מעודכן ל-09/2019

תל-אופן לא לבד. מיזם האופניים הירוקות בת"א, זוכה לתחרות מצד שתי חברות סיניות – אופו ומובייק. החברות האלו מציעות מודל אופניים שיתופי ולא רק בת"א, אלא גם בערים נוספות לרבות רמת גן, וגם באזורים נוספים בארץ. אופו יצאה חודשים ספורים אחרי שנכנסה, והשאירה את המגרש לתל אופן ולמובייק, כשמובייק מצליחה לגדול באופן שוטף, ותל אופן נחלשת.

עם זאת, לצרכן הישראלי, יש שפע של אפשרויות. מעבר לרכבים שיתופיים (קאר2 גו, אוטו תל ועוד), יש את הקורקינטים החשמליים (הרחבה על הקורקינטים והמחירים)

אופניים שיתופיים – כל מה שצריך לדעת

על כל פנים, מובייק התחילה ב-2,500 זוגות אופניים שהופעלו בקרית ביאליק, קרית מוצקין, אוניברסיטת תל אביב, רחובות, עמק הירדן וראשון לציון. תל אופן הוותיקה (כבר 7 שנים) מפעילה 2,100 זוגות אופניים, הרוב הגדול בתל אביב. תוך שנה למובייק יש כבר כמה אלפים טובים של זוגות אופניים במרכז, במיוחד בתל אביב.

תל אביב היא עיר לאופניים – במקומות רבים יש מסלולים נוחים, ובהינתן שמדובר על כלי תחבורה זול ונוח, מדובר בהצלחה עבור הרוכבים, אבל לא עבור החברה המפעילה שעד היום לא ידעה לעשות כסף בפרויקט.  עם זאת, יש עדיין מקומות שאופניים לא יכולים לרכב כמו שצריך, יש בעיות בטיחות, ויש פגיעה בשבילים המיועדים להולכי רגל.

היתרונות באופניים הם ברורים – אופניים לא מזהמים, חוסכים פקקים, אין צורך לשבור את הראש ולחפש חנייה. אבל, מה שטוב לתל אביב, לא טוב לשאר הערים. בשאר המקומות, אין שבילים לאופניים, אין תשתיות מספקות, והדבר יוצר בעיה  בטיחותית גדולה.

מעבר לכך, האופניים השיתופיים הפכו לפופולאריים מאוד – כיום יש בעולם מעל 20 מיליון אופניים כאלו בעוד שלפני 4 שנים היו 800 אלף בלבד. הבעיה – הרוכבים משליכים את האופניים בצדי המדרכה, ליד תחנות רכבת, ונוצר עומד גדול של אופניים, שמפריע לתנועה.

יש ערים בעולם – אמסטרדם וסן פרנסיסקו שהחליטו לאסור שימוש באופניים שיתופיים בתוך הערים בגלל הבעיה הזו.

בארץ זה עוד רחוק. אופו ומובייק מתחילות כאן יחסית בקטן, ועדיין – כבר מתחילים להישמע טענות מקרב התושבים.

בעיה אחרת קשורה לשיתוף פעולה בין החברות לעיריות. העירייה אמורה לספק את התשתית המתאימה למערך האופניים. זה כדאי לה – זה משחרר תנועה, זה מקל על העומס בכבישים, פותר בעיות חניה. זה יכול לעזור מאוד לתושבים. אבל, צריך להיות שיתוף פעולה בין העיריות לבין חברות שיתופי האופניים – בארץ זה עדיין לא קורה.

הטכנולוגיה עושה את ההבדל  

מה שמדהים בסיפור של האופניים האלו הוא הטכנולוגיה. הטכנולוגיה מאפשרת לאתר את האופניים באמצעות אפליקציה, לשחרר את הנעילה, ובעת ההגעה, ניתן לנעול אותם בכל מקום ולהשאיר אותן לרוכב הבא. זה הפך לידידותי, קל ונוח. אגב, גם לעיריות זה נוח וזול יותר – עיריית תל אביב מממנת חלק מהעלויות השוטפות של תל אופן (בגין תחנות העגינה) בסכום של קרוב ל-3 מיליון שקל בשנה. מנגד, אופניים שיתופיים לא צריך לתחזק במקומות מיוחדים.

חיסרון לקוטן

הבעיה הגדולה במיזמים  הקיימים היא כמות קטנה יחסית שדל אופניים. נניח שלקחתם אופניים נסעתם לפגישה. השארתם את האופניים בצד, ועכשיו אתם רוצים לחזור הביתה. אופס, אין אופניים. מישהו לקח אותם. לא נורא, פותחים את האפליקציה, מחפשים אופניים בסביבה, אבל אין – כמות קטנה של אופניים, עלולה לגרום לכך שלא תמיד תוכלו למצוא מענה בקרבת מקום – בעיה.  הבעיה הזו חריפה במיוחד בשעות העומס.

כמה זה עולה?

בתל אופן השימוש מותר רק לבעלי מינוי (שנתי, חודשי, תלת־יומי או יומי). השכרה יומית באמצע השבוע עולה 17 שקל (23 שקל בסוף השבוע ובחגים). בשאר השירותים – אופו ומובייק, אין צורך במנוי. אפשר לשכור אופניים לזמן קצר תמורת שקלים בודדים.

האפליקציה של מובייק טובה. לתל אופן אין אפליקציה. בעיה נוספת שמתרחשת היא שלפעמים האופניים לא נמצאים על המפה, למרות שזה מה שמציגה האפליקציה. איך זה קורה? אנשים מחביאים את האופניים, כך שלא ניתן להגיע אליהם. הם עושים זאת, כדי שיוכלו לחזור איתם/ לנסוע איתם.

האופניים של מובייק שוקלים 22 קילו. במובייק אין הילוכים וזה יכול להיות חיסרון במקומות של עליות.

חברה נוספת שנכנסה לתחום – ישראבייק /פועלת בנתניה ומפעילה 500 זוגות אופניים.  ישראבייק פועלת כמו החברות הסיניות במודל של אפליקציה שמזהה היכן יש אופניים, רק שבמקום "לזרוק" אותם בכל מקום, יש מקומות ייעודיים ברחבי העיר (תחנות עגינה קטנות). רק במקומות האלו אפשר להשאיר את האופניים (ולנעול דרך האפליקציה).

המחיר של ישראבייק – 3.5 שקל לחצי שעה, דומה למחיר של אופו ומובייק.

תל אופן – מדריך

קורקינט שיתופי 

ההסתדרות  וקרן הפנסיה הגדולה בשוק – מנורה מבטחים פנסיה וגמל, פותחים מסלול מיוחד לבעלי שכר נמוך בדמי ניהול נמוכים יחסית של 0.25% מהצבירה ו-3% מההפקדות. זה עדיין לא נמוך כמו קרנות הפנסיה ברירת מחדל – אבל זה בהחלט נמוך מהממוצע.  בפועל, בחצית מדמי הניהול המקסימליים המותרים לגבייה

לדברי ההסתדרות ייהנו מהשיתוף פעולה 40 אלף איש באופן מיידי. מדובר בעובדים שהם מקבלי שכר מינימום ומבוטחים כבר במבטחים החדשה. בהסתדרות הדגישו כי בכוונתם להרחיב את המדיניות של הפחתת דמי ניהול למקבלי שכר מינימום גם למוצרים נוספים.

אז נכון שקרן פנסיה ברירת מחדל מספקת דמי ניהול נמוכים יותר, אבל לגישת ההסתדרות – עובדים לא יעברו, ואולי טוב להם בקרן הזו. כל מה שצריך זה להוריד את דמי הניהול בקרן הזו.

בהסתדרות סבורים שגם קרנות אחרות יילכו בעבקות מנורה מבטחים. כיום דמי הניהול הממוצעים בקרן הפנסיה מבטחים החדשה, לחוסכים פעילים, עומדת על  0.18% מהצבירה ו-2.35% מההפקדות השוטפות, אז האם זה כל מה שיכלה ההסתדרות להשיג לבעלי שכר המינימום? הם משיגים לעובדים בחברות הגדולות עם הוועדים החזקים, דמי ניהול ברצפה, ולעובדי שכר מינימום דמי ניהול של 0.25% שהם מעל הממוצע בקרן.

לאחרונה, הודיעו שר האוצר ורשות שוק ההון כי הם מפרסמים את המכרז השני לבחירת קרנות הפנסיה ברירת מחדל לכלל הציבור. במכרז הראשון, זכו קרנות הפנסיה של מיטב דש והלמן אלדובי, שהציעו קרוב לאפס דמי ניהול – "לאחר שהצטרפו מעל 100,000 חוסכים, לשתי קרנות הפנסיה ברירת מחדל שכבר פועלות", אמרו אז באוצר וברשות שוק ההון, " המכרז החדש ייצא לדרך בעוד מספר חודשים, כשהקרנות ברירת מחדל החדשות יפעלו החל מנובמבר 2018".

במכרז השני, דמי הניהול המינימליים יהיו  0.1% מהצבירה ו-1.5% מההפקדות השוטפות

שתי הקרנות שזכו במכרז הראשון לבחירת קרנות הפנסיה ברירת מחדל –  מיטב דש והלמן אלדובי – זכו לאחר שהתחייבו לגבות דמי ניהול של 1.31% מההפקדות השוטפות ושל 0.01% מהצבירה, ושל 1.49% מההפקדות השוטפות ו-0.001% מהצבירה, בהתאמה. דמי הניהול המקסימליים המותרים על פי חוק הם 6% מההפקדות השוטפות ו-0.5% מהצבירה.

כך או אחרת, ההסכם בין ההסתדרות למנורה מבטחים הוא תקדימי ועשוי לשפר ולהרחיב את התחרות בשוק, אם כי, דמי הניהול אינם מדהימים –  "ההסכם התקדימי, ראשון מסוגו בענף הפנסיה והביטוח, נועד לפתור כשל שוק באשר לעובדים מוחלשים אשר משלמים דמי ניהול גבוהים בפנסיה ולא נהנים ממגמת ההפחתה בגובה דמי הניהול הקיימת בשוק. ההסכם מתמקד  באלו שלא נמנים על מקומות עבודה מחוזקים, או סקטורים שזוכים להגנת ההסתדרות. בשנים האחרונות ישנה מגמת הוזלה בדמי הניהול בשוק הפנסיה החדשה המקיפה, שלא כל העמיתים נהנים ממנה – עתה נראה כי בשורת ההוזלה תגיע לרבים".

קרן פנסיה ברירת מחדל – מדריך

קרן פנסיה ברירית מחדל – כמה דמי ניהול חוסכים – מחשבון

טוב, זכיתם בדירה במחיר למשתכן. זו התחלה טובה. מדובר על הנחה אמיתית, למרות שכאשר מדובר בפריפריה, ההנחה הזו כבר לא משמעותית. במרכז יש הנחה מרשימה (עדיין), אבל במרכז אין הרבה דירות שמשווקות דרך מחיר למשתכן.

בכל מקרה, שלב א '- שלב הזכייה.

בשלב ב' אתם מרימים טלפון לקבלן, והוא שואל אתכם – "מה אתם רוצים ממני בכלל? אין לי עוד אישור לכלום . אני בשלב שקיבלתי הודעה על זכייה בקרקע, אבל אין תוכנית אין כלום".

 טוב, לפחות זכיתם, משהו כמו חצי שנה אחרי, אתם מקבלים מהקבלן הודעה להגיע, ואז מוסרים לכם את המידע על הדירה שקיבלתם –  האם  זה מה שרציתם – כיווני אוויר, דירה ראשונה? לא בטוח. יש הרבה ביטולים.

אבל נהיה אופטימים . קיבלתם דירת חלומות. אתם מעוניינים בה. עברה כבר חצי שנה אולי שנה מהזכייה. לאן הולכים מכאן? ובכן, עקרונית, הבנייה של כל פרויקט על ידי הקבלן שזכה במכרז במחיר למשתכן, תחומה בפרק זמן המוגדר מראש (בהתאם למכרז שפרסמה המדינה, שכלל גם אבני דרך המחייבות את הקבלן עד קבלת טופס 4/ טופס אכלוס). אם הקבלן לא יעמוד בדד ליין, אז ניתן לחלט לו את הערבות (נקבע עקרונית לפי 66 שקל למ"ר של פרויקט). אבל מן הסתם בשלב הבסיסי יגידו לו – "נונונו, תזדרז".

אבל רגע – בעיה. הקבלן התחייב למועד סים הבנייה. יש הבדל בין מועד סיו הבנייה ומועד מסירת הדירות לרוכשים. תאריך המסירה של הדירות נקבע בהסכמי המכר שחותמים הקבלנים מול הזכאים. בחלק גדול מחוזי המכר בכלל ובמחיר למשתכן בפרט, תאריך מסירת הדירות לרוכש מאוחר בחודשים לא מעטים ביחס לסיום הבנייה.

הסיבה היא שהיזמי והקבלנים רוצים ללכת על בטוח. למה להם להתחייב לתאריך לחוץ, ואז לא לעמוד בו? הם מלכתחילה מספקים תאירך מאוחר בידיעה שיעמדו בו, ולא יצטרכו לשלם קנסות על איחור.

מעבר לכך, קבלן שזכה במכרז יכול לפנות למשרד השיכון או לרשות מקרקעי ישראל ולבקש ארכה באם יש סיבות טובות, וכך להאירך את משך הבנייה. בפועל,  משך הבנייה על פי חוזי מחיר למשתכן עומד על  20 חודשים, אלא שבמקרים מסוימים זה כבר עלה ל-36 חודשים בגלל סיבות אוביקטיביות. הגדלת משך הבנייה תפסה רוכשים רבים לא מוכנים. וחשוב לזכור – לא מדובר בחריגה מתנאי המכרז, אלא פשוט שינוי תנאי המכרז.

הבעיה שהרוכשים במקרים רבים, ימצאו את עצמם מקבלים את הדירה רק לאחר 4 שנים מהזכייה. האם זה ריאלי? 4 שנים של המתנה. מעבר לכך, מדובר בתקופה ארוכה שבה הם יצטרכו לגור בשכירות – כלומר יהיו להם הוצאות כפולות – משכנתא שכבר התחילו לשלם על הדירה החדשה לצד שכירות על הדירה שבה הם מתגוררים.

  במשרד השיכון הסבירו כי בין קבלת טופס 4 לבין אכלוס הדירות בפועל יש פער זמנים. פער הזמנים הזה יכול להיות ממושך מכיוון שיש תהליכים שקשורים  לצורך לקבל אישורים שונים ופעולות שונות לרבות חיבור הדירות לחשמל – תהליך שמסתבר לוקח זמן ממושך, אפילו חודשים.

מחיר למשתכן – כל מה שצריך לדעת

מחיר למשתכן – חצי הכוס הריקה 

משכנתא במחיר למשתכן 

ישראל היא מדינה פקוקה. זה מורגש ברוב כבישי הארץ, ובולט שבעתיים בכבישי המרכז. הכניסה לאזור המרכז בבוקר היא זחילה מתמשכת. יש לזה פתרונות – ראשית, הנתיב המהיר שמאפשר חנייה של רכבים מחוץ לעיר ונסיעה בחינם ל-4 אנשים ויותר ברכב (הרחבה על חניוני חנה וסע).

חוץ מזה, יש פתרון תחבורתי שלמרות כל הביקורת, הוא הולך והופך לפתרון נהדר – רכבת. ומעבר לכך, אנו בעיצומו של שינוי מבני בתחום התשתיות שיהפוך ככל הנראה, את החיים שלנו לקלים יותר בשנים הבאות – הרכבת הקלה בגוש דן תהיה פתרון נוח שיחסוך בכלי רכב, ובכלל – בכל הארץ, נפתחים כל העת כבישים ומחלפים חדשים.

אבל עד שהרכבת הקלה תיכנס לפעולה ייקח שנים, ועד שהעומס בכבישים יירד ייקח כנראה הרבה זמן. בינתיים, מדי חודש מצטרפים לכבישים כ-15 אלף רכבים, ועומסי התנועה רק הופכים לכבדים יותר. הבעיה הבסיסית היא בעיה תשתיתית מובנית – גם אם התשתית הקיימת תורחב, היא אינה יכולה להכיל את כמות הרכבים הקיימת והצפויה לעלות.

גם לזה יש פתרון – הטלת אגרת גודש בשעות העומס. אגרת גוש בערים עמוסות במיוחד היא דבר שמיושם כבר בערים בעולם דוגמת לונדון ושטוקהולם.

אגרת הגודש בלנדון קיימת כבר שנים רבות. התעריף עמד תבחילה על 5 ליש"ט ומאז הועלה ל-15 ליש"ט. בשטוקהולם, לעומת זאת, נתקלה אגרת הגודש בהתנגדות גדולה מאוד, עד שהוחלט על תקופת ניסיון. מדובר על תשלום של 1 עד 2 אירו לנסיעה, והסתבר שלמרות הציפיות שהנהגים לא יאהבו את אגרת הגודש, הם בירכו על כך. חלה ירידה משמעותית בפקקים ובסקר שנעשה שם נמצא שיותר מ-70% מהנגים מרוצים מהמצב החדש – והניסוי הפך לעובדה מוגמרת.

המטרה היא שגביית אגרה כזו תוביל בהדרגה לשינוי בהרגלי הנהגים, שיעברו להשתמש בתחבורה ציבורית שתהיה זולה יותר, וכך התקווה היא שיהיה פחות צפוף יותר קל לנוע בכבישים.

תשלום מקסימלי ליום לרכב פרטי – 37.5 שקל

בישראל, אחרי שנים של התנגדויות ודחיות, אושרה תוכנית אגרות גודש לגוש דן במסגרת חוק ההסדרים לשנים 2022-2021. על פי התוכנית, גוש דן יחולק לשלוש טבעות – פנימית, תיכונה וחיצונית, שישמשו כאזורי תשלום שונים. התשלום ייקבע בהתאם לחצייה של כל טבעת, ויושפע משעות העומס. בנסיעה לעבר הטבעת הפנימית בין השעות 10:00-6:30 ייגבה תשלום של 5 שקלים על נסיעה דרך הטבעת החיצונית, 10 שקלים בטבעת התיכונה ו־10 שקלים נוספים בטבעת הפנימית עצמה; בנסיעה לכל כיוון בין השעות 19:00-15:00 ייגבה תשלום של 2.5 שקלים על נסיעה בטבעת החיצונית, 5 שקלים לטבעת התיכונה ו־5 שקלים נוספים לטבעת הפנימית; התשלום המקסימלי ליום לרכב פרטי יעמוד על 37.5 שקל.

לא ייגבה תשלום מכלי רכב דו-גלגליים אוטובוסים, רכבי חירום, נהגים בעלי תו נכה, מוניות נגישות, רכבי גרר ומוניות שירות. משאיות ישלמו תעריף כפול.

לקראת סוף 2022 פרסם משרד האוצר להערות הציבור את מיקום נקודות הציון שבהן יוצבו השערים שבהם תיגבה אגרת הגודש.

התוכנית כולה אמורה לצאת לפועל בשנת 2025.

מצלמות המהירות ככל הנראה אינן אמינות. הפרקליטות הנחתה את המשטרה להפסיק לשלוח דוחות על מהירות לנהגים שצולמו במצלמות מהירות נייחות, וההנחייה הזו עשויה להפוך את כל הקנסות ששולמו בעבר לפלופ אחד גדול, אם כי – התשלום לצד ההודאה בעבירה, הם סוף פסוק. כלומר, גם אם מהימנות המצלמה מוטלת בספק, ברגע ששילמתם את הקנס (סוג של הודאה בעבירה – גם בעקיפין וגם במישרין על פי הכתוב בדוח) לא צפוי שתקבלו את הכסף בחזרה. עם זאת, הוגשו תביעות יצגויות גם בעניין זה. אחרי הכל,  איך זה שאותה מצלמה לא תקינה, כן היתה הבסיס לדוח על מהירות לפני חצי שנה ועכשיו לא?

ומה עושים בינתיים – משלמים או לא משלמים?  

נתחיל בכך שמדובר בחלק מהמצלמות, אותן מצלמות שהן חלק ממערך מצלמות המכונה א'3. הצבת המצלמות האלו החלה  ב-2012, במסגרת פרויקט חידוש מצלמות בהיקף של 100 מיליון שקל ו-300 מצלמות. כן, שוב פעם ייתכן שזורקים את כספי הציבור לפח.

לגבי אלו שעכשיו קיבלו דוח ומתלבטים אם לשלם או לא, כבר התשובה. אבל  מי ששילם והודה באשמה לא יקבל חזרה את כספו ולא יבוטלו הנקודות שקיבל. זה נכון גם אם בדיעבד יתברר שהמצלמה פגומה, וכל התהליך היה פגום. הסיבה – הנהג הודה.

ומה עושים עם דוח מהזמן האחרון שעדיין לא שולם?

הכי נכון הוא לבקש דחיה ולהיבקש להישפט. ככה למעשה ניתן לעכב את הקנס עד שענין המצלמות יתבהר  סופית. אבל כאן יש סיכון מסויים – אתם הולכים למשפט, יש הוצאות, אתם לא יודעים אם בסופו של דבר, המערכת תקבע כאמינה או לא. בכל קרה, אם לפני שתתקבל החלטה בעניין מהימנות המצלמות, יגיע מועד המשפט, אתם יכולים לטעון  שהמערכת אינה אמינה, אבל, השופט יכול לקבל זאת ויכול שלא לקבל זאת.

ומה לגבי התקופה הנוכחית – אין מצלצות מהירות? הדוחות לא תקפים?

חשוב להבהיר – המשטרה הדגישה כי  מצלמות המהירות ממשיכות לתעד נהיגה במהירות מופרזת. החלטות לגבי האכיפה יתקבלו בתום הבדיקה ולכן לא ניתן בשלב זה לדעת מה תהיה התוצאה עבור הנהגים שיצולמו נוסעים במהירות מופרזת.

עבירה זו עבירה – פשוט, אל תסעו במהירות מופרזת – זה בשבילכם.

בכל מקרה,  אם ייקבע על ידי הפרקליטות שהמצלמות אינן מהימנות, נראה שהן פשוט יוצאו משימוש, אבל בלי קשר לעבר – מי ששילם והודה – לא יקבל כספו בחזרה, ולגבי תיקים פתוחים, המדינה תצטרך לקבוע מה עושים איתם – קשה לראות את המדינה קובעת שיש לחייב את הנהגים.

כרטיס אשראי חדש לשוטרים. לכולם יש כרטיס אשראי ייעודי – לרואה חשבון, לעורכי דין, לחברים במועדון חבר (למידע על הכרטיס) , לחברים במועדון הגדול מכולם – ההסתגרות (ביחד בשבילך). עכשיו יש גם לשוטרים.

לאומי קארד תנפיק כרטיס מועדון חוץ בנקאי לחברי ארגון קרנות השוטרים. מדובר במועדון גדול – חברים בו למעלה מ-75 אלף איש והוא מייצג את כל השוטרים, לרבות התנדבים והגמלאים. לא מדובר רק על שוטרים במשטרת ישראל – אלא לכל תפקידי השיטור – גם העובדים והגמלאים בשירות בתי הסוהר, המשרד לביטחון פנים, משמר הכנסת, לוחמי מג"ב וגופים נוספים, יהיו תחת ההגדרה ויזכו לכרטיס האשראי החדש. למה יזכו? כי לפחות בשנים הראשונות התועלת עולה על העלות, אם כי, עודף של כרטיסים יוצר בלבול ומעמסה, ולא תמיד באמת מנצלים את הכרטיס.

אז האמת היא שבמבט ראשון זה נראה יתרון וזכות, אבל לאורך זמן – ממש לא בטוח.

זו הפעם הראשונה שהמועדון, שנוסד לפני כ-50 שנה, מתקשר עם חברת כרטיסי אשראי להנפקת כרטיס חוץ בנקאי. מחזיקי הכרטיס החדש יקבלו עשרות הטבות שונות ובהן פטור מדמי כרטיס, מתנת הצטרפות בשווי 300 שקל, אחוזי הנחה נוספים על הקיימים בעשרות רשתות בפריסה ארצית, הלוואות בתנאים מועדפים ועוד.

ההסכם בין החברות הינו לעשר שנים עם אופציה להארכה של חמש שנים נוספות. לטענת לאומי קארד, מדובר בפוטנציאל של עד 150 אלף כרטיסים, לעמיתי המועדון ובני משפחותיהם

כרטיס אשראי – כל מה שצריך לדעת

כרטיסי אשראי נטענים – מדריך

בנק דיגיטלי בישראל –  יש או אין היתכנות

בנק ישראל מעריך שיש היתכנות כלכלית לבנק דיגיטלי בישראל. אבל, רשות ההגבלים העסקיים לא מאמינה בהיתכנות של בנק דיגיטלי. מי צודק?

הרקע לוויכוח בין הצדדים הוא החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים שלא לאשר את מיזוג בנק מזרחי טפחות עם איגוד הקטן. הממונה על ההגבלים סברה שהדבר יפגע בתחרות בין הבנקים. בנק ישראל דרך הפיקוח על הבנקים סבור בדיוק הפוך. בנק ישראל חושב שהמיזוג יעשה טוב לתחרות – מזרחי טפחות יוכל להפוך למתחרה דומיננטי יותר מול פועלים ולאומי החזקים.

ברקע העימות הזה, רשות ההגבלים העסקיים מציינת כחלק מהתגובה שלה לאי אישור העסקה כי מודלים של בנק דיגיטלי ללא סניפים אינם נפוצים בעולם וכי בנק חדש עדיין נדרש להקמה של תשתית פיזית סניפית.

עוד מציינים ברשות שבנק חדש צריך לרכוש את אמון הציבור המפקיד את כספיו בבנק ולכן לבנק חדש יש קושי במובן הזה. לדעת הרשות יש להשאיר את אגוד כבנק עצמאי שלא סובל מחולשה סניפית ומחולשה של אמון הציבור, משום שלדעת הרשות תחרות לא תגיע מכיוון של בנקים דיגיטליים.

רשות ההגבלים העסקיים גם מציינת את הבנקים הזרים בישראל שפעילים בעיקר בקרב לקוחות גדולים ושאין בכוונתם להיכנס למגזר הקמעונאי – בין ביתר מסיבות אסטרטגיות בינלאומיות.

בנקאות דיגיטלית – כל מה שצריך לדעת

קבוצות הרכישה נועדו ליצור מסלול נוח וזול לרכישת דירה. מתחברים בקבוצה, רוכשים את הקרקע, נהנים מהטבות מס, בונים ביחד בלי רווח יזמי של היזם, וחוסכים 15% הנחה ואפילו יותר. זה עבד, עד שזה הפסיק לעבוד – הנפילה של מארגנת קבוצות הרכישה, ענבל אור, שהתברר שחייבת כספים רבים למשתתפים בקבוצות הרכישה, גרמה לתדמית שלילית במיוחד לקבוצות הרכישה.

זה עדיין עובד, אבל בהילוך נמוך לעומת מה שהיה בעבר.  עכשיו מנסים לעשות סדר בתחום. כן עכשיו אחרי שכבר כמה קבוצות רכישה נפלו, מתעוררים בממשלה. שרת המשפטים איילת שקד פירסמה  תזכיר הצעת חוק להגנה על רוכשים בקבוצות רכישה. החוק  יסדיר את תחום קבוצות הרכישה ויחייב את היזמים לשקיפות מלאה כלפי הרוכשים, מניעת ניגוד אינטרסים ונקודות יציאה לרוכשים בהעדר התקדמות.

החוק מבוסס על מסקנותיו של דו"ח מלפני שנתיים. אז צוות שבדק את הנושא בעקבות ריבוי המקרים שבהם ניזוקו חברי קבוצות רכישה, ש נפלו קורבן לניהול חובבני של מארגני הקבוצה, ולעתים אף למעשי נוכלות, קבע שורה של תיקונים בחוק ביחס לקבוצות הרכישה.

על פי התזכיר לחוק נקבעה חובת שקיפות מקסימלית של היזם כלפי הרוכשים, מניעת ניגוד אינטרסים של היזם ונקודות יציאה מהפרויקט של הרוכשים, ככל שפרויקט הבניה לא מתקדם. בין היתר, קובע תזכיר החוק חובת הצגת דוח שמאי מקרקעין (דו"ח אפס) על הקרקע המוצעת, במטרה למנוע רמיית הרוכשים. בנוסף, מדי חצי שנה היזם יחויב להנפיק לרוכשים דו"ח מפורט של התקדמות הבנייה. היזם ידגיש לרוכשים כי מחיר הדירה עליו סיכמו אין הוא מחיר סופי וייתכן שיעלה משמעותית בחלוף הזמן.

תזכיר החוק גם קובע כי דמי הניהול שייגבו על ידי היזם יהיו קבועים מראש עם ההצטרפות לקבוצה ולא על פי אחוז מסכום הדירה, וזאת כדי לסכל את האינטרס של היזם להעלאת מחיר הדירה על פני התקופה. כמו כן, יוגבלו דמי ההצטרפות לקבוצה בהתאם לתקנות שתפרסם שרת המשפטים לאחר אישור החוק.

עניין חשוב – כדי לבטח את כספי הרוכשים יהיה חשבון נאמנות נפרד לכל קבוצה. החשבון ינוהל על ידי נאמן שלא יהיה מקורב בכל צורה שהיא למארגן הקבוצה. צעד זה יבטיח בין היתר מהמארגן שבבעלותו מספר קבוצות רכישה, הפרדה בין החשבונות וימנע סיטואציות בעיתיות של ערבובי כספים בין הפרויקטים.

על פי התזכיר לחוק – היזם יחויב לרשום את זכויות הרוכשים, והרוכשים יהיו רשאים להחליפו ברוב של 70%. את הנאמן ניתן יהיה להחליף ברוב רגיל.

על פי החוק נקבעה נקודות יציאה לרוכשים: אם בתוך שלוש שנים לא נרכשה הקרקע או שלא ניתן היתר בנייה להקמת הדירות בתוך ארבע שנים.

מדובר בחדשות טובות לקבוצות הרכישה. שוק מסודר של קבוצות רכישה יכול למשוך קהל גדול – אחרי הכל, מדובר באמת בהנחה משמעותית. "נעשה סדר בבלאגן בתחום קבוצות הרכישה. הן מהוות פתרון טוב ליוקר הדיור, ולכן תזכיר החוק מאזן בין הצורך להגן על הרוכשים – הגנה שלא קיימת היום – לבין מניעת הכבדה מיותרת על היזמים", אמרה שקד, "מחובתנו לפעול למען הזוגות הצעירים שעומדים לא אחת חסרי אונים מול יזמים חזקים. אני מודה לארז קמיניץ ולמחלקתו על עבודתם הטובה בתחום חשוב זה".

ענת גואטה, יו"ר רשות ניירות ערך סבורה כי הבורסה סובלת – המשקיעים הפרטיים מעדיפים להשקיע בנדל"ן; השוק נהיה ריכוזי. משקיעים גם גופים מוסדיים לא מסתכלים כמעט על רוב המניות בבורסה. במצב כזה, צריך לעשות מהפכה, ונראה שהיא הגיעה עם כוונות טובות.

"כדי להבריא את שוק ההון הישראלי ממשלת ישראל צריכה לקבוע כי קיומו של שוק הון כחול-לבן תוסס ובריא נמצא במקום מוביל בסדר היום הלאומי. אני חושבת שהיעד הלאומי צריך להיות קיומו של שוק הון ישראלי שמצוי עם הפנים ללונדון ולניו יורק, לצד סינגפור והונג קונג. אנחנו צריכים לשאוף לכך שישראל תהיה זירה פיננסית עולמית רלבנטית. אני רוצה שחברות – גם זרות, גם בינלאומיות – ששוקלות לגייס, ישקלו ויבחרו לעשות זאת בבורסה שלנו, בבורסה בתל אביב".  אמרה יו"ר רשות ניירות ערך, גואטה בכנס אלי הורוביץ לכלכלה וחברה של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

"נכון לבחון את נושא שינוי מבנה הפיקוח על המערכת הפיננסית בישראל, ממקום שמסתכל על טובת המערכת הפיננסית בראייה ממלכתית ולא פרסונאלית", אמנרה גואטה והוסיפה כי "הנהלת רשות ניירות ערך מגבשת תוכנית אסטרטגית שמפרקת ובוחנת את שאלות היסוד הנוגעות לתכלית, לאופי, ולהיקף המנדט שקיבלה הרשות מהמחוקק. אין נושא שאחשוב שהוא חשוב ויכול לסייע לשוק ההון הישראלי שאחשוש מלגעת בו ולבחון אותו".

גואטה הוסיפה כי "מספר החברות הרשומות למסחר ירד; היקפי המסחר פוחתים; רמת הריכוזיות במסחר עולה, ומספר השחקנים יורד. ובישראל גם המשקיעים מקרב הציבור מדירים את רגליהם מהבורסה ונראה שהם מעדיפים להשקיע בנדל"ן. גם הנזילות בשוק ההון הישראלי חלשה מאד – הנתונים מראים כי 50 מהחברות הגדולות בבורסה לבדן תורמות כ 90% ממחזורי המסחר, כך שיתר 400 החברות בקושי נמצאות במשחק, כלומר נמצאות בסביבת נזילות דלה." אולם לדבריה "אנו עדים להתאוששות מסוימת בשוק ההון בשנתיים האחרונות, אך הדרך למקום אליו נרצה להגיע, עוד ארוכה. נכון להיום שוק ההון הישראלי אינו מהווה תמונת ראי של הכלכלה הישראלית. הכלכלה הישראלית חזקה; שוק ההון הישראלי חלש".

גואטה הדגימה את האסורד שלמרות שיש בארץ חברות הייטק מובילות וגדולות הן לא מגייסות בארץ אלא בחו"ל – גם במסגרת הרישום הכפול החברות האלו העדיפו של להגיע לכאן –  "זה לא סוד שענף ההיי-טק הישראלי אינו מתממן בבורסה בתל אביב. הוא מתממן באמצעות קרנות הון סיכון ישראליות, בעיקר זרות, וכן בבורסות זרות. התוצאה של המצב זה היא התרחקותן של חברות אלה מישראל – חלקן לא מאוגדות פה, או לא פועלות פה – באופן שפוגע בתרומתן לכלכלה הריאלית. אבל אני לא מתכוונת להשלים עם זה. אני מתכוונת לטפל ביצירת אלטרנטיבות מימון זמינות ויעילות בשוק ההון הישראלי. אלה יבטיחו את שימור הערכים והנכסים של החברות לטובת הכלכלה המקומית והמשקיעים בישראל".

ומה דעתה של גואטה בקשר לחיסכון הפנסיוני – היא סבורה שזה מאוד מאכזב שהגופים המוסדיים משקיעים מיליארדים רבים בשנה במניות ואגרות חוב זרים, במקום לעשות זאת בשוק המקומי. הבעיה לטענתה שהחברות הישראליות הגדולות לא מגיעות לבורסה הישראלית. הן מעדיפות לא להנפיק ואם הן מנפיקות אז זה בחו"ל.  "בנטרול אג"ח ממשלתי, מתוך 1.6 טריליון שקל נכסים שמנוהלים בידי המשקיעים המוסדיים, כ -37.5%, מושקעת בחו"ל".  היא הוסיפה כי "אני לא רואה סיבה ששיעור כה מהותי מחסכונות הציבור הישראלי יוזרמו ויושקעו מדי חודש בשווקים בחו"ל, כאשר חלק גדול מכך לא נובע רק משיקולים של פיזור או של העדפת השווקים בחו"ל, אלא מהסיבה שלמשקיעים מוסדיים אין מספיק 'סחורה' להשקיע בה בישראל או שהנזילות הדלה בשוק ההון, פשוט לא מאפשרת זאת. וזה לא שאין חברות בישראל. חלקן פשוט מעדיפות להישאר פרטיות מאוסף של סיבות וכשהן כן מקבלות החלטה להפוך ציבוריות הן פשוט מדלגות על תל אביב.

"אנחנו לא מתיימרים לחשוב שאם נבצע מספר שינויים, או אפילו הרבה שינויים, חברות ענק בינלאומיות יעבירו את מרכז פעילותן לישראל, או שחברות ישראליות גדולות יסחרו רק בישראל. השאיפה שלנו בהקשר של חברות טכנולוגיה ישראליות או חברות ישראליות גדולות היא ששוק ההון בישראל ישמש, הלכה למעשה, מסלול המראה ידידותי עבור חברות ישראליות שרוצות בהמשך הדרך להיסחר בשווקים הגדולים בעולם. השאיפה שלי שהחברות הגדולות שבדרך לבורסות הגדולות בעולם, בשלב הביניים, יראו בבורסה שלנו, תהיה תחנה אטרקטיבית עבורם ואולי אף יחליטו להישאר כאן. אנחנו צריכים לוודא שהבורסה שלנו תהפוך טרמינל בינלאומי משוכלל, יעיל, אטרקטיבי, גמיש וחדשני שחברות יוכלו לעבור בו וגם להישאר בו. השאיפה שלי היא לייצר שוק שימשיך לפעול לצד השוק העולמי הגדול".

מניית שופרסל ירדה ב-6% בעקבות המכירה של החברה האם דסק"ש. דסק"ש שנשלטת על ידי אדוארדו אלשטיין, הודיעה אתמול על כוונתה למכור כ-11% ממניות שופרסל בכ-550 מיליון שקל, והיום כתגובה , התממשה מניית שופרסל.

האינטרס של אדוארדו אלשטיין במכירה לא ברור – האם הוא מתכוון להשתמש ברווחים הגדולי שנוצרו בדסק"ש בעקבות המימוש – 1.5 מיליארד שקל כדי לחלק דיבידנד גדול, או אפילו לחלק את נכסים ובניין כדיבידנד בעין? האם הוא מתכוון להמשיך ולמכור מניות בשופרסל, ולנסות לצאת מהמסגרת של תאגיד ריאלי (בדסק"ש) כדי לקבל היתר שליטה בכלל ביטוח?

לא ברור לאן הוא חותר. מה שברור ששופרסל היתה עוגן גדול בדסק"ש – שופרסל זינקה ב-200% בשלוש השנים האחרונות, כשהיא כבר מהווה 50% מפרוטפוליו ההשקעות של דסק"ש. אולי בסק"ש פשוט רצו להוריד את התלות הגדולה בשופרסל אחרי מהלך מאוד משמעותי.

השאלה הגדולה – האם המשקיעים יכולים למצוא בשופרסל הזדמנות? התוצאות של החברה ברבעון הראשון היו טובות, והמומנטום העסקי שלה חיובי כאשר מכירות המותג הפרטי בצמיחה גדולה, וכך גם המכירות באינטרנט. עם זאת, שופרסל  הגיעה לשווי של 5.5 מיליארד שקל המבטא מכפיל רווח של כ-16 על הרווחים. בינתיים מניית החברה כאמור ירדה, ומדובר בירידה טכנית – בגלל המימוש הגדול. במקרים רבים, מימוש טכני כזה דינו להיסגר. אבל אין בטוח. זאת ועוד – על פי הערכות של גורמים בשוק, ייתכן שדסק"ש תחליט לממש מניות נוספות של שופרסל וכל עוד העננה הזו קיימת, ייתכן והמניה תתקשה לעלות..

בכל מקרה, הערב נרשמה הצלחה במכרז למכירת מניות שופרסל –  התקבלו  ביקושים בהיקף של כ-1.2 מיליארד שקל, ודסק"ש תמכור 15% ממניות שופרסל – המחיר נקבע על 21.83 שקל, לעומת 22.1 שקל מחיר השוק, ולעומת 23.6 שקל עם פרסום הדיווח על הכוונה למכור את המניות.

שוק הדירות למגורים הוא בראש וראשונה שוק. יש ביקוש ויש היצע וככה נקבע המחיר. כחלון, שר האוצר מצמם את הביקוישם – הוא מאיץ  את פרויקט תוכנית מחיר למשתכן כדי שתענה על הביקושים של הזכאים ואכן 123 אלף זכאים נרשמו לתוכנית, בינהם מעל 40 אלף זכאים זכו בפועל בדירה. מעבר לכך, המהלך הזה יוצר אצל רבים תחושה והערכה שהמחירים צפויים לרדת, ועל רקע זה, הביקוש לדירות יורד משמעותית בחודשים האחרונים.

אבל, האם חשבתם שהקבלנים יישבו בשקט? הקבלנים בונים פחות, וזה מקטין את היצע הדירות. כלומר, הביקושים לדירות אמנם ירדו, אבל גם היצע הדירות יורד, ובמצב כזה, לא ברור לאיזה כיוון יפנו המחירים, אם כי לפי הלמ"ס הן יורדות בשיעור נמוך בחודשים האחרונים.

על פי נתוני הלמ"ס לרבעון הראשון של השנה – חלה ירידה דרמטית בהתחלות בנייה. לעומת הרבעון הקודם מדובר על ירידה של 14.6% ולעומת רבעון מקביל – צניחה בשיעור כ-34%. הירידה הזו נמשכת כבר שנה.

הלמ"ס מפרסמים גם את נתוני גמר הבנייה (דירות שבנייתן הסתיימה). הנתונים האלו מראים כי יותר דירות הושלמו בראייה שנתית. כלומר, ההיצע אמנם יורד, אבל ההיצע של דירות גמורות עולה, כך שבשטח יכול להיות מצב שההיצע הגדול של דירות גמורות לצד הירידה בביקושים יביא לירידת מחירים, אבל בתחלות הבנייה שמעידות על גמר הבנייה בעוד כמה רבעונים, מסמנים, ירידה בהיצע הדירות בעתיד.

כך או אחרת, בנתון הרבעוני – נתוני גמר הבנייה ברבעון הראשון נרשמה ירידה. הירידה אגב, כנראה נובעת גם מהתמשכות תהליכי הבנייה וגם מהתמשכות תהליכי המכירה בפרויקטים.

ישראמקו – מאיפה מגיע הרווח של החברה? לא מה שחשבתם

איך הריבית הנמוכה משפיעה על הדוחות הכספיים של החברות הנסחרות? וכמה מרוויחה ישראמקו בזכות עסקאות פיננסיות/ מימוניות 

הריבית הנמוכה נמצאת בכל מקום – היא מגדילה צריכה, היא מגדילה השקעות, היא מנפחת בועות. מה יקרה שהיא לא תהיה כאן? הצריכה תרד, ההשקעות יפחתו והבועות יתפוצצו. אבל, התיאוריה הזו טובה לשיעורי הכלכלה. תראו מה קרה למשקיעים שיושבים על הגדר כי הם חשבו שיש בועה ובינתיים השוק ברח להם. הם חשבו שהם חכמים, אבל הם פספסו את כל התשואות המרשימות.  כן, גם בשוק ההון חשוב להיות צודק לא חכם.

הריבית מתישהו תעלה, ומתישהו תשפיע על הנתונים הכלכליים, ומתישהו הבועות יתפוצצו. בינתיים, האנשים שנמצאים מחוץ למשחק, רואים את החברים שלהם מרוויחים, והם מלאי כעס וקנאה. טבע האדם אכזרי –  יותר מהרצון להרוויח, אנחנו לא רוצים להפסיד – וביחס לחברים שלהם הם הפסידו.

כל מי שהתעלם מהמצב החדש – ריבית אפסית במשך שנים ארוכות – הפסיד, וכדאי לקחת מזה כמה תובנות:

–  תיאוריות כלכליות הן רק תיאוריות. לימודי הכלכלה לא יודעים להסביר את המצב בשטח.

– כלכלנים בכירים (הכי בכירים) טעו ובגדול ביחס לריבית. אני לא מסוגל לשכוח לפרופ' פישר את האמירות מלפני 5-6 שנים (בתקופה בה היה נגיד בנק ישראל) שהריבית הנוכחית אז (2%-2.5% ) היא עיוות היסטורי, ובקרוב נחזור לריבית נורמלית של 5%. אז חשוב לשמוע מה יש להם להגיד, אבל להבין שגם הם מוגבלים.

–  לפעמים, כדאי להיות חלק מהעדר. מעבר לחשיבות הפסיכולגית להיות חלק מקבוצה גדולה, לטוב ולרע, העוצמה של העדר היא כשלעצמה מייצרת מציאות. כשכולם רכשו אג"חים כי יש הרבה כסף ואין מה לעשות בו, האם זה משנה שהאג"ח מסוכן או בועתי? – המציאות היא שמחירי האג"ח המשיכו לעלות  – ככה ההמון קבע.

הריבית בדוחות הכספיים

הריבית תופסת מקום של כבוד בדוחות הכספיים. הוצאות המימון של החברות הנסחרות בבורסה הן חלק אינטגרלי ומשמעותי מההוצאות. ההוצאות האלו תלויות כמובן במבנה ההון של החברות – ככל שהחברות יותר מוטות התחייבויות פיננסיות, כך ההוצאות גדולות יותר.

הריבית הנמוכה גרמה לחברות להתאהב במימון הזול – הן מנפיקות אג"ח, הן לוקחות הלוואות מהבנקים. הן לוקחות ולוקחות תחת הנחה והערכה שהן יעשו בכסף תשואה גבוהה יותר מהריבית. הן מצליחות, אבל מה זה בעצם אומר? זה אומר שהחברות האלו מרוויחות מהעסק שלהן, אבל חלק מסוים מהרווחים מגיע בכלל מעסקאות פיננסיות. מהצלחה להשיג מימון זול. ובהיבט רחב יותר – חלק גדול מהרווחים בדוחות של החברות הבורסאיות נובע מכך שהמימון זול. ולא רק שהוא זול אלא שהוא גדול.

מימון גדול וזול, אחראי לחלק משמעותי מהרווחים של החברות הנסחרות. אם הריבית תעלה, אז מעבר לכך שיש לה השפעות ישירות על תמחור של נכסים פיננסים לרבות מניות ואג"ח, יש לה השפעה גם על הדוחות הכספיים – הוצאות המימון יעלו, הרווחים יקטנו. עם זאת, יש חברות שייהנו מכך – בנקים, וחברות שיש להן מזומנים נטו ולא התחייבויות נטו (אבל הן מרכיב קטן מהחברות הנסחרות).

הריבית בדוחות של ישראמקו

ואיך עניין הריבית קשור לדוחות הכספיים של ישראמקו? מסתבר שישראמקו  היא כבר מזמן לא רק שותפות גז גדולה (מחזיקה בתמר). היא כמו הרבה עסקים במשק בכלל, ובבורסה בפרט, הפכה לעסק פיננסי. היא מרוויחה מהגז, אבל היא מרוויחה הרבה יותר מהתנהלות פיננסית חכמה וניצול הריבית הנמוכה במשק.

ישראמקו מימנה את הקידוח בתמר דרך גיוס חוב מבנקים וגופים פיננסים וכן מהנפקת אגרות חוב בבורסה. במאזן שלה נכון לסוף הרבעון הראשון יש הון עצמי של כ-603 מיליון דולר וסך מאזן (התחייבויות והון) בסך של 1.5 מיליארד דולר. כלומר, 900 מיליון דולר הן  התחייבויות, רובן התחייבויות פיננסיות, זולות במיוחד.

ישראמקו מרוויחה תפעולית (ללא הוצאות מימון) סך של כ-350 מיליון דולר בשנה, ובשורה התחתונה (אחרי מימון) היא מרוויחה כ-310 מיליון דולר בשנה. נתונים מרשימים, ואתרגם אותם לתשואות – התשואה להון היא כ-51% (רווח בשורה התחתונה חלקי הון עצמי) והתשואה על הנכסים – 20.7% (רווח בשורה תחתונה חלקי סך המאזן). הפער בין התשואות מיוחס למימון – התשואה על הנכסים היא התשואה האמיתית של העסק – העסק מייצר 20.7% אבל בגלל שהוא לוקח מימון זול, כשמתרגמים את זה לתשואה להון – התשואה עולה ל-51%.

עכשיו נניח שישראמקו מתפשטת מחובות. יש לה הון של 603 והתחייבויות – אפס. במצב תיאורטי כזה היא מרוויחה בהתאם לתשואה שהיא מייצרת על הנכסים שלה. אגב, היא מרוויחה קצת יותר מהיחס תשואה לנכסים שחישבנו מכיוון שאין לה מימון והרווח שלה יגדל. בפועל, הרווח שלה בשורה התחתונה יהיה הרווח התפעולי מכיוון שהפער ביניהם הוא המימון ולחברה אין מיסים.

בגדול, כשמחשבים את היחס ללא מימון מקבלים שיעור של 23% ומכאן שאם ישראמקו היתה נטולת חוב, היא היתה מרוויחה 140 מיליון דולר.

ואחדד – אם ישראמקו היתה מחליטה שלא להתמנף, אלא למשל למכור חלק מהמאגר (והתמורה תשמש למימון ההשקעות  על החלק שנותר), היא היתה מרוויחה 140 מיליון דולר – זה הרווח העסקי שלה בהינתן המגבלות הטבעיות שלה.

 ישראמקו החליטה (בצדק) לקחת מימון והיא מרוויחה כאמור 310 מיליון דולר – ומכאן שהעסקאת הפיננסיות/ מימוניות שוות לישראמקו 170 מיליון דולר – יותר מהרווח הבסיסי שלה. די מרשים – לא?

במילים אחרות, ישראמקו יותר מאשר היא חברת גז היא חברה מימונית/ פיננסית, ואפשר להגיד את זה על רוב החברות הנסחרות בבורסה. התלות שלהן בריבית ובמימון מאוד גדולה, וכל שינוי בתנאי הריבית וביכולת גיוס החוב, משפיעה דרמטית על הדוחות הכספיים. אנחנו הורגלנו בריבית נמוכה, נמוכה מאוד. אבל בארה"ב יש סימנים של עליית מדרגה (מתונה) בריבית, ואם וכאשר זה יגיע אלינו, זה ישפיע בהדרגה על התוצאות הכספיות.

לישראמקו זה לא יזיז הרבה – התשואה על הנכסים כל כך מרשימה שמה זה משנה אם עוד 1%-2% ילכו על מימון. אבל במקומות שבהן המרווחים צפופים יותר,  ההשפעה יכולה להיות גדולה.