האם הלוואות חוץ בנקאיות הם שוק אפור? אם שואלים את נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, אז התשובה היא כן. אם שואלים את חברי הכנסת החברים בוועדה, הם לא ממש יודעים לתת תשובות והגדרות ברורות. אז מה זה שוק חוץ בנקאי, האם הוא שוק אפור ( או כפי שמגדירים אותו חלק מחברי הכנסת – אפור לגיטימי)? האם צריך לסגור אותו, או דווקא פתוח אותו?
איך שזה נראה, המגמה בעידן כחלון היא פתיחת השוק החוץ בנקאי. רוצים פשוט לתת יותר אפשרויות לציבור. מאפשרים ליותר חברות להיכנס לתחום האשראי. רואים את זה כבר בבורסה, עם חמש חברות שמתמחות באשראי חוץ בנקאי (בעיקר לעסקים קטנים ובינוניים), רואים את זה גם בחקיקה – אם אפשרות גיוס אג"ח לחברות האלו – דבר שגרם בעבר למלחמת עולם בין בנק ישראל שהתנגד לאוצר שדחף. ורויאם את זה בכלל ברפרומה בשוק האשראי שצפויה להיכנס בקרוב לתוקף, וכך הגדיל את מספר השחקנים בשוק האשראי.
בינתיים, בוועדת הכספים דנים בעניין, והנה הפרוטוקול האחרון בעניין –
היו"ר איתן כבל: "אנחנו נתחיל את הדיון – הלוואות חוץ-בנקאיות (השוק האפור). זה הנושא המרכזי, למרות שאנחנו נרחיב ונעסוק גם כן במה שאנחנו קוראים "השוק השחור", ברשותכם. אני אתן בקצרה התייחסות פתיחה ולאחר מכן אנחנו נפתח דיון, נשמע התייחסויות כאלה ואחרות.
"נפגשתי בטרם הדיון הזה עם הנגידה והחלפנו מה שנקרא דעות בשאלה הזאת, ואני אמרתי לה את הדבר הבא – שבעשור האחרון הולך ומתפתח בקרב הציבור העניין של מה נכון לו. במשך שנים הציבור כמעט בכל תחום בחיים, מה שאמרו לו עשה, גם אם רצה להתלונן לא ידע אפילו איך לעשות את זה ברוב המקרים, ובעשור האחרון יש מגמה שמובלת גם על-ידי הכנסת, על-ידי חברי כנסת מכל סיעות הבית, שלקחו על עצמם להוביל נושאים מנושאים שונים, אם זה בנושאי צרכנות, אם זה בנושאים כאלה ואחרים.
"הנושא שאנחנו מעלים אותו היום, השוק האפור – שוק אפור תמיד היה קיים. מהיום שעבר הסחר מהחלפת מוצרים כזו או אחרת – דרך אגב, ביוון, קראתי נדמה לי באחד העיתונים, ההצעה היא, כיוון שהבנקים סגורים אז חוזרים לשיטה הישנה שאתה מביא את הביצים והוא מביא את הבשר והוא מביא את זה, כי אין ברירה. ברגע שאין יכולת להשתמש בכסף, ואין גם מי שייתן לך את הכסף, אתה צריך למצוא את התחליפים שהיו מאז ומעולם.
"השוק האפור הוא לא המצאה של התקופה האחרונה, הוא תהליך שהתפתח כבר לפני הרבה מאוד שנים. הבנקאות הולכת ומוסדרת, וגם בימים אלה. יש את ועדת דרור שטרום שהוקמה, הנגידה הייתה שותפה להקמה יחד עם שר האוצר, והנושא המרכזי בו הוועדה הזו עוסקת הוא המשק המשפחתי והעסקים הקטנים, שאלה שני נושאים שהם גם בתחום ועדת הכלכלה בצורה ברורה וחד-משמעית, וחסר למאן דהו שיחשוב שזה לא יידון בוועדה הזו. אני אומר את זה לפרוטוקול כבר, כפי שאני נוהג לומר, שלא תיפול שגגה במוחו של מישהו בשאלות האלה.
"אנחנו ביקשנו, בהמשך לבקשתו של יושב-ראש הוועדה הקודם, פרופ' ברוורמן, שכבר אז הזמין את הנגידה והעלה את הנושא על סדר-היום, ואנחנו מאמינים ברציפות תפקודית, בוודאי בשאלות מן הסוג הזה, ואנחנו ביקשנו מהנגידה ומכם לבוא ולשוחח ולדבר ולכוון ולשים ספוטים על הנושא הזה קודם כול של השוק האפור, שהוא בשונה מהבנקים למשל, שהבנקים כבר יותר ויותר אנחנו מדברים עליהם ומשוחחים ושמים עליהם את הספוטים ושמים עליהם את הפיקוח, ומבינים יותר ויותר איך לנסות לפחות להתמודד עם העניינים האלה שנוגעים לבנק. בשונה מזאת, העולם של השוק האפור צריך לקבל פרצוף אחר במערכת היחסים שבין הלקוח לבין העסק. ואמרתי גם לנגידה שבעולם הבנקים צריך לחדד מאוד מאוד את עניין הנגישות, צריך שהנגישות תלך ותשתפר, ואמרנו – נגישות, ומה היה הדבר השני שדיברנו עליו? אני אזכר – תחרות.
"לגופו של עניין, מה שאני מנסה לומר שלא סתם כאן נמצאת הנגידה, כיוון שככל שהבנקים, שאיתם אנחנו יודעים לראות יותר טוב את הדברים עין בעין, תהיה שם תחרות הרבה יותר משוכללת, והנגישות תלך ותהיה יותר גדולה, הצורך בשוק האפור באופן טבעי ילך ויקטן. וזה אני אומר בלי שום קשר לרצון שלנו להיכנס בכל הכוח בתהליך הזה מול כל אותם גופים חוץ-בנקאיים ולהסדיר שם את הדברים. ולאחר מכן אנחנו גם נפתח את הדיון על השוק השחור. אבל ברשותך, אני אשמח לשמוע את הדברים שלך, איך את רואה את הדברים, מה לדעתך צריך לעשות כדי לשכלל את השוק, ובסוף התהליך גם אני אומר את סיכום דברי לעניין הזה, כמובן תהיה התייחסות של חברי הכנסת. בבקשה, גברתי הנגידה.
קרנית פלוג על הלוואות חוץ בנקאיות – שוק אפור
נגידת בנק ישראל קרנית פלוג: "אני אתייחס בדברים שלי לסך הכול שוק האשראי בישראל, גם לחלק שמפוקח על-ידי הרגולטורים, בכלל זה כמובן בנק ישראל, וגם לחלק שלא מפוקח ושאנחנו קוראים לו "השוק האפור".
"אתחיל עם כמה מלים על התיווך הפיננסי, אחר כך על מיהם הלקוחות של השוק האפור, אולי גם למה הוא בכלל קיים, ואחר כך אני אציף את הבעיות והסיכונים בשוק האפור כפי שאנחנו רואים אותם ומהם כיווני הפתרון שיבטיחו שמצד אחד, השוק הזה יהיה קצת פחות אפור, ואולי גם קצת יותר קטן, בהנחה שחלק מהשירותים שמסופקים על-ידי החלק המוסדי יגדלו ויתרחבו, והנגישות אליהם תגדל.
אז קודם כול, נתחיל עם מהו התיווך הפיננסי בישראל. הוא כולל כמובן את המערכת הבנקאית, ודרך אגב, 94% מהאשראי למשקי הבית ניתן על-ידי המערכת הבנקאית.
"הוא כולל את המערכת הפיננסית החוץ-בנקאית המוסדית, כלומר הגופים המוסדיים שנותנים אשראי, גם הנפקת אג"ח וגם אשראי ישיר בעיקר לחברות גדולות, והוא כולל את מערכת המימון החלופית שאנחנו קוראים לה "השוק האפור" או במקומות אחרים היא נקראת "בנקאות צל", והיא הרבה פחות מפוקחת.
הקבוצה הזאת כוללת בתוכה גם את נותני שירותי האשראי, נותני שירותי מטבע, גמ"חים, וגם גופים שהטכנולוגיה המתקדמת אפשרה את ההתפתחות שלהם, שכלולים בתוך תעשיית הפינטק, ה-P2P, מימון המונים, וכולי.
"הגופים האלה, חלקם הם גופים לגיטימיים אבל שלא מספיק מפוקחים, אבל יש בתוך הקבוצה הזאת, בתוך השוק האפור, כמובן גם גופים לא לגיטימיים, גופים עברייניים, וכמובן שמערכת שהיא לא מפוקחת או לא מפוקחת דיה, היא יוצרת סיכונים שונים גם מהצד של הלקוח וגם מהצד של המערכת הפיננסית.
"ואחד הדברים הראשונים שאפשר לומר לגבי השוק הזה זה שאנחנו לא יודעים עליו מספיק. אנחנו לא יודעים מספיק על השוק האפור, על היקף הפעילות שלו. נעשה איזשהו סקר עבור הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, ורק 0.4% מהעסקים ענו שהם משתמשים בשוק האפור. אני לא חושבת שזה מידע מספק. ההערכות נעות בין 10 ל-20 מיליארד שקלים, בכל מקרה זה שיעור נמוך מאוד, אבל קודם כול אנחנו באמת לא יודעים עליו מספיק.
"חוסר הפיקוח על השוק האפור מתבטא גם בצד הצרכני. יש סיכונים שונים לצרכן מנקודת ראות ההגנה על הצרכן, או אין בו מספיק מידע על תנאי האשראי. יש מה שמופיע באותיות הקטנות או לא מופיע בכלל, על התנאים של האשראי, וזה כמובן סיכון משמעותי אבל גם יכולים להתפתח סיכונים יציבותיים, ואני אתייחס לזה עוד רגע.
"אז מי זה הלקוחות של השוק האפור? בשוק האפור הלקוחות הם בעיקר משקי בית ועסקים קטנים, שאו שהמערכת המוסדית, כלומר הבנקים והמשקיעים המוסדיים, סגורה בפניהם, או כאלה שכבר ניצלו את מלוא מסגרת האשראי שלהם ובעצם אין להם ברירה או הם מחפשים מקורות אחרים. זה יכולים להיות לקוחות מוגבלים, יכולים להיות פושטי-רגל, לקוחות שאין להם ביטחונות מספיקים, וזה יכולים להיות לווים שונים שזקוקים לכסף מהיר ונזיל וגם כאלה שרוצים לקבל הלוואות בצורה דיסקרטית.
"ברור שיש שוק של אנשים שמצד מוכנים לתת אשראי, ומצד שני ביקוש לאשראי הזה, ולכן במובן מסוים אפשר לומר שהשוק האפור מספק שירותים שהם משלימים לשירותים שניתנים על-ידי המערכת המוסדית. בחלק ממנו הוא בהחלט לגיטימי, ובחלקים אחרים כמובן פחות.
"אז מהן בעצם הבעיות העיקריות והסיכונים שיש בשוק האפור? אז מטבע הדברים, קודם כול, היעדר הרגולציה והפיקוח שמסדירים את הפעילות בשוק הזה, והיעדר הרגולציה היא הן בהיבט הצרכני והן בהיבט היציבותי. אבל נתחיל עם ההיבט הצרכני. בשוק האפור קודם כול אין גילוי נאות, אין מידע על תנאי ההלוואה מנקודת ראות הלווה. אין בחינה, ודאי לא בחינה מספקת, של כושר ההחזר שלו. אנחנו לא פעם שומעים בפרסומות משהו כמו – הלוואה מיידית תוך חצי שעה לכל מטרה בריבית נמוכה ללא ערבות.
"ועכשיו לך תחפש. ומה לא כתוב ומה לא מספרים לצרכן כשהוא לוקח את ההלוואות מהסוג הזה. אין גם מערכת ליישוב מחלוקות במקרה שמתגלעות מחלוקות ואין בעצם שום פיקוח ואכיפה של הוראות צרכניות, וכל הדברים האלה כמובן קיימים בצורה מסודרת במערכת הממוסדת, זה קודם כול בבנקים. מעבר לכך, היעדר הרגולציה כמובן מזמין לתוך התחום הזה כניסה של גורמים שהם בלתי לגיטימיים, נקרא לזה כך, וגם על זה האכיפה מוגבלת. והריביות, קיימות ריביות מאוד מאוד גבוהות. הנושא נמצא בתהליך של הסדרה וצריך כמובן להשלים את התהליך הזה.
"העובדה שיש לנו היעדר רגולציה או רגולציה מאוד מאוד רופפת על החלק של השוק האפור, מביאה לכך שיש זליגה של הפעילות לתוך המערכת הזאת מהמערכת הממוסדת, בין היתר בגלל הפער ברגולציה. אז אם חלק של המערכת מפוקח בצורה מאוד הדוקה וחלק אחר לא מפוקח, מטבע הדברים יש זליגה אל המערכת הלא מפוקחת, והיא, יש לה פוטנציאל להתרחב, ומהצד השני בגלל התחרות המערכת הכן מפוקחת עלולה להוריד את הסטנדרטים כדי לעמוד בתחרות הזאת. זו הדרך לייצר בעיות יציבות, וכאמור, גם אין לנו את הנתונים כדי באמת לבחון את התהליכים האלה.
"אז חשוב בהקשר הזה להזכיר שבמהלך המשבר הגלובלי, המשבר הגלובלי העולמי, המשבר הפיננסי העולמי, מקור הבעיה של המשבר היה בבנקאות הצל, לא במערכת המפוקחת אלא באותו חלק של בנקאות הצל שבו נלקחו סיכונים מאוד משמעותיים שבסופו של דבר גם התממשו. ומהסיבה הזאת, המוסדות הבין-לאומיים, בראשם גם ה-IMF, גם ה-BIS וגם ה-Fed של ארצות-הברית בהנחיות שלהם ובטיפול שלהם ובלקחים שלהם אחרי המשבר, שמו זרקור על הסיכונים בחלק הזה של המערכת, והיום בעצם יש הגברה של הרגולציה באותו חלק לא מפוקח.
"לכן, אני חושבת שכשאנחנו חושבים על התפתחות של מערכת פיננסית ופתיחה של חלקים שעדיין לא קיימים ופעילויות שלא קיימות, חשוב מאוד שזה יקרה יחד עם בקרות ורגולציה מתאימה כי בלי הבקרות האלה הפוטנציאל הוא לנזק מאוד חמור. ושוב, אנחנו לא יודעים גם מספיק על המערכת הזאת.
"אז מהם כיווני הפתרון לעובדה שמצד אחד יש לנו ביקוש לאשראי מעבר למה שהמערכת המוסדית מספקת, ומצד שני, המערכות החוץ-מוסדיות הן עתירות סיכונים. כיוון אחד של פתרון זה צמצום של השוק האפור על-ידי פיתוח של מקורות מימון בתוך המערכת המוסדית. בתוך המערכת המוסדית, זה אומר גם בבנקים, הגברת התחרות בתוך הבנקים ובתוך המערכת המוסדית כלפי הבנקים. ואולי אפשר רק לראות את הנתונים – בסך הכול אנחנו רואים גידול מאוד משמעותי באשראי גם לעסקים קטנים וגם למשקי בית במהלך השלוש שנים האחרונות. אם אנחנו מסתכלים על עסקים קטנים, האשראי גדל – זה האשראי הבנקאי – גדל ב-30%, והאשראי למשקי בית או אשראי קמעונאי אחר גדל ב-20%.
"אז אפשר לומר שכבר היום יש איזושהי הסטה בתוך המערכת הבנקאית לכיוון של הגדלת האשראי לעסקים קטנים ולמשקי בית. מעבר לכך, במסגרת של המלצות ועדה בראשות המפקח היוצא דודו זקן, נעשו הרבה מאוד צעדים להגברת התחרות בתוך המערכת הבנקאית, למשל הקלת המעבר מבנק לבנק וכולי, שמקלה ומגבירה את היכולת, את הכוח של הצרכן בתוך המערכת הבנקאית. בנוסף לכך, אחת מההמלצות הייתה לעודד גם הקמת אגודות אשראי בנקאיות קטנות ובנקים אינטרנטיים. הדברים האלה נמצאים בתהליך, ומטבע הדברים לוקחים זמן. מעבר לכך, התחום שראוי מאוד להרחיב, וגם עליו המליצה ועדת זקן זה הגברת מתן האשראי למשקי בית ועסקים קטנים על-ידי הגופים המוסדיים, וזה באמצעות הסרת חסמים שונים שעדיין קיימים במערכת המוסדית למתן אשראי לעסקים קטנים ומשקי בית.
"בנוסף לכך, למדינה יש קרנות אשראי לעסקים קטנים וגם לדבר הזה יש בהחלט מקום להתפתח. זה בחלק המוסדי. לגבי החלק החוץ-מוסדי או ה"אפור", נכון לאפשר פעילויות יחד עם הרגולציה המתאימה. ופה אני רוצה להזכיר שההסדרה הזאת של הפעילות של הגופים הלגיטימיים נמצאת בעצם בתהליך של טיפול. הייתה ועדה במשרד המשפטים בראשותו של אבי ליכט שהגדירה מפקח, קראנו לו "המפקח השיורי", שאמור לבצע אסדרה על גופים בשוק האפור, וחשוב שהפעילות שמתקיימת שם תהיה כפופה לאותה אסדרה.
"יש כרגע דיון על איך ליישם את ההמלצות של ועדת ליכט בנושא הזה, כשהאסדרה צריכה לכלול את הגדרת הרגולטור, את מערכת החוקים וההוראות, את הסמכויות של הפיקוח, את האכיפה וכל הדברים האלה, שבאמת יגרמו לאותו חלק במערכת שהוא לגיטימי, להיות מפוקח בצורה ראויה. והטיפול בסיכונים צריך להיות לא רק בהסתכלות מאוד קצרת טווח על איך נראית המערכת היום, אלא הסתכלות על איך השוק הזה יתפתח בטווח ארוך, ולכן הרגולציה צריכה להיות מתוך הסתכלות ארוכת-טווח, ובדרך הזאת בעצם אפשר יהיה לגוון את מקורות המימון לחברות שונות באופן מפוקח. חשוב מאוד שתהיה גם אסדרה וגם אכיפה של האסדרה בדרך הזאת.
"אז לסיכום. אני חושבת שבהחלט יש מקום למימון, לשוק מימון שהוא חלופי ומשלים למערכת המוסדית. צריך גם להגדיל את המערכת המוסדית אבל להבטיח שאותו שוק מימון אלטרנטיבי שיאפשר נגישות לאשראי ויגביר את התחרות אל מול המערכת המוסדית, יתקיים תוך הבטחה של רגולציה מתאימה. חשוב להקים כבר היום מסגרת רגולטורית שתסדיר, תפקח ותאכוף את החוק והכללים לפעילות של שוק המימון החלופי.
"אני חושבת שצריך להתקדם בזהירות רבה כאשר אנחנו מפתחים מערכות פיננסיות נוספות, וההתרחבות של הפעילות הזאת בלי הבקרות המתאימות בעצם טומנת בחובה סכנה גם מצד הצרכן וגם ליציבות של המערכת.
"אני מבינה שקיים רצון להתקדם מהר, לעשות הכול כאן ועכשיו, אבל אני חושבת שצריך לטפל בנושאים האלה בצורה מסודרת עם הרגולציה המתאימה, גם אם זה לוקח יותר זמן, משום שהנזק בקידום מערכות פיננסיות בלי אסדרה יעלה על התועלת ובסופו של דבר מי שייפגע יהיה הציבור והאזרח. לכן צריך לעשות את הדברים בצורה זהירה".
בהמשך הוועדה הזו שהתכנסה בקיץ, אמר היו"ר איתן כבל: "מה זה הסיפור הזה של הבנקים בסופו של עניין, ואני אומר את זה גם כחבר כנסת שהוביל כמה חוקים שנוגעים בצורה ישירה למערכת היחסים שבין הצרכן לבין הבנק. בסוף אנחנו חיים בתוך מדינה קטנה, צפופה, האיש מן הרחוב, האיש הפשוט, מזהה שכשהוא חורג בשקל כבר יושבים לו על הראש, מפרקים אותו לחתיכות. אתה צריך להיות החבר הכי טוב של מנהל הסניף או הסגן או הטלר, כדי שתמצא את עצמך שיש לב פתוח יותר.
"לעומת זאת, אנחנו כולנו צופים בכלי התקשורת, מאזינים להם, ולו רק מבלי להיכנס בשום פנים ואופן לסיפור מגה, זה לא המקום פה לעסוק בזה, אבל כשאתה שומע את הסכומים שהבנק מרשה לגורם כזה או אחר להיגרר אתו, זה חסר כל פרופורציה. זה מעצים ביתר שאת את תחושת – אני רוצה להגיד, לפעמים אנשים מדברים כשהם כותבים לי במושגים של נרדפות.
"זה סתם מעניין לשמוע את הנתון כמה אזרחים מן השורה מקבלים "תספורות" מהבנק. יכול להיות שיש – יכול להיות, אני לא אומר שלא – יכול להיות שיש מקומות כאלה שהבנק מבין, שאיך אומרים, "רחת פלסטין", אז הוא אומר: יאללה, בוא נגיע אתך, בוא נראה מה אפשר להוציא ממך. בסוף, זה לא שאנחנו הישראלים, מנסים להגיד עלינו שעינינו צרה באחרים. זה כמו בשמירה, ויש כאן את הדובר של הנגידה שהוא משרת אתי. בסוף, כל אחד רוצה להרגיש שהוא לא הפראייר היחיד בגזרה. שאם יש טיפול, הוא דומה בכולם. לא שיש קבוצה שהיחס אליה הוא יחס מיוחד, ויש קבוצה שהיחס האחר אליה הוא מיוחד מאוד מאוד.
"אני אומר את זה כי בסוף בסוף כל הסיפור נוגע לאותם משקי בית או לעסקים, שהוא פתח עסק מדהים כשהוא יצא לדרך, ולא שפר גורלו, ולעתים האישה נופלת למשכב או הוא בעצמו, או מי מקרוביו, ואלה דברים שקורים כמעט מדי יום, והוא קנה בדיוק את הבית כי הוא היה על הסוס והכול היה בסדר, ולפתע פתאום כמו שאמרתי לא שפר עליו גורלו, כי זה לא – אני ממש רוצה שנמחק את התחושה הזו שבסוף אזרחים נכנסים כי הם רוצים לדפוק את העסק, את הבנק. בסוף רובנו, לא היינו מקימים את המדינה המדהימה הזו בלוח זמנים כל כך קצר אם כולנו – אני יושב פה כל הזמן רק לשמוע כמה אנחנו הישראלים נוכלים, גנבים, רמאים – ותמיד זה שמציג הוא מהצד של הטובים. תמיד. יש את אלה שמודיעים לנו: מה, החוק הזה? אתה לא מכיר את הישראלים, הם כל הזמן עסוקים, רק באים איך לרמות.
"הייתי כן רוצה שתהיה יותר גמישות, יותר פתיחות, הבנה של תקופות. אני גם רוצה להזכיר לגברתי הנגידה ולנציגי הבנקים – את יודעת, בעניינים אחרים, עם הפיתוי שהבנק עושה לאזרחים כבר היו נכנסים לכלא. אין כמעט יום שאתה לא מקבל אס.אם.אס. אין כמעט יום שאתה לא מקבל איזו הודעה קולית, אין יום שאתה לא מקבל, אומרים לך: בוא, בוא, יש לי כך וכך. איך אמרת? זה לא רק גופים אפורים נותנים תוך חצי שעה. יש גם טלפונים מחברות האשראי. אני לא אומר נגד או בעד. אני מציג את זה כעובדה, שזה מייצר פיתוי מאוד גדול אצל כל אחד מאתנו. וכל הדברים האלה, צריך להכניס אותם לתוך איזה מסגרת פעולה שבה האזרח ירגיש – איך אמרתי לך בשיחתנו – אני הייתי בסין. כשנכנסתי לסין – גם ככה אני נמוך – הרגשתי מה סיני מרגיש. הוא נכנס לתוך אולם, התקרה נמצאת שם בשמים, הוא מרגיש כזה קטן. כשאתה נכנס לבנק, לא משנה מה, גם אם הכול בסדר, אתה נכנס בדחילו ורחימו. זה ממש כך ואף אחד לא יגיד לי שלא, אף אחד לא ימציא לי, אף אחד מאתנו לא גוּדל במבחנה אחרת. בסוף זה אנחנו. ואת כל זה צריך לשנות, זה תהליך שמשתנה.
איתמר מילרד, מרכז המחקר של הכנסת – "מרכז המחקר בחן את שוק ההלוואות החוץ-בנקאיות לבקשתה של הוועדה. מהבחינה עולים שלושה דברים מרכזיים.הדבר הראשון, שתקרת הריבית להלוואות חוץ-בנקאיות עומדת על 7.8%. היא דומה לריבית על האוברדרפט, אבל נמוכה מהריבית לדוגמה של הלוואות בכרטיסי אשראי. הריבית בשוק האפור הלא לגיטימי היא גבוהה במיוחד, היא יכולה להגיע עד ל-20% ריבית בחודש, כך שחוב של 5,000 שקלים יכול לצמוח ל-44,000 שקלים תוך שנה – עוד פעם, מ-5,000 ל-44,000 שקלים תוך שנה.
"בשוק האפור פועלים גורמים עברייניים רבים, המשתמשים בין השאר בשירותי נותני מטבע, מה שנקרא צ'יינג'ים. על הפרק ישנן יוזמות להסדרת הענף, ביניהן העלאת הריבית".
מיקי לוי: תודה רבה. "אני מודה שאני לא אוהב את השוק האפור, בפרט את השוק האפור הלא לגיטימי, מהכובע הקודם שלי. אני אפילו שונא אותו. אני ראיתי אנשים נופלים, אני מכיר את האנשים שפועלים בתוך השוק האפור הזה, אני מכיר את ריבית הנשך שמגיעה לעתים אף יותר מ-20% למי שזקוק, אני ראיתי משפחות מתרסקות, עסקים מתרסקים, ובסוף הם הגיעו אלי לחדרי החקירות. זוהי ריבית מטורפת, ריבית נשך, אם כי הריבית בשוק האפור הלגיטימי היא יותר מוסדרת, ובכל זאת בסופו של יום מוצא את עצמו האזרח מול אותם מלווים ללא מישהו שיסייע בידו, הוא מרגיש קטן. אני שואל איזה רגולציה אנחנו מסוגלים לתת לו, מה הפיקוח שאנחנו מסוגלים לתת למשקי הבית, לאזרח הקטן מול אותם מלווים.
"אני רוצה לזרוק כאן משהו ככה לסיעור מוחות. מוסדיים מלווים כסף לארגונים גדולים במיליונים. האם לא הגיע הזמן – וכאן תהיה לנו אפשרות לשלוט, לך, לכנסת, למפקח על הבנקים או גוף נוסף שיוקם בבנק ישראל – האם לא הגיעה העת לאפשר למוסדיים, לתת אפשרות למוסדיים גם לבצע הלוואות פשוטות לאותם משקי בית, ובכך לכסח אולי את השוק האפור הלא לגיטימי שמדיר שינה מעיני. אנחנו יודעים בדיוק על-ידי מי הוא מנוהל. יש שם הרים של כסף, לעתים יש להם בעיה מה לעשות אתו. האם לא הגיע הזמן לפתח את הענף הזה? לצערי, אני עושה נו-נו-נו, אני מנצל את הוועדה שלך. אני העברתי בכנסת הקודמת את חוק הצ'יינג'ים, הפיקוח על נותני שירותי המטבע, והייתי בדרך להקמה – בסיוע של אבי ליכט, שלומית יושבת כאן, רשות המסים, הייתי בדרך להקמת יחידת פיקוח על נותני שירותי המטבע, בהיקף של 52 משרות. לצערי לא צלחה דרכי בעניין הזה, והתהליך נבצר ממני. יש שם – ואני אומר את זה לוועדה; בהזדמנות, אם תרצה לקיים על זה דיון – יש שם 80 מיליארד שקלים שמתגלגלים, חלקם עוסקים גם בהלבנת הון, המדינה מפסידה עשרות מיליונים, מאות מיליונים, אולי מיליארדי שקלים כהכנסות ממסים, והאם לא הגיעה העת לפקח ולהקים את אותה יחידה גם על אותם נותני שירות, מה עוד שאת החוק העברנו, את חוק הפיקוח. תודה רבה.
נאוה בוקר: "אין ספק שצריך לדאוג ללווים וצריך רגולציה, אני מצטרפת לדעתו של מיקי, אבל למיטב הבנתי ולפי מה שהבנתי מנציגי החברות כאן, צריך לאפשר לאותן חברות לגבות לפחות 30% ואפילו מעל, משום שהן לא יצליחו לשרוד עם ריבית נמוכה יותר. ואנחנו צריכים לחשוב מה קורה מחר בבוקר אם אנחנו גורמים לסגירת החברות האלה. תחשבו כמה משפחות יקרסו. אסור לשכוח שכל חברה כזאת, בעצם יש לה בין 5,000 ל-6,000 לקוחות, ואני חושבת שהריבית צריכה לאפשר לחברות האלה להתקיים. אנחנו צריכים למנוע מונופול של החברות הגדולות, שלא יחזור על עצמו הסיפור הזה. ואני מקווה שאתם מבינים שמדובר בקהל לקוחות של כחצי מיליון בתי עסק ומשקי בית שהולכים לסבול מהעניין הזה, והחברות האלה מעניקות להם איזשהו חמצן פיננסי. כל אלה שדלתות הבנק סגורות בפניהם, אין להם ברירה אחרת, ואם הריבית תהיה מאוד נמוכה, אז החברות האלה יקרסו. זה יהיה חבל מאוד".
מיכה אבני: אני הבעלים ומנכ"ל של חברת פנינסולה, הגוף השני בגודלו בשוק החוץ-בנקאי, לכל הדעות לגיטימי, חברה ציבורית, מעולם לא בדקה אותנו שום רשות לשום כיוון בשום טענה. הנגידה אמרה בצורה מפורשת שכל גוף מימוני שהוא לא מוסדי, הוא שוק אפור".
אלי כהן:"אז אני חושב שאתה יכול לקבוע את ההגדרה. אני חושב שמה שהגדיר הבחור מלשכות המסחר, לדעתי היא הגדרה מדויקת והיא הגדרה נכונה, שאו שאתה פועל במשהו לגיטימי, או משהו לא לגיטימי. הגדרה של שוק אפור זה הגדרה של גורמים אינטרסנטיים, מתוך מטרה לדחוק את רגליהם ולמנוע תחרות.
מיכה אבני:"חד-משמעי, והגורמים האינטרסנטיים האלה זה בנק ישראל".
נגידת בנק ישראל קרנית פלוג:" כמו שאמרתי בדברי, קראתי לכל החלק הלא מוסדי "שוק אפור" ואמרתי שיש בו גופים לגיטימיים וגופים לא לגיטימיים. וציינתי את ההבחנה ביניהם.
רונן סולומון:" הנושא הראשון, אני חושב שהוא די ברור ודי מובן, יכול להיות שבסוף צריך לעשות איזה פנקס מונחים. הנושא השני זה תקרת הריבית, כפי שציינה חברת הכנסת בוקר. כיום תקרת הריבית לפי חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות עומדת על 7.8%, כאשר יש הצעת חוק, תיקון כולל לכל הנושא של הלוואות חוץ-בנקאיות, שהולך להעמיד אותו על פלוס-מינוס 20%, יחד עם הלוואות בנקאיות. לדעתי, גם כאן משרד המשפטים, משרד האוצר ובנק ישראל טעו, ואני אסביר גם למה. ראשית, בנק מגייס ממקורות, ישירות מבנק ישראל. גם כרטיסי אשראי, אומנם לא ישירות מבנק ישראל אבל דרך הגוף הבנקאי שהוא קשור אליו. היום הריבית של מכרז בנק ישראל עומדת על 0.1%, זה כולנו יודעים. ריבית הפריים היא 1.6%. גוף חוץ-בנקאי שנאלץ לגייס ממקורות אחרים, ויש גם מגבלה של הנפקת אג"ח שנגיע אליה, לא יכול לעמוד בתקרה של 7.8%. אנחנו מדברים על לקוחות שמלכתחילה, חלקם יש איתם בעיה, חלקם זה עסקים קטנים שלא מצליחים לקבל ממקורות בנקאיים, ואם הם כן נאלצים לפנות למקורות בנקאיים, קובעים להם תקרת ריבית או ריבית שהיא לא סבירה בעליל, ולכן הוא כן נאלץ לחפש את עצמו במקורות אחרים, ולכן אותה תקרת ריבית – גם המוצעת – היא בעייתית.
"לקבוע אותה תקרת ריבית לגוף בנקאי שמגייס בריבית 0.1%, גוף חוץ-בנקאי שמגייס בריבית הרבה יותר גבוהה, 4%, 5%, אפילו יותר, 8%, והוא צריך גם את כל ניהול העסק וגם ניהול הסיכונים, ולדרוש ממנו לעמוד באותה תקרה חדשה יחד עם בנק, זה משהו שהוא לא קיים בשום מקום. אני אתן כדוגמה את ארצות-הברית. בארצות-הברית, שליש ממשקי הבית לוקחים הלוואות מגופים חוץ-בנקאיים לגיטימיים. אני לא מדבר על גופים לא לגיטימיים. בישראל, ציינה הנגידה, 94% לוקחים מגופים ממערכת בנקאית. לדעתי, ה-6% הנותרים, אולי זה מכרטיסי אשראי, והשאר עוד מכמה גופים לגיטימיים בודדים, בודדים, בודדים שקיימים במדינה הזאת".
"השורה התחתונה, אנחנו זורקים לצערי את עם ישראל – בין אם משקי הבית, בין אם עסקים קטנים – עסקים גדולים מן הסתם יכולים להנפיק אג"ח, אבל עסקים קטנים ובינוניים שלא יכולים לצאת לבורסה ולגייס הון, ומשקי בית שבטח לא יכולים לצאת לבורסה ולגייס הון, ואם הבנק מסרב, אנחנו זורקים אותם לפתח השוק השחור.
אדם גרוסמן:"מאז 2007 שתוקנה התקנה לגבי הנושא של הריבית, השוק הלגיטימי למעשה לא פועל במדינת ישראל, ובעצם אזרחי ישראל והעסקים הקטנים נזרקים לשוליים האפורים והבלתי מפוקחים. יש כאלה שלא הולכים לבתי-המשפט של מדינת ישראל, ולמעשה נהרג או חוסל השוק הלגיטימי. אני יודע שיש הצעת חקיקה שהיא בדרך, שחלקה לא מספיקה, חלקה מספיקה. בעצם, לא קיים שוק לגיטימי. אני מצר, יש חלק מהאנשים שאני יודע שעוברים על החוק כדי לשרוד, אבל אני חושב שהמדינה והכנסת ובנק ישראל, האחריות שלנו כולנו זה שתהיה אפשרות לגופים לגיטימיים לעבוד במדינת ישראל, ולמרות שלוחצים ונפגשים והכול, שום דבר לא מתקדם, וזה יבוא לחקיקה מהירה.
"דבר שני, חלק מהדברים אולי נאמר ולכן אני לא אחזור עליהם. אני הצעתי כבר מזמן, כי דיברת על נושא של צרכנות, ומשום מה זה לא נקלט, שכל הלוואה במדינת ישראל, בדף הראשון או השני תיפתח עם אותם נתונים, אותם מושגים, אותו דבר, עם נתונים – הכנתי דף שמראה מהם הנתונים שצריכים להיות, ואז כל אזרח יכול להשוות בין הלוואה להלוואה, הוא יכול לראות מה עלות האשראי, לא יהיו מושגים רק כמו הקצאת אשראי ועוד ריבית פה ועוד עמלת גבייה ועמלת נשייה.
איילת נחמיאס ורבין: "גברתי הנגידה. אני חושבת שאחד הדברים שחסרים – ואם אני זוכרת נכון, הוא לא מוזכר במצגת של בנק ישראל, לפחות לא בצורה מספיק בולטת לטעמי – זה הנושא של קידום איגודי אשראי. לא אגודות בנקאיות, בדומה למתווה זקן על איגודי אשראי, אותם איגודים קטנים. מי שקצת עוקב אחרי כל הקואופרטיבים, אני חושבת שזה אחד הדברים הנפלאים, חזרה לקואופרטיבים פרקטיים כאלה, באמת שהבעלים של האיגודים, הבעלים של הקואופרטיבים הפיננסיים האלה הם גם הלקוחות שלהם, דבר לא מסובך. למעשה, בנק ישראל צריך להערכתי, בתיאום עם משרד האוצר, להחליט מתחת לאיזה גובה הון אין פיקוח, וזה דבר שמאוד מאוד חשוב בעיני לקדם אותו.
"הדבר השני, רציתי לשאול את הנגידה. אני הסתכלתי על הרכב ועדת שטרום, ואחד הדברים שאני לא לגמרי מבינה – מדברים הרבה מאוד על חוסר התיאום בין הרגולטורים בתחום הפיננסי. אני חושבת שאתם רואים את זה מהצד שלכם, רשות ניירות ערך רואה את זה מהצד שלה, המפקחת על שוק ההון והביטוח רואים את זה מהכיוון שלהם, כל אחד רואה את זה מהכיוון שלו, ובסוף כל הגופים האלה נמשכים מצד לצד ונמתחים לכל הכיוונים.
"וכשאתה מסתכל על הרכב ועדת שטרום לקידום התחרות, אתה רואה שלמשל המפקחת על הביטוח ושוק ההון, או נציגיה, לא משנה, לא יושבים בוועדה הזאת. ובסוף, אתה אומר לעצמך, זה לא יכול להיות הדבר הזה. אני מבינה היטב מה התפקיד של המפקח על הבנקים ואני מבינה היטב מה תפקידו של בנק ישראל בנושא שמירה על יציבות המערכת הפיננסית, אבל סוף כשאנחנו מסתכלים על לקוח הקצה, ולקוח הקצה יכול להיות הלקוח הקטן, הלקוח הביתי, ויכולה להיות המספרה, ויכולה להיות החברה הקטנטנה, וגם במחילה, יכולה להיות חברה גדולה ומנפיקה, בסופו של דבר אנחנו צריכים להבין איך הם יכולים להתקיים בתוך המרחב המטורף הזה של חוסר תיאום בין רגולטורים כדי באמת לקדם את התחרות בשוק הפיננסי. והדבר הזה הוא מאוד מאוד מאוד קריטי".
אלי כהן: "יש לנו שוק בנקאי, יש לנו שוק מימון חוץ-בנקאי ויש לנו שוק לא לגיטימי. לבוא ולתת את ההגדרה של שוק אפור, אני חושב שזאת הגדרה לא נכונה, שנועדה לבוא ולהדיר שחקנים מהשוק, ולכן צריך לבוא ולהבהיר את זה. ולכן, אני חושב שעמי צדיק בעבודתו קרא לזה בצדק "שוק המימון החוץ-בנקאי", וכך צריך לקרוא לו. אני לא יודע מה זה שוק אפור. אני יודע שאו שאדם פועל לפי החוק או שלא פועל לפי החוק. אדוני היושב-ראש, מה זה שוק אפור? מישהו שעושה משהו באמצע? אני לא מכיר. ולכן, קודם כול זאת ההגדרה ואני חושב שבמיוחד, גם הבנקים שרוצים לבוא ולהדיר את רגליהם של הגופים החוץ-בנקאיים, בנוח קוראים להם "שוק אפור", ולכן צריך להפסיק להשתמש במונח הזה. או שמישהו פועל לפי החוק, או לא לפי החוק. אין באמצע. בטוח שגם לא בכנסת ישראל. זה הדבר הראשון.
"גופי המימון החוץ-בנקאיים נותנים את המימון לאותם גופים שהכי זקוקים לאשראי, שזה עסקים קטנים וזה משקי הבית, והם הכ זקוקים לכסף. ואם אנחנו רואים שכלכלת ישראל צומחת רק ב-3%, זה מהסיבה שאין תחרות וזה מהסיבה, גברתי הנגידה, שיש ריכוזיות. אז הריכוזיות לא באה רק לידי ביטוי בזה שהריבית שהם משלמים היא גבוהה יותר. היא באה לידי ביטוי בזה שהם לא מקבלים אשראי, בזה שהם לא מקבלים כסף, בזה שהם לא צומחים. אז יפה, אז גדלנו מ-100 מיליארד ל-130 מיליארד. זה חשוב אבל זה לא מספיק.
"ואם צריך לעשות פיקוח, זה אחריות של המדינה. זה לא על אותם גופים שפועלים לפי חוק. אז תבוא המדינה, תתקן את התקנים ואני חושב שאם יש כאן נציגים למשרד האוצר, הם צריכים לבוא ולעשות ולקבוע כללים ולקבוע נקודות כאלה ואחרות. כותבת הנגידה במצגת שקיבלנו – בנקים אינטרנטיים. גברתי הנגידה, מתי יקום עוד בנק בישראל? מי יכול לקבל רישיון בנקאי תחת ה"ויה דולורוזה" של המערכת הבנקאית הקיימת? אנחנו מדינה טכנולגית ויש כל מיני אפליקציות, ולכן במדד היציבות אנחנו מספר אחת. במדד התחרות אנחנו מפגרים בצורה משמעותית מאחור, ואני חושב שבנק ישראל צריך לבוא ולפעול ולראות עוד בימינו אנו את אותם גופים קמים למטרת הדבר הזה.
"אני רוצה להתייחס לנקודה חשובה כאן, דיברו על הריביות ועל ההצעה. נכון להיום, אותם גופים חוץ-בנקאיים נותנים ריבית לאנשים פרטיים עם הגבלת אשראי של פי שניים ורבע מהריבית הממוצעת, שכפי שאמר כאן רונן בצדק, זה 8%. ואז הוגשה הצעה, שגברתי, אולי הובלה על-ידי בנק ישראל, שבאה ואמרה – בוא נגביל את תקרת הריבית גם לבנקים. ומה הייתה אותה תקרת ריבית שרוצים לבנקים? 20%. זה תקרת הריבית שאתם מתכוונים לבוא ולתת לבנקים? ומה שנקרא, עשו חטא על פשע. לא אמרו רק נגיד שהתקרה לבנקים היא 20%. מעכשיו גם הגופים החוץ-בנקאיים 20%. חבר'ה, מי לוקח אשראי ב-20%? למי נותנים אשראי ב-20%? נותנים אשראי ב-20% למי שמעריכים שכנראה לא יוכל לשלם.
"למי שיודעים שייגבו ממנו את השעבודים. ולכן אני אומר לך, גברתי הנגידה, אם הגופים החוץ-בנקאיים, תקרת הריבית שלהם היא 8%, גם הגופים הבנקאיים 8%, אבל מה? תשאלו את כרטיסי האשראי. וכרטיסי האשראי מבלבלים חלק מהלקוחות ונותנים להם גם 13% ו-14%. ועכשיו אני שומע, ובין היתר גם בשיחות סלון, אומרים לי: אלי, תשמע, זה לא רק הריבית. גם מוצאים לנו בכרטיסי האשראי עמלות מיני עמלות. אם אתה בטעות מזמין משהו בחוץ-לארץ, כבר לוקחים לך עמלת סליקה ועמלת גבייה ועמלת המרה, והריבית הופכת להיות ריבית מאוד משמעותית. ולכן, גברתי הנגידה, אני קורא לך להתנגד לתקרה בנקאית של 20%. זה משדר מסר לא טוב לבנקים. ולכן, אחד, או לא לקבוע תקרה, כמו שהייתה עד היום, או לחלופין, תאמצו את התקרה של פי שניים ורבע מהריבית הבנקאית, שהיא 7.8%, ובמרווח של 8% זה יפה מאוד, וגם את הנושא של כרטיסי האשראי.
"נקודה אחרונה לאדוני היושב-ראש. דיבר כאן חבר הכנסת מיקי לוי על נושא חברות הביטוח. וחברות הביטוח, יש בהן מאות מיליארדי שקלים, שכפי המקובל בכל העולם, הן נותנות אשראי. בישראל, אם אתה רוצה לקבל אשראי מחברות הביטוח, יש דבר אחד, אומרים לך: אתה צריך לפחות אשראי של 50 מיליון שקלים. מי זה 50 מיליון שקלים?
"מי יכול לקבל? זאת אומרת, זה אשראי בדיוק לתחום שיש בו תחרות של הגופים הגדולים. ואנחנו צריכים לבוא ולטפל דווקא בגופים הקטנים. ולכן אני חושב, אדוני היושב-ראש, מן הראוי שיצא ממך זימון לחברות הביטוח היקרות שמחזיקות בכספי הציבור, בכספי הפנסיה שלך ושלי ושל יתר הנוכחים כאן. וגם חברים יקרים, אתם חלק מהמערכת הציבורית, תבואו ותיתנו אשראי גם בהיקפים נמוכים. גם לעסקים קטנים, גם למשקי הבית. תבואו ותקימו מערכות שתוכלו לתת אשראי. תודה.
נגידת בנק ישראל קרנית פלוג:"אני רוצה להתייחס לדברים שלך, אדוני היושב-ראש, לגבי ההתייחסות ללווים למשקי הבית בתנאים בעייתיים, ואני רוצה להזכיר שבניגוד לשוק האפור, בבנק ישראל, בחלק מהפיקוח על הבנקים, יש יחידה לתלונות הציבור שמטפלת בתלונות של אנשים שמרגישים שהם נפגעו מהמערכת. אני חושבת שלפני שבוע בערך פרסמנו את הדוח של היחידה הזאת, היו החזרות בהיקף של בערך 3 מיליון שקלים, ומה שיותר חשוב זה שכשיש תלונה שמציפה שיש איזושהי בעיה מערכתית, הפיקוח דואג לעשות טיפול מערכתי בסוג הזה של הבעיות שעולות, וזה כמובן בניגוד מוחלט לאותם נותני אשראי שאינם מפוקחים ושאין להם שום סוג של פיקוח, לא צרכני ולא אחר.
"לגבי הדברים של חבר הכנסת מיקי לוי על הנושא של הלוואות ממוסדיים, אז אני חושבת שזה כיוון מאוד נכון, אנחנו תומכים בו, זו הייתה אחת מההמלצות של ועדת זקן. צריך לזכור שיש חסמים בדרך להקמת מערך חיתום על-ידי המוסדיים. אני חושבת שצריך להתגבר על החסמים האלה וזה בהחלט כיוון, יש לו פוטנציאל גם מהצד של הלווים וגם כחלק מאפיקי ההשקעה בעצם לכספי הפנסיה, שהם מבוזרים ואני חושבת שיש לזה הרבה יתרונות, כיוון שנכון ללכת בו. לגבי השאלה אם ועדת שטרום תתייחס לנושא של גיוון המקורות של האשראי הצרכני, אז בהחלט כן, לצורך הזה היא הוקמה.
"דיברת קודם על הנושא של התיאום בין הרגולטורים. אז קודם כול, יש ועדה שמתאמת, ועדה שנפגשת מדי חודש, עוסקת בתיאום, ועדה של הרגולטורים. מעבר לזה, אני מאוד מקווה שתקום ועדה ליציבות פיננסית שבה יהיו נציגים לכל הגורמים הרלוונטיים והיא תעסוק גם בנושאים האלה.
"על פי ההמלצה , יוקמו איגודי אשראי. אלה אגודות אשראי זעירות אמורות להיות לא מפוקחות על-ידי בנק ישראל ולא להידרש לאותם סטנדרטים יותר מחמירים שמתייחסים לאגודות אשראי בהיקף יותר משמעותי. ופה אני רוצה לומר – מאוד חשוב שאגודות אשראי עם היקף פעילות משמעותי יהיו עם דרישות שיבטיחו את היציבות שלהן. הוגדר מהן אותן אגודות אשראי זעירות, אבל אגודות אשראי גדולות יותר, שבהן יהיו לקוחות רבים, אני חושבת שמאוד חשוב שיהיו דרישות יציבותיות שיבטיחו את זה שכשאנשים יפקידו בהן את הכסף הם גם ידעו שהם יקבלו אותו בבוא העת. ולכן, הדרישות היציבותיות באות להבטיח את זה שהגופים שיקומו יהיו – – –
"הוגדרו התנאים להקמת בנק אינטרנטי. אם יבוא גוף שיחשוב שיש לו יכולת לעמוד בתנאים, להיכנס לשוק הזה ולהיות רווחי, אני מניחה שיקום בנק אינטרנטי. התנאים להקמת גוף כזה הוגדרו. לגבי הריבית, ההגבלה על הריבית, צריך להבין שהריבית של 20% שנקבעה, משקפת לא תנאי שוק נוכחיים. היום הריביות הן אפסיות והבנקים קובעים את הריבית שלהם לפי המקורות שהם מגייסים ואיזשהו מרווח מעל זה. אז הריבית הזאת היא ריבית שהיא עשויה בתנאי שוק מאוד מאוד שונים ללווים מאוד מסוכנים להתקיים, והיא נקבעה באותה רמה כמו הריבית בשוק החוץ-בנקאי.
אייל אלחיאני מטריא (הלוואות חברתיות) : היום, אנחנו ב-Startup Nation מתגאים בהרבה מאוד טכנולוגיה אבל מאמצים אותה אחרונים. כל העניין של מתן אשראי בתמיכת המדינה, בתמיכת הרגולטור, דרך מערכות טכנולוגיות, קיים כבר בעולם מעל עשר שנים. בכל מקום אימצו את זה, אנחנו רואים שיש כאן מענה ללא צורך בהוצאת כספים גדולה, לא על-ידי תקציבים ממשלתיים ולא על-ידי צורך בכל מיני גבירים שישימו כספים. יש כאן מענה שמעביר את הכסף מהציבור לציבור, ללא צורך בעמלות נשך, ללא צורך בריביות נשך, אלא פשוט לבטל את המרווח הבנקאי הכבד מאוד, על-ידי שימוש בטכנולוגיה. הקושי שיש היום, שהרגולטור, במקום לקדם את הדברים האלה, רק מעמיס עוד ועוד חסמים, אם בנוגע למידע שניתן, אם בנוגע לגובה הריבית המקסימלי שניתן לקבל, מהווה אתגר מעניין לכל הטכנולוגיה כי היום אנחנו יודעים לאסוף מידע. בגלל שאין מידע, מתוך האילוץ, מהרבה מאוד פרמטרים אחרים.
"השורה התחתונה היא מאוד פשוטה. יש היום את הממשק לאפשר לכל מה שנאמר כאן לקרות, אני מסכים שלא מחר בבוקר אבל להתחיל את התהליך להסרת החסמים, לשינוי הטרמינולוגיה משוק אפור לעתיד, למשהו לגיטימי שכדאי לקדם, על-ידי העברת כסף מהמוסדיים. יש כבר אפשרות לעשות חיתום מאוד מתקדם שהוכיח את עצמו בכל העולם כבר עשר שנים, גם למשקי הבית, גם לעסקים קטנים, בעלות נמוכה, ברמה מאוד גבוהה, הוכיח את עצמו גם במשברים כלכליים בכל העולם, שדווקא הפלטפורמות האלה הצליחו להתגבר על המשברים בלי לקרוס, למרות שהן לא חיות במרווחים מטורפים כמו שיש היום בבנקים.
משה פרל:"שמי משה פרל, אני מנכ"ל איגוד הבנקים. אני דווקא רוצה להעיר הערה ולהציע לוועדה איזו נקודת חשיבה אחרת ממה שעלה פה. אני גם אומר את זה באופן פרטי כי זה נושא שגם עסקתי בו בעבר וגם בעיקר בגלל שאני חושב שלוועדה הזאת יש יתרון עצום והיא תוכל לתרום. ולכן אני מבקש לעלות רגע לגובה של 30,000 רגל ולהציג לכם. מציע להסתכל על ה-big picture, סליחה על הביטוי. אין לי ספק – לא, אני לא יכול לחלוק, ברור לחלוטין שכל העולם החוץ-בנקאי חייב להיות מוסדר, בזה אני רק אחזור על דברים שנאמרו פה אבל אני כן רוצה לבקש את הזמן שנתת לי על מנת להציע לך איזו נקודת חשיבה אחרת.
"בטווח הקרוב ברור לי לחלוטין, בואו נקרא לזה, שבצד של ההיצע של כסף שיוכל להגיע ולהנגיש את משקי הבית והעסקים הקטנים – אגב, בעיקר משקי הבית; לעסקים הקטנים אין כל כך בעיה אבל לא ניכנס לזה – זה רק יעלה. זה יבוא בעיקר מהצד של הטכנולוגיה. הוסבר פה, היו פה כמה דוגמאות, כולנו מכירים את עולם הפינטק. שתבינו, קצב הצמיחה שם הוא פנומנלי. אנחנו מדברים על משהו שמכפיל את עצמו כל שנה, מדברים על צפי של עשרות מיליארדים עוד חמש שנים. אני מדבר על מיזמי P2P ודוגמאות למה שדיברה הנגידה ואחרים, זה יגיע גם מאגודות אשראי. להערכתי, בשנתיים הקרובות יהיה בנק אינטרנטי בישראל. כלומר, ברור לחלוטין שהציבור ייחשף ליותר ויותר היצע.
"בצד של הביקוש, אנחנו נמצאים בסיטואציה שבה מצד אחד, יוקר המחיה – שאתם עוסקים בו מעת לעת – ומצד שני, סוג של תרבות צריכה שזה חלק מההוויה שלנו, יגרום לציבור להיזקק לכסף הזה, והמשתנה שאני מבקש להוסיף הוא היכולת של הציבור להבין מה הוא עושה, או מה שקוראים "השכלה פיננסית". בכל העולם מנסים למנוע מצב, לא רק באמצעות רגולציה, של goes without saying, אין לי שום כוונה לכפור בזה, אני פשוט לא רוצה לייתר את דברי כי זה נאמר. בכל העולם מקנים לציבור, בעולם הזה של זמינות של כסף. בזמן שדיברנו פה אני קיבלתי שני אס.אם.אסים – אחד, סליחה על הביטוי, להשתלת שיניים, אין לי מושג איך הם הגיעו אלי, והשני לקבל הלוואה ללא ביטחונות מאחד המיזמים האלה. זה פשוט פורץ אלינו. אני חושב שאם הוועדה הזאת תסתכל לא רק על הרגולציה – שאני שוב חוזר על עצמי פעם שלישית: השתלת שיניים זה לא היה להגיד שום דבר על עצמי, זה פשוט מה שהגיע".
מ
מעודכן ל-03/2018
ערך הזמן של הכסף – שקל היום שווה יותר בעתיד – כמה? ובמה זה תלוי? ומה זה ריבית דריבית?
אחד החוקים החשובים ביותר בעולם ההשקעות הוא שזמן שווה כסף – אתם משקיעים לתקופה מסוימת, אתם צריכים לקבל על כך כסף; אתם משקיעים לתקופה ארוכה יותר אתם צריכים לקבל על כך יותר כסף.
הכסף שאתם מקבלים תלוי כמובן בסכום ההשקעה שלכם, והוא מבטא את הרווח שלכם (שאמור לגדול ככל שזמן ההשקעה עולה). בפועל, אתם מקבלים על ההשקעה רווח שמתורגם לתשואה – הרווח חלקי ההשקעה. נניח לדוגמה שאתם משקיעים 100 אלף שקל בשוק המניות ואחרי שנה התיק שלכם שווה 110 אלף שקל – הרווחתם 10 אלף שקל, התיק הניב תשואה של 8%.
אם תשקיעו לתקופה ארוכה יותר, נניח ל-4 שנים, אז צפוי שהתיק יהיה שווה יותר (הרבה יותר) – אם נניח שהתיק מניב 10% בשנה, אז הסכום אחרי 4 שנים יגיע ל-146.4 אלף שקל. איך זה? מדוע זה לא 140 אלף שקל (10 אלף שקל כל שנה)? ובכן, בהשקעות יש מחולל ריבית / תשואה שמייצר רווח על רווח. השקעה בהגדרה מייצרת רווחים על רווחים (תשואה על תשואה, ריבית דריבית), והמשמעות היא שהרווחים שלכם שבעצם נשארים בתיק ההשקעות מניבים רווחים בתקופה שלאחר מכן. ולכן, אם השקעתם 100 אלף שקל ואחרי שנה יש לכם כבר 110 אלף שקל, הרי שבשנה השנייה לא יהיו לכם 120 אלף שקלים (תוספת של 10 אלף שקל בדומה לשנה הראשונה), אלא יהיו לכם 121 אלף שקלים – 110 אלף שקלים בתוספת של 10% (11 אלף שקל). הרעיון הוא שלא רק שה-100 אלף המקוריים שלכם הניבו תשואה של 10% בשנה השנייה, אלא שגם הרווח בסוף שנה ראשונה – 10 אלף שקל, הניב תשואה של 10% שמתבטאת בסכום של 1 אל שקל (10% על 10 אלף שקל).
ובהינתן הריבית דריבית, חשוב להבין את ההבדלים הענקיים בין שוק המניות לשוק האג"ח. היסטורית, בגלל הסיכון בשוקי המניות, פוצו המשקיעים בתשואה גבוה יותר – מי שמוכן לקחת סיכון , זוכה לתוחלת תשואה גבוה יותר. וכך כשמסתכלים אחורה, רואים שהבדלים בין שוק המניות שסיפק בממוצע בין 6% ל-9%, לבין שוק האג"ח שסיפק בין 25 ל-4% , מסתכמים לעשרות ומאות אחוזים על פני זמן, ולפערים ענקיים בסכום החיסכון.
כאן, תוכלו להפעיל את מחשבון תשואת המניות
וכאן, את מחשבון תשואת אג"ח
אבל זהירות – זה לא אומר ששוק המניות עדיפים על שוקי האג"ח, ממש לא, זה מוצר אחר עם רמת סיכון אחרת, ובכלל – הבדיקות האלו נעשו על פני זמן ממשוך, כשבדרך שוקי המניות מתנהגים כמו רכבת הרים, כך שמי שנמצא בגיל מבוגר, דווקא לקוח סיכון גדול מאוד עם הוא חשוף בצורה משמעותית לשוקי המניות. הצעירים יכולים וצריכים להרשות לעצמם חשיפה מעל הממוצע לשוקי המניות. אבל צריך גם לזכור שההיסטוריה אכן במקרים רבים חוזרת, אבל אף אחד לא מבטיח ששוקי המניות לאורך זמן יספקו תשואה עודפת על האג"ח. זה היה ככה בעבר, זה מאוד הגיוני שיימשך, אבל אי אפשר כמובן לחתום על זה.
ולסיכום – הכסף שלכם היום יהיה שווה יותר בעתיד. התשואה תגרום לו לגדול, בכמה? זה כבר תלוי בסגנון ההשקעה ובשווקים הפיננסים. אבל, אם תשקיעו ולא תמשכו, אז תיהנו ממחולל הריבית – ריבית דריבית (תשואה על תשואה).
תיאור החברה – טוויטר היא רשת חברתית מובילה שהרעיון המרכזי שלה הוא לצייץ לעוקבים מסר של עד 140 תווים. כלומר, להבדיל מפייסבוק, הרשת החברתית הגדולה בעולם שבה מעלים פוסטים ("סיפורים") הרעיון של טוויטר זה להגיד משהו קצר וקולע, להעביר את המסר במהירות לקהל מסויים. זו כנראה הסיבה שהרשת פופולארית במיוחד אצל מובילי דעה בפוליטיקה, משחק, ספורט, מוסיקה ועוד.
רשת לא מצליחה בשנה האחרונה לצמוח בשוק האמריקאי, אם כי בשאר העולם היא צומחת בשיעור נאה. מספר המשתמשים של טוויטר מסתכם במעל 320 מיליון (רחוק ממס' המשתמשים של פייסבוק). במרץ 2017 נוספה רשת חבתרית נוספת לרשימת החברות הנסחרות בוול-סטריט (ליתר דיוק אפליקציה חברתית) – סנאפצ'ט – היכנסו למידע על מניית סנאפצ'ט 
טוויטר שהנפיקה בבורסה האמריקאית בשנת 2013 הגיעה מהר מאוד לשווי שיא של 40 מיליארד דולר, אך מאז, במקביל לחילופי מנהלים וצמיחה נמוכה מהצפוי, מניית טוויטר נמצאת בטריטוריה שלילית, ואף ירדה בתחילת 2016 לשווי הנמוך מ-10 מיליארד דולר (ומאז התאוששה – ראו גרף )
מנכ"ל החברה – ג'ק דורסי. דורסי היה מהמייסדים של החברה, עזב וחזר כדי לנסות ולהבריא אותה במהלך 2015. החזרה שלו לוותה בפיטורי מנהלים רבים. כמו כן, הוא ממנכ"ל שתי חברות (נסחרות בוול-סטריט) ועלתה טענה שהוא לא יכול לתת את כל המשאבים הנחוצים להבראת טוויטר
נתוני שוק – מחיר מנייה (גרף) ושווי שוק
(סימבול בוול סטריט – TWTR)
נתונים פיננסים – ההכנסות של טוויטר מסתכמות לקצב שנתי של 2.4 מיליארד דולר. הרווח למניה (NON GAAP) מסתכם בקצב של כ-0.4-0.5 דולר.
התוצאות של החברה בשנת 2016 היו מתחת לציפיות המוקדמות. כך למשל, במקביל לפרסום הדוח לרבעון השני, החברה הנמיכה תחזית לכל 2016, ובתגובה מניית החברה ירדה בחדות, אך בשבוע שלאחר הדוחות תיקנה את רוב הירידה. גם בהמשך התוצאות היו (בינתיים) פושרות. אותו דבר היה גם ברבעונים הבאים, כשברעון הרביעי סיפקה החברה תוצאות חלשות וגם הנמיכה ציפיות לשנת 2017. בשנת 2017 צפויות הכנסות החברה על פי קונסנזוס תחזיות האנליסטים להגיע ל-2.5 מיליארד דולר והרווח יסתכם ב-0.4 דולר למניה (רווח Non Gaap)
מניית החברה תנודתית מאוד ובמיוחד על רקע הערכות ושמועות על רכישה צפויה. טוויטר נמצאת ככל הנראה על המדף, ואחת לתקופה יש כתבות ושמועות על מגעים עם גורם מדיה או גוף אינטרנטי שמעוניין לרכוש את החברה.
תחזית אנליסטים: הרווח וההכנסות ברבעון הבא, בשנה כולה, ובשנה הבאה. האנליסטים מאוכזבים מחווסר היכולת של החברה לצמוח בשוק האמריקאי, אך על רקע שינויים שעורכת טוויטר (שינויים במנגנון הפרסום, באורך ההודעות שניתן להעביר) ועוד, הם סבורים שהצמיחה תחזור בשנה הבאה. מעבר לכך, טוויטר היא רשת חברתית עצמאית, ואחרי שלינקדאין נרכשה על ידי מיקרוסופט, היא עשויה להיות יעד לרכישה מצד ענקיות הטכנולוגיה. בעיתונות האמריקאית כבר כתבו בעבר על מגעים של גוגל, מיקרוסופט, ואחרים עם הנהלת טוויטר. עם זאת, בינתיים שום דבר קונקרטי לא יצא לפועל.
חדשות ואירועים:
קרנות נאמנות הן עדיין כל ההשקעה המועדף על הציבור – בקרנות מנוהלים קרוב ל-220 מיליארד שקל, בעוד שבתעודות הסל העוקבות אחרי המדדים, מנוהלים כ-100 מיליארד שקלים. בשנים האחרונות התפתחה תחרות מצד פוליסות החיסכון/ פוליסות ההשקעה שכבר מנהלות כ-20 מיליארד שקל; ובקרוב צפויה תעשיית הקרנות להתמודד מול תחרות חדשה – קופת הגמל להשקעה.
לכל אחד ממוצרי ההשקעה האלו (השקעה לטווח קצר ובינוני) יש יתרונות וחסרונות, וההשקעה מעבר להחלטה באיזה מכשיר/ כלי להשקיע, תלויה גם במנהל ההשקעות, בביצועים שלו, ובעלויות (דמי הניהול).
הקרנות להבדיל מהתעודות הן מוצר שדורש ניהול אקטיבי, רק שיש רבים שסבורים שניהול אקטיבי לא משרת את המטרה – תשואה עודפת, ועל רקע זה, עובר כסף מתעשיית הקרנות לתעשיית תעודות הסל והקרנות המחקות, שהן בעצם מכשירים פאסיביים – מכשירים עוקבי מדדים. הרעיון שלה, על רגל אחת – מכיוון שאי אפשר להכות את השוק על פני זמן, הכי נכון זה להשקיע בשוק, כלומר במדד עצמו, והתעודות והקרנות המחקות מספקות מעקב (זול – דמי ניהול נמוכים) אחרי המדדים.
מנגד, יש מנהלים שמצליחים לספק תשואה עודפת, אבל הם יחסית מעטים. המוצר השלישי – פוליסות חיסכון הוא מוצר של חברות הביטוח, והוא מוצר לא שקוף – אתם לא יודעים בכל רגע נתון מה יש בפנים. מעבר לכך, דמי הניהול בו לא נמוכים בכלל, ויש בו נכסים לא סחירים (לעומת קרנות ותעודות שבהן אין נכסים לא סחירים). אז אולי הנכסים האלו מניבים תשואה, אבל אתם לא יודעים מה יש בפנים, איזה נכס מסחרי בלונדון קנתה הפוליסה והאם זה באמת מניב תשואה טובה.
כך או אחרת, קרנות הנאמנות הן כאמור האפיק הגדול ביותר, למרות שבתקופה האחרונה העוולות והטריקים בתעשייה עוברים את הגבול. מנהלי הקרנות מנצלים עיוותים שונים כדי לגרום לכם לקנות את הקרנות שלהם – זהירות, אתם צריכים לבדוק בעצמכם את דמי הניהול (במקרים רבים זה מחסל תשואה) ולבדוק או לשאול את יועץ ההשקעות איך בדיוק הוא החליט לקנות לכם את הקרן הזו – אחרי הקריאה תבינו שפעמים רבות, הקרן הנבחרת היא לא באמת הקרן הטובה.
דמי ניהול בקרנות שקליות – גזל
חברים יקרים, האפיק השקלי לא נותן תשואה במקביל לאפיק המדדי (האינפלציה הצפויה 1% בשנה). הממשעות הפשוטה היא שהקרנות המתמחות בקרנות שקליות וקרנות אינפלציה לטווח קצר, יספקו תשואה מאוד נמוכה ולכן אנחנו שוב פונים ואומרים לכם – הקריטריון החשוב ביותר בהשקעה בקרנות שקליות וצמודות מדד לטווח קצר הוא דמי הניהול שהן גובות. זה אבסורד שקרן שקלית שתניב בקושי 0.4% בשנה, ואם נהיה מאוד אופטימיים ונניח שהיא תצליח בהשקעות מסביב, אז היא תניב 0.8%-1% גובה את רוב הרווח כדמי ניהול – זו לא קרן אחת וגם לא שתיים, זה רוב התעשייה, וזו חוצפה. לא הוגן ולא הגון – הכל שקוף, הכל כתוב, הכל חוקי, אבל מסריח. אל תשאירו כסף אצל מנהלי הקרנות שגובים דמי ניהול גבוהים – את רוב ואפילו כל הכסף, שלא לדבר שיש מקרים שאתם מפסידים והם מרוויחים לא מעט.
איך הציבור בוחר קרן נאמנות?
תעשיית הקרנות מחולקת לקטגוריות – ככה המשקיעים והיועצים בבנקים (שהם הכוח המניע של התעשייה הזו) יכולים לבחור קרנות. רוצים קרן מנייתית? אין טעם לחפש ברשימת כל ה-1,400 קרנות, אלא בקטגוריית הקרנות המנייתיות. ככה ניתן גם לבחור את הקרנות המתאימות וגם להשוות את הקרנות לקרנות האחרות באותה הקטגוריה.
מעבר לקטגוריות האלו יש תתי קטגוריות/ קטגוריות משנה, וכך אתם לא תחפשו בכל הקרנות המנייתיות, אלא לפי סוג המניות – מניות בת"א 100, מניות בחו"ל ועוד. השיטה הזו אמורה להיות טובה ליועצי ההשקעות בבנקים ולמשקיעים, אבל התוצאה היא שיש קרוב ל-40 קטגוריות משנה, ואז מה שקורה בדרך כלל הוא פשוט כאב ראש גדול של המשקיע, וחוסר יכולת לקבל החלטה. זו אולי הסיבה העיקרית שמי שבעצם בוחר את תיקי ההשקעות של המשקיעים הם – יועצי ההשקעות בבנקים.
אלא שיועצי ההשקעות, במקרים רבים, לא פנויים לניתוח והבנה אמיתית של מצב הקרן. יועצי ההשקעות מקבלים באופן שוטף מידע מאנשי השיווק והמכירה של בתי ההשקעות (בעיקר הגדולים), וככל שההכרות עם אותו משווק/ מוכר עמוקה יותר כך יש לה השפעה גדולה יותר על ההחלטות. כן, אין מה לעשות, יש משקל לחברות ולהיכרות. אבל הגורם העיקרי שמשפיע על קבלת ההחלטות של היועצים הוא הדירוג במערכות של הבנקים. הדירוג הזה הוא באמת העיקר – קרן לא מדורגת לא תומלץ, אפילו אם יועץ ההשקעות חושב שהיא טובה – אחרי הכל, הוא תמיד נבדק בזכוכית מגדלת, כל צעד שלו במעקב, אז מדוע לו להמליץ על קרן שלא נמצאת בדירוג – זה סיכון גדול מבחינתו. מה ייצא לו מזה, גם אם הוא צודק וזו קרן טובה והתשואה שלה בהמשך תתברר כטובה יותר מקרנות אחרות – אז מה יקרה? הוא יקבל כפיים מהמשקיע (ממש לא בטוח), ומנגד אם הקרן לא תספק תשואה טובה, הוא יקבל נזיפה, ובכלל – עוד ישאלו ויבדקו אותו – מדוע המלצת על קרן שלא דורגה?
וככה זה עובד – ממליצים את מה שהמערכת נותנת – סוג של רובוטים (מבלי להעליב), ואם כך, אז הכל זה אותו דבר. כל יועצי השקעות שלא רוצים לקחת סיכון, לא רוצים לחשוב מחוץ לקופסא, לא באמת מייצרים ערך למשקיעים אלא פונים למערכות הדירוג וקונים את אותו הדבר, וזו אגב הסיבה להתנפחות של קרנות מסוימות (והאבסורד הוא שככל שהקרן גדולה הסיכוי שהיא תייצר תשואה עודפת, הולך וקטן).
יועץ ההשקעות גם מתחשב כמובן בסגנון ההשקעה של הלקוח, בסיכון שהלקוח מסוגל ורוצה לקחת וכן במתווה ההשקעות של הבנק עצמו – מעין תיקי ההשקעות המומלצים (מבחינת שיעורי חשיפה) על ידי הבנק (מחלקת המחקר).
מי צריך 1,400 קרנות ?
ואם כך – אם מה שחשוב זו מערכת הדירוג, אז המטרה של מנהלי קרנות הנאמנות היא להופיע בראש הדירוג. איך עושים את זה? פשוט מאוד – מקימים כמה קרנות לכל קטגוריה כשכל קרן בסגנון וסיכון שונה ואפילו מנוגד, וכך יש לחברת הקרנות מספר "שחקנים" שמתמודדים על הובלה בקטגוריה הזו. זו שיטה מצוינת ורבים ממנהלי הקרנות פועלים כך. בדרך הזו הם פשוט מהמרים על כמה שיטות השקעה בקטגוריה המסוימת בתקווה שלפחות אחת תביא להם דירוג מצויין, ובעקבותיו זרם של כספים יגיע לקרן – זו המטרה העיקרית שלהם, ואפשר כמובן להבין זאת – הם לא מתנדבים , הם רוצים להרוויח.
אז למה מאפשרים להם לפתוח מספר קרנות באותה קטגוריה? שאלה טובה, אין לנו תשובה טובה.
והנה דוגמה – הקרנות הגדולות ביותר כיום הן קרנות 90/10 מדובר על משפחה של קרנות שהמוטו שלהן הוא פשוט – תשקיעו באופן סולידי את 90% מהכסף, ואת יתרת ה-10% נשקיע באפיקים מסוכנים יותר, בעיקר מניות כדי לייצר תשואה עודפת, ואז המטרה היא שהסולידי ייספק יחסית מעט אבל עם התשואה הטובה במרכיב של ה-10%, הקרן תייצר תשואה טובה, ביחס לאפיקים הסולידיים הקיימים. מנגד, אם יהיו ירידות בשווקים, אז הקרן די מוגנת ברוב הכסף – 90% אמורים להיות במקומות סולידיים (אבל, חשוב להבין – במצב של ריבית אפסית, גם אגרות החוב מסוכנות), וה-10% אמנם צפויים להניב הפסד, אבל בסה"כ ההפסד אמור להיות נסבל. זו אסטרטגיה שמושכת את הציבור, ובקטגוריה הזו יש כ-28 מיליארד שקל, והיו כבר למעלה מ-30 מיליארד שקל בתחילת השנה.
והנה הסיפור הגדול – יש קרוב ל-100 קרנות בקטגוריה הזו. יש גופים רבים שמחזיקים במספר רב של קרנות בקטגוריה הזו. הם פשוט מהמרים על סגנונות השקעה שונים ומקווים לתפוס את הכיוון הנכון, להיכנס גבוה לדירוגים, ולשאוב את כספי הציבור. זה משחק סטטיסטי לחלוטין, משחק של הסתברויות – ככל שמנהל הקרן יהיה עם יותר קרנות בסגנון השקעה שונה, כך הסיכוי שלו להיכנס גבוה לדירוג, עולה – וזה מה שהם עושים.
ומה קורה עם הקרנות שלא מצליחות – פשוט מאוד, הם לא מגייסות, אז מה? ומעבר לכך, בהמשך אפשר לסגור אותם, להסב אותם לקרנות אחרות (אם כי האופציה הזו הולכת להיעלם) או למזג אותם עם קרנות אחרות. ככה יעלימו את הכישלונות, אבל מה שחשוב זה ההצלחות – הצלחה אחת מבין כמה קרנות באותה קטגוריה "שווה" כישלון של האחרות באותה הקטגוריה.
ומה הבנקים אומרים על השיטה הזו? כנראה שכלוטם. הבנקים דרך יועצי ההשקעות ממליצים על הקרנות הטובות (המדורגות), מקבלים את עמלת ההפצה שלהם ובזה תם מבחינתם העניין. נכון, הם בעצם הלקוח של מנהלי קרנות הנאמנות, ולא הצרכן הסופי, אחרי הכל מי שמחליט על הקרן ברוב הגדול של המקרים זה יועץ ההשקעות, אבל אותו ממש לא מעניין שלאותו הגוף יש כמה קרנות באותה הקטגוריה.
מערכות דירוג הבנקים – קובעות לאן זורם הכסף
מערכות הדירוג בבנקים שונות בין בנק לבנק, כאשר בגדול המערכות האלו מתבססות על ביצועי הקרן (תשואה) מול הסיכון של הקרן (תנודתיות). המדד הבסיסי לבחינת הקרנות הוא מדד שארפ, אבל לרוב במערכות האלו מכניסים מדדים מתקדמים יותר כמו מדד ג'נסן וטיילור. המדדים האלו אמורים לבדוק את התשואה העודפת בהינתן הסיכון של הקרן.
מערכות הדירוג לא מדרגות קרנות חדשות. בבנק לאומי החליטו לדרג רק קרנות עם וותק של שנה וחצי. אלא שהמערכת מציגה תשואה של 3 שנים והדירוג נקבע על סמך 3 שנים, איך זה ייתכן? המערכת, מסתבר "משלימה" שנה וחצי על פי הרכב הקרן – מה היה קורה אילו ההשקעות האלו היו לתקופה הקודמת (לשנה וחצי החסרה), ואז זה כמובן פתח למניפולציות. אם מנהלי הקרנות יודעים זאת הם ייבנו קרן שהתשואה בתקופה החסרה תהיה גבוה – זה לייתר תשואה עם נתונים ידועים מראש, סוג של חוכמה בדיעבד, אבל זה משפיע על הדירוג.
בבנק הפועלים הקרן נכנסת למערכת הדירוג אחרי שנה, והמבחן הוא לפי הביצועים של השנה האחרונה. כאן, ככל שיהיו יותר קרנות בקטגוריה מסוימת הסיכוי לנצח ולהוביל בקטגוריה יהיה גבוה יותר. במבחן של שלוש שנים זה קשה יותר, צריך רקורד משמעותי יותר, אבל במשחק של שנה, זה פשוט יותר.
הקשר בין הבנקים לחברות קרנות הנאמנות מתבטא במקום נוסף – יש קרנות נאמנות שעוקבות אחרי מדיניות ההשקעה המומלצת של הבנקים, אחרי תיק ההשקעות שהבנק מציע. כאן, תוכלו לקרוא את המקרה של סיגמא, אבל זה נמצא במקומות רבים. יועצי ההשקעות מתחשבים בזה, ועלולה להיות כאן בעיה – מדובר בעצם בהגדרה בקרן שתומלץ על ידי יועצי ההשקעות – זה הרי תיק ההשקעות המומלץ של הבנק. הבעיה כאן אין באמת ניהול למנהל הקרן אלא מעקב אחרי תיק השקעות של הבנק ומעין "התחנפות" לבנק כדי לזכות בלקוחות.
איך מנפחים תשואה של קרן?
קרן נאמנות קטנה נוחה לתמרון. מנהל קרן של 1 מיליון שקל יכול לקחת סיכון ולפעול בשיטות שונות (לרבות מסחר תוך יומי) כדי לייצר תשואה עודפת. מנהל קרן של 1 מיליארד שקל כבר מתקשה לעשות זאת. אז מה מנהלי קרנות מסוימים עושים? פותחים קרן שבשלב הראשון היא קטנה ומייצרים בה תשואה – זה לא תמיד עובד, יש הפתעות, אבל במקרים רבים הקרן החדשה והקטנה הזו מדורגת גבוה בתשואות, ואז הקרן נכנסת למערכות הדירוג של הבנקים (לרוב אחרי שנה של פעילות), והיא מככבת במקומות גבוהים בדירוג הזה, ואז כמובן – זרם של כספים מתחיל להיכנס, ומ-1 מיליון זה גדל ל-10 מיליון ל-100 מיליון, ויש גם קרנות שככה הגיעו למיליארדים. הכסף הזה מתבטא כמובן בחשבון הבנק של חברת ניהול הקרנות – דמי הניהול עולים אבסולוטית. זאת ועוד – במקרים רבים (בעבר) במקביל לגידול בהיקפי הקרן, או כשכבר העריכו בחברת הקרנות שהסכום שגוייס כבר מספיק, הם העלו את דמי הניהול. מי שם לב לכך שדמי הניהול בקרן שלו עלו? בודדים. אז ממש לאחרונה (ב-2016) הוחלט על העלאת דמי הניהול פעם בשנה, ולא כפי שקרה בעבר עליות שוטפות על פני כל השנה, ועדיין – גם פעם בשנה זה מספיק כדי לגרוף מיליונים.
מדריכים קשורים:
מדריך קרנות נאמנות – יתרונות וחסרונות
מדריך תעודות סל – כל מה שצריך לדעת?
פוליסות חיסכון – האם הן מתחרות בקרנות?
מגדל אינפלציה היא קרן נאמנות שמטרה לנסות ולהשיג תשואה עודפת על שיעור השינוי במדד צמודות מדד – ממשלתיות 2-0 שנים. מנהלי הקרן בצמוד למטרה, מסתייגים – "מובהר בזה, כי אין באמור בסעיף זה לעיל משום התחייבות של מנהל הקרן להשיג את מטרת הקרן האמורה", ובצדק – הם הרי מנסים, הם לא מחויבים לתשואה הזו.
מדד הייחוס של ביצועי הקרן הוא – מדד צמודות מדד ממשלתיות 0-2 שנים. מדובר על מדד אג"ח, והקרן באמת משקיעה את רוב כספה באגרות החוב מסוג זה.
הנה נתונים משנים קודמות –
בשנת 2013 התשואה של הקרן היתה 2.75%, לעומת מדד הייחוס – 2.12%.
בשנת 2014 תשואת הקרן היתה מינוס של 2.47% בעוד שמדד הייחוס היה מינוס 1.77%.
בשנת 2015 תשואת הקרן מינוס 0.97% לעומת מינוס של 2.48% במדד הייחוס.
ובשנת 2016, עד למועד הוצאת דוח שנתי (סוף מאי) תשואת הקרן 0.85% לעומת מינוס 0.13% במדד הייחוס.
התשואות של הקרן ממש לא מי יודע מה, אבל גם מדד הייחוס לא סיפק תשואה מרשימה בתקופה הזו. אבל נעזוב את העבר, נביט לעתיד. הקרן הזו משקיעה באגרות חוב צמודות לתקופה של עד שנתיים (רוב הכסף), אבל המדד צפוי להיות נמוך בשנתיים הקרובות (עד 1% בשנה) ואגרות החוב בצמודות למדד בתקופה זו נותנות אפילו תשואה ריאלית שלילית. בבדיקה של כמה אגרות חוב ממשלתיות צמודות למדד בטווח הזה, עולה שפשוט לא ניתן לייצר תשואה ורווחים בתקופה הזו. אולי התשואה המצטברת תגיע ל-1.5%-1.7%, ואם הקרן תשקיע באג"ח קונצרני זה יכול לעלות. רק שיש בעיה אחת גדולה למשקיעים בקרן – דמי ניהול של 0.68%.
איך במגדל גובים 0.68%, כאשר המדד הצפוי הוא 1%, הם בעצם גובים כמעט את כל רווחי המשקיעים – האם זה הוגן? הכל אמנם שקוף, הכל מפורסם, אבל המשקיעים באמת יודעים שזה המצב? וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון את דמי הנאמן, כך שסה"כ העמלות מסתכמות בכ-0.72% בשנה. כנראה שהתשובה היא לא, המשקיעים לא באמת מבינים, הם לא באמת יודעים, וחבל.
השפעת דמי הניהול בקרנות הנאמנות
השפעת דמי הניהול בקרנות כספיות
?מחשבון השפעת דמי הניהול בקרנות הפנסיה – כמה תחסכו במעבר לקרן פנסיה ברירת מחדל
משיכה מכספומט – מהיכן אתם מושכים? עדיף מהבנק שלכם, אחר כך מבנקים אחרים ואם אין ברירה – מגופים חוץ בנקאיים.
יש בארץ 5,600 כספומטים ומתוכם 65% לא שייכים לבנקים עצמם, אלא מתופעלים על ידי גופים חוץ בנקאיים. הגופים האלו לא כפופים לפיקוח על הבנקים, הגופים האלו כפי שאמר ח"כ איתן כבל יו"ר הוועדה לכלכלה כאילו מצמידים את האקדח לרקה של המושך – "זה כמו שוד, מאז שהוציאו את הכספומטים מהבנקים, תעריפי העמלות זינקו הם מגיעים ל-7-8 שקלים למשיכה, ויש מקומות שסכום המשיכה מוגבל והלקוח צריך למשוך כמה פעמים וכך העמלה גדולה עוד יותר, כתלות במספר המשיכות".
העמלות האלו גבוהות משמעותית מהעמלות של הבנקים, וזה מבטא את חוסר הבנה של בנק ישראל. בבנק המרכזי סברו שהוצאת הכספומטים מהבנקים יגרמו להאצת התחרות ולהורדת המחירים. "חשבנו שהשוק החוץ בנקאי יגביר תחרות", אמרה חדה בר המפקחת על הבנקים, "אך הוא רק העלה מחירים. זה לא באחריותנו, אין לנו פיקוח על המכשירים החוץ בנקאיים. בבנקים המחירים נמוכים משמעותית במקרים מסוימים העלות היא אפס
"הבנקים מגדילים כל שנה את כמות הכספומטים והם מתכוונים להגדיל עוד. היחס עומד להשתנות". אבל, הבנקים מגדילים את היקף הכספומטים היכן שכדאי להם, ולא תמיד זה בהתאם לצרכים של הלקוחות. במרכזי קניות רבים הבנקים הוציאו את הכספומטים שלהם ונכנסו החברות החוץ בנקאיות הלא מפוקחות.
מעודכן ל-10/2018
1.5 מיליון אנשים משלמים עמלות בנק גבוהות – תתעוררו!
עמלות הבנקים אמנם ממשיכות לרדת, אבל עדיין מדובר בעמלות יקרות שניתן להוזילם משמעותית. המפקחת על הבנקים, חדוה בר, העבירה במספר הזדמנויות לחברי וועדת הכלכלה סקירה על העמלות וקראה לציבור לפעול להוזלת העמלות.
מהנתונים שמסרה בר עולה כי העלות החודשית הממוצעת בניהול חשבון עו"ש מסתכמת ב-14.6 שקל, והעלות הממוצעת של אחזקת כרטיס אשראי עומדת על 10.6 שקל – ביחד 25.2 שקל (עמלות בנק כוללות של 25.2 שקל). העלויות האלו יאמנם בסימן ירידה. אבל, העלויות האלו (עמלות עו"ש ועמלת כרטיס אשראי) הן רק חלק (חלק קטן) ממכלול העמלות שהציבור משלם לבנקים שכוללות ניהול חשבון השקעות, עמלות קנייה ומכירה של ניירות ערך (מניות, קרנות נאמנות, אג"ח) דמי ניהול (דמי משמרת), עמלות הקצאת אשראי, ריבית ועוד. גם כך – עמלות העו"ש ועמלת כרטיסי האשראי נמוכות ביחס לעמלות האחרות, הבעיה היא בעמלות האחרות – שם צריך באמת פיקוח, תחרות והפחתת עלויות. אז, עם כל הכבוד ליו"ר וועדת הכלכלה, ח"כ איתן כבל שנשמע מאוד מרוצה מהמצב, ועם כל הכבוד למפקחת על הבנקים חדוה בר, יש עדיין דרך ארוכה, ובסקירה החצי שנתית, פשוט לא נגעתם בעניין – אז מה זה שווה, הדיון הדביק, המלטף והחנפני הזה – הנה עמלות ניהול חשבון השקעות (עם טבלאות) ומהן ניתן להבין את העושק הגדול של הציבור וזה כמובן לא הכל. ורק כדי להמחיש – אם תכנסו לכאן, תקבלו מידע כולל על עמלות ניירות הערך בבנקים לעומת עמלות ניירות ערך בבתי ההשקעות (ובבנק ירושלים) זה הבדל של שמיים וארץ, זה הבדל של פי 2-3 ואפילו יותר – אז למה לשלם יותר?
כספים אבודים בחשבונות הבנקים – איך תאתרו אותם? הנה הדרכה
כך או אחרת, חדוה בר ציינה בעבר כי יש מספר מסלולי עמלות בנק, כאשר 250 אלף איש עברו למסלולים וחסכו בעמלות. המסלול מאפשר בפועל תשלום חודשי קבוע, ולא תשלום פר הוראה/ שורה. לדבריה ישנם 1.5 מיליון איש שיכולים לחסוך בעמלות באם יעברו למסלול עמלות קבוע. "הדגשים המרכזיים כשמתבוננים בשינויים שחלו לעומת תקופות קודמות, רואים שעלות חשבון העו"ש ירדה לאורך השנים. יש פה ממש מגמת ירידה ברורה. אנחנו מדגישים כיום ללקוחות להוזיל עוד את העלויות ויש כלים רבים – שימוש בערוצים ישירים יותר שזולים בעשרות אחוזים למשק הבית, הצטרפות למסלולי עמלות והגדרנו שני מסלולים בסיסיים של חבילה מפוקחת ב-10 שקלים, ומסלול גם לעסקים קטנים. המסלולים האלו יכולים להוזיל משמעותית מאוד את העלויות החודשיות.
"מעבר לכך, דרשנו מהבנקים למסור ללקוחות תעודת זהות בנקאית. זה דוח פשוט שמרכז כמה הלוואות יש לך, כמה פיקדונות, חסכונות, כמה שילמת בעמלות כמה קיבלת ושילמת בריביות. זו שפה אחידה וזה נותן תמונת מצב מלאה על החשבון ומאפשר לגשת לשאול שאלות את הבנק – איך יכול להיות שמשלם כך וכך? האם יש חלופה אחרת? זה יכול לעזור לציבור להפחית את העמלות ואת הריביות
"בחודשים האחרונים התערבנו להוזיל עלויות לטובת אזרחים וותיקים ואנשים עם מוגבלויות, דרשנו מהבנקים על עמלת הפקת מסמכים סטנדרטיים להציב תקרה וגם בעמלת שינוי מועד פירעון הלוואה לדיור.
"כמו כן, דאגנו לגמלאים שמשלמים עמלות גבוהות. קבענו שכל הגמלאים יועברו אוטומטית למסלול הזול, דרשנו מהבנק שיבדוק 12 חודשים פעילות של לקוח מול הבנק – כמה שילם עמלות בפועל, ואם היה כדאי לו להיות במסלול העמלות, אז להעביר אותו למסלול הזה. זו בשורה ללקוחות הפסיביים.
"אני רוצה להדגיש את ההוזלה דרך ערוצים ישירים. פעולה אחת עולה בבנק כ-6 שקלים , תלוי איזו פעולה, אבל אם עושים זאת בערוץ ישיר זה זול ב-75%. אני הזמנתי פנקס שיקים בשיחה עם בנקאי, בעלי הזמין באפליקציה ועלה לו פחות משמעותית".
החשיבות הגדולה מהדיון היתה בנוגע ל-1.5 מיליון איש שיכולים להוזיל את העלויות שלהם. זה לא מסובך כפי שזה נשמע, בהתאם למספר פעולות חודשיות אתם יכולים לבחור מסלול עם תשלום חודשי קבוע, שמאוד ייתכן שהוא זול יותר מהעמלות השוטפות שאתם משלמים בחודש.
למדריך עמלות ניירות ערך בבנקים לעומת בתי ההשקעות
הנה מדריך עמלות – ככה תוכלו לדעת איזה מסלולים קיימים, כמה אתם משלמים עבור כל עמלה, והאם ניתן לחסוך חלק מהעמלות האלו?
כספים אבודים בחשבונות הבנקים – איך תאתרו אותם? הנה הדרכה
מעודכן ל-3/2017
הנה מדריך מעודכן על קרנות ההיי-טק – כל מה שצריך לדעת? והאם הן מכישר טוב להשקעה?
שר האוצר משה כחלון ויו"ר רשות ניירות ערך, שמואל האוזר, מקדמים קרנות נאמנות שישקיעו בחברות היי-טק ציבוריות ופרטיות.
שר האוצר משה כחלון, אמר בקשר למוצר החדש – "הקמת קרנות נאמנות ממוקדות בהיי-טק תעודד השקעה של הון ישראלי בחברות היי טק, תייצר חלופה לאשראי הבנקאי המממן את המגזר העסקי, לתחרות על מקורות ההון, לתעסוקה וצמיחה כלכלית וכן תביא לחלופות השקעה אטרקטיביות. הקרנות יהוו כלי חשוב להגדלת המסחר בבורסה בחברות הנסחרות, מה שייתן זריקת מרץ גם למחזורי המסחר".
יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר אמר – "זהו צעד נוסף במסגרת סדרה של מהלכים שאושרו לאחרונה בכנסת לטובת עידוד פעילות חברות טכנולוגיה בישראל. הקמת הקרנות תסייע לקידום תחום ההי טק כקטר הצמיחה של המשק ולעידוד גיוס הון באמצעות הבורסה, והן יסייעו בהשארת מרכז פעילותן של חברות ההיי טק בישראל."
נו באמת, כחלון והאוזר – לא המוצר הזה (שהצלחתו מוטלת בספק – ראו בהמשך) יציל את הבורסה, וממש לא בטוח שזה המוצר שיצליח להשאיר את מרכזי הפיתוח בארץ – ההשקעה של הקרנות האלו בחברות פרטיות (סטארטאפים) מוגבלת ל-30% מהיקף הקרן, והיתר חברות ציבוריות (ובשביל זה לא צריך קרן מיוחדת); הקרן הזו תתמודד על השקעה בסטארטאפים מול קרנות הון סיכון מוכרות ועם כיסים עמוקים מאוד ועם קשרים לוול-סטריט ובכלל – לעולם הגדול – החברות יעדיפו את …קרנות ההון סיכון. המודל של קרנות הון סיכון קטנות יחסית נכשל – היו בבורסה חברות שלא הצליחו לאורך זמן לייצר ערך, וזה עוד לפני שנכנסים לגודל הקרן ובהתאמה לסכומים המגוחכים שיהיו לה להשקעות בסטארטאפים – היום השקעה אפילו בשלב ראשוני יכולה להגיע לכמה עשרות מיליוני דולרים – זה בערך כל ה-30% שיהיה לקרן – אז נכון, לאגוף אחד משקיע את העשרות מיליוני דולרים, אבל עם זו לא תהיה קרן של מיליארדים רבים אין לה משמעות בענףך ההיי-טק המקומי ולכן אין לה גם השפעה, והיא בטח לא תשאיר את מרכז הפעילות של חברות ההיי-טק – זה פשוט לא מחובר למציאות.
וקצת יותר על המוצר החדש – קרן טכנולוגיה, כך בהודעה של שר האוצר ורשות ניירות ערך – תהיה מכשיר המתמחה בהשקעות בחברות היי-טק ישראליות העוסקות במחקר ובפיתוח, לרבות כאלו שאינן נסחרות בבורסה, וזה יאפשר למשקיעים להיחשף לסגנון כזה של השקעות. המהלך, כך מעריכים באוצר, יכניס כסף ישראלי לענף שרובו ככולו ממומן מכסף אמריקאי. כך יוכל להערכתם, הציבור לקחת חלק במגזר ההייטק הישראלי והם מצטטים כי – בשנת 2015 הניבו אקזיטים ישראליים 9 מיליארד דולר והציבור בישראל כמעט ולא נהנה מההצלחה, היות ורוב בעלי המניות אינם תושבי ישראל.
לפני כארבע שנים הקים יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר, את הוועדה לקידום השקעות בחברות ציבוריות הפועלות בתחום המחקר והפיתוח. הוועדה הוקמה במטרה לבחון ולהמליץ על אמצעים ומהלכים שיעודדו השקעה בחברות היי-טק, מבלי לפגוע בענייניו של ציבור המשקיעים ובתקינות המסחר. על חברי הוועדה נמנו נציגי גופים שונים ובהם אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון, אגף תקציבים, החשב הכללי, רשות המסים, המועצה הלאומית לכלכלה, משרד המשפטים, הבורסה ורשות ניירות ערך.
אחד הנושאים שעמד על סדר יומה של הוועדה הוא ההון המושקע בחברות היי טק ישראליות. כיום, מרבית ההון המושקע בחברות ישראליות העוסקות במחקר ובפיתוח טכנולוגיה עילית מקורו בהון זר, ומרביתן נרכשות בידי תאגידים זרים בשלבים מוקדמים יחסית של התפתחותן. כך, נמנעת משוק ההון הישראלי האפשרות ליהנות מפירות הבשלת אותן חברות. בעניין זה המליצה הוועדה על הקמת קרנות טכנולוגיה עילית נסחרות.
קרנות אלו עתידות לקום כקרנות נאמנות סגורות שניתן לסחור ביחידותיהן בבורסה, בניגוד לקרנות ההון סיכון הפרטיות המצויות בבעלות פרטית בלבד, ואינן פתוחות לציבור המשקיעים הרחב. יידרש לגביהן היקף גיוס ראשוני של מאות מיליוני שקל, ותהיה אפשרות לבקש ערבות מהמדינה. קרנות אלו יוכלו להוות פתרון מימוני לחברות הזנק, לאפשר בכך את התפתחות חברות הטכנולוגיה עילית במקום מכירתן המוקדמת ולתרום ליעילות ההנפקות הראשונות לציבור.
העקרונות העיקריים שיחולו לגבי קרנות אלה:
– קרנות הטכנולוגיה העילית המוצעות יוקמו כקרנות סגורות (קרנות הנסחרות בבורסה וקיימות מגבלות על פדיון היחידות ויצירתן). בניגוד לכללי ההשקעה הרגילים החלים על מנהלי קרנות נאמנות, על מנהל קרן טכנולוגיה עילית תחול חובה לרכוש עבור הקרן מניות של חברות ישראליות למחקר ופיתוח שאינן נסחרות בבורסה.
– תחול חובה על מנהל הקרן להחזיק לפחות 5% מיחידות הקרן.
– לשם יישום כללי ההשקעה הייחודיים של הקרן, יוכלו מנהלי הקרנות להסתייע ביועץ השקעות או מנהל השקעות המתמחה בתחום ההיי-טק.
– מנהלי קרנות הטכנולוגיה העילית יחוייבו בחובות נוספות על אלו החלות על כלל מנהלי הקרנות, וביניהם הוראות מיוחדות בדבר שיערוך הנכסים הלא סחירים המוחזקים עבור הקרן; פרטים נוספים אשר יש לכלול בתשקיף קרן טכנולוגיה עילית, חובות דיווח שונות בדוח השנתי ובדוח החודשי של הקרן; וכן חובה על פרסום דוחות מיידיים אודות אירועים שונים הקשורים בקרן.
מוצר חדש, רעיון ישן – לא זה מה שיציל את הבורסה…
טוב אז המכשיר הזה לא ממש מפתה, ונסכם – זה לא יותר מגימיק נוסף של כחלון והאוזר. אחרי הכל, ממש לא בטוח שהציבור רוצה וצריך להיחשף להשקעות בסטארטאפים? נכון, יש סטארטאפים ישראלים שעשו אקזיט גדול (ויש רבים כאלו), אבל יש רבים אחרים שנכשלו. כמו כן, נראה לכם שהיזמים והמשקיעים בקרן כזו יעדיפו את הקרן הישראלית על פני קרנות הון סיכון מקובלות ומוכרות בתעשייה – אמריקאיות וישראליות? נכון התשובה היא לא. אז מי כן יבוא לקבל כספים מהקרן הזו – יזמים שלא מצליחים במקומות אחרים. זו תהיה קרן שמראש סיכויי ההצלחה שלה נמוכים יותר, ולמה ללכת רחוק – בבורסה המקומית היו מס' רב של קרנות הון סיכון קטנות (מופת, תעוזה, פרוסיד, מרתון ועוד) – לא נשאר מהן הרבה (תעוזה עדיין קיימת ובועטת). פשוט המודל של קרנות הון סיכון פרטי – כסף גדול מהארץ ובעיקר מחו"ל ניצח את הקרנות הבורסאיות היחסית קטנות. וגם אם היו להן הצלחות והיו, הרווחים נעלמו – דמי ניהול הוצאות מטה וכו'. לכן, האמת היא שהמוצר הזה לא ממש מעניין – להשקיע בחברות ציבוריות אפשר ישירות ואפשר דרך קרנות נאמנות מתמחות. להשקיע בחברות פרטיות רק חלק קטן (30%) מהיקף הקרן, זה ממש לא ביג דיל, ולמרות שמנסים לצבוע את זה רק בוורוד, זה מסוכן, לא בטוח כלל שסטארטאפים טובים יגיעו לקרן הזו – הם יעדיפו את קרנות ההון סיכון הגדולות. כמו כן, לקרן הזו יהיו עלויות, דמי ניהול וכו', והשאלה אם זה יהיה שווה את הניהול – האם ראשי הקרן יהיו כאלו שימצאו את הדבר הבא? הרבה שאלות, הרבה ספקות. בינתיים זה ממש לא נראה מוצר מנצח.
הפיקוח על הבנקים העביר למערכת הבנקאית טיוטה של חוזר שהמשמעות שלו היא הרחבת האשראי לענף הנדל"ן. כיום, חלק משמעותי מאוד מהאשראי שמספקים הבנקים הוא לענף הנדל"ן, ובפועל הבנקים כבר מגרדים את המקסימים, דבר שיוצר מחסור באשראי לפרויקטי נדל"ן. אבל נראה שחדוה בר, המפקחת על הבנקים תשנה את המצב – על פי החוזר ישונה אופן המדידה של מגבלת חבות ענפית, כך שסיכון האשראי שהבנקים ביצעו כנגדו ביטוח מול חברות ביטוח בחו"ל יסווג בעיקרו בענף שירותים פיננסיים במקום אשראי לענף הנדל"ן. כלומר, אם הבנק סיפק אשראי לפרויקט מסוים ויש ביטוח מול הפרוייקט הזה, אזי הסיכון הוא כבר לא נדל"ניי אלא פיננסי (תלות בסיכון של המבטח), ולכן בעצם משתחרר אשראי משמעותי המערך בלמעלה מ-10 מיליארד שקל לתחום הנדל"ן.
כזכור, על פי הוראות הפיקוח על הבנקים, משקלו של האשראי שבנק מעניק לענף משק בודד לא יעלה על 20% (ובנסיבות מסוימות 22%) מסך סיכון האשראי של הבנק. מגבלה זו נועדה למנוע מצב שבו משבר שיחול בענף משק מסוים יסכן את יציבות התאגיד הבנקאי וכתוצאה מכך את יציבות המשק כולו, וכמובן שיש להוראה הזו הגיון. אלא שגידול בהיקפי הבנייה בשנים האחרונות, בפועל והמתוכננים, לרבות במסגרת פרויקטים של מחיר למשתכן ופרויקטים גדולים בתחום התשתית (כגון תשתיות צבאיות בנגב), הביאו לכך שבמספר בנקים נמצאים במשקל אשראי לענף (מימון לענף מסך המימון שניתן ) שהוא קרוב למגבלה. הבנקים האלו מוגבלים ביכולתם להגדיל את האשראי לענף, וזה הוביל למשבר בענף – פשוט, אין חמצן, וחברות בענף מדווחות על קשיי מימון.
אז מה עושים? בגלל המצב – ההגבלה של 20%, וכן בגלל דרישות ההון העצמי של הבנקים ויחס הלימות ההון שלהם, ביצעו הבנקים מספר עסקאות בסכומים מהותיים לרכישת פוליסות ביטוח למטרות הגנה מפני סיכון אשראי הנובע מערבויות בנקאיות שניתנו על פי חוק המכר (דירות). פוליסות הביטוח נרכשו מחברות ביטוח בינלאומיות אשר כשירותן מוכרת למטרות חישוב הלימות הון, בהתאם לתקנים הבינלאומיים של ועדת באזל, וצמצמו את החשיפה של הבנקים הללו לסיכוני אשראי בתחום הנדל"ן.
אגב, במקביל לביטוח חלק מתיק האשראי, הבנקים מכרו חלק מתיק המשכנתאות שלהם, שזה גם סוג של הפחתת החשיפה לענף, ויצירת מקורות מימון, אלא שבמקרה הזה, המימון שהתפנה יפנה ככל הנראה לשוק הפרטי לשם צריכה – שם הריביות גבוהות יותר משוק המשכנתאות ושם הרווחים של הבנקים יהיו כמובן גדולים יותר.
בטיוטת החוזר, המפקחת מעדכנת כי היא שוקלת לשנות את הסיווג של סכומי ערבויות המכר שבגינם נרכש הביטוח, כך ש- 70% מהסכומים יסווגו בהתאם לענף הפעילות העיקרי של ספק ההגנה, קרי ענף שירותים פיננסיים, ולא בענף הנדל"ן. ההכרה בהגנות האשראי עקבית עם ההנחיות הקיימות של הפיקוח לחישוב הלימות ההון. ההחלטה לא להכיר במלוא המכירה נובעת מכך שהפיקוח על הבנקים מתכוון לאמץ בעתיד עוד צעדים שנוגעים לאופן מדידת החשיפה לענפי משק (כגון הכללת מסגרות אשראי ועוד), שעשויים להעלות את הגובה הנמדד של חשיפת הבנקים לענף.
על פי אומדני הפיקוח על הבנקים, השינוי הרגולטורי המוצע יפחית את משקל האשראי לענף הנדל"ן בכ-1.5% (עם שונות מסוימת בין הבנקים), ויאפשר לבנקים להגדיל את האשראי ולממן פרויקטים בתחומי פיתוח תשתיות ובניית פרויקטים למגורים בכ-10 מיליארד שקל נוספים.
המפקחת על הבנקים חדוה בר ציינה "עדכון ההוראה מביא לידי ביטוי את צמצום החשיפה לענף הבינוי והנדל"ן שביצעו הבנקים בשנה האחרונה באמצעות רכישת ביטוח כנגד ערבויות המכר שהוציאו. העדכון יאפשר לבנקים להמשיך ולממן את הפרויקטים התשתיתיים הגדולים והחשובים למשק ואת הגידול בהיצע הפרויקטים למגורים, שמשרד האוצר והממשלה מובילים במטרה למתן את עליית מחירי הדיור. רכישת פוליסות הביטוח וההתאמה של ההוראה הרגולטורית מאפשרים את הגדלת היצע האשראי לענף חשוב זה, תוך שמירה על מגבלות הסיכון שנקבעו בעבר על-ידי הפיקוח כדי להגן על יציבות הבנקים והמערכת הפיננסית".
השאלה איך זה יתרום לשוק הדירות ולבלימת עליית מחירי הדירות, אם בכלל. הרי חלק משמעותי מהקבלנים נמצא במצב של הקפאת הבנייה, לא בגלל חוסר במימון, אלא על רקע תוכנית מחיר למשתכן, ו"בדיקת השטח". כלומר, לא בהכרח ששחרור מימון יביא לגידול בהיקפי הבנייה, וגם אם יביא לגידול בהיקפי הבנייה, הרי שעל פי תוכנית האוצר ומשרד השיכון והבינוי, זה יהיה בעיקר במסגרת פרוייקטים של מחיר למשתכן – אז מה זה יועיל למשפרי הדירו שלא יכולים (כמעט ולא יכולים) להשתתף בתוכניות של מחיר למשתכן?
לסיכום – זה עשוי להשפיע לטובה על היצע הדירות, אבל נראה שהבעיות עמוקות יותר מאשר רק מימון.
נינטנדו עשתה זאת שוב עם פוקימון גו – האם הטירוף מוצדק?
אוהד חיים אנליסט ניירות ערך זרים מתייחס לנינטנדו שהשיקה לאחרונה את אפליקציית פוקימון גו וזכתה לעניין מטורף. אבל, מה זה אומר על המניה ועל התוצאות העסקיות?
"חברת נינטנדו מוכרת לנו בעיקר משנות ה-90 קונוסולת המשחק גיים בוי, והמשחק האלמותי- האחים סופר מריו. בשבועיים האחרונים מתברר שנינטנדו עושה זאת שוב, עם אפליקציית הבלוק באסטר פוקימון גו. מאז ההשקה בתחילת יולי, היקף ההורדות שובר שיאים, ובארה"ב לבדה הגיע היקף ההורדות לכ-26 מיליון. נזכיר כי המשחק עדיין לא הושק באופן רשמי ברחבי העולם, וכבר האפליקציה נחשבת לפופולארית ביותר אי פעם.
"שוק ההון לא התעלם מהטירוף סביב האפליקציה. שוויה של נינטנדו הכפיל את עצמו והגיע ל-40.6 מיליארד דולר. בדרך עקפה נינטנדו חברות כמו סוני, יאהו ונטפליקס בשווי השוק שלה. המניה עברה אחרי גל העליות מימוש בריא, וזה זמן נהדר לבדוק האם הטירוף מצדיק את עצמו?
"החברה מחזיקה בכ-33% מהחברה שייצרה את האפליקציה. בשורה התחתונה, חלקה של נינטנדו בהכנסות הוא כ-24% (חלק מההכנסות זורמות לאפל וגוגל). על פי הערכות, שווי השוק של האפליקציה מוערך בכ-100 מיליארד דולר, וחלקה הצפוי של נינטנדו הוא כ-24 מיליארד".
האנליסט לא ממשיך מכאן, אבל מה זה אומר? ובכלל מה יש לו להגיד על כך שההערכות הן שהאפליקציה שווה 100 מיליארד דולר? – הגיוני, לא הגיוני? ואם זה הגיוני מה זה אומר על המחיר של נינטנדו? וההיפך – לא הגיוני, אז מה זה אומר על המחיר? ומה יש לנינטדנו חוץ מהאפליקצייה הזו? כמה היא מרוויחה, או מפסידה? מה הביצועים הצפויים להמשך? כלום.
תקציר האנליזה הזה, במילים עדינות, ממש לא תרם לנו להבין את החברה ואת הביצועים שלה. חבל, סיפור מעניין.
כך או אחרת, שמעון אוליאל מבית ההשקעות אנליסט מנתח "בגלובס" את הפוקימון גו ואת ההשפעה על מניית נינטנדו. להערכתו, המשחק מייצר כיום הכנסות של 2 מיליון דולר ביום, אך מדובר בשלב מוקדם מאוד (המשחק עדיין לא הושק בכל המדינות) , כשבהמשך המשחק יזרים פי כמה וכמה. אלא שהעלייה במניית החברה מגלמת לפוקימון גו שווי של 70-80 מיליארד דולר ולהערכתו זה אופטימי מאוד. כדי להצדיק את השווי הזה המשחק צריך להכניס סדר גודל של 10 עד 15 מיליארד דולר וזה נראה רחוק, למרות שברור שמדובר בבלוקבאסטר – להרחבה בגלובס
מעודכן ל-03/2018
הנפקות יכולות להיות בשני אופנים – הנפקות של הון מניות, ואז בעצם החברה מנפיקה מניות חדשות לציבור המשקיעים ומקבלת בתמורה כסף, או הנפקות של חוב – החברה מנפיקה אגרות חוב, שזה דומה בעצם לקבל הלוואה.
המצב הנוכחי מבטא גאות מסוימת בשוק ההנפקות – שנת 2017 בהחלט תיזכר כשנה טובה בהנפקות של מניות (אגרות חוב מבוקשות כל הזמן), אבל רק נזכיר לכם שכמעט תמיד – גאות בשוק ההנפקות מגיע לפני ירידות בשווקים. על על פנים, רק לפני שנה המצב היה הפוך לגמרי – המצב של שוק ההנפקות היה מביש – למרות שהמטרה העיקרית של הבורסה היא להוות צינור לחברות לגיוס כספים, אתם כמעט ולא תתקלו בחברות חדשות בשנים האחרונות. זה מרתיח, זה מקומם, אבל זה המצב – הרגולציה, והבינוניות , או ליתר דיוק ההליכה כעדר על המניות הגדולות בלבד, מונעת בפועל מהמוסדיים להשקיע במניות של חברות קטנות ובינוניות. זה לא גורף, אבל בסה"כ התמונה די עצובה – המוסדיים לא רוצים להתעסק עם חברות קטנות ובינוניות, במיוחד כשהרגולטור לא מדרבן אותם לכך, אלא ההיפך, דורש הסברים על כל השקעה מחוץ למסגרת. המוסדיים מיישרים קו עם המוסדיים האחרים, אחרי הכל – למה לקחת סיכון במניות קטנות, הכי נכון מבחינתם להיצמד למדדים הגדולים – ככה אין טעויות גדולות , אבל גם אין הצלחות גדולות. קוראים לזה עדר, קוראים לזה בינוניות, אבל זה המצב – אין ביקוש למניות חדשות של חברות בינוניות וקטנות.
מצד שני, אין גם היצע, קשה היום להיות חברה בורסאית קטנה, ואין יותר מדי ערך, ויעידו על כך שורה ארוכה שלך חברות שנמחקו בשנים האחרונות. העלות של חברה בורסאית היא במקרה המינימלי 300-500 אלף שקל, ולחברות קטנות זה יכול להיות משמעותי. אבל, חשוב להדגיש – זה לא רק העלויות שגרמו לחברות להימחק, זו השיטה הרקובה – בגלל שאף אחד פשוט לא שם על המניות הקטנות והבינוניות הן נשחקו בבורסה למחירים מצחיקים, חלקן עבר לרשימות של שימור או דלי סחירות ואז הדרך למטה רק הפכה לתלולה יותר (הרי מי רוצה להשקיע במניות מרשימה בעייתית) וכך נוצר מצב שהמניות המרוסקות האלו, קיבלו לכאורה הצעה שאי אפשר לסרב לה מבעל השליטה. בעלי מניות המיעוט לרוב שמחים על ההצעה (שניתנת בפרמיה על מחיר השוק), אלא שמדובר בניצול ציני של המיעוט בחסות הבורסה. ככה הבעלים קונים את החברות בנזיד עדשים – עצוב, אבל זה המצב. כאן, תוכלו להרחיב – מדריך השקעה במניות; וכאן – מדריך השקעה עצמי
ועל רקע זה, אין כמעט הנפקות הון בבורסה. מה שכן יש אלו הנפקות חוב – חברות מגייסות אגרות חוב, ובגלל שאנחנו במצב שבו יש הרבה כסף ואין הרבה היצע (סחורה), ההנפקות האלו נסגרות במחירים גבוהים ובריבית אפקטיבית נמוכה על האג"ח – זו בהחלט יכולה להיות הבועה הבאה או חלק מהבועה הבאה. במקום לפתוח את השוק לאורך, לרוחב ולעומק, ולתת לחברות אפשרות לגייס יחסית בקלות ולעודד את המשקיעים, ה כל סגור, חוץ מהאג"ח.
בפועל, למעט הנפקות אג"ח, קיימות בבורסה הנפקות מניות של חברות קיימות, ולרוב הנפקות של זכויות, שבעצם נותנים לבעלי המניות הקיימים זכות להשתתף בהנפקה, כלומר לקנות מניות במחיר נמוך יותר מהמחיר בבורסה. ההנפקות האלו נעשות לרוב כאשר החברה צריכה כסף ואז מבנה ההנפקה הוא כזה שיש סיכוי כמעט מוחלט לגייס (המחיר בהנפקה נמוך משמעותית ממחיר בשוק), אבל בהנפקות האלו לרוב בעלי המניות נפגעים – הנפקת זכויות גורמת לירידה (לרוב משמעותית) בנייר הערך.
הנפקות ATM – גיוס מהיר לחברות
ועל רקע זה, רשות ניירות ערך אישרה מכשיר גיוס נוסף שעשוי למתן את הפגיעה בנייר הערך כתוצאה מהנפקה ודילול. מדובר על הנפקה תוך יומית – מנגנון מקובל בעולם בשם ATM(At The Market) שמאפשר לחברות ציבוריות להנפיק מניות ואג"ח ולמכור אותן בשוק במשך יום המסחר, כאשר החברות לא יצטרכו לדווח על ההנפקה, אלא בדיעבד, אחרת הכדאיות עלולה להיות מוטלת בספק (המחזיקים יימכרו את הנייר).
איך עושים הנפקה כזו? הנפקת ATM תתאפשר לכל חברה ציבורית, בתנאי שהיא פרסמה תשקיף מדף, ושהסכום שיגויס בהנפקה תוך-יומית לא יעלה על מגבלות מסוימות (מגבלות התלויות בנפח המסחר הכולל במניה).
דרך הנפקות בתוך היום, יוכלו החברות לגייס הון במהירות ומבלי לפגוע מאוד בנייר הערך שלהם (למרות שתיתכן כמובן פגיעה), ומבלי להידרש לעלויות שכרוכות בהנפקה רגילה או בהנפקת זכויות (שלוקחת זמן ממושך).
חלק חשוב מאוד במנגנון ה-ATM הוא כאמור שאין צורך לדווח בזמן אמת על המכירה של ניירות הערך בבורסה, וזאת כדי לא ליצור מצב שבו משקיעים מנצלים את המכירה הזאת כדי להשיג רווחים קלים על חשבון החברה. אחרי הכל, אם יודעים שהחברה עומת למכור מניות ניתן למכור בחסר, ואז לקנות מהחברה במסגרת ההנפקה במחיר נמוך יותר.
בפועל, הדיווח על המכירה יהיה בדיעבד – החברה תעביר הודעה בתום המסחר למשקיעים על שינוי באחזקות בעלי עניין (בדומה לחובת הדיווח הקיימת כיום). כמו כן, המידע יימסר במסגרת הדוחות הרבעוניים.
בשלב הראשון, המניות או האג"ח שמיועדים להנפקה ב-ATM יירשמו מראש בספרי החברה וכן במסלקת הבורסה, ולא יקנו כל זכויות עד למכירה בבורסה. כלומר, החברה תרשום בדוחות את המניות האלו, אין להם משמעות מדובר במעין מספר משפטי שמעיד על הכוונה להנפיק בהמשך. המניות יירשמו גם במסלקת הבורסה, אבל מה שחשוב באמת זה לא הרישום הזה, אלא יום הגיוס. במקביל לרישום המניות המשפטי, החברה תדווח בתשקיף המדף על כמות המניות ו/ או האג"ח שהיא מתכננת להנפיק ואז ביום המיועד היא פשוט תמכור את המניות האלו בשוק ואז תדווח בדיעבד.
בבורסה האמריקאית יש שימוש גדול במכשיר הזה, ובמקרים רבים הוא נעשה במקביל להודעות חיוביות של החברות. כלומר, יש הנפקה מתוכננת בלי תאריך, ורק אחרי שיש התעוררות במניה ובמחזורי המסחר במקביל להתפתחות בחברה, אז החברה מנצלת זאת לגיוס כספי – כל עוד מדובר בדיווח אמת כמובן שזה לגיטימי, הבעיה היא במצבים שמדובר על דיווחים שקריים או מוגזמים/ מפומפמים.
הנפקות ATM – המגבלות מעקרות את הגיוסים
כך או אחרת, הנפקות ה-ATM אכן מאפשרות גמישות לחברות, אך מדובר במכשיר חדש וייתכן שייקח לו זמן להיקלט כאן. מעבר לכך – היקף הגיוס בדרך הזו מוגבל. המחשבה מאחורי הנפקות ה-ATM היא שהן גיוסים משלימים ולא גיוסים מרכזיים ולכן על פי האישור של רשות ניירות ערך סכום הגיוס הכולל במשך שנתיים לא יעלה על 10% מהמניות שבידי הציבור ואם זה אג"ח אז סכום הגיוס בשנתיים לא יעלה על 20% מהערך הנקוב של אג"ח שבידי הציבור. מגבלה נוספת – סכום המכירה לא יעלה על 50% מהמחזור היומי הממוצע בשמונת השבועות הקודמים. ובמגבלות האלו טמונה הבעיה – חברות קטנות ובינוניות לא יוכלו לגייס במכשיר הזה, והבעיה היא בגיוסים שלהם, לא בגיוסים של החברות הגדולות. כך שכנראה שיהיו פה ושם גיוסים מהירים בשיטת ה-ATM, אבל נראה שזה לא הולך להחזיר את הבורסה למקור משמעותי של גיוסים.
ואנקדוטה לסיום – ATM זה גם Automated Teller Machine – כספומט, וזה מתחבר טוב – הגיוסים האלו הם סוג של משיכה מכספומט – אי אפשר למשוך הרבה, אפשר למשוך "בקטנה" להוצאות של תקופה קצרה יחסית.
מעודכן ל-03/2018
מס על בעלי 3 דירות ומעלה הוא מס שבאוצר מתכננים ליישם החל משנת 2017, אבל מדובר במס בעייתי. נכון, המס על השכרת דירה כיום הוא מגוחך לחלוטין, אבל אם כבר צריך להעלות אותו (את שיעורו) ולא להטיל סוג של קנס שלא רלבנטי לערך הדירות ועלול לפגוע בשוק הדירות (בתחתית הכתבה כל העדכונים בנושא)
עדכון חוק המס על דירה שלישית בוטל על ידי בג"ץ
דירות להשקעה הפכו מאוד פופולאריות בקרב רבבות משפחות – אין מה לעשות בכסף, הריבית אפסית, וגם כך מתישהו יצטרכו דירה לילד/ה; אז הכי טוב לקנות דירה. זו אחת הסיבות המרכזיות לעליות במחירי הדירות בשנים האחרונות, ומדובר בעליות שמלבות את עצמן, ורק דוחפות יותר ויותר אנשים להשקיע בדירות.
הרווח של השקעה בדירה הוא גם ההשבחה (ומדובר בממוצע של 7%-8% בשנה בעשר השנים האחרונות), וגם דרך השכרת הדירה שמניבה (תלו במקום) תשואה של כמה אחוזים בודדים. ואם כך – הרי שלפחות בהסתכלות היסטורית מדובר על השקעה מצוינת. זאת ועוד – המס על השכרת הדירה נמוך במיוחד ועד תקרה מסוימת לא קיים; מס הרכישה (מס בעת רכישת דירה) אמנם עלה למשקיעים, אבל לא משפיע יתר על המידה על כדאיות העסקה; ובמס שבח (מס על רווח ההון בעת המכירה) יש עדיין הרבה חורים. כלומר, בשעה שעל שכר משלמים מס גבוה (עד 50% , ויותר בהינתן ביטוח לאומי וביטוח בריאות), ועל רווחים בבורסה משלמים מס של 25%, המיסוי הכולל על דירות להשקעה יחסית נמוך.
העברת דירה לילדים – האם זה פטור ממס? יתרונות וחסרונות
וחוץ מזה – המימון זול. הריבית האפסית, משפיעה כמובן על ריבית המשכנתא שלמרות שעולה בחודשים האחרונים, היא בסה"כ ברמת שפל חסרת תקדים. הריבית הזו מחממת את שוק הדירות להשקעה, וגרמה בשנים האחרונות למבול של משקיעים חדשים בנדל"ן.
התוכנית המעודכנת של האוצר – הטלת מס על דירה שלישית ומעלה: (ראו עדכון – אישור בוועדת הכספים – בתחתית העמוד)
מס של עד 18 אלף שקל על דירה שלישית (ומעלה)
על רקע זה, באוצר החליטו להכיל בחוק ההסדרים לשנים 2017-2018, מס מיוחד על בעלי 3 דירות ומעלה. המס הצפוי הוא 1% מערך הדירה (שווי הדירה) אך לא יותר מ-1.5 אלף שקל בחודש – 18 אלף שקל בשנה (על כל דירה).
נזכיר בבהצעה המקורית דובר על מס של 1 אלף שקל בחודש לבעלי 3 דירות (12 אלף שקל בשנה); 22 אלף שקל לבעלי 4 דירות; 37 אלף שקל לבעלי 5 דירות. כל דירה נוספת תגדיל את חבות המס ב-15 אלף שקל נוספים. עכשיו, בהמשך לביקורת שהוצגה גם כאן, הבינו באוצר שלא ניתן למסות בלי קשר לערך הדירה.
באוצר מציינים כי למעלה מ-60 אלף תושבים הם בעלי שלוש דירות ויותר, כאשר סדר גודל של 38 אלף מחזיקים ב-3 דירות, 10 אלף מחזיקים ב-4 דירות; מעל 3 אלף תושבים מחזיקים מעל 5 דירות, וכמה מאות (קרוב ל-400) מחזיקים מעל 10 דירות. אגב, זו לא כל התמונה, חלק גדול ממחזיקי הדירות עושה זאת לא באופן פרטי, אלא דרך חברות (ואלו לא מפורטות בנתונים האלו).
המס על החזקת מספר דירות צפוי להכניס למדינה סדר גודל של 800 מיליון שקל בשנה, אך מעבר למס שיזרום לקופה, באוצר סבורים שמדובר במס נכון מבחינה מיסויית, מס שיסגור עיוות שנוצר בשוק הדירות להשקעה שכמעט "נקי" ממיסים. מעבר לכךף באוצר סבורים שמדובר במיסוי נכון מבחינה חברתית. מנגד, מדובר בשינוי כללי המשחק אחרי שכבר מתחילים לשחק. זה נכון ששיטת המיסוי, שיעור המס וכל מכלול המיסוי משתנה ויכול להשתנות, אבל תדירות השינויים מרובה, והשינויים פוגעים בציבור די גדול שפעל בהתאם לשיטת המיסוי הקודמת. במקרים רבים, נותנים זמן להתארגן (במקרה הזה – לממש דירות), וזה יכול להפעיל לחץ מכירה על שוק הדירות, אם כי, מבחינת האוצר זה מבורך – זה משרת את האג'נדה שלו לבלום את מחירי הדירות, והגדלת היצע הדירות עשויה לשרת את האג'נדה הזו.
המהלך הזה עשוי להוביל למימושים של בעלי 3 דירות ומעלה. הם אולי (לא בטוח) ייאלצו לשלם מס שבח (קראו כאן את מדריך מס שבח), אבל לחלקם זה יהיה פתרון טוב יותר מאשר לשלם מס על השכרת הדירות (ומעבר לכך, באוצר שקלו, הצעה די אומללה, יש לומר,לפטור את מוכרי הדירות האלו ממס שבח). מכירת הדירות (אם וכאשר זה יהיה) עשויה להשפיע על מחירי הדירות (היצע הדירות יגדל), אבל לא צריך ממש לבנות על זה. נראה שהבעיה הגדולה מהמלך עלולה להתבטא בשוק השכירות – המשכירים יכולים לגלגל לפחות חלק מהעלות הנוספת על שוכרי הדירות, ואם כך – הרי שהתוכנית לא תשיג כלום – מחירי דירות זה חשוב, אבל אי אפשר לשכוח את שכר הדירה.
הבעיה – למרות שינוי מתווה המס, אין קשר ישיר בין המס לבין ערך הדירות
בעיה נוספת היא שמשכירי הדירות פשוט יעבירו את הדירות לבני משפחה, ויצמצמו את המיסוי הנוסף שיחול עליהם. כלומר, בתיאוריה אולי יש גם היקף מיסוי גבוה, ויש הצדקה מבחינה מיסויית וחברתית, אבל בפועל – המספרים יהיו נמוכים משמעותית.
חיסרון נוסף של השיטה הזו הוא בחוסר ההתייחסות לשווי הנכס. משקיע לדוגמה עשוי להחזיק 10 דירות בשווי כולל של 7 מיליון שקל בעוד שאחר יחזיק 3 דירות בשווי של 7 מיליון שקל, ולמרות שערך הדירות שווה, המשקיע ב-10 דירות ישלם הרבה יותר מס. זו רק דוגמה, בפועל יש אלפי מצבים אבסורדים שנובעים מעיוותים שהמס הזי ייצור. ובכלל – האם זה מוצדק שאדם מחזיק בשלוש דירות (אחת שהוא מתגורר בה ושתיים שהם מנועי ההכנסה שלו) בשווי נניח כולל של 5 מיליון שקל, והוא ישלם מס, בעוד שאחר שגר בדירה אחת (ואין לו דירות נוספות) בשווי של 5 מיליון שקל, לא ישלם מס. זה קצת מציק, זה קצת פופוליסטי.
ומעבר לכך – ברגע שמגדירים מס על דירה שלישית, אומרים בעצם בעקיפין שמדובר בסוג של הכנסה שהיא מעבר לפסיבית, סוג של עסק, ואם כך – אז מה אם הוצאות המימון, הוצאות המשכנתא? רוצים למסות, תנו לפחות (לכולם) את האפשרות להכיר בהוצאות המימון, אחרת האבסורד יילך ויגדל – נניח בהמשך לדוגמה הקודמת, שלאותו אחד שיש לו 3 דירות בשווי של 5 מיליון שקל יש משכנתא בסך של 2 מיליון שקל – כלומר שווי נטו של 3 מיליון שקל. הוא יצטרך לשלם מס (כי הוא מחזיק 3 דירות), אבל נניח שלחברו אין משכנתא – כלומר יש לו דירה אחת בשווי של 5 מיליון שקל בלי משכנתא, והוא לא יצטרך לשלם מס – האם זה נכון? האם זה מוצדק? לא בטוח. אחרי הכל לא מדובר על מס על השכרת דירה, אם זה היה מס על השכרת דירה בשיעור מסויים (כחלק מההכנסות או מהרווחים) זה היה לגיטימי, אבל זה סוג של קנס על ההון (מס' הדירות).
המס הזה בעייתי גם מסיבות נוספות – יש בו הפלייה לרעה של משקיעים שהם בעלי דירות, לעומת משקיעים בעלי נכסים אחרים (נדל"ן מסחרי, משרדים ועוד). למה לפגוע רק בבעלי הדירות – לא סביר, ואולי אף פוגע בזכות הקניין שלהם.
מס על 3 דירות ומעלה – איך זה ישפיע על שוק השכירות
מעבר לבעיות ביישום ההצעה של האוצר, המס הזה עלול דווקא להכביד על שוק השכרת הדירות. המס הזה עלול להתגלגל לשוכרים עצמם. הרי המשכירים לא פראיירים, במיוחד בשוק שבו יש עודף ביקוש על היצע, וזה רק מבטא עד כמה כחלון והחברים שלו באוצר מנותקים – שוק השכירות הוא שוק חם מאוד, הוא שוק של מוכרים (משכירים), הם אלו שקובעים את המחירים בו. זאת ועוד – אנחנו בריבית אפס ועל רקע זה באופן יחסי שכר הדירה נמוך (מייצר תשואה נמוכה על ערך הנכס), כאשר הריבית תחזור לעלות ומתישהו זה יקרה, שכר הדירה יעלה משמעותית, העלייה כתוצאה משינוי בריבית וההשפעה כתוצאה מהמס יגרמו לשכר הדירה לעלות בשיעור תלול, ואז יהיו שוכרים שפשוט ייפלטו מהשוק. זה מה שרוצה כחלון?
מעבר לכך, כיום יש רבים שיש להם יותר מ-3 דירות ומבחינתם זה עסק לכלך דבר. יש למשל משכירים רבים בשוק החרדי (בבני ברק – לדוגמה) שלהם יש עשרות דירות והם משכירים לאחרים. כאשר הם יצטרכו לשלם מיסים על דירה שלישית ומעלה, הממשעות תהיה פגיעה בשוכרים חלשים – זו המטרה? כנראה שלא. ולכן, לא ברור איך וכיצד ימוסו בסופו של דבר בעלי מס' דירות, אבל כנראה שזה ישתנה לעומת ההצעה המקורית.
כך או אחרת, למס הזה צפויה השפעה מסוימת על שוק הדירות- יהיו גם בעלי דירות שירצו למכור את הדירות, זה לא יהיה במספרים גדולים, אבל זה יכול להסית דירות לשוק ולהפשיע במעט על ההיצע הכולל ועל המחירים. מוכרי דירות צריכים לשלם מס שבח – כאן תוכלו לקרוא את מדריך מס שבח, וכאן – מחשבון מס שבח
איך יחושב המס על 3 דירות?
המס על 3 דירות יהיה 1% מערך הדירה, אך לא יותר מ-18 אלף שקל בשנה (1.5 אלף שקל בחודש). אבל מי קובע מה ערך הדירה? ובכן, באוצר הגדירו את הערך לפי טבלאות סטטיסטיות, (ולא קביעת שווי ספציפית לכל נכס – אחרת באמת לא היתה דרך לחשב את שווי הדירה ולגזור את המס). באוצר פיתחו נוסחה שאמורה לספק שווי דירה לצורך חישוב המס.
אלא שהנוסחה הזו לא מבדילה בין אזור לאזור, ולכן גובה התשלום יוכפל במקדם, שתלוי במספר פרמטרים, שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטסטיקה (הלמ"ס). אבל איך רבבות האנשים שיש להם 3 דירות ומעלה יחשבו זאת? רשות המיסים אמורה לפתח מחשבון (שייקח בחשבון את כל הפרמטרים לרבות מקדמים של מדד חברתי-כלכלי ופריפרייאלי). היקף המס, אגב, אמור להיות להסתכם על פי הערכות האוצר ב-800 מיליון שקל בשנה.
סיכום ביניים – צריך לשנות את המס המגוחך על השכרת דירה – כיום דירות להשקעה הם נכס כמעט נטול מיסים, אבל נראה שזו לא הדרך, יש בה חסרונות רבים ובעיקר פגיעה צפויה בשוכרים וחוסר התייחסות לשווי הדירות (מס קבוע בלי קשר לערך הדירות); ומעבר לכך – היישום שלו וחישוב שווי הדירה, מסובך.
פתרון למחזיקי 3 דירות – העברת דירות לילדים, אבל – זהירות
הפתרון המסתמן אצל רבים ממחזיקי הדירות הוא העברת הדירות לילדים כמתנה – מס שבח פוטר ממס את העברות האלו (תחת תקופת צינון של עד 4 שנים), ומס רכישה הוא שליש ממה שהיה צריך להיות בעסקה בתשלום/ עסקה רגילה. הפתרון הזה יכול לחסוך את המס על דירה שלישית, אבל האם זה באמת פתרון טוב? לא בטוח שבכל מצב.
לפעמים זה יוצר בעיות בתוך המשפחה – לאיזה ילד להעביר? ומה עם הילדים האחרים? ואיך זה יהיה קשור לירושה? והאם הירושה תהיה שווה, הרי איך ולפי איזה בסיס מודדים את החלוקה? ואם יהיה מס על הדירה בעתיד, אז איך בוחנים זאת בחלוקת הרכוש הכוללת לילדים – בקיצור, זה יכול ליצור אי שוויון בחלוקת הירושה, וקשיים להעריך את הנכסים (עם המיסוי העתידי).
אנשים רבים לא חושבים על הטווח הבינוני והאורך – העיקר לברוח מהמס, אבל הם עלולים ליצור פצצת זמן גדולה- אולי עדיף לשלם את ה-1.5 אלף שקל, ולא ליצור עימותים ובעיות בין הילדים.
מעבר לכך, הורים רבים נוטים לסבסד את הילדים שלהם. המצב הגיע כך שאפילו ההורים מממנים לילדים משכנתאות, וזה לא מעט. אז יש כאלו שיש להם כמה דירות, אבל נתתם לילד, זה כבר שלו – זה רשום על שמו, ולרוב אין דרך חזרה – האם אתם בטוחים שיש לכם מספיק כסף ונכסים לתקופת הפנסיה? האם אתם סבורים שזה נכון מבחינתכם להעביר את הדירה לילדים או שזה רק לחץ בגלל המיסוי. זה לא עניין של מה בכך – אם אתם לא משוכנעים שיהיה לכם כסף לעתיד, זה עשוי לגבור על תשלום המס.
להרחבה – העברת דירה לילדים – האם זה פטור ממס? יתרונות וחסרונות
הטבות גדולות למי שמוכר דירה (במסגרת חוק ריבוי דירות/ מס על דירה שלישית)
אלו שימכרו את דירתם עד 1 באוקטובר (ועד 3 דירות) יהיו זכאים למענק בגובה מס השבח ששולם ועד תקרה של 75 אלף שקל – זו מתנה גדולה, ובפועל כאלו שמעוניינים למכור דירה, עדיף להם לחכות וליהנות מהפטור ממס שבח – אחרי הכל, המיסוי על דירה שלישית יכול להיות קטן מהרווח כתוצאה מהפטור על מס שבח. ראו כאן – מדריך מס שבח
וחוץ מזה – ומאוד חשוב, מוכרי הדירות יוכלו, להפקיד עד סוף 2017, את התמורה מהדירות שנמכרו בקופת גמל להשקעה, כאשר תקרת ההפקדה לקופה היא הסכום הנמוך מבין – 2.5 מיליון שקל או סך התמורה שהתקבלה בעבור הדירות. זו הטבה ענקית, כי מדובר במכשיר מנצח שמוגבל מבחינת היקף ההשקעה השנתי בו – ראו כאן מדריך קופת גמל להשקעה
להרחבה בעניין ההטבות למוכרי הדירות
עדכונים בנושא – מס על 3 דירות ומעלה:
אוגוסט 2017: סוף סוף קיבלו שופטי בג"ץ החלטה, וזוהי החלטה קשה לכחלון – זה בפרוש כישלון ענק לכחלון. שופטי בג"ץ בהרכב מורחב קבעו כי החוק – מס על דירה שלישית יבוטל. "אין מנוס מלקבוע כי בהליך חקיקתו של מס ריבוי דירות נפל פגם היורד לשורש ההליך", כתב נעם סולברג, שופט בית המשפט העליון, "עם כל חומרתו של הפגם שנפל בהליך החקיקה, הרי שהוא ממוקד בשלב הדיון בוועדה לקראת קריאה שנייה וקריאה שלישית. משאלה הם פני הדברים, ראוי גם כי הסעד יהיה ממוקד, לצורך הטעון תיקון, ולא מעבר לכך. אין צורך ולא הצדקה לבטל את הליך החקיקה כולו ולהתחיל מבראשית, מהלך שנִזקו עולה על תועלתו.אין צורך לבצע את שלבי הליך החקיקה עד לדיון בוועדה לקראת קריאה שנייה וקריאה שלישית, והמחוקק רשאי 'לחזור' להליך החקיקה משלב הדיון בוועדת הכספים, השלב שבו נפל הפגם, ואידך – זיל גמור, בדיון כהלכתו".
נשיאת העליון, השופטת מרים נאור, כתבה – "אכן בעבר העיר בית המשפט על תקינות הליך החקיקה, אך נמנע מהתערבות בחוק שהתקבל באותו הליך, משום הריסון והאיפוק המתחייבים מהיחסים שבין הרשויות. אולם", הדגישה הנשיאה, "אין משמעות הדבר ש'הכול מותר' בהליכי החקיקה. במקום שבו מתערערת ההפרדה בין רשויות השלטון, תפקידו של בית המשפט הוא לשמור על כך שכל רשות תפעל במסגרתה שלה".
יוני 2017 – רשות המסים דחתה את מועד הדיווח הקבוע בחוק מס דירה שלישית לסוף יולי, וזאת בהמשך לאי הוודאות סביב החוק – "מנהל רשות המסים, משה אשר, בהתייעצות עם שר האוצר, משה כחלון, דחה את מועד הדיווח והתשלום לפי חוק מיסוי על ריבוי דירות ליום 31 במארס 2017.עד למועד זה יהיה על בעלי שלוש דירות ומעלה להגיש הצהרה לרשות המסים עם פירוט נכסיהם ולשלם את המס על פי הוראות החוק".
ההודעה הזו הגיעה על רקע קבוצת בעלי דירות שעתרו לבג"צ נגד מס ריבוי דירות (מס דירה שלישית). שופטי בית המשפט העליון טרם קיבלו החלטה סופית בקשר למס ולכן נדחה הצורך בדיווח. על פי ההערכות ההחלטה הסופית בנוגע למס על דירה שלישית תתקבל בחודש הקרוב, אבל זה יכול להתעכב.
יוני 2017 – המס על דירה שלישית עדיין לא עבר ולא בטוח שיעבור את תהליך החקיקה הנדרש. בג"צ כאמור החזיר את החוק לדיונים, ובאוצר מנסים להחזיר אותו, אך יש ספק אם יצליחו. בכל מקרה, על פי החוק צרייכם הנישומים לדווח על דירה שלישית ולשם את המס הנוסף, וזה כמובן לא מסתדר עם הוראת בג"צ. על רקע זה דחו באוצר את הדיווח בחודש נוסף. זו הפעם השנייה שמועד הדיווח נדחה (המועד המקורי היה אמור להיות סוף מארס). אך באוצר הדגישו כי הדחייה היא לחודש ימים בלבד, וכי צפוי שבמהלך השבועות הקרובים תתקבל החלטה לגבי חוק מס דירה שלישית.
10 במאי 2017 – החוק על המס על דירה שלישית , יחזור לדיון מחדש בוועדת הכספים. בג"צ קבע כי התקלות והבעיות של החוק מקשות על אישורו. בג"ץ אמנם לא ביטל את החוק, אבל סימן את הכיוון. הבעיה שבוועדת הכספים לא ברור שהחוק יעבור מחדש. כלומר למרות שהחוק לא נפסל על התוכן אלא חזר לדיונים בגלל הליך בעייתי, יכול להיות שהחוק לא יעבור. הדיון בחוק התקיים בהרכב מורחב של חמישה שופטים: נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, והשופטים – אסתר חיות, ניל הנדל, נעם סולברג ומני מזוז.
8 באפריל 2017 – עדיין לא ברור אם יהיה מס על דירה שלישית או לא. מצד אחד נפלו פגמים בהליך חקיקת החוק, מצד שני המדינה מסבירה שלא מדובר בפגמים מהותיים, ובג"צ אמור להכריע בקרוב. בינתיים היועץ המשפטי העביר לבית המשפט כתב תשובה (לצו על תנאי) שהוצא בעתירות נגד החוק. ד"ר אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי סבור כי העתירה צריכה להידחות וזאת משום שבהליך החקיקה נפל אמנם פגם שחומרה בצידו, אולם אין הוא מגיע לרף הגבוה שמקים עילה להתערבות בית המשפט בחקיקה ראשית של הכנסת, על דרך ביטולה מחמת פגם היורד לשורש הליך החקיקה. האם בג"צ יקבל את עמדתו – נראה שכן! עדכונים בקרוב
מרץ 2017 – ברשות המסים החליטו לדחות את מועד הדיווח אליו מחויבים מרובי הדירות, למועד מאוחר יותר, וזאת על רקע אי הבהירות בנוגע לחוק – מס על דירה שלישית ומעלה. החוק נכנס לתוקף בתחילת השנה, אולם בעקבות בג"צים שהוגשו, נדחה היישום. במסגרת הדיון בבג"צ השופטים מתחו ביקורת על התנהלות הממשלה והכנסת וביקשו להבין מדוע בעוד הכנסת הודתה שנפל פגם מהותי בהליך החקיקה – הן הממשלה והן הכנסת ביקשו מבג"ץ להותיר את החוק כל כנו ולהסתפק באזהרה בלבד. על כל פנים, החוק עדיין בתוקף, אלא אם בג"צ יקבע אחרת, ועל פי החוק יש לדווח על ריבוי דירות, וזה כאמור , בהמשך להחלטה של רשות המיסים נדחה – מרשות המיסים נמסר – "מנהל רשות המסים, משה אשר, בהתייעצות עם שר האוצר, משה כחלון, דחה את מועד הדיווח כמפורט בחוק המיסוי על ריבוי דירות מיום 31 במארס ליום 30 ביוני 2017. עד למועד זה יהיה על בעלי 3 דירות ומעלה להגיש הצהרה לרשות המסים עם פירוט נכסיהם".
מהודעת רשות המסים מסתבר בחודש ינואר בוצעו 200 עסקאות של מכירת דירות על-ידי מרובי דירות. המוכרים פשוט מעוניינים לנצל את ההטבות שמגיעות להן במסגרת חוק מס ריבוי דירות – מוכר דירה עד אוקטובר 2017, יוכל לזכות בהטבה בדמות מענק שיקוזז ממס השבח שעליו לשלם בעקבות המכירה עד גג של 85 אלף שקל, וזה הרבה כסף. הטבה נוספת – אפשרות השקעה ייחודית למשקיעים עם הקלות מיסוי (השקעה בקופת גמל להשקעה).
פברואר 2017 – משכירי הדירות לא מחכים, הם מעלים את השכירות על הדירה, בגלל "הקנס" שהם סופגים (1,500 שקל), למרות שהעניין עדיין לא סגור (בג"צ אמור להכריע). הנה דוגמה מהזמן האחרון – נורית גרינברג מת"א פרסמה פוסט על כך שבעל הדירה שלה העלה את דכר הדירה בגלל המס על דירה שלישית – "חוזה השכירות בינינו עומד להסתיים, ולאורר העובדה כי כבר החל בחודש ינואר השנה אני אמור לשלם 'קנס' של 1,500 שקל בגין הדירה, אני נאלץ להעלות את שכר הדירה לסך של 6,000 שקל לחודש, וזאת החל מיום 15.3.17. אני מקווה שתקבלו צעד זה בהבנה". גרינברג כתבה פוסט על העניין – "התקשרתי לבעל הדירה, שברשותו כ-40 דירות. הוא לא ידע מי אני… בפשטות אמר שרק הגיוני ש'הקנס' שהוא צריך לשלם יעבור אלינו. אמרתי שזה לא הגיוני, שזה המס שלו, שלו יש 40 דירות, ושאנחנו שמות את רוב המשכורת שלנו על שכר הדירה הנוכחי. הוא הוסיף שהוא לא לשכת סעד ושבטח ההורים שלי עוזרים לי…". להרחבה בגלובס
עדכונים חשובים 16 בדצמבר – ועדת הכספים אישרה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק מיסוי הדירות על פי הנוסח המתוקן של משרד האוצר. על פי הצעת החוק, בעל דירה שיחזיק לפחות שתי דירות וחצי (בעלות משותפת), ישלם את המס.
אגף התקציבים במשרד האוצר ויו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני (יהדות התורה) הגיעו לסיכום בנוגע למודל החדש למיסוי דירה שלישית ומעלה. המס של 1% מהדירה השלישית יהיה עד תקרה של 18 אלף שקלים בשנה.
שינויים בחוק (ברגע האחרון) –
פטורים ממס: מי שמכרו את דירתם תשעה חודשים מיום כניסת החוק לתוקף; מי שמחזיקים בשתי דירות ששווין 1.15 מיליון שקל ; מי שמחזיקים בפחות מ-249% בשלוש דירות יחדיו
מענק כנגד מס שבח – עד לגובה של 75 אלף שקל לכל דירה
הקלות במס – מי ששווי שתי הדירות בבעלותו נמוך מ-1.5 מיליון שקל; דירה מפוצלת שווה דירה אחת
הטבת חיסכון בקופת גמל להשקעה – נישום שיפקיד עד 1 באוקטובר 2017 סכום של עד 2.5 מיליון שקל ממכירת דירות בקופות גמל, ייהנה מההצמדה למדד מחירי הדיור ומפטור מלא ממס רווחי הון בהתקיים – הכסף לא יימשך במשך 6 שנים, בעת המשיכה יעמוד גיל הנישום על 60 לפחות.
ספטמבר 2016 – האוצר בוחן הקלה במס שבח על מחזיקי 3 דירות, באם ימכרו דירה בפרק זמן מסויים. בכך האוצר בעצם יאפשר ל"מתלוננים" על המס על 3 דירות למכור את הדירה ולהימנע מהמס. הרקע, הוא ביקורת על האוצר שהוא בעצם מטיל מס על נישומים בלי אפשרות לתת להם לצאת מהמצב שלהם. אבל זה קשקוש ונקווה שההצעה הזו במהרה תיזרק מכלל המדרגות. ההצעה הזו נותנת מתנה ענקית לבעלי הדירות, הם לא חלמו על הצעה כזו, ככה הם יתחמקו ממס שבח גבוה ועוד בתירוץ שהם המסכנים שצריכים למכור את הדירה שלהם. ולא רק שיש כאן מתנה ענקית, יש גם סתירה עם הרעיון המקורי של החוק – לעשות צדק מיסוי בין המשכירים לשוכרים, לא רק שזה לא קורה, יקרה ההיפך… הרחבה באתר
עדכון חשוב – סימנים ראשונים של שבירה באוצר. לקראת סוף ספטמבר מדברים באוצר על הצעות לשינויי המס על מחזיקי 3 דירות. הצעה אחרת היא לקבוע רף שמעליו יהיה מס ועד אליו – לא יהיה מס. כלומר, לא יהיה מיסוי אוטומטי על מחזיקי 3 דירות, אלא יהיה מיסוי למחזיקי 3 דירות שהערך של הדירות האלו יהיה מעל שווי מסויים.
הצעה שנייה (ונראה שעם תמיכה חזקה יותר מהאוצר) – להעלות את המס על שכר דירה במקום להטיל מס על דירה שלישית – כתבנו את זה כאן, זה הכי הגיוני. מי צריך עוד שיטת חישוב (ועוד שיטה מסובכת ומורכבת). פשוט מגדילים את המס – האמת שצריך לעשות זאת באופן גורף, בלי קשר למס' הדירות, אלא עם קשר להכנסות משכר דירה. המס על שכר דירה הוא נמוך מדי, עם הרבה חורים, אבל אם יסדרו אותו, הוא מענה מצויין ודרך נכונה לצדק מיסויי (הרבה יותר ממס על דירה שלישית). הוא גם פותר את המלכוד שקשור למס' הדירות – מה הקשר בין מס למס' הדירות? צריך להיות (וככה זה בהגדרה של בסיס המס) קשר בין המס לבין ההכנסה. ואז, לא ייתכן אבסורד שמישהו מחזיק בשתי דירות ששוות 20 מיליון שקל והוא לא ממוסה, בעוד אחר מחזיק בשלוש דירות בשווי כולל של 3 מיליון שקל והוא ממוסה.
על כל פנים, בימים ובשבועות הקרובים צפוי שההצעות האלו יעלו וירדו מסדר היום, כמה פעמים, יעברו שינויים שונים ומשונים – זה תהליך חוזר בהצעות חוק, במיוחד רגע לפני שמתגבש החוק הסופי.
ולישורת האחרונה – מיסוי של דירה שלישית ומעלה יישאר בחוק ההסדרים – כך סוכם בין שר האוצר משה כחלון שהצהיר שללא החוק הוא לא יהיה בממשלה, לבין יו"ר הכנסת ח"כ יולי אדלשטיין.
המשמעות היא שהחוק הזה יעבור, אולי עוד יהיו שינויים (כאמור לעיל) אבל מס על דירה שלישית ומעלה יהיה.
אוגוסט 2016 – האוצר משנה את המתווה המקורי, אבל לא חוזר בו מהטלת מס על מחזיקי שלוש דירות ומעלה. החל מינואר 2017 יוטל מס על מחזיקי שלוש דירות ומעלה. על פי הערכות האוצר, מדובר בכ50 אלף איש ובני זוגם המחזיקים בכ180 אלף דירות. המס יהיה בשיעור של 1% משוויה של הדירה (נדירה השלישית ומעלה) עד לתקרה של 1.5 אלף שקל בחודש – 18 אלף שקל בשנה. שווי הדירה למ"ר ייקבע על ידי השמאי הממשלתי ועל בסיס נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפי האזור הגיאוגרפי שבו נמצאת הדירה כפול שטח הדירה במ"ר.
בעל הדירות יהיה רשאי לבחור את הדירות שעליהן ישלם את המס ואם לא ייעשה כן תבחר המדינה להטיל את המס על הדירות הזולות יותר שבבעלותו, בהתאם למידע המופיע ברשות המסים. כבעלים של דירה ייחשב כל מי שמחזיק בשליש או יותר מזכויות הבעלות בדירה כאשר בני זוג ייחשבו לבעלים אחד, אלא אם הם חיים בנפרד.
בעיה במס הנוכחי על השכרה מדירות – האם מדובר בעסק או הכנסה פאסיבית? עורך הדין שרגא בירן שמחזיק 25 דירות הצליח לשכנע את בית המשפט שזו הכנסה פאסיבית ולכן שילם 105 מס בלבד! האם זה צודק? ממש לא – גם ככה המס על השכרת דירה הוא מגוחך. אז איך הוא הצליח לשכנע את בית המשפט? הוא טען שמדובר בהכנסות זניחות ביחס לעיסוקו (עריכת דין, אחזקת חברות), והוא לא מפעיל בהן שום פעולה שוטפת שמעידה על עסק. ברגע שלא מדובר בעסק אז שיעור המס הרלבנטי הוא לא לפי מס על השכר (מגיע לכ-50%), אלא מוגבל (בהתאם לאפשרויות של מס על השכרת דירה) כשבמקרים רבים מדובר במס נמוך במיוחד. להרחבה בכלכליסט
תכנוני מס על רקע המס על 3 דירות – העברת דירה לחברה, זה לא תמיד כדאי. בפועל, זה לרוב לא כדאי! שיעור המס על דירות להשכרה הוא נמוך וגם לאחר הטלת המס הנוסף הוא יישאר נמוך. אך במצב של מספר דירות ייתכן שעדיף להעביר את הדירות לחברה. כמו כן, ניתן להעביר את הדירות לילדים – כאן זה כבר תלוי במשפחתולוגיה וביחסים הפנימיים בתוך המשפחה. אפשר גם להיערך דרך חלוקת רכוש, מימוש של נכסים מסוימים ועוד – כאן, הרחבה של פרוט האפשרויות באתר גלובס
מחשבון מס על שכר דירה – ככה תוכלו לבחור במסלול עם המס הנמוך ביותר, וככה תוכלו לדעת כמה לשלם?
מדריכים קשורים: