פי קביעת הגורם האזרחי. לאחר אישור הבקשה יפנה הגורם המוסמך את הבקשה לגורם האזרחי הרלבנטי (פקיד השומה, ממונה תחנה מע"מ, מנהל מיסוי מקרקעין, גובה מכס וכדומה) אשר יקבע את סכום המס לתשלום.
"סייגים לחסינות מפני הליך פלילי – אדם זכאי ליהנות מהליך גילוי מרצון פעם אחת בלבד. בקשה נוספת תתקבל רק בנסיבות מיוחדות, כגון מחלה קשה של המבקש, גיל מתקדם וכדומה".
גילוי מרצון – שאלות ותשובות
גילוי מרצון – מהם הסיכונים והאם כדאי?
רוב האנשים שעברו את התהליך של גילוי מרצון, נכנסו למהלך אחרי חשיבה והרבה חשש. יש שאלות חשובות ועקרוניות רגע לפני התחלת התהליך שכל אחד חייב לשאול את עצמו. ראשית, התהליך אמור לחשוף הכל, אין חצי דרך. תמורת הפטור מהמסלול הפלילי, צריך לחשוף הכל. החששות בהתאם קשורים לעניין הכספי – מה יהיה היקף החוב למס הכנסה, וכן קיים חשש מהפללה עצמית. מי שהולך על התהליך כשאינו מוכן, יכול לגרום לעצמו נזקים כספיים ואחרים, לרבות הפללה עצמית.
חשוב לזכור – בקשה אנונימית לגילוי מרצון מאפשרת לכם להעריך מהו היקף החוב המשוער עוד לפני ההחלטה אם לשלמו. במקרים רבים ניתן גם לנהל משא ומתן מול רשות המס ואפילו להפחיתו באופן משמעותי (ההליך האנונימי נסגר מזמן; החלון המזוהה האחרון נסגר ב-31.8.2026. תאריך היעד הישן היה ב–31 בדצמבר 2018).
מעבר לכך, קיים כאמור חשש מהפללה עצמית – בקשה לגילוי מרצון שאינה מלאה, אינה כנה, ואינה נעשית בתום לב, ובשיתוף פעולה עם הרשות, תאפשר לרשויות להשתמש במידע שקיבלו בהליכים פליליים או אזרחיים כנגד הנישום. מנגד, רשות המסים מתחייבת שלא לעשות כל שימוש במידע, אם הבקשה היתה כנה, מלאה, בשיתוף פעולה ובתום לב, גם אם הבקשה לא התקבלה, וגם אם המגיש בהליך אנונימי בחר שלא להתקדם בהליך.
אם פניתי בעבר לרשות המסים בעבר, עדיין אני יכול לפנות שוב?
ובכן, לא. ניתן להגיש גילוי מרצון פעם אחת בלבד, ולא ניתן לבצע את ההליך אם כבר החלה חקירה של הנישום, בן זוגו, או חברות הקשורות אליו, בנוגע לעבירות הנדונות. כאמור תנאי הכרחי להגשת בקשה לגילוי מרצון הוא כי הגילוי יהיה כן, מלא וייעשה בתום לב – בקשה שלא תעמוד בתנאי הזה תיפסל ועשויה לשמש כראיה פלילית או אזרחית.
גילוי מרצון – מה צריך בשביל התהליך?
כמו תמיד בפרוצדורות של מס, תצטרכו להשיג מסמכים ונתונים המצביעים על היקף ההכנסות הלא מדווחות, וכן תצטרכו להשיג ראיות למקור הכספים, וזה רק חלק מרשימת המסמכים והחומרים שתצטרכו לארגן. במקרה של חשבונות בחו"ל, גם אם אלה חשבונות של כספי חסכונות או ירושות, יש לרוב להוכיח את מסלול הכספים – מאיפה הגיע הכסף, כמה נובע מירושות, חסכונות, רווחים אחרים, וכמה זה הכנסות לא מדווחות שיש לשלם עליהן מס?
אם מדובר על תקופות היסטוריות, זה לא פשוט לארגן את החומר הזה, ולכן חשוב להבין כבר בתחילת הדרך, אפילו לפני הפנייה במישור אנונימי או בכלל, מה אתם נדרשים להמציא והאם אתם יכולים לארגן את החומרים האלו.
עדכונים:
מארס 2018: משה אשר לכלכליסט – "במסגרת נוהל גילוי מרצון נסעתי ב־2014 לשוויץ, להסביר למערכת הבנקאית את ההליך שלנו. התקבלנו טוב מאד. הסברנו להם את ההליך האנונימי – מהלך שנועד להגביר את האמון בין רשות המסים לאזרח שמגלה את ההון. הסברנו את הכללים והפרוצדורה וגם ציינו בפניהם שאנחנו לא מבקשים להביא את הכסף לישראל. זה מאד הרגיע אותם. כעבור שנה השוויצרים החלו להאיץ בבעלי ההון הישראלים להסדיר את ההון שלהם. בשלב מסוים הם הודיעו לישראלים שאם הם לא מסדירים את ההון הם צריכים לקחת את הכסף שלהם למקום אחר. אין ספק שהמהלך היה מוצלח. קיבלנו יותר מ־7,500 בקשות לגילוי מרצון. רק בחשבונות בנקים חשפנו 30 מיליארד שקל ועוד נכסים רבים בחו"ל. הרוב היה בחשבונות בשוויץ. בעקבות התהליך גבינו 3‑4 מיליארד שקל – וכל ההון נמצא ברשת המס. זה מה שחשוב, כי בעתיד כל הרווח ממנו ידווח בצורה מסודרת לרשות המסים" (הרחבה כאן)
פברואר 2018: משה אשר, מנהל רשות המיסים נפגש עם מנהלי בנקים בלונדון במטרה להגיע לאותם ישראלים שמחזיקים בלונדון הון לא מדווח. המטרה העיקרית של רשות המיסים היא לגרום לאותם אנשים להגיע להסכם של גילוי מרצון עם הרשות, אך ישנה אפשרות שהצעדים של הרשות אכן יגרמו לקבלת האינפורמציה מהמוסדות הבנקאיים, במיוחד על רקע המגמה העולמית של שיתוף מידע בין רשויות. עכל פי ההערכות במערכת הבנקאית בלונדון נמצאים מיליארדי דולרים לא מדווחים של ישראלים – אשר רוצה להביא את ההון הזה הביתה ועל הדרך לקבל מס (במקביל לויתור על הליכים פליליים).
ינואר 2018 – גילוי מרצון נפוץ יחסית בקרב יהלומנים. מסתבר שיהלומנים רבים עוברים גילוי מרצון והופכים את הכסף השחור שלהם לכשר. אלא שהבנקים בגלל קושי בבקרה על יהלומנים ועל רקע הפרשות (הונאה) של השנים האחרונות בענף היהלומנים, הפחיתו את הפעילות מול היהלומנים. הדבר יצר קושי גדול בקרב יהלומנים רבים בענף שלא מתאשר להם לקבל אשראי. על רקע זה, משה אשר מנהל רשות המיסים וד"ר חדוה בר, המפקחת על הבנקים, הוציאו מכתב לכל הבנקים לפיו ביקשו הקלה ליהלומנים שנמצאים בשלב של גילוי מרצון, לרבות אפשרות לפתיחת חשבון בנק וקבלת אשראי (הרחבה כאן)
ספטמבר 2017 – משה אשר, יו"ר רשות המיסים, אמר בוועידה הכלכלית של כלכליסט כי במסגרת הליך גילוי מרצון אותרו 30 מיליארד שקל! והסכומים האלו גדלים, כשעכשיו עסוקים ברשות בגביית המס על ההעלמות האלו. אשר אמר כי "בקרוב תחל הרשות בהליך גילוי מרצון חדש. זה הליך מדהים שבצד היד הכבדה שלו נתן לאנשים גם יד שנייה שמאפשרת להם לדווח על ההון שלהם. אנחנו בדיונים עם משרד המשפטים ונוכל בקרוב להודיע על הליך חדש.
"בשנים הקרובות אנשים יתקשו להסתיר כספים מחוץ לגבולות המדינה. המערכת הבנקאית בעולם עוברת רוויזיה מאוד משמעותית ועמוקה שמשמעותה צייתנות לחוקי הלבנת ההון. כתוצאה מהשינויים האלו, יהיה קשה יותר למעלימי המס. אנשים מוציאים את הכספים הלא כשרים ומדווחים עליהם, ייחשפו.
"בתחילת השנה קיבלנו נתונים על עשרות אלפי ישראלים שמושקעים בארה"ב. בשנה הבאה נחליף נתונים עם כמאה מדינות, ובסופו של יום לא יהיה מקום בעולם, לא תהיה מדינה בעולם שבה מישהו יוכל להכניס כספים למערכת בנקאית רצינית והנתונים לא יהיו חשופים למדינת המוצא שלך".
האמירות של אשר מבטאות שני דברים חשובים – גילוי מרצון יימשך, ובמקביל ההתראה של רשות המיסים רק תלך ותגדל – המטרה – להניע אנשים לדווח במסגרת של גילוי מרצון, ונראה שזה מצליח.
יולי 2017 – משה אשר, מנהל רשות המיסים בכנס של לשכת רואי החשבון – "בסוף 2016 סיימנו את הוראת השעה של הליך הגילוי מרצון, וזו הייתה מבחינתנו הצלחה גדולה. הגיעו 7,400 בקשות לגילוי מרצון, הרבה מעבר למשוער; הרבה יותר ממה שהערכנו מלכתחילה. זו הצלחה חסרת תקדים. זה נתן מפלט לאותם אנשים שרצו לחזור בתשובה ולפתוח דף חדש. בין 400 ל-500 מהבקשות הן של יהלומנים, סקטור שלם חוזר בתשובה, ומדווח על מס כמו שצריך. אנשים שעסקו שנים בצללים פותחים עכשיו גילוי מרצון, עושים להם שומות, הם משלמים את המס, זה מאוד חשוב. אבל לא רק יהלומנים, יש אנשים עם חשבונות בחו"ל, אנשי עסקים ועוד שנכנסו להליך – וכך חשפנו מעל 25 מיליארד שקל הון, שומות של מעל 3 מיליארד שקל. ומי שלא גילה, אנחנו נגיע אליו".
ואיך רשות המיסים תגיע אליהם – "אנחנו ברשות המס, מבצעים מעצרים ומגישים כתבי אישום כל הזמן, ויש עוד כמה כתבי אישום בצנרת בעקבות המלחמה שלנו בהון השחור", אומר אשר, "אנחנו חושפים הון רב. אנחנו עוסקים הרבה מאוד באיסוף מידע על כסף ישראלי בעולם, באמצעות הרשימות שמגיעות אלינו, UBS, פנמה ועוד. התחלנו בהחלפת מידע עם ארצות-הברית, והחל מהשנה הבאה נחליף מידע עם למעלה מ-90 מדינות. העולם נסגר, זו המגמה. אם כל מדינה תגבה את מיסי האמת שלה, כל מדינה תעשה דברים לטובת כלל האזרחים".
מס על השכרת דירה – כל מה שצריך לדעת
הלוואה לכל מטרה, הפכה בשנים האחרונות לנפוצה מאוד, כל הבנקים נותנים אותה, חברות חוץ בנקאיות מאפשרות אותה, חברות כרטיסי אשראי מציעות אותה – זה קופץ לכם בהמון פרסומות באינטרנט ובכלל, וזה באמת כמעט לכל מטרה. אבל עד לפני מספר שנים היה מדובר בסוג של גימיק שיווקי בעיקר לנוטלי משכנתאות.
אז, הציעו הבנקים ללקוחות כי בנוסף או במקביל ללקיחת המשכנתא, ייקחו הלוואה נוספת לכל מטרה – שיפוץ הבית, עיצוב הבית, רכישת ריהוט ועוד. כלומר, זה נקרא לכל מטרה, אבל זה היה קשור לדירה. הלוואה לכל מטרה לא נחשבה כחלק מאחוזי המימון של המשכנתא, ולכן היא בעצם במקרים רבים היתה חלק מההון העצמי של הלווים. ככה בעצם התגברו לווים רבים על בעיית ההון העצמי (הון עצמי נמוך).
ההלוואה הזו ניתנה בריבית גבוהה יותר מריבית המשכנתא. הלוואות כאלו הוצעו בתחילת הדרך – עם לקיחת משכנתא, ובהמשך. גם כיום יש הלוואות לכל מטרה מהבנקים, אלא שכיום זה לא רק בעת לקיחת משכנתא. זה גם כאשר אתם עוברים לבנק חדש, זה גם בשוטף; ומעבר לכך – זה ניתן דרך חברות כרטיסי האשראי שמהוות שחקניות חזקות בתחום ההלוואות, גם חברת מימון ישיר, וגם חברות נוספות שמשחקות במגרש החוץ בנקאי.
הבנקים עצמם הרחיבו בשנים האחרונות את קטגוריית המשכנתא/ הלוואה לכל מטרה – ראו כאן מדריך משכנתא לכל מטרה – מי מקבל, מתי ובאיזה ריבית?
הלוואה לכל מטרה – מה זה בעצם?
הלוואה לכל מטרה, מיועדת… לכל מטרה. להבדיל ממשכנתא שמיועדת לרכישת דירה, והלוואה לרכישת רכב שמיועדת לרכישת רכב, זו הלוואה כללית, אתם לא חייבים להסביר לבנק למה אתם לוקחים אותה, אם כי במקרים של רכישת נכס, עדיף לכם להגדיר מה אתם עושים בהלוואה, כי הנכס יכול לשמש כביטחון ולהוריד את הריבית על ההלוואה.
עוד בנושא: מימון לנכס מסחרי – כל האפשרויות; ומה ההבדל בין משכנתא למשרד למשכנתא לדירה?, למה אתם חוסכים אם יש לכם הלוואות? תחזירו את ההלוואות ורק אז תחסכו.
הלוואה לכל מטרה היא בעצם הלוואה שללווים אין מולה ביטחונות – לא רוכשים נכס בהלוואה הזו, אלא עושים שיפוץ, נוסעים לחו"ל, סוגרים את המינוס, נותנים לילד שהתחתן, מממנים לימודים לילדים ועוד. השימוש בהלוואה הזו אינו חשוב לבנק – הוא החליט לאשר את ההלוואה, בלי קשר למה שאתם תעשו בה.
הלוואות לכל מטרה ניתנות כיום בקלות רבה, הריבית נגזרת מפריים 4.75% (בנק ישראל 3.25%) וממאגר האשראי החי מ-2019, וזה לא רק בבנקים אלא גם בחברות החוץ בנקאיות, והם מספקים בקלות יחסית כמה עשרות אלפי שקלים. הם גם עושים את זה במהירות, אתם לא מחכים שבועות, אלא שעות ספורות (ולפעמים דקות!) ומקבלים (או לא מקבלים) אישור.
הלקוחות לכאורה נהנים – יש תחרות גדולה בתחום, כולם רוצים לממן אותם, כשהתחרות הזו מצד אחד משפיעה לטובה על הריבית (מורידה אותה), אך מצד שני עדיין מדובר על ריבית חריגה לכל הדעות. זאת ועוד – ברגע שמציעים לאנשים כסף, הם לוקחים, בלי לחשוב הרבה, ואז מבזבזים, ואז צריך לממן את ההלוואה הזו – להחזיר אותה, ולא תמיד יש, אז סבבה – לוקחים הלוואה נוספת וחוזר חלילה. הבעיה בהלוואות כאלו היא ההתמכרות – אנשים מתמכרים להלוואות. היקף האשראי הצרכני זז כל חודש; 700 ו-300 מיליארד. המספר החי בדוחות בנק ישראל. מי צריך כל כך הרבה אשראי, שגדל, אגב, פי שניים בפחות מ-10 שנים!
זאת בועה, וחשוב לזכור – הלוואות צריך לשלם – לא לקפוץ מעל הפופיק, ולא לקחת הלוואה שלא יודעים אם אפשר להחזיר אותה, וגם לא לקחת הלוואה שלא ממש נדרשת. הכי קל לקחת הלוואה, הכי קשה להתחיל לחסוך, אבל דווקא החיסכון יעזור לכם בטווח הארוך שלא להיכנס לבוץ האשראי שכל כך קשה לצאת ממנו. משפחות רבות כיום עובדות בשביל לממן את הריביות ולהחזיר חלק מהקרן, בגלל התנהלות לא נכונה שלהן, ובגלל שהמלווים פשוט פיתו אותן לקחת הלוואה, ועוד הלוואה, ועוד הלוואה. קשה להגיד לא לכסף "קל", אבל הוא לא באמת קל.
הלוואות לכל מטרה, בגלל שאין מולן נכס שמשמש כשעבוד, הן הלוואות יקרות. הריבית יקרה ויכולה גם להגיע ל-12% ויותר.
הלוואות לכל מטרה ניתנות לרוב לתקופה מוגבלת ובסכום מוגבל, ולרוב הן גם נפרעות בתשלומים חודשיים. רוב החברות נותנות כמה עשרות אלפי שקלים, בבנקים ניתן לקבל עד 100 אלף שקל. ההלוואות האלו לרוב ניתנות עד 5 שנים בתשלומים/ החזרים חודשיים.
הלוואה לכל מטרה – מאפיינים
- ריבית גבוהה יחסית – הריבית בהלוואות האלו כאמור גבוהה יותר מהריביות על הלוואות עם מטרה, מהטעם הפשוט שמדובר בהלוואה ללא ביטחון, כשמעבר לכך אם אתם לווים גופים חוץ בנקאיים, המידע שיש להם עליכם הוא מידע מוגבל, ועל חוסר המידע הזה הם דורשים "פיצוי" (מעין פיצוי על הסיכון הנוסף שבהלוואה) דרך ריבית גבוהה יותר
- תקופה מוגבלת – לרוב המלווים יספקו הלוואות כאלו לתקופות יחסית קצרות עד ל-5 שנים
- סוג ההלוואה – לרוב מדובר בריבית שקלית
- סכום ההלוואה – לרוב עשרות אלפי שקלים, כאשר בבנקים מדובר על עד 100 אלף שקל
- החזר הלוואה – בתשלומים. ככה בעצם המלווה רואה הלוואה לתקופה קצרה יותר (מח"מ – משך חיים ממוצע של הלוואה נמוך) וזאת דרך להקטין את הסיכון של המלווה.
הלוואה לכל מטרה – כדאי?
אחרי כל החסרונות שהצגנו, תתפלאו לשמוע שהלוואות לכל מטרה דווקא עשויות להיות רלבנטיות לכם. אם בדקתם את כל האפשרויות מול המערכת הבנקאית, ואם בדקתם את ההתנהלות הכלכלית שלכם, ומצאתם שאתם צריכים את ההלוואה ויכולים להחזיר אותה, אז כנראה שאין מנוס. זו לא בדיקה פשוטה – אנשים נוטים להגיד שהם צריכים, אבל אם אין להם כסף, הם בהחלט יכולים לדחות את הטיול השנתי למועד אחר; אם אין כסף, אין טעם לקחת הלוואה כדי לשפץ את הבית; אם אין כסף, אז לא צריך להתפרע כדי לממן לילד חתונה מפוארת.
ונניח שאתם מחושבים וניהלתם את התקציב שלכם נכון. אז אם לא השגתם מימון יחסית זול יותר בבנקים (וכדאי לנסות גם בזירות להלוואות חברתיות), ייתכן שהפתרון שלכם הוא הלוואה לכל מטרה – בשלב הזה כדאי לנסות לבדוק את קופות הגמל וקרנות ההשתלמות שלכם. חשוב לבדוק את אפשרות לקיחת הלוואה מול קרנות השתלמות או מול קופות גמל – מדובר בהלוואות זולות ואטרקטיביות. הרציונל הוא שבמקום לשבור את קופת הגמל או את קרן ההשתלמות, הגופים האלו מספקים לכם מימון ומדובר במימון זול. ככה אתם שומרים גם על ההטבות של קופת הגמל או קרן ההשתלמות (בעיקר הטבות מס).
טוב, נניח שזהו – אין מנוס אלא לקחת הלוואה לכל מטרה. אז ראשית, תעשו סקר שוק – אצל הבנקים, אצל מימון ישיר, אצל חברות כרטיסי האשראי – MAX, ישראכרט וכאל; אצל גופים חוץ בנקאיים נוספים, ותחליטו היכן לקחת.
ונסכם – עדיף שלא לקחת הלוואה לכל מטרה, אבל אם אין ברירה, אתם לא יכולים לחסוך, אתם חייבים את הכסף, הבנק לא מספק לכם הלוואה רגילה, אין לכם מקורות מימון (משפחה, הלוואה חברתית, הלוואה מקופת גמל וקרן השתלמות), אז תעשו סקר שוק ותיקחו הלוואה כזו, בידיעה שאתם צריכים להחזיר אותה (ולא להתגלגל מהלוואה להלוואה).
כמו כן, הלוואה לכל מטרה כדאית כאשר אתם צריכים את הכסף מהר. כלומר, בהינתן שאתם חייבים את הכסף, ואין מנוס מלקיחת הלוואה, ואתם לא יכולים לחכות תקופה ולבדוק את כל האופציות בנחת, זו אופציה טובה – הלוואה לכל מטרה ניתנת כאמור מהר, אפילו במיידי, סוג של הלוואה מיידית.
הלוואה לכל מטרה – ממי לוקחים?
ובכן, ממי לוקחים הלוואה לכל מטרה? הזכרנו למעלה, את הגופים העיקריים, אבל נעשה כאן סדר, נזכיר את כולם לפי סדר עדיפות הפנייה – כלומר, הראשון שכדאי לפנות אליו, השני וכך הלאה. רק חשוב להבהיר – זה לא מדע מדויק. ייתכן שבתקופה מסוימת, גוף אחד יהיה אטרקטיבי יותר, וגוף אחר פחות ולהיפך. בכל זאת – אלו "הקווים המנחים":
- הבנק שלכם – הוא אמור לספק לכם את המימון הטוב והזול ביותר, גם כי הוא מכיר אתכם, את היסטוריית האשראי שלכם. כאן אתם תקבלו את התנאים הטובים ביותר. אם אתם לא מקבלים כאן מימון, תעברו לחלופות הבאות
- הלוואות בבנקים אחרים – בנקים אחרים מפתים אתכם בשוטף לעבור אליהם. אולי זאת הזדמנות לקבל על הדרך הלוואה לכל מטרה. בכל מקרה, לא חייבים לעבור בנק כדי לקבל הלוואה לכל מטרה, תעשו סדק שוק, ותראו מה מציעים לכם – הבנקים הקטנים מציעים במקרים רבים הלוואות טובות יחסית.
- הלוואות מקופות גמל וקרנות השתלמות – למי שיש אפשרות כזו, האמת שזו ההלוואה הכי טובה (תחת תנאים מסוימים היינו מזיזים אותה למקום הראשון). אם יש לכם השקעות אצל גופים מוסדיים, תבדקו אם אתם זכאים לאשראי. מאוד ייתכן שכן, ואז הריבית נמוכה. הבעיה – כאן אסור לפשל, אתם משעבדים את החיסכון, אתם משעבדים את הפנסיה, תמורת ההלוואה. כך שאתם חייבים להחזיר את הכסף, אז יהיה לכם פחות בפנסיה, ואז אולי יממשו לכם את הקופה/ קרן לפני המועד, ותחויבו במס גדול. ועדיין – זו ההלוואה הטובה ביותר למי שיש אפשרות כזו.
- הלוואה חברתית – יש זירות חברתיות שמספקות מימון אחרי בדיקה. מיטב, בלנדר, טריא ונוספות. התהליך אמור להיות מהיר, הסכום אמור להיות לא גבוה במיוחד – שווה בדיקה.
- מימון ישיר – גוף בולט במתן הלוואות חוץ בנקאיות (שייך לביטוח ישיר). בדיקה מאוד מהירה.
- חברות כרטיסי אשראי – גם הן מספקות מימון מהיר, וגם הן לא זולות בריבית, אבל הן מערכת משומנת מאוד של מיליארדים רבים שרק הולכים וגדלים.
- חברות חוץ בנקאיות אחרות.
הלוואות מחברות כרטיסי אשראי – כל מה שצריך לדעת
הלוואות חברתיות – יתרונות וחסרונות
הלוואות מקופות גמל וקרנות השתלמות – זה משתלם
הלוואה מבנק ירושלים – האם כדאי?
הריבית על ההלוואות היא פרמטר עיקרי כמובן להחלטה שלכם – הריבית יכולה להיות בין 5% במקרים שאתם לווים מצוינים (נדיר מאוד) ועד אפילו מעל 20%. לרוב מדובר בסדר גודל של 8% עד 12%. הריבית אגב תלויה כמובן בכם – בהיסטוריית האשראי שלכם, בהון שלכם, בשכר שלכם, בנכסים שלכם, וגם בגוף המלווה. בבנק כאמור התנאים לרוב טובים יותר; הלוואה מגופים מוסדיים תהיה בריבית אטרקטיבית; הלוואות מגופים חוץ בנקאיים הן הלוואות בריבית יקרה יותר.
אם יש לכם ביטחונות – רכב למשל, זה יעזור לכם להקטין את הריבית.
והנה דוגמאות
בבנקים (פועלים, לאומי, דיסקונט, מזרחי טפחות, הבינלאומי) – ניתן לקחת הלוואה לכל מטרה עד סכום של 100 אלף שקל בריבית של עד 12%. יש בחלק מהבנקים אפשרות להלוואות של ריבית משתנה פריים פלוס (פריים 4.75%). 12%-13% בפסקה. תקופת ההלוואה היא עד 7 שנים, אך ברוב המקומות זה ניתן ל-5 שנים. בהלוואות קצרות מועד, הריבית נמוכה משמעותית – תלוי בתקופה אבל זה יכול להיות גם 5%-7% ובמקרים חריגים גם פחות מכך. על כל פנים 7%-9%. כעת בנק ישראל 3.25% ופריים 4.75%; תשוו הצעה חיה מול המרווח.
בחברות כרטיסי האשראי (MAX, ישראכרט, כאל) – ניתן לקחת מימון של 50 אלף שקל, במקרים מסוימים 60 אלף שקל. ההלוואות הן עד חמש שנים, ולרוב הריבית המקסימלית היא באזור ה-16%. הריבית השכיחה היא בין 8%-12%.
סיכום ב-3 נקודות
- האם אתם חייבים הלוואה לכל מטרה? האם אתם יכולים לחסוך בהתנהלות השוטפת, או לוותר על הוצאה חריגה ולא לקחת הלוואה? אם כן, זה עשוי להיות עדיף מלקיחת הלוואה
- הלוואה לכל מטרה בבנקים זולה יותר, אם אין לכם אפשרות לקבל דרך הבנק שלכם, תנסו בבנקים אחרים, בגופים המוסדיים (מול קרנות השתלמות וקופות גמל) ואם לא ניתן אז הלוואות חברתיות וחברות כרטיסי האשראי ומימון ישיר.
- הלוואה לכל מטרה ניתנת לרוב בריבית גבוהה מהלוואה עם מטרה ספציפית; אורך החיים שלה הוא עד 60 חודשים, ההיקף שלה הוא עד 100 אלף שקל (במערכת החוץ בנקאית עד 60 אלף שקל) וההחזר בתשלומים חודשיים.
מדריכי הלווואת נוספים:
הלוואות מחברות כרטיסי אשראי – כל מה שצריך לדעת
הלוואות חברתיות – יתרונות וחסרונות
הלוואות מקופות גמל וקרנות השתלמות – זה משתלם
הלוואה מבנק ירושלים – האם כדאי?
השיטה הליברלית של מגל – איך נעלמו מהדוחות של מגל 30 מיליון דולר (וזה לא הפעם הראשונה…) ומה הקשר לשיטת ההכרה בהכנסות על פי קצב ביצוע העבודות
הפעם הראשונה יכולה להיחשב כמעידה מקרית, אבל כשזה קורה בפעם השנייה, ועוד בכזאת עוצמה, זה מעיד במקרה הטוב על רשלנות ניהולית ובמקרה הרע על חשבונאות יצירתית מדי. מה שזה לא יהיה, והאמת שזה לא ממש משנה, התוצאה היא שהמספרים בדו"חות לא מבטאים באמת את מצב הפירמה. עשרות מיליוני דולרים של הכנסות שרשמה מגל (MAGS) בתשעת החודשים הראשונים של 2008, התאיידו מהדו"חות כאשר היה צריך לקבל את החתימה של רואה החשבון. זאת לא הייתה טעות שולית, לא מדובר באחוזים בודדים – זו טעות שהפחיתה את הכנסות החברה בלמעלה מ-40%.
הטעות הענקית הזו היא המשך לתיקון מלפני שלוש שנים, אז פרסמה החברה המפתחת מערכות אבטחה ממוחשבות לגבולות לאיתור וזיהוי חדירות לא מורשות, את הדו"ח המלא שלה לשנת 2005 (F20), וממנו עלה שההכנסות הן לא באמת מה שנרשם באופן שוטף. פשוט – פרויקט שבשלב הראשון נאמר שהוא רק נדחה, ואחר כך כבר בוטל, גרם להפחתה של 10% מההכנסות.
השאלה אז, כמו היום, היא איך בכלל הכירה החברה בהכנסות, שבדיעבד התברר שהן לא באמת הכנסות. רגע לפני ההרחבה על השיטות החשבונאיות להכרה בהכנסות, והגישה של מגל, הנה השתלשלות העניינים מאז נובמבר אשתקד: במקביל לדיווח החברה על עזיבתו של המנכ"ל הוותיק יזהר דקל, פרסמה החברה תוצאות כספיות חלשות, אבל לא קטסטרופליות, לרבעון השלישי ולתשעת החודשים הראשונים של 2008. ההכנסות ברבעון השלישי הסתכמו בכ-21 מיליון דולר, ובתשעת החודשים הראשונים של השנה הן הסתכמו ב-70 מיליון דולר.
בתחילת השבוע, באיחור של חמישה חודשים, פרסמה החברה את ההודעה לתקשורת על הרבעון הרביעי ושנת 2008 כולה. ההכנסות ברבעון הרביעי הסתכמו ב-29.9 מיליון דולר, וההכנסות בשנת 2008 הסתכמו ב-70.3 מיליון דולר. המספרים האלה, כמה שלא מנסים, לא מסתדרים אחד עם השני. הבעיה המתמטית היא שאם החברה מכרה בשנה כולה ב-70 מיליון דולר וברבעון האחרון בכ-30 מיליון דולר, אז בתשעת החודשים היא מכרה ב-40 מיליון דולר, וזה סותר את הדו"ח הקודם, לפיו ההכנסות בתקופה זו הסתכמו ב-70 מיליון דולר כאמור.
הפיתרון לבעיה הזו – חור של 30 מיליון דולר – לא מפורט בהרחבה בהודעה עצמה, אלא מוזכר כבדרך אגב מתחת לטבלאות המפרטות את הדו"חות הרבעוניים של 2008 כולה. שם כתוב כי הנהלת החברה החליטה לשנות את הגישה החשבונאית בנוגע למספר פרויקטים לשיטת הפרויקטים הגמורים (Completed Contracts Method), וכתוצאה מכך לשנות את התוצאות הפיננסיות בשלושת הרבעונים הראשונים של 2008. שתי שורות תמימות לכאורה, שנותנות רק קצה חוט לאחת השערוריות הגדולות ביותר בדו"חות של חברה ישראלית, וזו כאמור לא הפעם הראשונה שמגל מפשלת בהכרה בהכנסות.
חור שחור ביבשת השחורה
וזה עדיין לא הכול. שבועיים לפני פרסום הדו"ח לרבעון הרביעי דיווחה החברה על הזמנות שקיבלה בהיקף של 8.5 מיליון דולר. איזה יופי, בשעה שמגל כבר יודעת את גודל הקטסטרופה – דיווח על הכנסות במינוס של 30 מיליון דולר – היא מוסרת על הזמנות חדשות. מסכנים המשקיעים שלקחו את ההזמנות האלו ברצינות ורכשו מניות. מעניין אגב, למה החברה לא מצאה לנכון לדווח באופן שוטף על ההכנסות במינוס, אחרי הכול – אם פלוס 8 מיליון דולר זה מהותי ו"שווה" דיווח, אז על אחת כמה וכמה מינוס של 30 מיליון דולר הוא מהותי.
בד בבד עם פרסום ההודעה לעיתונות על הדו"ח הכספי, העבירה החברה לרשות ניירות ערך האמריקנית (ה-SEC) את הדו"ח השנתי המלא, ה-F20, לשנת 2008. מהדו"ח הזה אפשר להבין שהצרות של מגל מגיעות מאפריקה.
מגל רכשה לפני כשנתיים חברה אירופאית שפועלת באופן נרחב בהטמעת פרויקטי אבטחה ביבשת השחורה. הפרויקטים האלו, שהיוו חלק משמעותי מהכנסות מגל על פי הדיווחים השוטפים בשנת 2008, התגלו כחור שחור מבחינת החברה. מסתבר שהחברה לא באמת ידעה לאמוד את שיעור השלמת הפרויקט, שהוא מרכיב קריטי כמובן בהערכת ההכנסות והרווחים מהפרויקט. בנוסף, היא העריכה לא נכון את מקובלות הפרויקט אצל הלקוחות, והיא גם לא העריכה נכון את יכולת התשלומים של הצד הרוכש. כל זה גרם לכך שהיא בעצם העריכה לא נכון את קצב ההכנסות מהפרויקטים האלו. כל זה מעיד למעשה ששיטת ההכרה בהכנסה של החברה הייתה ליברלית לחלוטין, ולא התאימה לאופי הפעילות שלה.
ליברליות יוצאת דופן
ככלל, מגל מכירה בהכנסות מהפרויקטים שלה בכל העולם לפי שיטת העבודות בביצוע. השיטה הזו שמיושמת בחברות פרויקטים – חברות קבלניות (מבצעות בנייה), חברות שירותי מיקור חוץ, שירותי מחשוב (IT) וכדומה – נועדה ליצור הקבלה בין ההוצאות של הפירמה להכנסות שלה, ויש בזה הרבה ההיגיון.
זה לא נכון להתייחס לפרויקט כאל מוצר שוטף, יש הבדל בין פרויקט הטמעת מערכות אבטחה לבין מכירה של במבה. מכירת במבה אורכת שניות, פרויקט יכול להימשך שבועות, חודשים ואף שנים. במכירת במבה מיד ניתן להכיר בהכנסה ומנגד בעלויות (עלות מכר במקרה של היצרנית והרשת הקמעונאית, אסם ושופרסל לצורך הדוגמה). מכירת פרויקט, לעומת זאת, היא תהליך שלוקח כאמור זמן, ועולה השאלה איך להכיר בהכנסות ממנו. אם מקבילים את פרויקט האבטחה לבמבה, אז למעשה יש להכיר בהכנסה רק כאשר המוצר נמכר, וזה מחייב את כל הכללים של ההכרה בהכנסה, שהבסיס שלהם הוא – על רגל אחת – העברת הסיכונים לקונה והבטחת התמורה.
הגישה הזו אפשרית ומיושמת, פה ושם, גם בחברות פרויקטים, אבל היא מעוותת באופן מסוים את הדו"חות. על פי גישה זו, רק אחרי סיום הפרויקט כולו, ורק אחרי שהלקוח בדק ואישר שהפרויקט הושלם לשביעות רצונו, ורק לאחר שהתמורה לחברה הובטחה או שיש סבירות גבוה שהיא תשולם – רק אז יכולה החברה להכיר בהכנסה.
בדרך הזו החברה בעצם דוחה את כל ההכנסות וההוצאות של הפרויקט עד ליום ההשלמה. השיטה הזו, הנקראת שיטת העבודות הגמורות, אמנם יותר שמרנית, אבל פוגעת בהקבלה בין ההוצאות להכנסות, ואינה מספקת את תמונת המצב האמיתית על החברה. אחרי הכול, יכול להיות פרויקט, שלצורך הדוגמה נמשך שנתיים, ולמרות שהוא רווחי מאוד, במשך שנתיים רצופות החברה לא יכולה להכיר בהכנסות ורווחים ממנו. ולכן, רוב החברות המבצעות פרויקטים עובדות בשיטת קצב התקדמות העבודות, שמאפשרת להן להכיר בפרויקט על פי שיעור ההשלמה שלו.
על פי שיטת קצב התקדמות העבודות, בכל רבעון החברה צריכה להעריך את שיעור ההשלמה של הפרויקט, הנקבע לרוב על פי העלויות בפועל ביחס לסך כל העלויות בפרויקט (עלויות בפועל בנוסף לעלויות הצפויות). בכל רבעון מחשבת החברה מחדש את הרווח הכולל הצפוי מהפרויקט, שהוא ההכנסות החזויות פחות העלויות הכוללות (שוב, העלויות בפועל והעלויות הצפויות). שיעור ההשלמה המוכפל ברווח הכולל, נותן את הרווח עד לסוף הרבעון המדובר, וכשמפחיתים מהרווח הזה את התוצאה שהתקבלה ברבעון הקודם, מקבלים את הרווח ברבעון המדווח.
כדי להמחיש, נניח שהרווח הכולל של פרויקט הוא 10 מיליון שקל, והחברה נמצאת בשיעור השלמה של 50% – המשמעות היא שהיא יכולה להכיר ברווח מצטבר עד כה של 5 מיליון שקל. אם בתקופת הדיווח הקודמת (ברבעון הקודם) שיעור ההשלמה היה 40%, והרווח הצפוי הכולל היה 9 מיליון שקל (שונה מכיוון שכל הזמן יש תזוזות בעלויות), אזי הרווח המצטבר עד לרבעון הקודם היה 3.6 מיליון שקל (40% של 9 מיליון שקל), וזה אומר שברבעון האחרון הרווח שניתן להכיר בו הוא 1.4 מיליון שקל (5 מיליון שקל פחות 3.6 מיליון שקל).
מעט מסובך, אבל הטכניקה היא העניין הפחות חשוב. מה שחשוב הוא שהכול מתבסס על אומדנים והערכות, ומי יודע באמת להעריך את העלויות הצפויות, במיוחד כשמדובר בפרויקטים ארוכים, ומי יודע להעריך את שיעור ההשלמה בצורה ברורה. ובכן, מגל לא יודעת לעשות את זה כמו שצריך, ועל רקע זה עוברת החברה לדווח בפרויקטים באפריקה על פי שיטת העבודות הגמורות – שיטה שמרנית ובטוחה יותר, שעשויה להגביל סוף סוף את הליברליות יוצאת הדופן של מגל.
פריורטק האם של קמטק לא רושמת את הוצאות הפיתוח של קמטק – למה, וכמה היא מרוויחה מכך? (הטור התפרסם ב"גלובס")
עלויות מו"פ היו תמיד עניין חשבונאי מתסכל. מצד אחד, הן סוג של נכס, כמו השקעה, כמו רכישת מכונה שהתוצרים שלה נמשכים על פני שנים. חברה שמשקיעה במו"פ אמורה ליהנות מפירות ההשקעה הזו בטווח של מספר שנים קדימה. מאחר שהחשבונאות מעוניינת שתהיה הקבלה נאותה בין הכנסות להוצאות, יש טכניקה מסוימת להכיר את ההשקעה שנעשתה במו"פ על פני השנים בהן המו"פ הזה ייצר הכנסות. הדבר עוד מסתבך כשמתערבבים בו יחסי חברה בת וחברה אם.
לפריורטק הנסחרת בבורסה בתל אביב, והעוסקת דרך מספר חברות בנות בתחום המעגלים המודפסים, יש חברה בת מרכזית (64%) בשם קמטק, הנסחרת בוול סטריט ובבורסה בתל אביב.
החברה הבת, המייצרת מערכות בדיקה למעגלים מודפסים ומערכות בדיקה לתעשיית השבבים, עורכת את דו"חותיה לפי התקינה האמריקנית, ואילו פריורטק עורכת את דו"חותיה לפי התקינה הבינלאומית.
לקמטק יש עלויות פיתוח, אותן היא רושמת כהוצאה שוטפת, אבל בתרגום לתקינה הבינלאומית ההוצאות האלו נעלמות, ופריוריטק בעצם מרוויחה את כל ההפרש. זה מעט מוזר, שלאותה חברה יהיו מעין שני דו"חות שונים. זה מעט מוזר שכך ההוצאה נעלמת, ואולי זה מסביר את ההבהרה שהעבירה קמטק לבורסה.
קמטק מסרה כי בדו"חות הרבעון הראשון של פריורטק (אגב, למה ההבהרה לא הגיעה מפריורטק?) יושם תקן חשבונאות מספר 30 של המוסד לתקינה חשבונאית (השקול לתקן בינלאומי 38IAS) המטפל בנכסים לא מוחשיים, ולפיו הוונו עלויות פיתוח בסך של כ-4.3 מיליון שקל. בהבהרה אחרת, אגב, מסבירה קמטק, כי לפריורטק מלאי לטווח ארוך שמגיע מהמאזן של קמטק עצמה (על המלאי לטווח ארוך של קמטק כתבתי לפני כחודשיים).
על כל פנים, ה-4.3 מיליון שקל שהוונו בדו"חות של פריורטק (ונרשמו כהוצאה בדו"חות קמטק) הם רק קצה הקרחון. כשחוזרים לדו"חות 2008 מוצאים את המשפט הבא: "הרכוש האחר ביום 31 בדצמבר 2008 הסתכם בסך של 58.9 מיליון שקל לעומת סך של 42.2 מיליון שקל ביום 31 בדצמבר 2007. עיקר הגידול ביום 31 בדצמבר 2008 נובע מהיוון הוצאות פיתוח. עיקר השינוי נובע מהיוון הוצאות פיתוח בקמטק בסך של 13.2 מיליון שקל".
למעשה, היוון עלויות הפיתוח (כפי שמוצג בביאור לדו"חות הכספיים) הסתכם ב-2008 בכ-20 מיליון שקל. הרוב כאמור מגיע מקמטק, והיתר מהחברות הבנות הנוספות של פריורטק. מול ההיוון הזה יש גם הפחתה שוטפת של עלויות הפיתוח (על פני אורך החיים המוערך שלו), כאשר בשנת 2008 הסתכמה ההפחתה ב-4.8 מיליון שקל. ההיוון ומנגד ההפחתה העמידו את סעיף עלויות פיתוח המוצרים (תת סעיף של רכוש אחר) בסוף 2008 על 51.4 מיליון שקל. הסכום הזה היה נעלם אם החברה הייתה מדווחת על פי התקינה האמריקנית, או לחילופין אם התקינה המקומית הייתה ממשיכה להיות השולטת (ולא התקינה הבינלאומית).
הסכום המכובד הזה, שחלק מרכזי ממנו מגיע מקמטק, מהווה כ-22% מההון של החברה המסתכם ב-236.3 מיליון שקל. מעבר לכך, אם לוקחים בחשבון גם את המוניטין שרשום במאזן פריורטק, אז מגיעים לסך-הכול רכוש אחר של 58.6 מיליון שקל, ואז כבר מדובר על רבע מההון העצמי שמושתת על נכסים לא מוחשיים.
ימשיכו לייצר הפסדים
אבל הסכום הזה כשלעצמו לא מסביר את הפער הענק בין שווי השוק, 76 מיליון שקל, לבין ההון העצמי שלה, כ-242 מיליון שקל (נכון לסוף הרבעון הראשון). לא בגלל הרכוש האחר לבדו נסחרת החברה ב-166 מיליון שקל מתחת להון העצמי.
הרכוש האחר לצד המוניטין מסביר לכל היותר 58 מיליון שקל מהפער, את השאר מסבירים ככל הנראה סעיפים מוחשיים בדו"חות שהשוק לוקח עליהם דיסקאונט מלא, לקוחות ועוד, לצד הערכות כי החברה, ובעיקר החברה הבת קמטק, ימשיכו לייצר הפסדים
בין חוזה ענק בארה"ב בהיקף 100 מיליון דולר לחוזה מכובד אחר באיטליה בהיקף שמוערך ב-20 מיליון דולר, נזכרה אלווריון להגיש את F20 לשנת 2008. F20 הוא דו"ח שנתי מלא, דו"ח ברנע (תיאור עסקי התאגיד) המוגש עם דו"ח הדירקטוריון, הצמוד לדו"חות הכספיים המלאים, שמגישות החברות הזרות שנסחרות בוול סטריט, גם הדואליות, שנסחרות גם בתל אביב.
F20 הוא מסמך משפטי שמוגש לרשות ניירות ערך האמריקנית, ה-SEC, בשונה מהדו"חות הרבעוניים והשנתיים המוגשים ל"ציבור".
זה אולי לא נעים לשמוע, אבל לציבור לא חייבים לומר את כל האמת. אולי החברות לא ישקרו, אבל הן יציגו ויבליטו את מה שהן רוצות, וכל זאת נעשה בצורה לגיטימית. אחרי הכול, המספרים הרבעוניים שמוצגים בהודעה לעיתונות לא מבוקרים, לא מלאים, וצמודים להם בהבלטה מספרים אחרים, שאפילו לא כפופים לכללים חשבונאיים, אלא ניתנים רק כדי לעזור למשקיעים להבין טוב יותר את העסק.
המספרים שאינם סקורים או מבוקרים, לא כוללים הוצאות חד-פעמיות (גם לא הוצאה חד-פעמית שחוזרת על עצמה). הם גם מוגשים אחרי הנטרול של הטבת האופציות לעובדים, והתמרון הזה, למשל, הופך את הנתונים לכאלו שאינם מהימנים תמיד.
ב-F20 המספרים הגמישים נעלמים, ויש רק המספרים הכפופים לכללי החשבונאות ושם נחשף במקרים רבים שמה שהיה בדיווח הראשוני רחוק מהמציאות.
זה לא המקרה של אלווריון. אלווריון עשתה את זה יחסית בקטן: היא הגדילה את הרווחיות הגולמית, בחסות החשבונאות ובעזרת ההצגה החסרה בדו"חות השוטפים, בכ-1% בשנה. זה אמנם לא נראה במבט ראשון עניין משמעותי מאוד, אבל ה-1% הבודד הזה ברווחיות הגולמית מתורגם לתוספת 2.5 עד 3 מיליון דולר לרווח הגולמי, לרווח התפעולי ולרווח הנקי.
עבור חברה שעל פי הדו"חות החשבונאיים הפסידה בשנה שעברה כ-5.5 מיליון דולר, ועל פי דו"חות ה-Non GAAP – הדו"חות הלא חשבונאיים שמנטרלים שורות חד-פעמיות – הרוויחה כ-6.9 מיליון דולר, תוספת זו היא לא ממש כסף קטן.
פשוט. אלווריון מוחקת באופן שוטף, כל שנה ושנה, את ערך המלאי על רקע מלאי איטי – שקצב השימוש בו איטי – שערכו נשחק, ותחת ההערכה לגבי השימוש העתידי בו, בכפוף להכנסות החברה בעתיד. בנוסף, פה ושם היו לחברה גם מחיקות חד-פעמיות גדולות, בעיקר בתחילת העשור. המחיקות השוטפות שמבוססות על אומדנים רבים, הן סוג של הפרשה בגין המלאי, בדומה לכל הפרשה אחרת.
כשמדובר במחיקה חד-פעמית, החברות הנסחרות בוול סטריט נוטות לנטרל את המחיקה במעבר מהדו"ח החשבונאי לדו"ח ה-Non GAAP (דו"ח הפרופורמה), אבל אם מדובר בעניין מתמשך כבר אי אפשר כמובן לקרוא לזה הוצאה חד-פעמית, למרות שחברות רבות ממשיכות לנטרל את המחיקות האלו. אלווריון, לזכותה ייאמר, לא מנטרלת את ההוצאה הזו מהדו"חות החשבונאיים, היא בעצם אומרת בעקיפין שזה עניין שוטף בעסק שלה.
כשמלאי נמחק בספרים זה עדיין לא אומר שזרקו אותו לפח. מסתבר שמלאי יכול לקום לתחייה. יכול להיות שההערכה בדבר התקדמות השימוש במלאי הייתה מוטה כלפי מטה, ובפועל השימוש הוא בקצב מהיר יותר. יכול להיות שהמלאי שנמחק בספרים משמש לאחר מכן בייצור של מערכות אחרות.
התופעה הזו גורמת לצמצום עלות המכר, ובהתאמה לגידול ברווח הגולמי. אם נניח לדוגמה, שחברה מחקה בשנת 2007 מלאי בהיקף 10 מיליון דולר, ובשנת 2008 היא דיווחה על 100 מיליון דולר הכנסות ו-60 מיליון דולר רווח גולמי. אם לא נעשה כלל שימוש במלאי שנמחק, אז כמובן שאין בעיה, הדו"חות מתאימים למצב האמיתי.
אבל אם נניח שהחברה עשתה שימוש בכל המלאי, עלות המכר האמיתית ב-2008 גדולה ב-10 מיליון דולר, ובהתאמה הרווח הגולמי הנכון נמוך ב-10 מיליון דולר – קרי עומד על 50 מיליון דולר בלבד. במצב זה יש ניפוח של 10 מיליון דולר לאורך כל הדרך – ברווח הגולמי, ברווח התפעולי, ברווח הנקי, וזה מתבטא גם בשיעורי רווחיות משופרים.
במקרה של אלווריון, היא מכרה מערכות להן נדרשו מוצרים שהיא מחקה בערך 2.5 מיליון דולר בשנת 2008, ב-2.9 מיליון דולר בשנת 2007, ב-3.6 מיליון דולר בשנת 2006, וזה ממשיך גם לתקופות קודמות יותר.
מחיקות המלאי והכרה ושימוש חוזר בו, מנפחות את הרווח, אבל יש הבדל בין מצב שבו מחיקה נתפסת כחד-פעמית, ואז החברה מנטרלת אותה מהדו"חות, והשוק לא מתייחס אליה, לבין מחיקה שלא נתפסת כחד-פעמית, ואז היא לא מנוטרלת מהדו"חות הכספיים החשבונאיים.
אם מדובר במחיקה שאינה מנוטרלת מהדו"חות השוטפים, התהליך יכול ליצור סוג של הקדמת הוצאות (דחיית רווחים), מקדימים את עלות המכר בכמה רבעונים, ואפילו שנים.
זה יכול להיות מסיבות אמיתיות, למשל החברה באמת חשבה שהיא צריכה למחוק את המלאי, ושנה אחרי כן מתברר לה שהמלאי לא איבד את כל ערכו. וזה יכול לנבוע, וכאן הבעיה, מניהול רווחים שמטרתו לרצות את וול סטריט. בכל מקרה, מדובר כאן על מעין הפרשי עיתוי.
בעייתית ובעייתית יותר
בטכניקה השנייה והבעייתית הרבה יותר, כשמחיקת המלאי מנוטרלת מהדו"חות, זה פשוט לייצר יש מאין. כשהמחיקה נתפסת כאמור כאירוע חד-פעמי ולכן היא מנוטרלת מהדו"חות החשבונאיים (והשוק לא מתייחס להוצאה הזו), ואז בעצם עוגת הרווחים המצטברים גדלה, לא מתחשבים בהוצאה בשנה מסוימת (מנטרלים אותה מהדו"חות). שנה אחר כך מוכרים את המלאי בלי להצמיד לו עלות, כלומר לא רושמים כלל את ההוצאה, אלא רק את התמורה.
כפי שחשף בעבר ד"ר אורי רונן הכותב באתר buysidemetrics.com, אלווריון עשתה שימוש בטכניקה השנייה (הבעייתית יותר) בדו"חות 2005, ובשנים שקדמו לה. זה לא עצר שם, זה נמשך גם בשנת 2006, ומהנוסח של הביאור בנושא בדו"חות המאוחרים יותר, לא ברור לחלוטין שהיא לא השתמשה בהפחתות האלו גם בשנים 2007 ו-2008.
עד 2006 החברה בעצם השתמשה במלאי שנמחק בהפחתה החד-פעמית הגדולה שנעשתה ב-2001 (מחיקה של 45 מיליון דולר). זה תרם לה רווח של 3 עד 6 מיליון דולר בין השנים 2003 ל-2006.
משנת 2007 נעלמה מהביאור ההתייחסות למחיקה ב-2001, אך ניצול המלאי הנמחק נמשך. הפעם כנראה מדובר על הגישה הפחות בעייתית, לפיה החברה רושמת את המחיקות באופן שוטף ולא כהוצאה חד-פעמית, ואז בעצם מדובר על הטכניקה הראשונה של הקדמת הוצאות, דחיית רווחים לעתיד
הפורמולה של ההון העצמי – היכן מציגים את זכויות המיעוט ואיך זה משפיע על ההון העצמי ומה ההבדל בין ההון העצמי על פי הדוח המאוחד לעומת ההון על פי הדוח הנפרד
הדו"חות הכספיים של פורמולה ויז'ן רבעון הראשון של 2009 עלולים לבלבל: בתחתית עמוד המאזן מסתכם סעיף "סך כול הון עצמי" ב-30.9 מיליון שקל, אבל אם מגביהים את המבט מעט, מגלים בסעיף "הון עצמי מיוחס לבעלי זכויות מיעוט" סכום 53.6 מיליון שקל. אם מחסירים מההון העצמי הכולל את מה שמגיע למיעוט, שהם בעצם בעלי המניות בחברות הבנות של פורמולה ויז'ן, מקבלים גירעון בהון של 22.6 מיליון שקל.
אז מה יש לפורמולה ויז'ן, הון חיובי או גירעון?
עד כאן זה דווקא פשוט יחסית, ההון המיוחס לבעלי המניות של פורמולה ויז'ן הוא שלילי, וזה מה שחשוב. פורמולה ויז'ן, שהיא סוג של קרן הון סיכון, היא החברה היחידה שנסחרת בבורסה בתל אביב במצב כלאיים שכזה, הון כולל חיובי והון מיוחס לבעלי המניות שלילי.
זה קורה כתוצאה מהפסדים מתמשכים באחזקות שאינן בשליטה (ואינן מאוחדות בדו"חות הכספיים), ואנסה להמחיש: הסכום של זכויות המיעוט מבטא את הערך המאזני של המיעוט באחזקות בהן יש לפורמולה ויז'ן שליטה. אם לפורמולה ויז'ן היו רק האחזקות האלו, אז הונה העצמי היה אמור להיות חיובי.
אם, לצורך הדוגמה, פורמולה ויז'ן הייתה מחזיקה ב-80% בחברה אחת בלבד, אזי ה-20% של המיעוט שווים, על פי מאזן החברה, כ-53.6 מיליון שקל. באופן פשטני מאוד, ניתן היה לגזור מכך הון של כ-250 מיליון שקל לפורמולה ויז'ן. זה כמובן לא מדויק, כי לחברה המחזיקה יש הוצאות תפעול משל עצמה, הוצאות מימון וכמובן אחזקות נוספות – כאלו שבשליטה שיש לאחד, וגם כאלו שמוצגות לפי גישות אחרות, לרבות גישת השווי המאזני (גישת האקוויטי).
בגישת השווי המאזני, מכיוון שיש לחברה המחזיקה השפעה מהותית על המוחזקת, היא בעצם לוקחת בכל רבעון ורבעון את חלקה ברווח (או בהפסד) של המוחזקת, עורכת התאמות נוספות, ורושמת במקביל את האחזקה גם במסגרת סעיף מאזני – סעיף השקעות. כאן, בגישה הזו, אין כמובן מיעוט.
ואם נניח (שוב, רק לצורך הדגמה) שפורמולה ויז'ן מחזיקה במספר חברות מפסידות בגישת השווי המאזני, ואילו החברה שהיא מאחדת מרוויחה, נקבל שערך המיעוט הולך וגדל ביחס להון העצמי. לכן, המצב בסוף הרבעון הראשון, הון עצמי כולל חיובי ומנגד גירעון בהון העצמי המיוחס לבעלי המניות, לא צריך להפיל אותנו מהכיסא.
החיסול של הסולו
העניין הזה, מעניין ככל שיהיה, הוא חיוור מאוד, לפחות לטעמי, ביחס למיני מהפכה שעשתה התקינה הבינלאומית (ה-IFRS) בדו"חות הסולו. טוב, זו לא בדיוק מיני מהפכה, זה חיסול של הסולו.
הרעיון בתקינה הבינלאומית הוא פשוט: אין טעם וערך בדו"ח סולו, שמקבל בזמן האחרון את השם המאולץ דו"ח נפרד. הדו"ח הנפרד הזה, עד שמוסדות התקינה הבינלאומית החליטו שאין בו ממש תרומה, ממש לא הרגיש נפרד. הוא היה צמוד לדו"ח המאוחד, וכל אחד מהם סיפק עוד כמה חלקים מהפאזל כדי להבין טוב יותר את התמונה המלאה של החברה.
נכון, לא תמיד היה ערך משמעותי בדו"ח סולו, אבל גם לא תמיד יש ערך בדו"ח המאוחד. מעבר לכך, הרבה פעמים דו"ח הסולו היה ועודנו חשוב יותר מהמאוחד. זה בולט במיוחד על רקע המשבר בחודשים האחרונים, והצורך לנתח את הדו"חות הכספיים כדי לגזור מהם את יכולת החזר החובות של החברה (אגרות חוב שהונפקו לציבור או הלוואות מהבנקים).
איזה דו"ח מתאים יותר לדעתכם לניתוח החזר החובות? גם כאן אין תשובה חד משמעית, אבל לרוב דו"ח הסולו מהווה אינדיקציה מהימנה יותר ליכולת ההחזר. המזומנים בדו"ח סולו הם המזומנים של החברה עצמה, לא של הבת שלה, לא של הנכדה שלה. אלו הם מזומנים שיכולים לשמש לפירעון האג"ח, ולא מזומנים ששוכבים בקופה של הבת, וכלל לא ברור אם יעלו למעלה.
וזה לא רק בסעיף המזומנים, ולכן רשות ניירות ערך התעקשה על הדו"ח הזה. לא בפרונט, לא לצד המאזן המאוחד, אבל גם בביאורים – אפילו אם באחד האחרונים שבהם בדו"ח – זה משהו. וככה, אחת לשנה, אמנם בנפרד, כמעט בהסתר, קוראי הדו"חות מקבלים את הדו"ח סולו. הדו"ח הזה מזכיר את הסולו המוכר מהתקינה המקומית רק בשמות הסעיפים. המספרים שבסעיפים ממש לא דומים לסולו הישן, וכך אנחנו חוזרים להון העצמי.
הדו"חות "הנחשבים"
הון עצמי, כך למדו שנים רבות, זהה בדו"ח הסולו ובדו"ח המאוחד. מי שאמר אחרת נתפס כזקוק לאשפוז, מי שהגיע בבחינה להון עצמי שונה בשני הדו"חות ידע שהוא זקוק לרחמים או לפקטור גדול כדי לעבור.
האקסיומה הזו נשענה על כך שאת החברות המוחזקות (והנשלטות) ניתן להציג בשתי הגישות, כאשר בסופו של דבר, בשתיהן מחברים את חלקה של המחזיקה ברווחי המוחזקת עם רווחיה הכוללים של המחזיקה.
בשיטת האיחוד, מבוצע רישום של כל סעיפי המאזן ודו"ח הרווח והפסד לצד רישום זכויות המיעוט בהון העצמי, ורישום חלק המיעוט ברווח או בהפסד בדו"ח רווח והפסד. ובגישת האקוויטי, רושמים כאמור בשורה אחת את החלק של המחזיקה ברווח, לצד ההתאמות – הפחתת נכסים לא מוחשיים, דיבידנדים ועוד.
בסופו של התהליך זה אותו הדבר: שתי הגישות בעצם מכירות בחלק של החברה המחזיקה ברווח של הבת, ובשתיהן נעשות התאמות בגין הנכסים הלא מוחשיים, חלוקת דיבידנדים ועוד. בשתי הגישות האלו הרווחים מהמוחזקת זהים, וההון כאמור זהה.
אבל בדו"ח סולו, על פי התקינה הבינלאומית, הכול מתהפך. הדבר הבסיסי והמוצק ביותר מתערער לחלוטין, לא עוד הון עצמי זהה בשני הדו"חות.
בדו"ח המאוחד מוצג הון עצמי מבוסס על גישת האיחוד, שהיא קבלת חלק ברווחי הבת, ואילו בדו"ח סולו ההון עצמי מבוסס על גישת העלות או השווי ההוגן.
זה נשמע עקום למי שרגיל לחשבונאות המסורתית. אחרי הכול, הון חשבונאי זה הון חשבונאי, הוא מבטא את ערך הנכסים בניכוי ההתחייבויות, את ערכה של החברה בפירוק מחר בבוקר. הוא הבסיס לאיתנותה הפיננסית, ליכולתה לקבל מימון זר, מהבנקים ומהציבור. אז לפי מה יפעל הבנק, איך הוא יחליט אם לתת אשראי לחברה או להימנע מכך, לפי ההון העצמי בסולו או במאוחד? ואיך יחלקו דיבידנדים, לפי העודפים בהון העצמי המאוחד או הסולו? לשאלות האלו אין תשובות ברורות, אם כי בפרקטיקה הדו"חות "הנחשבים" הם הדו"חות המאוחדים.
לפורמולה ויז'ן היה בסוף שנת 2008 הון עצמי שלילי (המיוחס לבעלי מניותיה) של 22.4 מיליון שקל. סך הכול ההון שלה (כולל זכויות מיעוט) הגיע ל-27.7 מיליון שקל, וזכויות המיעוט הסתכמו ב-50.1 מיליון שקל. אך אם מדפדפים עד לביאור 29 ונוחתים על המאזן בנפרד, מגלים שההון העצמי של החברה בסוף 2008 הוא בכלל חיובי ומסתכם ב-86 מיליון שקל – הפרש של 108 מיליון שקל לעומת ההון במאוחד.
ההפרש הזה מגיע כאמור מהבדלי הגישות. ככלל, בדו"חות סולו ניתן להציג את ההשקעות בחברות המוחזקות (כלולות ובנות) לפי שוויין ההוגן או לפי עלותן, בעוד שבמאוחד יש כאמור להכיר מדי רבעון ברבעון ברווח/הפסד של החברה המחזיקה כתוצאה מאחזקה זו.
על רקע זה, בפורמולה ויז'ן מוצגות ההשקעות בחברות הבנות והכלולות ב-190 מיליון שקל, ולדו"חות צמודה הערכת שווי לחברות המרכזיות שתומכת בשווי הגבוה. אך במאוחד, האחזקות האלו רשומות בסכומים נמוכים משמעותית מהסכום האמור, ובשוק, כל פורמולה ויז'ן נסחרת ב-20 מיליון שקל, משמע, במקרה הזה לא קונים את דו"ח הסולו
המלאי לטווח ארוך של קמטק – המחסנים של קמטק עמוסים במלאי שיספיק לה למעל שנה של מכירות – זו הסיבה להצגת מלאי ברכוש לא שוטף וזו גם הסיבה לשיפור המלאכותי ביחסים הפיננסים
הנכסים של קמטק בסוף הרבעון הראשון עולים על 75 מיליון דולר, ויש לה התחייבויות סביב 18 מיליון דולר. זה משאיר לה הון עצמי של 57 מיליון דולר בקירוב, אבל וול סטריט מלגלגת על ההון הזה. היא ממש לא מאמינה בערך הנכסים הרשום בספרים: אולי זה המלאי שנראה לה מנופח, אולי זאת יתרת הלקוחות, אולי אלו שני הסעיפים יחדיו ואולי בכלל סעיפים אחרים. כך או אחרת, המשקיעים מקנים למכלול הנכסים של החברה ערך נמוך משמעותית מזה הרשום בספרים, ובהתאמה הם סבורים שההון העצמי של החברה מנותק מקרקע המציאות. כל זה מתבטא במספר אחד, שווי השוק.
שווי השוק של קמטק, המתמחה בעיקר בייצור מערכות בדיקה לשוק המעגלים המודפסים והשבבים, נמוך מהונה החשבונאי, ועד כאן הסיפור של קמטק לא כל כך חריג. למרות גל העליות האחרון יש לא מעט חברות שנסחרות מתחת לשווי שמעניקים להן המשקיעים, אבל קמטק בכל זאת מיוחדת.
אין הרבה חברות שנסחרות במחצית מההון שלהן, ובודדות החברות שנסחרות ברבע מההון שלהן. קמטק היא אחת מהן: שווי השוק שלה, כ-14.5 מיליון דולר, הוא בערך רבע מההון שלה, 57 מיליון דולר כאמור. לכאורה, המשקיעים קונים את המניות בהנחה של 75%, אבל האמת היא שאין משמעות גדולה להון העצמי החשבונאי של החברה.
הפער הגדול הזה נחשף באמירה מאוד חזקה של וול סטריט על החברה: "הנכסים שלך מנופחים; ההון שלך מנופח…", ואם השוק טוען כך במשך תקופה ממושכת, וזה המצב בקמטק, אז אי אפשר להתעלם מזה. אחרי הכול, המחיר בשוק הוא האינדיקציה הטובה ביותר לירידת ערך של נכסים במאזן, ופער גדול בין השווי בשוק לשווי בספרים מחייב את החברה לערוך בדיקה לערכם של הנכסים בספרים, ואם האינדיקציה מוצדקת, אז זה מחייב אותה גם להפחית את הנכסים במאזן מול רישום הוצאות הפחתה/מחיקה בדו"ח רווח והפסד.
מחיקות חוזרות ונשנות
ובכן, בקמטק בוחנים את ערך הנכסים, אבל בדו"חות השוטפים של החברה לא תמצאו מחיקות גדולות. היו אמנם מחיקות מלאי של 4.4 מיליון דולר בשנת 2008 (בהמשך ל-2.5 מיליון דולר ב-2007 ו-3 מיליון דולר ב-2006), אבל כמובן שהמחיקות האלו לא מסגירות איזה ניפוח יוצא דופן במאזן. הן בהחלט מסגירות את זה שמחיקות המלאי של החברה הן ממש לא אירוע חד-פעמי, אלא אירוע המתרחש ברציפות מדי שנה.
ואם זה המצב, אז לא צריך לנטרל את ההוצאות האלו כשמנתחים את הדו"חות הכספיים. ככלל, האנליסטים מנטרלים את ההוצאות החד-פעמיות, כולל מחיקות המלאי החד-פעמיות, כשלמעשה הם בדרך כלל מקבלים את הדו"חות המנוטרלים מהחברות. רוב החברות הנסחרות בוול סטריט מפרסמות דו"חות כפולים: דו"חות על פי כללי החשבונאות, ובצמוד (לרוב בהבלטה) דו"חות ה-Non GAAP, שבהם נתונים שלא על פי כללי החשבונאות, אחרי נטרול של ההוצאות החד-פעמיות, כולל מחיקות חד-פעמיות בגין מלאים. ההיגיון הוא, שנתונים אלו עוזרים להעריך טוב יותר את מצבה התפעולי והפיננסי של החברה, והם משמשים את האנליסטים והמשקיעים כדי להעריך כיצד ייראו הדו"חות ברבעונים הבאים.
קמטק אמנם מעבירה סט אחד של מספרים, אבל היא מציינת במקביל לפרסום הדו"חות את סכומי ההוצאות החד-פעמיות, לרבות המחיקות על המלאים. במקרים כאלו האנליסטים בעצם בונים בעצמם דו"ח מנוטרל הוצאות חד-פעמיות, כשהרווחNon GAAP הוא הרווח שמנחה אותם בבואם להעריך את שווי החברה. השאלה היא האם יש בכלל טעם במקרה של קמטק לערוך נתוני Non GAAP, אם המחיקות האלו חוזרות מדי שנה. כנראה שבקמטק כבר לא בטוחים בתשובה, אחרת הם לא היו נצמדים רק לדו"ח החשבונאי.
מלאי לתשעה חודשים
ובחזרה לחיפוש ההסברים לפער בין השווי להון העצמי. קמטק כאמור מוחקת מלאים, אך לא במספרים שמתקרבים לפער בין השווי להון. עם זאת, עצם המחיקות מהווה רמז לכך שהמלאי הוא מהסעיפים החלשים במאזן החברה. הרי אם בשנה שעברה, כשקצב המכירות היה יותר מכפול מקצב המכירות הנוכחי, החברה מחקה מלאים, אז זה לא ממש יפתיע אם החברה תפחית עכשיו מלאים ובמספרים מרשימים יותר.
ולא צריך להסתמך על תחושת בטן. אפשר למצוא את ימי המלאי, יחס פיננסי שנגזר מהדו"חות של החברה ועונה לשאלה, לכמה ימים המלאי במחסן יספיק. כשמפעילים את הנוסחה (מלאי מחולק בעלות המכר כפול ימים לתקופה) על נתוני הרבעון הראשון, מקבלים שימי המלאי (לזמן קצר ולזמן ארוך, מיד הסבר) עלו מרמה של 240 יום בשנה שעברה לכ-280 יום ברבעון האחרון.
העלייה בימי המלאי ברבעון האחרון מיוחסת לירידה המשמעותית במכירות (ובהתאמה לירידה בעלות המכר). אם נניח שמדובר בירידה קיצונית במכירות וגם אם נתעלם מימי המלאי החריגים ברבעון האחרון, הרי שמדובר בכמות ימי מלאי גבוהה לאורך זמן. החברה מחזיקה מלאים לתקופה של 9 חודשים וזה הרבה. עם זאת, צריך לזכור שהמספרים האלו מוטים כלפי מעלה, כי חלק מעלות המכירות מיוחס לעלות השירות (סביב 20%).
רמות המלאי הגבוהות האלו הביאו את החברה ליזום מהלך נדיר. החברה חילקה את המלאים שלה לשתי קבוצות, מלאי לזמן קצר ומלאי לזמן ארוך. בפעם הראשונה שהיא עשתה זאת, ברבעון האחרון של 2008 (כפי שמופיע במאזן סוף השנה), היא ייחסה למלאי לזמן קצר 9.8 מיליון דולר, ו-21.7 מיליון דולר למלאי שסווג לזמן ארוך. ברבעון הראשון של 2009 עלה המלאי לזמן קצר ל-11.6 מיליון דולר והמלאי לזמן ארוך ירד ל-17.8 מיליון דולר. בסך-הכול החזיקה החברה בסוף 2008 מלאי בהיקף של 31.5 מיליון דולר שירד ל-29.4 מיליון דולר ברבעון הראשון של 2009.
פתרון אלגנטי
המהלך הנדיר הזה של החברה הוא הודאה בכך שרמות המלאי גבוהות. החברה בעצם אומרת שהיא לא תממש חלק משמעותי מהמלאי (את רובו) בטווח של השנה הקרובה, ולכן היא מסווגת אותו כנכס לזמן העולה על שנה. אבל, האם יש בכלל מלאי לטווח העולה על שנה? מישהו יכול להעריך בכמה יסתכמו המכונות האלו של החברה בעוד שנה? אולי הן ייחשבו מיושנות? אולי הערך שלהן יירד?
בדרך כלל כשסך ימי המלאי גבוה, והנהלת החברה רואה קושי במימוש המלאים, נעשות מחיקות גדולות. כאן אמנם נעשו מחיקות, אבל מצאו מעין פיתרון אלגנטי, כשבדרך החברה גם משפרת את היחסים הפיננסיים שלה, למשל יחסי הנזילות, הון חוזר, יחס שוטף, יחס מהיר, כל אלו השתפרו פלאים במקביל להעברת המלאים לזמן ארוך.
ובכן, המלאי מסביר חלק (כנראה משמעותי) מהפער בין השווי להון, וייתכן שהשוק לא מאמין במספרים של נכסים נוספים במאזן, אבל אולי חלק מהסיבות לפער נמצא בכלל בדו"ח רווח והפסד. אולי השוק מעריך הפסדים שוטפים בהמשך, כאלו שיכולים להביא את ההון לשווי בשוק. זה בדרך כלל הולך ביחד: נכסים מנופחים שצפויים להעיק בהמשך גם על דו"ח רווח והפסד (מחיקות והפחתות של מלאים ושל יתרת לקוחות כתוצאה מחובות אבודים והפרשה לחובות מסופקים ועוד), כאשר מעבר למחיקות, ההאטה בשווקים גורמת להפסדים תפעוליים שוטפים.
ברבעון הראשון השנה הסתכם ההפסד התפעולי של קמטק ב-5.3 מיליון דולר על הכנסות של 9.3 מיליון דולר, לעומת רווח צנוע של 100 אלף דולר ברבעון המקביל ב-2008 על הכנסות של 21.3 מיליון דולר. הרבעון השני יהיה כנראה טוב יותר, אבל עדיין, ההפסד יהיה כנראה משמעותי.
ועכשיו, אחרי שמשקללים את כל הגורמים, מבינים שאולי זאת לא באמת הנחה של 75% על ההון
נתנאל אג"ח – בבית ההשקעות הלמן אלדובי סבורים שהאג"ח של חברת הנדל"ן הוא השקעה טובה, "כשלוקחים את התזרים הצפוי מהפרויקטים הקיימים ומעוד שניים שבדרך, ומוסיפים את הכספים שכבר נכנסו, מקבלים שהחברה תעמוד בתשלומי האג"ח" (הטור התפרסם ב"גלובס")
אגרות החוב שלה נסחרות בתשואה שנתית ברוטו של 28%, שזה בתרגום לשפה פשוטה – חוסר אמון ביכולתה לפרוע את הקרן, אבל בבית ההשקעות הלמן אלדובי סבורים ברמת ביטחון גבוה שנתנאל, חברת נדל"ן קטנה, תשלם את החובות, ואפילו ללא בעיות מיוחדות.
נתנאל, שההיסטוריה שלה בבורסה מתחילה בחברה בשם דנאל גרופ שהפכה לשלד בורסאי עליו השתלטה משפחת נתנאל, נסחרת בשווי של 29 מיליון שקל, ויש לה אגרות חוב בהיקף של 116 מיליון ערך נקוב (שווי הסדרה בשוק -83.7 מיליון שקל). החברה פעילה כיום כקבלן יוזם ומבצע במספר פרויקטים קטנים יחסית בחולון וכפר שלם, ויש לה קרקעות ברומניה.
"בנובמבר 2002 השתלטה על החברה משפחת נתנאל והזרימה לחברה פעילות ונכסים", אומרת נעה מירון, אנליסטית בהלמן אלדובי, "משפחת נתנאל מנוסה בתחום הבנייה בארץ. היא פעילה כבר עשרות שנים ובנתה אלפי יחידות דיור באזורי ביקוש כמו תל אביב, רחובות, חולון וחדרה".
ארבע שנים לאחר רכישת השליטה גייסה החברה אגרות חוב מהציבור. בשלב הראשון הנפיקה החברה 53 מיליון ערך נקוב מסדרת האג"ח הראשונה, ולאחר שנה הם השלימו את הרחיבו את הגיוס לסך כולל של 116 מיליון ערך נקוב. "מאז הם רכשו אגרות חוב, בעיקר דרך חברה-בת, כך שבנטו יש 100 מיליון ערך נקוב של אגרות חוב במחזור", מעדכנת מירון, "ההנפקות של הסדרה הזו נעשו בקופון של 6.4%, כשעכשיו התשואה האפקטיבית בשוק עומדת על 25.5%".
התשואה הזו, מעריכה מירון, אטרקטיבית מאוד. "החברה אמורה לפרוע את הקרן משנת 2009 עד שנת 2011 בשישה תשלומים – שני תשלומים בכל שנה, ביוני ובדצמבר", מוסיפה מירון, "את התשלומים האלו היא יכולה לשלם חלקית עם המזומנים שיש לה בקופה, וכן בזכות תזרימי המזומנים העתידיים מהפרויקטים שבהם היא מעורבת.
קצב מכירות מהיר
"החברה פעילה כיום רק באזורי ביקוש. יש לה חמישה פרויקטים בביצוע, אחרי שמכרה את חלקה בפרויקט תלמי מנשה, שהיה בשיתוף עם שיכון עובדים. המכירה הושלמה במהלך חודש יוני. נתנאל מכרה 50% מהפרויקט תמורת 45 מיליון שקל, והיא צפויה לרשום כתוצאה ממכירה זו רווח הון של 20 מיליון שקל, וחשוב יותר – תזרים של 30 מיליון שקל".
הפרויקטים הנוכחיים של החברה מרוכזים בחולון וכפר שלם. "שלושה פרויקטים בחולון ושניים בכפר שלם", ממשיכה מירון, "פרויקט אחד בחולון עם רסידו. מדובר בפרויקט מכור לגמרי, בשלבי אכלוס וסיום. יש שם 52 דירות בעסקת קומבינציה. יש עוד שני פרויקטים בחולון – בפנחס אילון 50 דירות, חלק בקומבינציה, ופרויקט נוסף ביגאל ידין, 41 דירות בקומבינציה. בשניהם התחילו בבנייה. פנחס איילון בשלב מתקדם יותר, ביגאל ידין רק במארס התחילו לבנות. חוץ מזה, לחברה יש עוד שני פרויקטים בכפר שלם בת"א. פרויקט קטן של 10 יחידות דיור שאמור להסתיים בסוף השנה, כל הדירות כאן כבר נמכרו. כמו כן יש פרויקט גדול יותר – 38 יחידות דיור, שיימשך יותר זמן וגם בו המכירות מתקדמות מצוין – נמכרו כבר 16 דירות בפרויקט זה. ובכלל, קצב המכירות של החברה הוא טוב מאוד. בחודש מאי למשל נמכרו 16 דירות בפרויקטים בהם היא מעורבת, 12 מתוכן בחולון ו-4 דירות בתל אביב".
ברבעון הראשון של השנה לא הכירה החברה בהכנסות, כנראה בגלל יישום התקינה הבינלאומית (ה-IFRS), שמאפשרת הכרה בהכנסה רק בעת מסירת הדירות. ההפסד בשורה התחתונה הסתכם ב-1.9 מיליון שקל. תזרים המזומנים השוטף של החברה עמד על מינוס חצי מיליון שקלים.
שערוך ברומניה
ההון העצמי של נתנאל נכון לסוף הרבעון הראשון מסתכם ב-73 מיליון שקל, בעוד שהחברה כאמור נסחרת בבורסה ב-29 מיליון שקל. הפער הגדול נובע, ככל הנראה, מחוסר האמון של השוק בשערוכי הקרקעות של החברה ברומניה. "החברה מאוד ממונפת", מוסיפה מירון, "יחס ההתחייבויות חלקי סך המאזן הוא 77%. היחס הזה מוטה כלפי מטה. במחצת השנייה של 2007 החברה רכשה קרקעות ברומניה בעלות של 36 מיליון שקל. על-פי התקינה הבינלאומית היא שערכה את הקרקעות ל-100 מיליון שקל, וזה גרם להון העצמי לגדול ל-73 מיליון שקל. אני הורדתי את השערוך ומנגד את רכיב המס, וההון האמיתי שהגעתי אליו הוא 25 מיליון שקל. במצב כזה המינוף הוא 91%. עם זאת, החברה מימשה כאמור ברווח של 20 מיליון שקל את הפרויקט בתלמי מנשה, כך שההון האמיתי יעלה לכ-45 מיליון שקל".
הקרקעות ברומניה הן כנראה הנעלם הגדול בדוחות של נתנאל. הן יכולות להיות שוות על-פי העלות – 36 מיליון שקל, או אולי על-פי מה שהחברה מציגה – 100 מיליון שקל, אבל נראה שבשוק חוששים שהשווי נמוך אפילו ממחיר העלות, שכן מדובר בקרקעות חקלאיות.
אבל גם בהינתן סימן השאלה הגדול הזה, בהלמן אלדובי לא חוששים. "לחברה יש חוב לבנק בסך של 40 מיליון שקל, חוב נוסף לחברה קשורה בסך 8 מיליון שקל, הצמוד לדולר או למדד לפי הנמוך מביניהם, כך שהחברה מרוויחה מכך שהדולר ירד", מוסיפה מירון, "והחוב הגדול ביותר הוא לבעלי האג"ח. מהבדיקות שאנחנו עשינו, ובניגוד לחברות אחרות שיש להן אג"ח בשיעורי תשואה כה גבוהים, לחברה לא תהיה בעיה לשלם את הכסף. לחברה יש מזומנים שהם לא בחשבונות שמלווים פרויקטים בסך של 8 מיליון שקל, יש גם את הכסף שהתקבל מהפרויקט בתלמי מנשה, ויש גם מימוש שנעשה לאחרונה של מגרש ברמת אביב. בסך הכל יש בין 33 מיליון ל-35 מיליון שקל שישמשו את בעלי האג"ח. החברה יכולה להשתמש בכסף הזה להחזר האג"ח או לרכישת קרקעות נוספות, שבעלי האג"ח יקבלו עליהם שעבוד ראשון. חוץ מזה, יש קרקעות בסך של 60 מיליון שקל שמשמשות כשעבוד לבעלי האג"ח".
ובכן, זה לא שעבוד חזק מאוד. החברה יכולה להמשיך ולבנות על הקרקעות וכן להשתמש במזומנים לרכישת קרקעות, וברגע שהיא מקבלת ליווי לפרויקט השעבוד מוסר, ומנגד מתקבל שעבוד על חשבון העודפים בפרויקט.
להלמן אלדובי זה מספיק. "זה נותן לנו ביטחון ויכולת לפקח על הכסף", אומרת מירון ומוסיפה: "כשלוקחים את התזרים הצפוי מהפרויקטים הקיימים ומעוד שני פרויקטים שהחברה מתכוונת להתחיל, ומוסיפים את הכספים שכבר נכנסו, מקבלים שהחברה תעמוד בתשלומי הקרן על האג"ח. מעבר לכך, מדובר בהנהלה מקצועית ואמינה שבונה כבר עשרות שנים ובהצלחה. המרווחים של הפרויקטים שלה טובים באופן מתמשך מהרווחיות בפרויקטים אחרים. כשלוקחים את כל השיקולים בחשבון, אנחנו מרגישים מאוד נוח עם האג"ח הזו
הורביץ התחבר לפרוטליקס והרבה רצו אחריו; אבל הורביץ זאת לא תעודת ביטוח – טבע כנראה יש רק אחת
הנה הסיפור של פרוטליקס – ההתחלה השקטה, החיבור להורביץ, הרישום בוול-סטריט הזינוק למיליארדים והנחיתה למציאות – כל הדרך למעלה ולמטה ו…….
- אורזית שנסחרה ב-2-3 מיליון דולר ועסקה בייצור פריכיות אורז, השקיעה לפני כ-9 שנים בסטארט אפ ביוטכנולוגי בשם מטבוגל
- הפעילות של אורזית – ייצור פריכיות אורז היתה בדעיכה, והסטארט אפ לא ממש השביח את אורזית
- לאורזית נכנסו במהלך 2004 משקיעים חדשים – אייל שרצקי, מני מור וגל ארז ויחד עם זאב ברונפלד שהיה מבעלי השליטה הקודמים ניקו את אורזית מהפעילות ההיסטורית והתמקדו במטבוגל
- מטבוגל החליפה שם לפרוטליקס ואורזית החליפה שם לביוסל
- המשקיעים וברונפלד המשיכו אחר כך באיסוף שלדים והפיכתם למיזמי ביוטכנולוגיה
- אלי הורביץ מצטרף ב-2005 להשקעה בפרוטליקס לפי שווי של 40 מיליון דולר והופך ליו"ר פרוטליקס
- פרוטליקס מגייסת הון לפי 75 מיליון דולר ולפי 100 מיליון דולר; בעלי המניות הגדולות בה – ביוסל ומרתון, שתיהן חברות בורסאיות שנכנסו למיזם בתחילת הדרך
- פיליפ פרוסט יו"ר איווקס לשעבר שנרכשה על ידי טבע, מצטרף לקראת סוף 2006 להשקעה בחברה; במקביל פרוטליקס נכנסת לשלד שברשותו של פרוסט במיזוג במהופך והופכת לחברה נסחרת בוול-סטריט
- עם השלמת המיזוג במהופך, החברה נרשמת למסחר ב-AMEX ועושה ספליט הפוך למניותיה ביחס של 1:10 , כשעושים ספליט כזה אז גם מספר המניות משתנה – קטן פי 10 , אבל במקביל לכל התהליך הזה פרוטליקס איחדה הון מניות כך שכל 1 מניות של 1 ערך נקוב הפכו ל-10 מניה של 0.1 ערך נקוב. בשורה התחתונה, תודות לטריק הזה – מספר המניות לא השתנה בשעה שמחיר המניה עלה פי 10.
- שווי החברה אחרי הרישום ל-AMEX מעל 1.5 מיליארד דולר , ולמרות שהיו רבים שהעריכו ש"הטריק ייחשף" והחברה תחזור לעשירית מגודלה המנופח, זה לא קרה
- הכי מפתיע – היא המשיכה לעלות וכבר עברה את ה-3 מיליארד דולר והכל במחזורים גבוהים.
- היו הרבה קונים והיו הרבה מוכרים במניה במחירים של 30 דולר וגם 40 דולר. מי קנה? זאת שאלה טובה (כנראה שהרבה תמימים) מי מכר? זו שאלה עוד יותר טובה.
- לפני כחודשיים החברה גייסה הון בוול-סטריט ואז נטרפו הקלפים – המוסדיים לא הסכימו לקנות במחיר העולה על 5 דולר ומבטא שווי של 330 מיליון דולר
- בעקבות כך צנחה המניה מ-36 דולר ל-6.5 דולר ביום אחד – ירידה של 82% והמשיכה מאז בירידה של 50% נוספים ל-3.3 דולר
- פיליפ פרוסט וד"ר האסי התפטרו מדירקטוריון החברה
- המפסידים הגדולים – המשקיעים שקנו במהלך שנת 2007
- המחזיקות הגדולות – ביוסל – מנייתה צנחה מ-77 שקל למניה ל-22 שקל למניה; מניית מרתון צנחה מ-3.7 שקל ל-1.7 שקל.
- קבוצת מגדל וקבוצת מנורה האמינו במניות של ביוסל – הן מופסדות שם בגדול
- מסר – אלי הורביץ זאת לא תעודת ביטוח



