סמארטפון במקום כרטיס אשראי- המכשיר הנייד שלכם הולך להחליף גם את כרטיס האשראי.

הסמארטפון גם ככה כבר מהווה חלק מרכזי בחיינו, וכנראה שממש בקרוב נתחיל לשלם בו, במקום דרך כרטיסי האשראי. זה אולי לא יקרה מחר בבוקר, אבל ברגע שאחת מהחברות כרטיסי האשראי, מתהדרת בטכנולוגיה הזו, זו כנראה רק שאלה של זמן עד שכל החברות יאפשרו תשלום דרך הנייד.

לאומי קארד השיקה  לאחרונה אפשרות לשלם דרך הסמארטפון. הטכניקה היא הצמדת הנייד  למסוף בחנות, שקורא את הסמארטפון ומחייב את חשבון בעל הנייד/ בעל הכרטיס. על פי הערכות החברה בתוך כמה חודשים חלק משמעותי מבתי העסק יתמכו בטכנולוגיה.

המתחרות כאמור, לא יוותרו על השוק הזה, וישיקו מוצר מתחרה.

איך מתבצע התשלום?

הטכנולוגיה מתבססת על אפליקציה חדשה ­ "לאומי קארד Pay". אפליקציה המאפשרת תשלום באמצעות טכנולוגית NFC המוטמעת במכשירי הסמארטפון ונתמכת כאמור בחלק מהרשתות. על פי המידע שמסרה לאומי קארד, פרוסים נכון לסוף יולי 2016 כ­20 אלף מסופים בבתי עסק בישראל התומכים בטכנולוגיה. מדובר על כ-15% משוק המסופים כך שלא מדובר במספר נמוך.

על פי הוראות בנק ישראל כבר ב-2017 יעברו כל בתי העסק למסופים מתקדמים וזאת בעיקר לשם הגברת אבטחת המידע ואבטחת התשלומים. המסופים החדשים תומכים באפשרות התשלום דרך האפליקציה שבנייד, כך שזה עוד גורם שצפוי להגדיל את השוק.

האפליקציה של לאומי קארד מאפשרת תשלום, בשלב ראשון,  במכשירים מבוססי מערכת ההפעלה אנדרואיד ולא במכשירי אפל. האיפון והמכשירים של אפל בכלל מבוססים על מערכת סגורה של אייפון ומכאן הקושי להתחבר עם מערכות חיצוניות. במידה ולאומי קארד ירצו שגם מכשירי אייפון יתחברו, אזי הם יאלצו לסגור על הסכם מיוחד עם אפל. כל המערכות האחרות פתוחות ואינן מצריכות תשלום והסכמים מיוחדים. זו כמובן בעיה לא קטנה – המכשירים של אפל מהווים קרוב לשליש מהמכשירים בשוק, ואם לאומי קארד באמת רוצה להפוך את המוצר להמוני היא צריכה גם את הסמארטפונים של אפל. המערכת של סמסונג ויתר המתחרות, אגב היא מערכת מבוססת אנדרואיד (מערכת הפעלה אנדרואיד) שפתוחה למפתחים ולכן ניתן לבנות עליה ולהשתמש בה באופן חופשי.

לאומי קארד מדגישה כי 80% מהלקוחות שלה מחזיקים במכשירים מבוססי אנדרואיד. עוד מסרה לאומי קארד כי כל הכרטיסים (תחת לאומי קארד) יהיו פתוחים לשימוש דרך הסמארטפון, וכן הם מציינים שהשימוש דרך האפליקציה מאובטח לחלוטין.

השימוש בנייד כמשכיר תשלום לא חדש בעולם, והאמתש גם לא בארץ. חברות כרטיסי האשראי ניסו להכניס את הטכנולוגיה הזו כבר לפני שלוש שנים, אלא שזה היה מוקדם מדי, הטכנולוגיה לא היתה בשלה (היה מדובר בצ'יפ חיצוני שקורא את המסוף). כיום תחת טכנולוגיית NFC שכבר מוטמעת בתוך הנייד, השימוש פשוט יותר והאבטחה מלאה ומקיפה יותר. בעולם נעשות עסקאות דרך הסמארטפון (כתחליף לכרטיס אשראי) בהיקף של 75 מיליארד דולר וקצב הגידול החזוי בחמש השנים הקרובות הוא מעל 505 בשנה (בממוצע).

מדריכים קשורים: 

מדריך כרטיסי אשראי – כל מה שצריך לדעת?

אל תחזיקו מספר כרטיסים – חבל על הכסף

אבד הכרטיס (או נגנב) – מה עושים?   

האם הלוואות חוץ בנקאיות הם שוק אפור? אם שואלים את נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, אז התשובה היא כן. אם שואלים את חברי הכנסת החברים בוועדה, הם לא ממש יודעים לתת תשובות והגדרות ברורות. אז מה זה שוק חוץ בנקאי, האם הוא שוק אפור ( או כפי שמגדירים אותו חלק מחברי הכנסת – אפור לגיטימי)? האם צריך לסגור אותו, או דווקא פתוח אותו?

איך שזה נראה, המגמה בעידן כחלון היא פתיחת השוק החוץ בנקאי. רוצים פשוט לתת יותר אפשרויות לציבור. מאפשרים ליותר חברות להיכנס לתחום האשראי. רואים את זה כבר בבורסה, עם חמש חברות שמתמחות באשראי חוץ בנקאי (בעיקר לעסקים קטנים ובינוניים), רואים את זה גם בחקיקה – אם אפשרות גיוס אג"ח לחברות האלו – דבר שגרם בעבר למלחמת  עולם בין בנק ישראל שהתנגד לאוצר שדחף. ורויאם את זה בכלל ברפרומה בשוק האשראי שצפויה להיכנס בקרוב לתוקף, וכך הגדיל את מספר השחקנים בשוק האשראי.

בינתיים, בוועדת הכספים דנים בעניין, והנה הפרוטוקול האחרון בעניין –

היו"ר איתן כבל: "אנחנו נתחיל את הדיון – הלוואות חוץ-בנקאיות (השוק האפור). זה הנושא המרכזי, למרות שאנחנו נרחיב ונעסוק גם כן במה שאנחנו קוראים "השוק השחור", ברשותכם. אני אתן בקצרה התייחסות פתיחה ולאחר מכן אנחנו נפתח דיון, נשמע התייחסויות כאלה ואחרות.

"נפגשתי בטרם הדיון הזה עם הנגידה והחלפנו מה שנקרא דעות בשאלה הזאת, ואני אמרתי לה את הדבר הבא – שבעשור האחרון הולך ומתפתח בקרב הציבור העניין של מה נכון לו. במשך שנים הציבור כמעט בכל תחום בחיים, מה שאמרו לו עשה, גם אם רצה להתלונן לא ידע אפילו איך לעשות את זה ברוב המקרים, ובעשור האחרון יש מגמה שמובלת גם על-ידי הכנסת, על-ידי חברי כנסת מכל סיעות הבית, שלקחו על עצמם להוביל נושאים מנושאים שונים, אם זה בנושאי צרכנות, אם זה בנושאים כאלה ואחרים.

"הנושא שאנחנו מעלים אותו היום, השוק האפור – שוק אפור תמיד היה קיים. מהיום שעבר הסחר מהחלפת מוצרים כזו או אחרת – דרך אגב, ביוון, קראתי נדמה לי באחד העיתונים, ההצעה היא, כיוון שהבנקים סגורים אז חוזרים לשיטה הישנה שאתה מביא את הביצים והוא מביא את הבשר והוא מביא את זה, כי אין ברירה. ברגע שאין יכולת להשתמש בכסף, ואין גם מי שייתן לך את הכסף, אתה צריך למצוא את התחליפים שהיו מאז ומעולם.

"השוק האפור הוא לא המצאה של התקופה האחרונה, הוא תהליך שהתפתח כבר לפני הרבה מאוד שנים. הבנקאות הולכת ומוסדרת, וגם בימים אלה. יש את ועדת דרור שטרום שהוקמה, הנגידה הייתה שותפה להקמה יחד עם שר האוצר, והנושא המרכזי בו הוועדה הזו עוסקת הוא המשק המשפחתי והעסקים הקטנים, שאלה שני נושאים שהם גם בתחום ועדת הכלכלה בצורה ברורה וחד-משמעית, וחסר למאן דהו שיחשוב שזה לא יידון בוועדה הזו. אני אומר את זה לפרוטוקול כבר, כפי שאני נוהג לומר, שלא תיפול שגגה במוחו של מישהו בשאלות האלה.

"אנחנו ביקשנו, בהמשך לבקשתו של יושב-ראש הוועדה הקודם, פרופ' ברוורמן, שכבר אז הזמין את הנגידה והעלה את הנושא על סדר-היום, ואנחנו מאמינים ברציפות תפקודית, בוודאי בשאלות מן הסוג הזה, ואנחנו ביקשנו מהנגידה ומכם לבוא ולשוחח ולדבר ולכוון ולשים ספוטים על הנושא הזה קודם כול של השוק האפור, שהוא בשונה מהבנקים למשל, שהבנקים כבר יותר ויותר אנחנו מדברים עליהם ומשוחחים ושמים עליהם את הספוטים ושמים עליהם את הפיקוח, ומבינים יותר ויותר איך לנסות לפחות להתמודד עם העניינים האלה שנוגעים לבנק. בשונה מזאת, העולם של השוק האפור צריך לקבל פרצוף אחר במערכת היחסים שבין הלקוח לבין העסק. ואמרתי גם לנגידה שבעולם הבנקים צריך לחדד מאוד מאוד את עניין הנגישות, צריך שהנגישות תלך ותשתפר, ואמרנו – נגישות, ומה היה הדבר השני שדיברנו עליו? אני אזכר – תחרות.

"לגופו של עניין, מה שאני מנסה לומר שלא סתם כאן נמצאת הנגידה, כיוון שככל שהבנקים, שאיתם אנחנו יודעים לראות יותר טוב את הדברים עין בעין, תהיה שם תחרות הרבה יותר משוכללת, והנגישות תלך ותהיה יותר גדולה, הצורך בשוק האפור באופן טבעי ילך ויקטן. וזה אני אומר בלי שום קשר לרצון שלנו להיכנס בכל הכוח בתהליך הזה מול כל אותם גופים חוץ-בנקאיים ולהסדיר שם את הדברים. ולאחר מכן אנחנו גם נפתח את הדיון על השוק השחור. אבל ברשותך, אני אשמח לשמוע את הדברים שלך, איך את רואה את הדברים, מה לדעתך צריך לעשות כדי לשכלל את השוק, ובסוף התהליך גם אני אומר את סיכום דברי לעניין הזה, כמובן תהיה התייחסות של חברי הכנסת. בבקשה, גברתי הנגידה.

קרנית פלוג על הלוואות חוץ בנקאיות   – שוק אפור 

נגידת בנק ישראל קרנית פלוג: "אני אתייחס בדברים שלי לסך הכול שוק האשראי בישראל, גם לחלק שמפוקח על-ידי הרגולטורים, בכלל זה כמובן בנק ישראל, וגם לחלק שלא מפוקח ושאנחנו קוראים לו "השוק האפור".

"אתחיל עם כמה מלים על התיווך הפיננסי, אחר כך על מיהם הלקוחות של השוק האפור, אולי גם למה הוא בכלל קיים, ואחר כך אני אציף את הבעיות והסיכונים בשוק האפור כפי שאנחנו רואים אותם ומהם כיווני הפתרון שיבטיחו שמצד אחד, השוק הזה יהיה קצת פחות אפור, ואולי גם קצת יותר קטן, בהנחה שחלק מהשירותים שמסופקים על-ידי החלק המוסדי יגדלו ויתרחבו, והנגישות אליהם תגדל.

אז קודם כול, נתחיל עם מהו התיווך הפיננסי בישראל. הוא כולל כמובן את המערכת הבנקאית, ודרך אגב, 94% מהאשראי למשקי הבית ניתן על-ידי המערכת הבנקאית.

"הוא כולל את המערכת הפיננסית החוץ-בנקאית המוסדית, כלומר הגופים המוסדיים שנותנים אשראי, גם הנפקת אג"ח וגם אשראי ישיר בעיקר לחברות גדולות, והוא כולל את מערכת המימון החלופית שאנחנו קוראים לה "השוק האפור" או במקומות אחרים היא נקראת "בנקאות צל", והיא הרבה פחות מפוקחת.

הקבוצה הזאת כוללת בתוכה גם את נותני שירותי האשראי, נותני שירותי מטבע, גמ"חים, וגם גופים שהטכנולוגיה המתקדמת אפשרה את ההתפתחות שלהם, שכלולים בתוך תעשיית הפינטק, ה-P2P, מימון המונים, וכולי.

"הגופים האלה, חלקם הם גופים לגיטימיים אבל שלא מספיק מפוקחים, אבל יש בתוך הקבוצה הזאת, בתוך השוק האפור, כמובן גם גופים לא לגיטימיים, גופים עברייניים, וכמובן שמערכת שהיא לא מפוקחת או לא מפוקחת דיה, היא יוצרת סיכונים שונים גם מהצד של הלקוח וגם מהצד של המערכת הפיננסית.

"ואחד הדברים הראשונים שאפשר לומר לגבי השוק הזה זה שאנחנו לא יודעים עליו מספיק. אנחנו לא יודעים מספיק על השוק האפור, על היקף הפעילות שלו. נעשה איזשהו סקר עבור הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, ורק 0.4% מהעסקים ענו שהם משתמשים בשוק האפור. אני לא חושבת שזה מידע מספק. ההערכות נעות בין 10 ל-20 מיליארד שקלים, בכל מקרה זה שיעור נמוך מאוד, אבל קודם כול אנחנו באמת לא יודעים עליו מספיק.

"חוסר הפיקוח על השוק האפור מתבטא גם בצד הצרכני. יש סיכונים שונים לצרכן מנקודת ראות ההגנה על הצרכן, או אין בו מספיק מידע על תנאי האשראי. יש מה שמופיע באותיות הקטנות או לא מופיע בכלל, על התנאים של האשראי, וזה כמובן סיכון משמעותי אבל גם יכולים להתפתח סיכונים יציבותיים, ואני אתייחס לזה עוד רגע.

"אז מי זה הלקוחות של השוק האפור? בשוק האפור הלקוחות הם בעיקר משקי בית ועסקים קטנים, שאו שהמערכת המוסדית, כלומר הבנקים והמשקיעים המוסדיים, סגורה בפניהם, או כאלה שכבר ניצלו את מלוא מסגרת האשראי שלהם ובעצם אין להם ברירה או הם מחפשים מקורות אחרים. זה יכולים להיות לקוחות מוגבלים, יכולים להיות פושטי-רגל, לקוחות שאין להם ביטחונות מספיקים, וזה יכולים להיות לווים שונים שזקוקים לכסף מהיר ונזיל וגם כאלה שרוצים לקבל הלוואות בצורה דיסקרטית.

"ברור שיש שוק של אנשים שמצד מוכנים לתת אשראי, ומצד שני ביקוש לאשראי הזה, ולכן במובן מסוים אפשר לומר שהשוק האפור מספק שירותים שהם משלימים לשירותים שניתנים על-ידי המערכת המוסדית. בחלק ממנו הוא בהחלט לגיטימי, ובחלקים אחרים כמובן פחות.

"אז מהן בעצם הבעיות העיקריות והסיכונים שיש בשוק האפור? אז מטבע הדברים, קודם כול, היעדר הרגולציה והפיקוח שמסדירים את הפעילות בשוק הזה, והיעדר הרגולציה היא הן בהיבט הצרכני והן בהיבט היציבותי.  אבל נתחיל עם ההיבט הצרכני. בשוק האפור קודם כול אין גילוי נאות, אין מידע על תנאי ההלוואה מנקודת ראות הלווה. אין בחינה, ודאי לא בחינה מספקת, של כושר ההחזר שלו. אנחנו לא פעם שומעים בפרסומות משהו כמו – הלוואה מיידית תוך חצי שעה לכל מטרה בריבית נמוכה ללא ערבות.

"ועכשיו לך תחפש. ומה לא כתוב ומה לא מספרים לצרכן כשהוא לוקח את ההלוואות מהסוג הזה. אין גם מערכת ליישוב מחלוקות במקרה שמתגלעות מחלוקות ואין בעצם שום פיקוח ואכיפה של הוראות צרכניות, וכל הדברים האלה כמובן קיימים בצורה מסודרת במערכת הממוסדת, זה קודם כול בבנקים. מעבר לכך, היעדר הרגולציה כמובן מזמין לתוך התחום הזה כניסה של גורמים שהם בלתי לגיטימיים, נקרא לזה כך, וגם על זה האכיפה מוגבלת. והריביות, קיימות ריביות מאוד מאוד גבוהות. הנושא נמצא בתהליך של הסדרה וצריך כמובן להשלים את התהליך הזה.

"העובדה שיש לנו היעדר רגולציה או רגולציה מאוד מאוד רופפת על החלק של השוק האפור, מביאה לכך שיש זליגה של הפעילות לתוך המערכת הזאת מהמערכת הממוסדת, בין היתר בגלל הפער ברגולציה. אז אם חלק של המערכת מפוקח בצורה מאוד הדוקה וחלק אחר לא מפוקח, מטבע הדברים יש זליגה אל המערכת הלא מפוקחת, והיא, יש לה פוטנציאל להתרחב, ומהצד השני בגלל התחרות המערכת הכן מפוקחת עלולה להוריד את הסטנדרטים כדי לעמוד בתחרות הזאת. זו הדרך לייצר בעיות יציבות, וכאמור, גם אין לנו את הנתונים כדי באמת לבחון את התהליכים האלה.

"אז חשוב בהקשר הזה להזכיר שבמהלך המשבר הגלובלי, המשבר הגלובלי העולמי, המשבר הפיננסי העולמי, מקור הבעיה של המשבר היה בבנקאות הצל, לא במערכת המפוקחת אלא באותו חלק של בנקאות הצל שבו נלקחו סיכונים מאוד משמעותיים שבסופו של דבר גם התממשו. ומהסיבה הזאת, המוסדות הבין-לאומיים, בראשם גם ה-IMF, גם ה-BIS וגם ה-Fed של ארצות-הברית בהנחיות שלהם ובטיפול שלהם ובלקחים שלהם אחרי המשבר, שמו זרקור על הסיכונים בחלק הזה של המערכת, והיום בעצם יש הגברה של הרגולציה באותו חלק לא מפוקח.

"לכן, אני חושבת שכשאנחנו חושבים על התפתחות של מערכת פיננסית ופתיחה של חלקים שעדיין לא קיימים ופעילויות שלא קיימות, חשוב מאוד שזה יקרה יחד עם בקרות ורגולציה מתאימה כי בלי הבקרות האלה הפוטנציאל הוא לנזק מאוד חמור. ושוב, אנחנו לא יודעים גם מספיק על המערכת הזאת.

"אז מהם כיווני הפתרון לעובדה שמצד אחד יש לנו ביקוש לאשראי מעבר למה שהמערכת המוסדית מספקת, ומצד שני, המערכות החוץ-מוסדיות הן עתירות סיכונים. כיוון אחד של פתרון זה צמצום של השוק האפור על-ידי פיתוח של מקורות מימון בתוך המערכת המוסדית. בתוך המערכת המוסדית, זה אומר גם בבנקים, הגברת התחרות בתוך הבנקים ובתוך המערכת המוסדית כלפי הבנקים. ואולי אפשר רק לראות את הנתונים – בסך הכול אנחנו רואים גידול מאוד משמעותי באשראי גם לעסקים קטנים וגם למשקי בית במהלך השלוש שנים האחרונות. אם אנחנו מסתכלים על עסקים קטנים, האשראי גדל – זה האשראי הבנקאי – גדל ב-30%, והאשראי למשקי בית או אשראי קמעונאי אחר גדל ב-20%.

"אז אפשר לומר שכבר היום יש איזושהי הסטה בתוך המערכת הבנקאית לכיוון של הגדלת האשראי לעסקים קטנים ולמשקי בית. מעבר לכך, במסגרת של המלצות ועדה בראשות המפקח היוצא דודו זקן, נעשו הרבה מאוד צעדים להגברת התחרות בתוך המערכת הבנקאית, למשל הקלת המעבר מבנק לבנק וכולי, שמקלה ומגבירה את היכולת, את הכוח של הצרכן בתוך המערכת הבנקאית. בנוסף לכך, אחת מההמלצות הייתה לעודד גם הקמת אגודות אשראי בנקאיות קטנות ובנקים אינטרנטיים. הדברים האלה נמצאים בתהליך, ומטבע הדברים לוקחים זמן. מעבר לכך, התחום שראוי מאוד להרחיב, וגם עליו המליצה ועדת זקן זה הגברת מתן האשראי למשקי בית ועסקים קטנים על-ידי הגופים המוסדיים, וזה באמצעות הסרת חסמים שונים שעדיין קיימים במערכת המוסדית למתן אשראי לעסקים קטנים ומשקי בית.

"בנוסף לכך, למדינה יש קרנות אשראי לעסקים קטנים וגם לדבר הזה יש בהחלט מקום להתפתח.  זה בחלק המוסדי. לגבי החלק החוץ-מוסדי או ה"אפור", נכון לאפשר פעילויות יחד עם הרגולציה המתאימה. ופה אני רוצה להזכיר שההסדרה הזאת של הפעילות של הגופים הלגיטימיים נמצאת בעצם בתהליך של טיפול. הייתה ועדה במשרד המשפטים בראשותו של אבי ליכט שהגדירה מפקח, קראנו לו "המפקח השיורי", שאמור לבצע אסדרה על גופים בשוק האפור, וחשוב שהפעילות שמתקיימת שם תהיה כפופה לאותה אסדרה.

"יש כרגע דיון על איך ליישם את ההמלצות של ועדת ליכט בנושא הזה, כשהאסדרה צריכה לכלול את הגדרת הרגולטור, את מערכת החוקים וההוראות, את הסמכויות של הפיקוח, את האכיפה וכל הדברים האלה, שבאמת יגרמו לאותו חלק במערכת שהוא לגיטימי, להיות מפוקח בצורה ראויה. והטיפול בסיכונים צריך להיות לא רק בהסתכלות מאוד קצרת טווח על איך נראית המערכת היום, אלא הסתכלות על איך השוק הזה יתפתח בטווח ארוך, ולכן הרגולציה צריכה להיות מתוך הסתכלות ארוכת-טווח, ובדרך הזאת בעצם אפשר יהיה לגוון את מקורות המימון לחברות שונות באופן מפוקח.  חשוב מאוד שתהיה גם אסדרה וגם אכיפה של האסדרה בדרך הזאת.

"אז לסיכום. אני חושבת שבהחלט יש מקום למימון, לשוק מימון שהוא חלופי ומשלים למערכת המוסדית. צריך גם להגדיל את המערכת המוסדית אבל להבטיח שאותו שוק מימון אלטרנטיבי שיאפשר נגישות לאשראי ויגביר את התחרות אל מול המערכת המוסדית, יתקיים תוך הבטחה של רגולציה מתאימה. חשוב להקים כבר היום מסגרת רגולטורית שתסדיר, תפקח ותאכוף את החוק והכללים לפעילות של שוק המימון החלופי.

"אני חושבת שצריך להתקדם בזהירות רבה כאשר אנחנו מפתחים מערכות פיננסיות נוספות, וההתרחבות של הפעילות הזאת בלי הבקרות המתאימות בעצם טומנת בחובה סכנה גם מצד הצרכן וגם ליציבות של המערכת.

"אני מבינה שקיים רצון להתקדם מהר, לעשות הכול כאן ועכשיו, אבל אני חושבת שצריך לטפל בנושאים האלה בצורה מסודרת עם הרגולציה המתאימה, גם אם זה לוקח יותר זמן, משום שהנזק בקידום מערכות פיננסיות בלי אסדרה יעלה על התועלת ובסופו של דבר מי שייפגע יהיה הציבור והאזרח. לכן צריך לעשות את הדברים בצורה זהירה".

בהמשך הוועדה הזו שהתכנסה בקיץ, אמר  היו"ר איתן כבל: "מה זה הסיפור הזה של הבנקים בסופו של עניין, ואני אומר את זה גם כחבר כנסת שהוביל כמה חוקים שנוגעים בצורה ישירה למערכת היחסים שבין הצרכן לבין הבנק. בסוף אנחנו חיים בתוך מדינה קטנה, צפופה, האיש מן הרחוב, האיש הפשוט, מזהה שכשהוא חורג בשקל כבר יושבים לו על הראש, מפרקים אותו לחתיכות. אתה צריך להיות החבר הכי טוב של מנהל הסניף או הסגן או הטלר, כדי שתמצא את עצמך שיש לב פתוח יותר.

"לעומת זאת, אנחנו כולנו צופים בכלי התקשורת, מאזינים להם, ולו רק מבלי להיכנס בשום פנים ואופן לסיפור מגה, זה לא המקום פה לעסוק בזה, אבל כשאתה שומע את הסכומים שהבנק מרשה לגורם כזה או אחר להיגרר אתו, זה חסר כל פרופורציה. זה מעצים ביתר שאת את תחושת – אני רוצה להגיד, לפעמים אנשים מדברים כשהם כותבים לי במושגים של נרדפות.

"זה סתם מעניין לשמוע את הנתון כמה אזרחים מן השורה מקבלים "תספורות" מהבנק. יכול להיות שיש – יכול להיות, אני לא אומר שלא – יכול להיות שיש מקומות כאלה שהבנק מבין, שאיך אומרים, "רחת פלסטין", אז הוא אומר: יאללה, בוא נגיע אתך, בוא נראה מה אפשר להוציא ממך. בסוף, זה לא שאנחנו הישראלים, מנסים להגיד עלינו שעינינו צרה באחרים. זה כמו בשמירה, ויש כאן את הדובר של הנגידה שהוא משרת אתי. בסוף, כל אחד רוצה להרגיש שהוא לא הפראייר היחיד בגזרה. שאם יש טיפול, הוא דומה בכולם. לא שיש קבוצה שהיחס אליה הוא יחס מיוחד, ויש קבוצה שהיחס האחר אליה הוא מיוחד מאוד מאוד.

"אני אומר את זה כי בסוף בסוף כל הסיפור נוגע לאותם משקי בית או לעסקים, שהוא פתח עסק מדהים כשהוא יצא לדרך, ולא שפר גורלו, ולעתים האישה נופלת למשכב או הוא בעצמו, או מי מקרוביו, ואלה דברים שקורים כמעט מדי יום, והוא קנה בדיוק את הבית כי הוא היה על הסוס והכול היה בסדר, ולפתע פתאום כמו שאמרתי לא שפר עליו גורלו, כי זה לא – אני ממש רוצה שנמחק את התחושה הזו שבסוף אזרחים נכנסים כי הם רוצים לדפוק את העסק, את הבנק. בסוף רובנו, לא היינו מקימים את המדינה המדהימה הזו בלוח זמנים כל כך קצר אם כולנו – אני יושב פה כל הזמן רק לשמוע כמה אנחנו הישראלים נוכלים, גנבים, רמאים – ותמיד זה שמציג הוא מהצד של הטובים. תמיד. יש את אלה שמודיעים לנו: מה, החוק הזה? אתה לא מכיר את הישראלים, הם כל הזמן עסוקים, רק באים איך לרמות.

"הייתי כן רוצה שתהיה יותר גמישות, יותר פתיחות, הבנה של תקופות. אני גם רוצה להזכיר לגברתי הנגידה ולנציגי הבנקים – את יודעת, בעניינים אחרים, עם הפיתוי שהבנק עושה לאזרחים כבר היו נכנסים לכלא. אין כמעט יום שאתה לא מקבל אס.אם.אס. אין כמעט יום שאתה לא מקבל איזו הודעה קולית, אין יום שאתה לא מקבל, אומרים לך: בוא, בוא, יש לי כך וכך. איך אמרת? זה לא רק גופים אפורים נותנים תוך חצי שעה. יש גם טלפונים מחברות האשראי. אני לא אומר נגד או בעד. אני מציג את זה כעובדה, שזה מייצר פיתוי מאוד גדול אצל כל אחד מאתנו. וכל הדברים האלה, צריך להכניס אותם לתוך איזה מסגרת פעולה שבה האזרח ירגיש – איך אמרתי לך בשיחתנו – אני הייתי בסין. כשנכנסתי לסין – גם ככה אני נמוך – הרגשתי מה סיני מרגיש. הוא נכנס לתוך אולם, התקרה נמצאת שם בשמים, הוא מרגיש כזה קטן. כשאתה נכנס לבנק, לא משנה מה, גם אם הכול בסדר, אתה נכנס בדחילו ורחימו. זה ממש כך ואף אחד לא יגיד לי שלא, אף אחד לא ימציא לי, אף אחד מאתנו לא גוּדל במבחנה אחרת. בסוף זה אנחנו. ואת כל זה צריך לשנות, זה תהליך שמשתנה.

איתמר מילרד, מרכז המחקר של הכנסת – "מרכז המחקר  בחן את שוק ההלוואות החוץ-בנקאיות לבקשתה של הוועדה. מהבחינה עולים שלושה דברים מרכזיים.הדבר הראשון, שתקרת הריבית להלוואות חוץ-בנקאיות עומדת על 7.8%. היא דומה לריבית על האוברדרפט, אבל נמוכה מהריבית לדוגמה של הלוואות בכרטיסי אשראי. הריבית בשוק האפור הלא לגיטימי היא גבוהה במיוחד, היא יכולה להגיע עד ל-20% ריבית בחודש, כך שחוב של 5,000 שקלים יכול לצמוח ל-44,000 שקלים תוך שנה – עוד פעם, מ-5,000 ל-44,000 שקלים תוך שנה.

"בשוק האפור פועלים גורמים עברייניים רבים, המשתמשים בין השאר בשירותי נותני מטבע, מה שנקרא צ'יינג'ים. על הפרק ישנן יוזמות להסדרת הענף, ביניהן העלאת הריבית".

מיקי לוי: תודה רבה. "אני מודה שאני לא אוהב את השוק האפור, בפרט את השוק האפור הלא לגיטימי, מהכובע הקודם שלי. אני אפילו שונא אותו. אני ראיתי אנשים נופלים, אני מכיר את האנשים שפועלים בתוך השוק האפור הזה, אני מכיר את ריבית הנשך שמגיעה לעתים אף יותר מ-20% למי שזקוק, אני ראיתי משפחות מתרסקות, עסקים מתרסקים, ובסוף הם הגיעו אלי לחדרי החקירות. זוהי ריבית מטורפת, ריבית נשך, אם כי הריבית בשוק האפור הלגיטימי היא יותר מוסדרת, ובכל זאת בסופו של יום מוצא את עצמו האזרח מול אותם מלווים ללא מישהו שיסייע בידו, הוא מרגיש קטן. אני שואל איזה רגולציה אנחנו מסוגלים לתת לו, מה הפיקוח שאנחנו מסוגלים לתת למשקי הבית, לאזרח הקטן מול אותם מלווים.

"אני רוצה לזרוק כאן משהו ככה לסיעור מוחות. מוסדיים מלווים כסף לארגונים גדולים במיליונים. האם לא הגיע הזמן – וכאן תהיה לנו אפשרות לשלוט, לך, לכנסת, למפקח על הבנקים או גוף נוסף שיוקם בבנק ישראל – האם לא הגיעה העת לאפשר למוסדיים, לתת אפשרות למוסדיים גם לבצע הלוואות פשוטות לאותם משקי בית, ובכך לכסח אולי את השוק האפור הלא לגיטימי שמדיר שינה מעיני. אנחנו יודעים בדיוק על-ידי מי הוא מנוהל. יש שם הרים של כסף, לעתים יש להם בעיה מה לעשות אתו. האם לא הגיע הזמן לפתח את הענף הזה? לצערי, אני עושה נו-נו-נו, אני מנצל את הוועדה שלך. אני העברתי בכנסת הקודמת את חוק הצ'יינג'ים, הפיקוח על נותני שירותי המטבע, והייתי בדרך להקמה – בסיוע של אבי ליכט, שלומית יושבת כאן, רשות המסים, הייתי בדרך להקמת יחידת פיקוח על נותני שירותי המטבע, בהיקף של 52 משרות. לצערי לא צלחה דרכי בעניין הזה, והתהליך נבצר ממני. יש שם – ואני אומר את זה לוועדה; בהזדמנות, אם תרצה לקיים על זה דיון – יש שם 80 מיליארד שקלים שמתגלגלים, חלקם עוסקים גם בהלבנת הון, המדינה מפסידה עשרות מיליונים, מאות מיליונים, אולי מיליארדי שקלים כהכנסות ממסים, והאם לא הגיעה העת לפקח ולהקים את אותה יחידה גם על אותם נותני שירות, מה עוד שאת החוק העברנו, את חוק הפיקוח. תודה רבה.

נאוה בוקר: "אין ספק שצריך לדאוג ללווים וצריך רגולציה, אני מצטרפת לדעתו של מיקי, אבל למיטב הבנתי ולפי מה שהבנתי מנציגי החברות כאן, צריך לאפשר לאותן חברות לגבות לפחות 30% ואפילו מעל, משום שהן לא יצליחו לשרוד עם ריבית נמוכה יותר. ואנחנו צריכים לחשוב מה קורה מחר בבוקר אם אנחנו גורמים לסגירת החברות האלה. תחשבו כמה משפחות יקרסו. אסור לשכוח שכל חברה כזאת, בעצם יש לה בין 5,000 ל-6,000 לקוחות, ואני חושבת שהריבית צריכה לאפשר לחברות האלה להתקיים. אנחנו צריכים למנוע מונופול של החברות הגדולות, שלא יחזור על עצמו הסיפור הזה. ואני מקווה שאתם מבינים שמדובר בקהל לקוחות של כחצי מיליון בתי עסק ומשקי בית שהולכים לסבול מהעניין הזה, והחברות האלה מעניקות להם איזשהו חמצן פיננסי. כל אלה שדלתות הבנק סגורות בפניהם, אין להם ברירה אחרת, ואם הריבית תהיה מאוד נמוכה, אז החברות האלה יקרסו. זה יהיה חבל מאוד".

מיכה אבני: אני הבעלים ומנכ"ל של חברת פנינסולה, הגוף השני בגודלו בשוק החוץ-בנקאי, לכל הדעות לגיטימי, חברה ציבורית, מעולם לא בדקה אותנו שום רשות לשום כיוון בשום טענה. הנגידה  אמרה בצורה מפורשת שכל גוף מימוני שהוא לא מוסדי, הוא שוק אפור".

אלי כהן:"אז אני חושב שאתה יכול לקבוע את ההגדרה. אני חושב שמה שהגדיר הבחור מלשכות המסחר, לדעתי היא הגדרה מדויקת והיא הגדרה נכונה, שאו שאתה פועל במשהו לגיטימי, או משהו לא לגיטימי. הגדרה של שוק אפור זה הגדרה של גורמים אינטרסנטיים, מתוך מטרה לדחוק את רגליהם ולמנוע תחרות.

מיכה אבני:"חד-משמעי, והגורמים האינטרסנטיים האלה זה בנק ישראל".

נגידת בנק ישראל קרנית פלוג:" כמו שאמרתי בדברי, קראתי לכל החלק הלא מוסדי "שוק אפור" ואמרתי שיש בו גופים לגיטימיים וגופים לא לגיטימיים. וציינתי את ההבחנה ביניהם.

רונן סולומון:" הנושא הראשון, אני חושב שהוא די ברור ודי מובן, יכול להיות שבסוף צריך לעשות איזה פנקס מונחים. הנושא השני זה תקרת הריבית, כפי שציינה חברת הכנסת בוקר. כיום תקרת הריבית לפי חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות עומדת על 7.8%, כאשר יש הצעת חוק, תיקון כולל לכל הנושא של הלוואות חוץ-בנקאיות, שהולך להעמיד אותו על פלוס-מינוס 20%, יחד עם הלוואות בנקאיות. לדעתי, גם כאן משרד המשפטים, משרד האוצר ובנק ישראל טעו, ואני אסביר גם למה. ראשית, בנק מגייס ממקורות, ישירות מבנק ישראל. גם כרטיסי אשראי, אומנם לא ישירות מבנק ישראל אבל דרך הגוף הבנקאי שהוא קשור אליו. היום הריבית של מכרז בנק ישראל עומדת על 0.1%, זה כולנו יודעים. ריבית הפריים היא 1.6%. גוף חוץ-בנקאי שנאלץ לגייס ממקורות אחרים, ויש גם מגבלה של הנפקת אג"ח שנגיע אליה, לא יכול לעמוד בתקרה של 7.8%. אנחנו מדברים על לקוחות שמלכתחילה, חלקם יש איתם בעיה, חלקם זה עסקים קטנים שלא מצליחים לקבל ממקורות בנקאיים, ואם הם כן נאלצים לפנות למקורות בנקאיים, קובעים להם תקרת ריבית או ריבית שהיא לא סבירה בעליל, ולכן הוא כן נאלץ לחפש את עצמו במקורות אחרים, ולכן אותה תקרת ריבית – גם המוצעת – היא בעייתית.

"לקבוע אותה תקרת ריבית לגוף בנקאי שמגייס בריבית 0.1%, גוף חוץ-בנקאי שמגייס בריבית הרבה יותר גבוהה, 4%, 5%, אפילו יותר, 8%, והוא צריך גם את כל ניהול העסק וגם ניהול הסיכונים, ולדרוש ממנו לעמוד באותה תקרה חדשה יחד עם בנק, זה משהו שהוא לא קיים בשום מקום. אני אתן כדוגמה את ארצות-הברית. בארצות-הברית, שליש ממשקי הבית לוקחים הלוואות מגופים חוץ-בנקאיים לגיטימיים. אני לא מדבר על גופים לא לגיטימיים. בישראל, ציינה הנגידה, 94% לוקחים מגופים ממערכת בנקאית. לדעתי, ה-6% הנותרים, אולי זה מכרטיסי אשראי, והשאר עוד מכמה גופים לגיטימיים בודדים, בודדים, בודדים שקיימים במדינה הזאת".

"השורה התחתונה, אנחנו זורקים לצערי את עם ישראל – בין אם משקי הבית, בין אם עסקים קטנים – עסקים גדולים מן הסתם יכולים להנפיק אג"ח, אבל עסקים קטנים ובינוניים שלא יכולים לצאת לבורסה ולגייס הון, ומשקי בית שבטח לא יכולים לצאת לבורסה ולגייס הון, ואם הבנק מסרב, אנחנו זורקים אותם לפתח השוק השחור.

אדם גרוסמן:"מאז 2007 שתוקנה התקנה לגבי הנושא של הריבית, השוק הלגיטימי למעשה לא פועל במדינת ישראל, ובעצם אזרחי ישראל והעסקים הקטנים נזרקים לשוליים האפורים והבלתי מפוקחים. יש כאלה שלא הולכים לבתי-המשפט של מדינת ישראל, ולמעשה נהרג או חוסל השוק הלגיטימי. אני יודע שיש הצעת חקיקה שהיא בדרך, שחלקה לא מספיקה, חלקה מספיקה. בעצם,  לא קיים שוק לגיטימי. אני מצר, יש חלק מהאנשים שאני יודע שעוברים על החוק כדי לשרוד, אבל אני חושב שהמדינה והכנסת ובנק ישראל, האחריות שלנו כולנו זה שתהיה אפשרות לגופים לגיטימיים לעבוד במדינת ישראל, ולמרות שלוחצים ונפגשים והכול, שום דבר לא מתקדם, וזה יבוא לחקיקה מהירה.

"דבר שני, חלק מהדברים אולי נאמר ולכן אני לא אחזור עליהם. אני הצעתי כבר מזמן, כי דיברת על נושא של צרכנות, ומשום מה זה לא נקלט, שכל הלוואה במדינת ישראל, בדף הראשון או השני תיפתח עם אותם נתונים, אותם מושגים, אותו דבר, עם נתונים – הכנתי דף שמראה מהם הנתונים שצריכים להיות, ואז כל אזרח יכול להשוות בין הלוואה להלוואה, הוא יכול לראות מה עלות האשראי, לא יהיו מושגים רק כמו הקצאת אשראי ועוד ריבית פה ועוד עמלת גבייה ועמלת נשייה.

איילת נחמיאס ורבין: "גברתי הנגידה. אני חושבת שאחד הדברים שחסרים – ואם אני זוכרת נכון, הוא לא מוזכר במצגת של בנק ישראל, לפחות לא בצורה מספיק בולטת לטעמי – זה הנושא של קידום איגודי אשראי. לא אגודות בנקאיות, בדומה למתווה זקן על איגודי אשראי, אותם איגודים קטנים. מי שקצת עוקב אחרי כל הקואופרטיבים, אני חושבת שזה אחד הדברים הנפלאים, חזרה לקואופרטיבים פרקטיים כאלה, באמת שהבעלים של האיגודים, הבעלים של הקואופרטיבים הפיננסיים האלה הם גם הלקוחות שלהם, דבר לא מסובך. למעשה, בנק ישראל צריך להערכתי, בתיאום עם משרד האוצר, להחליט מתחת לאיזה גובה הון אין פיקוח, וזה דבר שמאוד מאוד חשוב בעיני לקדם אותו.

"הדבר השני, רציתי לשאול את הנגידה. אני הסתכלתי על הרכב ועדת שטרום, ואחד הדברים שאני לא לגמרי מבינה – מדברים הרבה מאוד על חוסר התיאום בין הרגולטורים בתחום הפיננסי. אני חושבת שאתם רואים את זה מהצד שלכם, רשות ניירות ערך רואה את זה מהצד שלה, המפקחת על שוק ההון והביטוח רואים את זה מהכיוון שלהם, כל אחד רואה את זה מהכיוון שלו, ובסוף כל הגופים האלה נמשכים מצד לצד ונמתחים לכל הכיוונים.

"וכשאתה מסתכל על הרכב ועדת שטרום לקידום התחרות, אתה רואה שלמשל המפקחת על הביטוח ושוק ההון, או נציגיה, לא משנה, לא יושבים בוועדה הזאת. ובסוף, אתה אומר לעצמך, זה לא יכול להיות הדבר הזה. אני מבינה היטב מה התפקיד של המפקח על הבנקים ואני מבינה היטב מה תפקידו של בנק ישראל בנושא שמירה על יציבות המערכת הפיננסית, אבל סוף כשאנחנו מסתכלים על לקוח הקצה, ולקוח הקצה יכול להיות הלקוח הקטן, הלקוח הביתי, ויכולה להיות המספרה, ויכולה להיות החברה הקטנטנה, וגם במחילה, יכולה להיות חברה גדולה ומנפיקה, בסופו של דבר אנחנו צריכים להבין איך הם יכולים להתקיים בתוך המרחב המטורף הזה של חוסר תיאום בין רגולטורים כדי באמת לקדם את התחרות בשוק הפיננסי. והדבר הזה הוא מאוד מאוד מאוד קריטי".

אלי כהן: "יש לנו שוק בנקאי, יש לנו שוק מימון חוץ-בנקאי ויש לנו שוק לא לגיטימי. לבוא ולתת את ההגדרה של שוק אפור, אני חושב שזאת הגדרה לא נכונה, שנועדה לבוא ולהדיר שחקנים מהשוק, ולכן צריך לבוא ולהבהיר את זה. ולכן, אני חושב שעמי צדיק בעבודתו קרא לזה בצדק "שוק המימון החוץ-בנקאי", וכך צריך לקרוא לו. אני לא יודע מה זה שוק אפור. אני יודע שאו שאדם פועל לפי החוק או שלא פועל לפי החוק. אדוני היושב-ראש, מה זה שוק אפור? מישהו שעושה משהו באמצע? אני לא מכיר. ולכן, קודם כול זאת ההגדרה ואני חושב שבמיוחד, גם הבנקים שרוצים לבוא ולהדיר את רגליהם של הגופים החוץ-בנקאיים, בנוח קוראים להם "שוק אפור", ולכן צריך להפסיק להשתמש במונח הזה. או שמישהו פועל לפי החוק, או לא לפי החוק. אין באמצע. בטוח שגם לא בכנסת ישראל. זה הדבר הראשון.

"גופי המימון החוץ-בנקאיים נותנים את המימון לאותם גופים שהכי זקוקים לאשראי, שזה עסקים קטנים וזה משקי הבית, והם הכ זקוקים לכסף. ואם אנחנו רואים שכלכלת ישראל צומחת רק ב-3%, זה מהסיבה שאין תחרות וזה מהסיבה, גברתי הנגידה, שיש ריכוזיות. אז הריכוזיות לא באה רק לידי ביטוי בזה שהריבית שהם משלמים היא גבוהה יותר. היא באה לידי ביטוי בזה שהם לא מקבלים אשראי, בזה שהם לא מקבלים כסף, בזה שהם לא צומחים. אז יפה, אז גדלנו מ-100 מיליארד ל-130 מיליארד. זה חשוב אבל זה לא מספיק.

"ואם צריך לעשות פיקוח, זה אחריות של המדינה. זה לא על אותם גופים שפועלים לפי חוק. אז תבוא המדינה, תתקן את התקנים ואני חושב שאם יש כאן נציגים למשרד האוצר, הם צריכים לבוא ולעשות ולקבוע כללים ולקבוע נקודות כאלה ואחרות. כותבת הנגידה במצגת שקיבלנו – בנקים אינטרנטיים. גברתי הנגידה, מתי יקום עוד בנק בישראל? מי יכול לקבל רישיון בנקאי תחת ה"ויה דולורוזה" של המערכת הבנקאית הקיימת? אנחנו מדינה טכנולגית ויש כל מיני אפליקציות, ולכן במדד היציבות אנחנו מספר אחת. במדד התחרות אנחנו מפגרים בצורה משמעותית מאחור, ואני חושב שבנק ישראל צריך לבוא ולפעול ולראות עוד בימינו אנו את אותם גופים קמים למטרת הדבר הזה.

"אני רוצה להתייחס לנקודה חשובה כאן, דיברו על הריביות ועל ההצעה. נכון להיום, אותם גופים חוץ-בנקאיים נותנים ריבית לאנשים פרטיים עם הגבלת אשראי של פי שניים ורבע מהריבית הממוצעת, שכפי שאמר כאן רונן בצדק, זה 8%. ואז הוגשה הצעה, שגברתי, אולי הובלה על-ידי בנק ישראל, שבאה ואמרה – בוא נגביל את תקרת הריבית גם לבנקים. ומה הייתה אותה תקרת ריבית שרוצים לבנקים? 20%. זה תקרת הריבית שאתם מתכוונים לבוא ולתת לבנקים? ומה שנקרא, עשו חטא על פשע. לא אמרו רק נגיד שהתקרה לבנקים היא 20%. מעכשיו גם הגופים החוץ-בנקאיים 20%. חבר'ה, מי לוקח אשראי ב-20%? למי נותנים אשראי ב-20%? נותנים אשראי ב-20% למי שמעריכים שכנראה לא יוכל לשלם.

"למי שיודעים שייגבו ממנו את השעבודים. ולכן אני אומר לך, גברתי הנגידה, אם הגופים החוץ-בנקאיים, תקרת הריבית שלהם היא 8%, גם הגופים הבנקאיים 8%, אבל מה? תשאלו את כרטיסי האשראי. וכרטיסי האשראי מבלבלים חלק מהלקוחות ונותנים להם גם 13% ו-14%. ועכשיו אני שומע, ובין היתר גם בשיחות סלון, אומרים לי: אלי, תשמע, זה לא רק הריבית. גם מוצאים לנו בכרטיסי האשראי עמלות מיני עמלות. אם אתה בטעות מזמין משהו בחוץ-לארץ, כבר לוקחים לך עמלת סליקה ועמלת גבייה ועמלת המרה, והריבית הופכת להיות ריבית מאוד משמעותית. ולכן, גברתי הנגידה, אני קורא לך להתנגד לתקרה בנקאית של 20%. זה משדר מסר לא טוב לבנקים. ולכן, אחד, או לא לקבוע תקרה, כמו שהייתה עד היום, או לחלופין, תאמצו את התקרה של פי שניים ורבע מהריבית הבנקאית, שהיא 7.8%, ובמרווח של 8% זה יפה מאוד, וגם את הנושא של כרטיסי האשראי.

"נקודה אחרונה לאדוני היושב-ראש. דיבר כאן חבר הכנסת מיקי לוי על נושא חברות הביטוח. וחברות הביטוח, יש בהן מאות מיליארדי שקלים, שכפי המקובל בכל העולם, הן נותנות אשראי. בישראל, אם אתה רוצה לקבל אשראי מחברות הביטוח, יש דבר אחד, אומרים לך: אתה צריך לפחות אשראי של 50 מיליון שקלים. מי זה 50 מיליון שקלים?

"מי יכול לקבל? זאת אומרת, זה אשראי בדיוק לתחום שיש בו תחרות של הגופים הגדולים. ואנחנו צריכים לבוא ולטפל דווקא בגופים הקטנים. ולכן אני חושב, אדוני היושב-ראש, מן הראוי שיצא ממך זימון לחברות הביטוח היקרות שמחזיקות בכספי הציבור, בכספי הפנסיה שלך ושלי ושל יתר הנוכחים כאן. וגם חברים יקרים, אתם חלק מהמערכת הציבורית, תבואו ותיתנו אשראי גם בהיקפים נמוכים. גם לעסקים קטנים, גם למשקי הבית. תבואו ותקימו מערכות שתוכלו לתת אשראי. תודה.

נגידת בנק ישראל קרנית פלוג:"אני רוצה להתייחס לדברים שלך, אדוני היושב-ראש, לגבי ההתייחסות ללווים למשקי הבית בתנאים בעייתיים, ואני רוצה להזכיר שבניגוד לשוק האפור, בבנק ישראל, בחלק מהפיקוח על הבנקים, יש יחידה לתלונות הציבור שמטפלת בתלונות של אנשים שמרגישים שהם נפגעו מהמערכת. אני חושבת שלפני שבוע בערך פרסמנו את הדוח של היחידה הזאת, היו החזרות בהיקף של בערך 3 מיליון שקלים, ומה שיותר חשוב זה שכשיש תלונה שמציפה שיש איזושהי בעיה מערכתית, הפיקוח דואג לעשות טיפול מערכתי בסוג הזה של הבעיות שעולות, וזה כמובן בניגוד מוחלט לאותם נותני אשראי שאינם מפוקחים ושאין להם שום סוג של פיקוח, לא צרכני ולא אחר.

"לגבי הדברים של חבר הכנסת מיקי לוי על הנושא של הלוואות ממוסדיים, אז אני חושבת שזה כיוון מאוד נכון, אנחנו תומכים בו, זו הייתה אחת מההמלצות של ועדת זקן. צריך לזכור שיש חסמים בדרך להקמת מערך חיתום על-ידי המוסדיים. אני חושבת שצריך להתגבר על החסמים האלה וזה בהחלט כיוון, יש לו פוטנציאל גם מהצד של הלווים וגם כחלק מאפיקי ההשקעה בעצם לכספי הפנסיה, שהם מבוזרים ואני חושבת שיש לזה הרבה יתרונות, כיוון שנכון ללכת בו. לגבי השאלה אם ועדת שטרום תתייחס לנושא של גיוון המקורות של האשראי הצרכני, אז בהחלט כן, לצורך הזה היא הוקמה.

"דיברת קודם על הנושא של התיאום בין הרגולטורים. אז קודם כול, יש ועדה שמתאמת, ועדה שנפגשת מדי חודש, עוסקת בתיאום, ועדה של הרגולטורים. מעבר לזה, אני מאוד מקווה שתקום ועדה ליציבות פיננסית שבה יהיו נציגים לכל הגורמים הרלוונטיים והיא תעסוק גם בנושאים האלה.

"על פי ההמלצה , יוקמו איגודי אשראי. אלה אגודות אשראי זעירות אמורות להיות לא מפוקחות על-ידי בנק ישראל ולא להידרש לאותם סטנדרטים יותר מחמירים שמתייחסים לאגודות אשראי בהיקף יותר משמעותי. ופה אני רוצה לומר – מאוד חשוב שאגודות אשראי עם היקף פעילות משמעותי יהיו עם דרישות שיבטיחו את היציבות שלהן. הוגדר מהן אותן אגודות אשראי זעירות, אבל אגודות אשראי גדולות יותר, שבהן יהיו לקוחות רבים, אני חושבת שמאוד חשוב שיהיו דרישות יציבותיות שיבטיחו את זה שכשאנשים יפקידו בהן את הכסף הם גם ידעו שהם יקבלו אותו בבוא העת. ולכן, הדרישות היציבותיות באות להבטיח את זה שהגופים שיקומו יהיו – – –

"הוגדרו התנאים להקמת בנק אינטרנטי. אם יבוא גוף שיחשוב שיש לו יכולת לעמוד בתנאים, להיכנס לשוק הזה ולהיות רווחי, אני מניחה שיקום בנק אינטרנטי. התנאים להקמת גוף כזה הוגדרו. לגבי הריבית, ההגבלה על הריבית, צריך להבין שהריבית של 20% שנקבעה, משקפת לא תנאי שוק נוכחיים. היום הריביות הן אפסיות והבנקים קובעים את הריבית שלהם לפי המקורות שהם מגייסים ואיזשהו מרווח מעל זה. אז הריבית הזאת היא ריבית שהיא עשויה בתנאי שוק מאוד מאוד שונים ללווים מאוד מסוכנים להתקיים, והיא נקבעה באותה רמה כמו הריבית בשוק החוץ-בנקאי.

אייל אלחיאני מטריא (הלוואות חברתיות) : היום, אנחנו ב-Startup Nation מתגאים בהרבה מאוד טכנולוגיה אבל מאמצים אותה אחרונים. כל העניין של מתן אשראי בתמיכת המדינה, בתמיכת הרגולטור, דרך מערכות טכנולוגיות, קיים כבר בעולם מעל עשר שנים. בכל מקום אימצו את זה, אנחנו רואים שיש כאן מענה ללא צורך בהוצאת כספים גדולה, לא על-ידי תקציבים ממשלתיים ולא על-ידי צורך בכל מיני גבירים שישימו כספים. יש כאן מענה שמעביר את הכסף מהציבור לציבור, ללא צורך בעמלות נשך, ללא צורך בריביות נשך, אלא פשוט לבטל את המרווח הבנקאי הכבד מאוד, על-ידי שימוש בטכנולוגיה. הקושי שיש היום, שהרגולטור, במקום לקדם את הדברים האלה, רק מעמיס עוד ועוד חסמים, אם בנוגע למידע שניתן, אם בנוגע לגובה הריבית המקסימלי שניתן לקבל, מהווה אתגר מעניין לכל הטכנולוגיה כי היום אנחנו יודעים לאסוף מידע. בגלל שאין מידע, מתוך האילוץ, מהרבה מאוד פרמטרים אחרים.

"השורה התחתונה היא מאוד פשוטה. יש היום את הממשק לאפשר לכל מה שנאמר כאן לקרות, אני מסכים שלא מחר בבוקר אבל להתחיל את התהליך להסרת החסמים, לשינוי הטרמינולוגיה משוק אפור לעתיד, למשהו לגיטימי שכדאי לקדם, על-ידי העברת כסף מהמוסדיים. יש כבר אפשרות לעשות חיתום מאוד מתקדם שהוכיח את עצמו בכל העולם כבר עשר שנים, גם למשקי הבית, גם לעסקים קטנים, בעלות נמוכה, ברמה מאוד גבוהה, הוכיח את עצמו גם במשברים כלכליים בכל העולם, שדווקא הפלטפורמות האלה הצליחו להתגבר על המשברים בלי לקרוס, למרות שהן לא חיות במרווחים מטורפים כמו שיש היום בבנקים.

משה פרל:"שמי משה פרל, אני מנכ"ל איגוד הבנקים. אני דווקא רוצה להעיר הערה ולהציע לוועדה איזו נקודת חשיבה אחרת ממה שעלה פה. אני גם אומר את זה באופן פרטי כי זה נושא שגם עסקתי בו בעבר וגם בעיקר בגלל שאני חושב שלוועדה הזאת יש יתרון עצום והיא תוכל לתרום. ולכן אני מבקש לעלות רגע לגובה של 30,000 רגל ולהציג לכם. מציע להסתכל על ה-big picture, סליחה על הביטוי. אין לי ספק – לא, אני לא יכול לחלוק, ברור לחלוטין שכל העולם החוץ-בנקאי חייב להיות מוסדר, בזה אני רק אחזור על דברים שנאמרו פה אבל אני כן רוצה לבקש את הזמן שנתת לי על מנת להציע לך איזו נקודת חשיבה אחרת.

"בטווח הקרוב ברור לי לחלוטין, בואו נקרא לזה, שבצד של ההיצע של כסף שיוכל להגיע ולהנגיש את משקי הבית והעסקים הקטנים – אגב, בעיקר משקי הבית; לעסקים הקטנים אין כל כך בעיה אבל לא ניכנס לזה – זה רק יעלה. זה יבוא בעיקר מהצד של הטכנולוגיה. הוסבר פה, היו פה כמה דוגמאות, כולנו מכירים את עולם הפינטק. שתבינו, קצב הצמיחה שם הוא פנומנלי. אנחנו מדברים על משהו שמכפיל את עצמו כל שנה, מדברים על צפי של עשרות מיליארדים עוד חמש שנים. אני מדבר על מיזמי P2P ודוגמאות למה שדיברה הנגידה ואחרים, זה יגיע גם מאגודות אשראי. להערכתי, בשנתיים הקרובות יהיה בנק אינטרנטי בישראל. כלומר, ברור לחלוטין שהציבור ייחשף ליותר ויותר היצע.

"בצד של הביקוש, אנחנו נמצאים בסיטואציה שבה מצד אחד, יוקר המחיה – שאתם עוסקים בו מעת לעת – ומצד שני, סוג של תרבות צריכה שזה חלק מההוויה שלנו, יגרום לציבור להיזקק לכסף הזה, והמשתנה שאני מבקש להוסיף הוא היכולת של הציבור להבין מה הוא עושה, או מה שקוראים "השכלה פיננסית". בכל העולם מנסים למנוע מצב, לא רק באמצעות רגולציה, של goes without saying, אין לי שום כוונה לכפור בזה, אני פשוט לא רוצה לייתר את דברי כי זה נאמר. בכל העולם מקנים לציבור, בעולם הזה של זמינות של כסף. בזמן שדיברנו פה אני קיבלתי שני אס.אם.אסים – אחד, סליחה על הביטוי, להשתלת שיניים, אין לי מושג איך הם הגיעו אלי, והשני לקבל הלוואה ללא ביטחונות מאחד המיזמים האלה. זה פשוט פורץ אלינו. אני חושב שאם הוועדה הזאת תסתכל לא רק על הרגולציה – שאני שוב חוזר על עצמי פעם שלישית: השתלת שיניים זה לא היה להגיד שום דבר על עצמי, זה פשוט מה שהגיע".

מ

ערך הזמן של הכסף –  שקל היום שווה יותר בעתיד – כמה? ובמה זה תלוי?  ומה זה ריבית דריבית?  

אחד החוקים החשובים ביותר בעולם ההשקעות הוא שזמן שווה כסף – אתם משקיעים לתקופה מסוימת, אתם צריכים לקבל על כך כסף; אתם משקיעים לתקופה ארוכה יותר אתם צריכים לקבל על כך יותר כסף.

הכסף שאתם מקבלים תלוי כמובן בסכום ההשקעה שלכם, והוא מבטא את הרווח שלכם (שאמור לגדול ככל שזמן ההשקעה עולה). בפועל, אתם מקבלים על ההשקעה רווח שמתורגם לתשואה – הרווח חלקי ההשקעה. נניח לדוגמה שאתם משקיעים 100 אלף שקל בשוק המניות ואחרי שנה התיק שלכם שווה 110 אלף שקל – הרווחתם 10 אלף שקל, התיק הניב תשואה של 8%.

אם תשקיעו לתקופה ארוכה יותר, נניח ל-4 שנים, אז צפוי שהתיק יהיה שווה יותר (הרבה יותר) – אם נניח שהתיק מניב 10% בשנה, אז הסכום אחרי 4 שנים יגיע ל-146.4 אלף שקל. איך זה? מדוע זה לא 140 אלף שקל (10 אלף שקל כל שנה)? ובכן, בהשקעות יש מחולל ריבית / תשואה שמייצר רווח על רווח. השקעה בהגדרה  מייצרת רווחים על רווחים (תשואה על תשואה, ריבית דריבית), והמשמעות היא שהרווחים שלכם שבעצם נשארים בתיק ההשקעות מניבים רווחים בתקופה שלאחר מכן. ולכן, אם השקעתם 100 אלף שקל ואחרי שנה יש לכם כבר 110 אלף שקל, הרי שבשנה השנייה לא יהיו לכם 120 אלף שקלים (תוספת של 10 אלף שקל בדומה לשנה הראשונה), אלא יהיו לכם 121 אלף שקלים – 110 אלף שקלים בתוספת של 10% (11 אלף שקל). הרעיון הוא שלא רק שה-100 אלף המקוריים שלכם הניבו תשואה של 10% בשנה השנייה, אלא שגם הרווח בסוף שנה ראשונה – 10 אלף שקל, הניב תשואה של 10% שמתבטאת בסכום של 1 אל שקל (10% על 10 אלף שקל).

ובהינתן הריבית דריבית, חשוב להבין את ההבדלים הענקיים בין שוק המניות לשוק האג"ח. היסטורית, בגלל הסיכון בשוקי המניות, פוצו המשקיעים בתשואה גבוה יותר – מי שמוכן לקחת סיכון , זוכה לתוחלת תשואה גבוה יותר. וכך כשמסתכלים אחורה, רואים שהבדלים בין שוק המניות שסיפק בממוצע בין 6% ל-9%, לבין שוק האג"ח שסיפק בין 25 ל-4% , מסתכמים לעשרות ומאות אחוזים על פני זמן, ולפערים ענקיים בסכום החיסכון.

כאן, תוכלו להפעיל את  מחשבון תשואת המניות

וכאן, את מחשבון תשואת אג"ח

אבל זהירות – זה לא אומר ששוק המניות עדיפים על שוקי האג"ח, ממש לא, זה מוצר אחר עם רמת סיכון אחרת, ובכלל – הבדיקות האלו נעשו על פני זמן ממשוך, כשבדרך שוקי המניות מתנהגים כמו רכבת הרים, כך שמי שנמצא בגיל מבוגר, דווקא לקוח סיכון גדול מאוד עם הוא חשוף בצורה משמעותית לשוקי המניות. הצעירים יכולים וצריכים להרשות לעצמם חשיפה מעל הממוצע לשוקי המניות. אבל צריך גם לזכור שההיסטוריה אכן במקרים רבים חוזרת, אבל אף אחד לא מבטיח ששוקי המניות לאורך זמן יספקו תשואה עודפת על האג"ח. זה היה ככה בעבר, זה מאוד הגיוני שיימשך, אבל אי אפשר כמובן לחתום על זה.

ולסיכום – הכסף שלכם היום יהיה שווה יותר בעתיד. התשואה תגרום לו לגדול, בכמה? זה כבר תלוי בסגנון ההשקעה ובשווקים הפיננסים. אבל, אם תשקיעו ולא תמשכו, אז תיהנו ממחולל הריבית  – ריבית דריבית (תשואה על תשואה).

תיאור החברה –  טוויטר היא רשת חברתית מובילה שהרעיון המרכזי שלה הוא לצייץ לעוקבים מסר של עד 140 תווים. כלומר, להבדיל מפייסבוק, הרשת החברתית הגדולה בעולם שבה מעלים פוסטים ("סיפורים") הרעיון של טוויטר זה להגיד משהו קצר וקולע, להעביר את המסר במהירות לקהל מסויים. זו כנראה הסיבה שהרשת פופולארית במיוחד אצל מובילי דעה בפוליטיקה, משחק, ספורט, מוסיקה ועוד.

רשת לא מצליחה בשנה האחרונה לצמוח בשוק האמריקאי, אם כי בשאר העולם היא צומחת בשיעור נאה.  מספר המשתמשים של טוויטר מסתכם במעל 320 מיליון (רחוק ממס' המשתמשים של פייסבוק). במרץ 2017 נוספה רשת חבתרית נוספת לרשימת החברות הנסחרות בוול-סטריט (ליתר דיוק אפליקציה חברתית) – סנאפצ'ט – היכנסו למידע על מניית סנאפצ'ט 

טוויטר שהנפיקה בבורסה האמריקאית בשנת 2013 הגיעה מהר מאוד לשווי שיא של 40 מיליארד דולר, אך מאז, במקביל לחילופי מנהלים וצמיחה נמוכה מהצפוי, מניית טוויטר נמצאת בטריטוריה שלילית, ואף ירדה בתחילת 2016 לשווי הנמוך מ-10 מיליארד דולר (ומאז התאוששה – ראו גרף )

מנכ"ל החברה – ג'ק דורסי. דורסי היה מהמייסדים של החברה, עזב וחזר כדי לנסות ולהבריא אותה במהלך 2015. החזרה שלו לוותה בפיטורי מנהלים רבים. כמו כן, הוא ממנכ"ל שתי חברות (נסחרות בוול-סטריט) ועלתה טענה שהוא לא יכול לתת את כל המשאבים הנחוצים להבראת טוויטר

נתוני שוק – מחיר מנייה (גרף) ושווי שוק

(סימבול בוול סטריט – TWTR)

נתונים פיננסים – ההכנסות של טוויטר מסתכמות לקצב שנתי של 2.4 מיליארד דולר. הרווח למניה (NON GAAP) מסתכם בקצב של כ-0.4-0.5 דולר.

התוצאות של החברה בשנת 2016 היו מתחת לציפיות המוקדמות. כך למשל, במקביל לפרסום הדוח לרבעון השני, החברה הנמיכה תחזית לכל 2016, ובתגובה מניית החברה ירדה בחדות, אך בשבוע שלאחר הדוחות תיקנה את רוב הירידה. גם בהמשך התוצאות היו (בינתיים) פושרות. אותו דבר היה גם ברבעונים הבאים, כשברעון הרביעי סיפקה החברה תוצאות חלשות וגם הנמיכה ציפיות לשנת 2017.  בשנת 2017 צפויות הכנסות החברה על פי קונסנזוס תחזיות האנליסטים להגיע ל-2.5 מיליארד דולר והרווח יסתכם ב-0.4 דולר למניה (רווח Non Gaap)

מניית החברה תנודתית מאוד ובמיוחד על רקע הערכות ושמועות על רכישה צפויה. טוויטר נמצאת ככל הנראה על המדף, ואחת לתקופה יש כתבות ושמועות על מגעים עם גורם מדיה או גוף אינטרנטי שמעוניין לרכוש את החברה.

תחזית אנליסטים: הרווח וההכנסות ברבעון הבא, בשנה כולה, ובשנה הבאה. האנליסטים מאוכזבים מחווסר היכולת של החברה לצמוח בשוק האמריקאי, אך על רקע שינויים שעורכת טוויטר (שינויים במנגנון הפרסום, באורך ההודעות שניתן להעביר) ועוד, הם סבורים שהצמיחה תחזור בשנה הבאה. מעבר לכך, טוויטר היא רשת חברתית עצמאית, ואחרי שלינקדאין נרכשה על ידי מיקרוסופט, היא עשויה להיות יעד לרכישה מצד ענקיות הטכנולוגיה. בעיתונות האמריקאית כבר כתבו בעבר על מגעים של גוגל, מיקרוסופט, ואחרים  עם הנהלת טוויטר. עם זאת, בינתיים שום דבר קונקרטי לא יצא לפועל.

חדשות ואירועים:

חדשות על טוויטר

הודעות של החברה

מדריך השקעה במניות

מדריך השקעה באג"ח 

כן לדוחות רבעוניים

 הבלוף בדוחות של אפריקה – איך נרשמה אפי בדוחות אפריקה בשנים האחרונות? למה היא לא נרשמה לפי שווי השוק שלה? ואיך עסקת המכירה של אפי ללבייב תשפיע על הדוחות?

זה לא סוד שמנהלי החברה מעוניינים להציג נכסים בערכים גבוהים בדוחות הכספיים, והם מתעקשים שלא להפחית את ערך הנכסים בספרים גם כשיש רמזים עבים מאוד בנוגע לפגיעה בשווי הנכסים. זה גם לא סוד  שרואי חשבון רבים מתפתלים מול מנהלי החברות ונכנעים להם – הם הרי מפרנסים אותם; זה גם לא סוד שמעריכי שווי ושמאים רבים, מוכנים לאשר כמעט כל מספר. ומכאן שזה ממש לא סוד שיש מספרים לא רלבנטיים בדוחות הכספיים, ובכל זאת – כל פעם מחדש, זה מפתיע, במיוחד כשמדובר בניפוח של מיליארדים.

הסדר החוב המתגבש באפריקה מציף את הנתק המשמעותי ביותר בין הצגה חשבונאית לנתוני שוק. אפריקה שעברה הסדר חוב ראשון לפני 6 שנים, מנפנפת שנים בנכס הגדול שלה – אפי פיתוח, הפועלת ברוסיה. לאפי יש את קניון אפימול במוסקבה ונכסים בהקמה. אלא שהחברה הזו לא הצליחה לממש את הפוטנציאל שלה, גם (וכנראה בעיקר) בגלל המצב בשוק הרוסי, וכך נקלעה אפריקה למתווה להסדר חוב שני.

בדרך להסדר חוב שני, מוכרת אפריקה את אפי פיתוח, לבעל השליטה באפריקה –  לב לבייב.  העסקה הזו נתפסת כעסקה טובה למחזיקי אגרות החוב – ראשית, החברה מקבלת מזומנים שישמשו להסדר החוב, ושנית – הסיכון בקבוצה יורד שכן אפי פיתוח היא הימור גדול ומסוכן על כלכת רוסיה. בשנה האחרונה הידרדרה הכלכלה ברוסיה במקביל לירידה במחיר הנפט, וזה התבטא בכל התחומים לרבות תחום הנדל"ן – הנכסים של אפי שווים פחות, ההכנסות מהן יורדות, ואין למעשה יכולת לשרת את החוב ללא עזרה חיצונית. אפי לא עומדת בהסכמים מול הבנקים, וזה בעצם היה הטריגר למגעים להסדר החוב השני.  אך מול הסיכונים האלו צריך לזכור  שמנהלי אפריקה כבר שנים טוענים שאפי פיתוח זה העתיד של הקבוצה , כלומר כמו תמיד – הסיכויי והסיכון הולכים ביחד, ואפי פיתוח אמנם תקטין את הסיכון של אפריקה, אבל גם את יכולת ההשבחה העתידית. ועדיין – כמעט כולם (למרות שהיו בעלי מניות שהתנגדו), מצודדים במכירת אפי פיתוח ללב לבייב.

לבייב ישלם 550 מיליון שקל תמורת כל אחזקת אפריקה באפי פיתוח – כ-65%, כשבהמשך צפוי שהסדר החוב יתקדם במקביל להעברת כספים נוספת מצד לבייב לצד וויתור חלקי של מחזיקי אגרות החוב ("תספורת" לצד דחיית תשלומי הפירעון).

השווי שלפיו לבייב רוכש את השליטה הוא 850 מיליון שקל כמעט כפול מהשווי בו נסחרה החברה רגע לפני הדיווח, אבל מדובר בשווי עמוק מתחת לערך בספרים – כ-3.1 מיליארד שקל. רגע, זה קצת אבסורד – אפריקה שהתעקשה לרשום את אפי פיתוח בערך גבוה מערך השוק שלה, מתפשרת עכשיו ומוכרת את האחזקה הזו ב-30% (בקושי) מהערך בספרים?  מה זה בעצם אומר על הדוחות של אפריקה במשך כמה שנים טובות?  זה לא נעים להגיד – אבל הדוחות האלו היו מעוותים, דוחות שבחסות חשבונאית ובחסות שמאים הציגו תמונה מסולפת.  זה היה ברור, כבר אז, וזה גם נאמר ונכתב, אבל שום דבר לא גבר על הרצון העז של החברה להציג את הנכסים בערך הגבוה. וגם אם יגידו לכם – "זה לא החברה, הנה הערכת השמאי", אז זה קשקוש כי השמאי יודע בדיוק מה המטרה ומה הרצון של החברה, והוא רוצה את העבודה הזו גם בשנה הבאה.

המשקיעים הקטנים שהסתמכו על הדוחות פשוט "אכלו אותה", אבל מי שידע קצת לקרוא בין השורות הבין שהדוחות פשוט מנופחים, ונחזור כמה שנים אחורה, מהדוחות של שנת 2012  עד היום.

בדוח השנתי של 2012 מוצגת ההשקעה באפי פיתוח בספרים בסכום של 6.1 מיליארד שקל. מנגד, שווי השוק של ההשקעה מסתכם ב-1.6 מיליארד שקל בלבד – קצת פחות מרבע. המספרים האלו "מחביאים" הפסד של 4.6 מיליארד שקל; המספרים האלה "מחייבים" שמניית אפי פיתוח תעלה פי ארבע כדי להצדיק את השווי בספרים. זה כמובן לא קרה, ההיפך – השווי בספרים ירד לכיוון השווי שוק. הערך ירד במקביל להפסדים שוטפים, למחיקה (בסוף 2015), ובמיוחד לאור ההפסד הצפוי עכשיו כתוצאה מהמימוש (הפסד של 2.5 מיליארד שקל); וכך  בעצם מי שניצח כאן זה השווי שוק ולא הערך בספרים, וזה לקח חשוב לכל קורא דוחות. יש אמנם מצבים שהשוק "משקר"   והערך האמיתי גבוה יותר; יש גם מצבים שמדובר בפערים יחסית גדולים, במיוחד כשמדובר במניות לא סחירות (המסחר במניה דליל – וזה אכן מה שקרה באפי). אבל זה לא מתרחש לאורך זמן רב, וזה לא יהיה בסטיות מאוד משמעותיות. אפי פיתוח הוצגה בשווי גבוה פי כמה מהשווי בשוק ולאורך זמן רב. זה התחיל עוד לפני "הבדיקה המדגמית" שלנו, וזה ממשיך לאורך כל תקופת הבדיקה.

בדוח לשנת 2013 ההשקעה באפי פיתוח רשומה ב-6 מיליארד שקל, בשעה שהערך בשוק (בצמוד למועד פרסום הדוחות) מסתכם ב-1.85 מיליארד שקל.

בדוח השנתי של 2014 מוצגת ההשקעה באפי פיתוח בסך של 5 מיליארד שקל. שווי השוק של ההחזקה ליום פרסום הדוחות – 648 מיליון שקל – כלומר, הפער (באחוזים) רק הולך וגדל.

ובדוח לשנת 2015 שבו לראשונה נעשתה הפחתה משמעותית של ערך הנכסים של אפריקה (על רקע המשבר ברוסיה), הוצגו הנכסים ב-3 מיליארד שקל, בעוד שבשוק נסחרה האחזקה בשווי של 314 מיליון שקל.

הנתק הזה בין המציאות לבין הדוחות, גרם לכך שההון של החברה במשך השנים היה מנופח. סגירת העסקה (מכירת המניות ללבייב) בהפסד, תגרום לכך שאפריקה תעבור לגירעון בהון העצמי של 150 מיליון שקל (בהתבסס על דוחות רבעון ראשון, מבלי לקחת בחשבון את התוצאות ברבעון השני).

למידע על מניית אפריקה

להסדר החוב השני של אפריקה

קרנות נאמנות הן עדיין כל ההשקעה המועדף על הציבור – בקרנות מנוהלים קרוב ל-220 מיליארד שקל, בעוד שבתעודות הסל העוקבות אחרי המדדים, מנוהלים כ-100 מיליארד שקלים. בשנים האחרונות התפתחה תחרות מצד פוליסות החיסכון/ פוליסות ההשקעה שכבר מנהלות כ-20 מיליארד שקל; ובקרוב צפויה תעשיית הקרנות להתמודד מול תחרות חדשה – קופת הגמל להשקעה.

לכל אחד ממוצרי ההשקעה האלו (השקעה לטווח קצר ובינוני) יש יתרונות וחסרונות, וההשקעה מעבר להחלטה באיזה מכשיר/ כלי להשקיע, תלויה גם במנהל ההשקעות, בביצועים שלו, ובעלויות (דמי הניהול).

הקרנות להבדיל מהתעודות הן מוצר שדורש ניהול אקטיבי, רק שיש רבים שסבורים שניהול אקטיבי לא משרת את המטרה – תשואה עודפת, ועל רקע זה, עובר כסף מתעשיית הקרנות לתעשיית תעודות הסל והקרנות המחקות, שהן בעצם מכשירים פאסיביים – מכשירים עוקבי מדדים. הרעיון שלה, על רגל אחת – מכיוון שאי אפשר להכות את השוק על פני זמן, הכי נכון זה להשקיע בשוק, כלומר במדד עצמו, והתעודות והקרנות המחקות מספקות מעקב (זול – דמי ניהול נמוכים)  אחרי המדדים.

מנגד, יש מנהלים שמצליחים לספק תשואה עודפת, אבל הם יחסית מעטים. המוצר השלישי – פוליסות חיסכון הוא מוצר של חברות הביטוח, והוא מוצר לא שקוף – אתם לא יודעים בכל רגע נתון מה יש בפנים. מעבר לכך, דמי הניהול בו לא נמוכים בכלל, ויש בו נכסים לא סחירים (לעומת קרנות ותעודות שבהן אין נכסים לא סחירים). אז אולי הנכסים האלו מניבים תשואה, אבל אתם לא יודעים מה יש בפנים, איזה נכס מסחרי בלונדון קנתה הפוליסה והאם זה באמת מניב תשואה טובה.

כך או אחרת, קרנות הנאמנות הן כאמור האפיק הגדול ביותר, למרות שבתקופה האחרונה העוולות והטריקים בתעשייה עוברים את הגבול. מנהלי הקרנות מנצלים עיוותים שונים כדי לגרום לכם לקנות את הקרנות שלהם – זהירות, אתם צריכים לבדוק בעצמכם את דמי הניהול (במקרים רבים זה מחסל תשואה) ולבדוק או לשאול את יועץ ההשקעות איך בדיוק הוא החליט לקנות לכם את הקרן הזו – אחרי הקריאה תבינו שפעמים רבות, הקרן הנבחרת היא לא באמת הקרן הטובה.

דמי ניהול בקרנות שקליות – גזל

חברים יקרים, האפיק השקלי לא נותן תשואה במקביל לאפיק המדדי  (האינפלציה הצפויה 1% בשנה). הממשעות הפשוטה היא שהקרנות המתמחות בקרנות שקליות וקרנות אינפלציה לטווח קצר, יספקו תשואה מאוד נמוכה ולכן אנחנו שוב פונים ואומרים לכם – הקריטריון החשוב ביותר בהשקעה בקרנות שקליות וצמודות מדד לטווח קצר הוא דמי הניהול שהן גובות. זה אבסורד שקרן שקלית שתניב בקושי 0.4% בשנה, ואם נהיה מאוד אופטימיים ונניח שהיא תצליח בהשקעות מסביב, אז היא תניב 0.8%-1%   גובה את רוב הרווח כדמי ניהול – זו לא קרן אחת וגם לא שתיים, זה רוב התעשייה, וזו חוצפה. לא הוגן ולא הגון – הכל שקוף, הכל כתוב, הכל חוקי, אבל מסריח. אל תשאירו כסף אצל מנהלי הקרנות שגובים דמי ניהול גבוהים  – את רוב ואפילו כל הכסף,  שלא לדבר שיש מקרים שאתם מפסידים והם מרוויחים לא מעט.

איך הציבור בוחר קרן נאמנות?

תעשיית הקרנות מחולקת לקטגוריות – ככה המשקיעים והיועצים בבנקים (שהם הכוח המניע של התעשייה הזו) יכולים לבחור קרנות. רוצים קרן מנייתית? אין טעם לחפש ברשימת כל ה-1,400 קרנות, אלא בקטגוריית הקרנות המנייתיות.  ככה ניתן גם לבחור את הקרנות המתאימות וגם להשוות את הקרנות לקרנות האחרות באותה הקטגוריה.

מעבר לקטגוריות האלו יש תתי קטגוריות/ קטגוריות משנה, וכך אתם לא תחפשו בכל הקרנות המנייתיות, אלא לפי סוג המניות – מניות בת"א 100, מניות בחו"ל ועוד. השיטה הזו אמורה להיות טובה ליועצי ההשקעות בבנקים ולמשקיעים, אבל התוצאה היא שיש קרוב ל-40 קטגוריות משנה, ואז מה שקורה בדרך כלל הוא פשוט כאב ראש גדול של המשקיע, וחוסר יכולת לקבל החלטה. זו אולי הסיבה העיקרית שמי שבעצם בוחר את תיקי ההשקעות של המשקיעים הם – יועצי ההשקעות בבנקים.

אלא שיועצי ההשקעות, במקרים רבים, לא פנויים לניתוח והבנה אמיתית של מצב הקרן. יועצי ההשקעות מקבלים באופן שוטף מידע מאנשי השיווק והמכירה של בתי ההשקעות (בעיקר הגדולים), וככל שההכרות עם אותו משווק/ מוכר עמוקה יותר כך יש לה השפעה גדולה יותר על ההחלטות. כן, אין מה לעשות, יש משקל לחברות ולהיכרות. אבל הגורם העיקרי שמשפיע על קבלת ההחלטות של היועצים הוא  הדירוג במערכות של הבנקים.  הדירוג הזה הוא באמת העיקר – קרן לא מדורגת לא תומלץ, אפילו אם יועץ ההשקעות חושב שהיא טובה – אחרי הכל, הוא תמיד נבדק בזכוכית מגדלת, כל צעד שלו במעקב, אז מדוע לו להמליץ על קרן שלא נמצאת בדירוג – זה סיכון גדול מבחינתו. מה ייצא לו מזה, גם אם הוא צודק וזו קרן טובה והתשואה שלה בהמשך תתברר כטובה יותר מקרנות אחרות – אז מה יקרה? הוא יקבל כפיים מהמשקיע (ממש לא בטוח), ומנגד אם הקרן לא תספק תשואה טובה, הוא יקבל נזיפה, ובכלל – עוד ישאלו ויבדקו אותו – מדוע המלצת על קרן שלא דורגה?

וככה זה עובד – ממליצים את מה שהמערכת נותנת – סוג של רובוטים (מבלי להעליב), ואם כך, אז הכל זה אותו דבר. כל יועצי השקעות שלא רוצים לקחת סיכון, לא רוצים לחשוב מחוץ לקופסא, לא באמת מייצרים ערך למשקיעים אלא פונים למערכות הדירוג וקונים את אותו הדבר, וזו אגב הסיבה להתנפחות של קרנות מסוימות (והאבסורד הוא שככל שהקרן גדולה הסיכוי שהיא תייצר תשואה עודפת, הולך וקטן).

יועץ ההשקעות גם מתחשב כמובן בסגנון ההשקעה של הלקוח, בסיכון שהלקוח מסוגל ורוצה לקחת וכן במתווה ההשקעות של הבנק עצמו – מעין תיקי ההשקעות המומלצים (מבחינת שיעורי חשיפה) על ידי הבנק (מחלקת המחקר).

מי צריך 1,400 קרנות ?

ואם כך – אם מה שחשוב זו מערכת הדירוג, אז המטרה של מנהלי קרנות הנאמנות היא להופיע בראש הדירוג. איך עושים את זה? פשוט מאוד – מקימים כמה קרנות לכל קטגוריה כשכל קרן בסגנון וסיכון שונה ואפילו מנוגד, וכך יש לחברת הקרנות מספר "שחקנים" שמתמודדים על הובלה בקטגוריה הזו. זו שיטה מצוינת ורבים ממנהלי הקרנות פועלים כך. בדרך הזו הם פשוט מהמרים על כמה שיטות השקעה בקטגוריה המסוימת בתקווה שלפחות אחת תביא להם דירוג מצויין, ובעקבותיו זרם של כספים יגיע לקרן – זו המטרה העיקרית שלהם, ואפשר כמובן להבין זאת – הם לא מתנדבים , הם רוצים להרוויח.

אז למה מאפשרים להם לפתוח מספר קרנות באותה קטגוריה? שאלה טובה, אין לנו תשובה טובה.

והנה דוגמה – הקרנות הגדולות ביותר כיום הן קרנות 90/10 מדובר על משפחה של קרנות שהמוטו שלהן הוא פשוט – תשקיעו באופן סולידי את 90% מהכסף, ואת יתרת ה-10% נשקיע באפיקים מסוכנים יותר, בעיקר מניות כדי לייצר תשואה עודפת, ואז המטרה היא שהסולידי ייספק יחסית מעט אבל עם התשואה הטובה במרכיב של ה-10%, הקרן תייצר תשואה טובה, ביחס לאפיקים הסולידיים הקיימים. מנגד, אם יהיו ירידות בשווקים, אז הקרן די מוגנת ברוב הכסף – 90% אמורים להיות במקומות סולידיים (אבל, חשוב להבין – במצב של ריבית אפסית, גם אגרות החוב מסוכנות), וה-10% אמנם צפויים להניב הפסד, אבל בסה"כ ההפסד אמור להיות נסבל. זו אסטרטגיה שמושכת את הציבור, ובקטגוריה הזו יש כ-28 מיליארד שקל, והיו כבר למעלה מ-30 מיליארד שקל בתחילת השנה.

והנה הסיפור הגדול – יש קרוב ל-100 קרנות בקטגוריה הזו. יש גופים רבים שמחזיקים במספר רב של קרנות בקטגוריה הזו. הם פשוט מהמרים על סגנונות השקעה שונים ומקווים לתפוס את הכיוון הנכון, להיכנס גבוה לדירוגים, ולשאוב את כספי הציבור. זה משחק סטטיסטי לחלוטין, משחק של הסתברויות – ככל שמנהל הקרן יהיה עם יותר קרנות בסגנון השקעה שונה, כך הסיכוי שלו להיכנס גבוה לדירוג, עולה – וזה מה שהם עושים.

ומה קורה עם הקרנות שלא מצליחות – פשוט מאוד, הם לא מגייסות, אז מה?  ומעבר לכך, בהמשך אפשר לסגור אותם, להסב אותם לקרנות אחרות (אם כי האופציה הזו הולכת להיעלם) או למזג אותם עם קרנות אחרות. ככה יעלימו את הכישלונות, אבל מה שחשוב זה ההצלחות – הצלחה אחת מבין כמה קרנות באותה קטגוריה "שווה" כישלון של האחרות באותה הקטגוריה.

ומה הבנקים אומרים על השיטה הזו? כנראה שכלוטם. הבנקים דרך יועצי ההשקעות ממליצים על הקרנות הטובות (המדורגות), מקבלים את עמלת ההפצה שלהם ובזה תם מבחינתם העניין. נכון, הם בעצם הלקוח של מנהלי קרנות הנאמנות, ולא הצרכן הסופי, אחרי הכל מי שמחליט על הקרן ברוב הגדול של המקרים זה יועץ ההשקעות, אבל אותו ממש לא מעניין שלאותו הגוף יש כמה קרנות באותה הקטגוריה.

מערכות דירוג הבנקים  – קובעות לאן זורם הכסף

מערכות הדירוג בבנקים שונות בין בנק לבנק, כאשר בגדול המערכות האלו מתבססות על ביצועי הקרן (תשואה) מול הסיכון של הקרן (תנודתיות). המדד הבסיסי לבחינת הקרנות הוא מדד שארפ, אבל לרוב במערכות האלו מכניסים מדדים מתקדמים יותר כמו מדד ג'נסן וטיילור. המדדים האלו אמורים לבדוק את התשואה העודפת בהינתן הסיכון של הקרן.

מערכות הדירוג לא מדרגות קרנות חדשות. בבנק לאומי החליטו לדרג רק קרנות עם וותק של שנה וחצי. אלא שהמערכת מציגה תשואה של 3 שנים והדירוג נקבע על סמך 3 שנים, איך זה ייתכן? המערכת, מסתבר "משלימה"  שנה וחצי על פי הרכב הקרן – מה היה קורה אילו ההשקעות האלו היו לתקופה הקודמת (לשנה וחצי החסרה), ואז זה כמובן פתח למניפולציות. אם מנהלי הקרנות יודעים זאת הם ייבנו קרן שהתשואה בתקופה החסרה תהיה גבוה – זה לייתר תשואה עם נתונים ידועים מראש, סוג של חוכמה בדיעבד, אבל זה משפיע על הדירוג.

 בבנק הפועלים הקרן נכנסת למערכת הדירוג אחרי שנה, והמבחן הוא לפי הביצועים של השנה האחרונה. כאן, ככל שיהיו יותר קרנות בקטגוריה מסוימת הסיכוי לנצח ולהוביל בקטגוריה יהיה גבוה יותר. במבחן של שלוש שנים זה קשה יותר, צריך רקורד משמעותי יותר, אבל במשחק של שנה, זה פשוט יותר.

הקשר בין הבנקים לחברות קרנות הנאמנות מתבטא במקום נוסף – יש קרנות נאמנות שעוקבות אחרי מדיניות ההשקעה המומלצת של הבנקים, אחרי תיק ההשקעות שהבנק מציע. כאן, תוכלו לקרוא את המקרה של סיגמא, אבל זה נמצא במקומות רבים. יועצי ההשקעות מתחשבים בזה, ועלולה להיות כאן בעיה – מדובר בעצם בהגדרה בקרן שתומלץ על ידי יועצי ההשקעות – זה הרי תיק ההשקעות המומלץ של הבנק. הבעיה כאן אין באמת ניהול למנהל הקרן אלא מעקב אחרי תיק השקעות של הבנק ומעין "התחנפות" לבנק כדי לזכות בלקוחות.

איך מנפחים תשואה של קרן?

קרן נאמנות קטנה נוחה לתמרון. מנהל קרן של 1 מיליון שקל יכול לקחת סיכון ולפעול בשיטות שונות (לרבות מסחר תוך יומי) כדי לייצר תשואה עודפת. מנהל קרן של 1 מיליארד שקל כבר מתקשה לעשות זאת. אז מה מנהלי קרנות מסוימים עושים? פותחים קרן שבשלב הראשון היא קטנה ומייצרים בה תשואה – זה לא תמיד עובד, יש הפתעות, אבל במקרים רבים הקרן החדשה והקטנה הזו מדורגת גבוה בתשואות, ואז  הקרן נכנסת למערכות הדירוג של הבנקים (לרוב אחרי שנה של פעילות), והיא מככבת במקומות גבוהים בדירוג הזה, ואז כמובן – זרם של כספים מתחיל להיכנס, ומ-1 מיליון זה גדל ל-10 מיליון ל-100 מיליון, ויש גם קרנות שככה הגיעו למיליארדים. הכסף הזה מתבטא כמובן בחשבון הבנק של חברת ניהול הקרנות – דמי הניהול עולים אבסולוטית. זאת ועוד – במקרים רבים (בעבר) במקביל לגידול בהיקפי הקרן, או כשכבר העריכו בחברת הקרנות שהסכום שגוייס כבר מספיק, הם העלו את דמי הניהול. מי שם לב לכך שדמי הניהול בקרן שלו עלו? בודדים. אז ממש לאחרונה (ב-2016) הוחלט על העלאת דמי הניהול פעם בשנה, ולא כפי שקרה בעבר עליות שוטפות על פני כל השנה, ועדיין – גם פעם בשנה זה מספיק כדי לגרוף מיליונים.

מדריכים קשורים:

מדריך קרנות נאמנות – יתרונות וחסרונות

מדריך קרנות מחקות – האם כדאי?

מדריך תעודות סל – כל מה שצריך לדעת?

פוליסות חיסכון – האם הן מתחרות בקרנות?

מגדל אינפלציה היא קרן נאמנות שמטרה לנסות ולהשיג  תשואה עודפת על שיעור השינוי במדד צמודות מדד – ממשלתיות 2-0 שנים. מנהלי הקרן בצמוד למטרה, מסתייגים – "מובהר בזה, כי אין באמור בסעיף זה לעיל משום התחייבות של מנהל הקרן להשיג את מטרת הקרן האמורה", ובצדק – הם הרי מנסים, הם לא מחויבים לתשואה הזו.

מדד הייחוס של ביצועי הקרן הוא – מדד צמודות מדד ממשלתיות 0-2 שנים. מדובר על מדד אג"ח, והקרן באמת משקיעה את רוב כספה באגרות החוב מסוג זה.

הנה נתונים משנים קודמות –

בשנת 2013 התשואה של הקרן היתה 2.75%, לעומת מדד הייחוס – 2.12%.

בשנת 2014 תשואת הקרן היתה מינוס של 2.47% בעוד שמדד הייחוס היה מינוס 1.77%.

בשנת 2015 תשואת הקרן מינוס 0.97% לעומת מינוס של 2.48% במדד הייחוס.

ובשנת 2016, עד למועד הוצאת דוח שנתי (סוף מאי) תשואת הקרן 0.85% לעומת מינוס 0.13% במדד הייחוס.

התשואות של הקרן ממש לא מי יודע מה, אבל גם מדד הייחוס לא סיפק תשואה מרשימה בתקופה הזו. אבל נעזוב את העבר, נביט לעתיד. הקרן הזו משקיעה באגרות חוב צמודות לתקופה של עד שנתיים (רוב הכסף), אבל המדד צפוי להיות נמוך בשנתיים הקרובות (עד 1% בשנה) ואגרות החוב בצמודות למדד בתקופה זו נותנות אפילו תשואה ריאלית שלילית. בבדיקה של כמה אגרות חוב ממשלתיות צמודות למדד בטווח הזה, עולה שפשוט לא ניתן לייצר תשואה ורווחים בתקופה הזו. אולי התשואה המצטברת תגיע ל-1.5%-1.7%, ואם הקרן תשקיע באג"ח קונצרני זה יכול לעלות. רק שיש בעיה אחת גדולה למשקיעים בקרן – דמי ניהול של 0.68%.

איך במגדל גובים 0.68%, כאשר המדד הצפוי הוא 1%, הם בעצם גובים כמעט את כל רווחי המשקיעים – האם זה הוגן? הכל אמנם שקוף, הכל מפורסם, אבל המשקיעים באמת יודעים שזה המצב? וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון את דמי הנאמן, כך שסה"כ העמלות מסתכמות בכ-0.72% בשנה. כנראה שהתשובה היא לא, המשקיעים לא באמת מבינים, הם לא באמת יודעים, וחבל.

השפעת דמי הניהול בקרנות הנאמנות 

השפעת דמי ניהול בקרנות אג"ח

השפעת  דמי הניהול בקרנות כספיות

?מחשבון השפעת דמי הניהול בקרנות הפנסיה – כמה תחסכו במעבר לקרן פנסיה ברירת מחדל

מעודכן ל-03/2020

רישום ב"טאבו" (לשכת רישום המקרקעין) הוא אחד הדברים החשובים  ברכישת דירה – בשלב הראשון צריך לוודא שהרישום הקיים בטאבו אכן תואם את מה שאמר מוכר הדירה. ראשית, צריך לוודא שהדירה רשומה על שם המוכר, שנית צריך לוודא  מה כוללת הדירה – שטח, שימוש בשטח ותב"ע בכלל.  הטאבו הוא הבדיקה הראשונית, כדי שלא יהיה מצב שתקנו מחסן במקום דירה, או דירה עם חריגות בנייה ועוד. אבל חשוב כבר בהתחלה להדגיש – טאבו זו לא תעודת ביטוח. נתחיל במדריך זה בהרחבה על מה יש בטאבו, ובהמשך נתמקד בבעיות הרישום בטאבו, ואיך מתגברים על כך, ומוודאים שמה שאתם רואים זה באמת מה שאתם קונים.

אז כאמור הטאבו הוא הבדיקה הראשונה כדי שלא יהיה מצב שתקנו נכס לא רשום, שלא יפילו אתכם בפח, שלא תקנו נכס שלא מוגדר כדירה, שלא תקנו דירה עם חריגות בנייה. בטאבו אתם מקבלים את תעודת הזהות של הנכס, וכך אתם יודעים לעשות את ההתאמה  למצב בפועל – גם לגבי זהות הבעלים וגם לגבי פרטי הנכס עצמו.

את נסח הטאבו ניתן להוציא גם באינטרנט. עבור הורדה של הנסח  המקוון הצטיידו בפרטים  – מספר גוש, חלקה, מספר תת חלקה. את הפרטים האלו אתם אמורים לקבל מהמוכר, וכן דרך איתור באתרי לשכות הטאבו, ברשויות המקומיות, ואפשר גם כאן: איך להפוך כתובת לגוש וחלקה (וההיפך). כך בעצם תוודאו כי כתובת הדירה תואמת את מספרי הגוש ואת החלקה הרשומים בנסח הטאבו. כלומר, זה לא מספיק ללכת עם המספרים של הגוש והחלקה, צריך גם לוודא שהם אכן הנתונים של הדירה.

קיימים כמה נסחי טאבו: נסח מרוכז – נסח שמפרט מידע רישומי של כל בעלי הדירות בבניין המשותף;  נסח רגיל – נסח שמספק מידע רישומי של הדירה הספציפית; וכן  נסח היסטורי שבו מידע רישומי על כל שרשרת הבעלות שהדירה עברה מאז רישומה בטאבו ועד ליום הפקת הנסח.

נסח טאבו – מה הוא כולל?

בחלק העליון של נסח הטאבו רשומים מספר גוש, חלקה ותת חלקה. חשוב לשים לב שיש מקומות בלי "תת חלקה". הסיבות לכך – ייתכן שהבניין אינו רשום כבית משותף בטאבו  ובהתאמה הדירה שאתם מעוניינים בה, אינה רשומה בטאבו כבעלות או חכירה. זה עדיין לא אומר שלא ניתן לקנות את הדירה, אלא זה אומר שצריך לבדוק ולקבל אישור זכויות המוכר גם ברשות  מקרקעי ישראל או החברה המשכנת שכן היא זו שבנתה את הבניין, שיכנה את הדיירים והייתה אחראית על רישם הדירות שלהם בטאבו. אפשרות נוספת לאיתור המידע היא אצל עורך הדין שייצג את החברה.

מתחת לפרטי מספר גוש, חלקה ותת חלקה, מופיע תיאור הנכס, לרבות סוג הנכס – דירה, בית פרטי, מסחרי, מחסן וכו', וכן קומה, שטח, חלקים משותפים ועוד.

כמו כן, מופיעה שורת בעלות, שם ותעודת זהות. חשוב לשים לב איך בדיוק רשום המוכר – כבעלים או כחוכר? חוכר זה לא בדיוק בעלים, האם קיבל זכות ל-49 שנה או 99 שנה (בחלק מהמקרים מדובר בסוג של בעלות, אבל לא בכל מצב)?

בנסח טאבו מופיעות גם הצמדות על הנכס, ולרוב מדובר בהצמדות שהן חלק מהרכוש המשותף, כגון – גינה, מחסן, חניה, שהוצמדו בטאבו לדירה המסוימת.

חשוב לוודא שהנסח נקי מהערות אזהרה. מדובר בהערה שמזהירה רוכשים פוטנציאליים על התחייבות לעשיית עסקה. ברגע שאתם חותמים על חוזה (ולאחר שווידאתם שנוסח הטאבו נקי), אתם צריכים לרשום הערת אזהרה  (התחייבות לעשיית עסקה) לטובתכם (לטובת הקונה). הערת אזהרה מעניקה ביטחון (וחשוב לסייג – זה לא ביטחון מוחלט) שלא יעשו שינויים ברישום בנכס.

בנסח טאבו יכולות להיות הערות נוספות – הערת מעבר שזה בעצם זכות למעבר בשטחי המבנה/ דירה, הערה בקשר להעברה לזרים (לא ניתן למכור דירה לתושב חוץ) ועוד.

כמו כן, מופיע בנסח טאבו רישום על  משכנתא, עיקול, שעבוד הדירה ועוד.

רכישת דירה – השלבים  

עסקת רכישת דירה חייבת להיות בכתב (חוזה) ולא בעל פה,  לפי חוק המקרקעין. לאחר שהצדדים חותמים על הסכם רכישת דירה הרשומה בטאבו, יש לרשום הערת אזהרה לטובת הקונה (בדרך כלל הערת אזהרה נרשמת תוך 2 ימי עסקים). הערת אזהרה כאמור מהווה התחייבות לעשיית עסקה ומזהירה רוכשים פוטנציאלים כי בוצעה עסקה בנכס.

ישנם כמה סוגים של רישום זכויות של נכס:

– זכות בעלות – רישום הזכויות בטאבו כבעלים.

– זכות חכירה – שכירות ממנהל מקרקעי ישראל בד"כ לתקופה של 49 שנה או 99 שנה. חכירה יכולה להיות רשומה בטאבו ו/או במנהל מקרקעי ישראל.

– זכות שכירות – שכירות לתקופה מעל 5 שנים ובה ניתן להתשמש בנכס לזמן מוגדר מראש בחוזה.

האם אפשר למכור דירה פעמיים? – זהירות!

מה קורה אם מוכר הדירה מכר לכם ומיד לאחר מכן מכר לאחר – האם זה בכלל אפשרי?  ובכן, יש מצבים כאלו, וזו בהנחה שלא נרשמה הערת אזהרה על הדירה. על פי סעיף 9 לחוק המקרקעין – "התחייב אדם לעשות עסקה במקרקעין ולפני שנגמרה העסקה ברישום חזר והתחייב כלפי אדם אחר לעסקה נוגדת, זכותו של בעל העסקה הראשונה עדיפה, אך אם השני פעל בתום לב ובתמורה והעסקה לטובתו נרשמה בעודו בתום לב – זכותו עדיפה". זו הוראה חשובה ביותר, והמסקנה המתבקשת – אסור להתמהמה  – לרשום מיד הערת אזהרה והערה זו צריכה להיות הבסיס לעסקה – אין הערה אין תשלומים, כי בפועל ייתכן מצב שאם רכשתם ולא רשמתם הערת אזהרה, המוכר ימכור בשנית את הדירה ואם הרוכש רכש בתום לב, יש לו עדיפות עליכם – לדוגמה: רוכש ראשון רכש דירה ממוכר אך טרם השלים את הרישום על שמו בטאבו (יש בידיו זכות חוזית) ולאחר מכן אותו מוכר מכר את אותה דירה גם לרוכש שני. רוכש שני רכש את הדירה בתום לב, בתמורה ורשם הערה בטאבו, במקרה כזה הרוכש השני גובר על הרוכש הראשון מכיוון שפעל בתום לב. הדירה רשומה על שמו בתום לב, ויש לו זכות קניינית הגוברת על הזכות של הרוכש הראשון. החתימה על החוזה היא זכות קניינית, אבל רישום הדירה מהווה זכות קניינית שגוברת על הזכות החוזית, ולכן הרוכש השני (בהנחה ופעל בתום לב) גובר על הרוכש הראשון.

בשנים האחרונות התקבל פסק דין בבית המשפט העליון עם משמעות מאוד גדולה ביחס להערת האזהרה בנסח הטאבו –  נכון, הערת אזהרה היא קריטית לרוכשים; ונכון, הטאבו עצמו לא בהכרח מספר את כל הסיפור על הנכס (וצריך לבדוק במקומות נוספים לרבות היתר הבנייה), אבל  מתברר שגם רישום הערת אזהרה לא תמיד מספיק כדי להבטיח את הנכס ושלא ימכרו אותו לאחר.

בית המשפט העליון התייחס לשאלת ביצוע שתי עסקות מקרקעין על אותה קרקע. בעסקה הראשונה, שבוצעה לפני 40 שנה, הרוכש לא רשם הערת אזהרה בטאבו. בשלב מאוחר יותר, ולאחר שמתו  המוכר והקונה ­ נמכרה הקרקע על ידי בתו של המוכר. הבת לא ידעה על העסקה המקורית, והיא מכרה לצד לא קשור, שרשם הערת אזהרה.

אבל למי שייכת הקרקע? לרוכש הראשון (שבינתיים מת) או לרוכש השני? בית המשפט נדרש לקבוע איזו משתי העסקות על הקרקע היא בעצם העסקה התקפה, ואיזו עסקה צריך לבטל. השופטים קבעו שהקונה הראשון של הקרקע, שלא רשם הערת אזהרה, איבד את זכותו בקרקע. ככה גם עולה מפסקי דין אחרים ובכלל – ההלכה היא שהערת אזהרה  מבטיחה שלא יהיה ניתן למכור את הנכס לאחר, ומקנה עדיפות במקרה שהנכס נמכר פעמיים.

עם זאת, חשוב להבהיר שכנראה אין אף פעם עסקה בטוחה –  החוק קובע כי בעסקת מקרקעין הבעלות עוברת לידי הרוכש רק בגמר רישום הנכס על שמו בלשכת רישום המקרקעין (טאבו). עד לשלב הרישום הסופי, כל מה שיש לרוכש זאת התחייבות חוזית של המוכר, אבל הרוכש אינו הבעלים של הנכס.

בית המשפט העליון הדגיש בפסק דין זה כי יש לנקוט גישה מחמירה כלפי מי שלא פעל לרישום הערת אזהרה במשך שנים ארוכות. עם זאת, בית המשפט ציין כי אי רישום הערת אזהרה אינו מוביל בהכרח לתוצאה של העדפת העסקה המאוחרת יותר. כך למשל –  במצב שבו הרוכש בעסקה השנייה, המאוחרת יותר, לא ביצע את העסקה בתום לב, אז המשמעות תהיה הפוכה ­ והעסקה הראשונה תהיה עדיפה.

איך רושמים הערת אזהרה? איך רושמים את הדירה בטאבו?

רישום הערת אזהרה ורישום הדירה מצריך ממכם את המסמכים הבאים –

– בקשה לרישום מקרקעין: בקשה לרישום הדירה ע"ש הרוכש. ניתן להסתפק בחתימת המוכר על הבקשה.

– שטרי מכר (שטר העברת זכות שכירות בחכירה) – שטר שבו פרטי הדירה להעברת זכויות לרוכש. לאחר רישום הדירה ע"ש הקונה, הקונה יקבל לידיו העתק מקורי משטר המכר חתום על ידי הטאבו המהווה אסמכתא לביצוע רישום הדירה ע"ש הקונה.

– העתק תעודות זהות של כל הצדדים המוכר והרוכש.

– אישור רשות מקומית – אישור מופנה לטאבו המעיד כי אין חובות בעירייה בגין ארנונה, מים והיטל השבחה.

– אישור מס שבח ומס רכישה – מס שבח מעיד כי למוכר אין חובות במיסוי מקרקעין בגין המכירה בשל פטור או בוצע תשלום. מס רכישה מעיד כי הרוכש שילם את מס הרכישה או קיבל פטור (בהתאם למדרגות מס).

– שטר משכנתא – אם הרוכש מימן את רכישת הדירה במשכנתא, עליו לבקש מבנק המשכנתאות.

– אגרה – תשלום אגרה  בגין רישום פעולה בטאבו ורישום משכנתא. ניתן לשלם בטאבו או באתר האינטרנט.

כמו כן, ישנם  מסמכים נוספים במקרים ספציפיים.

הרישום בטאבו חשוב לרוכשים. הרישום מהווה אסמכתא חוקית שאתם בעלי הנכס, שהנכס מכיל כך וכך הצמדות, שטחים וכו'. דירה שלא רשומה בטאבו היא דירה בעייתית וזה יתבטא במחיר הנכס.  הרישום גם חשוב לצורך קבלת משכנתא. אי אפשר לקבל משכנתא אם הדירה לא רשומה בטאבו.

דירה רשומה בטאבו – האם זה מספיק? מסתבר שלא!

דירה רשומה בטאבו – האם זה מספיק? מסתבר שרוכשי דירות, לא צריכים להסתפק ברישום בטאבו. רישום בטאבו זו לא חותמת כשרות, כפי שחושבים רבים, זה לא בהכרח מעיד על תקינות נתוני הדירה. ישנם מקרים (ומסתבר שלא מעטים) שקיים חוסר התאמה בין הרישום של הנכס לבין היתר הבנייה. ישנם מקרים שחדרי מגורים רשומים בהיתר הבנייה כמחסנים, כחניות או כחדרי כביסה, ואילו בנסח הטאבו הם רשומים כחלק מהדירה. ישנם מקרים שקומת עמודים שנסגרה בניגוד להיתר הבנייה, רשומה בטאבו כדירה או כמועדון דיירים. בטאבו יכולה להופיע קומת מגורים שלמה שהיא חריגה מהאישור המקורי, בעוד שבהיתר הבנייה אין את הקומה הזו.

חוסר ההתאמה הוא בין היתר הבנייה לרישום בטאבו, ובמקרים מסוימים גם קיים חוסר התאמה בין המצב בפועל  (מה שבנוי בפועל, השטח בפועל) לבין הרישום בטאבו. בקיצור בלגן שלם, והבלגן הזה מחייב אתכם (ישירות או דרך עורך הדין שלכם) לעשות בדיקות נוספות – לבדוק את תשריט הבית המשותף ולבדוק את היתר הבנייה של הנכס. אחרת, אתם יכולים להימצא במצב בעייתי – יש לכם דירה שחלק ממנה (לדוגמה) רשום כמחסן. אז כל עוד אתם גרים שם אולי אין בעיה, אבל מה יקרה כשתרצו למכור? מעבר לכך, הבנקים, אם מגלים זאת, עלולים שלא לאפשר לקיחת משכנתא.

זה אולי נשמע מוזר אבל מדובר על אלפי דירות כאלו, אפילו רבבות, ובכמות גדולה יותר של דירות יש חריגות בנייה שאינן מופיעות בטאבו. לרוב זה קורה בבתים פרטיים, דירות קרקע ודירות בקומה עליונה, וחשוב מאוד שהרוכש יעשה את כל הבדיקות כדי לדעת מה הוא באמת קונה (גם בהתאם להיתר בנייה).

המצב הזה נוצר בעת בניית הבניין ורישומו המקורי בטאבו, ובמקרים רבים פשוט מדובר בחריגות שהקבלנים הסתירו. בפועל, הקבלן או עורך דין מטעמו  משייכים כל דירה לבעלות עליה בפנקס הבתים המשותפים, כשבנוסף יש בטאבו את התשריט הכללי של הבניין. ברגע שנותנים לדיירים את זכותם אזי כל דירה כבר משוייכת לבעלים ספציפיים.

כאשר רושמים את הבית המשותף, המפקח מטעם הטאבו אמור לקבל תשריט של הבניין, כאשר הוא יכול להסתמך על תשריט חתום ומאושר על ידי העירייה, או וכך קובע החוק –  הוא יכול להסתמך על  "כל תשריט אחר שמניח את דעתו". אבל מה זה –  "כל תשריט אחר". זאת בעצם הבעיה הגדולה, וזו לא טעות של הקבלנים והמפקחים. יש כאן טעויות לכאורה שנועדו להכשיר נכסים לא חוקיים.

"תשריט אחר" יכול להיות תשריט של האדריכל, המהנדס, תשריט שמבטא בפועל את המצב, אבל המצב בפועל לא חייב להיות בהתאם להיתרי הבנייה. אם רוצים לעשות את זה נכון וברור היה צריך לעבוד על פי תשריט של העירייה – זה לרוב המצב התקין של המבנה על פי היתרי הבנייה שניתנו. אבל אם מראש עובדים על תשריט אחר, אין כאן באמת פיקוח על הבנייה, ואין כאן כוונה ורצון לבדוק חריגות, אלא ההיפך – יש כאן כווונה להכשיר חריגות בנייה.

ברגע שעובדים לפי תשריט של אדריכל או מהנדס, וזה מוגש לטאבו, אז כמובן שייתכנו סתירות וחוסר התאמות בין המצב בטאבו לבין היתרי הבנייה.

המצב הכי נכון הוא שהמפקחים עבדו רק מול תשריט של מחלקת התכנון בעירייה, הוראה כזו עדיין לא נקבעה אבל בינתיים התווסף תיקון לרישום בטאבו ובבתים שנרשמו אחרי שנת 2011 יש להסתמך על תשריט של מחלקת תכנון, אחרת תהיה אזהרה / תמרור אזהרה. אבל זה לא פותר את הרישום של בניינים לפני 2011, וזה גם לא פותר את הבעיה כולה כי עדיין אפשר להסתמך על תשריט אחר, רק שתהיה אזהרה. לא כולם מבינים את משמעות האזהרה, ולכן חשוב לבחון את נסח הטאבו על אזהרותיו השונות, ואם לא מבינים לפנות למומחים – עורכי דין ושמאים. אבל למה רק משנת 2011 ולמה לא הלכו עד הסוף וחייבו תשריט של רשות התכנון? לא ממש ברור, חוץ מהעובדה הפשוטה שבישראל של שנות ה-50, היה בלגן שלם בתחום רישום הדירות, והבנייה בשטח גברה על היתרי בנייה, תשריטים ורישומים בטאבו. הייתה דירה של 200 מטר למרות שההיתר הוא ל-100 מטר. אז מה? זאת הדירה. וככה זה נמשך, ורק לאחרונה מנסים לעשות בזה סדר. אגב, שכונה גדולה – שכונת התקווה עדיין לא רשומה בטאבו, ורק לאחרונה עיריית תל אביב עושה סדר ברישום ויוצאת לפרויקט גדול, אבל בדרך יהיו שאלות גדולות – נכסים שצצו ולא היו רשומים בשום מקום, ואין להם זכר בשוק מקום, האם צריך להכשיר אותם? הרי ברור שמישהו עשה פה קופה, בנה ובנה ובנה, ועכשיו כמה עשרות שנים אחרי מאשרים לו את הבנייה הלא חוקית? הנוהג הזה מסתבר היה כאן מאוד משמעותי במשך שנים רבות ובמקומות רבים. חברוה גדולה של קבלנים התעשרה מאוד מהחריגות האלו, רק חבל שיש רוכשים תמימים  שמשלמים על זה עכשיו את המחיר. אז מה עושים?

לצד הבדיקה בטאבו, תבדקו את היתר הבנייה ואת התשריט של העירייה. רק ככה תוכלו להיות שקטים שאתם קונים באמת את מה שאתם רואים, ולא איזה מחסן בתחפושת של דירה.

מדריכים רלבנטיים:

רכישת דירה מקבלן 

רכישת דירה להשקעה

מס רכישה – ככה זה עובד

מדריכי משכנתא

פעולות מקוונות בטאבו – יתרונות וחסרונות

התראות טאבו באמצעות הודעות טקסט – איך זה עובד?

הרווח של בבילון – איך מציגה בבילון את ההשקעות בסטאראפים? איך היא שילשה את שווי ההשקעה שלה באמ.אס.טי תוך חודשים ספורים? ומה הנכס העיקרי במאזן שלה?

בבילון שידעה בעברה ימים טובים יותר כשהיתה  אחת מהחברות הבולטות בתחום סרגלי הכלים (תחום שכמעט ונעלם בעקבות החלטה של גוגל), מנסה בשנים האחרונות, לצד פעילות בתחום הפרסום באינטרנט, להיות סוג של קרן הון סיכון.

בסוף השנה שעברה, השקיעה החברה הנשלטת על ידי נועם לניר, בחברת אמ.אס.טי  שמפתחת כלים לאופטימיזציה אוטומטית של הזמנות בתחום התיירות. בבילון דיווחה בתחילת השנה כי אמ.אס.טי חתמה על מספר הסכמים עם סוכנויות נסיעות וכן מספר הסכמים עם ספקים, וכן מסרה כי אמ.אס.טי החלה לייצר הכנסות נטו (הכנסות בניכוי עלויות ישירות) בקצב של אלפי דולרים בודדים בשבוע.

בבילון השקיע בחברה הזו סכום של 1 מיליון דולר, בתמורה ל-45% ממניותיה. אבל, בהמשך תוקן ההסכם המקורי – בבילון הסכימה להעביר חצי מיליון דולר מוקדם מהתאריך המקורי (למרות שאמ.אס.טי לא עמדה באבני הדרך), ובתמורה זכתה לקבל 2.5% נוספים מהחברה, כך שבסה"כ  היא קיבלה 47.5% מהון מניות אמ.אס.טי.

ההשקעה הזו בספרים זכתה להשבחה מהירה, אך תמוהה –  לפני כחודש דיווחה בבילון כי נכנס משקיע נוסף לחברת אמ.אס.טי לפי שווי גבוה יותר מהשווי שלפיו השקיעה בבילון וכתוצאה מכך שוערכה ההשקעה בהתאם לשווי ההוגן בעסקה עם המשקיע ונוצר רווח משמעותי – "…אמ.אס.טי. טראוול חתמה על הסכם עם צד שלישי , לפיו ישקיע המשקיע בחברת המטרה סך של 250 אלף דולר, בתמורה לכ-3.5% מהון המניות של חברת המטרה (אמ.אס.טי) בדילול מלא", מסרה בבילון והוסיפה – "מניות אלו יוקצו למשקיע באמצעות מניות בכורה, בעלות זכויות זהות לאלו המוחזקות על ידי החברה (בבילון). שווי חברת המטרה כפי שמשתקף מהסכם ההשקעה, הינו כ-6.9 מיליון דולר (לפני הכסף). לאחר הקצאת המניות, תחזיק החברה ב-45.8% מהון המניות של חברת המטרה, בדילול מלא (לעומת 47.5% ערב ההשקעה). החברה צפויה לרשום בדוחותיה הכספיים לרבעון השני לשנת 2016, רווח משינוי בשווי הוגן בסך של כ-2.3 מיליון דולר, בגין השקעתה בחברת המטרה, זאת בהתאם לשווי חברת המטרה כפי שהינו משתקף מהסכם ההשקעה כאמור".

ואם נסכם את העסקה מהזווית של בבילון – השקעה של 1 מיליון דולר יותר משילשה את עצמה, תוך מספר חודשים, כשבדרך נוצר רווח מרשים של 2.3 מיליון דולר – והכל בזכות השקעה (של גוף אחר) בסך 250 אלף דולר.

בבילון מציגה את החברות המוחזקות בדומה לקרנות הון סיכון לפי השווי ההוגן שלהם, והשווי ההוגן של  אמ.אס.טי. אכן עלה משמעותית, אבל יש כאן כמובן אבסורד גדול – השקעה של 250 אלף דולר בלבד מסדרת לבבילון רווח של 2.3 מיליון דולר; האם אפשר להסתמך על עסקה לרכישת 3.5% מחברה כדי לקבוע את שוויה ההוגן, במיוחד כשמדובר בסכם נמוך? ובכלל – מה הרף המינימלי להשקעה שממנה ניתן לקבוע את השווי ההוגן? הרי תיאורטית יכול משקיע להשקיע 20 אלף דולר תמורת 0.1% מהון מניות החברה, כלומר לפי שווי של 20 מיליון דולר ואז החלק של בבילון יכול להיות שווה סביב 9 מיליון דולר –  זה נראה לא הגיוני, זה פתח למניפולציות, אבל בתעשיית ההון סיכון העולמית עסקאות של רכישת נתחים קטנים ואפילו קטנטנים מחברות סטארט אפ, מקבעת שווי גבה שמתגלגל לדוחות, ויוצר רווח ותשואה למשקיעים, רק שהרבה פעמים זה רווח ותשואה על הנייר.

ולפעמים (ולא מעט) ההשקעות בסטארטאפים מניבות הפסדים. לצד הסיכוי הגבוה יש גם סיכון גדול – ככה זה בעולם ההשקעות לרבות בהשקעות בחברות טכנולוגיה – סיכוי הולך יחד עם סיכון, יש אמנם  סיכוי לייצר תשואה מרשימה, אבל יש גם סיכון גדול להפסיד (אפילו את כל ההשקעה), ובבילון מכירה את זה מקרוב.

בבילון נכנסה לתחום ההשקעות בטכנולוגיה במרץ 2015. אז היא דיווחה על הסכם השקעה בחברת גיים-אין-30 שמפתחת אפליקציה המהווה פלטפורמת משחקים המאפשרת למשתמשים  לשחק במשחקים שונים זה מול זה. בבילון התחייבה להשקיע 1 מיליון דולר – חצי מיליון דולר במזומן, וחצי מיליון דולר בסוף 2015 כפוף לעמידה ביעדים. החברה לא עמדה ביעדים, כך שההשקעה הכוללת הסתכמה בחצי מיליון דולר, ובתמורה לה קיבלה בבילון שליש ממניות החברה. אלא שמעבר לאי העמידה ביעדים, גיים-אין, הפסיקה את הפעילות לחלוטין בינואר 2016 וההשקעה ירדה לטמיון. בבילון מחקה את ההשקעה והכירה בהפסד של כחצי מיליון דולר ברבעון הראשון (כל ההשקעה הראשונית של בבילון בחברה).

אז סיכום ביניים – בבילון השקיעה עד כה בשני סטאראפים – אחד (גם-אין 30) נכשל תוך 9 חודשים והחברה רשמה הפסד של חצי מיליון דולר; ובשני  (אמ.אס.טי) הושקעו 1 מיליון דולר שהושבחו תוך חודשי ספורים, ל-3.3 מיליון דולר – רווח של 2.3 מיליון דולר (רווח על הנייר), בזכות השקעה קטנה של גורם שלישי בחברה לפי שווי גבוה.

כך או אחרת, הנכסים הגדולים של החברה הם לא בתחום ההשקעות בחברות טכנולוגיה. הנכס הגדול של החברה הוא – מזומנים. לחברה מזומנים (נכון לסוף רבעון ראשון) בסך של כ-123 מיליון שקל, פי עשרות מההשקעה בחברות הטכנולוגיה (שמוצגת ברבעון ראשון ב-3.7 מיליון שקל). מדובר במזומנים נטו (לחברה כמעט ואין התחייבויות פיננסיות), שנוצרו מפעילותה הקודמת של החברה (פעילות סרגלי הכלים).

 מעבר למזומנים יש לחברה מעין שאריות של פעילות הפרסום (לקוחות, ספקים וכו'), אך בסכומים  יחסית נמוכים ועם השפעה קטנה על הנטו – כלומר, הנכסים הנוספים וההתחייבויות הנוספות (מעבר למזומנים וההשקעה בחברות טכנולוגיה) מעין מאזנים את עצמם.

משיכה מכספומט – מהיכן אתם מושכים? עדיף מהבנק שלכם, אחר כך מבנקים אחרים ואם אין ברירה – מגופים חוץ בנקאיים.

יש בארץ 5,600 כספומטים ומתוכם 65% לא שייכים לבנקים עצמם, אלא מתופעלים על ידי גופים חוץ בנקאיים. הגופים האלו לא כפופים לפיקוח על הבנקים, הגופים האלו כפי שאמר ח"כ איתן כבל יו"ר הוועדה לכלכלה כאילו מצמידים את האקדח לרקה של המושך –  "זה כמו שוד, מאז שהוציאו את הכספומטים מהבנקים, תעריפי העמלות זינקו הם מגיעים ל-7-8 שקלים למשיכה, ויש מקומות שסכום המשיכה מוגבל והלקוח צריך למשוך כמה פעמים וכך העמלה גדולה עוד יותר, כתלות במספר המשיכות".

העמלות האלו גבוהות משמעותית מהעמלות של הבנקים, וזה מבטא את חוסר הבנה של בנק ישראל. בבנק המרכזי סברו שהוצאת הכספומטים מהבנקים יגרמו להאצת התחרות ולהורדת המחירים. "חשבנו שהשוק החוץ בנקאי יגביר תחרות", אמרה חדה בר המפקחת על הבנקים, "אך הוא רק העלה מחירים.  זה לא באחריותנו, אין לנו פיקוח על המכשירים החוץ בנקאיים. בבנקים המחירים נמוכים משמעותית במקרים מסוימים העלות היא אפס

"הבנקים מגדילים כל שנה את כמות הכספומטים והם מתכוונים להגדיל עוד. היחס עומד להשתנות". אבל, הבנקים מגדילים את היקף הכספומטים היכן שכדאי להם, ולא תמיד זה בהתאם לצרכים של הלקוחות. במרכזי קניות רבים הבנקים הוציאו את הכספומטים שלהם ונכנסו החברות החוץ בנקאיות הלא מפוקחות.

מעודכן ל-10/2018

1.5 מיליון אנשים משלמים עמלות בנק גבוהות  – תתעוררו!

עמלות הבנקים אמנם ממשיכות לרדת, אבל עדיין מדובר בעמלות יקרות שניתן להוזילם משמעותית. המפקחת על הבנקים, חדוה בר, העבירה במספר הזדמנויות לחברי וועדת הכלכלה סקירה על העמלות וקראה לציבור לפעול להוזלת העמלות.

מהנתונים שמסרה בר עולה כי העלות החודשית הממוצעת בניהול חשבון עו"ש מסתכמת ב-14.6 שקל, והעלות הממוצעת של אחזקת כרטיס אשראי עומדת על 10.6 שקל – ביחד 25.2 שקל (עמלות בנק כוללות של 25.2 שקל). העלויות האלו יאמנם בסימן ירידה.  אבל, העלויות האלו (עמלות עו"ש ועמלת כרטיס אשראי) הן רק חלק (חלק קטן) ממכלול העמלות שהציבור משלם לבנקים שכוללות ניהול חשבון השקעות, עמלות קנייה ומכירה של ניירות ערך (מניות, קרנות נאמנות, אג"ח) דמי ניהול (דמי משמרת), עמלות הקצאת אשראי, ריבית ועוד. גם כך – עמלות העו"ש ועמלת כרטיסי האשראי נמוכות ביחס לעמלות האחרות, הבעיה היא בעמלות האחרות – שם צריך באמת פיקוח, תחרות והפחתת עלויות. אז, עם כל הכבוד ליו"ר וועדת הכלכלה, ח"כ איתן כבל  שנשמע מאוד מרוצה מהמצב, ועם כל הכבוד למפקחת על הבנקים חדוה בר, יש עדיין דרך ארוכה, ובסקירה החצי שנתית, פשוט לא נגעתם בעניין – אז מה זה שווה, הדיון הדביק, המלטף והחנפני הזה –  הנה עמלות ניהול חשבון השקעות (עם טבלאות) ומהן ניתן להבין את העושק הגדול של הציבור וזה כמובן לא הכל. ורק כדי להמחיש – אם תכנסו לכאן, תקבלו מידע כולל על עמלות ניירות הערך בבנקים לעומת עמלות ניירות ערך בבתי ההשקעות (ובבנק ירושלים) זה הבדל של שמיים וארץ, זה הבדל של פי 2-3 ואפילו יותר – אז למה לשלם יותר?

כספים אבודים בחשבונות הבנקים – איך תאתרו אותם? הנה הדרכה

כך או אחרת, חדוה בר ציינה בעבר כי יש מספר מסלולי עמלות בנק, כאשר 250 אלף איש עברו למסלולים וחסכו בעמלות. המסלול מאפשר בפועל תשלום חודשי קבוע, ולא תשלום פר הוראה/ שורה. לדבריה ישנם 1.5 מיליון איש שיכולים לחסוך בעמלות באם יעברו למסלול עמלות קבוע.  "הדגשים המרכזיים כשמתבוננים בשינויים שחלו לעומת תקופות קודמות, רואים שעלות חשבון העו"ש ירדה לאורך השנים. יש פה ממש מגמת ירידה ברורה. אנחנו מדגישים כיום ללקוחות להוזיל עוד את העלויות ויש כלים רבים  – שימוש בערוצים ישירים יותר שזולים בעשרות אחוזים למשק הבית,  הצטרפות למסלולי עמלות והגדרנו שני מסלולים בסיסיים של חבילה מפוקחת ב-10 שקלים, ומסלול גם לעסקים קטנים. המסלולים האלו יכולים להוזיל משמעותית מאוד את העלויות החודשיות.

"מעבר לכך, דרשנו מהבנקים למסור ללקוחות תעודת זהות בנקאית.  זה דוח פשוט שמרכז כמה הלוואות יש לך, כמה פיקדונות, חסכונות, כמה שילמת בעמלות כמה קיבלת ושילמת בריביות. זו שפה אחידה וזה נותן תמונת מצב מלאה על החשבון ומאפשר לגשת לשאול שאלות את הבנק – איך יכול להיות שמשלם כך וכך? האם יש חלופה אחרת? זה יכול לעזור לציבור להפחית את העמלות ואת הריביות

"בחודשים האחרונים התערבנו להוזיל עלויות לטובת אזרחים וותיקים ואנשים עם מוגבלויות, דרשנו מהבנקים על עמלת הפקת מסמכים סטנדרטיים להציב תקרה וגם בעמלת שינוי מועד פירעון הלוואה לדיור.

"כמו כן, דאגנו לגמלאים שמשלמים עמלות גבוהות. קבענו שכל הגמלאים יועברו אוטומטית למסלול הזול, דרשנו מהבנק שיבדוק 12 חודשים פעילות של לקוח מול הבנק – כמה שילם עמלות בפועל, ואם היה כדאי לו להיות במסלול העמלות, אז להעביר אותו למסלול הזה. זו בשורה ללקוחות הפסיביים.

"אני רוצה להדגיש את ההוזלה דרך ערוצים ישירים. פעולה אחת עולה בבנק כ-6 שקלים , תלוי איזו פעולה, אבל אם עושים זאת בערוץ ישיר זה זול ב-75%. אני הזמנתי פנקס שיקים בשיחה עם בנקאי, בעלי הזמין באפליקציה ועלה לו פחות משמעותית".

החשיבות הגדולה מהדיון היתה בנוגע ל-1.5 מיליון איש שיכולים להוזיל את העלויות שלהם. זה לא מסובך כפי שזה נשמע, בהתאם למספר פעולות חודשיות אתם יכולים לבחור מסלול עם תשלום חודשי קבוע, שמאוד ייתכן שהוא זול יותר מהעמלות השוטפות שאתם משלמים בחודש.

למדריך עמלות ניירות ערך בבנקים לעומת בתי ההשקעות

הנה מדריך עמלות – ככה תוכלו לדעת איזה מסלולים קיימים, כמה אתם משלמים עבור כל עמלה, והאם ניתן לחסוך חלק מהעמלות האלו?

כספים אבודים בחשבונות הבנקים – איך תאתרו אותם? הנה הדרכה

הדיור הציבורי,  תמונת מצב –  745 דירות בשנה; זה עדיין מעט!

מדריך דיור ציבורי – כל מה שצריך לדעת

הדיור הציבורי לנזקקים אמנם גדל וקצב מכירת הדירות עלה דרמטית בשנים האחרונות – מ-6 דירות בשנת 2014 ל-745 דירות ב-2016 והמספרים האלו נמשכים גם לתוך 2016. אבל האם זה מספיק? ממש לא. יש מעל 100 אלף שנזקקים לדיור ציבורי, ואין להם דיור ראוי.

וועדת הכלכלה דנה לאחרונה בנושא, הנה הדעות, ההערכות והמסקנות

היו"ר דב חנין:  חברות וחברים, אני מתכבד לפתוח את ועדת הכלכלה של הכנסת. אנחנו מקיימים את הדיון במסגרת יום הדיור בכנסת. יש לי את הזכות יחד עם חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס להיות אחד מיוזמי היום הזה. הנושא של הדיון שלנו הוא הגדלת מלאי הדיור הציבורי. זה נושא שיש לו חשיבות אדירה מבחינת ההתייחסות לדיור הציבורי. אני רוצה לקבל בברכה את שר הבינוי והשיכון, חבר הכנסת יואב גלנט, ואת סגן שר הבינוי והשיכון, חבר הכנסת ז'קי לוי.

אני רוצה לומר כמה דברים כלליים על הנושא של מלאי הדיור הציבורי. אנחנו צריכים להבין על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על מלאי הדירות בדיור הציבורי. יש שני אופנים להסתכל על השאלה הזאת. יש את האופן הספציפי, הצר, שבו אנחנו מסתכלים על אנשים שממתינים בתור. לאורך השנים יש לא מעט אנשים ונשים שממתינים וממתינות בתור לדיור הציבורי. יש כ-27 אלף אנשים זכאים שרשומים במשרד הקליטה, יש כמה אלפים שרשומים כזכאים במשרד הבינוי והשיכון. זה אופן אחד של הסתכלות על העניין. נראה לי שבדיון הזה יותר נכון, אדוני השר, להתייחס דווקא לאופן שבו הצגת לנו את האתגר שקיים בפנינו כחברה. אתה אמרת אמירה מאוד מאוד חשובה. יש מיליון בני אדם במדינת ישראל שלא מצליחים להתמודד בשוק הדיור הנוכחי, שהוא שוק דיור מאוד מאוד פרוע, מחירי השכירות בו מאוד גבוהים, שלא לדבר על מכיר רכישת הדירות. יש מיליון בני אדם במדינת ישראל שנמצאים מתחת לשוק, מתחת לרצפה, ואלה האנשים שאנחנו צריכים להסתכל עליהם כשאנחנו מדברים על דיור ציבורי במובן הרחב.

ועדת אלאלוף קבעה בזמנו שהקו האדום של מלאי הדירות בדיור הציבורי צריך להיות 110 אלף דירות. מאז המספר הזה אולי עלה, אבל מספר הדירות שקיימות בדיור הציבורי הרבה יותר מצומצם. אדוני השר (פנייה לשר השיכון והבינוי, יואב גלנט) , אתה מגיע למשמרת שלך אחרי שנים רבות שבו הדיור הציבורי במקום להיתפס כחלק מרכזי מהפתרון, נתפס כחלק מהבעיה, כאיזה שהוא שריד בעולם ישן שאנחנו צריכים להיפטר ממנו ולאט לאט לחסל את המלאי על-מנת שאנשים יעברו לגור בצורות אחרות.

אני רוצה לפתוח את הדיון בהערכה לך, אדוני השר, ולך, אדוני סגן השר. אני נמצא באופוזיציה. העבודה שנעשית במשרד הבינוי והשיכון היא שינוי מגמה. קודם כל,  קונים דירות. היו שנים שבהן רכשו 0 דירות, היו שנים שרכשו 5 או 6 דירות. בשנה שעברה קנו 750 דירות, שזה מספר הרבה יותר גדול מאשר בעבר. זה כיוון מאוד מאוד חיובי. זה מהלך שמשרד הבינוי והשיכון עשה מתוך התקציבים שלו, מתוך התמרון עם התקציבים שיש בתוך המשרד. אנחנו חייבים משהו הרבה יותר גדול אם אנחנו רוצים לעשות את השינוי הגדול, האסטרטגי בתחום הדיור הציבורי.

אני רוצה לומר, אדוני השר, כמה מילים של דאגה. אנחנו פה נמצאים בכנסת. אנחנו שומעים דברים שמטרידים ומדאיגים אותנו. אני אומר בשם ועדת הכלכלה, שהיא ועדה שמאוד מאוד מסורה לעניין הדיור הציבורי, שאנחנו עוקבים בדאגה אחרי השמועות שישנה תכנית לעשות חילופי תפקידים בממשלה, שאולי אתה, אדוני השר, תעזוב את תפקידך כשר הבינוי והשיכון. אנחנו לא מנהלים את הממשלה, זו לא תפקידה של ועדת הכלכלה, אבל מהזווית של הדיור הציבורי ברור לנו לחלוטין שיש סכנה לכל אותו מהלך חשוב ביותר של שינוי מגמה שאתה וסגן השר מזוהים איתו. אם נגיע למצב שפתאום מחליפים את הקפטן והספינה תיסע לכיוון אחר, אז אותו תהליך שבו ניסינו להציל את ספינת הדיור הציבורי פשוט ייעצר, סירות ההצלה יישארו לטבוע בים, אולי גם הספינה כולה תטבע. אני אומר את הדברים כוועדה שעוסקת בתחום הדיור הציבורי. אנחנו מסתכלים על זה בדאגה מאוד מאוד גדולה. אני לא יודע, אדוני השר, אם אתה יכול להתייחס לנושא הזה, אם זה משהו שתוכל לומר עליו משהו בשלב הזה, אבל חשוב לנו, לפחות מבחינת הוועדה, להביע את ההרגשה שלנו ואת הזווית שלנו כמי שעוקבים אחרי הדיור הציבורי.

שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:  בוקר טוב,  אדוני יושב ראש הוועדה. אני יכול להגיד שאתה שותפי להרבה מאוד תהליכים בתחום הדיור הציבורי ובתחומים אחרים שנוגעים לאוכלוסיות החלשות במדינת ישראל. גם חברי הכנסת, כל אחד בתחומו, משתפים פעולה בנושאים האלה. ידידי, חברי ושותפי ז'קי לוי, סגן השר, מוביל בהרבה מאוד היבטים את תחום השיכון בגלל הניסיון והמחויבות שלו לעניין.

אני רוצה לפתוח באמירה אישית. תראו, אני הייתי שנים ארוכות בצה"ל. כשאתה חוזר מתחקיר עם לוחמים ביום שישי בבוקר, אחרי שהם עשו מבצעים בחאן יונס , בעזה, בדיר אל- בלח, ברפיח, כאשר הם כבר נמצאים במחנות שלהם לאורך הרצועה, אם בנחל עוז, בכרם שלום, בנתיב העשרה ובמקומות אחרים, אתה רואה שיש חיילים שמתפזרים לבתיהם, יש חיילים שנשארים במחנה. כשאתה שואל אותם למה הם נשארו, הם אומרים לך שאין להם לאן ללכת. זה חייל שחזר ממבצע בסיכון חיים, לפעמים נפגעו לידו אנשים. הוא צריך לחזור לאין בית, לבית קר, למקרר ריק. אלה דברים שקיימים במדינת ישראל של המאה ה-21. חשבתי, עוד לפני שנכנסתי לתפקידי, שאני מכיר היטב את הארץ. אני מבין לפעמים לליבם של חברי האופוזיציה שאומרים שיש עוד 4 שנים, אבל עברה רק שנה.

אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): השאלה היותר רלוונטית היא עוד כמה זמן הוא יהיה שר שיכון. ישנה איזו שהיא שמועה שמתרוצצת שאותי מאוד מאוד מטרידה. השר נמצא שנה במשרד, עושה עבודה מצוינת, מטפל בדיור הציבורי לעומק. היום אנחנו שומעים שמישהו רוצה להעניש אותו על כך, להעביר אותו לפני דיונים על תקציב המדינה. התכנית שהוא בונה, לא יהיה מי שידאג שהכספים יגיעו. יותר מכך, יכניסו שר חדש למשרד שעד שהוא ילמד אנחנו נאבד זמן יקר. כל זה קורה כשאנחנו בתוך משבר דיור נוראי. המדינה תיכנס לטלטלה. משרד השיכון צריך יציבות. שמעתי את אותם אנשים שרוצים לעשות את המהלך הזה מדברים בתקופת הבחירות על כך שחוסר יציבות שלטונית וחוסר רצף של שר בתפקיד מסוים גורם לכך שתכניות לא מתקדמות, גורם לכך שלא פותרים דברים. האנשים האלה עושים את הדברים האלה. האם זה נכון, אדוני השר, שמתכוונים להעביר אותך מתפקידך?

שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: השאלות האלו כל הזמן עולות. יש פה כל מיני אנשים שמנסים להציג אותי כאילו אני איזה מסכן, איזה חלש, איזה מישהו שרוצים לפגוע ולהעניש אותו.

מיכל בירן (המחנה הציוני): זה לא עניין אישי, זה עניין ציבורי. כוונת מכוון וכוונת זדון זה עניין עקרוני. עד שקורה אירוע נדיר כזה שיש שר שעושה את עבודתו, גם אז באים לחבל בזה. זה מצב לא הגיוני.

שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני מבין שיש איזה שהוא רצון להראות כאילו מישהו רוצה לעשות ככה, מישהו אחר רוצה לעשות אחרת ואני בכלל איזה מישהו שצריך קביים בשביל שיסייעו לו. ראשית, אני מרגיש מספיק חזק בכל דבר שאני עושה. שנית, כמוכם שמעתי בתקשורת כל מיני שמועות. גם אני רואה טלוויזיה ונהנה מהצפייה בה. אני מאוד מרוצה ממה שקורה במשרד הבינוי והשיכון בהקשר של מה שעשינו, ויותר מזה – בהקשר לתכניות העתידיות שלנו, של סגן השר ושלי. את השיח הזה תפנו למי שאתם חושבים שיש לו יכולת השפעה על הנושא, לא אלי.

היו"ר דב חנין: תודה על התשובה המדויקת, אנחנו אכן נעשה את זה. הבנו את התשובה.

שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: היות והנושא הזה מאוד מטריד את מנוחתכם, אני יכול לומר לכם שבניגוד למתואר מערכות היחסים טובות, התהליך הוא תהליך שעובד. גם אם אני צועק קצת פחות, אני מרגיש איתן במה שאני עושה ובטוח במצבי ובמעמדי. בואו נוציא את זה משיח של מסכנות למקום אחר.

 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): זה לא אישי. אני מאוד מחבבת אותך, אבל אל תיסחף. אני מאוד חוששת לנושא הדיור, לכך שבזמן כזה יוצרים טלטלה. השאלה היא גם לגבי הדיור הציבורי. האם המחליף שלך יהיה בעד הפרטה של הדיור הציבורי? האם עמידר מדיחה שר מכהן במשרד השיכון? זו שאלה שאותה אנחנו צריכים לשאול. עם כל הכבוד לכבודו, אני דואגת לדיור הציבור קצת יותר מאשר אני דואגת לך. אתה חייל מצטיין, אתה יכול להגן על עצמך. אני לא מדברת לגופו של אדם, אני מדברת על תהליך שמשהו מסתתר מאחוריו.

שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אי אפשר לטעות בקשר למה שאתם חושבים, הדברים מובנים. אני מציע להיות מתון בדיונים, נחרץ יותר במבצעים ובפעולות. ראיתי הרבה אנשים שישבו בחדרי דיונים והיו מאוד לוחמניים, אבל כשהם הלכו לידי בסדר התנועה הם נראו אחרת. אני רוצה לומר לכם, בואו נדבר על מעשים, על פעולות, על עבודה, את הלוחמנות נשאיר למקומות אחרים. ככלל אני מחויב לנושא הזה, לפי זה אנחנו פועלים. תיכף תראו את הדברים.  בדיור הציבורי יש הזנחה רבת שנים. כשאני אומר רבת שנים, אני מתכוון לזה שבעשור האחרון לא היה כמעט שום שינוי לטובה בנושא הדיור הציבורי. אני רוצה לתת לכם קצת מספרים על מה שסגן השר ז'קי לוי ואני עשינו בשנה האחרונה. קודם כל, השקענו מעל מיליארד שקל ברכש של דיור ציבורי. בשנת 2014 רכשו 6 דירות, בשנת 2015 רכשו 745 דירות, שזה פי 120 או 130 אחוז. אלה המספרים.

עיסאווי פריג' (מרצ):איפה זה חולק, אדוני השר?

שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני מדבר על מה שאני אחראי עליו. לגבי מה שהיה בעבר, תביאו את מבקר המדינה, תשאלו אותו. אנחנו משקיעים כל שנה מיליארד וחצי שקל בתשלום שכר דירה לזכאים. אני רוצה שתבינו מה המספר הזה אומר. המספר אומר שיש 130 אלף משפחות, שזה בערך חצי מיליון אנשים ואפילו יותר, שמקבלות סיוע מהמדינה ולא מסוגלות לגמור את החודש. זה המצב שלנו במדינת ישראל.

טטיאנה קדושקין: מה לגבי נכים שקופים שהם לא בכיסא גלגלים?

שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אכן המספר הזה הוא מספר מדהים. המספר של זכאי הדיור הציבורי הוא קביעת קו מלאכותי שקבענו  לפי קריטריונים מסוימים, מתוך כוונה לתת מענה לאוכלוסיות הנזקקות ביותר בתוך האוכלוסייה הזאת. כשיש לך אנשים שמרוויחים שכר מינימום ואתה מסייע להם ב-1000 או ב-2000 שקל, מרכיב ההוצאה שלהם על הדיור הוא 30,40,50 אחוז משכרם. זה ברור שזה לא משאיר כמעט שום שכר פנוי למזון, לחינוך ולדברים אחרים. העלינו לאוכלוסיות האלו בסדר גודל של 600 עד 900 שקל לחודש את ההשתתפות בשנה האחרונה, שזה עוד כ-47 מיליון שקל. אנחנו גם דואגים לאיכות החיים של אלה שגרים בנתונים קשים. הקמנו לתחייה אחרי 40 שנה את פרויקט שיקום השכונות. הקצינו מתקציבים קיימים 300  מיליון ל-31 ישובים, כאשר זה יגדל ל-40. יש לנו סיכום עקרוני עם האוצר לכך שזה יהיה משהו רב שנתי שנתחיל לטפל גם במרכז הארץ.

רן מלמד: כמה זה חברתי?

שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אנחנו מבינים ששיקום שכונות זה לא רק מבנים. בסוף אתה צריך ליצור מנהיגות חברתית, אתה צריך ליצור גאווה מקומית, אתה צריך ליצור לכידות קבוצתית של האנשים, אתה צריך שילד לא יתבייש להזמין את החבר שלו לשחק איתו כדורגל בשכונה רק בגלל שהחבר גר בשכונה חדשה והוא גר בשכונה ישנה. בכל הדברים האלה אנחנו מטפלים. אנחנו נשקיע 75 מיליון שקל בשנים הקרובות באיגום משאבים.

אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): לא היה שקל לשיקום שכונות חברתי בתקציב האחרון עד שלא נלחמנו ולא הבאנו את הציטוט של כחלון כיושב-ראש ועדת הכלכלה על קיצוץ.

רן מלמד: אני מסכים. אני חושב שהחברתי צריך להיות הרבה יותר.

 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): לפחות יצקנו שם כסף, לכן הסעיף לא מת.

 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: הסכום שאני מדבר עליו הוא סדר גודל של 75 מיליון. זה כסף גדול, זה לא כסף קטן. אנחנו מתחילים להפעיל אותו. העסק הזה עובד. דרך אגב, יש משרדי ממשלה וארגונים חברתיים נוספים שנרתמים כי בסך הכל הראייה הזאת היא ראייה נכונה. אני מציע לכם ללכת. אפשר כבר לראות מקומות שבהם סיימנו פרויקטים נקודתיים, כמו אור-עקיבא, יוקנעם, טבריה. אפשר לראות מקומות שבהם פרויקטים מתחילים, כמו באופקים, בנתיבות, במגדל העמק. רבותיי, התחלנו מהפריפריה, כי פשוט אין לנו מספיק כסף לעסוק בכולם בו-זמנית. זה קורה. אני רואה ערך לא פחות בשדרוג המצב של האוכלוסיות.  30 מיליון הושקעו והביאו לזה ש-600 דירות שעמדו ריקות ברחבי הארץ אוכלסו. אנחנו פשוט השקענו בכל דירה כזאת כמה עשרות אלפי שקלים, תלוי בדירה. לגבי מאות דירות שעמדו ריקות לא במשך חודש, במשך 5 שנים, 10 שנים ו-20 שנה, הגמשנו את הקריטריונים. מה זה להגמיש קריטריונים? נגיד שבדימונה היו 130 דירות ריקות. בני ביטון הפנה את תשומת ליבי לכך שאומרים לאנשים: מאחר ואתם מרוויחים מעבר לשכר המינימום, נגיד 100 שקלים מעבר לשכר המינימום, או יש לכם 2 ילדים ולא 3 בגיל המתאים,  אתם לא זכאים. אני אמרתי שעדיף להסביר למשפחה למה היא לא נכנסה ומישהו אחר נכנס, מאשר להסביר לשתי משפחות למה הדירה ריקה. הגמשת הקריטריונים הביאה לאכלוס של 600 דירות בסכומים נמוכים.

הלכנו לפרויקט משותף עם הסוכנות היהודית בסיוע של משרד האוצר והשתתפות או ביצוע פעיל של חברת עמיגור. חתמנו איתם חוזה על מיליארד שקל. ב-5 שנים נבנה 2700 דירות ב-20 מרכזי קליטה או במבנים של דיור ציבורי, תלוי במקום. בערים מרכזיות בארץ, כמו חיפה, הרצליה, ראשון לציון, ייבנו  מאות דירות, אם על הבניינים הקיימים, אם בשדרוג ושיפוץ הבניינים או לצד הבניינים הקיימים. מדובר בהשקעה מאוד גדולה. הייתי בפריז בשבוע שעבר. קיבלנו מחמאות מאוד גדולות מחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית על זה שלקחנו את העניין וביצענו אותו. אל יקל הדבר בעיניכם.

היו"ר דב חנין: האם הם מוכנים להחזיר את מיליארד השקלים שהגיעו אליהם מקופת הדיור הציבורי כדי לקדם את הדבר הזה שהם מברכים עליו?

שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אוכלסו השנה על ידי מערך הדיור הציבורי והחברות המשכנות סדר גודל של 2100 דירות. זה גידול של 21%. פעם במדינת ישראל היו 150 אלף דירות בדיור הציבורי. הן היו כ-11% ממלאי הדירות הכולל. היום המספר הוא כ-60 אלף, כי לא יושמו תהליכי הרכש בהתאם. התוצאה היא שהיום זה אחוז או 2 אחוז מהדירות. בסוף, לצערנו, אנשים הולכים לעולמם. כשהם הולכים לעולמם, אתה מפנה את הדירות, אתה דואג לזה שייכנסו זכאים נוספים. 60 אלף מספק מספר מסוים של דירות, 100 אלף מספק מספר אחר. הקרן שלנו היא מאוד קטנה. זה שרכשנו 1000 דירות ונבנה עוד 2000 או 3000 דירות ייצור שינוי מאוד דרמטי, אבל זה מתחרה עם תהליכים ארוכי טווח ורבי משמעות שקרו פה לאורך שנים ארוכות ואיתם אני צריך להתמודד.

היו"ר דב חנין: זה פנטסטי ביחס לעולם. 32% מהדירות בהולנד הן דיור חברתי, באוסטריה זה 25%, ובבריטניה – 18%.

שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אדוני היושב-ראש, אני יודע שאני וז'קי מייצגים פה את הממשלה. ההחלטה למכור והפיקוח על מה עושים בקנייה היו כאן, בבית הזה, כשאני לא ישבתי פה. אני הייתי אז במקומות אחרים. שיסתכלו יושבי הבית על מה הם עשו בחקיקה, על האופן שבו התהליך נעשה, על הדרך שבה הדברים נרכשו. אנחנו לא הצלחנו ליישם את המדיניות שאולי רצינו לעשות.

היו"ר דב חנין: אני לא רוצה להגן על הכנסת שעשתה הרבה שגיאות בעבר – גם בעבר הייתי באופוזיציה – אבל החוק של רן כהן הוקפא. במקביל להקפאת החוק, הממשלה קיבלה כל מיני החלטות שהרעו את המצב בצורה דרמטית.

שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: מאחר ואני חשבתי שיש מקום לתקן בתחומים שונים, גם בביטחון, גם בחברה וגם בכלכלה, החלטתי לקפוץ לתוך הבריכה הזאת שקוראים לה החיים הפוליטיים. את זה אני עושה בשנה האחרונה. בוא נסתכל קדימה, נראה איך אנחנו משפרים דברים. אנחנו רגישים מאוד לאוכלוסיית הנכים, שחלקם יושבים פה, בעיקר לנכים הרתוקים.

טטיאנה קדושקין: יש נכים שהם לא רתוקים.

היו"ר דב חנין: הוא מדבר על אלה ועל אלה.

שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אנחנו החלטנו שמתוך הרשימה הקיימת תהיה עדיפות לאנשים שנמצאים במצב שהם לא יכולים לדאוג לעצמם. עשינו את זה בשני וקטורים שונים שהולכים ומתאחדים. הקדשנו כ-100 מיליון שקל מתוך הרשימה לרשימה נפרדת שנותנת עדיפות לאנשים רתוקים על מנת שלא יהיו בתוך הרשימה. מאיזו שהיא סיבה לא מוצאים את הדירה המתאימה לרכוש להם. הדבר השני, הקמנו ועדה שאני שמח לציין שכל משרדי הממשלה והגופים הנוספים, כמו הביטוח הלאומי, כמו עמידר, עמיגור, נרתמו לעניין. אנחנו מנסים לראות איך לסייע להם בהפחתת רגולציה ובניסיון לאחד דברים. נכה שיש לו שני מטפלים צריך חדר לכל מטפל, צריך חדר עבור עצמו וחדר לציוד. אתה מגיע ל-4 חדרים. מצד שני, אנחנו כמשרד בינוי לא מאפשרים דירה שהיא מעל 2 חדרים או מעל 3 חדרים. התוצאה היא שבסוף מגיע משרד שלישי ואומר: אני מגרש את העובדים הזרים שמטפלים בך, כי הם לא מקבלים את התנאים המתאימים. בתוך הכאוס הזה אנחנו מנסים לנווט. כל משרדי הממשלה שותפים לעניין באופן חיובי. אני מאמין שנביא לפתרון יותר טוב בעניין הזה.

הפתרון לא יכול לבוא רק בדמות כסף. אם אתה מדבר על צורך לפתור ל-100 אלף איש את הבעיה, אתה צריך למעלה מ-100 מיליארד שקל על-מנת לקנות דירות. את זה לא עושים עם תקציב חד פעמי במדינה שאתם יודעים מה גודל התקציב שלה. ההצעה שאני באתי איתה אומרת את הדבר הבא: אנחנו ניקח את מה שאנחנו משקיעים, את מה שמשקיע האזרח, וביחד נהפוך אותו למשכנתא. אם האזרח מקבל מאיתנו סיוע של 2000 שקל והוא בעצמו משקיע עוד 2000 שקל, ביחד זה מביא אותנו ל- 4000 שקל בחודש, ל-48 אלף, 50 אלף בשנה, ולמיליון  ב-20 שנה. צריך לקנות דירה ב-700 אלף, כאשר אתה כמדינה נותן 2000 שקל מהבנק או מהמוסד שלקחת את זה, והאזרח נותן 2000 שקל. השאלה איך לסדר את זה.  מצד אחד, אנחנו לא רוצים ליצור שכונה שהיא רק לחסרי דיור, מצד שני, החברות שמוכנות לתת לנו את הכסף רוצות פיקוח על איפה נמצאים האזרחים. הגענו לתמהיל של רבע, שלושת רבעי, רבע. עם רבע מהאנשים אנחנו רוכשים את הדירות ומסייעים להם, כאשר שלושת רבעי אוכלוסייה תהיה אוכלוסייה רגילה שתדע שהיא מגיעה למקום, לשכונה. הקבלן ייקח בחשבון את העניין הזה. אני מעריך שנוכל להניע את זה ובהחלט לעשות פה איזה  שהוא וקטור מתמשך שלאורך שנים ארוכות ילך ויחלץ את הבעיה הזאת על ידי כסף של האזרחים וכסף שלנו. הסיפור הוא להוציא אנשים ממעגל העוני. על זה צריך לשים כסף ולהשקיע. אתה לא יכול להיות במדינה שמצד אחד מגייסת בכוח חוק כל ילד, לא משנה אם הוא גר בשכונה הכי מפוארת או בשכונה הכי ענייה, ומצד שני, כשהם חוזרים הביתה, לזה אין איפה לגור, לשני יש דירה של 10 חדרים. זאת מציאות שהיא לא הגיונית, במיוחד במדינת ישראל.

עיסאווי פריג' (מרצ): אתה לא צריך להתנות את זה בגיוס. זאת זכות שמגיעה לכל אזרח, ללא שום קשר להתניה שאמרת.

שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: המדינה הזאת, מעבר לכל הדברים, היא מדינה יהודית-ציונית.

עיסאווי פריג' (מרצ): מה זה קשור לזכות הבסיסית של הדיור? זה לא מוסיף לדיון.

שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני לא היחיד שלא מוסיף. גם אלה שיושבים פה לא מוסיפים לדיון.

עיסאווי פריג' (מרצ): אתה לא חושב שהגישה המתנשאת הזאת מוגזמת? אני מדבר על זכות בסיסית לדיור. אתה נכנס לי עם משפטים שאין להם מקום. בשביל מה? למה ההתנשאות הזאת? אתה לקחת את הדיור למקום אחר.

שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני עומד מאחורי מה שאמרתי. אני חושב שבמדינה צריך להתקיים יחס של הגינות, מעבר לזה שהיא צריכה לדאוג לכל אזרחיה, שכך אנחנו עושים, ללא הבדל של אוכלוסיות, של דת, גזע ומין. אפשר לבחון אותי. אנחנו מניעים תכניות לאוכלוסיות ערביות, לאוכלוסיות חרדיות, לאוכלוסיות כלליות, לכולם. כאשר המדינה תובעת מאזרחיה לבוא ולשרת מכוח חוק,  לא משנה אם הם אנשי מילואים או חיילי סדיר, ואין להם לאן לחזור, נוצרת פה מחויבות נוספת, במיוחד במדינה יהודית-ציונית. את זה צריך להגיד בצורה מפורשת בכל מקום.

טטיאנה קדושקין: אני מייצגת את האנשים שלא יושבים על כיסא גלגלים. לאנשים שיושבים על כיסא גלגלים יש כוח גדול. לאנשים שחיים מסכום של 2611 שקל אין שום זכויות, הם נושרים. מה יש לך להגיד על זה?

ז'קי לוי:   כבוד השר, היושב-ראש, חברי הכנסת, צריך לזכור, אנחנו כולה שנה במשרד. ביום שהשר ואני נכנסנו למשרד השם של המשרד היה משרד הבינוי. השר החליט להחזיר את זה להיות משרד הבינוי והשיכון. הדיור הציבורי היה בן חורג. 10 שנים לא טיפלו בדיור הציבורי. היושב-ראש אמר בצדק על המלאי שהלך וקטן בדיור הציבורי. צריך לזכור שהדרישות רק הלכו וגדלו. נכנסנו למשרד. השר נתן סקירה מה נעשה. צריך לזכור, המשרד מגויס כולו לדיור הציבורי. זה משרד שיש בו שר וסגן. בישיבת המטה של המשרד שנערכת כל שבוע, 50% זה הדיור הציבורי. זו התמודדות. אנחנו מבינים את הצורך האמיתי. שלא תהיה פה טעות, השר הוא שר חברתי, הוא מגויס לנושא. השר מגויס כל כולו. אנחנו מתמודדים עם העניין הזה מהיום שנכנסנו לתפקיד.

דניאלה חרמון: אני יכולה להגיד לך שבזכות מה שהוא עשה, בדימונה 130 משפחות עשו השנה את החג בבית שלהם. אני פעילה חברתית כבר כמה שנים. אתם לא מבינים מה זה דיור ציבורי. אתם מדברים על דיור ציבורי, אבל אתם לא מבינים. אתם לא יודעים מה זה ילדה בת 5 שצועקת: "יש לי חדר, יהיה לי חדר סוף סוף". אתם לא יודעים מה זה ילד בן 10 שאומר: "סוף סוף יהיה לי קורת גג, אני אוכל להביא את החברים שלי הביתה". אני נפגשתי עם גלנט לפני שנה. אנחנו היינו עם 0 דירות בדימונה. היום כל הדירות כמעט מאוכלסות, נשארו עוד 35 דירות שצריך לאכלס אותן. כולן שופצו, בלי יוצא מן הכלל. אתם מבינים את המשמעות של זה? אתם מבינים על מה מדובר כאן? אתם מדברים על דיור ציבורי, אבל אתם לא יודעים מה זה. אני חיה את השטח, אני יורדת לשטח. יושבת כאן לפניי אימא עם 3 ילדים נכים שאין לה קורת גג.  אתם יודעים מה זה להיות בלי קורת גג? מה שאתה אומר מאוד נכון, כי עד לפני שנתיים טרקו לנו את הדלת במשרד השיכון, לא רצו להסתכל עלינו, גם לא בעמידר. היום יש לנו אוזן קשבת. אני מגיעה עד לחגי רזניק, עד ליסמין אני מגיעה.

ז'קי לוי:  אני מכיר את זה, באתי משם. אתם שוכחים שהייתי ראש עיר, אני יודע מה זה הדיור הציבורי. אותי לא צריך ללמד. אני רוצה לשים את הדברים על השולחן. התמודדנו עם בעיות גם מבית. זה לא פשוט להתמודד עם בעיית הדיור. מדובר במאסה כספית, מדובר בבעיות צודקות. אין יותר צודק מקורת גג למשפחה. הבעיות גדלו. אתם יודעים מה היה הפתרון בשנים קודמות? אף על פי שמלאי הדירות ירד, העלו את הקריטריונים כדי להקשות על אנשים להיכנס. השר הוריד את הקריטריונים, לכן נכנסו יותר אנשים. המלחמה שלנו הייתה לגייס כסף על-מנת לרכוש דירות. הבעיה שלנו הייתה להכשיר דירות שבשנים קודמות היו סגורות. הייתה החלטה של השר לעצור מכירת דירות לכל מיני גופים. הטיפול שלנו הוא רק בתחילת הדרך. את הכסף של שיקום שהבאנו השקענו בדיור הציבורי, לא נתנו אותו למקומות אחרים. 300 מיליון שגייסנו לשיקום שכונות הושקעו בדיור הציבורי. נתנו במקומות הנכונים והצודקים. כמו שהשר אמר, נתנו עוד 75 מיליון לחברתי שלא היה בו אגורה.

טטיאנה קדושקין: מה עם נכים? מאחוריי עומדים 500 איש שמתים, מתאבדים.

ז'קי לוי: 100 מיליון ראשונים השר הקציב לנושא הנכים.

טטיאנה קדושקין: הם לא מעמידים בתור.

ז'קי לוי: אין מקל קסמים. הוקצבו 100 מיליון, מה שאף אחד לא הקציב.

טטיאנה קדושקין: תלוי לאיזה נכים. מה לגבי נכים שקופים שלא רואים עליהם את הנכות, אם זאת נכות נפשית, נכות פיזית? יש לי המון מסמכים. מה קורה עם האנשים האלה?

ז'קי לוי:  יש רגישות מוחלטת אצלנו בוועדות. העדיפות היא לנכים. הכלל באכלוס וברכישה הוא עדיפות לנכים, לא רק למרותקים. ברור שהמרותקים הם בעדיפות ראשונה. הנכים האחרים באים אחרי זה. צריך להבין, היריעה ענקית, יש מצוקות שצועקות לשנים. היכולת לפתור את הבעיות  – מצומצמת.

טטיאנה קדושקין: איך אתם יודעים אם לא מעמידים אותם בתור?

ז'קי לוי: אנחנו יודעים, כי יש לנו מערכת שקופה. את יכולה להיכנס היום ולקבל תשובה בדיוק מי ממתין בתור.

טטיאנה קדושקין: הם לא נכללים.

ז'קי לוי: הם נכללים.

טטיאנה קדושקין: אני אביא לך מסמכים.

היו"ר דב חנין: טטיאנה, תעבירי העתק של המסמכים לוועדה כדי שנבדוק את העניין.

בהמשך הדיון בוועדת הכלכלה, סיפרו חלק מהנוכחים את סיפורם האישי. זה התחיל עם אבינועם סרי : אני הייתי זכאי לדיור ציבורי המון המון שנים. אני חי מ-3000 שקל. יש לי מסמכים וניירות מעמידר וממשרד השיכון. יש לי 3 ילדים קטנים, ממש קטנים. אחד מהם הוא אוטיסט. כל יום הילדים שואלים אותי: "אבא, מה עם קורת גג?" אין לי קורת גג. יש לי ילד אוטיסט עם 100% נכות, אני עם 70% נכות. אני עובד בשיא הכוחות הנפשיים שלי 3 שעות ביום כדי להביא 3000 שקל הביתה. אשתי עולה מחבר העמים. ניסיתי להתמודד כל השנים האלו כדי להביא פרנסה כמו שצריך הביתה, אבל לא הבאתי.  אני מקבל 2500 שקל מביטוח לאומי, גם הבן שלי מקבל 2500 שקל. אני משלם 3000 שקל על שכירות. אני לא מצליח לגמור את החודש. אני לא מתבייש להגיד לכם את זה. אני מקבל אוכל ממשרד הרווחה, מתורמים. אני לא מצליח להרים את הראש. אין לי את האפשרות לקחת את הילדים שלי בחופש הגדול לטייל, לבריכה, לים. אין לי כסף לא בגלל שאני לא רוצה, בגלל שאין לי את היכולת. יש לי פה מכתבים ממשרד הרווחה, מכתבים מביטוח לאומי, מכתבים מעובדים סוציאליים.

היו"ר דב חנין: אדוני, התמונה ברורה. מה היית רוצה שישתנה מבחינת מערכת השיכון, הבינוי, הדיור?

אבינועם סרי: הייתי רוצה שמשרד השיכון יספק דירות לכל העניים, לכל השכבות החלשות בישראל. זה שהזכאים לא מסכימים לגור בפריפריה זה שקר. אני נלחם על קורת גג לילדים שלי.

יצחק וקנין (ש"ס): חבל שהשר כבר לא פה, הייתי אומר לו את מה שאני אומר כל הזמן. השר כבר במסלול. הוא הולך במסלול שיוצר יותר מלאי של דירות, לפחות בדיור הציבורי. ייאמר לזכותו שהוא בין אלה שפעלו יותר מאחרים בשנים האחרונות. הוא מבין את המצוקה, הוא נמצא בשטח. שומעים ורואים את הפתרונות. אני יכול להגיד שכשהפניתי עשרות פניות בנושא הזה של משפחות במצוקה, מיד נמצא להן פתרון בכל מיני מקומות בארץ.

הפתרון של הדיור, ואני מציין את זה לפחות ב-8,9 השנים האחרונות בכל הזדמנות שיש דיון, זה לתת יותר משאבים כספיים. הכוונה לטווח ארוך. זה לא המיליארד שקל. אני כבר הצעתי לפני כמה שנים לקחת 20 מיליארד, 30 מיליארד שקל לפחות, לפרוס אותם ל-4,5 שנים, בדיוק כמו שעשינו בתחבורה. אמרתי שישראל כץ הוא שר שדוחף דברים בתחבורה. הוא דוחף אותם מכוח זה שנתנו שם 30 מיליארד שקל. אני יושב בוועדת כספים, אני יודע מה אנחנו נותנים. 30 מיליארד שקל עם תכנית ל-5 שנים זו אסטרטגיה, אתה יודע לקראת מה אתה הולך. אין פתרון אחר. אין פתרון לזוגות צעירים. אני לא מדבר על המשפחות קשות יום והנכים הקשים, אני מדבר על זוגות צעירים שמשתחררים, שרוצים להתחתן ולא יכולים להשיג דירה. זוגות צעירים נאנקים, שלא לדבר על משפחות במצוקה, משפחות ברוכות ילדים ונכים, שזה דבר שחוזר על עצמו כל הזמן.

המדינה תצטרך לשים יותר כסף. הפתרון הוא לא פתרון של מיליארד שקל בשנה, זה לא יפתור את הבעיה. אולי הוא יקטין את הבעיה, אולי הוא יצור מצב שניתן פתרון להרבה יותר אנשים. שימו לב, אפילו במקומות המרוחקים כמו דימונה ושלומי עולה לשכור דירת 3 חדרים בין 2600 ל-3000 שקל, דירת 4 חדרים 3500 שקל. מה שפעם אדם לקח משכנתא בסכום כזה וקנה דירה, היום הוא משלם שכירות כי אין לו שום אופק לראות את הדירה ששווה מיליון וחצי שקלים. אין לו את המימון העצמי. הם נמצאים בפני שוקת שבורה. זה בפריפריה. אם אתה בא למרכז אתה בצרה צרורה, כי דירה עולה 2 מיליון שקל, מיליון וחצי. עם כל הניסיון של המשרד ללכת ולעשות מחיר למשתכן ודברים כאלה, זה עדיין לא פותר את הבעיה, כי הבעיה היא שאין מאסה של דירות. זה לא עונה על ה-100 אלף דירות שצריכות להיות היום במלאי כדי לתת פתרון. ככל שהמדינה תשים את היד בכיס, כך היא תביא לפתרון בהורדת מחיר השכירות. אם ההיצע יהיה יותר גדול זה יוריד את מחיר הדירות. חבר'ה, לבנות דירה בתל אביב ובמושב שלי זו אותה עלות. הקרקע בתל-אביב יותר יקרה, אבל זה משהו אחר. המדינה חייבת לשים 20 מיליארד, 30 מיליארד שקל עם תכנית ל-5 שנים כדי לפתור את הבעיה. אם היו שומעים, אולי היום היינו רואים אור בקצה המנהרה, אבל לא שמעו. צעקנו, זעקנו, אמרנו את אותם דברים. היום השר  הולך במסלול הנכון. אני רק מקווה שהוא יישאר בתפקיד שלו.

רן מלמד: אדוני, אני מברך על השינוי שחל בשנה האחרונה בנושא הדיור הציבורי. אני כן רוצה להצביע על כמה כשלים שקיימים והם חריפים ובעייתיים ביותר. הדבר הראשון נוגע לוועדה ציבורית שמשרד הבינוי והשיכון הקים בתקופת הממשלה הקודמת, בה היו נציגים של ארגונים חברתיים ואחרים. המטרה שלה הייתה לנסות ולתת פתרון לנושא הקדימויות בתור. זאת אחת הבעיות הקשות ביותר שקיימות היום. הוועדה הזאת קבעה מתווה בולט שאומר שהראשון שנכנס הוא גם הראשון שמקבל, כדי שלא יהיו אנשים שמחכים בתור הרבה שנים ולא מקבלים דירה בדיור הציבורי. משום מה עברה יותר משנה מאז שהוועדה הזאת הגישה את ההמלצות שלה לשר החדש. ההמלצות האלו לא נכנסו לתוקף, לא אומצו ולא נכתב עליהן שום דבר. לאחרונה שמעתי שעומדים לפרסם את אימוץ ההחלטה – אולי נציג משרד השיכון יענה – אבל רק קדימה. זה אומר שכל מי שנמצא היום בתור במקום 18, 19 ומקומות אחרים ומחכה 8, 9 שנים ו-10 שנים, אולי יותר, ימשיך לחכות בתור את אותו פרק זמן. אני חושב שאם זאת התשובה, אדוני, יש פה כשל מרכזי שצריך לטפל בו.

הכשל השני נוגע להגדרה של חסר דירה. במשרד הבינוי והשיכון יש שתי הגדרות לחסר דירה. יש חסר דירה לצורך מחיר למשתכן, ויש חסר דירה לדיור הציבורי. ההיגיון אומר שמי שזכאי לדיור ציבורי, הזכות שלו, הזכאות שלו תהיה יותר קלה ויותר פשוטה מאשר מי שזכאי לדיור למשתכן. מסתבר שהפוך. אם אתה רוצה לקבל דיור ציבורי, אתה צריך להוכיח שלפחות 10 שנים לא היית בעל דירה. אם אתה רוצה מחיר למשתכן, מספיקות 6 שנים. אם אתה רוצה לקבל דיור ציבורי, אתה צריך להוכיח שאין לך היום שום חלק באיזה שהוא נכס, גם אם מדובר על רבע מגרש של קרקע חקלאית באיזה שהוא מקום נידח בארץ ואין לך שום יכולת להשכיר או לקבל עליו כסף. במחיר למשתכן אתה יכול להיות בעל נכס או חלק מנכס כזה עד גובה סכום מסוים. אנחנו חושבים שזאת שערורייה שצריך לתקן. זה יתקן עיוות גדול בכל הנושא.

יצחק שחק: אני מברך על כל מה שנעשה עד עכשיו. מתחילים לעלות על המסלול. אני בגישה של לצמצם את הבירוקרטיה. זה בידי הממשלה, בידי השר. מדוע צריך 5 חברות דיור ציבורי, כל אחת עם הנהלה, עם גישה אחרת? אפשר את הכל להפוך בתוך חצי שנה לחברה אחת, לצמצם הנהלות, לקבוע קריטריונים, כפי שצוין פה בצדק. אני מקווה, ואני חושב שזה אפשרי שבקדנציה הזאת של הממשלה, אם זה שנתיים, 3,4, זה ייפתר. לא לתת עוד תמיכה, לתת פתרון. להוסיף עוד 1000 שקל זה לא העניין.

מיכל בירן (המחנה הציוני): אני שמחה על קיום היום והדיון הזה. בניגוד למה שחברי חיים ילין אמר קודם, מה שהעלתה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לגבי שר הבינוי והשיכון הוא משמעותי, כי בסופו של דבר ממשלה נמדדת לא בהצהרות שלה, ממשלה נמדדת במעשים שלה. ישבתי לפני כמה חודשים עם מישהו מאוד מרכזי מהתחום שאמר שבאמת עשרות שנים לא נעשה טיפול כמו שנעשה עכשיו בטיפולו של השר גלנט. אני מקווה שנצליח למנוע את המהלך של הפיטורים לטובת העניין, כי בסוף חוץ מקרדיטים ומאבקים בין מפלגות מה שחשוב זה איך נותנים מענה למצוקות של אזרחי ישראל. הדיור הציבורי, עם כל הכבוד, צריך להיות בעדיפות מאוד מאוד גבוהה. יש פה בעיות בשפע, לכולם קשה, אבל דיריי הדיור הציבורי וזכאי הדיור הציבורי צריכים להיות בקדימות סדר העדיפויות.

מרגריטה סלפקין: אני ראיתי שחביב קצב, הנציג היחיד של משרד העלייה, יצא מהחדר. אנחנו מדברים על דיור ציבורי. הדיור הציבורי מחולק בין משרד הבינוי השיכון למשרד העלייה. אני חושבת שמעט אנשים ידעו בכלל שבמשרד העלייה יש 27 אלף אנשים שעומדים בתור לדיור ציבורי. מדובר ב-25 אלף אנשים מבוגרים שחיים מקצבאות, לא מפנסיה. זה אומר זוג שמתקיים מ-6000 שקל, כאשר הוא משלם 3000,3500 שקל לשכר דירה. זה עם כל הקצבאות ועם כל העזרות שהוא מקבל ממשרד השיכון. למה זה נעשה? מי בכלל חשב על חלוקה כזאת? זו ממש אפליה בלתי רגילה. מישהו החליט שככה הוא יכול לעזור לעולים להתאקלם בארץ? מה שקרה זה שכל מי שיצא לפנסיה אחרי 10 שנים בארץ היה יכול לעבור למשרד השיכון. עכשיו הגדילו את הרווח הזה. אם יצאת לפנסיה אחרי 15 שנים שאתה נמצא בארץ, אתה כבר שייך למשרד העלייה והקליטה. מי שהגיע בגיל פנסיה שייך עד סוף החיים למשרד העלייה והקליטה. על איזה אנשים שנמצאים פה 15 ו-20 שנים אנחנו מדברים? הם כבר ותיקים ממזמן. השווינו את הקריטריונים של קשישים במשרד העלייה והקליטה ובמשרד הבינוי והשיכון. אלה אותם קריטריונים. מחוסרי דירה וקצבאות זה אותו דבר. השווינו אפילו את העזרה שהם מקבלים. נראה לי שזה אותו דבר, למרות שראיתי בדוחות אחרים שבמשרד הבינוי והשיכון מקבלים הרבה יותר.

היו"ר דב חנין: מה הבעיה המרכזית שנותרה?

מרגריטה סלפקין: אני מבקשת שתאחדו את הרשימות ותעבירו אותן למשרד הבינוי והשיכון. אני מבינה שחביב קצב וכל מי שקשור למשרד העלייה יצעקו ויגידו: "לא, לא, לא, מה פתאום" כי מדובר בתקציבים גדולים מאוד, אבל שווה לעשות את זה.

יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני רוצה להציע משהו שלא עלה עד היום בנושא של הדיור הציבורי. יש למדינת ישראל אלפי נכסים שהם בבעלות האפוטרופוס הכללי. זה יושב תחת משרד המשפטים. אני יודעת כי הייתי פעם דיירת של אחד הנכסים האלה. זה דיור מאוד מאוד נוח, כי יש לך חברת ניהול שמנהלת את זה, לא מדובר בבעל בית שמעלה לך כל שנה את שכר הדירה. כל הדיירים שם משלמים שכר דירה כמו בשוק החופשי. מדובר באנשים שיכלו לגור בכל מקום אחר. האם לא נכון שהמדינה תבוא ותיקח את זה ממקום אחד למקום אחר? בהינף יד, בהחלטה אחת, אולי בחקיקה, אלפי נכסים יעברו להיות מוגדרים כדיור ציבורי.

היו"ר דב חנין: אלה נכסים שהם ריקים?

יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):מדובר בנכסים בבעלות המדינה.

היו"ר דב חנין:מה קורה איתם?

יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): הם בבעלות האפוטרופוס הכללי. לוקחים חברת ניהול שמנהלת אותם עבור המדינה. מקבלים שכר דירה בעלות שוק. מדובר באנשים שהם לא מוגנים. הם יצטרכו למצוא דירה חלופית בשוק. הם משלמים היום את מחיר השוק, הם לא משלמים פחות. זה פתרון מיידי שרק צריך לרצות אותו. האוצר, משרד המשפטים צריכים לעשות יד אחת ולקדם את זה. מדובר באלפי דירות.

רן מלמד: יש שני סוגים של דירות, אדוני. סוג אחד נמצא בידי האפוטרופוס, סוג שני נמצא בידי רשות הפיתוח, מה שנקרא נכסי נפקדים. אנחנו התחלנו במהלך בנושא הזה מול משרד השיכון. הייתה לנו ישיבה בנושא עם מנכ"ל משרד השיכון. יש רצון של משרד השיכון לאתר כאלה. יש בעיות מצד גורמים משפטיים כאלה ואחרים.

עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): הדירות בדיור הציבורי באות לפתור את הבעיה של העניים, באות לפתור את הבעיות של אלה שלא יכולים להשיג דירה. כל הסטטיסטיקות מראות שאחוז העניים באוכלוסייה הערבית הוא גבוה ביותר. העניין של הדיור הציבורי כמעט ולא קיים בציבור הערבי. אני חושב שהגיע הזמן למצוא את המקומות המתאימים לאוכלוסייה הערבית. יש אדמת מדינה, אפשר לתכנן אזורים של בנייה ציבורית לאוכלוסייה הערבית. אנחנו חיים במצוקת שיכון קשה ביותר. תכניות מתאר ובנייה פרטית לא קיימות. משרד השיכון בא בכיוון של לפרסם מכרזים על מגרשים לבנייה עצמית, כאשר ברוב האזורים הם הולכים  לפי המרבה במחיר. אותה אוכלוסייה, במידה והיא תמצא את הדרך לבנות את הבית, לא מקבלת את המגרש כי היא לא יכולה להרבות במחיר. האוכלוסייה הענייה ביותר לא יכולה לשלם. שמענו פה על הכנסה של 6000 שקל לזוג. ברור שאם משלמים שכר דירה של 3500 שקל לא נותר שום דבר כדי לחיות. המצב יותר קשה באוכלוסייה הערבית, לכן צריך לשים את תשומת הלב בנקודה של האוכלוסייה הערבית.

היו"ר דב חנין: נקודת המוצא שלנו היא שדיור ציבורי הוא חלק מאוד מרכזי מההתמודדות עם משבר הדיור בחברה הישראלית. אמר לנו שר הבינוי והשיכון שיש מיליון בני אדם בישראל שנמצאים מתחת לרצפה, לא מסוגלים להתמודד בשוק הדיור הנוכחי. אין להם שכר דירה, בטח לא יכולים לקנות דירה. מיליון אנשים, מיליון בני אדם בישראל זה קנה המידה שאנחנו מדברים עליו. זה הרבה יותר מאשר אלה שנמצאים כרגע בתורים, כי הזכאויות שלפיהן נקבעים התורים היום הן שרירותיות, הן לא באמת מבטאות את המציאות. אנחנו מדברים פה על נכים, על עולים חדשים, על מצוקה נוראית בציבור הערבי שעד היום כמעט ולא מכוסה בתכנית של דיור ציבורי.

עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא קיים.

היו"ר דב חנין: זה אומר שיש לנו פה אתגר עצום להתמודד איתו. את האתגר הזה נוכל לעשות רק אם נגדיל בצורה דרמטית את המלאי. אנחנו צריכים להגדיל את המלאי לא בכמה מאות דירות, באלפים וברבבות של דירות. בהולנד 32% מהאנשים חיים בדיור ציבורי וחברתי, באוסטריה 23%, בבריטניה 17.5%. אני מדבר על מדינות אירופיות שהמצב הכלכלי שלהן לא גרוע, אין שם יותר עניים באופן יחסי מאשר בישראל. יש צורך במהפכה בתחום הדיור הציבורי בהיקף מאוד מאוד גדול.

נשמעו פה בדיון כמה רעיונות שהוועדה תבקש לבחון אותם, למשל הרעיון שהועלה של בדיקת מה שמתרחש בנכסי המדינה, העברה של נכסי מדינה קיימים שאולי יש בהם שימושים כאלה ואחרים לטובת הדיור הציבורי. זאת סוגיה שצריך לבחון אותה. אנחנו מבקשים גם לבחון את הסוגיה שהועלתה כאן בסוף הדיון לגבי איחוד הרשימות ממשרד הקליטה ומשרד השיכון.

צריך לעשות שינויים בקשר לאוכלוסיות קשישות. אותם קשישים שנמצאים בישראל 10 ו-15 שנים זכאים לקבל תשובה והתייחסות שוויונית. אנחנו מדברים על סוגיית המצוקה של האוכלוסייה הערבית בתחום הדיור הציבורי. זאת מציאות פשוט בלתי נסבלת. הציבור הכי עני במדינת ישראל, שזה הציבור הערבי, כמעט ולא מקבל דיור ציבורי. אני אומר כמעט, כי יש כמה דירות בודדות. אם אתה מסתכל על ישובים ערבים, על כפרים ערבים, על ערים ערביות, אין בנייה של דיור ציבורי. אין גם, לצערי, תכניות של בנייה של דיור ציבורי. אנחנו פונים לממשלה בבקשה להציג, לתכנן, לבנות תכנית של בנייה ציבורית בהיקפים גדולים בישובים ערבים, כדי ליצר פתרונות של דיור ציבורי שמאוד מאוד חסרים.

המצב הנוכחי לא נותן מענה מספיק. אנחנו מברכים על המגמה שהתחילה במשרד הבינוי והשיכון בקניית דירות, אבל אנחנו, כמו שאמר חבר הכנסת וקנין, חושבים שבהיקפים האלה זה רק יצמצם את הקטסטרופה, זה לא יכול לפתור את הקטסטרופה. אנחנו צריכים היקפים הרבה יותר גדולים, ולכן הפנייה שלנו היא לא רק לשר הבינוי והשיכון, אלא לממשלה. אלו שאלות של תקציב המדינה, שאלות של ניהול מערכת המדינה בהיקף גדול. אנחנו פונים לראש הממשלה ולשר האוצר, בנוסף לפנייה שלנו לשר הבנייה והשיכון, לשים את סוגיית הדיור הציבורי בראש סדר העדיפויות. אנחנו מדברים על זה שמצוקת הדיור היא המצוקה החברתית הכי קיצונית, הכי בולטת בחברה הישראלית. אלה שסובלים ממנה הכי הרבה אלה אותם אנשים שאנחנו מדברים עליהם בדיון הזה, אותם אלה שצריכים לקבל פתרונות של דיור ציבורי עבורם.

כוועדת כלכלה אנחנו נמשיך ונעקוב אחרי הנושא הזה. אני מתנצל בפני אלה שלא הספיקו לדבר בדיון. אני מבקש מכל אלה שיש להם מה להגיד לוועדה, לכתוב לוועדה, אנחנו מבטיחים להתייחס, גם לדברים הקונקרטיים, גם לדברים הכלליים. אני מאחל לכולנו שיום הדיור הזה יהיה יום של התחלה ושינוי, שביום הדיור הבא שיהיה בשנה הבאה נראה כבר את השינוי בשטח. תודה לכולם, הישיבה נעולה.

מדריך דיור ציבורי