דו"ח התזרים החזוי, שהוא בגדר "המצאה ישראלית" בעקבות לקחי המשבר הפיננסי העולמי של 2008 ,חיוני למשקיעים באג"ח של חברות שנקלעות לקשי נזילות. מעבר לכך שלעתים קרובות יש בתוכן של הדו"ח, שמתייחס לתקופה של שנתיים קדימה על בסיס סולו, מידע רלוונטי למשקיעים הרי שעצם הפרסום של הדו"ח הוא בדרך כלל איתות שלילי למשקיעים.
תקנות ניירות ערך קובעות כי חברות שהנפיקו אג"ח נדרשות לכלול בדו"ח הדירקטוריון דו"ח תזרים חזוי בהתקיים סימני אזהרה הקבועים בתקנות, שנבחנים הן במאוחד והן בסולו. אף שהדו"ח אינו חשבונאי והוא בגדר מידע משלים מחוץ לדו"חות הכספיים, שהרי החשבונאות היא במהותה מבוססת עבר, הצירוף שלו מתבסס בעיקרו על נתונים חשבונאיים.
סימן אזהרה שמתבסס על הדו"חות הכספיים ובעקבותיו נדרש צירוף של הדו"ח הוא גירעון בהון העצמי או מצב דברים שבו קיים שילוב בין גירעון בהון החוזר לתזרים מזומנים שלילי מתמשך מפעילות שוטפת.
מדיניות תזרימית – דו"ח תזרים מזומנים מחולק לשלוש קטגוריות: פעילות שוטפת, פעילות השקעה ופעילות מימון. מבין הקטגוריות הפקת תזרימי מזומנים מפעילות השוטפת היא הלב הפועם של העסקים ולא בכדי התקנות מתבססות עליה. כמו כן, הכללת דו"ח התזרים החזוי נדרשת במקרה שרואה החשבון מפנה את תשומת לב המשקיעים למצב הפיננסי או לספקות משמעותיים להמשך פעילות התאגיד כעסק חי ("הערת עסק חי").בהתאם לתקנות, במקרה שקיים גירעון בהון חוזר או תזרים שלילי מתמשך מפעילות שוטפת להבדיל מקיום שניהם במקביל כאמור הדירקטוריון יכול להימנע מפרסום דו"ח התזרים החזוי באמצעות הצהרה והסברים שאין בכך כדי להצביע על בעיית נזילות. קביעה זו באה לאפשר לחברות להימנע מהצירוף בעקבות עיוותים חשבונאיים במקרים מסוימים.
דוגמה למצב דברים כזה ניתן לראות בחברות הליסינג שמציגות בדרך כלל הון חוזר שלילי, כתוצאה מחוסר סימטריה חשבונאית, מאחר שהתחייבויותיהן הפיננסיות הקרובות מסווגות במאזן לחלויות שוטפות בעוד נכסיהן העיקריים (צי כלי הרכב) מוצגים במאזן במסגרת הנכסים לזמן ארוך, אף שחלקם עתיד להתממש בשנה הקרובה. בנוסף, ההכנסות העתידיות של הסכמי הליסינג התפעולי לא מקבלות ביטוי מאזני מראש ולכן לא נרשמות במסגרת הנכסים השוטפים.
יש לציין כי בעבר היתה נתונה לדירקטוריונים אפשרות בחירה רחבה הרבה יותר להימנע מפרסום דו"ח תזרים חזוי, גם אם מתקיימים שני הסימנים יחדיו, כל עוד הגיעו למסקנה שאין חשש סביר לאי־עמידה בהתחייבויות. כתוצאה מאפשרות זו הוטלה אחריות לא־פשוטה על הדירקטוריון במקרה שהוחלט לא לצרף את דו"ח התזרים למרות קיומם של סימני האזהרה. על כך יכול להעיד האישור באחרונה של התובענה הייצוגית נגד הדירקטורים במקרה שלחברת קמור שקרסה, שבה הדירקטוריון החליט לא לצרף דו"ח חזוי לאור הנחת עבודה של שחרור פיקדון מבנק הפועלים שהתבררה בדיעבד כשגויה. בכל מקרה, אפשרות זו בוטלה וכיום ככל שמתקיימים שני הסימנים יחדיו הרי שחייבים לצרף דו"ח תזרים חזוי בלא פתח כלשהו לשיקול דעת.
ההתבססות על הפרמטר החשבונאי של תזרים מזומנים מפעילות שוטפת, במיוחד לאור ההסתכלות גם על נתוני הסולו, מובילה לרגישות רבה של המדיניות החשבונאית בנוגע לסיווג תזרימי המזומנים הנובעים מקבלת דיווידנדים מחברות בנות. בהתאם לIFRS, דיווידנד וריבית שמתקבלים מהשקעות יכולים להיות מסווגים כפעילות השקעה או כפעילות שוטפת, ומנגד ריבית שמשולמת יכולה להיות מסווגת כפעילות שוטפת או כפעילות מימון. הרציונל לסיווג ריבית כפעילות שוטפת נובע מראיית הפעילות השוטפת כדו"ח רווח והפסד על בסיס מזומן, בעוד ראיית פעילות ההשקעה או המימון נגזרת מהשיוך הפונקציונלי. כך, נראה כי בחברות נדל"ן מניב שבהן הריבית המשולמת בגין החוב הפיננסי היא חלק אינטגרלי מהפעילות, ראוי יותר לסווג את תשלומי הריבית במסגרת תזרימי המזומנים מפעילות שוטפת ולא במסגרת פעילות המימון.
הIFRS אמנם מותיר את הנושא לשיקול הדעת של הדירקטוריון בבחירת המדיניות החשבונאית, אבל מדובר בשיקול דעת מוגבל. ראשית, כדי לשנות מדיניות חשבונאית מהמצב הקיים יש לפי הIFRS להראות כי המדיניות החשבונאית החדשה היא רלוונטית יותר למשקיעים ביחס לקודמת. לצורך המחשה, חברת נדל"ן מניב שסיווגה עד כה תשלומי ריבית במסגרת הפעילות השוטפת לא יכולה לעבור ולסווגם בפעילות מימון שהרי זו כאמור מדיניות חשבונאית נחותה יותר.
שנית, נדרשת עקביות ביישום המדיניות החשבונאית, לפחות בנוגע לתשלומי ותקבולי הריבית. בעבר, בעקבות התערבות במקרה של אפריקה ישראל, הצביעה רשות ני"ע על כך שאין זה ראוי לכלול תשלומי ריבית בפעילות מימון, ומנגד את תקבולי הריבית והדיווידנד בפעילות שוטפת.
בעוד הדרישה לעקביות לגבי תשלומי ותקבולי ריבית היא ברורה, כשמדובר בדיווידנד רישום הדיווידנדים כפעילות שוטפת יוצא מנקודת הנחה כי מדובר בדיווידנד שמקורו ברווחים שהם מעבר לקרן ההשקעה, ולא מדובר בהחזר השקעה (הפחתת הון) שהרי אין זה סביר שעלות ההשקעה עצמה נרשמה בפעילות השקעה, בעוד ההחזר שלה יירשם בפעילות שוטפת. זאת, בדומה לטיפול בהלוואה שניתנה, שהחזרי הקרן בגינה יירשמו כפעילות השקעה, ורק תקבולי הריבית ממנה יופיעו בפעילות שוטפת.
התמריץ הדיווחי בנוגע לסיווג תקבולי דיווידנד מחברות מוחזקות בדו"חות סולו הוביל באחרונה כמה חברות לבצע שינוי מדיניות מפעילות השקעה לשוטפת. מדובר בחברות שכנקודת מוצא מסווגות את תשלומי הריבית שלהן כפעילות שוטפת. כך, למשל, בדו"חות ל–2015 שינתה דה־לסר, חברת נדל"ן אמריקאית שמחזיקה נכסים בארה"ב, את מדיניותה החשבונאית בעניין זה כך שחלוקות מחברות מוחזקות סווגו במסגרת התזרים מפעילות שוטפת ולא בפעילות ההשקעה. דה־לסר הסבירה כי חלק מהותי מפעילותה העסקית מבוצע באמצעות חברות מוחזקות, שפעילותן אינטגרלית לפעילותה.
יש לציין כי כשהפעילות הנדל"נית מבוצעת בחברות מוחזקות והחברה־האם רק מנפיקה אג"ח ומזרימה את תמורת ההנפקה לחברות המוחזקות כהשקעת הון, מדיניות של הצגת תקבולי הדיווידנדים בדו"ח תזרים סולו כפעילות השקעה תביא בהגדרה לתזרים שוטף שלילי. הסיבה לכך היא הוצאות הריבית של אג"ח והוצאות ההנהלה והכלליות, אף שהיחסים הפיננסיים המרכזיים (NOI וFFO) סבירים. גם הדיווח של אבגול באחרונה בנוגע לאי־צירוף דו"חות תזרים חזוי, שלכאורה היה נדרש על פני כמה שנים אחורה, מלמד על הרגישות של הסיווג האמור. בלי להיכנס לנאותות הדיווח בכללותו, אבגול מציינת כי הוצאות ששילמה במזומן (כולל תשלומי הריבית) וסווגו בפעילות שוטפת יצרו תזרים שלילי מתמשך מפעילות שוטפת בדו"חות הסולו, אף שהחברות הבנות שלה הן יחידות תפעוליות שמעבירות את כל תזרימיהן העודפים לאבגול באמצעות החזר הלוואות בעלים ודיווידנדים.
כפועל יוצא, אבגול דיווחה על כוונתה לבצע שינוי מדיניות חשבונאית לצורך סיווג של תקבולי הדיווידנד במסגרת הפעילות השוטפת.
הבור התזרימי של גזית
מי שסיווג תקבולי הדיווידנד בפעילות השוטפת סולו לא מצליח להציל אותה מאימת התזרים החזוי היא גזית גלוב. גזית נדרשה לצרף בדו"חות הרבעון השני שלה דו"ח תזרים חזוי לאור תזרים שלילי מתמשך מפעילות שוטפת והון חוזר שלילי בדו"חות הסולו. דו"ח התזרים החזוי של גזית מתבסס על הנחה של ניצול קווי אשראי הניתנים למשיכה מיידית בסדר גודל של יותר מ–5.1 מיליארד שקל.
מידע זה עשוי להפתיע, שהרי לכאורה מדובר בחברה יציבה ברמת המאוחד, אם כי הניסיון מלמד שההסתכלות על חברות אחזקה לעניין בחינת יכולת החזר החוב צריכה להתבסס בעיקר על דו"חות הסולו לאורך זמן. ממבט על התוצאות המצרפיות של הפעילות השוטפת בדו"ח תזרים סולו של גזית גלוב בתשע השנים האחרונות (2007–2015 )עולה לכאורה תמונה מדאיגה על בור תזרימי בעומק מצטבר של כ3.1 מיליארד שקל ועל חוסר יכולת לשרת את הריבית השוטפת על החוב ברמת החברה האם. כמו כן, הכללת ההלוואות נטו ופדיון מניות הבכורה במסגרת הפעילות השוטפת מובילה לתוצאה שלילית הרבה יותר. עם זאת, תמונה זו עשויה להיות מוטעית שהרי קבלת (מתן) הלוואות נטו כוללת כנראה גם הלוואות לחברות מטה לצורכי השקעות. גזית מבהירה כי מדובר בעניין טכני, וכי אילו הבחינה של סימני האזהרה היתה מתבצעת על בסיס הסולו המורחב, לא היתה נדרשת לכלול את התזרים החזוי.
הבסיס לטיעון זה נובע מכך שגזית גלוב מחזיקה חברות בנות ציבוריות באמצעות חברות מטה, והיא מממנת את חברות המטה, כנראה מטעמי מס, בחלקן באמצעות שטרי הון ומניות בכורה כשהחזר שטרי ההון ופדיון מניות הבכורה נרשמים כנגד פעילות השקעה (החזר קרן) ולא כדיווידנד. מהנתונים המדווחים אין כמעט יכולת לבדוק טיעון זה, שדורש לבחון את מקור ההחזר של שטרי ההון ופדיון מניות הבכורה, שהרי ככל שהמקור הוא רווחים (ולא למשל גיוס באג"ח) — הטענה כי טכניקת המימון השפיעה על התזרים מפעילות שוטפת, היא נכונה. כמו כן, מה שמקשה עוד יותר הוא היעדר נתונים על ההפרדה בין מתן הלוואות בסולו לחברות המטה לבין פירעונן.
ניתוח מלא של המצב דורש ניתוח מקביל של הצמיחה וכן את מקור ההחזר של שטרי ההון, והוא קשה מאוד לביצוע בהיעדר דו"ח תזרים מזומנים על בסיס סולו מורחב. ככל שהתזרים מפעילות שוטפת על בסיס סולו מורחב הוא חיובי על פני הזמן, כפי שעולה מהדיווח של גזית גלוב, הרי שמצב הנזילות של החברה אינו באמת כה גרוע. בכל מקרה, המצב שנוצר שבו חברה משמעותית במשק שהנפיקה אג"ח במיליארדי שקלים, נדרשת להצהיר על קיומם של סימני אזהרה ואף לצרף לדו"חותיה הכספיים דו"ח תזרים חזוי, כשמנגד היא מציינת כי הדיווח מיותר ומעוות הוא מצב לא בריא ומבלבל מאוד מבחינת המשקיעים. גם העובדה שגזית נמצאת בדירוג גבוה יחסית של Aa מינוס ונדרשת לצרף דו"ח תזרים חזוי, מעידה כשלעצמה על אנומליה גם אם מדובר בסולם דירוג מקומי ולא גלובלי. ככל שמדובר אכן במידע מיותר ומטעה, הרי שהמקרה של גזית צריך לשמש קריאת השכמה לתיקון התקנות הקיימות.
פחות עומס מידע, יותר אחריות ההתחדדות של המדיניות החשבונאית התזרימית, גם אם הדבר נובע מבריחה מאימת התזרים החזוי, אינה דבר גרוע שהרי היא כפופה למגבלות הIFRS ולשאיפה לשקף טוב יותר את המהות העסקית בהתאם למקרה. אלא שנראה כי צריך להתאים את דו"ח התזרים החזוי, לפחות מבחינת בדיקת סימני האזהרה, לסולו מורחב באמצעות איחוד לנתוני הסולו של חברות מטה ואף חברות בנות בבעלות מלאה, שלא קיימות לגביהן מגבלות על העברת כספים לחברה האם. לשם המחשה, המצב ההפוך שבו הסולו המורחב מעיד על מצב בעייתי והסולו המשפטי לא, הוא מדאיג הרבה יותר שהרי לא תהיה בו בכלל התראה.
פתרון רחב יותר לבעיה יכול להיות טמון בהחזרת שיקול הדעת לצירוף דו"ח התזרים החזוי לדירקטוריון יחד עם האחריות הכבדה הנלווית לכך. ובכלל, נראה כי המענה הראוי ביותר לטענה הרווחת בנוגע לעודף רגולציה הוא גישה מבוססת עקרונות ושיקול דעת שתצמצם דיווחים מיותרים כנגד נטילת אחריות.
הכותב הוא יועץ IFRS ,ראש תוכנית חשבונאות וסגן דקאן, בית ספר אריסון למינהל
עסקים,המרכז הבינתחומי הרצליה
מעודכן ל-10/2016
בשנים האחרונות מתגאה ממשלת ישראל בעובדה כי שיעור התעסוקה עלה באופן משמעותי עד שעבר את שיעורי התעסוקה המקובלים במערב. בה בעת, ירדו שיעורי האבטלה חדות לשפל היסטורי ומספר שעות העבודה הממוצע למועסק הגיע לשיא מערבי. למעשה, בישראל אנו עובדים בממוצע כמאה וחמישים שעות בשנה יותר מהממוצע במערב. למרבה הצער, זו גאוות שוטים.
מאחר ששיעור התעסוקה אף הוא מהגבוהים במערב אזי פירוש הדבר שמספר שעות העבודה הממוצעות לנפש בישראל (לא המספר הממוצע לעובד אלא המספר הממוצע לנפש) עולה בכמה מאות שעות על הממוצע במערב. במילים אחרות, מספר שעות הפנאי הממוצעות לנפש בישראל נמוך בכמה מאות שעות בשנה מהממוצע המערבי.
יתר על כן, לא זו בלבד שהיקף שעות העבודה כה גבוה אלא שרמת ההכנסה הממוצעת לנפש היא מהנמוכות במערב, כאשר הכנסה ממוצעת נמוכה זו מתחלקת בתנאי אי השוויון מהגבוהים במערב ולבסוף, ההכנסה הנמוכה מוצאת על מחירי המוצרים והשירותים הגבוהים במערב. כך מחירה של דירה ממוצעת (במונחים של השכר הממוצע) הוא יותר מכפול מהממוצע במערב, מחירו של רכב ממוצע אף הוא יותר מכפול ממחירו במערב, הגז המשמש כחומר הגלם המרכזי לחשמל הגבוה במערב ולמעלה מכפול ממחירו הריאלי (בהתחשב בעלויות הובלה) ואילו המזון יקר בכעשרים וחמישה אחוזים יותר מהממוצע המערבי.
ברם, כיצד יתכן כי העובדים הישראלים, הנמנים על העובדים המשכילים במערב, עובדים כל כך הרבה שעות ומרוויחים כל כך מעט? הפער נובע מהפריון הנמוך. לא הפריון של העובד המשכיל והחרוץ אלא הפריון של מקום העבודה. במילים אחרות, העובדים נמצאים במקומות עבודה אשר פוטנציאל התפוקה מהם נמוך ולכן היכולת לשלם שכר מוגבלת ואילו מקומות עבודה חדשים בעלי רמת פריון גבוהה כמעט ואינם נוצרים בשנים האחרונות במשק הישראלי. משק שרמת צמיחתו לנפש ורמת ההשקעה בו נמצאים בשפל של שנים רבות.
ואם כך מדוע הם עובדים? האם תמיד הישראלים נאלצו לעבוד במקומות עבודה שאינם הולמים את כישוריהם, השכלתם וחריצותם? ובכן, התשובה היא שלילית. עד לפני פחות מעשור שנים, טרום משבר הדיור הנוכחי, שיעור התעסוקה בישראל היה מהנמוכים במערב. היינו, הישראלים סרבו לעבוד במקומות שאינם הולמים את כישוריהם. הישראלים העדיפו שעות פנאי רבות ויכלו אף להרשות זאת לעצמם.
מה אפוא השתנה בפחות מעשר שנים? ראשית, הצמיחה לנפש שהייתה לפני כעשור למעלה מארבעה אחוזים לשנה ירדה בשנים האחרונות לאפס. ברקע להתאפסות הצמיחה לנפש עומדים העלייה החדה במחירי הדיור פועל יוצא ממדיניות הריבית השגויה שנקט בנק ישראל מאז שנת 2008 בתמיכת ממשלות נתניהו, העלאות המיסוי הכבדות שחוללו שרי האוצר שטייניץ ולפיד וההתרפסות הרבתית של ממשלות נתניהו בפני שלל המונופולים והאוליגופולים. למעשה, המשק הישראלי הפך בעשור האחרון למשק הכי לא תחרותי במערב, בו פועלים למעלה ממאה מונופולים שונים. ספארי שאין לו אח ורע במערב.
שנית, וכתוצאה ישירה מהאמור לעיל, התוצר לנפש בישראל ביחס למערב ובפרט ביחס לארה"ב פחת באופן ניכר. בעוד שבשנת 2008 היה התוצר לנפש בישראל כשישים ושניים אחוזים מהתוצר לנפש בארה"ב ורמת המחירים הייתה דומה אזי היום התוצר לנפש בישראל נותר בשיעור דומה מהתוצר לנפש בארה"ב אך רמת המחירים בישראל הפכה להיות גבוהה בלפחות עשרה אחוזים אם לא למעלה מכך מרמת המחירים בארה"ב. היינו, ההכנסה היחסית שלנו נשחקה בכעשרה אחוזים אם לא למעלה מכך על אף התוספת האדירה במספר שעות העבודה במשק.
התוצאה של שתי ההתפתחויות הללו (ירידת צמיחה בהכנסה הלאומית ועליית רמת ההוצאות של משקי הבית ובפרט על דיור, מזון ומוצרי יסוד אחרים) גרמה לכך שאם שני בני הזוג אינם עובדים במשרה מלאה אזי סיכוייהם להתדרדר לעוני גבוהים. ציניקנים יאמרו, כי בתנאים אלה ממילא הישראלים אינם יכולים לממן שעות פנאי כפי שמקובל במערב.
לשון אחר, המדיניות הכלכלית של הממשלה שחקה את צמיחת ההכנסה הלאומית, תרמה לעלייה דרמטית ברמת ההוצאות של משקי הבית ודחפה על כן רבים להמיר את שעות הפנאי בשעות עבודה. בלית ברירה ומחשש להתדרדר לעוני, עובדים הישראלים הרבה יותר וכל זאת כדי לממן רמת חיים יחסית נמוכה יותר מרמת החיים אשר עשור שנים קודם לכן ידעו לממן עם הרבה פחות עבודה.
זהו בדיוק הניצול הקפיטליסטי החזירי של מדיניות המתעדפת את ההון על חשבון העבודה.
*פרופ' ירון זליכה הוא ראש ביה"ס לראיית חשבון בקריה האקדמית אונו, יועצו הכלכלי של יו"ר ההסתדרות כמו גם יועצם הכלכלי של ארגוני עובדים רבים במשק הישראלי
למדריכי דירות ומשכנתא:
מה ההון שלכם וכמה משכנתא לקחת?
מעודכן ל-11/2021
כלכלה שיתופית – כשהטכנולוגיה מסייעת להתמודדות עם יוקר המחיָה – מה זה בעצם כלכלה שיתופית? באילו תחומים זה קיים? ואיך זה משפיע על החיים שלנו?
השאלה הראשונה היא מהי בעצם כלכלה? הרבה אנשים פשוט יפתחו מילון או ויקיפדיה ויצטטו שאלו הן הפעילויות האנושיות המשמשות להשגה של אמצעים חומריים שהאדם זקוק להן לצורך הקיום והרווחה שלו. הכלכלה ה"מסורתית" מבוססת על שני צדדים, צרכן מצד אחד ומוכר/יצרן/נותן שירותים מהצד האחר. הכלכלה הנוכחית מטשטשת את הגבולות בין הצדדים האלה – ותודה לטכנולוגיה שמאיצה את זה. כלכלה שיתופית ( Collaborative Economy או Sharing Economy) היא מערכת כלכלית שמבוססת על שיתוף של מוצרים, שירותים ורכוש בין אנשים פרטיים. המטרה בכך היא לנצל בצורה טובה יותר את המשאבים שאנחנו משתמשים בהם, לאפשר לאנשים לקבל רווח כלכלי מהמשאבים שלהם ולהוזיל עלויות.
כשתראו את הדוגמאות הרבות שנציג כאן לכלכלה שיתופית, יכול להיות שתחשבו שלא מדובר בהמצאה של הגלגל. היבטים שונים של כלכלה שיתופית, למשל סחר חליפין, היו קיימים מאז ומעולם. ההבדל העיקרי הוא שכיום, בזכות הטכנולוגיה, הכל הופך לפשוט יותר ולנגיש יותר. יש לכך מחיר מסוים – עמלה שמשלמים לגורם המתווך או לפלטפורמה שעליה מתבססים – אותו צריך לקחת בחשבון. מצד אחד זהו תשלום שיכול להיראות הוגן עבור התשתית שמאפשרת לקשר בין הצדדים להתקיים, אך מצד שני מדובר על ייקור מסוים של ההוצאה עבור הצד המקבל את השירות או המוצר ונגיסה מסוימת ברווחים של השני.
כשנתקלים בדבר מסוים, בטח בתחום הכלכלה, רוצים לדעת כצעד ראשון אם הוא משתלם ובאיזו מידה. במקרה של כלכלה שיתופית אפשר להצביע על לא מעט יתרונות מבחינה כלכלית. עם זאת, זוהי כלכלה "חדשה" יחסית, עם סיכונים שונים ביחס לכלכלה המסורתית, או אפילו עם התנהלות חוקית שלא ברורה תמיד. אז האם כלכלה שיתופית היא טובה או רעה? כדי להבין את זה צריך לבדוק את התחומים השונים בהם הכלכלה הזו נפוצה, כשלכל תחום יש חוקים משלו.
כי מלון זה יקר: תחום הדיור
הכלכלה השיתופית הפכה ליותר מטרנד בשנים האחרונות, וכיום היא מגמה שסוחפת אחריה רבים בארץ ובעולם. התחום המשמעותי הראשון בו הכלכלה השיתופית חיה, בועטת ונוכחת הוא תחום הנדל"ן. כיום יש תשתיות טכנולוגיות שמאפשרות לאנשים להשכיר את הבית הפרטי שלהם לאנשים אחרים, בעיקר לפרקי זמן קצרים (סאבלט). מצד אחד המשכירים נהנים מקבלת רווחים עבור מגורים בנכס שנמצא ברשותם ושעומד חסר שימוש בתקופה מסוימת, לדוגמא כשהם נוסעים לחו"ל. מצד שני אלה שמעוניינים להתארח בעיר מסוימת – במהלך טיול או ימי סידורים – יכולים להוזיל את עלויות השהייה שלהם. הסיבה לכך היא שעלות השהייה בדירות אלה תהיה לרוב זולה יותר מאשר פתרונות אירוח ולינה מקובלים, למשל מלונות. הרשתות החברתיות משחקות תפקיד מרכזי ביצירת הקשר בין שני הצדדים, עם שיתופים שאנשים עושים בפרופיל הפרטי שלהם או קבוצות ייעודיות: "סאבלט מפה לאוזן בתל אביב", לדוגמא, או "Sublet Jerusalem סאבלט ירושלים"
עיקר הקשרים בין הצדדים נוצרים באמצעות אתרים ייעודים, המוכר שבהם הוא Airbnb שמציע דירות שלמות, חדרים, בתים פרטיים, אחוזות ואפילו נכסים גדולים יותר (אחוזה או אי פרטי). גם בישראל מדובר במגמה משמעותית, עם אלפי דירות רשומות ועשרות אלפי לילות המוזמנים דרך האתר. מצד שני, יש המבקרים את הפלטפורמה על ה"תרומה" שלה לעליית מחירי הדיור בעולם או על העלמות מס הנעשות במסגרת זו: בדיקה של רשות המיסים שנערכה לפני שנים ספורות העלתה שאחד מבין שלושה אנשים שהשכירו את דירתם לא דיווחו על ההשכרה כחוק למס הכנסה. מידע נוסף על הפלטפורמה תמצאו באתר של Airbnb, שלצידה יש אתרים שמציעים מקומות לינה של אנשים פרטיים לצד אלה של גורמים עסקיים בתחום – אתרים דוגמת Booking.com.
תחום הרכב: שיתוף נסיעה
גם בתחום הרכב חשים את השפעות הכלכלה השיתופית ושיתופי נסיעה הופכים למקובלים הרבה יותר. העיקרון פשוט להבנה גם כאן: מישהו שנמצא בנסיעה פרטית מצרף אליו בתשלום אדם אחר אשר צריך להגיע לאותו מקום (או בסמוך אליו) באותו מועד. ללא הטכנולוגיה יצירת תיאום מהסוג הזה היא משימה בלתי אפשרית. הדוגמה המוכרת ביותר בעולם לתחבורה שיתופית היא חברת אובר (Uber), שמאפשרת לכל נהג להסיע נוסעים בתשלום ברכב הפרטי שלו. אובר מציעה אתר אינטרנט ואפליקציה ייעודיים שמשמשים ליצירת הקשר בין המסיע לנוסע. היא פועלת כיום בעשרות מדינות ובמאות ערים ברחבי העולם, בהן מדווח שמחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית ירדו בכמה עשרות אחוזים. בישראל אין עדיין הסכמה בנוגע להפעלתה של אובר, בין השאר עקב ההתנגדות של ועדי נהגי המוניות אשר חוששים, ובצדק, שהפרנסה שלהם תיפגע בצורה אנושה כתוצאה מהשירות.
כיום פועלות בישראל אפליקציות המבוססות על שיתוף נסיעה, המוכרת מכולן היא Waze Rider אשר הושקה ביולי 2015. בצד החיובי לאפליקציות מהסוג הזה יש מספר יתרונות, שכן הן מצמצמות הוצאות נסיעה עבור אלה הזקוקים לטרמפ או הסעה (ביחס למוניות) – חלק מהסכום שהם משלמים מועבר לנהג וחלק, כ-15% במקרה של Waze Rider, לאפליקציה עצמה. הן גם עשויות להפחית את העומס בכבישים, אשר כידוע ציבור הנהגים סובל ממנו יותר ויותר בלא מעט אזורים בישראל. לשיתופי נסיעה לעומת זאת מספר חסרונות שצריך לשים לב אליהם, כמו למשל שהסעת נוסעים בשכר מבטלת למעשה את הביטוח הקיים עבור הרכב (בדקו את תנאי הפוליסה. סביר שהם מגדירים "הסעת נוסעים בשכר" כסייג לפוליסה), העלמת מיסים אפשרית מצד הנהגים או אפילו שאלות של בטיחות, כשלא ברור מי בדיוק יושב מאחורי ההגה או נכנס לרכב. במדינה כמו ישראל בה המצב הביטחוני רגיש תמיד, התמונה הופכת למורכבת: חשבו למשל על חייל, שאסור לו לפי הוראות צה"ל לנסוע בטרמפים, שעולה על רכב ובו טרוריסט, חלילה. או על נשים שעולות חסרות הגנה לרכב שהנוהג בו מעוניין לפגוע בהן. התרחישים האלה קיצוניים אבל בהחלט לא צריכים להיות מוגדרים כמדע בדיוני.
מיזמים נוספים של כלכלה שיתופית הנוגעים לתחום הרכב הם Sidercar או Relatrides, שמציעים מעבר לשיתוף הנסיעה גם אפשרות לבצע "השכרה" של הרכב לנהג אחר. אפשר להעביר את הרכב הפרטי לשימושו של האדם למשך מספר שעות, מה שיכול להיות נוח וזול אבל גם מעלה לא מעט סיכונים: שוב, מבחינת הביטוח לדוגמה.
הלוואת המונים: כי מי צריך את הבנקים?
את הסקירה אנחנו ממשיכים עם תחום ההלוואות, שיש לו מספר שמות היום: הלוואות המונים, הלוואות חברתיות או הלוואות עמית לעמית (p2p). זהו קונספט שנמצא בעלייה משמעותית מאוד בשנים האחרונות, בין השאר עקב המונופול היחסי של הבנקים על התחום והעובדה שתנאי ההלוואות שהם מספקים רחוקים מלהיות אופטימליים עבור הלקוחות שלהם. הלוואות המונים מצריכות פלטפורמה משותפת שתחבר בין שני הצדדים בתהליך, בהם אדם/עסק קטן המעוניין להלוות כסף (בתנאים שונים) ולצד זה אדם/עסק קטן שזקוק לכספים, כאשר הקישור הוא אנונימי. האדם הזקוק לכספים מפרט לאיזו הלוואה הוא זקוק, מבחינת סכום הכסף, משך הזמן של ההלוואה וכן הלאה. המודעה מפורסמת באתר ומזמינה את המלווים השונים להציע הצעות שונות – בדרך כלל ההלוואות הגדולות יחולקו למספר הלוואות קטנות במטרה לפזר סיכונים. מפתחי הפלטפורמות האלה מנסים להכניס לזירה רק גורמים העומדים במספר תנאים כלכליים מוגדרים, במטרה להקטין את רמת הסיכון של ההלוואות שהם מעורבים בהן (שמטבע הדברים קיימת). ההערכה שמבצעת החברה המספקת את התשתית לגבי הסבירות לחדלות הפירעון של הגורם הלווה תגדיר את תנאי ההלוואה האפשריים של הלווה, כאשר סיכון גבוה יביא לריבית גבוהה ולהיפך.
לכל סכום הלוואה מצורפת עמלה, ששני הצדדים נדרשים לשלם, אבל בדרך כלל היא לא גבוהה יותר מדי בגלל העלות הנמוכה של שירותי ה"תיווך" והקמת הפלטפורמה, אבל בעיקר הרצון להפוך אותן לזירות כלכליות אטרקטיביות עבור כל אחד מהמעורבים. בין הפלטפורמות הבולטות בתחום תמצאו את Lending Club, המובילה בשדה המשחק, כשגם פיתוחים ישראליים הופכים ללגיטימיים יותר ויותר: שמות דוגמת ELOAN, בלנדר ואחרים.
ואם כבר בנקים – עוד קונספט שנשמע דמיוני עד לפני מספר שנים הוא הבנק השיתופי, שמהווה אף הוא חלק בלתי נפרד מהכלכלה השיתופית כיום. בנק שיתופי הוא בעצם בנק אשר הבעלות עליו היא של אלה החברים בו, שמשמשים באותה מידה כצרכנים או כלקוחות שלו. למרות שהבנק מתיימר להעניק שירותים בנקאיים מקובלים, דוגמת הפקדה של כספים, ניהול חשבונות או מתן הלוואות, ברור שפוטנציאל הסיכון כאן גדול בהיעדר בסיס כלכלי מושק שמזוהה היום עם הבנקים המסורתיים (במידה זו או אחרת). הקונספט המעניין הזה, בו שמות בולטים דוגמת Rebobank, עשה במהלך השנים "עלייה" לישראל כשהדוגמה המרכזית לכך היא הבנק הקואופרטיבי אופק.
על הקשר שבין כלכלה שיתופית לתעסוקה
אפיקי הכלכלה השיתופית שהוזכרו כאן מאפשרים קבלת רווחים מסוימים, אבל ברור שקשה לבנות על אפשרות להתפרנס מהם באופן מלא. החדשות הטובות הן שהכלכלה השיתופית מציעה פתרונות גם מהבחינה הזו, גם אם באופן מעט שונה ממה שתואר מעלה. העיקרון המרכזי כאן הוא שבאמצעות פלטפורמות טכנולוגיות – אפליקציה, אתר אינטרנט, עמוד פייסבוק ועוד – יכולים אנשים להציע את שירותיהם לאחרים שזקוקים לסיוע או לאנשי מקצוע בתחום מסוים. בניגוד לזירות שתוארו מעלה זוהי זירה בה פועלים גם אנשי מקצוע במלוא מובן המילה, אך עדיין הדגש הוא על היבטים שיתופיים, החלפה של כישרונות או אפילו מוחות. בממשקים דוגמת Fiverr הישראלי או iPerHour יכולים אנשים להציע שירותים שונים, אך עם עמלת תיווך בגובה של כ-20% לממשק שיאפשר לקישורים האלה להתבצע. באמצעות הממשק מתבצע לא רק הקישור בין האנשים אלא גם שלבים אחרים בתהליך, דוגמת העברה של קבצים מאחד לאחד או אפילו התשלום על העבודה.
"בארטר", או סחר חליפין, הוא מונח אחר שחשוב להכניס לתמונה כשמדברים על כלכלה שיתופית. סחר החליפין הזה יכול להיות גם עבור כישורים, בשיטת "עשה לי ואעשה לך": שני צדדים שלכל אחד מהם כישורים, יכולות וסל שירותים שונה מציעים אותם לשני, ובתמורה מקבלים שירות בערך באותו היקף. לדוגמה, אדם שמעניק שיעורי נגינה על גיטרה יכול לעשות את זה ללא תשלום, לכאורה, תוך שהוא מקבל בתמורה שיעורים בפוטושופ מאדם שזוהי ההתמחות שלו. היתרון כאן הוא שאין צורך בתמחור העבודות בתשלום, ולכן גם לא בדיווח על המיסים (בהנחה שצריך לעשות את זה בחלק ניכר מהממשקים שתוארו כאן). עם זאת, זה ממש לא פשוט להשוות בין פעולות מתחומים שונים, ועוד מבלי שמעריכים כל אחת מהן בצורה כספית. בין השאלות שצפויות לעלות: האם שעה של לימודי נגינה באמת משולה לשעה של הדרכת פוטושופ? מה הידע המקצועי הדרוש בכל אחד מהמקרים? וכמה "עולה" שעת עבודה? בכל מקרה, בפייסבוק למשל תמצאו קבוצות שמציעות החלפה של שירותים או מוצרים – תגיעו אליהם בחיפוש פשוט של מונחים שונים עם המילה "בארטר" בעברית או באנגלית.
עוד קונספט מעניין שצמח לא מזמן אבל איבד קצת מהתנופה שלו הוא WeWork וחברות אחרות שפועלות על פי אותו קונספט. לכאורה, אין כאן יותר מדי אלמנטים של כלכלה שיתופית: הממשק מאפשר השכרה של חללי עבודה, מה שמוצע על ידי גורמים שונים כיום גם בלי קשר לכלכלה השיתופית. מה שמעניין ושרלוונטי יותר לענייננו הוא שחללי העבודה עצמם הם משותפים, כאשר יש בהם דגש על הפריה הדדית ועל יצירת שיתופי פעולה בין אלה הנמצאים באותו שטח.
הסקירה המקיפה שלנו כאן מאפשרת ללמוד שהכלכלה השיתופית ככל הנראה תהיה כאן גם בשנים הקרובות, ויכול מאוד להיות שהחשיבות שלה תהיה מכרעת עוד יותר ביחס לכלכלה ה"מסורתית". מעניין יהיה לראות כיצד הגורמים הפרטיים והעסקיים מיישרים קו עם מה שעשוי להשפיע על כל אחד מאיתנו, ואילו עוד אפשרויות פותחת עבורנו הטכנולוגיה.
האם מותר להשכיר דירה דרך Airbnb?
השכרת רכבים מאנשים פרטיים – מעכשיו בתל אביב; כמה זה עולה?
מגורים משותפים – מה זה? והאם זה כדאי?
מעודכן ל-12/2021
מהם דמי ניהול ולמה הם כל כך חשובים?
בקרנות פנסיה, ביטוחי מנהלים, קופות גמל, קרנות השתלמות, קרנות נאמנות וכלים פיננסיים אחרים יש מעין אותיות "קטנות" שההשפעה שלהן על הכספים שנקבל בסופה של תקופה היא גדולה מאוד – דמי הניהול של מנהל ההשקעות. אומנם סביר להניח שהיינו שמחים להיפטר מהם, אבל המציאות היא שלרוב הם בלתי נמנעים, שכן מדובר בשכר של מנהל ההשקעות בקרן הפנסיה, קופת הגמל, קרן הנאמנות וכו'. אלו הם כללי המשחק – הגופים האלו מנהלים את הכסף שלנו ואנחנו בתמורה משלמים להם דמי ניהול שנתיים.
השאלה היא כמה והאם דמי הניהול מוצדקים.
קרן פנסיה ברירת מחדל – ככה תפחיתו את דמי הניהול
מחשבון דמי ניהול בקרן פנסיה – ככה תדעו כמה תחסכו בדמי הניהול
חשוב לציין שכיום, כשהריבית בתחתית, האפיקים הסולידיים מספקים תשואות נמוכות מאוד הקרובות לרצפה. התשואות האלו לא מצדיקות דמי ניהול גבוהים, ובמקרים לא מעטים זה דווקא המצב – דמי ניהול גבוהים ש"אוכלים" בעצם את כל התשואה, ולפעמים אפילו עולים עליה. באפיקים סולידיים קשה היום לייצר תשואה שנתית של 1%, זה יעד קשה להשגה ובפועל גם 0.5% זה לא עניין של מה בכך. לכן חשוב שתדעו מה דמי הניהול שלכם, כי כל עשירית אחוז קובעת, וגם שיש לכם אפשרות לעבור (ברוב המקרים – תלוי במכשיר הפיננסי) למנהלי השקעות שמציעים לכם עלויות/דמי ניהול נמוכים יותר.
אגב, המצב הזה נמשך כבר כמה שנים, והוא בולט בקרנות הנאמנות השקליות – קרנות נאמנות שמייצרות תשואה נמוכה יחסית בשנתיים האחרונות, אך יש מנהלי השקעות שגובים דמי ניהול של 0.5% ויותר באפיק הזה.
מהם דמי ניהול?
דמי ניהול הם עמלה שגובים מאיתנו גופים שונים עבור ניהול חשבונות, תיקי השקעות, קרנות, קופות וכן הלאה. דמי הניהול יעמדו לרוב על כמה עשיריות האחוז או על אחוזים בודדים מסכום ההשקעה, אבל יש בכך מלכודת שחייבים לשים לב אליה: מה שנראה על הנייר נמוך עלול להגיע בתוכניות ארוכות טווח לסכומים של עשרות או מאות אלפי שקלים. הבעיה היא שישראלים רבים פשוט לא שמים לב לדמי הניהול שהם משלמים, וגם לא מודעים לאפשרויות העומדות בפניהם לצמצם אותם באמצעות כמה פעולות די פשוטות.
על מה בעצם משלמים?
יש אנשים הסבורים שדמי הניהול הם בעיקר דרך של הגופים הפיננסיים "לעשות עלינו קופה", אבל מנקודת המבט של החברות הפיננסיות גביית דמי ניהול היא הגיונית ומתבקשת. את דמי הניהול אנחנו משלמים עבור קבלת ההחלטות ועבור הניהול השוטף בפועל במוצר הפנסיוני שלנו, בקרן הנאמנות, ובכלל בכל המכשירים הפיננסיים. דמי הניהול עשויים להיגבות באופן אחיד מכלל הלקוחות של אותו גוף, אם כי יש מכשירים פנסיוניים שבהם נקבעים לכל חוסך דמי ניהול משלו בהתאם למסלול, להיקף הכספים שמנוהלים בקרן הפנסיה ולמאפיינים הכלכליים של החוסך, כמו גיל או רמת הכנסה. מעבר לכך, יש חשיבות גדולה אם הקרן הזו היא עצמאית – של הלקוח מול חברת ניהול ההשקעות, או שמדובר בכספים שמנוהלים דרך מקום עבודה. ככל שמקום העבודה יותר גדול ויותר חזק, אזי יכולת המיקוח שלו מול הגופים המוסדיים גדולה יותר, ובהתאמה דמי הניהול נמוכים יותר. כך לדוגמה, בניהול כספי הפנסיה של העובדים בחברת החשמל, הכוללים הפרשות שוטפות של המעסיק והעובד, דמי הניהול אפסיים.
צריך להבחין בין שני סוגים של דמי ניהול, או אם תרצו של אופן הגבייה שלהם. הסוג הראשון, שקיים ברוב המוצרים הפיננסיים, הוא דמי ניהול על סכום ההשקעה, דמי ניהול על הצבירה, שנגבים באופן תקופתי, כאחוז קבוע מכלל החיסכון שיש באותו מוצר. לדוגמה, יש לכם 100 אלף שקל בקרן הנאמנות ודמי הניהול הם 0.5%, אזי תשלמו דמי ניהול כוללים בסך של 500 שקל בשנה. הסוג השני הוא דמי ניהול מהפקדות, כשמם כן הם, נגבים על כל הפקדה חדשה שנעשית למוצר הפיננסי, כך שהם לא ייגבו על קופות שאינן פעילות בנקודת זמן מסוימת. בישראל יש דמי ניהול מקסימליים שמותרים בחוק לכל מוצר, אך כמובן שהשאיפה שלכם היא להיות כמה שיותר רחוקים מהם, לכיוון המינימום האפשרי.
גובה דמי הניהול
גם אם ברור מדוע נגבים דמי הניהול, עולה פעמים רבות שאלה אחרת: האם הם פשוט לא גבוהים מדי? ובכן, במקרים רבים כאמור מדובר בדמי ניהול גבוהים ולא פרופורציונליים, אבל זה בידיים שלכם. בכל אפיק השקעה יש תחרות בין הגופים המוסדיים – בחיסכון הפנסיוני יש תחרות גדולה, בתחום קופות הגמל התחרות חזקה, וגם בתעשיית קרנות הנאמנות. התחרות הזו גורמת לכך שלאורך זמן יש ירידה בדמי הניהול, ויש מנהלי השקעות שמציעים מכשירים עם דמי ניהול נמוכים. אז נכון שלא רק דמי הניהול חשובים, אנחנו רוצים להשקיע אצל מנהל השקעות שיודע לייצר תשואה, אבל ככל שהסיכוי לתשואה נמוך יותר – ובאפיקים הסולידיים הסיכוי לתשואה נמוך במיוחד בגלל הריבית הנמוכה, החשיבות של בחירה על פי דמי הניהול עולה.
לכן צריך תמיד להיות עם האצבע על הדופק ולבחון את תשואת ההשקעה ואת דמי הניהול שאתם משלמים. במקרים מסוימים, בעיקר בחיסכון פנסיוני – קרנות פנסיה, קופות גמל, מספיק שתבקשו להפחית את דמי הניהול כדי שמנהל הקרן הקופה יסכים. אם תנפנפו בעזיבה, בכלל הסיכוי שלכם לקבל תנאים טובים יותר, יגדל.
על כל פנים, דמי הניהול המקסימליים בחיסכון הפנסיוני נכון לסוף 2021 הם:
- קרנות פנסיה – החברות יכולות לגבות עד 0.5% מהצבירה ו-6% מההפקדות.
- קופות גמל – עד 1.05% מהצבירה ו-4% מההפקדות. כיום, רוב הגופים הפיננסיים גובים רק דמי ניהול על הצבירה, בייחוד בקופות החדשות, שנפתחו מאז 2015.
- ביטוח מנהלים – עד 1.05% מהצבירה ו-4% מההפקדות.
- קרן השתלמות – נגבים דמי ניהול על הצבירה בלבד, בגובה מקסימלי של 2% לשנה.
כדי להבין את רוע הגזירה שבדמי ניהול גבוהים "מדי", ניקח דוגמה כללית וסכמטית מאוד. שימו לב שהדוגמה בסיסית ולא מתייחסת לשאלות כמו ריביות או תשואות, שמשפיעות כמובן על אטרקטיביות המוצר הפיננסי. נניח חוסך אשר מרוויח 15,000 שקל בחודש ומפקיד לקופת גמל בכל חודש 2,625 שקל, על פי החישוב של הפרשה בגובה 17.5% מהמשכורת. בתקופה של 30 שנה היו אמורים להצטבר לו בקרן, בלי הריביות והתשואות, לפחות כ-945,000 שקל (2,625 שקל כפול 12 כפול 30). בהנחה שדמי הניהול שהוא משלם הם מקסימליים, על ההפקדות הוא ישלם 4%, כלומר 105 שקל בחודש, 1,260 שקל בשנה וכ-37,800 שקל בתקופה של 30 שנה. על הצבירה הוא משלם בכל שנה 1.05%: החל מכ-330 שקל לפחות בשנה הראשונה וסכום שתופח בצורה משמעותית בשנים האחרונות, ככל שהצבירה עולה (לכן זה בלתי אפשרי לחשב מראש את דמי הניהול האלה). בקיצור, בלי להיכנס לחישובים פרטניים ברור שמדובר כאן בסכומים של עשרות ולרוב גם מאות אלפי שקלים שנגזלים מהחיסכון שלכם. לכן, גם אם האדם שמוכר לכם את התוכנית הפיננסית יטען שמדובר "רק" בשקלים בודדים בחודש, או בעשרות שקלים בשנה, דעו לכם שבפועל יכול להיות שמדובר בסכומים גבוהים מאוד. אתם עלולים לגלות שעשרות אחוזים, או אפילו שליש מהחיסכון שלכם, מועבר לגופים השונים במסגרת דמי הניהול.
הנה חישוב הרבה יותר מדויק – במחשבון השפעת דמי הניהול על פנסיה, תוכלו לבחון כמה כסף יהיה לכם בסוף התקופה, וכן לבדוק כמה כסף יהיה לכם בהנחה שתעברו לפנסיית ברירת מחדל, המאפשרות ניהול פנסיוני בדמי ניהול מאוד נמוכים (על קרנות פנסיה ברירת מחדל תוכלו לקרוא כאן). ההפרשים עשויים להיות ענקיים – מאות אלפי שקלים – שווה לבדוק!
נקודה שחשוב להתעכב עליה היא שככל שלאדם מסוים יש "כוח" מול הגוף הפיננסי, כך תנאי דמי הניהול שלו יכולים להיות משופרים. זו גם כאמור הסיבה לכך שאנשים העובדים בגופים גדולים נהנים לא פעם מדמי ניהול מופחתים. שמות כלכליים חזקים מקנים לעובדים שלהם תנאים אטרקטיביים של דמי ניהול, כפי שתוכלו לראות בבדיקה שביצענו עבורכם לפני מספר שנים. אם אתם עובדים בבזק, במיקרוסופט, באלביט מערכות, בבנק הפועלים ובגופים אחרים תוכלו להצטרף לתוכניות שונות עם דמי ניהול נמוכים. המצב הזה מעט אבסורדי מכיוון שהוא מעניק תנאים טובים יותר ל"חזקים", ובכך מחזק את מעמדם על חשבונם של ה"חלשים", שלוקחים חלק משמעותי יותר במימון של בעלי ההכנסות הגבוהות ואלה העובדים בגופים המסודרים. אבל המצב הזה הוא עובדה, ואפילו די מקובל בלא מעט זירות כלכליות כיום.
צריך לזכור שזה לא בהכרח שמקום עבודה גדול באמת יוכל להבטיח לכם דמי ניהול משתלמים. יש מקרים שבהם "בחוץ" תוכלו למצוא תנאים אטרקטיביים יותר. נסו לבדוק את דמי הניהול ביחס לשיעור המקסימלי שניתן לגבות, אבל בעיקר ביחס להצעות אחרות שאתם נתקלים בהן. לפעמים תוכלו להקטין את דמי הניהול בהגדלת הסכום שאתם מפקידים, אבל מומלץ שלא "להתפרע" יותר מדי אלא לבחור בסכום סביר, שלא יחנוק אתכם או יקשה עליכם בחיי היום יום. כדי להגיע לעתיד, חשוב ככל שיהיה, צריך קודם כל לעבור את ההווה.
כלים לבחינת דמי הניהול
כל אדם חייב לבדוק את דמי הניהול שהוא משלם בפועל, ולנסות כמובן להוריד אותם. במעמד ההצטרפות לקרן, קופה או כל מוצר אחר הגובה דמי ניהול, בדקו מה דמי הניהול שאתם אמורים לשלם עבור הקפדה וחיסכון גם יחד. כשאתם מקבלים את הדוחות החודשיים, הרבעוניים או השנתיים, בדקו שוב את גובה דמי הניהול. חשוב לראות אם דמי הניהול משתנים לרעה, וזה בהחלט יכול לקרות עקב שינוי בדמי הניהול בתוך התקופה או בגלל טעות טכנית (או אם תרצו "שיטת מצליח"). כמו כן, יש מקרים של שינוי בתנאי התוכנית או התניה שנעשתה מראש לגבי דמי הניהול – נניח דמי ניהול מופחתים לשנה או לשנתיים, ולאחר מכן העלאה שלהם. בכל מקרה מומלץ להיות עם האצבע על הדופק ולקחת בחשבון שהאחריות לביצוע הבדיקות האלה היא שלכם.
יש כיום כלים שיכולים להקל עליכם את מלאכת החישוב וההשוואה של דמי הניהול. באתר שלנו תמצאו מחשבונים שונים שיאפשרו לכם לחשב, בפשטות, את ההשפעה של דמי הניהול במוצרים השונים על החיסכון שלכם. כל שתצטרכו לעשות הוא להגדיר מהו סכום ההשקעה במוצר הפנסיוני ומהם דמי הניהול שאתם משלמים בפועל, לעומת אלה שהגדרנו כמומלצים. הכלי הזה יציג עבורכם את דמי הניהול בכל אחד מהמצבים, מה שיאפשר לכם להבין את משמעותו של כל שינוי בדמי הניהול. המחשבונים האלה מספקים מידע כללי ולא מחייב, מאחר שפרמטרים שונים משפיעים על כל מוצר פיננסי מבחינת התשואה, אבל הם בהחלט יאפשרו לכם להבין מי נגד מי.
אתר גמל נט, כלי של אגף שוק ההון הביטוח והחיסכון במשרד האוצר, הוא מקום נוסף שבו אתם יכולים להתחיל את החיפוש שלכם אחר הקרן, הקופה, הביטוח או תוכנית החיסכון האידיאלית. לגבי כל מוצר שאתם מעוניינים לבדוק תוכלו לראות את התשואות המצטברות לתקופת הדיווח ולפרקי זמן של שלוש או חמש שנים אחורנית, שיעור הריבית חסרת הסיכון, שיעור ממוצע של דמי הניהול בקופה, יתרת הנכסים, הצבירה נטו ועוד פרמטרים שצריכים להשפיע על ההחלטה שתקבלו בסופו של דבר. מידע נוסף והתנסות במערכת תוכלו למצוא כאן.
מחשבון דמי הניהול של משרד האוצר הוא כלי נוסף שיכול לעזור לכם. הוא מציג את דמי הניהול המוצעים על ידי חברות וגופי הביטוח, הפנסיה והגמל. מה שנדרש לעשות הוא לבחור מוצרים להצגה/בדיקה ולמלא את המעמד שלכם (שכירים או עצמאים), הגיל, סכום הצבירה הנוכחי, סכום ההפקדה החודשי ודמי הניהול הנוכחיים, הן מההפקדה והן מהצבירה. הכלי יציג עבורכם את ההצעות של הגופים הפיננסיים השונים, ואת דמי הניהול שצריך לשלם להם בכל אחד מהמקרים. זהו לא הפרמטר היחיד שאתם צריכים להתחשב בו, כפי שנראה בהמשך, אבל הוא בהחלט צריך להיות חלק מרכזי בבחירה שאתם מבצעים.
לא רק דמי ניהול
חברות רבות מנסות לפתות לקוחות או חוסכים חדשים באמצעות דמי ניהול הנמוכים מהממוצע או אפילו מהמקובל בתחום. אבל האם זה באמת אטרקטיבי? כאן עולה שאלה חשובה מאוד, שהתשובה עליה לא בהכרח ברורה. יש שטוענים כי לא רק דמי הניהול הם שצריכים להעסיק אתכם, אלא בעיקר התשואות: קרן או תוכנית שלא צוברים עבורכם תשואות יהיו לא יעילות, גם אם דמי הניהול שלהן נמוכים. אלא שכיום, בעידן של ריבית אפסית, התשואות נמוכות, וזה מחזק את קריטריון ההשקעה לפי שיעור דמי הניהול. הגישה השנייה גורסת כי עיקר החיסכון יכול להתקבל דרך הפחתת דמי הניהול – כשידוע שהם עשויים להגיע אפילו לכ-30%-40% מהצבירה – ולכן מוצרים עם תשואות נמוכות אבל גם דמי ניהול נמוכים יהיו אטרקטיביים יותר.
צריך לקחת בחשבון שהתחום הזה הוא נזיל והמצב עשוי להשתנות בכל שנה ולאורך תקופות ארוכות. רצוי שהשאיפה שלכם בכל מקרה תהיה הפחתה של דמי הניהול ושיעור תשואה סביר בהחלט. כל מוצר שמתקרב לקיים את התנאים האלה, יכול בהחלט להיות פתרון פיננסי טוב עבורכם. אל תהססו לבדוק כמה שיותר הצעות לפני שאתם מחליטים לכאן או לכאן, לעמת את הגופים הפיננסיים עם המתחרים, להתמקח ולנסות לשפר את התנאים. זכרו כי בניגוד למה שרבים חושבים, דווקא כן יש לכם מספיק כוח בידיים.
מחשבוני דמי ניהול
השפעת דמי הניהול בקרנות הנאמנות
השפעת דמי הניהול בקרנות כספיות
מחשבון השפעת דמי הניהול בקרנות הפנסיה – כמה תחסכו במעבר לקרן פנסיה ברירת מחדל
דמי ניהול סמויים בקרנות ההשתלמות – היכנסו לבדוק אם גובים מכם (בלי שידעתם)
המספרים שמחוץ לדוחות – כמה ערבויות נתנה אורתם למזמיני העבודות? האם הן עלולות להפוך להתחייבויות? ואיך הן ישפיעו על מחזיקי אגרות החוב?
המאמר התפרסם בגלובס
רגע לפני הקריסה של אורתם סהר, התנהל מו"מ עם ליאו נואי שיחד עם שני משקיעים נוספים, אמור היה להזרים 50 מיליון שקל תמורת 77% מהחברה (כשבהמשך יוכלו המשקיעים להגדיל את חלקם תמורת הזרמה נוספת של 35 מיליון שקל). אבל כבר בעת הדיווח ניתן היה להבין ש=50 מיליון שקל, כנראה לא יספיקו – אורתם שרפה מזומנים בסך 180 מיליון שקל בשנה, ו=50 מיליון שקל היו נבלעים בתוך מכלול החובות והבורות התזרימיים.
וכך זמן קצר אחרי הדיווח על המו"מ, דווח כי המו"מ לא התגבש לעסקה, ומיד אחר כך קרסה אורתם סהר הנשלטת ומנוהלת על ידי אמיר נחום, וביקשה את הגנת בית המשפט. באורתם פרטו את הסיבות והאירועים שהובילו לבקשה לבית המשפט, כשבנוסף לביטול עסקת ההשקעה, מפרטים באורתם כי – "במהלך הימים האחרונים, נדחו קבלתם של מספר תקבולים שהיו צפויים להתקבל, והתקבלו הודעות על דחיית העברת תקבולים קרובים עתידיים. בנוסף, התקבלו הודעות מלקוחות ויזמים על הקטנת תשלומים מסיבות שונות. תוצאת הדברים הינה שהחברות (חברות הקבוצה) הבינו כי הן עומדות, בסבירות גבוהה, בפני הגעה ל'קו אדום' של מקורות תזרימיים שוטפים, באופן שמייצר סיכון לכך ששקים שהן משכו לא יכובדו על ידי המערכת הבנקאית".
עוד הסבירו באורתם – "הלחץ מצד ספקים ונותני שירותים לקצר ימי אשראי ולעבוד בתנאי מזומן המשיך ולא פחת בימים האחרונים".
ואם נסכם – אז לא רק שההשקעה הכל כך קריטית לא הגיעה, אלא שכספים שהיו אמורים להתקבל לא התקבלו, וספקים המשיכו להפחית את המימון לחברה, וכשספקים לא מוכנים לתת אשראי (ו"למכור" רק במזומן) זה חוסר אמון מוחלט שמשליך על כל ההתקשרויות של החברה. הספקים הרי מממנים את פעילות החברות (הלקוחות) בהתאם לימי אשראי בענף, והם במקרים רבים, הראשונים לזהות תקלות/ בעיות/ קשיים פיננסים. הספקים של אורתם הפחיתו במחצית הראשונה של השנה, את האשראי שלהם לחברה ב=28 מיליון שקל ל=242 מיליון שקל, ומהבקשה לבית המשפט, עולה שהמצב החריף בחודשים האחרונים.
כל הסיבות האלו נכונות וקריטיות ככל שיהיו, מתרכזים לכמה סעיפים בדוחות של החברה – תזרים המזומנים מפעילות שוטפת (תזרים שלילי שמבטא קשיי גבייה, וקיצור אשראי של ספקים); יתרת ספקים שיורדת (קיצור אשראי); חובות פיננסים של מעל 300 מיליון שקל, והון עצמי שיורד בהדרגה (למתחת ל=70 מיליון שקל).
אבל, יש הפתעה נוספת. מעבר לכך המספרים והרמזים בדוחות, מעבר לעובדה הפשוטה שתחום הביצוע מייצר רווחיות תפעולית נמוכה מאוד (של אחוזים בודדים), נתון רגיש שכל זעזוע יכול לערער אותו (וזה כבר קרה בשורה של חברות – לרבות דורי בנייה בשנה האחרונה), יש מספרים שלא מופיעים בדוחות ויש להם השלכה גדולה על מצבה של החברה, במיוחד כאשר מדובר על חברה במצב פיננסי בעייתי. הכוונה לערבויות שמספקת החברה.
ערבויות באופן כללי ולא רק בחברות ביצוע, מקבלות ביטוי קטן, אם בכלל, בדוחות הכספיים. חברה יכולה לתת ערבות בהיקף של מיליונים רבים, אבל בדוחות זה יקבל (במקרה הטוב) משפט באחד הביאורים. הערבות הזו לא נתפסת באופן מוחלט כהתחייבות פיננסית, אם כי, התקינה החשבונאית דורשת למדוד את ההשלכה של הערבות על ההתחייבויות ולהציג אותם. בפועל, לא מדובר על הצגה משמעותית, גם כאשר הערבויות כאמור גדולות. אורתם סהר, על פי הדוחות השנתיים של 2015 (שבהם מפורט הגילוי על הביאורים) סיפקה ערבויות בסך של כ=457 מיליון שקל
ומה זה בעצם הערבויות האלו? – "במסגרת פעילותה של הקבוצה כקבלן מבצע נדרשת הקבוצה לעיתים להמציא לצדדים שלישיים (לרבות קבלנים ראשיים ויזמים) ערבויות מסוגים שונים", מסבירה הנהלת החברה בסקירת המנהלים, "כגון ערבויות לקיום תנאי החוזה, ערבויות ביצוע, ערבות לטיב עבודות, ערבות כנגד קבלת מקדמה ממזמין וערבות לשם שחרור כספי התמורה המעוכבים אצל מזמין העבודה. כמו כן נדרשת הקבוצה במכרזים מסויימים להמציא ערבויות לצדדים שלישיים לשם הבטחת השתתפותה בין במישרין ובין באמצעות עסקאות משותפות במכרזים אלו".
בפועל, נכון לסוף 2015 הסתכמו הערבויות ביצוע (ביצוע עבודות קבלן ותשתית) בסך של 340 מיליון שקל (וערבויות חוק מכר בסך 117 מיליון שקל – ערבויות בגין מכירת דירות כיזמית). מדובר על סכומים שעלולים להיות במצבים מסוימים, סוג של התחייבויות, שאינן רשומות בדוחות הכספיים; זה עובד כך – מזמין העבודה מאורתם מעוניין שהעבודה תהיה איכותית, מעוניין שהעבודה תהיה בזמן, ולכן אורתם מספקת לו ערבות בנקאית , לרוב כשיעור מסויים מסך הפרויקט. נניח לצורך המחשה שמדובר בפרויקט של 1 מיליארד שקל, ואורתם מספקת ערבות של 5% – כלומר 50 מיליון שקל. הערבות הזו ניתנת על ידי הבנק שמשעבד באופן ספציפי או צף את נכסי החברה (ועל חלק מהסכום הוא מבקש כספים בפיקדון). אם בהמשך, יהיו תקלות/ בעיות ויצטרכו לממש את הערבות, הרי שהבנק (שמגבה את עצמו) ימשוך את הכספים האלו מהחברה (דרך שעבודים ו/ או הפיקדון). ומכאן, שיש חשיפה שלא מתבטאת בדוחות הכספיים שמיוחסת לערבויות האלו, ובהיקף גדול – בבקשה לבית המשפט מציינת אורתם את סכום הערבות המעודכן, ואת הסיכון שבערבויות – "פירוק החברות יביא בוודאות גבוהה מאוד, עד כדי ודאות מוחלטת, לחילטן של ערבויות ביצוע, טיב, פיננסיות וערבויות חוק מכר בהיקף כולל של 433 מיליון שקל, שכנגדם פיקדון כספי למערכת הבנקאית בסך כולל של 40 מיליון שקל. משמעות הדבר הינה תוספת נשיה מובטחת בשעבוד שוטף (או קבוע על מקרקעי החברה במקרה של חילוט ערבויות חוק מכר) על כלל נכסי החברה".
במילים פשוטות, מחזיקי החוב והנושים האחרים, לא יכולים להסתמך רק על המאזן בבואם לבדוק כמה (אם בכלל) הם יקבלו בעת פירוק החברה, שכן יש חובות נוספים – הערבויות בביצוע הם מוקש גדול, שכן הם סוג של התחייבות בפוטנציה. עם זאת, במקרים של הסדר, הערבויות האלו מעין מתגלגלות הלאה (לבעל השליטה החדש, לקולטי העבודות), ולרוב עם הקלות מסוימות, אחרי הכל – לא מדובר על התחייבות מלאה, שכן החברה ביצעה חלק מהעבודה, עמדה בחלק מהיעדים, ולרוב לא באמת מממשים את כל הערבויות.
מעודכן ל-03/2024
ביטוח רכב – כל מה שצריך לדעת – מה חובה ומה לא? מתי אפשר להסתפק בביטוח צד ג', מה חשוב לבדוק לפני שרוכשים פוליסה ואיך אפשר להוזיל את הפרמיה בביטוח מקיף?
שוק ביטוחי הרכב הוא שוק אדיר – היקף הפרמיות שחברות הביטוח גובות מבעלי הרכב בישראל בשנה מסתכם במיליארדי שקלים. ומכיוון שגם אתם מפרנסים את תעשיית הענק הזו, כדאי שתכירו אותה קצת יותר, ובדיוק לכך נועד המדריך שלפניכם.
יש שלושה סוגים של ביטוח רכב: ביטוח חובה, שכשמו כן הוא – חובה על פי חוק לרכוש אותו; ביטוח צד ג', לנזקים שנגרמו לרכוש לצד שלישי וביטוח מקיף – כולל גם את ביטוח צד ג' ומכסה גם נזקים לרכב שלכם, כולל מפריצות. לא חייבים לקנות את כל הביטוחים באותה חברת ביטוח – אפשר לרכוש ביטוח חובה בחברה אחת וביטוח צד ג' או מקיף בחברה אחרת; יחד עם זאת, משום שהחברות לא מרוויחות הרבה על ביטוח החובה, תתקשו לקבל הנחות בביטוח זה אם לא תקנו באותה חברה גם את הביטוח המקיף או לפחות צד ג'.
בכל מקרה – כשאתם רוצים לקנות ביטוח רכב, כדאי לעשות סקר שוק ולראות מבצעים של חברות שונות. את הבדיקה כדאי לעשות בחודש שלפני מועד חידוש הביטוח שלכם. בעיקרון, באתר משרד האוצר יש מחשבון ביטוח חובה, לפיו תוכלו לחשב את המחיר שעליכם לשלם תמורת ביטוח רכב חובה, בהתאם למאפיינים שלכם. כמו כן, יש אתרים כמו "בסטי" ו-"וובי", שבהם תוכלו להשוות מחירי פוליסות רכב בין חברות הביטוח השונות, עבור הביטוח לו אתם זקוקים. זאת באופן פשוט ושקוף – מגדירים את סוג ומאפייני הביטוח שרוצים, משאירים לאתר את מלאכת ההשוואה בין התוצאות ורוכשים את הפוליסה הזולה ביותר שנמצאה.
תוכן עניינים; ניתן להקליק על הקישור הרלבנטי
ביטוח חובה
ביטוח החובה נועד לכסות נזקי גוף, שנגרמו עקב פגיעה מכלי רכב. רכישת הביטוח היא חובה, ומי שנמנע ממנה עובר על החוק. למעשה, מי שאין לו ביטוח חובה, לא רשאי בכלל להניע את כלי הרכב ולהזיז אותו. בתביעת נזקי גוף מכלי רכב, אין צורך להוכיח אשמה בתאונה; כל מי שנפגע בתוך הרכב, או על ידי הרכב, זכאי לפיצוי; גם אם ירדתם ממכונית ושברתם רגל, אתם מכוסים על ידי ביטוח זה.
את ביטוח החובה משלמת חברת הביטוח בה מבוטח הרכב, ובמקרה שבו הרכב לא מבוטח, או שמדובר בתאונת פגע וברח שבה אין את מי לתבוע, ניתן לתבוע את החברה הממשלתית "קרנית", בה שותפות כל חברות הביטוח (חלק מכל פרמיה שאנחנו משלמים על ביטוח חובה מופרש לטובת קרנית (אגב, החל מינואר 2017 ניתנת הנחה בשיעור 13% בביטוח החובה לכל בעל רכב, זאת בשל עודפים שנצברו ב"קרנית", אותם הורו שרי המשפטים והאוצר להחזיר לציבור הנהגים).
תנאי הכיסוי הביטוחי הם בהתאם לנוסח פוליסה תקנית, אשר נקבע בתקנות המפקח על הביטוח. מה שמבדיל בין הפוליסות הוא רק המחיר, והוא נקבע על פי מאפייני הנהג ומדיניות חברת הביטוח; כך למשל, מחיר ביטוח חובה לרכב משפחתי לנהג מעל גיל 24 ללא פסילות ותאונות בשלוש השנים האחרונות, ינוע בין 1,200 שקל ל-1,600 שקל. אם מדובר באישה, יכולה להיות הוזלה; אם הנהג הכי צעיר ברכב גילו פחות מ-24, מחיר פוליסת ביטוח החובה עולה בעשרות אחוזים ובמקרים מסוימים הוא אף מכפיל את עצמו (תלוי בחברה). אם הנהג הכי צעיר ברכב הוא גם נהג חדש (בעל רישיון פחות משנה), מחיר הפוליסה יכפיל את עצמו ואף יותר (תלוי בחברה).
איפה רוכשים ביטוח חובה?
כמו כל ביטוח רכב – רכישת ביטוח חובה מתבצעת אצל סוכן ביטוח, או ישירות בחברות כמו ביטוח ישיר (9,000,000), ו-AIG שהפכה לפופולארית בביטוחי הרכב בזכות הנוחות והמחירים. בנוסף יש את מאגר ה"פול" – בעיקר לאופנועים וקטנועים, וכן לכלי רכב שחברות רגילות לא מוכנות לבטח בגלל הסיכון הגבוה הכרוך בנהיגה בהם.
ביטוח חובה ובעיקר ביטוח מקיף התייקרו מאוד בשנה האחרונה, סדר גודל של 30%. הסיבה היא הגניבות הרבות של רכבים במקביל לחוסרים של חלפים שגורמים להתייקרות של חלפים. על רקע ההתייקרות חשוב לקבל הצעות מכמה מקומות ולוודא שהביטוח מתאים לצרכים שלכם. אתם יכולים לנסות ולהוזיל את הביטוח אם מספר הנהגים יהיה מעל גיל מסוים, אתם יכולים להגדיר נהג זמני לילד-ילדה ואתם יכולים להתקין מערכות הגנה שיחסכו בביטוח.
השתתפות עצמית
בעיקרון, אין השתתפות עצמית במקרה של הפעלת ביטוח החובה. זאת למעט בביטוח אופנועים, שעבורם חברות החלו להציע מסלול הכולל השתתפות עצמית, תמורת הפחתת הפרמיה הגבוהה של ביטוח החובה לכלי רכב אלה.
ביטוח צד ג'
ביטוח צד שלישי (צד ג') מכסה נזקים שנגרמו לרכוש של צד שלישי על ידי הרכב שלכם; זה יכול להיות רכב אחר, או גדר של בניין, עמוד חשמל וכד'. מדובר בביטוח שלא חייבים לרכוש אותו, אבל מחשיבים אותו כמינימום הכרחי אם רוצים לישון טוב בלילה; נזק שאתם, או מישהו אחר שנהג ברכב שלכם, עלולים לגרום לרכוש של צד שלישי, יכול להגיע למאות אלפי שקלים. מחיר ביטוח צד ג' שונה מחברה לחברה, ולכן כדאי לעשות סקר באינטרנט, בשלב ראשון, בין החברות. בעיקרון, ביטוח צד ג' למכונית משפחתית ששווייה כ-60 אלף שקל הוא כ-1,500 שקל בשנה.
גבולות אחריות לפיצוי
גבולות האחריות של חברת הביטוח לפיצוי הצד השלישי נקובים בפוליסה; כל חברה קובעת את הגבולות שלה. בדרך כלל מדובר ב-250 אלף שקל. הסכום הזה אמור לכלול גם הוצאות משפטיות, אם הנפגע יתבע אתכם בבית המשפט. עדיף לבקש, גם תמורת פרמיה נוספת (כמה עשרות שקלים) להגדיל את גבולות האחריות לפיצוי לחצי מיליון שקל. סכום כזה אכן מכבה כמעט כל נזק אפשרי ומונע תביעות מיותרות. זה המקום לציין כי תביעה אישית כנגד בעל הרכב הפוגע, עלולה להגיע אם התמורה ששלמה חברת הביטוח למי שנפגע מהרכב, איננה מספיקה בגלל שהיקף הנזק שנגרם גבוה מסכום הביטוח המרבי.
השתתפות עצמית
ביטוח צד ג' כולל השתתפות עצמית של המבוטח במקרה של תביעה. כל חברה קובעת את דמי ההשתתפות העצמית שלה. הממוצע הוא 1,000 שקל, תלוי בסוג הרכב, בגיל הנהג הצעיר ביותר ברכב, היסטוריית תביעות וכן במעורבות או העדר מעורבות בתאונות. ניתן לבטל את ההשתתפות העצמית תמורת פרמיה נוספת (כמה עשרות שקלים נוספים לחודש). יש גם אפשרות להוסיף לביטוח צד ג' ביטוח מפני גניבה. גם כאן יש, כמובן, תוספת פרמיה.
ביטוח מקיף
זהו ביטוח שמפצה אותנו על נזקי רכוש שנגרמו לרכב שלנו (כולל של צד ג'). הביטוח כולל נזקים כתוצאה מתאונה, שריפה, גניבה, השחתה או כל סיבה אחרת. זהו ביטוח רשות, שאפשר לרכוש בנוסף לביטוח החובה. לא אחת קורה שבעלי רכבים ישנים (שאינם רכבי אספנות) מבטחים את הרכב שלהם אך ורק בביטוח צד ג'. הם מעוניינים לבטח את עצמם במקרה שהרכב שלהם גרם נזקים. עם זאת, ערך הרכב הוא כה נמוך, עד שפשוט לא משתלם לבטח אותו, משום שהתשלום עבור נזק שייגרם, יהיה נמוך מהפרמיה או מההשתתפות העצמית.
פוליסת ביטוח מקיף לרכב מיועדת לכיסוי העלויות בגין תיקון הנזקים, או במקרה של טוטאל לוס (אובדן מלא של הרכב; נזק גדול לרכב, מעל אחוז מסוים (60%-50%), תלוי בחברת הביטוח, ייחשב לטוטאל לוס. גם רכב שנגנב ולא נמצא, נחשב טוטאל לוס ומזכה את בעליו בפיצוי).
מה עוד כולל ביטוח מקיף?
בפוליסת הביטוח המקיף יש כיסויים מעבר לנזק הישיר לרכב, שאמורים להיות כלולים בה. מדובר בטיפול בתביעות צד ג', הגנה משפטית, תחבורה חלופית כשהרכב במוסך ועוד.
הרחבות – הרחבות לביטוח המקיף הן כיסויים נוספים, שניתן לרכוש בנוסף לפרמיית הבסיס. עם ההרחבות ניתן למנות שרותי דרך וגרירה, שבר שמשות ושירות החלפת גלגל. בנוסף, הרחבות עשויות לכלול גם שירות אספקת דלק בדרכים, העברת טסט, רכב חלופי (במקרה של גניבה) ועוד. ההרחבות נרכשות, כמובן, תמורת פרמיה נוספת שמשולמת לחברה המבטחת.
מה ביטוח מקיף אינו כולל?
ביטוח מקיף איננו כולל פיצוי עבור אביזרים כמו מערכת שמע, טלוויזיה, גאדג'טים אחרים, שהוספנו בעצמנו והם אינם חלק מהרכב. אפשר לבטח אותם בנפרד, תמורת פרמיה נוספת. בנוסף, ביטוח מקיף אינו כולל תקלות מכניות או פנצ'ר, אלא אם הן נגרמו כתוצאה מתאונה או גניבה, שמכוסים בביטוח.
רשלנות תורמת – חברות הביטוח לא ששות לשלם על תביעות ולכן אם בעלי הרכב "תרם" ברשלנות לנזק לרכב, הוא לא יקבל כסף מהביטוח, או שיקבל סכום מופחת; למשל, אם נשאיר את הרכב מותנע ופתוח כדי לקפוץ לקיוסק להביא סיגריות, והרכב ייגנב, הביטוח לא יכסה את הגניבה. במקרה של תאונה שבה בעל הרכב נהג תחת השפעת סמים או אלכוהול, והוא זה שגרם לתאונה, רוב הסיכויים שחברת הביטוח תתנער מהתשלום. שימו לב לסעיפי החוזה ביניכם לבין החברה, וכך תוכלו לקבל החלטה מושכלת באשר לחברת הביטוח שדרכה תרכשו את פוליסת הביטוח שלכם לרכב.
כיצד מחושבת הפרמיה בביטוח מקיף?
הפרמיה הבסיסית מחושבת לפי נוסחה של אחוז משווי הרכב כפי שהוא מופיע במחירון כלי רכב (מחירון לוי יצחק הוא המקובל ביותר). כלומר – ככל שהרכב יקר יותר, וככל שהחלפים של הרכב יקרים יותר, הפרמיה גבוהה יותר.
בנוסף, יש כמה פרמטרים שמשפיעים על גובה הפרמיה: כל חברת ביטוח רכב בונה את הצעות ביטוח החובה והביטוח המקיף, בהתאם לכיסויים בסיסיים ותוספות. אתם יכולים למשל לבחור פוליסה הכוללת ביטול ההשתתפות העצמית או השתתפות עצמית במחיר מופחת, בתמורה לתשלום תוספת שנתית לעלות הפוליסה. כך, במקרה של תאונה, לא תצטרכו להוציא סכום כספי גבוה. בנוסף, לכל חברה יש מוסכי הסדר המציעים תיקון במחיר נמוך יותר, בזכות חוזה שעשו עם חברת הביטוח. בזכות מאפיינים נוספים תוכלו לקבל הנחות על נהיגה זהירה ואף אפשרות לכיסוי אם הארנק שלכם נגנב מהרכב או אם נשברה לכם שמשה.
- סוגי מכוניות שנגנבות בתדירות גבוהה יחסית (גנבים מעדיפים אותן), בעליהן ישלמו קצת יותר (הפרמיה תהיה גבוהה יותר).
- היעדר תביעות – היעדר תביעות בשלוש השנים האחרונות לפני חידוש הביטוח, מעניק הנחה בשיעור מסוים, תלוי בחברה. במילים אחרות – כל תביעה שבעלי פוליסת הביטוח לרכב מגישים נגד חברת הביטוח של הרכב, יכולה לייקר בפועל (לעומת היעדר תביעות) במשך 3 השנים הבאות את הפרמיה במאות שקלים ואפילו אלפים (תלוי בשווי הרכב). הפרמטר הזה בא בעיקר כדי לגרום לכם לחשוב פעמיים, אם אתם רוצים לתבוע את חברת הביטוח שלכם; כך למשל, אם גרמתם לתאונה וגרמתם נזק לרכב אחר וגם לרכב שלכם, כשמדובר בנזקים של כמה אלפי שקלים בודדים, ולאחר שמכניסים לחישוב את ההשתתפות העצמית, עדיף אולי לשאת בעלות התיקונים בעצמכם.
- נהג צעיר או נהג חדש: התשלום עבור ביטוח מקיף שהגיל של הנהג הצעיר בו הוא פחות מ-24, מכפיל את עצמו לעומת נהג ותיק. כשמדובר בנהג חדש, שזה אומר נהג שהרישיון שלו הוצא לפני פחות שנתיים, הוא יקר אף יותר.
- מספר הנוהגים ברכב: ביטוח מקיף לכל נהג ברכב הוא היקר ביותר; אם מגבילים את הביטוח לשניים בלבד המורשים לנהוג ברכב, זה יכול לחסוך מאות שקלים בביטוח. עם זאת, זה מגביל את מספר הנוהגים ברכב. אם למשל מדובר בזוג, הבן שלהם לא יוכל לנהוג ברכב.
יש חברות שמתחשבות בפרמטרים נוספים. החל בשנת 2017, הפיקוח על הביטוח באוצר מחייב את חברות הביטוח להתייחס לאמות מידה נוספות. אמון המידה כאמור הן מין הנהג (אישה זוכה להנחה נוספת ברוב החברות), וכן קיומן של מערכות בטיחות ומערכות התרעה אשר מותקנות ברכב. מדובר במערכות מסוג מוביל איי, אייוואקס ודומיהן, שיכולות להוזיל את הפרמיה ב-15%.
כאמור, יש מחשבוני ביטוח באתרים כמו "בסטי", "וובי" וכן באתר משרד האוצר. באמצעות המחשבים הללו תוכלו לבדוק ולהשוות את מחיר הביטוח המקיף עבור הרכב שלכם.
מתי כדאי להסתפק בביטוח צד ג' ולוותר על המקיף?
כפי שכבר הוזכר לעיל, כשהרכב הוא ישן וזול אפשר, ואולי אפילו כדאי כלכלית, לוותר על ביטוח מקיף. במקרה שערך הרכב נמוך מסכום ההשתתפות העצמית בביטוח המקיף, אין היגיון כלכלי לבטח אותו בביטוח כזה. גם במקרים שבהם הפרמיה עבור ביטוח הרכב עלולה להגיע לאחוז ניכר משווי הרכב עצמו, אין היגיון כלכלי בביטוח המקיף. עם זאת, ביטוח צד ג' הוא חובה תמיד.
אם מדובר בכלי רכב דו-גלגליים, שהביטוח המקיף שלהם יקר במיוחד, אפשר להוזיל את הביטוח המקיף אם מוותרים על סעיף הגניבה. הסעיף הזה משמעותי במיוחד, במידה ויש לכם חניה סגורה ומוגנת, למשל, שהסיכוי לגנוב את הרכב ממנה הוא קלוש. לחילופין, אפשר להוזיל את מחיר הפוליסה במקרה שבו אתם מוכנים לקחת על עצמכם את הסיכון.
להוזלה בביטוחים - לחץ כאן!
מעודכן ל-03/2018
משק חקלאי – איך מעניקים זכויות לבן ממשיך? משמעות, חשיבות ודגשים חשובים
יש לכם זכויות במושב, קיבוץ או משק חקלאי כלשהו, ואתם כבר חושבים על הדורות הבאים – הילדים שלכם, שיקבלו את הזכויות ויהיו ממשיכי הדרך שלכם. האמת היא שהמצב הזה מורכב הרבה יותר ממה שרבים חושבים. התקנות בישראל מאפשרות שרק בן/בת/נכד/נכדה אחד/אחת יוגדרו כבנים ממשיכים. על פי ההגדרה היבשה, בן ממשיך הוא "בן אחד בלבד או בן מאומץ אחד או נכד אחד של בעל משק, לרבות בן זוגו, המחזיק בעצמו או מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו או מכוח ירושה, במשק חקלאי, כבעל, כחוכר, כחוכר משנה, או כבר-רשות לתקופה בלתי קצובה או לשנה לפחות של מוסד מיישב והאגודה או של האגודה כשאין מוסד מיישב" (מתוך תקנות האגודות השיתופיות משנת 1973).
להגדרה כבן ממשיך יש השלכות משמעותיות ותמורות חיוביות עבור מי שהוגדר ככזה: בניית הבית בחלקה שליד ההורים, השתתפות שלו בעיבוד המשק החקלאי ובעיקר בעלות על המשק לאחר פטירתם של ההורים, חלילה (עם זאת, בנים אחרים כן יכולים להיות חברים במשק בצורה זו או אחרת). ההגדרה הזו עשויה להשפיע גם על ההורים, כאשר בחלק מהאגודות והמושבים העברת הזכויות הזו לבן ממשיך מבטלת למעשה את הזכות של ההורים להיות חברים באגודה. המושכות כאן עוברות באופן מלא לילד, ולכן ההורים עלולים להיכנס למלכוד: מצד אחד, יכול להיות שהם יהיו מעוניינים לטפל בסוגיית הזכויות על המשק שלהם בהקדם האפשרי. מן העבר השני, הצעדים האלה עלולים לפגוע בזכויות שלהם.
מרגע שהופכים בן ממשיך לשותף בנכס ולחלק מהבעלים שלו, משתנים חוקי המשחק ביחס לנכס. ההורים צריכים לערב את הבן הממשיך בקבלת ההחלטות, וצריכים את הסכמתו לפעולות שונות (למשל מכירה של המשק החקלאי לאחרים). מנקודת המבט של הבן הממשיך, הזכות הקניינית המלאה תינתן למעשה רק לאחר מות ההורים. כך לדוגמא הוא לא יכול להחליט למכור את הנכס טרם פטירתם מבלי שהוא מקבל את ההסכמה שלהם לכך.
האתגר: למנוע סכסוך משפחתי
הסיבה לכך שאפשר למנות רק בן אחד כבן ממשיך היא הרצון של מנהל מקרקעי ישראל שלא לחלק או לפצל יחידות חקלאיות, תוך שמירה על הייעוד הראשוני של המשק ומניעת הפגיעה בכושר ההתקיימות שלו ככזה. מעצם ההגדרה של בן ממשיך בנחלה חקלאית, ברור מדוע בעלי הנחלה הממוצעים צפויים להשקיע בהחלטה הזו לא מעט מחשבה, ובצדק גמור. מדובר בנושא מאד נפיץ, שעלול לגרום במצבים החמורים למרירות בקרב בני הבית שלא מקבלים את הזכות על הנחלה, או אפילו לסכסוך משפחתי שמאיים על קיום המשפחה.
חשוב שלזכור שמרגע שמקבלים את ההחלטה, קשה מאד לשנות אותה. את הביטול אי אפשר לעשות באופן חד צדדי, מטבע הדברים, ונדרשת לצורך זה הסכמה של כל אחד מהצדדים. יש מקרים בהם המחלוקת עשויה להגיע לשדה המשחק המשפטי, למשל כשיש חשש שההחלטה של ההורים התקבלה ממניעים שאינם חוקיים או תקינים, מה שיוצר מקרה מורכב עוד יותר.
סיבה נוספת למורכבות קשורה לשינוי ההגדרה המעשית של משק חקלאי במהלך השנים. בשנים עברו, זה היה נפוץ הרבה יותר שבנים ייבנו את הבית שלהם ליד הוריהם, ושיקחו חלק בעיבוד הקרקע ובעבודות חקלאות שונות. כיום זה ממש לא ככה: רוב המשקים החקלאיים משמשים למגורים, כך שהשיקולים שמכניסים ההורים לתמונה צריכים להיות שונים. הם לא רק מחליטים מי יוכל לעזור להם במידה הרבה ביותר בניהול המשק, אלא יותר מי צריך או ראוי לקבל את הזכויות על המגרש ועל הנכסים שבו. המצב כיום לא שונה בהרבה מחלוקת נכסי נדל"ן בירושה, ויש הורים שמחליטים פשוט להעניק את הזכות להיות בן ממשיך לאחד הבנים – בעוד שאת שאר הנכסים הם מחלקים בין בני המשפחה האחרים, במטרה להביא לתמונה שוויונית פחות או יותר. יש לציין שנטייה של חלק מבתי המשפט בישראל כיום היא לנקוט בגישה שוויונית בכל מקרה, גם אם עושה רושם שההורים מסיבותיהם שלהם דווקא כן היו מעוניינים שאחד הבנים שלהם יקבל את מרבית או אפילו מלוא נתח העוגה.
לפעמים, צריך פשוט להוריש את הזכות
ומה קורה כאשר ההורים לא מגדירים מראש מי יהיה הבן הממשיך, ונפטרים בטרם עת? במצב הזה אנחנו צריכים להסתכל בסעיף 114 בחוק הירושה, שמתייחס לחוק הירושה במקרה של משק חקלאי. הסעיף מגדיר שהמשק יימסר ל"יורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון". ניקח לדוגמא הורים לשלושה ילדים שמחלקים ביניהם סכום של 1,200,000 ש"ח, כך שכל אחד מהילדים מקבל 400,000 ש"ח. אם המשק מוערך בחצי מיליון שקלים, צריך הבן הממשיך לפצות את היורשים הפוטנציאלים האחרים מבחינה כספית.
אם אין הסכמה בין היורשים בשאלה למי מהם יש את היכולת לקיים את המשק, או אפילו ביחס להשתייכות חלק מהנכסים על המשק, יעבור הכדור לשדה המשחק המשפטי (ולכן צריך להתכונן להליך ארוך ודי מסועף). הסעיף השלישי בחוק מקנה עדיפות לבן הזוג של המוריש על פני יורשים פוטנציאליים אחרים, בעוד שבסעיף ד' מוגדר שיורש שעבד, ניהל והשקיע במשק החקלאי, מבלי שקיבל על זה תמורה ראויה, יילקח בחשבון בקביעת סכום הפיצויים.
ואפרופו שאלת הירושה – צריך לשאול מה ההבדל בין העברת זכויות של בן ממשיך לבין הענקת הנכס או המשק לו בירושה. זכויות רבות מבין אלה של הבן הממשיך אפשר להגדיר הרי גם במסגרת צוואה, שיכולה להיות תקפה. ההבדל העיקרי הוא שהעברת הזכויות משפיעה על ההורים גם בחייהם, וזאת להבדיל מצוואה שתיכנס לתמונה במלואה רק אחרי שהם יעברו לעולם הבא: לכן, אי אפשר למעשה להעביר זכויות לבן מסוים רק לאחר מות ההורים, מכיוון שאז מדובר על צוואה שמצריכה הליך שונה לחלוטין. פסיקה חשובה של בית המשפט משנת 1994 מתייחסת לתרחיש הזה. במקרה הזה התפתח סכסוך בין נכד לאשתו, לאחר שהם הוגדרו כבנים ממשיכים, ועזבו כתוצאה מהריב את המושב בו הייתה אמורה להיות להם הזכות. במסגרת הפסיקה של בית המשפט הוא קבע שהחתימה במצב הזה תקפה רק לאחר המוות, ומכאן שהיא על תקן צוואה. העברת הזכויות לנכד ואשתו והגדרתם כבנים ממשיכים בוטלה כתוצאה מכך.
הבדל מרכזי אחר הוא שבניגוד להעברת זכויות ולהגדרת בן ממשיך, את הצוואה אפשר לשנות במהלך השנים לפני הפטירה של ההורה (ולפעמים גם אחריה), בניגוד למקרה של בן ממשיך בו ההתחייבות היא בלתי חוזרת ובלתי ניתנת לשינוי. גם במקרה של צוואה יש כאן צורך בהליך פרוצדורלי שעלול לא להיות פשוט, אבל הוא בכל מקרה אפשרי ופשוט פי כמה ביחס לביטול או שינוי הגדרה של בן מסוים כבן ממשיך במשק חקלאי.
אופן המינוי של בן ממשיך
כדי לדעת איך בדיוק למנות בן ממשיך במשק חקלאי צריך לבחון את הסכם החכירה של הקרקע שקיים באגודה שמשתייכים אליה. יש מספר אופציות, לכל אחת מהן הליך הבקשה הוא שונה. המקרה הראשון הוא של הסכם משולש, שחל בין האגודה, הסוכנות היהודית לארץ ישראל ומנהל מקרקעי ישראל. בהסכמים מהסוג הזה נדרשים ההורים לחתום על הצהרה והתחייבות כלפי מי שנבחר להיות הבן הממשיך, שמצידו צריך לחתום ולהצהיר על הרצון שלו להיות הממשיך. השלב הבא הוא אימות המסמכים על ידי עורך דין, שמעבירים אותם לאגודה שאמורה להמליץ על המינוי אם הכל בסדר. השלב הבא הוא העברת הטפסים לסוכנות, לקראת החתימה עליהם והאישור הסופי שלהם. העברת הזכויות בפועל תתבצע עם הפטירה של אחרון ההורים.
המצב השני הוא הסכם דו צדדי, שנחתם בין האגודה לבין הרשות ללא מעורבות של הסוכנות. המינוי כאן הוא מעט פשוט יותר, כאשר כל שנדרש מההורים לעשות הוא להודיע בכתב לאגודה שהם מעוניינים למנות בן ממשיך. האגודה השיתופית מחליטה אם לקבל את הבן כחבר אגודה, בהתאם למאפייני הבקשה. השלב הבא הוא אישור של הגדרת הבן כממשיך בועד ובאסיפה הכללית של האגודה, ולכן מכן רישום הזכויות מבחינה טכנית.
לרובנו יש כמה ביטוחי בריאות, פשוט כי ככה מקבלים כיסוי טוב יותר, או בגלל שאנחנו לא מודעים לביטוחים שלנו. לרוב, הביטוח הראשון הוא ביטוח משלים של קופת החולים, השני הוא ביטוח בריאות פרטי (ייתכן שיש לכם גם ביטוח שיניים וביטוח סיעודי, אבל נניח להם כרגע). בין שני הביטוחים הראשונים יש חפיפה לא קטנה – ובכל זאת אתם משלמים מחיר מלא על שניהם. כלומר, מצד אחד מדובר בתוספת חשובה לביטוח, אבל מצד שני היא גם מכילה מרכיבים ביטוחים שנמצאים בביטוח הראשון. בקרוב זה עשוי להשתנות, אבל בינתיים בביטוחים הקיימים אתם משלמים כפל של פוליסה.
זה כמובן לא מקרי, במשך שנים משווקות חברות הביטוח פוליסות בריאות הכוללות כיסויים שבעבור מרבית המבוטחים הם מיותרים. אלא שכאשר מדובר בבריאות שלנו – רובנו סבורים שאין דבר כזה "יותר מדי". זה כמובן לא נכון – משום שאנחנו משלמים כפול אך לא מקבלים תמורה כפולה.
כיום נאלצות חברות הביטוח לשווק פוליסת בריאות אחידה שמהווה השלמה לביטוחים המשלימים ומתייחסת לניתוחים, אבל הנחיה זו היא תוצאה של התנהלותן הדורסנית במשך שנים, אשר הביאה את משרד האוצר לכפות עליהן את הפוליסות האחידות.
ההנחיה של משרד האוצר רלבנטית רק לפוליסות חדשות, כך שמי מאיתנו שכבר מבוטח ולא פעל ביוזמתו כדי להשוות בין הפוליסות, להפסיק את הפוליסה הישנה והרחבה ולרכוש לעצמו פוליסה חדשה ומצומצמת – משלם מן הסתם יותר מדי על כפל ביטוחים.
אגב, יש צרכנים שכן מודעים לכפל הביטוחים הזה, אך לא יודעים מה לעשות איתו ואיך להתמודד עם המושגים המפחידים והמסובכים המופיעים בפוליסה, כך שהם מעדיפים לשלם יותר ולא לקחת סיכון.
מפסידים עשרות אלפי שקלים לאורך חיי הפוליסה
אז כמה כסף אנחנו מבזבזים על כפל ביטוחים? נתונים העולים מבקשה לתביעה ייצוגית (27766-09-16) שהוגשה בספטמבר האחרון נגד חברות הביטוח הראל, מנורה מבטחים, כלל והפניקס, מגלים את היקף הכספים שיצאו מכיסנו לאורך השנים ונכנסו לכיסיהן של אותן חברות. סכום התביעה לכלל חברי הקבוצה עומד על 4.45 מיליארד שקל.
זאת, משום שגם לפני הרפורמה האחרונה חברות הביטוח היו חייבות להחזיק בארסנל הפוליסות שלהן גם פוליסה צרה שמספקת רק השלמה לביטוח המשלים של הקופה, אך הן בחרו שלא להציע אותה למבוטחים, משום שמחירה כמובן נמוך יותר מהפוליסה הרחבה.
הסכום האסטרונומי של התביעה לא מפתיע, בהתחשב בעובדה שנכון לשנת 2013, לכ-73% מאזרחי ישראל היה ביטוח משלים בקופת החולים – כך לפי נתוני משרד הבריאות. ביטוח זה אינו כולל ניתוחים והשתלות – שתי מילים שמהלכות אימים על רובנו. לכן, רבים מאוד משלמים בנוסף גם על ביטוח בריאות פרטי – כאשר לפי הבקשה עמדה הפרמיה השנתית עבור ביטוחים פרטיים על 8 מיליארד שקל בשנת 2015.
הבקשה מציגה הפסד שנגרם למבוטח של חברת הראל – שצריך היה לבחור בין שתי פוליסות בריאות בעלות שמות דומים, ואשר שתיהן מספקות לו כיסוי רחב יותר ויקר יותר מכפי שהוא צריך כבעל ביטוח משלים: preffered premium ו-upgrade premium (פריפרד פרימיום ואפגרייד פרימיום). הוא הצטרף לתוכנית פריפרד פרימיום בגיל 30, ובהנחה שיחזיק בה עד גיל 80, ישלם עד אז פרמיה עודפת בסך מצטבר של 94,000 שקל בהשוואה לפוליסת אפגרייד פרימיום – שכאמור, גם היא רחבה מדי עבורו ויוצרת כפל ביטוחי.
מצפצפים על המפקח על הביטוח
כאמור, ההתנהלות המפוקפקת הזאת לא נעלמה מעיניו של המפקח על הביטוח במשרד האוצר, ולכן כבר בשנת 2007 הוא הוציא חוזר (2007-1-6) שכותרתו "חובת הצעת תוכנית בעלת כיסוי משלים לניתוחים". החוזר הזה מחייב את חברות הביטוח להציע למבוטח פוליסה שתהווה השלמה בלבד לביטוח המשלים. אך מה קורה כשחברה מצפצפת על החוק? אמנם היא לכאורה אמורה לשלם על כך, אך בפועל, מי שמשלם הם הצרכנים.
"למרות שחברות הביטוח חייבות לברר עם המבוטח הפוטנציאלי אם יש בידיו ביטוח משלים של אחת מקופות החולים ובהתאם לתשובתו להציע לו את הפוליסה שלה הוא באמת זקוק, הן מכרו למבוטחים פוליסות מורחבות, מיותרות ויקרות יותר", טוענים התובעים, המיוצגים ע"י עו"ד איל גולדנברג ועו"ד עדי קסטנבאום. "למותר לציין שחברות הביטוח יודעות, לפחות בקירוב, מה היקף ההצטרפות לביטוחים המשלימים. לפיכך חייבות היו לוודא עם כל מבוטח מה המוצר שלו הוא זקוק".
אגב, לפי הבקשה, חברות הביטוח לא רק אמורות להסביר למבוטח שקיים מוצר ביטוחי זול יותר המתאים יותר לצרכיו, אלא אף להחתים אותו על הצהרה מפורשת שלפיה הובאה לידיעתו האפשרות לרכוש מוצר זה אך הוא בחר לרכוש מוצר יקר יותר.
מה עוד עושות חברות הביטוח?
הכול או לא כלום: חברות הביטוח נוקטות גם שיטה של התניית שירות בשירות. למה הכוונה? רוב תוכניות הביטוח כוללות מספר מסוים של כיסויים באופן שלא מאפשר לרכוש רק חלק מהם. במצב כזה, מבוטח רוכש את החבילה כולה בעל כורחו, למרות שהיא כוללת כיסויים רבים שהוא לא זקוק להם.
הצפת מידע במכוון: מציפים את המבוטח במידע כדי לבלבל אותו. אם ניסיתם פעם לבחור בפוליסת ביטוח פרטי, סביר להניח שלא מצאתם את הידיים ואת הרגליים. גם זה לא במקרה. מגוון השמות, שמרביתם כמובן באנגלית וכולם משדרים מסר של איכות וכיסוי רחב, מתארים פוליסות דומות, אשר ההבדלים ביניהן הם לפעמים ניואנסים קטנים ולפעמים קצת יותר, אך אדם מן השורה יתקשה מאוד להשוות ביניהן ולדעת מה המוצר המתאים לו. התביעה מציגה חלק מן השמות: פריפרד פרימיום, פריפרד פלטינום, אפגרייד פלטינום, פריפרד שר"פ, שר"פ מור, שר"פ אקסטרה, שר"פ מור פלטינום, שר"פ אפגרייד, שר"פ אפגרייד פלטינום, בייסיק פרימיום, בייסיק פלטיניום.
כאמור, התביעה עומדת על קרוב ל-4.5 מיליארד שקל, וזאת בהסתמך על כך של-3.12 מיליון ישראלים היה ביטוח בריאות פרטי במקביל לביטוח משלים. מדובר ב-40% מתושבי ישראל. לפי התביעה, הפרמיה העודפת שנגבתה מהציבור מדי חודש עמדה בממוצע על 62,400,000 מיליון שקל (20 שקל כפול 3.12 מיליון מבוטחים). התובעים טוענים שכאשר יתגלה מה מספרן של הפוליסות המצומצמות שנמכרו – אם בכלל נמכרו כאלה – תהיה התמונה של היקף ההטעיה של הציבור ברורה עוד יותר, שכן לא ייתכן ש"כולם מטומטמים".
הנתבעת העיקרית היא חברת הראל, שלפי התביעה מחזיקה ב-42% מבעלי ביטוחי הבריאות ולכן נדרשת לשלם 2.20 מיליארד שקל. חברת כלל, המחזיקה 19% מהמבוטחים, נדרשת לשלם 995 מיליון שקל. הפניקס, המחזיקה ב-18%, נדרשת לשלם 942 מיליון שקל, ומנורה מבטחים שמחזיקה ב-6% נדרשת לשלם 314 מיליון שקל.
הכתבה פורסמה לראשונה באתר חדשות הצרכנות פואנטה של דפנה הראל כפיר
אין כמו במבה – איפה הבמבה הזולה ביותר (והיכן היקרה ביותר?)
(כתבה פורסמה ב-25 באוקטובר)
כל ישראלי גדל על זה ש"אין, אין, אין כמו במבה", כשרואים לזה עדות ברורה (ולאורך שנים) ברכישות שאנחנו מבצעים בסופר. באופן כמעט מסורתי במבה, מבית אסם, היא החטיף הנמכר ביותר בישראל: בשנים האחרונות הוציא הצרכן הישראלי כ-220 מיליון שקל (לשנה) על המותג במבה של אוסם, יותר מחמישית מכלל הרכישות של חטיפים בכלל.
אבל כמה עולה במבה? ואיפה בדיוק מומלץ לרכוש אותה? קשה לענות על התשובה הזו בהתחשב בעובדה שיש סוגים שונים של במבה, בגדלים שונים ובאריזות שונות (למשל, מאגדת של מספר חטיפים). ערכנו עבורכם כמה בדיקות נקודתיות באמצעות מערכת SuperGET המספקת מידע על מחירי סופרמרקטים וכלי פיתוח למפתחים. את הבדיקה עשינו בין הרשתות רמי לוי שיווק השקמה, שופרסל (כולל תתי הרשתות: שופרסל דיל, שופרסל סלי ועוד), ויקטורי, מחסני השוק, יוחננוף, טיב טעם, אושר עד ו-AM:PM.
במבה 80 גרם – בין 3 שקל ל-5.9 שקל (ממוצע – 4.7 שקל)
ראשית בדקנו יחידה אחת של חטיף במבה מבית אסם (80 גרם), שהמחיר הממוצע שלה 4.7 ש"ח וטווח המחירים נע בין 3 ש"ח ל-5.9 ש"ח.
ברשת שופרסל, ראינו שהמחיר מתחיל מ-3.8 ש"ח ליחידה בסניפי שופרסל דיל באילת (המחירים באילת זולים עקב הפטור במע"מ), או 3.9 ש"ח בסניפי יש חסד בערים נבחרות. בשופרסל דיל המוצר עלה לרוב 4.5 ש"ח, בעוד שבשופרסל שלי ושופרסל אקספרס 4.9 ש"ח. אושר עד הציעה את המוצר במחיר משתלם יחסית – 3.9 ש"ח בכל הסניפים. ברמי לוי השתנה המחיר בין הסניפים: הבמבה הזולה ביותר הייתה באילת (3.5 ש"ח), בעוד שבסניפים אחרים המחיר היה 3.9 ש"ח, 4.2 ש"ח ו 4.5 ש"ח (המחירים היקרים יותר הן בסניפי ראש העין, נתיבות, נהריה, כפר סבא, כרמיאל והסניף החדש בנתניה). ברשת ויקטורי היה ניתן לרכוש יחידת במבה ב-3 ש"ח, בהזמנה דרך האינטרנט, כשבסניפים עצמם מחיר אחיד של 4.3 ש"ח. במחסני השוק המחיר נע מ-3.6 ש"ח בסניף אילת, דרך 4.2 ש"ח או 4.3 ש"ח בסניפים אחרים ועד 4.5 ש"ח בסניפים היקרים יותר.
ביוחננוף המחיר היה אחיד (4.2 ש"ח). מחירים יקרים יחסית מצאנו ב-AM:PM: 4.2-4.3 ש"ח בסניפים הזולים יותר, אך לא פחות מ-5.9 ש"ח ברוב הסניפים. גם טיב טעם הייתה ברף העליון של המחירים, עם מחיר של 3.9 ש"ח בסניף בודד באשקלון, 4.5 ש"ח בשלושה סניפים אחרים ו-4.9 ש"ח או 5.5 ש"ח ליחידה ברוב הסניפים.
יש רשתות שהציעו מבצעים נקודתיים על רכישת חטיפים של עד 80 גרם, כולל במבה. בשופרסל תמצאו מבצעים שונים: 6 יחידות ב-20 ש"ח (שופרסל דיל), 10 יחידות ב-30 ש"ח (יש חסד) או 4 חטיפים ב-15 ש"ח (שופרסל שלי או שופרסל אקספרס). ברמי לוי יש נכון לעכשיו מבצע של 10 חטיפי אסם ב-30 ש"ח, כשעשר יחידות במבה במחיר זהה תוכלו לרכוש באושר עד. חברי מועדון בטיב טעם יכולים לרכוש 3 חטיפי אוסם ב-12.9 ש"ח. ברוב סניפי ויקטורי מוצעות שתי יחידות במבה ב-4.9 ש"ח.
מארז 10 יחידות של 25 גרם
מעוניינים לרכוש מארז במבה? בדקנו עבורכם את המחירים של מארז 10 יחידות במבה של 25 גרם ליחידה. הממצאים מעניינים, כשטווח המחירים (ללא מבצעים) נע מ-11.5 ש"ח ל-19.9 ש"ח, והמחיר הממוצע היה 16.2 ש"ח. בשופרסל תשלמו על המארז 12.7 ש"ח באילת, 14.9 ש"ח בסניפי שופרסל דיל ויש חסד ומחירים יקרים יותר בשופרסל שלי, יש בשכונה ושופרסל אקספרס: בשופרסל שלי באילת המחיר למארז היה 15 ש"ח, ובסניפים אחרים הוא נע מ-16.9 ש"ח ל-17.6 ש"ח. שופרסל הציעה ברשתות השונות שלה מבצע של 2 מארזי חטיפים מלוחים של אסם (עד 60 גרם) ב-20 ש"ח.
ברמי לוי יש כרגע מבצע של 9.9 ש"ח למארז. ללא המבצע, המחיר הזול ביותר שמצאנו ברשת הוא באילת – 11.5 ש"ח ליחידה. כשבסניפים האחרים המחיר נע בין 13.5 ש"ח ל-16.9 ש"ח. בויקטורי המחיר היה 16.9 ש"ח, למעט שני סניפים מוזלים: בבאר שבע (16 ש"ח) ונתניה (13.9 ש"ח). טווח המחירים במחסני השוק היה די דומה: 13.5 ש"ח בארבעה סניפים (אשדוד, יקנעם, חיפה נשר ומודיעין). 14.3 ש"ח בסניף באילת ו-16.9 ש"ח בשאר הסניפים. בסניפי אושר עד המחיר התחיל מ-13.5 ש"ח והגיע עד ל-16.9 ש"ח. ביוחננוף המוצר היה זול יחסית: ברשת היה מחיר אחיד של 13.8 ש"ח, למעט הסניף ברחובות שהיה יקר יותר (14.8 ש"ח).
טיב טעם הציגה תמונה שאינה אחידה. מצד אחד, בסניף בדיזינגוף 199 בתל אביב המחיר היה זול מאד – 11.9 ש"ח בלבד. ברוב הסניפים הוא עמד על 17.9 ש"ח או 19.9 ש"ח. רשת AM:PM התגלתה כיקרה יחסית גם עבור המוצר הזה, עם טווח מחירים של 16.9-18.9 ש"ח.
המידע בכתבה זו מתבסס על נתונים שהתקבלו מחברת SuperGET המסדרת את קבצי שקיפות המחירים ומציעה אותם לציבור הרחב. SuperGET עושה כמיטב יכולתה על מנת להבטיח את אמינות ואיכות המידע. יחד עם זאת, SuperGET אינה לוקחת אחריות על טעויות ו/או מידע חלקי שהתקבל מעיבוד קבצי שקיפות המחירים.
- המידע בכתבה זו מתבסס על נתונים שהתקבלו מחברת SuperGET המסדרת את קבצי שקיפות המחירים ומציעה אותם לציבור הרחב. SuperGET עושה כמיטב יכולתה כדי להבטיח את אמינות ואיכות המידע. יחד עם זאת, SuperGET אינה לוקחת אחריות על טעויות ו/או מידע חלקי שהתקבל מעיבוד קבצי שקיפות המחירים.
גירושים ופנסיה – איך מחלקים את הפנסיה בגירושים? האם לבת הזוג יש חלק בפנסיה של בן הזוג וההיפך – האם לבן הזוג יש חלק בפנסיה של בת הזוג? ומידע נוסף על גירושים ופנסיה
כחלק מתהליך הגירושים יש לעשות חלוקת רכוש, כאשר בין היתר צריך לחלק את הפנסיות (מכלול החיסכון הפנסיוני של שני בני הזוג). אבל איך עושי את זה? איך מחלקים את הפנסיה בגירושים? הפנסיה (קרן הפנסיה, ביטוח המנהלים) רשומים על שם בן/ בת הזוג, אבל אי אפשר לגעת בכסף הזה – החוסך הרי יקבל אותו בעוד שנים (לפעמים שנים רבות) וגם אז רק במסגרת קצבה חודשית (לצד במקרים רבים סכום חד פעמי). כלומר, נוצר מצב אבסורדי שהגירושים נעשים היום אבל החלוקה של הרכוש – החיסכון הפנסיוני, יכולה להיעשות בעוד שנים רבות. כך היה המצב שנים רבות, אבל כבר כמה שנים (בודדות) שיש התפתחות בנושא – החוק תוקן והוא מאפשר לבצע חלוקה שוויונית ככל האפשר בין בני זוג שהתגרשו, תוך כדי חלוקת כספים גם של החיסכון הפנסיוני (לכל סוגי החסכונות בפנסיה – קרנות פנסיה, קופות גמל, תוכניות ביטוח מנהלים, פנסיה תקציבית ועוד).
אבל, לפני שניכנס לעובי הקורה, ונבין איך עושים את החלוקה הזו, למה בכלל צריך לחלק את כספי הפנסיה?
כספי הפנסיה הם בדיוק כמו כל רכוש אחר שנצבר לאורך תקופת הנישואין, וכאשר בני זוג נפרדים או מתגרשים הם מתחלקים ברכוש אשר צברו יחדיו במהלך שנות הנישואין, ולכן דין כספי הפנסיה צריך להיות זהה לדין כל הנכסים האחרים – חלוקה בין בני הזוג. אם יש כספי פנסיה שנצברו לפני הנישואין, הם לא חלק מהכספים לחלוקה. החלוקה בפועל נקראת איזון משאבים, ובאופן גס, מדובר על סכימת כל הרכוש המשותף, כולל פנסיה, ואז חלוקתו (לרוב) לשניים, אם כי, יש יוצאים מהכלל רבים, וצריך לזכור שיש השלכות כלכליות נוספות בגירושים, לרבות תשלום מזונות.
מחשבון משיכת קצבה מקרן פנסיה – איך למשוך נכון…
מחשבון קצבה – מה תהיה הקצבה שלכם בפנסיה?
מחשבון פנסיה – כמה כסף יהיה לכם עם הגיעכם לפרישה
אז, איך מחלקים את הפנסיה בגירושים?
חלוקת הפנסיה היא לרוב (אבל לא תמיד!) צעד שנתפס כמועיל/ תורם לאישה. לרוב בת הזוג משקיעה יותר זמן ומשאבים בבית על חשבון הקריירה שלה, ומעין נותנת לבעל להיות המפרנס העיקרי. הממשעות היא שלרוב הפנסיה של הבעל תהיה גבוה משמעותית משל האישה. חוסר התייסחות לפנסיה בעת איזון משאבים פוגעת בעיקרון ההדדיות בין בני הזוג – אמנם האישה מרוויחה לרוב פחות, אבל זה בגלל שהיא היתה יותר בבית, ולכן החוק ובית המשפט מצדדים בחלוקה שווה, גם של הפנסיה.
הדרך לעשות זאת היא פשוטה – מחלקים את הפנסיה של בן הזוג לשתיים, כלומר פותחים תוכנית פנסיה/ ביטוח מנהלים על שם האישה במחצית ערך הפדיון הנוכחי. האישה יכולה להמשיך ולהפריש כספים לקרן הזו (קרן פנסיה או ביטוח מנהלים) עד לגיל פרישה, ובעת פרישה היא תקבל קצבה מתוך הפנסיה הזו. זה עובד גם הפוך – לבעל מגיעה מחצית מהפנסיה של האישה.
פיצול הפנסיה הוא עניין של השנים האחרונות, והוא מעוגן בחוק, וכך בעצם מורים לחברות הפנסיה לפצל את החיסכון הפנסיוני לשתי קופות נפרדות על שם כל אחד מבני הזוג. באופן הזה בעצם מנתקים את הקשר בין בני הזוג, בעוד שבעבר עניין הפנסיה וחלוקתה היה נמשך שנים רבות מאוד.
כדי שהחברה המנהלת תפצל את קרן הפנסיה, היא צריכה פסק דין של בית משפט, וכדי לקבל הוראה כזו, צריך, בין היתר, להגיש לבית המשפט חוות דעת כלכלית של יועץ פנסיוני מורשה או אקטואר. חוות הדעת מחשבת את החלוקה הנכונה של החסכונות הפנסיונים, אבל במקרים רבים יש התדיינות ממושכת בין הצדדים על הנחות החלוקה, על ערך כספי הפנסיה, ובסופו של דבר על החלק בפנסיה שצריך להיות מועבר לבת הזוג (או בן הזוג). מעבר לכך, לחברה המנהלת יש אפשרות שלא לקבל את המסקנות בחוות הדעת.
התהליך הזה ארוך, ומייגע, אבל הבעיה הגדולה יותר היא לא בזמן ובהתדיינות, אלא בחישוב הערך הנוכחי של הפנסיה. זה לא הסכום שמופיע בחיסכון, הרי בחיסכון לפנסיה יש גם זכויות ביטוחיות – אובדן כושר עבוד ושאירים; יש זכויות שתלויות בוותק, יש מענקים עתידיים לצד קצבה עתידית, ויש את עניין המס שאולי משפיע יותר מכולם, איך לחשב את הפנסיה לחלוקה בגירושים – עם מס או בלי מס?, זה הרי תלוי גם בגורמים עתידיים, גם בתכנון לפנסיה/ לפרישה שלא בהכרח זהה בין בני הזוג; זה תלוי בגובה הפנסיה, בקצבה, בגיל, במצב פיננסי וזה תלוי בשאלה אם למשוך באופן חד פעמי או לקבל את הכסף כקצבה – כל החלטה כזו מביאה לערך פנסיה נטו שונה; ומעבר לכך – ערך הפנסיה והקצבה החודשית גם תלוי י במקדמים השונים בין הקרנות וביטוחי המנהלים. המקדמים האלו מתרגמים בעצם את הפנסיה הכוללת לקצבה חודשית, אבל בעוד שלרוב (לא תמיד) בביטוחי חיים המקדם הוא קבוע, בקרן הפנסיה המקדם משתנה. זאת ועוד – הפנסיה מתבססת על הנחת תשואה, ובפועל יש יותר מסימנים שהתשואה שהיתה לא תהיה, ואם כך – מאוד יכול להיות שערך הפנסיה יהיה נמוך ממשה שחושבים. בקיצור, זה עניין לא פשוט, אבל כאמור הכרחי, וצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה – במקביל להתהוות הפרקטיקה בתחום חלוקת הפנסיה, והחלות בית המשפט, מתגבשת כבר היסטוריה והלכה בנקודות במחלוקת, כך שהתהליך הולך ונהיה פשוט ומהיר יותר.
כך או אחרת, תוך כדי התהליך מתגלות בעיות וכשלים בחישוב הפנסיה שמקורו בחברה המנהלת את הכספים (בתפעול הקרן/ הקופה/ הביטוח מנהלים) והוא אינו בעיה רק של מתגרשים וגרושים – הבעיה היא שיש טעויות טכניות ומהותיות בתהליך שגורמות במקרים רבים להפסד של עשרות אלפי שקלים ויותר לחוסכים – כן, גם הפנסיה שלנו לא אמת מוחלטת, ומסתבר שצריך לבדוק – יש העברות שלא נרשמו בזמן, יש זיכויים שלא חושבו בזמן ועוד.
ולסיום – כנראה שיש לכם כבר תשובות ותובנות על איך מחלקים את הפנסיה בגירושים?, אבל חשוב להדגיש ולהזכיר, התהליך של חלוקת הפנסיה אמנם הכרחי, אבל זה רק אם בני הזוג החליטו להתדיין על כך. אם הם הגיעו לפתרון מוסכם ביניהם, אז הם כמובן חוסכים את כל הטרחה והעלויות המשפטיות הגבוהות (שלפעמים פשוט מחסלות חלק משמעותי מערך הנכסים של בן/ בת הזוג).
ואם הם לא הסכימו ביניהם או שהם מעדיפים בדיקה מקצועית וליווי של עורכי דין, אז זה אמור להיות היום פשוט מבעבר – מחשבים את ערך הפנסיה ומפצלים את הפנסיה לשני חלקים – החלק של הבעל והחלק של האישה.
מדריכים קשורים:
מדריך פרישה – ככה תתכננו את הפרישה שלכם
הלוואה לרכישת רכב – מה האפשרויות? – בנקים, חברות כרטיסי אשראי, גופים חוץ בנקאיים, חברת מימון ישיר, יבואני הרכב; מה הריבית? מ-2% ועד 15%; ומהיכן הכי משתלם? הבנק הכי זול, חברות כרטיסי האשראי הכי גמישות, וחברת המימון הכי טובה
תוכן עניינים; ניתן להקליק על הקישור הרלבנטי
רכישת רכב – לרוב צריך הלוואה
מעוניינים ברכב חדש? חולמים על הרגע בו תשבו מאחורי ההגה של רכב משלכם ותבטלו את התלות בתחבורה הציבורית המוגבלת של מדינת ישראל ותשפרו את איכות החיים שלכם בצורה משמעותית? או שאפילו החלומות שלכם צנועים יותר – לא חייב להיות רכב חדש, פשוט, שיהיה רכב טוב. אם אתם מתכוונים לממש את הרצונות והחלומות שלכם, אתם הולכים להוציא סכום נכבד, ורבים ממכם יצטרכו מימון. ככה זה עובד היום – אנחנו קונים באשראי, והאשראי הכולל שלנו רק הולך וגדל.
לרובנו רכישת רכב היא הוצאה ענקית ביחס להוצאות השוטפות – ביננו לבין הרכב מפריד סכום כסף לא מבוטל: החל מכמה עשרות אלפי שקלים במקרה של רכב פשוט או יד שנייה, ועד מאות אלפי שקלים במקרה של רכב חדיש מהניילונים. טוב מאות אלפים זה כבר רכבים מפוארים, הרוב לא יילכו כל כך גבוהה ויסתפקו ברכב חדש נפוץ (מעין עממי) וגם כזה רכב יעלה 100-140 אלף שקל.
אם ההון העצמי שלכם אינו מספיק לרכישת רכב, או אפילו כשאתם מעוניינים שלא לרוקן את חשבון הבנק שלכם בשביל הרכב, כדאי שתדעו על פתרונות המימון שעומדים עבורכם, ומסתבר שיש הרבה. הפתרונות האלה יכללו (לרוב) שיעבוד של הרכב שלכם לגורם שיספק את ההלוואה, אבל זה די הגיוני מנקודת המבט שלהם – נתנו הלוואה לרכישת רכב, רוצים בטוחה את הרכב, וזה גם טוב לכם בסופו של דבר שכן ברגע שיש את הבטוחה הזו, הבנק מספק לכם הלוואה בריבית טובה. ככה זה עובד – הלוואה עם בטחונות תהה בריבית טובה ביחס להלוואה ללא ביטחונות. זו הסיבה שמשכנתא – הלוואה לדירה, היא הלוואה בריבית נמוכה, וזו הסיבה שהלוואה ללא ביטחונות כלל ניתנת בריבית גבוהה מאוד; הלוואה לרכב היא הלוואה בריבית בהחלט סבירה כי יש למלווה בטוחה.
הלוואה לרכב – למי לפנות?
אז למי בדיוק תפנו? לבנק, לחברות כרטיסי האשראי, לחברות הרכב או ליבואנים? זו אחת ההחלטות החשובות שאתם צריכים לקחת במהלך רכישת הרכב, גם בגלל שהיא צפויה להשפיע על המאזן הכספי שלכם למשך פרקי זמן ארוכים. המדריך הבא יציג עבורכם את המאפיינים, היתרונות והחסרונות של כל אפשרות הלוואה לרכישת רכב, אך עם הערה כללית אחת: מה שאנחנו מציגים כאן הוא מידע כללי שעתיד להשתנות בין עסקאות שונות או אנשים שונים שרוכשים רכב. אין כאן תשובה חד משמעית וכל מקרה צריך להיבחן לגופו. כן מומלץ לבצע את הבדיקות המקיפות עבורכם, תוך כדי שזוכרים שמה שמתאים כמו כפפה ליד לנהג אחד עלול שלא להיות משתלם עבור נהג אחר.
מימון בנקאי לרכישת רכב: תנאים טובים (לרכבים חדשים)
האופציה הראשונה העומדת עבורכם למימון רכב הוא סניף הבנק שלכם. הבנק שלכם יכול לספק לכם הלוואה לרכישת רכב בתנאים טובים כפוף לתנאים הנוספים – איזה רכב? חדש או ישן? איך אתם בתור לקוחות? יש לכם ביטחונות? אתם חורגים מהמסגרת? ועוד. הלוואה לרכישת רכב תוכלו תיאורטית לקחת גם בבנקים אחרים, אם כי במקרים אלה תצטרכו להעביר אליהם מסמכים שמעידים על המתרחש בחשבון הבנק המקורי שלכם, ומעבר לכך – הם לא מכירים אתכם, וקל יותר (לרוב – לא תמיד), לקבל הלוואה בסניף שמכיר אותנו. הבנקים הפועלים בארץ מעניקים הלוואות מיוחדות לרכישת רכב, בסכומים שמתקרבים ואולי גם מגיעים לערכו המלא של הערך: מימון של כ-85% מסכום העסקה הוא אפשרי, ואפילו 100% מערך הרכב, אבל חשוב שתבינו את המשמעות – לקחתם בעצם הלוואה גדולה , והלוואות צריך להחזיר, וצריך גם להחזיר את הריבית. אז נכון, שבאופן יחסי הריביות נמוכות, סדר גודל של בין 4% ל-6% (ראו הרחבה בהמשך), ועדיין מדובר על הוצאה לא קטנה במידה וההלוואה גדולה. המימון הזה מייקר בעקיפין את הרכב – הרכב לא עולה רק את התשלום בגין הרכישה, עלותו כוללת גם את הוצאות המימון/ ריביות השוטפות (והוצאות נלוות).
שימו לב שההלוואות לרכבי יד שנייה הן בדרך כלל בשיעור נמוך יותר ביחס לשווי הרכב, כשאחוז מקובל במקרה שלהן הוא 50-60%. ההבדלים האלה משמעותיים מאד: אם מתבוננים ברכב חדיש בסכום של 130,000 ש"ח, תוכלו לקבל הלוואה בשיעור של כ-90,000-130,000 ש"ח. במקרה של רכב יד שנייה שעלותו 35,000 ש"ח, למשל, קשה להאמין שתקבלו הלוואה בשיעור הגבוה בהרבה מכ-20,000 ש"ח (אם בכלל). בפועל, סביר שתקבלו מימון נמוך יותר.
התנאים להלוואה משתנים כמובן בין בנק לבנק, אבל בגדול אפשר לראות שהריבית בדרך כלל נעה בין P ל-P+2.5%, ולכן אטרקטיבית ביחס להלוואות אחרות. אבל, הבנקים לא נותנים לכ אחד, זה תלוי במצבכם בבנק, ותזכרו שבמקרים רבים יש הוצאות מסביב (עמלות שונות שהבנק לוקח שמייקרות את ההלוואה). תקופת ההחזר של ההלוואה משתנה בהתאם לסוג שלה, כשלרוב היא בין 36 ל-60 חודשים. בנק דיסקונט לדוגמא מציע שלושה מסלולי הלוואות – הלוואה לרכב חדש, הלוואה לרכב חדיש ויוקרתי שערכו מעל 200,000 ש"ח או הלוואה משולבת לרכב חדש שמחירו עד 200,000 ש"ח. במסלול הראשון, שנראה כמו המתאים מכולם לצרכי רוכש הרכב הממוצע, ניתן לממן עד 100% משווי הערך או 200,000 ש"ח, הגבוה מביניהם. פירעון ההלוואה הוא בצורה של תשלומי קרן וריבית חודשיים, כשהריבית השנתית נקבעת בהתאם לפעילות הלקוח בבנק ותקופת ההלוואה עד 60 חודשים
בנק מזרחי טפחות מאפשר קבלת הלוואה בגובה של עד 100% משווי הרכב לתקופת הלוואה זהה לזו של דיסקונט, כשהריבית בסדר גודל של 4%-6% (שקלית) כך גם בסניפי בנק לאומי. שימו לב שהבנקים לא ממש מספקים מידע רחב על פרטי ההלוואות באתרי האינטרנט שלהם, תהיה הסיבה לכך אשר תהיה, אלא מצריכים פגישה. כן מומלץ לנסות את מזלכם אצל שניים או שלושה בנקים לפחות, גם אם תצטרכו להשקיע בכך קצת יותר מאמצים ממה שהייתם רוצים להשקיע.
היתרונות של הלוואה בבנק הן היציבות הפיננסית של המוסדות האלה, כמו גם העובדה שתנאי ההלוואה הם סבירים יחסית – בעיקר מבחינת הריבית הנגבית עליה. מנגד, זה ממש לא מובן מאליו שהבקשה של אדם מסוים להלוואה תיענה בחיוב, וגם לא שהתהליך יתבצע במהירות: הבנקים דורשים ערבויות או בטחונות שמקשים את העבודה עבור רבים. נקודה חשובה אחרת היא שיש בנקים שמקיימים שיתופי פעולה עם סוכנויות רכב שונות: דוגמא לכך היא שיתוף הפעולה הקיים כיום בין בנק הפועלים לסוכנויות רכב וליסינג דוגמת AVIS, שלמה סיקסט, קל אוטו ואחרים.
מימון דרך גורמים חוץ בנקאיים: יקר יותר! מהיר יותר! וכנראה נוח יותר!
חברות האשראי וגופים חוץ בנקאיים אחרים (חברות כרטיסי אשראי, חברת מימון ישיר וחברות פיננסיות ומימון) הפכו במהלך השנים לגורמים פעילים מאד בכל הנוגע למתן הלוואות בכלל והלוואות לרכישת רכב בפרט. החברות האלה מספקות כיום הלוואות בסדרי גודל גבוהים מאד, חלק מהם מיועדים לכל מטרה וחלק במיוחד לרכישה של רכב. התנאים הכלליים של חברות המימון החוץ בנקאיות משתנים בכל אחד מהמקרים, אבל בדרך כלל הן מציעות יותר גמישות מאשר הבנקים במספר התשלומים, בתקופת ההלוואה ועוד. הליך קבלת ההלוואה, אצל חלק מהגופים האלו מהיר יותר ביחס לבנקים (בחלק מהמקרים אפשר לקבל אישור על ההלוואה בתוך דקות, ואת ההלוואה תוך פרק זמן של עד שלושה ימי עסקים), ואצל חלקם גם אין צורך בביטחונות או בערבים. כאן תוכלו לקבל הצעה להלוואה לרכישת רכב
ההלוואות דרך חברות אלה מתאימות גם לאנשים שלא יכולים לקבל הלוואה דרך הבנק שלהם, עקב חשבון מוגבל, ומהוות פתרון עבורם; ובכלל – אנשים רבים רוצים לגוון את מקורות האשראי שלהם, ולכן , בין היתר, הגופים האלו מגדילים את היקף ההלוואות שלהם בשנים האחרונות באופן ניכר.
עם זאת, יש גם פונים שלא מצליחים לקבל הלוואה דרך הבנק ומכיוון שההלוואות האלה הן חוץ בנקאיות, ניתן לקחת אותן מחוץ לחשבון הבנקאי הרגיל שלכם – כלומר, בלי קשר למסגרת החודשית שלכם.
המינוס העיקרי והגדול של מימון דרך חברות האשראי והגופים הפיננסיים הוא שתנאי ההלוואה פחות אטרקטיביים מאשר הבנקים, כשהביטוי המוחשי של כך הוא ריבית גבוהה יותר (לרוב אבל לא תמיד!) המייקרת את התשלום הכולל: ריבית לגיטימית להלוואות חוץ בנקאיות היא P+2.5% עד P+3.5% וכדי להבין את ההבדלים בין הבנקים לבין הגופים האלו, נדגים – נניח שלוקחים הלוואה בגובה 80% של רכב שמחירו 150 אף שקל, כלומר, הלוואה בגובה של 120 אלף שקל. הלוואה טובה שלוקחים דרך הבנק, בריבית P+1.5%-2% למשל, תביא לתשלום ריבית שנתי של מעל 3 אלף שקל, וריבית כוללת (להלוואה של 36 תשלומים) של כ-4.8-4.9 אלף שקל. אבל, אם תעשו זאת דרך חברת כרטיסי האשראי תקבלו הלוואה בריבית (סדר גודל) של P+3%. הלוואה כזו בריבית כזו תביא אתכם להוצאות ריבית שנתיות של כ-5-5.5 אלף שקל והוצאות ריבית לכל התקופה של 7.5-8 אלף שקל. כלומר, תוספת של כמה אלפים טובים ביחס להלוואה בבנק. אולי ביחס לעלות כל הרכב זה לא נראה "ביג דיל", ונכון שיש גם יותר גמישות בהלוואה חוץ בנקאית (הקלה עם ערבים, מהירות תגובה, גמישות במס תשלומים ועוד), ועדיין זה סכום שצריך להתייחס אליו.
חברות האשראי בישראל מציעות מסלולי מימון, כולל לרכישת רכב. בחברת Cal לדוגמא תוכלו לקבל הלוואה בהליך פשוט יחסית (ללא ערבים ובטחונות), תוך עד 36 שעות, שהריבית משתנה ותלויה בנתונים האישיים של הלקוח: החל מריבית העומדת על כ-3% ועד לריבית שעולה על 14%. משהו שכאל וחברות אשראי מציעות ולא קיים בבנקים בדרך כלל הוא גמישות גדולה יותר במספר התשלומים, כאשר במקרה של כאל אפשר לבחור בין שלושה תשלומים ו-60 תשלומים. אמרנו כבר שהפתרון הזה נחשב לגמיש ומגוון יותר מאשר הבנקים.
חלק מההלוואות של חברות האשראי והגופים החוץ בנקאיים האחרים מבוססים על שיתופי פעולה עם יבואני וסוכנויות רכב, כך שניתן לקבל את ההלוואה רק כאשר רוכשים רכב מבין ההיצע של חברות הרכב שהחברה מקיימת איתן שיתופי פעולה. בישראכרט למשל מספקים הלוואה חוץ בנקאית לרכישת רכב בתנאים סבירים יחסית לפתרונות האשראי – עד 100% מימון (או סכום של 300,000 ש"ח), עם ריבית הצמודה לפריים ותקופת החזר שיכולה להגיע עד 72 חודשים.
מימון חברות הרכב: תנאים נוחים, אבל לא מעט מגבלות
האופציה הנוספת למימון רכב היא לפנות לגורמים מהם רוכשים את הרכב, ולראות בדיוק אילו פתרונות מימון הם מספקים. החדשות הטובות הן שהסוכנויות והיבואנים הגדולים כן מציעים בלא מעט מקרים פתרונות מימון. בנוסף לכך, הפתרונות האלה נוטים להיות אטרקטיביים מבחינת הריביות שלהם, שלעיתים אפילו נמוכה ביחס לבנקים: זה בהחלט אפשרי לפנות לסוכנות רכב ולקבל ממנה פתרון מימון עם ריבית נמוכה או אפסית. הבעיות העיקריות של צורת מימון זו הן שהמימון שהחברות מספקות הוא מצומצם ביחס לפתרונות האחרים שהזכרנו מעלה, כאשר זה די שכיח למצוא מימון שמגיע עד לכ-30% ממחיר הרכב אבל לא ליותר מכך. לכן, לא בטוח שהאופציה הזו תתאים למי שאין לו הון התחלתי מספק, הדרוש לרכישת רכב, אלא יותר לאנשים שחסר להם ה"גרוש ללירה". בנוסף, ברור שפתרון מימון זה מכוון אותנו מראש לעבר היצע מצומצם של רכבים ודגמים – מה שמספקת אותה חברה שאנחנו פונים אליה – ובכך מקטין את היצע האפשרויות עבורנו.
חלק מפתרונות המימון הם פרי של שיתוף פעולה של אותו גורם בתחום הרכב עם חברת מימון, כפי שהזכרנו מעלה. גם במקרה הזה אפשר להדגים קצת מהנעשה בתחום באמצעות מספר דוגמאות. יונדאי מקיימת שיתוף פעולה עם חברת כלמוביל פתרונות מימון, במסגרתה ניתן לקבל מימון של עד 85% מערכו של הרכב ללא ערבים וללא תלות בחשבון הבנק של הלקוח. ההלוואה היא לפרקי זמן של שנה ועד חמש שנים, כאשר ההחזרים החודשיים כוללים ריבית באחד משלושה מסלולים: ריבית קבועה ולא צמודה, ריבית קבועה הצמודה למדד וריבית משתנה הצמודה לפריים.
חברות הליסינג (ולעיתים גם גורמים אחרים) מציעות מסלולי מימון אחרים, שיכולים להקל על מי שמעוניין לרכוש רכב חדש במקום זה הקיים. אלו הן כמובן עסקאות טרייד אין, במהלכן מקבל הלקוח של החברות סכום כסף עבור הרכב הישן שלו, בהתאם למחיר המחירון שלו, ומשתמש בכסף כדי להוזיל את עלויות הרכש החדש. פתרון אחר שמוצע על ידי גורמים בתחום הרכב, ולעיתים גם חברות האשראי או הבנקים, הוא עסקאות ליסינג. אבל זה כבר עולם אחר שמצריך דיון בפני עצמו.
מהסקירה שהבאנו כאן אפשר לראות שלא חסרים פתרונות למימון רכב בישראל כיום, כאשר חובת הבדיקה ובחינת האפשרויות מוטלת עליכם. מי שמשקיע בכך את המאמצים הראויים עשוי למצוא מסלולים אטרקטיביים המתאימים לצרכים שלו כמו כפפה ליד, ובכך הופכים את חלום רכישת הרכב למעט מוחשי יותר. בגדול – הבנקים מספקים את המימון הזול ביותר, אבל לא תמיד קל לקבל דרכם מימון, ומנגד – חברות כרטיסי האשראי וגופים חוץ בנקאיים אחרים, מספקם מימון מעט יקר יותר, אבל ביתר קלות.
הלוואה חוץ בנקאית – כל מה שצריך לדעת
רכישת רכב או רכב בליסינג – מה עדיף?
מעודכן ל-11/2021
איך לחסוך בקניות בסופר?
המשפחה הישראלית הממוצעת נכנסת לסופר פעם בשבוע לפחות. הבעיה מתחילה כשאנחנו לא יודעים איך נצא מהסופר, והכוונה בעיקר לאיך נצא ממנו מבחינה כלכלית. הרכישות בסופר הן חלק בלתי נפרד ומרכזי מאוד מההוצאות החודשיות של משפחה, שמסתכמות באלפי שקלים בחודש ועשרות אלפי שקלים בשנה. לכן, ברור מדוע כל משפחה תרצה לדעת מה היא יכולה לעשות כדי להקטין את הבור הכלכלי שנכנסים אליו בכל ביקור בסופר. החדשות הטובות הן שיש לא מעט דברים שאתם יכולים לעשות, שהופכים להכרחיים על רקע עליית המחירים של השנים האחרונות ויוקר המחיה הכללי בישראל.
השוואת מחירים
הדבר הראשון שניתן לעשות כדי לחסוך הוא לדעת לאיפה בדיוק להגיע כדי לקנות את המוצרים בזול. הבעיה היא שאי אפשר למצוא לזה תשובה חד משמעית. למרות שיש רשתות שנתפסות כזולות יותר וכזולות פחות – למשל, רמי לוי שיווק השקמה נתפסת כרשת זולה בעוד שמגה ושופרסל נתפסות כיקרות – בפועל יש הבדלים רבים בין הסניפים השונים של אותה רשת, ובעיקר בין המוצרים. רשת אחת עשויה להיות זולה יותר מהמתחרות במוצר או בקו מוצרים אחד, אבל דווקא יקרה יותר באחרים.
מומחי צרכנות יטענו בפה מלא כי אין רשת זולה, אלא סל קניות זול. לכל סל קניות יש חוקים משלו, כשהאטרקטיביות שלו תלויה במוצרים הספציפיים ובמצב ברשתות השיווק ובסופרים בנקודת זמן מוגדרת. אנחנו לא מצפים שבאמת תעברו בין חמישה סופרים שונים לבניית סל הקניות שלכם – כי הזמן שלכם (והדלק) שווים לא מעט כסף – אבל שכן תפעילו שיקול דעת על פי הניסיון הצרכני שלכם. נסו לזכור מחירים או אפילו לרשום אותם לעצמכם, כך שלאחר כמה חודשים תוכלו פחות או יותר לדעת מהם הסניפים שנוטים להיות זולים יותר כשמדובר במוצרים שאתם נהגים לקנות, או אילו מוצרים הם יקרים בסניפים מוגדרים. זאת ועוד, כיום אפשר להשוות את המחירים של סל מוצרים ספציפי באמצעות אתרים דוגמת MySuperMarket, כך שאת הבדיקה אפשר לבצע מהמחשב בבית עוד לפני שיוצאים לדרך. פרטים נוספים על MySuperMarket תמצאו כאן.
תאריך תפוגה, כמות ומה שביניהם
כשקונים בסופר, חייבים לחשוב על הרגלי השימוש בבית, ולבצע את הקניות רק על פיהם. תאריך התפוגה של המוצר הוא אחת הסוגיות החשובות והבעייתיות ביותר שיש. עם יד עם הלב, כמה פעמים בזמן האחרון זרקתם לפח מוצרים שקניתם במיטב כספכם רק כי התאריך שלהם עבר? זה קורה לכולנו, אבל אפשר להקטין לזה את הסיכויים בצורה משמעותית. לגבי כל מוצר, ובעיקר כשמדובר על מוצרי החלב, בדקו את התאריך – בדרך כלל הסופרים ורשתות המזון יעמידו בקדמת המדף את המוצרים שתאריך התפוגה שלהם קרוב יחסית, אותם מומלץ כמובן שלא תקנו. אל תתעצלו לעבור חפיסה-חפיסה ולהשוות בין התאריכים כדי לבחור בתאריך התפוגה המאוחר ביותר שיש. אם אתם סבורים שגם התאריך הרחוק ביותר הוא גבולי, וזה עלול לקרות בגלל שלא תמיד החנויות מחדשות את המלאי שלהן במועד, פשוט אל תקנו אותו. לפעמים ברשת מתחרה תמצאו את המוצר עם תאריך תפוגה מאוחר יותר, ולפעמים הוא יוכל להמתין לקנייה הבאה שלכם.
מכשול נוסף הוא הכמות של המוצר הספציפי. לא מעט מוצרים מוצעים באריזות חיסכון, שאמורות להוזיל את הרכישה פר מוצר בודד: למשל, מאגדת של מעדני חלב. כשרוכשים מוצר כזה צריך לשים לב לשני דברים. ראשית, שהמחיר של המאגדת הוא באמת יותר משתלם מאשר רכישה של מספר פריטים בודדים. רשתות המזון והשיווק טומנות לצרכנים לא מעט מלכודות מהבחינה הזו, כך שחובת הבדיקה היא עליכם. זה יכול להיות מפתה לרכוש מאגדת של שמונה מעדני יוגורט ב-22 שקל, למשל, אלא אם בודקים ומגלים שהמחיר הנוכחי של יחידה הוא שניים וחצי שקלים, ולכן ברכישה של שמונה יחידות בנפרד הייתם מגיעים ל-20 שקל בלבד. סיכון אחר הוא שרכישה של מאגדות, ובכלל מספר פריטים של אותו מוצר, תגדיל את הסיכויים שלא תסיימו את כולם בזמן, ואז הם ייזרקו לפח.
אין אדם שיודע יותר טוב מכם באיזו מהירות המוצרים "מתחסלים" אצלכם בבית. את המידע הזה אתם צריכים להמיר להחלטות נכונות לגבי הכמות, תאריך התפוגה וכן הלאה. בבית בו כל אחד מבני המשפחה שותה כמה כוסות קפה עם חלב ביום, יחד עם דגני בוקר, זה יכול להיות חכם או הכרחי לרכוש כמה קרטונים של חלב, או אריזת חיסכון. בבית בו צריכת החלב מינימלית, הרכישה צריכה להיות מינימלית גם כן. אם אתם רואים שיותר מדי פעמים אתם משליכים מוצר מסוג מסוים לפח, סביר להניח שאתם עושים משהו לא נכון.
זהירות, מבצעים
אחד האויבים הגדולים ביותר של הכיס שלנו הוא רכישה לא מתוכננת של מוצרים רק כי הם "קורצים" לנו עקב סיבות שונות ולעיתים משונות. זה מתחיל עם הפיתוי לרכוש מוצרים שבמבצע פשוט בגלל שהם במבצע. צריך לזכור שאולי המחיר היחסי של מוצרים במבצע עשוי להיות זול ביחס למחיר הרגיל שלהם, אבל עדיין נדרש לשלם על כך כסף. אם אתם מבצעים רכישה של פריטים לא הכרחיים, רק בגלל תג המחיר שלהם, אתם עלולים לראות איך ההוצאות החודשיות שלכם עולות בצורה משמעותית. כן אפשר לנסות מדי פעם מוצרים שמוצעים במבצע כדי לדעת אם לקנות אותם בעתיד, אבל מומלץ לחשוב בכל פעם עד כמה המוצר הזה נחוץ באמת, והאם יהיה סיכוי לרכוש אותו בעתיד. זו בדיוק הסיבה שמבצעי הקופה של הרשתות הם "מסוכנים" כל כך. הם מונחים מולנו בשלב שאנחנו הכי "פגיעים" – כשהארנק שלנו כבר ביד – ולכן הסיכוי לרכוש אותם גדל אם לא מפעילים שיקול דעת צרכני. שוב, אין לנו שום דבר עם מוצרי הקופה, שיכולים להיות משתלמים ואטרקטיביים מאוד. הבעיה היא שרוכשים אותם רק כי זה קל ונראה זול, ומגלים לאחר מעשה שזו הייתה טעות.
המלצה מועילה אחרת היא לא להגיע לסופר כשרעבים. מחקרים שנערכו בנושא במהלך השנים מצאו שהאטרקטיביות של מוצרי מזון המונחים על המדף עולה אצלנו פלאים כאשר אנחנו מגיעים לסופר רעבים. בנוסף, הרעב עלול לגרום לנו לרצות לסיים את הקניות מהר כדי להגיע הביתה ולאכול, והתנהלות מהירה ופזיזה לא הולכת לרוב יד ביד עם צרכנות נבונה. אתם יכולים לתזמן את הקניות לשעות שאחרי הארוחות המרכזיות, או אפילו לאכול משהו קטן לפני הביקור בסופר.
קניות עם ילדים (או: הקושי להגיד לא)
עוד שאלה שאתם צריכים לשאול את עצמכם היא אם לקחת אתכם את הילדים לקניות בסופר. לפעמים אין ברירה, למשל אם אין לכם מי שישמור על הילדים, ולפעמים זה גם יכול להיות נחמד להסתובב עם הילד ולקנות לו את מה שהוא רוצה. אבל מבחינה צרכנית נטו, זה עלול לעלות לכם ביוקר מבחינת עלויות הרכישה, כך שאנחנו ממליצים לכם לצמצם את הביקורים בסופר עם הילדים למינימום האפשרי. הילדים הרי לא שמים בדרך כלל לב למחירים ולא מפעילים שיקולים צרכניים דוגמת אלה שאתם צריכים להפעיל. הם עשויים להצביע על לא מעט מוצרים, למשל שוקולדים או ממתקים, ולאלץ אתכם לעמוד מול דילמה משמעותית: להגיד לילד "לא" ולהסתכן בבכי או בכעס מצידו, או להוסיף את המוצר בהשלמה לסל הקניות ובכך לייקר אותו. רשתות השיווק והסופרים עושים מצידם מאמצים רבים למשוך ולפתות את הילדים, עם מוצרים אהובים הנמצאים בדיוק בגובה העיניים שלהם, אריזות מרשימות ומוצרים ממותגים, מה שעלול להפוך את משימת הקנייה החסכונית למורכבת עוד יותר עבורכם.
אם אתם קונים עם ילדים, כן חשוב שתציבו להם גבולות. אתם יכולים להקצות להם למשל שני חטיפים מלוחים וחפיסת שוקולד אחת, ולתת להם לבחור אותם. ככה גם תהפכו אותם לשותפים בקנייה ותלמדו אותם משהו על צרכנות נבונה, וגם אתם צפויים לרצות אותם פחות או יותר. עדיין יכול להיות שהילד שלכם יצביע על מוצרים אחרים שלא תרכשו עבורו, אבל הרי אין לזה סוף.
לא קונים בלי רשימת קניות
מומלץ מאוד לצאת לקניות בסופר מצוידים ברשימה שמפרטת מה צריך לרכוש, ובאיזה כמות. את הרשימה רצוי שלא להכין רק על סמך הזיכרון, אלא לאחר בדיקה שמבצעים בבית לפני היציאה לסופר. לגבי כל פריט בדקו מה המצב שלו בבית מבחינת הכמות שנשארה, ומה התאריך שלו: אם יש לכם כבר שלוש חבילות אורז, אולי כדאי לכם לחכות עד שתעשו בהן שימוש לפני שאתם רוכשים חדשות, גם אם אורז זה בגדול משהו שאתם משתמשים בו. תמיד יכול להיות שתשכחו להכניס לרשימה דברים, אבל כשמנסים כמה שיותר להיצמד אליה יכולים לחסוך. מומלץ להיות עם האצבע על הדופק גם לגבי סכום הרכישה, אותו מחשבים רבים בצורה כללית: כי הרי לא תמצאו ישראלים רבים שמסתובבים בסופרמרקט עם מחשבון. כן תוכלו להיעזר בטלפון החכם שלכם, עם אפליקציות שבאמצעותן ניתן להרכיב רשימת קניות – בין אם מטעם רשתות השיווק ובין אם של גורמים חיצוניים. יש אפליקציות שמציגות מחירים כלליים של המוצרים – דוגמת אפליקציית "קניינית" – אבל זה לא מובן מאליו שהמחיר שמופיע לכם באפליקציה הוא זה שבו תיתקלו גם בסניף. באפליקציות של רשתות השיווק הדמיון בין המופיע באפליקציה למצב בפועל הוא גדול יותר, אך גם כאן צריך לקחת בחשבון שיש פתח לטעויות, ולבדוק כל מוצר לפני שמוסיפים אותו לעגלה.
עצה צרכנית אחרת שיכולה להתאים ללא מעט אנשים היא פשוט להגדיר תקציב מקסימלי לרכישה בסופר, או אפילו סכום חודשי שאותו מנסים שלא לעבור על הקניות. הכנסת הדברים לתוך המסגרת יכולה למנוע מכם לקבל החלטות שאינן נכונות לכל אורך הדרך, ולהפוך את הרכישות שאתם מבצעים לאחראית יותר. אם אתם מתקרבים לרף 500 השקלים שהקדשתם לרכישה מסוימת, סביר להניח שתהיו בררנים הרבה יותר לגבי המוצרים שאתם מכניסים לעגלה. מן העבר השני של המשוואה, רצוי שלא תנסו להגיע לרף העליון בכל מקרה. נניח שהגדרתם רכישות ב-800 שקל, קניתם את כל מה שאתם צריכים וגיליתם שהסכום שלכם עומד על 720 שקל. אתם ממש לא חייבים לחזות למדפים ולחפש בכוח מוצרים שישלימו את 80 השקלים שהגדרתם בהתחלה. תמיד אפשר להשאיר בצד או לחסוך כספים לרכישות הבאות.
ואפרופו תקציב מקסימלי – יכול להיות שווה לנסות לבצע את הקניות בסופר במזומן, ולא בכרטיס אשראי. לרוב האנשים "קל" יותר להוציא כסף באשראי, פשוט בגלל שזה פשוט יותר. אם מוסיפים את שאלת התקציב, אתם יכולים לגשת לסופר בדיוק עם 400 השקלים שהגדרתם, ולא שקל אחד יותר. בדרך זו לא תוכלו לחרוג מהתקציב גם אם תרצו. הבעיה העיקרית היא שיש בכך סיכון מסוים, כאשר יכול להיות שתיתקעו עם מוצרים שאתם באמת צריכים ושלא חשבתם עליהם מראש, ופשוט לא תוכלו לרכוש אותם בהיעדר מזומן או אשראי כגיבוי.
בדקו תמיד את הקבלה
לאחר שסיימתם את הרכישה בקופה, כדאי שתישארו סמוך אליה כמה רגעים נוספים. זה אולי ייראה לכם קטנוני, או שתסמכו על הקופה שלכם בעיניים עצומות, אבל המציאות מוכיחה שטעויות בחשבוניות בסופר נפוצות הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, וגם ממה שהיינו רוצים לצפות. הקופאית בטעות העבירה מוצר פעמיים במקום פעם אחת? המחיר שאתם משלמים בפועל גדל ללא סיבה בכמה שקלים או עשרות שקלים. דבר אחר שיכול לקרות הוא העברת המוצר בקופה במחיר שלא מעודכן, או התעלמות ממבצעים שכן אמורים להיות מוצעים על אותו מוצר.
בין אם מדובר בטעות אנוש ובין אם ב"שיטת מצליח", פשוט הרבה יותר לשים לב לטעות ולדרוש לתקן אותה בקופה הראשית לפני שעוזבים את הסניף. השקיעו כמה דקות בבדיקת החשבונית בסופר כמו שאתם עושים למשל במסעדה, ויכול מאוד להיות שתגלו כבר בקנייה הבאה שלכם טעות שנעשתה לרעתכם. גם אם לא, לפחות תוכלו לצאת מהסופר בשקט נפשי, ותוך ידיעה ששילמתם בדיוק את מה שהייתם אמורים לשלם.