חיסכון לכל ילד – למה הילדים העשירים מרוויחים יותר?

זוכרים את הספר (המפורסם בזמנו) – אבא עשיר אבא עני.  המסקנה הגדולה מהספר היא שהכל מתחיל ונגמר בחינוך פיננסי. האבא העשיר מלמד את הילדים שלו חינוך פיננסי, הוא מלמד אותם להרוויח. האבא העני – לא מכיר את העניינים האלו, את התובנות האלו. הוא עסוק ביומיום ההישרדותי שלו, ולא יכול לחשוב ולהפנים תובנות חשובות כמו – חיסכון וסוג החיסכון.

הדברים החשובים האלו רק מגדילים את הפער. הילד העשיר הופך לעשיר יותר, העני כנראה לעני יותר.

לאחרונה פורסם  מחקר על התוכנית של האוצר – חיסכון לכל ילד. תוכנית שהחלה לפני כשנה שבה המדינה מעבירה מדי חודש 50 שקלים לחיסכון לכל ילד. ההורים יכולים להגדיל את החיסכון ב-50 שקלים נוספים בחודש.  כמו כן, ההורים צריכים לקבוע את תמהיל ההשקעות בחיסכון – מנייתי, אג"חי ומעורב/ כללי (מניות עם אג"ח).

מדובר בחיסכון לטווח ארוך, מדובר על חיסכון של ילדים – לכן, כדאי לשים את הכסף במניות. מניות, על פי המחקרים ההיסטוריים, מספקים תשואה גבוהה על פני זמן, תשואה העולה על האפיקים הסולידיים, כולל האג"ח.

ומה קרה בפועל?  על פי המחקר – ההורים העשירים השקיעו את הכספים של הילדים במניות, ההורים העניים השקיעו באג"ח. העשיר מתעשר יותר, הפערים בין העשיר לעני מתרחבים. אם רוצים באמת לעזור לשכבות הנמוכות, זה מתחיל כאן – בחינוך פיננסי.

חינוך פיננסי – פרק 5: מהם ניירות הערך המרכזיים בבורסה?

חיסכון לכל ילד – איפה הכי כדאי לחסוך?

לא רק חיסכון לכל ילד: עוד דרכים לחסוך לילד שלך

צריכים לשלם מס שבח?  מסתבר שאפשר לפצל את השבח בין בני הזוג ובמקרים רבים לחסוך במס

מס שבח הוא מס על הרווח/ שבח בעת מכירת דירה ( הרחבה – מדריך מס שבח). אבל מי צריך לשלם את המס אם מדובר בדירה של שני בני הזוג?

ברשות המיסים פרסמו במהלך 2018 הנחייה בקשר לשבח והחלוקה שלו בין בני הזוג. זה חשוב – פיצול הרווח, יכול ליצור הפחתה משמעותית בתשלום מס השבח.

"ישנם מקרים בהם בני זוג מעוניינים לערוך חישוב נפרד על הכנסתם משבח מקרקעין, כך שלכל אחד מבני הזוג ייוחס השבח בהתאם לחלקו בנכס הנמכר", כתוב בהנחיה – "עד עתה, כאשר הוגשה הצהרה למשרדי מיסוי מקרקעין בעת מכירת זכות במקרקעין על ידי בני זוג המוחזקת על ידם בחלקים שווים וכוללת שומה עצמית אחת משותפת, נערכה במשרדי מיסוי מקרקעין שומה אחת משותפת, ובוצע חישוב אחד של השבח והמס לתשלום".

ברשות המיסים מדגישים כי בני הזוג רשאים היו לבקש במסגרת הדו"ח השנתי שהגישו למס הכנסה, לפצל את השבח ביניהם ולחשב את המס המגיע מכל אחד מבני הזוג בנפרד  -"לצורך ביצוע החישוב המפוצל במס הכנסה, נדרש היה לבצע במשרדי מיסוי מקרקעין פיצול של השבח בין בני הזוג בהתאם לחלקם בנכס הנמכר, דבר שחייב פנייה של בני הזוג למשרד מיסוי מקרקעין האזורי לצורך עריכת שומה נפרדת לכל אחד מהם", מדגישה פזית קלימן סמנכ"לית ברשות המיסים.

"במסגרת פעילות רשות המסים לשיפור השירות לציבור וייעול הליך מיצוי הזכויות בקרב הציבור, שונה תהליך פיצול השבח בין בני זוג, כך שבעת הגשת בקשה לפיצול השבח במסגרת הדוח השנתי, יבוצע הפיצול ללא צורך בפניה למשרדי מיסוי מקרקעין, כפי שיפורט בהמשך.

 "בעת הגשת בקשה לפקיד השומה לפיצול שבח מקרקעין בין בני זוג, יפעלו המשרדים כך – אם מדובר במכירת זכות במקרקעין שהוחזקה על ידי בני זוג בחלקים שווים, הרי שיש שומת שבח אחת משותפת במיסוי מקרקעין. במערכת המחשב של פקיד השומה יוצגו נתוני המכירה כשהם מחולקים באופן שווה בין בני הזוג.

"משרדי השומה הונחו לפצל את העסקאות בהתאם לבקשת בני הזוג לפיצול השבח בחלקים שווים, ללא צורך בפניה למשרדי מיסוי מקרקעין.  יודגש, כי במקרה בו מבקשים בני הזוג לפצל את השבח, בעת הגשת הדוח השנתי למס הכנסה, עליהם לדווח גם על נספח רווח הון לכל אחד מבני הזוג (למרות שכאמור במיסוי מקרקעין יש שומת שבח אחת משותפת).

"אם מדובר במכירת זכות במקרקעין שהוחזקה על ידי בני זוג בחלקים שאינם שווים, משרדי מיסוי מקרקעין יבצעו פיצול של עסקת השבח בין בני הזוג בשתי שומות נפרדות, בהתאם לחלקו של כל אחד מבני הזוג.

"המשמעות היא על כן, שבמקרים אלו, בעת הגשת הדוח השנתי למס הכנסה, על בני הזוג לדווח על שתי העסקאות בהתאם לחלוקה שבוצעה במשרדי מיסוי מקרקעין. ככל שמסיבה מסוימת לא בוצע פיצול כאמור במיסוי מקרקעין, יש לפנות למשרד מיסוי מקרקעין האזורי".

עוד מסבירה קלימן על הפרוצדורה והמסמכים הרלבנטיים בפיצול מס שבח – "שאילתא 905M – שאילתת עזר למייצגים – שאילתת עזר למייצגים המציגה את ריכוז עסקאות השבח של הנישום.

"באותן עסקאות בהן ניתן לפצל את השבח בין בני הזוג (מכירה בחלקים שווים), יופיע טור נוסף בצד שמאל שכותרתו "ב.ז." וליד העסקה המתאימה יופיע סימון כוכבית (*). במקרים בהם לא מופיע הסימון, ניתן לשדר רק עסקה אחת, לכל שומה במיסוי מקרקעין".

מס שבח – ככה זה עובד!

ICO – אסימונים דיגיטליים למתן שירותים ומוצרים בפיתוח; היבטי מס

רקע

הנפקת אסימונים (Tokens) לציבור (Initial Coin Offering – ICO) הינה דרך לגייס מימון למיזמים עסקיים. הנפקת האסימונים ומעקב אחר העסקאות שנעשו בהם, מתאפשרת לרוב באמצעות טכנולוגיית אבטחה המכונה "בלוקצ'יין".

בלוקצ'יין (Blockchain) היא טכנולוגית אבטחה מבוזרת ממוחשבת ומוצפנת ("קריפטוגרפיה"), המאפשרת פעילות עסקית מאובטחת באינטרנט ואימות של טרנזקציות עסקיות בין צדדים שונים ללא צורך בישות ניהול מרכזית. תוכנה הפועלת בהתאם לבלוקצ'יין, מאפשרת רישום טרנזקציות בבלוקים של מידע בהסכמה בין גורמים שונים ובלתי תלויים.

כל בלוק שאושר מתחבר לבלוק הקודם. כך נוצר מבנה נתונים מבוזר שעל תוכנו (תוכן השרשרת הראשית) יכולים להסכים כל הגורמים המעורבים. שרשרת הבלוקים מכילה רישום של כל הפעולות שנעשו באמצעותה. השימוש בטכנולוגיה זו נעשה בין היתר באסימונים דיגיטליים, והטכנולוגיה הזו מיושמת ליצירת חוזים חכמים במגוון רחב של שימושים, כגון: שמירה על זכויות יוצרים, העברת רשומות רפואיות ועוד.

אחד השימושים הנפוצים בטכנולוגיה, הוא הנפקה של אסימונים קריפטוגרפיים הנשמרים בארנקים דיגיטליים. נכון להיום, האסימונים הקריפטוגרפיים יכולים להיות אחד מאלה:

אסימונים מבוזרים – אסימונים שאינם מונפקים עלי ידי גורם מרכזי אחד ושערכם אינו מייצג ערך של סחורה כלשהי או שירותים כלשהם, אלא ערכם נקבע לפי הסכמה בחליפין בין רשת המשתמשים (לדוגמה: ביטקוין, את'ר וכד').

Security Token (אסימונים הוניים) – אסימונים המונפקים על ידי גורם מרכזי אחד המייצגים זכות לנכס או זכות פיננסית (כגון זכות התחייבותית או זכות הונית), לדוגמה: זכות לקבלת אחוז מרווחים עתידיים.

Utility Token (אסימוני מוצרים ושירותים) – אסימונים המונפקים על ידי גורם מרכזי אחד המייצגים התחייבות מצד הגורם המנפיק, לתת שירות או זכות למוצר עתידי בפיתוח.

האסימונים המונפקים על ידי המיזמים, משקפים זכות לקבלת שירותים או מוצרים עתידיים בפיתוח שיסופקו על ידי החברה המנפיקה. יובהר כי הנפקת האסימונים היא כנגד רישום חוב (מקדמה מלקוחות) בגובה השירותים או המוצרים שבגינם הונפקו האסימונים בחברה המנפיקה, ולא כנגד הון או זכויות הוניות בחברה המנפיקה.

גיוס הון והנפקות ICO

כאשר חברה מעוניינת לבצע גיוס הון באמצעות הנפקה של אסימונים קריפטוגרפיים היא לרוב תצא בקמפיין שיווקי שמטרתו למשוך משקיעים פוטנציאליים. במסגרת ההנפקה תפרסם החברה Whitepaper שבו יפורטו תנאי החוזה החכם של האסימונים אותם היא מנפיקה. מסמכי ה-Whitepaper יפרטו את המוצר או השירות שבכוונתם לפתח ולהציע למשקיעים, את המודל העסקי הצפוי של החברה, יזמיה, האסימון שיונפק, אופן חלוקתו והזכויות הנובעות ממנו, פילוח וייעוד התמורה אשר התקבלה בהנפקה ועוד.

לרוב, חלק מהאסימונים יונפקו גם לעובדי החברה ולעתים גם לבעלי מניותיה ללא תמורה מצידם.

התשתית להנפקת האסימונים, תבוצע לרוב על בסיס

מנפיקה תפתח תשתית משל עצמה. פיתוח תשתית עצמאית בחברה, תבוצע לרוב בקוד פתוח (Open Source).

לרוב, החברה תאפשר במסגרת התשתית שפיתחה, לשלב גם הנפקות משניות נוספות שיבוצעו על בסיס האסימונים שלה. אסימונים שהונפקו על ידי החברה המפתחת לצורך שימוש במסגרת תשתית הבלוקצ'יין שפיתחה, ייחשבו לעניין זה גם כאסימוני מוצרים ושירותים (Utility).

את האסימון ניתן יהיה לרכוש באמצעות מטבעות רגילים המהווים הילך חוקי במדינה כלשהי, כגון דולר, אירו וכד', המכונים Fiat currency (כסף פיאט), ולרוב גם באמצעות אסימונים קריפטוגרפיים מבוזרים כדוגמת ביטקוין, את'ר וכד' (אסימונים מבוזרים). לאחר קבלת התמורה בידי החברה המנפיקה, יועברו האסימונים החדשים שהונפקו לידי המשקיעים ויופקדו בארנקים הדיגיטליים שלהם.

עם התקדמות החברה והצלחת ההנפקה המוקדמת, יתאפשר מסחר משני באסימונים על גבי זירות מסחר באינטרנט (דוגמת קראקן, ביטרקס, פולוניקס ואחרות) וכך יקבע שווי האסימון בהתבסס על מדדי היצע וביקוש בשוק ועל בסיס הביצועים של החברה המנפיקה.

בהתאם לתנאים שנקבעו במסגרת הנפקת האסימונים (מסמכי ה- whitepaper) והחוזה החכם של האסימון המונפק, עם הגעת המיזם לכדי מוצר סופי והיתכנות טכנולוגית, מחזיקי האסימונים יוכלו לממש את זכותם לקבלת המוצר או השירות כפי שהוצע בהנפקה.

ייתכנו מקרים בהם גם לאחר ההגעה למוצר או היתכנות טכנולוגית ראשונית אשר יאפשרו שימוש באסימונים המונפקים, עדיין תישאר לחברה המנפיקה מחויבות לשדרג, לתחזק ולפתח את הפלטפורמה והטכנולוגיה מול מחזיקי האסימונים. התחייבות כאמור יכול ותהא לתקופה מוגבלת או לתקופה בלתי מוגבלת והכל כפי שיפורט במסמכי ההנפקה (Whitepapers). השימוש באסימונים יכול להתבצע בכמה אופנים כלהלן:

רכישת המוצר או השירות מול החברה המנפיקה בתמורה לאסימונים המוחזקים.

מתן זכות שימוש תמידית לשירות אותו פיתחה החברה המנפיקה לכל מי שמחזיק באסימון. במקרים אלו, מדובר לרוב בפיתוח של תוכנה או פלטפורמה טכנולוגית כלשהי, שניתן להשתמש בה לתקופה בלתי מוגבלת.

פיתוח פלטפורמה למסחר ייחודי תוך קיום מסחר מבוסס אסימונים (האסימונים אותה הנפיקה במסגרת ה-ICO) על הפלטפורמה הטכנולוגית אותה פיתחה החברה המנפיקה. מסחר כאמור, יהיה לרוב בין משתמשים שונים בפלטפורמה שפותחה ולרוב החברה לא תהיה צד לו. התחייבותה של החברה במקרים כאלו, היא לפתח את הפלטפורמה המאפשרת את המסחר ולתחזק אותה.

הפלטפורמה לביצוע המסחר, תאפשר ערך מוסף ייחודי לסוחרים באמצעותה. אותו ערך מוסף הניתן בפלטפורמה, יכול להיות בדרך של שמירה על אופי השימוש בשירות או במוצר, וידוא כי המוצר הוא מקורי וכד'. לעניין זה, לא יראו במתן אפשרות טכנולוגית לביצוע מסחר באופן אנונימי או מסחר ללא משמעות ייחודית כערך מוסף ובמקרה כגון זה, יש לראות את האסימונים המונפקים כאסימונים מבוזרים

במקרה זה, המודל העסקי של החברה לרוב יהיה מבוסס על גביית עמלה כלשהי (לרוב חלקיק מסוים מהאסימון) מתוך האסימונים המועברים בפלטפורמה או מתוך אלה שנרכשים מהחברה לשימוש בפלטפורמה. בנוסף, ייתכן שהחברה תפיק הכנסות גם באמצעות פיתוח אפליקציות ייעודיות לפלטפורמה ומכירתן בתמורה לאסימונים (כדוגמת ארנקים דיגיטליים ייחודיים). את האסימונים אותם צברה, היא תמכור בהמשך בתמורה לכסף פיאט או לאסימונים מבוזרים אחרים למשתמשים שונים שיבקשו להשתמש בפלטפורמה.

יתכן והחברה המנפיקה תשמור מלאי אסימונים בבעלותה במסגרת הנפקת ה-ICO הראשונית, ואותם היא תמכור בעתיד בתמורה לכסף פיאט או לשווה כסף אחר (לרוב אסימונים מבוזרים אחרים).

ייתכנו מודלים עסקיים אחרים אשר חברות מנפיקות יחליטו לנהוג על פיהם. חשוב לציין כי חוזר זה עוסק במודלים העיקריים הנפוצים וככל וישנם מקרים ייחודיים שאינם מפורטים, החברה המנפיקה תוכל לפנות לחטיבה המקצועית ברשות המסים לקבלת מענה מוסדר במסגרת החלטת מיסוי מקדמית.

אירועי מס בהנפקות אסימוני מוצרים ושירותים

החברה המנפיקה

חברה המנפיקה אסימונים, מתחייבת להעניק בעתיד שירותים או מוצרים בתמורה לאותם אסימונים שהונפקו לציבור (נזכיר כי הוראות חוזר זה, עוסקות בהנפקת אסימונים לצדדים שלישיים במודל של אסימוני מוצרים ושירותים בלבד). בנוסף, יתכן והחברה תמכור מוצרים או תעניק שירותים בתמורה לתשלומים שלא באמצעות האסימונים המונפקים.

לרוב החברה המנפיקה תפעל באחד מהמודלים העסקיים המפורטים כאשר  הפעילות וההכנסה יהיו בהתאם לאופי פעילותה של החברה ולפי המודל העסקי שלה:

התמורה המתקבלת בהנפקה תירשם כהכנסות נדחות/הכנסות מראש (מעין מקדמה מלקוח) בחברה המנפיקה ובגינה יחולו ההוראות כדלקמן:

– ההכנסות מראש תירשמנה על פי שווי התקבולים שהתקבלו ביום ההנפקה (כסף פיאט או אסימונים מבוזרים אחרים על פי שוויים במועד התקבול) ובניכוי הוצאות שיש לייחסן במישרין להנפקת האסימונים למעט הוצאות ששימשו כאמור בפיתוח עצמי של הפלטפורמה אשר יופחתו בהתאם להוראות המס.

אסימונים מבוזרים אחרים (ביטקוין, את'ר וכד') שהתקבלו ביום ההנפקה, שוויים ייקבע על פי שווי ממוצע לאותו יום מסחר על פי ממוצע השערים היומיים שיפורסמו ב-2 או יותר מזירות המסחר המשמעותיות לאותם אסימונים מבוזרים (ממוצע שערי המסחר בזירות השונות מפורסם באפליקציות ואתרי אינטרנט שונים כגון Bloxtax.co.il CoinMarketApp, Bitcoinaverage.com ועוד). החברה נדרשת לשמור אסמכתאות לעניין שווי האסימונים המבוזרים על פי היום בו הם התקבלו. ככל והחברה המציאה אסמכתא לשווי מהימן יותר, ניתן לבחון את השווי בהתאם.

אסימונים מבוזרים שהומרו לכסף פיאט באותו יום בו התקבלו, ערכם יירשם על פי התמורה שהתקבלה בפועל בכסף פיאט.

במקרה בו ההנפקה נמשכת על פני תקופה ממושכת, יש לבחון את שווי התקבולים כאמור לעיל, בכל יום בנפרד.

היה והחברה מעניקה שירותים או מוכרת מוצרים בתמורה לאסימונים המונפקים, אזי ההכנסות מראש תוכרנה כהכנסה לשיעורין בהתאם לקצב מתן השירותים או הספקת המוצרים.

במקרים בהם האסימונים מקנים זכות תמידית למחזיק בהם לקבל שירות מהחברה המנפיקה, אזי, ההכנסות מראש תוכרנה במלואן כהכנסה ביום שהשירות הפך להיות זמין למחזיקי האסימונים. ככל ומדובר בשירות שזמין בחלקו, יש להכיר בחלק היחסי של השירות שהפך זמין. ככל שישנה התחייבות עתידית שקשורה בכספי ההנפקה שהתקבלו, ניתן יהיה להכיר בהפרשה בגין התחייבות זו והכל על פי מבחני ההכרה בהפרשות לצורכי מס כפי שנקבעו בפסיקה הרלוונטית (ארקיע, נקיד, תל עופר וכו').

במקרים בהם האסימונים מקנים זכות לשימוש בפלטפורמה (כגון זכות לסחור באמצעות האסימונים בפלטפורמה המפותחת) אותה פיתחה החברה המנפיקה אזי, ההכנסות מראש תוכרנה במלואן כהכנסה ביום שהפלטפורמה החלה לפעול.

היה והחברה המנפיקה מוכרת אסימונים נוספים שחזרו אליה במסגרת מתן השירותים או המוצרים אותם התחייבה לספק או במסגרת גביית עמלה בגין השימוש בפלטפורמה שפיתחה, ההכנסה תוכר בידיה על פי העקרונות המפורטים בחוזר זה. גובה ההכנסה ייקבע בהתאם לתקבול בפועל שקיבלה החברה (לרוב על פי שווי האסימון באותו מועד בשוק המשני ככל ויש בו מסחר). ככל והתקבלה תמורה באסימונים מבוזרים.

על החברה המנפיקה להכיר בהכנסה מיידית בכל יתרת ההכנסות מראש עם קרות אחד האירועים הבאים:

תמורת ההנפקה הייתה מיועדת לפיתוח של מוצר או שירות מסוים, והפיתוח לא צלח. במקרים בהם הפיתוח נכשל, לרוב החברה תשיב למחזיקי האסימונים את כספם (בניכוי הכספים ששימשו לפיתוח). יש לציין, כי ככל וכספים הושבו למשקיעים, הם יופחתו מההתחייבות של החברה המנפיקה וכתוצאה מכך גם מסכום ההכנסה שתוכר.

החברה המנפיקה הכריזה על פירוק, או נכנסה להקפאת הליכים או הגיעה לחדלות פירעון.

החברה העבירה את מחויבויותיה למחזיקי האסימונים, לגוף אחר, ללא העברת כספי ההנפקה (לרבות אסימונים מבוזרים שהתקבלו במסגרת ההנפקה).

החברה המנפיקה מכרה את פעילותה, ללא העברת כספי ההנפקה (לרבות אסימונים מבוזרים שהתקבלו במסגרת ההנפקה).

במידה והאסימונים המונפקים לא יוצרים לחברה המנפיקה מחויבות כלשהי לספק שירות או מוצר למחזיק האסימון (לעניין זה, מחויבות להקים פלטפורמה טכנולוגית כלשהי ולתחזק אותה תיחשב כהתחייבות), על החברה המנפיקה להכיר בהכנסה בעת קבלת תמורת ההנפקה. בחינת ההתחייבות של החברה תבוצע בין היתר, על בסיס מסמכי ההנפקה (ה-White Papers).

חברה שקיבלה את תמורת ההנפקה באסימונים מבוזרים אחרים (כדוגמת ביטקוין או את'ר), תכיר בהכנסה או הוצאה מהשינוי בערך האסימונים המבוזרים שהתקבלו בהנפקה במועד ההמרה שלהם לכסף פיאט או במועד השימוש בהם (שימוש באסימונים מבוזרים עבור רכישה של שירות או מוצר, ייחשב לעניין זה כעסקת חליפין)

המס על מחזיקי האסימונים

מחזיקי האסימונים יהיו אלו שרכשו את האסימונים בין במסגרת ההנפקה הראשונית ובין במסגרת מסחר משני שייווצר באסימונים בעתיד.

היות ומנקודת מבטו של המחזיק מדובר ברכישה של זכות לקבל נכס או מוצר או שירות בעתיד, זכות המהווה נכס כהגדרתו בסעיף 88 לפקודה, לא תותר הוצאה כלשהי למחזיקי האסימונים במועד רכישתם. מכירת האסימונים בשוק המשני, תהווה הכנסה הונית או הכנסה פירותית, בהתאם להוראות הפקודה, ובהתאם לכך יש לסווג את הרווח או ההפסד מהמכירה, והכל על פי עלות האסימון בפועל כפי שהיתה למחזיק במועד הרכישה והתמורה שהתקבלה במועד המכירה.

בהמשך לאמור לעיל, במידה והאסימונים מקנים זכות לקבלת שירות, אזי, עלות האסימונים תוכר כעלות השירות ותוכר כהוצאה, בכפוף להוראות הפקודה, בהתאם לקצב קבלת השירות על פי העלות של האסימון כפי שהיתה בפועל אצל המחזיק.

אסימונים המקנים למחזיק בהם זכות תמידית שאינה מוגבלת בזמן לקבל שירות מהחברה המנפיקה, עלותם תוכר כהוצאה פירותית או כעלות, לפי העניין, במועד בו החברה המנפיקה חדלה מלספק את אותו שירות.

למען הסר ספק, במידה והאסימונים מקנים זכות לקבלת מוצר, אזי, עלות המוצרים שיתקבלו תותר בניכוי בגובה עלות האסימונים שנרכשו במועד ההנפקה כעלות מכר, הוצאות פחת וכיוצ"ב בכפוף לכללי ההכרה, לפי העניין.

הנפקת אסימונים לעובדים – אסימונים המונפקים לעובדי חברה או לנותני שירותים לרבות לדירקטורים , במקביל להנפקה לציבור, בין בתמורה חלקית ובין ללא תמורה כלל, יחולו ההוראות הבאות:

הכנסת העובד מהקצאת האסימונים תחויב במס במועד מימוש הזכות הגלומה באסימון או במועד יציאת האסימונים מרשותו של העובד כמשמעותה בהגדרת המונח "מכירה" בסעיף 88 לפקודה (לרבות בדרך של המרת האסימונים שהתקבלו לאסימונים מבוזרים אחרים), כמוקדם מבניהם.

ההכנסה החייבת במועד המימוש תהא בגובה ההפרש שבין שווי שוק האסימונים במועד המימוש (על פי שווי השירות או המוצר שניתן לעובד או על פי שווי התמורה שקיבל במכירה) בניכוי המחיר ששולם על ידי העובד בגין הקצאת האסימונים, ככל ששולם.

מסחר משני באסימונים –  לאחר הנפקתו, אסימון מהווה זכות ראויה ורכושו של האדם המחזיק בו, ומשכך הוא נכלל בהגדרת "נכס" בסעיף 88 לפקודה.

  מסחר באסימונים לאחר הנפקתם ימוסה כמכירת "נכס" כהכנסה הונית ויחויב במס רווח הון בהתאם לשיעורי המס. אדם המדווח על מכירת אסימון ישמור מסמכים להוכחה כי ההכנסות המדווחות הן ממכירת האסימון וכן ישמור את חוזה ההנפקה (ככל והוא החזיק בו), על מנת שיוכל להציגם לפקיד השומה, ככול שיידרש להנחת דעתו של פקיד השומה.

יובהר כי אדם אשר הכנסותיו ממכירת אסימונים, מגיעות לכדי עסק יסווגו הכנסותיו כהכנסה פירותית ויחולו עליהן שיעורי המס על הכנסה מעסק.

עסקאות בהן התמורה משולמת באסימונים אחרים (כדוגמת ה-Bitcoin), יטופלו לצורכי מס כעסקת חליפין ("Barter") על פי שווי הנכסים המוחלפים במועד העסקה.

ICO – היבטי מע"מ

הגדרת עסקה בחוק מע"מ כוללת שני סוגים של עסקאות: האחת עסקה מסוג מכר והשנייה עסקה מסוג של מתן שירות. לכל אחת מסוגי העסקאות הנ"ל יכול שתהיה השפעה על מועדי החיוב במס, המחיר ושיעור המס.

האסימונים מהווים מסמך סחיר לעניין חוק מע"מ.

אדם אשר מכירת האסימונים אינה מגיעה לכדי פעילות בעלת מאפיינים עסקיים לא תחוב במס ערך מוסף. מנגד, אדם אשר מכירת האסימונים מגיעה לכדי פעילות בעלת מאפיינים עסקיים (בהתאם למבחנים אשר נקבעו בפסיקה) יחויב בהתאם להוראות חוק מע"מ.

פעילות עסקית כאמור ממוסה, בד"כ, בהתאם לכללים החלים על מוסד כספי.

על כן, מי שפעילותו במסחר באסימונים עולה לכדי עסק יסווג וירשם כ"מוסד כספי" לעניין חוק מע"מ

ICO  – מה זה? ואיך זה קשור לביטקוין?

רכישה עצמית – היבט המס; מי מרוויח מרכישה עצמית והאם יש לשלם מס כאשר חברה קונה מניות של עצמה?

בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק החברות, "חלוקה" כוללת שני מרכיבים, האחד דיבידנד (או התחייבות לתתו) והשני רכישה. האם יש מס בעתצ רכישה עצמית?

רכישה לפי חוק החברות

בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק החברות "רכישה" כוללת רכישת חברה את מניותיה (או זכויות המירות למניות החברה) וכן רכישת מניות חברה אם על ידי חברה בת.

רכישה נבדלת מחלוקת דיבידנד בכך שחברה רשאית לרכוש את מניותיה לא בהכרח מכל בעלי המניות בעוד שעל פי סעיף 306 לחוק החברות, דיבידנדים מחולקים לכלל בעלי המניות, באופן יחסי לערך הנקוב של כל מניה (אלא אם נקבע אחרת בתקנון).

הן חלוקת דיבידנד והן חלוקה בדרך של רכישה, כפופים לכללי חלוקה לפי סעיפים 302 או 303 לחוק החברות . סעיף 302 לחוק החברות קובע, כי חלוקה תחשב חלוקה מותרת אם היא עומדת בשני מבחנים: מבחן הרווח ומבחן יכולת הפירעון של החברה (סולבנטיות). חברה אשר אינה עומדת בכללי החלוקה כאמור לפי סעיף 302, עדין יכולה לבצע חלוקה לפי סעיף 303 לחוק החברות אם היא קיבלה את אישור בית המשפט לכך שהיא עומדת במבחן יכולת הפירעון.

המחוקק התכוון ליצור אחידות, מנקודת ראותה של החברה המחלקת, בטיפול ובתנאים להתרת חלוקה בשתי דרכים אלה.

סעיף 308 לחוק החברות קובע, לגבי רכישה עצמית, כי חברה הרוכשת את מניותיה, רשאית לבטל את המניות הנרכשות. אם בחרה שלא לבטלן: המניות לא יקנו זכויות כלשהן (מניות רדומות), וזאת כל עוד המניות הן בבעלות החברה.

כאשר תמכור החברה את המניות הרדומות, הזכויות הישנות "יתעוררו לחיים", ויקנו זכויות מלאות למחזיק בהן. נראה כי חוק החברות רואה ברכישת המניות כהקטנת ההון, ובמכירתן מחדש כהגדלת ההון.

במקרה של רכישה על ידי תאגיד קשור, סעיף 309 לחוק החברות קובע, כי כללי החלוקה יבחנו במישור חברת האם. במידה והחברה הרוכשת אינה בבעלות מלאה של חברת האם, יראו את סכום החלוקה כסכום הרכישה, כשהוא מוכפל בשיעור הזכויות של חברת האם בהון החברה הרוכשת.

להבדיל מרכישה עצמית, ברכישה של מניות על ידי תאגיד קשור, המניות הנרכשות אינן הופכות ל"רדומות" אלא שומרות על זכויותיהן, למעט זכויות ההצבעה. רכישה כאמור, אינה שונה מרכישת כל נכס אחר על ידי התאגיד הקשור, בו למעשה החליפה חברת הבת נכס, מזומנים, בנכס אחר – מניות חברת האם.

רכישה עצמית – היבט המס

רכישה עצמית מכל בעלי המניות באופן יחסי שווה

במקרים בהם נעשתה רכישה פרו-רטה, יש לסווג את העסקה כחלוקת דיבידנד, ויחולו ההוראות בדבר ניכוי המס במקור על פי סעיף 164 לפקודת מס הכנסה.

סיווג העסקה כחלוקת דיבידנד ייעשה גם אם הרכישה העצמית נעשית מבעל מניות שהינו תושב חוץ (ממדינת אמנה וממדינה שאינה מדינת אמנה).

רכישה עצמית שאינה מכל בעלי המניות באופן יחסי שווה, רכישה שאינה פרו-רטה

 במקרה בהם נעשתה רכישה שאינה פרו-רטה, כך שחלק מבעלי המניות מוכרים את מניותיהם בתמורה למזומן או נכס אחר וחלק אחר אינו מוכר כלל (או מוכר מניות אך בשיעור אחר), חל שינוי בשיעורי ההחזקה בחברה, כך ששיעור ההחזקה בזכויות החברה בידי בעלי המניות המוכרים פוחת ומנגד שיעור ההחזקה של בעלי המניות הנותרים עולה, וזאת על אף שהם לא רכשו מניות בפועל (הרי החברה היא זו שרכשה את המניות מבעלי המניות המוכרים).

מאחר והמניות הנרכשות הופכות למניות רדומות (שלולות זכויות) בידי החברה הרוכשת, שיעור ההחזקה האפקטיבי שלהם עולה.

למעשה בעלי המניות הנותרים עושים שימוש ברווחי החברה על מנת לרכוש את מניות בעלי המניות המוכרים ובכך לעלות את שיעור החזקתם בחברה.

רכישה שאינה פרו-רטה

ככלל, ברכישה שאינה פרו-רטה, יש לסווג את העסקה כעסקה המורכבת משני שלבים הסיווג יתבצע בהתאם לאחת מהגישות הבאות:

גישה 1 – בשלב ראשון, חולק דיבידנד בסכום כולל לפי סכום הרכישה לכל אחד מבעלי המניות טרם הרכישה לפי חלקו היחסי (גם למוכר). בשלב שני, בעלי מניות הנותרים רכשו מבעל המניות היוצא את מניותיו בסכום הדיבידנד שקיבלו (ברוטו)

גישה 2 – בשלב ראשון, בעלי המניות הנותרים רכשו את מניות בעל המניות המוכר בסכום הרכישה לפי חלקם היחסי בחברה. בשלב שני, העבירו בעלי המניות הרוכשים את המניות לחברה בתמורה לסכום הרכישה – למעשה מדובר ברכישה פרו-רטה בידי בעלי המניות הנותרים (לפיכך, מדובר בדיבידנד).

במהלך שנת 2014 ניתנו שני פסקי דין בנושא רכישה עצמית של מניות – האחד עמ"ה 21268-06-11 דן ברונובסקי נגד פקיד שומה גוש דן (מקרה ברונובסקי) והשני ע"מ 1100-06 בר ניר תמר נגד פקיד שומה גוש דן (מקרה בר ניר.

בשני פסקי הדין מגיע בית המשפט למסקנה כי הטעמים עליהם הצביעו המערערים לביצוע הרכישה העצמית אינם קשורים לפעילותה העסקית של החברה הרוכשת, אלא לאינטרסים האישיים של בעלי המניות בה. בנוסף, לחברה לא הייתה כל סיבה עסקית לרכוש את מניותיה והיא לא הוסיפה כל ערך כלכלי לחברה. בהתאם לכך קובע בית המשפט, כי יש לראות בעסקת רכישת המניות העצמית כעסקה מלאכותית לפי סעיף 86 לפקודה ולסווגה מחדש. כתוצאה מסווגה מחדש נזקפה לבעלי המניות הכנסה מדיבידנד.

רכישה עצמית בחברה ציבורית

במקרים בהם בעל המניות מוכר את כל המניות בהן הוא מחזיק, כך שלאחר המכירה אינו מחזיק עוד בזכויות בחברה, ניטה לסווג את העסקה בהתאם לחלופה השנייה, כך שבידי בעל המניות המוכר יקבע רק אירוע של מכירה. במקרים בהם בעל המניות המוכר, מוכר חלק ממניותיו, כך שלאחר מכן הוא נותר בעל מניות בחברה, או במקרים בהם ניתן לזהות מעורבות של בעל המניות המוכר באופן ביצוע העסקה בדומה למקרה ברונובסקי, ניטה לסווג את העסקה לפי הגישה הראשונה.

עם זאת, כשמדובר בחברה ציבורית הרוכשת את מניותיה בבורסה, בשיעור שאינו מהותי, מפעם לפעם, בהתאם להחלטת החברה, העסקה  תסווג בידי המוכר כרווח או כהפסד הון ממכירת נייר ערך (ככול ומדובר בנישום שמכירת ניירות ערך מסווגת אצלו כמכירה במישור ההוני – משמע תשלום מס על רווח הוני/ רווח על הבורסה)

במקרים בהם רכישת מניות חברה נעשית על ידי תאגיד קשור, יש לראות בעסקה, ברמת בעלי המניות המוכרים, כמכירה של המניות ולא כדיבידנד. אולם, אם התאגיד הקשור, הרוכש את המניות, מוחזק בשליטת חברת האם, במישרין ובעקיפין, יש לשקול סיווג העסקה כחלוקת דיבידנד.

המתנה של פתאל

מה הרווח האמיתי של פתאל? למה התזרים העתידי שלה ישתפר משמעותית; ואיך זה ששינוי חשבונאי משפיע על נתונים "כלכליים"

הכנסות של 3 מיליארד שקל, רווח תפעולי  320  מיליון שקל ורווח נקי של 150-200 מיליון שקל  – אלו הנתונים השנתיים (קצב שנתי) של רשת המלונות פתאל.

מספרים יפים, אבל האם הם מצדיקים שווי של קרוב ל-6 מיליארד שקל? הגופים המוסדיים שהסתערו על ההנפקה של הרשת שהושלמה לפני כחצי שנה סבורים שכן. מניית פתאל עלתה קרוב ל-30% מאז ההנפקה, וזה בזמן שרוב ההנפקות בשנתיים האחרונות הסבו למשקיעים הפסדים כבדים.

ובכל זאת – איך קובעים את שוויה של פתאל? האם לפי מכפיל רווח? שווי נכסים נטו? ובכן, אם השווי היה נגזר ממכפיל רווח כנראה שהוא לא היה מאמיר ל-6 מיליארד שקל – מכפיל רווח של 30, במקרה הטוב 20, נשמע גבוה (כמעט בכל קנה מידה, ובמיוחד לחברה עם זיקה נדלנית); גם בחינה לפי ערך נכסים לא היתה, ככל הנראה, מצדיקה את שווי השוק הנוכחי. ערך הנכסים נטו של החברה (ההון העצמי שלה), הוא מתחת ל-3 מיליארד שקל.

אז למה 6? כי המדדים של תמחור חברות מלונות בדומה לחברות נדל"ן מניב מגיעות ממקומות אחרים – מנתונים חוץ מאזניים – Ebitda ו-FFO שהם מעין מדידה נכונה יותר ומדויקת יותר של רווח מייצג. ואז בהתבסס על הרווחים האלו, התמחור כבר נראה יותר נוח.

EBITDA – ( (Earnings before interest, taxes, depreciation and amortization, הוא הרווח לפני מימון, מיסים פחת והפחתות. זה נתון שהא לא בדיוק רווח, והוא לא בדיוק תזרים – משהו באמצע שאמור לבטא את הרווח התזרימי של החברה, סוג של עודף תזרימי מייצג. אבל הוא לא באמת מבטא תזרים מייצג, הוא לא באמת יכול לשמש להערכת שווי חברה.

EBITDA לא מתייחס למימון ומיסים והוא גם לא מתייחס לשינויים בהון חוזר תפעולי של פירמה (הון חוזר תפעולי –  שינויים בסעיפי הלקוחות, הספקים והמלאי שמשפיעים על התזרים לא משפיעים על EBITDA). זה תמיד היה נכון, ועדיין, בשווקים הפיננסים הנתון הזה הוא "מלך".

גם ה-FFO ראשי תיבות של Funds From Operations הוא נתון חוץ-מאזני פופולרי. הוא, בשונה מה- EBITDA לא מתעלם מהמימון ומהמיסים. הרי הן חלק אינטגרלי מההוצאות השוטפות של הפירמה.

מבין שני הנתונים האלו – פתאל  נשענת ותלויה יותר ב- EBITDA. ההלוואות שהיא לוקחת מהבנקים נסמכים על אמות מידה פיננסיות שתלויות ב-EBITDA, והמשקיעים נוטים לתמחר אותה ביחס ל-EBITDA.

ה- EBITDA הגמיש

מנתון כל כך חשוב היינו מצפים ליציבות. לא שהמספר יהיה קבוע בכל תקופה, אלא שהעקרונות שהוא נשען עליהם, דרך החישוב שלו, תהיה ברורה וקבועה. היינו גם מצפים שהוא לא יהיה תלוי בגורמים חשבונאיים, הוא הרי כלכלי – נתון שמבטא את הרווח הכלכלי, התזרימי של החברה. מהנתון הזה נגזר שווי הפעילות של החברה ובהמשך שוויה בכלל, ולכן אין משמעות למעטפת ולשפה החשבונאית, אלא לכלכלה פשוטה.

כלומר, לא היינו מצפים ששינוי בתקינה חשבונאית יגרור שינוי ב-EBITDA. אז מה אם מודדים אחרת סעיף חשבונאי, זה לא אמור להשפיע על הרווח כלכלי/ האמיתי.

אז זהו שזה לא נכון,  ואם עד עכשיו לא השתכנעתם שה- EBITDAהוא גמיש, רגיש ולא ממש יציב. כנראה שהמקרה הבא יעזור לי לשכנע אתכם.

פתאל דיווחה לאחרונה כי יישום של תקן חשבונאי (Ifrs16) ישנה את הדוחות הכספיים באופן משמעותי וגם את ה- EBITD A.  ה- EBITDAתעלה (משמעותית) ולפני שנבין למה? נבין למה זה אבסורד – לא קרה שום דבר בחברה. רק שינוי תקן חשבונאי ובהתאמה הצגה חשבונאית, ובכל זאת – הדוחות משתנים וגם נתון מעין ככלי כמו EBITDA משתנה ובצורה משמעותית.

יישום התקן הוא מדידה והצגה של  חכירות בספרי חוכרים שמביא לרישום של נכס והתחייבות בגין כל החכירות. המשמעות בגדול היא שאם חברה חוכרת לתקופה ממושכת ועד כה היא דיווחה על החכירה כאילו היתה שכירות (הוצאות על שכירות), אזי מעכשיו לא מדובר על שכירות אלא קנייה של נכס. החברה בעצם רכשה את הנכס, ולכן אין הוצאות שכירות אלא יש הוצאות בגין פחת על הנכס. כמו כן, הרכישה הזו נרשמת מול ההתחייבות של החברה לשלם תשלומים חודשיים למחכירה. הסכום הזה משוערך ויוצר בשוטף הוצאות מימון.

כן, כל ההבדל העקרוני הוא שלא מדובר על שכירות אלא על רכישת הנכס, וההשלכה על הדוחות היא אדירה.

ההשפעה במאזן היא גידול בנכסים – כל הנכסים החכורים לא קיבלו עד עכשיו ביטוי בספרים – זה הרי לא היה נכס של החברה, זה נכס שכור. עכשיו הנכסים האלו יהפכו לרכוש קבוע בספרים.

מול הנכסים האלו יש התחייבות. החברה בעצם מחויבת לשלם את הסכום שנקבע בהסכם החכירה מדי חודש. זו התחייבות ובעצם מעתה שני הסעיפים האלו יתנהגו דומה – הרכוש הקבוע ירד (בגלל הפחת) ובהתאמה סכום ההתחייבות קטן (תקופת החכירה פוחתת מדי חודש).

ומכאן שהמאזן של הפירמה נהיה הרבה יותר ממונף – החברה לכאורה הפכה להרבה יותר מסוכנת.

גם בדוח רווח והפסד יש שינויים משמעותיים – בעבר היו הוצאות שכירות, מעכשיו לא. במקומם יופיעו בדוחות הוצאות פחת שלא היו בעבר, והוצאות מימון בגין השינוי והשערוך ביתרת ההתחייבות כלפי המחכירה. פתאל מסבירה שבהתחלה הרווח יירד ובהמשך הרווח יעלה.

ולגבי ה- EBITDAאומרים בפתאל שזו תעלה. הוצאות השכירות שהיו חלק מהרווח התפעולי ומשכך חלק מה- EBITDAכבר לא יהיו – הורדה שלהם תעלה את הרווח התפעלי ובהתאמה את הרווח התפעולי. מנגד, יתווספו הוצאות פחת והוצאות מימון, אבל שתי ההוצאות האלו לא מתבטאות ב- EBITDA, וכך נוצר שמהלך חשבונאי לחלוטין הקפיץ את ה- EBITDA.

ה- EBITDAמזנק

ההשפעות האלו הן קריטיות – פתאל מדווחת על התוצאות במחצית הראשונה של 2018 ולצידם מה היה קורה אם התקן כבר היה מיושם. הרווח EBITDA היה מסתכם על פי הגישה האחרונה ב-472 מיליון שקל, בעוד שבשוטף (לפני השינוי האמור) הוא הסתכם ב-261 מיליון שקל.

השינויים מגיעים גם לתזרים – התזרים מפעילות שוטפת במחצית הראשונה הסתכם ב-80 מיליון שקל, אבל במצב שאחרי אין הוצאות שכירות ולכן יש להפחית את הוצאות השכירות שהיו במחצית, ואז מגיעים לתזרים מפעילות שוטפת של 193 מיליון שקל.

השינויים האלה מערערים את הביטחון בדוחות הכספיים ובנתונים החוץ מאזניים – אחרי הכל, לא קרה משהו כלכלי, והמספרים השתנו לבלתי הכר – החברה הפכה לממונפת, מסוכנת ובהתאמה ה- EBITDA שלה השתפר לטובה.

פתאל רוכשת את מלון מידלנד במנצסטר

זהירות – אתרי התיירות עובדים עליכם

אודיוקודס בדוח טוב – המניה מזנקת ב-10%

הבורסה יורדת ואתם מפסידים כסף. אלו מבינכם שמחזיקים ישירות במניות רואים את התיק שלהם הולך ונשחק. אלו שחושבים שהכותרות על הבורסה לא קשורות אליהם – טועים. קרנות הנאמנות, קופות הגמל  והחסכונות לפנסיה של כולנו נמצאים עמוק בבורסה המקומית ובבורסה האמריקאית. הירידות האלו נוגעות לכיס של כולם.

טור דעה – איפה הכסף 103: אל תהיו עדר, תשקיעו לטווח ארוך…

אז הפסדתם לא מעט בחודש האחרון, אבל חשוב שתזכרו כמה עובדות:

העובדה הראשונה –  הירידות באוקטובר הגיעו אחרי עליות מאוד נאות בשנים האחרונות. מדדי המניות בארה"ב שברו שיאים מדי חודש.

הירידות האלו החזירו את השווקים שנה אחורה. זה ממש לא ביג דיל. ובכלל – הבורסה בת"א, איבדה אולי 10% בחודש האחרון – ממש לא נורא.

שווקים בהגדרה הם מטוטלת של עליות וירידות, ובשנים האחרונות הכרנו כאמור בעיקר את העליות. אז ..נעים להכיר – עכשיו יש ירידות!

עובדה שנייה – יותר מאשר משקיעים מפסידים בירידות הם מפסידים בגלל שהם מתנהגים כמו עדר.  אנחנו קונים כשהשווקים כבר מנופחים ומוכרים בפאניקה הראשונה, ואז קונים שוב כשהשוק נרגע, ומוכרים שוב כשיש חששות. אנחנו מפסידים הרבה כסף בלנסות לתזמן את השוק – אבל מחקרים היסטוריים מוכיחים כל פעם מחדש – אי אפשר לתזמן את השוק מי שמשקיע בצורה שיטתית ומתמשכת מרוויח. הדגש כאן הוא על מתמשכת, השקעה בבורסה היא השקעה לטווח ארוך.

ועובדה שלישית – למי שלא רוצה או לא יכול להשקיע לטווח ארוך ולא יודע מה לעשות עכשיו כשהבורסה יורדת; העצה הכי טובה שאפשר לתת לו היא – לא להקשיב למומחים, אף אחד לא באמת יודע מה יהיה! בהצלחה.

הבורסה יורדת! מה לעשות?

יועץ השקעות לעומת מנהל השקעות; ואיך מנהלים את הכסף לבד?

ניהול תיקים – כל מה שצריך לדעת

חיסכון לכל ילד – מה זה? ואיך תבחרו חיסכון מתאים?

ככה תשקיעו את הכסף שלכם לבד…

השקעה במניות או השקעה בדירה – מה עדיף?

כחלון שר האוצר שלנו שחושב שהוא ראוי להיות ראש ממשלה – הוזה. השר דיבר בכנס יועצי המס ואמר את הדברים ההזויים האלו -"משבר הדיור נפתר".

"אין יותר ספסרות בקרקע. אין יותר ספסרות בזוגות הצעירים"

"אנחנו קובעים את מחיר הקרקע נמוך מאוד, כדי שיבנו וזה דבר שחלק מהקבלנים לא אהבו, אבל אני והקבלנים כבר לא-לא. התפייסנו. המשבר שהיה עם הקבלנים והסתדר".

"בניגוד לפרסומים אין האטה בהתחלות בנייה. זה עניין של ביקושים. כרגע ירד הביקוש וירדו המשקיעים. יש מקומות מסוימים שיש מעט ביקוש".

לא להאמין שזה שר האוצר שלנו

הפונזי הגדול ביותר  

הפונזי הגדול ביותר  

למה יש גירעון תקציבי, ולא איזון תקציבי? למה למדינה מותר להיות בגירעון כל שנה, ולכם לא? ומי ישלם את המחיר? (הילדים שלנו)

גם למדינה יש דוחות כספיים. השבוע התפרסמו נתוני הגירעון התקציבי שהוא מעין השורה התחתונה של דוח רווח והפסד של המדינה.

גירעון מדאיג

הגירעון בספטמבר הסתכם ב-8.4 מיליארד שקל, שזה "הפסד"  משמעותי – גבוה משמעותית מהערכות הכלכלנים. הגירעון עלה ל-3.35% מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), לעומת 2.5% בחודש אוגוסט.

הפרשנים הכלכלנים מודאגים והכותרות ביקרו את חוסר המשמעת התקציבית של הממשלה ובעיקר את שר האוצר כחלון שמתכוון להוריד מיסים (כי הוא פוליטיקאי לפני בחירות) בשעה שהגירעון בתקציב עולה.

הכל נכון – הביקורת מוצדקת. כחלון כנראה לא ייזכר כשר אוצר מוצלח במיוחד, אבל כחלון נלחם במבקרים. האוצר הסביר שהחריגה ממסגרת התקציב שנקבעה –  2.9% היא "טעות אופטית". החריגה מיוחסת בעיקר לדחייה של הכנסות מיסים מספטמבר לאוקטובר. המדינה פשוט החליטה שאת תשלומי ספטמבר ישלמו העסקים באוקטובר כדי להקל עליהם בחודש החגים שגם כך כולו היה חופש אחד גדול. הדחייה הזו יצרה "חור" בתקציב של ספטמבר.

המבקרים המשיכו לבקר וטענו שהסיבות לגירעון עמוקות יותר מדחיית המיסים. מדובר גם בחריגה גדולה בתקציב ההוצאות – וגם זה נכון. אבל,  הדיון על שברירי אחוז של חריגה בתקציב הוא לדעתי לא הנושא המרכזי.

למה יש גירעון?

הנושא המרכזי הוא  הגירעון כולו, לא סטייה של כמה עשיריות בחודש או בשנה; הנושא המרכזי הוא החתולים ששומרים על השמנת – הפוליטיקאים שאחראים על התקציב; הנושא הוא גירעון מתמשך של המדינה, למרות שאין באמת סיבה להיות בגירעון. אתם – בתא המשפחתי שלכם נמצאים בגירעון שוטף, מדי שנה בשנה? אתם יכולים לגייס חובות בלי הפסקה למימון ההוצאות שלכם? אתם מראש מגדירים שיהיו לכם השנה (ובכל שנה) יותר הוצאות מהכנסות? מה שמותר למדינה – אסור לכם, האזרחים.

המדינה בלי סיבה אמיתית החליטה שהיא "חיה" עם גירעון שוטף בתקציב – אפילו יש חוק שמדבר על העניין, כי ככה זה במדינה מתוקנת – מחוקקים חוקים כדי להכשיר ולקבוע מה מותר ומה אסור. אז המדינה חוקקה שמותר לה להיות בגירעון.

זה עובד ככה בכל העולם (כמעט), לא רק אצלנו – המדינות מעל החוק, ויש בזה הגיון שאולי קצת מתערער בעידן הגלובלי והדיגיטלי; ועדיין – כדי שלא יהיה ג'ונגל אמיתי, צריך את המדינה ומוסדותיה, צריך חוק וסדר.

אלא שקיים פער בין השולטים במדינה – הפוליטיקאים לבין העם. הפוליטיקאים רוצים מנגנונים גדולים וחזקים, הם רוצים שליטה והם רוצים המשך שליטה. כל הדברים האלו עולים כסף. כסף כדי לשלם למנגנון, כסף כדי להעביר לאזרחים (ככה הם יבחרו בפוליטיקאי). מאיפה מגיע הכסף הזה? מהציבור.

הרזה סוחב את השמן

אנחנו ממנים דרך המיסים שאנו משלמים את המנגנון הענק הזה – השמן. כן, זה עדיין אנחנו – "הרזה" שסוחב את השמן.

השמן הזה, הוא המגזר הציבורי, מגזר ענק ובחלקו מיותר שעולה לנו הרבה מאוד מיליארדים. השמן הזה התנפח ברציפות ובעקביות בכמות התפקידים, בעובדים, במדורים, בעוזרים, ביועצים, ובחברים של חברים שצריך לסדר להם עבודה. אתם רואים את זה בכל מקום (כמעט), וזה משולם מהכיס שלכם.

אבל כך קבעה המדינה;  למדינה כאמור מותר. העלות של המנגנון הזה היא בין הסיבות לגירעון. אז למה לא להתייעל? למה חברה עסקית לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד, ומדינה כן יכולה להפסיד מדי שנה בשנה? למה משפחה לא יכולה להתקיים לאורך זמן עם הכנסה שנמוכה מההוצאות, ומדינה יכולה להתקיים כך עשרות שנים?

יש הסבר. הנחת העבודה של "מדע" הכלכלה (כדי להיזכר בתשובה הייתי צריך לחזור לספרי הכלכלה ולהיעזר בחבר מספסל הלימודים – תודה לד"ר אביחי שניר) היא שמדינה חיה לנצח.

חברה עסקית כנראה לא תחיה לנצח (זאת ההנחה), משפחה לא חיה לנצח. רק מדינה, ומה המשמעות? כשמדינה נמצאת בגירעון, הנחת הבסיס היא שהיא יכולה לפנות לאזרחים שלה ולגייס מהם אג"ח. ככה נסגר הגירעון. ובשנה הבאה? אותו דבר – היא תגייס אג"ח. עד מתי? לנצח.  אם זה קצת מזכיר לכם פונזי/ הונאת פירמידה, יש בזה משהו, אבל זו פירמידה חוקית.

למעשה, אם חושבים על זה לעומק המנגנון הזה פוגע ומכביד בעיקר על הדורות הבאים – אנחנו משאירים לדורות הבאים מדינה עם חובות גדולים ועל זה נאמר – "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה"- אנחנו נהנים מהגירעון השוטף (השמן נהנה והמדינה משקיעה יותר באזרחים, תשלומי העברה, פרויקטים שוטפים ועוד) והדור הבא הוא שישלם את המחיר.

אם הדור הבא ייהנה מכך, אז סבבה – שישלם. הוא ייהנה מהתשתיות (רכבת, גשרים וכו'), אבל רוב ההוצאות הן שוטפות – בלי קשר לעתיד. משמע – הדור הבא יממן אותנו.

האמת רעיון מגניב – בא לי גם. אני רוצה לבזבז מיליונים ושהילדים שלי ישלמו על זה. אהה אני לא יכול – לא ייתנו לי מימון. ואם אני אגיד שהילדים שלי יחזירו? אני כנראה אהפוך לבדיחה. אבל למדינה מותר. למדינה מותר לקחת חובות, לגלגל חובות, כי הנחת הבסיס שתמיד היא יכולה לקחת מהאזרחים – או במימון או …במיסים.

וכך, בלי להיות מודעים, אנחנו בעצם פוגעים בדור הבא. לא ידעתם שאתם הורים כאלו – נכון?  אתם לא אשמים . הפוליטיקאים שלנו הרדימו אותנו.

פוליטיקאי לא יכול לנהל תקציב מאוזן!

הבעיה הגדולה היא ההתנהלות התקציבית של הממשלה בפועל לעומת ההתנהלות הרצויה. מדינה צריכה לשמור על תקציב מאוזן – ויש הרבה מדינות שיש להם תקציב מאוזן.

אם הוא לא מאוזן צריך לקצץ בשומנים, לפני שפונים לציבור לגייס חוב. זה לא קורה כי האחראים על התקציב – ראש ממשלה ושר אוצר, לא מוכנים לעשות צעדים נכונים כלכלית שפוגעים בהם פוליטית – לפטר עובדים, להעלות מיסים, לצמצם תקציבים, אלו כנראה צעדים מוצדקים כלכלית, אבל עלולים לגרום לירידה במספר המנדטים.

וככה האיוולת הזו נמשכת על פני הרבה שנים, ובדרך מספרים לנו שהמצב הכלכלי של המדינה טוב, ואפילו מצוין, והיא מחזירה חובות (וזה נכון), והחוב היחסי שלה ביחס לתמ"ג קטן (וזה נכון – הוא 60% מהתמ"ג), אבל למה בכלל צריך שיהיו חובות? החובות של המדינה הם בעצם החובות שלנו – החוב הנוכחי של המדינה, אגב, מבטא חוב לכל אחד מכם בסכום של כמעט 90 אלף שקל. משפחה ממוצעת חייבת 350-400 אלף שקל. לא נעים. טוב, לא נשלם את זה מחר בבוקר, בשם המדינה החוב הזה יתגלגל מדור לדור.

אז המצב הרצוי הוא – מדינה בלי חובות, ובהתאמה רזה יותר, רק שכדי שזה יקרה צריך להתנהל כמו חברה עם מטרת רווח. צריך להוציא את הפוליטיקאים מהמגרש הכלכלי. הם בהגדרה לא יכולים לעשות זאת. אבל אני יודע שזו (בינתיים) רק משאלת לב.

קיירוס – פירמידה או דרך אמיתית להרוויח כסף?

איך לזהות הונאת פונזי? או…איך לזהות פירמידה?

גביית המיסים ירדה; הגירעון בשיא

מעודכן ל-03/2021

ניהול תיקי השקעות בסכום של 50 אלף שקל – האם כדאי? 

מוצר יחסית חדש בשוק ההון –  תיק השקעות בסכום מינימלי של 50 אלף שקל. האפשרות הזו שנפתחה אצל מספר בתי השקעות גדולים, עשויה להבריח את החוסכים מיועצי ההשקעות למנהלי ההשקעות.

אבל הבנקים לא נותרים אדישים – בנק לאומי הקים חברת ניהול תיקים דיגיטלית – וידאה (הרחבה כאן), והשוק הפך להיות צפוף יותר. זה טוב למשקיעים.

ניהול תיק השקעות – תמונת מצב

קרוב ל-300 מיליארד שקל מנוהלים בתיקי השקעות. גם כאן מתקיים חוק פארטו – 20 חברות (מתוך כ-130 חברות ניהול תיקים) מנהלות מעל 80% מהיקף הנכסים. חלק גדול מהיקף הנכסים המנוהל הוא של קופות גמל, פוליסות חיסכון וגופי השקעה, אך הרוב הוא של אנשים פרטיים וחברות. על פי ההערכות מעל 100 אלף איש מחזיקים בתיק מנוהל.

תיק מנוהל להבדיל מהשקעות דרך קרנות נאמנות הוא יותר "יציב" – הלקוח לא עוזב אחרי מספר חודשים, הוא נשאר לרוב קרוב ל-5 שנים. זה הרבה זמן, וזה מעיד על היתרונות הגלומים בניהול תיקי השקעות, ובעיקר על הקשר האישי בין מנהל ההשקעות ובין הלקוח – דבר שלא קיים כמובן בהשקעה בקרן נאמנות, קרן סל, פוליסה לחיסכון וכו'.  מדי שנה, כך על פי הנתונים הארונים של רשות ניירות ערך, 17% מהלקוחות עוזבים את החברות הגדולות בתחום מול שיעור הצטרפות של 16%.

בחברות קטנות שיעור ההצטרפות גובה – 28% ושיעור העזיבה 16%.

מנהל תיקים מול יועץ השקעות

שוק ההון הוא שוק  דינמי, הפכפך ומרתק – בבוקר מניה יכולה לצנוח, ותך שעות המגמה מתהפכת, והפסד ענק הופך לרווח גדול; וזה יכול להיות גם הפוך – רווח ענק מתאדה בשניות והופך להפסד.

שוק ההון זה מקום שכדי להיכנס אליו צריך להבין בו, צריך לעקוב אחריו באופן שוטף, צריך ללמוד את הסיכונים בו. רובנו לא יכולים להתעסק, ללמוד  ולעקוב אחרי שוק ההון באופן יומיומי, ולכן רובנו משקיע בשוק ההון דרך המומחים.

המומחים בשוק ההון שיש לנו הציבור נגישות אליהם הם – יועצי ההשקעות בבנקים ומנהלי התיקים ומנהלי ההשקעות בבתי ההשקעות. רובנו מנהל את הכספים שלו עדיין דרך יועצי ההשקעות. אנחנו פשוט מתקשרים ליועץ ההשקעות (או מגיעים לסניף), ומסבירים שיש לנו סכום מסוים להשקיע, היועץ בודק את רמת הסיכון שלנו ( או שהוא בדק בעבר) ומציע לנו לרוב השקעה בקרנות נאמנות (ובמקרים מסוימים גם פיקדונות).

בחודשים האחרונים נכנס לשוק מוצר חדש שמהווה אלטרנטיבה טובה להשקעה דרך יועץ ההשקעות, אם כי, זה תלוי כמובן ביועץ שלכם. המוצר החדש הוא ניהול תיקים לסכום של 50 אלף שקל ומעלה. עד שהמוצר הזה הושק, ניהול תיקים היה עניין ל"עשירים". רק אם היה לכם 150-200 אלף שקל ומעלה יכולתם לפתוח תיק השקעות, כשבחלק מהמקומות רף הכניסה היה נמוך יותר, אבל בטח שלא 50 אלף שקל.

עכשיו אתם יכולים לקבל את כל היתרונות של ניהול תיקים בהעברה של 50 אלף שקל ומעלה, לבית ההשקעות. ומה היתרונות?

היתרונות של ניהול תיקים לעומת יועץ השקעות הם ברורים, אבל נתחיל דווקא בקושי של רבים לעבור לניהול תיקים – אתם הרי מכירים את יוסי יועץ ההשקעות שלכם כבר שנים, אז למה לעזוב?  ראשית – זה לא בהכרח לעזוב. אתם יכולים להמשיך ולהתייעץ עם יוסי ובמקביל לפתוח תיק השקעות בבית השקעות; ושנית  רובכם לא באמת מכיר את יועץ ההשקעות שלו. זה כבר לא כמו פעם; בסניף הבנק שלי, כל שנה מתחלף יועץ השקעות, ויש בנקים שהיועצים שם הם יועצים במוקד השקעות, יועצים שמתחלפים כל כמה שעות – אין כבר קשר אישי, ובכלל, גם אם יש עדיין קשר אישי עם היועץ בסניף הוא הולך ונעלם.

האם כדאי לעזוב את הבנק?

וברגע שהעניין האישי כבר לא פקטור, הדרך לניהול תיקים אמורה להיות מהירה. בניהול תיקים אתם מקבלים ניהול מקצועי שוטף – יש רעידת אדמה בשווקים, מנהל התיקים מבצע פעולות; יש שינויים בריבית, באינפלציה, המצב הפוליטי משתנה, מנהל התיקים מקבל החלטות שוטפות ומבצע. זה שונה מאוד מהפעילות מול יועץ ההשקעות.

כאשר קורה משהו משמעותי בשווקים, אז אולי (ממש לא בטוח) היועץ בבנק מעדכן אתכם. אבל הוא צריך לעדכן עוד כמה עשרות ואפילו עשרות רבות. עד שהוא יגיע אליכם אם בכלל השווקים יספיקו לרדת ולעלות באחוזים טובים. חוץ מזה, בתרחיש הרע (וזה קורה הרבה) בכלל לא תקבלו עדכון. בפועל, זה הרי לא התפקיד של היועץ, הוא מייעץ, הוא לא מעדכן, והוא גם לא רשאי לעשות פעולות בחשבונכם על דעת עצמו.

בקיצור, ההשקעות שלכם בבנק לא גמישות למהלך האירועים, אתם לא יכולים להגיב מהר, אתם בעיכוב ביחס למה שקורה בשוק. זה חיסרון גדול מול המנהל תיקים/ מנהל ההשקעות שכאמור רשאי לבצע פעולות בתיק שלכם (בהתאם למדיניות שלכם ובהתאם לרמת הסיכון שלכם), וכך הוא אמור שלא לפספס אירועים חשובים לשוק, הוא מגיב בזמן אמת.

והנה המחשה – נניח שמתקבלות אינדיקציות על כך שפתיחת מסחר בוול-סטריט הולכת להיות איומה על רקע התפתחות משבר פיננסי גדול, וזה רק מתחיל מחלחל לשוק המקומי  – מנהל תיקים מהיר עשוי לצמצם את החשיפה למניות ולאגרות חוב. יועץ השקעות, כנראה לא יספיק לעדכן אתכם וגם אם כן, זה לא יהיה בזמן אמת.

מעבר לכך, יש יתרונות נוספים בניהול תיקים – סביר שההשקעות האלו יעשו ברובם דרך קרנות נאמנות. אתם תשלמו דמי ניהול על קרנות הנאמנות, אבל לא תשלמו דמי ניהול על ניהול התיקים. כלומר, העלויות שלכם בתיק ההשקעות הן בדומה לבנק, למעשה, הן אפילו נמוכות יותר – כאשר מנהלים תיק השקעות דרך בית השקעות, לא משלמים עמלות גבוהות כמו שמשלמים בבנקים. בפועל מדובר על חיסכון של לפחות 50% בעלויות (בעלות דמי שמירה ובעלות קנייה ומכירה) וזה משמעותי מאוד.

הרכב תיק ההשקעות – קרנות נאמנות

ניהול תיקים בסדר גודל קטן מבוסס על השקעה בקרנות נאמנות, כך שבמהות זה לרוב גם מה שיועץ ההשקעות היה אומר לכם לעשות בכסף – לקנות קרנות נאמנות. ההבדל הוא בכך שבניהול תיקים אתם גם מקבלים "אח גדול" שעוקב באופן יומיומי אחרי התיק ויכול לבצע פעולות שוטפות.

ובמה אתם משקיעים, מהן קרנות הנאמנות? קרנות הנאמנות הן מכשיר השקעה לטווח קצר ובינוני שדרכו המשקיעים יכולים להיחשף למגוון רחב של תחומי השקעה. יש קרנות נאמנות שמשקיעות במניות, יש קרנות נאמנות שמשקיעות באג"ח, יש קרנות שמשקיעות בשווקים בחו"ל, יש שפע של אפשרויות. כמו כן, יש קרנות מעורבות שמשקיעות באג"ח לצד מרכיב מסוים של מניות.

הכספים שלכם בקרנות הנאמנות בטוחים – קרן נאמנות פותחת חשבון נאמנות ספציפי שלה והכספים מנוהלים בחשבון הזה. כלומר, גם במצב שמשהו קורה לגוף המנהל (חברת ביטוח, בית השקעות), הכסף שלכם בטוח. אגב, זה לא קרה, והתרחיש לזה מאוד מאוד נמוך, אחרי הכל – החברות המנהלות הן במקרים רבים רווחיות ויציבות יותר מחלק מהבנקים המקומיים. אבל גם אם וכאשר זה יקרה אתם מוגנים. הכסף בבנק מנגד הוא לא מובטח. מדברים על ביטוח פיקדונות, אבל זה עדיין לא יושם באופן מלא.

יתרונות נוספים בקרנות הנאמנות הוא בפיזור – כשאתם רוכשים יחידות בקרן נאמנות אתם בפועל רוכשים בעצם מעין תיק השקעות של עשרות ואפילו מאות ניירות ערך. הקרן עצמה הרי משתמשת בכספים שהועברו לה ורוכשת ניירות ערך רבים, היא מפזרת את ההשקעה ובהתאמה הסיכון קטן. ככל שהפיזור גדול יותר, כך הסיכון בהשקעה יורד, אם כי, כאשר מדובר בקרן נאמנות מנייתית אז היא אולי פחות מסוכנת מהשקעה במניות ספציפיות, אבל היא מסוכנת מעצם ההשקעה במניות.

אלו היתרונות העיקריים בקרנות הנאמנות, ובהינתן שמנהל התיקים עוקב ומשנה את תמהיל הקרנות באופן שוטף על פי הערכותיו לגבי השווקים, זו בהחלט יכולה להיות אופציה טובה לכסף שלכם. רק חשוב להזכיר – אל תשקיעו במכשירים מסוכנים יותר ממה שאתם מסוגלים להפסיד. תהיו ישרים עם עצמכם כשאתם ממלאים את השאלון שמגדיר את רמת הסיכון שאתם מסוגלים לקחת, וכך תשנו טוב בלילה.

מדריכים קשורים:

ניהול תיקים = ניהול דרך קרנות נאמנות

וידאה – חברת ניהול התיקים הדיגיטאלית החדשה של לאומי

ניהול תיקים – כל מה שצריך לדעת

קופות גמל – יתרונות וחסרונות; ואיך לבחור קופת גמל?

קופת גמל להשקעה – לכו על זה!

מדריך קרנות נאמנות – יתרונות וחסרונות

 דירוג קרנות השתלמות

קרן השתלמות לעצמאיים – מכשיר מנצח

Wework  בחלל: האם החברה שווה 20 מיליארד דולר? לא

בהמשך לדיווח שסופטבנק תרכוש את Wework ב-20 מיליארד דולר – האם סופטבנק רוצה להחביא את Wework מהציבור? האם מדובר על שווי פעילות ולא שווי חברה? הצצה לדוחות של Wework   ומהם הסיכונים בחברה שמוכרת לנו סיפור של סטארט אפ, אבל היא בעצם חברת נדל"ן

Wework של אדם נוימן, היא אחת מהחברות הפרטיות הגדולות בעולם. היא מוערכת בכ-20 מיליארד דולר, והנהלת סופטבנק, המשקיעה הגדולה בחברה, סבורה שתוך שנה השווי יגיע ל-35 מיליארד דולר, ובכלל – "זו תהיה חברה של 100 מיליארד דולר".

ההתלהבות של סופטבנק כל כך גדולה כשנוסף להשקעה של 4.4 מיליארד דולר בשנה שעברה, הם נערכים לרכוש את השליטה בחברה בסכום של 15 מיליארד עד 20 מיליארד דולר.

המספרים האלו הופכים את Wework לחברה במועדון המכובד של החברות הפרטיות הגדולות בעולם – גאווה גדולה, רק שיש כמה שאלו פתוחות שעלולות לערער על השווי הזה.

ההכנסות גדלות, ההוצאות גדלות יותר

Wework היא חברה מדהימה. היא חברת נדל"ן מניב שמצליחה למתג את עצמה כסטארט אפ מהפכני. המודל שלה פשוט ולא חדש – שוכרים נכס לטווח ארוך, משפצים אותו, מתאמים ומסדרים אותו למשרדים וחללי עבודה משותפים ואז משכירים את המשרדים והחללים לשוכרים שונים.

המודל הזה אמור לייצר תשואה נאה, אבל הסיכון בו גבוהה. התשואה של העסק נובעת מהיכולת לשכור נכסים גדולים בעלות נמוכה. העלות הזו מיוחסת לכך שהחברה שוכרת את הנכס לתקופה ארוכה, וגם בזכות הגודל של המשרדים. המשכירים מוכנים "לשחרר" משרדים בהנחה אם מדובר על משרד גדול, ובעיקר אם מדובר על השכרה לטווח ארוך.

כלומר, Wework בעצם שוכרת (וליתר דיוק חוכרת) את המשרדים לתקופות ארוכות (שנים רבות, אפילו עשרות שנים). בגלל שהחוזים לתקופה מאוד ארוכה, הרי שמהבחינה החשבונאית,  Wework בעצם מעין רוכשת את הנכסים האלו, ולכן היא מציגה אותן כנכסים ומולם התחייבות בגין הנכסים האלו (דמי השכירות העתידיים).

המודל של Wework, חברת חללי העבודה הגדולה בעולם, נשען על כך שההשכרות לטווח קצר יקרות יותר, מהשכירות לטווח ארוך – ובהתאמה התשואה שהם מקבלים את השכרת הנדל"ן עולה על התשואה שהם משלמים על ההשכרה. הם מתווכים, הם פיננסיירים, אבל פיננסיירים פלוס – הם מוכרים חוויה, מוכרים מיתוג ותדמית, מוכרים חבילה גדולה של פינוקים – לשוכר אין הוצאות נוספות, הוא מקבל קפה וכיבודים, הוא מקבל ארוחות בוקר משותפות, הוא מקבל מקום צעיר, תוסס, מרוהט באופנתיות, הוא מקבל…חברים. כן, הצורך הבסיסי הזה הוא במוקד המודל העסקי של החברה – אחרת, למה בכלל לשכור מקום כזה, ולא איזה חדרון בבניין משרדים.

אבל מתחת למעטפת הצעירה, עומד מודל וותיק מאוד של משחקי תשואות וריביות שיכול ברגע לקרוס – הסכנה הגדולה היא בשימור שיעור תפוסה כזה שישקלל הכנסות שעולות על ההוצאות – הרי החברה עמוסה בהוצאות נוספות, בעיקר הוצאות מכירה ושיווק כדי לתחזק את המנגנון של השוכרים (שחלק גדול מהם מתחלף תוך זמן קצר).

ועוד לא הזכרתי תחרות – תל אביב לדוגמה עמוסה בחללי עבודה יפים, צעירים, אטרקטיביים ובמחירים תחרותיים. אין בעיה אמיתית לפתוח חלל כזה, חסמי הכניסה בתחום כמעט ולא קיימים;  ו- Wework מרגישה את זה במקומות נוספים בעולם.

Wework היא הגדולה בתחום, אבל היא גם המפסידה הגדולה –  סדר גודל של 18 מיליארד דולר הוא ערך הנכסים של החברה, סכום עתק לחברה שמתכוונת לעשות מהפכה בשוק המשרדים בעולם.  המשרדים האלו מושכרים למעל 250 אלף אנשים שמייצרים קצב הכנסות של מעל 1.5 מיליארד דולר, כפול מההכנסות בשנה קודמת.

קצב ההכנסות הזה, מתבסס על המחצית הראשונה של השנה, וצפוי שהוא יעלה מרבעון לרבעון – מדובר בחברה בצמיחה. ההכנסות גם צומחות בקצב גבוה, ובשורה התחתונה ההפסד גדל. קצב ההפסדים, בהתבסס על המחצית הראשונה מסתכם ב-1.5 מיליארד דולר לעומת הפסד של  מעל 900 מיליון דולר בכל שנת 2017.

שווי חברה לעומת שווי פעילות

טוב, אז מה יש לנו כאן – חברה עם נכסים של 18 מיליארד דולר (וכנראה שיותר מאז שהחברה התנדבה לפרסם את המידע); הכנסות של 1.5 מיליארד והפסד של 1.5 מיליארד דולר.

כמה חברה כזו שווה? אבל קודם הבחנה חשובה – שווי חברה הוא שווי כולל החובות שלה, בעוד ששווי פעילות הוא שווי של הפעילות של החברה, מבלי להתייחס לחובות שלה (וסעיפים נוספים שלא קשורים לביזנס).

Wework לא מפרסמת דוחות כספיים. מדי פעם דולפים נתונים לתקשורת האמריקאית. אבל החברה עצמה דוגלת בהחבאת המידע. נכון לחברה יש אגרות חוב שנסחרות בוול-סטריט, אבל מבחינת שקיפות ומידע- Wework , מספקת את המינימום הנדרש.

ולכן, אנחנו לא באמת יודעים איך נראה המאזן – כמה חובות יש בפועל, כמה הון עצמי יש, או שמא (וזה דווקא סביר – אבל ממש לא בטוח) יש גירעון בהון העצמי?

בכל מקרה, אם נתייחס לחובות בגין תשלומי הליסינג/ שכירות כהתחייבות פיננסית. אז יש כאן פער גדול בין שווי החברה לשווי הפעילות. נניח לשם המחשה שהנכסים 18 וההתחייבויות 18 מיליארד. ואז, הנכסים של החברה מסתכמים  מבטאים את הסעיפים התפעוליים והם מסתכמים ב-18 מיליארד דולר. מנגד, שווי החברה שלוקח בחשבון חובות יהיה במקרה זה – אפס.

האמת, אפס יותר סביר מה-20 מיליארד דולר שסופטבנק מתכוונת לשלם (ואולי אני טועה בענק), ולכן ייתכן שסופטבנק פשוט מדבר על לרכוש לפי שווי פעילות של 20 מיליארד דולר – לא נראה כך. בכל זאת, יש סמנטיקה מקובלת בהערכת שווי, וכאן נראה שהכוונה היא לשווי חברה ולא שווי פעילות.

להחביא את  Wework

אז איך זה יכול להיות שסופטבנק רצינית בעניין השווי? אולי היא לא רצינית או שבאמת יש ש אנשי חזון גדולים. אולי זאת הצגה – יכול להיות שסופטבנק מנסה להסתיר את הפשלה שלה – היא כבר השקיעה 4.4 מיליארד דולר (ובהמשך 1 מיליארד דולר נוספים) והיא מבינה שהיא תידרש להשקעות נוספות. ואם כך – ייתכן שכדאי לה להרחיק את החברה מהעין הציבורית הבוחנת.

ככה היא פשוט מקבעת שווי גבוהה, לא מתעסקת עם התאמות ומחיקות ערך. היא הבעלים היא יכולה לקבוע מה שהיא רוצה, הנייר סופג הכל – השווי לא נמצא בדוחות אלא באקסלים, והפוטנציאל באמת עצום.

חוץ מזה, אף אחד לא באמת מבין איך יעבור הכסף (אם בכלל) – זו תהיה הלוואות בעלים?, אגרות חוב להמרה? או השקעה הונית? כל אפשרות היא עם השלכות גדולות על השווי. הזרמת כספים כהלוואה, לא משפיעה ולא מבטאת שווי.

השווי לכאורה של Wework עומד בסתירה מסוימת לתשואת האג"ח של החברה. לפני כחצי שנה גייסה החברה אגרות חוב בוול-סטריט. התשואה על אגרות החוב היא באזור ה-8% – תשואה שמבטאת סיכון גדול. המשקיעים חוששים מיכולת החזר החוב של החברה. נכון, יכולת תזרימית, לא בהכרח מעידה על פוטנציאל עסקי ושווי, אבל זה בהחלט צורם שחברה שהתזרים שלה ויכולת החזר החוב שלה, לא מדהימה, כל כך מוערכת.

זה רק מחזק את התלות במימון – החברה הזו עם גב של סופטבנק יכולה להצליח בענק, אבל קודם היא תפסיד הרבה ותשרוף מיליארדים. ולכן, השווי אם אין גיבוי פיננסי הוא אפילו אפס, ואם יש גיבוי, אז השווי נקבע בהתאם למה שבעל הבית (המממן) קובע – הוא יכול להזרים 2 מיליארד, 10 מיליארד וגם 20 מיליארד, ולשחק ולקבוע את השווי כרצונו.

השווי של המתחרה הגדולה – 4 מיליארד דולר

Wework לא לבד והיא לא המציאה את הגלגל. היא עטפה אותו באריזה יפה יותר מכולם, והיא מינפה אותו לפרויקט גלובלי. אבל חללי עבודה קיימים כבר שנים, והתחום הזה שואב יזמים, פיננסיירים ואנשי נדל"ן שמקימים חללים בערים מרכזיות ברחבי העולם.

החברה הגדולה בתחום היא ריג'ס (regus) שנסחרת בלונדון כחלק מחברת ההחזקות – IWG. חברת ההחזקות נסחרת ב-2 מיליארד דולר, אבל ריג'ס מוערכת ב-4 מיליארד דולר (בהינתן שלחברת ההחזקות יש התחייבויות, החזקות אחרות ועוד). ריג'ס גדולה יותר מ- Wework בהכנסות והיא מרוויחה. היא פחות צומחת אין לה את השיק של Wework , אבל יש לה יתרונות אחרים – רווחים ותזרים.

ההשוואה בין השתיים מתבקשת, והיא מעלה סימן שאלה גדול בקשר לשווי של 20 מיליארד דולר ל- Wework.

חללי עבודה משותפים – מה זה? מה היתרונות? מה מקבלים ובאיזה מחיר?

מתחמי עבודה משותפים – השוואת מחירים; מיקום, יתרונות וחסרונות

מלגות שאנשי אקדמיה מקבלים מאוניברסיטאות בחו"ל עבור מחקרם חייבות במס בארץ – כך קבע  בית המשפט העליון. זה נכון, זה צודק, ובכל זאת במשך שנים אנשי אקדמיה גם הבכירים שבהם לא שילמו מס על מלגות כאלו.

בית המשפט הכרי במחלוקת שהתעוררה בין רשות המסים לבין  חוקרים, פרופסורים ידועי-שם שטענו כי אינם חייבים במס על מלגות מחקר בחו"ל.

השלושה הוזמנו על-ידי אוניברסיטת ניו-יורק לשהות בה במהלך שנה אקדמית, כחוקרים במכונים חדשים שנפתחו בה – מכון שטראוס ומרכז תקווה. כל אחד מהם קיבל מלגה מהאוניברסיטה – בסכומים נאים –  75 אלף דולר עד 100 אלף דולר עבור 10 חודשי שהייה בניו-יורק.

הסכומים האלו דוחו לרשות המסים בישראל כסכום פטור ממס הכנסה. במקרים רבם זה עבר (מבלי לשלם מס). הפעם, פקיד השומה החליט למסות את הפרופסורים על המלגות שקיבלו. הם הגישו ערערים לבית המשפט המחוזי שביטל את הערעור ותמך בפקיד השומה, וכעת בעליון – נקבע שוב: מלגות שמקבלים מאוניברסיטאות בחו"ל חייבות במס הכנסה.

נו באמת, זה לא ברור.  השופט ניל הנדל, ציין כתב בפסק הדין – "בסיס המס בישראל רחב ומכניס תחת כנפיו הכנסה מכל מקור שלא נשלל במפורש. על-פי הדין בישראל, מקורות ההכנסה החייבת הם כאלה המתאפיינים בפוטנציאל לחזרתיות, כ'עצים המפיקים פירות'; הם אינם כוללים מתנות ומציאות, אשר לא ניתנות כתמורה לשימוש בגורמי ייצור שונים, ופיצויים מסוימים. בענייננו. הכספים שקיבלו המערערים מהמוסדות ניתנו להם במסגרת משלח-ידם כחוקרים באקדמיה, ועל כן מהווים הכנסה חייבת לפי סעיף 2(1) לפקודה".

"הקביעה הזו תואמת את בסיס מס ההכנסה הרחב. לא מדובר בהכנסה אשר נעדרת מקור, אלא בהכנסה שהתקבלה מהעץ שגידלו וטיפחו המערערים במשך השנים – מומחיותם המחקרית והמוניטין האקדמי שלהם".

הפרופסורים –  דוד קרצ'מר, עדיאל שרמר וישי בר, ייצטרכו כמובן לשלם את המס.  ומי הם הפרופסורים?

שימו לב – פרופ' בר, הוא מומחה לדיני מסים. הוא היה מועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ובעבר היה מועמד לתפקיד מנהל רשות המסים. נו, מה הוא היה אומר בתור מנהל רשות המיסים אם מישהו היה טוען שמלגה מחו"ל אינה חייבת במס? הכל עניין אישי, והכי כנראה תלוי "בפוזיציה".

פרופ' בר הוא מרצה וותיק בתחום דיני המסים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובבית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה.

פרופ' קרצ'מר, מתמחה במשפט חוקתי, עם דגש על זכויות אדם במשפט בינלאומי ובמשפט בינלאומי הומניטרי. הוא נמנה  עם מייסדי ארגון "בצלם" והאגודה לזכויות האזרח. זכויות האזרח זה נהדר, אבל לאזרח יש גם חובות לרבות חובת תשלום מס הכנסה על הכנסות, שכר ומלגות.

קרצ'מר שימש ומשמש כחבר בגופי זכויות אדם, כמו ועדת זכויות האדם של האו"ם. הוא כיהן כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית,  באוניברסיטת אלסטר בצפון אירלנד ובמרכז למשפט ועסקים ברמת-גן.

פרופ' שרמר הוא היסטוריון. המומחיות שלו היא  בתקופת בית שני והתלמוד. הוא מלמד במחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן.

העלימו מס ב-43 מיליון – מס הכנסה הגיש כתב אישום

מס על עבודה של ישראלים בחול – כל מה שצריך לדעת

לשלם 1.6 מיליארד דולר על מזור זה לא כלכלי…זה חשבונאי

מה עובר בראש של מנהלי מדטרוניק?

מה עובר בראש של מנהלי מדטרוניק שרכשו חברה מפסידה עם מכירות של עשרות מיליונים, ולמה – לא משנה מה יקרה – הם מהעסקה הזו לא יפסידו?

מה עבר בראש של מנהלי מדטרוניק, מחברות המכשור הרפואי הגדולות בעולם, כשהם החליטו לשלם 1.6 מיליארד דולר עבור מזור הישראלית? למה מנהלים של חברה מוכנים סכום כזה במזומן  עבור פעילות שמפסידה כסף (עדיין) ומוכרת ב-60-70 מיליון דולר בשנה?

התשובה לכאורה ברורה –  למזור שמתמחה בפיתוח מערכות רובוטיות לניתוחים בעמוד השדרה, יש טכנולוגיה ייחודית ומוצלחת. הטכנולוגיה הזו מתבטאת עכשיו במכירות של עשרות מיליונים, אבל במדטרוניק מעריכים שזה יתורגם למאות רבות של מיליונים בשנה – אולי לא שנה הבאה, גם לא עוד שנתיים. אבל, הם לא היו רוכשים את מזור, אם לא היה אמון להגיע למכירות כאלו.

כן, זו הסיבה "הרשמית" שמדטרוניק מוציאה סכום עתק על מזור. אבל, אם קצת "חופרים" מגלים שחלק גדול מהרכישות הטכנולוגיות לא מצליח. הנרכשת הופכת להיות מחלקה אצל הרוכשת, ובמקרים רבים, המחלקה הזו הולכת ומצטמצמת. ככה ארגונים גדולים מתפתחים, הם בולעים ארגונים קטנים לפעמים זה מצליח, לפעמים זה נשאר על אש יחסית קטנה, ולפעמים זה פשוט מתגלגל להיות כלום.

כמה שווה מזור?

הסיכון שברכישה כזו הוא גדול – מזור לא שווה היום 1.6 מיליארד דולר. תנו לאנליסט האופטימי ביותר, לעשות סקר שוק אמיתי, לבדוק את הפוטנציאל, אבל גם להכניס את התחרות בנוסחאות שלו כי אף תחום לא חסין מתחרות, ותקבלו, שווי נמוך משמעותית מהשווי הזה. הסכום הזה מבטא שווי רק מהזווית של רוכשת אסטרטגית, כמו מדטרוניק.

כשרוכשת אסטרטגית משתלטת על ארגון קטן, אז לרוב היא עוטפת אותו ביכולות התפעוליות והשיווקיות שלה. מה שנשאר מהארגון הנרכש, זה בעיקר המו"פ. ואז, לרוב יש חיסכון בהוצאות – יש סינרגיה תפעולית וניהולית. הרווחיות והרווח עולים. חוץ מזה, וזה עיקר הפוטנציאל – המכירות אמורות לעלות.

המשמעות היא שכאשר גוף אסטרטגי רוכש חברה, הוא לא מעריך אותה כמו כל כלכלן ואנליסט, הוא פשוט לא "סופר" חלק גדול מההוצאות שלה – תפעול, ניהול, שיווק. יש לו כבר את המומחים שלו בתחומים האלו.

החיסכון בהוצאות לצד פוטנציאל ההכנסות, מביאים את הרוכשת להערכת שווי גבוהה לנרכשת.  אבל, גם זה לא מסביר את כל הסיפור. זה אולי רק חלק מהסיבה שמנהלי מדטרוניק מוכנים לשלם 16 מיליארד דולר. הסיבה האמיתית היא כללי המשחק בוול-סטריט.

רכישה או פיתוח עצמי?

כללי המשחק בבורסה האמריקאית עוזרים למנכ"לים לרכוש חברות. התקשורת לרוב מפרגנת; עורכי הדין ורואי החשבון מייצרים עסקה עם מיסוי נמוך, והכי חשוב – העסקה לא משפיעה לרעה על הדוחות הכספיים.

המנכ"לים הרוכשים יודעים את השיטה וכללי המשחק בוול-סטריט. חזות הכל היא מחיר המניה, וכדי לשרת את מחיר המניה צריך להציג צמיחה. וול-סטריט מאוהבת בצמיחה, עד כדי כך שכיום נסחרות מאות חברות במיליארדי דולרים רק בגלל שהן צומחות, ולמרות שהן מפסידות. עד גודל מסויים, ההפסדים אפילו משדרים שמדובר בהנהלה רצינית שמוכנה להשקיע במו"פ הרבה מאוד כסף, כי היא מבינה שזה העתיד.

מחברות גדולות יותר, כבר מצפים להרוויח. הגדולות האלו שמבינות מצוין את כללי המשחק, מספקות את הסחורה – הן מרוויחות, והן גם צומחות. כדי לצמוח הן משתמשות בגודל שלהן ובמזומנים שלהן – הן רוכשות ארגונים אחרים תמורת מניות (לרוב) ובמזומן (כפי שהיה במזור). במילים פשוטות – הן רוכשות צמיחה עתידית, וזה מצד אחד פשוט  ומצד שני גאוני.

תדמיינו שאתם בראש חברת מכשור רפואי גדולה, אחת מאותן גורילות. אתם יכולים לפתח מוצרים בבית – יצליח? נהדר; לא יצליח, לא נורא , אתם הרי מתפזרים על פני עשרות פיתוחים. אבל אם אתם עושים את זה אצלכם בבית, יש לכם הוצאות. הוצאות זה לא טוב לוול-סטריט. אם אפשר להפחית או לבטל אותן זה הכי טוב שאפשר.

והנה החוכמה שבשיטה – גורילות לא צריכות לפתח בבית. הן עושות זאת, המחקר ופיתוח הוא חלק אינטגרלי מהביזנס שלהם. אבל אם אתם הייתם בראש הפירמידה, הייתם מעדיפים לרכוש.

אם תרכשו חברה, וברור שזו צריכה להיות חברה עם טכנולוגיה ועם פוטנציאל, אתם בעצם חוסכים בהוצאות; אתם חוסכים את כל השלב של הוצאות המחקר ופיתוח עד למועד הרכישה.

קסם חשבונאי – יש לכם אפשרות לרכוש ויש לכם אפשרות לעשות לבד – אבל בדוחות זה נראה אחרת. החשבונאות פשוט דוחפת אתכם (המנכ"לים) לחפש רכישות בחוץ. כאשר חברה רוכשת חברה אחרת (טכנולוגית), רוב סכום הרכישה מיוחס למוניטין. המוניטין הזה לא מופחת בדוחות הכספיים, ובשפה מובנת – הוא לא יתבטא כהוצאות  בדוחות הכספיים.

זה קצת מורכב יותר, כי יש סעיף שנוצר ברכישה שנקרא – נכסים לא מוחשיים והוא יתבטא בהוצאה עתידית, וכאן נוצר קסם שני – שמעלים את ההוצאה. וול-סטריט מנטרלת את ההוצאות האלו, ופשוט לא מתייחסת אליהן (בעיקר כי הן לא תזרימיות ובעלות אופי חד פעמי). בקיצור, וזה חשוב לעניינו – יש מוטיבציה גדולה לרכוש ולא לפתח לבד.

הרכישה של מזור – כסף קטן למדטרוניק

ואז נוצרת זירה שהולכת ומתנפחת של חברות שפשוט מנסות לכוון לראש של המנהלים בחברות הגדולות. הן מפתחות טכנולוגיות ומוצרים שאמורים להיות בעתיד בסל המוצרים של הגורילות, וכך התפתחה תעשייה של רבבות חברות טכנולוגיה צעירות ברחבי העולם (אולי יותר), שמציעות את החברה שלהם לגורילות. ואז כל מה שנותר לכם (אתם הרי מדמיינים שאתם מנכ"ל של גורילה), זה לחפש ולקנות.

ויש פרס נוסף – אין קנס על כישלון. מבחינת חברות הטכנולוגיה הגדולות, כל הרכישות שנעשות כאן ורוב הרכישות שנעשות בכלל, הן כסף קטן. מדטרוניק משלמת 1.6 מיליארד דולר (בפועל 1.3 מיליארד כי היה לה נתח במזור), אבל הסכום הזה מהווה 1.2% משווי השוק שלה. במקרה הזה היא משלמת מזומן, אך ברוב הרכישות משלמים במניות שזה בכלל חסר משמעות – לתת מניות עבור רכישה בשיעור של 0.5%, 1%, זה חסר משמעות לשווי ולבעלי המניות – אין להם נזק.

ואז אם הרכישה לא מצליחה – אז מה? החברה הפסידה 1% מהשווי שלה, אם בכלל. מעבר לכך – זה משחק של הסתברויות – קונים 5 חברות, או 10 חברות, סטטיסטית חלק מהן יצליחו ויחפו על הכישלונות של האחרות.

ואחרי כל זה, אפשר להניח שמה שעובר באמת בראש של מנהלי מדטרוניק שהסכימו לשלם 1.6 מיליארד דולר עבור מזור, הוא שאין להם מה להפסיד – אם הרכישה תהיה מוצלחת, הם ירוויחו בגדול. אבל מה שיותר חשוב – אין להם דאונסייד – אין לעסקה השלכות חשבונאיות, וול-סטריט אוהבת רכישות (וצמיחה דרך רכישות), והמחיר שולי ביחס למחיר שלהן.

ומכאן, כל עוד וול-סטריט תשגשג, כל עוד הנאסד"ק ישייט ברמות שיא, התיאבון של הגורילות רק יילך ויגבר – הן ימשיכו לשלם על צמיחה, כדי לרצות את המשקיעים ולהחזיק את מחיר המניה גבוהה; והן ימשיכו לנפח בועה של חברות טכנולוגיה קטנות ובינוניות שכל רצונן להפוך למחלקה אצל גורילה.