25% מהשכר לפנסיה – נשמע לכם סביר – זו אחת ההצעות שעלתה בכנס  – "המפץ הפנסיוני" של מיטב דש ועדיף נשמעה ביקורת כלפי הממשלה בנוגע לחיסכון הפנסיוני – "אני יודעת שבסך הכל האוצר רוצה לעשות טוב, ולדאוג לפנסיות של הציבור. אבל, הם בוחרים פתרונות מאד מסובכים וגורמים נזק בהתנהלות שלהם, נזק שיהיה קשה לתקן אחר כך.  אני מאוד בעד רגולציה הגיונית וסבירה", אמרה חברת הכנסת מיכל בירן (המחנה הציוני), שביקרה את מדיניות האוצר והממשלה – "אבל זו לא רגולציה הגיונית. אני מאוד לא שבעת רצון מהתנהלות אגף שוק ההון. האגף העביר רגולציה באופן לא ראוי בוועדות הכנסת.  האוצר  העביר נושא כה חשוב כמו קרן פנסיה ברירת מחדל שלא בחקיקה. האוצר ניסה להעביר זאת בחוק ההסדרים ולא הצליח ולא טוב שהלך בדרך עוקפת"

וזו לא היתה הביקורת היחידה – אריאל יעקובי, יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, אמר –  "יש בעיתיות עם הפקידים שבאים לכמה שנים ותפקידם לעשות משהו. לכן הם באים ומשנים לשנות, כלומר רק לצורך השינוי.  לפעמים עדיף שלא לעשות כלום, לא חייבים כל הזמן לשנות".

אלא שגם יעקובי סבור שבמקום אחד חייבים לשנות – שיעור החיסכון הפנסיוני – "הפנסיה הצוברת בישראל כפי שהיא כיום  לא תספק לחוסך הישראלי את שיעור התחלופה הראוי כשיפרוש לגמלאות", אומר יעקובי ומוסיף – "יש להעלות את ההפרשה הכוללת לחיסכון פנסיוני, של המעביד והעובד יחדיו, ל-25% מהשכר.  בדעה זו מחזיק גם יונל כהן, בעל מניות בקבוצת איילון ויו"ר איילון ביטוח, שכיהן בעבר כמנכ"ל קבוצת הביטוח,  מגדל. יונל לא דיבר על שיעור ההפרשה, אבל  טען כי "החיסכון הפנסיוני הנהוג כיום לא יבטיח לחוסכים לשמור על רמת חייהם כשיצאו לפנסיה. צריך לקחת את המעסיק והעובד כגורמים מהם מתחילה הבעיה. אם עובד מושך לאורך הדרך כספים והמעסיק נותן לעובדים תנאים נלווים לשכר כמו מכונית שבאים ללא חיסכון פנסיוני ותנאים סוציאליים יש בעיה. המדינה אמרה לאזרח להסתדר לבד – תוחלת החיים עולה ויש ריבית שלילית בכל העולם. גם ריבית של 2.5% לא תספיק לרמת חיים דרושה. המדינה לא נותנת אג"ח מיועדות ולא אחראית לתוחלת חיים. לא יכול להיות שלא ילמדו אדם לדאוג לחייו".

יונל התייחס לסוגיית דמי הניהול שאחרי הכל נוגסת בצורה משמעותי ברווחים של החוסכים לפנסיה – "דמי הניהול ירדו לאנשים מסוימים יותר מדי ולאנשים אחרים לא ירדו בכלל", אמר והוסיף – "כל המכרזים על דמי הניהול, מדברים על הנחות בתקופת הצבירה, אבל, כשהחוסך מגיע לפנסיה הוא משלם הרבה דמי ניהול. אנחנו בדיונים עם האוצר לגבי שוק הפנסיונרים. אנחנו רוצים לאפשר פנסיה גמישה עם ניוד. אין שום סיבה שכסף יהיה נעול מרגע היציאה לפנסיה בדמי ניהול או אופי השקעות, צריך להפוך את הכספים האלו לכספי ניידים ואז גם דמי הניהול יירדו. מעבר לכך, הסרבול התפעולי וסוגיות המס של היסטוריה בשכבות עולים 0.2% או 0.3% מהצבירה כך שאם היו בוחרים גוף מתפעל אחד והלקוח יכול היה לעבור בקליק הנושא היה מתנהל הרבה יותר טוב, ביעילות ובמחירים נמוכים יותר".

צבי סטפק, מבעלי בית ההשקעות מיטב דש, ביקר את אלו שחושבים שהפנסיה צריכה לחזור לניהול המדינה –  “לא צריך לחזור לימים שהמדינה ניהלה את החיסכון הפנסיוני. אני בטוח ש יש מענה ראוי בשוק הפרטי מבחינת ניהול השקעות. דוח ה-OECD הראה שבישראל יש תשואות גבוהות יותר בחיסכון הפנסיוני מאשר ברוב המדינות האחרות. יש בשוק הפרטי אמנם נקודת תורפה, אבל הוא עדיין המקום לנהל את כספי הפנסיה. נקודת התורפה היא בקטע הטכנולוגי – יש מערכות מחשוב מיושנות בבתי ההשקעות ובחברות הביטוח"

יעקובי סבור אחרת, לדעתו המדינה צריכה לנהל את כספי הפנסיה – "גם אחרי רפורמת בכר אני חושב שהמתכונת המועדפת היא להפוך את המדינה לסוג של קבלן שינהל את הכספים של החיסכון הפנסיוני, תרוויח מההשקעות ותיתן לנו הציבור  אג"ח מיועדות על כל הסכום. הבעיה והסיבה שזה לא קורה היא שהנבחרים לא מוכנים לקחת אחריות".

אילן רביב, מנכ"ל בית ההשקעות מיטב דש – 3 מיליארד הפקדות בשנה!

"כל חודש עוברים דרכנו 250 מיליון שקל של הפקדות", אמר אילן רביב מנכ"ל מיטב דש, "המסלקה הפנסיונית היא חלום למעסיקים וחלום לנו. הרפורמה בקרנות הפנסיה לרבות קרן הפנסיה בברירת מחדל תוריד דמי ניהול לעובדים החלשים ביותר שמשלמים את המקסימום, ויש לא מעט עובדים כאלה במשק, והיא תשיג עוד מטרה ראויה בפני עצמה: הורדת הריכוזיות בשוק הפנסיה. אני קורא לאוצר לא לרדת מהרפורמה למרות הלחצים הרבים שמופעלים עליו בנושא. בעוד כמה שנים נזהה את האימפקט האדיר של הרפורמה הזו על כל שוק הפנסיה".

אריק יוגב, מנכ"ל איילון חברה לביטוח, אמר "קיים אתגר בסיסי הוא להפנים שהעולם שלנו משתנה ושהוא לא יפסיק להשתנות ושהכל יקרה בקצב הרבה יותר מהיר ממה שאנו יכולים לצפות. זה מחייב אותנו לשנות את הדי.אנ.איי של המעסיקים והמוסדיים, וכל זה קורה במקביל  להתגברות התחרות בשוק הפנסיוני.

"כיום, העובד מובל לקבלת החלטות על בסיס מחיר בלבד. היינו רוצים לתת דגש על דגשים נוספים כגון שירות, תשואות לאורך זמן, שקיפות והוגנות. הסתכלות רחבה יותר על המוצר הפנסיוני.אסור להתייחס למוצר הפנסיה כמוצר טכני ופשוט".

הראל שרעבי, סגן בכיר לממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון באוצר, והאחראי על תחום החיסכון הפנסיוני ואמר "טיוטת קרן פנסיה ברירת מחדל נובעת מכך שאנו באוצר מבינים שרוב העובדים לא תמיד מבינים מספיק את הקשר הפנסיוני, זה נועד לעזור לציבור. יש אסימטריה במידע והם לא מבינים את כל האפשרויות שבפניהם ויש להם העדפת הווה. לכן, בסופו של דבר המציאות מוכיחה שהעובדים לא בוחרים את המוצר הפנסיוני ומישהו אחר בוחר עבורם. זה לא רע, ואף לגיטימי, אך אנו הרגולטור רוצים לוודא שזה קורה בצורה ראויה ונכונה, ולסדר את השוק הזה. בנוסף, יש קבוצה גדולה מאוד של עובדים שלא מאוגדים או שהמעסיקים שלהם לא מספיק חזקים או רוצים להשיג תנאים מיטיבים".

שרעבי הוסיף בקשר לריכוזיות כי "מידת הריכוזיות בשוק הפנסיה מטרידה אותנו, ויש גופים שמודרים מהשוק הזה. יש סוג של כשל שנובע אולי מהגודל של הגופים, ואנו מעוניינים להפוך זאת ושהריכוזיות תצטמצם.

"מכל מקום, אין נו שום כוונה לייתר את המעסיק מהחיסכון הפנסיוני. אנו רואים חשיבות מאוד גדולה בתפקידו של המעסיק והרגולציה שלנו באה משם. הרגולציה שלנו באה כדי לשים את המעסיק במקום הנכון בתחום הפנסיוני – דאגה לעובד. בסופו של דבר בעולם הפנסיוני בו העובד נושא בכל הסיכונים בחיסכון הפנסיוני, ותפקיד המעסיק די מגודר מבחינה רגולטורית ומהותית בנקודת ההצטרפות ובחירת המוצר. הסכמי העבודה המקובלים במשק מערבבים בין שתי תפיסות שונות לגבי מחויבות המעסיק לחיסכון הפנסיוני של עובדיו ואת זה בא האוצר לתקן. הערבוב הזה מוביל לתפיסתנו, לתעריפים הפסדיים בעלויות הביטוח אובדן כושר עבודה הקבוצתי, כשעלויות הריסק מוות ודמי הניהול – שבהם נושא בעלות הוא העובד, התעריפים גבוהים בהרבה"

הראל  נכנסת לשוק המשכנתאות. עד היום לא פעלה החברה בשוק ההלוואות לדיור/ משכנתאות, זה עומד להשתנות – בהתאמה היקף הכספים שעומדים לטובת מימון הדירות יעלו ואולי גם התחרות תחריף, והצרכנים – רוכשי הדירות ייהנו ממימון זול יותר. עם זאת, חשוב לסייג – הריבית בחודשים האחרונים עלתה, ולא ברור אם תחרות ככל שתהיה , תשפיע על הריביות. זאת ועוד – שוק המשכנתאות באופן יחסי הוא שוק תחרותי.

אלא שמדובר בכל זאת בבשורה – לאומי והראל חברו לספק מימון של עד 8 מיליארד שקל לשוק הדיור.  החברות הודיעו לבורסה  כי הם מקיימים  מגעים מתקדמים לקראת חתימה על הסכם בין לאומי לבין גופים מוסדיים מקבוצת הראל ביטוח ופיננסים  להעמדה משותפת של הלוואות לדיור, המובטחות, בין היתר, במשכנתאות ומשכונות על זכויות חוזיות בקשר למקרקעין.

בהתאם להסכם המתגבש, סך ההלוואות המצטבר שיועמד על ידי הראל בשנת 2016 לא יעלה על סך של  4 מיליארד שקל, ושיעור ההשתתפות של קבוצת הראל ביטוח בכל הלוואה משותפת כאמור לא יעלה על 50%. הסכום שיועמד על ידי הראל בשנת 2017 (בכפוף להחלטות הבנק בעתיד באשר להיקף המשכנתאות שיועמדו בשנה זו)  ייקבע בין הצדדים ולא יפחת מסך של 4 מיליארד שקל, ושיעור ההשתתפות של הראל בכל הלוואה משותפת יוסכם בין הצדדים אך לא יעלה על 50%.  אישור ההלוואות המשותפות, קביעת תנאיהן, העמדתן וההתקשרות במסמכי האשראי, ייעשו על ידי הבנק לפי שיקול דעתו הבלעדי, בכפוף להוראות הדין הרלוונטיות ולתנאי סף שהוסכם בין הצדדים, כי יחולו על ההלוואות שיועמדו על ידי הצדדים במשותף.

 הבנק ינהל עבור הצדדים את ההלוואות המשותפות, בהתאם לנהלים ולעקרונות המקובלים בבנק, כפי שהוא פועל במהלך עסקיו הרגיל עבור עצמו. הראל תשלם לבנק עמלת ניהול חודשית.

הבנק יהיה הגורם שיעמוד מול הלווים וזה שמטפל בחיתום ההלוואה ובניהולה לאורך כל תקופת ההלוואה. שיתוף הפעולה בין הצדדים ייכנס לתוקפו מיד עם השלמת התנאים המוקדמים, הכוללים בין היתר סיום ההיערכות התפעולית הנדרשת בין הצדדים ובכפוף לאישורים רגולטורים, ובכל מקרה לא יאוחר מתום 90 יום ממועד חתימת ההסכם.

שיתוף הפעולה בין הצדדים ביחס להעמדת הלוואות משותפות כאמור, יבוא לסיומו ביום 31 בדצמבר 2017  אלא אם הצדדים הסכימו על הארכתו בכתב. שיתוף הפעולה בין הצדדים בהעמדת הלוואות משותפות יבוא לסיומו לפני המועד הקבוע לעיל, בהתקיים אחד או יותר מהמקרים שנקבעו בהסכם, וביניהם ניתנה לכל אחד מהצדדים האפשרות להודיע על סיומו של ההסכם בכל עת בהודעה מוקדמת מראש.

 ההסכם המתגבש כולל הוראות שונות ביחס להמשך הפעילות, ניהול ההלוואות וכיו"ב לאחר תום תקופת ההסכם כאמור לעיל, עד לפירעון כל ההלוואות.  בנוסף, ההסכם המתגבש מסדיר במקרים מסוימים שנקבעו אפשרות לסיום ניהול ההלוואות המשותפות באמצעות הבנק, התחייבות לאי העברת זכויות על פי ההסכם בכפוף לתנאים שנקבעו בו, סעיפי אחריות ושיפוי וכן סעיפי סודיות ואי תחרות, הכל בתנאים שנקבעו בהסכם.

 לביצוע העסקה, אם וככל שייחתם הסכם, צפוי להיות השפעה על מתווה הקצאת נכסי הסיכון של הבנק בתקופת ההתקשרות.

כבר שנים מתחוללת מלחמת מטבעות גלובלית, ולמרות שזו לא מלחמה במובן המקובל,  גם במלחמה הזו יש חיילים, יש נשק ויש קורבנות. אולי קשה קצת לתפוס את זה כך – התרגלנו לכל מיני סוגי מלחמות ו-"מלחמת מטבעות" עדיין נשמע קצת משונה, אבל, חשוב לחדד –  מדובר במלחמה, ומהי בעצם מלחמת מטבעות?

במלחמת המטבעות שואפים להחזיק  מטבע יותר חלש משאר העולם. כל מדינה המעוניינת להיות תחרותית רוצה להוריד את עלויות היצור ולחזק את כדאיות היצוא ביחס למדינות אחרות המציעות את אותו מוצר או שירות. יש מספר דרכים לעשות זאת, כמו שיפור הפריון הנעשה בהשקעה עצומה של טכנולוגיה והכשרות. דרך קלה הרבה יותר היא פשוט להחליש את המטבע. כשהמטבע שלכם חלש, זה אומר שהעלויות עבור יצור (הנגזר ברובו משכר עבודה..) יורדות.

למדריך פורקס

לזירות פורקס

איך מחלישים את המטבע?

זה קל באופן מביך. פשוט דואגים שיהיה יותר "נזילות", או נגישות למטבע זול בשווקים ופה אנחנו נכנסים למדיניות ההרחבה הכמותית שאנו שומעים עליה עתות לבקרים. יש שתי דרכים עיקריות להרחיב  את היצע הכסף במשק, בואו נכיר אותן:

• הפחתת ריבית – הריבית במשק נקבעת על ידי בנק ישראל ונקראת "ריבית בסיסית". בנק ישראל מוכר את הכסף של המדינה לבנקים ואלה מוסיפים 1.5% והופכים את הריבית ל"ריבית פריים" המוכרת לנו ושעומדת כרגע על 1.6% ועליה מוסיף הבנק קופון (עמלת סיכון) על פי שיקול דעתו. ריבית נמוכה במשק מעודדת לקיחת הלוואות וכידוע לקיחת הלוואות הינה "הדפסת כסף". בכל פעם שבנק מלווה הוא מגדיל את כמות הכסף במשק ולמעשה מממש את מדיניות ההרחבה.
• הנפקת איגרות חוב ממשלתיות – למדינה יש מנדט להנפיק איגרות חוב. איגרות חוב של מדינות נסחרות בשווקים הגלובליים ומהוות הלוואה לכל דבר שיש לפדותה במועד שנקבע מראש (זה קורה בעיקר באמצעות גלגול החוב עם הלוואה חדשה). הנזילות המוזרמת למדינה עבור האיגרות מהווה הרחבה כמותית בפני עצמה. בקיצור, אפשר לומר שמדינה ממונפת (בחובות), נמצאת בסביבה של כלכלה מרחיבה.

מחלת הריבית האפסית ובארה"ב

הסיפור התחיל במשבר הדוט קום בתחילת המילניום הנוכחי. בכדי לעורר את הכלכלה האמריקאית המקרטעת הוריד נגיד הפד האמריקאי, אלן גריספן, את הריבית לרמות נמוכות (עדיין לא אפסיות..). הכול הלך יופי והכלכלה האמריקאית חזרה למסלול של ראלי רב שנים שהסתיים במשבר הסאב פריים שיצא לדרך בסוף 2007. הפעם ההתרסקות הייתה גדולה הרבה יותר כשהתוצאה – הפחתת ריבית נוספת הנושקת לאפס.

הפחתת הריבית בארה"ב גררה התקפות ספקולנטים על מטבעות של מדינות שבהם הריבית היתה גבוהה יותר (כמו ישראל) במסגרת מסחר "קארי טרייד" על פערי ריביות והתחזקות התחרותיות בארה"ב ביחס לשאר העולם.

מדינות העולם נאלצות "לבלוע" את הדולר החלש וזה כולל את סין שרכשה כמויות עצומות של אג"ח ארה"ב וערב הסעודית. גוש היורו נאלץ לבצע הרחבה משל עמו ובאחרונה יפן עברה לריבית שלילית ומדובר בחידוש עולמי. זאת אומרת שהמדינה משלמת לכם כדי שתקחו הלוואות. בואו נגיד את זה יותר ברור – מהיום האשראי ביפן יותר זול כסף מזומן!!

למעשה אפשר לומר שארה"ב יצאה את בעית החוב הרעיל שלה למדינות אחרות ואלה נאלצו לבצע הרחבה כמותית ולהחליש את המטבעות שלהן בהתאם. אז מה עם ישראל?

מלחמת המטבעות וישראל

בשונה ממעצמות כלכלה גדולות, הכלים המוניטריים העומדים בידי בנק ישראל להחלשת השקל, דלים יחסית. בנק ישראל רוכש דולרים מידי פעם והוריד את הריבית לרמות אפסיות, אבל זה לא ממש עזר – יש לנו שקל חזק. בזמן האחרון הדולר מתעורר בעקבות תכנית העלאת הריבית בארה"ב (שכרגע לוטה בערפל..) ומדובר בחדשות טובות עבורנו.

גרף חודשי של הדולר שקל

לאחר ראלי של מספר חודשים, במהלך 2016, שבהם גירד הדולר את אזור ההתנגדות של 4 שקלים לדולר, הדולר ירד בצורה אגרסיבית מתחת ל-3.5 שקל.   הצמד שקל לעומת דולר נמצא כרגע במכירות יתר. לכן, מנתחים טכניים סבורים שהדולר עשוי להמשיך ולהיחלש. אבל לא כולם בדעה הזו . ביולי 2017 עדכן בנק ההשקעות המוביל דויטשה בנק את הערכתו על הדולר – להערכת האנליסטים יש לעשות שורט על השקל ולקנות דולרים. לגישתם השקל מנופח ב-9% עד 12% ביחס למחירו האמיתי, והם חושבים שתהיה תפנית חדה במגמה.  הם ממליצים לקנות דולרים, ומציינים שהדולר נמצא בשפל של שנים רבות. להמלצה של דויטשה בנק על הדולר

סיכום זמני בהחלט

במלחמת המטבעות המפסידים הגדולים זה מעמד הביניים והמעמדות הנמוכים, כשכול מדינה שואפת להיפגע פחות מחברותיה. הפגיעה נעשיית באמצעות התהדקות טבעת חנק של צמיחה חלשה ודיפלציה. אך עושה רושם שמשהו לגמרי לא עובד עם השיטה, הריביות הולכות ויורדות ואילו הצמיחה והאינפלציה ממשיכות להיות אפסיות בכל העולם.

אנחנו נמצעים בעיצומו של ניסוי כלכלי גדול שאף אחד לא יודע מה יעלה בסופו, כנראה שיטה כלכלית אחרת ואולי הוגנת יותר. דבר אחד בטוח, עד אז יוחלשו מטבעות העולם ועיוותים כלכליים (בועות נכסים בעיקר..) יצוצו מימין ומשמאל ויזעזעו את הכלכלות שוב ושוב, גם בישראל

אפסילון מעלה דמי ניוהל. חברת ניהול קרנות הנאמנות של אפסילון מעלה דמי ניהול ב-4 קרנות. בקרן הנאמנות  אפסילון (4D) ETF ארה"ב SMART BETA (מספר קרן: 5119003) דמי הניהול יעלו מ-0.85% ל-0.95%.

בקרן הנאמנות אפסילון (4D) ETF מניות אירופה (מספר קרן: 5104948) יעלו דמי הניהול מ-0.9% ל-0.95%. בקרן אפסילון (4D) ETF מניות ארה"ב (מספר קרן: 5116579) דמי הניהול היו 0.85% והן יועלו ל-0.95%, ובקרן אפסילון (4D) ETF שווקים מתעוררים (מספר קרן: 5119722) היו דמי ניהול של 0.755 והן יועלו ל-0.95%.

העלייה בדמי הניהול תכנס לתוקף ב-15 בפברואר.

הקרנות האלו הן סוג של תעודות סל (ETF ) ורוב הפעילות בהן פסיבית ולא אקטיבית (ניהול עוקב מדדים להבדיל מניהול אקטיבי – בחירת מניות ואג"ח על ידי ניתוח שוטף). ולכן, העלאה של דמי הניהול היא לא במקום – על מה משלמים כמעט אחוז בשעה שהשווקים גם כך חלשים? אפיסלון כמו רוב חברות הקרנות פשוט מעלה כי אפשר, בקרוב יהיה קשה יותר על רקע החלטת הרשות להציף את כל העלאות דמי הניהול ועל רקע התקנה המתבקשת שיהיה חלון זמן (פעם בשנה) להעלות דמי ניהול.

על כל פנים, בקרנות האלו מנוהלים כ-550 מיליון שקל, ומדובר על תוספת הכנסה לאפסילון של כ-1 מיליון שקל.

חברת ניהול הקרנות נאמנות של מיטב-דש החליטה להעלות דמי ניהול בשתי קרנות סולידיות – קרן הנאמנות מיטב (0A)(!) ריבית משתנה (מספר קרן: 5102090) וקרן הנאמנות מיטב (0B) אג"ח בניהול שמרני (מספר קרן: 5103767).

בקרן הנאמנות מיטב ריבית משתנה, דמי הניהול היו 0.47% והן יועלו ל-0.69%. בקרן הנאמנות מיטב אג"ח בניהול שמרני דמי הניהול היו 0.49% והן יועלו ל-0.695 – ההעלאות יכנסו לתוקף ב-15 בפברואר.

סך הנכסים שמנהלות שתי הקרנות הנ"ל מסתכם בכ-600 מיליון שקל. מדובר בנכסים סולידיים במיוחד, שכל פיפס של אחוז חשובים להם לצורך התשואה השנתית. העלאת דמי הניהול באופן הזה משמעה פחות תשואה למחזיקים שגם כך סובלים מתשואה נמוכה ואפילו אפסית – מיטב-דש מעלים את דמי הניהול שלהם לא כי מגיע להם, לא כי העלויות התייקרו, פשוט כי אפשר, אבל קשה לומר שמגיע להם.

מיטב דש היא המובילה בתחום תעשיית קרנות הנאמנות עם נכסים מנוהלים בהיקף של כ-31 מיליארד שקל.

קרן הנאמנות הלמן אלדובי מניות גורו חו"ל (מספר קרן: 5109723) מוחקת 5.3% מערכה! זו פשלה גדולה, זה ממש לא גורו, וזה מבטא את האנומליה שבשערוך נכסים לא סחירים – הלמן אלדובי נזכרו לפתע למחוק השקעה שכבר מזמן היתה צריכה להימחק (לפחות חלקית) ובינתיים סך נכסי הקרן ירד והאחזקה הזו הפכה למהותית מאוד.

בהודעה הלקונית כותבים מנהלי הלמן אלדובי קרנות נאמנות – "הקרן שבנדון הועברה לניהולו של מנהל הקרן החל מיום 17 באוקטובר 2010 ועד למועד כאמור נוהלה הקרן על ידי הלמן-אלדובי קרנות נאמנות בע"מ (להלן: "הלמן-אלדובי קרנות"). החל ממועד העברת הקרן לניהול מנהל הקרן, איילון קרנות נאמנות בע"מ, מנוהל תיק ההשקעות של הקרן על ידי הלמן אלדובי ניהול תיקי השקעות (2007) בע"מ (שם מנהל התיקים החיצוני השתנה מ"הדס ארזים ניהול תיקים בע"מ") (בדיווח זה, "מנהל הקרן" – איילון קרנות נאמנות בע"מ או הלמן-אלדובי קרנות, לפי העניין).

"בקרן הוחזקו ני"ע מילומור (מס' ני"ע: 482018)  שהונפקו על ידי מילומור בע"מ (ח.צ. 520039736) (להלן: "החברה") (להלן: "ני"ע מילומור").החברה מצויה בפירוק ובהליך הסדר ובגין החזקת המניות נותר רכיב הכנסות לקבל בקרן במסגרת הליך הפירוק האמור וההסדר עם הנושים (להלן: "רכיב הכנסות לקבל").

"בד בבד עם דיווח זה מדווח מנהל הקרן אודות כך שקבע את שווי רכיב ההכנסות לקבל על 0 וזאת עקב הערכתו בהתאם למידע הידוע ובשים לב לעובדה שהחברה מצויה בהליך של פירוק ותחת הסדר מול נושי החברה והערכתו אודות האפשרות שהחברה תוכל לשלם למשקיעים את רכיב הכנסה לקבל מתוך קופת נשיית החברה לאחר תשלום חובותיה בהינתן כך שהחברה לא עמדה בהסדר בצורה עקבית ולאחר שנתאפשרו לה מספר הזדמנויות לקיים את ההסדר ובאופן שהצדיק בנסיבות ולעת הזו את הפחתת השווי של הנכס.

"שיעור השינוי בשווי הנקי של נכסי הקרן כתוצאה מהשינוי בשווי רכיב ההכנסה לקבל כאמור (כלומר, ההשפעה על מחירי היחידה והפדיון) היה: 5.3%-, השפעה שהיא גבוהה בשים לב יחד עם זאת לשווי הנמוך יחסית של נכסי הקרן (על רקע פדיונות שחלו בה).מנהל הקרן ימשיך וידווח אודות האמור מעת לעת, בהתאם להוראות כל דין".

שורה תחתונה – פשלה גדולה גם בניהול ההשקעות של הלמן אלדובי, גם בעיתוי המחיקה, וגם תדמיתית – קרן של גורואים שמוחקת מעל 5% על אחזקה בחברה קיקיונית במיוחד.

למדריכים נוספים:

קרנות מחקות – האם כדאי?

תעודות סל – כל מה שצריך לדעת?

מדריך קרנות נאמנות

קרנות סמארט בטא – לא כאלה חכמות

הבנק הבינלאומי מציע פיקדון מובנה על מניות אינטרנט . הפיקדון דולרי ל-18 חודשים בתוספת מענק המותנה בעלייה ובתנודתיות סל ניירות ערך של חברות הפועלות בסקטורים המהווים את שרשרת הקניות באינטרנט. זה נשמע מעניין, במיוחד כשבפיקדון מובנה יש רצפה ומצד שני יש אפסייד שנובע ממענק אפשרי באם מניות אלו יעלו עד לשער מסוים. עם זאת, הסיכון בפיקדונות מובנים הוא איבוד התשואה האלטרנטיבית (היום נמוכה במיוחד, כך שאין הספד פוטנציאלי משמעותי) והכי חשוב – סיכון המנפיק – באם יצרן הפיקדון המובנה קורס/ פושט רגל, ולכן חשוב בכל פיקדון מובנה וגם בזה לוודא שהבנק ערב ועומד מאחורי הפיקדון במקרה של קטסטרופה.

הפיקדון המובנה הוא כאמור דולרי , ותקופת הפיקדון היא 18 חודשים.

נכס בסיס יהיה סל של מניות המורכב מ-9 מניות או ADR  של חברות מסקטורים שונים הנסחרות בזירות מסחר שונות, לכל מניה משקל שווה– 1/9, כדלקמן: AMAZON.COM INC, ALIBABA GROUP , HOLDING-SP ADR, EBAY INC, VISA INC-CLASS A SHARES, MASTERCARD INC-CLASS A,  VERIFONE HOLDINGS INC, UNITED PARCEL SERVICE-CL B, FEDEX CORPORATION, DEUTSCHE POST AG-REG.

תנאי הפיקדון המובנה    

המענק: נקבע חסם עליון לכל מניה בשיעור של 25% מעל השער היסודי (שער הסגירה ביום 17.2.16).  תקופת הבדיקה הינה בת 17 חודשים, החל מיום 18.2.16 ועד ליום 17.7.17, במהלכה ייבדק בכל יום שער הסגירה של כל מניה לעומת החסם העליון שלה.

ביצוע מניה (יחושב בנפרד לכל מניה), קיימות 2 אפשרויות:

1.במקרה שכל שערי הסגירה של המניה במהלך תקופת הבדיקה יהיו נמוכים  מהחסם העליון, ביצוע המניה יחושב כשיעור השינוי בפועל בין השער היסודי לבין השער החדש מנקודה לנקודה (למען הסר ספק, יתכן ביצוע מניה שלילי אשר יקטין את שיעור שינוי הסל).

2.במקרה שבמהלך תקופת הבדיקה אחד או יותר משערי הסגירה של המניה יהיה שווה/גבוה מהחסם העליון, יוחלף ביצועה בפועל של המניה בשיעור קבוע של 2% לכל תקופת הפיקדון (ללא קשר לביצוע המניה בפועל בתום תקופה מנקודה לנקודה, בין אם שלילי או חיובי).

שיעור השינוי של סל המניות הינו ממוצע חשבוני של כל ביצועי המניות כפי שחושבו (ביצוע בפועל או "השיעור הקבוע").

תנאי המענק

במידה ששיעור שינוי הסל כפי שפורט לעיל יהיה חיובי (גבוה מאפס) – הלקוח יזוכה במענק בשיעור של 90%  משיעור שינוי הסל. לפיכך המענק המקסימאלי האפשרי הינו עד 22.5% (לא כולל).

אם שיעור שינוי הסל כפי שפורט לעיל יהיה שלילי (נמוך מאפס)/אפס – ייפרע הפיקדון בתום  18 חודשים ללא מענק.

קרן הפיקדון מובטחת, וכאמור כאן צריך לוודא אם הבינלאומי עומדים מאחרוי הפיקדון במקרה של קריסת היצרן (ונראה שכן ), באם כן, זה עשוי להיות מוצר אטרקטיבי – הדאונסייד מוגבל והאפסייד יכול להיות משמעותי.

פרטים מלאים על הפיקדון

 בנק הפועלים מציע ללקוחותיו  תוכנית חיסכון שקלית (לא צמודה) ל-3 שנים, עם ריבית עולה ותחנות יציאה מתום שנה וכל שנה לאחר מכן. הבנק מגדיר את החיסכון ב"מוצרים בפוקוס", שכוללים חסכונות ופיקדונות מועדפים של הבנק. החיסכון שנקרא  – "חיסכון עולה חכם" יהיה בריבית שתקבע בהתאם לסכום ההפקדה בפועל ותחושב במונחי ריבית דריבית שנתית לפי הריבית המתואמת השנתית הממוצעת בגין תקופת החיסכון בפועל.

למפקידים החל מ-10,000 ש"ח תינתן ריבית קבועה ועולה כמפורט להלן:

• בשנה הראשונה ריבית נומינלית של 0.15% (ריבית מתואמת של 0.15%)
• בשנה השנייה 0.27% (ריבית מתואמת ממוצעת שנתית של 0.21%)
• בשנה השלישית ריבית של 1.52% (ריבית מתואמת ממוצעת שנתית של 0.64%)

תחנות היציאה – מתום שנה וכל שנה לאחר מכן. סכום המינימום להפקדה כאמור – 10 אלף שקל.

הפיקדון אטרקטיבי לאלו שסבורים בסבירות גבוה שהם יחזיקו אותו עד לסופו – בשנתיים הראשונות הריבית נמוכה יחסית, ובשנה השלישית הריבית הניתנת גבוה, משמע – לא החזקתם את סוף התקופה, תקבלו ריבית נמוכה.

הנה פרטים מלאים על החיסכון

למחשבון חיסכון

לאחרונה, הציע בנק הפועלים ללקוחותיו את החיסכון – "חיסכון עולה בדרך שלך"  – שהוא הבסיס לחיסכון עולה חכם. החיסכון עולה בדרך שלך,  שקי עם ריבית שהולכת ועולה עם הזמן. תחנות היציאה הן מתום שנה וחצי וכל חצי שנה לאחר מכן.

הריבית תחושב במונחי ריבית דריבית חצי שנתית לפי הריבית הנומינלית השנתית בגין תקופת החיסכון בפועל. למפקידים החל מ- 50,000 ש"ח תינתן ריבית קבועה ועולה, כלומר ככול שנשארים יותר זמן עם הפיקדון/ חיסכון מרוויחים יותר (תשואה גבוה יותר).

והנה התשואה – בשנה וחצי הראשונות הריבית הנומינלית השנתית היא 0.25%.

בחצי השנה שלאחר מכן הריבית השנתית תעלה ל-0.45% ויחד עם הריבית לתקופה הקודמת מדובר בריבית מתואמת ממוצעת של 0.3%. כלומר, למי מפקיד היום בידיעה שהוא נשאר שנתיים הרי שמדובר בריבית שקלית קבועה של 0.3%.

בחצי השנה שלאחר מכן, הריבית תעלה ל-0.65% ותעלה את ממוצע הריבית המתואמת השנתית ל-0.37%. בחצי השנה האחרונה הריבית תהיה גבוה –1.75% , והיא תעלה את הריבית השנתית הממוצעת ל-0.6%.  במילים פשוטות, למי שמעוניין לחסוך לשלוש שנים יש אפשרות להשיג תשואה של 0.6% בשנה (למשקיעים שיש ברשותם מעל 50 אלף שקל להשקעה בפיקדון/ חיסכון זה).

ימי חופשה מהעבודה – כמה מגיע לכם? מתי אתם יכולים לקחת? האם אפשר לצבור חופש? ומה קורה אם הייתם בחל"ת? התשובות במדריך  

 מחשבון ימי חופשה

בשנת 2016 אושר תיקון מספר 15 ל"חוק החופשות" ומינימום ימי החופשה לעובד שהוותק שלו בין 1 ל-4 שנים  עלה מ-10 ימים  ל-12 ימים, ובמילים אחרות לעובד כזה מגיע לפחות 1 יום בחודש (לעומת 0.83 יום במתכונת הקודמת).

מאז 1951, אז נחקק חוק החופשה לא נעשה בו שינוי או עדכון עד היום, אבל שוק העבודה בישראל דווקא עבר שינויים רבים. מספר שעות העבודה של הישראלים עלה והיום הוא מהגבוהים בעולם. לפי נתונים שהוצגו בכנסת, מיליון וחצי עובדים בישראל נמצאים במינוס תמידי של ימי חופשה ועובדים יותר ימים ויותר שעות מבכל מדינה ב-OECD.

עוד שינוי מהותי בשוק העבודה המקומי לעומת העולם, הוא תדירות החלפת מקומות עבודה, היום עובדים מחליפים עבודה בכל 3-4 שנים ואילו ימי העבודה נצברים על פי וותק. כך קורה שעובדים רבים מקבלים רק את ימי החופשה המינימאליים, גם אם הם נמצאים כבר 20 שנה בשוק העבודה.

יותר ותק = יותר ימי חופשה  

עד היום מינימום ימי החופשה לעובדים בעלי ותק של שנה עד ארבע שנים עמד על 10 ימים עבור שבוע עבודה של חמישה ימים (לא כולל יום שישי ושבת) ו-12 ימים עבור שבוע עבודה של 6 ימים. החל מהשנה החמישית, מספר ימי החופשה עולה בהדרגה.  בשנה החמישית העובד זכאי ל-16 ימי חופשה, בשנה השישית ל-18 ימים, ובשנה השביעית ל-21 ימי חופשה בתשלום.

לפי חוק החופשות, החל מיולי 2016 עלה כאמור מינימום ימי החופשה במשק ל-11 ימים ומינואר 2017 מינימום ימי חופשה במשק עלה ל-12 ימים ( במדינות ה- OECD מספר המינימום של ימי חופשה הוא 15-20 ימים).

כל עובד זכאי למספר ימי חופשה בשנה ומספר ימי החופשה נקבעים על פי הוותק של העובד וסוג השכר. עובדים בשכר שעתי או יומי זכאים לחופשה שנתית רק אם עבדו 75 ימים רצופים לפחות או אם יש להם הסכם עבודה בכתב עם המעסיק לתקופת עבודה העולה על 74 ימים רצופים (אם אינם עונים על תנאים אלה, הם עשויים להיות זכאים לתמורת חופשה). בזמן החופשה העובד לתשלום מלא, בדיוק כפי שהיה מקבל על יום עבודה.

עובדים רבים, בעיקר בכירים או בענף ההיי טק,  מנהלים משא ומתן לגבי מספר ימי החופשה לו הם זכאים, והמעסיק רשאי להעלות את מספר הימים אך בשום מקרה אסור לו לשלם פחות מהמינימום הקבוע בחוק.

בכל שנה קלנדרית (מינואר עד דצמבר) צובר העובד מספר ימי חופשה בהתאם לשלושה קריטריונים:

• משך הקשר המשפטי (יחסי עובד-מעביד) במהלך השנה: האם במשך כל השנה התקיימו יחסי עובד- מעביד בין הצדדים רק בחלק מהשנה בגלל פיטורים, התפטרות או תחילת עבודה במהלך השנה.
• מספר הימים בפועל שעבד העובד במהלך השנה.
• הוותק של העובד במקום העבודה: חוק החופשה השנתית מגדיר "שנת עבודה" כפרק זמן של שנים עשר חודשים, שתחילתו באחד בינואר של כל שנה. לכן, לצורך חישוב החופשה השנתית הוותק אינו משך הזמן שהעובד עובד במקום העבודה אלא כמה שנים קלנדריות (מינואר עד דצמבר) הוא עובד במקום העבודה.

בחישוב ימי החופשה לא נכללים ימים בהם העובד נעדר בגלל שירות מילואים, ימי חג, ימי שביתה או השבתה, שבתון ביום הבחירות לכנסת, חופשת לידה, ימי הודעה מוקדמת על פיטורים או ימים שבהם העובד אינו מסוגל לעבוד עקב מחלה או תאונה. גם ימי הודעה מוקדמת לפיטורים התפטרות לא יחשבו כימי חופש, אלא אם לעובד צבורים יותר מ 14 ימי חופש. כמובן שגם ימים שבהם העובד אינו מסוגל לעבוד עקב מחלה או תאונה לא יחשבו כימי חופשה.

החוק מכיר בתקופת אבל ומעניק ימי חופשה מיוחדים בתשלום לאבלים מדרגה משפחתית ראשונה.

בגלל שהחוק לא עודכן מאז שנות ה- 50, נוצרו נורמות עבודה מסוימות שלא מעוגנות בחוק ולפעמים אפילו סותרות אותו. אבל אם עובד ומעסיק לא מגיעים להסכמה, החוק הוא שיקבע איך יפעלו. לדוגמה לפי החוק החופשה השנתית אמורה להיות רצופה, אבל בהסכמת העובד והמעביד ובאישור ועד העובדים במקום, אם יש, אפשר לחלק את החופשה בתנאי שלפחות שבעה ימים מתוכה יהיו רציפים. העובד רשאי לקחת יום אחד מתוך החופשה בכל מועד שיבחר, ובתנאי שהודיע על כך למעסיק לפחות 30 ימים מראש.

חופשה – מי קובע מתי? המעסיק או העובד?

המעסיק רשאי לבחור מתי ינצל העובד את ימי החופש שלו. העובד יכול לבקש לנצל ימי חופשה מתי שמתאים והמעסיק חייב להתחשב בבקשותיו או לנמק את סירובו בטעמים הגיוניים וסבירים. כמו כן, העובד רשאי לקחת יום אחד מהחופשה מתי שיבחר ויום אחד נוסף מתוך רשימת ימי חופשה לבחירה כמו חגים יהודיים, מוסלמים, נוצרים, יום האישה הבינלאומי, יום השואה, יום הזיכרון ועוד.

על פי החוק, יש להעניק לעובד את החופשה שצבר באותה שנה, במהלך החודש האחרון של השנה (דצמבר) או במהלך השנה שלאחריה.

מעסיק המעוניין להוציא את העובד לחופשה, צריך להודיע לו על כך מראש. מעסיק המעוניין להוציא את העובד לחופשה שמעל 7 ימים חייב להודיע לו לפחות שבועיים מראש. אם לא הודיע לו , לא יוכל להפחית את ימי החופשה ממכסת ימי החופשה השנתית שצבר העובד. זה נכון גם במקרה של חופשות מרוכזות או חופשות כפויות (שנעשו מאוד פופולאריות בשנים האחרונות).

חופשה שנתית לעובדים בשכר יומי או שעתי

עובדים בשכר יומי או שעתי זכאים לחופשה שנתית כמו עובדים בשכר חודשי, אם הם עונים על אחד משני התנאים הבאים: הם עבדו אצל אותו מעסיק לפחות 75 ימים רצופים באותה שנה או בשנתיים רצופות או בינם ובין המעסיק יש חוזה עבודה בכתב לתקופת עבודה רצופה של יותר מ-74 ימים.

סעיף 15א לחוק חופשה שנתית קובע כי עובדים בשכר יומי או שעתי שעבדו לפחות יום אחד, אך פחות מ-75 ימים רצופים (בשנת עבודה אחת או בשתי שנות עבודה רצופות), ואין להם חוזה עבודה בכתב לתקופת עבודה רצופה העולה על 74 ימים, אינם זכאים לחופשה שנתית אלא לתשלום מהמעסיק בגובה של 4% לפחות משכר העבודה באותה תקופה.

דוגמה: עובדת הועסקה כבייביסיטר בתקופת החופש הגדול (פחות מ- 75 ימים), והשגיחה על ילדים במשך חמישה ימים בשבוע, 8 שעות בכל יום בשכר והשתכרה 25 ש"ח לשעה,

שכר העבודה הכולל שלה עבור אותה תקופה הוא 10,000 ש"ח (50 ימים X‏ 8 שעות ביום X‏ 25 ש"ח לשעה).

4% מהשכר הכולל שלה הם 400 ש"ח. העובדת זכאית לתשלום זה בתום עבודתה.

חופשה שנתית לבני נוער

בני נוער זכאים לחופשה שנתית של 18 ימים בכל שנה, הכוללים גם את ימי המנוחה השבועיים. בפועל מדובר ב 14-16 ימי חופשה לעבודה של חמישה ימים בשבוע, או 16 ימים או הנער/ה עובדים שישה ימים בשבוע.

אם הנער/ה לא עבדו במשרה מלאה: אם הגיע ל-200 ימים בשנה (כ-4 ימים בשבוע), הם זכאים ל-18 ימי חופשה. אם לא הגיעו ל-200 ימים בשנה הם זכאים לחלק יחסי של ימי חופשה לפי החישוב הבא: מספר הימים שעבד חלקי 200, כפול 18.

לדוגמה: לנער שעבד 100 יום בשנת העבודה הראשונה אצל המעסיק, מגיעים 9 ימי חופשה שנתית, לפי החישוב הבא: 100 חלקי 200 כפול 18 ימי חופשה. סה"כ: 9

מי שעבדו רק חלק מהשנה: אם הספיקו לעבוד לפחות 240 יום, הם עדיין זכאים ל- 18 ימים.

אם עבדו פחות מ-240 ימים, יהיו זכאים לחלק היחסי של ימי חופשה כלומר: מספר הימים שעבד חלקי 240, כפול 18.

עובד בשכר שעתי/יומי שעבד פחות מ-75 ימים רצופים זכאי בכל שנה לתשלום בסך 4% (לפחות) מהשכר הכולל שקיבל באותה שנה מהמעסיק.

חופשה מיוחדת

בענפים מסוימים נקבע יום או ימי חופש בנוסף לימי החופשה השנתית הקבועים בחוק, מתוקף צווי הרחבה. למשל  בענף המלונאות, החקלאות, ההובלה, המסחר והשירותים, אולמות וגני אירועים, העובד זכאי לחופשה של 3 ימים לרגל נישואיו. עובד שבנו או בתו נישאים זכאי ליום חופשה אחד בתשלום

עובד קבלן במגזר הפרטי שעבד מעל 3 חודשים במסגרת חברת כוח האדם, זכאי לקבל יום חופש לרגל נישואיו.

צבירת ימי חופש

במקרים מסוימים עובדים מעדיפים לצבור את ימי החופשה שלהם ולהעביר אותם משנה לשנה, ולצאת לחופשה מרוכזת או לפדות אותם בכסף.

חשוב לדעת שהסדר כזה לא קבוע בחוק והחוק אף אוסר על כך. על פי החוק, ניתן לצבור עד שבעה ימי חופשה לשנה הבאה, אך לא מעבר לכך. כל צבירה נוספת עלולה להימחק אלא אם כן המעסיק מסכים להסדר כזה, אך הוא אינו מחויב להסכים.

פדיון ימי חופשה אפשרי לאחר סיום יחסי העבודה.

עוד משהו שחשוב להכיר הוא סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, הקובע כי תקופת ההתיישנות של ימי החופשה היא שלוש שנים. בית הדין הארצי קבע כי מרוץ ההתיישנות בנוגע לתביעות הנוגעות לפדיון ימי חופשה מתחיל לרוץ עם סיום יחסי עובד מעביד.

אז אם אתם חושבים שמגיע לכם חופשה שנתית שלא שולמה כחוק, מומלץ שלא להמתין עם התביעה שכן היא מתיישנת לאחר שלוש שנים בלבד מפקיעת יחסי העבודה (ולא לאחר שבע שנים כתביעות אזרחיות אחרות)

מחלה במהלך החופשה

אם עובד שיצא לחופשה, ובמהלך החופשה חלה או נפגע בתאונה, לפי החוק החופשה נפסקת מרגע המחלה או הפגיעה, כלומר לא ינכו את הימים בהם היה חולה ממכסת ימי החופשה שעומדים לרשותו. ימים אלה ייחשבו כימי מחלה, והוא עשוי להיות זכאי לדמי מחלה בגין ההיעדרות מהעבודה במהלך ימים אלה.

חופשה ללא תשלום (חל"ת)

סעיף זה הפך לרלוונטי במיוחד בשנתיים האחרונות, בעקבות משבר הקורונה, שבעטיו הוציאו מעסיקים רבים את עובדיהם לחל"ת – לעיתים ממושך מאוד.

ככלל, עובד המעוניין או נזקק לצאת לחופשה (טיול ארוך, מצב בריאותי או כל סיבה אחרת) ולא צבר ימי חופשה או שמספר הימים לא מספיק לו, יכול להפסיק את עבודתו לתקופה מוגבלת המוגדרת כחל"ת, בהסכמת המעסיק.  בתקופה זו העובד לא מקבל שכר, אבל נשמרים יחסי עובד מעביד וחובת הנאמנות של העובד כלפי המעסיק (כמו איסור פגיעה באינטרסים, חובת סודיות).

ישנם חוקי עבודה שונים המתייחסים למצב של חל"ת, האפשרות הזו לא מעוגנת בחוק כלשהו, למעט במקרים מסוימים כמו בחוק עבודת נשים המאפשר נטילת חופשה ללא תשלום לאחר חופשת לידה.

חשוב להבדיל בין חל"ת בהסכמת שני הצדדים ל"חופשה כפויה ללא תשלום", הנחשבת  להרעה מוחשית בתנאי העבודה והעובד זכאי להתפטר בדין מפוטר.

סעיף 3(ב) ו- 3(ג) לחוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951 קובע, כי צבירת חופשה לעובד תהיה בהתאם לימי עבודתו בפועל. כלומר בתקופה של חל"ת, שבה עובד אינו מבצע עבודה בפועל, לא ייצברו, בדרך כלל, זכויות התלויות בוותק כמו דמי הבראה, ימי מחלה, או חופשה שנתית. גם הפרשת כספים לפנסיה או לקרן השתלמות נפסקת, אלא אם כן הוסכם אחרת בחוזה העבודה או בהסכם קיבוצי.

עם זאת קובע הסעיף, כי אם התקיימו יחסי עובד-מעביד במהלך כל שנת העבודה, והעובד עבד במהלך השנה לפחות 200 ימי עבודה בפועל (לא כולל תקופת החל"ת) – יצבור העובד את מלוא הזכאות לחופשה שנתית באותה שנה. לעומת זאת, אם במהלך שנת העבודה עבד העובד פחות מ- 200 ימי עבודה בפועל, תחושב זכאותו לחופשה, בהתאם לנוסחה הקבועה בחוק:

ימי עבודה בפועל במהלך השנה X זכאות מלאה לחופשה שנתית בהתאם לוותק העובד חלקי 200.

אם התקיימו יחסי עובד-מעביד רק בחלק מן השנה, תחושב זכאותו של העובד לחופשה בהתאמה ל- 240 ימים.

לעניין "ימי עבודה בפועל" יודגש, כי בפסיקה נקבע, שימי מחלה בגינם מקבל העובד תשלום (כלומר דמי מחלה)  צוברים זכויות לחופשה כאילו היו ימי עבודה בפועל. הפרשנות הנכונה היא זו הכוללת בהגדרת הביטוי "ימי עבודה בפועל" גם ימי היעדרות של העובד מסיבה שאיננה תלויה בו ובגינם משולם לו שכר כמו במקרה של מחלה

המעסיק חייב לשלם ביטוח לאומי בחודשיים הראשונים לחופשה. אפשר לנכות את הסכום משכר או תשלומים עתידים של העובד. לאחר חודשיים תחול חובת התשלומים ישירות על העובד (אלא אם כן מדובר בעובדת נשואה שבעלה מבוטח).

העובד זכאי לחזור ולעבוד באותם התנאים שהיו כאשר עזב, אך לא בהכרח לאותה המשרה בדיוק. המעסיק יכול  לבצע שינויים לגבי תפקיד העובד בזמן החופשה.

חשוב שתדעו

• עובדים במשרה חלקית צוברים את אותו מספר ימי חופשה כמו עובדים במשרה מלאה, אולם שווי יום חופשה שלהם יהיה נמוך יותר בהתאם לחלקיות המשרה. עם זאת ישנם מקומות עבודה שבהם מספר ימי החופשה שצובר העובד הם יחסיים להיקף משרתו, אולם במקרה כזה גם מספר ימי החופשה שינוכה ממכסת הימים הצבורים כאשר ינצל את החופשה, יהיה יחסי להיקף משרתו.

 מחשבון ימי חופשה

מדריכים נוספים –

ימי מחלה – האם מגיע לכם תשלום? וכמה? 

דמי הבראה – כמה ומתי מקבלים?

ביטוח לאומי – כל החובות והזכויות

כמה הרוויחה גוגל בשנה החולפת? בכמה הסתכמו ההוצאות בגין הקצאת אופציות? והאם ההוצאות האלו הן באמת הוצאות? 

הדוחות הכספיים של גוגל (GOOGL) הפכו אותה לחברה הגדולה ביותר בעולם במונחי שווי שוק – מעל 500 מיליארד  דולר, כשהיא עוקפת את אפל (AAPL) – כן, השווקים נופלים וגוגל שוברת שיאים, אבל כשיורד גשם כמעט (כולם) נרטיבים ומניית גוגל ירדה בשבוע האחרון מתחת לרף ה-500 מיליארד דולר.

ולפני שנתעמק במספרים של גוגל, הערה חשובה –  גוגל היא כבר לא גוגל, היא החליפה את שמה לאלפאבית, חברת החזקות שההחזקה העיקרית שלה היא גוגל המוכרת שמרכזת את כל פעילויות הרשת ובנוסף מחזיקה במיזמים גדולים בתחומי הבריאות, הרכב, האנרגיה ועוד.  עדיין, כמעט כולם, קוראים לכל המכלול – גוגל, אחרי הכל, כל יתר הפעילויות, יהיה הפוטנציאל גדול ככל שיהיה, שוליות לחלוטין ביחס לפעילות האינטרנט.

אז אלפאבית/ גוגל פרסמה דוחות כספיים לרבעון הרביעי של 2015 ולשנה כולה – ההכנסות ברבעון הסתכמו  ב-21.3 מיליארד דולר, לעומת 18.1 מיליארד דולר ברבעון המקביל בשנת 2014. ההכנסות בשנת 2015 כולה הסתכמו ב-75 מיליארד דולר בהשוואה ל-66 מיליארד דולר בשנת 2014.  הרווח התפעולי ברבעון עלה ב-23% ל-5.4 מיליארד דולר  והרווח בשנה כולה עלה ב-14% ל-19.7 מיליארד דולר. בשורה התחתונה הרוויחה גוגל ברבעון – 4.9 מיליארד דולר – עליה של 5% ביחס לרבעון מקביל, ובשנה כולה הרוויחה החברה – 15.8 מיליארד דולר – עליה של 12%.

גוגל בשפת ה-NON GAAP

עד כאן תקציר של התוצאות החשבונאיות שמסתבר שמעניינות את המשוגעים לדוחות ואולי עוד כמה "תמהונים". התוצאות שמעניינות את וול-סטריט כולה על כל מכלול האנליסטים, מנהלי ההשקעות, המשקיעים, וכל השחקנים בשוק הענק הזה, הם התוצאות הלא חשבונאיות (Non GAAP). התוצאות האלו בקצרה הם דוחות כלכליים שמספקת הנהלת החברה למשקיעים (וכבר פרוט מעט רחב יותר) – גוגל הרוויחה Non GAAP ברבעון האחרון (ונתמקד ברבעון האחרון)  6 מיליארד דולר, כ-1.1 מיליארד דולר יותר מהדוח החשבונאי. הרווח Non GAAP תמיד טוב יותר מהרווח החשבונאי, וזה לא במקרה – התוצאות האלו מנטרלות בעיקר סעיפים שהנהלת החברה סבורה שאין בהם כדי להשפיע על הרווח הכלכלי של החברה, ואין בהם כדי להשפיע על שוויה של החברה ומחיר מנייתה.

תוצאות ה- Non GAAPאמנם נשענות על תוצאות חשבונאיות אבל הן לא מבוקרות ולא מפוקחות. התוצאות האלו הן כמובן נחלת הכלל, זה לא רק גוגל – כמעט כולן מפרסמות אותן (בהבלטה על פני התוצאות החשבונאיות). הסעיפים הבולטים שמנוטרלים בדוחות האלו הן – הטבות לעובדים בגין הענקת אופציות (רוב האופציות ניתנות כמובן למנהלים) והוצאות בגין הפחתה של נכסים לא מוחשיים (שנוצרו תוך כדי רכישה), נטרולים אלו ונוספים אמורים להביא לדוחות "נקיים" ללא אירועים חד פעמיים והכל כדי שהמשקיעים יקבלו חומר לעוס שלפיו הם אמורים לקבל החלטות השקעה. ואם כך אז מה הבעיה? הדוחות האלו כאמור לא מבוקרים, הם דוחות של הנהלת החברה, וזו במקרים רבים, לא ממש אובייקטיבית – ההטיה הטבעית שלה לדוחות משופרים ברורה, ואם בחשבונאות יש תמרון הרי שבדוחות הלא חשבונאיים התמרון כפול ומשולש (ויותר מכך).

נתון שכמעט אי אפשר לתמרן אותו הוא תזרים המזומנים מפעילות שוטפת ולכן חשיבותו – כאן אין נטרולים של סעיפים חד פעמיים, כאן החשבונאות ללא פשרות – בעוד שבדוח רווח והפסד יש מקומות שנשענים על אומדנים, הערכות, הפרשות, בדוח תזרים זו נוסחה פשוטה, בלי יכולת השפעה – הכסף שנכנס לקופה פחות הכסף שיצא ממנה. אז נכון, יש פה ושם מקומות אפורים בחשבונאות בקשר לסיווג התקבולים והתשלומים, ויש גם אפשרויות  להטות את התזרים דרך פעילות עסקית – להקדים תקבולים , לדחות תשלומים, אבל כל הפעולות האלו משאירות עקבות בדוחות הכספיים (לפעמים קשה לגלות אותן), וכל הפעלות האלו הן לא בשליטה מלאה ובלעדית של הנהלת החברה, אלא בשיתוף של גורמים נוספים (לקוחות, ספקים ועוד). ולכן, באופן יחסי – תזרים המזומנים אמור לבטא יכולת אמיתית של החברה להפיק מזומנים.

גוגל – תזרים

תזרים המזומנים החשבונאי מתחלק לשלושה חלקים – תזרים מזומנים מפעילות השקעה (השקעה בציוד, במניות, מימוש של רכוש קבוע השקעות וכו'), תזרים מזומנים מפעילות מימון (לקיחת הלוואות, החזר הלוואות, גיוסי אג"ח, פירעונות ) ותזרים מזומנים מפעילות שוטפת – תקבולים שקשורים לפעילות עצמה בניכוי תשלומים שקשורים לפעילות עצמה, ובשפה מוחשית – תקבולים מהלקוחות על פני התקופה פחות תשלומי משכורות, תשלומים לספקים ועוד.

התזרים מפעילות שוטפת הוא החשוב מבין השלושה לניתוח מצבה של החברה ולהערכת שוויה. גם לשניים האחרים יש חשיבות (ובמיוחד לתזרים מפעילות השקעה), אך הם נופלים בחשיבותם מהתזרים מפעילות שוטפת שממחיש אם העסק מייצר מזומנים או לא.

גוגל היא מכונה לייצור מזומנים – 6.4 מיליארד דולר היא ייצרה ברבעון האחרון של  2015, קצת מעל התזרים ברבעון המקביל, כשבכל השנה היא ייצרה תזרים של 26 מיליארד דולר מפעילות שוטפת. התזרים הזה אמנם מתואם עם הרווח, אבל הוא גבוה יותר (באופן שוטף) מהרווח, בעיקר מכיוון שיש הוצאות שאינן במזומן. גוגל הוציאה בשנה האחרונה מעל 5 מיליארד דולר על אופציות לעובדים וזה המרכיב המשמעותי ביותר שמסביר את הפער בין הרווח לתזרים – בדוח רווח והפסד ההוצאות האלו  נרשמות שכן מדובר בערך כלכלי שמבטא תחלופה לשכר (הקצאת אופציות לעובדים היא הטבה תחליפית לשכר). אבל, בתזרים ההוצאות האלו לא נרשמות,  מכיוון שלא מדובר בתשלום לעובדים, אין העברה של מזומנים. אז מה נכון יותר למשקיעים להתבסס על הרווח או על התזרים? אין תשובה חד משמעית, מדובר בוויכוח של עשרות שנים שכנראה לא ייפתר, כל אסכולה תמשיך להטיף לאמת שלה – החשבונאות טוענת שהטבת שכר משמעה הוצאת שכר וכל ההוצאות נרשמות בדוח רווח והפסד, , ומנגד המשקיעים שמסתמכים על התזרים, ייטענ שהוא הנתון הכלכלי המהימן –  זה הרי הכסף נטו שנכנס לחברה (ולהטבה בגין אופציות לעובדים, אין משמעות תזרימית).

האופציות לעובדים זה רק סעיף אחד שמסביר את הפער בין הרווח לתזרים,  כשהסעיפים נחלקים לשניים – כאלו שקשורים לדוח רווח והפסד (הוצאות שלא במזומן או ההיפך), וכאלו שקשורים למאזן – לדוגמה, שינוי בסעיף לקוחות, אמור להתבטא בתזרים כי החברה הגדילה את מימון הלקוחות על חשבון המזומנים שלה.

על כך, בטורים הקרובים

ריבית משכנתא  שמטבאת בעצם כמה עולה לנו המשכנתא ומשפיעה על ההחזרים השוטפים שלנו, זינקה בחודש פברואר – ריבית המשכנתא  הצמודה למדד עלתה ל-2.85% בהשוואה  ל-2.66% בחודש הקודם ו- 2.58% בחודש דצמבר –  כך עולה מנתוני בנק ישראל. מאז יוני אשתקד אז הריבית עמדה על 2%, המגמה היא העלאה כמעט רציפה  בריבית, בשיעור מצרפי של כ-0.9%! – זה הרבה, ואם תשאלו את יועצי המשכנתאות בבנקים, תקבלו תשובה זהה מכולם – אולי הריבית לא תעלה משמעותית בחודשים הקרובים,, אבל לא צפוי שהרביית תרד בטווח הקרוב.

העלייה בריבית המשכנתא היתה גורפת לכל התקופות – ריבית המשכנתא לתקופה של מעל 10 שנים ועד 15 שנים עלתה ל-2.73%  בעוד שחודש קודם היא היתה 2.66%; הריבית לתקופה של 15 שנה עד 20 שנה עלתה ל-3.18%, לעומת 2.93% בחודש שעבר; ריבית המשכנתא לתקופה של 20 עד 25 שנה עלתה ל-3.15% לעומת 3.05% בחוד שעבר (עלייה יחסית נמוכה), וריבית המשכנתא לתקופה העולה על 25 שנה עלתה ל-3.22% לעומת 3.09% בחודש שעבר.

עם זאת, חשוב להזכיר שבראייה ארוכת זמן, מדובר עדיין על ריבית משכנתא נמוכה. בפועל, הריבית הזו מתואמת עם ריבית בנק ישראל, וריבית בנק ישראל מבטאת שפל היסטורי ועל פי הערכות הכלכלנים השונים אין טריגר קרוב להעלאת הריבית.

ריבית המשכנתא הצמודה  משמשת את ההלוואות שימומשו בפועל מ-11 בפברואר.

ריבית המשכנתא השקלית הממוצעת עלתה בחודש פברואר ל-2.6% לעומת 2.54% בחודש שעבר. הריבית השקלית הממוצעת מבטאת את ההלוואות שניתנו הן בריבית משתנה והן בריבית קבועה – בנק ישראל לא מפרט את החלוקה הפנימית של ההלוואת האלו, אך ברור שהריבית הקבועה גבוה יותר מהריבית המשתנה. חוסר החלוקה הפנימית לא מאפשר יכולת השוואה אמיתית של ההלוואות האלו מול ההלוואות צמודות המדד. לכאורה ההלוואות הצמודות מדד צריכיות להיות בריבית נמוכה יותר מההלוואות השקליות, שכן בהן יש תוספת של המדד, אבל ראדית – המדד הצפוי מאוד נמוך (בהמשך למדדים שליליים בשנתיים האחרונות) ושנית – זה נכון, בהתייחס לריבית משתנה ולא ריבית קבועה שבהגדרה אמורה להיות גבוה יחסית שכן היא מבטיחה את הלווה מפני העלאות ריבית עתידיות.

לוקחי המשכנתא מתלבטים (ובצדק – זו לא סוגייה פשוטה) איך לחלק את המשכנתא על פני המסלולים השונים, ובמילים אחרות – איזה מרכיב לקחת בריבית משתנה ואיזה בריבית קבועה? נכון להיום מסלול הריבית המשתנה (הפריים) הוא המסלול בריבית הנמוכה ביותר (הפריים הוא 1.6% –  פריים מוגדר כריבית במשק בתוספת של 1.5%)  וזה היתרון הגדול, אבל, חשוב לדעת שי גם  חיסרון בריבית המשתנה (ומיד נפרט) 

מסלול משתנה נוסף הוא מסלול עם ריבית משתנה צמודה למדד ל-5 שנים.  במסלול הזה יש מעין תחנת יציאה כל 5 שנים – הלווים יכולים לבחור להעביר את החלק הזה במשכנתא למסלול אחר. כמו כן, יש מסלולים של ריבית משתנה צמודה, כשהפופולריות הן לטווח ארוך של 20-25 שנה וכן יש משכנתאות בריבית משתנה לא צמודה וגם לא כנגזרת של הפריים.  במסלולים הקבועים יש את הריבית הקבועה הצמודה למדד ואת המסלול של הריבית הקבועה הלא צמודה (ריבית שקלית).

בפועל, בעת לקיחת המשכנתא, צריך להתחשב במספר גורמים – עלות המימון השנתית (כלומר, בריבית המשוקללת השנתית של המשכנתא); בציפיות לגבי המדד / האינפלציה לאורך תקופת האינפלציה; בריבית פריים על פני תקופת המשכנתא; בסך ההחזר הכספי על פני התקופה; בגמישות של המשכנתא; בעלות פירעון מוקדם (קיימת במשכנתאות קבועות במידה והריביות מאז לקיחת המשכנתא יורדות) . כמו כן, צריך להתייחס להחזר על פני זמן. וכאן יש לכאורה לריבית המשתנה יתרון, אבל זה רק לכאורה – אל תפלו בפח! 

כאשר לוקחים משכנתא בריבית משתנה אזי ההחזר ההתחלתי נמוך, פשוט כי הריבית המשתנה נמוכה משמעותית לעומת הריבית הקבועה.  אלא שהריבית הנמוכה יוצרת אשליה אופטית מפתה של החזרים נמוכים. אבל זה מצג שווא.  ההחזרים בתחילת הדרך אמנם נמוכים,  אבל הם יעלו כאשר הריבית במשק תעלה. כלומר, ההחזר שאתם רואים היום בהתבסס על החלק המשתנה הוא  שגוי ומטעה – הוא נכון רק לחלק מהתקופה ובטח שלא לכל אורך הדרך.   

זאת ועוד: כאשר לוקחים את המשכנתא בריבית משתנה צמודה למדד אזי מציגים לכם בעת לקיחת המשכנתאאת ההחזרים אבל (לרוב) ללא ההצמדה. במציאות (לרוב, אם כי בשנתיים האחרונות זה לא כך)  יש אינפלציה, כך שצריך להצמיד את ההחזרים למדד.

מדד תשומות בנייה מעודכן

כלכלני חברת הראל סבורים שמדד תשומות הבנייה בשלושת החודשים הקרובים – ינואר עד מרץ  2016, יעלה ב-0.3%. מדד תשומות הבנייה בשנת 2015 עלה ב-1% וזאת בעוד שמדד המחירים לצרכן רשם ירידה. בהראל סבורים שהמגמה המנוגדת בין מדד תשומות הבנייה לבין מדד המחירים לצרכן תימשך – בעוד שמדד המחירים לצרכן יירד בתקופה זו ב-0.9% הם צופים כאמור שמדד תשומות הבנייה יעלה ב-0.3%.

היכנסו למחשבון מדד תשומות הבנייה (כדי לחשב את ההצמדה מרכישת הדירה ועד עכשיו)

מדד תשומות הבנייה משמש בעסקאות לרכישת דירה חדשה. לרוב התשלומים צמודים למדד זה ומכאן חשיבותו.  רוכשי הדירות נמצאים במקרים רבים בדילמה מסוימת – מה לעשות – האם להקדים את התשלומים לקבלן, ולחסוך את עליית מדד תשומות הבנייה? אלא שאז צריך לקחת בחשבון את הריבית על המשכנתא. אם המדד צפוי להיות גבוה מהריבית עדיף (מבחינה כלכלית בלבד) להזדרז בתשלום, אחרת כדאי לדחות את התשלום לקבלן.

בשנים קודמות יותר מדד תשומות הבנייה עלה יותר מאשר מדד המחירים לצרכן, ונראה שזה יחזור על עצמו גם השנה.

מדד תשומות הבנייה הוא מדד שלא ניתן לעקוב אחריו, לא ניתן להצמיד את הכסף אליו ולקבל תשואה ריאלית (כמו שניתן לעשות ביחס למדד המחירים לצרכן), לא ניתן לגדר אותו (להגן מפני עלייתו) וזו כמובן בעיה לרוכשי הדירות. המדד יכול לברוח כלפי מעלה והם חשופים – החוב שלהם לקבלן יכול לעלות משמעותית.

אז מה עושים?  – או שלא עושים כלום, או שיוצאים מנקודת הנחה שמדד מחירי תשומות הבנייה קרוב למדד המחירים לצרכן ואז אם יש כסף שעדיין לא שולם ורוצים להגן עליו מפני עליית המדד, יש להשקיע אותו באפיק הצמוד למדד, או להגן על עליית ערך המדד (מכשירים פיננסים שנסחרים בשוק ומיוצרים בבנקים).

מה צריך לבדוק ולהעריך?

ומה אתם יכולים לעשות כדי להרוויח קצת (אולי לא להפסיד). זה עובד כך – אתם יכולים לשלם לקבלן בתחילת הדרך ואז אתם חוסכים את ההצמדה של מדד התשומות, אך במצב כזה אתם תשלמו את הריבית על המשכנתא. אם אתם סבורים שהמדד יעלה יותר מהריבית (וזה מה שקורה בחודשים האחרונים) עדיף לכם, לפחות מהשיקול הכלכלי, להקדים תשלומים לקבלן. אחרת, עדיך לחכות עם התשלומים לסוף הדרך (לקראת סיום הבנייה, או כמה שאפשר מאוחר יותר בסמוך לסיום הבנייה). כאן, הבאנו לכם מידע על ריבית המשכנתא, ובאופן שוטף אנחנו מעדכנים אתכם על תחזית מדד התשומות – מכאן, הבדיקה היא בידיים שלכם.

במקביל לתחזית מדד תשומות הבנייה מעריכים כלכלי הראל כי מדד המחירים לצרכן בחודשים הקרובים יהיה שלילי, בהמשך למגמה בשנתיים האחרונות. להערכתם בחודש ינואר יירד מדד המחירים לצרכן ב-0.6%, ובחודש פברואר יירד המדד ב-0.3%. בשנה כולה מצפים בהראל שמדד המחירם לצרכן יעלה ב-0.5%.

גם יתר הבנקים ובתי ההשקעות מעריכים כי בחודשים הקרובים צפויים מדדים שליליים – בבנק הפועלים, מעריכים שמדד חודש ינואר ירד ב-0.5%, ושבפברואר גם תירשם ירידה משמעותית. "מחירי האנרגיה והמדיניות הממשלתית להפחתת יוקר המחייה הביאו זו השנה השנייה לאינפלציה שלילית. השנה החדשה נפתחה בירידה חדה נוספת במחירי הנפט ל-30 דולר לחבית", כותבים בפועלים ומוסיפים כי "גם השנה צפויות הוזלות מחירים אדמיניסטרטיביות כגון: מחירי מים, תחבורה ציבורית, ביטוח חובה לרכב ועוד. אנו מעריכים על כן שהשפעת הגורמים לאינפלציה השלילית בשנתיים האחרונות טרם באה לידי מיצוי, אך אנו מצפים שהשפעתן תהיה מתונה יותר". בבית ההשקעות אקסלנס מצפים למדד שלילי של 0.6% בחודש ינואר ו-0.4% בחודש פברואר, ובכלל הציפיות לשלושת החודשים הקרובים הם לסדר גודל של מינוס 0.8% למינוס 1%.