מעודכן ל-10/2018

רכב צמוד מהעבודה – טוב או רע? מסתבר שזו לא ממש מתנה לעובדים רבים. העובדים משלמים מס גבוה על שווי שימוש (שווי השימוש נקבע על 2.48% משווי הרכב) כשלפעמים אין להם באמת הטבה – אז למה לא בודקים (וזה אפשרי) את הנסיעות לצרכי עבודה ואת הנסיעות הפרטיות ומחייבים הטבה ומס רק על הנסיעות הפרטיות ?  פשוט ככה! מס הכנסה עדיין לא ערוך לזה, אבל זה יקרה…

רכב צמוד מהעבודה זה סטטוס, זה נוחות, זה כסף, אבל האם זה כדאי? לכאורה כן – נותנים אז לא ניקח, במיוחד שמדובר בערך כלכלי, אבל מסתבר שבגלל המיסוי הגבוה על רכב צמוד, עשויות להיות לכם אלטרנטיבות כלכליות יותר.

למי יש רכב צמוד?

 ל-350 אלף עובדים יש רכבים צמודים. רכב צמוד זה לרוב רכב מליסינג, כלומר החברה המעסיקה את העובד שוכרת מחברת ליסינג ומעבירה את הרכב לשימושו של העובד. אבל זה לא רק מליסינג – יש מקומות שהרכבים על שם החברה והיא מצמידה את הרכב לעובד.

רוב הרכבים הצמודים הם בשימוש גברים (קרוב ל-80%) ורוב הרכבים הצמודים הם לבעלי שכר  גבוה (ממוצע השכר של מקבלי הרבה הוא 30 אלף שקל בחודש).

אחזקת רכב צמוד  מקבלים אפשרות להשתמש ברכב, מקבלים שירות ותחזוקה צמודים, רכב חלופי (לרוב), אבל הם משלמים על זה – זה ממש לא בחינם. העובד בעצם מקבל הטבה מסוימת שקשה לכמתה בכסף, אבל למס הכנסה יש שיטה (על פי חוק כמובן) – קוראים לזה שווי שימוש. מס הכנסה מחשב את שווי השימוש (בהתאם לסוג הרכב) ומכניס את שווי השימוש כהטבת שכר לתלוש המשכורת. על זה יש לשלם מס, בהתאם למדרגות המס של העובד.

כמה מס משלמים על רכב צמוד?

שווי השימוש עבר מהפכה בשנת 2009. עד אז, הוטל על כל המכוניות שנמכרו בישראל מס קנייה אחיד ושווי השימוש על המכוניות חושב לפי קבוצות מחיר – כל קבוצת רכב ושווי השימוש שלה, אבל  משנת 2009 מוטל על הרכבים  מס קנייה של 83% שממנו מנוכה סכום של עד 16,500 שקלים באם הרכב ידידותי לסביבה (פליטת זיהום אוויר, היברידי וכו') .

שווי השימוש שלרכב על פי הרפורמה ב-2009 נקבע על  2.48% משוויה של המכונית  על פי המחירון. מה המשמעות? – נניח שקיבלתם רכב צמוד ממקום העבודה והרכב שווה 100 אלף שקל. אזי הסכום שיצטרף להכנסה ברוטו שלכם יהיה – 2,480 שקל.  (2.48% מ-100 אלף שקלים). על הסכום הזה תשלמו מס לפי המדרגות מס שלכם, וזה צפוי להיות סביב חצי – 1,250 שקל.

רכב צמוד אינו אומר שהדלק על החברה. הדלק עליכם. אז נכון שאתם משתמשים בדלקן ובמקרים רבים מדובר בהנחה לעומת מילוי דלק באופן הרגיל, ועדיין – האם לא עדיף לקנות רכב בעצמכם, או לקחת רכב בליסינג ולקבל מימון מהעבודה?

אין תשובה מוחלטת בעיקר מכיוון שזה תלוי בסוג הרכב, מימון הרכב, והיקף הנסיעה מדי חודש. אבל מה בטוח שהשווי שימוש לא הוגן!

שווי שימוש גבוה – 2.48% משווי הרכב    

כאמור – עובד שמקבל רכב ממקום העבודה משלם על הטבה של 2.48% משווי הרכב.  חישוב המס הוא על מחיר כלי רכב חדש. והנה הדגמה – שכיר שמקבל רכב מהעבודה ויש לו שכר של 12 אלף שקל ברוטו והוא צפוי לקבל כ-9 אלף נטו.  נניח שמקום העבודה מצמיד לו רכב מסחרי ששוויו כ-160 אלף שקל . במקרה כזה התוספת של השווי שימוש תהיה 4 אלף שקל. הסכום הזה יצטרף לתלוש

את השכר שלו נטו ל-7.5 אלף שקל ואפילו פחות מכך.

למה לא להפריד את הנסיעות הפרטיות ואת הנסיעות לצרכי עבודה – כך מגיעים למס אמת!

הבעיה שחישוב המס כיום על שימוש ברכב הוא לא נכון. לא מדובר בהכרח בהטבה לעובד. השאלה היא כמה הנסיעות נעשות לצורך העבודה וכמה לא. נניח שמדובר ברכב שמשמש את העובד רק לצרכי עבודה – טנדר גדול, משאית ועוד. אז למה בעצם לחייב את העובד בתוספת שכר ומס בגינה. הוא לא נהנה לצרכיו הפרטיים. מנגד, תניחו שמדובר במקרה כמעט הפוך, שרוב השימוש נועד לצרכים אישיים ולא לצרכי העבודה אז כמובן שצריך לחייב את העובד על קבלת הטבה גדולה.

את הבעיה הזו פותרים בחו"ל דרך הפעלת כרטיס חכם שיודע להגדיר איזה היקף מהנסיעות (וכמה) הם לשימוש אישי וכמה לשימוש של העבודה. זה פשוט, זה נוח, זו תוכנה שמאושרת על ידי מס הכנסה במקומות שונים בחו"ל. בארץ זה לא מוסכם (עדיין) וזה יוצר עיוות גדול אצל אלה שלא באמת משתמשים ברכב. הם פשוט משלמים יותר מדי מס הכנסה.

בעולם נהוגות 3 גישות שונות לחישוב שווי שימוש ברכב כאשר מעל 20 מדינות הכלולות ב-OECD מאמץ את השיטות האלו. בגרמניה ואוסטריה, שווי השימוש מבוסס על היחס בין נסיעה פרטית לעסקית ברכב הצמוד.  לשכר החודשי נזקף שווי שימוש של 1.5% מעלות הרכב למעביד, וכאשר הנסיעות לצורכי העסק נמוכות מ-50% – הרכב נחשב כפרטי והעלויות העסקיות מופחתות משווי השימוש.

 ביפן בחרו בשיטה הבאה – נזקף לשכר שווי השימוש לפי עלויות החזקת הרכב בפועל, כאשר העלויות המתועדות מחולקות על פי היחס בין הנסיעה הפרטית לנסיעה העסקית.

עיוות נוסף הוא שהמס על כלי רכב משומש הוא כמו על רכב חדש. אותם עובדים עצמאיים שנוסעים ברכב משומש, לפעמים אפילו מיושן מאוד, משלמים מס בדומה לרכב משופר, חדש, אקסקלוסיבי. מה ההיגיון? לא ברור, אלא אם רשות המיסים רוצה שיקנו רכבים חדשים על חשבון ישנים. הרי אותו עובד עצמאי עם רכב ששווה 30 אלף שקל, ושווי שימוש של 2.48 אלף שקל יגיד – אם כבר אני משלם שווי שימוש כזה, אז לפחות שאהנה מרכב חדש.

עדכונים:

ספטמבר 2017 –  וועדת הכנסת דנה בעניין שווי השימוש –  נציגי המגזר העסקי, לרבות –  מנכ"ל התאחדות התעשיינים, רובי גינל ונשיא להב, עו"ד רועי כהן, טענו כי מדובר במס לא הוגן, שפוגע בעיקר בהכנסה הפנויה של שכבות הביניים ובעלי עסקים, ולא לזה התכוון המחוקק. על פי נתונים שהוצגו בוועדה (נתונים של משרד האוצר)  מחזיקי רכב צמוד שילמו השנה מיסים בהיקף של כ-5.6 מיליארד שקל, לעומת 3.4 מיליארד שקל בלבד לפי שווי השימוש הקודם/ המופחת עד שנת 2007. ומכאן, שהעלאת שווי השימוש הגדילה את  נטל המס על מחזיקי רכב צמוד ב-2.2 מיליארד שקל – עלייה של 60%.  עיוות נוסף שעלה בוועדה –  רשות המסים מחשבת את שווי השימוש כאילו תמיד מדובר על רכב חדש, וזה כמובן רחוק מהמציאות.

גינל, מנכ"ל התאחדות התעשיינים אמר – "צריך לתקן את העיוות בשווי שימוש רכב. מס שווי השימוש יצא מפרופורציות והוביל לעודף גבייה של יותר מ- 2 מיליארד שקל. בישראל משלמים גבוה משמעותית ממדינות ה- OECD על רכב עבודה. אנחנו בעד שימוש בפתרונות טכנולוגיים בכדי להבחין בין נסיעה פרטית לעסקית".


עוד על רכבים:  

מחשבון אחזקת רכב

רכב היברידי – כל מה שצריך לדעת

רכב אוטונומי – כל מה שצריך לדעת


https://www.hon.co.il/%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%A4%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%A9%D7%AA-%D7%A8%D7%9B%D7%91/

משכנתא עם ההורים – ההורים לוקחים את המשכנתא עם הילדים, ובמקרים מסוימים משעבדים את הדירה שלהם! זה אולי לא המצב הרצוי, אבל זה הופך להיות מצוי. מחשבון המשכנתא ולהרחיב במדריך המשכנתא.

הקושי הכלכלי לקנות דירה, בלי הון עצמי מספק, מיצר דרכים מגוונות ויצירתיות לעקוף את הבעיה. הדרך הנכונה ביותר היא לחפש דירה בעלות נמוכה יותר, ואולי לזוז במיקום, אבל לא תמיד זה אפשרי, לא תמיד הזוגות הצעירים מוכנים לוותר על הדירה שחלמו עלייה. אז אולי הם יגורו בשכירות וינסו לחסוך או לחכות להזדמנות (דיור בהנחה וכו'), ואולי הם יחפשו דרכים יצירתיות.

אחת מהדרכים האלו היא עזרה מההורים, וזה עובד כך – ניתן לקבל הלוואה מההורים ועם זה לגשת לבנק כהון עצמי. בפועל, כדי לקבל משכנתא צריך הון עצמי מינימלי של 25% לדירה יחידה (מימון 75%), 30% למשפרי דיור, 50% למשקיעים, ופעמים רבות הקושי הגדול הוא בלייצר את הון הזה.

מעבר להלוואה מההורים, הרי במקרים רבים אין להורים את ההון הזה, ניתן לצרפם כנוטלי המשכנתא יחד עם הילדים. זה לא בהכרח עונה על הקושי בהשגת 25% של הון עצמי לדירה יחידה, אבל זה עונה על קושי אחר – משכנתאות שלא מאושרות בלי הצטרפות ההורים – הבנק פשוט חושש שיכולת ההחזר של הזוג החדש, נמוכה, והוא לא מאשר בלי התערבות הורית. במקרה שבהם ההורים מצטרפים למשכנתא, אזי שהביטחון שבהחזרים השוטפים גדל.

מדובר ברבבות של מקרים – זו כבר תופעה גדולה ורחבה, אבל זה לא הכל – הורים במקרים רבים משעבדים את הדירה שלהם (דירת המגורים שלהם) כדי לקבל הלוואה/ משכנתא שתשמש כהון העצמי של הילדים לצרוך קבלת משכנתא, והנה הדגמה. נניח שהילדים רוצים לרכוש דירה בסכום של 2.4 מיליון שקל (סדר גודל ממוצע כעת). ההון העצמי שהם נזקקים לו לדירה יחידה הוא לפחות 600 אלף שקל (25%). אם ההורים נכנסים כלווים ויש להם דירה, המימון עלול ליפול ל-50%.

עוד בנושא: הבנק מסרב לתת לכם משכנתא? ההון העצמי לא מספיק? -המדריך המלא למשכנתא חוץ בנקאית, משכנתא לרווקים – איך לוקחים משכנתא? האם יש הטבות? איך הבנקים מתייחסים לרווקים?.

נניח שברשותם 200 אלף שקל, כלומר חסרים להם 400 אלף שקל. מה עושים? פונים למקורות שונים, לרבות ההורים, ונניח שלאלו אין כסף נזיל, אך הם מוכנים לעזור – אפשרות שהופכת לשכיחה יותר ויותר היא משכון/ שעבוד של את הדירה שלהם. בתמורה לשעבוד לוקחים ההורים משכנתא או הלוואה ומעבירים לילדים את הכסף החסר כהון עצמי.

ואז נפתרת הבעיה – הילדים גייסו 400 אלף שקל מההורים, יש להם הון של 200 אלף שקל, כלומר הם מגיעים לבנק עם הון של 600 אלף שקל ויכולים לקחת משכנתא בסך 1.8 מיליון שקל, ולהגיע לסך כולל של 2.4 מיליון שקל. וגם אם הבנק לא משתכנע – נניח שיכולת ההחזר נמוכה, אז אפשר להמשיך ולהשתמש בהורים כערבים, ובמקרים מסוימים כלקוחי המשכנתא יחד עם הילדים.

כן, זה קורה והרבה – רבבות קיבלו משכנתא בדרך הזו, אבל יש עם זה מספר בעיות – ראשית, זה לא באמת הון אמיתי. נכון, מבחינה פרוצדורלית זה לגיטימי בהחלט, אבל זה יוצר חור אמיתי להמשך. מי בעצם אמר שההורים לא יצטרכו את הכסף הזה בעתיד – זו במקרים רבים הבטוחה היחידה שלהם. הם בעצם לוקחים הלוואה ומסיתים באופן חודשי תשלום להחזר ההלוואה, בלי שהיתה להם שום כוונה לעשות זאת – זה פוגע בהם – באיכות החיים, ובכלל – ברזרבות לעתיד.

אחרי הכל, זה לא באמת שיש הון עצמי, זו הלוואה שניתנת לילדים על חשבון של הלוואה שניתנת להורים – קוראים לזה בלון, בלון שהולך ומתנפח, ומה יקרה כשהבלון הזה יתפוצץ? שלא ניתן יהי לעמוד בחובות האלו, שהמחירים ישנו כיוון והבטוחות ירדו. המצב הזה ממחיש דבר אחד – שאנחנו מוצאים אינסוף רעיונות לקבל את המשכנתא ולקבל את הדירה, גם אם זה על חשבון העתיד, גם אם זה על חשבון ההורים. אבל בשורה התחתונה – אין קסמים – את הסכומים האלו של ההלוואות ההורים צריכים להחזיר וכמובן שגם הילדים. זה משפיע על אורך החיים של ההורים, זה מצמצם את אפשרויות התמיכה בילדים בהמשך, זה יוצר הר של חובות שהולך וגדל.

הון למשכנתא – כמה הון צריך כדי לקבל משכנתא

יועץ משכנתא – האם צריך? מסתבר שיש יתרונות רבים…

איך מסדרים את העזרה מההורים כך שתהיה ברורה לכולם

שאלות ותשובות

? איך הורים יכולים לעזור לילדים לקבל משכנתא?

לפי המדריך, הם יכולים להלוות או לתת כסף להון העצמי, להצטרף כלווים או כערבים כדי לחזק את יכולת ההחזר, ובמקרים רבים לשעבד את הדירה שלהם כדי לקחת הלוואה בשביל הילדים.

? מה עלול לקרות לשיעור המימון כשההורים נכנסים כלווים?

אם להורים כבר יש דירה, הבנק עשוי לראות בעסקה רכישה של דירה נוספת ולהגביל את המימון לשיעור נמוך יותר. לכן כדאי לבדוק זאת מול הבנק לפני שמחליטים.

? למה המדריך מכנה את השיטה הזו "בלון"?

כי זה לא הון עצמי אמיתי אלא הלוואה שניתנת לילדים על חשבון הלוואה של ההורים. אם המחירים יירדו או שיהיה קושי בתשלומים, שני הדורות עלולים להיפגע.

? איך המהלך משפיע על ההורים?

ההורים מתחייבים להחזר חודשי שלא תכננו, וזה עלול לפגוע באיכות החיים שלהם ובחיסכון לעתיד. לפי המדריך, זה גם מצמצם את יכולתם לתמוך בילדים בהמשך.

? מה החלופה שהמדריך מציין כנכונה ביותר?

לפי המדריך, לחפש דירה זולה יותר, ואולי במיקום אחר. אם זה לא אפשרי, אפשר להמשיך בשכירות, לחסוך ולחכות להזדמנות, למשל בתוכניות דיור בהנחה.

כשההורים משתתפים במימון, כדאי להחליט מראש אם מדובר במתנה או בהלוואה. ההבחנה חשובה גם לבנק, שבודק את מקור ההון העצמי, וגם למשפחה, כי היא משפיעה על חלוקת הירושה בעתיד ועל היחסים בין האחים.

אם ההורים נרשמים כלווים או משעבדים את הדירה שלהם, הם לוקחים על עצמם סיכון ממשי. במקרה של קושי בתשלומים, הבנק יכול לפנות אליהם. לכן מומלץ שגם ההורים יקבלו ייעוץ נפרד ויבינו את ההתחייבות לפני החתימה, ושכל ההסכמות יירשמו בכתב.

דוגמה: נניח שההורים מעבירים 300 אלף שקל להון העצמי. אם זו הלוואה שתוחזר במשך עשר שנים בלי ריבית, הילדים יחזירו 2,500 שקל בחודש, בנוסף להחזר המשכנתא. אם זו מתנה, אין החזר, אבל ייתכן שהמשפחה תרצה לאזן זאת מול אחים אחרים.

האם הבנק מכיר בהלוואה מההורים כהון עצמי?

הבנק בוחן את מקור הכסף ואת ההתחייבויות הנלוות. הלוואה שיש לה החזר חודשי עשויה להיחשב בחישוב יכולת ההחזר.

מה הסיכון כשההורים משעבדים את דירתם?

אם הלווים לא יעמדו בתשלומים, הדירה של ההורים עשויה לשמש בטוחה לחוב, ולכן זו החלטה שמחייבת זהירות.

מה עושים בפועל

  1. להחליט אם מדובר במתנה או בהלוואה
  2. לרשום את ההסכמות במסמך חתום
  3. לבדוק מול הבנק כיצד יוכר הכסף
  4. לקבל ייעוץ נפרד להורים
  5. לשקול את ההשפעה על אחים נוספים

להרחבה באתר: העברת דירה לילדים – האם זה פטור ממס? כמה מס שבח משלמים? וכמה מס רכישה? · מחשבון משכנתא

מה זאת קרן פנסיה ברירת מחדל? איך הקרנות האלה משפיעות על הדוחות של מיטב דש ושל הלמן אלדובי? למה הציבור עדיין לא עובר לקרנות האלו? וכמה מרוויחים (חוסכים בדמי ניהול) כשעוברים לקרנות האלו?

לקראת סוף השנה שעברה התחוללה רפורמה גדולה בשוק הפנסיה – הושקו קרנות הפנסיה ברירת מחדל שמנהלות את הכסף שלנו בדמי ניהול מאוד נמוכים. מדובר בגלגל הצלה לרוב האנשים שחוסכים לפנסיה ומשלמים דמי ניהול גבוהים, כאלו שאוכלים להם את הפנסיה. היוזמה הברוכה הזו של האוצר ושל הפיקוח על שוק ההון, אמורה לחסוך לכם הרבה מאוד כסף – עשרות אלפים ואפילו מאות אלפי שקלים. איך? פשוט מאוד – דמי ניהול נמוכים מאוד ביחס לממוצע בקרנות הפנסיה. למרות זאת – מסתבר שמעטים יחסית עד כה פנו ופתחו (או החליפו) את קרן הפנסיה שלהם בקרן פנסיה ברירת מחדל. חבל. קחו בחשבון שמעבר להפסד בדמי הניהול, אתם צפויים לאבד נתח גדול מהפנסיה בגלל הגירעון של קרן הפנסיה, והחור הזה, יחד עם דמי ניהול גבוהים, זה מתכון לצרות כאשר תגיעו לפנסיה. עכשיו זה הזמן להיערך. כאן – תוכלו לקרוא על הפנסיה שמתכווצת.

וכאן תוכלו למצוא מחשבון (שלנו – היחיד ברשת) שמפרט את הרווח שלכם (החיסכון שלכם) אם תעברו לקרן פנסיה ברירת מחדל

ומה זה בעצם קרנות הפנסיה ברירת מחדל?

קרנות הפנסיה ברירת מחדל הן קרנות פנסיה שאליהן יכולים לעבור כולם, אם כי, יש כאלו שיש להם מראש תנאים טובים – בעיקר עובדים שמאורגנים תחת וועדים חזקים, שמשלמים דמי ניהול נמוכים. בקרן פנסיה יש דמי ניהול משני סוגים – דמי ניהול על ההפקדות השוטפות (מקסימום של 6%) ודמי ניהול על הצבירה (מקסימום של 0.5%). בפועל, אם תבדקו את התשלום של עובדים בחברות כמו – בזק, טבע, חברת החשמל, תעשייה אווירית, אל-על, ועוד, תגלו שהם משלמים דמי ניהול על צבירה בסדר גודל של 0.1%-0.2%, וגם בדמי הניהול על ההפקדות הם משלמים משמעותית פחות מהמקסימום. אבל לעובדים הלא מאוגדים במשק, אין את הכוח של הוועדים האלו, הם לא מגיעים כגוף אחד לקרן הפנסיה ולא מקבלים הנחה גדולה. מכאן, הרעיון של קרן ברירת מחדל (קרן נבחרת) – קרן שתאפשר לכל מי שרוצה, לנהל את החיסכון הפנסיוני דרכה, בעלויות ניהול נמוכות.

אז נכון, זה לא תמיד פשוט – העובד צריך להיות מודע לזה, להבין את היתרון הגדול (פחות דמי ניהול זה פנסיה גדולה יותר בעתיד) ולבקש לעבור (ואי אפשר להגיד לו לא), אך מסתבר שבינתיים אין נהירה לקרנות הפנסיה ברירת מחדל. אבל, הקצב עולה, כשבמקביל לפרטיים שעוברים, גם ארגונים מצטרפים למסלול ברירת מחדל, אם כי, כאמור זה עדיין טפטוף ולא מבול.

שתי חברות זכו בניהול הפנסיה ברירת מחדל – מיטב דש והלמן אלדובי. הקרנות הזוכות החלו לצרף עמיתים מ- ­1 בנובמבר 2016. קרן הפנסיה של מיטב דש גבתה אז דמי ניהול בשיעור של 1.31% מההפקדות החודשיות ו-0.01% מהצבירה, והלמן אלדובי 1.49% מההפקדה ו-0.001% מהצבירה — דור 2016, לא ממוצע 2026 (ציטוט טיפוסי: 1%/0.22%; הלמן אלדובי ומיטב דש שמות ישנים). כאן – מדריך מפורט על קרן פנסיה ברירת מחדל

עוד בנושא: גרסת ההסתדרות לקרן פנסיה ברירת מחדל – בעלי שכר מינימום ישלמו דמי ניהול של 0.25%, כמה כסף צריך לתקופת הפנסיה? וכמה צריך לחסוך היום כדי להגיע לזה? לא מה שחשבתם!.

שתי החברות האלו נסחרות בבורסה – מיטב דש לא מתייחסת (עדיין) לפעילות בתחום קרן הפנסיה ברירת מחדל, מכיוון שהוא פשוט קטן ביחס להיקף פעילותה – רק בתחום הפנסיה והגמל היא ניהלה אז (נכון לסוף הרבעון הראשון בכתבה) קרוב ל-50 מיליארד שקל —, לא AUM 2026.

בית ההשקעות הלמן אלדובי עם מכלול הפעילות (פנסיה, ניהול תיקים, קרנות ועוד) נכנס לאחרונה לבורסה בדלת האחורית (מיזוג הפוך עם חברת הנדל"ן סוהו), אבל החברה הבת – הלמן אלדובי קופות גמל ופנסיה היא חברה ציבורית (שמפרסמת כבר שנים דוחות רבעוניים) וזאת מאחר שהיא גייסה אגרות חוב מציבור המשקיעים.

הציבור עדיין לא עובר לקרנות הפנסיה ברירת מחדל

מהדוחות הכספיים של הלמן אלדובי פנסיה, עולה כי הציבור לא ממש מסתער על קרנות הפנסיה עם דמי הניהול הנמוכים. הסיבה לא ברורה – אולי תקלה שיווקית, אולי חשש שדמי הניהול זה לא הכל, ויש גם את עניין ניהול הקרן, אבל בעידן של ריבית אפסית אין לטענה הזו בסיס – החיסכון בדמי הניהול עולה על התשואה העודפת שיכול לייצר מנהל קרן, ומי בכלל מבטיח שיש הבדל בין הקרנות פנסיה, בסופו של דבר כולם מתכנסים לממוצע מסוים. אין כוכבים שעושים לכם תשואה באמת מרשימה. ובכלל – התשואה שלהם יחסית טובה מסיבה אחת – אגרות החוב הייעודיות. המדינה מקצה להם אגרות חוב ייעודיות בגובה של 30% מערך הנכסים בקרן. אגרות החוב האלו נתנו אז תשואה של 4.86% – טוב הרבה יותר מכל אפיק סולידי, והתשואה הזו "מסדרת" את התשואה של הקרן כולה. אגרות החוב הייעודיות הן מתנה של המדינה לציבור – המדינה בעצם מפתה את הציבור לחסוך לפנסיה, אבל ההטבה הזו בהדרגה תופחת (הצעירים ייהנו פחות ופחות).

על כל פנים, התשואה של קרן הפנסיה ברירת מחדל לא אמורה להיות שונה משמעותית מיתר הקרנות, כך שזו לא סיבה מוצדקת שלא להיות חבר בקרן הזו. סיבה אפשרית אחרת, היא מכלול החוסכים בקרן הפנסיה. מעבר לעניין החיסכון, יש עניין ביטוחי (ביטוח חיים, אובדן כושר עבודה ועוד), כשבקרן הפנסיה כולם ערבים זה לזה – הביטוח הוא מעין פנימי. כלומר, ככל שהקרן תהיה עם אנשים צעירים יותר ובריאים יותר, "ההפסד" של החוסך כתוצאה מהביטוח יהיה נמוך יותר. אולי קיים חשש שהמבוטחים בקרנות ברירת מחדל הם בפרופיל ביטוחי מסוכן יותר? כך שלא ממהרים לעבור אליהם, לפחות לא עד עכשיו ולא בכמויות גדולות.

וזה מתבטא כאמור בדוחות של הלמן אלדובי (וגם בדוחות של מיטב – רק ששם זה נבלע בתוך היקף הכספים הגדול).

הלמן אלדובי בדוחות הרבעון הראשון מפרקת בעצם את תחום הפנסיה ואת תחום קופות הגמל. בתחום קופות הגמל ההכנסות הסתכמו ב-21.8 מיליון שקל, בדומה להיקף ההכנסות ברבעון המקביל בשנת 2016. הרווח בגמל הסתכם ברבעון הראשון ב-1.9 מיליון שקל, לעומת הפסד של 700 אלף שקל ברבעון המקביל ב-2016. לכאורה שיפור, למרות הקיפאון בהכנסות.

בפנסיה, ההכנסות עלו ל-2.3 מיליון שקל לעומת 2.2 מיליון שקל – כלומר, לא ממש מרגישים את הזכייה בקרן הפנסיה ברירית מחדל (למרות שבעתיד נראה שצפויה השפעה חיובית). מנגד, ההוצאות גדלו, והתחום עבר להפסד של 645 אלף שקל, לעומת רווח של 800 אלף שקל ברבעון המקביל.

בסה"כ החברה (הגמל והפנסיה) רווחית, אבל הפנסיה שמהווה (נכון לרבעון הראשון) חלק קטן מהפעילות מפסידה, ויחסית הרבה – איך זה קרה איך תחום הפנסיה עבר מרווח יחסית גבוה (כמעט 40% מההכנסות) ברבעון המקביל להפסד יחסית גבוה (כמעט 30% מההכנסות) ברבעון הנוכחי. ובכן, התשובה פשוטה – הקצאת העלויות של החברה לשני התחומים השתנתה. הפעילות החדשה בתחום קרן הפנסיה ברירת מחדל, חייבה את החברה להגדיל את ההוצאות בתחום הזה. מעבר לכך, היקף הפעילות בפנסיה גדל (למרות שעדיין לא התבטא בהכנסות) – יש יותר שיווק, יש יותר פרסום, יותר תפעול ועוד. מהסיבה הזו הנהלת החברה החליטה להקצות את ההוצאות בין התחומים באופן שונה מהעבר – להקצות יותר לתחום הפנסיה. הכוונה שאת ההוצאות שלא ניתן לייחס אותן, למשל שכר מנכ"ל מקצים מהרבעון הראשון של 2017 ביחס אחר – עם משקל גדול יותר (מבעבר) לפנסיה. המשמעות כמובן – יותר הוצאות לתחום הפנסיה, וזה מסביר את המעבר להפסד.

מדריך – קרן פנסיה ברירת מחדל – כל מה שצריך לדעת

הצהרת הון עדיין תמונת עלות, לא שווי שוק, ולרוב 120 יום מהדרישה. החידוש: עוסק זעיר (מחזור עד תקרת עוסק פטור — 122,833 שקל כעת) לרוב פטור מדוח שנתי מלא, ממקדמות ומהצהרת הון; ניכוי הוצאות נורמטיבי 30% מהמחזור. דוגמת 2020/2019 בכתבה מתה. מע"מ 18%. מי שכן מקבל דרישה — ממלא גם בן/בת זוג וילדים עד 18, ושומר אסמכתאות לירושה ומתנות. אפשר לחשב במחשבון המשכנתא ולהרחיב במדריך המשכנתא.

פתחתם עסק? תצטרכו להגיש הצהרת הון, גם אם אתם עדיין שכירים ואפילו אם מדובר בעסק קטן – איך עושים את זה? על מה חשוב להקפיד בעת מילוי הצהרת הון? ואיך אפשר להיות עצמאי, בלי כאב הראש של הגשת הדוחות האלה?

פתיחת עסק עצמאי, אפילו אם מדובר בעסק קטן, אפילו אם מדובר בעניין זמני, מצריכה מכם את אישור הרשויות, בעיקר רשות המסים, ודורשת מכם לדווח על ההכנסות, ההוצאות, לשלם מסים שוטפים, להכין דוחות ולהגיש הצהרת הון. כן, אתם עסק, ומבחינת רשויות המס עברתם "מעולם" השכירים "לעולם" העצמאיים/ העסקים.

בעולם השכירים ההתנהלות מול רשויות המס פשוטה יחסית – המעסיק מחשב את המס ומשלם אותו מדי חודש בחודשו. אתם מגישים מדי פעם (אם בכלל) דוחות למס הכנסה – כדי לקבל החזר מס; ובזה בעצם תם הקשר שלכם לרשות המסים.

אבל, ברגע שהחלטתם לחצות את הקווים ולהפוך לעוסקים, אתם מתחילים בקשר צמוד עם מס הכנסה. זה נכון גם אם אתם פועלים בשני הכובעים – שכירים שעושים עבודות פרילנס מהצד. המשמעות היא שאתם מגישים דוחות מע"מ ודוח שנתי. אתם לא חייבים רואה חשבון, זה אולי עוזר אבל ממש לא חובה. מאז 2024 יש מסלול עוסק זעיר: מחזור עד תקרת עוסק פטור (122,833 שקל כעת), ניכוי הוצאות 30% מהמחזור, וברוב המקרים פטור מדוח שנתי מלא, ממקדמות ומהצהרת הון. זה יכול להישמע מסובך ומורכב, אבל האמת שזה יכול להיות פשוט מאוד – הכל תלוי בכמה אתם מסודרים – רושמים בזמן את החשבוניות, קבלות, הוצאות, אוספים ומתעדים את המסמכים האלו. לא צריך לפחד מזה, ובטח שלא צריך להימנע מלהקים עסק עצמאי בגלל העניינים האלו, וכמה שזה אולי יישמע מוזר – אתם יכולים להתייעץ עם מס הכנסה. בכל סניף יש קבלת קהל ואנשי המס יסבירו לכם את ההשלכות ולמה בעצם השד לא נורא כל כך.

ועדיין, רוב הציבור ממש לא רוצה את היחסים השוטפים האלו עם מס הכנסה. בפועל, למאות אלפי אנשים מגיע סכום מצטבר של מיליארדי שקלים ממס הכנסה (מסיבות שונות), והם לא טורחים להגיש בקשה להחזר מס. אנשים פשוט חוששים שאם הם יבקשו מס בחזרה, אזי רשות המסים שמה אותם על הכוונת – זו שמועה זדונית. מי שאין לו ממה לחשוש, לא צריך לחשוש.

אז מה היא בעצם הצהרת הון ואיך ממלאים אותה?

הצהרת ההון היא תמונת מצב של כל הנכסים וההתחייבויות של אדם לתאריך מסוים בשנה – לרוב 31 בדצמבר לשנה הקודמת. כלומר, אם ב-2025 פתחתם עסק והודעתם למס הכנסה על פתיחת התיק, תקבלו לרוב הצהרת הון לתאריך 31.12.2024. עוסק זעיר שעומד בתקרה — לרוב בלי הצהרת הון בכלל.

בהצהרה הראשונה תידרשו להציג את כל מה שקיים ברשותכם: חסכונות, קרנות השתלמות או נכסי נדל"ן. בהצהרות ההון הבאות תידרשו להראות אם הצלחתם להגדיל את ההון והנכסים שלכם באופן שמתאים להכנסות וההוצאות שהצגתם בדוחות השנתיים.

הצהרת הון משמשת את מס ההכנסה לבדוק את בעל העסק ולראות אם השינויים שחלו במהלך השנים, בין הצהרת ההון הראשונה והשנייה, נבעו מההכנסות של אותו אדם. זו אינדיקציה למלחמה בהון השחור, וזו בדיקה שמנסה להבין אם האדם דיווח על כל ההכנסות שלו כחוק – האם פתאום הגיעו לו נכסים שלא ייתכן שהיה לו מימון לרכוש?

בהצהרת הון אתם ממלאים את הסעיפים השונים – כל הנכסים השונים, וכל ההתחייבויות, ומתעלמים מאלו שלא רלוונטיים לכם. כן, לרובכם אין סירה, מטוס, או נכסים בחו"ל, אבל סיכוי טוב שיש לכם דירה (ומשכנתה), מכונית, חסכונות, מזומנים, אשראי בבנק, הלוואות ועוד.

ההצהרה הזו לא פשוטה למילויי- מה רושמים בסעיף של הדירה? מה הערך שצריך לרשום? מעבר לזה, צריך לגבות את הסכומים בסעיפים – קניתם דירה ב-2 מיליון שקל לפני שנה, ועשיתם שיפוץ שעלה 200 אלף שקל – הערך (במונחים של עלות) 2.2 מיליון שקל ואתם צריכים לצרף מסמכים שמוכיחים את העלות הזו.

הסכומים שיש לרשום בהצהרת ההון מבוססים על עלות – כלומר, כמה עלה לכם הנכס. רכשתם מניה, אתם אמורים לרשום את העלות שלה, ולא כמה היא שווה עכשיו. קיבלתם מתנה – העלות שלכם היא אפס; קיבלתם דירה בירושה – העלות היא אפס.

כאמור, הצהרת ההון נועדה לסייע לרשויות המס להעריך את הכנסתו של הנישום וממנה להבין אם הוא מעלים הכנסה. זו הסיבה שצריך למלא את הצהרת ההון ברצינות המלאה, לא לשכוח פרטים, ולקרוא הדרכה מקצועית או להיעזר באיש מקצוע.

יש לי עסקאות בודדות בשנה – בשביל זה לפתוח תיק במס הכנסה?

הנה דילמה של רבים – שכירים שיש להם הזדמנות לעשות קצת כסף מהצד. אבל איך עושים את זה? לקבל תלוש שכר ממזמין העבודה זה לא תמיד אפשרי (הוא לא בהכרח עסק, יכול להיות שמדובר בעבודה פרטית), לפתוח תיק במס הכנסה בשביל עסקה בודדת או כמה עסקאות, זה הרבה כאב ראש והופך את העניין למסובך ואולי לא משתלם. אז מה עושים? רבים הולכים לאבא, אמא, דוד, חבר או אחרים שיש להם עסק וניתן לרשום חשבונית דרכם. זו דרך קצת בעייתית, כי היא לא אמיתית – אתם סיפקתם את השירות לא הדוד שלכם, ומעבר לכך – זה קצת מגוחך שאין קשר בין מהות העבודה לבין מוציא החשבונית – סיפקתם לדוגמה עיצוב לאתר ואתם רושמים בחשבונית של דוד שלכם שהוא נגר. מס הכנסה מודע לחצי בלוף הזה, אבל בפועל לרוב זה עובר.

דרך אחרת היא לפנות לחברות שקמו בדיוק כדי לפתור את הבעיה הזו. חברות שמתמחות בהוצאת חשבונית לעבודות של שכירים. אתם פונים לחברה ומבקשים להוציא חשבונית ללקוח מסוים, והחברה מפיקה חשבונית ומקבלת בעצמה את הכסף, ונותנת לכם תלוש שכר. בתלוש מגלמים כבר את הביטוח לאומי, מס הכנסה, רווח קטן לחברה המפיקה, והוצאות שיש מסביב. זו עשויה להיות דרך נוחה להימנע מלפתוח עסק ועדיין לספק עבודות כעצמאי. זה לא פשוט, יש עיוות שמגדיר אתכם מצד אחד כשכירים במס הכנסה אבל עצמאיים לצורך ביטוח לאומי, וחשוב גם להבין אם החברה שעושה לכם את המעין תיווך הזה מוכרת בביטוח לאומי – כאן תוכלו לקבל מידע על החברות האלו – חברות צינור.

ואם בחרתם לפתוח עסק מעל תקרת הזעיר, אז כאמור, חוץ מהדיווחים השוטפים למס הכנסה (ומע"מ 18% אם אתם מורשים), סביר שתצטרכו להגיש הצהרת הון.

מה כוללת הצהרת הון?

כפי שציינו, הצהרת הון כוללת את כל הנכסים, ההון וההתחייבויות שלכם, והיא מחולקת לשני חלקים: כל מה שקשור לעסק שלכם, וכל מה שקשור אליכם באופן אישי.

ובאופן ספציפי?

שימו לב שהצהרת ההון לא כוללת רק את הנתונים שלכם, בעל העסק, אלא גם את בן/בת הזוג שלכם וכלל הילדים עד גיל 18. במקרים רבים הסבא למשל מעניק דירה במתנה לנכד, הדירה נרשמת על שמו, ואנשים נוטים לשכוח מזה בהצהרה. שימו לב גם לשאר בני המשפחה.

מי מגיש הצהרת הון?

רשות המס דורשת מדי שנה בשנה מרבבות אנשים להגיש דוח, בעיקר אלו שפתחו עסק חדש, וכן שכירים שעלו במדגם כלשהו, וגם כאלו שרכשו נכס יקר (מכונית מפוארת) וכאלו שלהערכת מס הכנסה יש חשש שחלק מהונם לא מדווח.

גם פעילות גדולה בניירות ערך (ביצוע קניות ומכירות בניירות ערך) היא קריטריון לדרישת הצהרת הון, כאשר ככלל משקיעים בבורסה לא צריכים כמובן להגיש דוחות למס הכנסה ולא הצהרת הון. אך אם הם עוברים רף פעילות מסוים הם נחשבים לעוסקים (הפעילות נחשבת לעסק) ואז הם צריכים להגיש דוחות למס הכנסה.

הגשת הצהרת הון היא לרוב 120 יום ממועד קבלתה, ואחת לכמה שנים טובות מקבלים דרישה. עוסק זעיר בתקרה — לרוב לא מקבל דרישה כזו.

על מה חשוב להקפיד בעת מילוי הצהרת הון?

  1. נכסים והתחייבויות ירשמו בערכם הנומינלי (ערכם ההיסטורי) ולא על פי שווים במועד הדוח. כלומר, נכס שנרכש בשווי מסוים יוצהר באותו השווי המקורי ולא בשווי הנוכחי שלו.
  2. כדאי להקפיד לשמור מסמכים המעיד על פעילות פיננסית לפחות ארבע שנים אחורה ואף יותר. בעיקר יש לשמור את כל המסמכים הקשורים בפעולות יוצאות דופן שבוצעו, כגון קבלת כספים ממקורות שונים (קבלת נכסים בירושה, מתנה וכדומה), וכן מסמכים המעידים על הכנסות/מתנות בגין אירועים, כגון: חתונה. מסמכים אלו יכולים לשמש כאסמכתאות להסברים בדבר גידול בהון.
  3. יש לצרף את המסמכים הרלוונטיים לכל נכס או התחייבות המדווחים בהצהרת ההון (אישורי יתרה מהבנק, חוזי רכישה/מכירה וכד').
  4. בבואכם לערוך הצהרת הון, שימו לב כי לצורך ההצהרה נחשבים כ"הוצאות" גם תשלומים לביטוח לאומי, הוצאות שתואמו לצרכי מס הכנסה בדוחות השנתיים, ריבית המשולמת על המשכנתא, תשלומים לקרנות השתלמות, קופות גמל וכדומה.
  5. כמו כן, הכנסות פטורות משכר דירה משמשות כמקור הכנסה ויש לדווח עליהן.
  6. אל תהיו שאננים – מס הכנסה מקבל מידע ממאגרי מידע שונים (כגון ביטוח לאומי, מיסוי מקרקעין, משרד הרישוי, בנקים ועוד), ובאפשרותו לדעת על נסיעות לחו"ל של בני המשפחה, שיפוצים והרחבות בנייה, רכישות ומכירות. יש לשים לב ולדווח על כל אלה בצורה מהימנה ומדויקת.

ככה תדעו אם מגיע לכם כסף ממס הכנסה

וככה תדעו איך להגיש בקשה להחזר

עוד בנושא: מס הכנסה שלילי – מי זכאי לקבל וכמה מקבלים? – אל תוותרו, זה הכסף שלכם, טופס 1301 – דוח אישי שנתי למס הכנסה; מי צריך להגיש? איך מגישים?.

עדכון אוקטובר 2026: נכון ל-24.10.2026, ריבית בנק ישראל היא 3.25%. ההחלטה האחרונה התקבלה ב-21.10.2026, וההחלטה הבאה צפויה ב-23.11.2026. ריבית הפריים, שהיא ריבית בנק ישראל ועוד 1.5%, עומדת על 4.75%. נתוני ריבית שמופיעים בהמשך משקפים את מועד כתיבת המדריך. לחישוב: מחשבון הורדת הריבית – כמה יורד החזר המשכנתא.

איך נקבעת ריבית המשכנתא שלכם? כאן, תוכלו לקרוא על כיוון ריבית המשכנתא (תעלה, תרד?) וגם להבין איך נקבעת ריבית המשכנתא, אבל איך נקבעת הריבית שלכם – וממה נובעים ההבדלים בריבית בינכם לבין החברים שלכם? התשובות בהמשך

ריבית המשכנתא היא נתון גמיש – זוג חברים שלכם קיבל משכנתא בריבית פריים מינוס 0.7%, ואתם לא – אתם מקבלים פריים מינוס 0.5% (פריים כעת: 4.75%). אבל באותה המשכנתא יש מסלולים שונים ובמסלול הקבוע ללא ריבית המשכנתא שלכם טובה יותר – אז, מה זה בעצם אומר, מי קיבל ריבית טובה יותר?

ההשוואה לא פשוטה – עד שרפורמת 2022 כפתה אישור עקרוני אחיד: שלושה סלים שקבע בנק ישראל וסל מותאם. בלי המספרים האלה זו שיחה, לא השוואה. המשכנתאות של היום ובצדק פזורות על פני כמה מסלולים בריביות שונות, מסוגים שונים (קבוע משתנה, צמוד, לא צמוד) וגם לתקופות שונות. ולכן, קשה מאוד להשוות בין ההצעות ובין המשכנתא שלכם לבין מצבים של לווים אחרים, אם כי, יש קווי דמיון, לרבות המרכיב המשתנה, וכן ניתן להגדיר אם המשכנתא טובה ואם הריבית יחסית נמוכה או יקרה.

איך זה שהחברים שלכם קיבלו ריבית נמוכה יותר?

ובכן, ראשית זה לא בהכרח נכון – כי יכול להיות שהם קיבלו במסלול אחד ריבית נמוכה יותר, אבל במסלול שני ריבית גבוה יותר מהמסלול שלכם. שנית, זה אכן אפשרי, ויכולות להיות לכך מספר סיבות.

עוד בנושא: הבנק מסרב לתת לכם משכנתא? ההון העצמי לא מספיק? -המדריך המלא למשכנתא חוץ בנקאית, משכנתא לרווקים – איך לוקחים משכנתא? האם יש הטבות? איך הבנקים מתייחסים לרווקים?.

ראשית – אולי הם לקוחות וותיקים של הבנק, יש להם קשר עם אנשי הסניף, יש להם ביטחונות, יש הכרות שעוזרת למנהל המשכנתאות בסניף להמליץ לתת להם ריבית נמוכה יותר. ההמלצה הזו מגיעה להנהלה ובמקרים רבים מתקבלת באהדה.

מעבר להיכרות, יש כמובן משמעות לנתונים הפיננסים שלכם – כמה אתם מרוויחים, וותק במקום העבודה, נכסים, התחייבויות והון. ככל שהמצב הפיננסי שלכם טוב יותר, תוכלו לקבל תנאים טובים יותר.

שנית, ומאוד חשוב – יש קשר בין הריבית לבין אחוזי המימון על הדירה. אם אתם לוקחים משכנתא של 1.4 מיליון שקל על רכישת דירה של 2.4 מיליון שקל (סדר גודל ממוצע כעת) – אחוז מימון של 70% (תקרת משפרי דיור; דירה יחידה עד 75%, משקיעים 50%), אז כמובן שהסיכון שלכם גבוה מאשר מישהו שלוקח משכנתא של 200 אלף שקל ברכישת דירה של 2 מיליון שקל – אחוז מימון של 10%.

ברגע שאחוז המימון קטן יותר, כך צפוי שהריבית תהיה נמוכה יותר, פשוט הסיכון של הבנק קטן יותר – כאשר הבנק נותן הלוואה של 200 אלף שקל על נכס של 2 מיליון שקל, הבטוחה שווה פי 10 מההלוואה, רק קטסטרופה ענקית עם הסתברות אפסית, תשאיר את הבנק בלי החזר החוב. מנגד, כאשר הבנק נותן 70% מהערך של הנכס, אז מספיק שתהיה ירידה של 30% בשוק הדירות כדי שיהיה סיכון בהחזר ההלוואה. אז נכון – ירידה כזו היא גם קטסטרופה, אבל היא אפשרית יותר מהמצב הקודם. האפשרויות השונות האלו, מבטאות סיכון שונה, ובהתאמה ריבית שונה. ככל שהסיכון גדל, הבנק ידרוש ריבית גבוה יותר. זה לא הבדלים עצומים, אבל הם בהחלט משמעותיים.

בפועל, הבנקים מחלקים את אחוזי המימון לכמה רמות – עד 45% מימון, זו המדרגה הבטוחה ביותר מבחינתם, ולכן הריביות בה הן הטובות ביותר.

בין 45% מימון ל-60% מימון מערך הנכס זו המדרגה הבאה, אם כי, בנקים רבים גם מתייחסים למדרגת ביניים – עד 50% מערך הדירה.

ומעל 60% מימון זו המדרגה המסוכנת ביותר עם הריבית הגבוהה ביותר. התקרה הרגולטורית: 75% דירה יחידה, 70% משפרי דיור, 50% משקיעים.


הון למשכנתא – כמה הון צריך כדי לקבל משכנתא

יועץ משכנתא – האם צריך?


שאלות ותשובות

? למה קשה להשוות בין המשכנתא שלכם למשכנתא של חברים?

המשכנתא מפוזרת על כמה מסלולים בריביות, בהצמדות ובתקופות שונות. ייתכן שחברים קיבלו ריבית טובה יותר במסלול אחד וגרועה יותר במסלול אחר. הסלים האחידים שהבנקים מחויבים להציג מאפשרים השוואה באותם תנאים.

? איך הקשר עם הבנק משפיע על הריבית?

לפי המדריך, לקוחות ותיקים עם ביטחונות והיכרות עם אנשי הסניף מקבלים לעיתים המלצה לריבית נמוכה יותר. גם המצב הפיננסי משפיע: שכר, ותק בעבודה, נכסים, התחייבויות והון.

? איך שיעור המימון משפיע על הריבית?

ככל שהמשכנתא קטנה יותר ביחס לשווי הדירה, הסיכון של הבנק נמוך יותר והריבית בדרך כלל נמוכה יותר. לפי המדריך, הבנקים מחלקים את שיעורי המימון לכמה מדרגות, והריבית עולה בכל מדרגה.

? למה מימון גבוה עולה לבנק יותר?

לפי המדריך, בנק ישראל דורש מהבנקים להקצות יותר הון בהלוואות עם שיעור מימון גבוה. ההון הזה יקר לבנק, ולכן הריבית בהלוואות כאלה גבוהה יותר.

? האם הנכס עצמו משפיע על הריבית?

כן. הבנק משתמש בנכס כבטוחה, ולכן הוא מעריך את שוויו ובודק שאין עליו בעיות משפטיות. זה משפיע גם על שיעור המימון וגם על הריבית.

אחוז המימון כאמור מבטא סיכון ובהתאמה שוני בריבית, ויש גם עניין טכני – בנק ישראל דורש מהבנקים המספקים משכנתאות מעין הקצאת הון גדולה יותר ככל שאחוזי המימון גדולים יותר. כלומר בהלוואות עם שיעור מימון גבוה, מרכיב ההון של הבנק במימון ההלוואה גדל, ומכיוון שהתמחור של הקצאת הון הוא גבוה (הבנקים מעדיפים להקצות כמה שפחות ולהשתמש במקורות אחרים – בעיקר פיקדונות), אז הריבית מתייקרת בשיעורי מימון גבוהים.

גורם נוסף שמשפיע על הריבית – הדירה שאתם קונים (או הנכס). זה כמובן טריוואילי, אבל הבנק ירצה להעריך את הנכס, להבין שאין בעיות משפטיות על הנכס. הבנק משתמש בנכס כבטוחה, ולכן יש כאן כמובן גם השפעה עקיפה על אחוזי המימון.

לא לשכוח – להתמקח

זה חוזר אצלנו כמעט בכל המדריכים, וזה נכון כמעט תמיד – אתם צריכים להתמקח. לא רק שקונים בשוק מתמקחים, אלא בכל התקשרות בין קונה ומוכר. אתם הקונים – קונים הלוואה, במקרה זה, ויש לכם אפשרות ללכת לדוכנים האחרים (לבנקים האחרים) ולבקש מהם הלוואה, לעשות סקר שווקים, ולהתמקח עם כל אחד מהמציעים, ולא לחשוש מלהגיד שאם ההצעה לא תשתפר, אתם לא תקחו את ההלוואה מהם. תכריחו אותם לשפר את ההצעה, לפעמים זה יעבוד, לפעמים לא, בסופו של דבר – הכל כסף. וכל פיפס בריבית מתורגם לאלפים רבים של שקלים. אז חבל לוותר.

ריבית המשכנתא – לאן ?

ריבית משכנתא מעודכנת

ריבית קבועה או ריבית משתנה; שלא יעבדו עליכם!

מדריך מורחב: מה משנה את הריבית שלכם

ריבית המשכנתא מורכבת מריבית בסיס, שנקבעת לפי השוק והמסלול, ומהמרווח שהבנק מוסיף לפי הסיכון שהוא רואה בכם. הכנסה יציבה, שיעור מימון נמוך והיסטוריית אשראי טובה מקטינים את המרווח. השוואת הצעות בין כמה בנקים היא הדרך הפשוטה ביותר לשפר את התנאים.

דוגמה להמחשה בלבד: נניח מסלול פריים של 500,000 ש"ח ל-25 שנה בריבית של 4.25%. ההחזר החודשי כ-2,709 ש"ח. אם ריבית בנק ישראל יורדת ב-0.25%, הפריים יורד באותו שיעור וההחזר יורד לכ-2,639 ש"ח, חיסכון של כ-70 ש"ח בחודש. אם תשיגו מרווח נמוך ב-0.25% כבר בהתחלה, תקבלו חיסכון דומה מהיום הראשון. לבדיקה היעזרו במחשבון הורדת הריבית.

האם שיעור המימון משפיע על הריבית?

כן. ככל שההון העצמי גבוה יותר, הסיכון של הבנק נמוך יותר והוא נוטה להציע ריבית טובה יותר.

מתי כדאי לפנות ליועץ משכנתאות?

כשיש מצב מורכב, כמו הכנסה של עצמאי או כמה נכסים, או כשאין זמן לנהל משא ומתן מול כמה בנקים.

האם אפשר לשפר ריבית אחרי החתימה?

כן, דרך מחזור משכנתא, אם התנאים בשוק השתפרו ואם העמלות מצדיקות זאת.

איך היסטוריית אשראי משפיעה?

לווים עם היסטוריית תשלומים תקינה נתפסים כמסוכנים פחות, ולכן מקבלים לעיתים מרווח נמוך יותר.

בשורה התחתונה: חלק מהריבית תלוי בשוק, אבל חלק אחר תלוי בכם. הכנה טובה והשוואה בין בנקים יכולות לחסוך אלפי שקלים לאורך חיי המשכנתא.


עדכונים: 24.10.2026 – נוספה פסקת עדכון (ריבית בנק ישראל ופריים), ונוסף קישור למחשבון. נוסף פרק מורחב עם הסברים, דוגמאות מספריות ושאלות ותשובות.

מה הסיכוי לזכות בדירה במחיר למשתכן? למה חברת התיירות איסתא נכנסה לפרויקטים במחיר למשתכן? ובחזרה למצלאווי – היתה או לא היתה מכירה בלחץ?

השבוע הסתיימה ההרשמה להגרלה הגדולה עד כה בתוכנית מחיר למשתכן – כ-42 אלף משקי בית התמודדו על 15 אלף דירות  ב-90 פרויקטים הפזורים ב-24 יישובים. לכאורה, סיכוי הזכייה נראים לא רע – 42 אלף על 15 אלף דירות יחס של כמעט 1 ל-3. אבל זה הממוצע, זה לא מבטא את כל האזורים – יש מקומות שסיכוי הזכייה קטן – 1 ל-27 ויש מקומות שסיכוי הזכייה הוא גבוה מאוד.

מה שברור ש-15 אלף משקי בית יזכו לדירה (ההגרלה תהיה בשבועות הקרובים) – אולי זו לא דירת חלומותיהם? אולי זאת לא הדירה שהם בכלל רוצים לעבור אליה (ואז הם יהפכו לסוג של משקיעי נדל"ן –  יגורו בשכירות במקום שהם רוצים וישכירו את הדירה שבה הם זכו), אבל זה גם משהו, במיוחד שזה ניתן בהנחה משמעותית – סביב 20% מערך השוק.

ההנחה הזו הפחידה בתחילת הדרך יזמים וקבלנים שטענו שהם לא מתקרבים לתחום כי אי אפשר להרוויח בפרויקטים האלו. אבל, בינתיים נראה שדווקא הקבלנים שהתמודדו על הקרקעות וזכו, עושים חיל. השבוע דיווחה איסתא המוכרת בתחום התיירות על זכייה בפרויקט גדול. מה לאיסתא ולנדל"ן. טוב מסתבר שהיא כבר ממש לא עוסקת רק בתיירות, יש לה נדל"ן מניב בחו"ל, השקעות נוספות בארץ, ופעילות יזמית דרך חברה נכדה משותפת (המוחזקת בשיעור של 50%).

איסתא הודיעה לאחרונה כי החברה המשותפת – סלע- איסתא נדל"ן, זכתה  במכרז מחיר למשתכן בשכונת קריית חינוך ברמת-גן. מדובר על זכייה ברכישת זכויות חכירה בשני מתחמים לבניה רוויה, כאשר ההצעה במכרז היתה בהתאם למחיר למ"ר – כלומר, כל היזמים שניסו להתמודד בפרויקט היו צריכים להציע מחיר למ"ר לפיו ימכרו את הדירה לזכאים. המחיר הזוכה (של סלע-איסתא) היה  12,256 שקל (לא כולל מע"מ לכל מ"ר דירתי במתחם א' ו-12,195 שקל (לא כולל מע"מ) לכל מ"ר דירתי במתחם ב' – מדובר על שני מגרשים (מתחם א' ומתחם ב')  כאשר במתחם א' ייבנו 237 דירות ובמתחם ב' ייבנו 160 דירות.

במקביל לזכייה בפרויקט, איסתא מדווחת על תוכנית העבודה בשני המתחמים האלו , על ההכנסות, ההוצאות והרווחים הצפויים. זה עובד כך – ההכנסות צפויות להסתכם ב-456 מיליון שקל בפרויקט הגדול יותר (מתחם א'), כאשר ההוצאות יהיו – 148 מיליון שקל בגין הקרקע; כ-18 מיליון שקל עלויות פיתוח; והוצאות הבנייה השוטפות לרבות מס רכישה, אגרות והוצאות פיתוח שיביאו את מכלול ההוצאות ל-400 מיליון שקל.  כלומר, בפרויקט הזה צפויה החברה להרוויח כ-56 מילין שקל.

הרווח הזה צפוי לזרום לכיס בטווח של 22 חודשים – תקופת הבנייה/ תקופת ההקמה המוערכת ממועד מסירת הקרקע. הקרקע אמורה להימסר בטווח של 18 חודשים, כך שבגדול מאוד, רוכשי הדירות יקבלו את הדירה בטווח של 3 עד 4 שנים. אלא שבפועל, הטווח הרלבנטי ליזמים הוא תקופת ההקמה – הם מרוויחים בגין הבנייה שנמשכת במקרה הזה 22 חודשים, בלי קשר לתקופת ההמתנה של 18 חודשים.

הרווח הזה הוא בהחלט רווח נאה, בעולם היזמות והקבלנות, במיוחד על רקע תחרות לכאורה גדולה, 56 מיליון שקל זה רווח גולמי של 12.3% – לא מי יודע מה בעולם יזמיות פרויקטים של מגורים, אבל ממש לא נמוך, כפי שהציגו זאת בתחילת הדרך של פרויקטים מחיר למשתכן. זאת ועוד – בפרויקטים האלו אין בעצם הוצאות שיווק ומכירה משמעותיות – הלקוחות עומדים בתור, נרשמים להגרלה וזוכים. תהליך המכירה הוא בעלויות נמוכות, וזאת לעומת פרויקט רגיל שאמנם לרוב הרווחיות בו גבוה יותר מהרווחיות בפרויקטים של מחיר למשתכן, אבל ההוצאות שיווק ומכירה בו גבוהות בצורה משמעותית מאוד ביחס להוצאות האלו בפרויקטים של מחיר למשתכן.

אגב, בפרויקטים של מחיר למשתכן, יש ליזם אפשרות למכור חלק מהדירות במחיר שוק. במקרה של סלע-איסתא, הרי שבמתחם א' מתוך 237 דירות. 47 דירות יימכרו בשוק החופשי – אז מצד אחד אמנם יהיו הוצאות שיווק על המכירות האו, אבל המחיר של הדירות האלו צפוי להיות גבוה יותר (מהמחיר במכרז מחיר למשתכן)

הפרויקט השני (מתחם ב) צפוי לעלות בסה"כ 279 מיליון שקל, כאשר הקרקע תעלה כ-104 מיליון שקל. ההכנסות הצפויות להערכת איסתא יסתכמו ב-319 מיליון שקל – כך שהרווח החזוי כאן עומד על 40 מיליון שקל. שני הפרויקטים האלו אמורים להניב לסלע-איסתא רווח של כמעט 100 מיליון שקל. איסתא מחזיקה בשרשור 50% מסלע-איסתא, כך שנראה שהיא תזכה ל-50% מהרווח הזה, לא רע, ובהחלט מסביר למה איסתא נכנסה לתחום הזה.

 

בחזרה למצלאויי

בחברת מצלאווי לא אהבו את הטור מלפני שבועיים. בטור נכתב, בין היתר שהחברה מימשה חברה בת ב-38.5 מיליון שקל בעוד שבדוח תזרים היא ציפתה ל-46 מיליון שקל. כלומר, היא השיגה פחות ממה שהיה אמור להתקבל. האם זה מעיד על מכירה בלחץ, בגלל מצבה הפיננסי המרוכב של החברה? ובכן,  במצלאוי אומרים – מה פתאום. לטענתם הם קיבלו יותר ממה שהעריכו בתזרים. הם מדגשים כי בנוסף ל-38.5 מיליון שקלים בגין מכירת המניות התקבלו 9 מיליון שקלים נוספים מהחברה הבת בגין החזר הלוואה, כך שבסה"כ התקבלו 47.5 מיליון שקל יותר מ-46 מיליון שקל – ואם כך, אז לא מדובר כמובן במכירה בלחץ ואין שום חור בתזרים (לפחות לא בגין העסקה הזו). זה נשמע הגיוני – נכון שבדוח תזרים מזומנים החזוי רשום שהתמורה הצפויה ממכירת מניות החברה הבת תהיה 46 מיליון שקל (ואילו לגבי החזרי הלוואות ועניינים מימוניים יש פרק נפרד – תזרים מימון), אבל במצלאוי מסבירים שכוונתם היתה למכירת מניות וקבלת הלוואה (החזר הלוואה מהחברה הבת). הם אולי לא ממש דייקו בניסוח המילולי בדוח תזרים חזוי, אבל אם חוזרים למספרים – ההסבר הנוכחי שלהם בהחלט מתקבל – מצלאווי לא מכרו את הנכס בזול וקיבלו מעבר למה שהעריכו בדוח תזרים.

 

ריבית המשכנתא ביולי רשמה ירידה בהמשך לירידה בחודש יוני. האם זו תחילתה של מגמה? או פשוט עצירה אחרי עלייה של כמעט 2% בשנתיים? נראה שהתשובה תלויה בראש וראשונה בשוק הדירות למגורים – בינתיים הוא בסוג של הקפאה ואפילו ירידה בהיקף העסקאות, אך עדיין לא במחירים. ככל שיש פחות עסקאות יש ירידה בביקוש למשכנתאות וההיפך. אך, צריך להסתכל על התמונה הכוללת (השנתית, ולטווח בינוני וארוך) ולא לחודש, חודשיים; ובתמונה הכללית מדובר בשוק שבו יש ביקושים קשיחים, והיצע שעדיין לא עונה על הביקוש, ולכן הסבירות היא דווקא להיקף עסקאות יציב וגבוה, וגם להמשך עלייה במחירים.

כמו כן, חשוב להדגיש כי העלייה בריבית המשכנתא בשנתיים החולפות מנותקת מריבית בנק ישראל האפסית (0.1%). אלא שכאשר ריבית בנק ישראל תעלה (צפוי במהלך 2018), ריבית המשכנתא צפויה להיות מושפעת בהתאמה.

הרחבה: ריבית המשכנתא לאן?

הריבית הצמודה הממוצעת – 3.69%

ריבית המשכנתא הצמודה הממוצעת לחודש יולי ( (נלקחה ביוני ולביצוע עד 11 ביולי)  ירדה ל-3.69%, לעומת 3.74% בחודש שעבר – כך עולה מנתוני בנק ישראל. הירידה בחודשיים האחרונים מיוחסת כאמור לירידה בהיקף העסקאות בשוק הדירות, וזאת בעיקר בשל המתנה של רוכשים פוטנציאליים שמחכים לתורם לרכוש דירה במסגרת מחיר למשתכן. בשבועות האחרונים נרשמו מעל 40 אלף משפחות  להגרלה הגדולה של מחיר משתכן לפרויקטים בהיקף של 15 אלף דירות. אותם 40 אלף משפחות  יקבלו תשובה בשבועות הקרובים, אך גם אלו שלא זכו עשויים לחכות למכרזים נוספים של מחיר למשתכן. כלומר, עצם ההודעה על מכרז גדול של התוכנית, גרם לעשרות אלפי משפחות לצאת משוק חיפושי הדירות – זה לא נעשה בבוקר בהיר, זה נעשה על פני התקופה האחרונה (תלוי במועד וקבלת הזכאות שלהם), אך בשורה התחתונה זה הוריד את הביקושים לדירות יד שנייה ודירות חדשות של קבלנים (שלא במסגרת תוכנית מחיר למשתכן). אז נכון שהדירות יתקבלו בעוד 3 או 4 שנים, אבל ציבור הזכאים  רואה את היתרונות של התוכנית (ובעיקר את ההנחה)  ומחכה בסבלנות. השאלה הגדולה היא האם התוכנית תצליח להגיע להיקפים מאוד גדולים, והאם היא גם תחלחל גם  למשפרי הדיור – 15 אלף דירות זה עדיין לא זה, בשוק שבו נעשות למעלה מ-100 אלף עסקאות בשנה.

 

כך או אחרת, ריבית המשכנתא הממוצעת הצמודה למדד לתקופה של 15 עד 20 שנה ירדה ביולי ל-3.97%, לעומת 4.06% בחודש יוני. הריבית על משכנתאות לתקופה של 20 עד 25 שנה ירדה ל-4.12% לעומת 4.22%  בחודש הקודם. הריבית הצמודה למדד מבטאת עלות כוללת של כ-5%-6% בשנה, שכן מדד המחירים לצרכן, בהתאם לתחזית הרשמית שהגדיר בנק ישראל, צפוי לעמוד על 1% עד 3% בשנה.

להלן טבלאות המרכזת את ריבית המשכנתא לטווחים שונים בשנתיים האחרונות:

תקופה לפרעון מעל 25 מעל 20 ועד 25 מעל 15 ועד 20 מעל 10 ועד 15 מעל 5 ועד 10 עד 5 שנים ממוצע
תוקף המשכנתא שנה   שנים   שנים  שנים שנים
יול-2017 4.16 4.12 3.97 3.51 2.99 3.56 3.69
יונ-2017 4.21 4.22 4.06 3.51 3.24 3.59 3.74
מאי-2017 4.31 4.35 4.14 3.57 3.34 3.73 3.87
אפר-2017 4.31 4.34 4.25 3.75 3.32 3.72 3.88
מרץ-2017 4.34 4.23 4.19 3.73 3.49 3.82 3.93
פבר-2017 4.30 4.19 4.14 3.66 3.36 3.72 3.85
ינו-2017 4.27 4.13 4.11 3.62 3.36 3.71 3.84
דצמ-2016 4.17 3.99 3.96 3.66 3.27 3.58 3.73
נוב-2016 4.19 4.02 3.93 3.35 3.11 3.55 3.67
אוק-2016 4.03 3.90 3.81 3.41 3.20 3.36 3.53
ספט-2016 3.84 3.76 3.63 3.26 2.92 3.11 3.30
אוג-2016 3.76 3.66 3.54 3.17 2.78 3.00 3.19
יול-2016 3.58 3.45 3.32 3.00 2.83 2.86 3.04
יונ-2016 3.50 3.48 3.26 3.00 2.73 2.73 2.93
מאי-2016 3.51 3.41 3.38 2.97 2.79 2.77 2.97
אפר-2016 3.42 3.42 3.35 3.14 2.75 2.82 3.01
מרץ-2016 3.39 3.42 3.28 3.06 2.80 2.89 3.06
פבר-2016 3.22 3.15 3.18 2.73 2.49 2.69 2.85
ינו-2016 3.09 3.05 2.93 2.66 2.33 2.48 2.66
דצמ-2015 3.05 3.01 2.90 2.55 2.22 2.38 2.58
נוב-2015 3.06 3.00 2.85 2.54 2.16 2.42 2.58
אוק-2015 2.95 2.90 2.75 2.38 2.01 2.31 2.47
ספט-2015 2.90 2.92 2.65 2.29 1.87 2.21 2.37
אוג-2015 2.77 2.73 2.55 2.16 1.77 2.05 2.21
יול-2015 2.59 2.55 2.29 2.01 1.69 1.90 2.05
יונ-2015 2.57 2.45 2.26 2.00 1.77 1.75 1.96

 

ריבית שקלית מעל 20 שנה – 4.9%

ריבית המשכנתא השקלית ירדה ביולי ל-3.17% לעומת 3.23% בחודש הקודם.  ריבית המשכנתא לטווח של 15 עד 20 שנה ירדה ל-4.5% לעומת 4.53% בחודש הקודם, ולטווח של  20 עד 25 שנה ירדה הריבית 4.83%, בהשוואה ל-4.9%  בחודש שעבר. בטבלה ניתן לראות את כל הריביות לתקופות פירעון שונות:

 

תוקף הריבית החל מ- מעל 25 מעל 20 ועד 25 מעל 15 ועד 20 מעל 10 ועד 15 מעל 5 ועד 10 מעל 1 ועד 5 עד שנה ממוצע
שנה   שנים   שנים  שנים שנים שנים
יול-2017 5.10 4.83 4.50 3.94 3.54 4.12 1.81 3.17
יונ-2017 5.06 4.90 4.53 4.00 3.61 4.18 1.83 3.23
מאי-2017 5.16 4.94 4.63 4.16 3.66 4.24 1.91 3.29
אפר-2017 5.19 5.00 4.67 4.26 3.79 4.29 1.83 3.32
מרץ-2017 5.22 5.01 4.69 4.25 3.81 4.31 1.89 3.36
פבר-2017 5.14 5.01 4.71 4.25 3.75 4.27 1.81 3.33
ינו-2017 5.15 4.91 4.66 4.21 3.77 4.29 1.69 3.37
דצמ-2016 4.95 4.78 4.48 4.06 3.65 4.05 1.70 3.28
נוב-2016 4.91 4.66 4.42 3.98 3.60 3.92 1.66 3.19
אוק-2016 4.76 4.59 4.31 3.91 3.54 3.83 1.58 3.13
ספט-2016 4.61 4.43 4.16 3.71 3.34 3.65 1.45 2.94
אוג-2016 4.50 4.35 4.11 3.69 3.25 3.51 1.43 2.89
יול-2016 4.35 4.17 3.97 3.52 3.13 3.41 1.37 2.78
יונ-2016 4.25 4.11 3.90 3.52 3.06 3.30 1.39 2.75
מאי-2016 4.23 4.07 3.86 3.48 3.00 3.28 1.38 2.75
אפר-2016 4.10 3.97 3.78 3.39 2.99 3.17 1.37 2.68
מרץ-2016 4.10 3.97 3.80 3.43 3.01 3.13 1.42 2.64
פבר-2016 4.16 4.04 3.81 3.39 2.94 3.18 1.34 2.60
ינו-2016 4.15 4.01 3.77 3.34 2.83 3.12 1.32 2.54
דצמ-2015 4.12 3.97 3.70 3.26 2.76 3.02 1.27 2.48
נוב-2015 4.18 4.02 3.81 3.33 2.84 3.01 1.27 2.46
אוק-2015 4.18 4.01 3.82 3.32 2.83 3.11 1.25 2.50
ספט-2015 4.18 4.02 3.82 3.33 2.81 3.01 1.20 2.46
אוג-2015 4.08 3.90 3.66 3.20 2.74 2.95 1.15 2.43
יול-2015 3.79 3.56 3.33 2.87 2.43 2.74 1.15 2.33
יונ-2015 3.55 3.36 3.08 2.68 2.30 2.56 1.14 2.22

חשוב להזכיר –  הריבית השקלית הממוצעת שמפרסם בנק ישראל היא ממוצע של ההלוואות שניתנו בריבית שקלית משתנה ובריבית קבועה. בפועל, לא באמת ניתן להשוות בין שני סוגי הריביות האלו – הריבית הקבועה יותר בטוחה לאורך זמן, אך מראש היא יקרה יותר; בעוד הריבית המשתנה אמנם יותר נמוכה, אך היא יותר מסוכנת כי קיימת חשיפה לעלייה בריבית.

הסיכון שבהלוואת גישור

משפרי דיור מתלבטים הרבה פעמים בשאלה – מה לעשות קודם? – לרכוש דירה ואז למכור את הדירה שבה מתגוררים כעת, או למכור ואז לקנות? זו שאלה קריטית, עם שיקולים מכיוונים שונים, אבל אם רוכשים דירה ועדיין לא מוכרים את הדירה הקודמת, נוצר במקרים רבים מצב שאין לרוכשים את מלוא הכסף לשלם על הדירה. הם לרוב מסתמכים על התמורה ממכירת הדירה, ואם זאת עדיין לא נמכרה, והם צריכים לשלם, אז רבים מהם לוקחים – הלוואת גישור.

הלוואת גישור היא בהגדרה יקרה. אז קחו את זה במכלול השיקולים כאשר אתם מחליטים לקנות לפני שאתם מוכרים את הדירה הקיימת, וזה נהיה בחודשים האחרונים מוחשי יותר ומסוכן יותר.

בתקופה האחרונה, על רקע הירידה בהיקף מכירת הדירות, רבים יושבים על הגדר ולא ממהרים לקנות דירה, והירידה בביקוש גורמת לתהליך המכירה להתארך.  המצב הזה גורם למוכרים פוטנציאלים, לחכות עם המכירה. הם מעדיפים, במקרים רבים, שלא  להתפשר, ובינתיים הם לוקחים מהבנקים הלוואות גישור.

הלוואות הגישור האלו כאמור יקרות. הבנקים למשכנתאות נותנים הלוואות כאלו בריבית של כ-2%-3% צמודה למדד או בריבית לא צמודה של 5%-6%. כלומר, לוקח ההלוואה מסתכן מאוד – העלויות שלו גבוהות, ואף אחד כמובן לא מבטיח לו שהוא יקבל על מחיר הדירה שלו (הדירה הקודמת) את הערך  שהוא מצפה לקבל. זה מסוכן בריבוע כי הוא עשוי לקבל ולהתפשר לבסוף על מחיר שהוא מתחת להצעות הנוכחיות, ואז ההפסד כפול – גם על הלוואת הגישור וגם בגלל ירידת המחירים.

ריבית משכנתא והקשר למדד תשומות הבנייה 

ריבית המשכנתא וליתר דיוק השינוי בריבית המשכנתא משפיעים על עיתוי התשלומים לקבלן (באם רוכשים דירה מקבלן). רוכשי דירות חדשות משלמים את התשלומים לקבלן  עם הצמדה למדד תשומות הבנייה. מדד תשומות הבנייה עלה בשנים האחרונות יותר ממדד המחירים לצרכן – זה לא מחייב שכך יהיה גם בהמשך, אבל אם אתם מעריכים שזה מה שיקרה גם בהמשך, כדאי לכם לנסות ולהתמקח  עם הקבלן, במקרים מסוימים זה עוזר וההצמדה מתחלפת למדד המחירים לצרכן.

ואם אתם (כמו הרוב) משלמים בהצמדה למדד תשומות הבנייה, כדאי לנסות ולמזער את ההצמדה בדרך הבאה – אם תקחו משכנתא מוקדם ותשלמו לקבלן את התשלומים מוקדם אתם תחסכו את מדד תשומות הבנייה. מצד שני אתם תשלמו את ריבית המשכנתא – ולכן, אם אתם צופים שמדד תשומות הבנייה יהיה גבוה מריבית המשכנתא, אז כלכלית עדיף לכם לשלם מוקדם.

כאן, תמצאו מידע על ריביות המשכנתא וכאן תמצאו מידע על מדד תשומות הבנייה לרבות תחזית.

 

תכנים נוספים מאתר הון:

רוכשים דירה? כך תחשבו את מס הרכישה

מחירי הדירות בתל-אביב – נתונים מעודכנים

מה עדיף – ריבית קבועה לא צמודה (קל"צ) או קבועה צמודה ?

למדריך מס רכישה

מחשבון מס רכישה

מאגר נתוני האשראי חי מאפריל 2019, לא פיילוט. הלשכות (BDI, דן אנד ברדסטריט) שואבות מהמאגר של בנק ישראל ונותנות ציון; BDI עדיין 300–850. קפטן קרדיט עדיין אפליקציה חיה. 162 ו-166 מיליון הם עלות הקמה 2018–2019, לא תקציב 2026. בנקאות פתוחה נוספה מעל המאגר. ריבית בנק ישראל 3.25%, פריים 4.75% — הדירוג משפיע על המרווח שתשלמו, לא על הפריים עצמו. אפשר לחשב במחשבון המשכנתא ולהרחיב במדריך המשכנתא.

דירוג האשראי נועד לנבא את יכולת החזר ההלוואות, אלא שלאזרחים רבים – חלקם הגדול נורמטיבים והגונים – יש דירוג אשראי נמוך. איך זה יכול להשפיע עליכם וכיצד ניתן לשפר אותו?

באפריל 2019 החל לפעול בישראל מאגר נתוני האשראי החדש – שאמור להיות הבסיס לקפיצת מדרגה בתחרות בשוק האשראי למשקי הבית בישראל. עם עליית המאגר לאוויר נכנס לתוקף חוק נתוני אשראי החדש, המסדיר את פעולת המאגר.

על פי חוק נתוני האשראי שנכנס לתוקף באפריל 2019, ייסד בנק ישראל מאגר מרכזי שתכליתו שיתוף נתוני אשראי של לקוחות פרטיים. המאגר אליו מזרימות לשכות האשראי (BDI ו-B&D) מידע באופן תדיר, נועד לעודד תחרות בשוק האשראי הצרכני באמצעות שיתוף מידע כחלק משוק חופשי, ובכך למנוע ריכוז של כלל הנתונים על ידי הבנקים.

חוק נתוני אשראי מ-2016 ביטל את חוק שירות נתוני אשראי מ-2002, שלפיו נאספו עד כה נתונים על אירועים שליליים העשויים לפגוע ביכולת החזר ההלוואות של משקי בית, כמו פשיטות רגל והליכי הוצאה לפועל.

תוכן עניינים; ניתן להקליק על הקישור הרלבנטי

מהו מאגר נתוני האשראי?

מאגר נתוני האשראי החדש מרכז נתונים חיוביים ושליליים על פעילותם הפיננסית של כמעט כל משקי הבית בישראל. נתונים אלה אמורים לשמש בעיקר לקבלת החלטות על מתן אשראי: כשאדם מבקש הלוואה בבנק או אצל נותן אשראי אחר, הוא יכול לתת את הסכמתו להעברת מידע עליו מהמאגר לנותן האשראי. המידע אמור לאפשר לספק האשראי לתמחר את האשראי בהתאם לאיכותו של הלווה ולסיכונים שבמתן ההלוואה ללווה זה.

דירוג אשראי אישי – מה זה ואיך זה ישפיע עליכם?

דירוג אשראי אישי הוא ציון שניתן לאנשים פרטיים, המבטא את יכולת ההחזר שלהם. הציון הזה בעצם מספק לבנקים ולגופי האשראי תובנות בקשר אליכם – האם כדאי לתת לכם אשראי, האם אתם מחזירים את החובות שלכם. כל המידע עליכם בעצם משתקלל לציון אשראי (Credit Score), ועל פי זה נותנים לכם אשראי וקובעים לכם את הריבית. ככל שאתם בטוחים ואמינים יותר בעיני הבנק, כך הריבית שתשלמו תהיה נמוכה יותר.

הדירוג הזה מסתמך בעיקר על ההיסטוריה הפיננסית שלכם, על ההון העצמי שלכם (נכסים והתחייבויות) ועל ההתנהלות הפיננסית שלכם מול רשויות שונות – האם אתם משלמים בזמן חשבונות, האם יש לכם חובות לא משולמים ועוד.

בנק ישראל נתן רישיונות לגופים שונים, שנקראים לשכות אשראי, שייקחו את המידע שנאסף במערכת נתוני האשראי של בנק ישראל, שבוחן את ההרגלים הפיננסיים של מבקש האשראי, יעבדו אותו וייתנו לכם ציון על בסיסו. ככל שהציון גבוה יותר, הדירוג טוב יותר, והסיכוי לקבל אשראי בריבית אטרקטיבית עולה. אחד הגופים שמשמשים כלשכת אשראי הוא BDI, שסקאלת דירוג האשראי שלו נעה בין 300 ל-850 — זה הסולם החי. גוף נוסף הוא דן אנד ברדסטריט שמפעיל את אפליקציית קפטן קרדיט (ראו למטה). בעבר גם חברת קו מנחה שימשה כלשכת אשראי, אך הפסיקה לאחר שנכנסה לתחום האשראי החוץ־בנקאי באמצעות רכישת קרן מפרש פתרונות מימון, ובנק ישראל התנגד שתשמש הן כמדרגת אשראי והן כנותנת אשראי.

כאשר אנחנו רוצים להנפיק כרטיס אשראי חדש או לקחת הלוואה, הגופים המלווים מבקשים מאתנו אישור לפנות לחברת דירוג אשראי על מנת לקבל מידע נוסף.

אבל כמו בכל דירוג, גם בדירוג הזה יש חולשות – לא כל המידע זמין, לא כל המידע מעודכן, אנשים יכולים להעלים "התחייבויות" ובכלל להסתיר מצוקה פיננסית. קחו למשל את המקרה של איש העסקים אליעזר פישמן שהתנהל כך במשך שנים רבות. אתם סבורים שמישהו היה נותן לו דירוג אשראי נמוך? ממש לא. בפועל אף אחד לא באמת ידע מה מצבו. פשוט לא ידעו להעריך את נכסיו וגם את חובותיו; ומעבר לכך – לא תמיד ניתן לקשר בין אדם פרטי לבין חברה, אבל אם החברה במצב גרוע ולאדם הפרטי דווקא יש הון – איך ייראה הדירוג שלה? הרי מדובר בישויות נפרדות. אלא שבית המשפט כבר הראה לנו שהוא יודע להרים מסך ולחבר את החברה עם האדם הפרטי, ולחייב אותו להזרים כספים לחברה, במיוחד אם התברר שהיו הברחות של נכסים.

בקיצור, דירוג אשראי אישי זה בהחלט נחמד, אבל הציון הוא לא חזות הכול.

דירוג האשראי – סוגיה ותיקה

בפועל, דירוג האשראי האישי הוא סוגיה ותיקה, ש"מתבשלת" כבר כמה שנים טובות. במסגרת חוק נתוני האשראי שהוסדר בתחילת המילניום הייתה התייחסות להקמת מאגר נתונים עם מידע שלילי – כלומר על אנשים עם דירוג אשראי נמוך, אי עמידה בחובות ובתשלומים, צ'קים שחזרו, חשבונות מוגבלים וחסומים, חוסר תשלומים לרשויות ועוד. זה היה תקף ל-5% עד 10% מהאוכלוסייה, כי בכל זאת הרוב מתנהלים בצורה סבירה, או לפחות לא נמצאים בקטסטרופה כלכלית. המאגר חי: לרוב משתמשי האשראי יש דירוג, לא רק למי שיש אירוע שלילי.

דירוג אשראי אישי – כמו באמריקה

מכיוון שדירוג אשראי אישי הוא חיקוי של מודל אמריקאי, שווה להתעכב ולהבין מה קורה בארצות הברית. בשוק האמריקאי קיימות שלוש סוכנויות דירוג בפיקוח ממשלתי המעדכנות נתונים ומידע, ובהתאמה דירוגים אישיים. המידע שהן מקבלות מגיע מכל חברות האשראי, הבנקים והמוסדות הפיננסיים. מדובר במידע שוטף שבעזרתו מייצרים בחברות הדירוג תיק לקוח שמתעדכן באופן רציף.

המידע הזה מתורגם לציון וחוזר בעצם לאותם גופי אשראי שבוחנים את יכולת ההחזר של הלקוחות. הלקוחות, ליתר דיוק הלווים, נבחנים בכל נקודת זמן שבה הם מבקשים הגדלת אשראי, הלוואה, כרטיס אשראי, הלוואה ייעודית לרכב, לשיפוץ, למשכנתה כמובן ועוד.

דירוג האשראי נקבע על ידי החברות המדרגות בהתאם להיסטוריית התשלומים, חשבונות האשראי הפתוחים, השימוש באשראי מנוצל ואשראי פנוי, הוותק של תיק האשראי שלכם, הבקשות לאשראי בעיקר בשנה האחרונה, מצבים בעייתיים – פשיטות רגל, חובות שלא שולמו וכו'.

הציון שלכם גם מאפשר שיווק ייעודי של חברות האשראי. נניח לדוגמה שחברת האשראי מעוניינת לפנות לכל הלווים הבטוחים בהצעה להגדלת מסגרת בריבית מאוד נמוכה, היא יכולה לאתר את האנשים במאגר ולפנות אליהם.

כיצד נקבע הציון בארץ?

בדומה למצב בעולם – גם בארץ הלשכות קובעות את הציון על פי אלגוריתם מתמטי — כל לשכה במודל שלה, ולכן הציון יכול להיבדל. מדובר בשחקנים פרטיים – כמו שמעלות ומידרוג הן חברות דירוג לחברות נסחרות בבורסה (דירוג לחוב שלהן/איגרות חוב שלהן), כך יהיו חברות דירוג גם לאנשים פרטיים, וסביר שחברות המידע שמספקות נתונים ומידע עסקי על חברות לרבות מצב עסקיהן, ייכנסו לתחום הזה (BDI, דן אנד ברדסטריט ועוד).

לצורך הכנת התיק והציון ישתמשו החברות הללו בכל הנתונים שקיימים אצל נותני האשראי – בנקים וחברות כרטיסי האשראי, וגם בגופים הציבוריים כמו בנק ישראל, ההוצאה לפועל, מידע מבתי המשפט ועוד.

הציון ניתן לגופי האשראי וללווים עצמם – כלומר אתם יכולים לדעת מה הציון שלכם (למשל בקפטן קרדיט של דן אנד ברדסטריט, שעדיין חיה). זה מתחיל להישמע כמו מבחן בבית ספר, וזה באמת מזכיר – אם הציון לא טוב, תצטרכו להתאמץ מאוד כדי לשפר אותו, ואם נכשלתם אז ממש אוי ואבוי.

הדירוג של כל לקוח ייקבע בלשכות האשראי, בכל אחת לפי המודל שפיתחה, שמשקלל מידע חיובי ושלילי שנאגר על הלקוח. המודלים של הלשכות אינם זהים זה לזה, כך שייתכן שלקוח יקבל דירוג אשראי שונה בלשכות שונות.

לשכות דירוג האשראי מתחשבות בהיסטוריית האשראי של כל לקוח. החזר הלוואות במועד וללא פיגורים ישפיע לטובה על הדירוג. אירועים כמו אי-כיבוד צ'קים, פתיחת תיקים בהוצאה לפועל, חילוט של ערבויות או מחילות על חובות עבר – עלולים להשפיע על הדירוג לרעה.

האיסוף של פרטים על היסטוריית האשראי בפועל של כל לקוח אמור למנוע אפליה במתן אשראי לפי מאפיינים כגון לאום, גיל ומין. בבנק ישראל אומרים כי הבנק מפקח על פיתוח המודלים של הלשכות, ויוודא שאינם מפלים.

האם כבר יש עליי מידע במאגר?

גם אם לא ביצעתם כל פעולה אקטיבית עד כה, סביר שפרטיכם כבר שמורים במאגר. איסוף המידע כבר התחיל. במאגר נאספים נתונים על כל אדם בישראל מגיל 18 ומעלה – בתנאי שמקורות המידע, כגון הבנקים, העבירו עליו דיווח. איסוף המידע אינו מוגבל למי שנטלו הלוואות. למשל, מי שיש לו חשבון עו"ש בבנק ובו מסגרת אשראי מאושרת (המאפשרת "להיכנס למינוס"), פרטיו כנראה כבר הועברו למאגר, גם אם אינו מנצל את המסגרת, כלומר אם החשבון שלו ביתרת זכות. כך גם מי שיש בידיו כרטיס אשראי.

אילו נתונים מופיעים עליי במאגר?

המאגר אינו כולל נתונים על הכנסות או על נכסים, אלא אם מדובר בנכסים המשמשים כביטחונות לצורך הלוואות קיימות. לכן הוא אינו מכיל מידע על השכר החודשי או על שווי החיסכון לפנסיה, בהנחה שאינו משועבד. המידע הנכלל במאגר עוסק בעסקות אשראי ובהתחייבויות – כגון משכנתאות, הלוואות אחרות ועסקות אשראי שוטפות, למשל מסגרת האשראי בחשבון הבנק ובכרטיס האשראי.

המאגר מכיל נתונים על סך ההתחייבויות (למשל היתרה של כל הלוואה), מטרתן ככל שהיא ידועה למלווה, והתשלומים הכרוכים בכל עסקה – כגון ההחזרים החודשיים של המשכנתא. המידע על התשלומים יכול לפעול לטובת הלווה, אם הוא מחזיר את ההלוואות במועד; אבל גם לרעתו – אם הוא מפגר בתשלומים או מפזר צ'קים בלי כיסוי.

מי ישמור על הפרטים שלי?

הנתונים המלאים נמצאים במאגר, המנוהל בשרתי מחשב של בנק ישראל. בבנק מעדיפים את הכינוי "מערכת" על פני "מאגר" – אולי בגלל המטען השלילי שנקשר במאגר הביומטרי ובמאגרי מידע אחרים שנתונים תמיד בסכנת פריצה. 162 מיליון עד סוף 2018 ו-166 מיליון בתקציב 2019 הם עלות ההקמה —, לא תקציב 2026. המערכת חיה; בנקאות פתוחה רצה לידה.

האם המידע משמש רק במתן ההלוואה? מהו "ניטור"?

ניטור הוא מעקב של נותן האשראי על נתוני האשראי של הלקוח במשך תקופת ההלוואה. נותן האשראי יקבל מהמאגר אינדיקציות על אירועים שליליים. הניטור יכול להיעשות למשך תקופה שלה הסכים הלקוח, או לכל אורך חייה של עסקת האשראי – הקצר בין השניים. הניטור מחייב קבלת הסכמה מהלקוח, בניגוד למצב עד כה, שבו נותני אשראי היו יכולים לקבל גם ללא הסכמה מראש מידע על אירועים כמו הגשת בקשה לפשיטת רגל.

האם נדרשת הסכמה שלי להעברת הנתונים מהמאגר לנותן האשראי?

כן, לצורך קבלת דוח אשראי או לצורך ניטור. לא, לצורך חיווי אשראי – שאותו מבקש נותן אשראי מלשכת אשראי, אם הוא מעוניין לקבלו לפני התקשרות עם לקוח. על נותן האשראי ליידע את הלקוח מראש על כוונתו לקבל חיווי.

לכמה זמן המידע יישמר במאגר?

שמירתו של כל פרט מידע במאגר מוגבלת לעשר שנים מיום יצירתו. עם זאת, המידע המועבר מהמאגר ללשכות האשראי, ומהן לנותני האשראי, יתייחס רק לשלוש השנים האחרונות.

האם אפשר לבקש להימחק מהמאגר?

לכל אדם יש זכות לבקש להפסיק את איסוף הנתונים עליו במאגר – ואת מחיקת המידע שכבר נאסף. היוצא מהכלל הזה הוא מי שנמצא ב"תקופת הגבלה", שמתחילה כשמתקבל במאגר נתון "בעייתי", לפי הגדרות שנקבעו. נתון כזה יכול להיות אינדיקציה על מתן צו כינוס, פתיחת הליך פשרה עם נושים או הסדר נושים, הכרזה על פשיטת רגל, פתיחת תיק בהוצאה לפועל בסכום של יותר מ-5,000 שקל (או כמה תיקים בסכום מצטבר של 4,000 שקל ויותר), הכרזה כלקוח מוגבל או מוגבל חמור, או פתיחת הליכים בבית משפט עקב חוב של יותר מ-10,000 שקל לבנק, לחברת כרטיסי אשראי או לנותן אשראי אחר המדווח למאגר. תקופת ההגבלה נמשכת שלוש שנים, ומסתיימת בתנאי שלא התקבלו נתונים בעייתיים נוספים.

מי שביקש שלא ייאסף עליו מידע במאגר עשוי להיתקל בהרמת גבה של נותני אשראי בבואו לבקש הלוואה, ואף בסירוב לתת אשראי. עם זאת, ייתכן שנותני אשראי יסכימו להעניק לו אשראי בכל זאת, במיוחד אם מבקש ההלוואה הוא לקוח ותיק שלהם, והם מכירים את התנהלותו הפיננסית.

האם אפשר לדעת מה דירוג האשראי שלי?

כן. למשל, אפליקציית קפטן קרדיט של דן אנד ברדסטריט, אחת מלשכות האשראי, מאפשרת לכם לדעת את דירוג האשראי שלכם, לפי מספר ההלוואות, מועד ההחזר, צ'קים חוזרים ועוד. האפליקציה מאפשרת גם לראות את היסטוריית הדירוגים של המשתמש ופירוט ממה מושפע הדירוג שלו.

דירוג האשראי שלכם שלילי – כיצד זה ישפיע עליכם והאם ניתן לשפרו?

דירוג אשראי שלילי הוא גורם בעל השלכות מרחיקות לכת, שבבסיסו חוסר אמון מצד המערכת הבנקאית או גוף מלווה כזה או אחר לספק לכם מימון. עם זאת, על פי תקנה מיוחדת שנכללת בחוק נתוני האשראי, במידה ותוכיחו כי התנהלתם נכון ברמה הפיננסית במשך 3 שנים, הרי שחיווי האשראי שלכם יהפוך באופן אוטומטי לחיובי.

במקרים אחרים, ייתכן כי חלה טעות בעת בדיקת חיווי האשראי שלכם. במצב שכזה רצוי לפנות אל גורם מקצועי ומוסמך, בעל היכרות מעמיקה עם עולמות הפיננסים והאשראי, אשר יוכל לבוא לעזרתכם.

צעדים פשוטים לשיפור דירוג האשראי

אמנם לא ברור אילו נתונים בדיוק מעבד כל אלגוריתם, אבל ישנן כמה דרכים בסיסיות לשיפור דירוג האשראי, באמצעות שיפור ההתנהלות הפיננסית לאורך זמן:

שמירה על אמינות ואחריות פיננסית

הנתונים שעליהם פיהם נקבע ציון דירוג האשראי מתבססים על הפעילות שלנו, ככל שהפעילות הפיננסית שלנו אחראית יותר כך הנתונים שלנו יהיו טובים יותר. ככל שנזרים יותר מידע חיובי בפעולות עכשוויות, כך השפעת מידע שלילי בהיסטוריה על דירוג האשראי האישי.

מידע חיובי לאורך זמן

לנתונים שליליים השפעה גדולה יותר מנתונים חיוביים – גם איחור בודד בתשלומים משפיע על דירוג האשראי, לכן חשוב שתקפידו לעמוד בהתחייבויות הפיננסיות שלקחתם על עצמכם, כמו החזרי הלוואות.

עמידה בזמנים

איחור בתשלומים משפיע לרעה, לכן חשוב מאוד שלא רק תעמדו בתשלומים אלא גם תשלמו אותם בזמן.

הישמרו מהמינוס

חריגה ממושכת ממסגרת האשראי פוגעת בדירוג האשראי, לכן במסגרת השינוי הפיננסי כדאי להקדיש תשומת לב לבניית תוכנית ליציאה מהמינוס.

הגדילו את מסגרת האשראי הבנק

חריגה ממסגרת האשראי היא נתון שלילי שיש לכם אפשרות להשפיע עליו. לכן הגדירו את מסגרת האשראי שלכם לרמה שתוכלו לעמוד בה ולא לחרוג ממנה.

למדריכי הלוואות

איך יעבוד מאגר נתוני האשראי החדש

האם אפשר לדעת מה דירוג האשראי שלי?

HON TV

עוד בנושא: העברה בנקאית – כמה זמן זה לוקח, איך מקבלים העברה בנקאית מחו"ל ומה העמלות, טעות בהעברה בנקאית – איך מקבלים את הכסף חזרה, האם מחויבים להחזיר.

איך משפרים דירוג אשראי צעד אחר צעד

דירוג נמוך אינו גזירה קבועה. הצעד הראשון הוא לקבל את הדוח ולבדוק שהמידע בו נכון. טעות ברישום, חוב שנסגר אבל עדיין מופיע כפתוח, או הלוואה שאינה שייכת ללקוח הם דברים שאפשר לבקש לתקן.

שאלות ותשובות

? מה משפיע על הדירוג?

היסטוריית תשלומים, היקף האשראי והפיגורים. תשלום בזמן לאורך תקופה הוא הגורם המשפיע ביותר.

? האם בדיקת דירוג פוגעת בו?

בדיקה עצמית לא פוגעת. בדיקות מרובות של גופי אשראי בזמן קצר עשויות להשפיע.

? האם אפשר להתנגד לאיסוף הנתונים?

החוק מאפשר לבקש לא לכלול חלק מהנתונים. יש לכך השלכות על קבלת אשראי.

? מה עושים אם יש טעות בדוח?

פונים ללשכת האשראי ולגוף שדיווח את הנתון ומבקשים תיקון. כדאי לשמור תיעוד.

? האם מי שבזכות נכלל במאגר נתוני האשראי?

כן. מי שיש לו מסגרת אשראי מאושרת או כרטיס אשראי כנראה כבר במאגר, גם אם החשבון ביתרת זכות.

? אילו נתונים לא נכללים במאגר?

לפי המדריך, המאגר אינו כולל נתונים על הכנסות או על נכסים. הוא מתמקד בהתנהלות האשראי.

השלב הבא הוא לבנות היסטוריה חיובית: תשלומים בזמן, ניצול מתון של מסגרת האשראי והימנעות מפנייה להלוואות רבות בפרק זמן קצר. השינוי לא קורה ביום אחד, אבל התמדה של כמה חודשים בהתנהלות מסודרת משפיעה על האופן שבו גופי האשראי רואים את הלקוח.

מי שמתכנן לבקש משכנתא בעתיד הקרוב ירוויח מכך שיתחיל לטפל בדירוג כמה חודשים מראש, כי השיפור לוקח זמן ומשפיע על הריבית שיוצעו לו.

דוגמה: נניח שללקוח מסגרת אשראי של 10 אלף שקל והוא מנצל בקביעות 9,000 שקל. ניצול גבוה כזה עשוי לפגוע בדירוג. אם הוא יוריד בהדרגה את הניצול לכ-3,000 שקל וישלם כל חיוב בזמן, התמונה שהוא מציג לגופי האשראי תשתנה לטובה.

איך מקבלים את הדוח?

פונים ללשכת אשראי מורשית ומבקשים את הדוח לפי הנהלים שלה.

האם בדיקה של הדוח פוגעת בדירוג?

בדיקה עצמית של הלקוח נועדה לאפשר לו להכיר את המידע, וכדאי לבדוק מול הלשכה כיצד היא מתייחסת לכך.

מה עושים בפועל

  1. לקבל את דוח האשראי
  2. לבדוק כל פריט ולבקש תיקון טעויות
  3. להגדיר הוראות קבע כדי לא לאחר
  4. להקטין בהדרגה את ניצול המסגרות
  5. להימנע מבקשות אשראי מרובות בזמן קצר

להרחבה באתר: מחשבון איחוד הלוואות – כמה תחסכו

האם אפשר לקבוע שכר לפי הנטו? ואם אתם מקבלים שכר לפי הנטו אז איך שינוי במס משפיע עליכם? תוכנית נטו למשפחה.

הנה סוגיה מעניינת – דוד הולך לראיון עבודה כשהמטרה שלו היא להרוויח בנטו 8 אלף שקל. זה גם מה שהוא מבקש ואחרי כמה ראיונות הוא מתקבל לעבודה וסוכם שהוא ירוויח 8 אלף שקל נטו. האם זה אפשרי?

ובכן – זה אפשרי. נכון שברוב הגדול של המקרים השכר נקבע לפי ברוטו – אתם מבקשים את השכר הכולל (לפני מיסים, ביטוח לאומי ביטוח בריאות והפרשות סוציאליות). ברירת המחדל על פי חוק היא קביעת השכר ברוטו ולא נטו, אבל בהינתן שהצדדים הסכימו על שכר נטו זה כמובן אפשרי.

השכר ברוטו הוא גם השכר המחייב לצורך חישוב הזכויות בעת סיום העסקה, כלומר הוא הבסיס לפיצויי פיטורים, פדיון חופשה, ועוד.

הסוגיה הזו עלתה בבית הדין הארצי לעבודה וגם שם נקבע – "דרך המלך לקביעת שכרו של עובד היא שכר ברוטו" – יותר ברור מזה אין, ועדיין יש מצבים אחרים – קביעה לפי נטו, וזה קורה לרוב כשהעובד פשוט לא רוצה לשבור את הראש עם הניכויים ומבקש את מה שהוא רוצה לקבל אחרי ההוצאות.

הבעיה – מה עם הרכיבים האחרים בשכר?

תשלום בשכר נטו מעורר כמה בעיות. ראשית, האם השכר נטו מגלם ניכויים של קופת גמל וקרנות שונות? צריך לקבוע את זה מראש. ומה עם שווי שימוש ברכב? והוצאות טלפון? אז חשוב להבין שמבחינה משפטית – התשלום ברוטו הוא הבסיס, ואם יש מחלוקת, אזי נטל ההוכחה על זה שטוען שהשכר נטו (מאחר והכלל הוא כי התשלומים נעשים בברוטו)

העניינים המשפטים כאן עשויים להיות סבוכים – לכאורה, אין חשיבות לסיכום עם העובד, שכן העובד אינו רשאי לוותר על זכויותיו, וגם לרוב בעניינים משפטיים בין עובד למעביד, אין חשיבות לאופן התשלום בפועל, אבל במקרה של תשלום נטו יש חשיבות גדולה להסכם בין הצדדים, ואם התשלום בפועל אינו מנוגד לחוק, הרי האופן שבו התשלום שולם בפועל משקף את התנהגות הצדדים במהלך ההתקשרות, וזאת הוכחה להסכמה בין הצדדים. סבוך

מעבר לכך, יחולו על הטוען לתשלום נטו דיני ההוכחה הרגילים הנהוגים בבית הדין לעבודה (כך למשל, בית הדין לעבודה אינו קשור בדיני הראיות, כאשר הוא דן בנושא שאינו פלילי2 ויכול לקבל כראיה אפילו עדות מפי השמועה).

על כל פנים, בשכר נטו, חשוב להבין שיש הרבה עניינים פתוחים – ההפרשות השונות, הזיכויים – האם הם חלק מהנטו או לא? בפועל, ההתנהלות השוטפת היא סוג של הסכמה, אבל יש הרבה מקרים שהגיעו לבית משפט, והשפיטה תלויה בגופו של עניין. ככלל – אם יש הבנה שהעובד התכוון לשורה התחתונה אז הנטו סכום מינימאלי מובטח ואין מחויבות להפרשות וניכויים. אם הכוונה בשכר נטו היתה לסכום כולל (כולל קופות גמל, הפרשות וכו') אז המעביד צריך להפריש את הסכומים האלו – כלומר, הכל תלוי במה היתה כוונת הצדדים, ואיך ניתן לפרש את הכוונה לאורך זמן.

הנה מקרה שהגיע לבית המשפט – פומרנץ. מקרה בו סוכם על שכר נטו, אלא שהעובד הסתיר שיש לו פנסיה החייבת במס (הוא מקבל פנסיה ממקור אחר שחייבת במס). המשמעות היא שהגילום של שכר הנטו יביא לברוטו הרבה יותר גבוה ממה שהמעביד לקח בחשבון. השופטים פסקו כי העובד יישא בהפרשי המס.

זהירות – הקלות מס לא מתגלגלות אוטומטית למקבלי שכר נטו

הנה מצב מוזר – הממשלה מנסה להקל במיסים על הציבור, ומעלה את נקודות הזיכוי למשפחה. אבל, מי שמקבל שכר לפי הנטו עשוי שלא לקבל! הרי הוא הסכים לדוגמה – לשכר נטו של 8 אלף שקל, אז נכון שאם הוא היה מקבל לפי הברוטו היה מגיע לו יותר (ואפילו משמעותית בעקבות תוכנית נטו למשפחה). אבל זה מה שהוא סיכם עם המעביד. אבל, כמה סייגים – ראשית מס הכנסה דורש משני הצדדים – המעביד והעובד, לדווח על כך.

בהסכם לתשלום נטו, שני הצדדים לוקחים סיכון מסוים. מצד אחד, כשנכנסת רפורמה טובה לציבור (רפורמה במס), המעביד מרוויח – הוא לא מעלה לעובד את שכר הנטו וגורף רווח (השכר ברוטו של העובד יורד). אבל, אם המס יעלה, למשל – כאשר עולה שיעור המס בגין זקיפת שווי שימוש ברכב, העובד לא נפגע, זה נופל על המעביד. כלומר, כשמדובר על שכר נטו מדובר על מצב שיכול להיות מסוכן לעובד, במיוחד בתקופה כמו בשנים האחרונות שהממשלה מנסה להפחית את נטל המס!

ככה זה עובד גם כשיש עדכון מדרגות מס. במצב כזה, יש לבחון אם המעביד יספוג את התשלום, או יזכה בהפרש – לכאורה, עובד שהסכים וקבע עם מעבידו על שכר לפי הנטו, אינו אמור להיות מושפע בכלל משינויים במס הכנסה – זה כאמור יכול להיות טוב, וגם רע. עם זאת, אם מדובר בשינויים מהותיים כן יש מצב שהשכר אמור להשתנות. לסיכום – כשמקבלים שכר לפי נטו יש כמה שאלות שצריך מראש להגדיר – האם זה כולל הפרשה לקופות, קרנות וכו'; מה קורה כאשר יש שינוי במדרגות מס הכנסה ועוד – בפועל, כאשר יש שינוי במיסים וזה רלבנטי גם בשינויי מס שנתיים, לא רק בתוכנית נטו למשפחה. לכאורה העובד בנטו לא מקבל תוספת מההקלה.

מחשבון נקודות זיכוי

מדריך נקודות זיכוי

מדריך נטו למשפחה

עוד בנושא: מס הכנסה שלילי – מי זכאי לקבל וכמה מקבלים? – אל תוותרו, זה הכסף שלכם, טופס 1301 – דוח אישי שנתי למס הכנסה; מי צריך להגיש? איך מגישים?.

קרנות היי-טק – מוצר חדש בשוק ההון, האם כדאי?

קרנות ההשקעה בהיי-טק יוצאות לדרך. מדובר במכשיר שאמור מצד אחד לעזור לתעשיית ההיי-טק – קרנות היי-טק ישקיעו כספים בחברות היי-טק, ומצד שני המכשיר ייסחר בבורסה ויאפשר למשקיעים לקבל סל של חברות טכנולוגיה. חוץ מזה יהיו הקלות שונות, לרבות הקלות מיסוי ליזמים, למתפעלים ולמשקיעים, וכן תהיה רצפת הפסד למשקיעים.

משרד האוצר פרסם מכרז להקמת ארבע קרנות היי-טק שיסחרו בבורסה. המשקיעים בקרנות יקבלו את הגנת המדינה מפני הפסדים וכן ערבויות לגיוס אשראי

שר האוצר, משה כחלון, אמר במקביל למכרZ על הקמת הקרנות "קרנות הטכנולוגיה החדשות משלבות בין שני יעדים חשובים של משרד האוצר- פתיחת אפיק השקעה חדש לחוסכים לפנסיה, לצד מקור הון חדש לתעשיית ההי-טק הישראלית, הנשענת כיום ברובה על מקורות זרים. נמשיך לחזק את התעשייה הישראלית על ענפיה".

זה נכון, וזה מוצדק, רק חשוב להזכיר כי קיימות קרנות טכנולוגיה שהשקיעו בחברות ישראליות ונסחרות בבורסה המקומית, אבל מה לעשות – הם לא ממש הצליחו – היתה מופת שבסוף נמחקה ועברה לתחום פעילות אחר, היתה מרתון שזה אולי ישמע מצחיק אבל הפעילות שלה היום היא תמ"א 38, היתה תעוזה שעדיין קיימת, והיו עוד כמה. חלקן אגב הצליח במישור ההשקעות, אבל בסיכום הכולל התעשייה הזו לא המריאה. עכשיו זה שונה – ההטבות שניתנות עכשיו לא היו קיימות בעבר.

על פי המכרז שפורסם הקרנות החדשות יסחרו בבורסה המקומית, ויקבלו הגנה (של המדינה – משמע הגנה חזקה!) מפני הפסדים של המשקיעים בקרנות וכן ערבויות לגיוס אשראי.

המכרז הוא יוזמה משותפת של אגף החשב הכללי ורשות ניירות ערך. במסגרת המכרז יבחרו עד ארבעה מנהלי קרנות נאמנות, אשר יעמדו בתנאי המכרז לצורך קבלת ההגנה וירשמו בבורסה לניירות ערך בת"א את יחידות ההשתתפות של הקרן בהיקף מינימלי של 400 מיליון שקל לקרן.

מרבית ההון המושקע בחברות ישראליות העוסקות במחקר ובפיתוח מקורו בהון זר, וחלק גדול מהחברות נרכשות בידי תאגידים זרים בשלבים מוקדמים יחסית של התפתחותן. כך, מסבירים באוצר – "נמנעת משוק ההון הישראלי האפשרות ליהנות מפירות הבשלת אותן חברות. הקרנות החדשות ישלבו השקעה במניות סחירות בתחום הטכנולוגיה, לצד השקעות בהיקף משמעותי (30% לפחות) בחברות טכנולוגיה המצויות בשלבים מוקדמים לחייהן (סטארט-אפים). בכך, יאפשרו למשקיעים בשוק ההון הישראלי, לרבות הגופים המוסדיים, ליהנות מפוטנציאל התשואה הגלום בתעשיית החדשנות הישראלית, וזאת במתווה בטוח יחסית באמצעות השתתפות המדינה בהפסדים, ככל שיהיו. עבור כל קרן אשר תעמוד בתנאי המכרז, תעמוד הגנת המדינה על סכום של עד 50 מיליון שקל".

אבל, חשוב להזכיר – לצד ההצלחות הגדולות ביי-טק יש גם כישלונות. חשוב לזכור שאחת לכמה עשרות חברות הופכת להצלחה. יש הרבה כסף שנשפך ולא בטוח כלל שהתשואה המשוקללת עודפת. נכון, יש קרנות זרות שמצליחות להשיא תשואה מרשימה מההשקעה בחברות המקומיות, אבל זה גם בזכות הקרבה שלהם לבורסות בחו"ל, זה בזכות הקשרים שלהם לחברות הטכנולוגיה הגדולות, זה בזכות הניסיון והידע שלהם. האם לקרנות נאמנות יש את הידע הדרוש? ממש לא בטוח, אבל אולי הן יחברו לגופים החזקים ואז אכן עשויה להיות כאן הזדמנות.

באוצר מסבירים כי על פי תנאי המכרז, יתאפשר לקרנות לגייס אשראי מגובה בערבות המדינה (עד 100 מיליון שקל לקרן), ובכך למנף את כספי המשקיעים בקרן ולהגדיל את התשואה הפוטנציאלית למשקיעים.

"אנו משתמשים בידע הרב שנצבר באגף החשב הכללי לטובת קידומם של כלי מימון חדשניים, התומכים במטרות האסטרטגיות של משרד האוצר, ובראשן הגדלת הצמיחה והפריון", אמר רוני חזקיהו, החשב הכללי באוצר, "הקרנות החדשות יאפשרו לחוסכים לפנסיה ליהנות מפירות ההצלחה של התעשייה הישראלית החדשנית".

"ההצעה שלנו נועדה ליצור עבור הציבור הרחב מכשיר השקעה שיאפשר לו לראשונה להשתתף בהצלחת חברות הטכנולוגיה הישראליות, תוך מתן הגנה על ידי המדינה", אמר שמואל האוזר, יו"ר רשות ניירות ערך, "מדובר בכלי חשוב נוסף שקידמנו על מנת לתמוך בחברות קטנות ובחברות טכנולוגיה".

מדריך השקעה במניותמדריך השקעה באג"חמדריך השקעה בקרנות נאמנות


איך משקיע בוחן מוצר עם רצפת הפסד

הגנה מפני הפסד נשמעת מושכת, אבל צריך להבין בדיוק מה היא מכסה. לרוב היא חלה בתנאים מסוימים, לתקופה מוגדרת, ועד שיעור מסוים. מי שמניח שהכסף מוגן לחלוטין עלול להיות מופתע אם ימכור לפני הזמן או אם התנאים לא יתקיימו.

שאלות ותשובות

? מה היו אמורות לעשות קרנות ההיי-טק החדשות?

להשקיע בחברות היי-טק ישראליות ולהיסחר בבורסה, כך שמשקיעים יקבלו סל של חברות טכנולוגיה. במקביל הן אמורות לספק לתעשייה מקור הון מקומי, במקום להישען בעיקר על משקיעים זרים.

? מה ההגנה שהמדינה הציעה למשקיעים בקרנות?

לפי המכרז שמתואר במדריך, הקרנות קיבלו הגנה של המדינה מפני הפסדים של המשקיעים וערבויות לגיוס אשראי. לצד זה הוצעו גם הקלות מס ליזמים, למפעילים ולמשקיעים.

? אילו קרנות טכנולוגיה בבורסה קדמו לקרנות האלה, ואיך הן הצליחו?

המדריך מזכיר כמה קרנות כאלה שהיו בעבר, חלקן נמחקו או עברו לתחומים אחרים לגמרי, כמו תמ"א 38. בסיכום הכולל התחום לא המריא, אף שחלק מההשקעות עצמן הצליחו.

? מה השתנה לעומת הניסיונות הקודמים?

ההבדל המרכזי הוא ההטבות. ההגנה של המדינה וההקלות במס לא היו קיימות בעבר, וזה מה שאמור לשנות את התמונה.

? מי היה אחראי על המכרז?

המכרז היה יוזמה משותפת של אגף החשב הכללי במשרד האוצר ושל רשות ניירות ערך. נקבע שייבחרו עד ארבעה מנהלי קרנות שיעמדו בתנאים ויירשמו בבורסה.

השקעה בחברות טכנולוגיה צעירות היא תחום עם סיכון גבוה ונזילות מוגבלת. גם כשהמוצר נסחר בבורסה, מחירו עשוי להיות רחוק משווי הנכסים שבו. לכן כדאי לבחון את דמי הניהול, את מדיניות ההשקעה ואת הניסיון של מנהלי הקרן לפני שמשקיעים.

דוגמה: נניח שמשקיע שם 20 אלף שקל במוצר שמבטיח רצפה של 80% מהקרן בתום תקופה מסוימת. אם בתום התקופה שווי ההשקעה ירד ל-12 אלף שקל, ההגנה עשויה להשלים אותו ל-16 אלף שקל. אם ימכור לפני כן, ייתכן שיקבל את מחיר השוק בלבד.

האם ההגנה חלה בכל מועד מכירה?

זה תלוי בתנאי המוצר. יש לקרוא את התשקיף ולבדוק מתי ההגנה חלה.

איזה חלק מהתיק מתאים להשקעה כזו?

בדרך כלל חלק קטן, שהמשקיע מוכן להשאיר לתקופה ארוכה בלי צורך לממש.

מה עושים בפועל

  1. לקרוא את תנאי ההגנה בתשקיף
  2. לבדוק את דמי הניהול
  3. להבין את מדיניות ההשקעה
  4. להקצות רק חלק קטן מהתיק
  5. להיערך להחזקה לטווח ארוך

להרחבה באתר: גיוס המונים – כל אחד יכול להשקיע בסטארט-אפ; איך משקיעים? איך מגייסים? וכמה אפשר להשקיע ולגייס? · משקיע כשיר – מי זה? מה המשמעות? והאם כדאי להיחשב משקיע כשיר?

הטבות מס לשכירות ארוכת טווח

שכירות ארוכת טווח היא עוד תוכנית של האוצר להתמודד עם יוקר מחירי הדירות. פשוט, הציבור מקבל אופציה, שיכולה להיות נוחה – במקום לקנות, שכור במחירים סבירים ולאורך תקופה ארוכה. כך, לא תצטרך לחשוש איפה תגור בשנה הבאה? יש לך חוזה לשנים, וכך יש בעצם פתרון לבעיית הדיור. הבעיה – צריך לעודד יזמים לבנות ולקנות דירות להשכרה ארוכת טווח – אז איך עושים את זה? הטבות מס – הטבות מס לשכירות ארוכת טווח

שכירות ארוכת טווח – כל מה שצריך לדעת

באוצר נערכים להענקת הטבות מס גדולות לבניית פרויקטים של שכירות ארוכת טווח ובמקביל הם עובדים על קיצור הליכים בירוקרטיים לכל יזם שיבקש לבנות פרויקטים לשכירות.

על פי חוק לעידוד השקעות הון, על בניין חדש להשכרה ישולם מס שבח ממכירה או מהשכרה בגובה 11%. אבל, בהצעה שהוגשה נקבע מסלול הטבות נוסף, לפיו יוענקו הטבות מס מוגדלות לחברה שתשכיר נכס לתקופות של 10 שנים עד 15 שנה. כמו כן, יופחת מס הרכישה על הקרקע שעליה ייבנה הבניין להשכרה בשיעור של 0.5%, עבור מי שישכיר את הדירות ל-15 שנה.

ההטבות עד היום פשוט לא הספיקו. באוצר בדקו ומצאו כי בשנים האחרונות ניצול הטבות המס הוא נמוך מ-2% ולכן המטרה היא להוזיל משמעותית את נטל המס בהשכרה ארוכת טווח, כדי לעודד חברות ויזמים לבנות בניינים, שלפחות מחצית מהדירות יוקצו להשכרה לטווח ארוך.

על פי הצעת החוק גם בניינים בהם יתבצעו תוספות בנייה, תמ"א 38 ובניינים שייעודם שונה לשימוש למגורים בשכירות ארוכת טווח, ייהנו מהטבות המס.

וזה לא הכל – מוצע להוסיף "מסלול ירוק", שיאפשר זכאות אוטומטית להטבות המס לחברות שיתחייבו מול רשות המסים לעמוד בתנאים הבאים: קבבלת היתר בנייה לאחר פרסום החוק, השלמת בניית הבניין, או השלמת תוספת הבנייה עד סוף דצמבר 2022 או שינוי ייעוד הקרקע עליו נמצא הבניין. הבניין יכלול 30 דירות לפחות.

גובה השכירות הממוצע לדירת מגורים בבניין לא יעלה על סכום שייקבע על ידי רשות המיסים ובהתייעצות עם רשות ההשקעות במשרד הכלכלה.

מס שבח על מכירת דירות לשכירות ארוכת טווח

שיעור המס על השבח הריאלי יהיו לפי המדרגות הבאות: לתקופה של 5 שנים – 11%; לתקופה של 5 שנים נוספות (סה"כ 10 שנים) – 9%; לתקופה של 5 שנים נוספות (סה"כ 15 שנים)- 7.5%.

חברה שתרכוש בניין להשכרה, תקבל הטבה במס הרכישה בשיעור של 0.5% בלבד (במקום 6%) בכפוף לעמידה בתנאי החוק כשלפחות מחצית מהדירות יושכרו לתקופה של 15 שנה. ההטבות מותנות כמובן בהשכרת הדירות ולעמידה בתנאים של מס הכנסה.

"החוק יהווה זריקת מרץ לשוק השכירות ארוכת הטווח"" אמר שר האוצר, משה כחלון והוסיף – "שכירות לטווח ארוך מהווה אלטרנטיבה טובה וראויה לזוגות צעירים, שאינם מעוניינים או מסוגלים לרכוש דירה והיא חלק בלתי נפרד מפתרון שלנו למשבר הדיור"

שר הכלכלה והתעשייה, אלי כהן, אמר – "תיקון חוק עידוד השקעות הון יפחית את הרגולציה לקבלת הטבות המס לבניית דיור להשכרה באופן משמעותי, ומשכך יסייע להגדלת מספר הפרויקטים הנבנים למטרת שכירות ארוכת טווח, יעזור במשבר הדיור".

הטבות המס הם רק חלק מההטבות שמייעדים באוצר לתת למשכירי הדירות לטווח ארוך. הטבות נוספות אמרוות להיות בסבסוד הוצאות מסוימות לרבות ביטוח הדירה, או לכל הפחות הוזלה משמעותית של הביטוח על הדירה. כמו כן, האוצר מנסה לצאת למכרז שיוזיל את עלויות הניהול – כלומר החברה המשכירה תעביר את הניהול לגוף מסויים שעלותו יחסית נמוכה – ביחס לעלויות שלה.


מה השוכר צריך לבדוק בפרויקט של שכירות ארוכת טווח

מבחינת השוכר, היתרון המרכזי הוא יציבות. לפני חתימה כדאי לבדוק את משך החוזה, את מנגנון עדכון שכר הדירה לאורך השנים, ואת התנאים ליציאה מוקדמת. חוזה ארוך שאין בו גמישות עלול להיות בעייתי אם משק הבית יצטרך לעבור.

כדאי לבדוק גם מי אחראי על התחזוקה ואילו שירותים כלולים במחיר. בפרויקטים שמנוהלים על ידי חברה, יש לרוב גורם אחד שמטפל בתקלות, וזה יתרון לעומת שכירות מבעל דירה פרטי. ההשוואה צריכה לכלול את כל התשלומים, לא רק את שכר הדירה.

שאלות ותשובות

? מה המטרה של הטבות המס לשכירות ארוכת טווח?

לעודד יזמים וחברות לבנות ולקנות דירות שיושכרו לטווח ארוך. כך שוכרים יכולים לגור בשכירות יציבה לשנים, כחלופה לקניית דירה.

? למה הוחלט להגדיל את ההטבות?

לפי המדריך, באוצר מצאו שההטבות הקיימות כמעט לא נוצלו. לכן הוצע להוזיל משמעותית את נטל המס על השכרה ארוכת טווח.

? איך משתנה מס השבח לפי משך ההשכרה בהצעה?

לפי המדריך, שיעור המס על השבח הריאלי יורד ככל שתקופת ההשכרה ארוכה יותר, בשלוש מדרגות של חמש שנים כל אחת. כדאי לבדוק את השיעורים העדכניים בחוק.

? מה זה "המסלול הירוק" שהוצע?

מסלול שמעניק זכאות אוטומטית להטבות לחברות שמתחייבות לעמוד בתנאים: היתר בנייה לאחר פרסום החוק, השלמת הבנייה עד מועד שנקבע, בניין עם מספר מינימלי של דירות ושכר דירה ממוצע שלא עולה על תקרה שתיקבע.

? האם ההטבות חלות גם על תמ"א 38 ושינוי ייעוד?

לפי ההצעה שבמדריך, כן. גם בניינים עם תוספות בנייה, פרויקטים של תמ"א 38 ובניינים שייעודם שונה למגורים בשכירות ארוכת טווח ייהנו מההטבות.

משק בית שמתכנן לגור באזור מסוים לאורך זמן, למשל בגלל מקום העבודה או בית הספר של הילדים, ייהנה במיוחד מהיציבות של חוזה ארוך.

דוגמה: נניח ששכר הדירה בפרויקט הוא 5,500 שקל בחודש לחמש שנים, עם עדכון שנתי לפי המדד. אם המדד עולה ב-2% בשנה, בשנה החמישית שכר הדירה יהיה כ-5,950 שקל. מול שכירות רגילה שבה המחיר עשוי לקפוץ בכל חידוש, היציבות הזו שווה משהו.

מה קורה אם צריך לעזוב לפני הזמן?

זה תלוי בסעיפי החוזה. כדאי לבדוק מראש את ההודעה הנדרשת ואת הקנס, אם יש כזה.

האם המחיר מוגבל?

בחלק מהפרויקטים יש מגבלות שנקבעו מראש, ולכן כדאי לבקש את התנאים בכתב.

מה עושים בפועל

  1. לבדוק את משך החוזה
  2. להבין את מנגנון עדכון המחיר
  3. לברר את תנאי היציאה המוקדמת
  4. לבדוק מי אחראי לתחזוקה
  5. להשוות את העלות הכוללת לשכירות רגילה

להרחבה באתר: מחשבון שכירות מול קנייה

השקעה באורניום – מה האנליסטים ממליצים? מה צפוי בשנים הבאות? ואיך להיחשף לסחורה?

מחיר האורניום נופל כמו אבן בשנתיים האחרונות, כאשר שנת 2016 היא לכל הדעות אחת השנים הרעות של הסחורה הזו – האורניום, יסוד כימי רדיואקטיבי שמהווה את הבסיס לייצור אנרגיה גרעינית (ומכאן שמהווה בסיס לכורים גרעיניים ופצצת האטום), ירד לשפל של עשור, וזאת במקביל לירידה משמעותית במספרם של כורי האנרגיה ברחבי העולם. זה התחיל ב-2011 באסון הכור הגרעיני בפוקושימה שביפן – פשוט, בונים פחות כורים, ומנסים להיעזר בטכניקות אחרות לייצור אנרגיה, בעיקר טכניקות ידידותיות יותר לסביבה לרבות אנרגיה סולארית. אבל האם זה סופו של האורניום?

תוכן עניינים; ניתן להקליק על הקישור הרלבנטי

סופו של האורניום? ממש לא

ובכן, ראשית אורניום זה לא רק אנרגיה גרעינית. נכון, זה חלק משמעותי מהביקושים לסחורה, אבל אורניום משמש גם לייצור אנרגיה ירוקה/ נקייה. האורניום לא מצריך עלויות תפעול והפקה גבוהות לעומת מקורות האנרגיה האחרים – דלק, פחמן, מימן, אבל עלות הקמת כור גרעיני עולה משמעותית על עלות תחנות כוח ואנרגיה.

במאזן הביקוש וההיצע של האורניום בעשור האחרון ההיצע ניצח בגדול. האורניום הגיע בכתבה לשיא 150 דולר לפאונד ואיבד יותר מ-85% לרמה של 20 דולר. התנודות האלו קשורות כמובן לביקוש ולהיצע הצפויים, וכן למסחר השוטף שמושפע מגורמים רבים, לרבות גורמים ספקולנטים.

מבחינת הביקוש לאורניום הרי שקיימים כיום מעל 400 כורים גרעיניים שרוכשים את הסחורה, אך בהמשך לאסון ביפן, חלה ירידה בביקושים. ביפן הופסקה הפעלתם של יותר כ-40 כורים גרעיניים, ובמקביל הופסקה פעילותם של כורים כאלו בגרמניה, באנגליה ומקומות נוספים בעולם. ועדיין – מעל 10% ממקורות האנרגיה בעולם מקורם בכורים גרעיניים. זאת ועוד – למרות הסנטימנט השלילי, מתוכננים להיבנות בעשור הקרוב מאות כורים גרעיניים חדשים ברחבי העולם.

ורק כדי להמחיש את הפוטנציאל – כ-70% מהאנרגיה בצרפת מגיעה מכורים גרעיניים; באוקראינה זה סביב 50%, ובבלגיה סביב 40%. בארה"ב כ20% וכך גם בבריטניה ורוסיה.

אלא שהפוטנציאל נמצא במקומות אחרים – סין והודו. בשתי המדינות האלו הכורים הגרעיניים מהווים רק 3% מייצור האנרגיה, וזה אמור לגדול בשנים הבאות. בינתיים, השוק בעודף היצע.

המכה שאסון פוקושימה הנחית על הביקוש לאורניום הייתה כה קשה, כך שגם כיום, 6 שנים לאחר האסון, שוק האורניום עדיין סובל מעודף היצע (הרי לא סתם המחיר ירד ב-75% מאז האסון), אבל כנראה שלא לעוד הרבה זמן. ראשית בגלל שלייצר אורניום עולה, כך מעריכים אנליסטים, לפחות 20 דולר לפאונד, וזה בעצם המחיר הנוכחי – כלומר חברות הכרייה לא מרוויחות – אבל, עד מתי? הרי הם לא ייצרו כדי להפסיד.

על רקע הירידה במחיר, נעצרו כמעט לחלוטין ההשקעות במכרות, כשבמקביל הודיעו חברות גדולות על הפחתה בייצור – חברת קזטופרום, בבעלות הממשל בקזחסטן קיצצה 105 בתפוקת האורניום; ובמקביל חברת קמקו – החברה הגדולה בתחום הכרייה הפחיתה את ייצוא האורניום.

המהלכים האלו דווקא מעודדים לטווח הבינוני והארוך. הם גורמים למלאים להתרוקן, הם גורמים לחברות לצאת מהתחום, וממשקיעים פוטנציאלים להתרחק מלהשקיע במכרות חדשים. הם בעצם מגבילים את ההיצע הפוטנציאלי. זה טבעי, כי המצב עכשיו הוא של עודף היצע, אבל עודף ההיצע הזה, על פי הערכות אנליסטים ייעלם בטווח של שנה וחצי, אולי שנתיים. ואז מה יקרה – אז הביקושים יתחילו להיות דומיננטיים, וההיצע לא יספיק, רק שאז לאט יהיו מכרות חדשים והביקושים עשויים להביא לעליית מחירים. וחשוב לזכור – לא מפעילים מכרה מהיום למחר, ההשקעה במכרה חדש או הגדלת תפוקה במכרה קיים לוקחת כמה שנים.

אז ההיצע מוגבל, אבל מי אמר שהביקוש יעלה?

סין היא המפתח

כמו בהרבה סחורות – סין היא המפתח למחיר האורניום. למעשה סין והודו. הביקוש לאורניום גובר במדינות האלו על רקע הנזק של מקורות האנרגיה האחרים לסביבה. אפילו ביפן, למרות האסון הכבד, והדממה כמעט מוחלטת של הכורים, חוזרים בהדרגה לייצר בכורים הגרעיניים, כי זה פשוט הכי טוב ונכון לסביבה.

אבל, הביקוש הגדול ביותר צפוי להגיע מסין. בסין קיים זיהום אוויר גבוה במיוחד (וגם בהודו), והמשטרים שם עוברים לייצור אנרגיה בכורים גרעיניים. בסין נבנים במקביל מעל 20 כורים גרעיניים שאמורים לפעול בטווח של השנתיים/ שלוש השנים הקרובות. כמו כן, יש תכנון להקמת 40 כורים גרעיניים נוספים בסין בשנים הבאות. סין היא המנוע הגדול של בניית כורים, אבל היא לא לבד בעשר השנים הבאות, על פי ההערכות של אנליסטים מספר הכורים יכפיל את עצמו לאזור ה-850 כורים כאשר ב-2030 יגיע מספר הכורים ל-1,020.

גם בארה"ב ממשיכים לבנות כורים גרעיניים, ולאחרונה ממשל טראמפ הוציא תוכנית להארכת חייהם של 10 כורים גרעיניים. זאת ועוד – טראמפ ופוטין מעוניינים לסגת מהאמנה לצמצום הנשק הגרעיני בעולם, וזה עלול להגביר את הביקושים לאורניום.

ויש גם אינדיקציה לעלייה עתידית במחיר. רוב המסחר באורניום נעשה דרך חוזים ישירים בין הספק ללקוח לטווחים שבין 3-15 שנים. חוזים אלה נקובים במחיר הספוט של האורניום במועד המכירה. במצב הנוכחי, שבו המחיר נמוך נפתחים פחות חוזים ארוכי-טווח, שכן יצרן האורניום אינו מוכן להתחייב על מחיר נמוך לאורך תקופה ממושכת. והחוזים שכן נחתמים, הם במחיר גבוה משמעותית ממחיר השוק.

ולכן, על פי האנליסטים, היצע האורניום החל בשנת 2020 צפוי לרדת. הביקוש צפוי לעלות באופן משמעותי, ומכאן שממחיר האורניום שנמצא בשפל עשוי לעלות משמעותית במהלך השנים הקרובות.

איך משקיעים באורניום?

המניה המומלצת של פסגות (וגם של בתי השקעות אמריקאיים) – Cameco

בבית ההשקעות פסגות ממליצים על חברות מוטות אורניום, ולהערכתם אחת החברות המעניינות בתחום היא חברת קמקו (Cameco Corp ) הקנדית. קמקו היא הגדולה בעולם בתחום כריית האורניום (אחראית על כ-17% מייצור האורניום בעולם). לחברה מכרות בקנדה, בארה"ב ובקזחסטן, ויש לה עתודות אורניום בהיקף של 190 אלף טון.

הביצועים של המניה (סימבול CCJ ) חלשים יחסית – המניה נסחרת באזור ה-9 דולר, לעומת מעל 30 דולר לפני עשור. המכירות בשנה הבאה צפויות על פי קונסנזוס האנליסטים לעלות על 1.8 מיליארד דולר, והרווח למניה יגיעלכ-0.56 דולר. אם זה מה שהחברה תעשה ב-2018, עוד לפני הגאות בביקושים, ייתכן שבפסגות צודקים.

חשיפה לאורניום – קמקו ו-URA

"קמקו צמצמה את היקף השקעותיה בפיתוח מכרות בשנים האחרונות נוכח הירידה בביקוש ובמחירי האורניום"" מסבירים בפסגות, "הירידה בהשקעות תוביל לחיזוק התזרים וה-EBITDA שלה (נוכח ירידה גם בהוצאות הפחת וההפחתות). השיפור ברווחיות וברווחים יאפשר לחברה להמשיך לחלק דיבידנד קבוע לבעלי המניות.

מעבר להשקעה ישירה במניה, ניתן להשקיע דרך ETF (קרנות סל). קרן הסל הפופולארית ביותר שעוקבת אחר מחירי האורניום, הוא URA. התעודה מתרכזת בשחקניות הגדולות.


איך משקיעים בנפט

איך משקיעים בזהב

איך משקיעים בגז


איך מעריכים את הסיכון בהשקעה בסחורה מחזורית

סחורה שמחירה תלוי בביקוש של ענף אחד מתנהגת בצורה מחזורית: תקופות של עודף היצע ומחירים נמוכים, ואחריהן תקופות של מחסור ועליות. מי שנכנס צריך להיות מוכן להחזיק בהשקעה לאורך מחזור שלם, ולפעמים יותר.

שאלות ותשובות

? למה מחיר האורניום צנח בעשור שאחרי פוקושימה?

אחרי אסון הכור ביפן מדינות רבות הפסיקו להפעיל כורים או האטו בנייה של כורים חדשים, והביקוש ירד. במקביל ההיצע נשאר גבוה, ולכן המחיר ירד לשפל של שנים.

? האורניום משמש רק לאנרגיה גרעינית?

עיקר הביקוש מגיע מכורים, אבל המדריך מציין שאורניום נתפס גם כמקור לאנרגיה נקייה בלי פליטות. עלויות התפעול של כור נמוכות יחסית, אבל ההקמה שלו יקרה בהרבה מתחנת כוח רגילה.

? מה עשוי להחזיר את הביקוש לאורניום?

לפי המדריך, למרות הסנטימנט השלילי מתוכננת בנייה של כורים חדשים רבים בעולם, וחלק ניכר מהחשמל העולמי עדיין מגיע מכורים. במדינות כמו צרפת רוב החשמל מיוצר באנרגיה גרעינית.

? למה מחיר האורניום תנודתי כל כך?

הוא מושפע מתחזיות לגבי הביקוש וההיצע, מהחלטות של ממשלות לגבי כורים ומפעילות ספקולטיבית. בגלל זה המחיר יכול לאבד חלק גדול מערכו ואחר כך לזנק.

? איך משקיע פרטי נחשף לאורניום?

בדרך כלל לא באמצעות הסחורה עצמה, אלא דרך מניות של חברות כרייה או קרנות סל ענפיות. השקעה כזו מתאימה רק כחלק קטן מתיק מפוזר בגלל התנודתיות.

החשיפה דרך מניות של חברות כרייה מוסיפה רמת סיכון. לצד מחיר הסחורה, החברה מושפעת מעלויות הייצור, מהחוב שלה ומהמדינה שבה היא פועלת. קרן שמחזיקה כמה חברות מפזרת חלק מהסיכון הזה, אבל לא את הסיכון של מחיר הסחורה עצמו.

לפני השקעה כזו כדאי לקרוא דוחות של גופים בינלאומיים על הביקוש וההיצע, ולא להסתמך על כותרות או על המלצה של אנליסט אחד. ההבנה של מגמות ארוכות טווח חשובה יותר מתנודה של חודש אחד.

דוגמה: נניח שמשקיע קונה מניות כרייה ב-10 אלף שקל. אם מחיר הסחורה עולה ב-30%, מניות החברה עשויות לעלות ביותר מזה בגלל המינוף התפעולי. אם המחיר יורד ב-30%, הירידה במניות עלולה להיות חדה יותר. התנודה הזו היא חלק מהמחיר של ההשקעה.

האם להשקיע ישירות בסחורה או דרך מניות?

השקעה דרך קרן שעוקבת אחרי המחיר קרובה יותר לסחורה עצמה, ומניות מוסיפות את הסיכון של החברה.

כמה זמן להחזיק?

השקעה מחזורית מתאימה בדרך כלל לטווח ארוך, ולא לניסיון לתזמן את השוק.

מה עושים בפועל

  1. להבין מה מניע את הביקוש לסחורה
  2. לבחור את דרך החשיפה
  3. לבדוק את מצב החברות אם בוחרים מניות
  4. להגביל את ההקצאה בתיק
  5. להיערך לתנודות חדות

להרחבה באתר: השקעה בסחורות – איך עושים זאת? והאם כדאי?

איך ייתכן שחברה עם הון של 100 מיליון שקל, נמצאת בקשיים פיננסיים? בכמה באמת מכרה מצלאוי את החברה הבת – אבן השהם? ואיך היא מתכוונת לשרוד את התקופה הקרובה?

מחירי הדירות עלו בשנים האחרונות בשיעור ניכר, וניתן להעריך שהיזמים והקבלנים נהנים מזה; ואכן, אם תפתחו את הדוחות הכספיים של חברות הבנייה והיזמיות הנסחרות בבורסה, תראו שהרווחים בשנים האחרונות במגמת עלייה, עם זאת, אתם תתקלו בנתון מעניין –  הרווחים אמנם עולים, אבל הרווחיות (שיעור הרווח מההכנסות) לא גדל משמעותית (אם בכלל).

המשמעות היא שהם מגדילים רווחים במקביל לעלייה בהיקפי המכירה ולעלייה במחיר המכירה, אבל "הקופון" שנשאר אצלם לא גדל משמעותית – הם עדיין מרוויחים באופן גס את ה-10% בשורה התחתונה (החברות הטובות שביניהם).

ובכלל – יש גם כאלו שלא הצליחו לתרגם את העלייה במחירי הדירות לרווחים ולא למזומנים בקופה. מצלואי היא אחת מהן – ברבעון הראשון של השנה הפסידה החברה 6 מיליון שקל, לעומת הפסד של 15.6 מיליון שקל ברבעון המקביל בשנת 2016. בשנת 2016 כולה הפסידה החברה 34.7 מיליון שקל.  לחברה יש חובות לבנקים ולמחזיקי האג"ח בסכום הקרוב ל-250 מיליון שקל והון של 103.8 מיליון שקל.

בחוות הדעת של רואה החשבון ברבעון הראשון יש נורת אזהרה מהבהבת – "אנו מפנים את תשומת הלב לאמור בביאור 1ב' לדוחות הכספיים בדבר התחייבויות לפירעון אגרות חוב בסך של כ-124 מיליון ש"ח לתקופה החל מיום 1 ביוני, 2017 ועד ליום 31 במארס 2019. יכולתה של החברה לעמוד בהתחייבויותיה ולהמשיך ולפעול בעתיד הנראה לעין כפופה להתממשות תוכניות ההנהלה, הכוללות בין היתר מימוש נכסים, הכנסת שותפים בפרויקטים של " פינוי-בינוי", השלמת עסקאות מכירת מקרקעין, ניהול הון חוזר של החברה על פי הצורך, שיעבוד נכסים כנגד קבלת הלוואה ומשיכת עודפי מזומנים מחשבונות ליווי. הנהלת החברה והדירקטוריון מעריכים בסבירות גבוהה כי החברה תמשיך בפעילותה ותעמוד בהתחייבויותיה במלואן בעתיד הנראה לעין".

אבל מאז פרסום הדוחות הכספיים לרבעון הראשון התרחשו מספר אירועים שמשליכים מאוד על מצבה של החברה. באמצע יוני דיווחה החברה כי בעלי שליטה בחברה פנו לשותף – אליהו קנפלר ששנכנס להשקעה בחברה בשנה שעברה, והודיעו לו על ביטול הסכם ההשקעה והסכם בעלי המניות וכן ביטול מנגנון השליטה המשותפת' בחברה  – "וזאת בשל אי עמידתו של מר אליהו קנפלר בהוראות הסכם ההשקעה, שעיקרן – אי תשלום סך של 10 מיליון שקל לבעלי השליטה  כנגד מכירת מניות המוחזקות על ידם".

אופס, עכשיו גם יש ריב משפטי – כן חייב, לא חייב, כן הסכם משותף, לא הסכם משותף. זה ממש לא מוסיף לחברה שאמורה להתמקד במציאת פתרונות מימוניים. בכל מקרה, מיד אחרי ההודעה הזו דיווחה החברה על מימוש נכס משמעותי. מדובר על מכירת החברה הבת  – אבן השהם, חברה בבעלות ובשליטה מלאה של החברה. מצלואי חתמה על הסכם למכירת 100% ממניות החברה הבת שמחזיקה במקרקעין ברח' כורזין בגבעתיים. בהודעה נמסר כי התמורה הכוללת מסתכמת ב-83.5 מיליון שקל. אך כמה שורות מתחת לסכום הזה נכתב – "בהתאם למזכר התנאים, בתמורה למניות הנרכשות תשלם הרוכשת לחברה סך כולל של 38.5 מיליון שקל בשני תשלומים…".

אז מה התמורה בעצם? ובכן בהמשך מתבררת התעלומה – הרוכש יעמיד לחברה הבת הלוואת בעלים בסך של 45 מיליון שקל וזאת כדי לממן את ההלוואות לנושים. ומכאן, שהתמורה בגין המניות מסתכמת ב-38.5 מיליון שקל, התשלום הנוסף של הרוכש הוא בגין הלוואות שיש בתוך החברה הבת (הרוכש בעצם מחליף הלוואות בהלוואות), אבל אין לזה קשר לתמורה של מצלאוי מהחברה הבת.

תזרים המזומנים החזוי לעומת המצב בפועל

ובכן, המימוש של החרה הבת יניב למצלאוי 38.5 מיליון שקל, אבל, כשחוזרים לדוחות הכספיים האחרונים של החברה  (הרבעון הראשון) מגלים שם תזרים מזומנים חזוי. על רקע המצב הפיננסי של החברה ובהינתן שיש לה אגרות חוב, היא מספקת לקוראי הדוחות מידע על המקורות והשימושים שלה בשנתיים הקרובות. זה מידע חשוב, בעיקר משום שהוא מתייחס לתחזית – כך ניתן להבין מה הנהלת החברה חושבת ומעריכה לגבי העתיד, וזה חשוב שבעתיים במצב של קשיים פיננסיים כי אז הקוראים יכולים להתבסס על הערכת המנהלים בטבלה של המקורות והשימושים ולקבל אותה או שלא לקבל אותה, ולעשות לא התאמות. למה הכוונה? נניח שהחברה סבורה שתממש נכס ב-30 מיליון שקל בשנה הקרובה, אז הקורא יכול להניח בהינתן שהוא מקבל מידע או מעבד מידע ממקורות נוספים, שהסכום הזה מנופח, או שהוא דווקא סביר, וכך (אם יש צורך) הוא עושה התאמות כדי לקבל את התזרים ההגיוני להערכתו.

בתזרים החזוי של מצלאוי מופיע תזרים צפוי של 46 מיליון שקל ממכירת החברה הבת אבן השהם. גבוה ממה שבפועל המכירה הכניסה לה – 38.5 מיליון שקל (תמורת המניות). הפרש של 7.5 מיליון שקל, משמעותו – חור בתזרים של 7.5 מיליון שקל. הסכום הזה ממש לא זניח גם כסכום אבסולוטי וגם בהינתן העסקה כולה – 38.5 מיליון שקל. זאת יכולה להיות כמובן טעות בהערכה, אבל, וזה אולי אפילו בעייתי יות ר- זו עלולה להיות מכירה בלחץ.

המצוקה של מצלאוי היא לא סוד – היא רשומה שחור על גבי לבן בדוחות הכספיים, וזה משרת מאוד את הרוכשים של הנכסים שלה. הם פשוט יודעים שהחברה לחוצה מאוד למכור, וייתכן שהם לוחצים את המחיר למטה.

גיוס חוב פרטי

מצלאוי, כך עולה מדוח התזרים החזוי, מסתמכת על גיוס פרטי (חוב) בסך של 39.5 מיליון שקל. החוב הזה  אמור להיות מגויס עד סוף השנה. מצד אחד – מי ייתן כסף לחברה בקשיים תזרימיים?, אבל מצד שני – בהינתן שערך הנכסים בספרים הוא נכון וקרוב למצב בשטח, הרי שמדובר בחברה עם הון של מעל 100 מיליון שקל, כלומר היכולת שלה להחזיר את החובות נראה על פניו גבוה – אחרי הכל, ההון מבטא את הנכסים בניכוי החובות, וכאן יש עודף גדול – 100 מיליון שקל. אז נכון שיש לה מצוקה בלהחזיר את החובות לטווח הקרוב, אבל בהנחה שהיא תצליח לגלגל את החוב, ובדיוק בשביל זה מתוכנן הגיוס הפרטי, היא עשויה להתאושש. זה כמובן משוואה של סיכון וסיכוי, ולכן רוכש האג"ח הפרטי, מן הסתם, יתמחר זאת בריבית – גם אם יהיה גיוס הוא יהיה בריבית גבוה יחסית.

 

מגדל עלית – ככה לא בונים דירות!

גרעון כרוני בהון החוזר

ההון החוזר של בזק


 

מעודכן ל-05/2019

אוטותל – כל מה שצריך לדעת! כמה מכוניות יהיו במיזם? כמה חניות יוקצו למיזם? כמה זה יעלה? מה היתרונות והחסרונות? ולמה יש התנגדות גדולה למיזם? 

אוטותל – מיזם השכרת הרכב של עיריית תל אביב בשיתוף חברת השכרת הרכב השיתופי –   car2go , נמצא בשלב הרצה. בשלב הזה  1,500 משתמשים בהשכרת מכוניות של אוטותל שאותן ניתן לקחת מנקודה אחת בעיר ולהחזיר בנקודה אחרת תמורת תשלום על פי זמן. אם אתם מסתובבים בעיר שמתם כנראה לב לחניות (המסומנות בירוק כהה) שהוסדרו לטובת הפרוייקט, והאמת שזה מקומם – מעל 500 חניות ייעודיות לתחבורה הזו, ועוד במקומות ביקוש, וזאת בשעה שגם כך אין באמת חנייה בעיר.

אז נכון, הכוונה של המיזם היא שיותר ויותר אנשים ישתמשו בתחבורה הזאת על חשבון רכבם הפרטי, וכך השימוש השוטף ברכבים בכלל ובחניות בפרט יצטמצם. אבל זאת נראית בשלב זה כמו משאלת לב. עם זאת, בעירייה מתעקשים שמדובר במהפכה בשיטת התחבורה העירונית, ותהיה לכך השלכה גדולה על התחבורה והחנייה בעיר (שינוי לטובה) – ראו בהמשך…

אוטותל – 1.2-1.7 שקלים לדקה

בסוף השנה הפרוקט ייפתח לציבור הרחב. תעריפי השימוש ישלבו מינוי חודשי ותשלום על פי דקה; העלות לדקה תהיה 1.2 עד 1.7 שקלים. דמי המנוי החודשיים יהיו לפי היקף השימוש, 10 שקלים או 40 שקלים. אם הרכב נמצא בחניה או בהמתנה, דמי השימוש יהיו נמוכים משמעותית (להרחבה בהמשך – אוטותל כמה זה עולה? )

בעיריית תל אביב משוכנעים שיוכלו לשכנע אותנו לחלוק רכב עם אחרים. הם באמת סבורים שהרכב השיתופי יוריד את שיעור הפקקים ואת מספר החניות הנדרשות. לטענתם, ברגע שהרעיון יתפוס, הרכבים יהיו כל הזמן בתנועה, מנקודה אחת לנקודה שנייה, ומשנייה לשלישית, לרביעית וכן הלאה, וזה יחסוך את מספר הרכבים שנמצאים בתנועה מתמדת.  הרכבים בשלב הפיילוט הם כ-260 והוקצו להם 520 מקומות חנייה, כך שגם אם יהיה יתרון לשימוש באותו הרכב, הרי שמבחינת מקומות חנייה זה לא יחסוך כלום, נראה שאפילו ההיפך.

בשלב השני של הפיילוט – שכבר החל, יתנסו כ-1,500 משתמשים ברכבים האלו. בהמשך תודבק מדבקה ייחודית של "אוטותל" על גבי תמרורי "חניה מועדפת", המותרת לתושבי האזור, ותותר בהמשך גם לכלל הרכבים השייכים למערך.

אוטותל – שלב הפיילוט

מפעילת המיזם כאמור היא חברת CAR2GO, מקבוצת שגריר. החברה כבר מפעילה בעיר את שירותי השכרת הרכב שלה. המערך של אוטותל אמור להיות מערך משלים לקאר2גו. בשירות של קאר2גו צריך להחזיר את המכונית השיתופית לחנייה שממנה נלקחה, בעוד שבאוטותל, בדומה לשירות האופניים תלאופן, מחזירים את הרכב בנקודת חניה אחרת (כלומר, אין חובה להחזיר באותה הנקודה) וזה כמובן הבדל גדול.

בשלב זה עדיין לא פורסמו תנאי השימוש המלאים, ולא העלויות של השירות הזה. הרכב שנבחר למיזם היא יונדאיi10. למה דווקא יונדאי? –  גיל לייזר, מנכ"ל החברה, הסביר כי  "המכונית נבחרה בגלל שילוב של אמינות, בטיחות וידידותיות לסביבה.  בחברה מצפים שאם שלב ההטמעה יצליח הם יוסיפו מכוניות נוספות בגדלים אשר יתאימו למשפחות ולאנשים הזקוקים לכלי רכב גדולים יותר".

מיזם אוטותל יופעל דרך אפליקציה ואתר אינטרנט. המערך הדיגיטלי יאפשר  איתור ושריון רכב פנוי באופן מידי. פתיחת הרכב תתאפשר באמצעות האפליקציה או באמצעות כרטיס חכם.

האוטותל הוא רק חלק ממגוון כלי התחבורה שמאפשרת עיריית תל אביב לתושבי העיר ולמבקרי בעיר. "מערך כלי הרכב של 'אוטותל' שינוע ברחבי העיר תל אביב מצטרף לאמצעים השונים ולדרכים השונות שאנחנו מאפשרים לתושבים ולמבקרים לנוע ברחבי העיר, וזאת ללא צורך ברכבם הפרטי", אמר ראש העיר תל אביב, רון חולדאי, "האפשרויות מגוונות – אפשר ללכת, לרכוב על אופניים, ואפשר להשתמש בתחבורה הציבורית. אנו יוצאים מתוך הנחה שבהתבסס על מערכים דומים בעולם כלי רכב שיתופי יוריד כארבעה כלי רכב פרטיים מהכביש. במדינת ישראל הפרויקט הזה חשוב שבעתיים, שכן בכ-20% מהימים, ימי שבת וחג, אין תחבורה ציבורית. הורדת הרכבים מהכביש היא בשורה גדולה – פחות פקקים, פחות זיהום".

בעיריית תל אביב סבורים שתושבי העיר יאמצו את המיזם החדש, וייתכן שהם צודקים. קשה היום לנוע בתל אביב, קשה למצוא חנייה, ובטח שפתרון כזה שמגלם בתוכו גם פתרון חנייה יכול להיות מתאים, במיוחד אם הוא יוצע במחיר סביר. בעירייה מנפנפים בפרויקט הקודם – תל אופן, שהצליח ברמת היקף השימוש בו (פחות מבחינת רווחיות לחברה המפעילה).

"בהיעדר תחבורה ציבורית 24/7 השירות יפעל 364 ימים בשנה (למעט יום כיפור), ונפעל להרחיב את המערך לערים נוספות במטרופולין גוש דן כפי שעשינו עם ה'תל אופן' ובעתיד ייכללו במערך גם רכבים חשמליים". אמרה, עם השקת המיזם, מיטל להבי, סגנית ראש העיר הממונה על התחבורה, הבינוי והתשתיות, "המערך ממומן בתקציב עירוני של כ-100 מיליון שקלים, הכוללים את רכישת כלי הרכב, תפעול המערך ותחזוקתו. תעריפי השירות למשתמשים ייקבעו סמוך למועד ההשקה אך ישלבו מנוי חודשי בסכום קבוע וסכום נוסף שייקבע פר דקת נסיעה או מנוי גלובלי בשיטת הכל כלול".

אוטותל – יתרונות

יתרון נוסף שמציגים בעירייה הוא החיסכון באחזקת רכב – "אנחנו פועלים ברציפות ונחישות בתחום התחבורה בעיר, כשבהמשך בעוד מספר שנים תקום גם הרכבת הקלה", אומר חולדאי, ומוסיף – "האוטותל הוא פרויקט שמבטא דרך נוספת שבה העירייה פועלת להורדת יוקר המחיה בעיר. מערך הרכבים של אוטותל עשוי לגרום לכך שאנשים יימנעו בכלל מלהחזיק רכב פרטי, וכך יחסכו כ-3,000 שקלים בחודש. אנו מקווים שפרויקט זה יהווה תמריץ לעשייה גדולה יותר בתחום התחבורה בארץ.

 "אנו צופים כי כבר במהלך שנת 2018 תושבי עיר רבים יאמצו את התרבות החדשה של שיתוף רכבים, ומשנה לשנה השימוש ברכבים שיתופיים להערכתנו ילך ויגדל. בכך נצליח לצמצם את בעיות החניה בעיר וזיהום האוויר, ובראש ובראשונה נצליח לצמצם מידי חודש באלפי שקלים את הוצאות משק הבית בגין סעיף החזקת רכב. ההשפעה של שיתוף רכבים כבר אומצה בעולם והצליחה לייצר שינוי מהותי, מעל ל-5 מיליון משתמשים כבר בשירות. מיזם אוטוליב הצרפתי הצליח להוריד ב- 20% את ההחזקה ברכב פרטי וב- 30% את ההחזקה של רכב שני למשפחה. התוצאות מדברות בעד עצמן, פחות זיהום אוויר, פחות בעיות חניה, פחות נסיעה ברכב פרטי לטובת תחבורה ציבורית וחיסכון כספי משמעותי"

אוטותל – התושבים לא אוהבים!

ההתנגדות לאוטותל מגיעה מתושבי תל אביב שיש להם רכב. המיזם בעצם "לוקח" חניות רבות פנויות –  בכל רחוב מרכזי בעיר סומנו מקומות חניה ייעודיים לאוטותל. המקומות האלו באו על חשבון מקומות חניה שהיו מסומנים בכחול לבן. אז לא מספיק שיש בעיית חניה, שמקצים מקומות לאופנועים; לא מספיק שיש המון שיפוצים ובנייה של תמ"א שמצריכה מכליות אשפה שתופסות מקום של כמה חניות טובות, עכשיו גם חניות לאוטותל גונבות מקום.

תגובת העירייה לטענות האלו ברורה – בעירייה מסבירים כי הפרויקט אמור דווקא לחסוך את הצורך ברכב, ולכן מספר הרכבים יירד. אז נכון שלהחזיק רכב עולה 30 אלף שקל בשנה (בממוצע) ונכון שאוטותל במקרים רבים עדיף, אבל אוטו זה גם סטטוס. אתם לא מצפים שאנשים באמת יוותרו על הרכב שלהם. אתם לא מצפים שאנשים יעדיפו רכב שיתופי במקום הרכב שלהם. ואם לא יהיה מעבר מרכב פרטי לאוטותל, בעיית החניה עלולה להתגבר.

אוטותל – כמה זה עולה?

המחירון לשימוש באוטותל כולל שני מסלולים לפי היקף השימוש כשבנוסף יהיו דמי שימוש חודשיים קבועים (10 שקלים למשתמשים קלים ו-40 שקל למסלול בסיסי) – דמי המנוי האלו לא היו בעבר (בתקופת הניסוי) ולא ניתן היה להבין בעבר שיהיו הוצאות כאלו.

המחיר לדקת נסיעה יהיה 1.20-1.70 שקלים (בעבר דובר על מחיר קבוע 1.5 שקלים לדקה). המחיר לדקת נסיעה מחוץ לשטח הפעלת השירות יעמוד על 3 שקלים; והמחיר לדקת עצירה יהיה  60-85 אגורות, (בתקופת הניסוי העלות היתה – 75 אגורות) המחיר כולל את עלויות התחזוקה, הדלק והביטוח.

המשמעות היא שמי שנוסע שעה באוטותל מחויב בכ-90 שקל – זה ממש לא כסף קטן, ולא בטוח שזה משתלם, אלא אם נוסעים נסיעות קצרות. מי שצריך רכב ליום שלם או לכמה שעות עדיף לו לשכור שעתית או יומית מחברות השכרה או מ-Car2Go.

המיזם אוטותל אמור לספק מענה תחבורתי לנסיעות קצרות והוא מהווה תחרות למוניות, אוטובוסים ואופניים. לכאורה, המיזם לא אמור להתחרות בחברות שמציעות השכרת רכב על בסיס שעתי ויומי לרבות  CAR2GO שמפעילה את מיזם אוטותל. גם החזון של עיריית תל אביב הוא לספק פתרון לטווח נסיעה קצר. בעירייה סבורים שמדובר על נסיעות של כרבע שעה, כשלהערכתם בטווח הרחוק יותר, המיזם יפחית את השימוש ברכבים פרטיים. בינתיים יש ביקורת גדולה על מקומות החנייה הרבים שהמיזם הזה תופס.

אוטותל – שאלות ותשובות

מה זה בעצם אוטותל?

אוטותל הוא מיזם שיתוף רכבים לנסיעות קצרות בעיר, אם כי ניתן להשתמש בו גם לנסיעות ארוכות. הוא עוזר לחסוך בהוצאות ובחיפושי חניה. השירות זמין וידידותי ותורם לאיכות הסביבה. בשלב ההרצה ייהנו מנויי השירות מפטור מלא מדמי מנוי חודשיים ותשלום עפ"י דקות השימוש בלבד!

איך זה עובד?

מפה לשם – אוספים את הרכב בנקודה אחת ומחזירים בנקודה אחרת הנוחה לכם, ברחבי העיר.

שלמו על הדקה –  משלמים רק על זמן השימוש בפועל. יש לכם עצירה בדרך? תשלמו 50% לדקה בזמן העצירה.

מתי שרוצים –  אוטותל זמין עבורכם בכל שעה ובלי צורך לתכנן מראש. פשוט היכנסו לאפליקציה, בחרו רכב קרוב אליכם והתחילו לנסוע.

 איפה יש רכבים? איפה יש חניות?

האפליקציה תראה לכם איפה יש רכבים פנויים, ואיפה יש חניות – ותוכלו גם לראות במפה של החניות באוטותל.

איך מצטרפים?

התהליך יחסית מהיר. תתבקשו למלא פרטים אישיים, להעלות צילום רישיון (אפשר מהנייד) ופרטי תשלום. כל אלו חשובים  גם לצורך הביטוח שמגן עליכם. את הכרטיס המגנטי המיזם ישלח בדואר או עם שליח (איך שנוח לכם), או שפשוט תגיעו  למשרדים.

אוקיי נרשמנו, מה עכשיו?

מוצאים רכב – כמשתמשים רשומים תוכלו לגשת אל כל אחד מרכבי אוטותל הפזורים בעיר, לפתוח את הרכב באמצעות העברת הכרטיס המגנטי על השמשה ולצאת לנסיעה. כמו כן תוכלו להיעזר במפת הרכבים באתר ובאפליקציה כדי לאתר ולהזמין רכבים בקרבת מיקום.

נוסעים –  רגע לפני הכניסה לרכב ודאו שהוא תקין מבחוץ ונראה נקי מבפנים. הכל בסדר? קדימה לנסיעה.

חונים – מאות חניות אוטותל (פי 2 מכמות הרכבים!) יחכו לכם ברחבי העיר וניתן יהיה למצוא אותן באפליקציה. בנוסף, תוכלו לחנות בכל חניה כחול לבן.

מה המחירים?

 יש כבר מחירון קבוע ורלבנטי הרבה יותר – דמי מנוי חודשי של 10 או 40 שקלים,  תלוי בהיקף הנסיעות; עלות שוטפת של 1.2 שקלים עד 1.7 שקלים לדקה , עצירה של דקה תעלה בין 0.65 שקל ל-0.8 שקל.

חוץ מזה, אתם צריכים לספק מסגרת אשראי של 2,000 שקל – שימו לב  – זה לא חיוב , זו בטוחה, כך שאם יקרה משהו לאוטו תצטרכו לשלם. ההשתתפות העצמית היא עד ל-2,000 שקל (ואפשר לבטח ולהקטין את ההשתתפות בתמורה ל-99 שקל בחודש). מעבר לכך יש תשלומים על שימוש חורג (לכלוך חריג ועוד).

יש בתמחור הזה כמה יתרונות. ראשית – לא משנה לאן אתם נוסעים או מתי – החשבון הוא לפי זמן שימוש. אין משמעות למרחק, אין משמעות לצריכת הדלק, רק לזמן. ואם אתם עוצרים – לקניות, לשיחה קצרה, אתם יכולים להחנות ולהגדיר עצירת ביניים, והתשלום יהיה מחצית מדקת נסיעה רגילה – ירדתם לקנות משהו אצל הירקן או בסופר, ל-15 דקות,  זה יעלה לכם כ-10 שקלים.

 המחיר שאתם משלמים, אגב, בעצם כולל הכל – חניה, דלק, ביטוח, תחזוקה שוטפת. היום בנסיעה בתוך העיר עם רכב,  רק עבור החניה אתם משלמים כמה עשרות שקלים, באוטותל זה יעלה פחות משמעותית.

מה היתרונות של השירות?

במיזם טוענים שהשירות הזה יחסוך לכם כאב ראש, בלגנים ועצבים – וכנראה שיש בזה משהו – השירות הזה חוסך חיפוש חניה בתל אביב במשך זמן ממושך, חוסך כסף על טיפולים – למי שמתכוון להסתמך על השירות. הדלק על חשבון המיזם.

מעבר לכך, מדובר בשירות זמין – מעכשיו לעכשיו. ברגע שנרשמתם לשירות, כל שנותר לעשות זה לשמור על הרכב באפליקציה או באתר ( 15 דק' מראש) ופשוט להגיע לרכב ולנסוע. בעיר פזורים כ-260 רכבי השירות, כך שזה זמין ונוח, ומספר הרכבים יגדל בהמשך.

אם עוברים ליד רכב אוטותל ואתם מעוניינים לנסוע, הצמידו את הכרטיס המגנטי לשמשת הרכב, ואם הוא פנוי נורת השירות תאותת לכם באור ירוק ודלתות הרכב ייפתחו.

היתרון הכלכלי – על פי בדיקות של המיזם, רכב פרטי פשוט לא משתלם, בהשוואה לשירות של אוטותל.  זאת ועוד – על פי בדיקה של המיזם – "מסתבר שזה יותר זול ממונית".

יתרונות נוספים – פחות מכוניות, פחות פקקים, פחות זיהום.

חסרונות – זה בכל זאת, לא זול.  ביחס לתחבורה ציבורית זה כמובן יקר, ומעבר לכך – זה פיילוט. השאלה איך זה יתפקד בזמן אמת, האם יהיו מספיק רכבים. האם לא ניתקע בלי רכבים כשנצטרך רכב לנסיעה לעבודה? מה יהיו המחירים? מה יהיו דמי המנוי? ועוד.

עדכונים:

פברואר 2019: האם אוטותל הוא מיזם מצליח? על פי נתונים שנמסרו מהעיריירה המיזם הולך וגדל, והגיע לשיא בחודש דצמבר. כמות הנסיעות גדלה בהתמדה, והקצב הוא הזמנה כל דקה. האם זה "שווה" את הבעיה שאוטותל יצר – בעיות חניה, וליתר דיוק החמרת בעיות החניה הקיימות בעיר? לא בטוח (הרחבה כאן).

ינואר 2019: האם הקורקינטים כובשים את תל אביב? לא אופניים, לא אוטותל – כלי התחבורה הלוהט בתל אביב הוא קורקינט (הרחבה כאן)

אוגוסט 2018 –  בכתבה בדהמרקר נמסר כי בתקופה שבין אוקטובר 2017 לאפריל 2018, נערכו 135,000 נסיעות על ידי 260 מכוניות, שתפסו 520 מקומות חניה. 72 אלף מתוך 135 אלף הנסיעות בוצעו על ידי 600 מנויים. כלומר, מחצית מההשקעה בשירות, שעלה לעירייה עשרות מיליוני שקלים, הגיעה לקומץ של תושבים שנהנה ממכוניית פרטית עם הבטחה למקום חניה פנוי ברחבי העיר.

כך או אחרת, הנתונים מאכזבים מאוד, ולא עומדים בציפיות המוקדמות של העירייה.

מאי 2018 – גיל לייזר, מנכ"ל אוטותל, בראיון לדהמרקר – "משפחה ממוצעת יכולה לוותר על הרכב השני. חייבים להבין שיש לאנשים צורך ברכב פרטי. הלוואי שכולם היו יכולים לרכוב על אופניים, אבל זה לא המצב. הורדת המכוניות מהכבישים תתרחש כשכולם יעבדו ביחד — אוטותל, קאר טו גו, תל־אופן, מוניות ספיישל, מוניות שירות ורכבות כבדות וקלות. אנחנו נמצאים בעיצומו של התהליך ועוד לא נפתרו כל הבעיות.

"אם לא נוריד מכוניות מהכבישים אז אוטותל הוא לחלוטין כישלון. אבל כבר כיום יש לנו לקוחות שהודו שמכרו את הרכב הפרטי בזכות המיזם. הפרויקט הזה הוא לטווח של 180 חודשים, ועברו רק שישה. כיום כל רכב עושה בממוצע ארבע נסיעות ביום, והנסיעה הממוצעת אורכת כ-16 דקות. זה נמוך, אבל לא מפתיע, כי עברו רק שישה חודשים מהרגע שהתחיל השירות באופן מלא. כיום השימוש הממוצע ביום במכונית הוא 65 דקות. ביום שיא הגענו לכ–100 דקות, וביום כזה השירות רווחי עבור העירייה. כרגע יש במערך 260 מכוניות, שזה לא מספיק כדי לפתור את כל מה שאנחנו רוצים לפתור, אבל כבר יש לנו 5,500 מנויים רשומים. יש כ–3,400 אנשים שונים שנוסעים באוטותל מדי חודש, מהם כ–640 אנשים נוסעים יום־יום בשירות הזה" (לראיון המלא )

 

ספטמבר 2017 – גיל לייזר, מנכ"ל car2go בראיון לגלובס – "מחקרים אומרים שמכונית שיתופית אחת מחליפה 14 כלי רכב פרטיים, אבל בואי נהיה שמרנים, נגיד שהיא מחליפה רק 3 מכוניות פרטיות. אז לקחתי שתי חניות למכונית, ופיניתי 3. כבר הקלתי ולא הגברתי את המצוקה" לייזר סבור שאנשים יתחילו לוותר על רכב פרטי מהר מאוד – "זה תהליך שיקרה לדעתי מהר מאוד, תוך חצי שנה עד שנה נרגיש את זה. בינתיים השירות צריך חניות ריקות. אם יש שני מקומות חניה על כל מכונית, תמיד חצי מהחניות ריקות, ואם חלק מכלי הרכב בנסיעה, השיעור אפילו עולה. רכב שיתופי נוסע 20 דקות בממוצע והוא יכול להגיע ל-15 נקודות שונות ביום. בכל מקרה, אנחנו מתייחסים למחאה של תושבי העיר במלוא החשיבות, עונים על כל פנייה. אני אישית נפגשתי כבר עם 500 תושבים. מרגיע אותנו שמול ההתנגדות אנחנו גם מקבלים הרבה תמיכה, אבל בעולם הרשתות, רעש של אחד מתגבר על הקול של מאה תומכים".

וביחס למחיר אומר לייזר – "נגיד שייקח לך חצי שעה להגיע ליעד , זה בין 36 ל-51 שקל, לפי מסלול השימוש. הרי יש לך בקופה 2,500 שקל (אחזקת הרכב החודשית הממוצעת), תוציאי רק שטר אחד של 50. תראי שבסוף יישאר לך כסף". טוב זה לא כל כך נכון – אם תסעו כל יום חצי שעה בלבד זה לא ישתלם לכם, זה כבר 2,500 שקל, נראה שהאוטותל מתאים למי שנוסע כל יומיים שלושה ברכב, אחרת זה לא כלכלי. מעבר לכך, גם לייזר מסביר שהאוטותל זה פתרון חלקי לצד יתר הפתרונות – תלאופן, קאר2גו ועוד. לראיון המלא בגלובס

אוגוסט 2017 –  כתבה במאקו – "נסעתי באוטותל שבועיים, וזה מה שצריך לעשות כדי שאני אמשיך להשתמש בו…   החניות נוחות, המכוניות במצב מצוין, ומערכת ההפעלה נוחה להפעלה. מהצד השני נמצאים מחירים גבוהים, טווח נסיעה מצומצם מדי והנהגים של תל אביב גרמו לי להתגעגע לאוטובוס הצפוף. אז למה בכל זאת אני מתכוונת לתת סיכוי למערכת הרכבים השיתופיים החדשה?…" הרחבה במאקו 

אוגוסט 2017 – תושבי תל אביב זועמים על הקצאת החניות למיזם אוטותל – גם כך קיימת בעיית חנייה קשה מאוד באזורים רחבים בעיר, והעירייה הקצתה חניות רבות למיזם. המשמעות – עוד יותר קשה למצוא חנייה. בעיה גדולה לתושבי תל אביב שמתכוונים להפגין נגד המיזם – להרחבה ב-YNET


תחבורה בתל אביב

הרכבת הקלה – איפה, למה, כמה?


פקטורינג – כל מה שצריך לדעת

פקטורינג הוא בעצם מכשיר מימוני – בדיוק כמו שיש אשראי שנלקח מהבנקים, הלוואות שנלקחות מהבנקים, גיוס מהציבור ועוד, יש גם פקטורינג. לפקטורינג אין "מוניטין טוב"; יש סטיגמה שמי שעושה פקטורינג עושה זאת בגלל מצוקה פיננסית או/ ו קשיים תזרימיים. אז זהו – זה כבר לא כך. נכון שהרבה חברות פונות לפקטורינג שיש להם בעיה, ומתוכן יש גם חברות במצוקה פיננסית קשה, אבל פקטורינג הפך להיות שיטה מקובלת ונפוצה לגיוון מקורות המימון של הפירמה ובעיקר כדי לעמוד במציאות של לקוחות שדוחים תשלומים – אחרי הכל, חלק משמעותי מהמימון הוא להון חוזר, כלומר לממן את הלקוחות ואת המלאי, כשמנגד מקבלים כספים מהספקים.

ההון החוזר של הפירמה (הון חוזר תפעולי) מבטא כמה כסף היא צריכה כדי לממן את הפעילות השוטפת ומוגדר כלקוחות ומלאי בניכוי הספקים. אבל מה קורה כאשר יש פתאום הפתעה והלקוח דוחה תשלומים – אז אחד מהפתרונות הטובים, גם כי הוא בריבית נמוכה וגם כי ניתן לקבוע כי מדובר בטווח קצר (עד שיגיע התשלום מהלקוח) הוא פקטורינג. אבל רגע, מה זה בעצם פקטורינג?

פקטורינג – דוגמה

פקטורינג הוא בעצם להפוך את יתרת הלקוחות – במלואה או בחלקה (לרוב בחלקה) ליתרת מזומנים. החברה והגוף הפיננסי שעושה פקטורינג מנהלים מו"מ על מכירת חוב הלקוחות לגוף הפיננסי. לדוגמה – נניח שחברה מסוימת רוצה להיפגש עם מזומנים ויש לה יתרת לקוחות של 100 מיליון שקל, ומתוכם היא מתכוונת למכור יתרת לקוחות של 30 מיליון שקל. היא מגיעה לגוף הפיננסי שעושה פקטורינג ומציעה לו את היתרה הזו בתמורה למזומן. הגוף הפיננסי יבחן את איכות הלקוחות, ינסה להגדיר את הסיכון שכולל בתוכו את החובות המסופקים (יהיו כאלו שלא ישלמו, או שלא ישלמו בזמן), ומחשב את ערך הלקוחות הזה בהינתן תקופת הזמן – התקופה שבה הוא ייהנה מתזרים המזומנים של תשלומי הלקוחות. אם לדוגמה הלקוחות אמורים בממוצע לשלם את החוב תוך 3 חודשים אז הוא יתמחר את זה כריבית לתקופה של 3 חודשים. כלומר, הערך שהגוף הפיננסי יסכים לתת תמורת חוב לקוחות של 30 מיליון שקל יהיה נמוך מה-30 עצמם, מכיוון שיש כאן אלמנט של סיכון (שהרבה פעמים מודגש בחוזה שהסיכון נשאר אצל החברה) ויש כאן אלמנט של זמן, כלומר של ריבית לתקופה. נניח שהוא יסכים לשלם עבור החוב – 29 מיליון שקל במזומן.

במצב כזה, החברה מקבלת מזומן של 29 מיליון שקל, ויתרת הלקוחות יורדת ב-30 מיליון שקל. יש כאן פער של 1 מיליון שקל שמוגדר כסוג של הפסד מימוני, אבל החברה הצליחה להנזיל את הלקוחות, ואם היא עשתה זאת בריבית טובה, אז מדובר בפועל בעוד סוג של מימון.

בפועל, דוף הפקטורינג נכנס בנעליה של החברה (הספקית) והוא גובה ומנהל את החוב מול הלקוחות – החברה בעצם המחתה את כל זכויותיה לגוף הפקטורינג.

הפקטורינג דומה בעצם לניכיון צ'קים, הרי מה ההבדל? גם כא וגם כאן מוכרים יתרה של לקוחות לגוף מסויים שמספק נזילות מידית בתמורה לריבית. התופעה הזו במקרים מסוימים (בעיקר מקרים גדולים – כיל, אדמה ועוד) נקראת איגוח. אז בעצם באופן שוטף יש מכירה של תיקי לקוחות לגופים פיננסיים כשמוקדמת ישות שאחראית על ניהול הגביה והחוב, היא זו שבאופן שוטף רוכשת חוב לקוחות במזומן. בעצם לוקחים את יתרת הלקוחות והופכים אותה בעיני הגוף הפיננסי לסוג של אגרת חוב שמייצרת תזרים שוטף על פני התקופה (התשלומים מהלקוחות הם התזרים השוטף).

הפקטורינג נפוץ ומגביר נוכחות בשוק המקומי בעסקים מכל הסוגים והוא נחשב למימון נלווה למימון הבנקאי, אם כי הבנקים נכנסו גם לתחום הזה. בפועל זה עובד כך – הספק (החברה שפונה לגוף הפקטורינג) מגיש בקשה לביצוע הפקטורינג בצירוף החשבוניות (של הלקוחות החייבים שאותם מוכרים) והמסמכים שקשורים לעסקה. הגוף הפיננסי בוחן את הלקוח ואת העסקה הספציפית העסקה ואם מאשר, אז קובע את הריבית ואת העמלה ומעביר תשלום במזומן לחברה. החברה כמובן מוותרת על תשלום הלקוח שלה, התשלום עובר לגוף הפיננסי. קיימות שתי גישות לעסקאות פקטורינג – עסקאות "גלויות" בידיעת החייב (הלקוח), ועסקאות "שקטות" ללא ידיעתו. בעסקאות "שקטות" הספק הוא שגובה את החוב כנאמן ומעביר אותו לגוף הפקטורינג, כלומר אין כאן בעצם ידיעה לגורמים חיצוניים על העסקה הזו, ומתברר שהרבה גופים אוהבים את "השקט" הזה.

אחד היתרנות הגדולים של הפקטורינג הוא בגמישות, מעבר לכך שמדובר בגיוון האשראי, מדובר ביכולת להשיג מימון מהיר ויחסית זול, לתקופה גמישה. מדובר בגמישות מימונית ועסקית, שלא בטוח שניתן להשיג במקומות אחרים. כמו כן, כאמור יש השפעה משמעותית על הדוחות הכספיים – המאזן נראה טוב יותר – יתרת החוב של הלקוחות קטנה, המזומנים גדלים.

היקף השוק – עשרות מיליארדים

בארץ יש עשרות שחקנים בתחום הפקטורינג, חלקם גופים ששייכים לבנקים, כשההערכות הן שמדובר בשוק של כמה עשרות מיליארדי שקלים

הפקטורינג של מטריקס

הון חוזר – מה זה? והאם אפשר להיות בהון חוזר שלילי?


עדכונים על פקטורינג –

יוני 2017 – בנק לאומי פועל בזירת הפקטורינג גם דרך – Digital Factoring, כלי המאפשר לבצע פעילות פקטורינג באופן פשוט מהיר ודיגיטלי. בבנק מדגישים כי מדובר בפתרון נוח לחברות, והם משקיעים בטכנולוגיה ובהנגשת המוצר לעסקים, כסף רב – "אנו מתמקדים בכל עולם המימון לצורכי הון חוזר של חברות עסקיות", אומרים בבנק, "במטרה לסייע ללקוחות העסקיים בקבלת נזילות. מבחינתנו, הנושא חשוב כי אנחנו מבינים שעלינו להתמודד עם מספר מטרות, ובראשן מתן פתרונות מגוונים ללקוח, מעבר לעולם של אשראי מסורתי. אלמנט נוסף הוא התמודדות עם תחרות שמגיעה מתאגידים פיננסיים אחרים – בנקאיים ולא בנקאיים, וגם כתוצאה מהתחרות שתגיע מתחום הפינטק, בעיקר בתחומי מתן האשראי. אנחנו פועלים בתחום הפקטורינג זה שנים רבות. עם זאת, בארבע השנים האחרונות שינינו את דרכנו בתחום. בעקבות ניתוח התחום והמגמות בעולם, ככל שניתן, מצאנו שיש דרישה בישראל לשירות הזה, לצד הצורך שלנו בהתפתחות והתקדמות", – להרחבה בגלובס.

40 מיליארד שקל – זה הסכום בכתבה למימון רכבים. זאת בעצם חשיפת המערכת הפיננסית לשוק הרכב, וזה כולל את הבנקים, חברות כרטיסי האשראי והגופים המוסדיים. חשוב להדגיש מדובר במימון כולל – גם אשראי ישיר של משקי הבית וגם אשראי לחברות שפועלות בתחום שגייסו חוב / אגרות חוב מהציבור לצורך רכישת כל רכב.

המידע הזה נמסר על ידי בנק ישראל במסגרת דו"ח היציבות הפיננסית של ישראל. על פי כלכלני בנק ישראל, אמנם החשיפה מהווה חלק משמעותי ביתרת האשראי של חברות כרטיסי האשראי, אך בסך הנכסים של המערכת היא מהווה חלק קטן ואינו יוצרת סיכון מערכתי ליציבותה. זה אולי נכון, אבל מגדלים נופלים לפעמים בגלל כמה לבנים שלא יושבות טוב, משהו יכול להיות רעוע רק בחלק מהמערך הפיננסי אבל מנגנון הדומינו יכול להשליך על כל המערכת.

הבנק מדגיש כי קים סיכון שעלול להתבטא דרך ירידה חדה ובלתי צפויה במחירם של כלי הרכב, כיוון שהם משמשים ביטחונות למימון הפעילות בתחום.

יתרת האשראי המאזני, שהעמידו הבנקים כנגד רכב משועבד מסתכמת בכ-9.5 מיליארד שקל – 7.1% מיתרת האשראי הצרכני למשקי הבית. החשיפה לחברות כרטיסי האשראי נאמדת בכ-20% מיתרת האשראי הצרכני. כאן אגב בולטת לאומי קארד בכתבה.

הרכב זה רק סימפטום

הרכב זה רק סימפטום. הישראלים קונים רכבים, קונים מחשבים, אייפונים, לפטופים ומכל הבא ליד, הרבה מעבר ליכולות הכלכליות שלהם. הישראלי הממוצע נמצא בחובות והמשכורת שלו משרתת את החוב, אבל במקרים רבים – בקושי. בועת האשראי הצרכני מתבטאת בכך שרבים הגיעו למכסת החוב שלהם בבנקים (שם הם משלמים ריבית גבוה) ועברו לחברות כרטיסי האשראי (הלוואות לרוב בריבית גבוה) ומשם או במקביל הם עוברים לחברות אחרות – מימון ישיר ועוד. כך נוצר מצב שלמשפחה ממוצעת יש מספר מקורות מימון – בנקים, לצד חברות כרטיסי אשראי, מימון ישיר ועוד. הרבה משפחות מאבדות שליטה על התקציב, הרבה משפחות נמצאות במעגל קסמים של הלוואות מתגלגלות שלא ניתן להחזיר אותם – אלא רק לדחות אותן. מה יהיה? תחשבו על מצב שהריבית תעלה והיא תעלה – זה רק יגדיל את הקושי של הלווים, זה יעביר לווים לא מעטים למצב שהם לא יוכלו לשרת את החובות שלהם.

בנק ישראל מזהיר מפני אשראי מנופח בשוק הרכבים

בוקר טוב בנק ישראל. הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל הנחה ביולי 2017,את המערכת הבנקאית כי שווי הרכב המשמש כבטוחה להלוואות לא יעלה על 60% מהשווי המלא של הרכב. אופס… איפה הייתם עד היום. למה נתתם לבנקים, חברות כרטיסי אשראי ובעצם לכל המלווים לתת אשראי לפי 100% משווי הרכב – מה אם מחר בבוקר יהיה משבר ואפילו משברון פיננסי, כולם ימכרו את הרכבים בשווי של 100%?; מה אתם לא פותחים מחירונים של רכבים ורואים שבפועל מחירי הרכב נמוכים עשרות אחוזים מהמחירונים? ומה עם שחיקה "טבעית" במחיר הרכב. טוב אז אולי עדיף מוקדם מאשר מאוחר. הנה זה קורה – בנק ישראל פרסם ששווי הרכב ישמש כ-60% (בטוחה להלוואה) וכן הנחה שאין לקחת בחשבון את שווי הרכבים מעבר לתקופה של חמש שנים.

מדובר בהנחיות, לא בדרישות. בבנק ישראל מסבירים כי רמת הסיכון של המערכת הבנקאית בתחום הרכב אינה מדאיגה (לפחות בינתיים). עם זאת, קיימת עלייה בסיכון! מההנחיות והמידע הנלווה שפרסם בנק ישראל עולה כי בטווח הקרוב צפוי כי הריבית על הלוואות לרכבים תעלה.

המערכת הפיננסית כולה (הבנקים, חברות כרטיסי אשראי והגופים המוסדיים שמשקיעים בחוב של חברות ליסינג) סיפקו אשראי כולל בהיקף של כ־40 מיליארד שקל לרוכשי רכב ולחברות הפעילות בתחום. מדובר ב־6% מהאשראי שהעניקו הבנקים לעסקים ו־7% מהאשראי שהעניקו ללקוחות פרטיים. חברות כרטיסי האשראי סיפקו אשראי גבוה לתחום זה – 20% מההלוואות שהעניקו ניתנו לרכישת רכב (ובולטת בינהם חברת לאומי קארד).

אוטותל – כל מה שצריך לדעת!

הלוואה לרכישת רכב – מהן האפשרויות? מה הריבית? ומהיכן הכי משתלם?

משקיע כשיר – מי זה? מה המשמעות? היכן משקיעים כשירים משקיעים את הכסף שלהם? והאם כדאי להיחשב משקיע כשיר?

משקיע כשיר (Accredited Investor) הוא משקיע מתוחכם בשוק ההון שמסוגל להגן על עצמו ולא צריך את עזרת יועץ ההשקעות, ולא זקוק להגנה של חוק רשות ניירות ערך. המבחנים להיותו של משקיע, משקיע כשיר הם מבחנים כמותיים – היקף פעילות שנתי או הון פיננסי מעל רף מסוים. הנתונים האלו השתנו במהלך 2016. לפי ההגדרה המעודכנת במבחן שווי הנכסים יועמד השווי על 8 מיליון שקל; במבחן גובה ההכנסה הוגדר שמשקיע כשיר יהיה מי שגובה הכנסתו בכל אחת מהשנתיים האחרונות עלה על 1.2 מיליון שקל בשנה, או שגובה הכנסת התא המשפחתי עולה על 1.8 מיליון שקל. כמו כן נקבע מבחן משולב – השווי הכולל של הנכסים הנזילים עולה על 5 מיליון שקל, וההכנסה בכל אחת מהשנתיים האחרונות עולה על 600 אלף שקל (או שההכנסה של התא המשפחתי עולה על 900 אלף שקל). כמו כן, משקיע כשיר עשוי להיות אדם שיש לו מומחיות בשוק ההון – אם הוא מצליח לשכנע בכך (מרצה בתחום, ניסיון בתחום ועוד) הוא עשוי להיחשב כמשקיע כשיר.

היתרון של משקיע כשיר

בהינתן שיש לכם את העושר הזה ואת ההכנסה הזו, יוכרו בכם כמשקיעים כשירים ואז מצד אחד לא תהיו (במקרים מסוימים) תחת המעטפת של רשות ניירות ערך, אבל וכלו להיחשב בדומה למשקיעים מוסדיים/ גופים מוסדיים ככאלו שיכולים להשתתף בהשקעות שלא מאושרות למשקיעים רגילים – תוכלו לרכוש בשלב המוסדי של ההנפקות, תוכלו להשתתף בהנפקות פרטיות ועוד. מדובר בהטבה גדולה – הנפקות בשלב הראשוני (בעיקר הנפקות אג"ח) מוצעות למשקיעים כשיירם בהנחה של כמה אחוזים טובים, כאשר לרוב עם תחילת המסחר, נוצר רווח נאה למשקיעים האלו. זאת הסיבה שיש כיום מספר לא מועט של משקיעים כשירים שפועלים בעיקר בתחום של ההנפקות.

ולמה בכלל משקיעים צריכים את ההגנה של רשות ניירות ערך? ובכן, נתחיל בזה שמדובר בהגנה עולמית, זו לא רק רשות ניירות ערך כאן, זו רשות ניירות ערך בארה"ב ובעצם בכל המדינות שיש בהם בורסה אמיתי. בורסה היא מקום של תאבי בצע – העלים של החברות והמנהלים יעשו הרבה כדי לגרוף לכיסם כמה שיותר מהמשקיעים, ורשויות ניירות ערך ברחבי העולם דואגות שהחברות ידווחו כהלכה, שלא יהיה עיוות במספרים, בנתונים, בדיווחים השוטפים. שהמסחר יתנהל כפי שצריך, ללא מידע פנים שזורם למקורבים. זה תפקיד חשוב במיוחד, שאמור לשמור את המשקיעים הקטנים מפני החברות.

כמו כן, חוקי ניירות ערך שומרים את המשקיעים מפני מנהלי הכספים – אותם גופים מוסדיים שמנהלים את הכסף שלנו. הגופים האלו כפופים לפיקוח ולבקרה של רשות ניירות ערך וזאת כדי שלא יהיה מצב, ויותר נכון – לצמצם עד כמה שאפשר, את האפשרות שתהיה הונאה, גניבה, ניצול של המשקיעים הקטנים.

לדוגמה – נתחיל בתפקיד הרשות מול החברה. נניח שחברה מגייסת הון ואת ההון הזה מעבירה לחברה של בעל השליטה – זו עסקת בעל שליטה, אסור לעשות זאת, ומי שאחראי על כך שמהלכים כאלו לא יתאפשרו היא רשות ניירות ערך. ראשית כבר בחוק יש התייחסות למהלכים כאלו, שנית הדירקטוריון של החברות הציבוריות אמור לשאול ולפקח על עסקאות כאלו, ושלילית על פי החוק עסקאות כאלו דורשות את אישור הציבור שמחזיק במניות. כלומר, רשות ניירות ערך יצרה את החוקה והנהלים שיאפשרו את הגנת המשקיע כשבאופן שוטף היא בודקת, מפקחת ואוכפת את החוק.

ובהקשר של הגופים המוסדיים – תניחו שמנהל השקעות בגוף מסויים עושה עסקאות בין קרן הנאמנות שהוא מנהל לבין חשבון של סבתא שלו – הוא רכוש לסבתא ומוכר מחשבון הקרן – זו עסקה פסולה שמטרתה לייצר כסף בחשבון של הסבתא. גם כאן רשות ניירות ערך הגדירה את הכללים ואוכפת אותם.

אבל רשות ניירות ערך לא צריכה לשמור על המשקיעים הכשירים (שנקראים גם משקיעים מסווגים). בקבוצה הזו יש כאמור את המשקיעים המוסדיים – קרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות נאמנות ועוד. אלו גופים שיכולים לבטח להגן על עצמם. כל מי שבעצם עומד ברף שהוגדר, הו בעיני רשות ניירות ערך משקיע כשיר, מתוחכם שיכול להגן על עצמו; משקיעים כאלו נהנים מאפשרות השתתפות בהשקעות שהציבור אינו יכול להשתתף בהן.

הבדל נוסף, בין משקיע רגיל לכשיר – יועץ למשקיע כשיר אינו חייב להחזיק ברישיון יועץ (להבדיל ממשקיע רגיל שמקבל ייעוץ רק מיועץ השקעות); וכמו כן – מי שמציע ניירות ערך למשקיע כשיר לא תמיד יהיה חייב בפרסום תשקיף.

כללי ההשקעה של וורן באפטהכל על קוקואיזו השקעה עדיפה – במניה של חברה גדולה או במניה קטנה? ומה היתרון במנהל השקעות שמכיר את הקטנות?

מה משקיע צריך לשקול לפני שהוא מצהיר על עצמו כמשקיע כשיר

ההכרה כמשקיע כשיר פותחת דלת להשקעות שאינן מוצעות לציבור הרחב, אבל גם מצמצמת את ההגנות. מי שמצהיר על עצמו ככזה מקבל פחות מידע ופחות פיקוח, ולכן צריך להיות בטוח שהוא מסוגל להעריך את הסיכונים בעצמו.

שאלות ותשובות

? מי נחשב משקיע כשיר?

משקיע מתוחכם שנחשב מסוגל להגן על עצמו בלי ההגנות שהחוק נותן לציבור. ההגדרה נקבעת לפי מבחנים כמותיים של שווי נכסים נזילים, של הכנסה או של שילוב ביניהם. את הרפים העדכניים צריך לבדוק בנוסח החוק.

? יש דרך להיחשב משקיע כשיר שלא דרך עושר?

לפי המדריך, אדם בעל מומחיות מוכחת בשוק ההון, למשל מרצה בתחום או בעל ניסיון מקצועי, עשוי להיחשב משקיע כשיר. הוא צריך לשכנע את הגוף המציע במומחיות שלו.

? מה מרוויחים מההגדרה כמשקיע כשיר?

אפשר להשתתף בשלב המוסדי של הנפקות, בהנפקות פרטיות ובהשקעות שלא מוצעות לציבור. המדריך מציין שהנפקות בשלב הראשוני מוצעות לעתים בהנחה, ולכן יש משקיעים כשירים שפועלים בעיקר בתחום ההנפקות.

? מה הוויתור שמשקיע כשיר עושה?

במקרים מסוימים הוא יוצא מתחת למעטפת ההגנה של רשות ניירות ערך. כלומר, הוא נחשף להשקעות עם פחות גילוי ופחות פיקוח, ואחראי לבדוק אותן בעצמו.

? למה בכלל קיימת הגנה לציבור הרחב?

ההגנה נועדה לשמור על משקיעים שאין להם ידע או כלים להעריך השקעות מורכבות. המדריך מסביר שזה עיקרון שנהוג בשווקים רבים בעולם, לא רק בישראל.

השקעות שמוצעות למשקיעים כשירים הן לעיתים לא נזילות, עם תקופת נעילה ארוכה. גם כשהתשואה המוצעת נראית גבוהה, כדאי לשאול מי מנהל את ההשקעה, מה קורה במקרה של כישלון, וכמה מהתיק כולו מושקע במוצרים כאלה.

כדאי לזכור שההגדרה נבחנת לפי נתונים שעשויים להשתנות. משקיע שעמד בתנאים בשנה אחת לא בהכרח עומד בהם בשנה הבאה, ולכן כדאי לבדוק זאת בכל השקעה חדשה.

דוגמה: נניח שמשקיע עם נכסים נזילים של 9 מיליון שקל משקיע 900 אלף שקל בקרן פרטית עם נעילה של שבע שנים. אם יזדקק לכסף בשנה השלישית, ייתכן שלא יוכל למשוך אותו. חלוקה של ההשקעה בין כמה מוצרים ותקופות מקטינה את הבעיה.

האם כל משקיע כשיר צריך להשקיע במוצרים פרטיים?

לא. ההכרה מאפשרת זאת, אבל אינה מחייבת. ההחלטה תלויה ביעדים ובצורך בנזילות.

איך בודקים מנהל השקעות פרטי?

בודקים את הרקורד, את הרישוי, את המבנה המשפטי של ההשקעה ואת דמי הניהול.

מה עושים בפועל

  1. לבדוק אם עומדים בתנאי ההגדרה
  2. להבין אילו הגנות מוותרים עליהן
  3. לבדוק את תקופת הנעילה
  4. להגביל את החלק בתיק
  5. לבדוק את המנהל ואת המבנה המשפטי

להרחבה באתר: גיוס המונים – כל אחד יכול להשקיע בסטארט-אפ; איך משקיעים? איך מגייסים? וכמה אפשר להשקיע ולגייס?

למה הדיווח החצי שנתי (במקום הרבעוני) פוגע במשקיעים?  הדוגמה של קדימהסטם

בתחילת החודש התפטרה עינת צפריר מתפקידה כדירקטורית בחברת קדימהסטם, המתמחה בטכנולוגיה של תאי גזע, בין היתר, בפיתוח תרופה לטיפול במחלת ניוון שרירים ובסכרת. טוב זה מתרחש לא מעט, אבל לרוב עזיבות של דירקטורים הם יחסית בשקט, תחת ההסבר "לפי מיטב ידיעת התאגיד הפרישה אינה כרוכה בנסיבות שיש להביאן לידיעת המחזיקים בני"ע של התאגיד". אלא שהפעם זה היה שונה.

צפריר  הסבירה כי עזיבתה היא על רקע מצבה הפיננסי הקשה של החברה וחוסר הדיווח על מצב זה למשקיעים – "הסיבה לסיום כהונתי, היא שהחברה לא דיווחה כי היא במצב פיננסי קשה וזקוקה באופן מיידי למימון נוסף לצורך המשך פעילותה כעסק חי; וכי אם החברה לא תצליח לגייס מימון נוסף, קיים חשש ממשי שהחברה לא תוכל להמשיך פעילותה, מה שעלול להביא להפסקת פעילותה בזמן הקרוב".

האם זה ייתכן? האם החברה במצב פיננסי בעייתי, האם יש סכנה להמשך פעילותה כעסק חי? – טוב, התשובה בדוחות הכספיים. אבל…אופס, אין דוחות לרבעון הראשון. רשות ניירות ערך החליטה כי היא מקלה על החברות הקטנות ומכבידה על המשקיעים  – חברות עד גודל מסוים יכולות לדווח במתכונת חצי שנתית, רק דוח חצי שנתי ודוח שנתי. משהו כמו 150 חברות קפצו על ההזדמנות ואמרו למשקיעים בשפה פשוטה – "אתם לא מעניינים אותנו", וכך נוצר מצב שחברות במצב פיננסי בעייתי מתחמקות מדיווח רבעוני. הדיווח הרבעוני הוא המינימום שבמינימום לחברות במצב רגיש, ומדובר על עשרות חברות כאלו ואפילו יותר- כמעט כל החברות בתעשיית  הביוטק שנסחרת כאן, הן חברות שחיות מהיד לפה – מגיוס לגיוס, כשפה ושם, זה לא מצליח ואז החברה נעלמת מהנוף הבורסאי. זה טיב הביזנס שלהם, ודווקא החברות האלו יכולות לא לדווח למשקיעים על מצבן הפיננסי.

אז נכון, הכוונה של רשות ניירות ערך היתה טובה – להוריד את הנטל על החברות הקטנות שטובעות בים הרגולציה; לחסוך להם בהוצאות על הדיווח הרבעוני, אבל דווקא כאן נמצא המזור לבעיות –  בוויתור על הדוחות שכל כך חשובים למשקיעים. האם לא ברור שהאינטרס של המשקיעים כאן הוא קריטי ועולה משמעותית על התועלת של החברות בביטול הדוחות?

קדימהסטם היא סתם דוגמה. דוגמה למצב שאנחנו פשוט לא יודעים מה קורה בחברה. גם כך, הדוחות הכספיים מתפרסמים חודשים אחרי סוף התקופה – הדוח השנתי מתפרסם לרוב בסוף מארס, הדוחות הרבעוניים מתפרסמים עד חודשיים אחרי הרבעון (ורוב  החברות מפרסמות בשבוע האחרון ואפילו בימים האחרונים). כלומר, לרוב היינו מקבלים מידע בסוף מאי על מה שקרה בחודשים ינואר עד מארס (רבעון ראשון). זה היסטוריה,  השינויים העסקיים, הפיננסיים, התזרימיים בפירמות, הם בסדרי גודל של ימים. אז לקבל חודשיים אחרי סגירת התקופה, זה לא אידיאלי, אבל זה מה יש. עכשיו גם את זה אין. עכשיו אנחנו נקבל באוגוסט מידע על מה שהיה בינואר עד יוני. בזמן הזה חברות יכולות להיכנס למצב פיננסי בעייתי ואפילו לא נדע על זה.

קדימהסטם – האם נגמר הכסף?

ההתפטרות של הדירקטורית צפריר מקדימהסטם, הפילה את מניית החברה, אך החברה   פרסמה צפירת הרגעה והסיברה כי הבעלים הביעו נכונות להמשיך ולתמוך בחברה ולהזרים לה 2.1 מיליון שקל. האם זה יספיק? לכמה זמן זה בעצם יספיק? החברה לא מסרה, אבל הדגישה את כוונתם של הבעלים להמשיך ולתמוך בחברה כפי שעשו בעבר – "בשנתיים האחרונות, השקיעו בעלי עניין בחברה, כולל השקעה זו, סך של כ-13 מיליון שקל. כמו כן, בעלי העניין הביעו את נכונותם וכוונתם להמשיך ולתמוך בחברה לצורך פעילותה השוטפת וכן הביעו את אמונם המלא בהנהלת החברה. החברה רואה בהתקשרות עם המשקיעים באופן של הנפקה הפרטית ובכוונתם להמשיך לתמוך בחברה, הבעת אמון בחברה".

הכל טוב ויפה, אבל אין לנו באמת נתונים לדעת האם הכספים האלו יספיקו וימנעו מצב של הדרדרות פיננסית שממנו חששה הדירקטורית. כן יש לנו אינדיקציות כי החברה במילים עדינות לא במצב פיננסי מזהיר. בסוף חודש מאי דיווחה החברה כי בעל שליטה מעמיד לחברה ערבות בנקאית בסך של חצי מיליון שקל. אם לחברה היה כסף היא לא היתה צריכה את הערבות הזו. באותו יום אגב, החברה דיווחה כי היא לא תפרסם דוח לרבעון הראשון אלא תדווח במתכונת חצי שנתית. שני הדיווחים האלו נראים מנותקים, אבל הם קשורים קשר חזק – הערבות שנלקחה רק מחזקת את הצורך בדוחות כספיים רבעוניים.

על כל פנים, כדי לקבל את האינדיקציה הכי טובה חזרנו לדוח האחרון – הדוח השנתי של 2016. הדוח הזה אמנם מדבר על העבר, ולא בטוח שקצב צריכת המזומנים בעתיד יהיה כבעבר, ובכל זאת, השנה הקודמת מהווה אינדיקציה מסוימת לשנה הנוכחית. זאת ועוד – מהמאזן של סוף 2016 נוכל לגזור את יתרות המזומנים והנזילות של החברה.

ובכן, הדוח השנתי הכולל (לרבות תיאור עסקי התאגיד ודוח הדירקטוריון) חושף (באופן לא מפתיע) שהחברה בצרות פיננסיות. המזומנים שלה בהיקף כולל של 944 אלף שקל בלבד, יש לה מזומנים משועבדים (למטרה ספציפית) בסך של 585 אלף שקל, ויש לה אשראי לזמן קצר מבנקים (ואחרים) בסך של 1.9 מיליון שקל; התחייבויות לספקים ונותני שירותים בסך של 6 מיליון שקל, חובות לזכאים בסך 2 מיליון שקל. ההון החוזר של החברה – נכסים שוטפים פחות התחייבויות שוטפות הוא שלילי – מינוס 8 מיליון שקל. הממשעות שהחברה צריכה מימון דחוף, אחרת לא ברור אם תוכל לשלם את החובות שלה לזמן הקצר, וזה עוד מבלי להתייחס להוצאות השוטפות שלה.

ובהמשך נגלה גירעון בהון העצמי (ההתחייבויות שלה עולות על ההון העצמי)  בסך של 8.5 מיליון שקל. וזה עוד לא הכל – קיימת הערת עסק חי בדוח המבקר, כלומר כבר בסוף 2016 נקבע כי יש חשש גדול שהחברה לא תסיים את השנה הקרובה. ובמצב עניינים כזה, אסור לתת לחברות שלא לדווח למשקיעים על מצבם.  תדמיינו שבנק שמלווה לחברה כסף והיא במצב של הערת עסק חי, לא יקבל מידע שוטף ממנה – הוא כמובן דורש ומקבל (אפילו בכל שבוע). אז אנא  – תחזירו את הדוחות הרבעוניים, לפחות במתכונת חלקית ולפחות במקרים מסוימים כמו מצב פיננסי בעייתי – המשקיעים חייבים את המידע הזה!

במוקד החקירה של הבעלים של קבוצת בזק, שאול אלוביץ', נמצאת העסקה התמוהה שבה רכשה בזק מיורוקום שבשליטת אלוביץ' את יתרת האחזקות ב-YES. העסקה הזו, כפי שכתבנו כאן, היתה מלכתחילה בעייתית.

ביוני 2015 מימשה בזק, שהחזיקה עד אז 49.8% מהונה של YES  אופציה לרכישת 8.6% ממניות חברת הלווין ללא תמורה. במקביל, בזק רכשה את יתרת האחזקות של יורוקום בחברה תמורת 680 מיליון שקל במזומן. כמו כן, התחייבה בזק לשלם ליורוקום עוד 370 מיליון שקל באופן מותנה: 200 מיליון שקל כנגד השימוש לצורכי מס שבזק תוכל לעשות בהפסדים של YES  ו־170 מיליון שקל עבור התוצאות העסקיות של YES בשנים 2015 עד 2017 (לפי עמידה ביעדים – YES עמדה ב־2015 ו־2016 ורשות ני"ע חושדת כי החברות שיחקו עם המספרים כדי שחברת הלוויין תעמוד ביעדים). בסה"כ בזק התחייבה לשלם עד 1.05 מיליארד שקל ליורוקום תמורת המניות – סכום מנופח!

 זאת ועוד – בזק גם כך שלטה ב-YES, אז מה היא צריכה לשלם כזה סכום על יתרת המניות. כל המהלך הזה נעשה כשבמקביל סופקו הערכות שווי שאינן מצדיקות את המחיר ששולם בעסקה.

מריל לינץ' העריך שהאחזקות שוות 200 מיליון שקל בלבד ולפי תרחיש אופטימי הן שוות 487 מיליון שקל לכל היותר (בנטרול תמחור הסינרגיה וניצול ההפסדים לצורכי מס). לפי ברנע, האחזקות שוות 290 מיליון שקל.

ומעבר לכך – צריך לזכור שלא היה קונה ל-YES  למעט בזק. בזק היתה החזקה מול קבוצת יורוקום, אחרי הכל חברת הלווין היתה בגירעון ענק, הפסדים שוטפים, ואלמלא בזק שתמכה בה לאורך כל הדרך, לא היה לה באמת סיכוי. אף מועמד אחר לרכישת האחזקה לא היה בתמונה.

הגופים המוסדיים התנגדו לעסקה, ודווקא הגופים הזרים אישרו אותה באסיפת בעלי המניות.

בשורה התחתונה העסקה בהחלט לא הריחה טוב, אבל חברים יקרים – בזק כבר 10 שנים משחקת עם המספרים.

הנה כמה מקרים מעניינים, כשהעיקרון המנחה ש כולם הוא להגדיל את הדיבידנדים לבעלי המניות, ובראשם שאול אלוביץ', ולפני – קבוצת סבן.

תרגיל יתרת העודפים

שנה לאחר הרכישה  של קבוצת סבן (אוקטובר 2006) מסרה בזק על כוונתה לחלק עוד 400 מיליון שקל לבעלי מניותיה כשבמקביל היא ציינה שיתרת עודפיה מסתכמת ב-467 מיליון שקל. על פניו, אין בעיה לחלק סכום זה (כאמור סכום החלוקה מוגבל ביתרת העודפים ואם זו שלילית, החלוקה מוגבלת  לעודפים בשנתיים האחרונות).

ההחלטה על חלוקת הדיבידנד התקבלה בחודש ספטמבר, ונכון למועד זה הדו"חות האחרונים של בזק היו הדו"חות לרבעון השני של 2006. מכאן שהרווח הרלבנטי לחלוקה הוא הרווח בשנתיים שהסתיימו ביוני 2006 – מהרבעון השלישי של 2004 ועד לרבעון השני של 2006. יתרת העודפים לסוף יוני 2004 עומדת על הפסד מצטבר של 851 מיליון שקל. הגירעון בעודפים נכון לסוף הרבעון השני של 2006 הוא 802 מיליון שקל. בדרך הייתה הצגה מחדש שנעשתה באוגוסט 2006, שהקטינה את יתרת הפתיחה של העודפים ביוני 2004 בסך של 144 מיליון שקל, כך שהגירעון הנכון ביתרת העודפים עומד על 995 מיליון שקל.

מגירעון של 995 מיליון שקל ועד לגירעון של 802 מיליון שקל גדלו עודפי החברה ב- 193 מיליון שקל. זה בעצם הרווח שנותר לה לחלוקה (אחרי חלוקה קודמת מהעודפים בסך של 1.2 מיליארד שקל). דרך אחרת לחשב את העודפים שנותרו לחלוקה – הרווח בתקופה הזו הסתכם ב-1.393 מיליארד שקל, בזק חילקה 1.2 מיליארד ונותרו 193 מיליון שקל לחלוקה. בפועל כאמור החלוקה היא 400 מיליון שקל, והסתירה לכאורה נפתרת כאשר מבינים את חלוקת הדיבידנד הראשונה, מאפריל 2006 בהיקף של  1.2 מיליארד שקל.

החלוקה הזאת היא מתוך הרווחים של השנתיים האחרונות, שכן יתרת העודפים של בזק היתה שלילית. השנתיים הקודמות לחלוקה הן 2004 ו-2005, ולא ממחצית 2004 ועד מחצית 2006. בזק אימצה פרשנות נוחה לה שלקביעת העודפים שנצברו בתקופה לצורך חלוקת הדיבידנד, אין לקחת בפשטות את הגידול שהיה ביתרת העודפים מתחילת התקופה ועד סיומה (אותם 193 מיליון שקל), אלא יש להתייחס גם למקור הדיבידנדים בחלוקות קודמות. מקור הדיבידנד הראשון הוא גם המחצית האשונה של 2004, בה הרוויחה החברה 274 מיליון שקל ולכן צריך להוריד את הדיבידנד שמקורו בתקופה הקודמת (מחצית ראשונה של 2004)  מחישוב העודפים לחלוקה.

וכך התקבל שהדיבידנד הראשון הרלבנטי להקטנת העודפים לצורך חישוב דיבידנד שני אינו 1.2 מיליארד שקל, אלא 926 מיליון שקל (1,200 מיליון פחות 274 מיליון שקל רווח במחצית ראשונה של 2004). העודפים שנצברו בתקופה הם הרווחים – 1,393 מיליון שקל, פחות הדיבידנד שחולק מהם בלבד – 926 מיליון שקל וזה משאיר יתרת עודפים לחלוקה של  467 מיליון שקל, וכך נפתרת התעלומה החשבונאית הזו.

הפחתת ההון בשירות הבעלים

אחרי החלוקה של אוקטובר 2006 נגמרו כמעט העודפים של השנתיים האחרונות, ומכאן ואילך בזק יכלה לחלק רק את הרווחים השוטפים שלה. אבל אז הפעילו בבזק את הטכניקה של הפחתת ההון.

מאחר ולא היו  עודפים לא חילקו כספים מהעודפים אלא חילקו אותם מסעיף ההון – העבירו מזומנים לבעלי המניות ובמקביל הקטינו את הון המניות של החברה; פעולה הפוכה להנפקת מניות. הפעולה הזו אינה טריוויאלית – חוק החברות אמנם מאפשר חלוקת דיבידנדים מתוך הרווחים או כאמור מרווחי השנתיים האחרונות (באם יתרת העודפים שלילית). עם זאת, יש אפשרות לחלק מעבר ליתרת העודפים במסגרת הפחתת הון, אבל רק באישור של בית המשפט אחרי שניתן לנושים של החברה זכות לערער על הפחתת ההון, ואחרי שבית המשפט השתכנע שלא צפויה פגיעה בתפקודה השוטף של החברה. בפועל,  בית המשפט מקבל את הבקשות להפחתות הון ונסמך על הערכות של כלכלנים / מעריכי שווי מטעם החברה שמסבירות כי לחברה ה יש יכולת לעמוד בחובותיה וכי נושיה לא יפגעו.

בזק ביצעה בשנים האחרונות שתי הפחתות הון, אחת לפני כשנתיים (ראו פרק 10) ואחת בתחילת שנת 2007, בעידן של הבעלים הקודמים. אז היא הפחיתה את הונה בסך של 1.8 מיליארד שקל, כל הסכום הזה עבר כדיבידנד לבעלי מניותיה בפברואר 2007 .

חלוקה כזו, שהיא מעבר לרווחים השוטפים, מתבטאת בירידה משמעותית בהון העצמי של החברה, והישענות גבוהה יותר על ההון הזר (לרבות הלוואות לבנקים ואגרות חוב שהונפקו לציבור), משמע – המינוף של הפירמה גדל.

בשנת 2007, השנה שבה הופחת ההון, היתה ירידה דרמטית בהון העצמי – כ-1 מיליארד שקל, אם כי, בד בבד גם המאזן (סך הנכסים, סך ההתחייבות) התכווץ, כך שאמנם המינוף גדל, אבל בשיעור יחסית מתון – ההון היווה בסוף 2007 27.5% מסך הנכסים לעומת 29.6% בסוף שנת 2006. לא הרעה דרמטית מאוד.

מפחיתים את הפחת

בזק היתה מהראשונות לאמץ במסגרת אימוץ מוקדם את התקינה הבינלאומית החדשה (IFRS), בין היתר, היא אימצה את חלופת העלות הנחשבת (deemed cost) על הרכוש הקבוע (תשתיות, רשתות תקשורת וכו').

 על פי חלופת העלות הנחשבת נמדד הרכוש הקבוע במועד המעבר ל-IFRS  לפי שוויו ההוגן, אשר נמוך מערכו בספרים, כאשר ביום המעבר הירידה הזו נזקפת לעודפים. בזק דיווחה בדוח השנתי של 2006 על ירידת ערך שנזקפה לעודפים בסך של 1.7 מיליארד שקל, אבל מאחר שגם כך היא היתה ביתרת עודפים מינימלית (ראו תרגיל יתרת העודפים) זה לא היה משמעותי עבורה; היא חילקה דיבידנדים על פי המסלול של הרווחים שנצברו בשנתיים האחרונות.

ירידת הערך הזו דווקא עזרה לה בהמשך – ירידת הערך הזו חסכה לבזק הוצאות פחת שנתיות של 360 מיליון שקל, הוצאות פחת נמוכות יותר מתורגמות לרווח גבוה ולדיבידנד גבוה יותר. בזק דרך האימוץ החשבונאי המוקדם הגדילה רווחיה נטו והגדילה את הדיבידנד השנתי שחולק (בהערכה זהירה) בכ-300 מיליון שקל בשנה.

רווח תיאורטי = דיבידנד בפועל

לקראת סוף שנת 2009 דיווחה בזק על רווח רעיוני גדול כתוצאה מאיבוד שליטה בחברת הלווין – yes .הרווח חולק בהמשך כדיבידנד.

 בזק שהחזיקה ב-49.8% מחברת הלווין yes, איחדה את תוצאות חברת הלווין על רקע אופציה שהיתה ברשותה לרכישת השליטה.  ל-  yesהיה באותה תקופה גירעון של כמעט 3 מיליארד שקל בהון העצמי והיא הפסידה מדי רבעון 60 מיליון שקל (ממוצע של ארבעת הרבעונים האחרונים) בעיקר בגלל מימון כבד שנלקח  לשם השקעות בהקמה ובתשתיות של החברה.

 בעקבות החלטה של בית המשפט העליון, שלא לאפשר לבזק לממש את האופציה לרכישת מניות ב-yes, איבדה בזק את השליטה בחברת הלווין, ובהתאם לתקינה החשבונאית היא הכירה במימוש תיאורטי של אחזקותיה ובמקביל רכישה מחדש. המימוש התיאורטי ביטא רווח של 1.2 מיליארד שקל, רווח שרחוק מלבטא את שוויה הכלכלי של חברת הלווין.

בעקבות ההחלטה של בית המשפט, ציינה בזק שהיא כבר לא שולטת בחברת הלוויין, ובהתאם לכך היא לא צריכה לאחד אותה. המעבר החשבונאי מאיחוד חברת הלוויין לרישומה בספרים במסגרת אחזקה מהותית (הצגה לפי אקוויטי) יצרא לבזק את הרווח האמור וזאת על רקע האימוץ המוקדם של Phase II בתקינה הבינלאומית, שרואה בירידה משליטה מצב בו בעצם נמכרה השליטה בחברה, ובדומה לאקט של מכירה בפועל, יש לרשום רווח או הפסד הון. אלא שלא כמו במכירה בפועל, אין מחיר, אין הרי עסקה, אך יש פתרון – החשבונאות מאפשרת לרשום את רווחי / הפסדי ההון על פי שווייה ההוגן של ההשקעה ביום המעבר. לאחר הרישום התוצאתי עוברת ההשקעה להיות מטופלת לפי גישת השווי המאזני.

הרווח שנוצר בעת השינוי בטיפול החשבונאי – משליטה לאקוויטי, נובע מכך ש-yes, רשומה בספרים של בזק לפי שווי אפסי ומעבר לכך גם ההלוואות בעלים שניתנו לחברת הלווין רשומות הרבה מתחת לסכום המקורי שלהן. חשבון ההשקעה הכולל את ההשקעה בהון ואת ההלוואות בעלים הסתכם רגע לפני המעבר לשיטה חשבונאית אחרת בפחות מ-1 מיליארד שקל. אך ברגע שעוברים לגישת השווי המאזני מפרידים את החוב מההון ומתקבל שהערך הכולל של שני הסעיפים האלו גבוה מהרשום בספרים.

טכנית אולי זה נכון; משפטית אולי אכן אין לבזק שליטה על חברת הלווין. אבל כלל לא ברור שאין לחברה שליטה אפקטיבית על yes. אחרי הכל, בזק מחזיקה ב-49.8% מחברת הלווין והיא בעלת העניין הדומיננטית לעומת כל האחרים; אין עוד בעל עניין שבשיעור האחזקה ובמהות העסקית חזק ממנה ב-yes. כך או אחרת, בפועל, דיווחה החברה על רווח כתוצאה מירידה משליטה בסך של 1.2 מיליארד שקל ומיד חילקה את הסכום הזה (בספטמבר 2009) כדיבידנד לבעלי מניותיה. היה זה הדיבידנד האחרון של קבוצת אייפקס-סבן-ארקין.

העברת השליטה – סיבוב שני

 אוקטובר 2009 – קבוצת השליטה אייפקס-סבן-ארקין מימשה בחודשים שעברו 10.8% מהון מניות בזק כמהלך מקדים למכירת השליטה. הקבוצה דיווחה בחודש זה, על כוונתה למכור 30.4% מהון מניות בזק בתמורה ל-6.5 מיליארד שקל (לפי מחיר של 8 שקלים למניה).

העסקה הושלמה לאחר קבלת כל האישורים הרגולטורים חמישה חודשים מאוחר יותר.  הרוכש  – שאול אלוביץ' דרך חברת סמייל 012 ששינתה מאז את שמה לבי קומיוניקשיינס (בי קום) שבעצמה נמצאת תחת שליטת אינטרנט זהב (בי קומיוניקשיינס ואינטרנט זהב נסחרות בבורסה בת"א ובוול-סטריט). במקביל לרכישת בזק, נאלץ אלוביץ למכור את פעילות סמייל 012 (תקשורת בינלאומית ואינטרנט) שחפפה עם פעילות בזק בינלאומי ופעילות בזק באינטרנט.

לצורך רכישת השליטה בבזק, אלוביץ' הגדיל את ההלוואות  בחברה בי קומיוניקשיינס (בי קום). הדוחות שלה מלמדים שעם הון של מתחת ל-1 מיליארד שקל, היא מחזיקה מאזן של מעל 24 מיליארד שקל. המשמעות היא שבי קום עם הון נמוך מ-1 מיליארד שקל רכשה את השליטה בבזק בתמורה ל-6.5 מיליארד שקל.

בפועל, המינוף בקבוצה גדול יותר – אינטרנט זהב היא בעלת הבית בבי קום (מחזיקה 78% ממנה); לאינטרנט זהב הון עצמי אפסי שממנף מאזן של מעל 25 מיליארד שקל ; ההון נשחק מאז הרכישה, אך גם לפני שנה ושנתיים הוא היה נמוך יחסית להיקף החוב – כ-80 מיליון שקל.  המשמעות היא שעם הון נמוך מאוד, רכשו את בזק ב-6.5 מיליארד שקל –  מינוף על גבי מינוף גרם לכך שההון העצמי שהושקע היה אפסי יחסית לגובה ההשקעה.

מבנה הפירמידה הזה נוח כאשר רוכשים אחזקה מניבה – ראשית, ניתן לקבל אשראי על גבי אשראי לכל אורך שרשרת החברות ושנית בעת חלוקות דיבידנד ניתן להעלות את הדיבידנד למעלה  כך שכל החברות הממנות מקבלות נתח מרווחי החברה למטה שעוזר להם לשרת את החובות הגדולים.

האצה בחלוקות הדיבידנדים

 תחת השליטה של שאול אלוביץ', חילקה בזק דיבידנדים בהיקף כולל של כ-16.2 מיליארד שקל, ועם החלוקות שהיו תחת השליטה של הבעלים הקודמים – קבוצת איפקס-סבן-ארקין, מדובר בחלוקות מצטברות ל-24 מיליארד שקל (בתשע שנים בלבד).

בחמש השנים האחרונות חילקה בזק את כל רווחיה, וכן חילקה  3 מיליארד שקל דרך הפחתות הון (הרחבה בפרק 10). אלוביץ' דרך הדיבידנדים שחולקו מוריד את המינוף הגבוה, מפחית את החוב שלקח כדי לרכוש את בזק; הוא עשה את זה במהירות – הוא כבר החזיר את רוב ההלוואה. בפועל הוא קיבל דיבידנדים בסך 5 מיליארד שקל, כשההשקעה הכוללת הסתכמה בכ-6.5 מיליארד שקל – ומכאן, שהוא החזיר כ-80% מהשקעתו. הוא בעצם השקיע נטו (בהחזר דיבידנדים) סדר גודל של 1.5 מיליארד שקל.  ההשקעה הזו מוערכת בכ-6 מיליארד שקל.

חלוקות הדיבידנדים בשנים האחרונות הם  הרבה מעבר לרווח של בזק , הרבה מעבר לתזרים מפעילות שוטפת של בזק, הרבה מעבר לתזרים נטו (פעילות שוטפת והשקעה שהיא חלק אינטגרלי מהפעילות בחברות תקשורת). בפועל אלוביץ החזיר את רוב השקעתו בחברה.

הפחתת ההון – דיבידנד קבוע לבעלי המניות

בזק ביקשה מבית המשפט הפחתת הון נוספת (בהמשך להפחתת הון של 1.8 מיליארד שקל בתחילת 2007) של 3 מיליארד שקל. בזק תכננה לחלק את ה-3 מיליארד שקל לבעלי מניותיה בשש מנות (שתי מנות בשנה), כלומר חצי מיליארד שקל מדי חצי שנה.

בזק נסחרה בבורסה רגע לפני ההצהרה על החלוקה בשווי של 23 מיליארד שקל וכאשר היא מתחייבת לחלק 1 מיליארד שקל בשנה הרי שמדובר בתשואה נאה של 4.3% (התשואה עלתה במקביל לירידת מחיר המניה בכ-40%). יתרה מכך,  החלוקה המובטחת הזו היא מעבר לרווחים שגם הם מחולקים באופן שוטף ומבטאים תשואה של 8%-10%. מכאן שהתשואה הכוללת, במועד ההכרזה על הפחתת ההון הסתכמה בשיעור מרשים של 12%-14%.

עם זאת, על רקע התחרות בשוק הטלפוניה, ביקר בתחום הסלולארי, צפוי כי הרווחים יתכווצו, ובמקביל צנחה מניית החברה למחיר שמבטא שווי של כ-10 מיליארד שקל, אך עלתה בשנה האחרונה בחזרה לשווי של כ-17 מיליארד שקל.

החלוקות הענקיות משרתות את בעל השליטה – כך  הוא יצליח להחזיר חלק מהחובות גם בעלי המניות האחרים נהנים מהדיבידנדים וחלוקות ההון.  עם זאת,  לנושים לרבות מחזיקי אגרות החוב, המהלך הזה דווקא אמור להפריע – ההון העצמי קטן, הסיכון הפיננסי של החברה גדל.

 לכן, צריך במקרים של הפחתות הון (חלוקה שלא מקיימת את מבחן הרווח) את אישורו של בית המשפט בית המשפט שומע את הצדדים ומסתמך על הערכות כלכליות של גורמים חיצונים – תחזית תזרימי המזומנים ויכולת פירעון החוב שמעריכי שווי מנפקים.  בפועל, בית המשפט נענה לבקשות להפחתות הון ומקבל את גרסאות מעריכי השווי והכלכלנים מטעמם.

התרחיש הזה היה גם בבזק – חלוקה של 3 מיליארד שקל, יותר ממחצית מהונה של החברה אושרה לטובת בעלי המניות ולרעת הנושים ומחזיקי האג"ח.

מחזיקי אג"ח ניסו לבטל את הפחתות ההון האחרונות. הם ביקשו את בית המשפט לקבוע שהחלוקה פוגעת בחברה. בית המשפט לא קיבל את עמדתם, אך לאחרונה הן שוב פנו לערכאות משפטית.

החלוקה עתידית נמצאת בספרים מרגע ההכרזה. החלוקה הזו היא מחויבות בלתי חוזרת של בזק כלפי בעלי מניותיה ולכן כבר ברבעון הראשון רשמה בזק התחייבות – דיבידנד לבעלי המניות (כהתחייבות שוטפת והתחייבות לזמן ארוך) בהיקף של 2.81 מיליארד שקל (ולא 3 מיליארד שקל בגלל ערך הכסף) ובמקביל רשמה את הפחתת ההון מתחת ל-3 מיליארד שקל.

בחלוקות סטנדרטיות, גם כאלו שהם תחת מדיניות של חלוקת דיבידנד אין מחויבות בלתי חוזרת, הדירקטוריון יכול לשנות את מדיניות הדיבידנדים ומעבר לכך, הדיבידנדים לרוב תלויים בהיקף הרווחים ולכן לא מציגים ביום ההכרזה את כל הדיבידנדים הצפויים בהמשך. כאן זה אחרת – כאן יש סכום, כאן יש מועד, כאן יש התחייבות מוחלטת של החברה.

המחויבות הזו גרמה לכך שההון של החברה מהווה 16%   מסך הנכסים של החברה, בעוד שבסוף שנת 2010 ההון היווה קרוב ל-40%. בזק הרבה יותר ממונפת מבעבר, היא הרבה יותר רגישה מבעבר. אולי זה לא ישנה לפרת המזומנים הזו לייצר תזרימים, אבל עם הון נמוך יותר ועם גזירות רגולטוריות חדשות לצד האצת התחרות בחלק מהשווקים בהן היא פועלת, הרווח והתזרים עלולים  להיפגע.

בנק לאומי מציע פיקדון מובנה על הדולר. מדובר בפיקדון מובנה לשנה המשלם ריבית שנתית מותנית של 5.2% המותנית בשער החליפין של הדולר לעומת השקל.

קרן הפיקדון מובטחת,  אבל חשוב (שוב) להזכיר – קרן פיקדון מובטחת עלולה לבטא הפסד ריאלי – לדוגמה, נניח שהשקעתם בקרן הפיקדון 1 מיליון שקל, ואחרי שנה הפיקדון המובנה לא הניב תשואה (לא התקיימו התנאים לבונוס). מה קורה אז? ובכן, במקרה כזה אתם לרוב מקבלים את קרן הפיקדון הנומינלית. תקבלו 1 מיליון שקל (יש מצבים שהקרן הנומינלית מובטחת לפי הדולר, ואז יש לכם חשיפה מטבעית).  ואם קיבלתם בסוף התקופה 1 מיליון שקל אז מדובר בהפסד פוטנציאלי של תשואה. נניח שהמדד בתקופה זו עלה ב-2%, אזי הפסדתם 2% ריאלית. נניח שפיקדון חלופי היה נותן לכם תשואה של 0.6% אזי הפסדתם 0.6%.

ומכאן שככל שהפיקדון המובנה לתקופה קצרה יותר, וככל שהריבית במשק נמוכה יותר, כך הפיקדונות המובנים אטרקטיביים יותר – פשוט, ההפסד הפוטנציאלי במקרה שמחזיירם רק את הקרן, נמוך יותר. ולכן – פיקדונות מובנים עשויים להיות השקעה טובה. נכון, הכסף סגור, ונכון שצריך לוודא מי עומד מאחורי הפיקדון – חשוב שתהיה התחייבות של הבנק לעמוד מאחורי הפיקדון (ולרוב זה המצב), אבל למרות הסיכונים יש סיכויים לא רעים לקבל אפסייד – כל מקרה כמון לגופו.

במקרה הזה, בנק לאומי מציע  פיקדון מובנה דולרי לשנה המשלם ריבית שנתית מותנית של 5.2%. ההתניה היא  בשער החליפין של הדולר לעומת השקל.

במקרה הזה, חשוב להדגיש הקרן המובטחת היא דולרית (לא שקלית) כלומר אתם תקבלו בתרחיש הגרוע את סכום ההשקעה שלכם בדולרים. הפיקדון מתחיל ב-29 ביוני ומסתיים ב-29 ביוני 2018.

ומתי מקבלים את הבונוס/ תשואה? הריבית השנתית מותנית בשער חליפין גבוה או שווה ל-3.61 ביום הקובע. איזה מדהים – שימו לב, אם הדולר יעלה ב-2.3% לעומת השער הנוכחי, אתם מקבלים 5.2%.  אבל, וזה חשוב להדגיש אם השער יהיה מתחת ל-3.61, נניח 3.6 שקל אתם לא מקבלים כלום.

לכאלו שמאמינים בדולר זה יכול בהחלט להיות מעניין. סכום ההשקעה המינימלי הוא 10 אלף דולר. עם זאת, חשוב להזכיר – הדולר במגמת ירידה בחודשים האחרונים – "מתחילת 2017 חל תיסוף חד בשער החליפין של השקל מול הדולר, לאחר שבשנים 2016-2015 נסחר השער בטווח שערים יציב יחסית", מסביר חנוך פרנקוביץ, כלכלן בבנק לאומי,  "המצב החיובי של הכלכלה המקומית, שכולל עודף נכסים על  התחייבויות מול חו"ל, ועודף מתמשך בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, תורם ללחצים לתיסוף השקל. יחד עם זאת, הלחצים הבסיסיים לתיסוף השקל עשויים להיחלש במהלך השנה הקרובה. הערכה זו נסמכת על שלושת ההנחות הבאות:

1 .סביבת שער החליפין הנוכחי – 3.52 שקל  לדולר (עלולה להעיב על הייצוא הישראלי, ולחזק את הביקוש לייבוא)

2 .פערי הריביות בין ארה"ב וישראל צפויים להמשיך ולהתרחב במהלך השנה הקרובה, תהליך שיגדיל בהדרגה את הלחצים הפיננסיים לפיחות בשקל.

3 .בנק ישראל צפוי להמשיך ולפעול למניעת תיסוף ריאלי נוסף בשער השקל מול סל המטבעות".

למידע נוסף על הפיקדון באתר בנק לאומי

 

מדריכים וכלים פיננסים:
פיקדון מובנה – כל מה שצריך לדעת 
פיקדונות מובנים – עדכונים שוטפים
מדריך פיקדון – כל מה שצריך לדעת על פיקדונות לפני שמשקיעים בהם
פיקדונות הבנקים – עדכון של פיקדונות הבנקים
 מחשבון פיקדון – ככה תוכלו לדעת כמה יהיה לכם בסוף תקופת ההפקדה

 

אמזון רוכשת את הול פודס תמורת 13.7 מיליארד דולר

אמזון, ענקית המסחר המקוון רוכשת את  רשת הול פודס תמורת 13.7 מיליארד דולר. מדובר ברכישה הגדולה ביותר של אמזון; הול פודס מתמחה בשיווק של מוצרים אורגניים.

העסקה תתבצע לפי מחיר של 42 דולר למניה, מחיר המשקף פרמיה של 27% לעומת מחיר הסגירה של מניית הול פודס אתמול בתום המסחר. העסקה צפויה להיחתם במחצית השנייה של השנה.

בוול-סטריט מברכים את הרוכשת והנרכשת כאשר המתחרות בענף הקמעונאות, לרבות וול-מארט יורדות בחדות. אבל, העסקה הזו דווקא ממחישה את הצורך של אמזון להתחבר למציאות – אמזון צריכה עסקים ריאליים לא וירטואליים כדי להרוויח, אבל הבעיה שהמחיר שלה בשוק הוא מחיר של חברת חלום, לא מחיר של חברת קמעונאות. במילים אחרות, המהלך מבטא את הבעיה הגדולה של אמזון – השוק מאוהב בה, אולי מאוהב בה יותר מדי. נכון מדובר בחברה חדשנית עם טכנולוגיה מרשימה, אבל כשחברה כזו מספרת את החלומות שלה היא מקבלת שווי מטורף בוול סטריט – מעל 440 מיליארד דולר, ובפועל היא עצמה מבינה שכדי לצמוח היא צריכה לחזור לקרקע, לרכוש חברות אמיתיות, ואז השאל ה- מי זאת אמזון חברה חדשנית עם מכפיל רווח של 100, או חברת מסחר קמעונאי שצריכה להיסחר ברמות של חברות המסחר אולי פלוס פרמיה בזכות החדשנות.

הרכישה מחזקת את השווי המנופח של אמזון.

לפני הרכישה הזו, אמזון מיעטה להוציא כספים על רכישות –  הרכישה הגדולה ביותר שלה הייתה של רשת ההנעלה זאפוס ב-2009 תמורתה היא שילמה כ-2  מיליארד דולר. במקביל לרכישת הול פודס, אמר  מייסד ומנכ"ל אמזון ג'ף בזוס "מיליוני אנשים אוהבים את השווקים של הול פודס משום שהם מציעים את המזון האורגני והטבעי הטוב ביותר והם עושים את זה כיף לאכול בריא".

איך ביטול ההזמנה הגדולה מברן  מתבטא בספרים? איך רושמים צבר הזמנות בדוחות? ואיך ביטול ההזמנה  משפיע על התזרים החזוי?  

בתחילת השבוע דיווחה ברן על ביטול של חוזה ענק  – הלקוח הודיע במפתיע לחברה הבת של ברן, ICM, כי החליט לממש את זכותו לבטל את הפרויקט.  זו מכה קשה לקבוצה, מדובר בפרויקט להקמת מפעל תעשייתי לייצור קרטון ברוסיה בהיקף של 760 מיליון שקל, וההכנסות ממנו היו אמורות לזרום עד שנת 2019.

לברן שבהגדרה היא חברת פרויקטים המתמחה בהקמה ותשתיות של פרויקטים מורכבים יש פרויקט גדול נוסף באתיופיה, ופרויקטים נוספים בעולם ובארץ, אבל הפרויקט ברוסיה היה אמור להיות המשמעותי ביותר מבין צבר ההזמנות שלה. אבל האם זה באמת היה אמור להיות מלכתחילה בצבר ההזמנות?

נתחיל בכך, שצבר הזמנות במיוחד בחברות מהסוג הזה (חברות שיש להם פרויקטים על פני זמן) זה מידע קריטי למשקיעים, במקרים רבים זה מידע חשוב יותר מהדוחות עצמם. אחרי הכל, מה יותר חשוב – כמה החברה מכרה ב-2016, או כמה היא תמכור ב-2017? כנראה שהרוב (הגדול) מבין ומסכים שמה שחשוב הוא מה שיהיה ולא מה שהיה. ולכן, לצבר שמבטא בעצם מכירות עתידיות חשיבות עצומה.

עם זאת, האם כל הסכם יכול להיכנס לצבר? כאשר חברה חותמת עם לקוח על אספקת פרויקט ויש ללקוח מחויבות גדולה – למשל, אם הוא מתחרט או מבטל את החוזה, יהיה עליו לשלם קנס בגובה 10% מהפרויקט,  אז זה בהחלט חוזה שצריך להיכנס לצבר. רמת הביטחון שהוא אכן יסופק גבוהה, וגם אם תהיה תקלה בדרך, ללקוח יש קנס לשלם. אבל, אם מדובר בחוזה שבכל שלב הלקוח יכול להגיד – ביי ביי, אני עוזב, אז מה בעצם ההבדל בין הזמנה שוטפת לבין צבר?

במקרה הזה – ברן דיווחה על הזמנה של 760 מיליון שקל לשנתיים, כאשר בפועל זה היה בעצם כמו הזמנה שוטפת חודשית של כמה מיליונים בודדים. מעין הסכם מסגרת של 760 מיליון שקל, שכל חודש הלקוח מממש מהסכום הכולל כמה מיליונים בודדים (או כמה עשרות, אבל כנראה שלא הגיעו לסכומים משמעותיים).

יש מקום להגדיר את הצבר בהתאם לרמות ביטחון שונות, יש צורך להבין את רמת הביטחון של כל הזמנה, אחרת אין באמת לצבר משמעות – זה תקף בברן ובכל חברה עם צבר הזמנות. הבעיה שצבר הזמנות זה נתון מחוץ לדוחות. בדוחות הכספיים יש מחויבות לכללים ולתקינה חשבונאית – ההכנסות צריכות להיות ברמת ביטחון גבוה (הלקוח צריך לאשר, התקבול צריך להיות בדרך) ורק אז הן נרשמות בדוחות. אבל הצבר הוא מידע מחוץ לדוחות, ובפועל אין עליו כללים נוקשים וברורים. החברות מדווחות על הצבר שלהם כשבפנים יכולות להיות הזמנות ברמת וודאות שונה אחת מהשנייה.

בפועל, המשקיעים יכולים לנתח זאת לבד, אם החברה מוסרת פרטים על ההזמנות. ברן, במועד הדיווח על הזכייה, סיימה את ההודעה החיובית בשורת אזהרה – "למזמין אפשרות להביא לסיום הפרויקט בכל עת בכפוף לתשלום בגין העבודות שבוצעו ואושרו על ידי המזמין עד אותו השלב". בינתיים הכירה החברה בהכנסות של כ-24 מיליון שקל והרווחיות הגולמית עומדת על 10%. מידע שחסר ומן הסתם קיים בקבוצה הוא למה? למה המפעל החליט שלא להמשיך בפרויקט? האם זה עניין פנימי שקשור במפעל עצמו? האם הוא לא מרוצה מהביצועים עד עכשיו של ברן? אין בינתיים תשובה.

כך או אחרת, לברן פרויקט גדול נוסף באתיופיה. שם מדובר על רמת וודאות גבוה כי פשוט זה כבר מתנהל כשנה (איפשהו באמצע הפרויקט) – מדובר על פרויקט הולכת מים  בהיקף כולל של 340 מיליון שקל שהחל במחצית שנת 2016 וצפוי להסתיים בשנת 2018.

 

מה יקרה לתזרים החזוי?

ברן מדווחת מדי רבעון על התזרים החזוי בשנתיים הקרובות. חברות שגייסו דרך אג"ח,  מדווחות על התזרים באם מתקיימים סימני אזהרה מסוימים בדוחות הכספיים (גירעון בהון, גירעון בהון החוזר), ואז הן מדווחות מה המקורות לשימושים השונים, לרבות החזר האג"ח.  מדובר בדוח ניהולי שמתייחס לעתיד – לשנים הקרובות, והוא בעצם "מבטא את תחזיות החברות.

ברן בדוח הרבעון הראשון מסבירה כי – "בהתקיים חלק מסמני האזהרה בדוח החברה סולו (בחברה במאוחד לא מתקיימים סימני האזהרה), מובא להלן דוח תזרים מזומנים החזוי לחברה (סולו), שנערך על בסיס תכנית העבודה של כלל הקבוצה (החברה במאוחד) שאושרה בחודש ינואר 2017 ,על השינויים והעדכונים שחלו מאז בהתאם לפעילויות בפועל, ועל מיטב ידיעת החברה למועד פרסום הדוח הרבעוני, ובו פירוט השימושים והמקורות הכספיים מהרבעון השני של 2017 ולמשך שנתיים".

הדוח סולו, רק נזכיר, מתייחס לחברת ברן עצמה, כאשר כל האחזקות (החברות הבנות) מוצגות בסעיף נפרד. הדוח סולו מבטא את התוצאות של החברה עצמה, את התזרים ומצב הנזילות של החברה עצמה. הדוח המאוחד כולל את כל החברות בשליטתה של ברן באופן מלא (100%).

דוח התזרים החזוי (ברבעון הראשון)  כולל את הפרויקט הגדול ברוסיה, אבל הוא לא כולל הרחבת סדרת אג"ח בהיקף של 11 מיליון שקל שהושלמה לאחרונה. הגיוס הזה נשען על הפרויקט ברוסיה והגופים המשתתפים דורשים לבטל את הגיוס. כך שלברן יש עוד צרה, אבל הצרה הגדולה נמצאת בדוח התזרים החזוי בשנה הבאה.

חלק משמעותי מהמקורות בתזרים הוא מקורות מחברות מוחזקות (מקורות מפעילות שוטפת במוחזקות – דמי ניהול; ומקורות מהחזר הלוואה). הנהלת החברה מציינת כי המקורות מהחברות המוחזקות יסתכמו בשנה הראשונה (מאפריל 2017 ועד מארס 2018) בכ-11.3 מיליון שקל, ובשנה שלאחר מכן, יסתכמו המקורות מהחברות המוחזקות ב-37 מיליון שקל (כ-34.5 מיליון שקל החזר הלוואה). סביר מאוד להניח שהסכומים האלו אמורים להגיע מהחברה הבת הרוסית. הנהלת ברן מדגישה כי דמי הניהול והחזר הלוואות מחברות הקבוצה תלויים בביצועים של החברות האלו וכן היא מציינת את התלות בצבר ההזמנות לרבות ההזמנה מהמפעל הרוסי בסך של 760 מיליון שקל.

ומכאן, שבאין הזמנה כזו, יהיה חור גדול בתזרים המזומנים החזוי.

 

ריבית המשכנתא  ביוני (הריבית שתקפה לחודש יוני) רשמה ירידה קלה, ומדובר על חודשיים של התייצבות אחרי זינוק של כמעט 2% בשנתיים. האם מדובר על שינוי מגמה? האם ריבית המשכנתא תתייצב ואף תרד? נראה שזו עצירה זמנית, אחרי הכל – ריבית המשכנתא קשורה ותלויה בריבית בנק ישראל ובמדד המחירים לצרכן וכשאלו יתחילו להרים ראש, אחרי הדפרסיה העמוקה בה הם שרויים, סביר שגם ריבית המשכנתא תעלה.

על כל פנים,  מנתוני בנק ישראל עולה כי ריבית המשכנתא הממוצעת הצמודה למדד ירדה ל-3.74% לעומת 3.87% בחודש הקודם.  העצירה בעליית הריבית, מיוחסת לבלימה במספר העסקאות בשוק הנדל"ן, ובהתאמה לירידה בביקושים למשכנתא. רוכשים פוטנציאלים רבים ממתינים על הגדר לראות האם צעדיו של שר האוצר, משה כחלון יצליחו למתן את עליית מחירי הדירות ואף להוריד את המחירים. בינתיים נראה שמס על דירה שלישית לא עובר כחוק, והמשמעות עשויה להיות –  עלייה בביקוש דירות מצד משקיעים (במקום כוונה הפוכה).

ריבית המשכנתא הממוצעת הצמודה למדד לתקופה של 15 עד 20 שנה ירדה ל-4.06% לעומת 4.14% בחודש קודם. הריבית על משכנתאות לתקופה של 20 עד 25 שנה ירדה ל-4.22% לעומת 4.35%  בחודש הקודם. הריבית הצמודה למדד מבטאת עלות כוללת של כ-5%-6% בשנה. מדד המחירים לצרכן בהתאם לתחזית הרשמית  שהגדיר בנק ישראל צפוי לעמוד על 1% עד 3% בשנה. להלן טבלה המרכזת את ריבית המשכנתא לטווחים שונים בשנתיים האחרונות –

תקופה לפרעון בשנים מעל 25 מעל 20 ועד 25 מעל 15 ועד 20 מעל 10 ועד 15 מעל 5 ועד 10 עד 5 ממוצע
תוקף המשכנתא
יונ-2017 4.21 4.22 4.06 3.51 3.24 3.59 3.74
מאי-2017 4.31 4.35 4.14 3.57 3.34 3.73 3.87
אפר-2017 4.31 4.34 4.25 3.75 3.32 3.72 3.88
מרץ-2017 4.34 4.23 4.19 3.73 3.49 3.82 3.93
פבר-2017 4.30 4.19 4.14 3.66 3.36 3.72 3.85
ינו-2017 4.27 4.13 4.11 3.62 3.36 3.71 3.84
דצמ-2016 4.17 3.99 3.96 3.66 3.27 3.58 3.73
נוב-2016 4.19 4.02 3.93 3.35 3.11 3.55 3.67
אוק-2016 4.03 3.90 3.81 3.41 3.20 3.36 3.53
ספט-2016 3.84 3.76 3.63 3.26 2.92 3.11 3.30
אוג-2016 3.76 3.66 3.54 3.17 2.78 3.00 3.19
יול-2016 3.58 3.45 3.32 3.00 2.83 2.86 3.04
יונ-2016 3.50 3.48 3.26 3.00 2.73 2.73 2.93
מאי-2016 3.51 3.41 3.38 2.97 2.79 2.77 2.97
אפר-2016 3.42 3.42 3.35 3.14 2.75 2.82 3.01
מרץ-2016 3.39 3.42 3.28 3.06 2.80 2.89 3.06
פבר-2016 3.22 3.15 3.18 2.73 2.49 2.69 2.85
ינו-2016 3.09 3.05 2.93 2.66 2.33 2.48 2.66
דצמ-2015 3.05 3.01 2.90 2.55 2.22 2.38 2.58
נוב-2015 3.06 3.00 2.85 2.54 2.16 2.42 2.58
אוק-2015 2.95 2.90 2.75 2.38 2.01 2.31 2.47
ספט-2015 2.90 2.92 2.65 2.29 1.87 2.21 2.37
אוג-2015 2.77 2.73 2.55 2.16 1.77 2.05 2.21
יול-2015 2.59 2.55 2.29 2.01 1.69 1.90 2.05
יונ-2015 2.57 2.45 2.26 2.00 1.77 1.75 1.96

ריבית משכנתא שקלית – ירידה קלה

ריבית המשכנתא השקלית ירדה ביוני ל-3.23% לעומת 3.29% בחודש קודם. ריבית המשכנתא לטווח של 15 עד 20 שנה ירדה ל-4.53% לעומת 4.63% בחודש הקודם. ריבית המשכנתא השקלית לטווח של 20 עד 25 שנה ירדה ל-4.9% לעומת 4.94% בחודש הקודם.  בטבלה  ניתן לראות את כל הריביות לתקופות פירעון שונות –

תוקף הריבית החל מ- מעל 25 מעל 20 ועד 25 מעל 15 ועד 20 מעל 10 ועד 15 מעל 5 ועד 10 מעל 1 ועד 5 עד שנה ממוצע
יונ-2017 5.06 4.90 4.53 4.00 3.61 4.18 1.83 3.23
מאי-2017 5.16 4.94 4.63 4.16 3.66 4.24 1.91 3.29
אפר-2017 5.19 5.00 4.67 4.26 3.79 4.29 1.83 3.32
מרץ-2017 5.22 5.01 4.69 4.25 3.81 4.31 1.89 3.36
פבר-2017 5.14 5.01 4.71 4.25 3.75 4.27 1.81 3.33
ינו-2017 5.15 4.91 4.66 4.21 3.77 4.29 1.69 3.37
דצמ-2016 4.95 4.78 4.48 4.06 3.65 4.05 1.70 3.28
נוב-2016 4.91 4.66 4.42 3.98 3.60 3.92 1.66 3.19
אוק-2016 4.76 4.59 4.31 3.91 3.54 3.83 1.58 3.13
ספט-2016 4.61 4.43 4.16 3.71 3.34 3.65 1.45 2.94
אוג-2016 4.50 4.35 4.11 3.69 3.25 3.51 1.43 2.89
יול-2016 4.35 4.17 3.97 3.52 3.13 3.41 1.37 2.78
יונ-2016 4.25 4.11 3.90 3.52 3.06 3.30 1.39 2.75
מאי-2016 4.23 4.07 3.86 3.48 3.00 3.28 1.38 2.75
אפר-2016 4.10 3.97 3.78 3.39 2.99 3.17 1.37 2.68
מרץ-2016 4.10 3.97 3.80 3.43 3.01 3.13 1.42 2.64
פבר-2016 4.16 4.04 3.81 3.39 2.94 3.18 1.34 2.60
ינו-2016 4.15 4.01 3.77 3.34 2.83 3.12 1.32 2.54
דצמ-2015 4.12 3.97 3.70 3.26 2.76 3.02 1.27 2.48
נוב-2015 4.18 4.02 3.81 3.33 2.84 3.01 1.27 2.46
אוק-2015 4.18 4.01 3.82 3.32 2.83 3.11 1.25 2.50
ספט-2015 4.18 4.02 3.82 3.33 2.81 3.01 1.20 2.46
אוג-2015 4.08 3.90 3.66 3.20 2.74 2.95 1.15 2.43
יול-2015 3.79 3.56 3.33 2.87 2.43 2.74 1.15 2.33
יונ-2015 3.55 3.36 3.08 2.68 2.30 2.56 1.14 2.22

הריבית השקלית הממוצעת שמפרסם בנק ישראל היא ממוצע של  כל ההלוואות שניתנו בריבית שקלית, גם בריבית משתנה וגם בריבית קבועה. בפועל, לא באמת ניתן להשוות בין שני סוגי הריביות האלו – הריבית הקבועה יותר בטוחה לאורך זמן, אך מראש היא יקרה יותר; בעוד הריבית המשתנה אמנם יותר נמוכה, אך היא יותר מסוכנת כי קיימת חשיפה לעלייה בריבית. עלייה שעשויה להיות מכמה כיוונים – עלייה בריבית בנק ישראל שתגרור עליה בריבית המשכנתא המשתנה; תחרות נמוכה יותר בין הבנקים (כפי שקורה בשנה האחרונה) שמייקרת את הריבית; שינויים בשוק האג"ח שמשפיעים באופן ישיר על ריבית המשכנתא ועוד.

על כל פנים, בפועל אי אפשר באמת "לערבב" בין הריביות האלו, אין משמעות לריבית הממוצעת, עם זאת – מכיוון שתמהיל המשכנתאות נשמר פחות או יותר (תמהיל משכנתאות בריבית שקלית קבועה לעומת תמהיל משכנתאות בריבית שקלת משתנה) אזי למגמה בריבית  הממוצעת יש משמעות – היא אכן מבטאת את מה שקרה בפועל בשוק המשכנתאות.

ריבית המשכנתא – למה היא עלתה בשנתיים האחורנות, ומה יהיה בהמשך? 

ריבית בנק ישראל משפיעה על ריבית המשכנתא, אך ריבית בנק ישראל נמצאת בשפל של 0.1%. ריבית בנק ישראל צפויה לעלות בהמשך, והיא עשויה לגרום לעלייה גם בריבית המשכנתא אבל, העלייה בריבית המשכנתא בשנתיים האחרונות מגיעה מסיבות אחרות – ראשית, המשך הביקושים בשוק הדיור – יש ביקושים לדירות (שעולים על ההיצע), יש ביקושי גדולים למשכנתאות, וכשיש ביקוש המחיר עולה. המחיר של המשכנתאות הוא הריבית – אז ברור שהבנקים יציעו משכנתאות בריבית גבוה יותר.

שנית – הבנקים פחות תחרותיים.  הבנקים כבר לא מתחרים על כל לקוח. מדובר בעיקר על הבנקים הגדולים שמכתיבים את הטון, וברגע שהתחרות קצת נבלמת, הריבית  כמובן עולה.

חשוב להדגיש – בשנתיים האחרונות עלות המימון של הבנקים גדלה, במקביל להתייקרות המימון (עליית הריבית) בשוק האג"ח. כלומר, מול המשכנתא שהבנק מספק הוא מעין לוקח הלוואה / מימון – מנפיק אג"ח, בשנתיים האלו אמנם התייקרו הריביות שהבנק משלם ולכן בהתאמה הוא דורש יותר, אבל הן התייקרו בשיעור זניח יחסית – אולי 0.2%, אולי 0.3%.  כלומר, אי אפשר להסביר את עליית הריבית בגלל עליית התשואות באג"ח.

עליית הריבית מיוחסת, בין היתר, לכמה תופעות נוספות בשוק המשכנתאות (בחלקן בעלות השפעה מלאכותית על הריבית) –  תופעה אחת היא צמצום הפער בין הריבית הקבועה לריבית המשתנה. ריבית קבועה היא בהגדרה גבוה מהריבית המשתנה. הריבית הקבועה מבטאת ביטחון גבוה יותר מהריבית המשתנה – הריבית לא יכולה לעלות (ואילו במשתנה היא עשויה לעלות במקביל לעלייה בריבית בנק ישראל או פרמטרים עיקריים). אלא שבגלל הביטחון הזה היא יקרה יותר.

בשנה האחרונה הפער בין הריבית הקבועה למשתנה, הצטמצם מאוד, והוא עומד על 0.5% בלבד במשכנתאות ל-20 שנה ומעלה. בתהליך הזה של הירידה בפער  הוסתו תמהילי המשכנתאות לריבית הקבועה (היא פחות יקרה מבעבר). ולכן, כשבוחנים את הממוצע, מגלים שהוא עלה גם בגלל תמהיל שונה של סוגי המשכנתא – יותר קבוע (ויקר) פחות משתנה (וזול יותר).

התייקרות ריבית המשכנתא והשפעתה על ההחזרים

העלייה בריבית המשכנתא משפיעה על סך הוצאות המימון שנדרש לשלם בגין מימון הדירה. כלומר, אנחנו בעצם משלמים יותר על הדירה. מחיר הדירה לכאורה אינו כולל את עלויות המימון, אבל בפועל הוא בהחלט חלק מההוצאות על הדירה, כשבפועל הוא מרכיב גדול ומשמעותי מעלות הדירה. ההתייקרות הזו בשנתיים האחרונות שקולה להתייקרות של עד 10% במחיר הדירה. העלייה בריבית משפיעה כמובן גם על ההחזרי השוטפים, זה תלוי בסוג ההלוואה, התקופה שלה ופרמטרים נוספים, אבל בהערכה גסה, החזר המשכנתא הממוצע עלה ב-10% עד 20%.


למדריך מס רכישה

מחשבון מס רכישה

 מחשבון משכנתא

ריבית משכנתא והקשר למדד תשומות הבנייה 

ריבית המשכנתא וליתר דיוק השינוי בריבית המשכנתא משפיעים על עיתוי התשלומים לקבלן (באם רוכשים דירה מקבלן). רוכשי דירות חדשות משלמים את התשלומים לקבלן  עם הצמדה למדד תשומות הבנייה. מדד תשומות הבנייה עלה בשנים האחרונות יותר ממדד המחירים לצרכן – זה לא מחייב שכך יהיה גם בהמשך, אבל אם אתם מעריכים שזה מה שיקרה גם בהמשך, כדאי לכם לנסות ולהתמקח  עם הקבלן, במקרים מסוימים זה עוזר וההצמדה מתחלפת למדד המחירים לצרכן.

ואם אתם (כמו הרוב) משלמים בהצמדה למדד תשומות הבנייה, כדאי לנסות ולמזער את ההצמדה בדרך הבאה – אם תקחו משכנתא מוקדם ותשלמו לקבלן את התשלומים מוקדם אתם תחסכו את מדד תשומות הבנייה. מצד שני אתם תשלמו את ריבית המשכנתא – ולכן, אם אתם צופים שמדד תשומות הבנייה יהיה גבוה מריבית המשכנתא, אז כלכלית עדיף לכם לשלם מוקדם.

כאן, תמצאו מידע על ריביות המשכנתא וכאן תמצאו מידע על מדד תשומות הבנייה לרבות תחזית.

מדריכים נוספים:

האם מחירי הדירות גבוהים?

משכנתא לזכאים – כדאי?

כמה משכנתא להחזיר כל חודש?

מה עדיף – ריבית קבועה לא צמודה (קל"צ) או קבועה צמודה ?

למדריך מס רכישה

מחשבון מס רכישה

אירונאוטיקס  –  חברת פרויקטים בדרך לבורסה – מה זה מחזור תפעולי? ואיך מכירים בתוצאות של פרויקט מפסיד שחוזר להרוויח? – המקרה של  אירונאוטיקס?

אירונאוטיקס מתכוונת להנפיק בבורסה בת"א לפי שווי של 300 מיליון דולר. החברה הזו שלפני כמה שנים היתה במשבר ענק, יצאה מהמשבר בזכות הזרמה של קרנות הון סיכון שעכשיו מוכרות את רוב המניות שלהן. האם החברה הזו שווה 300 מיליון דולר? אולי כן, אולי לא, מה שברור הוא שזו חברת פרויקטים – פעם היא למעלה ופעם היא למטה, ושהיא למעלה היא מוכרת את המניות לציבור…

הדוחות של אירונאוטיקס מראים על שיפור, אבל נתחיל בתיאוריה של חברות פרויקטים, ונתמקד בכמה עיוותים בדוחות האלו עם המחשה מהדוחות של אירונאוטיקס.

דוחות כספיים של חברות פרויקטים שונים בהגדרה מדוחות כספיים של חברות שמספקות מוצר או שירות. כאשר החברה מספקת ללקוח פרויקט שנמשך על פני זמן, היא מכירה בהכנסות ממנו על פני התקופה בהתאם לאבני דרך, בעוד שבמכירת מוצר או שירות, ההכנסה היא מידית.

הדוחות של חברות שמספקות פרויקט נשענים על אומדנים של הנהלת החברה וגורמים בחברה לצד גורמים חיצוניים – אחד מהקריטריונים לקצב העבודה בפרויקט הוא קריטריון הנדסי – מהנדסים בודקים מה שיעור הביצוע ההנדסי. המבחנים לשיעור הביצוע יכולים להיות גם לפי שעות עבודה שהושקעו מתוך סה"כ שעות העבודה בפרויקט, שיעור השלמה לפני אבני דרך שנקבעו מראש ועוד.

המשמעות של הקריטריונים האלו, במקרים רבים, היא שהנהלת החברה שולטת בשיעור הביצוע. היא יכולה להחליט להשקיע יותר שעות עבודה בפרויקט מסוים ובהתאמה לדווח על הכנסות והוצאות גדולות יותר.

עוד עניין חשבונאי שמייחד חברות פרויקטים (מכל הסוגים וכל הענפים) הוא המחזור התפעולי שלהן. מחזור תפעולי (אורך המחזור התפעולי) מבטא את משך הזמן משלב הייצור של המוצר (או שלב קבלת המוצר, אם זה מייבוא) ועד שלב המכירה וקבלת התשלום. במוצרים "פשוטים" זה עניין של חודשים בודדים, אבל כאשר מדובר בחברות פרויקטים זה עניין שיכול להתמשך שנים. משלב הגשת ההצעה, דרך שלב הבחירה, וההתמודדות הסופית, ועד לשלב אספקת הפרויקט (שלב שעצמו יכול להימשך תקופה ממשוכת) ושלב הסיום, עוברים שנים.  כלומר, במצב כזה משך החיים התפעולי הוא שנים, ואיך זה קשור לחשבונאות?

החשבונאות מאפשרת לחברות להציג תחת הנכסים השוטפים במאזן את הנכסים שיהפכו למזומנים בטווח של השנה הקרובה או מחזור החיים התפעולי, הנמוך מבינהם. ואז כאשר מדובר בחברות תפעוליות רגילות (שמוכרות מוצר/ מספקות שירות) יוצגו תחת הנכסים השוטפים כל הנכסים שמעין יהפכו למזומנים בטווח של שנה (כמו – לקוחות, מלאי) , ואילו בחברות הפרויקטים (שלצורך הדוגמה אורך החיים התפעולי הוא 3 שנים), יציגו תחת הנכסים השוטפים את כל הנכסים שיהפכו למזומנים בטווח של 3 שנים – וזה כמובן הבדל גדול. יכול להיות תחת הנכסים האלו – מלאי בבנייה/ מלאי בתהליך (שקשור לפרויקט) שיהפוך למזומן (שיימכר) רק בעוד שנתיים, ויותר; יכול להיות בסעיף זה גם לקוחות שישלמו בעוד שנה שנתיים ועוד.

ההיגיון מאחורי ההצגה הזו הוא פשוט – רוצים שיוצג במסגרת הנכסים השוטפים כל מה שהוא מבחינת החברה שוטף, ומבחינתה זה בהתאם למחזור החיים התפעולי – אם המלאי של העסקה "שוכב" במשך שנתיים, ואורך החיים/ מחזור תפעולי הוא 3 שנים, אז לא עבר מחזור תפעולי ולכן המלאי צריך עדיין להיות מוצג תחת נכסים שוטפים. כלומר, ההתייחסות ל"שוטף" היא אקויוולנטית להתייחסות "למחזור התפעולי".

למי יש מחזור תפעולי העולה על שנה?

חברות הבנייה / יזמיות הבנייה הן חברות עם מחזור תפעולי של כמה שנים, אבל גם חברות שמפסקות פרויקטים ביטחוניים, פרויקטים בתחום התעופה הן עם מחזור תפעולי ארוך. חברה מהסוג הזה היא אירונאוטיקס המפתחת ומייצרת מל"טים, רחפנים ועוד. החברה מתכוונת להנפיק את מניותיה לראשונה לציבור, ולצורך כך היא פרסמה תשקיף הנפקה שכולל את דוחות העבר.

ובכן, מהביאורים לדוחות עולה כי החברה חיה ב"שני ממדים" – מחזור החיים שלה הוא בחלק מהמוצרים עד שנה ובחלק אחר (הפרויקטים) הוא של מספר שנים – " לקבוצה שני מחזורים תפעוליים", מוסבר בביאור, "בהתייחס לפרויקטים בתהליך, המחזור התפעולי הינו יותר משנה ועשוי להימשך שנתיים עד שלוש שנים. בהתייחס ליתר הפעילויות, המחזור התפעולי הרגיל של החברה הינו שנה. עקב כך כוללים הרכוש השוטף וההתחייבויות השוטפות פריטים המיועדים והצפויים להתממש בתוך תקופת המחזור התפעולי הרגיל של החברה. ביחס לפרויקטים שבתהליך כאשר תקופת המחזור התפעולי ארוכה משנה, הנכסים וההתחייבויות הקשורים לאותה פעילות מסווגים בדוח על המצב הכספי במסגרת הנכסים וההתחייבויות השוטפים בהתאם למחזור התפעולי המתואם של החברה". המשמעות היא שקוראי הדוחות לא יודעים באמת מה עיתוי הפיכת הנכס למזומן – יש יתרה מלאי, נו מה זה אומר – יהפוך למזומן תוך שנה? תוך שנתיים? תוך שלוש?

זו בעיה עקרונית בהבנת הדוחות (וזו כמובן לא אשמתה של אירונאוטיקס), אבל זה בעיקר קריטי לנושים של החברה, ופחות לבעלי מניות שלה. הנושים צריכים להבין איך יראה התזרים בטווח הקרוב, והם לא באמת יכולים להסתמך על הנכסים השוטפים. עם זאת, סביר שבדוחות השוטפים כחלק ממידע נוסף, החברה תפרט את החלוקה הפנימית של הנכסים (בדומה לחברות הבנייה עם מחזור תפעולי ארוך שמפרטות את הנכסים השוטפים וההתחייבויות השוטפות לטווח של שנה).

זיג זג ברווח

חברות פרויקטים מדווחות כאמור על הכנסות ורווח בהתאם לקצב ההתקדמות. אבל מה קורה עם הפרויקט מפסיד. אז הם צריכות לדווח על ההפסד, וזה עובד כך – מדווחים על הכנסות מהפרויקט כשמולן הוצאות באותו גובה – כלומר רווח אפס, ואם יש הפסד אז מדווחים עליו כהפסד מהפרויקט. זה קורה (לא הרבה), ואז עולה שאלה מה קורה עם בהמשך מתברר שהפרויקט רווחי? בפועל, בשנה שבה מתברר שהפרויקט רווחי מכיריים בכל הרווח (גם על חשבון השנים הקודמות), אבל המשמעות היא שכלכלית מסיתים רווח משנים קודמות לשנה הספציפית. מקרה כזה התרחש באירונאוטיקס – "….עד  2013 העריכה הנהלת החברה כי קיימת אי וודאות באשר ליכולתה להשלים את פיתוח הפרויקט וכי קיים ספק בדבר הצלחת עמידתה בתנאים החוזיים…כפי שנקבעו בהסכמים עם אותן לקוחות. לפיכך, הכירה החברה בדוחות הכספיים לשנים 2012 ו-2013 בהכנסות בגובה העלויות שהוצאו אשר השבתן צפויה (הצגת מרווח אפס) בסך של כ-10 מיליון דולר במצטבר. במהלך שנת 2014 השלימה החברה את פיתוח אב הטיפוס וביצעה בהצלחה מספר רב של ניסויי המראה ונחיתה אוטומטיים. בהתאם לכך כללה החברה בדוחות הכספיים לשנת 2014 הכנסות מפרויקטים בהקמה בגין החוזה בסך של 49.7 מיליון דולר ורווח תפעולי של 17.6 מיליון דולר (מתוכם הכנסות של 12.2 מיליון דולר ורווח תפעולי של 7.5 מיליון דולר מיוחסים לתקופות הקודמות)". כלומר, לדוחות 2014 נוסף רווח תפעולי משנים קודמות – וזה אמנם תקין חשבונאית אבל כלכלית מדובר על רווח תפעולי אמיתי נמוך, ואפילו אפסי בשנה זו. מאז החברה בצמיחה מרשימה תוך הגדלת הרווח התפעולי (ב-2016 ההכנסות הסתכמו ב-111 מיליון דולר והרווח התפעולי ב-18.6 מיליון דולר).

אנטרופי מעריכה את אירונאוטיקס ב-400 מיליון דולר – נו, באמת?

איך שינוי ביתרת לקוחות וספקים משפיעים על התזרים? איך הפחתות של נכסים לא מוחשיים משפיעה על התזרים? ומה יוצר את הפער בין התזרים לרווח בחברת וואן טכנולוגיות?

הגמישות הגדולה של החשבונאות בדוח רווח והפסד ובמאזן, מקשים על משקיעים להבין את מצבה הפיננסי של החברה, כשרבים מסתמכים יותר מבעבר על דוח תזרים המזומנים. אז נכון שדוח רווח והפסד הוא גמיש יותר מדוח תזרים המזומנים, אבל ראשית גם דוח תזרים לא חף מבאגים חשבונאיים, ושנית – לא בטוח שהתזרים מעיד טוב יותר מדוח רווח והפסד, על מצבה של הפירמה.

תזרים המזומנים כולל שלושה תתי דוחות – תזרים מזומנים מפעילות שוטפת, תזרים מזומנים מפעילות מימון ותזרים מזומנים מפעילות השקעה. תזרים מזומנים מפעילות שוטפת הוא הנתון שאמור להסביר את מצבה התזרימי של הפירמה כתוצאה מפעילותה העסקית (כפי שהיא מתבטאת בדוח רווח והפסד), בעוד שיתר תתי הדוחות הם יותר נתונים שמחוברים לשינויים מאזניים – שינוי בהלוואות , שינוי ברכוש קבוע. אמורה להיות קורולציה בין הרווח התפעולי והרווח לבין תזרים המזומנים מפעילות שוטפת, אבל התבססות רק על תזרים המזומנים מפעילות שוטפת היא בעייתית.

תזרים המזומנים מפעילות שוטפת מייצג את התקבולים בניכוי התשלומים בתקופה מסוימת, ובגדול מדובר בתקבולים ממכירות ותשלומים לספקים, לעובדים, ולכל מה שקשור בעצם לפעילות השוטפת. אבל התקבולים והתשלומים לא ליניאריים לאורך התקופה, ונוצר מצב שעיתוי התשלום או התקבול משפיע משמעותית על דוח התזרים. נניח לדוגמה שלקוח גדול של החברה מבקש דחייה בתשלום לחודש מחודש מארס לחודש אפריל, ונניח שהחברה הסכימה (לרוב אין לה ממש ברירה). המשמעות לדוח תזרים היא "בריחה" של תזרים מהרבעון הראשון לרבעון השני, כלומר יהיה לה סוג של חור בתזרים ביחס לצפוי וביחס לרווח, וככל שהלקוח גדול יותר והתשלום המעוכב גדול יותר כך גם "החור" גדול יותר. מנגד, זה פועל כמובן גם הפוך – נניח שהחברה דחתה תשלום לספקים, אזי הדוח תזרים יהיה משופר יותר ממה שהיה צפוי.

תיאוריה לעומת מציאות

בתיאוריה האשראי (בימים) שניתן ללקוחות, והאשראי (בימים) שהחברה מקבלת מהספקים לא משתנה ביחס לתקופות קודמות, ואז באמת לא צפויות הפתעות בדוח תזרים – כלומר, התקבולים ליניאריים על פני השנה (פועל יוצא שההכנסות ליניאריות על פני התקופה) וגם התשלומים לינאריים. אלא שבמציאות זה לא עובד כך – יש לקוחות שמקבלים תנאים טובים יותר, יש לקוחות שלא משלמים בזמן, יש ספקים שניתן לדחות אותם ויש ספקים שמשלמים להם מהר (אפילו במזומן). ואז נוצר מצב שהיתרות של הלקוחות (החוב ללקוח) ושל הספקים (חוב לספקים) משתנות בין הרבעונים בלי קשר בהכרח לפעילות העסקית באותו הרבעון, והשינויים האלו מתבטאים בתזרים המזומנים (ולא בדוח רווח והפסד) ומשליכים מאוד על יכולת ההתייחסות לדוח תזרים – אם לקוח דחה תשלום גדול, וגרם לחברה לתזרים נמוך במיוחד מפעילות שוטפת, הרי שאם הוא שילם את החוב אחרי סגירת הרבעון, לא מדובר באמת בהרעה  כפי שכך עולה מדוח התזרים.

כלומר, דוח תזרים הוא חשוב, אבל צריך להבין ממה נובעים השינויים. הנה דוגמה מהבורסה המקומית – תזרים המזומנים של וואן טכנולוגיות ברבעון הראשון של השנה הסתכם ב-7.2 מיליון שקל, משמעותית מתחת לרווח של החברה שהסתכם ב-15.9 מיליון שקל. התזרים של וואן לרוב עולה על הרווח שלה, אך ברבעון הראשון זה התהפך. הסיבות רשומות בדוח תזרים מזומנים עצמו. החברות מדווחות על ההתאמות בדוח תזרים מזומנים ומהן ניתן להבין במדויק מה השפיע על התזרים ברבעון.

הסעיף הכי מהותי בהתאמות הוא הירידה בספקים. ברבעון הראשון ירדה יתרת הספקים של וואן ב-53 מיליון שקל. מנגד, ירדה גם יתרת הלקוחות של החברה ב-49.3 מיליון שקל. אלה כמובן לא השינויים היחידים אבל הם הגדולים ביותר – כאשר יתרת הספקים ירדה ב-53 מיליון שקל, המשמעות היא שהחברה שילמה לספקים את הסכום הזה, כלומר היא השתמשה במזומנים האלה, וזה כמובן משפיע (לרעה) על דוח תזרים המזומנים ברבעון. אבל, כאשר הלקוחות ירדו ב-49.3 מיליון שקל, המשמעות היא שהחברה קיבלה את הסכום הזה, וזה השפיע לטובה על תזרים המזומנים.

במבט כולל על הרבעון הזה, נראה שפשוט תזמון התשלומים והתקבולים היה גבוה, אבל בגלל שהתשלום לספקים היה גבוה יותר, התזרים היה חלש. אבל זה לא מבטא את המצב הטבעי בחברה.

המצב הטבעי בוואן ואפשר לראות זאת בתזרימים השנתיים (ביחס לרווחים השנתיים) הוא – תזרים טוב יותר מהרווח.  לאורך זמן, הפער בין התזרים לרווח לא מגיע משינויים בלקוחות וספקים (כפי שקרה ברבעון הראשון). לשינויים האלו יש השפעה, אבל הם מתקזזים אחד מול השני ומול שינויים אחרים בהון החוזר, לרבות המלאי. הם לא מתקזזים לחלוטין, אבל ההשפעה שלהם על התרים היא לא מאוד גדולה.

מנגד, ההשפעה של ההוצאות שאינן במזומן גדולה וקבועה.  מדובר בעיקר על הוצאות פחת והפחתות. פחת היא הוצאה של הבלאי בגין הרכוש הקבוע, כשבפועל לא מדובר בתשלום בגין הוצאה זו, שכן התשלום נעשה כבר בתחילת הדרך עם רכישת הרכוש הקבוע.

הפחתה היא הוצאה בגין הנכסים הלא מוחשיים. נכסים אלו נרשמים במאזן של הפירמה כאשר היא רוכשת חברות, ווואן בדומה לכל החברות הגדולות בתחום שלה, רוכשת מדי שנה חברות שאחראיות על חלק משמעותי מהצמיחה שלה.

עם הרכישה, הרוכשת צריכה לייחס את סכום הרכישה/ תמורת הרכישה לנכסי הנרכשת, כשלרוב אחרי שמקצים סכומים לנכסים המוחשיים, מקצים סכומים לנכסים הלא מוחשיים (קשרי לקוחות, תוכנה ועוד) ובשלב הסופי מקצים את הסכום שנותר למוניטין שמבטא למעשה את הרווחים העודפים החזויים להמשך. לוואן טכנולוגיות יש 105 מיליון שקל של מוניטין ו-85 מיליון שקל של נכסים לא מוחשיים, כאשר את המוניטין לא מפחיתים כהוצאה שוטפת, ואילו את הנכסים הלא מוחשיים מפחיתים באופן שוטף. ההפחתות האלו מסתכמות ב-8 מיליון שקל בשנה, ויחד עם הפחת הן מסתכמות בכ-15 מיליון שקל, והן אחראיות על כך שבשנים האחרונות התזרים גבוה מהרווח. בשנת 2016   הסתכם הרווח ב-67 מיליון שקל, והתזרים ב-76, בשנת 2015 הסתכם הרווח ב-68 מיליון והתזרים ב-87 מיליון שקל.

 

מתנה של 100 מיליון

כמה תרוויח אפריקה מגורים ממעבר להכרה בהכנסות על פי קצב ביצוע? איך יראו הדוחות ברבעונים הבאים? וכמה היא מרוויחה מהשכרה ארוכת טווח

 

הרווח של אפריקה מגורים ברבעון הראשון של השנה הסתכם ב-25.5 מיליון שקל, על הכנסות של 240 מיליון שקל, לעומת רווח בסך 19.7 מיליון שקל על הכנסות של 228 מיליון שקל ברבעון המקביל בשנה הקודמת. אלא שכזכור, הדוחות הכספיים של חברות היזמות, אינם מבטאים בהכרח את מצב העסקים שלהם, מכמה סיבות.

סיבה ראשונה – מה שיותר חשוב מהמספרים בפועל של החברות האלו, זה צבר הפרויקטים שלהן שנמסר במסגרת דוח הדירקטוריון. יכול להיות שהחברה מפרסמת תוצאות חלשות, אבל הצבר שלה גדל משמעותית, ובהתאמה הרווחים הגלומים בצבר (שיתבטאו בשנים הקרובות) גדלו מהותית – אז ברור שנתון זה שם בצל את תוצאות הרבעון.

סיבה שנייה –  הדוחות הכספיים מבטאים מכירה של דירות שנמסרו לרוכשים ואושרו על ידם. כלומר, מכירה בדוח רווח והפסד היא רק בשלב הסופי של התהליך – אחרי שהבניין הושלם, אחרי שהרוכש נכס לדירה. בפועל, יש הרבה דירות שנמצאות בשלב מוקדם יותר של ההכרה בהכנסה החשבונאית, ועדיין הם בשטח נחשבות מכירה – כאשר אפריקה מגורים מוכרת דירה ויש לה הסכם עם לקוח ששילם כבר מקדמות  – זו מכירה או לא? במשרד המכירות סופרים את המכירה הזו, בדוחות לא כי זה נתפס כשלב מוקדם מדי.

וכאשר אפריקה מכרה את הדירה והיא כבר השלימה 90% מהבניין, ואוטוטו הרוכש ייכנס לדירה, זו מכירה או לא? ובכן, על פי התקינה הנוכחית זה עדיין לא מכירה – התנאי החזק וההכרחי כדי שזו תיחשב מכירה הוא שהדירה נמסרה ללקוח, וזה עדיין לא קרה. אבל, כל זה עומד להשתנות.

אפריקה מגורים תאמץ מהרבעון השני של השנה את התקינה החשבונאית החדשה (אימוץ מוקדם שמס' חברות בנייה כבר אימצו אותו) שליפה ניתן להכיר בהכנסות וברווחים תוך כדי השלמת הבנייה, ולא רק במועד מסירת הדירה.  זה נכון יותר עסקית, כי אין באמת סיבה שהחברות האלו לא יכירו בהכנסות ורווחים על פני הפרויקט, אחרי הכל הרווח מהפרויקט לא באמת מיוחס למועד הסיום, אלא אמור להתפזר על פני כל תקופת הבנייה. זה גם נכון יותר מבחינת הקבלת ההוצאות להכנסות. ברגע שההכנסות בסוף הדרך, ובאופן שוטף יש הוצאות (שאינן מוכרות ונזקפות לפרויקט), אז יש אי התאמה ואי הקבלה בין ההוצאות להכנסות – החברה רושמת הוצאות ורק בסוף הדרך היא תכיר בהכנסות וברווח.

אז למה בכלל אימצו בעבר את השיטה של הכרה בסוף הדרך? כי רצו להיות שמרניים, אבל קיבלו שמרנות יתר. רצו שהחברות יכירו בהכנסות וברווח רק שהן בטוחות שיש עסקה, והביטחון הכי רב מצוי כמובן במועד המסירה. עכשיו, מכירים בהכנסה על פני התקופה, אבל יש עדיין (ובצדק) בדיקות שיש לעשות כדי להבטיח (עד כמה שניתן) שמדובר בהכנסה אמיתית. ואגב, אחת הבעיות הגדולות בשיטה של הכרה בהכנסות על פני התקופה, היא שלהנהלת החברות יש אפשרות להשפיע על התוצאות. ברגע שמכירים בהכנסה על פי התקדמות העבודה (בהתאם לכספים שהושקעו, בהתאם לבדיקה של מהנדסים, כפוף לתשלומים של הלקוח), אזי הנהלת החברה יכולה לקבוע להעלות שיעור ביצוע בפרויקט מסוים, גם אם זו לא היתה כוונתה המקורית, רק כדי להעלות את ההכנסות והרווח בתקופה מסוימת. זה לא תקף לחברות בנייה ותשתיות בלבד, כל חברה שעובדת על פרויקטים, אפילו חברת מחשוב (אספקת שירותי IT/ מערכות מידע), יצרניות מטוסים, מערכות צבאיות וכו' שמספקות מוצר/ שירות על פני זמן, מכירה בהכנסות בשיטה זו – על פני אורך התקופה, ולכן יש להנהלתה יכולת תמרון מסוימת.

אפריקה מגורים – "רווח חבוי של 100 מיליון שקל"

אפריקה מגורים תאמץ כאמור החל מהרבעון השני את ההכרה בהכנסה וברווחים על פי התקדמות העודה (תקן חשבונאי מס' 15) ובדוחות הכספיים היא מסבירה איך זה ישפיע על התוצאות – "הנהלת החברה אמדה את ההשפעה הכמותית של יישום התקן ולהערכתה: במידה והחברה הייתה מיישמת את התקן החדש בתקופת הדיווח השוטפת, יתרת העודפים ליום 1 בינואר 2117 הייתה גדלה בסך של כ-100 מיליון שקל. יודגש כי המידע המוצג  מהווה הערכה של החברה וייתכן כי יהיה שונה מהנתונים הכמותיים אשר ייכללו בדוחות הכספיים לתקופת היישום לראשונה".

100 מיליון שקל, זו תוספת משמעותית להון העצמי שמסתכם ב-850 מיליון שקל (נכון למארס 2017). על כל פנים, ההשפעה של יישום השיטה הזו היא גם על יתרת העודפים שזה בעצם מה שהיה וגם על הדוחות השוטפים (הרבעונים השוטפים) שיוצגו בשיטה החדשה. מה זה בעצם התיקון של העודפים בעבר? בנקודת זמן מסוימת, אם עוברים לשיטה החדשה, הרי שיש מכירות שלא נרשמו בספרים/ בדוחות ועל פי התקינה החדשה כן צריכים להירשם; ואז סוכמים את המכירות האלו ואת הרווחים שלהם מוסיפים ליתרת העודפים שמבטאת את הרווחים מתקופות קודמות. כך למעשה מגיעים לרווחים שהיו צריכים להיות אם החברה היתה משתמשת בשיטה החדשה כבר בעבר. כלומר, ה-100 מיליון שקל עודפים מבטאים את הרווחים שנמצאים במכירות שלא מוכרים על פי השיטה הקודמת ומוכרים על פי השיטה החדשה.

חוץ מזה, כבר ברבעון השני תכיר אפריקה בהכנסות בשיטה ליברלית יותר, כך שצפוי כי ביחס לשיטה הקודמת, ההכנסות והרווח יעלו. עם זאת, חשוב להדגיש – ברגע שהשיטה החדשה תאומץ,  אז נכון שמדובר בהקדמת הכנסות ורווחים לעומת שיטה קודמת, אבל כבר לא יהיה "פער לסגור" והתוצאות מעין יתיישרו לשיטה החדשה. כלומר, באירוע של שינוי השיטה, צפויות תוצאות חריגות לטובה, לאחר מכן לא צפויה הפיכה בדוחות.

שכירות ארוכת טווח      

ולעניין אחר- אפריקה מגורים הגדירה לראשונה בדוחות הכספיים מגזר נוסף (מעבר ליזמות פרויקטים/ בנייה) – ייזום והפעלה של דיור להשכרה  שזה במילים פשוטות ייזום של השכרה ארוכת טווח. בינתיים יש לחברה את הפרויקט בגליל ים ומביאור המגזרים עולה כי ההכנסות ממנו (לחברה 50% מהפרוייקט) מסתכמות ב-1.5 מיליון שקל ברבעון והרווח 220 אלף שקל. זה עדיין לא מספרים גדולים, אבל אפריקה לוטשת עיניים לתחום הזה שגלום בו רווח עתידי לא קטן, בעיקר כתוצאה מעלות קרקע נמוכה לפרויקטים האלו ( במטרה לעודד קבלנים לבנות להשכרה ארוכת טווח). אחרי מספר שנים (תלוי בפרויקט) היזם כבר לא מחויב להשכיר את הדירות, וערכם הריאלי עשוי להיות גבוה משמעותית מעלותם.

 

איזו בושה – כנסת שלא יודעת לחוקק חוק; שר אוצר שמתעסק בפוליטיקה ולא באמת בניסיונות להוציא את הצעירים מהבוץ. מה קרה בעצם בחצי השנה האחרונה, ואיך זה יכול להתהפך במהירות. האמת – זה בדיוק כפי שקרה עם הכוונה לחוקק את חוק מע"מ אפס. אז, יאיר לפיד ניסה להעביר חוק שיחסוך את המע"מ מרוכשי הדירות הזכאים, וכך הם יקבלו הנחה על מחירי הדירות. בשלב הזה רבים חיכו על הגדר, חיכו וחיכו, והממשלה נפלה, והחוק לא עבר.

ואז – היתה הסתערות על הדירות, ומחירי הדירות עלו. זה מה שעשוי להתרחש גם עכשיו. רבים מהמשקיעים חיכו או אפילו מכרו דירות, פשוט יצאו מהשוק בגלל המיסוי הנוסף. מעבר לזה, גם הרוכשים המתינו לירידה במחירי הדירות או לפחות לקיפאון. עכשיו אם החוק יבוטל או יחזור לוועדת הכספים ושם ייקבר, המשקיעים יחזרו לשוק, היושבים על הגדר יחזרו לקנות דירות – בקיצור הדבר הגרוע ביותר שיכול היה להיות.

שוק הדירות למגורים צריך יציבות, אם יש ביקוש קבוע ומולו היצע קבוע, אז כללי המשחק ברורים – צריך להגדיל את ההיצע, ובמקביל לנסות להקטין את הביקושים. אבל אם מקטינים באופן מלאכותי לכמה חודשים ואחר כך, יש הסתערות על דירות, התוצאה היא עלייה חדה במחירי הדירות.

אבל לשר האוצר שלנו, משה כחלון לא אכפת. הוא אומר שאכפת לו, הוא היה חזק אז לפני חצי שנה שאיים כי יפיל את הקואליציה; הוא עכשיו כבר לא יכול להשתמש באיום הזה, פשוט הוא מאשים את האופוזיציה, וטוען שזה גרוע לזוגות הצעירים, אבל זה משחק פוליטי, אלו מילים בלי תוכן, אם הוא באמת חושב כך, ואם באמת אכפת לו שיציב את כל כוחו וכל מפלגתו כעירבון וינסה להעביר את החוק. אחרת שיפיל את הקואליציה, אבל הוא לא יעשה זאת גם הוא מבין שאחרי הכל מדובר בחוק עקום, עקום מאוד. רק שבינתיים הציבור ישלם את המחיר – מחיר הדירות יעלו.

אז מה יהיה אפשר לעשות – האמת שבחודשים הקרובים נראה שלא הרבה. יהיו עודפי ביקוש והמחירים צפויים לעלות; במקביל האמון בכחלון יירד, וזה עלול לגרום גם לאלו שמחכים לזכות בתוכנית מחיר למשתכן להסס – האם באמת לחכות עד שנוגרל בהגרלות של התוכנית או שגם התוכנית הזו שממש לא מתקדמת לפי הציפיות, לא תספק את הסחורה. כלומר, גם כאלו שיושבים על הגדר בקשר לתוכנית מחיר למשתכן יכולים בסופו של דבר לצאת ולחפש דירות. ואז הנזק כמובן כפול.

לסיכום כחלון נכשל – נכשל במטרה העיקרית – לייצב את שוק הדירות ואז לגרום להיצע הדירות לגדול ובהתאמה לגרום למחירים לרדת. התוצאה של ביטוח החוק היא איומה – ביקושים של משקיעים יתחילו בהדרגה לחלחל. מעבר לכך – האימון – אין אימון במערכת, נתנו לכחלון צ'אנס, ועכשיו נראה שהציבור מבין – גם כחלון לא יביא את הבשורה. אלא אם הוא יפתיע ויצליח פוליטית להעביר את השינויים בחוק – קשה להאמין.

מס על דירה שלישית – כל מה שצריך לדעת

דירה שלישית: לחשב את המס לפני ההחלטה

מי שמחזיק כבר שתי דירות וקונה שלישית צריך לחשב את מס הרכישה ואת המיסוי על השכירות. השינויים בחקיקה משפיעים על הכדאיות.

כדאי לחשב את התשואה נטו אחרי מסים ולא רק לפי שכר הדירה.

החלטות מיסוי משתנות לעתים קרובות, ולכן לפני קנייה צריך לבדוק את המצב החוקי העדכני באתר רשות המסים. משקיע שמחזיק כבר שתי דירות יכול גם לשקול אם להעביר דירה לבני משפחה או למכור אחת מהן, אבל כל מהלך כזה עשוי לגרור מס בעצמו, ולכן נדרש ייעוץ מקצועי לפני כל צעד.

דוגמה: נניח שמשקיע שוקל דירה שלישית במחיר 1.6 מיליון שקל ומושכרת ב-4,500 שקל בחודש, 54,000 שקל בשנה. אם מס הרכישה כמשקיע הוא כ-8%, כ-128,000 שקל, ההשקעה הכוללת 1.73 מיליון, והתשואה ברוטו יורדת ל-3.1%.

שאלות ותשובות

? מה החשש של הכותב אם החוק למיסוי דירה שלישית יבוטל?

לטענתו, משקיעים ורוכשים שהמתינו על הגדר יחזרו לשוק בבת אחת, והביקוש המצטבר יעלה את המחירים. הוא משווה זאת למה שקרה כשתוכנית מע"מ אפס לא עברה.

? למה, לפי המאמר, שוק הדירות זקוק ליציבות?

כשכללי המשחק ברורים, אפשר לפעול להגדלת ההיצע ולצמצום הביקוש בהדרגה. לטענת הכותב, צמצום מלאכותי של הביקוש לכמה חודשים ואחריו הסתערות על דירות מוביל לעלייה חדה במחירים.

? איך עלול ביטול החוק להשפיע על הממתינים למחיר למשתכן?

לפי המאמר, ירידה באמון עלולה לגרום לחלק מהממתינים לוותר על ההמתנה להגרלות ולחפש דירה בשוק החופשי. זה יוסיף ביקוש ויגדיל את הנזק.

? האם הטענות במאמר הן נתונים או הערכות?

זה מאמר דעה, והטענות בו הן הערכות של הכותב לגבי השפעת המהלך. לפני החלטה על קנייה או מכירה כדאי לבדוק את המצב החוקי העדכני ואת נתוני השוק.

? מה המאמר מציע לממשלה לעשות במקום לבטל את החוק?

לפי הכותב, עדיף להשאיר את כללי המשחק יציבים ולפעול בהדרגה להגדלת היצע הדירות. לטענתו, שינויים חוזרים במדיניות רק מגבירים את חוסר הוודאות בשוק.

הצעדים המומלצים:

  1. לבדוק את שיעורי המס העדכניים.
  2. לחשב מס רכישה.
  3. לחשב תשואה נטו.
  4. לבדוק מיסוי על השכירות.
  5. להתייעץ עם יועץ מס.

האם המס תקף היום?

המדריך מתאר הצעה מסוימת. יש לבדוק מה נקבע בפועל.

האם מכירת דירה משנה את החישוב?

כן, מספר הדירות קובע את המס.

האם יש חלופות?

השקעה בקרנות נדל"ן.

האם מס רכישה מוכר בחישוב שבח?

יש לבדוק עם יועץ מס.

כדי לבחון את הנושא "דירה שלישית: לחשב את המס לפני ההחלטה" לפי הנתונים האישיים, אפשר להיעזר במחשבון מס רכישה על דירה נוספת.


עדכונים: 24.10.2026 – נוספו הרחבה, דוגמה מספרית, שאלות ותשובות, רשימת צעדים וקישור פנימי.

מהם העלויות הנוספות בעסקת מכירה? איפה הם נרשמים בדוחות? ואיך זה שעסקה של מדיקל קומפרישין ב-4 מיליון דולר, מתכווצת ל-2.5 מיליון דולר?

מדיקל קומפרישין, הנסחרת בבורסה בת"א והנשלטת על ידי מורי ארקין לא הצליחה לתרגם את הפיתוחים שלה למכירות, ונאלצה למכור את הפעילות. החברה המפתחת ומייצרת מכשיר רפואי לשיפור זרימת הדם הודיעה כבר בשנה שעברה כי היא עשויה למכור את הפעילות שלה על רקע הכישלון בשיווק, ולפני כשבוע היא דיווחה על המכירה.

התמורה – 4 מיליון דולר

על פי הדיווח, הושלמה עסקה בין החברה לבין חברה גלובלית בתחום האורתופדיה (השם לא נמסר), למכירת עיקר נכסי החברה, כולל – מניותיה של החברה הבת (מדיקל קומפרישין אינק). כמו כן, נחתם הסכם (כמקובל במכירה של פעילות שמבוססת על ידע)  למתן שירותי מעבר על מנת להבטיח את רציפות הפעילות המועברת במסגרת הנכסים הנמכרים. הכוונה שמנהלי ועובדי החברה ימשיכו לספק שירותים ומוצרים ללקוחות.

התמורה בגין הנכסים ובגין החברה הבת נקבעה על סך של 4 מיליון דולר, כאשר 1.5 מיליון דולר שולמו בגין מניות החברה הבת ו-2.5 מיליון דולר בגין הנכסים של החברה עצמה. אבל, זה עדיין לא הסכום נטו. בכל עסקה מהסוג הזה יש עלויות נלוות (גם למוכרים וגם לרוכשים) והעלויות האלו נכללות בעסקה. כאשר רוכשים חברה אז מוסיפים לעלות הרכישה גם את העלויות המשפטיות, ייעוץ של רואי חשבון, יעוץ של בנקאי השקעות ועוד, כלומר התמורה בעצם עולה (בעיני הרוכשת). כאשר מוכרים חברה/ פעילות של חברה, אז מוסיפים גם כן הוצאות משפטיות, ייעוץ עם בנקאי השקעות, תשלום לתיווך, והוצאות שקשורות לאקזיט  במקרים רבים מובטח לעובדים, למתווך, ואפילו לבנקים, תשלום נוסף/ הטבה נוספת בהתרחש אירוע של אקזיט; ואז התמורה בעיני המוכרת, יורדת.

גם במקרה של מדיקל יש עלויות נוספות. הנהלת החברה מעדכנת כי מדובר על הערכה שעשויה להשתנות בהמשך, אך נכון למועד הדיווח – "צופה החברה כי סך עלויות העסקה, המורכב בעיקר מתשלום ליועצי החברה, לרבות תשלום לבנק השקעות את שירותיו שכרה החברה לצורך איתור עסקה אפשרית, יעמוד על  620 אלפי דולר, זאת נוסף על עלות פוליסת הביטוח (פוליסת ביטוח שתופעל במקרה של צורך בשיפוי). בנוסף, צפויה החברה לשאת בתשלום עקב  קרות אירוע אקזיט, על פי תנאי הסכמי האשראי בהם התקשרה".

בהודעה מדווח כי החברה רכשה פוליסת ביטוח בכ-180 אלף דולר (השתתפות עצמית של 90 אלף דולר) במקרה שתצטרך לשפות את הרוכשת. כמו כן, יש הוצאות נוספות שקשורות לאקזיט וזה בהתאם להסכמי האשראי, ובמה מדובר?

עלויות נלוות משמעותיות

בדוחות הכספיים השנתיים מסבירה הנהלת החברה כי במסגרת הסכמי אשראי בהם התקשרה החברה עם בנק בשנים  2009 עד 2014 ,התחייבה החברה כי אם יתרחש אקזיט (של החברה או החברה הבת) בטווח של 6 שנים מיום החתימה על כל הסכם מסגרת עם הבנק,   החברה תשלם לבנק סכום מסוים, וזאת למרות שנפרעו כל ההלוואות ואין לחברה מסגרת אשראי בבנק זה. על פי ההסכם מול הבנק – אם יהי אקזיט עד סוף חודש מאי 2017 ,תשלם החברה סך של 670 אלף דולר; אם יהיה אקזיט עד חודש פברואר 2018 תשלם החברה 375 אלף דולר לבנק; ואם יהיה אקזיט עד  חודש מרץ 2019 ,תשלם החברה לבנק 200 אלף דולר.

בדוח השנתי מוסבר ומוגדר מתי ייחשב האירוע לאקזיט, אבל עם ההגדרה אין בעיה, גם החברה מגדירה את המכירה כאקזיט ומפנה להוצאות נוספות בגין האקזיט. הבעיה היא עם המנגנון תשלום – ראשית, שיש בכלל תשלום לבנק כאשר יש אקזיט, אבל גם זה מובן, אחרי הכל, החברה היתה מסוכנת ובראייה של הבנק הוא "חיפש" דרכים להקטין את הסיכון ולהגדיל את הרווחים שלו.

שנית, התשלום הוא 670 אלף דולר עד מאי 2017, האם לא היה ניתן לחכות חודש ואז להקטין את התשלום לבנק? אולי פשוט לא. מיהרו למצוא רוכש, וזה הגיוני לאור מצבה של החברה, ואולי הם פשוט לא רצו לעשות את השטיק הזה, אחרי הכל, בנקים לא פראיירים.

ועכשיו לחשבון ההוצאות – אז יש לנו 620 אלף דולר הוצאות כלליות (ייעוץ, בנק השקעות וכו'), יש פוליסה ביטוחית של כ-180 אלף דולר ויש תשלום לבנק של 670 אלף דולר. כלומר, סדר גודל של 1.5 מיליון דולר הוצאות! על עסקה של 4 מיליון דולר.

ובכל זאת , למרות שהעסקה התכווצה, מדיקל צפויה לדווח על רווח. על פי הדיווח הרי שהרווח מוערך ב-630 אלף דולר. הרווח מעסקאות כאלו הוא רווח הון (רווח הוני), להבדיל מרווח פירותי. רווח הוני נובע מעסקת מכירה שלא במהלך העסקים הרגילים – מכירה של פעילות, מכירה של מבנה וכו', ואילו רווח פירותי הוא רווח ממכירה של מוצרי החברה/ שירותי החברה. רווח הון מבטא את ההפרש בין מחיר המכירה לבין העלות בספרים של מה שנמכר. על ההפרש הזה (כשבפועל יש גם התאמות שונות שקשורות לענייני מיסים) משלמים מס, וכך מגיעים לרווח נטו (או הפסד נטו).

הרווח נטו – 630 אלף דולר

מדיקל מדווחת כאמור כי היא צופה רווח נטו של 630 אלף דולר מהעסקה הזו, וזה מתחבר להון העצמי שלה בסוף שנת 2016 – 3.4 מיליון דולר, כך שלכאורה יש לחברה הון של 4 מיליון דולר. ההון הזה צפוי להיות מבוסס בעיקר על מזומנים, שכן החברה מוכרת את רוב הנכסים שלה, ואת החברה הבת, ומקבלת בתמורה מזומנים. אבל, השאלה האם זה ההון הנכון? נראה שבשוק (בבורסה) חושבים שלא, והשוק לרוב יודע. בשוק החברה נסחרת בפחות מ-10 מיליון שקל, כ-2.8 מיליון דולר, והסיבה כנראה היא ההפסדים הצפויים ברבעון הראשון, ובעצם עד המכירה. החברה הפסידה בשנת 2016 כ-4 מיליון דולר, והמשקיעים לוקחים בחשבון שהחברה תפסיד סכום משמעותי גם ברבעון הראשון, וכנראה גם בהמשך. עם זאת, מרגע שתושלם המכירה הופכת החברה להיות מעין שלד בורסאי, ואז "נפתח" עולם חדש למשקיעים לטוב ולרע – הכל תלוי במה יכניסו לשלד, ובתמורה שהפעילות תוכנס.

כתבות נוספות

 מדד הפחד – מה זה, וממה צריך להיזהר!

השקעה במניות – ככה תעשו זאת נכון ובזהירות

יועצי המשכנתאות מטפלים באחד הנושאים הכי רגישים לנו – הכסף שלנו. הם דואגים ללקיחת משכנתא שמתאימה לצרכים שלנו בהווה ובעתיד, הם דואגים לתמהיל נכון (מסלולי ריבית שונים שמאפשרים פיזור של הסיכון) והם דואגים לריביות נמוכות. למרות החשיבות הגדולה של המקצוע, אין רישיון ממלכתי ליועץ משכנתאות. חברות בהתאחדות ובחינות פנימיות אינן רישיון מדינה, ולתחום עדיין נכנסים גם כאלו שפחות מבינים בכל רזי המימון. מאז רפורמת 2022 האישור העקרוני בשלושה סלים אחידים וסל מותאם.

התאחדות יועצי המשכנתאות, מנסה לעשות סדר בענף. מאז 2017 היא פועלת כגוף גג של יועצי המשכנתאות כדי לעמוד כמקשה אחת מול הבנקים, מול הרגולטור, במטרה להפוך את המקצוע למסודר יותר, רשמי, ועם דימוי טוב יותר. כאן תוכלו לקבל מידע מלא על יועץ משכנתא – האם כדאי? כמה עולה? איך בוחרים יועץ? ועוד

בין היוזמים והמנהלים של ההתאחדות, שמנתה אז מעל 200 חברים, נמנים היועצים – שמואל גינזברג, רימון חייט, ברוך פירשטיין וימית אפריאט. מה הם חושבים על התחום? לאן הוא הולך? מה המטרות שלהם? זאת ועוד בראיון שלפניכם –

– מה היקף המשכנתאות שנלקחות בעזרת יועצי משכנתא?

"הערכות לא רשמיות מדברות שכ-40% מהמשכנתאות בישראל נלקחות בסיוע של יועץ (הערכה לא רשמית מ-2018, לא נתון 2026). אין כיום מרשם פומבי ממוסד של המשכנתאות הנלקחות באמצעות יועץ לעומת כאלו שהלקוח לקח לבד. אנחנו כחברי הנהלת התאחדות בהחלט חושבים כי על בנק ישראל להגדיל את כמות הנתונים הסטטיסטיים שהוא מציג, כיוון שידוע בוודאות שהבנקים רושמים את המידע וחשיפה לציבור של המידע היא חשובה מאוד. נתון זה יראה כי עמדתה של המפקחת על הבנקים – 'יועצי המשכנתאות הינם גורם מעודד תחרות' תתברר כנכונה".

– למה בעצם לקחת יועץ? אי אפשר להסתמך על מדריכים באינטרנט וספרות?

"כיוון שמדובר בנושא מורכב, רב תחומי הדורש ידע מימוני, הכרת הרגולציה, הכרת התנהגות ונהלים של בנקים. מדובר כאן על ידע שלא קיים באופן שלם, מסודר ועדכני בקרב הציבור, ולדעתנו לא קיים במלואו באף אתר אינטרנט או ספר. מי שלוקח בעצמו משכנתא הולך לגרום לעצמו נזק של עשרות ומאות אלפי שקלים. אנחנו רואים זאת במקרים שלא נלקח יועץ. התרומה של היועץ חשובה מאוד – זה חוסך ללקוח הרבה כסף.

"הפסיכולוגיה האנושית של כל בני האדם פועלת בניגוד להחלטות נכונות במימון דיור – כך מצא והגדיר באופן מובהק חתן פרס נובל בכלכלה פרופ' כהנמן ומי שלא יודע ומאומן להתמודד עם הנושא – יסבול מטעויות יקרות עד כדי סיכון הפרוייקט של מימון הדירה.

תפקיד יועץ המשכנתא כולל בתוכו מספר תפקידים – הוא מסייע לשים תג מחיר ראלי לכל החלטה של המשפחה ואז מסייע לקבל את ההחלטה המתאימה. לדוגמה, סוגיה שחוזרת פעמים רבות: האם לחסוך כסף במקביל למשכנתא? היועץ אינו מקבל החלטה בשביל המשפחה אך הוא יכול להראות שאם המשפחה תוותר על חיסכון חודשי היא תסיים את המשכנתא 5 שנים קודם ואז תוכל להתחיל לחסוך את כל החזרי המשכנתא ובסך הכל להגיע אל קו הסיום עם הון גדול בהרבה. כמובן שאין תשובה אחת נכונה ואחת שגויה ולכן דרוש יועץ שיסייע למצוא את התשובה המתאימה למשפחה.

"היועץ גם מציג ללווים את המשמעות האמיתית של תמהילים שונים שיוצעו על ידי פקידי הבנק- מבנה תת ההלוואות שביחד יוצרות את המשכנתא כולה. הבנקים מציגים את המידע בצורה פשטנית שלא חושפת את כל המשמעויות ולא מתייחסת כלל לסביבה הכלכלית הקיימת והצפויה שהשלכותיה על עלויות המשכנתא הינן דרמטיות בגובה שיכול להגיע להבדלים של מאות ואפילו אלפי שקלים לחודש. כמו כן היועץ כבעל מקצוע בתחום עם גיבוי מקוון של חברי התאחדות המחוברים באתר תוכן סגור, בווטסאפ בפייסבוק, יודע להציג שאלות שהמשפחה לא שאלה אך מניסיונו הן חשובות.למשל מהי עמדתכם לגבי נטילת סיכון עליית החזרים בעתיד אך במקביל לחיסכון משמעותי במונחי סך תשלומים לבנק ? כל הסיכונים של עסקאות מיוחדות לרבות תהליכים של קבוצת רכישה, ירושה, ועוד. מדובר על פרמטרים רבים שקיומם יכול ויוצר סיכונים והתמשכות בלתי צפויה של התהליכים וההוצאות.

"היועץ מסייע למשפחה לקבוע את תקציב חיפוש הדירה. עקב התייקרות המחירים של מעל 100% בעשור האחרון, רכישת הדירה וההוצאות הנלוות הינן לפעמים מעל היכולת של הרוכשים ועסקאות נכשלו עקב חוסר יכולת מימוש תוך עגמת נפש והוצאות כספיות חוזיות של סכומים גבוהים.

"מעבר לכך, היועץ צריך לגשר בין רצונותיהם השונים של בני הזוג במשפחה על ידי הצגת מצב העניינים השלם והאובייקטיבי ולא הערכות בלתי מבוססות. למעשה אפשר ללכת רחוק יותר ולשאול – מדוע בעצם צריך יועץ או לימוד עצמי? אפשר, תיאורטית, למצוא אלגוריתם אשר יקבע מהי המשכנתא המיטבית באופן טכני בלתי מותאם אישית. לדעתנו יועצים "טכניים" אכן יפנו בקרוב את מקומם לאלגוריתמים. פקידי המשכנתאות בבנקים בוודאות יוחלפו במערכות אוטומטיות. היועצים שיישארו הם אלו שיתנו למשפחות ערך מוסף שהינו הרבה מעבר ל'זהו התמהיל בשבילכם ועכשיו אלך לבנק לנהל עבורכם משא ומתן עבורו'".


הון למשכנתא – כמה הון צריך כדי לקבל משכנתא

יועץ משכנתא – האם צריך?


– מיהם בעצם יועצי המשכנתא? ואיך אפשר לבדוק את איכותם?

"פקידי ופקידות משכנתא העובדים בבנקים אינם יועצי משכנתא, הם מבצעי מדיניות המכירה של הבנקים או מוסדות אחרים שנותנים מימון לדיור מגובה משכנתה. כיום ההגדרות המוסכמות לשאלה מיהו יועץ משכנתא מקצועי הינן של התאחדות יועצי מימון לדיור/משכנתאות. אין לאף גורם אחר בשוק ן אינטרס שתהיה הגדרה ברורה. ההתאחדות פועלת במרץ לשם קביעה של סטנדרטים מקצועיים ואתיים ליועצי משכנתאות ומטפלת מול בנק ישראל הכנסת ומשרד האוצר שמקצוע זה יחויב ברישיון מקצועי מוסמך. בינתיים מומלץ ללקוח לקחת יועץ אשר הינו חבר בהתאחדות יועצי המשכנתאות. חברות זו מראה מספר דברים על היועץ:

מניסיון אנו יודעים שרוב הלקוחות מגיעים לאור המלצה אישית של חברים / בני משפחה שהשתמשו בשירותי היועץ ובכל מקרה, כמו בבחירה של כל איש מקצוע כדאי ללמוד לגבי ניסיונו, השכלתו ויכולותיו.

מה יועץ המשכנתא מספק ללקוח?

"יועץ משכנתאות מספק ללקוח מבט מפוכח על העתיד – אם הבנק מוכן לתת ללקוח הלוואה של 950,000 שקלים (דוגמת 2018; הממוצע כעת סביב 1.05–1.1 מיליון) עם החזר של 3.6 אלף שקליםם, תוך החתמתו על מסמך (מתוך מסמכים רבים) הקובע שהלקוח יודע ש”ההחזר עלול לעלות" יועץ המשכנתא הוא זה שאומר ללקוח, מה יקרה בהנחת מדד ושינויי ריבית סבירים. הוא יגיד לו – זהירות, ההחזר שלך יגיע בקלות עוד כמה שנים ל-5 אלף שקל, האם אתה מסוגל לעמוד בכך? אם לא, וותר על הדירה או התחל לשלם יותר כסף בהתחלה וקבל מסלול יציב יותר.

"היועץ מסייע לקבוע תקציב. לקבוע תקציב לרכישת כל מוצר זה די קל – אנו מתייחסים בדרך כלל לכסף שיש לנו. קביעת תקציב רכישת דירה מסובך יותר בגלל שהוא מתייחס לכסף שאין לנו ועלינו להחזיר משך 20-30 שנים, אז כדברי הלקוחות ' מה זה בעצם משנה 20 או 30 שנים?' היועץ מסביר ומראה שסך התשלומים לבנק עלול בסבירות גבוהה לגדול במאות אלפים עם הוספת שנים למשכנתא.

"כמו כן, מספק היועץ –

– האם הוא מלווה אותו גם בהמשך?

"ליווי עתידי של המשכנתא תלוי בהסכם העבודה בין היועץ לבין הלקוח. ישנם יועצים שמלווים וישנם כאלו שלא. כמובן שההבדל בשירות משתקף בדרך כלל במחיר. מומלץ לשאול לגבי ליווי עתידי בשלב מסירת העבודה ליועץ. בכל מקרה, רוב היועצים יסכימו לענות על שאלות של לקוחות גם שנים לאחר סיום ההתקשרות בניהם".

–למה יועצי המשכנתאות בבנקים לא אובייקטיבים?

"בבנקים אין יועצי משכנתאות. פקידי הבנק העוסקים במכירת הלוואות משכנתא הינם עובדים של הבנק, שמקבלים הנחיות מהבנק מה למכור בכל עת לפי מאזן האינטרסים והרווחיות של הבנק בלבד. לפקידי הבנק אין כל חובת נאמנות ללקוח וברוב הבנקים הפסיקו לכנות אותם “יועצי משכנתאות. בבנק מזרחי טפחות למשל הם מכונים מזה שנים – מומחי משכנתאות. אמנם נשארו בנקים שמציגים את פקידי המשכנתאות במילה יועצים אך כאמור לא מדובר בתואר מוסמך כלשהו אלא בהטעיה מסחרית גרידא. הצצה במילון כלשהו תבאר למתעניין בוודאות את ההטעיה הסמנטי. כפי שכל מוכר של מוצר בחנות אינו אובייקטיבי, המילה יועץ כלל אינה מתאימה לבנקאי העוסק במשכנתאות. אדם אשר מקבל בונוס על הגדלת רווחיות הבנק הוא, ככל שכיר אחר, משרת את מי שמשלם את משכורתו ומקבל תמריץ לפעול למען רווחיות גדולה יותר של הבנק".

–למה התחום של הייעוץ פרוץ?

"תחום הייעוץ לא פרוץ, הוא פשוט לא מוגדר על ידי המדינה. עקב חוסר מודעות היסטורית של המדינה לנושא המשכנתאות בעבר, והתנגדות של הבנקים כיום לקיום המקצוע שמקטין את רווחיות הבנקים מול לקוחות שאין להם את המומחיות הנדרשת ומתפתים ללקיחת הלוואות משכנתא שאינן רווחיות. עד שנות השמונים של המאה הקודמת חלק גדול מהמשכנתא היה בהלוואת זכאות מטעם המדינה במתכונת אחידה. במצב כזה של שוק שבוי, הייעוץ לא היה דרמטי – המדינה קבעה את התנאים, את ההמשך, את הריבית, את ההיקף. לגבי שאר החלקים, הלקוחות נאלצו לקבל את הנחיית הבנקים המממנים ומכאן גם המעיין טעות בהגדרת התפקיד – יועצים. אלא שהם לא היו אף פעם יועצים ולא היו יכולים להיות עקב אי עמידה בתנאים הבסיסיים של יעוץ, לרבות -אובייקטיביות, חוסר תלות, הכרת השוק הקיים בחינה מקצועית של צרכי ויכולות הלקוח וכו'. אגב, עד תקופת משבר הבנקים שגרם לקריסתם והלאמתם על ידי המדינה בשנות השמונים, הבנקים נתפסו כגופים חברתיים סוציאליים ולכן זכו ליותר אמון. כך הגענו למצב אבסורדי שבו אם ארצה לקבל החלטה לגבי רכישה של מניית טבע או אמדוקס באלפים בודדים, רק יועץ השקעות מוסמך יוכל לייעץ לי ואצטרך לעבור תחקיר מוגדר של ייעוץ והנמקה. לעומת זאת על חוב של מיליון וחצי שקלים לל-30 שנה שיעלה ליותר מ-3 מיליון שקל, יכול המוכרן בבנק לייעץ או כל אחד אחר. אחת מהמטרות העיקריות של ההתאחדות הינה לשנות מצב זה ולחייב רישוי של כל העוסקים בייעוץ משכנתא".

–ממה נולד הרעיון של ההתאחדות?

"כמו הרבה רעיונות טובים, נולד רעיון ההתאחדות מתוך מצוקה. ב-2017 עשו הבנקים מהלך מתואם ובו שלושת הבנקים הגדולים החליטו במקביל לשלול את זכותם של הלקוחות לפעול באמצעות נציגים נאמנים ללקוחות- יועצים, תוך התעלמות מחוק השליחות הקיים בישראל, ובפועל העמדת קשיים לקבל ייעוץ חיצוני בלתי תלוי. הבנקים ניסו למעשה להחזיר את הגלגל לאחור אל התקופה בה כל הידע היה בידיהם והם היו אלו שמספקים אותו על פי האינטרסים שלהם מול הלקוחות. מהלך זה נועד לשם הקטנת רמת הבדיקה של חלופות על ידי דרישה לפגישה עם הלקוח בעת הגשת בקשה שכן יש צורך לבזבז 6-7 ימי עבודה; לשפר את רמת הסגירה של לקוחות הפונים לבנק ועל פי הניסיון לא יפנו לעוד 6-7 גורמים נוספים המעמידים מימון למשכנתא. אלא פעולות שהימנעות מהן מגדילה את רווחיות הבנקים על חשבון הלקוחות ובאופן טבעי מדובר בפגיעה קשה בציבור גדול של לוקחי משכנתא ובפגיעה גדולה גם ביועצים. בשלב זה, קבוצה של יועצים החליטה להקים את ההתאחדות והצליחה לסחוף אחריהם ציבור גדול של יועצים אשר השקיעו מכספם, זמנם ומומחיותם כדי לייצר גוף חזק שישתר את האינטרסים שלהם".

– מי נמצא שם, כמה יועצים, האם זה תו תקן של היועצים?

"בהתאחדות נרשמו אז יותר מ-250 יועצים. חברות בהתאחדות מחייבת את היועץ לחתימה ועמידה בכללי אתיקה מחייבים הנבחנים על ידי ועדת משמעת, עמידה בסטנדרטים מקצועיים של ידע והבנה במקצוע שנבחנים במבחני ידע לפני קבלה כחבר בהתאחדות. כמו כן כדי להתקבל כחברים בהתאחדות חייבים המבקשים לעבור ועדת קבלה, ולשלם דמי חבר שנתיים שמטרתם השקעה בקורסים השתלמויות והעמקת הידע. כל לקוח או בנק יכול להתלונן על יועץ. תלונתו תתברר בוועדת האתיקה של ההתאחדות. אנו כהנהלה מכירים את כל חברי ההתאחדות וסבורים כי חברות בה היא בהחלט סוג של תו תקן. מבחני הקבלה של ההתאחדות כבר הופעלו מאז; זה לא "החודש הקרוב" של 2018. אחרי עמידה מוצלחת בהם ידרשו המבקשים להצטרף לעבור גם סטאז’ מקצועי משמעותי. יישום מהלך החברות בהתאחדות הופך להיות תו תקן מקצועי ומפוקח עם כלי בקרה אובייקטיביים וציבוריים".

– מה האג'נדה של ההתאחדות? מה היא מנסה לקדם?

"להתאחדות מספר מטרות עיקריות: חיזוק הידע המקצועי של היועצים באמצעות ימי עיון, כנסים מקצועיים והחלפת ידע מקצועי עדכני באמצעות ערוצי אינטרנט ותקשורת כתובה ייעודי לחברי ההתאחדות. דיון מקצועי בפתרונות יעילים לבעיות רבות המתעוררות בתחום הסבוך של המימון לדיור.

"הנעת תהליכים לטיפול חקיקתי בעוולות ותקלות חקיקה שמגלים היועצים בתהליכי ובשיטות הביצוע של משכנתאות בישראל לכלל חתכי האוכלוסיה השונים על בעיותיהם הייחודיות- זוגות צעירים, חרדים, התיישבות בישובים חקלאיים, משפחות חד-הוריות וכיוצ”ב; תהליכים שמצאו אוזן קשבת בועדות הכנסת ונכנסו לתהליכי שינוי וחקיקה.

לגרום למקבלי ההחלטות בממשל – בנק ישראל, כנסת, משרד האוצר, לשינוי המצב הקיים ואימוץ כללי מקצוע חופשי של יועצי משכנתאות ברישיון.

– למה לא כל היועצים התחברו להתאחדות?

"בעצם שאלה יותר מעניינת היא מדוע כל כך הרבה יועצי משכנתאות כן נכנסו להתאחדות. הרי בסופו של דבר מההישגים שמשיגה ההתאחדות ייהנו גם מי שלא לקחו חלק במימון פעולות ההתאחדות, אז מדוע להיכנס ולשלם? בסופו של יום בכל מהלך חברתי יש קבוצה גדולה שלא משתתפת אך נהנית מהתוצאה. אנו מאד גאים באלו שכן הצטרפו וחושבים שכשהלקוח משווה יועץ שחבר בהתאחדות לעומת יועץ שאינו חבר, כדאי לו לשקול גם את מערכת הערכים של יועצי המשכנתאות כפי שמשקפת חברותו או אי חברותו בהתאחדות. כמו כן, נתקלנו באנשים שעוסקים במקצועות אחרים, ועל הדרך מציעים במתנה שירותי ייעוץ שאינם מקצועיים כגון סוכני ביטוח, מתווכים וכיוצ”ב.

– האם ההתאחדות מתייצבת מול הבנקים?

"התאחדות פועלת כדי לקבוע נהלי עבודה מול הבנקים ברוח קביעתה של המפקחת על הבנקים, ד”ר חדוה בר, אז המפקחת על הבנקים, שלאחר מספר ישיבות של ועדת הכספים של הכנסת בראשות ח”כ גפני שמודע למצוקה שיצרו הבנקים, אמרה – 'יועצי המשכנתאות מסייעים ללקוחות, שבוחרים בכך, בעת קבלת החלטה משמעותית בחייהם. היועצים אף תורמים להגברת התחרות בין הבנקים בעצם ההשוואה שהם מבצעים עבור הלקוחות על תנאי ההלוואה במספר בנקים'.

"מטבע הדברים לבנקים אין כל עניין בהגדלת התחרות בניהם ובשיפור הידע של הציבור בנושאים כלכליים ולכן הבנקים הגדולים אשר נהנו במיוחד מחוסר התחרות התייצבו מול יועצי המשכנתאות הפרטיים. אנו חושבים שזהו קונפליקט מיותר. הבנקים חיוניים לרוכשי הדירות וגם הגדלת הידע הכלכלי חיוני למען חברה בריאה יותר. הבנקים יוכלו להמשיך לפעול אך ברווחיות נמוכה יותר אשר תקוזז עם העובדה שיועץ משכנתא פרטי מייעל בסופו של דבר גם את עבודתם.

"מסתבר גם שלאחר תקופת נתק והתכחשות ארוכה, הבנקים מקיימים כיום דיאלוג פורה ומפרה עם ההתאחדות, דבר שיתרום לשכלול השוק והשירותים ללקוחות"

– מה מצב יועצי המשכנתאות מול הבנקים, מי מאושר לייצג את הלקוח ומי לא? ורקע על הבעיות של 2017

"כיום הבנקים אינם מחויבים בתקן או שקיפות מסוימת בנושא מי רשאי לפעול מולם וכל בנק, הישר בעיניו יעשה. בפועל בצורה כזו או אחרת כל הבנקים חזרו לעבוד מול יועצים לאחר שהמפקחת על הבנקים קבעה במכתבה שהם חייבים לעשות כך. כל בנק מנהל את העבודה מול היועצים באופן שונה כראות עיניו. מצב זה כאמור, צריך להשתנות. כיוון שאין עדיין הגדרה ופנקס יועצים מטעם המדינה, הרי שבנקים יכולים לקבוע בחשיכה כללים שעלולים לפגוע בלקוחות ולהרחיק יועצים מומחים בצורה לא שקופה לא הגונה ולא הוגנת".

– איך מתכוונת ההתאחדות יועצי המשכנתאות לשפר את תדמית המקצוע?

"תמיד יש מה לשפר. אבל, תדמית המקצוע אינה לפי דעתנו גרועה כל כך. ישנם גורמים בעלי עוצמה רבה אשר בכל אירוע בו נתפס יועץ משכנתא עושה דבר שאינו ראוי לדעתם, דואגים שהדבר יזכה לתהודה עצומה. בפועל אם תבדקו בגוגל – יועץ משכנתאות שהורשע לעומת בנקאי שהורשע תקבלו הרבה הרבה יותר בנקאים שהורשעו.

" באופן טבעי המצב בו כל אחד יכול להכריז על עצמו יועץ משכנתאות הוא מצב לא בריא. אנו סבורים כי קביעה של סף מינימום ורישוי של המקצוע יגרמו לשיפור משמעותי בתדמיתו וירחיקו את אלו שרק באו לעשות מכה. ההתאחדות לא מחכה להשלמת מהלכי החקיקה, אלא יצרה בפועל סף כניסה משמעותי לחבריה, ובכך מסייעת לציבור לאתר יועצים ראויים באופן קל ונגיש.

– האם על הפרק מבחן, בדיקה שעל יועצי המשכנתאות לעבור, סוג של הסמכה?

"כן, תהליכי הכנת מבחני קבלה והגדרת תהליכי התמחות הושלמו בזמן האחרון והופעלו מאז (זה לא "החודש הבא" של 2018). בפועל על מנת להיות יועץ משכנתאות הנמנה על חברי התאחדות יועצי המימון לדיור/ המשכנתאות, צריך לעבור בחינה והסמכה. כך יוכל כל לקוח לדעת שאם הוא בחר יועץ החבר בהתאחדות הרי שהיועץ א עומד בתקן מקצועי".

עוד בנושא: הבנק מסרב לתת לכם משכנתא? ההון העצמי לא מספיק? -המדריך המלא למשכנתא חוץ בנקאית, משכנתא לרווקים – איך לוקחים משכנתא? האם יש הטבות? איך הבנקים מתייחסים לרווקים?.

יועץ משכנתאות: מה לשאול לפני ההתקשרות

יועץ משכנתאות יכול לעזור בבניית תמהיל ובמשא ומתן מול הבנקים. כדאי לבדוק את הניסיון, את שכר הטרחה ואת אופן התשלום.

החיסכון מייעוץ טוב יכול להיות גדול, אבל רק אם התמהיל מתאים ליכולת ההחזר.

לפעמים הבנק מציע ריבית טובה יותר ללקוח שמגיע עם הצעות מבנקים אחרים, ולכן כדאי לאסוף כמה הצעות בכתב. יועץ טוב מסביר את הסיכונים בכל מסלול, כמו עליית ריבית או מדד, ולא רק את ההחזר החודשי הנמוך. מי שבוחר לעבוד בלי יועץ צריך להשקיע זמן בלמידה ובהשוואה.

דוגמה: נניח שמשכנתא של 1.2 מיליון שקל ל-25 שנה. שיפור של 0.2% בריבית מקטין את ההחזר החודשי בכ-130 שקל, וחוסך עשרות אלפי שקלים לאורך התקופה. אם שכר היועץ 6,000 שקל, החיסכון גבוה בהרבה.

הצעדים המומלצים:

  1. לבדוק ניסיון והמלצות.
  2. לבקש הצעת מחיר בכתב.
  3. לבדוק ממי היועץ מקבל תשלום.
  4. להשוות כמה הצעות מבנקים.
  5. לבדוק את התמהיל לפני החתימה.

האם חייבים יועץ?

לא, אבל הוא יכול לחסוך זמן וכסף.

האם יש ייעוץ גם למיחזור?

כן. מיחזור יכול להוזיל את ההחזר.

מה זה תמהיל?

חלוקת המשכנתא למסלולים שונים.

איך מוצאים יועץ?

בודקים המלצות, ניסיון ושקיפות בשכר הטרחה.

כדי לבחון את הנושא "יועץ משכנתאות: מה לשאול לפני ההתקשרות" לפי הנתונים האישיים, אפשר להיעזר באיך בנויה משכנתא ובנוסף מחשבון מיחזור משכנתא.


עדכונים: 24.10.2026 – נוספו הרחבה, דוגמה מספרית, שאלות ותשובות, רשימת צעדים וקישור פנימי.

כללי ההשקעה של וורן באפט – רוצים לדעת איך וורן באפט הפך להיות משקיע אגדי, הנה הכללים שלו להשקעה נבונה. לכאורה זה פשוט, בפועל – זה כמובן לא קל.

וורן באפט המשקיע האגדי הצליח להישאר אדם פשוט למרות הצלחה פנומנלית בעולם ההשקעות – הוא הגיע להון של מעל 60 מיליארד דולר בזכות השקעות חכמות וארוכות טווח, ועדיין הוא אוכל ארוחת מקדונלד'ס ב-3 דולר. כאן תוכלו לקרוא על חייו האישיים של וורן באפט

באפט לאורך השנים נתן הרבה טיפים למשקיעים, וניסה להסביר את תורת ההשקעות שלו. ניסינו לרכז כאן את כללי ההשקעה של וורן באפט (לצד ציטוטים חשובים על עולם ההשקעות), בהצלחה –

  1. ריבית דריבית – תשואה על תשואה. התשואה שמייצרים בשנה הראשונה מניבה שנה בשנה השנייה; התשואה בשנה הראשונה והשנייה מניבה בעצמה תשואה בשנה השלישית. במבט מתמטי אפשר להדגים זאת כך – אם אתם מרוויחים 10% בשנה, אחרי 10 שנים לא תהיה לכם תשואה כוללת של 100%, כי הכסף עובד בשבילכם (התשואה עצמה מייצרת תשואה), תהי לכם תשואה כולל של 159% (החישוב הוא חזקה – 1.1 בחזקת 10 פחות 1). העיקרון הזה מחביא עיקרון נוסף – סבלנות. כדי להרוויח הרבה צריך התמדה וסבלנות. זה לא מגיע בשנה ולא בשנתיים, אלא על פני כמה שנים טובות.
  2. ניתוח פנדמנטלי/ ניתוח החברה על תוצאותיה הכספיות. באפט דוגל בניתוח עסקי של החברה, ורק בהתבסס על הסביבה העסקית שלה, על תוצאותיה, על היתרונות והחסרונות שלה, על התחרות בענף, על הלקוחות, הוא מחליט אם להשקיע בחברה. אחד העקרונות הקשורים לכך הוא – "אינני משקיע בחברות שאני לא מבין את העסקים שלהם, ואת המודלים שלהם". זו הסיבה שבאפט נמנע מהשקעה בחברות האינטרנט בתחילת הדרך. חברות שהתבססו על מודל של כמות גולשים בלי מודלים של הכנסות ורווחים. ואכן, בסופו של דבר רוב החברות האלו קרס.
  3. "חוק מספר 1 בהשקעות – לעולם, אל תפסידו כסף לעולם. חוק מספר 2 – לעולם, אל תשכחו את חוק מספר 1". טוב, באפט חזר על זה מספר פעמים, אבל גם לבאפט היו כמובן כשלנות, אך החוכמה היא להצליח יותר מאשר אתה נכשל. אצל באפט אחוז ההצלחות היה גבוה מאוד.
  4. "גיוון רחב מאוד נדרש רק כאשר משקיעים לא מבינים מה הם עושים" אומר באפט, ובצדק רב, בניגוד לכל התיאוריות הכלכליות על גיוון תיק השקעות. ככל שאתם מגוונים יותר את תיק ההשקעות שלכם, אתם יותר מתקרבים לממוצע, יותר מתקרבים למדד הייחוס, כלומר אתם בעצם משקיעים באינדקס/ מדד. האם זה מה שאתם רוצים? האם זה מה שמנהלי השקעות אמורים לעשות? לא. מנהלי השקעות אמורים לייצר תשואה בזכות בחירה של השקעות טובות, וזה יכול להיות גם מספר בודד של השקעות. באפט תמיד השקיע במספר מצומצם יחסית של חברות
  5. "מניות הן לא חתיכות נייר. הן מבטאות חלק מבעלות ושליטה על העסק. לכן, כשאתם שוקלים השקעה במניה, תחשבו כמו בעל שליטה". בפועל, באפט גם מחזיק בגרעיני שליטה בחלק מההשקעות שלו, אבל לא בכולן. הכוונה של באפט היא שאתם צריכים להתייחס להשקעה שלכם "בכבוד", לא כסתם נייר ערך שערכו יורד או עולה. אתם צריכים להרגיש כמשפיעים, ולהבין את הרציונל של בעל השליטה והמנהלים בחברה.
  6. "הרעיון המרכזי בהשקעה בבורסה הוא בחירת מניות של חברות טובות במחירים טובים, ולהישאר, עם ההשקעה, כל עוד הן חברות טובות". ובאותו הקשר – "כשאתם חושבים על השקעה במניה, אם אתם לא חושבים להחזיק בה לפחות 10 שנים, אל תשקיעו יותר מ-10 דקות בהחלטה" באפט מיישם זאת – הוא לא נוטה למכור אחזקות הוא משקיע לטווח ארוך, כאשר מדי פעם הוא מחליט לממש אחזקה ועובר לאחזקות אחרות.
  7. "התנודתיות בשוק ההון היא חבר, לא אויב. הפיקו רווח מטיפשות במקום להשתתף בה". ציטוט נוסף של באפט (ונפוץ מאוד) – "אנחנו פשוט מנסים לפחד כשאחרים גרידיים ולהיות גרידיים כשאחרים פוחדים". המשמעות של הציטוטים האלו – אל תהיו חלק מהעדר, תחשבו על העסקים הטובים, ואם העסק להערכתם יהיה טוב גם בהמשך, אז דווקא כשהמחירים יורדים (כי כולם פוחדים), זה זמן טוב להשקעה. וגם ההיפך – אם המחירים עולים כי כולם גרידיים, אולי הגיע הזמן למכור (ולהתנתק מהעדר). אחרי הכל השוק תנודתי – למעלה ולמטה, וניתן לנצל את התנודתיות הזו לרווחים.
  8. "אם העסק מראה ביצועים טובים, המניה בסופו של דבר תלך אחריו"
  9. "בעסק בעייתי, ברגע שבעיה אחת נפתרת, בעיה אחרת צצה – אף פעם אין רק מקק אחד במטבח".
  10. "במצטבר, אנשים לא מקבלים תמורה בעד כספם ממנהלי כספים מקצועיים".
  11. "היזהרו מעמלות – תשואה באה והולכת העמלה תמיד נשארת". באפט הדגיש בשנים האחרונות את היתרון של מוצרי השקעה עם עמלות נמוכות ביחס למוצרי השקעה כמו קרנות גידור. העמלות/ דמי הניהול מצטברים לסכומים משמעותיים והם מכבידים מאוד על התשואה של הקרן והמוצר הפיננסי. לכן – לכו על מוצרים עם עמלות נמוכות, ומעבר לכך – חשוב להדגיש, אפשר לעשות סקר שוק, ולמצוא מוצרים עם דמי ניהול ועמלות נמוכות.

העצה הכי טובה שתקבלו

באפט נשאל בעבר איזו עצה הוא יכול לתת למשקיע המתחיל? התשובה שלו הייתה שהעצה הטובה ביותר שהוא עצמו קיבל הייתה לקרוא ספר.

הוא מכנה את הספר "התנ"ך של ההשקעות", – הספר – תנ"ך שלו", הספר – "המשקיע האינטליגנטי", שנכתב ב-1949 על ידי בנג'מין גרהאם (הרחבה על גראהם).

"הספר הוא ספר חובה למשקיעים, כאשר פרקים 8 ו-20 הם הבסיס לפעילות ההשקעות שלי כבר יותר מ-60 שנה", אמר באפט, והוסיף – "אני מציע לכל המשקיעים לקרוא את הפרקים הללו, ולחזור אליהם בכל פעם שבה השוק חזק במיוחד או חלש במיוחד". הפרקים האלו מתייחסים בעיקר לדרך הפעולה כאשר השווקים תנודתיים – "אל תאפשרו לשינויים במצב הרוח לפתות אתכם להפריך ספקולציות או למכור בלחץ", מסבירים בספר, וכן יש התייחסות עמוקה מאוד לעולם הניתוח הפנדמטליסטי – "כאשר אתם בוחנים מניה של חברה, עשו זאת רק אחרי בחינה זהירה של עסקיה הקיימים ותוכניותיה לעתיד, וגם אז – רכשו את המניות רק אם המחיר הנוכחי שלהן מכיל 'מרווח ביטחון'".

מדריך השקעה במניות

מדריך השקעה עצמי – ככה תשקיעו לבד


עדכונים:

פברואר 2019: וורן באפט רוכש מניות בנקים ומוכרת את מניית אפל

נובמבר 2018: ההחזקה הגדולה ביותר של וורן באפט היא במניות אפל (סימול AAPL). כך עולה מדוחות של ברקשיר האתווי, דרכה מנהל באפט את השקעותיו. היקף ההחזקות באפל מסתכם ב-57.6 מיליארד דולר (כ-252.5 מיליון מניות). המניה השנייה בתיק ההשקעות של באפט היא בנק אוף אמריקה (סימול BAC) עם 26.5 מיליארד דולר.

אוגוסט 2018: באפט מגדיל את השקעותיו באפל. באפט בן ה-88 אוהב את ההשקעה באפל, ענקית הטכנולוגיה, בזכות המסירות שלה ללקוחותיה. באפט רכש מניות נוספות של אפל – כך אמר בריאיון ל-CNBC. היקף החזקתו כבר מגיע ל-50 מיליארד דולר – ההחזקה הבולטת ביותר בתיק ההשקעות שלו. עוד אמר באפט בראיון – "אפל חייבים להמשיך לייצר מוצר שהלקוחות רואים בו משהו חיוני שלא ניתן לוותר עליו. התמחור של האייפון זול מדי ביחס לשירותים שהוא מציע".

יולי 2018: באפט ידוע כתורם גדול למוסדות צדקה, למוסדות אקדמאיים ועוד. בירושתו הוא הפנה חלק מאוד גדול מהונו לפעילות צדקה. כעת מדווחים אתרי החדשות האמריקאיים כי באפט תרם 3.4 מיליארד דולר לקרן הצדקה של ביל גייטס – מדובר בתרומה הכי גדולה מעולם. על פי ההערכות, עד כה, תרם באפט מעל 30 מיליארד דולר.

מארס 2018: האם וורן באפט ירכוש את GE? ג'נרל אלקטריק עוברת תגובה מאתגרת ובשוק נפוצו שמועות כי וורן באפט עשוי לרכוש נתח ממנה. האנליסט ניקולס היימן מבית ההשקעות ויליאם בלייר אמר על רקע השמועות החזקות האלו – "המשקיעים הגיבו היום לשמועות ומניית ג'נרל אקטריק עלתה בשיעור חד מאוד בין השאר מכיוון שזו תיאוריה סבירה, לאור העובדה שבאפט דיבר לאחרונה עם עיתונאים על כך שיתכן שיהיה מעוניין ב-GE במחיר הנכון".

פברואר 2018: ברקשייר האת'ווי של וורן באפט רכשה 1.8% ממניות טבע (מניית טבע) בתמורה לכ-360 מיליון דולר. בתגובה מניית טבע עלתה, אבל כשבוע לאחר מכן, בעת הצגת הדוחות הכספיים של החברה לשנת 2017, נשאל באפט על ההשקעה הזו והוא טען "אין לי מושג למה ברקשייר האת'וויי רכשה מניות של חברת טבע. אני יודע מעט מאוד על חברת טבע ואין בכוונתי להכליל אותה במיזם הבריאות המשותף של ברקשייר עם אמזון וג'יי פי מורגן".

באפט מסכם את שנת 2017 – באפט מדי שנה מכנס משקיעים בברקשיר האתווי ומציג להם את מה שהיה ומה שיהיה (להערכתו). באפט הדגיש הפעם מספר מסרים חשובים. הראשון – קרנות ההשקעות וקרנות הגידור גובות עמלות מאוד גבוהות כך שמראש הן מתחילות עם תשואת חסר וקשה להם לסגור את "הפער". לטענתו ההשקעה בהן מייצרת ביצועי חסר ביחס למדדים. באפט הדגיש באופן כללי – "ביצועים באים וביצועים הולכים. עמלות תמיד נשארות".

המסר השני -הסיכון באג"ח לעומת מניות. "רבים חושבים שאג"ח בדירוג גבוה בטוח יותר מאשר מניות לטווח ארוך", אמר באפט והדגיש – "זה לא ממש כך. במקרים רבים, אג"ח בדירוג גבוה בתיק השקעות דווקא מעלה את הסיכון שבתיק".

מסר שלישי של באפט – תחזיקו במניות לטווח ארוך. באפט הסביר כי מנהלי קרנות ההשקעות שמולם נמדדו ביצועי ה-S&P ביצעו עשרות אלפי פעולות של קניה ומכירה. ריבוי פעולות אינו, לדבריו, מבטיח ביצועים טובים יותר ובמקרים רבים דווקא המתנה עשויה להבטיח ביצועי יתר.

החיים האישיים של וורן באפט

איך משקיע פרטי מיישם את כללי באפט בתיק קטן

רוב הכללים של באפט אינם דורשים הון גדול. הקפדה על השקעה בעסקים שמבינים, החזקה לטווח ארוך והימנעות ממסחר תכוף מתאימות גם לתיק של כמה אלפי שקלים. דווקא בתיק קטן, עמלות קנייה ומכירה תכופות שוחקות את התשואה במידה בולטת, ולכן העיקרון של סבלנות חשוב במיוחד.

שאלות ותשובות

? מהם עקרונות ההשקעה של וורן באפט?

השקעה לטווח ארוך בחברות טובות במחיר סביר, והבנה עמוקה של העסק. הוא נמנע ממה שאינו מבין.

? למה באפט מעדיף טווח ארוך?

ריבית דריבית ושיפור העסק לאורך זמן מייצרים את עיקר הערך. מסחר תכוף מוסיף עלויות וטעויות.

? מה זה מרווח ביטחון?

קנייה במחיר נמוך משמעותית מהשווי שהמשקיע מעריך. כך יש הגנה מפני טעות בהערכה.

? האם משקיע קטן יכול לפעול כמו באפט?

את העקרונות אפשר ליישם, אבל קשה לחקות את ההיקף ואת הגישה לעסקאות. באפט עצמו המליץ לרוב המשקיעים על קרן מחקה מדד.

? למה באפט מתרחק מהשקעות שהוא לא מבין?

כי קשה להעריך את הסיכון והשווי של עסק לא מוכר. ההיצמדות לתחום ההבנה מקטינה טעויות.

? מה פירוש "תחשבו כמו בעל שליטה"?

לפי המדריך, באפט רואה במניה חלק מבעלות על עסק ולא סתם נייר. צריך להבין את ההיגיון של המנהלים ובעלי השליטה.

? מהו מרווח ביטחון?

לפי המדריך, קונים מניה רק אחרי בחינה זהירה של העסק, ורק אם המחיר נמוך מספיק משוויה כדי להשאיר מרווח לטעות.

באפט עצמו המליץ למשקיעים שאין להם זמן או ידע לנתח חברות להשקיע בקרן מחקה מדד בעלות נמוכה. זו דרך ליישם את רוח הכללים שלו גם בלי לבחור מניות בודדות. מי שבכל זאת רוצה לבחור מניות יכול להקצות לכך חלק קטן מהתיק ולשמור את השאר בהשקעה מפוזרת.

דוגמה: נניח שמשקיע מפקיד 500 שקל בחודש ומבצע כל חודש קנייה ומכירה שעולות לו 10 שקלים כל אחת. בשנה הוא משלם 240 שקל עמלות על הפקדות של 6,000 שקל, כלומר 4%. אם יקנה פעם ברבעון ולא ימכור, העמלות יירדו ל-40 שקל. המספרים מומצאים.

האם צריך הרבה כסף כדי להשקיע כמו באפט?

לא. העקרונות של סבלנות, הבנה ועלויות נמוכות מתאימים לכל סכום.

מה באפט המליץ למשקיעים מתחילים?

הוא המליץ לא פעם על קרן מחקה מדד רחב בדמי ניהול נמוכים.

כמה זמן להחזיק מניה?

באפט דיבר על החזקה ארוכה מאוד. ההחלטה תלויה במצב העסק ולא בתנודות המחיר.

צעדים מעשיים – כללי ההשקעה של וורן באפט

  1. לבחור קרן מחקה מדד רחב כבסיס לתיק.
  2. להקצות חלק קטן בלבד לבחירת מניות בודדות.
  3. לבדוק את העמלות בבנק או אצל הברוקר.
  4. לקבוע מועדים קבועים להפקדה ולהימנע ממסחר תכוף.

קריאה נוספת: השוואת עמלות בבנקים ובברוקרים

מה קורה שיש מכירות בינחברתיות  הקבוצה? מתי מכירים ברווח ממנה? ואיך זה קשור לדוחות של טיב טעם?

מכירות בתוך הקבוצה (מכירות בינחברתיות / מכירות פנימיות) זו סוגיה חשבונאית שאמורה להיות פשוטה – אם יש מכירה בתוך הקבוצה (בין חברות שנשלטות, או בין השולטת לנשלטת), אזי המכירה הזו בשלב ראשון מבוטלת, והיא אמורה להיות מוכרת רק אם המכירה החוצה (מכירה לחיצוניים).

נניח שחברה מסוימת מכרה לחברה בתוך הקבוצה בסכום של 10 מיליון שקל. הדוחות שלה עצמה יבטאו את המכירה הזו (ובהתאמה את הרווח הגלום במכירה הזו), אבל הדוחות המאוחדים של כל הקבוצה, לא אמורים להתחשב בעסקה הזו. הסיבה ברורה – אמנם יש מי שמכר ב-10 מיליון שקל, אבל חברה אחרת בקבוצה קנתה בסכום זהה של 10 מיליון שקל, ולכן במבט מלמעלה על כל הקבוצה לא היתה כאן בעצם עסקה אמיתית, אלא רק סוג של העברת סחורה ממקום למקום. בדוחות של המוכרת (דוחות סולו/ בנפרד) יירשמו ההכנסות (והרווח), אבל בדוחות של הרוכשת יירשם המלאי (קניית סחורה מהמוכרת).

בפועל, אם מסתכלים על הדוחות של כל אחת מהחברות, נראה כאילו יש כאן רווח מהעסקה הזו, וזה בפני עצמו בעייתי – דמיינו קבוצה גדולה שמעוניינת להציג דוחות טובים לאחת החברות בקבוצה. אז החברה הזו תמכור לחברה אחרת בקבוצה ותרום תוצאות טובות. זה קורה, זה אפשרי, אבל החברה המוכרת חייבת בדיווח על עסקאות עם בעלת השליטה, כך שהמידע הזה בחברות ציבוריות חשוף.

על כל פנים, בדוח הקבוצה (דוח של החברה האם) מבטלים את העסקה, ואת היתרות המאזניות בגין העסקה. בפועל, רק מכירה החוצה, תיחשב בראייה של דוח מאוחד כמכירה אמיתית. אם בהמשך לדוגמה הרוכשת תמכור את כל הסחורה שנרכשה בתמורה ל-10 מיליון שקל ב-13 מיליון שקל, אזי היא עצמה תכיר בדוח שלה ברווח של 3 מיליון שקל (13 מיליון פחות 10 מיליון שקל), והשאלה מה יוצג בגין העסקה הראשונה, כלומר העסקה שבה מכרה החברה בקבוצה לראשונה את הסחורה לחברה השנייה בקבוצה. הגיוני שבראייה מאוחדת של הקבוצה כולה, תוכר העסקה הראשונה כעת ואכן ההיגיון עובד כאן – העסקה שבה החברה מכרה את הסחורה לראשונה תוכל עכשיו, במקביל למכירה לחיצוניים להיות מוכרת בראייה מאוחדת, ואם נניח שהיא מכרה ב-10 מיליון עם רווח של 2 מיליון שקל. אזי הסכומים האלו יוכרו בראייה מאוחדת, אבל איך תראה העסקה כמכלול.

נתחיל בהכנסות – העסקה המקורית בתוך הקבוצה היתה בסכום של 10 מיליון שקל, ואחריה היתה עסקה חיצונית בסכום של 13 מיליון שקל. כלומר המוכרת מעין "ייקרה" את הסחורה ב-3 מיליון שקל. העסקה הזו בראייה מאוחדת היא בסך של 13 מיליון שקל.

ולגבי הרווח – במירה הראשונה/ העסקה הראשונה היה רווח של 2 מיליון שקל, אבל הרווח הזה בוטל/ נדחה, כי הוא היה מכירה עצמית – בראייה מאוחדת , הרי שהגוף השולט מכר לעצמו, ולא ניתן להכיר ברווח מעצמך, אחרת, החברות יוכלו בצורה לגיטימית למכור לעצמם ולנפח רווחים. אבל, כאשר התממשה העסקה השנייה, אזי ברור שהסחורה כבר עברה לחיצוניים ומדובר בעסקה אמיתית, ולכן החברה המוכרת לחיצוניים יכולה להכיר ברווח של 3 מיליון שקל (13 מיליון פחות 10 מיליון). בשלב הזה, החברה השולטת רשאית להפשיר את הרווח שנדחה שהיה לה בעסקה הפנימית בסך של 2 מיליון שקל, כך שבסופו של דבר מדובר על רווח מצרפי של 5 מיליון שקל. זה הרווח של הגוף המאוחד.

אבל במציאות זה מורכב יותר, מה קורה אם מוכרים חלק מהסחורה? מה קורה כאשר המכירה הראשונה היא בין חברה מוחזקת (ולא נשלטת בצורה מלאה) לבין חברה בשליטה; מה קורה עם העסקה היא בין החברה האם לחברה הבת? והא החברה האם יכולה להכיר ברווח שהיא מוכרת לחברה הבת? ויש שאלות נוספות, כאשר הכלל הפשטני הוא שעסקאות בתוך הקבוצה נהוג לבטל, נכון יותר לדחות עד הם יתממשו החוצה.

וזה מביא אותנו לדוחות של טיב טעם. טיב טעם שרכשה שנה שעברה את הפעילות של עדן טבע מרקט, בינתיים לא הצליחה לממש את הרכישה לרווחים. טיב טעם אמנם הגדילה את המכירות – גם בתחום הקמעונאי (דרך רכישת טבע עדן מרקט), וגם בפעילות הייצור והייבוא אך זה לא חלחל עדיין לשורה התחתונה.

טיב טעם היא דוגמה טובה לחברה שמוכרת לעצמה. הפעילות היצרנית לצד פעילות הייבוא שלה מוכרת גם לרשת הקמעונאית וגם לחיצוניים. בשנת 2016 מכרה פעילות הייצור והייבוא בסכום של 435 מיליון שקל, לעומת מכירות של 385 מיליון שקל בשנת 2015. הפעילות הקמעונאית גדלה ל-1,184 מיליון שקל, לעומת 1,054 מיליון שקל בשנת 2015.

בתוך המכירות של פעילות הייצור והייבוא היו בשנת 2016 מכירות פנימיות של 171 מיליון שקל. המכירות האלו מעין נמחקו בהתאמה של הדוחות המאוחדים, ומה שבא לידי ביטוי אלו המכירות של הרשת הקמעונאית החוצה. כלומר, אם נניח לדוגמה שכל הסחורה נמכרה ב-181 מיליון שקל, אזי הסכום הזה היה חלק ממכירות הרשת הקמעונאית, והוא היה מבטא את העסקה האמיתית עם גורמים חיצוניים. אנחנו לא יודעים מהדוחות להגיד באיזה מחיר נמכרו המוצרים שנרכשו בעסקה פנימית, וגם לא ניתן לדעת מה נשאר בתוך הקבוצה ומה נמכר לחיצוניים, אבל כן החברה מפרסמת טור חשוב שנקרא טור התאמה לדוחות המאוחדים, ובו היא מקזזת/ מפחיתה את ההכנסות והרווחים הפנימיים שעדיין לא הוכרו. אז ראשית החברה מנטרלת את העסקה הפנימית , כי גם כך מה שהרשת הקמעונאית מוכרת מבטא את המכירה האמיתית, ושנית – טיב טעם הוסיפה בטור ההתאמה רווח של כ-10 מיליון שקל. איך זה יכול להיות? הרי אמור להיות רווח שנדחה, ואז בטור ההתאמות בעצם מבטלים רווח – כלומר רושמים הפסד. אבל בפועל כאן זה הפוך – לכאורה הפעילות היצרנית מכרה את הסחורה בתוך הקבוצה בהפסד, ואז כשמנטרלים את העסקה, מוחקים את ההכנסה הפנימית ואת ההפסד הזה. אבל ייתכן גם שמדובר בסיבות אחרות שגרמו לביטול ההפסד בהתאמה. מה שברור מנתוני התחומים האלו שביחד (באיחוד) ההכנסות אמנם יורדות, אבל הרווח גדל.

למדריך השקעה במניות

המס על הבורסה – כמה ולמה?   

איך רושמים בדוחות הכספיים השקעות במטבע חוץ (מט"ח)? מה קורה שערך המטבעות משתנה? ולמה יש הפרשי מט"ח שלא נרשמים בדוח רווח והפסד?

רוב החברות הנסחרות פועלות במספר שווקים ובמספר מטבעות חוץ. החברות המייבאות מוצרים רוכשות את המוצרים במטבע חוץ (דולר, אירו, ליש"ט) ומוכרות את המוצרים בארץ בשקלים; החברות המייצאות מוצרים – משלמות בארץ על עלות המוצרים בשקלים, ומקבלות תמורה במטבע חוץ.

החברות המחזיקות בנכסים בחו"ל, פועלות כמובן במטבע המקומי (היכן שהנכסים); חברות שמחזיקות בחברות בחו"ל באופן דומה, פועלות גם במטבע מקומי (היכן שהחברות פועלות); חברות שמשקיעות כספים בחו"ל (השקעה בדולר, השקעה בניירות ערך שונים בבורסות בעולם) משתמשות במטבע חוץ.

וגם חברות שלכאורה אין להם זיקה למט"ח, פועלות גם במט"ח (אם כי כנראה בהיקף יחסית נמוך) – – זה יכול להיות הלוואות במט"ח, פיקדונות במט"ח, תשלומים על נסיעות לחו"ל של עובדי החברה, רכישת מוצרים דרך אתרים בחו"ל, ובכלל – יש שורה ארוכה מאוד של פעילויות במט"ח.


איך משקיעים וסוחרים במטבע חוץ?

אירו – כל מה שצריך לדעתליש"ט – כל מה שצריך לדעת


ואיך המט"ח הזה נרשם בדוחות הכספיים. נתייחס לחברות שהמטבע העיקרי שלהם שמשמש גם לדוחות הכספיים הוא השקל. החברות האלו פועלות לצורך המחשה גם בדולרים, אז איך מתרגמים את הדולרים לשקלים, ומתי? ולהמחשה – נניח שנרכשה מכונה בעלות של 1 מיליון דולר ב-20 באפריל – איך רושמים את המכונה הזו בדחות הכספיים?

התשובה כאן, יחסית פשוטה – בביאורים של כל החברות הציבוריות (כמעט) נכתב כך – "עסקאות במטבע חוץ מתורגמות למטבעות הפעילות הרלוונטיים של חברות הקבוצה לפי שער החליפין שבתוקף בתאריכי העסקאות". ובמילים פשוטות בודקים מה היה שער הדולר ביום הרכישה – 20 באפריל, ומתרגמים זאת לשקלים. נניח שהדולר היה בשער של 3.6 שקלים (המחשת שער, לא שער חי), אזי המכונה תירשם במאזן ב-3.6 מיליון שקל.

ואם יש לחברה פעילות בחו"ל (בארה"ב), ובמסגרת הפעילות הזו יש מכונה שרשומה בסוף הרבעון הראשון ב-2 מיליון דולר; איך אז רושמים את המכונה בדוחות החברה? ובכן גם כאן הביאורים מספקים תשובה – "נכסים והתחייבויות כספיים הנקובים במטבע חוץ במועד הדיווח, מתורגמים למטבע הפעילות לפי שער החליפין שבתוקף לאותו יום". כלומר, בודקים מה שער המט"ח בסוף הרבעון ומתרגמים אאת ערך המכונה בדולרים לשקלים. נניח שבסוף הרבעון הדולר היה 3.7 שקלים, אזי המכונה נרשמה ב-7.4 מיליון שקל (2 מיליון דולר כפול שער חליפין של 3.7 שקל לדולר). כך עושים בעצם לכל רבעון, והשאלה מה עושים בעצם עם ההפרשי מט"ח? הרי שער המטבע על פני התקופה זז, כך שכיבואו לתרגם בסוף הרבעון הבא יקבלו ערך מכונה אחר מאשר בסוף הרבעון השני. נניח ששער הדולר יהיה 3.5 שקל, והמכונה תירשם ב-7 מיליון שקל (2 מיליון דולר) בסוף הרבעון השלישי. אזי יש כאן בעיה "חשבונאית" – נעלמו 400 אלף שקל – בסוף הרבעון השני המכונה היתה רשומה ב-7.4 מיליון שקל ובסוף רבעון שלישי ב-7 מיליון שקל – מדובר בהפסד כלכלי שנובע מהפרשי שער, ועל פי החשבונאות – מספרים לא יכולים להיעלם סתם כך, הם צריכים להיות רשומים בדוח רווח והפסד.

וגם כאן, הביאורים מספקים פתרון – "הפרשי שער בגין הפריטים הכספיים הינו ההפרש שבין העלות המופחתת במטבע הפעילות לתחילת השנה, כשהוא מתואם לריבית האפקטיבית ולתשלומים במשך השנה, לבין העלות המופחתת במטבע חוץ מתורגמת לפי שער החליפין לסוף השנה. הפרשי שער הנובעים מתרגום למטבע הפעילות מוכרים בדרך כלל ברווח והפסד". כלומר, לרוב, ההפרשים האלו יזקפו להוצאות מימון בדוחות הכספיים, ונראה שזה המקום הטבעי והנכון להוצאות האלו.

אבל, יש חריגים. החשבונאות מגדירה הפרשי שער שלא יזקפו כהוצאה (או הכנסה בדוחות הכספיים) אלא יירשמו רק בדוח על הרווח הכולל. הדוח על הרווח הכולל מופיע אחרי הדוח רווח והפסד, והוא במקרים רבים "נשכח", כלומר, קוראי הדוחות מדלגים עליו, אחרי הכל, הם מסתמכים על הרווח (רווח לבעלי המניות) כפי שהוא מופיע בדוח רווח והפסד, ובזה לכאורה תם העניין. אז זהו – שממש לא. הדוח על הרווח הכולל, מכיל סעיפים שמבטאים הפסד כלכלי. החשבונאות הגדירה כאמור מספר סעיפים שידלגו מעל הדוח רווח והפסד ויירשמו בדוח על הרווח הכולל וישפיעו על ההון העצמי. הרשימה הזאת מכילה בעיקר שני סעיפים – הפרשי שער כתוצאה מגידור, והפרשי שער כתוצאה מאחזקה בחברות מוחזקות.

ההפרשים כתוצאה מגידור לא נרשמים בדוח רווח והפסד, למרות שהם דווקא באים לקזז הפרשי שער כתוצאה משינויים במט"ח. כלומר, למרות שגידור ברמה הכלכלית אמור לצמצם אתך החשיפה של החברה, הרי שהחשבונאות מפרידה את הפרשי השער שנוצרים באופן שוטף (כמו ההפסד כתוצאה מהאחזקה במכונה), לבין הגידור שנעשה כדי לצמצם את החשיפה שהוא נרשם (בחלקו) בדוח על הרווח הכולל (כלומר, לא בדוח רווח והפסד).

הסיף השני שנרשם במסגרת הרווח הכולל הוא שינויים במט"ח כתוצאה מאחזקה בפעילות חוץ. מדובר על אחזקה של החברה בחברות בחו"ל. החברות המוחזקות "מדברות" במט"ח, למשל ליש"ט. ואז החברה למעלה בעצם מתרגמת את האחזקה בחברה המוחזקת לפי שער הליש"ט. אם נניח שהחברה המוחזקת בעלת הון של 100 מיליון ליש"ט וההון הזה נשאר גם בשנה העוקבת. כלומר, החברה עצמה לא הרוויחה ולא הפסידה. אז השיטה היא לתרגם את האחזקה לפ השער היציג. נניח שבתחילת התקופה הליש"ט היתה ב-5.5 שקל ובסוף התקופה ב-4.6 שקל.

תרגום לשקלים בתחילת התקופה יעמיד את האחזקה על ערך בספרים של 550 מיליון שקל (100 מיליון ליש"ט כפול 5.5 שקל); ובסוף התקופה תעמוד האחזקה על ערך בספרים של 460 מיליון שקל
(100 מיליון כפול שע"ח של 4.6 שקל). כלומר, יש כאן הפסד כלכלי של 90 מיליון שקל.

ולמרות ההפסד הכלכלי הזה, החשבונאות טוענת – זה לא הפסד בליבת העסקים, אין בו משהו שוטף, תפעולי, הוא אקראי, ולכן נרחיק אותו לרווח הכולל, והוא לא יירשם בדוח רווח והפסד. אז נכון, הוא לא מבטא הפסד עסקי, אלא הפרשי מט"ח, אבל מה ההבדל בינו לבין ההפסד בגין המכונה? מה ההבדל בינו לבין הפסד כתוצאה מאחזקה של ליש"ט שערכם ירד? במהות כל הסעיפים האלו הם סעיפי מימון.

ההרחקה שלהם מהדוח רווח והפסד, רק מבלבלת את הקוראים, ובעיקר מטעה אותם – יש חברות לא מעטות שמדווחות על תוצאות שרחוקות שמיים וארץ מהתוצאות האמיתיות שלהם, וזה בולט בחברות שמחזיקות בנכסים מעבר לים – אפריקה ישראל, לדוגמה, חייבת חלק מהכישלון שלה להפסדים כתוצאה מתרגום האחזקות שלה בחו"ל – על פני השנים ההפסדים האלו, במקרים רבים עלו על ההפסדים השוטפים (בדוח רווח והפסד). אז להבא – אל תעצרו בדוח רווח והפסד, תמשיכו כמה שורות נוספות לדוח על הרווח הכולל ואז תקבלו את התמונה הנכונה יותר.


איך משקיעים וסוחרים במטבע חוץ?אירו – כל מה שצריך לדעתליש"ט – כל מה שצריך לדעת

מה משקיע צריך לחפש בדוחות על חשיפה למט"ח

משקיע שקורא דוחות כספיים של חברה עם פעילות בחו"ל צריך לשים לב לאופן שבו שינויי שער משפיעים על התוצאות. חלק מהפרשי השער נרשמים בדוח רווח והפסד, וחלק נרשמים בהון. ההבחנה הזו חשובה, כי רווח שנובע מתנודת מטבע אינו בהכרח מעיד על שיפור בפעילות העסקית.

כדאי לבדוק בביאורים לדוחות איזה חלק מההכנסות ומההוצאות נקוב במטבע חוץ, והאם החברה מגדרת את החשיפה. חברה שמוכרת בדולרים ומשלמת הוצאות בשקלים מושפעת מאוד מהשער. חברה שמגדרת את החשיפה מקטינה את התנודתיות, אבל משלמת על הגידור.

שאלות ותשובות

? איך רושמים עסקה במטבע חוץ בדוחות?

העסקה נרשמת לפי השער ביום ביצועה, ובכל תאריך דיווח פריטים כספיים מתורגמים לפי השער העדכני. ההפרשים נרשמים לפי הכללים החשבונאיים.

? מה זה מטבע פעילות?

המטבע של הסביבה הכלכלית העיקרית שבה החברה פועלת. הוא קובע איך מתורגמות העסקאות.

? איך מתרגמים דוחות של חברה מוחזקת בחו"ל?

מתרגמים את הנכסים וההתחייבויות לפי שער סוף התקופה ואת הדוח השוטף לפי שער ממוצע. ההפרשים נרשמים ברווח כולל אחר.

? למה יש הפרשי שער שלא נרשמים ברווח והפסד?

הפרשי תרגום של חברות מוחזקות נרשמים ישירות בהון, ולא בדוח הרווח והפסד. זה מונע תנודות שאינן קשורות לפעילות השוטפת.

? איך מציגים גידור בדוחות?

בחשבונאות גידור מתאימים בין תוצאת הגידור לבין הפריט המגודר, כדי שהשפעתם תוצג יחד. זה מחייב תיעוד מסודר.

דוגמה: נניח שחברה מוכרת בחו"ל ב-10 מיליון דולר בשנה ומשלמת את כל ההוצאות בשקלים. אם השער יורד מ-3.7 ל-3.5 שקלים לדולר, ההכנסות בשקלים יירדו ב-2 מיליון שקל, גם אם המכירות לא השתנו. השערים בדוגמה היפותטיים.

איפה רואים את החשיפה למטבע?

בביאורים לדוחות הכספיים, בדרך כלל בפרק על סיכוני שוק.

מה זה גידור?

שימוש בכלים פיננסיים כדי להקטין את ההשפעה של שינויי שער.

האם רווח ממטבע הוא רווח אמיתי?

זה רווח חשבונאי, אבל הוא לא תמיד חוזר על עצמו. כדאי להפריד אותו מהרווח התפעולי.

צעדים מעשיים – מטבע חוץ

  1. לבדוק איזה חלק מההכנסות נקוב במטבע חוץ.
  2. לקרוא בביאורים על מדיניות הגידור.
  3. להפריד בין רווח תפעולי לרווח ממטבע.
  4. להשוות את החשיפה לחברות אחרות בענף.

קריאה נוספת: מחשבון הצמדה לדולר

מאיפה מגיעים הרווחים של הבנקים? למה לבנקים חשוב להגדיל את הפיקדונות? ומתי תתפתח תחרות  אמיתית בשוק ההלוואות?

האשראי החוץ בנקאי הופך ליותר ויותר פופולארי – חברות כרטיסי האשראי כבר מזמן נהפכו לספקיות אשראי, כשבמקביל ישנן מקורות חוץ בנקאיים רבים – מימון ישיר, זירות להלוואות חברתיות, חברות שמספקות אשראי ללקוחות עסקיים לרבות ניכוי צ'קים ועוד. הפריחה הזו מתבטאת גם בבורסה המקומית כשחברות רבות שעוסקות במימון וניכיון צ'קים נכנסו לבורסה (רובן בדלת האחורית – דרך רכישה במהופך).

במקביל, קיבלו הגופים הפיננסים הגמשה בתנאי ההקמה, כדי להגביר את התחרות מול הבנקים החזקים, ולאחרונה קיבלה חברה חדשה אישור בתחום הסליקה – טרנזילה.

ולמרות כל השינויים, הבנקים הם עדיין ספקי האשראי הגדולים במשק, לא סתם הגדולים, עדיין רוב רובו של האשראי ניתן דרך המערכת הבנקאית, יתר המקורות החוץ בנקאיים, לא מדגדגים ולא פוגעים בתוצאות הבנקים, זה עדיין פעילות קטנה, וזה כנראה מבטא יותר מכל את הפוטנציאל של הגופים החוץ בנקאיים.

כשבוחנים את תוצאות הבנקים בשנת 2016 מבינים  כי הרווח של הבנקים  שלהם מגיעים בעיקר ממשקי הבית והעסקים הקטנים (העצמאיים). כן, זה לא חברות הענק שמתממנות דרך הבנקים שמספקות להם את עיקר הרווח, אלה זה אתם שלוקחים הלוואה יחסית קטנה/ אשראי יחסית נמוך. איך זה ייתכן? פשוט ברור – הלווה הגדול אולי לוקח 1 מיליארד שקל אבל הריבית שהוא משיג מהבנק נמוכה במיוחד. בעוד שההלוואה הגדולה הזו שקולה ל-10,000 הלוואות קטנות של פרטיים בגובה 100 אלף שקל ובריבית גבוה פי כמה. אז נכון, ההתעסקות במימון הצרכני משמעותית הרבה יותר – טיפול ב-10,000 הלוואות, אבל בהתאמה הסיכון לבנק קטן יותר כי הפיזור גבוה הרבה יותר, ו… הרווח של הבנקים  כאמור גבוה פי כמה בגלל הריבית הגבוה.

אתם תראו את הנתונים האלו בכל דוחות הבנקים, כשהפעם נציץ בדוחות של בנק מזרחי טפחות. הכנסות הריבית של הבנק בשנת 2016 הסתכמו ב-5.3 מיליארד שקל, כאשר הוצאות הריבית הסתכמו ב-1.5 מיליארד שקל. ההכנסות ריבית נטו (הכנסות פחות הוצאות ריבית) הסתכמו בכ-3.8 מיליארד שקל. מה זה בעצם הכנסות ריבית והוצאות ריבית? ובכן, בגדול הבנק מקבל/ זוקף ריבית (ורושם בהתאמה הכנסות) על הלוואות שהוא מספק לציבור. מזרחי טפחות, אגב, הצליח להגדיל את האשראי לציבור ל-172.8 מיליארד שקל בסוף 2016, לעומת 160.6 מיליארד שקל בסוף שנת 2015. על האשראי הזה (בהצגה פשטנית) הכניס הבנק 5.3 מיליארד שקל.

מנגד לבנק יש הוצאות ריבית, והמשמעות היא שהוא לווה כסף. רוב הכסף הזה הוא הלוואות שהוא מקבל מהציבור, ואלו בעצם – הפיקדונות. כלומר, בהמחשה פשוטה – הבנק מקבל כסף/ הלוואה מרמי והכסף הזה משמש את דני שלוקח הלוואה מהבנק. הבנק הוא צינור, אבל צינור יקר – העלות של ההלוואה שהבנק מקבל מרמי היא נמוכה, הבנק נותן לרמי על הפיקדון שלו שברירי אחוז בשנה, ומנגד על ההלוואה שהבנק מספק לדני הוא לוקח כמה אחוזים טובים. קוראים לזה מרווח הריבית, והמרווח הזה מסתכם בכמה אחוזים.

על כל פנים, היקף הפיקדונות של הציבור בבנק (מעין הכספים שהבנק לווה מהציבור) מסתכם בסוף שנת 2016 ב-178.3 מיליארד שקל , לעומת  162.4 מיליארד שקל בסוף שנת 2015. גידול נאה (אפילו מרשים יותר מהגידול באשראי). היקף הפיקדונות, עולה על האשראי לציבור , כך שניתן לומר שכל הפיקדונות של הציבור מופנים בעצם לאשראי/ הלוואות, כלומר אותו רמי שמקבל כמה עשיריות אחוז בשנה על הפיקדון שלו מממן את דני שמשלם כמה אחוזים טובים. זה העסק העיקרי של הבנק – תיווך, וזו הסיבה שהבנקים מנסים למשוך לקוחות שיפקידו כמה שיותר כסף אצלם – כמה שיותר כסף בפיקדונות משמע יותר הלוואות, יותר רווחים.

הוצאות הריבית של בנק מזרחי טפחות בשנת 2016 הסתכמו ב-1.5 מיליארד שקל שמהווים פחות מ-30% מהכנסות הריבית. מדובר על מעין "רווח גולמי" של 70%, האם זה רווח נורמלי? האם זה רווח שמבטא תחרות? וזה עוד לא הכל – כאשר הריבית תעלה צפוי (אין דבר כזה בטוח) שמול עליית מקורות המימון, תהיה גם עלייה בריבית על ההלוואות, וצפוי שהמרווח יעלה, כלומר הרווחים של הבנקים יעלו עוד יותר, אם כי, כאשר הריבית תעלה שיעור הרווחיות שמתבטא בהכנסות נטו מריבית חלקי הכנסות הריבית צפוי דווקא לרדת (בגלל התייקרות הוצאות המימון). כלומר, מצד אחד יהיה גידול ברווחים, אבל ירידה בשיעור הרווחיות.

כך או אחרת, הרווחיות הזו שכמובן לא מאפיינת רק את בנק מזרחי טפחות, אלא את כל המערכת הבנקאית, בפועל אפילו גבוה יותר. בתוך הוצאות המימון יש מרכיב גדול של הוצאות בגין ריבית על אגרות החוב שהניקו הבנקים, אלא שבפועל המימון לציבור לא בהכרח מגיע מאגרות החוב, כאמור הפיקדונות עולים על האשראי לציבור. אז נכון שלכסף אין ריח וטעם, והמקורות והשימושים מתערבבים, אבל אם באמת היו עושים את החישוב של הכנסות הריבית של הבנקים מהאשראי לציבור מול הריבית שהם משלמים על הפיקדונות היו מקבלים רווחים גבוהים יותר ורווחיות גבוה יותר.

הרווחים והרווחיות פוחתים כמובן ככל שיורדים בדוח רווח והפסד. יש אמנם הכנסות ורווחים מפעילויות אחרות בעיקר עמלות שהבנק גובה מאיתנו (עמלות ניהול חשבון, עמלות המרת מט"ח בסכומים גבוהים מאוד!, עמלות ניירות ערך ועוד), אבל יש גם הוצאות תפעול כבדות, בעיקר הוצאות על העובדים (שכר עבודה).

ואחרי כל ההוצאות האלו יש רווחים. בבנק מזרחי טפחות הרווח מסתכם בכ-1.3 (אחרי הוצאות בגין שכר עובדים – 2.1 מיליארד שקל). הרווח הזה מבטא תשואה של מעל 10% על ההון.

ועכשיו למסקנה הכמעט הבלתי נמנעת – הבנקים עושים עלינו סיבוב גדול, כדי לייצר תשואה לבעלי המניות וכדי לייצר פרנסה לעובדים. בנק מזרחי טפחות הוא עוד היעיל במערכת, אבל בעידן הדיגיטלי לקיחת הלוואה, או הפקדה בפיקדון לא יצטרכו כל כך הרבה משאבים אנושיים. ככל שהבנקים יהיו רזים יותר, כך הציבור ייהנה מתחרות אמיתית וריבית נמוכה יותר. אבל יש כאן מוקש –  התחרות החוץ בנקאית, מתקשה להתמודד עם יתרון הגודל של הבנקים ועם מקורות המימון הזולים, ולכן בינתיים – הריבית במערכת החוץ בנקאית גבוה יותר מהבנקים. כאשר זה ישתנה דרך מקורות מימון זולים יותר, מימון המונים (הלוואות חברתיות) ועוד, תהיה באמת בשורה לציבור.

 

 

 

 

?מטריקס קונה את אביב – למה בעצם לרכוש חברה עם גירעון בהון העצמי

האם הרכישות של מטריקס (אביב ואחרות) לא מהותיות לתוצאות שלה? האם הרכישות לא מהותיות לצמיחה של מטריקס? וכמה שילמה בפועל מטריקס עבור אביב ייעוץ?

ההכנסות של מטריקס בשנת 2016 המשיכו לצמוח לעומת שנה שעברה. החברה, המתמחה במתן שירותי מחשוב וטכנולוגיית מידע (IT)  דיווחה על הכנסות בסך של 2,544 מיליון שקל לעומת 2,280 מיליון שקל בשנת 2015 ולעומת 2,101 מיליון שקל בשנת 2014.

הצמיחה בהכנסות בשנת 2016 הסתכמה ב-11.6% והשאלה אם מדובר בצמיחה אורגנית שנובעת מפעילות הליבה של הקבוצה, או שמדובר על צמיחה דרך רכישות. מטריקס בולעת חברות באופן שוטף, 3,4 בשנה ואולי יותר. אך לכאורה לא מדובר ברכישות שאחראיות על הצמיחה הגדולה.

ביאורים לדוחות מסבירה הנהלת החברה כי  – "במהלך שנת 2016 נרכשו 4 חברות. אם צירוף העסקים בגינן היה מתבצע בתחילת שנת 2016 ההשפעה על הרווח הנקי המאוחד ומחזור ההכנסות המאוחד לשנה שהסתיימה ביום 31 בדצמבר, 2016 לא הייתה מהותית".

כמו כן, מדווח בהמשך הביאור – "במהלך שנת 2015 נרכשו 4 חברות. אם צירוף העסקים בגינן היה מתבצע בתחילת שנת 2015 ההשפעה על הרווח הנקי המאוחד ומחזור ההכנסות המאוחד לשנה שהסתיימה ביום 31 בדצמבר, 2015 לא הייתה מהותית".

ניתן לכאורה להבין מהציטוטים האלו שהרכישות שהושלמו בשנת 2015 ו-2016 לא תרמו מהותית להכנסות החברה, וכנראה שלא לצמיחה, אבל יש כאן ניסוח מעט אפור. כשהחברה מציינת שההשפעה העל ההכנסות באותה שנה לא היתה מהותית, נראה שהיא מתכוונת שההשפעה היתה אמורה להיות אחוזים בודדים, כנראה עד 5%. כלומר, אם החברה היתה מאחדת את הדוחות הכספיים של החברות הנרכשות בתחילת אותה שנה (כאילו נרכשו באותה השנה), אזי לפי הבדיקה התיאורטית הזו שנועדה לספק למשקיעים תובנה לגבי מהותיות הרכישות, ההשפעה היתה של עד כנראה 5%. אז אולי נכון שהמספרים האלו לשנה המסוימת יכולים להיות לא מהותיים, אבל בשנה הבאה הם אחראים על הגידול בשיעור של 5%, וזה בהחלט מהותי.

והנה המחשה. נניח שהחברה רכשה חברה אחת בסוף שנה שאחראית על 5% מההכנסות באותה שנה, והיא דיווחה כי גם אם הרכישה היתה מושלמת בתחילת השנה לא היה בה כדי להשפיע על התוצאות בצורה מהותית. ומה קרוה שנה הבאה. שנה הבאה, ההכנסות יגדלו ב-5% רק בזכות אותה רכישה, רק שלשנה הזו החברה לא מתייחסת בביאור. כלומר, אין התייחסות לתרומה של החברות הנרכשות לצמיחה, אלא רק לכך שהם לא היו מהותיות באותה השנה שבה נרכשו.

מאוד ייתכן שהדוגמה הזו קרובה למציאות. מטריקס רכשה את חברת הייעוץ אביב בסוף שנת 2016. וגם כאן, הרכישה הזו לא באמת היתה מהותית לתוצאות של מטריקס (גם אם הרכישה היתה מושלמת בתחילת השנה). על פי הדיווחים הכנסות אביב מתקרבות ל-100 מיליון שקל, וגם אם הדיווח הזה לא מדויק מאוד, סביר שהמספרים בסביבה הזו. 100 מיליון שקל, זה 4% מהכנסות מטריקס, כך ששנה הבאה, באם הנתונים מדויקים, היא צפויה לדווח על צמיחה של 4%, אך הצמיחה הזו לא באמת אורגנית/ פנימית, אלא בזכות הרכישה.

לסיכום – לא מהותי זה עניין יחסי – ביחס למכירות זה אולי לא מהותי, ביחס לצמיחה במכירות – זה יכול להיות מאוד מהותי.

ובחזרה לעסקת אביב.  מטריקס השלימה את רכישת אביב ממש לקראת סוף השנה – ב-27 בדצמבר. מטריקס רכשה בפועל 85% מהון המניות של אביב ניהול הנדסה ומערכות (ובקיצור – אביב) מבעלי מניותיה הקודמים תמורת 19.7 מיליון שקל במזומן. הרכישה הזו אמורה להשתלב לתוך זרוע הייעוץ של מטריקס.

למטריקס וגם למוכרים, ניתנו במסגרת העסקה, אופציות הדדיות לרכישת ומכירת יתרת המניות. השווי ההוגן של אופציית המכר למיעוט ליום צירוף העסקים הינו כ-5.7 מיליון שקל; ומכאן שבנוסף לסכום הרכישה/ תמורת הרכישה, מטריקס בעצם העניקה אופציה למוכרים ששויה 5.7 מיליון שקל – הסכום הזה אמור להתווסף לעסקת הרכישה, זה אמנם לא מזומן, אבל זו הטבה לכל דבר ועניין.

חוץ מזה, מדווחת החברה כי בעסקה הזו – "הוסכם על תמורה נוספת בכפוף להשגת יעד רווח תפעולי במהלך 3 שנים, ערך התמורה הנוספת ליום צירוף העסקים הינו 1.5 מיליון שקל", הסכום הזה (או חלקו – תלוי בהסתברות המימוש) אמור להתווסף לעסקה, ומכאן שעלות הרכישה הסתכמה בפועל בסכום של 25 מיליון שקל ויותר.

ומה בעצם קיבלה מטריקס כנגד התמורה הזו? ובכן, בהמשך הביאור מציינת הנהלת מטריקס שברכישה נוצר עודף עלות בסך 29 מיליון שקל, כ-8.7 מילון שקל ייוחס לנכסים בלתי מוחשיים והיתרה – כ-20 מיליון שקל, יוחסה למוניטין.

זה נראה במבט ראשון מעט מוזר , התשלום הוא סביב 25 מיליון שקל והתשלום הזה הוא בעצם עבור הנכסים של החברה, וליתר דיוק הנכסים נטו. כלומר אם לחברה רק לשם המחשה יש נכסים של 40 מיליון והתחייבויות של 20 מיליון שקל, הנכסים נטו שהם בעצם ההון העצמי החשבונאי מסתכמים ב-20 מיליון שקל. על זה שולם רוב הסכום, ובנוסף, יש נכסים לא מוחשיים ומוניטין שהם מחוץ לדוחות. אחרי הכל, יש ערך חבוי בחברות שלא מתבטא בחשבונאות – שיתופי פעולה עסקיים, זיכיונות, רשימת לקוחות, מוניטים שמבטא בעצם את יכולת החברה להרוויח יותר בעתיד (יותר מהנורמה), ועל הסעיפים האלו (ונוספים) משלמת הרוכשת פרמיה על ההון העצמי.

אלא שבמקרה הזה, נראה שכל הסכום בעצם (ויותר ממנו) משויך למוניטין ונכסים לא מוחשיים. וכיצד זה ייתכן? ובכן, על פניו, זה מאותת על גירעון בהון העצמי של אביב. כלומר התמורה שולמה על משהו עם נכסים נטו במינוס, כך שהעודף/ ההפרש בין התמורה לבין הגירעון עולה על התמורה. אם אנסה לגזור את המספרים של אביב, אז נראה שהגירעון שלה (המיוחס למטריקס) הוא סביב 4 מיליון שקל, כך שעודף התמורה הוא סביב 29 מיליון שקל (25 מיליון שולמו על גירעון של 4 מיליון).

הגירעון הזה מעיד ככל הנראה על הפסדים באביב, ולמה בעצם שמטריקס תקנה חברה גירעונית – התשובה היא כנראה בסינרגיה עם פעילות הייעוץ בתוך מטריקס. הנהלת מטריקס כנראה מעריכה שהיא תוכל ליהנות מסינרגיה ולהרוויח יותר ממה שאביב עצמה הרוויחה. זה אפשרי במיזוגים ורכישות בגלל סינרגיה בהוצאות (לא צריך את כל הפלטפורמה של אביב)  לצד סינרגיה בהכנסות – השיווק של מטריקס עשוי להגדיל את הכנסות הפעילות של אביב, וההיפך השיווק של אביב יציע עכשיו מגוון רחב יותר של מוצרים, וההכנסות עשויות לגדול.

ובכלל מטריקס כאמור רוכשת סדרתית – 4-5 חברות בשנה, וכבוחנים את המאזן שלה רואים סכומים משמעותיים שמיוחסים למוניטין ולנכסים הלא מוחשיים. מדובר על סעיפים שנצברים במקביל לרכישת חברות ופעילויות. מעבר לכך, בביאורים רואים את המידע על הרכישות האחרונות (בדומה לאביב), וניתן להבין שהחברה רוכשת חברות בפרמיה (אפילו משמעותית ) על ההון העצמי. כנראה זה משתלם לה, כנראה זה נכון וטוב לעסקים, ומעבר לכך, כנראה זה טוב למניה. בעלי המניות אוהבים ומתגמלים על צמיחה – לא צמחת, זו לרוב אכזבה.

וזו הסיבה שסביר להניח שהרכישות יימשכו גם לתוך 2017.

כתבות קשורות:

מה מלמדת יתרת הלקוחות של מלם-תים?

מה מלמד הפקטורינג במטריקס?

מה זה גירעון בהון?

בנק הפועלים נערך להיפרד מישראכרט; כמה שווה ישראכרט?

בנק הפועלים נערך להיפרד מהאחזקה בישראכרט כתוצאה מהחקיקה האחרונה בתחום שבעצם מחייבת תוך שנים בודדות את הבנקים למכרו את אחזקותיהם בחברות כרטיסי האשראי. במקביל אגב, יאפשר בנק ישראל לשחקנים חדשים להיכנס לתחום האשראי וסנונית ראשונה היתה עם האישור שקיבלה טרנזילה

בבנק הפועלים בוחנים שלוש חלופות להיפרדות מישארכרט – הצעת מכר של מניות קבוצת ישראכרט לציבור; מכירה למשקיע או לקבוצת משקיעים; חלוקת מניות קבוצת ישראכרט, כולן או חלקן, לבעלי המניות של בנק הפועלים כדיבידנד בעין. דיבידנד בעין הוא סוג של דיבידנד רגיל רק לא במזומן אלא במניות, כלומר על פי חלופה זו בעלי המניות יזכו לקבל את מניות ישראכרט, אבל כל עוד ישראכרט לא תהיה חברה שנסחרת בבורסה, נראה שהתהליך הזה יהיה בעייתי, או שבמקביל לחלוקת הדיבידנד יהפכו את ישראכרט לחברה נסחרת.

עובדי הבנק מתחילים בהכנות לתשקיף, כדי לתמוך באפשרות של הצעת מכר ו/או דיבידנד בעין. במקביל, הבנק מקיים שיחות עם בנקי השקעות מובילים בעולם, כדי להיערך למכירה אפשרית.

על פי הודעת בנק הפועלים למשקיעים, הוא ביצע בחודשים האחרונים עבודה אסטרטגית מקיפה במטרה לבחון את האפשרויות השונות העומדות בפניו, כמתחייב מהחקיקה המחייבת את שני הבנקים הגדולים להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים. על הבנקים מוטלת חובה להפריד את חברות כרטיסי האשראי בתוך שלוש שנים, ואולם במסלול של הנפקה לציבור ניתן להאריך את תהליך ההיפרדות לארבע שנים. הבנק הקים לאחרונה יחידה מיוחדת לטיפול ביישום המלצות שטרום, לרבות מכירת ישראכרט, בראשה עומד עופר קורן, אשר עמד בראש המרכז לניהול אסטרטגי בחמש השנים האחרונות ובעברו שימש כשותף מוביל בחברת הייעוץ טריגר­פורסייט. קורן יעבוד בכפוף לחבר ההנהלה ארז יוסף, COO מנהל חטיבת אסטרטגיה, משאבים ותפעול.

המהלך הזה חשוב מאוד גם לבנק וגם למשקיעים. ישראכרט מהווה חלק מהותי מרווחי הבנק. ישראכרט היא הגדולה ביותר בישראל, מבין חברות כרטיסי האשראי עם קרוב ל-5 מיליון כרטיסי אשראי ומחזור סליקה שנתי של כ­130 מיליארד שקל. בנוסך לחברה תיק אשראי צרכני של כ-2 מיליארד שקל, והרווח השנתי שלה מסתכם בכ-300 מיליון שקל.

כמה שווה הפעילות הזו – מכפיל הרווח הנהוג במערכת הבנקאית הוא סביב 10-11 (בעבר הלא רחוק זה היה באזור 8-10), ונראה שלחברות כרטיסי האשראי יעניקו מכפיל רווח גבוה יותר בעיקר בגלל שהן צומחות. כך שאם יהיה מדובר על מכירה במסגרת הצעת מכר או דיבידנד בעין במקביל לרישום המניות למסחר, ייתכן שהשווי שיקבע יהיה מעל 3 מיליארד שקל.  מכירה לגוף אסטרטגי או גוף שעשוי להיות סינרגטי לפעילות כרטיסי האשראי וההלוואות, עשוי אפילו לשלם מחיר נדיב יותר.

איך מתקנים טעות בדוחות? איך זה ש- Access(הסינית) של פריורטק טעתה ב-100 מיליון שקל? ואיך זה השפיע על דוחות פריורטק?

פריורטק אמנם מוכרת יותר כבעלת השליטה בחברת קמטק המפתחת מערכות בדיקה למעגלים מודפסים ולתעשיית השבבים, וכן כבעלת השליטה בפי.סי.בי המייצרת מעגלים מודפסים, אך היא גם מחזיקה באמיטק שלה פעילות בסין – Access.  אמיטק עצמה מפתחת מצעים על בסיס אורגני, ו- Access מייצרת מצעים אלקטרוניים על בסיס הטכנולוגיה של אמיטק.

פריורטק מחזיקה ב-38% מ- Access(דרך אחזקה משורשרת באמיטק). בדוחות האחרונים (לשנת 2016) מדווחת פריורטק על שינוי שיטה חשבונאית ביחס לאחזקה ב- Access וזאת בשל כוונה לממש את האחזקה הזו בטווח של השנה הקרובה. ברגע שמדובר על חברה שמועמדת למימוש, היא מוגדרת חשבונאית כנכס שמיועד למימוש, והיא מוצגת כנכס שוטף במאזן. מעבר לכך, ההחלטה על הפסקת הפעילות הזו גוררת טיפול ב- Access כאילו היא פעילות מופסקת ואז החלק של פריורטק ברווח או הפסד מוצג בתחתית דוח הרווח והפסד כרווח "חיצוני" ליתר הסעיפים בדוחות הכספיים.

אבל, זה לא רק הכוונה למכור את האחזקה וההצגה החשבונאית השונה. במקביל דיווחה פריורטק כי התגלו טעויות בדוחות של חברת Access שמסתכמות ל-100 מיליון שקל – מספר גדול! שמגיע מכמה "מקורות" – ירידת ערך נכסים ב- Access; ירידה משמעותית בערך המלאי; ירידה בערך הנכסים הלא מוחשיים (הוצאות פיתוח שהוונו בעבר) ורכוש קבוע.  החלק של פריורטק בטעויות האלו מסתכם בכ-37 מיליון שקל, והסכום הזה "מתחלק" על פני השנים הקודמות, מכיוון שמנהלי Access  הסבירו כי ירידת ערך הנכסים (כלומר, ההפסד של ה-100 מיליון שקל) מיוחסת למספר שנים. זו הסיבה שההפסד לא נזקף רק לשנת 2016 – השנה שבה התגלתה הטעות, אלא למספר שנים בדרך של הצגה מחדש – מעין  מציגים את השנים הקודמות מחדש (מתקנים את הטעות) כאשר ההשפעה על הדוחות המעודכנים (דוחות של שנת 2016) היא בעצם על היתרה של ההון והעודפים לשנים קודמות, ובנוסף יש את ההשפעה על השנה הנוכחית ועל שנת 2015. והנה המספרים – עד שנת 2014 כולל ההשפעה של הטעויות האלו מסתכמת ב-15.3 מיליון שקל; בשנת 2015 ההשפעה של הטעויות האלו הסתכמה ב-19.2 מיליון שקל ובשנת 2016 הטעויות האלו גרמו להפסד של 2.8 מיליון שקל. בסה"כ הפסד מיוחס לפריורטק בסך של 37.3 מיליון שקל.

ההפסדים האלו, ובכלל תיקוני טעויות והצגה מחדש, מעוררים דאגה של המשקיעים שכן, המשמעות שלהם היא פשוטה – הדוחות הקודמים לא היו נכונים, ובמקרה הזה – הדוחות האמיתיים לשנת 2015 היו צריכים (בזמן אמת) לכלול הפסד נוסף של 19.2 מיליון שקל, ההפסד לשנת 2014 ולשנים קודמות (הפסד מצטבר) עומד על 15.3 מיליון שקל – הדוחות שהסתמכנו עליהם היו שגויים.

על רקע זה, הנהלת פריורטק, מדווחת במסגרת הדוחות הכספיים כי היא פעלה להבין את פשר הטעויות וערכה בדיקה – "עם קבלת הממצאים והנתונים הכספיים, דרשה החברה הסברים מפורטים לתיקונים והסיבות להתהוותם, לרבות הקשר עם מצגים קודמים של ACCESS .החברה קיימה פגישות ובירורים ACCESS ,וכן, החברה הסתייעה ביועצים חיצוניים. לאור ממצאי הבדיקות הנ"ל, החברה בדעה כי התוצאה המצטברת של ירידת ערך הנכסים, כפי שהוצגה בפניהם על ידי ACCESS ,משקפת באופן נאות את ערכם של הנכסים הנידונים ליום 31 בדצמבר 2016.  בעקבות הבירורים שערכה, סבורה החברה כי רק חלק מירידות הערך ניתן לשייך לשנים קודמות, וחלק יש אחר לייחס לשנת  2016,  כך, ירידת ערך של פריטי מלאי מסוימים יוחסה ע"י ACCESS לתקופות בהן חומרי גלם אלה הועברו לרצפת הייצור, למרות שעדות ברורה לצורך בגריעתם של חומרים אלה נמצאה רק לקראת סיומה של שנת 2016".

עוד עולה מהבדיקה שמוצרים שסופקו ללקוחות אחרי מועד פרסומם של דוחות כספיים של ACCESS לתקופות קודמות נכללו, בעבר, בין יתרות המלאי שלה. זו טעות חשבונאית גדולה – זה רישום כפול – גם של מכירה ללקוח וגם השארה של הסחורה במלאי. זה פשוט רישום של רווחים שלא באמת היו לחברה.

כמו כן, מסתבר שהחברה (Access), פשוט היוונה עלויות פיתוח לנכסים (בסכומים מהותיים) ועכשיו מתברר שלא מדובר באמת בנכסים, אלא בהוצאות. היוון של הוצאות מו"פ אפשרי רק במידה ויש פיתוח וברור שיש מוצר ויש היתכנות כלכלית. רק במקרה זה ניתן להוון את ההוצאות האלו לנכס (נכס לא מוחשי). אחרת, העלות נרשמת בדוחות הכספיים כהוצאה. כמובן שחברות היו מעדיפות להוון את ההוצאות ואז לרשום פחות הפסדים או יותר רווחים, אבל יש תקינה חשבונאית שמורה בדיוק מתי ואיך לרשום את ההוצאות ואת הנכסים הלא מוחשיים.

מסתבר ש- Access היוונה עלויות פיתוח לנכסים לא מוחשיים, בתקופות דיווח קודמות, אבל החברה עברה שינוי של מיקוד עסקי ולכן יש צורך למחוק את הנכסים.

ההשפעה של הטעויות האלו על דוחות קודמים אמורה להיות מלאכה מאוד מורכבת – איך יודעים באיזה שנה למחוק את הנכס הלא מוחשי, איך יודעים איזה מלאי למחוק ומה היה ערכו. ועל רקע זה, החברה עשתה קיצור דרך (מקובל) – "החברה סבורה שקיים קושי מעשי לבצע אומדנים אלה, בהתייחס לפריטי מלאי ונכסים בלתי מוחשיים שהופחתו, בראייה לאחור ולשקף בכל תאריך מאזן לתקופה קודמת את האומדן שהיה צריך בהתאם לנסיבות ששררו לתאריך המאזן לתקופות קודמות. כמו כן סבורה החברה כי אין זה מעשי לקבוע את ההשפעות הספציפיות של כל ירידת ערך לכל אחת מתקופות הקודמות המוצגות, למעט סכומים לא מהותיים, ולכן החברה זקפה את התיקונים ליתרת הפתיחה של העודפים למול יתרת הפתיחה של ההשקעה בחברת ACCESS המוצגת בשיטת השווי המאזני ליום 1 לינואר 2016".

כלומר, בביאור אמנם פורטו ההשפעות לשנת 2016 ולשנת 2015 אבל כל  ההשפעה על שנים קודמות, התרכזה בסעיף אחד – יתרת העודפים (שבמסגרת ההון העצמי).

סוכרייה לא מתוקה

מדוע נותנים אופציות בהנפקות? האם מדובר על הטבה? ולמה זה עשוי להיות דומה להנפקת זכויות?

בהנפקות של מניות לציבור, במקרים רבים, החברות המגייסות (בהובלת החתמים) מציעות סוכרייה למשקיעים – לדוגמה,  קנו 1000 מניות ב-1 שקל ותקבלו 400 אופציות בחינם, במחיר מימוש של 1.05 שקל לאופציה.  כל החבילה עולה 1,000 שקל (במינימום).

בעבר (לפני 20 שנה) בתשקיף ההנפקה של החברות ניתן היה להבין שהציבור מקבל באמת אופציות בחינם, כלומר היה רשום מול 1,000 המניות תשלום של 1,000 שקל, ומול 400 האופציות היה מופיע תשלום של אפס; ולא היתה הצגה של ערך האופציות. הציבור (בחלקו) התלהב וקנה את ההנפקה – הרי הוא מקבל סוכריה, אלא, שבמקרים לא מעטים, מיד אחרי שניירות הערך החלו להיסחר בבורסה, המניה ירדה, כך שערך החבילה (לרוב) היה סביב המחיר של החבילה שנסגר בהנפקה.  אם לדוגמה – המחיר נקבע על מחיר המינימום – 1,000 שקל, אז "היד הנעלמה" גרמה לכך שלרוב, רגע אחרי תחילת המסחר, המניה תהיה לדוגמה ב-95 אגורות והאופציה ב-12-13 אגרות, ואם תעשו חשבון תגיעו לכ-1,000 שקל – כלומר, אין כאן באמת הנחה במחיר. האופציות שמחלקים לציבור לא ניתנים בחינם, יש להם מחיר כלכלי, מחיר אפקטיבי, ובהתאמה המחיר האפקטיבי של המניה שונה (נמוך יותר).

אחרי תקופה שהציבור השקיע בהסתמך על המידע המעט מטעה הזה (וכן, בתקופה ההיא הציבור  השקיע בהנפקות הרבה יותר מהיום), רשות ניירות ערך החליטה אז להפסיק את העיוות, ודרשה שבתשקיף יוצג הערך הכלכלי של ניירות הערך, לצד ההצגה הקודמת/ הרגילה. כלומר, צריך לחשב את הערך הכלכלי (לרוב על פי בלק אנד שולס) של האופציות, ואז לגזור את מחיר המניה האפקטיבי; ובהמשך לדוגמה, מול אותם 1,000 מניות מעין יופיע 950 שקל (מחיר של 0.95 שקל למניה) ומול 400 האופציות יופיע 50 שקל (מחיר של 12.5 אגורות), וסה"כ מחיר מינימום לחבילה של 1,000 שקל. כמובן שהערכים יכולים להשתנות  – במידה וערך האופציה גבוה יותר וזה יכול להיות בגלל שמחיר המימוש נמוך יותר, או כתוצאה מתקופת מימוש ארוכה, או תנודתיות חזקה, אזי הערך הכלכלי האפקטיבי של המניה יהיה נמוך יותר.

כך או אחרת, יש מצבים שההנחה דרך האופציות היא אמיתית. נניח לדוגמה שהערך הכלכלי האמיתי של החברה גוזר ערך של 1 שקל למניה – נניח שלחברה 100 מיליון שקל ו-100 מיליון מניות (מחיר מניה כלכלי של 1 שקל) והיא מגייסת הון נוסף בבורסה. אזי, אם היא מציעה חבילה באותה המתכונת שהוצגה למעלה – היא בעצם נותנת (כאילו) אופציות בחינם, והמשמעות היא שהיא מוכרת מניות ב-0.95 שקל למניה, ואופציות במחיר של 12.5 אגורות. אלא שערך המניה, בעיני המשקיעים בהנפקה גבוה יותר – 1 שקל, ולכן, ייתכן שהם יציעו מעל מחיר המינימום בחבילה כדי להגיע לערך הכלכלי. כלומר, במקרה כזה (וזה נגזר מהשווי) כן, יש משמעות להנחה.

והנה מקרה מעניין –  נניח שהערך הכלכלי של החברה מבטא 1 שקל למניה, והחברה יוצאת לגיוס במחיר של 1 שקל, ונותנת אופציות. לכאורה מדובר בהנחה (ואולי המחיר שיציעו המשקיעים יעלה על מחיר המינימום). אבל, אם היה ידוע לכם שלכל בעלי המניות הקיימים יש גם אופציות ונניח שביחס זהה (ובתנאים זהים). במקרה כזה, אין באמת הטבה (לעומת בעלי המניות הקיימים), אין באמת הנחה – והמחיר האפקטיבי הוא לא 1 שקל למניה אלא נמוך יותר, המבטא את הפחתת הערך של האופציות.

מצב קרוב, אבל לא זהה, הופיע בטיוטת התשקיף של קרן הריט מניבים. הקרן שמוחזקת בעיקר על ידי גופים מוסדיים, תכננה לגייס הון בבורסה דרך הנפקת מניות ואופציות, אך לבסוף החליטה לוותר על האופציות ולגייס דרך מניות בלבד (וגם לספק הנחה על ההון – הנחה אמיתית). אבל, אתייחס כאן לטיוטא שכאמור לא עברה, אולי בגלל שלא היתה בהצעה הזו הנחה אמיתית. בטיוטא לתשקיף ניתנו אופציות לרוכשים בהנפקה, אלא שלכל המשקיעים הקיימים יש אופציות למימוש למניות. אמנם, האופציות של המוסדיים (המחזיקים בקרן) שונות מהאופציות שהוצעו בהנפקה (במסגרת הטיוטא) – הן לטווח קצר יותר והן לא סחירות, אך מנגד הן בהיקף גדול יותר, כך שלא ברור אם מדובר בהנחה ביחס לבעלי המניות הקיימים.

הדבר דומה מאוד להנפקת זכויות. הנפקת זכויות היא מצב שבו לבעלי המניות הקיימים ניתנת אפשרות לרכוש מניות של החברה (או חבילה של מניות ומכשירים אחרים ) בהנחה על מחיר השוק. אבל האם זו באמת הנחה. ברגע שכולם מקבלים את ההנחה הזו, היא כבר לא הנחה; והנה המחשה – נניח שחברה נסחרת בשווי של 10 מיליון שקל ויש לה 10 מיליון מניות – כלומר, מחיר מניה הוא 1 שקל. החברה מציעה לבעלי מניותיה זכות לרכוש במסגרת הנפקת זכויות מניות לפי יחס של 1:1 כלומר, כל בעל מניה יכול לרכוש מניה אחת. המחיר הוא 0.5 שקל.

לכאורה, יש כאן הנחה של 50% על מחיר השוק – מחיר המניה הוא 1 שקל ויש זכות לקנות ב-0.5 שקל, אבל זה לא כך. השוק מתמחר את ההנפקה הזו, ומחיר המניה בהתאמה יירד, לכמה? נניח שיש לכם מניה אחת ב-1 שקל וזכות לקנות ב-0.5. כלומר יש לכם בעצם אפשרות להיות בעלי 2 מניות במחיר כולל של 1.5 שקל, ומכאן שכל מניה תהיה במחיר של 0.75 אגורות. ביום אקס הזכויות זה אמור להיות המחיר שאליו תרד המניה (ירידה טכנית של התאמת זכויות, בדומה לחלוקת דיבידנד), אך כמובן שבשוק יש השפעות נוספות כך שהמחיר ממש לא מובטח. בפועל, במקרים של הנפקות זכויות, המחיר לרוב יורד משמעותית, מכיוון שיש גורמים רבים שהנפקת זכויות מרמזת להם על קשיים תזרימיים בחברה ועל סיכון גובר בהשקעה בה; יש כאלו שחוששים שההנפקה לא תצליח ובהתאמה מוכרים את המניה; ויש גם אחרים שמממשים אחזקות שלהם כדי להשתתף בהנפקה. בכל מקרה, לרוב יש ירידה (אפילו ירידה משמעותית) עם הודעה על הנפקת זכויות; ומכאן, שלא רק שאין באמת הנחה על המחיר, אלא לרוב יש הפסדים למחזיקים.

 

 

 

 

איך יודעים אם לקוחות לא משלמים לחברה? כמה חובות בפיגור יש במלם-תים? ואיך יודעים אם זה הרבה או מעט?

הדוחות הכספיים מלמדים כי בעולם העסקי יש כמות לא קטנה של גופים שלא משלמים בזמן. זה אולי נשמע מפתיע, כי האזרח הקטן משלם בזמן את חובותיו (חשבונות, ריביות וכו') אחרת הוא ייקנס (החוב יגדל), אבל מהדוחות של החברות הציבוריות עולה כי במקרים רבים החברות לא מקבלות את כל החובות שלהם בזמן.

הנתון המעיד על כך הוא סעיף הלקוחות במאזן. בפועל, ניתן לגזור מסעיף הלקוחות ומסעיף המכירות את ימי הלקוחות הממוצעים שהחברה נותנת ללקוחות שלה (הנוסחה – לקוחות חלקי מכירות בתקופה כפול מס' הימים בתקופה) ואם התוצאה עולה על מה שדווח בתקופות קודמות או עולה על מה שמקובל בחברות אחרות בתעשייה, ייתכן שיש לקוחות של משלמים בזמן, או/ ו חובות במחלוקות (וצרות אחרות). אבל, בעוד שהחישוב הזה (חשוב ככל שיהיה) מביא להערכה ולא בהכרח למסקנה מוצקה, הרי שבדוחות השנתיים אנחנו מקבלים מידע מהחברה  עצמה לגבי איכות חוב הלקוחות וגיול הלקוחות (מעיל גיל הלקוחות, ובעיקר הפיגור ביחס למועד התשלום).

ומהמידע הזה ניתן להבין שמוסר התשלומים הוא לא מי יודע מה. נתחיל בחברת מלם-תים, אחת החברות הגדולות במשק בתחום המחשוב, שירותי מערכות מידע, חומרה ותוכנה. החברה דיווחה במסגרת הדוחות הכספיים לשנת 2016 כי תקופת האשראי הממוצעת במכירת סחורות/הספקת שירותים הינה כ- 120 ימים – כלומר, החברה מקבלת את הכסף 4 חודשים אחרי שהיא מבצעת את הפרויקט/ עבודה. זה הרבה זמן; החברה בעצם מממנת באופן שוטף קרוב לארבעה חודשי פעילות. זה אמנם לא מדויק, כי מול אשראי הלקוחות, החברה גם מקבלת אשראי ספקים, אבל חלק גדול מהתשלומים השוטפים שלה הוא לעובדים שמקבלים את השכר בחודש העוקב, כך שגם אם האשראי ללקוחות הוא לא ארבעה חודשים הוא לא רחוק מזה.

הנהלת החברה מסבירה כי – "בתקופת האשראי, לא מחויבים לקוחות הקבוצה בתשלומי ריבית על פיגור בתשלום אלא במקרים חריגים. טרם קבלת לקוח חדש, הקבוצה אומדת את איכות האשראי המוענק ללקוח, ומגדירה מגבלות אשראי. המגבלות המיוחסות ללקוחות הקבוצה נבחנות אחת לשנה, או לעיתים קרובות יותר, בהתבסס על מידע חדש שנתקבל, ועל עמידתו בתשלומי חובות קודמים".

ועכשיו לנתונים – יתרת הלקוחות נכון לסוף השנה שעברה –  611.7 מיליון שקל, כשבתוך היתרה הזו יש חובות בפיגור. בביאור לסעיף הלקוחות מסבירה הנהלת החברה כי יתרת הלקוחות כוללת 109 מיליון שקל של חובות לקוחות שמועד פירעונם עבר. כלומר, כ-18% מחוב הלקוחות (109 מתוך 611 מיליון שקל) הם חובות בפיגור. חובות כאלו צריכים להיבחן ובמידת הצורך יש לעשות עליהם הפרשה. אבל החברה מסבירה שלגביה חובות אלו – "בהתבסס על ניסיון העבר של החברה ועל איכות האשראי של החייבים, לא ביצעה החברה הפרשה לחובות מסופקים בגין חובות אלו, מאחר ולהערכתה הם ניתנים לגבייה. הקבוצה אינה מחזיקה בביטחונות בגין חובות אלה". בשנה קודמת, אגב, החובות בפיגור שלא נרשמה בגינם הפרשה הסתכמה ב-95.8 מיליון שקל.

החברה כן הפרישה על חובות אחרים, אך כל יתרת ההפרשה עומדת נכון לסוף 2016 על 8.1 מיליון שקל (לעומת 7.7 מיליון שקל בשנה קודמת). להערכת החברה זה מספיק, אבל האם אין מקום להפריש אפילו באופן אוטומטי כאשר יש חובות בפיגור בהיקף גדול יחסית – 109 מיליון שקל, וחלקם בפיגור גדול?

מתוך 109 מיליון שקל של חובות בפיגור, 20.9 מיליון שקל הם בפיגור של מעל 90 יום ועד שנה. 8.4 מיליון שקל הם בפיגור של 61 יום עד 90 יום; 26.7 מיליון שקל הם בפיגור של 31 עד 60 יום; 53 מיליון שקל בפיגור של עד 30 ימים. ככל שהפיגור גדול יותר כך אמורות להיות יותר ספקות לגבי מימוש החוב.

פיגור בתשלומים כאמור זה לא רק אצל מלם תים, אם כי הפיגורים אצלה בולטים. חברות אחרות באותו הסקטור מדווחות גם על פיגורים, אך בקנה מידה משמעותית נמוך יותר, אולי בגלל שאופי הפעילות שונה בין החברות – מלם תים היא חברה שמספקת שירותים לצד חומרה, מערכות נוכחות ועוד, ואילו החברה הבאה שנתעמק ביתרת הלקוחות שלה – וואן תוכנה מרוכזת באספקת שירותים (IT ).

הנה נתונים מהדוחות של וואן טכנולוגיות – נכון לסוף 2016 יתרת הלקוחות של וואן עומדת על 392 מיליון שקל, כאשר הנהלת החברה מעדכנת כי תקופת האשראי הממוצעת במכירת סחורות/ הספקת שירותים היא שוטף + 75 יום (שוטף משמעו תחילת ספירה מהחודש העוקב, כך שבממוצע מדובר על אשראי של 90 יום). כמו כן, מסבירה הנהלת החברה כי בתקופה זו לא מחויבים לקוחות החברה בתשלומי ריבית, וכן מפורטות בדיקת לקוחות חדשים – "טרם קבלת לקוח חדש, הקבוצה אומדת את איכות האשראי המוענק ללקוח, ומגדירה מגבלות אשראי בהתחשב גם בסוג השירות הניתן ללקוח. המגבלות והדירוג המיוחסים ללקוחות הקבוצה נבחנים אחת לשנה, או לעיתים קרובות יותר, בהתבסס על מידע חדש שנתקבל, ועל עמידתו בתשלומי חובות קודמים. כ-96% מיתרת הלקוחות של הקבוצה עמדו בתקופת האשראי שנקבעה להם".

כלומר, רק 4% מהלקוחות לא משלמים בזמן (בהתבסס על יתרת הלקוחות), שזה מעט יחסית למצב במלם תים שמהדוחות נראה ש-18% מיתרת הלקוחות לא משלמים בזמן. הנתון הזה עלול להטעות כי אולי 18% מיתרת הלקוחות בסוף השנה הם רק חלק קטן מהלקוחות של הקבוצה, כך ששיעור קטן יותר מהלקוחות לא משלם בזמן, אבל במבחן השוואתי בין החברות, של החלק היחסי מהיתרה בסוף השנה, אלו הנתונים.

והנה הפיגורים בוואן – בסה"כ מדובר בפיגורים בסך של 14.3 מיליון שקל, 10.4 מיליון שקל מתוכם הם פיגורים של 90 עד 180 יום; 2.3 מיליון שקל הם פיגורים של 180 עד 270 יום;1.7 מיליון שקל הם פיגורים מעל 270 יום. מדובר בהיקף כאמור קטן9 משמעותית (אבסולוטית ויחסית) לעומת מלם תים, כאשר בסה"כ עומדת ההפרשה לחובות מסופקים על 3.3 מיליון שקל.

 

האשראי לרכישת רכב – 14.5 מיליארד שקל; האם זו בועה?

המערכת הבנקאית מעניקה אשראי בסך כולל של 11.5 מיליארד שקל לרכישת רכבים חדשים. כך עולה מנתוני בנק ישראל (מעודכנים לרבעון השלישי של 2016). מדובר על אשראי שניתן כנגד שיעבוד הרכבים, ומתוכו 82% הוא אשראי בנקאי, ו-18% הוא אשראי שניתן על ידי חברות כרטיסי האשראי.

האשראי הבנקאי (הכולל את חברות כרטיסי האשראי) לרכישת רכבים גדל בקצב של 4% מדי רבעון. מעבר לאשראי הבנקאי, רוכשי רכב חדש, מקבלים מימון גם מגופים חוץ בנקאיים, מחברות הליסינג עצמן, מיבואני הרכב, ועוד. מדובר על אשראי שמוערך בכ-3 מיליארד שקל, כך שבסה"כ היקף האשראי שניתן לשוק הרכב עומד על 14.5 מיליארד שקל.

היקף האשראי הזה כולל את ההלוואות שניתנו בגין רכבים חדשים ששועבדו, קיימות הלוואות שבגינם לא שועבדו הרכבים – אם לדוגמה ש לכם ביטחונות או מסגרת אשראי, אתם יכולים לנצל אותם למה שאתם צריכים – גם לקניית רכב. מעבר לכך, במספרים האלו אין התייחסות לחברות הליסינג שקונות רכבים במיליארדים ומממנים זאת גם על ידי המערכת הבנקאית.

בשנים האחרונות היקף הרכבים החדשים זינק בעשרות אחוזים מדי שנה, כאשר בשנת 2016 עלו כ-290 אלף רכבים – מדובר במספר גדול במיוחד, ומתוך הכמות הזו, חלק גדול מהרכישות הוא ממומן. על רקע זה, ובהמשך לרכישות בשנים האחרונות, עולה השאלה אם אין כאן סוג של בועה – אנשים חיים על הלוואות, והלוואות צריך כמובן להחזיר.

האשראי לרכישת רכבים הוא אשראי עם רמת סיכון טובה לעומת אשראי בלי ביטחונות, אבל הוא כמובן לא כמו האשראי שניתן לרכישת דירות (משכנתאות). הבטוחה – הרכבים היא אמנם עדיפה על חוסר ביטחונות, אבל עדיין קיים למלווים סיכון – ערך הרכב/ הבטוחה הוא מחירון הרכב הרשמי של היבואנים, אך מחירי הרכבים המשומשים יורדים בשיעור חד בחודשים האחרונים, בעיקר בגלל עודפי היצע בשוק המשומשות (לצד ירידה במחירי המטבעות הזרים והתחזקות השקל), וכתוצאה מכך ערך הבטוחה הולך ונשחק.

הבעיה הגדולה עלולה להיווצר כאשר הריבית תעלה, אז המימון יהפוך ליקר יותר, התשלומים השוטפים בגין ההלוואות יעלו, ואם זה ילווה בחולשה במשק לצד המשך שחיקת מחירי הרכב, עלולה להיווצר בעיה של היצע גדול של רכבים וקושי גדול לממש את הבטוחה – זה יכול להיות כדור שלג שיקשה על מימוש הרכבים, יעלה את כמות האנשים שלא יוכלו להחזיר את החובות,, ויגביר את שחיקת הביטחונות (שחיקת ערך הרכבים).

זו אמנם לא בעיה בסדרי גודל של שוק הדירות – לא מדובר בהלוואות של מאות מיליארדים, אבל גם בהיקפים האלו, עלולה להיווצר בעיה שיהיה קשה לפתור – אז מדוע בנק ישראל עדיין לא מתייחס לעניין ולא מגביל את האשראי לרכישת רכבים?

איך תרשם מובילאיי בספרי אינטל?  מה בעצם רוכשת אינטל? ועד כמה העסקה הזו חשובה לה?

השבוע דווח על העסקה הגדולה ביותר  במשק הישראלי – ענקית השבבים, אינטל תרכוש את מובילאיי הישראלית בתמורה לכ-15 מיליארד דולר (14.7 מיליארד דולר עד 15.3 מיליארד דולר). מדובר על פרמיה של מעל 30% ממחיר השוק, ובהתאמה זינקה מניית מובילאיי בוול-סטריט למחיר של כ-61 דולר (דיסקאונט צפוי של כמה אחוזים ביחס למחיר העסקה – אחרי הכל, העסקה עוד לא נסגרה סופית).

מובילאיי היא מובילה עולמית בתחום הפיתוח והייצור של מערכות נהיגה אוטונומיות, ובמילים פשוטות היא נמצאת בחזית של "הרכב העתידי", הרכב האוטונומי. אינטל, נמצאת בתחום הזה, אבל כדי להוביל היא היתה צריכה את מובילאיי, ועם הרכישה, כך מסרו מהחברה, תהפוך אינטל לספקי טכנולוגיה מוביל בשוק הצומח של רכבים אוטונומיים. אינטל מעריכה את פוטנציאל השוק של מערכות הרכב, המידע והשירותים ב-70 מיליארד דולר עד לשנת 2030.

הפעילות הזו של אינטל, תישאר בישראל, וצפוי כי היא תגדל במאות רבות של עובדים (ואפילו אלפים). אינטל בעצם מהמרת על התחום הזה – רכישה בסכום של 15 מיליארד דולר ועוד במזומן היא לא עניין של מה בכך, ורק כדי להמחיש את החשיבות – השווי של אינטל הענקית בוול-סטריט מסתכם בכ-165 מיליארד דולר, המזומנים וההשקעות לזמן קצר מסתכמים בכ-17 מיליארד דולר, החובות הפיננסים (זמן קצר וארוך) מסתכמים בכ-25 מיליארד דולר, וההון של החברה מסתכם ב-66 מיליארד דולר.

המספרים הגדולים של אינטל אמנם מעידים כי מדובר בחברה שהיא ליגה משל עצמה, אבל הם גם מעידים על החשיבות שאינטל מקנה לתחום הרכבים האוטונומיים ולרכישת מובילאיי – אינטל  מוכנה לשלם קרוב ל-10% מהשווי שלה על חברה שמבחינת היקפים כספיים (מכירות, רווחים ועוד)  רחוקה מאוד מהמספרים שלה. אינטל מוכנה לשלם "כאילו" כמעט את כל המזומנים ההשקעות לטווח קצר (או לקחת חוב פיננסי גדול מאוד) כדי לרכוש את מובילאיי. זה לא עניין של מה בכך – וגם וול-סטריט (לפחות בינתיים) לא ממש מתלהבת – מניית החברה ירדה עם ההודעה על העסקה ב-2%.

אינטל היא מעצמה שמוכרת ב-60 מיליארד דולר בשנה ומרוויחה (Non Gaap) קרוב ל-10 מיליארד דולר (ויותר). מובילאיי מכרה בשנת 2016 ב-360 מיליון דולר שזה 0.5% בערך ממכירות אינטל, והרוויחה כ-180 מיליון דולר (Non Gaap ) נניח כ-2% מהרווחים של אינטל. כלומר, בראייה על תוצאות העבר, מדובר בהשקעה כספית אדירה ביחס לביצועים. אבל התוצאות הן לא העניין – אינטל קונה כמובן פוטנציאל ולא את תוצאות העבר, ועל זה היא מוכנה לשלם הרבה מאוד כסף.

איך הפוטנציאל יירשם בדוחות אינטל?

הרכישה הזו (אם וכאשר תושלם) תירשם בדוחות הכספיים של אינטל באופן הבא – יצאו מזומנים בסכום של 15 מיליארד דולר וייכנסו הנכסים והחובות של מובילאיי שצריכים להסתכם בנטו של 15 מיליארד דולר. הרכישה הזו, ורכישות בכלל, אינן משפיעות על ההון העצמי של הרוכשת. אינטל לא מקבלת הזרמת הון מהרכישה, היא פשוט מגדילה את הנכסים ואת החובות בסכום זהה, ולפני שנתייחס למספרים של העסקה, נמחיש בדוגמה – אם חברה רוכשת בתמורה ל-2 מיליון דולר חברה אחרת שיש לה רק קרקע בערך של 2 מיליון דולר, אז בחברה הרוכשת "יצאו" 2 מיליון דולר מהמאזן, ונכנסה חברה בת (שמאחדים את הסעיפים שלה באופן מלא בדוחות) שלה יש קרקע ב-2 מיליון דולר – כלומר מול יציאת המזומנים, נכנסה קרקע באותו ערך – משמע ההון העצמי שהוא נטו של נכסים בניכוי התחייבויות, לא השתנה.

העסקה לרכישת מובילאיי היא כמובן שונה מהדוגמה הפשוטה הזו. למובילאיי יש נכסים רבים והתחייבויות רבות. המאזן שלה, וזה בתמצית נראה כך (סעיפים עיקריים) – מזומנים וניירות ערך בסך של כ-630 מיליון דולר; לקוחות (אשראי ללקוחות) בסך 43 מיליון דולר; מלאי 57 מיליון דולר; ובצד ההתחייבויות – ספקים 43 מיליון דולר והון עצמי קרוב ל-700 מיליון דולר.

עם השלמת הרכישה, אינטל צריכה לקבל הערכה מגורם חיצוני שמייחסת את הסכום ששולם בגין מובילאייי לנכסים וההתחייבויות שלה. ולמה הכוונה? היועץ/ מעריך אמור לעשות אלוקציה של הסכום לנכסים שונים – בשלב הראשון הוא יבדוק אם קיימים נכסים מוחשיים (קרקע, ציוד וכו') שערכם שונה מהספרים (וזה נכון גם לגבי סעיפים כמו לקוחות, מלאי ועוד), בשלב השני הוא יעריך את הנכסים הלא מוחשיים של החברה – פטנטים, מותג, לקוחות, הסכמים עתידיים, ועוד, ובשלב השלישי הוא ייחס את היתרה שנותרה למוניטין. הנכסים הלא מוחשיים והמוניטין הם אינם נכסים שמופיעים במאזן של מובילאיי, הם מעבר למאזן, הם בעצם הנכסים החבויים שבגינן מוכנה אינטל לשלם תוספת שהיא מעבר להון.

ואפשר גם להתייחס לזה כך – 15 מיליארד דולר משולמים לחברה עם הון של 700 מיליון דולר, יש כאן תמורה מעבר להון של 14.3 מיליארד דולר שצריך לייחס אותה. בפועל, השיטה להקצאת הסכום היא בחינת התשלום נטו, ואחר כך ההקצאה.

בשלב הראשוני של ההקצאה יש לנטרל את המזומנים (וההשקעות לטווח קצר). אינטל הרי משלמת 15 מיליארד דולר במזומן, ומיד מקבלת את המזומנים בקופה של מובילאיי שמסתכמים (נעגל לצורך ההדגמה) ב-600 מיליון דולר. כלומר, היא בעצם משלמת מזומנים בסך של 14.4 מיליארד דולר, ואת זה יש להקצות לשאר הסעיפים. אלא שברור כבר במבט ראשון, שאין במאזן החשבונאי נכס שיכול להיות שווה ערך או קרוב לסכום שמשולם. 14.4 מיליארד דולר לא יכולים להיות מוסברים כמובן בסעיף הלקוחות והמלאי שרשומים בעשרות מיליוני דולרים; וגם ברכוש הקבוע אין הפתעות. אגב, הרכוש הקבוע במובילאיי הוא בסך של 18 מיליון דולר בלבד.

ומכאן, שכמעט כל הסכום הזה מיוחס לנכסים לא מוחשיים ולמוניטין. הנכסים הלא מוחשיים והמוניטין, מבטאים בעצם את הרווחים העתידיים – אינטל משלמת את הסכום שהיא משלמת כי היא צופה שהפעילות הזו תניב לה רווחים עתידיים; במילים אחרות –   הסכום הזה הוא בעצם עבור הפוטנציאל, ואם תרצו אינטל קונה פוטנציאל.

מהן מניות בכורה? כמה סוגי מניות יש לפייסבוק וסנאפצ'ט? ולמה כשיש סוגי מניות שונים, קיימת פגיעה בבעלי המניות הרגילות?

מה המשותף לפייסבוק (FB ) ולסנאפצ'ט (SNAP )? מעבר לכך שמדובר בסוג של רשתות חברתיות, שתיהן הנפיקו בוול-סטריט בשיטה קצת ממזרית (פייסבוק (מטא) וסנאפצ'ט הנפיקו במניות דואל-קלאס). שתיהן הנפיקו מניות שמקנות אחזקה בהון, אבל הן נחותות מבחינת שליטה.

השיטה הזו חזרה בשנים האחרונות לוול-סטריט וגם לגוגל יש שני סוגי מניות (שניהם נסחרים – GOOG,GOOGL (, סוג אחד עם משמעות בהון ובשליטה, וסוג שני עם משמעות בהון בלבד בלי משמעות בשליטה. איך זה יכול להיות? ובכן, כאשר לחברה יש מספר סוגי מניות, ניתן להגדיר לכל סוג את המשמעות שלו בהון ובשליטה, ונמחיש מספר מקרים

נניח שלחברה מסוימת יש 1,000 מניות מסוג אחד בלבד. במקרה כזה כל מניה מהווה 0.1% מההון של החברה (1 חלקי 1,000) ו-0.1% בשליטה על החברה. הנתח בהון מהווה את הנתח שבעל המניות יקבל במקרה של חלוקת דיבידנדים (ובמקרה ש פירוק), והנתח בשליטה הוא "הכוח" של בעל המניות באספות השונות, לרבות היכולת להשפיע על הניהול השוטף של החברה.

נניח כעת שלחברה יש שני סוגי מניות – 1,000 מניות מסוג A ו-1,000 מניות מסוג B. נניח שכל מניה זהה מבחינת חלקה בבעלות/ בהון, אבל נניח שלמניות B אין נתח/ השפעה על השליטה. ומכאן שכל מניה מסוג A מהווה – 0.05% מהון המניות (1 מניה חלקי 2,000 מניות), ו-0.1% מהשליטה (1 מניה חלקי 1,000 מניות). מניית B מהווה 0.05% בהון ואפס בשליטה – כלומר, מדובר במניה נחותה יותר.

התרחיש הזה, בגדול מאוד נמצא בחברות האלו, והתופעה הזו הולכת וגדלה, כאשר מניות השליטה נמצאות בידי מספר מועט של גורמים, והמניות האחרות מפוזרות ומונפקות לציבור. כלומר, יכול להיות מצב שלחברה יש 100 מיליון מניות שנותנים רק נתח בבעלות, ומספר מועט של מניות – נניח 100 מניות בלבד שמקנות את כל השליטה, ואז מי שמחזיק בהן אמנם בקושי מחזיק בזכויות הוניות, אבל הוא בעצם שולט ללא עוררין בחברה. נשמע תמוהה, ואפילו מפתיע, אבל זה המנגנון בחברות הייטק רבות.

בפועל, כבר בשלב הגיוסים הראשונים של חברות הייטק, עוד בשלב שהן סטארטאפים, הגיוסים נעשים לפי מסלולים שונים של מניות, כאשר כל מניה מספקת ערך אחר. זה גם העניין של האחזקה בהון וזכויות השליטה, וזה גם מהווה מדרג של זכויות שונות בין בעלי המניות. המדרג הזה יכול להיות דרך הנפקת מניות בכורה, שמקנות למחזיק בהן זכות לקבל דיבידנדים מעבר לדיבידנדים הרגילים. יש כל מיני סוגים של מניות בכורה, לרבות מניות בכורה שצוברות את הדיבידנדים באופן שוטף. כלומר אם נניח שמדובר במניית בכורה שזכאית לדיבידנד בשיעור של 5%, אזי אם לא חילקו בשנה שעברה היא כבר זכאית ל-10%, ואם לא חילקו 5 שנים היא זכאית ל-25% (5% בשנה במשך 5 שנים). הצבירה הזו עומדת לזכות מחזיקי מניות הבכורה, וברוב המקרים, לא ניתן לחלק דיבידנדים לבעלי המניות הרגילות לפני שמחלקים לבעלי מניות הבכורה. כלומר, יש כאן עדיפות גדולה למניות בכורה האלו – הם הראשונים לקבל נתח מהרווחים.

מעבר למניות בכורה צוברות, יש מניות בכורה לא צוברות – שאם מחלקים אז בעלי מניות אלו מקבלים דיבידנד לפי ההסכם (בשיעור מסוים) ואם לא מחלקים אז הזכות אובדת (היא לא נצברת לשנים הבאות), ובכל מקרה – האפשרויות והסגנונות הם רבים ומגוונים. במקרים רבים למשל, ברגע שהחברה הופכת לציבורית (מנפיקה מניותיה לציבור) אזי יש לשלם לבעלי מניות הבכורה את כל הדיבידנדים הצבורים ולפרוע את המניות (בתמורה למניות רגילות, לפי יחס המרה מסוים).

מניות הבכורה, מעבר לכך שהם מקנות זכויות עודפות, הן גם מכשיר יותר בטוח ממניות רגילות, הן סוג של "מישמש", ייצור כלאיים בין מניות לבין אג"ח, בזכות העובדה שהן מבטאות דיבידנד שוטף לבעלי המניות (כמו ריבית שמחולקת למחזיקי אגרות החוב).

המוצרים האלו הם נזק גדול לשוק ההון המודרני, בעיקר מפני שהם לא ברורים לציבור המשקיעים, והם מעוותים את השווי של המכשירים הפיננסים הסטנדרטיים – כמה שווה מניה רגילה של החברה אם יש גם מניות בכורה? זה הרי לא שווה לערך כאשר אין מניות בכורה. כאשר יש לחברה מניות בכורה, ובכלל כשיש סוגים שונים של מניות, התמחור של המניות הרגילות נהיה כבר הרבה יותר קשה. אחרי הכל, מישהו גוזר רווחים עוד לפני בעלי המניות הרגילים – הרווח שלהם קטן יותר.

ולמרות זאת, לאחרונה אישר דירקטוריון הבורסה המקומית עקרונות שיאפשרו לחברות להנפיק מניות בכורה. פשוט כי זו המגמה בעולם, והבורסה כאן לא יכולה להישאר מאחור (למרות הבעייתיות כאמור בכמה סוגי מניות). הבורסה בחנה את הנושא וגובשו כללים שיאפשרו לחברות הנפקה ורישום למסחר של מניות בכורה. עד עכשיו ניתן לחברות הדואליות (שמניותיהן רשומות בארץ ובוול-סטריט) להנפיק מניות בכורה, ומעתה גם החברות הגדולות יוכלו להנפיק מניות בכורה.

נראה שלחברות זה יכול להיות רעיון לא רע. לאחרונה, הנפיקה מניית טבע מניות בכורה (בהמשך לרכישת החטיבה הגנרית של אלרגן) ובכלל – בעלי החברות יעדיפו לגייס במכשיר שאינו מדלל אותם (כבעלי מניות) ויותר מזכיר אג"ח מאשר מניה רגילה. מעבר לכך, יש שאלה חשבונאית חשובה בקשר לכסף שיגויס בהנפקה איך הוא נרשם במאזן? וכאן יש סוג עוד יתרון במניות הבכורה – חלק מהסכום עשוי להיחשב כהון מניות (ולא התחייבות) ואז בעצם המשמעות היא שההון של החברה גדל, ויחסי המינוף שלה קטנים, היא פחות ממונפת מבעבר. כלומר למרות שהיא מנפיקה מכשיר שהוא בין הוני להתחייבותי היא נהנית מגידול משמעותי בהון ושיפור ביחסי המינוף (ההון ביחס לסך המאזן אמור לגדול), לכאורה היא פחות ממונפת, פחות מסוכנת מבעבר.


כשפייסבוק הנפיקה גם אז היו כאמור כמה סוגי מניות, זה עבד כך – בדוח רווח והפסד של החברה יש שורה של רווח – רווח לבעלי מניות A,B, והוא מסתכם ב-668 מיליון דולר. בין שתי שורות הרווח הללו יש שורה שמסבירה את הפער – הוצאות בגין השתתפות של מניות בכורה, בסך 332 מיליון דולר.מדובר בהוצאה שנובעת מהשתתפות ברווח שמיוחסת למניות בכורה (מסוגים שונים – A,B,C,D,E) – אשר יש להן זכויות שונות ממניות רגילות של החברה. הן כביכול נחותות בזכויות ההצבעה, אך יש לבעליהן זכות לקבל ריבית/דיבידנד שוטף שנתי. יש סוגים שונים של מניות בכורה: כאלו המשתתפות ברווח עד הגבלה מסוימת; כאלו הצוברות את חלקן מדי שנה בשנה; יש כאלו שמעבר לחלקן מקבלות גם נתח ברווח הנוסף (לצד המניות הרגילות). אלו פשוט מניות שיש להן בכורה בחלוקת הרווחים, ויש גם חובה לחלק להן נתח מסוים (שמוגדר בתשקיף של כל סוג מניית בכורה).

במילים אחרות, הן מניות עם קריצה לאג"ח – הן מספקות ריבית/דיבידנד שוטף (ולפעמים גם נצבר); הן יכולות להפוך למניות רגילות עם זכויות הצבעה רגילות בהתקיים תנאים מסוימים (כמו במקרה של הנפקה לציבור), ואז מופעל יחס המרה ספציפי לכל סדרה, ובעלי מניות הבכורה מקבלים במקומן מניות רגילות.

זכויות הוניות זהות, אבל…

ובכן, המיליארד הוא הנתון הרלוונטי. עכשיו נשאר להבין מה זה רווח המיוחס לבעלי המניות של החברה, או בלשון הסעיף המדויקת – "רווח שמיוחס לבעלי מניות A ובעלי מניות B". מסתבר שמעבר למניות הבכורה, יש לחברה שני סוגים של מניות רגילות. רגע לפני ההנפקה (ובמקביל למימוש כל האופציות ומניות הבכורה למניות רגילות) יהיו לפייסבוק 117 מיליון מניות A ו-1.758 מיליארד מניות B. בהנפקה יונפקו מניות B (לפי ההערכות, סדר גודל של 100 מיליון מניות).

שני סוגי המניות זהים מבחינה הונית (הזכות לקבל דיבידנדים), כלומר יהיו בסופו של דבר סדר גודל של 2 מיליארד מניות בעלות זכויות הוניות שוות. אבל – וזה אבל גדול – למניות A יש זכות הצבעה גדולה פי 10 ממניות B, ואתם כבר מנחשים מי מחזיק במניות האלו (נכון, צוקרברג), ומבינים שהמניות המונפקות לציבור נחותות מבחינת השליטה (וכוח ההצבעה).

ואם הציבור מקבל תמורת ההשקעה שלו שיעור החזקה נמוך יותר (השיעור בשליטה נמוך יותר – תמורה של 5 מיליארד דולר עבור 5% בהון ו-3% בשליטה), אזי המשמעות היא ששווי החברה לצורך הנפקה גבוה יותר.

מדריך השקעה במניות

מניית פייסבוק

איך משקיע בודק את התנאים של מניית בכורה מסוימת

מניית בכורה היא שם כללי לכמה סוגים של ניירות ערך, ולכל אחת יש תנאים משלה. חלק מהן מעניקות דיבידנד קבוע, חלק צוברות דיבידנד שלא שולם, וחלק ניתנות להמרה למניות רגילות. לכן לפני השקעה צריך לקרוא את התנאים הספציפיים של המניה, ולא להסתמך על התיאור הכללי.

שאלות ותשובות

? מהן מניות בכורה?

מניות שמעניקות זכויות עדיפות, למשל בחלוקת דיבידנד או בפירוק. לרוב הן מוגבלות בזכויות ההצבעה.

? מה זה מבנה דואל-קלאס?

מבנה שבו יש סוגי מניות שונים בזכויות הצבעה. לפי המדריך, פייסבוק וסנאפצ'ט הנפיקו כך, והמייסדים שמרו על השליטה.

? למה זה פוגע בבעלי מניות רגילות?

הם מחזיקים בהון אבל עם השפעה מועטה על ההחלטות. כך קשה יותר לפקח על ההנהלה.

? האם מבנה כזה נפוץ בישראל?

הבורסה בתל אביב הגבילה בעבר מבנים כאלה, אבל המדיניות נבחנת מחדש. בארה"ב הם נפוצים יותר.

? מה כדאי לבדוק לפני קניית מניה כזו?

את סוג המניה, את זכויות ההצבעה ואת השליטה של המייסדים. המידע מופיע בתשקיף.

? מהי מניית בכורה צוברת?

לפי המדריך, אם הדיבידנד לא חולק בשנה מסוימת, הזכאות נצברת לשנים הבאות. בדרך כלל אי אפשר לחלק דיבידנד לבעלי המניות הרגילות לפני כן.

? איך מניות בכורה משפיעות על המאזן?

לפי המדריך, חלק מהסכום עשוי להיחשב הון ולא התחייבות. כך ההון גדל ויחסי המינוף משתפרים.

כדאי לבדוק גם אם לחברה יש זכות לפדות את המניה, באיזה מחיר ובאיזה מועד. זכות פדיון עלולה להגביל את הרווח של המשקיע אם הריבית בשוק יורדת. בנוסף, מניית בכורה נחותה בדרך כלל לאג"ח של אותה חברה, ולכן הסיכון שלה גבוה יותר מאג"ח.

דוגמה: נניח שמניית בכורה נסחרת ב-100 דולר ומשלמת דיבידנד שנתי של 6 דולר, תשואה של 6%. אם הריבית בשוק יורדת והחברה פודה את המניה ב-100 דולר, המשקיע יצטרך למצוא השקעה חלופית בתשואה נמוכה יותר. הנתונים הומצאו לצורך ההסבר.

מה ההבדל בין מניית בכורה לאג"ח?

באג"ח החברה חייבת לשלם ריבית. במניית בכורה החברה יכולה לעיתים לדחות את הדיבידנד.

מה זה דיבידנד צובר?

דיבידנד שלא שולם בזמן נצבר ומשולם לפני חלוקה לבעלי המניות הרגילות.

האם יש למניית בכורה זכות הצבעה?

בדרך כלל לא, או זכות מוגבלת. זה תלוי בתנאים.

צעדים מעשיים – מניות בכורה

  1. לקרוא את תשקיף המניה ואת תנאי הדיבידנד.
  2. לבדוק אם הדיבידנד צובר או לא.
  3. לבדוק את תנאי הפדיון של החברה.
  4. להשוות את התשואה לאג"ח של אותה חברה.

מומלץ לקרוא גם: מחשבון תשואת מניות

מה זאת צמיחה אורגנית? בכמה צמחה דלתא ב-2016? ומה היו ההכנסות של החברה עם הרכישה הגדולה היתה מושלמת בתחילת 2016?

תחום הפעילות העיקרי שלה הוא ייצור ומכירת מוצרי הלבשה, אלא שבשנים האחרונות מתברר שחלק חשוב מה-DNA  של דלתא הוא רכישות ומיזוגים.

דלתא פרסמה לאחרונה דוחות כספיים לשנת 2016 – ההכנסות הסתכמו ב-1,179 מיליוני דולר, בהשוואה ל-1,080 מיליוני דולר בשנת 2015. גידול של כ-100 מיליון דולר – כ-9.3% ביחס לשנה קודמת, אלא שהגידול הזה, ברובו, מגיע מרכישות; ואין עם זה בעיה, צמיחה חיצונית דרך רכישות, היא, ברוב המקרים, מבורכת. אלא שחשוב לדעת גם מה הצמיחה האורגנית (הפנימית של החברה) שנובעת מעסקי הליבה (ללא הרכישות). במקרים, לא מעטים, רכישות מטשטשות, חולשה או ירידה בפעילות של הפעילות האורגנית. זה לא המקרה בדלתא – החברה, כך נראה, משלבת לאורך השנים האחרונות צמיחה אורגנית/ פנימית לצד צמיחה דרך רכישות, ונהנית מהסינרגיה של הפעילויות הנרכשות.

כאשר יש רכישה, המספרים בדוחות לא מבטאים בהכרח את המגמה האמיתית בתוצאות, ולכן לא ניתן להסתמך רק על המספרים בדוח החשבונאי – הבעיה היא שרבים (עדיין) לא יודעים זאת (או מתעלמים מזה), ומסתמכים על שורת ההכנסות מהדוח רווח והפסד. בפועל, רוב קוראי הדוחות מסתפקים בדוח  רווח והפסד ואולי מדפדפים גם במאזן. בדוח רווח והפסד בוחנים את השינוי בהכנסות (לצד שורות הרווח הגולמי, תפעולי, נקי ושורות נוספות), אבל רק אם חופרים בביאורים או נזכרים (או קוראים בדוח דירקטוריון) מבינים שחלק מההכנסות האלו (במיוחד בסוף השנה – ברבעון האחרון) הם תוצר של רכישה. כלומר, חלק מהצמיחה הזו בפעילות נובע מהעובדה הפשוטה שהתוצאות השנה כוללות רכישה שלא היתה בשנה שעברה. השוואה של התוצאות על פי דוח רווח והפסד זה כמו להשוות תפוזים לתפוחים, זה לא אותו "מוצר". ולכן, רשות ניירות ערך והתקינה החשבונאית מחייבים במקרים מסוימים (מהותיים) לפרסם במסגרת הביאורים מידע על הרכישות, ומידע מה היה קורה אם הרכישות האלו היו נעשות בשלב מוקדם יותר.

לא תמיד ניתן לפרסם את המידע הזה במלואו; לא תמיד הוא קיים בצורה נגישה, אבל הביאורים שהחברות הרוכשות מפרסמות, עוזרים לנו מאוד להבין את המגמה האמיתית בצמיחה של פעילות הליבה של החברה. וסיכום ביניים – הדוחת החשבונאיים לא באמת מלמדים על מגמה, כאשר יש רכישה של חברה/ פעילות. ולכן, חשוב פשוט לדעת שיש ביאור שבו ניתן ללמוד על המגמה האמיתית.

בביאורים לדוחות של דלתא, יש פרק רחב על רכישות. דלתא השלימה בסוף אוגוסט 2016 את רכישת  Contemporary Brands Coalition (CBC ), חטיבות הכוללות פיתוח, עיצוב, שיווק, הפצה ומכירה של מוצרי פרימיום תחת מותגים מובילים בתחום ההלבשה העליונה ומוצרים נלווים (לרבות –  Ella Moss, Splendid).

תמורת הרכישה שילמה דלתא כ-119 מיליון דולר, ומכיוון שהסכום הזה היה נמוך מערך הנכסים נטו (לרבות ערך הנכסים הלא מוחשיים – מותגים ועוד), נוצר ברכישה  מוניטין שלילי שמשמעותו בעצם רווח הזדמנותי. ברגע שחברה רוכשת , על פי החשבונאות, נכס במחיר הזדמנותי, היא צריכה לרשום כרווח את ההנחה/ דיסקאונט  שקיבלה ביחס למחיר הריאלי – דלתא רשמה רווח של 10.4 מיליון דולר בגין העסקה הזו. אבל, יש שאלה עקרונית עם רווחים מסוג זה – האם יש כאן באמת הזדמנות? האם זה לא מחיר שוק שנקבע בין הצדדים? אחרי הכל – אם מישהו מוכר במחיר הזה, הוא כנראה יודע מה הוא עושה, וממש לא בטוח שזו הזדמנות. אבל החשבונאות בשלה.

העסקה הזו הושלמה כאמור בסוף אוגוסט ותרמה בעיקר לרבעון האחרון – המכירות ברבעון הסתכמו ב-376.3 מיליון דולר בהשוואה ל-296.6 מיליון דולר ברבעון המקביל ב-2015. והשיפור הזה מסביר כמעט את כל השיפור השנתי, וזה עוד לא הכל. בביאורים מסביר הנהלת החברה – "להלן יובאו נתונים בדבר מכירות ורווח נקי של הקבוצה, תחת ההנחה שעסקת רכישת הפעילות התבצעה ביום 1 בינואר 2016 – .מכירות הקבוצה בשנה שהסתיימה ב- 31 בדצמבר 2016 היו מסתכמות ב-1,367 מיליון דולר, לעומת 1,179 מיליון דולר כמדווח. הרווח הנקי בשנה שהסתיימה ב-31 בדצמבר 2016 היה מסתכם ב-54.6  מיליוני דולר לעומת 51.9 מיליון דולר כמדווח…".

אין מספרי השוואה לשנת 2015, אבל כן אפשר להבין שהפעילות הנרכשת הניבה עד לעסקת הרכישה, הכנסות של כ-190 מיליון דולר (הרכישה הושלמה בסוף אוגוסט – ההבדל בין נתוני המכירות מבטא את ההכנסות של הנרכשת עד סוף אוגוסט), וניתן להניח שקצב המכירות השנתי הוא 250-300 מיליון דולר – זה לא מדע מדוייק כמובן, יש פעילויות ש"נזרקות" בעת רכישה, ויש שינויים מבניים וארגונים, כך שבהחלט יכול להיות שהתרומה תהיה משמעותית נמוכה יותר (ב-2017 ואילך), ועדיין – אלו הם סדרי הגודל. ולכן, ברבעון הראשון של דלתא (וביתר הרבעונים – עד השלישי) צפוי שהחברה תדווח על צמיחה ביחס לרבעון בשנה קודמת.

ועוד מידע מהביאורים – דלתא רכשה ביולי 2015 את פעילות  loomwork Apparel העוסקת בעיצוב, ייבוא ושיווק של מוצרי הלבשה ממותגים. התמורה הסתכמה ב-37.4 מיליון דולר (ובנוסף עשויה התמורה לכלול תשלום נוסף של עד 3.75 מיליון דולר בכפוף לעמידה ביעדי רווחיות).

הנהלת דלתא מספקת בביאור מידע על המכירות והרווח תחת הנחה שעסקת רכישת פעילות loomwork Apparel היתה מושלמת כבר ב-1 בינואר 2015. המידע הזה חשוב כי כך בעצם ניתן להשוות את שנת 2016 ל-2015.  תחת ההנחה הזו הפעילות הנרכשת התבטאה באופן מלא בדוחות הכספיים בשנים האלו. והנתונים לשנת 2015 – מכירות הקבוצה היו מסתכמות ב-1,090 מיליוני דולר לעומת כ-1,080 מיליוני דולר. כלומר, הרכישה מסבירה חלק מהצמיחה (בשנת 2016 ההכנסות כאמור הסתכמו לאחר הרכישה האחרונה ב-1,179 מיליוני דולר), אבל חלק קטן יחסית. מכל מקום, גם הרווח הנקי המדווח בשנת 2015 בסך של 43.9 מיליון דולר היה גדל באם הרכישה הזו היתה נעשית בתחילת 2015 ל-45.4 מיליון דולר.

כן לדוחות רבעוניים

איזה חברות יקבלו הקלה בדוחות רבעוניים? למה זה עלול לפגוע בשוק? ומה צפוי לקרות בפועל?

הרגולציה בשנים האחרונות על חברות שנסחרות בבורסה עלתה מדרגה – הפיקוח, הבקרה, הבדיקות, התיעוד, האישורים והדיווח התרחבו מאוד – גם איכותית וגם כמותית. זה כבר לא דוח כספי  של 20-30 עמודים, אלא זה עשרות רבות של עמודים ובדוחות השנתיים מאות עמודים עם מידע שכמעט אף אחד לא נוגע בו –  דוח בקרה פנימית, דוחות רגישות ועוד.

מעבר לכך תיאור עסקי התאגיד, דוח שמתפרסם פעם בשנה, הפך את הדוחות השנתיים לסוג של "כמעט" תשקיף, עם מידע מפורט שכולל לא רק פרטים מפורטים על מה שקרה בתקופת הדיווח (שזה תפקידו של דוח הדירקטוריון/ סקירת מנהלים), אלא מידע מפורט ובסיסי על החברה, על המתחרות, לקוחות, ספקים, עובדים, כושר ייצור, מוצרים, חטיבות ועוד, ברמה מאוד רחבה. העבודה שמושקעת בדיווחים האלו היא באמת רבה מאוד, ולא בטוח שהעלות מוצדקת, כלומר ממש לא בטוח שיש תועלת בדיווחים כל כך רחבים, שלעיתים דווקא עלולים להיות מבלבלים. נכון, חשוב לקבל מידע, למעשה – את כל המידע שיכול להשפיע על החלטת המשקיעים לפעול בניירות הערך של החברה, אבל חשוב להנגיש את זה לקוראים, ולא כפי שזה מוצג כיום.

עם זאת, הטענות על עודף רגולציה, גם אם הן מוצדקות, עלולות להביא במהירות למצב ההפוך –  פחות רגולציה, דווקא במקומות שצריך. לאחרונה מדברים ונערכים להקלות ברגולציה על החברות הנסחרות, בעיקר החברות הקטנות, וזה נכון – חברה קטנה לא יכולה ולא צריכה להתעסק כל כך הרבה ברגולציה, ולא צריכה להוציא סכומים כל כך גבוהים על היותה חברה נסחרת. אלא שעל הדרך, נראה שעלולים לשפוך את התינוק עם המים –  לאחרונה התפרסם כי ועדת הכספים אישרה  את הצעת רשות ניירות ערך להקל על חברות ציבוריות קטנות ובינוניות בשווי שוק של עד 300 מיליון שקל, ולאפשר להן לפרסם דוחות כספיים פעמיים בשנה, במקום ארבע פעמים. כלומר, החברות הקטנות והבינוניות יוכלו לדווח רק את הדוח החצי שנתי ואת הדוח השנתי, כאשר ברבעון הראשון וברבעון השלישי הן יפרסמו דו"ח דגשים רבעוני (בתוך 30 יום מסוף הרבעון) שבו תהיה סקירה על הפעילות של החברה, על המצב התפעולי, על המגמות השונות בפעילות, וכן מידע על המצב הפיננסי ועל מצב הנזילות של החברה. זה מידע חשוב, אבל האם זה יכול להיות תחליף לדוח כספי? האם זה יכול להיות תחליף לתהליך הכנת הדוחות הכספיים  בפירמה ותהליך הסקירה של רואה החשבון? אולי כן, זה תלוי בדיווחים של החברות בפועל, ברמת הפירוט של המידע והנתונים. אבל, צריך לזכור, שלרוב החברות (במיוחד הקטנות) מעדיפות לדווח על כמה שפחות (בהתאם לאפשר על פי החוק).

ההקלה הזו מתייחסת לכ-200 חברות שמוגדרות קטנות ובינוניות ונסחרות בשווי של עד 300 מיליון שקל- אבל, האם 300 מיליון שקל זה חברות קטנות ובינוניות? ברשימה הזו יש חברות משמעותיות, בתחום ובענף שלהם. על כל פנים, ההקלה לא מתייחסת לחברות שיש להם אג"ח סחיר – הוחלט שהחברות שיש להן חוב ציבורי, יצטרכו לספק  דוחות רבעוניים. התפיסה היא שהשקעה באג"ח דורשת "הגנות" משמעותיות יותר מהשקעה במניות – מניות זה מסוכן בהגדרה, אג"ח זו השקעה סולידית, ולכן צריך לרפד אותה בדיווחים ומידע מפורט, כדי שיהיה מקום לבחון את השינויים לעומק כל שלושה חודשים. אלא שדווקא בגלל שמניות הן מכשיר תנודתי יותר ורגיש יותר למידע השוטף, צריך שהמידע יתפרסם באופן תדיר יותר.

אז נכון, יש חיסכון משמעותי בעלויות, אבל שימו לב לאבסורד – רשות ניירות ערך והבורסה מלינות על כך שהמחזורים בבורסה לא משהו, ובפועל הגופים בשוק ההון נמנעים, במקרים רבים (למרות התקופה המצויינת של היתר בשנה האחרונה) להשקיע במניות קטנות – בשביל מה להם להתעסק בחברה של 40 מיליון שקל, 100 מיליון שקל? זה לא שווה את הפניית המשאבים. אחרי הכל, בקרן או בתיק גדול, מה זה כבר חשוב עם יש מניית יתר שנסחרת ב-40 מיליון שקל, המשקל שלה בתיק כזה הוא זניח, אז מלכתחילה מוותרים על הקטנו, ורק כדי להיות ברור יותר, נניח שמדובר בקרן של 500 מיליון שקל – הקרן הזו (מנהל הקרן) לא יתחיל לבחון חברות בשווי נמוך, כי גם אם הוא מאמין בהן, הוא לא יוכל לקנות הרבה (בעיית סחירות בקטנות), וגם אם הוא יקנה יש חשש יתקע (בעיית סחירות), וגם אם יקנה ואפילו יוכל לממש, מה זה כבר משנה לתיק של 500 מיליון שקל, הרי הוא לא רוצה ויכול לקנות במיליונים רבים, ואין משמעות להיקף הקרן כולה.

והתעשייה השוק הונית הולכת לכיוון של גדול וחזק – קרנות גדולות, תעודות סל גדולות שהן בכלל השקעה פסיבית (בלי ניתוח כלכלי) במניות שמרכיבות את האינדקסים, ובמצב הזה, למניות הקטנות והבינוניות אין כמעט מקום. ולכן, דווקא במניות האלו, היה צורך אדיר לעודד את המשקיעים (המוסדיים והפרטיים) להשקיע, ועכשיו – כאשר אין דוח רבעוני, המידע והשקיפות של החברה כלפי המשקיעים פוחתת, והמוטיבציה של גופים להשקיע במניות האלו, יורדת עוד יותר. במילים אחרות, הסחירות במניות הקטנות צפויה אפילו לרדת. יש כאן "נזק" שבעיני המשקיעים ובעיני השוק בכלל נראה גדול יותר מהעלות של החברות, ואם רוצים לחסוך בעלות של החברות ולהקטין רגולציה נראה שאפשר היה לחסוך מהן דיווחים אחרים.

על כל פנים, לא ברור שהחברות עצמן יבחרו בדוחות חצי שנתיים. חלק מהן מבין את החשיבות שבדיווח רבעוני שוטף, חלק מהן, מתכוון להמשיך  ו"לשרת" את המשקיעים. דווקא הקטנות ביותר, אלו שגם כך, לפחות בחלקן, מחכות לזמן כושר כדי להימחק מהבורסה בנזיד עדשים, יעדיפו לדלג על הדיווח הרבעוני (ברבעון ראשון ושלישי). מעבר לכך, גם בעיני הדירקטורים, זה לא ממש טריוויאלי לוותר על דוחות רבעונים.  הדירקטורים והמנהלים דרך הדוחות הכספיים מעבירים בעצם את כל האינפורמציה לשוק, וברגע שהיקף הדיווח קטן, עולות שאלות משפטיות – מה לדווח? איך לדווח? ועוד, והחשיפה שלהם מתביעות של בעלי מניות על פרטים חסרים, כנראה עולה.

לסיום – ייתכן שחלק גדול מהחברות ימשיך לפרסם דוחות רבעוניים, וטוב שכך.

למה מעברות מפרסמת את דוחות מטרנה? כמה הרוויחה מטרנה בשנת 2016? ומה המשמעות של מכפיל רווח?

השבוע דיווחה מעברות על השלב השני במימוש פעילות מטרנה, המובילה המקומית בתחום המזון לתינוקות. לפני שבע שנים מכרה מעברות את השליטה על מטרנה (51%) לאסם מקבוצת נסטלה העולמית, וכבר אז היא קיבלה אופציה למכור את יתרת המניות (אופציית PUT ) לפי תנאים מוגדרים מראש.

ועכשיו היא מממשת את האופציה הזו ומוכרת את חלקה (49%) לפי שווי יותר מכפול מהעסקה המקורית. תמורת המניות תקבל מעברות  בין 550 ל-600 מיליון שקל, כך שמדובר שווי למטרנה של מעל 1 מיליארד שקל (ואפילו קרוב ל-1.2 מיליארד שקל). בפועל אגב, התמורה הזו היא בגין שתי פעילויות – אחת היא 49% מהשותפות במטרנה בארץ (ש-51% היו בידי אסם), והשנייה היא 49% מפעילות שאליה הועברו הידע והקניין הרוחני של מטרנה (שהשותפה כאן היא נסטלה עצמה). אבל, בסופו של דבר, לא משנה איך הקונה "מפצל" את הנכסים מהעסקה, המוכרת מכרה בשני השלבים את כל הפעילות והקניין של מטרנה.

העסקה הזו, כך דיווחה מעברות, תניב רווח ענק של 400 מיליון עד 450 מיליון שקל (אחרי מס) וזה יותר ממכפיל את ההון העצמי של החברה שמסתכם, נכון לדוחות האחרונים, ב-387 מיליון שקל. בנוסף, לתמורה מהמכירה, מדגישה מעברות, בדיווח על המכירה, כי היא זכאית לתמורה נוספת – על פי ההסכמים, תבוצע חלוקת רווחים בשותפות מטרנה (של כל יתרת העודפים, אם ישנם, בהתאם לשיעורי ההחזקות טרם מימוש האופציה), ובכמה זה עשוי להסתכם?

ובכן, המידע גלוי – מעברות מצרפת לדוחות שלה את הדוחות של מטרנה (שותפות מטרנה), וזו נקודה מעניינת בפני עצמה – כאשר חברה שולטת בחברה אחרת, אז החברה לא צריכה לצרף את דוחותיה. כלומר, כאשר מעברות שלטה במטרנה, היא לא סיפקה בנפרד את הדוחות של מטרנה. אז נכון, רוב הפעילות של מעברות היתה תחת מטרנה, אבל ראשית זה לא היה הכל,   ושנית – באופן כללי – ייתכן מצב שחברות מחזיקות בחברות בנות ובפעילויות שלא ניתן לדעת מה הנתונים של כל פעילות, אל אם מתקבל מידע בנפרד. מנגד, כאשר החברה מחזיקה בהשפעה מהותית על החברה המוחזקת, היא מחויבת לספק את הדוחות של החברה המוחזקת, ואז המידע שמתקבל על המוחזקת הוא בעצם המקסימלי. נשמע קצת אבסורד – אחרי הכל, ניתן היה לצפות שעל חברות שנשלטות  יהיה מידע מפורט יותר מאשר חברות מוחזקות, אלא שבפועל, הגילוי של החברות המוחזקות הוא מקסימלי, בעוד שהחברות המאוחדות/ הנשלטות, לעיתים "נבלעות" בתוך הדוחות.

על כל פנים, הדוחות של מטרנה מתפרסמים מדי רבעון ומהדוחות האלו עולה כי למטרנה יתרת עודפים של 43 מיליון שקל – הסכום הזה בחלקו (49%) אמור להיות מועבר למעבורת – זה לא רווח, שכן בדוחות השוטפים , מעברות הכירה בחלקה במטרנה, זה תקבול בגין הרווחים של מטרנה – כלומר, זה יתבטא בתזרים.

עוד עולה מהדוחות כי מטרנה הרוויחה בתשעת החודשים הראשונים של 2016 כ-43.3 מיליון שקל, בדומה לתקופה המקבילה ב-2015. המכירות בתשעת החודשים הראשונים של 2016 היו 250 מיליון דולר, בדומה לתקופה המקבילה (ירידה של 1%).

הרווח של מטרנה הוא רווח ללא מס, פשוט כי בשותפות אין מס  – המס הוא על השותפים בשותפות ברגע שהם מקבלים את הרווחים, ומכאן שהרווח המעיין אמיתי אמור להיות נמוך יותר (בשיעור המס הרלבנטי שחל על השותפים).

קצב הרווחים של מטרנה בתשעת החודשים, מוביל לכך שהרווח בכל שנת 2016 צפוי להיות באזור הרווח בשנת 2015 – 63 מיליון שקל (לפני מיסים), והנתון הזה חשוב מאוד לצורך חישוב השווי של מטרנה ובהתאמה התשלום שתקבל מעברות על חלקה במטרנה. על פי הדיווח של מעברות – "מנגנון חישוב התמורה שנקבע בהסכמים הינו לפי שווי של מכפיל 16 על רווחי שותפות מטרנה לשנה שקדמה למועד המימוש על פי הדוחות הכספיים המבוקרים של שותפות מטרנה וזאת לאחר ביצוע התאמות לרווח הנ"ל בהתאם להוראות ההסכמים. על בסיס הערכת החברה בנוגע לדוחות הכספיים השנתיים של שותפות מטרנה לשנת 2016 והערכת ועמדת החברה בנוגע להתאמות שיש לבצע לרווחי השותפות על פי הוראות ההסכמים לצורך חישוב הרווח המתואם, מעריכה החברה שהתמורה שתקבל בגין מימוש האופציות ומכירת החזקותיה וזכויותיה הינה בטווח של 550 מיליון עד 600 מיליון שקל…".

מכפיל 16 על רווחי שנה קודמת (2016) עשוי לבטא שווי של 1 מיליארד (ואולי מעט יותר), כשמעבר לכך – יש את הקניין הרוחני שלא ברור אם התשלום בגינו הוא חלק מהחישוב הנ"ל, וכן יש התאמות נוספות על הרווח שלא ברור כיוונם – האם הם יגדילו או יקטינו את הרווח. בכל מקרה, מה שכן נראה ברור הוא שמטרנה כבר לא צומחת (בכל זאת – טבע ופריגו נכנסו לשוק הזה), ושהרווח שלה אחרי מס (מס שמשלמים השותפים) הוא באזור ה-45-50 מיליון שקל, וזאת הערכה מאוד גסה שלוקחת בחשבון תשלום מס מלא (25%), אבל מאוד סביר שמעברות זכאית להטבות מס והמס בפועל נמוך יותר (והרווח גבוה יותר).

אם נניח שהרווח המעי מייצג לצורך העסקה הוא באזור 60 מיליון שקל, אז הרי שלפי המנגנון של מכפיל 16 (ובהנחה שמדובר על מכפיל הרווח הרגיל ולא התפעולי) מטרנה שווה באזור ה-1 מיליארד שקל.

וכאן המקום להזכיר מה זה בעצם מכפיל רווח? מכפיל רווח מבטא שווי של חברה חלקי רווחיה. מדובר בחישוב גס של החזר השקעה – תוך כמה שנים סכום ההשקעה יחזור למשקיע. זה לא חד וחלק , יש כאן כמה הנחות חשובות (כמו חלוקת הרווחים באופן שוטף), אך בגדול מאוד – אם לדוגמה חברה נסחרת בשווי של 100 מיליון שקל ומרוויחה 20 מיליון שקל, אז המכפיל שלה הוא 5, והיא אמורה (בחישוב גס) להחזיר את ההשעה תוך 5 שנים.

ההשקעה בחברה  גישת מכפיל הרווח היא אחת מהגישות הבולטות להערכת חברות. למעשה, מכפיל הרווח  מבטא את הדרך הפופולארית ביורת להערכת חברות כאשר לרוב מעריכים את הרווח של החברה בשנה הבאה, מעריכים את המכפיל המייצג המתאים לה, ואז גוזרים את שווי החברה. בפועל קיים מכפיל רווח היסטורי שמבטא את השווי הנוכחי חלקי הרווח ב-12 החודשים האחרונים, ומכפיל רווח עתידי מייצג שמבטא את המכפיל שהאנליסטים והשוק חושבים שראוי לחברה המסוימת הזו. לרוב מכפילי הרווח הם ענפיים (תלויים בתחום העיסוק של החברה) וכן הם תלויים בצמיחה של החברה, ברמת הסיכון שלה ובפרמטרים ספציפיים של החברה.

איך זה שרושמים הכנסות מס בדוחות? איך זה משפיע על הרווח המייצג של החברה? וכמה באמת הרוויחה אודיוקודס ברבעון הרביעי של 2016?
דוח רווח והפסד כולל את ההכנסות וההוצאות של החברה בתקופה מסוימת, כשבשורה התחתונה מפורט הרווח הנקי. אבל, במקרים רבים, הרווח הנקי הוא לא הרווח המייצג של החברה, כלומר, אי אפשר לגזור ממנו את הרווח האמיתי/ הכלכלי, וזה מכיוון שיש בדוחות "רעשים", כגון – הוצאות חד פעמיות, הכנסות חד פעמיות, הוצאות חריגות (לדוגמה – הוצאות מימון גדולות בגלל מדדים גבוהים או עלייה חדה בשער הדולר, באם ההלוואה צמודה לדולר). ולכן, מנתח הדוחות והמשקיעים צריכים לבדוק את "החריגים" האלו, ולנסות להגיע לרווח המייצג של הפירמה.
הנה דוגמה מהדוחות האחרונים של חברת אודיוקודס. החברה המפתחת פתרונות להעברת קול ונתונים על רשתות תקשורת, דיווחה כי ברבעון האחרון של 2016 הרוויחה 14.8 מיליון דולר על הכנסות בסך 37.8 מיליון דולר, בעוד שברבעון המקביל ב-2015 הסתכם הרווח ב-2.8 מיליון דולר, על הכנסות בסך 35.6 מיליון דולר.
בשנת 2016 כולה, הסתכם הרווח ב-16.2 מיליון דולר, על הכנסות של 145.6 מיליון דולר, בהשוואה לרווח של כ-0.4 מיליון דולר, והכנסות של 139.8 מיליון דולר בשנת 2015. אז מה קרה בעצם ברבעון הרביעי ב-2016 שהזניק את הרווח, ביחס לרבעון המקביל ובכלל – ביחס לרבעונים הקודמים בשנה שעברה?
ובכן – מדובר, במעין מתנת מס. זה לא שמס הכנסה החזיר לחברה כספים, אלא שזה בעצם רישום של הכנסת מס במקביל ליצירת נכס מס במאזן, וזה לאור הערכת החברה כי ההפסדים השוטפים הצבורים שלה יתממשו בעתיד. אודיוקודס שמדווחת בשנים האחרונות על רווחים צנועים, הסבה בעשור הקודם הפסדים גדולים מאוד, ויש לה יתרת הפסדים משמעותית. ההפסדים האלו מקוזזים כאשר יש רווח, כלומר – אם החברה מרוויחה בשוטף, היא לא צריכה לשלם מיסים בפועל לרשויות המס, אלא היא מקזזת את ההפסד הנצבר שלה.
והנה דוגמה תיאורטית – אם חברה שיש לה יתרת הפסדים של 10 מיליון דולר מרוויחה 2 מיליון דולר, אז אין לה חבות מס לרשויות המס, אבל היא תקזז את יתרת ההפסד הנצבר ל-8 מיליון דולר (10 מיליון דולר בניכוי הרווח בסך 2 מיליון דולר). החשבונאות מאפשרת במידה ויש להערכת הנהלת החברה סיכוי סביר להגיע לרווחים עתידיים, להכיר בהטבת המס שנובעת מההפסדים הנצברים כבר עכשיו, ואז תהיה הקבלה נכונה יותר בין ההכנסות להוצאות. נניח שהנהלת החברה סבורה שהיא תרוויח בשנים הקרובות סכום גדול מאוד (שעולה על יתרת ההפסדים), והיא רוצה לרשום את ההטבה שמתבטאת בהפסד הצבור, כנכס. ההטבה הזו מסתכמת בשיעור המס כפול יתרת ההפסד. כלומר, אם מדובר על הפסד של 10 מיליון דולר, ונניח שיעור מס הכנסה של 25% אזי שההטבה העתידית (הפטור ממס) מסתכמת ב-2.5 מיליון דולר. עד רווח של 10 מיליון דולר, החברה לא צריכה לשלם מס, והמשמעות היא שיש לה פטור ממס בגובה של 2.5 מיליון דולר.
הבעיה שעד שהיא תרוויח את ה-10 מיליון דולר, היא בעצם לא רושמת מיסים, אלא אם היא רושמת את ההטבה כנכס, ואז במקביל לרישום הנכס היא רושמת מיד את כל ההכנסה ממיסים – 2.5 מיליון דולר, אך במהלך הזה היא בעצם קיזזה את כל יתרת ההפסד, ומכאן ואילך היא תקטין את נכס המס שיצרה מול הוצאות מיסים. נניח שבשנה הבאה היא מרוויחה 4 מיליון דולר, אזי בהתאמה היא תרשום הוצאת מס של 1 מיליון דולר (25% ), כאשר ההוצאה הזו היא לא תשלום "אמיתי" לרשות המס, אלא היא קיזוז של נכס המס שנוצר (על חשבון ההפסדים הצבורים). נכס המס יירד מ-2.5 מיליון דולר ב-1 מיליון דולר ל-1.5 מיליון דולר. רק אחרי שיהיה ניצול מלא של נכס המס, החברה תתחיל לשלם מס לרשות המס.
ברגע שמייצרים נכס מס (במקביל להכנסת מס חד פעמית), נוצרת התאמה בדוח רווח והפסד בין הרווח לפני מס להוצאת המס. אם לא היה נוצר נכס מס, אזי לא היו הוצאות מס, ואחד הרעיונות המרכזיים של החשבונאות הוא להקביל בין ההוצאות להכנסות, ולכן השיטה שבה מייצרים נכס מס שמופרש באופן שוטף כהוצאת מס, על פניו, נכונה יותר – הרווח בשיטה הזו, מתייחס למס.
בשיטה הזו נוצרת כאמור הכנסה חד פעמית שמעוותת את הדוחות – אודיוקודס רשמה ברבעון האחרון של 2016 רווח לפני מס בסך של 3.5 מיליון דולר, ולמרות שלכאורה היו צריכות להירשם הוצאות מס, היא רשמה הכנסה חד פעמית ממס בסך של 11.3 מיליון דולר וסיימה את הרבעון ברווח של 14.8 מיליון דולר.
הכנסת המס הזו, היא לכל הדעות, הכנסה חד פעמית, וכך גם ההתייחסות אלייה בדוחות הלא חשבונאיים, דוחות ה-Non Gaap. בדוחות האלו החברות (הנסחרות בוול-סטריט) נוהגות לנטרל את הסעיפים החד פעמיים, הלא תזרימיים שאינם משפיעים על שווי החברה. הרעיון של הדוחות האלו הוא שיש לתת למשקיעים וקוראי הדוחות מעין דוחות "נקיים",שלא מושפעים מארועים חד פעמיים ומסעיפים חד פעמיים. הבעיה שהדוחות האלו הם בעצם דוחות שההנהלה של החברה אחראית עליהם ואין תהליך של בקרה ופיקוח צמודים ומשמעותיים (ביקורת של רואה חשבון או / ו יקוח של רשות ניירות ערך). ולכן, במקרים רבים, החברות נוהגות במקרים "האפורים" לבחור את הגישה הנוחה להם. במקרים לא מעטים חברות לא נטרלו הכנסה חד פעמית (כי היא משפרת את הרווח לעומת הרווח החשבונאי), בעוד שאת ההוצאה החד פעמית הם נטרלו. אלא שהטיפול התקין כמובן הוא נטרול של הכנסה חד פעמית, ויש מצבים ברורים כמו בהכנסת מס שאותה באופן ברור נהוג לנטרל.
וכך גם פעלה אודיוקודס. בדוחות הלא חשבונאיים, היא נטרלה את הכנסת המס הגדולה, ולצד השפעות נוספות דיווחה על רווח ברבעון של 2.6 מיליון דולר, לעומת 2.8 מיליון דולר ברבעון המקביל ב-2015 ולעומת 9.4 מיליון דולר בכל השנה – כלומר חזרה לאותם סדרי גודל מהעבר.

איך רושמים בדוחות הוצאה עתידית?  איך נכסים ובניין עשויה להרוויח מתיקון חוק החברות?  ובמה זה תלוי?

הפרשות בדוחות הכספיים הם נתונים גמישים – חברות באופן שוטף מפרישות בגין חובות מסופקים, בגין אחריות מוצרים, בגין תביעות משפטיות (שיש הערכה שיהיה בגינן תשלום), וכן בגין הוצאות שעדיין לא שולמו –  אם חברה אמורה לשלם לספק מסוים כתלות בפרמטר כלכלי/ עסקי מסוים, היא צריכה להעריך באופן שוטף את סכום ההוצאה העתידית ולרשום אותה בספרים, ולדוגמה – אם חברה אמורה לשלם לגוף מסויים (שסיפק את הרעיון למוצר) שיעור מסויים – 1% מכלל מכירות המוצר, אזי בכל תקופה, החברה צריכה להפריש 1% ממכירות המוצר בגין הוצאה לגוף הזה. אותו דבר בכל המקרים שבהם יש קשר/ תלות בין הוצאה לבין פרמטר מהדוחות/ כלכלי וכו'. הנה המקרה של נכסים ובניין

מסתבר, שהפרשה של 155 מיליון שקל בדוחות של נכסים ובניין עשויה לרדת משמעותית וליצור בעצם רווח גדול לחברה. נכסים ובניין מקבוצת אי.די.בי, הפרישה באופן שוטף בדוחותיה עבור דמי תיווך בגין הסכם שחתמה עם חברת Rock Real Estate Partners Limited בשליטת האחים ג'קי ומארק שימל, וכעת היא טוענת שהסכם לא מחייב, ובמילים אחרות שהיא הפרישה יותר מדי.

נכסים ובניין רכשה בשנת 2009 יחד עם כור (חברה נוספת שהיתה אז בקבוצת אי.די.בי)  את בניין HSBC בשדרה החמישית בניו יורק בתמורה לכ-350 מיליון דולר. בהמשך רכשה, נכסים ובניין את חלקה של כור (לפי שווי של 480 מיליון דולר), וכיום שווי הבניין קרוב ל-900 מיליון דולר. הרווח מהעסקה הזו הוא פנומינלי – מעבר לעליית הערך, החברה נהנתה כמובן גם מדמי שכירות.

את   העסקה הזו סידרה לנכסים ובניין Rock Real של האחים שמיל שאז היו חזק בצמרת של אי.די.בי (מקורבים לנוחי דנקנר, ודירקטורים בקבוצה).  Rock Real על פי ההסכם עם נכסים ובניין היתה זכאית לדמי תיווך בגובה של 12% מהרווחים העתידיים על הנכסים – מדובר בהסכם מסגרת שאמור היה להיות תקף לכל עסקאות התיווך ש- Rock Realתציע לנכסים ובניין כשבפועל עסקת HSBC  היתה היחידה – "ביום 2 בנובמבר 2009 אישרו ועדת הביקורת והדירקטוריון של החברה את התקשרות החברה בהסכם עם Rock Real, במסגרתו תיזום Rock Real ותציע לחברה, מעת לעת, לרכוש זכויות בנכסי נדל"ן מחוץ לישראל, תסייע במשא ומתן בקשר עם רכישת נכסי הנדל"ן ובקבלת מימון לרכישתם, תלווה ותתאם את הרכישה עד להשלמתה, תספק שירותי ייעוץ אסטרטגי בנושאי ניהול נכסי הנדל"ן והשבחתם וכן תסייע באיתור עסקאות למכירת נכסי הנדל"ן וביצוען", כך מפרטים מנהלי נכסים ובניין בהודעה על כוונתם "לפתוח" את ההסכם – "… בתמורה לשירותי Rock-Real בקשר עם כל נכס נדל"ן שנרכש על-ידי החברה לאחר שהוצע לה על-ידי Rock-Real, תשלם החברה ל- Rock Real תמורה בשיעור של 12% מהרווחים שייווצרו לחברה בגין נכס הנדל"ן (דהיינו מלוא ההכנסות לאחר ניכוי כל ההשקעות וההוצאות בגין הנכס). כן נקבע בהסכם, כי התשלום ל- Rock Real יבוצע רק במועד מכירת נכס הנדל"ן או במקרה בו, לפני מכירת נכס הנדל"ן, תשיב החברה לעצמה את מלוא השקעותיה והוצאותיה בגין רכישת נכס הנדל"ן וניהולו בערכים ריאליים, לרבות מהכנסות שוטפות וממימון מחדש במסגרת הלוואות ללא זכות חזרה לחברה, הכל בתנאים ועל-פי אופן ההתחשבנות הקבועים בהסכם".

מההסכם עולה כי תשלום דמי התיווך לא נעשה בעת העסקה, אלא מדובר בתשלום עתידי שתלוי ברווח, בהחזר ההשקעה ובמימוש הנכס. במצב כזה, החברה בעצם צריכה להעריך כל תקופה את דמי התיווך העתידיים ולהפריש אותם בספרים, וזה מה שנכעסים ובניין עשתה והגיעה בדוח האחרון להפרשה של 155 מיליון שקל בגין עסקת HSBC.

אלא שעכשיו טוענים בנכסים ובניין שההסכם מול Rock Real לא בתוקף. הנהלת החברה מסבירה שחוות דעת שקיבלה קובעת כי הסכם התיווך שנחתם עם Real­Rock בסוף 2009 אינו מחייב אותה לאורך כל התקופה וזאת בשל  תיקון בחוק החברות – "ביום 21 בדצמבר 2009 אושר ההסכם על-ידי האסיפה הכללית של בעלי המניות של החברה לתקופה של חמש שנים", מעדכנים בנכסים ובניין, " אך עם כניסתו לתוקף של תיקון 16 לחוק החברות, ובהתאם להוראות המעבר שבו, תוקפו של ההסכם פג ביום 21 בדצמבר 2012 (תום שלוש שנים ממועד אישורו לראשונה). נכון ליום 30 בספטמבר 2016 הפרישה החברה בדוחותיה סכום מצטבר בסך של כ- 155 מיליון שקל בגין שירותי Rock Real בקשר עם בניין מטה HSBC… לרבות בגין עליית הערך של הנכס ממועד רכישתו ועד למועד האמור".

בנכסים ובניין סבורים בהינתן חוות הדעת שבידם (לנוכח תיקון 16 לחוק החברות), שהיה חובה לאשרר עסקאות מסוימות (לרבות עסקת התיווך הזו) מידי 3 שנים. כלומר מבחינתם, ההסכם פקע לאחר שלוש שנים ממועד אישורו המקורי, כלומר בדצמבר 2012. "הוראות תיקון 16 לחוק החברות, הינן קוגנטיות, והן גוברות על הקבוע בהסכם", כותבים בנכסים ובניין, ומוסיפים – "ממילא, הוראות ההסכם, לפיהן, ההסכם ימשיך לחול בקשר עם נכסי נדל"ן שנרכשו לפני מועד פקיעת ההסכם, כפופות אף הן לתיקון 16 לחוק החברות. משהוראות ההסכם האמורות לא אושררו בחלוף 3 שנים ממועד אישור ההסכם בהתאם לחוק החברות, הרי שהן בטלות".

וזה לא עניין של מה בכך. החבות בגין דמי התיווך אמורה לקטון משמעותית. החברה לא פירטה בכמה, וייתכן מאוד שזה לא יעבור בלי התדיינות משפטית, אך מדובר, ככל הנראה, על עשרות רבות של מיליונים. בינתיים, החברה מעדכנת כי אין בכוונתה לשנות את המדיניות החשבונאית בנוגע להפרשות שנעשו עד כה.

והשאלה היא למה? אם בחברה בטוחים שההפרשה מנופחת, אז יש מקום להפחית את ההפרשה. אבל, הפרשות בדוחות ולא דווקא הפרשות מסוג זה (הפרשה על דמי תיווך) הם מטבעם נתונים יחסית גמישים, שתלויים מאוד בהנהלת החברה, באומדנים שונים, ובסבירות של תרחישים מסוימים.

 

 

איך רשתות האופנה מכירות בהכנסות משוברי קנייה ומחברי מועדון? מה זאת הכנסה מראש? ואיך מציגות קסטרו ופוקס את ההתחייבות כלפי חברי המועדון?

הכנסות בדוחות הכספיים נרשמות רק כשהם עוברות את המבחנים החשבונאיים, ועל רגל אחת – מכירים בהכנסות בעסקאות שבהן המוצר/ שרות עבר ללקוח (והוא אישר שהמוצר עונה על דרישותיו), וכן שיש סבירות שהלקוח יישלם.

התנאים האלו מתבקשים – אם הלקוח לא מרוצה מהמוצר, אז אין בעצם עסקה, ואם הלקוח צפוי לא לשלם, אז בטח ובטח שאין כאן הליך של מכירה אמיתית.

בהתקיים התנאים האלו, החברה מכירה בהכנסה, כאשר יש מצבים ותנאים שונים שתלויים בסוג החברה ובענף בו היא פועלת. ההכנסה הזו נרשמת בדוח רווח והפסד, כשלעסקה יש גם השלכה על המאזן שלך הפירמה – אם התשלום נעשה במזומן אזי יתרת המזומנים של החברה עולה; אם העסקה באשראי (כרטיס אשראי, צ'ק ועוד), נרשם חוב לקוח, ולהמחשה – אם קנינו חולצה במזומן ב-100 שקל, אזי החברה תרשום הכנסה של 100 שקל וכן יתרת המזומנים שלה תעלה ב-100 שקל. אם קנינו באשראי, אז תירשם ההכנסה ויירשם גידול של 100 שקל ביתרת הלקוחות. בהתאמה, יש גם שינוי שנובע ממכירת הסחורה  – המלאי יורד בערך הסחורה ונרשמת עלות מכר. כלומר, עסקת המכירה אמנם הושלמה, אבל, מול ההכנסה הזו לחברה יש גם עלות שמתבטאת במלאי וצריך לרשום זאת, וזה נעשה כך – נניח שעלות החולצה היא 70 שקל (וזה ערכה במלאי), אז בהתאמה המלאי יירד ב-70 שקל ותירשם במאזן עלות מכר של 70 שקל. וכך בנטו – הרווח מהחולצה הוא 30 שקלים ( מכירה/ הכנסה של 100 שקלים בניכוי עלות מכר של 70 שקלים).

אבל יש גם עסקאות שלא מתבטאות בדוח רווח והפסד. אם חברה משווקת כרטיס מועדון שמגלם הטבות, ושמקובל לתת תמריץ לחברי המועדון בעת רכישות עתידיות (בעיקר אפשרות לקבל הנחה/ נקודות בעת רכישה נוספת), אז החברה מקבלת תמורה שעדיין לא מתבטאת בעסקת רכישה, היא בעצם מכרה זכות לקנות מוצרים בעתיד, תחת הנחה (תחת תנאים מסוימים).

בפועל, כל רשת קמעונאית והתנאים הספציפיים שלה, אבל בגדול מאוד מדובר על עסקה שעדיין לא התממשה למכירה סופית. עם זאת, הזכות הזו היא סוג של צבר הזמנות עתידי, סוג של הכנסה מראש, יש כאן מעין התחייבות של החברה כלפי הלקוח (בסכום ששולם עבור הכרטיס), ומנגד יש ללקוח זכות לקנות בתנאים משופרים. הדרך להציג את העסקה הזו היא בסעיף הכנסות מראש שמופיע במאזן.

סעיף הכנסות מראש מבטא את ההתחייבות של החברה כלפי הלקוחות כשמול התחייבות זו יש את התמורה ששולמה, לדוגמה – אם רכשנו את כרטיס המועדון בתמורה ל-70 שקל, אזי סעיף הכנסות מראש  יעלה ב-70 שקל, מנגד יתרת המזומן או סעיף הלקוחות יעלה ב-70 שקל (אם העסקה במזומן אז כמובן שסעיף המזומן יעלה, אם באשראי אז יתרת הלקוחות תעלה).

ולא מדובר רק בתשלומים עבור חברות במועדון, אלא גם בשוברי קנייה. כשאתם מקבלים מהמעסיק שלכם, שוברי קנייה (בחגים וכו') לרכישת מוצרים ברשת מסוימת, הרי שנעשתה עסקה שבמסגרתה נמכרו שוברים למעסיק. השוברים האלו הם זכות לקנות מוצרים בעתיד בסכום מסוים, זאת לא עסקה שהתממשה, ולכן מדובר בהכנסה מראש (שתתממש בעתיד).

לרשתות הקמעונאיות יש הכנסות מראש בסכום לא מבוטל, והשאלה איך מתורגמות ההכנסות מראש להכנסות בדוח רווח והפסד. ובכן, כאשר ממשים את השובר או משתמשים בכרטיס המועדון, מכירים בחברה בחלק יחסי מההכנסות, ולדוגמה – אם קיבלתם שובר קניות של 200 שקל ומימשתם אותו בדצמבר 2016 אזי החברה תכיר בהכנסה בחוד שזה (בדוח 2016). אם לא מימשתם את השובר ותוקפו עבר, החברה תכיר בהכנסה ממנו (עם התפוגה). ההכנסה מראש שמתבטאת בכרטיס מועדון מתורגמת להכנסות באופן קצת מורכב יותר, אבל לפי עיקרון דומה לשיטת השוברים. בפועל, כאשר הופכים להיות חברי מועדון אז ניתן לחברים תמריצים כמו צבירת הטבה כספית /צבירת נקודות (שמבטאות הנחה). התמריצים האלו (נקודות לדוגמה) ניתנים במקביל לרכישת מוצרים, והמשמעות היא שבעצם ברכישת הסחורה, חבר המועדון רכש גם הטבה נדחית/ הטבה עתידית, שהיא בעצם ההכנסה מראש. אם לדוגמה, רשת מאפשרת קבלת הנחה של 100 שקלים על רכישה בסכום של 500 שקל (במצטבר) ורכשתם ב-250 שקל, אז יזקפו לזכותם (בכרטיס החבר) 50 שקל (מחצית מסכום ההטבה). בפועל, החברה לא תכיר בהכנסה של 250 שקל, אלא בהכנסה שוטפת של 200 שקל, ותייחס 50 שקלים להכנסות מראש – כלומר, הלקוח בעצם קנה סכות לקבל הנחה עתידית.

רשתות האופנה שנסחרות בבורסה מדווחות על הכנסות מראש בסכומים משמעותיים, אבל רובן לא נותן דיווח על התממשות הסכום על פני התקופה, והאם מדובר בסכומים שלא מומשו (שוברים או כרטיסי מועדון שפג תוקפם). מעבר לכך, ההכנסות מראש מקבלות ביטוי בביאורים רק בדוחות השנתיים ולא בדוחות רבעוניים.

חברת קסטרו דיווחה ברבעון השלישי של 2016 על הכנסות מראש בסכום של 53 מיליון שקל (מתוכם 5.1 מיליון שקל במסגרת התחייבויות לזמן ארוך, והרוב – התחייבויות שוטפות). בתחילת 2016 ההכנסות מראש הסתכמו 49.9 מיליון (43.9 מיליון שקל כהתחייבות שוטפת, 6 מיליון כהתחייבות לזמן ארוך). אז נתחיל בכך שביחס להכנסות הקבוצה, לא מדובר בסכום מאוד משמעותי – קסטרו מכרה בתשעת החודשים הראשונים של 2016 ב-734 מיליון שקל, ועדיין, מדובר בסכום לא זניח. הסכום הזה מורכב משוברים, חברות מועדון, וזיכויים – החזרי סחורה שבגינה הלקוחות קיבלו זיכוי ועדיין לא מימשו.

ההרכב ניתן כאמור בדוחות השנתיים – מתוך  הכנסות מראש של 49.9 מיליון שקל, 27.6 מיליון שקל הם מועדון חברים; 14.4 מיליון שקל הם זיכויים והיתר – 7.9 מיליון שקל הם הכנסות מראש שונות.

רשת פוקס לא מדווחת על ההכנסות מראש, גם לא בדוחות השנתיים. היא כן מפרטת את סוגי מועדוני הלקוחות שלה, אבל בלי התייחסות כספית להתחייבות שלה כלפי חברי המועדון , המכירות השוטפות להם ועוד.

כמה מרוויחים הקבלנים בפרויקטי מחיר למשתכן?  מה ההוצאות התפעוליות בפרויקטים האלו? המקרה של פרשקובסקי.

 

תוכנית מחיר למשתכן, תוכנית הדגל של שר האוצר משה כחלון, אמורה לספק פתרונות דיור לזכאים ולהוריד את מחירי הדירות. בינתיים המחירים דווקא עלו, אבל הזוכים אכן מקבלים פתרון סביר – הנחה של עשרות אחוזים על מחיר השוק.  אז נכון, הסיכוי לזכות (בשלב זה) הוא נמוך (מאוד), אבל אם יעמדו ביעדים של בנייה בהיקף גדול, אז בהתאמה הסיכויים לזכות כמובן יגדלו.

ההנחה הגדולה הזו נבעת פשוט משיווק קרקעות במחיר נוח לקבלנים. הקרקעות נמכרות (דרך מכרזים) לקבלנים שמוכרים את הדירות במחיר ידוע מראש (מחיר המבטא הנחה משמעותית על מחיר השוק) כאשר בחלק מהמקומות יש גם מכירה ללא זכאים במחירי שוק.

החשש היה שחברות הבנייה הגדולות לא ייכנסו לתחום הזה שמראש הרווחיות בו נמוכה, אבל מסתבר שהחברות בתחום לרבות הגדולות, דווקא מעוניינות להיכנס לפרויקטים של מחיר למשתכן, וכן מסתבר שהרווחיות לא נמוכה כמו שחשבו בתחילת הדרך.

הרווחיות תלויה במכירות הפרויקט (סך ההכנסה ממכירת כל הדירות) ובעלויות שלו, וכאן יש כמה שאלות חשובות –  האם הקבלנים עשויים להגדיל את הרווחיות דרך הקטנת העלויות של הפרויקט, או שהם מחויבים לסטנדרט בנייה בדומה לפרויקט "רגיל"? במילים אחרות –  האם איכות הבנייה והגימורים יהיו בדומה לפרויקט רגיל? באוצר טוענים שיש מפרט בנייה איכותי בהסכמים, והקבלנים מחויבים לעמוד בו, ואם כך אז נראה שלא יהיה כאן לקבלנים מקום לתמרון בעלויות הבנייה; ובכל זאת, כאמור, הרווחיות שלהם כאמור לא ברצפה, והנה הדגמה – פרשקובסקי, חברת בנייה (שעוסקת גם בנדל"ן מניב) נכנסה לאחרונה לפרויקטים בתחום מחיר למשתכן, ומנתונים שמסרה הרווחיות הגולמית בפרויקטים האלו אמנם נמוכה יותר מהפרויקטים האחרים שלה (בממוצע), אבל הם משאירים לה רווח לא קטן.

לחברה פרויקט מחיר למשתכן בתכנון בראשון לציון (פרויקט רקפות), ומהנתונים שמסרה עולה כי בפרויקט 216  יחידות דיור (בכפוף להגדלת מספר היחידות בהתאם לתקנות שב"ס); היקף ההכנסות המוערך מסתכם ב-280 מיליון שקל, והרווח הגולמי צפוי להגיע ל-37 מיליון שקל. מדובר על שיעור רווח גולמי של 13%.

הפרויקט הזה צפוי להסתיים בשנת 2019, והחברה מסבירה שסך העודפים המוערכים של הפרויקט  הם 61 מיליון שקל שמורכבים מהרווח הגולמי החזוי ומההון העצמי שהושקע בפרויקט – 24 מיליון שקל). העודפים המוערכים בשפה של חברות הבנייה הם רווחים כולל הון שהושקע, והם מבטאים כמו כספים יהיו לחברה בסוף הפרויקט (מעין כספים/ מזומנים חופשיים). בחשבונאות עודפים מבטאים את יתרת הרווחים, ללא קשר להון עצמו.

רווחיות גולמית קרובה – של 12% יש גם בפרויקט מחיר למשתכן של החברה ברמלה (מגרש 203).  שם הפרויקט צפוי לכלול 327 דירות (בכפוף להגדלת מספר היחידות בהתאם לפרוטוקול שהתקבל מעיריית רמלה). ההכנסות הצפויות בפרויקט  – 345 מיליון שקל, הרווח הגולמי צפוי להסתכם ב-40 מיליון שקל (רווחיות כאמור – 12%). גם כאן המסירה צפויה להיות ב-2019. העודפים הצפויים של החברה בפרויקט זה – 71 מיליון שקל (רווח והון שהושקע ויושקע בסך 31 מיליון שקל).

אז המספרים האלו אמנם נמוכים מהרווחיות בפרויקטים אחרים – לדוגמה, לחברה יש פרויקט בנתניה בהיקף של 173 דירות, עם היקף הכנסות צפוי של 227 מיליון שקל ורווח גולמי של 51 מיליון שקל – רווחיות של 22%; ופרויקט בבאר יעקב של 228 דירות בהיקף חזוי של 355 מיליון שקל, רווח גולמי צפוי של  70 מיליון שקל ורווחיות של 20%; ועדיין – מדובר ברווחיות לא רעה. זאת ועוד – הפרויקטים הרגילים דורשים יותר עלויות שוטפות מאשר הפרויקטים של מחיר למשתכן. בפרויקטים של מחיר למשתכן ההוצאות על מכירה ושיווק אמרות להיות נמוכות במיוחד (רק על הדירות שנמכרות במחיר מלא), אחרי הכל הזכאים "רודפים" אחרי הדירות האלו. אין צורך במאמצי שיווק, וביתן מכירות כמו בפרויקטים השוטפים של החברה.

אם תפתחו את הדוחות הכספיים   של פרשקובסקי, אז בדומה (כמעט) לכל חברה אחרת, מוצאים בדוח רווח והפסד הוצאות תפעוליות – הוצאות שיווק ומכירה, הוצאות הנהלה וכלליות. ההוצאות האלו אמורות להשתנות בהתאם לקצב הפעילות, ולא דווקא בהתאם לקצב המכירות, וזה דורש הסבר – מה בעצם ההבדל בין קצב פעילות לקצב הכנסות? ובכן, נניח שחברה קבלנית היתה בשנת 2015, מעורבת בהקמה ומכירה של 1,000 יחידות דיור, אך מכיוון שהיא לא עמדה בתנאים החשבונאיים (לרבות מסירת הדירה לרוכש), לא פורטו המכירות בדוחות (התקינה החשבונאית השתנתה לאחרונה וניתן יהיה להכיר בהכנסות לפי קצב הביצוע, ולא רק בעת המסירה). כלומר, הפעילות היא של הקמה ושיווק של 1,000 דירות ובדוחות יש מכירות אפס.

נניח כי בשנת 2016 היקף הפעילות ירד והחברה הקימה ושיווקה פרויקטים בהיקף של 700 דירות; והמכירות (שהוכרו חשבונאית) היו של 700 דירות  – הפעילות ירדה לעומת שנה קודמת, והמכירות דווקא עלו. אך המכירות לא מלמדות על היקף הפעילות/ היקף העבודה בחברה, ובהתאמה הן לא מבטאות את היקף ההוצאות של החברה.

ולכן, צפוי כי ההוצאות התפעוליות יהיו במתאם מסויים עם היקף הפעילות. עם זאת, לא מדובר ביחס ישיר. הוצאות ההנהלה וכלליות צפויות לגדול כאשר הפעילות גדלה, אבל בקצב משמעותית נמוך יותר, שכן רוב ההוצאות, לרבות השכר לא אמורות לעלות באותו שיעור – אם ההכנסות גדלות פי שתיים, לא צפוי ששכר המנכ"ל יעלה פי שתיים (אלא בשיעור צנוע משמעותית).

ואפשר לראות את זה בדוחות של פרשקובסקי. בתשעת החודשים הראשונים של 2016 ההכנסות ממכירת דירות ירדו ל-71.5 מיליון שקל, לעומת 225.3 מיליון שקל בתקופה המקבילה ב-2015, אבל אין לזה קשר להיקף הפעילות (שגדל), ולהוצאות התפעוליות – הוצאות המכירה והשיווק עלו ל-10.6 מיליון שקל, לעומת 7.7 מיליון שקל בתקופה המקבילה.

ולעניין המרכזי – ההוצאות התפעוליות לא צפויות לעלות משמעותית בעקבות הכניסה לפרויקטים של מחיר למשתכן. אחרי הכל הרוב הגדול של הפרויקט נמכר, אין צורך בשיווק ואנשי מכירות ייעודיים לפרוייקט. המשמעות היא שלמרות שהרווחיות הגולמית נמוכה יותר, יש "בונוס"  בפרויקטים האלו – חיסכון בהוצאות השוטפות, ובהתאמה הרווחיות התפעולית עשויה להיות קרובה יותר לרווחיות התפעולית בפרויקטים האחרים.

איך רושמים רכישה בספרים? מה זה מחיר הזדמנותי? איך רשמה דלק את איתקה וכמה היא הרוויחה/ או הפסידה מאז הרכישה?

תמר ולוייתן הם הנכסים העיקריים שלה, אבל קבוצת דלק של יצחק תשובה, כבר מזמן הצהירה על כוונתה להיות שחקנית גלובלית בתחום הנפט והגז. לאחרונה היא עשתה עוד צעד בהרחבת הפעילות הגלובלית עם רכישת 13.2% ממניות חברת האנרגיה  Faroe Petroleum Plc מחברת DANA Petroleum Limited תמורת 43 מיליון ליש"ט (כ-200 מיליון שקל).

פארו מחזיקה ומפעילה נכסי גז ונפט בנורבגיה ובריטניה. ברשותה, על פי הדיווח של דלק, סך משאבים מוכחים (2P) הנאמד בכ-81 MMBOE (מיליון חביות נפט), כאשר ממוצע ההפקה המוערך של החברה לשנת 2016 הינו כ-17-18 אלף חביות ביום.

פארו נסחרת בבורסת AIM בלונדון לפי שווי של 360 מיליון ליש"ט (בעת הדיווח על העסקה), והרכישה נעשתה בדיסקאונט של כ-10% לפי שווי של כ-320 מיליון ליש"ט (מחיר המניה בשוק היה 99 פני, ודלק רכשה לפי מחיר של 89 פני).

עם השלמת הרכישה, תהיה דלק בעלת המניות העיקרית בפארו. כלומר, אין בעצם בעל שליטה מוגדר, לא בזכות אחזקת רוב מוחלט (מעל 50%), ולא עם אחזקת נתח משמעותי. מצב אולי נדיר בקרב חברות שנסחרות בבורסה המקומית, אבל  מצב שכיח בקרב חברות הנסחרות בחו"ל; ובמצב כזה, תיאורטית, אפשר לשלוט בחברה גם אם מחזיקים בנתח מניות קטן. שליטה היא לא דווקא מבחן כמותי של  שיעור אחזקה, היא תלויה במבחנים איכותיים, ובעיקר על יכולת השליטה בדירקטוריון ובניהול החברה. לא ברור אם דלק תוגדר לבעלת שליטה בפארו, נראה שהיא תוגדר כבעלת השפעה מהותית בחברה (אך לא כבעלת שליטה). כך או אחרת, לקביעה הזו יש השלכה על הדוחות הכספיים   – שליטה משמעה החשבונאי הוא איחוד מלא של הדוחות של החברה הנשלטת, ואילו השפעה מהותית משמעה החשבונאי הצגה על פי שיטת השווי המאזני –  ההשקעה בשורה אחת במאזן (בסעיף ההשקעות) ובשורה אחת בדוח רווח והפסד (בסעיף רווחים/ הפסדים מהשקעות). זה לא רק הבדל של הצגה חשבונאית, גם המספרים יהיו שונים בין השיטות החשבונאיות האלו (היקף ההשקעה בחברה המוחזקת, והרווח/ הפסד שנובע מהאחזקה).

הרכישה של פארו, מצטרפת לרכישה משנת 2015 של 19.99% מחברת איתקה בתמורה כוללת של 68 מיליון דולר  (כ-267 מיליון). איתקה היא חברת תפעול עצמאית בתחום הנפט והגז הפועלת באזור הים הצפוני (בבעלותה נכסי נפט מפיקים ונכסים בפיתוח).

האחזקה באיתקה (שמניותיה נסחרות בבורסה בטורנטו) הוגדרה כאחזקה בעלת השפעה מהותית ודלק יישמה את שיטת השווי המאזני. בשיטה הזו בעצם בודקים (מעריך חיצוני לחברה) מה החברה קנתה, ומייחסים את תמורת הרכישה לנכסים וההתחייבויות, וכך למשל נקבע כי נכסי הגז והנפט מוערכים ב-145 מיליון דולר, והלקוחות 43 מיליון דולר. בסיכום של כל הנכסים וההתחייבויות הגיע המעריך לנכסים מזוהים נטו של 94 מיליון דולר. דלק כאמור שילמה 68 מיליון דולר, ועל פי התוצאה הזו היא קנתה ב-68 מיליון דולר, נכסים ששווים 94 מיליון דולר. ההפרש 26 מיליון דולר מוגדר חשבונאית כמוניטין שלילי שנרשם כרווח, מעין רכישה במחיר הזדמנותי, מחיר שמבטא כבר במועד  הרכישה, רווח. אבל, האם זה ייתכן? הרי מהצד השני יש מוכר, האם הוא מוכר בזול. ומעבר לכך – יש גם מחיר שוק (המחיר בבורסה), והאם ייתכן שרכישה באזור מחיר השוק, היא רכישה במחיר הזדמנותי? הרי אם כך, אז לכאורה רכישה דרך הבורסה, כאשר ההון העצמי של הנרכשת גבוה מהשווי שוק, היא בהגדרה רכישה בהזדמנות. בפועל, יש בלי סוף דוגמאות לחברות שנסחרות מתחת להון העצמי שלהן, והשווי שלהן ממשיך לרדת – כלומר, הזדמנות אין בהן.

את הייחוס של התמורה לנכסים של איתקה השלימה דלק רק ברבעון השלישי של 2016 כאשר במקביל לרישום הרווח בסך 26 מיליון דולר, מעדכנת החברה כי בחנה (על ידי מעריך חיצוני) את שווי האחזקה באיתקה לעומת השווי על פי הקצאת הנכסים (נכסים מזוהים) ונמצא כי השווי הוא בדומה לתמורת הרכישה ולכן יש להפריש לירידת ערך ההשקעה כ-26 מיליון דולר.

מצד אחד יש רווח ומצד שני יש הפרשה, כך שבמועד הרכישה בעצם לא היתה השלכה נטו על דוח רווח והפסד. ומה קרה לאחר מכן?  כאמור תמורת הרכישה וההקצאה לנכסים הושלמה רק ברבעון השלישי, אך יש להם השפעה על דוחות עבר. החברה עדכנה  את חלקה ברווח של איתקה המיוחס לרבעון הרביעי של שנת 2015 בסכום נוסף של 4.6 מיליון דולר. ההשפעה של העדכון על תוצאות רבעון ראשון ושני של 2016 היא מעטה, ואילו במהלך הרבעון השלישי נרשם הפסד  של כ-29 מיליון דולר בגין האחזקה באיתקה. ההפסד נובע בעיקר מהשפעת ירידת שיעור המס מ-50% ל-40%. לאיתקה יש מיסים נדחים (נכס מס נדחה שמבטא מעין זיכוי במס עתידי), והפחתת שיעור המס, משמעה שהנכס הזה שווה בעצם פחות (החיסכון העתידי במס מופחת).

בסוף הרבעון השלישי, יתרת חשבון ההשקעה של דלק באיתקה מסתכמת ב-43 מיליון דולר. אבל,  לצד חשבון ההשקעה "ניהלה" דלק חשבון של הפרשה לירידת ערך שהסתכמה כאמור ב-26 מיליון דולר.  מדובר במעין שני חשבונות השקעה שחיבורם יספק את שווי ההשקעה הכולל באיתקה.

ולצד ההפסדים הכבדים ברבעון האחרון, נוצר מצב מעט אבסורדי – ההשקעה באיתקה ירדה וכבר לא צריך לרשום הפרשה לירידת ערך –"לאור אינדיקציות נוספות הקיימות באשר לעליית ערך השקעת הקבוצה באיתקה ביחס לערכה האמור בספרים…",מודגש בביאור לדוחות, " ביטלה הקבוצה את מלוא ההפרשה לירידת ערך השקעתה במניות איתקה בסך של כ-26 מיליון דולר". הביטול נעשה ברבעון השלישי ובעקבותיו מסתכמת יתרת ההשקעה באיתקה ב-69 מיליון דולר (בסוף ספטמבר שווי השוק הסתכם ב-72 מיליון דולר, ועם פרסום התוצאות ב-82 מיליון דולר). כלומר, למרות ההפסדים השוטפים, דלק לא הפסידה (השקיעה 68 מיליון דולר) וזה בזכות המחיר הנמוך מההון, וזה עוד דוגמה בעצם לכך שאין באמת מחיר הזדמנותי.

מהן התניות פיננסיות? מה ההתניות שהיו בגיוס האג"ח של אורביט? ובאיזה התנייה החברה לא עומדת?

השקעה באג"ח היא בעצם מתן הלוואה לפירמה, וההלוואה הזו כמו כל הלוואה אחרת יכולה להיות מותנית בהתניות/ אמות מידה פיננסיות. ההתניות האלו נפוצות מאוד במימון הבנקאי – כאשר חברה מקבלת מימון מהבנק היא במקרים רבים צריכה לעמוד בהתניות פיננסיות כמו – הון עצמי מינימלי, יחס חוב להון מקסימלי ועוד.

ההתניות האלו הגיעו בשנים האחרונות גם לשוק האג"ח (עדיין לא מספיק), והפירמות אמורות לעמוד בהתניות מסוימות. ומה קורה אם לא עומדים בהתניות האלו?

ובכן, אם ההלוואה היא מול הבנק, אזי הבנק רשאי להעמיד את החוב לפירעון מיידי (בהתאם להסכם ההלוואה המקורי), ולפעמים גם הריבית עולה (החברה הפכה למסוכנת יותר ולכן התנאים שלה פחות טובים –  מעלים את הריבית). סנקציות דומות יש גם בשוק האג"ח. אם החברה לא עומדת באמות המידה הפיננסיות (לרוב לאורך תקופה של מספר רבעונים), אזי מחזיקי החוב עשויים לדרוש את פירעון החוב במיידי, או/ ו לקבל ריבית טובה יותר (תוספת ריבית על הריבית הנקובה)

תוספת הריבית היא לכאורה מהלך קצת אבסורדי – המלווים אמנם אמורים לקבל תוספת בגין ההרעה בביצועי החברה, אבל תוספת ריבית דווקא מזיקה עוד יותר לחברה (הוצאות המימון שלה גדלות), ובכל זאת – נראה שזה אחד מהפתרונות האידיאליים, ובטח שהוא עדיף לחברה מאשר לאפשר למלווים לפרוע מידית את החוב.

עד כאן התיאוריה, והנה דוגמה מוחשית – חברת אורביט דיווחה במקביל לפרסום הדוחות הרבעוניים שלה על אי עמידה בהתניה פיננסית. הנהלת החברה ציינה כי אי ההתניה תימשך עד לסוף השנה הבאה. מה זה אומר? ועוד לפני – מה הן בעצם ההתניות?

זה התחיל עם גיוס אגרות החוב של החברה במהלך  2014.  החברה גייסה 43 מיליון ערך נקוב כשסך החוב בדוחות מסתכם ב-9.5 מיליון דולר (החברה מדווחת בדולרים). הריבית על אגרות החוב היא 6.25% והאג"ח צמוד לדולר.

עם הגיוס התחייבה אורביט למספר התניות. התניה אחת התייחסה ליחס חוב נטו ל- EBITDA.  יחס החוב נטו הוגדר כחוב פיננסי בניכוי מזומן ושווי מזומן ובניכוי השקעות לזמן. ה- EBITDA (EBITDA (Earnings before interest, taxes, depreciation and amortization הוא הרווח לפני מימון, מיסים פחת והפחתות (וכן לפני הוצאות אחרות). ואפשר להסתכל עליו גם קצת אחרת – מדובר ברווח התפעולי בלי פחת והפחתות. לכאורה הנתון הזה אמור לבטא את "מעין" הרווח התזרימי של החברה, סוג של עודף תזרימי מייצג, אבל בפועל, היחס הזה לוקה בכמה כשלים, לרבות – חוסר התייחסות לשינויים בהון החוזר התפעולי, המורכב מלקוחות, מלאי וספקים. השינויים ביתרות האלו מתקופה לתקופה הם הבסיס לצרכים התזרימיים, כך שאם הם לא באים לידי ביטוי ב- EBITDA אז היחס לא באמת מספר על מה שקורה בתזרים. ועדיין (ולמרות כשלים אחרים) – מדובר ביחס מאוד פופולארי לניתוח חברות, בניתוח חוב ובהתניות פיננסיות.

אורביט התחייבה בעת הגיוס כי יחס החוב נטו חלקי ה- EBITDA בארבעת הרבעונים שקדמו למועד הבדיקה והמסתיימים במועד הדוח הכספי הרבעוני או השנתי האחרון לפני מועד החישוב לא יעלה על 8 במשך שלושה רבעונים רצופים. ההיגיון של ההתניה הזו הוא שלחברה תהיה אפשרות טובה לכסות את החוב. ה- EBITDAנתפס כנתון המעיד על יכולת החברה לייצר מזומנים, כך שהחוב חלקי היחס הזה הוא מדד מבטא יכולת החזר חוב, ככל שהנתון המתקבל גדול יותר כך הסיכון גדול יותר וההיפך מספרים קטנים מעידים פשוט על חוב נמוך ביחס ל- EBITDA.

על פי ההתניות המקוריות במידה ויחס החוב נטו ל- EBITDA יעלה על 8 במשך שני רבעונים רצופים יעלה שיעור הריבית השנתית שתישא יתרת הקרן הבלתי מסולקת של אגרות החוב בשיעור של 0.4% (מעל שיעור הריבית בגין אגרות החוב) בגין התקופה שתתחיל מהמועד בו התחילה חריגת היחס.

בנוסף להתנייה הזו, נקבעו גם התניות נוספות – יחס ההון המיוחס לבעלי המניות של החברה למאזן החברה (בניכוי סעיף מזומנים) לא יפחת מ-25% במשך שני רבעונים רצופים; וכן .היחס השוטף של החברה (נכסים שוטפים חלקי התחייבויות שוטפות) לא יפחת מ- 1.

בפועל, עם פרסום התוצאות החברה מסרה שהיא אינה עומדת ביחס החוב ל- EBITDA. היחס הזה היה 3 ו-5 ברבעונים האחרונים אבל עלה על 8 ברבעון האחרון (בהתניות האחרות החברה עמדה). "החברה צופה כי לא תעמוד ביחס זה גם בסוף הרבעון הראשון של שנת 2017 ,מועד בו יידרש הנאמן לאגרות החוב (סדרה ו') לזמן אסיפת מחזיקי אגרות החוב שעל סדר יומה החלטה בדבר העמדה לפירעון מיידי של יתרת אגרות החוב", מסרה הנהלת החברה והוסיפה – "החברה צופה כי תשוב לעמוד ביחס זה לקראת סוף שנת 2017. יחד עם זאת החברה צופה כי תשוב ל-EBITDA חיובי ולרווחיות החל מהרבעון השלישי של שנת 2017".

ולמה זה בעצם קרה? הדוחות מצביעים על ירידה דרמטית בהכנסות – ברבעון השלישי השנה הסתכמו ההכנסות ב-6.6 מיליון דולר בהשוואה ל-11.4 מיליון דולר ברבעון המקביל אשתקד. בתשעת החודשים הראשונים הסתכמו ההכנסות ב-23.6 מיליון דולר לעומת 35.8 מיליון דולר בתקופה המקבילה בשנה שעברה.

בחברה מסבירים כי הירידה בפעילות נובעת משינוי באסטרטגיה העסקית ומעבר לפרויקטים ארוכי טווח. עם זאת, מסבירים בחברה כי צבר הזמנות  עומד על כ-38 מיליון דולר, מול צבר של כ-27 מיליון דולר ביחס לתקופה המקבילה אשתקד – "צבר ההזמנות כולל גם הזמנה אסטרטגית מאחת  מיצרני המטוסים הגדולים בעולם", מעדכנים מנהלי החברה ומסכמים בהקשר לאי העמידה בהתנייה  – "להערכת החברה, החברה תעמוד בפירעון התחייבויותיה בעתיד הנראה לעין".