קרן הנאמנות מגדל ביומד (מספר קרן: 5116165) מדווחת על מתנה. הקרן דיווחה כי קיבלה סכום של  39.1 אלף שקל, שהתקבל בקשר עם תובענה ייצוגית שהוגשה נגד אינסוליין מדיקל בע"מ. ובכן, זה אולי לא סכום בשמיים, אבל הסכום הזה משפיע משמעותית על תשואת המשקיעים בקרן וזאת בשל היקפה הנמוך. "השפעת הסכום האמור על השווי הנקי של נכסי הקרן נכון ליום 27.4.17 היתה כ-0.66%", אומרים בקרן, וזה ממש לא קצת.

בחברת הקרנות של מגדל מסבירים כי ההתייחסות היא רק לקרן מגדל ביומד, בעוד שבקרנות אחרות המנוהלות על ידי מנהל הקרן, גם אם יש השפעה היא נמוכה מ-0.1%.

מדובר בעצם בתשואה שהיא מעבר לעסקים השוטפים/ להשקעות השוטפות של הקרן, אך כמובן שמבחינת המשקיעים זו תשואה לכל דבר ועניין.

מעודכן ל-10/2022

מהו היתר בנייה?

היתר בנייה הוא רישיון לבנות מבנה חדש או לערוך שינויים במבנה קיים. היתר הבנייה הוא מסמך פורמלי שאליו מצורפות תוכניות המבנה, מפת מדידה ואישור רשויות וגופים מוסמכים, והוא כולל את פרטיהם של האחראים לתכנון, לבנייה ולפיקוח על הבנייה. ההיתר ניתן על ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ברשות המקומית שבתחומה נמצאת הקרקע, והוא כולל מידע מפורט לגבי הפעולות שאותן הוא מתיר.

ההיתר תקף לשלוש שנים בלבד (אם כי ניתן לבקש הארכה לקראת תאריך פקיעת התוקף). הוצאת היתר בנייה היא תהליך שמעוגן בחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965, ובתקנות התכנון והבנייה התשכ"ז-1967.

מי מחויב להוציא היתר בנייה?

כל אדם המבקש לבנות מבנה או לעשות שינוי מסוים בדירה/מבנה – כמו למשל בנייה על הגג, מחויב להוציא היתר, ובלעדיו הבנייה איננה חוקית. בנייה או שימוש ללא היתר או בניגוד להיתר היא עברה פלילית.

לשם הוצאת ההיתר יש לפנות לוועדה המקומית לתכנון ובנייה (לרוב בצירוף תוכנית שמאושרת על ידי אדריכל) ואז לחכות לאישורה. האישור ניתן בהסתמך על החוק, על הבקשה הספציפית ועל האזור בכלל (לרבות התחשבות במתנגדים).

באוקטובר 2022 השיקו מטה התכנון הלאומי ומינהל התכנון את רפורמת הרישוי העצמי, שבמסגרתה הסמכות להנפקת היתר בנייה תינתן גם לאדריכלים מורשים. משמעות הדבר היא קיצור של תהליך קבלת היתר בנייה בשישה חודשים שכן מתייתרים שלבי קליטת הבקשה ובדיקת הבקשה.

האם תמיד צריך היתר?

בסעיף 145 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965, ובתקנות לתכנון ובנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967, נקבעו המצבים שבהם חובה להגיש בקשה להיתר, ובהם: הקמת בניין חדש, הריסתו של הבניין או הקמתו מחדש. כמו כן – כל תוספת לבניין קיים, וזה יכול להיות חלון חיצוני, סגירת מרפסת, חניה מקורה, גדר, פרגולה, סככה, קירוי מרפסת קיימת (אפילו אם הקיר בנוי מחומרים קלים). בנוסף לכך, כל שינוי בקירות חיצוניים דורש היתר. עם זאת, כמובן ששינוי פנימי לא דורש היתר. אלא אם השינוי הזה משפיע על שטח הדירה, או פוגע במבנה המשותף או בשלד הבניין. אלו רוב המקרים, בפועל מדובר על הרוב הגדול, אבל יש גם מקרים חריגים שנופלים להגדרה של היתר בנייה, כשהגדרת "העל" היא שהיתר בנייה נדרש בכל מצב שיש שימוש חורג ממה שאושר בעבר (בהיתר הבנייה הקיים).

לא כל היתר הוא פרויקט ממושך. במשרד השיכון והבינוי הקלו בשנים האחרונות והם מעדכנים כי במקרים מסוימים, ניתן להגיש בקשה להיתר בדרך מקוצרת שנועד לעבודה מצומצמת, ואז התהליך אמור להיות מהיר יותר, וכך למשל קורה כאשר מקימים פרגולה, גדר, מחסן וכדומה. הרציונל הוא לעודד ביצוע עבודות בנייה מסוימות, שהן פשוטות ונפוצות בתכליתן, באמצעות היתר בנייה כחוק ולא באופן עצמאי וללא ביקורת הגורמים המוסמכים והמקצועיים בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה.
כל שנדרש הוא למלא טופס בקשה להיתר לעבודה מצומצמת בשלושה עותקים ולצרף לבקשה, לפי דרישת מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, תשריט בשלושה עותקים ובו פרטים שדרש המהנדס.

באילו מקרים לא יינתן היתר בנייה?

במקרים שבהם יש סטייה ניכרת מהתכנית בנייה במקום, לא ניתן לקבל היתר בנייה. אבל מה זו "סטייה ניכרת"? התשובה לשאלה זו אינה פשוטה – בעיקרון, סטייה מהותית היא בקשה השונה מהתוכנית התקפה/הקיימת בצורה מהותית, לדוגמה – שינוי ייעוד השטח או דרישת זכויות בנייה מעבר לזכויות שנקבעו בתוכנית. במקרים כאלה יש צורך בהליך של שינוי תוכנית כתנאי למתן היתר. כלומר, יש לבקש תוכנית שינוי מתאר שזה תהליך ארוך יותר ובקשה "גדולה" יותר, ואז לבקש את היתר הבנייה.

אבל גם כאן יש הקלות – בתנאים מסוימים, סטייה אינה נחשבת לסטייה מהותית ואז כן ניתן  לקבל היתר בנייה, ועושים זאת תחת בקשה להקלה או שימוש חורג. ומה זה הסינית הזו? הקלה היא  בנייה בשינוי קל מהוראות התכנית לדוגמה –  שינוי בקווי בניין, תוספת קומה כמפורט בתקנות התכנון והבנייה (סטייה נכרת מתכנית), התשס"ב-2002.

שימוש חורג – שימוש השונה מזה שנקבע בתכנית בהיתר, כגון: שימוש לגן ילדים באזור המיועד למגורים.

עד כאן, ההגדרות והתיאוריה, אבל איך עושים? מה עושים? למי פונים כדי לקבל היתר בנייה? אז הכתובת היא כאמור הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. הפנייה היא פרוצדורה לא פשוטה הכוללת מספר שלבים.

שלב ראשון – הגשת הבקשה

הגשת הבקשה, צריכה להיערך, על פי החוק, בידי אדריכל, או מהנדס מבנים או הנדסאי בניין. הבקשה כוללת פרטים רבים לרבות – הגדרת שימוש המבנה, פירוט חומרי הבניין בהם ייעשה שימוש, חישוב אחוזי בנייה ושטחי הבנייה וכן הקלות מבוקשות.

הבקשה כוללת נספחים חשובים לרבות תוכנית הבנייה/ הסברים על השינויים הנדרשים, וכמובן – אישור על הבעלות על הנכס. אפשר לצרף נסח טאבו או אישור זכויות מרשות מקרקעי ישראל (או החברה המשכנת) או (באם מדובר בנכס בבית משותף) נסח רישום מרוכז של הבית המשותף. אגב, עדיף להוציא אישור כמה שיותר מעודכן ובסמוך להגשת הבקשה.

שלב שני – הבדיקה הטכנית; אם עוברים משלמים ועוברים שלב

הוועדה בודקת אם כל המסמכים הוגשו כראוי מדובר על בדיקה טכנית, כאשר אם יש חוסרים/ השלמות וכו', הבקשה חוזרת למגישים להשלמות/ תוספות

אם הבקשה עברה את שלב הבדיקה הטכנית, נקבע  גובה המקדמה הכספית שהמבקש נדרש לשלם. לאחר ביצוע התשלום הבקשה עוברת לבדיקה של מהנדס הוועדה.

שלב שלישי – בדיקת המהנדס

מהנדס הוועדה בודק את הבקשה, האם היא  עומדת בדרישות החוק והתקנות. אם הוא מחליט שכן, אזי הבקשה עוברת לדיון בוועדה המקומית עם המלצה על מתן היתר בנייה. אבל, אם המהנדס טוען שהבקשה לא עומדת בדרישות, הוא כותב זאת ומעביר את הטיעונים יחד עם הבקשה בחזרה למבקש. אגב, תוך כדי בדיקתו, המהנדס פונה, בחלק מהמקרים למבקש כדי לקבל מידע נוסף, הסברים ופירוט של השרטוטים/ המפות ועוד.

פרסום בעיתון

במצב שהבקשה היא להקלה, כלומר בנייה שלא בהתאם לכללים הרגילים, המבקש צריך לפרסם את בקשתו ב-3 עיתונים, שניים מהם בתפוצה ארצית בעיתון נפוץ ומקומון שמופץ אחת לשבוע לפחות. ביישוב ערבי או באזור שמתגוררים בו דוברי השפה הערבית, ההודעה תפורסם בנוסף גם בעיתון בשפה הערבית. כמו כן, מי שמבקש הקלה ישלח בדואר רשום את נוסח ההקלה לכל בעלי המגרשים הגובלים, ועליו להציב שלט בולט בחזית הקרקע או הבניין.

כמו כן, יש אפשרות להתנגד. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מאפשרת לכאלו שרואים את עצמם כנפגעים מהתוכנית, להגיש התנגדות.  ההתנגדויות מוגשות תוך 14 יום מהתאריך האחרון של הפרסום. ניתן לערער תוך 30 יום בפני ועדת ערר על החלטת הוועדה המקומית. אם יש התנגדות, הדבר עובר לוועדה לשמיעת התנגדויות; ואם אין התנגדויות, הבקשה תעבור לדיון ברשות הרישוי.

השלב הבא – דיון בבקשה בוועדה המקומית

השלב הבא הוא דיון בוועדה המקומית לתכנון ובנייה. חשוב להבין – כל רשות מקומית והתנאים שלה לקבלת ההיתר. זה הטרוגני מאוד, זה תלוי באזור, בהיתר, במבנה. בפועל, ייתכן שבמקום אחד התקבל היתר בנייה, ובמקום אחר ממש לא.

הוועדה המקומית מאשרת או דוחה את הבקשה, וכן היא יכולה להתנות את הבקשה. כלומר, משהו בסגנון בהתקיים התנאים הבאים, אנו נידון בבקשה שוב, או הבקשה תאושר תחת התנאים הבאים. התנאים יכולים להיות צמצום מסוים של היתר הבנייה, שימוש בחומרי גלם, נקיטת אמצעי בטיחות, עבודת תשתית ועוד.

החלטת הוועדה מועברת למבקש. אם ההודעה חיובית, אושר היתר הבנייה, אזי המבקש יידרש לשלם אגרות והיטלים (לרבות היטל השבחה). לאחר התשלום יופק היתר הבנייה, והוא בתוקף במשך 3 שנים מיום הפקתו.

ונניח שזה לא עבר חלק. שהוועדה התנגדה להיתר הבנייה. במצב כזה, המבקש יכול להגיש ערר תוך 30 יום ממועד קבלת ההחלטה. אך הערר צריך לכלול נימוקים נוספים/ חדשים ש"תוקפים" את החלטת הוועדה. הגשה חוזרת של החומר לא תועיל בדבר, צריך טיעונים והסברים חדשים שישכנעו את הוועדה בחשיבות היתר הבנייה.

עדכון אוקטובר 2022 – רפורמת הרישוי העצמי

במסגרת רפורמת רישוי עצמי של מינהל התכנון ומטה התכנון הלאומי, הסמכות להנפקה היתר בנייה תינתן גם לאדריכלים מורשים, מה שיקצר את התהליך בשישה חודשים.

עדכון יוני 2017 – היתר בנייה תוך 45 יום!

שר האוצר, משה כחלון, מקדם תקנות שיפחיתו רגולציה על בהליכי הרישוי והבנייה ויקצרו משמעותית את לוחות הזמנים למתן היתרי בנייה (בהליכי רישוי מצומצמים – כמו היתר למרפסת). כך שמתן היתר יעמוד על מקסימום  45 יום ממועד קליטת הבקשה. בתקנות נקבע כי במידה ולא תינתן החלטה של רשות רישוי, רואים את הבקשה כאילו התקבלה החלטה לאשרה וזאת בשונה מהליך רישוי רגיל שבו היעדר החלטה הינו בעצם סירוב לבקשה.

התקנות כוללות את רשימת סוגי העבודות והמבנים לגביהם יחול ההליך המזורז וכן דרישות מקלות מבחינת היקף המסמכים שיש לצרף לבקשה. בין ההיתרים שיכולים לקבל הליך מזורז  – הוספת ממ"ד לדירת מגורים, הוספת בנייה בשטח של 25 מטר בקומת קרקע של בניין מגורים, תוספת בנייה על גג בניין מגורים, סגירת מרפסת מקורה, הוספת מרפסת או מעלית בבניין עד 4 קומות, התקנת מכפילי חנייה, התקנת מערכות הסקה בדירה והתקנת צוברי גז.

מדריך היטל השבחה

ערבות חוק מכר

הערת אזהרה 

מזרחי טפחות בפיקדונות ליצ'י – ריבית עולה על פני התקופה

בנק מזרחי טפחות מציע ללקוחותיו   פיקדונות ליצ'י במספר מסלולים. פיקדון ראשון –  ליצ'י קבועה לשנתיים (מספר פיקדון – 176). מדובר בפיקדון שקלי לא צמוד לשנתיים בריבית קבועה. בחצי שנה הראשונה הריבית היא  0.20%, בחצי שנה שנייה הריבית עולה ל-0.40%, בחצי שנה שלישית: 0.60%, בחצי שנה רביעית: 0.65%. סכום המינימום לפיקדון זה – 50 אלף שקל. תחנות  יציאה מתום חצי שנה, כל חצי שנה.

בנוסף מציעים במזרחי טפחות פיקדון ליצ'י קבועה (מספר -175). פיקדון זה הוא פיקדון שקלי לא צמוד ל-6  שנים בריבית קבועה. שלוש שנים ראשונות: 1.85%, שנה רביעית: 2.00%  שנה חמישית: 2.25%, שנה שישית: 2.75%. גם כאן סכום המינימום להפקדה – 50 אלף שקל. תחנת יציאה מתום שלוש שנים כל שנה.

סוג נוסף של ליצ'י – ליצ'י קבועה (מספר 174) – פיקדון שקלי לא צמוד ל-5 שנים בריבית קבועה. ומה הריבית? בשנתיים ראשונות: 1.00%, שנה שלישית: 1.50%,  שנה רביעית: 1.80%, שנה חמישית: 2.40%. סכום ההפקדה המינימלי – 50 אלף שקל. תחנת יציאה אחת לשנה מתום שנתיים.

במזרחי מציעים גם פיקדון ליצ'י בריבית קבועה שקלית (מספר פיקדון 178)  ל-4  שנים. הריבית – בשנה ראשונה: 0.55%, שנה שנייה: 0.95%  שנה שלישית: 1.35%, שנה רביעית: 1.75%. סכום המינימום להפקדה 50 אלף שקל.     תחנת יציאה אחת לשנה מתום שנה.

וחוץ מליצ'י, מציעים במזרחי פיקדון רימונים צמוד דולר לשנתיים (מספר 547).    מדובר על פיקדון שקלי צמוד לשער היציג של הדולר, לתקופה של שנתיים, נזילות יומית מתום 3 חודשים מיום ההפקדה. הריבית השנתית תהיה בשיעור 0.50%. גם כאן סכום המינימום – 50 אלף שקל.

תחבורה בתל אביב – קאר2גו, גט טקסי, תחבורה ציבורית – מה עדיף? קאר2גו גדלה, גם הפעילות של גט טקסי עולה, וזה לא סתם. תל אביב נוחה לשתי הפעילויות האלו, ויש אפשרויות תחבורה נוספות.

 רבים מתושבי תל אביב, ולא רק אלה שחסר להם כסף, אינם מחזיקים ברכב פרטי וזאת משתי סיבות עיקריות – העומס בכבישי העיר שהופך את הנסיעה לא פעם לבלתי נסבלת, ומצוקת  החנייה, במיוחד אם אין חנייה ליד הבית. הם מעדיפים להתנייד בעיר באמצעות תחבורה ציבורית, אופניים, כול – תל אופן, פרוייקט האופניים של העירייה (בשיתוף חברה ציבורית). מדובר באופניים שמשכירה העיריה בכל רחבי העיר. כמו כן, רבים בעיר מתניידים באופניים חשמליות, קטנועים ונעזרים בחברים טובים… לאלה הצטרפו גם אלפי מנויים פעילים בהשכרת רכב של חברת קאר2גו.

פתרונות תחבורה שמשמשות את התל אביבים?

אוטובוס – מבין פתרונות התחבורה הציבורית זהו הפתרון הזול ביותר. המחיר בתוך תל אביב הוא 5.90 שקלים לאדם. אבל אם אתם שניים, או שאתה עולה על אוטובוס עם שני ילדים מעל גיל חמש ועוד אחד בעגלה, תשלמו כבר די הרבה – על הילדים משלמים מחצית, התינוק פטור מתשלום, ועל עגלה משלמים מחיר מלא. במקרה כזה הנסיעה באוטובוס תעלה לכם כ-18 שקלים, ואז כבר כדאי לשקול מונית. חיסרון נוסף – האוטובוסים עוצרים בתחנות קבועות, וצריך לקחת את זה בחשבון מבחינת המרחק מנקודת היציאה שלכם לתחנה ומה המרחק מתחנת הירידה שלכם עד ליעד המבוקש, שלא לדבר על כך שאם מעורבים בכך ילדים קטנים, זה עוד יותר מורכב. גם זמן הנסיעה, אם מחשבים עלות זמן, יותר ארוך יחסית באוטובוס.

מונית שירות – עוד אופציה זולה יחסית. מונית שירות היא מונית גדולה (לרוב מיניבוס) הנוסעת במסלול קבוע מראש ולאורכו היא אוספת ומורידה נוסעים. בדרך כלל חופפים קווי השירות את מסלולי נסיעתם של קווי אוטובוסים. המחיר בתל אביב בשעות היום בימי חול (תעריף 1) הוא 6.6 שקלים ל-6 קילומטרים, ולכול קילומטר נוסף מוסיפים עוד 40 אגורות. בתעריף 2 (שעות הערב והלילה, שבתות וחגים) התעריף עולה ל-9.24 שקלים פלוס 56 אגורות לכול קילומטר נוסף.

היתרון של מוניות השירות לעומת האוטובוסים שהן פעילות גם בלילה וגם בשבתות וחגים. כמו כן, אם תבקשו מנהג מונית השירות שיעצור לכם בפינת הרחוב אליו אתם רוצים להגיע, הוא יעשה זאת ולא יגרור אתכם לתחנה הקבועה במסלולו. יש גם יותר אינטימיות בנסיעה במונית שירות מול אוטובוס, והחבר'ה גם מחליפים בדיחות ודעות פוליטיות…

מוניות (ספיישל)– ההתניידות במוניות בתל אביב היא אולי הגבוהה במדינה, משום שתל אביב, מעבר לכמות התושבים בה, היא עיר מטרופולין, מרכז עסקים ומסחר ומרכז בילוי לכול אזור המרכז. משתמשים רבים באזור תל אביב גם מקבלים החזר על הנסיעה ממקום העבודה או כהוצאה מוכרת, ואז למה לחשוב פעמיים?

היתרון של מונית – היא מגיעה עד אליך ולוקחת אותך עד לאן שתרצה, ואם אין עומס בכבישים, היא עושה את זה די מהר. בשנים האחרונות גם רוב המוניות הן משנתונים מתקדמים, יש מזגן והנסיעה די נעימה. איכות הנסיעה קשורה גם לאופי הנהג – ועל כך יש פחות שליטה (כמו גם על אופי הנוסעים… יאמרו הנהגים). במונית אחת ניתן לנסוע גם 4 נוסעים ומחיר הנסיעה מתחלק ביניהם. אגב, על נוסע רביעי יכול הנהג לגבות תוספת של 4.80 ₪, כנ"ל לגבי מזוודה, אבל רוב נהגי המוניות לא גובים את התוספת.

ומה המחיר?

על פי משרד התחבורה, אלה תעריפי נסיעה במונית עם מונה

תעריף 1 – הוא נגבה משעה 5:30 בבוקר עד 21:00 בימי חול.

התשלום הבסיסי הוא 11.5 שקלים – נכנסת למונית וביקשת להפעיל מונה, המחיר מתחיל מ-.511 שקלים. לאחר כחצי קילומטר או 80 שניות, המונה "מתחיל לרוץ", כשכול 12 שניות או 87 מטרים עד נסיעה של 15 קילומטרים, המחיר עולה ב-30 אגורות.

אם, למשל, אתם רוצים להגיע מרחוב אלנבי לקניון עזריאלי, הרי שמדובר במרחק של כ-5 קילומטרים (מרחק ממוצע). לפי חישוב של המרחק תשלמו עוד כ-5 שקלים על מחיר הבסיס ובסך הכול כ-16 שקלים. זה במידה והתנועה זורמת. אם יש עומס תנועה, הזמן מתארך (והמונה דופק כול 12 שניות) ולכן מחיר הנסיעה יתייקר.

תעריף 2 נגבה משעה 21:01 ועד 05:29 בבוקר + שבתות וחגים. בעיקרון מחיר הבסיס גבוה ב-25% מזה של תעריף 1, והמונה "רץ" מהר יותר – תשלמו עוד 30 אגורות בכול 10 שניות או 69.87 מטרים עד מרחק של 15 ק"מ.

אגב, נהג המונית יכול לגבות מכם מחיר נוסף אם הוא ממתין לכם, כשאתם עושים עצירה בדרך. התעריף הוא 83.8 שקלים לשעת המתנה.

עגלת תינוק או חיית מחמד – רוב הנהגים עוזרים בקיפול והכנסת העגלה לתא המטען; לגבי חיית מחמד – יש נהגים שמוכנים להסיע אותן ויש שלא.

הדרכים להשגת מונית – גט טקסי בראש

הבעיה בתל אביב היא זמינות המוניות. בעיקרון אפשר להשיג מונית ברחוב בהינף יד כשרואים אותה, להזמין מונית בטלפון (יש גם באפליקציה) מתחנת מוניות, כשאז צריכים לשלם כמה שקלים נוספים לדמי הנסיעה עבור ההזמנה, ובשנים האחרונות גם באמצעות אפליקציות המוניות Gett וריידר.

מייסדי חברת ג'יטי גטקסי סיסטמס בע"מ, המוכרת במותג Gett, מפתחת האפליקציה, הם רועי מור ושחר וייסר, המשמש גם כמנכ"ל החברה. מנכ"ל החברה בישראל הוא מארק און. מאז 2010, אז הושקה אפליקציית "גט טקסי" ששינתה לפני שנה את שמה ל"גט" (Gett), משום שהרחיבה את פעילותה גם לתחום המשלוחים, כמות המשתמשים במוניות בתל אביב עלתה עוד יותר. אין מספרים מדויקים לגבי השימוש באפליקציית גט בתל אביב; ב-2015 דיווחה החברה על 35 אלף נסיעות ביום בכול הארץ, וההערכה היא שמחציתן בתל אביב. באותה שנה היא גם דיווחה על יותר מ-2 מיליון שהורידו את האפליקציה שלה בישראל. גט פעילה בעוד מדינות רבות. ריידר נכנסה לשוק לפני כשנתיים, ועדיין רחוקה מהמספרים של גט.

הזמנת המונית באפליקציה (למי אין סמארטפון היום? לא לרבים) שינתה את התחום, גם בגלל נוחות ההזמנה וגם משום שהיא מאפשרת תשלום מראש באשראי. גט אומנם גובה בשנתיים האחרונות דמי הזמנה בסך 4.60 ₪ בשעות העומס (7:00 עד 10:00 בבוקר, ו-15:00-17:00 אחר הצהריים) , אבל זה לא הקטין את מספר ההזמנות שלה. האפליקציה מאפשרת אף להזמין מונית שעות מראש. המזמין יכול לראות דרך האפליקציה את פרטי הנהג המגיע אליו ואיפה הוא נמצא בדרך אליו.

גט מבטיחה "מונית בתוך 3 דקות", כי היא מאתרת את הנהגים הקרובים ביותר למזמין השירות, אך לא תמיד היא עומדת בכך. יש המעידים שלעיתים מדובר בהמתנה של עשרות דקות למרות הבטחה זאת. זה ניתן להבנה בשעות העומס, אך המצב לא מאוד שונה בשעות שאין בהן עומס, כשאז נהגי גט רבים מעדיפים לכבות את התקשורת עם גט ולאסוף לקוחות ברחוב. יש לציין, כי נהג שהתקשורת שלו עם מערכת גט פתוחה כשכך הוא מצהיר שהוא פנוי, מחויב לקחת את הנסיעה שגט מציעה לו, והוא אינו יודע מראש אם מדובר בנסיעה של קילומטר או נסיעה לירושלים.

בגט מקפידים גם על כך שהמוניות שעובדות אתם הן משנתונים אחרונים (לרוב עד שלוש שנים), הם פוגשים מראש את הנהג, וכול נוסע יכול לדווח ולתת ציון לנהג שהסיע אותו, ולכן היא גם מסננת נהגים שיש נגדם תלונות רבות.

קאר2גו

אופציה נוספת להתניידות של התל אביבים, שלא במכוניתם הפרטית, היא חברת קאר2גו (קאר טו גו). מדובר בעצם במשהו דומה ל"סידור רכב בקיבוץ". התושבים הקרובים לחניון שמפעילה החברה, ויש כ-20 כאלה בתל אביב, הם אלה המשתמשים במכוניות שבו בדרך כלל. השירות מתאים כשצריך מכונית לכמה שעות, או כשרוצים לבקר חברים וקרובים בשבת. את הרכב לוקחים מהחניון ומחזירים אותו לחניון. לאחרונה החל ניסוי בפרויקט "אוטותל" של בעלי חברת קאר2גו, כשאז יהיה אפשר להחזיר את הרכב לכול אחד ממאות מקומות החניה שעירית תל אביב אמורה להקצות לשם כך. חברת קאר2גו טוענת שיש לה כ-10,000 מנויים פעילים שרובם תושבי תל אביב וסביבותיה. את המנויים משרתות כמה מאות מכוניות.

קאר טו גו קמה ב-2008 כרעיון שיתוף כלי רכב, כשאז היו לה 20 מכוניות. הרעיון ובא לארץ על ידי שלושה יזמים צעירים: יונתן גדיש, בן ניניו ונעם מרגלית. ב-2009 נכנסה קבוצת שגריר כשותפה והיום היא מחזיקה בחברה בשנת 2009 נקלעה החברה לקשיים, אז נכנסה לתמונה קבוצת שגריר, השקיעה כסף וצמצמה את חלקם של השלושה בבעלות. ההשקעה סייעה להתקדמות וגם המודל התקבל לאט לאט בציבור, וכך עד 2013 היא הכפילה את פעילותה מדי שנה, אך נתקעה מאז.

איך זה עובד?

בניגוד לאמצעי התחבורה שפורטו לעיל, השכרת רכב מאקר טו גו דורשת להיות מנוי ולשלם דמי מנוי שנתיים, ומחיר נוסף על השכרת הרכב לפי שעה או יום. יש לציין כי המחיר כולל דלק וביטוח. ההזמנה יכולה להיות בחניונים, בטלפון או באפליקציה. התשלום בכרטיס אשראי, וקבלה מקבלים במייל. כול מנוי מקבל כרטיס אישי, מגיע לחניון בתיאום מראש, מצמיד את הכרטיס למכונית והיא נפתחת כשהמפתחות בפנים. בסיום השימוש הוא מחזיר את המכונית לאותו חניון.

החברה מציעה שלושה מסלולים:

1. סאמטיימס – מיועד למי שצורכים את השירות פחות מפעם בחודש. דמי מנוי לשנה – 140 ₪; מחיר לשעה – 20 ₪; מחיר ליום 180 ₪. בנוסף משלמים 2 שקלים על כול קילומטר של נסיעה ב-50 הק"מ הראשונים ו-1 שקל על כול קילומטר נוסף.
2. סימפל – מיועד למי שזקוקים לשירות 3-4 פעמים בחודש. דמי מנוי לחודש (!) – 100 ₪; מחיר לשעה – 15 ₪; מחיר ליום – 135 ₪. המחיר לקילומטר – כנ"ל.
3. אני טיים – מיועד למי שזקוקים לשירות פעם בשבוע לפחות. דמי מנוי לחודש – 200 ₪; מחיר לשעה – 14; מחיר ליום – 125. מחיר לקילומטר ב-50 הראשונים – 1.8 ₪ ומעבר לכך 1 ₪ לקילומטר.

השירות מציע מגוון מכוניות, כשהמחירים הנ"ל מתאימים למכוניות קטנות. על מכונית משפחתית יוקרתית יש תוספת של 5 שקלים לשעה ו-45 ₪ ליום. לרכב הסעות (מיני ואן) תוספת של 30 ₪ לשעה ו-320 ₪ ליום פלוס 2 שקלים לכול קילומטר נוסף.

למי כדאי השירות?

אם אני למשל, משתמשת בשירותי מונית לעבודה שלוש פעמים בשבוע, כשבכול פעם אני משלמת 40 ₪ ביום (20 הלוך ו-20 חזור), אני מתאימה למסלול של "אני טיים". אם אני מוציאה בשבוע על מוניות 120 ₪ ובחודש כ-500 ₪, האם משתלם לי יותר להשתמש בשירותי קאר טו גו? נבדוק – עלות דמי המנוי מסתכמת ב-200 שקלים לחודש; אם מדובר בהלוך חזור לעבודה, כאמור, הרי שעדיף לשכור ליום שלם, שזה 126 שקלים ליום. אני זקוקה לשירות 12 פעמים בחודש – זה יוצא כ-1,570 ₪ לחודש ועוד כ-120 שקלים על הקילומטרים (בהנחה שנוסעת כל יום 6 קילומטרים הלוך ו-6 חזור. כלומר, מדובר בהוצאה של קרוב ל-2,000 ₪ לחודש. זה נשמע קצת מטורף, כי על מונית אני מוציאה הרבה פחות.

אבל אם משווים את זה לרכישת רכב ואחזקתו, הרי שהמסלול הזה אולי כדאי למי שיש לו מספיק כסף אבל לא רוצה להחזיק במכונית פרטית.

המסלולים האחרים כדאיים במקרים שאין רכב פרטי ורוצים רכב לסוף השבוע, או לקפוץ בלילה אל חוץ לעיר עם חברים, ואז מתחלקים גם בעלויות. זה זול יותר מהשכרת רכב, כי לא משלמים על דלק.

שורה תחתונה – קאר טו גו לא מחליפה שירות מוניות בעיר, כן יכולה להוות תחליף לבעלות על רכב פרטי.

עוד תנאים ייחודיים של השירות – הכרטיס הוא אישי, כי הביטוח מכסה את הנהג בעל המנוי בלבד, ולכן אי אפשר להעביר אותו למישהו אחר; כלומר, אי אפשר שכמה ירכשו מנוי במשותף; ניתן לצרף למנוי במן משפחה מקרבה ראשונה בעלות חד פעמית של 45 ₪ למנוי השנתי. מספר החניונים מוגבל ואינו זמין לכול תושבי העיר במרחק הליכה; אפשר לרכוש מנוי מגיל 21 עם וותק רישיון של שנתיים לפחות והיעדר הרשעה בעבירות חמורות; אסור עישון ברכב כמו גם הסעת חיות מחמד.

מה עם אובר?

אפליקציית אובר (Uber), שהיא תחבורה שיתופית שבה נהגים בעלי רכב פרטי מסיעים נוסעים תמורת תשלום (נמוך קצת מזה שבמונית). החברה הבינלאומית מצליחה מאוד בארה"ב ופועלת ב-55 מדינות, אבל בישראל עדיין לא מצליחים להכניס אותה. מדוע? בעיקר בגלל לחץ גדול של נהגי המוניות, שרובם מצביעי ליכוד… כרגע היא פועלת רק באמצעות מוניות רגילות, בעיקר בירושלים וקצת בתל אביב וגוש דן. התשלום הוא רק באמצעות אשראי, וגם באפליקציה זו רואים את פרטי הנהג וקרבתו הגיאוגרפית למזמין. אז מתי ניראה פה את אובר? כשהשיקולים הציבוריים יגברו על השיקולים הפוליטיים.

אוטותל – יתרונות וחסרונות

רכבת בגוש דן כל מה שצריך לדעת

אופניים ותל אופן – האם כדאי?

אופניים חשמליים

אשראי חוץ בנקאי תחת רגולציה; מי בעצם יוכל לתת אשראי? מה יקרה ללווים, האם מצבם ישתפר?

ביוני 2017 יצאה לדרך רגולציה משמעותית על חברות האשראי חוץ בנקאיות, חלפני כספים, המרות מטבע (צ'יינג'ינג), חברות ניכיון צ'קים וכל מי שבעצם מספק שירותי מטבע ואשראי. המטרה להפוך את כל שוק האשראי לשקוף ומוסדר ותהיה לכך השפעה על מיליוני צרכנים.

בשירותי המרת מטבע משתמשים כמעט כולם, ובשירותי האשראי החוץ בנקאי משתמשים יותר ויותר על רקע יוקר המחיה העולה, האוברדראפט הגדל בבנקים, והגעה למצב שכבר לא ניתן לקבל אשראי מהבנקים. המצב הזה גורר אנשים לקבל אשראי ממקומות כמו – חברות כרטיסי האשראי, מקרנות הפנסיה וההשתלמות, ומחברות שמספקות מימון. זה יכול להיות בריביות מאוד גבוהות, אבל מה לעשות – אנשים צריכים כסף!

אז אפשר להגיד להם – פוס, זה משחק מסוכן. אתם עלולים להיגרר לצרות, לכו תדעו ממי אתם לווים, והלוואות צריך להחזיר. תנסו קודם כל, לרסן את ההוצאות שלכם, ובכל זאת –  יש כאלו שמגיעים לאשראי החוץ בנקאי. וזה לא תמיד רע, כיום עסקים רבים לוקחים מימון מחברות ניכיון צ'קים, וחברות ייעודיות שיש להם סכומים גדולים לספק לעסקים; וגם לקיחה של הלוואה פרטית ממקורות חוץ בנקאיים היא ממש לא אסון, רק צריך כמובן להיזהר ולהבין מה הריבית ומה היכולת שלכם להחזיר את הלוואה.

התחום של האשראי החוץ בנקאי פרוץ בחלקו – מול חברות כרטיסי האשראי המסודרות והשקופות וחברות ה-P2P (הלוואות חברתיות), יש גם חברות שוק אפור עם ריביות גבוהות.  הרגולציה שתיכנס ביוני דורשת רישיון מכל העוסקים בתחום של מתן שירותים פיננסיים; הרישיון יהיה בהתאם להיקף הפעילות של אותו גוף, וקבלת הרישיון מותנה בדרישה להון עצמי מינימאלי ובחינת יושרו של מבקש הרישיון. בנוסף, יחולו חובות דיווח שונות, חובות של הגופים האלו כלפי צרכנים, בין היתר בנוגע לאיסור הטעייה וגילוי נאות.

לרגולטור המפקח תינתן סמכות להטיל עיצומים כספיים, לפתוח בהליך פלילי ולשלול רישיון.

החוק החדש חל בפועל על כל מי שעוסק בתחום של מתן שירותים פיננסיים ובתחום של מתן אשראי. העוסקים בתחומים אלו מחויבים לקבלת רישיון, ומה זה בעצם על פי החוק שירות פיננסי/ שירות בנכס פיננסי?

שירות בנכס פיננסי כולל אפשרויות רבות, בין היתר  החלפה של נכס פיננסי בנכס פיננסי אחר, וחשוב להבין – הלוואה היא סוג של שירות פיננסי – הלקוח מקבל הלוואה, ומספק התחייבות להחזר ההלוואה, הגוף המלווה – נותן נכס: מזומנים ומקבל נכס אחר: התחייבות של הלקוח (הלווה) כלפיו. שירותים נוספים שנכנסים להגדרה הזו –  פריטה של כסף; פדיון, המרה, מכירה של נכס פיננסי, העברה של נכס פיננסי, ניהול או שמירה של נכס פיננסי (גם בכספת) ועוד.  נכס פיננסי הוגדר בחוק כמזומן, צ'ק, שטר חוב, שטר חליפין, מט"ח וגם מטבע וירטואלי (ביטקוין ועוד)

רישיון בסיסי לעומת רישיון מורחב

בפועל יהיו כמה סוגי רישיון. רישיון בסיסי יאפשר לגופים המחזיקים בו לתת שירותים פיננסיים בהיקף מצומצם. רישיון מורחב, יאפשר לגופים המחזיקים בו לתת שירותים בהיקף משמעותי יותר. כל הגופים צריכים להגיש בקשה, כלומר כל מי שעוסק באשראי, ניכיון, המרה וכו' מחויב להגיש בקשה לרישיון לרגולטור – רשות שוק ההון.

למעשה, החוק מגדיר ארבעה סוגי רישיונות לפי סוג השירות והיקף הפעילות – רישיון בסיסי למתן אשראי; רישיון מורחב למתן אשראי; רישיון בסיסי למתן שירותים בנכס פיננסי ורישיון מורחב למתן שירותים בנכס פיננסי.

עוסקים במתן אשראי נדרשים לקבל רישיון מורחב אם יש להם צבר אשראי של לפחות 25 מיליון שקל, ומה זה צבר אשראי? היקף החובות של מקבלי האשראי לנותן האשראי בתוספת 10%.

העוסקים במתן שירות בנכס פיננסי נדרשים לרישיון מורחב אם מחזור העסקים שלהם עולה על 30 מיליון שקל.

אגב, החוק פוטר מקבלת רישיון גופים שמפוקחים על ידי רשויות אחרות מטעם חוקים אחרים.  בנקים למשל מפוקחים מטעם חוק הבנקאות. אנשים פרטיים שמספקים אשראי דרך חברות / זירות ה-P2P אינם מחויבים ברישיון.

התנאים לקבלת רישיון בסיסי כוללים כאמור בדיקת מהימנות ובדיקת איתנות פיננסית, תוך אבחנה בין מבקש רישיון שהוא יחיד לבין תאגיד. החוק קובע כי מי שמממן למעלה מ-50% מהיקף הפעילות של נותן השירותים הפיננסיים הוא בעל השפעה, ולכן חייב לעבור בעצמו בדיקת מהימנות לצורך קבלת הרישיון. מעבר לכך, גם בעל שליטה בחברה צריך לעבור בדיקת מהימנות במקביל לבדיקה ולתנאים שחלים על החברה עצמה.

כדי לקבל רישיון בסיסי למתן שירות בנכס פיננסי נדרש הון עצמי מינימלי של 300 אלף שקל, וכדי לקבל רישיון בסיסי למתן אשראי נדרש הון עצמי מינימלי של 500 אלף שקל.

על מנת לקבל רישיון מורחב, צריך להיות חברה רשומה (בישראל),יהיה צורך בחבות ממשל תאגידי לרבות מינוי דירקטוריון המונה 3 דירקטורים לפחות ועוד (התייחסות דומה לחברה ציבורית). כדי לקבל רישיון מורחב כספק שירותים פיננסים צריך הון של 1 מיליון שקל; וכדי לקבל רישיון של נותן אשראי מורחב צריך הון עצמי מזערי של בין 1 מיליון ל-4 מיליון שקל (בהתאם לצבר האשראי של הגוף)

קבלת הרישיון מותנה בהגשת שורה ארוכה של מסמכים ואסמכתאות וזאת כדי לבחון את עברו ויכולתו לעמוד בדרישות שקבע החוק, לרבות  כאמור דרישות להון מינימאלי.

מהן הזכויות של הלווים?

החוק מתייחס גם ללקוחות/ הצרכנים – הלווים ועוד. חל איסור להטעות (איסור הטעיה) – בעל רישיון לא יטעה לקוח בכל עניין מהותי כמו זהות הגוף, סוגי השירותים, הוותק שלו ומהות העסקה.

אסור לפגוע בשיקול הדעת של הלווה, ובמילים אחרות – צריך שיהיה שיקול דעת חופשי של הלווה. נאסר על בעל רישיון לעשות מעשה העלול לפגוע ביכולתו של לקוח לקבל החלטה אם להתקשר בעסקה עמו. כלומר, אסור לעשות מניפולציה כלשהי כלפי הלקוח אסור לתמרן אותו, אסור לגרום לו לקחת הלוואה בריבית מסוימת, צריך לתת לו שיקול דעת מלא – הוא המחליט.

כמו כן, יש לתת גילוי מורחב – חובה לגלות ללקוח כל פרט מהותי לגבי תוכנו, היקפו, תנאיו ומחירו של שירות, הלוואה ועוד. וכן צריך לפרט את הסיכונים הכרוכים בשירות/ הלוואה ואת האפשרות לבטל עסקה (אם קיימת) ואז יש להסביר ולפרט את התנאים לביטול העסקה ואיך עושים זאת בפועל.

אסור גם להשפיע על הלקוח בדרכים אסורות, ואסור כמובן לנצל מוגבלות נפשית, שכלית או גופנית של לקוח, לנצל לקוחות שלא יודעים את השפה, ואסור להשתמש באיום או נקיטת צעדי הפחדה כלשהם כלפי לקוח או כלפי בני משפחתו. כמו כן, אסור לספק שירות והלוואה לקטינים.

ומה ההגבלה על הריבית? ובכן בינתיים, במסגרת החוק הזה אין הגבלה על הריבית. אבל זה בדרך, במסגרת חוק אשראי הוגן,  תוכלו להרחיב כאן.

מודל העמלות החדש לסוכני ביטוח – איך סוכני הביטוח מרוויחים (עליכם)? האם זה ייפסק? איך דורית סלינגר נלחמת לטובת הצרכן, ומה יהי המודל החדש? 

בהמשך למדריך סוכני הביטוח, חשוב להתעכב על סוגיה חשובה – האם סוכן הביטוח אובייקטיבי. זה חשוב מכיוון שאם סוכן הביטוח מקבל יותר תמורה במוצר מסוים מאשר מוצר אחר, צפוי שהוא יציע לכם את המוצר הרווחי יותר מבחינתו, למרות שאולי הוא לא הכי מתאים לכם.

מעבר לכך, ברגע שקיים קשר בין  השכר של סוכן הביטוח לבין דמי הניהול שנגבים ממכם, אזי הוא עשוי להציע לכם את המוצרים עם דמי הניהול הגבוהים. הוא מוטה בהגדרה – מה יותר חשוב לו – הכיס שלו, או עלות דמי הניהול שלכם? השאלות האלו חשובות מאוד כי אתם עלולים לחשוב שיושב מולכם מישהו אובייקטיבי ולא תלוי, וזה לא כך.

המודל הקודם – תלות עם דמי הניהול

העמלות של סוכני הביטוח על מכירה ושיווק של מוצרי פנסיה וגמל – קרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמויות היה מבוסס לחלוטין על דמי הניהול, כשלרוב סוכן הביטוח היה מקבל מחצית (50%) מדמי הניהול שהלקוחות היו משלמים. חוץ מזה, סוכן הביטוח היה מקבל גם  סכום בעת גיוס הלקוח, סוג של מענק שנקרא – עמלת היקף. עמלת ההיקף לרוב הסתכמה ב-0.4% עד 0.7% מהיקף החיסכון שהועבר.

במודל המוצג, האינטרס של סוכני הביטוח הוא – כמה שיותר דמי ניהול, וזה סותר לחלוטין את האינטרס של הלקוח. אגב, החוק דורש מסוכני הביטוח נאמנות כלפי הלקוח ופעולה לטובת הלקוחות. המטרה הזו של החוק, מנוגדת לטבע האדם – לדאוג לפרנסתו ולהגדילה. והמלכוד הזה, מגיע כנראה לפתרון בזכות דורית סלינגר, יו"ר רשות שוק ההון והביטוח שעמלה בשנים האחרונות על רפורמות מרחיקות לכת בענף הביטוח והפנסיה.

הפתרון – לנתק את הקשר בין העמלה לדמי הניהול

 ברשות הביטוח ושוק ההון מציעים כמה מודלים שהמשותף להם הוא ניתוק הקשר בין העמלה שמקבל סוכן הביטוח לבין דמי הניהול. אפשרות אחת – תשלום עמלת הסוכן על ידי הלקוח. זה יכול להיות חד פעמי או חודשי, אבל כאן אין קשר לדמי הניהול שמשלם הלקוח, ויש זהות אינטרסים בין סוכן הביטוח לבין הלקוח. אפשרות שנייה, הדומה לאפשרות הראשונה – הלקוח משלם לסוכן דרך ההפקדות לחיסכון הפנסיוני.

אפשרות נוספת –  סוכן הביטוח וחברת הביטוח מחליטים ביניהם על שיעור קבוע שיקבל הסוכן מהפקדות הלקוח ומכספי החיסכון שלו, וזאת – בלי קשר לדמי הניהול שמשלם הלקוח, ולהמחשה – נניח שהסוכן וחברת הביטוח סיכמו על 0.2% שיועברו לסוכן, וזאת בלי קשר לדמי הניהול – שנניח שעומדים על 1%. אבל גם אם דמי הניהול יירדו בהמשך ל0.1%, העמלה לסוכן הביטוח קבועה.

האם אלו פתרונות יעילים?

הפתרונות המוצעים טובים מהמצב הקיים, אבל האם הם מבטאים את הפתרון האידיאלי?

כדי שהפתרונות האלו יהיו אפקטיביים צריך שהם יחולו על כל השוק, ובינתיים הם חלים על קרנות הפנסיה, אך לא ברור אם הם חלים על קופות הגמל (כנראה שכן) וביטוחי המנהלים (בסימן שאלה).

ביטוחי המנהלים הם מוצר רווחי יותר לסוכן הביטוח, ולכן אם לא תהיה הכללה של המוצר תחת הפיקוח והפתרונות החדשים, אז סוכני הביטוח פשוט יעדיפו לשווק את ביטוח המנהלים – חייבים שכל המוצרים יהיו תחת אותו מודל עמלות.  חוץ מזה, ייתכן תיאורטית מצב שהסוכן יקבל גם תשלום מהלקוח על פגישת הייעוץ לגבי קרנות הפנסיה ובמקביל גם עמלה מחברת הביטוח על ביטוחי המנהלים שהוא מכר ללקוח. כלומר, זה עשוי להיות אפילו רווחי יותר לסוכן הביטוח, ובטח שזה משאיר את הבעיה המקורית – ניגוד עניינים מובנה, ואינטרסים סותרים של הלקוח ושל סוכן הביטוח.

המודל החדש חייב להכיל את כל המוצרים וחייב גם להיות אחיד בין כל המוצרים, ולמה הכוונה? בביטוחי מנהלים שיעור דמי הניהול גבוה יותר, ובהתאמה הרווח של הסוכן גבוה משמעותית ממכירת קרנות הפנסיה וקופות הגמל. ולכן הפתרון למודל התגמול חייב להיות אחיד בין כל המוצרים, כדי שהסוכן לא ימשיך להעדיף את ביטוחי המנהלים. לדוגמא – צריך לקבוע (אחד מהפתרונות) עמלה קבועה בלי קשר לדמי הניהול בפועל, ואז הסוכן יקבל נניח 0.2% מהחיסכון גם אם זה בקרן השתלמות וגם אם זה בביטוח מנהלים, ולא יהיה לו אינטרס כלשהו "לדחוף" ללקוח מוצר שלא מתאים, אך מייצר לו הכנסה.

בעיה אחרת היא השינויים שעשויים להיות בין חברות הביטוח ביחס לדמי הניהול. אוקיי, אז תהיה אחידות – מגדל תשלם לסוכן 0.2%, אבל הראל תשלם 0.1% – במצב הזה כמובן שלא יהיה פתרון – הסוכנים יעדיפו את מי שמשלם להם יותר, ולכן הכרחי כמובן שהאחוז הקבוע  שיקבל הסוכן מחברות הביטוח יהיה אחיד, וזה מזכיר אגב את עמלת ההפצה שמקבלים הבנקים מחברות ניהול קרנות הנאמנות.

כלומר, הכיוון של שינוי העמלות הוא הכרחי ונכון, אבל חייבת להיות אחידות בשיעור שמקבל הסוכן לגבי כל המוצרים הפנסיונים, לרבות ביטוח המנהלים, וחייבת להיות אחידות בין חברות הביטוח לגבי העמלה שמשולמת לסוכן, הן ישירות או – דרך הלקוח. התשלום השוטף לסוכן (עדיף דרך הלקוח עצמו) יהיה קבוע בכל המוצרים וכל החברות.

חשוב גם להדגיש – חיסכון פנסיוני דורש במקרים לא מעטים, טיפול צמוד. חוסכים רוצים לשנות את התנאים, השכר משתנה, הם הופכים למובטלים, יש שינויים בפרטים האישיים, הם צריכים הלוואה מקרן הפנסיה, ועוד ועוד. לכן, מודל שבו הסוכן שומר על קשר ישיר עם הלקוח, והלקוח בעצם מתגמל באופן שוטף את הסוכן, הוא המודל המתאים. תשלום חד פעמי בתחילת הדרך, עשוי להותיר את החוסכים ללא מענה ברור כשעולות להם שאלות/ בירורים.

יתרון נוסף של מודל כזה, הוא הפרדה בין סוכני ביטוח לבין יועצים פנסיונים – בעוד שסוכני הביטוח מקבלים את התמורה על פני זמן, היועצים הפנסיונים מקבלים עמלה חד פעמית בתחילת הדרך, פשוט כי שם הם עוזרים ובזה תמה עבודתם.

ובינתיים בשוק הביטוח – חברות הביטוח עוברות לתגמול חד פעמי (משמעותי)

ובכן, סלינגר עצרה את המודל הבעייתי ומחילת אפריל 2017 נאסר על גופי הפנסיה לשלם לסוכני הביטוח עמלה הנגזרת מגובה דמי הניהול, כלומר נוצר נתק בין דמי הניהול ובין הרווח של סוכן הביטוח, וזה באמת – נהדר, שאפו גדול לסלינגר. אבל, החברות וסוכני הביטוח מצאו פתרון שלא ברור כלל שהוא האידיאלי ללקוחות. בפועל, החברות משלמות עמלת היקף גדולה יותר מבעבר, והתשלום השוטף יירד. עמלת הגיוס מגיעה אפילו ל-1.5% (1.5% על 1 מיליון שקל), כאשר בעבר היא היתה עד 0.6%-0.7%. מנגד, התשלום השוטף יהיה קבוע ויירד ל-0.25%, בעבר הוא היה 0.35% עד 0.45%.

האם זה טוב? ובכן, זה עדיף על המצב הקודם, אבל עכשיו התמריץ של סוכן הביטוח יהיה להעביר לקוחות שלו ממקום למקום ולקבל את עמלת ההיקף. הסוכן לא יתאמץ מאוד בשביל הלקוח, אחרי הכל – הכל אותו דבר, אבל לאחר תקופה שהלקוח נמצא בקופת הגמל/ קרן הפנסיה, הוא עשוי להעביר אותו למקום אחר, בלי קשר לעניין המקצועי, וכך הוא יהנה מעמלה חד פעמית נוספת. בקיצור, זה לא פתרון מלא. צריך לפתור את בעיית עמל ההיקף שעדיין לא נותחה, ורשות שוק ההון והביטוח, עדיין לא התייחסה אליה.

בעיה נוספת – שוק הביטוח לא מדבר בשפה אחת, כלומר אין אחידות בקשר לעמלת ההיקף, וכפי שהוסבר למעלה, ברגע שאין אחידות, אין מנוס מניגודי עניינים מובנים. חלק מחברות הביטוח העלו את דמי הניהול החד פעמיים שניתנים לסוכן וחלק לא העלו, אז מה יעשו הסוכנים – יבחרו  במקום שבו יקבלו את העמלה הגבוה ביותר, בלי קשר לאיכות הקרן או הקופה, בלי קשר לאינטרס של הלקוח. אז מה עשינו בזה?

נמשיך לעדכן

מס על דירה שלישית הוא מס בעייתי, מעוות, ונראה שהוא לא יביא את הבשורה – הוא לא יגרום לירידה במחירי הדירות (כפי שחושבים באוצר), ויותר חשוב – הוא דווקא יעלה את מחירי שכר הדירה. המס הזה חל על כאלו שיש להם 3 דירות ומעלה (למעשה, 2.5 דירות ומעלה) – כאן תוכלו לקרוא מדריך רחב על המס הזה; ובתמצית –  על פי החוק יהיה על מחזיקי הדירות (2.5 דירות ומעלה)  לשלם 1% מערך הדירות, ועד 18 אלף שקל בשנה.

ומי אלו בעצם מחזיקי הדירות? ובכן מדובר ב-60 אלף אנשים, וליתר דיוק – משפחות. על פי החוק המחזיק בדירות עשוי להחזיק את הדירות בעצמו, עם אשתו/ בת זוגו, וילדיו עד גיל 18. המס חל על כל הדירות שבבעלות המחזיק ובת זוגו, למעט שתי דירות לפי בחירתו.

החוק נועד לעזור לירידה (או לפחות עצירה) של מחירי הדירות. להערכת האוצר, החוק יגרום להפחתה דרמטית של משקיעים ובמקביל יממשו המשקיעים דירות וכך היצע הדירות יגדל; וכדי שלא לפגוע במחזיקים בצורה אקוטית, נותנים להם זמן להתארגן (עד אוקטובר, עם אפשרות להארכה) שבו יהיו גם שתי הקלות עיקריות, סוג של מתנות למוכרי הדירות.

אלו שימכרו את דירתם עד 1 באוקטובר (ועד 3 דירות) יהיו זכאים למענק בגובה מס השבח ששולם ועד תקרה של 75 אלף שקל – זו מתנה גדולה, ובפועל כאלו שמעוניינים למכור דירה, עדיף להם לחכות וליהנות מהפטור ממס שבח – אחרי הכל, המיסוי על דירה שלישית יכול להיות קטן מהרווח כתוצאה מהפטור על מס שבח. ראו כאן – מדריך מס שבח

וחוץ מזה – ומאוד חשוב, מוכרי הדירות יוכלו, להפקיד עד סוף 2017, את התמורה מהדירות שנמכרו  בקופת גמל להשקעה, כאשר תקרת ההפקדה לקופה היא הסכום הנמוך מבין – 2.5 מיליון שקל או סך התמורה שהתקבלה בעבור הדירות. זו הטבה ענקית, כי מדובר במכשיר מנצח שמוגבל מבחינת היקף ההשקעה השנתי בו – ראו כאן מדריך קופת גמל להשקעה

ההטבות למוכרי הדירות יהיו תחת התנאים הבאים:  פטור ממס רווח הון בעת משיכת הכספים כסכום חד פעמי, למי שיעמוד בתנאים הבאים – גיל המושך 60 ומעלה; לחוסך ותק של 5 שנים לפחות בקופת הגמל להשקעה (ממועד ההפקדה);  החוסך לא רכש דירה נוספת מה-16 בדצמבר 2016 ועד 5 שנים ממועד ההפקדה; יהיה פטור ממס בעת משיכת הכספים כקצבה חודשית (החל מגיל 60).

ואם חס וחלילה, החוסך נפטר – המוטבים יכולים למשוך את הכספים כשהם פטורים ממס (כולל הרווחים עד 3 חודשים ממועד הפטירה), ובתנאי שהנפטר לא רכש דירה נוספת מה-16 בדצמבר 2016, ועד 5 שנים ממועד ההפקדה.

ואיך מקבלים את ההטבות האלו? כאמור תקרת ההפקדה השנתית לחוסכים  בקופת גמל להשקעה היא 70 אלף שקל, וכדי להפקיד בסכום גבוה יותר (בהתאם לחוק המס על ריבוי דירות/ מס על דירה שלישית) צריך להציג לקופה אישור מרשות המיסים, לרבות  טופס 7201 – "הצהרה על ריבוי דירות", וטופס 7202 – "בקשה לקבל פטור, מענק ואישור הפקדה בקופת גמל".

מס על דירה שלישית הוא עדיין בסימן שאלה, אבל שר האוצר משה כחלון דוחף אותו בכל הכוח, ובמקרה הזה הוא מקבל גיבוי גם מראש הממשלה נתניהו. אז אם כך, למה רק 270 דירות של מחזיקי 3 דירות ומעלה נמכרו בחודשים האחרונים? מדובר על כמה עשרות אלפי אנשים שיש להם 3 דירות ומעלה, ומתוכם שיעור זניח (בינתיים) מכר את דירתו.

מס על דירה שלישית – כל מה שצריך לדעת

המוכרים האלו העבירו  לרשות המסים בקשה לקבל את המענק שהחוק הבטיח בעקבות מכירה. זהו חלק קטן מאוד מעשרות אלפי הדירות הנוספות שבעליהן עתידים לשלם את המס החדש.

על פי החוק המתגבש (שאמור לעבור את הכרעת בג"צ) כל מי שמחזיק בבעלותו זכויות ליותר מ-2.5 דירות יהיה חייב במס החדש – 1% מערך הדירות עד תקרה של 18 אלף שקל לשנה. אך, נקבעו גם הקלות למשקיעים ונקבע כי משקיע שימכור את הדירה הנוספת יוכל ליהנות ממענק בגובה של עד 85 אלף שקל וזאת בקיזוז מס השבח שיצטרך לשלם בעקבות מכירת הדירה. במקביל, מי שימכור את הדירה בגלל החוק החדש יוכל גם להשקיע את הכסף באפיק ייעודי עם הטבות מס משופרות – קופת גמל להשקעה. מומלץ, אגב, למי שמתלבט – לקרוא את המדריך לקופת גמל להשקעה, זה יתרון גדול שניתן לרכוש בחלק מכספי המימוש של הדירה קופת גמל כזו.

ההטבות האלו זמניות (ככל הנראה) כך שמי שימכור את דירתו עד חודש אוקטובר יוכל ליהנות מהן. ולכן, היתה ציפייה לאלפים רבים שיבקשו למכור את דירתם (מבין אלו שמחזיקים שלוש דירות מעלה).

ייתכן שפשוט לא מאמינים שהחוק יעבור.  עדיין קיימת אי בהירות לגבי החוק וקיימות עתירות שהוגשו לבג"ץ, כך שאי הוודאות עדיין גדולה, אם כי, נראה שהחוק בסופו של דבר, יעבור.

איך רושמים בדוחות הכספיים השקעות במטבע חוץ (מט"ח)? מה קורה שערך המטבעות משתנה? ולמה יש הפרשי מט"ח שלא נרשמים בדוח רווח והפסד?

רוב החברות הנסחרות פועלות במספר שווקים ובמספר מטבעות חוץ. החברות המייבאות מוצרים רוכשות את המוצרים במטבע חוץ (דולר, אירו, ליש"ט) ומוכרות את המוצרים בארץ בשקלים; החברות המייצאות מוצרים – משלמות בארץ על עלות המוצרים בשקלים, ומקבלות תמורה במטבע חוץ.

החברות המחזיקות בנכסים בחו"ל, פועלות כמובן במטבע המקומי (היכן שהנכסים); חברות שמחזיקות בחברות בחו"ל באופן דומה, פועלות גם במטבע מקומי (היכן שהחברות פועלות); חברות שמשקיעות כספים בחו"ל (השקעה בדולר, השקעה בניירות ערך שונים בבורסות בעולם) משתמשות במטבע חוץ.

וגם חברות שלכאורה אין להם זיקה למט"ח, פועלות גם במט"ח (אם כי כנראה בהיקף יחסית נמוך) – – זה יכול להיות הלוואות במט"ח, פיקדונות במט"ח, תשלומים על נסיעות לחו"ל של עובדי החברה, רכישת מוצרים דרך אתרים בחו"ל, ובכלל – יש שורה ארוכה מאוד של פעילויות במט"ח.

איך משקיעים וסוחרים במטבע חוץ?

אירו – כל מה שצריך לדעת

ליש"ט – כל מה שצריך לדעת

ואיך המט"ח הזה נרשם בדוחות הכספיים. נתייחס לחברות שהמטבע העיקרי שלהם שמשמש  גם לדוחות הכספיים הוא השקל. החברות האלו פועלות לצורך המחשה גם בדולרים, אז איך מתרגמים את הדולרים לשקלים, ומתי? ולהמחשה – נניח שנרכשה מכונה בעלות של 1 מיליון דולר ב-20 באפריל – איך רושמים את המכונה הזו בדחות הכספיים?

התשובה כאן, יחסית פשוטה – בביאורים של כל החברות הציבוריות (כמעט) נכתב כך – "עסקאות במטבע חוץ מתורגמות למטבעות הפעילות הרלוונטיים של חברות הקבוצה לפי שער החליפין שבתוקף בתאריכי העסקאות". ובמילים פשוטות בודקים מה היה שער הדולר ביום הרכישה – 20 באפריל, ומתרגמים זאת לשקלים. נניח שהדולר היה בשער של 3.6 שקלים, אזי המכונה תירשם במאזן ב-3.6 מיליון שקל.

ואם יש לחברה פעילות בחו"ל (בארה"ב), ובמסגרת הפעילות הזו יש מכונה שרשומה בסוף הרבעון הראשון ב-2 מיליון דולר; איך אז רושמים את המכונה בדוחות החברה? ובכן גם כאן הביאורים מספקים תשובה –  "נכסים והתחייבויות כספיים הנקובים במטבע חוץ במועד הדיווח, מתורגמים למטבע הפעילות לפי שער החליפין שבתוקף לאותו יום". כלומר, בודקים מה שער המט"ח בסוף הרבעון ומתרגמים אאת ערך המכונה בדולרים לשקלים. נניח שבסוף הרבעון הדולר היה 3.7 שקלים, אזי המכונה נרשמה ב-7.4 מיליון שקל (2 מיליון דולר כפול שער חליפין של 3.7 שקל לדולר). כך עושים בעצם לכל רבעון, והשאלה מה עושים בעצם עם ההפרשי מט"ח? הרי שער המטבע על פני התקופה זז, כך שכיבואו לתרגם בסוף הרבעון הבא יקבלו ערך מכונה אחר מאשר בסוף הרבעון השני. נניח ששער הדולר יהיה 3.5 שקל, והמכונה תירשם ב-7 מיליון שקל (2 מיליון דולר) בסוף הרבעון השלישי. אזי יש כאן בעיה "חשבונאית" – נעלמו 400 אלף שקל – בסוף הרבעון השני המכונה היתה רשומה ב-7.4 מיליון שקל ובסוף רבעון שלישי ב-7 מיליון שקל – מדובר בהפסד כלכלי שנובע מהפרשי שער, ועל פי החשבונאות – מספרים לא יכולים להיעלם סתם כך, הם צריכים להיות רשומים בדוח רווח והפסד.

וגם כאן, הביאורים מספקים פתרון –  "הפרשי שער בגין הפריטים הכספיים הינו ההפרש שבין העלות המופחתת במטבע הפעילות לתחילת השנה, כשהוא מתואם לריבית האפקטיבית ולתשלומים במשך השנה, לבין העלות המופחתת במטבע חוץ מתורגמת לפי שער החליפין לסוף השנה. הפרשי שער הנובעים מתרגום למטבע הפעילות מוכרים בדרך כלל ברווח והפסד". כלומר, לרוב, ההפרשים האלו יזקפו להוצאות מימון בדוחות הכספיים, ונראה שזה המקום הטבעי והנכון להוצאות האלו.

אבל, יש חריגים. החשבונאות מגדירה הפרשי שער שלא יזקפו כהוצאה (או הכנסה בדוחות הכספיים) אלא יירשמו רק בדוח על הרווח הכולל. הדוח על הרווח הכולל מופיע אחרי הדוח רווח והפסד, והוא במקרים רבים "נשכח", כלומר, קוראי הדוחות מדלגים עליו, אחרי הכל, הם מסתמכים על הרווח (רווח לבעלי המניות) כפי שהוא מופיע בדוח רווח והפסד, ובזה לכאורה תם העניין. אז זהו – שממש לא. הדוח על הרווח הכולל, מכיל סעיפים שמבטאים הפסד כלכלי. החשבונאות הגדירה כאמור מספר סעיפים שידלגו מעל הדוח רווח והפסד ויירשמו בדוח על הרווח הכולל וישפיעו על ההון העצמי. הרשימה הזאת מכילה בעיקר  שני סעיפים – הפרשי שער כתוצאה מגידור, והפרשי שער כתוצאה מאחזקה בחברות מוחזקות.

ההפרשים כתוצאה מגידור  לא נרשמים בדוח רווח והפסד, למרות שהם דווקא באים לקזז הפרשי שער כתוצאה משינויים במט"ח. כלומר, למרות שגידור ברמה הכלכלית אמור לצמצם אתך החשיפה של החברה, הרי שהחשבונאות מפרידה את הפרשי השער שנוצרים באופן שוטף (כמו ההפסד כתוצאה מהאחזקה במכונה), לבין הגידור שנעשה כדי לצמצם את החשיפה שהוא נרשם (בחלקו) בדוח על הרווח הכולל (כלומר, לא בדוח רווח והפסד).

הסיף השני שנרשם במסגרת הרווח הכולל הוא שינויים במט"ח כתוצאה מאחזקה בפעילות חוץ.  מדובר על אחזקה של החברה בחברות בחו"ל. החברות המוחזקות "מדברות" במט"ח, למשל ליש"ט. ואז החברה למעלה בעצם מתרגמת את האחזקה בחברה המוחזקת לפי שער הליש"ט. אם נניח שהחברה המוחזקת בעלת הון של 100 מיליון ליש"ט וההון הזה נשאר גם בשנה העוקבת. כלומר, החברה עצמה לא הרוויחה ולא הפסידה. אז השיטה היא לתרגם את האחזקה לפ השער היציג. נניח שבתחילת התקופה הליש"ט היתה ב-5.5 שקל ובסוף התקופה ב-4.6 שקל.

תרגום לשקלים בתחילת התקופה יעמיד את האחזקה על ערך בספרים של 550 מיליון שקל (100 מיליון ליש"ט כפול 5.5 שקל); ובסוף התקופה תעמוד האחזקה על ערך בספרים של 460 מיליון שקל
(100 מיליון כפול שע"ח של 4.6 שקל). כלומר, יש כאן הפסד כלכלי של 90 מיליון שקל.

ולמרות ההפסד הכלכלי הזה, החשבונאות טוענת – זה לא הפסד בליבת העסקים, אין בו משהו שוטף, תפעולי, הוא אקראי, ולכן נרחיק אותו לרווח הכולל, והוא לא יירשם בדוח רווח והפסד. אז נכון, הוא לא מבטא הפסד עסקי, אלא הפרשי מט"ח, אבל מה ההבדל בינו לבין ההפסד בגין המכונה? מה ההבדל בינו לבין הפסד כתוצאה מאחזקה של ליש"ט שערכם ירד? במהות כל הסעיפים האלו הם סעיפי מימון.

ההרחקה שלהם מהדוח רווח והפסד, רק מבלבלת את הקוראים, ובעיקר מטעה אותם – יש חברות לא מעטות שמדווחות על תוצאות שרחוקות שמיים וארץ מהתוצאות האמיתיות שלהם, וזה בולט בחברות שמחזיקות בנכסים מעבר לים – אפריקה ישראל, לדוגמה, חייבת חלק מהכישלון שלה להפסדים כתוצאה מתרגום האחזקות שלה בחו"ל – על פני השנים ההפסדים האלו, במקרים רבים עלו על ההפסדים השוטפים (בדוח רווח והפסד). אז להבא – אל תעצרו בדוח רווח והפסד, תמשיכו כמה שורות נוספות לדוח על הרווח הכולל ואז תקבלו את התמונה הנכונה יותר.

איך משקיעים וסוחרים במטבע חוץ?

אירו – כל מה שצריך לדעת

ליש"ט – כל מה שצריך לדעת

טסים לאחת ממדינות אירופה? מעוניינים לרכוש מוצר מסוים מחו"ל? בחרתם במסלול עם הצמדה לשער מטבע חוץ (מט"ח)? אלו הם רק חלק מהתרחישים שעשויים להביא לכך שאתם תבדקו בדאגה את שער מטבע האירו, או לחלופין תבצעו המרת מטבע אל אירו או ממנו. במדריך הבא תוכלו לקרוא את כל מה שחשוב לדעת על המטבע שכל ישראלי צפוי להזדקק לו מפעם לפעם.

שער האירו ומחשבון הצמדה

כך הכל התחיל

מטבע האירו (Euro. סימון: €. סימן בנקאי: EUR) הושק מבחינה מעשית בתחילת שנת 1999, והוא החליף את יחידת המטבע האירופית. במעמד ההשקה של האירו היה הערך שלו שווה ל-1.17 דולר אמריקאי, כשלאחר מכן חלה הצמדה של המטבעות המקומיים במדינות שעברו להשתמש באירו לשער החליפין הקבוע והבלתי משתנה של האירו. קו פרשת המים מבחינת השימוש ביורו הוא ה-1 לינואר 2002 (יום ה-€), יום בו החלו להוציא משימוש את המטבעות והשטרות מהמחזור הכספי של המדינות הרלוונטיות, והחליפו אותם במטבעות ובשטרות של אירו. לאחר מספר חודשים הפך האירו להיות המטבע היחידי באותן מדינות.

כמובן שלמדינות שונות יש היסטוריה שונה מבחינת המעבר לאירו. שער החליפין של 11 מבין המטבעות המקומיים (ההצמדה שלהם לאירו למעשה) היה ב-31 בדצמבר 1998, יום לפני ההשקה הרשמית של האירו. בשנים שלאחר מכן חל התהליך על מדינות שונות, דוגמת יוון (2001), סלובניה (2006), קפריסין (2007) וסלובקיה (2008). המטבע האחרון שהוחלף לאירו, נכון לנקודת הזמן הנוכחית, הוא הליטאס הליטאי (2015).

כיאה לעולם מטבעות החוץ, גם במקרה של ההשקה הראשונית של האירו היו עליות ומורדות בשער המטבע, שנמשכות כמובן עד עצם היום הזה. העובדות מראות שבתחילת הדרך הפגין האירו חולשה, ועמד  על כ-0.8 דולרים בשנת 2000. לקראת שלהי 2000 ולאחר מכן הוא החל להתחזק, עד שעבר בשערו את הדולר: בשלהי 2003 הגיע שער האירו לרמה של 1.25 דולר לאירו, שער שהיה קבוע פחות או יותר במשך שנים (היו עלויות וירידות, אבל בסופו של דבר הערך נותר דומה). ב-2007 החל האירו לעלות את ערכו שוב, עד לשיא של 1.6 דולר לאירו ביולי 2008, ממש לפני שפרץ המשבר העולמי. בשנים שלאחר מכן חלה היחלשות מסוימת בשער האירו. נכון לחודש אפריל 2014 שווה אירו אחד כ-1.07 דולר. האירו נמצא בירידה משמעותית לאחרונה ביחס לשקל, כשבנקודת הזמן הנוכחית אירו אחד שווה פחות מארבעה שקלים. שערים היסטוריים של האירו לעומת הדולר, וגם מטבעות אחרים, ניתן למצוא באתר הבא.

אירו, סנטים ומה שביניהם

אם ביצעתם מספר עסקאות בחייכם באמצעות אירו, אתם בוודאי יודעים מהי יחידת המשנה של המטבע: סנט, כאשר באירו אחד ישנם 100 סנטים. מבחינת השטרות, יש לזכור שהם זהים במדינות השונות המשתמשות באירו. כדי שלא לשייך את האירו למדינות ספציפיות, האיורים על גבי השטרות – של גשרים ושטרות – הם בדויים ומופיעים בסגנונות אדריכליים מגוונים. בצד אחד של השטרות, שזהים בין המדינות השונות שמשתמשות בהן, תוכלו לראות את הדגל של האיחוד האירופי, שם המטבע כפי שהוא נכתב בכיתוב לטיני או יווני וכן מספר צורות של ראשי התיבות של הבנק המרכזי של אירופה – חמש הצורות האלה באות לייצג את 11 השפות הרשמיות השונות של אירופה.

שטרות של אירו מגיעים כיום בערך של 5 אירו, 10 אירו, 2 אירו, 50 אירו (השטר הנפוץ מכולם), 100 אירו, 200 אירו ו-500 אירו, כאשר שטרות של 200 ו-500 אירו הם לרוב נדירים: גם אם יש לכם אותם בארנק, יכול מאד להיות שבעלי עסקים רבים יסרבו לקבל אותם עקב החשש שהשטר מזויף, או לחלופין הקושי שעלול להיות להם לספק עודף מסכומים כה גבוהים.

באשר למטבעות, תמצאו מטבעות של 1 סנט, 2 סנט, 5 סנט, 10 סנט, 20 סנט, 50 סנט, 1 אירו ו-2 אירו. להבדיל מהשטרות במראה המטבע דווקא כן עשויים להיות הבדלים נקודתיים בכל מדינה המשתמשת באירו. צד אחד של המטבע הוא משותף לכלל המדינות, אבל הצד השני מותאם למדינה. ברמה המעשית אין הבדל בין המטבעות, כשגורמים הלוקחים תשלום באירו לדוגמא לא אמורים לסרב לקבל אותו רק מכיוון שהוא משויך למדינה ספציפית. יוצאים מכלל זה מטבעות המיועדים לאספנים, שלא אמורים להשתמש בהם לעסקאות שוטפות, ולרוב גם הם לא ניתנים לשימוש מחוץ למדינה שהנפיקה אותם. בחלק מהמקרים בוחרות המדינות להנפיק מהדורות מיוחדות של הצד השני של מטבע האירו, למשל כדי לציין אירוע לאומי חשוב.

איפה משתמשים באירו? והיכן לא?

אירו הוא מטבע אחיד של רוב המדינות המהוות חלק מהאיחוד האירופי (מדינות גוש האירו), כאשר נכון לנקודת הזמן הנוכחית מדובר על מטבע שנעשה שימוש בכ-20 מתוך 28 המדינות. מתוך המדינות יש כאלה שהאירו הוא המטבע היחידי בהן, והן לפי סדר ה-א' ב': אוסטריה, אסטוניה, איטליה, אירלנד, בלגיה, גרמניה, הולנד, יוון, לוקסמבורג, לטביה, ליטא, מלטה, סלובניה, סלובקיה, ספרד, פורטוגל, פינלנד, צרפת וקפירסין.

לצידן יש ארבע מדינות קטנות מאד – הנסיכות הצרפתית מונאקו, סן מרינו, קריית הוותיקן ברומא ואנדורה – שאמנם לא חברות עדיין באיחוד האירופי, אבל הן חתמו בפועל על הסכמים שמאפשרים להן להשתמש באירו בנוסף למטבע מקומי, ואפילו להטביע מטבעות ייחודיים לאותן מדינות.

בין המדינות האירופאיות הגדולות שלא משתמשות באירו אפשר להזכיר את מדינות בריטניה, רוסיה, שבדיה, הונגריה, פולין וצ'כיה. בדנמרק המטבע המקומי – הכתר הדני – מוצמד לאירו כך שניתן להשתמש במדינה לעיתים באירו, אבל לא כמטבע רשמי או מטבע המונפק במדינה. בטריטוריות צרפתיות קטנות ולא ממש מוכרות מחוץ לאירופה נעשה לעיתים שימוש באירו. בקרואטיה, בולגריה, רומניה ואחרות האירו אינו מטבע רשמי, לפחות עד שהמדינות לא תאמצנה את הכללים המוגדרים באמנת מאסטריכט. שתי מדינות נוספות (קוסובו ומונטנגרו) משתמשות באירו באופן חד צדדי, מבלי שהן קיבלו אישור מהאיחוד האירופי לעשות את זה וללא שיתוף פעולה. אפשר לשלם בהן לרוב באמצעות האירו, אבל המדינות עצמן אינן מנפיקות את המטבע.

כמה טיפים חשובים

הערה שאולי תיראה לכם מובנת מאליה, אבל עדיין מצריכה הבהרה: שער האירו לא רק משתנה ביחס למטבעות, אלא גם בהתאם לגורם שמבצע את ההמרה של הפועל (רכישה או מכירה של אירו ביחס למטבע מסוים). אם אתם ממירים אירו לקראת נסיעה לחו"ל או לכל צורך אחר, מומלץ שתבדקו בין מספר מקומות העוסקים בהמרת מטבע. סביר מאד להניח שבצ'יינג'ים, בדואר ובשירותים אחרים של המרת מטבע תמצאו שערים שונים בתכלית של אירו, שיביאו לכך שאתם פשוט תפסידו כסף. חשוב שלא להתפתות אחר בתי עסק שמציינים כי הם לא גובים עמלה על המרת המטבע – הם לא אמורים לגבות עמלה שכזו – ובפועל גורפים לעצמם רווח באמצעות שערים לא אטרקטיביים של המרה. מומלץ לבדוק את שער המכירה או הקנייה של האירו לפני שמבצעים את ההמרה, וגם לבדוק את השערים במספר נקודות. הבדל של עשירית הנקודה עלול להיות שווה עבורכם לא מעט כסף.

אנחנו ממליצים לבצע המרה של מטבעות לאירו לפני הנסיעה לחו"ל, אם אכן אתם טסים לחו"ל, ולהימנע ככל האפשר משימוש באשראי מעבר לים, וגם ממשיכת כספים בכספומטים. העמלות שתשלמו בכל אחד מהמקרים האלה עלולות להיות גבוהות, ולהביא לתשלום די מיותר מבחינתכם. אתם מוזמנים לקרוא עוד על הנושא במדריך מקיף שהכנו עבורכם.

לירה שטרלינג – כל מה שצריך לדעת

מדריך פורקס – כל מה שצריך לדעת על שוק המט"ח

הפחת בהגדרתו מציין את תהליך הפחתת העלות ההיסטורית של הנכס , וזאת מכיוון שהנכס בהגדרתו אמור להניב הטבות כלכלית לחברה ואותן הטבות כלכליות מתקיימות במשך שנים רבות ואת הנכס יש להפחית בהתאמה לאותם שנים. נושא זה גם מצויין בפקודת מס הכנסה ששם מוגדרים סוגי הנכסים ותקופת השנים אותה יש להפחית את הנכסים.

בפועל קיימים 4 גורמים המשפיעים על גובה הפחת השנתי :

1. תקופת החיים השימושית של הנכס – כלומר לאחר הערכת מספר השנים בהם הנכס יהיה בשימוש יש להפחית את הנכס לגבי אותה תקופה ובהקשר זה יצויין כי ככול שהתקופה תהיה ארוכה יותר הרי שהפחת השנתי יהיה נמוך יותר.
2. הסכום הכולל להפחתה – הכוונה לסכום הכולל של הנכס אשר לגביו תבוצע ההפחתה בסופו של יום וככול שהסכום יהיה גבוה יותר הרי שההפחתה השנתית תהיה גבוהה יותר.
3. שיטת הפחת שנבחרה – למרות שמס הכנסה קבע כי שיטת ההפחתה המועדפת עליו הינה שיטת הקו הישר, הרי כי בחירה בשיטת פחת אחרת תביא לתוצאות אחרות.
4. ערך גרט – סכום היתרה לאחר ההפחתה המלאה של הנכס (ערך גריטה).

ההגדרות:

פחת נצבר – הינו הסעיף המאזני הצובר בתוכו את כל הוצאות הפחת שנצברו עד לאותה תקופה. הצבירה היא מצטברת כלומר צוברים את כל הפחת גם מהשנים הקודמות ומגיעים לסה"כ פחת נצבר. הדגמה – נניח שהפחת הוא 1 מיליון שקל בשנה, אז הפחת הנצבר אחרי שנתיים הוא 2 מיליון שקל, ואחרי 3 שנים הוא 3 מיליון שקל, וכך הלאה.

עלות מופחתת/עלות נטו/שווי בספרים לסוף שנה – הכוונה לסכום הנטו של הנכס בדוחות הכספיים וזאת על ידיי חישוב העלות המקורית של הנכס בניכוי הפחת הנצבר של הנכס לאותה תקופה מדווחת. נניח לצורך הדוגמה שהנכס הוא בעלות מקורית של 10 מיליון שקל וכל שנה יש פחת של 1 מיליון שקל, אזי אחרי שנה העלות המופחתת תהיה 9 מילחיון שקל, אחרי שנתיים 8 מיליון שקל, אחרי 3 שנים העלות המופחתת תהיה 7 מיליון שקל וכך הלאה.

 שיטות פחת :

שיטת הקו הישר – השיטה השכיחה ביותר, הפחת מוגדר כפונקציה ליניארית, כאשר הוצאות הפחת השנתיות תהינה קבועות לאורך כל תקופת ההפחתה.

 שיטת הפחת המואץ – בשיטה זו אנו מניחים כי מדובר בנכס אשר יניב לפירמה בשנים הראשונות בו יופעל רווח גבוה יותר ולכן את הפחת יש להפחית בשנים הראשונות של הנכס, לדוגמא אם מדובר על אומדן שימוש בנכס ל – 10 שנים בשיטת הפחת המואץ יתכן ונפחית את עיקר הנכס במשך 5

סכום ספרות שנים יורד – שיטה זו מבוססת על ההנחה כי נכס עם שנות שימוש רבות יותר הינו בעל יעילות תפעולית נמוכה יותר , ויכולתו להניב הטבות כלכליות נפגעת לפיכך ככל ששנות השימוש בנכס עולות הרי שהפחת השנתי קטן יותר.

שיטת היתרה הפוחתת – גם שיטה זו גם מבוססת על ההנחה שככל שגיל הנכס עולה, יעילותו יורדת ויכולתו להפיק הכנסות יורדת באותה המגמה ולכן באופן דומה לשיטה של סכום ספרות שנים יורד, ככל שמספר שנות השימוש בנכס גדל הוצאות הפחת קטנות.

אך יש לציין כי בשיטה זו להבדיל משיטות אחרות אנחנו לוקחים את עלות הנכס ברוטו ולא מפחיתים מעלות הנכס את הגרט הנשאר בסוף התקופה. וזאת כאשר אנו משתמשים בתחזיות לגבי ההכנסה העתידית של הנכס בהנחה כי בשנים בהם הנכס יניב הטבות כלכליות רבות יותר הרי שהפחת יהיה גבוה יותר וכאשר ההטבות הכלכליות יהיו נמוכות יותר הרי שהפחת השנתי יהיה נמוך יותר.

קרנות השתלמות ידועות כאחד מאפיקי ההשקעה המומלצים ביותר, אם לא המומלץ שבהם. מדריך זה יתמקד בקרנות השתלמות לעצמאים, שבנוסף ליתרונות הידועים של מכשיר ההשקעה הזה טומנות בחובן הטבות נוספות, עבור המגזר הספציפי של העצמאים.

מה היא קרן השתלמות?

נתחיל בקרנות השתלמות בכלל (לשכירים ולעצמאים). מה זאת בעצם קרן השתלמות? ובכן, מדובר בתכנית חיסכון לטווח בינוני – את הכספים (והרווחים שהיא צברה) ניתן למשוך תוך שש שנים מרגע ההפקדה ללא תשלום מס.

עבור שכירים מדובר על קרן שאתם כעובדים מפרישים אליה מהשכר ברוטו באופן שוטף (2.5%), ובמקביל המעסיק מפריש גם כן (7.5%). היתרון הגדול של החיסכון בקרן הזו הוא הטבת המס, או יותר נכון פטור מלא ממס על הרווחים הנצברים בקרן.

אפשר להמשיך לחסוך באמצעות הקרן עד גיל הפנסיה, אך קרן השתלמות אינה מהווה תחליף לחיסכון פנסיוני באמצעות קרן פנסיה או קופת גמל.

פעם, קרנות השתלמות היו מיועדות למימון של השתלמויות מקצועיות עבור השכירים, ולאחר מכן לעצמאים. עם השנים הן נפתחו לכלל הציבור וכיום אין קשר להשתלמויות, כלומר, הכסף בקרן יכול לשמש לכל מטרה. בפועל, אפשר למשוך כספים מהקרנות לאחר שלוש שנים עבור השתלמויות או לימודים, אך לאחר שש שנים המשיכה אפשרית לכל מטרה. גברים מעל גיל 67 ונשים מעל גיל 62 יכולים למשוך את הכספים לאחר שלוש שנים, גם כאן מבלי שהם צריכים לשלם מס. לאור היתרונות של קרן השתלמות מדובר באפיק חיסכון חשוב לטווח בינוני עד ארוך. להרחבה – מדריך קרנות השתלמות

מה זאת קרן השתלמות לעצמאים?

במדריך הנוכחי נתייחס לשאלה נוספת שעולה: עד כמה קרנות השתלמות באמת משתלמות עבור עצמאים, שלא זכאים להפקדות של המעסיק אלא צריכים להפקיד בעצמם. האם כדאי שגם הם ישקיעו בקרנות השתלמות?

התשובה היא כן!

במיוחד לאור ההטבה הנוספת שהמדינה מספקת לעצמאים שיפקידו בקרן השתלמות לעצמאים.

מהן אפשרויות החיסכון של עצמאים בישראל?

בשונה מהמצב אצל שכירים, עצמאים נדרשים להפקיד את כספי החיסכון בעצמם, ללא השתתפות של גוף כלשהו. אולם הם יכולים לעשות זאת בדרכים שונות: חיסכון פנסיוני (שהוא חובה החל מתחילת 2017) באמצעות קופת גמל, קרן פנסיה, ביטוח מנהלים וגם הפקדה לקרן השתלמות, בנוסף וללא קשר לחיסכון הפנסיוני.

מהם היתרונות של קרנות ההשתלמות על פני קרנות הפנסיה?

ההבדל המשמעותי ביותר בין חיסכון פנסיוני לקרן השתלמות הוא נזילות הכספים. את כספי הפנסיה יוכל לקבל העמית כקצבה רק לאחר שיגיע לגיל פרישה, ואילו הכספים בקרן ההשתלמות הופכים לנזילים כבר שש שנים לאחר ההפקדה הראשונה בה.

סיבה נוספת שמעודדת עצמאים להפקיד לקרנות השתלמות היא שתי הטבות מס בשווי גבוה מאוד הניתנות לעצמאים: ניכוי (הוצאה מוכרת) ופטור ממס רווח הון.

עצמאי רשאי להפקיד עד 4.5% מהכנסותיו החייבות במס ולקבל בגין זה ניכוי, כלומר שזה ייחשב כהוצאה מוכרת.

כך למשל, עצמאי שהכנסותיו החייבות במס עומדות על 200 אלף שקל יכול להפקיד 9,000 שקל. סכום זה יירד מהכנסתו החייבת במס הכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות.

בנוסף, מקבלים העצמאים פטור ממס רווח הון, על הפקדה שנתית של עד 18,600 שקל, נכון ל-2021 – ומדובר בהטבת מס משמעותית שכדאי להשתמש בה.

כיום עצמאים יכולים לפתוח קרן השתלמות ולהפקיד אליה כספים באופנים שונים. יש עצמאים שמחליטים על הפקדה חודשית של הכספים בסכומים סבירים שהם יכולים לעמוד בהם. רוב העצמאים מעדיפים לבצע את ההפקדות לקראת תום שנת המס. כך אפשר לדעת מהם הסכומים הזמינים שעומדים עבורו למטרת ההפקדה. מומלץ במקרה הזה להתייעץ עם רואה חשבון או גורם מוסמך אחר, ולהחליט יחד על סכום הפקדה שיאפשר לנצל את הטבות המס ומהצד השני לא לפגוע בהתנהלות הכלכלית השוטפת.

סוגים של קרנות השתלמות

לפתוח קרן השתלמות זה פשוט. צריך להציג אישור עוסק מורשה או את ההכנסות הקיימות מהעסק.

יש בישראל לא מעט גופים פיננסיים שמאפשרים לעצמאים לפתוח קרן השתלמות. לכל חברה יש כמה מסלולים, כשלרוב יש מסלול קרנות השתלמות מנוהלות, ומסלול השתלמות מחקות מדד. בקרנות ההשתלמות המנוהלות מדובר על מגוון רחב של מסלולי השקעה – אג"ח ממשלתי, אג"ח קונצרני, מניות, מסלול כללי ועוד.

מסלול מחקה מדד הוא מסלול שבו הכספים לא מנוהלים באופן אקטיבי על ידי מנהלי השקעות, אלא מפוזרים בהתאם לרמת הסיכון של המפקיד, בין מדדים שונים. כלומר, אחרי שנעשית בדיקה מול צרכי הלקוח והסיכונים שהוא יכול לעמוד בהם, מתאימים לו את קרן ההשתלמות המחקה המתאימה. הקרן הזו מורכבת ממכשירים עוקבי מדד. השיטה הזו הופכת ליותר ויותר פופולרית בעולם מהטעם הפשוט שברוב המקרים לא ניתן להכות את המדד על פני תקופה ממושכת (רק מעטים מצליחים לעשות זאת לאורך זמן), ולכן עדיף להשקיע במכשירים שמספקים את תשואת המדד.

אז איזו קרן השתלמות לפתוח? האם להעניק משקל גבוה יותר לאפיקים מנייתיים, או לבחור דווקא במסלול סולידי המבוסס על איגרות חוב? המסלול הראשון יתאים יותר להשקעות לטווח ארוך, בעוד השני מתאים לאנשים שלא רוצים לקחת סיכונים ו/או מחפשים השקעות לטווחים קצרים של מספר שנים.

על כל פנים, מומלץ לפני שבוחרים קרן השתלמות, וגם חברה שמנהלת אותה, לקרוא מעט על המסלולים של החברות השונות, ולהיעזר בגורמים מקצועיים. אגב, בכל חברה תוכלו לפגוש משווק פנסיוני מוסמך שיסביר מהם אפיקי ההשקעה המומלצים בשבילכם.

קיימת גם אופציה לבחור בקרן השתלמות בניהול עצמי – קרן השתלמות IRA שדמי הניהול שלה (דמי הניהול על הצבירה) יהיו נמוכים יותר, מהסיבה הפשוטה שבקרן הזו אתם משקיעים בעצמכם את הכספים, אתם מחליטים במה להשקיע.

בקרנות השתלמות אישיות ניתן להשיג דמי ניהול שנתיים של כ-0.3-0.5%. קרן השתלמות בניהול עצמי תצריך מכם בדרך כלל סכום של כמה עשרות אלפי שקלים בחשבון הבנק כתנאי לפתיחתה.

בשביל לנהל קרן השתלמות בעצמכם אתם צריכים הבנה מסוימת בשוק ההון, ותצטרכו לעקוב אחרי הקרן והביצועים, ולעשות שינויים במידת הצורך. זה מכשיר טוב, אבל הוא מיועד לכאלו שמבינים בשוק ההון – אולי לא הבנה לפרטי פרטים, אבל הבנה של המכשירים, היכרות עם ניירות הערך, ויכולת להתאים את הרכב תיק ההשקעות לסיכונים.

דמי הניהול בקרן ההשתלמות

בכל מקרה, דמי הניהול של קרן השתלמות לעצמאים עשויים בהחלט להיות סבירים ביחס לאפיקים אחרים של חיסכון ועומדים על עד 2% מהצבירה בשנה.

מומלץ לבחון הצעות של מספר גופים, להתמקח ולנהל משא ומתן. יש עצמאים שסבורים שאין להם יותר מדי כוח מיקוח מול הגופים הפיננסיים, להבדיל מגופים המעסיקים מאות או אלפי עובדים, אבל במציאות יש הרבה דברים שאפשר לעשות כדי לצמצם את דמי הניהול.

הטבת המס: השינויים של 2017

והגענו לבונוס הגדול, להטבה שהופכת את קרן ההשתלמות לעצמאים למוצר מנצח.

צריך להבין כהתחלה שהמדינה רוצה לעודד חיסכון, גם בקרן השתלמות, כדי לעודד עצמאות כלכלית וגם כדי להקטין את התלות במדינה בשנות הפנסיה.

לכן, חובת הפקדה לפנסיה בתור עצמאים משרתת את האינטרס הזה של המדינה. במקביל, המדינה הגדילה את הטבות המס הניתנות בעת הפקדה. במקרה של קרן השתלמות לעצמאים, חל החל משנת 2017 עדכון של שיעורי הטבת המס: במצב הקודם, העצמאי היה צריך לבצע הפקדה של 7% מההכנסה שלו על מנת שיקבל הוצאה מוכרת בגובה של 4.5% (הוצאה מוכרת לעסק – כלומר שניתן לקזז אותה מול מס הכנסה). מ-2017 הוא מקבל את הטבת המס כבר מהשקל הראשון שהוא מפקיד, כשהתקרה המקסימלית של ההפקדה לצורך קבלת הטבת מס היא 4.5%.

הרווח המיידי שלכם בהפקדה לקרן השתלמות לעצמאים

ושווה להמחיש את ההטבה הזו – נניח שההפרשה בחודש הסתכמה ב-1,400 שקל (7% מהשכר). במצב כזה רק 900 שקל (4.5%) הוכרו כהוצאה, וגרמו בעקיפין לחיסכון במס המוערך ב-300-400 שקל (תלוי במדרגת המס של העצמאי). מ-2017 כל הסכום עד תקרה של 4.5% יוכר כהוצאה. כלומר, העצמאי יפריש 900 שקל ויזכה להטבה במס של 300-400 שקל – הוא מפקיד פחות ומקבל אותו דבר. כלומר, מעבר להטבות בחיסכון עצמו, תהיה הטבה גדולה מאוד עם ההפקדה – בעצם המדינה מחזירה חלק משמעותי מהפקדה השוטפת של העצמאי.

נכון ל-2021, גובה ההכנסה השנתית המקסימלית שאפשר להפריש כיום כדי לקבל את הטבת המס הוא 260,000 שקל, ומכאן שתקרת ההפקדה לצורך הטבת המס היא 11,700 שקל בשנה (4.5%). מי שמפקיד מעבר לסכומים אלה – נניח יותר מ-11,700 שקל עבור הכנסה הפחותה מ-260,000 שקל – לא יהיה זכאי להטבת המס על הסכום המופקד, אבל עדיין אפשר יהיה לקבל פטור ממס רווחי הון במועד המשיכה של הכספים, כל עוד לא עוברים את התקרה הבאה.

תקרת ההפקדה לצורך קבלת פטור ממס רווח הון של קרן השתלמות לעצמאים עומדת, נכון ל-2021, על כ-18,200 שקל (7%). לאחר סכום זה משלמים מס בגובה של 25% על הרווח הריאלי, כך שלא בטוח עד כמה כדאי לחרוג ממנו. כך גם בכל הנוגע להפרשה בסכום העולים על 7% מההכנסה השנתית. משיכה מוקדמת של הכספים – פחות משלוש שנים במקרה של השתלמות/אדם מבוגר ופחות משש שנים בכל מקרה אחר – תחייב תשלום מס רווחי הון.

רבים מתבלבלים ביחס לסכומים הרלוונטיים, ולכן חשוב לשים לב למספרים המדויקים, בעיקר על רקע הנטייה של חלק מהעצמאים להפקיד סכומים גבוהים מאוד בקרן השתלמות (אין הגבלה על הסכומים שניתן להפקיד), ולהתאכזב לאחר מכן כשרק חלק מסוים מהסכומים האלה מוכר לצרכי הטבת מס. זכרו את המספרים האלה: כ-11,700 שקל במועד ההפקדה מעניקים הטבת מס, בעוד כ-18,000 שקל במעמד המשיכה מעניקים פטור ממס רווחי הון. מומלץ לא לעבור את הסכומים האלה, ובכך ליהנות ממלוא פוטנציאל הטבות המס של הקרן.

כל אלה מאפשרים להגיע למסקנה כמעט חד משמעית: חיסכון בקרן השתלמות לעצמאים אטרקטיבי לא פחות מאשר עבור שכירים, ולכן מומלץ שגם אתם תחשבו על פתיחת קרן – ורצוי לחסוך בה זמן ארוך ככל האפשר.

עוד מוצרים שכדאי להכיר:

קופת גמל להשקעה – בעיקר יתרונות

פוליסות חיסכון  – יתרונות וחסרונות

חשוב מאוד – גילאי 70, יכולים לקבל פטור ממס על רווחים בפוליסות חיסכון