איך רושמים הוצאות מחקר ופיתוח בדוחות? מה זה היוון עלויות פיתוח? ואיך זה משפיע על הדוחות של יוניטרוניקס?

בדוחות הכספיים קיימת אבחנה ברורה בין השקעה (נכס במאזן) לבין  הוצאה – כאשר חברה רוכשת לדוגמה מכונה, אז מדובר בהשקעה (במסגרת הנכסים). החברה אמורה לייצר מהמכונה הזו הכנסות במשך תקופה ממשוכת, ובהתאמה מפחיתים על פני התקופה את ערך המכונה (כך יוצרים הקבלה בין ההכנסות מהמכונה להוצאות של המכונה). מנגד, כאשר מדובר בעלות שמיועדת לייצר הכנסה בתקופה הנוכחית ( רבעון, שנה), אז העלות הזו היא הוצאה. לדוגמה – הוצאות שכר, הן הוצאות על עובדים שמפיקים הכנסה בתקופה מסוימת, ולכן ההוצאות האלו נרשמות בתקופה.

אלא שזה לא מדע מדויק – יש עובדים שמייצרים לחברה תשתיות/ נכסים –מה עושים אז? זו הוצאה או שזה נכס/ תשתית? ככלל, יש לבחון את מהות העלות, ואז לסווג, אבל יש מקרים שבהם עלויות של עובדים (באופן חלקי) נרשמו כנכסים (לדוגמה – בבזק).

ואיך מסווגים עלויות של עובדי מחקר ופיתוח (מו"פ). התשובה  המידית היא סיווג כהוצאה בדוח רווח והפסד, אלא שזה לא תמיד כך, ונתעמק באחת הרכישות האחרונות של קרן פימי – יוניטרוניקס.

נתחיל במי זאת יוניטרוניקס? ובכן, מדובר בחברה שמפתחת בקרים מתוכנתים המיועדים בעיקר לניהול מערכות אוטומטיות. בנוסף מספקת החברה שירותי תכנון והקמה של מערכות לוגיסטיות; וכן היא מפתחת מערכות חניה אוטומטיות. החברה הרוויחה קרוב ל-10 מיליון שקל בשנה שעברה, על מחזור של כ-159 מיליון שקל. במחצית הראשונה של השנה הפסידה החברה כ-6 מיליון שקל על מחזור של כ-77 מיליון שקל (בעיקר בגלל הרבעון הראשון).

לפני כחצי שנה, השקיעה פימי,  כ-110 מיליון שקל וקיבלה קרוב ל-50% מהחברה. ההשקעה התבצעה בשני מישורים – העברה של 60 מיליון שקל לחברה בתמורה למניות חדשות (כ-27.2%), ורכישת מניות מבעל השליטה, חיים שני, בהיקף של 50 מיליון שקל (כ-22.7% מהמניות).

יוניטרוניקס מדווחת בשנים האחרונות על רווח, וכמובן שפימי לא קנו אותה בשביל להפסיד. אז, נכון, המחצית הראשונה באדום, אבל יש בחברה מנועי צמיחה טכנולוגיים שעשויים לספק מחזורים עתידיים, וזה מחזיר אותנו לעלויות מו"פ.

החברה מדווחת בדוחותיה כי עלויות המו"פ שלה, מעין מתפצלות לשניים – עלויות מחקר ועלויות פיתוח. מחקר מטבעו לא מבטיח מוצר, מדובר בשלב ראשון של הרעיון הטכנולוגי ויישומו, ולכן כל ההוצאה סביבו נזקפת לדוח רווח והפסד. כלומר, אם לדוגמה החברה מחליטה לפתח בקר חדש לחלוטין (אין ידע מוקדם, אין כזה סוג של בקר), אז מדובר בסיכון שהחברה לוקחת וכל העלויות בגין בקר זה יירשמו כהוצאה בדוח רווח והפסד. זה מעין ברירת המחדל של עלויות  המו"פ – לרשום אותם כהוצאה, ולא מדובר רק על השכר של העובדים, על כל ההוצאות מסביב – מיחשוב, קבלני שמנה, שכירות ועוד. אלא שאם מדובר בעלויות פיתוח, ההתייחסות עשויה להיות אחרת – עלויות פיתוח נזקפים בהתקיים תנאים מסוימים לנכסים הלא מוחשיים (כלומר לצד הנכסים ולא כהוצאה), ואז בעצם החברה יוצרת לה נכס מאזני, ומדלגת על דוח רווח והפסד. ומתי בעצם זה קורה?

"עלויות מחקר נזקפות לרווח או הפסד עם התהוותן", מדגישה הנהלת החברה בביאורים לדוחות, "נכס בלתי מוחשי הנובע מפרוייקט פיתוח או מפיתוח עצמי מוכר כנכס אם ניתן להוכיח את ההיתכנות הטכנולוגית של השלמת הנכס הבלתי מוחשי כך שהוא יהיה זמין לשימוש או למכירה", תנאים נוספים להכרה כנכס – קיימת כוונה להשלים את הנכס הבלתי מוחשי ולהשתמש בו או למוכרו; יש לחברה את היכולת להשתמש בנכס הבלתי מוחשי או למוכרו, וכן צריך שיהיה ברור איך הנכס ייצור הכנסות עתידיות.  ובקצרה – אם הפיתוח הוא כזה שכמעט ומבטיח מוצר סופי וידעים שיהיה שוק, אז ניתן לייחס את העלויות לנכסים לא מוחשיים, שכן בדיוק כפי שקונים/ או מקימים  מכונה במפעל שהיא נכס, כך אפשר לקנות או לייצר (פיתוח עצמי ) נכסים טכנולוגיים (נכסים לא מוחשיים).

הנכסים האלו מופחתים באופן שוטף (בדומה להפחתת מכונות וציוד). החשבונאות מבקשת לקבוע את אורך החיים של המוצרים הטכנולוגיים, ואז הערך של הנכסים האלו, מופחת על פני אורך החיים.

המשמעות היא שברגע שההנהלה קובעת שמדובר בפיתוח להבדיל ממחקר, היא בעצם לא רושמת הוצאה בדוחות. לכאורה זה פתח למניפולציות (באופן כללי),אבל התנאים  הכרה מכבידים כמובן על יכולת התמרון של ההנהלה (אם כי היא קיימת). כך או אחרת, ביוניטרוניקס שבמקרים רבים המוצרים שלה מתבססים על מוצרים קודמים, ועל בקשות/ דרישות השוק; וכן יש לה מוצרים בפיתוח שעונים על פתרונות בפרויקטים מסוימים, הגיוני שיזקפו עלויות לנכסים הלא מוחשיים – אחרי הכל זה פיתוח של משהו קיים (סוג של שדרוג ושינוי), ולא המצאה חדשה.

כמה עלויות מהוונת יוניטרוניקס

עלויות הפיתוח שהוונו (נזקפו לנכסים לא מוחשיים)  הסתכמו בשנת 2014 ב-17.8 מיליון שקל ובשנת 2015 ב-24 מיליון שקל. מנגד, הוצאות המחקר (וכן הוצאות פיתוח שלא עמדו בתנאים) הסתכמו ב-6.3 מיליון שקל בשנת 2015 ובכ-6.1 מיליון שקל בשנת 2014. במילים פשוטות, החברה מהוונת פי כמה וכמה מאשר מוציאה. במחצית הראשונה של  2016 ירדו הוצאות המחקר (והפיתוח שלא עומד בתנאים של זקיפה לנכס) לכ-2.5 מיליון שקל, ונראה (מהשינוי ביתרת הנכסים הלא מוחשיים) שגם הוצאות הפיתוח קטנו, אך עדיין הן עולות על הוצאות המחקר.

כתוצאה מההיוון, יש לחברה נכסים לא מוחשיים בסך של כ-69 מיליון שקל. זה הנכס העיקרי של החברה, הגדול ביותר, כשהשני לו, נמצא הרחק מאחור (פיקדונות – כ-25 מיליון שקל). הנכסים הלא מוחשיים מחולקים לפטנטים, תוכנות ורישיונות ועלויות פיתוח. הנכס העיקרי הוא כצפוי – עלויות פיתוח (אותם עלויות שהחברה לא רושמת כהוצאה וזוקפת לנכסים). הנכסים האלו מופחתים כאמור על פני אורך החיים שלהם – כלומר, זה נכון שאין רישום של הוצאה בתחילת הדרך (אז זה נרשם כנכס), אבל על פני זמן יש הוצאה, ומהדוחות ניתן להעריך שהוצאות ההפחתה בגין נכסים לא מוחשיים עומדת על יותר מ-10 מיליון שקל בשנה.

מעודכן ל-03/2018

השכרת רכב בארץ – יתרונות וחסרונות; כמה זה עולה? מה ההבהדל בין השכרה לליסינג? ומתי השכרה נכונה יותר מאלטרנטיבות אחרות? 

רבים מאיתנו בוחרים בהשכרת רכב כשאנחנו מטיילים במדינה מסוימת מעבר לים, פשוט בגלל שזה הרבה יותר נוח לחקור אותה ככה. גם בגבולות הקטנים יחסית של ישראל, השכרת רכב עשויה להידרש –  אם אין לכם רכב פרטי ואתם זקוקים לבצע נסיעה שהתחבורה הציבורית לא מתאימה או אפשרית עבורה, הפתרון הזה הופך למתבקש. אבל האם הוא באמת כדאי? כמה זה אמור לעלות לכם? ומה עדיף – רכב בהשכרה או בליסינג? אלו הן רק חלק מהשאלות שהמדריך הנוכחי יענה לכם עליהן.

יתרונות וחסרונות של השכרת רכב

אז האם לשכור רכב, ולמי זה מתאים? זוהי בעצם שאלת השאלות. למרות שהשכרת רכב לא מצריכה מאיתנו הון ראשוני עצום, להבדיל מרכישת רכב למשל, כן מדובר כאן על סכומים מצטברים שעשויים להיות גבוהים בהשכרות ארוכות, או השכרות חוזרות ונשנות. אתם צריכים לשאול את עצמכם עד כמה תצטרכו את הרכב השכור, שאלה שהתשובה לה תגדיר בעצם את האטרקטיביות של ההשכרה עבורכם. ככל שאתם זקוקים לרכב פחות, או במקרים נקודתיים יותר, כך ההשכרה הופכת למועדפת ביחס לאפשרויות אחרות. אם אתם מעוניינים שהרכב יהיה זמין עבורכם לפרקי זמן גדולים יותר, אפילו באופן קבוע, ההשכרה לא תהיה משתלמת. במקום זאת, סביר שפתרונות דוגמת ליסינג או אפילו רכישת רכב – במידה שיש לכם את ההון העצמי הנדרש לזה – יתאימו יותר.

השכרת רכב בארץ מתאימה לא רק למי שאין לו רכב פרטי, אלא גם לנהגים שמחזיקים ברכב פרטי אבל הוא מושבת לתקופה מסוימת, או לחלופין הם לא רוצים להשתמש בו כדי לבצע נסיעה נקודתית: נניח, רכב שלא "סוחב" לנסיעה לאילת, או כזה שאינו מספיק גדול לנסיעה מרווחת. חלק מהחברות מציעות רכבים לצרכים ספציפיים, נניח השכרת רכב לאירועים, כאשר הרכבים עצמם מותאמים לנסיבות ההשכרה. עבור זוגות שרוצים להגיע ליום החתונה המאושר שלהם ולהרגיש מיוחדים באמת, עומדת האפשרות להשכיר רכב מפואר או אפילו מקושט. מיותר לציין שזה יהיה יקר ביחס לפתרונות רגילים של השכרת רכב.

בצד השלילי, צריך לזכור שהשכרת רכב מגבילה אותנו מאד. זה לא רק שאין לנו מתחת לבית רכב שאנחנו יכולים לנהוג בו בכל רגע נתון, אלא גם שנדרש מאיתנו להגיע בכל פעם לנקודות ולסניפים של חברות ההשכרה, לבצע את התהליך הטכני ולראות אילו רכבים בכלל זמינים בשבילנו בנקודת הזמן הנוכחית – יש רכבים נדירים יותר, דוגמת מיניוואנים או רכב יוקרה שונים, שמחייבים הזמנה מראש. לכן, השכרת רכב לא תמיד יכולה להתאים לספונטניים שבין הנהגים, שרוצים רכב ספציפי מרגע לרגע.

מחירי השכרת רכב בישראל

זה לא פשוט להגדיר לכם מראש מה יהיה המחיר של השכרת רכב בארץ עבורכם, בעיקר בגלל שהמחיר תלוי בפרמטרים שונים המשתנים בכל אחד מהמקרים. זה מתחיל עם סוג הרכב, או יותר נכון קטגוריית הרכב שהוא משתייך עליה. האופציה הזולה ביותר מטבע הדברים תהיה רכב קטן, בעוד שמחירים יקרים יותר ייגבו על רכבים משפחתיים, רכבי מנהלים, מיניוואנים ורכבי יוקרה (בדרך כלל בסדר הזה). כמובן שצריך לעשות אבחנה ביחס לגיר של הרכב – רכב אוטומטי יהיה כמובן יקר יותר מרכב ידני – ולשים לב למפרט הטכני של הרכב ולתנאי ההשכרה הכלליים שלו.

ההמלצה המועילה ביותר היא לחשוב מראש מהן הציפיות שלכם לגבי הרכב, ולדבוק בקטגוריה הזו: ממש כאילו זה רכב פרטי שאתם רוכשים לשימוש עצמי. בנסיעה קצרה של יחיד או זוג רכב קטן ובסיסי יכול להספיק, אבל לא במקרה של נסיעה משפחתית לטיול שתצריך מכם להזמין רכב משפחתי, לרוב גדול מספיק ומאובזר היטב. מנהלים בנסיעת עסקים, דוגמא נוספת, יכול להיות שירצו רכב יוקרתי שעשוי אפילו לתרום לתדמית או למוניטין שלהם.

מחיר השכרת רכב מושפע ממשך זמן ההשכרה. הכלל כאן הוא שככל שתקופת ההשכרה ארוכה יותר, כך המחיר הכללי שלה עולה – אך כך גם המחיר היחסי של כל יום או שעה עשוי להיות זול יותר (כמו המקרה של רכישת מוצרים בסיטונאות). טווח המחירים כאן הוא רחב, בייחוד אם לוקחים בחשבון את ההשפעה של סוג הרכב שהתייחסנו אליה קודם. מחיר השכרה ליום עומד בדרך כלל על כ-100-200 ש"ח לרכב קטן, אך עשוי להגיע לסכומים של כ-600 ש'ח במקרה של רכב מנהלים, או אפילו כ-1,500 ש"ח במקרה של רכב יוקרה או ג'יפ. השכרת רכב לשבוע מתחילה מסכום של בערך 750-850 ש"ח, אך לרוב היא עומדת על כמה אלפי שקלים (נניח – כ-7,000-8,000 ש"ח במקרה של רכב יוקרה). לחודש, תשלמו סכום לא מבוטל של כ-2,000-3,000 ש"ח במקרה הזול, או סכום בעל חמש ספרות במקרה היקר יותר. בשנים האחרונות החלו להיות מוצעים בישראל פתרונות של השכרת רכב לפי שעה, בהם התשלום הוא בהתאם למספר השעות או הקילומטרים שגומע הרכב. ב-CAR2GO לדוגמא אפשר לעשות מנוי שנתי במחיר של 100-200 ש"ח, ולשלם לאחר מכן סכום של כ-14-20 ש"ח לשעה, או 126-180 ש"ח ליום (על פי המחירון הנוכחי של החברה, שזמין באתר האינטרנט שלה – למידע נוסף לחצו כאן).

כן יכול להיות מצב שבו השכרה של הרכב לפרק זמן ארוך יחסית תהיה זולה יותר מאשר לפרק זמן קצר יותר. אם אתם מבררים ורואים שהמחיר השכרת הרכב לשבוע זול יותר מאשר הזמנה שלו לחמישה ימים, כן מומלץ לבחור באופציה של השבוע גם אם בפועל אתם זקוקים לרכב רק לחמישה ימים.

סעיפים חשובים בהסכם ההשכרה

במעמד השכרת רכב צריך לשים לב למספר דברים ביחס לרכב ולתנאי העסקה, סעיפים שבכוחם לשנות את התנאים הכלליים של ההשכרה ואת מידת הכדאיות שלה. חשוב לראות מהם הזמנים המדויקים של ההשכרה, מאחר וכל חריגה מהם היא צרה צרורה מבחינה כלכלית. רוב החברות מחשבות את תחילת ההשכרה מהרגע שבו חותמים על הטפסים ומוכנים לצאת לדרך עם הרכב. במידה וחורגים מפרק הזמן שנקבע ביותר משעה (על פי המדיניות של רוב החברות), תצטרכו לשלם על יום השכרה נוסף, יחד עם כיסויים ותוספות פוטנציאליות. קחו בחשבון מצב בו אתם לוקחים את הרכב בשעה 17:00 ומשכירים אותו ליום אחד בדיוק, במחיר של 400 ש"ח. החזרה של הרכב בשעה 18:30 תהיה שווה מבחינתכם לפחות 400 ש"ח נוספים שתצטרכו לשלם על שעה וחצי בלבד. ללא ממש מומלץ מבחינה כלכלית, אין ספק.

השכרת רכב מאפשרת לנו שקט נפשי בכל הקשור לתחזוקת הרכב, שכמובן לא נדרשת – אלא אם אנחנו גורמים לרכב נזק, ונדרשים לכן לשלם עליו או להפעיל את הביטוח. אין כאן צורך בטסטים, כשהביטוח עצמו יכול להיות מגולם במחיר ההשכרה אבל גם להירכש בנפרד. חשוב לשים לב לסוגיית הדלק שברכב. ברוב המקרים תצטרכו להחזיר את הרכב לחברת ההשכרה כשמיכל הדלק שלו מלא לחלוטין, או שתשלמו קנס של כמה מאות שקלים. גובה הקנס משתנה בין החברות, אבל בכל מקרה זה משהו שנראה שהייתם שמחים להימנע ממנו. בחברת הרץ, לדוגמא, רכב שמוחזר עם כמות דלק פחותה מאשר זו שהייתה בו בתחילת ההשכרה, יחויב במחיר הדלק בהתאם למחירון השירות המלא של חברת פז, בתוספת דמי טיפול בגובה של 58% ומע"מ. סכומים אלה גבוהים כמובן מהסכום של מילוי הדלק עצמו, כשהפערים של כל ליטר דלק מגיעים לעשרות רבות של אחוזים (הנה למשל תביעה ייצוגית שהוגשה נגד חברות השכרת הרכב בנושא, ושפרטיה פורסמו בכלכליסט לפני כמה שנים). כדי להימנע ממבוכה ומקנסות, ודאו שאתם מקבלים את הרכב עם מיכל מלא, ומלאו אותו קרוב ככל האפשר למועד ולנקודת ההחזרה שלו.

סוג הנהג משפיע על מחיר השכרת הרכב, או אפילו על האפשרות של אדם מסוים לנהוג ברכב של החברה. האבחנה בין נהג חדש, נהג צעיר ונהג ותיק/מנוסה יותר היא קריטית.  חברות השכרה רבות לא מאפשרות לנהגים חדשים מתחת לגיל 21 לשכור רכב, בעיקר עקב הסבירות הגבוהה יותר שהם יבצעו תאונת דרכים ויגרמו נזק לרכב. נהגים בגילאי 21-24 כן יוכלו לבצע השכרת רכב, ברוב המקרים, אבל פשוט ישלמו על כך יותר ביחס לנהגים מבוגרים או מנוסים יותר על הכביש. הנה שתי דוגמאות מבדיקה שעשינו שיבהירו את הנקודה: על השכרה של שברולט ספארק או רכב דומה בחברת קל אוטו, לתקופה של חמישה ימים, ישלם נהג מעל גיל 24 סכום כולל של כ-549 ש"ח בהזמנה באתר האינטרנט. על אותם מאפייני השכרה בדיוק ישלם נהג צעיר סכום של כ-724 ש"ח. כלומר, מדובר כאן על פער של כ-30%, או כמה מאות שקלים. לעומת זאת, יש חברות בהן התעריפים דומים או זהים. בבדיקה שעשינו באתר שלמה סיקסט לא היינו צריכים להכניס את גיל הנהג כדי לדעת את המחיר. הדרישות הבסיסיות של החברה הן לגיל מינימלי של 21, וותק של שנה ומעלה על הכביש.

בנוסף לכך, ייתכנו הגבלות של הנהגים לגבי הרכבים שהם יכולים לנהוג עליהם עקב גילם. בחברת הרץ, לדוגמא, ניתן לנהוג בגילאי 21-23 על כלי רכב עד קבוצה H בלבד, בעוד שבגילאים 23-25 ברכבים של כל הקבוצות למעט G, P, W, R, Y, Q, U או Z. מגיל 25 הנהיגה אפשרית על כל רכב.  בחברת AVIS, דוגמא נוספת, רכבים בקבוצות A, B או K יכולים לשכור נהגים מגיל 21 בלבד, כשהגיל המינימלי לקבוצות C ו-D הוא 23, לקבוצות E, F, I, J ו-M הוא 25 ולקבוצות G או H הוא 28.

להשכרת הרכב יש להוסיף עלויות נלוות אחרות. אם אתם רוצים שאדם נוסף ינהג ברכב, תצטרכו לשלם סכום של כ-10-20 ש"ח ביום – בצירוף של הסעיף הקודם ההמלצה הכלכלית החסכונית היא לתת לאדם המבוגר יותר את ההגה, ובכך לשלם פחות על ההשכרה כולה. בהתחשב בעובדה שבכל טלפון חכם כיום יש תוכנת ניווט דוגמת Waze, נראה שלהבדיל מהמקרה של השכרת רכב בחו"ל (בו Waze לא תמיד עוזר מכיוון שהוא מצריך חיבור יקר לאינטרנט), תשלום בגובה של כ-40-80 ש"ח ליום על מערכת GPS הוא די מיותר, ולרוב אפשר להימנע ממנו. אם אתם רוצים רכב שיגיע עם כסא בטיחות לתינוק שלכם, דוגמת נוספת, תצטרכו להיפרד מסכום של עד כ-30 ש"ח ליום.

סעיף אחר הוא מקום האיסוף וההחזרה של הרכב. במקרה של השכרת רכב בחו"ל, דבר ידוע הוא שהחזרת הרכב במקום שאינו תחנת האיסוף מייקרת את ההשכרה בצורה משמעותית. בישראל, נראה שהפערים פחות משמעותיים ולעיתים גם לא קיימים. יש חברות אשר גובות תעריף גבוה יותר על איסוף והחזרה בנקודות אחרת הנקודת האיסוף באילת, בים המלח וביעדים מרוחקים אחרים. קחו בחשבון שבדומה ליעדים אחרים בעולם, איסוף של הרכב מנמל התעופה בן גוריון או החזרה שלו לשדה תייקר עבורכם את המחיר הכולל של השכרת הרכב. מיותר לציין שחל איסור לצאת עם הרכב את גבולות מדינת ישראל, ובדרך כלל גם לא להיכנס לתחומי הרשות הפלסטינית.

חלק מחברות ההשכרה מספקות שירותים משלימים שאמורים להקל על הנהגים, בעיקר בסעיפי הביטוח למיניהם. שימו לב כמה אתם מקבלים, והאם הדבר כרוך בתוספת תשלום. ראו מהו הכיסוי הביטוחי, מה הוא כולל ועד לאיזה גובה תשלום. בנוסף, חשוב מאד לבחון את דמי ההשתתפות העצמית, שעשויים לייקר את עלות הפעלת הביטוח בצורה משמעותית: יש חברות ביטוח או השכרת רכב שמאפשרות לרכוש ביטוח ביטול השתתפות עצמית, או לחלופין מאפשרות להקטין את דמי ההשתתפות העצמית בכפוך להעלאת מחיר הביטוח וההשכרה הכולל. בדקו את התנאים והמדיניות של סעיפים דוגמת שירותי דרך או הנפקת רכב חלופי במידת הצורך. הקפידו תמיד להצטייד בפרטים של מוקד שירות הלקוחות של החברה המשכירה, כשחברות רבות יספקו מענה 24 שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע.

רכב בליסינג – מה עדיף ליסינג או קניית רכב

מעודכן ל-09/2019

מועדון חבר: האם משתלם להיות בקבע?

מועדון הצרכנות חבר הוא מהארגונים הצרכניים הגדולים והחשובים ביותר בישראל. הוא פועל מאז 1963, וכיום חברים בו מאות אלפי אנשים, שלהם מכנה משותף אחד –  הם מוגדרים כמשרתי צבא הקבע ושירותי הביטחון, לרבות משרד הביטחון וגופי המודיעין (והגימלאים במקומות אלו).

במועדון זה חברים, בין היתר, חיילים בשירות קבע (החל משירות בן שנה ומעלה), גמלאי/יות צה"ל שיצאו לגמלאות על פי חוק שירות הקבע בצה"ל, אלמני/ות או יתומי/ות עמיתי החברה, בן/בת זוג או לחילופין הורי חייל נעדר בסטטוס "שירות קבע". אל המועדון יכולים להצטרף כל הנמנים עם אוכלוסיות אלה באמצעות מילוי טופס הצטרפות ותשלום דמי חבר, שעומדים על כ-16-27 ש"ח בחודש (לטופס ההצטרפות המלא לחצו כאן).

אבל האם זה כדאי בכלל? כדי לענות על השאלה הזו, צריך להיכנס לעובי הקורה ולסקור את הסיבה העיקרית שמביאה אנשים להצטרף לארגון – הטבות כלכליות, ונראה שזה אכן משתלם: "חבר צרכנות", חברת בת של ארגון חבר שפועלת בתחומי הצרכנות, מאפשר לחברים במועדון קבלת הטבות שונות בתחומי סלולר, בילוי ופנאי, חשמל, מזון, תיירות ותחומים רבים אחרים.

מגוון ההטבות של חבר

רשימת ההטבות של מועדון הצרכנות חבר רחבה מאד, וגם משתנה באופן תדיר: לכן, מה שנכון היום לא בהכרח יהיה רלוונטי גם מחר. העמיתים יכולים להתעדכן בהטבות דרך אתר האינטרנט של המועדון, לאחר הכנסת מספר תעודת זהות וסיסמה, או לחלופין בהודעות SMS, דואר אלקטרוני או חוברות המגיעות אליהם מדי חודש בדואר. בין היתר תמצאו הטבות בתחומים הבאים:

• תרבות הפנאי – כרטיסים מוזלים והנחות עבור מכוני ספורט וכושר, טיולים וימי כיף, סיורים, קולנוע, מנויים לעיתונים ועוד.
• מופעים והצגות – כרטיסים מוזלים להצגות בכל רחבי הארץ, כולל של תיאטרון הבימה, תיאטרון הקאמרי, תיאטרון בית ליסין או מופעי זאפה.
• שוברים – תחת קטגוריה זו תמצאו שוברים שונים לסרטים, מסעדות, בתי קפה, אירוח כפרי ולינה, מכוני ספא, באולינג, חדרי קריוקי, חדרי בריחה, פעילויות אתגריות ועוד.
• אתרים ופארקים – הנחות לאתרי טבע, אטרקציות לכל המשפחה, פארקים ועוד: למשל כרטיסים מוזלים ללונה פארק או לסופרלנד, הנחות בכניסה לגן השלושה, חמי געש, מימדיון, פארק מיני ישראל, פארק תמנע, לונה גל, המצפה התת ימי באילת ועוד.
• אירועים ייחודיים – אירועים והפקות המאורגנים לאנשי חבר ומשפחותיהם, למשל אירועי ביחד, "משפחבר" בחופשת הפסח, "כיופית" בחופשת הקיץ, טיולים, סיורים, ימי כיף ועוד.
• מינויים – מינויים בהנחה משמעותית לתיאטראות, מכוני כושר, משחקי כדורגל או כדורסל, עיתונים, רשות הטבע והגנים ואחרים.
• צרכנות – הטבות ומבצעים בחנויות ורשתות, בהן Kitan, High Q, בזקום, סמיקום, Royal Goods ועוד.
• תיירות ונופש – דילים מוזלים לטיסות, חופשות ומלונות בארץ ובעולם, דרך החברות אל על, ישראייר, אשת טורס, הדקה ה-90, השטיח המעופף, קשרי תעופה, החברה הגאוגרפית ואחרות.
• רכב – דגמי רכב במחירים מוזלים, הנחות בתדלוק בתחנות דור אלון, הנחות בביטוח רכב באיילון וכן הנחות קבועות ברשתות שונות, דוגמת טייר קלאב או AUTO 365.
• נדל"ן – מפעם לפעם מוצעים מבצעי נדל"ן לחברי חבר, לצד הטבות ברכישת ביטוח דירה, ייעוץ משכנתאות, ייעוץ השקעות נדל"ן ותחומים אחרים.
• ביטוחים – ביטוחים מכל הסוגים (ביטוח דירה, ביטוח רכב, ביטוח חיים, ביטוח בריאות, ביטוח תאונות אישיות ואחרים) במחירים מוזלים בחברות דוגמת איילון, הפניקס או הראל.
• פיננסים – הטבות בנושאים כגון: בדיקת זכאות להחזרי מס, ליווי כלכלי, פתיחת קרן השתלמות, קופות גמל, ניהול תיקי השקעות ואחרים.

את ההטבות מזמינים העמיתים דרך אתר האינטרנט של חבר. לאחר ההזמנה ואישורה נדרש להוציא את הכרטיסים בעשרות עמדות הכרטוס הפזורות ברחבי הארץ, עם העברה של תעודת קצין, תעודת נגד או כרטיס האשראי ששימש לביצוע ההזמנה. כאשר מזמינים מספר פריטים, יש צורך להזדהות בכל פעם מחדש.

לכל הטבה יש מספר מוגבל של פעמים שניתן לנצל אותה בשנה קלנדרית, כאשר יש הטבות שנקבעות על פי מידת הזכאות שנמצאת לחבר המועדון. בניגוד למועדונים אחרים כאן הוותק פחות משמעותי מבחינת ההטבות, כשלנוסחה נכנסים פרמטרים דוגמת מספר הילדים של העמית.

הטבה פיננסית משמעותית – דמי ניהול נמוכים בקופת גמל להשקעה

ביוני 2017 מועדון חבר ובתי ההשקעות אלטשולר שחם ופסגות חתמו על הסכם לפיו – עמיתי חבר יוכלו לקנות קופת גמל להשקעה ב-0.39% דמי ניהול. זה בערך חצי מדמי הניהול הקיימים בשוק במסגרות אחרות, זה יתרון גדול במיוחד. מדובר על דמי ניהול מהצבירה (אין דמי ניהול על ההפקדות).

מנכ"ל חבר, מוטי לוי,אמר עם חתימת ההסכם – קופת הגמל להשקעה נועדה לעודד את הציבור להגדיל את החיסכון ולדאוג לעתידו הכלכלי. כארגון המייצג עשרות אלפי משפחות, אנו מאמינים ש'חבר' צריך לספק לעמיתים מערך שירותים מגוון ואיכותי, שייתן מענה לכל הצרכים שלהם בתחומי הפיננסים לרבות בתחומי ההשקעה והחיסכון".

קופת גמל להשקעה היא מוצר חיסכון לכל טווח של זמן – היא נזילה מאוד, נהנית מהטבות מס משמעותית (גם על רווחים בתוך הקרן, גם על משיכה מהקרן מעל גיל 60 ועוד), היא גמישה – אפשר לנווט בה בין קופות שונות ובין חברות שונות, ודמי הניהול דרך מועדון חבר נמוכים במיוחד. להרחבה על קופות הגמל להשקעה

הטבות ומבצעים  לחברים בחבר

כרטיס אשראי וכרטיסי הנחה

לחבר יש כרטיס חוץ בנקאי שמנפיקה חברת ישראכרט. הכרטיס ניתן עם פטור מלא מדמי כרטיס וגם מעמלות משיכת מזומן בעמדות הנמצאות בסמוך לסניפי הבנקים (אבל לא בקניונים או נקודות מכירה). הכרטיס מקנה מסגרת אשראי נוספת והלוואות אקספרס בסכום של עד 100 אלף שקל.  בנוסף לכרטיס האשראי שיש בו הסדרי הנחות עם גופים מובילים, מנפיקה חבר כרטיסי הנחות נטענים – כרטיס "חבר טעמים" מאפשר קבלת 30% הנחה לבתי קפה ומסעדות נבחרים ברחבי הארץ: 30% הנחה על טעינת ה-1,000 שקל הראשונים ו-20% הנחה על 1,000 שקל נוספים.  בין הגופים עם ההנחות – קפה קפה, קקאו, קרנף, Black, טרנטינו, אוליב, ג'וני קריספי, בית הפנקייק, ג'ירף, הסושייה, מקס ברנר, פיס אוף קייק, פרנג'ליקו ועוד. 

"חבר של קבע" הוא כרטיס נטען אחר שפועל על פי אותם עקרונות הנחה של כרטיס הטעמים. הוא תקף ברשתות רבות לרבות – אופטיקנה, Mango, Intima, גלי, גולף, לי קופר, TNT, נאוטיקה, פוקס, לאלין, סטימצקי, צומת ספרים, Kitan, א.ל.מ, הום סנטר, ToysRus, מגה ספורט ועוד.

דירות במבצע לחברי המועדון

הזכרנו את ההנחות בדירות. הנה דוגמאות חברת גינדי הציעה לחברי מועדון הצרכנות חבר, דירות בפרויקט westside בשכונת "חצרות המושבה" ברחובות, בהנחה של 12% ממחיר השוק. זו הנחה משמעותית מאוד, וכצפוי חברי חבר הסתערו על הדירות. כ-5,000 חברי המועדון נרשמו למבצע  כש-350 זכו. הסכום הכולל של העסקאות הסתכם ב-580 מיליון שקל.

פרויקט Westside כולל בניין מגורים בן שמונה קומות עם 34 יחידות דיור,  ובנוסף – ארבעה בנייני מגורים בני 10 קומות הכוללים 44 יחידות דיור כל אחד ושני מגדלי מגורים בני 22 קומות הכוללים 103 יחידות דיור כל אחד. במסגרת הפרויקט הוצעו לעמיתים בשלב הראשון – שלושה בניינים בלבד, אך לאור הביקוש הוגדל היצע הדירות למכירה לחברי מועדון חבר.

זה לא פרויקט הנדל"ן הראשון שמוצע לחברי מועדון הצרכנות חבר. בשנים האחרונות בונה תדהר פרויקטים גדולים ביבנה שרוב הדירות נמכרות מראש לחברים במועדון חבר.

לקראת סוף 2018 גינדי ומועדון חבר הרחיבו את השת"פ לדירות באור יהודה (הרחבה בהמשך)

 ויש גם ביקורות

עושה רושם שמועדון הצרכנות של חבר הוא אחד המשתלמים והאטרקטיביים שיש במדינת ישראל, גם בגלל ה"כוח" הגדול שלו הנובע ממספר החברים הרב ומהמעמד המיוחד שהצבא מקבל במדינת ישראל. רשימת ההטבות בו לדעתנו גדולה ממרבית המועדונים האחרים, כשאחוזי ההנחה נאים מאד. בהרבה תחומים נראה שאכן מדובר ב"מחירים הטובים ביותר בשוק הפרטי", כפי שהעידו עסקים וחברות עצמם בכתבה שפורסמה בדה מארקר לפני כמה שנים. באמצעות הכרטיס יכול העמית לחסוך עשרות אלפי שקלים בשנה, או אפילו יותר אם הוא לוקח חלק במבצעים ה"כבדים" – למשל על חופשת, רכבים או אפילו נדל"ן. אפשר לראות את זה בתור ניסיון לשפר את נקודת הפתיחה של משרתי הקבע והגמלאים, שבתחומים רבים משקיעים ימים ולילות למען הצבא. הם מרוויחים אמנם סכומים נאים, אבל לא פעם פחות מאשר היו מרוויחים על תפקיד מקביל בשוק האזרחי. ההטבות הניתנות להן מעצם היותם חברים בחבר, לצד פלוסים כלכליים אחרים, אמורים להעלות את אטרקטיביות ההצטרפות לאוכלוסיית הקבע בישראל.

יחד עם זאת, הכרטיס הזה לא חף מביקורות. יש הטוענים שהוא ניתן לאוכלוסיה מצומצמת יחסית מבין האנשים הפועלים בשירות צה"ל ומדינת ישראל. כך למשל טענה שנראית הגיונית היא מדוע ההטבות האלה לא ניתנות לעובדים במשרד הביטחון או אפילו למשרתי המילואים, שלא זכאים למעשה להטבות צרכניות או כלכליות משמעותיות למרות התרומה שלהם למדינה? התוצאה היא שאוכלוסיות חשובות אלה עלולות ליפול אל בין הכיסאות ולא לקבל הטבות משמעותיות כלל וכלל. ביקורת שעולה היא שהסבסוד של ההטבות האלה נעשה לא רק מדמי החבר, אלא גם (או אפילו בעיקר) מכספים של משרד הביטחון, שממנים כספי המסים שלנו. במילים אחרות: יש המצביעים על מצב לא שוויוני לפיו המסים של תושבי ישראל מממנים, בצורה עקיפה, קבוצה מוגדרת באוכלוסיה.

מינוס אחר הוא שההטבות האלה, בדומה לכרטיסי הנחות ומועדוני צרכנות אחרים, פשוט עלולים להביא לכך שאותם עמיתים פשוט יבזבזו יותר מדי כסף. הם עלולים להתפתות להזמין דברים שהם לא באמת זקוקים להם, רק כי יש עליהם הנחה משמעותית. לכן, לא מפתיע מדוע יש שאומרים שמועדון חבר לא רק מאפשר להם להתמודד עם הוצאות המחיה, אלא בעיקר מאפשר להם לשמור על רמת חיים גבוהה. למרות שההנחות לצורך איכות החיים האלה בהחלט ראויות, עדיין מדובר בסכומי כסף גבוהים שמשלמים מדי חודש או שנה. ממש כמו שהמלצנו לכם במדריך על קניות בסופר לא לקנות דברים במבצעים רק בגלל שהם מבצעים, אנחנו מציעים לכם כאן לנסות להישאר מחושבים – לא משנה עד כמה ההטבות מפתות והמחירים שלהן אטרקטיביים.

עדכונים וחדשות:

ינואר 2019: חברי מועדון חבר קיבלו הנחה גדולה בפרויקט דירות של שיכון ובינוי באור עקיבא- הנחה של 12%. מעל 500 חברים במועדון זכו בדירות (הרחבה כאן). בשנה האחרונה מועדון חבר מתחבר לקבלנים גדולים ומצליח להשיג הנחות גדולות לחברי המועדון – מדובר במחירים אטרקטיביים שלא ניתן להגיע אליהם ללא המועדון. זה מבטא בפועל את העוצמה הגדולה של המועדון – כמות החברים בו משחקת תפקיד ראשי ביכולת של המועדון להשיג הנחות גם במוצר כמו דירה. מצד שני לקבלן כדאי מכיון שביום מכירה אחד הוא מוכר מאות דירות.

אוקטובר 2018: גינדי במבצע לחברים ב"חבר"- דירות באור יהודה בהנחה של עד 20%, אבל…

גינדי החזקות חוברת למועדון חבר ומציעה דיל שנראה במבט ראשון מדהים, ובמבט שני – סביר. החברה תשווק דירות המיועדות למכירה חופשית כחלק מפרויקט מחיר למשתכן במבצע שמכוון לעמיתי מועדון הצרכנות "חבר" (הרחבה באתר )

יוני 2018: כלומביל, יבואנית דגמי יונדאי מציעי לחברים במועדון חבר מחירים מוזלים לכל דגמי החברה. ההנחות עד 25 אלף שקל וגם כאן (בדומה למבצעים אחרים של חברות יבואני הרכב) יסופקו לחברי המועדון הטבות אבזור מגוונות.

אפריל 2018: צ'מפיון מוטורס, שמייבאת את דגמי פולסווגן, אאודי וסקודה משיקה מבצע לעמיתי חבר. במבצע מציעה החברה מחירים מוזלים לכל דגמי החברה. ההנחות לחברי המועדון יסתכמו בין 5 אלף שקל ל-25 אלף שקל. בנוסף יזכו חברי המועדון בהטבות  אבזור שונות, לרבות  מערכות מיגון – מנוי לשנה הראשונה, תקשורת, ניווט ועוד.

יוני 2017: חברים במועדון חבר יוכלו לקנות דירה בפרויקט של גינדי ברחובות בהנחה של 12%.גינדי מקימה  פרויקט מגורים של 416 דירות המיועדות לעמיתי מועדון "חבר" בעיר רחובות. הפרויקט ממוקם בחלקה המערבי של העיר בשכונה חדשה בשם חצרות המושבה. מתוך סך הדירות שיבנו כ-340 יחידות דיור יוקצו לעמיתי מועדון "חבר" בהנחה של עד 12% ממחיר השוק.

מהם כרטיסי קאשבק, והאם כדאי?                                      קרדיט: pixabay

מעודכן ל-11/2022

השכרה מוגנת – החוק מונע בפני משכירי נכסים לפנות שוכרים סוררים בכוח. מה עושים עם דייר שמסרב לפנות דירה, לא משלם, או גורם נזקים לדירה?

מה מחפש בעלי נכס שמשכיר אותו? הכנסה קבועה ושקט נפשי. ברוב המקרים זה קורה, אבל לא כל השכרות הדירות מסתיימות בשלום; לעיתים, החוזה מסתיים והדיירים מותירים חובות לעירייה, לחברת החשמל או לוועד; משאירים נזקים בדירה; יש גם כאלה שהורסים אותה בזדון כי הסתכסכו עם בעלי הדירה, ויש גם כאלה שפשוט מסרבים לפנות את הדירה. בעלי נכסים שמשכירים אותם עלולים להגיע למצבים מאד מתסכלים מול דייריהם. מה יכולים בעלי דירה שנתקלו בדיירים לא נחמדים שמפרים את תנאי החוזה, לא משלמים דמי שכירות, גורמים נזקים ומסרבים להתפנות? להלן כמה טיפים שיסייעו לכם לצאת ממצבים כאלה, או למנוע כניסה אליהם, אך עלינו להזהיר מראש – יש מצבים מתסכלים באופן קשה, אם מולכם ניצב דייר לא מוסרי, עקשן ובלתי מתחשב.

הדיירים לא מתפנים

בעיה לא פשוטה. במקרה שנדון בבית המשפט, מת בעלי דירה שהושכרה וילדיו הודיעו לדיירים שעליהם לפנות את הדירה בתוך חודשיים, בהתאם לסעיף בחוזה לגבי הודעה על סיום החוזה בהתראה מראש. החודשיים עברו, הדיירים לא התפנו ודרשו להמשיך את החוזה עד לסיומו. בעקבות הסכסוך עם היורשים, הם גם הפסיקו לשלם דמי שכירות. הילדים איימו על הדיירים שיפונו בכוח ואף החליפו את מנעול דלת הכניסה כדי למנוע מהדיירים להיכנס לדירה. הדיירים התלוננו במשטרה שפעלה נגד היורשים. זאת, משום שעל פי החוק, אסורה "עשיית דין עצמי", כמו החלפת המנעול, הצילינדר, או פינוי דייר בכוח על ידי המשכיר.

אז מה כן אפשר לעשות?

1. תביעה לפינוי בבית המשפט

הפיתרון החוקי – תביעה בבית משפט בהליך מהיר יחסית (עד 60 יום) שקרויה "תביעה לפינוי מושכר"; בעלי הדירה התייעצו עם עו"ד והגישו תביעה כזאת בבית המשפט לפינוי הדיירים. ההליך הוא מזורז כי מדובר רק בפסיקה לפינוי הנכס המושכר; בית המשפט אינו עוסק במקרה זה בהתחשבנות הכספית בין הצדדים, שהיא סיפור נפרד לתביעה נוספת. רק לאחר פסק דין המורה על פינוי הדירה באופן מיידי בידי הדיירים, יכולים בעלי הדירה לבצע אותו באמצעות ההוצאה לפועל. במקרה כזה יכולים לעבור עוד שבועיים עד שהלשכה להוצאה לפועל מבצעת את הפסיקה. לא פעם הדיירים מתחכמים ומפנים את המושכר יומיים קודם ואז גם אין מה לעקל לטובת חובות הדיירים למשכיר. ברור, שכל תביעה כרוכה גם בהוצאות כספיות של המשכיר, ועד שהדייר מתפנה יכולים לחלוף כמה חדשים.

ניתן כמובן גם להגיש תביעה בהליך רגיל, ואז לכלול בה הן את הדרישה להתפנות מהנכס והן את הדרישה לכיסוי חובות שנותרו כמו שכר הדירה ותשלומי חשבונות, אבל אז מדובר בפרק זמן ארוך יותר שבו הנכס תפוס ואי אפשר להשכיר אותו.

2. מימוש ערבויות

אם החוזה עם השוכרים כולל גם ערבות אישית של ערבים – בני משפחה, חברים וכד', מומלץ לפנות אליהם במכתב התראה ולקוות שהם ילחצו על השוכר לפנות את הדירה. לא פעם זה עובד. כמובן שאם יש בידי בעלי הנכס ערבות בנקאית בלתי מותנית, הוא יכול לממש אותה בבנק שהנפיק אותה. אלא שבשני המקרים זה עדיין לא פותר את בעיית פינוי הדירה, אם הדיירים עדיין מסרבים לפנותה. בעיית הפינוי עצמה כמובן, יכולה להיפתר רק בבית המשפט ובאמצעות ההוצאה לפועל.

הדייר הותיר חובות

בעלי דירה מושכרת מכר אותה. בבוא מועד מסירת הדירה, גילו הבעלים והקונים, שהדיירים הותירו אחריהם חובות לרשויות וכל הגורמים להם היו צריכים לשלם חודש בחודשו – חשמל, גז, מים, ארנונה ומסי וועד הבית. החובות הסתכמו בכ-14 אלף שקל. הדיירים אמרו שהם לא יכולים לשלם את החובות. הדירה לא יכולה להירשם על שם הרוכש, אם יש עליה חובות לעירייה ולחברת החשמל, למשל. אלה מצבים די נפוצים בישראל, ולא רק בעת מכירת דירה אלא גם בהעברת הדירה לשוכר אחר.

מה יכול בעלי הנכס לעשות?

א. להקדים ולגלות את החובות הרבה לפני מועד המסירה של הדירה. ואז להפעיל לחץ להסדרת החובות, כולל אזהרה להפעלת ערבויות (שכדאי שיהיו בחוזה).

ב. לשלם את החובות בעצמו כדי למנוע עיכוב במסירת הדירה, ואחר כך להתחשבן מול הדיירים על החזר החוב.

ג. להפעיל את הערבים החתומים על החוזה או לממש ערבות בנקאית או שטר חוב.

כל הנ"ל, גם אם יתבצעו, דורשים זמן והוצאות, ולבסוף אף לא מבטיחים את כיסוי מלוא החובות. בתי משפט רואים לא פעם את השוכר כצד החלש ופוסקים שעל בעלי הדירה והשוכרים להגיע לפשרה, שפירושה – בעלי הדירה יצטרך גם לשלם מכיסו.

השוכר השאיר נזקים בדירה

השוכר פינה את הדירה וגיליתם תריס שבור, שיש סדוק במטבח וכד'? הדייר יכול לטעון שלא הוא גרם לנזקים, או שככה קיבל את הדירה. ויש גם מקרים ששוכרים גורמים נזק לדירה בזדון – עוקרים אסלות, ברזים וכד'. מי שאחראי לתיקון הנזקים האלה הוא השוכר, אך קשה לכפות עליו שיתקן אותם, במיוחד אם הוא דייר סורר.

מה לעשות?

לנסות להגיע לדירה לפני שפונתה (לא תמיד הדייר הסורר יסכים לכך), ולעמוד על כך שהדייר יתקן את הנזקים ולהזהירו שיופעלו נגדו מימוש ערבויות ותביעה בבית המשפט, אם לא יעשה כך. תקוו שזה יעזור. אם לא, תממשו את הביטחונות/תתבעו בבית משפט. כאמור, מדובר בהליכים לא מהירים ולא ממצים.

להגן על עצמכם מראש

כל המקרים הנ"ל מצביעים על כך, שלא רק מעמדו של השוכר חלש, כפי שנוהגים לחשוב, אלא גם מעמדו של המשכיר עלול להיות חלש אם עומד מולו דייר בעייתי. לכן, כדאי למשכירי דירות לחשוב על הגרוע מכל מראש ולהגן על עצמם בשלב חתימת החוזה ועוד קודם.

1. בחירת הדייר

כמובן שאי אפשר לדעת איך הדייר יתנהג לאחר שנה או שנתיים או מה יהיה מצבו הכספי. ואולם, רצוי לנסות להכיר אותו מראש באמצעות שיחה, שבה אל תתביישו לשאול אותו על המקצוע שלו, כמה הוא מרוויח – אתם יכולים לדרוש לראות תלושי שכר, שומה שנתית לעצמאים ודו"חות בנקאיים.

חפשו ב"גוגל" את השם של השוכר ותוכל לגלות אם הוגשו נגדו תביעות; אתם יכולים לחפש באתר בנק ישראל לפי תעודת הזהות אם הדייר הוא בעל חשבון מוגבל ובאתר הכונס הרשמי אם הוא פושט רגל.

אם שכר דירה קודם, תבקשו לדבר עם בעלי הדירה הקודמים שלו כדי לבדוק את התנהלותו כשוכר. אם יסרב – הוא לא הדייר שאתם מחפשים.

וגם אם השוכר עבר את כל המבחנים הנ"ל, עדיין יכול להיות ששגיתם בבחירתו. ואז באים להגנתכם חוזה השכירות והביטחונות שתדרשו מראש מהשוכר.

2. לא להסתפק בחוזה סטנדרטי

אל תסתפקו בחוזה סטנדרטי לשכירות אותו אפשר להוריד מהאינטרנט. נכון שעורך דין יעלה קצת כסף, אבל עו"ד מנוסה ומקצועי שינסח חוזה מפורט וברור (כמה שפחות נתון לפרשנויות) יחסוך לכם מאבקים מול השוכרים.

שני דברים מאד חשובים שתזכרו להכניס לחוזה, אם העו"ד לא עושה זאת: 1. לשוכר אין זכות קיזוז שכר דירה בכל תנאי. 2. בנוסף לסעיפים של מקרים המוגדרים כהפרת חוזה יסודית, לפרט גם סנקציות ברורות למקרים אלה.

3. לדרוש ביטחונות

הבטוחה הטובה ביותר היא ערבות בנקאית בלתי מותנית ובלתי מוגבלת. אבל המציאות היא לא כזאת; בדרך כלל בעלי נכסים הדורשים ערבות בנקאית מסתפקים בסכום מוגבל של דמי השכירות עבור חצי שנה/שנת שכירות. מדובר בסכום כסף די גדול שעל השוכר להפריד פיסית בבנק, והוא מקבל אותו חזרה בתום החוזה. יש גם כאלו שמפקידים את הסכום בידי נאמן (עו"ד של המשכיר בדרך כלל) ומקבלים אותו חזרה בתום החוזה. הייתרון למשכיר – מימוש הערבות הוא הליך די מיידי.

אבל רוב הדיירים בשכירות לא מוכנים/לא מסוגלים לשלם מראש את הסכומים הגבוהים הנדרשים בערבות בנקאית. ואז עומדות בפני המשכיר בטוחות נוספות:

ערבות צד שלישי – רצוי להחתים לפחות שני ערבים, ולא להגביל את סכום הערבות, אלא לקבוע כי הערבות של הערב תהא להבטחת כל התחייבויות השוכר עד סוף תקופת השכירות בהתאם לחוזה. רצוי שהערבים יהיו בעלי יכולת כספית, ולכן גם אותם יש לבדוק באמצעות דרישה לתלושי שכר, דו"חות מהבנק וכד'.

שטר חוב – מדובר במסמך בו רשום סכום נקוב בחתימת השוכר וערבים. את שטר החוב ניתן לממש בהוצאה לפועל, ללא הגשת תביעה משפטית.

אל תסתפקו בבטוחה אחת- דרשו שתיים לפחות.

4. צ'קים פתוחים

לדרוש מהשוכר מספר צ'קים פתוחים וחתומים על ידו, ולפרט בחוזה, שניתן להפקיד אותם לכיסוי חובות לרשויות, לחברת החשמל וכד'. כמובן, שאיש אינו מבטיח שהצ'ק לא יחזור, אבל זה עוד אמצעי הגנה שעומד לרשות המשכיר.

5. לבקש את כל הצ'קים לדמי השכירות לשנה מראש

אל תסתפקו בהבטחה של השוכר שיפקיד לחשבונכם בכל חודש את דמי השכירות, למרות שזה נוח לכם יותר. קחו מהשוכר 12 המחאות חתומות ומפורטות לכל חדשי השנה (או 6 צ'קים, תלוי בהסכמות ביניכם). אגב, בעידן הדיגיטלי אלה יכולים להיות גם צ'קים דיגיטליים.

6. העברת חשבונות תשלומי רשויות על שם השוכר

לחייב בחוזה את השוכרים להעביר על שמם את חשבונות מסי העיריה, החשמל וכד', מייד עם כניסתם למושכר, או לקבוע בחוזה תקופה מקסימלית של חודש לביצוע ההעברה. אחרת, אם השוכר יצבור חובות לאותם גורמים, קשה יהיה למשכיר לחייב אותו לשלם אותם.

כאמור, כל הנ"ל לא מבטיח לכם השכרה אופטימלית של הנכס שלכם, אבל לפחות ייתן לכם את המקסימום האפשרי במסגרת החוק.

מדריך מס על השכרת דירה

מחשבון מס על שכר דירה

היום (1 לנובמבר) מתחילה מה שיכולה להיות מהפכה קטנה בתחום הפנסיה בישראל. היום מושקות באופן רשמי קרנות ברירת המחדל של האוצר, שמציעות דמי ניהול נמוכים עבור כל מי שמצטרף אליהן – כולל כמובן אלה שאין להם כוח מיקוח גדול מדי, ושמשלמים דמי ניהול מקסימליים או כמעט מקסימליים.

כפי שיכלתם לקרוא במדריך שהכנו על הנושא, הקרנות שנבחרו הן של מיטב דש והלמן אלדובי. דמי הניהול במיטב דש יהיו 1.31% מההפקדות החודשיות ו-0.01% מהצבירה, בעוד שבהלמן אלדובי הם יעמדו על 1.49% מההפקדה ו-.001% מהצבירה. דמי הניהול הנמוכים האלה הם לתקופה של עשר שנים לפחות.

 אל הקרנות האלה כל אדם יוכל להצטרף, כשהמאפיין החשוב השני קשור לכך שהן קרנות ברירת המחדל. במילים אחרות: מי שלא בחר קרן פנסיה, או לחלופין שהמעסיק שלו לא מקיים הסכם עם אף קרן, יצורף אוטומטית לאחת הקרנות האלה. קחו לדוגמא מצב בו אדם מסוים מתחיל לעבוד במקום עבודה והוא לא בוחר פנסיה. במקרה הזה, לאחר שלושה חודשים (אם יש לו קרן פנסיה) או חצי שנה (במידה ואין לו קרן פנסיה) יועברו ההפקדות לפנסיה על ידי המעביד לאחת מקרנות ברירת המחדל.

 ההשלכות של הרפורמה

גם אם קרנות הפנסיה שהוגדרו בברירת המחדל הושקו למעשה היום, עדיין חשוב שתבינו שהדרך למעבר אליהן – במידה ואתם רוצים זאת – עשויה להיות ארוכה. דבר ראשון, בגלל שבאפשרות המעסיקים לבחור באופן עצמאי קרן ברירת מחדל עבור העובדים שלהם, שלא חייבת כמובן להיות של מיטב דש או הלמן אלדובי. למעסיקים שקיימו הסכמי ברירת מחדל עם קרנות קיימות, ההסכמים האלה יישארו בתוקף עד שיגיע המועד הבא לחידוש הקרן. למעסיקים שקיימו מכרז יש עד שנת 2019 לבצע מכרז חדש. על אותו עיקרון, עובדים שהצטרפו באופן אקטיבי לקרן פנסיה, לאחר פגישה עם סוכן ביטוח, לא יועברו לקרנות ברירת המחדל. הם יכולים להגיש בקשה לעשות זאת, כמו לכל קרן אחרת, אך בוודאי שהתהליך לא יהיה אוטומטי.

באפשרות הגוף הפיננסי שלקרן שלו מופקדים כיום הכספים לנסות לשכנע את הלקוח שלה להישאר – וכן, סביר להניח שחלק גדול מהם יעשה זאת באמצעות הפחתת דמי הניהול. מה שכן, התקנות הנוכחיות של האוצר מקשות על קרנות הפנסיה לעשות זאת בפועל, מאחר והן לא יכולות לבצע הליכי שימו של לקוח שכבר הודיע בצורה מסודרת על הכוונה שלו להעביר את הכספים לקרן פנסיה אחרת.

הביקורת – והבדיקה שתראה לכם אם היא במקום

למרות האטרקטיביות שלהן מבחינת דמי הניהול, קרנות ברירת המחדל של האוצר עוררו גם מחלוקות בחודשים האחרונים. בעיקר, הטענה שעלתה הייתה שהקרנות האלה, למרות דמי הניהול הנמוכים, הן לא אטרקיביות עקב התשואות הנמוכות גם כן. כך למשל בדו"ח שפרסם מבקר המדינה, יוסף שפירא, בו הוא הביע את התנגדותו לרפורמה. המבקר יצא נגד ההתבוננות בדמי הניהול בלבד, ולא בתשואות, וקרא לשר האוצר משה כחלון לבחון שוב את הצעד ולשנות את מה שנדרש (למשל, בחינת פרמטרים נוספים מעבר לדמי הניהול). על טיעוני המבקר תוכלו לקרוא בכתבה בנושא שפורסמה בכלכליסט.

יש להדגיש כמה נקודות עיקריות ביחס לטיעונים כנגד קרנות ברירת המחדל. דבר ראשון, שהתשואות שלהן אמנם לא הגבוהות ביותר שיש, אבל גם לא קטסטרופליות: במיטב דש בתקופת הזמן של השנה האחרונה הן קרובות לממוצע, בעוד שבהלמן אלדובי התשואות אמנם נמוכות – אך כך גם בלא מעט קרנות שנחשבות ל"חזקות" ושמציעות דמי ניהול גבוהים. מה שחשוב יותר היא שלאורך זמן, כפי שכבר טענו במדריך שלנו בנושא דמי הניהול, עדיפה תשואה נמוכה יחסית ודמי ניהול נמוכים, מאשר תשואה גבוהה ודמי ניהול גבוהים שנוגסים ברוב התשואה. כמובן שאין כאן תשובה חד משמעית, מה גם שדברים משתנים בתחום. אפשר לטעון ברמה הכללית שהנחות קיימות בדמי ניהול בקרנות מוצלחות עשויות להביא לכך שאין צורך לעבור לקרנות ברירת המחדל. מצד שני, אנשים "מוחלשים" מבחינת דמי וניהול וכושר המיקוח, רצוי שישקלו את המעבר לקרנות הפנסיה עם דמי הניהול המוזלים – אפילו אם התשואות שלהן הן לכאורה נמוכות.

כדי להעריך את ההשפעה של דמי הניהול הנמוכים על החיסכון שלכם, תוכלו להיעזר במחשבון באתר שלנו. הבדיקה עצמה פשוטה מאד, ויכולה לחסוך לכם הרבה מאד כספים.

מעודכן ל-10/2021

דירות נופש – השקעה משתלמת? – לכאורה כן, בפועל יש הפתעות לרעה – מה צריך לבדוק ומה צריך לדעת על דירות נופש

בחיפוש אחרי תשואה, הפכו דירות נופש בשנים האחרונות לאפיק השקעה עבור לא מעטים. באינטרנט ובעיתונות נתקלים מדי יום במודעות פרסומת הקוראות לכם לרכוש דירת נופש להשקעה משתלמת באילת, בטבריה, בהרצליה או בחו"ל. להבדיל מיחידת נופש שאותה רוכשים במלון דירות המיועד לכך (קלאב הוטל וכד'), שבה אתם זכאים לנפוש במשך תקופה (שבוע ויותר, מתבטא במחיר) בשנה, הרי שדירת נופש היא דירה בבעלותכם – אתם יכולים לנפוש בה בעת שתרצו ובשאר הימים להשכיר אותה לתיירים ולנופשים ישראליים לתקופות קצרות ובמחיר נאה.

תופעה זו נפוצה בעיקר בקרב תושבי חוץ במגורי יוקרה קרוב לחוף בתל אביב, בהרצליה, ירושלים ועוד. הם מתגוררים בדירה בעת שהותם בישראל וחוסכים את הוצאות המלון הגבוהות, וכשאינם בישראל הדירה מושכרת לתיירים ונופשים אחרים תמורת מאות דולרים ללילה ומהווה מקור הכנסה משתלם מאוד. ברוב המקרים מדובר בדירות מרוהטות ומאובזרות באופן יוקרתי.

התשואה גבוהה

אבל לא רק מיליונרים מחו"ל משקיעים בדירות נופש בישראל; גם אוכלוסייה עממית יותר משקיעה בדירות נופש בישראל בעיקר באילת, טבריה, חיפה ועוד ערי חוף בהן ניתן לרכוש דירות קטנות במחיר נמוך של כמה מאות אלפי שקלים ולהשכיר אותן לנופשים תמורת מאות שקלים ללילה. לכאורה נשמע מאוד משתלם – התשואה גבוהה ואפילו יכולה להגיע לעשרות אחוזים בשנה. במה זה תלוי? נתחיל בהגדרות:

כיצד מוגדרת דירת נופש?

בישראל אין הגדרה בחוק לדירת נופש, אבל בחוזר שפרסמה רשות המסים לפני מספר שנים נקבע כי "דירות נופש אינן דירות מגורים". ל"דירת מגורים" יש הגדרה בחוק, שבעיקרה קובעת שהדירה לפי טיבה משמשת בפועל למגורים דרך קבע. בפסיקה של בית המשפט העליון נקבע לפני מספר שנים, כי דירת מגורים תיחשב ככזו אם רוכשיה יתגוררו בה לפחות 6 חודשים בשנה. ב-26 בפברואר 2013 פרסם משרד התיירות הנחיה, לפיה השכרת דירות בבתי מלון חייבת להיעשות על ידי חברת הניהול של בית המלון ולא ישירות על ידי בעלי הדירה. עוד קבע משרד התיירות שני מתווים למגורי הבעלים בדירה; 1. במלון שבו כל הדירות הן דירות נופש, מחויבת כל אחת מהן לעמוד להשכרה מלונאית לפחות תשעה חודשים בשנה, ובעל הנכס לא רשאי להתגורר בה יותר משלושה חודשים בשנה במצטבר. 2. הרוכש יכול להעמיד את דירתו להשכרה חצי שנה בלבד, אך זאת בתנאי שמחצית מיחידות הקומפלקס הן יחידות מלונאיות רגילות.

היבטי המיסוי:

אם דירת נופש אינה מוגדרת כדירת מגורים, בעליה גם אינם נהנים מפטורים והטבות במס שיש בדירת מגורים.

למשל: מס רכישה – תקנה 2(1) לתקנות מס רכישה נקבע ששיעור מס הרכישה לגבי רכישת זכות במקרקעין, אשר אינה דירת מגורים, מס הרכישה יהא בשיעור קבוע בשיעור 6% מהשקל הראשון לפי מחיר הרכישה. בדירת מגורים, לעומת זאת, מס הרכישה הוא מדורג, ועד מחיר של 1.6 מיליון שקל, לדוגמא, יש פטור מלא ממס זה.

מס שבח –

על פי פסיקות בית המשפט העליון (למשל בפרשת דירות המרינה בהרצליה) דירת נופש אינה זכאית לפטור ממס שבח בעת מכירתה. בעלי דירת מגורים זכאים לפטור ממס זה בעת מכירת הדירה, אם לא מכרו במשך 4 שנים קודם לכם דירה אחרת. מדובר במס בשיעור של 25% על רווח ההון שנוצר ממכירת הדירה (ההפרש שבין מחיר המכירה למחיר הרכישה).

יש לציין, עם זאת, הן לגבי מס רכישה והן לגבי מס שבח, שמי שבבעלותו דירת נופש, שכאמור אינה נחשבת לדירת מגורים, הרי כשהוא רוכש או מוכר דירת מגורים הוא נהנה מההטבות והפטורים שיש לדירת מגורים, בתנאי כמובן שזו דירת מגורים יחידה בבעלותו.

מס-הכנסה –

הפעילות של השכרת דירות למטרות נופש היא פעילות חייבת במס הכנסה. על פעילות זו יחולו שיעורי המס השוליים של בעל הדירה, וגם יקוזזו מהם הפסדים בהתאם. מי שיש לו מספר דירות נופש אותן הוא משכיר, רשות המסים תתייחס אליו כאל עסק, מה שמחייב גם ניהול ספרים והגשת דו"חות. ראוי בהחלט להתייעץ עם רואה חשבון בנושא זה.

ארנונה

בפרויקטים שהוקמו באזור המוגדר לצרכי מלונאות ותיירות תיגבה ארנונה גבוהה יותר, לעיתים פי שניים מזו שנגבית מבעלי דירת מגורים רגילה. באילת למשל, נגבית ארנונה בסך 59 שקל למ"ר על דירת המושכרת לצרכי נופש לעומת 35 שקל לדירה רגילה, למשל. ישנם פרויקטים מאוד ותיקים של דירות נופש כמו במרינה בהרצליה, שהרשות המקומית ובעקבותיה גם בית המשפט העליון הכיר בהן כדירות מגורים לצורך מיסי ארנונה.

השקעה בדירות נופש יכולה להיות מקור הכנסה מעולה; כמו כן, לאור הגידול בשנים האחרונות בשימוש בדירות נופש על ידי תיירים מחו"ל ומהארץ, גם שווי הנכס הולך ועולה; עוד יתרון – ניתן להשתמש בהן לשימוש עצמי מספר חודשים בשנה. אלא שבפועל יש גם הפתעות לרעה.

צריך להתחשב בכמה פרמטרים כדי להגיע באמת לתשואות גבוהות בהשקעה בדירת נופש, כולל המיקום, כמה משקיעים בהתאמת הנכס לדירת נופש מבחינת אבזור וכד', היבטי מיסוי, תחזוקה ובעיקר תפוסה – ככל שהדירה מושכרת יותר (כמו בהשכרת דירות לטווח קצר, ראו מדריך באתר זה), התשואה גבוהה יותר. רבים המקרים שישראלים התפתו לקנות דירות נופש תמורת סכום קטן של 300 אלף שקל, באילת למשל, או בטבריה, ובשנה הראשונה קיבלו שכר נאה על השכרתן, כי כך הבטיחו חברות הבנייה שבנו את אותם פרויקטים; אבל לאחר שנה, התקשו הרוכשים להשכיר את הדירות והם מבקשים להיפטר מהן. לצורך חישוב התשואה צריך לקחת בחשבון גם שבעונת החורף אין בדרך כלל הכנסות, אבל עדיין יש הוצאות (תחזוקה וניהול, ארנונה וכד'), ולקוות שחודשי הקיץ יהיו פוריים מאוד.

התשואות שאתם רואים במודעות ושמציגים לכם מצד מוכרי הדירות, הן תאורטיות, והן מבטאות מצב של תפוסה גבוהה, אבל בפועל המצב לא כך. יש תקופה (שיכולה להיות ממושכת) שהדירות לא מושכרות. מעבר לכך, ההוצאות לא נמוכות, יש הוצאות שוטפות על תחזוקה, וצריך גם לקחת בחשבון את ההוצאות שקשורות להתעסקות שלכם – הזמן שלכם, הטלפונים, ההגעה למקום, הבדיקות, החיפוש אחרי שוכרים. זה לא עניין פשוט, זה רחוק מלהיות טריוויאלי, ויש כאן עלות שצריך איכשהו למדוד אותה. אם אתם לדוגמה מתעסקים בזה במשך 30 שעות בחודש, אז תעריכו את עלות השעה שלכם ותוסיפו את הסכום לתחשיב. נניח שהעלות שלכם (אותה אתם מרוויחים במקום העבודה הרגיל) היא 100 שקל לשעה, אז ההתעסקות בדירת הנופש עולה לכם (מעבר להוצאות הרגילות) עוד 3,000 שקל (30 שעות כפול 100 שקל), ואת זה אתם צריכים להוסיף לעלויות כדי לבחון אם זה משתלם לכם או לא.

לסיכום – דירות נופש יכולות להיות השקעה מעניינת, אבל רק בתנאי שבמצב אמיתי (ללא הבטחת הקבלן לשנה ראשונה או לשנתיים ראשונות) יש תפוסה גבוהה, ובהתאמה תשואה סבירה, ואת זה אתם צריכים להעריך ולבדוק כבר בתחילת הדרך, אחרת אתם עלולים להיות מופתעים לרעה – ותמצאו את עצמכם עם דירת נופש שמייצרת לכם הוצאות ולא הכנסות.

תקשורת בחו"ל – איך מתקשרים מחו"ל? איך גולשים באינטרנט? מה כדאי? ומה הכי זול?

אתם נוסעים לחו"ל ויודעים שלמרות מה שתגידו לעצמכם, זה קשה עד בלתי אפשרי להתנתק לגמרי מהמשפחה, מהעבודה ומכל מה שיש לכם בארץ.

אם מוסיפים לזה את העובדה שגם במדינות היעד השונות אנחנו צריכים לעשות שיחות או להתחבר לאינטרנט, מבינים מדוע כן צריך לקחת את הסמארטפון, וכן צריך לגלוש מדי פעם באינטרנט. יש אנשים שיוותרו מראש על חבילות הגלישה ועל השיחות, ופשוט יבנו על אינטרנט אלחוטי ללא תשלום. זה כמובן תלוי ביעד הטיסה. בערים המרכזיות באירופה ניתן היום למצוא רשת אלחוטית חופשית כמעט בכל מקום – לוביים של מלונות, בתי קפה, מסעדות, מוזיאונים וכו'. בדירות Airbnb אינטרנט אלחוטי הוא סטנדרט.

אחרים (ורבים) כן ירצו אפשרות לבצע שיחות, לשלוח הודעות או אפילו לגלוש באינטרנט – במחיר שלא יקרע להם את הכיס. מהן האופציות השונות שעומדות עבורכם? וכמה זה אמור לעלות?

חבילות דרך ספקיות הסלולר

האפשרות הראשונה שעומדת לרשותכם היא לפנות לספקיות הסלולר ולרכוש חבילת שיחות, הודעות, גלישה או כולם יחד. החבילות השונות נבדלות ביניהן במספר דקות השיחה, מספר הדקות ונפח הגלישה שהן מציעות, כשבחלק מהחבילות המחיר קבוע (למשל, סכום X עבור 250 דקות) ובאחרות הוא תלוי בשימוש (X ש"ח לכל הודעת SMS). יש חבילות שמשלבות בין שני אופני התשלום, כך שלאחר ש"מבזבזים" את מלוא הדקות, ההודעות ונפח הגלישה חל חיוב ספציפי בהתאם לשימוש, חיוב שיהיה בדרך כלל גבוה יותר מאשר בתחילת החבילה.

בכל מקרה ברור שהתרחיש הכי יקר מבחינתכם הוא לקחת טלפון ללא חבילה, ובכל זאת להשתמש בו. במקרה הזה הסכומים אסטרונומיים: אם לוקחים לדוגמא את המחיר של פרטנר לשימוש במכשיר ללא חבילה מתאימה, מגלים כי דקת שיחה לישראל או שיחה מקומית ברוב היעדים עומדת על כ-30 ש"ח, שליחת הודעת SMS כ-3.8 ש"ח וגלישה על כמעט 90 ש"ח למגה בייט אחד. בחברות אחרות המחירים שונים, לכאן או לכאן, אבל הם עדיין הכל חוץ ממשתלמים.

התחרות בשוק הסלולארי הגיעה גם לחבילות השיחה והגלישה בחול. אם לפני מספר שנים הוצע מספר חבילות מוגבל ומחיר חבילה עמד על 250-350 שקל ואף יותר, ניתן היום למצוא מגוון רחב של חבילות מוצעות במחירים זולים בהרבה – חצי ואפילו רבע מהמחירים בעבר.

כמו בחבילות הגלישה הרגילה, גם בחבילות לחו"ל, את המחירים הנמוכים יותר מציעות החברות הקטנות. גם מגוון החבילות גדל. בחברת פרטנר, למשל, מוצעות לנוסעים לחו"ל לא פחות מ-10תוכניות גלישה לחו"ל במחירים שמשתנים לפי כמות דקות השיחה, מספר הודעות הטקסט ונפח הגלישה.

טווח המחירים של חבילות חו"ל די רחב, אבל בדרך כלל תצטרך משפחה שנוסעת לחופשה לשלם כמה מאות שקלים על חבילות התקשורת, בהתאם למאפייני החבילה.בניגוד לעבר, מציעות היום החברות גם חבילות גלישה לטווח קצר, אפילו יומיות, אלו חבילות זולות יותר, אם כי בחישוב יומי, החבילות האלו יקרות יחסית. המחירים של החבילות משתנים בין החברות, בהתאם למאפייני החבילה וכמובן שגם מפעם לפעם. טווח הגיוני הוא כ-80-200ש"ח לחבילה, אך המחיר גם יכול להיות גבוה מזה. חברת פלאפון למשל מציעה נכון לזמן הבדיקה  חבילה ל-14 יום עם 250 דקות שיחה, 250 הודעות SMS ושלושה ג'יגה בייט של גלישה בכ-150 שקל, כשמי שרוצה כמות הודעות ושיחות כפולה, יחד עם חמישה מגה בייט לגלישה (30 יום) יצטרך לשלם, כ-250 שקל.

 חבילת גלישה בלבד של פלאפון לשבועיים, עם ג'יגה בייט אחד לשימוש, תעלה לכם כ-150ש"ח. גם בסלקום ניתן לבחור חבילה מבין כמה המוצעות ושמחירן נע בין 90שקל לחבילת גלישה והודעות טקסט, ללא שיחות, לשלשה ימים ועד לחבילה ל-30 ימים שעולה 269 שקל הכולל 4 ג'יגה גלישה, 150 דקות שיחה ו-150 הודעות טקסט.  גולן טלקום מציעה חבילות זולה יחסית, של שיחות והודעות מחו"ל (שיחות רק לישראל) 6 ג'יגה בייט גלישה בכ-100 ש"ח. שימו לב שהתוכניות האלה הן חלק מהחבילה הסלולרית של 99 ש"ח לחודש שמשלמים חלק מלקוחות גולן טלקום, כך שעבור מי שמשלם מחיר מוזל – ורוב הלקוחות של החברה עונים על ההגדרה הזו – התוכנית תהיה פחות משתלמת. אנחנו מדגישים שוב שאלה המחירים שעלו בבדיקה הנקודתית שלנו. המחירים הם באחריות חברות הסלולר ועלולים כמובן להשתנות.

בגדול, אפשר לראות שלחבילות חו"ל של ספקיות הסלולר יש מספר יתרונות וחסרונות. בצד החיובי, החבילות האלה נוחות מאד להצטרפות, כשרוב החברות מאפשרות לעשות זאת דרך אתר האינטרנט (עם מחיר מוזל במקצת למצטרפים דרך האינטרנט). בנוסף, הלקוח יכול לשמור על המספר הישראלי שלו, ולא צריך להכניס כרטיס SIM עם מספר אחר: לכן אנשים יכולים להשיג אותו גם מישראל. מנגד, החיסרון העיקרי הוא שהמחיר יחסית גבוה, בייחוד כאשר השימוש בטלפון קיים אבל די מינימלי – לדוגמא כאשר אנחנו נמצאים במקומות בהם יש Wi Fi שאפשר להסתדר איתו. פעמים רבות אנחנו משלמים "סתם" כסף, על דקות שיחה או הודעות שאנחנו לא באמת משתמשים בהן.

בנוסף, יש בחבילות האלה מספר מלכודות, למשל חריגה מנפח הגלישה שמביאה לחיוב גבוה. על פי חוק החברות אמורות לספק הודעות SMS על חבילה שמתקרבת לסיום נפח הגלישה שלה, ואחרות אכן חוסמות את הגלישה עם תום החבילה. ועדיין, נתקלנו במקרים של לקוחות שחויבו בסכומים גבוהים על שימוש במכשיר בחו"ל, לעיתים בלי ידיעתם. על פי התקנות הנוכחיות מכשיר שלא נפתח במיוחד לשימוש בחו"ל אמור להיות סגור אוטומטית, אבל יש מקרים בהם אדם מסוים פתח את השימוש בחו"ל בטיול קודם ושכח לסגור אותו לקראת הנסיעה הנוכחית. בדקו לכן מראש מה תוכלו לעשות באמצעות המכשיר ללא החבילות, וכמובן שגם איתן.

רכישת כרטיס SIM

האפשרות הבאה שעומדת עבורכם היא לרכוש כרטיס SIM ולהכניס אותו למכשיר. הכרטיס יכול להירכש בישראל, אבל בדרך כלל בוחרים לקנות אותו במדינת היעד, בה הוא נוטה להיות זול יותר. היתרון המרכזי של שימוש בכרטיס SIM מקומי או בינלאומי הוא שהמחיר שלו יכול להיות אטרקטיבי מאד, למשל כמה עשרות יורו או דולרים לכרטיס עם נפח שיחות, הודעות וגלישה ראוי בהחלט. מנגד, הבעיה העיקרית היא שהחלפת כרטיס ה-SIM כרוכה גם בהחלפת המספר, מה שפוגע במידה מסוימת בזמינות שאותם אנשים מעוניינים שתהיה להם מעבר לים. ניתן להתגבר על הקושי הזה באמצעות שירות עקוב אחרי, שבדרך כלל יהיה כרוך בתשלום. במכשירים מסוימים ניתן להכניס שני כרטיסי SIM (Dual Sim), מה שפותר את הבעיה גם כן. חשוב לוודא בכל מקרה שכרטיס ה-SIM הוא בגודל המתאים להיכנס לטלפון הסלולרי שלכם.

בגזרה הישראלית, יש מספר חברות שמספקות כרטיסי סים שכאלה: בין השמות תמצאו את סימלס, סימזול, בזק בינלאומי, אומניסים ועוד. יש מספיק חבילות והצעות, כשצריך לקחת בחשבון תשלום של כמה עשרות שקלים על הכרטיס עצמו. השיחות, ההודעות ונפחי הגלישה יכולים להיטען בכרטיס בהתאם לסכום שרוצים, כשבדרך כלל התעריף לשיחה זול מעט יותר ביחס לחבילות החו"ל של ספקיות הסלולר.

הנה מספר דוגמאות לחבילות המוצעות במועד כתיבת שורות אלה: באומניסים אפשר לרכוש סים לארצות הברית הכולל 20 ג'יגה גלישה ושיחות לישראל ללא הגבלה ב-75 דולר. אם תבסתפקו ב-10 ג'יגה, יעלה לכם הכרטיס 55 דולר.   בסים זול, דוגמא נוספת, תוכלו לרכוש חבילה לאירופה ודרום אמריקה המאפשר שיחות וגלישה ללא הגבלה ב-55 יורו. לתעריפים האלה יש להוסיף את רכישת הסים עצמו.

את כרטיס ה-SIM תוכלו לרכוש גם במדינות שאתם מגיעים אליהן. לכל מדינה יש חוקים משלה, סוגי כרטיסי אחרים וחבילות תקשורת שונות, אבל בדרך כלל המחירים של הכרטיסים די משתלמים: על כרטיס שיכול להספיק לכם בקלות לשבוע אתם יכולים לשלם סכום המתחיל מכ-20-30 דולר, כשבחלק מהמקרים הכרטיס עצמו ניתן בחינם (מנגד, ברור שיש גם כרטיסי SIM שאינם משתלמים). מומלץ לברר בדיוק אילו כרטיסים קיימים במדינה שאתם מגיעים אליה, מה טווח המחירים ואיפה מומלץ לרכוש אותם. כרטיסים הנמכרים בשדה התעופה יהיו בדרך כלל יקרים יותר, ולכן רצוי להמתין קצת לפני שרוכשים אותם.

יש הטוענים שהפער לטובת כרטיסי ה-SIM המקומיים גדל במיוחד בטיולים ארוכים, בעוד שבמקרים אחרים דווקא האפשרות לצאת איתם לשהות קצרה בחו"ל היא זו שקוסמת עבורכם: גם בגלל שאתם יכולים להשתמש באותו כרטיס במספר נסיעות לחו"ל, להבדיל מחבילות הסלולר שמצריכות מאיתנו הרשמה נפרדת ותשלום נפרד בכל נסיעה ונסיעה הנעשית מעבר לפרק הזמן הכלול בחבילה.

פתרונות מבוססי אינטרנט

חבילות סלולר וכרטיסי SIM הם הדרכים העיקריות באמצעותן נהוג להשתמש בטלפון הסלולרי בחו"ל, אבל בוודאי שלא הדרכים היחידות. בשנים האחרונות שמענו יותר ויותר על פתרונות תקשורת מבוססי אינטרנט אלחוטי, בהם ניתן להשתמש בכל מקום בעולם. Huawei E5786, מבית חברת התקשורת וואווי, הוא נתב סלולרי נייד באמצעותו יכולים מספר מכשירים להתחבר לאינטרנט מכל נקודה בעולם, במהירות גבוהה מאד של כ-300 מגה בייט לשנייה. חברת וובינג מציעה ראוטר אלחוטי נייד, כולל כרטיס SIM  לגלישה, במחיר של כ-200 ש"ח לחודש עבור שני ג'יגה בייט של גלישה:זהו נתב שעלותו ידועה מראש, אבל לא מבוטלת ביחס לפתרונות אחרים (229 ש"ח עבור שני ג'יגה בייט של גלישה). מצד שני הפתרון מאפשר גלישה של עד שמונה מכשירים – לכן למשפחות או לקבוצות גדולות הוא עשוי להיות יותר משתלם. את המכשיר הזה, שמאפשר גלישה בכ-80 מדינות, אפשר לאסוף בנמל התעופה בן גוריון.

אז איך מחליטים?

כמו כל דבר אחר הכרוך בתכנון הטיול בחו"ל, את הבירורים הנוגעים לאופן בו תשתמשו במכשיר הסלולרי בחו"ל מומלץ מאד לעשות עוד מהארץ: פשוט בגלל שבדרך זו יהיה לכם פשוט יותר לראות מהן האפשרויות, מהם המחירים הצפויים וכן הלאה. אתם ממש לא רוצים להגיע למדינה בלי שאתם יודעים מי נגד מי, ובעיקר כמה זה עולה. ברוב המקרים, הסיכויים למצוא את ההצעה המשתלמת שתתאים לכם באמת קטנים בצורה משמעותית ללא אותו מחקר מקדים.

בעיקרון, רק אתם יודעים כמה אתם צפויים להשתמש במכשיר הסלולרי שלכם בחו"ל, ולכן צריכים להגדיר את זה בינכם לבין עצמכם לפני שאתם מקבלים את ההחלטה הסופית. אם יש לכם אינטרנט אלחוטי ללא תשלום במלון, יכול להיות שהחבילה שאתם רוכשים צריכה להיות מינימלית באופן יחסי. מנגד, במקומות בהם קשה לבנות על אינטרנט אלחוטי ללא תשלום בכל חלקה טובה – למשל במדינות המזרח הרחוק או אסיה – החבילות, כרטיסי הסים והפתרונות האחרים הופכים ללגיטימיים הרבה יותר. אם אתם לא יודעים להעריך כמה תצטרכו להשתמש, אפשר לבחור בחבילות המבוססות על שימוש, או לחלופין דווקא בחבילות שכן יהיו יקרות יותר, אבל יאפשרו לכם מרווח ביטחון מסוים ושקט נפשי.

היעד אליו אתם מגיעים חייב להיכנס גם הוא למשוואת הבחירה שלכם. לכל יבשת, מדינה ולעיתים גם עיר יש חוקים משלה מבחינת העלויות, אופני ההתקשרות וכן הלאה. בנוסף לכך, החבילות וכרטיסי הסים שרוכשים בישראל הם תלויי יעדים, ולא כל יעד אכן נכלל בכל  המסלולים. ככל שהמדינה זולה יותר כך נראה שיש סיכוי גדול יותר למצוא כרטיסי SIM מקומיים במחירים משתלמים, אבל זה לא מדע מדויק. מנגד, למדיניות מערביות ויקרות יותר אמנם יהיה צורך לשלם לעיתים סכומים גבוהים יותר, אך היתרון הוא היצע רחב של חבילות ואפשרות לבחירה בזו המתאימה לכם יותר.

ככה תוזילו את מחירי הטיסות!

הכתבה פורסמה במקור בדה-מרקר

דו"ח התזרים החזוי, שהוא בגדר "המצאה ישראלית" בעקבות לקחי המשבר הפיננסי העולמי של 2008 ,חיוני למשקיעים באג"ח של חברות שנקלעות לקשי נזילות. מעבר לכך שלעתים קרובות יש בתוכן של הדו"ח, שמתייחס לתקופה של שנתיים קדימה על בסיס סולו, מידע רלוונטי למשקיעים ­ הרי שעצם הפרסום של הדו"ח הוא בדרך כלל איתות שלילי למשקיעים.

תקנות ניירות ערך קובעות כי חברות שהנפיקו אג"ח נדרשות לכלול בדו"ח הדירקטוריון דו"ח תזרים חזוי בהתקיים סימני אזהרה הקבועים בתקנות, שנבחנים הן במאוחד והן בסולו. אף שהדו"ח אינו חשבונאי והוא בגדר מידע משלים מחוץ לדו"חות הכספיים, שהרי החשבונאות היא במהותה מבוססת עבר, הצירוף שלו מתבסס בעיקרו על נתונים חשבונאיים.

סימן אזהרה שמתבסס על הדו"חות הכספיים ובעקבותיו נדרש צירוף של הדו"ח הוא גירעון בהון העצמי ­ או מצב דברים שבו קיים שילוב בין גירעון בהון החוזר לתזרים מזומנים שלילי מתמשך מפעילות שוטפת.

מדיניות תזרימית – דו"ח תזרים מזומנים מחולק לשלוש קטגוריות: פעילות שוטפת, פעילות השקעה ופעילות מימון. מבין הקטגוריות הפקת תזרימי מזומנים מפעילות השוטפת היא הלב הפועם של העסקים ולא בכדי התקנות מתבססות עליה. כמו כן, הכללת דו"ח התזרים החזוי נדרשת במקרה שרואה החשבון מפנה את תשומת לב המשקיעים למצב הפיננסי או לספקות משמעותיים להמשך פעילות התאגיד כעסק חי ("הערת עסק חי").בהתאם לתקנות, במקרה שקיים גירעון בהון חוזר או תזרים שלילי מתמשך מפעילות שוטפת ­ להבדיל מקיום שניהם במקביל כאמור ­ הדירקטוריון יכול להימנע מפרסום דו"ח התזרים החזוי באמצעות הצהרה והסברים שאין בכך כדי להצביע על בעיית נזילות. קביעה זו באה לאפשר לחברות להימנע מהצירוף בעקבות עיוותים חשבונאיים במקרים מסוימים.

דוגמה למצב דברים כזה ניתן לראות בחברות הליסינג שמציגות בדרך כלל הון חוזר שלילי, כתוצאה מחוסר סימטריה חשבונאית, מאחר שהתחייבויותיהן הפיננסיות הקרובות מסווגות במאזן לחלויות שוטפות ­ בעוד נכסיהן העיקריים (צי כלי הרכב) מוצגים במאזן במסגרת הנכסים לזמן ארוך, אף שחלקם עתיד להתממש בשנה הקרובה. בנוסף, ההכנסות העתידיות של הסכמי הליסינג התפעולי לא מקבלות ביטוי מאזני מראש ולכן לא נרשמות במסגרת הנכסים השוטפים.

יש לציין כי בעבר היתה נתונה לדירקטוריונים אפשרות בחירה רחבה הרבה יותר להימנע מפרסום דו"ח תזרים חזוי, גם אם מתקיימים שני הסימנים יחדיו, כל עוד הגיעו למסקנה שאין חשש סביר לאי־עמידה בהתחייבויות. כתוצאה מאפשרות זו הוטלה אחריות לא־פשוטה על הדירקטוריון במקרה שהוחלט לא לצרף את דו"ח התזרים למרות קיומם של סימני האזהרה. על כך יכול להעיד האישור באחרונה של התובענה הייצוגית נגד הדירקטורים במקרה שלחברת קמור שקרסה, שבה הדירקטוריון החליט לא לצרף דו"ח חזוי לאור הנחת עבודה של שחרור פיקדון מבנק הפועלים שהתבררה בדיעבד כשגויה. בכל מקרה, אפשרות זו בוטלה וכיום ככל שמתקיימים שני הסימנים יחדיו ­ הרי שחייבים לצרף דו"ח תזרים חזוי בלא פתח כלשהו לשיקול דעת.

ההתבססות על הפרמטר החשבונאי של תזרים מזומנים מפעילות שוטפת, במיוחד לאור ההסתכלות גם על נתוני הסולו, מובילה לרגישות רבה של המדיניות החשבונאית בנוגע לסיווג תזרימי המזומנים הנובעים מקבלת דיווידנדים מחברות בנות. בהתאם ל­IFRS, דיווידנד וריבית שמתקבלים מהשקעות יכולים להיות מסווגים כפעילות השקעה או כפעילות שוטפת, ומנגד ריבית שמשולמת יכולה להיות מסווגת כפעילות שוטפת או כפעילות מימון. הרציונל לסיווג ריבית כפעילות שוטפת נובע מראיית הפעילות השוטפת כדו"ח רווח והפסד על בסיס מזומן, בעוד ראיית פעילות ההשקעה או המימון נגזרת מהשיוך הפונקציונלי. כך, נראה כי בחברות נדל"ן מניב שבהן הריבית המשולמת בגין החוב הפיננסי היא חלק אינטגרלי מהפעילות, ראוי יותר לסווג את תשלומי הריבית במסגרת תזרימי המזומנים מפעילות שוטפת ­ ולא במסגרת פעילות המימון.

ה­IFRS אמנם מותיר את הנושא לשיקול הדעת של הדירקטוריון בבחירת המדיניות החשבונאית, אבל מדובר בשיקול דעת מוגבל. ראשית, כדי לשנות מדיניות חשבונאית מהמצב הקיים יש לפי ה­IFRS להראות כי המדיניות החשבונאית החדשה היא רלוונטית יותר למשקיעים ביחס לקודמת. לצורך המחשה, חברת נדל"ן מניב שסיווגה עד כה תשלומי ריבית במסגרת הפעילות השוטפת לא יכולה לעבור ולסווגם בפעילות מימון ­ שהרי זו כאמור מדיניות חשבונאית נחותה יותר.

שנית, נדרשת עקביות ביישום המדיניות החשבונאית, לפחות בנוגע לתשלומי ותקבולי הריבית. בעבר, בעקבות התערבות במקרה של אפריקה ישראל, הצביעה רשות ני"ע על כך שאין זה ראוי לכלול תשלומי ריבית בפעילות מימון, ומנגד את תקבולי הריבית והדיווידנד בפעילות שוטפת.

בעוד הדרישה לעקביות לגבי תשלומי ותקבולי ריבית היא ברורה, כשמדובר בדיווידנד רישום הדיווידנדים כפעילות שוטפת יוצא מנקודת הנחה כי מדובר בדיווידנד שמקורו ברווחים שהם מעבר לקרן ההשקעה, ולא מדובר בהחזר השקעה (הפחתת הון) ­ שהרי אין זה סביר שעלות ההשקעה עצמה נרשמה בפעילות השקעה, בעוד ההחזר שלה יירשם בפעילות שוטפת. זאת, בדומה לטיפול בהלוואה שניתנה, שהחזרי הקרן בגינה יירשמו כפעילות השקעה, ורק תקבולי הריבית ממנה יופיעו בפעילות שוטפת.

התמריץ הדיווחי בנוגע לסיווג תקבולי דיווידנד מחברות מוחזקות בדו"חות סולו הוביל באחרונה כמה חברות לבצע שינוי מדיניות מפעילות השקעה ­ לשוטפת. מדובר בחברות שכנקודת מוצא מסווגות את תשלומי הריבית שלהן כפעילות שוטפת.  כך, למשל, בדו"חות ל–2015 שינתה דה־לסר, חברת נדל"ן אמריקאית שמחזיקה נכסים בארה"ב, את מדיניותה החשבונאית בעניין זה כך שחלוקות מחברות מוחזקות סווגו במסגרת התזרים מפעילות שוטפת ולא בפעילות ההשקעה. דה־לסר הסבירה כי חלק מהותי מפעילותה העסקית מבוצע באמצעות חברות מוחזקות, שפעילותן אינטגרלית לפעילותה.

יש לציין כי כשהפעילות הנדל"נית מבוצעת בחברות מוחזקות והחברה־האם רק מנפיקה אג"ח ומזרימה את תמורת ההנפקה לחברות המוחזקות כהשקעת הון, מדיניות של הצגת תקבולי הדיווידנדים בדו"ח תזרים סולו כפעילות השקעה תביא בהגדרה לתזרים שוטף שלילי. הסיבה לכך היא הוצאות הריבית של אג"ח והוצאות ההנהלה והכלליות, אף שהיחסים הפיננסיים המרכזיים (NOI ו­FFO) סבירים. גם הדיווח של אבגול באחרונה בנוגע לאי־צירוף דו"חות תזרים חזוי, שלכאורה היה נדרש על פני כמה שנים אחורה, מלמד על הרגישות של הסיווג האמור. בלי להיכנס לנאותות הדיווח בכללותו, אבגול מציינת כי הוצאות ששילמה במזומן (כולל תשלומי הריבית) וסווגו בפעילות שוטפת יצרו תזרים שלילי מתמשך מפעילות שוטפת בדו"חות הסולו, אף שהחברות הבנות שלה הן יחידות תפעוליות שמעבירות את כל תזרימיהן העודפים לאבגול באמצעות החזר הלוואות בעלים ודיווידנדים.

כפועל יוצא, אבגול דיווחה על כוונתה לבצע שינוי מדיניות חשבונאית לצורך סיווג של תקבולי הדיווידנד במסגרת הפעילות השוטפת.

הבור התזרימי של גזית

מי שסיווג תקבולי הדיווידנד בפעילות השוטפת סולו לא מצליח להציל אותה מאימת התזרים החזוי היא גזית גלוב. גזית נדרשה לצרף בדו"חות הרבעון השני שלה דו"ח תזרים חזוי ­ לאור תזרים שלילי מתמשך מפעילות שוטפת והון חוזר שלילי בדו"חות הסולו. דו"ח התזרים החזוי של גזית מתבסס על הנחה של ניצול קווי אשראי הניתנים למשיכה מיידית בסדר גודל של יותר מ–5.1 מיליארד שקל.

מידע זה עשוי להפתיע, שהרי לכאורה מדובר בחברה יציבה ברמת המאוחד, אם כי הניסיון מלמד שההסתכלות על חברות אחזקה לעניין בחינת יכולת החזר החוב צריכה להתבסס בעיקר על דו"חות הסולו לאורך זמן. ממבט על התוצאות המצרפיות של הפעילות השוטפת בדו"ח תזרים סולו של גזית גלוב בתשע השנים האחרונות (2007–2015 )עולה לכאורה תמונה מדאיגה על בור תזרימי בעומק מצטבר של כ­3.1 מיליארד שקל ועל חוסר יכולת לשרת את הריבית השוטפת על החוב ברמת החברה האם. כמו כן, הכללת ההלוואות נטו ופדיון מניות הבכורה במסגרת הפעילות השוטפת מובילה לתוצאה שלילית הרבה יותר. עם זאת, תמונה זו עשויה להיות מוטעית ­ שהרי קבלת (מתן) הלוואות נטו כוללת כנראה גם הלוואות לחברות מטה לצורכי השקעות. גזית מבהירה כי מדובר בעניין טכני, וכי אילו הבחינה של סימני האזהרה היתה מתבצעת על בסיס הסולו המורחב, לא היתה נדרשת לכלול את התזרים החזוי.

הבסיס לטיעון זה נובע מכך שגזית גלוב מחזיקה חברות בנות ציבוריות באמצעות חברות מטה, והיא מממנת את חברות המטה, כנראה מטעמי מס, בחלקן באמצעות שטרי הון ומניות בכורה ­ כשהחזר שטרי ההון ופדיון מניות הבכורה נרשמים כנגד פעילות השקעה (החזר קרן) ולא כדיווידנד. מהנתונים המדווחים אין כמעט יכולת לבדוק טיעון זה, שדורש לבחון את מקור ההחזר של שטרי ההון ופדיון מניות הבכורה, שהרי ככל שהמקור הוא רווחים (ולא למשל גיוס באג"ח) — הטענה כי טכניקת המימון השפיעה על התזרים מפעילות שוטפת, היא נכונה. כמו כן, מה שמקשה עוד יותר הוא היעדר נתונים על ההפרדה בין מתן הלוואות בסולו לחברות המטה לבין פירעונן.

ניתוח מלא של המצב דורש ניתוח מקביל של הצמיחה וכן את מקור ההחזר של שטרי ההון, והוא קשה מאוד לביצוע בהיעדר דו"ח תזרים מזומנים על בסיס סולו מורחב. ככל שהתזרים מפעילות שוטפת על בסיס סולו מורחב הוא חיובי על פני הזמן, כפי שעולה מהדיווח של גזית גלוב, הרי שמצב הנזילות של החברה אינו באמת כה גרוע. בכל מקרה, המצב שנוצר שבו חברה משמעותית במשק שהנפיקה אג"ח במיליארדי שקלים, נדרשת להצהיר על קיומם של סימני אזהרה ואף לצרף לדו"חותיה הכספיים דו"ח תזרים חזוי, כשמנגד היא מציינת כי הדיווח מיותר ומעוות ­ הוא מצב לא בריא ומבלבל מאוד מבחינת המשקיעים. גם העובדה שגזית נמצאת בדירוג גבוה יחסית של Aa מינוס ונדרשת לצרף דו"ח תזרים חזוי, מעידה כשלעצמה על אנומליה ­ גם אם מדובר בסולם דירוג מקומי ולא גלובלי. ככל שמדובר אכן במידע מיותר ומטעה, הרי שהמקרה של גזית צריך לשמש קריאת השכמה לתיקון התקנות הקיימות.

פחות עומס מידע, יותר אחריות ההתחדדות של המדיניות החשבונאית התזרימית, גם אם הדבר נובע מבריחה מאימת התזרים החזוי, אינה דבר גרוע ­ שהרי היא כפופה למגבלות ה­IFRS ולשאיפה לשקף טוב יותר את המהות העסקית בהתאם למקרה. אלא שנראה כי צריך להתאים את דו"ח התזרים החזוי, לפחות מבחינת בדיקת סימני האזהרה, לסולו מורחב ­ באמצעות איחוד לנתוני הסולו של חברות מטה ואף חברות בנות בבעלות מלאה, שלא קיימות לגביהן מגבלות על העברת כספים לחברה האם. לשם המחשה, המצב ההפוך שבו הסולו המורחב מעיד על מצב בעייתי והסולו המשפטי לא, הוא מדאיג הרבה יותר ­ שהרי לא תהיה בו בכלל התראה.

פתרון רחב יותר לבעיה יכול להיות טמון בהחזרת שיקול הדעת לצירוף דו"ח התזרים החזוי לדירקטוריון יחד עם האחריות הכבדה הנלווית לכך. ובכלל, נראה כי המענה הראוי ביותר לטענה הרווחת בנוגע לעודף רגולציה הוא גישה מבוססת עקרונות ושיקול דעת ­ שתצמצם דיווחים מיותרים כנגד נטילת אחריות.

הכותב הוא יועץ IFRS ,ראש תוכנית חשבונאות וסגן דקאן, בית ספר אריסון למינהל

עסקים,המרכז הבינתחומי הרצליה

מעודכן ל-10/2016

בשנים האחרונות מתגאה ממשלת ישראל בעובדה כי שיעור התעסוקה עלה באופן משמעותי עד שעבר את שיעורי התעסוקה המקובלים במערב. בה בעת, ירדו שיעורי האבטלה חדות לשפל היסטורי ומספר שעות העבודה הממוצע למועסק הגיע לשיא מערבי. למעשה, בישראל אנו עובדים בממוצע כמאה וחמישים שעות בשנה יותר מהממוצע במערב. למרבה הצער, זו גאוות שוטים.

מאחר ששיעור התעסוקה אף הוא מהגבוהים במערב אזי פירוש הדבר שמספר שעות העבודה הממוצעות לנפש בישראל (לא המספר הממוצע לעובד אלא המספר הממוצע לנפש) עולה בכמה מאות שעות על הממוצע במערב. במילים אחרות, מספר שעות הפנאי הממוצעות לנפש בישראל נמוך בכמה מאות שעות בשנה מהממוצע המערבי.

יתר על כן, לא זו בלבד שהיקף שעות העבודה כה גבוה אלא שרמת ההכנסה הממוצעת לנפש היא מהנמוכות במערב, כאשר הכנסה ממוצעת נמוכה זו מתחלקת בתנאי אי השוויון מהגבוהים במערב ולבסוף, ההכנסה הנמוכה מוצאת על מחירי המוצרים והשירותים הגבוהים במערב. כך מחירה של דירה ממוצעת (במונחים של השכר הממוצע) הוא יותר מכפול מהממוצע במערב, מחירו של רכב ממוצע אף הוא יותר מכפול ממחירו במערב, הגז המשמש כחומר הגלם המרכזי לחשמל הגבוה במערב ולמעלה מכפול ממחירו הריאלי (בהתחשב בעלויות הובלה) ואילו המזון יקר בכעשרים וחמישה אחוזים יותר מהממוצע המערבי.

ברם, כיצד יתכן כי העובדים הישראלים, הנמנים על העובדים המשכילים במערב, עובדים כל כך הרבה שעות ומרוויחים כל כך מעט? הפער נובע מהפריון הנמוך. לא הפריון של העובד המשכיל והחרוץ אלא הפריון של מקום העבודה. במילים אחרות, העובדים נמצאים במקומות עבודה אשר פוטנציאל התפוקה מהם נמוך ולכן היכולת לשלם שכר מוגבלת ואילו מקומות עבודה חדשים בעלי רמת פריון גבוהה כמעט ואינם נוצרים בשנים האחרונות במשק הישראלי. משק שרמת צמיחתו לנפש ורמת ההשקעה בו נמצאים בשפל של שנים רבות.

מחשבון מחירי הדירות

מחשבון שכר דירה

ואם כך מדוע הם עובדים? האם תמיד הישראלים נאלצו לעבוד במקומות עבודה שאינם הולמים את כישוריהם, השכלתם וחריצותם? ובכן, התשובה היא שלילית. עד לפני פחות מעשור שנים, טרום משבר הדיור הנוכחי, שיעור התעסוקה בישראל היה מהנמוכים במערב. היינו, הישראלים סרבו לעבוד במקומות שאינם הולמים את כישוריהם. הישראלים העדיפו שעות פנאי רבות ויכלו אף להרשות זאת לעצמם.

מה אפוא השתנה בפחות מעשר שנים? ראשית, הצמיחה לנפש שהייתה לפני כעשור למעלה מארבעה אחוזים לשנה ירדה בשנים האחרונות לאפס. ברקע להתאפסות הצמיחה לנפש עומדים העלייה החדה במחירי הדיור פועל יוצא ממדיניות הריבית השגויה שנקט בנק ישראל מאז שנת 2008 בתמיכת ממשלות נתניהו, העלאות המיסוי הכבדות שחוללו שרי האוצר שטייניץ ולפיד וההתרפסות הרבתית של ממשלות נתניהו בפני שלל המונופולים והאוליגופולים. למעשה, המשק הישראלי הפך בעשור האחרון למשק הכי לא תחרותי במערב, בו פועלים למעלה ממאה מונופולים שונים. ספארי שאין לו אח ורע במערב.

שנית, וכתוצאה ישירה מהאמור לעיל, התוצר לנפש בישראל ביחס למערב ובפרט ביחס לארה"ב פחת באופן ניכר. בעוד שבשנת 2008 היה התוצר לנפש בישראל כשישים ושניים אחוזים מהתוצר לנפש בארה"ב ורמת המחירים הייתה דומה אזי היום התוצר לנפש בישראל נותר בשיעור דומה מהתוצר לנפש בארה"ב אך רמת המחירים בישראל הפכה להיות גבוהה בלפחות עשרה אחוזים אם לא למעלה מכך מרמת המחירים בארה"ב. היינו, ההכנסה היחסית שלנו נשחקה בכעשרה אחוזים אם לא למעלה מכך על אף התוספת האדירה במספר שעות העבודה במשק.

התוצאה של שתי ההתפתחויות הללו (ירידת צמיחה בהכנסה הלאומית ועליית רמת ההוצאות של משקי הבית ובפרט על דיור, מזון ומוצרי יסוד אחרים) גרמה לכך שאם שני בני הזוג אינם עובדים במשרה מלאה אזי סיכוייהם להתדרדר לעוני גבוהים. ציניקנים יאמרו, כי בתנאים אלה ממילא הישראלים אינם יכולים לממן שעות פנאי כפי שמקובל במערב.

לשון אחר, המדיניות הכלכלית של הממשלה שחקה את צמיחת ההכנסה הלאומית, תרמה לעלייה דרמטית ברמת ההוצאות של משקי הבית ודחפה על כן רבים להמיר את שעות הפנאי בשעות עבודה. בלית ברירה ומחשש להתדרדר לעוני, עובדים הישראלים הרבה יותר וכל זאת כדי לממן רמת חיים יחסית נמוכה יותר מרמת החיים אשר עשור שנים קודם לכן ידעו לממן עם הרבה פחות עבודה.

זהו בדיוק הניצול הקפיטליסטי החזירי של מדיניות המתעדפת את ההון על חשבון העבודה.

*פרופ' ירון זליכה הוא ראש ביה"ס לראיית חשבון בקריה האקדמית אונו, יועצו הכלכלי של יו"ר ההסתדרות כמו גם יועצם הכלכלי של ארגוני עובדים רבים במשק הישראלי

למדריכי דירות ומשכנתא:

המחיר האמיתי של דירה

מה ההון שלכם וכמה משכנתא לקחת?

מעודכן ל-11/2021

כלכלה שיתופית – כשהטכנולוגיה מסייעת להתמודדות עם יוקר המחיָה – מה זה בעצם כלכלה שיתופית? באילו תחומים זה קיים? ואיך זה משפיע על החיים שלנו?

השאלה הראשונה היא מהי בעצם כלכלה? הרבה אנשים פשוט יפתחו מילון או ויקיפדיה ויצטטו שאלו הן הפעילויות האנושיות המשמשות להשגה של אמצעים חומריים שהאדם זקוק להן לצורך הקיום והרווחה שלו. הכלכלה ה"מסורתית" מבוססת על שני צדדים, צרכן מצד אחד ומוכר/יצרן/נותן שירותים מהצד האחר. הכלכלה הנוכחית מטשטשת את הגבולות בין הצדדים האלה – ותודה לטכנולוגיה שמאיצה את זה. כלכלה שיתופית ( Collaborative Economy או Sharing Economy) היא מערכת כלכלית שמבוססת על שיתוף של מוצרים, שירותים ורכוש בין אנשים פרטיים. המטרה בכך היא לנצל בצורה טובה יותר את המשאבים שאנחנו משתמשים בהם, לאפשר לאנשים לקבל רווח כלכלי מהמשאבים שלהם ולהוזיל עלויות.

כשתראו את הדוגמאות הרבות שנציג כאן לכלכלה שיתופית, יכול להיות שתחשבו שלא מדובר בהמצאה של הגלגל. היבטים שונים של כלכלה שיתופית, למשל סחר חליפין, היו קיימים מאז ומעולם. ההבדל העיקרי הוא שכיום, בזכות הטכנולוגיה, הכל הופך לפשוט יותר ולנגיש יותר. יש לכך מחיר מסוים – עמלה שמשלמים לגורם המתווך או לפלטפורמה שעליה מתבססים  – אותו צריך לקחת בחשבון. מצד אחד זהו תשלום שיכול להיראות הוגן עבור התשתית שמאפשרת לקשר בין הצדדים להתקיים, אך מצד שני מדובר על ייקור מסוים של ההוצאה עבור הצד המקבל את השירות או המוצר ונגיסה מסוימת ברווחים של השני.

כשנתקלים בדבר מסוים, בטח בתחום הכלכלה, רוצים לדעת כצעד ראשון אם הוא משתלם ובאיזו מידה. במקרה של כלכלה שיתופית אפשר להצביע על לא מעט יתרונות מבחינה כלכלית. עם זאת, זוהי כלכלה "חדשה" יחסית, עם סיכונים שונים ביחס לכלכלה המסורתית, או אפילו עם התנהלות חוקית שלא ברורה תמיד. אז האם כלכלה שיתופית היא טובה או רעה? כדי להבין את זה צריך לבדוק את התחומים השונים בהם הכלכלה הזו נפוצה, כשלכל תחום יש חוקים משלו.

כי מלון זה יקר: תחום הדיור

הכלכלה השיתופית הפכה ליותר מטרנד בשנים האחרונות, וכיום היא מגמה שסוחפת אחריה רבים בארץ ובעולם. התחום המשמעותי הראשון בו הכלכלה השיתופית חיה, בועטת ונוכחת הוא תחום הנדל"ן. כיום יש תשתיות טכנולוגיות שמאפשרות לאנשים להשכיר את הבית הפרטי שלהם לאנשים אחרים, בעיקר לפרקי זמן קצרים (סאבלט). מצד אחד המשכירים נהנים מקבלת רווחים עבור מגורים בנכס שנמצא ברשותם ושעומד חסר שימוש בתקופה מסוימת, לדוגמא כשהם נוסעים לחו"ל. מצד שני אלה שמעוניינים להתארח בעיר מסוימת – במהלך טיול או ימי סידורים – יכולים להוזיל את עלויות השהייה שלהם. הסיבה לכך היא שעלות השהייה בדירות אלה תהיה לרוב זולה יותר מאשר פתרונות אירוח ולינה מקובלים, למשל מלונות. הרשתות החברתיות משחקות תפקיד מרכזי ביצירת הקשר בין שני הצדדים, עם שיתופים שאנשים עושים בפרופיל הפרטי שלהם או קבוצות ייעודיות: "סאבלט מפה לאוזן בתל אביב", לדוגמא, או "Sublet Jerusalem סאבלט ירושלים"

עיקר הקשרים בין הצדדים נוצרים באמצעות אתרים ייעודים, המוכר שבהם הוא Airbnb שמציע דירות שלמות, חדרים, בתים פרטיים, אחוזות ואפילו נכסים גדולים יותר (אחוזה או אי פרטי). גם בישראל מדובר במגמה משמעותית, עם אלפי דירות רשומות ועשרות אלפי לילות המוזמנים דרך האתר. מצד שני, יש המבקרים את הפלטפורמה על ה"תרומה" שלה לעליית מחירי הדיור בעולם או על העלמות מס הנעשות במסגרת זו: בדיקה של רשות המיסים שנערכה לפני שנים ספורות העלתה שאחד מבין שלושה אנשים שהשכירו את דירתם לא דיווחו על ההשכרה כחוק למס הכנסה. מידע נוסף על הפלטפורמה תמצאו באתר של Airbnb, שלצידה יש אתרים שמציעים מקומות לינה של אנשים פרטיים לצד אלה של גורמים עסקיים בתחום – אתרים דוגמת Booking.com.

תחום הרכב: שיתוף נסיעה

גם בתחום הרכב חשים את השפעות הכלכלה השיתופית ושיתופי נסיעה הופכים למקובלים הרבה יותר. העיקרון פשוט להבנה גם כאן: מישהו שנמצא בנסיעה פרטית מצרף אליו בתשלום אדם אחר אשר צריך להגיע לאותו מקום (או בסמוך אליו) באותו מועד. ללא הטכנולוגיה יצירת תיאום מהסוג הזה היא משימה בלתי אפשרית. הדוגמה המוכרת ביותר בעולם לתחבורה שיתופית היא חברת אובר (Uber), שמאפשרת לכל נהג להסיע נוסעים בתשלום ברכב הפרטי שלו. אובר מציעה אתר אינטרנט ואפליקציה ייעודיים שמשמשים ליצירת הקשר בין המסיע לנוסע. היא פועלת כיום בעשרות מדינות ובמאות ערים ברחבי העולם, בהן מדווח שמחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית ירדו בכמה עשרות אחוזים. בישראל אין עדיין הסכמה בנוגע להפעלתה של אובר, בין השאר עקב ההתנגדות של ועדי נהגי המוניות אשר חוששים, ובצדק, שהפרנסה שלהם תיפגע בצורה אנושה כתוצאה מהשירות.

כיום פועלות בישראל אפליקציות המבוססות על שיתוף נסיעה, המוכרת מכולן היא Waze Rider אשר הושקה ביולי 2015. בצד החיובי לאפליקציות מהסוג הזה יש מספר יתרונות, שכן הן מצמצמות הוצאות נסיעה עבור אלה הזקוקים לטרמפ או הסעה (ביחס למוניות) – חלק מהסכום שהם משלמים מועבר לנהג וחלק, כ-15% במקרה של Waze Rider, לאפליקציה עצמה. הן גם עשויות להפחית את העומס בכבישים, אשר כידוע ציבור הנהגים סובל ממנו יותר ויותר בלא מעט אזורים בישראל. לשיתופי נסיעה לעומת זאת מספר חסרונות שצריך לשים לב אליהם, כמו למשל שהסעת נוסעים בשכר מבטלת למעשה את הביטוח הקיים עבור הרכב (בדקו את תנאי הפוליסה. סביר שהם מגדירים "הסעת נוסעים בשכר" כסייג לפוליסה), העלמת מיסים אפשרית מצד הנהגים או אפילו שאלות של בטיחות, כשלא ברור מי בדיוק יושב מאחורי ההגה או נכנס לרכב. במדינה כמו ישראל בה המצב הביטחוני רגיש תמיד, התמונה הופכת למורכבת: חשבו למשל על חייל, שאסור לו לפי הוראות צה"ל לנסוע בטרמפים, שעולה על רכב ובו טרוריסט, חלילה. או על נשים שעולות חסרות הגנה לרכב שהנוהג בו מעוניין לפגוע בהן. התרחישים האלה קיצוניים אבל בהחלט לא צריכים להיות מוגדרים כמדע בדיוני.

מיזמים נוספים של כלכלה שיתופית הנוגעים לתחום הרכב הם Sidercar או Relatrides, שמציעים מעבר לשיתוף הנסיעה גם אפשרות לבצע "השכרה" של הרכב לנהג אחר. אפשר להעביר את הרכב הפרטי לשימושו של האדם למשך מספר שעות, מה שיכול להיות נוח וזול אבל גם מעלה לא מעט סיכונים: שוב, מבחינת הביטוח לדוגמה.

הלוואת המונים: כי מי צריך את הבנקים?

את הסקירה אנחנו ממשיכים עם תחום ההלוואות, שיש לו מספר שמות היום: הלוואות המונים, הלוואות חברתיות או הלוואות עמית לעמית (p2p). זהו קונספט שנמצא בעלייה משמעותית מאוד בשנים האחרונות, בין השאר עקב המונופול היחסי של הבנקים על התחום והעובדה שתנאי ההלוואות שהם מספקים רחוקים מלהיות אופטימליים עבור הלקוחות שלהם. הלוואות המונים מצריכות פלטפורמה משותפת שתחבר בין שני הצדדים בתהליך, בהם אדם/עסק קטן המעוניין להלוות כסף (בתנאים שונים) ולצד זה אדם/עסק קטן שזקוק לכספים, כאשר הקישור הוא אנונימי. האדם הזקוק לכספים מפרט לאיזו הלוואה הוא זקוק, מבחינת סכום הכסף, משך הזמן של ההלוואה וכן הלאה. המודעה מפורסמת באתר ומזמינה את המלווים השונים להציע הצעות שונות – בדרך כלל ההלוואות הגדולות יחולקו למספר הלוואות קטנות במטרה לפזר סיכונים. מפתחי הפלטפורמות האלה מנסים להכניס לזירה רק גורמים העומדים במספר תנאים כלכליים מוגדרים, במטרה להקטין את רמת הסיכון של ההלוואות שהם מעורבים בהן (שמטבע הדברים קיימת). ההערכה שמבצעת החברה המספקת את התשתית לגבי הסבירות לחדלות הפירעון של הגורם הלווה תגדיר את תנאי ההלוואה האפשריים של הלווה, כאשר סיכון גבוה יביא לריבית גבוהה ולהיפך.

לכל סכום הלוואה מצורפת עמלה, ששני הצדדים נדרשים לשלם, אבל בדרך כלל היא לא גבוהה יותר מדי בגלל העלות הנמוכה של שירותי ה"תיווך" והקמת הפלטפורמה, אבל בעיקר הרצון להפוך אותן לזירות כלכליות אטרקטיביות עבור כל אחד מהמעורבים. בין הפלטפורמות הבולטות בתחום תמצאו את Lending Club, המובילה בשדה המשחק, כשגם פיתוחים ישראליים הופכים ללגיטימיים יותר ויותר: שמות דוגמת ELOAN, בלנדר ואחרים.

ואם כבר בנקים – עוד קונספט שנשמע דמיוני עד לפני מספר שנים הוא הבנק השיתופי, שמהווה אף הוא חלק בלתי נפרד מהכלכלה השיתופית כיום. בנק שיתופי הוא בעצם בנק אשר הבעלות עליו היא של אלה החברים בו, שמשמשים באותה מידה כצרכנים או כלקוחות שלו. למרות שהבנק מתיימר להעניק שירותים בנקאיים מקובלים, דוגמת הפקדה של כספים, ניהול חשבונות או מתן הלוואות, ברור שפוטנציאל הסיכון כאן גדול בהיעדר בסיס כלכלי מושק שמזוהה היום עם הבנקים המסורתיים (במידה זו או אחרת). הקונספט המעניין הזה, בו שמות בולטים דוגמת Rebobank, עשה במהלך השנים "עלייה" לישראל כשהדוגמה המרכזית לכך היא הבנק הקואופרטיבי אופק.

על הקשר שבין כלכלה שיתופית לתעסוקה

אפיקי הכלכלה השיתופית שהוזכרו כאן מאפשרים קבלת רווחים מסוימים, אבל ברור שקשה לבנות על אפשרות להתפרנס מהם באופן מלא. החדשות הטובות הן שהכלכלה השיתופית מציעה פתרונות גם מהבחינה הזו, גם אם באופן מעט שונה ממה שתואר מעלה. העיקרון המרכזי כאן הוא שבאמצעות פלטפורמות טכנולוגיות – אפליקציה, אתר אינטרנט, עמוד פייסבוק ועוד – יכולים אנשים להציע את שירותיהם לאחרים שזקוקים לסיוע או לאנשי מקצוע בתחום מסוים. בניגוד לזירות שתוארו מעלה זוהי זירה בה פועלים גם אנשי מקצוע במלוא מובן המילה, אך עדיין הדגש הוא על היבטים שיתופיים, החלפה של כישרונות או אפילו מוחות. בממשקים דוגמת Fiverr הישראלי או iPerHour יכולים אנשים להציע שירותים שונים, אך עם עמלת תיווך בגובה של כ-20% לממשק שיאפשר לקישורים האלה להתבצע. באמצעות הממשק מתבצע לא רק הקישור בין האנשים אלא גם שלבים אחרים בתהליך, דוגמת העברה של קבצים מאחד לאחד או אפילו התשלום על העבודה.

"בארטר", או סחר חליפין, הוא מונח אחר שחשוב להכניס לתמונה כשמדברים על כלכלה שיתופית. סחר החליפין הזה יכול להיות גם עבור כישורים, בשיטת "עשה לי ואעשה לך": שני צדדים שלכל אחד מהם כישורים, יכולות וסל שירותים שונה מציעים אותם לשני, ובתמורה מקבלים שירות בערך באותו היקף. לדוגמה, אדם שמעניק שיעורי נגינה על גיטרה יכול לעשות את זה ללא תשלום, לכאורה, תוך שהוא מקבל בתמורה שיעורים בפוטושופ מאדם שזוהי ההתמחות שלו. היתרון כאן הוא שאין צורך בתמחור העבודות בתשלום, ולכן גם לא בדיווח על המיסים (בהנחה שצריך לעשות את זה בחלק ניכר מהממשקים שתוארו כאן). עם זאת, זה ממש לא פשוט להשוות בין פעולות מתחומים שונים, ועוד מבלי שמעריכים כל אחת מהן בצורה כספית. בין השאלות שצפויות לעלות: האם שעה של לימודי נגינה באמת משולה לשעה של הדרכת פוטושופ? מה הידע המקצועי הדרוש בכל אחד מהמקרים? וכמה "עולה" שעת עבודה? בכל מקרה, בפייסבוק למשל תמצאו קבוצות שמציעות החלפה של שירותים או מוצרים – תגיעו אליהם בחיפוש פשוט של מונחים שונים עם המילה "בארטר" בעברית או באנגלית.

עוד קונספט מעניין שצמח לא מזמן אבל איבד קצת מהתנופה שלו הוא WeWork וחברות אחרות שפועלות על פי אותו קונספט. לכאורה, אין כאן יותר מדי אלמנטים של כלכלה שיתופית: הממשק מאפשר השכרה של חללי עבודה, מה שמוצע על ידי גורמים שונים כיום גם בלי קשר לכלכלה השיתופית. מה שמעניין ושרלוונטי יותר לענייננו הוא שחללי העבודה עצמם הם משותפים, כאשר יש בהם דגש על הפריה הדדית ועל יצירת שיתופי פעולה בין אלה הנמצאים באותו שטח.

הסקירה המקיפה שלנו כאן מאפשרת ללמוד שהכלכלה השיתופית ככל הנראה תהיה כאן גם בשנים הקרובות, ויכול מאוד להיות שהחשיבות שלה תהיה מכרעת עוד יותר ביחס לכלכלה ה"מסורתית". מעניין יהיה לראות כיצד הגורמים הפרטיים והעסקיים מיישרים קו עם מה שעשוי להשפיע על כל אחד מאיתנו, ואילו עוד אפשרויות פותחת עבורנו הטכנולוגיה.

האם מותר להשכיר דירה דרך Airbnb?

השכרת רכבים מאנשים פרטיים – מעכשיו בתל אביב; כמה זה עולה?

מגורים משותפים – מה זה? והאם זה כדאי?

מעודכן ל-12/2021

מהם דמי ניהול ולמה הם כל כך חשובים?

בקרנות פנסיה, ביטוחי מנהלים, קופות גמל, קרנות השתלמות, קרנות נאמנות וכלים פיננסיים אחרים יש מעין אותיות "קטנות" שההשפעה שלהן על הכספים שנקבל בסופה של תקופה היא גדולה מאוד – דמי הניהול של מנהל ההשקעות. אומנם סביר להניח שהיינו שמחים להיפטר מהם, אבל המציאות היא שלרוב הם בלתי נמנעים, שכן מדובר בשכר של מנהל ההשקעות בקרן הפנסיה, קופת הגמל, קרן הנאמנות וכו'. אלו הם כללי המשחק – הגופים האלו מנהלים את הכסף שלנו ואנחנו בתמורה משלמים להם דמי ניהול שנתיים.

השאלה היא כמה והאם דמי הניהול מוצדקים.

קרן פנסיה ברירת מחדל – ככה תפחיתו את דמי הניהול

מחשבון דמי ניהול בקרן פנסיה – ככה תדעו כמה תחסכו בדמי הניהול

חשוב לציין שכיום, כשהריבית בתחתית, האפיקים הסולידיים מספקים תשואות נמוכות מאוד הקרובות לרצפה. התשואות האלו לא מצדיקות דמי ניהול גבוהים, ובמקרים לא מעטים זה דווקא המצב – דמי ניהול גבוהים ש"אוכלים" בעצם את כל התשואה, ולפעמים אפילו עולים עליה. באפיקים סולידיים קשה היום לייצר תשואה שנתית של 1%, זה יעד קשה להשגה ובפועל גם 0.5% זה לא עניין של מה בכך. לכן חשוב שתדעו מה דמי הניהול שלכם, כי כל עשירית אחוז קובעת, וגם שיש לכם אפשרות לעבור (ברוב המקרים – תלוי במכשיר הפיננסי) למנהלי השקעות שמציעים לכם עלויות/דמי ניהול נמוכים יותר.

אגב, המצב הזה נמשך כבר כמה שנים, והוא בולט בקרנות הנאמנות השקליות – קרנות נאמנות שמייצרות תשואה נמוכה יחסית בשנתיים האחרונות, אך יש מנהלי השקעות שגובים דמי ניהול של 0.5% ויותר באפיק הזה.

מהם דמי ניהול?   

דמי ניהול הם עמלה שגובים מאיתנו גופים שונים עבור ניהול חשבונות, תיקי השקעות, קרנות, קופות וכן הלאה. דמי הניהול יעמדו לרוב על כמה עשיריות האחוז או על אחוזים בודדים מסכום ההשקעה, אבל יש בכך מלכודת שחייבים לשים לב אליה: מה שנראה על הנייר נמוך עלול להגיע בתוכניות ארוכות טווח לסכומים של עשרות או מאות אלפי שקלים. הבעיה היא שישראלים רבים פשוט לא שמים לב לדמי הניהול שהם משלמים, וגם לא מודעים לאפשרויות העומדות בפניהם לצמצם אותם באמצעות כמה פעולות די פשוטות.

על מה בעצם משלמים?

יש אנשים הסבורים שדמי הניהול הם בעיקר דרך של הגופים הפיננסיים "לעשות עלינו קופה", אבל מנקודת המבט של החברות הפיננסיות גביית דמי ניהול היא הגיונית ומתבקשת. את דמי הניהול אנחנו משלמים עבור קבלת ההחלטות ועבור הניהול השוטף בפועל במוצר הפנסיוני שלנו, בקרן הנאמנות, ובכלל בכל המכשירים הפיננסיים. דמי הניהול עשויים להיגבות באופן אחיד מכלל הלקוחות של אותו גוף, אם כי יש מכשירים פנסיוניים שבהם נקבעים לכל חוסך דמי ניהול משלו בהתאם למסלול, להיקף הכספים שמנוהלים בקרן הפנסיה ולמאפיינים הכלכליים של החוסך, כמו גיל או רמת הכנסה. מעבר לכך, יש חשיבות גדולה אם הקרן הזו היא עצמאית – של הלקוח מול חברת ניהול ההשקעות, או שמדובר בכספים שמנוהלים דרך מקום עבודה. ככל שמקום העבודה יותר גדול ויותר חזק, אזי יכולת המיקוח שלו מול הגופים המוסדיים גדולה יותר, ובהתאמה דמי הניהול נמוכים יותר. כך לדוגמה, בניהול כספי הפנסיה של העובדים בחברת החשמל, הכוללים הפרשות שוטפות של המעסיק והעובד, דמי הניהול אפסיים.

צריך להבחין בין שני סוגים של דמי ניהול, או אם תרצו של אופן הגבייה שלהם. הסוג הראשון, שקיים ברוב המוצרים הפיננסיים, הוא דמי ניהול על סכום ההשקעה, דמי ניהול על הצבירה, שנגבים באופן תקופתי, כאחוז קבוע מכלל החיסכון שיש באותו מוצר. לדוגמה, יש לכם 100 אלף שקל בקרן הנאמנות ודמי הניהול הם 0.5%, אזי תשלמו דמי ניהול כוללים בסך של 500 שקל בשנה. הסוג השני הוא דמי ניהול מהפקדות, כשמם כן הם, נגבים על כל הפקדה חדשה שנעשית למוצר הפיננסי, כך שהם לא ייגבו על קופות שאינן פעילות בנקודת זמן מסוימת.  בישראל יש דמי ניהול מקסימליים שמותרים בחוק לכל מוצר, אך כמובן שהשאיפה שלכם היא להיות כמה שיותר רחוקים מהם, לכיוון המינימום האפשרי.

גובה דמי הניהול

גם אם ברור מדוע נגבים דמי הניהול, עולה פעמים רבות שאלה אחרת: האם הם פשוט לא גבוהים מדי? ובכן, במקרים רבים כאמור מדובר בדמי ניהול גבוהים ולא פרופורציונליים, אבל זה בידיים שלכם. בכל אפיק השקעה יש תחרות בין הגופים המוסדיים – בחיסכון הפנסיוני יש תחרות גדולה, בתחום קופות הגמל התחרות חזקה, וגם בתעשיית קרנות הנאמנות. התחרות הזו גורמת לכך שלאורך זמן יש ירידה בדמי הניהול, ויש מנהלי השקעות שמציעים מכשירים עם דמי ניהול נמוכים. אז נכון שלא רק דמי הניהול חשובים, אנחנו רוצים להשקיע אצל מנהל השקעות שיודע לייצר תשואה, אבל ככל שהסיכוי לתשואה נמוך יותר – ובאפיקים הסולידיים הסיכוי לתשואה נמוך במיוחד בגלל הריבית הנמוכה, החשיבות של בחירה על פי דמי הניהול עולה.

לכן צריך תמיד להיות עם האצבע על הדופק ולבחון את תשואת ההשקעה ואת דמי הניהול שאתם משלמים. במקרים מסוימים, בעיקר בחיסכון פנסיוני – קרנות פנסיה, קופות גמל, מספיק שתבקשו להפחית את דמי הניהול כדי שמנהל הקרן הקופה יסכים. אם תנפנפו בעזיבה, בכלל הסיכוי שלכם לקבל תנאים טובים יותר, יגדל.

על כל פנים, דמי הניהול המקסימליים בחיסכון הפנסיוני נכון לסוף 2021 הם:

• קרנות פנסיה – החברות יכולות לגבות עד 0.5% מהצבירה ו-6% מההפקדות.
• קופות גמל – עד 1.05% מהצבירה ו-4% מההפקדות. כיום, רוב הגופים הפיננסיים גובים רק דמי ניהול על הצבירה, בייחוד בקופות החדשות, שנפתחו מאז 2015.
• ביטוח מנהלים – עד 1.05% מהצבירה ו-4% מההפקדות.
• קרן השתלמות – נגבים דמי ניהול על הצבירה בלבד, בגובה מקסימלי של 2% לשנה.

כדי להבין את רוע הגזירה שבדמי ניהול גבוהים "מדי", ניקח דוגמה כללית וסכמטית מאוד. שימו לב שהדוגמה בסיסית ולא מתייחסת לשאלות כמו ריביות או תשואות, שמשפיעות כמובן על אטרקטיביות המוצר הפיננסי. נניח חוסך אשר מרוויח 15,000 שקל בחודש ומפקיד לקופת גמל בכל חודש 2,625 שקל, על פי החישוב של הפרשה בגובה 17.5% מהמשכורת. בתקופה של 30 שנה היו אמורים להצטבר לו בקרן, בלי הריביות והתשואות, לפחות כ-945,000 שקל (2,625 שקל כפול 12 כפול 30). בהנחה שדמי הניהול שהוא משלם הם מקסימליים, על ההפקדות הוא ישלם 4%, כלומר 105 שקל בחודש, 1,260 שקל בשנה וכ-37,800 שקל בתקופה של 30 שנה. על הצבירה הוא משלם בכל שנה 1.05%: החל מכ-330 שקל לפחות בשנה הראשונה וסכום שתופח בצורה משמעותית בשנים האחרונות, ככל שהצבירה עולה (לכן זה בלתי אפשרי לחשב מראש את דמי הניהול האלה). בקיצור, בלי להיכנס לחישובים פרטניים ברור שמדובר כאן בסכומים של עשרות ולרוב גם מאות אלפי שקלים שנגזלים מהחיסכון שלכם. לכן, גם אם האדם שמוכר לכם את התוכנית הפיננסית יטען שמדובר "רק" בשקלים בודדים בחודש, או בעשרות שקלים בשנה, דעו לכם שבפועל יכול להיות שמדובר בסכומים גבוהים מאוד. אתם עלולים לגלות שעשרות אחוזים, או אפילו שליש מהחיסכון שלכם, מועבר לגופים השונים במסגרת דמי הניהול.

הנה חישוב הרבה יותר מדויק – במחשבון השפעת דמי הניהול על פנסיה, תוכלו לבחון כמה כסף יהיה לכם בסוף התקופה, וכן לבדוק כמה כסף יהיה לכם בהנחה שתעברו לפנסיית ברירת מחדל, המאפשרות ניהול פנסיוני בדמי ניהול מאוד נמוכים (על קרנות פנסיה ברירת מחדל תוכלו לקרוא כאן). ההפרשים עשויים להיות ענקיים – מאות אלפי שקלים – שווה לבדוק!

נקודה שחשוב להתעכב עליה היא שככל שלאדם מסוים יש "כוח" מול הגוף הפיננסי, כך תנאי דמי הניהול שלו יכולים להיות משופרים. זו גם כאמור הסיבה לכך שאנשים העובדים בגופים גדולים נהנים לא פעם מדמי ניהול מופחתים. שמות כלכליים חזקים מקנים לעובדים שלהם תנאים אטרקטיביים של דמי ניהול, כפי שתוכלו לראות בבדיקה שביצענו עבורכם לפני מספר שנים. אם אתם עובדים בבזק, במיקרוסופט, באלביט מערכות, בבנק הפועלים ובגופים אחרים תוכלו להצטרף לתוכניות שונות עם דמי ניהול נמוכים. המצב הזה מעט אבסורדי מכיוון שהוא מעניק תנאים טובים יותר ל"חזקים", ובכך מחזק את מעמדם על חשבונם של ה"חלשים", שלוקחים חלק משמעותי יותר במימון של בעלי ההכנסות הגבוהות ואלה העובדים בגופים המסודרים. אבל המצב הזה הוא עובדה, ואפילו די מקובל בלא מעט זירות כלכליות כיום.

צריך לזכור שזה לא בהכרח שמקום עבודה גדול באמת יוכל להבטיח לכם דמי ניהול משתלמים. יש מקרים שבהם "בחוץ" תוכלו למצוא תנאים אטרקטיביים יותר. נסו לבדוק את דמי הניהול ביחס לשיעור המקסימלי שניתן לגבות, אבל בעיקר ביחס להצעות אחרות שאתם נתקלים בהן. לפעמים תוכלו להקטין את דמי הניהול בהגדלת הסכום שאתם מפקידים, אבל מומלץ שלא "להתפרע" יותר מדי אלא לבחור בסכום סביר, שלא יחנוק אתכם או יקשה עליכם בחיי היום יום. כדי להגיע לעתיד, חשוב ככל שיהיה, צריך קודם כל לעבור את ההווה.

כלים לבחינת דמי הניהול

כל אדם חייב לבדוק את דמי הניהול שהוא משלם בפועל, ולנסות כמובן להוריד אותם. במעמד ההצטרפות לקרן, קופה או כל מוצר אחר הגובה דמי ניהול, בדקו מה דמי הניהול שאתם אמורים לשלם עבור הקפדה וחיסכון גם יחד. כשאתם מקבלים את הדוחות החודשיים, הרבעוניים או השנתיים, בדקו שוב את גובה דמי הניהול. חשוב לראות אם דמי הניהול משתנים לרעה, וזה בהחלט יכול לקרות עקב שינוי בדמי הניהול בתוך התקופה או בגלל טעות טכנית (או אם תרצו "שיטת מצליח"). כמו כן, יש מקרים של  שינוי בתנאי התוכנית או התניה שנעשתה מראש לגבי דמי הניהול – נניח דמי ניהול מופחתים לשנה או לשנתיים, ולאחר מכן העלאה שלהם. בכל מקרה מומלץ להיות עם האצבע על הדופק ולקחת בחשבון שהאחריות לביצוע הבדיקות האלה היא שלכם.

יש כיום כלים שיכולים להקל עליכם את מלאכת החישוב וההשוואה של דמי הניהול. באתר שלנו תמצאו מחשבונים שונים שיאפשרו לכם לחשב, בפשטות, את ההשפעה של דמי הניהול במוצרים השונים על החיסכון שלכם. כל שתצטרכו לעשות הוא להגדיר מהו סכום ההשקעה במוצר הפנסיוני ומהם דמי הניהול שאתם משלמים בפועל, לעומת אלה שהגדרנו כמומלצים. הכלי הזה יציג עבורכם את דמי הניהול בכל אחד מהמצבים, מה שיאפשר לכם להבין את משמעותו של כל שינוי בדמי הניהול. המחשבונים האלה מספקים מידע כללי ולא מחייב, מאחר שפרמטרים שונים משפיעים על כל מוצר פיננסי מבחינת התשואה, אבל הם בהחלט יאפשרו לכם להבין מי נגד מי.

אתר גמל נט, כלי של אגף שוק ההון הביטוח והחיסכון במשרד האוצר, הוא מקום נוסף שבו אתם יכולים להתחיל את החיפוש שלכם אחר הקרן, הקופה, הביטוח או תוכנית החיסכון האידיאלית. לגבי כל מוצר שאתם מעוניינים לבדוק תוכלו לראות את התשואות המצטברות לתקופת הדיווח ולפרקי זמן של שלוש או חמש שנים אחורנית, שיעור הריבית חסרת הסיכון, שיעור ממוצע של דמי הניהול בקופה, יתרת הנכסים, הצבירה נטו ועוד פרמטרים שצריכים להשפיע על ההחלטה שתקבלו בסופו של דבר. מידע נוסף והתנסות במערכת תוכלו למצוא כאן.

מחשבון דמי הניהול של משרד האוצר הוא כלי נוסף שיכול לעזור לכם. הוא מציג את דמי הניהול המוצעים על ידי חברות וגופי הביטוח, הפנסיה והגמל. מה שנדרש לעשות הוא לבחור מוצרים להצגה/בדיקה ולמלא את המעמד שלכם (שכירים או עצמאים), הגיל, סכום הצבירה הנוכחי, סכום ההפקדה החודשי ודמי הניהול הנוכחיים, הן מההפקדה והן מהצבירה. הכלי יציג עבורכם את ההצעות של הגופים הפיננסיים השונים, ואת דמי הניהול שצריך לשלם להם בכל אחד מהמקרים. זהו לא הפרמטר היחיד שאתם צריכים להתחשב בו, כפי שנראה בהמשך, אבל הוא בהחלט צריך להיות חלק מרכזי בבחירה שאתם מבצעים.

לא רק דמי ניהול

חברות רבות מנסות לפתות לקוחות או חוסכים חדשים באמצעות דמי ניהול הנמוכים מהממוצע או אפילו מהמקובל בתחום. אבל האם זה באמת אטרקטיבי? כאן עולה שאלה חשובה מאוד, שהתשובה עליה לא בהכרח ברורה. יש שטוענים כי לא רק דמי הניהול הם שצריכים להעסיק אתכם, אלא בעיקר התשואות: קרן או תוכנית שלא צוברים עבורכם תשואות יהיו לא יעילות, גם אם דמי הניהול שלהן נמוכים. אלא שכיום, בעידן של ריבית אפסית, התשואות נמוכות, וזה מחזק את קריטריון ההשקעה לפי שיעור דמי הניהול. הגישה השנייה גורסת כי עיקר החיסכון יכול להתקבל דרך הפחתת דמי הניהול – כשידוע שהם עשויים להגיע אפילו לכ-30%-40% מהצבירה  – ולכן מוצרים עם תשואות נמוכות אבל גם דמי ניהול נמוכים יהיו אטרקטיביים יותר.

צריך לקחת בחשבון שהתחום הזה הוא נזיל והמצב עשוי להשתנות בכל שנה ולאורך תקופות ארוכות. רצוי שהשאיפה שלכם בכל מקרה תהיה הפחתה של דמי הניהול ושיעור תשואה סביר בהחלט. כל מוצר שמתקרב לקיים את התנאים האלה, יכול בהחלט להיות פתרון פיננסי טוב עבורכם. אל תהססו לבדוק כמה שיותר הצעות לפני שאתם מחליטים לכאן או לכאן, לעמת את הגופים הפיננסיים עם המתחרים, להתמקח ולנסות לשפר את התנאים. זכרו כי בניגוד למה שרבים חושבים, דווקא כן יש לכם מספיק כוח בידיים.

מחשבוני דמי ניהול

השפעת דמי הניהול בקרנות הנאמנות 

השפעת דמי ניהול בקרנות אג"ח

השפעת  דמי הניהול בקרנות כספיות

מחשבון השפעת דמי הניהול בקרנות הפנסיה – כמה תחסכו במעבר לקרן פנסיה ברירת מחדל

דמי ניהול סמויים בקרנות ההשתלמות – היכנסו לבדוק אם גובים מכם (בלי שידעתם)

המספרים שמחוץ לדוחות – כמה ערבויות נתנה אורתם למזמיני העבודות? האם הן עלולות להפוך להתחייבויות? ואיך הן ישפיעו על מחזיקי אגרות החוב?

המאמר התפרסם בגלובס

רגע לפני הקריסה של אורתם סהר, התנהל מו"מ עם  ליאו נואי שיחד עם שני משקיעים נוספים, אמור היה להזרים 50 מיליון שקל תמורת 77% מהחברה (כשבהמשך יוכלו המשקיעים להגדיל את חלקם תמורת הזרמה נוספת של 35 מיליון שקל). אבל כבר בעת הדיווח ניתן היה להבין ש=50 מיליון שקל, כנראה לא יספיקו –  אורתם שרפה מזומנים בסך 180 מיליון שקל בשנה, ו=50 מיליון שקל היו נבלעים בתוך מכלול החובות והבורות התזרימיים.

וכך זמן קצר אחרי הדיווח על המו"מ, דווח כי המו"מ לא התגבש לעסקה, ומיד אחר כך קרסה אורתם סהר הנשלטת ומנוהלת על ידי אמיר נחום, וביקשה את הגנת בית המשפט. באורתם פרטו את הסיבות והאירועים שהובילו לבקשה לבית המשפט, כשבנוסף לביטול עסקת ההשקעה, מפרטים באורתם כי – "במהלך הימים האחרונים, נדחו קבלתם של מספר תקבולים שהיו צפויים להתקבל, והתקבלו הודעות על דחיית העברת תקבולים קרובים עתידיים. בנוסף, התקבלו הודעות מלקוחות ויזמים על הקטנת תשלומים מסיבות שונות. תוצאת הדברים הינה שהחברות (חברות הקבוצה) הבינו כי הן עומדות, בסבירות גבוהה, בפני הגעה ל'קו אדום' של מקורות תזרימיים שוטפים, באופן שמייצר סיכון לכך ששקים שהן משכו לא יכובדו על ידי המערכת הבנקאית".

עוד הסבירו באורתם – "הלחץ מצד ספקים ונותני שירותים לקצר ימי אשראי ולעבוד בתנאי מזומן המשיך ולא פחת בימים האחרונים".

ואם נסכם – אז לא רק שההשקעה הכל כך קריטית לא הגיעה, אלא שכספים שהיו אמורים להתקבל לא התקבלו, וספקים המשיכו להפחית את המימון לחברה, וכשספקים לא מוכנים לתת אשראי (ו"למכור" רק במזומן) זה חוסר אמון מוחלט שמשליך על כל ההתקשרויות של החברה. הספקים הרי  מממנים את פעילות החברות (הלקוחות) בהתאם לימי אשראי בענף, והם במקרים רבים, הראשונים לזהות תקלות/ בעיות/ קשיים פיננסים. הספקים של אורתם הפחיתו במחצית הראשונה של השנה, את האשראי שלהם לחברה ב=28 מיליון שקל ל=242 מיליון שקל, ומהבקשה לבית המשפט, עולה שהמצב החריף בחודשים האחרונים.

כל הסיבות האלו נכונות וקריטיות ככל שיהיו, מתרכזים לכמה סעיפים בדוחות של החברה – תזרים המזומנים מפעילות שוטפת (תזרים שלילי שמבטא קשיי גבייה, וקיצור אשראי של ספקים); יתרת ספקים שיורדת (קיצור אשראי); חובות פיננסים של מעל 300 מיליון שקל, והון עצמי שיורד בהדרגה (למתחת ל=70 מיליון שקל).

אבל, יש הפתעה נוספת. מעבר לכך המספרים והרמזים בדוחות, מעבר לעובדה הפשוטה שתחום הביצוע מייצר רווחיות תפעולית  נמוכה מאוד (של אחוזים בודדים), נתון רגיש שכל זעזוע יכול לערער אותו (וזה כבר קרה בשורה של חברות – לרבות דורי בנייה בשנה האחרונה), יש מספרים שלא מופיעים בדוחות ויש להם השלכה גדולה על מצבה של החברה, במיוחד כאשר מדובר על חברה במצב פיננסי בעייתי. הכוונה לערבויות  שמספקת החברה.

ערבויות באופן כללי ולא רק בחברות ביצוע, מקבלות ביטוי קטן, אם בכלל, בדוחות הכספיים. חברה יכולה לתת ערבות בהיקף של מיליונים רבים, אבל בדוחות זה יקבל (במקרה הטוב) משפט באחד הביאורים. הערבות הזו לא נתפסת באופן מוחלט כהתחייבות פיננסית, אם כי, התקינה החשבונאית דורשת למדוד את ההשלכה של הערבות על ההתחייבויות ולהציג אותם. בפועל, לא מדובר על הצגה משמעותית, גם כאשר הערבויות כאמור גדולות. אורתם סהר, על פי הדוחות השנתיים של 2015 (שבהם מפורט הגילוי על הביאורים) סיפקה ערבויות בסך של  כ=457 מיליון שקל

ומה זה בעצם הערבויות האלו? –  "במסגרת פעילותה של הקבוצה כקבלן מבצע נדרשת הקבוצה לעיתים להמציא לצדדים שלישיים (לרבות קבלנים ראשיים ויזמים) ערבויות מסוגים שונים", מסבירה הנהלת החברה בסקירת המנהלים, "כגון ערבויות לקיום תנאי החוזה, ערבויות ביצוע, ערבות לטיב עבודות, ערבות כנגד קבלת מקדמה ממזמין וערבות לשם שחרור כספי התמורה המעוכבים אצל מזמין העבודה. כמו כן נדרשת הקבוצה במכרזים מסויימים להמציא ערבויות לצדדים שלישיים לשם הבטחת השתתפותה בין במישרין ובין באמצעות עסקאות משותפות במכרזים אלו".

בפועל, נכון לסוף 2015 הסתכמו הערבויות ביצוע (ביצוע עבודות קבלן ותשתית) בסך של 340 מיליון שקל (וערבויות חוק מכר בסך 117 מיליון שקל – ערבויות בגין מכירת דירות כיזמית). מדובר על סכומים שעלולים להיות במצבים מסוימים, סוג של התחייבויות, שאינן רשומות בדוחות הכספיים; זה עובד כך –  מזמין העבודה מאורתם מעוניין שהעבודה תהיה איכותית, מעוניין שהעבודה תהיה בזמן, ולכן אורתם מספקת לו ערבות בנקאית , לרוב כשיעור מסויים מסך הפרויקט. נניח לצורך המחשה שמדובר בפרויקט של 1 מיליארד שקל, ואורתם מספקת ערבות של 5% – כלומר 50 מיליון שקל. הערבות הזו ניתנת על ידי הבנק שמשעבד באופן ספציפי או צף את נכסי החברה (ועל חלק מהסכום הוא מבקש כספים בפיקדון). אם בהמשך, יהיו תקלות/ בעיות ויצטרכו לממש את הערבות, הרי שהבנק (שמגבה את עצמו) ימשוך את הכספים האלו מהחברה (דרך שעבודים ו/ או הפיקדון). ומכאן, שיש חשיפה שלא מתבטאת בדוחות הכספיים שמיוחסת לערבויות האלו, ובהיקף גדול – בבקשה לבית המשפט מציינת אורתם את סכום הערבות המעודכן, ואת הסיכון שבערבויות – "פירוק החברות יביא בוודאות גבוהה מאוד, עד כדי ודאות מוחלטת, לחילטן של ערבויות ביצוע, טיב, פיננסיות וערבויות חוק מכר בהיקף כולל של 433 מיליון שקל, שכנגדם פיקדון כספי למערכת הבנקאית בסך כולל של 40 מיליון שקל. משמעות הדבר הינה תוספת נשיה מובטחת בשעבוד שוטף (או קבוע על מקרקעי החברה במקרה של חילוט ערבויות חוק מכר) על כלל נכסי החברה".

במילים פשוטות, מחזיקי החוב והנושים האחרים, לא יכולים להסתמך רק על המאזן בבואם לבדוק כמה (אם בכלל) הם יקבלו בעת פירוק החברה, שכן יש חובות נוספים – הערבויות בביצוע  הם מוקש גדול, שכן הם סוג של התחייבות בפוטנציה. עם זאת, במקרים של הסדר, הערבויות האלו מעין מתגלגלות הלאה (לבעל השליטה החדש, לקולטי העבודות), ולרוב עם הקלות מסוימות, אחרי הכל – לא מדובר על התחייבות מלאה, שכן החברה ביצעה חלק מהעבודה, עמדה בחלק מהיעדים, ולרוב לא באמת מממשים את כל הערבויות.