איך לזהות פונזי? האמת, זה לא מסובך – אתם רק צריכים להיות ממשומעים, ולבחון את נורות האזהרה 

אמיר ברמלי הבטיח (במשך כמה שנים) למשקיעים אצלו תשואה נאה, הרבה יותר מהפיקדון בבנק. הוא פרסם בטלוויזיה, באינטרנט והפציר להשקיע אצלו את הכסף. מי שעשה זאת הפסיד ובגדול, למרות שלאורך כל הדרך למטה,  הטענה של ברמלי היתה שמדובר בבעייה תזרימית ולא בעיה בשווי הנכסים, ובמילים פשוטות – יש ערך, אבל אין תזרים. אך ככל שהזמן עבר התברר לחלוטין שאין כסף ואין תזרים, סוג של הונאה.

ברמלי שהפירמידה שלו קרסה במהלך 2016 הוא לא הראשון וגם לא האחרון שמבטיח תשואה טובה, ובשנים האחרונות מוכרי האשליות הולכים ומתרבים, אבל יש כלל אחד חשוב שצריך ללוות אתכם תמיד בהשקעות (ולא רק בבורסה) – תשואה הולכת עם סיכון (סיכוי וסיכון הולכים ביחד); אם מישהו מבטיח לכם תשואה זה אומר שהוא מסתכן.

פשוט מאוד – אין ארוחות חינם בשוק ההון. ברמלי ניסה במשך חודשים להגיד שהכל בסדר עם קרן ההשקעות שלו, אבל זה לא ממש מדויק, הקרן לא הצליחה להחזיר כספים למחזיקים שרצו לפדות את ההשקעה, ומהר מאוד הקרן הגיעה לפירוק. ברמלי מאשים את רשות ניירות ערך שחקרה אותו לפני חצי שנה, ולמרות שלא דיברה בקול גדול – לא עצרה אותו, לא הפסיקה את פעילות הקרן, עצם החקירה וההודעה כי נעשית חקירה, אותתה לשוק להתרחק מהקרן.

ברמלי אומר שאת הסחרור הזה הוא לא יכל לעצור – ברגע שרשות ניירות ערך סימנה אותו, לגישתו, כבר לא היה לו סיכוי. אבל רגע, זה יכול להיות נכון, אם באמת הקרן היא פלופ, אם הכל נכון, אז אולי לא יהיו גיוסים חדשים בגלל הבדיקה של רשות ניירות ערך, אבל הכסף הקיים אמור להמשיך ולעשות כסף. אז זהו – שלא, אולי בגלל שהחל כדור שלג שלא ניתן היה להפסיק אותו והפדיונות החלו להיערם אך בעיקר בגלל שניהול השקעות כזה שמבטיח תשואה בנוי ומושתת על הזרמה תמידית של כספים.

אין קסמים ואין קוסמים 

ברגע שמובטחת תשואה גבוה למשקיעים אז הסיכוי לספק אותה באמת, הוא נמוך. אי אפשר לספק ללא סיכון תשואה של 0.5% בחודש בשעה שהבנק נותן בפיקדונות 0.2%-0.3% בשנה. ברמלי לא קוסם. ואז מתרחש האירוע הבא – מנהל הקרן נמצא עם ערך התחייבות גבוה יותר כלפי המשקיעים מאשר הערך הכספי האמיתי בקרן. ולןמרות זאת, אפשר להמשיך ולהתנהל – כל עוד אין פדיונות כבדים.

כאשר במצב כזה שהוא הונאה מתמשכת (הערך המדווח עולה על הערך בספרים) לקוח רוצה להיפגש עם הכסף, יכולות להיות כמה אפשרויות  – מנהל הקרן ינסה בכל מאודו להניע אותו מכך, ולהבטיח לו תשואות מרשימות בהמשך, ואם זה לא עוזר אז יש סיכוי טוב שהוא יקבל את כספו באופן מלא כפי שהתחייבו כלפיו. הקרן פשוט לא תרצה לעורר רעש – לא לשלם בזמן, לא לשלם הכל, כי אז הסימנים הרעים כבר עולים על פני השטח.

HON TV

השוואת מחירי סלולר 2019 – ככה תדעו איזו חברה לבחור (והמעבר פשוט)!

ביטוח לאומי – כמה ביטוח בריאות וביטוח לאומי אנחנו משלמים

קופת גמל להשקעה – האם כדאי?

וכאשר משלמים את כל הכסף למשקיע שעוזב, נוצר חור גדול בקופה של הקרן – נניח לדוגמה לשם המחשה שהקרן גייסה 10 מיליון שקל והבטיחה תשואה של 0.5% בחודש , כך שאחרי שנה הערך מסתכם ב-10.5 מיליון שקל. נניח שבפועל הקרן הניבה תשואה נמוכה יותר וערכה הוא 10.2 מיליון שקל. יש כאן חור של 0.3 מיליון שקל – כל עוד לא נעשו פדיונות, מנהל הקרן יכול להמשיך להתגלגל, אבל מה יקרה אם יגיע משקיע גדול ויבקש למכור את חלקו בקרן- כאמור ינסו למנוע את פדיון ההשקעה, אבל אם זה לא יעזור יממשו אותה, רק שאז הפער על הנייר מתממש לפער אמיתי; עכשיו תדמיינו שכולם יממשו את השקעתם – הקרן תהיה בהפסד של 0.3 מיליון שקל – אנשים לא יקבלו את מלוא השקעתם. התרחיש הזה הוא תרחיש קל – הפסד אבסולוטי נמוך, תשואה שלילית נמוכה. בפועל, במצבים כאלו ההפסדים ענקיים, ורק לשם המחשה – נניח שהקרן מבטיחה 10% תשואה בשנה ונניח שהיה צריך להיות אחרי כמה שנים 14 מיליון שקל בקרן ובפועל יש 7 מיליון שקל – במצב כזה ההפסד הוא 50%, וכאן כבר תלוי איך המשקיעים פודים – אלו שפודים בהתחלה עשויים להיפגש עם הכסף, אלא שפודים בסוף עלולים להישאר בלי כלום. עם זאת, כאשר המצבים האלו מגיעים לבית משפט, במקרים רבים מחזירים את הגלגל לאחור והפגיעה במשקיעים הופכת להיות שיוויונית ולא על פי תזמון הפדיון שלהם.

למהלכים האלו שבו הקרן מציגה לכאורה תשואה מדהימה (ולרוב בלי סיכון) כשבפועל אין לכך באמת כיסוי קוראים פונזי או פירמידה שכן מדובר בפירמידה של שקרים, מינוף של שקרים, שקר על גבי שקר – שקר של תשואה שמושך משקיעים שעוזרים בלא יודעים לשקר להמשיך ולהתגלגל, וחוזר חלילה.

תמיד יש הונאות כאלו  ולא רק בשוק ההון – קרן אור של טפירו היתה קרן השקעות בנדל"ן ובתמ"א 38 שהיתה סוג של הונאה; הסיפור של קרן קלע מתברר עכשיו בבית משפט, ואלו רק האחרונים.

המקרה המוכר ביותר בשנים האחרונות הוא המקרה של מיידוף – מנהל ההשקעות האמריקאי שהחזיק חשבונאות כפולה שכיסתה והסתירה את המצב האמיתי הבעייתי. מיידוף פרסם מדי שנה במשך עשרות שנים תשואות פנומנליות – אבל הוא לא היה פנומן, הוא היה שקרן וגנב; והוא עשה את זה בגדול – עשרות מיליארדים!

ההונאה הזאת – הונאת הפירמידה נקראת גם הונאת פונזי על שם נוכל איטלקי – צ'ארלס פונזי. פונזי שפעל בשנות ה-30 של המאה הקודמת לקח כספים מאנשים והחזיר להם עם תשואה מרשימה/ בתוספת רווחים. במהרה מעגל הלקוחות שלו גדל מאוד ומימן בעצם את ההונאה – יותר תנועה (אנשים שמעבירים כספים), יותר רווחים; ויותר רווחים יותר אנשים שמעביירם כספים וחוזר חלילה – בסוף זה מתפוצץ.

והנה עוד דוגמה – לקראת סוף שנת 2015 קרסה חברת האלגוטריידינג – יוטרייד. החברה הזו שנוהלה על ידי אביב טלמור ניהלה כספים בשיטת האלגוטריידינג שעל רגל אחת פועלת באופן אוטומטי בהינתן מעין נוסחאות שמזינים לתוכה. יש הרבה יתרונות בשיטה הזו – אין כאן רגשות, יש כאן ביצוע קר ומוקד, אין כאן ביצוע אנושאי איטי, אלא ביצוע מהיר על ידי רובוטים/ מכונות. אבל יש גם בעיות –  הרגולציה עדיין חלשה, ולתחום הזה נכנסים שרלטנים ורמאים רבים. זה יסתדר, בעולם זו שיטה לגיטימית שמסוגלת במקרים מסוימים לספק תשואה טובה למשקיעים. אלא שהבעיה הגדולה היא "המוח" – מחשב יכול לעשות פעולות מהר, באופן סימלוטני, בלי רגשות, אבל מישהו צריך לחשוןב בשבילו, ומי מבטיח לנו שהמוח הזה באמת מספק את הסחורה?

הבעיה הזו מתבטאת גם בהתמוטטות של יוטרייד שעדיין רב הנסתר על הגלוי, אבל מה שברור הוא שלצד הונאה גדוה של אביב טלמור הביצועים שדווחו למשקיעים נופחו מעבר לכל פרופורציה – הם היו שקרים ומעווותים כדי לשמן את הפרמידה, כדי לגרום למשקיעים נוספים להזרים כספים לחברה, וכך ביום בהיר הסתבר שלחברה יש לקוחות בהיקף של 40 מיליון שקל, וןמנגד אין כסף – פשוט אין כסף – אז אולי זאת גם גניבה, וגם כישלון בהשעות, וגם כישלון רגולטורי, אבל בשור ההתחתונה דמובר בפונזי – טלמור ניפח בועה, דאג להציג מספרים ותשואות טובות, אבל המספרים האמיתיים היו אחרים לגמרי – התשואות היו חלשות מאוד כשבמקביל רוקנה הקופה לחלוטין.

ומה בעצם הסימנים לפונזי וממה צריך להיזהר?

1. הבטחה לתשואה – אין קסמים ומי שמבטיח לכם תשואה גבוה (ריבית קבועה גבוה) הוא שרלטן או שקרן או גנב או גם וגם. אי אפשר להבטיח תשואה בלי סיכון וסיכון יכול להתבטא בהפסד – כלומר זה לא מובטח! מישהו מבטיח לכם, קחו את הרגליים ותברחו משם.
2. פיתויים – החברים מרוויחים, הם מקבלים את הכסף – לכאורה, זה אמור להיות אינדיקציה חיובית, אבל במקרים רבים זה פיתיון – אל תפלו בפח. התשואות הגבוהות האלו בהשקעות הן במקרים רבים רק על הנייר – הנוכל מנסה לפתות אנשים דרך התשואות האלו, ואכן יש רבים שסבורים שמדובר בקוסם ומזרימים אליו כסף – "אם הוא הרוויח 30% בחודש האחרון למה שזה לא יימשך" – אין תשואות גבוהות לאורך זמן בשוק ההון – אין קוסמים. זה רמז עבה לפונזי!
3. גם לא בכסף קטן. הפונזי מפתה – אתם משקיעים 5 אלף ויוצאים מהר עם 6 אלף – זה מכוון, הכוונה שתכנסו בפעם הבאה עם 20 אלף, אבל זאת טקטיקת פיתוי בלבד – אתם אולי תרוויחו (בכאילו) בתחילת הדרך, אבל זה רק שתכניסו כסף גדול, ולכן מראש רדו מזה, אל תתעסקו עם הבטחות בשמיים, ותשואות גבוהות.
4. רשמי ומסודר – אז מה? בפונזי הרבה פעמים הכל נראה רשמי ומסודר לחלוטין, לחברה יש משרד מכובד, עובדים, אתר חברה, בכל רגע נתון אפשר לראות מה שווי ההשקעות באתר החברה – לא להתפתות – זה בעצם חלק מתרגיל הפיתוי!
5. אתם בפנים, ומשדלים אתכם להישאר – אל תהיו תמימים, זה רק מחשיד עוד יותר , זה צריך  לגרום לכם לצאת כמה שיותר מהר – פשוט לברוח.
6. תמרוץ להביא חברים/ משפחה ועוד – אל תערבו את המשפחה שלכם ואת החברים שלכם; במקרים כאלו מנהלי ההשקעות מעוניינים שתזרימו להם עוד כסף – ישירות או דרך מכרים, והם ינסו לשכנע אתכם גם דרך תמריצים – אסור , פשוט אסור לעשות את זה, כי אז אתם חלק מהמנגנון הבעייתי – להתרחק מתמרצים ולהתרחק משדלנות

מדריכים קשורים:

קיירוס – פירמידה או דרך אמיתית לייצר רווחים?

ככה תנהלו את ההשקעות שלכם לבד

השקעה דרך מכשירים פסיביים – תעודות סל וקרנות מחקות

פורקס – זהירות ממסחר במט"ח (יתרונות וחסרונות)

אלגו-טריידינג,  מסחר אוטומטי – זה העתיד, אבל זהירות משרלטנים

כתבות על הונאת פירמידה/ הונאת פונזי: 

הונאת הפונזי הגדולה בהיסטוריה מטלטלת את סין

כך עבדה הפירמידה של ענבל אור

– פנסיונרית חסכה 2 מיליון שקל, והסתנוורה מדיברוים על תשואה של 2% בחודש.  גיסה שכנע אותה להשקיע אצל מנהל תיקים (סליחה – מישהו שמתיימר  להיות מנהל תיקים), בחור  בשם מוטי כהן, שדיבר על תשואה פנומנלית, אבל בפועל – הלך הכסף! אל תאמינו למי שמבטיח לכם תשואה , אין דבר כזה תשואה בלי סיכון – רוצים תשואה תסתכנו. הפנסיונרית חשבה שהיא עושה תשואה של 2% בחודש, בפועל, הכספים הוזרמו לאופציות מעו"ף ובסופו של דבר נמחקו. אופציות יכולות לייצר 2% בחודש וגם לגרולהפסדים גדולים. ומסתבר שמוטי כהן שהציג את עצמו כמנהל תיקים הוא לא באמת מנהל תיקים – להרחבה בדה-מרקר.

– כתב אישום הוגש נגד אמיר ברמלי: הפרקליטות הגישה כתב אישום נגד ברמלי ובו אישום בעבירות של גניבה בידי מורשה בהיקף של למעלה מ-400 מיליון שקל, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גיוס משקיעים ללא תשקיף, זיוף ועבירות הלבנת הון. ברמלי על פי החשד הקים חברות בשיטת הפרמידה – גייס משקיעים שמימנו את המעין תשואות של המשקיעים הקודמים, וכך בעזרת תשואות מזויפות הוא הצליח לייצר מצג שווא של הצלחה שהפילה בפח עוד משקיעים. לכל אורך הדרך למטה, טען ברמלי שזה לא פונזי שזו לא פרמידה, אבל הפרקליטות סבורה אחרת – להרחבה ב-YNET

הבורסה יורדת – מה עושים?

מה ההבדל בין רווחו לרווח אחר? מה הרווח (או ההפסד) האמיתי של שטראוס ברבעון השני? ואיך מאתרים את הרווח (הפסד) הזה?

הרווח לתקופה של קבוצת שטראוס ברבעון השני של 2015 הסתכם ב=167 מיליון שקל. אבל, זה עדיין לא משקף את הרווח של שטראוס עצמה. הרחבתי בטור הקודם, על השורה המורכבת הזו – הרווח לתקופה מכיל את הרווח של כל החברות בקבוצה של שטראוס במידה והן נשלטות על ידי שטראוס, גם אם שיעור האחזקה בהן אינו 100%.

השיטה הזו גורמת לעיוות – שטראוס מאחדת ברווח התקופתי 100% מחברות שאין לה באמת 100%, ולכן בהמשך הדוח רווח והפסד, מנטרלים  את הרווחים שלא שייכים לשטראוס, אלא לאלו שמחזיקים במניות בחברות הבנות – קוראים לזה – חלק המיעוט ברווח (מיעוט מכיוון שהוא לא שולט) או רווח שמוקצה לבעלי מניות שאינן מקנות שליטה.  ברבעון השני הרווח הזה  (של המיעוט) הסתכם ב=43 מיליון שקל, והשאיר רווח של 124 מיליון שקל לשטראוס עצמה, ולבעלי מניותיה.

אז האם 124 מיליון שקל הוא סוף סוף הסכום שאותו הרוויחה שטראוס ברבעון השני? עדיין לא. ליתר דיוק בחשבונאות כן, למרות שיש המון חשבונאיים שלא מסכימים לכך, אבל בשפה הכלכלית/ עסקית זה ממש לא הרווח.

בהמשך לדוח רווח והפסד מופיע "מיני" דוח – דוח על הרווח הכולל, לפעמים מדובר ממש בדוח נפרד ולפעמים הוא ממש צמוד לדוח רווח והפסד. הדוח הזה כולל סעיפים שאינם מפורטים בדוח רווח והפסד, אבל יש להם משמעות להון העצמי ולכן אי אפשר לדלג עליהם באופן מוחלט, והם מוצגים בדוח על הרווח הכולל. ואיך זה קורה שיש סעיפים תוצאתיים שמדלגים על מהרווח והפסד? ובכן, החשבונאות הגדירה כמה סעיפים שאינם מבחינתה רלבנטיים לדוח רווח והפסד. אחד הסעיפים המשמעותיים והבולטים ביותר הוא תרגום שער חליפין של השקעה בחברות מוחזקות. הסעיף הזה שנקרא במקרים רבים הפרשי תרגום של פעילויות חוץ מבטא שינויים בערך ההשקעה בעקבות שינויי מטבע והחשבונאות סבורה שלא מדובר בשינויים שאמורים להופיע בדוח רווח והפסד.

ולהמחשה – נניח שיש חברה שמחזיקה בחברה אמריקאית (ושפועלת בשוק האמריקאי). נניח שנכון לסוף 2013 ההשקעה מסתכמת ב-2 מיליון דולר (הרי מטבע הפעילות של החברה המוחזקת הוא דולר), ונניח שבסוף 2014 סכום ההשקעה לא השתנה – 2 מיליון דולר. כלומר, החברה האמריקאית לא הרוויחה ולא הפסידה. החברה המחזיקה צריכה לאחד את ההשקעה בספרים שלה (ולתרגם אותם לשקלים). נניח ששער החליפין (רק להדגמה) הוא 4 בסוף 2013 ו-3.5 בסוף 2014 – ומכאן, שבסוף 2013 ערך ההשקעה יעמוד על 8 מיליון שקל ובסוף 2014 על 7 מיליון שקל. יש כאן ירידת ערך של 1 מיליון שקל, ירידה שכולה הפסד מטבע/ הפסד מימון.

אלא שבחשבונאות לא מכירים בהפסד המט"ח הזה, מהטעם שאין לו השלכה על הפעילות ועל התפעול, זה לא משנה את מצבה של החברה, זה רק הצגה של מטבעות. זו הגישה עכשיו; בעבר – כל שינוי במט"ח היו חלק מהוצאות המימון. אפשר להתווכח עם הגישה הנוכחית, אחרי הכל גם שינויים של מט"ח שמוחזק בבנק מתכנסים לשורה של הוצאות/ הכנסות מימון,  אם חברה מחזיקה 2 מיליון דולר ושער הדולר ירד מ-4 ל-3.5 שקל היא מפסידה כלכלית 1 מיליון שקל וחשבונאית זה מופיע במימון, אז מדוע כאן, כאשר מדובר בחברה מוחזקת, לא מציגים את השינוי במימון?

הסעיף הזה הוא בין הבולטים אך הוא לא העיקרי שמופיע בסעיפי הדוח על הרווח הכולל. בדוח הזה מופיעים גם רווחים מניירות ערך זמינים – ברגע שהחברה מגדירה ניירות ערך זמינים למכירה כשהמשמעות שהיא מתישהו מתכוונת לממשן, אזי, הפירמות יכולות להציג את הניירות האלו במסגרת הדוח על הרווח הכולל – השינויים בתיק ההשקעות הכולל ניירות ערך זמינים למכירה, לא יתנקזו לדוח רווח הפסד אלא לדוח על הרווח הכולל, ורק במימוש זה ישפיע על דוח הרווח והפסד.

גם שינויים שנובעים מחישובים אקטוארים בגין הפרשות לפיצויים על עובדים מוצגים בדוח על הרווח הכולל, וגם חלק גדול מהרווחים והפסדים מעסקאות גידור מופיע בדוח. אבל, כאמור השינויים האלו בדוח על הרווח הכולל לא נזרקים לפח, הם משפיעים על ההון העצמי של החברה. כאשר אותה חברה שמחזיקה בחברה האמריקאית (בהמשך לדוגמה הקודמת) איבדה ערך של 1 מיליון שקל, אז גם אם הוא לא מופיע כהוצאה בדוח רווח והפסד, הוא משפיע על ההון העצמי – ירידה בון העצמי בסכום של 1 מיליון שקל. זה רק ממחיש עד כמה מדובר בהפסד אמיתי.

ולכן, שורת הרווח של בעלי המניות (בהמשך לרווח התקופתי שממנו ירדו הרווחים שיוחסו למיעוט) היא עדיין לא שורת הרווח הנכונה. ונחזור לשטראוס

הסעיפים בדוח על הרווח הכולל העבירו את שטראוס ברבעון השני מרווח תקופתי של 167 מיליון שקל ורווח לבעלי המניות בסך 124 מיליון שקל להפסדים! הסעיפים הבולטים (ההפסדים הבולטים) שמפורטים בדוח על הרווח הכולל הם – הפרשי תרגום מטבע חוץ מפעילויות חוץ – הפסד של 78 מיליון שקל כשבנוסף רשמה החברה ברבעון הפסד/ הוצאה בסך 121 מיליון שקל כתוצאה מחלקה של שטראוס ברווח כולל אחר של חברות מוחזקות המטופלות לפי שיטת השווי המאזני. כלומר, שטראוס הכירה ברווחים/ הפסדים בהתאם לשיטת השווי המאזני בחברות האלו (המוחזקות), אבל זה לא כל הסיפור – בחברות האלו יש גם סעיפים שלא מועברים לרווח והפסד אלא נרשמים בדוח על הרווח הכולל, ושטראוס כחברה מחזיקה מכירה בסעיפים אלו בדוח על הרווח הכולל. גם כאן, חלק משמעותי מהסעיף הוא הפרשי תרגום.

ובהינתן ההוצאות/ ההפסדים האלו סיימה שטראוס את הרבעון בהפסד כולל של 28 מיליון שקל.

המס על רווחים בבורסה, או בשמו הרשמי מס רווחי הון, החל להיות מיושם רק ב-2003, במקביל לרפורמה כוללת במיסוי. לרובכם זה נראה אולי טבעי, אבל במשך עשרות שנים הבורסה הייתה מחוץ לתחום המיסוי.

המס הזה חל על כל מי שמרוויח בבורסה ומממש את רווחיו, גם אם לא מדובר במומחים לשוק ההון וסוחרים בשוק. אגב, סוחרים שמוגדרים כך על ידי רשות המס – ויש הגדרות למי נחשב סוחר בניירות ערך – מחויבים במס על הרווחים כאילו מדובר בעסק שלהם, ואז החבות גבוהה יותר, אם כי ישנם גם יתרונות. רשות המסים מחייבת פעילים בשוק ההון, שלהם מחזור מעל רף מסוים, להגיש דוח מלא. זה עדיין לא אומר שהם סוחרים, אבל מבחינת מס הכנסה הם אינם פטורים מהגשת דוח שנתי. כאן תוכלו לקרוא על רף הפעילות בבורסה המחייב הגשת דוח.

מס של 25% על רווחים בבורסה

הרווחים מהבורסה מוגדרים כרווחי הון, כלומר רווחים חד פעמיים שנובעים מהשקעה הונית – המשקיעים מרוויחים על השקעתם המקורית. לדוגמה, משקיע רכש מניה בסכום של 10,000 שקל, ומכר אותה אחרי חודשיים ב-11,000 שקל – משמע הרוויח 1,000 שקל. על הרווחים האלו יש מס.

1,000 השקלים האלו הם הרווח הכולל, אבל מס הכנסה מודע לכך שהכסף אמור לשמור על ערכו, וכל עוד הוא שומר על ערכו הרי לא מדובר ברווח אמיתי. כלומר, אם לדוגמה בתקופה הזו מדד המחירים לצרכן עלה ב-3%, הרי שמתוך רווח של 1,000 שקל, 300 שקל הם רווחים נומינליים, רווחים ששומרים על מצבו של המשקיע בדיוק כפי שהיה בתחילת הדרך – 10,300 שקל בסוף התקופה שווים מבחינת כוח הקנייה שלהם ל-10,000 שקל בתחילת הדרך. לכן, מס הכנסה אינו ממסה את הרווח הזה, אלא את הרווח הריאלי – 700 שקל – 1,000 שקל רווח כולל בניכוי הצמדה של 300 שקל. 700 שקל הם הרווח האמיתי, הרווח הריאלי, ועל הסכום הזה חל מס בשיעור של 25%, ובמקרה שלנו – מס של 175 שקל, 25% מ-700 שקל.

נסכם – על רווחים בבורסה מניירות ערך ישראליים וזרים חל מס בשיעור של 25% על הרווח הריאלי.

ונחדד – המס מתייחס גם לדיבידנדים ולריבית שהחברות משלמות. לדוגמה, אם משקיע אמור לקבל 1,000 שקל כדיבידנד הרי שהוא ישלם על הדיבידנד מס של 25%, ויישאר עם תקבול נטו של 750 שקל. אותו דבר לגבי ריבית שמתקבלת. אגב, בעל שליטה משלם מס בשיעור של 30% על חלוקת דיבידנדים.

ניירות הערך הרלוונטיים למיסוי הריאלי הם מניות, קרנות נאמנות, תעודות סל, אופציות ואיגרות חוב צמודות למדד, שיכולות להיות איגרות חוב ממשלתיות או קונצרניות, כלומר של חברות. ה"קבוצה" שהוחרגה מכאן היא איגרות החוב השקליות. לאלו יש סטטוס מיסוי אחר. כאן, תוכלו להכיר את ניירות הערך הנסחרים בבורסה ובכלל להבין איך הבורסה "עובדת".

הרווח על איגרות החוב השקליות הוא 15%, אך כאן מדובר על הרווח הנומינלי, לא הריאלי. כלומר, לא מנכים מהרווח את ההצמדה למדד, אלא פשוט מס הכנסה לוקח (מקבל) 15% מהרווח בלי קשר למדד. ניירות הערך הרלוונטיים כאן הם כמובן איגרות החוב השקליות, לרבות גילונים, ממשלתיים שקליים (איגרות חוב שהחליפו את השחרים) וגם מק"מ (מלווה קצר מועד), ופיקדונות שקליים בבנקים.

לדוגמה, נניח שהשקעתם בפיקדון שקלי 10,000 שקל ואחרי שנה מימשתם את הפיקדון ב-10,100 שקל – כלומר הרווחתם ברוטו 100 שקל. תצטרכו לשלם למס הכנסה 15 שקל, 15%, בלי קשר למדד. הרעיון וההבדל בין המיסוי הזה לבין המיסוי על אפיקים צמודים, נובע מכך שהמס אמור להיות משיק/ מקביל/ מתואם עם הרווח. במכשירים שקליים מדברים ב"שפה שקלית" ורוצים להרוויח שקלית ולא להיות תלויים במדד. אם היה מס שתלוי בהצמדה, ההשקעה השקלית הייתה הופכת להיות השקעה מעורבבת, והמיסוי היה בעצם משפיע על קבלת החלטת ההשקעה, וזו כמובן לא המטרה. גישת מס הכנסה היא שהמיסוי לא ישפיע על החלטות השקעה ולא יפגום בסוג ההשקעות של משקיעים.

מס על ניירות ערך זרים

מהו המס אם מדובר במכירת נייר ערך הנקוב במטבע חוץ, או צמוד למטבע חוץ? המס עדיין יהיה 25%, אבל כאן חישוב הרווח לא ייעשה בקיזוז הצמדה למדד, אלא בקיזוז עליית שער המטבע, שכן רואים את שער המטבע כמדד הייחוס. רווח ההון הריאלי יהיה שווה לרווח במטבע החוץ שבו נסחר נייר הערך, כשהוא מומר לשקלים על פי שער החליפין ביום המכירה.

אגב, כאן המקום להדגיש כי חובת תשלום המס ושיעורו נקבעים באופן אישי ולא תלויים במיקום גיאוגרפי שבו נוצר הרווח. לכן, גם מי שבוחר לסחור דרך ברוקר בחו"ל חלים עליו אותם כללי מיסוי, וחובה עליו לדווח למס הכנסה בסוף שנה על רווח/ הפסד מהשקעותיו בחו"ל. אם נוכה מס במקור בחו"ל מרווחים על ניירות ערך זרים, סכום המס שישלם הסוחר בישראל יהיה המשלים שבין המס שנוכה בחו"ל, למס שהוא חייב בישראל.

אם המס שנוכה בחו"ל הוא בשיעור גבוה משיעור המס שחייב הסוחר בישראל בגין אותו רווח, לא יתקבל (לרוב) החזר מס מרשות המסים בישראל.

עולה חדש פטור ממס על מכירת מניות פרטיות בחו"ל שהיו לו לפני שעלה לארץ עד עשר שנים לאחר העלייה.

תושב חוזר פטור ממס על רווחי הון ממכירת מניירות ערך זרים שאותם רכש בתקופת מגוריו בחו"ל, בתנאי שמכר אותם בתוך עשר שנים מיום חזרתו לארץ.

מתי משלמים את המס על רווחי בורסה?

משלמים כאשר מתרחש אירוע מס, ואירוע כזה הוא במימוש ניירות הערך (מכירה, פדיון, תשלום ריבית, תשלום דיבידנד). רווח "על הנייר" לא ממוסה! נניח שרכשתם מניה באפריל ב-100 אלף שקל ובסוף השנה, ב-31 בדצמבר, ערך ההשקעה הוא 300 אלף שקל – הרווחתם 200 אלף שקל. זה רווח על הנייר, וכל עוד הוא לא מומש, אתם לא צריכים לשלם למס הכנסה.

כאשר מממשים, מס הכנסה מקבל את המס המגיע לו בהתאם לחישוב חודשי. ברוב הבנקים והברוקרים הפרטיים השיטה היא כזו – סוכמים את המס שמגיע לרשות המס במהלך כל החודש ולוקחים בחשבון כמובן הפסדים שיש לנישום, ואז בסוף החודש מנכים את המס מהחשבון. עם זאת, יש מקרים שהבנקים/ ברוקרים מחייבים במס במקביל לביצוע העסקה וחישוב הרווח.

המס שנגבה מכם כולל את כל הפעילות, לרבות ההפסדים. אם מכרתם נייר ערך בהפסד אתם רשאים וצריכים לקזז את הפסד הזה מרווח עתידי. זה יכול להיות הפסד שנוצר בחודש מסוים וכבר באותו החודש אתם מנצלים אותו ומקזזים אותו עם רווח בנייר ערך אחר, וזה יכול להיות הפסד שלא מקוזז (ואז הוא נקרא – מגן מס), שיקוזז מול רווחים עתידיים או שלא יקוזז בכלל אם אין רווחים, ואז הוא הולך לאיבוד.

הנה דוגמה: נניח שבינואר מכרנו נייר ערך בהפסד של 20 אלף שקל. יש לנו בעצם מגן מס, שמשמעותו היא שאנחנו יכולים להרוויח עד 20 אלף שקל ולא לשלם מסים. נניח שבחודש מרץ מכרנו נייר ערך ברווח של 30 אלף שקל. במצב כזה, הרווח החייב במס הוא 10 אלף שקל – הרווחנו 30 אלף שקל וקיזזנו הפסד מוכר לצורכי מס הכנסה בסך 20 אלף שקל – נטו, הרווחנו 10 אלף שקל. על הרווח הזה נשלם מס בשיעור של 25%, כלומר 2.5 אלף שקל.

אבל מה קורה אם חודש אחר כך הפסדנו 50 אלף שקל – ובכן, נוצר לנו מעין מגן מס, ומכיוון שהיו לנו רווחים ושילמנו מס בחודשים הקודמים, הרי שההפסד הזה/ מגן המס מופעל מיידית ואוטומטית, כך שבסוף החודש נזכה להחזר בחשבון, אם מתחילת השנה כאמור שילמנו מס לרשות המסים. כלומר, החישוב הוא על בסיס שנתי ומס הכנסה מחשב באופן אוטומטי לכל סוף חודש את היתרה שלנו ומעדכן אם מגיע לנו החזר.

חשוב לציין – קיזוז ההפסדים אפשרי גם מול מס ששולם על תשלומי דיבידנדים ותשלומי ריבית, ולא רק מול מס על רווחים מניירות ערך.

יש לכם הפסד בשנה מסוימת – אם לא תגישו דוח, לא תקבלו מגן מס!

הרחבנו למעלה את אפשרויות הקיזוז כאשר אנחנו בתוך שנה קלנדרית. אבל אם סיימנו את השנה בהפסד ובמגן מס – כלומר ההפסדים שלנו עלו על הרווחים, אזי אם אנחנו רוצים להעביר את ההפסדים האלו כמגן מס בשנה הבאה, אנחנו צריכים להגיש דוח לרשויות המס. רבים לא אוהבים לעשות זאת, חוששים שמס הכנסה "יתלבש" עליהם, ירשום אותם במערכת, ומעתה הם יהיו "מסומנים". אבל גם אם נניח שזה נכון – וזה ממש לא בטוח – אם אתם עובדים לפי הספר, אז מה? אז מה אם תצטרכו להגיש דוח גם לאחר שנה ולאחר שנתיים – העיקר לקבל את החזר המס המגיע לכם ולנצל את ההפסדים לצורכי מס.  אם לא מגישים דוח – הפסד המס במערכות הבנקים מתאפס.

האם ניתן לקזז הכל בכל? האם אפשר לקזז בין כל ניירות הערך? ובכן, קיים קיזוז מלא בין ניירות ערך זרים לניירות ערך ישראליים ואין הפרדה בין ניירות מסוגים שונים – רווח מניירות ערך בחו"ל ניתן לקיזוז עם הפסד ניירות ערך שנסחרים בארץ;  רווח מאיגרות חוב בחו"ל ניתן לקיזוז מול הפסד ממניות בארץ, וההיפך; הכל אפשרי לקיזוז. אבל, מה שיעור המס הרלוונטי אם מדובר בקיזוז של נייר עם שיעור מס שונה? ובכן, שיעור המס ייקבע על פי המרכיב שממנו נוצר הרווח. כלומר, אם הרווחנו על אג"ח שקלית 1,000 שקל והפסדנו על מניות 500 שקל, נשלם 15% מס על ההפרש, כי הרווח נוצר מאג"ח שקלית. במצב הפוך, כשהרווח היה ממניות וההפסד מאג"ח שקלית, נשלם 25% מס על ההפרש.

האם ניתן לקזז בין חשבונות שונים? מי שמנהל כמה חשבונות של ניירות ערך, ומימש בשנת המס רווחים בחשבון אחד והפסדים בחשבון אחר, יוכל לקזז את ההפסדים כנגד הרווחים רק אם יגיש דוח שנתי לרשות המסים.

רכישה במספר מנות ומכירה במספר מנות – איך מחשבים את הרווח?

כאשר יש לנו פוזיציה בנייר ערך שנרכשה במספר שלבים, כאשר מוכרים את הנייר מה בעצם נמכר? ליתר דיוק, מאיזו שכבה נמכרו ניירות הערך – מהרכישה בשלב ראשון, בשלב שני או בשלב אחר? הטכניקה של חישוב המס היא על פי שיטת ה-FIFO) First In First Out) – נכנס ראשון יצא ראשון. במילים פשוטות פירוש הדבר הוא שמוכרים קודם כל את מה שקנינו בהתחלה. באופן הזה אין משמעות במכירת חלק מהכמות לשער הממוצע שבו קנינו את הנייר.

הנה דוגמה: רכשנו 1,000 יחידות של מניה בשער 2 שקלים ורכשנו בהמשך 1,000 מניות נוספות בשער 4 שקלים. בסך הכל השקענו 6,000 שקל ברכישת 2,000 מניות בשער ממוצע של 3 שקלים. בסוף השנה המניה במחיר של 2.5 שקלים – כלומר ערך ההשקעה הוא 5,000 שקל, וההפסד הוא 1,000 שקל. נניח שמימשנו 1,000 מניות בשער הזה – 2.5 שקלים למניה. לכאורה, אנחנו בהפסד ולכן אין מקום לשלם מס, אבל על פי הטכניקה של FIFO זה עובד אחרת – המכירה של 1,000 המניות בסוף השנה היא מכירה של הכמות של 1,000 המניות שנרכשה ראשונה, כלומר של 1,000 המניות שנקנו בשלב ראשון במחיר של 2 שקלים – העלות הכוללת של המנה הזו הסתכמה ב-2,000 שקל, ובסוף שנה מכרנו בהיקף של 2,500 שקל (1,000 מניות ב-2.5 שקלים). מכאן שיש לנו רווח של 500 שקל על המכירה הזו – הרווח הזה ממוסה בשיעור של 25% – 125 שקל (25% על רווח של 500 שקל). ומכאן, שלמרות שעל הפוזיציה כולה יש לנו הפסד, בגלל אופי החישוב אנחנו משלמים מס על המכירה הזו. אגב, אם נמכור את יתר הסחורה, כמובן שנרשום שם הפסד שיקזז את הרווח מהמכירה הראשונה. מכירה של  הכמות הנוספת תכניס לנו עוד 2,500 שקל, אך העלות של הכמות הזו מגיעה מהרכישה השנייה במחיר של 4 שקלים, כלומר עלות כוללת של 4,000 שקל, ומכאן שההפסד יהיה 1,500 שקל, ובסך הכל על שתי המכירות האלו – הפסד של 1,000 שקל (רווח של 500 שקל על המנה הראשונה והפסד של 1,500 שקל על המנה השנייה). זה כמובן מסתדר מצוין עם החישוב ההתחלתי – ערך המניות בסוף שנה – 5,000 שקל והשקענו 6,000 שקל – הפסד של 1,000 שקל.

מיסוי של קרנות נאמנות

מס הכנסה מאפשר לקרנות נאמנות לבחור בין שני מסלולים – קרן פטורה וקרן חייבת. הראשונה היא קרן שפטורה מתשלום מס שוטף, המשקיע בקרן משלם את המס בזמן המכירה, בדומה לכל נייר ערך אחר. רוב קרנות הנאמנות בחרו במסלול זה.

לעומת זאת, קרן חייבת משלמת את המס באופן שוטף;  המשקיע לא משלם מס בעת מכירת הקרן מכיוון שהקרן בחרה לעשות זאת. במצב זה, השערוך היומי של הקרן כולל את תשלומי המס.

הבחנה נוספת לצורכי מס יש גם לקרנות שבוחרות במטבע עיקרי שונה מהשקל. מדובר על קרן פטורה שמשקיעה לפחות 90% מנכסיה במטבע חוץ מסוים, למשל קרן אג"ח אירו או קרן אג"ח דולרית. חישוב הרווח הריאלי בקרן כזו נעשה על פי שער המטבע ולא בהתאם למדד המחירים לצרכן.

טופס 867 – שווה להכיר!

אז איך עושים את זה, איך מגישים דוח למס הכנסה? התשובה נמצאת בטופס 867. הטופס הזה מכיל את הרווחים שלכם מהשקעות בשנה מסוימת, כמה מס שילמתן בגינן, והאם מגיע לכם החזר.

טופס 867 מופק על ידי הבנק והוא מהווה ריכוז של תוצאות פעילות ההשקעה שלנו לצד חיובי המס שלנו. הטופס כולל רווחים או הפסדים מניירות ערך, רווחים או הפסדים מניירות ערך לא סחירים, והכנסות מדיבידנד וריבית. הטופס מחולק באופן הבא – 867 א': מידע על רווח או הפסד הון מניירות ערך; 867 ב': פירוט מכשירים פיננסיים לא סחירים; 867 ג': פירוט על רווחים מדיבידנד וריבית מניירות ערך.

את הטופס מפיק הבנק שבו מתנהל החשבון, לרוב עד סוף חודש מרץ, בגין פעילות של שנה קודמת.

הטופס חשוב למשקיעים, שכן ממנו עולה אם שולמו מסים ביתר במהלך השנה, ואז ניתן לתבוע החזר מס. החזר כזה יכול לנבוע מכך שחשבונות ההשקעות מנוהלים בכמה מקומות, ואז טופס 867 שהוא בעצם מצרפי מבטא את חבות המס הסופית, או במקרים שבהם שולם מס במהלך השנה ולאחר מכן נוצר הפסד שמומש ובגינו לא הייתה התקזזות. כיום הבנקים והברוקרים מנהלים מעקב חודשי שוטף, ומצבים כאלו אינם שכיחים.

הטופס גם חשוב לצורכי "קיבוע" ההפסדים. אתם צריכים להגיש אותו במסגרת הדוח השנתי – טופס 1301, וכן לצד טפסים נוספים כמו העברת הפסדים לשנים הבאות – 1344, ואז יתאפשר הקיזוז בעתיד. אחרת, מס הכנסה לא יכיר לכם בהפסדים האלו, ובמגן המס. לדוגמה, אם הפסדתם בשנת 2015 ולא הגשתם דוח, ונוצר לכם רווח בשנת 2016, אתם תמוסו עליו באופן מלא, כלומר מס של 25% על הרווח הריאלי במניות, אג"ח, אופציות, למעט באג"ח שקליות ופיקדונות – מס נומינלי של 15%.

טופס 867 מוגש במסגרת הדוח השנתי, למי שחייב בהגשת דוח למס הכנסה, ומי שהיקף פעילותו מעל רף של 811 אלף שקל – הנתון מתעדכן בהתאם להצמדה.

טופס 1301

למדריכי השקעות:

ככה תשקיעו לבד

קרנות נאמנות – המדריך המלא

תעודות סל – כל מה שצריך לדעת

כתבות קשורות למיסוי על הבורסה:

אפריל 2021: 43% מס על רווחי הון: ג'ו ביידן רוצה להעלות את המס על רווחי הון למשקיעים שמרוויחים למעלה ממיליון דולר בשנה (הרחבה כאן)

דצמבר 2020: "למה לשלם 25% מס רווח הון כש-600 מיליארד שקל שוכבים בריבית 0?" איתי בן זאב, מנכ"ל הבורסה, מסכם את 2020 כשהוא הודף את הביקורת על שיטת ההצעה הלא אחידה ועוקץ את הבנקים; עוד הוא מקווה לרישום כפול של חברות ההייטק הגדולות וסבור שפירוק הממשלה לא ישפיע על הבורסה (הרחבה בביזפורטל)

מרץ 2020: איגוד בתי ההשקעות לנתניהו – יש להוריד את המס על רווחי הון ל-15%. המס על הבורסה בשיעור 25% מוטה כלפי מעלה ביחס למס על השקעות בנדל"ן (הרחבה)

נובמבר 2018: מנהל רשות המיסים ערן יעקב מדגיש כי אין מקום להפחתת המס על הבורסה (הרחבה)

דצמבר 2017: חובת הדיווח למשקיעים בבורסה – החל מרף מחזור של 2.5 מיליון שקל (הרחבה כאן) 

אפריל 2017 – יו"ר אלומות קובי נבון אומר בראיון ל"גלובס": "הבורסה המקומית שלנו היא גוף חולה. גוף שצריך לקבל בדחיפות שני עירויים – עירוי אחד הוא הקלה ברגולציה ועירוי שני הוא הפחתת שיעור המס על רווחי הון. כל עוד לא יתקבלו שני העירויים האלו בבורסה הישראלית, לא יקרה בה שום דבר – היא תמשיך להיות לא רלוונטית, אפילו ביחס לנדל"ן, שבו המס הוא 10% בעוד שמס על רווחי הון בבורסה עומד כבר כמה שנים על 25%. צריך ששיעורי המס בשני האפיקים האלו יהיו דומים, אי אפשר לתת עדיפות לנדל"ן על הבורסה, על השקעות בניירות ערך בבורסה. אלו שינויים שיעשו את השינוי בבורסה המקומית, והגיע הזמן לעשות אותם".

תשלום מס נמוך על רווחים בבורסה לגילאי 60 ומעלה  

איפה מציגים את רווחי החברות המוחזקות? איך זה שהרווח התפעולי בדוח החשבונאי של שטראוס שונה מהרווח התפעולי בדוח הניהולי? וכמה באמת הרוויחה שטראוס?

שטראוס מפרסמת שני דוחות כספיים  – דוח כספי חשבונאי ודוח ניהולי. בטור הקודם, הוסבר הגורם לפער בין הדוחות – שטראוס במקביל ליישום תקינה חשבונאית הפסיקה לפני מס' שנים לאחד (באופן יחסי) חברות בשליטה משותפת. עד אז היא איחדה 50% מהתוצאות העסקיות של החברות האלו, ומדובר בשתי חברות מרכזיות וקריטיות לעסקים של שטראוס – חברת TRES  הברזילאית שפועלת בשוק הקפה וסברה האמריקאית שפועלת בשוק הסלטים. מאז, היא הפסיקה לאחדם והציגה אותן לפי גישת השווי המאזני/ גישת האקוויטי – בשורה אחת במאזן ובשורה אחת בדוח רווח והפסד.

עד כאן הדוחות החשבונאיים, אבל שטראוס לא מוותרת כל כך מהר על "איבוד ההכנסות" בגלל התקינה החשבונאית, והיא החליטה לדווח על החברות בשליטה משותפת כאילו החשבונאות לא זזה, כלומר כאילו עדיין מדובר בהצגה בהתאם לאיחוד יחסי (שיטה שבה לוקחים את חלקה של המחזיקה בחברה המוחזקת בכל סעיף וסעיף). האמת ששטראוס פועלת נכון – החשבונאות מפספסת כאן חלק גדול מהסיפור ואיכשהו לוקחת פעילות כל כך מהותית ודוחפת אותה למספר אחד. ולכן, התוספת של שטראוס שמתבטאת בדוח ניהולי וגם בדוח התאמה (שמסביר את עיקרי השינויים בין הדוח החשבונאי לדוח הניהולי) תורמת להבנת הדוחות הכספיים, ורק כדי להבין את סדרי הגודל – במחצית הראשונה של 2015 הסתכמו ההכנסות של שטראוס בדוח הכספי (חשבונאי) ב=2.51 מיליארד שקל. ההכנסות האלו לא לקוחות בחשבון כלל את ההכנסות בחברות בשליטה משותפת  (חברת TRES  הברזילאית וסברה האמריקאית); בדוח הניהולי כולל את הכנסות החברות האלו מסתכמות ההכנסות ב=3.77 מיליארד שקל – 1.25 מיליארד שקל מעל הדוח החשבונאי, פער גדול שטוב שקוראי הדוחות מקבלים עליו פרוט (גם בדוח עצמו וגם במסגרת המידע האיכותי בדוח הדירקטוריון). הפערים נמשכים גם ברווח הגולמי וגם ברווח התפעולי. אבל האם הרווח התפעולי אמור להיות שונה – אחרי הכל, ההבדלים אמורים להיות רק עניין של הצגה, כשבפועל מבחינה תפעולית לא אמור להיות שינוי.

טכנית הגישה החשבונאית (גישת השווי המאזני) סוכמת את כל התוצאות של המוחזקת לשורה אחת.   השורה הזו היא חלק מהרווח התפעולי (כלומר רווחי ההשקעות בחברות המוחזקות הם מעל הרווח התפעולי ולכן הם משפיעות עליו) וזה לא טריוואילי. בעבר כל הרווחים מהאחזקות היו מוצגות מתחת לרווח התפעולי שכן זה לא רווח תפעולי של החברה עצמה או של החברות הבנות (חברות בשליטתה). אלא שבאו ואמרו שמדובר בפעילות משלימה ואינטגרלית לפעילות הקבוצה, ולכן כבר שנים שרווחי השקעות מוחקות/ רווחי אקוויטי הם חלק מהתפעול. וזה רק מחזק את הבעיה – אם כך, אז מאיפה נובע ההבדל בין החשבונאות לבין הדוחות הניהוליים.

ובואו נהיה פרקטיים – שטראוס מדווחת במחצית הראשונה של השנה, על רווח חשבונאי בסך של 281 מיליון שקל (על פי שיטת השווי המאזני) ואילו בדוח הניהולי היא מדווחת על רווח תפעולי של 305 מיליון שקל. אולי לא הבדל ענק, ובכל זאת הבדל משמעותי ובעיקר מטריד. הרווח החשבונאי כולל רווחי אקוויטי/ רווחים מחברות מוחזקות המטופלות בשיטת השווי המאזני בסך של 83 מיליון שקל.

הפער בין הדוחות 24 מיליון שקל נובע מההצגה השונה בין הגישות והתייחסות שונה להוצאות שמתחת לרווח התפעולי. כאשר מאחדים באופן יחסי, עוברים בין כל השורות של דוח רווח והפסד ומייחסים/ לוקחים את חלקה של המחזיקה. למעשה, המחזיקה גם משתתפת בהוצאות המימון והוצאות המיסים של החברה המוחזקת. מנגד, בשיטת השווי המאזני כל ההוצאות , לרבות אלו שמופיעות אחרי הרווח התפעולי (הוצאות המימון והמיסים) הם חלק מרווחי האקוויטי. כלומר, במילים פשוטות, באיחוד היחסי יוחסו יותר הוצאות מימון ומיסים על ובגישת האקוויטי מוצגות פחות הוצאות מימון ומיסים – הכסף כמובן לא הולך לאיבוד, ואם מציגים יותר מימון ומיסים בדוח הניהולי המשמעות שהחלק ברווח התפעולי הוא גבוה יותר, כך שאחרי שינוכו ממנו המיסים והמימון היחסי הוא יהיה שווה להצגה החשבונאית (לפי רווחי אקוויטי).

ונפשט בדוגמה הפרקטית – שטראוס באיחוד יחסי איחדה רווח תפעולי של  107 מיליון שקל (נגזר מהנתונים תחת הנחות פשטניות – אין עסקאות בינחברתיות ו"סיבוכים" חשבונאיים)  ואחר כך רשנה הוצאות מימון של 11 והוצאות מיסים של 13 מיליון שקל (שנובעים מהאחזקות בשליטה משותפת). בסה"כ ההשפעה של החברות האלו בנטו מסתכמת ב=83 מיליון שקל.  בדוח החשבונאי שטראוס לא איחדה את כל השורות אלא כאמור לקחה מס' אחד – הרווחים מהחברות המוחזקות בסך 83 מיליון שקל. ועכשיו זה כבר ברור שבדוח הניהולי נקבל רווח תפעולי גבוה יותר (רווח שכולל 107 מיליון שקל  של החברות המוחזקות, בעוד בדוח החשבונאי התרומה התפעולית היא 83 מיליון שקל).

עד כאן הסבר על הפער בשורה התפעולית, וחשוב להדגיש כי בשור התחתונה הנתונים זהים – כאן כבר "נסגרים"  כל הפערים שהיו בשורות העליונות. אבל לא לדאוג החשבונאות מסדרת לנו בלגן מסוג אחר. הרווח לתקופה של שטראוס במחצית הראשונה של השנה הסתכם ב=167 מיליון שקל. אבל, למרות שכתוב, שחור על גבי לבן – רווח לתקופה, ונכון שרוב הקוראים  (ובצדק) סבורים שזה הרווח של שטראוס זה עדיין לא הרווח הרלבנטי למשקיעים. הרווח הזה כולל את כל הרווחים של החברות בשליטה, אלו שהחברה איחדה אותם באופן מלא. הרי, יש את החברות בשליטה משותפת שהחשבונאות העבירה אותם מאיחוד חלקי/ יחסי לגישת האקוויטי (שורה אחת), ויש  חברות שמלכתחילה היו נשלטות ולכן הן מוצגות באופן מלא בדוחות החברה המחזיקה, גם אם שיעור האחזקה בפועל מתחת ל=100%. ואז נוצרת בעיה מתמטית – אם מאחדים ב=100% חברה מוחזקת שבפועל לא מוחזקת ב=100%, צריך איכשהו לתקן את הדוח של המחזיקה כדי להתאימו לשיעור האחזקה המדויק, וזה מה שקורה בדוח של שטראוס – הרווח לתקופה כולל את החברות בשליטה באופן מלא, ובשורה מתחת נעשית התאמה – נותנים לבעלי המניות בחברות המוחזקות את חלקם, ולהמחשה – אם שטראוס מחזיקה ב=70%, אז בשלב ראשון מאחדים 100% ובשלב הבא  מעין נותנים 30% מהרווח לבעלי המניות האחרים, וכך מגיעים לאחזקה של 70%. אחרי ששטראוס נתנה לבעלי המניות האחרים את חלקם, היא דיווחה במחצית על רווח המיוחס לבעלי המניות שלה בסך 124 מיליון שקל – זה הרווח הרלבנטי, אבל גם הוא לא סופי. על כך בטורים הבאים.

איך רושמים את האחזקות בשליטה משותפת? בכמה הסתכמו המכירות של שטראוס במחצית הראשונה של 2015? וממה נובע הפער בין הדוח החשבונאי לדוח הניהולי? 

חלק משמעותי מהפעילות של פירמות גדולות נעשה דרך חברות מוחזקות – כאשר הפירמה רוצה להתרחב לפעילות חדשה היא לרוב תעשה זאת דרך הקמת חברה חדשה; כאשר הפירמה תתחיל לפעול באזור חדש היא לרוב תעשה זאת דרך חברה חדשה; אם יכנס שותף לפעילות מסוימת זה לרוב יעשה דרך חברה מוחזקת. ככה עובדות החברות (בעיקר הגדולות) והמהלכים העסקיים האלו מתורגמים לשורה של חברות שמוחזקות בשיעורים שונים על ידי החברה עצמה.

החשבונאות הגדירה בעבר שלושה סוגי חברות מוחזקות – כאלו שנשלטות על ידי החברה, כאלו שנשלטות באופן יחסי כשלרוב מדובר בשליטה משותפת (החברה לצד גורם נוסף) וכאלו שלחברה יש בהן השפעה מהותית. כל אחת מהגישות מתורגמת לטיפול חשבונאי אחר – ברגע שמוגדרת שליטה אז החברה המוחזקת מוצגת באופן מלא בדוחות הכספיים של המחזיקה; כל שורה במאזן ובדוח רווח והפסד של המחזיקה כוללת 100% מהשורה הרלבנטית בדוח המוחזקת. כלומר מאחדים את הדוחות של הנשלטת באופן מלא (כשבדוח נעשית גם התאמה באם החברה הנשלטת מוחזקת  בשיעור נמוך מ=100%).

הטיפול החשבונאי בחברות מוחזקות בהן יש למחזיקה השפעה מהותית הוא במסגרת שורה אחת במאזן ושורה אחת בדוח רווח והפסד (גישת השווי המאזני/ שיטת האקוויטי). במאזן מוצגת ההשקעה בחברה המוחזקת (או ההשקעה בחברות המוחזקות באם מדובר על מס' חברות) ואילו בדוח רווח והפסד מוצגת שורה של רווח/ הפסד מהשקעה בחברות מוחזקות/ רווח אקוויטי מחברות מוחזקות.

הטיפול החשבונאי בחברות באיחוד יחסי היה בהתאם לשיעור האחזקה כאשר אם היה מדובר על שליטה משותפת לרוב היה מדובר באיחוד של 50%, אבל לפני מספר שנים חל שינוי דרמטי בהתייחסות לחברות המוחזקות בשליטה משותפת ולמעשה בוטלה האפשרות לשלוט יחד עם גורם אחר בחברה מסוימת. אחרי הכל, מישהו אמור להיות בעל הבית, בסוף ההחלטה מתגלגלת לגורם אחד שהוא קובע, ומהרציונל הזה חזרה בה בעצם החשבונאות מהגישה של האיחוד היחסי. המשמעות הפרקטית היתה שכל אותן חברות בשליטה יוצגו בדוחות הכספיים בדומה לחברות המוחזקות הלא נשלטות (שבהן יש השפעה מהותית). כלומר, במקום לאחד את הדוחות באופן יחסי (כל סעיף מקבל חלק מסעיף החברה בשליטה משותפת), תוצג ההשקעה במאזן ובדוח רווח והפסד בשורה אחת.  יש בזה הרבה הגיון, אבל בהצגה הזאת יש  גם איבוד מידע רלבנטי למשקיעים. הנה המקרה של שטראוס גרופ.

שטראוס גרופ שהיא תוצר של מיזוג עלית לתוך שטראוס, פועלת במגוון תחומים בשוק המזון, ובעיקר ביצור ושיווק קפה, ממתקים, שוקולד, חטיפים, מוצרי מאפה, מוצרי חלב וסלטים מוכנים. החברה פועלת בארץ, לצד פעילות רחבה בברזיל, בשוק האמריקני ומקומות נוספים. את הפעילות ברחבי העולם היא פיתחה במקרים רבים לצד שותפים, כך שבפועל יש לה חברות מוחזקות מרכזיות שנשלטות במשותף עם גורמים אחרים. בעבר החברות האלו הוצגו על פי שיעור האחזקה, אך מלפני כשלוש שנים ההצגה היא כאמור בשורה אחת בודדת בדוחות, והבעיה – המשקיעים לא מקבלים את המידע המלא (הכנסות, רווח גולמי, רווח תפעולי) על הפעילות הזו. כאשר מדובר בכמה פעילויות משמעותיות, ממש לא בטוח שההצגה הזו עדיפה על פני ההצגה הקודמת. הבעיה נפתרת (חלקית) דרך מידע שנמסר לקוראי הדוחות הכספיים, במסגרת דוח הדירקטוריון/ סקירת המנהלים (וכן בדוח על תיאור עסקי התאגיד המפורסם במסגרת הדוחות התקופתיים השנתיים). אין חובה לפרסם את המידע המפורט על המוחזקות, כל חברה נוהגת אחרת, אם כי, כאשר מדובר בזרועות פעילות חשובות של החברה, המידע הזה נמסר על ידי הנהלת החברות.

שטראוס מפרטת בהרחבה את הפעילויות המוחזקות, ומפרסמת בפועל במסגרת דוח הדירקטוריון שני דוחות כספיים – הדוח הכספי החשבונאי ודוח ניהולי שכולל את ההכנסות של החברות המוחזקות בשליטה משותפת. כמו כן, מפרטת החברה בהרחבה את ההתאמות בין הדוח החשבונאי לדוח הניהולי.

במחצית הראשונה של 2015 הסתכמו ההכנסות של שטראוס בדוח הכספי (חשבונאי) ב=2.51 מיליארד שקל, אבל ההכנסות האלו משקפות כאמור את גישת השווי המאזני והן אינן כוללות איחוד של הכנסות בחברות בשליטה משותפת. בדוח הניהולי שכולל את הכנסות החברות בשליטה משותפת,  מסתכמות ההכנסות ב=3.77 מיליארד שקל – 1.25 מיליארד שקל יותר מהדוח החשבונאי (50%). כמו כן, הרווח הגולמי שמסתכם בדוח החשבונאי ב=967 מיליון שקל (38.4% מההכנסות), מסתכם ב=1.42 מיליארד שקל (37.8% מההכנסות)  בדוח הניהולי.

איזה דוח רלבנטי יותר למשקיעים? קשה לקבוע, אבל האמת שזה גם לא משנה כל עוד יודעים ממה נובע הפער בין ההכנסות, וכל עוד מתייחסים לרווח התפעולי הנכון, אחרי הכל, שוויה של הפעילות נקבע (לרוב) בהינתן הרווח התפעולי המייצג.

הפער בין ההכנסות בדוח הניהולי לדוח החשבונאי נובע בעיקר מפעילות חברת TRES  הברזילאית שפועלת בשוק הקפה וסברה האמריקאית שפועלת בשוק הסלטים. TRES  מכרה במחצית הראשונה של 2015 ב-1.55 מיליארד שקל וסברה מכרה ב-694 מיליון שקל. ומעבר למספרים האבסולוטיים בתקופה, שטראוס מפרטת את משספרי ההשוואה – המספרים שהיו בתקופות קודמות (מחצית מקבילה בשנת 2014; וכן רבעון שני של 2014 ) – כך ניתן להבין את המגמה בין השנים והמגמה ארוכת הטווח בפעילות. זה בהחלט אמור להספיק להבנת השורה העליונה והמגמה בה. אותו דבר מתקבל ביחס לשורת הרווח הגולמי, כך שניתן להבין מה הרווח והרווחיות  הגולמית של כל פעילות ומה המגמה ברווח וברווחיות הגולמית.

השורה התפעולית לא אמורה להיות מאוד שונה בין הדוח הניהולי לדוח החשבונאי. בחשבונאות כאמור מייחסים את כל החלק ברווח של המוחזקות לשורה אחת. השורה הזו נמצאת מעל הרווח התפעולי כך שהיא בעצם מהווה חלק אינטגרלי מהרווח התפעולי. בדוח הניהולי כמובן שהרווח התפעולי של הפעילויות שמאוחדות באופן יחסי, הוא חלק   מהרווח התפעולי הכולל, כך שהרווח התפעולי אמרו לייצג את מצב הפירמה. עם זאת, בכל זאת יש פערים שנובעים מסיבות שטכניות וחשבונאיות. ההתייחסות לעסקאות בינחברתיות היא שונה בין שתי הגישות, והייחוס של הוצאות המימון שונה – כך שבגישת האיחוד היחסי יש בפועל יותר הוצאות  מימון ופחות הוצאות תפעוליות (שמוגדרות כחלק מהפעילות). – על כך בטורים הבאים.

ביטוח לאומי – כל החובות והזכויות שלכם

13,000 איש משלמים דמי ביטוח לאומי למרות שהם לא צריכים – מדובר על תשלום ביתר כולל של מעל 20 מיליון שקל בשנה, והמשמעות היא שהמוסד לביטוח לאומי קיבל בטעות במהלך השנים מאות רבות של מיליוני שקלים. המוסד לביטוח לאומי לא החזיר את הכסף למשלמים ביתר. המוסד לביטוח לאומי אמנם דורש שלא יעשו טעויות מולו ומקפיד ומחמיר מאוד בעניין (לרבות הקפאת זכויות), אבל אם המצב הפוך – אז אין סימטריה, זה פשוט קורה. על פי חוק אין בעיה עם זה, המוסד לא אמור להיות זה שמתקן לציבור טעויות , אבל מן הצדק ומן המוסר שהמוסד שמטרתו העיקרית היא לספק למבוטחים ביטחון כלכלי סוציאלי, יעזור לאותם טועים ששילמו ביתר, ומיהם בעצם המשלמים ביתר?

13,000 מקבלי קצבת זקנה. הם פטורים מתשלום דמי ביטוח לאומי ובכל זאת שילמו (בטעות). ככה מוגדר בחוק – מבוטח שהגיע לגיל שנקבע בחוק זה  זכאי לקצבת זקנה (קצבת זקנה בגיל המוחלט). קצבת זקנה ניתנת גם למבוטח לפני הגיל המוחלט ולאחר גיל הפרישה מעבודה  במידה והכנסתו אינה גבוהה מן ההכנסה המרבית שנקבעה ( קצבת זקנה בגיל המותנה). ועל פי החוק – עובדים שזכאים לקצבת זקנה הן בגיל המוחלט והן בגיל המותנה פטורים מתשלום דמי ביטוח מהכנסתם מעבודה.

אלא מה, מבקר המדינה יוסף חיים שפירא כבר לפני כחצי שנה בדוח השנתי ל-2014 הצביע על 13,000 שכירים בממוצע שבמהלך ביקורת בשנים 2009 עד 2012 נמצא שהם מקבלי קצבת זקנה ולמרות זאת הם משלמים דמי ביטוח לאומי שוטפים למוסד לביטוח לאומי. רק באנשים האלו, על פי בדיקת אנשי המבקר התשלום המיותר הזה עומד על 85 מיליון שקל. זה לא רק זה – ביטוח לאומי נגבה ביתר גם מכאלו שעובדים במספר עבודות והם לא מבקשים תיאום דוח, ביטוח לאומי גם לא משלם (איכשהו) את כל המגיע ליולדות וכן מסתבר שביטוח לאומי חייב סכום עתק למילואימניקים. החברות הכוללת של הביטוח הלאומי ובמילים אחרות הזכויות שלנו (שלא נוצלו) עומדת על 1 מיליארד שקל (וזו הערכה של מבקר המדינה). כאן, תוכלו לבדוק מה החובות והזכויות שלכם בביטוח לאומי.

מאז פרסום הדוח במאי ועד היום לא נעשה דבר, ומאוד ייתכן שהמספר הזה דווקא עלה – אז אם אתם מקבלים קצבת זקנה חשוב שתזכרו ותפנימו ותבדקו – אתם לא צריכים לשלם די ביטוח לאומי. חבל על הכסף!

מה חשוב יוותר – להיות מיהמן או רלבנטי? מה מצאה רשות ניירות ערך בדוחות של יבואניות החשמל?  ואיך זה שהתחזיות תמיד טובות מהתוצאות בפועל?

הדוחות הכספיים אמורים לבטא את מצב הפירמה, המאזן של החברה אמור לשקף את הערך האמיתי של הנכסים וההתחייבויות, אבל האם זה באמת כך?

החשבונאות השמרנית חששה מאוד מהצגת הנכסים לפי ערך כלכלי/ שווי הוגן, והביא דרשה הצגה לפי מודל של עלות מופחת – הנכס שנרכש מוצג לפי עלותו בניכוי פחת שנצבר (והדגמה בהמשך). החשבונאות "החדשה" (התקינה הבינלאומית החדשה שיושמה בארץ כבר לפני 7 שנים) דוגלת בהצגה לפי ערכים כלכליים, אז לכאורה התשובה היא כן – המאזן כיום משקף את הערך של הנכסים וההתחייבויות, אבל למרות הכוונה, זה רחוק מהמציאות –  הערכים בספרים, במקרים רבים,  לא ממש מחוברים למציאות; הנכסים מוצגים במקרים רבים בשווים העולים משמעותית על הערך האמיתי. איך זה קורה? איך בעצם החשבונאות החדשה החטיאה את אחת המטרות העיקריות שלה, והאם הגישה הקודמת היתה עדיפה?

החשבונאות המסורתית דרשה הצגה כאמור לפי העלות של הנכס. הגישה היתה שהנתונים צריכים להיות מהמנים וזהירים יותר מאשר רלבנטיים. אז נכון שהנכס במאזן רחוק מאוד משוויו כי מאז שנרכש ערכו עלה באלפי אחוזים ואילו החשבונאות דווקא  דורשת להפחיתו, אבל לפחות יש מתודה ברורה ויש יכולת לקוראי הדוחות להבין את ההיגיון שבגישה, והנה הדגמה – נניח שלפני 50 שנה נרכש נכס בעלות של 1 מיליון שקל. בחשבונאות השמרנית הוא יוצג  במקרה הטוב בכמה מאות אלפי שקלים – נניח 300 אלף שקלים (מדי שנה מפחיתים שיעור מסוים של פחת). בפועל, הנכס הזה שווה  מיליונים רבים – נניח 20 מיליון שקל וזה ממש לא מוגזם (עליית ערך נכסים בתקופה כזו היתה גבוה אפילו יותר). המספרים האלו מבטאים נתק בין המציאות – 20 מיליון לבין הספרים 300 אלף שקל, ולכן התגבשה מהפכה חשבונאית עולמית שדוגלת בהצגת הנכסים בהתאם להערכת השווי.

אבל הבעיה הזו לא באמת נפתרת בעולם החשבונאי החדש. נניח רק לשם המשחק, שהחברה הזו לוקחת מעריך שווי והוא קובע את שווי הנכס ב-40 מיליון שקל וכך זה מוצג גם בספרים. אז עכשיו בגישה החדשה,  גם כן קיים נתק בין השווי האמיתי – 20 מיליון שקל, לבין השווי בספרים  40 מיליון שקל. מה עדיף? ובכן, זו כנראה שאלה של אישיות – הזהירים/ שמרנים יעדיפו דוחות שהם בטוחים יותר, ולרוב העלות המופחתת היא אכן נתון זהיר יותר. מעבר לכך, בעלות המופחתת יש מתודה מאוד ברורה, ואם אתם רוצים להעריך את הנכס, אפשר לעשות זאת – יודעים כמה פחת היה, יודעים בכמה הוא נרכש, אפשר לדעת בקלות בכמה עלו המחירים בתקופה זו; ואפשר גם לקבל אינדיקציות ממחירי נכסים באזור (עסקאות שהיו בזמן האחרון). כלומר, קורא/ מנתח הדוחות יכול להצמיד לנכס ערך כלכלי ומעין לתקן את הדוחות בעצמו. נכון, זה לא טריוויאלי אבל הנכסים בדוחות הם לא סוד, וערכם הוא גם לא סוד כמוס.

ומול הזהירים, נמצאים אלו שסומכים על החברה. מבחינתם, ההנהלה שלה כבר יודעת מה לעשות ואיך להציג את הנכסים. אלו יעדיפו את הגישה החדשה – שבדוחות כבר יוצבו המספרים הכלכליים. גם אלה, אגב יכולים לעשות בדיקות ולקבל אינדיקציות על ערך הנכסים והמרחק (אם קיים) בינם לבין השווי האמיתי.

הבדלי הגישות נעוצים בסדר העדיפות  מה חשוב יותר – מיהמנות או רלבנטיות. בתקינה החדשה עדיפה הרלבנטיות  גם  אם המספרים פחות מהמנים בעיקר בגלל שהערכת שווי נשענת על גישות שונות, הנחות שונות, שיכול להיות שיתבררו כלא נכונות. כל נתון משנה את השווי בצורה משמעותית – שינוי של כמה עשיריות בריבית ההיוון, או כמה עשיריות בצמיחה בהכנסות ותקבלו שינוי של עשרות אחוזים בשווי.

לאחרונה ערכה  רשות ניירות ערך ביקורת בחברות ייבוא מוצרי החשמל.  הרשות בדקה האם נכסים המוצגים בדוחות אכן שווים את ערכם הכלכלי, והתשובה ברורה – לא.  מדובר על נכסים שלגביהם נדרשו החברות להערכת שווי, כאשר הערכות אלו גיבו והחזיקו למעשה את ערך הנכס בספרים. הרשות לא מפרטת שמות של חברות, אבל לצורך העניין זו יכולה להיות כל חברה שרכשה מותג/ זיכיון מסוים. אחרי הרכישה בדוחות מוצג הזיכיון/ מותג כנכס בשווי מסויים, והשאלה אם זה שווי ראוי? זו רק דוגמה תיאורטית, לא בטוח שזה המצב בפועל, אבל הרעיון הוא שלחברות יש נכסים והבדיקה של הרשות נעשתה בקשר להנחות הערכות השווי שתומכות בערך בספרים.

והממצאים כפי שנכתבו בדוח הביקורת  – "היעדר ביסוס מספק לתחזית ההכנסות – בחינת הערכות השווי העלתה כי הן לא כללו ביסוס מספק לבניית תחזית ההכנסות שנלקחה בחשבון". אנשי רשות ניירות ערך מפרטים ומרחיבים בצורך לגבות את הנתונים האלו בניתוח ענפי, בדיקת גודל השוק, מגמות בשוק, תחרות, מוצרים תחליפיים ועוד ועוד. במקרים רבים כנראה זה לא נעשה.

וממצא נוסף – "אי עמידה עקבית בתחזיות קודמות – לעמדת סגל הרשות, החטאת תחזיות והתבררותן פעם אחר פעם כתחזיות אופטימיות, מחייבת בדרך כלל את התאגיד (ואת מעריך השווי מטעמו) לנקוט במשנה זהירות בהערכות שווי עוקבות בכל הנוגע להנחות המשמשות כבסיס לקביעת השווי או הסכום בר ההשבה". התוצאות בפועל, התבררו באופן עקבי כנמוכות יותר מהתחזיות שהוערכו ובשיעורים מהותיים (אפילו עשרות אחוזים).

צוות הבדיקה מדגים לאורך הדוח את ממצאיו, ונותן דגש מיוחד למקרה של –  פתיחה צפויה של אתר אינטרנט לשיווק ישיר לצרכן – "תאגיד מסוים הניח במסגרת הערכת השווי כי 8% מסך ההכנסות בטווח הארוך ינבעו מפתיחתו המתוכננת של אתר אינטרנט לשיווק ישיר לצרכני התאגיד, כך שתרומת האתר לשווי הפעילות – 14%. במסגרת בדיקת הערכת השווי, לא נמצא על ידי סגל הרשות ניתוח אשר ביסס דיו את עצם פתיחת האתר ואת היקף ההכנסות שהוערך…מעבר לכך, על אף שנודע על עיכובים נוספים בהשקת האתר החברה נמנעה מלעדכן את התחשיב לאותה השנה". בסופו של דבר, החברה לא השיקה את האתר.

כל הממצאים האלו תוקנו בדוחות הכספיים של חברות יבוא מוצרי החשמל.

מעודכן ל-5/2016

האם מגיע לכם סיוע בשכר דירה? עוד כמה שורות תקבלו תשובה

שכר הדירה  הוא ההוצאה הגדולה ביותר אצל משפחות רבות. אלו שהצליחו לרכוש דירה נאלצים להוציא חלק גדול משכרם על משכנתא, ואלו ששוכרים דירה (וחלקם של אלה באוכלוסייה הולך וגדל) נאלצים לשלם שכר דירה שהולך וגדל במקביל לעלייה במחירי הדיור (למדדי שכר הדירה בחודשים האחרונים).

שכר הדירה הממוצע נאמד ב-4 אלף שקל, אבל זה ממוצע –  שכר הדירה תלוי בדירה אותה שוכרים (איזה גודל, איזה סטנדרט?) וכן הוא תלוי במיקום שלה – יש מקומות ששכר הדירה יקר פי שתיים ויותר, אבל יש גם מקומות ששכר הדירה נמוך יותר. שכר הדירה גם תלוי במחירי הדירות,  שכן הוא מבטא את התשואה של בעלי הדירות, וקיימת קוראלציה (רוב הזמן) בין מחיר הדירה לשכר הדירה שמשלמים עליה.

רבים מתקשים לשלם את שכר הדירה, והשאלה אם הם יכולים לקבל סיוע מהמדינה בשכר הדירה? אגב, המדינה גם עוזרת בסיוע לרכישת דירה – על כך, תוכלו לקרוא כאן.

ובכן, יש לא מעטים שזכאים לסיוע בשכר דירה, הם צריכים לעמוד בקריטריונים ולעבור תהליך מימוש הזכאות שבסופו מוציאים תעודת זכאות. הסיוע ניתן על ידי משרד הבינוי שדרך חברות שהוא ממנה,  מספקות שירותים וסיוע כספי למבקשי עזרה בשכר דירה. כאן, תוכלו למצוא את כל השלבים ואת כל הטפסים הרלבנטיים להגשת הזכאות.

סיוע בשכר דירה למשפחות  

אז למי מגיע וכמה מגיע? נתחיל בסיוע למשפחות –  צריך לבדוק אם אתם עומדים בכלל בתנאים הבסיסים. ראשית, (ואולי הגיע הזמן לבטל את הקריטריון הזה) צריך שבני הזוג יהיו נשואים. ההגדרה התופסת היא לפי משרד הפנים (לרבות זוגות מאותו מין).

שנית –   תנאי חשוב מאוד הוא שאין דירה בבעלותם. זה הגיוני, אין מקום לתת סיוע למי שיש לו דירה. מעב לכך, גם אם היתה דירה בבעלותם (או בבעלות אחד מהם) הם לא זכאים, אפילו אם היתה לאחד מהם חלק מדירה בבעלותו הם כבר יוצאים מקבוצת הזכאים הפוטנציאלית. ובכל זאת – אם היתה לאחד מהם דירה לפני הנישואין והיא נמכרה לפני הנישואין, ניתן לפנות לוועדה מיוחדת  (וועדת חריגים במשרד הבינוי) וזו תקבע אם הקריטריון הזה רלבנטי לגביהם או שלא.

שכירות ארוכת טווח – המדינה מעודדת בנייה של אלפי יח"ד, האם כדאי? 

תנאי חשוב נוסף כדי להיות זכאים מתייחס ל"מיצוי כושר השתכרות".  צריך שלפחות אחד מבני הזוג עובד במשרה מלאה (עבודה בהיקף של 100% משרה) עם שכר ברוטו חודשי שאינו פוחת מ-75% משכר המינימום (אם היקף המשרה מצוין בשעות עבודה, אז היקף עבודה של  165 שעות בחודש יחשב כמשרה מלאה. בהקשר זה, עובדי הוראה, לרבות גננות וסייעות לגננות, יעמדו בתנאי באם ישתכרו לפחות שכר מינימום, ללא תלות במספר שעות העבודה והיקף המשרה.

והתנאי כנראה החשוב ביותר מתייחס לגובה ההכנסה ברוטו המקסימלי למשפחה. מעל השכר הזה אין עמידה בתנאים. ההכנסה המקסימלית מתייחסת להיקף המשפחה –

• השכר המקסימלי למשפחה עם ילד אחד מסתכם ב-6,175 שקל בחודש (נכון ל-2015)
• השכר המקסימלי למשפחה עם 2 ילדים או יותר – 7,556 שקל בחודש (נכון ל-2015).

הסיוע בשכר דירה ניתן עד ל-95% משכר הדירה. כמו כן, מומלץ לבקש את הסיוע מיד עם השכרת הדירה, רק במקרים מסוימים ניתן סיוע רטרואקטיבית וגם אז רק עד לשלושה חודשים לאחור. כמו כן, כדאי לחתום על חוזה שכירות לפני ה-15 בחודש כי אחרת לא ינתן סיוע לתקופה שמתחילה מה-15 עד סוף החודש.  ועניין חשוב נוסף – הסיוע ניתן עקרונית רק לישובים שמוגדרים כ"ישובי שכר דירה" – אבל יש עדכונים שוטפים ויש חריגים לרשימה זו.

גובה הסיוע משתנה בהתאם לישוב בו אתם גרים. משרד הבינוי מגדיר ישובים גדולים וישובים קטנים. ישובים גדולים הם ערים, או ישובים שאינם ערים, אך מספר התושבים בהם גדול מ-1,000 איש ועל פי מפקד האוכלוסין האחרון היו בישוב לפחות 30 משקי בית ששכרו דירה מבעל בית פרטי והם מהווים לפחות 5% ממשקי הבית. מסובך ומבלבל, אבל אלה ההגדרות של משרד הבינוי ואותם צריך להבין. ישובים קטנים הם ישובים שיש בהם פחות מ-1,000 תושבים, או ישובים שאינם ערים ומספר התושבים בהם גדול מ-1,000, ועל פי מפקד האוכלוסין האחרון היו בישוב פחות מ-30 משקי בית ששכרו דירה מבעל בית פרטי או שמספר השוכרים היה פחות מ-5% ממשקי הבית.

ההגדרה הזו משנה לגודל הסיוע. זה עובד כך –

משפחה עם ילד אחד –

ההכנסה החודשית של המשפחה היא עד 4,940 שקל (הסכום מתעדכן; נכון ל-2015) –  גובה הסיוע לדירה בישובי עדיפות לאומית יהיה בישוב גדול – 1,090 שקל ובישוב קטן 760 שקל. גובה הסיוע בשאר המקומות בארץ – ישוב גדול 1,170 שקל וישוב קטן 820 שקל.

הכנסה בין 4,941 שקל ועד 6,175 שקל – גובה הסיוע בישובי עדיפות לאומית – ישוב גדול 690 שקל וישוב קטן 480 שקל. גובה הסיוע בשאר הארץ בישוב גדול – 740 שקל ובישוב קטן 520 שקל.

משפחה עם 2-3 ילדים –

ההכנסה החודשית של המשפחה היא עד 6,045 שקל (הסכום מתעדכן; נכון ל-2015) –  גובה הסיוע לדירה בישובי עדיפות לאומית יהיה בישוב גדול – 1,090 שקל ובישוב קטן 760 שקל. גובה הסיוע בשאר המקומות בארץ – ישוב גדול 1,170 שקל וישוב קטן 820 שקל.

הכנסה בין 6,046 שקל ועד 7,556 שקל – גובה הסיוע בישובי עדיפות לאומית – ישוב גדול 690 שקל וישוב קטן 480 שקל. גובה הסיוע בשאר הארץ בישוב גדול – 740 שקל ובישוב קטן 520 שקל.

משפחה עם 4 ילדים ומעלה-

הכנסה החודשית של המשפחה היא עד 6,045 שקל (הסכום מתעדכן; נכון ל-2015) –  גובה הסיוע לדירה בישובי עדיפות לאומית יהיה בישוב גדול – 1,350 שקל ובישוב קטן 950 שקל. גובה הסיוע בשאר המקומות בארץ – ישוב גדול 1,470 שקל וישוב קטן 1,030 שקל.

הכנסה בין 6,046 שקל ועד 7,556 שקל – גובה הסיוע בישובי עדיפות לאומית – ישוב גדול 850 שקל וישוב קטן 600 שקל. גובה הסיוע בשאר הארץ בישוב גדול – 930 שקל ובישוב קטן 650 שקל.

כמו כן, תומך משרד הבינוי ומסייע בשכר דירה גם לזוגות ללא ילדים. התנאים לזכאות בעיקרם די דומים לתנאים של משפחה עם ילדים, אבל התנאי לגבי גובה השכר שונה – גובה ההכנסה ברוטו המקסימלי למשפחה כדי שהיא תיחשב כזכאית יהיה לא יותר מ-5,614 שקל (הסכום מתעדכן; נכון ל-2015).

הסיוע לזוג ללא ילדים עם הכנסה של עד 4,491 שקל בישובי עדיפות לאומית יהיה בישוב גדול – 780 שקל, ובישוב קטן – 550 שקל. בשאר המקומות הסיוע יהיה בישוב גדול – 850 שקל ובישוב קטן 600 שקל.

למשפחה עם הכנסה העולה על 4,492 שקל ונמוכה מ-5,614 שקל יינתן סיוע בשכר דירה ביישובי עדיפות לאומית בסך של 490 שקל לישוב גדול וסיוע בסך 340 שקל בישוב קטן. בשאר המקומות – סיוע של 540 שקל לשוב גדול וסיוע של 380 שקל לישוב קטן.

סיוע לאם חד הורית

סיוע בדירה ניתן גם לאם חד הורית (וגם לאב חד הורי) כאשר הם עומדים בתנאים המפורטים –

• הילדים עד גיל 21 נמצאים אצל ההורה מגיש הבקשה
• למשפחה אין דירה בבעלות מלאה או חלקית בהווה או בעבר (לרבות זכויות בירושה וזכויות במשק חקלאי/ קהילתי)
• המשפחה מתגוררת בישובים שמוגדרים על ידי משרד הבינוי כ"ישובי שכר דירה" – כאן תוכלו לראות את רשימת הישובים.
• ההורה עונה על אחד מאלה – עולה חדש שקיבל סל קליטה ובעל ותק של 13 חודשים לפחות; מתקיים מקצבת הבטחת הכנסה; מתקיים מקצבת מזונות של ביטוח לאומי; הכנסתו מעבודה במשרה חלקית או ממזונות בן זוג לשעבר.

אם המשפחה לא מתקיימת מקצבה של המוסד לביטוח לאומי סך ההכנסות לא עולה על 7,838 שקל ברוטו (מעודכן ל-2015; הסכום מתעדכן באופן שוטף).

משפחה עם עד שלושה ילדים –

במידה וההכנסה עד 6,270 שקל – גובה הסיוע בישובי עדיפות לאומית – ישוב גדול 1,090 שקל, ישוב קטן 760 שקל. בשאר המקומות בארץ – ישוב גדול 1,170 שקל; ישוב קטן 820 שקל.

אם ההכנסה בין 6,271 שקל ל-7,838 שקל יינתן סיוע בישובי עדיפות לישוב גדול – 690 שקל, ולישוב קטן – 480 שקל. בשאר המקומות – ישוב גדול -740 שקל וישוב קטן – 520 שקל.

משפחה עם ארבעה ילדים ומעלה –

במידה וההכנסה עד 6,270 שקל – גובה הסיוע בישובי עדיפות לאומית – ישוב גדול 1,350 שקל, ישוב קטן 950 שקל. בשאר המקומות בארץ – ישוב גדול 1,470 שקל; ישוב קטן 1030 שקל.

אם ההכנסה בין 6,271 שקל ל-7,838 שקל יינתן סיוע בישובי עדיפות לישוב גדול – 850 שקל, לישוב קטן – 600 שקל. בשאר המקומות – ישוב גדול -930 שקל וישוב קטן – 650 שקל.

(חשוב שוב להדגיש לגבי כל המספרים והנתונים הכספיים – הם מתעדכנים באופן שוטף)

ואחרי שעברנו על כל אפשרויות הסיוע בשכרא דירה למשפחה, נעבור לאחרים שיכולים לקבל עזרה בשכר דירה.

סיוע בשכר דירה לנכים: אנשים שמקבלים קצבת נכות ושנקבעה להם נכות דרגת אי כושר השתכרות ברמה של 75% לפחות, יכולים (בהתקיים תנאים נוספים) לקבל זיוע בשכר דירה. הם יקבלו סיוע בהתאם למצבם המשפחתי  – סטטוס משחתי, מס' ילדים וכו'. גם כאן, קיימת חלוקה לסיוע ביישוב גדול לעומת סיוע בישוב קטן.

נתחיל בסיוע בישובים גדולים. יחיד ללא ילדים יזכה לקבל בישוב ללא עדיפות 770 שקלים, וישוב עם עדיפות – 700 שקלים.

נכה ובת זוגו/ בן זוגה באם אין להם ילדים – יקבלו ביישוב ללא עדיפות – 1,040 שקל ובישוב באזור עדיפות 950 שקל.

באם מדובר במשפחה עם ארבעה ילדים ומעלה ( שבראשה עומד הורה עצמאי חד הורי) – תמיכה בישוב ללא עדיפות – 1,640 שקל, עם עדיפות – 1,510 שקל.

במשפחה עם פחות ילדים – בישוב ללא עדיפות – 1,310 שקל, ועם עדיפות – 1,220 שקל.

בישוב קטן, הסכומים קטנים יותר  –    יחיד ללא ילדים יזכה לקבל בישוב ללא עדיפות 540 שקלים, וישוב עם עדיפות – 490 שקלים.

נכה ובת זוגו/ בן זוגה באם אין להם ילדים – יקבלו ביישוב ללא עדיפות – 730 שקל ובישוב באזור עדיפות 670 שקל.

באם מדובר במשפחה עם ארבעה ילדים ומעלה ( שבראשה עומד הורה עצמאי חד הורי) – תמיכה בישוב ללא עדיפות – 1,150 שקל, עם עדיפות – 1,060 שקל.

במשפחה עם פחות ילדים – בישוב ללא עדיפות –920 שקל, ועם עדיפות – 850 שקל.

(עדכון חשוב: ביטוח לאומי משנה את ההגדרות לקביעת אחוזי נכות – כאן, תוכלו לקרוא על התקנות החדשות ואיך זה ישפיע על המבוטחים)

ביטוח לאומי  אמור לספק לנו ביטחון כלכלי מינימלי  –  אנחנו משלמים ביטוח לאומי באופן שוטף (כחלק מהפרשות השכר שלנו), ואנחנו  נעזרים בביטוח לאומי כאשר אנחנו צריכים – במצב של אבטלה, במצב של נכות, בהגיענו לפנסיה וגם במוות, אז השאירים מקבלים קצבה.

ביטוח לאומי הוא בעצם ביטוח סוציאלי, המדינה קבעה תלות וערבות הדדית בין כל אזרחיה, והמשמעות היא שאנחנו מפרישים בהתאם ליכולתנו ומקבלים לפי צרכינו. בבסיס הביטוח הזה קיימת ערבות הדדית, והבטחה לחיים בכבוד. האם זה מה שקורה בפועל? למרות הכוונות הבאמת טובות (ולא בציניות), הקצבאות מביטוח לאומי בחלק משמעותי מהמקרים לא מספיקות, ולא רק זה אלא שלפעמים אנחנו לא מממשים את מלוא הזכויות שלנו – פשוט מחוסר ידיעה וחוסר הבנה ,כשהמוסד לביטוח לאומי לא באמת דואג לעדכן אותנו במה שמגיע לנו – הנה כאן דוגמה על 13,000 אנשים שמשלמים דמי ביטוח למרות שהם פטורים.

ומכיוון שהכסף מהביטוח הלאומי ממש לא מספיק  אנחנו מבטחים את עצמנו בביטוחים נוספים (בריאות, כושר עבודה, סיעוד) וחוסכים לפנסיה. כאן, תוכלו לקרוא על החיסכון הפנסיוני (כמה לחסוך וכמה נקבל בפנסיה) ואגב, בשורה רעה – הפנסיה שלכם עומדת להתכווץ ב-30% בשנים הבאות!

ערבות הדדית

המוסד לביטוח לאומי גובה דמי ביטוח לאומי מכל התושבים בהתאם להכנסותיהם ולמעמדם, ומשלם קצבאות לזכאים. כך מועברות הכנסות מקבוצות מבוססות מבחינה כלכלית לקבוצות חלשות ופגיעות. בדרך זו  למעשה תורם הביטוח הלאומי לחלוקה צודקת יותר של ההכנסה הלאומית ולצמצום ממדי העוני.

החל מ-1995 המוסד לביטוח לאומי אחראי גם לגביית דמי ביטוח בריאות על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ומעביר את דמי הביטוח לקופות החולים. כך בעצם מסופק למבוטח לא רק ביטחון סוציאלי אלא גם טיפולי ותרופתי בעת מחלה ולצורך בדיקות רפואיות שונות. עם זאת, הביטוח בריאות אינו מספק מעטפה כוללת המבטיחה באופן מוחלט את כל התרופות והמכשירים למבוטח, אלא רק מה שנקבע שנכנס לסל הבריאות ולכן רבים (רבים מאוד) מרחיבים את הביטוח הרפואי במסגרת חברות הביטוח. רבים גם מרחיבים אלמנטים בביטוח הלאומי לדוגמה ביטוח סיעודי, ביטוח נכות במקרה של אובדן כושר עבודה ועוד. כאן תוכלו לקרוא על ביטח הבריאות.

מי מבוטח בביטוח לאומי?

כל תושב ישראל בן 18 ומעלה חייב על-פי החוק להיות מבוטח בביטוח הלאומי ולשלם דמי ביטוח. החריג לעניין זה – אישה נשואה  שבן זוגה מבוטח והיא עקרת בית בלבד וחוץ ממי שעלה ארצה ונעשה תושב ישראל לראשונה מעל לגיל 62. תשלומי הביטוח הלאומי מאפשרים קבלה (במידת הצורך) של כל הקצבאות האפשריות.

תשלומי דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות מחושבים על-פי גובה ההכנסות שיש למבוטח מעבודה ושלא מעבודה, וכן על פי מעמדו הביטוחי שיכול להיות אחד משלוש אפשרויות אלו –

• עובד שכיר
• עובד עצמאי
• מי שאינו עובד ויש לו הכנסות שלא מעבודה, או שהוא ללא הכנסות

איך נקבע מעמדו של אדם לצורך ביטוח לאומי?

מעמדו של אדם לצורך ביטוח לאומי ובהתאמה לצורך תשלומי דמי הביטוח נקבעים בהתאם למספר קריטריונים, לרבות – מקום התשובות – האם המבוטח תושב ישראל, או שאינו תושב ישראל?

עובד שכיר שהינו תושב ישראל יכול להיות מבוטח בכל ענפי הביטוח. לעומתו עובד שכיר שאינו תושב ישראל – מבוטח רק בשלושה ענפים: נפגעי עבודה, פשיטות רגל ואימהות. כל ענף מגדיר בהמשך את זכאותו לקצבה/ תגמולים.  ככל שכיסוי הביטוחי (הענפים) רחבים יותר כך זכאותו של המבוטח בהמשך תהיה רחבה יותר. עובד שכיר תושב ישראל מקבל יותר זכויות מעובד שכיר שאינו תושב, וזה מתבטא לדוגמה בקצבת זקנה שניתנת לשכיר תושב ישראל ולא לתושב הזר. קצבה זו מבטיחה קיום מינימלי בגיל זקנה.

שאלות נוספות שמגדירות את מעמדו של אדם לצורך הביטוח הלאומי – האם מלאו למבוטח 18 שנים? עובד שכיר ועובד עצמאי שמלאו להם 18 שנים יכולים להיות מבוטחים בכל ענפי הביטוח. לעומתם עובד שכיר ועובד עצמאי שלא מלאו להם 18 שנים מבוטחים רק בענף נפגעי עבודה.

כמו כן, יש חשיבות להגיל שבו נעשה אדם תושב ישראל לראשונה (למי שלא נולד בארץ) –  האם הוא עלה לפני הגיל שנקבע בחוק? אם אדם עלה לארץ לפני הגיל שנקבע בחוק הרי שהוא מבוטח (לעניין קצבת זקנה). לעומת זאת מי שעלה לאחר הגיל שנקבע בחוק אינו מבוטח (לעניין קצבת זקנה) אך עשוי להיות זכאי לקצבת זקנה מיוחדת. הרי אין הגיון לאפשר לעולים רגע לפני זקנה לעלות לארץ ולקבל את הקצבה. לא זו היתה כוונת המחוקק, ובצדק.

קריטריון נוסף שמשפיע על מעמד ביטוח לאומי – מין המבוטח. כן, למין יש השלכה על זכאות לקצבאות, ודוגמה לכך –  רק לאישה יש זכויות ביטוחיות עקב שמירת הריון.

קריטריון נוסף – מצבו המשפחתי‏ ‏של המבוטח ( כפי שרשום במשרד הפנים). לשאלה אם המבוטח רווק/ נשוי/ גרוש/ אלמן/ עגונה יש השלכה על דמי הביטוח והיקף היבטוח. להמחשה – ידועה בציבור זוכה למעמד ביטוחי זהה כמו של  אישה נשואה, ולכן, היא לא תחויב בדמי ביטוח, אם היא עובדת רק במשק ביתה (ואינה שכירה ואינה עובדת עצמאית), ובן זוגה הוא מבוטח.

איך נקבעים דמי הביטוח?

המעמד בביטוח לאומי קובע את תשלום דמי הביטוח. על-פי המעמד של המבוטח בביטוח בחוק ביטוח לאומי מוגדר מי ואיך משולמים דמי הביטוח. זה עובד כך – המעסיק חייב בתשלום כשמדובר בעובד שכיר, והמבוטח עצמו אם הוא  עצמאי. כאשר מדובר במקבל פנסיה , אזי מי שמשלם את הפנסיה חייב בתשלום; וכאשר מדובר  בחייל סדיר, משרד הביטחון משלם את הביטוח הלאומי.

המעמד של המבוטח גם קובע באיזה ענפי ביטוח הוא יהיה מבוטח, כלומר לאיזה ענפים יצטרך לשלם, ואיזה קצבאות הוא יהיה זכאי לקבל. כבר ראינו שתושב זר לדוגמה לא זכאי לקצבת זקנה.

המעמד הביטוחי גם חשוב בהיבט התשלום השוטף לביטוח לאומי. על פי המעמד נקבעות ההכנסות החייבות  לצורך חישוב דמי הביטוח של המבוטח.

כמה משלמים לביטוח לאומי?

המעמד הביטוחי , שזה במילים פשוטות – איך שהמוסד לביטוח לאומי מגדיר אתכם, משליך על חבות התשלום החודשי שלכם. נתחיל מהרוב – העובדים השכירים.

נתחיל בכך שעובד שכיר מוגדר כך,  כאשר קיימים בינו לבין מעסיקו יחסי עובד ומעסיק. אבל מה קורה שמעסיקים רוב משפחה?  ובכן, כאשר מועסק בן משפחה (הורה, ילד, נכד, אח/ות) לא בוחנים את קיומם של יחסי עובד ומעסיק, אלא בוחנים את הצורך בהעסקת בן המשפחה, ואם כשהופסקה העסקתו של בן המשפחה, הועסק עובד אחר במקומו.

המעסיק חייב לדווח על העובדים המועסקים אצלו. כאשר יש שינוי סטטוס/ שינוי מעמד יש לדווח על כך לביטוח לאומי. המעביד עושה זאת באופן שוטף וכך יודעים מי עובד שכיר אצלו, אבל יש מקרים שהאחריות על העובד – מבוטח שלא עבד ושילם דמי ביטוח כמי שאינו עובד, ונעשה עובד שכיר, צריך להודיע על כך בכתב לביטוח הלאומי, כדי שהביטוח הלאומי יפסיק לחייב אותו כלא עובד (הדיווח על התחלת עבודתו כשכיר מגיע לביטוח הלאומי ממס הכנסה רק כעבור זמן). אם העובד חויב בדמי ביטוח כמי שאינו עובד בתקופה שבה עבד כשכיר, עליו להמציא לסניף הביטוח הלאומי הקרוב למקום מגוריו אחד מהמסמכים הבאים:

תלושי שכר לתקופה שחויב בעדה כ"לא עובד", אישור מעסיק בציון תקופות ההעסקה.

טופס 106 לכל שנה, ואז – החוב למוסד לביטוח לאומי יבוטל.

שכיר תושב/ת ישראל המועסק על ידי מעסיק זר שאינו משלם את דמי הביטוח בעבורו, חייב לפנות לסניף הביטוח הלאומי הקרוב למקום מגוריו ולהצהיר על עיסוקו ועליו לשלם בעצמו את דמי הביטוח בהתאם להכנסתו.

ורגע לפני התשלום עצמו, נסתכל על חצי הכוס המלאה – עובד שכיר עשוי להיות זכאי לקצבאות: אימהות, ילדים, מזונות, שאירים, בני משפחה של נפטר מתאונת עבודה, בני משפחה של נפטר בפעולות איבה, פגיעה בעבודה, מילואים, נפגעי גזזת, נפגעי עירוי דם (איידס), נפגעי תאונות, נכות, שירותים מיוחדים לנכים קשים, ניידות, פגיעה בזמן התנדבות, קצבת זקנה, הבטחת הכנסה, נפגעי פעולות איבה, אבטלה, פשיטת רגל של המעסיק, אסירי ציון. זה בעצם כל האפשרויות, זה הביטוח הלאומי המלא.

ושאלת השאלות – כמה משלמים?  על המעסיק חלה החובה לשלם את דמי הביטוח בעבור העובד השכיר, ולהעביר את דמי ביטוח הבריאות ומרכיב של דמי ביטוח לאומי על פי הכנסותיו של העובד ובהתאם לשיעור מסך ההכנסה. ביטוח לאומי הוא מס פרוגרסיבי – ככל שההכנסה גדלה כך גם המס גדל.

הניכוי משכר העובד הוא בשיעור 3.5%  – דמי ביטוח לאומי בשיעור 0.4% ודמי ביטוח בריאות של 3.1%, על חלק השכר שעד 60%  השכר ממוצע;

על חלק השכר שמעל 60% מהשר הממוצע משולמים 12% – דמי ביטוח לאומי בשיעור 7% ודמי ביטוח בריאות – 5%.

כאן תוכלו לראות את טבלת שיעורי דמי ביטוח לשכירים.

וכאן תוכלו להשתמש במחשבון לחישוב סכום דמי הביטוח שעליכם לשלם בהתאם לשכר החודשי .

ועניין חשוב לגבי שכירים – יש כאלו (רבים) שעובדים במס' עבודות, ואז יוצא שהם משלמים מס ביטוח לאומי (לרבות ביטוח בריאות) גבוה במיוחד. לאלו מומלץ מאוד לעשות תיאום בין מקומות העבודה לצורך ביטוח לאומי ולהקטין את התשלומים. כאן, מוסבר איך עושים זאת (לא מסובך!)

עד כאן התשלום של השכירים. אבל כמה משלם עצמאי?  נתחיל בכלל במי זה עובד עצמאי?  ביטוח לאומי מגדיר עובד עצמאי כאחד מאלה:

– מי שעוסק במשלח ידו 20 שעות בשבוע בממוצע לפחות.

– מי שהכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו עולה על 50% אחוז מהשכר הממוצע.

– מי שעוסק במשלח ידו 12 שעות בשבוע, והכנסתו עולה על 15% אחוז מהשכר הממוצע.

אבל יש עצמאים שאינם עומדים בתנאים האלו. מבחינת ביטוח לאומי הם נכללים בקבוצת – "עצמאי שאינו עונה להגדרה" ולעניין חובת התשלום והזכאות לקצבאות ייחשבו כבעלי הכנסה שלא מעבודה. בהמשך נתייחס לקבוצה זו, ורק לעשות סדר, הנה סיכום ביניים – הקבוצות שבינתיים התייחסנו אליהם – עובדים שכירים, עובדים עצמאיים (מיד נמשיך) ועובדים בעלי הכנסה שלא מעבודה (נתייחס בהמשך).

העובד העצמאי חייב לשלם את דמי הביטוח עבור עצמו. גובה התשלום מושפע מגילו של המבוטח העצמאי – אם מלאו לו 18 ועדיין לא הגיע לגיל הפרישה מעבודה – ומהכנסות המבוטח. עובד עצמאי (מה לעשות הוא בחר להיות עצמאי) צריך להירשם באופן מידי, אפילו לפני פתיחת העסק או התחלת העבודה במשלח ידך,  בסניף הביטוח הלאומי הקרוב למקום מגוריו.

דמי הביטוח של עובד עצמאי נקבעים בהסתמך על ההכנסות ממקורות (שהוגדרו  בפקודת מס הכנסה שמשיקה בהרבה מקומות לחוק ביטוח לאומי). העובד העצמאי מצהיר בטופס הדין וחשבון הרב–שנתי על הכנסה משוערת. סכום המקדמות החודשיות של דמי הביטוח נקבע על–פי ההכנסה הזאת או על פי השומה האחרונה, שנמצאת בידי המוסד לביטוח לאומי. כלומר, העובד העצמאי משלם דמי ביטוח על פי ההערכה (הצהרה) אבל כמובן שבסופו של דבר הוא צריך לשלם לפי הכנסתו בפועל –  עם קבלת השומה הסופית של העצמאי ממס הכנסה, מחשב המוסד מחדש את דמי הביטוח השנתיים שבהם חייב העובד העצמאי ומיידע אותו על הפרשים – הן לזכותו של העובד והן לחובתו

וכמה משלמים העצמאיים? ובכן עצמאי שמלאו לו 18 שנה, ועדיין לא הגיע לגיל הפרישה ישלם:

מחלק ההכנסה שעד 60% מהשכר הממוצע (5,600 שקל – מתעדכן באופן שוטף ) ישלם דמי ביטוח לאומי בשיעור של  6.72%  ו-3.1%  דמי ביטוח בריאות.

מחלק ההכנסה שמעל 60% השכר הממוצע ועד למקסימום ההכנסה החייבת בדמי ביטוח ישלם דמי ביטוח לאומי של 11.23% ודמי ביטוח בריאות בשיעור של 5%. כאן, תוכלו למצוא טבלה מפורטת של שיעורי וסכומי דמי ביטוח לעצמאי

עכשיו למקרה מעניין – נניח שלעצמאי אין הכנסה, האם הוא צריך לשלם ביטוח לאומי? לכאורה לא – אין–לו ממה לשלם. אבל זה לא כך. ביטוח לאומי קבע הכנסה מינימלית לצורך תשלום ביטוח לאומי. על הכנסה זו יש לשלם ביטוח לאומי גם אם לא באמת מכניסים אותה. למה? כי הרי מדובר בתשלום לביטוח, שמאפשר ומקנה זכויות בהמשך. זה ביטוח חובה שיאפשר לאנשים לחיות בכבוד. מנגד, הם צריכים לשלם, וגם כאלו שלא עובדים או מרוויחים/ מכניסים מעט צריכים לשלם למען הזכויות שלהם והיכולת לקבל קצבאות שונות. יש הגיון רב בגישה זו, ולכן נקבע שהכנסה המינימלית לתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות תהיה 25% מהשכר הממוצע לחודש- 2,315 שקל (בשנת 2015, סכום זה משתנה באופן שוטף). המשמעות שעצמאי ללא הכנסה או שהכנסתו נמוכה מהסכום המינימלי ישלם דמי ביטוח כאילו היתה הכנסתו הסכום המינימלי:

מנגד, קיימת גם תקרה לשכר/ הכנסה עליה יש להפריש לביטוח לאומי וביטוח בריאות. התקרה הזו בשמה הרשמי – הכנסה מרבית/הכנסה מקסימאלית מסתכמת ב-43,240 שקל (סכום זה משתנה באופן שוטף).

לצד העובדים המשלמים דמי ביטוח, החוק פוטר קבוצות של עובדים מתשלום שוטף, אם כי הם כן חייבים בתשלום בתחום נפגעי עבודה. ומי פטור? עובד עצמאי שעדיין לא מלאו לו 18 שנה; מי שאינו תושב ישראל והוא עובד עצמאי בישראל; עובד עצמאי שהוא נכה עבודה בעל דרגת נכות קבועה של 100% ומקבל קצבה לפי חוק ביטוח נפגעי עבודה; עובד עצמאי שהוא נכה בעל דרגת נכות קבועה של 75% לפחות ומקבל קצבה לפי חוק ביטוח נכות; עובד עצמאי שהוא נכה בעל דרגת נכות כללית זמנית של 75%, שנה לפחות.

בתמורה לתשלומים האלו יוכלו העובדים העצמאיים כמו העובדים השכירים לקבל קצבאות אלו – ילדים, מזונות, שאירים, בני משפחה של נפטר מתאונת עבודה/התנדבות, בני משפחה של נפטר בפעולות איבה, פגיעה בעבודה, מילואים, נפגעי גזזת, נפגעי עירוי דם (איידס), נפגעי תאונות, נכות, שירותים מיוחדים לנכים קשים, ניידות, פגיעה בזמן התנדבות, קצבת זקנה, הבטחת הכנסה, נפגעי פעולות איבה. רשימה רחבה ומיד הסבר על עיקרי הקצבאות.

בעל הכנסה שאינה מעבודה

התייחסנו בפרק הקודם לבעל הכנסה שאינה מעבודה. מדובר בתושב ישראל שיש לו הכנסות שמקורן אינן מעבודה. איך ביטוח לאומי מתייחס אליו? מה מעמדו? ובכן, הוא חייב לדווח לסניף הביטוח הלאומי במקום מגוריו על הכנסותיו בטופס דין וחשבון רב שנתי.

הוא עשוי להיות זכאי לקצבאות הבאות: מענק לידה, ילדים, מזונות, שאירים, בני משפחה של נפטר מתאונת עבודה, בני משפחה של נפטר בפעולות איבה, מילואים, נפגעי גזזת, נפגעי עירוי דם (איידס), נפגעי תאונות, נכות, שירותים מיוחדים לנכים קשים, סיעוד, ניידות, פגיעה בזמן התנדבות, קצבת זקנה, הבטחת הכנסה, נפגעי פעולות איבה. קבוצה רחבה, שכאמור נתייחס לעיקריה בהמשך.

בעל הכנסה כזה חייב בתשלום לביטוח לאומי עבור עצמו. שיעורי דמי הביטוח יהיו – 9.61% על ההכנסה שעד 60%  מהשכר הממוצע  שמורכבים מדמי ביטוח לאומי בשיעור של 4.61% ודמי ביטוח בריאות בשיעור של 5%. על הכנסה שמעל 60% מהשכר הממוצע ישולם – 12% שמורכבים כך – 7% דמי ביטוח לאומי ו-5% דמי ביטוח בריאות. השכר הממוצע הוא 9,400 שקל  (נכון ל-2017, משתנה באופן שוטף)

קבוצות שונות לצורכי ביטוח לאומי

ביטוח לאומי מגדיר קבוצות אנשים נוספות/ מעמד שונה, כשלכל קבוצה יש בעצם חובת תשלום שונה. לכן, חשוב מאוד להבין בעצם מי אתם לצורכי ביטוח לאומי – נכון, רוב האנשים נמצאים בקטגוריה של העובדים השכירים והעצמאיים (והתייחסנו גם לכאלו שיש להם הכנסה ולא מעבודה). אבל אם אתם – עובדים שכירים בחופשה (ללא תשלום), או עובדים במשק בית, לא עובדים, תלמידי ישיבה, תלמידים/ סטודנטים; מתנדבים בשירות לאומי, חיילים, חברי קיבוץ, מקבלי פנסיה (פרישה מוקדמת), אסירים/ עצירים; עוברים הכשרה מקצועית, עובדי מדינה (אצל מעסיק זר), אתם תמצאו את החבות המלאה שלכם והזכויות המלאות שלכם – כאן.

פטורים מתשלום ביטוח לאומי

ביטוח לאומי פוטר קבוצות מסוימות מתשלום ביטוח לאומי.  הנה הקבוצות –

– עקרת בית – אישה הנשואה למבוטח (שמשלם ביטוח לאומי), או ידועה בציבור שבן זוגה מבוטח, שאינה עובדת מחוץ למשק ביתה. כן, ביטוח לאומי משווה את מעמדה של ידועה בציבור לאישה נשואה.

– מקבל קצבת נכות מעבודה לצמיתות בשיעור של 100%, וכן מקבל קצבת נכות כללית בשיעור של 75% לפחות, לצמיתות או באופן זמני לתקופה רצופה של שנה לפחות.

– חייל בשירות סדיר, בתנאי שהחייל אינו עובד לא כשכיר ולא כעצמאי.

– תושב ישראל השוהה במדינת אמנה, ששילם דמי ביטוח לאומי במדינת האמנה. תושב זה יהיה פטור מתשלום ביטוח לאומי בארץ  למשך התקופה ששילם למדינת האמנה. אבל, חשוב מאוד להדגיש –  על תושב כזה, חלה חובת  תשלום דמי ביטוח בריאות במהלך התקופה.

דמי הבריאות משולמים גם על ידי מי שאין לו הכנסות –  גובה דמי ביטוח הבריאות שיהיה עליו לשלם יהיה בשיעור המינימאלי.

פטורים נוספים –  מי שמקבל קצבה מהביטוח הלאומי או מגוף ציבורי אחר (חוץ ממי שמקבל דמי אבטלה בעד חודש מלא); חייל משוחרר, מסיים שירות לאומי או שירות אזרחי זכאים לפטור מתשלום דמי ביטוח  למשך חודשיים מתום השירות;  עולה חדש (כולל קטין חוזר ואזרח עולה) – בעד תקופה שעד 12 חודשים מיום עלייתו לארץ;  מי שמלאו לו 18 שנים ויתגייס לצה"ל או ישרת בשירות לאומי חלופי לפני גיל 21 (כולל מי שדוחה את גיוסו ונמצא במכינה קדם צבאית או שהוא מתנדב בשנת שירות למטרה לאומית/ ציבורית או שהוא עתודאי) – פטור מתשלום דמי ביטוח  מגיל 18 עד לגיוס לצה"ל  לפני גיל 21. התנאי לפטור מתשלום ביטוח לאומי לקבוצות אלו הוא שאין להם הכנסות מעבודה וגם לא הכנסות ממקורות אחרים או שיש להם הכנסות ממקורות אחרים שאינן עולות על 5% מהשכר הממוצע – 480 שקל בחודש (על פי השכר ב-2017; משתנה באופן שוטף).

פטורים נוספים – מי שמלאו לו 18 שנים ולא יתגייס לצה"ל, או שיתגייס אחרי גיל 21, והוא לומד במוסד חינוכי על יסודי, בכיתה י' עד י"ב – פטור מתשלום דמי ביטוח בתקופת הלימודים בלבד, וזאת עד גיל 19 לכל היותר.

עובד שכיר לעומת עצמאי – הבדלים

העובדים השכירים הם רוב האוכלוסייה, אחריהם העצמאיים. שתי הקבוצות האלו מהוות את הרוב הגדול של משלמי ביטוח לאומי. קיימים הבדלים עקרוניים מבחינת ביטוח לאומי בין שתי הקבוצות הגדולות האלו.

עובד שכיר – מבוטח גם בביטוח אבטלה, ובביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד. עובד עצמאי – אינו מבוטח בביטוח אבטלה ובביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד

מעבידו של עובד שכיר חייב לדווח על שכרו ולשלם את דמי הביטוח בעבורו (כולל סכום שמנוכה משכר העובד). עובד עצמאי – חייב להירשם בביטוח הלאומי ולשלם את דמי הביטוח בעצמו.

פיגור בתשלום דמי ביטוח של המעביד לא פוגעים בזכויות של עובד שכיר. אחרי הכל, מה אשם העובד השכיר שהמעביד שילם באיחור? פיגור בתשלום דמי ביטוח של עובד עצמאי עלול לפגוע בזכויותיו (גם בפיגור וגם באי רישום). הסיבה ברורה – העובד העצמאי אחראי על התשלומים בעצמו.

עד כאן, התשלומים לביטוח לאומי. הרחבה תוכלו למצוא באתר ביטוח לאומי. אבל מה אנחנו מקבלים עבור התשלומים השוטפים האלו? מסתבר שאנחנו מקבלים ביטחון סוציאלי שעולה למדינה מעל 70 מיליארד שקל בשנה! רבים, בעצם המונים, חייבים את המעט שיש להם לביטוח לאומי. אולי במקרים רבים זה לא מספיק, אבל זה גם משהו.

נתחיל בתמצית הקצבאות שמקבלים מביטוח לאומי, ובהמשך נפרט את העיקריות שבהן.

מה מקבלים מביטוח לאומי?

המוסד לביטוח לאומי מופקד על הביטחון הסוציאלי של תושבי ישראל. תפקידו העיקרי להבטיח אמצעי מחיה למי שאינם מסוגלים להתפרנס למחייתם. הביטוח הלאומי משלם קצבאות לזכאים ובכך מסייע לשכבות אוכלוסייה נרחבות, ולמבוטחים בזמן משבר אישי, כמו פיטורין, נכות ופגיעה בעבודה. באמצעות תשלומי הקצבאות מועברות הכנסות מקבוצות מבוססות מבחינה כלכלית לקבוצות חלשות ופגיעות, ובכך תורם הביטוח הלאומי לחלוקה צודקת יותר של ההכנסה הלאומית ולצמצום ממדי העוני בישראל. מדיניות הרווחה של ישראל נחשבת מהגדולות בעולם, וכל אחד מהעומדים בראש המוסד לביטוח לאומי בעשרות השנים האחרונות, נפנף בכך, אם כי, בשנים האחרונות, עולה תמונה ברורה של עלייה בעוני. במקביל עולות טענות קשות נגד ביטוח לאומי שאינו מספק קצבה מינימלית – אנשים רבים (רבים מאוד) לא חיים בכבוד למרות הקצבה של ביטוח לאומי. זה מביא אותנו לשאלה אחרת – איך לחסוך לפנסיה, ואיך להשקיע את הכספים שלכם בתבונה. בפועל, חיסכון נכון לפנסיה על פני שנים עשוי להיות משמעותי מאוד לרווחתנו בתקופת הפנסיה, והשקעות נכונות על פני זמן בשוק ההון (וזה ממש לא חייב להיות כסף גדול) יכולים לתרופ מאוד בתקופות מסוימות על פני החיים. הפנסיה וההשקעות לצד הביטוח הלאומי יכולים לספק לנו בתקופת הפנסיה ובכלל לאורך החיים יכולת לחיות ברווחה.

ומה מקבלים בעצם מביטוח לאומי? ביטוח לאומי משלם קצבאות גמלאות ותגמולים. חשוב לשים לב – ביטוח לאומי לא משלם פיצויים שהם חלק מהסכם העבודה מול המעביד ותלויים וקשורים לפנסיה של העובד. ביטוח לאומי משלם קצבאות, גמלאות ותגמולים במקרים שונים, והנה עיקרם –

תאונת עבודה– כאשר נפגע עובד שכיר או עצמאי, אזי בלי קשר לאשם בתאונה (לא משנה מי אחראי לתאונה), הנפגע מקבל בהתקיים תנאים מסוימים קצבה או תגמול.

התנאי הראשון והחשוב –  התאונה נגרמה לאדם בעבודתו או עקב עבודתו, וזה כולל גם תאונה לעובד שהתרחשה  בדרכו מהעבודה או לעבודה. במידה והתאונה גרמה נכות של עד 19% הנפגע יקבל מענק חד פעמי מהמוסד לביטוח לאומי.   כאשר הפגיעה קשה יותר, ומדובר על נכות של 20% ומעלה הנפגע יקבל קצבת נכות קבועה.  ומה זאת בעצם תאונת עבודה? תאונת עבודה על פי הביטוח הלאומי היא אירוע חד פעמי  שהתרחש כאמור בעבודה או עקב העבודה, או מחלה שקשורה למקום העבודה. זה יכול להיות אירוע אחד, או מספר אירועים קטנים יותר שהצטברו לכדי אירוע גדול.  הפגיעה מהתאונה יכול להיות זמנית ואז כמובן גם הנכות שנקבעה תהיה זמנית, וכך גם הקצבה, והיא יכולה להיות קבועה ואז תשלום הקצבה הוא קבוע.

נכות כללית – נכות כללית מתייחסת לחולים ולזקנים. מדובר בקצבה שניתנת באם דרגת הנכות היא מעל רף מסוים. לביטוח לאומי יש טבלאות וחישובים לגבי חישוב נכות של זקנים. אם האדם זכאי לקצבה על פי מספר נושאים/ פרקים הוא יקבל את הקצבה הגבוה מבין האפשרויות. אך, חשוב להדגיש – לא יינתנו ותר מקצבה אחת.

דמי אבטלה – כדי לקבל דמי אבטלה צריך לעבור תקופת אכשרה, הכוונה שצריך שאותו עובד שכיר (מדובר על קצבה שניתנת רק לשכירים) יעבוד במקום העבודה לפחות חצי שנה. דמי האבטלה שמקבלים תלויים בשכר לפני ההתפטרות/ פיטורים – ביטוח לאומי מספק אחוז מסוים  מהשכר הקודם (עד  תקרה מסוימת).

אבטחת הכנסה – ביטוח לאומי מבטיח אבטחת הכנסה שתאפשר קיום מינימלי. כלומר, גם אם אין קצבה ספציפית, ובכל זאת אותו אדם לא מגיע לקצבת המינימום, המוסד לביטוח לאומי מבטיח לו את ההכנסה המאפשרת קיום מינימאלי.

מענק לידה – מענק חד פעמי. מענק לידה ניתן באופן חד פעמי כשבנוסף לכך היולדת מקבלת במשך 14 שבועות שלאחר הלידה שיעור מסוים מהשכר החודשי שלה. גם גבר יכול לקחת חופשת לידה (במקום האישה) ולקבל חלק משכרו (יש תקרה על סכום הקצבה בחופשת הלידה)/ דמי הלידה).

קצבאות ילדים- קצבאות ילדים משולמות באופן שוטף כתלות במס' הילדים במשפחה ובגילם. אגב, קצבאות הילדים משולמות אמנם דרך המוסד לביטוח לאומי אבל הן לא משולמות מהתקציב של המוסד.

קצבת סיעוד- המוסד לביטוח לאומי מעניק קצבה למי שלא מסוגל לבצע 3 מתוך 5 פעולות בסיסיות: אכילה, רחצה, קימה, הליכה וסוגרים. התמיכה ניתנת בגובה מסוים, למרות שבפועל עלות הסיעוד במקרים רבים גבוה יותר.

שמירת הריון – בתקופה זו יש מגבלה זמנית של ההרה, ולכן יש לה זכאות לקצבה

קצבת זקנה – קצבה שמשולמת כשמגיעים לגיל פנסיה. אצל גברים מדובר על גיל 67 ואצל נשים עדיין  62 (אמור לעלות ל-64). קצבה זו אחידה לכולם. אלא אם מדובר על מי ששילם לביטוח לאומי מעל 35 שנה ואז הוא יקבל קצבה גדולה יותר. יחיד מקבל קצבת זקנה העולה על קצבה אישית באם מדובר בזוג. כלומר, קצבה ליחיד עולה על מחצית הקצבה הזוגית. הרציונל הוא שעליו לשלם יותר על מחייתו (ההוצאות הקבועות "נופלות" על אחד ולא על שניים).

קצבת שאירים– שאירים הם אלו שנשארו, כאלו שבן זוגם או ההורה שלם נפטר. השאירים זכאים לקצבה מהמוסד לביטוח לאומי. בן זוג/ בת זוג יקבלו קצבת שאירים עד הגיעם לגיל פנסיה, ואז הם יקבלו קצבת זקנה. אגב, אם הבן זוג/ בת זוג מתחתנים לאורך התקופה הם כבר לא זכאים לקצבת שאירים. ילדים שמקבלים קצבת שאירים יזכו לקבל כל עוד הם קטינים.

תשלום במילואים– עבור מילואים מקבלים תשלום שהוא פונקציה של רמת השכר לפני המילואים.

קצבה לאסירי ציון ונפגעי פעולות איבה – לאלו מגיעה זכות לקצבאות שתלויה במס' פרמטרים. תשלום זה משולם מתקציב המדינה ולא תקציב ביטוח לאומי.

תשלום לעובדים בפשיטת רגל של מעביד– כאשר המעביד נכנס להליכי פירוק ואין לו כסף לשלם פיצויי פיטורין, המוסד לביטוח לאומי משלם בעצם במקומו. הפיצויים מוגבלים בסכום והם ניתנים כפונקציה של הסכום שמגיע לעובדים (שיעור מסויים ממה שמגיע להם). המוסד לביטוח לאומי משלם לעובדים והופך בעצם לנושה של החברה בפירוק.

מזונות – כאשר לא מקבלים דמי מזונות, ואין סיכוי לקבל כסף מהבעל/ האב, המוסד לביטוח לאומי משלם מזונות לאישה. אגב, כאשר ידוע איפה האב וניתן לקבל ממנו כסף, פונים להוצאה לפועל.  במידה והמוסד לביטוח לאומי נכנס לתמונה הוא יכול לחזור לחייב ולדרוש ממנו תוספת על הנזק שנגרם.

כדי לקבל קצבה צריך במקרים רבים לעבור וודעה – לדוגמה, אדם שנפצע במהלך עבודתו צריך לעבור וועדה רפואית כדי לקבוע את מצבו ואת זכאיותו לאובדן כושר עבודה. אדם שנפצע או חלה צריך לעבור וועדה רפואית שתקבע את אחוז נכותו. הנה הדרכה של המוסד לביטוח לאומי על איך להתכונן לוועדות האלו –

אבטלה

הביטוח הלאומי דואג להבטיח למובטל אמצעי מחיה בתקופת האבטלה עד שהמובטל יחזור למסלול העבודה. דמי האבטלה משולמים למי שהיה עובד שכיר והוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה, וכן עליו להתייצב בשירות התעסוקה לדרוש עבודה.

אם אתם נמצאים באבטלה, אתם צריכים לפנות ללשכת שירות התעסוקה מיד עם הפסקת העבודה, להגיע ללשכה במועדים קבועים כפי שייקבעו ויימסרו לכם. לשכות שירות התעסוקה מעבירות לביטוח הלאומי באופן שוטף, אחת לחודש את הנתונים על מספר ימי האבטלה שנרשמו, ועל סמך נתונים אלה ישלם לכם הביטוח הלאומי את דמי האבטלה. חשוב לשים לב – המוסד לביטוח לאומי ולשכת התעסוקה הם שני מוסדות ציבוריים שונים – אם יש לכם בירורים בקשר למציאת עבודה ולהתייצבות בלשכה, תפנו לשירות התעסוקה; ואם יש לכם בירורים הנוגעים לתשלום דמי האבטלה, תפנו לביטוח הלאומי.

כמה טיפים קטנים בקשר לקבלת דמי אבטלה – חשוב לעשות את הדברים מהר; חשוב לחפש עבודה חדשה מהר (ככל שתתרחקו מסיום העבודה, יהיה קשה לחזור למעגל העבודה); תעבירו מהר את טופס התביעה לדמי אבטלה. צריך לצרף לטופס אישורים – אישור על הפסקת עבודה למי שהפסיק את עבודתו שלא מרצונו. זה חשוב מאוד, זה משפיע על היקף דמי האבטלה ועל מועד תשלומם.  בהקשר זה, חשוב שבאישור המעסיק על השכר/ תלוש שכר יהיו רשומים ימי העבודה בכל חודש.

את התביעה תוכלו למלא באתר הביטוח הלאומי  ולשלוח און ליין. העניינים האלו לוקחים זמן; תמשיכו לחפש עבודה, והאמת, אולי זה נשמע מוזר – תמשיכו לחפש עבודה גם אם מצאתם עבודה חדשה (אך עדיין לא התחלתם בה). אי אפשר לדעת, אולי תמצאו משהו טוב יותר. התשלום הראשון מביטוח לאומי ישולם בסמוך לסיום הטיפול בתביעה, בתאריך אקראי. התשלומים הבאים ישולמו ב-17 בחודש או בסמוך לו. התשלומים החודשיים יחושבו בהתאם למספר ימי האבטלה שנרשמו לך בשירות התעסוקה.יש להקפיד על רישום סדיר בלשכת שירות התעסוקה במועדים שנקבעו לך. חשוב לדעת – על פי החוק 5 הימים הראשונים בכל תקופה של 4 חודשים אינם משולמים.

האם זה משנה אם פוטרתי או התפטרתי לצורך קבלת דמי אבטלה? מובטל שהפסיק את העבודה מרצונו, ללא הצדקה, ישולם לו התשלום הראשון רק בעד התקופה, שמתחילה בתום 90 ימים ממועד הפסקת העבודה. מובטל שסירב לעבודה, שהוצעה לו ע“י שירות התעסוקה, לא יקבל דמי אבטלה בעד 90 ימים מיום הסירוב, ובנוסף יופחתו 30 ימים מיתרת ימי האבטלה המגיעה לו. תקופת התשלום המרבית נקבעת בהתאם לגיל, למספק הילדים, אם הוא חייל משוחרר, אם הוא מגיש תביעה חוזרת ועוד.

דמי האבטלה לא ניתנים אוטומטית. צריך שהמובטל יעמוד בארבעה תנאים –  ביטוח אבטלה (במסגרת ביטוח לאומי); מלאו  לו 20 ולא הגיע ל-67; צריך שתושלם תקופת ההכשרה – לרוב 12 חודשים רצופים (יש חריגים, שאפשר לקרוא עליהם כאן) וצריך שתוגדר כמובטל על פי חוק. מי שמובטל יודע זאת, ובפועל הסעיף היותר בעייתי שמעיד על זכאות או אי זכאות הוא תקופת האכשרה. כאן, תוכלו לבדוק אם מגיע לכם דמי אבטלה (אם אתם עומדים בקריטריונים) ואם עמדתם בקריטריונים חשוב שתדעו – דמי האבטלה כמובן לא ניתנים לעד. תקופת הזכאות לדמי אבטלה תלויה בעיקר בגיל ובמס' בני המשפחה התלויים בפרנסת המובטל. כך למשל, למובטל בן 45 או למובטל בן 35 ומעלה שתלויים בו 3 בני משפחתו, ישולמו דמי אבטלה לתקופה של 175 יום לכל היותר – וזה המקסימום. מובטל בן 35 ומעלה שאין בני משפחה שתלויים בו או שהוא מתחת לגיל 35 ותלויים בו 3 בני משפחה, יקבל דמי אבטלה ל-138 ימים לכל היותר.  המינימום אגב, הם 50 ימים שניתנים למובטל מתחת לגיל 25 שאין לו שלושה שתלויים בו.

כאן, תוכלו לראות את תקופת הזכאות המרבית לכל קבוצת גילאים.

תקופת הזכאות אינה מבטאת את הימים שעליהם תקבלו דמי אבטלה. מעט מסובך, אבל הנה הסבר והדגמה – דמי האבטלה הם קצבה יומית שמותנית בהתייצבות של המובטל בלשכת התעסוקה.  מספר הימים שמשולמים בגינם דמי אבטלה תלויים בהתייצבות המובטל וגם במספר ימי העבודה בחודש מסוים.  ימי העבודה שמשולמים עליהם דמי אבטלה אינם כוללים שבתות וחגים. אם אתם חולים או במילואים אתם צריכים להעביר אישורים לשרות התעסוקה. ועדיין – מספר ימי האבטלה לתשלום עשויים מתחת לימי העבודה בפועל – בכל  תקופה של 4 חודשים ראשונים רצופים, מופחתים 5 ימי האבטלה הראשונים. עם זאת, זה לא פוגע בסך ימי האבטלה המגיעים לכם. זה פוגע בתשלום התקופתי, אבל עדיין מגיעים לכם מספר הימים המצטבר. כמו כן, על ימי המחלה לא משולמים דמי אבטלה מלאים – על 2 ימי המחלה הראשונים לא משולמים כלל דמי אבטלה, אלא אם המחלה נמשכת 12 ימים רצופים לפחות.  כמו כן, יש חישוב גם בקשר לתקופת אבלות.

אוקיי, אנחנו יודעים לכמה ימים אנחנו זכאים ואנחנו יודעים שפה ושם יש התאמות של הימים, אבל כמה דמי אבטלה מקבלים? התשובה תלויה במספר פרמטרים, וכאן, תוכלו לחשב כמה דמי אבטלה אתם אמורים לקבל.

הבטחת הכנסה

יש משהו מאוד יפה בעניין הערבות ההדדית. אנחנו מזרימים כספים לחשבון משותף, החשבון של ביטוח לאומי, וזה מעביר לכאלו שצריכים. מתישהו גם אנחנו נצטרך – קצבת זקנה, קצבת אימהות וקצבאות אחרות (נקווה שנצטרך רק את הקצבאות הנפוצות/ סטנדרטיות…) אבל, יש כאלו שלא מוגדרים תחת קצבה מסוימת/ ספציפית, אבל לא מתקרבים להכנסה מינימלית שתקיים אותם בכבוד. לאלו, ביטוח לאומי נותן השלמת הכננסה, כדי להבטיח את ההכנסה המינימלית, כלומר כדי להביא אותם לחוף מבטחים.

הביטוח הלאומי דואג לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם להבטיח לעצמם הכנסה למחיה, ומשלם להם קצבת הבטחת הכנסה.  קצבת הבטחת הכנסה משולמת למי שאין לו הכנסה, או למי שיש לו הכנסה כאמור נמוכה. מקבלי הקצבאות האלו מתייצבים בשירות התעסוקה ואחרי שלא מוצאים להם עבודה (או שנמצאה להם עבודה בשכר נמוך) הם זכאים לקצבה. המוסד לביטוח לאומי, אגב, פוטר מהגעה ללשכת התעסוקה מי שלא מסוגל לעבוד, אם לילד עד גיל שנתיים, מכורים לסמים ועוד.

קצבת הבטחת הכנסה היא סוג של פתרון להרבה מקרים שאין להם באמת תשובה ופתרון בחוק ביטוח לאומי, לרבות פתרון ל"בעיות" זמניות. הנה דוגמה – חולה שהגיש תביעה לקצבת נכות ותביעתו עדיין לא אושרה; בינתיים הוא יכול  להגיש תביעה לקצבת הבטחת הכנסה עד שתאושר לו קצבת הנכות.

קצבת הבטחת הכנסה משולמת גם לילדים שהתייתמו משני הוריהם או שננטשו על ידם.

הקצבה הזו משולמת החל בחודש שבו הוגשה התביעה לביטוח הלאומי, וזה מאוד חשוב –  לא משלמים תשלום רטרואקטיבי, ולכן צריך להזדרז מאוד עם הבקשה לקצבה להבטחת הכנסה.

ביטוח לאומי מתנה את הבטחת ההכנסה בתנאים  שונים. כאן, תוכלו לקרוא בהרחבה על התנאים. וכאן, תוכלו לחשב כמה קצבה (הבטחת הכנסה או השלמת הכנסה) מגיעה לכם.

קצבת זקנה

אל תשליכני לעת זקנה – המשפט הזה מהמקורות עומד בבסיס קצבת הזקנה. לאנשים המבוגרים יש מניות רבות במפעל הארץ, ובכלל – לכל אחד יש את הסיפור האישי שלו, רבים מהם מלאים בעשייה, למידה, חינוך, עבודה. אך, בשלב מסוים בחיים הנחיצות, והחיוניות, והיכולת להיות מועיל ויעיל, פוחתות. זה תהליך מדורג, אבל אין לחברה זכות להפנות עורף לזקנים בה.

קצבת זקנה היא קצבה מבורכת שעומדת בבסיס הרעיון הזה.  ביטוח זקנה הוא אחד מענפי הביטוח החשובים ביותר במערכת הביטוח הסוציאלי של המוסד לביטוח לאומי, והוא נועד להבטיח לתושבי ישראל הכנסה חודשית קבועה לעת זקנה. לקצבת זקנה על פי חוק הביטוח הלאומי זכאי תושב ישראל שהגיע לגיל המזכה בקצבת זקנה, ובלבד שהיה מבוטח פרק זמן כנדרש בחוק, ושולמו בעדו דמי ביטוח כחוק.

וכמה מקבלים?  סכום קצבת הזקנה הבסיסית החודשית ליחיד (נתונים נכונים ל-2016) – 1,531 שקל ולזוג (הקצבה לזוג מורכבת מקצבה ליחיד וכן תוספת בעבור בת זוג) – 2,301 שקל . סכום קצבת הזקנה הבסיסית החודשית לבני 80 ומעלה, ליחיד –  1,617 שקל , ולזוג (הקצבה לזוג מורכבת  מקצבה ליחיד של בן 80 וכן תוספת בעד בן זוג) –  2,387 שקל .

אם שני בני הזוג, כל אחד בנפרד, עונים על תנאי הזכאות לקצבת זקנה, יקבל כל אחד מהם קצבה ליחיד. כמו כן, יכולות להיות תוספות על הסכום הזה אם יש בני משפחה שתלויים במקבלי הקצבה.

קצבת הזקנה נמוכה – על כך, אין חולק, אבל היא לפחות מקנה ומאפשרת בסיס קיומי מסוים. הבעיה שיוקר המחייה וכן הצורך במקרים רבים בטיפול תרופתי יקר עולים במקרים רבים בסדרי גודל על גודל הקצבה. ולכן, במקביל לקצבת זקנה, מקבלים אנשים אלו במקרים רבים גם השלמת הכנסה (כדי להגיע להבטחת הכנסה).

כאן, תוכלו לבדוק את הזכאות שלכם לקצבת זקנה, וכאן תוכלו לקבל מידע רחב ומפורט על קצבת הזקנה.

והגיע הזמן לסכם – ביטוח לאומי, אולי לא הכי מובן (במיוחד לאנשים צעירים) אולי נראה מיותר, אבל האמת שבבסיסו מדובר על חזון נפלא ודרך חיים נכונה – אנחנו משלמים באופן שוטף, וכשנצטרך יעזרו לנו. עם הזמן, הקצבאות של הביטוח הלאומי נשחקו וכאן נמצאת הבעיה. כאן, במדריך שלנו, הסברנו מי משלם, איך משלמים וכמה משלמים, וכן פרטנו את כל זוגי הקצבאות המגיעות לתושבים ופרטנו בהרחבה את העיקריות. בהמשך, נעדכן כאן על כל התפתחות משמעותית בתחום הביטוח הלאומי.

ביטוח לאומי – רשימת סניפים 

מדריכים קשורים:

ביטוח לאומי משנה את ההגדרות לקביעת אחוזי נכות – כאן, תוכלו לקרוא על התקנות החדשות ואיך זה ישפיע על המבוטחים

דמי הבראה – מתי מגיע לכם? וכמה?

ימי חופשה – כמה מגיע לכם?

ימי מחלה – איך וכמה מגיע?

שכר מינימום – כל מה שצריך לדעת

היכן אפשר לאתר רווחים של חברות מסוף הרבעון ועד פרסום הדוח הכספי? איך זה שמכירת פעילות ב-1 שקל הניבה לאזורים רווח של 25 מיליון שקל; ומה היקף הרווחים שיש לאזורים בקנה?  

השורה התחתונה ברבעון השני היתה אמנם סביב האפס (מינוס 250 אלף שקל), אבל אזורים התחילה את הרבעון השלישי בשורה של עסקאות ומימושים, ועם פרסום התוצאות (אוגוסט 2015)  היו לה רווחים של עשרות מיליונים שצפויים להיות מוכרים חשבונאית ברבעון השלישי והרביעי. זה עדיין לא מבטיח שהרבעון השלישי יהיה טוב, אבל הרווחים האלו (חלקם לצד תזרימי מזומנים) יתרמו כמובן משמעותית לדוח הכספי.

הרווחים האלו מזכירים את אחת המגבלות המשמעותיות בדוחות הכספיים  – הדוחות מספרים לנו את מה שהיה. הדוחות שפורסמו בסוף אוגוסט מספרים לנו מה שהתרחש באפריל עד יוני, וגם זה לא מדויק, הם מספרים לנו מה שהתרחש באפריל עד יוני ונסגר מבחינה חשבונאית (עומד בתנאי ההכרה החשבונאיים) – אם היתה עסקה שהתנאים שלה לא הבשילו, היא לא תוכר כמובן בדוחות הרבעון השני. המסקנה כמובן שבמקביל לדוח הכספי חשוב לדעת מה קרה במהלך התקופה ועדיין לא הבשיל לעסקאות, וגם כמובן מה קרה מאז סגירת הרבעון השני ועד פרסום התוצאות הכספיים (מסוף יוני ועד סוף אוגוסט), ואת זה יש באופן מפורט בביאורים לדוחות הכספיים.

הרווחים הצפויים של אזורים מזכירים גם את החשיבות של ההפרדה בין פעילות שוטפת לפעילות שאינה שוטפת (לרבות מימושים של נכסים ופעילויות). הפעילות השוטפת שמתבטאת לרוב בשורת הרווח/ הפסד תפעולי מבטאת כמה החבה מרוויחה או מפסידה מתחום עיסוקה. זו שורה קריטית להבנת החברה ומצבה העסקי. מעבר לפעילות השוטפת, חברה גם יכולה לרשום הוצאות והכנסות שנובעות מאירועים חד פעמיים –  רה ארגון בחברה במקביל לרישום הוצאות; הגדלת אחזקה ומעבר לשליטה בחברה מוחזקת במקביל לרישום רווח חשבונאי, ומימושים של נכסים ופעילויות.

ולכן, מימוש של נכסים ברווח, גבוה ככל שיהיה  לא מעיד על  מצבה התפעולי של החברה.  חברות יכולות להפסיד מהפעילות שלהן הרבה כסף, ועדיין להציג רווחים בזכות מימושים ורווחים חד פעמיים, וכמובן שזה יכול להיות הפוך – חברות שמרוויחות תפעולית אך מדווחות על הפסדים בגלל אירועים חד פעמיים. השורה התפעולית היא החשובה להבנת מצב העסק, אבל כמובן שאף חברה לא מתנגדת לרפד את השורה התפעולית גם ברווחים חד פעמיים, והנה המקרה של אזורים.

אזורים מיזמיות הנדל"ן למגורים הגדולות כאן, מרוויחה גם בשוטף – הרווח מפעילות שוטפת הסתכם ברבעון השני ב=23 מיליון שקל, ובמחצית הראשונה ב=39 מיליון שקל, אבל הוצאות מימון והשתתפות בהפסדי חברות מוחזקות, איפסו כאמור את השורה התחתונה ברבעון השני, כשבמחצית כולה הסתכם הרווח ב=9 מיליון שקל.

המימושים שהושלמו בחודשים האחרונים, צפויים להניב לה רווח ברוטו (לפני מס) של כ=70 מיליון שקל. המימוש המעניין ביותר  (חשבונאית) הוא מכירת הפעילות במזרח אירופה, פעילות שאליה נכנסה החברה בימי בעלי השליטה הקודמים. אזורים הודיעה לפני כחודשיים כי חתמה על הסכם למכירת מלוא אחזקותיה בחברת ה.ב החזקות מזרח אירופה (בעבר נקראה החברה –  אזורים החזקות מזרח אירופה) בתמורה ל=1 שקל. אזורים החזקה ב=100% מ=ה.ב החזקות. ומה המשמעות של מכירה בסכום סמלי, ולמעשה באפס? לרוב מדובר  בעסק שפשוט לא סיפק את הסחורה, והחברה המחזיקה מעוניינת להתפטר ממנו, אפילו באפס, העיקר שמישהו ייקח אותו. ואז, הרציונל הוא שלחברה המחזיקה יש הפסדים על ההשקעה שלה; אם מוכרים באפס אבל יש השקעה שנעשתה בעבר, אז מדובר בהפסד שמבטא את הפער בין ההשקעה לבין האפס.

נראה שזה המקרה באזורים – ההשקעות במזרח אירופה אמנם בהתחלה נסקו לשמיים, אבל מהר מאוד נחתו לקרקע (כשבדרך הפילו גם לא מעט חברות ישראליות שהתפתו להרפתקה נדלנית במזרח אירופה). אזורים דרך החברה ה.ב מזרח אירופה החזיקה ב=39.5% ממניות חברה משותפת שמחזיקה בשתי קרקעות במזרח אירופה. כן, זה סיפור מוכר על ירידת ערך השקעה, ולכן, המשך הדיווח של אזורים לכאורה מפתיע – "בעקבות המכירה תרשום החברה ברבעון השלישי ביטול הפרשה בסך של 25 מיליון שקל, בגין ריביות לבנק בגין הלוואה שלקחה החברה המשותפת, ביחס אליהן ערבה חברה הבת ביחד ולחוד". המשמעות היא שהמכירה באפס, בעצם תניב לחברת אזורים רווח מרשים של 25 מיליון שקל – זהו רווח חשבונאי שנובע מהפרשות שנעשו באזורים לאור הערבות על הפסדי החברה המוחזקת  והאחריות על הפסדיה. אבל, ברגע שגוף אחר נכנס לנעליה ותפס את מקומה של אזורים, היא כבר לא אחראית וערבה, ואם לא נדרש ממנה לשלם (חלק מערבות, או הלוואה או ריבית ) אזי ההפרשה שנעשתה ביתר מבוטלת, ומדובר למעשה ברווח. זה קרה אגב, לא מעט בעסקאות של העברת שליטה על חברות במזרח אירופה. החברה השולטת חשבונאית הפרישה סכומים גדולים על החברה הבת, אבל במקרים רבים החובות של הבת היו מסוג נונריקורס (הבטוחה היחידה להלוואה היא הנכס) והבנקים העדיפו להגיע להסדר מהיר או להעביר את הנכסים/ הפעילות לגוף אחר. אגב, זו גם הסיבה שבמקרים רבים הבנקים מכרו חוב של חברות כאלו בערך נמוך יותר – הם ידעו שהם לא יקבלו את כל התמורה.

הרווח הזה הוא רווח חשבונאי. אבל, כמובן שההרפתקה במזרח אירופה הסבה הפסדים – ההשקעה נמחקה על פני שנים ונרשמה כהפסדים שוטפים בדוחות, ועכשיו רק מסיבה חשבונאית לחלוטין נרשם רווח.

בנוסף דיווחה אזורים על שתי עסקאות מימוש נוספות. החברה מכרה את פרויקט בית לסין בתמורה לסך של 40 מיליון שקל. התנאים להסכם הושלמו ביולי 2015 והחברה דיווחה כי היא צופה לרשום רווח בסך של 30 מיליון שקל  (רווח לפני מס, כפוף להתאמות ועלויות עסקה).

בחודש אוגוסט דיווחה אזורים על עסקת מכירה (דרך חברה בת) של מתחם בכפר שלם (עליו ניתן להקים פרויקט הכולל 267 יחידות דיור). בתמורה למתחם תשלם הרוכשת סכום של 85 מיליון שקל ואזורים דיווחה כי כתוצאה מהמכירה היא צפויה לרשום רווח בסך של 20 מיליון שקל (לפני מס ועלות עסקה). הרווח הזה, צפוי להיות מוכר ברבעון האחרון של השנה (במקביל להשלמת תנאי העסקה).

מה זה דמי פינוי? למה משלמים למשביר על פינוי הסניף בעזריאלי? והאם פינוי הסניף טוב למשביר?  

המשביר דיווחה בחודש שעבר על כוונתה לפנות את החנות בקניון עזריאלי. האם זה טוב או רע? ומה זה אומר על מצב החברה? לרוב פינוי חנות הוא תוצאה של חולשה בעסקים – החברה מתקשה לראות כדאיות כלכלית בהפעלת סניף ומחליטה לסגור אותו. אולי זה התרחיש כאן, אבל סביר דווקא שמדובר בסניף חשוב ורווחי למשביר הן אסטרטגית והן תפעולית.

סיבה נוספת לסגירת סניפים היא חולשה פיננסית בחברה המפעילה – אולי זה המקרה כאן?  המשביר אמנם ממש לא מלקקת דבש ומצבה הפיננסי והתפעולי בהחלט מאתגר, אבל האם היא היתה מתחילה בהתכווצות דווקא בסניף בעזריאלי? אולי, אבל ייתכן שיש כאן שיקול נוסף.

סיבה אפשרית נוספת היא שפשוט החוזה מול המשכיר נגמר. אלא שלרוב אם זו חנות טובה ממשיכים את חוזה השכירות.

המשביר לא ממש הסבירה בהודעה שלה מה הסיבה; היא מסרה   כי – "החברה התקשרה בהסכם מול קנית השקעות השלום בע"מ, המשכירה לחברה סניף בקניון עזריאלי בתל אביב (קניון עזריאלי) בו מופעלת חנות של המשביר לצרכן, ולפיו תהא החברה זכאית לשכור שטח חדש במתחם העתידי והמורחב של קניון עזריאלי להפעלת חנות של המשביר לצרכן, הצפוי להימסר לחברה בתוך 3-5 שנים. במקביל לכך, תפנה החברה את סניף המשביר לצרכן הקיים בקניון עזריאלי לא יאוחר מיום 31 בדצמבר 2015, בהתאם לתיאום בין הצדדים, ובתמורה לכך תקבל כ – 14.5 מיליון שקל".

עוד מסרה המשביר שהיא  תמשיך להפעיל בסניף עזריאלי את חנות המותג ספרינגפילד במיקום של הסניף אשר יפונה. בדוח הכספי לרבעון השני חזרה החברה על ההודעה הזו (במסגרת הביאורים) והוסיפה כי הסניף של ספרינגפילד יהיה במיקום של הסניף אשר יפונה בשטח של כ-240 מ"ר.

אז רגע – יש כאן פינוי של סניף המשביר וכניסה של סניף ספרינגפילד במקומו? כי אם כך אז זה ממש לא פינוי (ספרינגפילד הוא חלק מקבוצת המשביר). התשובה נמצאת כנראה בדוח השנתי של שנה שעברה,  שם במסגרת סקירת המנהלים נכתב –  "מרבית הסכמי השכירות של בתי הכל-בו של רשת המשביר מתאפיינים בשטח ממוצע של 3,000 מ"ר לסניף (כולל שטחי אחסון וחניה)…" ואם כך אז ברור שמדובר בפינוי של שטח גדול ושימוש מעין חוזר בשטח קטן יותר.

וזה מסביר את התמורה שקיבלה המשביר – השטח הזה, כך נראה, מחוזר באופן שוטף על ידי רשתות אחרות וגופים אחרים. לא סתם הקנון מציע סכום נאה על פינוי השטח – 14.5 מיליון שקל. מצד שני, למרות שלא ברור מה מצבו של הסניף, נראה שההצעה של הקניון, בהינתן מצבה הפיננסי של המשביר,  היתה הגורם המכריע  לעזיבה/ מסירה של השטח. גם סניפים רווחים היו מוכנים לסגור (תלוי עד כמה הם רווחים) תמורת סכום כזה. כלומר, עזיבה/ סגירה של סניף היא אולי לא סימן מעודד, אבל כאן בהינתן מצבה של המשביר והתמורה בגין הסגירה, וכן בהינתן שהיא תקבל (בעוד כמה שנים ) שטח בהרחבה של הקניון, וכבר עכשיו חנות של 240 מטר למותג ספרינגפילד, זה נראה מהלך פיננסי מתבקש.

דמי פינוי –  איך הן מוצגים בחשבונאות?

דמי הפינוי שישולמו למשביר הם סוג של פיצוי על הפינוי. זו תהיה מעין הכנסה (הכנסה אחרת שלא קשורה לפעילות העסקית) שתזרום היישר (כמעט במלואה) לשורה התחתונה.  אולי יהיו הוצאות של סגירת סניף, חד פעמיות שיתקזזו מול ההכנסה הזו, אבל נראה שהעסקה הזו תניב רווח משמעותי למשביר /שהפסידה במחצית הראשונה של השנה  22 מיליון שקל.

התמורה הזו היא סוג של הפתעה לקוראי הדוחות. הקוראים לא נתקלו בנכס שקוראים לו דמי פינוי או משהו בסגנון, הם לא אמורים לדעת שיש למשביר נכסים מסוג זה. אז מאיפה זה צץ ולמה זה לא מופיע בדוחות? התשובה אולי מאכזבת , אבל ככה זה עובד –   החשבונאות לא אמורה לרשום נכסים לא מוחשיים, ודמי פינוי הם נכס לא מוחשי שלא ניתן למדידה . נכסים כאלו נמדדים ונרשמים בעיקר כאשר רוכשים חברה או פעילות. נניח לשם המחשה שחברה מסוימת תרכוש את הסניף של המשביר בעזריאלי, אז היא תציג חלק מהתמורה על הסניף כדמי פינוי. אבל ליצור במאזן יש מאין נכסים בלתי מוחשיים זה אסור על פי החשבונאות. אז נכון שכלכלית יש כאן ערך, אבל הוא לא משתקף בספרים.

וזה גורר שאלה נוספת – האם יש ערכים  חבויים כאלו במקומות נוספים – דמי פינוי בחנויות אחרות? ובכלל – נכסים לא מוחשיים אחרים?  לא ידוע כמובן, וזו אחת הבעיות הגדולות של החשבונאות – חוסר היכולת לתרגם את הנכסים הלא מוחשיים לדוחות הכספיים השוטפים. אף אחד לא אמור היה לדעת מהדוחות הכספיים שלמשביר יש 14.5 מיליון שקל באם היא תעזוב את קניון עזריאלי;  אלו שמכירים את הפעילות, האנליסטים, משקיעים מתוחכמים אולי הפנימו זאת בשוויה של החברה, אבל הציבור הרחב שאמור להישען על הדוחות, ממש לא היה מודע להפתעה החיובית הזו.

רה ארגון במשביר – הוצאות חד פעמיות בדרך?

מעבר לדיווח על פינוי הסניף בעזריאלי, מסרה המשביר לאחרונה  על תוכנית רה ארגון במטה, לרבות מיזוג הפעילות עם ניופארם –  "…החברה  פועלת למיזוג תפעולי ואיחוד מטות של החברה ושל החברות הבנות, המשביר בתי כלבו וניו פארם דראגסטורס, לצורך צמצום וחסכון בהוצאות החברה והחברות הבנות, וכן לצורך ייעול פעילות החברות הבנות ושיפור הרווחיות שלהן. במסגרת זו, החל מחודש אוגוסט 2015, אוחדו מטות החברה והחברות הבנות למשרדים משותפים, אוחדו תפקידים וצומצמו משרות, והצדדים פועלים להטמעת תכנית עסקית…". התוכנית הזו אמורה, מן הסתם, להפוך את המשביר לרזה ויעילה יותר מבעבר, אבל לרוב תוכניות כאלו עולות כסף; פעולות כמו –  סגירת מטות, ביטול הסכמי שכירות, צמצום שטחי סניפים (באם זה חלק מהרה ארגון), פיטורים – מתבטאים  במקרים רבים בהוצאות חד פעמיות ואולי זה יקרה גם כאן, כך שמול המתנה שצפויה ללחלח לדוחות, צפוי (אם כי לא בטוח) שמנגד יירשמו הוצאות חד פעמיות בגין רה ארגון.

מה ההכנסות של המשביר ברבעון השני ? איך זה שהם גדלו פי שתיים מההכנסות שדווחו ברבעון הראשון? ובכמה הם באמת  השתנו?

המשביר דיווחה ברבעון הראשון של השנה על מכירות בסך 307 מיליון שקל, ובדוח שפורסם לפני כשבוע   על המחצית הראשונה של השנה דווח על מכירות בסך 1.05 מיליארד שקל (מכירות למחצית). המסקנה המתבקשת – רבעון שני מדהים למשביר. גם אם אתם לא מתמטיקאים דגולים, תסיקו  שהמכירות ברבעון השני יותר מכפולות מהמכירות ברבעון הראשון. כן, זה מה שהדוחות הכספיים החשבונאיים שפורסמו בזמן אמת (במאי לרבעון הראשון ובאוגוסט למחצית הראשונה)  מספרים, אבל  זה כמובן לא הסיפור האמיתי – המשביר רחוקה מלהיות חברה בצמיחה (ובטח שלא להכפיל את מחזור ההכנסות); היא שורפת מזומנים בפעילותה השוטפת והיא מפסידה והרבה.

ברבעון השני של השנה המשביר הפסידה בשור התחתונה כ=37 מיליון שקל, כשבמחצית כולה הסתכם ההפסד ב=22 מיליון שקל. כלומר, הרבעון השני היה קטסטרופלי בשורה התחתונה , ביחס לרבעון הראשון. אז איך זה שההכנסות שהציגה לכאורה מבטאות שיפור דרמטי בין הרבעונים?

התעלומה הזו נפתרת אחרי שמתעמקים בביאורים לדוחות הכספיים ברבעון השני, אבל עוד לפני שעוברים לביאורים, כבר בדוח רווח והפסד של הרבעון השני, אפשר להבין שהתוצאות שפורסמו במאי לא רלבנטיות.  המכירות במחצית אמנם הסתכמו ב=1.05 מיליארד שקל, אבל המכירות ברבעון השני הסתכמו ב=568 מיליון שקל, ולא מעל 700 כפי שקורא דוחות קפדן שבודק גם את הדוח ברבעון הקודם היה מסיק. ומכאן שבהתסמך על הדוח האחרון בלבד (דוח מחצית ראשונה/ דוח רבעון שני) הנתונים הם יותר ליניאריים – מכירות של קצת מתחת ל=500 מיליון ברבעון הראשון, 568 מיליון בשני וכ=1.05 בשניהם. ועדיין – התעלומה   לא נפתרה לחלוטין, גם אם מקבלים את תוצאות הדוח המאוחר (המחצית והרבעון השני), איך זה שזה לא תואם את התוצאות שפורסמו ברבעון הקודם?

התשובה בביאור 5 לדוחות הכספיים – "ביום 21 באפריל לא התמלאו התנאים המתלים להשלמת העסקה (העסקה למכירת ניו פארם –א.ע) ודירקטוריון החברה החליט שלא תינתן ארכה נוספת להשלמת העסקה מול חברת קראוד מי, במתכונת כפי שנחתמה. הנהלת החברה המשיכה לנהל, במהלך הרבעון השני, משאים ומתנים עם צדדים שלישיים נוספים למכירת ההשקעה בניו פארם, כולה או חלקה. ביום 28 ביולי 2015 דווחה החברה כי היא פועלת לביצוע מיזוג תפעולי בין ניו פארם לבין המשביר בתי כלבו ולאיחוד המטות של החברה והחברות הללו. כפועל יוצא מההחלטה כאמור פעילות ניופארם מוצגת

כפעילות נמשכת בדוחות הכספיים ליום 30 ליוני 2015".

זה ממש לא נראה קשור לסוגיה, אבל זאת התשובה – ניו פארם מוצגת בדוחות האחרונים כפעילות נמשכת, כלומר היא חלק מהדוחות המאוחדים של קבוצת המשביר – ההכנסות של ניו פארם כלולות בהכנסות של הדוח של המשביר; ההוצאות של ניו פארם במסגרת ההוצאות הכוללות של הקבוצה.  כלומר, ברבעון השני ובמחצית הראשונה המספרים שדווחו הם מספרים יחד עם ניו פארם – הכנסות של 1.05 מיליארד שקל במחצית כוללות את ההכנסות של ניופארם במחצית הראשונה של השנה.

מנגד, הדוחות של רבעון ראשון (הדוחות שפורסמו במאי) הם ללא ניו פארם. אז (וגם בשנת 2014), הנהלת המשביר ניהלה משא ומתן למכירת פעילות ניו פארם ולכן היא הגדירה את הפעילות הזו כפעילות מופסקת. פעילות מופסקת בדוחות הכספיים החשבונאיים מרוכזת בשורה אחת בדוח רווח והפסד – רווח או הפסד מפעילות מופסקת. במשביר מתנקזים לשורה הזו פעילויות נוספות לניו פארם לרבות פעילות קוסט 365, פעילות המועדון ועוד. הפעילות המופסקת ברבעון הראשון ובשנים האחרונות בכלל, מהווה משקל כבד מסך התוצאות של המשביר, אפילו כבד יותר מהפעילות השוטפת של הקבוצה.

הצגה בשורה אחת בדוח רווח והפסד (ושורה אחת גם במאזן הכספי) משמעה שאין בשורת ההכנסות את ההכנסות של ניופארם. ברגע שהמשביר הגדירה את ניו פארם כפעילות מופסקת, היא בעצם נטרלה את ההכנסות שלה מההכנסות המאוחדות של הקבוצה, וזה היה ברבעון הראשון – 307 מיליון שקל של מכירות ברבעון זה היו ללא ניו פארם. אבל הפעילות המופסקת מסתבר כבר לא מופסקת ולכן היא חזרה לדוחות הרבעון השני ואז עלו המכירות ברבעון ל=568 מיליון שקל ואז גם במספרי ההשוואה (רבעון מקביל, מחצית קודמת) יש לתקן את דוחות העבר ולהכליל את ניו פארם, ואז גם הדוחות של הרבעון הראשון שמחולצים מדוחות המחצית הם כוללים את ניו פארם – קרוב למחזור של 500 מיליון ברבעון ראשון. זה ההסבר לתעלומה, אבל תעלומה  גדולה אפילו יותר שלא נפתרה היא איך זה יכול להיות  שהנהלת החברה יכולה להוציא פעילות כל כך משמעותית מהדוחות ולהחזיר אותה לדוחות בכזו קלות. איך זה שמהלכים עסקיים תיאורטיים כמו כוונה למכור מאפשרת להוציא מהדוחות הכספיים מאות מילוני שקלים, וכמה רבעונים אחרי, החלטה הפוכה מחזירה מאות מיליוני שקלים לדוחות.  זאת לא ביקורת כלפי המשביר, הם התנהלו לפי רציונל עסקי ותרגמו אותו לדוחות הכספיים, זו טענה לאחראים על התרגום העסקי לדוחות החשבונאיים.

השיטה הזו יכולה גם לשמש את ההנהלות  של הפירמות לניהול רווחים  בדוחות הכספיים. נניח שהדוחות של חברה מסוימת הורעו בצורה דרמטית והחברה רוצה להרחיק אותם מהדוחות. היא יכולה לכנס את ההנהלה ולקבוע שברצונה לממש את האחזקה. כוונה למימוש היא בראייה החשבונאית פעילות מופסקת (צריכים לעמוד בתנאים מסוימים, אבל לא מאוד קשיחים) וכך ברגע הרחיקו את התוצאות של הפעילות הזו מהתוצאות של יתר הקבוצה – ההכנסות , ההוצאות, הרווח התפעולי הוא של הקבוצה ללא הפעילות הזו. התוצאות של הפעילות המופסקת מופרדות בדוחות ונרשמות בתחתית הדוח. הפעילות הזו לא ניתנת לניתוח ובדיקה פיננסית (במיוחד כשמדובר במספר פעילויות שהוגדרו כפעילות מופסקת) היא סוג של בן חורג בדוחות, אבל במקרים לא מעטים היא יכולה להיות מאוד קריטית לפעילות הקבוצה.